ארבע שעות ביממה. שישית מהחיים, אולי רבע משעות בהן אנשים ערים, יוצאת על פעילות אשר ברובה הגדול אינה תורמת להם דבר ואינה מקדמת אותם לשום מקום. לא השכלה, לא מקצוע, לא הכנסה, לא שיפור ביחסים החברתיים. מטורף.

אל תבינו אותי לא נכון – אני לא פנאט שונא טלוויזיה. אני רואה טלוויזיה לעתים קרובות. אני צופה הרבה בערוצי המדע, יש לפעמים סדרות שתופסות אותי, ואפשר למצוא אותי צופה גם תוכניות בריאליטי לפעמים – בעיקר אלו שבהן ההתמודדות היא בעיקר של המשתתף עם עצמו מול האתגר ופחות 'היאבקות בוץ'. אני גם רואה לפעמים כמה דקות של חדשות (כמה דקות מספיקות בהחלט להבין מה חשוב, וכל היתר הוא מטחנת מילים חסרת ערך בין הפרסומות).

אז כן, גם אני רואה טלוויזיה.

אבל כמה?

טים פריס, האיש שכתב את 'שבוע העבודה בן 4 השעות' טוען שאפשר להספיק להתפרנס ואפילו להגדיל את העסק בארבע שעות בשבוע. לי יש את הספקות שלי בעניין, אבל אין ספק שארבע שעות הן זמן רב.

בארבע שעות אני יכול להגיע כמעט לכל מקום בארץ. אני יכול לפגוש אנשים שמקדמים אותי ואת העסק שלי. אני יכול לייצר קשרים, לתכנן שיתופי פעולה, להניע דברים. בארבע שעות אני יכול ללמוד שיטה חדשה לקידום באינטרנט, או לכתוב, לערוך ולסדר מצגת להרצאה חדשה עד לשלמות.

תנו לי שבוע של ימי עבודה בני ארבע שעות ובסופו יהיה לי מוצר דיגיטלי חדש עומד מוכן למכירה, עם דף מכירה, חיבור למנגנוני דיוור וסליקה, רצף אימיילים למכירה ועוד יישאר לי זמן לקפה. תנו לי חודש של ימי עבודה בני ארבע שעות וסביב המוצר הזה תיוולד סדרה שלמה של מוצרים נוספים, או תוכנית לקורס פיסי באורך שנה. תנו לי חודשיים כאלו ואכתוב ספר חדש מאפס, כולל מחקר, עריכה והכנה לדפוס. הוסיפו עוד שבועיים-שלושה והספר יתורגם, יועלה לאמזון ויקודם שם עד לרמה שבה המכירות שלו כבר מתגלגלות מעצמן בקצב קבוע.

אז אל תגידו לי שאין לכם זמן, בסדר? אם אתם מבלים יותר מחצי שעה ביום מול הטלוויזיה, אל תעזו להשתמש בתירוץ הזה כשאתם מדברים אתי. תגידו שיש לכם עדיפויות אחרות. תגידו שאתם מעדיפים לא לעבוד קשה, שאתם מעדיפים לנוח, שאתם נהנים מההתמכרות שלכם יותר מדי ואתם לא רוצים להפסיק. אבל אל תגידו לי שאין לכם זמן לכתוב את הספר שלכם.

בסופ"ש הקרוב – איך אתם מתכוונים להעביר את הזמן שלכם? אם תחליטו שאתם רוצים להתחיל לנצל את הזמן הזה ביעילות ולעלות על המסלול שישנה את החיים המקצועיים שלכם לטובה, פחות או יותר מכל היבט שניתן לחשוב עליו, זה מקום טוב להתחיל בו.

אני רוצה לומר פה כמה דברים על השקעה נדרשת ורצינות.

ראשית, אין ארוחות חינם בעולם. לא באמת. דברים טובים מחייבים השקעה. זה יכול להיות כסף, זה יכול להיות זמן, זה יכול להיות מאמץ. ברוב המקרים – כל השלושה.

רוב האנשים רוצים ביטחון מלא שההשקעה שלהם תצליח ואז יעשו. הניסיון שלי מראה שאנשים מצליחים מתחייבים להשקעה הנכונה גם כשאין להם, וזה מה שהופך אותם למצליחים.

יש בינינו אנשים שמרוויחים את לחמם בעבודת כפיים. ביצירת ערך בידיהם. אבל מי שקורא את הדברים שלי כאן עכשיו, כמעט וודאי שנמנה עם הקבוצה שפיטר דרוקר קרא לה "עובדי ידע". אנשים שפרנסתם מבוססת על הפעלת הידע שלהם.

בעולם שמבוסס על ידע, אין דבר בעל ערך יותר מאשר הידע הנכון והמתאים ביותר למה שברצונך לעשות. אפשר להשיג את הידע הזה בהתנסות אישית – ניסוי וטעיה. זה גוזל זמן רב, עולה הרבה כסף, ולא נותן שום ביטחון לגבי נקודת הזמן שבה מגיעים לרמת הידע הנדרשת כדי להצליח. לכן, דרך טובה יותר היא ללמוד ממי שכבר עשה בהצלחה את מה שאתה רוצה לעשות. אחת ההגדרות למומחה היא "מישהו שכבר עשה את כל הטעויות בתחום מסויים". זו הסיבה שאנחנו משלמים למומחה, כי זה זול בהרבה מלשלם בעצמנו את מחיר כל הטעויות האלו.

במהלך העשור האחרון השקעתי אלפי שעות ואלפי דולרים בהשכלה שלי. ממנהל שכיר עם התמחות מקצועית ספציפית למדתי להיות מאמן, מחבר ספרים, משווק אינטרנט, יזם ועוד כמה וכמה דברים. לא עשיתי אף פעם את הרשימה המדוייקת, אבל בחישוב מהיר מדובר בסכום שבין 40,000-45,000$ שהוצאתי באופן ישיר. כסף שעבר מחשבון הבנק שלי לחשבונם של אנשים שתרמו להשכלה שלי.

ההחלטה האחת הגדולה ביותר שעשיתי בנושא זה היתה ההחלטה לשלם 25,000$ (וזה לפני הוצאות נסיעה) למורה ומנטור שאני מעריך אולי יותר מכל האחרים, תמורת האפשרות לשבת וללמוד ממנו באופן אישי. חשבו על הסכום הזה. 25,000$. במונחים של היום, מדובר בקרוב ל-100,000 ש"ח תמורת השכלה. אפשר לעשות מסלול מתואר ראשון ועד פוסט-דוקטורט בישראל בפחות מזה. אני עדיין חושב שזו היתה אחת ההשקעות הטובות שעשיתי.

לטעמי, רוב האנשים תקועים באמונות מגבילות שגורמות להם לשאול את עצמם את השאלות הלא נכונות. הם חושבים במונחי הוצאה במקום לחשוב במונחי הזדמנות. הם שואלים "האם אני יכול להרשות את זה לעצמי עכשיו?" בזמן שהיו צריכים לשאול "מה ארוויח מכך בטווח הארוך לעומת מה שאשקיע?" הם שואלים את עצמם "למה זה עולה סכום כזה?" במקום לשאול "מה יהיה המחיר, בזמן ובכסף, לעשות את זה לבד, ומה הסיכויים שאצליח לבד?" הם שואלים "איך אדע בוודאות שזה יצליח?" במקום לשאול "מה אני צריך לעשות כדי להצליח?" ובעיקר, הם לא מתחייבים לעצמם להצליח. רמז – כשמתחייבים להצליח, זה קורה.

בשנה האחרונה ייצרתי לעצמי ולאחרים הכנסות במאות אלפי שקלים במכירות שנבעו מיכולות כתיבה ושיווק שפיתחתי על בסיס ההשכלה שרכשתי, וזה אפילו לא היה הדבר העיקרי שעשיתי השנה. הספרים שכתבתי לא יעשו אותי עשיר, אבל הם מספקים הכנסה קבועה כמעט ללא שום מאמץ, ואילו זה מה שהייתי רוצה לעשות, הייתי יכול להפוך את הערוץ הזה למקור הכנסה עיקרי פשוט ע"י שכפול הדברים שכבר עשיתי. אין בישראל הרבה אנשים שמכרו אי-פעם מוצר ידע בסכום העולה על 25,000 ש"ח. אני עשיתי זאת ועושה זאת גם עכשיו.

זהו הערך של השכלה. זהו קנה המידה הנכון לשפוט בו את ההשקעה שלכם בידע ובמומחיות שדרושה לכם כדי להצליח. אז כשאתם שוקלים האם להשקיע בידע שאתם צריכים כדי להשיג את מה שאתם רוצים, שאלו את עצמכם את השאלות הנכונות.

………………………………..

אם הידע שחשוב לכם הוא איך לתכנן, לכתוב, להפיק ולהוציא לאור ספר מקצועי מצליח שייצר לכם אוטוריטה, יגדיל את ההשפעה שלכם, יביא לכם שיתופי פעולה והזמנות עבודה ובאופן כללי ישנה את החיים המקצועיים שלכם – כאן תמצאו אותו. 

כדי להבין זאת יש להבין את הרקע לאימייל ההוא. הרקע הוא ההתלהבות שלי לנושא, האמונה שלי בחשיבות שלו, האמונה שלי בתוכנית שאני מציע ובערך שהיא מבטיחה למשתתפים בה. אני לא ניגש לכתוב לרשימה שלי רק בהגיון קר, בדיוק כפי שאני לא כותב כאן עכשיו רק כמשווק אינטרנט שמנסה למכור לך משהו (ואני בהחלט מנסה למכור לך משהו – שלא יהיה שום ספק בזה). אני כותב מפני שבאמת אכפת לי.

ובגלל שאכפת לי, אני מתמודד גם עם התסכול שנובע מחיכוך באנשים אשר לי אכפת מההצלחה שלהם יותר מאשר להם עצמם. מתסכל אותי לראות אנשים משיגים פחות. לא בגלל שהם משיגים פחות ממה שהם יכולים. זה לא מעניין. פוטנציאל אינו מניע הולם לפעולה. מתסכל אותי לראות אותם משיגים פחות ממה שהם רוצים להשיג. מפריע לי לראות את האנשים שאומרים בפה מלא שהם רוצים משהו, ובאותו משפט עצמו מספרים לי מדוע הם לא יעשו את מה שנדרש כדי להשיג את זה. 

יש סיבה נוספת שאני לא מצטער אם הכעסתי מישהו. הדבר הגרוע ביותר מבחינתי הוא שיקראו את הדברים שלי ויהיו אדישים אלי. שאכתוב משהו כל כך סתמי ורדוד שאף אחד לא אוהב, אף אחד לא נפגע, אף אחד לא כועס, אף אחד לא מרגיש דבר. על כל אחד שהכעסתי, יש אחד ששמח שיש מי שאומר את האמת בפרצוף. על כל אחד שנפגע, יש אחד שמתלהב מההזדמנות. על כל אחד שהרחקתי ממני, יש אחד שרוצה להתקרב. תאמינו לי שגם בעסק שלכם, עדיף לכם בהרבה למצב את עצמכם באופן מובחן ומובהק באותה המידה. מי שזה מתאים לו, ייעשה נאמן לכם יותר ויישאר אתכם. מי שזה לא מתאים לו – עדיף לשניכם כנראה שימשיך וימצא את המענה שלו במקום אחר.

אני אומר לעתים קרובות שאני מורה. זה נכון. אחד המורים שלי, דן קנדי, מכונה לעתים "The professor of harsh reality" – המורה למציאות הגסה, הלא-מעודנת, המציאות כפי שהיא. לעתים גם אני כזה. אז הנה שיעור מהמציאות:

תקופה מסויימת עסקתי באפליקציות סמארטפון שנועדו לעזור לעסקים לשווק את עצמם ביעילות במדיום החדש הזה. אשה אחת, יזמית בנשמתה ושותפה למשרד מצליח מאוד בתחום הנדל"ן בצפון, התלהבה ורכשה ממני אחת כזו זמן קצר אחרי שהתחלתי לפרסם אותן. בת משפחתה, בעלת משרד דומה, אמרה לי שהיא רוצה, אבל אחרי שתגמור לסדר את אתר האינטרנט שלה. בעלי המשרד הגדול בארץ של אותה חברה אמר לי שהוא רוצה, אבל נראה לו שהם ישתמשו בפתרון אחר שיש בו יותר אפשרויות מאשר בפתרון שהצעתי. בעלי הזיכיון הארצי של החברה הזו אמרו לי שהם מתכוונים תוך מספר חודשים להשיק אפליקציה משותפת לכל החברה.

האפליקציה של הלקוחה שלי עלתה לאוויר תוך זמן קצר. שלוש שנים אחרי, לבת המשפחה שלה עדיין לא היתה כזו (וגם אתר האינטרנט עדיין לא משהו…). גם למשרד הגדול בישראל אין אפליקציה משלו. גם לא לחברה כולה. הלקוחה שלי נהנתה שנים משליטה מוחלטת במדיה הזו. כל מי שחיפש  – מצא רק אותה. רק בשנה האחרונה הופיעו שני מתחרים קלושים על הרדאר שלה. 

אני רואה את התופעה הזו שוב ושוב. יש את אלו שמחליטים, עושים ומשיגים את התוצאות. האחרים מתמהמהים, מהססים, מתלבטים, ובסופו של דבר לא עושים – ולכן לא משיגים תוצאות. אני מלמד את המציאות הזו בתקווה שיותר אנשים יבחרו בעשייה.

טוני רובינס ורבים אחרים מלמדים כולם שאחד התנאים להצלחה הוא 'פעולה מסיבית'. הסופר רוג'ר זילאזני כתב באחד מספריו "קווה בידך האחת, עשה בשניה, שלח את שתיהן אל העולם ותראה מי משתיהן תביא לך תוצאות".

אני מאמין ביד שעושה. 

אחת הגישות הפחות מנוצלות על ידי בעלי עסקים היא לייצר אירועים. אני מאמין שמדובר בשילוב של חוסר דמיון ועצלנות. חוסר דמיון מפני שרוב בעלי העסקים, כאשר הם שומעים 'אירוע', הם חושבים על איסוף קהל באולם כלשהו עם כיבוד, דיבורים ואולי אטרקציה כלשהי. ועצלנות, מפני שגם אם זה היה המבנה היחיד לאירועים, עדיין נכון לעשות כאלו. אירועים עובדים.

אירוע ממש לא חייב להיראות כמו חתונה. אירוע יכול להיות כל דבר. יום הערכה ללקוחות, שבוע התמיכה בדובי הפנדה, יום הולדת לעסק שלך, יום הולדת לממציא הטכנולוגיה שהעסק שלך משתמש בה. גם מה שיקרה באירוע יכול להיות כל דבר (ובלבד שיש בו ערך ללקוחות). למשל, עסק בתחום הטקסטיל יכול לחגוג יובל 350 שנה למכונת הטוויה ג'ני, ולתת 35% הנחה באותו יום.

אירועים שתוכננו היטב מושכים תשומת לב ומעוררים עניין. זה כבר קידם אותנו דרך שני הצעדים הראשונים במודל AIDA. האירועים נותנים לנו הזדמנות לתקשר את הקהל שלנו, להציג לו מידע רלוונטי, לעורר בו רצון לדבר שאנחנו מציעים ולהניע אותו לפעולה (השלמת המודל).

אחד מסוגי האירועים שהכי קל לממש הוא הגרלה. באינטרנט, זה קל במיוחד ויש לזה את היתרון הנוסף – אפשר לשלב את ההגרלה במנגנון 'חבר מביא חבר' ולייצר מידה של ויראליות שמגדילה את החשיפה שלנו.

כחלק מאירועי קידום יריד הספרים "תוצאה לאור" השתמשנו בהגרלה. הפרסים להגרלה נתרמו על ידי המשתתפים ביריד, ואילו את החלק הטכני הפקדנו בידיה של אסנת דומן "פשוט". קידמנו את ההגרלה ברשתות החברתיות ובאמצעות הנרשמים עצמם (שהגדילו את סיכוי הזכייה שלהם כאשר מישהו נרשם דרך הקישור שלהם), וכך הוספנו לעצמו כמה יתרונות חשובים:

• ההגרלה נתנה לנו דרך נוספת לתת ערך לקהל שלנו
• ההגרלה איפשרה לנו לתקשר בדרך נוספת את התועלות והאוטוריטה של המחברים המשתתפים ביריד.
• כ-15% מהנרשמים ליריד הגיעו דרך ההגרלה.
• ההגרלה נתנה לנו סיבה לתקשר עוד עם אלו שטרם נרשמו ולהאיץ בהם להירשם
• ההגרלה נתנה לו סיבה לגיטימית נוספת לתקשר עם אלו שכבר נרשמו לאורך התקופה בין ההרשמה ועד היריד (שימור העניין), להגדיל את הנוכחות באירוע עצמו (קבענו שהזוכים יפורסמו בשידור) ולהמשיך לתקשר עם הקהל גם אחרי היריד.

כמובן, כדי שההגרלה תצליח חייבים לקדם אותה, אך לרוב האנשים קל יותר לקדם 'הגרלה' מאשר את האירוע שלהם. כמו כן, חייבים לוודא שהפרסים הם בעלי ערך נתפס גבוה בעיני קהל היעד שלנו, שאחרת הוא לא עתיד להתייחס בחיוב לעניין.

מקווה שהשתכנעתם ואתם כבר חושבים איך אפשר ליישם רעיון כזה סביב אירוע בעסק שלכם.

……

למעוניינים – אנחנו שמחים להמליץ על המערכת של "פשוט – פלאי השיווק והטכנולוגיה". אנחנו יצאנו מרוצים.

לכן, במשך השנים צמצמתי את הגישה אלי. אני בדרך כלל לא עונה לטלפונים לא מזוהים – תשאירו הודעה. עדיף – סמס. אני לא בודק אימייל כל חמש דקות ולא עונה לכל פניה מייד, או אפילו באותו יום. יש לי זמנים שמוקדשים לעשות זאת. אני משתדל ככל האפשר שהיום שלי יתנהל על פי האג'נדה שלי ולא על פי מה שאנשים אחרים רוצים ממני. זה נכון גם ללקוחות, זה נכון שבעתיים לכל האחרים.

לא מזמן מישהי התלוננה בפני מכר משותף שלא הצליחה למצוא את האימייל או הטלפון שלי ברשת. זה אומר שכנראה לא חיפשה היטב – הם בהחלט שם בחוץ, זכר לימים בהם לא הייתי מודע מספיק לכך שזה אינו רעיון טוב. אבל שמחתי לשמוע שהיא לא מצאה אותם. אין לי עניין שכל אחד יוכל לפנות אלי בכל רגע וללא מאמץ, ולא אכפת לי מה יש לו להציע. אין שום ערך מבחינתי בכך שיש חדירה לזמן שלי לפי האג'נדה של מישהו אחר. עובדתית – מי שזה באמת חשוב שיגיע אלי, מגיע.

מה שרוב הפונים לא זוכרים או אפילו לא מבינים הוא שהם פונים אלי באופן שנקרא בשיווק "פניה קרה". זה בדיוק כמו שיחת הטלמרקטינג שנוחתת עליכם משום מקום כשאתם עסוקים בענייניכם. זה אולי נורא חשוב למשווק, אבל מבחינתכם הוא מטרד אלא אם הצליח להוכיח אחרת, ואתם ממש לא נותנים לו הרבה הזדמנויות לשכנע אתכם שהפנייה שלו היא בעלת ערך עבורכם.

כשמישהו פונה אלי, ללא היכרות מוקדמת כלשהי, זו פניה קרה. גם אם היא עוסקת בעניין רלוונטי, היא עדיין טעונה הוכחה. הפונה גוזל מזמני ומתשומת הלב שלי, ומוטב לשנינו שהפניה שלו תבהיר לי, מוקדם ככל האפשר, שהזמן הזה יתרום לי ערך גדול יותר מזה שאני מוציא על הפניה הזו. רוב אלו שפונים, לא חושבים אפילו לעשות זאת. הם פונים אלי כי הם רוצים, ואינם מעלים בדעתם אפילו את השאלה – מה הוא רוצה? לכן למדתי להתעלם מרוב הפניות חסרות הערך או לנפנף אותן בנימוס מינימלי.

אבל לפעמים אני עדיין חוטא ומוציא זמן על פניות מאנשים אפילו כשדי ברור לי ששכנראה לא יהיה בכך תועלת. איכשהו, כשאני רואה אנשים המתנהלים באופן שעומד להפגיש את האף שלהם בקירות, אני חש צורך לנסות להבהיר להם את העובדה הזו. למרבה הצער "הטיפשות היא מגן בפני עונש ושיפור כאחד" – ציטוט מסופר כלשהו שאינני זוכר את שמו כרגע. השבוע היה לי עוד מקרה שמוכיח זאת, אם כי נראה שצריך להחליף את המילה טיפשות במילה בורות.

אני מצטט כאן למטה שיחה התנהלה לאורך השבוע האחרון במסנג'ר של הפייסבוק (תוכנה שאני ממעט מאוד להשתמש בה, כמו בכל תוכנות הצ'ט למיניהן. למה לעזאזל שארצה לאפשר לכל מי שאי-פעם נתקל בשם שלי לצפצף לי באמצע היום, לחדור עם האג'נדה שלו לשלי ולהפריע?). חשבתי שאולי, בניגוד לגברת המעורבת בעניין, יש מי שילמד משהו מועיל מהשיחה הזו. למעט שמה ופרטים מזהים, לא שיניתי דבר.

שלום בוקר טוב
חברה הפנתה את תשומת לבי ליריד הספרים שאתה מציע.
לפני ### חודשים הוצאתי ספר נהדר לאור, ספר שהוא מדריך מקצועי ל ###.
הוצאתי אותו עצמאית ואני משווקת אותו עצמאית
אשמח לקבל פרטים במידה ויש אפשרות לשיתוף פעולה
תודה ויום נהדר
(שם ומספר טלפון) 

שלום (שם),
תודה על פנייתך.
"תוצאה לאור" בנוי סביב ספריהם של שבעת המחברים המשתתפים ביריד. ככלל, אינו מתוכנן לקדם ספרים אחרים. עם זאת, שיתוף פעולה עשוי להיות אפשרי אם אכן יש בו ערך הולם לשני הצדדים. מה את רוצה, ומה יש לך להציע בתמורה?

היי בוקר טוב
תודה שחזרת אלי
אינני יודעת איזה שיתוף פעולה להציע ולו בגלל שאינני יודעת מה הן האפשרויות  אני רוצה לשווק את הספר שלי, להפיץ אותו עוד ועוד ומחפשת פלטפורמות מתאימות.

שלום (שם),
אני תמיד מתלבט עם עצמי איך להגיב לדברים כאלו. אני יכול סתם להתעלם, אבל המורה שבי חושב שאולי בכל זאת יועיל גם לך שיעור שהעברתי כבר לרבים לפנייך. כמו שיעורי חיים אחרים, הוא לא כל כך נעים, אבל אם תפנימי את הלקח שבו תצאי ברווח. אם את כמו רוב האנשים, תבחרי בעלבון במקום בשיעור. אני מקווה שאת לא כמו הרוב.

אני רוצה לשקף לך את מהות הפנייה שלך אלי. מתחת למילים המשמעות היא זו: "אני רוצה למכור את הספר שלי באמצעות שימוש במשאבים שלך. אני לא מציעה לך שום דבר בתמורה. אתה יכול להשקיע בי עוד מאמץ כדי לגלות אם יש משהו שתוכל להפיק מזה."
ניסחתי זאת בצורה בוטה ולא נחמדה אבל מתחת לסמיילי, זה מה שהפנייה שלך אומרת. היא אגואיסטית לחלוטין. למה שמישהו ירצה אי פעם להגיב בחיוב לפניה כזו? זו לא הצעה לשיתוף פעולה. זו בקשה לנדבה לא פחות מזו של קבצן ברחוב. אני לא חושב שכך את רוצה להצטייר, אבל חשוב מכך – זו לא גישה אפקטיבית להשיג את מה שאת רוצה.
כשאת מבקשת שיתוף פעולה, את חייבת לבוא לצד השני עם הצעה. כדי שההצעה תהיה אפקטיבית, את חייבת לטרוח וללמוד קצת את הצד השני כדי להבין מה הוא עשוי לרצות בתמורה, ואז ההצעה שלך תהיה רלוונטית. עסקים זה משהו תמורת משהו. כל דרך אחרת נופלת או בקטגוריה של נדבה או בקטגוריה של שוד.
את רוצה למכור את הספר שלך. הבנתי. טרחת בכלל לחשוב מה הצד השני עשוי לרצות? נראה שפתרת את עצמך ב-"לא יודעת" וסמיילי.

מסתבר שהאפשרות שהספר שלך יקבל חשיפה בין חומרי היריד נוצרה מאז שפנית, אבל היא שמורה לשיתופי פעולה, לא לנדבות. אנחנו מוכנים להציג גם ספרים של אחרים בתנאי שהם מוצעים בהנחה של לפחות 30% מהמחיר הרגיל (כדי לתת ערך לנרשמים ליריד). מי שגם מקדם את היריד ומביא אנשים נוספים להירשם מקבל חשיפה גדולה יותר – מיקום גבוה יותר ברשימת הספרים, נפח גדול יותר בדף שמוקדש לספר שלך ועוד. אנשים שמפיצים את הידיעה על היריד לרשימות תפוצה גדולות (אלפים רבים ועשרות אלפים של כתובות) יכולים לקבל גם חשיפה ואף אירוח במהלך היריד עצמו. אנחנו פתוחים גם לרעיונות אחרים, אם הם מספקים ערך הולם. אז מה את מציעה? את התגובה עדיף לשלוח באימייל ל- support@ecoachingsuccess.com. המסנג'ר של פייסבוק לא ממש מתאים לזה.

ובינתיים, ממליץ לך לחפש בגוגל את "החידה הגדולה" בבלוג "המאמן הניהולי". זה יוביל אותך לחומר שיעזור לך להבין את הקונספטים האלו טוב יותר. מתנה ממני. בהצלחה.

בוקר טוב
קראתי פעמיים את תגובתך ולא הבנתי על מה יצא קצפך
באמת ובתמים כל שרציתי הוא להציע שיתוף פעולה וכיוון שזו הפעם הראשונה שלי שאני מוציאה ספר לאור אני ממש לא יודעת מה הן האפשרויות העומדות בפניי להציע לאדם מולי, וחשבתי בתום לב של ממש, שאתה כאדם מנוסה בתחום תוכל להציג בפני את שיתוף הפעולה המקובל (במידה ותרצה בכך בכלל).
צר לי שכך הבנת, ושלקחת את זה כל כך רחוק
מאחלת לך שפע של שמחה ואהבה, הצלחה ואהבה
תודה שבת שלום
(שם).

לא קצף ולא כעס. רק ניסיון להבהיר לך שכשאת פונה ורוצה משהו בעניני עסקים, ובזה בדיוק מדובר, כדאי עשות זאת בצורה אפקטיבית יותר. "לא יודעת"? תלמדי. קחי אחריות להצלחה שלך. אל תעבירי לצד השני את האחריות ללמד אותך מה האפשרויות – כדי שאת תצליחי.

"חשבת לתומך" -ברור. לא מיוחסת לך כוונה רעה כלשהי. תמימות -כן, ולכן השיעור.
בכל אופן, השיעור נגמר. האפשרויות לשת"פ ידועות לך כעת והן בתוקף. יום פורה.

ומאז, דממה. 

תאשימו אותי בחוסר נחמדות, תאשימו אותי בנוקשות, ביוהרה, במה שמתחשק לכם בחיי שאני לא מבין מדוע נדמה לאנשים שהצורך שלהם או הרצון שלהם אמור להוות גורם מניע לפעולה עבורי או עבור כל אדם אחר. אני לא מבין מדוע אנשים חושבים שמישהו אחר צריך להוציא אפילו דקה מזמנו כדי ללמד אותם את מה שהם לא יודעים, לאפשר להם את מה שאין להם, לתרום להם זמן, ידע ומשאבים – לקחת אחריות על ההצלחה שלהם – במקום שהם עצמם יעשו זאת.

רוצים שיתופי פעולה – תלמדו איך לעשות אותם. כל הידע שדרוש לכם נמצא באופן חופשי ונגיש ברחבי האינטרנט. לא יעלה לכם שקל ויכניס לכם מיליונים. אל תצפו שאחרים יעשו את העבודה הזו עבורכם. אבל אתן לכם רמז אחד כדי שתתחילו בכיוון הנכון – שיתוף פעולה מתחיל במחשבה על האינטרסים של הצד השני.
בהצלחה.

אה, כן – היריד תוצאה לאור – ירד הספרים להגשמה יתקיים ב-23 לדצמבר. מי שרוצה לשתף פעולה על בסיס הפרמטרים שרשמתי לגברת למעלה, כולל כל רעיון יצירתי בעל ערך – support@ecoachingsuccess.com.

לאחרונה ביצעתי שני סקרים קצרים בהם ביקשתי מאנשים להתייחס לשאלות לגבי אתר אינטרנט: האם יש להם? עד כמה הם מרוצים ממנו? והמעניין ביותר מבחינתי – מה הם היו רוצים שהאתר ישיג עבורם.

אז כמו שכבר פרסמתי בפוסט אחר, הופתעתי לגלות שקרוב ל-40% מהמשיבים, רובם המכריע עצמאים/פרילנסרים, אמרו שאין להם אתר (ושהיו רוצים שיהיה). הופתעתי משתי סיבות:

1. בעל עסק אשר בשנת 2014 מרשה לעצמו להתקיים בלי אתר באינטרנט זהה בעיני לבעל עסק אשר בשנת 1994 התעקש לא להופיע במדריך הטלפונים ודפי זהב. זה סוג של בחירה לא להיות קיים עבור חלק גדול מהלקוחות הפוטנציאליים. זו החלטה תמוהה, שלא לומר מטופשת. לא אכפת לי מה התירוץ שלכם – לכו תשיגו לעצמכם אתר, ולו רק כדי שכשמישהו מחפש אתכם בגוגל, יהיה מה למצוא.
2. אפילו ב-1995 אפשר היה להקים אתר באינטרנט בלי לדעת שום דבר מסובך יותר מאשר לבחור צבעים, לכתוב טקסט ולהעלות תמונות (למשל, באתר Geocities זצ"ל). היום יש כל כך הרבה פתרונות פשוטים ומרהיבים להקמת אתר עד שאם בכלל, קשה לבחור מבין השפע. יש הכל – החל מחינם לחלוטין, עלות אפסית, עלות סבירה ועד אתר מפונפן בעשרות אלפי שקלים. מה שתרצו.
   אז מה היה התרוץ שלכם לזה שאין לכם אתר? עזבו. לא חשוב.

אבל מה שמעניין עוד יותר מבחינתי, וכנראה מסביר את התוצאה למעלה, היא העובדה שלמעלה מ-85% מהאנשים שאין להם אתר מגדירים את התועלת הגדולה ביותר שהיו רוצים להפיק מהאתר במילים "שיפנו אלי לקוחות מהאתר".

וזה עצוב, מפני שזה אומר שיש כאן קבוצה גדולה של אנשים שעדיין לא הבינה שאתרים לא מביאים לקוחות. כדי שיהיה ברור, אחזור על זה שוב. כן, אתם צריכים שיהיה לכם אתר, אבל אתר אינטרנט לא מביא לקוחות. מה שמביא לקוחות זה שיווק!

האתר יכול להוות מרכיב בעשייה השיווקית שלכם, אבל מישהו צריך לעשות. העסק שלכם צריך לשווק. האדם שצריך לעסוק בשיווק העסק שלכם, להתמחות בזה ולהתמקד בזה יותר מבכל דבר אחר בעסק שלכם הוא – אתם!

אם נדמה למישהו שהוא יקים אתר – לא חשוב בכלל כמה כסף יושקע בהקמת האתר – וכתוצאה מזה יגיעו אליו לקוחות, זה סימן ברור לכך שאין לו מושג איך האינטרנט עובד, איך עסקים עובדים. נראה שרובם של אותם 85% עדיין מחפשים את שרביט הקסמים, את הכפתור הסודי שלחיצה עליו תזרים לכיוונם מצעד אינסופי של לקוחות באפס מאמץ, ובמיוחד, בלי שחס וחלילה (טפו טפו טפו) יצטרכו לעסוק בשיווק רחמנא לצלן.

רוצים להיות עצמאים? רוצים להיות פרילנסרים? רוצים שיהיה לכם עסק? אתם צריכים ללמוד לשווק את העסק שלכם. לא אכפת לי אם לא מתחשק לכם. לא אכפת לי אם אתם מעדיפים לעשות משהו אחר. "אבל אני לא רוצה!" מה אתם, ילדים קטנים? אחרי כל הזמן שאני עוסק באימון וייעוץ עסקי כבר משעמם לי לשמוע את התירוצים והבכיינות. לא מוכנים לשווק? לכו חפשו מישהו שישלם לכם משכורת, או לחלופין, מישהו שיסכים לממן את התחביב שלכם. וזה תחביב, מפני שגם אם יש לכם תיק במס הכנסה, אם אתם לא מוכנים לעשות את מה שנדרש – עסק אין לכם.

לא פלא שמשווקי האינטרנט ממשיכים לחיות טוב. אם היום, 20 שנה לאחר פרוץ האינטרנט, עדיין יש כל כך הרבה אנשים שנמנעים מלהקים אתר בלי להבין כמה זה אידיוטי, או שהולכים ומקימים אתר בגלל כל הסיבות הלא נכונות – אין ספק שפרנסתם של סוחרי החלומות מובטחת לשנים רבות קדימה.

אם החלטתם להתעורר ולחיות במציאות, ולעשות מה שנדרש כדי להצליח במציאות, אתם מוזמנים ליצור קשר. לכל האחרים – חלומות פז…

אז זהו. אי-אפשר.

מי שמנוי לרשימות התפוצה שלי קיבל על זה כמה וכמה אימיילים. מי שעוקב אחרי הבלוג, או הפייסבוק, חייב היה לראות את הפרסומים. כל מי שטורח ברצינות לעקוב אחרי מה שאני כותב לא יכול היה לפספס את זה.

פעם הייתי מתאמץ עבור המאחרים והשוכחים. פעם הייתי שולח להם במיוחד באימייל, עונה על השאלות שלא שאלו בזמן, ומוציא זמן ואנרגיה. לא עוד.

מי שהיה עסוק, מי שאיכשהו הצליח לא לראות, לא קרא בזמן, הכלב אכל את שיעורי הבית… לא באמת חשוב מה הסיבה. בכוונה או כברירת המחדל האנשים האלו קיבלו החלטה שלא ליהנות מהערך שהצעתי בזמן שהצעתי אותו. ואני חייב להתייחס לכך כהחלטה מפני שכל התייחסות אחרת מסירה מעל האנשים האלו את האחריות לחייהם ולתוצאות המתקבלות בהם, ואני לא מוכן לראות באף אדם בוגר ועצמאי קרבן חסר שליטה.

אני מכבד את ההחלטה הזו של אותם אנשים. אבל, אני מתעקש לכבד גם את עצמי. אני מתעקש לכבד את הערך של הדברים שאני מציע. אני מתעקש לכבד את האחריות האישית, את השיפוט הטוב בקביעת עדיפויות, את ההיענות וההערכה אלי ואל מה שאני נותן – מצד כל אותם אנשים שכן התייחסו בזמן וכן בחרו ליהנות מהמתנה שלי כשנתתי אותה. אני מתעקש לכבד גם את ההבטחות שלי ואת המילה שלי.

כשהמועד האחרון עבר, גם אני עברתי למשימה הבאה, לפוקוס הבא. אני משתדל להשאיר את הפוקוס שלי בשרות האנשים שלוקחים אותי ברצינות, ולא להוציא לריק זמן על אלו שלא. הניסיון הוכיח לי שאלו האנשים שלא מבזבזים את הזמן שלי ושל עצמם. הם לא מחפשים רק ריגוש אינטלקטואלי ללמוד משהו, הם רוצים ליישם את זה בחיים שלהם. הם לא מחפשים לקבל רק מתנות חינם אלא רוצים לראות תוצאות. הם אלו שיודעים לדרוש תמורה נאותה לזמן ולכסף שלהם, ומוכנים לשלם כראוי תמורת הזמן והערך שהם מקבלים ממני.

רוצים להצליח? דקלמו יחד אתי את  'שבועת המאמן המצליח' (שנכונה גם לכל בעל עסק אחר): "אני עובד רק עם לקוחות שרוצים אותי, מעריכים אותי, מוכנים ויכולים לשלם".  האחרים אולי אנשים טובים, אולי יש להם צרכים אמיתיים, אולי אפילו יום אחד הם יהפכו ללקוחות – אבל היום, מקדו את תשומת הלב שלכם באנשים שבאמת מעריכים אתכם.

אי שם לקראת סוף הוובינר (בערך 2 שקופיות לפני סוף המצגת) כנראה לחצתי על משהו לא נכון, סגרתי איזה חלון בלי להרגיש – אין לי מושג, אבל התוצאה היתה שהפעלתי את מצלמת הרשת במחשב שלי. העניין הוא שעל שני המסכים שלי הוצגו באותו זמן חלונות שקשורים למצגת, כך שלא היה לי מושג שהמצלמה פועלת.

וכך השידור המשיך והציג אותי נואם בהתלהבות מול המסכים שלי על שימוש בפרסונות בכתיבה, ותכנון הכתיבה, וגורמים תומכים וכו'. בערך עשר דקות עברו לפני שהבנתי שהצופים לא ראו את המצגת אלא אותי, ותוך כדי נסיונות להחזיר את השידור לתקנו הצלחתי  בעיקר להעיף את עצמי מהוובינר לחלוטין … לא מומלץ כשאתה האדמיניסטרטור של הוובינר.

אחד המאפיינים הנחמדים של המערכת שלי הוא האינטגרציה המלאה שלה עם יוטיוב וגוגל הנגאאוט. כשהשידור מסתיים, ההקלטה מפורסמת אוטומטית כוידיאו ציבורי. באותו רגע זה הרגיש לי כמו "אופס" גדול. אבל לא היה לי זמן להתעסק עם זה.

אז היום צפיתי בזה, ובסיכומו של דבר החלטתי שאני לא עורך את הוידיאו הזה. כל מי שראה אותי מדבר יודע שאני זז כל הזמן על הבמה, מנפנף בידיים, עושה פרצופים, משנה את הטון – סוג של הופעה. מסתבר שגם כשאני לבד מול המחשב, הצופים שלי כל כך חיים עבורי, עד שאני מתנהג כמעט אותו הדבר. זה אני. זה אותנטי. ועבור הקהל שלי אני מוכן להיות גם משעשע.

ומה אתכם – מוכנים לצחוק על עצמכם קצת?

בעוד חצי שנה (או פחות) הספר שלך יכול להיות על המדפים. רוצה לדעת איך?

מאז 1995 כתבתי והוצאתי לאור ששה ספרים. לא כולם הצליחו באותה המידה, אבל אפילו הספר הכי-פחות נמכר שלי תרם המון לבניית האוטוריטה המקצועית שלי, פתח לי דלתות, זימן לי שיתופי פעולה מעניינים ובעקיפין גם הביא לי לא מעט הכנסות.

היום אני יודע בוודאות שספר מקצועי (non-fiction) הוא הדרך הטובה, המהירה והמתאימה ביותר לאנשי מקצוע להפיץ את הידע הייחודי שלהם, לצבור השפעה בקרב קהלי יעד רלוונטיים, ולזכות באוטוריטה מיידית ובלתי מעורערת. ואני אפילו לא מדבר על התועלות החומריות שמגיעות עם כל אלו.

אבל רוב אנשי המקצוע והמומחים לא מעזים לכתוב ספר. הם חוששים שמה שיש להם לומר לא חשוב מספיק, או לא מעניין, או שכבר אמרו את זה, או שהם לא יידעו לכתוב את זה כראוי, או שזה ייקח יותר מדי זמן, זה קשה מדי, זה יקר מדי… שמעתי כבר את כל התירוצים…

זה מקומם אותי. אחרי שכתבתי והוצאתי לאור כבר ששה ספרים, שניים בישראל (אחד תורגם לאנגלית) ועוד ארבעה בחו"ל, אני יודע שאין בכך שום אמנות או סוד, אלא בעיקר שיטה סדורה שכל אחד יכול ללמוד ולבצע. אין שום סיבה שכל כך הרבה אנשים טובים יימנעו מלהשתמש בכלי הנפלא הזה, רק בגלל שאינם יודעים איך.

בפברואר האחרון החלטתי להרים את הכפפה, וערכתי סדנה ייחודית בת 3 שעות שבה לימדתי כ-150 איש את התהליך השלם לכתוב ולהוציא לאור את הספר שלהם. הסדנה היתה מעולה וקיבלתי תגובות נלהבות מאוד.האנשים שהשתתפו בסדנה שלי שילמו לי כדי להשתתף. כעת החלטתי לערוך ניסיון ולאפשר לך לקבל את הידע הזה בחינם. כן כן. הידע שיאפשר לך להציב ספר מקצועי פרי עטך להתגאות תוך חצי שנה או פחות נמצא כעת בהישג ידך.

רוצה לקבל אותו? לחץ על הנוצה

אני אוהב את השאלה הזו, למרות שאני די בטוח שהיא לא מבטאת את מה שהשואל באמת התכוון. לכן אענה על שתי השאלות – זו שכתובה כאן, וזו שהשואל באמת התכוון אליה – "איך אפשר שאיש מקצוע נחות כמוני, שאני בסך הכל עפר ואפר לרגליהם של ש"י עגנון והמומחה בעל השם הגדול ביותר בתחום שלי, אעז בכלל לכתוב ספר" – ואתחיל דווקא מהשאלה שלא נשאלה.

 התשובה שלי לשאלה הזו מתחלקת לשני חלקים. הילד הרע שבי אומר – אם אתה באמת כזה אפס, אולי עדיף שפשוט תשיג מטאטא ותתנדב למחלקת הניקיון בעיריה (ממילא אין סיכוי שיסכימו לשלם למישהו כמוך).

החלק שבי שמאמן, אחרי שיבעט בילד, יסביר בסבלנות שאתה לא חייב להיות המומחה הכי גדול כדי לכתוב ספר. זה שאתה לא הכי גדול לא אומר שאין לך שום נפח בכלל. אולי אתה לא זה שיודע הכי הרבה על הכל, אבל בטוח שאתה יודע הרבה מאוד על משהו. התמקדות בנקודות החוזקה שלך יבטיחו שתמצא תחום שבו המומחיות שלך מספיק ראויה לציון, ובתחום הזה אפשר לכתוב ספר ולהצליח.

האריה חזק פי כמה וכמה מהשועל. הוא מהיר יותר, גדול יותר, מסוגל לחסל את השועל במכת כפה אחת. אז איך זה שיש בעולם שועלים? איך זה שהאריות לא חיסלו אותם עד היום?

העניין הוא שהם לא מתחרים על אותו מקום בטבע. יש מקום לאריה, ויש מקום לשועל. האריה לא מנסה לצוד עכברי שדה והשועל לא תוקף זברות. השועל לא ישן באמצע הסוואנה, והאריה לא מנסה לדחוף את האף למאורה של השועל. גם לך יש את המקום שלך.

 ועכשיו – לשאלה שכן נשאלה – איך אפשר לכתוב בלי להיות מומחה בכתיבה או בתחום הידע?

אז "איך לכתוב" עניתי בפוסט הזה, ולגבי המומחיות בתחום הידע הנה כמה רעיונות:

 1. לקרוא את כל הספרים המובילים בתחום ולכתוב ספר שמסכם בקצרה את נקודות המבט השונות על הבעיות הגדולות בתחום.

2. לראיין 15 אנשי מקצוע בתחום ולשאול את כולם לגבי 3-5 בעיות או צרכים של הקהל שלהם. סיכום כל נקודות המבט והדרכים השונות לפתרון ייתן ספר מעולה ובעל ערך לקהל הזה – ואחרי שתגמרו לראיין את כולם תדעו בנושא הזה לפחות כמו מומחה רציני.

3. לבקש מאותם מומחים לכתוב מאמר בנושא, או לתכנן ספר שבו כל פרק יחסית נפרד מהאחרים, ולבקש ממומחים שונים לכתוב כל אחד פרק אחד.

אולי נדמה לכם שהם לא יסכימו, אבל הם בהחלט כן. ואם אחד יאמר לא, תמיד יש את אלו שיגידו כן. לא מאמינים לי? תראו באיזו קלות מומחים שונים מוכנים לתת הרצאות אורח, ללא תשלום, בכל הכנסים הוירטואליים שמציפים את ארצנו לאחרונה. דאגו לתת קרדיט למי שמגיע לו, ולא תהיה לכם שום בעיה להשיג מספיק תוכן איכותי לספר שלכם.

ואל תטעו – זהו הספר שלכם. להיות "העורך הראשי" של ספר אסופת מאמרים של טובי המומחים בתחום שלכם ימצב אתכם באותה רמה. אחרי הכל – למי יש את העוצמה לגרום לכל המומחים האלו לפעול ביחד?

לכל השאלות יש פתרונות. מה שאני נותן כאן הן רק נגיעות שסובבות את כלל הידע והכלים שיקבלו המשתתפים ב-"יוצאים לאור". ההתחלה ביום ד' 5.3.2014. בסיום – יהיה בידכם הספר שלכם, שלם, מקודם, מבוקש. רוצים לדעת עוד? הסתכלו בחומרים שקיבלתם במהלך הסדנה או שילחו לנו אימייל ל- Support@ecoachingsucccess.com

 להצלחתך!

שמעיה