(cc by-nc-sa too many jennifers)

ברשימה קצרה זו, אבקש להבהיר את משמעותו של סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט, המתייחס לסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בתביעה בעניין קניין רוחני. אף שנדמה לי שהדין בעניין זה ברור, לעיתים רבות אני שומע כי אנשים מתקשים וסוברים בטעות כי כל תביעה הנוגעת לקניין רוחני נמצאת בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי.

כללי הסמכות העניינית הרגילים

על פי רוב, הסמכות העניינית לדון בתביעה נגזר משאלת הסעד המבוקש במסגרת הפסיקה ושוויו. כך, אם שווי הסעד אינו עולה על 2,500,000 ש"ח, תהיה הסמכות לדון בתביעה נתונה בידי בית משפט השלום, ואילו אם שווי הסעד גבוה יותר, יש להגיש את התביעה לבית המשפט המחוזי. אך מה הדין כאשר הסעד המבוקש הינו צו מניעה? סעד כזה נחשב כסעד שלא ניתן להעריך את שוויו בכסף, וככזה נופל בסמכותו של בית המשפט המחוזי.

חלוקת הסמכות העניינית בין בתי המשפט השונים

בעניין רע"א  7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' שוורץ הובהר כי מקום בו בעל דין עתר לשני סעדים: סעד כספי הנמצא בסמכות בית משפט השלום וצו מניעה כלשהו, הנמצא מטבעו בסמכות בית המשפט המחוזי, לא יהיה מנוס מפיצול הדיון לשתי הערכאות השונות. בתביעות בעניין קניין רוחני שני סעדים אלה נמצאים זה לצד זה פעמים רבות. כך למשל, תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים לרוב תעתור לסעד מניעתי ביחס להמשך ההפרה בנוסף לפיצויים ללא הוכחת נזק בגובה של 100,00 ש"ח בגין כל הפרה שבוצעה. מקום בו מדובר בפחות מ-25 הפרות, ובהנחה ועותרים אך לפיצויים ללא הוכחת נזק, הסעד הכספי המבוקש מצוי בסמכות בית משפט השלום. מצב זה חוזר על עצמו בדיני הקניין הרוחני השונים, בין אם הדין מקים זכאות לפיצויים ללא הוכחת נזק בגין ההפרה (למשל, בעניין גזל סוד מסחרי) ובין אם לאו (למשל, בעניין הפרת פטנט).

הפתרון לבעיה – דיון מאוחד בבית המשפט המחוזי בכלל הסעדים

כיוון שכך, המחוקק שזיהה את חוסר היעילות הכרוכה בניהול שני הליכים דומים בפני שתי ערכאות, ביקש למנוע מצב זה להפוך לעניין שכיח, והוסיף את סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט שזו לשונו:

תביעה בעניני קנין רוחני, הכרוכה בתביעה בעניני קנין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2);
בפסקה זו, "תביעה בעניני קנין רוחני" – תביעה אזרחית לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים להלן:

(א) חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007;
(ב) (נמחק);
(ג) פקודת הפטנטים והמדגמים;
(ד) חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, התשכ"ה-1965;
(ה) חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967;
(ו) פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972;
(ז) חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג-1973;
(ח) חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984;
(ט) חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.

בהצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 34) (כריכת סעדים בתביעות בענייני קניין רוחני), התשס"ג-2003 הבהיר המחוקק את מטרת הסעיף:

"תביעות בתחום הקגין הרוחני מתאפיינות, בדרך כלל, בכך שהן כוללות סעד כספי בצד צו מניעה נגד המשך הפרת הזכויות. כללי הסמכות הענינית הקיימים, כפי שפורשו לאחרונה בפסיקת בית המשפט העליון רע״א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע״מ נ׳ שוורץ, פ־ד גג(ו) בעמי 670), מובילים פעמים רבות לפיצול של תביעות בעניני קנין רוחני בין בית המשפט המחוזי לבין בית משפט השלום: פיצול זה מכביד על הצדדים ועל המערכת המשפטית, בלא הצדקה ענינית. הצעת חוק זו באה למנוע את הצורך בפיצול סעדים במקרים האמורים, על ידי מתן אפשרות לכרוך סעדים כספיים בתביעות לצו מניעה וצו עשה בתחום הקנין הרוחני, המוגשות לבית משפט מחוזי"

היינו, עתה, מקום בו עותרים לשני סעדים או יותר בענייני קניין רוחני, אם בית המשפט המחוזי יהיה מוסמך לדון בסעד אחד (למשל, כיוון שמדובר בצו מניעה שנמצא בתחום סמכותו) הרי שהוא יהיה מוסמך לדון בכלל הסעדים, אפילו אם ברגיל הם לא בגדרי סמכותו.

נדייק. אין משמעות הסעיף כי כל עניין קניין רוחני מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי, כפי שאנשים טועים לחשוב לא אחת, אלא כי לאחר שקנה סמכות על תביעה לסעד אחד, הוא קונה סמכות עניינית לדון בכל התביעות הכרוכות בה, לרבות כאלו שהן ברגיל בגדרי סמכותו של בית משפט השלום.

לעניין זה יוער, כי אף שהמחוקק פתר את הבעיה ביחס לתביעות בענייני קניין רוחני, בתביעות אחרות, דוגמת לשון הרע, אותה בעיה של פיצול סעדים המחייבת הגשת שתי תביעות נפרדות, עשויה עדיין להתקיים.

סיכום

לסיכום, ברשימה זו ביקשתי להבהיר מה משמעותו הנכונה של סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט. ביקשתי להראות כי הוא מקנה סמכות לבית המשפט המחוזי לדון באגד תביעות קניין רוחניות הכרוכות זו בזו, ובלבד שהיתה לו סמכות לדון באחת מהן מכוח הכללים האחרים. רשימה זו, מטבעה, אינה ממצה את כללי הסמכות העניינית שעשויים לחול בענייני קניין רוחני. כך למשל, כלל לא התייחסתי כאן לסמכותו העניינית של רשם הפטנטים בענייני פטנטים, סימני מסחר ומדגמים, ואף לא לסמכות בתי הדין לעבודה. לקריאה נוספת ראו "סמכות עניינית בדיני קניין רוחני בכלל ובנוגע לבעלות על אמצאות בפרט".

(cc by-sa David Hawgood)

בפסק דין ארוך ומנומק, דחתה כבוד השופטת אגמון-גונן את תביעתה של עו"ד כנרת רצון-פיקובסקי כנגד מי שחיבר ספר לימוד מתחרה. עו"ד רצון-פיקובסקי חיברה ספר הכנה לבחינות הרשות לניירות ערך והיא עורכת קורסי הכנה לבחינות אלה. לאחר שגילתה כי צצו להם מתחרים, הגישה את התביעה הנוכחית ובה טענה להפרת זכויות יוצרים. בית המשפט קבע כי אף שמדובר בספרים העוסקים באותו תחום, לא נמצאה כל העתקה. הדימיון בין הספרים, הבהיר בית המשפט, נובע מכך שהם עוסקים באותם הדינים, והם עושים שימוש במונחים מקובלים בתחום. בית המשפט דחה את הטענה כי לתובעת זכות יוצרים במונחים "מניה רגילה", ו-"הון החברה", באשר הם מונחים המחויבים מעצם הכתיבה על הנושא:

מובן, כי לעו"ד כנרת רצון אין ולא יכולה להיות בעלות על מונחים בתחום דיני ניירות הערך והאתיקה המקצועית, או על מונחים המחויבים מעצם הכתיבה על הנושא. יש לזכור, כי אחת ממטרותיהן המובהקות של זכויות היוצרים היא מתן תמריצים למחברים פוטנציאליים לפרסם את יצירותיהם, כדי להעשיר את עולם הביטויים בהתבסס על העובדות, הנתונים והרעיונות הקיימים. הכרה בזכויות יוצרים על יצירות שאין בהן כל הרחבה של צורות הביטוי הקיימות עומדת בסתירה למטרה האמורה … מכל מקום, עיון בעמודים הרלבנטיים בספרה של הנתבעת למול אלו בספרה של התובעת מעלה, כי דרך הביטוי בהצגת מונחי היסוד שונה בתכלית בכל אחד מן הספרים, החל בבחירת המילים וכלה בסגנון והעריכה של הטקסט

עוד טענה התובעת כי שתלה טעויות מכוונות בספרה. אף שהתובעת טענה כי לטעויות אלה אין השלכה על חומר הלימוד והבחינה, בית המשפט מציין כי נראה שלטעויות הנטענות יש גם יש השלכה על חומר הבחינה. יתרה מכך, בית המשפט דחה את הטענה וקבע:

ייתכן ויהיו נתונים זהים לא מעודכנים, כאשר הן התובעת, הן הנתבעת התבססו על אותם המקורות. לעניין זה, אני מקבלת את הסברה של הנתבעת, כי המדובר בתחום שבו מצויות הוראות דין רבות, המתעדכנות בתדירות גבוהה וכי ספרי ההכנה לא נכתבו מתוך הקפדה יתרה, כפי שהסבירה בחקירתה

לבסוף, בית המשפט התייחס אף למניע הפסול בהגשת התביעה. נקבע, כי התובעת ביקשה לקבל מונופול דה-פאקטו בתחום ההכנה לבחינות הרשות לניירות ערך ולא בחלה באמצעים לשם כך:

עדויות אלו מבססות דפוס התנהגות קבוע של הפעלת איומים ולחצים מצדה של עו"ד כנרת רצון, על מנת להביא להסתלקותם של מתחריה משוק ההכנה לבחינת הרשות לניירות ערך.  גם מעדותה של התובעת לפני ניכר כי לשיטתה אין כל מקום לספרי הכנה נוספים ודי בכך שספרה קדם לספרם של הנתבעים בכדי להקנות לה בלעדיות בתחום קורסי ההכנה בדיני ניירות ערך ואתיקה מקצועית. התובעת ביקשה לנכס לעצמה זכויות במונחים מתחום דיני התאגידים וניירות הערך, לרבות מונחים הנזכרים במפורש בחקיקה, שכלל לא המציאה או פיתחה בעצמה וכן בנושאים מתוך לשון החוק והתקנות הרלבנטיים, המצויים, ללא עוררין, בנחלת הכלל. עו"ד כנרת רצון אף ביקשה לתבוע לעצמה בלעדיות בשאלות מהבחינה של הרשות לניירות ערך, שאותן שחזרה בספרה. נראה כי לשיטתה של עו"ד כנרת רצון, אין כל מקום לספרי הדרכה נוספים פרט לספרה שלה. אולם זכות היוצרים איננה מעניקה, ולא ראוי שתעניק, לעו"ד כנרת רצון מונופול על ספרי הדרכה לבחינות הרשות לניירות ערך, ואין לה כל זכות שבדין למנוע ממתחריה להוציא לאור ספרי הכנה נוספים, ככל שהם נוצרו באופן בלתי תלוי מספרה, כבענייננו.

בסופו של יום, נדחתה התביעה במלואה, תוך קביעת הוצאות משמעותיות לחובתה – בסך 100,000 ש"ח.

(ת"א (ת"א) 2519-07 עו"ד כנרת רצון-פיקובסקי נ' מכללת מגה טרנד בשוק ההון בע"מ (מיום 11.01.2012))

הערות

טעויות: עזר ראייתי, אך לא הפרה מהותית בפני עצמן

לטעמי, נראה כי חלק ניכר מטענותיה של התובעת מתייחס להעתקת הרעיונות המבוטאים בספרה וכלל לא להעתקת צורת הביטוי. כך, להשקפתי, הימצאותן של טעויות המופיעות בספר אחד גם בספר השני אינו מלמד על העתקת ביטוי-מוגן-זכויות יוצרים. לכל היותר, יכול ומדובר בהעתקת הרעיון המבוטא. אמת, שתלית טעויות מכוונות עשויה לסייע מבחינה ראייתית ולהראות כי לנתבע היתה גישה לחומר המקורי, אך עצם הימצאות אותן טעויות, כאשר הן מבוטאות בצורה אחרת, אינה בבחינת הפרת זכות יוצרים.

היחסים שבין התובעת לשופטת

לאחר פרסום פסק הדין פירסם עיתון גלובס כתבה בה נטען לחשש למשוא פנים נוכח היכרות קודמת וסכסוך שהתגלע בין התובעת לשופטת. מתברר, כי השתיים שירתו בבית המשפט העליון במקביל והסתכסכו באותה תקופה. משכך, נרמז, פסיקתה של השופטת דכאן נעשתה בניגוד לדין ונוכח היריבות בין השתיים.

לעניין זה רק אציין, כי לאחר קריאת פסק הדין, אני סבור כי פסק הדין מנומק כדבעי, מבוסס משפטית, נכון וצודק.

ספרה של התובעת

ובנימה אישית – אישתי עוסקת בתחום ניירות הערך. בעבר היא רכשה את ספרה של התובעת, שהיה, למיטב ידיעתנו, הספר היחיד בשוק. אישית, ולאחר שעיינתי בספר זה, שקלתי ברצינות לכתוב ספר מתחרה. בסופו של יום, ויתרתי על המיזם, לאחר שהגעתי למסקנה כי השוק אינו גדול דיו בכדי להצדיק את העבודה. לאחר שכבר זנחתי את הרעיון, הגיעו לאוזני שמועות שעו"ד רצון-פיקובסקי מונעת ממתחרים לפעול בשוק, ומאיימת בתביעות. כאמור, אין לי כל ידיעה אישית בעניין. אך, לאחר פסק דין זה, נראה שיש לנו הכרעה שיפוטית שקובעת זו מפורשות.

(cc by-nd ASurroca)

רשם הפטנטים פרסם היום את חוזר רשם 010/2012 – פטנטים – רישום שינויים בפנקס שמתייחס לשלל סוגיות המשתקפות בפנקס הפנטנטים. בין היתר, ישנה התייחסות להעברת בעלות, רישום שיעבודים, רישיונות ועיקולים על פטנט, וכן שינויי שם. כמו כן החוזר עוסק בציון שם ממציא. בנוסף, החוזר מתייחס גם להחלפת עורך פטנטים או עורך דין מייצג ומבקש להבטיח שזכויות מבקשי ובעלי הפטנטים לא ייפגעו כתוצאה מכך.

הערה

לפחות ביחס להנחיות החדשות באשר לבקשה לציון שם ממציא, נראה שרשם הפטנטים חורג מהוראותיו המפורשות של החוק.

כיודע, ציון שם ממציא הינו מעין מימוש של זכות מוסרית, בדומה לדין בעניין זכויות יוצרים. בניגוד למצב שם, חוק הפטנטים מבהיר:

מי ששמו צויין כממציא, לא יהא זכאי בשל כך בלבד לזכות כל שהיא באמצאה ובפטנט

עם זאת, ובהערת אגב אזכיר כי לזכות הממציא עשויה לעמוד זכות לתמורה הקיימת לעובדים-ממציאים.

החוזר קובע כי מקום שבו מצוין כבר שמו של ממציא כלשהו ומתבקש שינוי כלשהו ברשימת הממציאים, יידרש אישורם של הממציאים הרשומים. הדרישה לאישור מעין זה – אף שהיא נראית הגיונית – אינה קיימת בחוק. לא זו בלבד שאישורם של שאר הממציאים הרשומים אינו נובע מהחוק, כלל לא ברור שהרשם מוסמך לפנות ולהודיע להם על קיומה של בקשה לציון שם ממציא. חוק הפטנטים קובע בסעיף 40 כי מקום בו ממציא מגיש בקשה לציון שמו, ובמידה והבעלות בפטנט אינה בידו, הרשם ייתן הודעה מתאימה לבעל הפטנט. עוד מוסיף הסעיף וקובע, כי במידה ומתקיימים הליכי התנגדות כלשהם, ההודעה תימסר גם לצדדים להליך. היינו, על פי החוק, הרשם מוסמך ומחויב להודיע לבעל הפטנט ולמי שהוא צד להליך התנגדות, אך לא לממציאים רשומים.

WIPO השיקה גרסה עברית למנהל הטובין והשירותים של מערכת מדריד, שבאמצעותה ניתן לייצר פרטות מסווגת בהתאם לאמנת Nice. המערכת מאפשרת גם לבצע תרגום לשפות אחרות, כך שיכול להיות שההבדלים בין הגרסאות בעברית ובאנגלית יקטנו (וממילא, הנוסח האנגלי כבר אינו גובר). המערכת עשויה להיות שימושית לכל מי שמגיש בקשות לסימני מסחר, בין אם כבקשה לאומית ובין אם כבקשה בינלאומית במסגרת פרוטוקול מדריד.

(הודעת רשם הפטנטים בעניין. במסגרת ההודעה התייחס רשם הפטנטים גם לעדכון הסיווגים עליו כבר דיווחתי)

חוזר רשם חדש פורסם ובו רשם הפטנטים קובע כי מעתה מבקשי פטנט לא יידרשו להוסיף "הצהרת הסתלקות" המבהירה אלו חלקים מן הפירוט אינם נופלים בגדר האמצאה מוגנת הפטנט.

פירוט הפטנט אינו אלא הבסיס התומך בהגדרת ההמצאה מוגנת הפטנט – הגדרה הנמצאת בתביעות הפטנט. משכך, אף אם בפירוט הפטנט נמצאים חלקים "עודפים" אשר אינם קשורים בסופו של יום להמצאה בגינה הוענק פטנט, הם אינם אמורים לשנות את היקף המונופול.

הוראות החוזר:

1. בעקבות צמצום היקף התביעות במהלך הבחינה ולעתים אף שלא בעקבות צמצום , נותר חלק מן הפירוט מחוץ לתחום האמצאה המוגדרת במערכת התביעות .
2. צמצום התביעות וניסוחן, מיוזמת המבקש, או על פי דרישת הבוחן, בכל שלב שהוא, משליך מעצם טבעו על היקף התביעות המגדירות את האמצאה. צמצום כאמור עשוי להותיר בפירוט תיאור שאינו חלק המאמצאה, אינו נתבע ואינו נכלל בתחומי התביעות.
3. לאור חוזר רשם (P(23, הונחו המבקשים על ידי בוחני הפטנטים להוסיף לפירוט הודעה לפיה החלקים בתיאור שאינם נכללים בתחומי התביעות אינם חלק מן האמצאה (להלן: "הצהרת הסתלקות").
4. החל מכניסתו לתוקף של חוזר זה לא יידרשו עוד המבקשים להוסיף לפירוט הצהרת הסתלקות. עם זאת , מובהר שבמידת הצורך, הבוחנים יוכלו להעלות השגה לפי תקנות 20(א)(1) או 20(א)(2) לתקנות, להתאמת חלקי הפירוט במידה הדרושה להבנת האמצאה וייעודה. זאת , כליקוי הדורש תיקון על ידי המבקש, הן בעקבות תיקון התביעות והן שלא בעקבות תיקון התביעות.

תחולה :

חוזר זה ייכנס לתוקפו ממועד פרסומו, ב 15 יום ינואר 2012 ויחול על בקשות שטרם ניתנה לגביהן הודעה לפני קיבול

הערה

החוזר פורסם בשנת 2012, אך הוא נמנה על חוזרי שנת 2011. אומנם, טיוטת החוזר פורסמה בחודש דצמבר 2011 להערות הציבור, אך נדמה לי שבדומה לחוק אשר מוכתר בשנת חקיקתו ולא בשנת פרסום הצעת החוק שלו, כך צריך להיות גם ביחס לחוזר לעומת טיוטת החוזר.

(חוזר רשם 009/2011 – פטנטים - הודעות המבקש בפירוט בעניין היקף האמצאה הנתבע)

רשם הפטנטים תיקן את תקנות סימני המסחר ועדכן את רשימת הסיווגים בתקנות סימני המסחר וזאת בהתאם לגרסה העשירית של סיווג Nice לסחורות ולשירותי. נראה שעיקר התיקונים הם תיקונים אסתטיים. התיקון היחיד המהותי שאני זיהיתי היה העברת "מכונות מכירה אוטומטיות" מסוג 9 לסוג 7.

תקנות סימני מסחר (תיקון), התשע״ב-2012 נוקטות בלשון הבאה:

בתוספת הרביעית לתקנות סימני המסחר, 1940:
(1) בסוג 5, במקום ״חומרים דיאטטיים המותאמים לשימוש רפואי״ יבוא ״מזון
וחומרים דיאטטיים המותאמים לשימוש רפואי ווטרינרי״ ואחרי ״מזון לתינוקות״ יבוא
״תוספי תזונה לבני אדם ולחיות״;
(2) בסוג 7, בסופו יבוא ״מכונות מכירה אוטומטיות״;
(3) בסוג 9, במקום ״מכונות מכירה אוטומטיות ומנגנונים בעבור מכשירים המופעלים
על ידי מטבע;״ יבוא ״קומפקט דיסק; תקליטורי די וי די ואמצעי תקשורת אחרים להקלטה
דיגיטלית; מנגנונים בעבור מכשירים המופעלים על ידי מטבע;״ ובמקום ״ציוד לעיבוד
נתונים ומחשבים״ יבוא ״ציוד לעיבוד נתונים; מחשבים; תוכנות מחשב״;
(4) בסוג 18, במקום ״מטריות, שמשיות ומקלות הליכה״ יבוא ״מטריות ושמשיות;
מקלות הליכה״;
(5) בסוג 24, במקום ״כיסוי מיטה ושולחן״ יבוא ״כיסויי מיטה; כיסויי שולחן״;
(6) בסוג 30, במקום האמור בו יבוא:
״קפה, תה, קקאו ותחליפי קפה; אורז; טפיוקה וסגו; קמח ומוצרים העשויים
מדגנים; לחם, דברי מאפה וממתקים; גלידות; סוכר, דבש; נופת; שמרים, אבקת
אפייה; מלח; חרדל, חומץ, רטבים (נותני טעם); תבלינים; קרח״;
(7) בסוג 31, במקום ״מוצרי חקלאות, גננות, יערנות ותבואות״ יבוא ״תבואות ומוצרי
חקלאות, גננות ויערנות״ ובמקום ״זרעים, שתילים ופרחים חיים״ יבוא ״זרעים; שתילים
ופרחים חיים״.

תקנות סימני המסחר כפי שהן מופיעות באתר רשות הפטנטים עדיין אינן מעודכנות כך שניתן לערוך השוואה קלה בין שני הנוסחים.

(cc by-sa Lindsey Bieda)

רשם הפטנטים ביטל את הודעות קודמו בעניין פטנטים בתוכנה ופרסם טיוטת הוראות עבודה לעניין סעיף 3 לחוק הפטנטים. לפי ההוראות החדשות, רשות הפטנטים מכירה באפשרות לקבל פטנטים בגין המצאות בתחום טכנולוגי, בלבד שבביצועה יתרחש תהליך טכנולוגי מוחשי. המשמעות האופרטיבית של הוראה זו הינה כי ישנה הכרה באפשרות לקבל פטנט על תוכנה בישראל.

בשלב זה טרם קראתי את הטיוטה בצורה מעמיקה, אך העדפתי לפרסם את דבר ההודעה בהקדם לטובת קהל קוראי הבלוג.

כאמור, טיוטת הוראות קובעות כי המצאה בתחום טכנולוגי הינה המצאה אשר במהלך ביצוע מתרחש תהליך טכנולוגי מוחשי:

זיהוי היותה של אמצאה בתחום טכנולוגי ייקבע על פי הדרישה שבביצוע האמצאה, בין אם היא מוצר ובין אם היא תהליך, יתרחש תהליך טכנולוגי מוחשי (כפי שזה נדון ב-ע"ש (מחוזי י-ם) United Technologies נ' רשם הפטנטים, דינים מחוזי, כרך כו(8) 729). תהליך טכנולוגי מוחשי משמעו ביטוי של תכונות פיזיות בדבר כלשהו עליו מבוצעת האמצאה או באופי הפעולה אותה המוצר או התהליך מבצעים (ר' האופן בו אלה נדונו על ידי ערכאת הערעור המורחבת של בית הדין האירופי בעניין G0003/08 בהחלטתה מיום 12.5.2010). דהיינו, מבחן מרכזי לעניין זה יהיה זיהוי קיומו של אופי טכנולוגי מוחשי למוצר או התהליך הנתבעים, או לתוצאת התהליך.

ההוראות מוסיפות וקובעות כי יש לבחון את ההמצאה בכללותה בכדי לבחון טמון בחובה תהליך טכנולוגי מוחשי. לעניין זה קובעות ההוראות כי אין זה מוריד ואין זה מוסיף אם ההמצאה מבוצעת באמצעים ידניים או אוטומטיים:

7.3. תגלית, תיאוריה מדעית, נוסחה מתמטית, הוראות משחק, ותהליך מחשבתי לכשעצמם, ייחשבו רעיונות אבסטרקטיים או תהליכים נעדרי אופי טכני, בין אם יבוצעו באמצעים "ידניים" ובין אם יבוצעו באמצעות מחשב. בנוסף, כבר נקבע, כי שיטות עסקיות לכשעצמן בהיותן בתחום כלכלי, לא ייחשבו כאמצאות בתחום טכנולוגי (ר' עניין אלי תמיר, בקשת פטנט 131733, החלטה מ-21.9.2006).
עם זאת, בשילוב רעיונות או תהליכים שכאלה יחד עם אמצעים טכניים נוספים ייתכן ויתגבש אופי טכנולוגי. לפיכך –
7.3.1. לשם בחינת היות אמצאה מוצר או תהליך בתחום טכנולוגי, יש לבחון את האמצאה בכללותה מבלי להפריד את רכיביה ומבלי להתמקד ברכיב אחד או קבוצת רכיבים אחת.
7.3.2. על הבוחן לבחון האם האמצאה בכללותה מביאה לתרומה שיש לה ביטוי ממשי בתחום טכנולוגי – הוא האופי הטכנולוגי המוחשי.
7.3.3. תרומת האמצאה בכללותה תיבחן ביחס לידע הקודם הרלבנטי כפי שזה עולה, בין היתר, מהפירוט.

עוד מוסיפות ההוראות:

7.5. יש לאבחן שבמקרה שבו אמצאה מיושמת על ידי מחשב ואין בפעולת המחשב דבר נוסף מעבר לאפקט הטכני 'הרגיל' המתקבל מהרצה של תוכנת מחשב על גבי מחשב, לא יהיה בכך אפקט טכנולוגי מוחשי שייחשב ככל תחום טכנולוגי. זאת, בנפרד משאלת ההגנה לשורות הקוד באמצעותן תכנת המחשב מבוטאת, שהיא צורת ביטוי אשר מעצם יצירתה נחשבת יצירה ספרותית על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007. צורת הביטוי האמורה אינה קשורה לשאלת האפקט הטכנולוגי המוחשי שניתן להשיג באמצעותה. בהקשר זה יובהר, כי תתקבל תביעה  לנשא נתונים (data carrier) בו תוכנה שהיא רכיב באמצאה כשירת פטנט כאמור בהנחיות אלה.

היינו, ההוראות מכירות באפשרות להגיש תביעות מסוג Beauregard בגין המצאות תוכנה, ובלבד שהתוכנה עצמה כשירה בפני עצמה. לעניין זה נראה כי מדובר בפתרון דומה לזה שנפסק בעניין CyberSource אך רחב מזה שמשרד הפטנטים האמריקאי משתמש בו בפועל, מאחר והרשות הישראלית אינה מחייבת כי נשא הנתונים יהיה מוחשי (להבדיל, למשל, מאות המעבירה נתונים).

כמו כן, ההוראות קובעות כי אין די באוטומציה של ההליך בכדי להפוך הליך ידני שאינו טכנולוגי להליך טכנולוגי (ונראה שעניין זה חשוב במיוחד ביחס לשיטות לעשיית עסקים):

7.6. אמצאה אשר מממשת באמצעות מחשב תהליך אשר היה ידוע והיה מבוצע בעבר ללא מחשב, כגון אוטומציה של תהליך ידני ותהליכים לאופטימיזציה ודיאגנוסטיקה, עשויים להיות בעלי אפקט טכנולוגי מוחשי בהפעלת הכללים האמורים לעיל. כך למשל, כל אוטומציה של תהליך שיש בה תרומה מעבר לייעול המתבקש והברור של מחשוב התהליך מלמדת על יסוד סביר להימצאותו של אפקט מוחשי. דהיינו,  כאשר מימוש האמצאה באמצעות המחשב שונה מהותית מאופן הביצוע הידני עד כי כלל לא ניתן לבצע את אותו תהליך באופן יעיל באמצעים "ידניים" או כי אין לאופן מימוש זה כל משמעות מחוץ להקשר של התהליך הפנימי הממוחשב – הדבר מעיד על הימצאותו של אפקט טכנולוגי מוחשי. כל זאת, בנפרד משאלות החידוש וההתקדמות האמצאתית העשויים להיות או לא להיות בתהליכים שכאלה.

לעניין זה, נראה לטעמי כי, אף ההתייחסות המפורשת לעניין זה בהוראה, ישנו ערבוב מסוים בין דרישת סעיף 3 לחוק הפטנטים כי ההמצאה תהיה בתחום טכנולוגי ובין הדרישה שההמצאה תהיה בעלת התקדמות המצאתית. זאת כיוון שאם התהליך הידני הקודם היה בתחום טכנולוגי, ברי כי גם אוטומציה שלו תהיה בתחום טכנולוגי, אף שהיא לא תהיה זכאית להגנה פטנטית מאחר ומדובר בהמצאה הנעדרת התקדמות המצאתית לכאורה. אני אומר לכאורה כיוון שיתכנו גם מצבים אחרים, בהם האוטומציה אינה עניין של מה בכך והיא איננה "ענין המובן מאליו לבעל-מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו", כדרישת סעיף 5 לחוק, אך האוטומציה אינה כרוכה בתהליך טכנולוגי מוחשי נפרד.

כך או כך, מדובר כרגע בטיוטת הנחיות, ורשות הפטנטים מבקשת את הערות הציבור תוך 30 יום ממועד פרסום ההודעה, היינו עד 11.02.2012.

(הודעת רשם הפטנטים, נספח ב' להוראות העבודה – סעיף 3 לחוק – אמצאה כשירת פטנט – נוסח להערות הציבור)

עו"ד ז'קלין ברכה מונתה להיות סגנית רשם הפטנטים. מינוי זה נעשה על ידי שר המשפטים ביום 28.12.2011, מכוח סעיף 158 לחוק הפטנטים. ברכה מחליפה את סגן הרשם הקודם נח שלומוביץ' שכיהן עד לשנה האחרונה כסגנו של הרשם הקודם.

בהתאם, רשות הפטנטים מסרה את ההודעה הבאה:

לאחר בחירתה במכרז ואישור המינוי על ידי שר המשפטים, החלה עו"ד ז'קלין ברכה את תפקידה כסגנית רשם הפטנטים, ביום ראשון ו' טבת, תשע"ב, ה-1 בינואר, 2012.

עורכת הדין ברכה (34) היא בעלת תואר ראשון במשפטים, תואר שני במינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ובימים אלה מסיימת תואר שני במשפטים במסלול מחקרי, התמחות בקניין רוחני. במשך חמש השנים האחרונות שימשה כעוזרת משפטית לראש רשות הפטנטים ובין היתר ליוותה את התהליכים אשר הביאו לשינויים הארגוניים הנובעים מהפיכת רשות הפטנטים לסוכנות ביצוע, לקחה חלק בייזום וליווי שינויי חקיקה בתחומי האחריות של רשות הפטנטים. לפני עבודתה ברשות הפטנטים עבדה במשרדי עורכי דין המתמחים בתחומי המשפט האזרחי, הנזיקין והביטוח ובמגזר הציבורי.

עובדי רשות הפטנטים מברכים את עו"ד ז'קלין ברכה על כניסתה לתפקיד ומאחלים לה הצלחה בתפקידה החדש.

נאחל לה גם אנחנו בהצלחה בתפקידה החדש.

(הודעת רשות הפטנטים)

(cc by-nc-nd Gregg)

האם למי שעמל רבות וריכז נתונים גולמיים לכדי ספר טלפונים יש זכות יוצרים על תוצר כפיו? זו השאלה עליה נדרש בית המשפט המחוזי בבאר שבע לענות.

מדריך הטלפונים "עומר פון" כולל את מספרי הטלפון ביישובים עומר, מיתר ולהבים, והוא נאסף בעמל רב. הנתבעת, מפעילה מקומון אינטרנטי לתושבי ישובים אלה, הפנתה, באמצעות קישורית, לעותק דיגיטלי של המדריך. על עותק דיגיטלי זה יצא קצפה של התובעת, והיא הגישה תביעה זו.

אף שבית המשפט לא הטיל ספק במידת ההשקעה, והגדיל להעיר כי המדריך זכה למוניטין בזכות איכות הנתונים, בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי אין זכות יוצרים במדריך הטלפונים.

בית המשפט שב על ההלכות הידועות וציין כי אף שמדובר ביצירה מסוג "לקט" בה חוק זכות יוצרים מכיר מפורשות, בכדי שיצירה זו תזכה להגנה עליה לעמוד במבחנים הרגילים: דרישת הקיבוע, ודרישת המקוריות. בית המשפט הזכיר כי ההלכה הפסוקה ביחס לחוק הישן הכירה קבעה שני מבחנים מצטברים לשם הוכחת מקוריות: הראשון, גישת ההשקעה; והשני, גישת היצירתיות. לעניין זה קבע בית המשפט, כי אף המאמץ הרב אותו השקיעה התובעת בחיבור הלקט, לא ניתן לומר כי מדובר בפעולה יצירתית במידה מספקת בכדי להצדיק מתן זכות יוצרים.

בית המשפט הזכיר פסק דין של בית המשפט העליון האמריקאי (Feist v. Rural) בו נקבע כי מחברו של ספר טלפונים אזורי לא זכאי לזכות יוצרים בגין יצירתו הנעדרת את יסוד "היצירתיות" ההכרחי.

נוכח קביעתו זו, דחה בית המשפט את התביעה ופסק הוצאות בסך 10,000 ש"ח לטובת הנתבעת

(ת"א (ב"ש) 5310/08 קווי מידע ופרסום בע"מ נ' בל תקשורת פרסום ויחסי ציבור (מיום 5.01.2012))

הערות

דוקטרינת האיחוד

בית המשפט מזכיר את דוקטרינת האיחוד (merger) המוכרת בדין האמריקאי ואשר טרם עוגנה באופן רשמי בדין הישראלי. על פי דוקטרינה זו מקום בו ישנו איחוד בין הרעיון ובין הביטוי, לא יכול להיות זכות יוצרים על ביטוי, שכן הדבר ידיר את רגליהם של הציבור מהבעת הרעיון בכל צורה שהיא. אף שבית המשפט מזכיר את הדוקטרינה, הדיון בה הרגיש לי חסר. במיוחד חסרה לי "השורה התחתונה" שתבהיר כי מתן זכות יוצרים על ספר טלפונים תעניק בלעדיות על הרעיון הכללי של איגוד מספרי הטלפון השונים.

פסק הדין בעניין גד הפקות

בית המשפט הזכיר את פסק הדין בת"א (שלום ראשל"צ) 5327/01 גד הפקות בע"מ נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ (מיום 12.9.02) אשר הכיר בזכות יוצרים על מדריך טלפונים. בית המשפט איבחן בין מקרה זה לבין פסק הדין ההוא, ברם לטעמי הוא נקלע לכלל טעות.

ראשית, בית המשפט מציין "אלא שבעניין "גד הפקות" עסקינן בשני מדריכים ולא במדריך טלפונים מול אתר אינטרנטי.". ברי, כי שאלת ההפרה כלל אינה רלוונטית לעניין קיומה של זכות יוצרים או לאו.

עוד ציין בית המשפט כי:

"כמו כן, בהחלטתו, תחם השופט אורנשטיין את היקף ההפרה של זכות יוצרים בקובעו כי ההפרה חלה רק לגבי שלוש רשימות מתוך פרק "המכללות" המופיע בלימודפון. ברי, כי ישנן שיטות רבות לביטוי "אינדקס" המאגד תחתיו רשימות של מוסדות חינוך ומוסדות אקדמיים. זאת, בניגוד למדריך טלפונים – שלו צורות ביטוי מוגבלות ועל כן, לא ניתן לתת לו הגנה מפני העתקה, אם בכלל, במקרה שכזה"

לטעמי, ההבדל קיים אך נעוץ בדבר אחר: בעניין גד הפקות היתה יצירתיות בבחירת הסיווגים באותו אינדקס, ואילו בעניין כאן, למיטב הבנתי, לא נעשה סיווג כלשהו של הנתונים אלא הם מוינו כפי שנהוג.

עוד יוער כי כיוון שעניין גד הפקות הוכרע בבית משפט שלום ומאחר והערכאה שדנה בתיק הנוכחי היתה בית משפט מחוזי, ממילא בית המשפט המחוזי אינו כפוף להכרעה ההיא. עם זאת, אבחון נסיבות התיקים השונים בהחלט משרת הרמוניה מערכתית (ולא כפי שהתרחש ביחס לפסיקות בעניין שידורי הכדורגל)

עשיית עושר

בית המשפט דחה את התביעה, ונראה כי דחייה זו נובעת מכך שהטענה היחידה התייחסה להפרת זכות יוצרים. בהחלט היה ניתן לחשוב שאולי זה מסוג המקרים החריגים בהם דיבר עניין א.ש.י.ר המפורסם (וראו גם עניין סגל, עליו דיווחתי בעבר). עם זאת, חשוב לזכור כי בתי המשפט אינם נוטים לשנות את האיזון העדין שקבע המחוקק בדיני הקניין הרוחני (וראו דוגמה נוספת לעניין פטנטים).

גופן נרקיסים - השימוש שעשתה מיקרוסופט הינו בהתאם לרישיון

האם השימוש שעושה מערכת ההפעלה "חלונות" בגופן "נרקיסים" נעשה כדין? זו השאלה שהוצבה לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז. כבוד השופט ע' גרוסקופף דחה את התביעה לאחר שנמצא כי השימוש שמיקרוסופט עושה בגופן תואם רישיון שימוש שניתן לה. בטרם נימק את פסק דינו, ביקר בית המשפט את עצם הגשת התביעה וניהולה:

ניתן היה לסבור כי, לאור ההרשאה הבלתי מוגבלת והבלתי הדירה שניתנה למיקרוסופט, באמצעות כיוון, לעשות שימוש בגוֹפָן "נרקיסים" במוצריה, תימנע ההתדיינות הנוכחית, ולמצער, תמחק משהתבררו העובדות לאשורן. ואולם, כפי שציין בית המשפט העליון באחת הפרשיות, "גם במקרה זה הובהר, שאין לשער מראש, מה רב כושר ההמצאה ומה גדולה הבקיאות של יודעי דין" (ע"א 304/70 אביעם נ' מדינת ישראל, פ"ד כה (1) 665 (1971)).

לאחר שהתברר כי מר נרקיס, יוצר הגופן, העניק לחברה בשם כיוון בע"מ, רישיון שימוש בלתי מוגבל, בלתי הדיר ולא בלעדי לכלול את עיצוב "נרקיסים" במוצריה וכן להעניק רשיונות משנה כאלה לאחרים, וזו העניקה למיקרוסופט זכות שימוש באמצעות רישיון משנה, נאלצו התובעים לטעון בשני מישורים מרכזיים: הראשון, טענות כנגד רישיון השימוש ותקפותו; והשני, טענות בדבר פעולות שאינן מכוסות באמצעות רישיון השימוש.

הרישיון שניתן – תקף

באשר לטענות כנגד הרישיון, אף שבית המשפט ציין 4 סוגי טענות שונים, לטעמי היחידה שראויה לאזכור קל הינה כי כיוון ביקשה להעניק למיקרוסופט זכות בעלות על הגופן, זכות אשר מעולם לא ניתנה לה. בית המשפט דחה את הטענה בקובעו כי לא זו הפרשנות הנכונה להסכם שבין מיקרוסופט לבין כיוון. ברם, הוסיף, מעבר לנדרש, כי אף אם יש אמת בטענה הרי שמיקרוסופט זכתה מכיוון לזכות פחותה מזו שהאחרונה התחייבה להעביר. אין בכך בכדי לפגוע בחופש שניתן למיקרוסופט לפעול לאור הזכות הפחותה. "לכל היותר", ציין כבוד השופט, "יכולה מיקרוסופט לבוא בטענות לכיוון על כך שלא עמדה באופן מלא בהתחייבויותיה".

אין זכות נפרדת למשקלים שונים של הגופן

התובעים טענו כי הרישיון מאפשר שימוש בגופן במשקלו הרגיל, אך אינו נותן זכות שימוש במשקלים אחרים (והכוונה ל-Bold, ול-Italic). בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי המשקלים האמורים אינם מהווים יצירות עצמאיות שכן הם בנויים על טרנספורמציות פשוטות וטכניות (עיבוי האות באחוז מסוים, שינוי מנח האות בזווית מסוימת) ומשכך אין בהם די יצירתיות בכדי להצדיק מתן זכות נפרדת. בית המשפט העיר לעניין זה, כי במקרים מסוימים החורגים ממקרה זה, שינוי הגופן עשוי להוות סילוף היצירה באופן שפוגע בזכותו המוסרית של היוצר:

"בשולי הדברים אעיר כי עריכת טרנספורמציות המשנות את הגוֹפָן עלולה, במקרים מסוימים, להוות סילוף או הטלת פגם בגוֹפָן, באופן שיקים ליוצר הגוֹפָן טענה לפגיעה בזכות המוסרית (ראו סעיף 46(2) לחוק זכות יוצרים. כן ראו עמדתו של מר נרקיס ז"ל, אשר ציין כי התנגד תחילה להטיה מימין לשמאל מאחר ואינה תואמת לשיטתו את כיוון הכתיבה של האות העברית, אך הודה כי קיבל לבסוף את "דין המשתמש"."

הזכות המוסרית לא הופרה – שמו של היוצר ציון בהיקף ובמידה ראויים

אף טענה כי הזכות המסורית נפגעה נדחתה, מחמת שהגופן נקרא על שמו יוצרו, כפי שמקובל. כיוון שכך, ולאור הדרישה בסעיף 46(1) לחוק זכות יוצרים כי ציון שמו של היוצר ייעשה "בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין". נקבע, כי אין חובה כי גם בקובץ המתאר את הגופן יוזכר שמו של נרקיס כיוצר הגופן, אך לפנים משורת הדין (וככל הנראה לאור התחייבות מיקרוסופט) במערכות ההפעלה העתידיות של מיקרוסופט יאוזכר שמו גם בצורה זו.

זכויות מכוח דיגיטציה של גופן

לבסוף, נדחתה טענתה של התובעת הנוספת, מסטרפונט, לעניין שימוש לא מורשה של מיקרוסופט בדיגיטציה שהיא ביצעה בגופן. בית המשפט דחה את הטענה מהבחינה העובדתית שכן הוכח כי מיקרוסופט לא עשתה שימוש בדיגיטציה זו, אלא הליך הדיגיטציה בוצע עבורה על ידי כיוון ועל ידי אחרים ללא שימוש בדיגיטציה של מסטרפונט. בית המשפט לא קבע מסמרות באשר לשאלה אם בכלל קיימת זכות כלשהי למי שיוצר דיגיטציה של גופן, אך קבע כי:

"ממילא אם ליוצר ובעל הזכויות בגוֹפָן (מר נרקיס ז"ל) אין טענה כנגד מיקרוסופט לשימוש שלא כדין (לא בגין הדיגיטציה ולא בגין השימוש בגוֹפָן), לא תעמוד טענה כזו גם למי שביצוע דיגיטציה אחרת בהרשאת בעל הזכויות בגוֹפָן (מסטרפונט)"

בסופו של יום, נדחתה התביעה במלואה, כאשר התובע 1 (עיזבון המנוח צבי נרקיס ז"ל) מחוייב בתשלום הוצאות בסך 20,000 ש"ח ואילו התובעים 2-3 (מסטרפונט) מחוייבים בהוצאות בסך 100,000 ש"ח.

(ת"א (מרכז) 5311-04-08 עיזבון המנוח צבי נרקיס ז"ל נ' מיקרוסופט ישראל בע"מ (מיום 29.12.2012))

הערות

• הליך זה, התנהל בחלקו ביחד עם הליך נוסף לעניין הפרות לכאורה של מיקרוסופט של זכויות בגופן קורן. במסגרת שני הליכים אלה ניתנה החלטת ביניים תקדימית שקבעה כי גופן זוכה להגנת זכויות יוצרים ולא מדגם.
• כשלעצמי, נדמה לי כי קשה מאוד לראות ביצירת דיגיטציה כפעולה המצדיקה מתן זכות כלשהי על העותק הדיגיטלי של הגופן. עם זאת, במקרים מתאימים, יתכן כי שימוש בקובץ כאמור ללא הסכמת מחברו עשוי להוות עשיית עושר ולא במשפט.