פרסונליזציה טובה מצליחה פעמיים – היא גם נותנת למשתמש את התחושה שמעריכים אותו ואת הזמן שלו והיא גם משפרת את המדדים העסקיים. כשאמזון מציעה לי מוצרים שקשורים לחיפושים שביצעתי, או כשנטפליקס מציעה לי סדרות חדשות שתואמות לתכנים שבהם בחרתי לצפות בעבר, הסבירות שארצה לצפות בסדרה או לקנות את המוצג, עולה משמעותית. 

לא רק במסחר, גם בשירותים דיגיטליים יש ערך גדול לפרסונליזציה. waze למשל, לומדת את דפוסי הנסיעה שלי ויודעת להציע לי את היעד שאליו סביר שארצה לנסוע כשאני פותחת אותו בבוקר. היא לא רק יודעת לשלוח אותי אל "הבית" כשאני פותחת אותה בשעות אחר הצהריים ממקום מרוחק, היא גם יודעת שבימים מסויימים סבירות גבוהה שאסע לתחנת הרכבת ושאחרי שעות מסויימות אין טעם להציע לי יעדים ספציפיים. 

קל להסביר את המתכון: אספו נתונים על המשתמש ודפוסי השימוש שלו, חברו אותם עם מידע שיש לכם עליו ממקורות נוספים, זהו דפוסים של שביעות רצון אצלו ואצל משתמשים דומים. ערבבו את כל המרכיבים והגישו צונן על גבי ממשק משתמש מצוחצח ואלגנטי. 

אבל פרסונליזציה טובה היא הרבה פחות פשוטה ממה שאולי נדמה לנו ואמנם חלק גדול מהחברות לא מצליחות לספק אותה. פרסונליזציה לא מוצלחת משאירה את המשמש בתחושה של פיספוס, שמשהו "לא מנגן" כמו שצריך. לפעמים זה מעצבן, לפעמים זה סתם מצחיק – למשל כשפייסבוק מציעה לי להצטרף לקבוצות של מתנגדי חיסונים, בגלל שאני משתפת כתבות שמעודדות להתחסן נגד חצבת. 

ולפחות לפי דוח One size does not fit all שפרסמה חברת אורקל, אף שמרבית המשתמשים (68%) חושבים שפרסונליזציה היא חשובה, רק 15% באמת מצפים לקבל חוויה מותאמת אישית. היתר כבר התעייפו, ויתרו על על הציפייה הזו. עם כל המידע שהצרכנים משתפים, אפשר היה להניח שהחברות יבינו מה לעשות איתו – אבל זה לא באמת קורה. 

המסקנות של הסקר מעניינות מאוד ורלוונטיות למשווקים, מתכנני מוצרים, קובעי מדיניות ומנהלים בכלל, הן כמעסיקים והן כמפתחי מוצרים ושירותים. לפני כל דבר אחר, ההבדלים המשמעותיים בתפיסת העולם של בני ובנות הדורות האלו, מחייבות כל מי שנולד בדורות המוקדמים יותר להיות לכל הפחות ערים לכך שההבדלים האלו קיימים. 

הסקר נערך ב-42 ארצות וכלל מעל 13,00 בני דור ה-Y וכ-3,000 בני דור Z. 

לפני קריאת הדוח, מעניין לקרוא את המאמר שפורסם השנה בוושינגטון פוסט, שניסה לבחון את השאלה האם באמת קיים הבדל מהותי בין דור Y ובין הדורות שקדמו לו, או שמדובר פשוט בפער הדורות. המאמר מנתח דפוסים של השכלה, נישואין ורכישת בתים על פני מספר דורות מדור ה-Y ואחורה. המסקנה שלו היא שלפחות בכל הקשור למידע שנבדק, בני דור ה-Y הם אכן שונים מהדורות שבאו לפניהם, וזה בא לידי ביטוי בתפיסת העולם שלהם וכמובן בהתנהגות שלהם.

הסקר של דלויט מחזק את המסקנה הזו וממקד אותה. הרצון להביא ילדים, לקנות בתים ועוד סממנים מקובלים של "להיות מבוגרים" אינם מדורגים במקום גבוה אצל בני דור ה-Y מבחינת שאיפות. במקום זה, הם רוצים קודם כל לטייל בעולם ובמקום שני – למצוא משרה מכניסה. שאיפה אחרונה זו, אגב, אמנם מדורגת במקום השני, אבל היא מדורגת במקום נמוך יחסית מבחינת ההערכה שאכן שתתממש. 

התחושה השלטת היא פסימיות, מבחינת חברה, כלכלה ופוליטיקה. יש חוסר שביעות רצון ממצבם הכלכלי והחברתי, מצב התעסוקה, היבטי פרטיות ועוד. 

מה שמוערך הוא חוויה (טיול בעולם, חוויות משמעותיות) וערכים – בין אם מבחינת המוכנות לתרום ולהשקיע במה שנתפס כמטרה ראויה, או שהם יחליטו אם לקנות או לקבל שירותים מחברה בהתאם לעולם הערכים שלה. 

לקריאת הדו"ח המלא: Generation disrupted: The 2019 Global Millennial Survey

הבוקר, פול הלצל מהמגזין CIO מפרט 8 כיוונים טכנולוגיים שצפויים להיות משמעותיים ומשפיעים במיוחד בשנה הקרובה.  מרבית הטכנולוגיות אינן חדשות, אלא נכנסות לפאזה חדשה. 

Robotic process automation – טכנולוגיות RPA מאפשרות למחשב משימות מייגעות וחוזרות על עצמן. לפי גרטנר, קצב האימוץ של הטכנולוגיה מהיר יותר מאשר ציפו ובעלת אימפקט עסקי גבוה. 

AI – ארגונים משתמשים בבינה מלאכותית וב-machine learning כדי לתת מענה לבעיות עסקיות שבעבר היו מורכבות מאוד או דרשו השקעת משאבים גדולים בהרבה. 

DataOps – שילוב בין אנשי DevOps ו-Data engeneers לבניי צוותים שעובדים בגישה אג'ילית להתאמת הטיפול במידע בארגון. מדובר כרגע פחות בטכנולוגיה ויותר באימוץ מתודולוגיות ושיטות עבודה. 

וידאו מוביל את התקשורת הפנימית בארגונים, בעידן בו חווית העובד הופכת קריטית, גם לשימור וגם למשיכת עובדים וטאלנטים. יחד איתו unified communication עושה קאמבק. 

5G – היערכות לתשתית התקשורת החדשה – למרות שהפריסה שלה צפויה לקחת מספר שנים, ארגונים צריכים להיות ערוכים לכך שרוחב הפס בקרוב לא יהיה צוואר הבקבוק למשתמשי הסלולאר ולוודא שהמערכות שלהם מסוגלות להגיב בביצועים טובים מספיק. 

Containers and microservices – ארגונים רבים מאמצים שיטות פיתוח שמאפשרות גמישות וסקלאביליות. 

AR, VR, mixed reality – הטכנולוגיות שמספקות חוויה משולבת או immersive – כוללות פוטנציאל גדול לתעשיות רבות, מחווית לקוח ועד הדרכה והכשרה לעובדים. מדובר בטכנולוגיות שמתעוררות מחדש כל כמה שנים, ונראה שהגל החדש כולל בתוכו גם הבטחה חדשה. 

IoT's & edge computing – שימוש ב-IoT נתפש ע"י ארגונים רבים כמסוגל להניע הצלחה עסקית ובנוסף לספק מידע רב לארגון על המשתמשים שלו. כיום ככל שהמכשירים שאנחנו משתמשים בהם נעשים חכמים יותר ואוספים יותר מידע, וככל שהציפיות של המשתמשים עולות, כך נדרש יותר כוח מחשוב ויכולת תגובה מיידית במכשירי הקצה עצמם.

לקריאת המאמר המלא: 

technologies that will disrupt business in 2020

גם השנה, אני מזמינה את מי שרוצה לכתוב אלי ואשלח לו את ההגדה בשמחה edva.lotan@gmail.com

לרוב כשמתחילים לחפש נראה שהאתר מציג לנו רשימה נפתחת עם אפשרויות חיפוש שונות. לחיצה על אחת האפשרויות ברשימה לרוב תפעיל את החיפוש שבחר המשתמש. הפונקציונאליות נעה בין הפשוט ביותר: השלמה אוטומטית של הטקסט כדי להציג חיפושים קודמים של המשתמש, למורכב יותר המציע שאילתות מתאימות למשתמש, ניווט באתר או אפילו תוצאות חיפוש ישירות.

הסטטיסטיקות מראות שכ-30% מהחיפושים עושים שימוש בפונקציונליות הזו ולכן חשוב להתעכב עליה. הבעיה היא שאמנם אנחנו אוהבים להשתמש בחיפוש, אבל קשה לנו לעשות את זה. החלק הכי מסובך בתהליך החיפוש הוא ההחלטה איזו שאילתה לשאול. כשמדובר בחיפוש באתרים, במנועי חיפוש שהם קצת פחות טובים מגוגל (אהמ), הקושי הזה הופך למשמעותי מאוד, עד כדי כך שיש משתמשים שמראש מוותרים על השימוש בחיפוש ומעדיפים לנווט (או לחזור לגוגל ולחפש משם).

מה אפשר להציע למשתמשים? בואו נסתכל על כמה אפשרויות:

הצעות חיפוש – search suggestions

הצעות חיפוש משתמשות בשאילתה שהמשתמש התחיל להקליד, אבל לא רק משלים את הטקסט אלא מציע שאילתות קרובות. הרשימה עשויה להסתמך על שאילתות פופולאריות, על שמות של דפים או קטגוריות באתר, או לכלול הצעות שמנהלי האתר מכניסים, כדי לכוון את המשתמשים לחיפושים יעילים יותר עבורם. כך משתמש שלא בטוח איזה חיפוש יתאים לו, יכול להיעזר באחת השאילתות שהוצעו עבורו.

זהו פיצ'ר שהכנסנו בחיפוש באתר הלקוחות בהראל והוכיח את עצמו כתומך בחיפוש (למעשה, היקף השימוש בו תואם בדיוק את הסטטיסטיקות המוכרות בתחום).

רשימת הצעות החיפוש לרוב תהיה קצרה ויודגש בה הטקסט שהמשתמש חיפש (או טקסט ההשלמה). לעיתים יוצג מידע נוסף, כגון מספר התוצאות הקיימות לכל שאילתה אפשרית או לאיזה קטגוריה שייך נושא החיפוש באתר.

חיפושים קודמים

כאשר המשתמש מכניס שאילתה, המנוע מזהה ומציג עבורו שאילתות חיפוש שבהן השתמש בעבר. זהו פיצר שמתאים במיוחד באתרים או סביבות שבהן המשתמשים שוהים הרבה ועושים שימוש רב בחיפוש. פייסבוק מגיבה באופן הבא כאשר המשתמש רק מציב את הסמן בשדה החיפוש, ומציגה רשימה של חיפושים או תוצאות חיפוש מחיפושים קודמים.

בפייסבוק, הטישטוש בין שאילתת חיפוש (שבחירה בה תפעיל חיפוש) ובין תוצאת חיפוש (שבחירה בה תעביר את המשתמש לדף ספציפי) נעשה במכוון והאבחנה בין שתי האפשרויות נעשית על ידי הבדל באייקונים. כמו פיצ'רים אחרים, פייסבוק עשתה הרבה שינויים באופן שבו הפיצ'ר הזה מתנהג.

באתר הסוכנים של הראל אימצנו פונקציונליות דומה – חיפוש מציג הן חיפושים קודמים (שאילתות שביצע המשתמש) והן דפים מתאימים שבהם ביקר בעבר. האתר הוא תפעולי באופיו ומתאפיין בשימוש תדיר ולכן המטרה היתה לאפשר חזרה מהירה למידע או נתונים שבהם המשתמשים ביקרו בעבר.

רשימת הפריטים שנצפו לאחרונה כללה מידע שיעזור למשתמש להבין מה הוא רואה (למשל האם זה שם לקוח או תביעה של הלקוח) וכן מספר פרטים מזהים רלוונטיים (תעודת זהות/ ח.פ וכו').

תוצאות חיפוש מהירות

אפשרות נוספות שניתן למצוא הן הצגת תוצאות חיפוש מהירות ישירות בשדה החיפוש. זו אפשרות שמקובלת מאוד באתרי מסחר אלקטרוני ויכול להתאים במקרים שבהם קיימות תוצאות מיטביות שניתן להציג מיידית.

לקריאה נוספת

סקירה די מקיפה של נושא הצעות החיפוש, כולל מושגים שונים והמלצות ליישום נכון: Autocomplete, Live Search Suggestions, and Autocorrection: Best Practice Design Patterns

סרטון שמסביר איך לעצב הצעות חיפוש: Designing Search Suggestions

המסע לא החל בפולין ולא נגמר שם. עוד לפני כן צללה אמא שלי למעמקי הארכיונים היהודים והחלה ללקט מידע וזיכרונות. אחרי שחזרנו ישבנו אמא ואני תקופה ארוכה כדי לסכם את הנסיעה ולהשלים עוד ועוד פיסות מידע מההיסטוריה המשפחתית שלנו.

אחת הדמויות שריתקו אותי תמיד ובמסע הזה במיוחד, היה סבא שלי שמעולם לא היכרתי – שמעון קופל מינץ. לא ידעתי הרבה: ידעתי שנפטר עוד לפני השואה. ידעתי שקרא לילדיו בשמות שהיו חריגים מאוד בפולין של תחילת המאה העשרים: סעדיה, נעמי, עזרא, יוסף ורחל. הכרתי את התמונה היחידה שלו באלבום המשפחתי. במסע השורשים הזה למדתי היכרתי אדם מיוחד במינו, שאני גאה להיות נכדה שלו. מורה לעברית וציוני נלהב בכל המובנים.

ייתכן שמי שגדל במאה ה-21 יתקשה להתרגש ממסע הנדודים של ציוני נלהב. אבל מנקודת המבט של תחילת המאה הקודמת, מדובר בסיפור חיים מרתק ומדהים. שמעון קופל מתואר כאיש צנום, לא גבוה, חולני אך פעלתן ברוחו. מכל התיאורים הכתובים שמצאנו ומהסיפורים של בני המשפחה מצטיירת תמונה של אדם חדור התחושה שעל כתפיו מוטלת משימה לאומית שעליו לקדם בכל דרך אפשרית ואישיות יוצאת דופן שהותירה רושם רב על כל מי שפגש אותו.

שמעון קופל נולד בשנת 1880 בעיירה ז'רקי בדרום פולין. בן למשפחה של סוחרי עורות מחסידות אלכסנדר. לא גילינו דבר על ילדותו ונערותו ועל מה שהביא אותו להתנתק ממשפחתו האדוקה והחסידות בה צמח, אבל אנחנו יודעים שכאדם צעיר בשנות העשרים לחייו פנה שמעון קופל לכיוון אחר לגמרי.

מתישהו בין השנים 1904-1907 שהה בלונדון כעוזרו של י.ח ברנר, ציוני נלהב וממנהיגי המהפכה הציונית, וסייע בהוצאה לאור של כתב העת הספרותי פורץ הדרך, "המעורר". כשחזר לפולין ולז'רקי התחתן והקים משפחה אבל לא פרש מעשייה פוליטית וציבורית.

פופולארי וקרוב יותר היה מר שמעון קופל מינץ. מנהיג הציונים בעיירה ומורה לעברית ראשון בעיר. כמו חי ניצב לנגד עיני האיש החולה המתפרנס בדוחק מהוראת עברית. אך כמה כוחות ומרץ השקיע האיש בהדרכת הפעולה הציונית בעיירה! ומה גדולה היתה האוטוריטה שלו! מה נמרצת היתה מלחמתו במורדי באור בעיירה! ואמנם כצנינים היה בעיניהם.

מתוך ספר הזיכרון "קהילת ז'ארקי"

הוא נבחר מספר פעמים לוועד הקהילה בז׳רקי ובשנת 1924 עמד בראשו. בז'רקי היה ממייסדי קן השומר הצעיר (שנודע בראשיתו בשם "החלוץ") ולימד את השפה והספרות העברית. הוא לקח חלק בניסיון להקים בית ספר ציוני "תרבות" בז'רקי, נסיון שלא צלח. הוא נחשב למורה נערץ ונואם בחסד.

בתקופה הזאת התחלנו מספר חברים ללמוד בחשאי עברית אצל המורה הדגול והנערץ מר קופל מינץ ז"ל. זאת היתה חוויה שכעת קשה לתארה. בחורים, חובשי בית מדרש, הולכים מחוץ לעיר (קוטלירניע) ללמוד אצל הציוניסט והאפיקורס הידוע – קופל מינץ. הוא אשר הכניס אותנו לפרוזדור הספרות החדשה ובעיקר לספרות הציונית. האם אוכל לתאר איך נתרשמנו מקריאת ה"יזכור" וה"חולמים ולוחמים" וזאת בהתאספנו באותו עמק עצמו. וכשבקרנו בזבירצ'ה את הסרט על חיי החלוצים בארץ חזרנו כולנו עם החלטה ברורה, כי דרכם היא דרכנו. אז גם ייסדנו את הקבוצה הראשונה של "השומר הצעיר" בתוך ההסתדרות הציונית בשם "עזרא".

מתוך ספר הזיכרון "קהילת ז'ארקי"

הרעיונות הציוניים הכעיסו את הממסד הדתי שהיה מאד אורתודוקסי. האתגר הגדול של הציונים בעיירה היה המאבק מול החסידויות. באחד הקטעים בספר הזיכרון של ז'ארקי נכתב על הפעילים בארגונים הציוניים השונים, ושמעון קופל בניהם:

באיזו מסירות נפש נלחמו נגד הקנאים הדתיים שהתנגדו לכל חדש ובעוורונם כי רב התרפקו על העבר ולא נרתעו גם מלהיעזר בשלטונות בכדי להפריע לנואם ציוני להשמיע דברו באוזני יהודים בבית המדרש.

הכינוי שלו בפי החסידים היה "אבי אבות הטומאה". ואכן, נאומו של שמעון קופל מינץ בבית המדרש אחרי הפוגרום בלבוב בשנת 1918, אותו נשא ליד ארון הקודש, נחשב לניצחונו הראשון בעיירה בה נרדף. בין היתר אמר, במילים שנדמו כנבואיות:

יגיע הזמן והאדמה תצמיח קוצים ודרדרים והשמים יורידו שיפודים וביחד ימעכו אותנו.

באותם ימים היה ביתה של המשפחה באיזור הלא יהודי של ז'רקי, בתוך מקום שכונה "דיקוטלרניה" – סוג של בית חרושת ישן. הרדיפה גרמה למשפחה לנדוד הלוך וחזור בין העיירות ז׳רקי לזווירציה. אין ספק שאלו היו חיים קשים מאוד, לכל המשפחה. כשהתחקינו אחר הנדודים האלו (למשל, דרך תעודות הלידה של אבא שלי, אחיו ואחיותיו) דיברנו לא פעם על מי שלא מוזכרת באף אחד מספרי הזכרונות: סבתא שלי, רייזל (רוחלה) מבית רוטשטיין. היא אולי לא נחשבה פעילה ציונית בפני עצמה, אבל אין לי ספק שהיתה כזו ושללא התמיכה שלה שמעון קופל לא היה יכול לחיות ולפעול כפי שפעל, לפי אמונתו ומול התנגדות חזקה וקשה כל כך.

את האידאולוגיה לה הטיף בחוץ יישם שמעון קופל גם בביתו. הוא חינך את ילדיו לאור מיטב הרעיונות הציוניים ולימד אותם לדבר עברית בהגייה ספרדית, במקביל לפולנית – דבר שנחשב חריג ואף אסור בעיני הממסד הדתי.

באהבתו כי רבה לשפתנו לא הדיר את עצמו מהנסיון הנועז להרגיל את בתו נעמי מראשית צעדיה לדיבור עברי חי ושוטף. אעפ"י שדבר זה הכביד על התינוקת הרכה מעמסה ומבוכה דו-לשונית.

מתוך ספר הזיכרון "קהילת זווירצ'יה"

ילדיו אימצו את החינוך הזה ויישמו אותו בחייהם: נעמי, למשל, עלתה לארץ ישראל כבר בשנות השלושים, עוד לפני שפרצה המלחמה; ויוסי – אבא שלי – ערק מהצבא הפולני בתום מלחמת העולם השנייה כדי לעלות לישראל, היה חלק מארגון הפלמ"ח בקפריסין, הצטרף לקיבוץ עם עלייתו ושירת שנים רבות בצה"ל.

הלחצים והרדיפות של הרבנים נשאו פרי. לאחר איומים שלא יסכימו לקבור אותו בבית הקברות היהודי אלא מאחורי הגדר, בסביבות שנת 1926 עקר שמעון קופל עם משפחתו שוב לזווירציה ושם נשארו. גם שם המשיך באותה עשייה, תוך ניסיון להתפרנס ממשלח היד של משפחתו מהעבר – מסחר בעורות.

לא היו אלו סתם שעות הוראה… ברבות הימים נקלעתי לאסכולות שונות ושמעתי תורה מפי מורים ופרופסורים, מהם בעלי שאר רוח ושיעור קומה, אך תמיד ריחפה לפני עיני דמותו של מינץ הנערץ, בעל הכישרונות המופלאים שלא זכו לבוא לידי גילוי מלא והתפתחות נאותה, כפי שאדם מחונן זה היה ראוי לכך… בערוב יומו המשיך בהוראה בעירנו, אל מחלה ממאירה הצעידתו בטרם עת אלי קבר.

מתוך ספר הזיכרון "קהילת זווירצ'יה"

בשנת 1927 נפטר שמעון קופל לאחר ניתוח שעבר, ייתכן בעקבות מחלה ממארת, בן 47 שנים במותו. הוא לא זכה להגשים את החלום הציוני שטיפח. ממש לפני שחזרנו מפולין, הצלחנו למצוא באחד הארכיונים את תעודת הפטירה של שמעון קופל. התעודה הזו עזרה לנו ליישב מספר גירסאות סותרות לגבי מקום ומועד מותו. אבל למרות המאמצים, לא הצלחנו למצוא את מקום קבורתו.

כל מי שכתבו עליו מתארים איש מיוחד במינו, בעל שיעור קומה, שהונע על-ידי אידאולוגיה ולהט אדירים. חבל לי שלא זכיתי לפגוש אותו ולדבר איתו. זו היתה עשויה להיות, ללא ספק, חוויה מיוחדת במינה.

בקיץ 2013 צלצלה אלי חברתי קרן לקיטור משותף על המהומה בנושא מבצע שתי טיפות. “יש באינטרנט אנשים שטועים!” “צריך לעשות משהו!”. זה נגמר בהקמת קבוצת “הורים מדברים על חיסון הפוליו”, קבוצה שפעלה במהלך כל המבצע בסיוע של קבוצת מתנדבים (מדהימה) שהתגבשה ובשיתוף עם רופאים ממשרד הבריאות שסייעו לנו לענות על עשרות – ואף מאות – שאלות ביום. זו היתה תקופה אינטנסיבית מאוד, לא קלה, אבל מלאת סיפוק.

המבצע נגמר והחבורה שנאספה בעקבותיו נשארה מגובשת. אירוע הפוליו נגמר, אבל הרשת עדיין מלאה בשאלות של הורים על חיסונים שונים ובדיסאינפורמציה בהקשר אליהם. התחושה שאיתה התחלנו בקיץ, ש”צריך לעשות משהו” רק התגברה. נחשפנו יותר ויותר לתנועת ההתנגדות לחיסונים ולאופן שבו תיאוריות מופרכות ורעיונות מוזרים זורמים להם מחו”ל – בעיקר מארצות הברית המטפחת קהילת אנטי-ווקסרים משגשגת – ומוצאים להם מקום פה בארץ. לפעמים בגלל אג'נדות שונות; לפעמים בגלל אפקט דאנינג-קרוגר שגורם לאנשים אינטליגנטים להניח שהם מסוגלים להבין בקלות מחקרים ומסקנות מדעיות, בעוד שלרוב אין להם את הכלים אפילו להבין איפה טעו; ומסיבות רבות ומגוונות נוספות. הבנו איך בעזרתם האדיבה של פייסבוק ויוטיוב נוצרו קהילות שבהן הורים ניגשים לנושא החיסונים בחשש גדול והולך, לא בגלל שיש סיבה אמיתית לכך, אלא בגלל שהם מוצפים בשמועות והפחדות חסרות בסיס – ומתקשים למצוא מידע מבוסס ולקבל תשובות מהימנות בסביבות האלו.

מכיוון שכולנו חובבי מדע, חוקרים או אנשי רפואה, הטריד אותנו לא פחות האופן בו מתחברת אופנת ההתנגדות לחיסונים למגמות של הכחשת מדע ובורות בכלל. חוסר ידע וחוסר הבנה לגבי מנגנונים בסיסיים של ביולוגיה, כימיה ופיזיקה, שמובילות לתפיסה מוזרה מאוד של העולם הסובב אותנו.

מפה לשם, החלטנו שאנחנו רוצים לעשות משהו יותר רציני בנושא. החלטנו שאנחנו רוצים לתת לאנשים את הכלים לקבל החלטות הקשורות לבריאות שלהם ושל בני משפחתם בצורה שתתבסס על מידע אמיתי, אמין, מדעי, מדוייק. רצינו לספק חלופה לדיסאינפורמציה שקל כל כך למצוא. החלטנו לעסוק בכל ההיבטים של חינוך – לפרסם מידע ברשת, לספק תשובות לשאלות, להעביר הרצאות. החלטנו להקים את עמותת מדעת וכך קרה שלקחתי על עצמי, באהבה רבה, את תפקיד ניהול העמותה.

עוד חברה ועוד חבר – הלכנו וגדלנו. הקמנו קבוצת פייסבוק חדשה לייעוץ בנושא חיסונים, שמקיפה היום עשרות מומחיות ומומחים ברפואה ומדע ומתנדבים שונים שעוזרים לנהל את הקבוצה (שכבר מונה כ-10,000 חברים!), המקום היחיד ברשת בו ניתן לקבל תשובות בנושא חיסונים שהן מבוססות מדע בלבד. הקמנו מערך של מרצים שנותן הרצאות בכל הארץ, הן לצוותים מקצועיים והן לציבור הרחב. והתחלנו במשימה של הנגשת המידע על החיסונים והקמת מאגר מידע מפורט, נגיש ובעיקר – מדוייק.

כל הדברים האלו לא פשוטים כלל, כשמסתמכים על מתנדבות ומתנדבים בלבד וכשהכל נעשה במקביל לעבודה במשרה מלאה ועל בסיס תקציב אפסי (אשכרה אפסי. מדינת ישראל מספקת לעמותות בראשית דרכן מסלול מכשולים מרשים מאוד). מצד שני, העמותה אספה אליה כמה עשרות אנשים חדורי אידאולוגיה ומוטיבציה וקהילה נהדרת של פעילים ומתנדבים. לאט לאט, אנחנו גדלים ומצליחים.

השבוע אנחנו משיקים את הסנונית הראשונה של אתר האינטרנט החדש שלנו: פורטל חיסונים מקיף ומפורט, המכיל את כל המידע על שגרת החיסונים בישראל, החל משגרת חיסוני הילדות וחיסונים לנשים בהריון, דרך חיסוני שגרה למבוגרים וכלה בחיסוני מטיילים ועוד חיסונים שאינם חלק מהשגרה.

תהליך הכתיבה היה ארוך וקפדני. בניצוחם של קרן ואדם, המנהלת המקצועית של העמותה ומנהל התוכן שלה בהתאמה, וצמד האחים שלי לניהול העמותה, בדקנו כל פיסת מידע וכל נתון, הלכנו למקורות מדעיים ולגופי הבריאות הגדולים בעולם. כתבנו על כל חיסון והמחלות שהוא מגן בפניהן, על ההרכבים שניתנים בישראל ועל השמועות הנוגעות לחיסון. הצמדנו גם מידע עבור אנשי מקצוע בהקשר לכל חיסון.

אני מאוד מאוד גאה בתוצאה העשירה והמוקפדת של העבודה הזו. אני גאה בכותבים ובעורכים ובכל המתנדבים שהשקיעו שעות בהזנת התוכן (לפעמים יותר מפעם אחת) ובבדיקות של האתר. אני אסירת תודה לשתי המלאכיות שהתגייסו לסייע לנו – כרמי אהוביה שנתנה לנו מכישרונה למיתוג העמותה ועיצוב האתר ודניאלה הראל שתפקדה כמיילדת של האתר והפעילה את קסמיה הטכנולוגיים.

מה שנשאר זה רק להזמין אתכם לבקר בפורטל החיסונים שלנו. ברוכים הבאים!

ולא בגלל שלא היתה מרגשת – הלידה של עמית היתה אחד האירועים המרגשים ביותר שחוויתי עד היום. אבל לא פחות משהייתה מרגשת ויחידה במינה, היא היתה קשה, משפילה ומפחידה.

זו היתה לידה ראשונה כאמור ואני הייתי די קלולס. אמנם הלכנו לקורס הכנה ללידה בהדסה עין-כרם, אבל הוא התמקד בעיקר באופן שבו אדע לזהות שזו אכן לידה, הסבר קליני של האופן שבו לידה מתקדמת (על הספינות כבר יכולתי ללמד בעצמי בשלב הזה) וקצת על הטיפול בתינוק אחרי הלידה. כששאלנו על מהלך הלידה עצמו, הבטיחה לנו המדריכה שהמיילדות המצויינות של בית החולים ילוו אותנו וינחו אותנו לכל אורך הדרך.

הצירים שלי הופיע בליל חורף ירושלמי, בסיומה של סופת שלגים בת 3 ימים. הגענו להדסה הר-הצופים על כביש קפוא, חיכינו לפתיחה גדולה מספיק, התקבלנו ונכנסנו לחדר הלידה, קיבלתי אפידורל (לא עלתה על דעתי אופציה אחרת) והזמן עבר עלינו בנינוחות יחסית עד הבוקר. בבוקר האפידורל התחיל להתפוגג, הלידה הגיעה לשלב הפעיל שלה והמיילדת שלנו התחלפה. מהר מאד עברתי מאי-נוחות קלה לכאבי תופת.

המיילדת שלי, זו שהיתה אמורה להיות שם איתי וללוות אותי, נכנסה לחדר אחת לחצי שעה, המליצה לי ללחוץ ויצאה. מתישהו נכנסה לחדר מיילדת אחרת ונזפה בי: “למה את צועקת?!” אני לא בטוחה מה עניתי לה, הכל די מעורפל בשלב הזה (כנראה משהו בסגנון "מה את חושבת?"). אני זוכרת את אמא שלי ואת בעלי עומדים משני צדדי, חסרי אונים. הישועה הגיעה כשהמיילדת “שלי” נכנסה שוב לחדר והסבירה שהיא חייבת ללכת ונכנסה רס”רית קשוחה שהציגה את עצמה כמיילדת האחראית והודיעה לי שהלידה הזו צריכה להסתיים ועכשיו, אחרת עוברים ללידת מכשירים.

כשהסיוט נגמר סוף סוף, היתה כבר שעת צהריים. השלג הנמס איפשר להמוני החולים הירושלמים להגיע לבתי החולים וחדרי הלידה היו מפוצצים. מיד אחרי שגמרו לתפור את הנזק שגרם הסיום החפוז של הלידה, הודיעו לי שחייבים לפנות את חדר הלידה. את עמית לקחו לתינוקיה ואותי העבירו אחר כבוד למחלקה, שם כבר “יסיימו את מה שצריך לעשות” (בעיקר – להבטיח שהרחם יכווץ כדי למנוע דימומים).

נכנסנו לחדר גדול מחולק בוילונות וניסינו לנוח (אני) ולארגן כל מה שצריך לארגן אחרי לידה (הוא). הזמן חלף והכאבים התגברו. כשקראתי לאחות היא אמרה לי, בקול משועמם, שזה נורמלי אחרי לידה ונתנה לי אופטלגין. אחרי חצי שעה נוספת קראנו לה שוב והיא הואילה לבדוק אותי. אני ראיתי רק את הפנים של פליקס שעמד מאחורי האחות מחווירים בבת-אחת, כשחצי ליטר דם יצא מהרחם שהיה אמור להיות מכווץ אבל איש לא טרח לדאוג לכך.

חמש דקות אחר כך מצאתי את עצמי שוב בחדר הלידה, עוברת גרידה, ותפירה מחדש. הפעם כבר דאגו לתת לי את כל התרופות והטיפולים הנדרשים והעבירו אותי לחדר שמקבלות נשים אחרי קיסרי, עם הוראה שלא לקום מהמיטה לפני שיאשרו לי לקום. מישהו רוצה לנחש כמה שעות חלפו עד שקיבלתי אישור לקום מהמיטה? מישהו רוצה לנחש כמה שעות חלפו עד שנמצא איש צוות שיסכים להביא אלי את הבת שלי להנקה?

ראיתי שוב את עמית 18 שעות אחרי שנולדה.

אני נזכרת מדי פעם בסיפור הלידה של עמית. איך מה שהיה באופן מובהק מחסור בצוות רפואי הפך את הלידה שלי לסיוט שכמעט עלה לי בחיי. לשמחתי ולמזלי, הלידות שבאו אחריה כבר נראו אחרת. אני דאגתי לזה.

לפני הלידה של נועם קראתי כל ספר שיכולתי ושכרתי את שירותיה של מיילדת שהיתה צמודה אלי מרגע שהחלו הצירים בבית ועד שהועברתי אחר כבוד למקומי במסדרון (אי אפשר לקבל הכל, כמובן). הלידה של יעל הפכה ללידה מוקדמת קיסרית ושם דאגתי להפעיל את הביטוח הפרטי ולקבל מנתח מעולה שהכרנו והוא דאג שאקבל את הטיפול הכי טוב שאפשר לקבל בהדסה.

כשאני קוראת את הסיפורים בפרויקט מכתבים לבריאות, אני נזכרת שוב ושוב בסיפור הלידה של עמית ובכל סיפורי הביטוחים הפרטיים והפרוטקציות והקשרים האישיים שהפעלנו בכל הזדמנות שבה נזקקנו למשהו ממערכת הבריאות הציבורית. כשהילה דיברה איתי על הפרויקט, אמרתי לה שאין לי שום סיפור לתרום לה. הלידה של עמית היתה לפני 15 שנים כמעט (אלוהים-אדירים-אני-זקנה-כבר), יותר מדי זמן עבר ומאז לא היו לנו שום סיפורים טראומטיים. אבל האמת היא שהסיבה שנמנענו מטראומות נוספות כאלו היתה שדאגנו תמיד לשלם ושיש לנו חברים במקומות הנכונים. וזה לא צריך להיות ככה.

הפרויקט של הילה מזכיר וחושף את ההתמודדויות היומיומיות של אזרחי ישראל מול מערכת הבריאות. הטירטורים, סיכון החולים, הצוותים הרפואיים שקורסים בהיעדר תקנים. מערכת בריאות שממשיכה כבר עשרות שנים לתפקד בתוך מבנה ותקציב שמתאים למדינה הרבה יותר קטנה והרבה פחות צפופה. זה לא צריך להיות ככה.

שלחו גם אתם את הסיפורים שלכם. שתפו אחרים והזמינו אותם להכיר את הפרויקט. עזרו לצוות של מכתבים לבריאות להזכיר לממשלה שלנו את תפקידה ולשקם את מערכת הבריאות של ישראל.

כי זה מתסכל, מעצבן, מסובך.

כי זה לא פרויקט שאני עושה לבד אלא הוא מחייב שיתוף פעולה יומיומי עם יתר בני המשפחה. וזה, כידוע, קשה יותר.

כי זה דורש לחשוב כל הזמן על כמה כסף אפשר או אי אפשר להוציא.

כי זה דורש ויתורים.

כי זה נורא דומה לדיאטה.

אבל כמו שהגעתי להכרה ששמירה על המשקל שלי תורמת בסה”כ לאיכות החיים שלי, כך גם עם התקציב המשפחתי ולכן בלית ברירה נכנסתי לעובי הקורה ולקחת את זה, כהרגלי, כפרויקט.

זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מנסים להתאפס על ההוצאות שלנו. יש כל מני שיטות ורעיונות. אני חיפשתי שיטה שתאפשר לי לעשות כמה דברים: ראשית, להיות מסוגלת לקבל בכל רגע נתון תמונה כמה שיותר מדוייקת של מצב החשבון ושל העמידה בתקציב. שנית, כלי שישמש לא רק לתיעוד ותחקור לאחור, אלא גם יאפשר לי לקבל החלטות ברגע נתון לגבי האפשרויות שיש לי לגבי ההוצאות שלי. ולבסוף, חיפשתי משהו שיאפשר גם לבעלי חסר הסבלנות לתעד בקלות ובמהירות את ההוצאות שלו בלי שאצטרך כל הזמן לבקש ממנו חשבוניות וכו’.

בעבר השתמשתי באקסל סופר משוכלל שבניתי. הוא אפשר לי לנהל תקציב, לתעד הוצאות ביחס לתקציב ולקבל סיכום חודשי ושנתי. זה היה מופת של מספרים וסטטיסטיקות ולתחזק אותו היה עבודה במשרה מלאה. אבל לא הרגשתי שאני מקבלת ממנו הרבה תועלת, למעט העובדה שבגלל שהתעסקתי כל הזמן כל כך הרבה בנושא של הכסף, פיתחתי נטייה לקמצנות וכך חסכתי.

בסיבוב הנוכחי החלטתי שחייבת להיות דרך יותר טובה. ניסיתי ובדקתי כל מני תוכנות ואפליקציות, ולבסוף הגעתי דרך הבלוג המצויין השקל, לתוכנה שנראה כי היא נותנת מענה לכל מה שרציתי. התוכנה נקראת You Need A Budget (או בקיצור YNAB). היא מאפשרת לנהל 3 ישויות עיקריות:
1. תקציב – לכל חודש מגדירים, בחלוקה לקטגוריות, כמה כסף מוקדש לכל נושא.
2. חשבונות – אני מנהלת חשבון בנק אחד, 2 ארנקים (שלי ושל בעלי) ושני כרטיסי אשראי (כנ”ל).
3. טרנזקציות – בכל פעם שמוציאים כסף מאחד החשבונות, מציינים לאיזו קטגוריה בתקציב זה רלוונטי.

בנוסף, יש אפליקציה חינמית שמתחברת לתוכנה ומאפשרת להזין את הטרנזקציות בלבד תוך כדי שרואים מה מצב התקציב בכל קטגוריה. קל מאוד לראות את התקציב וכמה ממנו נוצל וכן יש כל מני דוחות שמאפשרים לנתח את המידע.

המידע נשמר כולו בענן, מה שאומר שאחרי שמעדכנים משהו במחשב או באפליקציה שלי או של בעלי, זה מיד מתעדכן בכל המקומות. כלומר, אני רואה בזמן אמיתי מה המצב שלי וכמה תקציב יש לי בכל קטגוריה. זה מאפשר לי לתכנן את ההתנהלות שלי קדימה ולא רק לנתח בדיעבד מה עשיתי. האפליקציה פשוטה ונוחה, וזה עזר לי לעבור את המשוכה השלישית והחשובה, של עדכון ההוצאות של בעלי, גם בלי שאצטרך כל הזמן לשאול ולנדנד, כפי שעשיתי כשניהלנו את ההוצאות באקסל. הוא מכניס לאפליקציה ואני מיד מקבלת את העדכון אלי.

לתוכנה יש גרסת נסיון ל-34 יום, שמאפשרת שימוש מלא בכל היכולות. אחר כך היא עולה 60$, אבל לטעמי זה שווה כל אגורה. אם אתם מחליטים לקנות, אתם מוזמנים לקנות דרך הקישור הזה, שנותן לכם (ולי) הנחה של “חבר מביא חבר”.

עדיין לא נטשתי לגמרי את האקסל שלי. השתמשתי במידע שחילצתי בחשבונות הבנק ומגליונות תקציב קודמים, כדי לתכנן את התקציב השנתי ולגזור ממני תקציב חודשי שיהווה בסיס. באותה הזדמנות תיעדתי בגליון כל מני דברים כמו רשימת הקרנות ותוכניות הביטוח שלנו, תכנון עתידי לשימוש בקרנות השתלמות ועוד. שיהיה רשום במקום אחד מרכזי. בחודש האחרון מצאתי את עצמי אחת ליומיים-שלושה נכנסת לאתרים של הבנק וחברת האשראי כדי לבדוק האם יש הוצאות (או הכנסות) שעלי לתעד. אני מעריכה שבהמשך אפשר יהיה להוריד את זה לאחת לשבוע.

ועכשיו, כמו בדיאטה, המשימה הקשה באמת: להתמיד.