חופש החיפוש

אתר בנק אגוד הוסר מתוצאות גוגל

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Sun, 29 Jan 2012 11:16:00 +0000

אתר הבנק השישי בגודלו בישראל אינו מופיע בחיפוש שמו בגוגל, ככל הנראה עקב הסרה מכוונת מצידו של גוגל; ואיך כל זה קשור למתקפת הסייבר הגדולה של אמצע ינואר?

לבנק אגוד יש כ-35 סניפים ו-1,000 עובדים, אבל היום אי אפשר למצוא את האתר שלו דרך גוגל. הסיבה? גוגל, ככל הנראה, החליט להסיר את האתר, זמנית, מתוצאות החיפוש שלו.

אתר בנק אגוד פועל בכתובת unionbank.co.il וייתכן שהוא נפל קורבן לתוצאות "מתקפת הסייבר", שהפילה את אתר הבורסה ואתר אל-על, ושיבשה את חלק מפעילות אתרי הבנקים בישראל, ב-16 בינואר.

בצילום המסך שלהלן ניתן לראות כיצד אתר הבנק אינו עולה בחיפוש פשוט על שמו הרשמי:

בתמונה: בנק איגוד לא מופיע כלל בעמוד ה-1 של תוצאות החיפוש על שמו (29-01-12)

גם חיפוש על הדומיין של הבנק (unionbank.co.il) אינו מביא תוצאות מאתר אגוד, מלבד מדור העזרה, שמאוכסן על תת-דומיין (sub-domain) שנקרא help, ומדור נוסף שגם הוא תת-דומיין (בשם ub).

אתרים ישראלים בתחום הפיננסי, שהחליטו לחסום את הגישה אליהם מחו"ל, ככל הנראה "נענשו" עכשיו ע"י גוגל - שהוא עצמו "סוכן זר". היכולת של גוגל לסרוק את האתרים הללו נפגעה, והוא הגיב בהסרה זמנית, ככל הנראה. צריך לזכור שגוגל מפעיל את ה"רובוט" שלו ("גוגלבוט") ישירות מחו"ל, ולא משרת מקומי היושב רק בישראל.

חשוב גם לסייג: אנחנו לא יודעים בוודאות אם בנק אגוד אכן חסם את הגישה לגולשי חו"ל, אבל זו הסיבה ההגיונית ביותר לעובדה שגוגל החליט להסיר אותו מן התוצאות, דווקא עכשיו.

בכל מקרה של הסרה זמנית, גוגל מודיע למנהלי האתר את הסיבה להסרה. ההודעה, בחלק מן המקרים, איננה מדויקת, אבל היא מאפשרת למנהל האתר לבצע בדיקה מקיפה כדי לגלות את שורש הבעיה.

כפי שאפשר ללמוד, לא כל העונשים שחוטפים מנהלי אתרים מגוגל קשורים לקידום אגרסיבי או עבירה על ההנחיות של גוגל, כמו תוכן משוכפל (פרשת אולג'ובס, למשל). אנו יודעים על מקרה נוסף שהתרחש השבוע במגזר הפיננסי, של אתר שחסם את עצמו בכוונה לגולשי חו"ל בעקבות מתקפת ההאקרים של 16/1, ובגלל חסימה זו -- שהיתה הגנתית ותמימה -- נענש על ידי גוגל במפתיע, והוסר מן התוצאות באופן זמני.

מסתבר, אם כן, שבעלי אתרים עלולים לשלם מחיר יקר בעקבות חסימת גישה לגולשים מחו"ל. גם אם לאתר מסחרי אין לקוחות רבים מחוץ לגבולות ישראל - בעלי האתרים צריכים למצוא דרכים כיצד להימנע מלחסום גם את גוגל, כדי לא לפגוע בצורה חמורה כל כך בנגישותם ללקוחותיהם המקומיים.

הכנסות גוגל, רווחי גוגל: המספרים והדו"חות מ-2003 ועד 2012

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Mon, 23 Jan 2012 09:11:00 +0000

הרבעון הרביעי של 2011 מסמן את הפעם הראשונה שבה גוגל הצליחה לעבור את מחסום 10 מיליארד הדולר בהכנסות, אך הרווח (2.17 מיליארד $) היה נמוך מן הרבעון הקודם. התגובה לתוצאות המפתיעות: ירידה של כ-7% במניית גוגל, ומבול של פרסומים שליליים על גוגל בוול סטריט [עדכון אחרון: 23/01/12]

נתונים פיננסיים בולטים מהרבעון ה-4 של 2011:

ירידה ברווחים של קצת פחות מ-1%, לעומת הרבעון ה-3 של 2011
הוצאות תשתית מיוחדות של 951 מיליון דולר על חוות שרתים וציוד תקשורת
המשך גיוס כוח אדם מסיבי (1,114 משרות מלאות חדשות ברבעון אחד)
ירידה של 8% במחיר הממוצע לקליק (CPC) לעומת הרבעון הקודם (אין נתונים כמותיים)
עלייה של 17% בכמות הקליקים בתשלום (paid clicks), לעומת הרבעון הקודם

נתונים מרכזיים מהרבעון ה-3 של 2011:

עלייה בהכנסות לעומת הרבעון הקודם (9.72 מיליארד לעומת 9.03 מיליארד דולר)
עלייה ברווח הנקי לעומת הרבעון הקודם (2.73 מיליארד לעומת 2.51 מיליארד)
עלייה של 13% בכמות הקליקים לעומת הרבעון הקודם (אין נתונים כמותיים)
ירידה של 5% במחיר הממוצע לקליק (CPC) לעומת הרבעון הקודם (אין נתונים כמותיים)
עלייה בתשלומי הטבת מניות (SBC): סה"כ 571 מיליון דולר לעומת 435 ברבעון הקודם

בקופת המזומנים של גוגל יש 44.6 מיליארד דולר (נכון לינואר 2012).

גוגל מעסיקה 32,467 עובדים במשרה מלאה ברחבי העולם (נכון לינואר 2012). זוהי עלייה של כאלף עובדים, לעומת סוף ספטמבר 2011. לא ידוע כמה עובדים במשרה חלקית מעסיקה גוגל.

סה"כ הכנסות ורווחים עד היום: מבדיקת הנתונים הזמינים לציבור מאז 2004,
גוגל הכניסה לפחות 147 מיליארד דולר, והרוויחה מהם לפחות 38 מיליארד דולר.
הרווחיות הממוצעת של גוגל היא 25%.

נתונים פיננסיים מעניינים מהרבעון השני של 2011:

הכנסות של 9.03 מיליארד דולר
רווח של 2.51 מיליארד דולר (בשיטת החישוב GAAP)
ירידה של 2% בכמות הקליקים בתשלום, בהשוואה לרבעון הראשון של 2011.
גוגל שילמה 435 מליון דולר על הטבת מניות (SBC)
החברה משלמת רק 19% מס הכנסה
העלות הממוצעת לקליק עלתה ב-6% לעומת הרבעון הקודם

ברבעון הראשון של 2011, גוגל הכניסה 8.58 מיליארד דולר, והרוויחה 2.3 מיליארד דולר. באופן חריג, נאלצה החברה לתקן את נתוניה הפיננסיים בעקבות ידיעות על חקירה של משרד המשפטים האמריקני. גוגל הפחיתה מרווחיה 500 מליון דולר. לפיכך, הרווח המעודכן הוא 1.8 מיליארד דולר "בלבד".

ביולי 2009 החלה גוגל לפרסם בצורה שיטתית את העלות הממוצעת לקליק (ACPC) שנדרשים מפרסמיה הרבים לשלם תמורת השירות.

בדיקת עליית מחיר הקליק הממוצע לפרסום בגוגל, העלתה את הנתונים הבאים:
1) כמעט בכל רבעון מאז יולי 2009, דיווחה גוגל על עלייה במחיר הקליק הממוצע.
2) עליית המחירים למפרסמים בין אפריל 2010 לאפריל 2011 היתה 18%, לא פחות.
3) בגלל המשבר הפיננסי ב-2008 וב-2009, היתה הפחתה של 13% במחיר, בין הרבעון ה-2 ל-3 של 2009
4) עליית המחירים העיקבית לפרסום בגוגל מעידה על התעצמותו ושליטתו של גוגל בענף הפרסום בחיפוש
5) גוגל היתה צריכה לדווח למשקיעיה רטרואקטיבית על שינויי מחיר הקליק הממוצע מ-2004 ועד היום
6) בשני הרבעונים האחרונים של 2011 יש ירידה במחירי הקליקים, ככל הנראה בגלל שתי סיבות מרכזיות:
א) קליקים זולים ברשת הפרסום הסלולרית של גוגל; ב) פרסומות של גוגל, המהוות נתח חשוב מכלל הקליקים, שגוגל אינה מרוויחה עליהן כסף, ושמורידות את העלות הממוצעת לקליק

גוגל סיימה את שנת 2011 עם הכנסות של 37.91 מיליארד דולר, ורווחים של 10.25 מיליארד דולר.
הרווחיות השנתית היא 27%, ירידה של 2% לעומת 2010. הרבעון ה-4 אמנם שבר את שיא ההכנסות (מעל 10 מיליארד), אבל הצביע על ירידה ברווחיות, בעיקר בגלל השקעות בתשתיות וכוח אדם.

גוגל סיימה את שנת 2010 עם הכנסות של 29.32 מיליארד דולר, ורווחים של 8.5 מיליארד דולר. אנחנו מדברים על 29% רווחיות, הנתון הגבוה ביותר של גוגל מאז ומעולם. הרבעון ה-4 של 2010 שבר את כל השיאים, עם הכנסות של 8.44 מיליארד דולר ורווחים של 2.54 מיליארד דולר.

ב-2009 כולה הרוויחה גוגל 6.5 מיליארד דולר, לעומת 4.2 מיליארד דולר ב-2008.

הרבעון הקשה ביותר בתולדותיה של גוגל עד כה היה האחרון של 2008. ברבעון זה, שאפיין את שיא המשבר הפיננסי של ה"סאב-פריים", הרוויחה גוגל רק 382 מיליון דולר, ירידה של 70% לעומת הרבעון הקודם. עם זאת, אפילו ההכנסות ברבעון זה היו גבוהות במקצת מאלו שקדמו לו.

ברבעון הראשון של 2009 היה אפשר לראות נתון חריג: ירידה בהכנסות גוגל, לראשונה בתולדות החברה. אבל הרווחיות שוב חזרה ל-25%, מה שמלמד על מגמת קיצוץ וחיסכון בגוגל בתקופה שבין סוף 2008 ועד מרץ 2009. גם הרבעון השני של 2009 הצביע על קיפאון מסוים, ללא גידול בהכנסות, אך עם 26% רווחיות. החל מהרבעון ה-3 של 2009, גוגל המשיכה להמריא.

שנים של גידול בהכנסות

כאמור, הכנסות גוגל ב-2011 היו 37.9 מיליארד דולר, והכנסות גוגל ב-2010 עמדו על 29.3 מיליארד דולר.

ההכנסות של גוגל ב-2009 עלו ל-23.65 מיליארד דולר, אך ב-2010 עלו ל-29.32 מיליארד.

זאת בהשוואה להכנסות של 21.79 מיליארד דולר ב-2008, 16.59 מיליארד ב-2007 ו-10.6 מיליארד ב-2006.

כאשר היתה חברה קטנה ופרטית, סיימה גוגל את 2001 עם הכנסות של 86 מיליון דולר בלבד.

שנה אח"כ (2002), ההכנסות כבר עלו ל-439 מיליון.
ב-2003 הכניסה גוגל כבר 1.46 מיליארד, ב-2004 הכניסה 3.18 מיליארד דולר, וב-2005 6.13 מיליארד דולר.

לשם השוואה, ב-2003 (לפני ההנפקה הציבורית בניו-יורק), הרוויחה גוגל "רק" 0.1 מיליארד דולר.
ב-2004 היא הרוויחה 0.399 מיליארד דולר, גידול של 400%.

כבר בשנת 2005 הורגשה הקפיצה הגדולה ברווחים. הם עלו ל- 1.46 מיליארד דולר.

ב-2007 הרוויחה גוגל 4.2 מיליארד דולר, שיפור משמעותי לעומת ה-3.07 מיליארד של 2006.

חשבונאות יצירתית
בואו נביט רגע על שנת 2009 של גוגל, וננסה לנתח את המספרים בצורה קצת שונה.

סך ההכנסות של גוגל ברבעון הרביעי (Q4) של 2009 היו 6.67 מיליארד דולר.

לכן בממוצע, עשה גוגל 74.11 מליון דולר כל יום.

לפי חישוב זה, כל שעה של גוגל שווה 3.08 מליון דולר.

אם מפצלים את הזמן לחתיכות קטנות יותר, אז ערכה הפיננסי של דקת-גוגל הוא 51,466 דולר.

לפי אותו חישוב, מחיר שניית-גוגל הוא 857 דולר.

מניית גוגל היתה שווה בשיאה 714 דולר. כיום פחות מ-500.

לפיכך, גוגל יכול להרשות לעצמו לקנות מניה של עצמו בכל 6 עשיריות השנייה.

מבחינתנו, גוגל מכניס בשנייה אחת 3,205 שקלים, 83% משכר המינימום בישראל (העומד על 3,850 ש"ח).

ולפי אותו חישוב בדיוק, גוגל עושה בשנייה וחצי הרבה יותר ממה שמרוויח עובד שכר מינימום ישראלי בחודש תמים.

אם גוגל יושבת, מכל סיבה שהיא, ל-2.44 שניות, הרי שהוא בזבז משכורת חודשית שלמה של עובד ממוצע בישראל (השכר הממוצע במשק עומד בערך על 7,800 שקלים לערך).

אם, בתרחיש אוטופי, יוקם ועד עובדים בגוגלפלקס, שיחליט להשבית את מנוע החיפוש הגדול בעולם למשך שבוע שלם, אז החברה תפסיד לפחות 518 מליון דולר. במקרה כזה, נפילת מניית גוגל בבורסה עשויה לנפח את ההפסדים לסכום גדול בהרבה.

לפי נתוני האו"ם, מחצית מאוכלוסיית העולם חיים על פחות מ-2 דולר ליום. לפי הסטטיסטיקה הזאת, הרי שגוגל יכול לפרנס בכל יום, למעלה מ-428 בני אדם עניים, בשנייה אחת.

לכן, אם גוגל יוותר על הכנסותיו ליום אחד בלבד, הוא יוכל לפרנס לפחות 37 מליון בני אדם רעבים.
אבל זו דמגוגיה, כמובן.

עד המדינה בפרשת הולילנד

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Wed, 18 Jan 2012 16:30:00 +0000

כמה קשה היה לאתר את שמו של ש"ד, עד המדינה בפרשת הולילנד; במיוחד לאחר שהוא כבר נחשף בתקשורת ב-2010, כולל תמונות ומידע על מצב בריאותו. טוב שהמדינה מגנה עלינו, משתמשי גוגל ובלוגרים, ומוציאה צוי איסור פרסום.

גוגל מתאבדת על גוגל פלוס

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Wed, 18 Jan 2012 09:26:00 +0000

שילוב "גוגל+" בתוצאות החיפוש של גוגל הוא מעשה חרקירי מצידו של לארי פייג', מנכ"ל החברה; הצעד מזכיר את הנסיונות הנואשים של יאהו לשלב שירותים מסחריים כושלים בתוצאות החיפוש של מנוע החיפוש הדועך; איך פותרים את הפלונטר? סוגרים את המוצר הכושל, וממשיכים הלאה

לארי פייג', מנכ"ל גוגל, החליט ב-2011 ש"גוגל פלוס" הוא מוצר אסטרטגי של גוגל. ההנפקה של פייסבוק מתקרבת, וגוגל תעשה הכל כדי להרוס את המסיבה הפיננסית בניו-יורק. פייג' החליט להפעיל את נשק יום הדין: שילוב "פלוס" בתוצאות החיפוש של גוגל, מהלך שאף משתמש גוגל לא ממש ביקש לראות.

זהו צעד תוקפני במיוחד: ראשית, הוא תוקף את הצרכנים, שאינם בהכרח מרוצים מן המידע החדש שמופיע להם בתוצאות. שנית, הוא תוקף את המתחרים הישירים - פייסבוק, טוויטר ודומיהם - בכך שהוא מנצל את הכוח המונופוליסטי של גוגל בשוק החיפוש, כדי לפגוע בחברות אחרות. חקירה מטעם ה-FTC כבר בדרך.

הבעיה האמיתית של גוגל היא, שהמשתמשים ממש לא מתכוונים להצטרף ל"פלוס" בגלל המהלך האחרון. ראשית, ממש טוב להם בפייסבוק; כדאי אפילו לנסח את זה אחרת: הם ממש מאושרים בפייסבוק, לא פחות. שנית, מאוחר מדי לשנות את האקלים היציב בעולם הרשתות החברתיות. הניצחון הסוציאלי של פייסבוק הוא מוחלט, ואין לגוגל את הכוח העסקי והשיווקי כדי לשנות את המצב.

הגרף לא משקר - בואו תראו את המוות ההדרגתי של "גוגל פלוס", דרך כלי ה-Insights של גוגל:

אפשר לראות את ההתלהבות של הגולשים החל מסוף יוני 2011, כאשר "גוגל+" הושק בתרועה רמה.
אך תוך זמן קצר מאוד, המשתמשים הראשונים התקררו ויצאו מהחדר.
השירות נפתח לקהל הרחב בספטמבר 2011, אך למרות הגיאות הזמנית, המשתמשים חזרו לפייסבוק.

לארי פייג' הגדיר מספר מצומצם של שירותים אסטרטגיים עבור גוגל ל-2012 והלאה:
1) חיפוש
2) אנדרואיד
3) יוטיוב
4) פלוס
5) כרום
6) לוקאלי

אין ספק שמצבה של גוגל בשוק החיפוש הוא מצוין, ואין מתחרה חדש באופק.
גם אנדרואיד ממריא, בעיקר באסיה ובשווקים המתעוררים, בגלל שהוא זול ופתוח.
יוטיוב היה ונשאר להיט ענק, שרק הולך ומתחזק מיום ליום - גם לו אין מתחרים.
הדפדפן "כרום" הצליח לפצוע אנושות את "אקספלורר" האיטי והכבד, ולהחליש את "מוזילה" הסימפטי.
החיפוש הלוקאלי של גוגל מראה סימנים של תבונה, ועונה על חלק מן הצרכים המקומיים של צרכנים בעולם.

אבל ב"גוגל פלוס" המצב שונה לחלוטין. גוגל היתה ממוקדת מדי בחיפוש בשנים 2004-2006 ולכן החמיצה את הזדמנות הכניסה לשוק החברתי החדש. עברו יותר מדי שנים, וכיום השוק הזה נשלט על ידי חברה גאונית אחת, שלמדה מכל הטעויות של כל שאר החברות.

כיום, וזה הכי חשוב - אין דרישה צרכנית לפייסבוק טוב יותר. וגם אם היתה - משתמשי פייסבוק לא יכולים לנטוש את הזירה החברתית האהובה שלהם, מכיוון ש"עלויות המעבר" הן גבוהות מדי. כולם כבר שם: הסבתא, הדודה, העמיתים לעבודה, החברים מהתיכון והאקסים.

צריך להודות על האמת העגומה: המשתמשים של פייסבוק הם כמעט נעולים לחלוטין, מה שיוצר "גן עדן סגור" עם "חרב מתהפכת" ביציאה: יצאת מפייסבוק, יצאת מהחיים. זה לא עניין של סגירת חשבונות, זה עניין של שינוע המון ענק של 600 מליון אנשים מביתם הוירטואלי, אל שממה לא-נודעת.

במילים פשוטות:

להחליף דפדפן זה קל, גם טכנית וגם רגשית
לייצר ולקנות "אנדרואיד" זה יותר זול, ולכן ההמונים מתנפלים
יוטיוב הוא הראשון בתחומו, הגדול בתחומו, ולמעשה - מונופול
מנוע החיפוש של גוגל עדיין נותן את השירות הטוב ביותר (מלבד בסין וברוסיה, כנראה)
לעזוב את פייסבוק זו לא אופציה ב-2012

כל בכירי גוגל צריכים להפנים את העובדה ששילוב "גוגל פלוס" בתוצאות החיפוש הוא מעשה איוולת, הפוגע במשתמשים בצורה בוטה. מעבר לכך, הצעד הזה לא ישפיע על המשתמשים בשום צורה חיובית. גם מי שמאוד רוצה לעזוב את פיסבוק, לא יעזוב - כי בגוגל פלוס אין אף אחד, למעשה, מלבד גוגל עצמה.

כאשר מחפשים בגוגל music, מקבלים המלצה על דפי גוגל+ החדשים של בריטני ספירס וסנופ דוג. לא צריך להיות מהנדס תוכנה גאון בגוגל, כדי לדעת שזו לא תוצאה איכותית, רלוונטית או צפויה. גוגל אמור לתת לי רשימה של האתרים המובילים בתחום המוסיקה, לא את בריטני ספירס. גוגל אמור "לשמור על גחלת החיפוש", לתת לי את המידע הטוב ביותר, ולא לדחוף לי בפרצוף את השירות הבלתי-פופולרי שלו.

הניסיון של גוגל לפצוע את פייסבוק לפני ההנפקה במאי-אפריל 2012, היה ניסיון נואל. המהלך מזכיר את המזימות של מיקרוסופט, שנועדו לפגוע במתחרים פוטנציאליים, גם בתחומים שלא היו קשורים כלל בעסקי הליבה של מיקרוסופט. גם מנוע החיפוש של יאהו ניסה לדחוף את המשתמשים שלו עמוק יותר אל תוך הפורטל, ובכך פגע באיכות התוצאות, במוניטין שלו - ובסופו של דבר, לעליית המתחרה הגדול שלו, גוגל.

צריך לזכור: גם אם גוגל ימשיך להבליט את "פלוס" בתוצאות החיפוש שלו, על כל המונחים הרלוונטיים, משתמשי פייסבוק לא ינועו ממקומם. וזה מה שגוגל לא מבינה: פשוט טוב להם מדי מכדי לעזוב. רק מתקפת האקרים אימתנית, ארוכה ורצופה על פייסבוק, שתכריע את כל חוות השרתים שלה ברחבי העולם, יכולה להשפיע במשהו על רצונם של משתמשי פייסבוק לחשוב על עזיבה, ולו זמנית.

לאור הכישלון המוחלט של גוגל פלוס, אין למנהלי גוגל שום ברירה אלא להכריז על נסיגה מיידית - ולנטוש את הספינה החברתית השוקעת, בטרם המוניטין של גוגל ישקע ביחד איתה. זהו חרקירי תדמיתי, מהסוג שמשניא חברות, הורס מותגים ומוביל למהפיכות בלתי צפויות.

גיל יונס עוזב את גוגל

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Tue, 10 Jan 2012 13:11:00 +0000

גיל יונס, מנהל מחלקת הקשרים עם סוכניות פרסום בגוגל ישראל (Agency Relationship Manager), עוזב את תפקידו ב"גוגל ישראל" לאחר שהצטרף אליה במרץ 2009.

יונס, לשעבר סמנכ"ל מכירות ושיווק בחברת "צור" (TZUR), המתמחה בעיצוב חווית משתמש (UX), שלח היום מכתב ללקוחותיו, עמיתיו ושותפיו מ"גוגל ישראל", בו כתב בין השאר:

"אחרי שלוש שנים בהנהלת צוות המכירות של Google ישראל הגיע הזמן להמשיך הלאה.
התקופה הזו היתה מרתקת, מלאת אתגרים, לא תמיד קלה, כזו ששילבה לימוד, עשייה, שיתוף פעולה עסקי ואישי ולפעמים גם כיף".

"היה לי לעונג להכיר את כולכם, לעבוד יחד ולהצמיח עסקים בזירת האינטרנט המקומית והבינלאומית.
אני נשאר בסביבה וממשיך להרפתקאה חדשה בתחום השיווק הדיגיטלי, פרטים נוספים בהמשך".

בתפקידו ב"גוגל ישראל", היה שותף להנהלת צוות המכירות של החברה, ואחריותו היתה לפתח מערכת קשרים עסקיים עם בכירים, מנהלים ומקבלי-החלטות בקרב חברות שיווק ופרסום. בין מטרות התפקיד: למקסם הכנסות מלקוחות קיימים, ולגייס לקוחות חדשים לגוגל ישראל.

גיל יונס מחזיק בתואר MBA מאוניברסיטת תל אביב. הוא נשוי ומתגורר בהרצליה.

מבין חבריו בפייסבוק אפשר למצוא את:

אדם שוב (ריפרש)
אדיר רגב (GO)
אלון חן (מנהל שיווק מוצר יוטיוב, גוגל ישראל)
אלון פסטר (מנהל שותפיות עם מז' אירופה, המז' התיכון ואפריקה - גוגל ישראל)
אמיר וייס (מנכ"ל יוניברסל מקאן דיגיטל)
אמיתי טפלא (מייסד טוטאל מדיה)
ענת גיסין (מרקום, אורנג' ישראל)
ענת הורביץ (גוגל ישראל)
אריאל הוכשטט (מנהל שיווק, גוגל ישראל)
אהרון דיקסטרו (סמנכ"ל לקוחות, גוגל ישראל)
אבירם צור (TZUR)
דניאל זלקינד (מנכ"ל אינלייט)
אפרת אגסי (גיוס ואיתור כשרונות, גוגל ישראל)
אפרת דגן (מובילת גיוס, גוגל ישראל)
אייל חן (לשעבר סמנכ"ל פיתוח עסקי, גוגל ישראל)
אייל מילר (מנהל פיתוח עסקים חדשים, גוגל ישראל)
גיא אלון אליאב (מנכ"ל נענע-10)
גיא פורה (סמנכ"ל ניו מדיה, גיתם BBDO)
גיא שמחון (מנכ"ל פובליסיס נט מדיה)
אילן ישועה (מנכ"ל וואלה!)
איריס בק-קודנר (מנכ"ל מקאן אריקסון ישראל)
אופיר כהן (מנכ"ל מקאן יוניברסל סרץ')
אור ליבן (מנהל קשרי סוכנויות, גוגל ישראל)
רחל ליפשיץ (מומחית יוטיוב ופרסום דיספליי, גוגל ישראל)
ריקי דרורי (סמנכ"ל שיווק, גוגל ישראל)
רונן הורן (מנהל תעשיות, גוגל ישראל)
שגיא חמץ (מנכ"ל בלינק)
שי גורן (מנכ"ל קבוצת פובליסיס)
טלי שריג אברהם (מנהלת שיווק מוצרים, גוגל ישראל)
תמר יסעור (מנכ"ל לאומי קארד)
תמיר יולביץ' (מנכ"ל דיסיי)
תומר שרון (חוקר ממשק משתמש, גוגל ניו-יורק)
ירון מרקוביץ' (מנהל חשבונות סוכנויות, גוגל ישראל)
יוסי ארז (סמנכ"ל דיגיטל, קבוצת אדלר-חומסקי)
אלרועי בוכמן (מנכ"ל קיי-לוג'יק)

סקר ועדת המדרוג לאינטרנט: איפה גוגל, פייסבוק, יוטיוב?

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Thu, 29 Dec 2011 09:28:00 +0000

וועדת המדרוג לאינטרנט פירסמה את דירוג אתרי האינטרנט בישראל - אך בלי שלושת המובילים: גוגל, פייסבוק ויוטיוב. אתרים אלו לא נכללו במדידה של הועדה. בסקר TIM של TNS טלסקר הם מככבים כל חודש, עם 91%, 72% ו-65% חשיפה. המסקנה: לא לסמוך על אף סקר כשהוא לבדו

אנשי "וואלה" מיהרו להתנפל על נתוני הרייטינג החדשים של ועדת המדרוג לאינטרנט. "אנחנו ראשונים", הם צעקו והתלהבו מעצמם. טוב, אנחנו רגילים לכך שבעולם של וואלה אין גוגל. אבל גם Ynet רצה לספר לחבר'ה: "האתר הגדול בישראל לבני 18 ומעלה".

לא דובים ולא אתרים.

הדו"ח הראשון של ועדת המידרוג לאינטרנט בישראל השמיט את שלושת כוכבי האינטרנט הישראליים: גוגל, פייסבוק ויוטיוב. הישראלים מחפשים מידע, משוחחים עם חברים וצופים בסרטונים - דרך שלושת האתרים הבינלאומיים הגדולים, אך בסקר החדש של ועדת המדרוג, הם פשוט לא קיימים.

נתוני ועדת המדרוג למדידת שיעורי גלישה באינטרנט בישראל - נובמבר 2011

ההבדל הוא בשיטת המדידה: סקר ועדת המדרוג מסתמך על כלי מדידה חודרני המושתל באתרים (קובץ 'קוקי') מטעם חברת גמיוס (Gemius). לעומתו, סקר TIM המתחרה מבצע תיחקור של המשתמשים ("איפה גלשת"). מן הסתם, גוגל, פייסבוק ויוטיוב לא ממש הסכימו שתוכנה ישראלית תמדוד להם את הרייטינג, ולכן אנשי ועדת המדרוג נותרו חסרי-אונים מולם.

ועדת המדרוג לאינטרנט פירסמה את הרשימה שלה, בלי לכלול את "הנעדרים" עם גילוי נאות: אין לנו נתונים לגביהם. הדבר הנכון לעשות הוא להוציא רשימה מתוקנת, הכוללת בראשה את כל האתרים הבינלאומיים המובילים, לצד מידע מלא על הסיבה לפיה אין לועדה אפשרות להוציא את המספרים שלהם.

סקר TIM של חברת TNS טלסקר התפרסם לאחרונה ב-19/12/11, והציג את דירוג האתרים לחודש נובמבר 2011.

כך נראית העשירייה המובילה לפי סקר טים (11/11):

שימו לב לשלושת המובילים - הם נעדרים מסקר ועדת המדרוג לאינטרנט

מכיוון שבדירוג של ועדת המדרוג לאינטרנט "הועלמו" גוגל, פייסבוק ויוטיוב - כל מי שנחשף לסקר הזה עלול לחשוב בטעות ש"וואלה" היא מובילת האינטרנט הישראלי. לא זה המצב: חברת "גוגל ישראל" בע"מ היא הצומת המרכזי של האינטרנט המקומי, בעוד פייסבוק שולטת ביד רמה בכל הזירה החברתית - ואתר YouTube הוא האתר הישראלי המוביל לפרסום סרטונים בעברית, באנגלית ובכל שאר השפות.

"גוגל ישראל" הוא אתר ישראלי, במובן הזה שהוא יושב על דומיין ישראלי, מציג ממשק עברי, מעסיק מהנדסים ישראלים (גם בישראל וגם בחו"ל), ומעורב בצורה עמוקה ביותר בקהילת העסקים הישראלית. גוגל עצמו מכיר היטב את נתוני הרייטינג של האינטרנט הישראלי, כפי שכתבנו כאן על ה"מדיה פלאנר" שלו.

"פייסבוק ישראל" היא אמנם גוף שלא קיים במציאות, אבל ענקית המדיה האמריקנית כבר הספיקה לתרגם לעברית מלאה את הממשק, מפעילה סוכנים (צד ג') בישראל, ועובדת בשיתוף פעולה עם גופים ישראלים רבים. למרבה ההפתעה, פייסבוק אינה מחזיקה בדומיין facebook.co.il אך העניין יסתדר עם הזמן.

"יוטיוב" גם היא לא פתחה חברת-בת בישראל. אבל היא חלק אינטגרלי מתוך תאגיד גוגל, שמיוצג בישראל בצורה מלאה. האתר מתורגם לעברית מלאה, מחזיק בדומיין ישראלי (YouTube.co.il), ומהווה חלק בלתי-נפרד מן הפעילות האינטרנטית של גולשי ישראל.

שיתוף פעולה מינימלי בין חברת TNS טלסקר ובין ועדת המדרוג יאפשר פרסום דו"ח מקיף יותר, מדויק יותר ואמין יותר. הדו"ח הזה יציג את שלושת הגדולים (גוגל-פייסבוק-יוטיוב), ואחריהם את שאר האתרים הישראלים.

בינתיים, הציבור הרחב צריך ללמוד לחיות עם העובדה שהסקר של ועדת המדרוג, לבדו, אינו נותן תמונה אמיתית של האינטרנט בישראל, וזאת במילים עדינות.

גוגל אנליטיקס תורגם סוף-סוף לעברית

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Thu, 22 Dec 2011 17:28:00 +0000

זה לקח להם 6 שנים, אבל זה קרה: גוגל תירגמו לעברית את ממשק שירות הסטטיסטיקה לאתרים, גוגל אנליטיקס, שהושק ב-2005. השירות זמין כעת ב-40 שפות. אז למה הוחלט שמבקרים באתר הם "אורחים", "דפים נצפים" הם "הצגות דף" - ואיך מתרגמים "באונס-רייט" לעברית?

כבר כמה שנים שהישראלים כאן מחכים, שגוגל תסכים להקצות משאבים לתרגום "אנליטיקס", שירות הסטטיסטיקות המתקדם והחינמי של החברה. ממשק "אדוורדס" תורגם כבר די מזמן לעברית. עכשיו, ברגע האחרון של 2011, זה קרה. בעדכון האחרון נוספו גם ערבית, קרואטית, הינדית (490 מליון דוברים!), לטבית, רומנית, סלובנית, סרבית ואוקראינית לרשימת השפות העדכנית בה נתמך 'אנליטיקס'.

גוגל טרם הודיעה על עדכון השפות בבלוג הרשמי שלה, אבל שלחה הודעה במסגרת ניוזלטר דצמבר של אנליטיקס.

תרגום הממשק של "גוגל אנליטיקס" לעברית יתרום לעלייה בכמות המשתמשים בשירות. רבים מן הישראלים העוסקים בתחום השיווק, נמנעו עד כה מלהעמיק יותר מדי ב"אנליטיקס" בגלל הרתיעה הטבעית שלהם מן השפה האנגלית. עכשיו כבר לא יהיו להם תירוצים.

אז איך נראה התרגום החדש? לא רע, מלבד כמה החלטות שנויות במחלקות. רוב בעלי האתרים מתייחסים לגולשים שלהם בתור "מבקרים". גוגל אנליטיקס קורא להם דווקא "אורחים".

במשך שנים תהינו איך לתרגם את המונח "באונס-רייט" (Bounce Rate), שמשמעותו הוא אחוז המבקרים שמחליטים לעזוב את האתר לאחר צפייה בדף אחד בלבד. התרגום שנבחר לבסוף הוא "שיעור יציאה מדף הכניסה", ניסוח קצת מסורבל למונח מורכב למדי.

גם המונח השגור "דפים נצפים" תורגם בצורה מוזרה ל"הצגות דף".
כך זה נראה בעמוד הסקירה הכללית:

במדור ה"יעדים" (Goals), במקום "רוורס גול פאת'", יש לנו "נתיב יעד הפוך". וזה תחילת עידן המשפכים: עד כה הורגלנו להשתמש בביטוי הלועזי "פאנל" (Funnel), עכשיו נתחיל להתרגל לזה, וגם ל"זרימת אורחים" (Visitors Flow) המשונה.

אז איך משנים את שפת הממשק לעברית? הולכים ל-Settings למעלה, מקבלים תיבת בחירה של כל השפות, ורצים עד למטה, לשפה האחרונה (מס' 40), שהיא "עברית" כמובן. לוחצים "שמירה" והממשק משתנה לגמרי.

מזל טוב, גוגל אנליטיקס: 2012 היא שנת העברית הרשמית.
וזכרו, בשביל גוגל, אנחנו תמיד נהייה במקום ה-40.

גוגל חוגג את חנוכה, אבל לא בישראל

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Thu, 22 Dec 2011 08:29:00 +0000

חיפושים על מונחי חנוכה באנגלית, בגוגל דוט-קום, מקפיצים קישוטים של מגיני-דוד צהובים מעל לתוצאות החיפוש; אבל בגוגל ישראל, כאן אצלנו, גוגל החליט ש'חנוכה' זה לא רלוונטי

מחפשי Hannukah ברחבי העולם מקבלים קישוטים מיוחדים עם ניחוח יהודי:

כך זה נראה מקרוב:

אבל מחפשי "חנוכה" בישראל כנראה לא חשובים מספיק עדיין:

הסיבה ל"אפליה"? חוק המספרים הגדולים.
לפי נתוני גוגל, יש רק 135 אלף חיפושים על חנוכה בעברית.
לעומת זאת, יש למעלה מ-1 מיליון חיפושים על חנוכה באנגלית.

מסתבר שהמילה 'חנוכה' באנגלית עושה קצת צרות ליהדות התפוצות.
יש יותר מדי דרכים להקליד את המילה, והרבה שגיאות בחיפושים:

Hanukkah הוא הביטוי הנכון (כן, עם שני K, כמו "חנוככהא", ועם H בסוף)
Chanukah (השגיאה הנפוצה ביותר)
Hanuka
Chanuka
Hanukka

בארה"ב נהוג גם לומר Festival of Lights במקום חנוכה, אבל המונח איננו יהודי מובהק.

כך נמצא הסוחר ירון שמיר, דוגמן ערבי

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Mon, 19 Dec 2011 21:43:00 +0000

פרסומת ישראלית "ירון שמיר: מיומנו של סוחר", שהופיעה ב-TheMarker, הציגה את דמותו של סוחר מט"ח ישראלי, כולל תמונה. בעזרת חיפוש התמונות ההפוך של גוגל נמצא ירון שמיר, בריא ושלם, במרתפי מאגר תמונות מסחרי, כשהוא ערבי לחלוטין

שירות חיפוש התמונות ההפוך של גוגל (Search by image) איפשר לי לזהות את מקור התמונה המופיעה בפרסומת הבאה, שהופיעה מטעם מט"ח 24 באתר דה-מרקר:

בתמונה: הפרסומת שהופיעה באתר TheMarker בתור "תוכן שיווקי"

השם "ירון שמיר" הוא המצאה - אין סוחר כזה. בכך אין סקופ גדול: המפרסם הגדיל לעשות, וטרח לציין בסוף כתבת התוכן השיווקי כי "שמות הלקוחות והפרטים המזהים שלהם שונו להגנתם".

אבל מה לגבי התמונה?

בעזרת גוגל, כאמור, ניתן היה לראות בקלות כי מקור התמונה הוא מאגר תצלומים מסחרי מפורסם, העונה לשם שאטר-סטוק (ShutterStock.com).

בתמונה: הדוגמן הערבי באתר Shutter Stock, המוכר את התמונה למפרסמים

במילות המפתח של עמוד התמונה מוסבר כי הדוגמן הוא למעשה ערבי. האתר מציע תמונות דומות, של מצולמים מוסלמים. כנראה שקל יותר לשכנע מישהו שאדם הוא ישראלי, אם מדובר בגבר ממוצא מזרחי. ראינו מספיק "סקנדינבים" בפרסומות ישראליות, וזה לא עובד.

ניתן למצוא את "ירון שמיר" מופיע להנאתו גם בפרסומת למכשיר אינסולין:

זו כמובן לא הפעם הראשונה או האחרונה, שפרסומת ישראלית מציגה דמויות וירטואליות של ישראלים מצליחנים, בעלי שם דמיוני ותמונת "סטוק". כתבנו כאן על מקרה דומה ב-2009. איכשהו, זה קורה יותר לפרסומות בתחום המט"ח והדיאטות.

רק שפעם היה הרבה יותר קל להתל בישראלים. עד לא מזמן, לא היתה שום דרך נוחה לאתר את מקורה של תמונה אקראית. כיום, גוגל עוזר לנו לחשוף את הבלוף - בתנאי שיש לכם את הכוח והזמן להשקיע בחיפוש תמונה הפוך. כל מה שצריך לעשות זה ללכת לחיפוש התמונות של גוגל, להקליק על לוגו המצלמה מצד שמאל של תיבת החיפוש - ואז לבחור מבין הדבקת קישור של תמונה ברשת, ובין העלאה של קובץ תמונה מהמחשב שלכם. בהצלחה.

[עדכון: כיומיים לאחר פרסום פוסט זה, הוחלפה תמונתו של 'ירון שמיר' בתמונה אחרת]

הדרת נשים - חיפוש חדש נולד

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Mon, 19 Dec 2011 13:19:00 +0000

המונח "הדרת נשים" נולד רק בדצמבר 2011, למרות עשרות שנים של פמיניזם ישראלי. ב"גוגל" אפשר לראות מתי הופיע החיפוש הזה לראשונה, מאיפה הוא מגיע, מהן הוריאציות שלו, ואיך זה קשור לשירת נשים

זה התחיל עם שירת נשים, מושג שבקושי זכה להתייחסות בציבוריות הישראלית עד לאחרונה.

ה"שיא" הראשון נרשם באמצע ספטמבר, סביב פרשת ההדחה של צוערים דתיים, שיצאו בעת טקס ובו שירה של זמרות חיילות. בסוף ספטמבר נראה היה שהעניין נרגע, אך הוא פרץ שוב בנובמבר, לאור הסערה במגזר הדתי, התבטאויות של רבנים - ולבסוף הבדיחה המביכה של אהוד ברק מול הרמטכ"ל גנץ.

שירת נשים - חיפושים בגוגל: ספט'-דצמ 2011; מקור: Google Insights

שירת הנשים, שהסעירה את דעת הקהל, נותרה עניין צה"לי בעיקרה. אך היא הובילה להתפתחות "שיח הדרת נשים", ראשון מסוגו בישראל.

מאז שיש לנו נתונים מדויקים על חיפושים בגוגל בישראל (2004, פחות או יותר), לא נרשמו חיפושים על "הדרת נשים". הביטוי הזה חדש לגמרי, והתקשורת הישראלית המציאה אותו מאפס, בסביבות נובמבר 2011.

עד היום הופיע הביטוי "הדרת נשים" כ-131,000 פעמים ברשת הישראלית, והמספר עולה בקצב מרשים.

חיפושים על הדרת נשים בדצמבר 2011 (מקור: Google Insights)

ניתן לראות עלייה דרמטית בחיפושים על "הדרת נשים" בגוגל, במהלך דצמבר. מפתיע לגלות שכמעט כל החיפושים מגיעים מאיזור ת"א, לפי גוגל אינסייטס (Google Insights). הדבר מלמד על כך שההתעניינות בנושא מגיעה מן המגזר החילוני, ולא מן המגזר הדתי, הממוקם בחלקו הגדול באיזור ירושלים. עם זאת, צריך לסייג ולומר שחלק גדול מן החיפושים בישראל מיוחס למחוז ת"א, בגלל מגבלות טכנולוגית של גוגל.

בניגוד לשירת נשים, שנתפסת כנושא בעל עניין מוגבל, נושא הדרת נשים נוכח בכל מקום: בתחבורה ציבורית, במקומות עבודה, בתי כנסת, פוליטיקה ועוד. נשים לא מרבות לשיר בציבור, אבל הן מודרות כמעט בכל תחומי החיים - ואפשר לראות את זה בחיפושים שלנו בגוגל.

גוגל מעדכן את הצעות השאילתות שלו בצורה מהירה יותר מבעבר, ולכן אפשר כבר לראות הצעות ספציפיות על נושא הדרת הנשים, ישר מתיבת החיפוש של גוגל ישראל:

הצעות גוגל ישראל על "הדרת נשים"

תוך התבססות על חיפושים מן החודשיים האחרונים, גוגל מציע:

הדרת נשים
הדרת נשים מהמרחב הציבורי
הדרת נשים ויקיפדיה (עדיין איך ערך כזה)
הדרת נשים בירושלים (כאמור, חיפושים מאיזור ת"א)
הדרת נשים בצה"ל (מהדהד את נושא "שירת נשים")
הדרת נשים ירושלים (בירת ישראל מובילה בהדרה)
הדרת נשים מה זה (התקשורת מחדירה מונחים חדשים, והציבור מנסה להישאר בעניינים)
הדרת נשים מבתי קברות (קדישא אוסרת לעיתים על נשים לשאת הספד, וקיימת הפרדה בהלוויות)

גם כאשר מחפשים באנגלית "Exclusion of Women", ידיעות חדשותיות באנגלית מהרשת הישראלית מככבות בראש עמוד התוצאות.

נראה שתופעת הדרת הנשים מצביעה על ההתפתחות הטבעית, הבלתי-צפויה והבלתי-מתוכננת של השיח הציבורי בישראל. נושא שהוזנח עשרות שנים, יכול להתפרץ ביום אחד, משום מקום, ורק בזכות כלים פומביים כמו גוגל אנחנו יכולים לנתח אותו, כמעט בזמן-אמת.

גוגל ישראל מחפשת לוביסט

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Fri, 16 Dec 2011 08:02:00 +0000

"גוגל ישראל" פירסמה לאחרונה מודעת דרושים עבור לוביסט ("מנהל מדיניות" בישראל), כדי שיעבוד מת"א באופן צמוד עם פוליטיקאים, רגולטורים ואנשי ממשל. מטרת המשרה היא לקדם נושאים כגון קניין רוחני, חופש ביטוי, פרטיות, חדשנות טכנולוגית ואינטרנט פתוח.

המשרה אינה חדשה, וכבר באוגוסט פורסם דיווח על כך ב-TheMarker IT. החיפוש אחרי העובד האידיאלי נמשך, ככל הנראה, וגוגל איננה מתכוונת להסתפק בשכירת חברת לוביסטים מקצועית.

גוגל מפעילה, מזה שנים, צוותי לוביסטים בארה"ב, שעובדים בוושינגטון מול חברי קונגרס ואנשי הממשל, כולל קשר ישיר עם הבית הלבן. גוגל הכפילה לאחרונה את מאמצי הלובינג שלה, ומשלמת לפחות 5 מליון דולר בשנה ללובינג בוושינגטון.

גם מיקרוסופט מפעילה לוביסטים נגד גוגל. פייסבוק נתפסה מפעילה לוביסטים ואנשי יח"צ נגד גוגל. ידוע גם הקשר ההדוק בין בכירי גוגל ובין ממשל אובמה. יו"ר גוגל, אריק שמידט, פיתח מערכת יחסים עם ברק אובמה, עוד בתקופה שבה היה האחרון רק סנאטור מן השורה.

גוגל עומדת בפני אתגרים קשים בנושא הפוליטי, לא רק בבית אלא גם באיחוד האירופי. עכשיו מחפשת הנציגות הישראלית של גוגל לוביסט מקומי. מכיוון שגוגל טרם הוכרז כמונופול בישראל, ייתכן שהמשרה תדרוש גם התמודדות עם הגבלים עסקיים. ע"פ גלובס, כ-130 לוביסטים בכנסת מייצגים כ-500 חברות עסקיות.

המשרה מוגדרת כ"משפטית", ודורשת "ניסיון ישיר בעבודה בפוליטיקה לאומית, ממשל, קבוצות חשיבה, קבוצות אינטרסים ותחום מדיניות ציבורית של תאגידים". תנאי המשרה נותנים גם העדפה להיכרות מוקדמת עם הצרכים המיוחדים של ענף ההייטק בכלל, וענף האינטרנט בפרט.

מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל, עוסק בנושא זה כבר תקופה לא קצרה. אבל הוא אינו לוביסט מקצועי, והיכולת שלו להקדיש את עצמו לפוליטיקה הישראלית הוא מוגבל, לאור שלל המטלות המונחתות עליו מצד הממונים עליו באירופה וארה"ב.

העובדה שמשרת הלוביסט בגוגל ת"א טרם אויישה, למרות החודשים הרבים שעברו מאז פרסומה, מלמדת על הרצינות של גוגל ישראל, לשכור איש-מקצוע לטווח ארוך, במאמץ להשפיע על הממשלה והכנסת, ולמנוע חקיקה שתפגע ביכולת של גוגל לפעול בישראל באופן חופשי.

מכיוון שהמשרה מנוסחת באנגלית, היא מוצגת כאן בשפת המקור:

As our Manager for Public Policy and Government Relations in Israel, you will represent Google externally with government, regulators and third parties, as well as help manage our local public policy strategy and campaigns. You will work with a cross-functional team of Google employees in Israel as well as with a closely-coordinated global Public Policy team to advance policy positions that benefit our users and an open Internet more generally.

בהצלחה למועמדים, כמובן.

חיפוש קולי בעברית של גוגל - אפליקציה קריטית לסלולר

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Fri, 09 Dec 2011 06:50:00 +0000

במזל טוב, גם השפה שלנו (עברית) נוספה לרשימת השפות הזמינות בחיפוש הקולי של גוגל לניידים (Voice Search). עכשיו אפשר לנסח שאילתות עבריות ארוכות בלי להקליד אות אחת. מה היתרונות והחסרונות של חיפוש קולי בסלולר?

גוגל הכריזה ב-5 בדצמבר 2011 על הוספת עברית וערבית לרשימת השפות הזמינות לחיפוש קולי בטלפונים ניידים (Voice Search). האפליקציה החינמית משולבת היטב בתוך אנדרואיד, ומוצעת בחינם גם למשתמשי אייפון.

השירות הוכרז ב-5/12, אך לא התעדכן אוטומטית בכל המכשירים באופן מיידי. עבור חלק מן המכשירים בישראל, העדכון הופיע ברשימת השפות רק כעבור 4 ימים.

"גוגל ישראל" מקדמת את השירות העברי בעזרת סרטון מיוחד (מופיע כאן), בו מופיעה מיכל סגלוב, מהנדסת תוכנה במרכז המחקר והפיתוח של גוגל ישראל. סגלוב היא בוגרת הפקולטה למדעי המחשב של הטכניון - והתשובה המוצלחת של גוגל לטרנד הדרת הנשים, ששוטף את ישראל בגל עכור של שוביניזם.

בסרטון: מיכל סגלוב, מהנדסת תוכנה, גוגל ישראל

מעניין לראות שברשימת השפות של החיפוש הקולי, מופיע סוג מאוד מסוים של ערבית: ערבית ישראלית. מסתבר שהדיאלקט של ערביי ישראל שונה מספיק מזה של ערבים במדינות אחרות. מלבד ה"ערבית הישראלית", מופיעים דיאלקטים (ניבים) של ערבית במדינות כמו מצרים, ירדן, כווית, לבנון, קטאר ואיחוד האמירויות.

מי צריך חיפוש קולי בטלפון הנייד? ובכן, זה לא סוד שגם המקלדות הוירטואליות המתקדמות ביותר אינן נוחות למשתמשים. הכפתורים עדיין קטנים מדי עבור אלו עם אצבעות גדולות, והסיכוי לעשות טעות מעצבנת בזמן ההקלדה הוא לא קטן. תוסיפו לזה את העובדה שההקלדה דורשת מן המשתמש להסיט את עיניו מן הכביש (אם הוא נוהג) ומאנשים אחרים (אם הוא נמצא בסיטואציה חברתית), ותקבלו צורך דחוף בחיפוש קולי חכם.

כידוע, השירות לא מושלם, ושאילתות מסוימות לא מיתרגמות היטב מקול לטקסט. עד כה, ישראלים חיפשו קולית בעיקר באנגלית. המבטא האנגלי של ישראלים מקשה עליהם לבצע חיפושים קוליים ביעילות. חלק מהמחפשים הישראלים נאלצים, עד היום, לסגל לעצמם מבטא אמריקני או בריטי, כדי לקבל תוצאות טובות. עבור מי שאינו מיטיב להתנסח באנגלית, חיפוש קולי באנגלית אינו אופציה כלל.

החיפוש הקולי בעברית עובד יפה, באופן מפתיע. גוגל השיקו את השירות במזרח התיכון רק לאחר שהיה להם מדגם מספיק גדול של מילים. גוגל טוענים שהזינו למערכת כ-1 מיליון ביטויים בכל שפה. אם השאילתה מנוסחת בצורה ברורה ורהוטה, לכאורה לא אמורה להיות סיבה לטעות. אלא שכל מי שהתנסה בשירות, יודע לספר שהוא לא אמין - חווית משתמש הפוכה מזו של החיפוש הטקסטואלי בגוגל.

בעולם אידיאלי, כל חיפוש קולי יהפוך אוטומטית לחיפוש טקסטואלי מדויק, המתבצע באופן מיידי, וללא "התלבטויות" שבהן ישתף מנוע החיפוש את המשתמש המוטרד והעצל. אם גוגל מספיק "בטוח" שהתוצאה שלו מושלמת, הוא לא אמור לתת לנו לבחון את הטקסט לפני שהוא הופך לחיפוש אמיתי. אך כיום, לא זה המצב: בשאילתות מורכבות, גוגל מציג רשימה קצרה של "פרשנויות": שאילתות פוטנציאליות שאנחנו צריכים לבחור מתוכן.

לדוגמה, שאילתה פשוטה לכאורה כמו "כיפה אדומה הלכה ביער ופגשה זאב", הומרה לטקסטים תמוהים כגון "כיפה אדומה על חם בעיה או להתקשר לפריז"; מתוך רשימת האפשרויות שגוגל מציע עבור השאילתה הזו, אף אחד מהן לא היתה נכונה.

שאילתה אחרת, "דודו טופז התאבדות פברואר", הציעה רשימת אופציות, כאשר השאילתה הנכונה הופיעה במקום הרביעי. עצם העובדה שהמשתמש נדרש למאמץ מנטלי לבחירת ההמרה הנכונה - כמעט ומייתרת את השירות, במבחן מחמיר של משתמש ממוצע.

איך מחליפים בין עברית לאנגלית
אחת הבעיות המרכזיות של חיפוש קולי בעברית היא ההחלפה חזרה לאנגלית. בהקלדה רגילה, אין בעיה כזאת, כיוון שתיבת החיפוש מקבלת אוטומטית כל שפה. בחיפוש קולי, אולי "עקב האכילס" של השירות העברי היא חוסר יכולתו להבין באיזו שפה מדובר, ולהחליף אוטומטית לשפה האנגלית לפי השאילתא.

כרגע, אם מעוניינים לשנות את השפה, צריך לבחור "הגדרות" (Settings) ואז לבחור שפה מהרשימה הנגללת. זה לא נוח, במיוחד אם נמצאים בלחץ של זמן, בנסיעה או טרודים במשימה אחרת. החיפוש הקולי עובד היטב רק כאשר הוא אינטואיטיבי, מהיר ונטול-שגיאות. לכן, המשימה המורכבת הבאה של גוגל היא זיהוי דיאלקט לפני ביצוע פעולת ההמרה לטקסט.

האמריקנים, למשל, מחפשים באנגלית מרבית הזמן. מיעוטים אתניים כמו הקהילה ההיספאנית זקוקים לחיפוש בספרדית-אמריקנית. לכן, נושא החלפת השפה בארה"ב הוא פחות קריטי. ספרדית, אגב, היא השפה המגוונת ביותר מבחינת כמות הניבים הלאומיים השונים המוצעים בחיפוש הקולי של גוגל.

בעיה נוספת של חיפוש קולי היא פומביות החיפוש. כאשר אנחנו מקלידים משהו על הסמאטרפון שלנו, אף אחד מסביבנו לא ממש יודע מה אנחנו עושים. לעומת זאת, כאשר אנו מבצעים חיפוש קולי, כל הסביבה שומעת מה אנחנו "חושבים". זה יכול להיות בעייתי במיוחד אם השאילתא שלנו מעידה על העדפה אינטימית, עניין כספי או בטחוני. כמובן שאפשר "ללחוש" למכשיר, אבל זה הופך את הפעולה להרבה פחות נעימה.

מבחינת נושא הפרטיות (Privacy), גוגל בעצם מקבלת מאיתנו הקלטה אישית בלי לומר בדיוק איפה היא נאגרת. מכיוון שמכשירי אנדרואיד רבים מקושרים ישירות לחשבונות גוגל (ג'ימייל וכו'), גוגל עכשיו גם יודעת איך נשמע הקול שלנו. יש לכך השלכות משפטיות, בעיקר בכל מה שנוגע לשירותים פיננסיים, שבהם הקול שלנו מזהה אותנו מול בנקאים.

גוגל תצטרך להוכיח, בשנים הקרובות, שהיא יודעת לשמור את ההקלטות האישיות שלנו ולהגן עליהן מפני גורמים זדוניים. גוגל היא חברה הידועה בנטייה האובססיבית שלה לאגור מידע, ללמוד אותו להפיק ממנו תועלת עתידית. עצם ההסכמה שלנו לתת לגוגל את הזכות "לצותת" לחיפושים הקוליים שלנו, במובן של הקלטת קולנו האישי, היא מבחן לבגרות וליושר של גוגל כחברה ציבורית אחראית.

פעולות קוליות
בשביל לנווט במהירות לאתר עם שם קצר, לא צריך חיפוש קולי. אבל ברגע שהשאילתא הופכת מורכבת, ואנחנו לא בטוחים שיש לנו זמן בשבילה, נוח יותר לומר את החיפוש מאשר לכתוב אותו.

החיפוש הקולי של גוגל מאפשר גם ביצוע פקודות קוליות (Voice Actions) על אנדרואיד.

הפעולות האפשריות, בינתיים לא בעברית, הן שליחת סמס, התקשרות עסקית, התקשרות רגילה, מעבר לשם אתר, ניווט לשם עסק או מקום במפה, ומפה של מיקום מסוים.

send text to [contact] [message]
call [business]
call [contact]
go to [website]
navigate to [location/business name]
directions to [location/business name]
map of [location]

ביצוע פקודות קוליות הפך למיינסטרים עם השקת "סירי" (Siri) של "אפל". עם זאת, הוא עדיין לא נפוץ בקרב מרבית המשתמשים.

אז מי באמת צריך חיפוש קולי ופקודות קוליות בנייד שלו?
1) נהגים (אסור להם להקליד)
2) משתמש שלא יודע לאיית שאילתות (ילדים, מוגבלים)
3) משתמש ממהר (ספורטאים, אנשי עסקים, סטודנטים)
4) משתמש עצלן
5) משתמש עם שאילתה ארוכה מאוד
6) משתמש שיש לו רק יד אחת זמינה (בקושי)

דבר אחד בטוח כרגע: חיפוש קולי ופקודות קוליות בסלולר הן לא משהו שאנחנו רוצים לעשות ליד אנשים, בעיקר לא בסביבה שבה אנו מוקפים בזרים. לכן, אוכלוסיית הנהגים היא ככל הנראה קהל היעד העיקרי של העולם הקולי הסלולרי.

טווח ההגעה של גוגל בישראל: 905,000 איש לפי אדוורדס

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Wed, 07 Dec 2011 17:26:00 +0000

מתוך מערכת Google AdWords בישראל

בלעדי: מערכת גוגל אדוורדס מעריכה את מספר המשתמשים שנראו בנכסי גוגל ב-905,000 בני אדם בלבד; הנתון הזה מקטין את ישראל כמעט פי 5 מגודלה הממשי; המספר אף נמוך מסעודיה (986 אלף), בעוד השטחים הפלשתינאים מוערכים ב-15 אלף בני-אדם בלבד

בישראל למעלה מ-4.7 מיליון גולשים, אבל ע"פ הערכות Google AdWords, המספר הרלוונטי למפרסמים בגוגל הוא רק 905 אלף בני-אדם.

הנתון המביך הזה, המכונה "טווח הגעה" (Reach) זמין לכל מפרסם אדוורדס. הכלי נקרא "מיקוד לפי מיקום", והוא עבר שינוי משמעותי לאחרונה.

ייתכן שמדובר בתקלה סטטיסטית, אך היא בהחלט לא מחמיאה לישראל כרגע.

לפי גוגל אדוורדס:

במחוז תל אביב יש 762 אלף משתמשי גוגל
במחוז המרכז יש 66 אלף משתמשי גוג
במחוז ירושלים יש 38 אלף משמשי גוגל
במחוז חיפה יש 29 אלף משתמשי גוגל
במחוז הדרום יש 13 אלף משתמשי גוגל
במחוז הצפון יש 11 אלף משתמשי גוגל

ובעולם, בינתיים:

לערב הסעודית (סעודיה) יש 986 אלף משתמשי גוגל
מצרים: 528 אלף
ירדן: 243 אלף
לבנון: 239 אלף
עירק: 165 אלף
איראן: אין נתונים
לוב: 46 אלף
בשטחים הפלשתינאים: רק 15 אלף
העיר ניו-יורק: 13 מיליון
לונדון: 24 מיליון משתמשי גוגל (!)
פריז: 13 מיליון משתמשי גוגל (ובכל צרפת: 37 מיליון)
סין: רק 19 מיליון משתמשים גוגל
הודו: רק 18 מיליון משתמשי גוגל
רוסיה: 11 מיליון משתמשי גוגל
ברזיל: 45 מיליון משתמשי גוגל
הונג-קונג: 2 מיליון משתמשי גוגל
שבדיה: 5 מיליון משתמשי גוגל
ארה"ב: 198 מיליון משתמשי גוגל (!)
העיר הקטנה מאונטן-ויו, קליפורניה, בה ממוקם מטה גוגל: 162 אלף משתמשי גוגל

לא ייתכן שארה"ב, הגדולה מישראל פי 40 באוכלוסייתה, תכיל פי 220 משתמשי גוגל לעומת ישראל.

גם לא ייתכן שעיר הייטקית קטנה בארה"ב, בעלת 76 אלף תושבים בלבד, תכיל את אותה כמות המשתמשים כמו כל מחוזות ישראל מלבד ת"א.

אין דרך ליישב את הנתונים הללו עם המציאות, ולכן המסקנה היחידה היא שזוהי תקלה באומדני המערכת, הנובעת ככל הנראה מחוסר-תשומת לב של מהנדסי גוגל למדינות קטנות כמו ישראל.

לפי סקר TIM המתפרסם בישראל באופן קבוע, לגוגל יש נתח שוק של כ-90% בקרב גולשי ישראל. זה אומר שציבור המשתמשים הריאלי של גוגל הוא לפחות 4.2 מיליון ישראלים. לפי הערכה זו, "טווח ההגעה" שאותו מפרסם גוגל בעניין ישראל מציג מספר הנמוך פי 4.6 לעומת הנתונים הריאליים המצויים בידנו כעת.

הנתונים של אדוודרס סותרים גם מערכת אחרת של גוגל, "דאבלקליק אד פלאנר" (Ad Planner).
לפי מערכת תכנון המדיה של גוגל, המשמשת מקצועני פרסום בכל העולם:

בישראל 4.7 מיליון משתמשי אינטרנט
3.8 מיליון משתמשי יוטיוב ישראלים
3.5 מיליון משתמשי פייסבוק ישראלים
2.9 מיליון משתמשי וואלה
2.6 מיליון משתמשי ynet
2.2 מיליון משתמשי ויקיפדיה (בכל השפות)

למי שלא מאמין, כך זה נראה במערכת הפרסום של גוגל כעת, בשפה העברית:

גוגל, מצידה, מסייגת את אמינות הנתונים ב"דיסקליימר" הבא:

"טווח הגעה הוא אומדן של הקהל שבמיקום יעד, המבוסס על קובצי cookie יחודיים. אומדן טווח ההגעה עשוי להיות שונה במידה משמעותית מנתונים של מפקדי אוכלוסין, משום שהוא מבוסס על מספר המשתמשים שנראו בנכסי Google. בנוסף, אומדן טווח ההגעה משתנה כתוצאה ממגוון של גורמים, ביניהם מספר המכשירים או הדפדפנים לכל למשתמש, מספר האורחים במיקום שנבחר ומשך פעילות המשתמש".

"יש להשתמש באומדן טווח ההגעה כקו מנחה כללי בלבד לקביעת המספר היחסי של משתמשים במיקום יעד, בהשוואה למיקומי יעד אחרים".

סקנדל Carrier IQ פוגע ב"אנדרואיד" של גוגל

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Thu, 01 Dec 2011 16:52:00 +0000

גוגל שוב הסתבכה בפרשייה חמורה של פגיעה בפרטיות: למעלה מ-100 מליוני מכשירים סלולרים, רובם של "אנדרואיד", נמכרים לצרכנים עם תוכנת ריגול בשם Carrier IQ העוקבת אחרי פעולות הגולש ושולחת נתוני מעקב לשרתי החברה וספקיות הגישה; כדור השלג החל להתגלגל בזכות טרבור אקהרט, מהנדס מערכות אמריקני

תעשיית הסלולר העולמית סוערת סביב הגילוי לפיו תוכנת מעקב בשם "קריאר איי-קיו" (Carrier IQ) בולשת אחרי משתמשי סמארטפונים, אוספת נתונים אינטימיים ושולחת אותם לשרתי החברה דרך הרשת.

מהנדס תוכנה בשם טרבור אקהרט (Trevor Eckhart) פירסם סרטון וידאו באורך 17 דקות, בו הראה כיצד מכשיר HTC, עליו מותקנת מערכת הפעלה 'אנדרואיד' של גוגל, עוקב אחרי כל לחיצת-מקש בעזרת התוכנה החשאית הזו, המותקנת על גבי כ-140 מליוני סמארטפונים ברחבי העולם (לפי פרסומי החברה עצמה). גם על חלק ממכשירי סמסונג, שותפה עסקית מרכזית של גוגל, מותקנת תוכנה זו.

למרבה האימה, נמצאים משרדי "קריאר איי-קיו" באותה עיר בה נמצא ה"גוגל-פלקס", המטה הראשי של חברת גוגל: מאונטן-וויו, קליפורניה (Mountain View). המרחק בין משרדי החברות: 8 דקות נסיעה.

תוכנת Carrier IQ מגדירה עצמה כ"מודיעין לשירותי מובייל", אך לטענת אקהרט התוכנה מסוגלת:

לזכור כל הקשה על המסך
לתעד כל חיפוש בגוגל
לעקוב אחרי משלוחי סמס
להקליט שיחות וקולות
להשיג את המיקום שלנו
לבצע שיחות טלפון
לצותת להתכתבויות דואר אלקטרוני
ועוד

אקהרט הגדיל לעשות, כאשר הוכיח כי התוכנה שולחת נתונים רגישים לשרתיה גם כאשר המשתמש מנותק מן הרשת הסלולרית שלו ("מצב טיסה"). במצב זה, התוכנה נעזרת בחיבור wi-fi כדי לשלוח את הנתונים. מומחים משפטיים אומרים כי פעולת התוכנה מהווה ציתות בלתי-חוקי לכאורה, עבירה פדרלית בארה"ב.

כל מחזיקי הסמארטפונים לא ידעו עד היום שהתוכנה מותקנת על המכשיר שלהם. מחזיקי המכשירים אינם יודעים כיצד לגשת אליה, להסיר אותה או לדעת מה אספה עליהם. גם לאחר שהסיפור נחשף בתקשורת הבינלאומית, המשתמשים נותרו חסרי-אונים: אין להם כלים להתמודד עם האיום השוכן בכף ידם.

מחזיקי "אייפון", כך מסתבר, דווקא נפגעו מן התוכנה. זאת למרות ש"אפל" מפעילה מערכת מחמירה של בדיקות חומרה ותוכנה מול ספקיות הגישה. "הגן הסגור" של סטיב ג'ובס ז"ל התברר כמועיל, אך באופן מוגבל.

"אפל" הודתה באופן רשמי כי אכן התקינה את התוכנה בעבר על חלק ממכשיריה, אך הפסיקה לעשות זאת מאז מערכת ההפעלה iOS-5. זה אומר שחלק ממחזיקי אייפון 4 (ודגמים קודמים) חשופים לתוכנה. כמו כן, הבטיחה "אפל" להסיר את התוכנה בעדכונים הבאים שלה.

שתי ספקיות הגישה המובילות בארה"ב, "ספרינט" ו-"איי-טי-אנד-טי" (AT&T) כבר הודו כי התקינו את התוכנה על חלק מן המכשירים המופצים דרכן. גם ספקית הגישה "טי-מובייל" (T-Mobile), שותפה עסקית בכירה של גוגל, הודתה כי עשתה זאת. הספקית "וריזון" (Verizon) טוענת כי איננה משתמשת בתוכנה.

ספקיות גישה בבריטניה הכחישו כל קשר לתוכנה, והודיעו כי אינן משתמשות בה.

נכון לעכשיו, אין כל מידע המצביע על כך כי ספקיות גישה ישראליות, כגון סלקום, אורנג' ופלאפון עושות שימוש בתוכנה.

כותב שורות אלו ביצע בדיקה במכשירו האישי (סמסונג גלקסי מיני), ואפליקציית אנדרואיד חינמית (יש כמה כאלה) מצאה כי התוכנה איננה מותקנת על המכשיר. יצויין כי המכשיר לא נרכש אצל ספקית ישראלית, אלא בייבוא ממזרח אירופה.

התוכנה שגילה אקהרט, אם נכונות טענותיו, היא אולי סיוט הפרטיות הגדול ביותר של גוגל בעולם הסלולר. מערכת ההפעלה הפתוחה שלה, "אנדרואיד" בפיתוחו ובניהולו של אנדי רובין (סמנכ"ל מובייל בגוגל), ספגה כאן מכה קשה. מתברר שלגוגל אין שליטה מספיק טובה על התוכנות שמתקינות ספקיות הגישה והיצרנים.

מעבר לעובדה שמשתמשי אנדרואיד מעולם לא התבקשו לאשר או לדחות את השימוש בתוכנה זו, היא פועלת בצורה סמויה לחלוטין, מאחורי הקלעים של הטלפון הנייד. אקהרט מכנה אותה תוכנת 'רוטקיט' (Rootkit), בדומה לתוכנות זדוניות שמפעילים האקרים כאשר הם מבקשים לפרוץ למכשיר או לצותת לשיחות והתכתבויות.

חברת "קריאר איי-קיו", הנמצאת ככל הנראה תחת המתקפה התקשורתית הקטלנית ביותר בתולדותיה, הוציאה ב-16 בנובמבר הודעה מיוחדת לעיתונות, ובה טענה בתגובה כי "איננו מקליטים הקשות ואיננו מבצעים מעקבים...החברה אינה מוכרת נתונים לצדדים שלישיים...המידע הנאסף על ידינו מוצפן ומאובטח...התוכנה שלנו מוטמעת על ידי יצרני המכשירים, ביחד עם תוכנות ניתוח אחרות, לפני המשלוח".

בגל הפרסומים הנוכחי כבר דווח, כי המכשירים החדשים של סמסונג (סדרת 'נקסוס-גוגל') אינם מגיעים עם התוכנה. כמו כן, גם הטאבלט מוטורולה xoom נמצא "נקי". עדיין לא ברור אם מכשירי בלאקברי (RIM) מעורבים בסיפור.

עצם העובדה שתוכנה סודית יכולה לצותת לכל החיפושים שלנו בגוגל, ללא ידיעתנו והסכמתנו, ובמקביל לדעת הכל על זהותנו האמיתית - מהווה עילה לתביעה ייצוגית בעלת השלכות הרסניות על כל המעורבים.

השורה התחתונה היא, שגוגל חשפה את משתמשיה לתוכנה חודרנית במיוחד, המסוגלת לפגוע בפרטיות של לקוחותיה הנאמנים ביותר. אנדרואיד הוא ה"בייבי" של גוגל, ואם מערכת ההפעלה הפתוחה איננה בטוחה מספיק לשימוש בני-אדם, גוגל צריכה להפעיל את כל האמצעים שברשותה כדי לעצור את הסקנדל הנוכחי, ולמנוע מכל פרשה דומה להתרחש בעתיד.

גוגל פלוס בתמונות

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Thu, 01 Dec 2011 09:02:00 +0000

הרשת החברתית הכושלת של גוגל נחשפת בתמונות גולשים: "ובינתיים, בגוגל+....". האנשים שהצטרפו ל"פלוס" משקפים תחושות של בדידות, מבוכה ואכזבה.

בתמונות שהעלו משתמשים ב"גוגל פלוס" נחשפות התחושות הנפוצות של משתמשי גוגל פלוס:

1) שממה
2) בדידות
3) תחושה של מסיבה ללא משתתפים
4) נוכחות של אנשים דחויים-חברתית
5) יותר מדי גברים, אין נשים בכלל
6) עיירת-רפאים (תופעה מוכרת בארה"ב)
7) מסיבה שבה אתה הוא המוזמן היחיד
8) מדבר עם "גוויות" (חשבונות מתים)

פייסבוק לא צריכה לדאוג
כלי תקשורת רבים, הנתמכים וממומנים ישירות ע"י גוגל (כספי פרסומות), עדיין מנסים להחניף לרשת החברתית הכושלת של גוגל. אבל כפי שזה נראה כעת, אפילו בפייסבוק כבר לא מודאגים יותר.

מנתונים שמציגה גוגל בעצמה, דרך שירות התובנות שלה (Insights), אפשר לראות בבירור את התמונה המלאה - הגולשים ניסו את גוגל פלוס, אבל החליטו שהיא לא שווה כלום. השירות הושק בסוף יוני 2011, זכה לחשיפה, אבל התדרדר במהירות אדירה. הוא נפתח לכלל הגולשים בספטמבר, זכה ל"גל שני" קטן הרבה יותר, ושוב צנח אל השיכחה, נטוש ועזוב:

בתמונה: חיפושים על "גוגל פלוס" החל מיוני 2011 (מקור: Google Insights)

למרבה הפליאה, דווקא "אורקוט" (Orkut), הרשת החברתית הכושלת הקודמת של גוגל, מובילה על גוגל פלוס בצורה מוחצת. אורקוט, שהושקה ב-2004, פופולרית כיום רק בברזיל, פרגוואיי והודו. למרות שנכשלה ברוב מדינות העולם, הרייטינג של "אורקוט" עוקף בקלות את זה של "גוגל פלוס", לכאורה פרוייקט-הדגל של גוגל כיום.

בתמונה: נתוני חיפוש ב-2011 של אתר אורקוט נגד גוגל פלוס (מקור: Google Insights)

מערכת היחצ"נות של גוגל עושה מאמצים אדירים כדי ליצור רושם של צמיחה מתמדת, אבל המציאות העגומה כבר ידועה היטב למרבית המשתמשים הרציניים בפייסבוק, כמו גם המשקיעים של גוגל והאנליסטים הבודקים את סיכוייה של גוגל בשוק הרשתות החברתיות.

אולי זה נשמע שחצני להכריז על כישלונה של גוגל פלוס בשלב כה מוקדם, אבל אם להסתמך על הנתונים המוצגים בכלי כמו "גוגל אינסייטס" (Google Insights), הרי שמדובר בפרויקט כושל, שיש להכריז על סגירתו מוקדם ככל האפשר, רצוי בתחילת 2012.

למה גוגל נכנסה לקרב הזה?
גוגל הקימה את "+" מפני שפייסבוק נוגסת בשוק הפרסום שלה. כמעט כל דולר פרסומי שהולך לפייסבוק, היה יכול ללכת לגוגל. שתי החברות מתחרות בדיוק על אותו פלח-שוק: עסקים קטנים, בינוניים וגדולים המפרסמים באינטרנט במודעות לפי קליק. גוגל תעשה הכל כדי להחליש את פייסבוק, מפני שפייסבוק "גונבת" ממנה כסף.

גוגל לא תסגור את "פלוס" כפי שסגרה את "גוגל באזז", לפחות לא באותה מהירות. הבעיה היא, שגוגל לא מתייחסת ל"פלוס" בתור ניסוי, אלא משליכה את כל המוניטין שלה על היוזמה היומרנית הזאת. כולם יודעים שפייסבוק היא מונופול בעייתי, שפוגע בפרטיות ומזלזל במשתמשים שלו, אבל גוגל פלוס חסר את הדבר היחיד שרשת חברתית זקוקה לו: סיבה להיכנס.

נכון לעכשיו, איתור חברים בגוגל פלוס לא מאפשר תקשורת ישירה באמצעות שליחת הודעה. זה הופך את הרשת הזאת להרבה פחות מועילה לעומת פייסבוק. ברגע שמצאתי אדם מעניין בגוגל פלוס, אי-היכולת שלי לתקשר איתו, באמצעות כלי מהיר שעוקף את התלות בדואר אלקטרוני, יורה ל"גוגל פלוס" ברגל.

המאבק בין פייסבוק ובין גוגל+ הוא מאבק עיקש, ארוך ומלוכלך. שני הצדדים יעשו הכל כדי לנצח בו. גוגל מאמינה שפייסבוק תדעך ותיעלם בשלב מסוים, ואז חברי פייסבוק יעברו בהדרגה ל"פלוס". בינתיים, גוגל מקיזה דם ודולרים בזירה הזו, בה היא נתפסת כ"לוזרית" בטווח הקצר והבינוני.

אבל הכי חשוב: אם גוגל מרשה לעצמה להיכשל בתחום הרשתות החברתיות, אולי זה סימן שאין תחרות אמיתית בענף מנועי החיפוש?

גוגל פנדה - סיבות ותוצאות

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Thu, 24 Nov 2011 17:14:00 +0000

בהמשך לכתבה של "כלכליסט" על השפעת עדכוני "פנדה" על תוצאות החיפוש של גוגל ברחבי העולם, הנה כמה תובנות נוספות על "פנדה", השינוי שהשפיע על אתרי-תוכן גדולים ברשת.

ראשית, הסבר למתחילים: "פנדה" הוא שם-קוד פנימי של גוגל, לשורה ארוכה של שיפורים רציניים בשיטת הדירוג של מנוע החיפוש "גוגל", בגרסתו האמריקנית, בגרסאות האנגליות שלו, ובכל שאר הגרסאות הלאומיות שלו בשנה האחרונה. מטרת השיפורים היא להבחין בין תוכן איכותי, עשיר ומקורי - ובין תוכן רדוד, דל ומועתק (או משוכתב) באינטרנט.

אז למה דווקא הכינוי "פנדה"? כי אחד המהנדסים הבולטים בפרויקט הוא מדען הודי בשם נאבניט פנדה (Navneet Panda), בעל תואר דוקטור במדעי המחשב, ושהמייל שלו בגוגל הוא panda@google.com.

תחילתו של "פנדה" בסוף 2010: גוגל סבלה מגל ארוך של פרסומים שליליים בעיתונות האמריקנית, על איכות החיפוש המתדרדרת שלה. מקור גל הפרסומים אינו ברור, וייתכן שהוא תוצאה של מאמץ יחסי-ציבור יזום מצידו של המתחרה היחיד, מנוע החיפוש "בינג" של מיקרוסופט (שהפסיד למעלה מ-5 מיליארד דולר עד היום, בגלל התחרות הקשה מול גוגל).

שני מהנדסי גוגל, מאט קאטס ועמית סינגאל, הסבירו בדיעבד, ש"פנדה" הוא למעשה תיקון של המצב שנוצר בעקבות מהלך "קפאין". מה קרה ב"קפאין"? ב-2010 שיפרה גוגל את מהירות ותדירות הסריקה שלה. במילים פשוטות: כיום, גוגל יכול לסרוק הרבה יותר דפים, בהרבה פחות זמן. זה אומר שגוגל יכול להציג בתוצאות החיפוש שלו תוכן חדש לגמרי, דהיינו דפים שנכתבו והועלו לרשת דקות ספורות לפני שהופיעו בתוצאות החיפוש של גוגל.

השיפור האיכותי והכמותי הגדול של "קפאין", שהוא למעשה שידרוג תשתיות החיפוש היסודיות של גוגל, הגדיל בצורה משמעותית את מאגר הדפים הסרוקים (האינדקס) של גוגל, ואיפשר לתכנים חדשים להופיע במיקומים גבוהים, במהירות רבה.

אחת התוצאות הבלתי-צפויות של "קפאין": השידרוג החדשני הזה "הציף" את האינדקס של גוגל בתכנים רדודים, המתעדכנים בקצב מהיר, ושאינם נחוצים בהכרח למרבית הקוראים. אינספור מאמרים בעלי תוכן כמעט זהה, שנכתבו על ידי כותבים אלמוניים וזולים במדינות העולם השלישי (הודו, פיליפינים וכו'), קיבלו דירוגים יפים, מהר מדי.

"קפאין" גם איפשר לתוכן מועתק, מה שמכונה "סקרייפרים" (Scrapers), דהיינו "תוכן המגורד מאתרים אחרים", לחדור בזריזות רבה מדי לאינדקס הקדוש. מישהו היה צריך לעשות משהו, ומהר. ניקוי האינדקס מתוכן גרוע, דומה לפעולה רפואית של הצלת המערכת החיסונית מפני חיידק טורף.

בינואר 2011 הבטיחה גוגל שתעשה מאמץ להתמודד עם הביקורת. ב-24 לפברואר 2011 היא הכריזה על הפעלת השינוי, שהשפיע לדבריהם על כ-12% מן החיפושים בארה"ב. באפריל התרחב "פנדה" אל כל החיפושים באנגלית (ברחבי העולם), ובאוגוסט הוא הגיע לישראל ולמדינות אחרות, בשפות שאינן אנגלית. בין לבין, נרשמו לפחות כ-7 עדכוני "פנדה" מובחנים ושונים, מפברואר ועד לאחרונה.

כדי להבין מדוע התדרדרה איכות החיפוש של גוגל עד פברואר 2011, צריך להבין את ההשפעה של גוגל על אתרי התוכן. מצד אחד, גוגל רוצה תוצאות חיפוש איכותיות. מצד שני, גוגל רוצה להרוויח כסף מפרסום מודעות "אדסנס", המתאימות את עצמן לתוכן המאמר. קיים ניגוד אינטרסים מובנה בין השניים: אם גוגל תפסול אתרים שמפעילים את מערכת הפרסום האוטומטית שלה, הכנסותיה ייפגעו, ומחיר המניה שלה יירד דרמטית.

עד "פנדה", גוגל היתה מוכנה לחיות עם העובדה שאתרי-תוכן זבליים, המכונים "חוות-תוכן" (Content Farms) הציפו את הרשת בתוכן בינוני, מועתק, משוכתב, תמציתי, חוזר על עצמו ובלתי מועיל. הסיבה: אתרי התוכן הללו פירנסו היטב את קופת המזומנים התופחת של גוגל, שהוא לא רק מנוע חיפוש מעולה, אלא חברה ציבורית תחרותית ואכזרית, הנסחרת בנאסד"ק והמחוייבת לספק תשואה משמעותית למשקיעים שלה.

יש דבר אחד שמעניין את וול-סטריט: רווחיות. ככל שגוגל מציגה יותר פרסומות, הרווחיות שלה גדלה. אבל יש סוף לכל סיפור, וגוגל נאלצה להפסיד כסף רב, רק כדי להציל את איכות תוצאות החיפוש שלה. ובמילים אחרות: "פנדה" בעצם הכריח את גוגל להעיף החוצה את כל אתרי התוכן הבינוניים, אלו שמכילים כמויות אדירות של דפים בנושאים מגוונים, ושאינם מועילים בהרבה למשתמש הממוצע.

במילים "להעיף החוצה" אין הכוונה, בהכרח, למחיקה מוחלטת של האתרים ה"דלים" מן האינדקס של גוגל. הכוונה היא להוריד את המיקום שלהם בתוצאות החיפוש, בצורה דרמטית ומורגשת. אתרים רבים, שבנו מודל הכנסות קבוע על סמך תנועה מגוגל, נאלצו לשנות את המודל או להיכחד.

הנפגעים העיקריים של "גוגל פנדה":

אתרי תוכן המוניים ברמה נמוכה
אתרי תוכן גולשים (UGC)
אתרי מאמרים בחינם, ללא מעקב של עורכים
אתרי ספאם (תוכן פיקטיבי)
אתרים המעתיקים תכנים של אחרים (סקרייפרים)
אתרים המייצרים תכנים משוכתבים
אתרי סינדיקציה (מאמרים הנרכשים ממו"ל לאומי מוביל, לפרסום מקומי נוסף)

הבדיקות של גוגל לאחר "פנדה" הוכיחו כי שביעות הרצון של משתמשי גוגל עלתה בעקבות השינוי. לגוגל יש לא-מעט חיישנים המאפשרים להם להצליב מידע על התנהגות גולשים במנוע החיפוש. בשורה התחתונה, היתה התאמה כמעט מובהקת בין התכנים שמרבית המשתמשים ביקשו לחסום, ובין התכנים שנחסמו בפועל, ובצורה אוטומטית, באמצעות שיפורי "פנדה".

הלקח המרכזי של "פנדה", בהקשר של בעלי אתרים, הוא לחזור למבחני איכות. הפקה סיטונאית של תכנים רדודים כבר לא תביא בהכרח למיקומים רצויים. קצב עדכון האינדקס של גוגל מבטיח שרק התכנים המקוריים ביותר ימשיכו לככב. כל אתר שמפיק תכנים קצרים בנושאים פופולריים, ובקצב "חשוד", ייכנס לרשימה השחורה של גוגל. ומכיוון שכמויות התוכן באינטרנט גדלות והולכות מדי חודש, "פנדה" ייאלץ להשתפר, להתחזק ולהתעדכן שוב ושוב.

גוגל מיוזיק - סטייה חמורה מחזון גוגל

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Mon, 21 Nov 2011 16:28:00 +0000

שירות "גוגל מיוזיק" (Google Music) שהושק רשמית רק בארה"ב, סוטה מהחזון המקורי של גוגל - לארגן את המידע בעולם ולהפוך אותו נגיש ושימושי. גוגל מכריחה את צרכניה להתחבר לרשת כאשר הם מאזינים למוסיקה, עוקבת אחרי הרגלי ההאזנה שלהם, ופותחת במלחמת-עולם נגד חברת אפל ותוכנת אייטיונס המתחרה. מי בדיוק צריך את זה?

גוגל החליטה שכולנו צריכים להיות מחוברים לאינטרנט בכל שעות היממה. אחרת, היא לא תספק לנו שירותים. לפי החזון הגוגלי החדש, אנחנו חייבים להתחבר גם כשאנחנו שומעים מוזיקה - פעולה פשוטה שבמשך עשרות שנים לא היתה תלויה בחיבור נייד לרשת.

מעתה, קובעת גוגל, תוכלו להאזין למוסיקה רק דרך גוגל, ורק אם אתם מחוברים לאינטרנט סלולרי. במקום להשתמש בקבצים שיושבים על הנגן שלכם, תיאלצו לעבור דרך השרתים של גוגל. בתמורה, החברה תעקוב אחרי כל שיר שתאזינו לו, כי הכל נעשה דרכם.

כך כתוב במפורש בסעיף 3b של תנאי השימוש בגוגל מיוזיק, שהושק רשמית ב-16 בנובמבר:

every time you want to download Google Digital Content (including Google Digital Content that you have purchased in the past), you will need to be connected to the Internet

ובעברית: "בכל פעם שתרצה להוריד תוכן דיגיטלי של גוגל (כולל תוכן דיגיטלי של גוגל שאותו כבר רכשת בעבר), תצטרף להתחבר לאינטרנט".הבנתם את זה? גם אחרי שכבר קניתם את המוזיקה שלכם, גוגל לא ייתן לכם לנגן אותה, אם אתם לא מחוברים לאינטרנט. כך אתם "מדווחים לאח הגדול" על כל האזנה והורדה.

בהכרזה על השירות כתב אנדי רובין, סמנכ"ל מובייל ב"גוגל":

We automatically sync your entire music library—both purchases and uploads—across all your devices so you don't have to worry about cables, file transfers or running out of storage space.

גוגל מסנכרנת את כל הקבצים שלי, אבל בשביל מה? למה שאדאג שייגמר לי שטח האחסון? יש לי 160 ג'יגה על הנגן הפרטי שלי (iPod Classic), ובעוד כמה שנים זה יהיה 1 טרה-בייט, ואחר כך יותר מכך. אם אצטרך יותר שטח אחסון, אכניס כרטיס-הרחבה לטלפון הנייד שלי, ויהיו לי מספיק ג'יגות בשביל שלא אזדקק לשירות מקוון לעולם.

ושימו לב כיצד גוגל דואגת ל"אפשרויות הבחירה" שלי:

You can even select the specific artists, albums and playlists you want to listen to when you're offline

למה שאצטרך לבחור אילו אמנים, אלבומים או פלייליסטים יהיו זמינים עבורי כשאני אופליין? כבר היום, כל הקבצים שלי זמינים אופליין. מעתה, אני צריך "לבחור" מי יהיה רק אונליין ומי יהיה גם אופליין? סליחה, אבל זה לא שידרוג, זה צעד ענק אחד אחורה.

אוסף המוסיקה שלנו הוא לא של גוגל
כבר שנים שמנסים להכריח אותנו לנגן את המוסיקה שלנו בטכניקות של סטרימינג (הזרמת מדיה) באינטרנט. אבל רוב חובבי המוסיקה מסרבים לאמץ את השיטה הזו, מסיבה פשוטה: אוסף מוסיקה הוא דבר אישי, קנייני, שאמור לשבת אצלנו, על המחשב שלנו - בין אם המחשב הוא בעצם סמארטפון, נגן מדיה או לפטופ. לבקש מאיתנו להיפרד מאוסף המוסיקה הפרטי שלנו, ולהסתמך על ספרייה מקוונת שמנהל תאגיד זר - זו איוולת.

המתחרה, תוכנת אייטיונז (iTunes) של אפל, עובדת היטב גם בלי חיבור לרשת. היא מאפשרת ניהול ספריית המוזיקה האישית, כולל סינכרון עם הנגן הנייד, בלי אינטרנט. התוכנה אמנם אוספת מידע סטטיסטי על השמעות שירים, אבל היא עובדת מצויין גם כאשר אתם מנותקים מהרשת לצמיתות.

אייטיונז היא תוכנה, וזו מהותה. גוגל מיוזיק איננה תוכנה, אלא שירות וירטואלי, שנקודת התורפה שלו היא אחת: דרוש חיבור מתמיד לרשת.

נכון, ה"אייפון" של אפל מתממשק ישירות לשירות אייטיונז. גוגל, באמצעות ה"מרקט" של "אנדרואיד", רוצה להיאבק ישירות באייטיונז, וכך למשוך צרכנים מהעולם של אפל (iOS) אל העולם של "אנדרואיד". אבל התוצאה היא שירות חלקי, שלא עונה על הצורך הבסיסי ביותר של כל צרכן מוסיקה: בעלות פיזית ומלאה על הקבצים, בלי צורך בחיבור לאינטרנט.

אז מעבר לעובדה שהשירות "גוגל מיוזיק" הוא למעשה סוכנות ביון וריגול אחרי חובבי מוזיקה, יש כאן שאלה של נחיצות בסיסית: למה אנשים צריכים להיעזר באינטרנט סלולרי בשביל לשמוע קובץ מוזיקה? כאמור, שטח האחסון רק הולך וגדל. תוך מספר שנים נוכל להחזיק בטלפון מיליוני שירים, בלי למחוק כלום. נוכל להחזיק בכיס מספיק מוזיקה עד ליום מותנו.

אז מי יעז למנוע מאיתנו עכשיו להסתובב עם המוסיקה שלנו על המכשיר שלנו? מי ינסה ליצור תלות מלאכותית בשירות כמו "גוגל מיוזיק"? מי יכריח אותנו להאזין למוזיקה שאינה נמצאת אצלנו, ובכך שוב לסכן את הפרטיות שלנו? מי החליט שהאזנה למוזיקה היא חוויה סלולרית-קיבוצית, שדורשת התחברות המונית לשרת מרכזי, שאוסף עלינו נתונים אישיים?

התלות בענן איננה חיובית בהכרח
גוגל החלה את דרכה בתור חברה שיודעת לסרוק את כל הרשת כדי לאתר מידע. היום, היא כבר לא רוצה להתעסק רק במידע, אלא למכור לנו בידור דרך הרשת. לא מזמן היא החליטה למכור ספרים אלקטרוניים. זה עוד מילא: מורידים את הספר, מתנתקים מהרשת וקוראים בכל מקום, גם בלב-ים. זה היה מיותר מצד גוגל להיכנס לשוק הזה, אבל הכניסה לעולם המוסיקה היא כבר הגזמה פראית.

כי עכשיו הגיע השיא: אנחנו חייבים לקנות את המדיה שלנו דרך חנות של גוגל, לצרוך אותה מהטלפון שלנו דווקא, ותמיד להיות מחוברים לרשת - גם כאשר קיימות אופציות יעילות ומהירות הרבה יותר, כמו לשמוע מוזיקה אופליין (offlne). כן, יש דבר כזה: לשמוע מוזיקה בלי אינטרנט - זו הדרך הפופולריות ביותר בעולם לשמוע מוזיקה. זה מה שרוב האנשים עושים, ובצדק.

אתם בוודאי מכירים את החוויה המתסכלת: מספיק שקצת מתרחקים מן העיר, למקומות נידחים או מבודדים, ואז מגלים שאינטרנט סלולרי לא פועל בכל מקום, בטח לא באותה מהירות. אינטרנט סלולרי הוא שירות מוגבל מאוד. מי שטייל ברחבי העולם, יודע שאי אפשר לסמוך תמיד על האינטרנט.

יש הגיון רב בחיבור זמני לאינטרנט, כאשר המידע שאנחנו זקוקים לו אכן מפוזר ברחבי הרשת. זו הסיבה שהחיפוש בגוגל הוא כל כך יעיל, במיוחד בטלפון נייד. יש גם הרבה הגיון ב"גוגל מפות" על טלפון נייד, במיוחד כאשר הוא מתממשק עם GPS ושירותים מוכווני-מיקום, שעדיין אין להם תחליף בלתי-מקוון (מלבד מפת-נייר).

אבל הנסיון של גוגל "לחנך" את הצרכנים להאזין למוסיקה רק דרך ה"ענן" של גוגל, הוא בעייתי מאוד. כאשר כל קבצי המוזיקה שלנו נמצאים בענן, אבל הענן אינו זמין לנו - איך בדיוק נשמע מוזיקה? והכי חשוב: למה אני צריך לבקש רשות מגוגל כדי לשמוע את המוזיקה שלי?

גוגל נגד אפל, אמזון והעולם
גוגל תמיד התיימרה להיות חברה נייטרלית, כשזו שאפשר לסמוך עליה, שתארגן את המידע בעולם בצורה אובייקטיבית. אבל המלחמה הישירה בשירותי המוסיקה של אפל (iTunes) הופכת אותה לאויבת-בנפש של חברות מדיה אחרות, כמו אמזון ושאר חנויות המוזיקה באינטרנט.

כעת, גוגל הופכת לרשת ענקית של חנויות, שכל מטרתה היא למכור, למכור ולמכור. למעשה, היא כבר חלק מתעשיית הבידור, והיא תלויה בה. גוגל יוצרת לעצמה אויבים עסקיים בכל פינה, ומכריחה את עצמה לכרות בריתות עם שותפים עסקיים, שיכולים "לכופף" אותה גם בתחום החיפוש.

מלחמת גוגל-אפל היא מלחמה מוזרה מאוד, במיוחד בתחום המוסיקה. האם אתם זוכרים, שחברת אפל מעולם לא התיימרה לארגן את כל המידע בעולם? גוגל לא יכולה להתחרות באפל בלי לאבד לפחות חלק מהחזון שלה.

קודם כל, אפל אינה שותפה לחזון של גוגל. אפל היא חברה שמטרתה היא למכור חומרה איכותית ותוכנה מתקדמת במחירים גבוהים, ובשולי-רווח גדולים. אפל אינה חברת חיפוש. אפל אינה חברת פרסום. אפל אינה מנהלת מידע בשקיפות ובאחריות. אפל לא באה להנגיש לנו את המידע בעולם.

אבל גוגל מקנאת ברווחים העצומים של אפל, אז היא הופכת דומה לה, יותר ויותר. רוחו של סטיב ג'ובס מתחילה להתל בלארי פייג' וסרגיי ברין. הרובוט של אנדרואיד דוחף את גוגל למקומות שהיא נזהרה מאוד שלא להיכנס אליהם לפני שנים ספורות.

אז אם אפל מעצבת אייפון, גוגל מעצבת גלקסי נקסוס. אם אפל מפעילה חנות מוזיקה, גם גוגל מפעילה חנות מוזיקה. אם אמזון מוכרת ספרים אלקטרוניים, גם גוגל מוכרת ספרים אלקטרוניים. השותפה העסקית הגדולה ביותר של "אנדרואיד" כיום היא "סמסונג" הקוריאנית - וזה יכול להציב את גוגל במצב של ניגוד אינטרסים מול חברות אחרות, שאותן היא אמורה לשרת בהגינות בתחום הפרסום, המידע והחיפוש.

החזון החדש של גוגל

במקום חזון של ארגון המידע בעולם והנגשתו לכל אחד, גוגל הופכת לחברה שמטרתה היא כפייה על בני-אדם להתחבר לאינטרנט בשביל כל דבר, להימצא במעקב מתמיד של תוכנות סטטיסטיקה, ולהקליק על פרסומות בכל מקום, מכל מכשיר.

"אתם חייבים להיות מחוברים לאינטרנט, מהרגע שאתם קמים ועד שאתם הולכים לישון" - זה החזון החדש של גוגל, במילים בוטות.

שירות "גוגל מיוזיק" זמין כעת רק לתושבי ארה"ב. לגוגל יש היסטוריה של השקת מוצרי תוכנה גלובליים, לא מקומיים. זה לא נכון מצד גוגל להכריז על שירות שאינו זמין ברוב העולם.

בישראל, כרגיל, כבר החל מירוץ מלוכלך של תרמיות והתחזויות, כאשר קהילות שלמות של גולשים מחפשות דרכים בלתי-חוקיות כדי להמציא כתובת IP אמריקנית, להירשם לשירות בעורמה, ואז לרמות את גוגל באשר למיקום הגיאוגרפי של הנרשם. בדרך, מסתכנים ישראלים רבים בעבירה חמורה על החוק.

"גוגל מיוזיק" מזכיר קצת את סיפור "כרום-בוק" (Chromebook), הלפטופ של סמסונג וגוגל שהושק ביוני 2011. המכשיר הזה לא יודע לעשות כלום, אם אתם לא מחוברים לרשת. דיסק קשיח? גוגל לא רוצה שיהיה לכם אחד כזה. איחסון קבצים? רק על ענן האח הגדול, על אחת מחוות השרתים המפלצתיות והסודיות של גוגל. עבודה אופליין? תשכח מזה, אתה חייב להתחבר. התוצאה? הצרכנים לא מתלהבים, ומעדיפים אייפד.

גוגל, צאי מהאוזניים שלי, בבקשה
לפני יותר משנה, גוגל הודיעה שהיא עוזרת לפתח מכוניות רובוטיות, ללא נהג. הרעיון: כבר לא צריך בן-אדם בשביל לנהוג באוטו; תוכנת נהיגה משוכללת תעשה את זה יותר טוב מאיתנו. עכשיו ברור למה גוגל רוצה לפתח מכוניות רובוטיות: בזמן שאנחנו נוהגים, אנחנו לא גולשים באינטרנט, לא מחפשים מידע, לא נחשפים לפרסומות ולא עושים כסף בשביל גוגל.

זה באמת נחמד לחשוב שבעתיד לא נצטרך לבזבז את זמננו בנהיגה, ונוכל להתפנות לתחביבים שלנו. אבל את המוסיקה שלנו אנחנו יכולים לשמוע בלי עזרה של גוגל, בלי עננים, ובלי מעקב של "האח גוגל".

גילוי נאות: כותב פוסט זה הוא מעריץ נלהב של ה-iPod של Apple מאז 2005.

גוגל סוגרת חשבונות של קטינים על ימין ועל שמאל

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Tue, 01 Nov 2011 09:48:00 +0000

גוגל החליטה שהרשת החברתית החדשה שלה, "גוגל פלוס", תהיה סגורה בפני אנשים מתחת לגיל 18. בחודשים האחרונים היא סוגרת חשבונות ג'ימייל של ילדים שהצטרפו בטעות ל"פלוס", בלי לדעת שהם עלולים למחוק לעצמם את תיבות הדוא"ל וכל שאר השירותים המחוברים לחשבון שלהם בגוגל

הסיפור פשוט ועצוב: הרבה ילדים פותחים לעצמם תיבת ג'ימייל, אבל עד לאחרונה, אף אחד לא שאל אותם בני כמה הם. התיבה שלהם עובדת כשורה, עד שיום אחד הם מקבלים הזמנה אוטומטית מ"גוגל" להצטרף לרשת החברתית שלהם ("גוגל+"). הם מצטרפים, מוסרים את הגיל האמיתי שלהם - ואז "נענשים" במחיקת החשבון שלהם לצמיתות.

גוגל נותן למשתמשים הנאמנים שלו רק 30 יום, לפני שהוא מחסל את החשבון, בו נצבר מידע אישי רב, יקר-ערך ולעתים גם קריטי לחייהם של עסקים ואנשים פרטיים. במהלך אותם 30 יום, החשבון נותר סגור ומסוגר. אין למי להתקשר, אין נציג שירות, אין משרד פיזי ואין כתובת לתלונה.

בתמונה: גוגל מסביר למשתמשיו מדוע השבית להם את החשבון

למה גוגל עושה את זה? למה מוכנה החברה לסגור חשבונות מלאים של ילדים בכל רחבי העולם, רק בגלל שהם הצטרפו בטעות לרשת של מבוגרים? ולמה הילד צריך לאבד את תיבת הדוא"ל שלו, רק בגלל שאף אחד לא הזהיר אותו מראש שהצטרפות ל"גוגל פלוס" עלולה לעלות לו ביוקר?

החוקים בארה"ב אוסרים על התקשרות של תאגידים עם קטינים. ההנחה היא שקטין לא כשיר לחתום על חוזים. חברת גוגל לא כתבה את החוק, היא רק מיישמת אותו. אבל יש כאן בעיה: הרבה אנשים פתחו לעצמם תיבות ג'ימייל בלי שהתבקשו למסור גיל. רק עכשיו, לאחרונה, קיבלו בעלי חשבונות ג'ימייל אפשרות להצטרף ל"גוגל פלוס", אבל עכשיו הגיל שלהם הופך לסיכון.

במילים פשוטות, גוגל נועלת את כל חשבונותיהם של אלו שנתנו תאריך לידה "צעיר מדי" (מתחת ל-18), אבל היא לא מזהירה אותם מראש, לפני ההצטרפות ל"גוגל פלוס", שמסירת גילם האמיתי יכולה להוביל אותם לאבדון.

הפעלה מחדש של החשבון

במקרה שהנעילה היתה בלתי-מוצדקת (כי המשתמש הוא בגיר), גוגל מציעה הליך בירוקרטי מרתיע למדי, כדי להפעיל מחדש את החשבון. ניתן לבחור מבין 3 אופציות:

שליחת טופס חתום בדואר או בפקס, עם העתק תעודת זהות
העלאת עותק אלקטרוני סרוק של תעודת הזהות
ביצוע עסקה אלקטרונית בכרטיס אשראי, בסכום זעיר (30 סנט) כדי לוודא בעלות על כרטיס אשראי

קטינים שרוצים להפעיל מחדש את החשבון שלהם, למעשה צריכים להשתמש בהוריהם ולשקר לגבי זהותם כדי לקבל את חשבון הדוא"ל שלהם בחזרה. גוגל לא מאפשרת לקטינים להפעיל מחדש את החשבון שלהם, אם הם לא מתכוונים להמציא זהות של מישהו אחר (נגיד, הוריהם). קראו את הדף הרשמי "שאלות נפוצות על חשבון גוגל ודרישות גיל".

גוגל מבטיחה שתשמיד את העתק תעודת הזהות לאחר הפעלת החשבון, אבל הטיעון הזה אינו משכנע, ויוצר בעיות קשות של פרטיות, ניצול לרעה של פרטי זהות, וטשטוש הגבולות בין ממשלות ותאגידים. אין שום סיבה שאדם יצטרך "להסגיר" את העתק תעודת הזהות שלו בפני גוגל, בשום מצב.

האירוניה היא, שדווקא ביצוע עסקה אלקטרונית הוא ההליך המהיר ביותר מבין השלושה (גוגל מבטיחים שיחרור אוטומטי תוך 15 דקות לפחות), למרות שרוב האנשים מפחדים יותר לחשוף פרטי כרטיס אשראי באינטרנט, מאשר לספק פרטים מלאים על זהותם בפני תאגיד בינלאומי.

"אבל אני לא קטין! מה קרה?"

במקרים רבים, מוצאים את עצמם אנשים בגירים (מעל גיל 18) נעולים מחוץ לחשבון שלהם, משום שהילדים שלהם הצטרפו לגוגל פלוס בשמם, כאשר היו מחוברים בטעות לחשבון של הוריהם. יש מקרים של משתמשים בגירים, שעדיין לא מבינים מדוע נחסמו, וגוגל לא מספק להם הסברים מפורטים על מעשיהם שהובילו לחסימה המצערת.

קורה גם שאנשים מבוגרים מאבדים את החשבון שלהם בגלל שהזדהו בטעות בתור קטינים ב"גוגל פלוס", במקרה שפתחו פרופיל עסקי על שם תאגיד/עסק, בלי לשים לב שמילוי שנת לידה מוקדמת מדי, עלולה לגרום לכך שיאבדו את החשבון שלהם. אחרים מילאו שנת לידה פיקטיבית כדי לצאת ידי חובה. יש מספיק אנשים שמסרבים להסגיר את גילם, גם ברשת חברתית אינטימית כמו פייסבוק, לא רק בגוגל פלוס.

מתלונותיהם של ישראלים רבים שאיבדו את חשבונותיהם, אפשר להבין שהליך הפעלת החשבון מחדש איננו מספיק ברור, נוח או מהיר. אנשים ששלחו העתק תעודת זהות בדואר או בפקס, לא נענו בזמן, ובינתיים איבדו זמן קריטי שבו תיבת הדוא"ל שלהם לא היתה פעילה. במקרה שבו עסק משתמש בתיבת דוא"ל לניהול שוטף, כל יום אבוד יכול להוביל לאסון כלכלי.

המסקנות של "חופש החיפוש" מן הסיפור המצער של סגירת חשבונות גוגל לקטינים הוא:
1) חוקי הגבלת גיל אינם אפקטיביים באינטרנט, במיוחד לא ברשתות חברתיות
2) החוק הקיים מעודד אנשים - קטינים ובגירים - לשקר לגבי זהותם וגילם
3) קיים קושי אמיתי לאמת גיל אמיתי של משתמשים באינטרנט, בכל שירות ובכל מצב
4) תהליך ההפעלה-מחדש של חשבונות נעולים הוא איטי מדי, מסובך מדי ומרתיע מדי
5) גוגל לא הבהירה כשורה את המדיניות שלה לגבי דרישות גיל
6) גוגל עשתה טעות כאשר סגרה את הרשת החברתית שלה בפני אנשים מתחת לגיל 18
7) גוגל שגתה כאשר לא דרשה בעבר מכל משתמשי ג'ימייל למלא את גילם
8) משתמשי גוגל נאלצים לפעמים לשלם מחיר כבד על כך שהם מקבלים שירות חינם
9) הקישור והתלות בין גוגל+ ובין ג'ימייל יוצר בעיות של ריכוזיות-יתר (כל הכוח נמצא במקום אחד)
10) הנהנה הגדול מהסיפור הזה הוא אתר אחד ויחיד: פייסבוק

הנציגה הרשמית של מוצרי Apple בישראל - לפני ואחרי

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Wed, 26 Oct 2011 15:27:00 +0000

חברת iDigital הציגה את עצמה בתור הנציגה הרשמית של מוצרי "אפל" (Apple) בישראל, אך בעקבות תביעה משפטית נאלצה להסיר את הכיתוב מן האתר שלה. גוגל כבר לא מציג את הגרסה הקודמת כעותק שמור, אז הוצאנו את הטקסט המקורי מארכיון האינטרנט

לקוחות "אפל" בישראל חונכו להכיר את איי-דיגיטל (iDigital) בתור הנציגה הרשמית של חברת Apple בישראל. כך היא הציגה את עצמה, וכך התקבע מעמדה בתודעת צרכני האייפוד, האייפון, האייפד ומחשבי המקינטוש.

עכשיו התברר שזה לא נכון: איי-דיגיטל אינה מייצגת את אפל בישראל, ומעמדה הוא רק "פרימיום ריסלר" (Premiun Reseller).

האתר הרשמי של איי-דיגיטל עודכן בהתאם לדרישת בית משפט ישראלי, בעקבות תביעה ייצוגית שהוגשה נגד איי-דיגיטל, ולדרישת אפל העולמית. מאגר הדפים ההיסטורי של גוגל ("אינדקס") מתעדכן בצורה מהירה ביותר, וכבר לא כולל יותר את הטקסט הקודם. אם תחפשו את האתר בגוגל, ותעיינו ב"עותק שמור" (Cached Page), לא תוכלו לראות שמדובר בטקסט שונה.

לעזרתנו בא ארכיון האינטרנט (Archive.org), אתר ללא כוונת רווח, המפעיל את יישום "ווייבק מאשין" (WayBack Machine), השומר עותקים היסטוריים של חלק מדפי הרשת, ומסוגל לחלץ טקסטים שעודכנו על ידי בעלי האתרים.

כך זה נראה מ-2009 ועד לאחרונה:


בתמונה: עמוד ה"אודות" של אתר iDigital בישראל - צילום מסך, פבר' 2011

וכך כתוב שם היום (קיץ 2011):

"חברת iDigital היא Apple Premium Reseller. החברה פועלת תחת חברת האם iCon Group, משווקת של מוצרי חברת apple בישראל, האחראית על הקניין, המכירה וההפצה של מוצרי Apple לערוצי השיווק המשניים".

גם אתר ויקיפדיה בעברית הוטעה, וציטט את הפרופיל של איי-דיגיטל כפי שהופיע באתרו. כאן דווקא יש לנו את הגרסה הפחות-מעודכנת של ויקיפדיה בישראל, לפני שעודכנה, כפי שהופיעה בחיפוש בגוגל:

בתמונה: תיאור שגוי של iDigital באתר ויקיפדיה בעברית (26-10-11), שהופיע בתוצאות החיפוש של גוגל

הסיפור של iDigital הוא רק דוגמה לחשיבותו של ארכיון היסטורי דיגיטלי, האוגר בזכרונו את האינטרנט על ציר הזמן, תוך אפשרות בדיקת נקודות מסוימות לאורך החודשים והשנים. למרות ש"גוגל" הוא מנוע חיפוש יעיל להחריד, הזיכרון ההיסטורי הציבורי שלו שואף לאפס. גוגל לא מוכן להציג עותקים שמורים של דפים מתאריכים שונים, למרות שהוא בוודאי מחזיק ארכיון מסודר של כל האינדקסים שלו, לצרכי מחקר וגיבוי.

כל עוד צריך לפנות אל אתרים ציבוריים, המופעלים על ידי ארגונים ללא כוונת רווח (מלכ"רים), כדי לקבל עותקים ישנים של דפי אינטרנט, סימן של"גוגל" יש תפקיד חשוב שאותו הוא עדיין לא ממלא בחייהם של בני-אדם. אין שום סיבה מדוע גוגל לא ינגיש לציבור את ההיסטוריה של האינטרנט, ויגשים בכך את החזון המוצהר של התאגיד: לארגן את המידע בעולם ולהפוך אותו נגיש ושימושי עבור כולם.

חיפוש מוצפן בגוגל - באמת הגיע הזמן

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Sun, 23 Oct 2011 13:38:00 +0000

גוגל הכריזה על השקת חיפוש מוצפן לכל המשתמשים הרשומים במנוע הבינלאומי (google.com); השינוי עדיין לא משפיע על הישראלים שמשתמשים בגרסה המקומית (google.co.il); מה זה חיפוש מוצפן, למה זה כ"כ טוב, ואיך זה קשור לפייסבוק, סין וגוגל פלוס

כל האקר, סוכן ביון או סתם עבריין יכול לדעת מה אתם מחפשים בגוגל. מאז שהעולם עבר לאינטרט אלחוטי, עוד יותר קל לצותת לשאילתות החיפוש שלכם. גוגל יודעת עד כמה פרוץ החיפוש שלה, ולכן החלה בתקופה האחרונה לאבטח שירותים רגישים רבים: ג'ימייל, דוקס, אנליטיקס ופלוס הם חלק מהרשימה. לפני כמה חודשים הושקה גרסה מוצפנת (בטא), אך מעטים מאוד הפעילו אותה.

עכשיו הצטרף גוגל-קום לרשימת האתרים המאובטחים (במקום http יש לכם https עם מנעול). החיפוש מוצפן בפרוטוקול SSL, המשמש גם למסחר אלקטרוני, ומקשה מאוד על צדדים שלישיים לדעת מה אתם מחפשים. מעבר לכך, הצפנת החיפוש תאפשר לגוגל להציג תוצאות חיפוש אישיות עוד יותר, בידיעה ברורה שאף אחד מלבדכם לא יכול להיחשף למידע הרגיש.

מדינות כמו סין, המצותתות באופן קבוע לאזרחיהן באמצעות חדירה לחיפושים שלהם, ייפגעו מן המהלך החדש של גוגל. חברות חיפוש יודעות היטב את הקשר בין חיפוש בלתי-מאובטח של מתנגדי-משטר, ובין מעצר, מאסר ועינויים. גם אזרחים אמריקניים המחפשים מונחים רגישים הנוגעים לפיגועי טרור עלולים למצוא את עצמם בחקירה בגלל שגוגל לא מגן עליהם מספיק. לכן, עבור משתמשים רבים בכל העולם, החיפוש המוצפן יכול להציל אותם מהתעללות השלטון.

הצפנה - סטנדרט ברשתות חברתיות
גם אתרים מובילים אחרים, כגון פייסבוק או טוויטר, הבינו עד כמה זה חשוב להגן על חשבונות משתמשים. מכיוון שגוגל נכנסה רשמית לעולם המדיה החברתית, אין לה ברירה אלא ליישר קו עם האבטחה המוגברת של לקוחותיה הנאמנים ביותר. ככל שאתם מגלים יותר על החיים שלכם ברשת חברתית, כך נאלץ מפעיל הפלטפורמה להגן עליכם בצורה נמרצת יותר.

במילים פשוטות: כאשר משתמשי גוגל+ מחוברים לחשבון שלהם, אי אפשר להפקיר אותם לחסדי החיפוש הפתוח, ואז להשיב אותם לרשת המאובטחת של 'פלוס'. זה לא עובד יותר. גוגל זקוקה לרשת אבטחה רציפה, כדי למנוע חורים במהלך הגלישה של משתמשים רשומים.

ההבדל העיקרי בין החיפוש המוצפן של גוגל ובין הצפנת פייסבוק, למשל, הוא המספרים: גוגל מדווחים שרק 1.5% מן המשתמשים מחוברים לחשבונם בגוגל, במהלך החיפושים שלהם. בפייסבוק, לעומת זאת, העברת האתר להצפנה, ברמת ברירת מחדל, היתה משפיעה באופן מיידי על 100% מהמשתמשים.

לנו, הישראלים שמחפשים בגוגל-קו-איל (google.co.il), זה עדיין לא משנה הרבה. אבל כל חיפוש שתעשו בגרסה הבינלאומית יוצפן. זה גם אומר שגופים חודרניים כמו המוסד, השב"כ, ספקית האינטרנט שלכם ותוכנות רוגלה לא יוכלו לדעת מה אתם מחפשים כ"כ בקלות, בניגוד למצב מפעם.

פגיעה בקהילת המקדמים
בקהילת ה-SEO יש תרעומת טבעית על כך שההצפנה גם מטשטשת את שאילתות החיפוש המדויקות שהובילו לאתרים מסחריים המקודמים באמצעות אופטימיזציה ושיווק באינטרנט. שירות כמו גוגל אנליטיקס, למשל, הופך קצת פחות אפקטיבית כאשר הוא אינו מסוגל להגיד לבעלי אתרים מה חיפשו אנשים שהגיעו לאתר שלהם. גוגל מודעים לבעיה הזאת, ומנסים להציע כחלופה את המידע המצוי ב"וובמסטר טולז".

מעתה, בגוגל אנליטיקס יראו משווקים רבים את המונח "not provided" ברשימת מילות החיפוש שהובילו לאתרים שאותם הם מנסים לקדם. אובדן הנתונים יכול להיות משמעותי, אולי אף להוביל להפסדים, אך אין ברירה אלא לקבל את העובדה שכללי המשחק השתנו. בהחלט ייתכן שלא תימצא אף דרך לפצות על הנתונים שהוצפנו ונעלמו מעיניהם הבוחנות של מנהלי האתרים.

עם זאת, צריך להתנחם בעובדה שרוב המחפשים אינם מחוברים לחשבון שלהם. גם אם לא נדע בדיוק מי מחפש מה לפני שנכנס לאתר וביצע פעולה רצויה, זה עדיין לא ימנע מאיתנו לקבל מידע סטטיסטי איכותי על רוב המחפשים.

החריג היחיד להצפנה בחיפוש הוא, בינתיים, מודעות אדוורדס של גוגל. כאן מתעוררת תהייה לגיטימית: אם כל כך חשוב להגן על פרטיות המשתמשים בעזרת אבטחה והצפנה, מדוע המידע על המודעות של גוגל פרוץ לכל האקר? התשובה אינה פשוטה: גוגל יודעים שהצפנת המידע הזה תזיק לעסקי-הליבה שלה בצורה קיצונית. יש ניגוד אינטרסים מובנה בין גוגל כגוף-חיפוש ובין גוגל כחברת מדיה, המתפרנסת אך ורק מפרסום ממוקד.

לסיכום, החיפוש המוצפן החדש של גוגל הוא צעד בכיוון הנכון, אבל הוא עדיין רחוק מאוד מלהיות גורף:
1) חיפושים רגילים, ללא כניסה לחשבון גוגל, אינם מוצפנים
2) הגרסאות המקומיות של גוגל, למשל גוגל אנגליה או גוגל ישראל, אינן מוצפנות
3) מודעות גוגל אדוורדס אינן מוצפנות בשום מקרה
4) גוגל תמיד יודע מה חיפשתם, ולכן ממשלות ברחבי העולם ינסו לדרוש מגוגל את נתוני החיפוש

פרסום כפול בגוגל: שימוש אסור במערכת AdWords

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Wed, 05 Oct 2011 16:29:00 +0000

על מפרסמים ישראלים, הכפופים לתנאים ולהגבלות של גוגל אירלנד בע"מ, אסור לפרסם "מספר מודעות, המקשרות לאותו אתר או לאתרים דומים, באותו עמוד תוצאות חיפוש"; בפועל, משתמשי גוגל בישראל מקבלים מודעות של אותה חברת ביטוח, המפעילה את המותגים "555" ו"9000000"

הידעתם? "ביטוח ישיר 555" ו-"9000000 ביטוח" שייכים לאותה חברה (איי.די.איי חברה לביטוח). כאשר אתם "מקישים על החמש" או בוחרים "תשעה מליון", אתם מגיעים לאותו המקום.

כשזה מגיע לפרסום ב"גוגל" (AdWords), זה כבר בעייתי יותר, לכאורה. במסמך התנאים וההגבלות שעליו חותם כל מי שמפרסם בגוגל בישראל, מול חברת גוגל אירלנד בע"מ, נכתב בסעיף 5 כך:

5. שימוש אסור. הלקוח לא יבצע ולא יאפשר לצד שלישי כלשהו לבצע: (...) (vii) הצגה של מספר מודעות, המקשרות (linked) לאותו אתר או לאתרים דומים, באותו עמוד תוצאות חיפוש. [ההדגשה במקור; א.ב.]

מדוע גוגל החליטה שמדובר בשימוש אסור? ניתן רק להניח שגוגל רוצה לעודד תחרות הוגנת, למנוע שיכפול מודעות, להבטיח לצרכן מגוון הצעות מובחנות, ולאסור מצב של "השתלטות" מצד מפרסמים אגרסיביים.

אז מה קורה במציאות, כשמחפשים בגוגל "ביטוח ישיר", למשל?

בתמונה: מודעות פרסומת על החיפוש "ביטוח ישיר" באתר גוגל ישראל

המודעה הראשונה מפנה לקישור הבא:

www.9000000.co.il/campaigns/comprehensive/car_buyonline_comprehensive.html

המודעה השנייה מפנה לקישור כמעט זהה:

www.555.co.il/campaigns/comprehensive/car_buyonline_comprehensive2.html

בשני האתרים, זה של 555 וזה של 9 מליון, מציעים בדיוק את אותו המבצע: ביטוח לרכב באינטרנט, למצטרפים חדשים דרך האתר, עם למעלה מ-20% הנחה בביטוח המקיף, הנחה נוספת של 6-7% בביטוח החובה לרוכשים גם ביטוח מקיף או צד ג'; עד 28% הנחה ברכישת ביטוח צד ג'; והמבצע תקף, בשני האתרים, לאותם תאריכים בדיוק: ה-1 עד ה-30 באוקטובר 2011.

בשני האתרים גם מופיע אותו כפתור-פעולה: "קבל הצעה לביטוח רכב ללא התחייבות", מילה במילה.
בשני האתרים מבטיחים את אותו יתרון תחרותי: "שירות יעיל ומהיר 24 שעות ביממה", באותו נוסח.

אז מה היה לנו כאן?
1) אותה חברת ביטוח
2) קישור כמעט-זהה לאתר בעל שם שונה
3) אותו מוצר
4) אותו מבצע
5) אותם תנאים
6) אותו טווח תאריכים
7) אותו טקסט פרסומי

מי שיטרח וישווה בין שני האתרים של IDI ביטוח, יגלה בדיוק את אותה הנהלה, שם וכאן:

רביב צולר - מנכ"ל
רענן סעד - משנה למנכ"ל, מנהל שיווק
דוד מיכאל - סמנכ"ל כספים
טל פריאל-מן - סמנכ"ל יועצת משפטית
דפנה קליינר - סמנכ"ל משאבי אנוש
רז הייפרמן - סמנכ"ל מערכות מידע
יורם נזרי - סמנכ"ל אגף חיים ובריאות
יעקב סבן - סמנכ"ל אגף מכירות
ליאת כהן - סמנכ"ל אקטואריה
מירב סלע - סמנכ"ל אגף שירות
ענת קלמן - מבקרת פנים

בראיון ל"גלובס" נשאל רענן סעד, מנהל השיווק של IDI, האם זה לא בעייתי למכור שני מותגי ביטוח שהם למעשה אותה חברה. תשובתו היתה: "אנו גאים בכך שאנו חברה שמנהלת כמה מותגים, ולא מסתירים זאת מהלקוחות. זה קיים בעולם הביטוח: למשל באנגליה יש לחברת אדמירל כמה מותגים, ובארץ יש למגדל גם את המותג איחוד ישיר. ריבוי מותגים מוכר גם מתחומים אחרים. הפנייה השיווקית שלנו והמחירים שונים בשני המותגים, כי אנחנו נותנים עדיפות לסגמנטים שונים".

למרות דבריו של סעד על פנייה שיווקית שונה, מחירים שונים וסגמנטים שונים - מהבדיקה שלנו ב-Google AdWords, בו מפרסמת איי-די-איי ביטוח עבור אותם ביטויי חיפוש, מצאנו כי החברה פונה לאותם אנשים, בהצעה זהה, במבצעים זהים, ניסוח זהה, וללא פילוח אינטרנטי מוקדם או עדיפות לאדם זה או אחר.

אפשר בהחלט להבין את חברת הביטוח - מבחינתה היא מקבלת חשיפה כפולה לשני המותגים שלה, ויוצרת רושם של תחרות פנימית. האחריות נופלת כאן, לכאורה, דווקא על גוגל - מסמך התנאים וההגבלות של גוגל אירלנד מתאריך 12 יולי 2006, התקף עד היום, אוסר במפורש על מספר מודעות המקשרות לאתרים דומים.

המשתמשים של גוגל עלולים לטעות ולחשוב ש-555 ו-9000000 שייכים לחברות שונות, ומציעות מוצרים שונים. כותב שורות אלו מוכן להודות שגם הוא נפל בפח: אכן האמנתי שמדובר בשתי חברות שונות, המתחרות זו בזו. כאשר ראיתי את הפרסום שלהן ב"גוגל" המשכתי להאמין שמדובר במתחרים צמודים, המפרסמים ראש בראש, זה נגד זה, ולא ב"אותה גברת בשינוי אדרת". במילים פשוטות: אני מרגיש שרימו אותי כאן.

בפועל, מדובר בפרסום כפול של מפרסם אחד, גדול ורווחי מאוד עבור גוגל. אם גוגל אירלנד בע"מ מתכוונת לאכוף את המדיניות הכתובה שלה בצורה קפדנית והוגנת, בצורה שאינה פוגעת במשתמשיה הנאמנים, היא יכולה למנוע מ-IDI את האפשרות לבצע פרסום כפול בתחום הביטוח הישיר. אחרת, מפרסמים אחרים יפתחו חברות-קש תחת שמות אחרים, ויציפו את מערכת הפרסום של גוגל בפרסום כפול, משולש ומרובע.

למען לא אחטוף תביעה מיותרת מחברת הביטוח או מגוגל, אבהיר כאן ועכשיו: אני לא חושב שחברת הביטוח עושה משהו שהוא בלתי חוקי, לא במישור האזרחי ולא במישור הפלילי. אני גם לא חושב שחברת גוגל ישראל בע"מ או חברת גוגל אירלנד בע"מ התרשלה בצורה חמורה, או שהיא ראויה לנזיפה, תשלום פיצוי או כל סעד משפטי אחר.

אני רק מאמין שלאור הבלבול הרב שקיים בתחום הביטוח הישיר, שני הצדדים (גוגל ו-IDI) צריכים לחשוב מחדש על המצב הבעייתי שנוצר, כיצד הוא מזיק לצרכנים, כיצד הוא פוגע במפרסמים אחרים בענף הביטוח (וענפים אחרים), וכיצד אפשר למנוע את הנזקים הללו בצורה היעילה והטובה ביותר.

גוגל הזיז את העותקים השמורים למקום חדש

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Wed, 05 Oct 2011 13:43:00 +0000

שינוי ממשק משמעותי בתוצאות החיפוש של גוגל: הקישור לעותק השמור (cached) נעלם מתוצאות החיפוש הרגילות, ועתה הוא זמין להקלקה רק מתוך צילומי המסך של דפי התוצאות

גוגל ביצע לאחרונה שינוי קטן אך משמעותי בתצוגת התוצאות שלו, גם בעברית. השינוי הגיע החודש לגרסה הישראלית של גוגל (google.co.il) בשפה העברית. הקישור ל"עותק שמור" (cached page), דהיינו זכרון המטמון, שהוא הארכיון הסרוק של דף האינטרנט המופיע כתוצאת חיפוש, כבר לא זמין באופן מיידי, כקישור מתחת לתוצאות החיפוש.

מעתה, "עותק שמור" נמצא עכשיו במרחק קליק נוסף, בחלונית צילום המסך של הדף.

אם בעבר יכולנו להקליק על cached או "עותק שמור" בגוף תוצאת החיפוש, עכשיו צריך להקליק על החץ הצדדי (בעברית - משמאל; באנגלית - מימין) ליד כל תוצאה, לחכות לטעינת צילום המסך (screen shot) של תוצאת החיפוש - ושם נמצא הקישור ל-cached ("עותק שמור").

רבים מן המחפשים בגוגל לא יבינו לאן נעלם הקישור שהתרגלו להשתמש בו במשך שנים. גוגל, ככל הנראה, החליטו שעבור רוב המשתמשים, הקישור הזה לא מספיק חשוב.

דוגמה
בעבר, בחיפוש עברי ב"גוגל ישראל", הגישה לעותק השמור (cached) היא פשוטה ומהירה:

בתמונה - לפני השינוי: "עותק שמור" הביא אתכם בעבר לזיכרון המטמון של הדף

מעתה, על אותו אתר, אין קישור לעותק השמור (אין cached):

בתמונה: אין עותק שמור, ואין cached בגוגל-קום

כדי להגיע לעותק השמור הנכסף, צריך ללכת ימינה עם הסמן, למצוא את החץ הימני, להקליק עליו, להמתין לטעינת צילום המסך, ומעליו נמצא הקישור שפעם הופיע בגוף תוצאות החיפוש:

בתמונה - לאחר השינוי: "עותק שמור" זמין רק מתוך צילום המסך

ניתן להגיע גם לעותק שמור, עבור קישור ידוע, בעזרת פקודת "cached" שאותה מקלידים בתיבת החיפוש כרגיל. לדוגמה:

cache:www.gov.il

שימוש באופרטור זה יקפיץ באופן אוטומטי את דף העותק השמור (קישור).

גוגל מאכסן את העותקים השמורים שלו תחת הכתובת webcache.googleusercontent.com.

על התועלת האדירה בשימוש חכם בעותקים שמורים (זכרון מטמון) כתבנו כאן בעבר.

השורה התחתונה: שינוי הממשק החדש צפוי להקטין את השימוש בעותקים שמורים ב"גוגל", לטובת כפתור 1+ שהוגדר כ"חשוב יותר" בעיני גוגל, המצוי בתחרות מול פייסבוק על מפרסמים ותנועה.
הממשק החדש אמנם מפשט את תצוגת התוצאות עבור רוב המשתמשים, במיוחד הפחות-מתוחכמים שבהם, אך ימנע ממשתמשים רבים להיעזר בעותקים שמורים כדי להאיץ גלישה וקריאה.

פישינג מסוכן מתחזה לשירות התראות של גוגל אדוורדס

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Tue, 04 Oct 2011 13:04:00 +0000

האם קיבלתם מייל "התראה"המבקש מכם להיכנס בדחיפות לחשבון גוגל אדוורדס? היזהרו מנסיון פישינג מתוחכם, המחקה במדויק את שירות ההתראות של מערכת הפרסום הפופולרית.

From: Google AdWords [mailto:milagros.tejeda@oracle.com]

Sent: Tuesday, October 04, 2011 6:04 AM

To: XXX XXXX

Subject: Google AdWords: You have a new alert.

------------------------

This message was sent from a notification-only email address that does

not accept incoming email. Please do not reply to this message. If you

have any questions, please our Help Center to find answers to

frequently asked questions.

------------------------

Dear Valued Customer,

You have a new alert from Google Adwords.

Yours Sincerely,

The Google AdWords Team

הודעת הדוא"ל הזו דומה מאוד להודעות התראה שגרתיות של מערכת Google AdWords.
מלבד שם השולח, שאיננו שייך לגוגל, וגוף הקישור עצמו שאיננו שייך לגוגל, כל השאר יכול להטעות.

מטרת ה"פישינג" (Phishing) היא לגרום לכם למסור את פרטי הגישה לחשבון ה-AdWords שלכם, שעשוי להיות שווה כסף רב, וגם יכול להוביל לגילוי פרטי כרטיס האשראי שלכם.

אז הנה חוק ברזל: אלא אם כן אתם בטוחים לחלוטין שהודעת הדוא"ל הגיעה ישירות מגוגל בעקבות בקשת דו"ח מפורשת, או תהליך שיחזור סיסמה שביצעתם עכשיו, אל תתפתו להקליק על קישורים בגוף ההודעה, גם אם היא נראית לגיטימית לחלוטין.

עדיף להיכנס אל מערכת הפרסום "גוגל אדוורדס" באמצעות רשימת המועדפים בדפדפן, או דרך חיפוש פשוט בגוגל על שם המערכת.

עוד באותו נושא:

דב קליין נגד רשת פרופורציה: בלוף הפרטיות

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Sun, 02 Oct 2011 16:23:00 +0000

השופטת חנה ינון, בבית משפט השלום בת"א, פסקה כי אסור לקנות שמות של אנשים כמילות מפתח במערכת הפרסום של גוגל בישראל; התוצאה: מנתח פלסטי מפורסם יכול לחסום מתחרים; מאחורי בלוף הפרטיות מסתתרת מלחמה על לקוחות, ולכן גוגל צריכה לערער למחוזי, ואם צריך - גם לעליון

"במקרה שבפנינו, בעל השם, התובע, גורס כי שמו הפרטי אינו מושא למילות מפתח לפרסום, ולפיכך, בנסיבות אשר בפני, גובר האינטרס של שמירה על זכות אדם להימנע מפרסום שמו ע"י אחרים, לשם פרסומת, בניגוד לרצונו, דבר המצוי בניגוד "לדין וכללי התנהגות סבירים", על האינטרס השיווקי ועל עקרון התחרות החופשית, שאף אליהם יש לשאוף." [ת"א 48511-07 קליין נ' פרופורציה ואחרים, סעיף 72 בפסק הדין]

כך פסקה השופטת חנה ינון ב-18/09/11, בתביעה שהוגשה ע"י הכירורג הפלסטי ד"ר דב קליין נגד 2007 נגד רשת פרופורציה, גוגל ישראל, גוגל העולמית וגוגל אירלנד. ד"ר קליין ביקש פיצוי של 300 אלף ש"ח, ובינתיים נפסקו לו רק 50 אלף ש"ח.

מה פתאום "פרטיות"? מנתח פלסטי מפורסם, שאפילו השופטת ינון מציינת כי "הינו בעל שם ומוניטין בעיסוקו", מתעסק בפרטיות?האיש מופיע בתחנות הטלוויזיה, יש לו תוכנית רדיו ב-100FM ("החיים היפים"), במדורי הרכילות, שמו יצא למרחוק, הוא מפעיל קליניקה מצליחה, ועושה כסף רב. מה פתאום הוא חרד לפרטיותו?

פרטיות? זו רק תחרות
השופטת חנה ינון בחרה להגן בעוז על "פרטיותו" של אדם לא-פרטי בעליל, שרק הלך לבית המשפט כדי לחסום את מתחריו. השימוש בחוק הגנת הפרטיות, במקרה זה, הוא רק בלוף ציני וריק מתוכן: מדובר על רשת 'פרופורציה', המתחרה הישירה של קליין, ולא גוף זדוני שבחר לחשוף את שמו של ד"ר קליין באינטרנט כדי להלבין את פניו או כדי לפגוע בצנעת הפרט של משפחתו.

השופטת חנה ינון לא עקבה אחרי התקדים שקבע בית המשפט העליון בפרשת אריאל מקדונלד (ע"א 8483/02). שם נכתב במפורש על הזכות לפרטיות של אנשים מפורסמים:

"הדבר האחרון בו חפץ הידוען המבקש שתוגן זכותו לפרסום, הוא שייעזב לנפשו. רוצה הוא כי שמו יוביל מסעות פרסום, רוצה הוא שהציבור יתעניין בו ובדבריו – הכל כנגד תשלום תמורה נאותה. תמורה הוא תובע לעצמו. אין הוא מבקש להחבא על הכלים....אין אריאל [התובע; א.ב.] מבקש למנוע שימוש מסחרי בשמו – מבקש הוא למנוע שימוש שאת תמורתו לא יקבל. תר הוא אחר אינטרס כלכלי – כספי, ולא אחר אינטרס אישי – רגשי. אין זו הפגיעה ברגשותיו אותה הוא מבקש לרפא, כי אם את הפגיעה האסורה, אולי, בקניינו. לא לכך נועדה ההגנה על הפרטיות."

בואו נבדוק את חוק הגנת הפרטיות (סעיף 2 לחוק): "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח;"

קניית מילת מפתח על שמו של אדם איננה בגדר "שימוש" בשמו, שכן השם אינו מופיע בהכרח בגוף המודעה המתפרסמת. החוק מדבר על שימוש פיזי בשמו, במובן של "מחפש את ד"ר דב קליין? הנה פרופורציה". אם מפרסם קונה רק את המילה "קליין" (בהתאמה נרחבת, ולא הביטוי המדויק [דב קליין]), בצורה שגורמת למודעה שלו להופיע גם כאשר מחפשים "דב קליין", אי אפשר לומר בשום צורה שהוא "משתמש" בשם 'דב קליין'.

אנחנו לא מדברים כאן על הזכות לפרטיות, אלא על הזכות לפרסום. זוהי זכות שונה לחלוטין. היא נידונה בפרשת אריאל מקדונלד (ר' לעיל), על ידי בית המשפט העליון:

"על אף שאין חולק על כך שהציבור שותף ביצירתה [של הזכות לפרסום; א.ב.], ראוי להכיר בה כזכות פרטית. אכן זו אינה זכות מוחלטת. מן הראוי להתיר שימוש חופשי בדמותו ובשמו של הידוען בהקשרים מסויימים"

אלא שפרשת דב קליין, אין שימוש אמיתי בשמו של המנתח המפורסם. להבדיל מפרשת אריאל מקדונלד, שבה היה שימוש מפורש בשמו של הכדורסלן, שמו של ד"ר קליין לא הופיע כלל במודעות המתחרים, גם לא תמונתו או קולו. הזכות לפרסום חלה על מסעות פרסום מסורתיים, שבו עושים שימוש מפורש בשם, התמונה, החתימה וכיוצ"ב. אף אחד לא יכול לטעון ברצינות שרכישת מילת המפתח "קליין" פוגעת בזכות הפרסום הקניינית של אדם בשם דב קליין, מנשה קליין או מוטי קליין.

גם אין כאן הטעייה
בואו נבדוק גם את חוק עוולות מסחריות (סעיף 1 לחוק): "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר"

המודעות של רשת 'פרופורציה' לא גרמו לאף אחד להאמין כי הרשת המתחרה היא ד"ר דב קליין. לא היתה התחזות, לא היתה הטעייה, ולא היתה הבנה מצד הגולשים כאילו יש קשר בין הגופים המתחרים. הפרסום ב'גוגל' מוכר למשתמשים מזה זמן רב, והם נעזרים בו כדי לקבל מידע על הצעות מסחריות מגוונות.

אם מחר יתפרסם תחקיר עיתונאי מקיף על עסקיו של דב קליין - מערכת הפרסום של גוגל תהיה חסומה בפניו. "מצטערים", יגידו מנהלי מנוע החיפוש הגדול בהיסטוריה, "אסור לך ליידע את המשתמשים שלנו על התחקיר שלך, כי דב קליין הוא איש פרטי". מי קבע שרופאים זכאים להגנה מפני תחקירים?

אם בעתיד ייתבע ויורשע מר ד"ר קליין על רשלנות רפואית - האם לא יוכל הגוף התקשורתי שיסקר את ההרשעה להשתמש במערכת הפרסום של גוגל? ומדוע לא, בעצם? האם חופש הביטוי וחופש העיתונות אינם גוברים על זכותו של רופא מפורסם ל"פרטיות", זכות שבה הוא כבר הפסיק להשתמש מזה שנים רבות?

מהי הפגיעה בפרטיות

האם רשת "פרופורציה" פרסמה משהו חודרני או פוגעני על דב קליין?
האם המתחרה כתבה "ד"ר דב קליין" בטקסט המודעה, ובכך הטעתה לקוחות פוטנציאליים?
האם המתחרה חשפה את תיקו הרפואי בפני העולם?
האם בלבלה "פרופורציה" את הבחורות שחיפשו הגדלת חזה או מתיחת פנים?
האם שלחו המתחרים צלם פפרצי לביתו של המנתח?
מה בעצם קרה לפרטיותו של דב קליין?
מה מצדיק הצבת מחסום דיגיטלי בפני כל מי שירצה להתחרות בו?
במה פשעו הצרכנים, עד כי נמנע מהם לקבל פרסום של מתחרים?
ומה יקרה אם יצוץ "דב קליין" נוסף, שגם הוא רוצה לתבוע מפרסמים אחרים?

בפסק הדין של חנה ינון אין שום התייחסות לבעיית כפילות השמות: השם "שלמה כהן", מתייחס לכמות עצומה של אנשים שונים. אפילו אם קיבלתי את רשותו של שלמה כהן מסוים לשימוש בשמו בתור מילת מפתח ב"גוגל", אין לי אישור כתוב מכל שאר האנשים בישראל ששמם הוא שלמה כהן. אותו דבר יהיה נכון ל"דב קליין" (יש יותר מאחד), ואפילו "פנינה רוזנבלום" שאיננה היחידה בישראל המחזיקה בשם זה.

למעשה, רוב השמות בישראל חוזרים על עצמם. גם במקרה של אישור מפורש מן המתחרה הישיר שלי, לא ניתן להבטיח מצב משפטי שבו שימוש בשמו של אדם ימנע תביעה מצד אדם אחר, בעל אותו שם. לפיכך, לא ניתן יהיה להשתמש באף שם, של אף אדם, אף פעם. ואם כך, לא יוכל אדם לפרסם אפילו על שמו-שלו (מצב אבסורדי), כי לעולם לא יוכל לדעת אם אדם בעל שם זהה לא יוכל לתבוע אותו.

אכן, כמה נוח לחיות בעולם ללא תחרות חופשית. כמה נעים לקבל לקוחות, כאשר המנותחות הפוטנציאליות אינן מקבלות פרסום של קליניקות דומות. וכמה נכון הוא להתדיין במשך 4 שנים מול גוגל, לשלם הון לעורכי דין, ובסוף לקבל פסק-דין קצרצר, שסותר את פסיקת העליון וגם פסיקה מנחה של בית המשפט המחוזי, מחייב ערעור למחוזי, ובכך מאפשר להמשיך את הקרקס המשפטי עד ל-2015 לפחות?

פסק דין שחובה לערער עליו

במונחים משפטיים, פסק-דינה של השופטת ינון לא איזן כראוי בין האינטרסים המתנגשים: זכותו של האדם לפרטיות מול העיקרון החוקתי המכונה "חופש הביטוי". ולא רק חופש הביטוי מונח כאן על הגיליוטינה: חופש העיסוק, שזכה גם הוא לחוק-יסוד משלו, דורש הסרת מחסומים בדרכם של עסקים לפרסם את שירותיהם במנועי החיפוש. ולבסוף, עיקרון התחרות החופשית, המונח ביסודה של כל מערכת כלכלית מודרנית, מחייב מימוש בעזרת הצגת חלופות בפני לקוחות פוטנציאליים.

עו"ד דפנה צרפתי ממשרד "גולדפרב" המייצג את גוגל, מסרה לי ב-3/11/11 כי אכן יוגש ערעור על פסק דינה של השופטת ינון.

פסק דינה של השופטת ינון הוא מגוחך, רדוד וראוי לערעור מיידי. מעבר לפרשת אריאל מקדונלד, אותה הזכרנו כאן בהקשר של הזכות לפרסום מול הזכות לפרטיות, השופט מגן אלטוביה הוא שכתב את פסק הדין המנחה בנושא ספציפי זה (מחוזי ת"א, 31/07/06, מתאים לי נגד קרייזי ליין).

ההלכה של בית המשפט המחוזי בת"א בפרשת 'מתאים לי' אינה בגדר תקדים משפטי מחייב, אך מכיוון שהמחוזי היא ערכאה גבוהה יותר מבית משפט השלום, פסיקתה של ינון לא תשמש פסיקה מנחה בנושא זה: כל עוד הפרסום אינו מטעה את הגולשים, מותר לקנות כל מילת חיפוש, בכפוף כמובן להנחיות הפנימיות של גוגל.

הפסיקה של ינון מכניסה אי-ודאות במערכת הפרסום של גוגל. היא מכניסה איסורים גורפים, במערכת שמטרתה היא לסייע לעסקים למצוא לקוחות באינטרנט. שימו לב שע"פ מדיניותו הרשמית של ענק החיפוש, אין כל פיקוח או איסור על שימוש בשמותיהם של אנשים (proper names). קיים מנגנון של הגשת טופס תלונה, במקרה שבו אכן קיימת פגיעה אמיתית בפרטיות. גוגל אוסר על קניית מילות מפתח המבוססות על שמות פרטיים, אך ורק בבלגיה ובצרפת.

אם קונצרן גוגל (גוגל ישראל, גוגל אירלנד וגוגל העולמית) רוצה להמשיך ולהגן על לקוחותיה הנאמנים ביותר -- המפרסמים -- אין לו ברירה אלא לערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב [הערעור אכן יוגש]. לא ייתכן לפסוק כי מערכת הפרסום של גוגל חסומה בפני מתחרים, במקרים שבהם אדם מנצל את זכותו לפרטיות בצורה צינית. דווקא ד"ר קליין, שחי בעולם התקשורת כמו דג במים, ושמופיע על המסך חדשות לבקרים, לא יכול לומר שהוא אדם פרטי הזכאי ל"הגנה", מפני מתחרים ישירים המעוניינים לשווק את עצמם בפני לקוחות פוטנציאליים.

התיק הרלוונטי: ת"א 48511-07; ד"ר דב קליין נגד פרופורציה פי.אם.סי בע"מ, גוגל ישראל בע"מ, גוגל אינק' (Google Inc), גוגל אירלנד בע"מ (Google Ireland LTD).

עורכי הדין הרלוונטיים: עו"ד עמי סביר בשם ד"ר קליין; עו"ד אופיר יוסף בשם פרופורציה; עו"ד דפנה צרפתי, צחי חליו - בשם גוגל ישראל, גוגל העולמית וגוגל אירלנד.

איך חיפוש בגוגל הופך ראיה לרצח (פרשת דניאל מעוז)

noreply@blogger.com (אורי ברייטמן) — Tue, 27 Sep 2011 13:36:00 +0000

בפרשת דניאל מעוז, החשוד כי רצח את הוריו כדי לזכות בירושה, התברר כי חיפושים בגוגל ("הורים רצח ירושה") יכולים להוות ראיה לרצח, גם לאחר מחיקה מוחלטת של המחשב האישי; כך מסייע גוגל לחדור לנפשם של עבריינים לכאורה, ולהוכיח כוונה פלילית

שימוש במעבדות איחזור מידע כדי לסייע לעבודת המשטרה אינו חדש. חוקרי המשטרה יודעים כבר כ-20 שנה, שניתן לאתר 'אוצרות' של ראיות על מחשביהם של חשודים. בפרשת דניאל מעוז, אם להסתמך על כתב האישום ועל הדיווחים בתקשורת, התברר שוב עד כמה חיפוש פשוט בגוגל, יכול לעזור ולהוכיח כי אדם מסוים ביצע רצח, לכאורה.

מעבדה לאיחזור מידע ברמת-גן, שעבדה עבור משטרת ישראל בפענוח פרשת הרצח של נורית ונח מעוז (ירושלים, 14/8/11), הצליחה לשחזר נתוני חיפוש ב"גוגל" מתוך מחשבו האישי של הבן דניאל מעוז, גם לאחר שהדיסק עבר פירמוט (format), דהיינו מחיקה יזומה ומוחלטת של תוכן הכונן הקשיח.

"הורים רצח ירושה" - שאילתת חיפוש אחת, מקפיאת-דם, מספרת את הכל.

מתברר כי החיפושים בגוגל, מעצם טבעם כ"אקטיביים", מגלים בקלות את כוונותיו הנסתרות של כל אדם, בין אם הוא עבריין מסוכן או אדם חף מפשע. אדם שמתכנן רצח לא יפתח מסמך "וורד" ויתחיל לפרוש את פרטי התוכנית שלו. לעומת זאת, הוא יחפש בגוגל אחר אתרים המציעים מידע בנושא, ומתוך כך תוכח כוונתו.

דניאל מעוז (עו"ד שעבד במשרד שלמה כהן ושות', בן 28), המואשם ברצח הוריו, חשב לכאורה שמחיקת הדיסק תועיל לו לטשטש את עקבותיו. אלא שגם לאחר מחיקת הדיסק, ניתן היה לשחזר את השאילתות שהקליד, ולתארך אותן במדויק:

"מעוז ביצע חיפושים באתרי אינטרנט ואחר סרטוני הדרכה של מעשי רצח, ובמעבדת המחשבים אף הצליחו להגיע למניעי הרצח. צוות החוקרים הצליח לשחזר את מילות החיפוש בהן השתמש מעוז באינטרנט - ואלו לא הותירו מקום לספק. בין היתר, חיפש מעוז אחר מידע ואף "מקור השראה" מרצח בני משפחת פוגל באיתמר - כדי שהזירה תראה כמו אירוע לאומני ולא פלילי. החיפושים האחרונים באינטרנט בוצעו פחות מ-12 שעות לפני מקרה הרצח". (mako)

כל חיפוש ב"גוגל", במקרה הזה, הוא כמו הודאה דיגיטלית בתכנון פשע. החופש לחפש הוא גם החופש להיתפס, או אם תרצו - חופש החיפוש הוא חופש ההפללה העצמית; כל מה שתחפש בגוגל, ישמש נגדך בבית משפט.

מובן שאם אדם המתכנן פשע הוא פיקח מספיק כדי להשתמש בשירותי אינטרנט אנונימיים כמו ספריה ציבורית, קפה-אינטרנט או כל חדר-מחשבים אוניברסיטאי, חיפושיו האישיים אולי לא היו נחשפים לעולם. אלא שדניאל מעוז, כמו רבים מאיתנו, האמין לכאורה כי יש לו שליטה על היסטוריית האינטרנט האישית שלו, והרגיש בנוח על המחשב האישי שלו.

אחד ההבדלים המרכזיים בין חיפוש באינטרנט ובין ביצוע מחקר 'מסורתי', הוא נושא השארת העקבות. מעבר לעובדה שכל חיפוש בגוגל נותר מתועד על שרתי גוגל, הוא משאיר עקבות בלתי-מחיקים גם על המחשב האישי. אם אדם רוצה למחוק מידע מסוים ממחשבו האישי לצמיתות, ובאופן בלתי-הפיך, אין לו ברירה אלא להשמיד את המחשב באופן פיזי (משימה לא פשוטה, דרך אגב - לפעמים כבר עדיף לקבור אותו עמוק-עמוק, בבור בחצר).

כבר התרגלנו שהודעת sms תמימה יכולה לגלות המון על אדם במצוקה. ציתות לשיחות טלפון היא טכניקה עתיקה במיוחד, שדורשת ביצוע מעקב בזמן-אמת. לאחרונה ראינו כיצד עיון בחשבון פייסבוק של אדם מאפשר הצצה אינטימית אל מעשים ודיבורים שגילו דברים שניסה להסתיר; אך היכולת לצלול אל מחשבותיו הפרטיות של אדם, כשהוא לגמרי לבדו עם עצמו -- רק הוא מול האינטרנט -- היא ייחודית לגוגל.

החזון של גוגל מעולם לא היה להפוך את העולם למקום טוב יותר. החזון של גוגל הוא לארגן את המידע בעולם, ולהפוך אותו לנגיש ושימושי. לכן, גוגל עוזר לרוצחים בדיוק כפי שהוא עוזר לשוטרים. בדרך, הוא מפשיט אותנו גם מסודותינו הכמוסים ביותר.