KASETA קסטה

Hello From The Blue Bay / בנימין אסתרליס

2015-12-15T13:06:00.001+02:00

הפעם טור אורח מאת אחד המוזיקאים המיוחדים שפועלים כאן ואם לשפוט לפי המיקסטייפים שהוא מכין נדמה לי שיש לנו טעם די דומה מוזיקלית. עד היום אני שמחה שלפני שנים קנה ממני רמקולים Bose יקרי ערך ונוסטלגיים משנות ה-80 כי אצלו הם מקבלים כבוד ובית אנלוגי חם. אל תטעו, בני מחונן דיגיטלית ו"סאונדית" ודוקא בגלל זה אין פלא שהוא בין הבודדים שעדיין עובדים עם טייפים וממש לאחרונה השיק פרוייקט מקסים שהוקלט כולו על 4 ערוצים ועם כלים אנלוגיים. The Blue Bay יצא גם במהדורה ממוספרת על קסטות. קיבלתי את עותק מספר 1 מתוך 50, קסטה בגווני ורוד, תכלת וצהוב... קראו איך ולמה זה קורה במילים של אסתרליס:

--------------------------

כשעלי לנמק את החלטתי להקליט את אלבומי החדש על קסטה במכשיר ארבע-ערוצים ישן אני מתחיל בהבהרה שאין מדובר בעניין נוסטלגי בלבד - זהו כלי ככל כלי מוזיקלי אחר העומד לרשות האמן בדיוק כמו בחירת דגם גיטרה או מגבר, בחירת המיקרופונים והחלל האקוסטי של האולפן. מדובר בבחירה אומנותית, אסטטית וגם הצהרתית: סוג של הנפת אצבע משולשת כלפי הבהירות והנקיון המוגזמים המאפיינים הפקות דיגיטליות ועבורי זו גם היתה הזדמנות לחזור ולהזכר מי היה הנער ההוא שישב שעות מול טייפ קסטות חבוט והקליט את עצמו חובט בברזלים ומנגן לתוך אורגנית ימההא תוך צרחות למיקרופון שבור כי כשהייתי בן 13 גיליתי שאני יכול להקליט ולהשתמש בטייפ הקסטות המשפחתי כמכשיר הקלטות ערוצים פרימיטיבי: נהגתי להקליט ערוץ כלי-הקשה על קלטת אחת, ובזמן שהשמעתי את ההקלטה הזו ניגנתי עליה בכלי נוסף תוך הקלטה על קלטת שניה, שבתורה גם אותה השמעתי על מנת להקליט כלי נוסף על הקלטת הראשונה וכן הלאה.כל הקלטה על הקלטה הורידה מאיכות התוצאה הסופית אך מנגד, בדיעבד, להקלטות השבורות הללו היתה איכות צליל מיוחדת.

מכשיר הארבע-ערוצים הראשון שלי היה דגם Tascam Porta Audio 1 נייד שהיה ניתן להפעיל אותו באמצעות בטריות ועל כן לעשות בו שימוש מחוץ לבית, מה שהוביל לא פעם להרפתקאות מוקלטות עם חברים במבוך הקומפלקסים הנטושים ומנהרות הכבישים של איזור התעשייה במפרץ חיפה בתחילת שנות ה-90. זוכר אפילו אירוח מביך באמצע שנות התשעים ברדיו חיפה האיזורי כשהשדרן עיקם את פניו בעת שהצגתי לו את הקלטת עליה הוקלט שיר חדש:
"אתה יודע שהאיכות של הקסטות מחורבנת - למה לא הבאת דיסק? אתה יודע שזה הרבה יותר מקצועי" אמר והחווה בידיו לעבר זמרת מהקריות עטויה חצאית צמודה שהגיעה אליו עם דיסק נוצץ ועטיפה הנושאת את פניה המעובדות והמתינה בכיסא לידי, זוכר את התסכול שאחז בי כשהשדרן הפסיק את הקלטת באמצע השיר "כי זה לא עובר רדיו" ובאמת באותה עת הטכנולוגיה הזו לא היתה נגישה לנער חסר אמצעים כמוני [עלות דיסק בודד לצריבה עמד אז בסביבות 50-60 ש"ח והצורבים היו נדירים ויקרים גם כן].

מ-2008 [ולמעשה עד עכשיו] התחלתי להמיר לפורמט דיגיטלי קסטות ישנות המכילות נסיונות מוזיקליים ראשונים והקלטות מוקדמות לצרכי גיבוי ועם מחשבה כללית של שחרור עתידי לקהל הרחב, במקביל הרדיו ותקשורת המיינסטרים החלו להפתח גם לצליל נסיוני יותר בעקבות כיבוש האינדי את פסגות תרבות הפופ - ותוך התעסקות עם חומרי הגלם הללו גיליתי שאני נמשך מאוד לצליל שלהם שכן הוא לא רק לכד איזה רגע או זכרון בחיי אלא היתה בו איזו שבריריות שתפסה אותי מאוד, משהו בפורמט הזה מתכלה כל כך בקלות. כמעט אנושי במהותו.

כשלוש שנים מאוחר יותר מכשיר הארבע-ערוצים המקורי שלי החזיר את נשמתו לגן-העדן המכאנו-אנלוגי ומצאתי באיביי ארבע-ערוצים משומש במצב נהדר ולא יקר, תוך כדי נחשפתי ללייבלי קסטות שהחלו לפרוח בחו"ל והשתעשעתי ברעיונות הפקת מוזיקה תוך שימוש בקסטות [הזמנתי קסטות Reel-To-Reel על מנת להתנסות] וכשיצא האלבום להרכב We Are Ghosts ב-2014 בהפקתי וידאתי שבנוסף לדיסקים הוא גם יהיה זמין למכירה בקלטות עקב הוייב האייטיזי קמעה ששרה עליו.

העבודה על האלבום The Blue Bay

זמן רב רציתי לכתוב אלבום פופ נאיבי ושבור ולנגן את הצלילים שאני זוכר כילד שהתנגנו ברדיו [ולא שמעתי אותם מאז בשום מקום] - על כן המקום הטבעי להתחיל היה מול קסטה ומכשיר ארבע ערוצים: מעבר לבחירה האסטטית של "סאונד", העבודה על מכשיר כה מסורבל הכריחה לחזור לשיטות הקלטה ישנות, כלומר, להקליט טייקים מלאים ולתכנן את העיבודים מראש ככל האפשר.

לאחר מספר נסיונות הבנתי שעל מנת לנצל היטב כל ערוץ הקלטה לרוב הקלטתי את הבאס ביחד עם כלי ההקשה [לופים של מכונות תופים ישנות] בערוץ הראשון, גיטרה בערוץ השני, סינטיסייזר בערוץ שלישי ושירה בערוץ הרביעי - יתר הכלים שהיוו בד"כ תוספות פחות משמעותיות הוקלטו מאוחר יותר דיגיטלית וניסיתי ככל האפשר לדמות את הסאונד שלהם להקלטות הארבע-ערוצים המקוריות, ואם תוסיפו לזה את העובדה שהאלבום כולו מוקסס דיגיטלית - התוצאה היא היבריד בין הפקה אנלוגית לדיגיטלית.

קסטה היא פורמט רגיש כך הסתבר ובמהלך ההקלטות סרט ההקלטה נתפס במנגנון המכני ואפילו נקרע פעם אחת, למדתי שלא צריך להבהל וניתן לפתור הכל עם מברג, סרט דבק ומספריים. הדבר אף השפיע ישירות על הסאונד בגרסת הכיסוי של הדלתות Light My Fire, חדי האוזן יוכלו לשמוע באמצע השיר בערך כיצד הוא מתעמעם ונחלש במקומות בהם סרט ההקלטה נתפס ונאלצתי לגלגל אותו בחזרה עם עיפרון.

שני הסינטיסייזרים העיקריים שעבדתי איתם באלבום הנ"ל הוא ה-Roland RS-09 [השתמשו בו המון בהפקות בתחילת שנות השמונים] והשני הוא MOOG Slim Phatty המונופוני [דגם יחסית חדש מתוך התחיה המחודשת של חברת הסינטיסייזרים המהוללת הנ"ל] - שניהם נשמעו כל כך יפה מבעד לסליל המגנטי וקיבלו סוג של חיספוס מחד ודיוק חם מאידך שגרמו להם לשבת כל כך יפה בחיק החמים של השירים.

המגבלות הטכניות של ההקלטה על קסטה גרמה לי לחזור ולהתנהל כמוזיקאי ולא כטכנאי סאונד: לא יכולתי להסתמך על תיקונים המאפיינים עבודה דיגיטלית אלא היה עלי לבנות את התפקידים מראש ולהקליט כל טייק מהתחלה ועד הסוף ללא פאנצ'ים וזו היתה חוויה מרעננת להתנער מהעצלות המובנית בהתנהלות עם תחנות עבודה דיגיטליות.

האלבום כעת זמין בעמוד הבנדקמפ שלי ושל הלייבל Schwarz Neon Licht להורדה דיגיטלית ובהוצאה מוגבלת וחתומה של דיסקים וקסטות. אם תשאלו אותי - קסטה היא בדיוק הפורמט שאשמח שתאזינו באמצעותו לאלבום שלי.

כל האלבום הוקלט על הקסטה הזאת!

עובדי משאית הזבל כגיבורי ילדות

2015-04-09T14:38:00.001+03:00

עשרות שנים יש לי חוברת קומיקס מיתולוגית שיצאה לאור ב-1970 ונקראת Rubrique-A-Brac / Tome 1, מתוך סדרה צרפתית של הגאון Gotlib, שאפשר לטעון בלי הגזמה שהוא מהאבות המייסדים והמשפיעים של הרבה מאמני קומיקס שבאו אחריו.

בתור ילדה קטנה, גם מבלי לדעת לקרוא, הייתי מדפדפת שוב ושוב בחוברת ומרגישה שיש בה משהו מטורף, כמו הסיפור האדיר על ילד שמעריץ את פועל משאית הזבל: הוא עוקב אחריו בהערצה גדולה ורואה בו גבר חסון ומרשים שמניף את הפחים ושורק בעוצמה לנהג המשאית. עבור הילד הוא סוג של גיבור-על שקופץ כל יום על המשאית הגדולה ונעלם אל האופק. כשיום אחד הילד נתקל בו במקרה, הוא זוכה למפגש בלתי נשכח שעולה על הציפיות ופשוט מגשים חלום.

הנה שני עמודים מתוך הסיפור שתוכלו לראות בהגדלה על ידי לחיצה (מומלץ מאד, גם אם אתם לא קוראים צרפתית)

מבוסס על סיפור אמיתי!
ההערצה הפשוטה והמובנת הזאת למפני פחי הזבל ש"רוכבים" על המשאית וקופצים ממנה כל בוקר צצה מדי פעם אצל כל מיני ילדים שפגשתי לאורך השנים.
לפני שבועיים הגיע סיפור כזה גם לחדשות – אביו של ילד בן שנתיים בשם קווינסי, יצא בבקר אל פועלי הזבל וביקש מהם להצטלם עם בנו. מה שהתחיל כהתרגשות משמחת הפך לחוויה אינטנסיבית מדי עבור קווינסי, שנכנס למצוקה רגשית וכנראה לא הצליח להכיל את גודל האירוע. התמונה המתעדת את הרגע הזה לצד גיבוריו ממשאית הזבל הפכה ויראלית כמובן.
בכתבה אפשר לקרוא חלק מהתגובות לסיפור שהציפו מחדש את שאלת מעמדם של פועלי הזבל, כולל תגובות של שני הפועלים המצולמים עצמם, מרק ואדי.

צילום: Oliver Kroner

מכירים ילד שמעריץ עובדי משאית זבל?

אוספי האשפה הם בעצם הקו הראשון של בריאותינו ורווחתנו. הרבה לפני רופאים, תזונה, היי- טק, ציוד ומחקר רפואי – אם האשפה שאנו מייצרים לא היתה מפונית היינו אומללים וחולים מאד. אז אם אתם מכירים עוד ילד/ה שמעריצים/ות עובדי משאית זבל, שלחו לי תמונה משותפת שלהם עם כמה פרטים ואוסיף אותה לפוסט הזה.

ספר הקסטות/יומן מסע: ביקור אצל אהוד בנאי

2014-10-03T18:04:00.002+03:00

הפעם אשתף אתכם בקסטות שמצאנו אצל אהוד בנאי לפני כמה חודשים, במסגרת המסע שלנו עם ספר הקסטות.

אהוד בנאי וחגי מרום (לחצו להגדלה)*

החלטנו להיפגש עם בנאי בגלל הכתבה הזאת ששודרה בטלוויזיה בדיוק לפני שנה ובה סיפר על כמות גדולה מאד של קסטות שהקליט בהופעות. כשתיאמנו את הפגישה אמרו לנו להגיע לבניין גדול ומוכר בדרום ת"א, שכולו סדנאות עבודה, מלגזות ומחסנים. תוך כדי טיפוס לא הבנתי מה מוזיקאי עושה באמצע הרעש הזה, אבל בסוף יצא שזה המקום הכי חם והולם שהתארחנו בו, מתאים לבנאי לבחור בחלל הזה כחדר עבודה וסלון אירוח. זה לא סטודיו הקלטות, אמנם יש במקום כלי נגינה וציוד סאונד, אבל הפואנטה היא יותר שולחן עבודה, ספות, קפה, ומדפים של תקליטים וקסטות.

חלק גדול מהקסטות עם חומרים של בנאי עצמו: העתקים של מאסטרים, קסטות 4 ערוצים והרבה מאד סקיצות מסוף שנות ה70 ותחילת ה80. סקיצות של קטעים מוכרים שנכנסו לאלבומים ולא מעט קטעים שבסוף לא יצאו כמו למשל השיר "שייקה", על איש יח"צ באותו שם... בסוף הפירמידה יש קסטות שהן אפילו טרום סקיצה שנקראות "קשקושים לא מזוהים".

טייק 2, סקיצות לשירים של "הפליטים", עם יוסי אלפנט

חלק מהחומרים מהקסטות הועלו לאתר של אהוד בנאי as is בקישור הזה (בחרו בתפריט "מארכיון הקסטות הישנות"). מבחינתי שיא הביקור היה לשמוע סקיצה של השיר החיזיון לפרנצ'סקו גויא בגרסה מהממת ממש. גרסה רזה, כמעט new-wave תעשייתי, ובעיקר לא יאומן שאין בה את קולה של יהודית תמיר שכל כך משמעותי ומזוהה עם השיר, אהוד שר בעצמו הכל (מעולם לא עשה זאת אפילו בהופעות) והדבר היפה הזה יהיה כלוא כנראה לנצח על אותה קסטה.

כמו כולנו, בנאי גם הקליט תכניות מהרדיו - רומנסות ספרדיות של יצחק לוי הגדול ותכניות בהן יעקב בנאי, אביו, היה מספר סיפורים, הקסטות האלה הן מהישנות ביותר שיש לו באוסף.

סיפורים מהרדיו של יעקב בנאי - "הזריעה הראשונה" ו"הצדיק הכפרי", 1974 (לחצו להגדלה)

הקסטות החדשות יותר הן כל הקסטות שקנה בעצמו, זהר ארגוב בתחנה מרכזית ואוסף מרשים של קסטות עם מוזיקה פרסית מחנות באלנבי, שתפקדה בעצם כמו לייבל עצמאי.

קסטות מהחנות/לייבל yassan, או בשמה המקביל "טהרן וידאו קלאב"

בלי קשר לכל הנרטיב של הביקור וממש בסופו, נפלו עינינו על הקסטה של להקת ישראל הירושלמית שיצאה ב1988. לא היתה פה אי פעם להקה יותר בשוליים ממנה ואתם *חייבים* להקשיב לחומרים שלהם כאן. שאלתי את בנאי איך הקסטה הזאת הגיעה אליו והוא סיפר על פגישה הזויה שיזמו אנשי ישראל (נבו סבוראי וגבי בן-חורין) בת"א עם יואב קוטנר, מאיר אריאל ואיתו שבמהלכה ישראל הציעו להם להצטרף ולהתחיל מהפכה אמיתית במדינה. בסוף הפגישה מאיר אריאל אמר שהיה "חסר לו קצת הומור בפגישה", וכך אולי פספסנו מהפכה אבל לכל אחד מהם נשאר עותק נדיר של הקסטה שעוצבה בעבודת יד.

הקסטה של להקת ישראל, אין עטיפה זהה

*מלבד התמונה של חגי ובנאי, כל הקסטות צולמו ע"י חגי מרום בסטודיו בנוה-ימין. אתם מוזמנים לבקר ולקחת חלק במסע שלנו לספר הקסטות! רוצים לדעת איך? כל הפרטים כאן. כדאי לכם, יהיה כיף!

ספר הקסטות/יומן מסע: ביקור אצל רם אוריון (+ מיקסטייפ)

2014-02-24T21:33:00.002+02:00

עכשיו כשמדברים על ההוצאה המחודשת של הקסטה של נושאי המגבעת, רוצה להשוויץ בקסטות הנדירות שרם אוריון נתן לנו עבור ספר הקסטות.

לקוראים שעוד לא מכירים את אוריון: בסוף שנות ה-80 הצטרף ללהקת נושאי המגבעת, לאחר מכן חבר בלהקת הפה והטלפיים, בתרי זוזי ובהמשך המון פרויקטים של הפקה ונגינה עם אמנים אחרים וכמובן עבודות סולו (מומלץ להאזין כאן לאלבום "האחרון" מ-2012)

חלפה שנה מאז הביקור בבית של רם בדרום ת"א, אבל אני עדיין זוכרת שהיה לנו מזל גדול למצוא שתי חניות צמודות באמצע היום ממש ממול והרגשתי שזה סימן טוב, וכמובן היה כאב בטן של טינאייג'ר מרוב התרגשות כשטיפסנו במדרגות. כמו שציפיתי, הדירה עמוסה כלי נגינה, ציוד הקלטה (גם טייפים) וערמות של קסטות עם אוצרות (רם אמר שיש אפילו עוד בבוידעם). יצאנו משם עם קופסאות ובדרך לאוטו הרגשתי שאני צריכה להחזיק אותן כמו המאבטחים שיוצאים מבנקים עם שקים היישר לרכב משוריין. חלק מהקסטות בתמונות שלפניכם (לחצו על כולן להגדלה), ונראה שלא צריך להכביר במילים כי מספיקה הצביטה בלב:

בקסטות של נושאי המגבעת ראיתי סופסוף את "העטיפות" שנעשו לההופעות החיות. נדמה לי שלפני שנים ההקלטות האלה התגלגלו אליי איכשהו, מתישהו, באיכות לא משהו, אבל הן אבדו לי מזמן.

צריך להסביר שכשאנחנו אוספים קסטות מאנשים הן אמנם נשארות אצלנו לתקופה ארוכה לצרכי מחקר וצילומים אבל אנחנו מבטיחים לא לנגן אותן ולא להכניס אותן לשום טייפ, גם כי בחלקן יש חומרים אישיים או לא לפרסום ובעיקר כדי למנוע בלאי או חלילה לקרוע בטעות את הסליל שגם ככה בן כמה עשורים.

לכן דמיינו מצב שבו מונחות מולי ערמות של קסטות עם חומרים שאני מתה לשמוע, חומרים שהייתי רוצה "לשדוד" ולהמיר מהר לפורמט דיגיטלי ואני לא יכולה בשום אופן.
הקושי הזה הגיע לשיא בעקבות הביקור אצל רם כשקיבלנו את הקסטות עם הסקיצות של ענבל פרלמוטר ז"ל. אצל רם תלויה על הקיר תמונה ממוסגרת קטנה בשחור לבן שלו ושל ענבל. סליחה אם נשמע דרמטי אבל התמונה הזאת, ככה באמצע הסלון, זה לא משהו שהלב יכול לדלג עליו. במיוחד אחרי שיצאנו משם עם הקסטות של ענבל והן אצלי למשמרת במשך שבועות, ואני לא יכולה להאזין לכלום. ההתאפקות הזאת הגיעה לסבל ממש תוך אינסוף התבוננות על התיאורים של ההקלטות מלונדון לגבי סקיצה "טובה", "משונה" ו"זמנית", בהייה ממושכת על רשימת השירים בכתב ידה של ענבל ותהייה איך נשמעה הגרסה של "פחות גיטרות בסוף"...

זו עטיפת קסטה בכתב ידו של אהד פישוף שהכין לרם מיקסטייפ Guitar Music, כנראה באמצע שנות ה-90. משערת שזה מיקסטייפ קלאסי שחבר מכין לחבר "בשוטף" אבל אני לא באמת יודעת בדיוק באיזה נסיבות נערך וניתן. שיחזרתי כמיטב יכולתי את הקסטה הזאת והיא מוכנה להשמעה בלינק הזה, לצערי חסרים כמה שירים שהיו חריגים מדי עבור יוטיוב, אבל בסך הכל יש בפלייליסט לא מעט הברקות.

לחצו על התמונה להאזנה

עדכון לסיום: מחר, יום שלישי 25.2.2014 אני מרצה בכנס מולטידע בכפר המכביה על תרבות הקסטות וספר הקסטות (קישור לפרטים ותכנית הכנס). בהרצאה יוצגו גם הרבה תמונות מהממות עם הקסטות שחלקכם נתתם לנו, תודה!

Happy International Cassettes Store Day

2013-09-07T13:52:00.002+03:00

היום מציינים בפעם הראשונה בעולם את Cassette Store Day ואפשר לקוות שהמסורת תמשיך בשנים הבאות בכל 7 בספטמבר.
היוזמה יצאה מאנגליה והמטרה היא לציין את חנויות המוזיקה שמוכרות קסטות טייפ, לקדם הוצאות חדשות שיצאו על גבי קסטות (לא חסרות כאלה) וכמובן לחגוג את הפורמט שעשה מהפיכה בתעשיית המוזיקה, הרגלי ההאזנה ואופן הקלטת המוזיקה.
אם אתם רוצים להיות בעניינים בכל מה שקורה היום, ממליצה לעקוב אחרי #cassettestoreday בטוויטר שמתמלא בדברים יפים כל שעה ובפייסבוק הרשמי. והכי חשוב, גם אחרי שהיום הזה ייגמר, האזינו כל הזמן למוזיקה חדשה שיוצאת על קסטות בבאנדקאמפ ובקרו בפייסבוק ספר הקסטה שמרכז בשבילכם את כל החדשות והכתבות על קסטות.

מה בישראל?

בשווקים רואים דוכנים שמוכרים קסטות מכל הז'אנרים אבל מדובר במכירה של ערימות במשקל, רובן ישנות. האם יש חנויות מוזיקה בישראל שמוכרות קסטות חדשות? האם יש מישהו שמביא מחו"ל מוזיקה חדשה שיוצאת על קסטות ומציג אותה על המדף? אם כן, ספרו ואשמח לפרסם כאן.

ברור שזה תלוי גם בקהל בישראל שלא מחזיק טייפים בבית... האם איסוף קסטות יכול להיות מספיק "מגניב"? בחו"ל תקליטים חדשים הם כמעט מיינסטרים תאגידי, מי שרוצה להתרחק מזה בוחר בקסטות.
לעומת זאת בישראל אני מגלה בעשרות מפגשים עם אנשים שאצל הרוב המוחלט היחס לקסטות הוא נוסטלגי-רגשני או רטרו-אופנתי. עם הזמן מתבהר שקסטות זה אנטי-בורגנות, פגשתי מוזיקאים רק ב"שוליים" (אם היה מקום הייתי שמה פה עשרה זוגות מרכאות) שמתייחסים לקסטות כפורמט עם איכויות שמתאימות למוזיקה שלהם, שהקליטו על קסטה כבחירה מודעת.

הקסטה האחרונה שקניתי

בגלל העבודה על ספר הקסטות, בשנים האחרונות יצא לי לקנות קסטות רק בגלל העטיפות. קסטות שנמכרות בזול בדוכנים יד שניה שלא קשורים למוזיקה ולא ברור אפילו אם הן שמישות.
לכן הקסטה האחרונה שבעצם קניתי ממש כדי להאזין לה, הקסטה האחרונה שעבורה הוצאתי כסף מהארנק בגלל המוזיקה ונוגנה בטייפ שלי, היתה האוסף World of Morrissey. השנה היא 1995, עברתי לפריז וכל המוזיקה שלי נשארה בישראל, להזכירכם עוד אין אינטרנט והיובש באוזניים הרג אותי. בדיוק יצא האוסף הזה עם השיר החדש Boxers והייתי בין הראשונים בקופות החנות FNAC שקנתה את הקסטה.

המתנות שנשארות

2013-06-13T17:24:00.000+03:00

בילדות קיבלתי לימי הולדת מתנות כמו ספרים, בגדים, כלי כתיבה, צעצועים. הכל נעלם. המתנות היחידות שנמצאות איתי אחרי עשרות שנים, ועברו איתי דירות ואפילו מדינות הם התקליטים.

במסיבת הבת מצווה שעשו לי בגינה של דודה אסתר קיבלתי את True Blue של מדונה ו-Secret Secrets של ג'ואן ארמטריידינג. אל תשאלו אותי מה הקשר. בכל אופן אני באמת לא יכולה לחשוב על מתנה אחרת לבת מצווה ששרדה והמשיכה איתי.

לחצו להגדלה

לא פחות יקר ללבי הוא תקליט אוסף הגדולים של ג' – מתנה מחבריי בכתה ה' בבית ספר התבור בחולון. התקליטן במסיבה בסלון היה בן דוד שלי גבי. הוא היה בכתה ח' ולא הפסיק לדבר במיקרופון ולשים מייקל ג'קסון, חשבתי שהוא הכי טוב בעולם ואיזה מזל שיש לנו אותו במשפחה.

אפילו כשאני חוזרת ממש לגיל הגן (שבחלקו היה בפריז), אני לא מצליחה למצוא מתנה שנשארה מאז חוץ מהתקליטונים האלה: הדבורה מאיה בצרפתית וסרז' גינסבורג .שוב, אל תשאלו אותי מה הקשר, כנראה הגיעו יחד עם הפטיפון המיניאטורי הכתום הזה. הפטיפון-צעצוע היה לגמרי חפץ המעבר שלי לעולם המבוגרים. המבוגרים שנתנו לי אותו עברו מן העולם.

לחצו להגדלה

פסטיבל הטייפים העשירי - כרטיס זוגי במתנה

2013-04-24T15:38:00.001+03:00

בשבוע הבא יוצא לדרך פסטיבל טייפים מס' 10 (!) במועדון "הצימר"בת"א, שחגג לאחרונה 5 שנים להיווסדו.

כמו תמיד, קסטה והצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לפסטיבל - שלושה ימים בהם יופיעו אמנים ומוזיקאים כאשר המשותף לכולם הוא השימוש בסלילים מגנטים וטייפים ככלי יוצר.

מועדון הצימר עוזר למעצב חגי מרום ולי לאסוף בפסטיבל קסטות עבור הספר"הקסטה". כל מי שרוצה לעזור לנו להוציא לאור את הספר, מוזמנים להשאיר עבורנו קסטות במהלך ימי הפסטיבל אצל אנשי הצימר.
אם אתם רוצים לקבל את הקסטות בחזרה חשוב לציין על השקית/קופסה פרטים מלאים. אנחנו מבטיחים לשמור היטב על הקסטות ולא לעשות בהן שימוש.

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?

כותבים תגובה לפוסט זה עם פרטים ליצירת קשר (אשמח לדעת אם עדיין יש לכם קסטות או טייפים בבית ומה אתם עושים איתם :-)

הכרטיסים רק לאחד משלושת ימי הפסטיבל במועדון הצימר לבחירתכם.

33 שנים לאלבום London Calling

2012-12-14T08:53:00.000+02:00

ב-14 לדצמבר 1979 יצא האלבום הכפול של ה"קלאש" London Calling שכנראה כל דבר היה מושלם בו, כולל מה שלא טוב.

מסוף שנות ה-80 עד שעזבתי את הבית אחרי הצבא, פוסטר ענקי עם הצילום המפורסם היה תלוי בחדר שלי. תמיד נתן לי כח וכל יום נראה לי יותר יפה. לפני הרבה שנים כשגילינו מה אפשר לעשות עם פוטושופ, ביקשתי באופן אינפנטילי לעשות חיקוי של העטיפה. ניסיתי לעקם את הרגליים בדיוק בזווית הנכונה ואני זוכרת שהיה כבד וקשה להחזיק הרבה זמן את הגיטרה באוויר.

את התקליט קניתי בחנות 33 1/3 בחולון והמדבקה "תוצרת חוץ במחיר תוצרת הארץ" שימחה אותי מאד כי הוא באמת היה באיכות מצוינת.
שיננתי את הטקסטים הלוך וחזור, אבל לא היה אינטרנט וניסיתי לבדוק באנציקלופדיה כל מיני מושגים לשווא (למשל מה קורה בשיר Spanish Bombs), גם לא הבנתי למה רשום שהתמונות צולמו בהופעות בארה"ב (חשבתי שזו טעות!)
היום אני כבר יודעת המון על הקלאש אבל אז באמת שהייתי ילדה והתקליט היה בשבילי כמו הפירמידות במצרים – מסתורי, ענק, גדוש באינסוף תוכן, אני גם לא מתביישת להגיד שפעמים רבות לא עמדתי בפיתוי והאזנתי לו תוך כדי "נגינת גיטרה" על מחבט טניס של אחי.

המגוון שיש באלבום הזה אמיץ ובאופן כללי שם קצוץ על מה שמצופה מלהקת "פאנק" כך שבעצם זה הכי פאנק שיש. ברוב השירים אפשר לשמוע את הרוק ניתז מפיו של ג'ו סטרמר ז"ל שכרגיל קורע את הגרון גם אם מדובר בסך הכל ברצועה של רגאיי או פופ, ואולי מכאן הסקתי שתמיד צריך לשמור על גחלת של כעס.
When they kick at your front door, how you gonna come?

ספר הקסטות/יומן מסע: ביקור אצל אריה רזיאל, וגם: הקסטה המכוערת אי פעם

2012-10-04T09:54:00.000+02:00

השבוע חגי מרום ואני הוזמנו לביתו של אריה רזיאל בת"א. כשמישהו מספר לי שיש לו יותר מאלף קסטות אני יודעת שאני עומדת לפגוש מישהו שמאד אוהב מוזיקה וזה לא ייגמר בקסטות ו/או אספן, וגם כאן זה לא ייגמר רק בקסטות...

חדר המוזיקה של אריה רזיאל, לחצו להגדלה

חגי ואני מגיעים כמו צוות של סיירת-קסטות. בטח קצת מצחיק לראות אותנו יוצאים מהרכבים חמושים במשקפי שמש, חגי מצויד במצלמה ואייפאד, אני עם פנקס התיעוד ועגלת משא (!) למקרה שנצטרך להעביר לאוטו ארגזים. בדרך כלל חגי מסביר על העטיפות של הקסטות ואני מדברת על המוזיקה והטקסטים. מיום ליום ברור לי שנועדנו לפגוש אחד את השני כדי להוציא לאור ספר על קסטות.

אריה רזיאל מופיע עם להקתו "אקס בנד" המנגנת להיטים משנות ה-60 וה-70 ולאחרונה משתף פעולה עם אורי משגב בסדרת הרצאות על הביטלס באוזן בר. בתמונה רואים את חדר העבודה שלו שפינות מסויימות בו נראות כמו מקדש ביטלס.

מערכת השיקולים של אריה בבחירת רכבו הקודם היתה די פשוטה: לקנות את האוטו שמגיע עם הטייפ ולא את הדגם שמגיע עם ה-CD. כדי לחסוך מקום, את רוב הקסטות הוא שומר מחוץ לבית ולכבודנו הביא כמה מובחרות. בתמונה אפשר לראות קסטות אוסף משירי ג'ון לנון שהכין מיד לאחר הירצחו ב-1980. אריה עיצב את העטיפה וכמובן גזר תמונות וצבע בטוש שחור כיאה ל"קסטות אבל".

צילום: חגי מרום

לחצו להגדלה - ?

בהמשך היום חזרנו לסטודיו של חגי כדי לעבוד ולמיין קסטות שאספנו. לא אגזים אם אומר שבתקופה האחרונה ראינו שקיות וארגזים שהכילו אלפי קסטות. מכל אלה נתקלנו בקסטות שבורות ומאובקות, קסטות עם עטיפות חסרות טעם או משעממות, אבל אף אחת לא היתה מכוערת כמו הקסטה "שגעון של מסיבה", 1987. שילוב מבהיל של כיעור מוסרי ועיצובי, מקרה נדיר שבו לא ניתן לקבוע מה יותר מכוער – רשימת השירים בקסטה או האריזה שלה.

פסטיבל הטייפים התשיעי - כרטיס זוגי במתנה

2012-09-29T12:38:00.003+02:00

בשבוע הבא יוצא לדרך פסטיבל טייפים מס' 9 במועדון "הצימר" בת"א.

בפסטיבל הקרוב יופיעו שמות וותיקים לצד חדשים, וביום האחרון תיקלוטי קסטות והפתעות. אני אהיה שם ומקווה שגם אתם, ראו גם עמוד האירוע בפייסבוק.

חמישי / 4.10 / 20:00
דניאל דוידובסקי; יוסי מר חיים ושמיל פרנקל; תזמורת הצימר; גיא דוביוס

שישי / 5.10 / 17:00
עומר שיזף; דודיק אופנהיים; וינסנט אנקול ומקסים טורבו; גרישא שחנס ושמיל פרנקל; עדי קום וגיל נעמתי; ניקיטה אבדול ג'אבר

שבת / 6.10 / 17:00

murmurings; אנדרו; מיסטגוג - א. בן יוסף + אשכנזי + יעקובי; Sinister Sveta; אופיר בחמוצקי; אסף סטי + דנה פרל + עידו צ'רני

מחיר כניסה ליום בודד 20 ₪
כרטיס לשלושת ימי הפסטיבל +כל הופעות חודש אוקטובר 40 ₪

כתובת: הגדוד העברי 5, ת"א (אזור תחנה מרכזית ישנה)

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?

כותבים תגובה לפוסט זה בשם מלא או כינוי מזהה ופרטים ליצירת קשר (אשמח לדעת אם עדיין יש לכם קסטות או טייפים בבית ומה אתם עושים איתם :-)

הכרטיסים רק לאחד משלושת ימי הפסטיבל במועדון הצימר לבחירתכם

10 דברים שלמדתי מהמשחק song pop

2012-07-02T16:47:00.001+03:00

יש אנשים שאני צריכה לנפנף בפניהם ברשימת ה-achievements הסנסציונית שלי במשחק song pop (לחצו על תמונה להגדלה) ולכן לקראת פרידה קרובה מהאפליקציה זו הזדמנות לפרסם כמה תובנות בגרוש, אתם מוזמנים לשתף גם משלכם:

אם אתם קשישים וחוששים ממתחרה שיכפה עליכם לזהות שירי ראפ מודרני, אל דאגה, תוך כמה סיבובים זה בעצם הופך למשחק זיכרון פשוט ויש לכם סיכוי טוב. אולי גם תגלו על הדרך כמה שירים מעניינים.
דווקא לבני גילכם תנו ז'אנר לא מתאים ואז לשניכם יהיה סיכוי שווה. וכמובן להפך, אם ילד תוקע לכם להיטים עכשוויים, החזירו לו בלקט שנות ה-70. אפילו אם תזהו רק 2 שירים זה יהיה יותר מהכלום בראשו של השחקן הצעיר.
לטוב ולרע, מדונה, אלביס פרסלי, פרדי מרקיורי ואדי ודר הם בעלי הקולות המובחנים ביותר שלא ניתן לפספס גם עם סאונד חלש ודפוק של סמארטפון.
את הגיטרה של הנדריקס מזהים יותר מהר מקלפטון או פייג'.
~~בעלי אייפונים מקופחים. אם לא בא לכם לשחק בפייסבוק (בצדק) רק במערכת הפעלה אנדרואיד~~ סטטיסטיקות שבועיות ועמוד ה-achievements נותנים קצת מוטיבציה וכיוון איך כדאי לשחק.
גם ב-song pop הצרפתים מעצבנים.
בתקופות שלפני הולדתכם קל לזהות מבצעים. בז'אנרים מתקופת ילדות/נערות תזהו גם מבצעים וגם את שמות השירים. משנת 2000 שינויים בהרגלי ההאזנה - דיסקים, נגנים, מחשב – הרבה יותר קשה לדעת את שמות השירים.
השיר Atomic של בלונדי נשאר מושלם גם כשהוא מכיל רבע שניה, שניה וחצי ובטח 2 שניות ומעלה.
צעירים רבים שולטים בז'אנר punk המשובץ בכל מיני להקות אמריקאיות שעושות רעש, אך נכשלו מולי כשצריך לזהות שיר של הקלאש או סקס פיסטולס. המצב דומה גם בז'אנר country. מפתיע כמה אמריקאיים לא מזהים את ג'וני קאש.
לא להירדם בשמירה כשהשיר Space Oddity צץ בז'אנר "שנות ה-60". יסממו אתכם עם שירים טרילילי טרללה ופתאום בום! מאיפה זה בא?!? כך תדעו מה הרגישו מיליוני בריטים כשראו לראשונה את דייויד בואי על מסך הטלוויזיה שלהם.

כאן זה יקרה: עיצוב ספר הקסטות בסטודיו של חגי מרום

2012-05-31T18:30:00.000+03:00

המעצב חגי מרום הוא השותף שלי בעבודה על ספר הקסטות. הכרנו בגלל החיפוש שלו אחר כרטיסי כניסה עבור ספר עתידי שחגי מתכוון בעתיד להוציא לאור. זה המקום להזכיר שאם שמרתם כרטיסים לאירועים שיתקיימו בישראל (הופעות, הצגות, מוזיאונים, תערוכות) – חגי ישמח מאד לסרוק אותם.

קצת אחרי יציאת ספרו מחתרת הגרפיטי של ת"א ארגנתי סיור לקבוצה קטנה בסטודיו ברמת גן. הביקור הצליח לרגש את המשתתפים ואפילו פנו אליי עוד אנשים בבקשה לארגן סיורים נוספים כאילו מדובר באתר תיירות - מסתבר שגם בחדר אחד אפשר לצאת למסע רחוק שלוחץ על איזה כפתור של ילדות ונוסטלגיה. אגב, מאותו סיור החל המסע לחיפוש ציפורה מנדל.
האנרגיות והאווירה שיש בסטודיו הזה מתאימות מאד לספר הקסטות ואני שמחה שזה יהיה המקום בו הספר יעוצב. בתחום המוזיקה הכי בולט בסטודיו הוא אוסף תקליטי הילדים וגיליונות להיטון, מעריב לנוער, ראש1 ו-העיר DJ.
אז הנה כמה תמונות מהסטודיו שיש בו ספרי ילדים, אלבומי קלפים, משחקי קופסא, אריזות מזון ומה לא. מומלץ ללחוץ על התמונות לצפייה בגודל מלא.
מי שרוצה להביא לנו קסטות מוזמן להגיע אתן ישירות לסטודיו - הפרטים כאן.

יום הולדת 6 לקסטה

2012-05-21T21:16:00.000+03:00

בדיוק היום לפני 6 שנים עלה לרשת אתר קסטה ובתזמון מפתיע ומשמח אתר סלונה בחר בו לאחד מ-7 בלוגי המוזיקה הטובים שחייבים להכיר. התחלתי לכתוב כאן בתור סטודנטית לתואר שני כפרויקט בקורס ולא תיארתי לעצמי שכעבור שנים האתר עדיין יהיה ברשת. ברשימת הבלוגים הישראלים על מוזיקה שאני מעדכנת בקביעות ראיתי לצערי עשרות בלוגים (אפילו ותיקים) שהפסיקו לפעול. אני אוהבת ונהנית לערוך את קסטה ומאד רוצה להמשיך, אבל כבר מזמן לא כותבת על חשבון זמן כתיבת סמינריון או במסגרת לימודית, אלא על חשבון זמן שאמור להיות מוקדש לפרנסה. ולמרות שאין הוצאות אחסון (כיום האתר בפלטפורמה blogger) לאחרונה החל לקנן בי החשש כי לא אוכל להמשיך להשקיע את הזמן הנדרש להפעלת האתר שאין בו יח"צ או פרסומות.

עכשיו גם נולד חלום הספר...

לפני כמה שבועות סיפרתי לכם שאנחנו נורא רוצים להוציא לאור ספר על קסטות בישראל, מהלך הכרוך בהוצאות כספיות משמעותיות ומצריך זמן רב, כך שאת הציפייה וההתרגשות מלווה גם חוסר ודאות באשר ליכולתי לעמוד בפני האתגר הזה. לכן אחרי התלבטויות רבות ולא קלות החלטתי לבקש מכם עזרה ולהציב באתר קישור קבוע ל-PayPal על מנת שאוכל להמשיך עם ספר הקסטות ולתחזק את האתר, ומקווה שתקבלו זאת בהבנה. אני יודעת שמדינה שלמה נמצאת באוברדרפט וכל תרומה תתקבל בברכה. לאורך השנים זכיתי מכם לתמיכה ופרגון בשפע. תודה רבה מכל הלב.

ספר הקסטות – עדכונים שוטפים (#1)

2012-05-12T18:09:00.000+03:00

במסגרת כתבה על קסטות פורסם במגזין G של גלובס ראיון עם חגי מרום ואיתי. עוד בכתבה מאיר ראובני, והחברים גיא דוביוס מהצימר וסרגיי פיסמני שכתבתי עליו. להורדת הכתבה בפורמט מלא עם תמונות לחצו כאן (PDF) ויש קישור לטקסט בלבד.
בציר הזמן בפייסבוק של ספר הקסטות התחלנו לציין תאריכים חשובים בתולדות הקסטות והטייפים. תאריך התחלה – 1962 – פיליפס ממציאה את הקסטה הקומפקטית הראשונה. אם יש לכם תאריכים שתרצו להציע מההיסטוריה של תעשיית הקסטה הישראלית והעולמית בואו לעדכן בטיימליין.
השבוע קיבלנו פרגון נוסף בבלוג עונג שבת. תודה לכל מפיצי המיילים, המשתפים בפייסבוק וטוויטר – זה עוזר מאד! אנחנו לא נספיק להדגיש שהספר הזה יוכל לצאת לאור רק בעזרת crowdsourcing
השבוע נחשפו לראשונה קטעי וידאו נדירים של ענבל פרלמוטר ז"ל ממש מתחילת הדרך של להקת המכשפות. זו הזמנות חגיגית לפרסם תמונה של אחת הקסטות הישראליות הנדירות ביותר:

קסטה פיראטית של המכשפות 1996, צוירה ביד ע"י ענבל פרלמוטר ז"ל

ב-1996 הקליטו המכשפות גרסה לשיר Sweet Dreams של היוריתמיקס לאלבום הצפוי שלהן מתכסות. השיר נאסר לפרסום על ידי אנני לנוקס וענבל פרלמוטר הוציאה אותו בכל זאת באופן עצמאי בקסטה פיראטית. היא ציירה בעצמה על נייר עטיפה עם ציור של ים וקראה לקסטה "חרא זכויות", לא ידוע כמה קסטות כאלה מכרה/חילקה. אפשר לראות ביוטיוב ביצוע לשיר בהופעה חיה, אבל אין לי מושג איך נשמעת הגרסה בקסטה כי כולם מפחדים שהסליל יקרע. אנחנו פשוט מסתכלים על זה כל יום בחרדת קודש.

ספר הקסטה – שאלות נפוצות וכל התשובות

2012-04-28T00:37:00.001+03:00

מאז שהכרזנו על כוונתנו להוציא לאור ספר על קסטות בישראל פנו אלינו רבים במייל ובפייסבוק והתרגשנו מאד. חשוב לנו להודות לפונים, אנחנו מבטיחים לחזור לכולם בהמשך. התמונות והסיפורים שאתם שולחים כבר נותנים לנו השראה ואנחנו מעריכים מאד את החיפושים שאתם עושים והצעות העזרה שלכם.

הרבה גם פונים בשאלות הבהרה לגבי מה בדיוק אנחנו מחפשים ועל איזה ספר מדובר, אז הנה רשימה שתעשה קצת סדר בדברים:

על מה הספר?

אנחנו רוצים להוציא ספר על קסטות בהקשר של תרבות ישראלית, גם עכשווית וגם הרבה נוסטלגיה... בספר יהיה דגש על הצד הויזואלי וישולבו בו גם טקסטים. לא מדובר בספר מחקר היסטורי וגם לא בקטלוג ולכן לא נוכל לתעד באופן מלא את תרבות הקסטות העשירה שהיתה בישראל, אבל אנחנו כן שואפים לעשות כבוד לתרבות הזאת, ומקווים שהמחווה הזאת תרגש ותעלה בכם זיכרונות.

מתי הספר ייצא לאור?

הספר ייצא בהוצאת מרום -תרבות ישראלית אך כרגע אין תאריך ידוע, כמו שכבר אמרנו – יצאנו למסע... נמשיך לעדכן כשיהיו התפתחויות חדשות.


קסטת ההופעה בצוללת הצהובה אוקטובר 1998, לחצו להגדלה

איך אפשר לסייע בפרויקט הספר?

בהרבה דרכים :-)

1. איתור קסטות (פירוט בהמשך)

2. הפניות לטקסטים, כתבות, מידע על תעשיית הקסטות וההיסטוריה של קסטות בישראל, שמות אנשים שיוכלו לתרום מהידע שלהם.

3. רעיונות למימון כספי לעבודה על הספר והוצאתו לאור

4. עבודות אומנות מקוריות בהקשר של קסטות (ראו בהמשך)

5. פרסום עמוד הפייסבוק של הספר או הפצת קישור לפוסטים באתר הזה.

איזה קסטות אתם מחפשים?

א. קסטות מקוריות ישראליות בלבד, בעיקר כאלה שלא יצאו בפורמט תקליט או דיסק. למשל קסטות של זמר מזרחי, אינדי ישראלי, קסטות חתומות ונדירות וכו'.

ב. קסטות ב"עבודת יד" – אנחנו מחפשים את העטיפות (Inserts) של האוספים והמיקסטייפים שהקלטתם בעצמכם על קסטות, את אותן רשימות שירים (בעברית וגם בלועזית) שכתבתם ו/או ציירתם.

מה תעשו עם הקסטות שאמסור לכם?

את הקסטות המתאימות נצלם. אנחנו לא מנגנים את הקסטות בטייפ ולא עושים בהן שימוש.

האם אקבל את הקסטות בחזרה?

בהחלט כן, למי שירצה בכך.

איך למסור לכם את הקסטות?

המקום בו מתאפשר לנו לאחסן ולשמור את הקסטות הוא בסטודיו לעיצוב של חגי, לכן נשמח אם תוכלו להביא אותן ישירות לסטודיו שנמצא בכניסה למושב נוה-ימין (צמוד לאזור תעשייה כפר-סבא).

אני יכולה להבטיח לכם שביקור במקום הוא חוויה שהיא ממתק לעיניים, הסטודיו עמוס אוספים נוסטלגיים שכדאי לראות.

חשוב לתאם הגעה עם חגי לפני שאתם מגיעים בטלפון טלפון 054-2199097

איזה עבודות אומנות אתם מחפשים?

אם אתם צלמים, מעצבים או מאיירים מוכשרים - זו ההזדמנות שלכם ליצור עבודה מקורית בהקשר של קסטות (אפשר להבין יותר טוב למה הכוונה בקישור הזה). ניתן לבחור בכל טכניקה - איור, ציור, עיצוב, פיסול, צילום או מדיום דיגיטלי אחר, העיקר שיהיה בה אזכור בולט של קסטה ובתנאי שתתאים לפורמט 24 ס"מ רוחב / 20 ס"מ גובה. לספר ייכנסו רק עבודות מתאימות.

איך יוצרים אתכם קשר?

דרך עמוד הפייסבוק של ספר הקסטה, וכמובן באימיייל שלי או של חגי.
אפשר גם לפגוש או להזמין אותי להרצאות על תרבות הקסטות והספר שלנו.

הקסטה – ספר חדש יוצא לדרך

2012-04-03T09:59:00.001+03:00

יום ראשון אחד בפברואר לקחתי חופש מהעבודה ונסעתי לר"ג לסטודיו של המעצב חגי מרום (הוצאת ספרים מרום - תרבות ישראלית) . הגעתי עם ארגז מלא קסטות וכשפתחתי אותו נראה לי שהוא כבר הבין מה אני רוצה להגיד. אני זוכרת מתח של כמה שניות בלבד להבין האם הוא בעניין ואחר כך חיוך ולחיצת יד –הולכים על זה. חיכיתי הרבה זמן לכתוב את המשפט הזה:

פני ברסימנטוב וחגי מרום שמחים להכריז על יציאתו לדרך של "הקסטה" - ספר חדש על קסטות בישראל.

אנחנו צריכים אתכם!

אם יש לכם קסטות ישראליות מכל ז'אנר ומכל תקופה, עטיפות של קסטות מעשה ידיכם (מיקסטייפ), חומרים מצולמים או כתובים המתעדים תרבות ישראלית וסצנה מוזיקלית בהקשר של קסטות – אנא פנו אלינו.

נשמח אם תחפשו אצל ההורים והסבתות קסטות ולפשפש בזיכרונם. עכשיו כשהשכנים והדודים עושים ניקיון פסח בבוידעם או בתא המטען של האוטו ונתקלים בקופסא עם קסטות – עצרו אותם ואמרו להם לא לזרוק!

אם אתם אומנים, צלמים, מעצבים, מאיירים שרוצים לשלוח לנו עבודה מקורית בהשראת קסטות ישראליות – נשמח לשמוע מכם.

אם אתם מכירים אספנים, מוזיקאים ואנשים שעשויים לתרום מהידע שלהם אודות קסטות בישראל – ספרו לנו עליהם.

והכי חשוב – עזרו לנו להפיץ את הבשורה ושלחו לינק לעמוד הפייסבוק הרשמי של הספר.


עודד הכין לענבר אוסף שנקרא OSEF. נמצא במתקן מחזור פלסטיק בת"א 2011, האם נערך באמצע שנות ה-90 ?לחצו להגדלה

בכל מיני כנסים והופעות אני יכולה לפגוש מישהו ולהזכיר לו התכתבות שהיתה לנו במייל, אך ברוב המקרים לא ייזכר מי אני עד שלא אומר "קסטה"... כל הזמן שולחים לי מיילים עם קישורים על קסטות - כתבות, קליפים, תמונות, אתרים – בבקשה המשיכו לשלוח! אבל עכשיו עזרתכם דרושה עוד יותר עם חומרים פיזיים ממש.

אין לנו מושג מתי הספר ייצא לאור. שנינו עובדים לפרנסתנו ועסוקים בתחומים רבים. בינתיים המסע רק מתחיל ואנחנו מקווים שתלוו אותנו.

אשתדל לתעד כאן את תהליך העבודה על הספר, איך חגי ואני מתלהבים ומתרגשים מכל מיני ממצאים, על מה אנו מתלבטים וכמובן להראות לכם על הדרך כמה קסטות... יהיו הפתעות!

פסטיבל הטייפים השמיני - כרטיס זוגי במתנה

2012-03-23T19:54:00.008+02:00

מדהים שאירוע מוזיקלי קטן וניסיוני הפך למסורת קבועה עם אורחים מחו"ל, בשבוע הבא יוצא לדרך פסטיבל טייפים מס' 8 במועדון "הצימר" בת"א שלא מזמן עבר שיפוץ והתחדש.

כמו תמיד, קסטה והצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לפסטיבל - שלושה ימים בהם יופיעו לא מעט אמנים ומוזיקאים כאשר המשותף לכולם הוא השימוש בסלילים מגנטים וטייפים ככלי יוצר. ביום א' 1.4 יתווסף יום הופעות רביעי במועדון אוגנדה ירושלים.

בפסטיבל הקרוב ישתתף אורח מבוסטון - Jason Lescalleet אחד מאומני הטייפים הבולטים שפועלים כיום, זו תהיה הופעתו הראשונה בישראל. לסקאליט עזב את להקת Medicine בסוף שנות ה-90 ועבר לעשות מוזיקה באמצעות טייפ סלילים ולולאות. הוא הוציא אלבומים בלייבלים שונים ועבד לצד מוזיקאים רבים, ביניהם Jason Hahn ולאחרונה עם Graham Lambkin.

חמישי / 29.3 / 20:00
יוסי מר-חיים, דוד גורדון, איתן כהנא, Mites, דניאל דוידובסקי

שישי / 30.9 / 17:00
עדי קום + Acute, ליאור אשכנזי + RVCA, שמיל פרנקל, תום סבטה + Lil' Oof, תזמורת הצימר, Jason Lescalleet

שבת / 31.3/ 17:00

Schetter, עומר שיזף, Tome, אליהו טרוינין, תום פורת, וינסנט אנקול + מקסים טורבו, ליר לנדאו, ג'ואל שגיב, אופיר בחמוצקי + אסף סטי

מחיר כניסה ליום בודד 20 ₪. כרטיס לשלושת ימי הפסטיבל 50 ₪

כתובת: הגדוד העברי 5 פינת צ'לנוב, ת"א (אזור תחנה מרכזית ישנה)

שימו לב – הצימר עבר למתחם גדול יותר שנמצא באותה הכתובת אך לא נראה מהרחוב, הגישה אליו דרך רחבת החניה הצמודה.

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?

כותבים תגובה לפוסט זה בשם מלא או כינוי מזהה (אשמח לדעת אם עדיין יש לכם קסטות או טייפים בבית ומה אתם עושים איתם :-)

ניתן להירשם עד יום חמישי בבקר.
הכרטיסים רק לאחד משלושת ימי הפסטיבל במועדון הצימר בלבד לבחירתכם

מיקסטייפ דואטים- Boy & Girl Singing 2012

2012-03-06T09:04:00.000+02:00

לפני הרבה שנים ערכתי שני אוספים המוקדשים לדואטים, בין גבר ואישה בלבד. קראתי להם בפשטות Boy & Girl Singing. זו היתה ראשית התקופה שבה מכרו דיסקים לצריבה וכנראה שרציתי לבדוק האם אפשר לשחזר את מה שעשינו עם הקסטות.
צרבתי את האוספים על דיסקים, גזרתי וצבעתי עטיפה וחברים שלי, אוי לבושה, אפילו קנו אותם ממני. אלה הזמנים שהדיסקים נרכשו בחבילות של 10 ונסענו לחנות המפעל של "בנדא מגנטיק" כדי לחסוך כמה שקלים. הצורב עבד ממש לאט וחצי מהצריבות היו נתקעות והולכות לפח...

בעטיפת הדיסק הראשון - עמי ותמי, באוסף השני הופיעו גיבורי הקומיקס Bob & Bobette

הייתי יכולה להאזין שנה רק לשירים המשלבים בין קול גברי לנשי, בין אם זה דואט או בקולות רקע. אני מכירה ויודעת שיש עוד הרבה דואטים טובים שקופצים לכם עכשיו לראש (נדמה לי שאין אמצע, דואט מוצלח הוא בלתי נשכח, דואט לא מוצלח הוא רע מאד), אבל לפניכם השירים שברובם מבוססים על אוספי Boy & Girl Singing המקוריים ועדיין מועכים אותי, להתעלף רק לדמיין את צמד הזמרים ששרים אותם ביחד.

רשימת השירים
להאזנה לחצו כאן (42 דק')
להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as, 78 MB)

1. Sucker – Mike Patton + Norah Jones
2. I Never Talk to Strangers – Tom Waits + Bette Midler
3. The Song of Slurs – Anita Lane + Mick Harvey
4. Travelling Light - Carla Torgerson (The Walkabouts) + Stuart Staples (Tindersticks
5. This Mess We're In – PJ Harvey + Thom Yorke
6. A New England - Billy Bragg + Kirsty MacColl
7. Katie Cruel – Bert Jansch + Beth Orton
8. Candy – Kate Pierson (The B-52's) + Iggy Pop
9. Interlude – Morrissey + Siouxsie Soux
10. Your Kisses Are Charity – Boy George + Dolly Parton
11. Done Dun – Nick Cave (The Birthday Party) + Lydia Lunch

שבוע של מוזיקה טורקית

2012-01-07T21:00:00.012+02:00

מהתפאורה בהופעה, לחצו להגדלה

Crossing the Bridge: Sound of Istanbul
אני צופה אובססיבית בסרטי תעודה על מוזיקה ואת 2012 פתחתי עם "לחצות את הגשר" של פאטי אקין מ-2005 הניתן לצפייה מלאה ברשת בתרגום לעברית. בסרט יוצא אלכסנדר האקה, בסיסט הלהקה הגרמנית האחת והיחידה Einsturzende Neubauten, למסע שחוקר את המוזיקה בעיר איסטנבול.

החיבור מזרח-מערב והרב-תרבותיות בתוך החברה הטורקית עצמה יזכירו לכם גם את הסצנה המוזיקלית אצלנו, אבל רק עד נקודה מסוימת. סלחו לי על הקלישאה אך בטח גם תשימו לב שבכל סוג מוזיקה שהם צילמו עולה וצף לו הכאב. אפשר להיטרף מזה לאורך כל הסרט - גם כשהצעירים שרים, גם בשירי אהבה, גם כשמנגנים במסיבה, בכל מנגינה שמחה מכניסים גם עצב או געגוע. למה זה ככה? למומחי מוזיקה טורקית הפתרונים.

למחרת!
רצה הגורל וכשמוחי עדיין נתון תחת השפעת הסרט, הופיע בטוויטר ציוץ קצת מסתורי לגבי הופעה קטנה ביפו של סדנה ללימוד מוזיקה טורקית. אתחיל מהסוף: זה היה אחד הערבים מלאי הקסם שהייתי בהם לאחרונה, אולי דוקא בגלל שמדובר בהרכב צעיר וסקרן.
לפני 9 חודשים יזם וארגן עודד אלוני את קבוצת המוזיקאים המתאמנים בבתי החברים תחת הדרכתו של הראל שחל, הפועל כבר עשור עם ההרכב אניסטאר.

לחצו להגדלה

בתמונה מימין לשמאל:
ירדן ארז – עוד; רוני גנאור – יילי טנבור (מהנגנים הבודדים בארץ בכלי); בנון מטלון – גיטרה ללא שריגים (כנראה היחיד בקבוצה שמשפחתו ממוצא טורקי); הראל שחל – קלרינט טורקי; לי – קמנצ'ה / שירה; לילה בטרמן – תופי מסגרת / כפות עץ / שירה; אודי רז – טרומבון; יואב ביירך – קונטרה באס; עודד אלוני – דרבוקה; יואב אלקיים – ריק (דומה לתוף מרים)

חלק מחברי הקבוצה למדו מוזיקה פרסית או מכירים מוזיקה ערבית, אבל לרובם זו הפעם הראשונה ללמוד בצורה מסודרת מקמאת טורקי. שלשום אזרו אומץ להופיע בפני קהל מכרים מצומצם בבית אחת מחברות הקבוצה.
הקטעים שנוגנו בהופעה היו פופולריים וכמעט נחשבים שירי פולקלור. זו כנראה הסיבה שאמי לקחה מאד ברצינות את הערב ולסירוגין הזילה דמעות ומלמלה לעצמה תיקוני הגייה...
הנה הביצוע שלהם לשיר טורקי מפורסם - Soyleymem Derdimi. אם תשוו לביצועים אחרים ביוטיוב תגלו שזו גרסה ארוכה במיוחד... שימו לב ששתי הזמרות בהרכב לא דוברות טורקית ולמדו רק משמיעה וקריאה (במהלך הערב תרגמו והסבירו לנו את משמעות המילים)

אף פעם לא האזנתי ממש למוזיקה טורקית אבל היה קל להתמסר לאירוע גם בגלל התפאורה. האפקט הויזואלי של המקום התכתב עם המוזיקה באוזניים: בית יפואי עם קשתות ומרצפות צבעוניות, מרפסת מוקפת עמודים ומזרקת אבן בחצר, והמארחים הכניסו עוד לאווירה החל מהנרות בשביל הכניסה, דרך שולחן הכיבוד עמוס קלמנטינות מעצי הפרי שבגינה והמון עארק.

בלי שנסונים – מיקסטייפ שירים בצרפתית

2011-11-21T15:46:00.004+02:00

התלבטתי הרבה אם להעלות כאן אוסף שירים בצרפתית. לא רציתי להתנצל על זה וגם לא רציתי לשכנע אף אחד לתת צ'אנס, אבל הנה זה בכל זאת קורה...

אני שומעת די הרבה צרפתית - שירי ילדים, פסקולים של סרטים אהובים ועוד כל מיני דברים אלבומים שמזכירים לי תקופות וחוויות מהחיים.

ערכתי לכם 9 שירים שאני אוהבת במיוחד מז'אנרים שונים, מחציתם אפילו מושרים על ידי דוברי אנגלית במקור. גם בלי להבין לגמרי את הטקסט וגם אם המבטא מזעזע, הצרפתית בשירים עושה מהם משהו אחר, משהו טוב לדעתי.

באלבום ההופעה של מוריסי Beethoven Was Deaf , יש קטע בו הוא פונה לקהל באולם Zenith בפריס ואומר: I still cannot speak French, I am very lazy. מאיזושהי סיבה בחודשים האחרונים לשהותי בפריס המשפט הזה שימש כהודעת פתיחה במשיבון שלי. לא יכולתי להתאפק ונתתי לו לפתוח גם כאן. האזנה מהנה

להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as, 43 MB)

להאזנה לחצו כאן (46 דק')

מילון צרפתית ראשון שאבא קנה לי

* Morrissey, 1993 – I still cannot speak French

1. Placebo, 1999 – Burger Queen

2. Noir Desir, 2001 – L'Enfant Roi

3. Visage, 1980 – Fade To Grey

4. Nina Simone, 1965 – Ne Me Quitte Pas

5. David Bowie, 1977 – Heroes

6. Tindersticks, 1995 - Plus Des Liaisons

7. Indochine, 1987 – Les Tzars

8. Mylene Farmer, 1995 – California

9. Leo Ferre, 1970 – Le Chien

מחשבות על בזבוז מזון

2011-10-16T13:41:00.002+02:00

היום מציינים ברחבי העולם את Blog Action Day (#BAD11) המוקדש לנושא מזון. אלפי בלוגרים יכתבו פוסט שיציג היבטים שונים בנושא, אתם מוזמנים להירשם ולהצטרף.

השפיץ של הנקניק בסופרמרקט

שאלתי במחלקת נקניקים אם אני יכולה לקבל את שפיץ הנקניק עבור הכלבה ששמרתי עליה. ראיתי שהמוכרת מתכוונת לזרוק לפח את קצה גליל הנקניק וחשבתי שאוכל לפנק בו את הכלבה. המוכרת סירבה בתוקף ונשבעה שאוסרים עליה לתת את הנתח הזה, הראתה לי פח מלא בקצוות נקניקים. הבשר לא מקולקל, הוא בסדר גמור, פשוט בשוליים כבר קשה לחתוך פרוסות בגודל שישביע את רצון הלקוחות, זה מובן. אבל אם ניקח שני שפיצים כאלה בכל נקניק, נכפיל בכמות הנקניקים שנמכרים בכל חודש, בכל סופרמרקט, אפשר להבין שיש פה פרות שלמות ועופות לא מעטים שהופכים אשפה.
איזה נזק נגרם אם השאריות ניתנות ללקוחות המבקשים זאת כצ'ופרים לחיות המחמד שלהם? האם רשתות המזון חוששות שנעביר את שאריות המזון הטרי הזה לאנשים עניים, חס וחלילה, ונגרום לירידה במכירות המזון?

נימוסי שולחן שפג תוקפם

אנשים שחיים בהזיה וחושבים שמה שיעשה אותם ליידי או ג'נטלמן זה תמיד להשאיר קצת אוכל בצלחת או שלא יאכלו את הביס האחרון, אויש נו.

שום ופטרוזיליה

לפני שלוש שנים דיברתי עם חבר שעבר לאוסטרליה על מחירי ירקות ופירות שם ובישראל. נפל לנו האסימון שראש שום וצרור פטרוזיליה, מזונות בריאות שלא יסולאו בפז, נערמים בחנויות בלי יותר מדי תשומת לב ונתפסים לא יקרים במיוחד, איך בעוד כמה שנים ייחשבו חומרי גלם יקרים ומבוקשים כמו היחס בהווה לנפט. אני חותכת שום ופטרוזיליה בהכרת תודה שיש לי אותם בכלל ובטוחה שמעצמות אמיתיות בעוד שלושה עשורים לא יהיו אלה שרודפות אחרי נפט אלא כאלה שיהיה להן שום ופטרוזיליה. תגידו שאני מגזימה אבל פעם גם לא חשבו שמים יעלו כל כך הרבה כסף.

אירועים שמחים יכולים להיות עוד יותר משמחים

חתונה בחודש קיצי. מוכר לרובכם, מספר המוזמנים ידוע מראש ועדיין כמויות המזון לא פרופורציונליות, מספר המנות גדול מדי והמלצרים מפנים צלחות גדושות בירקות, דגים ובשרים. במיוחד זוכרת מאות צלחות גלידות עשויות פירות שנמסו, שולחנות ענקיים עם אגמי חלב שצפים בהם קילוגרמים של פירות טריים. הכל יורד לטמיון. מובן שלאורחים חשוב לארח ברוחב לב ובשפע ואני האחרונה להטיף לאחרים לאכול מעט, רק מקווה שכבר יקומו בתי המלון וגני אירועים שיסכימו ויידעו איך לטפל בעודפים של אוכל ולהעביר אותם הלאה למי שצריך.

ללמוד מאמא

אמא שלי גדלה בבית שבו מקליפות אבטיח ופרחים עושים ריבות, כשפירות "עייפים" עושים מהם מיצים או עוגות, מגרעיני מלון שנאספו כל הקיץ מכינים משקה אלוהי, ממיץ הבשר לאחר בישול הצלי מכינים ציר למרק, לא נותנים לחלב להתקלקל – כמה ימים לפני כבר מרתיחים אותו ומכינים דייסת אורז. הכל נשמע כאילו חינני וגורמה אלא שהחיים היו כל כך קשים שלא עושה שום חשק להתרפק על הזמנים האלה. אבל אולי יש דברים שכדאי ללמוד כי גם לנו, או לילדים, הולכים להיות חיים קשים בכל הקשור למזון, ואולי בעצם עכשיו זה כבר קורה.

כרטיס זוגי מתנה: פסטיבל הטייפים השביעי

2011-09-24T19:24:00.000+03:00

תמיד מרגש וכיף לי להכריז כאן על פסטיבל טייפים נוסף שמתקיים במועדון "הצימר" בת"א. הנה זה קורה שוב בשבוע הבא (תזמון מושלם של סופ"ש ראש-השנה) בפעם השביעית!

שלושה ימים בהם יופיעו אמנים ומוזיקאים כאשר המשותף לכולם הוא השימוש בסלילים מגנטים ככלי יוצר.

כמיטב המסורת, האתר קסטה ומועדון הצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לפסטיבל (פרטים בהמשך)

ערב פתיחה חגיגי בהשתתפות הקהל

אני מתרגשת לספר שאת הפסטיבל אפתח בהרצאה קצרה על טייפים וסלילים בקולנוע. זו למעשה תהיה הפעם הראשונה שאציג את מאגר הסצנות שאני מלקטת בפינצטה בשנים האחרונות על מנת לקבל הצעות ורעיונות כיצד לפתח אותו.

האירוע העיקרי בערב הפתיחה יהיה תצוגה פעילה של מכשירי סלילים מ-60 השנים האחרונות. לכבוד המאורע יוסי מרחיים ושמיל פרנקל ייצרו קומפוזיציה חיה אשר תעשה שימוש במכשירים השונים. הם גם מזמינים אתכם הציבור שיש לו עוד סלילים בבית להביאם לערב הפתיחה ולקחת חלק ביצירה/חגיגה.

חמישי / 29.9 / 20:00

פני ברסימנטוב
Real To Reel - יוסי מרחיים, שמיל פרנקל, רון קציר, גיא דוביוס

שישי / 30.9 / 17:00

יואל שגיב
בר פאבר
רפי בלבירסקי + ענבל מילגרום - Rutan Ahaz
דוד גורדון
עדי קום + רן נחמיאס
RVCA + Mites
תזמורת הצימר

שבת / 1.10/ 17:00

Troinin & Schetter
ליאור אשכנזי + Mongusss
דניאל דוידובסקי
Sinister Sveta
אסף סטי
בחמוצקי
דוד אופ

מחיר כניסה ליום בודד 20 ₪

כדאי ושווה - כרטיס לשלושת ימי הפסטיבל 50 ₪ - הכולל גם "מנוי" לכל ההופעות שיתקיימו בחודש אוקטובר במועדון "הצימר"!

כתובת: הגדוד העברי 5 פינת צ'לנוב, ת"א (כל קו תחבורה שמגיע לאזור תחנה מרכזית ישנה)

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?*

כותבים תגובה לפוסט זה בשם מלא או כינוי מזהה.
כרגיל, תמיד אשמח לשמוע מתי בפעם האחרונה האזנתם למוזיקה מקסטות או סלילים.

ההשתתפות פתוחה עד יום ד' בצהריים, אז גם תיערך ההגרלה ויפורסם כאן למטה שם הזוכה.

*הכרטיס רק לאחד מימי הפסטיבל לבחירתכם

יש לכם אומץ לאינדי אמיתי? מיקסטייפ בוי ג'ורג' חגיגי

2011-08-26T16:28:00.009+03:00

בוי ג'ורג', 1962

אתמול בהופעה של רונסון ראיתי את בוי ג'ורג' שר ומופיע אחרי המתנה של 25 שנים. הייתי בהופעה של מועדון תרבות ב-1985 אבל בתור ילדה קטנה שלא קלטה עוד כמה שנים היא תמשיך לאהוב את הזמר שעל הבמה, שגם בקושי הצליחה לראות.
גם אחרי שהתבגרתי התאפשרה לי פעם יחידה להגיע להופעה בחו"ל, אך ברגע שהגעתי לתחנת הרכבת בלונדון התבשרתי על ביטול ההופעה בגלל טרגדיה במשפחתו של ג'ורג'.

הרבה אנשים מרימים גבה כשמוצאים בין אלף התקליטים והדיסקים שלי את כל הדיסקוגרפיה של בוי ג'ורג'. דמיינו מישהו עובר על ספרייה מוזיקלית מסודרת אלפביתית ורואה באותC את הדיסקוגרפיה של הקלאש, אח"כ את כל הדיסקוגרפיה של הקיור, סדרת American של ג'וני קאש ואז...Culture Club

לפעמים קשה להתחבר למוזיקה של ג'ורג' (שלא לדבר על כמויות הדאנס) אבל ברור לי שזה הזמר היחיד שכל פעם שקולו נשמע באוזניי, כאילו נטלתי חופן כדורי וואליום, או במילים של אילת יגיל "מצליח להעניק בעשר דקות מספיק חום להאיר את רמת גן".

אם לא די בכך, יחד עם זה מגיע בונוס שלא נגמר: בוי ג'ורג', לטוב ולרע, הוא אחת הדמויות המעניינות ביותר בעולם המוזיקה ולפעמים גם מחוצה לו. האוטוביוגרפיה המעולה שלו, היא מסמך מרתק על לונדון של שנות ה-70 וה-80 (פוסט-פאנק, מועדונים, מהפכת ג'נדר), והכי כיף שבתוך כל החרא של ילדות נוראית, סמים, כלא וקרובים מתים האיש מפוצץ הומור עצמי וממשיך להתאפר על אפכם וחמתכם.

רשימת השירים

להאזנה לחצו כאן (60 דק')
להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as, 55 MB)

רוב הקטעים באוסף הזה הם דואטים או שיתופי פעולה עם מוזיקאים אחרים והוקלטו בלייבלים עצמאיים, ואני בטוחה שעבורכם מהווים אלטרנטיבה (בלשון המעטה) למה שאתם בדרך כלל שומעים. אם אתם יכולים לפתוח את הראש ולהתרגש בלי להיות ציניים תזכו לשעה עם זמר ש"מראה למצחיקים האחרים איך נשמע זמר".

Ich Bin Kunst - מתוך המחזמר Taboo המבוסס על האוטוביוגרפיה של ג'ורג', 2002
The Crying Game – גרסה מחודשת לשיר בהפקת Pet Shop Boys (שגם עושים קולות רקע). שיר הנושא בסרט "משחק הדמעות" 1992
Losing Control - גרסת אנפלאגד מ-2002 לאחד השירים הוותיקים מקריירת הסולו של ג'ורג'. הביצוע המקורי מ-1992 נקרא Am I Losing Control והרבה יותר איטי
La Barque – שיר הנושא מהסרט הצרפתי Le Libertin (2000) המתאר את מאבקו של Diderot הפרוע לכתוב את האנציקלופדיה הראשונה. הבמאי הזמין את ג'ורג' לשיר את שיר הנושא כמחווה לאנשים שלא הולכים בתלם...
More Than Likely – דואט עם PM Dawn, 1993
Time Machine – דואט עם החברה הוותיקה Amanda Ghost, 2007
St. Christopher – מתוך האלבום U Can Never Be 2 Straight - 2002
American Heart – Bliss מארחים את ג'ורג' לדואט עם Alexandra Hamnede, 2009
The Deal – שיר וטקסט טיפוסי של ג'ורג' עם הגיטרה של השותף הקבוע John Themis, 2009 אבל התגלגל בהופעות הרבה קודם
Sweet Toxic Love – רוח התקופה בה ג'ורג' היה עמוק בתוך ענייני הודו והארי קרישנה, 1992
I specialize in Loneliness – מההרכב שנקרא Jesus Loves You, 1992
You Are My Sister – דואט עם Antony & the Johnsons, אנתוני כתב את השיר פחות או יותר לג'ורג', 2004
Pentonville Blues – שיר רגאיי, אולי הז'אנר שג'ורג' יודע לעשות הכי טוב, Glide & Swerve מארחים את ג'ורג'
That's the Way – השיר היחיד מאלבום של מועדון תרבות. דואט עם הזמרת המדהימה Helen Terry שליוותה הרבה את הלהקה, 1983
Somebody To Love Me – מארק רונסון מארח את ג'ורג' לדואט עם Andrew Wyatt באלבום שכולו מחווה לשנות ה-80, 2010

הצילום האהוב עליי בכל הזמנים – לו ריד, דייויד בואי, איגי פופ / סבא, בן, נכד

2011-08-12T13:48:00.015+03:00

לאחרונה כותבים הרבה על הביוגרפיה החדשה של דייויד בואי וזו הזדמנות לדבר על צילום הרוק הכי אהוב עליי בהיסטוריה של הרוק, צילום שחור לבן פשוט בלי אפקטים ובלי זוויות אומנותיות מיוחדות אבל הייתי שמחה לתלות אותו בענק בסלון.

איגי פופ נתלה על לו ריד ודייויד בואי תרתי משמע. כיוון שידוע מי היה הסנדק האומנותי של כל אחד, אנו למעשה רואים בצילום סבא חכם עם משקפיים (ריד), בן מתוסבך (בואי), נכד מופרע (איגי) ואב קדמון (מארק בולן על החולצה של איגי).

נדיר לתפוס את שלושת המצולמים ביחד. סתיו 1972, לכבוד אירוע תעיתונות החברוה מתכנסת יחד במלון Dorchester היוקרתי בלונדון. בשנה זו כמות הסמים שהנ"ל צרכו מפלצתית וגובלת בנס רפואי.

צילום: Mick Rock, 1972

התמונה הזאת מרגשת אותי בגלל שאני חושבת כמה ז'אנרים מוזיקליים התפתחו מאוד בזכות החבורה הזאת או לפחות הושפעו עמוקות, בלתי נתפס ממש. וזה לא נגמר במוזיקה – חשבו כמה נוכחות היתה לסגנון שלהם ולפועלם בכל הקשור להופעות חיות, קליפים, אופנה, מגדר...
הצלם הוא Mick Rock ועותקים של הצילום ההיסטורי בחתימתו עדיין נמכרים באתר המכירות היוקרתי של Christie’s ומוערכים בין 1500-2000 דולר.

יש גרסה נוספת של התמונה ללא הנברשת ו-Tony DeFries מאחור (מי שהיה מפיק ואמרגן של בואי), אבל היא מסתירה את הלק השחור על ציפורניו של לו ריד והמבט של איגי פופ בה פחות שובב...

קיץ 2011 – הודעה

2011-08-06T19:51:00.003+03:00

לא משנה באיזה צד אתם ומה עמדותיכם בנוגע לאירועי המחאה של קיץ 2011, אתם חלק ממנו.
דוקא יש הרבה מה לכתוב על מוזיקה בהקשר של המחאה. כשעוקבים ברשת אחרי כתבות, ציוצים והפוסטים בנושא, מגלים הרבה עיסוק במוזיקאים מקומיים, בהפניות לשירים מכל התקופות עם טקסטים רלבנטיים, חיפוש הימנונים ויצירת קליפים.

הדיון כל כך משתלט ומסיבי ואיני מוצאת זמן וטעם לכתוב כאן טור חדש. המון אנרגיה ותשומת לב שלי ושל רוב האנשים, כך נדמה לי, מוקדשת בתקופה הנוכחית לתכנים אחרים. ועדיין, במעגלים קרובים אליי, אני רואה יותר מדי אנשים עייפים ואדישים, אפילו כדי להיכנס לאיזשהו שיח פעיל בנושא, תהא עמדתם אשר תהא.
לכן אני בוחרת למסור הודעה כללית מאוד, ומבליטה בפניכם שיר אחד שהצגתי בעבר, אך הפעם אני מקווה שיזכה ליותר השמעות וצפיות:

KASETA קסטה

Hello From The Blue Bay / בנימין אסתרליס

עובדי משאית הזבל כגיבורי ילדות

ספר הקסטות/יומן מסע: ביקור אצל אהוד בנאי

ספר הקסטות/יומן מסע: ביקור אצל רם אוריון (+ מיקסטייפ)

Happy International Cassettes Store Day

המתנות שנשארות

פסטיבל הטייפים העשירי - כרטיס זוגי במתנה

33 שנים לאלבום London Calling

ספר הקסטות/יומן מסע: ביקור אצל אריה רזיאל, וגם: הקסטה המכוערת אי פעם

פסטיבל הטייפים התשיעי - כרטיס זוגי במתנה

10 דברים שלמדתי מהמשחק song pop

כאן זה יקרה: עיצוב ספר הקסטות בסטודיו של חגי מרום

יום הולדת 6 לקסטה

ספר הקסטות – עדכונים שוטפים (#1)

קסטה פיראטית של המכשפות 1996, צוירה ביד ע"י ענבל פרלמוטר ז"ל

ספר הקסטה – שאלות נפוצות וכל התשובות

קסטת ההופעה בצוללת הצהובה אוקטובר 1998, לחצו להגדלה

הקסטה – ספר חדש יוצא לדרך

פסטיבל הטייפים השמיני - כרטיס זוגי במתנה

מיקסטייפ דואטים- Boy & Girl Singing 2012

שבוע של מוזיקה טורקית

בלי שנסונים – מיקסטייפ שירים בצרפתית

מחשבות על בזבוז מזון

כרטיס זוגי מתנה: פסטיבל הטייפים השביעי

יש לכם אומץ לאינדי אמיתי? מיקסטייפ בוי ג'ורג' חגיגי

הצילום האהוב עליי בכל הזמנים – לו ריד, דייויד בואי, איגי פופ / סבא, בן, נכד

קיץ 2011 – הודעה