ההבדל בין עבודה עם וורדפרס לבין עבודה עם אהבתי האמיתית, היא שבניגוד לוורדפרס, אני לא מבין מהחיים שלי ב-RoR**. כלומר, אני מבין מספיק כדי לבנות בה משהו

דוגמא לשגיאה בספריית TimThumb

שימושי בסיסי, אבל אני לא נתקל בבעיות כמו זו הנראית כאן, ברכיב שלא אני כתבתי, ולא יודע איך לקנפג באפאצ’י.
הבעיה שבתמונה נובעת משגיאה בהגדרות בשרת הווב המקומי במחשב שלי, בשילוב עם ספריית PHP לעריכת תמונות שמותקנת בתבנית הוורדפרס שבה אני מנסה להשתמש. ברגע שזה רץ ברשת, למשל אצל חברת האחסון שלי, הכל מסתתר. השאלה הגדולה היא מה עושים כדי לנהל את הפיתוח אופליין – כולל תכנים?
בעיה נוספת שנתקלתי בה היא בעיית הכתובות. כאשר העברתי לראשונה מערכת וורדפרס ערוכה וארוזה, בצירוף קובץ מסד נתונים שמכיל את כל התכנים הראשוניים, אל שרת האחסון, גיליתי שכל הכתובות מתחרבשות, כיוון שוורדפרס מאחסן את ה-URL של האתר שבו הוא מותקן, כך שאם היה נדמה לו קודם שהוא מותקן ב-http://localhost/wordpress-project/, הרי שעכשיו הוא כבר יושב ב-www.awesomedomainname.com.כדי להתגבר על בעיות אלו ואחרות, החלטתי לנסות להכין מסמך best practices לפיתוח מקומי, והנה המסקנות העיקריות שלי:

1. כאשר אתם עובדים עם אפאצ’י בקונפיגורציה מקומית, הקצו כתובת וירטואלית לאפליקציה. כך תוכלו לשמור על עקביות בשמות במעבר מהגרסא המקומית לגרסא המקוונת.

   כיצד עושים זאת?

   אפאצ’י מסוגל לטפל באתרים שונים שמאוחסנים באותה כתובת IP. לשם כך, משתמשים בהגדרה שנקראת VirtualHost, שמאפשרת לאפאצ’י להפנות בקשות שמיועדות לאתרים שונים, לספריות המתאימות במחשב, ולשייך הגדרות שונות לכל אתר כזה.

   יש ליצור תצורה של VirtualHost עבור כל אתר שברצונכם לעבוד עליו. בלינוקס בגרסאות אובונטו ודביאן, הגדרת האתרים של אפאצ’י מאוכסנת בספריה:

   /etc/apache2/sites-available/

   הוסיפו לתיקיה זו קובץ עם שם האתר שאתם רוצים לבנות, ובתוכו הכניסו את פקודות ה-VirtualHost של אפאצ’י:

   <VirtualHost somesite:80>
   ServerAdmin username@localhost
   ServerName somesite
   DocumentRoot /home/username/dev/somesite
   <Directory />
       AllowOverride All
       Options FollowSymLinks
   </Directory>
   
   ErrorLog /var/log/apache2/error.log
   
   LogLevel debug
   
   </VirtualHost>

2. השתמשו במערכת ניהול קוד מקור, כמו git או svn.קשה לי להדגיש, אפילו לעצמי, את החשיבות של הנושא הזה. כל כך קל פשוט להיכנס לקבצים ולהתחיל להכות בהם עד שהם יוצאים כמו שאני רוצה, כי איפשהו במוח אני אומר לעצמי שבמקרה הכי גרוע אני פשוט אפתח מחדש את ה-zip של התבנית.
   אז יוני – תזכור. Commit! Commit! Commit!
3. עקרון פארטו אומר ש-80% מהעבודה מתבצעת תוך ניצול של 20% מהמשאבים.
   אני תמיד שובר את הראש, לנסות לפתור את כל הבעיות שצצות. איך יעבוד טופס יצירת הקשר? איפה נשים מערכת הזמנות? מה עם גלריית פלאש?
   גם כאן, צריך פשוט לזכור להירגע, ולעשות את הדברים הפשוטים, הברורים. זה היופי באפליקציה שרצה אצלנו בשרת, ולא במקום שאין לנו שליטה בה; אפשר לעשות את כל התיקונים הקטנים, וה-tweaking שאנחנו רוצים, אחרי שהאתר כבר רץ.

לצורך פתרון הבעיה הזאת, וכדי לנסות לבנות הסבר מוצלח לשיטת העבודה, ניסיתי לפתוח באתר superuser.com  שאלה על נהלי עבודה בפיתוח על מחשב מקומי. למרבה הצער, ההיענות נמוכה. יש לי עדיין המון שאלות על ניהול הרשאות, על היתרונות והחסרונות של עבודה עם XAMPP לעומת התקנה מלאה של אפאצ’י, ועוד.

כשאצליח לפתור את הדילמות האלו, אולי אוכל לעדכן את המדריך הזה.

מדוע משרד התחבורה נחוש בדעתו שנקנה את כרטיסי הרב-קו שלו? הגעתי היום לפנות ערב לתחנת הרכבת, לאחר יום עבודה ראשון בשבוע נוסף של נסיעות יומיומיות מבאר שבע לתל אביב וחזרה. הדבר האחרון בעולם שיש לי כוח אליו הם אנשי מכירות. כל כך נחוש הייתי בדעתי לא להיתקל בהם, שעברתי מסביב לעמוד ובין שולחנות הסועדים של עמדת הקפה בתחנה.

איך ייתכן שהגעתי לנקודה שאני עושה מאמצים רבים כל כך כדי להתחמק מאנשי המכירות של רב-קו? התשובה היא פשוטה למדי – האגרסיביות שבה הצעירים ממלאים את התפקיד. אבל תשובה זו למעשה חושפת את השאלה האמיתית שעומדת מאחורי המטרד הזה: מדוע משרד התחבורה משקיע מאמצים רבים כל כך, וכאן אני מתחיל להעלות השערות לחלוטין בלתי מבוססות, שהוא מוכן לשלם למוכרים על כל כרטיס שהם מצליחים לשווק בחינם לצרכנים?

לפני שממשיכים, השלמת פערים קטנה על רב-קו. מי שמכיר, מוזמן לדלג לפסקה הבאה. למי שלא יודע, לא נמצא בארץ, או סתם לא נוהג להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית בישראל, רב-קו הוא כרטיס חכם המבוסס על טכנולוגיית RFID, אותה טכנולוגיה ממש שמשתמש בתעודות הזהות והדרכונים החכמים ברחבי העולם, המאפשרת לשבבים לתקשר באופן אלחוטי עם קורא מתאים, ללא צורך במקור חשמל, סוללה או אפילו מגע. במקרה של כרטיסי הרב-קו, הם נטענים בכסף שווה-מזומן, וניתן לעשות בהם שימוש על מנת לשלם במספר קווי אוטובוס בארץ ובקרוב גם ברכבת ישראל, על ידי סריקה זריזה של הכרטיס בעמדת התשלום, בלי עיכוב, בלי העברת מטבעות. כרטיסים דומים קיימים בלונדון ובערים נוספות בעולם. למרות ויכוחים על רמת האבטחה והאמינות של האמצעי, בסך הכל ניתן להסכים שמדובר בפתרון טכנולוגי יצירתי, נוח לשימוש, עם טעם של מדע בדיוני ועתידנות בכל שימוש.

רב-קו - יח"צ דן תחבורה ציבורית

משרד התחבורה מעודד ומסבסד את התוכנית, על מנת לעודד את הנוסעים להשתמש בתחליף מזומן, בכרטיס שעובד בכל אמצעי התחבורה (בינתיים רק קווי אגד ודן, “בעתיד הקרוב” גם ברכבת).

את הכרטיסים שיווק עד לאחרונה מגיש החדשות האלמותי חיים יבין, באמצעות פרסומות וגזירי קרטון בתחנות הרכבת והתחנות המרכזיות.

מאז, הקמפיין עבר לתצורה פעילה יותר; דוכנים ברחבי התחנות מאויישים באנשי שיווק הניגשים ומטרידים את ההולכים ושבים, ומפצירים בהם “לבוא לעשות כרטיס, זה חינם וזה לוקח רק דקה”.
יש כמה בעיות עם תכנית השיווק הזו.

ראשית, אני זוכה להטרדות חוזרות ונשנות מאותם נציגי מכירות פעם אחר פעם, על אף שכבר הונפק לי כרטיס (ותהיו בטוחים שהוא נשתל הרחק הרחק בעומקו של כלוב פאראדיי מבודד ומוצנע, ומסופקני אם אי פעם ייעשה בו שימוש). כלומר, אני מקבל ספאם אנושי ואישי בכל פעם שאני עובר בתחנת הרכבת. כמוני, נוסעים רבים אחרים נדרשים לתת הסבר לזרים גמורים על כך ש”כן, כבר יש לי”. אם מציג חברת הסלולר שלי היה מתקשר אלי שוב ושוב ומזמין אותי להצטרף לשורותיו, סביר להניח שהייתי נוטש את החברה כבר מזמן – אז למה זה בסדר לעשות כך עם רב-קו?

ובכן, ניתן להניח הנחה סבירה. האגרסיביות שבה הנערים והנערות משווקים את הכרטיס שלהם מונעת על ידי תמריץ כלכלי: הם מקבלים תשלום או בונוס על כל לקוח שמצטרף, אף על פי שהכריטיסים בשלב זה ניתנים בחינם לכל דורש.

בנוסף להטרדה הבלתי נסבלת, הנכונות של משרד התחבורה לדחוף את הכרטיס מרמז על אג’נדה נסתרת. לא בהכרח קונספירציה לעקוב אחרי תנועותיהם של כל האזרחים – אם כי לא הייתי שולל את הרעיון. אבל כמו המוכרים עצמם, יש כנראה מישהו במשרד התחבורה שההצלחה שלו – והתגמול – נמדדים אך ורק במספר הכרטיסים שיונפקו, ולא בחיסכון בעלויות לקופה הציבורית, בהישגים סביבתיים או בירידה במחיר התחבורה לצרכן (פשוט כי מחיר זה לא יורד).

הצלחה כנראה אפילו לא נמדדת, שומו שמיים, בעלייה בשימוש בתחבורה הציבורית, כיוון ששיווק הכרטיסים מתבצע ישירות לאלו שנוסעים בתחבורה הציבורית ממילא.

על מה מעיד מספר כרטיסי הרב-קו, מלבד על עצמו ועל העובדה שאנחנו מאמינים אדוקים בתפישה הפילוסופית הכה ישראלית “נותנים לך – קח”? (כן, לקחתי. זה חינם, לא אקח?)

ההסטוריה של המדינה הקטנה שלנו רצופה במעקב אחר המדדים הלא-נכונים והלא רלווטיים, שמשקפים בדרך כלל באופן מטעה ואינטרסנטי את ההישגים.

כשם שעיתון “ישראל היום” מדפיס בגאווה את מספר העותקים שבהם הוא מופץ, בחינם, בדחיפה לידיהם של הקוראים, כאילו שהם בוחרים לצרוך אותו בתפוצה של 255,000 עותקים ביום, כך יושב לו מישהו במשרד התחבורה ומודד את החליפה שלו לקראת הבחירות הבאות לכנסת, בעוד המשנה לבן-דוד של גיסתו של מנכ”ל הרשות לטיאטוא מתחת לשטיח, העובד בתור מתמחה במשרד התחבורה, מתקן לו את קורות החיים ורושם – “אחראי להצלחת תוכנית רב-קו, הנמדדת ב-37 מליון כרטיסים שהונפקו לנוסעי הרכבת”.

חברים, אם אתם חושבים שכך מודדים הישגים, יש לי אחוזים בקרן נאמנות למכור לכם.

מכיוון שאני משתמש בלינוקס (בפרט, אובונטו) בשני המחשבים שלי – אופן אופיס הוא מעבד התמלילים “הנבחר” עבורי. לא ממש היתה לי בחירה בנושא, לפחות לא מול אופיס של מיקרוסופט. אבל גם אם היתה לי בחירה — עדיין הייתי הולך על אופן אופיס.

זה לא טריוויאלי. אופן אופיס לא מדהים בתמיכתו במה שהרוב משתמש בו – וורד, פאוורפוינט ואקסל. תרגילים של האוניברסיטה נפתחים עם ספרות מבולגנות, ספרור פסקאות מחליף אותיות במספרים (“סעיף ד’? איפה זה סעיף ד’? חשבתי שעברתי שאלה!”), ולא נתחיל בכלל עם בעיות העיצוב באקסל ופאוורפוינט.

אבל את כל העבודה שלי, זאת שלא משלמים לי עליה, אני עושה אך ורק ב-OOo היקר.

ויבואו אלו שיגידו שעם בואה ההולך וקרב של מערכת ההפעלה של גוגל, מי בכלל רוצה להשתמש במשהו שלא יושב בענן? ובכן, מהנסיון שלי (עבודת סמינר, חיבור מסמך משותף ומצגת עם עוד שלושה אנשים, סידורי ישיבה ורשימות אורחים לחתונה) אני יכול לומר בוודאות ובגאווה: אני.

אז אתמול, לגמרי במקרה, לחצתי על אפשרות ה-Extension Manager באחד התפריטים, ומצאתי את עצמי לאחר שניים-שלושה קליקים נוספים במאגר התוספים של SUN. הנה שלושה שבולטים במיוחד, והייתי חייב-חייב להתקין באותו הרגע:

1. Wiki Publisher

כבר שנה שלמה שאני יושב ומסכם, בזמן אמת, הרצאות מלאות בביטויים מתמטיים. אני לא סטודנט למתמטיקה או הנדסה, מעולם לא למדתי LaTeX ולא נזקקתי לה, ואופן אופיס נותן מענה מצויין בדמות רכיב ה-Math שלו, המקביל לעורך הנוסחאות של מיקרוסופט.

אופן אופיס Math תומך לא רק בממשק ויזואלי לבחירת העיצובים במתמטיים (שברים, שורשים, חזקות, אינדקסים, מטריצות), אלא גם בכתיבה בשפה מיוחדת שמאפשרת כתיבה של מלל כמעט חופשי. הנה דוגמא לביטוי:

%lambda = -{2 (sqrt 3 - 4)} over {2 sqrt 3} > 0 newline

2 - 2 %lambda +%alpha = 0 newline

התוצאה שמתקבלת היא:

נוסחא ב-OpenOffice.org

נהדר, נכון? בכתיבה כמעט חופשית, שדומה יותר לצורה שאני מקריא את הביטוי מאשר איך שאני כותב אותו, אני יכול להגיע לתיעוד בזמן אמת של ההרצאות (הרצאה במתמטיקה לכלכלנים – PDF), והתוצאה הרבה יותר קריאה ממה שיוצא לי בכתב יד.

אבל מה עושים עם זה הלאה, ולמה אני מדבר על זה? ובכן, החלום שלי פעם היה להקים מאגר סיכומים אקדמי בפלטפורמת ויקי, כדי שלא נטרך כל הזמן להשתמש באותם סיכומים של Niro מאוניברסיטת בן גוריון שנה אחרי שנה, גם כשהחומר מתעדכן (מדי פעם זה קורה, נו…)

הבעיה היא שנוסחאות כתובות ב-OpenOffice Math, ואילו מדיה-ויקי תומך רק ב-LaTeX.

שזאם!

סאן מציעים להורדה תוסף לאופן אופיס שמאפשר ייצוא ישיר לתוך שרת מדיה-ויקי, מתוך התוכנה, כולל הנוסחאות. התוצאה לא רעה בכלל:

מסמך שייצאתי למדיה-ויקי

עוד

לא נכנסו לרשימה, אבל ראויים בכל מקרה לציון:

• OOoSVN – יבצע הפקדות אוטומטיות למסמכים שלכם למאגר SVN, לניהול גרסאות. מצויין למי שאין לו כח להתעסק עם גיבויים.
• COOoder – מעצב קוד למסמכי הכתבן של אופן אופיס, שמבוסס על ספריית GeSHi הנהדרת.
• Creative Commons Licensing – בתבנית שאני משתמש לסיכום הרצאות, יש בתחתית המסמך קישור לרשיון קריאייטיב קומונס. התוסף הזה יאפשר לכם בקלות רבה יותר לסמן את המסמכים שלכם שנועדו לשיתוף (כולם, לא?), גם במטה-דאטה וגם בגוף המסמך.

עוד תוספים רבים ניתן למצוא באתר של סאן. ]]> http://jbarel.com/blog/?feed=rss2&p=149 0 http://jbarel.com/blog/?p=149 http://feedproxy.google.com/~r/jbarel/~3/Xr9Tyl_row0/ http://jbarel.com/blog/?p=142#comments Wed, 10 Jun 2009 09:28:46 +0000 jonobarel http://jbarel.com/blog/?p=142 לונה והיידי, שתי חתולות (בתמונה זו אחת מהן, השנייה נראית אותו הדבר) מחפשות בית.

הן בנות שלושה שבועות, ותקועות אצלי באמבטיה. הכלבים מחבבים אותן, כמו שילד בן 8 מחבב תינוק חדש בבית.

לאימוץ, תזרקו לי אימייל או טוויטר.

כן, יש לי טוויטר.

בשאלות חוזרות ונשנות, לפני ההתקנה, שאלתי על ההשפעה של הטלפון על הרשת הביתית. כמובן שהתשובה היא “כלום” ו”זה לא ישפיע”. אין לי בעיה שבזמן שיחת טלפון האינטרנט יקבל עדיפות נמוכה יותר. אדרבא, אני רוצה שבזמן שיחת טלפון השיחה תקבל עדיפות גבוהה מכל פרוטוקול אחר (יהא אותו פרוטוקול פלוני אשר יהא). זה מה שנקרא בשפה המקצועית, QoS. QoS למעשה מבטיח שכשהרשת מבצעת שיחות VOIP, לדוגמא, אז ביטורנט מקבל עדיפות נמוכה (ולכן מהירות נמוכה). דוגמא נוספת היא משחקי רשת. מכיוון שאלו דורשים לאו דווקא רוחב פס אבל כן מהירות תגובה, חשוב שהנתב יקצה את המשאבים בהתאם ויתעדף אותם על פני פרוטוקולים אחרים (כמו גלישה ברשת).

אבל בכל זאת, יושב לי נתב נוסף בין המודם של הכבלים לבין הנתב הביתי. איך זה משפיע על התקשורת היוצאת?

תכונה נוספת של נתבים היא מנגנון ה-NAT. Network Address Translation.  מנגנון ה-NAT מתרגם בקשות מהרשת החיצונית, ומנתב אותן למחשב המתאים ברשת הפנימית (שיכולה להיות ענפה ומסועפת מאוד, במקרים מסויימים). אנחנו זקוקים לזה משום שכשמנסים להתחבר אלינו מבחוץ (באמצעות מסנג’ר, לדוגמא), רשת האינטרנט לא יודעת שאנחנו רשת ביתית, אלא רואה אותנו ככתובת IP אחת בודדת.

אז נטוויז’ן מסננת?

כדי לבדוק אם המתאם של נטוויז’ן חוסם גישה לרשת שלי, החלטתי לבדוק את עצמי באמצעות Shields Up! של סטיב גיבסון. האפליקציה מנסה להתחבר לפורטים נפוצים או מוגדרים על ידי המשתמש כדי לבדוק חולשות נפוצות. התוכנה בודקת עבור כל פורט אם הוא פתוח או סגור, או מגיב להתקשרויות.

יכולות להיות מספר תוצאות לכל פורט: פתוח/סגור פירושו שהפורט עונה לבקשות ומציין אם הוא פנוי או לא פנוי לקבל תקשורת. סטיב גיבסון רואה בכך חור אבטחה משום שבין אם הוא פתוח או לא, המחשב מסגיר את נוכחותו.

האפשרות השלישית היא פורט מוסווה. פורט מוסווה לא עונה ולא מדבר. אם לא צריך משהו שירוץ בפורט מסויים, עדיף שהפורט יהיה מוסווה, ורוב הנתבים כיום עושים זאת.

עשיתי את הדבר הבא: בנתב הביתי, פתחתי מספר פורטים לגישה מבחוץ, עבור מחשבים שונים בבית. נתתי לאתר של גיבסון רשימת פורטים לבדיקה, וקיבלתי את התוצאה הבאה:

תוצאות ללא המתאם של נטוויז'ן

עזבו לרגע את ה-FAIL הגדול בראש התמונה. זו לא הנקודה. הנקודה היא שהפורטים שביקשתי לפתוח פתוחים, הפורטים שביקשתי לחסום חסומים, ואפליקציות שזקוקות להם יכולות לקבל גישה. דוגמאות לאפליקציות כאלה הן תוכנות שליטה מרחוק, שרת ווב ביתי, וכן — גם תוכנות שיתוף קבצים.

אחר כך חיברתי את המתאם חזרה, והרצתי את אותה בדיקה על אותם פורטים, והנה התוצאה:

כשהמתאם של נטוויז'ן מחובר

כשהמתאם מחובר, הכתובת שלי נעלמת מהרשת.

בין היתר, גם בדיקה פשוטה של ssh, אפליקציה נורמלית ובלתי מזיקה בעליל, הקאה לי שאני לא יכול להתחבר אל המחשב בבית מבחוץ כשהמתאם של נטוויז’ן מחובר.

האם נטוויז’ן משתמשים במתאם כדי לכפות את המדיניות הבדלנית שתמנע ממשתמשים לייצר תעבורה יוצאת, לנצל רוחב פס, להפעיל שרתים ביתיים ולנטרל שיתוף קבצים? או שמדובר בטעות אדמיניסטרטיבית שבגינה לא הפעילו אצלי את העברת הפורטים באופן שקוף לרשת הביתית? האם מישהו מכם מחובר לטלפון הקווי של נטוויז’ן ורואה את אותה הבעיה? אולי אצל ספקי הטלפון הקווי האחרים, למעט בזק והוט?

אשמח לשמוע מכם.

[20/5 עדכון]

דיברתי עם מחלקת התמיכה של נטוויז’ן, ובהתחלה רצו לפתוח לי רק את הפורטים שאני מבקש (על פי הפרוטוקול הספציפי שזרקתי להם שאני זקוק לו), אבל בסוףהנוכחות המכקוונת שלי חזרה.

נראה שמדובר במדיניות — כלומר, הגדרות הברירת מחדל של נטוויז’ן כופות תנאים מסויימים על הרשת, תוך התעלמות מוחלטת מהרצונות של המשתמש. אני לא יודע אם זה נסיון לחסום משהו, או פשוט חוסר תשומת לב, אבל כרגיל, לא ממש משנה מה המשתמשים רוצים. שירצו.

נו מור snailmail!

לא מפריע לי שכולם כותבים על זה. מפריע לי שאני צריך לקרוא את זה בכל הפידים שלי.

אז החלטתי שאני מעיף את זה.

התחלתי עם “נו מור טוויטר” ביאהו פייפס, צינור פשוט שמעיף את המושג מהבלוג של עידו קינן.

וקינחתי בתסריט לגריסמנקי שמעיף את האזכורים לטוויטר ומחליף אותם במבחר מלים משעשעות שנבחרו באקראי בהצדעה לדורה ק., שנתנה לי את הרעיון.

שני המרכולים סובלים מבעיה של מחירים גבוהים, מבחר מצומצם, ומנוהלים על ידי משפחות מזדקנות. בין היתר, זה מתאפיין ב:

• לקוחות ובעלי עסק שמעשנים בתוך החנות, על הסחורה.
• החזר פיקדון של שקל אחד על בקבוקי חצי ליטר (עליהם יש פיקדות של 1.20 ש”ח)
• אין החזר על בקבוקים קטנים – “מה אתה רוצה, אני לא מוכרת כאלה, מותק.
• מוצרי חלב שפג תוקפם, או שסתם מקולקלים כבר לפני תאריך התפוגה שלהם.

אבל מסתבר שהחיים הקשים בבאר שבע לא פוסחים גם על בעלי המרכולים, ופה אין לי דבר מלבד רחמים.

כשקפצתי להצטייד במצרכים לארוחת ערב, נתקלתי בשני פריטים מעניינים למכירה:

נראים לכם מוכרים?

בדיקה מדוקדקת אחרי הקיפול…

אם מסתכלים מקרוב, ניתן לקרוא את המדבקה על הנפנף, שמציינת בבירור שהנפנף ניתן במתנה ללקוחות רשת “חצי-חינם”, והספל, מי שלא מזהה, הוא הספל שניתן במתנה עם קופסת קפה עלית.

הנפנף נמכר ב-4.5 ש”ח, על הספל אין מחיר ולא התכוונתי לשאול. מספיק פחדתי שיציקו לי עם זה שאני מצלם בתוך החנות.

חג שמח.

על פי התעריפון (PDF) של לאומי, צריך להפקיד 250,000 ש”ח ולסגור אותו ל-10 שנים כדי לקבל 3% ריבית שנתית. איכשהו, הצלחנו לשריין לעצמו ריבית כזאת על הכסף שאנחנו מפקידים כל חודש מהמשכורת, באמצעות פקדון שהקמנו בנובמבר, כך שאנחנו כנראה ברי-מזל יותר ממה שקלטתי.

ובכל זאת, יש כמה תובנות שראוי להפיק מהמדריך המעניין הזה על חסכונות, ביניהן השתיים הבאות:

1. במקום לקחת בוכטה ולשים אותה בחסכון אחד של 5 שנים, תחלקו אותה ל-5 ותפיקדו כל חלק לתקופה אחרת – אחד לשנה, אחד לשנתיים, וכן הלאה. בכל פעם שפקדון אחד משתחרר, סגרו אותו ל-5 שנים. כך, תקבלו נקודת יציאה שנתית, אך גם תרוויחו ריבית על יתרת הסכום.

2.קחו את ה-10,000 (או כמה שזה לא יהיה שאתם שמים בצד. מומלץ שזה יהיה כ-3 חודשי הוצאות, אבל הייתי אומר שהמינימום ההכרחי הוא חודשיים), ותחלקו אותם לנתחים בגדלים שונים:

2×3000

1×2000

2×1000

כך שאם תזדקקו לדוגמה ל-2,000 ש”ח, לא תצטרכו לפרוע את כל החסכון. אתם יכולים להרכיב כל סכום בין 1 ל-10 באמצעות הפירוק הזה.

עכשיו איפה אני אמצא 10,000 ש”ח לחלק ולהפקיד?

אם לומר זאת בעדינות, הוא היה מאוד רחוק מלהשביע את רצוני שבע-הג’ימייל. אבל בעקבות דיון אצל ליאור צורף, מצאתי את עצמי טורח ויוצר חשבון בהוטמייל החדש החדש.

ואלוהים יעזור לי אם לא הופתעתי לטובה.

אני לא הולך לכתוב ביקורת עליו, בעיקר כי אין לי חשק להמשיך להשתמש בו – ג’ימייל מספק את מה שאני צריך מעל ומעבר, והמטרה שלי היא בסופו של דבר להתקין אפליקציית דואר משלי בלתי תלויה בשירותים אחרים.

דבר אחד בטוח – הם חייבים לעשות משהו בקשר לקאפצ’ה הנוראי הזה. מה שלא מוקלט בוידאו, הם שלושה נסיונות להרשם שביצעתי בשבוע שעבר.

אני יודע שהאנשים האחרים במפלגה שלו לא חשובים, אבל יש משהו ציני במיוחד כשמזכירים לנו שוב ושוב ש”לא בוחרים ראש ממשלה, בוחרים כנסת”, ולעומת זאת אף אחד לא מציין שאנחנו בוחרים “מפלגה, לא נציגים”.

1. זה אומר לכם משהו על המצב האקדמי באוניברסיטה שלי
2. SAP סובלים מאותה הבעיה שרבים אחרים סובלים ממנה בעולם התוכנה: ממשק משתמש מבלבל:

עד עכשיו השתמשתי בו כדי להוריד קובץ בודד, בעיקר כשקצב ההורדה היה לא-מי-יודע-מה. לדוגמא, אם אני מנסה להוריד קובץ והוא לא זז, אני מתחבר לחשבון שלי בספר האחסון, מריץ פקודת wget על הקובץ הרצוי, ואז כבר מוריד אותו מהשרת שלי. לצורך העניין, רוחב הפס לא מטריד אותי – אין לי עדיין מספיק מבקרים. וגם אם כן, אני על חשבון בלתי מוגבל. אז כמה עשרות מגה פה ושם, לא מזיקים לאף אחד.

אלא שהיום, אחרי שהקשבתי לפודקאסט של ליאו לאפורט על cURL [כלי נהדר נוסף להעברת נתונים בפקודות, שעליו ארחיב אחרי שאתנסה איתו], וגיליתי ש-wget יודע לעשות הרבה יותר.

לדוגמא:

הורדתי את כל האתר של שני שבניתי לפני שלוש שנים, באמצעות הפקודה

wget -m --user=username --password=pw ftp://www.shaniphoto.com/

האופציה -m היא הנחיה ל-wget לבצע שיקוף מלא של כל האתר.

wget יודע לקרוא את קבצי ה-HTML, כך שהוא יכול לקרוא קישורים, לעקוב אחריהם, ולהוריד גם אותם בלולאה מתמשכת.

wget יודע לעשות הרבה יותר מזה, כמובן. אפשר להגביל את עומק הלינקים שהוא מסייר, אפשר להעביר לו פרמטרים על סוג הקבצים להוריד, ערכים מספריים שהוא מכניס לתוך שורת ההורדה, אם אתם רוצים לשלוף תוכן לפי תאריך, לדוגמא.

משתמשי לינוקס/יוניקס ותיקים בוודאי מכירים את הכלי הזה כבר מזמן. לאחרים, זו הזדמנות להכיר אותו מקרוב בכל הקשור לקצירה סיטונאית של אתר אחר וקישוריו. [למטרות ראויות, כמובן].

תיבת סימון מסתורית באתר אורנג'

רציתי לעדכן את הפרטים שלי באתר אורנג’ מסיבות אלו ואחרות.

לשם כך, נכנסתי למערכת והגעתי למסך שבו מזינים כל מיני פרטים, כשבתחתית המסך יש שתי תיבות סימון, אחת כדי לאשר את הסכם השימוש, והשניה, לידה גיבוב של כתם שחור חסר צורה.

“נו, טוב”, אמרתי לעצמי, “בוודאי עוד משהו שצריך לאשר רק בשביל הזכות המפוקפקת לשלוח מסרונים בחינם דרך האתר.”
אלא שלא. ניסיתי להגדיל את הטקסט, אבל מכיוון שאני הייתי בחלונות עם אקספלורר 6, זה לא עזר. על כן קיפסטתי את ההודעה הליליפוטית לתוך עורך טקסט, ונדהמתי לגלות מה הם באמת רוצים שאאשר…

הבית של דור ההיי טק - מכללה בבאר שבע

רמקיסים אחרי הקיפול…

עצור! העתיד לפניך

קידמה - תחנה אחרונה: באר שבע

האינטרנט הוא בהחלט לא מה שהיה פעם.

לכל המתעניין בעניין הודעה זו, והתיקון האחרון לחוק הבזק (‘חוק הספאם’):

לפי ייעוץ משפטי אותו קיבלנו, התברר לנו כי במשלוח הודעה זו אליכם אנו איננו מבצעים עבירה על חוק הבזק שתוקן לאחרונה וזאת  מכמה סיבות:

1.        פנייה זו שלנו אליכם מכוונת אליכם כעיתונאים, כלומר אליכם כחלק מגוף מסחרי ובית עסק, ולא אליכם כצרכנים.

2.        אנו פונים בהודעה זו אליכם שלא על מנת שתרכשו מוצרים או שירותים שלנו או של לקוחותינו, אלא כדי לעניין אתכם בנושאים שונים לכתבות בתקשורת.

3.        כל ההודעות שאנו שולחים, כולל הודעה זו, אינן מיועדות למדור הפרסומת בתשלום בכלי התקשורת בהם אתם עובדים, אלא למדורים המערכתיים.

4.        היות ואנו מכירים את עבודת העיתונאים, אנו מודעים לכך שמוצר או שירות אותו אתם סוקרים ואשר נמצא ראוי וטוב, יזכה לכתבה אוהדת. כמו כן אם יימצא אותו שירות או מוצר

כלא איכותי וכלא ראוי  – לא תמנעו גם אז מלדווח עליו ככזה, ועל כן הודעה זו שנשלחת אליכם על מנת ליזום כתבה, איננה מעודדת בשום דרך צרכנים לצרוך שירותים או מוצרים,

אלא אמורה לאפשר לכם לבחור אם לסקר נושא מסוים או לא, תוך חשיפה למידע רחב יותר, ובכך לבצע את עבודתכם העיתונאית בצורה הטובה ביותר.

למרות כל הנאמר לעיל – אם אתם מעוניינים שלא לקבל יותר מאיתנו הודעות עיתונות והצעות לכתבות כלשהן

אנא לחצו על מתג להסרה מרשימת התפוצה ואנו נמנע מאותו הרגע מלשלוח אליכם מיילים.

נשמח להמשך שיתוף פעולה פורה בינינו.

אז הנה זה, un-privated.

אני יודע שיש מלחמה. אולי אתם קוראים את זה והיא כבר היתה. אלכס היה בצו 8. רות היתה כאן כשרקטה פגעה ברחוב השכן. ישבתי בחדר המדרגות כמה פעמים. ובימים הראשונים, אפילו ביצענו נסיגה אסטרטגית לדימונה לכמה ימים.

הבלוגרים החביבים עלי מביעים את דעותיהם על המבצע, המאבק, המלחמה. החדשות – מגמתיות ככל שתחליטו שהן – מרצדות בטלוויזיה בכל רגע שאנחנו בבית. הכלבים כבר מגיבים לאזעקות מעצמם. ההורים מתקשרים לשאול אם אני בחיים, פעם בכמה ימים. אני משוכנע שמה שקורה כאן, היסטורי לפחות כמו המלחמה הקודמת שהיתה לנו.

אבל בראש, אחרי שעוברים את כל הרטוריקה הפוליטית על כן-מוצדק-לא-מוצדק, אחרי שחוזרים הביתה מחדר המדרגות, אני לא באמת נמצא במלחמה הזאת. אני לא מספיק קרוב כדי שזה יהיה יומיומי. אולי העובדה שבעבודה במרכז יותר מוטרדים מהמיתון העולמי מאשר מהמלחמה, אולי היעדר החוויה המוחשית שתזכיר לי. אבל זו כנראה לא המלחמה שלי.

לא החרדות שלי, לא הפגיעה שלי בעסקים. לא הפיצוצים בשכונה שלי. ההשבתה הבלתי רצויה הזאת היתה צעד אדמיניסטרטיבי שמפריע לי ללימודים.

אין לי צו 8, אני לא צמא לדם. אני לא רוצה לברוח לצפון, אני לא רוצה להרחיב את הדרום. אני לא הפגנתי בתל אביב, וגם לא החלפתי את התמונה שלי בפייסבוק לדגל המדינה. ההורים לא מתקשרים יותר או פחות ממה שהיה קודם, וכשלא איימו עלי רקטות היה זה הקטל בכבישים.

אין ספק שהעתיד שמוטל פה על הכף הוא שלי ושל הילדים שלי, לכשיבחרו להגיח לעולם. קברניטי המדינה הבאים יבואו מהנבחרת שתנצח או תפסיד במערכה הזאת. ויש לי הרבה מה לומר על המדיניות, העיתונות והחברה. אבל אני מסתכל על מאבק הסמולנים בפאשיטסים, דובר צה”ל וההסברה נגד העולם, ומבין שאיכשהו, את המלחמה עצמה, את האירוע המכונן, לכאורה, של השנתיים הקרובות (עד לסיבוב הבא), אני כנראה הצלחתי לפספס לחלוטין. או שמא היא פספסה אותי?

קייל צץ ברסס

שני: שנה טובה

1. מתחילה בתו אחד לפחות שהוא אות
2. אחר כך תערובת באורך כלשהו של אותיות ומספרים
3. הסימן @
4. לפחות שלוש אותיות
5. נקודה
6. סיומת מוכרת

אנחנו גם רוצים להדגיש שכל המחרוזת כולה חייבת להיכלל כאן, ולא איזושהי תת-מחרוזת, כדי להימנע מהמצב הבא:
nonsense@someplace_nonesense@myplace.com_somemore@garbage
רואים באמצע את הכתובת החוקית? אנחנו רוצים לדרוש שכל המחרוזת כולה תרכיב את האימייל.

(נטפקים יקרים, אנא שמרו את הערותיכם לעצמכם. הרשומה הזאת לא מיועדת לכם, היא מיועדת לאמא שלי. אנחנו מזניחים כרגע מקרים מורכבים יותר ואת מגוון החוקים למיניהם של שמות המתחם באינטרנט.)

באמצעות ביטוי רגולרי, אני יכול לשאול את המחשב האם המחרוזת שנשלחה לי היא כתובת דואר אלקטרוני חוקית:

regular_expression = /\A[A-Za-z][A-Za-z0-9]*@[A-Za-z]{3,}(.com|.co.il|.net|.org.il)\z/

הלוכסנים השמאליים ( / ) מציינים את ההתחלה והסוף של הביטוי הרגולרי.
מצליחים לזהות?

\A ו- \z מציינים התחלה וסוף של מחרוזת. כלומר, אנחנו רוצים שההתחלה והסוף יהיו חלק מהאימייל.
1. [A-Za-z] דורש תו כלשהו מהתחומים A-Z או a-z, כלומר – אות אנגלית.
2. [A-Za-z0-9]* רוצה אות אנגלית (כמו קודם) או ספרה, והכוכבית אומרת למחשב – “אפס פעמים או יותר”
3. @ – השטרודל שלנו
4. [A-Za-z]{3,} – שוב אותיות, אבל שימו לב שכאן אנחנו דורשים 3 פעמים לפחות, אך לא יותר מ… לא יותר ממה? מכיוון שאין עוד מספר, זה אומר לפחות שלוש, בלי גבול עליון.
5-6. אחת מהסיומות החוקיות, כאשר הסימן | מציין “או” – זה, או זה, או זה, או זה.

וכך נוכל לזהות שאכן יש לנו כתובת אימייל חוקית.
אם נריץ את הביטוי בתוכנה (בתיקוני דקדוק מחשב קלים) נמצא שהמחשב מאשר את הביטוי “jojo@somespace.co.il”, אבל לא את הביטוי “jojo.@12.com”.
כמובן, שאפשר לתאר ביטויים מורכבים הרבה יותר מכתובת אימייל (או לפחות, יש אנשים שיכולים שהם לא אני בשלב זה), אבל מה שמרתק אותי הוא המנגנון לפתרון ביטויים רגולרים.
כשאני אומר לפתור ביטוי רגולרי, אני מתכוון לומר “להכריע אם מחרוזת כלשהי מתאימה לביטוי רגולרי או לא”. עושים זאת באמצעות מה שמכונה מכונת מצבים סופית – finite state machine, או FSM.
המכונה “אוכלת” את המחרוזת תו אחר תו, וכל תו מעביר אותה ממצב דחייה למצב קבלה, או להיפך, או משאיר אותה במצב שהיא נמצאת בו. בתום המחרוזת, או אם היא  מסתפקת במצב קבלה יחיד, המכונה תגיד לנו אם המחרוזת מתאימה לדפוס שרצינו, או לא.
מכיוון שאני עוד מעט מגרד את המילה ה-600 שלי, אני איאלץ לעצור כאן את השיעור שלי לעצמי. חשבתי אולי לגשת להסבר הזה מכיוון אחר — להתחיל ממכונת המצבים, אבל נראה שאצטרך לשמור את זה להזדמנות אחרת — אם בכלל.