חופש החיפוש

האם שאול מופז צריך לתבוע את גוגל?

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Wed, 09 May 2012 16:33:00 +0000

למה מחליט גוגל "להשלים" את החיפוש על שמו של שאול מופז, בשם התואר "שקרן"? [עדכון 9 מאי 2012: גוגל כנראה צדק, לאור החלטת מופז להצטרף לקואליציית נתניהו, בניגוד להצהרותיו]

ועל זה נאמר - גוגל צדק, וניבא את העתיד.


בתמונה: הצעות חיפוש של גוגל ישראל, לביטוי "שאול מופז" (27/3/11)

גוגל ממשיך ומאשים את שר החוץ, אביגדור ליברמן, בריגול - לא פחות ולא יותר:

בתמונה: הצעות חיפוש של גוגל ישראל, לביטוי "אביגדור ליברמן" (27/3/11)

השר בני בגין אמנם לא מואשם בריגול, אבל גוגל חודר עמוק לצנעת הפרט שלו, ומכריז על בעיותיו הבריאותיות-לכאורה, כאילו אין חוק שאוסר על כך:

בתמונה: הצעות חיפוש של גוגל ישראל, לביטוי "בני בגין" (27/3/11)

גם נשיא המדינה הנוכחי, שמעון פרס, קיבל מתנה מגוגל: איזכור שמועה שיקרית שהופצה עליו, כאילו התגרש מסוניה פרס (הוא לא התגרש ממנה מעולם):

בתמונה: הצעות חיפוש של גוגל ישראל, לביטוי "שמעון פרס" (27/3/11)

אז, לפי גוגל ישראל - שאול מופז הוא שקרן (כאמור, הדבר התברר כנכון, לאחר עסקת מופז-נתניהו במאי 2012), אביגדור ליברמן הוא מרגל, בני בגין חולה בסרטן, ושמעון פרס התגרש מאשתו. כל הדברים הנ"ל הם לשון הרע, ובכל בית משפט סביר היו נחשבים להוצאת דיבה. אבל גוגל יכול לעשות מה שהוא רוצה, ואין פוצה פה ומצפצף.

הבעיה בשיטה הנוכחית היא, שכל שטות המבוססת על שמועה זדונית או אגדה אורבנית, הופכת ל"הצעה" שקשה לסרב לה. הרגישות הנמוכה של גוגל לשמם הטוב של אנשים, צנעת הפרט וחדירה לפרטיות, מתנגשת עם האינטרס שלו לשקף את חיפושי הגולשים. התוצאה היא מנוע חיפוש בוטה, חודרני, מטעה ופוגע.

ההשלמות האוטומטיות של גוגל מבוססות על שאילתות אמיתיות של גולשים. לפי המידע הרשמי שמפרסם גוגל בנושא, "שאילתות בהשלמה האוטומטית נקבעות על ידי אלגוריתם המבוסס על מספר גורמים אובייקטיביים (כולל פופולריות של מונחי חיפוש) ללא התערבות ידנית". אכן, הגיע הזמן להתערבות ידנית.

[פוסט זה עודכן ב-9/5/12]

גוגל מציע לקנות סמים ולהתאבד

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Wed, 09 May 2012 16:28:00 +0000

כלי ההצעות של גוגל עובר כל גבול: מי שמחפש "איפה אפשר" או "איפה אפשר להשיג" מקבל אוטומטית הצעות לקניית נפצים, רכישת סמים, השגת חשיש, לקנות רובה אוויר או להרעיל את עצמו; הצילו, גוגל

הגרסה הישראלית של גוגל משלימה באופן שטני (ואוטומטי) שאילתות חיפוש תמימות לגמרי, ומעודדת קטינים לקנות סמים, נשק ורעל. כן, זה מנוע החיפוש המשפחתי שאנחנו מעניקים לדור הבא.

בין ההשלמות המעניינות ביותר: "איפה אפשר להשיג סמים", "איפה אפשר להשיג חשיש", "איפה אפשר להשיג ציאניד", "איפה אפשר לקנות רובה אוויר", ועוד.

שלוש תמונות שוות 3,000 מילים:

איפה אפשר להשיג...סמים, נפצים, חשיש, גת אדום, ציאניד

איפה אפשר... לקנות נפצים, להשיג סמים, לקנות רובה אוויר

גוגל מתגאה ביכולות ההנדסיות שלו, ובעובדה שאיננו נזקק למיון אנושי של תוצאות החיפוש שלו. עם זאת, בכל מה שנוגע להצעות חיפוש, מגלה ענק החיפוש שהוא עובר על רוב חוקי העולם, שוב ושוב. ישראל איננה מדינה מספיק חשובה כדי שגוגל יקצה כוח-אדם כדי לערוך סינונים רציניים. התוצאה: מנוע חיפוש שמעודד, הלכה למעשה, צריכת סמים אסורים, רכישת נשק ואפילו התאבדות באמצעות שתיית רעל (ציאניד).

עם כל הכבוד לחדשנות הטכנולוגית של גוגל, אין זה תפקידו לעודד התאבדות, או להציע התאבדות באמצעות שתיית רעל, לאף אדם בעולם. העובדה שמבחינת גוגל אין שום הבדל בין השגת סמים או טיול בשבת, מלמדת שההשלמה האוטומטית זקוקה לעריכה אנושית הדוקה, בעיקר בכל מה שנוגע לילדים ונוער.

ואם כבר מדברים על סמים, גוגל מוכיח את התיאוריה שאין הבדל בין סמים קלים וקשים:

סמים קלים, סמים קשים, סמים ואלכוהול

גוגל רילייטד נסגר; אז למה פלוס לא נסגר?

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Tue, 24 Apr 2012 16:26:00 +0000

הרבה גאווה מקומית נשפכה על "גוגל רילייטד", תוסף לדפדפן 'כרום' ותוספת ל'טולבר' של דפדפן 'אקספלורר', שהושק בקיץ 2011. השבוע הודיעה גוגל שהיא סוגרת את השירות. אם 'רילייטד' לא מספק את הסחורה ומוצא עצמו מחוסל, למה לארי פייג' לא מחסל את "גוגל פלוס" שנכשל?

מרכז הפיתוח הישראלי של גוגל זכה לפירסום רב ב-16 לאוגוסט 2011. הוא זכה להשיק מוצר גלובלי חדש, שעבד אך ורק בשפה האנגלית. זה היה "Google Related". בקצרה, התוסף ניתח את תוכן הדף בזמן-אמת, ביצע חיפושים רלוונטיים והציע תוצאות רלוונטיות במקומות אחרים.

פרופ' יוסי מטיאס אמר כי 'למרכז הישראלי יש תפקיד משמעותי בתחום החיפוש'; רן בן-יאיר, מנהל המוצר, כתב את הפוסט החגיגי בבלוג הרשמי של גוגל; זיו בר יוסף, מנהל פיתוח בגוגל שהיה אחראי על הצוות של 'רילייטד', הסביר ב"כלכליסט" ולכלי תקשורת רבים איך עובד הפלא. הושק גם סרטון הסברה ביוטיוב שזכה ל-180 אלף צפיות.

פחות משנה לאחר ההשקה, גוגל הודיעה במסגרת "ניקוי האביב" שלה, בפוסט קצר בן 6 שורות, שהיא סוגרת את המוצר, ביחד עם מספר מוצרים נוספים שלא זכו להצלחה המקווה.

התוסף "Google Related" אכן נכשל, ואין עוררין על כך. הוא לא נתן ערך מוסף לגולשים, והם לא העבירו אותו מפה לאוזן. אין כאן את מי להאשים: המהנדסים עשו את עבודתם, וימשיכו הלאה לפרויקטים מעניינים אחרים.

גוגל עשתה כאן את הצעד הנכון: מה שלא עובד, נסגר. זה מה שגוגל תמיד ידעה להוציא לפועל: השקות מהירות, ניסויים חיים מול קהל גדול, והסקת מסקנות זריזה בעקבות נתונים כמותיים שזכו לאימות סטטיסטי.

בתמונה: גוגל רילייטד בפעולה (צילום מסך רשמי של גוגל)

מכיוון שאין שום דבר חריג בדרך שבה גוגל הרגה את "רילייטד", מתעוררת שאלה הרבה יותר בסיסית: אם גוגל יודעת לחסל מוצרים כושלים, מדוע היא לא מחסלת בהתאם את "גוגל פלוס"?

הרשת החברתית של גוגל לא זזה לשום מקום. הגרפים שלה הם סטטיים, ואין שום סימנים של צמיחה באופק. בזמן שפייסבוק עוברת את 900 מיליון המשתמשים, 'פלוס' נותרה שוממת לחלוטין. מרבית המשתמשים של "פלוס" הם פסיביים. רובם הגדול כבר הבין שאין טעם לספר פעמיים על מה שקורה בחיים שלהם, ולכן גם בעלי העניין - תאגידים ומפרסמים - נותרו בחוץ.

לפי סקר קומסקור לרבעון הראשון של 2012, משתמש פייסבוק ממוצע מבלה 8 שעות חודשיות בפייסבוק, לעומת 4 דקות (!) בלבד ב'פלוס'. הפער הוא פי 120, לא פחות ולא יותר.

מנתוני החיפוש של "גוגל אינסייטס" (Google Insights for Search) עולה בבירור ש"פלוס" לא מדגדגת את קצות הציפורניים של פייסבוק. מבחינת התעניינות הגולשים, פייסבוק פופולרית ופעילה בערך פי 100 בהשוואה לגוגל פלוס, ואולי אף יותר מכך.

גוגל כתבה במפורש בבלוג הרשמי שלה ש"המוצר לא זכה לאימוץ שרצינו", כסיבה להשבתתו של "גוגל רילייטד". לכן יש לומר בהגינות שגם "פלוס" צריך לזכות באותו היחס. אחרי הכל, "פלוס" לא תרם דבר לגוגל, מלבד יצירת חיכוכים משפטיים נוספים ברחבי העולם סביב פגיעה בתחרות ועבירות על חוקי ההגבלים העסקיים. בקהילת המפתחים, "פלוס" הפך את גוגל לבדיחה. המוצר פיצל את החברה מבפנים, ועלה לה הרבה כסף.

"פלוס" הוא חריג מובהק: במלחמת הדפדפנים המתמשכת, גוגל מנהלת מאבק חכם עם מוצר בעל יתרון שהגולשים מעריכים כחשוב - מהירות. "גוגל כרום" הושק בתקופה שבה "אקספלורר" לא הפסיק להתדרדר, ובעקבות הביצועים המשופרים שהציג, נתן "כרום" מהלומה רצינית לאנשי מיקרוסופט. אף חברה אחרת לא הציעה דפדפן כה מהיר, והתגובה של הגולשים ממשיכה להיות חיובית: הגרפים של 'כרום' עדיין נמצאים בעלייה.

גם "יוטיוב", ענק הוידאו, ממשיך להוביל את הוידאו ברשת. אף מתחרה לא מתקרב אליו. גוגל קנתה מותג בנסיקה, השקיעה בו, שיפרה אותו, וקוטפת את הפירות. בכל יום שעובר, יוטיוב ממשיך לגדול ולהתרחק מכל אויביו הפוטנציאליים.

ולכן ברור עד כמה גוגל מובסת בתחום החברתי: פייסבוק מתפתחת בקצב מדהים, והמוצר שלה כבש את העולם. בתחום המדיה הסוציאלית, לפייסבוק אין שום תחרות. השחקנים הרציניים היחידים -- טוויטר ולינקדאין -- נכנסו לנישות אחרות, והתבצרו שם. פייסבוק מתקרבת להנפקה שתהפוך אותה עשירה יותר, חזקה יותר וחכמה יותר.

רק פיגוע המוני, שיחריב לחלוטין את מטה פייסבוק בעיירה מנלו פארק שבקליפורניה, יכול לשפר במקצת את מצבו העגום של "גוגל פלוס". מכיוון שגם טרוריסטים מדופלמים משתמשים ב"פייסבוק" כדי לתקשר ולארגן פעולות, התרחיש הנ"ל אינו סביר כרגע.

מי ייתן ומנכ"ל גוגל, מר לארי פייג', יידע להסיק את המסקנה הנכונה, ויגאל את "פלוס" מייסוריו המתמשכים, ממש כפי שעשה ל"גוגל רילייטד" שפותח כאן אצלנו, בישראל.

גוגל סטריט וויו בישראל - הושק ב-20/4/12

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Fri, 20 Apr 2012 05:54:00 +0000

השירות הושק בישראל ב-20 אפריל 2012; למרות הדיווחים הנלהבים על השקת "גוגל סטריט וויו" ("תצוגת רחוב") בישראל, מתברר כי מדובר בשירות מצומצם ביותר, שמרבית תושבי המדינה כלל לא יושפעו ממנו; מכוניות גוגל התמקדו באתרי תיירות, ולא ייכנסו למרבית הרחובות במדינה

השירות "תצוגת רחוב" של "גוגל מפות", המכונה "גוגל סטריט ויו" (Google Street View), הושק בפועל בישראל ב-20 אפריל 2012. מומלץ לעדכן לפורמט MapsGL כדי לחוות תצוגה משופרת וגישה נוחה אל תצוגת הרחוב.

מכיוון ששירות תצוגת הרחובות הושק במהירות רבה, גם בישראל, אפשר לראות תופעות משעשעות כגון עובד של גוגל, המופע כ"רוח רפאים" ללא רגליים, באיזור הגן הבהאי של חיפה, למשל:

בתמונה: עובד "גוגל מפות" מככב בגן הבהאי של חיפה (קישור)

גוגל מתגאה בכך שהיא מטשטשת לוחיות זיהוי של מכוניות. ברוב המקרים זה עובד לה, אבל אפשר לראות בקלות שבקרת האיכות שלה אינה מושלמת. הנה מכונית שנחשפה עם לוחית הזיהוי שלה, במרכז הכרמל (חיפה):

בתמונה: מכונית עם לוחית זיהוי 24-979-70 שנחשפה בטעות במרכז הכרמל, בחיפה (קישור)

מכוניות הצילום המיוחדות של "גוגל סטריט ויו" (Google Street View) החלו לנסוע בכבישי ירושלים, ת"א וחיפה ב-25/9/11. זאת, לאחר חודשים ארוכים של תכנונים ואישורים ממשלתיים. נצפתה מכונית צילום נוספת באיזור ת"א (הרחובות דיזנגוף ואבן גבירול) ב-3/10/11.

באירוע ההשקה הירושלמי שנערך ב-12/9/11 הבהירה "גוגל ישראל" את כוונותיה בהשקת שירות צילום הרחובות בארץ הקודש. האתרים שיצולמו הם אתרי תיירות ייצוגיים, ואין כוונה להיכנס לרוב רחובות ישראל, כך שרוב תושבי המדינה כלל לא יוכלו לראות את בתיהם בזמן הקרוב. ישראל גם לא נכללת ברשימת האיזורים בהם זמין השירות כעת.

האתרים שכן יצולמו הם מועטים ורחוקים זה מזה:

ירושלים - העיר העתיקה, שוק מחנה יהודה, עין כרם
חיפה - המושבה הגרמנית, טיילת לואי
תל אביב - העיר הלבנה, הטיילת (רחוב הירקון), נמל יפו
הכינרת
ים המלח
מכתש רמון
נצרת
עכו

מנכ"ל גוגל ישראל, מאיר ברנד, אמנם הצהיר בראיונות כי "בכוונתנו לצלם את כל ירושלים", אך בפועל הודה כי בינתיים הצילום יצומצם לאיזורים ספציפיים, ו"בהמשך היינו רוצים למפות כמה שיותר שטחים". ברנד גם טען כי "אנחנו חברה פרטית, אין לנו אג'נדות פוליטיות", ובכך התכוון לחברת גוגל ישראל בע"מ, לא לחברת גוגל העולמית (Google Inc), שהיא חברה ציבורית בעלת אג'נדה פוליטית מוצהרת, המקורבת למפלגה הדמוקרטית ולממשל אובמה.

בחירת האתרים בישראל משקפת את העניין שמגלים תיירים נוצרים: צליינות קלאסית. גוגל בחרה לשקף את האתרים שיעניינו בעיקר את המשתמש האמריקני והאירופאי הממוצע.

המאפיין המרכזי של "גוגל סטריט וויו" הוא היכולת שלו לחדור אל מקומות נידחים. כך, למשל, ניתן להציץ אל בתיהם של אנשים אלמוניים ברחובות צדדיים, בערים אמריקניות גדולות. הכיסוי של "סטריט ויו" בארה"ב הוא הרחב מסוגו, כאשר בריטניה נמצאת במקום השני.

מדיווחי גוגל העולמית עולה, כי מנהלי השירות מתמקדים באיזורים עשירים, המתוירים על ידי אזרחים אמריקנים:
ארה"ב, מערב אירופה, קנדה, יפן, דרום אפריקה, אוסטרליה, הוואי, חלק קטן מברזיל, בגדאד (בעלת נוכחות אמריקנית אסטרטגית), ניו זילנד, סינגפור, הונג קונג, מקאו (אי הימורים עשיר), טאיוואן, מוסקבה ורומניה.

בהתחשב בעובדה שהאתרים שנבחרו בישראל משקפים אינטרסים תיירותיים-דתיים, נראה שהשירות לא ישנה את מצבו של הישראלי הממוצע, ובעיקר לא את אלו שירצו להיעזר בו לצרכי נדל"ן (איתור דירה או בית). מכיוון שאנשי גוגל ישראל לא מתחייבים על תאריך מסוים להרחבת פרויקט הצילום הפנורמי בישראל, יש להניח שהוספת אתרים נוספים הוא לא עניין של חודשים, אלא אולי של שנים.

קבוצת המחאה הפוליטית שהתארגנה בפייסבוק כדי להפגין מול מצלמות פרויקט "סטריט ויו" צפויה להתאכזב מן העתיד לבוא, שכן גוגל הבטיחה לטשטש כל פרצוף או כתובת (טקסט) שתזהה אנשים או מסרים פוליטיים. אם המצלמה תתפוס שלטים בגנות הכיבוש, היא פשוט תטשטש אותם. החברה גם לא התחייבה לפרסם את מועדי נסיעת מכוניות הצילום.

אין ספק שגוגל לא יכולה להרשות לעצמה לכסות את כל רחובות העולם בזמן כה קצר, ובלי לקבוע סדר עדיפויות מינימלי המבוסס על ביקושים גבוהים. אך אם החזון של גוגל הוא אכן "לארגן את המידע בעולם ולהפוך אותו שימושי ונגיש", פרויקט "סטריט ויו" בישראל לא צפוי להגשים את החזון הזה, ולו מקצתו. אנשי אתר זומאפ (zoomap) יכולים לנשום לרווחה, וכך גם שוחרי הפרטיות במדינת ישראל.

כאמור, השירות הושק בישראל ב-20 אפריל 2012. חלק קטן מהרחובות שלנו עכשיו בגוגל.

בתמונה: מכונית "גוגל סטריט ויו" טיפוסית, כבר אצלנו

[פורסם לראשונה ב-13/9/11 ועודכן שוב ב-25/9/11, ב-3/10/11 וב-18/4/12]

הכנסות גוגל, רווחי גוגל: מספרים ודו"חות מ-2003 ועד 2012

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Sun, 15 Apr 2012 16:39:00 +0000

הרבעון הראשון של 2012 מצביע על קיפאון בהכנסות גוגל וברווחי גוגל. החברה האטה את קצב הגיוס, והצליחה לשמור על רווחיות גבוהה, אך לא הפתיעה את וול סטריט. [עדכון אחרון: 15/4/2012]

גוגל משעממת את האנליסיטים בוול-סטריט. אחרי הרבעון ה-4 החלש של 2011, היא מציגה תוצאות עסקיות שמרניות לרבעון הראשון של השנה. הנתונים הבולטים ל-Q1 של 2012:

הכנסות של 10.65 מיליארד דולר, סכום כמעט זהה לרבעון הקודם
רווחים של 2.89 מיליארד דולר, אמנם שיא חדש אבל שיפור זעיר לעומת הרבעון הקודם
עליה של 2% בלבד בכוח האדם של החברה (33,077 במקום 32,467 ברבעון הקודם)
עלייה של 7% בכמות הקליקים אך ירידה של 6% בעלות הממוצעת לקליק, בהשוואה לרבעון הקודם

הרבעון הרביעי של 2011 סימן את הפעם הראשונה שבה גוגל הצליחה לעבור את מחסום 10 מיליארד הדולר בהכנסות, אך הרווח (2.17 מיליארד $) היה נמוך מן הרבעון הקודם. התגובה לתוצאות המפתיעות: ירידה של כ-7% במניית גוגל, ומבול של פרסומים שליליים על גוגל בוול סטריט.

נתונים פיננסיים בולטים מהרבעון ה-4 של 2011:

ירידה ברווחים של קצת פחות מ-1%, לעומת הרבעון ה-3 של 2011
הוצאות תשתית מיוחדות של 951 מיליון דולר על חוות שרתים וציוד תקשורת
המשך גיוס כוח אדם מסיבי (1,114 משרות מלאות חדשות ברבעון אחד)
ירידה של 8% במחיר הממוצע לקליק (CPC) לעומת הרבעון הקודם (אין נתונים כמותיים)
עלייה של 17% בכמות הקליקים בתשלום (paid clicks), לעומת הרבעון הקודם

נתונים מרכזיים מהרבעון ה-3 של 2011:

עלייה בהכנסות לעומת הרבעון הקודם (9.72 מיליארד לעומת 9.03 מיליארד דולר)
עלייה ברווח הנקי לעומת הרבעון הקודם (2.73 מיליארד לעומת 2.51 מיליארד)
עלייה של 13% בכמות הקליקים לעומת הרבעון הקודם (אין נתונים כמותיים)
ירידה של 5% במחיר הממוצע לקליק (CPC) לעומת הרבעון הקודם (אין נתונים כמותיים)
עלייה בתשלומי הטבת מניות (SBC): סה"כ 571 מיליון דולר לעומת 435 ברבעון הקודם

בקופת המזומנים של גוגל יש 49.3 מיליארד דולר (נכון ל-31 מרס 2012).

גוגל העסיקה 33,077 עובדים במשרה מלאה ברחבי העולם (נכון לסוף מרס 2012). לא ידוע כמה עובדים במשרה חלקית מעסיקה גוגל.

סה"כ הכנסות ורווחים עד היום: מבדיקת הנתונים הזמינים לציבור מאז 2004,
גוגל הכניסה לפחות 158 מיליארד דולר, והרוויחה מהם לפחות 41 מיליארד דולר.
הרווחיות הממוצעת של גוגל היא 25%.

נתונים פיננסיים מעניינים מהרבעון השני של 2011:

הכנסות של 9.03 מיליארד דולר
רווח של 2.51 מיליארד דולר (בשיטת החישוב GAAP)
ירידה של 2% בכמות הקליקים בתשלום, בהשוואה לרבעון הראשון של 2011.
גוגל שילמה 435 מליון דולר על הטבת מניות (SBC)
החברה משלמת רק 19% מס הכנסה
העלות הממוצעת לקליק עלתה ב-6% לעומת הרבעון הקודם

ברבעון הראשון של 2011, גוגל הכניסה 8.58 מיליארד דולר, והרוויחה 2.3 מיליארד דולר. באופן חריג, נאלצה החברה לתקן את נתוניה הפיננסיים בעקבות ידיעות על חקירה של משרד המשפטים האמריקני. גוגל הפחיתה מרווחיה 500 מליון דולר. לפיכך, הרווח המעודכן הוא 1.8 מיליארד דולר "בלבד".

ביולי 2009 החלה גוגל לפרסם בצורה שיטתית את העלות הממוצעת לקליק (ACPC) שנדרשים מפרסמיה הרבים לשלם תמורת השירות.

בדיקת עליית מחיר הקליק הממוצע לפרסום בגוגל, העלתה את הנתונים הבאים:
1) כמעט בכל רבעון מאז יולי 2009, דיווחה גוגל על עלייה במחיר הקליק הממוצע.
2) עליית המחירים למפרסמים בין אפריל 2010 לאפריל 2011 היתה 18%, לא פחות.
3) בגלל המשבר הפיננסי ב-2008 וב-2009, היתה הפחתה של 13% במחיר, בין הרבעון ה-2 ל-3 של 2009
4) עליית המחירים העיקבית לפרסום בגוגל מעידה על התעצמותו ושליטתו של גוגל בענף הפרסום בחיפוש
5) גוגל היתה צריכה לדווח למשקיעיה רטרואקטיבית על שינויי מחיר הקליק הממוצע מ-2004 ועד היום
6) בשני הרבעונים האחרונים של 2011 יש ירידה במחירי הקליקים, ככל הנראה בגלל שתי סיבות מרכזיות:
א) קליקים זולים ברשת הפרסום הסלולרית של גוגל; ב) פרסומות של גוגל, המהוות נתח חשוב מכלל הקליקים, שגוגל אינה מרוויחה עליהן כסף, ושמורידות את העלות הממוצעת לקליק

גוגל סיימה את שנת 2011 עם הכנסות של 37.91 מיליארד דולר, ורווחים של 10.25 מיליארד דולר.
הרווחיות השנתית היא 27%, ירידה של 2% לעומת 2010. הרבעון ה-4 אמנם שבר את שיא ההכנסות (מעל 10 מיליארד), אבל הצביע על ירידה ברווחיות, בעיקר בגלל השקעות בתשתיות וכוח אדם.

גוגל סיימה את שנת 2010 עם הכנסות של 29.32 מיליארד דולר, ורווחים של 8.5 מיליארד דולר. אנחנו מדברים על 29% רווחיות, הנתון הגבוה ביותר של גוגל מאז ומעולם. הרבעון ה-4 של 2010 שבר את כל השיאים, עם הכנסות של 8.44 מיליארד דולר ורווחים של 2.54 מיליארד דולר.

ב-2009 כולה הרוויחה גוגל 6.5 מיליארד דולר, לעומת 4.2 מיליארד דולר ב-2008.

הרבעון הקשה ביותר בתולדותיה של גוגל עד כה היה האחרון של 2008. ברבעון זה, שאפיין את שיא המשבר הפיננסי של ה"סאב-פריים", הרוויחה גוגל רק 382 מיליון דולר, ירידה של 70% לעומת הרבעון הקודם. עם זאת, אפילו ההכנסות ברבעון זה היו גבוהות במקצת מאלו שקדמו לו.

ברבעון הראשון של 2009 היה אפשר לראות נתון חריג: ירידה בהכנסות גוגל, לראשונה בתולדות החברה. אבל הרווחיות שוב חזרה ל-25%, מה שמלמד על מגמת קיצוץ וחיסכון בגוגל בתקופה שבין סוף 2008 ועד מרץ 2009. גם הרבעון השני של 2009 הצביע על קיפאון מסוים, ללא גידול בהכנסות, אך עם 26% רווחיות. החל מהרבעון ה-3 של 2009, גוגל המשיכה להמריא.

שנים של גידול בהכנסות

כאמור, הכנסות גוגל ב-2011 היו 37.9 מיליארד דולר, והכנסות גוגל ב-2010 עמדו על 29.3 מיליארד דולר.

ההכנסות של גוגל ב-2009 עלו ל-23.65 מיליארד דולר, אך ב-2010 עלו ל-29.32 מיליארד.

זאת בהשוואה להכנסות של 21.79 מיליארד דולר ב-2008, 16.59 מיליארד ב-2007 ו-10.6 מיליארד ב-2006.

כאשר היתה חברה קטנה ופרטית, סיימה גוגל את 2001 עם הכנסות של 86 מיליון דולר בלבד.

שנה אח"כ (2002), ההכנסות כבר עלו ל-439 מיליון.
ב-2003 הכניסה גוגל כבר 1.46 מיליארד, ב-2004 הכניסה 3.18 מיליארד דולר, וב-2005 6.13 מיליארד דולר.

לשם השוואה, ב-2003 (לפני ההנפקה הציבורית בניו-יורק), הרוויחה גוגל "רק" 0.1 מיליארד דולר.
ב-2004 היא הרוויחה 0.399 מיליארד דולר, גידול של 400%.

כבר בשנת 2005 הורגשה הקפיצה הגדולה ברווחים. הם עלו ל- 1.46 מיליארד דולר.

ב-2007 הרוויחה גוגל 4.2 מיליארד דולר, שיפור משמעותי לעומת ה-3.07 מיליארד של 2006.

חשבונאות יצירתית
בואו נביט רגע על שנת 2009 של גוגל, וננסה לנתח את המספרים בצורה קצת שונה.

סך ההכנסות של גוגל ברבעון הרביעי (Q4) של 2009 היו 6.67 מיליארד דולר.

לכן בממוצע, עשה גוגל 74.11 מליון דולר כל יום.

לפי חישוב זה, כל שעה של גוגל שווה 3.08 מליון דולר.

אם מפצלים את הזמן לחתיכות קטנות יותר, אז ערכה הפיננסי של דקת-גוגל הוא 51,466 דולר.

לפי אותו חישוב, מחיר שניית-גוגל הוא 857 דולר.

מניית גוגל היתה שווה בשיאה 714 דולר. כיום פחות מ-500.

לפיכך, גוגל יכול להרשות לעצמו לקנות מניה של עצמו בכל 6 עשיריות השנייה.

מבחינתנו, גוגל מכניס בשנייה אחת 3,205 שקלים, 83% משכר המינימום בישראל (העומד על 3,850 ש"ח).

ולפי אותו חישוב בדיוק, גוגל עושה בשנייה וחצי הרבה יותר ממה שמרוויח עובד שכר מינימום ישראלי בחודש תמים.

אם גוגל יושבת, מכל סיבה שהיא, ל-2.44 שניות, הרי שהוא בזבז משכורת חודשית שלמה של עובד ממוצע בישראל (השכר הממוצע במשק עומד בערך על 7,800 שקלים לערך).

אם, בתרחיש אוטופי, יוקם ועד עובדים בגוגלפלקס, שיחליט להשבית את מנוע החיפוש הגדול בעולם למשך שבוע שלם, אז החברה תפסיד לפחות 518 מליון דולר. במקרה כזה, נפילת מניית גוגל בבורסה עשויה לנפח את ההפסדים לסכום גדול בהרבה.

לפי נתוני האו"ם, מחצית מאוכלוסיית העולם חיים על פחות מ-2 דולר ליום. לפי הסטטיסטיקה הזאת, הרי שגוגל יכול לפרנס בכל יום, למעלה מ-428 בני אדם עניים, בשנייה אחת.

לכן, אם גוגל יוותר על הכנסותיו ליום אחד בלבד, הוא יוכל לפרנס לפחות 37 מליון בני אדם רעבים.
אבל זו דמגוגיה, כמובן.

גוגל טרנסלייס בישראל: איך לא לעשות זאת

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Sat, 07 Apr 2012 11:59:00 +0000

אם אתם משתמשים ב"גוגל טרנסלייט" בשביל העסק שלכם, אולי כדאי לבדוק קודם אם הכלי לא טעה, כדי שלא תהפכו לבדיחת העיר. עידן התרגום האוטומטי גובה קורבנות, הפעם בחנות מוצרי סלולר ברחוב דיזנגוף בת"א

(תמונה: אורן הנר)

צילום: חנות 'שר הפלאפונים', דיזנגוף 70, ת"א. צילם: אורן הנר, אפריל 2012;

התרגום הנכון הוא On the spot repair או אולי Repair on the spot,

ולא Correction instead.

גוגל טרנסלייט שגה כאשר התייחס ל"במקום" (בתוך המקום, או "על המקום") כאל "בימקום" (Instead of).

שימו לב שהתרגום לרוסית כולל שגיאה נוספת: שתי המילים האחרונות נותרו באנגלית, בלתי מתורגמות.

גוגל יראה לכם סקס אנאלי במוזיאון ישראל

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Tue, 03 Apr 2012 21:10:00 +0000

מוזיאון ישראל הצטרף לפרויקט האמנות של גוגל, 150 מוזיאונים מ-40 מדינות; אך התמונה שנבחרה לייצג את המוזיאון שלנו בעמוד שלו מציגה זוג בבלים מבצעים מין בחדירה אחורית. אנא הרחיקו את הילדים מן המסך

אנשי גוגל גאים מאוד בפרויקט האמנות שלהם (Google Art Project): ענק החיפוש סרק למעלה מ-30 אלף יצירות אמנות בינלאומיות, מתוך 150 מוזיאונים שנבחרו בשלב זה.

עכשיו הצטרף מוזיאון ישראל בירושלים אל חגיגת ההנגשה של האמנות: אפשר למצוא כרגע 520 יצירות של 128 אמנים המוצגים במוזיאון הלאומי שלנו.

מה חבל, עם זאת, שאנשי גוגל לא חשבו על האפשרות שדווקא ילדים ירצו להשתמש בפרויקט: היצירה המרכזית המעטרת את עמוד הבית של המוזיאון שלנו, מציגה זוג בבלי המוציא לפועל מערכת יחסים אנאלית. אוקיי, אולי זה לא אנאלי, אלא סתם 'דוגי סטייל', אבל זו לא הנקודה בכלל.

במוזיאון ישראל עצמו, הפריט הזעיר עשוי לחמוק מעיניהם של רוב המבקרים. הוא אינו מקבל מיקום כה מרכזי במרחב הפיזי. כאן, לעומת זאת, במרחב הוירטואלי שיצר גוגל, הפריט המיני הבוטה הזה מוצג במלוא הדרו, בחזית הפרויקט, לכולם.

בכל מה שנוגע לסינון של תכנים מיניים בוטים, גוגל עושה בדרך כלל עבודה טובה. למשל, הפילטר סייף-סרצ' (SafeSearch) מצליח להרחיק זוהמה רבה מעיני הילדים שלנו. כאן, ההנגשה של האמנות העולמית לקהל הגולשים הרחב עשויה להיתקל בכמה בעיות מעניינות.

ראשית, לא בטוח שדווקא לוחית החימר הזו, מכל יצירות האמנות במוזיאון ישראל, צריכה לייצג את המוסד המכובד הזה, בעמוד הבית שלו. שנית, בהחלט ייתכן שגולשים חרדים ייכנסו לאתר וייאלצו להסתלק מיד. שלישית, לא בטוח שכל יצירת אמנות עתיקה צריכה לקבל חשיפה כה רחבה, כאשר התוכן שהיא מציגה עלול להיתפס כשוביניסטי, משפיל או אפילו מזיק מבחינה חינוכית.

הסיור הוירטואלי התלת-מימדי במוזיאון ישראל הוא, ללא ספק, ניצחון טכנולוגי. היכולת לשוטט בקלות בתוך מוזיאון שנמצא במדינה אחרת נחשב, עד לא מזמן, למדע בדיוני. אבל אפילו "נמרוד", הפסל המיתולוגי של יצחק דנציגר מ-1939, ממשיך לעורר מחלוקת, ואינו בהכרח ברור או קל לקהל צעיר או שמרני.

בתמונה: אונס או מין מרצון? לעולם לא נדע [סאטירה המבוססת על לוחית חימר בבלי במוזיאון]

שלא תבינו את הכתוב כאן בצורה לא נכונה: כל הכבוד לגוגל על העבודה הקשה, על הצילומים ועל החידושים שהוא מציג לטובת כולנו. אבל תהליך הדיגיטיציה של המוזיאונים ברחבי העולם עדיין איננו פשוט, אינטואיטיבי או נקי מבעיות. הוא בוודאי לא מחליף את הביקור האמיתי במוזיאון עצמו.

קחו למשל את נושא הטשטושים: במקומות מסוימים, אפילו גוגל מודה שנאלצה לטשטש חלק מן המוצגים, בגלל בעיות של זכויות יוצרים. יצירה עתיקה אינה זקוקה לאישור משפטי לפני העלאתה לרשת, אבל הצגת יצירת אמנות מן התקופה המודרנית עלולה להיתקל בקשיים משפטיים ניכרים, כיוון שהאמן עדיין בחיים, או שלא חלף מספיק זמן מאז מותו כדי שהיצירה תשתחרר אל 'המרחב הציבורי' (public domain).

גם הזכויות על צילום היצירות, השייכות למוזיאון, אינן מובנות מאליהן. מי קבע שהמוזיאון רשאי לצלם יצירה שאינה מוגנת בזכויות יוצרים - ואז להחליט שיש לו זכויות יוצרים מלאות על הצילום עצמו? הרי כל ילדה עם אייפון יכולה לצלם תמונה דומה, אם רק תבקר במוזיאון. יש משהו מרתיע בהשלטת זכויות יוצרים מלאות על יצירות קלאסיות שנמצאות במרחב הציבורי.

ובכל מקרה, שיטוט פיזי במוזיאון הוא קל בהרבה משיטוט וירטואלי במנגנון ה"סטריט ויו" של גוגל. קשה לנוע במרחב בלי להפעיל מחשבה. קשה להביט מקרוב בכל תמונה בלי להסתבך עם המקלדת והעכבר. קשה להציץ על כל יצירה ממגוון רחב של זוויות, כפי שהיינו יכולים לעשות אם היינו שם. ולפעמים פשוט הולכים לאיבוד במרחב, או מאבדים את היכולת להבין מאיפה באנו ולהיכן צריך ללכת עכשיו.

עם זאת, דווקא מיזם שאפתני ויקר כמו "גוגל ארט פרוג'קט", מרשים ככל שיהיה, מדגים עד כמה אנו נמצאים בתחילת הדרך: 150 מוזיאונים הם עדיין רק טיפה זעירה באוקיינוס התרבותי של כדור הארץ.

הוט - סליחה, תקלה

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Tue, 20 Mar 2012 11:57:00 +0000

רק לעתים נדירות מסוגלות תוצאות החיפוש בגוגל להצחיק אנשים רבים כל כך. חיפוש על אתר "הוט" הביא היום, יום שלישי (ב-20 במרס 2012) את הכותרת המביכה "סליחה, תקלה"; הסיפור נמשך גם למחרת, וחזר לקדמותו ביום שלאחר מכן

בתמונה: תוצאות חיפוש ב"גוגל" על HOT ב-20 מרס 2012

הסיבה לכותרת "HOT - סליחה תקלה" היא פשוטה: האתר עבר עבודות תחזוקה, שברוב המקרים מתרחשות בשעות הלילה. הוט העלו עמוד זמני, שכותרתו היא אכן "סליחה, תקלה" (הוט באמת כתבה את זה).

בגוף העמוד הופיעה תמונה עם לוגו החברה, ובה הטקסט הבא: "גולשים יקרים, אתר HOT אינו זמין עקב עבודות תחזוקה המתבצעות כעת. אנו מתנצלים על אי הנוחות הזמנית". חשוב להדגיש שהטקסט הזה אינו נגיש לסורק של גוגל, כיוון שמדובר בתמונה המציגה טקסט, ולא "טקסט חי" שאותו גוגל יכול לסרוק במהירות.

גוגל סרק את האתר ב-19/3/12 בערב (21:39, לפי מה שנכתב בגוגל), וכך קיבל את דף הודעת התקלה. לכן הוא גם מציג אותה כעת לגולשים, כיוון שהיא נחשבת "מעודכנת" בעיני גוגל. הודעת התקלה המשיכה להופיע גם למחרת (21 מרץ), למרבה המבוכה.

ניתן לראות את צילום המסך של הגרסה הסרוקה בעזרת הקלקה על החץ שמשמאל לתוצאה.

בתמונה: צילום מסך של אתר הוט, כפי שנסרק ב-21:39, ב-19 מרס 2012 ע"י גוגל

מה שהחל בסריקה של 19 במרס, נמשך אל תוך ה-20 וה-21 במרס. ב-22 למרס (יום חמישי) כבר חזר המצב לקדמותו, וה"תקלה" נעלמה:

בתמונה: 'הוט' בתוצאות גוגל, 22 מרס 2012

ברמת ה-SEO, איך מונעים מתקריות מביכות כאלה להתרחש בעתיד?
1) להחזיר הודעת שגיאה מסוג 503 עבור כל הפניות לשרת האינטרנט (HTTP Header - Status Code), הודעה טכנית שמשמעותה מבחינת גוגל היא בעצם - "השירות איננו זמין כרגע, אל תסרוק כרגע".
[תודה למגיב שהעיר את תשומת ליבי לנושא הזה]
2) לא כותבים "סליחה תקלה" בכותרת עמוד התחזוקה (שומרים על שם החברה, כרגיל, ללא שינוי).
3) לא מבצעים עבודות תחזוקה בשעות הערב (בד"כ מחכים לאחרי חצות)
4) לא מונעים גישה מלאה לאתר בגלל עבודות תחזוקה, אלא משתדלים לתת גישה מינימלית לעמוד הבית ולאיזורים קריטיים, אם זה אפשרי.

מבחינת גוגל, תוצאות חיפוש כאלה הן שירות גרוע לגולשים. הפתרון שאותו גוגל מיישם בהדרגה הוא העלאת תדירות הסריקה, עד לרמה של דקות או שניות, בעתיד הנראה לעין.

לאחר האירוע, חיפוש בגוגל על "הוט תקלה" מחזיר עמוד "סליחה, תקלה" באתר הוט:

בתמונה: חיפוש "הוט תקלה" בגוגל; שימו לב לתוצאה האחרונה (5/5/12)

עדכון אחרון: 5 אפריל 2012

למה עזבתי את גוגל - ג'יימס וויטקר

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Thu, 15 Mar 2012 15:27:00 +0000

ג'יימס וויטקר בביקור בישראל, נוב' 2011

מבוכה תקשורתית גדולה להנהלת גוגל: מהנדס תוכנה בכיר בחברה, ג'יימס וויטקר, מפרט בפוסט נוקב את הסיבות לעזיבתו את גוגל אחרי כ-3 שנות עבודה; וויטקר, פרופסור למדעי המחשב ובכיר ב'מיקרוסופט' לשעבר, ניהל חלק מפרויקט "גוגל+" עד שהחליט לנטוש את הספינה

לעזוב את גוגל לא היתה החלטה קלה עבור ג'יימס וויטקר (James Whittaker), ארכיטקט-תוכנה בכיר, שמאחוריו קריירה אקדמית מוצלחת ביותר, ייעוץ ל-IBM, תפקיד ניהולי במיקרוסופט וג'וב נחשק של מנהל פיתוח בגוגל. אבל "גוגל שאהבתי היתה חברה טכנולוגיה שעודדה את עובדיה לחדש. גוגל שעזבתי היתה חברת פרסום עם מיקוד תאגידי אחד ויחיד".

וויטקר תוקף ישירות את מנכ"ל גוגל, לארי פייג': "בתקופה שבה אריק שמידט ניהל את החברה, הפרסום היה מאחורי הקלעים". התחרות מול פייסבוק, לדבריו, שינתה את הכל. "החיפוש צריך להיות חברתי. אנדרואיד צריך להיות חברתי....החדשנות הפכה להיות חברתית. רעיונות שלא היו קשורים בקירוב גוגל+ אל מרכז היקום נחשבו למיטרד".

"התברר לנו שנושא השיתוף לא היה מקולקל. השיתוף עבד מצוין, אבל גוגל לא היתה חלק מזה...נטישה המונית של פייסבוק מעולם לא התממשה. אפילו לא הצלחתי לגרום לבת שלי להסתכל על גוגל+ יותר מפעם אחת....העובדה שאף אחד לא בא למסיבה של גוגל הפכה להיות הפיל שנמצא במרכז החדר", אומר וויטקר בצורה פשוטה את מה שכל מנהלי גוגל לא מעזים לומר בשום אופן.

"אני לא רוצה שתוצאות החיפוש שלי יכללו פטפוטים של משתמשי גוגל+, או פייסבוק או טוויטר....גוגל הישנה עשתה הרבה כסף מפני שהיה לה תוכן טוב....גוגל החדשה נראית יותר ממוקדת בפרסומות עצמן". וויטקר מכוון, בראש ובראשונה, אל העובדה שפייסבוק, כמכונת פרסום, יודעת על המשתמשים שלה הרבה יותר מאשר גוגל אי-פעם תדע. וזה גרם לגוגל לשנות את הכיוון: במקום להסתפק בחיפוש מעולה, הם רצו גם לחדור עמוק אל פרטיות המשתמשים, ולשאוב מהם ערימות של מידע אישי, לעתים בניגוד לרצונם של המשתמשים.

"גוגל הישנה היתה מקום נהדר לעבוד בו. גוגל החדשה? מינוס אחת". העובדה שוויטקר העדיף לעבוד במיקרוסופט מאשר להישאר בגוגל, אומרת הרבה על השינוי שעברה גוגל לאחרונה. גוגל סירבה להגיב לפניות עיתונאים הקשורות בפוסט של וויטקר.

אנחנו, הישראלים, זכינו לפגוש את וויטקר כאן בתל-אביב, כאשר הוא בא להרצות בכנס יום המפתחים של גוגל (GDD - Google Development Day), שהתקיים ב-13 נובמבר 2011 (הנה כמה תמונות). ואכן, וויטקר היה מטיף נלהב בשירות גוגל עד לאחרונה. הוא לא אדם מתוסכל ומריר, להיפך: וויטקר חיבר עשרות עבודות מחקר, כתב 5 רבי-מכר בנושא בדיקות תוכנה ("טסטינג"), והשתתף בכנסים רבים, בהם נבחר לעתים קרובות כמרצה מצטיין.

הפוסט של וויטקר שונה לחלוטין מזה של סטיב יגה, שפורסם בטעות ב-12 באוקטובר ב"גוגל+". יגה, מהנדס תוכנה בגוגל, כתב ביקורת מקיפה על הדרך שבה גוגל כושלת בבניית פלטפורמות תוכנה, ונתן את "גוגל פלוס" בתור דוגמה בולטת לכישלון זה ("פאתטי"). ההבדל בין יגה לוויטקר הוא המסקנה: יגה כתב כי הוא מאמין בכנות שגוגל יכולה להשתנות ולהשתפר. וויטקר מדבר בייאוש ובכעס, כמו עכבר שנמלט מספינה טובעת.

סגנון הניהול הריכוזי, התקיף והממוקד של לארי פייג' לא נולד במקרה. פייג', כך מתברר, לקח ברצינות את הפגישה האחרונה שלו עם סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל, זמן קצר לפני מותו של ג'ובס. פייג' החליט לזרוק פרויקטים נסיוניים, לצמצם את כמות מוצרי התוכנה, להתמקד בפרויקטים שיתחרו בפייסבוק, ובאופן כללי לבצע האחדה וסטנדרטיזציה של מוצרי גוגל, לטובת המשתמשים.

לב הביקורת של וויטקר על פייג' מגיעה מן ההתמקדות במפרסמים: פייסבוק מטרידה את גוגל בעיקר בזירה הפרסומית. היכולת של פייסבוק לייצר פרופיל מעמיק ומפורט על כל אדם בעולם, פוגעת ביכולת של גוגל להציע פרסום ממוקד ללקוחותיה הטובים ביותר. פייסבוק מציעה כלי אחר לשיווק באינטרנט, וגוגל מרגישה שהיא מאבדת את אחיזתה בשוק. לפי וויטקר, גוגל מתרגשת יותר מדי מפייסבוק.

הטעות של פייג', לפי וויטקר, היא שעודף-מיקוד גורם לעזיבת כשרונות, חוסר יכולת לייצר חדשנות מקרית, ובסופו של דבר - לאובדן-דרך כללי בחברה. וויטקר לא הזכיר את אפל בפוסט שלו, אבל לפי רוח דבריו של המהנדס הבכיר, פייג' מתחיל להתנהג כמו סטיב ג'ובס: ריכוזי, שתלטני, חסר סבלנות, קנאי ותאב-בצע.

כמה משלמת גוגל כדי להגיע למקום הראשון?

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Mon, 12 Mar 2012 17:23:00 +0000

גוגל סוגרת עסקאות בעייתיות מאחורי הקלעים של התקשורת והמשקיעים, כדי לקבל את המקום הראשון בשני הדפדפנים החשובים ביותר עבורה: ספארי ופיירפוקס. בשני המקרים, החברה משלמת מאות מליוני דולרים, אבל לא טורחת לדווח על כך לאף אחד - אפילו כאשר מדובר בחשד לפגיעה בתחרות הוגנת

גוגל מעמידה פנים כאילו היא מאמינה בשקיפות מלאה, אבל בפועל - העיתונות נאלצת לגלות שוב שוב עד כמה גוגל מסתירה ממנה מידע קריטי. קחו למשל את העסקאות החשובות ביותר של גוגל בשוק הדפדפנים לאחרונה: גוגל שילמה, כפי הנראה, סכום של מיליארד דולר כדי להופיע כברירת-מחדל בדפדפן "ספארי" של חברת "אפל", ובשלל מוצרי אפל השונים, בין השאר החיפוש הדיפולטי ב"אייפון" וב"אייפד" הפופולריים.

מדובר בעסקה גדולה, שעל פי הדיווחים הניבה לגוגל הכנסות של 1.3 מיליארד דולר, ומהן - רווחים של 335 מליון דולר. גוגל עשתה את הכסף מהקלקות על פרסומות בגוגל דרך ספארי - גם בדסקטופ אך בעיקר בסלולר. עם זאת, אפל יצאה מהעיסקה הזאת כמנצחת - היא עשתה פי שלוש כסף, למעשה.

העסקה הזו נחקרת כעת על ידי נציבות הסחר הפדרלית (ה-FTC), ואנשי 'אפל' כבר הוזמנו לחקירה. החשד הוא לעבירה על חוקי ההגבלים העסקיים, כאשר גוגל מנצלת את כוחה בשוק החיפוש כדי לבצר את המונופול שלה, ובכך היא פוגעת הן בתחרות והן בצרכנים.

אפל וגוגל הן מתחרות צמודות בשוק הסלולר והמדיה. ידועה לרבים שנאתו העזה של סטיב ג'ובס לאנשי גוגל, כאשר גילה כי הם מתכוונים להתחרות מולו באמצעות מערכת ההפעלה "אנדרואיד". אבל בעסקה הגדולה והסודית הזו, אפל וגוגל מתנהגות כמו שותפות נאמנות. האם אסור לציבור משקיעי גוגל לדעת על העסקה הזאת, שעלולה להתברר כמעשה של ניגוד עניינים, או מניעת תחרות הוגנת?

גם דפדפן "פיירפוקס" של ארגון "מוזילה" (מלכ"ר - מוסד ללא כוונת רוח) הוא שותף מרכזי של גוגל, המזרים לו תנועה איכותית כל השנה. בסוף 2011 סגרה גוגל עסקה ל-3 שנים, תמורת סכום כולל של 900 מליון דולר, כדי להיות מנוע החיפוש הדיפולטי (ברירת-מחדל) של הדפדפן השועלי. בכל שנה, משלמת גוגל למוזילה 300 מליון דולר כדי שמשתמשי מוזילה יחפשו דרך גוגל, ויקליקו דרך פיירפוקס על פרסומות של גוגל.

זוהי עסקה חיונית עבור ארגון מוזילה, כיוון שגוגל היא צינור ההכנסות הראשי של הארגון. עכשיו, גוגל ומוזילה מתחרות ראש בראש בשוק הדפדפנים. הדפדפן "גוגל כרום" גבר על "פיירפוקס" בישראל, אך הוא מנהל תחרות צמודה מול פיירפוקס בארה"ב, למשל. לכן, העסקה הזו עשויה ללמד על כך שגוגל הצליחה לשתק את יריבתה הישירה באמצעות מזומנים.

מיקרוסופט עשתה כל שביכולתה כדי לבלום את גוגל מלהיכנס אל תוך דפדפן אקספלורר. שם, גוגל לא יכלה לקנות את דרכה אל הגולשים של רדמונד. משתמשי הדפדפן הותיק של מיקרוסופט תמיד התקשו לשנות את ברירת המחדל ("בינג"), למרות שגוגל השקיעה משאבים אדירים בפיתוח חלופות (ה"טולבר" כמסלול עוקף, למשל), התנעת קמפיינים ואפילו יצירת גרסת "אקספלורר" חלופית שבה גוגל הוא מנוע החיפוש הראשון.

עכשיו, כאשר גוגל היא ברירת המחדל ב-3 מתוך 4 הדפדפנים הבולטים בשוק, אפשר לומר שגוגל הצליחה לקנות את מעמדה המונופוליסטי בכסף מלא, ובלי שאנחנו נדע איך, למה וכמה. קהל המשתמשים הגדול של גוגל ברחבי העולם אמור להבין כיצד "זכה" גוגל להיות ברירת-המחדל ב"ספארי" של אפל, "פיירפוקס" של מוזילה, וכמובן "כרום" של גוגל עצמה.

זה נכון שבמהלך התקנת "כרום", גוגל שואל את המשתמש באיזה מנוע חיפוש הוא רוצה לבחור בתור ברירת-מחדל. יש לשים לב, למשל, שבישראל ניתנת למשתמש בחירה מתוך שלוש אפשרויות: גוגל, בינג או וואלה; אך בשתיים מתוך שלוש האפשרויות, מדובר בגוגל -- כי וואלה משתמשת בגוגל כמנוע החיפוש שלה. במקרה הנדיר שבו המשתמש בוחר "בינג", הדפדפן של גוגל יטרח לשאול את המשתמש שוב ושוב האם הוא רוצה לשנות את ההגדרות כך שגוגל יהיה ברירת המחדל.

גוגל היא חברה ציבורית, שמפרסמת על עצמה הרים של מידע. בכל יום, עולים עוד ועוד "פוסטים" בבלוגים של גוגל, המגוללים שורה ארוכה של יוזמות ורעיונות, קמפיינים ומבצעים מכל הסוגים והמינים. בהפצצת המידע הבלתי-פוסקת הזו, מצליחה גוגל ליצור מסך-עשן יחצנ"י, דרכו היא מחביאה את סודותיה העסקיים הגדולים: איך היא הצליחה לגרום לנו, הגולשים, להשתמש בגוגל בלי לחשוב בכלל - גם במוצרי אפל, גם במוצרי מוזילה וגם ב"כרום".

פורים 2012 - גוגל לשירותך

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Mon, 27 Feb 2012 10:39:00 +0000

איך נראה גרף ההתעניינות הישראלי בחג הפורים, מתי מחפשים תחפושות, ואיך מבקשים מגוגל את תאריכי החג

חיפוש פשוט על "פורים 2012" או "פורים 2011" מספק בעברית ובאנגלית את תאריכי החג:

פורים 2011 התקיים ב-19 עד ה-20 במרץ.
גרף ההתעניינות במילה "פורים" בשנה שעברה נראה כך:

נתונים: Google Insights על ישראל, במילה "פורים" לחודשים פברואר-מרץ 2011

לפי הגרף המלא, ההתעניינות הראשונית מתחילה כבר בימים הראשונים של פברואר, אך בעוצמה נמוכה.
החיפושים מתחילים להתגבר כשבועיים לפני פורים, מתעצמים כ-4 ימים לפני האירוע, ומגיעים לפסגה בשני ימי האירוע (ב-2011 זה היה 19 ו-20 במרץ). מיד למחרת, החיפושים יורדים לאפס.

לעומת "פורים", גרף ההתעניינות במילה "תחפושות" נראה שונה לגמרי:

מחפשי תחפושות בישראל לקראת פורים 2011 תיכננו היטב את התחפושת, זמן רב לפני החג.
כבר בתחילת פברואר החיפושים חזקים למדי, ובאמצע פברואר מתגברים לרמה כמעט-יציבה. שיא החיפושים נרשם שבוע לפני חג הפורים עצמו, ואז נרשמת ירידה חדה ומפתיעה בחיפושים, יומיים-שלושה לפני החג.

במילים אחרות - מי שלא עיצב לעצמו או קנה תחפושת מוכנה 3-4 ימים לפני החג, אין לו כבר מה לחפש: הוא כנראה ייתקע ברגע האחרון בלי כלום.

מפורסמים ששינו את שמם

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Sun, 26 Feb 2012 21:51:00 +0000

הנה עוד משהו שרק מנועי חיפוש מסוגלים להוציא לאור: בלוף שינוי השמות של הכוכבים הגדולים ביותר בעולם.

סלבז בתחום הקולנוע, המוזיקה והטלוויזיה נולדו עם שם ארוך ומסובך, שינו אותו בתחילת הקריירה שלהם, ואפילו המעריצים הכבדים ביותר לא יודעים שהם בכלל היו פעם אדם אחר, יהודי, מהגר או "אירופאי מדי"; לפניכם רשימה שתשבור לכם כמה אשליות, וכולה מבוססת על שקיפות-אינטרנט חדשה שלא היתה קיימת עד לא מזמן.

פוסט זה לא היה נכתב לולא עזרתם המשולבת של גוגל, חיפוש התמונות ההפוך של גוגל, ויקיפדיה וכמובן שלל אתרי הכוכבים למיניהם. יש לציין שאתרים כמו פייסבוק או טוויטר לא היו עוזרים בגילוי השמות המביכים-למדי של חלק מהכוכבים.

צ'רלי שין, כוכב סרטים וטלוויזיה, נולד ב-1965 בתור קרלוס ארווין אסטבז. עבור אמריקנים רבים, שמו המקורי מזכיר מהגר בלתי-חוקי ממקסיקו.

ניקולס קייג', כוכב קולנוע, נולד ב-1964 בתור ניקולס קופולה, נצר למשפחת קופולה האיטלקית (הבמאי פרנסיס פורד הוא הדוד שלו). כדי להימנע מטענות של קידום קרובי-משפחה (נפוטיזם), שינה שמו לקייג'.

אלטון ג'ון, או יותר נכון סר אלטון הרקולס ג'ון, ענק הלהיטים, בכלל פתח את חייו ב-1947 עם השם המסורבל והארוך רג'ינלד קנת' דווייט. שם קצר שווה הרבה כסף, מסתבר.

פרדי מרקורי, סולן להקת קווין, נולד ב-1946 לזוג הורים פרסים מהודו (הבריטית), ולכן שמו האמיתי הוא הדבר הכי רחוק מן הכוכב מרקורי שאפשר להעלות על הדעת: פארוק בולסרה.

ג'ין וויילדר, שחקן תיאטרון וקולנוע, במאי ותסריטאי, לא היה מגיע רחוק עם השם ג'רום זילברמן, ולמרות שנולד ב-1933, לא שינה את שמו עד גיל 26. בהיותו הילד היהודי היחיד בבית ספרו, סבל מהשפלות קבועות ואף מהתעללות מינית.

ג'ורג' מייקל, זמר בריטי ידוע, נולד ב-1963 למשפחת מהגרים יוונים מקפריסין. האם בכלל הייתם מסוגלים לנסח את השם הבא: איורחוס קיריאקוס פאנאיוטו? לא פלא שגם אביו שינה את שמו.

מג רייאן, כוכבת הקולנוע הסימפטית, פרצה לאוויר העולם ב-1961 עם השם מרגרט היירה.

נטלי פורטמן היתה בכלל נטלי הרשלג (ילידת 1981) אבל החליטה להשתמש בשם המשפחה של סבתא שלה, לדבריה כדי להגן על פרטיות משפחתה. היא, כידוע, ירושלמית במקור.

ריקי מרטין (הגיח ב-1971), כוכב פופ לטיני, כנראה לא חשב שיתקדם יותר מדי עם השם אנריקה מוראלס.

סטיבי וונדר, זמר ומלחין עיוור, בחר להיפטר מן השם סטיבלנד הארדוויי מוריס.

טייגר וודס, שחקן הגולף הגדול בהיסטוריה, החל את חייו ב-1975 עם השם אלדריק טונט וודס. שם החיבה שלו, טייגר, הגיע מכינוי שהיה לחבר של אביו, קולונל בצבא האמריקני.

וופי גולדברג, שחקנית וקומיקאית אפרו-אמריקנית, פתחה את חייה ב-1955 בתור קארין אליין ג'ונסון. הכינוי שדבק בה הגיע מן הנטייה שלה לנפוח כמו כרית 'וופי קושן'. שם המשפחה שאימצה נבע מרצונה של אימה לגרום לאנשים לחשוב שהיא יהודיה, כדי שתצליח בהוליווד.

וודי אלן, במאי ושחקן ניו-יורקי, הגיע ב-1935 ממשפחה יהודית, וזכה לשם אלן קניגסברג. לאחר שחטף מכות ממגוון נערים שזיהו את יהדותו ממרחקים, שינה את שמו בגיל 17 למר הייוורד אלן, והחל לקרוא לעצמו וודי אלן כדי לגרש מציקים.

טורי איימוס, זמרת ומלחינה אמריקנית, היתה פעם מיירה איימוס (1963).

מרק אנת'וני, זמר סאלסה, שחקן ומפיק יליד 1968, העלים את שורשיו כאשר שינה את שמו, מרקו אנטוניו מוניז, למשהו קצת יותר אמריקני.

ג'ולי אנדרוז, שחקנית בריטית עטורת-פרסים, היתה ג'וליה וולז, אך לא שינתה את שמה - אימה, שילדה אותה ב-1935, פשוט התחתנה עם אחד אחר, מר אנדרוז.

אנטוניו באנדרס, אליל קולנוע ספרדי, נולד בתור חוזה דומינגז ב-1960. הוא לקח את שמו השני והפך אותו לראשון, ואח"כ לקח את שם המשפחה הקודם של אמו בתור שם המשפחה ב'שואו-ביזנס'.

טוני בנט, זמר אמריקני ותיק, עשה בשכל כאשר לקח את שמו מ-1926, אנתוני דומיניק בנדטו, וקיצר אותו ל-4 הברות.

דיויד בואי, זמר בריטי שזכה לכינוי 'זיקית מוסיקלית', המזוהה עם זרם ה'גלאם-רוק' - נאלץ לוותר על שמו המקורי מ-1947, דיויד רוברט ג'ונס, בגלל סולן להקת ה'מאנקיז', דייבי ג'ונס - וגם בגלל שהיו יותר מדי אנשים באיזור לונדון עם השם הזה. דיויד בחר בשם המשפחה החדש על שם הלוחם הטקסני המיתולוגי, ג'ים בואי.

מייקל קיין, שחקן בריטי מוערך, העדיף לזרוק מאחור את השם שניתן לו ב-1933, מוריס ג'וזף מיקלווייט, לטובת משהו קצת יותר עממי.

ג'קי צ'אן, מגדולי שחקני ובמאי אמנויות הלחימה, נולד בהונג-קונג ב-1954 בתור קונג-סאנג צ'אן. השם ג'קי הודבק לו באוסטרליה, כשעבד כפועל בניין, על ידי אחד מעמיתיו לעבודה.

צ'בי צ'ייס, קומיקאי אמריקני ידוע, צריך להגיד תודה לסבתו, שלקחה את שמו המפרך מ-1943, קורנליוס קריין צ'ייס, ונתנה לו את הכינוי צ'בי, מתוך בלדה אנגלית עתיקה, הידועה בעיקר לסקוטים.

אליס קופר, כוכב רוק כבד אמריקני, התנער לחלוטין מן המשא הכבד שניתן לו ב-1948, בדמות וינסנט דיימון פרנייר. קופר השתמש בשם הלהקה שהמציא כדי לפתח דמות שתישא את שמו, ובראיונות הכריז ששינוי שמו היה אחד המהלכים החשובים ביותר בקריירה שלו.

אלביס קוסטלו, זמר בריטי ממוצא אירי (נולד: 1954), בחר בשם כל כך מופרך, עד שרוב מעריציו כבר יודעים שבמקור הוא היה פעם דקלאן פטריק מקמאנוס. שם המשפחה קוסטלו היה בשימוש של אביו, מוסיקאי בעצמו, והשם הפרטי 'אלביס', ע"ש אלביס פרסלי, הוצע לו על ידי מנהלו האישי.

מיילי סיירוס, זמרת ושחקנית אמריקנית צעירה (ילידת 1992), נקראה דסטיני הופ סיירוס (גם 'גורל' וגם 'תקווה' בילדה אחת). השם 'מיילי' החל בתור כינוי שניתן לה ע"י הוריה. זהו קיצור של 'סמיילי', בגלל שהיא חייכה כל כך הרבה בתור תינוקת. לאחר מכן, קיבלה תפקיד בשם מיילי סטיוארט, על שמה, והכינוי הפך לשם הרשמי.

רודני דיינג'רפילד, קומיקאי אמריקני ידוע, נולד דווקא בתור ג'ייקוב (יעקב) כהן ב-1921. הוא שינה שמו תחילה לשם המשפטי הרשמי ג'ק רוי, ואחר כך בחר לעצמו שם-במה המבוסס על דמות של קאובוי מתוכנית רדיו.

טוני דנזה, שחקן אמריקני ממוצא איטלקי (יליד 1951) שהתפרסם בתוכנית "מי הבוס?", החל את ילדותו עם השם אנטוניו איאדנזה, ועבר אמריקניזציה מואצת עד שהתגבש עם השם המקוצר, איתו התפרסם.

פורשיה די רוסי, שחקנית אוסטרלית-אמריקנית, בחרה בשם מעניין במיוחד, היפוך גמור של מה שנולדה איתו ב-1973, אמנדה לי רוג'רס. כיום היא בת הזוג של אלן דג'נרס.

ג'ון דנבר, הזמר האמריקני שנפטר ב-1997, נמלט מן הצרה שהוטלה עליו מגיל צעיר מאוד, השם המפותל הנרי ג'ון דויטשנדורף. אביו, איש צבא שהגיע לארה"ב ממשפחה גרמנית, תואר על ידי ג'ון כאב נוקשה ביותר, שלא ידע להראות אהבה. ההתנתקות מן השם דויטשנדורף היתה גם פסיכולוגית. הוא בחר בשם דנבר על שם המדינה האהובה עליו, קולורדו. מוסיקאי שעבד איתו הציע לו להחליף את שם המשפחה המסובך, כיוון שהוא "לא ייראה טוב על לוח מודעות".

קירק דגלאס, שחקן קולנוע ותיאטרון אמריקני, נולד ב-1916 להורים יהודים שהיגרו לארה"ב מבלארוס. לכן נולד עם השם הבלתי-אפשרי איזור דניאלוביץ', שעבר אבולוציה אל איזי דמסקי - וכאשר התגייס לצי האמריקני במלחמת העולם השנייה, קפץ אל שמו האמריקני הידוע, ומאז לא הביט אחורה.

בוב דילן, אגדת הפולק האמריקנית, הוא בכלל רוברט אלן צימרמן, יהודי חכם שנולד ב-1941 "להורים הלא-נכונים". רק מעטים יודעים ששמו העברי המלא הוא שבתאי זיסל בן-אברהם. הוריו היגרו לאמריקה מן העיר אודסה. הבחירה בשם המשפחה דילן מבוססת על הערצתו למשורר הוולשי דילן תומאס.

ג'נה אלפמן, כוכבת הסדרה "דארמה וגרג", אמרה שלום לשם ג'ניפר מארי בוטאלה, איתו נולדה ללא הסכמתה ב-1971.

טינה פיי, קומיקאית ומפיקה אמריקנית, הגיעה לעולם ב-1970 עם השם אליזבת' סטאמאטינה פיי. השם האמצעי המשונה עבר קיצור ונשארה ממנו רק טינה.

ג'ודי פוסטר, שחקנית ובמאית קולנוע, למרבה הפלא התמודדה עם אליסיה כריסטיאן פוסטר מאז 1962. השינוי מאליסיה לג'ודי נעשה, על פי בני משפחה, כמחווה לשותפה של אימה, ג'וזפינה דומינגז, שנקראה בקוד-קיצור "ג'ו די".

ג'ודי גארלנד, שחקנית וזמרת אגדית שנפטרה בגיל 47, נולדה ב-1922 בתור פרנסיס את'ל גאם. שם המשפחה עבר שינוי בתחילת הקריירה שלה, מסיבות לא ברורות; השם הפרטי ג'ודי נבחר על ידי השחקנית בגלל שם של שיר פופולרי באותה תקופה.

בילי הולידיי, זמרת הג'אז הגדולה, היא בעצם אלנורה פייגן, ילידת 1915. היא בחרה את שמה הפרטי בעקבות הערצה לשחקנית בילי דאב. שם המשפחה הולידיי הוא של אביה הנעדר, קלארנס האלידיי, שלא התחתן עם אימה ולא עבר לגור איתה. השם "האלידיי" למעשה עבר עיוות קל כאשר אימצה אותו כשם-במה.

בילי איידול, כוכב הרוק הבריטי, הוא ויליאם מייקל אלברט ברוד, או בקיצור: בילי ברוד. הוא נולד ב-1955, והשם "איידול" דבק בו עוד בבית הספר, כאשר אחד המורים כינה אותו "איידל" (עצלן).

לארי קינג, מגיש הטלוויזיה והרדיו שהתפרסם בעבודתו ב-CNN, הוא בן של מהגרים יהודים (אוסטרי ובלארוסית), ונולד ב-1933 בתור לורנס הארווי זייגר. כאשר עבד בצעירותו בתחנת רדיו במיאמי, מנהל התחנה אמר לו ש"זייגר" נשמע אתני מדי, וקשה לזכור שם כזה. לארי הציץ בעיתון, ראה פרסומת לאלכוהול מתוצרת 'קינג', ושינה את שמו דקות ספורות לפני השידור.

ספייק לי, במאי אפרו-אמריקני חשוב, נולד שלטון ג'קסון לי (1957). השם "ספייק" הוא כינוי שנתנה לו אימו, שדבק בו לכל חייו.

קורטני לאב, מוסיקאית רוק ושחקנית, זכתה לשם פחות מעניין, קורטני מישל האריסון, כאשר יצאה לאוויר העולם ב-1964. לטענתה, השם 'לאב' היה שמה הפרטי כאשר נולדה, וגירושי הוריה כאשר היתה בת 3 הביאו לשינוי שמה לקורטני.

בארי מאנילו, זמר ומפיק אמריקני (יליד 1943), זרק את שמו המביך, בארי אלן פינקוס, כבר בגיל הבר-מצווה. הוא אימץ את שם המשפחה הקודם של אימו, עדנה מאנילו.

ג'וני מיטשל (מיצ'ל), מן הזמרות הגדולות בזרם הפולק-רוק, קיבלה מהוריה ב-1943 את השם רוברטה ג'ואן אנדרסון. השם הפרטי, רוברטה, נזנח על ידה במהירות, ואנשים קראו לה ג'וני. שם משפחתה הוחלף בעקבות נישואיה לצ'אק מיטשל, שאסר עליה לשמור על שם נעוריה.

דמי מור, שחקנית אמריקנית ילידת 1962 שזכתה להצלחה אדירה בתחילת שנות ה-90, סבלה מזוג הורים אלכוהוליסטיים, שבין השאר נתנו לה את השם דמיטיריה ג'ין גאינס. השם קוצר ל'דמי'. שם המשפחה 'מור' הגיע לה עקב נישואיה הראשונים לפרדי מור.

צ'אק נוריס, אמן הלחימה והפעולה ההוליוודי, שירת בבסיס של חיל האוויר האמריקני בדרום-קוריאה, שם קיבל את הכינוי צ'אק. קודם לכן, הוא היה קרלוס ריי נוריס (מאז 1940).

ריבר פיניקס, שחקן קולנוע שמת מסמים בגיל 33, התחמק משמו המקורי מ-1970, ריבר גו'ד בוטום. המשפחה כולה שינתה את שמה ל"פיניקס" ב-1979.

ג'ואן ריברס, קומיקאית ואשת-טלוויזיה, היא ג'ואן אלכסנדרה מולינסקי, בת להורים יהודים ממוצא רוסי בניו-יורק, שנולדה שם ב-1933.

מיקי רורק, השחקן והמתאגרף האמריקני, נפרד משמו המקורי, פיליפ אנדרה רורק, אותו סחב מאז 1952.

וינונה ריידר, שחקנית הקולנוע השברירית, נולדה לאב יהודי. שמה הבלתי-מקצועי היה וינונה לורה הורוביץ, מאז 1971. כאשר הסוכן שלה התקשר ושאל באיזה שם היא תרצה להופיע בקרדיטים של סרטה הראשון, אביה האזין באותו הרגע למוסיקאי הג'אז מיטש ריידר - וכך נבחר שם-הבמה שלה.

טופאק שאקור, הראפר הידוע שנרצח ב-1996, נולד ב-1971 עם השם לזאיין פאריש קרוקס - שם נקי ושקט שנועד לא לעורר את חשדן של הרשויות. הסיבה: שני הוריו היו פעילים בקהילת הפנתרים השחורים, והם קראו לו, בשקט, טופאק אמארו השני, על שם לוחם פרואני שהתנגד לכיבוש הספרדי. שם המשפחה שאקור הגיע מנישואיה השניים של אימו למר מוטולו שאקור.

ג'ון סטיוארט, סטיריקאן הטלוויזיה האמריקני, הוא ג'ונתן סטיוארט לייבוביץ. כמו יהודים רבים בניו-יורק, הוא בחר להשליך את שם המשפחה המחשיד, שליווה אותו מאז 1962.

שאנייה טוויין, זמרת הפופ הקנדית, קיבלה שם מרהיב פחות ב-1965: איילין רג'ינה אדוארדס. שם משפחתה השתנה כאשר אימה התחתנה עם 'אינדיאני' משבט האוג'יבוואה. אחר כך שינתה את שמה הפרטי לשאנייה, שמשמעותו בשפת אביה הוא 'בדרכי'.

סטיבן טיילר, סולן להקת הרוק ארוסמית', קיבל את שם אביו, ונולד כסטיבן ויקטור טאלאריקו ב-1948. כרבים לפניו ואחריו, הוא בחר בשם משפחה קצר יותר לטובת הגדלת קהל המעריצים.

סיגורני וויבר, שחקנית קולנוע אמריקנית מוערכת, נולדה בשם סוזן אלכסנדרה וויבר (1949). היא החלה להשתמש בשם 'סיגורני' על שם סיגורני האוורד, דמות שולית במחזה "גאטסבי הגדול" מאת סקוט פיצ'גרלד.

ראקל וולץ' (וולש), שחקנית אמריקנית ותיקה, קיבלה בלידתה ב-1940 שם מוזר למדי: ג'ו ראקל טייאדה. שם המשפחה מגיעה מאביה הבוליביאני, ממוצא ספרדי. ב-1959 החליפה את שם משפחתה לזה של בעלה, ג'יימס וולץ'.

מגמת שינוי השמות בארה"ב, יותר משהיא מלמדת על הרצון העז להיטמע בגרעין האנגלו-סקסי שמהווה את רוב האוכלוסיה, יכולה ללמד גם על חשיבותו של שם קצר ופשוט, לא רק בתעשיית הבידור, אלא בכל תחום. שמות קצרים הם הרבה יותר קלים לזכירה ולהגייה.

כפי שקל לנו יותר לנסח את שמו של לארי פייג' מאשר את זה של סרגיי ברין, כך קל לנו יותר להגות את שמו של אהוד ברק או שאול מופז, מאשר את אלו של מיכאל גורלובסקי, סטאס מיסז'ניקוב, שכיב שנאן או פאינה קירשנבאום. מבחינות רבות, הדבר הטוב ביותר שמהגר יכול לעשות בארץ חדשה, הוא לשנות את שמו.

במילים אחרות, הורים שמעניקים לילדיהם שם מורכב מדי, או שם שנשמע זר ומחשיד, עשויים להקשות עליו בחיים ללא צורך. הדבר בולט במיוחד בעידן הנוכחי, עידן גוגל ופייסבוק, שבו אין זמן להסביר, קשה למצוא הגייה של מונחים רבים, וכמעט בלתי אפשרי לנקד את המילים שאנחנו מקלידים.

איפה הקפטן - ההבדל בין לייק ובין אהבה

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Sun, 12 Feb 2012 16:35:00 +0000

"איפה הקפטן", המבצע החדש של "עלית", מראה שוב עד כמה גוגל+ הורסת לא רק את גוגל, אלא גם את הלקוחות שלה; המאבק בין הרשתות החברתיות כבר גובה קורבנות: מפרסמים ושותפים עסקיים; עדכון: מספר ימים לאחר שפורסם פוסט זה, הורד הקמפיין בגוגל

הרבה כסף הושקע בקמפיין "איפה הקפטן" של 'עלית', כדי לקדם את הקפה הטורקי שלה. 'עלית' עלתה עם מודעות ששולחות את הצרכנים לחפש בגוגל את אתר המבצע. זהו שיתוף פעולה הדוק בין שתי החברות - גוגל ועלית - שבוודאי מוגדר שם כ'שותפות אסטרטגית' בין שני ענקים. אתר רציני הוקם, במאמץ לשחזר את מבצעי "חפש את המטמון" וחידות דן חמיצר של פעם.

אבל בזכות גוגל+, הרשת החברתית הכושלת של גוגל, חלק מהשמחה החברתית הושבתה.

זו המודעה שעולה כאשר מחפשים "איפה הקפטן" בגוגל (12/2/12):


בתמונה: מודעת Google AdWords בחיפוש "איפה הקפטן" בגוגל (12-02-12)

רק 40 אנשים בת"א אהבו דף זה?

"עלית" הפעילו קמפיין ענק, כולל טלוויזיה, שלטי חוצות, אינטרנט ומה לא.
אחרי כ"כ הרבה פרסום, רק 40 אנשים אהבו את הדף? זה הכל? זה לא הגיוני.
הייתי אפילו אומר שזה נשמע עלוב, קטנטן וממש לא מעודד.

הבעיה היא לא "עלית", אלא עסקת החבילה עם גוגל: רציתם להנות משירותי המיפוי המתקדמים של גוגל? תיאלצו לקבל את הרשת החברתית הזעירה של גוגל, שבה יש רק 63 אוהדים ישראלים לדף המבצע, מתוכם 40 בת"א.

אם גוגל היתה הוגנת יותר ללקוחות שלה, ומשרתת אותם בנאמנות, היתה בוודאי מדווחת על כך שמבחינת פייסבוק, הרשת החברתית החזקה בישראל, העמוד הזה מקבל קצת יותר אהבה (פי 20):

אם גוגל היתה נייטרלית בנושא הרשתות החברתיות, היא היתה כותבת במודעה של "עלית" את הנתון הבא:
1,319 אנשים אוהבים את הדף הזה. נשמע הרבה יותר טוב, לא? אולי אפילו - מלהיב? אחרי הכל, למה ללכת על "גוגל פלוס", כאשר פייסבוק פופולרית ממנה לפחות פי עשרים?

לא, גוגל לא תעשה את מה שטוב לגולשים. היא תעשה רק את מה שטוב לעצמה.
היא תספר על ה-40 אנשים בת"א שעשו 1+ לעמוד הזה.
היא לא תספר כמה "לייקים" קיבל העמוד של "עלית".
פייסבוק, שהיא חלק חשוב מאוד באינטרנט של ימינו, היא אויבת עיסקית של גוגל. ואנחנו נסבול מכך.

כאשר מה שטוב לגוגל לא טוב ללקוח ("עלית"), מי מנצח? ומי מפסיד?

את התשובה לשאלה "איפה הקפטן" אנחנו לא יודעים עדיין, אבל כבר ברור איפה נמצא "קפטן אינטרנט" האמיתי, הלא הוא גוגל, בשוק הרשתות החברתיות: במקום שנקרא חרקירי.

עדיין לא מאמינים לי? אולי תאמינו ל"גוגלר" בשם ג'יימס וויטקר, מהנדס תוכנה בכיר שהתפטר מ"גוגל" בעקבות ההשתלטות של "פלוס", פרויקט כושל בעיניו, על כל החברה. וויטקר כתב במילים פשוטות את מה שמשתמשי גוגל כבר הבינו לבד: מלחמת גוגל-פייסבוק גובה יותר מדי קורבנות, ולא תורמת לאף אחד.

עדכון - 4/3/12: גוגל הפסיקו את הקמפיין. חיפוש על 'איפה הקפטן' , 'קפטן' ו'קפה טורקי' אינו מעלה עוד את המודעה המדוברת. אנו לא יודעים אם יש קשר בין פרסום פוסט זה (שפורסם גם ב"חורים ברשת") ובין הורדת הקמפיין, ואנו לא יודעים מי החליט על הורדת הקמפיין - גוגל, עלית או שתיהן יחד.

דפדפן כרום יעקוף את אקספלורר בישראל באוקטובר 2012

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Thu, 02 Feb 2012 15:01:00 +0000

מניתוח השינויים בנתחי השוק של שני הדפדפנים המובילים מאז ינואר 2010 ואז היום, מתברר שבאוקטובר 2012 יחזיק "כרום", הדפדפן של כרום, בנתח שוק ישראלי של 42%, ובכך יעקוף לראשונה את "אקספלורר" של מיקרוסופט, שיירד עד אז לנתח שוק של 41% שוק בלבד

בינואר 2010 היה הדפדפן של מיקרוסופט, "אינטרנט אקספלורר" (IE), מונופוליסט ישראלי מושלם: 78% נתח שוק. באותה תקופה, גוגל כרום היה תינוק: 7% שימוש בלבד בישראל. המלחמה בין כרום ובין אקספלורר התנהלה בצורה אלימה ומהירה, כאשר "פיירפוקס" של מוזילה לא מעורב כלל בלחימה, ושומר על נתח שוק צנוע של 12%.

על פי נתוני סטאט-קאונטר (StatCounter Globabl Stats), רק בספטמבר 2010 אפשר היה להרגיש שינוי מגמה משמעותי ראשון בישראל: אקספלורר ירד ל-67%, ואת הכל הרוויח כרום (16%).

השינוי בנתחי השוק של אקספלורר וכרום בישראל הוא הדרגתי ורציף: בממוצע, אקספלורר מאבד בכל חודש כ-1.1% לטובת כרום. הירידה היא ברורה ומובהקת לאורך כל חודשי 2010-2011.

לכן, בעזרת ביצוע אקסטרפולציה פשוטה ל-2012, נראה כעת כי בקיץ 2012 ישתוו שני הדפדפנים בישראל, וזאת לראשונה. ניתוח שמרני של הנתונים מדבר על ספטמבר-אוקטובר 2012 בתור התאריך ההיסטורי שבו כרום יעקוף את אקספלורר בשוק הישראלי, לראשונה אי-פעם.

מסתבר שישראלים רבים הבינו מהר מאוד את ההבדל המרכזי שבין אקספלורר לכרום: מהירות. מרבית הישראלים לא נחשפו ל"פיירפוקס" מעולם, כך שמבחינתם, "כרום" היתה החלופה הרצינית הראשונה לאקספלורר האיטי והשנוא. גוגל הפעיל בישראל מסעות פרסום גדולים לשיווק הכרום, חלקם אף בשלטי חוצות, ועודד הורדות גם מתוך תוצאות החיפוש. את הפירות תקטוף גוגל ישראל בקיץ הקרוב.

נתח השוק של 'ספארי', הדפדפן של אפל, אמנם כמעט ושילש את עצמו בישראל מאז תחילת 2010, אבל מדובר על עלייה צנועה-יחסית, מ-0.7% עד ל-2.1% כיום. לפי קצב הגידול הנוכחי שלו, בתחילת 2013 צפוי ספארי לזכות בנתח שוק של 2.85% בלבד.

עדיין מוקדם לומר כיצד תשפיע הצלחת האייפון והאייפד על נתח השוק של 'ספארי' בישראל, אך שוק הטאבלטים מצביע על כיוון אחד ברור: אקספלורר כבר לא שם. אף טאבלט בולט, לא של אפל ולא של סמסונג (טאב) או אמזון (קינדל פייר), לא משתמש ב'אקספלורר'.

עד פברואר 2012, הטאבלטים של אנדרואיד הגיעו עם דפדפן אנדרואיד ייעודי, שהוא שילוב בין וובקיט ובין המנוע של כרום, אבל הוא לא נקרא 'כרום'. זה השתנה ממש לאחרונה, כאשר גוגל הכריזה על השקת דפדפן כרום לאנדרואיד (בינתיים רק לגרסה 4, ICS).

בארה"ב, לעומת זאת, המלחמה שמנהל כרום מורכבת יותר: פיירפוקס אמנם נמצא בירידה, אבל הוא מחזיק בנתח שוק של 20%, ואילו אקספלורר נותר בעמדה נוחה, עם נתח של 46% כיום. כרום, לפי סטאט-קאונטר, מחזיק רק 19% נתח שוק, במדינה החשובה ביותר עבורו - ארצות הברית של אמריקה.

Source: StatCounter Global Stats - Browser Market Share

עותק שמור, זכרון מטמון ולמה זה טוב

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Wed, 01 Feb 2012 10:26:00 +0000

רוצים לחסוך זמן באינטרנט? למצוא מידע מהר יותר? לעקוף פרסומות מעצבנות? להגיע למה שחיפשתם בלי עיכובים, טעינת דפים איטית או הרשמה? ברוכים הבאים לעולם זכרון המטמון והעותקים השמורים

הכתבה הבאה תחסוך לכם הרבה זמן, תייעל את החיפושים שלכם ותהפוך אתכם אנשים מאושרים יותר.

מנועי חיפוש מעתיקים לעצמם חלק ניכר מן הטקסטים והקישורים הנמצאים באינטרנט. אם בכתבה מסוימת יש אלפי מילים ועשרות לינקים שונים ומשונים, מנוע חיפוש כמו גוגל כבר מחזיק עותק (cache) על השרתים שלו. בסלנג של מתכנתים זה נקרא פשוט "קאש" (ולא מזומן). מנועי חיפוש יוצרים עותק מוגבל לצרכי גיבוי, וגם כשירות לציבור הגולשים. השאלה היא: איך זה באמת עוזר לכם?

עותק שמור - גוגל
אתם מחפשים משהו בגוגל. עמוד תוצאות החיפוש מופיע.
אתם כבר רגילים להקליק על כותרת התוצאה (לינק כחול וגדול עם קו תחתון).
חכו רגע - אל תקליקו עליו עכשיו.
לכו עם העיניים שלכם שמאלה.
משמאל לסקירת האתר, יופיע חץ כפול (>>). הקליקו עליו.

לאחר שתקליקו על ה->>, תראו שיופיע מצד שמאל איזור נוסף, שבו יופיע קישור קטן ל"עותק שמור".
הקליקו עליו, ותועברו לאיזור חדש.

אם תקליקו על "עותק שמור" לעתים תכופות יותר, תרוויחו:

הביטוי שחיפשתם יודגש בגוף טקסט במגוון צבעים (צהוב, כחול, אדום, ירוק וכו')
ההדגשה מאפשרת לכם למצוא את מה שבאמת מעניין אתכם - שימושי מאוד אם הדף ארוך וגדוש בטקסט
העותק השמור יופיע גם במקרים שבהם הדף אינו זמין כרגע
אם הדף שחיפשתם מושבת לחלוטין, אפשר להקליק על "גרסת טקסט-בלבד" (מצד שמאל)
גרסת טקסט-בלבד נטענת במהירות מירבית, וחוסכת להם הרבה מאוד זמן
באופן עקרוני, גוגל מהיר יותר מרוב האתרים בעולם, ולכן תגיעו לתוכן שלהם מהר יותר דרך "עותק שמור"
אם האתר התעדכן או נפל ממש לאחרונה, תוכלו לראות איך הוא נראה לפני העדכון (שימושי מאוד, לפעמים)
אם רוצים לגשת ישירות אל העותק השמור, אפשר פשוט להקליד :cache ואז את הכתובת שרוצים לראות

מנסיוני, שימוש מושכל ב"עותק שמור" בגוגל יכול להפוך את עבודת חיפוש המידע יעילה יותר, מהירה יותר, ממוקדת יותר ומעייפת הרבה פחות. לפעמים, מרוב עצלות, כל ההבדל בין ביצוע מטלה ובין הימנעות ממנה תלוי בהצלחת העותק השמור - בהדגשת הביטוי, איתורו המהיר, ובכלל - הטענת התוכן במהירות גבוהה ככל שניתן.

במקרים אחרים, עותק שמור בגרסת טקסט זה כל מה שיש לנו (כי האתר המקורי פשוט נפל), ואז מדובר ביישום קריטי, שהוא בגדר גלגל-הצלה. גרסת הטקסט מעיפה החוצה את כל התמונות והפרסומות - גם זה שימושי מאוד כאשר אין כוח להתעסק עם אלמנטים שמסיחים את הדעת ומקשים על הגלישה.

העותק השמור של גוגל, למרבה הפלא, הוא עדיין יתרון תחרותי - למנועים האחרים עדיין את כל התכונות שלו.

יאהו
המתחרה היחיד של גוגל מאפשר הצגת עותק שמור (תחת הקישור האנגלי Cached, שאינו מובן לרוב הישראלים), ואף מספק הדגשה בצבעים של ביטוי החיפוש -- אך הוא סובל משתי בעיות מרכזיות:
א) אין אפשרות לצפייה ב"גרסת טקסט בלבד" (אם האתר לא זמין, גם יאהו לא זמין)
ב) בחלק גדול מן המקרים, העותק השמור כלל אינו זמין ביאהו (פאשלה טכנית מיותרת)

מאכזב לגלות שגם אחרי שנים רבות של פיתוח, רמת זכרון המטמון של יאהו נופלת משמעותית מזו של גוגל.

בינג (לשעבר: לייב)
מנוע החיפוש של מיקרוסופט, לשעבר "לייב" (Live.com), לשעבר "MSN Search", מציג עותק שמור תחת הקישור "דף המאוחסן במטמון", או באנגלית: cached page.
החסרון הראשי של לייב: אין אפשרות לצפייה ב"גרסת טקסט בלבד" (אותו חסרון כמו של יאהו)

מעניין לגלות שכל העותקים השמורים של לייב נמצאים למעשה על כתובת אחרת (http://cc.bingj.com), ועוד יותר מפתיע לראות שאין פאשלות כמו ביאהו - לייב מצליח לשלוף את העותקים השמורים ללא תקלות.

וואלה
מנוע החיפוש מס' 2 בישראל הוא אמנם גוגל בתחפושת, אבל אין אפשרות לצפות ב'עותק שמור', אם משתמשים בגרסה המעט-שונה של גוגל באתר וואלה (http://search.walla.co.il).

תפוז
מי שנעזר ב"חיפוש 2.0" של תפוז, אולי הבחין בקישור זעיר וכתום בו כתוב בקיצור "מטמון".
החסרונות של תפוז:
א) אין הדגשה בצבעים - המשתמש צריך לסרוק את העמוד בכוחות עצמו כדי למצוא את ביטוי החיפוש
ב) אין אפשרות לצפייה ב"גרסת טקסט בלבד" (אותו חסרון כמו של יאהו)
ג) המטמון עולה באיטיות רבה (חיסרון קטלני, למעשה)

הולכים אחורה בזמן
אם אתם מחפשים עמוד שכבר אינו זמין ברשת זמן רב, וה"עותק השמור" של גוגל לא עוזר לכם - אולי ארכיון האינטרנט יכול להכניס אתכם למכונת הזמן שלו. בעזרת הפיצ'ר שנקרא Wayback Machine תוכל להציץ, בחלק מן המקרים, בדפים עתיקים שנמחקו לפני שבועות, חודשים או אפילו שנים. רק הדביקו את כתובת הדף ולחצו על הכפתור שאומר, באנגלית, "קח אותי אחורה" (בזמן).

איך אומרים למנועי חיפוש לא לעשות עותקים שמורים
בעלי אתרים יכולים לבקש ממנועי חיפוש להימנע מלהציג עותק שמור של דפי האתרים שלהם.
כל מה שצריך לעשות זה להוסיף תג מסוג robots אל העמוד, ולהוסיף לו את הפקודה noarchive. פשוט וקל.
פקודה זו תבטיח שהעמוד עצמו יופיע בתוצאות החיפוש, אך האופציה "עותק שמור" או Cached פשוט לא תופיע מתחת לתוצאה.

כך זה נראה בקוד שלך:

אפשר גם לעשות את זה ברמת השרת - הוראה ב-http header שלך:

X-Robots-Tag: NOARCHIVE

יש כמה אתרי תוכן ישראלים שבחרו באופציה הזאת, מכמה סיבות:
א) הם לא רוצים שהגולשים יראו גרסאות בלתי-מעודכנות של התוכן;
ב) מסיבות משפטיות, אסור להם להציג מידע שגוי, אפילו אם הוא מגיע דרך עותק שמור של גוגל;
ג) התוכן שלהם מתעדכן בתדירות גבוהה, ובעל האתר אינו רוצה לאפשר למתחריו לראות מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות;
ד) אם מישהו רוצה לראות את התוכן המלא, הוא צריך להירשם או לקנות מנוי - והם לא רוצים להפסיד.

עוד על זכרון מטמון

חשיבותו של זכרון מטמון [2]: נאום גילה קצב

יש לכם שאלות והצעות בנושא זכרון מטמון ועותקים שמורים במנועי חיפוש? הוסיפו תגובה.

הערה: הפוסט המקורי פורסם ב-08/02/2009.
הפוסט עבר תיקונים בעקבות שינויי ממשק ב"גוגל", ופורסם שוב ב-01/02/12.

אתרי חברת החשמל ובנק אגוד הוסרו מתוצאות גוגל (והוחזרו)

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Sun, 29 Jan 2012 11:16:00 +0000

אתר חברת החשמל ואתר הבנק השישי בגודלו בישראל לא הופיעו מספר ימים בחיפוש שמם בגוגל, ככל הנראה עקב הסרה מכוונת מצידו של גוגל; ואיך כל זה קשור למתקפת הסייבר הגדולה של אמצע ינואר?

את אתר חברת החשמל אין צורך להציג. אך כדי להגיע אליו היום דרך מנוע חיפוש, תיאלצו לעזוב את גוגל ולהשתמש במתחרה היחיד שלהם, "בינג" (bing).

לחברת החשמל שתי כתובות אתרים: הכתובת הראשית (israel-electric.co.il) הוסרה מגוגל למספר ימים. הכתובת השנייה (iec.co.il) הוסרה לזמן קצר והוחזרה. בינתיים, נראה שחברת החשמל השביתה את הכתובת הראשית, ועברה לעבוד עם השנייה.

מאות אלפי צרכני חברת החשמל, שרצו לבצע תשלומים או להתעדכן במידע חיוני, לא יכלו להגיע לאתר חברת החשמל דרך גוגל (והמרוויח הגדול הוא אתר "שירות נט" הקטן והערמומי):

עדכון: כעבור מספר ימים, כבר ביום רביעי של אותו שבוע, הוחזרו כל האתרים לגוגל.

לבנק אגוד, ה-6 בגודלו בישראל, יש כ-35 סניפים ו-1,000 עובדים, אבל במשך כ-4 ימים אי אפשר היה למצוא את האתר שלו דרך גוגל. הסיבה? גוגל, ככל הנראה, החליט להסיר את האתר, זמנית, מתוצאות החיפוש שלו.

אתר בנק אגוד, הפועל בכתובת unionbank.co.il, כמו גם אתר חברת החשמל, שניהם נפלו קורבן לתוצאות "מתקפת הסייבר", שהפילה את אתר הבורסה ואתר אל-על, ושיבשה את חלק מפעילות אתרי הבנקים בישראל, ב-16 בינואר.

כאמור, כבר ב-1 לפברואר הוא הוחזר לתוצאות החיפוש. אנשי הבנק, מודאגים מן הבעיה, כבר השיקו קמפיין קטן (באמצעות AdWords) כדי לפתור זמנית את הבעיה, שכאמור נפתרה סופית תוך כ-4 ימים.

בצילום המסך שלהלן ניתן לראות כיצד אתר "בנק אגוד" לא עלה בחיפוש פשוט על שמו הרשמי - והלקוחות של הבנק בוודאי לא אהבו את זה בכלל:

בתמונה: בנק איגוד לא מופיע כלל בעמוד ה-1 של תוצאות החיפוש על שמו (29-01-12)

כצפוי, גם חיפוש על הדומיין של הבנק (unionbank.co.il) לא הביא תוצאות מאתר אגוד, מלבד מדור העזרה, שמאוכסן על תת-דומיין (sub-domain) שנקרא help, ומדור נוסף שגם הוא תת-דומיין (בשם ub).

פוסט זה פורסם ב-29 לינואר. כבר ב-1 לפברואר הוחזרו האתרים הללו לתוצאות גוגל.

איך זה קרה
אתרים ישראלים בתחום הפיננסים והתשתיות, שהחליטו לחסום באופן זמני את הגישה אליהם מחו"ל, ככל הנראה "נענשו" עכשיו ע"י גוגל - שהוא עצמו "סוכן זר". היכולת של גוגל לסרוק את האתרים הללו נפגעה, והוא הגיב בהסרה זמנית, ככל הנראה. צריך לזכור שגוגל מפעיל את ה"רובוט" שלו ("גוגלבוט") ישירות מחו"ל, ולא משרת מקומי היושב רק בישראל.

חשוב גם לסייג: אנחנו לא יודעים בוודאות אם בנק אגוד אכן חסם את הגישה לגולשי חו"ל, אבל זו הסיבה ההגיונית ביותר לעובדה שגוגל החליט להסיר אותו מן התוצאות, דווקא עכשיו. רק בפרסומים מאוחרים, התברר כי זה אכן מה שאירע (אנשי 'בנק אגוד' הודו בכך לפרסום עיתונאי ב'חורים ברשת').

בכל מקרה של הסרה זמנית, גוגל מודיע למנהלי האתר את הסיבה להסרה. ההודעה, בחלק מן המקרים, איננה מדויקת, אבל היא מאפשרת למנהל האתר לבצע בדיקה מקיפה כדי לגלות את שורש הבעיה.

כפי שאפשר ללמוד, לא כל העונשים שחוטפים מנהלי אתרים מגוגל קשורים לקידום אגרסיבי או עבירה על ההנחיות של גוגל, כמו תוכן משוכפל (פרשת אולג'ובס, למשל). עקרונית, גוגל לא יכול להציג קישורים לאתרים שאינם נגישים מכל מקום, כי בכך הוא נותן שירות רע ללקוחותיו הגלובליים.

אנו יודעים על מקרה נוסף שהתרחש השבוע במגזר הפיננסי, של אתר פיננסי שחסם את עצמו בכוונה לגולשי חו"ל בעקבות מתקפת ההאקרים של 16/1. זה היה צעד שנבע מבהלה קצרת-טווח, לאחר שנראה היה שההאקרים מצליחים לגרום נזק גדול לאתרים חזקים בהרבה. אך בגלל חסימה זו -- שהיתה הגנתית ותמימה -- "נענש" האתר הפיננסי על ידי גוגל במפתיע, והוסר מן התוצאות באופן זמני. בקיצור: "חסמת? נחסמת!".

מסתבר, אם כן, שבעלי אתרים עלולים לשלם מחיר יקר בעקבות חסימת גישה לגולשים מחו"ל. גם אם לאתר מסחרי אין לקוחות רבים מחוץ לגבולות ישראל - בעלי האתרים צריכים למצוא דרכים כיצד להימנע מלחסום גם את גוגל, כדי לא לפגוע בצורה חמורה כל כך בנגישותם ללקוחותיהם המקומיים.

עד המדינה בפרשת הולילנד

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Wed, 18 Jan 2012 16:30:00 +0000

כמה קשה היה לאתר את שמו של ש"ד, עד המדינה בפרשת הולילנד; במיוחד לאחר שהוא כבר נחשף בתקשורת ב-2010, כולל תמונות ומידע על מצב בריאותו. טוב שהמדינה מגנה עלינו, משתמשי גוגל ובלוגרים, ומוציאה צוי איסור פרסום.

גוגל מתאבדת על גוגל פלוס

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Wed, 18 Jan 2012 09:26:00 +0000

שילוב "גוגל+" בתוצאות החיפוש של גוגל הוא מעשה חרקירי מצידו של לארי פייג', מנכ"ל החברה; הצעד מזכיר את הנסיונות הנואשים של יאהו לשלב שירותים מסחריים כושלים בתוצאות החיפוש של מנוע החיפוש הדועך; איך פותרים את הפלונטר? סוגרים את המוצר הכושל, וממשיכים הלאה

לארי פייג', מנכ"ל גוגל, החליט ב-2011 ש"גוגל פלוס" הוא מוצר אסטרטגי של גוגל. ההנפקה של פייסבוק מתקרבת, וגוגל תעשה הכל כדי להרוס את המסיבה הפיננסית בניו-יורק. פייג' החליט להפעיל את נשק יום הדין: שילוב "פלוס" בתוצאות החיפוש של גוגל, מהלך שאף משתמש גוגל לא ממש ביקש לראות.

זהו צעד תוקפני במיוחד: ראשית, הוא תוקף את הצרכנים, שאינם בהכרח מרוצים מן המידע החדש שמופיע להם בתוצאות. שנית, הוא תוקף את המתחרים הישירים - פייסבוק, טוויטר ודומיהם - בכך שהוא מנצל את הכוח המונופוליסטי של גוגל בשוק החיפוש, כדי לפגוע בחברות אחרות. חקירה מטעם ה-FTC כבר בדרך.

הבעיה האמיתית של גוגל היא, שהמשתמשים ממש לא מתכוונים להצטרף ל"פלוס" בגלל המהלך האחרון. ראשית, ממש טוב להם בפייסבוק; כדאי אפילו לנסח את זה אחרת: הם ממש מאושרים בפייסבוק, לא פחות. שנית, מאוחר מדי לשנות את האקלים היציב בעולם הרשתות החברתיות. הניצחון הסוציאלי של פייסבוק הוא מוחלט, ואין לגוגל את הכוח העסקי והשיווקי כדי לשנות את המצב.

הגרף לא משקר - בואו תראו את המוות ההדרגתי של "גוגל פלוס", דרך כלי ה-Insights של גוגל:

אפשר לראות את ההתלהבות של הגולשים החל מסוף יוני 2011, כאשר "גוגל+" הושק בתרועה רמה.
אך תוך זמן קצר מאוד, המשתמשים הראשונים התקררו ויצאו מהחדר.
השירות נפתח לקהל הרחב בספטמבר 2011, אך למרות הגיאות הזמנית, המשתמשים חזרו לפייסבוק.

לארי פייג' הגדיר מספר מצומצם של שירותים אסטרטגיים עבור גוגל ל-2012 והלאה:
1) חיפוש
2) אנדרואיד
3) יוטיוב
4) פלוס
5) כרום
6) לוקאלי

אין ספק שמצבה של גוגל בשוק החיפוש הוא מצוין, ואין מתחרה חדש באופק.
גם אנדרואיד ממריא, בעיקר באסיה ובשווקים המתעוררים, בגלל שהוא זול ופתוח.
יוטיוב היה ונשאר להיט ענק, שרק הולך ומתחזק מיום ליום - גם לו אין מתחרים.
הדפדפן "כרום" הצליח לפצוע אנושות את "אקספלורר" האיטי והכבד, ולהחליש את "מוזילה" הסימפטי.
החיפוש הלוקאלי של גוגל מראה סימנים של תבונה, ועונה על חלק מן הצרכים המקומיים של צרכנים בעולם.

אבל ב"גוגל פלוס" המצב שונה לחלוטין. גוגל היתה ממוקדת מדי בחיפוש בשנים 2004-2006 ולכן החמיצה את הזדמנות הכניסה לשוק החברתי החדש. עברו יותר מדי שנים, וכיום השוק הזה נשלט על ידי חברה גאונית אחת, שלמדה מכל הטעויות של כל שאר החברות.

כיום, וזה הכי חשוב - אין דרישה צרכנית לפייסבוק טוב יותר. וגם אם היתה - משתמשי פייסבוק לא יכולים לנטוש את הזירה החברתית האהובה שלהם, מכיוון ש"עלויות המעבר" הן גבוהות מדי. כולם כבר שם: הסבתא, הדודה, העמיתים לעבודה, החברים מהתיכון והאקסים.

צריך להודות על האמת העגומה: המשתמשים של פייסבוק הם כמעט נעולים לחלוטין, מה שיוצר "גן עדן סגור" עם "חרב מתהפכת" ביציאה: יצאת מפייסבוק, יצאת מהחיים. זה לא עניין של סגירת חשבונות, זה עניין של שינוע המון ענק של 600 מליון אנשים מביתם הוירטואלי, אל שממה לא-נודעת.

במילים פשוטות:

להחליף דפדפן זה קל, גם טכנית וגם רגשית
לייצר ולקנות "אנדרואיד" זה יותר זול, ולכן ההמונים מתנפלים
יוטיוב הוא הראשון בתחומו, הגדול בתחומו, ולמעשה - מונופול
מנוע החיפוש של גוגל עדיין נותן את השירות הטוב ביותר (מלבד בסין וברוסיה, כנראה)
לעזוב את פייסבוק זו לא אופציה ב-2012

כל בכירי גוגל צריכים להפנים את העובדה ששילוב "גוגל פלוס" בתוצאות החיפוש הוא מעשה איוולת, הפוגע במשתמשים בצורה בוטה. מעבר לכך, הצעד הזה לא ישפיע על המשתמשים בשום צורה חיובית. גם מי שמאוד רוצה לעזוב את פיסבוק, לא יעזוב - כי בגוגל פלוס אין אף אחד, למעשה, מלבד גוגל עצמה.

כאשר מחפשים בגוגל music, מקבלים המלצה על דפי גוגל+ החדשים של בריטני ספירס וסנופ דוג. לא צריך להיות מהנדס תוכנה גאון בגוגל, כדי לדעת שזו לא תוצאה איכותית, רלוונטית או צפויה. גוגל אמור לתת לי רשימה של האתרים המובילים בתחום המוסיקה, לא את בריטני ספירס. גוגל אמור "לשמור על גחלת החיפוש", לתת לי את המידע הטוב ביותר, ולא לדחוף לי בפרצוף את השירות הבלתי-פופולרי שלו.

הניסיון של גוגל לפצוע את פייסבוק לפני ההנפקה במאי-אפריל 2012, היה ניסיון נואל. המהלך מזכיר את המזימות של מיקרוסופט, שנועדו לפגוע במתחרים פוטנציאליים, גם בתחומים שלא היו קשורים כלל בעסקי הליבה של מיקרוסופט. גם מנוע החיפוש של יאהו ניסה לדחוף את המשתמשים שלו עמוק יותר אל תוך הפורטל, ובכך פגע באיכות התוצאות, במוניטין שלו - ובסופו של דבר, לעליית המתחרה הגדול שלו, גוגל.

גם אם גוגל ימשיך להבליט את "פלוס" בתוצאות החיפוש שלו, על כל המונחים הרלוונטיים, משתמשי פייסבוק לא ינועו ממקומם. אין קשר בין "הפגזת החיפוש" של גוגל ובין המוטיבציה של משתמשי פייסבוק לעבור ל"פלוס". וזה מה שגוגל לא מבינה: פשוט טוב להם מדי מכדי לעזוב.

רק מתקפת האקרים אימתנית, ארוכה ורצופה על פייסבוק, שתכריע את כל חוות השרתים שלה ברחבי העולם, יכולה להשפיע במשהו על רצונם של משתמשי פייסבוק לחשוב על עזיבה, ולו זמנית. זה, אגב, מה שקרה לרשת החברתית הראשונה של גוגל: "אורקוט" (Orkut) סבלה מתשתית גרועה, קרסה כל הזמן או עבדה באיטיות, ולכן ננטשה בהדרגה על ידי רוב משתמשיה.

לאור הכישלון המוחלט של "גוגל פלוס", אין למנהלי גוגל שום ברירה אלא להכריז על נסיגה מיידית - ולנטוש את הספינה החברתית השוקעת, בטרם המוניטין של גוגל ישקע ביחד איתה. שילוב "פלוס" בתוצאות גוגל שקול ל"חרקירי" תדמיתי, מהסוג שמשניא חברות, הורס מותגים ומוביל למהפיכות בלתי צפויות.

גיל יונס עוזב את גוגל

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Tue, 10 Jan 2012 13:11:00 +0000

גיל יונס, מנהל מחלקת הקשרים עם סוכניות פרסום בגוגל ישראל (Agency Relationship Manager), עוזב את תפקידו ב"גוגל ישראל" לאחר שהצטרף אליה במרץ 2009.

יונס, לשעבר סמנכ"ל מכירות ושיווק בחברת "צור" (TZUR), המתמחה בעיצוב חווית משתמש (UX), שלח היום מכתב ללקוחותיו, עמיתיו ושותפיו מ"גוגל ישראל", בו כתב בין השאר:

"אחרי שלוש שנים בהנהלת צוות המכירות של Google ישראל הגיע הזמן להמשיך הלאה.
התקופה הזו היתה מרתקת, מלאת אתגרים, לא תמיד קלה, כזו ששילבה לימוד, עשייה, שיתוף פעולה עסקי ואישי ולפעמים גם כיף".

"היה לי לעונג להכיר את כולכם, לעבוד יחד ולהצמיח עסקים בזירת האינטרנט המקומית והבינלאומית.
אני נשאר בסביבה וממשיך להרפתקאה חדשה בתחום השיווק הדיגיטלי, פרטים נוספים בהמשך".

בתפקידו ב"גוגל ישראל", היה שותף להנהלת צוות המכירות של החברה, ואחריותו היתה לפתח מערכת קשרים עסקיים עם בכירים, מנהלים ומקבלי-החלטות בקרב חברות שיווק ופרסום. בין מטרות התפקיד: למקסם הכנסות מלקוחות קיימים, ולגייס לקוחות חדשים לגוגל ישראל.

גיל יונס מחזיק בתואר MBA מאוניברסיטת תל אביב. הוא נשוי ומתגורר בהרצליה.

מבין חבריו בפייסבוק אפשר למצוא את:

אדם שוב (ריפרש)
אדיר רגב (GO)
אלון חן (מנהל שיווק מוצר יוטיוב, גוגל ישראל)
אלון פסטר (מנהל שותפיות עם מז' אירופה, המז' התיכון ואפריקה - גוגל ישראל)
אמיר וייס (מנכ"ל יוניברסל מקאן דיגיטל)
אמיתי טפלא (מייסד טוטאל מדיה)
ענת גיסין (מרקום, אורנג' ישראל)
ענת הורביץ (גוגל ישראל)
אריאל הוכשטט (מנהל שיווק, גוגל ישראל)
אהרון דיקסטרו (סמנכ"ל לקוחות, גוגל ישראל)
אבירם צור (TZUR)
דניאל זלקינד (מנכ"ל אינלייט)
אפרת אגסי (גיוס ואיתור כשרונות, גוגל ישראל)
אפרת דגן (מובילת גיוס, גוגל ישראל)
אייל חן (לשעבר סמנכ"ל פיתוח עסקי, גוגל ישראל)
אייל מילר (מנהל פיתוח עסקים חדשים, גוגל ישראל)
גיא אלון אליאב (מנכ"ל נענע-10)
גיא פורה (סמנכ"ל ניו מדיה, גיתם BBDO)
גיא שמחון (מנכ"ל פובליסיס נט מדיה)
אילן ישועה (מנכ"ל וואלה!)
איריס בק-קודנר (מנכ"ל מקאן אריקסון ישראל)
אופיר כהן (מנכ"ל מקאן יוניברסל סרץ')
אור ליבן (מנהל קשרי סוכנויות, גוגל ישראל)
רחל ליפשיץ (מומחית יוטיוב ופרסום דיספליי, גוגל ישראל)
ריקי דרורי (סמנכ"ל שיווק, גוגל ישראל)
רונן הורן (מנהל תעשיות, גוגל ישראל)
שגיא חמץ (מנכ"ל בלינק)
שי גורן (מנכ"ל קבוצת פובליסיס)
טלי שריג אברהם (מנהלת שיווק מוצרים, גוגל ישראל)
תמר יסעור (מנכ"ל לאומי קארד)
תמיר יולביץ' (מנכ"ל דיסיי)
תומר שרון (חוקר ממשק משתמש, גוגל ניו-יורק)
ירון מרקוביץ' (מנהל חשבונות סוכנויות, גוגל ישראל)
יוסי ארז (סמנכ"ל דיגיטל, קבוצת אדלר-חומסקי)
אלרועי בוכמן (מנכ"ל קיי-לוג'יק)

סקר ועדת המדרוג לאינטרנט: איפה גוגל, פייסבוק, יוטיוב?

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Thu, 29 Dec 2011 09:28:00 +0000

וועדת המדרוג לאינטרנט פירסמה את דירוג אתרי האינטרנט בישראל - אך בלי שלושת המובילים: גוגל, פייסבוק ויוטיוב. אתרים אלו לא נכללו במדידה של הועדה. בסקר TIM של TNS טלסקר הם מככבים כל חודש, עם 91%, 72% ו-65% חשיפה. המסקנה: לא לסמוך על אף סקר כשהוא לבדו

אנשי "וואלה" מיהרו להתנפל על נתוני הרייטינג החדשים של ועדת המדרוג לאינטרנט. "אנחנו ראשונים", הם צעקו והתלהבו מעצמם. טוב, אנחנו רגילים לכך שבעולם של וואלה אין גוגל. אבל גם Ynet רצה לספר לחבר'ה: "האתר הגדול בישראל לבני 18 ומעלה".

לא דובים ולא אתרים.

הדו"ח הראשון של ועדת המידרוג לאינטרנט בישראל השמיט את שלושת כוכבי האינטרנט הישראליים: גוגל, פייסבוק ויוטיוב. הישראלים מחפשים מידע, משוחחים עם חברים וצופים בסרטונים - דרך שלושת האתרים הבינלאומיים הגדולים, אך בסקר החדש של ועדת המדרוג, הם פשוט לא קיימים.

נתוני ועדת המדרוג למדידת שיעורי גלישה באינטרנט בישראל - נובמבר 2011

ההבדל טמון בשיטת המדידה: סקר ועדת המדרוג מסתמך על כלי מדידה חודרני המושתל באתרים (קובץ 'קוקי') מטעם חברת גמיוס (Gemius). לעומתו, סקר TIM המתחרה מבצע תיחקור של המשתמשים ("איפה גלשת"). מן הסתם, גוגל, פייסבוק ויוטיוב לא ממש הסכימו שתוכנה ישראלית תמדוד להם את הרייטינג, ולכן אנשי ועדת המדרוג נותרו חסרי-אונים מולם.

ועדת המדרוג לאינטרנט פירסמה את הרשימה שלה, בלי לכלול את "הנעדרים" עם גילוי נאות: אין לנו נתונים לגביהם. הדבר הנכון לעשות הוא להוציא רשימה מתוקנת, הכוללת בראשה את כל האתרים הבינלאומיים המובילים, לצד מידע מלא על הסיבה לפיה אין לועדה אפשרות להוציא את המספרים שלהם.

סקר TIM של חברת TNS טלסקר התפרסם לאחרונה ב-19/12/11, והציג את דירוג האתרים לחודש נובמבר 2011.

כך נראית העשירייה המובילה לפי סקר טים (11/11):

שימו לב לשלושת המובילים - הם נעדרים מסקר ועדת המדרוג לאינטרנט

מכיוון שבדירוג של ועדת המדרוג לאינטרנט "הועלמו" גוגל, פייסבוק ויוטיוב - כל מי שנחשף לסקר הזה עלול לחשוב בטעות ש"וואלה" היא מובילת האינטרנט הישראלי. לא זה המצב: חברת "גוגל ישראל" בע"מ היא הצומת המרכזי של האינטרנט המקומי, בעוד פייסבוק שולטת ביד רמה בכל הזירה החברתית - ואתר YouTube הוא האתר הישראלי המוביל לפרסום סרטונים בעברית, באנגלית ובכל שאר השפות.

"גוגל ישראל" הוא אתר ישראלי, במובן הזה שהוא יושב על דומיין ישראלי, מציג ממשק עברי, מעסיק מהנדסים ישראלים (גם בישראל וגם בחו"ל), ומעורב בצורה עמוקה ביותר בקהילת העסקים הישראלית. גוגל עצמו מכיר היטב את נתוני הרייטינג של האינטרנט הישראלי, כפי שכתבנו כאן על ה"מדיה פלאנר" שלו.

"פייסבוק ישראל" היא אמנם גוף שלא קיים במציאות, אבל ענקית המדיה האמריקנית כבר הספיקה לתרגם לעברית מלאה את הממשק, מפעילה סוכנים (צד ג') בישראל, ועובדת בשיתוף פעולה עם גופים ישראלים רבים. למרבה ההפתעה, פייסבוק אינה מחזיקה בדומיין facebook.co.il אך העניין יסתדר עם הזמן.

"יוטיוב" גם היא לא פתחה חברת-בת בישראל. אבל היא חלק אינטגרלי מתוך תאגיד גוגל, שמיוצג בישראל בצורה מלאה. האתר מתורגם לעברית מלאה, מחזיק בדומיין ישראלי (YouTube.co.il), ומהווה חלק בלתי-נפרד מן הפעילות האינטרנטית של גולשי ישראל.

שיתוף פעולה מינימלי בין חברת TNS טלסקר ובין ועדת המדרוג יאפשר פרסום דו"ח מקיף יותר, מדויק יותר ואמין יותר. הדו"ח הזה יציג את שלושת הגדולים (גוגל-פייסבוק-יוטיוב), ואחריהם את שאר האתרים הישראלים.

בינתיים, הציבור הרחב צריך ללמוד לחיות עם העובדה שהסקר של ועדת המדרוג, לבדו, אינו נותן תמונה אמיתית של האינטרנט בישראל, וזאת במילים עדינות.

איפה ויקיפדיה?
זה המקום לציין כי שני הסקרים, זה של TIM וזה של ועדת המדרוג - אינם כוללים בדירוג שלהם את אחד האתרים החשובים והפופולריים ביותר בישראל: ויקיפדיה (עברית ואנגלית). קרן ויקימדיה ישראל הוציאה הודעה לעיתונות זועמת למדי כבר בפברואר 2008, בה התלוננה העמותה כי מדובר בהטעייה: "לא מובהר לקוראי הסקר כי סקר TIM אינו בודק את הפופולאריות של אתרי האינטרנט, אלא את הפופולאריות של אתרי האינטרנט המסחריים בלבד".

במצב שנוצר, שבו שני הסקרים מתעלמים מ"ויקיפדיה", ושבו אחד הסקרים מרשה לעצמו להתעלם גם מאתרים חשובים אחרים, אין ברירה אלא לפנות למדד אלקסה. במדד זה, "ויקיפדיה" נמצאת במקום ה-6 בישראל, אם מסננים החוצה את "סקינדו", רשת פרסום ישראלית.

כמו כן, לפי מדד אלקסה על האינטרנט הישראלי, אתר איביי (eBay) נמצא במקום 16 בישראל (ולא מופיע בשני הסקרים האחרים), אם מסננים החוצה רשת פרסום ישראלית נוספת בשם "אקספרט אופרס" (expert offers).

גוגל אנליטיקס תורגם סוף-סוף לעברית

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Thu, 22 Dec 2011 17:28:00 +0000

זה לקח להם 6 שנים, אבל זה קרה: גוגל תירגמו לעברית את ממשק שירות הסטטיסטיקה לאתרים, גוגל אנליטיקס, שהושק ב-2005. השירות זמין כעת ב-40 שפות. אז למה הוחלט שמבקרים באתר הם "אורחים", "דפים נצפים" הם "הצגות דף" - ואיך מתרגמים "באונס-רייט" לעברית?

כבר כמה שנים שהישראלים כאן מחכים, שגוגל תסכים להקצות משאבים לתרגום "אנליטיקס", שירות הסטטיסטיקות המתקדם והחינמי של החברה. ממשק "אדוורדס" תורגם כבר די מזמן לעברית. עכשיו, ברגע האחרון של 2011, זה קרה. בעדכון האחרון נוספו גם ערבית, קרואטית, הינדית (490 מליון דוברים!), לטבית, רומנית, סלובנית, סרבית ואוקראינית לרשימת השפות העדכנית בה נתמך 'אנליטיקס'.

גוגל טרם הודיעה על עדכון השפות בבלוג הרשמי שלה, אבל שלחה הודעה במסגרת ניוזלטר דצמבר של אנליטיקס.

תרגום הממשק של "גוגל אנליטיקס" לעברית יתרום לעלייה בכמות המשתמשים בשירות. רבים מן הישראלים העוסקים בתחום השיווק, נמנעו עד כה מלהעמיק יותר מדי ב"אנליטיקס" בגלל הרתיעה הטבעית שלהם מן השפה האנגלית. עכשיו כבר לא יהיו להם תירוצים.

אז איך נראה התרגום החדש? לא רע, מלבד כמה החלטות שנויות במחלקות. רוב בעלי האתרים מתייחסים לגולשים שלהם בתור "מבקרים". גוגל אנליטיקס קורא להם דווקא "אורחים".

במשך שנים תהינו איך לתרגם את המונח "באונס-רייט" (Bounce Rate), שמשמעותו הוא אחוז המבקרים שמחליטים לעזוב את האתר לאחר צפייה בדף אחד בלבד. התרגום שנבחר לבסוף הוא "שיעור יציאה מדף הכניסה", ניסוח קצת מסורבל למונח מורכב למדי.

גם המונח השגור "דפים נצפים" תורגם בצורה מוזרה ל"הצגות דף".
כך זה נראה בעמוד הסקירה הכללית:

במדור ה"יעדים" (Goals), במקום "רוורס גול פאת'", יש לנו "נתיב יעד הפוך". וזה תחילת עידן המשפכים: עד כה הורגלנו להשתמש בביטוי הלועזי "פאנל" (Funnel), עכשיו נתחיל להתרגל לזה, וגם ל"זרימת אורחים" (Visitors Flow) המשונה.

אז איך משנים את שפת הממשק לעברית? הולכים ל-Settings למעלה, מקבלים תיבת בחירה של כל השפות, ורצים עד למטה, לשפה האחרונה (מס' 40), שהיא "עברית" כמובן. לוחצים "שמירה" והממשק משתנה לגמרי.

מזל טוב, גוגל אנליטיקס: 2012 היא שנת העברית הרשמית.
וזכרו, בשביל גוגל, אנחנו תמיד נהייה במקום ה-40.

גוגל חוגג את חנוכה, אבל לא בישראל

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Thu, 22 Dec 2011 08:29:00 +0000

חיפושים על מונחי חנוכה באנגלית, בגוגל דוט-קום, מקפיצים קישוטים של מגיני-דוד צהובים מעל לתוצאות החיפוש; אבל בגוגל ישראל, כאן אצלנו, גוגל החליט ש'חנוכה' זה לא רלוונטי

מחפשי Hannukah ברחבי העולם מקבלים קישוטים מיוחדים עם ניחוח יהודי:

כך זה נראה מקרוב:

אבל מחפשי "חנוכה" בישראל כנראה לא חשובים מספיק עדיין:

הסיבה ל"אפליה"? חוק המספרים הגדולים.
לפי נתוני גוגל, יש רק 135 אלף חיפושים על חנוכה בעברית.
לעומת זאת, יש למעלה מ-1 מיליון חיפושים על חנוכה באנגלית.

מסתבר שהמילה 'חנוכה' באנגלית עושה קצת צרות ליהדות התפוצות.
יש יותר מדי דרכים להקליד את המילה, והרבה שגיאות בחיפושים:

Hanukkah הוא הביטוי הנכון (כן, עם שני K, כמו "חנוככהא", ועם H בסוף)
Chanukah (השגיאה הנפוצה ביותר)
Hanuka
Chanuka
Hanukka

בארה"ב נהוג גם לומר Festival of Lights במקום חנוכה, אבל המונח איננו יהודי מובהק.

כך נמצא הסוחר ירון שמיר, דוגמן ערבי

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Mon, 19 Dec 2011 21:43:00 +0000

פרסומת ישראלית "ירון שמיר: מיומנו של סוחר", שהופיעה ב-TheMarker, הציגה את דמותו של סוחר מט"ח ישראלי, כולל תמונה. בעזרת חיפוש התמונות ההפוך של גוגל נמצא ירון שמיר, בריא ושלם, במרתפי מאגר תמונות מסחרי, כשהוא ערבי לחלוטין

שירות חיפוש התמונות ההפוך של גוגל (Search by image) איפשר לי לזהות את מקור התמונה המופיעה בפרסומת הבאה, שהופיעה מטעם מט"ח 24 באתר דה-מרקר:

בתמונה: הפרסומת שהופיעה באתר TheMarker בתור "תוכן שיווקי"

השם "ירון שמיר" הוא המצאה - אין סוחר כזה. בכך אין סקופ גדול: המפרסם הגדיל לעשות, וטרח לציין בסוף כתבת התוכן השיווקי כי "שמות הלקוחות והפרטים המזהים שלהם שונו להגנתם".

אבל מה לגבי התמונה?

בעזרת גוגל, כאמור, ניתן היה לראות בקלות כי מקור התמונה הוא מאגר תצלומים מסחרי מפורסם, העונה לשם שאטר-סטוק (ShutterStock.com).

בתמונה: הדוגמן הערבי באתר Shutter Stock, המוכר את התמונה למפרסמים

במילות המפתח של עמוד התמונה מוסבר כי הדוגמן הוא למעשה ערבי. האתר מציע תמונות דומות, של מצולמים מוסלמים. כנראה שקל יותר לשכנע מישהו שאדם הוא ישראלי, אם מדובר בגבר ממוצא מזרחי. ראינו מספיק "סקנדינבים" בפרסומות ישראליות, וזה לא עובד.

ניתן למצוא את "ירון שמיר" מופיע להנאתו גם בפרסומת למכשיר אינסולין:

זו כמובן לא הפעם הראשונה או האחרונה, שפרסומת ישראלית מציגה דמויות וירטואליות של ישראלים מצליחנים, בעלי שם דמיוני ותמונת "סטוק". כתבנו כאן על מקרה דומה ב-2009. איכשהו, זה קורה יותר לפרסומות בתחום המט"ח והדיאטות.

רק שפעם היה הרבה יותר קל להתל בישראלים. עד לא מזמן, לא היתה שום דרך נוחה לאתר את מקורה של תמונה אקראית. כיום, גוגל עוזר לנו לחשוף את הבלוף - בתנאי שיש לכם את הכוח והזמן להשקיע בחיפוש תמונה הפוך. כל מה שצריך לעשות זה ללכת לחיפוש התמונות של גוגל, להקליק על לוגו המצלמה מצד שמאל של תיבת החיפוש - ואז לבחור מבין הדבקת קישור של תמונה ברשת, ובין העלאה של קובץ תמונה מהמחשב שלכם. בהצלחה.

[עדכון: כיומיים לאחר פרסום פוסט זה, הוחלפה תמונתו של 'ירון שמיר' בתמונה אחרת]

הדרת נשים - חיפוש חדש נולד

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Mon, 19 Dec 2011 13:19:00 +0000

המונח "הדרת נשים" נולד רק בדצמבר 2011, למרות עשרות שנים של פמיניזם ישראלי. ב"גוגל" אפשר לראות מתי הופיע החיפוש הזה לראשונה, מאיפה הוא מגיע, מהן הוריאציות שלו, ואיך זה קשור לשירת נשים

זה התחיל עם שירת נשים, מושג שבקושי זכה להתייחסות בציבוריות הישראלית עד לאחרונה.

ה"שיא" הראשון נרשם באמצע ספטמבר, סביב פרשת ההדחה של צוערים דתיים, שיצאו בעת טקס ובו שירה של זמרות חיילות. בסוף ספטמבר נראה היה שהעניין נרגע, אך הוא פרץ שוב בנובמבר, לאור הסערה במגזר הדתי, התבטאויות של רבנים - ולבסוף הבדיחה המביכה של אהוד ברק מול הרמטכ"ל גנץ.

שירת נשים - חיפושים בגוגל: ספט'-דצמ 2011; מקור: Google Insights

שירת הנשים, שהסעירה את דעת הקהל, נותרה עניין צה"לי בעיקרה. אך היא הובילה להתפתחות "שיח הדרת נשים", ראשון מסוגו בישראל.

מאז שיש לנו נתונים מדויקים על חיפושים בגוגל בישראל (2004, פחות או יותר), לא נרשמו חיפושים על "הדרת נשים". הביטוי הזה חדש לגמרי, והתקשורת הישראלית המציאה אותו מאפס, בסביבות נובמבר 2011.

עד היום הופיע הביטוי "הדרת נשים" כ-131,000 פעמים ברשת הישראלית, והמספר עולה בקצב מרשים.

חיפושים על הדרת נשים בדצמבר 2011 (מקור: Google Insights)

ניתן לראות עלייה דרמטית בחיפושים על "הדרת נשים" בגוגל, במהלך דצמבר. מפתיע לגלות שכמעט כל החיפושים מגיעים מאיזור ת"א, לפי גוגל אינסייטס (Google Insights). הדבר מלמד על כך שההתעניינות בנושא מגיעה מן המגזר החילוני, ולא מן המגזר הדתי, הממוקם בחלקו הגדול באיזור ירושלים. עם זאת, צריך לסייג ולומר שחלק גדול מן החיפושים בישראל מיוחס למחוז ת"א, בגלל מגבלות טכנולוגית של גוגל.

בניגוד לשירת נשים, שנתפסת כנושא בעל עניין מוגבל, נושא הדרת נשים נוכח בכל מקום: בתחבורה ציבורית, במקומות עבודה, בתי כנסת, פוליטיקה ועוד. נשים לא מרבות לשיר בציבור, אבל הן מודרות כמעט בכל תחומי החיים - ואפשר לראות את זה בחיפושים שלנו בגוגל.

גוגל מעדכן את הצעות השאילתות שלו בצורה מהירה יותר מבעבר, ולכן אפשר כבר לראות הצעות ספציפיות על נושא הדרת הנשים, ישר מתיבת החיפוש של גוגל ישראל:

הצעות גוגל ישראל על "הדרת נשים"

תוך התבססות על חיפושים מן החודשיים האחרונים, גוגל מציע:

הדרת נשים
הדרת נשים מהמרחב הציבורי
הדרת נשים ויקיפדיה (עדיין איך ערך כזה)
הדרת נשים בירושלים (כאמור, חיפושים מאיזור ת"א)
הדרת נשים בצה"ל (מהדהד את נושא "שירת נשים")
הדרת נשים ירושלים (בירת ישראל מובילה בהדרה)
הדרת נשים מה זה (התקשורת מחדירה מונחים חדשים, והציבור מנסה להישאר בעניינים)
הדרת נשים מבתי קברות (קדישא אוסרת לעיתים על נשים לשאת הספד, וקיימת הפרדה בהלוויות)

גם כאשר מחפשים באנגלית "Exclusion of Women", ידיעות חדשותיות באנגלית מהרשת הישראלית מככבות בראש עמוד התוצאות.

נראה שתופעת הדרת הנשים מצביעה על ההתפתחות הטבעית, הבלתי-צפויה והבלתי-מתוכננת של השיח הציבורי בישראל. נושא שהוזנח עשרות שנים, יכול להתפרץ ביום אחד, משום מקום, ורק בזכות כלים פומביים כמו גוגל אנחנו יכולים לנתח אותו, כמעט בזמן-אמת.

גוגל ישראל מחפשת לוביסט (ומצאה אחת)

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Fri, 16 Dec 2011 08:02:00 +0000

"גוגל ישראל" פירסמה לאחרונה מודעת דרושים עבור לוביסט ("מנהל מדיניות" בישראל), כדי שיעבוד מת"א באופן צמוד עם פוליטיקאים, רגולטורים ואנשי ממשל. מטרת המשרה היא לקדם נושאים כגון קניין רוחני, חופש ביטוי, פרטיות, חדשנות טכנולוגית ואינטרנט פתוח. עדכון מאי 2012: המשרה אויישה בהצלחה

המשרה אינה חדשה, וכבר באוגוסט פורסם דיווח על כך ב-TheMarker IT. החיפוש אחרי העובד האידיאלי הסתיים במהלך 2012, כיוון שגוגל לא התכוונה להסתפק בשכירת חברת לוביסטים מקצועית.

המועמדת שנבחרה לאייש את התפקיד היא נועה אלפנט-לפלר, הנושאת בתואר "מנהלת המדיניות וקשרי ממשל בחברה" בגוגל ישראל. אלפנט-לפלר היא בוגרת החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה (1999), והיתה בין מקימי מרכז המחקר והמידע בכנסת. לאחר שעזבה את התפקיד בכנסת, שימשה ראש מחלקת מחקר ומידע, ברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.

מעל אלפנט-לפלר, פועל ב"גוגל ישראל" גם דורון אבני, סמנכ"ל מדיניות וקשרי ממשל. אבני, עו"ד בהשכלתו, היה היועץ המשפטי של הרשות השנייה, והתמחה ברגולציה של התקשורת בישראל. הוא פרש ב-2010 והצטרף לגוגל. הצוות אבני ואלפנט-לפלר כבר החל לייצג את "גוגל ישראל" בדיוני הכנסת.

גוגל מפעילה, מזה שנים, צוותי לוביסטים בארה"ב, שעובדים בוושינגטון מול חברי קונגרס ואנשי הממשל, כולל קשר ישיר עם הבית הלבן. גוגל הכפילה לאחרונה את מאמצי הלובינג שלה, ומשלמת לפחות 5 מליון דולר בשנה ללובינג בוושינגטון.

גם מיקרוסופט מפעילה לוביסטים נגד גוגל. פייסבוק נתפסה מפעילה לוביסטים ואנשי יח"צ נגד גוגל. ידוע גם הקשר ההדוק בין בכירי גוגל ובין ממשל אובמה. יו"ר גוגל, אריק שמידט, פיתח מערכת יחסים עם ברק אובמה, עוד בתקופה שבה היה האחרון רק סנאטור מן השורה.

גוגל עומדת בפני אתגרים קשים בנושא הפוליטי, לא רק בבית אלא גם באיחוד האירופי. עכשיו מצאה הנציגות הישראלית של גוגל לוביסט מקומי. מכיוון שגוגל טרם הוכרז כמונופול בישראל, ייתכן שהמשרה תדרוש גם התמודדות עם הגבלים עסקיים. ע"פ גלובס, כ-130 לוביסטים בכנסת מייצגים כ-500 חברות עסקיות.

המשרה הוגדרה כ"משפטית", ודרשה "ניסיון ישיר בעבודה בפוליטיקה לאומית, ממשל, קבוצות חשיבה, קבוצות אינטרסים ותחום מדיניות ציבורית של תאגידים". תנאי המשרה נתנו העדפה להיכרות מוקדמת עם הצרכים המיוחדים של ענף ההייטק בכלל, וענף האינטרנט בפרט.

מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל, עוסק בנושא זה כבר תקופה לא קצרה. אבל הוא אינו לוביסט מקצועי, והיכולת שלו להקדיש את עצמו לפוליטיקה הישראלית הוא מוגבל, לאור שלל המטלות המונחתות עליו מצד הממונים עליו באירופה וארה"ב.

העובדה שמשרת הלוביסט בגוגל ת"א לא אוישה עד אמצע דצמבר 2011, למרות החודשים הרבים שעברו מאז פרסומה, מלמדת על הרצינות של גוגל ישראל, לשכור איש-מקצוע לטווח ארוך, במאמץ להשפיע על הממשלה והכנסת, ולמנוע חקיקה שתפגע ביכולת של גוגל לפעול בישראל באופן חופשי.

מכיוון שהמשרה נוסחה במקור באנגלית, היא מוצגת כאן כפי שפורסמה (דף המשרה לא זמין עוד):

As our Manager for Public Policy and Government Relations in Israel, you will represent Google externally with government, regulators and third parties, as well as help manage our local public policy strategy and campaigns. You will work with a cross-functional team of Google employees in Israel as well as with a closely-coordinated global Public Policy team to advance policy positions that benefit our users and an open Internet more generally.

פוסט זה עודכן לאחרונה ב-2 מאי 2012.