KASETA קסטה - מוזיקה בעידן הדיגיטלי

שבוע של מוזיקה טורקית

2012-01-07T21:00:00.012+02:00

מהתפאורה בהופעה, לחצו להגדלה

Crossing the Bridge: Sound of Istanbul
אני צופה אובססיבית בסרטי תעודה על מוזיקה ואת 2012 פתחתי עם "לחצות את הגשר" של פאטי אקין מ-2005 הניתן לצפייה מלאה ברשת בתרגום לעברית. בסרט יוצא אלכסנדר האקה, בסיסט הלהקה הגרמנית האחת והיחידה Einsturzende Neubauten, למסע שחוקר את המוזיקה בעיר איסטנבול.

החיבור מזרח-מערב והרב-תרבותיות בתוך החברה הטורקית עצמה יזכירו לכם גם את הסצנה המוזיקלית אצלנו, אבל רק עד נקודה מסוימת. סלחו לי על הקלישאה אך בטח גם תשימו לב שבכל סוג מוזיקה שהם צילמו עולה וצף לו הכאב. אפשר להיטרף מזה לאורך כל הסרט - גם כשהצעירים שרים, גם בשירי אהבה, גם כשמנגנים במסיבה, בכל מנגינה שמחה מכניסים גם עצב או געגוע. למה זה ככה? למומחי מוזיקה טורקית הפתרונים.

למחרת!
רצה הגורל וכשמוחי עדיין נתון תחת השפעת הסרט, הופיע בטוויטר ציוץ קצת מסתורי לגבי הופעה קטנה ביפו של סדנה ללימוד מוזיקה טורקית. אתחיל מהסוף: זה היה אחד הערבים מלאי הקסם שהייתי בהם לאחרונה, אולי דוקא בגלל שמדובר בהרכב צעיר וסקרן.
לפני 9 חודשים יזם וארגן עודד אלוני את קבוצת המוזיקאים המתאמנים בבתי החברים תחת הדרכתו של הראל שחל, הפועל כבר עשור עם ההרכב אניסטאר.

לחצו להגדלה

בתמונה מימין לשמאל:
ירדן ארז – עוד; רוני גנאור – יילי טנבור (מהנגנים הבודדים בארץ בכלי); בנון מטלון – גיטרה ללא שריגים (כנראה היחיד בקבוצה שמשפחתו ממוצא טורקי); הראל שחל – קלרינט טורקי; לי – קמנצ'ה / שירה; לילה בטרמן – תופי מסגרת / כפות עץ / שירה; אודי רז – טרומבון; יואב ביירך – קונטרה באס; עודד אלוני – דרבוקה; יואב אלקיים – ריק (דומה לתוף מרים)

חלק מחברי הקבוצה למדו מוזיקה פרסית או מכירים מוזיקה ערבית, אבל לרובם זו הפעם הראשונה ללמוד בצורה מסודרת מקמאת טורקי. שלשום אזרו אומץ להופיע בפני קהל מכרים מצומצם בבית אחת מחברות הקבוצה.
הקטעים שנוגנו בהופעה היו פופולריים וכמעט נחשבים שירי פולקלור. זו כנראה הסיבה שאמי לקחה מאד ברצינות את הערב ולסירוגין הזילה דמעות ומלמלה לעצמה תיקוני הגייה...
הנה הביצוע שלהם לשיר טורקי מפורסם - Soyleymem Derdimi. אם תשוו לביצועים אחרים ביוטיוב תגלו שזו גרסה ארוכה במיוחד... שימו לב ששתי הזמרות בהרכב לא דוברות טורקית ולמדו רק משמיעה וקריאה (במהלך הערב תרגמו והסבירו לנו את משמעות המילים)

אף פעם לא האזנתי ממש למוזיקה טורקית אבל היה קל להתמסר לאירוע גם בגלל התפאורה. האפקט הויזואלי של המקום התכתב עם המוזיקה באוזניים: בית יפואי עם קשתות ומרצפות צבעוניות, מרפסת מוקפת עמודים ומזרקת אבן בחצר, והמארחים הכניסו עוד לאווירה החל מהנרות בשביל הכניסה, דרך שולחן הכיבוד עמוס קלמנטינות מעצי הפרי שבגינה והמון עארק.

בלי שנסונים – מיקסטייפ שירים בצרפתית

2011-11-21T15:46:00.004+02:00

התלבטתי הרבה אם להעלות כאן אוסף שירים בצרפתית. לא רציתי להתנצל על זה וגם לא רציתי לשכנע אף אחד לתת צ'אנס, אבל הנה זה בכל זאת קורה...

אני שומעת די הרבה צרפתית - שירי ילדים, פסקולים של סרטים אהובים ועוד כל מיני דברים אלבומים שמזכירים לי תקופות וחוויות מהחיים.

ערכתי לכם 9 שירים שאני אוהבת במיוחד מז'אנרים שונים, מחציתם אפילו מושרים על ידי דוברי אנגלית במקור. גם בלי להבין לגמרי את הטקסט וגם אם המבטא מזעזע, הצרפתית בשירים עושה מהם משהו אחר, משהו טוב לדעתי.

באלבום ההופעה של מוריסי Beethoven Was Deaf , יש קטע בו הוא פונה לקהל באולם Zenith בפריס ואומר: I still cannot speak French, I am very lazy. מאיזושהי סיבה בחודשים האחרונים לשהותי בפריס המשפט הזה שימש כהודעת פתיחה במשיבון שלי. לא יכולתי להתאפק ונתתי לו לפתוח גם כאן. האזנה מהנה

להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as, 43 MB)

להאזנה לחצו כאן (46 דק')

מילון צרפתית ראשון שאבא קנה לי

* Morrissey, 1993 – I still cannot speak French

1. Placebo, 1999 – Burger Queen

2. Noir Desir, 2001 – L'Enfant Roi

3. Visage, 1980 – Fade To Grey

4. Nina Simone, 1965 – Ne Me Quitte Pas

5. David Bowie, 1977 – Heroes

6. Tindersticks, 1995 - Plus Des Liaisons

7. Indochine, 1987 – Les Tzars

8. Mylene Farmer, 1995 – California

9. Leo Ferre, 1970 – Le Chien

מחשבות על בזבוז מזון

2011-10-16T13:41:00.002+02:00

היום מציינים ברחבי העולם את Blog Action Day (#BAD11) המוקדש לנושא מזון. אלפי בלוגרים יכתבו פוסט שיציג היבטים שונים בנושא, אתם מוזמנים להירשם ולהצטרף.

השפיץ של הנקניק בסופרמרקט

שאלתי במחלקת נקניקים אם אני יכולה לקבל את שפיץ הנקניק עבור הכלבה ששמרתי עליה. ראיתי שהמוכרת מתכוונת לזרוק לפח את קצה גליל הנקניק וחשבתי שאוכל לפנק בו את הכלבה. המוכרת סירבה בתוקף ונשבעה שאוסרים עליה לתת את הנתח הזה, הראתה לי פח מלא בקצוות נקניקים. הבשר לא מקולקל, הוא בסדר גמור, פשוט בשוליים כבר קשה לחתוך פרוסות בגודל שישביע את רצון הלקוחות, זה מובן. אבל אם ניקח שני שפיצים כאלה בכל נקניק, נכפיל בכמות הנקניקים שנמכרים בכל חודש, בכל סופרמרקט, אפשר להבין שיש פה פרות שלמות ועופות לא מעטים שהופכים אשפה.
איזה נזק נגרם אם השאריות ניתנות ללקוחות המבקשים זאת כצ'ופרים לחיות המחמד שלהם? האם רשתות המזון חוששות שנעביר את שאריות המזון הטרי הזה לאנשים עניים, חס וחלילה, ונגרום לירידה במכירות המזון?

נימוסי שולחן שפג תוקפם

אנשים שחיים בהזיה וחושבים שמה שיעשה אותם ליידי או ג'נטלמן זה תמיד להשאיר קצת אוכל בצלחת או שלא יאכלו את הביס האחרון, אויש נו.

שום ופטרוזיליה

לפני שלוש שנים דיברתי עם חבר שעבר לאוסטרליה על מחירי ירקות ופירות שם ובישראל. נפל לנו האסימון שראש שום וצרור פטרוזיליה, מזונות בריאות שלא יסולאו בפז, נערמים בחנויות בלי יותר מדי תשומת לב ונתפסים לא יקרים במיוחד, איך בעוד כמה שנים ייחשבו חומרי גלם יקרים ומבוקשים כמו היחס בהווה לנפט. אני חותכת שום ופטרוזיליה בהכרת תודה שיש לי אותם בכלל ובטוחה שמעצמות אמיתיות בעוד שלושה עשורים לא יהיו אלה שרודפות אחרי נפט אלא כאלה שיהיה להן שום ופטרוזיליה. תגידו שאני מגזימה אבל פעם גם לא חשבו שמים יעלו כל כך הרבה כסף.

אירועים שמחים יכולים להיות עוד יותר משמחים

חתונה בחודש קיצי. מוכר לרובכם, מספר המוזמנים ידוע מראש ועדיין כמויות המזון לא פרופורציונליות, מספר המנות גדול מדי והמלצרים מפנים צלחות גדושות בירקות, דגים ובשרים. במיוחד זוכרת מאות צלחות גלידות עשויות פירות שנמסו, שולחנות ענקיים עם אגמי חלב שצפים בהם קילוגרמים של פירות טריים. הכל יורד לטמיון. מובן שלאורחים חשוב לארח ברוחב לב ובשפע ואני האחרונה להטיף לאחרים לאכול מעט, רק מקווה שכבר יקומו בתי המלון וגני אירועים שיסכימו ויידעו איך לטפל בעודפים של אוכל ולהעביר אותם הלאה למי שצריך.

ללמוד מאמא

אמא שלי גדלה בבית שבו מקליפות אבטיח ופרחים עושים ריבות, כשפירות "עייפים" עושים מהם מיצים או עוגות, מגרעיני מלון שנאספו כל הקיץ מכינים משקה אלוהי, ממיץ הבשר לאחר בישול הצלי מכינים ציר למרק, לא נותנים לחלב להתקלקל – כמה ימים לפני כבר מרתיחים אותו ומכינים דייסת אורז. הכל נשמע כאילו חינני וגורמה אלא שהחיים היו כל כך קשים שלא עושה שום חשק להתרפק על הזמנים האלה. אבל אולי יש דברים שכדאי ללמוד כי גם לנו, או לילדים, הולכים להיות חיים קשים בכל הקשור למזון, ואולי בעצם עכשיו זה כבר קורה.

כרטיס זוגי מתנה: פסטיבל הטייפים השביעי

2011-09-24T19:24:00.000+03:00

תמיד מרגש וכיף לי להכריז כאן על פסטיבל טייפים נוסף שמתקיים במועדון "הצימר" בת"א. הנה זה קורה שוב בשבוע הבא (תזמון מושלם של סופ"ש ראש-השנה) בפעם השביעית!

שלושה ימים בהם יופיעו אמנים ומוזיקאים כאשר המשותף לכולם הוא השימוש בסלילים מגנטים ככלי יוצר.

כמיטב המסורת, האתר קסטה ומועדון הצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לפסטיבל (פרטים בהמשך)

ערב פתיחה חגיגי בהשתתפות הקהל

אני מתרגשת לספר שאת הפסטיבל אפתח בהרצאה קצרה על טייפים וסלילים בקולנוע. זו למעשה תהיה הפעם הראשונה שאציג את מאגר הסצנות שאני מלקטת בפינצטה בשנים האחרונות על מנת לקבל הצעות ורעיונות כיצד לפתח אותו.

האירוע העיקרי בערב הפתיחה יהיה תצוגה פעילה של מכשירי סלילים מ-60 השנים האחרונות. לכבוד המאורע יוסי מרחיים ושמיל פרנקל ייצרו קומפוזיציה חיה אשר תעשה שימוש במכשירים השונים. הם גם מזמינים אתכם הציבור שיש לו עוד סלילים בבית להביאם לערב הפתיחה ולקחת חלק ביצירה/חגיגה.

חמישי / 29.9 / 20:00

פני ברסימנטוב
Real To Reel - יוסי מרחיים, שמיל פרנקל, רון קציר, גיא דוביוס

שישי / 30.9 / 17:00

יואל שגיב
בר פאבר
רפי בלבירסקי + ענבל מילגרום - Rutan Ahaz
דוד גורדון
עדי קום + רן נחמיאס
RVCA + Mites
תזמורת הצימר

שבת / 1.10/ 17:00

Troinin & Schetter
ליאור אשכנזי + Mongusss
דניאל דוידובסקי
Sinister Sveta
אסף סטי
בחמוצקי
דוד אופ

מחיר כניסה ליום בודד 20 ₪

כדאי ושווה - כרטיס לשלושת ימי הפסטיבל 50 ₪ - הכולל גם "מנוי" לכל ההופעות שיתקיימו בחודש אוקטובר במועדון "הצימר"!

כתובת: הגדוד העברי 5 פינת צ'לנוב, ת"א (כל קו תחבורה שמגיע לאזור תחנה מרכזית ישנה)

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?*

כותבים תגובה לפוסט זה בשם מלא או כינוי מזהה.
כרגיל, תמיד אשמח לשמוע מתי בפעם האחרונה האזנתם למוזיקה מקסטות או סלילים.

ההשתתפות פתוחה עד יום ד' בצהריים, אז גם תיערך ההגרלה ויפורסם כאן למטה שם הזוכה.

*הכרטיס רק לאחד מימי הפסטיבל לבחירתכם

יש לכם אומץ לאינדי אמיתי? מיקסטייפ בוי ג'ורג' חגיגי

2011-08-26T16:28:00.009+03:00

בוי ג'ורג', 1962

אתמול בהופעה של רונסון ראיתי את בוי ג'ורג' שר ומופיע אחרי המתנה של 25 שנים. הייתי בהופעה של מועדון תרבות ב-1985 אבל בתור ילדה קטנה שלא קלטה עוד כמה שנים היא תמשיך לאהוב את הזמר שעל הבמה, שגם בקושי הצליחה לראות.
גם אחרי שהתבגרתי התאפשרה לי פעם יחידה להגיע להופעה בחו"ל, אך ברגע שהגעתי לתחנת הרכבת בלונדון התבשרתי על ביטול ההופעה בגלל טרגדיה במשפחתו של ג'ורג'.

הרבה אנשים מרימים גבה כשמוצאים בין אלף התקליטים והדיסקים שלי את כל הדיסקוגרפיה של בוי ג'ורג'. דמיינו מישהו עובר על ספרייה מוזיקלית מסודרת אלפביתית ורואה באותC את הדיסקוגרפיה של הקלאש, אח"כ את כל הדיסקוגרפיה של הקיור, סדרת American של ג'וני קאש ואז...Culture Club

לפעמים קשה להתחבר למוזיקה של ג'ורג' (שלא לדבר על כמויות הדאנס) אבל ברור לי שזה הזמר היחיד שכל פעם שקולו נשמע באוזניי, כאילו נטלתי חופן כדורי וואליום, או במילים של אילת יגיל "מצליח להעניק בעשר דקות מספיק חום להאיר את רמת גן".

אם לא די בכך, יחד עם זה מגיע בונוס שלא נגמר: בוי ג'ורג', לטוב ולרע, הוא אחת הדמויות המעניינות ביותר בעולם המוזיקה ולפעמים גם מחוצה לו. האוטוביוגרפיה המעולה שלו, היא מסמך מרתק על לונדון של שנות ה-70 וה-80 (פוסט-פאנק, מועדונים, מהפכת ג'נדר), והכי כיף שבתוך כל החרא של ילדות נוראית, סמים, כלא וקרובים מתים האיש מפוצץ הומור עצמי וממשיך להתאפר על אפכם וחמתכם.

רשימת השירים

להאזנה לחצו כאן (60 דק')
להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as, 55 MB)

רוב הקטעים באוסף הזה הם דואטים או שיתופי פעולה עם מוזיקאים אחרים והוקלטו בלייבלים עצמאיים, ואני בטוחה שעבורכם מהווים אלטרנטיבה (בלשון המעטה) למה שאתם בדרך כלל שומעים. אם אתם יכולים לפתוח את הראש ולהתרגש בלי להיות ציניים תזכו לשעה עם זמר ש"מראה למצחיקים האחרים איך נשמע זמר".

Ich Bin Kunst - מתוך המחזמר Taboo המבוסס על האוטוביוגרפיה של ג'ורג', 2002
The Crying Game – גרסה מחודשת לשיר בהפקת Pet Shop Boys (שגם עושים קולות רקע). שיר הנושא בסרט "משחק הדמעות" 1992
Losing Control - גרסת אנפלאגד מ-2002 לאחד השירים הוותיקים מקריירת הסולו של ג'ורג'. הביצוע המקורי מ-1992 נקרא Am I Losing Control והרבה יותר איטי
La Barque – שיר הנושא מהסרט הצרפתי Le Libertin (2000) המתאר את מאבקו של Diderot הפרוע לכתוב את האנציקלופדיה הראשונה. הבמאי הזמין את ג'ורג' לשיר את שיר הנושא כמחווה לאנשים שלא הולכים בתלם...
More Than Likely – דואט עם PM Dawn, 1993
Time Machine – דואט עם החברה הוותיקה Amanda Ghost, 2007
St. Christopher – מתוך האלבום U Can Never Be 2 Straight - 2002
American Heart – Bliss מארחים את ג'ורג' לדואט עם Alexandra Hamnede, 2009
The Deal – שיר וטקסט טיפוסי של ג'ורג' עם הגיטרה של השותף הקבוע John Themis, 2009 אבל התגלגל בהופעות הרבה קודם
Sweet Toxic Love – רוח התקופה בה ג'ורג' היה עמוק בתוך ענייני הודו והארי קרישנה, 1992
I specialize in Loneliness – מההרכב שנקרא Jesus Loves You, 1992
You Are My Sister – דואט עם Antony & the Johnsons, אנתוני כתב את השיר פחות או יותר לג'ורג', 2004
Pentonville Blues – שיר רגאיי, אולי הז'אנר שג'ורג' יודע לעשות הכי טוב, Glide & Swerve מארחים את ג'ורג'
That's the Way – השיר היחיד מאלבום של מועדון תרבות. דואט עם הזמרת המדהימה Helen Terry שליוותה הרבה את הלהקה, 1983
Somebody To Love Me – מארק רונסון מארח את ג'ורג' לדואט עם Andrew Wyatt באלבום שכולו מחווה לשנות ה-80, 2010

הצילום האהוב עליי בכל הזמנים – לו ריד, דייויד בואי, איגי פופ / סבא, בן, נכד

2011-08-12T13:48:00.014+03:00

לאחרונה כותבים הרבה על הביוגרפיה החדשה של דייויד בואי וזו הזדמנות לדבר על צילום הרוק הכי אהוב עליי בהיסטוריה של הרוק, צילום שחור לבן פשוט בלי אפקטים ובלי זוויות אומנותיות מיוחדות אבל הייתי שמחה לתלות אותו בענק בסלון.

איגי פופ נתלה על לו ריד ודייויד בואי תרתי משמע. כיוון שידוע מי היה הסנדק האומנותי של כל אחד, אנו למעשה רואים בצילום סבא חכם עם משקפיים (ריד), בן מתוסבך (בואי), נכד מופרע (איגי) ואב קדמון (מארק בולן על החולצה של איגי).

נדיר לתפוס את שלושת המצולמים ביחד. הם עומדים במלון Dorchester המפואר בלונדון, והשנה היא 1972. בשנה זו כמות הסמים שהנ"ל צרכו מפלצתית וגובלת בנס רפואי.

צילום: Mick Rock, 1972

התמונה הזאת מרגשת אותי בגלל שאני חושבת כמה ז'אנרים מוזיקליים התפתחו מאוד בזכות החבורה הזאת או לפחות הושפעו עמוקות, בלתי נתפס ממש. וזה לא נגמר במוזיקה – חשבו כמה נוכחות היתה לסגנון שלהם ולפועלם בכל הקשור להופעות חיות, קליפים, אופנה, מגדר...
הצלם הוא Mick Rock ועותקים של הצילום ההיסטורי בחתימתו עדיין נמכרים באתר המכירות היוקרתי של Christie’s ומוערכים בין 1500-2000 דולר.

יש גרסה נוספת של התמונה ללא המראה, הנברשת והאיש ברקע, אבל היא מסתירה את הלק השחור על ציפורניו של לו ריד והמבט של איגי פופ בה פחות שובב...

קיץ 2011 – הודעה

2011-08-06T19:51:00.003+03:00

לא משנה באיזה צד אתם ומה עמדותיכם בנוגע לאירועי המחאה של קיץ 2011, אתם חלק ממנו.
דוקא יש הרבה מה לכתוב על מוזיקה בהקשר של המחאה. כשעוקבים ברשת אחרי כתבות, ציוצים והפוסטים בנושא, מגלים הרבה עיסוק במוזיקאים מקומיים, בהפניות לשירים מכל התקופות עם טקסטים רלבנטיים, חיפוש הימנונים ויצירת קליפים.

הדיון כל כך משתלט ומסיבי ואיני מוצאת זמן וטעם לכתוב כאן טור חדש. המון אנרגיה ותשומת לב שלי ושל רוב האנשים, כך נדמה לי, מוקדשת בתקופה הנוכחית לתכנים אחרים. ועדיין, במעגלים קרובים אליי, אני רואה יותר מדי אנשים עייפים ואדישים, אפילו כדי להיכנס לאיזשהו שיח פעיל בנושא, תהא עמדתם אשר תהא.
לכן אני בוחרת למסור הודעה כללית מאוד, ומבליטה בפניכם שיר אחד שהצגתי בעבר, אך הפעם אני מקווה שיזכה ליותר השמעות וצפיות:

היום שהיה אתמול

2011-06-17T17:44:00.021+03:00

כך עבר עליי יום חמישי, עם קצת תמונות וחצי פואנטה בסוף:

13:00 – האוזן השלישית ת"א. שיחה קצרה עם קובי אור על הפוסט החדש שכתב לכבוד השקת האלבום החדש של יעל לוי. מפנה את תשומת לבי לגיטריסט המצוין Chris Spedding שמגיע עכשיו עם בריאן פרי להופעה. למדתי משהו.

צילום: עופר היכל

13:10 - לורי אנדרסון מגיעה לחנות. כולם מאוד מנומסים אבל בלי קשר היא ממש נחמדה. חותמת לי על Home of the Brave. בלי שיזמתי או פניתי היא זו ששאלה לשמי, הושיטה יד ללחיצה, הסתדרה לצילום משותף. בחיי שלא ביקשתי, באתי רק להחתים וזהו, אבל היא באמת רוצה לדעת מי עומד מולה ואף עשתה סקר קטן וביקשה מכולם להצביע מי מאיתנו מוזיקאי, מי סופר, מי משורר...

במפגש מעריצים סטנדרטי, אמן מחו"ל שזמנו יקר בדרך כלל נפרד לשלום אחרי הקטע הפורמלי. אבל אנדרסון באה לספר ולהקשיב. היא פשוט החלה לדבר, לשתף ולענות על שאלות ואפשר להגיד שדפקה לנו הרצאה: על הפרויקט Delusion, המופע, על הצורך והדרך לספר סיפור, גסיסתה ומותה של אמה, למה היא בעד אמנות רב-תחומית, העיסוק שלה בכישלונות, על בריאן אינו... באיזשהו שלב קיבלה מיקרופון ודלת החנות נסגרה כדי שיהיה יותר שקט ואתה צובט את עצמך לבדוק האם זה אשכרה קורה פה ככה סתם בצהריים מדוע נפל בחלקך לשוחח עם לורי אנדרסון.
וכך המשיכה לדבר על ההבדל בין being sad / feeling sad, נתנה טיפים לחיים של עשייה וכמה המלצות קריאה (אני זוכרת רק את The Waiting Place). בגדול כל פיסקה שהיא מוציאה מהפה גורמת לך לחשוב, או משעשעת, או "סתם" מעניינת.

14:10 – יצאתי לרחוב וקיבלתי את סמס השנה. ההופעה שכמעט עשור אני מתפללת לראות בדרך לכאן, אינטרפול באים באוגוסט.

18:00 – מתפנה לעבור על אימיילים אחרונים שהצטברו ומגלה בהם קישור האזנה לשירים החדשים של מוריסי (BBC sessions)

19:00 – מקבלת מייל עם תמונה של מתנה בדרך אליי: תקליט הויניל של דודו טסה והכוויתים.

לכאורה זה נראה יום מושלם, אלא שבשעות האחרות של היום הזה גם היו שפע עבודות וסידורים מתישים, כאבים פיזיים לא פשוטים, מכות מצרים כספיות ובשורות מעצבנות ומדאיגות. לכן בעצם מה שקורה בכל הקשור למוזיקה זה רגעי הנחת והדלק לעבור ביניהם. נקודות אור בכל מיני רגעים שעושות מעניין ושמח ומרגש.
נזכרתי במשפט של הסופר ס.יזהר "...הספרות והאומנות והמוסיקה והתאטרון או הפילוסופיה אינם תבלין לעיקר, אלא הם עצם התוכן ההכרחי והטעם לחיים". זו לא אמירה כל כך חדשה ומקורית אך עדיין מסביבי הרבה מאוד אנשים מתייחסים לזה רק כבידור או "פנאי" והופכים את כל התפיסה של אומנות ותרבות כאן למותרות.

מוזיקה במערכת החינוך – הזמנה פתוחה ליום עיון

2011-06-09T11:20:00.005+03:00

אם היו מתייחסים למוזיקה במוסדות חינוך כמו שמתייחסים לספורט אז בבתי הספר היה הרבה ציוד וכלי נגינה, מי שלא היה עוסק במוזיקה היה נחשב קצת עצלן, מוזיקאים מצטיינים היו עוברים בין מוסדות תמורת מיליוני דולרים, היה מימון לתכניות לימוד מוזיקה בקרב הקהילה...

זאת ועוד ברשימה ארוכה שכתב Andrew Dubber שמצביעה על היחס המועדף לספורט במערכת החינוך האמריקאית לעומת מוזיקה ואומנויות. לא נראה שהוא כתב את הדברים כדי להתלונן על המצב אלא כדי להדגים שתעשיית המוזיקה היתה יכולה להיראות אחרת אם מראש הגישה לתחום הזה היתה מתנהלת באופן שונה ומוזיקאים צעירים היו פועלים ומטופחים כבר בתוך מערכת החינוך.

גם בלי קשר לטיפוח מוזיקאים מצאתי דוגמא נדירה בארה"ב שבה בכמה בתי ספר יסודיים ציבוריים באריזונה נקטו במדיניות חינוכית של שילוב מוזיקה ואומנויות בתכנית הלימודים השוטפת לשיפור תהליכי הוראה ולמידה. כלומר הם הפכו את המוזיקה לכלי הוראה/למידה בכל נושא ושיעור במערכת השעות, כולל מתמטיקה והיסטוריה. איך עושים את זה? ראו בכתבה שלפניכם, בהחלט נראה שלילדים כיף. התכנית נקראת Opening Minds through the Arts (OMA) ואפשר להוריד מסמכים המפרטים את ההישגים, הקווים המנחים ודרכי הפעולה ליישום התכנית.

מה בישראל? הזמנה ליום עיון

ביום ראשון הקרוב (12 ביוני 2011) יתקיים במכון מופ"ת יום העיון מקומן הנה(ע)דר של האומנויות במערכת החינוך.* תהיה התייחסות למחול (עידו תדמור יתארח), אמנות פלסטית, תאטרון וכמובן מוזיקה, בסוף היום יתקיימו גם הופעות. במושבים השונים ידברו על חשיבות האומנויות ותרומתן ועל העדרן ממערכת החינוך והכשרת המורים. ההרצאות המרכזיות בנושא מוזיקה יהיו:

חשיבותה של הוראת המוזיקה וילדי הגיל הרך ובית הספר היסודי (ד"ר ורניקה כהן)
מצב המוזיקה הערבית בארץ כיום (ד"ר תייסיר חדאד)
מעמדה של המוזיקה בחינוך במגזר הערבי והיחס של הממסד לנושא (עאמר נח'לה)

לדעתי ההרצאות מעניינות וכדאי לכם להיות שותפים לדיון על מוזיקה מצד שאולי פחות מוכר. אם אתם מורים, הורים או מוזיקאים שרוצים לקבל תמונה על מקומה של המדינה בחינוך למוזיקה אתם מוזמנים להגיע ביום ראשון החל משעות צהריים למכון מופ"ת בקריית החינוך שבצפון ת"א. ההשתתפות ללא תשלום אך כדאי להירשם כדי להבטיח מקום (כן, אפשר עד הרגע האחרון)

לפרטים מלאים ותכנית הכנס

* גילוי נאות: אני מועסקת במכון מופ"ת

הטייפ שלי ואני / שי ליברובסקי

2011-05-21T20:34:00.001+03:00

היום לפני 5 שנים עלה לרשת אתר קסטה - תודה לכל הקוראים הנאמנים ולמי שמפרגן לאורך השנים.

לרגל האירוע אני שמחה לארח כאן את שי ליברובסקי ('דיגיטל_מי') בטור מיוחד הכולל אוסף קטעים מראשית דרכו, חלקם מתפרסמים לראשונה.

את שי צילמתי וציינתי כשסיפרתי על פסטיבל המוזיקה החינמי, שם ניגן וגם הרצה על "פרקים נבחרים בתולדות הסמפול". בפעם השנייה הזכרתי איך היה כיף לראות את שי עם חולצה של קסטה בדיוק בהרצאה בה ניסיתי להדגים לקהל שהקסטה היא אייקון בתרבות הפופולרית...

פעם היגיע אליי לדירה רק לכמה דקות אבל כמו טינאייג'ר ביקשתי ממנו לחתום לי על חוברת הדיסק מתעלם מהצרכים שהכנתי מראש.

כשכתב לי שיפרגן ליום הולדת של קסטה אמר שיחפש קטעים מוקדמים בהם עשה שימוש בטייפים, מאז נדבק לי חיוך גדול ואני מקווה שעכשיו יעבור גם אליכם.
---------------------------------------------------

טור אורח

כדי להבין את השימוש שלי בטייפים במוזיקה שלי צריך להכיר אותי, ולהכיר את הקסטה בחיי. בגיל 9, כשאחי הגדול קיבל מערכת סטריאו לכבוד הבר מצווה שלו, ירשתי ממנו טייפ דאבל קסט של 'Grundig', עם היכולת המדהימה להשתמש בו כרשמקול ופשוט להקליט רעשים סביבתיים ודיבורים.

מהר מאוד התחילו להיערם אצלי קלטות של מערכונים מטומטמים שאני והחברים שלי הקלטנו, קטעים מתוכניות טלוויזיה (כן, הייתי מקליט תכניות בוידיאו, ואז מגיע לסלון עם ה'גרנדינג', מצמיד אותו לרמקולים של הטלוויזיה ומקליט) התרחשויות מהחדר, והקלטות מהרדיו. בשלב מסוים מצאתי בבית טייפ מנהלים ישן שבאמצעותו 'תיעדתי' טיולים שנתיים ומחנות קיץ של הצופים.

בטירונות לקחתי ווקמן למרות שהיה לי דיסקמן, כי יש משהו זול ודי מדהים בקלטת. הצליל החם של טייפ הוא משהו שדי בלתי אפשרי להשיג בהקלטות דיגיטליות, ואם לא היה אובד טייפ ה'גרנדינג' ההוא סביר להניח שעדיין הייתי משתמש בו. סססססאמממק.

התחלתי לעשות מוזיקה ב-1998, לפחות בכל הנוגע לשימוש בתוכנות. היו פעמים שהייתי מקליט שטויות עם חברים או אפילו מנסה לעשות ניסיונות cut & paste על טייפ. הייתי יושב שעות על תוכנת Impulse Tracker ומפליץ קטעים מוזיקליים שנשענו על סאונדים וסימפולים שהורדתי מהאינטרנט בלי שאני לגמרי בטוח מה אני עושה.

Lost Tapes (outro) [from 'Denied Years Trilogy' 1999] 0:50

חוסר היכולת המוזיקלית שלי הפך מהר לחוסר בטחון, והיה לי ברור שאם אני לא יודע לנגן אבל משתמש בסאונדים נפוצים וחסרי ייחוד, המוזיקה שלי היא לא יותר מאחלה דרך להעביר את הזמן, אבל חסרת כל משמעות. הייתי צריך להוסיף משהו יותר אישי. לשיר לא היתה אופציה, אבל הקלטות צלילים שונים דרך הטייפ או עיוותים של הקלטות קיימות השלימו את החסר. בגלל שהמיקרופון של ה'גרנדינג' נמצא בתוך הרמקולים, הייתי מתופף על הרמקולים עצמם או 'מגרד' אותם ומקליט מקצבים פרימיטיביים. מאט או מריץ את הקלטות שיש לי ויוצר משטחי סאונד לא ברורים, או לוחץ על כפתור ההקלטה ואז על pause, אבל לא עד הסוף, כדי ליצור 'טעויות' או קפיצות.

מאוד מצחיק אותי להיזכר בתקופה ההיא. כשהתחלתי ליצור מוזיקה כיניתי את עצמי h2s, וכשהחלטתי ליצור בסגנון קצת שונה ומלוכלך יותר, החלטתי לשנות את הכינוי ל'דיגיטל_מי'. רציתי שיהיו לי פרסונות שונות, כדי להבדיל בין האלקטרוניקה ה'נקייה' מה'מלוכלכת' וכמובן שההחלטה הזו נבעה תחת השפעה ממורשת Coldcut ו-Aphex Twin, יוצרים גאונים בעלי עשרות כינויים שונים במצטבר. מצד אחד הייתי מושפע באופן חסר בושה מכל כך הרבה מוזיקה ששמעתי, ומצד שני חוסר הביטחון שלי דרבן אותי לעשות דברים שונים ככל האפשר.

Exp 3% [from 'Self Titled' 2000] 3:44

&amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;a target="_blank" href="http://digitalme.bandcamp.com/track/exp-3"&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;Exp 3% by Digital_Me&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/a&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;gt;

ככל שהמוזיקה תפסה חלק יותר מרכזי בחיים שלי, ואנשים שאלו אותי מה אני עושה עם הזמן שלי, האינטרס שלי להוסיף דברים מוזרים ולא קבילים רק גבר. כל עוד אין לי את היכולת להגיע לרמת סאונד של הגיבורים שלי, אנסה להגיע כמה שיותר רחוק משם. היה שלב בו כל כך הייתי מתוסכל מחוסר הייחוד של המוזיקה של 'h2s', שבניסיונות הראשונים של 'דיגיטל_מי' הכרחתי את עצמי להשתמש רק בצלילים שהקלטתי בעצמי. כל דבר שהרחיב את מאגר היצירה שלי מעבר לשימוש במחשב התקבל בברכה, והטייפ היה הראשון. אח"כ הגיע תור איסוף התקליטים, וכמובן הסמפלר (חלק מהאג'נדה הזאת מלווה אותי גם היום).

Bad Room [from 'Self Titled' 2000 'The Denied Years' 2004] 2:05

8 Min. From Now [from 'Self Titled' 2000 'The Denied Years' 2004] 2:02

&amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;a href="http://digitalme.bandcamp.com/track/8-min-from-now"&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;8 Min From Now by Digital_Me&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/a&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;gt;

כשהתחלתי להופיע לבד (אחרי שצברתי שעות במה עם ההרכבים 'טלמעתק' ו'תרגיל המאוורר') הופעתי עם שני סמפלרים וווקמן. הווקמן עבר דרך הסמפלר והייתי משתמש בו כדי לעשות מניפולציות שונות, ולגוון קצת את המופע הבוסרי. טכניקה שהשתמשתי בה גם בקטע 'אני לא יכולה לשיר' מתוך 'הא!' (קלצונה 2004), בו השתמשתי בדיאלוג מוקלט וספונטני שבו אני מנסה לשכנע את חברה שלי לשעבר לשיר. רעשי הרקע של הקלטת הם חלק בלתי נפרד מהאווירה.

I Can't Sing feat. Shira [from 'Hea!' 2004] 3:00

Teens Can Work It Out (Live Unknown 2004-2005) 1:31

&amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;a href="http://digitalme.bandcamp.com/track/teens-can-work-it-out"&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;Teens Can Work It Out by Digital_Me&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/a&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;gt;

חוץ מלתקן את טייפ ארבעת הערוצים שלי, אני מתכנן לשחרר פרויקט בשם 'Sex Death Tape' שנוצר במקרה עם חברים שונים ויש בו שימוש גם בטייפים. כמו כן אני מתכנן לשחרר סוף סוף אלבום קשה להאזנה שיצרתי בשנת 2002 בשם 'הסוליפסיסט', בו טייפ ה'גרנדינג' שלי מככב כאחד הכלים המרכזיים. חגיגות העשור או משהו כזה. לונג ליב דה קסטה!

Scottish Strings (as seen on tv) [from 'The Solipsist' 2002] 2:45

שי ליברובסקי - מאזין, יוצר, מופיע ומנגן. יוצר תחת הכינוי 'דיגיטל_מי', ומופיע עם ההרכבים 'ביטר ג'וז' ו'אודיו מונטאז' אולסטארז'. כותב את הבלוג הלא קריטי

מוזיקה ושירותים מבוססי מיקום

2011-05-15T23:06:00.006+03:00

מחר יוצא לדרך כנס המידע השנתי Info 2011 שאעביר בו הרצאה על שירותים מבוססי מיקום, במטרה להדגים כיצד השימוש בהם מחבר אותנו לרשת של מידע ותוכן (ולאו דווקא רשת חברתית). במהלך ההכנות להרצאה גיליתי שתחום המוזיקה מתפוצץ משירותי מיקום שעומדים לתפוס תאוצה בשנים הקרובות.

מה זה?

Location Based Services (ובקיצור LBS) הם אפליקציות למכשירים ניידים מבוססות טכנולוגיית GPS. כאשר המכשיר הנייד מצוי פיזית לצדנו, הן יודעות לדווח על המיקום הפיזי המדויק שבו אנו נמצאים. יש עשרות אפליקציות LBS, המוכרת ביותר היא Foursquare.

הפעולה בה משתמש מדווח באופן אקטיבי על הימצאותו במקום מסוים נקראת check-in ומאפשרת לדעת מי האנשים הנוספים שנמצאים באותו המקום או בקרבתו, וגם לקבל הטבות, טיפים, מידע ותוכן רלבנטיים לקונטקסט של המיקום או הרדיוס הקרוב.

מוזיקה לפי מיקום

השימושים המוצלחים של LBS שייכים לתחום של התאמת מוזיקה לקונטקסט של המיקום.

בטקס הגראמי האחרון השיקו את האפליקציה MusicMapper המחברת בין מפות גוגל ושירות המוזיקה Rdio. המשתמשים מוזמנים לשתף סיפורים אישיים בהקשר של המקום בו קרו החוויות ובשילוב השירים שהיו הפסקול לאותם זיכרונות.

Spotisquare היא אפליקציה המחברת בין מקומות ואתרים דרך פורסקוור לשירים מתוך שירות המוזיקה האירופאי Spotify. השימוש בה הוא למעשה תהליך מתמשך של הוספת שירים לפלייליסט ייחודי המותאם למקום.
אפשר לנחש איזה פלייליסט אפשר לעשות לעיר מנצ'סטר או לאורך חופי הכנרת... באופן אישי אני מקווה שעל חורבות מועדון CBGB בניו-יורק ידאגו לעשות שימוש מרובה באפליקציה.

ויש עוד: soundtracking הפופולרית, מאפשרת לתייג, לחפש ולשתף מוזיקה (גם) לפי מיקום (בהתחברות דרך פורסקוור), HeratBeatMatch היא אפליקציית דייטינג המאתרת ברדיוס הקרוב בני זוג פוטנציאליים בעלי טעם מוזיקלי דומה ומאפשרת להחליף שירים כחלק מתהליך הפלירטוט, האפליקציה wahwah מאפשרת להיחשף ולהאזין לערוצי מוזיקה של אנשים הנמצאים ברדיוס הקרוב אליך ובדומה לה ניתן לחפש קליפים לפי מיקום באמצעות VEVO (במכשירי iPad)

אבל את ההצגה גנבו אפליקציות שיצרו מוזיקאים:Kraftwerk השיקה אפליקציה שיוצרת מוזיקה לפי אזורי זמן. שימו לב לעיצובי המסכים שתואמים את הסטיילינג של הלהקה לאורך עשורים כאילו שמדובר בדבר מתבקש ומתאים ללהקה הוותיקה הזאת והמסרים שלה.

להקת Bluebrain עשתה הרבה רעש עם האלבום The National Mall שהופק כאפליקציה לסמארטפון. חברי ההרכב עשו מיפוי למאות אזורים ב- Mallשל וושינגטון (פארק שמשתרע בין הקפיטול ואנדרטת לינקולן), כך שתוך כדי האזנה לאלבום האפליקציה מזהה את מיקום המאזין והסאונד של השיר משתנה בהתאם אליו! המשתמש לא יכול לשחק עם האפשרויות, כל מיקום נבחן על ידי הלהקה והשיקול המוזיקלי הוא רק של חבריה.

מידע על הופעות ומסיבות

בפורסקוור חברים לא רק אנשים, אלא גם מותגים. אם תעקבו בפורסקוור אחרי Live Nation או VH1, תקבלו טיפים, מבצעים ומידע על הופעות על פי המקומות שבהם תעשו צ'ק אין. לפעמים מועדוני הופעות מציעים בעצמם מתנות והטבות.

יש גם שיתופי פעולה חד פעמיים לפי אירועים, כמו מידע וטיפים על מסיבות באיביזה דרך פורסקוור של רדיו BBC1, או על הופעות בכנס SWSX 2010 דרך פורסקוור של מגזין המוזיקה Spin.
אגב באותו כנס, תוכנת מיקום שזכתה להרבה שבחים היא Hurricane Party, המאפשרת למצוא שותפים כדי לארגן מסיבה ספונטנית בשילוב הטבות.

בהערת סוגריים אציין שגם בהקשר של מוזיקה במכונית המקוונת, כבר עכשיו מדברים על מכוניות שתוך כדי נסיעה יאתרו תחנות רדיו מקומיות וגם יזרימו מידע על הופעות מועדפות על פי מיקום הרכב.

בלי קשר למיקום פיזי כדאי להכיר את Get Glue שבו עושים סוג של צ'ק-אין לתכנים – מוזיקה, ספרים, סרטים, ספורט וכו'. גם כאן מתקבלות המלצות ממשתמשים אחרים על פי טעם והעדפות, ובנוסף יש צבירת נקודות וקבלת הטבות ממותגים שלהם המשתמש עשה הכי הרבה צ'ק-אין.

כלי שיווק למוזיקאים

באתר Hypebot מציעים מספר שימושים בפורסקוור למוזיקאים. בגדול ההמלצה היא לעשות צ'ק-אין בהופעות ואירועים, תערוכות או הפגנות. לפעמים אלה אמירות יותר יעילות מכתיבת פוסט בבלוג וסוג של מפגן אישיות פחות מעצבן מהגיגים בפייסבוק. בעקיפין זו גם דרך להיפגש פנים אל פנים עם הקהל.
כמו כן מומלץ לעודד מעריצים לעשות צ'ק-אין בהופעות תוך כדי שיתוף תמונות ותגובות. מיותר לציין למה זה שיווק מצוין ו-crowdsourcing טהור ולמעשה אפשר ללכת הלאה וגם לתגמל את מי שמרבה להגיע להופעות. כדוגמא לשימוש מוצלח בפורסקוור לקידום הופעה כדאי לקרוא על השימוש בפורסקוור של Big Boi לקראת הופעה באוניברסיטת נברסקה.

לדעתי כדאי לשים לב לאפליקציה שנקראת unsocial. בלי רעש של חברים, משפחה ומעריצים, כאן התיוג העצמי הוא רק על פי המקצוע ואיתור אנשי מקצוע ברדיוס הקרוב. כך למשל עיתונאים מוצאים אחד את השני במהלך אירוע במדינה זרה או בשדה תעופה, ואין סיבה שגם מוזיקאים או אנשי תעשיית המוזיקה לא יוכלו לחפש קולגות ושיתופי פעולה במקרים של כנסים גדולים, פסטיבלים או סיבובי הופעות בחו"ל.

מה בישראל

בישראל השימוש ב-LBS לא נפוץ בקרב מוזיקאים ולא על ידי מקומות או מותגים מתחום המוזיקה. למרות שברור שכמות מכשירי הסמארטפונים תמשיך לגדול בקרב האוכלוסייה, אי אפשר לדעת אם שירותי מיקום יצליחו לשגשג כאן או ישמשו רק קבוצות מסוימות כמו במקרה של קהילת טוויטר הישראלית. סביר להניח שתיוגי מיקום ייעשו בעיקר דרך פייסבוק שבה רוב הגולשים כבר נמצאים ממילא. השנה נכנס לישראל Facebook Places שבעתיד יאפשר לעשות צ'ק-אין גם באירועים והופעות.
בעכבר העיר לא מחכים וכבר שילבו מיקום באפליקציה שלהם. הם מבטיחים פרסים לגולשים שיעשו צ'ק-אין במקומות בילוי ומועדונים ויטרחו לכתוב ביקורות והמלצות שכמובן ישותפו עם משתמשים אחרים שיעשו צ'ק-אין באותו המקום. בעתיד האפשרות תפעל גם על הופעות מוזיקה.

* הטור פורסם גם באתר newsgeek

מיקסטייפ חגיגי - יום הפועלים הבינלאומי 2011

2011-04-29T00:44:00.005+03:00

הגיע היום להציג את המיקסטייפ השנתי שאני מכינה, אשר באופן מסורתי נערך לקראת האחד במאי ומוקדש גם לתכנים היותר רחבים שלו.
כמו בשנה שעברה, יש במיקסטייפ 9 שירים וגם מסמך עם פרטי השירים וכל המילים שיש להן חשיבות מיוחדת. בפעם הקודמת שולבו בין השירים טקסטים מתוך המניפסט הקומוניסטי של מרקס ואנגלס, השנה בחרתי לשלב טקסטים מתוך התנ"ך - פסוקים רלבנטיים לחוקי עבודה ויחס לאוכלוסיות מוחלשות.

התמונה מוקדשת מכל הלב לזוג קייט מידלטון והנסיך וויליאם לרגל החתונה המלכותית
קרדיט: Oli Scarff, לחצו להגדלה

פניתי לחברים ומכרים בבקשה להמלצות, ולמיקסטייפ הנוכחי תרמו נמרוד דוויק, איילת פינקלשטיין, מיטל רוסו ודודו המנחם (הצעות אחרות יופיעו בשנה הבאה!) – תודה לכולם.

הערה לגבי השיר האחרון: כן, הוא בצרפתית וממש ארוך. הטקסט עמוס רפרנסים ליצירות ופרפרזות על פתגמים, ובכל זאת החלטתי לא לותר עליו כי אני מאמינה שאפשר להרגיש מה Noir Desir רוצים להגיד על אירופה גם בלי להבין את המילים. ביצירת המופת הזאת מתארחים נגן הסקסופון Akosh Szelevenyi והיוצרת Brigitte Fontaine.

להאזנה לחצו כאן (56 דק')
להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as,77 MB)
לקובץ הטקסטים לחצו כאן (PDF, 603 KB)
למיקסטייפ אחד במאי 2010

רשימת השירים:

כסף מאמא – דני הדר (3:21)

Alliance – Robert Wyatt (4:24)

Waiting For the Great Leap Forwards – Billy Bragg (4:37)

The Masses Against the Classes - Manic Street Preachers (3:24)

Piss Factory - Patti Smith (4:36)

Sort of Revolution – Fink (6:34)

Hayseed Like Me - Pete Seeger (1:17)

Everything Counts - Depeche Mode (4:24)

L'Europe – Noir Desire (23:45)

האם אפשר לתעד את פסקול החיים שלך?

2011-04-22T16:07:00.001+03:00

מדברים עכשיו על ציון 25 שנים לאלבום The Queen Is Dead של הסמית'ס ותוך כדי קריאה על העניין אני מבינה שמעבר להיותו אלבום מופת בעייני, הוא גם נמצא בקטגוריה מצומצמת של אלבומים שהיו (ועדיין הינם) "הפסקול של חיי".

אני לא מתכוונת בביטוי הזה רק לעובדה שצלילי האלבום ליוו אותי ברקע לאורך שנים, אלא ממש במשמעות פרקטית, מדובר על שירים שמתחברים אצלי לנסיעות, למעשים שעשיתי בליווי השיר או בהשפעתו, מנגינות וטקסטים שעד היום קופצים לי בראש בעקבות אמירה של מישהו, בקיצור שירים שלא רק עומדים כיצירת אומנות מוזיקלית אלא ממש כפסקול של פעילות וחוויות, כמעט סוג של ביוגרפיה.

היום מצאתי אפליקציה לאייפון/אייפאד שנקראת My Audio Bio. השירות מאפשר לרשום סיפור אישי אודות שיר או קטע מוזיקלי, כך שהמשתמש משתף גם את השיר וגם זיכרונות לגבי השיר. אפשר להצמיד לשירים גם תמונות ווידאו והמטרה לעודד את המשתמשים לספר את חייהם דרך השירים האלה וליצור קטלוג מוזיקה אוטוביוגרפי.

אמנם לא כולם יודעים לספר טוב סיפור ולבחור חוויה שמעניינת אנשים מחוץ למעגל הקרוב, אבל ברוב המקרים התוצאות די מוצלחות ואמינות. כמו המשתמש Brian Maucere שזוכר את הלילה הראשון שלו בפריס בזכות שיר של Outkast, או מספר למה עד היום הוא נזכר במחנה ריכוז בגרמניה בגלל שיר של מובי. אפשר גם לעשות תהליך הפוך של הרכבת רשימות השמעה לפי סיפורים, וגם לשלב את התוכן בפייסבוק.
מייסד החברה, Dan Morris, טוען שבנוסף להיותו תחליף לכתיבת בלוג, ב-My Audio Bio הפואנטה אינה שיתוף בזמן אמת והגולשים מספרים איך מוזיקה השפיעה על חייהם, בניגוד לרוב האפליקציות החברתיות בהן אנחנו מדווחים למה אנו מאזינים כרגע.

אבל למרות שזה רעיון שנוגע בחיים של כולם, למרות סיפורים מרגשים ומצחיקים ולמרות שהאפליקציה ניתנת להורדה בחינם, אין הרבה פעילות באתר, לפחות כרגע, משהו לא עבד.

אולי הבעיה טכנית והאפליקציה לא מושלמת (אפשרויות חיפוש לוקות בחסר). אולי זה בגלל שפסקול חיינו בעשור האחרון מורכב מהרבה קטעים שלא ניתן לקטלג כשירים או אלבומים (משחקי מחשב, מאש-אפים ביוטיוב) ואולי גם אם האלבום The Queen Is Dead היה יוצא היום, בעידן של שיתוף ודיווח אינסופי על המרחב שלנו, חוויות מוזיקליות רגשיות עדיין נותרו משהו אינטימי בלתי ניתן לתיעוד, והפסקול של החיים שלך הוא פשוט רק שלך.

להקליט את הסביבה - תיעוד צלילים אורבניים וקולות בטבע

2011-03-29T20:23:00.006+02:00

לעתים נדירות יוצא לי לכתוב פוסט מיד בעקבות שיחה מעניינת, אבל דברים מתגלגלים ממש במקרה והזדמן לי עכשיו לפגוש את בני (מורפלקסיס) אסתרליס שסיפר קצת על הפרויקט החדש The Sound of Spaces, אתר שיהווה סוג של מאגר וארכיון צלילים וקולות שהוקלטו בכל מיני מקומות בחוץ – גינה, תחנת רכבת, רחוב... בקיצור טבעי ולא באולפן.

עניין אותי איך נעשו ההקלטות והנה למדתי היום משהו חדש - מדובר במכשיר דיגיטלי אדיר המכונה ZOOM (זה גם שם החברה) שיכול לקלוט את הציפורים על העצים, המכוניות, קולות האנשים וכל מה שמסביב באיכות גבוהה.
לדעתי כמו שצלם מסתובב קבוע עם מצלמה, כל איש סאונד וקולנוע, ואולי גם הרבה מוזיקאים, צריכים להחזיק את "זום" בתיק כי הפוטנציאל אינסופי (מחיר הצעצוע מעל 1000 ₪, בהתאם לגודל כרטיס הזיכרון).

אשאיר לאנשי הפרויקט לספר לכם על האתר החדש אבל הבטחתי לשלוח לבני שני קישורים שקפצו לי לראש, אז הנה הם כאן לטובת כולם:

1. London Sound Survey – אתר מדהים המתעד את הקולות והצלילים של העיר לונדון. מדובר בצלילים של בעלי חיים, קולות שהוקלטו באתרים ספציפיים בעיר או באירועים שהתקיימו בה.
ניתן לחפש את הקולות לפי מיקום במפה, מה שמאפשר ללמוד איך מקום מסוים נשמע ואיך הקולות שלו משתנים במשך הזמן.
אפשר לבלות שעות במאגר הזה שגורם לך להתאהב בכרך הלונדוני והטקסטים שמלווים אותו לא פחות מעניינים. כל אחד מוזמן להוסיף ולהעלות הקלטות, הקבצים תחת רישיון CC.

2. הסרט Blow Out מ-1981 בכיכובו של ג'ון טרבולטה. צפיתי בו לא מזמן כדי לחלץ ממנו סצנות של סלילים עבור פרויקט TICP ויש לציין שבהינתן הז'אנר, השחקנים והתקופה הוא לא רע בכלל. גיבור הסרט מפענח מקרה רצח בזכות הקלטה חיצונית שעשה בטבע. הסצנה שבה הוא עומד על הגשר ומקליט את רעשי הלילה נמשכת זמן רב ובמהלך הסרט עולה שוב ושוב ואנו מגלים יחד עם הגיבור שיש משמעות לתזמון של קול הצפרדע, הינשוף וכו'. בכל אופן לטרבולטה לא היה מכשיר "זום" דיגיטלי אלא טייפ סלילים אנלוגי בתוך מזוודה, כדאי מאוד לראות את הטריילר!

איך נשמע מוזיקה במכונית (ומה יקרה לרדיו)

2011-03-23T12:02:00.001+02:00

The Connected Car

בדיוק לפני שנה הנתונים הראו שכרבע מהאמריקאים מחברים את נגני ה-MP3 לרכב והרכב משמש רק מגבר. בהמשך החלו להופיע אפליקציות מוזיקה ורדיו לסמארטפונים המותאמות לנהיגה שניתן להפעיל באמצעות פקודות קוליות. לדוגמא עם Asteroid אומרים בקול שם אמן או שיר והם מתנגנים, בנוסף האפליקציה גם מזהה תחנות רדיו רלבנטיות לפי מיקום ב-GPS.

אך בראשית 2011 התגבר השיח על עתיד המוזיקה במכונית המקוונת ונעשה ברור ששירותי סטרימינג הולכים להתיישב במערכת ההפעלה של המכונית.
פנדורה היו ראשונים להציג את המערכת שמתחברת למכונית ומשדרת אליך את המוזיקה המועדפת ותחנות רדיו שיצרת בדיוק כמו במחשב. היצרניות הראשונות ששיתפו פעולה עם פנדורה היו BMW (כך זה עובד עם אייפון) וטויוטה (כך זה עובד עם מכשיר Entune).

פנדורה ברכב

בשבוע שעבר שירות הסטרימינג של MOG הצטרף למגמה והשתלב במערכת ההפעלה של מכונית המיני החדשה. בקליפ שמדגים את העניין אפשר לראות שהחיבור הראשוני מתבצע דרך הסמארטפון אבל בהמשך כל השליטה על תחנת המוזיקה המותאמת אישית נעשית דרך לוח המחוונים ברכב עצמו (בתגובות כבר אפשר לזהות דאגה מפני הסחת דעת מוגזמת מהנהיגה).

השפעה על הרדיו

50% מהאזנה לרדיו בארה"ב נעשית ברכב ואין פלא שה- Connected Car מפחידה את אנשי הרדיו. נדמה לי שהמאמר שפורסם בניו יורק טיימס עם הכותרת Will the Internet Kill Traditional Car Radio? הבהיל עוד יותר את אנשי תעשיית הרדיו שגם בלי קשר למכוניות כמעט כל שבוע כותבים טור שמבהיר כי יש להשלים עם העובדה שפנדורה היא התחליף לרדיו או המלצה לרדיו לאמץ את מה שפנדורה עושים.

מהרגע שמכניסים אינטרנט לרכב מחסלים את ה- local listeners כי אין יתרון ובטח לא מונופול לתחנות רדיו לפי מיקום גיאוגרפי (למעשה אפשר להאזין לרדיו גם ממדינה ויבשת אחרת), לכן התחרות בין התחנות תתעצם ויש חשש שרובן ישדרו תכנים דומים ביתר שאת וחלקן אף ייעלמו.

מצד שני יש הרואים בכך הזדמנות לתחנות קטנות דוקא להרחיב את קהלן ולהתאים את המודל העסקי שלהן על ידי פיתוח אפליקציות.
סביר להניח שיעבור לפחות עשור עד שרוב הרכבים יהיו מקוונים ובכל מקרה לא חסרות אוכלוסיות המעדיפות הפעלה פשוטה וקלה של רדיו רגיל על פני התעסקות עם תוכנת מחשב ברכב.

חוויות הולכות ונעלמות

בספר המרגש Love Is A Mixtape מתאר המחבר איך נהג שעות בכבישי ארה"ב תוך האזנה למיקסטייפ בקלטות שהכין במיוחד לנסיעה. בישראל אפשר אולי להשוות לנסיעה הארוכה מצפון לדרום, כמו מורפלקסיס המכין כל שנה פסקול מסע לאינדינגב. האם בעידן של music on demand במכונית עדיין תמשיך המסורת?
אחרי סיור במדיטק יעל רגב ואנוכי בטרמפ עם עומר סנש. כמות הדיסקים ששניהם מעבירים ומדפדפים יחד עם הדיסקים שזרוקים במושב האחורי ומכסים את רצפת הרכב עדיין זכורה לי. מאז לא ראיתי כאלה תמונות וגם לא את המחזה המצחיק של קרוב משפחה מתקין מערכת מפלצתית בתא המטען עם חיבור למחשבים ניידים בשווי גבוה ממחיר הרכב.

לפני שבועיים הופסק בעולם ייצור מכוניות עם טייפ.
לזכרם של ה- Car Cassette Decks הכנתי לקט מיוחד של סצנות מסרטי קולנוע (1980-2009) בהן מתרחש אקט של האזנה לקסטה בטייפ של האוטו:

פסטיבל הטייפים השישי בירושלים ות"א (כרטיס זוגי במתנה!)

2011-03-12T21:34:00.002+02:00

ביום רביעי ייצא לדרך פסטיבל הטייפים השישי שמארגן מועדון הצימר.
המשותף לכל היוצרים בפסטיבל הוא השימוש בסלילים מגנטים ככלי יוצר.
השנה הפסטיבל יתפרש על 5 ימים (!) עמוסי הופעות וסדנאות שנראות מבטיחות.

קסטה ומועדון הצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לאחד מימי הפסטיבל המתקיימים בת"א*

מה שהתחיל לפני כמה שנים כאירוע עצמאי וקטן, הולך וצומח והשנה יהיה גדול ומגוון במיוחד, עם אורחים מסקוטלנד, שוויץ וברלין, ובשיתוף פעולה עם קרן Bi-Arts הבריטית, עיריית ג'נבה, Cave 12, עיריית ת"א ועוד.

שימו לב למיקום והשעות של ההופעות כיוון שלראשונה הפסטיבל יתקיים גם מחוץ לצימר, ויתארח בבית פתקית בת"א ובירושלים אצל אוגנדה והבאסס.

לפרטים מלאים על האמנים, ההופעות והסדנאות - ראו כאן (pdf)

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?

כותבים תגובה לפוסט זה בשם מלא (חשוב לרשום פרטי + משפחה) כרגיל, תמיד אשמח לשמוע מתי בפעם האחרונה האזנתם למוזיקה מקסטות או סלילים.

ההשתתפות פתוחה עד יום ג' בחצות.
*הכרטיס רק לאחד מימי הפסטיבל המתקיימים בת"א במועדון הצימר או בית פתקית ואינו כולל סדנאות
ההגרלה תתקיים בבקר יום ד', שם הזוכה יפורסם כאן.
עדכון: הזוכה היא Anna Strebkov

לקנות מוזיקה דרך גרופון – צרכני מוזיקה באתרי מכירות קבוצתיות

2011-01-21T14:47:00.010+02:00

לאחרונה יש הרבה ידיעות על אתר הרכישות הקבוצתיות Groupon שנסק תוך שנה למעמד שבו הוא יכול להרשות לעצמו לסרב להצעת רכישה של גוגל ב-6 מיליארד דולר.

איך זה עובד

1. בכל יום מופיעות בגרופון הצעות יומיות, בכל תחום, לקופונים עם הנחות משמעותיות, בדרך כלל על פי אזורים גיאוגרפיים, אבל לא רק.
2. ההנחה תקפה רק אם מספר מינימום של משתתפים רוכש את השובר הספציפי ולכן יש אינטרס לגולש להמליץ ולהפיץ את העסקה.

לפני שבועיים התבשרנו שגרופון נכנסים לישראל ואני מודה שהתחלתי קצת לפנטז בראש תסריטים בהם שוקי וייס מציע קופון של 40% הנחה על כרטיס להופעה של אינטרפול בגני התערוכה בתנאי שיש 3000 נרשמים לעסקה.
חשוב להדגיש שהעסקאות צריכות גם להיות כדאיות ומשתלמות וגם שכיחות וקבועות כך שממש יהפכו להרגל צרכני וצורת קנייה שגרתית. כי הפואנטה היא כל השנה ליהנות מהופעות במחירים טובים ולא להתנפל על הנחה באופן חד פעמי כאילו קיבלנו מבצע מאיזה בנק...

לפחות בארה"ב שני התנאים מתקיימים, גרופון ואתרים דומים יוצרים סוג של תרבות צריכה חברתית ומשהו שם כנראה עובד טוב כי נכון לעכשיו זו חברת ההיי-טק עם קצב הצמיחה הגדול ביותר בהיסטוריה.

גרופון ומוזיקה

לפני חודשיים גרופון נכנסה לראשונה לשוק הורדות המוזיקה עם האלבום LOUD של ריהאנה. שוב, העיקרון הוא שככל שיותר אנשים מעוניינים כך העסקה משתלמת. צפויות השנה עוד כ-650 עסקאות מוזיקה באתר ובמידה מסוימת בגלל ההמלצות ו"האופי החברתי" של גרופון הוא עשוי להפוך לעוד מדד רייטינג לתעשיית המוזיקה שאוהבת לספור "לייקים" בפייסבוק או להסתכל על גרפים ב-Last.fm.

אתמול נשבר שיא "ההנחה הקבוצתית הגדולה ביותר אי פעם" באתר המתחרה LivingSocial: מעל 1.3 מיליון גולשים רכשו קופון 50% הנחה על כרטיס מתנה וירטואלי של אמזון בשווי 20 דולר. במילים אחרות 10 דולר במתנה, סכום חביב לרכישת דיסק או ספר. האם נראה בקרוב מבצעים דומים של "האוזן השלישית" בגרופון הישראלי?

אני ממליצה להיכנס לעמוד העסקה של רדיו KCRW בגרופון כדי לראות שימוש אופייני ונכון באתר. תחנה ציבורית בלוס אנג'לס, שתומכת גם במוזיקה עצמאית, מציעה 50% הנחה לכרטיס חברות שכולל בין השאר הנחות להופעות, זכאות למתנות כמו דיסקים וכרטיסים ועוד.
שימו לב בתחתית העמוד למידע הנוסף - ביקורות על התחנה, דיון בתגובות וכמובן צורת הניסוח של ההטבה - בגרופון נוצרה איכשהו מסורת של ניסוחים יצירתיים וחברות אכן משתדלות להשקיע בטקסטים מקוריים, יש אפילו טענה ש"הכתיבה היא ליבת העסק".

אגב, אנשי הרדיו בארה"ב כבר רואים בגרופון מתחרה שלהם בשוק הפרסום, שימו לב לדברים של Jim Kerr בראיון הזה.

עדכון 1: עם פרסום הפוסט יאיר יונה כתב לי על האתר Groupees שמתכוון למכור מוצרים דיגיטלים בתחום הבידור (מוזיקה, משחקים, סלולרי...) בשיטה שעל הדרך עוזרת לאמנים לשווק את עצמם: מכירה מוזלת מאוד למקסימום 48 שעות עם גיוס צרכנים ויראלי שנעשה דרך פייסבוק וטוויטר.

עדכון 2: במאי 2011 נחתם שיתוף פעולה בין גרופון ל-Live Nation לגבי כרסטיסי הופעות

קוטנר, טרטקובר וקובי אור מספרים על תקליטים

2011-01-14T12:08:00.015+02:00

לקראת נעילת התערוכה1/3 33 תקליטים ישראליים, שריטות מקומיות שאצרו אבשלום סולימן וערן ליטוין בגלריית בצלאל, נערך ב-12 בנובמבר 2010 רב-שיח שהנחתה רותי דירקטור (אוצרת ראשית):

האספן

בספרייה הביתית של יואב קוטנר 10000 תקליטים מסודרים לפי נושאים וקטגוריות, ובתוך כל קטגוריה על פי א"ב. אבל הוא מבהיר שלא רואה עצמו כאספן, יש לו הרבה תקליטים כי "יצא לו" לקנות הרבה. מעולם לא התאמץ להשיג תקליט בגלל ערך אספני, כולם נרכשו בגלל שאהב ורצה להאזין להם.

יש חוק אחד בבית של קוטנר לגבי הספרייה: לכל אחד מותר לקחת כל תקליט אבל אסור להחזיר למדף. רק לקוטנר עצמו מותר, כי ברגע שתקליט לא יוחזר למקום המדויק הוא למעשה הופך לתקליט אבוד.
אגב היו מקרים שמבקרים ניסו לגנוב תקליטים מהספרייה. אחת הטכניקות היתה לבקש מקוטנר להביא כוס מים ואז לזרוק את התקליט מהחלון כדי לאסוף אותו ביציאה מהגינה.

עטיפות התקליטים מאוד השפיעו על קוטנר (לדעתו האלבום סרג'נט פפר של הביטלס לא היה זוכה לתשומת לב כה רבה לולא העטיפה המפורסמת). בצעירותו זוכר את עצמו בוהה שעות בצילומים על העטיפות ומדמיין, הן היו תחליף לוידאו קליפ. לדבריו התקליטים היו "חברים" והדיסקים, למרות איכות הצליל הטובה יותר, הרסו את היחסים הקרובים עם האלבום.

בזמנו היה הבדל גדול בין תקליטים תוצרת הארץ לתקליטים תוצרת חוץ מבחינת איכות השמע. קוטנר היה קונה מחו"ל תקליטים ומדי פעם חברות ישראליות היו משאילות ומדפיסות את העותק שלו, כולל העטיפה שלפעמים היו עליה שירבוטים... עד היום בהדפסה ישראלית בתקליט של ג'נסיס אפשר לראות הערה בכתב ידו של קוטנר על העטיפה.

אבל מי שהגדיל לעשות היה אילן בן-שחר שקוטנר הגדיר כסוג של "אספן גאון" כיוון שתמיד קנה ושמר כל תקליט ישראלי וכל עותק מהעיתונים מעריב לנוער ולהיטון במצב חדש ארוז וסגור ולאורך השנים הפך עצמו לארכיון פופ ישראלי. מאחר ולחברות התקליטים הישראליות כמעט ולא נשארו מאסטרים במחסנים (רובם נפגעו בשטפונות, שריפות, עכברושים...) הן פנו במקרים רבים לבן-שחר כדי להדפיס דיסק בהוצאה מחודשת.

קוטנר וקובי אור

האמן

כסטודנט בבצלאל דוד טרטקובר הבין שמה שהוא לומד מיושן ושמרני ועזב ב-1966 ללונדון בתקופה הכי "עסיסית" שלה כדי ללמוד ב- University of Art. אחרי שנתיים חזר לישראל ועטיפת התקליט הראשון שהוזמנה אצלו הגיעה מבני אמדורסקי לתקליט השלושרים שעיצובו הושפע מ-Alan Aldridge. לטרטקובר עצמו אין שום עותק של העטיפה הראשונה שעיצב.

ב-1969 עזב את עיר הולדתו ירושלים ועבר לת"א, שם קיבל חדר עבודה באבן גבירול, בתוך משרדי חברת הגר שהקימו בועז דוידזון וצבי שיסל. כך החלה תקופת עיצוב עטיפות התקליטים של אריק איינשטיין. בתחילה איינשטיין קבע מה יופיע על העטיפה ורק מאוחר יותר החל העיצוב. למשל הקולאז' בעטיפה הפנימית של שבלול המתעד את חיי איינשטיין וקרוביו הושפע במידה רבה מ- Peter Blake (שעשה את סרג'נט פפר).

בהמשך החל הקשר עם המחלקה הישראלית של חברת CBS, שעד אז עבדה על עטיפות התקליטים עם אבנר כץ שהתרכז באיור ופחות בעיצוב ולכן התעלם מהצד האחורי של העטיפות. לעומתו, טרטקובר ראה בתקליט מוצר צריכה תרבותי ולכן היה חשוב לו שתהיה בהירות, שבראש העטיפה יופיעו פרטי האלבום כדי שיזוהה תוך כדי דפדוף במדפי חנויות התקליטים וכמובן עיצוב גב העטיפה. בנוסף, תמיד היה לו חשוב שהעיצוב יהיה "תוצרת הארץ" עם דגש מקומי, לכן חזרו הרבה פעמים דימוי הדקלים ופרטים מאוסף הצעצועים שלו (משחק הלוח בתקליט שירי ארץ ישראל הוא מחנות הצעצועים של בר-לוי באלנבי, חלוץ תעשיית המשחקים בישראל).

בסוף שנות ה-80 עם הופעת הדיסקים והמעבר לחוברות קטנות טרטקובר איבד עניין בעיצוב אלבומים. העטיפה שהוא הכי גאה בה עד היום היא אלבום ההצגה מלכת אמבטיה שמופיע עליה טור נאצה נגד חנוך לוין.

המבקר

קובי אור לא הבחין בין דיסקים לתקליטים, מבחינתו העיקר תמיד להיות כמה שיותר מקורי ופרובוקטיבי. הוא קורא להכין את עטיפות האלבומים באופן עצמאי כיוון שלמד מרפי לביא ז"ל שבסופו של דבר רק עשייה עצמאית תוביל לעשייה גם במישור פוליטי.

אור הציג דוגמאות מהאוסף הפרטי שלו ובניגוד לאספנים קנאים הזמין את כולם לראות מקרוב ולגעת:
עטיפות בהן נראית גופת אישה שנרצחה ונאנסה, אדם ירוי בראשו שזה עתה התאבד ("דובי נמלים" של אור וחן שנייברג), הדיסק מים של מוזיקאי ישראלי קטוע רגל בשם גדם שעל עטיפתו מודבקות עשרות רגלי מקקים, עטיפת תקליט השנים הרעות של דורלקס סדלקס מודבקת מגזרי עיתונים, עטיפת הדיסק של Hot Poop בה נראים חברי הלהקה מכינים מנות ומזריקים (אחד מהם מחרבן) ועוד..

כמובן שבסוף אור הדגיש שוב את חשיבותה של הבעת מחאה וביקורתיות בעטיפות תקליטים וסיכם את הדיון בקריאה "תפילו כבר את הממשלה הארורה הזאת!"

קריאה נוספת:

מחוץ לעטיפה:1/3 33 תקליטים ישראליים, שריטות מקומיות / גבי טרטקובסקי
שיח גלריה על עטיפות תקליטים עם דוד טרטקובר וקובי אור / יעל מאירי
כנס המוזיקה של הייניקן: המסתכלים בקנקן – על עיצוב עטיפות אלבומים / יעל רגב
רזיאל 29, ככר השעון, יפו / Cade Del Martzianno

פסנתרנית מעולה, קליפ עם קסטה ועוד עדכונים

2010-11-16T18:43:00.004+02:00

תהיתי מתי זה יקרה והנה היום קיבלתי לינק לקליפ שהכוכבת האמיתית בו היא קסטת טייפ, או יותר נכון הסליל המגנטי.
סביר מאוד להניח שהקליפ נעשה יחד עם "אמנית הטייפ" Erika Iris Simmons . הזמר הוא Bruno Mars שאני לא יודעת עליו כלום אבל אל תצפו לבשורות גדולות במוזיקה.

בשבוע שעבר שמחתי להשתתף בכנס TEDxTalpiot בקמפוס הר הצופים. כן, מרגישים מיד שזה TED ואי אפשר לפספס את אופי ההרצאות והפורמט המיוחד לעומת כנסים רבים אחרים. בין השאר, עלתה לבמה פסנתרנית צעירה בשם דיאנה ליבשיץ. היא ניגנה מעולה והרשימה אותי מאוד, זכרו את השם כי מומלץ לעקוב אחריה.

דיאנה ליבשיץ

ואפרופו הר הצופים, דודו המנחם אירח אותי ברדיו קול הקמפוס לשעתיים בהן פטפטנו על כל מיני שירים שבחרתי להשמיע, היה כיף ורועש לפרקים.
האזנה לתכנית
פלייליסט + קישור להורדה (10.11.2010)

ולסיום גם קצת עיתונות. לפני שבועיים רואיינתי יחד עם אנשי מועדון הצימר לעיתון הארץ על נגן הווקמן שחברת סוני הכריזה לאחרונה על הפסקת ייצורו. הגרסה המקוונת של הכתבה מופיעה בקפטן אינטרנט.
והשבוע היה כיף לראות במדור "מגבירה" של קליה מור (עכבר העיר) המלצה על הבלוג קסטה אבל תראו בעצמכם מה היה חסר בטקסט... אבל אם אתם כבר כאן כנראה שכבר ידעתם איך להגיע :-)

אגב, אם רוצים להתעדכן בכל מיני דברים הרבה לפני שאני מוצאת זמן לכתוב פוסט מסודר אתם מוזמנים לעמוד הפייסבוק של קסטה.

השפעת המשבר הכלכלי על מוזיקאים וסטארטאפים של מוזיקה

2010-10-29T01:40:00.006+02:00

לפני שנה שמחתי לקרוא שה-RIAA בארה"ב נאלץ להצטמצם כיוון שחברות מוזיקה גדולות אותן הארגון מייצג מרוויחות פחות (הפגיעה הקשה בהכנסות היתה אצל EMI) ולכן מעבירות פחות כסף ל-RIAA. ההתנהלות הכוחנית והכמעט מאפיונרית של הארגון הזה לא גרמה להרבה אנשים להזיל דמעה אבל המשבר הכלכלי בארה"ב כמובן פגע בכולם:

באותה תקופה החל גל רציני של פיטורים בתחנות רדיו בארה"ב, הונם של רוב המוזיקאים העשירים בבריטניה התכווץ ב-10% לפחות (בעיקר בגלל הירידות בערך של נכסי הנדל"ן ושל תיקי ההשקעות של אנשי תעשיית המוזיקה) ואחרי העשירים השבעים הגיע תורם של אמנים רבים אחרים שבקושי הצליחו לשרוד. שימו לב שאני לא מדברת על הבעיות הכלכליות של תעשיית המוזיקה בגלל שינויי הצריכה וכיו"ב אלא על השפעתו של משבר כלכלי ברמה לאומית/בינלאומית.

ב-2009 נערך על ידי LINC סקר גדול בין מוזיקאים שבדק את השפעת המיתון הכלכלי על אמנים ונקרא בפשטות The Artists and the Economic Recession. בסקר עלה שהבעיות העיקריות הן מן הסתם ירידה גדולה בהכנסות, חוסר יכולת לממן פרויקטים עתידיים, מיעוט בהופעות, כניסה לחובות ופגיעה במורל.

מהצד החיובי התברר כי בזמן מיתון האומנים השקיעו יותר זמן בעבודה ויצירה ושחלה עלייה משמעותית בשיתופי פעולה עם קולגות ועם הקהילה. היו אמנים שדוקא הלכו לקראת קהל המעריצים שנפגע גם הוא מהמשבר הכלכלי, וניסו להוריד את מחיר הכניסה להופעות ואפילו ניגנו שירים ברוח המצב.

בארה"ב הכריזו שהמשבר הגדול הסתיים רשמית בחודש יוני אבל במאמר שפורסם ב-billboard אספו עדויות של בכירים מחברות שירותי מוזיקה והבהירו שההכרזה היתה מוקדמת.

המקרה של music startups

בתוך המצב העגום הזה התנהל כל הזמן דיון לגבי סטארטאפים של מוזיקה, לכאורה לא חשובים כמו המוזיקה עצמה אבל בפועל אלה השירותים הטכנולוגים והאפליקציות שיותר ויותר אחראים להגיש ולהנגיש לנו את המוזיקה.

אני לא מומחית בכלכלה או סטארטאפים, אבל הבנתי שכנראה הם ישות מיוחדת לאור העצות והדעות המגוונות (והסותרות!) לגבי תזמון ההשקעה והעיסוק הספציפי במוזיקה. אני מביאה את הידיעות המעניינות ביותר שאספתי בסדר כרונולוגי:

מרץ 2009
כתבה שקצת הדהימה אותי מתארת את המצב העגום של סטארטאפים המתעסקים ספציפית בשירותי סטרימינג. הם נמצאים במצב אבסורדי שבו הם לא רוצים להגדיל את מספר המשתמשים, כיוון שכל משתמש עולה להם כסף (תמלוגים). בנוסף גם חברות התקליטים לא אוהבות אותם ולא ששות לשתף פעולה עם מי שמחסל את הדיסקים בהם הן עדיין נאחזות. אם הדברים אכן מדויקים לא ברור איך מראש הסטרימינג תפקד.

אפריל 2009
מנכ"לCreative Commons שולח מסר מרגיע ואומר שדוקא מיתון הוא הזמן הנכון להקדיש מחשבה ועבודה בסטארטאפים. כמו האומנים שמצאו יותר זמן ליצור בזמן המשבר, כך גם השקט מרדיפה אחר כספים מעניק יתרון למי שבאמת רוצה לתכנן ולתכנת. לטענתו דוקא בתקופות של משבר צצו חברות עם רעיונות חדשניים.

אוגוסט 2009
Bruce Warila נותן נקודת מבט של משקיע ויזם ומנסח מסמך המתאר את מצב ההשקעות בחברות מוזיקה. לטעמי כשהוא מפרט "where are the investment opportunities" זה מרגיש כמו סיסמאות במצגת פאואר פוינט. בשורה התחתונה הוא מסכים שהמצב קשה אבל הצלחה אינה בלתי אפשרית.

פברואר 2010

מתפרסמים ריכוזי נתונים לגבי ההשקעות בחברות טכנולוגיה העוסקות במוזיקה לשנת 2009 שנחשבה קשה ביותר. ככה נראית החלוקה הגיאוגרפית של ההשקעות (קליפורניה מובילה בארה"ב, בריטניה מובילה באירופה) ואלה הסכומים שקיבלו החברות, חלקן אלמוניות וחדשות אבל יש ביניהן גם ותיקות.

אפריל 2010

Musicians for Music 2.0 – יוצאת לדרך קרן מיוחדת שנועדה לממן סטארטאפים של מוזיקה, המטרה לתמוך ב-12 פרויקטים בשנה. שימו לב להצהרת הכוונות ותכנית העבודה שמציג מייסד התכנית Charles McEnerne.

יולי 2010

שמעתם על חברת הסטארט-אפ m-Wise מהרצליה? היא תיהפך למפיצת שירים ואלבומים בסלולר של חברת המוזיקה הגדולה בעולם, יוניברסל. וזה היה רק כדי לדחוף נקודה ישראלית ולשאול עד מתי נשייך חברות כמו m-Wise להייטק הישראלי ומתי אפשר לקטלג אותן כחלק מתעשיית המוזיקה.

ספטמבר 2010

Brenden Mulligan מחברת ArtistData המעולה פרסם טיפים מעשיים כיצד לצאת לדרך עם סטארט-אפ של מוזיקה. הטור הראשון מדבר על קביעת מדדים והטור השני עוסק בנכונות לשלם על המוצר.
בשונה מאחרים, מאליגן מתייחס לסטארטאפים שנותנים שירות לאומנים. הוא מדבר על סטארטאפים שהלקוחות שלהם מוזיקאים ולא הקהל.

אגב מעניין לקרוא מהכיוון ההפוך, שיש מי שרואה את מודל הפעילות של חברות סטארט-אפ כמתאים ביותר להתנהלות עסקית של להקות ומוזיקאים. אני יודעת שיש תפיסה שענייני ביזנס מלכלכים את טוהר המוזיקה אבל אחרי שנרגעים נזכרים שבסוף החודש כולם צריכים לשלם חשבונות.

אוקטובר 2010
Dalton Cadwell מי שהיה מנכ"ל imeem, אתר מוזיקה שנסגר אחרי 6 שנות פעילות, מרצה על הכישלון ומסביר למה לסטארטאפים של מוזיקה אין סיכוי להצליח מבחינה כלכלית. לטענתו בתעשיית המוזיקה יש אנשים חכמים ומוכשרים אבל יותר מדי אופטימיים... הרצאה נדירה בכנותה ועמוסה בתובנות של ניסיון מקצועי.

כצפוי התגובה להרצאה הזאת לא איחרה לבוא, מנכ"ל אתר המוזיקה MOG עונה לקדוול: Music Startups Do Work

Zero Interest In Music (Startups)

מעל שנה אני עוקבת אחרי הזיגזג בנושא סטארטאפים של מוזיקה, אבל מה שהוביל אותי לכתוב את הטור הזה היא כתבה אחת בלבד שפורסמה לפני שבוע והיתה שונה מאוד מכל השאר כי לדברים שנאמרו בה השלכות דרמטיות יותר מכל משבר כלכלי -

Patrick Bradley איש עסקים גדול בבריטניה, אומר שלמשקיעים אין שום עניין בסטארטאפים של מוזיקה פשוט כי המוזיקה עצמה כבר אינה מוצר כה מבוקש.
לפני שאתם שולחים אותו לעזאזל, בקריאה שנייה אולי תיאלצו להודות בצער שאתם מבינים על מה הוא מדבר.
אנשים צורכים הופעות חיות, תכניות טלוויזיה מוזיקליות, תחרויות ריאליטי וכישרונות... הם רוצים חוויות הקשורות במוזיקה.
זה לא עניין טכנלוגי של דיסקים לעומת קבצים או סטרימינג לעומת הורדות. כנראה שהאזנה נטו למוזיקה הולכת ומתמעטת.

"Yes, they’ll still listen but it ain’t premium – give them the experience…"

אל תקנו "מים מינרליים" (מים מבוקבקים)

2010-10-14T20:12:00.026+02:00

היום מציינים ברחבי העולם את Blog Action Day המוקדש לנושא מים. אלפי בלוגרים יכתבו פוסט שיציג היבטים שונים של בעיית המים הגלובלית, ואתם מוזמנים להציץ ברשימה שסוקרת חלק מהם.

אני אתייחס לנושא מים מבוקבקים (bottled water), שבמשך שנים רבות מוכרים לנו בשם הסקסי "מים מינרליים".
המטרה האופטימית שלי: לשכנע לפחות שני קוראים להפסיק לרכוש מים בבקבוקי פלסטיק.

מה הבעיה עם מים מבוקבקים?

וידאו:

The Story of Bottled Water – כנראה הסרטון הכי מפורסם בנושא, אמנם קצת בטון דידקטי אבל כדאי מאוד (כתוביות בעברית)

Tapped – סרט מטריד המתמקד בחומרים הרעילים שבבקבוקים, תהליכי הייצור והנזק הסביבתי הבלתי נתפס שגורמת תעשיית המים המבוקבקים. הקישור לטריילר, את הסרט המלא ניתן למצוא ברשת שיתוף הקבצים הקרובה למקום מגוריכם

Most Bottled Water is Tap – למרות תמונות של מפלים ויערות, לרוב מדובר במי ברז שעברו פילטר פשוט במקרה הטוב, כתבה מ-CNN

Bottled Water vs Tap Water – מבחן הטעם... כתבה מהתכנית 20/20

The Truth About Bottled Water – מבט משעשע מתוך התכנית של Penn & Teller

FLOW – for the love of water – קטע רלבנטי לגבי מים מבוקבקים (דקה 1:20- 9:00), סרט שהמלצתי עליו בעבר

Blue Gold – סרט תעודה לאו דוקא על מים מבוקבקים אבל בוחן את השערורייה בהפרטת משאב המים (תהליך שצובר תאוצה בישראל)

מסמכים וכתבות על ישראל:

מי שתייה מהברז לעומת מים מבוקבקים (ספטמבר 2008)
משבר המים הגיע גם לבקבוקים (פברואר 2009)

מינרליים או מים מהברז? (פברואר 2009)

מה עדיף לילדים: מים מינרליים או מי ברז? (פברואר 2009)

מקורות יפחיתו ב-30 אחוז את כמות הכלור במים (מרץ 2010)

משרד הבריאות מתגייס להצלת חברות המים המינרליים (יוני 2010)

מאיפה בדיוק מגיעים המים המינרליים שמוכרים לנו? (יוני 2010)

משרד הבריאות מרחיב את הגדרת המים המינרליים (יוני 2010)

מה יש בפנים: בקבוק מי עדן (ספטמבר 2010)
נביעות + בולשיט (אוקטובר 2010)
רוצים שנחזור אל הברזים: המדינה יוצאת למאבק במים המינרליים (מאי 2011)
מי ברז בישראל: האם הם ראויים לשתייה? (נובמבר 2011)

מה לשתות במקום מים מבוקבקים

מי ברז – עשרות שנים שתיתי מי ברז ולא חליתי בשום מחלה, חסכתי מקום בבית ולא הרסתי את הגב בסחיבת "שישיות". נכון שלפעמים היה להם טעם של כלור ואז פשוט מחכים שתי דקות כדי שיתנדף מהקנקן ומוסיפים 2 טיפות לימון שעושות פלאים. עם יד הלב – האם ביישוב בו אתם גרים טעם המים עד כדי כך בלתי נסבל?

קנקן עם פילטר (למשל "בריטה") - בעקבות שיפוצים תכופים בצנרת הישנה של הבניין נפגעה איכות המים בגלל חול וחלודה. רכשתי קנקן עם פילטר בסכום חד פעמי של 120 שקלים ומאז המים בסדר גמור. החיסרון הוא הצורך במילוי הקנקן והוצאה חודשית של 30 שקלים על פילטר חדש, בחיי שזה פחות מטריד מלסחוב בקבוקים וגם יותר זול בחשבון חודשי.

בר מים חשמלי (למשל "תמי") – לטעמי אלה המים הטובים ביותר. המחיר יקר והפתרון מן הסתם מתאים למי שיש אפשרות כלכלית.
אך בכל זאת לדעתי העניין שווה בדיקה במקומות עבודה ומקומות ציבוריים וגם במקרה של מספר נפשות גדול בדירה שבה ממילא הוצאה שנתית גבוהה על מים מבוקבקים (הכוונה גם למתקן מיכלי הפלסטיק הגדולים).
יש החוששים מהמקום שהמכשיר תופס. זה אמנם נכון, אבל מצד שני גם "שישיות" ובקבוקים תופסים מקום על הרצפה או בארון. שלא לדבר על מתקן עם מיכל פלסטיק גדול שאפשר רק לברך על סילוק הדבר המכוער מהבית/משרד ועל פינוי מגדל גבוה של מיכלי פלסטיק שבדרך כלל מעטרים קיר אומלל.

לסיכום - מה יוצא לכם מלהפסיק לרכוש מים מבוקבקים

1. כולכם תסייעו באופן משמעותי לאיכות הסביבה.

2. כולכם תגנו על הגב שלכם שלא אוהב סחיבות מיותרות (גם אם עכשיו נדמה שזה לא רלבנטי...)

3. חלקכם תחסכו כסף.

4. חלקכם (תלוי ממי קניתם) יפסיקו להיות פראייריים של חברה X שכנראה שיקרה לכם לגבי מקור המים ו/או איכותם ו/או עדיפותם על פני אופציות אחרות ו/או לגבי מיחזור וייצור ידידותי לסביבה.

הערות לסיום

* איני מייצגת שום חברה או ארגון ואין לי שום אינטרס לפסול או להמליץ על מוצר זה או אחר.
* אתם רשאים ואף מוזמנים להפיץ ולהעביר הלאה את הפוסט הזה.
* נקודת המוצא של הדברים היא צרכנות נבונה ושמירה על איכות הסביבה ואין לראות בהם המלצות בריאותיות.

ברלין, ארכיון מקוון, תערוכה בחולון – הודעות ועדכונים

2010-10-06T23:03:00.007+02:00

ברלין

לפני שבועיים חזרתי מביקור שני בברלין ואני יודעת שבכל מקום טוחנים כתבות על העיר ואתם כבר יודעים שיש בה הרבה "צעירים ואומנות" נו יופי. אבל אני בכל זאת רוצה להדגיש משהו לגבי עניין המוזיקה בעיר הזאת.
אכן כן, יש בה בכל רגע נתון הופעות בכל מיני גדלים וצורות. לא יודעת איך זה בחודשי החורף אבל בכל מיני שכונות ומקומות נתקלנו בהופעות שהתקיימו בחוץ ובשוקי הפשפשים יש מלא תקליטים וציוד סטריאו. מה שונה מערים אחרות באירופה? קודם כל ברלין יחסית זולה שזה ממש חשוב ולדעתי, אין בה פלצנות או קטע "מעמדי". זאת אומרת שאני נכנסתי בג'ינס ועם תרמיל לשמוע קונצרט אורגן באולם המפואר הזה ולא היתה שום בעיה או "חריגה". ספק אם הייתי מרגישה נוח ככה באולם מקביל בפריז.
ובכיוון ההפוך לילה אחד (בביקור שנה שעברה) גילינו במקרה שבתוך בניין מגורים יש ערב פאנק. בי נשבעתי שמרוב עשן וחושך לא יכולתי לקלוט הרבה חוץ מצרחות של השיר I Fought The Law שהח'ברה על הבמה כנראה החליטו להקדיש במיוחד לי... מזל שפלאש המצלמה הצליח לתעד מה הלך שם, הסתכלו על התמונה ותארו לעצמכם שנעמדנו שם ביניהם עם לוק מפדח של תיירים. שוב, היחס היה מקבל לגמרי ולמעשה אפילו אשכרה מזמין. לא בטוחה שבסיטואציה דומה בלונדון זה היה קורה.

ידידותי לסביבה

ארכיון

מועדון הצימר בת"א (שבברלין יכולים לקנא בו :-) פועלים להפוך את מלאי ההקלטות שהתקיימו בו לאורך השנים לארכיון מקוון שיהיה נגיש לכל. במסגרת המאמץ הם צריכים את עזרתכם – מי מכם שברשותו חומרים מהופעות שהתרחשו בצימר ושהועלו כבר לרשת מוזמן לשלוח לינק עם הפרטים כדי שניתן יהיה להטמיע באתר הצימר.
הביטוי "ארכיון מקוון נגיש לכל" מצטלצל לי באוזן כמו אחד הדברים היפים בתבל. לא משנה באיזה נושא, תיעוד והנגשה חופשית מקוונת של כל תוכן הן בעייני הפעולות שלשמן הרשת צריכה להיות קיימת בכלל. אז מי שמעוניין לקחת חלק במאמץ של העלאת החומרים לרשת (כל מה שצריך זה קו אינטרנט מהיר) מוזמן ליצור קשר עם הצימר.

מים

אולי שמתם לב שבאנר חדש מקשט את האתר המציין את Blog Action Day. ב-15 באוקטובר יקדישו אלפי בלוגים ברחבי העולם פוסט לנושא מים. בכל שנה הנושא נבחר בסקר ענק בין כל המשתתפים, ולמרות שהצבעתי עבור נושא המים לא חשבתי שיש לו סיכוי להיבחר. מי שמכיר אותי מקרוב יודע שאני מדי פעם נתקפת היסטריה ו/או עצבים לגבי מים אז בשבוע הבא יש לי תירוץ לכתוב על זה קצת (רמז: לא בגלל שחסר ויש בצורת). כולם יכולים להצטרף לעניין ולהירשם. אף אחד לא אומר לכם מה ואיך לכתוב ואתם מחליטים אם לקשר את זה לנושאי הכתיבה הרגילים שלכם או לאו. עד עכשיו יש 15 בלוגים שעוסקים במוזיקה המשתתפים בפרויקט מ-11 מדינות.

תערוכה

ב-14 באוקטובר תיפתח במוזיאון העיצוב בחולון תערוכה חדשה בשם "אופנה מכאנית - טווים סדר חדש". תערוכה מקורית שהוזמנה במיוחד ע"י המוזיאון מ-12 מעצבים בינלאומיים (כולל ישראלים) אשר "במקום לשלב רכיבים טכנולוגיים בתוך פריטי לבוש, יוצרים חלק מן המעצבים בתערוכה מכונות חדשות כדי לממש את חזונם".

הסיבה שאני מספרת עליה היא כי בין המציגים גם Alyce Santoro שיצרה את הבד המכונה Sonic Fabric, העשוי מסלילים של קסטות טייפ וניתן גם "להשמיע" אותו. את הבד כבר הזכרתי כאן בעבר ועד היום עשו ממנו שמלות, עניבות וריפודים לכורסאות. מומלץ לראות קליפים מגניבים על תהליך האריגה של הבד ואיך "מנגנים" אותו. מוזיאון העיצוב צמוד למדיטק שבו תוכלו לבקר גם בספריית המוזיקה.

קסטה

בימים אלה האתר עובר כל מיני שינויים שנועדו לשדרג אותו מבחינה טכנית. בין השאר יש גם מעט שינויי עיצוב ומנשק קלים. אם אתם נתקלים בבעיות (במערכת התגובות, ניווט וכו') או דברים שמפריעים לכם בבקשה אל תהססו לפנות אליי.

שירי יונה וולך המולחנים

2010-09-29T20:19:00.026+02:00

במשך תקופה ארוכה אני אוספת כל טקסט של יונה וולך שהולחן, על ביצועיו השונים.

במלאת 25 שנים למותה של המשוררת אני מנצלת את ההזדמנות להציג את הרשימה המתעדת את כל הביצועים האלה (לפי סדר א"ב שם מבצע)

אשמח אם תפיצו את הרשימה הלאה ותסייעו לי להשלים אותה –

א. בשירים ו/או ביצועים שאינם מופיעים בה;

ב. באיתור הקלטות לביצועים שאני לא מצליחה להשיג (מסומנים*)

תודה רבה לכל מי שעזרו עד כה להשלים את האוסף ולאומנים המבצעים ששיתפו פעולה ושלחו לי קבצי שירים.

נכון ל- 3.6.2011 מתועדים ברשימה 99 ביצועים והיא תופיע באופן קבוע תחת מדור "רשימות מתעדכנות" בסרגל מצד שמאל.

אמנים מבצעים (שירה)	שם השיר
40 מעלות	צלב זהב*
Lee Cook	NO
T-Zack	ד"ר למוסר*
אבא	זה לא זה
אביתר בנאי ואפרת בן צור	גם הים נסוג
אביתר בנאי ואפרת בן צור	גם הים נסוג (הופעה)
אברהם טל	אדם צובר זכרונות
אילן וירצברג	אבי ואמי יצאו לציד
אילן וירצברג	את יותר מדי
אילן וירצברג	בעוד שעתיים
אילן וירצברג	כמה אנשים
אילן וירצברג	כן אהבה
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	אוי ציפורה
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	איש טוב אוהב את פיתיה
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	אני הולך במישור
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	החיילים יצאו לדרך
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	יונתן
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	כל נשיפה
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	כשבאתי לקחת אותה מהעננים
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	לא יכולתי לעשות כלום
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	מפלצת האיילה
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	פתיחה (המלאכים סחוטים ובתולה קדושה)
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	קורנליה
אילן וירצברג ושמעון גלבץ	שיר קדמשנתי (סקס אחר)
אילנה אליה	איילה*
אילנה אליה	ציפור מה את שרה?*
אסתר קטן	הבובה של גוגול
אסתר קטן	לולה
אסתר קטן	שם יש
אריאל זילבר	שן דובי שן
באלאגן	שקט
ברי סחרוף	שם יש
גידי גוב	אני שוב מתאהב
גלי עטרי	כי אתך
גלית פלורנץ	בעית זהות
דוד ד'אור	אל תתרגש
דורית ראובני	אדם צובר זכרונות
דנה אינטרנשיונל וערן צור	שיר קדמשנתי
דני הדר	ניזטה
דני הדר ונגה שלו	לא חיה בכלל
דפש מוד ובאלגן	Enjoy the שקט
העברית	זה הגשם
ורדינה כהן	אני שוב מתאהב
טאטו	גורם לי
יהודית רביץ	אבי ואמי יצאו לציד
יהודית רביץ	שן דובי שן
יהודית רביץ	שקט
יהלי תורן	תנין אישה
יונה וולך	מת בארץ
יזהר כהן	שם יש
ירדנה ארזי	אולי אני אבודה
ירדנה ארזי	הבובה של גוגול
ירדנה ארזי	כל זה ואני, הבית עומד
ירדנה ארזי	פתאום אני אדם פחדן
ירונה כספי	לא יכולתי לעשות כלום
ליילה מלקוס	גופי היה חכם ממני*
מורה	לוטה*
מים שקטים	אהובתי המתה
מים שקטים	לוטה
מים שקטים	ציפורה
מירב שביט	תותים*
נועה שמר	לא מבדיל
נורית גלרון	את יותר מדי
נורית גלרון	גבר לא גבר
נורית גלרון	זה הגשם
נורית גלרון	זה לא זה
נורית גלרון	כי אתך
נורית גלרון	תן לי למצוא אותך
נינט טייב	לא יכולתי לעשות כלום
עדי כהן / דה-אנסאונדבל	לא יכולתי לעשות עם זה כלום*
עדי כהן הברון	מסע LSD
עלמא	שיר
עמית ארז	קורנליה
ענת עצמון	אדם הוא מקום (פתאום הכל מתייקר)
ערן צור	אתה חברה שלי
ערן צור	בעיות זהות
ערן צור	כשתבוא
ערן צור	מילים רעות
ערן צור	תותים
ערן צור ורונה קינן	כשבאתי לקחת אותה מהעננים
ערן צור ורונה קינן	תשלח לי שקט
עשב בר	באתי הביתה
עשב בר	הייתי בחוץ לארץ
עשב בר	פוסע מקצה גורלי
קארין בוזגלו	לא יכולתי לעשות עם זה כלום
קורין אלאל	שם יש
קורין אלאל, דנה אינטרנשיונל, ערן צור ורונה קינן	וזה לא מה ש
קטב מרירי	באשמת עצבים רפופים
רגב	בואי נשחק
רונה קינן	ההכרה שלי נמוגה
רונה קינן	קסיוס
רונן שפירא	לוטה
רוקפור	שיר ערש
רוקפור	שם יש
רותם אור	לולה
רז קולר	שיר קדמשנתי*
ריטה	לקבל ולתת
שלומי פריג'	הבית ריק
שפי ישי	יונתן

"זכרונות מעוצבים מחדש" (BlogDay 2010)

2010-08-31T08:24:00.002+03:00

תזכורת! עד הלילה בחצות הזדמנות אחרונה להירשם ואולי לזכות בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל הטייפים החמישי. כל הפרטים כאן.

-------------------------------------------------

31 באוגוסט הוא התאריך בו מציינים את יום הבלוגים הבינלאומי וכותבי בלוגים ברחבי הרשת מתבקשים להמליץ ולחשוף את קהל הקוראים שלהם לבלוגים אחרים ושונים.

הבחירה שלי השנה היא זכרונות מעוצבים מחדש שכותב גבי טרטקובסקי. הבלוג קיים כבר 4 שנים ונדמה לי שלאחרונה קפץ מדרגה.

כותרת המשנה של הבלוג היא "כיצד תרבות פופולרית משנה אותנו ולהיפך" אבל הטקסטים יכולים לעניין גם את מי שלא מגדיר עצמו כצרכן תרבות פופולרית.
פוסט אחד יכול להיות לכאורה נוסטלגי אבל גם עדכני ונוגע להווה, פוסט אחר יכול להיראות אינפורמטיבי ובו זמנית אישי. לא משנה עד כמה מרחיק גבי אל העבר, איכשהו בבלוג שלו הנושאים נראים רעננים, כי בעצם גם בחיי היומיום גבי הוא אספן תקליטים וספרים אבל הם לא שמורים כמו ארכיון. להפך, דברו איתו על חוברות פופי משנות ה-70 או ביוגרפיה של צביקה פיק מ-1980 ותראו איך הכל מקבל חיים.

טרטקובסקי קורא בגיליון מס' 800 של להיטוןה" שבועון לכל המשפחה"

גבי הוא סוג של עיתונאי תרבות (שלשמחתי גם מטייל בעולם מדי פעם) והוא חוזר אל זכרונות מעוצבים מחדש כדי לדווח מה קרא, קנה, שמע או כדי לכתוב על "הקשר הסמוי בין דברים ידועים."
דוקא בכתיבה על מוזיקה וביקורת הופעות הוא מחדש לי, פשוט בגלל שיש לנו טעם שונה. בזכותו למשל נחשפתי לג'אנל מונאה.

אם ממש חייבים להציע שיפור אז הבקשה שלי היא יותר:

יותר פוסטים...בשיחה עם גבי הבנתי שהוא מחמיר בבחירת נושאי הכתיבה והיה לי חבל לחשוב כמה טקסטים עוד לא פורסמו;
יותר תמונות כי זה תמיד נחמד והעין לא שבעה בתחום של תרבות פופ;
יותר ארוך! למרות שבדרך כלל מציעים לבלוגרים לכתוב טקסטים קצרים, לדעתי בבלוג הזה הפוסטים המרשימים ביותר הם אלה שיש בהם סקירה היסטורית כמו דרום-אמריקה במוזיקה הישראלית 1974-1983, אלבומי הכלא במוזיקה הישראלית או שיתוף פעולה עם מוזיקאים בקולנוע הישראלי שפורסם כמאמר בכתב העת מערבון ובאתר וואלה.

פסטיבל הטייפים החמישי (כרטיס זוגי מתנה!)

2010-08-26T22:11:00.004+03:00

המסורת ממשיכה, בעוד שבוע יתקיים פסטיבל הטייפים החמישי ובמשך 3 ימים יופיעו בו אמנים חדשים לצד יוצרים שכבר השתתפו בפסטיבל. כרגיל, המשותף לכולם הוא השימוש בסלילים מגנטים ככלי יוצר.

קסטה ומועדון הצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לאחד מימי הפסטיבל, לבחירתכם (פרטים בהמשך)

בפסטיבל הקודם ביקרה יעל רגב וכתבה, בין השאר, שעבורה המוזיקה היתה "ניסיונית מדי". אני מסכימה שחלק מהיצירות כאלה אבל אין לפסטיבל הגדרה ז'אנרית, כל הופעה היא חוויה שונה והרפתקה מוזיקלית!

תכנית הפסטיבל

חמישי / 2.9 / 20:00

יוסי מר חיים – not yet 70 // תזמורת הצימר // ערן זקס // אלכס דרול

שישי / 3.9 / 17:00

murmurings - black discodrone // יינון פרס // עדי קום וחיים כהן // מלבן // שכנס ורפי בלבירסקי // ענבל מילגרום - 50 Perfumes // רותם מקרית גת // גיא דוביוס

שבת / 4.9 / 17:00

brain holes - hyper reality meltdownz // רובוקופ // ליאור אשכנזי // אופיר בחמוצקי // GAOP // ליאור גקלר // Yanko-Popa // אסף סטי

מחיר כניסה ליום בודד 20 ש"ח, כרטיס לשלושת ימי הפסטיבל 50 ש"ח

הגדוד העברי 5 (פינת צ'לנוב), ת"א

מה עושים כדי להשתתף בהגרלה ולזכות בכרטיס זוגי לאחד מימי הפסטיבל? שתי פעולות:
לכתוב תגובה לפוסט זה. נשמח לשמוע מתי היתה הפעם האחרונה שהאזנתם למוזיקה מקסטות או סלילים ומה בדיוק שמעתם?

ואחר כך את התגובה יש להעתיק ולשלוח לאימייל שלי. (חשוב! לא אדע מה כתובת האימייל שלכם אם לא תשלחו גם אליי את התגובה)

ההשתתפות פתוחה עד יום ג' בחצות. ההגרלה תתקיים ביום ד', שם הזוכה יפורסם כאן.
עדכון - ההגרלה הסתיימה והזוכה בכרטיס היא גלי.