המכורים למידע הם אנשים שתמיד רוצים לדעת עוד. הם אלו שבארוחת הבוקר קוראים (בפעם המליון ) את מה שכתוב על קופסת הדגנים, שבפקק קוראים כל מה כתוב על האוטובוס שלפניהם. כשהיו צעירים, חלק גדול מזמנם עבר עם האף בתוך ספר. היום כשהם בוגרים ועסוקים יותר, הם גונבים גלישות באינטרנט תוך כדי עבודה, נרשמים ברשימות תפוצה לקבל דוחות שלא יספיקו לקרוא, ומרגישים אשמה תמידים לגבי ערימת הספרים ליד המיטה – אלו שקנו ולא הספיקו לקרוא.

המכורים למידע יודעים המון. הטובים שבהם מסוגלים גם לחבר את המידע לסיטואציות מהחיים ולהביא לאחרים תשובות ופתרונות. בדרך כלל הם יכולים לצטט מה אמר מישהו על העניין, ומה היה כתוב על זה בעיתון. הם מהווים מקור תמידי של ידע לאחרים. אבל רובם סובלים מבעיה חמורה אחת. כשצריך לעשות משהו, הם עדיין תקועים בשלב איסוף המידע. הם תמיד רוצים לדעת עוד לפני שיפעלו. הם תמיד צריכים להבין קצת יותר. הם תמיד רוצים להיות קצת יותר בטוחים שהם יודעים הכל לפני שהם זזים.

אני רואה את המכורים למידע צופים בערוצי המדע בטלביזיה. אני רואה אותם באינטרנט, צופים בוובינר אחרי וובינר. קונים מוצר ידע אחרי מוצר ידע. אני רואה אותם בקורסים שאני מלמד, מתמוגגים מכל רעיון חדש, מכל כלי מצוחצח ומבריק שהם מוסיפים לארגז שבראשם, שם הוא בדרך כלל נשאר ללא שימוש ממשי. אני רואה אותם ברשימות הדיוור שלי, באימיילים המחמיאים לי על מה שאני כותב, על הרעיונות והחדשנות שהם לא מיישמים. כי המכור למידע לא לומד כדי להשתמש. הוא אספן. וכמו אספן בולים, מה שהוא רוצה זה שיהיה לו עוד ועוד. פשוט שיהיה. המכור למידע מפיק עונג צרוף מלהוסיף לעצמו עוד ועוד עובדות ותובנות. הוא לא מרגיש שום צורך מיוחד לעשות איתם משהו מועיל (אבל כמו כל מכור, יתווכח בחירוף נפש כנגד כל מי שיטען שזה בזבוז חסר תוחלת, ויביא כדוגמה איך לאט לאט הוא דווקא מיישם בחיים שלו את כל מה שלמד). אבל בבחינה אמיתית ומדידה, הפרודוקטיביות שלהם אינה מתקרבת כלל לזו של אלו שעושים.

את המכור למידע אני רואה גם במראה, כי אני אחד מהם. אני מכור למידע בגמילה תמידית. במשך השנים פיתחתי כמה הרגלים שעוזרים לי להתמקד יותר בעשייה, אבל זה מחייב אותי לעירנות מתמדת. הטמעתי בעצמי את הגישה שאומרת 85% מייד עדיף בהרבה על 100% עוד שבועיים. אני משתמש במנגנון מתוחכם שעוזר לי לתכנן את הדברים החשובים לעשות כל יום, מראש. אני בונה סדרי יום שמונעים ממני להיכנס לאימייל כל חמש דקות. פעם בכמה שבועות אני מוחק את עצמי באופן יזום מכל מיני רשומות תפוצה שאיכשהו נכנסתי אליהם (תמיד מסיבה טובה) אבל בפועל איני מגיע לקרוא את המידע שמגיע מהן. ואני יודע שזה תמיד יהיה כך, כי הדחף לספוג עוד ועוד מידע מובנה בי. וכן, היכולת לעשות אינטגרציה של המידע הזה עומדת בבסיס הרבה מההצלחות שלי, אבל זהו איזון עדין בין ללמוד לבין לעשות. איזון שתמיד קל בו יותר לגלוש ללמידה במקום לעשייה.

עידן המידע שלנו הפך להיות גן עד לאוכלי הלוטוס של המידע. הפיתוי התמידי של עוד מידע, עוד מידע, עוד. חשוב להזכיר לעצמנו שכל המידע הזה הוא חסר תועלת לחלוטין, עד שלא נעשה איתו משהו במציאות.

בפוסט שכתבתי לקראת הנסיעה לפגישה עם ג'יי אברהם בלוס אנג'לס, קצת לפני ראש השנה בספטמבר, הזכרתי את העובדה שכאשר נתקלתי בראשונה בחומרים של האיש אמרתי "כשאהיה גדול אני רוצה להיות ג'יי אברהם".

אז לא ממש, ולא בכל דבר. לג'יי יש את החיים שלו, ולי יש את שלי. אני לא באמת רוצה להיות ג'יי האיש. אבל רציתי להיות בעל צורת החשיבה שלו, בעל היכולת להיכנס לעסק ולראות בו דברים שאחרים לא רואים, להסתכל על טקסט פרסומי ולראות איך אפשר לשפר את הכותרת, לראות את הנכסים הלא-מזוהים ואת המשאבים הלא מנוצלים. רציתי לאמץ את מה שבאמת מעניין אותי בג'יי אברהם  -הידע העסקי שיווקי שלו.

ובגלל שאני מורה, תמיד ראיתי את זה גם בהקשר הלימודי של זה. כשכתבתי את הפוסט "חלומות מתגשמים" התכוונתי בדיוק לזה, לעובדה שנסעתי ללוס אנג'לס כדי לפגוש את ג'יי ולממש את העסקה שחתמנו  - להיות, יחד עם איקא הדרכות, אלו שמפיצים את הידע הזה כאן בארץ.

מחר אחר הצהריים יחל הקורס הראשון שלנו. בפעם הראשונה ילמדו בישראל את השיטות של ג'יי אברהם באופן רשמי, בצורה מסודרת ובהתאמה למקור (עם שיפורים). מחר יתחיל משהו חדש, משהו שאני מאמין שיביא לשינוי באופן שבו עושים עסקים בישראל. משהו שיעזור לכל אותם בעלי עסק ועצמאים שנאבקים לשרוד את הכלים לעשות זאת, ולעבור מהישרדות לשגשוג. ומי שילמד, זה אני.

אז במידה מסוימת, באופן כלשהו, בדרך שחשובה לי מאוד, מחר אתחיל להיות ג'יי אברהם.

לפני שבוע התארחתי בשידור חי של הוידיאו בייקרי. היה מהיר ומשעשע, ופגשתי אנשים מעניינים. במהלך השידור הגיב אחד הצופים ואמר "אתה נביא". עניתי שלא, שרק זיהיתי טרנד ועליתי עליו. אבל מסתבר שדווקא הוא צדק.

במהלך השידור, הזכרתי שאפליקציות סמארטפון ייעשו יעילות יותר ככלי להשגת לקוחות חדשים ברגע שגוגל יתחילו להתייחס אליהן ולכלול אותן בתוצאות חיפוש כלליות (ולא דווקא כשמישהו מחפש אפליקציה). והנה, רק לפני יומיים התפרסם השירות החדש  - Google Play, שעליו כתבתי בפוסט הקודם – הצעד הראשון בתהליך הזה.

בכל אופן, אם נחזור רגע לשידור – היה מעניין ומשעשע, ויש בו די הרבה מידע ורעיונות בנושא אפליקציות סמארטפון. כשאני אומר שזה הדבר הבא שאתם צריכים לשים לב אליו ולהשתמש בו, זה לא נבואה. זה הגיון פשוט.

למי שרוצה לצפות – מצורף כאן הוידיאו

בפוסט באתר גוגל הוכרז על איחוד Android Market – החנות המקוונת של גוגל לאפליקציות סמארטפון, עם שירותי תוכן נוספים ליצירת שירות חדש בשם Google Play. ספרים, מוזיקה, סרטים, משחקים ואפליקציות סמארטפון – כשתחפשו אותם בעתיד תמצאו אותם בגוגל Play.

וזה משמעותי לא רק לגולשים, אלא במיוחד לכל מי שמשווק באינטרנט ומודע לערוץ הסלולרי. זהו צעד נוסף וחשוב בהפיכת התכנים האלו לנגישים ומשמעותיים בתוצאות שמנועי החיפוש מראים לגולשים.

הגולשים מחפשים כל מיני דברים. עד היום, מי שחיפש פתרון לבעיה כלשהי, קיבל כתוצאת חיפוש אפליקציית סמארטפון רלוונטית רק אם כלל בחיפוש שלו מילים כמו סמארטפון, או אנדרואיד. ולכן עד לאחרונה, אפליקציות סמארטפון לא היו יעילות במיוחד בהוספת לקוחות אקראיים ממנועי חיפוש. אבל כעת, מרגע שכל התכנים הבידוריים האלו נכללים תחת אותה הכותרת, גוגל תתחיל להציג גם אפליקציות סמארטפון רלוונטיות כתוצאות אפשריות לאנשים שמחפשים תוכן בגוגל, וזהו צעד משמעותי ביותר שמחזק מאוד את המעמד של אפליקציות ככלי שיווקי ממדרגה ראשונה.

וזה לא ייגמר כאן. לדעתי, בקרוב גוגל תיקח את זה צעד נוסף ותתחיל להתייחס לאפליקציות כפי שהיא מתייחסת היום לוידיאו ולתוצאות מרשתות חברתיות – נותנת לזה עדיפות ברשימת התוצאות שהגולש מקבל. סביר גם שכשגוגל תעשה את זה, היא תשתמש באותם עקרונות של מילות מפתח, ועדיפות לוותק ולמספר גולשים כפי שהיא נותנת היום לאתרים.

וזה אומר שכמו שלאתרים ותיקים יש ייתרון בתוצאות החיפוש, אפליקציה שבתאור שלה יש את מילות המפתח שלך, ושתתחיל לפעול היום ולצבור הורדות, תהיה בעתיד חזקה יותר ובמקום טוב יותר בתוצאות החיפוש מאשר אפליקציות חדשות. והמסקנה שלי מכל זה היא שמי שלא ייכנס עכשיו לתחום אפליקציות סמארטפון יפסיד את ההזדמנות של החלוצים – לתקוע את הדגל שלך ולהשתלט על שטח גדול!

"המאמן הניהולי" משתדרג באפליקציית סמארטפון חינם, ומעכשיו יש לכם הזדמנות לקבל את כל הדברים הטובים – הישר לכיס שלכם, וגם תוספת ייחודית שלא מתפרסמת בשום מקום אחר: "הטיפ היומי" – פוסטים קצרים שכל אחד מהם מלמד משהו על שיווק, ניהול, אימון, פרודקטיביות אישית ועוד.

מי שטורח לעקוב אחרי וודאי הבחין בחודשים האחרונים בנושא החדש שחוזר ומופיע בדברים שאני כותב – אפליקציות סמארטפון, או יותר נכון, שיווק בערוץ הסמארטפון באמצעות אפליקציות. אז כן, בין שאר עיסוקי אני מרים בחודשים האחרונים עסק חדש שעוזר לעסקים קטנים ובינוניים לשווק ולמכור יותר דרך הערוץ החדש הזה שנפתח לאחרונה. כרגיל, הסנדלר הלך יחף זמן מה, אבל אחרי שהרמתי את הבסיס והדברים כבר זורמים, התפניתי לייצר את האפליקציה שלי – "המאמן".

אז אני שמח להזמין אתכם להוריד את האפליקציה הזו ולהנות מכל התכנים שאתם מכירים – ועוד שאינכם מכירים, בנגישות קלה מכל מקום, בכל זמן. "המאמן" קיימת בגרסת אייפון/אייפד להורדה מהאפסטור, ואפשר גם להוריד את "המאמן" בגירסת אנדרואיד להורדה מגוגל מרקט.

בעת ההתקנה תקבלו מהחנויות בקשה לאשר לאפליקציה לעשות כל מיני דברים – לחייג, להתחבר לאינטרנט בשמכם וכו'. חשוב שתדעו שהיא לא תעשה שום דבר כזה בלי שאתם תאשרו זאת. כל חיוג, או שליחת אימייל – אתם תצטרכו לאשר.
האפליקציה אינה תופסת מקום רב, וכמובן – אינה אוספת שום מידע אישי או מידע אחר מהמכשיר שלכם. השליטה נשארת תמיד שלכם.

כמובן, כל מי שיש לו אפליקציית סורק ברקוד בסמארטפון יכול פשוט לסרוק את קוד ה-QR המצורף כאן הישר מהמסך, ולהתחבר מייד לאתרי ההורדה.

ואם למישהו אין קורא ברקוד עדיין על הטלפון שלו – שילבתי באפליקציה שלי גם סורק כזה, כך שברגע שתורידו אותה אל הטלפון שלכם, תוכלו תמיד להשתמש בה כדי לסרוק ולהתחבר כל QR קוד שתיתקלו בו.

לא צריך סיבה למסיבה. או לפחות, לא צריך סיבה מיוחדת כדי לייצר אירוע. רוב בעלי העסקים דווקא חושבים שכן, ולכן מפספסים את הנקודה הזו, ואיתה את ההזדמנות.

עסק, כל עסק, צריך לתקשר עם הלקוחות שלו. קודם כל כדי שיזכרו שהוא בכלל קיים, ושנית כדי לממש את הזיכרון הזה; כדי למשוך אותם לרכישה חוזרת, כדי לחזק את המותג בתודעת הלקוח, כדי ללמוד מהלקוח מה הוא רוצה וצריך ועוד ועוד. עסק שלא מתקשר עם הלקוחות שלו, משאיר ליד המקרה את השאלה האם הם עדיין לקוחות בכלל, או שכבר עברו הלאה למישהו אחר. בעסקים, אתם לא רוצים להשאיר ליד המקרה שום דבר שאתם יכולים לשלוט בו.

אז אתם רוצים לשלוט ברמת התקשורת עם הלקוחות שלכם. עד לכאן רוב בעלי העסקים מצליחים איכשהו להגיע, אבל בדרך כלל, כאן הם נתקעים באחד משני מצבים:

א. תקשורת לעתים רחוקות ובצורה לא יעילה (מישהו באמת מנצל שבריר משוברי ה-10% ההנחה שמגיעים בדואר סביב יום ההולדת שלנו מהאופטומטריסט / חנות האופנה / המסעדה שפעם היינו בה?)

ב. תקשורת תכופה, צעקנית ולא יעילה שמנסה כל הזמן רק למכור ולמכור. כל מי שאוסף את הדואר שלו ממרכזי חלוקה מכיר את פחי האשפה המלאים בעלונים ופרסומים שבעלי התיבות משליכים מייד ואוטומטית בשנייה שהם מוציאים את הדואר. רוב המסרים האלו לעולם לא נקראים.

הראשונים טועים בכך שהם מנסים לתת ערך, אבל מעט מדי ורחוק מדי. השניים טועים בכך שהם בעיקר מנסים לקחת, ונותנים מעט מאוד, אם בכלל. כמו בכל אינטראקציה אנושית אחרת, גם בקשר בין העסק לבין הלקוח – אלו גישות שלא עובדות כל כך. וקל להבין מדוע – שימו את עצמכם בנעלי הלקוח לרגע ותבינו מייד.

יש דרכים רבות לעקוף את הבעיה הזו. היום אני רוצה לדבר על אחת היעילות שבהן. אירועים.

לאירוע יש כמה יתרונות חשובים. קודם כל, זו סיבה לגיטימית לתקשר עם הלקוחות שלכם. אתם לא מציקים להם, אתם מספרים להם משהו שכדאי לדעת. אירוע טוב מייצר עניין ותנועה מצד הלקוחות, ויכול אפילו להפוך למשהו ויראלי שיתפשט הלאה. אירוע שמתוכנן כראוי ימצב את העסק בעיני הלקוח כחדשני, כמשהו כיפי, כנותן ערך (או כל דבר אחר שאתם רוצים להשיג) ויתרום לנאמנות הלקוח ולשימורו.

אירוע יכול להיות כל דבר. מסיבה ללקוחות, הזמנת הלקוחות לקבל מתנה במועד מסויים, או אירוע מכירתי ממש – ובלבד שיהיה בו משהו מיוחד ומעניין. תנו 25% הנחה לשלושת הלקוחות הראשונים שייכנסו לעסק כשהם שרים את הג'ינגל מהפרסומת שלכם. קיבעו יום בשבוע שבו יש 10% הנחה לכל לובש מדים שנכנס לחנות. תנו מנוי חינם לחצי שנה לכל הלקוחות שיצאו ממועדון הספורט שלכם בשיירה עם שלטי פרסומת ודגלים על האוטו – עד מרכז העיר וחזרה. היו יצירתיים! אין גבול לאירועים שאפשר להמציא, ואין גבול למספר האירועים שאפשר לקיים. אני לא יודע אם היא עדיין פעילה, אבל פעם היתה באוסטרליה חנות דיסקים שהיה לה אירוע ייחודי לכל יום בלוח השנה, החל מ"10% הנחה לכל מי שנכנס לחנות עם מכסחת דשא" ועד "דיסק חינם למלך האסלה" – הלקוח הראשון שייכנס לחנות בשתיים בצהריים ויסכים לשבת 10 דקות על אסלה באמצע החנות כשהוא בבגדיו התחתונים ועוטה גלימה מוזהבת.

תחגגו את הלקוח ה-25 השנה. תחגגו את זה שיורד גשם. תכריזו אירוע ע"ש הכלבה לאסי (החזרה הביתה של לקוחות שעברו למתחרים). לא חשוב בכלל מה הסיבה. מה שחשוב זה שתייצרו משהו שיהיה מעניין, שאנשים יחייכו, שאנשים יגיבו. ותנו ערך אמיתי כדי שאנשים ירגישו שמה שהאירוע הזה נותן להם באמת שווה את ההשתתפות, את הזמן שלהם. 10% הנחה לא עושים את זה. באמת שלא.

אחד המאפיינים המעניין של אפליקציות הסמארטפון שאני בונה הוא מנגנון מובנה לאירועים, שמשדר את המידע על אירועים עתידיים הישר למכשיר הלקוח. אבל יש אינסוף דרכים להשיג את אותו האפקט. הנה, כדוגמה, אתם יכולים לראות את האירוע שעליו הכרזתי היום – תחרות לזכייה באפליקציית סמארטפון חינם. אם יש לכם עסק, זו הזדמנות להרוויח בחינם כרטיס כניסה לערוץ השיווק החם ביותר שיש. אם אין לכם עסק, זו הזדמנות לזכות במשהו יקר שתוכלו לתת מתנה למי שתרצו (או בעצם, מצדי אתם יכולים גם למכור להם את זה בכסף). ויש עוד סיבה עבורכם להיכנס לתחרות הזו, והיא להיווכח במו עיניכם כמה דברים כאלו, כשהם מתוכננים נכון, יכולים להיות יעילים. אז כחוויה לימודית או ממש כדי להתחרות – כדאי לכם לבדוק את זה.

כנראה שאני לא כל כך מחובר, כי רק היום שמעתי על הצעת החוק המיועדת להגביל את זכות ההורים לקבוע את השם הניתן לילדיהם. בתור מישהו שבא מבית אשכנזי חילוני וגדל עם השם שמעיה, אני חושב שאני רשאי להביע דיעה ממקור ראשון. זהו חוק מטומטם באקסטרים. דוגמה קלאסית לכוונה טובה שירדה מהפסים.

לא שלהיות 'שמעיה' היה כיף גדול בתור ילד. זה שם שגרר תגובות לא נעימות (אבל תמימות) מילדים אחרים, ומיותרות (ומטופשות) ממבוגרים – החל מ"אה, משמעיה ואבטליון?" בהתחלה, ועד "אנג'ל?" כשאותו פושע נעשה מפורסם יותר מראשי הסנהדרין. למעשה, כשנכנסתי לחטיבת הביניים זו היתה הפעם הראשונה עבורי שבה נתקלתי בקבוצת אנשים חדשה, וכולם היו מספיק בוגרים כדי לא לעשות מזה עניין.

לא אהבתי את השם הזה כילד, אינני אוהב אותו במיוחד גם היום. לא התלהבתי מהנטייה האוטומטית של אנשים לשייך אותי לעדות המזרח על בסיס השם הזה (או להניח שאני דתי, או מבית דתי). אינני אוהב במיוחד את הצליל שלו, ואף אחד מעולם לא הצליח לייצר ממנו כינוי שיידבק. ואגב, לשם עצמו אין שום משמעות בעיני. אינני מאמין שהוא מקנה לי קו ישיר למישהו, ואני מצדי ממש אינני נוהג להקשיב למסרים על אותו קו.

אבל יש משמעות בעיני לעובדה שאני קרוי על שם סבי, שמעיה פלורנטל, שנפטר זמן קצר לפני שנולדתי. יש משמעות בעיני למשמעות שהוא ראה בכך כשביקש שיקראוני על שמו. יש משמעות בעיני למשמעות שהיתה לכך עבור האשה הנפלאה שהיתה סבתי,  בלה פלורנטל, ולמשמעות שעדיין יש לכך עבור אמי הנפלאה לא פחות. בשום אופן לא הייתי רוצה שמחוקק מרוחק כלשהו ייקח לעצמו את הזכות לגזול ממשפחתי את הזכות למשמעות הזו, גם אם היא העמידה אותי לפעמים במצבים לא נעימים.

בוועידת הקואצ'ינג 2011 נשאתי הרצאה תחת הכותרת הזו. שילוב של שאלות מהקהל שעיכבו אותנו בחלק הראשון של ההרצאה, וטעות שלי בקריאת הזמנים שקיצרה את ההרצאה יותר מהנחוץ, הביאו לכך שלא הגעתי כמעט לחלק השני העוסק ברשתות חברתיות.

הבטחתי למשתתפים שאאפשר להם גישה למצגת, אבל החלטתי שזה לא מספיק, ולכן הקלטתי את כל ההרצאה. למעשה, הרווחתם כי הרשיתי לעצמי להעמיק הרבה יותר מאשר היה לי זמן בהרצאה המקורית.

אני מעלה אותה כאן בשני חלקים. החלק הראשון עוסק באלמנטים הבסיסיים של נוכחות ושיווק באינטרנט. החלק השני עוסק בשיווק ברשתות חברתיות ובדרכי פעולה מומלצות ברשתות החשובות יותר.

מי שהשתתף בזמנו בסמינר שלי על שיווק באינטרנט, או צפה בהרצאה "המלך גוגל הראשון" יכול לדלג ללא הפסד משמעותי על מחצית השעה הראשונה בחלק הראשון והשני, ולהסתפק בעדכונים והחידושים שבאו מאוחר יותר.

לצפייה – לחצו על הקישורים

שיווק מבוסס חיפוש

שיווק ברשתות חברתיות

מטעמי מהירות הצפייה, איכות הוידיאו אינה גבוהה. אם קשה לכם לקרוא את השקפים ניתן להוריד את המצגת עצמה
שקפי המצגת – שיווק באינטרנט וברשתות חברתיות

בחודשים האחרונים השתמשתי כמה פעמים בשירותי אתר מחפשי עבודה גדול כדי לפרסם משרות שונות. מאחר והצרכים שלי היו ממוקדים מאוד, לא נזקקתי להרבה מועמדים, ולכן השתמשתי באפשרות פרסום החינם שהאתר מספק – גם החשיפה המוגבלת שאפשרות זו מעניקה סיפקה לי די והותר מועמדים לצרכי.

אבל בפעם האחרונה שרציתי לעשות זאת, קיבלתי הודעה שמודעתי נפסלה בגלל "תכנים שיווקיים שאינם מתאימים לאתר". זה התמיה אותי קצת, וגם לא הערכתי את העובדה שהמודעה שנפסלה פשוט נמחקה – מה שאילץ אותי להתחיל מחדש מאפס במקום לערוך תיקונים במודעה, אבל עשיתי זאת, והפעם נזהרתי שלא לכלול בה שום דבר שעשוי להיראות כתוכן שיווקי. כשגם המודעה הזו נפסלה עם אותה הודעה לקונית ובאותו אופן, היה לי די ברור שיש כאן מהלך שהוא מעבר לתוכן המודעה, ולכן התכעסתי והחלטתי לוותר על שירותיו של האתר הזה ולהשתמש באתר אחר, וכך עשיתי.

ואז הגיע החלק המעניין של הסיפור – זה שהתרחש היום, כאשר החלטתי לפרסם באותו אתר מודעה בתשלום כי כרגע דווקא דרושה לי החשיפה הגדולה יותר. ומה שקרה הוא זה: תוך כדי יצירת המודעה, חזרתי לרגע אחורה בתהליך בדיוק לפי התשלום – משהו לא היה לי ברור שם – ואז המשכתי והשלמתי את התהליך. מה שגיליתי מאוחר יותר הוא שבטעות ייצרתי, חוץ מהמודעה בתשלום, את אותה המודעה בדיוק – בגירסת החינם שלה. מישהו מנחש מה קרה?

זמן קצר אחר כך קיבלתי הודעה שהמודעה בתשלום אושרה. כמעט במקביל הגיעה ההודעה שהמודעה בחינם נפסלה בגלל "תכנים שיווקיים שאינם מתאימים לאתר".

אז מה שיש לי להגיד לבעלי האתר הזה, ולכל מי שחושב שלא צריך יושרה בעסקים – אתם באמת חושבים שהלקוחות שלכם מטומטמים? באמת נדמה לכם שדברים כאלו לא מתגלים?

בשביל מה המשחק המטופש הזה? למה לא לומר בגלוי וביושר – אנחנו מאפשרים התנסות מוגבלת ללא תשלום אבל מעל X פעמים תידרשו לשלם? למה לנסות לקדם את המכירה שלכם בטריק מטופש במקום לפעול ביושרה? כי אני לא אשכח לכם את השקר הזה כל כך מהר, ותהיו בטוחים שאספר עליו בכל הזדמנות ולכל אחד, ושככל שתהיה לי ההזדמנות, אעדיף להשתמש בשירותים אחרים משלכם.

מי שזה לא יהיה אצלכם שהמציא את הפנטנט הזה – לא כל כך חכם כמו שאתם חושבים.

אני לא בטוח שהצפיה בערוצי המדע מאששת את הטענה הזו כשמדובר בסוואנה האפריקאית, אבל אני מדבר כאן לא במובן הזואולוגי אלא במובן העסקי/שיווקי, רעיון שעלה בי במהלך הרמת הכוסית הקטנה והשמחה של צוות איקא ואיקא הדרכות, עם כמה בני משפחה מגוייסים, בתום ועידת הקואצ'ינג 2011, אתמול – אחרי שכל המשתתפים התפזרו בסוף אירוע מתוקתק, מאורגן, מעניין, משכיל – וכזה שלא רק נותן ערך למשתתף הבודד, אלא גם בונה קהילה. הצוות שהרים את האירוע הזה הוא, בסיכומו של דבר, די קטן. אבל נמר. זריז, מעניין – ומסוכן למתחרים.

הרבה אנשים רצו שנהיה פרה. שנהיה בטוחים, שנהיה רגילים. אל תבינו אותי לא נכון – אני מאוד אוהב חלב בקפה שלי. גם לפרות יש מקום. האנושות אילפה אותן והרביעה אותן במשך אלפי שנים כדי להביא אותן בדיוק למקום שאנחנו רוצים אותן. ולכן פרות הן יצורים די שקטים, בטוחים. משעממים. יש הרבה פרות, ורובן הן פחות או יותר אותו הדבר. לא רוצה להיות פרה.

 היינו יכולים לארגן וועידה רגילה. כזו שכל מה שיהיה בה זה האימון הקלאסי והבחישה המתמדת בתוך העולם שלנו. זה היה מאוד קל ובטוח לארגן וועידה כזו של עולם האימון .קורים בו דברים מעניינים – האימון הרפואי ושאר ההתמחויות החדשות הן דברים שמאוד חשוב לעקוב אחריהם. ותמיד אפשר למצוא מי שידבר, לצטט איזה מחקר מחו"ל … מאוד לא קשה לארגן ועידה של יום אחד, כמו שתמיד היתה, ולהמשיך לספר לעצמנו כמה העיסוק באימון הוא חשוב, לתרגל את התואר 'שרלטן' על כל הטיותיו כלפי כל מי שלדעתנו אינו עושה זאת באמות מידה נאותות, ולראות איך האולם מתרוקן והולך החל משעה שלוש כשכולם עושים לעצמם את השיקול בין שעה בפקקים לשעה מול המרצים. היינו יכולים להתרכז באימון התוצאתי שלנו, ולהתעלם מהצדדדים הרחוקים יותר, אלו שאולי אפילו קשה לנו לראות כאימון, אבל הם משיקים לנו ומתדפקים על הדלת ומתעקשים שגם הם מקומם איתנו. היינו יכולים ללכת על בטוח ולארגן וועידה של פרות. אני ממש שמח שלא עשינו את זה. 

להיות כמו כולם, להיות 'בטוח', זה הדבר הכי לא בטוח בעיני. לעשות כמו כולם זה, בעיני, מרשם לכישלון, או במקרה הטוב, לבינוניות. אני מעדיף לקבל מעט מאלו שהם הטובים ביותר מאשר הרבה מאלו שהם לא.

תראו לי מאמן אישי או מאמן לזוגיות שיכול להרשות לעצמו להתעלם מהמרשם להגדלת האושר שהציג פרופ' יורם יובל. תראו לי מאמן כלשהו בכלל שלא קיבל תובנה רבת ערך ומעשית לגבי התקשורת שלו בעולם בעקבות ההצגה המבריקה של דר' עדי אייל. יש מישהו שלא אכפת לו מה יש ל-ICF, הגוף המשמעותי ביותר בעולם האימון, להגיד? מישהו מהנוכחים לא רואה את השילוש הטרילותרפי של זן-מאסטר ניסים אמון במתאמנים שלו? היה מישהו באולם שלא חשוב לו להבין את הכשלים המובנים בתהליך קבלת ההחלטות שלנו, או שלא צחק בהיסטריה כשדר' חיים שפירא הציג, בצורה שכל ישראלי מבין מייד ושוויצרי כנראה לא יבין לעולם, כיצד יציאה למסעדה מדגימה באופן פשוט ומובן את עקרונות תורת המשחקים?

בעצם, אולי היה אחד כזה – ההוא שביקשנו ממנו להפסיק לצלם בוידיאו את המרצים שאמרו שאינם רוצים בכך, ההוא שכנראה חושב שזו זכותו המולדת לקחת לעצמו בעלות על פרי עמלם של אחרים, ההוא שבסוף בא לטעון ש"מה זה, אם הוא בא לדבר שאסור לצלם אותו" ועדיף שבפעם הבאה לא נביא מרצה אם הוא לא מוכן שיקליטו אותו. לא שאלתי לשמו ולא טרחתי לברר מהיכן לו התפיסות האלו, אבל בעיני הוא הנציג הנוכח של חלק מקהל הנפקדים מהוועידה – כל החברים במפלגת "אבל זה נורא יקר". או כן, נתקלנו בכמה כאלו לאורך תקופת ההרשמה. ואני מחבר ביניהם כי בעיני, חברי מפלגת "זה נורא יקר" הם אלו שמניחים שמגיע להם ערך, ולא צריך לתת ערך הולם בתמורה. היקום חייב להם, או משהו.

כמובן, יש גם מאמנים שמצבם הכלכלי קשה, בדיוק כפי שיש אנשים מכל תחומי החיים שזה מצבם. אבל אלו כנראה שאין הגיון מבחינתם להוציא כרגע כל סכום שהוא שלא לצרכים הדחופים ביותר. וגם מי שיש לו, רשאי כמובן לבחור על איזה ערך הוא מוציא את כספו. אבל יקר? אני מאתגר את כל מי שחושב שהוועידה הזו היתה יקרה להציג לי דרך שבה יכול היה להגיע לתכנים והתועלות האלו, לערך הזה, בפחות. נראה אתכם. תגידו לי שאתם חייבים להוציא כרגע את הכסף על משהו אחר. תגידו לי שאתם מעדיפים להוציא את אותו סכום על משהו אחר, אבל אל תגידו לי שזה היה יקר. אני לא משווה את זה לאיזה סמינר דמיקולו של לשכת החוזים בכוכבים על כסאות העץ בבית ברל. אני משווה את זה לטופ שיש בשוק. כי זה מה שזה היה הועידה הזו – הטופ שבטופ בתחום האימון.

 יש בקהלנו אנשים שכנראה היו מוכנים להסתפק בוועידה של פרות. אני שמח שהייתי חלק מוועידה של נמרים.