KASETA קסטה - מוזיקה בעידן הדיגיטלי

כאן זה יקרה: עיצוב ספר הקסטות בסטודיו של חגי מרום

2012-05-31T18:30:00.000+03:00

המעצב חגי מרום הוא השותף שלי בעבודה על ספר הקסטות. הכרנו בגלל החיפוש שלו אחר כרטיסי כניסה עבור ספר עתידי שחגי מתכוון בעתיד להוציא לאור. זה המקום להזכיר שאם שמרתם כרטיסים לאירועים שיתקיימו בישראל (הופעות, הצגות, מוזיאונים, תערוכות) – חגי ישמח מאד לסרוק אותם.

קצת אחרי יציאת ספרו מחתרת הגרפיטי של ת"א ארגנתי סיור לקבוצה קטנה בסטודיו ברמת גן. הביקור הצליח לרגש את המשתתפים ואפילו פנו אליי עוד אנשים בבקשה לארגן סיורים נוספים כאילו מדובר באתר תיירות - מסתבר שגם בחדר אחד אפשר לצאת למסע רחוק שלוחץ על איזה כפתור של ילדות ונוסטלגיה. אגב, מאותו סיור החל המסע לחיפוש ציפורה מנדל.
האנרגיות והאווירה שיש בסטודיו הזה מתאימות מאד לספר הקסטות ואני שמחה שזה יהיה המקום בו הספר יעוצב. בתחום המוזיקה הכי בולט בסטודיו הוא אוסף תקליטי הילדים וגיליונות להיטון, מעריב לנוער, ראש1 ו-העיר DJ.
אז הנה כמה תמונות מהסטודיו שיש בו ספרי ילדים, אלבומי קלפים, משחקי קופסא, אריזות מזון ומה לא. מומלץ ללחוץ על התמונות לצפייה בגודל מלא.
מי שרוצה להביא לנו קסטות מוזמן להגיע אתן ישירות לסטודיו - הפרטים כאן.

יום הולדת 6 לקסטה

2012-05-21T21:16:00.000+03:00

בדיוק היום לפני 6 שנים עלה לרשת אתר קסטה ובתזמון מפתיע ומשמח אתר סלונה בחר בו לאחד מ-7 בלוגי המוזיקה הטובים שחייבים להכיר. התחלתי לכתוב כאן בתור סטודנטית לתואר שני כפרויקט בקורס ולא תיארתי לעצמי שכעבור שנים האתר עדיין יהיה ברשת. ברשימת הבלוגים הישראלים על מוזיקה שאני מעדכנת בקביעות ראיתי לצערי עשרות בלוגים (אפילו ותיקים) שהפסיקו לפעול. אני אוהבת ונהנית לערוך את קסטה ומאד רוצה להמשיך, אבל כבר מזמן לא כותבת על חשבון זמן כתיבת סמינריון או במסגרת לימודית, אלא על חשבון זמן שאמור להיות מוקדש לפרנסה. ולמרות שאין הוצאות אחסון (כיום האתר בפלטפורמה blogger) לאחרונה החל לקנן בי החשש כי לא אוכל להמשיך להשקיע את הזמן הנדרש להפעלת האתר שאין בו יח"צ או פרסומות.

עכשיו גם נולד חלום הספר...

לפני כמה שבועות סיפרתי לכם שאנחנו נורא רוצים להוציא לאור ספר על קסטות בישראל, מהלך הכרוך בהוצאות כספיות משמעותיות ומצריך זמן רב, כך שאת הציפייה וההתרגשות מלווה גם חוסר ודאות באשר ליכולתי לעמוד בפני האתגר הזה. לכן אחרי התלבטויות רבות ולא קלות החלטתי לבקש מכם עזרה ולהציב באתר קישור קבוע ל-PayPal על מנת שאוכל להמשיך עם ספר הקסטות ולתחזק את האתר, ומקווה שתקבלו זאת בהבנה. אני יודעת שמדינה שלמה נמצאת באוברדרפט וכל תרומה תתקבל בברכה. לאורך השנים זכיתי מכם לתמיכה ופרגון בשפע. תודה רבה מכל הלב.

ספר הקסטות – עדכונים שוטפים (#1)

2012-05-12T18:09:00.000+03:00

במסגרת כתבה על קסטות פורסם במגזין G של גלובס ראיון עם חגי מרום ואיתי. עוד בכתבה מאיר ראובני, והחברים גיא דוביוס מהצימר וסרגיי פיסמני שכתבתי עליו. להורדת הכתבה בפורמט מלא עם תמונות לחצו כאן (PDF) ויש קישור לטקסט בלבד.
בציר הזמן בפייסבוק של ספר הקסטות התחלנו לציין תאריכים חשובים בתולדות הקסטות והטייפים. תאריך התחלה – 1962 – פיליפס ממציאה את הקסטה הקומפקטית הראשונה. אם יש לכם תאריכים שתרצו להציע מההיסטוריה של תעשיית הקסטה הישראלית והעולמית בואו לעדכן בטיימליין.
השבוע קיבלנו פרגון נוסף בבלוג עונג שבת. תודה לכל מפיצי המיילים, המשתפים בפייסבוק וטוויטר – זה עוזר מאד! אנחנו לא נספיק להדגיש שהספר הזה יוכל לצאת לאור רק בעזרת crowdsourcing
השבוע נחשפו לראשונה קטעי וידאו נדירים של ענבל פרלמוטר ז"ל ממש מתחילת הדרך של להקת המכשפות. זו הזמנות חגיגית לפרסם תמונה של אחת הקסטות הישראליות הנדירות ביותר:

קסטה פיראטית של המכשפות 1996, צוירה ביד ע"י ענבל פרלמוטר ז"ל

ב-1996 הקליטו המכשפות גרסה לשיר Sweet Dreams של היוריתמיקס לאלבום הצפוי שלהן מתכסות. השיר נאסר לפרסום על ידי אנני לנוקס וענבל פרלמוטר הוציאה אותו בכל זאת באופן עצמאי בקסטה פיראטית. היא ציירה בעצמה על נייר עטיפה עם ציור של ים וקראה לקסטה "חרא זכויות", לא ידוע כמה קסטות כאלה מכרה/חילקה. אפשר לראות ביוטיוב ביצוע לשיר בהופעה חיה, אבל אין לי מושג איך נשמעת הגרסה בקסטה כי כולם מפחדים שהסליל יקרע. אנחנו פשוט מסתכלים על זה כל יום בחרדת קודש.

ספר הקסטה – שאלות נפוצות וכל התשובות

2012-04-28T00:37:00.001+03:00

מאז שהכרזנו על כוונתנו להוציא לאור ספר על קסטות בישראל פנו אלינו רבים במייל ובפייסבוק והתרגשנו מאד. חשוב לנו להודות לפונים, אנחנו מבטיחים לחזור לכולם בהמשך. התמונות והסיפורים שאתם שולחים כבר נותנים לנו השראה ואנחנו מעריכים מאד את החיפושים שאתם עושים והצעות העזרה שלכם.

הרבה גם פונים בשאלות הבהרה לגבי מה בדיוק אנחנו מחפשים ועל איזה ספר מדובר, אז הנה רשימה שתעשה קצת סדר בדברים:

על מה הספר?

אנחנו רוצים להוציא ספר על קסטות בהקשר של תרבות ישראלית, גם עכשווית וגם הרבה נוסטלגיה... בספר יהיה דגש על הצד הויזואלי וישולבו בו גם טקסטים. לא מדובר בספר מחקר היסטורי וגם לא בקטלוג ולכן לא נוכל לתעד באופן מלא את תרבות הקסטות העשירה שהיתה בישראל, אבל אנחנו כן שואפים לעשות כבוד לתרבות הזאת, ומקווים שהמחווה הזאת תרגש ותעלה בכם זיכרונות.

מתי הספר ייצא לאור?

הספר ייצא בהוצאת מרום -תרבות ישראלית אך כרגע אין תאריך ידוע, כמו שכבר אמרנו – יצאנו למסע... נמשיך לעדכן כשיהיו התפתחויות חדשות.


קסטת ההופעה בצוללת הצהובה אוקטובר 1998, לחצו להגדלה

איך אפשר לסייע בפרויקט הספר?

בהרבה דרכים :-)

1. איתור קסטות (פירוט בהמשך)

2. הפניות לטקסטים, כתבות, מידע על תעשיית הקסטות וההיסטוריה של קסטות בישראל, שמות אנשים שיוכלו לתרום מהידע שלהם.

3. רעיונות למימון כספי לעבודה על הספר והוצאתו לאור

4. עבודות אומנות מקוריות בהקשר של קסטות (ראו בהמשך)

5. פרסום עמוד הפייסבוק של הספר או הפצת קישור לפוסטים באתר הזה.

איזה קסטות אתם מחפשים?

א. קסטות מקוריות ישראליות בלבד, בעיקר כאלה שלא יצאו בפורמט תקליט או דיסק. למשל קסטות של זמר מזרחי, אינדי ישראלי, קסטות חתומות ונדירות וכו'.

ב. קסטות ב"עבודת יד" – אנחנו מחפשים את העטיפות (Inserts) של האוספים והמיקסטייפים שהקלטתם בעצמכם על קסטות, את אותן רשימות שירים (בעברית וגם בלועזית) שכתבתם ו/או ציירתם.

מה תעשו עם הקסטות שאמסור לכם?

את הקסטות המתאימות נצלם. אנחנו לא מנגנים את הקסטות בטייפ ולא עושים בהן שימוש.

האם אקבל את הקסטות בחזרה?

בהחלט כן, למי שירצה בכך.

איך למסור לכם את הקסטות?

המקום בו מתאפשר לנו לאחסן ולשמור את הקסטות הוא בסטודיו לעיצוב של חגי, לכן נשמח אם תוכלו להביא אותן ישירות לסטודיו שנמצא בדרך בן-גוריון 10 רמת-גן, קומה 2 (יש מעלית).

אני יכולה להבטיח לכם שביקור במקום הוא חוויה שהיא ממתק לעיניים, הסטודיו עמוס אוספים נוסטלגיים שכדאי לראות.

הנה רשימת קווי אוטובוס רלבנטיים, ולמגיעים ברכב יש חניון או מדרכות כחול-לבן ברח' הצלע הסמוך. אפשר גם לוותר על חניה ולצלצל לחגי שירד לקחת מכם את הקסטות. (טלפון 054-2199097)
הסטודיו פתוח בדרך כלל בימים א-ה בין השעות 9:00 – 16:00 אבל תמיד כדאי לצלצל לחגי כדי לבדוק שהוא נמצא.

חשוב - אם אתם רוצים את הקסטות בחזרה אל תשכחו לציין זאת בפנינו ולרשום על השקית שם ופרטים ליצירת קשר.

איזה עבודות אומנות אתם מחפשים?

אם אתם צלמים, מעצבים או מאיירים מוכשרים - זו ההזדמנות שלכם ליצור עבודה מקורית בהקשר של קסטות (אפשר להבין יותר טוב למה הכוונה בקישור הזה). ניתן לבחור בכל טכניקה - איור, ציור, עיצוב, פיסול, צילום או מדיום דיגיטלי אחר, העיקר שיהיה בה אזכור בולט של קסטה ובתנאי שתתאים לפורמט 24 ס"מ רוחב / 20 ס"מ גובה. לספר ייכנסו רק עבודות מתאימות.

איך יוצרים אתכם קשר?

דרך עמוד הפייסבוק של ספר הקסטה, וכמובן באימיייל שלי או של חגי.

הקסטה – ספר חדש יוצא לדרך

2012-04-03T09:59:00.001+03:00

יום ראשון אחד בפברואר לקחתי חופש מהעבודה ונסעתי לר"ג לסטודיו של המעצב חגי מרום (הוצאת ספרים מרום - תרבות ישראלית) . הגעתי עם ארגז מלא קסטות וכשפתחתי אותו נראה לי שהוא כבר הבין מה אני רוצה להגיד. אני זוכרת מתח של כמה שניות בלבד להבין האם הוא בעניין ואחר כך חיוך ולחיצת יד –הולכים על זה. חיכיתי הרבה זמן לכתוב את המשפט הזה:

פני ברסימנטוב וחגי מרום שמחים להכריז על יציאתו לדרך של "הקסטה" - ספר חדש על קסטות בישראל.

אנחנו צריכים אתכם!

אם יש לכם קסטות ישראליות מכל ז'אנר ומכל תקופה, עטיפות של קסטות מעשה ידיכם (מיקסטייפ), חומרים מצולמים או כתובים המתעדים תרבות ישראלית וסצנה מוזיקלית בהקשר של קסטות – אנא פנו אלינו.

נשמח אם תחפשו אצל ההורים והסבתות קסטות ולפשפש בזיכרונם. עכשיו כשהשכנים והדודים עושים ניקיון פסח בבוידעם או בתא המטען של האוטו ונתקלים בקופסא עם קסטות – עצרו אותם ואמרו להם לא לזרוק!

אם אתם אומנים, צלמים, מעצבים, מאיירים שרוצים לשלוח לנו עבודה מקורית בהשראת קסטות ישראליות – נשמח לשמוע מכם.

אם אתם מכירים אספנים, מוזיקאים ואנשים שעשויים לתרום מהידע שלהם אודות קסטות בישראל – ספרו לנו עליהם.

והכי חשוב – עזרו לנו להפיץ את הבשורה ושלחו לינק לעמוד הפייסבוק הרשמי של הספר.


עודד הכין לענבר אוסף שנקרא OSEF. נמצא במתקן מחזור פלסטיק בת"א 2011, האם נערך באמצע שנות ה-90 ?לחצו להגדלה

בכל מיני כנסים והופעות אני יכולה לפגוש מישהו ולהזכיר לו התכתבות שהיתה לנו במייל, אך ברוב המקרים לא ייזכר מי אני עד שלא אומר "קסטה"... כל הזמן שולחים לי מיילים עם קישורים על קסטות - כתבות, קליפים, תמונות, אתרים – בבקשה המשיכו לשלוח! אבל עכשיו עזרתכם דרושה עוד יותר עם חומרים פיזיים ממש.

אין לנו מושג מתי הספר ייצא לאור. שנינו עובדים לפרנסתנו ועסוקים בתחומים רבים. בינתיים המסע רק מתחיל ואנחנו מקווים שתלוו אותנו.

אשתדל לתעד כאן את תהליך העבודה על הספר, איך חגי ואני מתלהבים ומתרגשים מכל מיני ממצאים, על מה אנו מתלבטים וכמובן להראות לכם על הדרך כמה קסטות... יהיו הפתעות!

פסטיבל הטייפים השמיני - כרטיס זוגי במתנה

2012-03-23T19:54:00.008+02:00

מדהים שאירוע מוזיקלי קטן וניסיוני הפך למסורת קבועה עם אורחים מחו"ל, בשבוע הבא יוצא לדרך פסטיבל טייפים מס' 8 במועדון "הצימר" בת"א שלא מזמן עבר שיפוץ והתחדש.

כמו תמיד, קסטה והצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לפסטיבל - שלושה ימים בהם יופיעו לא מעט אמנים ומוזיקאים כאשר המשותף לכולם הוא השימוש בסלילים מגנטים וטייפים ככלי יוצר. ביום א' 1.4 יתווסף יום הופעות רביעי במועדון אוגנדה ירושלים.

בפסטיבל הקרוב ישתתף אורח מבוסטון - Jason Lescalleet אחד מאומני הטייפים הבולטים שפועלים כיום, זו תהיה הופעתו הראשונה בישראל. לסקאליט עזב את להקת Medicine בסוף שנות ה-90 ועבר לעשות מוזיקה באמצעות טייפ סלילים ולולאות. הוא הוציא אלבומים בלייבלים שונים ועבד לצד מוזיקאים רבים, ביניהם Jason Hahn ולאחרונה עם Graham Lambkin.

חמישי / 29.3 / 20:00
יוסי מר-חיים, דוד גורדון, איתן כהנא, Mites, דניאל דוידובסקי

שישי / 30.9 / 17:00
עדי קום + Acute, ליאור אשכנזי + RVCA, שמיל פרנקל, תום סבטה + Lil' Oof, תזמורת הצימר, Jason Lescalleet

שבת / 31.3/ 17:00

Schetter, עומר שיזף, Tome, אליהו טרוינין, תום פורת, וינסנט אנקול + מקסים טורבו, ליר לנדאו, ג'ואל שגיב, אופיר בחמוצקי + אסף סטי

מחיר כניסה ליום בודד 20 ₪. כרטיס לשלושת ימי הפסטיבל 50 ₪

כתובת: הגדוד העברי 5 פינת צ'לנוב, ת"א (אזור תחנה מרכזית ישנה)

שימו לב – הצימר עבר למתחם גדול יותר שנמצא באותה הכתובת אך לא נראה מהרחוב, הגישה אליו דרך רחבת החניה הצמודה.

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?

כותבים תגובה לפוסט זה בשם מלא או כינוי מזהה (אשמח לדעת אם עדיין יש לכם קסטות או טייפים בבית ומה אתם עושים איתם :-)

ניתן להירשם עד יום חמישי בבקר.
הכרטיסים רק לאחד משלושת ימי הפסטיבל במועדון הצימר בלבד לבחירתכם

מיקסטייפ דואטים- Boy & Girl Singing 2012

2012-03-06T09:04:00.000+02:00

לפני הרבה שנים ערכתי שני אוספים המוקדשים לדואטים, בין גבר ואישה בלבד. קראתי להם בפשטות Boy & Girl Singing. זו היתה ראשית התקופה שבה מכרו דיסקים לצריבה וכנראה שרציתי לבדוק האם אפשר לשחזר את מה שעשינו עם הקסטות.
צרבתי את האוספים על דיסקים, גזרתי וצבעתי עטיפה וחברים שלי, אוי לבושה, אפילו קנו אותם ממני. אלה הזמנים שהדיסקים נרכשו בחבילות של 10 ונסענו לחנות המפעל של "בנדא מגנטיק" כדי לחסוך כמה שקלים. הצורב עבד ממש לאט וחצי מהצריבות היו נתקעות והולכות לפח...

בעטיפת הדיסק הראשון - עמי ותמי, באוסף השני הופיעו גיבורי הקומיקס Bob & Bobette

הייתי יכולה להאזין שנה רק לשירים המשלבים בין קול גברי לנשי, בין אם זה דואט או בקולות רקע. אני מכירה ויודעת שיש עוד הרבה דואטים טובים שקופצים לכם עכשיו לראש (נדמה לי שאין אמצע, דואט מוצלח הוא בלתי נשכח, דואט לא מוצלח הוא רע מאד), אבל לפניכם השירים שברובם מבוססים על אוספי Boy & Girl Singing המקוריים ועדיין מועכים אותי, להתעלף רק לדמיין את צמד הזמרים ששרים אותם ביחד.

רשימת השירים
להאזנה לחצו כאן (42 דק')
להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as, 78 MB)

1. Sucker – Mike Patton + Norah Jones
2. I Never Talk to Strangers – Tom Waits + Bette Midler
3. The Song of Slurs – Anita Lane + Mick Harvey
4. Travelling Light - Carla Torgerson (The Walkabouts) + Stuart Staples (Tindersticks
5. This Mess We're In – PJ Harvey + Thom Yorke
6. A New England - Billy Bragg + Kirsty MacColl
7. Katie Cruel – Bert Jansch + Beth Orton
8. Candy – Kate Pierson (The B-52's) + Iggy Pop
9. Interlude – Morrissey + Siouxsie Soux
10. Your Kisses Are Charity – Boy George + Dolly Parton
11. Done Dun – Nick Cave (The Birthday Party) + Lydia Lunch

שבוע של מוזיקה טורקית

2012-01-07T21:00:00.012+02:00

מהתפאורה בהופעה, לחצו להגדלה

Crossing the Bridge: Sound of Istanbul
אני צופה אובססיבית בסרטי תעודה על מוזיקה ואת 2012 פתחתי עם "לחצות את הגשר" של פאטי אקין מ-2005 הניתן לצפייה מלאה ברשת בתרגום לעברית. בסרט יוצא אלכסנדר האקה, בסיסט הלהקה הגרמנית האחת והיחידה Einsturzende Neubauten, למסע שחוקר את המוזיקה בעיר איסטנבול.

החיבור מזרח-מערב והרב-תרבותיות בתוך החברה הטורקית עצמה יזכירו לכם גם את הסצנה המוזיקלית אצלנו, אבל רק עד נקודה מסוימת. סלחו לי על הקלישאה אך בטח גם תשימו לב שבכל סוג מוזיקה שהם צילמו עולה וצף לו הכאב. אפשר להיטרף מזה לאורך כל הסרט - גם כשהצעירים שרים, גם בשירי אהבה, גם כשמנגנים במסיבה, בכל מנגינה שמחה מכניסים גם עצב או געגוע. למה זה ככה? למומחי מוזיקה טורקית הפתרונים.

למחרת!
רצה הגורל וכשמוחי עדיין נתון תחת השפעת הסרט, הופיע בטוויטר ציוץ קצת מסתורי לגבי הופעה קטנה ביפו של סדנה ללימוד מוזיקה טורקית. אתחיל מהסוף: זה היה אחד הערבים מלאי הקסם שהייתי בהם לאחרונה, אולי דוקא בגלל שמדובר בהרכב צעיר וסקרן.
לפני 9 חודשים יזם וארגן עודד אלוני את קבוצת המוזיקאים המתאמנים בבתי החברים תחת הדרכתו של הראל שחל, הפועל כבר עשור עם ההרכב אניסטאר.

לחצו להגדלה

בתמונה מימין לשמאל:
ירדן ארז – עוד; רוני גנאור – יילי טנבור (מהנגנים הבודדים בארץ בכלי); בנון מטלון – גיטרה ללא שריגים (כנראה היחיד בקבוצה שמשפחתו ממוצא טורקי); הראל שחל – קלרינט טורקי; לי – קמנצ'ה / שירה; לילה בטרמן – תופי מסגרת / כפות עץ / שירה; אודי רז – טרומבון; יואב ביירך – קונטרה באס; עודד אלוני – דרבוקה; יואב אלקיים – ריק (דומה לתוף מרים)

חלק מחברי הקבוצה למדו מוזיקה פרסית או מכירים מוזיקה ערבית, אבל לרובם זו הפעם הראשונה ללמוד בצורה מסודרת מקמאת טורקי. שלשום אזרו אומץ להופיע בפני קהל מכרים מצומצם בבית אחת מחברות הקבוצה.
הקטעים שנוגנו בהופעה היו פופולריים וכמעט נחשבים שירי פולקלור. זו כנראה הסיבה שאמי לקחה מאד ברצינות את הערב ולסירוגין הזילה דמעות ומלמלה לעצמה תיקוני הגייה...
הנה הביצוע שלהם לשיר טורקי מפורסם - Soyleymem Derdimi. אם תשוו לביצועים אחרים ביוטיוב תגלו שזו גרסה ארוכה במיוחד... שימו לב ששתי הזמרות בהרכב לא דוברות טורקית ולמדו רק משמיעה וקריאה (במהלך הערב תרגמו והסבירו לנו את משמעות המילים)

אף פעם לא האזנתי ממש למוזיקה טורקית אבל היה קל להתמסר לאירוע גם בגלל התפאורה. האפקט הויזואלי של המקום התכתב עם המוזיקה באוזניים: בית יפואי עם קשתות ומרצפות צבעוניות, מרפסת מוקפת עמודים ומזרקת אבן בחצר, והמארחים הכניסו עוד לאווירה החל מהנרות בשביל הכניסה, דרך שולחן הכיבוד עמוס קלמנטינות מעצי הפרי שבגינה והמון עארק.

בלי שנסונים – מיקסטייפ שירים בצרפתית

2011-11-21T15:46:00.004+02:00

התלבטתי הרבה אם להעלות כאן אוסף שירים בצרפתית. לא רציתי להתנצל על זה וגם לא רציתי לשכנע אף אחד לתת צ'אנס, אבל הנה זה בכל זאת קורה...

אני שומעת די הרבה צרפתית - שירי ילדים, פסקולים של סרטים אהובים ועוד כל מיני דברים אלבומים שמזכירים לי תקופות וחוויות מהחיים.

ערכתי לכם 9 שירים שאני אוהבת במיוחד מז'אנרים שונים, מחציתם אפילו מושרים על ידי דוברי אנגלית במקור. גם בלי להבין לגמרי את הטקסט וגם אם המבטא מזעזע, הצרפתית בשירים עושה מהם משהו אחר, משהו טוב לדעתי.

באלבום ההופעה של מוריסי Beethoven Was Deaf , יש קטע בו הוא פונה לקהל באולם Zenith בפריס ואומר: I still cannot speak French, I am very lazy. מאיזושהי סיבה בחודשים האחרונים לשהותי בפריס המשפט הזה שימש כהודעת פתיחה במשיבון שלי. לא יכולתי להתאפק ונתתי לו לפתוח גם כאן. האזנה מהנה

להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as, 43 MB)

להאזנה לחצו כאן (46 דק')

מילון צרפתית ראשון שאבא קנה לי

* Morrissey, 1993 – I still cannot speak French

1. Placebo, 1999 – Burger Queen

2. Noir Desir, 2001 – L'Enfant Roi

3. Visage, 1980 – Fade To Grey

4. Nina Simone, 1965 – Ne Me Quitte Pas

5. David Bowie, 1977 – Heroes

6. Tindersticks, 1995 - Plus Des Liaisons

7. Indochine, 1987 – Les Tzars

8. Mylene Farmer, 1995 – California

9. Leo Ferre, 1970 – Le Chien

מחשבות על בזבוז מזון

2011-10-16T13:41:00.002+02:00

היום מציינים ברחבי העולם את Blog Action Day (#BAD11) המוקדש לנושא מזון. אלפי בלוגרים יכתבו פוסט שיציג היבטים שונים בנושא, אתם מוזמנים להירשם ולהצטרף.

השפיץ של הנקניק בסופרמרקט

שאלתי במחלקת נקניקים אם אני יכולה לקבל את שפיץ הנקניק עבור הכלבה ששמרתי עליה. ראיתי שהמוכרת מתכוונת לזרוק לפח את קצה גליל הנקניק וחשבתי שאוכל לפנק בו את הכלבה. המוכרת סירבה בתוקף ונשבעה שאוסרים עליה לתת את הנתח הזה, הראתה לי פח מלא בקצוות נקניקים. הבשר לא מקולקל, הוא בסדר גמור, פשוט בשוליים כבר קשה לחתוך פרוסות בגודל שישביע את רצון הלקוחות, זה מובן. אבל אם ניקח שני שפיצים כאלה בכל נקניק, נכפיל בכמות הנקניקים שנמכרים בכל חודש, בכל סופרמרקט, אפשר להבין שיש פה פרות שלמות ועופות לא מעטים שהופכים אשפה.
איזה נזק נגרם אם השאריות ניתנות ללקוחות המבקשים זאת כצ'ופרים לחיות המחמד שלהם? האם רשתות המזון חוששות שנעביר את שאריות המזון הטרי הזה לאנשים עניים, חס וחלילה, ונגרום לירידה במכירות המזון?

נימוסי שולחן שפג תוקפם

אנשים שחיים בהזיה וחושבים שמה שיעשה אותם ליידי או ג'נטלמן זה תמיד להשאיר קצת אוכל בצלחת או שלא יאכלו את הביס האחרון, אויש נו.

שום ופטרוזיליה

לפני שלוש שנים דיברתי עם חבר שעבר לאוסטרליה על מחירי ירקות ופירות שם ובישראל. נפל לנו האסימון שראש שום וצרור פטרוזיליה, מזונות בריאות שלא יסולאו בפז, נערמים בחנויות בלי יותר מדי תשומת לב ונתפסים לא יקרים במיוחד, איך בעוד כמה שנים ייחשבו חומרי גלם יקרים ומבוקשים כמו היחס בהווה לנפט. אני חותכת שום ופטרוזיליה בהכרת תודה שיש לי אותם בכלל ובטוחה שמעצמות אמיתיות בעוד שלושה עשורים לא יהיו אלה שרודפות אחרי נפט אלא כאלה שיהיה להן שום ופטרוזיליה. תגידו שאני מגזימה אבל פעם גם לא חשבו שמים יעלו כל כך הרבה כסף.

אירועים שמחים יכולים להיות עוד יותר משמחים

חתונה בחודש קיצי. מוכר לרובכם, מספר המוזמנים ידוע מראש ועדיין כמויות המזון לא פרופורציונליות, מספר המנות גדול מדי והמלצרים מפנים צלחות גדושות בירקות, דגים ובשרים. במיוחד זוכרת מאות צלחות גלידות עשויות פירות שנמסו, שולחנות ענקיים עם אגמי חלב שצפים בהם קילוגרמים של פירות טריים. הכל יורד לטמיון. מובן שלאורחים חשוב לארח ברוחב לב ובשפע ואני האחרונה להטיף לאחרים לאכול מעט, רק מקווה שכבר יקומו בתי המלון וגני אירועים שיסכימו ויידעו איך לטפל בעודפים של אוכל ולהעביר אותם הלאה למי שצריך.

ללמוד מאמא

אמא שלי גדלה בבית שבו מקליפות אבטיח ופרחים עושים ריבות, כשפירות "עייפים" עושים מהם מיצים או עוגות, מגרעיני מלון שנאספו כל הקיץ מכינים משקה אלוהי, ממיץ הבשר לאחר בישול הצלי מכינים ציר למרק, לא נותנים לחלב להתקלקל – כמה ימים לפני כבר מרתיחים אותו ומכינים דייסת אורז. הכל נשמע כאילו חינני וגורמה אלא שהחיים היו כל כך קשים שלא עושה שום חשק להתרפק על הזמנים האלה. אבל אולי יש דברים שכדאי ללמוד כי גם לנו, או לילדים, הולכים להיות חיים קשים בכל הקשור למזון, ואולי בעצם עכשיו זה כבר קורה.

כרטיס זוגי מתנה: פסטיבל הטייפים השביעי

2011-09-24T19:24:00.000+03:00

תמיד מרגש וכיף לי להכריז כאן על פסטיבל טייפים נוסף שמתקיים במועדון "הצימר" בת"א. הנה זה קורה שוב בשבוע הבא (תזמון מושלם של סופ"ש ראש-השנה) בפעם השביעית!

שלושה ימים בהם יופיעו אמנים ומוזיקאים כאשר המשותף לכולם הוא השימוש בסלילים מגנטים ככלי יוצר.

כמיטב המסורת, האתר קסטה ומועדון הצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לפסטיבל (פרטים בהמשך)

ערב פתיחה חגיגי בהשתתפות הקהל

אני מתרגשת לספר שאת הפסטיבל אפתח בהרצאה קצרה על טייפים וסלילים בקולנוע. זו למעשה תהיה הפעם הראשונה שאציג את מאגר הסצנות שאני מלקטת בפינצטה בשנים האחרונות על מנת לקבל הצעות ורעיונות כיצד לפתח אותו.

האירוע העיקרי בערב הפתיחה יהיה תצוגה פעילה של מכשירי סלילים מ-60 השנים האחרונות. לכבוד המאורע יוסי מרחיים ושמיל פרנקל ייצרו קומפוזיציה חיה אשר תעשה שימוש במכשירים השונים. הם גם מזמינים אתכם הציבור שיש לו עוד סלילים בבית להביאם לערב הפתיחה ולקחת חלק ביצירה/חגיגה.

חמישי / 29.9 / 20:00

פני ברסימנטוב
Real To Reel - יוסי מרחיים, שמיל פרנקל, רון קציר, גיא דוביוס

שישי / 30.9 / 17:00

יואל שגיב
בר פאבר
רפי בלבירסקי + ענבל מילגרום - Rutan Ahaz
דוד גורדון
עדי קום + רן נחמיאס
RVCA + Mites
תזמורת הצימר

שבת / 1.10/ 17:00

Troinin & Schetter
ליאור אשכנזי + Mongusss
דניאל דוידובסקי
Sinister Sveta
אסף סטי
בחמוצקי
דוד אופ

מחיר כניסה ליום בודד 20 ₪

כדאי ושווה - כרטיס לשלושת ימי הפסטיבל 50 ₪ - הכולל גם "מנוי" לכל ההופעות שיתקיימו בחודש אוקטובר במועדון "הצימר"!

כתובת: הגדוד העברי 5 פינת צ'לנוב, ת"א (כל קו תחבורה שמגיע לאזור תחנה מרכזית ישנה)

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?*

כותבים תגובה לפוסט זה בשם מלא או כינוי מזהה.
כרגיל, תמיד אשמח לשמוע מתי בפעם האחרונה האזנתם למוזיקה מקסטות או סלילים.

ההשתתפות פתוחה עד יום ד' בצהריים, אז גם תיערך ההגרלה ויפורסם כאן למטה שם הזוכה.

*הכרטיס רק לאחד מימי הפסטיבל לבחירתכם

יש לכם אומץ לאינדי אמיתי? מיקסטייפ בוי ג'ורג' חגיגי

2011-08-26T16:28:00.009+03:00

בוי ג'ורג', 1962

אתמול בהופעה של רונסון ראיתי את בוי ג'ורג' שר ומופיע אחרי המתנה של 25 שנים. הייתי בהופעה של מועדון תרבות ב-1985 אבל בתור ילדה קטנה שלא קלטה עוד כמה שנים היא תמשיך לאהוב את הזמר שעל הבמה, שגם בקושי הצליחה לראות.
גם אחרי שהתבגרתי התאפשרה לי פעם יחידה להגיע להופעה בחו"ל, אך ברגע שהגעתי לתחנת הרכבת בלונדון התבשרתי על ביטול ההופעה בגלל טרגדיה במשפחתו של ג'ורג'.

הרבה אנשים מרימים גבה כשמוצאים בין אלף התקליטים והדיסקים שלי את כל הדיסקוגרפיה של בוי ג'ורג'. דמיינו מישהו עובר על ספרייה מוזיקלית מסודרת אלפביתית ורואה באותC את הדיסקוגרפיה של הקלאש, אח"כ את כל הדיסקוגרפיה של הקיור, סדרת American של ג'וני קאש ואז...Culture Club

לפעמים קשה להתחבר למוזיקה של ג'ורג' (שלא לדבר על כמויות הדאנס) אבל ברור לי שזה הזמר היחיד שכל פעם שקולו נשמע באוזניי, כאילו נטלתי חופן כדורי וואליום, או במילים של אילת יגיל "מצליח להעניק בעשר דקות מספיק חום להאיר את רמת גן".

אם לא די בכך, יחד עם זה מגיע בונוס שלא נגמר: בוי ג'ורג', לטוב ולרע, הוא אחת הדמויות המעניינות ביותר בעולם המוזיקה ולפעמים גם מחוצה לו. האוטוביוגרפיה המעולה שלו, היא מסמך מרתק על לונדון של שנות ה-70 וה-80 (פוסט-פאנק, מועדונים, מהפכת ג'נדר), והכי כיף שבתוך כל החרא של ילדות נוראית, סמים, כלא וקרובים מתים האיש מפוצץ הומור עצמי וממשיך להתאפר על אפכם וחמתכם.

רשימת השירים

להאזנה לחצו כאן (60 דק')
להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as, 55 MB)

רוב הקטעים באוסף הזה הם דואטים או שיתופי פעולה עם מוזיקאים אחרים והוקלטו בלייבלים עצמאיים, ואני בטוחה שעבורכם מהווים אלטרנטיבה (בלשון המעטה) למה שאתם בדרך כלל שומעים. אם אתם יכולים לפתוח את הראש ולהתרגש בלי להיות ציניים תזכו לשעה עם זמר ש"מראה למצחיקים האחרים איך נשמע זמר".

Ich Bin Kunst - מתוך המחזמר Taboo המבוסס על האוטוביוגרפיה של ג'ורג', 2002
The Crying Game – גרסה מחודשת לשיר בהפקת Pet Shop Boys (שגם עושים קולות רקע). שיר הנושא בסרט "משחק הדמעות" 1992
Losing Control - גרסת אנפלאגד מ-2002 לאחד השירים הוותיקים מקריירת הסולו של ג'ורג'. הביצוע המקורי מ-1992 נקרא Am I Losing Control והרבה יותר איטי
La Barque – שיר הנושא מהסרט הצרפתי Le Libertin (2000) המתאר את מאבקו של Diderot הפרוע לכתוב את האנציקלופדיה הראשונה. הבמאי הזמין את ג'ורג' לשיר את שיר הנושא כמחווה לאנשים שלא הולכים בתלם...
More Than Likely – דואט עם PM Dawn, 1993
Time Machine – דואט עם החברה הוותיקה Amanda Ghost, 2007
St. Christopher – מתוך האלבום U Can Never Be 2 Straight - 2002
American Heart – Bliss מארחים את ג'ורג' לדואט עם Alexandra Hamnede, 2009
The Deal – שיר וטקסט טיפוסי של ג'ורג' עם הגיטרה של השותף הקבוע John Themis, 2009 אבל התגלגל בהופעות הרבה קודם
Sweet Toxic Love – רוח התקופה בה ג'ורג' היה עמוק בתוך ענייני הודו והארי קרישנה, 1992
I specialize in Loneliness – מההרכב שנקרא Jesus Loves You, 1992
You Are My Sister – דואט עם Antony & the Johnsons, אנתוני כתב את השיר פחות או יותר לג'ורג', 2004
Pentonville Blues – שיר רגאיי, אולי הז'אנר שג'ורג' יודע לעשות הכי טוב, Glide & Swerve מארחים את ג'ורג'
That's the Way – השיר היחיד מאלבום של מועדון תרבות. דואט עם הזמרת המדהימה Helen Terry שליוותה הרבה את הלהקה, 1983
Somebody To Love Me – מארק רונסון מארח את ג'ורג' לדואט עם Andrew Wyatt באלבום שכולו מחווה לשנות ה-80, 2010

הצילום האהוב עליי בכל הזמנים – לו ריד, דייויד בואי, איגי פופ / סבא, בן, נכד

2011-08-12T13:48:00.015+03:00

לאחרונה כותבים הרבה על הביוגרפיה החדשה של דייויד בואי וזו הזדמנות לדבר על צילום הרוק הכי אהוב עליי בהיסטוריה של הרוק, צילום שחור לבן פשוט בלי אפקטים ובלי זוויות אומנותיות מיוחדות אבל הייתי שמחה לתלות אותו בענק בסלון.

איגי פופ נתלה על לו ריד ודייויד בואי תרתי משמע. כיוון שידוע מי היה הסנדק האומנותי של כל אחד, אנו למעשה רואים בצילום סבא חכם עם משקפיים (ריד), בן מתוסבך (בואי), נכד מופרע (איגי) ואב קדמון (מארק בולן על החולצה של איגי).

נדיר לתפוס את שלושת המצולמים ביחד. סתיו 1972, לכבוד אירוע תעיתונות החברוה מתכנסת יחד במלון Dorchester היוקרתי בלונדון. בשנה זו כמות הסמים שהנ"ל צרכו מפלצתית וגובלת בנס רפואי.

צילום: Mick Rock, 1972

התמונה הזאת מרגשת אותי בגלל שאני חושבת כמה ז'אנרים מוזיקליים התפתחו מאוד בזכות החבורה הזאת או לפחות הושפעו עמוקות, בלתי נתפס ממש. וזה לא נגמר במוזיקה – חשבו כמה נוכחות היתה לסגנון שלהם ולפועלם בכל הקשור להופעות חיות, קליפים, אופנה, מגדר...
הצלם הוא Mick Rock ועותקים של הצילום ההיסטורי בחתימתו עדיין נמכרים באתר המכירות היוקרתי של Christie’s ומוערכים בין 1500-2000 דולר.

יש גרסה נוספת של התמונה ללא הנברשת ו-Tony DeFries מאחור (מי שהיה מפיק ואמרגן של בואי), אבל היא מסתירה את הלק השחור על ציפורניו של לו ריד והמבט של איגי פופ בה פחות שובב...

קיץ 2011 – הודעה

2011-08-06T19:51:00.003+03:00

לא משנה באיזה צד אתם ומה עמדותיכם בנוגע לאירועי המחאה של קיץ 2011, אתם חלק ממנו.
דוקא יש הרבה מה לכתוב על מוזיקה בהקשר של המחאה. כשעוקבים ברשת אחרי כתבות, ציוצים והפוסטים בנושא, מגלים הרבה עיסוק במוזיקאים מקומיים, בהפניות לשירים מכל התקופות עם טקסטים רלבנטיים, חיפוש הימנונים ויצירת קליפים.

הדיון כל כך משתלט ומסיבי ואיני מוצאת זמן וטעם לכתוב כאן טור חדש. המון אנרגיה ותשומת לב שלי ושל רוב האנשים, כך נדמה לי, מוקדשת בתקופה הנוכחית לתכנים אחרים. ועדיין, במעגלים קרובים אליי, אני רואה יותר מדי אנשים עייפים ואדישים, אפילו כדי להיכנס לאיזשהו שיח פעיל בנושא, תהא עמדתם אשר תהא.
לכן אני בוחרת למסור הודעה כללית מאוד, ומבליטה בפניכם שיר אחד שהצגתי בעבר, אך הפעם אני מקווה שיזכה ליותר השמעות וצפיות:

היום שהיה אתמול

2011-06-17T17:44:00.021+03:00

כך עבר עליי יום חמישי, עם קצת תמונות וחצי פואנטה בסוף:

13:00 – האוזן השלישית ת"א. שיחה קצרה עם קובי אור על הפוסט החדש שכתב לכבוד השקת האלבום החדש של יעל לוי. מפנה את תשומת לבי לגיטריסט המצוין Chris Spedding שמגיע עכשיו עם בריאן פרי להופעה. למדתי משהו.

צילום: עופר היכל

13:10 - לורי אנדרסון מגיעה לחנות. כולם מאוד מנומסים אבל בלי קשר היא ממש נחמדה. חותמת לי על Home of the Brave. בלי שיזמתי או פניתי היא זו ששאלה לשמי, הושיטה יד ללחיצה, הסתדרה לצילום משותף. בחיי שלא ביקשתי, באתי רק להחתים וזהו, אבל היא באמת רוצה לדעת מי עומד מולה ואף עשתה סקר קטן וביקשה מכולם להצביע מי מאיתנו מוזיקאי, מי סופר, מי משורר...

במפגש מעריצים סטנדרטי, אמן מחו"ל שזמנו יקר בדרך כלל נפרד לשלום אחרי הקטע הפורמלי. אבל אנדרסון באה לספר ולהקשיב. היא פשוט החלה לדבר, לשתף ולענות על שאלות ואפשר להגיד שדפקה לנו הרצאה: על הפרויקט Delusion, המופע, על הצורך והדרך לספר סיפור, גסיסתה ומותה של אמה, למה היא בעד אמנות רב-תחומית, העיסוק שלה בכישלונות, על בריאן אינו... באיזשהו שלב קיבלה מיקרופון ודלת החנות נסגרה כדי שיהיה יותר שקט ואתה צובט את עצמך לבדוק האם זה אשכרה קורה פה ככה סתם בצהריים מדוע נפל בחלקך לשוחח עם לורי אנדרסון.
וכך המשיכה לדבר על ההבדל בין being sad / feeling sad, נתנה טיפים לחיים של עשייה וכמה המלצות קריאה (אני זוכרת רק את The Waiting Place). בגדול כל פיסקה שהיא מוציאה מהפה גורמת לך לחשוב, או משעשעת, או "סתם" מעניינת.

14:10 – יצאתי לרחוב וקיבלתי את סמס השנה. ההופעה שכמעט עשור אני מתפללת לראות בדרך לכאן, אינטרפול באים באוגוסט.

18:00 – מתפנה לעבור על אימיילים אחרונים שהצטברו ומגלה בהם קישור האזנה לשירים החדשים של מוריסי (BBC sessions)

19:00 – מקבלת מייל עם תמונה של מתנה בדרך אליי: תקליט הויניל של דודו טסה והכוויתים.

לכאורה זה נראה יום מושלם, אלא שבשעות האחרות של היום הזה גם היו שפע עבודות וסידורים מתישים, כאבים פיזיים לא פשוטים, מכות מצרים כספיות ובשורות מעצבנות ומדאיגות. לכן בעצם מה שקורה בכל הקשור למוזיקה זה רגעי הנחת והדלק לעבור ביניהם. נקודות אור בכל מיני רגעים שעושות מעניין ושמח ומרגש.
נזכרתי במשפט של הסופר ס.יזהר "...הספרות והאומנות והמוסיקה והתאטרון או הפילוסופיה אינם תבלין לעיקר, אלא הם עצם התוכן ההכרחי והטעם לחיים". זו לא אמירה כל כך חדשה ומקורית אך עדיין מסביבי הרבה מאוד אנשים מתייחסים לזה רק כבידור או "פנאי" והופכים את כל התפיסה של אומנות ותרבות כאן למותרות.

מוזיקה במערכת החינוך – הזמנה פתוחה ליום עיון

2011-06-09T11:20:00.005+03:00

אם היו מתייחסים למוזיקה במוסדות חינוך כמו שמתייחסים לספורט אז בבתי הספר היה הרבה ציוד וכלי נגינה, מי שלא היה עוסק במוזיקה היה נחשב קצת עצלן, מוזיקאים מצטיינים היו עוברים בין מוסדות תמורת מיליוני דולרים, היה מימון לתכניות לימוד מוזיקה בקרב הקהילה...

זאת ועוד ברשימה ארוכה שכתב Andrew Dubber שמצביעה על היחס המועדף לספורט במערכת החינוך האמריקאית לעומת מוזיקה ואומנויות. לא נראה שהוא כתב את הדברים כדי להתלונן על המצב אלא כדי להדגים שתעשיית המוזיקה היתה יכולה להיראות אחרת אם מראש הגישה לתחום הזה היתה מתנהלת באופן שונה ומוזיקאים צעירים היו פועלים ומטופחים כבר בתוך מערכת החינוך.

גם בלי קשר לטיפוח מוזיקאים מצאתי דוגמא נדירה בארה"ב שבה בכמה בתי ספר יסודיים ציבוריים באריזונה נקטו במדיניות חינוכית של שילוב מוזיקה ואומנויות בתכנית הלימודים השוטפת לשיפור תהליכי הוראה ולמידה. כלומר הם הפכו את המוזיקה לכלי הוראה/למידה בכל נושא ושיעור במערכת השעות, כולל מתמטיקה והיסטוריה. איך עושים את זה? ראו בכתבה שלפניכם, בהחלט נראה שלילדים כיף. התכנית נקראת Opening Minds through the Arts (OMA) ואפשר להוריד מסמכים המפרטים את ההישגים, הקווים המנחים ודרכי הפעולה ליישום התכנית.

מה בישראל? הזמנה ליום עיון

ביום ראשון הקרוב (12 ביוני 2011) יתקיים במכון מופ"ת יום העיון מקומן הנה(ע)דר של האומנויות במערכת החינוך.* תהיה התייחסות למחול (עידו תדמור יתארח), אמנות פלסטית, תאטרון וכמובן מוזיקה, בסוף היום יתקיימו גם הופעות. במושבים השונים ידברו על חשיבות האומנויות ותרומתן ועל העדרן ממערכת החינוך והכשרת המורים. ההרצאות המרכזיות בנושא מוזיקה יהיו:

חשיבותה של הוראת המוזיקה וילדי הגיל הרך ובית הספר היסודי (ד"ר ורניקה כהן)
מצב המוזיקה הערבית בארץ כיום (ד"ר תייסיר חדאד)
מעמדה של המוזיקה בחינוך במגזר הערבי והיחס של הממסד לנושא (עאמר נח'לה)

לדעתי ההרצאות מעניינות וכדאי לכם להיות שותפים לדיון על מוזיקה מצד שאולי פחות מוכר. אם אתם מורים, הורים או מוזיקאים שרוצים לקבל תמונה על מקומה של המדינה בחינוך למוזיקה אתם מוזמנים להגיע ביום ראשון החל משעות צהריים למכון מופ"ת בקריית החינוך שבצפון ת"א. ההשתתפות ללא תשלום אך כדאי להירשם כדי להבטיח מקום (כן, אפשר עד הרגע האחרון)

לפרטים מלאים ותכנית הכנס

* גילוי נאות: אני מועסקת במכון מופ"ת

הטייפ שלי ואני / שי ליברובסקי

2011-05-21T20:34:00.001+03:00

היום לפני 5 שנים עלה לרשת אתר קסטה - תודה לכל הקוראים הנאמנים ולמי שמפרגן לאורך השנים.

לרגל האירוע אני שמחה לארח כאן את שי ליברובסקי ('דיגיטל_מי') בטור מיוחד הכולל אוסף קטעים מראשית דרכו, חלקם מתפרסמים לראשונה.

את שי צילמתי וציינתי כשסיפרתי על פסטיבל המוזיקה החינמי, שם ניגן וגם הרצה על "פרקים נבחרים בתולדות הסמפול". בפעם השנייה הזכרתי איך היה כיף לראות את שי עם חולצה של קסטה בדיוק בהרצאה בה ניסיתי להדגים לקהל שהקסטה היא אייקון בתרבות הפופולרית...

פעם היגיע אליי לדירה רק לכמה דקות אבל כמו טינאייג'ר ביקשתי ממנו לחתום לי על חוברת הדיסק מתעלם מהצרכים שהכנתי מראש.

כשכתב לי שיפרגן ליום הולדת של קסטה אמר שיחפש קטעים מוקדמים בהם עשה שימוש בטייפים, מאז נדבק לי חיוך גדול ואני מקווה שעכשיו יעבור גם אליכם.
---------------------------------------------------

טור אורח

כדי להבין את השימוש שלי בטייפים במוזיקה שלי צריך להכיר אותי, ולהכיר את הקסטה בחיי. בגיל 9, כשאחי הגדול קיבל מערכת סטריאו לכבוד הבר מצווה שלו, ירשתי ממנו טייפ דאבל קסט של 'Grundig', עם היכולת המדהימה להשתמש בו כרשמקול ופשוט להקליט רעשים סביבתיים ודיבורים.

מהר מאוד התחילו להיערם אצלי קלטות של מערכונים מטומטמים שאני והחברים שלי הקלטנו, קטעים מתוכניות טלוויזיה (כן, הייתי מקליט תכניות בוידיאו, ואז מגיע לסלון עם ה'גרנדינג', מצמיד אותו לרמקולים של הטלוויזיה ומקליט) התרחשויות מהחדר, והקלטות מהרדיו. בשלב מסוים מצאתי בבית טייפ מנהלים ישן שבאמצעותו 'תיעדתי' טיולים שנתיים ומחנות קיץ של הצופים.

בטירונות לקחתי ווקמן למרות שהיה לי דיסקמן, כי יש משהו זול ודי מדהים בקלטת. הצליל החם של טייפ הוא משהו שדי בלתי אפשרי להשיג בהקלטות דיגיטליות, ואם לא היה אובד טייפ ה'גרנדינג' ההוא סביר להניח שעדיין הייתי משתמש בו. סססססאמממק.

התחלתי לעשות מוזיקה ב-1998, לפחות בכל הנוגע לשימוש בתוכנות. היו פעמים שהייתי מקליט שטויות עם חברים או אפילו מנסה לעשות ניסיונות cut & paste על טייפ. הייתי יושב שעות על תוכנת Impulse Tracker ומפליץ קטעים מוזיקליים שנשענו על סאונדים וסימפולים שהורדתי מהאינטרנט בלי שאני לגמרי בטוח מה אני עושה.

Lost Tapes (outro) [from 'Denied Years Trilogy' 1999] 0:50

חוסר היכולת המוזיקלית שלי הפך מהר לחוסר בטחון, והיה לי ברור שאם אני לא יודע לנגן אבל משתמש בסאונדים נפוצים וחסרי ייחוד, המוזיקה שלי היא לא יותר מאחלה דרך להעביר את הזמן, אבל חסרת כל משמעות. הייתי צריך להוסיף משהו יותר אישי. לשיר לא היתה אופציה, אבל הקלטות צלילים שונים דרך הטייפ או עיוותים של הקלטות קיימות השלימו את החסר. בגלל שהמיקרופון של ה'גרנדינג' נמצא בתוך הרמקולים, הייתי מתופף על הרמקולים עצמם או 'מגרד' אותם ומקליט מקצבים פרימיטיביים. מאט או מריץ את הקלטות שיש לי ויוצר משטחי סאונד לא ברורים, או לוחץ על כפתור ההקלטה ואז על pause, אבל לא עד הסוף, כדי ליצור 'טעויות' או קפיצות.

מאוד מצחיק אותי להיזכר בתקופה ההיא. כשהתחלתי ליצור מוזיקה כיניתי את עצמי h2s, וכשהחלטתי ליצור בסגנון קצת שונה ומלוכלך יותר, החלטתי לשנות את הכינוי ל'דיגיטל_מי'. רציתי שיהיו לי פרסונות שונות, כדי להבדיל בין האלקטרוניקה ה'נקייה' מה'מלוכלכת' וכמובן שההחלטה הזו נבעה תחת השפעה ממורשת Coldcut ו-Aphex Twin, יוצרים גאונים בעלי עשרות כינויים שונים במצטבר. מצד אחד הייתי מושפע באופן חסר בושה מכל כך הרבה מוזיקה ששמעתי, ומצד שני חוסר הביטחון שלי דרבן אותי לעשות דברים שונים ככל האפשר.

Exp 3% [from 'Self Titled' 2000] 3:44

&amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;a target="_blank" href="http://digitalme.bandcamp.com/track/exp-3"&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;Exp 3% by Digital_Me&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/a&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;gt;

ככל שהמוזיקה תפסה חלק יותר מרכזי בחיים שלי, ואנשים שאלו אותי מה אני עושה עם הזמן שלי, האינטרס שלי להוסיף דברים מוזרים ולא קבילים רק גבר. כל עוד אין לי את היכולת להגיע לרמת סאונד של הגיבורים שלי, אנסה להגיע כמה שיותר רחוק משם. היה שלב בו כל כך הייתי מתוסכל מחוסר הייחוד של המוזיקה של 'h2s', שבניסיונות הראשונים של 'דיגיטל_מי' הכרחתי את עצמי להשתמש רק בצלילים שהקלטתי בעצמי. כל דבר שהרחיב את מאגר היצירה שלי מעבר לשימוש במחשב התקבל בברכה, והטייפ היה הראשון. אח"כ הגיע תור איסוף התקליטים, וכמובן הסמפלר (חלק מהאג'נדה הזאת מלווה אותי גם היום).

Bad Room [from 'Self Titled' 2000 'The Denied Years' 2004] 2:05

8 Min. From Now [from 'Self Titled' 2000 'The Denied Years' 2004] 2:02

&amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;a href="http://digitalme.bandcamp.com/track/8-min-from-now"&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;8 Min From Now by Digital_Me&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/a&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;gt;

כשהתחלתי להופיע לבד (אחרי שצברתי שעות במה עם ההרכבים 'טלמעתק' ו'תרגיל המאוורר') הופעתי עם שני סמפלרים וווקמן. הווקמן עבר דרך הסמפלר והייתי משתמש בו כדי לעשות מניפולציות שונות, ולגוון קצת את המופע הבוסרי. טכניקה שהשתמשתי בה גם בקטע 'אני לא יכולה לשיר' מתוך 'הא!' (קלצונה 2004), בו השתמשתי בדיאלוג מוקלט וספונטני שבו אני מנסה לשכנע את חברה שלי לשעבר לשיר. רעשי הרקע של הקלטת הם חלק בלתי נפרד מהאווירה.

I Can't Sing feat. Shira [from 'Hea!' 2004] 3:00

Teens Can Work It Out (Live Unknown 2004-2005) 1:31

&amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;a href="http://digitalme.bandcamp.com/track/teens-can-work-it-out"&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;Teens Can Work It Out by Digital_Me&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/a&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;amp;amp;amp;amp;gt;&amp;amp;amp;lt;/p&amp;amp;amp;gt;

חוץ מלתקן את טייפ ארבעת הערוצים שלי, אני מתכנן לשחרר פרויקט בשם 'Sex Death Tape' שנוצר במקרה עם חברים שונים ויש בו שימוש גם בטייפים. כמו כן אני מתכנן לשחרר סוף סוף אלבום קשה להאזנה שיצרתי בשנת 2002 בשם 'הסוליפסיסט', בו טייפ ה'גרנדינג' שלי מככב כאחד הכלים המרכזיים. חגיגות העשור או משהו כזה. לונג ליב דה קסטה!

Scottish Strings (as seen on tv) [from 'The Solipsist' 2002] 2:45

שי ליברובסקי - מאזין, יוצר, מופיע ומנגן. יוצר תחת הכינוי 'דיגיטל_מי', ומופיע עם ההרכבים 'ביטר ג'וז' ו'אודיו מונטאז' אולסטארז'. כותב את הבלוג הלא קריטי

מוזיקה ושירותים מבוססי מיקום

2011-05-15T23:06:00.006+03:00

מחר יוצא לדרך כנס המידע השנתי Info 2011 שאעביר בו הרצאה על שירותים מבוססי מיקום, במטרה להדגים כיצד השימוש בהם מחבר אותנו לרשת של מידע ותוכן (ולאו דווקא רשת חברתית). במהלך ההכנות להרצאה גיליתי שתחום המוזיקה מתפוצץ משירותי מיקום שעומדים לתפוס תאוצה בשנים הקרובות.

מה זה?

Location Based Services (ובקיצור LBS) הם אפליקציות למכשירים ניידים מבוססות טכנולוגיית GPS. כאשר המכשיר הנייד מצוי פיזית לצדנו, הן יודעות לדווח על המיקום הפיזי המדויק שבו אנו נמצאים. יש עשרות אפליקציות LBS, המוכרת ביותר היא Foursquare.

הפעולה בה משתמש מדווח באופן אקטיבי על הימצאותו במקום מסוים נקראת check-in ומאפשרת לדעת מי האנשים הנוספים שנמצאים באותו המקום או בקרבתו, וגם לקבל הטבות, טיפים, מידע ותוכן רלבנטיים לקונטקסט של המיקום או הרדיוס הקרוב.

מוזיקה לפי מיקום

השימושים המוצלחים של LBS שייכים לתחום של התאמת מוזיקה לקונטקסט של המיקום.

בטקס הגראמי האחרון השיקו את האפליקציה MusicMapper המחברת בין מפות גוגל ושירות המוזיקה Rdio. המשתמשים מוזמנים לשתף סיפורים אישיים בהקשר של המקום בו קרו החוויות ובשילוב השירים שהיו הפסקול לאותם זיכרונות.

Spotisquare היא אפליקציה המחברת בין מקומות ואתרים דרך פורסקוור לשירים מתוך שירות המוזיקה האירופאי Spotify. השימוש בה הוא למעשה תהליך מתמשך של הוספת שירים לפלייליסט ייחודי המותאם למקום.
אפשר לנחש איזה פלייליסט אפשר לעשות לעיר מנצ'סטר או לאורך חופי הכנרת... באופן אישי אני מקווה שעל חורבות מועדון CBGB בניו-יורק ידאגו לעשות שימוש מרובה באפליקציה.

ויש עוד: soundtracking הפופולרית, מאפשרת לתייג, לחפש ולשתף מוזיקה (גם) לפי מיקום (בהתחברות דרך פורסקוור), HeratBeatMatch היא אפליקציית דייטינג המאתרת ברדיוס הקרוב בני זוג פוטנציאליים בעלי טעם מוזיקלי דומה ומאפשרת להחליף שירים כחלק מתהליך הפלירטוט, האפליקציה wahwah מאפשרת להיחשף ולהאזין לערוצי מוזיקה של אנשים הנמצאים ברדיוס הקרוב אליך ובדומה לה ניתן לחפש קליפים לפי מיקום באמצעות VEVO (במכשירי iPad)

אבל את ההצגה גנבו אפליקציות שיצרו מוזיקאים:Kraftwerk השיקה אפליקציה שיוצרת מוזיקה לפי אזורי זמן. שימו לב לעיצובי המסכים שתואמים את הסטיילינג של הלהקה לאורך עשורים כאילו שמדובר בדבר מתבקש ומתאים ללהקה הוותיקה הזאת והמסרים שלה.

להקת Bluebrain עשתה הרבה רעש עם האלבום The National Mall שהופק כאפליקציה לסמארטפון. חברי ההרכב עשו מיפוי למאות אזורים ב- Mallשל וושינגטון (פארק שמשתרע בין הקפיטול ואנדרטת לינקולן), כך שתוך כדי האזנה לאלבום האפליקציה מזהה את מיקום המאזין והסאונד של השיר משתנה בהתאם אליו! המשתמש לא יכול לשחק עם האפשרויות, כל מיקום נבחן על ידי הלהקה והשיקול המוזיקלי הוא רק של חבריה.

מידע על הופעות ומסיבות

בפורסקוור חברים לא רק אנשים, אלא גם מותגים. אם תעקבו בפורסקוור אחרי Live Nation או VH1, תקבלו טיפים, מבצעים ומידע על הופעות על פי המקומות שבהם תעשו צ'ק אין. לפעמים מועדוני הופעות מציעים בעצמם מתנות והטבות.

יש גם שיתופי פעולה חד פעמיים לפי אירועים, כמו מידע וטיפים על מסיבות באיביזה דרך פורסקוור של רדיו BBC1, או על הופעות בכנס SWSX 2010 דרך פורסקוור של מגזין המוזיקה Spin.
אגב באותו כנס, תוכנת מיקום שזכתה להרבה שבחים היא Hurricane Party, המאפשרת למצוא שותפים כדי לארגן מסיבה ספונטנית בשילוב הטבות.

בהערת סוגריים אציין שגם בהקשר של מוזיקה במכונית המקוונת, כבר עכשיו מדברים על מכוניות שתוך כדי נסיעה יאתרו תחנות רדיו מקומיות וגם יזרימו מידע על הופעות מועדפות על פי מיקום הרכב.

בלי קשר למיקום פיזי כדאי להכיר את Get Glue שבו עושים סוג של צ'ק-אין לתכנים – מוזיקה, ספרים, סרטים, ספורט וכו'. גם כאן מתקבלות המלצות ממשתמשים אחרים על פי טעם והעדפות, ובנוסף יש צבירת נקודות וקבלת הטבות ממותגים שלהם המשתמש עשה הכי הרבה צ'ק-אין.

כלי שיווק למוזיקאים

באתר Hypebot מציעים מספר שימושים בפורסקוור למוזיקאים. בגדול ההמלצה היא לעשות צ'ק-אין בהופעות ואירועים, תערוכות או הפגנות. לפעמים אלה אמירות יותר יעילות מכתיבת פוסט בבלוג וסוג של מפגן אישיות פחות מעצבן מהגיגים בפייסבוק. בעקיפין זו גם דרך להיפגש פנים אל פנים עם הקהל.
כמו כן מומלץ לעודד מעריצים לעשות צ'ק-אין בהופעות תוך כדי שיתוף תמונות ותגובות. מיותר לציין למה זה שיווק מצוין ו-crowdsourcing טהור ולמעשה אפשר ללכת הלאה וגם לתגמל את מי שמרבה להגיע להופעות. כדוגמא לשימוש מוצלח בפורסקוור לקידום הופעה כדאי לקרוא על השימוש בפורסקוור של Big Boi לקראת הופעה באוניברסיטת נברסקה.

לדעתי כדאי לשים לב לאפליקציה שנקראת unsocial. בלי רעש של חברים, משפחה ומעריצים, כאן התיוג העצמי הוא רק על פי המקצוע ואיתור אנשי מקצוע ברדיוס הקרוב. כך למשל עיתונאים מוצאים אחד את השני במהלך אירוע במדינה זרה או בשדה תעופה, ואין סיבה שגם מוזיקאים או אנשי תעשיית המוזיקה לא יוכלו לחפש קולגות ושיתופי פעולה במקרים של כנסים גדולים, פסטיבלים או סיבובי הופעות בחו"ל.

מה בישראל

בישראל השימוש ב-LBS לא נפוץ בקרב מוזיקאים ולא על ידי מקומות או מותגים מתחום המוזיקה. למרות שברור שכמות מכשירי הסמארטפונים תמשיך לגדול בקרב האוכלוסייה, אי אפשר לדעת אם שירותי מיקום יצליחו לשגשג כאן או ישמשו רק קבוצות מסוימות כמו במקרה של קהילת טוויטר הישראלית. סביר להניח שתיוגי מיקום ייעשו בעיקר דרך פייסבוק שבה רוב הגולשים כבר נמצאים ממילא. השנה נכנס לישראל Facebook Places שבעתיד יאפשר לעשות צ'ק-אין גם באירועים והופעות.
בעכבר העיר לא מחכים וכבר שילבו מיקום באפליקציה שלהם. הם מבטיחים פרסים לגולשים שיעשו צ'ק-אין במקומות בילוי ומועדונים ויטרחו לכתוב ביקורות והמלצות שכמובן ישותפו עם משתמשים אחרים שיעשו צ'ק-אין באותו המקום. בעתיד האפשרות תפעל גם על הופעות מוזיקה.

* הטור פורסם גם באתר newsgeek

מיקסטייפ חגיגי - יום הפועלים הבינלאומי 2011

2011-04-29T00:44:00.005+03:00

הגיע היום להציג את המיקסטייפ השנתי שאני מכינה, אשר באופן מסורתי נערך לקראת האחד במאי ומוקדש גם לתכנים היותר רחבים שלו.
כמו בשנה שעברה, יש במיקסטייפ 9 שירים וגם מסמך עם פרטי השירים וכל המילים שיש להן חשיבות מיוחדת. בפעם הקודמת שולבו בין השירים טקסטים מתוך המניפסט הקומוניסטי של מרקס ואנגלס, השנה בחרתי לשלב טקסטים מתוך התנ"ך - פסוקים רלבנטיים לחוקי עבודה ויחס לאוכלוסיות מוחלשות.

התמונה מוקדשת מכל הלב לזוג קייט מידלטון והנסיך וויליאם לרגל החתונה המלכותית
קרדיט: Oli Scarff, לחצו להגדלה

פניתי לחברים ומכרים בבקשה להמלצות, ולמיקסטייפ הנוכחי תרמו נמרוד דוויק, איילת פינקלשטיין, מיטל רוסו ודודו המנחם (הצעות אחרות יופיעו בשנה הבאה!) – תודה לכולם.

הערה לגבי השיר האחרון: כן, הוא בצרפתית וממש ארוך. הטקסט עמוס רפרנסים ליצירות ופרפרזות על פתגמים, ובכל זאת החלטתי לא לותר עליו כי אני מאמינה שאפשר להרגיש מה Noir Desir רוצים להגיד על אירופה גם בלי להבין את המילים. ביצירת המופת הזאת מתארחים נגן הסקסופון Akosh Szelevenyi והיוצרת Brigitte Fontaine.

להאזנה לחצו כאן (56 דק')
להורדת המיקסטייפ לחצו כאן עם סמן ימני (save as,77 MB)
לקובץ הטקסטים לחצו כאן (PDF, 603 KB)
למיקסטייפ אחד במאי 2010

רשימת השירים:

כסף מאמא – דני הדר (3:21)

Alliance – Robert Wyatt (4:24)

Waiting For the Great Leap Forwards – Billy Bragg (4:37)

The Masses Against the Classes - Manic Street Preachers (3:24)

Piss Factory - Patti Smith (4:36)

Sort of Revolution – Fink (6:34)

Hayseed Like Me - Pete Seeger (1:17)

Everything Counts - Depeche Mode (4:24)

L'Europe – Noir Desire (23:45)

האם אפשר לתעד את פסקול החיים שלך?

2011-04-22T16:07:00.001+03:00

מדברים עכשיו על ציון 25 שנים לאלבום The Queen Is Dead של הסמית'ס ותוך כדי קריאה על העניין אני מבינה שמעבר להיותו אלבום מופת בעייני, הוא גם נמצא בקטגוריה מצומצמת של אלבומים שהיו (ועדיין הינם) "הפסקול של חיי".

אני לא מתכוונת בביטוי הזה רק לעובדה שצלילי האלבום ליוו אותי ברקע לאורך שנים, אלא ממש במשמעות פרקטית, מדובר על שירים שמתחברים אצלי לנסיעות, למעשים שעשיתי בליווי השיר או בהשפעתו, מנגינות וטקסטים שעד היום קופצים לי בראש בעקבות אמירה של מישהו, בקיצור שירים שלא רק עומדים כיצירת אומנות מוזיקלית אלא ממש כפסקול של פעילות וחוויות, כמעט סוג של ביוגרפיה.

היום מצאתי אפליקציה לאייפון/אייפאד שנקראת My Audio Bio. השירות מאפשר לרשום סיפור אישי אודות שיר או קטע מוזיקלי, כך שהמשתמש משתף גם את השיר וגם זיכרונות לגבי השיר. אפשר להצמיד לשירים גם תמונות ווידאו והמטרה לעודד את המשתמשים לספר את חייהם דרך השירים האלה וליצור קטלוג מוזיקה אוטוביוגרפי.

אמנם לא כולם יודעים לספר טוב סיפור ולבחור חוויה שמעניינת אנשים מחוץ למעגל הקרוב, אבל ברוב המקרים התוצאות די מוצלחות ואמינות. כמו המשתמש Brian Maucere שזוכר את הלילה הראשון שלו בפריס בזכות שיר של Outkast, או מספר למה עד היום הוא נזכר במחנה ריכוז בגרמניה בגלל שיר של מובי. אפשר גם לעשות תהליך הפוך של הרכבת רשימות השמעה לפי סיפורים, וגם לשלב את התוכן בפייסבוק.
מייסד החברה, Dan Morris, טוען שבנוסף להיותו תחליף לכתיבת בלוג, ב-My Audio Bio הפואנטה אינה שיתוף בזמן אמת והגולשים מספרים איך מוזיקה השפיעה על חייהם, בניגוד לרוב האפליקציות החברתיות בהן אנחנו מדווחים למה אנו מאזינים כרגע.

אבל למרות שזה רעיון שנוגע בחיים של כולם, למרות סיפורים מרגשים ומצחיקים ולמרות שהאפליקציה ניתנת להורדה בחינם, אין הרבה פעילות באתר, לפחות כרגע, משהו לא עבד.

אולי הבעיה טכנית והאפליקציה לא מושלמת (אפשרויות חיפוש לוקות בחסר). אולי זה בגלל שפסקול חיינו בעשור האחרון מורכב מהרבה קטעים שלא ניתן לקטלג כשירים או אלבומים (משחקי מחשב, מאש-אפים ביוטיוב) ואולי גם אם האלבום The Queen Is Dead היה יוצא היום, בעידן של שיתוף ודיווח אינסופי על המרחב שלנו, חוויות מוזיקליות רגשיות עדיין נותרו משהו אינטימי בלתי ניתן לתיעוד, והפסקול של החיים שלך הוא פשוט רק שלך.

להקליט את הסביבה - תיעוד צלילים אורבניים וקולות בטבע

2011-03-29T20:23:00.006+02:00

לעתים נדירות יוצא לי לכתוב פוסט מיד בעקבות שיחה מעניינת, אבל דברים מתגלגלים ממש במקרה והזדמן לי עכשיו לפגוש את בני (מורפלקסיס) אסתרליס שסיפר קצת על הפרויקט החדש The Sound of Spaces, אתר שיהווה סוג של מאגר וארכיון צלילים וקולות שהוקלטו בכל מיני מקומות בחוץ – גינה, תחנת רכבת, רחוב... בקיצור טבעי ולא באולפן.

עניין אותי איך נעשו ההקלטות והנה למדתי היום משהו חדש - מדובר במכשיר דיגיטלי אדיר המכונה ZOOM (זה גם שם החברה) שיכול לקלוט את הציפורים על העצים, המכוניות, קולות האנשים וכל מה שמסביב באיכות גבוהה.
לדעתי כמו שצלם מסתובב קבוע עם מצלמה, כל איש סאונד וקולנוע, ואולי גם הרבה מוזיקאים, צריכים להחזיק את "זום" בתיק כי הפוטנציאל אינסופי (מחיר הצעצוע מעל 1000 ₪, בהתאם לגודל כרטיס הזיכרון).

אשאיר לאנשי הפרויקט לספר לכם על האתר החדש אבל הבטחתי לשלוח לבני שני קישורים שקפצו לי לראש, אז הנה הם כאן לטובת כולם:

1. London Sound Survey – אתר מדהים המתעד את הקולות והצלילים של העיר לונדון. מדובר בצלילים של בעלי חיים, קולות שהוקלטו באתרים ספציפיים בעיר או באירועים שהתקיימו בה.
ניתן לחפש את הקולות לפי מיקום במפה, מה שמאפשר ללמוד איך מקום מסוים נשמע ואיך הקולות שלו משתנים במשך הזמן.
אפשר לבלות שעות במאגר הזה שגורם לך להתאהב בכרך הלונדוני והטקסטים שמלווים אותו לא פחות מעניינים. כל אחד מוזמן להוסיף ולהעלות הקלטות, הקבצים תחת רישיון CC.

2. הסרט Blow Out מ-1981 בכיכובו של ג'ון טרבולטה. צפיתי בו לא מזמן כדי לחלץ ממנו סצנות של סלילים עבור פרויקט TICP ויש לציין שבהינתן הז'אנר, השחקנים והתקופה הוא לא רע בכלל. גיבור הסרט מפענח מקרה רצח בזכות הקלטה חיצונית שעשה בטבע. הסצנה שבה הוא עומד על הגשר ומקליט את רעשי הלילה נמשכת זמן רב ובמהלך הסרט עולה שוב ושוב ואנו מגלים יחד עם הגיבור שיש משמעות לתזמון של קול הצפרדע, הינשוף וכו'. בכל אופן לטרבולטה לא היה מכשיר "זום" דיגיטלי אלא טייפ סלילים אנלוגי בתוך מזוודה, כדאי מאוד לראות את הטריילר!

איך נשמע מוזיקה במכונית (ומה יקרה לרדיו)

2011-03-23T12:02:00.001+02:00

The Connected Car

בדיוק לפני שנה הנתונים הראו שכרבע מהאמריקאים מחברים את נגני ה-MP3 לרכב והרכב משמש רק מגבר. בהמשך החלו להופיע אפליקציות מוזיקה ורדיו לסמארטפונים המותאמות לנהיגה שניתן להפעיל באמצעות פקודות קוליות. לדוגמא עם Asteroid אומרים בקול שם אמן או שיר והם מתנגנים, בנוסף האפליקציה גם מזהה תחנות רדיו רלבנטיות לפי מיקום ב-GPS.

אך בראשית 2011 התגבר השיח על עתיד המוזיקה במכונית המקוונת ונעשה ברור ששירותי סטרימינג הולכים להתיישב במערכת ההפעלה של המכונית.
פנדורה היו ראשונים להציג את המערכת שמתחברת למכונית ומשדרת אליך את המוזיקה המועדפת ותחנות רדיו שיצרת בדיוק כמו במחשב. היצרניות הראשונות ששיתפו פעולה עם פנדורה היו BMW (כך זה עובד עם אייפון) וטויוטה (כך זה עובד עם מכשיר Entune).

פנדורה ברכב

בשבוע שעבר שירות הסטרימינג של MOG הצטרף למגמה והשתלב במערכת ההפעלה של מכונית המיני החדשה. בקליפ שמדגים את העניין אפשר לראות שהחיבור הראשוני מתבצע דרך הסמארטפון אבל בהמשך כל השליטה על תחנת המוזיקה המותאמת אישית נעשית דרך לוח המחוונים ברכב עצמו (בתגובות כבר אפשר לזהות דאגה מפני הסחת דעת מוגזמת מהנהיגה).

השפעה על הרדיו

50% מהאזנה לרדיו בארה"ב נעשית ברכב ואין פלא שה- Connected Car מפחידה את אנשי הרדיו. נדמה לי שהמאמר שפורסם בניו יורק טיימס עם הכותרת Will the Internet Kill Traditional Car Radio? הבהיל עוד יותר את אנשי תעשיית הרדיו שגם בלי קשר למכוניות כמעט כל שבוע כותבים טור שמבהיר כי יש להשלים עם העובדה שפנדורה היא התחליף לרדיו או המלצה לרדיו לאמץ את מה שפנדורה עושים.

מהרגע שמכניסים אינטרנט לרכב מחסלים את ה- local listeners כי אין יתרון ובטח לא מונופול לתחנות רדיו לפי מיקום גיאוגרפי (למעשה אפשר להאזין לרדיו גם ממדינה ויבשת אחרת), לכן התחרות בין התחנות תתעצם ויש חשש שרובן ישדרו תכנים דומים ביתר שאת וחלקן אף ייעלמו.

מצד שני יש הרואים בכך הזדמנות לתחנות קטנות דוקא להרחיב את קהלן ולהתאים את המודל העסקי שלהן על ידי פיתוח אפליקציות.
סביר להניח שיעבור לפחות עשור עד שרוב הרכבים יהיו מקוונים ובכל מקרה לא חסרות אוכלוסיות המעדיפות הפעלה פשוטה וקלה של רדיו רגיל על פני התעסקות עם תוכנת מחשב ברכב.

חוויות הולכות ונעלמות

בספר המרגש Love Is A Mixtape מתאר המחבר איך נהג שעות בכבישי ארה"ב תוך האזנה למיקסטייפ בקלטות שהכין במיוחד לנסיעה. בישראל אפשר אולי להשוות לנסיעה הארוכה מצפון לדרום, כמו מורפלקסיס המכין כל שנה פסקול מסע לאינדינגב. האם בעידן של music on demand במכונית עדיין תמשיך המסורת?
אחרי סיור במדיטק יעל רגב ואנוכי בטרמפ עם עומר סנש. כמות הדיסקים ששניהם מעבירים ומדפדפים יחד עם הדיסקים שזרוקים במושב האחורי ומכסים את רצפת הרכב עדיין זכורה לי. מאז לא ראיתי כאלה תמונות וגם לא את המחזה המצחיק של קרוב משפחה מתקין מערכת מפלצתית בתא המטען עם חיבור למחשבים ניידים בשווי גבוה ממחיר הרכב.

לפני שבועיים הופסק בעולם ייצור מכוניות עם טייפ.
לזכרם של ה- Car Cassette Decks הכנתי לקט מיוחד של סצנות מסרטי קולנוע (1980-2009) בהן מתרחש אקט של האזנה לקסטה בטייפ של האוטו:

פסטיבל הטייפים השישי בירושלים ות"א (כרטיס זוגי במתנה!)

2011-03-12T21:34:00.002+02:00

ביום רביעי ייצא לדרך פסטיבל הטייפים השישי שמארגן מועדון הצימר.
המשותף לכל היוצרים בפסטיבל הוא השימוש בסלילים מגנטים ככלי יוצר.
השנה הפסטיבל יתפרש על 5 ימים (!) עמוסי הופעות וסדנאות שנראות מבטיחות.

קסטה ומועדון הצימר נותנים לכם במתנה כרטיס זוגי לאחד מימי הפסטיבל המתקיימים בת"א*

מה שהתחיל לפני כמה שנים כאירוע עצמאי וקטן, הולך וצומח והשנה יהיה גדול ומגוון במיוחד, עם אורחים מסקוטלנד, שוויץ וברלין, ובשיתוף פעולה עם קרן Bi-Arts הבריטית, עיריית ג'נבה, Cave 12, עיריית ת"א ועוד.

שימו לב למיקום והשעות של ההופעות כיוון שלראשונה הפסטיבל יתקיים גם מחוץ לצימר, ויתארח בבית פתקית בת"א ובירושלים אצל אוגנדה והבאסס.

לפרטים מלאים על האמנים, ההופעות והסדנאות - ראו כאן (pdf)

איך משתתפים בהגרלת כרטיס זוגי לפסטיבל?

כותבים תגובה לפוסט זה בשם מלא (חשוב לרשום פרטי + משפחה) כרגיל, תמיד אשמח לשמוע מתי בפעם האחרונה האזנתם למוזיקה מקסטות או סלילים.

ההשתתפות פתוחה עד יום ג' בחצות.
*הכרטיס רק לאחד מימי הפסטיבל המתקיימים בת"א במועדון הצימר או בית פתקית ואינו כולל סדנאות
ההגרלה תתקיים בבקר יום ד', שם הזוכה יפורסם כאן.
עדכון: הזוכה היא Anna Strebkov

לקנות מוזיקה דרך גרופון – צרכני מוזיקה באתרי מכירות קבוצתיות

2011-01-21T14:47:00.010+02:00

לאחרונה יש הרבה ידיעות על אתר הרכישות הקבוצתיות Groupon שנסק תוך שנה למעמד שבו הוא יכול להרשות לעצמו לסרב להצעת רכישה של גוגל ב-6 מיליארד דולר.

איך זה עובד

1. בכל יום מופיעות בגרופון הצעות יומיות, בכל תחום, לקופונים עם הנחות משמעותיות, בדרך כלל על פי אזורים גיאוגרפיים, אבל לא רק.
2. ההנחה תקפה רק אם מספר מינימום של משתתפים רוכש את השובר הספציפי ולכן יש אינטרס לגולש להמליץ ולהפיץ את העסקה.

לפני שבועיים התבשרנו שגרופון נכנסים לישראל ואני מודה שהתחלתי קצת לפנטז בראש תסריטים בהם שוקי וייס מציע קופון של 40% הנחה על כרטיס להופעה של אינטרפול בגני התערוכה בתנאי שיש 3000 נרשמים לעסקה.
חשוב להדגיש שהעסקאות צריכות גם להיות כדאיות ומשתלמות וגם שכיחות וקבועות כך שממש יהפכו להרגל צרכני וצורת קנייה שגרתית. כי הפואנטה היא כל השנה ליהנות מהופעות במחירים טובים ולא להתנפל על הנחה באופן חד פעמי כאילו קיבלנו מבצע מאיזה בנק...

לפחות בארה"ב שני התנאים מתקיימים, גרופון ואתרים דומים יוצרים סוג של תרבות צריכה חברתית ומשהו שם כנראה עובד טוב כי נכון לעכשיו זו חברת ההיי-טק עם קצב הצמיחה הגדול ביותר בהיסטוריה.

גרופון ומוזיקה

לפני חודשיים גרופון נכנסה לראשונה לשוק הורדות המוזיקה עם האלבום LOUD של ריהאנה. שוב, העיקרון הוא שככל שיותר אנשים מעוניינים כך העסקה משתלמת. צפויות השנה עוד כ-650 עסקאות מוזיקה באתר ובמידה מסוימת בגלל ההמלצות ו"האופי החברתי" של גרופון הוא עשוי להפוך לעוד מדד רייטינג לתעשיית המוזיקה שאוהבת לספור "לייקים" בפייסבוק או להסתכל על גרפים ב-Last.fm.

אתמול נשבר שיא "ההנחה הקבוצתית הגדולה ביותר אי פעם" באתר המתחרה LivingSocial: מעל 1.3 מיליון גולשים רכשו קופון 50% הנחה על כרטיס מתנה וירטואלי של אמזון בשווי 20 דולר. במילים אחרות 10 דולר במתנה, סכום חביב לרכישת דיסק או ספר. האם נראה בקרוב מבצעים דומים של "האוזן השלישית" בגרופון הישראלי?

אני ממליצה להיכנס לעמוד העסקה של רדיו KCRW בגרופון כדי לראות שימוש אופייני ונכון באתר. תחנה ציבורית בלוס אנג'לס, שתומכת גם במוזיקה עצמאית, מציעה 50% הנחה לכרטיס חברות שכולל בין השאר הנחות להופעות, זכאות למתנות כמו דיסקים וכרטיסים ועוד.
שימו לב בתחתית העמוד למידע הנוסף - ביקורות על התחנה, דיון בתגובות וכמובן צורת הניסוח של ההטבה - בגרופון נוצרה איכשהו מסורת של ניסוחים יצירתיים וחברות אכן משתדלות להשקיע בטקסטים מקוריים, יש אפילו טענה ש"הכתיבה היא ליבת העסק".

אגב, אנשי הרדיו בארה"ב כבר רואים בגרופון מתחרה שלהם בשוק הפרסום, שימו לב לדברים של Jim Kerr בראיון הזה.

עדכון 1: עם פרסום הפוסט יאיר יונה כתב לי על האתר Groupees שמתכוון למכור מוצרים דיגיטלים בתחום הבידור (מוזיקה, משחקים, סלולרי...) בשיטה שעל הדרך עוזרת לאמנים לשווק את עצמם: מכירה מוזלת מאוד למקסימום 48 שעות עם גיוס צרכנים ויראלי שנעשה דרך פייסבוק וטוויטר.

עדכון 2: במאי 2011 נחתם שיתוף פעולה בין גרופון ל-Live Nation לגבי כרסטיסי הופעות

קוטנר, טרטקובר וקובי אור מספרים על תקליטים

2011-01-14T12:08:00.015+02:00

לקראת נעילת התערוכה1/3 33 תקליטים ישראליים, שריטות מקומיות שאצרו אבשלום סולימן וערן ליטוין בגלריית בצלאל, נערך ב-12 בנובמבר 2010 רב-שיח שהנחתה רותי דירקטור (אוצרת ראשית):

האספן

בספרייה הביתית של יואב קוטנר 10000 תקליטים מסודרים לפי נושאים וקטגוריות, ובתוך כל קטגוריה על פי א"ב. אבל הוא מבהיר שלא רואה עצמו כאספן, יש לו הרבה תקליטים כי "יצא לו" לקנות הרבה. מעולם לא התאמץ להשיג תקליט בגלל ערך אספני, כולם נרכשו בגלל שאהב ורצה להאזין להם.

יש חוק אחד בבית של קוטנר לגבי הספרייה: לכל אחד מותר לקחת כל תקליט אבל אסור להחזיר למדף. רק לקוטנר עצמו מותר, כי ברגע שתקליט לא יוחזר למקום המדויק הוא למעשה הופך לתקליט אבוד.
אגב היו מקרים שמבקרים ניסו לגנוב תקליטים מהספרייה. אחת הטכניקות היתה לבקש מקוטנר להביא כוס מים ואז לזרוק את התקליט מהחלון כדי לאסוף אותו ביציאה מהגינה.

עטיפות התקליטים מאוד השפיעו על קוטנר (לדעתו האלבום סרג'נט פפר של הביטלס לא היה זוכה לתשומת לב כה רבה לולא העטיפה המפורסמת). בצעירותו זוכר את עצמו בוהה שעות בצילומים על העטיפות ומדמיין, הן היו תחליף לוידאו קליפ. לדבריו התקליטים היו "חברים" והדיסקים, למרות איכות הצליל הטובה יותר, הרסו את היחסים הקרובים עם האלבום.

בזמנו היה הבדל גדול בין תקליטים תוצרת הארץ לתקליטים תוצרת חוץ מבחינת איכות השמע. קוטנר היה קונה מחו"ל תקליטים ומדי פעם חברות ישראליות היו משאילות ומדפיסות את העותק שלו, כולל העטיפה שלפעמים היו עליה שירבוטים... עד היום בהדפסה ישראלית בתקליט של ג'נסיס אפשר לראות הערה בכתב ידו של קוטנר על העטיפה.

אבל מי שהגדיל לעשות היה אילן בן-שחר שקוטנר הגדיר כסוג של "אספן גאון" כיוון שתמיד קנה ושמר כל תקליט ישראלי וכל עותק מהעיתונים מעריב לנוער ולהיטון במצב חדש ארוז וסגור ולאורך השנים הפך עצמו לארכיון פופ ישראלי. מאחר ולחברות התקליטים הישראליות כמעט ולא נשארו מאסטרים במחסנים (רובם נפגעו בשטפונות, שריפות, עכברושים...) הן פנו במקרים רבים לבן-שחר כדי להדפיס דיסק בהוצאה מחודשת.

קוטנר וקובי אור

האמן

כסטודנט בבצלאל דוד טרטקובר הבין שמה שהוא לומד מיושן ושמרני ועזב ב-1966 ללונדון בתקופה הכי "עסיסית" שלה כדי ללמוד ב- University of Art. אחרי שנתיים חזר לישראל ועטיפת התקליט הראשון שהוזמנה אצלו הגיעה מבני אמדורסקי לתקליט השלושרים שעיצובו הושפע מ-Alan Aldridge. לטרטקובר עצמו אין שום עותק של העטיפה הראשונה שעיצב.

ב-1969 עזב את עיר הולדתו ירושלים ועבר לת"א, שם קיבל חדר עבודה באבן גבירול, בתוך משרדי חברת הגר שהקימו בועז דוידזון וצבי שיסל. כך החלה תקופת עיצוב עטיפות התקליטים של אריק איינשטיין. בתחילה איינשטיין קבע מה יופיע על העטיפה ורק מאוחר יותר החל העיצוב. למשל הקולאז' בעטיפה הפנימית של שבלול המתעד את חיי איינשטיין וקרוביו הושפע במידה רבה מ- Peter Blake (שעשה את סרג'נט פפר).

בהמשך החל הקשר עם המחלקה הישראלית של חברת CBS, שעד אז עבדה על עטיפות התקליטים עם אבנר כץ שהתרכז באיור ופחות בעיצוב ולכן התעלם מהצד האחורי של העטיפות. לעומתו, טרטקובר ראה בתקליט מוצר צריכה תרבותי ולכן היה חשוב לו שתהיה בהירות, שבראש העטיפה יופיעו פרטי האלבום כדי שיזוהה תוך כדי דפדוף במדפי חנויות התקליטים וכמובן עיצוב גב העטיפה. בנוסף, תמיד היה לו חשוב שהעיצוב יהיה "תוצרת הארץ" עם דגש מקומי, לכן חזרו הרבה פעמים דימוי הדקלים ופרטים מאוסף הצעצועים שלו (משחק הלוח בתקליט שירי ארץ ישראל הוא מחנות הצעצועים של בר-לוי באלנבי, חלוץ תעשיית המשחקים בישראל).

בסוף שנות ה-80 עם הופעת הדיסקים והמעבר לחוברות קטנות טרטקובר איבד עניין בעיצוב אלבומים. העטיפה שהוא הכי גאה בה עד היום היא אלבום ההצגה מלכת אמבטיה שמופיע עליה טור נאצה נגד חנוך לוין.

המבקר

קובי אור לא הבחין בין דיסקים לתקליטים, מבחינתו העיקר תמיד להיות כמה שיותר מקורי ופרובוקטיבי. הוא קורא להכין את עטיפות האלבומים באופן עצמאי כיוון שלמד מרפי לביא ז"ל שבסופו של דבר רק עשייה עצמאית תוביל לעשייה גם במישור פוליטי.

אור הציג דוגמאות מהאוסף הפרטי שלו ובניגוד לאספנים קנאים הזמין את כולם לראות מקרוב ולגעת:
עטיפות בהן נראית גופת אישה שנרצחה ונאנסה, אדם ירוי בראשו שזה עתה התאבד ("דובי נמלים" של אור וחן שנייברג), הדיסק מים של מוזיקאי ישראלי קטוע רגל בשם גדם שעל עטיפתו מודבקות עשרות רגלי מקקים, עטיפת תקליט השנים הרעות של דורלקס סדלקס מודבקת מגזרי עיתונים, עטיפת הדיסק של Hot Poop בה נראים חברי הלהקה מכינים מנות ומזריקים (אחד מהם מחרבן) ועוד..

כמובן שבסוף אור הדגיש שוב את חשיבותה של הבעת מחאה וביקורתיות בעטיפות תקליטים וסיכם את הדיון בקריאה "תפילו כבר את הממשלה הארורה הזאת!"

קריאה נוספת:

מחוץ לעטיפה:1/3 33 תקליטים ישראליים, שריטות מקומיות / גבי טרטקובסקי
שיח גלריה על עטיפות תקליטים עם דוד טרטקובר וקובי אור / יעל מאירי
כנס המוזיקה של הייניקן: המסתכלים בקנקן – על עיצוב עטיפות אלבומים / יעל רגב
רזיאל 29, ככר השעון, יפו / Cade Del Martzianno