לפני הנסיעה לשדה התעופה, החלטנו להעביר את השעות האחרונות בוינה, במרכז העיר העתיקה – ליד קתדרלת סטפנוס הקדוש. להפתעתנו גילינו שלאזור מגיעים שוטרים ואנשים רבים בלבוש מוזר. תחילה חשבנו שמתקיים כאן איזה קרנבל, אך במהרה הסתבר שמדובר בארוע טרגי, בעל משמעות עצומה לכל העם האוסטרי – הלוויתו של אוטו פון הבסבורג. יורש העצר האחרון של האימפריה האוסטרו-הונגרית (היה בנו של הקיסר האחרון), שהלך לעולמו ב-4 ביולי 2011.

בנוסף לבני משפחת המלוכה, ראשי מדינות ונציגי ממשלות, לטקס הגיעו בעלי תארים מכובדים מכל רחבי אירופה – נסיכים ונסיכות, דוכסים ודוכסות, רוזנים ורוזנות, מלך ומלכת שוודיה, נציגי בית המלוכה הספרדי ועוד…

אנשי צבא ותיקים לבשו בגדים מסורתיים של בתי המלוכה והגילדות אליהם השתייכו הם עצמם או אבותיהם. הנה רשימה חלקית שלהם (מתוך ויקיפדיה) זה נראה כאילו נחתנו אל תוך הימים העליזים של הקיסרות…

מעניין אם מישהו יכול לזהות לאיזו גילדה שייכים המדים השונים.

את הבחור הזה אני מכיר. זה רובין הוד:

את רחבת הכנסיה פינו וכל האנשים התכנסו מסביב ועל הטריבונות. שימו לב לעוצמתה של הכנסיה הגותית, כשהאנשים ה"קטנים" עומדים לידה:

אל הרחבה הורשו להיכנס רק נציגי מדינות, בני משפחת המלוכה ובעלי תארי אצולה שונים. לדעתי ממש אפשר לראות את מעמד האצולה על פניהם:

סיפורו של אוטו הבסבורג הוקרן על מסך ענק:

הוא היה בן 98 במותו ופעל רבות למען אירופה. על פי בקשתו, ליבו נקבר בנפרד מהגוף. הלב נקבר במנזר הבנדיקטי פאנונהאלמה שבהונגריה, בעוד שגופו נקבר בוינה:

לאחר מכן אל הרחבה נכנסו מספר תהלוכות במדים שונים:

יכול להיות שאלו כמרים ואנשי כנסיה?

את פניהם של כל המבקרים קיבלו בהצדעה:

חלק מהאנשים בשמחה התראיינו לתקשורת:

אחרים חייכו למלצמות:

בשלב כלשהו על הטריבונה החלה מהומה והשוטרים השתלטו על אדם, כפתו אותו והובילו למכונית המשטרה:

במקום היו כמה דמויות מרגשות ומדהימות:

חלק מהמשתתפים היו יכולים לעשות תחרויות רק לפי פאר הכובע שלהם:

גם אני תמיד רציתי שעל הכובע שלי תצמח חסה:

והנה עוד כמה תמונות מהארוע:

מומלץ לקרוא גם

• הבתים המופלאים של פרידנסרייך הונדרטוואסר בוינה
• תמונות מוינה – קתדרלת סטפנוס הקדוש (כשהגותים פוגשים את אלוהים)
• תמונות מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית בוינה
• נהר הדנובה והגנים של וינה
• תמונות מדירתו של זיגמונד פרויד בוינה

עקבו אחרי העדכונים בפייסבוק: http://www.facebook.com/yigal.shtark ובעמוד הבלוג: יגאל שטארק - נסיקה להצלחה

לפני שאציג את הבניינים של פרידנסרייך הונדרטוואסר, אני צריך לספר כמה מילים על האדם המיוחד הזה. הונדרטוואסר היה יהודי, והחזיק בתפיסת עולם ואידיולוגיה שלא פוגשים כל יום.

הונדרטוואסר היה פילוסוף במובן מסוים וראה בבתים ודירות, את העור השלישי של האדם (העור הראשון זה העור הפיזי, השני – בגדים). שלושת העורות צריכים לשקף את האישות של מי שנמצא מתחת לעור.

הוא האמין שאנשים לא אמורים לחיות בבתים שנראים זהה, כמו קופסאות. לכל אדם צריכה להיות הזכות להוציא את הראש מהחלון ולצבוע או לעצב בצורה אחרת כלשהי, את הקירות החיצוניים של דירתו כפי שמתחשק לו (כמובן גם את החלל הפנימי כל אחד יעצב לפי ראות עיניו).

הונדרטוואסר לקח על עצמו לעצב מספר בתים, כך שלכל דייר תהיה דירה ייחודית. אחד המפורסמים בהם נמצא בוינה:

בבניין יש 56 דירות ו – 4 משרדים. לכל דייר יש חלון שונה:

בבניין יש 250 עצים ושיחים שנמצאים על קירות הבניין, על הגג, בתוך החללים הפנימיים ועל המרפסות. הונדרטוואסר האמין שאם "לקחנו" את הצמחיה הטבעית שהיתה על האדמה שעליה נבנה הבניין, עלינו "להחזיר" אותה ולשלבה בבניין עצמו, כדי לשמור על כיסוי אחיד של פני השטח בצמחיה הטבעית:

את אזור הבניין פוקדים כל הזמן תיירים רבים וסביבו יש חנויות שמוכרות מזכרות ודגמים של בניינים שתוכננו על ידי הונדרטוואסר ברחבי העולם:

הונדרטוואסר לא האמין ברצפות ישרות. הוא ראה בזה תופעה "לא טבעית" ותמיד דאג שרצפת הבניין (בפנים ובחוץ) תהיה דומה לפי השטח הטבעיים:

מכיוון שהבניין מאוכלס, על מנת למנוע אי נעימות ומטרד לדיירים, הכניסה לתוך הבניין סגורה לתיירים:

החצר הפנימית של הבניין:

לאחר שהקמת המבנה הסתיימה בשנת 1986, פרידנסרייך הונדרטוואסר סירב לקבל תשלום עבור עבודתו בטענה שהוא מסתפק בזה שהוא מרוצה מכך שבמקום הזה לא נבנה משהו מכוער.

בוינה ישנו בניין נוסף שעוצב על ידי הונדרטוואסר בתור מוזיאון או כפי שמכנים אותו הוינאים – בית האמנות (Kunsthaus):

הבניין נבנה במקור ב-1892 ושימוש עבור מפעל רהיטים. לאחר שהונדטרוואסר עיצב אותו מחדש, הוא נפתח שוב לציבור בשנת 1991 בתור מוזיאון:

היום נמצאים במוזיאון זה ציוריו הרבים של הונדרטוואסר, שפזורים על פני מספר קומות ומתארים את מסלול חייו המרתק. אני ממליץ בחום לבקר.
שימו לב לרצפות הגבעתיות בתוך הבניין ובחצר הפנימית:

גם המדרגות הלא ישרות בין הקומות, נותנות תחושה שאתה עולה במדרגות שנחצבו בהר:

עוד מספר תמונות מסביבת הבניין:

מומלץ לקרוא גם

• הלוויתו של אוטו פון הבסבורג – בנו של קיסר אוסטרו-הונגריה האחרון
• תמונות מוינה – קתדרלת סטפנוס הקדוש (כשהגותים פוגשים את אלוהים)
• תמונות מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית בוינה
• נהר הדנובה והגנים של וינה
• תמונות מדירתו של זיגמונד פרויד בוינה

עקבו אחרי העדכונים בפייסבוק: http://www.facebook.com/yigal.shtark ובעמוד הבלוג: יגאל שטארק - נסיקה להצלחה

ביום שבת אביבי פגשנו קבוצת קפואירה בפארק צ'ארלס קלור בתל אביב.

קפואירה (Capoeira) זוהי אמנות לחימה של עבדים אפריקאים שנוצרה בברזיל (אליה הובאו העבדים). העבדים רצו להתאמן באמנות הלחימה לשם הגנה עצמית ושימור המסורת. אך מחשש שיענשו ועל מנת להסתיר את האימונים שלהם באמנת הלחימה, היא הוסבה למעין ריקוד או משחק וירדה למחתרת.

תמונות נוספות וכמה הסברים על קפואירה:

משחק הקפואירה מתרחש במעגל שנקרה ה"רודה", ושני שחקנים במרכזו:

שאר המשתתפים עומדים במעגל, שרים ומוחים כפיים:

חלקם מנגנים בכלי נגינה שונים:

המוזיקה והשירה קובעים את קצב וסגנון המשחק. מהלך ה"קרבות" ואופיים משתנה בהתאם לקצב השירים. חלקם איטיים מאוד וחלקם מאוד מהירים:

רוב ה"משחקים" אינם כוללי מגע רב, ורוב התרגילים מהווים תרגילי ראווה:

הלוחם המנוסה ביותר לרוב יהיה המנהיג של הרודה וינגן בבירימבאו (קלי הקשה המזכיר חץ וקשת):

הקרבות משלבים הרבה תרגילים אקרובטיקה לצד בעיטות:

דווקא הילדים הקטנים יראו לכם את הדברים המדהימים ביותר בקפואירה:

מומלץ לקרוא גם

• הלוויתו של אוטו פון הבסבורג – בנו של קיסר אוסטרו-הונגריה האחרון
• הבתים המופלאים של פרידנסרייך הונדרטוואסר בוינה
• תמונות מאליפות ישראל בקפיצות ראווה לסוסים
• על המסילה
• תמונות מוינה – קתדרלת סטפנוס הקדוש (כשהגותים פוגשים את אלוהים)

עקבו אחרי העדכונים בפייסבוק: http://www.facebook.com/yigal.shtark ובעמוד הבלוג: יגאל שטארק - נסיקה להצלחה

ככה נראתה הפוגת הגשם בסוף השבוע האחרון. בקישור עוד 3 תמונות:

כדאי לקרוא

• איך להכיר ולמשוך את הגבר שאת רוצה
• לחיות ללא הצבת מטרות – עיקרון האי עשייה – להיות כאן ועכשיו
• איך לעשות "כסף קל" באינטרנט – האמת הטריוויאלית של אנשי הרווחים
• מדוע בידול בעזרת מחיר נמוך יותר, יכול להיות הרסני
• רשת בלוגים חברתית בישראל. האמנם?

עקבו אחרי העדכונים בפייסבוק: http://www.facebook.com/yigal.shtark ובעמוד הבלוג: יגאל שטארק - נסיקה להצלחה

בוינה יש שני סוגי בניינים שעשו עלי רושם מיוחד. את אחד מהם אראה היום, ואת השני בפעם הבאה.

אחד מסמליה של העיר וינה שאף הוטבע על מטבע 10 סנט אירו של אוסטריה, הוא קדרלת סטפנוס הקדוש או בשמה המקומי "שטפנסדום" (Stephansdom). זוהי קתדרלה גותית, שגילה מתקרב ל-1000 שנים, שבהם עברה לא מעט גילגולים ולידות מחדש.

בואו נראה את התמונות:

המראה של הקתדרלה מפתיע, כי לפני שאתם מגיעים אליה אתם צועדים ברחוב אירופאי טיפוסי והעיין מתרגלת לבניינים כמו בתמונה הזו:

הקתדרלה נמצאת בדיוק במרכז העיר העתיקה, ומפתיעה אותך במראה שלה כאשר אתה צועד לאורך רחובות עם בניינים יחסית מודרניים ומטופחים ופתאום מאחורי הפניה הבאה ניצב לפניך בניין ענק, עתיק ואפל בסגנון גותי:

ברחבה של הקתדרלה מתקיימים ארועים חשובים לאומה האוסטרית. כאן התקיימה הלוויתו של המלחין וולפגנג אמדאוס מוצרט.
גם בעת ביקורנו, ממש במקרה התקיים ארוע בסדר גודל לאומי, אשר סגר מעגל של מאות שנים של השושלת הקייסרית. (את תמונות מהארוע אפרסם בפוסט נפרד).

המגדל הגבוה של קתדרלת סטפן הקדוש, מתנשא לגובה של כ 136 מטר וניתן לראות אותו כמעט מכל נקודה בעיר ואף מחוצה לה:

הקתדרלה נבתנה לראשונה ככנסיה קהילתית במאה ה-12 בסגנון רומנסקי, אך בהמשך הוחרבה ובמאה ה-14 נבנתה מחדש בסגנון גותי:

כאשר מסתכלים מקרוב על חלקים שונים של הכנסיה, נראה כי היא בנויה שכבות שכבות, כאשר כל שכבה מייצגת סגנון שונה ותקופה שונה:

כמו כל מבנה גותי, הקתדרלה בנויה מכמות עצומה של אלמנטים שניתן להתבונן בהם שעות:

ביום ביום ניתן לפגוש ברחבת הקתדרלה נזירות, כמרים, תיירים ותושבים מקומיים:

הקתדרלה עוברת שיפוצים בקביעות. אפשר לראות שהפיגומים מכוסים בבד מיוחד אשר עליו מצויר אותו החלק של הכנסיה שהפיגומים מסתירים אותו. הדבר נעשה על מנת לא לפגוע במראה הכללי של הקתדרלה ואפילו לא מייד שמים לב שמדובר בציור ולא במבנה האמיתי:

בפנים ניתן להסתובב חופשי לבד או להצטרף לאחד הסיורים המודרכים במקום:

התיירים מורשים לעלות לשניים מהמגדלים של הקתדרלה. שימו לב שכל הבניינים באזור הם בגובה כמעט אחיד וכולם נמוכים יותר ממגדלי הקתדרלה:

אתם לא תראו כאן מערכות סולארים כמו אצלנו, על גגות הבתים. וינה וסביבתה, נמצאים בתנופת בניה אדירה. שימו לב לכמות המנופים שרואים גם באזורים הקרובים וגם באופק:

לרגלי הקתדרלה עומדות כרכרות הסוסים שמחכות לתיירים:

הגג של הקתדרלה מכוסה בכ 230,000 רעפים מזוגגים, צבעוניים. הגג כל הזמן עובר ניקוי, שיפוץ ותחזוקה:

זו עבודה לא פשוטה להיות כל היום תלוי בגובה ענק ולתחזק את הרעפים:

אחד מ-23 הפעמונים של הכניסה. רובם פועלים על מנגנונים חשמליים ומצלצלים בזמן מיסות בקתדרלה:

מהמגדלים של הקתדרלה אתם בקלות יכולים להציץ אל החצרות של הבניינים הוינאים:

בסדרת התמונות הבאה אראה עוד בניין ייחודי ואולי אפילו יותר מפתיע מכנסיה גותית – בניין שכל החלונות בו בגודל שונה, בצבע שונה, ועל הגג והקירות שלו צומחים עצים.

נתראה בסדרת התמונות הבאה

מומלץ לקרוא גם

• תמונות מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית בוינה
• נהר הדנובה והגנים של וינה
• תמונות מדירתו של זיגמונד פרויד בוינה
• הגנים של ארמון שנברון וגן החיות המלכותי באוסטריה
• תמונות מוינה – עיר הואלס של אימפריית הקיסרות האוסטרו-הונגרית

עקבו אחרי העדכונים בפייסבוק: http://www.facebook.com/yigal.shtark ובעמוד הבלוג: יגאל שטארק - נסיקה להצלחה

"היעדים שהינך מציב לעצמך, אלו הזרעים שאתה זורע
באדמה והם יצמחו במהלך השנה. אם אינך מציב לעצמך
יעדים ואינך זורע זרעים, לא יהיה לך מה לקצור במהלך
השנה. אולי רק עשבים שצמחו במקרה."

משל רוסי עתיק

תחילתה של שנה חדשה, זה זמן טוב לעשות סיכום לשנים החולפות ולבנות תוכניות לשנה הקרובה.

אם להסתכל אחורה, אז בכל אחד מהשנים הקודמות טרנד אחר תפס מקום בולט בחיים שלי וגם בבלוג הזה. בשנים האחרונות זה היה צילום, לפניו כתבתי הרבה על עסקים ולפני זה התרכזתי בעיקר בפסיכולוגיה.

אני לא הולך לתכנן בצורה מכוונת את מה שיתפוס מקום מרכזי על הבמה ויעסיק אותי בתור תחביב מרתק בשנה הקרובה ובשנים הבאות. אני אתן לחיים להפתיע אותי עם זה. אני יודע שברגע שיופיע משהו על הכוונת, אני אדע לתפוס אותו ולהתפקס עליו, לכן אני יכול להרשות לעצמי לא לתכנן שום דבר מראש ולא לחפש לעצמי תחביב בכוח. יחד עם זאת, רוב האנשים זקוקים לבחירת כיוון שבו ילכו בתקופה הקרובה. אחרת הם נשאבים אל תוך השגרה ומעבירים עוד שנה בינונית שבה לא קורה שום דבר מיוחד בחיים שלהם. ולפעמים בעתיד מצטערים על זה…

בעבר גם אני התעסקתי הרבה בהצבת מטרות וחקרתי את הנושא. אני ממליץ לכל מי שרוצה להשיג יעדים גדולים או לחליפין מרגיש קצת מבולבל עם החיים שלו – כן להציב מטרות ולדבוק בהן. קיימות אינספור גישות לבחירת מטרות, הגדרתן והצבתן. אני מרכז כאן כמה קישורים למאמרים וסרטוני וידאו שמאוד יעזרו לכם בנושא הזה. אני ממליץ להקדיש כמה דקות ולעבור על כל אחד מהם.

עזרים בנושא הצבת מטרות:

- סוף העולם מתקרב – סרטון וידאו חשוב, שבו מסבירים מדוע חשוב לסמן מטרות ונותנים הסבר שיעזור לבנות את המטרות שלך לשנה הקרובה.

- לחיות ביעילות לקראת מטרות החיים – מהו כיוון החיים הנוכחי שלך? האם הינך בדרך לחלומות שלך או שסטית מהמסלול. המאמר עוזר להבין איך לסמן לעצמך את הייעדים בחיים, ולהתחיל לנוע אליהם.

- איך להציב מטרות בצורה נכונה – כדי להחליט מה לעשות היום, חייבים לדעת לאן רוצים להגיע בעתיד. ישנה דרך להציב מטרות כך שהשגתן תהפוך לקלה ויעילה, ועל זה בדיוק מדבר המאמר.

- המרדף אחר האושר ואימוץ מטרות שאינן שלך – לא כל דבר שנראה לך מדליק אצל אנשים אחרים מתאים גם לך. המאמר יעזור לך להבין איך להבדיל אילו מטרות אכן מתאימות לך ויביאו לאושר ואילו רק יהפכו את החיים שלך ל"עבודה קשה ומתסכלת".

- שאלות ותשובות בנושא הצבת מטרות – אם עדיין נותר משהו לא ברור בנושא, זה המקום למצוא את התשובה.

הגישה לניהול מטרות בחיים, למתקדמים:

- לחיות ללא הצבת מטרות – עיקרון האי עשייה – להיות כאן ועכשיו – כיצד לחיות היום, בלי "לעבוד" בשביל המטרה העתידית ועדיין להשיג את מה שאתה רוצה.

- איך לשלב הצבת מטרות קלאסית עם גישת ה"אי עשייה" – מאמר שמסביר כיצד לשלב בין הגישה הקלאסית שבה לחתור למטרה, לגישה ה"מתקדמת" שבה עושים רק את מה שמדליק אותך עכשיו.

זהו להיום. לדעתי זה פוסט חשוב לפתוח איתו את השנה. יש לי עוד הרבה תמונות מטיולים שמחכות לעלות לכאן, אני רק צריך לחפש בו את הזמן לכתוב את הסיפור שמאחוריהן…

מומלץ לקרוא גם

• לחיות ללא הצבת מטרות – עיקרון האי עשייה – להיות כאן ועכשיו
• המרדף לאושר ואימוץ מטרות שאינן שלך
• הצבת מטרות – איך לעשות זאת נכון
• לחיות ביעילות לקראת מטרות החיים
• האם אתה נלחם בתרבות הצריכה או רץ אחר האופנה המתחלפת?

עקבו אחרי העדכונים בפייסבוק: http://www.facebook.com/yigal.shtark ובעמוד הבלוג: יגאל שטארק - נסיקה להצלחה

האופרה של וינה היא המקום בו זכו לתהליה מלחינים רבים של המוזיקה הקלאסית. הבניין עצמו נחנך בשנת 1896 עם האופרה "דון ג'ובני" של מוצארט ונוכחותם של הקיסר פרנץ יוזף ואשתו אליזבת (הנסיכה סיסי). כאן מועלות אופרות של בטהובן, שוברט, שטראוס, ברהמס, מוצרט ואחרים. כיום האופרה הממלכתית בוינה נחשבת לאחד המרכזים החשובים בעולם של האופרה.

כרטיסים למופעי פתיחת עונה מתחילים ממחירים של מאות יורו ומסתיימים בעשרות אלפי יורו לכרטיס עבור מקומות יוקרתיים יותר. בתמונות הבאות אראה לכם את מאחורי הקלעים של משכן להקת האופרה החשובה ביותר באירופה ואולי אפילו בעולם כולו.

בניין האופרה היה בניין הפאר הראשון שנבנה על הרינגשטראסה (כביש הטבעת שמקיף את העיר הישנה):

בכניסה לבניין האופרה פגשנו חבורה של בנות בתלבושות:

כמה תמונות מלובי הכניסה:

תכנון הבניין הוטל על שני אדריכלים – אוגוסט סיקארדסבורג (August Sicard von Sicardsburg) ואדוארד ון דר-נול (Eduard van der Nüll) שהיו אמורים לתכנן את הבניין בסגנון הנאו-רנסנס.

יש סיפור מעניין מאחורי הארכיטקטורה של המבנה. היום היא נראית לנו מרהיבה ומדהימה באופיה, אך לא כך היו הדברים בראשית ימיה. עיצובו הפנימי והחיצוני של הבנין זכו לביקורת חריפה של הציבור עוד לפני סיום הבנייה. בעקבות הביקורת אחד המתכננים, אדוארד ון דר נול, התאבד. מספר שבועות לאחר מכן, האדריכל השני, סיקרדסבורג (Sicardsburg) לקה בהתקף לב שהביא למותו. שניהם לא ראו את השלמת הבנייה של יצירתם.

חדרים בהם השחקנים והזמרים מתאפרים ומכינים עצמם לקראת המופע:

כאשר השחקן מגיע ביום קריר וגשום למופע, כאן הוא יתלה את המעיל והכובע שלו לפני שיכנס להתאפר ולהתכונן להופעה:

בעת ביקורנו מאחורי הקלעים, על הבמה הייתה חזרה של תזמורת יפנית:

שימו לב לגובלן הענק שתלוי מאחורי הבמה:

אולם האופרה מכיל מעל ל-2000 מקומות:

שימו לב לשתי השורות של מקומות באמצע האולם (מאחורי האישה עם המצלמה). אלו מקומות עמידה שהכרטיסים אליהם מתחילים להימכר רק שעתיים לפני ההופעה, בזמן שכרטיסים למקומות הישיבה מתחילים (ונגמרים) להימכר חודשים לפני ההופעה. כרטיס למקום עמידה עולה כ-5 יורו, אבל כמעט בלתי אפשרי להשיג אותו. באולם ישנם 567 מקומות עמידה, והתור לכרטיסים אלו מתחיל להיווצר מספר יממות לפני ההופעה.

בהפסקה אפשר לצאת למזנונים ובתי הקפה המפוארים עם מרפסות המשקיפות על הרינגשטראסה:

כאן ניתן ליהנות בהפסקת המופע משפניה וקוויאר. על הקירות תלויים שטיחים מאויירים מהמאה ה-17:

בואו נציץ לרגע מאחורי הקלעים של הבמה:

במהלך המופע, מאחורי הבמה עובד צוות של כ-250 אנשים שמתפעלים בזמן אמת את כל התפאורה שאמורה להתחלף במהירות במהלך המופע:

פעם בשנה מתקיים כאן נשף ריקודים ענק אליו מגיעים רקדנים מכל העולם. על מנת להפוך את אולם האופרה לאולם שמתאים לנשף ריקודים, מסירים את המושבים, מכסים את בור התזמורת, מרימים את המסך ומצרפים אליו את כל החלק הענק של מאחורי הקלעים. מקבלים משטח אחד גדול אותו מכסים ברצפה מיוחד עבור נשף הריקודים:

עבור המשפחה המלכותית ואנשים חשובים אחרים, ישנם מספר אולמות מיוחדים בהם הם יכולים להתמקם בצורה מבודדת ואף לקבל אורחים. מאולמות אלה יש גישה פרטית לאולם האופרה:

הזמרים המגיעים להופיע באופרה בד"כ עוצרים במלון זאכר המפורסם שנמצא מעבר לרחוב (מי שהיה בוינה מכיר את עוגת זאכר). המלון מחובר לבניין האופרה במעבר תת קרקעי שבו נשמרת טמפרטורה קבועה, הזהה לטמפרטורה של אולם האופרה. כך הזמרים יכולים להגיע ישירות להופעה בלי לסכן את מיתרי הקול על ידי חשיפה למזג האוויר המשתנה בחוץ:

בצמוד לבניין האופרה נמצא מוזיאון התלבושות של האופרה, בו נשמרים אביזרים יקרי ערך ששימשו את הזמרים והשחקנים לאורך השנים:

מרבית האביזרים נמצאים מאחורי חלונות זכוכית:

בין הפריטים השונים ניתן למצוא גם את התווים המקוריים של המלחינים הגדולים:

סרטון וידאו קצר כדי להרגיש אצת את האווירה:

מומלץ לקרוא גם

• תמונות מוינה – קתדרלת סטפנוס הקדוש (כשהגותים פוגשים את אלוהים)
• נהר הדנובה והגנים של וינה
• תמונות מדירתו של זיגמונד פרויד בוינה
• הגנים של ארמון שנברון וגן החיות המלכותי באוסטריה
• תמונות מוינה – עיר הואלס של אימפריית הקיסרות האוסטרו-הונגרית

עקבו אחרי העדכונים בפייסבוק: http://www.facebook.com/yigal.shtark ובעמוד הבלוג: יגאל שטארק - נסיקה להצלחה

וינה היא אחת הערים הגדולות ביותר ששוכנות על גדות הדנובה, הנהר השני בגודלו באירופה (אחרי נהר הוולגה) שעובר בין כמה מדינות. התמונה למעלה צולמה מאי הדנובה, שנמצא במרכז הדנובה ומהווה פארק גדול שמגיעים אליו אנשים לנוח, להשתזף ולטייל. מה שרואים בתמונה, זה רק החלק של הדנובה שעובר בצידו האחד של האי. הוינאים מגיעים לגדות הדנובה כדי לבלות, לנוח, להשתזף, לשחות או להפליג לערים אחרות שנמצאות במעלה או במורד הנהר.

בתמונות הבאות תראו איך הווינאים מבלים על גדות הדנובה ובפארקים הרבים של העיר

אפשר לשכור סירה ולהפליג בצורה עצמאית בנהר:

הגשר שרואים בתמונה עובר מגדה אחת של הדנובה לגדה השנייה, מעל לאי באמצע, ועל הגשר עוברת הרכב מהצד האחד לצד השני של העיר:

האי במרכז הדנובה מתחבר לגדות הנהר באמצעות מערכת של גשרים. רובם גשרים תלויים, אך יש גם גשרים צפים כפי שתראו בהמשך.
על החופים של דנובה אין חול כמו שאנחנו רגילים מחופי הים שלנו, אבל רצועות הדשה הצרות על החוף בקלות מחליפות אותו:

לאורך החוף מותקנים מצופים גדולים הצעירים מתמקמים עליהם כדי להשתזף ולקפוץ מהם למים:

בצד אחד של הדנובה נמצאת העיר העתיקה שכבר הראתי בפוסטים הקודמים. מכאן ניתן להפליג לאחת הערים הרבות לאורך הדנובה – בודפשט, ברטיסלבה, בלגרד ועוד…

בצד השני של הנהר נמצאת העיר החדשה, מרכזים עסקיים גדולים, בניינים משרדים, בורסה ועוד.. החלק הזה של העיר נמצא בתנופת פיתוח מאוד גדולה ומתבצעת בו בנייה מאסיבית:

במרכז האי שעל הדנובה ניצב מגדלור שמכוון את הספינות:

גשר צף שמחבר בין האי שעל הדנובה, לחלק של העיר החדשה:

כאשר הדנובה הציפה את העיר בתדירות גבוהה במאה ה-19, נבנתה תעלה ארוכה כדי להוביל אליה חלק מהמיים. התעלה נקראת "הדנובה החדשה" ויש בה מרכז לספורט ימי והשכרת סירות.

וינה עשירה בפארקים ותושביה מאוד אוהבים אותה. ליד כל מוסד עתיק בעיר ישנו פארק ששירת את באי המקום ולכל פארק הייחודיות שלו. הפארק הגדול ביותר בעיר הוא הפראטר שבו נמצא אחד מסמלי העיר, הגלגל הענק (וינר ריזנראד) שכבר הראתי בעבר:

הגלגל הענק הוא חלק מפארק שעשועים קטן (במימדי אירופה) שנמצא בתוך הפראטר:

הפראטר הוא הפארק הציבורי הגדול בוינה בעיקרו הוא שדרה ירוקה, ישרה כמו סרגל הנמתחת לאורך כמה קילומטרים. מקום אהוב על הוינאים לרכיבה על אופניים:

אפשר לפגוש פה טיפוסים על כל סוגי האופניים:

אם לא בא לכם לנסוע באופניים, תמיד אפשר לקחת כרכרה:

לאורך השדרה הירוקה ממוקמים כמה איצטדיונים, מרכזי טניס ומרכזי ספורט אחרים. יש גם מגרש מיוחד לסקייטרים:

הפארק העירוני (סטאדטפארק) , זהו הפארק עם מספר הפסלים הגדול ביותר בעיר:

בפארק ישנו שעון ענק על הדשא, שספרותיו עשויות פרחים:

הפסל של המלחין יוהאן שטראוס, מחבר הוואלס "הדנובה הכחולה", בפארק העירוני. במקור הפסל אמור לעמוד בסיס מיוחד בצורת קשת, אך הבסיס היה בתיקון והפסל הועבר זמנית לבסיס מאולתר להנאת התיירים:

הפסל של המלחין פרנץ שוברט:

אנדרטת המלחין יוהנס ברהמס בכיכר קרל בוינה:

מלבד הפסלים הפארק העירוני מאוד יפה ונעים לשהיה:

בפארק רטהאוס (פארק העיריה) אפשר למצוא שבילים, פינות ירוקות לישיבה ומזרקות:

בפארק בורגארטן, מאחורי הופבורג, נמצא פסלו של וולפגנג אמדאוס מוצרט. זוהי אחת האנדרטות המפורסמות בוינה:

פני הפסל ישנה מדשאה עם מפתח סול אדום מפרחים. אוטובוסים של תיירים מגיעים למקום, מורידים את הקבוצה, כל אחד מצטלם ליד הפסל והם ממשיכים למקום הבא בטיול שלהם. היה קשה לתפוס רגע בין האוטובוסים כדי לצלם את המקום כמעט ללא אנשים:

בין הבורגתיאטר (התיאטרון הקיסרי) לבין ארמון הופבורג נמצא פארק הפולקסגארטן:

בקצה הפארק נמצאת חממת הפרפרים (בצד ימין בתמונה):

ברקע רואים את הבורגתיאטר:

שני בחורים צילמו אחד את השני ליד פסל של גבר ערום:

זה היה אחד מאוספי התמונות המשעממים ביותר לדעתי מוינה. בהמשך יהיו תמונות הרבה יותר מעניינות – מאחורי הקלעים של האופרה הוינאית, מבט מאחד המגדלים של קתדרלת סטפנוס הקדוש הגותית, והבניין של הונדרטוואסר.

מומלץ לקרוא גם

• תמונות מוינה – קתדרלת סטפנוס הקדוש (כשהגותים פוגשים את אלוהים)
• תמונות מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית בוינה
• תמונות מדירתו של זיגמונד פרויד בוינה
• הגנים של ארמון שנברון וגן החיות המלכותי באוסטריה
• תמונות מוינה – עיר הואלס של אימפריית הקיסרות האוסטרו-הונגרית

עקבו אחרי העדכונים בפייסבוק: http://www.facebook.com/yigal.shtark ובעמוד הבלוג: יגאל שטארק - נסיקה להצלחה

בשבוע שעבר ביקרתי בפסטיבל החדשנות הראשון מסוגו בישראל, בראשון לציון, ובו הוצגו מעל 300 חידושים טכנולוגיים שהגיחו לעולם בתקופה האחרונה. במרכז הפסטיבל עמדו מספר חברות שמייצרות רובוטים מתקדמים דמוי אדם, וביניהם גם כאלו שיכולים להחליף את האדם בתפקידים כמו פקידת קבלה, מטפלת ואף מורה.

בתמונות הבאות תראו את המיצגים המרכזיים בתערוכה וכמה סרטונים שצילמתי במקום.

אחת הדמויות המרכזיות בפסטיבל היתה הרובוטית SAYA שנוצרה במעבדות KOBA LAB של ד"ר הירושי קובאיאשי מאוניברסיטת טוקיו ביפן. הרובוטית יודעת לשוחח עם אנשים, להציג הבעות פנים, ולהפגין יכולות חשיבה מתקדמות. כל אחד היה יכול לגשת למיקרופון (אחרי עמידה בתור של כמה דקות) ולדבר עם הרובוטית:

במתחם סמוך הוצגו רובוטים שמאוד הזכירו לי את R2-D2 ממלחמת הכוכבים (שכנראה שימש השראה ליוצרים). בעזרת שלט רחוק ניתן היה לשלוט ברובוט, שבתורו היה מצויד במצלמה וחיישנים:

הקהל היה מכל הגילאים. היד בתמונה מסתכל לא על הרובוט הצהוב, אלא על רובוט הרבה פחות מעניין (לפי דעתי האישית), אבל לפחות היה לו פרצוף מצוייר. אתם תראו אותו אחרי התמונה הזו:

הרובוט שכל כך עניין את הילד מהתמונה הקודמת:

גם לרובוטים יש את הרופאים שלהם:

את הרובוטים מהסוג הזה מכיר כל אחד שאוהב לבלות שעות רבות בבריכה:

אם יש לכם בריכה בבית, אני מניח שתרצו את אחד הדגמים המתקדמים של הרובוט הזה, כדי לנקות אותה:

תודות לרובוטים, כל ילד יכול להיום להכפיל ולשלש את כוחו בעזרת חליפה מיוחדת שתוסיף כוח לשרירים שלו:

רוצה להביא ארגז קולה לחבר'ה או לעזור להורים להעלות את שקי הקניות הביתה בגיחה אחת? קלי קלות:

אחד הדברים שהכי הדליק אותי, היה מסוק ה- AR Drone של חברת Parrot. רבים מכירים את האוזניות שהיא מייצרת עבור טלפונים סלולריים, אבל המנכ"ל שלה החליט שהוא רוצה לייצר גם צעצוע לבוגרים – מסוק שנשלט מה-IPad או ממכשיר Android:

המסוק הזה שמזכיר צלחת מעופפת, בנוי מחומר קל (יכול להיות שזה קלקר או דמוי קלקר כלשהו) ויש לו מצלמה כדי שתוכלו לראות על מסך הטלפון או הטאבלט שלכם את מה שהיא מצלמת בזמן התעופה:

הוא משתמש ב-4 מנועים שנותנים לו יציבות בלתי רגילה ושליטה מאוד נוחה:

בסרטון הבא תוכלו לראות אותו בפעולה. מצטער על האיכות, צולם עם הטלפון שלי:

במתחם הזה הציגו דגם של טכנולוגיה עתידנית, שכבר הוכחה מדעית (כך נאמר במתחם), אך כרגע יישומה בפועל עוד לא הושלם. הטכנולוגיה יודעת "לסרוק" את הגלים שפולט גוף האדם ולזהות את הצבע (אורכי הגל) שחסר לגוף שלו כדי לתפקד בצורה תקינה. לאחר הזיהוי "המכונה" מקרינה את הצבע הדרוש לגוף כדי להשלים את הצבע(אורכי הגל) שחסרים לגוף וכך עוזרת לו להירפא ממחלות.

כל מה שצריך לעשות כדי להתחיל בתהליך הריפוי, הוא להיכנס מתחת לאחד השרוולים, להמתאין שם מספיק זמן ולתת לטכנולוגיה לעשות את שלה ולמלא אותך בצבע שחסר לך:

הרובוטים הבאים משכו את הקהל הגדול ביותר. אלו הם רובוטים בשם Nao של חבר Aldebaran הצרפתית, שיודעים לדבר, לזול כמו בני אדם, לזהות פנים וחפצים, להגיב בצורה "אנושית", לרקוד ואפילו לשחק כדורגל:

בסרטון הבא (סרטון הדגמה רשמי של החברה) תוכלו לראות כמה מהתכונות שלהם:

למרות שהמדפסת הזו מזכירה מדפסת לייזר רגילה, היא שונה בתכלית מכל מה שרובנו מכירים מעולם ההדפסה. זוהי מדפסת 3D. היא יודעת להדפיס צורות תלת מימדיות:

הנה דוגמא לכמה צורות שהמדפסת הכינה. את הצורה שתודפס אפשר לתכנן בתוכנת סרטוט או לסרוק בעזרת סורק תלת מימדי ואז לשכפל. חומר הגלם הוא אבקה מיוחדת שבתהליך ההדפסה הופכת לחומר שמזכיר מאוד פלסטיק קשיח. כפי שאתם יכולים לראות אפשר להדפיס כמעט כל פריט ברזולוציה גבוהה מאוד:

על במה לרגלי עיריית ראשל"צ, נערכה תחרות רובוטים של ארגון FIRST (ארגון לנוער בגילאי 6-18 שמעודד עיסוק במדע וטכנולוגיה):

כל קבוצה הייתה צריכה לבנות לקראת התחרות את הרובוט שלה:

חלק מההרכבות נעשו ממש על הבמה וכל קבוצה תפעלה רובוטים מסובכים שבנתה:

בפסטיבל היו עוד מספר מייצגים מעניינים. האוניברסיטאות והמכללות בארץ שעוסקות בנושא הרובוטיקה הציגו את הפיתוחים שלהם:

על בניין העירייה הוקרן מייצג מרשים בטכנולוגיית 4D Mapping:

בסרטון תוכלו לראות את המיצג. לצערי הוידאו בקושי מעביר את התחושה שנוצרת כאשר רואים זאת במציאות. שוב מצטער על האיכות, צולם עם הטלפון:

מומלץ לקרוא גם

• הלוויתו של אוטו פון הבסבורג – בנו של קיסר אוסטרו-הונגריה האחרון
• הבתים המופלאים של פרידנסרייך הונדרטוואסר בוינה
• תמונות של קפואירה בתל אביב – פארק צ’ארלס קלור
• תמונות מוינה – קתדרלת סטפנוס הקדוש (כשהגותים פוגשים את אלוהים)
• תמונות מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית בוינה

עקבו אחרי העדכונים בפייסבוק: http://www.facebook.com/yigal.shtark ובעמוד הבלוג: יגאל שטארק - נסיקה להצלחה

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, היה יהודי וחי את מרבית חייו בוינה, באוסטריה. בשנת 1938 בצל איומי היטלר על היהודים וסיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי, ברח פרויד עם משפחתו מאוסטריה ללונדון. דירתו בוינה הפכה למוזיאון ותודות לביתו אנה שתרמה את הרהיטים המקוריים למוזיאון, אנו יכולים לראות אותם היום.

פרויד חי בקומה השנייה ולמוזיאון צריך לעלות במדרגות המשותפות של הבניין. למרות גילו הרב, הבניין מתוחזק בצורה יוצאת מן הכלל (כמו רבו הבניינים העתיקים בעיר) והאנשים שגרים בו נאלצים לחיות לצד מוזיאון פעיל וקבוצות מבקרים שמגיעים אליו מדי יום:

כבר בחדר המדרגות של הבניין אנחנו נתקלים בציטוטים מכתביו של פרויד על הקירות:

דירתו של פרויד היתה מחולקת לשני חלקים – החלק בו גרה המשפחה, והחלק בו פרויד עבד, קיבל מטופלים וקיים את מפגשי "אגודת יום רביעי" – קבוצת חברים שהתאספה כדי לדון בתיאוריות של פרויד.

בכניסה, מאחורי חלון זכוכית נמצאים חפציו האישיים – מקל הליכה, כובעים, קולב ומזוודות:

בחדר הזה התקיימו הפגישות של "החברה הפסיכולוגית של יום רביעי" – קבוצה שייסד פרויד סביב רעיונותיו. בקוצה זו התארחו אישים שמאוחר יותר הפכו לדמויות חשובות בעולם הפסיכולוגיה. אחד מהם היה קארל יונג.

באחד החדרים אנו יכולים לראות את הספה המפורסמת של פרויד. היא לא נראית כרהיט נוח במיוחד. דרך אגב בדירתו בלונדון יש כבר ספה הרבה יותר נוחה.

מדירתו שומרו ללא שינויים כלל. אפילו על דלת הכניסה השאירו את המנעולים הישנים ומוטות המתכת שהיו אמורים לחזק את הדלתות לפני 100 שנה:

חדרי דירתו הפכו לחדרי מוזיאון, שמגוללים את סיפור חייו של פרויד. על הקירות נמצאות תמונות של משפחתו:

על המדפים מתחת לתמונות נמצא מגוון ענק של מכתבים, עבודות מקור שהוא כתב, ותעודות שקיבל. שימו לב בחלק השמאלי התחתון של התמונה נמצאים פריטיו האישיים של פרויד – המשקפיים של והעט שנהג לרשום בו:

פרויד קיבל תעודות הוכרה מהדרגים הגבוהים ביותר באירופה ואפילו מהקיסר פרנץ יוזף עצמו:

תעודת הפרופסור של פרויד:

פרט לפרויד, בוינה חיו הרבה מאוד אנשים מפורסמים ששמם מלווה אותנו עד היום. אחד מהם היה וולפגאנג אמדאוס מוצרט. גם דירתו האחרונה בעיר הפכה למוזיאון. לצערי לא ניתן היה לצלם בתוך הדירה עצמה, לכן אני מביא בפניכם את התמונה של הבניין בו נמצאת הדירה. שימו לב לקפה פיגארו בקומה הראשונה.

מומלץ לקרוא גם

• תמונות מוינה – קתדרלת סטפנוס הקדוש (כשהגותים פוגשים את אלוהים)
• תמונות מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית בוינה
• נהר הדנובה והגנים של וינה
• הגנים של ארמון שנברון וגן החיות המלכותי באוסטריה
• תמונות מוינה – עיר הואלס של אימפריית הקיסרות האוסטרו-הונגרית

עקבו אחרי העדכונים בפייסבוק: http://www.facebook.com/yigal.shtark ובעמוד הבלוג: יגאל שטארק - נסיקה להצלחה