tag:blogger.com,1999:blog-86202287512595899032024-11-01T13:52:48.841+02:00סיפורה של דמות בדויהidohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.comBlogger18125tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-49026246282237733282008-04-01T20:00:00.000+03:002008-05-27T17:27:21.097+03:00בשעה הקרובה חברי הקבוצה דיסכסו בינהם על ענייני מיקום והשתמשו במפה. אני עדיין לא הבנתי איך זה פועל ולכן הייתי מנותק מהשיחה. בעיקרון, אם הבנתי נכון, התוכנית היא לעבור דרך מגדל שמירה לפני שנלך לעיר. הבנות נוהגות לעשות את דרכן בשבילים בנויים, בעוד אנחנו מעדיפים לפלס דרכנו בצמחייה על מנת לא להיראות. כמובן שלצורך התקדמות משותפת הבנות נאלצו להצטרף לדרך שלנו.<br />כאשר הגענו למגדל השמירה הן חיכו בצד ועלינו שבעה לשתק את השומרים, אני כרגיל רכוב על יורי. <br />פם וירון התחרו בינהם מי יהרוג יותר שומרים, כאשר לנוכח הבקשות החוזרות ונשנות שלי, הם דיברו על שיתוק ועיוור במקום על רצח.<br />הפשיטה הייתה מיידית ואלימה, לא היה לי צורך להשתתף, כל שעשיתי היה לקחת שומר גוסס שנפצע בקרב בגלל דרכיהם האלימות יתר על המידה של היבשים ולהביא אותו אל הבנות לטיפול. הרעיון הצליח והן אכן הוציאו אותו מכלל סכנה. בהמשך הגיעו אלינו פם, שגררה את השבוי שלה באופן שבהחלט סיכן את חייו, וטורי שנראה כי הוא מודאג ביותר בנוגע לחיי אדם, לראשונה הבחנתי בכל שבעצם איני לבד עוד במערכה, אולי עם טורי נוכל להביא לשינוי בקבוצה. הוא השתדל להביא בזהירות את השומר שתפס, והיה ממש חמוד.<br />בינתיים יורי הגיע אלינו בהודעה שכל השומרים נלכדו ועדיף להתאסף במגדל. עשינו את דרכינו חזרה, לקחתי מפם את השבוי שלה, נעזרנו ביורי בסחיבת הפצועים והצלחנו להגיע למגדל כאשר לאחר טיפול רפואי מסויים כל ששת השבויים היו בחיים.<br />הייתי מאוד מרוצה מעצמי, הרגשתי שגרמתי בקבוצה לשינוי אמיתי.<br /><br />אבל דברים לא הסתיימו שם.<br />ירון התחיל לענות את השבויים עבור מידע וטאהר, יחד עם יורי, לקח את שני השומרים שכנראה היו בכירים יותר לחקירה בחדר אחר.<br />כאשר התחננתי שיורי יניח להם לנפשם, הוא אמר לי על אחד השומרים שהפציעות שלו לא יאפשרו לו לשרוד, שרה והגר אישרו את דבריו. לא ידעתי מה לעשות, בעיקר השגחתי שלא הורגים אף אחד לחינם.<br />המידע העיקרי שהוצאנו הוא שהשומרים מרוצים מהשלטון הנוכחי, ושהענקים טוענים שהם משחררים שבויים בגלל שהם תחת השפעתנו.<br />כאשר באתי אל טאהר גיליתי שאחד השבויים אצלו לא שרד, החזרנו את השני למגדל וגילינו שעוד שבוי נהרג בזמן הזה.<br />כל פעם שלא שומרים על החבורה , מישהו מת. כאשר הם הסבירו לי שאין להם אפשרות אלא להרוג את כולם, התחלתי לצאת מדעתי. הם הסבירו שהם יודעים עלינו יותר מדי מהשאלות שלנו, ושצריך לשמור על אפקט ההרתעה, הרגשתי שאני נותן זנב והם לוקחים את כל הדג. כמה שבאתי לקראתם, כמה שהשתדלתי למצוא עבורם פתרונות אלימים פחות, הם רק השתמשו בהם בתור צעד קדימה לקראת המהלומה הבאה. הרגשתי מנוצל, מחולל. הידיים שלי רעדו, הבנתי שהן מגואלות בדם. בתוך מגדל השמירה, לנוכח השומרים האומללים, הקאתי מזעזוע. במקום לקרב את החבורה לעמוקים, אני התייבשתי.<br />ההרגשה שדבר לא השתנה מאז שהגעתי צמררה אותי, השינוי היחיד הוא שעכשיו אני שותף להרג ולהרס. האם יש טעם לצאת נגדם? לשחרר את האסירים בכח? הניסיון הקודם שלי לצאת נגד דרכיהם האלימות הסתיים בתוהו. עלי להפרד מדרכם. ועד אז, עד שאני אחיה מחדש חיים של טוהר, עלי לצום. אני אמנע מאוכל ואפילו משתיה מעבר למינימום הכרחי לקיום, אייסר את עצמי פיזית עד שאגיע למקום טוב יותר רוחנית.<br />idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-12800033590613300612008-03-18T20:00:00.000+02:002008-05-27T16:05:10.738+03:00היום היה יום מרגש במיוחד.<br />הוא התחיל מאוד דומה ליום שאחרי פעולת החילוץ הקודמת - הסברנו לבני המשפחות איך למצוא את השורדים האחרים, ונתנו המלצות לאלו שבחרו להמשיך בפעולות כנגד האימפריה.<br />החלק המעניין קרה כאשר נפרדנו מהניצולים וחזרנו לשטח.<br />ממקום לא ידוע, שמענו צלילים מוזרים, לא טבעיים.<br />הקולות הגיע ממקום שבו שהו שתי ילדות צעירות, כבנות עשר. כאשר גילינו שהן לא מהוות איום מיידי, כולנו שמחנו לפגוש פנים חדשות.<br />הבנות נרתעו מעט מהמראה המאיים של החבורה, אבל מיהרנו להרגיע אותן שאין להן ממה לחשוש.<br />מסתבר שלבנות הללו, הגר ושרה שמותיהן, לא היו מתת-ות כלל. קפצתי על ההזדמנות והתחלתי להסביר להן מהי הדרך להשיג מתת-ות. הסברתי להם מי הם העמוקים ומה רצונם, וסיפרתי להם כיצד ככל שהאדם נהיה רטוב יותר מבפנים הוא זוכה בהטבות שונות מהטבע. הראתי להם את היכולות שזכיתי בהן אני על ידי הזזת אבן, כאשר ירון החליט להראות להם שגם הוא מסוגל להזיז דברים מבלי להאמין בעמוקים. כולי תקווה שהן הצליחו לראות מבעד להדגמות ולהבין את המהות. את הצורך בלהיות אנשים טובים יותר. תקוותי למצוא עוד אנשים, מחוץ לגבולות המחיה של בני עמי, אשר מכירים את העמוקים הולכת ומתמעטת, כנראה שאנחנו אכן להקה יוצאת דופן במינה.<br />לשרה היה מקל שבעזרתו היא יצרה את הצלילים המשונים ששמענו, ניסיתי להבין את מטרתו אך ללא הצלחה. ככל הנראה לצלילים אין משמעות מאשר המשמעות המיידית שלהם, הם לא משמשים לתקשורת או להשגת רווח כלשהו פרט לצליל שהם גורמים. איני מצליח להבין איזה שימוש יש לכלי שכזה אלא אם ברצונך לדווח לאויב על מיקומך הנוכחי. נראה ששאר היבשים הבינו את התועלת שביצירת רצף הקולות, המכונה בפיהם - נגינת חליל, נדמה שהצלילים משמחים אותם מעט.<br />דבר חשוב ביותר הוא שלראשונה יכולנו ללמוד אודות האימפריה ממקור שאינו מעוניין בהשמדתנו.<br />הגר ושרה סיפרו לנו היכן נמצאת העיר הראשית של האימפריה, בה שוכן הוזיר ויועציו, איש לא רואה אותו. בעיר עצמה מסתובבים אנשים מגזעים שונים, וייתכן שרפיק, אשר מראהו דומה לבנות, יוכל להסתובב שם מבלי לעורר חשד.<br />ככל הנראה שליטי האימפריה כפו את שלטונם על שאר תושבי האימפריה, והתושבים מהגזעים השונים מקבלים את המרות באופן שונה. אם נגשש בעיר, נוכל אולי למצוא בני ברית מבפנים במאבק נגד האימפריה.<br />הצורך שלי להסביר לשרה והגר את עיקרי האמונה, הזכיר לי שפעולות האדם קודמות לאמונותיו, והחלטתי שעלי לפנות בדרך חדשה. עלי ללכת למרכז האימפריה ולגלות איך אפשר להביא לשינוי באמצעות מהלכים פוליטיים. רפיק אף הוא מעוניין במסע למרכז האימפריה, הן בגלל האפשרות שלו להגיע לשם מבלי להיות תחת סכנה גדולה והן בשביל לחדש את מלאי הצמחים שברשותו, לפי דברי הילדות בעיר יש שוק גדול ומפותח.<br />דבר משמח נוסף - שני חברים מהעבר שבו אלינו: תורי ופם.<br />טוב, בעצם לא הכרתי אף אחד מהם, אבל על פם שמעתי בימים שריגלנו אחרי היבשים, היא אחותו של ירון והיא הבחורה שהם הכו, היא עזבה לא הרבה לפני שטיפ ואני הצטרפנו אליהם. תורי גם שייך למשפחות. שמחתי לראות שפם עדיין אוהבת את חברי הקבוצה ולא נוטרת טינה.<br />מסתבר שהענקים שחררו אותם, כל אחד ממכלאה אחרת. הענקים עושים את חלקם בעסקה.<br />עוד סיבה להשאיר את הפעילות האלימה מאחורינו.idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-77010641052893162472008-03-04T20:00:00.001+02:002008-05-27T14:46:32.037+03:00<div align="right" dir="rtl">השבויים החלו בורחים מהמקום הבוער ברובו, משאירים בידנו לוודא שלא רודפים אחריהם ולסיים את הטיפול במקום.<br />לדעתי היו יכולים לפעול באופן מתחשב יותר ולעזור לנו, כך היינו יוצאים כולנו במהרה מכלל סכנה, אך אין לשפוט אדם בשעת מצוקתו.<br />אחרי שכולם יצאו מהמחנה, הנחנו את הפליטים איך לאתר את שאר המשפחות, וקבוצה של צעירים מתוכם נשארה איתנו בשביל להצטרף למאבק.<br />הקמנו עם הצעירים מחנה ללילה לפני שנחליט על אופן הפעולה הבא.<br />רפיק ואני בתור מעטים מהאנשים ששרדו את המאבק ללא פגע, התחלנו את המשמרת הראשונה.<br />שנינו חושבים שהקרב הנוכחי הביא אותני לקצה יכולתנו, ולא כדאי להסתכן בקרב נוסף, הגיע הזמן להפנות כוחות לפתרונות אחרים.<br />העלנו מספר פתרונות: לחפש שותפים למלחמתנו באימפריה (האימפריה בדרום, או האנשים מתחת לאדמה בצפון), לקיים משא ומתן אם האימפרייה או להצטרף למשפחות בהקמת גוף הגנתי לוחם. את ההחלטה נאלץ לקבל עם שאר החבורה.<br />במהלך המשמרת רפיק סיפר לי מעט על התרבות היבשה. אינני זוכר הרבה, אבל נקודה מעניינת שהוא העלה היא שבימי שלום, קבוצות המשלחת תמיד הכילו מנהיגה, מאחר שהנשים נבונות יותר, ורק הצרכים המיוחדים שנוצרו בשטח הביאו אותנו למצב של גברים בלבד. נראה שלא היה לו נח בסיטואציה.<br />בהמשך המשמרת רפיק התחיל בשיעורי טלפטיה. הדבר הראשון שיש לעשות הוא להכנס לריכוז עמוק. הוא הראה לי שיטות שונות לבצע מדיטציה.<br />מאחר וגם בשביל להזיז חפצים מרחוק עלי להיות מרוכז, חשבתי לנסות להשתמש בשיטות שלמדתי מרפיק, אך אני חושש שהן לא יעזרו לי מפני שבהזזת החפצים עלי להשאר מפוקס על החפץ שאני מזיז, והשיטות הללו מביאות לריפיון מחשבתי.<br />הייתי כה מרוכז בהעברת הזמן בנעימים עם רפיק, שכלל לא הבחנתי במתרחש, למזלי רפיק הבחין ברחש של ענק המתקרב אלינו.<br />נכנסתי לפאניקה! בניגוד גמור לכל עקרונותי ואמונותי צווחתי לעבר רפיק - תהרוג אותו, תהרוג אותו!<br />הענק סימן לנו לשמור על שקט, מה שעודד אותי להמשיך בצרחותי ולהעיר את חברינו לקבוצה.<br />אני לא זוכר הרבה מאותה התקפה, אך הענק ברח, ירון בעקבותיו ולאחר זמן מה טאהר הצטרף אליהם.<br />לפי מה שרפיק הבין על ידי שיחה אילמת עם הענק, הם רוצים בטובתנו. לי זו נשמעת מלכודת.<br />כשטאהר חזר הוא סיפר שיש עסקה עם הענקים, אנחנו לא נהרוג אותם והם יעזרו לנו.<br />אני לא התנגדתי, אני תמיד נגד הרג, אבל אני עדיין לא בעד הענקים!<br />איני חושב שהעמוקים יתמכו ביצורים אשר מסוגלים להעלים את המתת-ות בקלות שכזו, ובכל זאת, הופתעתי לגלות כמה מהר נטשתי את העקרונות לפיהם חונכתי.<br /></div>idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-39836513895466784202008-02-26T20:00:00.001+02:002008-03-10T16:23:59.336+02:00יצאנו לשטח הקרב. רפיק לבש על עצמו קופסא של לוחם אימפרייה והחזיק בי כשבוי. נתנו זמן לשלושת החברים האחרים להגיע לעמדות זינוק והתחלנו בפעולה. נראה היה שהכל מתקדם כצפוי. עיוורתי את השומרים בין אם חלקית ובין אם באופן מלא, חלקם הביעו התנגדות וכתוצאה נפצעו בידים שכיסו על עינהם, אך לא עוורו.<br />רפיק נתן את האות לפתוח בקרב וחשבנו שמאזן הכוחות לטובתנו.<br />לפתע, איבדתי את שליטתי על האבנים שהיו בדרך לעיניהם הנותרות של השומרים והן נפלו. ניסיתי לשלוח אבנים חדשות אך ללא הועיל, איבדתי את היכולת שלי לשלוט בחפצים מרחוק.<br />אימה נפלה עלי.<br />עליכם להבין שאינני מבורך במיוחד בקרב הרטובים. איני שייך לזריזים או לחזקים, במיוחד איני משתייך לחדי החשיבה. אני פועל פשוט, רודף צדק והולך בדרך העמוקים. בבית הייתי מלקט אוכל ודגים, ולא נוגע במטלות החשובות של החיים. כאשר הגענו אל היבשים, כוחותי החזקים לעומת שלהם זכו למעמד של כבוד. הם לא התיחסו אל עדינותי הפיסית, אל הצורך התמידי שלי במים ואל ההתנהלות המגושמת שלי כמגבלות משום שהם מעולם לא ראו יכולת להזיז עצמים כמו שלי. אם נלקח ממני המתת, איני טוב מהיבשים במאום, אני אפילו איני יכול להשתוות להם. חשתי חסר אונים ואומלל, חשבתי שאין באפשרותי לעשות דבר פרט לניסיון בריחה.<br />אדם גדול מימדים יצא מהשער, כפול ממני בגודל. הוא הלך לקראתנו בצעדים גדולים. לא יכלתי לעשות דבר, התחלתי לברוח לעבר הנחל עם רפיק.<br />רעש הקרב הסיח לרגע את דעתו של הענק. הבחנתי שכוחותי שבים אלי והעפתי זוג אבנים קטנות לעבר עיניו, הן עצרו סנטימטרים ספורים מפניו ונפלו ארצה. ללא כל ספק, הוא היה הגורם לחוסר היכולת שלי לתפקד.<br />חדשות טובות:<br />1. הכח לא אבד לי, הוא רק מושהה.<br />2. אני יותר נבון ממה שהערכתי - באמת יש להם כח בלתי צפוי שלא לקחנו בחשבון.<br />חדשות רעות: אנחנו עומדים למות...<br />בעוד אנו נסים על נפשנו, רפיק לא איבד את תושייתו. הוא השליך ביצת נזק לעבר המגדל עם השומרים והצליח למוטט אותו.<br />ברחנו לאורך חומת המחנה לעבר נקודות הפריצה שחברינו אמורים היו ליצור. במיקום המשוער של יורי החומה הייתה מלאה אש ועשן אך הייתה בלתי עבירה.<br />המשכנו לרוץ, הענק צועד בעקבותנו ללא מאמץ רב.<br />רפיק ניסה להטיל לעברו חצים שנתתי לו, אך הם לא השפיעו, ניסיתי לזרוק אבנים בדרך, אך ההשפעה היתה זהה.<br />אחרי שרפיק השליך לעברו רימון, הוא התרגז והתחיל לרוץ בעקבותינו.<br />הגענו למקום שבו פרץ ירון, יצרנו קשר עין, והוא ניסה ללא הצלחה רבה להפטר מהענק שהלך אחרינו.<br />רפיק ניצל את הסחת הדעת שעורר ירון בשביל לחלץ ענף חלול משערות ראשו, לטחוב לתוכו אבקה כלשהי ולהעיף אותה לעבר הענק שנרדם.<br />הייתי מאושר.<br />בהנחה שנשרוד את ההתקלות הזו, אני חייב לרפיק את חיי.<br /><br />סיכום ביניים ומחשבות:<br />במפגשים הבאים שלנו עם מחנות, נדאג להשתמש בכוחות השבויים לעזרתנו. זהו כח עזר רב ובלתי מנוצל שלדעתי לא נוכל להתגבר על מחנות נוספים בלעדיו.<br />עכשיו שאנחנו יודעים שהאימפריה יכולה לבטל את השליטה שלי בחפצים מרחוק, לא נותרה לחבורה סיבה משמעותית להחזיק בי. דרכינו שונות והתרומה שלי ללא שליטה מרחוק אינה משמעותית. בעצם איני יכול לתרום בדבר, גם אני לא ארצה לסכן את חיי במאבק חסר סיכוי שכזה.<br />הנחתי באופן מוטעה שרפיק הוא לוחם. זו הייתה החלטה לא מוצלחת מצד החברים להשאיר את רפיק לשמור עלי כאשר הוא אינו יכול להגן עלי בשום אופן.<br />לפחות זה מה שחשבתי... מסתבר שהוא הצליח לעשות הרבה מאוד ללא יכולות לחימה כלשהן. אכן יש לו כישורים נפלאים לנצל את מעט היכולות שברשותו והייתי רוצה להשאר לפחות על מנת ללמוד תכונה זאת ממנו.<br />רפיק וודאי חיי חיים שלמים עם מתת-ות לא משמעותיים, וללא נתונים פיזיים מיוחדים. הוא הצליח לא רק להשלים עם מגבלותיו, אלא אף להתעלות עליהם בתושיה ותבונה.<br />לנו, הרטובים, יש הרבה מה ללמוד ממנו. בייחוד עם האימפריה מסוגלת לבטל מתת-ות נוספים.<br />מחשבה איומה מתרוצצת בראשי, אולי סיפור העמוקים אינו הסתיים כלל כפי שחשבנו. אולי שרצי העמוקים, המתנגדים הגדולים של העמוקים שנכלאו בקרח, הצליחו להשתחרר? רק יצורים נלוזים ואיומים כמו שרצי העמוקים יכולים למצוא דרך לבטל מתת-ות שהוענקו בידי העמוקים!<br />הייתכן שהם מצאו נשק אכזרי שכזה? שאנחנו נמצאים במאבק גדול הרבה יותר? שאנחנו והאימפריה חיילים של הכוחות המניעים את העולם?<br />עוד משהו שחשוב לברר עם שפריץ. במקרה כזה לא רק שיהיה עלי להשאר עם החבורה, יהיה על הרטובים להצטרף למאבק.<br /><br />אם תהיה לי ההזדמנות, אבקש מהחברים לספר לי על התגליות שלהם. עלינו לשתף פעולה באופן מלא. אני סיפרתי להם על הציפורים על הכוח שלי ועל כל הידוע לי, והם הסתירו ממני תליונים מסוכנים ואבקות מרדימות. החלוקה נראית לא הוגנת.<br />למרות המשתמע אין בי כעס על רפיק, אני בטוח שזה נעשה באופן לא מכוון. אחרי האירועים האחרונים אני רואה את רפיק באור חדש וכולי תקווה שאתן לו את הכבוד לו הוא ראוי.idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-74087706739887061862008-02-26T10:00:00.001+02:002008-05-26T15:31:42.763+03:00<div dir="rtl" align="right">למחרת הגעתי אל שאר החבורה, הם היו באמצע ביצוע תכנוני ההתקפה (פרט לטאהר שישן).<br />הפעם בעקבות החלום שלי, ידעתי מה היה עלי לעשות והייתי נחוש ביותר. לראשונה השתתפתי בתכנון באופן פעיל ביותר.<br />התחלתי בלוודא את ההשערה שלי: ללוחמי האימפריה אין מתת-ות. גם החברים הבחינו בכך. אז העלתי בפניהם את הבעייתיות שבהבחנה הזו: האימפריה מנהלת את כל האנשים שלה, ואת כל האנשים שאינם שלה שהם הרבה יותר חזקים. הם הצליחו לגבור על משפחות החברים אשר להן יש מתת-ות, ולהחזיק בהן בכח זמן רב. הגעתי למסקנה שיש להם כח שאיננו מודעים לו ולכן עלינו לנקוט ברוב זהירות. לא נראה שהם היו שותפים למסקנתי, בעיקר מאחר וכבר פגשנו ניצולים שלא טרחו להזכיר בפנינו אמצעי לחימה נוספים מסוג זה.<br />אחר כך העלתי פתרונות אלטרנטיביים ללחימה.<br />התחלתי בהצעה למשא ומתן - להגיע לראש האימפרייה ולהסביר לו שאנו מעוניינים בחיים זה לצד זה כאשר כל צד יכול להרוויח דברים מהשני. החברים לא התנגדו לרעיון, אך אמרו שיש להגיע מעמדת כח אחרי שהאימפריה תראה שיש לה אינטרס לקיים איתנו מגעים.<br />ההצעה השנייה היתה להקים גוף מתנגד, להצטרף לכח שמקימים הניצולים בכדי להוות גוף בעל כח התנגדות משמעותי לאימפריה. החברים קיבלו גם את הרעיון הזה, אך שוב אמרו שיש לדחות אותו לאחר שנשחרר ניצולים נוספים.<br />הרעיון השלישי שהעלתי, היה לחפש את הגוף "מהדרום" שמפחיד את האימפריה. אולי האוייב המשותף יהפוך אותנו לשותפים. טאהר אמר שמי שמהווה איום על האימפריה, על אחת כמה וכמה מהווה איום עלינו, ויותר סביר שיחסל אותנו מאשר יצרף כוחות.<br />ניסיתי להסביר להם שעבודת חילוץ הקרובים הולכת ונעשת קשה. קודם כל בגלל שהאימפריה מכניסה את השבויים שלה ומפזרת אותם בקבוצות קטנות בתוכה, כך שבכל היתקלות נהיה עמוק יותר בשטח האימפריה במקום מאוכל בנתיניה, ביותר שומרים ובפחות מקרובי החברים. שנית, האימפריה תבחין במעשי החילוץ שלנו ותפעל בהתאם. פעולות החילוץ הופכות לפעולות לא מעשיות, הן יסכנו את חיינו ולא יביאו תועלת. טאהר בתגובה הסביר שלא מדובר בסתם אנשים שצריך להציל, אלא בבני משפחתו, ולכן שיקולי סכנה לא מאוד משמעותיים עבורו.<br />הצעה האחרונה שהצעתי למזעור הנזק היתה כזו: בתצפיות על המחנה האחרון, הבחנו בקבוצה של קרובי החברים, קרוב למחצית השבויים במחנה, אשר יצאה לשטח הפתוח עם כח שמירה לא כבד במיוחד. ביכולתנו היה לשחרר אותם ולברוח בסיכון נמוך יחסית. ההתנגדות למעשה כזה הייתה חריפה בגלל הסיכון של הרג החצי השני של השבויים כענישה.<br /><br />אחרי שפסלתי את כל אופציות הפעולה שוחרות השלום, ידעתי שהגיע הזמן לשתף אותם בתובנות החדשות שלי.<br />התחלתי בלהסביר להם שהעמוקים נותנים מתת-ות רק למי שיש לו את הפוטנציאל לנצל אותם בשביל לעשות טוב בעולם (גם אם קורה שהכח מנוצל לרעה, היה פוטניצאל לחיוב). בגלל זה אנחנו כן יכולים להרוג דגים, וחיות פשוטות, אבל לא יכולים להרוג את השחפים, בעלי מתת הדיבור מרחוק, או אנשים. הנושא של אנשים הוא מעט יותר מורכב, מאחר ואנחנו עדיין חלק מאותו סוג ויש בעיה מוסרית להרוג אותם. אולי ביום מן הימים גם הם יזכו למתת-ות?<br />בעצם, הסיבה שאסור להרוג אנשים, היא בכדי לתת להם את ההזדמנות להעביר את עצמם להיות חלק מן העולם, להמשיך לחיות סביבנו לעד. מעבר זה נעשה באמצעות רבייה, ובאמצעות השפעה על העולם ומעשים טובים.<br />כאן באה לידי ביטוי התפנית באורח החשיבה שלי.<br />לשם מה אתם רוצים להרוג את לוחמי האימפריה? שאלתי אותם.<br />בכדי שלא יהרגו אותנו כשאנחנו משחררים את הקרובים שלנו, השיב ירון.<br />אם כך, יש דרכים אחרות לוודא שהם לא יפריעו לנו, אמרתי אני.<br />טאהר, שהינו חד מחשבה, הבין את הכיוון שעליו חתרתי ואמר: כמו לקטוע להם גפיים.<br />אכן, הסכמתי. והסברתי שאדם נכה עדיין יכול לעשות הרבה טוב בעולם, עדיין יש לו הזדמנות לחזור בו מדרכיו ולחפש את הרטיבות הפנימית.<br />יורי חשב שאדם נכה רק יאבק בנו ביתר שנאה.<br />אמרתי שהדבר ייתכן, אבל הוא לא יוכל להלחם ביעילות, ונכות גם תגביר את אפקט האימה שהחברים רוצים ליצור. למרות ההתנגדות של יורי, מרבית החבורה קיבלה את רוח הדברים. אפילו רפיק, אשר חששתי שיביע התנגדות לאלימות, הבין את נחיצותה.<br />הבהרתי שקטיעת גפיים היא עסק מסורבל, ועדיף להמם את האויב. החברים התנגדו בטענה שאויב מהומם ישוב להלחם במלוא הכח, והתפשרנו בסוף על הוצעת עיניים בעזרת אבנים חדות קטנות שטאהר הכין. באבנים אני אחראי להשתמש בעזרת יכולות השליטה מרחוק שלי. עלי לעוור את רוב הלוחמים, כאשר אני משאיר אחדים בעלי עין יחידה, למטרת מתן טיפול רפואי עבור שאר הלוחמים.<br />בזמן שאני אעסוק בעקירת העיניים של הלוחמים בשער המחנה, רפיק יעמוד בקרבתי וישמור עלי מהלוחמים. טאהר, יורי וירון יפרצו את חומות המחנה בשלוש נקודות שונות וינהלו קרבות משם, עד אשר ישוחררו המשפחות.<br />רפיק אחראי לסמן לכולם (יש לו יכולות להשמיע קולות מיוחדים) מתי הסתיים תהליך העיוור, בכדי שהם יתקפו.<br />הצעתי שנכין תוכנית חילופית למקרה שפעולת העיווּר לא תפעל כמתוכנן (בגלל אותו כח לא ידוע שציינתי קודם לכן) אך הגענו למסקנה שבמקרה של שיבוש בתוכניות נאלץ לעשות את הטוב ביותר בשביל להסתדר, ואין לנו את הזמן והמשאבים לתוכנית חילופית.<br />פרט אחרון ואולי מעט שולי אודות חלק התכנונים - רפיק סיפר לי שהיבשים מסוגלים ללמד זה את זה מתת-ות ושלא עם כל המתת-ות הם נולדו. זה עשוי להסביר כיצד לאדם אחד ישנם מספר מתת-ות. ביקשתי ממנו שילמד אותי לתקשר מרחוק על מנת שאוכל ליצור קשר עם שפריץ במקום להיות תלוי בו, ורפיק הסכים לנסות. </div>idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-86318617963235095272008-02-23T18:00:00.002+02:002008-03-04T18:48:46.982+02:00<div align="right" dir="rtl">עד היום הספקתי לראות הרבה וללמוד הרבה דברים חדשים.<br />דברים מרתקים, אבל לרוב לא מאוד נעימים.<br />מאז שיצאנו לדרך, בעצם לא היה לי רגע שקט לעצמי. זמן לעכל את הדברים שחוויתי.<br />כל הזמן עברנו מפעילות לפעילות, כל הזמן יחד או ישנים, ובזמנים המעטים האחרים, הייתי עם טיפ.<br />אתמול היה הערב החופשי הראשון שלי, זמן לעשות חשבון נפש.<br />עשיתי מדיטציה וחשבתי על מה שעבר עלינו.<br />על משמעות טוב ורע, על רצון העמוקים.<br />נזכרתי בשיעורים שלמדנו כשהיינו קטנים:<br />גל, ילדה שובבה, שאלה למה זה שהעמוקים בראו אותנו נותן להם מרות עלינו, על סמך מה אנחנו מניחים שההחלטות שלהם יותר טובות משלנו.<br />ולראיה היא הביאה את - שרצי העמוקים, כדוגמה לאנשים יותר חזקים מאיתנו שיכולים לברוא אנשים כמותנו ובכל זאת הם אלימים וגרועים מאיתנו.<br />המורה זרזיף, הסביר שאין להשוות בין האמהות, יוצרות היקום, לבין שרצי העמוקים. השרצים לא יכלו ליצור בני אדם, אלא רק יצורים חסרי רטיבות, חסרי מוסר וחסרי מתת-ות.<br />האמהות, מכילות בתוכן את מהות היקום ובכלל זה את מהות - טוב ורע, ולכן רצונם הוא הטוב המוחלט.<br />אני חשבתי שזרזיף לא נבון במיוחד, ושהתשובות שלו לא באמת עונות על השאלה של גל. אבל באותו זמן ידעתי שהרצון של האמהות הוא הטוב המוחלט. לא ידעתי להסביר למה, לפחות לא הסבר הגיוני יותר משל זרזיף, אבל זה היה ברור כמים. ידעתי מכל הסיפורים שסיפרו לנו על הדברים שהאמהות והעמוקים כולם עשו, ותמיד היה ברור לי שהם עושים טוב, תמיד היה ברור שגם כאשר קרו דברים רעים (כמו השרצים) הכוונה ההתחלתית הייתה טובה.<br />אני שונא את המשפט הזה, אבל הוא נכון: "כמו שלא ניתן להסביר אהבה, לא ניתן להסביר את מה שהגיע ממנה".<br />אני שונא אותו, כי מורים טיפשים השתמשו בו כל פעם שהם לא ידעו להסביר משהו. אני אוהב אותו, בגלל שהוא מזכיר לנו שהיקום נברא באהבה, שהמניעים של העמוקים מגיעים מאהבה, ושהטעויות שלהם, גם הן מקורם באהבה. אמץ ללבך את האהבה, קבל אותה בלב שלם וכל השאר ינבע משם.<br />מה שמזכיר לי עוד משפט שאני שונא: "כאשר האהבה היא המורה שלך - המכשולים הם חייך".<br />ובחזרה לנושא, המרות של העמוקים לא צריכה להגיע מכך שהם יצרו אותנו. אם הם אומרים לנו לא להרוג, אנחנו צריכים לעשות זאת בגלל שאנחנו מרגישים שזה נכון, בגלל שבמקום כלשהו בגוף שלנו צרוב לנו שזה רע להרוג. עמוק בתוכו של כל אדם נמצא החלק הרטוב שרק צריך לתת לו למלא אותנו.<br />מעניין שדווקא אותי שלחו ללמד זרים על העמוקים. דווקא אני שמאמין שהרטיבות מגיעה מבפנים צריך להביא אותה מבחוץ.<br />הרעיון הכללי של חוקים ושל מצוות הוא לתת הוראות לאנשים שאינם רטובים מספיק. בעולם אידאלי (מצב שאפילו הקהילה הקטנה שלנו עוד רחוקה ממנו ימים רבים) הם לא יהיו נחוצים, כל איש הישר בעיניו יעשה ויראו כי טוב.<br />אבל בסופו של דבר, למרות הגישה שלי לחיים, הרגשתי שאני זקוק להנחייה.<br />ידעתי שאני נמצא במצב חדש ואעמוד מול דילמות שמעולם לא נתקלתי בשכמותן, שאאלץ לעשות דברים שמעולם לא עשיתי, לשנות את תפיסתי או לנסות לברוח חזרה לחיי הקודמים. לחיות בידיעה שעולם שלם נמצא מעבר לפניה, לחיות חיים של זיוף עד שהעולם החיצון ישבור את מעטה האמונות שלנו.<br />ולכן התפללתי בפני העמוקים להורייה, להצגת המשך הדרך.<br />בקשותי נענו.<br />הלילה חלמתי על אלימות והרס וכאב. החלום לא היה עוצמתי כמו החלום הקודם שהעמוקים שלחו לי. ולפתע, בין כל הזוועות, הופיע לרגע קל הבית, החיים הישנים. ואז ידעתי, ההרגשה הנעימה הזו עברה ולא תשוב עוד, דברים השתנו. בבוקר כבר היה לי ברור מה עלי לעשות.<br /></div>idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-79418329864193995522008-02-19T20:00:00.000+02:002008-05-26T15:29:43.809+03:00רפיק גילה היום משמעות לסימנים בדף שהחברים מצאו.<br />באמצעות הסימנים האלו החברים משערים שהם יוכלו למצוא מגדלים עם אויבים ומקומות שבהם מחזיקים את משפחותיהם. הם גם הצליחו להבין שהאימפריה ככל הנראה גדולה יותר מדי בשביל להיות נתונה תחת שלטון של בודדים ובשביל שהם יוכלו לתפקד לאורך זמן בצפיפות שנוצרת אצליהם.<br />הם ניסו לעזור לי להבין איך הם יודעים איפה הם ואיפה כל דבר לפי הדף הזה, אבל ללא הצלחה מרובה.<br />אחד מקרובי המשפחה שלהם, מוטי שמו, ניסה לשוחח עם הגמדים. הוא גם היבש שהיינו איתו בקשר לפני פעולת החילוץ. הוא מבוגר מאוד, ונראה שבינו ובין החברים יש חיכוכים רבים עוד מלפני שהצטרפתי אליהם. בסופו של דבר המטרה המשותפת מאחדת את כולנו.<br />מתוך כעשרים קרובי משפחה שניצלו הרוב הלכו למצוא מסתור עד לאיחוד עם ניצולים אחרים, וחמישה הקימו קבוצה נוספת שתלחם בשומרי האימפריה.<br />[אנסה לנסח באופן מדויק את פרטי חברי הקבוצה ולהביאם כאן בהזדמנות]<br />קבענו לשמור על קשר בעזרת הציפורים, אני מקווה שזה יפעל באופן תקין.<br />השומר שהצלתי את חייו הפך להיות אסיר שלנו. אחת מהחמישיה החדשה תקעה בו סכין, או עשתה אשליה, אני לא הצלחתי להבין - אחרי הפעולה הוא נראה חי ומבוהל.<br />אני נהייתי יותר עירני, לא רציתי שהם יהרגו את האדם היחיד שהצלתי.<br />החברים שאלו אותו המון שאלות, איימו עליו וקרעו לו את הרצועות שהחזיקו לו את הקופסא. מסתבר שהקופסא הכרחית לשמור על חייו, היא שומרת על איברים פנימיים של היצורים הללו ואחרי שקטעו לו את הרצועות הוא שיתף פעולה.<br />הוא סיפר על חיים בקבוצות גדולות, כמו בעבר, ואמר שזו דרך חיים טובה יותר מאשר אופן החיים הברברי שלנו.<br />הוא ציין אויב של האימפריה מהדרום בתור הסיבה להתפשטות האימפריה.<br />בסוף שחררנו אותו, בהנחיית טאהר, למרות שיורי וירון נראו להוטים להרוג אותו.<br />בהמשך שפריץ יצר איתי קשר. הוא הזכיר לי שראש השבט והחכמים נמצאים עכשיו בתקופת השתיקה, כך שלא אוכל להתייעץ עמם או לקבל מהם תשובות.<br />הוא גם מרגיש שאני מתרחק מהבית (באופן מילולי) ונראה שיצירת קשר הופכת למטלה קשה יותר. רפיק אמר לי אחר כך, שאם אני מרגיש שאני לא רוצה לעזוב את הבית והמשפחה, זו החלטה ברורה והם יבינו אותי. שפריץ מנסה לשלוח אלינו עוד רטוב, זה יקל עלי בהרבה, ארגיש פחות לבד. אם זה לא יצליח והקשר ינותק, אצטרך לחשוב על האופציה לנטוש ברצינות...<br />סיפרתי לשפריץ על האדם שהצלתי, ונראה שבכלל לא הפריע לו שנאלצתי להשתמש באלימות כלפיו, הוא העריך את המצווה שקיימתי. הבנתי שהוא צודק, עברו לי רגשות האשם. אם אתקל באירועים דומים בעתיד, הרי שנזקים פיסיים עדיפים בכל מצב על פני מוות, עלינו לאפשר לכל אדם להעביר את נפשו לעולם.<br />סיפרתי לשפריץ על משפחות החברים. הוא נראה נלהב שקיימים עוד רטובים בינהם, אך נעלצתי להטות את השיחה לנושאים חשובים יותר - סיפרתי לו שמשפחות החברים נלקחו מאדמותיהם בידי צבא שככל הנראה לא היתה לו סיבה אמיתית לנהוג בהם כך, וביקשתי ממנו שלא ייתן למקרה לשוב אצלנו, שיחפשו שומרים (לפי הקופסאות שלגופם) ושיחזקו את ההגנות.<br />אני מקווה שהוא ייקח את דברי ברצינות הדרושה.<br />עכשיו אנחנו צריכים להחליט על אופן הפעולה בנקודת השבי הבאה שנתקלנו בה.<br />אני חושש שחלק מהחברים מעוניינים בהרג עצמו, ולא רק בשחרור משפחותיהם.<br />יש לוודא מה הם מחפשים ולמצוא דרכים חיוביות יותר לספק את זה.<br />למשל, במקום החדש יש הרבה בעלי חיים, אולי הם ירגישו יותר טוב להרוג אותם במקום?<br />הגענו למסקנה שנבדוק את המקום באור היום מאחר ולא ניתן לאסוף מספיק נתונים כרגע.<br />אמרתי שאני הולך לחפש מים עמוקים, ובמקום זה הלכתי להתאמן קצת בפעולה עם כלי נשק, בעיקר אבנים אבל גם נשקים נוספים.<br />אני רוצה להיות מסוגל להשתמש בהם במקרה הצורך, ואני רוצה להיות מסוגל להציל אנשים בכל אמצעי.<br />לא סיפרתי להם שאני הולך להתאמן על נשק, כי לא רציתי לבלבל אותם עם מסרים כפולים, שלא ינסו להסית גם אותי לרצח.<br /><br />מחשבה שעברה בי - נדמה לי שלשומרים ולגמדים אין מתתות. האם הם רחוקים יותר מהעמוקים, נחותים יותר מוסרית? אם כן, צריך אף יותר להזהר, אולי אפילו הריגה תתקבל כמוצדקת במקרים מסויימים...idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-48959021237122989782008-02-12T20:00:00.000+02:002008-02-24T19:06:41.941+02:00אחרי התקרית במגדל, השתדלנו להמשיך את דרכנו במסתור העצים סביבנו.<br />פרט לסימני העקבות, ההתקדמות נעשתה גם בעזרתו של דף שהם מצאו... מסתבר שהיבשים משתמשים בשפת הספר לצורכי התמצאות ותנועה ביבשה.<br />נראה שבשפת הספר ניתן להביע מושגים שזרים לנו בשפות אחרות.<br />בדרך היבשים הזכירו יכולות נלמדות. לא הבנתי במה מדובר, אבל התחושה שלי היא שבאפשרותם לקבל מתתות שהם לא נולדו עמן. אם אכן כך הדבר, אולי אוכל לבקש מהם שילמדו אותי יצירת קשר מרחוק, ולא אהיה תלוי עוד בלוח הזמנים של שפריץ ליצירת קשר...<br />הדרך הובילה אותנו למקום שבו היו הרבה יבשים. מאחר ויבשים הופך להיות זיהוי מעט בעייתי, אנסה להרכיב כינויים חדשים.<br />מעתה אקרא ליבשים בלהקה שאני מסתובב איתה - <em>החברים </em>(כינוי שאני מקווה שיוכיח את עצמו).<br />במקום שהגענו אליו, היו כעשרים יבשים שהתשייכו ללהקת ה"חברים" בעבר, להם אקרא - <em>משפחות החברים</em>.<br />משפחות החברים היו מגודרות יחדיו, והוצבו עליהם שומרים.<br />השומרים השתייכו ללהקה גדולה שנקראת האימפריה, והם אלו שהרגו הרבה ממשפחות החברים, ותפסו הרבה מהשורדים.<br />השומרים הללו לבשו קופסאות על גופם, והחברים מכנים אותם בהתאם, אך אני אצמד לכינוי - <em>שומרים</em>, כאשר אני מקווה להשאר ברור גם אם אשנה את הכינוי בהמשך.<br />היו שומרים ספורים מפוזרים בשטח, ועוד שומרים במגדל שמירה קרוב.<br />פרט להם היו מפוזרים עוד הרבה יבשים קטנים, אך לא צעירים, שלמרות אי הדיוק אכנה אותם - <em>גמדים</em>.<br />הגמדים גם הם שייכים לאימפריה, הם אינם לוחמים, וככל הנראה אולצו להצטרף לאימפריה.<br />החברים באו במטרה לשחרר את משפחותיהם.<br />הם התחילו לעשות בחול סימנים שונים שאמורים היו לייצג את המצב שעמד מולנו, אני לא כל כך הבנתי, אבל נראה שהשפה פשוטה יותר ממה שחשבתי בהתחלה.<br />הבקשה שלי להמנע מרציחות, נענתה בשלילה מהטעמים הבאים:<br />חוסר אמון בטוב ליבם,<br />חשש להתנגדות,<br />פחד מהעברת מידע למנהיגי האימפריה,<br />העדר פתרונות אלטרנטיביים,<br />ובסופו של דבר, גם רצון לנקמה על בני משפחותיהם שנהרגו.<br />ההסכם שהגענו אליו היה שיחוסו על חיי כל אדם שאצליח לעצור מבלי להרוג.<br />ביחד עם רפיק תרגלתי פתיחת קשרים מרחוק בכדי לשחרר את משפחות החברים השבויות, כשבסופו של דבר, הם שחררו את עצמם במהלך פעולת ההצלה שלנו.<br />אני שלחתי לעבר אחד השומרים חבל שקיבלתי מירון, קשור לאבן להשלכה קלה והשתמשתי בכישורי הקשרים שרפיק לימד אותי בשביל לתפוס אותו באופן שימנע ממנו לנוע. גמדים באו וניסו לעזור לו, אז היממתי אותו בעזרת האבן והגמדים ברחו.<br />מצד אחד הרגשתי רע להכות אותו עד אובדן חושים, מצד שני ידעתי שבכך הצלתי את חייו. שאר השומרים נהרגו עד האחרון שבהם בידי החברים.<br />למדתי דבר חשוב: עלי להפסיק ולנסות להסביר להם את סודות העולם, וללמד אותם מוסר מהו! עליהם להבין ש"נקמה" הופכת אותם לגרועים בדיוק כמו אותם אנשים שהם מתייחסים עליהם כ"רעים". הם צריכים להבין שרצח לא מוצדק בשום מצב.<br />רק עכשיו הפנמתי שרטיבות מתחילה מבפנים, ושיש דברים יותר חשובים בחיים מאשר אמונה.<br />בזמן שהחברים התאחדו עם בני משפחותיהם, פתאום הבנתי - המשפחות שלהם שהותקפו בעבר, לא הצליחו להתמודד עם האויב הגדול שנקרא "האימפריה". מה יקרה אם האימפריה תחליט לבוא ולתקוף גם את הלהקה שלנו?<br />עלי להנחות אותם שיתכוננו!idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-42671238574240616662008-02-05T20:00:00.000+02:002008-05-26T15:28:42.167+03:00אחרי שהחלטתי להשאר עם היבשים ולעזור להם לבחור את הבחירות הנכונות בזמנים קשים, וכמו כן בתקווה לעזור להחזיר את משפחותיהם, התחלנו לדון באסטרטגיות שונות.<br />הם כל הזמן פנו עלי בשאלות אסטרטגיות בגלל הנחישות שהבעתי לא להשתמש באלימות, אבל אינני אסטרטג.<br />אני מודע למגבלות שלי, איני פיקח במיוחד, אני רק מקווה שזה לא ימנע מהם לעשות את הבחירות הנכונות.<br />לצורכי חירום התחלתי להתאמן על אצטרובלים כאילו היו ביצי נזק, פירקתי אותם באוויר ולמדתי את המגבלות שלי.<br />הרגשתי בעל כח רב, בחוץ עם כל הביצים הדמיוניות שריחפו סביבי.<br />אני מבין את הכמיהה לפתור בעיות בכח, את הרצון לנקום, אבל יש לזכור שהחיים באים במקום הראשון.<br />ירון רצה שאעיף אותו באוויר בשביל לתצפת, חשבתי שאוכל לעשות זאת בקלות אך לצערי גיליתי שהיכולת להרים חפצים כבדים מצטמצמת באופן מוחלט מחוץ למיים.<br />זה לא מאוד משנה, כי הציפורים חזרו אלינו, אז נוכל להעזר בהן.<br />כן, גיליתי להם את סוד הציפורים, למרות החשש שהם שוב יגלו צד אפל וימנעו ממני את האפשרות לקרוא לעזרה.<br />אם אני רוצה באמת לעזור להם, עלי לבטוח בהם.<br />אם לא נאמין בטוב לבם הבסיסי של האנשים, לא נוכל להתקדם הרבה.<br />שפריץ יצר איתי קשר, הוא הבהיר שהאפשרות לחזור למיים עומדת ברשותי ונראה שזו הייתה המלצה, אולי אף יותר, אך הייתי נחוש שברצוני להמשיך כל עוד אין הוראה אחרת. העלתי בפניו שאלות של איך עלי לנהוג במצבים מסוכנים שונים והאם אלימות היא פתרון אפשרי למקרה של צורך בהגנה עצמית, הוא ענה שהוא יברר אצל ראש הלהקה. באותו הרגע עבר בי שבריר של מחשבה על כך שלראש הלהקה אין בעצם גישה ישירה לעמוקים וההחלטה שלו בנושא עשוייה להיות טובה כמו שלי.<br />מיהרתי להדחיק את המחשבות אך שפריץ קלט משהו, הוא כנראה הרגיש את הפיתוי הרב שקיים בסגנון החיים החדש שאני לומד מפני שהוא שב והזכיר לי את מחויבותי לעמוקים.<br />אחרי השיחה עם שפריץ ארזנו ציוד. כל אחד לקח הרבה ביצי נזק, אני לקחתי כמובן הרבה מים, אבל דאגתי לקחת איתי גם חיצי זריקה. הייתי יכול להתנגד לכך שנקח ביצים, או לסרב לקחת בעצמי, לכל הפחות יכולתי לא ליזום לקחת את החצים הללו. אף על פי שאינני מתכנן להשתמש בהם ללא אישור וללא צורך, עצם לקיחתם הבהירה לי שקיים בי צד אפל שאני מדחיק, צד שעלי להלחם בו ואשר רואה אלימות כדבר מושך ומפתה. לא תמיד הפתרון שנראה קל הוא הנכון ואני מקווה שאהיה חזק מספיק לשחות בנחל הנכון.<br />יצאנו לדרך בעקבות הסימנים שהשאירו הלוחמים שפגעו בלהקה היבשה, במהלך הדרך העקבות הלכו והתפצלו, והיבשים בחרו את המסלול במטרה להציל את המירב ממשפחתם, כאשר הטתי מעט את הדרך לטובת לינה במאגר מים.בגלל שתנועתי על פני היבשה איטית ומסורבלת, יורי לקח אותי עליו, מה שמרגיש מעט מביך בשבילו, אבל בסופו של דבר יש לזכור שהוא בכל זאת רק יבש.<br />טאהר וירון עזבו אותנו לאחר הלינה בשטח והלכו בעקבות סימני חיים מעטים שראינו, בזמן שיורי, רפיק ואני המשכנו במסלול העקבות.<br />טאהר החל לשלוח לי תמונות של דברים שהם ראו, הוא רצה שאמצא דרכי פעולה. זה מוזר שהוא בחר לפנות אלי ולא אל חבריו היבשים. לפי תפיסתי עליהם לתכנן את פעולותיהם ותפקידי רק לוודא שהם שומרים על מוסר, אך נראה שהם מתנגדים לגישתי מפני שהיא פוסלת דרכי פעולה מבלי להציע אלטרנטיבות.<br />לא ראיתי איך נוכל לעזור לו, אז ניסינו להתגנב לאזור ולהחליט שם.<br />ניסינו לתקשר מעט וללא הצלחה מרובה באמצעות הציפורים. יורי הפריז ברצונו להשתמש בהן, הסברתי לו שעלינו לשמור את היכולת לתקשר עם ציפורים בסוד ושאסור לנו לסכן את שלומן לחינם.<br />לפני שהספקתי להבין מה קורה, יורי יצא לעבר אדם נמלט, וממקום מרוחק ממנו נשמע פיצוץ.<br />בין האנשים שהיו במקום לא נותר איש חי, ביננו לא נפגע איש באופן חמור. אני ורפיק לא הבנו מה התרחש, וההסברים של האחרים הגיעו בבלאגן. לא הבנתי אם זו הייתה תקלה או התקפה, אשמתם או אשמתנו, מי התחיל ומה גרם לכל הנזק. ספירה זריזה הבהירה לי שלא השתמשנו בביצי נזק, וזה לפחות מנחם במידת מה, אך התחושה הכללית היא שלא פעלנו במירב הזהירות. להבא אאלץ להפגין מעורבות רבה יותר אם ברצוני להביא לשינוי, או לחילופין לפרוש מהקבוצה.idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-65332302202934218872008-01-26T16:00:00.000+02:002008-05-26T15:27:45.861+03:00תובנה: הבעיה הכי גדולה כשנמצאים עם אנשים שלא מכירים בעמוקים, היא שהסביבה לא רואה באופן טריוויאלי את הציות לרצונם.<br /><br />התעוררתי קשור וכבול במערה כשרפיק, טאהר וירון עומדים סביבי.<br />להפתעתי הם נהגו באופן שקול ורגוע בהרבה מהאופן שבו הגיבו כאשר ניסינו להימלט.<br />במקום להמשיך בפעילות אלימה, הם נעשו מתונים ועברו לדיבורים. בניגוד למקובל אצלנו, האימרות שלהם לא נבעו ממניעים חינוכיים או ערכיים, נראה שהם מנסים להבין את הסיבה לפעולותי ולהסביר לי את אופן פעולתם.<br />אחרי שכבר הייתי על סף ייאוש ממציאת שפה משותפת, נראה שההדברות הגיעה מצדם. לפתע הם מוכנים להקשיב, לקבל רעיונות חדשים.<br />הם חקרו אותי.<br />שאלו אותי המון שאלות, בעיקר טאהר.<br />מסתבר שהם חיים בחברה אשר בה כל אדם בוחר את גישתו לחיים על פי רצונו ושיקוליו, מה שגורם לכל אחד מהם להיות מוטרד בנושאים רבים. הם כל הזמן עסוקים בלשאול אחד את השני שאלות ולהחליט מה נכון לדעתם.<br />אין ספק שהצפייה בהם הבהירה לי למה השיטה שלנו למנות אדם שישקיע את כל זמנו בחשיבה ובמציאת הפתרונות הנכונים והרצויים ביותר הכרחית, מעבר לחיסכון האדיר בזמן, בלעדיה החברה אינה אלא אוסף של בודדים בעלי רצונות מנוגדים. אדם אחד לא מסוגל להביע את דעת הקבוצה. כך התברר לי כאשר טאהר ניסה להבטיח לי שקבוצה תנסה לפתור את הבעיות בדרכי נועם, בזמן שרפיק וירון הביעו התנגדות לעניין.<br />מצד שני, נתקלתי בבעיה גם באופן הפעולה שלנו. הצורך שלי לישות מכריעה נגישה הציב אותי בקושי רב להתמודד כאשר לא הייתה יישות כזו לצידי.<br />טיפ נחקרה במקום אחר ולכן היה עלי לענות על שאלותיהם מראשי בלבד, להחליט בעצמי. בזמנים כאלו אני מקנא בבלופ, גישה ישירה לראש הלהקה הייתה יכולה בהחלט להציל אותי.<br />הסברתי להם כמיטב יכולתי שניסינו למנוע מהם את היכולת לפגוע, כי נוכחנו בטבעם האלים וחשבנו שלא נוכל להסיט אותם מכך בעזרת שכנוע. הם שאלו איך המתקפה של טיפ על זקנים וילדים מתחברת לכוונות הבלתי אלימות שלנו. הסברתי שזו לא פעולה שמבצעת נזק אמיתי, אם כי גם אני חושש שטיפ נסחפה, זה קורה לרטובים ביותר ברצונם למלא אחר רצון העמוקים.<br />הם שבו והעלו בפני טענות על אופן הפעולה של טיפ, ואני עניתי שיש לה את השיקולים שלה ואני בטוח שהיא תדע להסביר את עצמה.<br />הם רצו שנגיע למצב של שיתוף פעולה, שאעזור להם לנסות לפתור את הבעיות שלהם בדרכי נועם ובמקרה של כשלון שאעזור בכל דרך נדרשת.<br />מבחינה רגשית, אם לא תהיה ברירה אחרת, אנסה להגן עליהם ככל הנדרש. לתקוף אנשים רק בגלל שהם לא שייכים לקבוצה שנתקלתי בה במקרה מרגיש לא נכון.<br />הסברתי להם שבסופו של דבר ההחלטה לא בידי ושעלי להתייעץ עם טיפ וראש הלהקה. מה שכן, הבטחתי להסיר את כיסוי הסודיות ולשתף אותם בהחלטת השיחה עם טיפ, כמו כן - במידה והחלטת ראש הלהקה תנגוד את עקרונותיהם, אבקש לוותר על המשימה ושימצאו לי מחליף. מאוד מוזר לא לקבל את רצון העמוקים כמובן מאליו, ואולי זה מבחן אמונה שאני מוצב בו, מבחן נאמנות לעמוקים. אני חלש מדי למבחנים כאלו... אם תהיה ברשותי האפשרות להמנע - אמנע.<br />אחרי שהתקבלה ההחלטה שאתייעץ עם טיפ, הם לקחו אותי לעברה, מגדלי האמון מתחילים להבנות מחדש לבנה אחר לבנה - הם שחררו אותי מחבלי.<br />בינתיים הסתבר שטיפ נפגעה קשות - איבדה הכרה. טאהר שאל אותי מה הייתי מוכן לעשות כדי להציל את טיפ במקרה שהם היו מציבים אותה בסכנה, זו הייתה שאלה שבאה להראות שגם אני אשתמש באלימות במקרה הצורך, מכיוון שהבחנתי בכך שיקרתי. אמרתי שאנסה לשכנע את הנוגעים בדבר שימנעו מפעולה שכזו. אבל אז התחלתי לחשוב איך אגיב כשאראה את טיפ הפצועה, אם היא נפגעה באופן חמור, או אפילו חס וחלילה נהרגה?<br />האם אוכל לרסן את עצמי? האם אוכל למנוע מעצמי לפגוע בהם?<br />לא באמת ידעתי את התשובות לשאלות הללו, והבנתי מאיפה מגיע הרצון שלהם לאלימות כלפי האנשים שהרגו את משפחתם.<br />נראה היה שטיפ בסדר, אך היא יצרה אשליה שלה פגועה, הנחתי שהם נלחמו באשליה של טיפ, שזה חמור כמעט באותה מידה כמו להלחם בה. הם עוללו לה דברים איומים.<br />אני פשוט לא מצליח להבין את הכפל הזה בגישה לנושא האלימות, כנראה ששוב אני רואה את התוצאות של קבלת החלטות עצמאית.<br />טיפ רוצה לעזוב את המשימה, התחלתי מעט להטיל ספק ברציונליות מאחורי ההחלטות של טיפ (אני חושד שאולי היא נמצאת בתקופה של החודש שבה ההגיון לא תקף) ולכן החלטתי לעשות את הדבר שנראה לי נכון ולהשאר עם היבשים.<br />אצור קשר עם הלהקה ברגע שאוכל על מנת לקבל אישור למעשי והוראות להמשך פעילות.<br />בזמן שהיבשים שקלו את המשך הפעילות שלהם הלכתי לשחות במקור מים במקום. כמו בחזיונות, אכן היו אנשים רטובים נוספים, אם כי הם נראו יבשים.<br />הם חיים עם שאר הלהקה היבשה על אף מהותם הם אינם מנסים להעמיק מטה. חשבתי שוודאי גם הם מכירים את העמוקים, אך לא כך הדבר - כמו שגיליתי כבר, בחיים על פני היבשה אנשים נוטים לגלות חשיבות מופרזת לשפת הספר. עלי למצוא את הזמן והמקום הנכונים להציג בפניהם את אופן פעולת העולם שספי תרגם בעבורי לשפה זו. עכשיו אני רואה חשיבות נוספת בהעברת דברי העמוקים לתודעתם - הם מאמינים באמונה איומה לפיה הם ננטשו על ידי מי שייצר אותם, הם מאמינים שהם אינם אהובים, שהם גדלים בעולם במלחמת שרידה כאשר הבורא (שאינו עמוק לטענתם) עוזר רק לנבחרים ומתעלם מהם. הם לא מבינים למה יש להם מתתות, הם לא מבינים שהאהבה של העמוקים איתם, ולא הם היו מתים כמו כל הרשעים שמילאו את הארץ. אני מקווה שיהיה ביכולתי לתת לגרום להם לראות זאת, לאפשר להם לראות שלחייהם יש מטרה, יש יד מכוונת.<br /><br />שמתי לב שמאוד נח לי למצוא אדם שבו אני נותן את מבטחי. כשיצאנו למשימה זו הייתה טיפ, כשהתחברנו עם היבשים זה נהפך לספי שהביע נכונות להקשיב, ועכשיו נראה שזה נהיה טאהר. בלי טיפ לידי אני חושש שכושר השכנוע של טאהר עלול להסיט אותי לחטא, אולי זו אחת המתתות שהוא זכה להן. עלי לדאוג לקשר הדוק עם הלהקה בשביל להמנע ממצב זה.<br />אולי עכשיו כשטיפ איננה, הם לא יראו אותנו בתור "השונים" ויהיה לי קל יותר להתקרב אליהם, קל יותר להשפיע.<br />נכון לעכשיו אני פוחד להשאר לבד עם היבשים ללא טאהר לצידי. נראה ששאר החבורה, אלו שלא מתנגדים להתנהגות אלימה, לא שכחו ולא סלחו על הניסיון שלנו לשמור על שלומם.<br />כל כך הרבה ארועים התרחשו בימים האחרונים, אני מתגעגע לחיים השקטים והשלווים במים. נזכר בחלום לחיות עם אדווה חיי בטחון.<br />מצד שני, יש משהו ממכר בפעילות הזו, אני לא יודע איך אוכל לחזור לחיים חסרי הגיוון שלנו לזמן רב, אמשיך לרצות לחקור וללמוד. בצער רב אני רואה שהרצון שלי לכבוש את לבה של אדווה קטן, נראה כי יש כל כך הרבה דברים לעשות ולגלות, כנראה שהניסיונות להשיג את אדווה יכולים להדחות בינתיים...<br />כמו שאומרים - רחוק מהמים רחוק מהלב.idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-25338908494925132452008-01-15T20:00:00.000+02:002008-01-23T16:57:03.706+02:00אני מקנא.<br />הימים האחרונים שלנו בחברת היבשים גילו בפני תרבות אחרת.<br />אומנם פרמיטיבית ואלימה, אך באותו הזמן גם חמה ואוהבת.<br />אולי יש משהו בקרבה לשמש שמשפיע על אנשים בצורה כזאת.<br />אותו גורם מסוכן, אך הכרחי, אשר מחמם ומייבש את כולנו כנראה גורם לשינויי תפיסה אצל מי שחיי קרוב אליו.<br />אני חושב על העמוקים במרבצם התת קרקעי. עד כמה שהחיים שלהם וודאי מלאי אינטלקט ברמות שלא אוכל להבין, האם הם לא מלאי בדידות?<br />היבשים הם די חסרי אונים, אבל החולשה שלהם בתור פריטים בודדים אילצה אותם לתפקד יחד כגוף אחד, ושם עוצמתם.<br />רק לחשוב איפה היינו יכולים להיות אנחנו עם רמה כזו של שיתוף פעולה עושה לי רטוב.<br />ולמרות הייתרון המעשי העצום של האיחוד שלהם, הרווח האמיתי הוא בתחושה.<br />ראיתי בעיניים שלהם את הזעם שעבר בהם כשמשפחותיהם נפגעו, את העוצמה שמילאה אותם ברצונם לנקום, בהחלטתם להציל את יקיריהם.<br />יש המון עוצמה בידיעה שיש מי שדואג לך, שיש אנשים שלא יעזבו אותך לא משנה מה.<br />אתה יכול לעשות הרבה יותר כשאתה יודע שיש לך גב.<br />ראיתי את זה כשהם הביסו אותנו בתקרית הביצים, אבל הרגשתי את זה לאורך כל הדרך.<br />אני מניח שבסופו של דבר, גם לנו לא יזיק ללמוד מהם קצת.idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-58609004281533791432008-01-08T20:00:00.000+02:002008-05-26T15:25:17.478+03:00זה היה היום המחריד ביותר שעברתי עם הלהקה היבשה!<br /><br />- החלק המשעמם -<br />ניוקי וספי נכנסו לבניין שהעמוקים תיארו לנו בחיזיון, בניין עם ביצים משונות.<br />מה שמעלה שאלות בסגנון - האם היינו מגיעים לבניין ללא החיזיון שאמר שנגיע לבניין?<br />הפתרון של טיפ לשאלה, מאוד פשוט - זו אינה תחזית של העתיד, זה חזיון של בניין שהעמוקים רצו שנגיע אליו.<br />האוויר בבניין היה מאוד יבש ולכן טיפ ואני נשארנו בחוץ בזמן שניוקי וספי בחנו את השלל בפנים.<br />אחרי הרבה זמן החלטנו גם אנחנו להכנס פנימה, לברר למה מתעכבים.<br />גילנו המון ארגזים מלאים בביצים משונות שהיה צריך לסחוב.<br />מאחר וטיפ ואני איטיים מאוד גם ככה, ומאחר ונראה היה שהיבשים רטובים מבפנים ושעלינו לבטוח בהם, החלטתי לחשוף בפניהם את כוחות הטלקינזיס שלי, ולסחוב את כל הארגזים.<br />בדיעבד טיפ ואנוכי שגינו בגדול.<br />היה עלינו להשקיע יותר בהסתרת הכוחות שלנו.<br />ואפילו אם לא הייתה לנו ברירה אלא להציג להם אותם, לא היינו צריכים לגלות מי משתמש באיזה כח. היה להם יותר מדי מידע עלינו והם השתמשו בו לרעתנו.<br />בשלב מסויים, עצרתי כהרגלי להתרעננות במים. כאן היה הרמז הראשון לרשעותם של היבשים - הקמע שלבשתי החל לשרוף אותי מבפנים, לייבש אותי.<br />הייתי בטוח שאני עומד למות.<br />הוצאתי אותו והתחושה המשיכה לזרום בגופי, להתפשט.<br />רק טיפ הייתה איתי והיא לא ידעה לעזור לי.<br />גם במים וגם ביבשה התחושה המשיכה.<br />הנזק הפסיק לגדול בשלב מסויים, אבל הוא גם לא דעך, רק התפזר באופן שווה.<br />זו הנקודה שבה היינו צריכים להפסיק לבטוח ברטובים, אז היינו יכולים למנוע את מה שקרה בהמשך.<br />- סוף החלק המשעמם -<br /><br />- החלק המחריד -<br />ספי וניוקי הובילו אותנו כשאני סוחב את ארגזי הביצים. הגענו לנקודת ההשרצה של הלהקה, שם קיבל את פנינו יורי והדגים לנו את השימוש בביצים שסחבתי בהמונים. מסתבר שכשמשליכים אותן באופן מסויים הן גורמות לפיצוץ אדיר. כשהבנתי שאני סוחב במרחק נגיעה עשרות על גבי עשרות של גורמי הנזק הללו חשתי סחרחורת והחלתי לאבד אחיזה. הנחתי את ארגזי הביצים לפני שייתרחש נזק בלתי ניתן לקליטה והתיישבתי לחשוב. אין ספק שאלימות היא נקודה שזוכה להרבה אהדה בקרב היבשים ובגלל העזרה שלי הולכים למות אנשים. טאהר הסביר באופן בלתי משכנע בעליל לאור המשיכה הברורה של היבשים לפתרונות אלימים, שהקמעות הגיעו במטרה טובה. רפיק ניסה לעזור לי מעט להחלים מנזקי הקמע, אבל מים, זמן ותפילותי לעמוקים היוו את העזרה הגדולה ביותר. ספי ציין בפנינו בשלב מסויים שאם מרטיבים את הביצים הן מפסיקות לפעול, כמובן שזה עונה באופן מיידי על גישתם של העמוקים לעניין ביצי הנזק. כאשר התנערתי מהאימה שעטפה אותי לאור התגליות החדשות הבנתי מה עלינו לעשות. כדי לשמור על שלומם של היבשים שהינם ברברים ולא מודעים לטובתם האישית, וכמו כן על מנת לצמצם נזק ורצח עתידי בכלל יהיה עלינו להרטיב את הביצים. העלתי את המחשבה בפני טיפ, בזמן שהרהרתי האם עלינו להביא מים בשביל להרטיב אותן במקומן הנוכחי או להגניב אותן למקור מים. טיפ בעלת הגישה המעשית לא חיכתה רגע נוסף, היא לא רצתה שהאיום ימשיך ולכן החלנו במסע הוצאת הביצים לאור היום. אני הרמתי אותן בשנית וטיפ הסתירה אותנו. התוכנית לא הלכה כמתוכנן וכנראה שהיה דרוש למרות הכל יותר תכנון. כשהיבשים הבחינו שאנחנו והביצים נעלמנו הם חסמו את היציאות והחלו מכים באוויר באופן נואש, מחפשים נקודת אחיזה. אפילו ספי, שחשבתי שכבר נבון דיו לסמוך על שיקול הדעת שלנו, שינה את דעותיו כלפינו בן רגע. טיפ הצליחה לצאת מהבניין עם ארגז אחד אבל אותי תפסו, רפיק קשר אותי בחבל וירון הצליח להרחיק אותי מהכניסה שנחסמה באופן מפתיע. אני מקווה שטיפ הצליחה להטביע לפחות את הארגז שהשיגה, אבל איני יודע, ובעצם כנראה שארגז אחד לא באמת ישנה הרבה. הצלחנו לגרום לרוב היבשים לאבד הכרה באמצעות אשליה משכנעת, אבל על ספי היא לא פעלה. מכל האנשים היה הוא זה שבסופו של דבר הביס אותי. חוסר הרחמים קיים גם בו כבכל יבש אחר, הוא פצע אותי אנושות מבלי שהחלמתי לחלוטין מהתקפת הקמע הקודמת והביא אותי למצב של איבוד הכרה.<br />- אני עדיין מחכה לסוף החלק המחריד!idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-45901831224997459042008-01-01T20:00:00.000+02:002008-01-05T10:40:09.354+02:00סלעים על ראשי!<br />טיפ צדקה, ואני טיפש!<br />למה לא יכולתי להקשיב לה? למה אני חייב לסבך דברים?!<br />אחרי שהלהקה הקשיבה לדברי ה"חכמה" שהבעתי אודות האסון הקרב הם החליטו שאנחנו צריכים להתפצל. חצי ילכו ללהקת האם לבדוק את מצבה, והחצי השני כולל אותי ואת טיפ נלך לעמוקים לברר יותר אודות הנבואה האפלה.<br />זה כל כך נורא!<br />אם לא הייתי מתערב, היינו כולנו כבר צועדים בדרך לאזור האסון.<br />ופה לא נגמרו הסיבוכים.<br />אלינו הצטרפו ספי וניוקי. בגלל שספי הוא איש קשוב וסבלן, ובגלל שאנחנו מדברים איתו יותר מאשר שאר החבורה אני חושש שהם מתחילים להפריד אותו מהם, הם מתחילים לחשוב שהוא עובר לצד של הרעים...<br />הנבואה שקיבלנו אצל העמוקים אמרה שכמעט כל קרוביו כבר נהרגו. זה העונש שהעמוקים הטילו עלינו בגלל שלא הלכנו בדרכיה של טיפ וניסיתי לשנות בכח את העתיד שהם שידרו לפנינו.<br />ומעבר לזה, ניוקי בסכנת מוות מיידית. עונש נוסף? להמשיך לנסות להתערב? כבר הצלתי אותה פעם אחת... ונראה שאותה לא מעניין להשאר בחיים.<br />זה יראה כל כך רע כשנחזור טיפ, ספי ואני לשאר הלהקה!<br />הרעים נפתרו מניוקי ועכשיו הם בדרך אלינו<br />:(<br /><br />ימים יבשים ביותר מצפים לנו, אבל צריך לחפש את נווה המדבר בסוף הדרך.<br /><br />בכל זאת, קצת חדשות טובות. עלה לי רעיון מקורי ואדיר! בעזרתו של ספי אתרגם את עיקרי האמונה שלנו לשפת הספר, אחת התכונות של שפה זו היא החוסר בצורך באדם שיעביר אותה. בנוסף אפשר לייצר את אותן אמירות מספר פעמים ולפזר אותן כמו רכוש. כך יבשים יוכלו ללמוד אודות העולם בלי שנאלץ לעבור בין כולם. זה מאוד משמח אותי, אני מרגיש שהגאולה קרבה בזכות פעולה פשוטה מצידי.<br />מעניין למה הלהקה שלנו מעולם לא השתמשה בשפה בעלת עקרונות שימושיים דומים...idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-64744261676288018972007-12-25T20:00:00.000+02:002008-01-31T18:47:38.968+02:00טיפ התעוררה, גילינו שחלמנו שנינו את אותו החלום. זה מאוד מטריד, מבשר רעות.<br />החלטנו לא להעלות את החלום שלנו בפני שאר חברי הקבוצה, היכולת שלנו לתקשר איתם אינה טובה מספיק והם אינם נוטים להקשיב. בכל זאת בחרנו לשתף את ספי, הסבלן שבחבורה. הוא מכיר את מנהגי היבשים ויידע להתמודד באופן יעיל עם האינפורמציה.<br />ספי אכן קיבל את המידע שברשותנו באמון, על אף היותו חלקי בלבד ופנה לטהר, יצור נמוך בעל ארבע ידיים, במטרה שיצור קשר עם הלהקה שלהם.<br />הקשר נכשל, מסתבר שהקשר נכשל כבר מספר פעמים בעבר.<br />יצאנו מהמערה לעבר מקום שהיבשים קראו לו הטחניון, שצריך להכיל בשפע טחנולוגיה וחשמל. שלפי טהר זה סוגים של אוכל ולפי ספי זה קשור לדברים שעושים אור.<br />החלום שחלמנו לא הפסיק להטריד את מנוחתי. טיפ, אשר בקיאה ממני בנושא רצון העמוקים, הסבירה לי שאין באפשרותנו לעשות דבר. העמוקים העניקו לנו את הנבואה על מנת שנהיה מוכנים לעזור ככל האפשר בבוא הזמן. אם ננסה למנוע ממנה להתרחש, אנו עשויים למצוא את עצמנו גורמים לה. אם נספר ליבשים שדברים רעים עומדים לקרות ליקיריהם, הם עלולים לחשוב שהדברים קרו באשמתנו. אנשים לא אוהבים נבואות רעות.<br />טיפ חזקה ממני בנושאים אלו. אני לא יכולתי להסתיר מהאנשים שאני איתם את העובדה שיקיריהם בסכנה, כשהם ימצאו את יקיריהם מתים ויבינו שאנו ידענו על כך מראש הם ישנאו אותנו, אפילו אם לא יכולנו לשנות דבר.<br />החלטנו לפנות לשפריץ כדי שיברר בבית אם הוא יכול למצוא אצל החוזים שלנו מידע נוסף. אני תוהה עם מישהו מהחבורה הבחין בתקשורת ביני לבין השחף ששלחתי. נראה לי שפעולת ההסחה המתוחכמת שנקטתי בה הסירה כל חשד מעלי בנושא, אבל אין ספק שנהגתי בחוסר זהירות.<br />בינתיים הגענו למקום מוזר מוקף בגדר גדולה. ירון רץ לעברה ונשרף, ספי התקרב אליה ונפגע גם הוא. טיפ ואני האצנו את החלמתו של ספי על ידי תפילות לעמוקים והצלנו את חייו של ירון, אך הוא התעורר רק הרבה מאוחר יותר. אולי עכשיו הלהקה תתחיל להעריך את החשיבות שלנו בתוכה.<br />באמצעות שפריץ גילינו שהחלום שלנו אכן היה נבואתי, בנבואה שיצרו המנבאים שלנו נגלתה דמות שהובילה ללהקת האם של היבשים, והיה אלמנט של עקבות. היה מסע מסוכן ויבש, והרבה מאוד הרוגים, נמצאו גם אנשים רטובים מלהקות חדשות שיצטרפו איתנו חזרה הביתה וגילינו שיש לנו חלק משמעותי בעזרה ליבשים. מכל החדשות, לפחות טוב לשמוע שאנחנו לא הלהקה הרטובה היחידה, יש לנו עוד הרבה ללמוד על העולם.<br />המצפון שלי לא אפשר לי להסתיר את המידע הזה מהיבשים, סיפרתי ליורי, אחד שנראה כמו סוס עם מחושים, על הנבואה. בגלל חוסר בפרטים ובגלל הבקשה שלי להגיע ללהקת האם, נוצר הרושם שיש בידנו תוכנית זדונית לפגוע בהם. לא הצלחתי לצאת מזה בסדר, ולהצעתה של טיפ, וויתרתי.<br />דווקא כאשר וויתרתי, טהר החל להביע עניין. לא יכולנו לעשות הרבה בנושא בגלל שירון היה מקובע לקרקע, אבל ייתכן שנשלח משלחת ללהקת האם, או נציג יבש לנביאים שלנו על מנת להשיג יותר אינפורמציה.<br />טיפ השתמשה באשליה כדי לנסות לתקשר עם האנשים מעבר לגדר, אך ללא הצלחה. הם ניסו לפצוע את האשליה. מעניין שהיבשים לא מבחינים בדימיון בין אשליותיה של טיפ לבין האשליות שהופעלו עליהם לפני זמן לא רב... כשאני כועס על הבורות שהיבשים מפגינים בנוגע לעמוקים, אני מזכיר לעצמי שאותה בורות עשוייה להיות מה שמציל אותנו מהתקפה.<br />פעולות מוזרות שעשו היבשים עם כבשים וחפצים הביאו לתוצאות דומות לאשליה של טיפ, כלומר לא תרמו לתקשורת.<br />יצור משונה הגיע אלינו מעבר לגדר, והבהיר שמעבר לגדר לא נמצא אף יצור חי ושעלינו לפנות את האזור. למרבה ההפתעה אותו יצור משונה לא נראה כמו דבר חי בעצמו, עם קלטתי נכון הוא הכיל הרבה מאותם חשמל וטחנולוגיה.<br />ניוקי החליטה לדלג מעל הגדר, ובאופן בלתי מפתיע, התושבים שם התחיל בניסיונות לפצוע אותה. היא נראתה אבודה ומצאתי את עצמי כמעט מסגיר את יכולותי הטלה-קינטיות כאשר באופן אינסטנקטיבי החזרתי אותה מעבר לגדר. האינטיליגנציה הנמוכה של היבשים גרמה להם להאמין שהיא חזרה בקפיצה.<br />כאשר סיימנו להודות לעמוקים על החזרתו של ירון אלינו, בקשתי מטיפ להפעיל עלי אשליה של סביבת שינה נוחה ופתרתי את עייפותי המצטברת.idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-54228493518733416402007-12-19T08:00:00.000+02:002007-12-31T14:47:45.787+02:00הערב הגיע והחלטתי להסתובב במערה הגדולה לבדי, לחפש דברים שיוכלו לשמש אותנו בדרך ולקבל מעט הפוגה משאגות היבשים.<br />אחרי שראיתי את ספי אוגר נוזלים בכלי מיוחד, החלטתי למצוא כלים כאלו בעצמי ואכן היו המונים כאלו, אפילו אחד גדול במיוחד שוויתרתי על הניסיון לסחוב.<br />את הכלים לקחתי במכשיר אחר שהיבשים משתמשים בו על מנת להדק ציוד לגופם.<br />מצאתי גם חתיכות מתכת חדה וקלה לניווט שאוכל להשתמש בה לצורכי הגנה.<br />ולקחתי ספר עם תמונה של ספינה תת מיימית, כאשר ספי יסיים ללמד אותי את שפת הספרים אוכל וודאי להבין בעצמי כיצד פועלות אותן מכונות מופלאות.<br />אני משתוקק כבר להבין את שפת הספרים, בוודאי נוכל ללמוד רבות על העמוקים באמצעותה. היא בוודאי לא לוקחת זמן רב ללמידה אם היא נלמדה על ידי להקה שמשתמשת בשפה היבשה בתור אמצעי התקשורת העיקרי שלה...<br /><br />אחרי שאספתי ציוד, נפרדנו טיפ ואני משאר הלהקה. הרגשתי לא בטוח להשאר איתם כאשר הם נמצאים בסערת רגשות, וגם היה עלינו למצוא מקור מים.<br />הציפורים הפנו אותנו לזרם מים קרוב, טיפ הלכה לישון ואני הרטבתי אותנו ומילאתי כלי מים לשימוש עתידי. אחר כך, במעט שכבר כן ישנתי, סבלתי מחלומות ביעותים - ראיתי את הלהקה היבשה תחת אסון כבד, קמתי חרד ומודאג. מקווה להשלים קצת שינה מאוחר יותר.idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-29580367837204329452007-12-18T20:00:00.000+02:002008-01-01T11:35:19.585+02:00היום הצטרפו שלושה אנשים חדשים לשורותינו, שתי בנות ובן, מכרים של שאר חברי הלהקה.<br />הם היו אנשים מאוד קולניים והתווכחו הרבה על הנהגת הלהקה, כנראה שהם בפיגור גם בכל הנוגע לעקרונות שלטוניים וחברתיים.<br />נראה שהיבשים נוטים לנצל את האפשרות לתקשר באמצעים קוליים עד תומה.<br />טיפ ואני התקשנו להשפיע בהמולה שהתחוללה, כנראה שיהיה עלינו ללמוד לאמץ יותר את יכולותינו הקוליות על מנת שיבחינו בנו.<br />יחדיו הגענו למערה גדולה שנשאה לגובה, מלאה בהמון דברים משונים.<br />היבשים התנהגו באופן פראי ומבזה, הם קפצו על הציוד בברבריות וגררו דברים ממקום למקום, הם צעקו אחד על השני - המצטרפים הטריים סיפרו שחברי הלהקה הקודמים עשו דברים איומים לאחת מחברי הלהקה שהחליטה לעזוב אותם (אם כי לא פירטו) והם לא הפסיקו לריב על נושאי הנהגה.<br />הבנתי שהרושם החביב הראשוני שהם הקרינו היה תרמית, הרגשתי נבגד, אך באותו זמן הבנתי שלפני עבודה רבה - העמוקים וודאי הביאו אותי עד הנה בכדי לעזור ליבשים להפוך לאנשים טובים יותר, לעשות עוד צעד בדרך לפנים רטוב.<br />התגליות החדשות, ביחד עם האזהרות של שפריץ מפני החיים החדשים, הכניסו אותי למצב פעולה זהיר יותר. בצעד מחוכם הצלחתי להסתיר מהם את יכולתנו לשוחח עם השחפים, ובינתיים אף לא עשיתי שימוש בכח ההעלאה.<br />טיפ ואני התרחקנו מעט מהחבורה ובילינו את רוב הזמן עם ספי, איש ארוך רגליים, שקט ונעים. ספי התעסק רוב הזמן בחפצים השונים שהסתובבו באזור. מצאנו מקום גדול עם דברים שהזכירו את הספינות שראינו בנמל ואפילו יותר את הספינה המתוחכמת שאת שאריותיה מצאנו על קרקעית הים. ספי נראה מאוד מבין בנושא והתפתתי לחלוק איתו את המידע על הספינה התת-מיימית בתקווה שהוא יודע לשחזר אחת כזו, אבל טיפ בחוכמתה עצרה בעדי, היא שיתפה אותו במידע על הספינות הרגילות כך שאם אכן יש לו מידע נוסף הוא יחלוק אותו מעצמו.<br />ספי שוחח איתנו רבות, עוזר לנו להבין סוגיות בשפה היבשה ולומד את שפתנו, כמו כן הוא הראה לנו על קיומה של שפה נוספת, שפה של סימנים. אינפורמציה בשפה זו מועברת על ידי כלי שנקרא ספר והיא כנראה מהווה את האופן שבו התקיימה תקשורת עם העמוקים.<br />להבנה זו הגעתי מאחר ואיש אינו יכול לפגוש בעמוקים, ולכן שיחה רגילה בתנועות, או בקול לא יתאפשרו, לעומת זאת העברת חפץ היא פעולה פשוטה יותר וכנראה שלצורך זה הומצא הספר אשר כיום משמש את היבשים בשביל לשחזר מידע מתקופת התקשורת עם העמוקים.<br />בוודאי נגלה בקרוב שכל הספרים שנמצאים ברשות היבשים נוצרו על ידי העמוקים.<br /><br />נושא אחר התחיל להטריד אותי...<br />יכול להיות שזה דמיוני ששיטה בי בלבד, אך נדמה היה לי שטיפ מפתחת רגשות כלפיו. למרות שהייתי שמח לראות אותה יוצרת קשר מוצלח אחרי שנים של קושי, עלינו לזכור שזו אינה מטרתנו, לא באנו בשביל ליצור קשרים חברתיים אלא בשביל להשיג עזרה וקידום הדדים בין הלהקות.<br />רוב הדברים שהיבשים מצאו במערה היו דברים קטנים ולא ברורים, אך היה שם גם מכשיר שיצר אור, אני חושב שאדווה הייתה שמחה לראות אחד כזה ואשתדל להביא לה, הוא מאוד יפה.idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-74529250238360195222007-12-11T20:00:00.000+02:002008-05-26T15:14:41.173+03:00היום המרגש הגיע, יצאנו מהמים כאשר לראשונה היציאה אינה למטרת פעילות יבשתית הכרחית כלשהי כי אם מסע ארוך ומפרך למען טובת האנשים, החוויה תחקק בזכרוני לעד. אחרי הליכה ארוכה הגענו אל החבורה בשעת לילה מאוחרת. הם קיבלו את פנינו בחביבות למרות השעה המאוחרת, חבורה משונה ביותר של אנשים שונים זה מזה במראם אך דומים במנהגיהם. הדבר המפתיע ביותר היה לראות את תגובתם כאשר ניסינו לדבר איתם על העמוקים - הם לא הבינו מילה ממה שאמרנו. היבשים חזרו ושאלו אותנו שאלות של פעוטות, נאלצנו לעבור איתם על עקרונות הקיום הבסיסיים ביותר. מתברר שאכן העמוקים ניתקו קשר עם היבשים, דבר מפליא לאור העובדה שהיבשים אף הם זכו במתת. אני מניח שהעמוקים החליטו להעניק ליבשים מתתות רבים מהנהוג בעקבות היותם בפיגור התפתחותי, ללא המתתות וודאי לא היו מצליחים לשרוד בעולם היבש. אפילו במתתות שהעמוקים העניקו להם, שליטתם אינה מוצלחת יותר משליטה של פעוטות במתת - הם נמנעים מפעולות מורכבות והצלחת הפעולה שלהם היא אקראית לרוב.<br />מלהיב לגלות אנשים שמשתמשים בשפה היבשה באופן כה קולח, אם כי מעט מוזר לראות מילים אלו משמשות לתקשורת של יום יומית. האנשים דיברו בקצב מהיר במיוחד, במבטא שהיה זר לאוזני ובמילים רבות שאיני מכיר, כתוצאה איבדתי את מהלך השיחה לא פעם. בזמנים אלו של צפייה חסרת הבנה בדבריהם, שעשעתי את עצמי במחשבה שהם עושים שימוש כה נחרב בשפה היבשה בלי להכיר את מקורותיה, בלי להבין את המטרות שלצורכם הונדסה והתהליכים המורכבים שנדרשים בכדי להשמש בה.<br />מחסור חמור בשפה היבשה קיים עבור סוגים שונים של רטיבות.<br />אין אנו יודעים לבטא את עומק הרטיבות, צפיפותה, צלילותה, דחיסותה וזרימתה.<br />טיפ ואנוכי מצאנו את עצמנו נאלצים להשתמש במילה "רטוב" על מנת לתאר את כל סוגיה, כך יצא שאמרנו לאנשים היבשים שהם מאוד רטובים, כפל לשון משעשע כאשר המשמעות של רטיבות פנימית אינה ברורה דיה. צחקקנו לנו בשעשוע מהמשפטים שנאמרו בלשון הפרמיטיבית.<br />לאחר שבחנו את היבשים מקרוב, ולאור תגובותיהם, נראה שהסיכויים שהם יוכלו לחזור עמנו למים קלושים ביותר, עומדות בפניהם עוד שנים רבות של התפתחות עד שיתקדמו מספיק, אך בכוונתנו להציב בפניהם את הכלים ואת עיקרי דרישות העמוקים בכדי שיוכלו להמשיך בדרך הנכונה.<br /><br /> בסופו של דבר, חלקם קיבלו אותנו באהבה וחלקם בחשש. הם לא הביעו רצון רב לשיתוף פעולה, אך נחישותנו תעזור להם להגיע למים!<br />רפיק איש גבוה, הסתכל עלינו באופן עוין במיוחד, לעומתו ירון, יצור שהוא חצי איש חצי חיית יער, נראה נלהב ביותר לאור התייחסותנו אליו כרטוב, הוא בעל פוטנציאל הצטרפות גבוה.<br /><br />חוסר בבנות הבהיר שהם אינם זקוקים ליחידה נשית בלהקה, ולכן יש לברר האם הם מכירים דרכים אחרות להרחבת הלהקה.<br />למרות ששפריץ דיווח על יחידה נשית בינהם, כנראה שהיא נעלמה.<br /><br />האנשים ציינו מספר פעמים שהם מחפשים את ה"קדמונים" אני תוהה האם זהו שם אחר לעמוקים, גם בנושא זה יהה עלי לברר יותר.idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8620228751259589903.post-61504274474266703942007-12-04T20:00:00.000+02:002007-12-31T15:48:45.098+02:00עברו כבר מספר שבועות מאז שהבחנו לראשונה ביצורים המוזרים המהלכים על היבשה, הסתכלנו וניסינו ללמוד אותם, בחנו אותם באופן טלפטי ובאשליות.<br />גילינו איך הם נראים, ומעט מאיך הם מרגישים ומה הם רוצים, זו הייתה חוויה מאוד מעניינת ומרחיבת אופקים, אך לא היה בה די בשביל להבין את נקודת הראות שלהם מכיוון שדברים נראים שונה עבורנו עם התרבות המתקדמת שממנה אנו מגיעים.<br />לכן התקבלה החלטה - שלול, ראש הלהקה, קבע שנשלח שני נציגים אל האנשים המשונים ונבחן את הסיטואציה מקרוב.<br />נבחרתי לייצג את הלהקה יחד עם טיפ החביבה. לא שמחתי לעזוב את הלהקה, ולהתרחק מאדווה (בתו של שלול) למשך זמן בלתי ידוע, אבל מאחר והיא לא מביעה בי עניין בחזרה, אולי זה יהיה לטובה. יש כל כך הרבה דברים שאפשר להפיק מהמסע הזה, אולי אחזור עם סיפורי הצלחה מדהימים, אולי אצליח ללמד את היבשים את דרכינו, או שנגלה דרכים לחדש את התקשורת עם העמוקים, או לפחות נמצא דרך להתקרב לעמוקים, אולי הם מכירים את סודות המסע המיימי ששמענו אליהם. ואולי, אם אחזור עטור תהילה ומלא בהשיגים מרשימים, אפילו אדווה תתחיל להסתכל עלי באופן שונה.<br />אני שמח לצאת עם טיפ, אנחנו חברים טובים והמסע ודאי יחזק את הקשר בינינו. אחיה (שפריץ) ייצור איתנו קשר מהבית בשביל לשמור על קשר דו כיווני.idohttp://www.blogger.com/profile/07299804177013830423noreply@blogger.com0