או.קי זה לא הכי פופולרי לא להתעלף ממד-מן, אבל העונה האחרונה היא הגרועה מכולן
ואם אפשר לאפיין תנועה אומר זאת כך – עונה ראשונה מצוינת, שנייה טובה ומשם צלילה איטית עם כל עונה. למה? כנראה ככה זה כשאנשים מתלהבים מעצמם, זחוחי דעת, מאמינים שסטיילינג סופדרך יעשה בשבילם את העבודה, והכי אבסורד יוצרי הסדרה התחילו להאמין לכל מה שאמרו עליהם ואז מתחילה ההידרדרות.  מתיו ווינר וחבורתו התבלבלו לחשוב שהם משרטטים תקופה ואמירה חברתית וכאילו לא די בכך יש להם שאיפות לשרטט את הבורגנות האמריקאית נוסח ייטס (חלון פנורמי, הספר, הספר) ושכחו את הדמויות, המורכבות והפאן. כרגע, הכל על השולחן: הגבר החזיר שמשתמש בנשים כאובייקט (ע"ע מזכירתו של דרייפר שקרסה אחרי שזיין והתעלם. הו, מסכנות הנשים, הו ההחפצה), הילדה שנתפסה מאוננת ונשלחת לפסיכיאטר (הו, המיניות, הו, ההדחקה),  דרייפר שעל הדרך מנסה להשחיל צעירה בת 18 בגרסת "יבוא, לך דינה, יבוא לך" (הו, הנעורים?), ויש עוד הרבה דוגמאות – למעשה הסדרה סובלת מפומפוזיות יתר ומאנכרוניזם קשה, דמויות שטוחות, שנואות, לא מעניינות ומשמשות רק כהמחזה ל"כך היינו ותראו איך השתפרנו ואיזה מזל שאתם לא חייתם בתקופה הזאת". המממ, סליחה, אנחנו מדברים על תחילת שנות ה-60 ויש עוד מגמות שמתחילות לבעבע בחברה האמריקאית והרבה יותר מעניין לתת להן גם ביטוי (כן, מסיבה אחת שפגי מגיעה אליה עדיין לא עושה את זה). או.קי. אז מה יש לנו? גברים נצלנים זבל נשים קורבן. אגב, אם בגברים יש את המיוסר, האופורטוניסט חדל האישיים, המוכשר, הנהנתן, המבוגר האחראי, הרי שאצל הנשים יש את זאת שמשתמשת במיניות שלה וזאת שמדחיקה אותה. אה, כן, ויש גם את האישה על סף התמוטטות עצבים שעדיין חופרת לגרוש שלה ועדיין מתייחסת נורא ואיום לילדים (הו, האמהות – איזה כיף לנו שהמודל השתנה ואנחנו מה-זה מרוצים מעצמנו שאנחנו במאה ה-21).
חבל שבמקום לדקלם הם לא נשארו סדרה מדליקה של עונה ראשונה-שנייה. באחד הפרקים שם יש דוגמה מצוינת לכל ההיעדר בעונה האחרונה: דרייפר נופש איפשהו עם צעירה ומשפחתה ובתוך כך נחשף – אולי לראשונה – למתירנות האירופאית, למיניות המשוחררת, לתחושה שיש עוד משהו שקורה מעבר לים ובלי משים חודר לאט אל תוך התרבות הפוריטנית ממנה הוא יצא. במשרד, במקביל, מגיעים שני קופירייטרים חדשים מאירופה. כשהחבר'ה במשרד מסתלבטים על אחד מהם שמגלה עניין בפגי הא-מינית, הוא בקלילות מרגיע אותם ובמבטא צרפתי (אם אני זוכרת נכון) מגחך: "הו, לא, מה פתאום, אי אם א-הומוסקשואל". הבנים משתתקים (גם המודחק שבחבורה) בבהלה, כולם שם הריחו את הניחוח הזר הזה, המסוכן, שחדר לפתע למשרד הצבוע שלהם וערער על תפיסת עולמם. גם דרייפר וגם אנשי המשרד לשנייה הבינו שהם תוצר מקומי-קטן-סגור של חברה שמרנית נוקשה ושיש שם בחוץ עוד משהו שעומד לאיים עליהם. אכן, אלו רוחות מלחמת המינים והשחרור המיני שעומדות על סיפה של תקופה. בלי לעשות רעש ולהתלהב מעצמם יוצרי הסדרה ניסחו אווירה אותנטית. אם הם היו נאמנים לעצמם ולא משתכרים מתועפות ההערצה – אולי היתה לנו סדרת מופת. בינתיים נסתפק בג'ו (בכל זאת יש לנו רגשות)  ובסטיילינג (כנ"ל עם טעם טוב).

לכבוד השנה החדשה החלטנו לאתגר אתכם עם טריוויית רימונים מטורפת!
היכנסו ונסו את כוחכם

שנה טובה ומתוקה!

אם יש משהו שאנחנו יודעים על אנשי תוכן ברשת הוא שהם מחפשים באופן מתמיד מקורות תנועה חדשים (Traffic Sources) לתוכן שלהם. הרי אין סיבה להשקיע זמן ומאמץ בתוכן איכותי אם אין מי שיקרא אותו. לכן, חשוב להבין מאיפה מגיעים הקוראים לצורך החזר השקעה מיטבי.
ג'ון פוזדזיידס, הגיע למסקנה שבתור מנכ"ל חברת Woopra (חברה לניתוח תנועת אתרים ברשת) יש לו את הכוח לנסות ולהצביע על האתרים המרכזיים ששווים התייחסות.

הניתוח כלל מעל 100,000 אתרים לגביהם יש ל-Woopra נתונים, ומקורות התנועה אליהם חולקו לכ-4 קטגוריות מרכזיות: רשתות חברתיות, מנועי חיפוש, אתרי מדיה ואתרי שיתוף לינקים מועדפים (Social Bookmarks).

הממצאים בתחום הרשתות החברתיות היו מפתיעים. בעוד שטוויטר נחשב לטרנד העכשווי הפופולארי ביותר בעולם, פייסבוק התגלתה כרשת שמייצרת את הטראפיק המשמעותי ביותר בקטגוריה זו, בעודה שולחת 7 מכל 10 גולשים לאתרים אחרים, טוויטר אחריה (25%) ולינקדאין במקום השלישי והמכובד (4%).
רצוי לציין שיש בעיה גדולה של אי-וודאות בכל נושא הנתונים מהרשתות החברתיות. למשל, משתמשי טוויטר רבים נכנסים לחשבון שלהם דרך אפליקציות שונות במקום החשבון שלהם באתר טוויטר וכך קשה להצביע על מקור התנועה.

בתחום החיפוש, ההפתעה היחידה אולי, הייתה הדומיננטיות המוחלטת של גוגל. 92% מהטראפיק לאתרים הנבדקים שמקורו במנועי חיפוש, הגיע מגוגל. נתונים אלה סותרים את הנתונים שפורסמו ביוני האחרון ב- Experian Hitwise, שאמנם מיקם את גוגל במקום הראשון בתחום החיפוש, אולם עם נתח שוק של 72% בלבד. כך או כך, די בטוח שהדבר הנכון לעשות עם אתרים כיום הוא אופטימיזציה לגוגל.

קטגוריית אתרי המדיה מתרכזת בצורות שונות של אחסון מולטימדיה כגון תמונות, סרטוני וידאו וקבצי סאונד. אתרים אלה, שנחשבים לאתרי יעד, לא נתפסים כיצרני טראפיק ונוטים להתעלם מהם באספקט הזה. יחד עם זאת, מניתוח התנועה אל האתרים הנבדקים ניכר כי אתרי המדיה מסוגלים לייצר תנועה רבה אם משתמשים בהם בצורה נכונה (לדוגמה: בפליקר – הוספת קישור פשוט בתיאור התמונה לאתר של בעל הזכויות). בקטגוריה זו ניכרת הדומיננטיות המוחלטת של יוטיוב שמייצר 900% יותר טראפיק לאתרים הנבדקים מאשר פליקר. דבר זה מושג באותה השיטה של שילוב קישור פשוט לאתר בתיאור הסרטון. נתון חשוב נוסף הוא ש99% מהתנועה שמקורה באתרי מדיה מגיע מ-4 אתרים: Yotube, Flickr, Last.fm ו – Vimeo.

בקטגוריית אתרי שיתוף לינקים מועדפים, מוביל Stumbleupon עם 51% מנפח הטראפיק ואחריו Digg עם 30% מהטראפיק המיוצר לאתרים הנבדקים, זאת למרות שהראשון נחשב כקטן יותר ומשפיע פחות מהשני.

השאלה העיקרית עליה כותב הפוסט מנסה לענות היא האם כדאי למקד מאמצים ומשאבים באתרים מסוימים במטרה להגדיל את התנועה לאתר שלך. ובכן, הנה קצת מסקנות:

* אופטימיזציה למנועי חיפוש, ובעיקר לגוגל היא משמעותית מאין כמוה. כנראה שעדיף להתרכז בקידום בערוצים אחרים, כגון פייסבוק וטוויטר מאשר לעשות אופטימיזציה למנועי חיפוש אחרים.
* אם אתרי מולטימדיה אינם חלק מהאסטרטגיה שלך ליצירת טראפיק – כדאי שהם יהיו.
* אתרים שאינם מקבלים טראפיק מפייסבוק, טוויטר או שניהם מפספסים מקור תנועה אדיר. בנוסף, אם המאזן אינו לטובת פייסבוק כנראה שלא מנצלים את הערוץ בצורה נכונה.
* אין טעם לבזבז זמן על קידום ברשתות חברתיות שאינן פייסבוק, טוויטר או לינקדאין. עדיף להפנות את המשאבים לאתרים קטגוריה אחרת כגון יוטיוב או פליקר.

ראוי לציין שהניתוח הזה אינו בהכרח מדויק לחלוטין ויכולות להיות הטיות – כך למשל, לא כל האתרים הנבדקים בהכרח קידמו את האתרים שלהם בצורה שווה במקורות התנועה השונים. יחד עם זאת, בהחלט ניתן ללמוד מהנתונים על מגמות והכוח של האתרים בקטגוריות השונות ליצירת טראפיק משמעותי.

* פוסט זה הינו תרגום מתומצת של הפוסט הזה שהתפרסם ב-readwriteweb

כבר 3 שנים שאנו מפיקים את מגזין reDesign (בחסות רגבה). הוא התחיל כניוזלטר, עם 5-6 אייטמים, שנשלח אחת לחודש לרשימת תפוצה מצומצמת (קהילה מקצועית של מעצבים ואדריכלים), והתפתח בהמשך למגזין אינטרנטי שמתעדכן כמעט כל יום, חי גם בפייסבוק, ובמקביל נשלח ניוזלטר חודשי שמרכז את האייטמים היותר מוצלחים שהיו באותו החודש – והפעם הקהילה המנויה עליו גדלה והיא כוללת אנשי מקצוע, סטודנטים בתחום וחובבי עיצוב.

לפני כחודשיים עברנו מתיחת פנים רצינית ועם ה-look החדש חשבנו על תחרות עיצוב שתאפשר גם לאחרים לקחת חלק במראה החדש של המגזין. רגבה התנדבה לתת פרסים, הקמנו צוות שופטים והכנו את ה-redesigner – כלי שבעזרתו כל אחד יוכל לעצב לנו מסגרת/סקין.

הגשת העבודות תסתיים ב-22.8 ותריסר העבודות הטובות ביותר יבחרו על ידי צוות השופטים הכולל אנשי עיצוב מתחומים שונים: טיפוגרף עודד עזר, אדריכלית טולה עמיר, מעצב אינטראקטיב מושון זר אביב, ראש התוכנית לתואר שני בעיצוב בבצלאל פרופ' עזרי טרזי, המעצבת שרית שני-חי והאמן דוד עדיקא.

12 העבודות הטובות ידורגו על ידי הגולשים. פרס ראשון – 5000 ש', פרס שני 2000 ש' ופרסי ניחומים לכל עשרת המתמודדים: 300 ש'.
אנחנו ממתינים בציפייה דרוכה לראות את המעצב הנולד הבא… בהמשך נעדכן פה את שמות הזוכים.

סקין למגזין

שתי טעויות קריטיות היו לסלקום ביום שישי ה-21.5 בפארק הירקון בת"א, 1: טעות במיקוד המוטיבציה ובזיהוי קהל היעד, 2: טעות קשה בביצוע.

אבל נתחיל עם הברכות: היוזמה היתה מקסימה – על אסדות ישוטו לאורך נחל הירקון נגנים שינעימו את זמנן של משפחות שיערכו פיקניק על שתי גדות הנחל. הרפסודות ישוטו בנינוחות ויעניקו תחושה שגם לתל אביב יש את נהר המיסיספי שלה וגם על גדותיה יכולות להיווצר אגדות כהקלברי פין ותום סוייר. משפחות ישבו לשתי הגדות, יוציאו כריכי מלפפונים על מפות משובצות (בצבע סגול), וכמיטב הבנתם של סלקום – משפחת ישראל מגוונת ועל כן יוצעו גם כמה סוגי מוזיקה.
ביחד עם מזג אוויר מופלא – כמעט שאי אפשר לטעות כאן.
ובכל זאת על אף יוזמה מחממת לב המבצע שהושקעו בו עשרות רבבות דולרים – נדמה שכשל. מדוע הקהל לא נהר בהמוניו? אמנם היו אנשים אבל כ-70 אחוזים מהם גם כך ממלאים את הפארק בימי שישי.

אולי זה קשור לאופיה של סלקום ולמהלכה הקלגסי גם כשהיא יוזמת משהו נחמד? כנראה.

ראשית, ברמת הביצוע: צירי תנועה נחסמו ורחובות שולטו בההפנינג של סלקום, דגלי סלקום ועיריית ת"א ניטעו במרווחים של מטר וחצי – לאורך הפארק, ואם לא הבנו שמדובר בנוכחות סלקום הרי שתכף המפגע הגיע: האסדות היו מצופות סלקום - מיתוג להגעיל.  8 רפסודות=8 קופסאות ענק של סלקום. כדי שלא נשכח מי מעניק לנו מוזיקה שמיימית דרג ז׳. בפועל זאת היתה פרסומת ארוכה מידי לסלקום עם מוזיקת רקע אקלקטית מידי:האסדות הסלקומיות אוכלסו במוזיקת ראפ עם התקווה 6, בקאברים לשירי להקת אבבא ( ווטרלו – שהיתה דווקא נחמדה), מוזיקה אמריקאית, ברזילאית ושירי ילדים (כולם קופצניים ומביכים ביותר), דודו אהרון בגזרת המזרחיות, ושירי מיימון בגזרת פופ-סלב.

כנראה שאנשים לא מאוד מטומטמים לפחות לא בתל אביב. אפילו תחנות חלוקת המתנות שהקימו בפארק (בתמורה לשליחת סמס ואולי תזכו במפה סגולה) – היתה שוממת. נדמה שמדינת ת"א נצחה את כל מה שסלקום מייצגת ביום ההוא.
רוצים לתת ערך? להציע משהו נחמד? לכו עד הסוף. רפסודת פרחים לשירי אבבא, רפסודה קרנבלית למקצבי ברזיל, עזבו את שלטי סלקום – אנחנו באמת לא נשכח שזה אתם, אפילו נעריך אתכם יותר.

שנית, חוץ מרמת ביצוע גסה והמונית היה פספוס במוטיבציה ובקהל היעד.
אם המוטיבציה היתה לשמש כמוזיקת רקע  לנופשים – הם לא היו צריכים נואשות לגייס את השתתפות הקהל (האדיש) משל היינו בבריכת האג-דו-דו-דו.
אם המוטיבציה היתה לשמש כמופע פארק עתיר התלהבות – הם היו צריכים להביא כוכבים ולשווק זאת לצעירים ובני נוער, שהרי בינינו, פיקניק משפחות זה הורים עייפים ילדים קטנים ואולי סבתא מבודחת ודוד עמוס טסטסטורון .
והכי חשוב – ובבכל מקרה – הם לא היו צריכים לארוז את זה בצורה מגעילה של פרסומת סלקום לפנים. זה היה מביך לראות את הפרסומת הארוכה בעולם.

זה נכון שכל מהלך של סלקום נבחן בעין צרה וביקורתית ובאמת שזה מרגיז שהם באים עם רצון כן לפרגן לנו ואנחנו נמצא משהו רע להגיד… אבל מה לעשות שגם כוונות טובות נהרסות בדרך למימוש על ידי שיקולי שיווק וראוותנות או סתם אנשים לא מוכשרים שבידם ניתנה הסמכות לבצע. כך או כך, יש להעריך את היוזמה ולקוות שהביצוע הבא יצליח לדבר לקהל בגובה העיניים. בקיצור, זה יפה שחיזרתם והבאתם פרחים בפעם תשתדלו בלי האונס.

או כמו שאני אומרת לבני כשאנו עומדים בפני בית מפלצתי נוטף עושר – תראה איזה יופי, זאת ההוכחה שכסף בסופו של דבר לא יכול לקנות הכל – גם כשזה שייך לממלכת החומר.

למעלה: הדמייה לרעיון קסום, למטה: תיעוד של מימוש עגום!

כשארבעה גיקים מאוניברסיטת ניו יורק הציעו לקחת על עצמם את משימת בניית רשת חברתית אופן-סורסית, שלכל חבר בה בעלות על המידע שלו ועל השימוש הנעשה בו, לא היה להם מושג עד כמה הרשת צמאה לרעיון מסוג זה.
יזמי פרויקט Diaspora העלו דף באתר גיוס התרומות kickstarter ב-24 באפריל, וביקשו לאסוף 10,000 דולר לקיץ הקרוב, כדי שיוכלו להקדיש את מלוא זמנם לפיתוח האפליקציה. תוך 12 יום הם אספו את כל הסכום, וכעת הוא עומד על מעל 130,000 דולר! ההתרמה תמשך עד ה-1 ביוני 2010.

קל להיות סקפטי אל מול הקלות הבלתי-נסבלת בה ממומן הפרויקט, אבל הרעיון נראה מבטיח: בבסיסו העקרון שהצטרפות לרשת לא תהיה כרוכה בהרשמה לאתר מרכזי (כמו Facebook ו-Myspace) המאכלס את המידע האישי של כל החברים בו, אלא בהתקנה של נקודת-קצה (node) שתכיל את המידע האישי של המשתמש ותיצור קשרים ע"י קריאות (pings) לנקודות קצה אחרות, השייכות לאנשים שהמשתמש מעוניין לשתף איתם מידע. נקודות הקצה יהיו מוצפנות באופן קבוע, ויוכלו להתממשק לשירותים ואפליקציות שונות דרך APIים פתוחים.

הרעיון מזכיר מערכות דומות כמו OpenSocial, שלא נחלו הצלחה רבה. פין ברנטון, מורה ב-NYU וחוקר מדיה דיגיטלית, שהתראיין לכתבה על Diaspora בניו יורק טיימס, טוען שהארבעה מציעים מודל "הדוק" יותר מהאלטרנטיבות האחרות. אתם מוזמנים לגלוש לאתר של קבוצת Diaspora ולעמוד הפרויקט ב-kickstarter, ואם תשתכנעו – אולי לתרום כמה דולרים לטובת הרעיון.

Via Oren Ben Aderet רעיון גאוני שאף אחד עוד לא חשב עליו יכול לעלות גרושים – אבל שווה הרבה (וכסף לא מודד הכל בחיים…).

לכבוד יום העצמאות האחרון עיצבנו מפה מאויירת עבור קק"ל בשיתוף המאייר מתן ליברמן. את המפה אפשר להוריד מאתר יום העצמאות ב-e ירוק ואף לצפות בה אונליין הודות לאינטגרציה עם Google Maps. על המפה תמצאו עשרה אתרים שונים של קק"ל ברחבי הארץ המתאימים לטיולים ברוח יום העצמאות, להם צירפנו עשרה מיני-איורים שלחלקם אף גירסת אנימציה להורדה למחשב. את אתר יום העצמאות ליוותה פעילות פייסבוק שכללה סדרת חידות נושאות פרסים.

לכבוד חג הפסח האחרון קיימנו עבור קק"ל את "מבצע אפיקומן" במסגרתו על הגולשים היה לפתור מסלול בן 10 חידות שהחל במיניסייט פסח, המשיך באתר e ירוק ואף גלש ליערות קק"ל בשטח. למבצע הייתה היענות גבוהה וגולשים רבים ניסו (ולא מעט הצליחו) לפתור את החידות.

עיצוב ותכנות: מאיר סדן, איור: מתן ליברמן, חיבור חידות: שחר אהרון, תפעול המבצע בפייסבוק: רעי דישון.

קבלו סקירה של הפעילות: