ערות? להתעורר מבלי להתערער

ויברטור סולארי יציל את כדור הארץ

Jezebel — Sun, 23 Jan 2011 19:00:18 +0000

מעוניינות ליהנות מבלי לדפוק את כדור הארץ? אם כך, קבלו ויברטור סולארי. שמונה שעות טעינה בשמש יספיקו לשעה אחת של תענוג, על פי היצרן.

יש לו גם נורה בקצה, למקרה שתרצו להשתמש בו גם כפנס.

פוסט מאת Jezebel

שלח הודעה | פייסבוק

שתפו בפייסבוק ובטוויטר

קונים ברשתות הפארם? אל תצאו פראיירים

שליו בן ארי — Sat, 22 Jan 2011 11:02:02 +0000

“תסתכלי עליי, תסתכלי עליו, עכשיו תסתכלי שוב עליי…”, כך מתחילה אחת הפרסומות של Old Spice למוצרי טיפוח לגבר שגרמה לא מעט באז לפני מספר חודשים.

בואו ננסה ליישם את ההמלצה והפעם נבדוק כיצד לא תצאו פראיירים ברכישת מוצרי היגיינה, טיפוח, גילוח ועוד. ספוילר: בארץ יקר יותר.

לפני כמעט חצי שנה ויתרתי על הרעיון של לקנות ברשתות הפארם הישראליות מוצרים כגון סכיני גילוח, אפטר שייב ועוד. אתם יודעים מה? זה עובד. הנה כמה דוגמאות:

אפטרשייב של Old Spice (כן, כן, עם ההוא מהפרסומת): 7.39 דולר ב-soap.com לבקבוק של 188 מ”ל. אותו מוצר ממש נמצא באחת החנויות בארץ ב-155 שקלים (כולל משלוח). הגזמתם.

סכיני גילוח Gillette Fusion נמכרים ב-12.79 דולר לחבילה של ארבעה סכינים. כמה זה עולה בארץ? המחיר הנמוך ביותר נכון לזמן כתיבת שורות אלה הוא 62 שקלים.

משחת שיניים Aquafresh Extreme Clean נמכרת ב-4.35 דולר לאריזה של 200 גר’, בארץ – 20 שקלים לאריזה של 100 גר’.

אריזה זוגית של דאודורנט Gillette 3x Clear Gel נמכרת ב-8.25 דולר בחו”ל, בעוד שבארץ דאודורנט אחד עולה 34.80 ש”ח (כולל משלוח).

כפי שאפשר לראות – לא חסרות דוגמאות למוצרים שנמכרים במחיר כפול ויותר בארץ לעומת חו”ל. תוסיפו לזה שמדי פעם תמצאו קופוני הנחה לחנויות הפארם בארה”ב (למשל, 20% הנחה על רכישה ראשונה) ותקבלו משוואה לפיה ברור שלא כדאי להיות פראייר ולקנות בארץ.

למחירי המוצרים בחו”ל יש להוסיף, כמובן, דמי משלוח לארץ. ב-Soap.com למשל, לא תוכלו לשלוח את ההזמנה ישירות לארץ, אלא תצטרכו להשתמש בשירותי מאסטופ ודומיו.

טיפים לרכישה בחו”ל

* רכשו ביותר מ-25 דולר ב-soap.com, קבלו משלוח חינם בתוך ארה”ב עד הכתובת שלכם במאסטופ.

* חפשו שוברי הנחה לחנות בה אתם מתכוונים לקנות. קופונים כאלה ניתן למצוא בקלות ב-RetailMeNot.

* אל תרכשו מוצרים בעלי נפח או משקל גדולים במיוחד. מרבית שירותי שילוח לארץ גובים גם על פי נפח החבילה. העדיפו מוצרים קטנים.

* אל תעברו את הסך של 75 דולר לחבילה (כולל דמי משלוח), אחרת תיאלצו לשלם מע”מ.

* מניסיון, מחיר ממוצע למשלוח חבילה דרך מאסטופ במשקל של 1.5 ק”ג עומד על כ-33 דולר.

(פורסם במקור בבלוג מחפש ברשת)

פוסט מאת שליו בן ארי

שלח הודעה | פייסבוק

שתפו בפייסבוק ובטוויטר

מאוננת בחוץ? כדאי שלא יהיה לך נשק

Jezebel — Fri, 21 Jan 2011 17:28:15 +0000

האישה הזאת נעצרה בעודה מאוננת טופלס ברכב מחוץ לבית מלון בו שהתה. אבל רק בגלל שהחזיקה בנשק ללא רשיון.

רואים? גם נשים עושות את זה! הידד לשוויון.

פוסט מאת Jezebel

שלח הודעה | פייסבוק

שתפו בפייסבוק ובטוויטר

שורת הפתיחה הטובה ביותר: אוהב את השפתיים שלך

Jezebel — Fri, 17 Dec 2010 17:53:02 +0000

מה תכתבו לבחורה בהודעה הראשונה באתר הכרויות?

“אוהב את השפתיים שלך”, כך לפחות על פי סקר של Badoo, אתר הכרויות עם יותר משבעה מיליון משתמשים רשומים.

איזו שורה נמצאה יעילה אף היא? “את מתלבשת יפה”.

איכשהו נעלמה מהתוצאות השורה “היי בובה נראית טוווובב!”.

פוסט מאת Jezebel

שלח הודעה | פייסבוק

שתפו בפייסבוק ובטוויטר

חשבתם שאתם המין החזק? חשבו שוב. פרסומת לערב נשים בלבד

מערכת ערות? — Fri, 17 Dec 2010 13:03:56 +0000

יחידות קרביות, מילואים, פתיחת קופסאות שימורים והחלפת פאנצ’רים.

חשבתם שאתם המין החזק? קבלו סרטון פרסומת לערב נשים בלבד ותגלו מה באמת “מקפל” את המין החזק.

פוסט מאת מערכת ערות?

שלח הודעה | פייסבוק

שתפו בפייסבוק ובטוויטר

סיפור אורח בערות? – חיוך חורפי

נסיה — Wed, 15 Dec 2010 08:47:12 +0000

Photo: Zitona

היא ישבה בבית קפה ליד הים. גשום… טיפות מים נפלו על הזכוכית והשאירו שובל ארוך עד למטה, וטיפות שנפלו אחריהן עברו את אותה הדרך. אחת אחרי השניה, עד שהתחברו ביחד ונפלו אל האדמה.

בשולחן ממול ישב זוג. הם התחבקו, התנשקו מדיי פעם. היא התבוננה בהם וחייכה לעצמה. איזה נעים בטח להתחבק בקור כשגשם בחוץ שוטף את הארץ!.. איזה כיף זה לקחת יד ביד ולהתחמם יחדיו. לגעת בנעימות בכתף החזקה של הגבר. לדעת שהוא שלך ואת שלו… שכול הקור הוא בחוץ ולא יגע בכם בשום פנים ואופן. להיות ביחד הרבה זמן כך שאת יודעת על מה הוא חושב עכשיו, מה הוא רוצה…

אבל אין לה עם מי להתחבק…

היא יצאה לארוחת צהריים, גשם הציף את הרחובות והיה נעים ללכת מתחת למטריה באספלט הרטוב. היא הגיעה למסעדה שבקצה הרחוב והתיישבה לחכות למלצר. מסביבה היו אנשים בקבוצות: שניים, שלושה, ארבעה. כולם מדברים, צוחקים, מפטפטים. היא ישבה ליד שני אנשים שפטפטו על מזלות: “אז איזה מזל הכי טוב מבחינתך, אחותי?” – שאל בחור עם קוקו. “אריה, הם מאד כריזמטיים, המזל הזה! בעלי הוא אריה” – ענתה לו הבחורה. “גם אני אריה” – חשבה היא, וחייכה, כאילו הייתה איתם בתוך השיחה. היא כול כך רצתה להגיד את זה בכול רם ולראות איך הם פונים אליה עם “ואללה, באמת? איזה כיף!”. אך זה לא יקרה… הם לא מכירים.

לא היה לה עם מי לפטפט…

היא יצאה לעשן וראתה איך שתי בחורות עומדות אחת ליד השנייה קרוב קרוב ובשקט מרכלות על משהו משלהן. העיניים שלהן היו פקוחות ותשומת הלב שלהן הייתה נתונה זו לזו שהן אפילו לא שמו לב שהיא עמדה לידן. בלחש הן העבירו אחת לשנייה את הידע הסודי ופתאום צחוק פרץ החוצה. צחוק נקי ופעמוני התגלגל ברחוב ונעלם איפשהו אחרי הפינה. הצחוק היה כול כך מדבק שהיא חייכה – חייכה אליהן, אבל הן לא שמו לב והמשיכו לרכל.

לא היה לה עם מי לרכל…

היא ישבה בבית ביום החופש שלה. בחוץ משלה בכל מלכותה הסערה. השמיים התרסקו ומים (כמו מהדלי) נפלו על הקרקע. רוח העיף חלקי מים לכול הכיוונים, ועשה רעש בבניינים. קר ורטוב בחוץ. היא התכרבלה מתחת לשמיכת פוך וראתה סרט. מה יכול להיות טוב יותר משמיכת פוך, שוקו חם וסרט טוב… רק אם אתה מתכרבל עם חבר שלך. “כמה זוגות עכשיו מתכרבלים בבית מול טלוויזיה?” – עברה לה מחשבה בראש והיא חייכה. וכמה עכשיו בודדים היא לא חשבה…

לא היה לה עם מי להתכרבל…

היא נכנסה לחנות לקנות לחם והמשיכה להסתובב בחנות. אנשים עם עגלות גדולות התרוצצו מבין המדפים. עגלות מלאות פריטים עמדו ליד הקופות. ילדים ישבו על הררי המוצרים וצחקקו להם בשקט להורים. כולם התרכזו בקניות – לא לשכוח שום דבר! ומה יש לה לשכוח?… רק לחם. מבטה נפל על ילדה בעגלה: “איך קוראים לך?” – חייכה היא לילדה – “יעל” – ענתה הילדה – “איזה שם יפה!”

לא היה לה למי לקנות…

בכניסה לחנות ישב הכלב קשור לעמוד. במבט נאמן הוא הסתכל לתוך החנות חושיו מנסה להריח את בעליו. “נו, איפה הוא? מתי הוא כבר יוצא אליי?” – הכלב היה מופתע – “כמה אפשר כבר?” – “עוד מעט הוא יוצא” – היא אמרה לו עם חיוך – “עוד מעט” – והיא ליטפה אותו קלות. הכלב המשיך להסתכל אל הדלת של החנות.

לא היה לה מישהו שיחכה לה…

הגשם שוב התחזק והיא שכחה את המטריה בבית. טיפות מים דקרו אותה דרך הבגדים. היא התקרבה לתחנת האוטובוס, ונכנסה מתחת לעץ. העץ לא עזר לה כול כך. היא התכרבלה בתוך עצמה והתחילה לרעוד. פתאום בחור עם המטריה התקרב אליה, כיסה אותה עם המטריה ונעמד לידה. היא הסתכלה אליו והוא חייך אליה. היא חייכה בחזרה והחיוך שלה נמרח על כול הפנים. הם עמדו ביחד קרוב אחד אל השני וחייכו. וחיוך זה חימם להם את הלבבות.

תחייכו – החיוך יחמם לכם את החורף.

פוסט מאת נסיה

שלח הודעה | פייסבוק

שתפו בפייסבוק ובטוויטר

אפוקליפסה עכשיו: איך ייראה העולם ללא אנשים

מערכת ערות? — Wed, 15 Dec 2010 07:00:44 +0000

ההתחממות הגלובלית, מלחמת עולם שלישית או סתם מגיפה קטלנית – קבלו צילומים שימחישו כיצד ייראה עולם ללא בני אדם או כמעט ללא בני אדם.

פוסט מאת מערכת ערות?

שלח הודעה | פייסבוק

שתפו בפייסבוק ובטוויטר

פרנוגרפיית פרידות – כל הדרכים הגרועות ביותר להיפרד

DivineCaroline — Tue, 14 Dec 2010 07:00:12 +0000

פרידה היא לעולם דבר פשוט ויש רק דרך אחת נכונה להיפרד: פנים מול פנים.

אך קיימות גם דרכים גרועות, שלא לומר מזוויעות, להודיע לבן או לבת הזוג שאתם רוצים להיפרד. כל דרך מגעילה, מניפולטיבית או נקמנית שתחשבו עליה – מישהו כבר עשה את זה קודם.

אז הנה, קצת פורנוגרפיית פרידות, פוסט סיכום של הדרכים הגרועות ביותר להיפרד – החל מדרכים פוסט מודרניות וכלה בגועל קלאסי.

בהודעת SMS

אפילו בעידן הדיגיטלי פרידה באמצעות הודעת טקסט לעולם לא תהיה הדרך הראויה. אז למה שתשקלו בכלל להטיל את הפצצה ב-SMS? עם זאת, מחקר שנערך על ידי חברת Synovate גילה שבממוצע אדם אחד מכל תשעה נפרד בהודעת טקסט ולפחות אחת (או אחד) מכל 12 אנשים גילה שזרקו אותו בדרך זו בדיוק.

אפשר, כמובן, לנסות ולהסביר את הממצאים בתלות באמצעי תקשורת אלקטרוניים. אחרי הכל, כ-20% מהנשאלים דיווחו שקבעו את הדייט הראשון בדרך זו ואם כבר התחלתם בה, אז למה לא לסיים?

דרך פייסבוק

חברת SNAP Interactive, המפתחת אפליקציית דייטינג לאייפון, גילתה כי כמעט רבע(!) מתוך כאלף משתתפים בסקר למדו כי “נזרקו” משינוי Relationship status של בן או בת הזוג בפייסבוק. אאוצ’, כבר אמרנו?

באמצעות מתווך

אוי, נו. מישהו פה ראה יותר מדי פעמים את הפרק של סימפסונס בו הומר מגלה שיש לו כשרון לבשר בשורות רעות לאחרים והופך את הכשרון לעסק משגשג. להומר הולך דווקא לא רע בהתחלה, אבל הוא דמות מצוירת, לעזאזל! החיים אכזריים הרבה יותר, כמו שגילתה אישה שבן זוגה חייג אליה והעביר את הטלפון לחבר שמסר את לה את הבשורה. לא פלא שהיא נמנית בין אחד מכל 3.7 אנשים שסבורים כי זו הדרך הגרועה ביותר לקבל את המסר – מקרוב משפחה או מחבר משותף.

ביום ההולדת

Tony Romo נפרד מחברה שלו – הסימפסונית האמיתית, ג’סיקה – יום לפני מסיבת יום ההולדת שלה שתוכננה להיערך דווקא בסגנון בארבי. מעניין אם קן, הבובה, היה נוהג כך. אחד מכל 2.86 אנשים סבור כי דווקא עיתוי זה הוא העיתוי הגרוע ביותר.

ביום האהבה

כל המוסיף גורע.

בתקופת החגים

תקופת החגים מטבע הדברים מזוהה עם ערכי ה”ביחד”, המשפחה והחברים. זו כנראה הסיבה מדוע אחד מכל 3.33 אנשים סבורים כי העיתוי הגרוע ביותר להיפרד הוא התקופה הזאת.

בתקופת מחלה

אליזבת אדוארדס, גרושתו של הסנאטור ג’ון אדוארדס, שנפטרה בשבוע שעבר ממחלת הסרטן, היא דוגמה כואבת למקרה כזה בדיוק. היא גילתה כי בעלה ניהל רומן עם עובדת מטה בעודה מתאוששת מניתוח.

פוסט מאת DivineCaroline

שלח הודעה | פייסבוק

שתפו בפייסבוק ובטוויטר

מחקר: אוהבת סטוצים? זו לא את, זה הגנים!

Jezebel — Thu, 09 Dec 2010 21:04:19 +0000

מעתה את יכולה להאשים את ההורים בכל הסטוצים שהיו לך.

על פי מחקר חדש, הנטייה לדפוס התנהגות זה יכולה להיות מוסברת, לפחות בחלקה, על ידי הגנטיקה שלך. כל אלה שאמרו לך שאת חסרת בטחון יכולים ללכת לעזאזל.

מדעני המגזין המקוון Plos One טוענים כי הצליחו לקשר בין גן בשם DRD4 להתנהגות “מתפרפרת”. באופן לא מפתיע אותו גן ממש קושר בעבר לנטייה לאלכוהוליזם, לדעות פוליטיות ליברליות ולאהבת סרטי אימה.

על פי המחקר, מתוך 181 משתתפים בו, נשאי הגן חוו עד פי שניים סטוצים מאלה שאינם נושאים אותו.

“בסקס ללא כל מחויבות הסיכונים גבוהים וכך גם ה”תמורה”, שילוב של אלמנטים אלה מבטיחים אספקה מתמדת של דופמין”, אמר אחד החוקרים שערכו את המחקר באוניברסיטת בינגהמטון, ניו יורק.

פוסט מאת Jezebel

שלח הודעה | פייסבוק

שתפו בפייסבוק ובטוויטר

סיפור אורח בערות? – על גבול המציאות

נסיה — Thu, 09 Dec 2010 09:15:08 +0000

- ילדה? – אישה זקנה ממולה משכה את ידה לכיוונה והסתכלה על השולחן – תוכלי לתת לי את הצפרדע שלידך?

מיריקאל לקחה את הצפרדע ושמה אותו לידה של הזקנה.

- תודה חמודה, איך קוראים לך?

- מיריקאל…

- מיריקאל? את נס?

- כן… – בשקט היא ענתה.

- היי, סוף סוף הגיע אלינו נס!

***

היא ישבה על הספסל עם הרגליים, קירבה את הברכיים קרוב קרוב לפנים וחיבקה אותם. היא ניסתה להסגר מהעולם החיצוני בכול הכוח. דמעות עמדו בענייה, היא הייתה מבוהלת ומבולבלת.

בית החולים היה מואר וגדול. הוא נראה כמו תקווה בענייה, היא מאד קיוותה שיצילו אותה כאן.

הרופא יצא מהחדר וקרא לה להיכנס. היא קמה ולאט לאט נכנסה לחדר. הוא היה גדול וישבו בו הרבה אנשים. מבטיהם פנו אליה והיא הרגישה ערומה בנפשה…

- תכירי: זה הצוות של בית החולים שלנו.

- היי…

- תספרי לנו על עצמך.

- שמי מיריקאל – כן, נס באנגלית… אני גרה בתל אביב… מה יש עוד לספר?

- ספרי מה הביאי אותך לכאן?

- כן… נכון… יום אחד אני התעוררתי במצב קשה, הרגשתי שהכול רע מסביבי, שהכול מתפרק. התחלתי לבכות בכי אינסופי. לא יכולתי להתאפק. המחשבות שלי עברו דרך כול אופציה אפשרית להרוג את עצמי. פחדתי להיכנס למטבח – כי יש שם סכינים, בכוח לא נתתי לעצמי להיכנס למרפסת – יכולתי לקפוץ מקומה עשירית… הבנתי שאני לא מסוגלת לטפל בעצמי, בקושי הצלחתי לשמור עליי בכדאי לא להתאבד. למחרת הלכתי לרופא והוא שלח אותי אליכם. אני זקוקה לעזרה, אני חייבת לצאת מהמצב שנלכדתי בו. תעזרו לי… בבקשה תעזרו לי…

- מה את מצפה מאיתנו?

- עזרה נפשית, כלים איך להתמודד ולנצח…

- טוב, מיריקאל, תחכי לנו בחוץ, בבקשה.

***

מבין כול האנשים היה בחור אחד בגילה. הוא משך את תשומת ליבה הכי הרבה. הוא היה עם אוזניות ולא מחובר למציאות. היא לא יכלה להוריד ממנו את העיניים.

- מיריקאל, מה את בחרת?

- אני בחרתי בחתולה – גוש פרווה – כי אני לא רעה… אני גם נאה וחמודה מבפנים כמוה.

- ומה זה בובת הלוחמת הזאת?

- זאת אני… מבחוץ, אני מגינה על החתולה שבפנים בכול הכוח…

- למה היא לבד? אולי נמצא לה איזו חברה מבין כול הדמויות כאן?

- לא! אין לה חברות!

- אולי בובה הזאת היפה תוכל להיות חברה טובה?

- לא, לא רוצה חברות…

- בסדר, איך שאת מרגישה.

***

- בואי נחזור חזרה לסיפור שלך מין העבר… כשאת היית קטנה והסתובבת בחוץ.

- כן דוקטור…הם ראו אותי ליד המועדון, אהבתי מועדונים אז… יצאנו עם חברה לסיבוב בארים ונכנסנו למועדון… לא יכולה… זה כול כך מגעיל אותי הזיכרונות האלה, אני הולכת להקיא… בא לי להקיא… אפשר להקיא?

- את יכולה לעשות מה שבא לך, מיריקאל.

- אני הולכת להקיא…

- אני מחכה לך כאן.

- זה היה מגעיל, – היא חזרה, – הם תפסו אותי בכניסה. כמה הם היו אני לא זוכרת… ארבעה, חמישה. הם דיברו עליי – אחד אמר לשני “תזהר – היא נושכת”… ונשכתי… כי לא יכולתי לעשות כלום…

***

זה קרה בשיעור האומנות. הם כולם ציירו תמונות. היא מדי פעם הסתכלה אל הבחור עם אוזניות – הוא צייר ציורים הזויים, אך יפים לפלא. הוא הציץ אליה ומיריקאל חייכה אליו. הוא הציץ שוב…

- החיוך שלך מאיר את החדר, – אמר הוא, הכניס בחזרה את האוזניות והמשיך לצייר.

לאחר השיעור כולם ישבו בחדר וחיכו לארוחת צהריים. הבחור פנה אל מיריקאל:

- את מציירת יפה.

- בהשוואה אליך זה כלום!

- אל תחמיאי לי… תני לי יד.

היא מסרה לו את ידה. הוא לקח אותה וליטף קלות. היא התבוננה אל ידיהם. ים של אנרגיות פרץ החוצה והעולם הפסיק להתקיים בסביבם. הם לא שמו לב איך קראו לכולם ללכת לאכול, איך חדר התרוקן והם נשארו לבד. הם הסתכלו אחד לתוך השני ולא יכלו להפסיק לעשות זאת.

- בא לי לעשות משהו משוגע, – הוא אמר לה.

- אני יודעת – בואו נצייר כאן ביחד?

והם התחילו לצייר. צבעים מלאו את החדר וירדו על הנייר. עוצמה ואושר יצא לה בציור. הם דיברו קצת על הכול ונהנו גם מהשקט ביחד.

- איך יצא? – שאלה בסוף מיריקאל.

- יצא מעולה – איפה את למדת לצייר ככה?

- לא למדתי, פעם הראשונה שאני מציירת. ולמה אתה מצייר כול הזמן רק שחור-לבן?

- לא יודע… אף פעם לא ניסיתי צבעים. אני גם לא למדתי בחיים – גיליתי את עצמי כאן בבית החולים.

- אני אעזור לך – קח את הצבעים…

כול הערב הם היו ביחד: יצאו לסיבוב באופניים בים, טיילו ונהנו מהגלים. הוא לימד אותה לקבל כוחות מהים ולתת לו את הפחדים והקשיים.

***

למחרת היא חיפשה אותו בחדר הקבוצות, אך לשווא. מיריקאל יצא מהחדר והלכה לחפש אותו בחוץ. היא מצאה אותו בפינה ליד המטבח, הוא בכה וכולו התכווץ ונכנס לתוך הפינה.

- ששש… הכול בסדר. אתה לא לבד. אני כאן איתך. – היא ליטפה בעדינות את ראשו. הוא לא הגיב.

- תקשיב, אתה כאן איתי, הכול יהיה בסדר. – לאט לאט היא התקרבה אליו וחיבקה אותו.

- יהיה בסדר, הכול יהיה בסדר, אני מבטיחה…

בעדינות הוא השכיב את ראשו על ברכיה והתחיל להירגע. הם ישבו ככה על הרצפה בשקט והיא ליטפה אותו. ההתקף עבר והם ישבו בשקט.

- תודה…

- אין על מה…

***

- ספרי לי מה קרה לך, ילדה.

- אני אשמה דוקטור… זה אני אשמה… הגעתי אליו הביתה – אני לא הייתי צריכה לעשות זאת. הייתי צריכה לדעת מה עלול לקרות. הוא רצה אותי ואני לא רציתי… אמרתי לו, אמרתי בבקשה… הוא תפס אותי חזק, סיבב לי את הידיים אחורה ורכן אותי קדימה. אני בכיתי, ניסיתי להשתחרר, אבל הוא חזק! הוא כול כך חזק!… זה היה בלתי אפשרי להשתחרר… הוא חדר בתוכי וזה כאב לי, אמרתי לו שכואב לי, תעצור… הוא לא עצר. אחרי שהוא סיים התלבשתי ויצאתי מהבית שלו – הוא נשאר לשכב על מיטתו…

***

- התגעגעתי אליך… – הוא נכנס לחדרה, – מה קורה לך? – היא שכבה על המיטה עם הפנים למעלה והסתכלה עם מבט ריק אל התקרה.

- אני רוצה למות…

- לא, אל תדברי ככה, יהיה בסדר, זה רק התקף – הוא יעבור, – הוא ליטף את שערה.

- אני לא רוצה לחיות, החיים אפורים, הכול אפור… אין אור… אני רוצה למות!..

- שששש, יהיה בסדר, זה יעבור לך…

פתאום הפנים שלה השתנו: היא נהייתה אובססיבית לרעיון שעלה לה בראש. מיריקאל קפצה על המיטה, הסתכלה עליו עם מבט בוער ותכליתי:

- בואו נתאבד! ביחד! זה יהיה טוב!

- לא, מריקאל… לא… אל תדברי ככה…

- בואו, בבקשה – נהיה ביחד לנצח!

- מיריקאל… קחי את הכדור – זה יעזור לך.

- איזה כדור?… אני רוצה למות… רוצה איתי?..

- תפתחי את הפה או שאני אעשה את זה בשבילך, – הכדור היה בידו. היא קיבלה את הכדור, שכבה על המיטה ולאחר זמן מה נרדמה בשינה עמוקה.

***

בערב היא הגיעה אליו לחדרו.

- תקשיב, אני מרגישה לא טוב, משהו מתהפך בי, משהו אוכל אותי מבפנים – איך מסתדרים עם זה?

- קחי את הכדור שלי – הוא יעזור לך.

- מה אני אמורה לעשות איתו?

- תשימי מתחת ללשון – זה תכף יעבוד ויעזור לך…

מיריקאל התעוררה בידיו. הם היו ערומים.

- מה קרה אתמול???

- אל תגידי לי שאת לא זוכרת!…

- לא… שניה… אנחנו שכבנו!.. הכול בערפל… – תמונת פלאשבק עברה לה בראש: היא התקרבה ערומה אל הארונית, גרפה עם ידה את כול הפריטים אל הרצפה, התיישבה על הארונית ורמזה לו עם האצבע להתקרב… היא הסתכלה לכיוון הארונית – כול הפריטים היו על הרצפה. זה לא חלום.

- כנראה המינון שלי היה לך גדול מדי. את מצטערת?

- לא, אני אפילו לא יודעת מה קרה…

- את לקחת כדור. אחר כך שאלת אותי אם אני עשיתי מתישהו סקס כשאני מסטול והורדת חולצה…

- לפחות זה היה טוב? אני לא..

- בטח! זה היה טוב מאד…

- אני שמחה…

הם התכרבלו מתחת לשמיכה.

- את הדובי שלי… זה כזה כיף לחבק אותך! את ישנה כמו תינוק וזה לא מעיר אותך כשאני מחבק אותך – זה מדהים!

- כן, אני מתעוררת רק עם קרני שמש.

- דובי שלי…

כול היום הם שיחקו במרגלים: חייכו חיוך מיוחד אחד אל השנייה בקבוצות, שלחו אס-אם-אסים חמים, התחבקו בפינות של מסדרונות כשאף אחד לא רואה אותם. בערב הם ציירו ביחד והציור שלה יצא אפור.

- תצבעי אותו – זה לא ציור שלך, מיריקאל.

- לא רוצה…

- מה? למה?

- לא רוצה…

- מיריקאל?… ככה את מרגישה באמת?… זה מפחיד…

- אני אלך לחדר…

- אוקיי, אני אבוא יותר מאוחר.

***

- תקשיבי מיריקאל, – הם ישבו בפינה שלהם, – צר לי להגיד את זה, אבל אנחנו חייבים להפסיק להתראות.

- למה?

- כי זה לא תורם לשנינו, זה עושה לנו רק רע…

- זה לא נכון, אנחנו מעודדים זה את זו ומתרפאים אחד דרך השני… אנחנו חזקים ביחד.

- לא, מיריקאל… אנחנו מכניסים אחד את השני לביצה עמוקה. ואנחנו חייבים לעצור את זה.

- אני לא מאמינה… אתה מוותר עלינו… איך אתה יכול? אם זה בגלל מה שקרה אתמול – אני מצטערת – לא התכוונתי…

- אני יודע שלא התכוונת.

- זה לא יקרה שוב, אני מבטיחה!

- את לא יכולה להבטיח דבר כזה, הרי זה לא תלוי בנו…

- בבקשה, אל תעזוב אותי עכשיו… אל תעשה לי את זה…

- הרופאים אסרו עליי להתקרב אליך…

- מה קשור רופאים עכשיו – מה אתה מרגיש?

- את מסוכנת לי, מיריקאל, את מסוכנת לי…

- איך אני יכולה להיות מסוכנת לך? אני הייתי איתך בהתקפים, עזרתי לך… על מה אתה מדבר?

- מיריקאל, את מסוכנת לי מאד כי אני גם אובדני!.. אתמול כשאת דיברת על המוות – אני רציתי למות גם…

- מיריקאל, – הרופא עמדה בפתח של הדלת, – אני רוצה לדבר איתך.

- כן דוקטור… – היא קמה מבלי להסתכל על הבחור ויצאה אחרי הרופא.

- תקשיבי, אנחנו החלטנו להעביר אותך למקום אחר. יהיה לך שם טוב, אל תדאגי. הצוות שם מאד נחמד… אני הזמנתי כבר את הרכב בשבילך שייקח אותך לשם. תוכלי לנוח ולהשתחרר שם. את מסכימה?

- כן, דוקטור…

שוב היא ישבה בספסל מול הדלת של הרופא עם הרגליים המקופלות, מחבקת אותם כמשהו יחיד ועדין שנשאר לה בחיים. האמונה שלה נחלשה… דמעות עמדו בעיניה. אך התקווה הקטנה בתוך ליבה עדיין ניסתה לעודד אותה, למסור לה שהכול יהיה בסדר, היא תתרפא, בטוח תתרפא!…

פוסט מאת נסיה

שלח הודעה | פייסבוק

שתפו בפייסבוק ובטוויטר