כשאנחנו חושבים על הצבע בגן , אנחנו ישר מחפשים פרחים.  מלבד פרחים ישנם מופעים רבים בגן שיתנו יופי ואוירה, גם בלי צבע – כגון עלים אדריכליים, צללית מיוחדת, משיכת פרפרים וציפורים ועוד. אבל גם בנושא הצבע – לא רק פרחים נותנים לנו צבע בגן. קיימים מופעי צבע נוספים לא פחות חשובים.

מופעי עלווה

ישנם צבעי עלווה שנמצאים לאורך כל השנה – וכאלה שנמצאים רק בסתיו – בשלכת.

דוגמאות לצבעי עלווה:

שיחים ובני שיח

• אזוביון רפואי אפור (אפור)
• סנטולינה ננסית (אפור)
• סביון מלבין (אפור)
• לויקופיליום (אפור)
• דורנטה זהובה (צהוב)
• לובליה אדומה
• פורמיון חסון 'ארגמני'
• איריסין לינדין (אדום)

עצים

• שיטת ביילי (אפור עם לבלוב סגול)
• שזיף פיסארדי (אדום)
• אפרסמון יפני (בשלכת – אדום, סגול וצהוב)

מופעי פרי

מלבד הפריחות ישנו מופע צבע נוסף וחשוב – פירות  קישוטיים. מלבד פירות המאכל, ישנם כמה צמחים חשובים ששותלים אותם בגלל מופע הפרי שלהם.

דוגמאות לפרי קישוטי:

• בוטיה דרומית
• מורן החורש
• דודונאה דביקה
• חבושיות למיניהם
• צינית מקרינה
• ננדינה תרבותית
• אפרסמון יפני (זנים עפיצים – הפרי נשאר כל החורף על העץ)
• כוריזיה בקבוקית

לא פעם אני שומע  את הטענה הבאה " בהר הגבוה – באזורים שחשופים לרוחות ולקור חזק – אף צמח לא מחזיק אצלי מעמד"

מה זה בכלל ההר הגבוה?

ההגדרה הרווחת ל " הר הגבוה"  היא מקום שנמצא  מעל 700 מ' מפני הים. מקום שהוא מוגן מרוחות, מוקף צמחיה או בניינים, נמצא ליד  מקור חום (מזגן וכו')  והוא מעל 700 מ'  לא תמיד ייחשב ההר הגבוה. הגדרת המקום חשובה מאוד כשבאים למשתלה לקנות צמחים. המוכר במשתלה -אא"כ תאמרו לו אחרת – בדרך כלל לא יתחשב בתנאי האקלים שלכם.  בכל מקרה כדאי להתיעץ עם בעל ניסיון שעובד באזור, לדעת את הגדרת המקום. חוסר התחשבות בתנאי האקלים יתבטא בחוסר פריחה, פרי, מחלות ומות הצמח.

עצי פרי

הפעם נתמקד בעצי פרי שמתאימים להר הגבוה. ישנם עצים רבים שמתאימים דווקא בהר הגבוה, וחבל לפספס אותם… לדוגמה:

• עצים ממשפחת הורדניים: לדוגמא: תפוח, אגס , אפרסק,נקטרינה, שקד, שזיף, דובדבן, גודגדן, חבוש וכד'.יש לדעת שבעצים אלה יש אחוז גבוה יחסית של מחלות גזע ומזיקי פרי, אבל אין תחליף לפירות שלהם. במישור החוף הם יצליחו להחזיק מעמד ולתת פרי לעיתים נדירות. הם זקוקים למנת קור כדי לתת פרי .
• עצים משבעת המינים – גפן (מטפס) , תאנה ,רימון , זית (תמר פחות מתאים)
• מבין כל ההדרים הלימון והאתרוג הם היחידים שישרדו, וגם זה בקושי, במקום מוגן מרוחות.
• אפרסמון, שסק, חרוב אגוז מלך ופקן (פקן - לשתול רחוק מהבית)

אחד הצמחים הבולטים בצמחיית ההר היה תמיד קטלב מצוי. קליפת הגזע אדומה ומתקלפת, הפירות אדומים ואכילים בחורף, הפרחים בצבע קרם. הוא עמיד ליובש ומתקיים בקרקע חומצית וגם בבסיסית ( ובלבד שתהיה מנוקזת), חסכן במים. מומלץ לשתילה לנוי ולא לצל – זאת בשל צימוח איטי. תוספת השקיה בשנים הראשונות תגביר את הקצב.

סימה כגן מאקלמת הצמחים ממשרד החקלאות הביאה לארץ את המין  קטלב – קטלבי 'מירנה'

אפשר להתרשם ממנו בדף שלה : http://www.agri.gov.il/he/pages/764.aspx

זהו עץ מצוין עם היתרונות של קטלב מצוי אבל עמיד ומתאים יותר לשתילה בכל אזורי הארץ, למעט בערבה. השוני העיקרי בין המינים: קליפת הגזע בצבע חום-אדום במקום אדום, פריחה גדולה יותר בוורוד במקום בקרם , ופירות גדולים יותר.

חובה בכל גן ארץ ישראלי או גן חסכן במים!!

קטלב בהר טייסים

משבר המים בשיאו. כולם לחוצים, מדברים, נפגשים, מתכננים, מתפילים, משתמשים במערכות מים אפורים וכמובן חוסכים…  ומה לא?

מה לא? לא מנצלים את הטל.

מהו טל?

האויר נושא מים. בתחזית אנחנו שומעים על זה – קוראים לזה " אחוזי לחות ". לכל טמפרטורת אויר יש יכולת לשאת כמות מסוימת של מים, אויר חם נושא יותר מים, אויר קר –פחות. ברגע שיש מעבר מהיר בין חום לקור (במקום שקיימים אדי מים רבים באויר – לדוגמא אצלינו בשפלה או בצפון הנגב) – המים מתעבים (ההפך ממתאדים) ונוצר לנו טל על הרכב.

טל בישראל:

מספר לילות הטל בישראל שונה מאזור לאזור. בממוצע, טל נוצר בכ-200 לילות בשנה בעמק יזרעאל ובשפלת החוף, 250 לילות בצפון הנגב, 150-180 לילות באזורי ההר ועד 50 לילות בעמק הירדן. באזורי הכנרת וצפון ים-המלח הטל נוצר במרבית ימי השנה (320-365 לילות).

בגידולים חקלאיים מסוימים, למשל בצפון הנגב, הטל הוא מרכיב מרכזי שבלעדיו לא היה מתקיים הגידול.

איך כל זה קשור אלי?

ע"י איסוף טל אפשר לחסוך בקיץ יותר מ50% מהשקיות הקיץ, בצורה פשוטה, בלי עלויות הקמה ואחזקה.

יש מספר דרכים פשוטת וקלות לאיסוף טל בגינה הביתית:

א.      אם יש לכם מחסן, מרזב, גג איזכורית או כל משטח אחר בעל שטח פנים חלק – אפשר לנקז את כל הטל שמצטבר שם לכלי או לערוגה שנמצאת ליד. בכרם-מהר"ל נאספו מגג ששטחו 160 מ"ר – 85 ליטר טל בלילה אחד.

ב.      שיטה נוספת קלה מאוד ליישום : שמים ליד גזע העץ בקוטר של כמטר חתיכות פלסטיק חלק/חתיכות פח/אבנים כמה שיותר חלקות ועם חללי אויר קטנים ביניהם. הטל מתעבה ונאסף ליד בית השורשים. בבוקר תרגישו את האדמה רטובה… (אגב, זה גם מונע אידוי ומעודד קומפוסטציה ע"י מיקרו-אורגניזמים בקרקע)

אומנם זה לא ירווה עץ בצורה מלאה, אבל יחסוך בכ50% לפחות את השקיות הקיץ בעונת הטל.

שווה לנסות!

עצים נשירים נחשבים פעמים רבות לא רצויים בגינה.
ובאמת יש להם כמה חסרונות. ראשית – הלכלוך שהם עושים בזמן השלכת, שנית – עצים נשירים רבים נראים רע כשהם בעירום – ללא עלווה, (לדוגמה : שקד מצוי) ובנוסף מי רוצה עץ במקום מרכזי כשבמשך 3-4 חודשים הוא ערום?
למרות החסרונות הנ"ל – יש לעצים נשירים ערך רב בשימוש בגינה, ובפרט במקומות מרכזיים.
א. במדשאות: הלכלוך לא מפריע כי הוא נאסף בקלות עם המכסחת, ויש בהם יתרון רב במדשאות: אנחנו שמים במדשאה עץ לצל. בחורף, כשאנחנו לא יוצאים לשבת בדשא, וגם אם יוצאים, אנחנו מנסים לתפוס קצת שמש, עצים נשירים נותנים מעבר ישיר של אור ואוויר לדשא באופן שיקל עליו להתחדש בצורה הטובה ביותר באביב.

עצים מומלצים למדשאות:
• אלביציה ורודה
• אלמוגן רחב עלים
• פנסית דו נוצתית (קלרוטריה)

ב. מופע שלכת קישוטי: ישנם עצים ושיחים רבים שמופע שחבל לפספס את מופע השלכת שלהם:

עצים מומלצים בעלי מופע שלכת:
• גפנית מחומשת/משולשת (מטפס)
• אלה ארץ ישראלית – שלכת אדומה
• אלה אטלנטית – שלכת אדומה
• לגרסטרמיה כלאיים – שלכת אדומה
• אדר תלת אונתי
• ספיון השעווה – כתום עד אדום כהה
• אפרסמון יפני –צהוב, כתום, אדום

ג. צללית העץ בעירום: כשאנחנו חושבים על גינה – ישר עולה לנו בראש "ירוק". הרבה ירוק. הרבה צבע. ובאמת, לא היינו רוצים לראות את כל הגינה בחורף מלאה בענפים ערומים, ללא רוח חיים… אבל על ידי שילוב עצים נשירים במינון נכון בגינה – אנחנו יכולים להנות מצורת העץ הערום בגן בלי תחושה "מתה".
עצים בעלי גזע וענפים קישוטיים :
• דובדבן יפני
• צפצפה שחורה איטלקית
• צפצפה מכסיפה
• מילה סורית
• בומבק צייבה
• כוריסיה בקבוקית (נשיר מותנה)

ד. תחושה של חורף :
יש אנשים שאוהבים את המראה החורפי האירופאי… תודו שיש בזה משהו.

לסיכום, אין לך צמח שאין לו מקום. הכל תלוי בתכנון ובמינון…