מיה ווסיקובסקה. מתוך אליס בארץ הפלאות.

"אליס בארץ הפלאות" של טים ברטון הוא פשוט סרט מדהים ואין שום דרך אחרת להגדיר אותו. ברטון סוחף אותנו לחוויה הכי מהנה וכייפית שתוכלו למצוא בבתי הקולנוע והוא ניחן בכל הנתונים שיעזרו לו לגבור על "אווטאר" של ג'יימס קמרון, בעיקר משום שהוא מציג את אחד הסיפורים האהובים בהיסטוריה. העולם של לואיס קרול מעולם לא נראה כה מהפנט, מרשים, אפל וקסום. היכולות של ברטון לעורר בסיפור הילדות האלמותי הזה את היופי שימשוך את הצופה אל המסך כך שיחוש במלוא מובן המילה את חוויותיה של אליס עצמה. היופי המופלא של הסרט מתבטא במחוות הומוריסטיות וגרוטסקית ממיטב המסורת הברטונית ואליס הופכת כאן לדמות האאוטסיידרית, שכל כך מאפיינת את אופיו ויחודו של אחד הבמאים החשובים של השנים האחרונות.

טים ברטון הוא בהחלט תופעה קולנועית. בשנים האחרונות התעוררה מגמה שביקרה את הבמאי על כך שסרטיו איבדו את היכולת לרגש והפכו למיצג וויזואלי יפה בלי יותר מדי תוכן. למען הסר כל ספק, אני בהחלט רואה את עצמי כחלק מהמחנה שרואה בברטון את אחד הבמאים החשובים ביותר כיום ועדיין כל סרט שלו הוא בגדר אירוע מרגש לא פחות מהשקה של כל חנות H&M בעזריאלי. ברטון התחיל את הקריירה שלו כאנימטור בחברת "דיסני". תוכלו לראות את הקרדיט הראשון שלו בסרט המצויר "השועל והכלבלב" שגורם לי לבכות גם היום. במובן מסוים המזל שיחק לברטון ואנשי דיסני איפשרו לו גם לעבוד גם על פרויקטים עצמאיים משלו וכך נוצר בין היתר סרט האנימציה הקצר שהפך לסרט קאלט "וינסנט" (יוטיוב).

בהמשך ברטון גילה כישורי בימוי ויצירתיות בסרטים כמו "ביטלג'וס", "הסיוט שלפני חג המולד" (אנימציה שהפכה לסמלו הבלתי מעורער של הבמאי והציגה את החג המתקתק באור אפלולי – הישג ממשי ללא ספק תחת מגבלות העבודה בחברת דיסני), "המספריים של אדוארד" המרגש והמלנוכלי, שמתאר במובן מסוים את הביוגרפיה על ילדותו הקשה של ברטון עצמו, "באטמן" ו"באטמן חוזר" שהציגו את גיבור העל בצורה אחרת לגמרי. הפילמוגרפיה של ברטון ארוכה מאד ומציגה את יחודו של הבמאי שבוחר את עולם הפנטסיה כאמצעי להבעת סגנון אפל, מוזר ובלתי שגרתי המושפע בין היתר גם מאלמנטים של האקספרסיוניזם הגרמני. כיאה לברטון היה ברור שסיפורה הקסום של אליס לא יהיה שיגרתי כלל ועיקר.

ג'וני דפ. מתוך אליס בארץ הפלאות.

סיפורה של אליס בארץ הפלאות זכה לאינספור וראסיות קולנועיות. אחת הגירסאות היותר מוכרות היא זו של דיסני מ-1951 שברטון מתייחס אליה גם בסרטו הנוכחי ביצירת הומאז' שמוקיר את הישגו של דיסני מהתקופה. כמו כן, העובדה שברטון ביים את הסרט הנוכחי תחת חסותם של אולפני דיסני יכולה להיות גם המקור לדמיון של הדמויות שלו ליצוגן המצויר מאז. סרטו של ברטון מציג את אליס בת ה-19 (מיה ווסיקובסקה), שנים אחרי ביקורה בארץ הפלאות. אליס כאישה צעירה, יפה ודעתנית מורדת במוסכמות החברתיות של בני מעמדה ומסרבת להיראות ולהתנהג כפי שמצפים ממנה.

אימה של אליס חושבת שהגיע הזמן שתתמסד עם לורד, כדי שתוכל לבסס את מעמדה החברתי. במסיבת הנישואים אליס רואה ארנב קטן ולבן שמתרוצץ לו ברחבי הגן. היא נוטשת את המיועד שלה לפני הצעת הנישואין, מותירה את האורחים המומים מאחוריה והולכת בעקבות הארנב הלבן שנעלם בתוך מחילה באדמה. הסקרנות של אליס מפילה אותה שוב לעולם אחר לגמרי ועם זאת מוכר ומרתק, בו היא פוגשת את טוודידל-די וטוודידל-דם, את הארנב הלבן, חתול הצסשייר הנעלם, הזחל הכחול (המדובב על ידי אלן ריקמן, הלא הוא סנייפ מ"הארי פוטר") ועוד אינספור דמויות מוכרות מחווית הילדות שהיא לא ממש זוכרת.

אליס בטוחה שכל אותם יצורים נמצאים בדמיונה והיא בכלל חולמת את הכל. היא לא מצליחה להבין למה כל הדמויות מזהות אותה ואומרות לה שכבר ביקרה אותם בעבר. אליס מגלה שהיא זו שחייבת להציל את ארץ הפלאות ממלכת הלבבות האדומה (הלנה בונהם קרטר המדהימה), כדי ששלטון המלכה הלבנה והטובה (אן האת'וואי) ישיב את האור והשמחה לממלכה. אליס תצטרך הרבה עזרה בדרך ואחד העוזרים הללו הוא לא אחר מידידה משכבר הימים הכובען המטורף (ג'וני דפ המקסים) שמוכן להקריב אפילו את ראשו בשבילה. אליס מגלה שהיא זו שקובעת את עתידה בארץ הפלאות ומחוצה לה ומצליחה אט אט לשנות את גורלם של רבים במחוזות היקרים של ילדותה וגם את גורלה שלה בלונדון הרחוקה.

מתוך אליס בארץ הפלאות.

אין ספק, שהקאסט של הסרט הוא בלתי רגיל וכל אחד מהשחקנים מביא את היחודיות המופלאה שלו. ריקמן מביא את הקול המונטוני שמעורר חיל ורעדה; אן האת'וואי הבינה בדיוק מה ברטון רוצה ולקחה את התפקיד של המלכה הלבנה למחוזות של שוחרת שלום משעשעת; בונהם קרטר בת זוגתו של ברטון בחיים פשוט נהדרת בתפקיד מלכת הלבבות האדומה; ו-ווסיקובסקה כאליס מביאה את התמימות בשילוב מעניין בין גותיות לגרסה מודרנית ומקסימה לאישה צעירה שעומדת על מקומה בעולם. ג'וני דפ ככובען המטורף, הוא בחירת הליהוק הטובה ביותר לתפקיד ואין אף שחקן שיכול לגלם את הדמות המיתולוגית הזו טוב יותר ממנו. בין אם הוא מקפץ, מצחקק, או פורץ בריקוד הריקודיקי, דפ גונב את ההצגה. הסוד האמיתי של ברטון מעבר לבימוי מושלם ואסתטיקה מרהיבה נובע מהעובדה שהוא שומר על קאסט קבוע של שחקנים – ביניהם דפ, ריקמן, בונהם קרטר – שכבר יודעים בדיוק מה המטרה שלו ואף עוזרים לו לקחת את הכוונות הטובות הכי רחוק שאפשר והתוצאה כמובן ניכרת לכל. בשילוב עם המוסיקה הקסומה של דני אלפמן, איתו ברטון שיתף פעולה בעבר באינספור סרטים, נוצר קסם אמיתי.

אני חייבת להודות שחיכיתי לסרט "אליס בארץ הפלאות" כמו ילדה קטנה שמחכה לחופש הגדול. נכנסתי לאולם נפעמת ונרגשת וחיכיתי לראות מה מצפה לי בהרפתקה הקולנועיות הזו. כמובן שלא התאכזבתי ולו לרגע ושהכל הסתיים לא רציתי להתנתק ממושבי. היופי של הסרט נובע מכך שהוא גם מדבר למי שמכיר את היצירה של ברטון וגם מי שלא יהנה מכל רגע ורגע. מי שבקיא יותר יזהה אינספור מיצגים שראה קודם גם ב"מספריים של אדוארד" אחד הסרטים היפים שעשה אי פעם לדעתי, "סליפי הולו" עם נסיך הלבבות שמזכיר את הפרש וכמובן דמותה של אליס שמזכירה מאוד את דמותה של ג'ואנה מ"סוויני טוד". נקודה נוספת שמאוד מצאה חן בעיניי, היא החיקו של אן האת'וואי לדמותו של ג'וני דפ כג'ק ספארו מ"שודדי הקאריביים". שימו לב, להאת'וואי ולתנועות שלה ותיווכחו שברטון גם דאג, שתקבלו ביקור פיראטי מלבב ומשעשע מאין כמוהו. בשורה התחתונה ובהתאם לפקודות המלכה האדומה מי שלא רואה את הפנינה הקולנועית הזו חייבים לערוף את ראשו ויפה שעה אחת קודם.

דירוג: 5 out of 5 stars

אליס בארץ הפלאות
ארה"ב, 2010
118 דקות.
הפצה: פורום פילם, החל מה-18.03.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי:
טים ברטון
תסריט:
לינדה וולברטון
לואיס קרול
שחקנים:
מיה ווסיקובסקה
ג'וני דפ
הלנה בונהם קרטר
אן האת'וואי

מתוך באריה.

אירועים מיוחדים

רטרוספקטיבה לג'וזפה טורנטורה
21.3-1.4 סינמטקים תל אביב, חיפה וירושלים

ג'וספה טורנטורה הוא אחד מהבמאים הסיציליאנים הבולטים ביותר, והוא יגיע ארצה לכבוד הקרנת סרטו האחרון, "באריה", ב-21.3 בסינמטק תל אביב, ב-22.3 בסינמטק חיפה, וב-23.3 בסינמטק ירושלים. בין סרטיו הבלתי נשכחים שגם יוקרנו ברטרוספקטיבה, אפשר למצוא גם את "סינמה פרדיסו" ואת "כולם בסדר", שפירוט עליו יופיע בהמשך.

סרטים מומלצים

"מותק של חיים" (1991)

שני הסרטים הטובים ביותר של מייק לי הם "מותק של חיים" ו"סודות ושקרים" (לטעמי, כמובן). כמו בכל סרט של לי, צוות השחקנים משובח, ועם רובם עבד שוב לאחר מכן: ג'ים ברודבנט ("טופסי טורווי", "ורה דרייק" וגם בסרטו החדש של מייק לי "עוד שנה"), אליסון סטדמן ("טופסי טורווי"; ואשתו לשעבר של מייק לי), ג'ין הורוקס, טימות'י ספול ("סודות ושקרים") ודיויד ת'וליס ("עירום").

הקרנות:
18.3 הרצליה, 20:40

—–

"כולם בסדר" (1990)

סרטו של ג'וזפה טורנטורה ("סינמה פרדיסו"). הגרסה האיטלקית המקורית והמוצלחת שעל פיה הופקה בשנה שעברה הגרסה האמריקאית הבינונית עם רוברט דה-נירו כאלמן שנוסע לבקר את ילדיו ברחבי ארצות הברית. עם מרצ'לו מאסטריוני בתפקיד הראשי. באיטליה יותר הגיוני לנוע ברכבות ובאוטובוסים מאשר בארה"ב.

הקרנות:
24.3 חיפה, 19:00

יואן מק'גרגור (מימין) עם פירס ברוסנן. מתוך סופר הצללים.

"סופר הצללים" של רומן פולנסקי מייצר הנאה צרופה מכל רגע ורגע. הוא משלב בצורה נפלאה יסודות של קולנוע היצ'קוקני עם הרבה מאד הומור, מודעות עצמית ואף מייצר מתח מלאכותי בדיוק כמו הפוליטקאים של ימינו, שדואגים אך ורק לאינטרס האישי שלהם. בניגוד לסרטיו הקודמים, יש תחושה שהפעם פולנסקי הרגיש הרבה יותר נינוח במהלך העשיה, הרשה לעצמו להשתולל עם הקלישאות ואף מצא לנכון להתייחס בצורה משעשעת פה ושם גם לסרטים שלו עצמו.

רומן פולנסקי הוא אחד הבמאים המעניינים ביותר ולא בגלל הסתבכותו עם החוק האמריקאי (לא אין לי שום כוונה לדון בפרשת המין שהיתה או לא היתה בביקורת הקולנועית שלי). את מועמדותו הראשונה לאוסקר הרוויח פולנסקי על סרטו "סכין במים" מ-1962. הפרסום העולמי הביא בעקבות אותו סרט את פולנסקי לעזוב את פולין מאחור והוא הגיע לצרפת. בהמשך, סרטים כגון "תינוקה של רוזמרי" מ-1968, סרט הפולחן "צ'יינה טאון" מ-1974 ו"הדייר" מ-1976 סימנו אותו כאחד הבמאים החשובים בהיסטוריה. סרטיו מלאים במאפיינים קודרים, דחוסים וסיומם הרע ומר מאפיין את הטרגדיות שעוברים גיבוריו אשר אינם מסוגלים להיחלץ מגורלם. בסרטו החדש, "סופר הצללים", פולנסקי יוצר הומאז' מובהק לאחד מאבות הקולנוע הבלתי מעורערים, אלפרד היצ'קוק. נקודת מבטו של פולנסקי כאן היא של אדם, שידע תהפוכות בחייו והשכיל להפוך אותן ליתרון למרות הכל ועל אף כל המכשולים בדרך. הסרט יצא שונה מאד מסרטיו האחרים ועם זאת מעניין בדיוק כמו כל אחד מהם.

הסרט מפגיש אותנו עם 'סופר הצללים' (יואן מק'גרגור), שמגיע לכתוב ביוגרפיה על ראש ממשלת בריטניה לשעבר אדם לאנג (פירס ברוסנן, הלא הוא אקס בונד, ג'יימס בונד). הסופר מקבל את המינוי החדש אחרי שקודמו בתפקיד נמצא מת בנסיבות לא ברורות ובעקבות שכנועיו של סוכנו המשעשע. ראש הממשלה לשעבר הסתבך מעל הראש בלולאה פוליטית בה הואשם בהתעללות בלתי ראויה בטרוריסטים בפקודת ה-CIA האמריקאי, עניין שגרם לו להתפטר מיידית מתפקידו. כאשר הסופר מגיע אל ביתו של ראש הממשלה הוא מגלה שלל של אינטריגות מבית ומחוץ, שמפעילות ומתקתקות כל העת בחייו של הפוליטקאי.

יואן מ'קגרגור עם קים קטרל. מתוך סופר הצללים.

הסופר לא רק מגלה על רומנים חבויים של ראש הממשלה לשעבר עם אחת מפקודתיו, אמליה בליי (קים קטרל, סמנתה מהסדרה המצוינת "סקס והעיר הגדולה"), אלא גם מגלה שיש סודות שקודמו בתפקיד גילה ממש רגעים לפני מותו. עם הידיעה שחייו כעת בסכנה ממשית אל מול קונספירציה מאוחדת של כוחות בריטיים ואמריקאים מנסה הסופר לשחזר מזכרונותיו של לאנג את הפאזל שיעזור לו להבין מה בדיוק קורה שם, אם כי הפתרון נראה הכי תלוש ולא מאוגד בשום הסבר ממשי ואף ניחן בהיבט פארודי ברור.

יואן מק'גרגור בתפקיד הסופר המבולבל והנוירוטי פשוט נפלא. ברונסנן בתור הפוליטקאי הנפוח משעשע בצורה מפתיעה וקים קטרל – מה אפשר לומר על מי שהיתה דיוות סקס בשנות ה-90? -אפשר להגיד שהשנים לא עשו לה כל כך טוב והתפקיד שלה גם לא ממש שיקף יכולות ורבליות, בניגוד לסמנתה הטלוויזיונית. כמו כן, יש קריצה לטבעת הגדולה שקיבלה סמנתה בסרט "סקס והעיר הגדולה" מהחבר שלה, באיזכור של קטרל על הטבעת שבעלה נתן לה ולא מפסיקה לצפצף בשדות התעופה, ולכן היא אינה עונדת אותה.

אם יש דברים שחייבים לציין לטובה בסרטו של פולנסקי, זו יכולתו לשגר אותנו למחוזות בלתי מוגבלים. לרגע חשבנו שזה סרט על פוליטיקה, רגע אחר זהו סרט מתח, ולא עוברת סצינה או שתיים וכבר יש סיפור פילם-נוארי ודמות של פאם פאטל בגילומה של אישתו הרדומה של לאנג. פולנסקי פשוט יוצר מארג של התכתבויות בלתי פוסקות עם סרטי ז'אנר רבים וההומאז' להיצ'קוק בסצינת המרדפים וההצצה במראת הרכב פשוט נהדרת. הרגעים של המגדלור המרוחק והשדה הזכירו לי את "מזימות בינלאומיות" של היצ'קוק. המטוסים, המעבורות שמעבירות מכוניות יצרו את הריחוק הדרוש מציבליזציה שאיפשר לכל הכאוס להתרחש ולכן בפתיחת הסרט פולנסקי מדגיש את כל אמצעי התחבורה בהם היה צריך להשתמש הגיבור והמסע הארוך שהיה צריך לעבור כדי להגיע לביתו של לאנג. כמובן שיש פה רפרנסים ברורים ל"דייר" בפרנויה הנבנית בבית המלון, בו מחכה הסופר למודיע שלו ומציץ בעינית הדלת.

יואן מק'גרגור. מתוך סופר הצללים.

עניין מהותי נוסף בסרט הוא הדיאלוגים השנונים שהושמו בפי הדמויות. אלו בדיוק מסוג הדיאלוגים שגורמים לך לרצות שבחיים אנשים היו יכולים לדבר כמו בסרטים. פולנסקי מציג בסרט, בדיוק כמו היצ'קוק, כיצד מכשיר טכנולוגי יום יומי יכול להפוך למשהו מאיים. במקרה הזה פולנסקי בחר את מכשיר ה-GPS כגורם מעורר בהתה וקריאותיה של מדריכת ה-GPS עם המבט למראה מעולם לא יצרו בי חרדה גדולה כל כך לרגע בו ישמע ה"בום" (הבום הוא מושג שהיצ'קוק הגדיר כאמצעי לבניית מתח), עד כדי כך שהסתכלתי אחורה כל רגע בנסיעה חזרה הביתה ואף הסרתי את אפילקציית ה-GPS שלי. בשורה התחתונה, אם אתם אוהבים את פולנסקי ורוצים לראות אותו קצת משתטה, אבל באופן שיגרום לכם להעריך אותו עוד יותר זה בדיוק הסרט בשבילכם.

דירוג: 4 out of 5 stars

לחצו כאן לביקורת של יונתן דורון על "סופר הצללים"

סופר הצללים
צרפת, גרמניה, אנגליה, 2010
128 דקות.
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-18.03.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי:
רומן פולנסקי
תסריט:
רומן פולנסקי
רוברט האריס
שחקנים:
יואן מק'גרגור
פירס ברוסנן
אוליביה וויליאמס
קים קטרל

יואן מק'גרגור. מתוך סופר הצללים.

פעם בשנה, בערך, יש בקולנוע מותחן מוצלח. בשנה שעברה היה זה "שם המשחק" עם ראסל קרואו ובן אפלק, והשנה זהו "סופר הצללים": סרט עשוי לעילא שהיה יכול להפוך לסרט טלוויזיה סטנדרטי ונשכח, ובמקום זאת, זהו סרט מתח מהוקצע בזכות רמת הפקה מהשורה הראשונה. בראש הפירמידה ניצב הבמאי רומן פולנסקי, שגם כתב את התסריט עם רוברט האריס, מחבר הספר שעליו מבוסס הסרט.

רומן פולנסקי בן ה-76, שאחראי לאחד מסרטי הבילוש הטובים ביותר אי פעם ("צ'יינה טאון"), לא מרבה לעבוד. זהו סרטו השמיני בשלושים השנים האחרונות. עשרים ושתיים שנים אחרי "פרנטיק" עם האריסון פורד, הוא חוזר כאן לסגנון ההיצ'קוקיאני. על אף כל איכויותיו של הסרט, את פרס הבימוי בפסטיבל ברלין האחרון הוא קטף בעיקר בשל הסיפור מאחורי הקלעים, שאחרי הצילומים ולפני גמר העריכה הוא נעצר בשוויץ בשל צו המעצר שהוצא על שמו בארה"ב בשנות ה-70.

ב"סופר הצללים" אדם לאנג, ראש ממשלת אנגליה לשעבר (פירס ברוסנן) עובד על אוטוביוגרפיה עם סופר צללים. הסופר נמצא מת ומשאיר אחריו כתב יד שצריך שכתוב רציני. כך מוצא עצמו סופר צללים חסר שם (יואן מק'גרגור המצוין) בבית חוף מעוצב להפליא בארצות הברית, שבו שוהים רה"מ לשעבר, אשתו (אוליביה וויליאמס, אשתו של ברוס ויליס ב"החוש השישי") וצוות העובדים שעובד עמו, בראשם אמיליה בליי (קים קטרל, סמנתה מ"סקס והעיר הגדולה"). בעודו שם נחשפת בתקשורת פרשיה חדשה על ראש הממשלה. ובנוסף עולה השאלה האם הסופר שנמצא מת התאבד או נרצח?

פירס ברוסנן. מתוך סופר הצללים.

בסרט שעוסק במלחמות, טרור ופוליטיקה עולמית אי אפשר שלא לצפות שישראל תוזכר. דרך אגב, בתו של פולנסקי (עם השחקנית עמנואל סיניה) מגלמת את פקידת הקבלה במלון, לטימות'י האטון תפקיד קטן ושולי, ובקטע אחד מופיע אלי וולך בן ה-94 (ה'המכוער' מ"הטוב, הרע והמכוער").

בסך הכול מדובר ברעיון די קטן שהתפתח לסרט שלם בן שעתיים ושמונה דקות. רמת המתח והעניין נשמרת כמעט לכל אורך הסרט, הוא אמין וכמעט לכל דבר יש סיבה. הרבה בזכות הבימוי מצליחים להפוך כל רגע למותח באמת, ואפילו הטבחית התמימה הופכת ל"חשודה". וזאת בניגוד לכל האמצעיים הקולנועיים ההיסטריים ב"שאטר איילנד" של מרטין סקורסזה. כאן כל המרכיבים: משחק, צילום ומוסיקה מתוזמרים להפליא, ובדיאלוגים יש לא מעט הומור. זהו סרט מתח טוב, אך לא סרט מצוין שאפשר יהיה ליהנות ממנו בצפיות חוזרות (כמו "צ'יינהטאון", למשל).

דירוג: 3.5 out of 5 stars

סופר הצללים
צרפת, גרמניה, אנגליה, 2010
128 דקות.
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-18.03.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי:
רומן פולנסקי
תסריט:
רומן פולנסקי
רוברט האריס
שחקנים:
יואן מק'גרגור
פירס ברוסנן
אוליביה וויליאמס
קים קטרל

דורון ערן.

דורון ערן ("רגליים קרות") יפיק ויביים את הסרט "נמס בגשם" על פי תסריט של בילי בן משה ("הכתובה"). הסרט, שמופק ללא תמיכת הקרנות, נמצא בתהליכי ליהוק, ומיועד להתחיל להצטלם כבר ב-9 במאי.

מעט פרטים נחשפו על עלילת הסרט, וידוע רק כי הוא עוסק במערכת יחסים בין הורים לילד אשר החליט לשנות את מינו.

ערן סיים לאחרונה עם הפקת הסרט העלילתי "ניקה" שביים ארנון צדוק ושסימן את שובו לענף הקולנוע אחרי שפנה לעבוד במכירת פלאפל. לערן יש גם שלושה סרטים תיעודיים בקנה: הפרק הראשון של "כל אנשי כסית" בבימויו של מאיר סוויסה כבר הושלם, ובערוץ 8 כבר ביקשו ממנו להכין פרק שני (שניהם מיועדים לשידור בערוץ בקיץ הקרוב); ו"והייתי ככינרת לגולן" אודות מנחם גולן, נמצא בעריכה.

במאי הסרט הצרפתי "יום החצאית", ז'אן פול לילינפלד, יגיע ארצה לקידום הסרט, במסגרת תוכנית המחוה 'פריס בתל אביב' שעורך סינמטק תל אביב לכבוד העיר פריס, בהוקרה ל-Forum des images שהתקיים בשנה שעברה במחווה לתל אביב במלאת 100 שנים לה.

לילינפלד היהודי החל את דרכו המקצועית כשחקן, ואחרי קרוב לעשור בתפקיד, פנה גם לתחום הכתיבה והבימוי. הוא נולד בפרבר קרטיי, ליד פריס, בו גם מתרחשת עלילת הסרט. סרטו השמיני באורך מלא, "יום החצאית", מספר על מורה לתיאטרון בבית ספר, שהופכת את כיתת המחזה שלה לבת ערובה בזכות האקדח שהתגלגל לידה מאחד התלמידים.

הסרט היה מועמד לארבעה פרסי הסזאר, אך גרף רק את פרס השחקנית הטובה ביותר (בפעם החמישית) לאיזבל אדג'ני. הסרט יעלה לאקרנים בישראל ב-15 באפריל.

מתוך אסטרו בוי.

"אסטרו בוי" הוא מעין גירסת אנימציה מודרנית ועכשווית לילדים של היום על סיפורו של פינוקיו ילד העץ. אם פינוקיו הילד מעץ היה חייב להפסיק לשקר ולגלות אומץ לב כדי להפוך לילד אמיתי, "אסטרו בוי", גיבור סרט האנימציה החדש בעל התכונות העל האנושיות מגלה את היחוד שלו באנושיות שכבר קיימת עמוק בתוכו מלכתחילה. מדובר בסרט אנימה חביב שלא פוסח על שום מסרים שגורים, ילדותיים ותמימים, ועם זאת יש בו התייחסויות לרגעים שהמבוגרים יעריכו מאד, והתוצאה בהחלט מהנה ברגעים מסוימים. על כל פנים, זו ודאי לא פנינת אנימציה כמו "למעלה".

סרטי אנימציה, ובעיקר אלו המשויכים לאולפנים הגדולים, נוטים לחזור על נוסחה אופטימית קבועה, ועל כן הקונבנציה מכפיפה אותם להציג מסרים אופטימיים והומאניים לקהל הצעיר. בשנים האחרונות חלה מגמה ברורה לפנות גם לקהל המבוגרים בסרטי המיינסטרים ומזמן סרט מצויר הוא לא רק סרט לקטנטנים. באמצעות 'קריצות' אינטרטקסטואלית, פראפרזות ובדיחות שהצעירים מפרשים כבידור סתמי, המבוגרים צוחקים משום הקונוטציה שמקשרת אותם לזכרונות שיש להם מהרגע המקורי. במאי הסרט, דיויד בוורס ("חיים בזרם"), ממשיך את המגמה הזו ומעניק לסרט רגעים כאלה שהופכים אותו לחווית בידור לכל המשפחה.

בעיר העתידנית "מטרו סיטי" מתגורר טובי (פרדי היימור) עם אביו ראש משרד המדע ד"ר טנמה (ניקולס קייג'). השניים מתגוררים בעיר בה הרובוטים עושים את כל פועלם של בני האדם וכאשר אין בהם צורך יותר הם נזרקים למגרש הגרוטאות. טובי, חובב מדעים מושבע, מעביר את זמנו בין לימודיו לביקוריו במשרדו של אביו וגילוי הניסויים החדשים ביותר בתחום מרגשים אותו עד מאד. יום אחד סקרנותו של טובי מביאה אותו למשרד המדע על אף מחאות הרובוט שלו שרוצה לקחת אותו ישירות הביתה בפקודת אביו. בניסוי עם גורם חדשני שנקרא 'משכין השלום', בעת הביקור הלא צפוי שלו מאבד טובי את חייו ונשיא העיר סטון (דונלד סאת'לנד) מאבד את הגורם שיכל להציל אותו בקמפיין הבחירות האחרון-האנרגיה הכחולה.

מתוך אסטרו בוי.

האבל הכבד והצער של ד"ר טנמה מביא אותו לבנות רובוט רפליקה שיהיה זהה לחלוטין במראהו לבנו טובי. למרות הדימיון לבנו ד"ר טנמה מתקשה להיקשר ליציר כפיו וטובי מבין שהוא כבר לא ילד אלא רובוט ועוזב את הבית. במהרה טובי מבין שהוא לא לבד והנשיא סטון מבין שהוא מחזיק את האנרגיה הכחולה, שיכולה להפוך את "משכין השלום" לגורם שיפתח מלחמה מחודשת בין "מטרו סיטי" ל"פני השטח" שתוכל לשמר את כוחו בשלטון. טובי מגיע במהלך הבריחה ל"פני השטח" ומגלה את בני האדם והרובוטים שמאכלסים אותו ומתחבר הן לילדים משם ולחוקר לשעבר אגהאם (נתן ליין) והן לחברי מחתרת הרובוטים המשעשעת ה-RRP. יחד עם כל החוויות החדשות שלו כילד/רובוט יצא טובי למסע שיהפוך אותו ל"אסטרו בוי" וגיבור מקומי.

"אסטרו בוי" הוא סיפור של רובוט עם נשמה של ילד ועם כל הפוטניצאל להפוך בעזרת כוחות העל לגיבור. בפועל הסרט מציג שוב כמו במקרה של וול-E את אביזר הפח מלא הרגש במעין מחווה חוזרת לאיש הפח מ"הקוסם מארץ עוץ", שחיפש לב וגילה שלא היה צריך לחפש רחוק כיוון שלב זהב כבר פעם לו מתחת למכסה הפח. מה שמייחד את הסרט היא האנימציה בסגנון יפני (אנימה) שהופכת אותו לאחר ומעניין בניואנסים הקטנים של הבעת הרגשות הברורה בפניהן של הדמויות השונות. הסרט מתייחס בצורה ברורה לסרט של הגיבור האגדי והמיתולוגי, "סופרמן", ברגעים בהם מפגין טובי כוח וזריזות לא אנושית. במהלך הסצנות תוכלו לזהות מחוות לסרט, "אלאדין", שטובי עף מעל העננים כמו ג'סמין ואלאדין, השיר המפורסם מהסרט "Freaks" של טוד בראונינג גם הוא מופיע במגרש הגרוטאות של הרובוטים וגם מחווה קטנה ל"הארי פוטר" עם האוטו המעופף של הילדים מ"פני השטח". בסופו של דבר הסרט מציג גירסה אלטרנטיבית ומצוירת ל"שליחות קטלנית" – כי גם לרובוטים מסתבר יש רגשות – "אסטה לה ויסטה בייבי".

דירוג: 3 out of 5 stars

אסטרו בוי
ארה"ב, 2009
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-18.03.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי:
דיויד בוורס
תסריט:
טימותי האריס
שחקנים:
פרדי היימור
ניקולס קייג'

מתוך נער משום מקום.

אנשים רוצים לדעת ולגלות ולנסות להבין מה הופך אדם לישות יצירתית, לאדם מפורסם בכל העולם, לאישיות בעלת חשיבות. כמו לא מעט סיפורי ילדות עצובה, "נער משום מקום" מעניין בשל האישיות המפורסמת שצמחה מתוך הנסיבות הללו, ובמקרה הנוכחי: ג'ון לנון, אחד מכותבי השירים הטובים ביותר במוסיקה המודרנית, וזמר בלהקה הכי טובה אי פעם. לאחרונה הבריטים אינם מספקים לנו הרבה סרטים מעניינים כבעבר, ו"נער משום מקום", סרט לא-נטול פגמים, מזכיר במשהו את התקופה הטובה של הסרטים הבריטיים.

כיאה לסרט בריטי, בזכות המשחק של כל צוות השחקנים הדמויות לא הופכות לקריקטורות. הסרט נשען בעיקר על שלושה שחקנים: אהרון ג'ונסון הכובש בתפקיד הראשי, אן-מארי דאף כאימו וכריסטין סקוט תומס כדודה שמצליחה להיות אמינה למרות כל הניגודים באישיותה.

הנער ג'ון לנון גדל אצל דודו ודודתו. הוא אינו בקשר עם אמו, בתחילת הסרט הוא אפילו לא יודע היכן היא מתגוררת. הוא מתעניין במוסיקה ובמהלך הסרט הוא (לא בסדר כרונולוגי): לומד לנגן בגיטרה, מקים להקה, פוגש את אמו ואת פול מקרטני.

מתוך נער משום מקום.

סרטה הראשון של הבמאית סאם טיילור ווד קצת מונוטוני בכך שהוא כמו מנגן על מיתר אחד: הדודה מול האימא, וג'ון לנון נע ונד ביניהן כמעט כמו בן להורים גרושים. הוא מבוסס על ספר שכתבה אחותו למחצה של לנון (ג'וליה בייארד) ואולי היה כדאי להוסיף מקור נוסף לתסריט כדי לעבות אותו. בפסקול משובצים שירים נהדרים של התקופה. ודרך אגב (פרט רכילותי גרידא לקראת סיום), הבמאית סאם טיילור ווד בת הארבעים ושלוש בהריון מאהרון ג'ונסון בן התשע עשרה המגלם את ג'ון לנון.

האם נחשפים מקורות הגאונות המוסיקלית של ג'ון לנון? לא ממש. זה היה יכול להיות סיפור של כל אחד, אך לולא הוא היה גדל להיות ג'ון לנון, לא היינו מוצאים עניין בסרט. "נער משום מקום" לא כל כך הצליח באנגליה; הוא עוד לא יצא בארה"ב, אך הפצתו שם תהיה מוגבלת וגם שם לא צפויות לו הכנסות גדולות, וחבל. הייתי רוצה לראות סרט המשך שיעקוב אחרי ג'ון לנון של סוף הסרט.

דירוג: 3.5 out of 5 stars

נער משום מקום
קנדה, אנגליה, 2009
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-18.03.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי:
סאם טיילור ווד
תסריט:
מאט גרינהול
שחקנים:
אהרון ג'ונסון
כריסטין סקוט תומס
תומס סנגסטר

השחקן הותיק פיטר גרייבס נפטר בביתו כתוצאה מהתקף לב. בן ה-83 (חסרו לו ארבעה ימים מיום הולדתו ה-84) התפרסם בדמות ג'ים פלפס בסדרת הטלויזיה "משימה בלתי אפשרית" המקורית משנות השישים (ואז בחידוש של שלהי שנות השמונים) ואף זכה על תפקידו בה בפרס גלובוס הזהב. גרייבס הופיע בעשרות סדרות טלויזיה ובשנים האחרונות אף בשלל תפקידי אורח, כולל בסדרות "האוס" ו"פשע מן העבר". בין היתר גם כיכב בסרטים: "סטלאג 17" ו"טיסה נעימה".

סרט הפשע הישראלי "כבוד" התחדש בקדימון רשמי לקראת היציאה לאקרנים אוטוטו (8 באפריל), ואני מוכרח לומר שדבר כזה עוד לא ראיתי: בחברת ההפקה כנראה לא שמעו על יחסי גובה-רוחב תקניים לוידאו, והתוצאה היא הגודל המכפיר שבו רואים את הסצינות מהסרט. מומלץ מאד ללחוץ על כפתור ההגדלה בפינה הימנית התחתונה, אחרת מאד קשה להבין מה קורה. תהנו: