ברור שזו האפשרות הכי תועלתנית, אבל זו לא "בחירה", כי אין לה ברירה. תחשוב על עצמך במצב כזה, אם אתה בכלל מסוגל.

אגב, התיאור שלך את סיטואציית הפונדקאות מופרך לחלוטין. "כסף יחסית מהיר,חוקי,וברוב המקרים יחסית גדול,עבודה בדרך כלל עם אנשים אמינים,סיכוי נמוך לאבד את האפשרות להביא ילדים בעתיד,אי נוחות למשך המון זמן,כאב עצום בזמן הלידה" – כל הקטע הזה הוא שטויות במיץ.

נתחיל מכך שמדובר בהליך שהוא לא חוקי, עושים אותו רופאים מאוד לא אמינים בהליכים מפוקפקים. הכסף הוא בכלל לא גדול – הסכומים הגדולים שמשלמים הזוגות מהמערב הולכים בעיקר למתווכים והרופאים, האישה שמשמשת כאם פונדקאית רואה חלק מאוד מאוד קטן ממנו.

סיכוי נמוך לאבד את האפשרות להביא ילדים בעתיד? מאיפה הבאת את זה? הרופאים שעובדים עליה עושים את הכל ב"שחור", הם לא ממש מתאמצים לפיכך לעמוד בסטנדרטים רפואיים כי אלה לא נכפים עליהם. הסיכון לאם הפונדקאית הוא מאד גדול. אנחנו אפילו לא מדברים פה על אם פונדקאית במדינה במערב דוגמת ארה"ב, שם יש לפחות איזשהו פיקוח והסדרה בחוק של הנושא. אנחנו מדברים על מדינת עולם שלישי בה כל הנושא הזה פרוץ לחלוטין ומתקיים מחוץ לעינו המשגיחה של החוק.

אני אגב לא אמרתי בכל הקטע שהאנשים שמשתמשים בשירותי אותן אמהות פונדקאיות הם טובים או רעים. אני מדבר בעיקר על היחס והניצול שהם תולדה של המפגש הזה. בוא לא נעשה להם גלוריפיקציה, הם לא מצילים ולא גיבורים – הם אנשים שרוצים מוצר ובחלק לא קטן מהמקרים לא ממש מתעניינים בתהליך הייצור שלו. במקרה הזה הם לא שונים בהרבה ממי שרוכש אייפוד או נעלי נייקי שיוצרו בסדנת יזע בסין. ההבדל ה"קטן" הוא שכאן הניצול הוא הרבה יותר ברור וישיר ולא מוסתר מאחורי תווית "מייד אין צ'יינה".

הסיום שלך בכלל מקומם: "אסור לשכוח שכל אישה בעולם נכנסת להריון לפחות פעם אחת בחיים" – זהו, ככה החלטת, אישה חייבת להיכנס להריון רק כי יש לה את האפשרות הביולוגית לעשות את זה? לך יש אפשרות ביולוגית לקפוץ מהגג, למה אתה לא עושה את זה? יש לך גם את האפשרות הביולוגית להשתמש בשכל – נצל אותה. השאלה אם להיכנס להריון או לא נתונה לבחירת כל אישה, לפי תנאיה וזמנה ואם היא בכלל רוצה בכך. וגם אם אישה בחרה להיכנס להריון, מה הקשר של זה לעניין הפונדקאות?

מסקנה-כל אפשרות שהיא תוכל לבחור,היא אפשרות לא טובה במיוחד,השאלה היא מה פחות נורא,וזה רק הן יכולות להחליט.

הכל תלוי מנקודת מבט אחרת
אתה יכול להגיד "איזה אנשים מגעילים,מנצלים את המצב של התאילנדית,ויודעים שהיא לא יכולה לסרב בכך מקבלים את מה שהם רוצים ומנצלים את הבחורה"
אדם אחר יגיד על אותו מקרה " איזה בנאדם טוב,יודע שהבחורה התאילנדית יכולה להדרדר למקומות הרבה יותר גרועים,אז עוזר לה ועל הדרך עוזר לעצמו… ובלה בלה בלה"

כן אני יודע שהם לא באים לעזור לנשים המסכנות האלה שבתכלס,לא משנה מה יעשו,החיים שלהם ישארו גרועים,ובתכלס הם באים מהסיבה הפשוטה "במדינות כמו תאילנד משלמים הרבה פחות על זה,בגלל המצב הכלכלי שלהם,אז בוא ננצל את זה"\
אך בשורה התחתונה הם מצילים אותן,אם הם רוצים ואם הם לא.
כן קיים סיכוי לאבד את היכולות ללדת,ואפילו אולי למות,אך בכל עבודה אחרת גם קיימים סיכויים אלו.
בסך הכל אסור לשכוח שכל אישה בעולם נכנסת להריון לפחות פעם אחת בחיים.

אנחנו אוהבים לחשוב שיש לנו בחירה בכל דבר שאנחנו עושים, אבל המציאות היא אחרת. ברמה היותר פילוסופית אני מציע לך לקרוא קצת את מה שכתב פוקו על פנאופטיקון, זה אפילו לא חייב להיות ארוך.

הדוגמה של חולה הסכרת היא הרבה יותר ברורה ופיסית מסוגיית יחסי הכוחות הכופים בתוך החברה בה עוסק פוקו. הדוגמה של התאילנדית שמשמשת כרחם להשכרה גם היא דוגמה פיסית. אתה אומר שהיא יכולה להביא ילד תמורת כסף או לא לעשות כלום. מה שאתה צריך לשאול את עצמך היא מה המשמעות מבחינתה של "לא לעשות כלום". אחרי שאתה מבין שבבחירה הזו היא בעצם דנה את עצמה למצב של חוסר יכולת להתקייים אתה מבין שאין כאן בחירה.

אני רוצה להדגיש – אני כמובן לא אומר שחוסר היכולת להתקיים היא באשמת אותם גברים ונשים שפונים אל אותה תאילנדית/סינית מסכנה ומבקשים את שירותי הרחם שלה. זה מצב שנוצר בגלל סיטואציה גיאו-פוליטית שהיא בעיקר תוצאה של ניצול מדינות "הצפון" את מדינות "הדרום" (או כל הגדרה אחרת שתבחר), אבל זה המצב.

ברור שגם אותם גברים ונשים היו מעדיפים פתרון אחר והומני יותר, אבל זו הסיטואציה אליה הם נדחפו. אבל הנקודה היא שבסופו של דבר אותה אישה ממדינת עולם שלישי לא באמת בעלת יכולת בחירה, היא בוחרת בין חיים ומוות, ואין פה כל כך אפשרות להתלבט.

בכל מקרה,אני לא מבין למה אתה אומר שאין אפשרויות אחרות בהסכמה.
יש שתי אפשרויות ברורות או לקחת את הכסף ולהביא ילד או לא לקבל כסף ולא לעשות כלום.
את אותה אפשרות יש לכל אדם בעולם בכל מקום.
יכול להיות שאני טועה,תסביר לי למה יש רק אפשרות אחת.

פחות 1% מהתלונות על עבירות מין הן תלונות שווא, בעוד כמות הנסיונות להונאת ביטוח או האשמות שווא במקרים של שוד וגניבה גבוהים בהרבה – ומדובר כאן בנתונים של המשטרה. למה אתה לא חושש יותר שיעלילו עליך גניבה מאשר שהטרדת מינית?

אני לא רוצה לחיות בחברה בה בכירים במשטרה או נשיאים יכולים להטריד מינית נשים שיכולות להיות קרובות משפחה או חברות שלי ולצאת מזה בלי פגע, כאשר מי שפניה מושחרות היא הקורבן.