תיאטרון החאן - תיאטרון איכות בירושלים

המטבחון של איזבל/ מרים יחיל וקס

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Sun, 22 Apr 2012 11:43:00 +0000

פוליטיקה היא אמנות האפשרי, אך כל פוליטיקאי חושק בבלתי אפשרי.
מי הם אלה המאפשרים לראשון בין שווים את הבלתי אפשרי? כיצד הם עושים את מבוקשו בלי ללכלך את הידיים?
הידיים אותן ידיים מקדמת דנא ועד היום, הלכלוך אותו לכלוך, הפוליטיקאי אותו פוליטיקאי, ואין חדש תחת השמש:
בארמון המלך מקימים 'מטבחון'. מזמינים אליו את נציגי התומכים בשלטון - נגיד יועץ בכיר, ואת נציג הצדק האובייקטיבי- יועץ משפטי, למשל. שניהם מינויים פוליטיים כמובן, יועצים מטעם.

עצם ההזמנה היא כבוד כה גדול שהמוזמנים יחטאו בחוסר נימוס אם יסרבו לתת את שירותיהם הטובים לפטרוניהם, שלא לדבר על סיכון כסאותיהם ב'מטבחון' הנחשק אליו שאפו להגיע משחר עסקנותם. ואולי גם סיכום הוילה והוולבו. ובעצם, מדוע שלא יעזרו, לממלכה בשעת צרתה? מה בסך הכל נדרש מן היועצים הנכבדים? לא לצאת למלחמה בלתי מנומקת, חלילה, לא לתת יד למהלך מדיני שיביא שלום, רחמנא ליצלן. הם מתבקשים בסך הכל למצוא ניסוח חוקי גמיש שיאפשר ל'ראש' לאכול עוגה שהוא חושק בה וגם להשאיר אותה שלמה.

על ה'מטבחון' מושלת העזר-כנגד הראש, מלכה דיסקרטית ומעשית שיודעת בדיוק על אילו נימים לפרוט אצל משרתיה.
היא פונה אל אהבתו העצמית של היועץ הבכיר אותה היא מכנה טובת הממלכה, ואל אהבת השררה, של היועץ המשפטי שמתרצה, אם כי לאחר היסוס מה, להכיש את השרץ כדי לא לאבד את הכסא. וכך, בשיתוף פעולה הרמוני בין המינויים הפוליטיים במטבח המלך, נעשה רצון השליטים.

שם המלכה, איזבל. שם המלך, אחאב. שם הקורבן, נבות. הנושא, כרם. המלך שרוי בדיכאון ואינו ממלא את תפקידו בגלל האובססיה להשיג את כרם נבות. "ותכתוב (איזבל) בספרים לאמור קראו-צום והושיבו את נבות בראש העם והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעידוהו לאמור ברכת אלוהים ומלך והוציאוהו וסקולוהו וימות."

פרשת נבות היא אחד הסיפורים התנ"כים החד - משמעיים והידועים ביותר. כל ילד מכיר את התוכחה שמטיח אליהו הנביא באחאב "הרצחת וגם ירשת". המשפט הידוע - שהוכנס להצגה על ידי הבמאי - בולט בהעדרו אצל שבתאי שבחר להתרחק מן הקלישאות שדבקו במקור ולהאיר את הסיפור באור שונה. הסופר התנ"כי כותב כתסריטאי מיומן שיודע בדיוק איזה מסר הוא רוצה להעביר. הוא נותן את הבמה לגיבורים הפושעים - המלכה המחטיאה והמלך שחטא דבק בו בעקבות המעשה, ומצביע על מהות החטא: פגיעה בחוקי- היסוד של חלוקת הנחלות, דבר הכרוך במקרה הנוכחי ברצח, לפי סדר זה. לכן נבות הקורבן מוזכר בתנ"ך אך אינו מופיע בעצמות כדמות מוחשית.

גם "בני - הבלייעל" המעידים נגד נבות הם אך כלים מופשטים בידי איזבל שמעשיה הם שמעניינים את הסופר, ואין להם אפילו הנוכחות הפונקציונלית שנותן שיקספיר לצמדי הרוחצים שלו (המוצגים תמיד כרוצח א' ורוצח ב'). הם נזכרים בהכללה בלבד כטיפוסים שליליים מן הסוג שאפשר לקנות בכסף כדי שיעשו את העבודה המלוכלכת עבוד משפחת הפשע השלטת.

שבתאי, בראייה מפוכחת ובהומור חריף, מתעניין דווקא בנוכחים הנפקדים הללו, נבות וצמד בני הבלייעל, והוא מציב את שלושתם בלב הדרמה האירונית. נבות הוא במקור בעל שם וכרם נחשק הגובל בארמון, את בני הבלייעל הערטילאיים שבתאי ממציא ומעצב ברוח תפיסתו את הסיפור ורצונו לשאול דווקא את השאלות שלא ענינו את הסופר התנ"כי:
כיצד נעשה המעשה, מי עשה אותו, למי הוא נעשה? איך בידיוק נראה מהלך פוליטי מן הסוג שמסתיים ברצח כפעולה מדינית מוצדקת ואפילו חיוני? "החוק והצדק הורגים יותר אנשים מכל הפושעים בעולם גם יחד", כתב המחזאי האנגלי אדוארד בונד במחזהו ליר.

נפתולי החוק והצדק במחזה שלפנינו, כפי שהם יוצאים ממוחם המתרפס של היועץ שמעי והמשפטן אליקים, תופסים את מרכז הדרמה של שבתאי. אליבא דה אוכלים במוקדם או במאוחר כל פוליטיקאי, יהא ציניקן מעשי או משפטן נקי, מוכר את נשמתו ואת מצפונו תמורת כסאו. ועם הפוליטיקיאים הללו- לאחר שמצאו את הניסוח הדרוש להוצאתו להורד- מעמת שבתאי את נבות והמחזה הופך באחת מסטירה עוקצנית לדרמה טרגית.

באוכלים שבתאי מעורר לחיים מבדחים ומזעזעים את הקלישאה "הרצחת וגם ירשת?" ומציג רגע גורלי בחיי חצר מלכות ישראל ההיא, במושגים של מטבחון שלטוני ישראלי בן זמננו, על ניקיון כפיו המדומה ותיחמוניו הממשיים. כיצד הופכת תחושת השליחות למען המולדת לתאוות כח חסרת מעצורים? מהו הרגע שבו המוסרי נכנע לכדאי? אוכלי. הכל. האכילה כמשל.

מרים יחיל וקס
דרמטורגית, סופרת, מתרגמת ומרצה לתיאטרון וספרות.

ראיון עם ג'יטה מונטה - לקראת "משחק של אהבה ומזל"

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Tue, 27 Mar 2012 16:21:00 +0000

ג'יטה מונטה חוזרת לביים בתיאטרון החאן בפעם השלישית, והפעם את הקומדיה הצרפתית "משחק של אהבה ומזל" מאת מאריבוֹ שתעלה על במת החאן ב-31 למרץ 2012. היא מתחילה את בוקר החזרות בדאגה לרווחתם של השחקנים. "הם עובדים קשה מאוד, בלחץ לא נורמלי, חלקם משחקים בהצגה החדשה 'חוקר פרטי' שרק עלתה, חלקם בדיוק עסקו בחידוש של ההצגה הותיקה 'הקמצן' שלא הוצגה מזה שנה וחצי, ובאמצע אני עובדת איתם".

אם הזכרת כבר את 'הקמצן' המוכר היטב לצופי התיאטרון, מה בין מולייר למאריבוֹ?

הוא פעל באותה תקופה של מולייר, אבל עיקר המחזות שלו הגיעו לתודעה הצרפתית אחרי מותו של מולייר. הוא הושפע הרבה יותר ממארלו ושייקספיר. מאריבו צוחק קודם כל על עצמו - הדמויות צוחקות על עצמן, ולא כמו אצל מולייר שם הן צוחקות על תכונותיהם של אחרים – האבא הוא רע ודומיננטי, הבחורה טיפשה, המשרתים הם תככניים... אין אצל מאריבו סרקאזם. אישית אני חושבת שגם אצל מולייר היה הרבה עצב והתמודדות, אבל הוא היה הרבה יותר ביקורתי ממאריבו. מאריבו מסווה את עצמו דרך קומדיה קלילה מאוד, שיש בה איזון בין אופרה קומית איטלקית לבין הדרמה הבורגנית שבדרך – תככים ומזימות. הוא יצר היתוך נפלא בין שני הדברים האלה והגיש אותו לקהל.

איך הקהל של אותה תקופה קיבל אותו?

באותם זמנים הוא הציג את זה בתיאטרון האיטלקי שרק הגיע לפריז, ועד שאחד מהמלכים חיבק את זה, הקהל לא כל כך אהב. זה היה זר. חלק מהדמויות עם שמות איטלקיים – מאריו, סילביה, וחלק צרפתים. הוא היה מושפע מאוד בכתיבה שלו מקומדיה איטלקית, הוא האמין ששם היסודות של התיאטרון המודרני שבדרך. הקהל הבורגני גם מאוד לא אהב שאת המילה האחרונה במחזה אומרים שני המשרתים ולא שני האדונים כמקובל. מאריבו הוא גילוי, לא כל כך התעסקו בו בארץ. לומדים אותו באוניברסיטה, אבל לא התמודדו איתו על הבמה בצורה רצינית.

מדוע נקרא המחזה דווקא "משחק של אהבה ומזל"?

במסווה של קומדיה קלילה ובלבולים רבים, מאריבו מעלה שאלות מאוד רציניות: האם אהבה היא דבר טבעי שנולדים איתו? עד כמה אנחנו דואגים לעצמנו כשאנו מדברים על נדיבות האהבה, על לתת בלי לקבל? עד כמה אנחנו מתכננים דרך מסויימת להיזהר ולשמור על עצמנו כשאנחנו מתאהבים, ועד כמה המקריות מתעתעת בנו. זה כמו הימור – זה המשחק שבשם המחזה. למעשה השם המקורי כולל בצרפתית את כל המשמעויות 'מזל, גורל, מקריות, הימור'. עד כמה אנחנו מנסים לסדר את הדבר הזה שהוא תוהו ובוהו - אנחנו מתכננים מא' ועד ט', ובדרך יכולות לקרות כל הסערות שבעולם ואנחנו מופתעים כל פעם מחדש. אנחנו לא באמת אדונים לרגש שמוביל אותנו למקומות מאוד לא צפויים. לא לשכוח שהמהפכה הצרפתית הייתה מעבר לפינה, הדברים התחילו לחלחל, גם נושא המעמדות שעובד עד היום.

אילו דברים גילית בכתיבה שלו תוך כדי החזרות?

נורא מוצא חן בעיני הוא שבחברה הפטריארכלית שלהם, שקיימת עד עצם היום הזה, האב הוא איש מתרצה, הוא איש רך, הוא אמא ואבא ביחד. הוא פתוח ואומר 'בבקשה, תעשי בתי, אם זה מה שאת רוצה'. אמנם הוא מחזיק בכל הקלפים ויודע איזה משחק משחקים בתוך ביתו, אבל הוא נותן את הסכמתו.

זה טקסט מאוד שונה משני המחזות הקודמים שביימת בחאן.

קודם כל זו קומדיה, ולשמחתי הגדולה קומדיה חכמה מאוד ומורכבת. אני מאמינה שהפרדוקס, האהבה והמזל שמשחקים תפקידים ראשיים במחזה, הם חומר מרתק לעיסוק עבור כל מחזאי גדול. הזוגות במחזה מתחתנים – זו גולת הכותרת עבורם, לזה הם חותרים באהבה. האם זו באמת הפסגה? האם זה באמת מה שאנחנו מאחלים לעצמנו או שזה סידור אנושי של חברה אותו אנו מקבלים בהכנעה? האם רגשותינו ותשוקותינו רוצים לשבור מדי פעם את החוקים הנוקשים ואת הסידורים הלא-טבעיים? האם ייתכן שבין בני מעמדות שונים יכול לקרות דבר כזה או שזה סוג של חלום?

קשה יותר לטפל בנושאים כאלה בקומדיה, לצד הנטל שבלהצחיק?

אני מאמינה שבקומדיה, טרגדיה, דרמה תמיד יש נטל – שיקשיבו. אני לא חושבת שקומדיה טובה היא ערכה של צחוקים. זה לא צחוקים, זו קומדיה שנוצרת ממצב. הקהל יודע יחד עם האב והבן מה המצב, אבל הנפשות הפועלות האחרות לא יודעות. זה כבר מצחיק. זה שהקהל יודע מההתחלה זה חידוש יחסי בקומדיה. ההפתעות מתגלות יחד עם הנפשות הפועלות. ככל שהרצונות והמניפולציות של הדמויות יהיו חזקים יותר זה יהיה יותר מצחיק. לא סתם כתב שייקספיר אתנחתאות בטרגדיות הגדולות שלו. הצחוק והכאב תמיד ביחד, זה הפרדוקס.

המתרגם דורי פרנס משחק תפקיד כפול בהפקה הזו.

אני מכירה את הטקסט הזה מימי הלימודים שלי, וקראתי אותו בצרפתית. אין דרך אחרת. אני מעדיפה שהתרגומים יעשו תמיד משפת המקור, ולא דרך אנגלית, בלי מתווכים באמצע. לדורי הייתה משימה כמעט בלתי-אפשרית, לשמור בעברית על הסלסלות שבשפה הצרפתית הישנה של המאה ה-18, ואני חושבת שהוא הצליח למדי.

אחד מהדברים הראשונים שעלו לנגד עיני והייתי צריכה להתמודד איתו, הוא ה-'aside' שקיים גם אצל שייקספיר – פנייה הצידה שפירושה מחשבה, מה שאצל צ'כוב לא קיים כבר בפני עצמו אלא נמצא בתוך המשפט. גם כשהייתי שחקנית צעירה שאלתי את עצמי איך עושים את זה. פנייה לקהל לא מספיקה. מה עושים עם זה? כאן צץ לי רעיון – את זה צריך לשיר. הנשמה והמחשבות של הדמויות שרות כל aside, ומחליקים לתוך זה. זה לא נאמבר, ככה הם חושבים. הרגש שלהם מזמזם. כאן דורי נכנס לתמונה. חשבתי שהוא יכול לעשות את זה הכי טוב – שהוא יסתכסך עם המתרגם, שהוא יאבק בעצמו את המאבק, וזה אכן מאבק. ואני מאמינה שזה נורא חשוב להחזיר את דורי פרנס לזירת ההלחנה – כפי שאני הכרתי אותו במקור.

ב-'מולי סוויני' המיזנסצינה הייתה מאוד מינימלית, מאוד עדינה. מה כאן?

שם הטקסט דרש את זה, כי אלה שלושה אנשים שהם לא ביחד, הם כל אחד בעולמו. פה הם יותר מדי ביחד, והבית משתגע. כל הסדר והניקיון של החברה הבורגנית יוצא מדעתו כשיש פה ארלקינו שנולד באיטליה, שמאתיים שנה וקצת אוכל צרפתי הפכו אותו למעט יותר מיושב. האדונית שכבר לא יודעת מי היא, המשרתת שאיבדה את מקומה. זה מאוד תיאטרלי, זה מגרה מאוד.

קורה שתוך כדי העבודה הקול שלך כשחקנית נאבק עם הקול שלך כבמאית?

אין לי זמן לזה. לפעמים האישיות שלי נאבקת עם הסמכות והאחריות של הבמאית, אבל זה הכל. אני צריכה להיות עמוק בעבודה, ולהבהיר לאנשים עסוקים ומותשים מאוד על מה אנחנו עובדים, להציע דברים. בבית אני יכולה ביני לבין עצמי לעשות את זה, אבל פה אין לי זמן לזה. זו אחריות גדולה מאוד.

ההצגה "משחק של אהבה ומזל" בבימויה של ג'יטה מונטה תעלה על במת החאן ב31 למרץ 2012.

ביקורת ההצגה "חוקר פרטי" - מאת עליס בליטנטל

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Mon, 05 Mar 2012 15:43:00 +0000

אין זה "מחזה מתח עם שירים" גרידא. השירים שבו מעטים ואינם מתכוונים לעשותו מחזמר, אך מדגישים את החלק הפיוטי שבהצגה. איזו איכות של מחזה!! מיכאל גורביץ' כתב יחד עם השחקנים-היוצרים מחזה בעל ניחוח של מחזה אבסורד. במשפטים הקצרים, כמו של ניסים אלוני או חנוך לוין, עולות הסצינות הקצרות בתוך תפאורה מלאכת מחשבת של סבטלנה ברגר. תפאורה מרשימה מאד, שחקנים סופר-מקצועיים ורהוטים, בהצגה מאד ייחודית, פיוטית ואיכותית.

מיקי גורביץ' שהחל את דרכו כבימאי במחזות קומיים אדירי הצלחה, לוקח כאן כיוון שונה משהו. המחזה הוא ריאלי עם סממנים סוריאליסטיים, שנמזג בהם גם הומור לפרקים, ועיקרו – בדידותו של האדם בעולמנו, וכמיהתו לאהבה, שלעולם לא מתממשת.

המסך עולה על תפאורה, שכמותה רק מעצבים-אמנים יכולים ליצור. סבטלנה ברגר יצרה עומק ותחושות שתפאורה סטנדרטית לא היתה מעניקה במקרה זה. גם כי ההצגה אינה סטנדרטית, וגם בגלל סגנונה. רק האביזרים היוצאים ונכנסים אל ומתוכה הם המסמלים את שינוי המיקום בעלילה. הגיבור הוא חוקר פרטי (ניר רון המהוקצע ביותר בתפקיד), אליו מגיעה אשה עם המקרה של בעלה, הרוקח, שנעלם. האשה (עירית פשטן, מתאימה בסגנון משחקה לתמה של המחזה. חדה, ישירה ובלתי אמצעית. אין השתפכויות רגש אלא דיבור ישר ותכליתי. אבל גם בדו-שיח שלה עם החוקר, לאחר שכבר התוודעו, בו היא שואלת אותו אם גם לו היו או יש לו חיי אהבה – הוא עונה: "כשיכולתי – (התביישתי ו)לא ניסיתי. כשניסיתי – כבר לא יכולתי...”.הבעיה החוזרת בכל מחזותיו של חנוך לוין, רק שכאן היא מוגשת ביתר סופיסטיקציה ועידון.

הבעל המוזר שברח מהבית ומשוטט ברחובות, הוא ארז שפריר המצוין, כרגיל. בנם של השניים הוא אריאל וולף החביב, שיחסיו עם חברתו (תמר אלקן היחודית, שכמו וולף, מחצינה רגש, ולו רק דרך המבטים וההבעות) מוסיפים פלפל לעלילה. הדמויות הנוספות, לכאורה אין קשר ביניהן, אך לאט לאט כן נחשף הקשר, והמעגל נסגר. כן מפליא במשחקו יואב היימן כמלצר בבית הקפה, שמכניס אווירה וחום אנושי למחזה הלכאורה נוקשה, כמו ציור גיאומטרי - אך לא. עוזרת החוקר בטין (כרמית מסילתי קפלן) ואחותה הסליזית אורית גל היפה, שלביתן מגיע המלצר וחוטף שם כנראה זיבה, מתחברות לרוקח כל אחת מצידה. והסיפור הופך בידי היוצרים מחוליות מפוזרות לפאזל סגור. יהויכין פרידלנדר כידיד של בטין, והילד עם השיער הרטוב סוגרים את המעגל ההזוי-משהו. עיצוב התלבושות של יהודית אהרון תואם, התאורה של רוני כהן ועיצוב הכוריאוגרפיה של השחקנית שרון שטרק, נוטלים גם הם חלק ביצירה. השימוש בבדים מתנופפים מעניק את החלק הסוריאליסטי להצגה, וכן המוסיקה שמלווה בקלידים איתמר גרוס או אוהד בן אבי וכן קטעי המוסיקה של שוברט.

הצגה קסומה, עם איכות שכה אופיינית ל"חאן הירושלמי”.

עליס בליטנטל
פורסם לראשונה ב"עליס בארץ הפלאות" בדה-מארקר קפה

תהיתם מהי אגודת הידידים של החאן? מאת יו"ר אגודת הידידים

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Sun, 19 Feb 2012 08:25:00 +0000

אודה ולא אבוש: אני משוחד! בעיני, אין תיאטרון איכותי, חדשני, תרבותי, עכשווי ומרתק יותר מתיאטרון "החאן" הירושלמי. אין כאן מקום לוויכוח אקדמי. אצלי, זה עניין של אהבה. ליתר דיוק: אהבת נעורים, שאינה נסדקת, אלא מתגברת והולכת לאורך שנים רבות, ונושאת אתה ניחוחות, קולות, חוויות קטנות וגדולות, צבעים וזיכרונות.

בהצגה הראשונה של תיאטרון "החאן" צפיתי לפני קצת למעלה מארבעה עשורים, סמוך לתחילת פעילותה של קבוצת התיאטרון החלוצית, במבנה האבן הישן מימי הטורקים, שהפך בכוח חזונו של ראש העיר המיתולוגי טדי קולק, לאכסניית תרבות. אני, כאיש צעיר, בשנות העשרים לחיי, יזמתי, הקמתי וניהלתי (עם שותף) את "מועדון החאן" הירושלמי, שאליו התנקזו ראשי העיר והמדינה עם אורחיהם מחו"ל.

באולם שלידנו ובחצר המחברת בינינו, התנהלו חיים מקבילים: קבוצה של אנשי תיאטרון צעירים ונלהבים יצרה יש מאין, והקימה את מה שהפך ברבות הימים ל"תיאטרון החאן". ראינו אותם בחזרות, היינו בצופים הראשונים של ההצגות, חווינו אתם קשיים והצלחות.

הלכנו לצדם צעד צעד.

ב-1981 פרשתי מניהול המועדון, אך אהבתי והקשר שלי ל"חאן" נשארו איתנים. אשתי ואני המשכנו לצפות בעשרות ההצגות, שהועלו על בימתו, ראינו שחקנים הולכים ואחרים באים, במאים עוזבים ואחרים מגיעים, עיבודים להצגות קלאסיות ומחזות אקטואליים, שלא תמיד הסכמתי עם מסריהם, אך אלה לא גרעו כהוא-זה מאהבתי היציבה למקום, לאנשיו, לרוח המיוחדת השוררת בו, לרובד התרבותי שהוא מעניק לירושלים.

בשנים האחרונות, התברכנו עם כניסתו של מיקי גורביץ לכהונת המנהל האמנותי. צורת העבודה הייחודית לו, האיכויות הבימתיות והתכנים שהביא עמו גרמו לתיאטרון "החאן" לקפיצת דרך משמעותית, ולהפיכתו לאושיה מוכרת ומוערכת בעולם התיאטרון הישראלי כולו (ובהזדמנות זו – אנחנו מברכים את מיקי, עם קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים).

לפני כעשר שנים, הוצע לי להצטרף לאגודת הידידים ולוועד המנהל של התיאטרון, ונעניתי בשמחה. משנבחרתי כיו"ר אגודת הידידים, ראיתי בכך סגירת מעגל. בהזדמנות זו גם נזכרתי באימרתו של הנשיא ג'ון פ. קנדי: "אל תשאל מה המדינה יכולה להעניק לך – שאל מה אתה יכול לתת למדינה!". ובפראפראזה על המשפט האלמותי הזה הרגשתי, שאחרי שנים של הנאה מהצגות תיאטרון "החאן", אשמח גם לעשות למענו. ובעצם – למעננו, שוחרי התרבות בעיר.

כשאני מנסה לגייס חברים לאגודת הידידים, אני נשאל לא פעם, מה היא האגודה ולמה כדאי להצטרף אליה. ובכן, בשורה אחת: אגודת הידידים של תיאטרון "החאן" הירושלמי מחברת אוהבי תיאטרון ככלל, עם אנשים שחשובה להם היצירה הירושלמית בפרט.

השוחרים, העמיתים והידידים באגודה מוזמנים לכל הצגות הבכורה של תיאטרון "החאן", שהפכו זה מכבר לאירוע חברתי, בו פוגשים "כולם את כולם." (בהצגת הבכורה של "חוקר פרטי", כמו גם של "גן הדובדבנים", נכח גם הנשיא, שמעון פרס).

ולא מדובר בהצגות בלבד. אגודת הידידים (שהחברות בה כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון) יוזמת פעילות מבורכת: אירועי יום שישי, המתקיימים דרך כלל לקראת בכורות. בפגישות הללו (הנרקמות ומופקות בידיה האמונות של פולי ברינר, יד-ימינו של המנהל האמנותי), משתתפים המנהל האמנותי, הבמאי, השחקנים ואחרים מבין הנוטלים יד במלאכה. אלה חושפים בפני הצופים סיפורים מאחורי הקלעים ואת הדרך שהובילה להצגה כמות שהיא עולה על הבמה. לכל הדיעות - חווייה תרבותית מעשירה ומהנה, "בונוס" ראוי לחברים באגודת הידידים והזדמנות להיכרות עם התיאטרון לאורחים, שאולי יצטרפו בהמשך.

וזו מטרתנו: להרחיב את מעגל החברים באגודת הידידים, לצרף אליה חברים נוספים, הן מירושלים והן מי שאינם ירושלמים, אך רוצים להתבשם ביצירה המיוחדת במינה שנעשית כאן, בבניין הזה, שהוא מרכז עשייה תרבותית מיוחדת ומופלאה, שכל מכיריה מוקירים אותה.

אילן רומן, יו"ר אגודת הידידים

"הזהו אדם?" מחשבות - מאת מור פרנק

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Tue, 03 Jan 2012 13:58:00 +0000

אנחנו עומדים באולם הקטן של תיאטרון החאן.

ניר, השחקן, עומד על הבמה, וקורא בקול את העיבוד הראשוני שכתבתי על פי ספרו של פרימו לוי - "הזהו אדם?".

"זה יותר מידי" אני אומרת לו "אולי תשב?".

הוא מתיישב בכסא על הבמה, וקורא. "לא, זה עדיין יותר מידי, אולי תרד מהבמה בכלל?".

הוא יורד וממשיך לקרוא. כן, זהו, עכשיו אני יכולה לשמוע מה הוא אומר, עכשיו אני יכולה להקשיב, לדמיין, להאמין, לא להאמין - עכשיו יש מקום לסיפורו של פרימו לוי - אצלי במוח, בבטן, במקום על הבמה.
זה היה רגע של תובנה: אנחנו לא יכולים להציג את פרימו לוי על הבמה. קשה עד בלתי אפשרי: איך אפשר להציג את הדבר הבלתי נתפש הזה, ששמו שואה?
והרי את המילים עצמן קשה לפעמים להגיד. והתובנה הזו נוצר הפארדוקס שמניע את ההצגה: איך להציג את מה שאי אפשר להציג? איך לספר את מה שאי אפשר לשמוע? איך להפיח חיים וגוף במה שלא נותר בו חיים וגוף?

מור פרנק - עיבוד ובימוי המחזה "הזהו אדם?"

הרהורים על מולי סוויני - אורית גל

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Thu, 24 Nov 2011 15:31:00 +0000

יש הנוהגים לגשת אלי אחרי הצגה ולשאול בבדיחות הדעת: "אז עכשיו את רואה אותי?!" ואני תמיד תוהה מדוע. אולי מפני שאני, בשונה ממה שנדמה להם ומה שידוע להם על דמותה של מולי סוויני, אינני משחקת "עיוורת". ואיך אוכל?!

בפתח המחזה כתב המחזאי כי דמותה של מולי תשוחק "ללא מקל הליכה, ללא משקפיים כהים.." וכיו"ב. אולי כדי לכוון את ה"מוליות" לעתיד לחפש מהו העיוורון בו עוסק המחזה ומהו עיוורון בכלל ואיך אנו הרואים נוטים להבינו, אם בכלל.

העיוורון במחזה איננו כי אם העיוורון של כולנו, החולי החברתי שלנו: חוסר היכולת להתבונן זה בזה, לראות זה את זה בשל היותנו שקועים ומשוקעים בעצמנו ובצורך שלנו לשנות את העולם, לכבוש, להצטיין. מולי סוויני העיוורת איננה ייצוג העיוורון במחזה כי אם הראייה שכן היא היחידה ש"רואה" מי נמצא מולה, שמקשיבה לסביבתה, שנמצאת בזמן הווה ולא אחוזה כל העת בריצה לקראת היעד הבא.

הסיפור של מולי נחשף דרך זיכרונה: ילדותה בצל אביה, נישואיה לפרנק, ההיכרות עם ד"ר רייס וכדומה. בניגוד לד"ר רייס ופרנק אשר מספרים את סיפורם מנקודת זמן מסוימת לאחר האירועים, מולי נמצאת במרחב אחר. בספירה אחרת.

הזיכרון, כמו כמוסת זמן, חסרת זמן. דרכו גיליתי את מולי, את מולי שאני. הסיפור של מולי, שלי, הוא סיפור של זיכרונות הצצים ועולים ונשלפים החוצה על ידי המילים, על ידי הרצון לשתף, שלא להישאר לבד.

אינני עיוורת, אני נזכרת: נמצאת בזמן ששמו "זיכרון". אני מתבוננת בזיכרונות, מריחה, שומעת, נוגעת. ההיזכרות דורשת ריכוז מיוחד וקשב מיוחד להלך המחשבה הפנימי, לרגש. והסיפור נטווה לאיטו, כאילו מעצמו. אבל אינני מנותקת. בזמן הזיכרון המסופר אני קשובה לכל התרחשות, לנשימות שבחוץ - האם יצליחו לראות אותי מבעד לזיכרונות, לתמונות, לאירועים. או בניסוחה של מולי כשהיא מתפרצת בריקוד סוער ב "מסיבה" שלקראת הניתוח: "עכשיו תראו אותי. רק תראו אותי!" האם אכן רואים אותי?!

אורית גל, שחקנית
מגלמת את דמותה של מולי בהצגה "מולי סוויני" בתיאטרון החאן

האלוהות הדתית והחילונית - רוני ניניו

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Thu, 17 Nov 2011 09:07:00 +0000

לא מזמן הסב את תשומת לבי אחד מחברי לעובדה שלא מעט מעבודותי, גם בטלוויזיה, עוסקות במפגש בין עולמות הרחוקים זה מזה מרחק שנות אור.

הסידרה "מרחק נגיעה" שביימתי, הציגה את הפער בין חילונים לדתיים והתמקדה בסיפור אהבה בלתי אפשרי בין בחורה חרדית לבחור רוסי עולה חדש. ומה כל כך ריתק אותי במחזה של בר יוסף? אותו דיוק מזוכך, יהלומי וחד עד כדי כאב של הפער הבלתי נתפס בין חילוניות לדתיות. כאן אין אהבה מאחדת של הגיבורים; כאן יש מאבק על החיים ועל המוות. יוסי בר יוסף הצליח במילים מאד מדויקות, להביא לידי ביטוי מילולי ודרמטי את האלוהות הדתית והאלוהות החילונית. הדיוק הגדול כל- כך, המילים הכל כך פוגעות ופוצעות שטפו אותי ואהבו אותי ולא הותירו בי ברירה אלא לחפור יותר ויותר בנפשותיהם המיוסרות של שני גיבורי הטרגדיה הירושלמית הזו.

ראש העיר: זו מצבת זיכרון המוקמת על ידי העירייה, עירייה נבחרת, בשביל העיר, והעיר אינה דתית. המצבה תעמוד בכיכר, העיר כולה תודיע בה שהיא תזכור אותם. התושבים, הם יאמרו במפורש "נזכור". אנחנו כולנו. את כולם.
ירדן: התושבים. אנחנו. הלוא הם שם ואנחנו כאן עדיין, איך נוכל? אנחנו נוכל לזכור? אנחנו? הלוא זו כתובת של גאווה.

הנה לפניכם עמדות שני הצדדים. שתי העמדות האידאיות. אני כבמאי מחפש את הנשמה, את הנפש, אותה אוכל לפסל לכדי אנשים חיים, נושמים, כועסים, בוכים... ובר יוסף מקרב אותי לדמויות עם התפתחות המחזה:

ירדן: זו נחמה אחרונה שלי. בני. אני אבוא לשם כל יום, ואם ייכתב "נזכור", לא אוכל לבוא. אות הקוממיות שקיבלתי בשם בני, אני שומר אותו בתיק הטלית והתפילין שלי, יהיה עלי להחזירו. הוא נהרג בתוך החומות, הוא התנדב שמה, לא הספיקו לקבור אותם וטמנו בפינה של חצר "בתי מחסה".

עומד ראש העיר ושומע את הדברים המצמררים הללו. הוא מתמלא חמלה, רוצה לעזור. הוא גם חולה ומרגיש שהמחלה אוכלת אותו מבפנים.

ראש העיר: אדם נעשה חולה פתאום הוא חושב מחשבות שלא חשב קודם, הוא נוטה להתרכך, לפחד, להתגעגע, והוא כמעט אומר לעצמו: שיהיה אלוהים, אולי בכל זאת. למה לא? מי יודע? יהיה הרבה יותר נעים. וזו גם מסורת לחזור אל בית אבא ואמא... שקר! אני לא מאמין בו. כמה שלא אדפוק ראשי בקיר, כמה שלא אתפתל ואפאר - אני לא מאמין.

כל החיפוש ועבודת החזרות היו למצוא את ההזדהות שלי עם ירדן בנוסף להזדהות עם ראש העיר. לא רציתי לנקוט עמדה. המחזה נוקט אותה בצורה חדה, ברורה וחילונית ועמדה זו היא ההזדהות האישי שלי כישראלי. היה עלי לחפש את נקודות הזכות דווקא אצל ירדן הדתי. שהרי אם נפשו תיגע בי, לרגעים יהיה לי ולקהל קשה לעמוד ולהעקש על הצד השני המובן מאליו. כך גם לגבי הקהל הדתי שיבוא להצגה. ככל שיזדהה עם מצוקתו של ראש העיר כך יהיה קשה לו בעמדתו שלו. והנה לפניכם ליבת הקונפליקט הדרמטי במחזה ישראלי, יהודי, מקומי, ירושלמי, שהוא בעצם מחזה על דת, חילוניות ואמונה בכל מקום על פני כדור הארץ.

כדברי ירדן, פקיד ממחלקת החשבונות של אגף האפסנאות בעירייה: "ירושלים אין לה סוף!"

רוני ניניו, במאי

מנוי סטודנט מוזל בחאן!

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Sun, 06 Nov 2011 10:10:00 +0000

מתגעגעים למעט זמן איכות? צריכים הפסקה מהלימודים? זוהי ההטבה בשבילכם- מהרו להירשם!

תיאטרון החאן במבצע בלעדי לסטודנטים - 4 הצגות ב-99 שקלים בלבד!

עונת 2012 - יש למה לצפות !

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Sun, 25 Sep 2011 13:41:00 +0000

תיאטרון החאן הציג החודש במסיבת עיתונאים מיוחדת את הרפרטואר שלו לשנה הקרובה.

הנה הצצה למה שצפוי לנו בשנה הקרובה- תיאטרון החאן יזכה לחיזוק בדמות מספר שחקנים שישחקו בשורותיו ויצטרפו ללהקה הקבועה, ביניהם - ג'יטה מונטה שביימה בשנתיים האחרונות שתי הצגות במסגרת החאן, השחקנית הוותיקה רבקה גור, ושני שחקנים שהצטרפו לחאן בימים אלה: תמר אלקן ואיתי זבולון.

הצגות החדשות שצפויות לעלות השנה-
הנון של ראש עיריית ירושלים
מחזה מקורי שכתב יוסף בר יוסף בראשית שנות השבעים ומוצג לראשונה. המחזה מתרחש בירושלים שלפני מלחמת ששת הימים. אב שכול, אדם דתי, נאבק בראש העיר החילוני של ירושלים על נוסח הכתובת שתיחקק על מצבת הזיכרון לחללי מלחמת השחרור: "יזכור" או "נזכור". עימות זה נוגע בשורשי ההוויה הישראלית מראשיתה והוא אקטואלי ואף מתחזק בימים אלה. את המחזה ביים רוני ניניו, ומשתתפים בו: אריה צ'רנר, יוסי עיני ויונתן מילר. המחזה עלה בסוף חודש ספטמבר 2011.

חוקר פרטי
אישה מגיעה לחוקר פרטי ומבקשת ממנו למצוא את בעלה שנעדר מביתו זה חמישה ימים. די מהר מגלה החוקר, כי האישה הסתירה ממנו פרטים הדרושים לו, כדי להשלים את חקירתו. למען האמת הוא מגלה, כי הוא עצמו מסתיר פרטים הקשורים לחקירה. על כל פנים הקשר בין האנשים שהוא פוגש ורצף האירועים שהוא חושף, מוזר מכדי להיות מקרי. כמו שהוא אומר: "זה לא צירוף מקרים גברת ויצמן היקרה, זהו הערפל שאופף את התודעה הקטנה והמוגבלת שלנו. כשהתעלומה הזאת תיפתר, יתפזר הערפל".

במשך חודש מאי האחרון, למדו שחקני החאן את "המשתה" של אפלטון, מתוך רצון לעבד את הדיאלוג ואת רעיונותיו למחזה. אלא שהיצירה, יש לה, כנראה, חיים משלה, והמסע הרחיק מאד מנמל המוצא, לא פחות מן החקירה אותה מנהל גיבור המחזה.
היצירה נוצרה בדרך העבודה המיוחדת לתיאטרון החאן ולמנהלו האמנותי, במהלך חודשי החזרות. כך נוצרו בעבר הצגות כמו: "אהובת הדרקון", "אושר", "חיל פרשים אנו", "מילה של אהבה" ו"צל חולף".

משתתפים: ניר רון, כרמית קפלן-מסילתי, עירית פשטן, אריאל וולף, תמר אלקן, יואב היימן, אורית גל, יהויכין פרידלנדר, ארז שפריר ואיתמר גרייסלאמר. ההצגה תעלה באמצע חודש דצמבר 2011.

משחק האהבה והמזל
קומדיה של טעויות שביים המחזאי בן המאה ה-17, מאריבו. המחזה מספר את סיפורה של סילביה, שאביה מחליט להשיאה לבנו של חברו. סילביה בעצה אחת עם המשרתת שלה להחליף את זהותן על מנת לעמוד על טיבו של בן זוגה לעתיד. בלי שתדע על כך, מחליט גם החתן המיועד להחליף את זהותו עם משרתו. את המחזה תביים ג'יטה מונטה, ומשחקים בו תמר אלקן, יואב היימן, אריאל וולף, נילי רוגל, ניר רון וארז שפריר. המחזה יעלה על בימת התיאטרון בחודש מרץ 2012.

ירושלים החדשה
דרמת בית-משפט תיאולוגית-פילוסופית שכתב דייוויד אייבס, המציגה את העימות בין הפילוסוף ברוך שפינוזה הנאשם בכפירה, לבין פרנסי אמסטרדם ורבה הראשי, שאול מורטרה, שהסתיים בהחרמתו הגורפת של שפינוזה. את המחזה יביים סיני פתר. משתתפים: אורית גל, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, אבי פניני, ויטלי פרידלנד, אריה צ'רנר, איתי זבולון. המחזה יעלה על בימת החאן בחודש מאי 2012

אין ספק שהולכת להיות עונה מעניינת !

תמונות מהחזרות - "הנון של ראש העיר ירושלים"

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Wed, 07 Sep 2011 07:20:00 +0000

המחזה "הנון של ראש העיר ירושלים" עתיד לעלות באמצע חודש ספטמבר.

המחזה עוסק באב שכול שמנסה להתמודד עם בירוקרטיה שבאה לידי ביטוי בדמות הכתוב על המצבה.

"גבר בגיל העמידה ממתין במשרדו לבשורה מרופא. לפתע נכנס למשרד אורח לא קרוי ומלמל סליחה על שהתפרץ בלי הזמנה. בעל המשרד עומד לקרוא לאבטחה ולסלק את המטרד, אך משהו בהלך רוחו המתחבט של האורח מסקרן אותו והוא מאפשר לו להסביר את ההתפרצות. המשרד הוא משרדו של ראש העיר ירושלים, האורח, מר ירדן, הוא אב דתי ששכל את בנו במלחמת השחרור, ועתה משעומדת העירייה להקים אנדרטה לזכר הנופלים נודע לו כי על המצבה ייכתב "נזכור" במקום "יזכור".

דני וייס - מנכ"ל תיאטרון החאן

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Thu, 25 Aug 2011 08:55:00 +0000

בתפקידו כמפיק הראשי וכמנהל התוכניות בעיריית תל אביב היה דני וייס ממארגני העצרת שבה נרצח יצחק רבין. הוא היה חלק מהאופוריה שהייתה בסיומה, החיבוקים, הדמעות, ושלוש היריות שאפילו הוא, שהיה על גרם המדרגות עם גידי גוב, לא שמע. אחר כך ערך והפיק את עצרת הזיכרון הענקית שנערכה שבוע אחרי, עם כוורת, שלמה ארצי, יהודה פוליקר ועם עופרה חזה שהגיעה במיוחד מלונדון, ואת העצרת במלאת שנה לרצח.
בכל עצרת כזו היו מאות אלפי אנשים, כמו בעצרות של מחאת האוהלים, אבל ההבדל ביניהן, הוא אומר, גדול ולא רק בגלל סיבת ההתכנסות.

"המחאות האלה גורמות לי לשים את המקצוענות בצד", הוא אומר, "כי אני נורא פדנט והכול צריך להיות טיפ-טופ; בעיות של סאונד או דברים שלא היו צריכים להיאמר מטריפים אותי. פה, מראש, שמתי אותם בצד. חלק מהנאומים בעצרות המחאה היו עילגים בצורה מביכה, אבל זה לא משנה, זה מקסים, כי זה הדבר האמיתי, ואני מעדיף את זה על משהו מהוקצע ומשופשף".

יצאת לרחובות?

"הייתי בעצרת הראשונה, ואת העצרת שבה הופיעו שלמה ארצי וריטה ראיתי בטלוויזיה, והיא הצליחה לעבור דרך מסך הזכוכית בעוצמות שלה. אז לערוך אותה משיא לשיא, באופן מקצועי, זה לא נורא חשוב".

מה אתה רואה בירושלים?

"את אותו הדבר, רק פחות מתוקשר והיפר קולי מאשר בתל אביב ופחות סלבס, אבל אותו הדבר. הדבר האמיתי".

גם התיאטרון בתל אביב ובירושלים הוא אותו הדבר?

"כן, אבל. התיאטראות בתל אביב הם לא מקשה אחת. אין לקשור את גשר ובית ליסין. גם שלושת התיאטראות הגדולים (הקאמרי, הבימה ובית ליסין) הם לא אותו הדבר. כולם מציגים במגרש המשחקים הפתוח והפרוע של היכלי התרבות בארץ, שהוא חלק גדול מהפעילות שלהם, וגם אנחנו שם, אבל נקודת המוצא של החאן שונה בכל פרמטר".

במה?

"קודם כול בערכים. החאן רוצה לעשות את התיאטרון הכי איכותי שיש ולא הכי מסחרי שיש, וזה מה שהופך אותו למצליח - להתחפר בנישה הזאת".

שהיא למיטיבי לכת בלבד.

"'תעלולי סקפן' קיבל את פרס התיאטרון כקומדיה של השנה, וירוץ לפחות 300 פעמים, כולל 13-12 סדרות, ומאה הצגות ברחבי הארץ. ל'לילה ה-12' אי-אפשר להשיג כרטיס חצי שנה קדימה. אני טוען שלהיות איכותי בלי פשרות זה לא רק גישה אידיאולוגית אלא עסקית".

זאת אומרת שאם הקאמרי, הבימה ובית ליסין לא יהיו מסחריים, הם יוכלו להצליח באותה מידה?

"לא יודע. אני לא יו"ר ועד עובדי התיאטרון. אני מעריך את מנהלי התיאטראות בתל אביב. נועם סמל, למשל, מנהל מחזור של 100 מיליון שקלים בשנה, והוא בטח יודע מה נכון לתיאטרון שלו. אנחנו חנות בוטיק בתוך המפעלים האלה, ולכן אנחנו בונים מערכת כלכלית שתתמוך בו".

איזו מערכת?

"רזה. אנחנו עובדים עם להקה של 16 שחקנים קבועים, חלקם הם עובדי החאן כבר עשרים שנה, והמערכת כולה מאוד מהודקת, כשהמטרה היא לעשות תיאטרון ולאו דווקא קופה. שליש מההכנסות של החאן, שעומדות על 17 מיליון, הן הכנסות פרטיות, ושני שלישים באים מתמיכות. עכשיו איבדנו יותר מחצי מיליון תמיכה ממשרד החינוך, בגלל בעיה טכנית, שמכניסה אותנו לבעיה לא פשוטה".

ומשרד התרבות עוד מקצץ בתמיכות?

"מה שיש לא מספיק, ואני מנסה להימנע מקלישאות ומבכי קבוע, שאני לא חושב שאני צריך לנקוט אותו. וזה מה שגורם לנו להיות רזים. כל החלטה אמנותית עובדת את הפילטר שלי. מיקי גורביץ', המנהל האמנותי, ואני מדברים לפחות שש פעמים ביום, ומרבית השיחות שלנו הן על זה. בכל מה שקשור להחלטות האמנותיות, המנהל האמנותי הוא מבחינתי עריץ נאור".

הסבר.

"נכנסתי לסיטואציה עם מנהל אמנותי דומיננטי ומוערך, ולדעת מי שמבין בתיאטרון הוא אחד מאנשי התיאטרון הגדולים בארץ. אנחנו מנסים לנהל תיאטרון במודל זוגי כמו בקאמרי (המנכ"ל נועם סמל והמנהל האמנותי עמרי ניצן), ועושה רושם שזה עובד טוב. על ההתחלה החלטנו שאנחנו כל הזמן מדברים ולא מגדלים אולקוסים בבטן. הוא אדם מקשיב, אבל מחליט בתחום שלו ומקבל ממני גיבוי. זו לא צריכה להיות דמוקרטיה".

אבל אין מצב שתגיד לו, תראה, זה לא ימכור?

"יש דברים שאני יודע מראש שלא ימכרו, ולא הכול צריך למכור. אני קורא את כל המחזות, ובהחלט מביע את דעתי. כשקראתי את 'מולי סוויני' לא הבנתי איך עושים מזה תיאטרון. מיקי אמר לי, חכה ותראה. וכשראיתי מה ג'טה מונטה עשתה ממנו, הבנתי שיש דברים שאני לא מבין. אני מעודד את מיקי להשמיע את דעתו בעניינים כלכליים".

אפילו שאין לו רקע כלכלי.

"אף אחד מאיתנו הוא לא הקלישאה של התפקיד שלו. הוא לא המנהל האמנותי המיוסר, והוא ער לצדדים הכלכליים, ואני לא הקלישאה של המנכ"ל שמה שמעניין אותו זה כסף".

ועדיין, נכנסת למוסד תרבותי עם גירעון עמוק.

"שני מקומות העבודה הקודמים שבהם עבדתי היו בחדלות פירעון. החאן נמצא בתוכנית הבראה, עם גירעון נצבר של 3 מיליון שקלים, כשבכל שנה אנחנו מחזירים חצי מיליון מרווח תפעולי. ההכנסות העצמיות שלנו גדלות. אנחנו במצב סביר, עד שמגיע הקיצוץ הזה בחצי מיליון ממשרד התרבות, שנצטרך להתאושש ממנו איכשהו ואולי הערעור שלנו יתקבל".

מה לגבי גיוס תרומות?

"כמה שיש זה לא מספיק, והגיוס קשה יותר ויותר. אנחנו מגישים פניות לכל הקרנות, ואני נמצא במשא ומתן עם גוף כלכלי גדול כדי שייתן חסות לתיאטרון חמש-שש שנים קדימה, דבר שלא קיים בארץ. נראה איך זה יתקדם".

גם הקהל שלך מצטמצם בגלל בעיות דמוגרפיות והפיכת העיר לחרדית יותר ויותר.

"אנחנו מודעים לעובדה שצריך להגדיל את כמות הקהל מחוץ לירושלים. סביר שנמצא את הדרך להציג באופן שוטף בתל אביב, שיש בה פוטנציאל גדול".

באמצעות שכירת אולם קבוע?

"לצאת ולפתוח הצגה בתל אביב עולה המון כסף. לא דחוף לי להרוויח, אבל גם לא להפסיד עשרת אלפים דולר על הצגה. מצד שני, כל הצגה שלנו בתל אביב היא סולד-אאוט".

אז איך אתה מתכוון לפתור את זה?

"זה עדיין בבישול, אני לא יכול לדבר על זה. תל אביב היא בהחלט יעד אסטרטגי שלנו".

הקאמרי, הבימה ובית ליסין צריכים להילחץ מהתחרות הממשמשת?

"ממש לא. אני לא סופרמרקט כמוהם, שיש לו הרבה סחורה ויכול לשחק עם ההצגות כשאני משווק אותן. אנחנו כמו מפעל שעובד שלוש משמרות ביום עד הקצה. אי-אפשר למכור יותר כרטיסים, כי יש לנו רק שני אולמות - גדול וקטן. עוד מעט נגיע למצב שבו לא נוכל לספק את הסחורה, כי מנוי לא יכול לחכות חצי שנה כדי לראות הצגה. אנחנו מתחילים לבנות את האולם השלישי, וההשלכות שלו עלינו יהיו דרמטיות. הוא יאפשר לנו קפיצת מדרגה אמיתית".

הטלטלה באנסמבל הרצליה מעוררת מחשבות נוגות על תרבות גבוהה בפריפריה. זה לא מבהיל אותך?

"אופירה הניג (המנהלת האמנותית שהועזבה) ודני אלטר (מנכ"ל אנסמבל הרצליה) הם בוגרי החאן והם בשר מבשרנו, אז ודאי שזה כואב. אבל זה היה תיאטרון שנסמך כולו על העירייה. אנחנו לא נסמכים על שולחנו של גוף יחיד. יכול להיות שגם אנחנו נגיע למקום הזה, אבל נכון לעכשיו אנחנו מצליחים להיות סמן ימני של איכות בלתי מתפשרת, והקהל, בניגוד למה שקרה בהרצליה, רוצה לראות את ההצגות".

טלוויזיה מעניינת אותך?

"מאוד".

אחיך, אבי וייס, הוא מנכ"ל חדשות ערוץ 2.

"אנחנו ארבעה אחים. בעוד שבוע אני טס לבקר את אחותי הגדולה ביקב הבוטיק שלה בבריטיש קולומביה; אחי הגדול, צביקה, היה מנכ"ל בנק אדנים. כשהייתי בהד ארצי ובעיריית תל אביב עבדתי בהפקות משותפות עם הטלוויזיה, ככה שאני מכיר את התחום היטב. אפילו הפקתי את 'קיץ על החוף', תוכנית שהייתה שיתוף פעולה של רשת ושל עיריית תל אביב".

אז נמצא אותך בעתיד באחת הזכייניות?

"אני לא חושב על זה. אבי ואני מדברים המון על טלוויזיה. בכל יום אני רואה חדשות ערוץ 2, ותוך כדי עפים אס.אם.אסים. הוא עושה עבודה מופלאה".

פורסם במגזין G של עיתון גלובס בתאריך 18.8.2011

איך פתאום, מתוך המציאות, בוקע המשחק - חזרות למחזה "המשתה" / מאת עמוס ינון

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Wed, 17 Aug 2011 11:46:00 +0000

גבר, אישה, שתי כוסות יין, שני ספרים, שני שולחנות נפרדים, בית קפה.
מלצר גבוה נכנס ומביא איתו שתי צלחות שעליהן אותה המנה, פלח אבטיח גדול לא פרוס. המלצר יוצא בדיוק כשהגבר והאישה מגלים שאין סכין ומזלג ליד האבטיח. הגבר קם לחפש את המלצר, אבל הוא נעלם.
הגבר חוזר לשבת, נבוך.
האישה עושה את הצעד הראשון, אנחנו רואים את האצבע הבודדת שהיא שולחת אל האדום הבוהק של האבטיח, ובוצעת ממנו חתיכה.

הגבר שלא מסיר ממנה עכשיו את מבטו, מחקה אותה, ולא רואה בכלל את מיץ האבטיחים שנוזל עכשיו על המפה ועל החולצה. פלח האבטיח גדול, וככל שהוא הולך ומצטמצם בשתי פינות החלל, האצבעות הולכות ונכתמות, הבעות פנים אחרות, בהתחלה מחויכות אחר כך צוחקות ולבסוף דרוכות, הולכות ומשתחררות. הגם שכמעט עד שהמנה מתחסלת, לא הגבר ולא האישה קמים ממקומם, הקונטרסט בין חוסר המגע שהיה עד כה בין שני הזרים, שולחנות בית הקפה המכוסים מפה לבנה, והאצבעות, הפיות ,שני הפלחים האדומים, והמבטים הלוכדים והלכודים משני הצדדים, מעלים גם את הדריכות שלי מרגע לרגע, כמו בסיבוב איטי של כפתור חשמלי.

לבסוף החושך יורד, ומחיאות כפיים נשמעות. כשהאור עולה, ויואב וכרמית מחפשים איזה סמרטוט כדי לנקות את החולצות המוכתמות שלהם, אומר מיקי גורביץ' "סצנה יפה, אבל ההצגה תעלה בדצמבר".

אני בחדר החזרות של החאן, מרגיש קצת כמו אחד מארבעת ההיפים בסרט "שיער" שהסתננו למסיבה של האצולה הגבוהה, תחילת יולי, ותחילת העבודה היומיומית על הצגה, שתעלה, כמו שכבר הבנתם, בעיצומו של החורף.

התחלנו, שנים עשר שחקני הקאסט, ולצידם - מיקי, נועם פלג (עוזר הבמאי) יוני רכטר (המלחין של ההצגה) ואני הקטן,לפני כחודש בקריאה מסביב לשולחן של הדיאלוג האפלטוני "המשתה", שבו יושבת (או יותר נכון, מסבה) חבורה מכובדת וקצת מצחיקה של יוונים, ששותים במידה ונושאים נאומי הלל לאל ארוס. את הקריאה הנחתה פרופ' מרגלית פינקלברג, שתרגמה לאחרונה מחדש את הטקסט מיוונית.

כעת השולחנות מקופלים, ומיקי, הבמאי, מבקש מהשחקנים לא לחבר נאומים, אלא להביא סצנות על ארוס, על תשוקה, על חלומות, ואולי בעצם על כל מה שהוא, בעיניהם או בשבילם, כוח תשתיתי שיכול להניע את החיים ולהגביר את תחושת החיים.

אני אולי לא יודע להגיד מהו בדיוק הכוח הזה אצלי, אבל אני יודע שכאן, בחדר הזה המלא בחפצים, אביזרים ומלבושים שילדים, למשל, היו שמחים מאוד או מבועתים מאוד לגלות, הכוח הזה מתגבר. אחד מהאביזרים הוא לבנה בודדת של בנין. דרכה אני מגלה, כמה ימים לפני סצנת האבטיחים, מה זה אומר שיש לך אבן על הלב.

מי שמלמדת אותי היא עירית, שעומדת בכניסה למה שנראה כבית משוגעים כשבידה הימנית מזוודה ובידה השמאלית לבנה, שהיא מחזיקה צמוד לחזה. היא חולפת על פני האחים והחולים, מגיעה לשולחן הרופא, ומבקשת להיקלט. הרופא, אחרי בירור קצר, מסרב, והיא נישאת בכוח על ידי שני האחים אל היציאה. אני שם לב לכפיפות הקלה שהאבן גוזרת, לקושי לחפש במזוודה את הניירת שהרופא מבקש, כי האבן לא מושמת בצד אפילו לרגע, אבל גם לעוצמה שיש באשה הנושאת סמוך ללב אבן גדולה, לבנה, שהופכת, בשל הדבקות בה, להיות כמעט חלק ממנה.
אני מבין שלתיאטרון יש דרכים משלו לתת לממשות לבקוע מתוך המטאפורה.

במעגל שיש בסוף יום החזרות, מדברים על התשוקה להשתגע, ומיקי שואל האם אפשר להשתגע במקום שבו האישה עם הלבנה ביקשה להיקלט. עירית אומרת ששם יש את הלגיטימציה. השיחה על הסצנה היא דוגמא לאחד ההבדלים המכריעים בין הבמה לחדר החזרות– התנועה האינטנסיבית בין המשחק עצמו, לבין הניסיון להבין את הכוונה וההטעמות שיש במילים ובתנועות, תנועה שנוכחותה גדלה מאוד, משעה שמתחילים לעבוד על סצנות כתובות, שמיקי מביא לחדר, בזמן אמיתי, מהרגע שהוא מסיים לכתוב אותן. (איתמר, צעיר השחקנים בקאסט, תיאר את התנועה הזאת מבחינתו כ"ניסיון לדובב את הסאבטקסט של מיקי".)

באחת מהסצנות (שגורלה הסופי עוד לא ברור כיוון שהמחזה משתנה כל הזמן ועיצובו הוא חלק מהחזרות עצמן) חבורת שחקנים מנסה לעזור לאחד ממייסדי הלהקה, אבי פניני (שמגולם בידי אבי פניני), להיכנס לתפקיד שהוא שיחק לפני שנים ושרגע קודם הוא נלחם כדי לקבל – בחור בן שלושים שהוזעק לעזור לחבר הילדות שלו, אריאל, ששוכב כבר שלושה ימים במיטת הוריו, ולא מוכן לצאת ממנה.

ליד פניני עומד כיני, שחקן אחר, עם הטקסט של המחזה, ומראה לפניני את השורה שבה לא הצליח להיזכר. פניני בוהה בדף אבל לא קולט את המילים. כיני מקריא לפניני את השורה, "כמה זמן הוא כבר ככה?", שאלה שמופנית לארוסה של אריאל, תמרה, שעומדת בצד השני של המיטה. כיני מקריא את השורה לפניני כדי שפניני ייזכר במילים, ולכן האינטונציה שלו היא כשל מי שמקריא לבת הזוג שלו כותרת מהעיתון בארוחת הבוקר, אבל מרגע שהשורה הוקראה, כאילו אי-שם מישהו לחץ על מתג נסתר, והשחקנית שמגלמת את הארוסה, נכנסת לגמרי למשחק, ועונה לפניני עם כל החיוניות וההתכוונות את התשובה "כמה חודשים, אבל השבוע המצב החמיר. למיטה הוא נכנס לפני שלושה ימים".

הסצנה הזאת מיוחדת בעיני לא רק בגלל הכאב של אדם שעומד על סף הזקנה ונאחז בנעוריו, אלא גם בשל הרגע שבו מתוך המציאות של הכאב הזה, בוקע המשחק. המעבר אל המשחק מתוך המציאות ואל המציאות מתוך המשחק, הוא אולי אחד הדברים שמייחדים את התיאטרון שבו בסוף ההצגה, מוחאים כפיים לשחקנים שיוצאים מאחורי הקלעים לבמה, הפעם בתפקיד עצמם. זאת אולי אחת הסיבות שבשלן אני כל כך אוהב את הרגע של ההשתחוויה, וזאת גם אחת הסיבות שבשלן אני שמח כל כך להימצא בחדר החזרות של החאן.

עמוס ינון, מתלווה לחזרות, מורה לפילוסופיה

סצנת האבטיחים: כרמית מסילתי קפלן, יואב היימן, אריאל וולף

סצנת הלבנה: עירית פשטן, ארז שפריר, אורית גל, איתי זבולון, ניר רון, יואב היימן

הסצנה ליד המיטה: אבי פניני, יהויכין פרידלנדר, תמר אלקן, אריאל וולף

ראיון עם סופי מולדבסקי- מעצבת פאות ומאפרת בתיאטרון החאן

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Wed, 23 Mar 2011 09:40:00 +0000

ראיון עם סופי מולדבסקי- מעצבת פאות ומאפרת בתיאטרון החאן

ראיתם את ההצגה הלילה השנים- עשר ותהיתם איך ייתכן ששערה של הרוזנת אוליביה ארוך כל כך? ציפיתם בהצגה "סוף משחק" והאיפור של השחקנים גרם לכם להאמין שהם חולים או שאולי הופתעתם מהשיער הארוך של השחקן ויטלי פרידלנד בהצגה "תעלולי סקפן"? מי שאחראית להופעה המרשימה של הדמויות הללו היא סופי מולדבסקי מעצבת פאות ומאפרת בתיאטרון החאן מזה שש- עשרה שנים.

לרגל חג הפורים שנחגג השבוע, בחרנו להאיר את עיניכם בנוגע לדברים החשובים שנעשים מאחורי הקלעים בתיאטרון החאן.

סופי מולדבסקי למדה באקדמיה לאומנות באוקראינה, מאז שהייתה ילדה התעניינה בעיצוב ובאומנות וכבר שש- עשרה שנים היא מצליחה להפוך את הדמויות שאנו צופים בהם למוחשיות ואותנטיות יותר.

איך מתנהל תהליך העבודה של מאפרת ומעצבת פאות בתיאטרון החאן?

אני מצטרפת לחזרות של כל הצגה חדשה, יש לי שיחה עם הבמאי ועם השחקנים, לפעמים עולות העדפות לאיפור או לתסרוקות. יש שחקנים שיודעים איך הם רוצים שהדמות שלהם תיראה ואנחנו עובדים ביחד עד ליצירת תוצאה שכולם יהיו מרוצים ממנה. לפני כל שינוי אני מתייעצת עם הבמאי ועם הצוות, הכנת הפאות אורכת זמן רב לפני עליית ההצגה והיא תהליך מורכב וארוך ולכן כל שינוי בעבודה על הפאה נעשה אחרי חשיבה מרובה.

כמה זמן אורך התהליך?

מרגע שאני נוכחת בחזרות ורואה את הדמות מתחילה להיבנות אני מתחילה לחשוב על רעיונות יצירתיים שיוציאו החוצה את התכונות והמאפיינים של הדמות. לאחר כל חזרה אני מקבלת עוד רעיונות לעבודת האיפור והפאות. העבודה על הפאות והאיפור לא מפסיקה אף פעם, מגיעים חומרים חדשים ורעיונות חדשים כל הזמן. למשל, ההצגה "הקמצן" רצה בתיאטרון כבר 8 שנים בערך אז הייתי צריכה להכין תוספות ופאות חדשות.

לפני תחילת הצגה סביר להניח שמורגש לחץ בתלבושות, איפור ופאות, במיוחד לפני הצגות עם מגוון רחב של דמויות ופאות. תארי לנו את ההכנות שלך לפני עליית השחקנים על הבמה.

הכל תלוי בהצגה, יש הצגות שזקוקות להרבה זמן איפור ופאות ויש כאלו שפחות. בדרך – כלל שעתיים לפני ההצגה אני מתחילה לסדר את הפאות לשחקנים. עבודת האיפור גם היא משתנה מדמות לדמות, למשל בהצגה "סוף משחק" עבודת האיפור היא ארוכה יחסית. יש דמויות כמו אוליביה ב"לילה השנים- עשר" שההכנה של הפאה שלה לפני ההצגה לוקחת הרבה זמן.

השיער הארוך של אוליביה, השחקנית שמרית לוסטינג, מורכב מארבע תוספות שיער. יצרתי צמות מיוחדות שנועדו להעניק נפח לשיער. סידור הפאה אחרי ההצגה גם לוקח זמן בגלל שצריך לסרק את השיער ולסדר את הצמות. כך גם הפאה של השחקן יואב היימן בהצגה "תעלולי סקפן" לדעתי הפאה של יואב שם מוסיפה לדמות שלו והופכת אותו לנער שובב.

מהן הדמויות המועדפות עליך מבחינת איפור בעונה הנוכחית?

כל הדמויות בהצגה "תעלולי סקפן" לדעתי משתלבות היטב עם הפאות והאיפור. גם עבודת האיפור בהצגה "סוף משחק" היא מעניינת ולקח לי זמן לפתח אותה. זה איפור קשה מאוד, הדמויות חולות, עם חום גבוה, גרות במרתף או בפח. האיפור נעשה עם התאמת צבע פנים מיוחד, אלו הם אתגרים לא קלים למאפרת ונהנתי מהם מאוד.

תודה רבה.

צירפנו תמונות מההצגות להנאתם, נשמח לתגובות.

תמונות מקריאה ראשונה של ההצגה "אוכלים"

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Sun, 30 Jan 2011 13:54:00 +0000

קריאה ראשונה היא הפעם הראשונה בה השחקנים מקריאים את הטקסט של ההצגה, ללא משחק, ללא בימוי, ללא העמדה, רק מילים (בטון הנכון והמתאים לדמות כמובן).

ההצגה "אוכלים" מאת יעקב שבתאי בעיבודו של מיקי גורביץ', מבוססת על הסיפור המקראי של כרם נבות היזרעאלי. הסיפור משלב בתוכו ערכים של מוסר וצדק עם התייחסות למושגים כמו רכוש, מלוכה חוק ומשפט.

בתמונות המצורפות תוכלו לראות את השחקנים של תיאטרון החאן בקריאה הראשונה של ההצגה "אוכלים". החזרות להצגה החלו בימים אלו והיא עתידה לעלות בסוף חודש מרץ.

הפעם הראשונה שלי על הבמה- אורית גל

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Sun, 09 Jan 2011 12:41:00 +0000

שנת 87'. המחזמר "עלובי החיים" על פי סיפורו של ויקטור הוגו, עלה בגרסה ישראלית על במות ארצנו ואני הלכתי לראות. מי יודע מה הבנתי אז על מהפכת הסטודנטים בפאריז של 1830, על מאבקי הפרולטריון בשלטון המסואב או על צרפתים בכלל. אפילו קרפ עוד לא הביאו אז לארץ.

אבל אני הבנתי לאן אני שייכת.

במרכז הסלון העמדתי "מתרס" עשוי שאריות בדים, כסאות ישנים וחלקים מהספה. במרכזו הצבתי את שולחן הקפה ועליו אני. שרה ומניפה צעיפים באדום ושחור. מתאמנת לתפקיד חיי. בכל מאודי רציתי להיות קוזט הקטנה שתבנה לה ארמון על גב ענן. בימים קשים במיוחד הייתי מוכנה להסתפק בתפקיד של אפונין הילדה או אפילו גאברוש (כי עם כובע מתאים אף אחד לא ידע שאני בכלל ילדה). למדתי בעל פה את כל השירים. אפילו הקלטתי מהרדיו את השידור הישיר של המחזמר כדי לדעת גם את הטקסטים. הייתי משוכנעת שהתפקיד תפור למידותיי וחוצמזה גם הבן של דודו פישר דתי ומשחק שם. לכן חיכיתי. וחיכיתי. שמישהו יבוא למצוא אותי.

משום מה אף אחד לא בא ולא ידע שיש בעולם קוזט אחת, שיש לה מתרס בסלון.

הפעם הראשונה שלי על הבמה- ויטלי פרידלנד

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Mon, 27 Dec 2010 10:48:00 +0000

כשהייתי בן 12 (וכך בערך נראיתי...) הצטרפתי לחוג דרמה בחטיבת הביניים.

גרתי אז בפתח תקווה והייתה לי מורה מקסימה בשם בק (כמו "לאחור" באנגלית).

עשינו בזמנו תרגילי אימפרוביזציה, הפרטנר עושה קול של רוח ואני משתף את הקהל בכמה קר לי דרך רעידות ושיפשופי מרפקים.

בסוף השנה הביאו את כל השכבה לצפות בי ובחבר יושבים ברכב ועושים קולות של מגבי חלון של מכונית ומסתכלים בלי הרף מצד ימין לשמאל.

אבל החוויה שנטמעה מכל הדבר הייתה הכפיים הסוערות בסוף.

לרגע אחד אני, הפרטנר והקהל- ראינו את המכונית, את החלון המלוכלך שמתנקה וכולנו בחרנו יחד להאמין בזה.

עכשיו משהתבגרתי אני מבין כמה הדבר הפשוט הזה- להאמין- הוא מורכב.

כמה קשה להאמין בדמיון, להאמין לאנשים, להאמין שיש או שיהיו דברים שאינם...

הפעם הראשונה שלי על הבמה- נילי רוגל

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Sun, 21 Nov 2010 09:14:00 +0000

בכל שבוע יספר אחד השחקנים בתיאטרון על הפעם הראשונה שלו על הבמה. השחקנית נילי רוגל מספרת לנו על הפעם הראשונה על הבמה, ואפילו מוסיפה ציור קטן.

הפעם הראשונה שלי על הבמה- נדמה לי שזה היה בכיתה ד', ביד לבנים, רעננה, סוף שנה של החוג דרמה ( שכל כך חיכיתי להיות כבר בת תשע כדי שאוכל להשתתף בחוג...)

אני בתפקיד פיל.

מגלמת את הפיל נורא ברצינות, אפילו באתי עם בגדים שחורים לגמרי כמו שהמורה ביקשה. אני זוכרת שמאד התרגשתי ושמאד ניסיתי להיות מדויקת.

אמא שלי וחברה טובה שלה בקהל- מסתכלות אחת על השנייה במבט של "טוב, נשלח אותה לחוגים אחרים, אולי שם היא תהיה יותר מוצלחת..."

שנה אחרי קצת השתפרתי ואמא שלי כבר נהנתה...

אתר אינטרנט חדש למנהל האמנותי בחאן, מיקי גורביץ'

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Sun, 05 Sep 2010 11:54:00 +0000

אתר אינטרנט חדש למנהל האמנותי בחאן, מיקי גורביץ', מהבמאים והמחזאים החשובים בישראל.

באתר תוכלו לצפות בכמה מהמחזות שגורביץ' כתב וביים שמועלים באתר באורך מלא, לקרוא את מחזותיו האחרים, ולקבל שיעור חשוב בתולדות התיאטרון באמצעות צפייה בסדרה "מבוא לתיאטרון" שעלתה בזמנו בערוץ 2.

תיאטרון החאן מאחל לכם שנה טובה!

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Thu, 02 Sep 2010 06:53:00 +0000

עיצוב תאורה - רוני כהן מנהל תאורה וסאונד

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Mon, 09 Aug 2010 07:05:00 +0000

תפקידו של מעצב התאורה לאפשר לקהל לראות את המתרחש על הבמה. לתאורה יש את היכולת לשנות את אופי התמונה הבימתית בעזרת סוגים שונים של פנסים, זוויות הארה וצבעוניות. התאורה יכולה לחשוף ולהדגיש אלמנטים או שחקנים על הבמה והיא יכולה גם להסוות ולהסתיר על ידי הרחקה והחשכה של חלקים מהבמה.

מעורבותו של מעצב התאורה מתחילה בפגישה הראשונה עם הבמאי ומעצב התפאורה, בפגישה זו מדבר הבמאי על תפיסתו הכללית למחזה לתמונה החזותית של ההצגה אותה הוא מביים.

אחרי בניית המודל של התפאורה והצגת הסקיצות של התלבושות מתייחס מעצב התאורה, בדיאלוג המתקיים בין היוצרים, לשפה הצבעונית שתהיה להצגה.

החזרות הן השלב הבא בתהליך היצירה, מעצב התאורה נוכח בחלק מן החזרות ואז מתפתחים רעיונות של תמונות אור על הבמה, שישרתו את מהלך ההצגה, בחירת עמדות תאורה וזוויות הארה ומחשבות לגבי שינויי התאורה במהלך ההצגה ביחס למתרחש ברצף התמונות הבימתיות השונות. מעצב התאורה מכין תכנית תאורה שבה ניתן לראות את סוגי הפנסים, מיקומם והצבע שנבחר להם

בשבוע האחרון לפני צאת ההצגה, מקימים על הבמה את התפאורה, ותולים את פנסי התאורה לפי תכנית התאורה. במהלך החזרות בשבוע זה השחקנים כבר לבושים בבגדי ההצגה והתמונה הבימתית מלאה. בחזרות מיוחדות המוקדשות לכך בונים את תמונות התאורה ואת תבנית השינוי מתמונה לתמונה במהלך ההצגה כמו כן קובעים את קצב השתנות האור בין תמונות ההארה השונות.

(רוני כהן)

שימור הדובדבנים - ויטלי פרידלנד

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Wed, 21 Jul 2010 06:36:00 +0000

אני לא מכאן ולא יודע לאן אני שייך. אני לא מהאנשים שמסתובבים עם עגילים במקומות מיוחדים, אין לי קעקועים או תספורת מיוחדת, אין לי בגדים מרהיבים במיוחד ואופן דיבור בלתי רגיל, ובעצם אין לי דרך להגדיר את הזהות שלי. אני אמנם יודע במה אני עוסק, נכון להיום! אבל מחר אולי אעסוק במשהו אחר,ומכאן שאתמול הייתי מישהו שונה.
שום דבר לא מובן מאליו בעיני. כל דבר שמאוד מצחיק אותי, גם מאוד מעציב אותי, ולהיפך. קשה לי להגדיר את עצמי לפי האנשים שאוהבים אותי או לפי אלו שאני אוהב, אבל גם בדרך הזאת ברור שיש איזה נסיון. כמעט כמו כל הדמויות של צ'כוב, תחושת התלישות, הנסיון להיאחז בשורשים, או באהבה כלשהי, גם אם חד צדדית, שתהווה איזשהו בסיס של ביטחון, ותחושת הנפילה האינסופית מלווה גם אותי. ולבטח גם כל אחד, בתקופה מסויימת.

הסיפור האהוב עלי מבין הסיפורים של צ'כוב הוא "מעשה משעמם". שש פעמים קראתי אותו בתרגומה של נילי מירסקי, ובכל פעם מחדש הוא טילטל אותי כאילו הייתה זו הפעם הראשונה. פיסקה אחת מתוכו חרוטה היטב בזכרוני ולא עוזבת אותי...

"אדם שאין לו בליבו דבר-מה העולה בטבעו ובכוחו על כל השפעה חיצונית, הרי די גם בנזלת הגונה לערער את שווי משקלו, והוא יתחיל לראות בכל ציפור ינשוף, וכל צליל ישמע לו כיבבת כלב; ואז כל אופטימיות ופסימיות שיטפח בליבו, וכל הרעיונות הגדולים עם הקטנים שיעלו בדעתו, לא יהיה להם ערך משל עצמם, הם יהיו רק בגדר סימפטום ותו לא".

הטענה של צ'כוב היא שהנזלת הקטנה ביותר יכולה לערער את כל עולמו של האדם, והאדם תלוי באינסוף גורמים חיצוניים. וכל הסיפור "מעשה משעמם" עוסק בהגדרת העצמי, למן ההתחלה מדבר המספר על שמו-

"השם הזה שלי פופולרי מאוד. ברוסיה מכיר אותו כל מי שלמד קרוא וכתוב, ובחוץ לארץ כשהוא מוזכר מעל הקתדראות, נוספים עליו תארים כגון "הנודע" ו"המכובד".

..."הלא בשמי כרוכה לבלי הפרד דמותו של אדם בעל מוניטין, ברוך כישרונות, ובלי ספק גם מועיל".

ולקראת סוף הסיפור הוא מוסיף -

"שמות מפורסמים לא נוצרו כנראה אלא כדי שיוכלו לחיות את חייהם שלהם, בלי קשר למי שנושא אותם. השם שלי מטייל לו עכשיו בשופי ונחת בחוצות חארקוב; ובעוד כשלושה חודשים יתנוצץ לו, חקוק באותיות זהב, על מצבת קברי, מבהיק כשמש ברקיע- ואילו אני כבר אהיה שוכן עפר...".

אם כך, גם השם לא עוזר לי להגדיר או לשייך את עצמי. השם מקושר למעשים ולהישגים אבל לאו דווקא לראיית העולם, למחשבות ולרגשות הכמוסים של האדם.

ראיתי הפקה רוסית של גן הדובדבנים שבה בת דמותה של שרלוטה האומנת, שואלת את עצמה בצורה פשוטה וכנה- "מי אני?", ובניגוד לרצונה מעינייה מתחילות לזלוג דמעות. גם אני התחלתי לבכות באותו רגע. השאלה הזאת היא השאלה הבהירה ביותר מכל השאלות הקיימות בשבילי; אפילו מובנת יותר משתיים ועוד שתיים, כי את סכום המספרים למדתי בעל פה- אין לזה שום קשר לנפשי, או למהות כלשהי אצלי. ודברים שאינם מחוברים לנפש- מה ערכם?

שמו של אנטון פאולוביץ' צ'כוב מחובר באופן מוחלט לתקופה, לתרבות ולביטוי מסויים מאוד בכתיבה.
בלי ספק, הכתיבה שלו בעיני הכי קרובה במהותה לשירה ולמחזאות של יוון העתיקה, כי גם שם העיסוק העיקרי הוא בשאילת השאלות הנבונות.

יש פתגם יווני שאומר: החכמה נמצאת בשאלה המעניינת ביותר, ולא בתשובה הנכונה. וצ'כוב שואל שאלות על הקיום האנושי ומהותו, על ההתנהגות האנושית, על היחסים בין בני אדם, ויחסי הגומלין בינם לבין הטבע. אין לצ'כוב תשובות חד משמעיות, יש רק פרטים שהוא החכים להבחין בהם, מתוך התבוננות. פרטים קטנים מאוד שכוללים בתוכם בעיקר ניגודים מטרידים, מצחיקים ומרגשים.

אני מתבונן לפעמים בחזרות מהצד, מצלם ומנסה להבחין בפרטים, מתחקה אחרי ההתבוננות של צ'כוב, ומתרגש. לפעמים גם לא, ואז כועס, מתייאש והופך מתוסכל. אבל שמח שהתהליך כל כך רגשי, אחרת אין לו ערך אמיתי.

אני לא יודע אם יש דרך נכונה לשחק במחזה כמו "גן הדובדבנים". מצד אחד הוא מתאר בדרך פרוזאית מפגש בין אנשים שלא התראו זמן רב, אהבות לא ממומשות, געגועים לעבר, זכרונות ילדות, פחדים מזיקנה, החמצות, פרידות; אבל מצד שני, לרגעים, מבצבץ בדרך התיאור של הדברים פיוט, פיוט טהור, מזוכך, כאילו שכל מה שקורה כאן הוא חלק משיר ארוך שמנגינת תזמורתו השקטה נשמעת מרחוק, דרך צלילים בודדים של קלרינט שמתבלט לפתע ודוהה מיד, אבל מה שנראה לעינינו ממשיך להידמות להתנהגויות פשוטות וימיומיות!

בסוף המערכה הראשונה נכנס לבמה פטיה טרופימוב (אותו אני מגלם) ורואה את הנערה הצעירה שעמה לא התראה כחמש שנים, מובלת ישנונית לחדרה. לאחר שעזבה את החדר, הוא פולט מפיו-

"אניה, יפה שלי, שמש שלי, אביב שלי".

אביב שלי? כבר הייתי מאוהב, ואני לא זוכר שהשתמשתי בביטוי הזה. האהבה של האיש הזה מבוטאת ע"י עונת שנה. עונה שלמה שכוללת בתוכה פריחה פלאית של הטבע כולו, וברוסיה הטבע הוא גדול באופן בלתי נתפס, ריחות מטרפי חושים של פרחים שזה עתה ליבלבו, הרמוניות של שירת ציפורים, חרקים מצרצרים ומרשרשים מבין השיחים והדשאים, ובעלי חיים שמתעוררים משנת החורף ומתחילים את חייהם מחדש, בין היערות חסרי הגבולות והנהרות הזורמים... האהבה שמבטא צ'כוב היא לא יומיומית ורגילה, היא קסומה כמו באגדות.

ואיך מגלמים אהבה כזאת? איזו צורה יש לה? איזו צורה יש לרגשות בכלל? למחשבות? איזו צורה יש לתרבות שמיוצגת במחזה הרוסי של צ'כוב ומוצגת על הבמה בישראל?

את השאלות שלי איני שואל לבד.. במנהיגותו של מיקי גורביץ'- אני, יוסי עיני, אריה צ'רנר, לירון ברנס, ניר רון, פלורנס בלוך, שמרית לוסטיג, נילי רוגל, והמהפכנים החדשים- ליאורה ריבלין, אבי פניני ואורית גל- אנחנו שוברים את הראש והנפש כדי לשאול את השאלות המעניינות של צ'כוב בצורה הבהירה, העמוקה, המרגשת והמצחיקה ביותר שביכולתנו המוגבלת לזמן ולתרבות. דרך שאילת השאלות המהותיות, כל השחקנים לעיתים מכירים מחדש אחד את השני, ומופתעים לגלות נפשות תאומות או מנוגדות, משתתפים בצער ובשמחה אחד של השני לגבי התובנות החדשות, מתרגשים לדעת שיש מישהו שזיהה צדדים כ"כ מרהיבים ודקים בנפשנו, ומודים לצ'כוב על ההזדמנות לשאול את הדברים. אני לא יודע מה ילד יום, אבל זאת הפעם הראשונה בחיי שאני מאושר מכך שאין לי תשובות.

ברכת הצלחה לשחקנים החדשים

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Mon, 19 Jul 2010 13:32:00 +0000

תיאטרון החאן מברך על הצטרפותו המחודשת של השחקן אבי פניני והשחקנית אורית גל
ללהקת השחקנים של התיאטרון.

אבי פניני מראשוני שחקני החאן, החל בקבוצתו של מייקל אלפרדס ואילן רונן,ושיחק בתיאטרון החאן במשך 10 שנים. בין ההצגות שבהן שיחק: פנטלונה, משרתם של שני אדונים, ראשומון, וולפונה, שבעת הקבצנים, קדימה, ביתר ועוד.

אורית גל הינה בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב בירושלים לשנת 2008.

ניתן יהיה לצפות בשחקנים אבי פניני ואורית גל ב"גן הדובדבנים", מחזהו האחרון של צ'כוב, שיעלה בספטמבר הקרוב בחאן.

בהצלחה!

אריה צ'רנר כבר זכה. מה איתכם?

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Wed, 02 Jun 2010 06:40:00 +0000

בטח כבר שמעתם על הזכייה שלנו בחמישה פרסי תיאטרון.

אחד מהפרסים היה פרס על השחקן הראשי של השנה אותו קיבל השחקן, אריה צ'רנר על תפקידו בהצגה "הנסיכה האמריקאית".

לרגל הזכייה, החלטנו לתת גם לכם הזדמנות לזכות בפרס, לבוא ולהראות לנו ולשאר הגולשים את כשרון המשחק שלכם.אז חשבנו איך אנחנו יכולים לעשות זה, עד שעלה לנו רעיון - תחרות!.

תחרות שהזוכים בה יזכו לקבל זוג כרטיסים מתנה לאחת מהצגותינו בחאן!
אז אתם בטח שואלים את עצמכם מה צריך לעשות בשביל זה, אז ככה....

כל שאתם צריכים לעשות זה לצפות בקטע מתוך "ההצגה הנסיכה האמריקאית" שהעלנו לפייסבוק, ולצלם את עצמכם מבצעים את המונולוג של המלך "בוניפאציוס ויקטור-פליקס".לא חייבם להיות צמודים למשחק של הקטע, תהיו מקוריים, אתם יכולים לקחת את זה למקום אחר-שלכם.

איך זוכים? שני הסרטונים שיגרפו את מספר התגובות הגדול ביותר יזכו.

להזכירכם, רק חברי העמוד שלנו בפייסבוק יוכלו להשתתף בתחרות.

אה...והתחרות עד סוף החודש אז כדאי להזדרז.
אז אל תתביישו ותנו לשחקן שבכם לצאת! אולי בסוף תגלו מחדש את עצמכם ומי יודע אולי תפתח לכם הדלת לעולם התיאטרון....
אנחנו כבר לא יכולים לחכות....

בהצלחה!

סוף משחק - מאחורי הקלעים עם אריה צ'רנר

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Wed, 05 May 2010 07:25:00 +0000

את השקט של אחרי הקריאה הראשונה אפשר היה לשמוע למרחקים, קמתי מהשולחן ולמרות שמתתי לנגוס בבורקס גבינה שקרא לי מהצלחת, הדבר היחיד שהגוף היה מוכן לקבל זה את עשן הסיגריה.

יצאתי מחדר החזרות ובין שאיפה לנשיפה, שאלתי את עצמי למה? ל...מ...ה ? איזה כלים יש לי על מנת להתמודד עם חומר כזה? ראשית, אין עלילה המתפתחת ממצב למצב, הדמויות תקועות בלי שום אפיון פסיכולוגי, המניעים אינם ברורים, וההתרחשויות מקריות, המחזה מתחיל שקלוב אומר "נגמר... זה עומד להיגמר" ובין שתי הרפליקות האלה צפה התקווה. ואת כל זה הגוף צריך לספוג, לעבד לכלל יצירה ולהעביר לקהל.

האם אני בכלל מסוגל ? ? ?

חזרתי לחדר החזרות, נולה צ'לטון קלטה מייד את הייאוש מעיני וקראה לי לשיחה. " אתה מזכיר לי את הייאוש מעיניו של אהרון מסקין בתחילת החזרות של סוף משחק שביימתי בחיפה, אבל בסופו של דבר ההצגה הייתה גדולה. בוא תיכנס איתי להרפתקה ותראה שהכל יסתדר". וכמי שחווה את ידה הקסומה ב"אדמה קדושה" לא היססתי גם הפעם, התהליך לא היה קל אבל יכולתם המדהימה של ניר רון (קלוב), עירית פשטן (נל) ויהויכין פרידלנדר (נאג) הצליחה לייצר מצבים שאותם היה אפשר לגבש כבר בשלב מוקדם של החזרות לתבנית עבודה, ומרגע זה למעשה עיקר החיפוש היה איך אנחנו הופכים את המצב מ"כאילו" ל-"אילו", זאת אומרת לא לשחק כאילו אני במצב, אלה אילו הייתי במצב. כאן נולה הביאה את ניסיונה רב השנים והכישרון המיוחד לה לנקות כל זיוף, בעדינות אך בעקשנות מאוד מדויקת הצליחה לחבר רגע לרגע וליצור הצגה.

ולסיום, זה בהחלט לא היה קל, אבל ללא ספק היה מאוד מאתגר.

סודות מחדר החזרות: לירון ברנס חושף

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Thu, 08 Apr 2010 13:17:00 +0000

חוויה אישית של לירון ברנס, שחקן תיאטרון החאן, מתהליך העבודה על ההצגה "סדר עולמי חדש".

תמיד מחדש זה מרגיש מוזר לתאר את "תהליך העבודה על הצגה". הרי איך אפשר לסכם במילים פשוטות חודשיים וחצי של עבודה דחוסה בכל כך הרבה תחושות, שינויים, פחדים, תובנות, קשיים, ריגושים, עליות ומורדות, למידה בלתי פוסקת ממקום לא צפוי, שהיא חלק בלתי נפרד מתהליך יצירה מעניין ומכונן...?

טוב, אני מניח שלכל תקופת חזרות יש את החלק המלמד שלה ואת מסכת הרגשות שלה ומכל תקופה כזו אתה משתדל לקחת איתך את הדברים הטובים ולזנוח את הזיכרונות הטראומטיים מאחוריך. זאת על מנת להתפתח ולבנות לעצמך קו עבודה שינחה אותך בתקופת החזרות, כשבמהלכן אתה בעצם לומד על עצמך ועל חבריך לקבוצה. במקרה של להקת החאן, הקבוצה קבועה, אבל הדינמיקה כל הזמן משתנה, בהתאם לקאסט הנבחר.

הפעם, ואני מדבר לא רק בשם עצמי, עברנו חוויה קצת שונה. המפגש עם שחקנית שרובנו גדלנו עליה ועל שמה שהלך לפניה, היה מסעיר, מפחיד ומעורר ציפייה כאחד.

אתחיל בסוג המחזה שג'יטה מונטה (ומי שלא מצלצל לו השם, שיבדוק את עצמו) בחרה כעבודתה הראשונה כבמאית.

"סדר עולמי חדש" הינו מחזה מעובד המורכב משלושה מחזות פוליטיים אותם כתב הרולד פינטר (אם גם השם הזה לא מוכר, נא לחזור לאתר הספורט או האופנה) באמצע שנות השמונים. גם מלאכת העיבוד נעשתה על ידי ג'יטה, שהחל מהפגישה הראשונה הביעה התאהבות עצומה בחומר והתלהבותה לקראת העבודה השתלטה על כל השחקנים והיוצרים. כבר מהגישושים הראשונים יכולת לחוש את הבערה שיש בה אל החומר, אל השפה, אל מערכות היחסים שהמחזה מציג ואל הטירוף הנדרש כדי להתמודד עם סיפור שכזה. גישתה של הבמאית היא דבר הכרחי ליוצר בעת כניסתו לתפקיד. אם לא בוער לך אל תעשה.

בחדר החזרות לקח לנו זמן עד שעמדנו על הרגליים. הסבלנות של ג'יטה להבין את הסיטואציות שבטקסט ואת ההתנהלות של הדמויות לאורך המחזה, החדירה בנו את המודעות למטען אותו אנחנו מחויבים למצוא בתוכנו כדי לבטא את המצוקות והאלימות שחבויות בדמויות. פינטר כתב את המחזות הללו מתוך זעם גדול על שיטות העינויים של ממשל טורקיה בשנות השמונים, כלפי מתנגדי שלטון וכאלה שזוהו עם הזרם הקומוניסטי. כשאתה חוקר את פועלו בשנות השמונים, אתה מגלה את פחדו וסלידתו הרבה מאלימות ומאנשים כוחניים שמתעלים את כוחם לזריעת פחד ושררה ובכך מדכאים את חופש הביטוי והדעה החופשית. "אחת לדרך" הוא שמו של אחד המחזות שעובדו להצגה שלנו. בו מתואר ניקולאס, חוקר ממשלתי (המגולם על ידי), שלמרתף העינויים שלו מגיעה משפחה, אב (יואב היימן), אם (נילי רוגל) ובנם בן השבע (יוסי עייני). האב עובר עינויים, האם נאנסת ומוכה ואילו בנם... לא נהרוס. מחזה נוסף שמצוי בעיבוד הוא "הסדר העולמי החדש", בו מתוארים שני חיילים, סגניו של ניקולאס בהצגה (יוסי עייני וויטלי פרידלנד) כשהם משתעשעים בנחקר שלהם לפני שמפקדם שם עליו את ידיו הגסות. המחזה האחרון המורכב בהצגה הוא "סיבה למסיבה"; למסיבת קוקטייל מגיעות דמויות ששותות ורוקדות ומדברות על מועדון נפלא אליו כל מי שמחשיב עצמו כשווה, חייב להצטרף, ובינתיים בחוץ יש אירוע בטחוני. מסוקים מפציצים, טנקים מרעימים ואנשים נעצרים. במסיבה אנחנו פוגשים את דאסטי (כרמית מסילתי קפלן), אישה מוכה שמחפשת באובססיה את אחיה שאבד, את פאמלה (נילי רוגל), שלא מפסיקה לציין כמה היא נהנית במסיבה המשגעת הזו. היא תעשה הכל רק כדי שלא יזרקו אותה החוצה, ואת מליסה (שמרית לוסטיג), אישה בודדה שהיא בעצם תוצר לוואי של חברה מושחתת ודורסנית, שאיבדה את כל חבריה... שלא באמת היו לה.

תהליך ההזדחלות שלנו אל תוך הדמויות היה מרתק. אחרי שהבנו את האנרגיה של כל דמות, את קצב הדיבור, ההליכה, הדחף שלה ומצבה הנפשי, החלנו לפסל בהדרכתה של ג'יטה, כל אחד את דמותו. כל דמות היא חלק מחברה חולה שחסרונותיה באים לידי ביטוי בשעת המצוקה הזו שדורשת להיות שמח במסיבה כדי לרצות את בעליה, כשבחוץ יש כאוס שאט אט חודר אל המסיבה עצמה ואל מערכות היחסים הרקובות. תחושת ריקנות גדולה מובילה אותן אל תהום עמוקה של בדידות וחוסר שייכות חברתית. אין במה להיתלות וכל המשפטים נשמעים כמילים פורחות באוויר שצריכות להיאמר כדי למלא את החלל.

זו הצגה שצריך להבין אותה דרך הבטן, כי הפרשנויות רבות, אבל התחושות האינסטינקטיביות, הן שגורמות לנו להבין איזה עולם חרוך ההצגה מתארת. היה מאתגר לעבוד על "סדר עולמי חדש". זו מתנה לעבוד עם במאית נלהבת שנותנת מעצמה ללא לאות. כאן אוסיף שללא הדיאלוג הפורה של ג'יטה ומיקי גורביץ', כל זה לא היה קורה. בטח לא איתנו.

היה כיף לעבוד עם השחקנים ובעיקר לצפות מהצד בהתמודדות של כל שחקן עם סוג של חומר כל כך לא שגרתי. למדתי מהפרטנרים שלי המון. הצעירים והותיקים כאחד. אני גאה על התהליך והתוצאה.

אשמח אם תבואו לראות מה יצא לנו...

לירון

כנסו לקרוא את הראיון במקומון "זמן ירושלים" עם לירון ברנס בו הוא מסביר למה כדאי וחשוב לבוא ל"הצגה סדר עולמי חדש".