‫Hiss Records‬

‫עשרת אלבומי השנה של מוזיקה נטו‬

‫גיאחה‬ — Wed, 25 Aug 2010 07:30:16 +0000

אנחנו אוהבים את מוזיקה נטו, ולא רק כי הם אוהבים אותנו בחזרה. זו חנות המוזיקה הישראלית המקוונת הכי טובה, ואחת מחנויות המוזיקה הכי טובות בארץ בכלל. יש להם טעם טוב, והכי חשוב – הם מונעים מאהבה אמיתית למוזיקה ולדיסקים, ולא רק מאהבה אמיתית לסגור את החודש (גם זה חשוב).

לקראת ראש השנה המתקרב בצעדי ענק ומגיע השנה מוקדם, בחרו במוזיקה נטו את עשרת אלבומי השנה הישראליים שלהם, ומה שמחנו לגלות שגם אנחנו נכללים בבחירות שלהם! כן כן, "מוזיקה למזמוזים" של ישי קיצ'לס דורג גבוה יותר מאסף אבידן, צח דרורי, הדג נחש, אפרת גוש, אונילי, פוליקר, ברוזה, קיצו ומעולים אחרים.

ואלה בחירותיהם של אנשי מוזיקה נטו, לפי הסדר בו פורסמו:

קרולינה – מה אעשה עכשיו?
רוקפור – העולם המופלא
דניאלה ספקטור – דניאלה ספקטור
רוני אלטר – כיס אוויר
אורן ברזילי – Sorrow demons joy blizzards
יעל קראוס – Boutique
גבע אלון – Get closer
ישי קיצ'לס – מוזיקה למזמוזים
ארז לב ארי – ארגמן
טל כהן-שלו – Heartaches and ashes

את הרשימה המלאה, יחד עם רשימת האלבומים שכמעט נכנסו אליה, תוכלו לקרוא וכמובן גם לרכוש באתר של מוזיקה נטו. כבוד ואהבה גם לחברנו טל כהן-שלו, שנכלל בצדק רב ברשימה הזו עם אלבום הבכורה המעולה שלו, שאפשר לשמוע ממש כאן:

‫פולארויד מס'5 עם שיר חדש של מורפלקסיס‬

‫מורפלקסיס‬ — Mon, 16 Aug 2010 19:50:34 +0000

עטיפה: גיא ביבי הגאון

סדרת אוספי פולארויד של אתר "השרת העיוור" קרובה מאוד לליבם של מנהלי היס רקרודס.
לא רק שמדובר בתיעוד מרתק של האינדי הישראלי על נגזרותיו וסגנונותיו אלא גם גיאחה הוא ההוגה המקורי של הפרוייקט ואני זכיתי להצטרף אליו בעריכה ובהפקה. כעת, לאחר הפסקה של 4 שנים, מנהלי "השרת העיוור" הנוכחיים העלו באוב את הפרוייקט ולאחר ליקוט זהיר של שירים הם הוציאו לאור ממש עכשיו את אוסף "פולארויד5"!
בין היתר תוכלו למצוא שם את אורי דרור הנהדר (כאן תוכלו להאזין לאלבום הבכורה המצויין שלו וגם להוריד אותו תמורת סכום סמלי!), טל אורן האדירה (רגע לפני שהיא מוציאה אי.פי בכורה שהופק ע"י דויד פרץ), Saccadic Eye Motion המעולה, רותם אור, עינב ג'קסון כהן, לורנה בי ועוד רבים אחרים שביניהם גם אני. לאוסף תרמתי שיר חדש לגמרי שהוקלט בפרץ מהיר של השראה ועדיין לא ברור לי אם הוא ייקח חלק באלבום החדש (עליו אני עובד… הממממ… לנצח?). אז במקום להשחית מילים ולמזמז מקלדות לשווא – שימו על השיר החדש אוזן או הורידו אותו למחשב/נגן:

Beautiful by Morphlexis

נ.ב. – נרשמתם כבר לרשימת התפוצה שלי?

‫דויד פרץ על מוזיקה בחינם‬

‫דויד פרץ‬ — Tue, 20 Jul 2010 08:39:58 +0000

[הקטע הבא לקוח מתוך רשימת התפוצה החודשית של דויד, ד"ש מב"ש. אם אתם רוצים לקבל אותה למייל שלכם מדי חודש - וכדאי לכם! - פשוט שלחו מייל לכאן]

לא בדקתי את נתוני השירות המטראולוגי, אבל חודש יוני 1999 זכור לי כחודש חם במיוחד. אולי זה בגלל שאת רובו ביליתי במכונית החבוטה וחסרת המזגן של אלעד שופן, שותפי ללהקת בלובנד, עמוק באמצע הדרך בין תל אביב לבאר שבע, נוסעים הלוך ושוב אל העיר הגדולה בכדי להשלים את הפרטים האחרונים הנוגעים להוצאתו של האלבום הראשון שלנו, בלובנד.

קרה המקרה ובאותו חודש ממש בא לאויר העולם שירות מוזר ומשונה שנקרא "נפסטר". חמש דקות אחרי שהפעלתי את התוכנה וחמישה ימים לאחר מכן כשסיימתי להוריד שירים שעליהם קראתי ואותם חיפשתי במשך שנים (ספיציפית זה היה הבוטלג המגה-נדיר של אלטון ג'ון לפני הפרסום הגדול שלו. תקליט שיצא רק לחברות מולו"ת ובו אלטון בצע ארבעה שירים של ניק דרייק, איך קרה שאלטון ג'ון הקליט את ארבעת השירים האלו זה סיפור מרתק כשלעצמו רק אני לא בטוח שהוא מרתק אחרים לכן לא ארחיב.:) הבנתי שלושה דברים.
א – זה הסוף של חברות תקליטים, חנויות דיסקים, ובאופן כללי תעשיית המוזיקה כפי שהיתה עד אז
ב – המושג "נדיר" הפך לנדיר
וג – בעתיד כל המוזיקה תהיה מרושתת.
בחיינו.

מיד לכשיצא האלבום של בלובנד שיתפתי אותו ברשתות השיתוף של אותה תקופה, הנפסטר ולאחריו הסולסיק, הדבר הוליך לכמה שיחות הזויות ומשעשות להפליא עם אנשים שהורידו ממני את בלובנד אך החלו לגמגם ולהתנצל כשגילו שאינני איזה מעריץ של הלהקה המשתף קטעים שלה, אלא חלק ממנה. "אה, אני מבטיח שאקנה את הדיסק כשיצא לי, אני צעיר מדי ואין לי כסף לקנות את הדיסק שלך, אוי, אני ממש מצטער חשבתי שאתם "בלוזבנד" ומיד מחקתי את הדיסק מהמחשב", וכמובן השאלה שתמיד עלתה – "רגע אם אתה בלהקה, למה אתה משתף את המוזיקה שלך בכלל?
למרות שיש אנשים שבטוחים אחרת (נאמר רואה החשבון ומנהל הבנק שלי) אני מאוד אוהב להרוויח כסף מהמוזיקה שלי, למעשה, למרות שלכסף אין ריח, אני יכול להבטיח לכם שלכל שקל שהרווחתי עבור המוזיקה שלי יש טעם מתוק מכל שקל אחר.

ואגב זו ברכה שקללה בצידה, אין כסף שאני מתקשה יותר לבזבז יותר מאשר כסף שמגיע אלי מתמלוגים או מכירת דיסקים, אבל זה כבר עניין אחר.
אני לא קפיטליסט באופיי; אבל כשמישהו משלם לי עבור היצירה שלי זה ממלא אותי בשמחת עניים העשירים בחלקם, שמחה מוצדקת ומוסרית, שמחה שמלווה בהכרה הזו שמישהו אי שם, שאולי אני בכלל לא מכיר, התרגש/התלהב/העריך עד שהוא יעשה את הדבר המוזר הזה וייתן למישהו כסף על מה שקיבל בחינם. מישהו ששלח לי פעם צ'ק הביתה, צירף לצ'ק ההוא הודעה אישית, "אני לא משלם לך עבור המוזיקה שלך, אלא בעבור הדברים שהיא עשתה לי…"
למרות שהצ'ק היה גדול בהרבה ממחירו הרשמי של הדיסק באותה תקופה, ההודעה ההיא שימחה אותי יותר מהצ'ק עצמו.

עכשיו, למה אני מספר לך על כל העניינים האלו? אל דאגה, אינני בא לבקש מכם כלום, אלא רק לשתף אתכם בחויה המוזרה הזו של קבלת כסף עבור היצירה שלך. כשאני חושב על זה, זה נס קטן שאתה יוצר משהו גם בלי שאף אחד ישלם לך עליו, נותן אותו בחינם ובכל זאת מישהו רוצה לשלם עליו כסף. ובעיקר כדי לספר שאחרי הרבה שנים, סוף סוף יש מקום לא בתוכי שבו נמצאת כל המוזיקה שלי. הודות לעשייתה של חברתי לחיים והמנהלת הבלתי נלאית שלי – ענת, סוף סוף ניתן לשמוע את כל המוזיקה (כמעט, יש עוד דברים שיתווספו לשם) שהוצאתי עד היום במקום אחד ובחינם. ואם אתם רוצים גם ניתן לשלם שם עבור המוזיקה, אבל שוב, אני חוזר ומדגיש, זו לא המטרה של המייל הזה. המטרה היא לשתף ליידע ולספר.
אז הנה הלינק לדף שלי בבנדקמפ, ואני מקווה שעד סוף הקיץ יעלו לשם עוד כמה דברים ישנים וחדשים ואני אמשיך לעדכן בד"שים מבשי"ים וכולי, בנתיים אזכיר שביום רביעי הקרוב אני מופיע בפסטיבל סמילנסקי בבאר שבע עם הלהקה (דודו חמד, גיל נמט ונדב אזולאי). הרבה זמן לא ניגנו ביחד וזה בדרך כלל מתכון או לאסון או להופעה חד פעמית, ולרוב שניהם בו זמנית.

בכל מקרה שווה לבדוק את העניין וזה בחינם אז אם אתם בסביבה ראו עצמכים מוזמנים לזרוק עלינו מזומנים (אוקי זו בדיחה

שיהיה יום קר יותר וטוב יותר נעים יותר , וצום ואבל משמעותיים למתאבלים ולצמים בתשעה באב.
ביי בנתיים
דויד

‫תנו לנו את הכסף שלכם‬

‫גיאחה‬ — Mon, 12 Jul 2010 16:08:34 +0000

ברצינות, מה עוד יש לכם לעשות איתו?

רק רצינו לעדכן ש"מוזיקה למזמוזים" של ישי קיצ'לס, שזה הדבר שמעסיק אותנו יותר מכל בזמן האחרון, הופץ ונמצא ברגע זה ממש בחנויות ארצנו הגדולה, היפה והצודקת. אם לא בא לכם לקום מהכורסה אתם יכולים לקטוף לכם עותק במוזיקהנטו או, אם אתם כבר מתעצלים ומזמינים מהרשת, פשוט מהחנות שלנו כאן (ואז לא תשלמו משכורות של מנהלי חנויות ושל העובדים שלהן, אלא תשלמו ישר לאמן).

חשוב אף יותר: אם נכנסתם לחנות, דרשתם את העותק של "מוזיקה למזמוזים" המגיע לכם על פי חוק ונעניתם ב"אה… אני חושב שאין לנו את זה", דווחו לנו מיד! ואנחנו נצא מהבית, ניסע מהר למשרד של המפיץ שלנו ברחוב פינסקר בתל אביב, ונרביץ לו על הראש עם נבוט. רק ככה הוא מבין.

‫רק רצינו להשוויץ‬

‫גיאחה‬ — Mon, 05 Jul 2010 10:20:37 +0000

בזה.

(סוף סוף, היס רקורדס נכנסים למקום הראשון איפשהו. אפילו מעל דניאלה ספקטור, שלום גד וטל כהן-שלו הכה-מעולים!)

‫מוזיקה למזמוזים: הגיע הזמן להתרגש‬

‫גיאחה‬ — Fri, 02 Jul 2010 16:00:13 +0000

מכמה סיבות טובות מאוד.

ראשית, "מוזיקה למזמוזים" סוף סוף יוצא לחנויות השבוע – ואנחנו ממש מתרגשים! איזה כיף לגלות שבינתיים מלא אנשים רוכשים את האלבום בגרסתו הדיגיטלית בבנדקאמפ, ואנחנו בכלל חשבנו שישראלים לא קונים דיגיטלי!

שנית, "הגיע הזמן להתרגש" היא הכותרת לביקורת הנפלאה של בן שלו ל"מוזיקה למזמוזים" ב"גלריה" של עיתון הארץ.

פלא שאנחנו מתרגשים כשבן שלו, המבקר האהוב עלינו בארץ, כותב דברים כמו:

האלבום החדש של קיצ'לס, "מוסיקה למזמוזים", הוא לא רק אלבום בכורה יפה , הוא אחד מאלבומי הפסנתר הטובים והמיוחדים שיצאו כאן לאחרונה. אלבום פסנתר אחר

שלישית, אורי זר אביב (מהבלוג המצוין אור בזוויות) ראיין את קיצ'לס לגליון האחרון של "טיים אאוט", ולמרבה השמחה, זר אביב יוצא מהשבלונה הרגילה של עיתונאי התרבות בארץ, וטורח לפרסם את הכתבה המלאה, הלא ערוכה, בבלוג המצוין שלו "אור בזוויות", כך שאנחנו מקבלים הרבה יותר מהראיון מאשר בגליון המודפס.

אם למישהו יש סריקה של הביקורת של רוי רגב ב"פנאי פלוס" האחרון, שלחו אלינו! איזו התרגשות!

‫מוזיקה למזמוזים: גם פנינים וגם חצץ‬

‫גיאחה‬ — Sun, 27 Jun 2010 22:18:54 +0000

כמה ציטוטים שאהבנו מתוך כמה ראיונות וביקורות על "מוזיקה למזמוזים" של ישי קיצ'לס:

אני מקווה שכולם חרמנים וצריך להגיד את הדברים בצורה ישירה. התמצית של כל המשחק והבגדים והריקודים, אם נסכם את זה ונאיר את זה בזרקור, זה הזיון. אני חושב שיש מוות ויש את היצר, שהוא הצד השני של המטבע. היצר יכול להיות מיני ויצירתי, ואם אין יצר אז אין חיים. מבלי להסביר, השיר "איך אמרת שקוראים לך?" מתמצת את התחושה של ההתעוררות – איך אני יודע שאני חי? בזה שיעמוד לי הזין.

- שגיא בניטה מראיין את ישי קיצ'לס ב"העיר"

מהעטיפה טורדת המנוחה (והיפיפייה, ושוב מסייטת), דרך כלי המיתר שמסתננים בהפתעה ועד המילים היומיומיות-לכאורה שגונבות פעימת לב ומייצרות אודיסאות רגשיות – מדובר באלבום כמעט מושלם. שכן לעומת זמרות ארצנו שעוסקות חזור ועסוק בשאלה הנצחית "מה רוצה האישה?" ושבות עם שלל אנכרוניסטי ותשובות דלילות נוסח "תעשי רק מה שאת אוהבת", ו"מעכשיו אהיה מופקרת", קיצ'לס מראה שהשאלה המעניינת באמת היא "מה רוצה הגבר?". ו"מוזיקה למזמוזים" הוא התשובה המפתיעה, העדכנית והמרתקת ביותר שתקבלו מבין אלבומי המוזיקה הישראלית הכל-גבריים שהפציעו בזמן האחרון.

- ביקורת של לילך וולך בוואלה, שהזעימה את גדודי הטוקבקיסטים עם השוואה למאיר אריאל

למרות שמו המתחכם ואסוציאציות האינדי, הסולו הראשון של קיצ'לס הוא אלבום ידידותי ומזמין ומשעשע ואינטליגנטי, שבנוסף לכל המעלות האלה מתברך גם בפוטנציאל פלייליסט לא מבוטל

- ערן דינר נותן בבלייזר 4 כוכבים (כמו Disintegraion של הקיור!!!)

אח, כמה כיף להשוויץ.

‫החתונה הראשונה של הלייבל‬

‫גיאחה‬ — Fri, 25 Jun 2010 11:11:25 +0000

(CC, Claire Yuki)

אנחנו מתרגשים. באמת.

כשהקמנו את היס רקורדס לפני ארבע שנים (שנראות כמו עשר לפחות), אחת המטרות העיקריות שלנו הייתה לחלוטין לא-מוזיקלית: רצינו להקים משפחה. משפחה קטנה של חברים, אוהדים וחובבי מוזיקה, שישתתפו בעיסוק הזה שלנו סביב האלבומים והמוזיקה שיוצאת בלייבל. הגשמנו את זה בפועל בעזרת הבלוג הזה ממש, בו כל הזמן סיפרנו ושיתפנו, ובעיקר במפגשי האריזה שערכנו עם כל אלבום חדש שהוצאנו. חברתי הטובה עידית נרקיס הייתה שם מההתחלה – היא הגיעה למפגש הראשון בו ארזנו, רק שישה אנשים, את אלבום הבכורה של שני קדר (ושל הלייבל שלנו), והיא הייתה שם בכל מפגש אריזה ever since.

במפגש האריזה של "הייקו בלוז" של דויד פרץ היא פגשה את ערן כ"ץ, בחור נהדר משכמו ומעלה שכותב את הבלוג "לטאת האמבט". הכרתי אותו דרך הבלוג והוא נענה להזמנה והגיע גם הוא למפגש (ולבאים אחריו). איפשהו שם, בין הספוגיות שהודבקו לדיסק אל המופע האינטימי של דויד והגיטרה שלו, הצטלבו העיניים ונוצר איזה ניצוץ בין ערן ועידית.

fast forward, אתמול בערב, בלופט ענקי ויפהפה בדרום תל אביב, עומדים עידית וערן תחת החופה, מוקפים חברים ומשפחה ומסונוורים מהחיוכים שמוקרנים אליהם מכל עבר. בין החברים נמצאים גם בני ואני, מנפחים את החזה שלנו מגאווה על כך שהיה לנו חלקיק זעיר בסיפור האהבה הזה, בין שני אנשים אדירים שאנחנו אוהבים. שמחים לגלות שגם אם לא נמכור עוד דיסק אחד לעולם, גם אם נסגור את הלייבל מחר, נדע שלמוזיקה יש כוח לחבר בין אנשים, אפילו באופן עקיף שכזה.

הרבי בחופה הגדיל לעשות, ואף סיפר לקהל המבולבל איך נפגשו השניים כשבחור בשם גיא חג'ג' שם מודעה באינטרנט וקרא לחברים לעזור לו לארוז את הדיסק החדש של זמר בשם דויד פרץ. מקומו של בני נפקד מהסיפור תחת החופה, אך לא מהסיפור האמיתי.

עידית וערן – אנחנו אוהבים אתכם ושמחים ומתרגשים וגאים ואפילו, בסתר, קצת מקנאים. מזל טוב, אהבה ענקית, וכמות בלתי חוקית של אושר. ומוזיקה, כי איך אפשר בלי?

בני וגיא

נ.ב. אל תחשבו שלא שמנו לב שבקבלת הפנים התנגן גם "As we fall" של מורפלקסיס (בגרסת הרמיקס)!

‫קיצ'לסיזם‬

‫מורפלקסיס‬ — Mon, 21 Jun 2010 12:56:03 +0000

מוזיקה למזמוזים

לא הצלחתי למצוא שום כותרת אחרת לפוסט הזה שמנסה לסכם את הערב המרגש שהיה שלשום בדירה פרטית המכונה "הצריף" בקומה הרביעית של שד' בן-גוריון 88 – כי האנשים הראשונים שראיתי אחרי שעצרתי את המכונית לצד המדרכה הרותחת באחר-צהריים-גיהנומיים של שבת תל-אביבית היו האחים לבית קיצ'לס שירדו למטה לעזור לפרוק את ארגז הדיסקים הטרי (!!!), את סיר פולי החומוס החמים ושקיות המצרכים שהועלו בזריזות, בעוד אני חוזר למכונית כדי להחנות אותה בחניון המצחיק שמתחת לעיריית ת"א (וזו ההזדמנות לציין שאח"כ כשיצאתי מהחניון ורציתי לשלם – גיליתי שאני צריך לקחת משכנתא. אם לאחר המוות יתברר שאכן קיים גיהנום והוא מכיל שבעה מדורים, לא אתפלא אם שישה מהם שמורים במיוחד לעובדי עיריית תל-אביב).

אם יש רגע באותו יום שבת שאני מצטער שפספסתי זה ללא ספק אותו רגע מדוייק בו ישי קרע את עטיפת הצלופן מעל פני עותק טרי של אלבומו, "מוזיקה למזמוזים", פתח לרווחה ודיפדף בחוברת המילים וראה את מה שהיה עד אז בעצם פרי דמיונו מקבל צורה ממשית של דיסק, של אלבום חדש עליו חתום שמו באותיות חומות וכהות.

כפי שאמרתי לקהל רגע לפני שישי התיישב ליד הפסנתר לנגן – כל מה שהיה כרוך בצד הטכני של הוצאת הריליס הזה היה סוג של הימור מבחינתנו לכן לא עידכנו כאן בבלוג בנוגע לכל פרט קטן הקשור לדפוס או לדיסק עצמו, אלא פשוט נתנו את אמוננו בעולם וקיווינו לטוב (גם אם זה כלל להחזיק בכל אחד מ-21 האצבעות שלנו חזק מאוד). כפי שהסתבר – ההימור השתלם ובזמן שאני כותב את השורות הללו מחזירים לי מבט מפינת החדר ארגזים גדולים וחומים האוצרים בתוכם המון "מוזיקה למזמוזים". רוצים גם?

ישי על הפסנתר, צילום: גל בזל

ישי מנגן בפסנתר שניצב בסלון הדירה כשמסביבו יושבים בדממה אורחים, עשרות אנשים שאני לא באמת מכיר אבל בנקודה אחת באינסוף הזמן הם מתכנסים בחדר הסלון ומאזינים בריכוז לישי קיצ'לס מחליק אצבעות על פני מנענעי הפסנתר ושר על רוח, על נינג'ה אמריקאי בפריז, על אהבה אחרי השקיעה, על מזמוזים. באותו רגע, לא היתה באמת משמעות לכך שלא הכרנו אחד את השני – המוזיקה הצליחה להפוך אותנו למשפחה. משפחת קיצ'לס המורחבת. אני מניח שזהו כוחה הגדול של מוזיקה, ואולי אומנות בכלל, ליצור קרקע משותפת וחוויה קולקטיבית דרך אהבה לשירים או לצלילים לאנשים שלפני רגע רק אמרו זה לזה את ה-"שלום" הראשון.

בנוגע להמשך הערב אני מעדיף להפחית בדיבור, כפי שישי אמר לנו לקראת הסוף כשנפרדנו:"בואו נשאיר את החוויה הזו חד-פעמית – מי שהיה כאן יזכור". אמן.

אני רק רוצה למסור בשמנו (גיאחה ישי ואני) המון המון תודה למי שהגיע והצטרף למשפחה ולכיף בכלל.

ישי על הפסנתר, צילום: ערן כ"ץ

לכל אלה שהזמינו את האלבום בהזמנה המוקדמת – הדיסקים עושים בזה הרגע את דרכם אליכם! (במידה ועד תחילת/אמצע שבוע הבא הדיסקים מתעכבים – אנא צרו עימנו קשר!)

‫הזמנה: מפגש אריזה עם ישי קיצ'לס!‬

‫גיאחה‬ — Thu, 17 Jun 2010 13:14:32 +0000

אבל בלי אריזה!

מי שמכיר ועוקב אחרינו יודע שבכל פעם שאנחנו מוציאים אלבום חדש, אנחנו מזמינים אתכם למפגש אריזה שמח להוצאת האלבום: נפגשים במקום נחמד, גוזרים, מדביקים, אורזים מהדורות מיוחדות ועל הדרך גם אוכלים משהו, שותים משהו, מפטפטים ופוגשים אחד את השני. בסוף המפגש, תמיד, מחכה גם הופעה אינטימית וביתית של האמן.

הפעם אנחנו עושים משהו דומה, אבל טיפה שונה. "מוזיקה למזמוזים" של ישי קיצ'לס יוצא במארז פלסטיק רגיל (שהגיע לידינו, בריא ושלם, ממש היום!!!), וללא דיסק בונוס. זה אומר, לצערנו, שאין ממש מה לארוז! אבל זה לא ימנע מאתנו לערוך מפגש שמח ולקבל הופעה ביתית של ישי קיצ'לס, שהגיע במיוחד מהולנד (ווהו! הופעת חו"ל שלא מתבטלת!).

מתי!? ביום שבת הזה, 19:00.
איפה?! במיקום סודי בלב תל אביב, שייחשף עבורכם אם תשאירו תגובה או תשלחו לנו מייל ותאשרו את הגעתכם (כדאי לציין כמה אנשים אתם מביאים אתכם, אם אתם לא באים לבד).
מה צריך להביא?! בגדול – רק את עצמכם. אבל נשמח כמובן אם תביאו משהו לשתות (אלכוהול או שתייה קלה) או משהו לאכול (מחטיפים זולים ועד ארוחות מפוארות של שלוש מנות, אם אתם מטורפים).
מעולם לא פגשתי אתכם בכלל, אני גם יכול לבוא? לא ארגיש לבד ומוזר? ממש לא, בואו בשמחה! כמה מחברינו הטובים ביותר בשנים האחרונות הם אנשים שהגיעו למפגשי האריזה שלנו בלי שהכרנו אותם קודם. אנחנו לא רוצים להתרברב, אבל החודש תיערך אפילו חתונה (!) של זוג שאהבתו ניצתה במפגש אריזה אחד שלנו. נשבעים לכם. בקיצור, אנחנו חייכנים וחברותיים, בואו להכיר אותנו ונשמח גם להכיר אתכם.