אפ...אפ..אפסי!

זה שאני כבר לא מניקה, אתם כבר יודעים… הזמן עובר, יותר נכון טס. דברים משתנים - נועה כבר הולכת, רצה, אומרת כן ולא (בעיקר לא, אבל אנחנו עובדים על זה). וגם אני, משתנה ומתקדמת; אני עובדת כבר חודשיים וחצי בעבודה חדשה, שמספקת לי עניין ותחושת התחדשות, ובעיקר מהווה איזשהו חוצץ בין האימהות לבין מי שאני, או מי שאני רוצה להיות, חוץ מ'אימא של נועה', שזה, ואני אומרת את זה באהבה, וכן, גם בהשלמה - תפקיד חיי!

כשהקמתי את הבלוג 'המניקה בקפה', רבים מכם אמרו לי "רגע, מה תעשי כשכבר לא תניקי?" תסגרי את הבלוג?" ותמיד עניתי ש"לא," ואנשי השיווק שביניכם יסכימו - "שמיתוג זה דבר אחד, ותוכן זה דבר אחר" והתכוונתי לכל מילה. אין ספק, שביקורות על בתי קפה מותאמים לאימהות מניקות/מאכילות מבקבוק, הוא משהו שאת לא יכולה לעשות כשאת כבר לא מניקה, אבל בכל זאת, לא חסר על מה לכתוב. ובכל זאת, הרגשתי שהגיע הזמן למשהו חדש, אחר, משהו שמתאים לשלב הבא של נועה, וגם שלי.

אייפון יש לי כבר יותר משנה, ועד לאחרונה, אני חייבת להודות; לא עשיתי בו הרבה שימוש מעבר לטלפון (דא!), אינטרנט ואימייל. מה עוד יש? אתם אולי תוהים - אז יש! יש עולם שלם של אפליקציות, או 'אפס' לשימושים שונים ולקהלים שונים - וכל אלה לא דיברו אלי יותר מידי. עד שיום אחד, לפני כשלושה שבועות, בעקבות המלצה של חבר, התוודעתי יחד עם נועה לעולם האפס לילדים - עולם שלם, צבעוני ומדהים של משחקים, של חינוך ושל ידע. אז החלטתי לפתוח בלוג חדש ובו אני מספרת לכם, ההורים בעלי האייפון, איזה אפליקציות מעניינות, ואיזה פחות, יש שם בחוץ. תוכלו גם להציע לי אפליקציות שאתם מכירים ששווה לכתוב עליהן.

אז לכם, קוראי המניקה, תודה על הקריאה והתגובות; אני לא סוגרת את הבלוג ואמשיך מידי פעם לספר לכם מה קורה, ואני מקווה שתצטרפו אלי לשלב הבא, ואולי אפילו תמצאו עצות טובות גם שם!

לסיום, אני רוצה לומר ולהודות שנכון, יש פה קונפליקט עבורנו כהורים; הטלפון הסלולרי, והאייפון בפרט, אינם משחק לילדים - הם יקרים בתור התחלה, ומעבר לכך - למרות שלא הוכח שום דבר עדיין, אנחנו יודעים שהקרינה לא עושה לנו טוב.. אבל, כמו הג'אנק פוד, זה הפך לחלק מהחיים שלנו. אז השתמשו, אבל במידה והפעילו שיקול דעת.

שלכם,
הילה גרינקר גולן.

1. לאכול ארוחה שלמה בלי לחלוק
2. לישון לילה שלם
3. להתעורר ביקיצה טבעית. מאוחר.
4. שקט נפשי
5. לצאת מהבית רק עם ארנק
6. להזמין טיסה בדקה 90. (לא שאי פעם עשיתי את זה)
7. לראות טלוויזיה בערב בלי לקרוא תרגום
8. יממה של לא לעשות כלום
9. ארונות חפים מאמצעי מיגון
10. לטרוק את דלת השירותים אחרי 8 בערב

דברים שהייתי מוותרת עליהם בשנייה בשביל נועה: all of the above

הרבה שואלים אותי אם אני מתגעגעת להנקה. לרוב, אני לא חושבת על זה במיוחד. לפעמים, כשנועה ואני מתחבקות, אני נזכרת בתחושת הקרבה האולטימטיבית הזו ותוהה אם גם היא זוכרת.. אבל, באופן כללי, אני דווקא שמחה על איך שככל שהיא גדלה, היא יכולה להנות מכל המאכלים (כמעט) שאנחנו נהנים מהם. מתי אני כן מתגעגעת? כשאני פותחת את התפריט במסעדה ומעיינת בסעיף "מנות ילדים" (במידה והמסעדה טרחה להדפיס כזה). בדרך כלל, בהכללה, יכלול התפריט 3-4 מנות, והן הולכות ככה:

• שניצל (או שניצלונים) וצ'יפס
• נקניקיות וצ'יפס
• ספגטי ברוטב עגבניות
• המבורגר וצ'יפס

חידה: מה משותף לכל המנות?
פתרון: שלושתן נכללות בקטגוריית "ג'אנק פוד" ? ובתרגום חופשי ? זבל של אוכל.

חברה, בחייכם, מה עם סלט ירקות? מה עם עוף בתנור? מה עם חזה עוף? מה עם אורז, או פתיתים? מה עם ירקות בתנור? תאמינו לי שילדה בת שנה ושלושה חודשים לא אוהבת רק שניצל וצ'יפס. היא אוהבת מה שההורים שלה חושבים שהיא צריכה לאהוב, ותראו לי הורים שרוצים שהילדים שלהם יאהבו ויאכלו רק 'ג'אנק'.

כשהבעתי פליאה על תוכן התפריט במסעדת ספגטים ברעננה ? שאגב, כלל רק שניצל וצ'יפס או פסטה ברוטב עגבניות או שמנת - תשובת המלצרית הייתה " אנחנו מגישים את המנות האלה כי זה מה שהילדים אוהבים". לא, יקירתי, זה מה שהתרבות אומרת להם שהם אוהבים ואתן, המסעדות, חלק מהקנונייה.

אוקיי, אמרתי לה, אני מבקשת במקום שניצל, חזה עוף.

[ועכשיו, אנקדוטה קצרה, למי שלא הכין שניצל בימי חייו ? שניצל הוא למעשה חזה עוף שטבלו אותו בבלילת ביצה ותבלינים, אולי טבלו אותו בקמח לפני, על זה שמו פירורי לחם, וטיגנו בשמן חצי-עמוק.] כלומר ? למעשה בקשתי אמורה להקל על השף, ואפילו לחסוך כסף למסעדה.
רק מה, מסתבר שבמסעדה "שניצל בארוחת ילדים" אינו מוכן כפי הנראה לפי המתכון הנ"ל, אלא מגיע מבחוץ, בכמות מסחרית, מוכן מראש ? וודאי גם קפוא. וכל מה שנותר לשף (טוב שמעסיקים "שף" בשביל זה) הוא לזרוק אותו לשמן עמוק, ולהגיש משהו שנראה כמו שניצל אבל דומה ומרגיש יותר כמו סולייה, לצלחת של הילד "כי זה מה שהוא אוהב".

אה כן, גם התמחור מהווה בעיה מסתבר. כי חזה עוף אינו מנת ילדים, ולכן אי אפשר לתמחרו ככזו. לא - עדיף להגיש לתינוקת בת שנה ושלושה חודשים 3 חתיכות חזה עוף, כ-300 גרם ספגטי (ללא רוטב אגב, "בשביל רוטב תשלמו עוד 15 שקלים" נאמר לנו) ? מנה שאפילו מבוגר לא יכול לסיים, לתמחר אותו כמנה הכי יקרה בתפריט שנקראת "אסקלופ עוף במשרה יין אדום" ולאבד באופן וודאי 3 לקוחות ואולי עוד כמה וכמה ממעגל המכרים ומהקוראים ברשת.

אז כמו שבעלי היקר והרגוע ממני אמר למלצרית "אם אתם לא רוצים פה ילדים, פשוט תגידו ונלך".

ובנימה אישית, בעלי מסעדות ו/או שפים יקרים - מה הבעיה להציע את כל המנות בתפריט (פרט למספר מנות שתחליטו עליהם) בגרסא מוקטנת ומתומחרת בהתאם? ובאופן כללי, אל תתיימרו לומר לנו, הלקוחות שלכם, מה הילדים שלנו אוהבים, תנו להם ולנו את חופש הבחירה ואת האפשרות לבחור מבין אוכל נורמלי ובריא ולא מתוך תפריט שכולו זבל. הילדים האלה יתבגרו להיות הלקוחות שלכם בעתיד. אם תציעו להם רק ג'אנק במחירים זולים, מה מונע מהם לכשיתבגרו לא להגיע אליכם כלל אלא פשוט לגשת לסניף המקדונלדס הקרוב? תחשבו על זה.

לסיכום, מה אני מקווה שיצא מהפוסט הזה? קודם כל, שהמסר יעבור לבעלי המסעדות והם יבינו סופסוף שדרוש שינוי! ולהשלמת התמונה, אני בטוחה שיש מסעדות שכבר הפנימו את המסר ומציעות מנות שונות לילדים ? אשמח אם תפרטו אותם כאן שאנשים יוכלו לדעת לאן כדאי ללכת.

השבוע יצא לי לבקר בבית שבו גדלתי. זה היה סוריאליסטי. כאילו מישהו שיפץ או כיסה חלקים מהילדות שלי.. הבית שייך עכשיו למשפחה בת 6 נפשות וכלב. ובחדר שלי מתגוררים שני ילדים קטנים שישנים במיטת קומותיים. פעם אחרונה שהייתי שם, הייתה שם המיטה הזוגית החדשה שלי שקניתי בכספי ושיוותה לחדר מראה של נערה, שלא לומר אישה, שהתבגרה. והנה הכול חוזר חלילה ושוב מגדל החדר נער או נערה או שניהם, מוביל אותם מילדות לבגרות. יש בזה משהו יפה, חשבתי, אבל גם קצת נצבט לי הלב. ועוד הוא נצבט כשראיתי כמה מוזנחת הגינה, כמו גינת רפאים, כולה אפורה ועשב שוטה פושט בכולה. רק נדנדה צבעונית תלויה על עץ זקן מט לפול; סימן דומם לזה שיש פה בכל זאת משפחה, ילדים ? שיש פה חיים.

נועה נורא רצתה להתנדנד בנדנדה, זה אחד הדברים האהובים עליה. בכל פעם שאני מושיבה אותה בכיסא הנדנדה ישר נמסך על פניה חיוך גדול והשיער שלה עף לו ברוח, ואני חושבת לעצמי כמה נפלאה היא התמימות של ילד שמאפשרת לו להיות מאושר מהדברים הקטנים. וכמה חבל שאחנו מאבדים את זה מתישהו. (למרות, שכשאני חושבת על זה, להתנדנד עדיין עושה לי חיוך על הפנים, אני פשוט כבר לא מתנדנדת לעיתים קרובות כל כך..)

אז עברה לה שנה פלוס של בבית, של להיות ?אימא של נועה?. זו באמת היתה תקופה של ?נד נד? - היה מדהים, היה מספק, והיה גם נורא קשה. ביום ראשון מגיעה מטפלת שתהיה עם נועה רוב היום. כמובן שהרגשות מעורבים, כי למרות שאני יודעת שהגיע הזמן שלי, בכל זאת, לרגשות אשמה של אימא אין סוף ואין גבול? אבל אני יודעת שיהיה בסדר.

ואני, אני יוצאת לתת לשיער שלי להתעופף קצת ברוח, ולמצוא מחדש את הדברים שקשורים בי ועושים לי חיוך גדול על הפנים.

ואם אתם עוברים ליד גן השעשועים בשכונה, ורואים מישהי שעברה את גיל הילדות מתנדנדת על הנדנדות ? תעצרו להגיד שלום

כבר יומיים שנועה מסרבת פטמה? היא בת 9 חודשים כמעט ולפני יומיים נאלצתי לאבק את המשאבה כי המצב היה קשה, תרתי משמע. לאימהות מביניכן שקוראות את זה ומניקות/הניקו, אתן ודאי חושבות שאני במשבר ? ואתן צודקות? למה? למה היא רוצה אותי יותר? זה לא היא ? זה בטוח אני! אח, אם רק רגשות אשמה היו גדלים על עצים?או משהו כזה.

ולמה אני? כי מאז שנולדה אנחנו עם בקבוק Tommee Tippee שארגונומית הוא הכי קרוב לפטמה של אימא, ולפני יומיים (הא! יומיים! כבר חשוד?) אימא החליטה שלא טוב, כי יש בו את החומר הזה ביספינול שמזיק וכבר יותר מידי זמן אנחנו עם הבקבוקים האלה אז הגיע הזמן למצוא תחליף לתחליף ואימא הלכה וקנתה בקבוק של MAM, והביאה אותו הביתה והתלהבה כי הוא ורוד וחמוד, ועשתה לו סטריליזציה, וחיכתה לרגע שנועה כבר תראה ותרגיש ותשתה?

והרגע הגיע ונועה מסתכלת, ובודקת, ודוחפת מעליה ?לא רוצה, אימא, הפטמה שטוחה ושונה, וזה לא מרגיש לי קרוב מספיק אלייך? ניסתה להגיד לי החכמה? אבל לא! אימא הייתה חייבת לנסות שוב עד שנועה תבין כמה מגניב הבקבוק החדש! ונועה, מה היא כבר מבינה? יודעת שאני רוצה בטובתה, ולמחרת היא כבר שותה מים באטרף מהפטמה השטוחה החדשה, ואני מאושרת! וגם נועה מאושרת כי אימא גם קנתה לה פטמה מספר 2 ומספר 3 ?שיזרום יותר טוב, היא כבר גדולה, למה שתתאמץ??

?אח, הילה, את לא מבינה כלום?זו הרי הדרך הבטוחה להפסיק להניק? אמרו לך בפורום הנקה של YNET? אבל את לא הקשבת ועכשיו יש לך גודש! ושק של אשמה.

ומה עלה בגורלו של הבקבוק הוורוד החדש? הוא עומד לו בפינה על השיש בעונש. פויה!
ואני מתפללת פעם ראשונה מאז שנועה נולדה שהיא תשכח משהו שלימדתי אותה?

מה אני אגיד לכם, היה צריך לקרות משהו מספיק מסעיר כדי לגרום לי להרים שוב מקלדת ועכבר ליד ? והנה זה קרה ? קניון שבעת הכוכבים חנך חדר החתלה/הנקה שהשאיר אותי פעורת פה. (מצטערת מראש שאין לי תמונות) אז ככה - החדר מחולק לארבע נישות כאשר 3 מהן הן פינות החתלה בהן משטח שיש עם כיור צמוד ובו מים חמים (!!)  וסבון, פח ונייר ייבוש ידיים. הנישה הרביעית היא למניקות הביישניות שיוכלו לשבת בנוח מאחורי מחיצה, ובחלל עצמו יש ספסל ספות לאלה שלא מתביישות. וגולת הכותרת ? תופים בבקשה?? יש מיקרו גל לחימום אוכל לתינוקות!! כאילו ? וואוווווווווו!!!

אני לא יודעת אם זה בגלל שמכהנת אישה בתפקיד ראש העיר, או בגלל שמישהו עם חוש עסקי ממש טוב הבין שהכסף הגדול מגיע מנשים בחופשת לידה וכדאי להרגיז אותן כמה שפחות כי גם ככה הן פקעת הורמונים מהלכת, אבל בכל מקרה ? כל הכבוד וכן ירבו!!

ובנימה אישית יותר, איפה הייתי כל הזמן הזה?? אז לא ממש הלכתי לשומקום, אני עדיין בבית מגדלת את נועה המקסימה (טפווווו חמסה כפול חמש), ועדיין מניקה ? הרבה פחות אבל עדיין? וכל יום שאני חושבת להפסיק, אני אומרת לעצמי ? ?אבל הילה מה יהיה עם הבלוג שלך, הרי קוראים לו המניקה בקפה!!? וזה משכנע אותי להמשיך?

אז אני מקווה שהפוסט הזה הוא סימן טוב לבאות ושיבואו אחריו עוד אחרים בפערים של פחות מארבעה חודשים. אבל היי - בלי נדר!

שיהיה לילה טוב!

יחד עם נועה, נולדה גם תאווה מוזרה לקוטג'. כל שבוע - הולכות לפחות 4 קופסאות. אני יכולה לגמור קופסא שלמה בארוחת ערב אחת. כל פעם שאני פותחת קופסא, אני אומרת ליניב "זהו !- אני מתקשרת לתנובה להתלונן!" למה? - כי מתחת למכסה הפלסטיק יש כיסוי אלומיניום שאין פעם אחת שהוא נפתח כמו שצריך - תמיד נקרע לפיסות קטנות, וצריך להקדיש כמה שניות טובות להוריד אותו כמו שצריך. אני מקווה שאתם כבר מבינים כמה הקוטג' שלי חשוב לי וכמה הכמה שניות האלה מביאות לי את הסעיף!!!

ובכן, גבירותי ורבותי - אתמול כהרגלי, אני פותחת את הקוטג' שלי בארוחת הערב, וזעקה יוצאת מפי. יניב נזעק ושואל באימה "מה קרה??" ואני אומרת לו בהתרגשות "אתה לא מאמין!! הם החליפו את כיסוי האלומיניום סופסוף!!" ובגאווה אני אומרת לו "תראה איזה יופי.." בעוד אני מקלפת בבת אחת את כיסוי הניילון.
נו, ואחותי כל החיים אומרת לי שאני לא מתלהבת מכלום.. הא! הראיתי לה מה זה כל מה שצריך זה קוטג'! קצת קוטג'!

מה שמזכיר לי את הסצנה מהלהקה, שימו לב לדקה 2:35 :

אפרופו דברים שמרגשים אותי - אני חייבת להקדיש כמה שורות לקפה ג'ו, סניף קניון ערים בכפר סבא. זהו סניף חדש יחסית, שנמצא בקצה המערבי של הקניון. ישבתי שם כבר מספר פעמים, ובכל פעם אני יוצאת בהרגשה נעימה - השירות תמיד עם חיוך, וסבלני גם כשאת שופכת קפה על השולחן, הכיסא והריצפה (אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר); התפריט מגוון (זהו סניף לא כשר אגב אז התפריט אקסטרא מגוון), ובנוסף יש פירוט מה מכילה כל מנה; יש עסקיות גם בבוקר וגם בצהריים; השירותים נקיים למשעי… אבל די לדבר סחור סחור, הנה הדירוג של המניקה בקפה - לצערי יוצא קצת נמוך אבל זה בעיקר בגלל שהמקום בפנים לא גדול, ובחוץ איפה שמרווח- יש סכנה שיעשנו לידכם - ציון: 14

תפריט בריא ? 4 - מגוון מנות - בשריות וחלביות (הסניף לא כשר). יש סלטים, כריכים מלחמים שונים, יש חלב דל שומן לקפה. בקיצור - יש היצע!

קולר מים ? 1 - אין קולר אבל יש מלצרים אדיבים שישמחו להגיש כוס מים.

כניסה נוחה לעגלה ? 5 ? אין כל בעיה להיכנס.

אזור הסעדה מרווח ? 1- חבל שיורדות פה נקודות, אבל מאוד מאוד צפוף בתוך הקפה. בחוץ מרווח אבל מעשנים שם…

כסאות ישיבה עם מסעד ? 1 ? הכסאןות בחוץ הם עם מסעד, בפנים לא. הבעיה כמו שאמרתי - בחוץ מותר לעשן כי זה פתוח…

הגשה עצמית/מילצור ? 1 ? מילצור.

נקודת בונוס 1 על צוות ידידותי למניקה - צוות ידידותי באופן כללי!

ביום שישי ישבתי עם יניב בקופי בין בכפר סבא. בערבים (אם נועה עוד ערה) ובסופי שבוע, יניב לוקח פיקוד - אם היה יכול להניק, גם את זה היה עושה, יברך אותו אלוהים!, אז כמו שאמרתי, אנחנו יושבים לנו, ומנסים לאכול ארוחת בוקר. נועה בעגלה,פוסט-הנקה, מנסה להירדם. כדרכי, אני נותנת הוראות ליניב "תשים לה מוצץ;, תנענע את העגלה; לא ככה - יותר מהר" יניב מנסה לעצור את עצמו מלסטור לי (ובצדק), אבל יותר מזה, הוא מנסה לאכול. הוא מרים את הכריך, והיד שלו מנענעת יותר לאט, הוא מנענע יותר מהר, הכריך חוזר לצלחת… ואני מחייכת עם חסה בין השיניים (לפחות יכולתי לאכול את הסלט..) ואומרת לו "ברוכים הבאים לחיים שלי…" כי הרי רק לפני 4 ימים ישבתי בדיוק פה (אפילו על אותה ספה), אכלתי סלט ביד אחת, ונענעתי בהחלטיות בשנייה, תוך ניהול שיחה שוטפת עם חברה.

אז מה הפואנטה? ובכן - לכל דבר יש סיבה - למה נשים הן יותר "מולטי-טסקינג"? - כי הן נבראו לגדל ילדים ואי אפשר לגדל ילדים ולהישאר שפויה אם את לא שולטת בכמה משימות בבת אחת. בכלל, לאורך כל ההריון, שנינו נדהמנו בכל בדיקה, מכל פיסת מידע, מכל תזוזה, אבל בעיקר מהלידה עצמה - כמה מדהימה הבריאה - איך הגוף מכוון ליצור חיים.

אז למה, למה הוא לא יכול היה ליצור לנו יד שלישית על הדרך? זה מה זה היה עוזר…

לפני כחודשיים הצטרפתי לפורום הנקה של YNET, שאני חייבת לציין לטובה מכל הפורומים ? יש שם אישוזהי תחושה של חברות מיידית שנוצרת ? נשים שבאמת אכפת להן ורוצות לעזור!

בכל אופן, אחת הבנות הציעה שם שרשור המלצות על קניונים ומקומות ציבוריים עם פינות/חדרי הנקה. כשקראתי את זה, הבנתי שלא כולן מתחברות להנקה מול אנשים, ו/או בבית קפה או מסעדה ? לא שחשבתי שכולן כמוני, אבל לא חשבתי שאולי יש משהו שעשוי לפגוע או לגרום למישהי/מישהו לעקם את האף, כי בכל זאת, יש הנחה מסויימת בבסיס הבלוג הזה שלא נכונה עבור כולן, ואני מרגישה צורך להתייחס לזה ? לא להתנצל, אבל להתייחס ? במיוחד במצב הכלכלי הנוכחי שבו לשבת בבית קפה אומר להזמין משהו, וזה לא תמיד מתאפשר. חוצמזה, שגם בין המניקות חדורות האמונה שזה ה-דבר, יש כאלה שמתביישות ? שמעתי אפילו על כאלה ששואבות חלב ומבקבקות, ולוקחות איתן בקבוק חלב שאוב כדי להאכיל את הבייבי בציבור במקום לחלוץ ציץ.

אז עבור כל אלה שאינן מזדהות איתי, אבל בכל זאת מניקות בציבור - אני מקווה שהשרשור הזה יעזור!

אפרופו פגיעה ברגשות, נתקלתי לאחרונה בפרסומת של חברת MOTRIN שמייצרת משככי כאבים. הפרסומת מתארת את הכאבים שגורמים מנשאי התינוקות ע?י דוברת בדמות אימא שחולקת איתנו את מה שרבות מאיתנו חושבות אבל לא נעיז לומר לעולם (כי אולי זה עושה איתנו אימהות פחות טובות??) הפרסומת הייתה באויר 45 יום בלי שאף אחד יתייחס אליה במיוחד, עד שקיבלה תגובות מאימהות שדאגו להודיע לעולם ברשתות חברתיות כמו Twitter, כמה הן זועמות, וכבר למחרת הורד הקמפיין מהאוויר. מאז כמובן, עשתה הפרסומת הרבה רעש ? כחצי מליון צפיות ב YouTube. אני דווקא אעיז ואומר שהרבה פעמים עולות בי מחשבות כאלה, לא רק על כאבי הגב והכתפיים שגורם המנשא, אלא גם על השיעבוד שבהנקה שכמה שהיא מדהימה היא גם מגבילה ומייאשת לעיתים, ודווקא בגלל זה, אותי הפרסומת הצחיקה! אז בנות, קחו את הדברים בקלות, ומקווה שגם על שפתותיכן תעלה הפרסומת חיוך:

אכן לא כתבתי מזה זמן מה, אבל מבטיחה לפצות בהרבה דעות על מקומות נוחים/לא נוחים להנקה, שהרי מה כבר יכולתי לעשות בזמן הזה חוץ מלהניק פה ושם ושם ופה, והרי הסיפור הראשון:

לפני כשבועיים הייתי בשוק האקססוריס ביפו, שוק מעצבים שמציעים למכירה כל מה שהוא לא בדיוק בגד אבל הולך יחד עם בגד - תכשיטים, תיקים, חגורות, ארנקים, צעיפים ועוד ועוד. זו הפעם השנייה שאני הולכת לשם, הפעם ראשונה הייתה בקיץ כשנועה היתה עוד בבטן; הפעם היא היתה על הבטן, במנשא, נהנית משלל צבעים ופרטים ואנשים וב-ל-א-ג-ן! אימא קנתה של סרוג אדום במחיר מופרז (דא!) ונועה בחנה ורשמה לעצמה מה היא תגיד לאימא שהיא רוצה כשהיא תוכל כבר סופסוף  לדבר.
אותו ערב, כשעשיתי סטריליזציה למוצצים החדשים של נועה שקניתי אותו שבוע, והתלהבתי מאוד מהמוצץ הורוד, פתאום התחוור לי - הרי המוצץ - הוא האקססורי של נועה! -

יש לה מוצצים 'פושטים' ליומיום; מוצץ לשינה שתמיד נמצא במיטה; מוצץ לעגלה, שתמיד נופל על הרצפה וצריך לשטוף ולחטא; יש מוצץ חגיגי לארועים מיוחדים; יש את המוצץ הישן, ואת המוצץ החדש שאימא כבר מחכה לשים לנועה בפה ולהשוויץ לאבא כמה הוא יפה לה ;ויש את המוצץ הזה שאימא ראתה על תינוק אחר ונראה לה ממש חמוד - (אל תשאלו אותי למה - הוא נראה כאילו שמו פלסטר בצורת X על הפה שלו) - והיא הלכה וקנתה לנועה בדיוק כזה;  אה כן - ויש את המוצץ ה"ספייר" שתמיד מונח לו בקופסא ותלוי על העגלה למקרה שזה של העגלה יפול על הרצפה - מה שקורה כמעט כל יום…

אני מציעה שבפעם הבאה שהשוק פורש את מרכולתו - יהיה גם דוכן מוצצים של מעצבים!

קניות עושות לי תאבון, ומסתבר - שגם לנועה, אז חיפשנו מקום לשבת בו, וממש ליד השוק, ישנן המסעדות של ניר צוק - ומה מתאים יותר מלהניק את נועה בביסטרו נועה? - כך לפחות חשבנו… 10 דקות אחר-כך, היינו מחוץ למקום, עצבניים, בחיפוש אחרי מקום אחר. אי לכך ובהתאם לזאת הוא מקבל בסקאלה של המניקה את הציון (הנמוך) 12:

תפריט בריא - 3 - תפריט סביר, אין הרבה מה לומר עליו מבחינת בריאות - זה עניין יותר של טעם.

קולר מים - 1 - אפשר לקבל מים מהמלצרים.

כניסה נוחה לעגלה -4 - לא הייתה בעיה להיכנס עם העגלה.

אזור הסעדה מרווח - 4 - בסה"כ לא הייתה בעיה לזוז עם העגלה.

כסאות ישיבה עם מסעד - 0 - המסעדה מעוצבת כך שכל שולחן שונה ממשנהו, סגנון ישן כזה וקלאסי של פעם - לכסאות אין מסעד…

הגשה עצמית/מילצור - 1 - מילצור

כאן בד"כ מגיע חלק נקודות הבונוס, וזו פעם ראשונה שאני חושבת שמגיע למקום בונוס שלילי - מה שקרה הוא שהמארחת, אחרי שהתעלמה מאיתנו, עד ששאלנו אותה איפה לשבת, אמרה ש'נשב איפה שנרצה'. התיישבנו בשולחן, והתחלתי להניק את נועה. דקות מספר לאחר מכן ניגש אלינו בחור, שכנראה היה מנהל המשמרת (בכל מראה היה מנהל מסוג שהוא), ואמר שמאחר והתיישבנו בשולחן ל-4, הוא מבקש שנעבור לשולחן לזוג מאחר והוא זקוק לשולחן. מובן שאותו רגע לא היה לנו נוח לעבור, בעיקר בגלל שהנקתי (והוא בחר להתעלם מזה) והאמת, גם היינו מאוכזבים מהיחס שקיבלנו מרגע שנכנסנו, ולא ממש התחשק לנו להיות אקסטרא נחמדים. אמרנו לו שלא נוח לנו לעבור, מה גם שאמרו לנו שנוכל לשבת היכן שנרצה. הוא המשיך להתעקש בצורה שגרמה לנו לבסוף לקום ולצאת מהמקום.

ככה שמבחינתי המקום מקבל (1-) על אדיבות הצוות.
בנוסף, למרות שלא אוריד על כך נקודות, יש מקום לציין שיש ריח מאוד לא נעים ותחושת מחנק במקום - לא ידידותי כל כך לאנשים ובפרט לא לתינוקות.

לסיכום, אני מציעה לשנות למקום את השם - הוא לא ראוי לשם נועה!