tag:blogger.com,1999:blog-8829910090231602212025-12-01T05:47:16.186+02:00חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.comBlogger120125tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-48315934587048899242013-11-26T23:23:00.001+02:002013-11-26T23:23:29.004+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זהו. זה רשמי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פרופ' ברבש אמר רשמית את מה שידענו מכל קבוצות העיתונאים בוואטסאפ.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אריק מת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והוא תמיד היה שם, מאז שאני זוכר את עצמי. שירים שהם הפסקול של החיים שלי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכשהייתי עצוב הייתי שם לעצמי אריק איינשטיין. וכשהייתי שמח הייתי שם לעצמי אריק איינשטיין. כשאני שם באוטו את האייפון על שאפל, כל כמה שירים הוא ייתן לי שיר של אריק, כי הוא מכיר את הטעם שלי ויודע שכשיש שיר שלו כנראה שלא אלחץ על השיר הבא.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועצוב לי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועלי מוהר הלך, ועכשיו גם אריק הלך, ואיבדנו שניים מהאנשים הכי מרגשים שהיו פה. בטח ככה הרגישו החרדים כשהרב אלישיב ועובדיה יוסף נפטרו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">איבדנו את מורה הדור ואת מרן של החילונים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה לא פייר שזה קורה לפני משחק חוץ.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה כזה לא פייר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לאריק מגיע שאחרי מותו יהיה משחק בית בבלומפילד. שכל שער 5 ושער 7 יהיו מכוסים בדגל פרישה ענק עם התמונה שלו ולידה הכיתוב אדומה שלי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא מצליח לכתוב את הפוסט הזה כי בלתי אפשרי לכתוב פרידה ממישהו שמייצג כל מה שאתה מאמין בו: ישראל, פטיש, מגל, פשטות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אהבה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועצב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמה עצב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש אנשים יחידי סגולה שעצם הידיעה שהם קיימים בעולם היא עוגן של שפיות והידיעה שהיא ישנם נותנת את שלוות הנפש שתמיד יש על מה להישען. אריק היה אחד מהם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והוא כבר לא.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא מצליח לכתוב מבעד לדמעות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תודה אריק. תודה על הכל. ברקע מתנגנת "פגישה לאין קץ".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין שום דרך לסיים את הפוסט הזה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עצב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עצב מושלם וצלול ובהיר וצורב.</span></div> חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-86874614587493923542013-05-19T14:02:00.000+03:002013-07-21T09:17:13.193+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">קוראיו העקביים של הבלוג הזה יודעים שאני לא נוטה להשתמש בביטויים כאלה בפוסטים, אבל באמת נשבר הזין.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הבוקר קראתי בעיתון ששר הכלכלה רוצה לשלוח את הצבא לכבוש את הנמלים ולשבור שם את העבודה המאורגנת כי בגלל עובדי הנמלים המחירים בסופר עולים כל הזמן, ולא בגלל שהממשלה החליטה להקפיץ את המע"מ ולא לפקח על מחירי מוצרי היסוד. לפני שלושה שבועות שמעתי את שר האוצר מפנה אצבע מאשימה לעבר החרדים, כי בגלל הדוסים הדירות בארץ יקרות, ולא בגלל שלא בנו דירה אחת בדיור הציבורי בעשור האחרון. לפני שבוע שר הרווחה קרא לעניים לצאת לעבוד, כי הם הרי עניים בגלל שהם עצלנים וחרא של אנשים, ולא בגלל שאין עבודה. והמתנחלים שמוצצים את דם המדינה אשמים, והשמאלנים שנמצאים בשלטון באופן רצוף עוד מלפני שקמה המדינה אשמים, והפיסחים והעיוורים והחיגרים ושואבי המים וחוטבי העצים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ונשבר הזין.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בנימין נתניהו הוא גאון. הוא פשוט גאון, וכל מי שטוען אחרת הוא או עיוור או נורא לא חכם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האיש הצליח, בפעם המיליון בערך, לשסות את שבטי ישראל אלה באלה - כולם על כולם. כולם מאשימים את כל מי שלא שייך למגזר "שלו". שמאלנים שמתעבים את בנט פתאום הופכים לעדר מעודדות כששר הכלכלה תוקף את הוועדים "המושחטים" (הטעות הלשונית מכוונת), וימנים מהתנחלויות שבזים לעמדותיו המדיניות של לפיד מריעים לשר האוצר כשהוא תוקף את החרדים על ה"שוויון בנטל".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כולם על כולם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כולם משתתפים במשחק גדול של מחפשים את הכסף אצל המגזרים האחרים. כולם כועסים על "ההם": מין המון אמורפי עצום ורב של זומבים שמוצצים את דמה של המדינה ו"גונבים אותה" מהאנשים שהם "אנחנו".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">איש ידו בכיס אחיו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ונשבר הזין לגמרי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חברות וחברים - אין פשוט מזה. יש ממשלה לישראל. יש אנשים שבחרנו כדי שינהלו את המדינה, ומהם אנחנו צריכים לדרוש את התשובות. אין שום טעם בהחלטה שאתם תומכים או מתנגדים לפלישה מזוינת מהאוויר לנמל אשדוד או תקיפה משולבת של שכונת מאה שערים בירושלים, כי זו לא החלטה שלכם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זו החלטה של הרשות המבצעת.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זו החלטה של הממשלה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רצה הגורל ורצו הבוחרים, ובנימין "יש לנו כלכלה מצוינת שכל העולם מתקנא בה" נתניהו התמנה שוב לתפקיד ראש ממשלת ישראל. הוא לא יכול להאשים את הממשלה הקודמת או את הבור שירש מקודמו בתפקיד. זאת אומרת, הוא יכול - אבל גם איפור בעשרות אלפי שקלים לא יסתיר את העובדה שהוא עמד גם בראש הממשלה הקודמת. הוא לא יכול לומר שלא ידע על הגירעון התקציבי, והוא גם לא יכול להגיד שהגירעון הזה לא נוצר בימיו שלו בתפקיד החשוב ביותר בממשל הישראלי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל הוא גאון, כבר אמרתי קודם. הוא יודע שבישראל חיים 8 מיליון אידיוטים (מיליון מתוכם ערבים, וזה באמת מפתיע שאף אחד מהם עדיין לא האשים אותם במשבר הכלכלי - אבל היי, עוד לא נגמרו דיוני התקציב אז לך תדע מה יהיה הלאה). נתניהו יודע שכל מה שהוא צריך זה רק להספין ולסמן אשמים וזה בכלל לא משנה אם אלה עובדים מאורגנים, חרדים, מתנחלים או אפילו את גיבורי המחאה של 2011 - כולם בסדר ובלבד שזה עושה כותרת ומרחיק ממנו את האשמה. מרחיק ממנו עדות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ונשבר הזין.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתם רוצים לדעת איפה הכסף? אתם רוצים שינוי אמיתי בסדרי העדיפויות? אתם רוצים שהאדם העובד יפסיק להיות האדם האובד ולשרת את בעלי ההון? תעשו כמו הטייקונים - לכו לראש הממשלה ולשרים. צאו להפגין. צאו לרחובות. הרי בכל העולם יודעים שנתניהו פריך. שהאיש לחיץ יותר מבקבוק קטשופ. צאו ללחוץ אותו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צאו לדרוש את מה שדרשנו לפני שנתיים - שינוי אמיתי. צאו להסביר לו שנמאס לנו שמשסים אותנו אלה באלה, ושאנחנו מצפים מהממשלה לדאוג לכולנו לא לפי חלוקה שבטית. שאנחנו רוצים שגם לילד החרדי תהיה רווחה. שגם לילדה הערביה יהיה חינוך ראוי. שגם העובד הצעיר יהיה עובד מאורגן ובעל זכויות. שגם העצמאית שפתחה עסק תזכה לרשת ביטחון סוציאלית כי היא מנוע הצמיחה האמיתי של המשק: שכל אלה הם מדינת ישראל האמיתית, ולא אלה שקרובים לצלחת המתפקעת של משפחת המלוכה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צאו כבר מהבית.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צאו מהבית אבל לא כחבורת לינץ' כנגד השכנים שלכם. צאו מהבית למענם. זה הזמן להשפיע, לפני שהקפיטליסטים הקיצוניים שבחרנו להנהגה מעבירים את הצעת התקציב שלהם. זה הזמן להוציא את הידיים אחד מהכיס של השני ולשלב אותן מול אלה שבאמת שולחים זרועות תמנון לכיסים שלנו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה הזמן.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי נשבר הזין.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div> חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-79872709951811118402013-04-16T21:36:00.002+03:002013-07-21T09:18:58.762+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ש' ואני עבדנו יחד יותר מארבע שנים בחדשות 10. אני חושב שאם נמדוד את זה (ואני בספק אם זה אפשרי) יש לנו מאות שעות של המתנה מחוץ לדלתות כשאנחנו מחכים למישהו שיבוא להגיד לנו משהו למיקרופון. לפעמים אלה היו חברי כנסת או שרים, לפעמים רופאים בהדסה שמעדכנים על מצב הפצועים, ולפעמים אלה היו סתם אנשים שהיינו צריכים לראיין אותם או לצלם אותם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עבודה בחדשות, אתם יודעים. ככה זה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ביום שאני וש' חתמנו על החוזה שלנו בחדשות 10, רגע לפני ה-1/1/2003 (היום בו החברה הוקמה באופן רשמי), חתמנו על סעיף בנספח ב' להסכם. הסעיף היה ברור לגמרי. העובד מתחייב, נאמר בסעיף, שלא להצטרף לאיגוד מקצועי או לארגון עובדים. כדי לחדד את המשמעויות טרחו מנסחי הסכם ההעסקה שלנו והדגישו כי סיכומים בין ארגוני עובדים לבין המדינה על תוספת יוקר וסיכומים אחרים לא ישפיעו על תנאי ההעסקה שלנו.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חדשות 10 הציעו לי חוזה ככתב למרות שלא הייתי עיתונאי קודם. זה היה במסגרת קונספט של "בואו נחפש בחוץ אנשים שלא היו גל"צניקים וניתן להם צ'אנס". למרות שקיבלתי הזדמנות שאני מודה עליה מקרב לב עד היום, הסעיף הזה הרגיז אותי נורא. הייתי סטודנט (גרוע) למשפטים וידעתי שזה לא חוקי. שאלתי את עורכת הדין שהחתימה אותי אם היא יודעת שזה לא חוקי, ומדוע הסעיף הזה בנספח קיים בכלל. אין בעיה, היא אמרה לי - לא רוצה לחתום? אל תחתום. ולקחה את החוזה.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התנצלתי בנימוס על עזות המצח וחתמתי על החוזה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה היה בשיא ימי המחאה של 2011. כבר הייתי עורך בחדשות המקומיות (את 10 עזבתי 4 שנים קודם לכן) והחלפתי ליום אחד את עורך המהדורה בבאר שבע שהיה בחופש. הכתבה הפותחת הייתה על המנקות של אוניברסיטת בן גוריון שהתאגדו. אני זוכר איך התרגשתי מהכתבה הזאת, ואני זוכר את הנסיעה חזרה לירושלים שבה פתאום קלטתי שאני לא מאוגד. שאין לי זכויות בכלל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בגלל איזה ציוץ בטוויטר על העניין הזה יאיר טרצ'יצקי יצר איתי קשר. אמר לי להפסיק לדבר על זה בקול רם כי משהו מתבשל. אחר כך היו שיחות מעמיקות יותר. הבנו שאנחנו רואים עין בעין. ואחר כך הישיבות הראשונות בדצמבר 2011 כשחיפשנו בית לאיגוד שנקים. ואז הפגישה הראשונה עם יואב ריבק, מיקי פלד, עינת פישביין, דרור פויר, שי ניב, אסף ליברמן, נורית קנטי ורוני לינדר-גנץ (ונטע אחיטוב ודבורה גינצבורג ובן זילכה שהצטרפו קצת אחר כך) והתובנות של גלי גבאי ועו"ד אמיר בשה שהחזיקו אותנו ביד והסבירו לנו איך מייצרים מציאות ולא רק מספרים עליה ועם רום דביר מהאגף להתאגדות בהסתדרות שהוא 180 מעלות ההפך מהתדמית של עובד בבניין הגדול שברחוב ארלוזורוב בתל אביב: צעיר ואידיאליסט.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הוא היה חודש מרגש, דצמבר ההוא. חודש שבו הדופק עלה כל הזמן כי קבענו שב-1/1/12 יוצאים מהארון. מספרים לעולם שהקמנו איגוד ומתחילים להחתים עובדים ולאגד אותם. סימנו לעצמנו יעד: קודם כל לא לריב עם ההנהלות השונות (בעיקר כי ממש אין שום סיבה), ושנית להגיע להחתמה של שליש מהעובדים בכל מקום עבודה: הכמות הנדרשת על פי חוק כדי להכריז על ועד עובדים. נשבענו שנשמור על דיסקרטיות. המילה "ועד" הייתה זרה לגמרי בעיתונות. אף אחד לא ידע מה זה אומר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ביום שישי, 30/12/11, התקשרתי לדליה בודינגר המנכ"לית של החדשות המקומיות. ביום ראשון, אמרתי לה, אני מחתים את העובדים להצטרפות לארגון עובדים חדש שקם. אני מספר לך את זה כי חשוב לי שתדעי את זה ממני, אמרתי לה. היא הודתה לי על המידע ואמרה שהיא צריכה לחשוב על זה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בבוקר יום ראשון, 1/1/12, אחרי ישיבת הבוקר שעסקה באייטמים שנשדר באותו יום במהדורת החדשות של ירושלים (שמאז, לצערי, ירדה מהאוויר) ביקשתי מכולם רגע של תשומת לב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היום קם ארגון עובדים חדש, אמרתי לחברים. קוראים לו ארגון העיתונאים. המטרה שלנו היא לשפר את תנאי העבודה שלנו, לדאוג לכל אחת וכל אחד מאיתנו. המטרה היא שיהיה יותר טוב. יש לי פה טפסים, אמרתי להם. אני אחתום על הראשון, ואני מזמין אתכם להצטרף גם. זה רק למלא טופס - לא יותר מזה. לתת לאיגוד העובדים את הכוח לייצג אותנו. לדאוג לנו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התיישבתי ליד השולחן שלי, הוצאתי טופס וחתמתי עליו. נחשון, עורך הוידאו, בא לשולחן לחתום. וליאור הצלם. ואורטל. ורוני. ועוד טופס. ועוד אחד. בשעה 9 נפתחה ישיבת הבוקר. בשעה 9:30 כמעט כל דסק ירושלים היה חתום. סימסתי ליאיר שאני שולח טפסים לשאר הדסקים שלנו בארץ להחתים. "בסדר", הוא ענה, "אבל תעשה את זה בשקט".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היעד הבא היה להחתים את עובדי חדשות 10. הערוץ עמד בינואר בפני סגירה (זה יקרה לו עוד פעמיים בשנה הזאת) ואמרו לעובדים שב-27/1 הם מפוטרים. ירדתי שתי קומות מתחת לדסק שלנו, למערכת של 10. ביקשתי ממי שהיו שם להתאסף. אמרתי להם שקם איגוד חדש. שגם בדסק הראשי בגבעתיים מחתימים כרגע את העובדים, ושאני מזמין אותם לחתום.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אף אחד לא חתם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנחנו רוצים לבדוק מה עמדת ההנהלה אמרו לי חלק מהאנשים. אנחנו לא בטוחים אמרו חלק אחר. אחד אמר שאם יהיה הראשון לחתום הוא יהיה הראשון להפר את הסעיף בנספח שאוסר להתאגד ויהפוך למטרה של ההנהלה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז ראיתי אותו בפעם הראשונה - את האויב הכי גדול של העבודה המאורגנת בזמן שבו היא מנסה להתארגן.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">את הפחד.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנשים פשוט פחדו להתאגד. זאת אומרת, כולם רצו איגוד שישמור עליהם ויילחם בשבילים - מי לא ירצה דבר כזה? - אבל אף אחד לא העז להיות זה שחותם על הטופס ומצטרף. מין דינמיקה קבוצתית כזו שבה כולם מסתכלים אחד על השני אבל אף אחד לא חותם. אף אחד הוא לא הראשון לקום ולחתום.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יצאתי מהדסק שלהם והבנתי שזה יהיה קשה - אבל לא הבנתי עד כמה. במשך שבוע וחצי ניסיתי להחתים את החברים שם. רק אחד חתם, וגם זה בתנאי שלא אגלה לאיש שהוא חתם וכשהוא חותם לי בפינה חשוכה של החניון מתחת לבניין ("איפה שאין מצלמות ביטחון"). עד כדי כך הפחד היה גדול. פחד. ראית אותו בעיניים של האנשים. עיניים שלא מעזות להסתכל אליך ישירות. עיניים שרק רוצות שהסיוט הזה ייגמר. שמישהו יעשה משהו, אבל שהמישהו הזה לא יהיה זה שמחובר אליהן.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עם ש' ביליתי שעות בשיחות במסדרון שמחוץ לדסק.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גם כשעוד ועוד עובדים מהדסק חתמו (כולם כמובן דרשו ממני להישבע שלא אגלה לאיש שחתמו ונשבעתי - וגם עמדתי במילתי), ש' סירב לחתום על טופס ההצטרפות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בהתחלה הוא ביקש יומיים לחשוב על זה. כשהופעתי שוב אחרי יומיים, אמר לי לא עכשיו. כשקבעתי איתו שעה ספציפית ישבנו לכוס קפה. הסברתי לו שיש לו ילדים. שיש לו משכנתא. שהוא חייב שמישהו ישמור על האינטרסים שלו. שכרגע אפשר לפטר אותו בהתראה של 30 יום אפילו בלי לתת הסבר מוצדק ושהוא לא נהיה יותר צעיר. הסברתי לו שכשיקום ועד ברגע ששליש מהעובדים יצטרפו, הוועד יעבוד בשיתוף פעולה עם ההנהלה כדי לשפר את תנאי ההעסקה שלו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ש' מאוד אהב את מה ששמע, אבל כשהגיע הרגע בו הוצאתי את הטופס הוא סירב לחתום. "אני בכלל נגד ועדים", הוא אמר, והתחיל לנאום לי על ועדי הנמלים ועל ועד עובדי חברת חשמל וכמה שוועדים בכלל לא מתאימים לתקשורת ושאולי אני צודק אבל אין לזה סיכוי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמה ימים אחר כך השגנו פריצת דרך גם בדסק בגבעתיים וגם בדסק בירושלים. אחרי כמה ימים של מתח מול ההנהלה היא הפסיקה לרמוז לעובדים שלא כדאי להם להצטרף לארגון. כמעט כל עובדי הדסק בירושלים חתמו - אבל ש' לא חתם. ואז יום אחד הוא הופיע שתי קומות מעל הדסק שלו, בשולחן שלי. "יאללה, תביא טופס" הוא אמר לי. מיד שלפתי טופס ריק ומילאתי עבורו את כל הרובריקות. נותר לו רק לחתום. הוא חייך אליי וחתם. "זה לא יועיל ממילא", הוא אמר, "אבל יאללה אחי - העיקר שתהיה מבסוט".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הגענו לשליש המבוקש בחדשות 10. בחדשות ערוץ 2 היינו צריכים עוד חודש וחצי של עבודה סיזיפית שבהן החתמנו אנשים טיפין טיפין עד שהגענו לשליש. בחדשות המקומיות הגענו לשליש שבועיים אחרי תחילת ההחתמה (למעשה זה היה יותר לכיוון של 70% מהעובדים). בכל יום ראשון בערב היינו נפגשים במשרד של עו"ד בני כהן ומדווחים מה מצבנו בגזרות השונות. בסוף ינואר ערכנו כנס ראשון באולם תל אביבי לא גדול במיוחד. הוא הוגדר ככנס פעילים - קיווינו שיגיעו 50 איש. הגיעו פי שניים מזה. שבועיים אחר כך היה כנס יסוד רשמי של ארגון העיתונאים בישראל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בינתיים שלחנו זרועות לכמה שיותר כלי תקשורת לא מאוגדים. לכל אייטם הייתי יוצא עם סטיפה של טפסי הצטרפות, וכך גם שאר החברים. צילום הארכת מעצר? מצוין. יש שם כתבים וצלמים שאפשר להחתים. ראיון בכנסת? מעולה. יש שם עשרות עיתונאים בכל יום שאפשר לצרף לארגון ולהפוך אותם לעובדים מיוצגים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולא יכולתי שלא לשים לב לעיניים. העיניים שפחדו כל כך, אלה שעד הרגע בו הביטו על ידן חותמת על טופס ההצטרפות וריצדו על הטופס כשהן מנסות "לגמור עם זה כמה שיותר מהר ובלי שישימו לב" השתנו. כשפגשתי אנשים שכבר היו חתומים, הם פתאום הביטו עליי במבט אחר. מבט של שותפות גורל. של אחווה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשהייתי מגיע לאייטם ופוגש מישהו שעוד לא חתם, החברים שהיו שם וכבר הצטרפו לא חששו לבוא ולומר לו "חתמנו, תצטרף גם - זה למען כולנו". פתאום הייתה סולידריות. ואז הבנתי שהאנשים שהצטרפו בעצם השתחררו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החתימה הזאת, הקטנה, הפכה אותם לבני חורין. ההתאגדות נתנה להם כוח וביטחון. הם הפסיקו להרגיש אטומים שמרחפים בחלל והתחילו להרגיש שהם חלק ממולקולה. פתאום הבנתי למה הימים האלה מרגשים אותי כל כך. הבנתי מה הדרייב שגורם לי לרוץ ממקום למקום ולהחתים אנשים - פתאום הבנתי שלראשונה, אני חופשי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חופש.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">איזו תחושה נהדרת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באחד מימי ראשון בראשית מרץ הקריאו את רשימת המקומות בהם אנחנו "יציגים" (מקומות בהם החתמנו שליש או יותר מהעובדים ואפשר כבר להקים בהם ועד). הרשימה העבירה בנו צמרמורת. חדשות ערוץ 2, חדשות 10, החדשות המקומיות, גלובס, ועוד פוש קטן יהיה ועד גם ב- ynet ובמעריב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התחיל דיון מתי להכריז על הוועדים האלה ולהודיע למעסיקים ולעובדים שחוקי המשחק השתנו. שהעובדים מיוצגים. רציתי להפוך שולחן כששאר החברים החליטו לחכות למעריב ולהכריז על הוועדים רק אחרי פסח. "אני רוצה ועד עכשיו!" צעקתי. הייתי במיעוט. הייתה הצבעה - רק אני הייתי בעד הכרזה מיידית. השאר, פחות חמומי מוח ממני, החליטו ללכת עם ההצעה של יאיר לחכות עד אמצע אפריל. "העבודה המאורגנת בעיתונות חיכתה עד היום", עינת אמרה בישיבה, "היא יכולה לחכות עוד חודש".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ביקשתי יום חופש ליום ראשון, 22/4/2012. התעוררתי בבוקר ושמתי עליי את החולצה האדומה מהמשחקים של הפועל. בערך ב-9 יאיר התקשר. "אתה חתום על טפסי היציגות של גלובס וחדשות ערוץ 2" הוא עדכן אותי. באותה שעה הוא שלח למנכ"לים של 8 גופי תקשורת מכתב עם לוגו של ארגון העיתונאים. למעלה משליש העובדים במקום העבודה הצטרפו לארגון העיתונאים בישראל, היה כתוב במכתב. העובדים הקימו ועד עובדים זמני נכתב בסעיף השני, ומתחתיו רשימה של 3-7 עובדים שישמשו כוועד. בתחתית המכתב, שמות שלושה מבינינו הופיעו כחותמים בשם ארגון העובדים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בשעה 12:00 בישרנו לעולם במסיבת עיתונאים שהקמנו שמונה ועדים - הרגשנו כאילו זו הייתה הכרזת העצמאות של העובדים בענף העיתונות. הכרזת העצמאות של העורכים, הכתבים, הצלמים, עורכי הוידאו, אנשי הקונטרול, המגיהים, הגרפיקאים, המפיקים - של אלה שפתאום זכו לקול. שלנו. של החברים שלנו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מאז אותה הכרזה הצטרפו לשמונה הוועדים הראשונים עוד שבעה נוספים ובענף העיתונות יש כבר שלושה הסכמים קיבוציים. כמעט 2000 עיתונאים כבר הצטרפו לארגון, וכמעט פי שניים מהמספר הזה עובדים במקומות עבודה שבהם פועל ועד יציג ורשמי.&nbsp;</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הביטויים "ועד", "הסכם קיבוצי", "זכויות עובדים", "איגוד" - כל אלה ועוד הפכו לחלק מהשיח היומיומי בין העובדים והמעסיקים בעיתונות הישראלית. שנה אחרי היום ההוא, לאלפי עובדים בענף העיתונות בישראל זה כבר לא נשמע מוזר.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עשינו מהפכה.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בדרך ממסיבת העיתונאים שבה הכרזנו על הוועדים, ש' התקשר אליי. שמעתי חיוך בקולו וחשבתי שהוא הולך לרדת עליי בקטע של "יאללה, מה אתה מתלהב".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אני יכול להגיד לך משהו ברצינות?" הוא שאל. בטח, עניתי. "אני מאושר, ואני גאה שזכיתי לקחת בזה חלק. באמת כל הכבוד לכולנו".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והוא התכוון לכל מילה, כי גם הוא הפך לבן חורין.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי הפחד מת - יחי החירות!</span></div> חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-15994981252136561672013-03-16T00:41:00.006+02:002013-03-16T01:33:07.741+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני מת על זה שכולם מדברים על שוויון בנטל. זה מרגש אותי. באמת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השתחררתי שנה לפני סוף המילניום. בסוף נובמבר 1998 סיימתי שלוש שנות שירות כלוחם ומפקד בחטיבת הנח"ל, שלוש שנים בהן פימפמו לנו ללא הרף כמה חשובה העבודה שאנחנו עושים, ואיך כשמסתכלים אחורה ורואים את האורות של ישראל ברור כמה השהות שלנו בלבנון חשובה. זה ששנה וחצי אחרי שיצאתי את שערי הבקו"ם אחרוני חיילי צה"ל בלבנון יצאו משער פטמה לנצח, זה סתם ניואנס ולא ניכנס לזה כרגע כי זה סתם מרגיז.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בתעודת השחרור שלי רשומים המקצועות שרכשתי בשלוש השנים שקדמו להנפקתה: אני מ"כ רובאי 07 משנת 1996 (מה שאומר שעשיתי טירונות ואימון מתקדם של 6 חודשים. לא קל, שתדעו), סיימתי קורס סמלי חי"ר (שלושה חודשים בחום אימים בביסל"ח. מבאס) בשנת 1997, ובאותה שנה גם הוסמכתי כמש"ק גבנוני - זה אומר שצבא ההגנה לישראל השקיע בי שלושה שבועות קורס כדי שאוכל לירות טילי נ"ט מסוג דראגון, טילים שהיום אי אפשר למצוא אפילו במוזיאון צה"ל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ליד הרשימה הזאת יש עמודה ובה צה"ל כותב את המקצוע האזרחי המקביל למקצוע הצבאי שרכשתי. אצלי העמודה הזאת ריקה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מוזר, אבל מסתבר שבאזרחות אין שימוש לבוגרי קורס סמלי חי"ר, אין ממש צורך במ"כ רובאי דרגה 07 ולא תאמינו - כי גם אני הייתי בשוק טוטאלי כשזה התחוור לי - מסתבר שבאזרחות לא יורים טילי נ"ט ולא צריך אנשים שמוסמכים לירות ולפקד על כוונים של טילי דראגון!</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מזעזע, אני יודע.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למה אני מספר את כל המור"ק הלא ממש מרגש הזה?</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שוויון בנטל, זה למה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ההסכם הקואליציוני בין הליכוד, יש עתיד והבית היהודי עוסק ארוכות בעניין הזה של "שוויון בנטל", כאילו הדבר הכי לא שוויוני בהקשר של השירות הצבאי הוא העובדה שבני דודי החרדים לא התגייסו ואמרו פרקי תהלים בזמן שאני עשיתי ריצות אפוד בקורס סמלים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובכן, בואו ננפץ מיתוס - אם יש אי שוויון בחלוקת הנטל בכל הקשור למיתוס שנקרא "גיוס לצה"ל", הוא נמצא בראש ובראשונה בחברה החילונית. כן כן, הבעיה היא יותר אצלנו מאשר אצל הדוסים המרגיזים האלה שזה כל כך פופולרי להיכנס בהם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחד הסעיפים בהסכם הזה מדבר על קיצור השירות הצבאי לשנתיים למעט מקצועות שהצבא יחליט שהוא זקוק להם. לכאורה, זה סעיף טוב שיאפשר לצמצם את האבטלה שכבר מזמן קשה לקרוא לה סמויה ביחידות העורפיות של צה"ל ויאפשר להשאיר לוחמים וחיילים תומכי לחימה "שהושקעו כספים רבים בהכשרתם" בתוך המערכת הצבאית, כשמובטח להם גם לקבל שכר מינימום בשנה הנוספת הזאת שהם נותנים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למה טוב לכאורה?</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי אין שוויון בצבא בין הלוחמים לבין אלה שאינם לוחמים, ואני ממש לא מתכוון לאתוס של סיכון החיים ועמידה בקו הראשון. אני מתכוון לזה שבמדינת ישראל מי שהולך לשרת ביחידה לוחמת מתחיל את חייו האזרחיים, באופן בלתי ניתן לערעור, בנחיתות משמעותית לעומת בן כיתתו מהתיכון ששירת ביחידה עורפית בלי קשר למשימות שביצעו שניהם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דוגמה הכי טיפשית? בשמחה. מי ששירת בבסיס פתוח והיה כל יום בבית יכול היה לחלטר (בניגוד לחוק הבלתי נאכף ביותר בהיסטוריה הצבאית) בעבודות שונות ולהרוויח קצת כסף בזמן השירות, בזמן שהלוחם שמר בעמדה בלילות. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם אותו חייל גם שירת בתפקיד שיש לו מקביל אזרחי (נהג, טבח, מדפיס, פקיד מקצועי, רכז כוח אדם, מכונאי - יו ניים איט - שלא לדבר על בוגרי יחידה 8200 או פקחי טיסה) הוא יכול להתחיל לעבוד במקצוע שלו ולצבור ותק וזכויות סוציאליות כבר עם צאתו ממדור שחרורים בתל השומר כשהמעסיק שמח לקבל עובד בראשית דרכו, כך שידרוש שכר נמוך יותר, ועם הרבה ניסיון מעשי בעבודה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החי"רניק, השריונר, התותחנית או לוחמת הקרקל יגלו לתדהמתם שזה לא רק שאף אחד לא מחכה להם בחוץ עם הצעת עבודה כי הם פשוט לא צברו שום כישורי חיים בשלוש השנים האחרונות: למעשה, במקרים לא מעטים הם אפילו נתפשים כפחות אטרקטיביים להעסקה כי הם גם צפויים לעשות כמה עשרות ימי מילואים בשנה גם במודל המילואים החדש, בזמן שחבריהם הג'ובניקים מהסוג שלא עשה יותר מדי בסדיר מקבלים כמעט אוטומטית פטור מלא ממילואים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זו גם הסיבה, והגיע הזמן שמישהו יגיד את זה בקול רם, שרוב מי שמגיעים לגדודי החי"ר, למשל, הם ממש לא טובי בנינו ובנותינו. צה"ל משבץ כבר שנים את דלת העם למשימות שנחשבות לכאורה למשימות הליבה שלו. אם נסתכל על מחלקת חי"ר ממוצעת בראשית הטירונות, היא מונה כ-40 חיילים. ממש לא נדיר לגלות שכ-50% מהחיילים בה יסחבו איתם בעיות ת"ש לא פשוטות, וממש ממש לא נדיר לגלות שאחוז לא מבוטל מבין החיילים שלה לא סיים בגרות או אפילו את חוק לימודיו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פעם שאלתי גורם בכיר בצה"ל לגבי העניין הזה בשיחה ממש לא לייחוס. הוא חייך חיוך מריר ואמר "ראית פעם מישהו שמכין בשר טחון מחתיכת פילה?" - את הטובים ביותר ממש לא שולחים למטחנת הבשר. זה בזבוז.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה חוסר השוויון בנטל, חברים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חוסר שוויון בנטל הוא העובדה שכבר שנים שהחברה הישראלית שולחת את החלכאים והנדכאים לעשות את המשימות שלה בזמן שרבבות אנשים איכותיים מתגייסים לצה"ל אבל לא באמת עושים צבא. הבעיה היא לא אי גיוס החרדים - הבעיה היא אפס תגמול למי שבאמת משרתים את המדינה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תגמול, אגב, זה לאו דווקא כסף. תגמול הוא העדפה בקליטה לעבודה. תגמול הוא הכשרה מקצועית. תגמול הוא מלגות שונות שאינן תלויות במצב סוציואקונומי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תגמול הוא יחס.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז באים המגלניסט בנט והמטכליסט נתניהו (שחווית השירות שלהם שונה בעליל מחווית השירות של 95% מהלוחמים בצה"ל) יחד עם כתב במחנה לפיד (שירות שונה בעליל, שם, שם) ומה הם עושים?</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הם מקצרים את השירות לכל בעלי המקצועות הלא נדרשים, ונותנים כאמור שכר מינימום לאלה שישארו בצבא.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועכשיו שאלה - מה עדיף לאדם העובד: עוד שנת ותק ורכישת מקצוע וזכויות סוציאליות אולי אפילו בשכר סביר, או שנה שבה הוא מקבל שכר מינימום ומסכן את חייו מבלי שהשנה הזו תיספר לו לצרכי רצף תעסוקתי, ולו רק בשל העובדה שהוא מסיים את "עבודתו" בצה"ל אחרי שנה?</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החיילים והחיילות שהלכו לקרבי יראו את בני כיתתם תופסים משרות ומתחילים לבנות את חייהם, ללמוד ולהתקדם, בשעה שהם עדיין עושים 8:8 בעמדה ומקבלים ארוחת צהרים בחמגשית.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יתרה מכך - הם יראו בעיניים כלות איך צה"ל משקיע משאבים אין קץ בבניית יחידות "ידידותיות לחרדים" בזמן שמשאבי הצבא מוגבלים גם כך. כמעט בהכרח לא רק שהנטל שהושת על כתפיהם לא יהיה קל יותר, הוא יהיה קשה יותר כי לא מעט מהמשאבים שהופנו לרווחתם יופנו עתה לקניית אוכל גלאט כשר למהדרין עם חותמת של בית יוסף, מחפוד ועוד אין סוף סטאמפות שעולות כסף.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רוצים שוויון בנטל? תחזיקו חזק: אין שוויון בנטל. לא היה שוויון בנטל. לא יהיה שוויון בנטל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גם אם יגייסו את הרב עובדיה יוסף להפעיל מרגמה במסייעת 12 ואת האדמו"ר מגור להיות מ"מ בסוללת ארטילריה, לא יהיה שום שוויון בנטל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה אינהרנטי. זה אופיו של השירות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החברה הישראלית מאוד אוהבת לשנוא את האחר. את השונה. נורא כיף לחשוב שהסיבה שאני עושה עשרות ימי מילואים היא "כי הדוסים לא מתגייסים", ולא כי מדינת ישראל החליטה שהיא חתומה איתי על חוזה חד צדדי שבו אני מתחייב למות בשבילה אם צריך ותמורת זה היא מתחייבת לא להכניס אותי לכלא על נפקדות. הרבה יותר נעים לחשוב ש"אם יתגייסו המון חרדים המון לוחמים ישתחררו מוקדם מהשירות" כשלמעשה כבר היום רוב מי שמסיים כתה י"ב ומתגייס עושה שירות כל כך משמעותי עד שאם לא יגיע לצבא אף אחד לא ישים לב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז די נו, עזבו אותי מהסיסמה הזאת, באמא'שכם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שוויון בנטל, עאלק.</span></div> חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com14tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-80906923746320116472012-11-05T18:05:00.004+02:002012-11-05T18:05:43.393+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השעה 17:43.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עוד 45 דקות בערך תתחיל המהדורה. כותרות, כתבות, וויס אוברים, בסוף פינת תרבות ותחזית. כבר שנתיים אנחנו עושים את זה כל יום. הרייטינג דווקא סבבה - כמעט כמעט כמו של לונדון קירשנבאום שמשודרת במקביל. 2/3 מהרייטינג של שש עם שמשודרת באותה שעה. לא רע בכלל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפני כמה שעות הכנסת אישרה את הטבת הרווחים הכלואים. 27 מיליארד שקל שהמדינה החליטה לוותר עליהם. ככה, בקלות. בהצבעה חפיפניקית כזאת של אס"ק. של סוף כנסת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כבר חצי שנה שאני במשא ומתן מול האוצר על תקצוב החדשות המקומיות בכבלים, מקום העבודה שלי. הרי הקמנו ועד כחלק מארגון העיתונאים. אנחנו עובדים מאוגדים עכשיו. נשבענו לעצמנו שיותר לעולם לא ניתן שהנהלות או עסקנים או בעלי הון יכריעו את גורלנו כעובדים בלי להתחשב בנו. בלי לדבר איתנו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האוצר לא רוצה שנתקיים. אנחנו עולים 25.5 מיליון שקל בשנה. 180 עיתונאים שעובדים בקריית שמונה, חיפה, ירושלים, תל אביב ובאר שבע. 70% מהעובדים גרים באזורים שמדינת ישראל מגדירה כפריפריה. למעשה אנחנו כלי התקשורת שמעסיק הכי הרבה עובדים באזורים האלה, מקומות שבהם לא רק שאין עבודה בעיתונות - אין בהם עבודה בכלל. הרי איפה יעבדו עשרות העובדים בדסק קריית שמונה? בפניציה? בפרי גליל?</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל האוצר לא רוצה אותנו. אומר שאנחנו יקרים מדי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בפגישת המשא ומתן הראשונה, לפני כמה חודשים, נציגת אגף התקציבים במשרד האוצר אמרה לי ש"זה לא מעניין אותי מה יהיה עם העובדים אם יסגרו את החדשות המקומיות. התפקיד שלי הוא לא לדאוג להם". אחר כך היא תקעה הצעת חוק שאמורה הייתה לממן אותנו. יובל שטייניץ, שר האוצר בממשלת הליכוד, הגיש ערר על החלטת הקואליציה לתמוך בהצעת החוק. הרי הפקידה שלו רק ממלאת את ההחלטות שלו - והוא רוצה שנפסיק תתלהתקיים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנחנו יקרים לו מדי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">25.5 מיליון שקל. 180 עובדים. יקר לו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז לפני חודשיים עופר עיני, יו"ר ההסתדרות נכנס לתמונה. הוא גם התחיל מו"מ עם האוצר. הוא אפילו השיג מהאוצר הבטחה להעביר לנו את הכסף. 18.5 מיליון כבר יש בקופה, אמרו באוצר. את זה נסכים לממן. את ה-7 הנותרים? להם נחפש מקור תקציבי אחר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז הם שוב אמרו שאנחנו יקרים להם מדי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז מה אם 7 מיליון שקל זה 30-40 עובדים בפריפריה. אז מה אם אלו עיתונאים שמסקרים אזורים שאף אחד לא מסקר. אז מה אם פקיד ממוצע בדרג בינוני יכול לאשר את הסכום הזה. אז מה? יקר להם מדי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כנראה שהשבוע ניאלץ להכריז על סכסוך עבודה אצלנו, כי בהנהלה אומרים שלא תהיה ברירה אלא לפטר עשרות מאיתנו אם יעבור התקציב הנמוך (תקציב שגם להעברה שלו מתנגדים עדיין באוצר - הרי יקר להם מדי), ואנחנו הבטחנו לעצמנו שלא ניתן שיפטרו אף אחד. כי 7 מיליון שקל זה באמת כסף קטן אפילו שמספרים לנו שאנחנו יקרים להם מדי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והעובדים אצלנו מסתובבים עם עצבים מרוטים ושואלים את עצמם מי יוכל עדיין לפרנס את המשפחה שלו ב-31/12/12, כשנגמר התקציב של 2012, ומי יפגוש את החברים מהדסק בלשכת האבטלה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואנשים מתקשרים אליי כל יום מכל הארץ כדי לשאול אותי אם לדעתי תישאר להם עבודה או לא, ומה להסביר לאשה או לבעל, והאם להתחיל לחפש עבודה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי האוצר אומר ש-7 מיליון שקל זה יקר להם מדי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי שטייניץ וביבי וממשלת הליכוד אומרים ש-7 מיליון שקל זה יקר להם מדי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי ממשלת הליכוד מוותרת לארבע או חמש חברות שמרוויחות מאות מיליארדים בשנה על 27 מיליארד ש"ח במס, וזה? זה דווקא לא יקר לה מדי. שוב, במלים: עשרים ושבעה מיליארד. לא שבעה מיליון (שזה יקר מדי, כידוע). עשרים ושבעה מיליארד.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תסתכלו לנו בעיניים, ליכודניקים. תסתכלו לנו בעיניים ותגידו לנו את האמת. תגידו שלא אכפת לכם מאזרחים עובדים. תגידו שאנחנו על הז** שלכם. שמבחינתכם אנחנו יכולים להיחנק. תגידו שלא אכפת לכם מתושבי הפריפריה או מהגורם היחיד שמדווח עליהם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תגידו שלא אכפת. שזה לא מעניין.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל שלא תעזו להגיד לי עוד פעם, ליכודניקים, שאני יקר לכם מדי. שאתם מפטרים עשרות עובדים אצלנו כי יקר לכם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תתביישו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השעה כבר 18:00. עוד חצי שעה מהדורה. כמו שזה נראה כרגע, עם האטימות המוחלטת של ממשלת הליכוד - לא נשארו לנו עוד הרבה כאלה לשדר אבל את כל אלה שנותרו נשדר הכי טוב שאפשר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי זה יקר מדי. יקר מדי ללבנו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div> חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-53563494258802559572012-09-08T13:39:00.000+03:002012-09-08T13:39:28.327+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הטקסט הבא נכתב עבור עיתונאים, באחת משעותיו הקשות ביותר של הענף שעליו כולנו יושבים, אבל הוא נכון לגבי כל עובד, בכל מקום, משחר ההיסטוריה ועד היום. אני כבר מודיע שבטקסט הזה לא תיאמר מילה על תפקידה החשוב של העיתונות, על כלב השמירה של הדמוקרטיה או כל דבר אחר שמדברים עליו בחוג לתקשורת:</span><div><br /> </div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בואו נתחיל מכמה הנחות יסוד.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עיתונאים הם פועלים. כן כן, פועלים. צווארון כחול. יש מעטים מאוד שהם פועלים שמשתכרים יפה (ממש כמו שבמפעל לייצור בקבוקים יימצאו הפועלים שיקודמו למשרות הנהלה זוטרה), אבל רוב רובם של העיתונאים הם פועלים. למעשה, הם פועלים שמרוויחים דומה או אפילו פחות מפועלי הייצור בכל מפעל ממוצע.&nbsp;</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לעיתונאים בתחילת הדרך בטלוויזיה למשל, יש עבודה מעניינת, מאתגרת, מרגשת, משפיעה - ומשכורת של 6000 ש"ח אם שפר עליהם גורלם. לחלקם גם את הסכום הזה אין בתלוש המשכורת בסוף החודש. הם מדמיינים שאוטוטו הם נוגעים באיזה "זוהר" שהתקשורת מייצרת סביב עצמה, אבל כשהם מספיק זמן במקצוע הזה הם מבינים שאין זוהר. זו עבודה עם אפס ביטחון תעסוקתי, משכורת גרועה, ושעות עבודה גמישות מאוד (אפשר לעבוד גם 15 שעות ביום לפעמים, אבל המשכורת לא תשתנה).</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האינטרס של הפועלים ושל המעסיקים לעולם לא יהיה אותו אינטרס. המעסיק יראה לנצח בפועל כאמצעי ייצור ותו לא. עוד משהו שמשרת אותו בדרך להכניס עוד רווחים ולמשוך עוד דיבידנד. הפועל-העיתונאי הוא, עבור רוב הבעלים והמו"לים, עוד הוצאה ממש כמו דפי ה- A4 במדפסת וכמו האינטרנט במערכת. אמצעי ייצור ותו לא. הפועל-העיתונאי הוא בסך הכל עוד ספק. אין לבעלים שום מחויבות כלפיו, ובגלל אותה תופעת "זוהר" טיפשית שפושה בציבור, ובגלל אותו רצון של אנשים לגעת בו - הבעלים יכול להחליף את הפועל-העיתונאי במודל חדש יותר וזול יותר כמעט מדי שנה. יש המונים שמתים לעבוד בעבודה ה"זוהרת" הזאת, אז מוציאים ישן מפני חדש על בסיס חודשי כמעט.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האינטרס של הפועל-העיתונאי הוא לשרוד. להתקיים. לא למצוא את עצמו זרוק ברחוב עם מקצוע שמקומות העבודה שמעסיקים את אנשי המקצוע כמוהו הולכים ונסגרים כל הזמן. כיצור שורד, הפועל-העיתונאי מפתח תודעה תאגידית (כוזבת למדי) שקובעת שאם יהיה לויאלי לתאגיד ויילחם את מלחמותיו, יתכן וחרב הפיטורין הבאה לא תונף מעל ראשו. שאם רק ישחק לפי הכללים ויהיה דף A4 טוב, הכל יהיה בסדר.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ההתנגשות הזאת בין האינטרס של הבעלים לבין האינטרס של הפועל-העיתונאי (אחד רוצה לקבל את אותו מוצר במחיר שהולך ויורד והשני רק רוצה שימשיכו לקנות ממנו את המוצר שהוא מספק, בכל מחיר, ובלבד שיהיה לו כסף לאוכל) מביא לאחד משני מצבים: האחד, הנפוץ, הוא המצב של התודעה התאגידית. זה המצב שבו פועלים-עיתונאים מתאגידים שונים מתכתשים עם פועלים-עיתונאים מתאגידים אחרים ונלחמים את מלחמות הבעלים בניסיון נואש להראות כמה הם בסדר, כשלמעשה הם מתכתשים עם היחידים שאיכשהו מזדהים איתם ומבינים את כאבם: אחיהם הפועלים-עיתונאים. הרי מבחינת המו"ל של עיתון פלוני, עובדיו של עיתון אלמוני יכולים להיחנק (הרי לא אכפת לו אפילו מהעובדים שלו כי הם רק ספקים מבחינתו) וכנ"ל היחס של המו"ל של עיתון אלמוני כלפי עובדי עיתון פלוני. הדבר היחיד שמעניין באמת את המו"ל הוא להשמיד את העיתון השני כדי שהתחרות תפחת והוא יוכל - בשאיפה - להגדיל את עוגת ההכנסות שלו על בסיס ההכנסות שעשה העיתון השני שחדל מלהתקיים.&nbsp;</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה בדיוק הדבר שראינו במלחמת מעריב-הארץ השבוע. עובדים זוטרים יותר ופחות שמלכלכים זה על זה בכל רשת חברתית אפשרית, כאילו שמדובר ביחסי איראן-ישראל. נלחמים את מלחמות המעסיקים שלהם, במקום להתעסק בהישרדותם שלהם, ושל עמיתיהם - אחיהם בכלי תקשורת אחרים. זה קרה אחרי שבוע של מופת קולגיאלית כשנציגים מכל כלי התקשורת באו להפגין יחד עם עובדי חדשות 10 ועובדי מעריב שנלחמו למען פרנסתם. נציגים מכל ועדי העובדים שהוקמו על ידי ארגון העיתונאים, איגוד העובדים של העיתונאים, יצאו באמצע יום העבודה כדי להביע סולידריות עם עובדים אחרים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז באו המנהלים והתחילו את קרבות הדיאדוכים שבין מעריב להארץ. ההנהלות הן ההפך המוחלט מהעובדים. האינטרסים הפוכים. המטרות הפוכות. אגלה לכם סוד גלוי למדי: מקום העבודה שלי נמצא בסכנת סגירה, אם לא יועבר אליו התקציב לשנה הבאה ממשרד האוצר. אחד הסכינים הכי גדולים שנתקעו בגב החדשות בכבלים ו-150 העובדים בכלי התקשורת הזה היה כששני עובדים מערוץ 10 שנשלחו מטעם ההנהלה אמרו לח"כים שאסור לתקצב את הכבלים כל עוד אין פתרון לערוץ 10. לו היינו מטומטמים, הרי זו הייתה עילה למלחמת עולם בין עובדי הכבלים לבין עובדי חדשות 10. הרי איך הם מעזים בשעתנו הקשה לתקוע בנו סכין?</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל הבנו היטב שמי שעומד מאחורי זה היא ההנהלה שחושבת שכך היא אולי תשרוד ושימותו כל השאר, ממש כמו שבסיפור הארץ-מעריב מדובר בהנהלות. באלה שיש להם, ורוצים להגדיל את העוגה: לא בעובדים, אלה שנלחמים להשיג פירור מהעוגה כדי לחלק אותו כארוחה לבני המשפחה שלהם.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה בדיוק המצב השני. המצב הנכון. המצב שבו התודעה התאגידית הכוזבת נמחקת, והתודעה כפועלים פוקחת את העיניים: המצב בו מבינים שלפועלים-עיתונאים כמו לכל פועל אחר בעולם יש שתי אפשרויות, ושתיים בלבד - להתאחד או להיכחד. לעמוד ביחד ולראות מבעד לאינטרסים של ההנהלות, או לעמוד לבד ולהתפלל שחרב הקיצוצים לא תערוף את ראשם.&nbsp;</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להילחם את קרבותיהם של אלה שעם שוך הקרבות לא יגלו ולו גרם של חמלה כלפי הווטראנים אם הדבר לא יתאים לאינטרסים שלהם, או להילחם את קרבותיהם שלהם ושל אחיהם - הקרב למען הפרנסה. למען תנאי ההעסקה. הקרב שאם ינצחו בו יהפכו עצמם מדפי A4, לבני אדם שיש להתייחס אליהם כבני אדם.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סולידריות. זה כל הסוד.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להילחם במלחמות תאגידים או להילחם במלחמות למען עובדים? אני בוחר באפשרות השנייה. די לתודעה הכוזבת. די להיות דפי A4 שכל אחד יכול לרשום עליהם מה שבא לו, ושניתן למחזר אותם ברגע שלא רוצים אותם יותר.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">די.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נלחמים רק בשביל עצמנו. לפעמים זה אומר להילחם לצד הבעלים, לאותה המטרה (כמו להציל את מקום העבודה מהתמוטטות, למשל) וזה בסדר גמור. אבל לא נלחמים אחד בשני. לא עובד נגד עובד. לבד אולי נשרוד. אולי. אבל רק אם נהיה ביחד יהיה לנו סיכוי לחיות באמת.</span></div></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-53474533393865421072012-08-30T23:35:00.000+03:002012-08-30T23:35:22.369+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">את הפוסט הזה התחלתי לכתוב עם נשימה שטוחה, דופק גבוה וזיעה קרה. זה היה אחרי שלא עניתי ל-17 שיחות הערב, רובן ככולן מעיתונאים שרצו לדעת מה קורה איתם. מה יקרה איתם. האם יש להם עבודה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא ידעתי מה לענות, אז פשוט לא עניתי לטלפון. שיחה שלא נענתה זה הרבה יותר טוב מתשובה של "אני באמת לא יודע מה יהיה". נראה לי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נתחיל עם מספרים. בסוף השבוע הזה 500 עובדים במעריב ובמקומונים של העיתון הזה (ועוד כמה מאות במערך ההפצה של העיתון) לא יודעים אם יש להם עבודה בשבוע הבא. גם 400 עובדים בחדשות 10 נמצאים באותו מצב. 150 עובדים בחדשות המקומיות (אני אחד מהם) אמורים להפוך למובטלים ב-31/12 אם האוצר ימשיך להתעקש לסגור אותנו. 70 עובדים מהארץ אמורים להיות מוזמנים לשימוע לפני פיטורים בקרוב. בגלובס מדובר ב-30 עובדים. כ-30 אזרחים שעובדים בגלצ מסיימים חוזה בסוף נובמבר ונכון לעכשיו לא מחדשים להם אותו. בידיעות מדברים על משהו כמו 80 עובדים בקבוצה שיצאו לאבטלה בחודשיים הקרובים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גם אם נניח שלא יהיו עוד פיטורים (וזו הנחה מוטעית, כי אין היום אף גוף תקשורת שלא מדבר על פיטורים) אנחנו מדברים פה על כמעט 1300 עיתונאים שיש סיכוי טוב שיפוטרו בשלושת החודשים הקרובים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והעולם שלנו קורס.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה כאילו כל העיתונאים עומדים על קרחון שניתק מהיבשת, והגענו לאזור בו השמש לוהטת, והקרחון נמס וכל הזמן יש פחות מקום לעמוד, ואנשים נופלים מהקרחון למים - והסיכוי להציל אותם הולך ופוחת כי אין מקום על הקרחון אפילו עבור אלה שניתן עדיין לשלוח יד ולהגיע אליהם כדי שלא ישקעו במצולות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הבוקר הלכתי להפגנה של עובדי חדשות 10 מול בית ראש הממשלה בירושלים. זה היה כמו פגישת מחזור. כל הוותיקים יותר, אלה שעבדו שם כשעוד הייתי כתב בחברה הזאת (עזבתי לפני 5 שנים) היו שם. הם למודי מאבקים, כי לערוץ הזה עוד לא היה יום אחד של נחת כלכלית מיום שנולד. יתכן שההתרסקות המתמשכת שלו היא בגלל ניהול גרוע, יתכן שהיא בגלל רגולציה שאין קשר בינה לבין המציאות ויתכן שהיא בגלל התנכלות הממשלה. למעשה, סביר שכל הסיבות האלה מדויקות. אבל מה שאפשר לומר בוודאות, זה שערוץ 10 לא מתרסק בגלל העובדים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">העובדים, הפועלים השחורים של הענף הזה, הם אלה שמחזיקים את הערוץ על הכתפיים - והם גם אלה שמחזיקים את המאבק על חייו. התחקירנים, המפיקים, אנשי הקונטרול, הכתבים, עורכי הוידאו, עורכי המשנה, הגרפיקאים. השכירים. האנשים שזו העבודה שלהם. שזה אמצעי המחיה שלהם. הפרנסה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובאמת, להפגנה בירושלים הגיעו כמעט אך ורק אנשי "הצווארון הכחול" של החדשות. הם הגיעו בשלושה אוטובוסים שפרקו אותם בהפגנה. הטאלנטים, אלה שכנראה ימצאו עבודה גם אם ייסגר הערוץ (שחלקם יצאו בגלוי נגד התאגדות העובדים ורמזו להם שיבולע להם ולערוץ אם יתאגדו במסגרת ארגון העיתונאים) לא טרחו לעלות על המאזדה שהמערכת מספקת להם ולנסוע את המרחק העצום של 65 ק"מ מבית הוורד בגבעתיים ועד בית נתניהו בבירה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כל מי שמכיר אותי מ"אז", מהימים שעבדתי ב-10, ניגש לשאול אותי מה אני חושב שיהיה. הם יודעים שאני באיגוד. את חלקם הרי צירפתי בעצמי כשנלחמנו בהנהלת הערוץ שתתן לעובדים להתאגד (ההנהלה שעכשיו מתחבאת מאחורי אותם עובדים מאוגדים ונעזרת באותו איגוד ממש... אירוניה זה כאן). שאלתי אותם מה נראה להם. ואז עורך וידאו ותיק אמר לי "האיגוד איתנו. העיתונאים איתנו. בסוף יהיה טוב".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא יודע אם הוא אמר את זה באירוניה או באמת, אבל אני יודע שהייתה לי צמרמורת. הסתכלתי מסביב. פויר מגלובס בא להזדהות. צוות של חדשות ערוץ 2 בא לצלם כדי להביע סולידריות. כתבים ממעריב בירושלים באו גם, להראות לחברים מ-10 שהם לא לבד. גם אני באתי בשם עובדי החדשות בכבלים.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בפעם הראשונה מאז שאני בתחום הזה שנקרא עיתונות, חשתי את כוחה של העבודה המאורגנת. של ה"ביחד". החזרנו לז'רגון העיתונאי ביטויים כמו ועד, סולידריות בין עובדים, ערבות הדדית, רעות, הבנה שכולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם. זה היה רגע מכונן. זה היה רגע שבו הבנת שאנשים סביב מאמינים שביחד אפשר לשנות את העולם. אפשר להציל את מקום העבודה שלהם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה מילא אותי באופטימיות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פתאום, השמש היוקדת שמפשירה את הקרחון עליו אנחנו עומדים, התכסתה בעננים ותהליך ההמסה נעצר. פתאום הרגשתי שכל מה שהבטחנו לכל מי שצירפנו לארגון - מלחמה בלתי מתפשרת על תנאי ההעסקה שלהם - מתגשם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואנחנו נציל את חדשות 10 ואת ערוץ 10, כי לעובדים שם מגיע יותר מפיצויים ובעיטה בתחת בדרך ללשכת האבטלה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז בערב - מעריב. הדירקטוריון רוצה לסגור את העיתון שאבא שלי היה פורש על הרצפה ביום שישי וקורא באדיקות (מיד אחרי "דבר", כי הלויאליות למפלגה באה לפני כל דבר). ומיד יוצאת הזמנה להפגנת חירום מול עזריאלי ואני בכלל מכין שניצלים לבנות שלי. ושוב טלפונים, הפעם מחברים ממעריב. רוצים לדעת מה יהיה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולא עניתי, כי לא היה לי מה לומר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואני עוקב דרך טוויטר ואינסטגרם אחרי החברים שמפגינים בעזריאלי, ומרגיש את העננים מתפזרים מסביב לשמש היוקדת. שוב הקרחון נמס, והניצולים ממעריב שנסחפים איתנו על גביו כבר מרגישים את הבקע בקרח ומסתכלים עלינו - על העומדים על הקרחון - במבט קרוע של "לא!!!". והניצולים האחרים מתעשתים, ומיד מתחילים לנסות לאחות את הבקע מתחת לרגליהם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומצליחים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חגי מהוועד שם סימס לי שמעריב לא ייסגר. הם זוכים להישאר איתנו על הקרחון, לפחות עד הבקע הבא בשכבת הקרח. לא עבר הרבה זמן, והוועד של 10 מעדכן ששטייניץ מתחיל להזיז את עצמו ומקים צוות שידון עם ההנהלה על פריסת החובות. גם מתחת לאנשי חדשות 10 הקרח מתעבה והבקע מתחיל להתמלא בקרח שכולם תורמים להם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואצלי? אצלי הקרח כבר דק, ו-150 ניצולים שצפים איתי כבר שנתיים על הקרחון הנמס רואים כבר את הים מבעד לשכבה הדקיקה ומבינים שאם לא תבוא עזרה בקרוב - ניפול לים, ושוב לא נמצא מקום על הקרחון. אמנם אין עדיין בקע, אבל עוד 3 חודשים, כאשר שמש המשבר תגבר, פשוט נצלול אל מתחת לגלים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יתכן מאוד שזה היה אחד הימים הקשים ביותר שחוויתי מאז שארגון העיתונאים הוקם. יום שבו שני כלי תקשורת מרכזיים שמעסיקים מאות עובדים עומדים על הקצה, ומחשבים את קצם לאחור. יום שבו, לראשונה, לא ידעתי מה לענות לאנשים ששואלים מה יהיה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל יש לנו אחד את השני. יש לנו סולידריות. אנשים סוף סוף מבינים ששניים זה אחד, ושאחד לבד זה אפס. אם כולנו נחתור כאיש אחד חזרה לכיוון היבשת, נציל את הקרחון שלנו מהמסה. אני מאמין שזה אפשרי. אני חייב להאמין בזה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה או להאמין בזה, או להסתכל אחורה על חבורת 150 הניצולים שעומדת איתי על אותה משבצת קרח עליה כתוב "חדשות בכבלים" ולהסתכל למטה על הדגים שכבר רואים מבעד לקרח הדק, ולקבל את זה שסופנו לטבוע בסוף השנה הזאת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא מסכים לקבל את זה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בשביל זה אנחנו מאוגדים. כדי לשרוד את הרגעים האלה. זו שעתה הקשה ביותר של העיתונות בישראל. לא יודע אם זו שעתה היפה ביותר, אבל אני מאמין שיום אחד נסתכל אחורה על הרגעים האלה בגאווה גדולה. נספר יום אחד על איך הצלנו את האנשים על הקרחון.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נספר איך התאגדנו.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נספר איך ניצחנו את אחד המאבקים הכי קשים שיש, ואיך כמעט 1300 איש ניצלו והגיעו לחוף מבטחים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נספר איך כל אחד נתן מעצמו למעט הכלל, ואיך הכלל שמר על כל אחד. נספר על סולידריות. נספר על איך שרדנו.</span></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-83031166512117789032012-07-15T01:48:00.000+03:002012-07-15T01:48:33.373+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דווקא היה כיף להפגין הערב בירושלים.</span><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אומרים שהיינו 3000 מפגינים. התחלנו בגן הסוס, איפה שהיה המאהל הירושלמי בשנה שעברה, משם לכיכר פריז להגיד ערב טוב לביבי ולהזכיר לו שיש איזה עניין מינורי עם הכלכלה (אבל השוטרים לא נתנו להתקרב לבית שלו, כדי שלא נפריע לו), ומשם לכנסת. לא היו עימותים כלשהם עם השוטרים שהיו אדיבים להפליא, הנהגים בכביש צפצפו בהזדהות גם כשנאלצו לחכות שנחיל האדם יעבור את הצומת, הייתה בריזה נעימה ולא הייתה לחות.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באמת שהיה כיף הערב בירושלים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בסוף העלייה לכנסת, ליד השלט שאומר שהכניסה מותרת רק לח"כים ולשרים, עמדו אנשי המשמר במדים הלבנים שלהם. רובם עמדו לא חמושים, כולם עמדו מאחורי מחסומים. פחדו שהמפגינים ינסו לפרוץ לתוך שטח חסינות המשכן. פגשתי שם את ד'. הוא קצין בכיר במשמר הכנסת, ואני מכיר אותו היטב כבר עשור - מהימים שעוד היה קצין מתחיל.&nbsp;</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אמרתי לו שלא ידאג. שזו הפגנה סופר שקטה שרובה המכריע (לפחות 80%) זה אנשי תנועות נוער. מפה, ככל הנראה, לא תצא בשורת האלימות. "ואף אחד לא ישרוף את עצמו?" הוא שאל. הבטתי עליו עם מבט של "על מה אתה מדבר, בנאדם?!", והוא מיד שאל אם לא שמעתי. "מה לא שמעתי?", שאלתי אותו. אדם הצית את עצמו בתל אביב, הוא אמר, במחאה על המצב הכלכלי שלו.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא יודע למה, אבל לא התייחסתי לעומק למה שאמר. אולי זה כי הייתי עסוק מדי בלצלם תמונות של ההפגנה ולהעלות אותן לאינסטגרם. אולי סתם לא עיכלתי.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חמישים מטר משם פגשתי בחבר מחדשות 10. בוא תראה, אמר לי. יש כבר וידאו שמראה את האיש מצית את עצמו. לא לא, אמרתי לו, אני לא רוצה לראות - ועברנו לדבר על מצב המערכת שלו ועל הסיכוי שאולי הם לא ייסגרו אחרי הכל. לא יודע למה לא התייחסתי לעומק לתמונות שרצה להראות לי. אולי זה כי הייתי עסוק מדי בלדבר על ארגון העיתונאים והוועד בחדשות 10, וכמה זה טוב שיש לנו איגוד מקצועי.</span></div><div><br /> </div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בגן הוורדים עצמו, כבר התחלנו לספר בדיחות שחורות. הרי צעדתי עם חברים מטוויטר, ואין ציניקנים גדולים מאנשי טוויטר. כבר צחקנו על הכותרת שבטח ישראל היום יתנו לסיפור הזה. אמרתי שבטח דרור אידר, כותב הנאומים של ביבי ופרשן לענייני כל דבר בעיתון הזה בטח יכתוב שאדם הצית את עצמו בתל אביב במחאה על הזיכוי החלקי של אהוד אולמרט. גם אמרנו שבמצב הנוכחי של שירותי הכבאות, אדם שמצית את עצמו זה הכי לא צדק חברתי כי גם ככה אף אחד לא משלם לכבאים וגם ככה אין להם חומר מעכב בערה. לא יודע למה לא לקחתי את זה ברצינות. כנראה שהיה כיף מדי לדבר עם החברים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובאמת שהיה כיף להפגין בירושלים. היה נעים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכשהתחלנו לצעוד הביתה, לאט לאט הקבוצה הקטנה שלנו (היינו כעשרה) הלכה והתפרקה. בכל צומת נפרדנו מעוד חבר שפנה לכיוון השכונה שלו. אני נפרדתי מהקבוצה לא רחוק מהבית של משפחת נתניהו, ליד מנזר המצלבה. שמתי מוזיקה באוזניות והתחלתי לעלות במעלה הרחוב לכיוון הבית. התחלתי לשחזר בראש את כל ההפגנה וכל מה שקרה היום. ואז חשבתי על האיש שהצית את עצמו, ועל כמה טיפשי היה לצחוק על זה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והתחלתי לחשוב עליו. מה עבר עליו, על האיש הזה. כמה אבק יאוש פוזר עליו, עד שניסה להפוך עצמו לאפר. ולא הצלחתי להוציא אותו מהראש.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ברחוב הפלמ"ח, לא רחוק משם, ניגשה אליי אשה בשנות החמישים לחייה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"הכל בסדר?", היא שאלה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ופתאום קלטתי שעל הלחיים שלי יש דמעות.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פתאום, בבת אחת, כמו קיר אדיר שהראש שלי נחבט בו והמכה עדיין מהדהדת במצח וממנו לכל חלל פנוי בגוף. פתאום הגיעה התובנה האיומה, זו שניסיתי להדחיק כל השעה וקצת שקדמו לרגע הזה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אדם הצית את עצמו כי התייאש מהמצב הכלכלי.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בן אנוש, אזרח המדינה שלי, כל כך הרים ידיים מהסיכוי לקיום נורמלי - לא חיי רווחה. קיום נורמלי! - עד שבחר לנסות להרוג את עצמו.&nbsp;</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואני לא מכיר אותו. אני לא יודע את שמו. אני לא מכיר את הסיפור שלו.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה גם לא משנה לי.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הדבר היחיד שמשנה הוא העובדה שבן אדם בישראל איבד כל אמונה בסיכוי שלו להתקיים - ובחר שלא להתקיים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולא, אני לא חושב שביבי נתניהו והליכוד שלו אחראים אישית לניסיון ההתאבדות של האיש בתל אביב. אין לי ספק, עם זאת, שביבי נתניהו והליכוד אשמים באדישות. אדישות מוחלטת. אדישות נפשעת.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כבר שנה שלמה ששוועת העם עולה מן הרחוב. חצי מיליון ישראלים - גברים, נשים וטף - יצאו מהבית בערב אחד, והרבה יותר ממיליון יצאו במצטבר בקיץ הקודם וביקשו שינוי. ביקשו לדחות את הקפיטליזם הקיצוני של הליכוד. ביקשו לחזור למדינת הרווחה. למדינה שבה אדם יודע שגם אם יתרסק כלכלית, ואפילו אם ההתרסקות היא בגלל טעויות שעשה, המדינה לא תתן לו להגיע למצב של איבוד עצמו לדעת. המפגינים ביקשו להחזיר את רשת הביטחון הסוציאלית.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרשת שהייתה מונעת, מן הסתם, מהאיש שהצית את עצמו בתל אביב להגיע לידי יאוש מוחלט. להגיע לידי מצב שהוא לא מאמין בסיכוי לקיום בכבוד ומעדיף שלא להתקיים כלל.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכן, זו אשמת הליכוד. זו אשמת כל חבר כנסת, כל שר, ואשמת יושב הראש של המפלגה הזאת שמשמש היום כראש הממשלה שלי. זו אשמת כל אלה שבחרו להתעלם מקולות המחאה החברתית, ועסקו בלקרוא בשמות גנאי למפגינים ולקלל אותם כאילו לא היו נבחרי ציבור אלא אחרוני התגרנים בשוק. </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זו אשמת הליכוד שכבר 35 שנים נמצא בשלטון למעט 2 הפסקות קצרצרות, ועשה הכל כדי לפרק כל אטום שנותר ממדינת הרווחה אותה ירש ממפא"י והמערך. זו אשמת הליכוד שמוותר לטייקונים על עשרות מיליארדי שקלים של מס, אבל מכריח את הפקידים בביטוח הלאומי לענות נכים כדי שיצליחו להוציא קצבה, כי תקציב הביטוח הלאומי הולך ומקוצץ בכל שנה ואין מאיפה לשלם לכולם אז מנסים לצמצם את מספר הזכאים לקצבאות.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כן כן, זו אשמת הליכוד. זה לא "משבר גלובאלי", זה לא "המצב הביטחוני", זו לא "איראן" וזה אפילו לא "שר החוץ הטורקי". זו אשמת הליכוד והעומד בראשו, האיש שכשהיה שר אוצר המשיל את עובדי המדינה לאיש שמן הרובץ כנטל על כתפי האיש הרזה - ונסביר רק שעובדי המדינה ה"שמנים" הם אלה שמשכורת הבסיס שלהם היא 5600 ש"ח, בשעה שהאיש ה"רזה" הם הטייקונים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זו אשמת הליכוד, מפלגה שראשיה ינסרו בניינים לא חוקיים בהתנחלות בעלות של מיליונים למרות שאף אחד מהמתנחלים לא ביקש מהם, אבל לא יפסיקו לענות את היתום והאלמנה, את הקשיש ואת הנכה כדי לחסוך כמה גרושים.&nbsp;</span></div><div><br /> </div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השעה כבר 01:32, אומר לי השעון בפינת המסך. עוד כמה שעות יצאו העיתונים מהדפוס. מחר ישיבת ממשלה. נתניהו בטח יגיד שמדובר בטרגדיה. שר הרווחה במשרה חלקית משה כחלון (שנושא בתפקיד יחד עם תפקיד שר התקשורת בשעה שיש לא פחות מ-5 שרים בלי תיק בממשלת ישראל) בטח ימנה ועדה שתגלה שהביטוח הלאומי לא בסדר, ולא יעזור לפקידה שהיא פעלה לפי הוראות שיצאו מלשכת השר. המדינה תרעש יומיים, אבל ביום שלישי כבר יהיה ספין חדש (אולי יגייסו חרדים? אולי נאיים על איראן? אולי נגלה מרבץ נפט מול קידוח שרה 17 שיבטיח צדק חברתי תוך 84 שנים?), כי אם יחכו עד סוף השבוע עוד חלילה יצאו אנשים להפגין בהמונים במוצ"ש ואז המחאה תחזור.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שאלתי את עצמי הערב אם לביבי נתניהו ולח"כים של הליכוד אכפת שאיש ניסה לשרוף את עצמו. זאת אומרת, בוודאי שאכפת להם בקטע של הסקרים והכל, אבל שאלתי את עצמי האם באמת באמת אכפת להם שאנשים במדינה הזאת נאנקים תחת נטל המסים שהם משיתים עלינו, ותחת התשלומים ההולכים ומתגברים עבור שירותים שהממשלה אמורה הייתה לתת לנו והופרטו.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האמת? אני די בטוח שלא. באמת נראה לי שזה לא מעניין אותם. הרי הם מאמינים במשנה אולטרה-קפיטליסטית של אם לא תצליחו - המדינה לא תנקוף עבורכם אצבע.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בשבת הבאה אני הולך להפגין. לא יודע איפה. איפה שיהיו אנשים. אני לא אלך לדרוש מביבי שיהיה צדק חברתי. אני אלך לדרוש שלא יהיה ביבי - כדי שיהיה צדק חברתי.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היה כיף להפגין היום בירושלים. היה נעים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אדם ניסה להצית את עצמו למוות 65 קילומטר מערבה מההפגנה שהייתי בה בגלל המצב הכלכלי. זהו. כבר לא נעים יותר. הגיע הזמן שגם העם בישראל יפסיק להיות נעים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-14457244058826219022012-07-09T23:00:00.000+03:002012-07-09T23:00:46.896+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בואו לא נדבר על מספרים כי אסור (ביטחון ישראל, וזה) אבל בואו נגיד את זה ככה - אם התפלגות הקוראים של הבלוג הזה דומה איכשהו להתפלגות האוכלוסיה בישראל, יש סיכוי לא רע שגם אם אתם בין הגילאים 21-40 ועשיתם שירות סדיר מלא, לא עשיתם מילואים השנה. רוב מוחלט מהמעטים שכן עשו מילואים (הרבה פחות מ-20% מקבוצת הגילאים הזאת) עשו שירות חד או דו יומי.</span><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רוצים לדעת מה סך האנשים מקבוצת הגיל 21-40 שעשתה שירות של עשרה ימים ומעלה? תשאלו את אחד הח"כים מוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון לענייני מילואים. זה סודי - ובצדק. המספר כל כך זעום, שיש חשש אמיתי שאם יוודע ברבים תהיה פגיעה בכוח ההרתעה של צה"ל שמבוסס, כידוע, בעיקר על גיוס מילואים ביום פקודה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מבליל המספרים והנתונים הגלויים למחצה ששפכתי בשתי הפסקאות העליונות עולה מסקנה אחת: רוב רובו של הציבור החילוני והדתי לאומי במדינת ישראל לא משרת במילואים. לא "תורם את חלקו". לא "נושא בנטל".</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רוב רובו של הציבור החילוני והדתי לאומי במדינת ישראל, לפי ההגדרות של אלה שדורשים לגייס את החרדים, ניתן להגדרה במילה שהפכה לחלק כל כך משמעותי בשיח שלנו: משתמט.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בשלב הזה של הקריאה חלק מהקוראים והקוראות כבר כועסים. "מה פתאום משתמטים?!", הם והן נוחרים לעבר מסך המחשב בבוז, "תרמתי את חלקי! התגייסתי בגיל 18 בזמן שהדוסים הלכו לישיבה! וחוץ מזה - אני לא עושה מילואים כי שוחררתי כחוק! כי הצבא אמר שהוא לא צריך אותי!".</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צודקים לגמרי.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הצבא באמת לא זקוק לכם. זאת אומרת, אם היה לו שכל (ואין לו, כי זה צבא) הוא היה מביא את חלקכם להיות תורני חדר אוכל או נהגי רכב מנהלתי או מניילני מפות או כל תפקיד טיפשי אך נחוץ אחר שבגדוד חי"ר או שריון צריך להחזיק בשבילו לוחם מילואים שלא יוצא הביתה כדי לבצע אותו, אבל עדיין - אתם צודקים. אף אחד לא קרא לכם, ובמקרה של נשים שמעתי על אינספור בנות איכותיות ומלאות מוטיבציה לעשות מילואים שפשוט נדחות כי לצה"ל לא בא להתעסק עם הניירת של לשבץ אותן באיזו אוגדה. אחת כזאת שרצתה לעשות מילואים כי הייתה קצינה מורעלת היא אמא של הבנות שלי.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז אני שואל אתכם - אם כבר היום כמעט 30% מכל מחזור גיוס מקבל פטור בלי ללכת לקב"ן כי לצבא אין צורך בעוד חיילים שיגיעו בשעה 8 וילכו הביתה בשעה 5 והדבר המשמעותי ביותר שהם עושים כל היום זה לבחור לוקיישן לארוחת הצהריים עם שאר המשרד - למה צריך חרדים בצבא? במה תתרום לנו דיוויזיה חרדית? מה התועלת בעשרות אלפי חיילים שלא יכולים לשרת בקרבי (כשרות, תנאים, צניעות - יו ניים איט. זה ממש לא בשבילם כמו שזה ממש לא בשביל מי שמכריז על עצמו כפציפיסט או סתם מישהו שלא חי טוב עם מסגרת נוקשה)? למה אנחנו צריכים להכניס לצבא עשרות אלפים שעבורם המפקד הוא ממש לא הקובע היחיד והרב קובע יותר?</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז זהו, שאנחנו לא.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל בשבת האחרונה יצאו עשרות אלפים (ושוב, סטטיסטית, הרוב המכריע בין אלו מהם בגילאים 21-40 לא עשו דקה מילואים מאז שהשתחררו מהצבא) ודרשו לגייס ת'דוסים האלה. אלה עם הבגדים המוזרים והמנהגים המשונים שחיים מקצבאות. אלה, המנוולים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עצרתם לרגע לחשוב למה זה צץ פתאום, כל העניין הזה של גיוס החרדים? מאיפה זה בא פתאום? למה עכשיו?</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחזיר אתכם כמה חודשים אחורה בזמן. שאול מופז נבחר לראשות קדימה ומצהיר כי יוביל את המחאה החברתית הקיץ. הוא קורא לה הדבר החשוב ביותר שיש על סדר היום. הוא נשבע שהמפלגה שלו תניף את הנס הסוציאל דמוקרטי.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עוברים כמה שבועות וביבי מכריז על הקדמת הבחירות. מופז רואה את הסקרים שמנבאים לו להיות מובטל קרוב לוודאי אחרי סיום ספירת הקולות. הוא וביבי סוגרים קואליציה של 94 ח"כים - עם 40 (!) שרים וסגני שרים - אבל אבוי! מה עושים עם ההבטחות למופז חברתי? ואיך ביבי נפטר כמה שיותר מהר מניצני הדיבורים על הפגנות צדק חברתי גם בקיץ 2012?</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הפתרון הוא הפתרון הישראלי שעובד נהדר מאז 1948: בואו נשסה את האזרחים זה בזה, ובעודם נועצים שיניים איש בבשרו של אחיו, לאף אחד לא יהיה זמן או כוח או עניין להפנות שוב דרישות כלפי הממשלה כפי שהיה בקיץ הקודם. היות והפניית הזרקור כלפי ערביי ישראל נתפשת כמשהו שיסייע לאיווט ליברמן (ואין שום דבר שמפחיד את נתניהו יותר מהתחזקות נוספת של מנכ"ל משרדו לשעבר), והיות והשמאלנים גם ככה נרמסים מדי יום ותחת כל עץ רענן (לפרטים: מירי רגב), והיות והמתנחלים גם ככה מרירים על הממשלה (גבעת האולפנה, מגרון ושאר מאחזים שעומדים לפני פינוי ו/או ניסור) נותרנו עם שבט אחד אחרון שאפשר להאשים בכל - החרדים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הדוסים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלה שהולכים עם ארוך ומגבעת גם בחום יולי אוגוסט.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרי אף אחד לא אוהב את הדוסים, נכון? לבבות החילונים כבר הוכשרו לשנוא אותם בימי טומי לפיד ז"ל, והימין הדתי אף פעם לא אהב אותם כי החרדים תמיד הסתכלו עליהם מלמעלה, כאילו שהם - אנשי ארץ ישראל השלמה, אלה שנאחזים בכל גבעה סחופת רוחות בשומרון - לא מספיק דתיים. לא מספיק אדוקים. לא מספיק יהודים מאמינים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכך סומנה לה מטרה, וגם אם אינני מדייק בפרטים (יובהר מיד: מדובר בהנחות שלי. אמנם כאלה שקיבלו אישוש פה ושם, אך עדיין - מעולם לא ראיתי פרוטוקול של איזו ישיבה לילית שמאשר את ההנחות האלה שחור על גבי לבן) &nbsp;אין לי ספק שכך החלה את דרכה ועדת פלסנר.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועדה שנועדה לספק אליבי לשאול מופז על הצטרפותו הדי פאתטית לממשלה בזגזוג המי-יודע-כמה, ובנוסף לאפשר לנתניהו להסיט את אש הביקורת על המצב הכלכלי חברתי במדינה מעצמו תוך שהסאבטקסט הוא להסית כלפי קבוצה שלמה באוכלוסיה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין יותר פשוט מזה. הספין המושלם. השמאל מבסוט, הימין מתמוגג - כולם מאושרים. כולם, כולל הרבה יותר מ-80% מהאוכלוסיה שאמורה לחלוק איתי בנטל המילואים (מאז שהשתחררתי בשנת 1998 עשיתי בכל שנה 35 ימים בממוצע) ולא עושה את זה, אבל מלינה על אלה "שלא נושאים בנטל".</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז הנה כמה הערות לסיום:</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">1. אני לא מרגיש פראייר שאני עושה מילואים. אני מאוד כועס על זה שלא תומכים כראוי במשפחה שלי בזמן שאני שומר על המדינה, ואני מאוד כועס על זה שהפיצויים ("מענקים") שנותנים לנו עבור השירות לא מתחילים לכסות את ההוצאה המשפחתית שנגרמת כשצבא ההגנה לישראל קורא לי. גיוס חרדים לא יסייע לי בזה. ממשלת ישראל אחראית לכך.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">2. אני מרגיש מאוד פראייר בגלל שאני לא יכול להרשות לעצמי לשלם מקדמה כדי לקנות דירה ממוצעת של שלושה חדרים במדינה שלי. גיוס חרדים לא יסייע לי בזה. ממשלת ישראל אחראית לכך.</span></div><div><br /> </div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואתם, חברות וחברים - אל תיפלו לספין הזה שבו משסים אותנו קבוצה נגד קבוצה: שמאל וימין, חרדים וחילונים, ספרדים ואשכנזים, יהודים וערבים, פריפריה ומרכז או כל חלוקה אחרת שמתבססת על סממן קבוצתי/שבטי כלשהו.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש לנו ממשלה. היא אחראית לכל. זה בדיוק התפקיד שלה, ולשם כך היא נבחרה. אין אף קבוצה באוכלוסיית ישראל שאשמה בכך ש"המצב" (הביטוי הגנרי לכל דבר רע במדינה) הוא "כמו שהוא".</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גיוס חרדים זה ספין מטופש. לא יותר מזה.</span></div><div><br /> </div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עם חכם דורש צדק חברתי. עם חכם רואה דרך התעלולים של פוליטיקאים שלא נותנים לו מספיק קרדיט שיבחין בטריק שנעשה לו.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אל תתנו לביבי ומופז לעשות אתכם מטומטמים. אל תסכימו להיות פראיירים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אל תהיו הפראיירים של ממשלת ישראל.</span></div></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-48463840763150045332012-07-03T14:48:00.001+03:002012-07-03T14:49:36.830+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בני אדם זוכרים מעט דברים מהילדות המוקדמת שלהם. בדרך כלל, וזה די הגיוני כשחושבים על זה, אנחנו זוכרים בעיקר דברים שראינו או חווינו אינספור פעמים - הסלון הישן בבית ההורים, הקרוסלה שאהבנו בגן הציבורי, ריח אוכל שהיה מתבשל בבית. דברים כאלה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחד הדברים שאני זוכר הוא את המספרה. היא הייתה בסמטה שיצאה מהרחוב הראשי של מרכז העיר, והיה שלט מואר קטן שהפנה אליה. בראשית שנות השמונים אנשים לא היו צריכים להרים עיניים מהסלולרי שלהם, כי פשוט לא היה. גם השלטים היו סטנדרטיים להפליא ובעיקר סיפרו מה יש בחנות בלי להשתמש בכל מיני שמות באנגלית. על החנות שמכרה לחם היה כתוב "מאפיה". על החנות שמכרה בגדים כתבו "הלבשה", ועל השלט הקטן שהפנה מהרחוב הראשי היה כתוב מספרה, עם מספר טלפון בן שש ספרות.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שביל של מרצפות שהונחו ברישול על חול כדי שאנשים לא ידרכו בבוץ הוביל לתוך הסמטה. חלון גדול הראה את המתרחש בפנים. ארבעה כיסאות עור בצבע אדום כשבראשם מין תומך ראש ממתכת ולמרגלותיהם שתי חתיכות מתכת מעוצבת הפונות זו לעבר זו בשביל הרגליים. הכיסאות ניצבים מול מראה גדולה, וליד המראה שידה ועליה מספריים גדולים ממתכת, תער מתכת מתקפל בצורת "ר" (אלו ימי טרום איידס. תער חד פעמי לא היה דבר מוכר), וליד כל אלה מברשת שיער ומסרק פלסטיק. מאחורי הכסאות ספה ארוכה, גם היא בצבע אדום ועשויה מעור, לאורך כל הקיר מתחת לתמונה המראה קרב ימי בסגנון טרפלגר עם ספינות שסיפון התותחים שלהן מעלה עשן כי יתכן וירו כרגע מטח לעבר האויב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הספרים היו כולם בני משפחה אחת. הזקן הרומני שהקים את המספרה, החתן שלו, ושני הבנים שלו. ד' היה הספר שלי מאז ומעולם. גם אבא היה מסתפר אצלו קבוע, והם היו מדברים רומנית כשרצו שלא אבין - ובאמת לא הבנתי. כשתורי היה מגיע, ד' היה שם כרית שחורה ועשוית עור שהיה נעוץ עליה עם ניטים זהובים על הכיסא של הגדולים, כדי שאשב. הרגליים שלי היו על הכיסא, והוא היה מספר אותי. קודם כל היה שם עליי את הסינר השחור בגודל של ילדים, ואז היה סוגר את הכפתור מאחור.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרגע הראשון לתספורת תמיד היה מפחיד. קול הציוץ שמשמיעים המספריים עם פתיחתם היה מותח אותי כמו קפיץ, אבל הוא היה שם יד על הכתף שלי, ושואל אותי שאלות על היום שלי. איך היה בגן, ומה למדתי בבית הספר, ומה שלום אחותי ומה עם אמא. הוא לא הכיר אותן באמת. זו הייתה מספרה של בנים, לא של בנות, אבל אני לא ידעתי וגם לא היה אכפת לי. הוא דיבר איתי כל הזמן.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולא היה צריך לומר לד' איך לספר אותי. הוא ידע לבד. שם את הכרית, ואני הייתי מטפס עליה, והוא היה שם את הסינר וסוגר את הכפתור והשיחה הייתה מתגלגלת, ופה ושם היה אומר לאבא משהו ברומנית והוא היה צוחק ואני לא הבנתי ואז היה מחזיר אליי את מלוא תשומת הלב.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכשגדלתי, וכבר הייתי בא להסתפר לבד, כבר לא היה מוציא יותר את הכרית. כבר הגעתי עד חתיכות המתכת שפונות זו לזו שנמצאות בתחתית הכיסא. ושוב היה שואל מה שלומי, ומה חדש, וקול הציוץ של המספריים כבר לא הפחיד יותר. ופעם אחת, כשהייתי בן 14 החלטתי להחליף תספורת כי נמאס לי מלעשות את אותו הדבר מאז שהייתי ילד. שאלתי אותו מה לעשות. אמר לשבת, כי לד' לא צריך להגיד איך לספר. הוא יודע לבד.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יצאתי מהמספרה באותו יום עם אותה תספורת שאני עושה עד היום.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשהתגייסתי, הקפדתי להגיע למספרה ולד' אחת לחודש. לפעמים, כשלא הספקתי כי קיבלתי שעות ביציאה, הייתי מסתפר ביום שישי בתחנה המרכזית בבאר שבע. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה התיישבתי בכיסא. הספר שם לי את הסינר, ואת הנייר ששמים על הצוואר, ועמד. ואני לא הבנתי למה הוא לא מתחיל לספר. "מה אתה רוצה?", שאל אותי. "להסתפר", עניתי. "אבל איך אתה מסתפר? מה לעשות לך?" הוא שאל, ואני לא ידעתי אפילו איך קוראים לתספורת הזאת ואיך מתארים אותה, כי לספר אמיתי לא צריך להגיד. הוא יודע לבד.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ד' הפסיק לספר בגלל מחלה שתקפה אותו בזמן קצת לפני שהשתחררתי משירות סדיר. ההורים בדיוק עברו למודיעין. יום אחד, כשחזרתי מהצבא, אבא אמר שמצא מספרה חלופית. אני זוכר שהזדעזעתי מהמחשבה להסתפר במקום אחר. הרי אמנם ד' כבר לא שם, וגם אבא שלו פרש מזמן, אבל גיסו ואחיו עדיין במספרה ההיא, ומספרה לא עוזבים סתם כך.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבא נתן את התירוץ האולטימטיבי והזכיר לי שאין לי רשיון ושאין לו כוונה להסיע אותי חצי שעה עד המספרה ההיא, והסתפרתי לראשונה אצל הספר החדש, גם הוא ד'. במספרה שלו לא היו כסאות עור מאסיביים עם משענת ראש מתכתית, אלא כסאות נעימים וקלילים כאלה, מודרניים. במקום השידה הגדולה על הרצפה היו מדפים "צפים" עם כל הציוד. על תער ממתכת אין מה לדבר - הכל חד פעמי. הכל חדיש.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכשהפעיל את מכונת התספורת שוב נמתחתי בכיסא כמו שעשיתי כמעט 20 שנה קודם לכן. והוא הניח יד על הכתף, ושאל מה אני עושה בצבא, ומה אחותי עושה ומה אמא. והוא הרי לא באמת מכיר אותן, כי זו פעם ראשונה.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והסתפרתי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומאז אני אצלו. כבר כמעט 15 שנה. וכשאני בא אליו, אני לא צריך להסביר איך אני מסתפר, ולא צריך לומר דבר. פשוט מתיישב, והשיחה קולחת בזמן שהוא מספר אותי ואני מספר לו. ובואו נודה על האמת - השיער כבר לא מה שהיה פעם ופה ושם ניכרים מפרצונים שאני חושש שיהפכו בעוד עשור למשהו בסדר גודל של המפרץ הפרסי, אבל הוא מספר כרגיל. לא מדברים על זה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והוא יודע מה קורה איתי, ואיך אבא שחלה מאז מרגיש (גם הוא עדיין מסתפר אצלו), ומה עם אמא ומה עם אחותי וכן, גם מה עם הבנות שלי. והסתפרתי אצלו בסוף הצבא, והסתפרתי אצלו לפני הבחירות ההן שניצחנו באוניברסיטה, ולפני המבחנים לעבודה, ולפני החתונה שלנו (ובאתי בבוקר החתונה ל"תיקונים וג'ל" כהגדרתו), ויום לפני תאריך הלידה המשוער של כל אחת מהבנות (כדי שלא יראו אותי לא מסודר כשהן נולדות, כי זה עלול להבהיל אותן), ובכל חודש - למרות שהיום אני גר חצי שעה נסיעה מהמספרה שלו. כי ספר לא מחליפים. כי על ספר אמיתי, כזה שלא צריך לומר לו דבר, לא מוותרים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומחר יש פגישה חשובה אז הייתי חייב להסתפר, ועם כל הבלאגן של עבודה והכל לא היה לי זמן להגיע אליו. אשתי אמרה שכדאי לי להסתפר אצל ספר אחר. היא אומרת כבר שנים שמגוחך בעיניה לנסוע 30 ק"מ לכל כיוון כדי להסתפר. טוב נו, היא לא מבינה. יש לה שיער ארוך.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והלכתי לספר אחר. זה הרגיש כמו להירשם לשירות הכרויות כשאתה במערכת יחסים זוגית בריאה. זה הרגיש לא נכון. זה הרגיש קצת כמו... כמו בגידה. ונכנסתי לספר ההוא שבכלל הגדיר את עצמו כמעצב שיער והתיישבתי. והוא הביט בי דרך המראה, ואני הבטתי חזרה - והוא שאל איך ארצה להסתפר. ולא ידעתי איך מסבירים. ניסיתי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האמת? יצא... לא משהו. לא כמו אצל ד'. ככה זה כשהולכים לספר מזדמן.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי ספר אמיתי זה ספר שמכיר אותך. שיודע עליך הכל, ויודע כל מה שאתה צריך, ונותן לך לדבר כשאתה צריך ומדבר איתך כשאתה רוצה לשתוק. ספר אמיתי לא עוזבים אף פעם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מי שלא מכיר ספר אמיתי לא יבין זאת לעולם.</span></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-37550976862597567612012-07-01T10:29:00.002+03:002012-07-01T13:34:38.828+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><i>זה פוסט ממש קצר שמסכם את כל מה שרע בעולם העיתונות, ומסכם מהו צדק חברתי. אמש התקיימה בירושלים הפגנה כחלק מהמחאה החברתית. מיותר לציין שהופתעתי כשאתר עיתון הארץ פרסם תמונות שצילמתי בה, ללא הסכמתי (הם אפילו לא ביקשו) ו"תמורת קרדיט". בשביל למנוע דברים כאלה הקמנו את ארגון העיתונאים. בשביל למנוע רמיסת זכויות של האזרח מול תאגידים, אנשים יוצאים להפגין. הנה המכתב שנשלח הבוקר לעיתון הארץ, כלשונו</i>:</b></span><br /> <div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>-מבלי לפגוע בזכויות-<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">לכב'&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; 01/07/12<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">מערכת עיתון הארץ<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><u><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">תל אביב<o:p></o:p></span></u></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">הנדון: <u>דרישת תשלום</u><o:p></o:p></span></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">א.ג.נ,<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">ביום 30/06/2012 התקיימה הפגנה בירושלים כחלק מהמחאה החברתית. הח"מ צילם מספר תמונות במהלך ההפגנה לשימוש פרטי, וחלקן הוצג בחשבון הטוויטר <u>הפרטי</u> של הח"מ, שעיתונכם אינו נמנה על עוקביו.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">מעולם לא התרתי שימוש מסחרי בתמונה כלשהי מהתמונות שצילמתי, אתר האינטרנט של הארץ מעולם לא פנה אליי כדי לבקש רשות להשתמש בתמונה כנ"ל, וממילא היתר שכזה מעולם לא ניתן. יתרה מכך: כאחד מחברי ארגון העיתונאים בישראל, אני מסרב בכל תוקף לנוהג הנפסד בו כלי תקשורת מפרסמים חומרים של עיתונאים "תמורת קרדיט". עם כל הצער והאמפתיה שאני חש כלפי הקשיים בהם נמצא עיתון הארץ, אם רוצים ממני נדבה - המינימום הוא לבקש (ולא, לא הייתי מסכים לתת לכם או לכל כלי תקשורת אחר תצלום בחינם – בשביל זה יש צלמי עיתונות, וגם להם יש זכות להתפרנס).<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">מצ"ב צילום מסך מאתר האינטרנט של עיתון הארץ כפי שצולם בשעה 00:29 בלילה שאחרי ההפגנה:<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjwQlhzqUtFflmG1Vqt74ewCYd4u34aDfFCRXhyFbciGSiViTaFeNCu-4nwxuCJHEaDqLJVXVWZOAZrigs9hajyhU-AOxlT34uIZXWc8drvqu31mTfFayW5Y3hR23FISpDI1dKZcowiy3Q/s1600/123.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjwQlhzqUtFflmG1Vqt74ewCYd4u34aDfFCRXhyFbciGSiViTaFeNCu-4nwxuCJHEaDqLJVXVWZOAZrigs9hajyhU-AOxlT34uIZXWc8drvqu31mTfFayW5Y3hR23FISpDI1dKZcowiy3Q/s400/123.png" width="400" /></a></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">הקרדיט "צילום: חיים הר-זהב, טוויטר", אינו מותיר מקום לספק שאכן מדובר בתמונה אותה צילמתי.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">היות ולא קיבלתם כל רשות להשתמש בחומרים שלי, אבקש כי ישולמו לי בתוך שבעה ימים סך של 175 שקלים חדשים עבור תצלום זה, <u>וכי הנ"ל יוסר לאלתר מאתרכם</u>. התשלום לא יהווה אישור שימוש בדיעבד בתמונה, אלא פיצוי עבור השימוש בחומרים שלי כמו גם תשלום עבור יום הצילום בו החלפתי שלא מרצוני את הצלם שלא שלחתם מטעמים כאלה או אחרים שאינם מענייני.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">את הסכום על הפרסומות מימין ומשמאל לתמונה עיתון הארץ קיבל – אין שום סיבה שהתוכן שנמצא ביניהן לא יהיה בתשלום גם כן. זה מרתיח הן אידיאולוגית והן פרקטית. זו עשיית עושר שלא במשפט.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">יובהר מיד: זוהי הודעה ראשונה ואחרונה בה יזדמן לכם לסיים את הפרשיה בסכום נמוך ואסכים להתייחס אליה כ"אי הבנה" אם תתחייבו שלא לחזור על כך לעולם. באם לא ישולם הסכום בתוך שבעה ימים, בכוונתי לתבוע את העיתון על גניבה של קניין רוחני והפרת זכויות יוצרים בנוסף לעלות על יום עבודה של צלם.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אנא צרו איתי קשר בהקדם, כדי להעביר אליי סכום זה ולחסל בכך את הפרשה.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">בברכה,<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">חיים הר-זהב</span><br /> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><b><i>עדכון (10:54): כחצי שעה אחרי ששלחתי את המייל קיבלתי טלפון מעיתון הארץ. הם התנצלו וביקשו פרטי חשבון כדי להעביר את הכסף. המסקנה: אל תוותרו על הזכויות שלכם. את הכסף אתרום בשמחה לפעילות ארגון העיתונאים.</i></b></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /> </div></div></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com9tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-29166080294699317492012-06-20T21:01:00.000+03:002012-06-20T21:01:41.867+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עולם התקשורת הישראלית מצטמצם. קורס לתוך עצמו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם בגלל שורת הפתיחה אתם מצפים לפוסט על חופש העיתונות, דמוקרטיה, חשיבותו של הפלורליזם התקשורתי לשיח הציבורי או כל דבר אחר שלומדים בקורסי המבואות של הפקולטה לתקשורת - לא תמצאו את זה פה. אני מצטער, אבל זה לא פוסט על אקדמיה ועל ההוגים שדנו בתקשורת ההמונים, ועל תיאוריות מופשטות, גם אם הן נכונות ומדויקות וחשובות.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הפוסט הזה הוא על הישרדות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היום הייתי בכנסת. הלכתי לצלם כתבה על דו"ח מבקר המדינה בעניין השרפה בכרמל. בין ראיון לראיון פרפרתי בין הלשכות השונות למזנון, ושוחחתי עם ח"כים כדי שיתמכו בהצעת החוק שתאפשר לחדשות בכבלים, מקום העבודה שלי, להמשיך ולהתקיים. ב- 31/12 נגמרת הוראת השעה שמאפשרת לנו לחיות. אם לא יעבור החוק, בסוף השנה אנחנו הופכים להיות משפחה שיש בה מפרנסת יחידה - אשתי. אני בוועד, הסברתי לחברי הבית שמכירים אותי עוד מימיי ככתב בכנסת. אם לא תתמכו בחוק אני ועוד 119 עובדים הולכים הביתה. צריך שתצילו אותנו. חייבים. בבקשה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחד הכתבים ניגש אליי. אחד שאני מכיר היטב, ויודע שהאתיקה העיתונאית היא נר לרגליו. בחיים שלו לא תיקן כתבה כי מישהו דרש ממנו "לא להרגיז מישהו". לקח אותי הצידה ואמר לי שקיבל טלפון מהמערכת. הבהירו לו שבמהלך סיקור דו"ח המבקר, דו"ח שצלב את שר הפנים ושר האוצר, שלא ייתן דגש לביקורת כלפי שטייניץ. המערכת צריכה טובה מהאוצר כדי לשרוד. זה לא הזמן לריב איתם, הדגישו בפניו. "אני מתבייש", הוא אמר, "אבל איזו ברירה יש לי". אין לך. עניתי לו. תעשה מה שאומרים לך. תוריד את הראש, קח נשימה עמוקה ותקווה שהגל העכור יעבור כמה שיותר מהר, כדי שתוכל להרים את הראש ולנשום אוויר נקי.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אמרתי, ולא האמנתי שאמרתי. הרי אני רוצה לחשוב על עצמי במונחים של אתיקה עיתונאית. רוצה לחשוב שאנחנו אמיצים כמו וודוורד וברנסטין. מפרסמים את כל מה שראוי לפרסום, ללא מורא וללא משוא פנים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בצהריים חברה טובה סימסה לי שבהארץ מדברים על הימים האחרונים של העיתון. חבר ממעריב שפגשתי היום שמח שראה ששמו לא פורסם בין עשרות המועמדים לפיטורים, אבל לא מעט חברים שלו מופיעים ועוד איך. אחר הצהריים קיבלתי טלפון בהול ממישהי שעובדת שם, והשם שלה מופיע, והיא מבקשת להצטרף לאיגוד כי היא חייבת שיגנו עליה בשימוע - "תגיד כמה זה עולה", היא אמרה, "אני אשלם". זה לא עולה, אמרתי לה. רק תשלחי לי את טופס ההצטרפות. נעזור, הבטחתי, ומיד תיקנתי: נעשה כל מאמץ לעזור.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שתי קומות מתחת לדסק שלי, בדסק של חדשות 10 בירושלים כולם בדיכאון, מספרים לי. כל עובדי המערכת מחשבים את קיצם לאחור. אחד הצלמים מספר שבדסק הראשי בגבעתיים, מי שיכול כבר בודק מה הסיכוי למצוא עבודה אחרת. כן, כרגע נראה שרובם ניצלו מהסבב הזה של הפיטורים, אבל לך תדע אם חודש הבא לא יתחיל סבב נוסף.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחרי שיחה עם עוד ח"כ אני מקבל טלפון ממישהי מאחד העיתונים. אומרת שמדברים אצלם על לשחרר שליש מהמערכת. שואלת כמה אנשים חסרים כדי להקים ועד. אולי ועד יצליח להציל שם כמה אנשים, היא אומרת.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"מה הוועד שלכם יעשה?" שואל אותי אחד הכתבים על מה שקורה במעריב ובחדשות 10. אני מסביר, בטון הכי מלא ביטחון שאני יכול, שמרגע שהעובדים מאוגדים יש להם את האפשרות לקיים מו"מ. לנקוט בפעולות. לעשות צעדים ארגוניים. הוא עובד באחד העיתונים שבהם עוד לא הקמנו ועד. עדיין מתלבט אם להצטרף לאיגוד או לא. "ותצליחו?", הוא שואל, "תצילו עובדים מפיטורים?". אני מקווה, אני אומר לו. לעזאזל, אפילו סיכוי קטן לחיות זה טוב יותר ממוות ודאי, לא?</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואני? הראש שלי בכלל בעניינים שלי. במקום העבודה שלי. בחוק שצריך להאריך כדי שהעובדים אצלנו לא ילכו הביתה. לך תכיל את הצרות של כולם. הרי מה אני? כולה שכיר. פועל. אחד כמו כולם.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רק אחד שמנסה להתפרנס בכבוד. לא יותר מזה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ושוב מפרפר. ועוד שיחה עם עוד ח"כ חשוב ובעל השפעה. תבין, אני אומר לו, חדשות בכבלים זה חשוב. אנחנו היחידים שעושים אייטמים על הפריפריה כל יום. רק אצלנו שומעים על חצור הגלילית ועל גני תקווה ועל מצפה רמון, בלי שיהיה שם רצח או איזה אסון אחר. באמת שאנחנו חשובים. תתמוך בנו. זה חשוב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז, בא הרגע הכי קשה שהיה לי לאחרונה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ליד מזנון הח"כים פגש אותי ח"כ מהקואליציה. עמדתי שם עוד שלושה כתבים כשהוא ניגש אלינו, כולו מחויך. "קשה לכם באיגוד, הא? מפטרים עיתונאים", הוא אמר לי. "כמה עשרות במעריב. מפטרים בהארץ. תגידו תודה לדפני ליף כי זה בזכותה. בזכותה אין מפרסמים. בוא נראה אתכם מעודדים שוב את המחאה כמו בקיץ הקודם".</span><span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;">&nbsp;</span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;"><br /> </span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;">מפטרים עשרות אנשים. מקום העבודה שלי גם הוא בסכנה. אנשים יוצאים לשוק שלא צריך אותם כי הוא מוצף ממילא, והוא מחייך. מחייך, ונותן צ'אפחה כזאת של "איזה קטעים איתי". וכל מילה שלו דוקרת בחזה. כל הברה שלו היא סטירה. כל צליל הוא רעש המכה שמקבל עובד שקיבל היום טלפון שמזמין אותו לשימוע.</span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;"><br /> </span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;">כי העולם שלנו מצטמצם מאוד. כי העיתונאים בישראל חלשים. מאוד חלשים. כי מנהלים שמתקשרים ואומרים לא לסקר משהו, זה דבר נורמטיבי כי כולם צריכים להתפרנס. כי אם יש חרם מודעות כי איזה עיתון הרגיז איזה טייקון, העיתונאים יהיו הראשונים שיפוטרו, ובד"כ יפטרו קודם כל את אלה שהרגיזו את בעל ההון, כדי לשלוח מסר של פיוס. הי, אם כבר חייבים לפטר מישהו, עדיף לפטר את אלה שמעצבנים את העשירים, לא?</span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;"><br /> </span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;">ואתה שומע את כל הדברים האלה כי אתה באיגוד, וכי ארגון העיתונאים נלחם היום באיזה מיליון חזיתות בו זמנית כדי להציל את מה שיש, בקרבות בלימה מתישים ונואשים נגד חיסול העיתונות. וכי אתה חלק מזה. שדר שאני מאוד אוהב אמר לי היום שזה נהדר שהקמנו איגוד, אבל איחרנו בעשר שנים. שזה נגמר. שהעיתונות מתה. שהעולם שלנו רק ילך ויצטמצם.</span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;"><br /> </span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;">יש מצב שהוא צודק. האמת? רוב הסיכויים שהוא צודק. אבל אני חייב להאמין שיש סיכוי שנציל את עצמנו. שאם נהיה מאוחדים תחת אותו דגל ועם אותן מטרות ואותה מחויבות הדדית של אנשים אחד כלפי השני, נוכל לשרוד את התקופה הזאת. חייב להאמין. בלי זה, למה לטרוח בכלל.</span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;"><br /> </span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;">בכל פעם שבה אני ניגש לעוד ח"כ, ואומר לו "תעשה טובה. זה 120 עובדים. תתמוך בהארכת את החוק של החדשות בכבלים. זה חשוב. בבקשה", אני מאמין שזה משפיע. בכל פעם בה אנחנו מצרפים עוד מישהו לאיגוד, אני מאמין שזה משפיע. בכל פעם שבה אנחנו מקימים ועד בכלי תקשורת שלא היה בו ועד מעולם, אני מאמין שזה משפיע.</span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;"><br /> </span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;">העולם שלנו, עולם העיתונות, מצטמצם. הוא הולך ונלחץ לתוך עצמו, נשאב לאיזו נקודה קטנטנה אחת והולך וקטן. בכל פעם שבה אנחנו עושים למען עצמנו ומקימים ועד, אנחנו מרחיבים אותו. קצת, לא בקצב שמשתווה לקצב ההקטנה - רחוק מהקצב ההוא - אבל מגדילים.</span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;"><br /> </span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;">חייבים להאמין בזה. </span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;"><br /> </span></span><br /> <span style="color: #333333; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="line-height: 17px;">אחרת, באמת מה הטעם בהכל.&nbsp;</span></span></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-36077532500032713572012-06-09T21:40:00.000+03:002012-06-09T21:40:44.219+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הייתי בן 14 כשחנכו את בית הכנסת שאת שמו אינני יודע.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סבא וסבתא שלי גרו בבניין הראשון בשיכון סלע בראשון לציון. כשעברו לשם התלהבו מזה שמול הבית שלהם יש פארק מגודר עם ברושים. לקח להם בערך שבוע להבין שמדובר בחלק מבית העלמין העירוני, ושזו החלקה הצבאית המטופחת שלו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זו הייתה שכונה שהורכבה מבתי עמידר שנבנו בראשית שנות ה-60 של המאה העשרים כדי למצוא מקום מגורים לחלכאים ונדכאים שעלו לארץ באותם ימים. הימים היו ימי מדינת הרווחה, ועולים חדשים שהגיעו לארץ עניים קיבלו מהמדינה סל קליטה נדיב וקורת גג. היו שם שלוש אוכלוסיות עיקריות: מצרים שעלו בשנות החמישים, ומרוקאים ורומנים (כמו סבא וסבתא שלי) שבאו בתחילת שנות השישים. שכונה קטנה ומנותקת משאר העיר. אולי 20 בניינים מקצה לקצה.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלו היו בתים בני שלוש קומות, כשבכל בניין שתי כניסות ובכל קומה שתי דירות של שני חדרים. דירות פיצפונות. קורת גג ותו לא. לא היה בהן גרם של פאר או השקעה. כשהסתכלת על מסגרת התריסים במרפסת, יכולת לראות בעדם את ניירות העיתון שהודבקו בטיח לקיר כדי לתת עוד אטימה מפני הקור. המרפסת לא הייתה מרפסת לנוי. זו הייתה מרפסת שימושית, כדי לתלות בה את הכביסה. סבתא שמה שם את מכונת התפירה שלה, את הזינגר, עם השולחן המאסיבי שיועד בדיוק למשימה הזאת. על השולחן היו מוטבעים סרגלים שונים כדי להקל במדידה ובגזירה. במגירה הקטנה שהייתה מתחתיו התחבא הצעצוע מספר אחד בבית של סבתא וסבא שלי: מגנט גדול בצבע אדום, ממש כמו בסרטים המצוירים. אני ואחותי נהגנו לייצר מגדלים מהמחטים וסיכות הביטחון שסבתא החזיקה שם, כשכולם מחוברים למגנט הזה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מול הבניינים היו שטחים גדולים שכנראה תוכננו להיות מדשאה - הרי מדובר היה במגורים לפועלים, ובראשית שנות השישים חשבו שפועלים צריכים גם לנפוש בתום יום העבודה - אבל בגלל שמדובר היה באוכלוסיה ענייה מאוד מה שצמח שם היו קוצים גבוהים שהוריקו בחורף והצהיבו בקיץ. את הטיח שכיסה פעם את הבתים קשה היה לזהות. כולם היו בצבע צהוב-אפור-מתקלף שכזה. בימינו היינו קוראים לשיכון סלע פשוט סלאמס. בניגוד לשכונה שבה אנחנו גדלנו, כשהיינו ישנים אצל סבתא וסבא שמענו רעשים של מוזיקה שבוקעת ממכוניות וצרחות של זוגות שרבים, כמו אמא של זמירה ואריאלה שגרו קומה מתחת לסבתא ומספרים שיום אחד פשוט עזבה את אבא שלהן וברחה לאילת. לימים יספרו שעבדה במקצוע העתיק בעולם, אבל הייתי קטן אז סבתא הסבירה לי שאמא של זמירה נסעה ולא יודעים מתי היא תחזור. על כל החלונות בבתים שמו סורגים, כי סבתא אמרה שיש נרקומנים גנבים. לא ידעתי מה זה נרקומנים, אבל ידעתי שיש גנבים בעולם (שמסתובבים עם בגדי פסים, כמובן), אז הכל נשמע לי הגיוני.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בשנות השמונים, בגין עשה שיקום שכונות. בגלל ששיכון סלע היה כל כך מוזנח, הם היו בין הראשונים לקבל זכויות לשפץ את הבתים. הציעו לדיירים לבנות עוד חדר, ואז להגיע לדירת פאר בת 3 חדרים בסלאמס. סבתא לא רצתה לשפץ. לא עניין אותה. לה ולסבא דירה 2 חדרים הספיקה. הדייר מעליה רצה לשפץ, והיא חתמה לו שזה בסדר מבחינתה. מאותה שנה, אי שם באמצע שנות השמונים, כל הבתים בשיכון סלע נראו כמו פרוייקט שהקבלן לא סיים - קוביות בטון בקומה השנייה והשלישית של העמידרים, שעומדות על כלונסאות בטון. אלו היו החדרים שבנו בדירות הגבוהות, כשבדירות הנמוכות לא רצו להרחיב. מין חדרים פורחים באוויר שכאלה. מובן שרובם לא נצבעו והיו בצבע אפור-בטון. את חומרי הבניין השאירו על המדשאות המוזנחות, ומאותו רגע אפילו מעט הצמחייה שהצליחה להכות שורש מתה סופית. הירוק החורפי והצהוב הקייצי התחלפו באפור תמידי. אף אחד כבר לא השלה את עצמו שהפועלים שאמורים היו לגור בבנייני העמידר צריכים לנפוש בסוף היום. הנראטיב במדינה השתנה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל זה לא הפריע לסבא וסבתא. הם שמחו בחלקם. הם גרו באותה עיר איתנו (גם אם במרחק של 8 ק"מ מהבית שלנו), וסבתא הייתה מגיעה כל בוקר כדי לשמור עליי ועל אחותי, ולשלוח אותנו לגן ולבית הספר. היא גם הייתה הבייביסיטר שלנו עד שאמא ואבא חזרו מהעבודה. בגלל שהם היו דתיים כל חייהם, כשהיו צריכים לשמור עלינו בשבתות סבא התעקש לבוא ברגל. סבתא לא יכלה לבוא בשבתות כי באושוויץ ריסקו לה את הרגל והיא צלעה וסבלה מכאבים עד יומה האחרון.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הם לא היו דתיים "כבדים". הם היו יהודים כמו שיהודים היו בגולה. כאלה שחוגגים את כל החגים, ושומרים את כל המצוות, ואוכלים רק כשר ולא מדליקים כלום בשבת. אבל הם לא היו מה שאנחנו מגדירים היום כ"דוסים". לסבא שלי הייתה כיפה שחורה, אבל רוב הזמן היא הייתה או מתחת למגבעת שנות השלושים כזאת, או שהיה מחליף אותה בקסקט שנהג לחבוש רוב הזמן.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא הפריעה לו השכונה, ובטח שלא הפריע לו לשמור עלינו בשבתות. רק דבר אחד ניקר לו במוח: לא היה לו בית כנסת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זאת אומרת, היו בתי כנסת בשכונה - המצרים בנו בית כנסת גדול ומפואר, כי הם היו הראשונים שבאו לשכונה. אבא של זמירה היה מתפלל שם. וגם למרוקאים היה בית כנסת. הם קיבלו תמורה מאיזה מישהו שהשם שלו היה כתוב בצרפתית על השלט שמעל המדרגות בהן ירדו לבית הכנסת הזה. והרומנים? הם התפללו באיזה חדרון שנתנו להם, בקומה הראשונה של אחד הבניינים. קטן קטן. בקושי היה שם מקום להכניס מניין. ובכל בוקר הם התפללו שם, ובחגים - בעיקר ביום כיפור - היו מעבירים את התפילה לבית הספר הממלכתי שהיה בקצה השכונה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">העירייה הייתה מקצה להם צריף עם גג אסבסט (זה היה מאוד פופולרי אז, לא ידעו שזה מסוכן), ואת הצריף הזה חילקו לשניים עם סדינים שנשות המתפללים היו תורמות וכך היו יוצרים עזרת גברים ועזרת נשים. אני זוכר כילד שמאוד אהבתי ללכת ביום כיפור ל"בית כנסת" של סבא וסבתא כי היה שם מגרש כדורסל וכדורגל, וסבתא הייתה מגניבה לי עוגיות גבינה "כי הילד עוד לא צריך לצום".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גרו גר בבניין שמימין לבניין של סבא וסבתא. הוא היה הונגרי, והיה נשוי לגויה. זאת אומרת, היא לא באמת הייתה גויה - היא התגיירה לפני שעלתה לארץ - אבל בגלל שסבתא שנאה את ההונגרים על מה שעשו לה ולכל שאר הטרנסילבנים בשואה, ובגלל שאשתו של גרו הייתה בת גילה, היא הסכימה לסבול את נוכחותה אבל תמיד הזכירה לעצמה ולכל השאר שאשתו של גרו היא גויה. כמובן שכאשר אשתו של גרו הייתה מגיעה סבתא הייתה מאוד נחמדה אליה. גם רומנים יודעים להיות פולנים כשצריך.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יום אחד, בסוף שנות השמונים, התכנס ועד בית הכנסת הקטנטן של הרומנים אצל גרו. אמנם הונגרי, אבל בכל זאת אשכנזי ובהיעדר אלטרנטיבות לתפילה אשכנזית אחרת, גרו הפך לרומני. סבא הגבאי היה שם. והיה שם אנצ'ל חבר שלו, והרשקו מהרחוב ליד, ומוסקוביץ וקרויטרו ומויסה ועוד כל מיני אנשים שהכרתי בפנים אבל לא בשם כי אלה היו החבר'ה של סבתא וסבא שלי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המסקנה שלהם הייתה אחת: לא מתקבל על הדעת שלמרוקאים ולמצרים יש בית כנסת, ולהם - הרומנים, כמעט שליש שכונה! - לא יהיה. והרי בלי בית כנסת, ידע כל יהודי בגולה, אין קהילה יהודית.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והוחלט להקים עמותה, והתחילו לפרפר בעירייה כדי להוציא אישורים ולקבל שטח לבנות. זה שאמא שלי הייתה חברת מועצת העירייה באותם ימים בטח לא הזיק, וגם לא הקומבינות של אבא במערך שהיה אז (כן, גם אז) חלק מממשלת האחדות - ותוך שנה ומשהו התחילו לבנות את בית הכנסת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשהגיע בר המצווה שלי, באמצע מלחמת המפרץ הראשונה, סבא שלי אמר שהוא רוצה להראות לי משהו. הוא לקח אותי לרחוב קטן שיצא מהרחוב שלהם, והראה לי שטח מכוסה בפסולת בניין שנראה בדיוק כמו המדשאה שמול הבית שלו, אבל היה מגודר. "פה", הוא אמר לי, "פה נקים בית כנסת". אמר - והתרגש.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שנה אחר כך בית הכנסת עמד. קטנטן, אבל הרבה יותר גדול מהחדרון בו השתמשו עד אז. כסאות למשהו כמו 40 איש בעזרת הגברים ועוד 25-30 מקומות בעזרת הנשים. קומה אחת, עם מטבחון באמצע. צנוע ממש כמו השאיפות של האנשים שבנו אותו. מין שיקוף שלהם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לטקס הכנסת ספר התורה שחנך רשמית את בית הכנסת הזמינו את סגן ראש העיר, כי חברי הוועד הגיעו פה אחד למסקנה שצריך להיות נחמדים לשלטונות - ממש כמו אז, ברומניה. כשמדפדפים באלבום של בית הכנסת שרובו מוקדש לאותו היום כמעט כל המתפללים נראים אותו דבר: כובעי קסקט משובצים וז'קטים משובצים של רומנים בצבע תואם ומכנסי כותנה עם פס גיהוץ מקדימה. כל המתפללות לבושות שמלות עם הדפס פרחוני. מי שמסתכל היטב יכול לראות על מעט הזרועות החשופות את המספרים שנשארו להם מהמלחמה. כן, המלחמה - ככה קראו לה בבית הכנסת. אמרת המלחמה, וכולם ידעו בדיוק על איזו מלחמה מדובר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכולם מאושרים שם. רואים אור על פניהם. אנשים שבמשך שנים רצו שיהיה להם משהו שיכבד אותם - וסוף סוף הגיעו למנוחה ולנחלה. אנשים שרואים ברכה בעמל כפיהם. ובחלק ניכר מהתמונות רואים את סבא שלי עם החיוך שלו. חיוך של הישג. אותו חיוך שראיתי כשלקח אותי שנה ומשהו לפני כן לאותה חלקה עטורת פסולת בניין.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ויש גם תמונה קבוצתית של כולם בכניסה לבית הכנסת, שהוא כל כך קטן שאפילו שם לא טרחו לתת לו: הנה סבא, וגרו, ומוסקוביץ, וקרויטרו, ונתן שאף אחד לא ידע מה שם המשפחה שלו, ומויסה, והרשקו, ואנצ'ל שסבתא אמרה שכמו סבא שלי גם לו הייתה משפחה לפני המלחמה, והנה הגברת הזאת שתמיד נהגה לצבוט בלחיים ולתת נשיקות רטובות שהיינו מוחקים בזעזוע מהפנים שלנו, והנה סבתא - חבורה של אנשים בשלהי שנות השישים וראשית שנות השבעים לחייהם. קהילה קטנה ושותפת גורל. קהילה שבה לכל אחד סיפור משלו, אבל לכולם נראטיב משותף. ילדות והתבגרות יהודית-מזרח אירופית טיפוסית, המלחמה, הקמת משפחה ברומניה, עלייה לארץ, הגעה לשיכון סלע - והקמת בית הכנסת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סבא נפטר שלוש שנים אחרי שחנכו את בית הכנסת שלו. כשנפטר, כל המתפללים של בית הכנסת שלו הגיעו ערב ערב לשבעה. וגם המתפללים של בית הכנסת המצרי והמרוקאי הגיעו ערב ערב. שאלתי את אבא של זמירה, שהיה מתפלל עם המצרים, למה כולם מגיעים כל ערב. הייתי ילד חילוני רגע אחרי הבגרויות של כתה י"ב ורציתי להביך אותו. רציתי שיודה שכמו כל הדוסים גם הם ערימה של צבועים שרק מנסים להרוויח מצווה על הגב המת של סבא שלי. הרי כל הדתיים מנוולים, ידעתי לדקלם בעל פה. הם אפילו לא עושים צבא! (ולא, העובדה שכל מי שגר בשכונה הזאת עשה צבא ממש לא עמדה לבלבל אותי).</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הוא לקח נשימה עמוקה ושאל מה אני לא מבין. "סבא שלך והחברים שלו הקימו בית כנסת. בית כנסת! אתה מבין מה זה בית כנסת?!". "לא", עניתי לו. "כולה בניין". "לא", הוא אמר לי. "זה לא רק בניין. זה בניין שיישאר פה לנצח, וסבא שלך עזר לבנות אותו. סבא שלך, שסבל כל כך הרבה כי היה יהודי, הקים משהו בשביל יהודים".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז אבא החליט שאת הקדיש יגיד במשך שנה שלמה באותו בית כנסת קטן שאפילו שם לא היה לו. כל בוקר היה נוסע את המרחק מהבית שלנו לשיכון סלע, כדי להתפלל שם. וזה הפך להיות בית הכנסת המשפחתי. וכשאחותי התחתנה, את השבת חתן עשו שם. ואת התפילה כשנולדה הבת הגדולה שלה, גם אותה עשו שם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכשהתחתנתי וקיבלתי מאבא את הטלית שסבא שמר בשבילי, שמתי כיפה שסבתא תפרה לי פעם - וגם את השבת חתן שלי עשיתי שם. וכשהבנות שלי נולדו, כל אחת בתורה, גם אני עשיתי להן "מי שברך" על אותו דוכן של בית הכנסת של סבא וסבתא. מבחינתי, באותו רגע, הסבא והסבתא שגידלו אותי היו מחוברים אליי פיזית דרך אותו מקום שעזרו לבנות. הם סוג של קיבלו שם את ההודעה על הולדת הנינות שלהם, הבנות שלי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והיום הייתי שם שוב. לאחותי נולדה הבת השלישית, ושוב הגיע הזמן לברך. בגלל שאיחרתי, ישבתי עם הפנים לקהל ולא עם הפנים לארון. שמואל, הגבאי, סיפר שנשארו עוד 3 רומנים חוץ ממנו שמתפללים. הם גם האחרונים שנשארו בשכונה. יש מניין, אבל הוא מורכב מתושבי השכונה, אנשים ששמואל שמח מאוד שבאים. הרי זה מחזיק את בית הכנסת הקטן, שאפילו שם אין לו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מאחורי הקהל יש את קיר היזכור לזכרם של המתפללים ותושבי שכונה אחרים שנפטרו, והמשפחה שלהם בחרה להנציח אותם. כמעט על כל שם יש גם אזכור של "בני משפחתם שנרצחו בשואה הי"ד", ופעמים רבות מצוינים שמות המקומות בהם נספו אותם אנשים. המקומות שצרובים לכל יהדות רומניה בדי אן איי: טרנסניסטריה. אושוויץ. דכאו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בגלל שהתפילה לא ממש עניינה אותי, ובגלל שהשלט היה מול פניי, יכולתי לעבור על השמות האלה. סתם, מתוך סקרנות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והנה גרו. ומוסקוביץ'. ומויסה. והנה השם של קרויטרו ואשתו לידו. ואנצ'ל הזקן ואשתו והבן שכבר הספקתי לשכוח שסיפרו לי שנהרג בצבא מתישהו בשנות השישים.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והשם של סבא. ושל סבתא. עם אור קטן וכתום לידם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שמות של עולם שנעלם, ושלא יחזור יותר לעולם. ואולי לא סתם לא נתנו שם לבית הכנסת הקטן שלהם. אולי הבינו היטב שהשם שלו הוא השם שלהם, שחקוק על קיר היזכור בבית התפילה הקטן שבנו לעצמם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-55627225573413842072012-05-30T18:16:00.003+03:002012-05-30T18:46:49.606+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בואו נתחיל מהסוף: אורי בלאו החזיק בכמה אלפי מסמכים סודיים בביתו. אין שום שאלה לגבי העובדה הזאת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יופי. סגרנו את הפינה הזאת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היועץ המשפטי לממשלה החליט להגיש נגדו כתב אישום בגין אחת מעבירות הריגול החמור המופיעות בחוק העונשין של מדינת ישראל. העבירה היא "החזקת ידיעה סודית", והמחוקק הכניס את הסעיף הזה כדי לטפל באותם מקרים בהם מישהו אוסף ידיעות כדי להעביר אותן יום אחד לאיזה גורם עוין, עוד לפני שיצר עם אותו גורם קשר. בעברית פשוטה: מצב שבו מישהו מרגל אחרי כוחות צה"ל כדי להזיק לביטחון המדינה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל, אמר היועץ המשפטי בהודעתו, "</span><span style="font-family: arial; line-height: 22px;"><i>אף שכותרת הסעיף בחוק העונשין שבו יואשם בלאו היא "ריגול חמור", הרי שלא מיוחסת לבלאו עבירת "ריגול" במשמעותה המקובלת</i>". מה המשמעות של המשפט הזה? שאורי בלאו יעמוד לדין בגין עבירה שהוא לא חשוד שעבר על היסוד הנפשי הדרוש לה, על הרציונל שמאחוריה - אורי בלאו אינו מרגל, ומדינת ישראל אינה חושדת בו שהתכוון לרגל.</span><br /> <span style="font-family: arial; line-height: 22px;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: arial; line-height: 22px;">מדינת ישראל פשוט רוצה להתנקם באורי בלאו על שורת כתבות שפרסם שהביכו מאוד את צה"ל והציגו אותו כמי שמפר, במודע, את הוראות בג"ץ. המסמכים שבלאו פרסם בעיתון הארץ (ושלימים נגלה כולנו שקיבל אותם מענת קם, אותה ענת קם שיושבת במאסר בגללם), הראו פרוטוקולים בהם מחליטים קצינים בכירים להפר לכאורה את הוראות בית המשפט במהלך תכנון פעילות מבצעית.</span><br /> <span style="font-family: arial; line-height: 22px;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: arial; line-height: 22px;">הכתבות האלה הרגיזו מאוד את הצבא שביקש את השב"כ לפתוח בחקירה כדי למצוא את המקור לדליפה שהביכה כל כך קצינים בכירים. בסופה של חקירה אותרה ענת קם, שגם הודתה במיוחס לה. אורי בלאו נמלט מהארץ כדי שלא לחשוף את המקור שלו במסגרת החקירה, ואח"כ - כשקם הודתה - חזר ארצה כי הסיבה בעטיה עזב את הארץ הפסיקה להיות רלבנטית.</span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">נחזור להחלטת היועץ המשפטי.</span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">לכל עיתונאי חוקר יש מסמכים מסווגים בבית. הסיבה היא טכנית להפליא.</span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">עיתונאי חוקר הוא עיתונאי שמפרסם כתבות שהמסוקרים לא רצו שיתפרסמו. הרי צה"ל, למשל, היה מעדיף שכל הכתבות שמתפרסמות עליו יהיו כתבות על חיילי בסיס הטירונים של גולני שצבעו בתי קשישים או כתבות על האב השריונר שהוא בן של סב שריונר ועכשיו הבן מתגייס לשריון כי קרבי זה הכי, אחי. אלה מסוג הכתבות שחטיבת דובר צה"ל יוזמת בשמחה. כתבות שבהן המרואיינים מחכים לכתב והצלם בשעה שבה נוח לעיתונאים להגיע, מתראיינים בשמחה ומצטלמים ברון - ממש צבא פוסטר.</span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">אבל אז באים טרחנים כמו אורי בלאו ומפרסמים את מה שלא מופיע בהודעות של דובר צה"ל. האורי בלאוים של העולם מוצאים את הסיפורים שבצבא יעשו כל מאמץ שלא יראו אור יום לעולם. הם מפרסמים מסמכים שלא הגיעו דרך המסננת של דובר צה"ל. הם מפרסמים ידיעות שבצבא רוצים שלעולם לא יתגלו.&nbsp;</span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">ברור שהדרך היחידה להשיג מסמכים כאלה היא הדלפה. ברור שהדלפה אינה חוקית. זו גם הסיבה בגללה ענת קם, שהדליפה את המסמכים, יושבת כרגע בכלא.&nbsp;</span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">ובכן, יגיד הקורא, אם הוא מקבל דברים לא חוקיים וסודיים - האיש עבריין! טוב שמעמידים אותו לדין!</span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">אז זהו, שלא.</span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">בישראל יש צנזורה על התקשורת. כל הכתבות שפרסם אורי בלאו עברו את אישור הצנזורה - שהיא חטיבה בצה"ל, כן? לא גוף אזרחי. המשמעות היא שגם לדעת הגוף שאמון על שמירה על סודותיה של ישראל, אורי בלאו לא עבר עבירה. לו היו סבורים בצנזורה שיש בדברים שפרסם סכנה לביטחון ישראל היו פוסלים את הידיעה והיא לא הייתה באה לעולם.&nbsp;</span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">אורי בלאו, מסתבר, פעל לפי הכללים.</span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">אבל הי, יגידו לי שוב - הוא החזיק מאות מסמכים בבית! בגלל זה החליט היועץ המשפטי להעמיד אותו לדין!</span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">צריך לענות לטענה הזאת בשני מישורים. האחד, אין לי ספק&nbsp;</span></span><span style="font-family: arial; line-height: 22px;">שיש לא מעט קצינים בכירים מאוד לשעבר&nbsp;</span><span style="font-family: arial; line-height: 22px;">(למעשה, אני יודע לפחות על שניים כאלה) שהוציאו מסמכים מרשות הצבא ללא אישור ושומרים אותם אצלם בבית. אתם מוזמנים לקרוא את ספרם (המצוין) של גיל מלצר ורונן ברגמן "זמן אמת" המבוסס כמעט כולו על הקלטות סודיות ומסמכים סודיים שנשמרו אצל אנשים פרטיים בבתים. הטענה של משרד המשפטים ולפיה אורי בלאו לא החזיק את המסמכים בצורה מאובטחת כך שיכול להיות שפלוני עלול היה לקחת אותם היא בדיחה לא מצחיקה. כשקראתי את המשפט הזה בהודעה לעיתונות של המשרד לא יכולתי שלא לשאול את עצמי האם אורי בלאו לא היה עומד לדין לו היה שומר את המסמכים האלה בכספת נעולה היטב.</span><br /> <span style="font-family: arial; line-height: 22px;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: arial; line-height: 22px;">המישור השני הוא המישור הערכי.</span><br /> <span style="font-family: arial; line-height: 22px;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: arial; line-height: 22px;">מטרתו של היועץ המשפטי לממשלה, כמו גם מטרתו של צה"ל כשביקש את השב"כ לחקור מי המדליף שהוציא את המסמכים לאורי בלאו היא אחת - להלך אימים על כל עיתונאי בישראל. הרעיון הוא מדהים בפשטותו: אם עיתונאים יידעו שלקבל מסמכים מודלפים יחשוף אותם לתביעה פלילית, הם פשוט לא ייקחו יותר מסמכים מודלפים מחשש שיבולע להם. למה צריך את המסמכים האלה? כי בניגוד לכתבה על חיילי גולני שמסיידים את בתי הקשישים, בכתבות תחקיר אין מרואיינים (אנשים מפחדים להתראיין ו"להעיד" כנגד הממונים שלהם) וכדי להראות שהכתבה אינה מפוברקת מדמיונו הקודח של הכתב צריך להראות משהו. איזה שהוא אימות. מסמך.</span><br /> <span style="font-family: arial; line-height: 22px;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: arial; line-height: 22px;">ההיגיון של היועץ המשפטי פשוט - אין הדלפות, אין מסמכים. אין מסמכים, אין ביקורת. אין ביקורת? אחלה. יש יותר כתבות על הגולנצ'יקים המסיידים, ופחות על זה שהצבא שלנו - הצבא הערכי ביותר בעולם - עושה גם דברים לא טובים לפעמים.</span><br /> <span style="font-family: arial; line-height: 22px;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">זהו ניסיון ברור ומובהק להלך אימים על עולם העיתונות. על כלבי השמירה של הדמוקרטיה.&nbsp;</span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">זהו ניסיון ברור לפגוע בחופש הביטוי.</span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">אף אדם מצפוני בישראל לא יכול לקבל מצב כזה. אף אדם שהדמוקרטיה וחופש הביטוי יקרים ללבו לא יכולים לתת לזה לעבור. זו לא תביעה נגד אורי בלאו - זו תביעה נגד הזכות של כולנו לדעת.</span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;"><br /> </span></span><br /> <span style="font-family: arial;"><span style="line-height: 22px;">(הערת גילוי נאות: אורי בלאו ישב לידי בדסק ירושלים של חדשות 10 במשך 4 ימים, עד שפוטר במסגרת קיצוצים ודרכינו נפרדו. כן כן, ארבעה ימים. אין טעות במספר הזה)</span></span></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-78250680710589589922012-05-09T12:07:00.001+03:002012-05-09T12:13:11.081+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ביום חמישי בשבוע הבא, אם הכל יעבוד כמו שצריך, יגיעו המובילים. הם בטח יגיעו על הבוקר, כשהבנות יוצאות לגן. הם יטפסו את ארבע הקומות לדירה שלנו, ויתחילו להעמיס על הגב את החיים שלנו כפי שנאגרו בשש השנים האחרונות: הסלון שהיה הדבר הראשון שקנינו כזוג נשוי, הספרים, השידה שקנינו לפני שמיכל נולדה כי אמרו שמותר לחתל רק עליה (עם תו תקן!), המיטות של הבנות, המיטה שלנו - חיים שלמים שיירדו למטה ויועמסו למשאית שעל צידה בטח יצויר לוגו שנעשה במחשב ביתי עם טלפון נייד והבטחה לאמינות.</span><br /> <div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הם ייסעו משהו כמו 5 דקות ויביאו את הציוד לדירה החדשה. דירה קצת יותר יקרה, משופצת, 3 רחובות מהדירה הנוכחית. דירה שיותר מתאימה למשפחה בת 4 נפשות. אחרי הכל, לדירה הקודמת עברנו כשהיינו רק שניים. גדלנו מאז.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והם יפרקו את הציוד. נשתדל שכל ארגז ייפרק בדיוק בחדר הנכון, כדי לחסוך מאמצים אחר כך. החדר הראשון שנסדר יהיה החדר של הבנות, כדי שהמעבר יהיה להן הכי קל שאפשר. למזלנו, הצלחנו למצוא דירה באזור בו גרנו אז לא נצטרך להעביר אותן מהגנים שלהן. בתור הורים, זה היה שיקול מרכזי שלנו.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בטח ייקח לנו יומיים-שלושה לפרוק ולסדר. אולי קצת יותר - אחרי הכל, שנינו עובדים. הכי גרוע? זה ייקח שבוע. אבל נתיישב בדירה החדשה, ואני מקווה שנהיה מאושרים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולאורך כל המעבר תלווה אותי בעיקר תחושה אחת. תחושה שלא מרפה מאז שהחלטנו לעבור דירה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש לה שם, לתחושה הזאת.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">קוראים לה כישלון.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני נשוי כבר 6 שנים וחצי. שנינו עובדים מיום שהשתחררנו מהצבא. עבדנו גם כשהיינו סטודנטים. שנינו מרוויחים משכורת שממקמת אותנו איפה שהוא בעשירון 7-8. ממש לא העשירון התחתון. קשה לומר שאנחנו בזבזנים. את החופשה המשפחתית בקיץ נעשה בקמפינג באל על שבגולן - ממש לא בחוץ לארץ. את הקניות אנחנו עושים בסופרים הפחות יוקרתיים. האוטו שלנו הוא יד שנייה מהשכרה. מיכל הולכת לגן עירוני. יערה הולכת לגן שקיבל סימול של משרד התמ"ת, כדי שנקבל הנחת אם עובדת. אנחנו מחשבים את ההוצאות שלנו בקפידה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל למרות הכל, ולמרות שאנחנו משתדלים, אנחנו לא מצליחים לחסוך את הסכום הנדרש למקדמה על דירת 3 חדרים (לא חדשה, חלילה) סטנדרטית. דירה של מיליון ש"ח - ואין כאלה - דורשת מקדמה של 200,000 שקלים. אין לי. עם כל ההוצאות, וגנים, וחשבונות ומה לא, פשוט אין לי.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואני נורא קיוויתי.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נורא קיוויתי שאחרי כל ההפגנות בקיץ הקודם אולי משהו יזוז. אולי הדירה הבאה שלנו תהיה באמת שלנו. לא דירה בשכר דירה, כמו זו שנעבור אליה. נורא קיוויתי שיהיה לי משהו משלי. שהממשלה תזיז את עצמה והמחירים ירדו קצת. שאוכל להרשות לעצמי את הדבר הכי בסיסי שאדם נתן למשפחתו מאז שהאדם הקדמון הילך על פני כדור הארץ - בית.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">איזו מילה נפלאה זו בית. אנשים אומרים שביתו של אדם הוא מבצרו. אז לי אין מבצר. אנשים אומרים בוא נלך הביתה. אז אין לי הביתה. יש לי דירה שכורה שלפי החוזה עליו חתמתי תתייקר בעוד שנתיים ב- 5%.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ושוב, תחושת הכישלון.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה לא פייר.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה לא פייר, כי מגיע לי לקנות נחלה משלי - דירה, לא אחוזה - במדינה שלי. אותה מדינה שרק לפני שבוע העבירה לי כמה אלפי שקלים כ"תודה" על עשרות ימי המילואים שעשיתי בשנה שעברה. זה לא פייר, כי זו לא דרישה מוגזמת. זה לא פייר, כי למרות שחצי מיליון בני אדם יצאו להפגין בדיוק על הזכות הזאת, הממשלה שלי לא עושה כלום כדי לקדם אותי ליעד הזה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה לא פייר, כי לא יתכן שממשלה מכהנת שלוש שנים (והשבוע הסתבר שתכהן לעוד שנה לפחות) וזה שעומד בראשה וטוען שאבחן את הבעיה כבר לפני שנתיים לא עושה דבר כדי לשפר את המצב. רבאק, אם הוא לא אבחן את הבעיה (ויסלחו לי יועצי התקשורת שטענו שכן אבחן) ולא עשה דבר אז הוא גרוע. אם למרות שהפנו את תשומת לבו לכך כל הקיץ הקודם הוא לא עשה דבר - אז הוא צריך ללכת.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לממשלה הנוכחית ממש לא אכפת ממני. גם לא ממש אכפת לה מעוד מאות אלפי בני שלושים פלוס שעובדים כמו חמורים, ולא מצליחים להגיע למצב הכל כך אלמנטרי של להפסיק להיות נוודים שנאלצים לנדוד מבית לבית כל כמה שנים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני בן 34 וחצי. אני אב לשתי ילדות. אני נשוי. אני עובד כבר 13 שנים. ואני אפילו לא קרוב לסכום שיביא אותי לשלם מקדמה לדירה (אחריה אשלם משכנתא כל חיי).</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ביום חמישי יגיעו המובילים. יגיעו, ויעמיסו יחד עם כל הציוד גם משהו כבד מאוד שמשקלו מתחלק שווה בשווה בין כל החפצים שיעמיסו על גבם. את הכישלון. הכישלון לקנות דירה. הם לא ירגישו בו, במשקל, אבל אני ארגיש אותו היטב עם פירוק של כל ארגז. עם מיקום של כל חפץ. עם סיבוב המפתח בדירה שאינה שלי ולא תהיה שלי לעולם.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הכישלון.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">את הדברים הקטנים והחשובים באמת אקח באוטו לדירה החדשה. ובעומק התיק שלי אקח איתי עוד דבר אחד מהדירה הישנה - את החלום. את החלום שיום אחד משהו פה ישתנה. שתהיה ממשלה שיהיה לה אכפת גם ממני, למרות שאני לא סקטור ולא ייחודי. את החלום שתהיה לי דירה. את החלום שאפסיק לקחת איתי את הכישלון לכל מקום.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועל החלום שלי אני לא מסכים לוותר. גם אלף שטייניץ ומיליון ביבי לא יגרמו לי לוותר עליו. וזה יתגשם, כי זה חייב להיות. כי זה לא פייר שאני מרגיש כישלון, וכי הטוב חייב לנצח.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובשבת, כמה ימים לפני שיגיעו המובילים, אני אלך להפגין. לא, אני לא חושב שזה יעזור במשהו. אני לא חושב שהממשלה - עם קדימה או בלעדיה - תשנה את דרכיה, כי ראשיה באמת מאמינים בכך שתפקידם אינו לדאוג לאזרחים. הם קפיטליסטים טהורים שמאמינים בכך שרק לחזקים מגיע לשרוד. </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני אלך להפגין כי נמאס לי. כי מגיע לבנות שלי שאשאיר אחריי בעולם יותר מאוסף דיסקים. כי למישהו שעובד כל חייו ולא מתעצל ועושה ופועל מגיע גם להגיע למשהו משל עצמו.&nbsp;</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי מגיע לי להפסיק להרגיש כישלון.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובינתיים? בינתיים צריך לארגן את החיים שלנו למעבר דירה. לארגן ולקוות שאולי בפעם הבאה בה יגיעו המובילים זה כבר יהיה למשהו משל עצמנו. לקוות שאוכל להשאיר בדירה ממנה נעבור את הכישלון, וללכת להגשים את החלום. לקוות ולהפגין. כי זה כל מה שנשאר.</span></div></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com12tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-90854114754015660622012-04-15T01:00:00.000+03:002012-04-15T01:00:34.681+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא בטוח כמה ישראלים שמים לב למה שקורה מדי יום בנתב"ג.</span><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בכל יום מגיעים לשער הכניסה הראשי של ישראל אלפי נוסעים זרים, מגיעים לדוכני בקרת הדרכונים ומצהירים על מטרת ביקורם: זה בא לעלייה לרגל, זו הגיעה במסגרת קבוצה מאורגנת, ההיא באה לעסקים וההוא בא לבקר משפחה. ממש כמו בכל מדינה נורמלית.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכמו בכל מדינה נורמלית, לא מעט אנשים שמדינת ישראל לא רוצה להכניס לתחומה מגיעים לדוכני בקרת הדרכונים. חלקם נחשדים כמהגרי עבודה לא חוקיים, חלקם נחשדים במעורבות בפלילים ומיעוט קטן מאוד מהם אף נחשד בקשרים כאלה ואחרים עם ארגוני טרור. וכמו בכל מדינה נורמלית, אחוז מסוים מבין אלו המגיעים לשדה התעופה ימצאו עצמם כמסורבי כניסה - אנשים שהמדינה החליטה, מטעמיה, שלא לאפשר להם להיכנס לשטחה. כל האמנות הבין לאומיות מאפשרות למדינות למנוע את כניסתם של אנשים שאינם אזרחיהן לשטחן. אין בכך כל רע מלבד אי הנעימות שנגרמת למסורב, הפגיעה הכלכלית שנגרמת לחברת התעופה שהביאה אותו לכאן (היא חייבת להטיסו, על חשבונה, בחזרה לנמל התעופה ממנו הגיע לפי אמנת ורשה - זו גם הסיבה בגללה אי אפשר לעשות צ'ק אין לטיסה לארה"ב, למשל, אם לא תראו שיש לכם ויזת כניסה בתוקף בדרכון שלכם), וגם בגלל הפוטנציאל לאי נעימות מול מדינת המקור של אותו נוסע כי סירבנו את כניסתו - בהנחה שמדובר במדינה ידידותית.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הבוקר, על פי הפרסומים, אמורים להגיע כמה מאות פעילי שמאל מאירופה לישראל. הם צפויים - תחזיקו חזק, כי מדובר בעניין משמעותי מאוד - לנסוע לבית לחם ולהפגין למען הפלסטינים. בנוסף, הם צפויים להשתתף בסמינר על הכיבוש הישראלי, ובאופן כללי הנחת היסוד מדברת על כך שהם לא יסיימו את ביקורם בהנפת דגלי ישראל בכניסה לאוהל יזכור ביד ושם ומיד אחר כך בשירת התקווה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הם לא בעדנו, מסתבר.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ממשלת ישראל, שכידוע לא מפספסת הזדמנות להראות את עמידתה האיתנה ואת זקיפות קומתה אל מול העולם (שכידוע, כולו נגדנו), החליטה למנוע מכמה המאות האלה להגיע לפה ולהגשים - לא עלינו - את חלומם החבלני לקיים סמינר בבית לחם. מה עשתה הממשלה הנבונה שבחרנו? האם היא תתעלם מכמה מאות תמהונים שנכנסים לארץ בין עשרות אלפי המבקרים שיש בה בימים אלה בגלל חג הפסחא? האם היא תנהג בהם כמו שנוהגים בכל תייר, תתן להם להיכנס ואם יעברו על החוק תעצור אותם?</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא ולא!</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרי זקיפות קומתנו הלאומית עומדת על הפרק! וחשוב מכך: הרי השנה אנחנו כבר מתכוננים לבחירות!</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ממשלת ישראל לא תתן להם לעבור. מה פתאום. היא תודיע שהיא משלחת לא פחות מ-600 (!) שוטרים בלבוש אזרחי לנתב"ג, כדי שהנוחתים במסגרת המטס הזה לא יהפכו אותו לאייטם. הנה טיפ חינם לממשלת ישראל מעורך חדשות זוטר לחלוטין: אם מדינה מסוימת שולחת מאות שוטרים לשדה התעופה שלה כדי למנוע מפלוני לנחות בו - זה אייטם. אחושילינג אייטם. אייטם מהסוג שיגרום לכל תחנה זרה שפועלת בארץ לשלוח צוות, ולרבוץ כל היום בשדה התעופה ולו רק כדי לצלם את אחד היוצמחים האלה כשהוא יוצא דרך הדלת של המסלול הירוק.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולא רק שהממשלה שלי, בחוכמתה האינסופית, בחרה להפוך כמה מאות אנשים שאיש לא היה שם לב שנחתו בכלל (ולידיעת ממשלת ישראל: בכל רגע נתון יש אלפי אירופים בגדה המערבית שמסייעים לפלסטינים. אח"כ, כשהם רוצים לצאת מישראל בטיסה החוויה שלהם בשדה התעופה היא... איך נאמר? לא פשוטה), ממשלתי הנבונה החליטה להבליט עוד יותר את בואם של חבורת מחבקי העצים הזאת כשהוציאה להם מכתב שנושא את הסמל הרשמי של מדינת ישראל, הממשלה שלי, וכמו בחיבור של ילדה בכתה ב' הממשלה שלי כתבה להם שראוי יותר שילכו לפתור את בעיותיהן של סוריה, איראן, או לבדוק את הפרות זכויות האדם של חמאס בעזה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כן כן. לא טעיתם. הממשלה שלי, ממשלה ריבונית של מדינה במאה ה-21, סיכמה את טענותיה ב"זה לא פייר שבודקים דווקא אותי כשכל השאר גם לא בסדר".</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה עם סמל המדינה שלי. זה מסמך רשמי של המדינה שלי. אני, אזרח המדינה, חתום למעשה על המכתב המטופש הזה, ועל ההתנהלות האידיוטית של שרי ממשלה שאכפת להם הרבה יותר להראות ל-7 מיליון צופי חדשות ערוץ 2 שהם "שולטים במצב" ו"לא יתנו להם לנחות" מאשר להראות ל-7 מיליארד צופים בעולם שאנחנו לא מדינה של דגנרטים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנחנו מלמדים את הילדים שלנו שאם מישהו מציק להם וקורא להם בשמות - המדיניות הכי טובה היא פשוט להתעלם מהנודניק, והוא יעלם לבד. ממשלת ישראל, מסתבר, לא למדה את זה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרי יכלו לתת לאהבלים האלה לנחות ולאיש לא היה אכפת. ואם אחד מהם היה מניף שלט בנתב"ג היו מתייחסים אליו כתמהוני, ואם מישהו היה מתפרע בשדה התעופה משטרת נתב"ג הייתה עוצרת אותו. הרי יכלו לתת להם לעבור ואפילו לתת להם ורד בכניסה, בבחינת "אין לנו מה להסתיר, ברוכים הבאים". הרי יכלו סתם לסרב את כניסתם כמו שקורה למאות אנשים בנתב"ג מדי שבוע גם כך, ולאף אחד אין בעיה עם זה כי זה לגמרי חוקי.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל לא! אנחנו נראה שאנחנו לא פראיירים! אנחנו לא ניתן! אל אל ישראל!</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והכי מצחיק זה שאומרים שיתכן ויש בין משתתפי המטס כאלה שחשודים בפעילות חבלנית. נו? אז אחלה. שיבואו. שיבואו, ונעצור אותם ונשפוט אותם בישראל - ממש כמו שקרה לכמה וכמה פעילי טרור שנחתו בארץ ומיד מצאו עצמם מאחורי סורג ובריח (גגלו סטיבן סמירק - אחד מסיפורי סיכול הטרור המופלאים שמספרים עד היום בחטיבת הביטחון בנתב"ג).</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אומרים שחלק מהחברות ביטלו את כרטיסי הטיסה של משתתפי המטס. אל תתלהבו ואל תזקפו זאת לזכות ממשלת ישראל. הסיבה היא כלכלית להפליא - החברה, כאמור, תיאלץ להטיס את מסורב הכניסה חזרה על חשבונה והוא יתפוס מקום שהיה שמור למישהו שרכש כרטיס. הנוסע שרכש יקבל פיצוי כספי, והחברה מן הסתם לא רוצה להפסיד על הכרטיס ההוא. מביטול הכרטיסים של אנשי המטס היא מרוויחה פעמיים: גם לא מפצה נוסע שייצא מישראל בזמן, וגם יכולה למכור מחדש את הכרטיס של המסורב הפוטנציאלי ככרטיס רגע אחרון, ובניגוד לאמונה הרווחת מדובר בכרטיסים יקרים מאוד.&nbsp;</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא יודע איזה ספין ינסו למכור בממשלה. אני כן בטוח שנשמע סיפורי מור"ק על ההתארגנות המופלאה של טובי בנינו ומבריקי שרינו כדי למנוע את נחיתת הנעבעכים הפרו-פלשתינים מאירופה.&nbsp;</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואני בטוח בעוד דבר - מדובר באחד הרגעים המביכים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. רגע שבו ממשלה מתנהגת כפיל מלחמה שמסתער על חנות חרסינה אחוז אמוק ונחוש להרוס כל פריט שייתקל בו. רגע שבו התבונה מפנה את מקומה לאיוולת. באיזה שהוא מקום, זה רגע שמייצג נכונה את המדינה שלנו ואת העומדים בראשה. סוג של וולקאם טו איזראל עם מבטא והכל. רגע נוסף של שיא לממשלת נתניהו.&nbsp;</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רגע שבו אתה מבין שילד בכתה ג' היה מנהל את העניין הזה טוב יותר מהממשלה שלך.&nbsp;</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רגע נוסף בו אדם טומן את ראשו בין ידיו, מיואש, ושואל את עצמו מה הלאה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-49818061277302086072012-04-07T02:43:00.001+03:002012-04-07T02:52:48.913+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שלום וחג שמח, אדוני ראש הממשלה.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חזרתי לפני כשעתיים מליל הסדר אצל ההורים של אשתי. היה ממש נחמד. בדרך שמתי לב שהאוטו על חצי טנק דלק, אבל בגלל שהם גרים במבשרת ואנחנו בירושלים הייתי רגוע. לא נצטרך למלא ביום-יומיים הקרובים, ואתה יודע איך זה: טנק דלק של הניסאן טידה שלנו (בת 3, יד שניה מהשכרה) זה 45 ליטר או בעברית פשוטה: 360 ש"ח.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גם הקניות בסופר הפכו ליקרות מאוד, אדוני ראש הממשלה. אם רק לפני כמה חודשים יכולתי לסגור את הקנייה השבועית שלנו (תמיד אותם דברים: חיתולים, פירות וירקות, לחם, חלב, מעדני חלב וביצים ופה ושם שניצל לפי הצורך) על משהו כמו 450 ש"ח, עכשיו זה כבר 600 ש"ח.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יקר, אדוני. יקר לי.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל אני יודע שאין ברירה. אני יודע שאתה מאמין גדול בקפיטליזם ושאין שום סיכוי - אפילו לא תיאורטי - שאתה תנקוף אצבע כדי שיהיה לי קל יותר. לפי הלמ"ס אנחנו שייכים למעמד הבינוני. אני האיש הרזה שסוחב אותך, האיש השמן והעשיר, על הגב שלי.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התרגלתי.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אם חצי מיליון בני אדם בקיץ לא שכנעו אותך לשנות את דרכיך - גם הפוסט הזה לא יגרום לך להתעניין בשלומי. לשאול את עצמך למה הר-זהב הנודניק הזה נאנק כל כך ונלחם בשיניים רק כדי לצוף ולא לטבוע ולצלול במורד העשירונים.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל היום, כשחזרתי מליל הסדר רגוע (כי עוד יש דלק באוטו, תודה לאל), רציתי לשמוע קצת מוזיקה. פתחתי את יוטיוב כי לשמוע מוזיקה דרך המחשב זה פתרון לא רע כשהילדות ישנות. רציתי לשמוע את פוראבר יאנג של אלפאוויל. ככה זה כשאתה ילד אייטיז. רגע לפני השיר, עלתה הפרסומת הזאת:</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><object class="BLOGGER-youtube-video" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,40,0" data-thumbnail-src="http://1.gvt0.com/vi/gX-0gq_QVZU/0.jpg" height="266" width="320"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/gX-0gq_QVZU&fs=1&source=uds" /><param name="bgcolor" value="#FFFFFF" /><embed width="320" height="266" src="http://www.youtube.com/v/gX-0gq_QVZU&fs=1&source=uds" type="application/x-shockwave-flash"></embed></object></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><br /> </div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא יודע כמה עלה להפיק את הפרסומת שמבשרת לי שקיבלתי תוספת של 430 ש"ח לנטו כי אני אבא לילדה מתחת לגיל 3 (ותודה על 3 אריזות החיתולים או לחילופין על טנק הדלק. זה לגמרי שינה לי את החיים). אני גם לא יודע כמה אתה משלם כדי שהפרסומת הזאת תעלה לרשת ותוצג לישראלים שנכנסים ליוטיוב, אתר אמריקני.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני יודע רק דבר אחד - זו פרסומת לליכוד, לממשלת הליכוד ולך אישית שאני מימנתי. אתה לוקח לי מס של 4 שקלים על כל ליטר דלק כי אתה אומר ש"למדינה אין כסף", ואתה מפיק מהמס הזה פרסומת בחירות. אתה לוקח לי תועפות במע"מ על מוצרי יסוד "כי אין ברירה" ואתה מפיק פרסומת שמי שצריך לשלם אותה היא תנועה פוליטית.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תתבייש לך ביבי נתניהו. תתבייש.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה מספיק עשיר, עם 2 הבתים (הוילה בקיסריה והבניין השלם ברח' עזה ברחביה, ירושלים) שהמסים שלי משלמים על אבטחתם למרות שהם ריקים לחלוטין כדי לשלם על הפרסומת הזאת מכספך. המפלגה שלך יכולה להרשות לעצמה להפיק תשדיר כזה, אם היא רוצה לפרגן לך ולא לגעת חלילה בכסף המשפחתי.&nbsp;</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למה מהמסים שלי?</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למה?</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה לא אכפת לי אם להפיק את הפרסומת הפרטית שלך עלה רק שקל אחד - זה שקל אחד יותר מדי. זה שלי, ביבי נתניהו - <b>שלי!</b></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><br /> </b></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה לא כסף של עסק פרטי שמכר סחורה ללקוחות שלו ועכשיו הבעלים יכול לעשות איתו מה שהוא רוצה. זה כסף ששייך לי, שלקחת ממני כי הדיל ביני לבין הממשלה הוא שאני משלם והיא משתמשת בכסף שאני משלם כדי לתת <b>לי</b>&nbsp;שירותים. לא כדי לתת אותם <b>לך</b>.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה מבין, ביבי? אתה מבין שאתה גזלן? שלקחת את כבשת הרש לעצמך?</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תתבייש לך, בנימין נתניהו או ביבי או ראש הממשלה או איך שזה לא יהיה שאתה רוצה לקרוא לעצמך. תתבייש. הסרטון הזה באמת מסכם את הקדנציה שלך.</span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">&nbsp;אדישות, זחיחות, אטימות.</span></div><br /> </div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-15902806244345913712012-03-24T15:47:00.000+02:002012-03-24T15:47:53.072+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /> <div align="right"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ב- 14 במרץ 2002 התייצבתי בבא"פ לכיש (או כמו שהוא ידוע יותר לעם ישראל: הגן הלאומי בית ג'וברין) לאימון לפני תעסוקה מבצעית. באתי בכיף.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כסטודנט בשנה ב', המ"פ היוצא פרג'י קיצר לי 9 ימים מהתעסוקה כך שאעשה רק 16 יום. בינינו, לא ביקשתי את הקיצור בשביל לימודים - ביקשתי כי כסגן יו"ר אגודת הסטודנטים, לא רציתי להחמיץ את ההכנות ליום הסטודנט וחשוב מכך, את ההכנות לבחירות הבאות.</span></div><div align="right"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div align="right"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המועמדת בבחירות, אחרי הכל, הייתה החברה שלי, רחל. אבל&nbsp;העובדה שהיינו חברים&nbsp;הייתה סוד. אסור היה לספר את זה לזרים. למה? סיפור ארוך. לא עכשיו.&nbsp;</span></div><div align="right"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הגדוד גויס לעשות קו&nbsp;בגזרה בה היה גם&nbsp;הימ"ח שלנו - מחנה עופר, ממש מחוץ לביתוניה, פרבר של רמאללה. התפקיד של הפלוגה שלי יהיה לאבטח את המחנה, את כביש 443, ולעשות כל מיני מחסומים קטנים ומבאסים.&nbsp;איכשהו, החורף תמיד מגיע במלוא עוזו כשאני על מדים, אז ברור שירד גשם כמעט ללא הפסקה.</span></div><div align="right"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div align="right"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">העמדה שהכי שנאתי - ומן הסתם הייתי בה הכי הרבה בגלל זה - הייתה עמדה 21. זה היה אוהל 11 מרובע, שכל צידו הימני היה קרוע בצורה שגרמה לו להיראות כמו בית שקרס הגג שלו. היינו עולים לעמדה ליממה, כשאחד שומר ב"קיפוד" ומתצפת החוצה (ולא ראו כלום), והשני ישן. העניין היה שבגלל חוסר הגג, האוהל היה למעשה שלולית ענקית עם מיטה מבוססת בבוץ בצידו השמאלי.</span></div><div align="right"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div align="right"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ביקשנו כמה פעמים שיבואו להחליף את האוהל, אבל זה לא עניין אף אחד.</span></div><div align="right"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div align="right"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשג'וני, הפקיד, בא לשאול מתי ארצה את החופשה בת 24 השעות המגיעה לי (לימים הסתבר לי שעל פי הפקודות הגיעה לי חופשה של 48 שעות, אבל ניחא), עשיתי דבר שכל מילואימניק מנוסה יודע שאסור לעשות. טעות של צעירים.&nbsp;סירבתי לקחת חופשה באמצע הקו, והחלטתי לעשות 15 יום ברצף, ולהשתחרר יום מוקדם יותר כך שהיום ה- 16 למילואים יהיה יום החופש שהגיע לי. אבא שלי תמיד אמר לי, גם בסדיר וגם במילואים, שברגע שמוציאים הביתה צריך לצאת. בלי שאלות, בלי אסטרטגיה ובלי כלום. לצאת, וזהו. אבל מה הוא יודע, חשבתי לעצמי. הנה, אני עומד להשתחרר יום מוקדם יותר, בבוקר שאחרי ליל הסדר.</span></div><div align="right"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div align="right"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בבוקר שלפני&nbsp;היציאה הביתה&nbsp;כבר ארזתי את הציוד האישי. ידעתי שאני עולה שוב לעמדה 21, עם גאני - חבר מהמחלקה, גאון אמיתי, ואיש יקר. הרעיון היה פשוט: אעלה לפני הצהריים לעמדה, אעביר שם את ליל הסדר, ובצהריים למחרת ארד לפלוגה ואתחיל להזדכות. לפי התוכנית שלי הייתי אמור תוך פחות מ- 36 שעות להיות אזרח בדרכו הביתה.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גאני ואני שמרנו 3:3. שלוש שעות נחים באוהל שהלך והתמלא מים כי ירד מבול, ושלוש שעות עומדים בקיפוד המוצף מזמן, כי ירד מבול. קצת אחרי שנגמרה ארוחת החג&nbsp;בחדר האוכל מגיע הג'יפ של המ"פ עם שני מחליפים. אנחנו יורדים לשעה וחצי לחדר האוכל כדי לנשנש את מה שנשאר מליל הסדר הפלוגתי שהיה שם. הטלוויזיה בחדר האוכל פתוחה על ערוץ 2. "תופת בנתניה" כתוב על המסך המלא בתמונות של אמבולנסים, ומשדר אותן ללא קול. הטלוויזיה הייתה על "שקט". הסאונד היחיד שאנחנו שומעים הוא של שטיפת הכלים, מאחורי דלתות החדר.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני חושב שהשעה הייתה בסביבות 23:00 כשגאני קרא לי. מהאוזן שלו השתלשלה האוזניה שהייתה מחוברת לטרנזיסטור שלו באופן קבוע. "תורך לשמור", הוא אמר לי. הקרחת המבהיקה שלו נצנצה בכל פעם שברק היכה מסביב (אחת לדקה, בערך), והוא נראה כמו דמות מסרט אימה. איש שרירי בגובה 1.70 מטר עם קרחת שעומד בגשם שוטף בתוך תעלת קשר מבטון עם חוט שיוצא לו מהאוזן ורובה מונח ברישול לידו. רעש הגשם השוטף והרעמים רק הוסיפו לאפקט. זה נראה קצת כמו סצינות הוליוודיות בסרטי מתח, כשברור לך שעוד רגע יגיע הקליימקס בו הגיבור הטוב והגיבור הרע יתעמתו.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל מעבר לסוריאליזם של הסיטואציה, מבחינתי הייתי בדרך לעוד שלוש שעות שמירה. עליתי את עשרת המטרים הבוציים והרטובים שבין האוהל לבין העמדה, ושאלתי את גאני מה חדש. "יורד גשם", הוא אמר בקולו הנמוך. ואללה, חשבתי לעצמי. בחיים לא הייתי שם לב. "למה אתה מקשיב?" שאלתי, מצפה לשמוע מהאיש שעושה טריאתלונים ושומע קול המוזיקה לספר לי על איזה קונצ'רטו לפסנתר או משהו, עוד דבר שרק יגביר את ההערכה שלי כלפיו. "חדשות", הוא ענה. "על הפיגוע במלון בנתניה, אומרים שזה משהו רציני". משכתי בכתפיים. פיגועים היו עניין כמעט יומיומי, בטח בירושלים בה גרתי. זה כבר היה לא מרגש. עד כדי כך לא מרגש שתחנות המוזיקה המשיכו לשדר מוזיקה שמחה, כרגיל, בין דיווח לדיווח&nbsp;על עומסי התנועה שנגרמו באזור.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הכל היה סטנדרטי, ורטוב.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בבוקר הייתה הפוגה בגשם. בסביבות השעה 10:00 חוללתי לג'וני, בחמ"ל, דרך הנל"ן שהיה בעמדה. ג'וני לא ענה למכשיר הטלפון הצבאי. עליתי מולו בקשר וביקשתי שיענה לי. "אנחנו קצת עסוקים פה", הוא השיב. "זה דחוף!" אמרתי לו - בכל הכבוד, אין שום דבר יותר דחוף מאשר השחרור שלי, וככל שאצא יותר מוקדם הביתה, כך ייטב.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סובבתי שוב את המחולל החשמלי של הטלפון הצבאי, וג'וני ענה. "מה קרה?" הוא שאל. "אני צריך להשתחרר היום, אתה זוכר. מתי מחליפים אותי? מתי אני יוצא?".</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שתיקה.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"תשמע חיים", הוא אמר בטון משועשע, "אתה לא יוצא לשום מקום חמוד". "מה?!", צרחתי, "מה זאת אומרת?!". "תיכף יחליפו אתכם בעמדה".</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חשבתי לעצמי: זה ג'וני. תמיד כשדיברו איתו על לצאת הוא אמר "אתה לא יוצא", והפעם בטח לא שונה. כשעה אח"כ הגיע נ"נ לעמדה. מהרכב ירדו שני חבר'ה וקצין עב בשר שלא הכרתי. לא מהפלוגה שלנו. אפילו לא מהגדוד. גאני ואני ניסינו להבין מה קורה. "עזבו הכל", אמר הקצין השמן, "עלו על הנ"נ, ורדו לפלוגה שלכם". טוב, חשבתי לי. אני לא שואל שאלות. נרד לפלוגה, נתקלח, ויאללה - להזדכות.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשהגענו למחנה המנומנם בדרך כלל, נדהמנו לראות שהוא נראה פתאום כמו כוורת הומה דבורים: עשרות רכבים צבאיים בכל פינה; יחידות מיוחדות עם הרכבים ההיי-טקיים שלהן; חיילי לוט"ר עם נעלי פלדיום. חפ"קים; קציני מטה בדרגות של סגני אלופים שרצים ממקום למקום עם תיקי מפות; דחפורי D9 ממוגנים; נגמ"שים ונגמ"שי פיקוד - המחנה הריק התמלא בתוך פחות מיום בהמון כוחות שלא ראיתי מימיי. לקח לנ"נ כמה דקות טובות לתמרן בין כל כלי הרכב הגלגליים והזחליליים שהיו שם, ולהביא אותנו למגורי הפלוגה.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המגורים היו ריקים. הפלוגה נעלמה.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הלכנו לחמ"ל, שממנו עוד נשמע טרטור של מכשירי קשר. ג'וני ישב בפנים ליד מישהו שלא הכרתי, מעביר לו סוג של חפיפה על הגזרה.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"איפה כולם?" שאלתי, "ומתי אני הולך?". את החיוך המריר של ג'וני אני לא אשכח. "אתה לא הולך לשום מקום חמוד. מעכשיו אתה בצו 8. הפלוגה נמצאת מאחור, בימ"ח ומזוודת את הנגמ"שים שלנו. יוצאים לכבוש עיר בגדה. כנראה את ג'נין. יאללה, גשו שניכם, ותעזרו לחבר'ה להעמיס את הציוד על הכלים".</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מה? איפה? למה? כמה? מה קשור???</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלו המחשבות שרצו בראש. מה צו 8? מה זה, התחילה מלחמה ואף אחד לא סיפר? ולמה אני לא יוצא הביתה? מה קורה פה?</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במשטח הנגמ"שים, כחצי קילומטר מהחמ"ל של ג'וני&nbsp;כבר כמעט סיימו לזווד את הנגמ"שים והתכוננו להעמיס אותם על מובילים. רוב החבר'ה היו עסוקים בלמלא שקי חול ולשפצר אותם על צידי הנגמ"שים, כהגנה מפני ירי. מבט מהיר&nbsp;למחסנים גילה שגם שני הגדודים האחרים של החטיבה, שלא היו מגוייסים כבר בניגוד אלינו, פתחו את הימ"ח. ראשוני החיילים שלהם התחילו להגיע.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואללה, חשבתי לעצמי. בטח רוצים לעשות לפלסטינים תצוגת כח של "תחזיקו אותנו", אז פתחו את הימ"ח שלנו, אחד היחידים בגדה - למען ייראו ויראו. אבל... למה המובילים פה? טוב, הסברתי לעצמי - זה כדי להסיע נגמ"שים בכבישים של הגדה. זה לצורכי הרתעה.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני חושב שהאסימון נפל לי כשפתאום ראיתי את כל אלו שנפרדנו מהם בערב הגדוד האחרון, כי יצאו ל"הקפאה" (אותה שנה עד שנה וחצי שנותנים לותיקי יחידות קרביות לשבת בבית למרות שהם עדיין יכולים להיקרא בחירום), מגיעים להתחייל. הנה דודי. והנה הנרי. ומינו. והנה כמה ילדים שהשתחררו לפני ארבעה חודשים וקיבלו צו 8 שפתאום גם עולים איתנו על האוטובוס הפלוגתי. היעד: אליקים.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מבול. כל הזמן ירד גשם. עצרו לנו בחדרה, כדי שנאכל, אבל שכחו שאנחנו יום אחרי ליל הסדר. הכל היה סגור חוץ מסניף של מקדונלד'ס שהגיש לחמניות מבחילות כאלה, של פסח. אני אמנם לא אוכל חמץ ואפילו לא קטניות - אבל גם לא את הדרעק הזה, בכל הכבוד. קניתי תפוצ'יפס, והמשכנו לנסוע.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באליקים, איתמר המ"פ כינס אותנו. אנחנו צריכים לכבוש את מחנה הפליטים בג'נין. צה"ל כובש את כל ערי הגדה, והיום כבר כבש את&nbsp;רמאללה ואת טול כרם. מחר יתקיפו את&nbsp;בית לחם&nbsp;ואת חברון. בעוד יומיים יהיה תורנו - נתקוף את המחנה. את העיר יכבשו כוחות סדירים של הנדסה וגולני.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">קצין המודיעין&nbsp;של חטיבת מנשה, שאחראית על ג'נין, הראה לנו תצלומי אוויר של המחנה בתדריך שלו. הוא קטנטן - 500 מטר על 500 מטר, לא גדול בהרבה משכונה בעיירה קטנה. הוא סופר צפוף, ויצאו ממנו כמה מהמחבלים הרצחניים ביותר. בכלל, הוא אמר, זה נחשב קן צרעות. יחד עם זאת, הוא הבטיח - המחנה יהיה ריק. בפעמיים הקודמות שצה"ל התקרב אליו, הוא ידע לספר, כל החמושים נמלטו ליערות בבורקין הסמוכה. המשימה שלכם, הוא אמר, תהיה לסרוק בית בית ולחפש אמל"ח ומחבלים. אתם תגיעו לבית, תיכנסו, ותערכו חיפוש. הדבר הכי חשוב זה להקפיד לא להזיז אמל"ח מחשש למלכודים שיהיו מתחת. הוא אמר שנקבל ספריי צבע, כמו גדוד 51 של גולני וגדוד 7020 מהחטיבה שלנו, וכל בית שנסיים לסרוק יסומן בתרסיס ב "8110", מספר הגדוד שלנו. זה אמור לקחת יומיים שלושה, להערכתו.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"תראו", הוא סיכם, "זה מחנה של חארות. החמושים יברחו כשיראו אתכם, ואז נתפוס אותם ביערות. ננקה את קן הצרעות הזה בנחישות".</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טוב, זה נראה היה סביר. 2 גדודי מילואים וגדוד סדיר מול קוביה של 500X500. זה לא כוחות.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בבוקר מטווחי איפוס. כל הכלים יורים. מטולים, מא"גים - הכל. בין מטווח למטווח בוססנו בבוץ שהגיע עד אמצע השוקיים. בוץ חום אדמדם שלא מרפה מהרגל גם כשמנערים אותה. הגשם שלא הפסיק לרדת ירד עלינו קווים-קווים, ורק הוסיף לתחושת הדכדוך. בכל רגע נתון עוד מישהו החליק ונפל על התחת. והבוץ. כל הזמן הבוץ.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עלינו על הטיולית שלקחה אותנו למחסום סאלם, דרומית לצומת מגידו. הנגמ"שים כבר נפרקו שם. כשהגענו, ולראשונה מזה ארבעה ימים, הגשם עשה הפוגה, וקשת יפה ומושלמת נראתה ממערב. אורן אמתי הוציא את הספר שלו ובירך את הקשת. בינינו? זה נראה היה לי פגאני להפליא, אבל בתום התפילה שלו אמרתי גם אמן. אם לא יועיל - בטח לא יזיק. לזרין מנסה לשכנע אותי לשים תפילין , למזל, ולהרוויח מצווה. אני מסרב בנימוס - כשר לפסח זה מספיק יהדות בשבילי לשבוע אחד.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רוני בוכניק פתח את כבש הנגמ"ש שהיה עמוס בתחמושת, ובטילים שלנו. מול הכבש של הנגמ"ש שלי, נפתח עוד כבש ויצאו ממנו כמה גברים עם זקן ארוך וכרס. הם התחילו לגלגל גליל ניילון שנראה כמו כזה של שקיות זבל, אבל השקית הייתה לבנה ועם סמל צה"ל. הסימול הטקטי של הנגמ"ש שלהם היה 28 ו'. מי אתם? שאלתי. בוכניק אמר לי לשתוק. "אתה לא רואה? אסור לדבר איתם. זה נאחס. זה נגמ"ש זיהוי חללים". נו, חשבתי לעצמי, כנראה שצה"ל לוקח את כל העניין הזה קצת יותר מדי ברצינות. ניחא הטמטום שבלקחת טילי נ"ט למחנה פליטים, שנראה לי אווילי אבל קיבלתי אותו כי אמרו לזווד "כמו מלחמה" וככה נצא להילחם בסורים אם וכאשר - אבל לגייס את האברכים האלה בצו 8? כאילו, איך נאמר? נסחפתם.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הערב התחיל לרדת כשמישהו עם מדים של משטרה ושכפ"ץ משטרתי הגיע עם פנס מאגלייט ענק. זיהינו אותו לפי ההליכה. זה היה קובי אזולאי. חשבו למנות אותו למ"פ שלנו לפני שהביאו את איתמר, ו... איך נאמר? החליטו לרדת מזה, כי הוא היה מעט מתלהב מדי. כזה שתמיד חיפש אקשן. הוא שאל אם הוא יכול להצטרף אלינו, אבל שגיא המג"ד דחה אותו בנימוס. ראיתי אותו ניגש לנגמ"שים של 7020, ומנסה להצטרף אליהם שם. האמת? היו לנו גם ככה מספיק רמבואים בפלוגה, תודה רבה.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנסיעה בת 7 הקילומטרים מסאלם לג'נין נמשכה נצח. כמעט 12 שעות. ישבנו דחוסים בנגמ"ש, עם מדפים סגורים (הגשם חזר, ובגדול, ואף אחד לא רצה להירטב). רק אנקונינה המסכן עמד בצריח המפקד ונרטב כל הזמן. בתדריך אמרו שנגיע בחסות החשיכה, ונתפוס את הבתים הראשונים לפני שיעלה הבוקר. זה רעיון טוב, אלא שרק בסביבות השעה 7 בבוקר הגענו. בלי חסות, ובלי חשיכה. בוכניק פתח כבש, וכולנו יצאנו מצידו האחורי של הנגמ"ש ויישרנו קו.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כולם היו צריכים פיפי.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ראינו מולנו את הבתים של מחנה הפליטים במורד הגבעה שעל ראשה עמדנו, ליד אנטנה ענקית.&nbsp;זמן להסתכל על הנוף. בצפון הרחוק, ישראל. רואים את אזור נצרת.&nbsp;מימין, ממערב, העיר ג'נין. היא מורכבת מבתים דו ותלת קומתיים, מחופים אבן ירושלמית. יש בה הגיון, ורחובות, ושדרות. המחנה לעומת זאת מורכב מכוכים דו קומתיים נטולי טיח או צבע, שמגובבים בצפיפות. שורת הבתים הראשונה, שהייתה בערך 500 מטרים מתחתינו, נראתה כמו חומה של מבצר. הבתים היו כל כך מהודקים זה לזה, שלא היה לי ברור אם רכבים בכלל יכולים להיכנס לשם. אני זוכר שראיתי אמבולנס נוסע בצומת המ"ם פ"ה, צומת רחבה עם אקליפטוס ענק שנטוע מעליה, ממש מחוץ לכניסה למחנה, בכביש היחיד שנכנס אליו ממזרח. האמבולנס מיהר, ביללת סירנות, לתוך המחנה, כשעליו דגל של הסהר האדום שהיה כמעט בגודלו של האמבולנס עצמו. המחנה כולו שידר מין פחד. כאילו הוא יודע שזה השקט לפני הסערה שתתרגש עליו. מצד שני, הרחובות נראו שוממים למדי. הקמ"ן צדק. הם ידעו שצה"ל מגיע - וברחו ליערות.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">קצין מהחטיבה שעבר לידנו וראה אותנו משתינים ביישור קו צווח עלינו לעוף לנגמ"ש. הוא היה עם שכפ"ץ וקסדה, ואנחנו היינו אפילו בלי אפוד, ועם מכנסיים פתוחים. "אתם מסכנים את עצמכם! אתם על שיא גובה!" הוא צעק. מי מסכן ומי נעליים, חשבתי לעצמי. אבל יאללה נו - אמר, אז אמר. הלכנו בניחותא לנגמ"שים, וכל הטור הפלוגתי עבר לצד השני של הגבעה, למדרון אחורי. הנגמ"ש שלנו חנה בתוך מטע זיתים מטופח, שניכר היה שמטפלים בו היטב. השמש שוב יצאה, אז הוצאנו מנות קרב כדי לאכול. למדתי, בדרך הקשה, שמנת קרב לפסח מיועדת לאוכלי קטניות. חלבה? אי אפשר לאכול. זה משומשום. תירס? גם לא. עלי גפן? זה עם אורז. איכשהו, דווקא על הטונה היה רשום שהיא "ללא חשש קטניות". בארבעת הימים הקרובים התפריט שלי היה מורכב מהרבה טונה, והרבה זיתים.</span><br /> <br /> </div><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">העברנו את מכשיר הקשר לתדר הגדודי. הגדוד התכונן להתקפה. בקשר וידאו שלכל פלוגה יש את ספריי הצבע איתו יסומן כל בית שנבדק - אחרי הכל, זה יהיה טמטום לא נורמלי אם נבדוק שוב ושוב את אותם הבתים רק כי מישהו לא הביא איתו איזה פחית ספריי. בכלל, פחיות הספריי היו בגדר הציוד הכי חשוב. כל הזמן וידאנו שהן איתנו. אחרי הכל, כולנו רצינו לסמן כמה שיותר מהר את הבתים - ולעוף מפה. התוכנית לתחילת כיבוש המחנה הייתה פשוטה למדי: פלוגה ב' תרוץ לבית הבודד שמימין לגבעה עליה אנחנו נמצאים. אחריה א' ו- ג'. אנחנו, המסייעת, במוכנות למשימות. בעתודה. בעברית פשוטה: בארוחת בוקר. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בשעה 07:30 בערך, ולפי הפקודה שניתנה לו בקשר, משה גרסטנר, המ"פ של ב', קם מנקודת הכינוס עם החפ"ק שלו, והתחיל לרוץ את כמה עשרות המטרים שבין שטח הכינוס לבין הבית הבודד, האחרון לפני שורת הבתים הראשונה של מחנה הפליטים. הוא אמור היה להגיע לבית ואחריו שאר החיילים. פתאום אני שומע את הקשר שלו מבקש תורן (רופא) דחוף בתדר הגדודי. קודקוד נפגע, הוא מדווח. איבד הכרה. היה שקט מוחלט בקשר ומסביב. שמענו את התאג"ד מתנשפים כשדיווחו שהם רצים קדימה. אחרי משהו כמו רבע שעה של ניסיונות הדוקטור אמר שקודקוד ב' הרוג. הוא מבקש מסוק, לפנות אותו. אח"כ יסתבר שהוא נפגע מכדור אחד בצוואר. כנראה ירי מקרי שפגע "בול". הוא פונה באמצעות בלקהוק שנחת מאחורי הגבעה שלנו. זה לא הבלקהוק האחרון שינחת שם כדי לפנות פצועים והרוגים. ממש לא.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מורים לנו על "הקפאת מצב". </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אף אחד לא מתקדם. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האמת? הופתענו. ממתי תוקעים התקפה גדודית כי יש הרוג? הרי זה לא מה שלימדו אותנו בצבא. לימדו אותנו שאם יש פצועים - לא הרוגים, פצועים, כאלה שאפשר להציל - לא עוצרים בשבילם. ממשיכים, ואז חוזרים אליהם אחרי שמנצחים. אבל אנחנו קיבלנו הוראה מהחטיבה. עוצרים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המחשבה מתחילה לקנות אחיזה במוח: יש לנו הרוג ראשון בגדוד. כנראה שזה לא קל כמו שאמרו לנו. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחרי כמעט שעה הדוקטור מדווח שהוא פינה את גרסטנר אחורה, וניתנת הוראה להתקדם. מייד אחרי הפקודה, נפתחה אש מאסיבית מהצד שלנו -והתחלנו לשמוע רעשי פצפוצים מעל הראש שתי דקות אחר כך, כאילו מישהו מפוצץ לנו מעל הראש ניילון "פצפצים" כזה, ניילון לעטיפה של דברים שבירים. את הרעש הזה הכרתי. זה הרעש של כדור שנורה לכיוונך וחולף מעליך. הרעש הוא הרגע שבו נשבר מחסום הקול ממש מעל הראש כשהוא מפלח את האוויר. יורים לכיווננו. יורים. עלינו. סליחה, אבל... מה??? מה קורה פה? הרוג, ירי - זה לא מה שאמרו לנו שיקרה!</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שגיא המג"ד מורה לפלוגה שלי&nbsp;לפרוש את הרתק ולהתחיל לספק אש חיפוי. ויליאם, המ"מ של הרתק, פורש כיפת רתק לתפארת עם מק"כ ומקל"ר ומא"גים - וכולם יורים על השורה הראשונה של הבתים. הוא מבקש שכל מי שיש לו נשק קלעים יבוא לירות תחמושת מדוייקת לחלונות הבתים. אדם ואני מקבלים ממנו את המטרות שלנו - אחת מהן היא הבית אליו ראיתי את האמבולנס נוסע שעה קלה קודם לכן. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פתאום אני מרגיש שאדם זורק עליי חול ואבנים. התכוונתי לשאול אותו אם נראה לו שזה הזמן לצחוקים ומשחקים, וכשהפניתי אליו את הפנים ראיתי שהוא בא לעשות אותו דבר בדיוק. כשמבטינו נפגשו, ראינו פתאום שהחול במטר וקצת שהפריד בינינו קופץ ומשם גם עפות עלינו האבנים - אלה פגיעות של כדורים. הבנו זאת מיד. מישהו יורה עלינו ומנסה לפגוע בנו! אשכרה יורים עליי! </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לעזאזל, מטומטמים, חשבתי לעצמי - אני השמאלני היחידי פה ואתם מנסים להרוג אותי?! אין מילים לתאר כמה התעצבנתי. רבאק, נעלבתי. אני לא יריתי על אנשים ספציפיים - אני יריתי לתוך חלונות אנונימיים שאני בכלל לא יודע מי נמצא בהם - והם יורים עליי אישית! החוצפה!</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רק בדיעבד הבנתי את האירוניה שבמחשבה הזאת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מאחורי מחסה אתה פתאום מבין שהקרב הוא מין חוויה שכל החושים מעורבים בה. פתאום הראייה מתחדדת ואתה רואה מטרה שנמצאת מאות מטרים ממך בבירור, בזמן שכל מה שסביבה הופך למין דבר מעורפל. הפה מתייבש בגלל האדרנלין והלשון לוחכת כל הזמן את החך העליון בניסיון להירטב ויש מין טעם כזה חמצמץ, העור מתכווץ כולו, מנסה להקטין עצמו כשהוא חושש להיחתך מאיזו פגיעה שתפלח אותו. השמיעה הופכת סלקטיבית, ובאופן הזוי כמעט לא שומעים את קולות הנשקים אלא אך ורק את צעקות האנשים הזועקים פקודות ומטרות. באף עולים ריחות של גופרית, אדמה, עשן ושמן נשקים. כל הגוף מעורב. סף הכאב עולה דרמטית ונחיתה על סלע שביום רגיל הייתה מעוררת צעקת כאב לכל הפחות הופכת ללא מורגשת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הכל משתנה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובעוד אני חושב על זה, הכל תוך כדי ירי עלינו וירי שאני עצמי מבצע, הגיעו השריונרים. הם הגיעו כדי לחפות גם הם על הפלוגות הרובאיות שלנו שניסו להיתפס על הבתים הראשונים, תחת אש בלתי פוסקת. מפקד הטנק, גם הוא מילואימניק, פתח מדף ונעמד בצריח. "תגיד" הוא אמר לי, "איפה זה בית מס'..." הוא לא סיים את המשפט כשפתאום שמענו כולנו "טינג! טינג! טינג! טינג!". כולנו הבנו שיורים לו על הטנק. הוא זינק בוירטואוזיות פנימה תוך כדי סגירת מדף והתחפרות תחת מעטה השיריון הכבד. את הבית אני משער שמצא לבד, כי הם מייד ברחו להם הלאה, במורד הגבעה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"קאבום!"</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחד הטנקים ירה פגז מעיך והעיף איזה בית אחד לעזאזל. האמבולנס שראיתי קודם ממהר לשם. איכשהו, למרות הרעש הבלתי אפשרי מסביב, נדמה היה לי שאני שומע את הסירנה שלו. אני רואה את החובשים יוצאים עם הדגל של הסהר האדום ביד ועם פצוע על אלונקה. הם מנסים להגיע לאמבולנס שנמצא כמה עשרות מטרים מהם, אבל לא מעזים לצאת החוצה. בום נוסף, וגם האמבולנס שלהם הופך ללא יותר מגרוטאה בוערת. הוא התפוצץ כשמעיך נוסף פגע בבית לידו חנה. החובשים רצים בהיסטריה עם הפצוע שלהם לתוך הבית ממנו יצאו. זו הייתה תנועת הרכב האחרונה שראיתי במחנה, שאינה של צה"ל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשירד הערב העברנו את הנגמ"שים ממטע הזיתים למעלה, ליד האנטנה. זה יהיה הבית שלנו בימים הקרובים. הצטרף אלינו כוח של מילואים מהיחידה לסילוק פצצות - חבר'ה עם נעלי פלדיום ומשקפי אוקלי, טונות של פתיל רועם ולבנות חבלה, שלא מפחדים מכלום חוץ מדבר אחד - שמישהו יעשן לידם. לפנות בוקר הביאו אלינו גם חבר'ה מהנ"מ עם תותחי וולקן מורכבים על נגמ"שים. הדבר הזה פשוט טחן בתים והעלים אותם תוך שניות. גם כל מיני כוחות מיוחדים עברו אצלנו - שייטת, סיירות - יו ניים איט. צה"ל הבין שמחנה הפליטים בג'נין הוא בעיה שיש להתייחס אליה ברצינות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עם חשיכה זיהיתי בוודאות שיורים עלינו מבניין גבוה עם אור ניאון ירוק מעליו. הכוונתי לשם את הקנים של מחלקת הרתק. הראיתי להם את ההבזקים שיוצאים בכל פעם שהם יורים. הרתק נתנו לשם מכת אש שהפסיקה את הירי לגמרי. בבוקר ראינו שזה היה גג בית החולים. עד היום, משום מה, יש כאלה שמכחישים שירינו לשם. אני לא מבין למה. עם כל הכבוד, אם מבצעים עלינו ירי יעיל מבניין בית חולים במשך דקות ארוכות (לקח לנו זמן לאתר את מקור הירי, אחרי הכל) והרופאים וההנהלה לא נוקפים אצבע כדי להרחיק את היורים אפשר להניח שהם מבינים שיבוצע ירי בחזרה. ככה זה במלחמה. כן, היינו יורים שוב אם לא הייתה ברירה. אי אפשר להשתמש בבית חולים כעמדת ירי ולצפות לחסינות - ובלי קשר באמת לא ידענו שמדובר בבית חולים.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל הדבר שהכי הטריד אותי באותו לילה ובבוקר שלמחרת, אפילו יותר מזה שיורים עלינו, היה הרצון העז להחליף תחתונים וגרביים. לא היה לי אכפת שיירו עליי כמה שרוצים, ובלבד שיתנו לנו להחליף את הלבנים הרטובים שלנו. פתאום נזכרתי בסיפורים של אבא שלי ממלחמת יום כיפור ובשיר "תחתונים וגופיות". תמיד זה נראה לי מטופש, שזה הדבר שאנשים הכי חושבים עליו - אבל פה זה נראה לי לפתע הכי הגיוני בעולם. הייתי עושה הכל כדי להחליף לתחתון נקי ויבש. הייתי עושה הרבה יותר בשביל זוג גרביים. ממש הרגשתי את כפות הרגליים שלי שוחות במים בתוך הנעל הצבאית. הציוד האישי שלנו נשאר במחסום סאלם, והזוג שהבאנו איתנו נרטב מזמן. עזבו תחמושת, עזבו אוכל (גם ככה פסח, כאמור - הצום הגדול ביותר של היהדות) - רק גרביים ותחתונים. זה כל מה שעניין אותי. </span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">די מהר מגיעה השגרה - כבר התרגלנו לזמזום הבלתי פוסק של המזל"טים מעל הראש, ולטרטור של המסוקים שמעלינו. מעתה ועד סיום הלחימה יהיה צמד קוברות או אפאצ'ים מעל ראשינו בלי הפסקה. גם לרעש של ירי הטנקים והוולקן התרגלנו במהירות. על גבעת האנטנות התפתח הווי. חלק מהחבר'ה פרצו למכולה של האנטנה אחרי שראו שיש שם גנרטור. גנרטור זה חשמל, וחשמל זה להטעין טלפונים סלולריים. אני מודה - בהתחלה הזדעזעתי מהונדליזם. זו ביזה של ממש. השקעים החשמליים גרמו לעכבות המוסריות שלי להתפוגג כלא היו. חשבתי על הספר בעל זבוב שהכריחו אותנו לקרוא עשור לפני כן, בתיכון. המורה לספרות הסבירה אז שזה משל על החברה האנושית. על תהליכי התבהמות קלקטיביים. אוקי. אז אהיה חלק מהקולקטיב. אם זה טוב לכולם, אז זה טוב גם לי, חשבתי לעצמי. נכון, הספר הוא בעצם ביקורת על התופעה הזאת - אבל מצד שני אומרים לא לפרוש מהציבור. אז לא פרשתי, והטענתי.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בכל כמה דקות שמענו פיצוץ קטן, זמזום ואז פיצוץ גדול. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עוד טיל הגיע ליעדו.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רק אלוהים יודע כמה טילי טאו נורו מהמסוקים לעבר המחנה הזה. וגם את הטילים שלנו החליטו לירות. לא פחות מעשרים טילי דרגון, כל מה שנשאר בימ"ח אחרי מלחמת לבנון (הפעם האחרונה שהגדוד ירה מתחמושת הימ"ח שלו). טילי הדרגון שלנו והטאו של המסוקים, טילים שאמורים לחדור שריון של טנקים, נורו לתוך בתים שקירותיהם עשויים מעיסת נייר דקה מוקפת בדיקטים משני צדדיה, ולעתים רחוקות מלבנים. הנזק שהם הסבו היה בהתאם. את הדרישה לטילים היו מעלים המפקדים של הרובאיות שלחמו בסמטאות וחטפו כל הזמן אש ממקומות שלא יכלו לראות, בשל הצפיפות האיומה של המחנה הזה. ההוראות תמיד דיברו על איזה חלון או עליית גג חשודים, שמשם נראה להם שיורים עליהם. את כל הטילים שירתה המחלקה פגענו - חוץ מאחד. זה היה הטיל שאני יריתי. ינון, המ"מ אמר לי שתורי לירות. הרמתי את הטיל ומערכת ההנחיה ושמתי על הכתף. זיהיתי את החלון עם הוילון הירוק. ראיתי אותו בבירור דרך המשקפת של מערכת ההנחיה. פלוגה ב' זיהו בבירור חמוש, והוא נמצא שם. ינון אמר לי לירות כשאני מוכן. לקחתי נשימה עמוקה, לחצתי על המשבת, על ההדק, ושמעתי את זמזום הג'ירוסקופ שמכוון את הטיל למטרה. אחרי כשנייה בא הפיצוץ שמשגר את הטיל, ואז זזתי. אסור לזוז בזמן השיגור, וזזתי. הטיל ברח חזק שמאלה ופוצץ בית שהיה כמאתיים מטר מהמטרה שלי. הרסתי בית סתם. עד היום אני מקווה שלא היה אף אחד בחדר שאליו חדר הטיל הזה. </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עד היום זה רודף אותי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והמחנה? בשעות הזריחה והשקיעה הוא נצנץ כאילו מיליארד קורי עכביש קטנים מכסים אותו. אלו היו תיילי ההנחיה שמחברים בין הטילים שאנחנו והמסוקים ירינו לבין מערכות ההנחיה. המחנה היה מכוסה במאות אם לא אלפי תיילים כאלה - וכל תיל, אזכיר שוב, הוא רק טיל אחד. אלו היו עוצמות האש שהשתמשנו בהן במחנה הפליטים בג'נין.</span><br /> <span style="font-family: Arial;"></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ביום המימונה קיבלנו מנות קרב חדשות, והבטיחו לנו שלמחרת נתחיל לקבל סנדביצ'ים. הטרנזיסטור של אנקונינה סיפר שדובר צה"ל מכחיש שהציוד שסופק לחיילים שגויסו בצו שמונה היה פגום. הסתכלתי על אלאני, שגויס בצו כזה. הייתה לו קסדה עם שרכים מבד כאילו זה עתה סיים לכבוש את חוף אומהה בנורמנדי או לשחרר את הכותל. גם החגור שקיבל במקום אפוד לא החמיא לו יותר מדי. העיקר שדובר צה"ל מכחיש. בכלל, האמת היא הקורבן הראשון של המלחמה - זה ידוע. יומיים אח"כ ידווח דובר צה"ל שבשעה זו נוצר צה"ל את האש בג'נין כדי לאפשר למחנה להיכנע בפני כוחותיו. המבזקנית לא סיימה להקריא כששמענו מטח עצום של טילים ופגזים נורה על המחנה. נו, אז אמרו. אז מה. שאלתי את עצמי איך זה שעיתונאים מפרסמים ידיעה ולפיה יש הפסקת אש בלי לבדוק מה קורה בשטח. אמרתי לעצמי שאולי זה צריך להיות מה שאעשה בחיים. כל כך כעסתי על זה שההורים שלי והחברה שומעים סיפורי בדיות! חצי שנה אחרי זה ראיתי מודעה ולפיה ערוץ 10 מקים חברת חדשות חדשה ומי שמתעניין מוזמן לפנות ולהציע את עצמו. חשבתי על הרגע ההוא בבית במחנה הפליטים כמה חודשים קודם לכן ושלחתי קורות חיים. התקבלתי. אבל זה סיפור אחר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בכל הזמן שלנו במחנה, לא יכולתי להימלט ממחשבה מטרידה אחת - לאורך כל הלחימה לא עשינו ולו הפסקת אש אחת שתאפשר לאזרחים ( אם נותרו כאלה במחנה) לצאת ולהיכנע, כמו זו שדובר צה"ל דיווח עליה. כשירדנו למחרת למחנה לתפוס בתים "משלנו", כמו הרובאיות, המחשבה הזו הפכה למטרידה במיוחד. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חבר'ה מפלוגה א' סיפרו לנו על בית אליו השליכו שלושה רימונים, ופרצו אליו תוך כדי ירי, משום שנדמה היה להם שירו עליהם משם. הם סיפרו שהם ירו איזה שלוש מחסניות (ושלושה רימונים כזכור) ולמרות הכל יצא אליהם "סבא עם מקל שנראה מבולבל, ולא נפגע בכלל". כולם צחקו על חוסר המקצועיות שלהם - כל כך הרבה ירי ומישהו יוצא ללא פגע. לא, זה ממש לא שמישהו רצה שהקשיש ייפגע - אבל זה מסוג הבדיחות השחורות ששומעים על ימין ועל שמאל בסיטואציות הזויות כמו לוחמת שטח בנוי באמצע מחנה פליטים. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נושא הפסקת האש ומתן האפשרות להיכנע הטריד אותי, אני מודה, אבל לא אמרתי כלום. לא העליתי בכלל את האפשרות של לדבר עם מישהו למעלה, ושניזום סוג של הפסקת אש. כשעינן שרעבי, ההרוג השני של הגדוד נפל למחרת, כבר דחיתי אפשרות כזאת על הסף. אף אחד לא יעשה פה הפסקת אש. בחיים לא.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רק פעם אחת נשברתי באמת. </span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שמרתי עם בוכניק בקומה השלישית של בית שנכנסנו אליו לישון בו את הלילה. היינו נכנסים לבית, מוציאים את שמיכות צמר הגמלים הכבדות שהיו בכל בית ובית, מתכסים בהן והולכים לישון. כל הבתים שנכנסנו אליהם היו ריקים מתושבים. לא ראינו ולו פלסטיני אחד. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הקומה השלישית צפתה על כל הרחוב. בתצ"א שקיבלנו, שהייתה מעודכנת לשנת 1994 (8 שנים קודם לכן!) הרחוב הזה נראה כמו סמטה צרה, בשעה שסמטאות נראו כמו נתיבי איילון. אף אחד לא חשב לתת לנו עזרי מודיעין מעודכנים. זה היה אחד הרחובות הרחבים במחנה - ברוחב של רחוב ממוצע בשכונה של עיר ישראלית. על הקירות של הבתים מסביב היו תמונות של שהידים עם אם 16 או קלאצ'ניקוב, בכרזות שהודבקו בקפידה ובזהירות תוך מתן כבוד. הם היו צעירים מאוד ברובם, בסוף שנות העשרה או תחילת העשרים, כמעט תמיד עם ציור של פרח ליד התמונה שלהם. התחביב שלי היה לקרוא את שמותיהם. תמיד ידעתי שלימודי הערבית בחטיבת הביניים ישתלמו לי מתישהו. גם התחלנו לקבל תחתונים וגרביים באופן סדיר. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השגרה הפכה לנוחה יותר - כבר יומיים שפעמיים ביום היינו מקבלים שקית שנארזה על ידי חיילים בבקו"ם עם פתק "שמור על עצמך", ובתוכה זוג גרביים, תחתונים, ומגבת צה"ליים. בכל יום היינו מקבלים עשרות סנדביצ'ים ארוזים ובקבוקי מי עדן כדי לאכול ולשתות. שגרת הלחימה כבר הפכה לנסבלת ובינינו לבין הפלסטינים היה הסכם לא כתוב שמייד כשיורד הערב מפסיקים להילחם. עם הזריחה היינו חוזרים לירות בהם והם בנו, בקרבות מבית לבית ומסמטה לסמטה - אבל בלילה, פשוט הלכנו לישון.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מול הבית "שלנו" היה עוד בית דו קומתי, ומשמאלו חומת אבן בגובה מטר. לחומה היה מחובר מעקה מתכת, ואל המעקה הזה מישהו קשר סוס. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה היה סוס לבן, יפה, נקי למראה. היה לו שם קצת עשב ללחך והוא נראה בריא ומנותק לחלוטין מההתרחשויות ההזויות שקורות סביבו. הוא לא היה עצבני או משהו. הדבר היחיד שהוציא אותו משלוותו היה כשאחד התיילים של מאות הטילים המונחים שכבר נורו במחנה הסתבך לו בפה בזמן שאכל מהעשב. גם השמש שכבר קנתה לה מקום של קבע וגירשה את העננים ששלטו במשך יותר משבוע עשתה לו טוב. בוכניק ואני הסתכלנו עליו בהשתאות. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רעש של שרשראות נגמ"ש הפר את תחושת הפסטורליה הכמעט שקטה שנוצרה לנו לפתע באמצע הקרב. הסתכלתי ימינה וראיתי נגמ"ש עוצר בצומת שבתחילת הרחוב. החבר'ה על הנגמ"ש, חיילים שלא הכרתי, נראו צוחקים על משהו. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז זה קרה. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה התחיל בצרורות קצרים ממא"ג שנבלעו בצהלות והצעקות של הסוס הלבן. אח"כ עוד צרור, ושוב צהלה. הוא ניסה לברוח, אבל היה קשור חזק מדי לעמוד, והחבל לא הסכים להרפות מהראש שלו. וצרור. ועוד אחד. ואז טררררררררר ארוך.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הוא פרכס עוד פרכוס אחרון, וזרם של דם פרץ מהצד עליו נשכב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הסתכלתי על בוכניק, והוא הסתכל עליי. זרקתי מעליי את הנשק, העפתי את הקסדה והאפוד, וירדתי לקומת הביניים. שמעתי את בוכניק קורא לי וצועק לי לחזור. זו הייתה הפעם היחידה בחיי שהפקרתי עמדה. שרציתי לעזוב הכל, וללכת הביתה, וכוס אממו כל מה שיקרה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">די. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נגמר לי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה היה סוס, לעזאזל. אין לו מטרות לאומיות. הוא לא אויב שלנו. הוא לא מאיים על אף אחד. הוא סוס. סתם סוס. סוס שהצליח לשרוד כבר שבוע של הפצצות, ולא להיפגע.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סוס.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רק סוס.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">את הירי המטורף שביצענו גם כשלא הייתה סיבה אמיתית, את ההרס העצום שהשארנו במחנה, עוד יכולתי לשאת, למצוא לזה צידוק מבצעי כלשהו - אבל זה היה פשוט יותר מדי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא יודע כמה זמן ישבתי שם לבד. חשבתי וחשבתי עד שנרדמתי - הראש היה במצב שינה, בלי אף מחשבה או הרהור. ריק לחלוטין. ישן למרות שעיניי היו פקוחות. ינון המ"מ ניגש אליי. הוא לא אמר לי כלום. לא כעס עליי, ולא דיבר. הוא נתן לי כוס קפה שלזרין הכין, ואמר לי "אחי - שכח מהכול. מה שקורה פה זה לא דבר נורמלי. עוד כמה ימים נחזור הביתה. פשוט תתעלם. תשכח מהכול".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גם עכשיו, למרות שעברו כמה שנים, אני עדיין לא מצליח לשכוח. ממש כמו שאני זוכר שלילה אחד שמענו תינוק בוכה כל הלילה בבית ליד, ואף אחד לא העלה על דעתו ללכת ולבדוק, מחשש למלכודים ומטענים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בבוקר למחרת הגופה של הסוס כבר הייתה מכוסה בזבובים. הדם שלו הותיר כתם ברור במורד הרחוב. פתאום הקשר הגדודי שהאזנו לו התמלא בקריאות לתאג"ד. המג"ד הורה לדוקטור לעבור לתדר של גדוד 7020 כי "קרה להם שם משהו, והם צריכים עזרה". לא יכולנו להתאפק ועברנו לתדר שלהם. את קולות הירי שמענו היטב, למרות שלא היו שונים מנפח הירי שהיה בכל הימים עד אז. צרורות של קלאץ' ושל אם 16 היו רעש נפוץ מאוד במחנה. שמענו שהפעם הירי הוא ברחוב לשמאלנו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מימדי הקטסטרופה התבררו רק בצהריים. 10 הרוגים, 3 נעדרים. את הנעדרים מצאו בלילה חבר'ה מהשייטת כשהם ללא מדים וללא נשק, שנלקח מהם ע"י חוטפיהם. את השמות קיבלנו בשעת לילה מאוחרת. אייל יואל, הסמ"פ שלי מהסדיר היה אחד מהם. גם קובי אזולאי שלא הסכמנו לקחת איתנו בסאלם. הוא הצטרף לגדוד 7020 למרות שבכלל לא היה מגויס. לימים נודע לי שכל המדינה רעשה וגעשה באותו היום. פעם ראשונה מזה זמן שהבנו שלמישהו אכפת ממה שקורה איתנו. הייתה תחושה כאילו כל צה"ל כבר ניצח, ואותנו שכחו בסמטאות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הפקודה להתקפל חזרה לגבעה עם האנטנות באה באותו הלילה. חזרנו לגבעה שבה הכל התחיל. המילואימניקים של היחידה לסילוק פצצות חזרו לשם גם. הם אמרו שפירקו קרוב לאלף מטענים. בצה"ל החליטו שלא מסכנים יותר חיילים, ושלחו איזה עשרה D9 לגלח את מרכז המחנה. בשטח שגודלו 500X500 מ"ר, השטח שגולח שגודלו מאה על מאה היה בולט מאוד. כל זמן העבודה של הדחפורים היו פיצוצים ופיצוצי משנה בבתים שהם הפילו עם הכף הענקית שלהם. כל מי שאומר שלא הייתה סיבה לעשות את זה כי לא היו מלכודים פשוט טועה. כמעט כל בית היה ממולכד. כמעט כל בית היה מלכודת מוות שחיכתה שניכנס ונעלה בסערה השמימה.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז אירע אחד הרגעים הכי הזויים שחוויתי בחיי.</span><br /> <span style="font-family: Arial;"></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> &nbsp;</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צה"ל עבר, לראשונה, במחנה והודיע על הפסקת אש בת שלוש שעות בה יוכלו הפלסטינים להיכנע באופן מסודר. ההוראה הייתה לצעוד צפונה, לעבר בית הספר של אונר"א, ושם יעצרו את הגברים, יבדקו את הנשים והילדים וישחררו אותם.</span><br /> <span style="font-family: Arial;"></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> &nbsp;</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והם יצאו.</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלפים. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נשים לבושות שחורים עם בגד שמכסה את ראשיהן. ילדים בג'ינס דהוי וחולצות טי. גברים מפוחדים עם גופיה, אותה שמו כדי להראות שאינם חגורים בחגורת נפץ. הם לא האמינו שכל מה שהכירו נחרב. שהמחנה שלהם כבר לא קיים. הם צעדו לאט. מפנימים היטב את עומק האסון שפקד אותם. חלק מהם נראו המומים. חלק מהנשים היכו עצמן על הראש בידיהן, ואפשר היה לשמוע את הצרחות שלהן. חלק בכו בשקט, תוך כדי שהם צועדים. צועדים לעבר עתיד לא נודע - לעבר האויב שלהם, שיוכל לעשות בהם כל שירצה פחות או יותר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה לא מצליח שלא לחשוב - הם אלפים! איפה הם היו? איך הם שרדו את שבוע התופת הזה? איך הם לא נפגעו? והמחשבה הכי מטרידה - </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמה הם שונאים אותנו עכשיו? האם יתכן שילד שעבר את השבוע האחרון במחבוא יגדל להיות משהו חוץ מפעיל חמאס?</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ישבתי על הגבעה עם גאני. השמש זרחה מעל, והראות הייתה מעולה - כמעט עד עפולה. בלב המחנה עבדו הדחפורים והפילו עוד בית, ועוד בית. ברחוב של צומת המ"פ צעדו משפחות שלמות. גם צוותי טלוויזיה ראשונים הופיעו פה ושם. ברדיו הכחישו טבח בג'נין, והבנו שיהיו לישראל לא מעט הסברים לתת על מעשינו פה בשבוע האחרון.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בלילה הביאו אותנו בחזרה למחנה עופר, להזדכות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלוף פיקוד המרכז, יצחק איתן, לקח אותנו לשיחה. הוא הודה לנו ואמר שעם ישראל גאה בנו מאוד. ששיחקנו אותה. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שאנחנו גיבורים. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הייתה לו רק בקשה אחת: אל תדברו על הקרב הזה. לא עם התקשורת. במיוחד לא עם התקשורת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">איכשהו, זה לא נתן תחושה מי יודע מה הירואית. יותר תחושה של פאדיחה. שיש מה להסתיר. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תחושה שעשינו משהו רע.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עשר שנים נהגתי כמו שהוא ביקש. לא דיברתי עם אף אחד, חוץ מהחבר'ה מהפלוגה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">די, עכשיו כבר אפשר.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז לא, לא היה טבח בג'נין. ולא, גם לא היה קרב הירואי שבו צה"ל הראה שהוא הצבא המוסרי בעולם. היה קרב מגעיל, מדכא, מדמם, מבעית כמו כל קרב בכל מלחמה שהיא לא יציר כפיו של במאי הוליוודי. היה רע לתפארת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עד היום, כשאני עובר בצומת מגידו ורואה מדרום את האנטנות של גבעת האנטנות ההיא, אני חושב על אותו שבוע וקצת בג'נין. על הסוס. על הרגע בו ירו עליי בפעם הראשונה. על האנשים שיצאו בהמוניהם מלא-יודע-איפה ביום האחרון. על זה שמדינה שלמה חיפשה נקמה ופורקן לזעם שלה, ועל זה שאנחנו היינו המוציאים לפועל של תאוות הנקם הזאת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מיותר. טיפשי. אלים. הזוי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמו כל מלחמה.</span></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com41tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-78497903861856671472012-03-22T12:02:00.000+02:002012-03-22T12:02:45.600+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הציוצים הראשונים בטוויטר על כמות הכסף שהוציא ח"כ עותניאל שנלר מקדימה מתקציב ההוצאות שלו רמזו לי, למרות שלא ראיתי אתמול את מהדורות החדשות וטרם הספקתי לעבור הבוקר על העיתונים, שהתחיל הפסטיבל השנתי של עיתונאי הכנסת והעורכים בדסק - פסטיבל "קשר עם הבוחר".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מדובר באירוע שנתי שגם לי היה את הכבוד המפוקפק מאוד ליטול בו חלק ולתרום לו את חלקי בו הכנסת מפרסמת את פירוט ומחיר המוצרים והשירותים שרכשו 120 נבחרי העם מתקציב בן כמה עשרות אלפי שקלים שמוקנה להם. עד לפני מספר שנים כונו סעיפי ההוצאה האלה "תקציב קשר עם הבוחר" וכשח"כ (באותם ימים) משה כחלון רכש וילונות ללשכה הפרלמנטרית שהחזיק מחוץ לכנסת יכולתי להגיד את המשפט הכה-שנון-וכה-מבריק "ח"כ משה כחלון מהליכוד קנה וילונות ללשכה ב - X שקלים כדי לשמור על קשר עם הבוחרים שלו, כדי שהשמש לא תסנוור את עיניהם בזמן ששומרים על קשר".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תאכל ת'לב חיים נחמן ביאליק. חיים הר-זהב בעקבותיך.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ככתב כנסת המערכת ציפתה ממני להביא את המעניין, לא את החשוב. להביא את מה שיגרום לצופים להישאר דבוקים למסך עד הפסקת הפרסומות או מה שיגרום להם לשרוד אותה ולחזור אלינו באמצעות ה"הבטחות" (אותם מעברונים בהם המגיש אומר מה יהיה אחרי הפרסומות עם קטע וידאו קצר מהכתבה ברקע). הרעיון הוא פשוט: חדשות הן בידור. הן מוצר צריכה שתפקידו למכור פרסומות שמביאות הכנסה לבעלי המניות, ומההכנסה הזאת משלמים את המשכורת שלי ושל כל שאר המערכת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החשוב כמעט לעולם ניגף מפני המעניין, אלא אם המעניין הוא במקרה גם חשוב. דוגמה מהשבוע האחרון? בשמחה. שימו לב לכתבות שראיתם השבוע על הכנסת במהדורות המרכזיות. מי ירצה לראות כתבה של 1:40 דקות (האורך הממוצע של כתבה בחדשות ערוץ 2 או בחדשות 10) על הוועדה שדנה בחוקי התכנון והבנייה שישפיעו על החיים של כולנו, חושב לעצמו העורך כשהוא יושב בדסק ומנסה לפצח את הנוסחה שתשאיר את הצופה על הערוץ שלו - וממילא הרי כמה אפשר להתעמק בסוגיה כזו בדקה וארבעים? - כשבמקביל, באותו משכן ממש יש דיון על הכדורים הפסיכיאטריים שנטלו משתתפי האח הגדול? למי אכפת בכלל מעתיד התכנון במדינה, מכמות הדירות שייבנו ומביטולם המוחלט של הבלמים והאיזונים בתכנון המדינה כשאפשר להתעניין בסוגיה הרת גורל כמו תוכנית פריים טיים???</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובגלל שהחשוב ניגף מפני המעניין, אתם לא תשמעו דיווחים על העברות של מיליונים - שלא לומר מאות מיליונים - בין קרנות הפנסיה, ובתקציב הביטחון, ובמשרד התמ"ת. אתם כן תדעו בדיוק כמה הוציאה חברת כנסת פלונית על שיעורי האנגלית שלקחה, למרות שמדובר בכמה אלפי שקלים בשנה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשאנחנו מראים לצופים את ההוצאות של הח"כים אנחנו משיגים שלושה יעדים שכולם משרתים את התפקיד שלקחנו על עצמנו כספקי חדשות בידוריות: גם משיגים סיפוק של יצר המציצנות של הצרכנים שלנו ("תראו! ח"כ כלשהו לוקח שיעורי שפה! ובואו תראו מה עוד הוא עושה!"), גם סיפוק של השנאה כלפי נבחרי הציבור שכל עיתונאי יודע שהיא אחד הדברים שמוכרים מצוין ("תראו את חברי הכנסת! תראו מה הם עושים בכסף ש-ל-כ-ם!"), והיעד השלישי שאנחנו משיגים הוא עלות הפקה ממש נמוכה - אנחנו רק צריכים לעבור על הדו"ח ולצטט אותו. לא צריך להתאמץ: הולכים לספריית הכנסת שם מחכה קלסר מסודר לפי א"ב של שמות הח"כים ופירוט ההוצאה של כל אחד ואחד מהם בנפרד. המקסימום שצריך הכתב לעשות זה למצוא את הח"כ הפראייר שירצה להתראיין ולהסביר למה הוא הוציא את מה שהוציא, ולתת לו את 12-15 השניות שלו בכתבה לדבר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה הכל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולמחרת? נהג המונית, האנשים במשרד, אמא של הכתב שצפתה במהדורה - כולם ידברו על בזבזנותם ואטימות לבם הערל של המושחתים שבחרנו לשרת במשכן הכנסת (שהוא, כידוע לכל ישראלי, קן צרעות שאינו אלא מקום בו מתעמרים באזרחים וחורשים את רעתם במסדרונות), ועל החוצפה של הח"כ שלקח לו משרד בדרום תל אביב כלשכה פרלמנטרית בעיר, בזמן שהמסים שלנו משלמים לו לשכה מפוארת (כמובן) בירושלים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואף אחד מאיתנו, האזרחים, לא ישאל את עצמו אם זה לא סביר שח"כ יקנה ללשכה שלו מכשיר פקס על חשבון תקציב אותו הוא מקבל מהכנסת. הרי ברור שהבוס שלנו קנה את הפקס המשרדי מכספו הפרטי ולא מכספי החברה, לא? ואף אחד מאיתנו, האזרחים, לא ישאל את עצמו אם זה לא סביר שח"כ ישלם את חשבון הסלולרי של עוזריו על חשבון תקציב אותו הוא מקבל מהכנסת, כי הרי הבוס שלנו בעבודה משלם את חשבונות הסלולר של עובדים הזכאים להחזר מתקציב משק הבית שלו, נכון?</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ויהיו גם אלה שיגידו - "הי! הח"כים מרוויחים משכורות עתק! למה שלא ישלמו מכיסם הפרטי?!", תוך כדי התעלמות מהעובדה שחברי הכנסת מרוויחים משכורת נמוכה מזו של מנכ"ל בחברה קטנה-בינונית, מנכ"ל שאיש לא מצפה שישלח יד לכיסו הפרטי כדי לקנות דברים עבור הלשכה.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכל אלה שלא שואלים עצמם, או כל אלה שבטוחים שהח"כים הם שודדי הקופה הציבורית במשכורת אותה הם מושכים לא יעשו זאת מתוך רוע או איוולת. הם יעשו זאת מתוך חוסר ידיעה. הם יעשו זאת כי בכתבה לא יגידו להם שח"כ אינו יכול להוציא כסף על דברים שלא אושרו על ידי ועדה בראשות שופט. לא יגידו להם שרוב המוצרים אותם קונים הח"כים הופכים להיות רכוש המדינה כשהח"כ מסיים את כהונתו בכנסת. לא יגידו להם שאת המשכורת של חברי הכנסת קובעת ועדה ציבורית, גם היא בראשות שופט.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הם לא יודעים כי אנחנו, הכתבים, לא מספרים להם את המידע החשוב הזה. כי החשוב ניגף בפני המעניין, וכי המעניין יהפוך למעניין פחות אם המידע החשוב הזה יהיה גלוי בפני הצופה, הקורא או המאזין - ואם המעניין יהפוך למעניין פחות הם לא יהיו דבוקים למסך עד הפרסומות, והרייטינג ירד, וכלי התקשורת יפסיד כסף ואז חלילה יתחיל גל פיטורים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יהיו מעמיתיי שבשלב זה יצקצקו בלשונם ויגידו "זה לא נכון!". ובכן, זה כן. צר לי. אנחנו מספקים לציבור (ולמערכת, כשאנחנו מציגים את האייטם לעורך) את מה שלהערכתנו יעניין את הציבור. אנחנו לא עושים זאת במודע או מתוך רוע - אנחנו עושים זאת כי לכך התרגלנו. כי אלה הנורמות במקצוע העיתונות היום, ובוודאי כשמדובר בסיקור הכנסת. סוג של דשדוש ברדידות שאי אפשר לצאת ממנה.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי עומק זה חשוב, וכי החשוב ניגף בפני המעניין.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז צר לי, חברות וחברים - להוציא כמה עשרות אלפי שקלים בשנה שלמה כדי לתפעל לשכה שמשפיעה על חייהם של שבעה מיליון בני אדם שחיים בארץ זה לא נורא. בטח לא כשזה על מכשירי חשמל משרדיים (להזכירכם - כל מכשיר עולה אלפי שקלים), בטח לא כשמדובר בהכשרה מקצועית וסיוע מקצועי לח"כים (קורסים לשפות זרות, יעוץ מקצועי, סקרים וכו'), ובטח לא כשממש לא מדובר בתקציב לשכה גבוה ביחס לפרלמנטים במדינות אחרות שדומות בגודלן לישראל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">די להתלהם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רוצים משהו לדבר עליו? רוצים משהו לנעוץ בו את השיניים? אל תתעסקו עם תקציב ההוצאות המשרדי של הח"כים. תתעסקו עם החשוב. תדרשו מהעיתונאים שיראו לכם את החשוב, &nbsp;ותגרמו לעורכים להבין שהחשוב הוא גם המעניין.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פתאום, כשהפילטר התקשורתי יעלם, תגלו מה קורה בכנסת באמת. פתאום, כשהפילטר התקשורתי יעלם, תגלו שהח"כים עובדים הרבה יותר קשה ממה שאתם חושבים. פתאום, כשהפילטר התקשורתי יעלם, תגלו שהם לא מושחתים, ושאשכרה אכפת להם ממה שהם עושים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פתאום תגלו שבאמת יש ביניכם לבין הח"כים קשר - ושנגמר הקצר עם הבוחר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכן, כבר אמרתי - ידיי אינן נקיות ככל שהדברים נוגעים לאייטם הזה. במשך 5 שנים ברציפות היה לי את הכבוד המפוקפק לשדר אותו. שנה אחר שנה. אולי עכשיו, כשהקמנו את ארגון העיתונאים שמטפל לא רק בזכויות העובדים במקצוע העיתונות אלא גם במקצועיות שלהם, אולי עכשיו נוכל סוף סוף לתת לחשוב את מקומו האמיתי. אולי נהפוך לטובים יותר במקצוע שלנו ולא רק למשרתי אלוהי הרייטינג.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הלוואי.</span></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-84110702930785897822012-03-19T21:04:00.002+02:002012-03-20T08:46:09.334+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i style="background-color: rgba(255, 255, 255, 0.917969); color: #222222; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; text-align: -webkit-auto;">מאז שפתחתי את הבלוג עוד לא היה בו פוסט אורח. ר', חברה יקרה, ביקשה ממני לפרסם את הפוסט הזה. היא לא מעזה לפרסם את זה בפייסבוק או בבלוג תחת שמה ואפשר להבין בקלות ממה היא חוששת.</i><br /> <div dir="rtl" style="background-color: rgba(255, 255, 255, 0.917969); color: #222222; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; text-align: -webkit-auto;"><i><br /> </i></div><div dir="rtl" style="background-color: rgba(255, 255, 255, 0.917969); color: #222222; font-family: arial, sans-serif; font-size: 13px; text-align: -webkit-auto;"><br /> <div dir="rtl">שרי אריסון יקרה,</div><div dir="rtl"><br /> </div><div dir="rtl">רוצה להודות לך על ייסוד וכינון יום המעשים הטובים, יום אחד בשנה שכבר סחף אחריו אלפים של אנשים, שליום אחד עושים למען האחר. הנזקק.</div><div dir="rtl">אלא ש, יש משהו מאד ציני.</div><div dir="rtl"><br /> </div><div dir="rtl">אני אחת מעובדות הקבלן שעובדת בפועל עבור עוד אחד ממפעליך, מפעל לחלוטין לא פילנתרופי.&nbsp;</div><div dir="rtl">אותנו מוציאים ביום זה להתנדב למען האחר.</div><div dir="rtl"><br /> </div><div dir="rtl">לנפנף ביום מעשים טובים,להוציא את העובדים, ומה עם העלאת משכורת? זה לא מעשה טוב? כמעט שש שנים השכר שלי נשחק, על ידי הפילנתרופית ועוד כמה שכמותה.</div><div dir="rtl">לנפנף בדוחות כספיים, ברווחים, בהוצאת העובדים להתנדב בשם. ולא להעלות שכר המון המון שנים. שלא לדבר על אי קליטת עובדי הקבלן שלך. חמש וחצי שנים, כבר אמרתי?</div><div dir="rtl"><br /> </div><div dir="rtl">פילנתרופיות. יום מעשים טובים. נשמע כמו בדיחה צינית על חשבוני.</div><div dir="rtl">זו שתלך להתנדב באמת בכייף, אבל לגמרי לא שוכחת שהכל יחסי ציבור, שלך, על גבי הדואב.&nbsp;</div><div dir="rtl">לא, שרי, לא מדובר שמצב אקוטי או בשכר המינימום, אבל כבעלת שני תארים שנושקת ל-41 אני עדיין נעזרת בהוריי...</div></div></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-91904646994309637092012-03-06T00:49:00.001+02:002012-03-06T01:38:17.808+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא יודע איך להתחיל את הטקסט הזה. מעטים הדברים שקשים יותר לכתיבה ממה שאני מרגיש עכשיו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חזרתי לפני רגע מבלומפילד. הנסיעה הביתה, לירושלים, ארכה כ-40 דקות. נסעתי בדממה. בלי רדיו. נכנסתי הביתה, זרקתי את שני הצעיפים שתמיד תלויים בחלונות האחוריים כשאני בדרך למשחקים על שולחן האוכל, שמתי באוזניים את "גם כשאת מגמגמת" של בועז בנאי והתיישבתי לכתוב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התיישבתי לכתוב שברון לב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התיישבתי לכתוב כאב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התיישבתי לכתוב את הרגע שבו גוזלים לי את החלום.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הפועל הפסידה בדרבי. אחרי 4 שנים, הם ניצחו אותנו. סוף סוף נדע מה עושה הכלב מהבדיחה ההיא כשהם מנצחים.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תמיד כשהפועל מפסידה, דוקר לי בחזה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והלילה הזה, אני לא מרגיש את הדקירה אפילו שההפסד היה במשחק החשוב מכולם. בדרבי. אני לא מרגיש אפילו מועקה בחזה. אפילו לא גוש.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כלום.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לקחתי את מיכלי, בת 4 וחצי, למשחק בפעם הראשונה בחייה העונה. זה היה למשחק נגד אשדוד. אלי טביב ניסה להתחנף לקהל ולתת כניסה חינם לנשים וילדים. היא מבקשת ללכת למשחקים כבר המון זמן, כי אבא שלה ושל יערה מלמד אותן לשיר את השירים מבלומפילד מגיל אפס. לשתיהן יש קטעים ביוטיוב בו רואים אותן שרות "איך אפשר כל כך/ לאהוב אותך" עוד לפני שידעו לשיר "יונתן הקטן".&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז הייתה הזדמנות, ולקחתי אותה. כשאנשים מסביב שמעו שאני לוקח את הילדה שלי למשחק כדורגל, הם שאלו אותי אם השתגעתי. הרי מגרשי הכדורגל זה מקום אלים, ומקללים, ומרביצים - ומה לא. ואני עניתי לכולם, בשלווה ובביטחון, שאין מה לדאוג. שזה משחק של הפועל, והקהל של הפועל, ובגלל זה אני סופר רגוע לקחת אותה לבלומפילד.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכשהיינו ביציע, במקום הקבוע בשורה 19 של שער 7, הראיתי לה את החלק התחתון של 7. "שם," הסברתי לה, "שם נשב כשתגדלי קצת. נעשה מנוי לשנינו, וכשיערה תגדל היא גם תבוא - שם תראו הכל מצוין".&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וחלמתי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חלמתי על איך אצעד איתן ברחוב שארית ישראל כשהן לובשות את האדום שאני כל כך אוהב. כשהן מרגישות כמו שאני הרגשתי לפני יותר מרבע מאה כשהתחיל הרומן שלי עם הפועל. חלמתי על איך נשב ביחד, והן יהיו הכי יפות ומתוקות ביציע, והן יגדלו להיות מהבנות המהממות האלה שאשכרה אוהבות כדורגל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והחלום הפך אט אט למציאות. וביציע תמיד אפשר היה למצוא ילדים בגילן. כי כל ההורים ידעו שאצלנו זה אחרת. שאצלנו יש את הקהל הכי טוב בעולם - קהל שהוא הכי רע, וסרקסטי ואכזרי במילים, אבל לעולם לא ירים יד. אפילו כשפה ושם איזה אוהד שיכור היה מתחיל מהומה, מיד כל היציע היה קם כדי להרגיע אותו.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי אצלנו אין אלימות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי אנחנו הפועל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנחנו פטיש ומגל. אחוות עמים. שלום.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הפועל!</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והיום ישבתי שוב באותה שורה, באותו יציע.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בשורה לפני החזיק אחד האוהדים את הבן שלו על הידיים. הוא היה בטח בן 5 או משהו. כל פעם שהפועל זכתה בקרן הילד הפנה את פניו לשמיים ועצם עיניים חזק חזק והשפתיים הקטנות שלו אמרו "בבקשה שייכנס גול! בבקשה! בבקשה!", וכל פעם שהכדור לא נכנס הוא נתן מבט של צער כל כך עמוק שרציתי שהפועל תבקיע רק בשבילו. ואבא שלו החזיק אותו כל המשחק על הידיים, ממש כמו שאני החזקתי את מיכל - כי מסתירים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והוא נשאר עד סוף המשחק, ועודד חזק, וקיווה והתפלל - והכדור לא נכנס. כמה שלא התפלל, אלוהי הכדורגל סירב להקשיב לתחינות שלו, ושלי, ושל עוד אלפי אדומים אחרים שמילאו את בלומפילד.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והוא התבאס נורא. וגם אני.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והשופט היה נוראי. באמת. תצוגת שיפוט מבישה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומכבי בזבזו זמן. מהמחצית, הם משכו זמן. מנוולים. אני באמת לא סובל אותם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והקוונים? יישרו קו עם השופט משיח. מסמנים אופסייד כשאין, לא מסמנים על פאולים כשיש. נוראים. שניהם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והכל היה רע לתפארת. חזרנו להיות הפועל של פעם. בכיינית, פאתטית, לוזרית. אבל אני? אני בכלל אהבתי את הפועל של פעם. אני אהבתי את הקבוצה שלי גם כשהיא הייתה במקום 13, וגם כשהיא לקחה דאבל (פעמיים) וגם כשהיא איבדה את הגביע בפנדלים, וגם כשניצחנו בקושי בגמר קבוצות מליגות נמוכות. כי זו הקבוצה שלי. כי אני הולך איתה לכל מקום, ולכל החיים אדום. כי אני שר לשחקנים שגם אם תפסידו אנחנו לא נישבר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז בא סוף המשחק.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שני שחקנים שלנו שהורחקו (לא בצדק, בעוד אקט של איוולת מצידו של השופט) רצו בסערה מחדרי ההלבשה לעבר השופט.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שני מתחנפים לקהל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שני שחקנים חנפנים (שאני דווקא מאוד אוהב בדרך כלל) שחשבו שאם הם יסתערו על השופט זה יראה לקהל "שאכפת להם מהסמל". זה יראה לקהל "שהדרבי חשוב להם". זה יראה לקהל מה צריך לעשות לשופט שעשה עוול להפועל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והקהל? הקהל מיד הבין את הרמז. דמו של השופט משיח מותר מעתה. אם לשחקנים מותר, ברור שגם לקהל מותר. והתחילו שאגות "אין יציאה". שיבין שאין מצב שהוא מצליח להתקרב אפילו למנהרה שמובילה לחדרי ההלבשה, מנהרה שנמצאת מתחת לשער 4-5. מתחת לאוהדים הכי שרופים של הפועל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומבול של כוסות, מוטות, דגלים, כיסאות - הכל עף לכיוונו. ועומדים שופט כדורגל, שני קווניו והשופט הרביעי ליד עיגול האמצע של המגרש שאני כל כך אוהב, לא מעזים לזוז מרוב פחד מההתפרעות שמולם, ועומדים שוטרי יס"מ מתחת ליציע של אוהדים של הקבוצה שלי וסופגים מטח אחרי מטח של חפצים שמושלכים כדי לפגוע בהם, והכרוז האומלל והנלעג של הפועל מנסה להחניף לאוהדים ואומר להם "אתם הקהל הכי טוב במדינה, אל תהרסו את זה! תפסיקו בבקשה להשליך חפצים. בבקשה!".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואני מסתכל על הילד בשורה לפני.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הוא יושב, בזרועות אביו. שניהם מהופנטים. הם מביטים כמוני, כלא מאמינים במה שקורה עשרים מטרים מימין, בשערים 4-5. הם מנסים להבין, כמו כולנו, את פרץ השנאה המטורף שיש לאנשים בעיניים. ואז הוא מצמיד את ראשו לראש של אבא שלו, מפוחד. והאבא קולט שהילד פוחד, וממהר ללכת למדרגות כדי להוציא אותו מהמגרש.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואני חושב שזו עלולה הייתה להיות מיכל שלי, במקומו. ואני חושב על כל הילדים האחרים בשער שלי, שער 7, שרואים את זה. ואני חושב על הילדים שיושבים בשער 2, ובשער 13, וב-8, וגם אלה ב-4 ו-5.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והדקירה בחזה שהייתה קודם, כי הפסדנו דרבי, נעלמת בבת אחת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי דקירה בחזה זה דבר לא מורגש כשכל הלב נעקר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי הפנטזיה על זה שאנחנו אחרים, על זה שאנחנו קהל ברמה אחרת מבית"ר ירושלים או מכבי תל אביב או כל קבוצה אחרת - הפנטזיה התנפצה לרסיסים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי כל מה שבנינו ביציעים מאז שההסתדרות מכרה את הפועל בסוף שנות ה-80 של המאה שעברה: מסורת של קהל שמגיע גם כשיש ברד, ולכל מקום מקרית שמונה ועד באר שבע, ועד מוסקבה ועד לונדון ועד גלזגו, קהל ששר הכי חזק דווקא כשהקבוצה בפיגור, קהל שמוחא כפיים לשחקנים גם כשהם מפסידים, קהל שגורם לשחקנים של קבוצות יריבות לקנא בשחקנים של הפועל כי אנחנו מאחוריהם - המסורת הזאת מתה הערב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מתה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכל כוס, וכל מוט וכל כיסא וכל חפץ שהושלך פצע אותה עוד, ועוד, ועוד עד שהיא כרעה תחת הנטל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה לא פגע רק בשופטים, ורק בשוטרים - זה פגע בנו. זה פגע בכל מי שאכפת לו מהפועל. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בכל מי שאוהב אותה.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בכל מי שפינטז שיום אחד, שתי ידיים קטנות ורכות יחזיקו בידיו מכל צד, והוא יצעד עם הדור הבא של אוהדי הפועל ברחוב שארית ישראל בדרך לבלומפילד. והוא ישאל את הילדים שלו אם הם רוצים מאפה מהנשיקה צרפתית. והם ייכנסו ביחד לאזור שערי הכניסה, והוא יידע שהילדים שלו יזכו לשעתיים של אושר עילאי או כאב מזכך לפי מה שיקרה על המגרש.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הפנטזיה של הקהל הטוב במדינה מתה. הפנטזיה האישית שלי מתה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולא משנה מה עשה השופט, ולא משנה מה התוצאה של המשחק, ולא משנה מה העונש שנקבל כתוצאה מההתפרעות הבהמית והמטורפת ביציעים הערב, ולא משנה אם נתנהג כולנו יפה "מ-עכ-שיו!".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה לא משנה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה לא משנה כי היום האנשים שאיתם חלמתי הרגו לי את החלום.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני גר בירושלים כבר 12 שנים. תמיד אני גאה להגיד לאוהדים של בית"ר שאנחנו טובים מהם. שאנחנו אחרים. גם את זה לקחו לי היום. הלילה, בפעם הראשונה בחיי, אני מתבייש באחיות ובאחים שלי מבלומפילד. בכולנו. מתבייש.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכן, אני כבר רואה את התגובות. חלק יכתבו שאני שתול של טביב או משהו. חלק יקראו לי אוהד של נצחונות. חלק יקללו סתם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל זה לא אכפת לי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הייתי רוצה שיכאב לי הלב - אבל הוא נעקר, וכל מה שאני מרגיש זה רק חלל. ריקנות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בועז בנאי אומר לי באוזניות בשיר שלו על הפועל "היום אני רוצה להתרחק/ היום אני מוכרח להתנתק".</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כל כך מדויק.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כל כך עצוב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כל כך כואב.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פרידה מחלום שהיית בטוח שהוא המציאות. אין סטירה כואבת מזו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה צורב. וזה משפיל. וזה נורא.</span></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com23tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-74316647821229970472012-02-10T16:27:00.001+02:002012-02-10T16:28:11.699+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה מפתיע כל פעם מחדש עד כמה המובן מאליו הוא בלתי מובן לרבים כל כך.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השבוע הייתי במילואים, והמדינה שבתה למען זכויות עובדי הקבלן. בגלל שהיינו בשטחי האש של צאלים, היינו מנותקים מהחדשות כמעט לחלוטין. אף אחד מהחבר'ה בפלוגה לא הושפע מהשיח במדינה, כי היינו די מנותקים ממנה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ניגשתי לכמה מהחברים לשאול אותם מה דעתם על השביתה. זה היה אחרי שגיליתי שכאילו לא מספיק קשה לה כשאני לא נמצא בבית והיא לבד עם הבנות, אשתי תיאלץ להיאבק גם עם אפשרות שהגן יהיה סגור עקב שביתת הסייעות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא ממש מפתיע, אבל כל מי שעובד במקום עבודה מסודר כמו עובדי המדינה, החברות הממשלתיות, המפעלים הגדולים ושאר המקומות שיש בהם איגוד מאז ומעולם תמכו ללא סייג בשביתה. כולם אמרו שלא מתקבל על הדעת ששני עובדים יעבדו באותה עבודה בדיוק, באותו מקום עבודה - ואחד מהם יהיה עובד קבלן בשעה שהשני מועסק ישירות. שהפנסיה של אחד תהיה גדולה יותר משל חברו כי אצלו המעסיק מפריש יותר לימי הזקנה שעוד נכונו לו, בשעה שחברו שיושב לידו במשרד נאלץ לבצע את כל ההפרשה לפנסיה בעצמו או שלא יהיה לו גרוש כשיגיע לגיל 67.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלו שעובדים כשכירים בשוק "הפרטי" הסתייגו מהשביתה. הרי עופר עיני מושחת. ההסתדרות רקובה. הכל מונע מפוליטיקה. זה תעלול בחירות. לא אכפת לאיגודים באמת מעובדי הקבלן.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בדרך הביתה, ביום חמישי, קיבלתי מייל מהחברים בארגון העיתונאים. המנהלים של ynet פיטרו את הנציגים שלנו שם. את אלה שהחתימו את עובדי האתר על הצטרפות לאיגוד, כדי שנגיע שם לשליש מהעובדים שהם חברים מה שמבטיח יציגות והקמתו של ועד מוכר וחוקי שמייצג את העובדים מול הבעלים והמנהלים.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הכל התחבר לי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשאני מנסה לצרף אנשים לאיגוד ממקומות שאליהם עוד לא נכנסנו, מקומות בהם עוד לא הקמנו ועד אני תמיד שומע את אותם הדברים. את הרצון שהמצב הנוכחי, בו העובד הוא אסקופה נדרסת ונטולת זכויות, ישתנה - אבל מצד שני את הפחד המצמית מפני זעם המנהלים. כולם רוצים שיקרה משהו, אבל אף אחד לא מעז לשנות את המציאות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז, מוצאים את הסיבות למה לא להצטרף לאיגוד - הרי הוא בהסתדרות, והיא מושחתת. ועופר עיני שם. והתירוץ האהוב עליי יותר מכולם:</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרי זה לא יעבוד והצטרפות לאיגוד מקצועי לא תשנה שום דבר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואני לא שומע את זה רק מקולגות בהקשר של המקצוע שלנו, של ארגון העיתונאים. אני שומע את זה גם מאנשים שעובדים בהייטק, ומאלה שעובדים בחברות התקשורת, ומעובדים במפעלים קטנים - כולם אומרים את אותו הדבר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כולם כל כך הורגלו לתודעה הכוזבת ולפיה אין שום סיכוי לשנות את המציאות האפרורית והנוראית בה ניתן לבעוט אותם ממקום העבודה תוך 30 יום עם מכתב פיטורין, שהם לא מעלים על דעתם שיש אופציה אחרת. הם לא זוכרים שבדור של ההורים שלנו, לא לפני מיליון שנה, כמעט כל העובדים היו מאוגדים. כמעט כולם נהנו מהגנה של ועד. של הסכם קיבוצי. של רשת ביטחון סוציאלית.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל אנחנו, משכילים יותר מהורינו, צברים ברובנו, כאלה שגדלו במערכת החינוך של המדינה - במקום לצעוד קדימה, זינקנו אחורה. הנה כמה שאלות לכל אלו שאין ועד במקום העבודה שלהם: כמה מכם בטוחים לחלוטין במקום העבודה שלכם? כמה מכם יודעים בוודאות שאין שום סיכוי שיפטרו אתכם סתם כך? כמה מכם מרגישים את אותו ביטחון תעסוקתי שהיה להורים שלכם? כמה מכם יודעים להגיד שמקום העבודה הנוכחי שלכם יהיה זה שממנו תפרשו כשתגיעו לגיל הפרישה?</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמעט אף אחד, אני מתאר לעצמי.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזו מציאות חיינו במדינת ישראל כיום. וזו מציאות מאוד מאוד חולנית.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היא חולנית כי היא לא מאפשרת לנו תכנון פיננסי ארוך טווח. היא חולנית כי היא לא מאפשרת לנו ביטחון סוציאלי. היא חולנית כי היא לא נותנת לנו לבלות זמן עם המשפחה שלנו וגורמת לנו לנצל כל דקה פנויה לעבודה פן הבוסים שלנו יחשבו שאנחנו מזלזלים ויזרקו אותנו ממקום העבודה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היא חולנית כי היא לא נורמלית ולא נורמטיבית.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועכשיו אנחנו עושים מהפכה בתקשורת, עם ארגון העיתונאים שמאגד את כל הכתבים, והעורכים, והמפיקים, ועורכי הוידאו, והצלמים, והמקליטים, וכל מי שעובד במקצועות העיתונות. ועכשיו גם ההסתדרות עושה היסטוריה עם עובדי הקבלן, כי עובדים מאוגדים עומדים שכם אל שכם עם הקולגות שלהם שהזכויות שלהם נרמסו - ומשנים עבורם את העולם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ככה זה חברים, ביחד אפשר לנצח: לבד אין לאף אחד סיכוי. זה כמו לקום להסתערות בצבא: כשאחד מסתער, הוא מטרה קלה ליריב - מכוונים אליו את כל הקנים, והוא נופל. כשפלוגה שלמה קמה, הרבה יותר קשה לפגוע בכולם, ועצם המאסה שקמה בבת אחת גורמת לפחד אצל היריב ולעתים קרובות גם לנסיגתו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והעובדים של ynet? הבהרנו למנהלים שלהם שהם נציגים של איגוד עובדים. שאסור לגעת בהם, ומי שיפגע בהם יזכה לתביעה אישית על ניסיון לשבירת התארגנות עובדים. זה בא עם תג מחיר של 200,000 ש"ח. לא זול לדפוק את העובדים, מסתבר.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כשאומרים לי את התירוץ שאני אוהב, "זה לא ישנה שום דבר", אני אוהב לתת תשובה אחת: אחלה, אז מה אכפת לך שננסה?</span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפני שבוע אף אחד לא העלה על דעתו שעובדי הקבלן יקבלו משהו חוץ מאצבע משולשת המופנית לפניהם. היום יש מו"מ על השאלה האם אחרי שיקבלו את כל הזכויות, ויועסקו בצורה ישירה על ידי המדינה, תהיינה עוד שביתות או לא.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עובדי הקבלן, האסקופות הכי נדרסות במדינת ישראל, הפכו פתאום לבעלי זכויות. עיתונאים, מגזר שב-25 השנים האחרונות נרמס עד עפר, הפכו לחברי איגוד. זה הכוח של העבודה המאורגנת. זה הכוח של הפועלים והשכירים. זה הכוח של כולנו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז יאללה, חברות וחברים - זה הזמן להתאגד.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה כל כך קל לנצח כשכולם קמים ביחד למאבק. כל כך קל. אבל בשביל זה צריך שכולם יהיו ביחד. בשביל זה צריך להצטרף לאיגוד.</span></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-81833394050818698772012-01-18T01:21:00.000+02:002012-01-18T01:21:46.864+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זו התחושה הזאת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היא נורא מוזרה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זר לא יבין זאת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תכל'ס, אם לומר בכנות - אני לא בטוח שאני מבין זאת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בשבועיים ויומיים הצלחנו לעשות דבר שאף אחד לא האמין שנצליח לעשות. הצלחנו לעשות משהו שרק חלמנו עליו, אבל זה היה מהחלומות האלה שאתה לא מספר עליהם לאחרים מחשש שיסתכלו עליך כאילו אתה לא שפוי. כאילו אתה חי באיזו בועה משל עצמך, מנותק מהמציאות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עד לפני שבועיים ויומיים, כל מי שאינו עיתונאי היה בטוח שעיתונאים חיים טוב. שכל מי שהשם שלו מתפרסם על כתבה בעיתון או ששומעים את קולו ברדיו או רואים את פניו בטלוויזיה, נמצא בדרך לבוננזה כלכלית. הרי הוא בטלוויזיה. הרי היא כותבת בעיתון. הרי שמעתי אותם הבוקר בדרך לעבודה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני בספק אם יש מישהו שידע איזו תעשייה מנצלת היא תעשיית החדשות בישראל. למעשה, אני בטוח שאין אף אחד שלא היה חלק ממנה שידע על כך. הסיבה היא טכנית להכעיס: התקשורת הישראלית מדווחת על עוולות שמתרחשות בכל מקום במדינה. היא מדווחת על פועלים יגעי כפיים שלא מקבלים משכורת, על מחאה חברתית, על קריסת ענפים כלכליים - על הכל.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חוץ מאשר על עצמה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ככה זה. אף אחד לא רואה את הגיבנת שלו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וצרכן התקשורת הממוצע, כל אחד ואחת מאיתנו, יודע שטאלנטים מרוויחים תועפות. הוא גם יודע שברוב אמצעי התקשורת יש פרסומות של הגופים החזקים במשק שמשלמים לא מעט כדי לקבל עמוד בעיתון או 30 שניות במבזק הפרסומות הבא ברדיו או בטלוויזיה. הוא מניח שהכסף הזה בטח מעשיר את קופת יצרני החדשות שלו, ושבטח הם - אלה שטוענים שהם כלבי השמירה של הדמוקרטיה, והרשות הרביעית וכל זה - בטח הם מתייחסים כמו שצריך לעובדים. רוצים אינדיקציה לזה שכולם חושבים כך? כל שנה רף הכניסה לפקולטות השונות לתקשורת במוסדות להשכלה גבוהה עולה. כולם רוצים להיות עיתונאים. טאלנטים.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כולם רוצים את הבוננזה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והצרכן הממוצע לא יודע שמאחורי הכתב שמבליח לו בשעה 20:07 בשידור חי ממקום שקר כלשהו עומדים גם צלם, ומקליט, ומפיק ניידת, ומפעיל ניידת. ושהם מעבירים את השידור לטכנאי ב- MCR שמעביר אותו לקונטרול. ובקונטרול הבמאי שואל את עוזרת הבמאי כמה זמן לאייטם הבא, וה-CG מכין את הסופר (הכתובית) עם הקרדיט לכתב כדי שהעורך והמפיק שיושבים מאחוריו לא יצרחו "איפה הסופר?!", ונתב התמונה מוודא שהכתב ייכנס לשידור בדיוק ברגע הנכון, והסאונדמן מבקש מהכתב לספור עד 10 כדי לוודא שהלוולים מדויקים. הוא גם לא יודע, צרכן התקשורת הממוצע שמחוץ לקונטרול יושב עורך משנה שבודק מה משדרים המתחרים, ויש עורכי וידאו שעדיין עורכים את החומרים למהדורת הלילה שתתחיל בעוד כמה שעות, ומפיקי שידור שרצים בין חדרי העריכה, והתחקירניות של תוכנית הבוקר שיישארו בדסק הרבה אחרי שכולם כבר יילכו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התוכנית שלהן מתחילה ברבע לשבע, ואין טעם שייסעו הביתה לשעתיים-שלוש של שינה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומה שתיארתי עכשיו הן רק 2 דקות של שידור חי. ולא ציינתי את המאפרת של המגיש, ואת זו שאיפרה את הכתב בשטח, ואת המפיק הראשי שיושב תמיד ומוודא שהכל עובד, ואת הקשביה שבודקת חדשות מהעולם 24/7, וכך הרשימה היא אינסופית.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מאות אנשים עובדים כל יום כדי שתקראו את העיתון שלהם. כדי שתשמעו את המבזק שלהם. כדי שתראו את המהדורה שלהם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מאות.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואותם מאות, ברובם, הם עובדים מנוצלים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הם עובדים שחתומים כולם על חוזה אישי שהדבר האישי היחיד בו הוא השם ומספר תעודת הזהות של העובד - כל שאר הסעיפים הם בדיוק מה שחתמו עליו שאר העובדים בחברה. ובכל חוזה אישי כזה נקבע שניתן יהיה לפטר את העובד בתוך 30 יום, בלי הסברים.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חודש. זה האופק התעסוקתי של העיתונאי השכיר בישראל. העיתונאי הפרילנסר, שעושה בדיוק את עבודת השכיר אחד לאחד, נהנה מאופק תעסוקתי של 24 שעות בלבד.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זוהי מציאות המקצוע שלנו. זוהי המציאות בה חיים העיתונאים שמדווחים לכם על העולם. יש חרב תמידית על צווארם. ראשם נמצא תמיד על הגיליוטינה. להוריד את הלהב או לא היא החלטה של המנהלים שלהם - ולהם אין שום זכות להתערב בהחלטה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במידה רבה, מדובר באחת התעשיות בהן מעמדו של העובד הוא הגרוע ביותר. אחוז ניכר מהעובדים הקבועים כלל לא נהנים מיחסי עובד-מעביד, ואלו שכן מרוויחים משכורות שבדרך כלל נמוכות יותר מהשכר הממוצע במשק. פועלים שחורים שמשדרים מהדורות חדשות נוצצות מגלאם, או מייצרים עיתונים מבריקים מרוב פוטושופ.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פועלים מנוצלים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז החלטנו לשנות את המציאות הזאת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החלטנו, קבוצה קטנה של עיתונאים, שהגיע הזמן להבין שבסופו של דבר אנחנו לא שונים מכל תעשייה מנצלת אחרת, ותעשיית החדשות הישראלית היא תעשייה מנצלת - גם אם אנחנו מתים על העבודה שלנו ולא חושבים להחליף אותה בעד שום הון כי היא מרתקת.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והקמנו איגוד. והמצאנו לו שם: ארגון העיתונאים בישראל.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והתחלנו בקטן. חתמנו ראשונים, וביד רועדת מהתרגשות, על טופס ההצטרפות להסתדרות. המשימה הבאה הייתה לצאת מהארון ולהתחיל להחתים חברים לארגון. נשמנו עמוק ופנינו לחברים שלנו. הצענו להם להצטרף.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והם באו.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והם עדיין באים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והגענו היום, 16 ימים מאותו יום בו חתמנו על טפסי ההצטרפות שלנו, למצב שבו מאות עיתונאים מכל כלי התקשורת מאוגדים באיגוד. מאות שכוללים בתוכם כתבים, עורכים, צלמים, מפיקים, עורכי וידאו, מגיהים, גרפיקאים, מקליטים, פרשנים, טאלנטים-מגישים, שדרים - עיתונאים!</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וביום שישי הקרוב נערוך את כנס היסוד של האיגוד. אולם גדול.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרבה אנשים.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרבה אנשים שבאים לשמוע ולראות אם החלום הפך באמת למציאות. לראות אם באמת יש איגוד, או אם השמועה הזאת על ארגון שידאג לזכויות של העובדים בתחום הפרוץ הזה הן לא יותר ממקסם שווא.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והם יגלו שזה אמיתי.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הם יגלו, והם יחושו תחושה שהם לא מכירים. הם יהיו מוקפים באנשים שהם מכירים מכל מיני אייטמים או מקומות עבודה, ויהיה להם פתאום נעים בכל הגוף. והם יהיו בטוחים שזה בגלל שהם מזהים כל כך הרבה אנשים שהצטרפו לאותו איגוד שהם הצטרפו. הם יהיו בטוחים שמה שהם מרגישים, התחושה הזו של ביטחון, נובעת מההיכרות עם כולם.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל רק כשהם יעכלו את המשמעות של ארגון עובדים של כלל התקשורת הישראלית - כזה שיילחם עבורם ויביא את הקולגות שלהם להילחם עבורם ממש כמו שהם יעשו עבור הקולגות שלהם - הם יבינו איך הם מרגישים באמת:</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הם ירגישו סולידריות. הם ירגישו אחווה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הם ירגישו את מה שלכתוב אותו עושה לי צמרמורת ומרגש אותי עד היסוד:</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הם ירגישו שהם חלק מאיגוד. שיש איגוד מקצועי אמיתי לעיתונאים!</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי זו כל הזמן התחושה הזאת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היא נורא מוזרה.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זר לא יבין זאת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תכל'ס, אם לומר בכנות - אני לא בטוח שאני מבין זאת.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חלמנו על איגוד - והגשמנו את החלום. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועכשיו כבר אף אחד לא מפחד יותר שיסתכלו עליו מוזר כשהוא מדבר על יחסי עבודה בתקשורת. ואם שינינו את השיח בתחום שלנו בשבועיים והפכנו מושגים כמו שכר הוגן, ייצוג עובדים וזכויות למושגים שמדברים עליהם בפינות הקפה בכל דסק חדשות בארץ - אז כבר עשינו מהפכה. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שיגיע כבר יום שישי.&nbsp;</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שיתחיל כבר הכנס.</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה יהיה הרגע בו נהפוך מסוג של עבדים שכותבים ידיעות לעובדים בעלי מודעות. זה לא יהיה כנס החירום להצלת התקשורת - זה יהיה כנס התקווה להצלת התקשורת. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלה ימים מרגשים.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מטלטלים.&nbsp;</span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אלה הימים בהם חלום הופך למציאות. הימים הכי יפים שיש.</span><br /> </div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-24393816554685766702012-01-06T16:33:00.002+02:002012-01-06T16:44:00.517+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באחד מימי חמישי לפני תשעה חודשים נשלחתי לבאר שבע להחליף את העורך הקבוע של המהדורה שלנו שם. כשאתה מגיע כאורח לרגע לדסק אחר, אתה שואל את העורך הקבוע ואת הכתבים אילו נושאים יש להם על סדר היום.</span><br /> <div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחת הכתבות שכולם הסכימו שחייבים לעשות באותו יום חמישי הייתה על עובדות הנקיון של אוניברסיטת בן גוריון. מסתבר שהמנקות שהרוויחו שכר זעום, עובדות קבלן כמובן, ניסו להתאגד. רצו שמישהו יגן עליהן מפני פיטורין שרירותיים, ומפני מצב בו הן עומדות לבד מול הנהלת האוניברסיטה ומול החברה הקבלנית - והרי איזה כוח יש להן, כשרובן עולות חדשות ונאלצות לעבוד בשביל גרושים גם כך, כי לא מצאו עבודה אחרת.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אגודת הסטודנטים של בן גוריון עמדה לצד המנקות, והן הצליחו להתאגד דרך ארגון כוח לעובדים. הן הצליחו לחתום על הסכם קיבוצי חדש, שמבטיח להן זכויות סוציאליות בסיסיות כמו גם סוג של ביטחון תעסוקתי שהוא מעבר ל-30 ימי התראה ללא שימוע.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האייטם הזה ניגן על כל מיתר סוציאליסטי בלב. זה סיפור קלאסי של האנשים השקופים שמבינים שיש להם כוח אם רק יעמדו אחד לצד השני. שבסוף, אם מתעקשים ומתאמצים ומגלים סולידריות אפשר לנצח את הגדולים. את הקבלן. את האוניברסיטה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז הגיע זמן השידור, ומאיה המגישה הקריאה את הפתיח שכתבתי, והבמאי צעק "רול!" והכתבה התחילה לרוץ, ואחת המנקות - עם מבטא רוסי כבד ועברית רצוצה למדי - אמרה: "היינו ביחד ורק בביחד ניצחנו".</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והמשפט הזה, הלא ממש נכון תחבירית, נשאר לי חקוק בזיכרון.&nbsp;</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הוא נשאר שם, כי ברגע שהיא אמרה את זה, פתאום קלטתי עובדה שידעתי מזמן שהיא נכונה אבל משום מה הדחקתי אותה כל הזמן לאחורי הראש - אולי כי זה לא היה נוח, ואולי כי אף פעם אין תזמון טוב, ואולי זה כי קיוויתי "שמישהו יעשה משהו" כמו שכולנו עושים כל כך הרבה פעמים:</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרי גם אני לא מאוגד. הרי גם לי, כמו לרוב האנשים במקצוע העיתונות, יש אופק תעסוקתי של 30 יום ללא שימוע. כן, בכל רגע נתון לפי החוזים האישיים שלנו, יכולים לבוא מעסיקינו ולומר לנו לא לבוא יותר לעבודה בעוד חודש. אז ברור, מגיעים פיצויים כחוק והכל, אבל איזה מין חיים אלה כשאתה יכול לתכנן את ההכנסות שלך רק חודש קדימה?</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ופתאום הבנתי שהמנקה מהאוניברסיטה בבאר שבע נמצאת כעת במצב הרבה יותר טוב ממני - היא מאוגדת. היא פתחה במו"מ על הסכם קיבוצי באמצעות הנציגים שלה. היא זוכה לביטחון תעסוקתי. שקופה או לא, היא הרבה יותר נראית ממני. מהעיתונאי שמחזיק מעצמו, כמו רוב עמיתיו, כאילו הוא איזה מי יודע מה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני חושב שהעבודה שלי היא אחת העבודות הכי מרגשות שיש. אנחנו יודעים הכל ראשונים (כולל סודות שאסור לספר), אנחנו אלה שמתקשרים אליהם החברים כשהם רוצים לברר למה הכוונה במשהו שראו או שמעו - אנחנו סוכני המידע.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">העבודה שלי היא אחת העבודות עם הכי הרבה אחריות שיש.&nbsp;</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנחנו יושבים על הצומת הכי דרמטית שיש: אנחנו קובעים, במידה מסוימת, על מה ידברו מחר בפינת הקפה במשרד. התפקיד שלנו הוא לאפשר לצופים, מאזינים או קוראים שלנו לנהל את שגרת היומיום שלהם ואנחנו מעדכנים אותם מה קרה מעבר לשדה הראייה שלהם היום. אנחנו מספרים להם מה עשו האנשים שהם בחרו לתפקידים שונים, איך משרדי הממשלה שלהם מתפקדים, מה חדש בתרבות שהם צורכים וכמה-כמה נגמר במשחק ההוא שלא יכלו לצפות בו.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכל הגורמים האלה (ולא ציינתי את כמות האהבה שמורעפת על כל עיתונאי מצד כל מיני יח"צנים ודוברים ושאר עסקנים ובלבד שייתן לאותו מרעיף ולו כותרת מפרגנת אחת), כולם מתלכדים לידי תחושה אחת - אופוריה. עיתונאים חיים באופוריה תמידית. מכת האדרנלין שמקבלים לפני שידור ידיעה בלעדית או לפני פרסום דרמטי היא משהו שקשה מאוד להתחרות איתו. ואנחנו בטוחים שלעולם חוסן. הרי אנחנו טובים בעבודה שלנו ואוהבים אותה והכל.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל אנחנו שוכחים משהו בסיסי:</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנחנו פועלים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שכירים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובניגוד לרוב הפועלים (כולל המנקות ההן מהדרום), ובניגוד לרוב השכירים - לנו אין אף אחד שמגן עלינו. יש את אגודת העיתונאים, שהעובדה שאני בביזנס הזה כבר כמעט עשור ומעולם לא הציעו לי להצטרף אליה מראה משהו לגבי האפקטיביות שלה, כך שהיא לא רלבנטית. אבל חשוב מכך: אין לנו שום שוט כנגד מעסיקים שפוגעים בזכויות העובדים שלהם.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרי לעולם לא נשבית את התקשורת. אתית אני חושב שזה מעוות להשבית את הגורם שתפקידו לאפשר לאנשים לקבל מידע שבעזרתו הם מקבלים החלטות. אי אפשר להשבית שירות כזה לציבור. מעשית, הרי אנחנו בתחרות. העורך של ידיעות אחרונות לעולם לא ייתן הוראה שלא להוריד את העיתון לדפוס בשביל להציל את עובדי חדשות ערוץ 2. הקריין מקול ישראל לא יקבל הוראה שלא להקריא את מבזק חדשות השעה ארבע, בשביל לעזור לעובדי הארץ.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה לא יקרה - וטוב שכך.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והבעלים של גופי התקשורת יודעים את זה. הם יודעים שאתית ומעשית לא נשבות לעולם. הם גם יודעים עוד משהו: שבכל שנה מסיימים מאות אנשים מוכשרים יותר או פחות את הפקולטות לתקשורת באוניברסיטאות ובמכללות ובבית הספר כותרת, ומוכנים לעבוד בשביל כל סכום, נמוך ככל שיהיה, ולו רק בשביל להכניס "רגל בדלת" ולהיות בתקשורת. כולם חולמים להפוך לטאלנטים. כולם בטוחים שאם יעבדו לשנה-שנתיים בשביל גרושים, הם יגיעו בסוף לאיזו בוננזה של כסף גדול.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני יודע - גם אני הייתי כזה. המשרה הראשונה שלי בתקשורת הייתה ככתב בחדשות 10 עם הקמתה של החברה הזאת. המשכורת שלי, כולל נסיעות וסלולרי והכל הייתה 4,500 ש"ח. ומדובר במשרה שהיא הרבה יותר ממשרה מלאה. פעם חישבתי, אחרי חודש שבו סימנתי את שעות העבודה והמנוחה שלי, שהרווחתי 12 ש"ח לשעה. לא, אין פה טעות. שניים עשר שקלים לשעת עבודה. עבודה אמיתית, לא שעות שבהן ישבתי בדסק או משהו.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בנוסף לכך, היה לי גם סעיף מפורש בחוזה שאוסר עליי להצטרף לאיגוד עובדים כלשהו. כשבאתי לחתום על החוזה, אמרתי לזו שהחתימה על החוזים שאני יודע שאסור להכניס סעיף כזה. הרי זה לא חוקי. הרי הזכות להתאגד היא זכות מעוגנת בחוק, ומניעתה היא עבירה פלילית, ולמדנו בשנה א' במשפטים שאם יש סעיף בחוזה שסותר לחלוטין את הוראות החוק - הוא מתבטל.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היא לקחה מידי את החוזה, כיווצה את גבותיה והסתכלה עליי במבט של "מה נהיה איתך, ילד? על מה אתה מדבר?" ואמרה לי: "אז אל תחתום. זכותך".</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מובן שמיד חתמתי.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכך מתנהלת תעשיית העיתונות בישראל. התחרות על כל מקום פנוי היא עצומה, אז העובדים מעדיפים לוותר על זכויות בסיסיות שמעוגנות בחוק ולוותר על שכר הוגן - רק בשביל לעבוד במקצוע הזה.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנסיעה מבאר שבע לירושלים באותו יום חמישי בו ערכתי את מהדורת הדרום לקחה לי שעה וקצת. נסעתי באוטובוס, ובניגוד לרוב הפעמים לא נרדמתי. ההכרה בכך שאין אף אחד שיוכל להגן עליי אם אזדקק לסיוע בתור עובד לא נתנה מנוח.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמה חודשים אחר כך פרצה המחאה החברתית הגדולה של הקיץ שהמסר שלה היה דומה - אנחנו בני אדם. יש לנו זכויות. אנחנו לא רק אמצעי ייצור. אנחנו לא רק מריונטות בידיהם של המעסיקים שכאשר נמאס להם לשחק בהן, הם יכולים פשוט לזרוק אותן לפח ולעולם לא להסתכל לאחור.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש לנו זכויות.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז פגשתי עוד עיתונאים שדעתם כדעתי. ואז התחילה ההתארגנות שהשבוע יצאה מהארון. יאיר טרצ'יצקי שדוחף להקים איגוד ארצי לעיתונאים בישראל היה הדוחף העיקרי. ודרור פויר הצטרף. ועינת פישביין. ונורית קנטי שעבדתי איתה ביחד תקופה קצרה בחדשות 10. וחברים מעוד גופי תקשורת. וכולם עם אותו מסר ואותו רעיון: אנחנו עיתונאים, אנחנו מתים על העבודה שלנו - אבל אנחנו מצפים ליחס הוגן מהמעסיקים. אנחנו רוצים שגם בענף שלנו יהיו יחסי עבודה תקינים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש לנו זכויות!</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המשבר בחדשות 10 רק חידד עוד יותר את הצורך בהקמת האיגוד. הרי הטאלנטים שמרוויחים גם כיום משכורות גבוהות ישרדו בכל מקרה אם הערוץ ייסגר. הרי אלה שהפכו לדובריה הראשיים של ההנהלה כנגד האיגוד, הם הרי ימצאו לעצמם מוקדם מאוד סידור עבודה אחר או סבב הרצאות בתשלום על ההתרסקות של החברה בה עבדו מול ועדי עובדים או יהודים עשירים מארה"ב. לאנשים האלה אין בעיה להמליץ לעובדים האחרים שלא להצטרף. </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרי אם יוקם ועד עובדים בחדשות 10 במסגרת האיגוד, העובדים האחרים עלולים - חלילה! - לבקש תוספות שכר שלא ניתנו במקום העבודה הזה כבר למעלה משנה. בהינתן שסכום הכסף שמשולם למשכורות הוא סכום קבוע (ובמקום כמו ערוץ 10 שבו אין כסף, ברור שלא ניתן להעביר עוד למשכורת), מישהו יצטרך לוותר על חלק משכרו כדי להעלות את שכרם של האנשים השקופים של התקשורת. לאלה שלא מופיעים על המסך בחוזה טאלנט. האינטרס שלהם ושל ההנהלה הוא אחד: ההנהלה לא רוצה איגוד כדי שתוכל להמשיך לעמוד מול העובדים כשהם בודדים, ולא כשיש להם כוח, והטאלנטים פשוט לא רוצים להתחלק בקופה עם כל האנשים ה"קטנים" (ויודגש מיד: ממש לא כולם. בעבר, במשברים קודמים,</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">&nbsp;הטאלנטים היו הראשונים להציע להפחית משכרם למען הקולקטיב. הדור ההוא, כנראה, די נעלם).</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סביר שגם להנהלה, כמו לטאלנטים שמדברים נגד האיגוד, יימצא חיש מהר סידור עבודה. הרי מדובר באנשים מנוסים שניהלו ערוץ טלוויזיה, לא בקוטלי קנים. אבל מי יידאג למפיקת השידור? מי ישמור על הזכויות של איש ה- VTR? מי ישים אוכל על השולחן של הילדים של ה- AD שמטפלת בצוותים? מי יוודא שהמקליט גומר את החודש? איפה בדיוק יעבוד הצלם המנוסה, שכבר 9 שנים קורע את התחת בשביל המערכת?</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האם להנהלה או לדובריה מקרב העיתונאים הבכירים יהיה אכפת בכלל?&nbsp;</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לדעתי התשובה היא לא. ממש לא. כמו בכל ספינה טובעת שאין בה ארגון מסודר - זה יהיה כל איש לעצמו, כשכולם מתנגשים בכולם ומנסים להיאחז בכל דבר שיצוף כדי לזכות בעוד רגע בלי לטבוע, גם אם זה אומר להעיף מי שהיו חברים לאוניה עד לפני רגע ולשלוח אותם אל המצולות.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אז הקמנו איגוד, ופנינו מיוזמתנו לעופר עיני וביקשנו ממנו להתאגד בהסתדרות כגוף עצמאי לחלוטין. הלכנו אליו כי אם נתאגד במסגרת כוח לעובדים והמנקות מאוניברסיטת בן גוריון ישבתו כאקט של סולידריות, לאיש לא יהיה אכפת. נרצה או לא נרצה - הן עדיין שקופות מדי. אבל אם נמל התעופה בן גוריון ישבות כאקט של סולידריות עם המפעל (גוף התקשורת) שאותו אנחנו נייצג - ירעדו אמות הספים.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה כוח.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכוח (לא כוחניות - כוח) נותן זכויות.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ההנהלה של ערוץ 10 מספרת לעובדים שאם הם יתאגדו במסגרת האיגוד החדש, משקיע חדש לא יגיע והערוץ יגווע. מה הסאבטקסט של האמירה הזאת? אף אחד לא יבוא, אם הוא יידע שאתם רוצים תנאים סוציאליים בסיסיים כמו שימוע לפני פיטורין. אף אחד לא יבוא אם לא תסכימו לוותר על כל סיכוי שיש לכם לזכויות.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני חושב שזה מחריד. לשמחתי, אני עובד היום במקום עבודה הוגן - אחד היותר הוגנים שיש בתקשורת הישראלית. אבל העובדה שדבר כזה נאמר ברי"ש גלי מזעזעת. הרי ברור שדברים דומים יאמרו בכל גוף תקשורת בו יהיה משבר.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לכן חשוב שהאיגוד הזה, איגוד העיתונאים שמאחד בתוכו את כלל העיתונאים בישראל ולא רק גוף תקשורת כזה או אחר, יגיע מהר ככל האפשר לכל עיתונאי מהביטאון של מטולה ועד המקומון של אילת. מרשות השידור, דרך חברת החדשות הישראלית, דרך חדשות 10, ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ - כל גופי התקשורת בישראל.</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">השבוע הזה, השבוע שבו הקמנו את <a href="http://itonaim.org.il/" target="_blank">ארגון העיתונאים בישראל</a> היה קשה. הוא היה תובעני. הצלחנו כבר לצרף מאות מאמצעי תקשורת רבים. אז נכון, באיגוד הזה חברים כל המתחרים של מקום העבודה שלי, וזה קצת מוזר שאנשים מגופים שמתגוששים בזירה התקשורתית יכולים להיות סולידאריים זה לזה - אבל עובדה שזה עובד. זה עובד כי כולנו שכירים. כי יש לנו את אותן הבעיות. כי הגיע הזמן שמכל מערכת בישראל, מכל דסק ומכל קונטרול ובית דפוס תצא קריאה חד משמעית:</span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>עיתונאי ישראל - התאחדו!</b></span></div><div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-882991009023160221.post-74850639873127752262011-12-12T13:14:00.005+02:002011-12-12T13:50:17.651+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה קרה לפני 9 שנים בדיוק.</span><br /> <div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הטלפון הסלולרי שלי צלצל במעונות, בזמן שהייתי עסוק בשינה עמוקה כדי לדלל את ההנגאובר של עוד מסיבת הסטודנטים-של-שלישי באומן 17. יותר מדי שוטים של טקילה שעדי והלל נתנו לנו גבו את המחיר. טקילה בחינם היא אף פעם לא טקילה איכותית, ואת התוצאות מרגישים בבוקר למחרת.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">על המסך של הנוקיה הופיע UNKNOWN CALLER.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">את החיווי הזה על המסך כבר ראיתי כמה פעמים בחודשיים שקדמו ליום הזה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באוגוסט 2002, רגע אחרי הפיגוע בקפיטריה בהר הצופים שהיה קומה מתחת למשרד שלי באגודת הסטודנטים, סיימתי קדנציה כסגן יושב ראש האגודה. לא היה לי מושג מה לעשות הלאה. היו לי ביד כמה אופציות ללכת להיות עוזר פרלמנטרי ואפילו להיות עוזר של שר (אחרי הכל, התא היה מפלגתי - של מפלגת העבודה, שתמיד תמיד הייתה בקואליציה), ואופציה ללכת לעבודה אחרת, ממלכתית יותר.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ויום אחד ראיתי מודעה שמבטיחה עבודה מרתקת, ובניגוד לרוב ההצעות מהסוג הזה - אפילו לא נראתה מפוקפקת. שלחתי קורות חיים בקטע של "שלח לחמך" ושכחתי מזה. כשהטלפון צלצל והבחורה בצד השני של הקו ביקשה לוודא שאני בא מחר לאוניברסיטת תל אביב למבדקים לא ידעתי על מה מדובר. "לא שלחת קורות חיים לערוץ 10?" היא שאלה. חשבתי לרגע ולא ממש זכרתי שפניתי אליהם אי פעם. ובכלל, מעולם לא ראיתי ערוץ 10 - הרי לא היו לנו כבלים במעונות.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שאלתי אותה על מה מדובר. הזכירה לי שפניתי למודעה על עבודה מרתקת. שהעבודה זה בחברת החדשות החדשה שמקימים בערוץ. וואלה, חשבתי לעצמי - נלך.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמה חודשים קודם לכן, באפריל אותה שנה, בסמטאות של מחנה הפליטים בג'נין במבצע חומת מגן שמענו חדשות בטרנזיסטור של אילן אנקונינה. אני חושב שזה היה בערך ביום החמישי ללחימה שם, אחרי שהגדוד כבר איבד שני הרוגים וכמה פצועים ויומיים שלושה לפני שגדוד אחר בחטיבה שלנו איבד 13 חיילים בהתקלות אחת, כשהחלטתי שאני רוצה להיות עיתונאי.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הטרנזיסטור של אנקונינה השמיע את מבזק החדשות של קול ישראל שדיווח שדובר צה"ל הודיע שבמחנה הפליטים בג'נין האש הולכת ושוככת. זה היה כמה דקות אחרי שלא מעט צרורות פילחו את האוויר, ובשנייה שבה הקריינית סיימה להקריא את הטקסט נשמע פיצוץ אדיר לידנו - עוד טיל של מסוק שפגע קרוב מדי אלינו במחנה הצפוף. נדהמתי מכמות הדיסאינפורמציה שדו"צ משחררים לאוויר ושאלתי את עצמי אם זה נובע מבורות או מרצון אמיתי לשקר. כמה ימים אח"כ, כשהתקפלנו מהמחנה הארור הזה מלקקים את הפצעים, כל מה שהיה לאלוף פיקוד המרכז להגיד לגדוד שלנו בשיחה שעשה איתנו בשעה 6 בבוקר רגע לפני השחרור היה "אל תדברו עם העיתונאים".</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה היה רגע מכריע מבחינתי. רגע שבו הבנתי שהמשימה האמיתית היא לספר מה קורה בעולם לאלה שלא נמצאים שם כדי לראות זאת במו עיניהם. לא לשפץ את המציאות - פשוט לדווח אותה. להעביר את המידע.&nbsp;</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והנה, כמה חודשים אח"כ, בצירוף מקרים שאולי נבע מקארמה, הייתה לי הזדמנות. נסעתי למחרת הטלפון מהבחורה ההיא לאוניברסיטת ת"א. שאלון עם קרוב לאלף שאלות טריוויה. מסתבר שהייתי לא רע, כי שבוע אח"כ זומנתי לראיון. באיזה מגדל בצבע שחור-לבן בדרך השלום בגבעתיים. הנה אני, סטודנט מבולבל ששוב סובל מהנגאובר (לעזאזל, תמיד קבעו הכל ביום רביעי, רגע אחרי המסיבות באומן. אפס התחשבות!) יושב מול מישהי שנראית כמו ספרנית, איש עם זקן, יעקב אילון ועמנואל רוזן.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יעקב אילון ועמנואל רוזן. מהטלוויזיה. מולי. על באמת.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל בגלל שהייתי טיפה'לה שיכור מאירועי היום שלפני כן (טקילה חינם. שוב), כנראה שהייתי חביב כי זומנתי לעוד ראיון. ועוד אחד. ואז לטירונות כתבים עם יעקב אילון וטלי בן עובדיה שסיפרו עליה שערכה שנים את המהדורה של ערוץ 2 ואת ynet וכאלה. ואני בכלל לא מבין מה אני עושה שם. הרי אני לא יודע כלום על עיתונות.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז רם לנדס נכנס לחדר ואמר שהם החליטו לקלוט כתבים שלא באו מהשטאנץ הגל"צניקי. שתקום חברת חדשות חדשה שתיתן פייט לערוץ 2. שמהחדר הזה ומהבניין הזה, המגדל בגבעתיים, תצא הבשורה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ולימדו אותנו לערוך כתבות. למדנו מה זה סינק, ומה זה סאונד אפ, ואיך עושים את הצעד התימני כשמראיינים, ולימדו אותנו לתמצת את תפישת עולמו של אדם ל- 12 שניות, וסיפור שלם לדקה וארבעים שניות.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לימדו אותנו עיתונות טלוויזיה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומדי כתבה שערכנו עוד ועוד חברים מהטירונות הזאת נפרדו מאיתנו עד שנשארנו תשעה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובאותו יום בדצמבר 2002, כשהנוקיה צלצל במעונות והראה UNKNOWN CALLER, על הקו היה מישהו בשם שילה דה-בר שהציג את עצמו כמזכיר המערכת, כשהוא נשמע די משועשע מההגדרה. מזל טוב, הוא אמר. התקבלת לעבודה בחברת החדשות החדשה של ערוץ 10. אתה תהיה כתב בדסק הפוליטי, אחראי על סיקור החרדים והמפלגות החרדיות, הוא סיפר לי. תעבוד עם ציפי ברנד, כתבת המפלגות. המשכורת לא משהו, 4500 ש"ח, אבל לאט לאט נעלה לך אם נחליט שאתה טוב.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחרי ההתרגשות מזה שהתקבלתי, פתאום חשבתי על זה. לעזאזל - 4500 שקל זה כלום. זה לא כסף. אבל החלטתי ללכת על זה - כשדבר שלא העלית על דעתך כיותר ממשאלת לב רק חצי שנה קודם לכן פתאום הופך למציאות, כסף הוא לא שיקול.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ושילה הזמין אותי לשיחת היכרות של כל הכתבים ביום שישי של אותו שבוע. בעשר בבוקר, במגדל ההוא בגבעתיים. בקומה ה- 15. תגיד שם שבאת לשיחה עם הכתבים, הוא אמר לי.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בבוקר יום שישי קמתי בשעה 09:35, בבית של ההורים במודיעין. 25 דקות לפני שאני אמור לפגוש את הבוסים שלי, הקולגות שלי, ומקום העבודה החדש שלי. </span><br /> <span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span><br /> <span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וגם 33 ק"מ משם.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צחצוח השיניים הסתכם ב"ויש" קצר מול הכיור.&nbsp;</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">התלבשתי תוך כדי ירידה לאוטו.</span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">&nbsp;נסעתי כמו מטורף. הגעתי לבית הוורד, המגדל בגבעתיים בסביבות 10:15. לחפש חניה לקח עוד 5 דקות. המעלית עיכבה אותי עוד 5 דקות. ובשעה 10:25, התייצבתי מול חדר הישיבות של ערוץ 10, כשהדלת סגורה. החלטתי שזה הזמן לשחק אותה מלא ביטחון עצמי. פתחתי את הדלת, נכנסתי בנון שאלנט, והתיישבתי בכסא הפנוי הראשון שראיתי, תוך שאני מסנן "סליחה שהתעכבתי", מקווה שאף אחד לא שומע את הלב שלי דופק כאילו הוא התוף הענק של תזמורת סימפונית, ובמהירות שמאיימת לגרום לו להתפקע.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רם לנדס, המנכ"ל, דיבר ונתן לשילה דה בר (שהיה ראש המערכת, והופתעתי לגלות שהוא לא המזכיר, אחרי הכל) להציג את הנוכחים. הוא הציג את אלון בן דוד, גיל תמרי ודוד ויצטום שהכרתי מהמסך. ואת עמנואל רוזן, ואת יעקב אילון ואת מיקי חיימוביץ שבדיוק חתמה על החוזה שלה בחברה. ואת גיא סודרי, עורך המשנה, הכרתי מהתיכון (היה איתי בשכבה, אחרי הכל), ואת השמות של חיליק שריר, ולינוי בר גפן ואסף זוהר הכרתי מהרדיו. והיו עוד כתבים מהפרינט, כמו שרון גל שיהיה הכתב בחיפה ועוד אחרים. ואז הציגו אותנו, את טעוני הטיפוח - אלה שבאו מהקורס. אותי, ואת אמילי עמרוסי, ואת הדי גור ונתי יפת. ואת טלי בן עובדיה שהייתה "מפקדת הקורס" שלנו ותהיה העורכת הראשית, ואת רותם שדות.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והסוג-של-ניים-דרופינג הזה הטיל עליי מורא, אבל לא בקטע רע אלא בקטע של כבוד. הבנתי שאני זוכה לצעוד בין ענקים. שאעבוד עם האנשים הכי מוכשרים שיש בישראל.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הבנתי שזכיתי.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הסיסמה שנתנו למהדורה: "להיות שם כשזה קורה", התאימה לי בדיוק.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכשחתמתי על החוזה שלי ביום תחילת העבודה הרשמי של החברה (1.1.2003) עוד לא היה אולפן אפילו. עבדו עליו יומם ולילה עד יום לפני השידור החי הראשון. ועשינו כל יום מהדורות "בכאילו" כדי לבדוק שהמערכת עובדת ומוכנה לשידור - שכתבות מצטלמות, נערכות ומספיקות להגיע לשידור הוירטואלי.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והן מעולם לא הגיעו.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למעשה, אם אני זוכר נכון - כל הטסטים האלה היו כשלונות מהדהדים.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואז הגיע השידור הראשון. התכנסנו בדסק שמאחורי יעקב אילון לצפות בשידור הראשון. מיקי עדיין הייתה בהקפאה בגלל הזמן הקצר שעבר מאז שסיימה את העבודה בערוץ 2. אסור היה לה לקריין, אז היא התיישבה על הכסא האדום שמאחורי יעקב כשהגב שלה מופנה למצלמה, כדי שבכל זאת תהיה בשידור הראשון, אבל רק יודעי ח"ן יידעו מזה. סוג של עקיצה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והכתבות הגיעו בזמן. ולא היה "בלאק" באוויר. והייתה מהדורה טובה, שדיברה על הבחירות שיהיו יומיים אחרי כן. ואחר כך נפתחו השמפניות, ויוסי מימן בא לברך. וטלי, העורכת, בכתה מהתרגשות.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ויצאנו לדרך.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואחרי יומיים הייתי במטה הליכוד כשתוצאות הבחירות זרמו פנימה. ידעתי עשרים דקות לפני עמישראל שהליכוד זכה בכמעט 40 מנדטים. פתאום הייתי בעמדה שבה אתה יודע הכל ראשון. שבה אתה מספר לאחרים מה קרה, במקום להיות תלוי בדיווחים של אחרים.&nbsp;</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הגשמתי תוך פחות מעשרה חודשים את מה שבער בי אז, בסימטאות של מחנה הפליטים ג'נין.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חודשיים אח"כ כבר הייתי הכתב הזמני בכנסת כי לשירה פליקס נמאס מהבניין ברחוב רוטשילד בירושלים. את התפקיד הזמני הזה עשיתי ארבע שנים. הספקתי לעשות עם חדשות 10 מלחמה אחת, שגם התחילה במשמרת שלי במילואים (לבנון השנייה), שתי התמוטטויות של ראש ממשלה שלקה בשבץ מוחי, שתי מערכות בחירות (2003 ו- 2006), התנתקות אחת מעזה ואינספור פיגועים, שידורים פוליטיים ואירועים חדשותיים.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עבדתי 8 ימים בשבוע, 366 ימים בשנה, 53 שבועות בשנה, ונהניתי מכל רגע כמעט (ואפילו המשכורת הפכה ללא רעה!). ולמרות שחרב הסגירה עמדה מעל הראש כל הזמן לא הורדנו את הראש. נלחמנו באימפריה של ערוץ 2 בעוז. החוק היה שתמיד נהיה ראשונים באייטם, ותמיד נלך אחרונים. ולאט לאט התבססנו והפכנו להיות מוכרים. אם בתחילת הדרך אף אחד בכלל לא ידע שיש ערוץ 10, כשעזבתי בשנת 2007 כבר היינו חברת החדשות היותר טובה (גם אם לא יותר נצפית) וזכינו שנה אחר שנה בכל פרס אפשרי.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא בחדשות 10 כבר ארבע שנים וחצי. מאז הספקתי לא מעט, אבל עדיין - כשאני עובר ליד דסק ירושלים שבו ביליתי את רוב התקופה שלי שם (היום אני עובד שתי קומות מעליו), או כשאני נוסע בכביש 1 מירושלים לתל אביב ורואה את המגדל השחור-לבן שעומד לו בדד בגבעתיים, את בית הוורד, אני מחייך.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כי ככה זה כשאתה רואה מקום שהיה הבית הראשון שלך. כשאתה רואה את המקום שנתן לך את הצ'אנס הראשון שלך. את המקום שלימד אותך כל מה שאתה יודע על המקצוע שאתה כל כך אוהב.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועכשיו הבית הזה עומד בפני סגירה. ואני חושב על החברים משם שלא ימצאו עבודה - ה"לא טאלנטים" מהארכיון, ומעריכת הוידאו, וצוותי הצילום, וההפקה והקונטרול - ועצוב לי בשבילם.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועצוב לי בשבילנו, הישראלים, שהבחירה שלנו תצטמצם לקבלת המידע שלנו מכלי תקשורת שהוא שופר של הממשלה, תהא אשר תהא, או מבעלי הון שהם מונופול בתחום המדיה האלקטרונית.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועצוב לי אישית, כי יהרסו את הבית שבו "גדלתי". כי למרות שהיו לא מעט רגעים קשים, ועצבים, והרי בסופו של דבר עזבתי כי רציתי לעזוב מה שאומר שלא היה לי מושלם שם - למרות הכל, זה יישאר הבית. המקום הראשון שעבדתי בו.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עצוב לי נורא שסוגרים.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /> </span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נורא נורא עצוב להיות שם, כשזה קורה.</span></div></div>חיים הר-זהבhttp://www.blogger.com/profile/12280601052059999713noreply@blogger.com3