תיאטרון החאן - תיאטרון איכות בירושלים

ראיון עם יו"ר הועד המנהל של תיאטרון החאן

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Mon, 07 Apr 2014 13:38:00 +0000

עמוס אונגר, יו"ר הועד המנהל של תיאטרון החאן, התראיין ל"ידיעות ירושלים" ושיתף את תושבי ירושלים במצבו של התיאטרון, סיפר על כמות המנויים הגדלה, התייחס לתקציב התרבות בירושלים ודיבר לראשונה על התכניות לבניית אולם נוסף וגדול בתיאטרון החאן.

לכתבה המלאה שפורסמה ב"ידיעות ירושלים":

הצגה חדשה בתיאטרון החאן: תמונות מחיי הכפר

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Mon, 07 Apr 2014 13:33:00 +0000

בימים אלו מציגה על בימת תיאטרון החאן ההצגה "תמונות מחיי הכפר" על פי ספרו של עמוס עוז, בעיבודו ובבימויו של יורם פאלק

עלילת ההצגה מתמקדת בתל אילן, כפר שלו בן מאה שנה ויותר. מתחת לפני השטח רוחשים חיים מלאי סוד ומסתורין. חבר כנסת קשיש, רופאת הכפר, סטודנט ערבי, בנו של מנהל הצרכנייה, ספרנית, אשתו הנעלמת של ראש המועצה ואיש נדל''ן, יוצרים פסיפס מהפנט של דמויות תועות המחפשות קצה חוט של משמעות ושל אהבה.

לכבוד תחילת החזרות, הגיע הסופר עמוס עוז לחדר החזרות של התיאטרון ונפגש עם השחקנים ויוצרי ההצגה. הוא שוחח עמם על הספר ועל העיבוד וענה על שאלותיהם. עוז סיפר בין היתר כי הוא מאוד מרוצה מהעיבוד שנעשה ומחכה בהתרגשות לפרמיירה.

(השחקנים עם עמוס עוז)

בתוך כך, שיתף את השחקנים גם בתחושותיו באשר לעיבוד ספרו להצגה: "אני סקרן וחושש, כמו תמיד כשעושים עבודה קולנועית או בימתית על פי ספר שאני כתבתי... לעבד יצירת ספרות לקולנוע, לתיאטרון, לטלוויזיה או לכל מדיום אחר, זה כמו לנגן קונצ'רטו לכינור על הפסנתר. אפשר לעשות את זה בהצלחה גדולה בתנאי אחד – אף פעם אל תנסה להכריח את הפסנתר להוציא קולות של כינור. קח לך את החירויות הנחוצות. ואני חושב שגם אמרתי זאת ליורם בפגישה הראשונה שלנו".

בהמשך, הוסיף עמוס עוז, כי גם ספר זה כמו כל ספריו, עוסק במשפחות לא מאושרות, וכי תמיד עניין וסיקרן אותו לקבל הצצה לחיי המשפחה של אנשים אחרים. מה שהוביל את עוז לכתיבת "תמונות מחיי הכפר" הוא חלום שחלם. הוא סיכם, שבעיניו הספר הוא על חיי הכפר המשתנים לנגד עיניהם של הגיבורים בסיפור, מתוך תחושה של זמן הולך ומתרוקן ודברים שלא ישובו עוד.

מאת עמוס עוז

עיבוד למחזה ובימוי: יורם פאלק

תפאורה: סשה ליסיאנסקי, תלבושות: מרב נתנאל, מוסיקה: אבי בנימין, תאורה: רוני כהן

בהצגה משתתפים: תמר אלקן, יואב היימן, אודליה מורה-מטלון, יונתן מילר, כרמית מסילתי קפלן, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, ניר רון

ויש לנו גם הפתעה בשבילכם! הצצה לחדר החזרות של ההצגה:

(צילומים מתוך ההצגה: יעל אילן, צילום ועריכה של קליפ הוידיאו: יונתן צור)

עונת 2013-14 בתיאטרון החאן בעיצומה

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Mon, 07 Apr 2014 13:24:00 +0000

נפתחה עם ההצגה "הצוענים של יפו" מאת נסים אלוני

כפי שהכרזנו במסיבת העיתונאים (שהתקיימה בחודש ספטמבר האחרון), במהלך עונת 2013-14 אנו נציג ארבע הפקות חדשות:

"הצוענים של יפו" מאת נסים אלוני בבימויו של יוסי פולק, "תמונות מחיי הכפר" מאת עמוס עוז בבימויו של יורם פאלק, "המקצוען" מאת המחזאי הסרבי דושאן קובצ'ביץ' בבימויה של מור פרנק,

"הדוד וניה" מאת אנטון צ'כוב בבימויו של מיכאל גורביץ' וכן ההצגה "אילוף הסוררת" מאת וויליאם שייקספיר הנמצאת בשלבי פיתוח ותבוים אף היא על ידי גורביץ'.

[לפרטים נוספים על מסיבת העיתונאים שהתקיימה: http://www.khan.co.il/item_heb.php?id=110]

ואכן, בימים אלו מציגה על בימת תיאטרון החאן ההצגה "הצוענים של יפו" מאת נסים אלוני ובבימויו של יוסי פולק.

הקלאסיקה של נסים אלוני פתחה באופן רשמי את עונת 2013-14 בתיאטרון. את ההצגה מביים יוסי פולק, ששיחק בהפקה המקורית שבוימה על ידי אלוני עצמו בתיאטרון הבימה בשנת 1971 (בתפקיד סמול וליגורא). כמו כן, בתפקיד אותו גילמה במקור חנה רובינא משחקת השחקנית והבמאית ג'יטה מונטה, שלאחר 4 הצגות שביימה בתיאטרון החאן ("2 קצרים וחתול", "משחק של אהבה ומזל", "מולי סוויני" ו"סדר עולמי חדש"), שבה הפעם לקדמת הבמה.

בחודשים הקרובים תיאטרון החאן יקיים גם סדרה של מפגשים מקדימים להצגה. על כוס קפה או בירה ישוחחו על עולמו הקסום של נסים אלוני. המפגשים יתקיים בהנחייתו של ד"ר יאיר ליפשיץ מהחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ובין הנושאים בהם יעסקו יהיו השפה התיאטרונית של נסים אלוני, פנטזיה ומציאות וכן, הזר והמקומי במחזה "הצוענים של יפו".

"הצוענים של יפו" זכתה לביקורות נלהבות במיוחד. לפרטים על ההצגה ולקריאת הביקורות ניתן לבקר בעמוד ההצגה באתר של התיאטרון: http://khan.co.il/show_heb.php?id=114

מתוך הביקורות:

"החאן הירושלמי ממשיך להחזיר לאלוני את העטרה הראויה לו... הנה כך, כאילו לא עברו השנים, ו"הצוענים של יפו" שבים ומרגשים בהצגתו של יוסי פולק בחאן" (צבי גורן, הבמה)

"ההפקה החדשה של החאן היא תוצר מטלטל וגדוש של יוסי פולק... מממשת את כל הבטחותיה." (טל לוין, עכבר העיר אונליין)

"תיאטרון החאן והבמאי יוסי פולק מחזירים לחיים את הקסם המסתורי של אחת ההצגות המיתולוגיות של נסים אלוני. כשמאמינים באפשרות של כישוף תיאטרוני, הוא אכן מתחולל... הצגה מעוררת השראה ויפה. פולק, עם קבוצת שחקנים מיוחדת ומעצבת במה (נטע הקר), מעצב תלבושות (מאור צבר), מוסיקאי (גרשון וייסרפירר עם טובה ועוד כלים ונוכחות בימתית מקסימה) ותאורן (רוני כהן, ולא במהרה אשכח את עמודי התאורה הניידים שלו) יצרו את הקסם של אלוני מחדש" (מיכאל הנדלזלץ, הארץ)

"החאן של ימינו הוא התיאטרון הטוב בארץ, תיאטרון של צוענים... לא קשה להשתכנע שצוענים אכן קיימים ושחבורת הקוסמים על הבמה באמת מנסה לכשף את המוות. אין מתאימה מהלהקה המוכשרת של החאן להעלות את המחזה המצליח ביותר של אלוני, והיא אכן לא מאכזבת... התוצאה מעולה." (אורי כהן, ישראל היום)

"הבמאי יוסי פולק הבין את סוד הקסם של המחזה והעמיד הצגה קולחת ודינמית" (שי בר יעקב, ידיעות אחרונות)

(צילום: אסף אשכנזי)

הצגה חדשה בחאן: הקומדיה של קאלאנדרו

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Wed, 11 Sep 2013 08:48:00 +0000

"הקומדיה של קאלאנדרו" בעיבודו ובבימויו של המנהל האמנותי של התיאטרון, מיכאל גורביץ', עולה בפעם הראשונה על בימת התיאטרון בישראל. ההצגה נועלת באופן רשמי את עונת 2012-13 בתיאטרון.

זו הפעם הראשונה שמחזה מאת היוצר האיטלקי עולה על בימת התיאטרון בישראל ומביים אותה המנהל האמנותי של תיאטרון החאן, מיכאל גורביץ'. ההצגה נועלת באופן רשמי את עונת 2012-13 בתיאטרון החאן.

"הקומדיה של קאלאנדרו", מאת בּרנארדוֹ דוֹביצי דה בּיבּיינה ובתרגומו של עמרי סמית, היא קומדית טעויות ססגונית, החוגגת את שמחת האהבה, את חדוות המין ואת כסילותם של המאוהבים. היא רוויה בהעמדות פנים ובהתחזויות מגדריות ונחשבת לאחת מפסגות היצירה של הרנסנס האיטלקי.

אשתו של קאלאנדרו העשיר מתאהבת בלידיו, נער יפה תואר שהגיע לא מכבר לרומא. כדי לבוא אליה וכדי שבעלה הטיפש לא יחשוד, הוא מתחפש לנערה. אלא שבעלה, מתאהב ב"נערה", כך שמשרתו של הנער נאלץ לתחבל מיני תחבולות כדי לחלץ את אדונו מן התסבוכת. מה ששניהם אינם יודעים הוא שאחותו התאומה של הנער, סאנטילה, נמצאת אף היא ברומא, מחופשת לנער בשם לידיו.

המחזה נכתב בידי המדינאי ואיש הדת ברנארדו דוֹביצי דה ביביינה והוצג לראשונה בשנת 1513 בחצר דוכסות אוּרבּינוֹ. זו אחת מן הקומדיות הראשונות שנכתבו בשפה האיטלקית המדוברת ולא בלטינית.

קומדיות איטלקיות חלוציות אלה מסמנות למעשה את לידתם של התיאטרון והדרמה המודרניים, כשמונים שנה לפני מחזותיו של שיקספיר וכמאה וחמישים שנה לפני הקומדיות של מולייר. היא הייתה בשעתה המצליחה והפופולארית שבקומדיות האיטלקיות, הודפסה במהלך המאה השש-עשרה בכמות מהדורות חסרת תקדים, ואף הוצגה בחצרו של האפיפיור.

זו הפעם הראשונה שההצגה עולה על בימת התיאטרון בישראל.

ראו גם הצצה מדליקה, מיוחדת ובעיקר קורעת מצחוק לחדר החזרות של "הקומדיה של קאלאנדרו" - השחקנים בעבודה! (צילום: דניאל קמינסקי)

http://www.youtube.com/watch?v=eTdk0WaAnY4&feature=c4-overview&list=UUEqHJ9_XgLy7ZULR2-pGIjQ

בקיצור - רוצו לראות!

בהצגה משתתפים: ארז שפריר, אריאל וולף, ניר רון, תמר אלקן, מיטל אבני, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, יונתן מילר, יוסי עיני.

מאיטלקית: עמרי סמית
עיבוד ובימוי: מיכאל גורביץ'
תפאורה: פרידה קלפהולץ-אברהמי
תלבושות: מאור צבר
מוסיקה: יוסף ברדנשווילי
תאורה: רוני כהן

לקופות תיאטרון החאן: 02-6303600 שלוחה 1

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Tue, 26 Feb 2013 07:49:00 +0000

החולה המדומה - בחור כארז / צבי גורן

אודי בן משה חזר לחאן הירושלמי ושידרג את המנוע הדוהר של מולייר

היפוכונדר בלתי נלאה

מה כבר אפשר לחדש בעניינו של המחזאי הצרפתי הזה, ז'אן באטיסט מולייר, שנפח את נשמתו, החודש לפני 340 שנה, שעות ספורות אחרי ששיחק בפעם האחרונה את החולה המדומה שלו?

בביוגרפיה שלו אמנם כתוב כי מקום קבורתו המדויק אינו ידוע ומצבתו אבדה במרוצת הדורות, אבל אין שטות גדולה מזאת. שהרי המצבה שלו היא המחזות שהותיר אחריו, ומקום קבורתו הן בימות התאטרון בכל רחבי העולם, שעליהן במאים ושחקנים הם זרי הפרחים הרעננים ונרות הנשמה הדולקים ושומרים על זכרו הברוך.

יש לא מעט רגעים בהצגות המעלות את מחזותיו שבהם עולה המחשבה התוהה מה היינו עושים בלעדיו? ממי וממה היינו צוחקים? על מי ועל מה היינו מלעיגים? ומי היה מבטא טוב יותר, חכם יותר, וכמובן ציני יותר, את מכאובינו?

נדמה לי שבחאן הירושלמי מבינים את זה טוב ועתה עם העלאת "החולה המדומה" בבימויו של אודי בן משה, בהמשך "לתעלולי סקאפן" בבימויו, ו"הקמצן" בבימויו של מיכאל גורביץ' נוצרה להם טרילוגיה מופתית של מולייר קלאסי שהוא בן זמננו.

זמננו ניכר מאוד בטיפול השמנים שאודי בן משה העניק למנוע הדוהר של "החולה המדומה", המועלה בתרגום הקלאסי של נסים אלוני, המשודרג לימינו, למחלותינו החדשות. על הבמה חסרו לי רק מתקן CT או EMR. אבל במחשבה שנייה אם גם אותם היה בן משה מגייס הוא היה חייב לדאוג שיהיו שם פאראמדיקים שיטפלו בקהל המתפוצץ מצחוק.

אך גם בלעדיהם מדובר בצחוק רבתי, שנכנס להילוך חמישי המדהיר את ההצגה ואת שחקניה הנפלאים בתפאורה הכי פשוטה למראה שסבטלנה ברגר הכינה לה. מסך מוזהב הסוגר עליה משלושת עברי הבמה, ומעת לעת נפתחים בו "דלתות". רוני כהן עיצב את התאורה היפה ועדי כהן עיטר במוזיקה "צרפתית" כהלכה.

חגיגה של רעיונות בימתיים

בתווך, על רצפה לבנה חלקה שיש בה עיגול מתכתי מוזהב, נעה מיטתו החשמלית המשוכללת בטכנולוגיה שלדמיטרי גורביץ', מיטה שיש בה כל טריק אפשרי ומפתיע הגזור למידתו של הארכי-היפוכונדר של כל הזמנים – ארגאן בנוסח ארז שפריר.

אם, בהשוואה למכוניות המרוץ של פורמולה 1, אודי בן משה הוא המהנדס-מפתח של דגם הרכב החדש העולה על מסלול המירוצים, שפריר הוא האלוף במסורת קודמיו הגדולים ממאיר מרגלית ועד יצחק חזקיה, וגם דגם הפרארי החדש.

מה ששפריר עושה על המסלול של ההצגה הזאת לא ייאמן. בקולו, בגופו, בתנועתו – ועם הטקסט הנפלא של מולייר, ושפע הרעיונות החכמים של בן משה – הוא צובר תאוצה מרגע לרגע, ללא הפוגה, עד לאותו שיא נרגש של התפכחות מאשליות.

ובכל זאת, אל תוותרו על הפנים המאירות של שפריר ברגע ההפי-אנד שלו כהיפוכונדר בלתי נלאה: לא, אין מצב. הוא לא יוותר על כמה וכמה תרופות, שאולי אינן נחוצות לו יותר, אבל בהחלט לא יזיקו כמו הקודמות.

יחד אתו, וסביבו להקת גנבי-הצגות מוסמכים שנותנים לו פייט הגון ובראשם עירית פשטן הנפלאה והסקסית, כטואנט, המשרתת המשתלטת עליו בתבונה, בפקחות ובעורמה. פשטן מדויקת בכל גוון של משחקה ושל קולה הלקוניים.

החולה המדומה (צילום: יעל אילן)

ברגע הנכון מצטרף אליה בקלילות מבודחת יהויכין פרידלנד הממזרי כאחיו של ארגאן, וביחד הם מפילים ממרום צביעותה את גיסתו בלין בגילומה המוצהר של כרמית מסילתי-קפלן, שזכתה לא רק בתפקיד אלא גם בסדרה מדהימה של שמלות, בעיצוב עוצר נשימה של דליה פן הלר, האחראית גם ללבושם הנפלא של כל השחקנים. גאיה שליטא-כץ כבת הקטנה והממזרית של ארגאן מוסיפה את החינניות הכובשת שלה לחגיגה.

את מדע הרפואה מייצג הצמד המושלם של ניר רון ואריאל וולף, ארוכים ומנופחים בחליפות ותלתלי שיער דבוקים למצחיהם כדוקטור וכבנו הרופא המיועד להיות חתנם של ארגאן ובתו אנג'ליק גם יחד. תמונת החיזור שלהם פרצה את כל סכרי הצחוק באולם.

וכאילו לא די בכך הגיח לבמה אבי פניני כדוקטור דה-קוק המנתק את יחסיו עם הפציינט הסורר במונולוג מוטרף שהוא אומר אותו בכל עווית אפשרית של גופו ותנועתו, ונדמה שגם הגג ייפול על הקהל השואג.

החולה המדומה (צילום: יעל אילן)

את הסירופ הרומנטי של צמד האוהבים ההכרחי להתקיל את האב ותוכניתו מגלמים היטב תמר אלקן כאנג'ליק ואיתי זבולון כקליאנט.

ואם כל הרמזים שלי עדיין לא ברורים, הנה אומר זאת במפורש: "החולה המדומה" בחאן הירושלמי הוא חגיגה של רעיונות בימתיים מקסימים בפשטותם ומלהיבים בתחכומם ולא כדאי להחמיץ את הטיפול שמציע סל הבריאות הבימתי הזה.

ביקורת ההצגה "החולה המדומה" - צבי גורן

פורסם לראשונה באתר "הבמה"

ראיון עם מנכ"ל החאן - דני וייס

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Wed, 14 Nov 2012 11:15:00 +0000

ראיון עם מנכ"ל תיאטרון החאן - מר דני וייס -

"להיות מנכ"ל החאן זה התפקיד האולטימטיבי, אני מחזיק בתפקיד שהוא בעיניי הג'וב הכי טוב בעולם התרבות", אומר דני וייס, שסוגר בימים אלה שנתיים בתפקיד. בחודש שעבר הוענק לחאן הירושלמי פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל אביב על מפעל חיים, והוא מרגיש שזה זמן טוב לסיכום ביניים.

"כשנכנסתי לחאן עמדנו על 5,500 מנויים ועכשיו אנו נושקים ל־8,000", הוא אומר, "רובם ככולם ירושלמים. מתוכם 2,300 הם סטודנטים שהופכים את המתחם למקום צעיר ותוסס".
לדבריו כאשר נכנס לתפקיד עמד הגירעון המצטבר של התיאטרון על 3.9 מיליון שקל בשנה, ומאז הוא מתכווץ, והוא מעריך שעד סוף השנה יגיע ל־1.1 מיליון שקל בלבד. את הצמצום הוא מייחס בין השאר לגידול בהכנסות העצמיות כתוצאה מהתייעלות ואגרסיביות בשיווק עצמי.

תקציב החאן בשנה האחרונה הורכב מכ־5.7 מיליון שקל ממשרד התרבות, 3.2 מיליון שקל מתקנת ירושלים, 1.5 מיליון שקל מעיריית ירושלים והכנסות עצמיות של כ־5 מיליון שקל. בימים אלה נערכות ההכנות לתקציב השנה הבאה, ווייס בכל זאת מודאג: "אנחנו מעריכים שהגידול בהיקף ההכנסות הכולל שלנו ייעצר השנה כי זו שנת מיתון וכולם מצמצמים ומתכווצים".

לשמור על אינטימיות החאן ממשיך לשמור על זהותו כתיאטרון איכותי ועל רפרטואר של עד חמש הצגות בשנה. "יש קונפליקט מובנה בין מנכ"ל למנהל אמנותי, ומכיוון שמיקי גורביץ' ואני החלטנו מראש לדבר ולא לקבל אולקוסים אחד על השני אז יש חילוקי דעות, אבל אנחנו פותרים אותם", הוא אומר. "כיוון שאחרים עושים מיינסטרים יותר טוב מאיתנו, החוכמה היא למצוא יום יום את שביל הזהב בין משהו שהוא באמת סופר־איכותי לבין משהו שהקהל אוהב".

באנסמבל הרצליה זה קצת פחות עבד."אני נזהר לא להביע את דעתי על מה שקורה אצל קולגות, מה גם שהנפשות הפועלות היו בחאן, ואופירה הניג היא אשת תיאטרון מהמעלה הראשונה. זה תיאטרון שנשען רובו ככולו על תקציב עירוני, ולחברי המועצה יש הרבה מה להגיד. ייתכן שהבעיה היתה אי־התאמה בין החזון האמנותי לציפיות במועצת העיר ומועצת המנהלים, שהבנתי שהפסיקה לתת גיבוי לניהול האמנותי, וכנראה לא הגיע מספיק קהל".

שנתיים בתפקיד. יש תוכניות להתרחבות?"השינוי הכי דרמטי, אולי הכי גדול שהחאן עבר מאז היווסדו - אנחנו נמצאים על סף קבלת היתר בנייה לאולם של 400 מקומות במתחם החאן. כיום הגענו למקסימום הגידול וזה עוצר אותנו אמנותית, מנויים לפעמים מחכים חודשים להצגה.אין לנו עניין להיות אימפריה, אלא לשמור על האינטימיות והצביון של החאן באמצעים יותר משוכללים. יש עוד כמה עניינים עם מינהל מקרקעי ישראל ודבר פעוט של גיוס 50 מיליון שקל לבנייה".

ממי מגייסים?"מתורמים. קרן ירושלים, קרן היסוד ועיריית ירושלים שמו אותנו בעדיפות גבוהה לגיוס תרומות, ראש העירייה ניר ברקת נסע לחו"ל למסעות גיוס תרומות גם עבורנו, ואנחנו מאמינים שיבוא התורם שישים 12–13 מיליון דולר, כי זה לא הרבה כסף וזה פרויקט נורא סקסי, כך אומרים אנשים שמתמחים בעניין. אני לא יודע אם זה יקרה בקדנציה שלי, ויכול להיות שמישהו אחר יקצור את הפירות". דני וייס "למצוא את שביל הזהב בין משהו שהוא סופר־איכותי למשהו שהקהל אוהב"
פורסם לראשונה באתר "כלכליסט"

רפרטואר 2013 תיאטרון החאן

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Tue, 23 Oct 2012 11:38:00 +0000

סקרנים לדעת מהן ההצגות שיעלו השנה על במת החאן?

השנה, יפיק התיאטרון שורה של מחזות ממיטב הקלאסיקה העולמית, חלקם לא עלו מעולם על במה ישראלית, וכן מחזה מקורי אחד בהפקת בכורה.
העונה החדשה תיפתח בסוף חודש דצמבר עם המחזה "החולה המדומה" של מולייר בבימויו של אודי בן משה. מחזה נוסף ומרכזי שיעלה במהלך שנה זו הוא "הקומדיה של קלאנדרו", מאת ברנרדו דוביצ'י דה ביביינה בבימויו של מיקי גורביץ', קומדיה שטרם עלתה על הבמה הישראלית, והיא נחשבת לאחד המחזות הראשונים של התיאטרון המודרני.

מחזות נוספים שיעלו בחאן השנה: "דוחקי הקץ" מאת מוטי לרנר בבימויו של רוני ניניו, העוסק בהקצנה במחנה הלאומי-דתי בעקבות הטבח שביצע ברוך גולדשטיין, ו"קצרים של צ'כוב", מחזה המתבסס על מחזות קצרים של אנטון צ'כוב בבימויה של ג'יטה מונטה. בנוסף יפיק החאן גם השנה מיני-פסטיבל כדוגמת פסטיבל "לילות עגנון" שהתקיים בקיץ האחרון, אשר יעסוק הפעם ביצירתו של המשורר הירושלמי יהודה עמיחי, וכן מתקיימים מגעים בין תיאטרון החאן לאקדמיה למוסיקה בירושלים להפקה משותפת של אופרה חדשה.

על ההצגות החדשות:

החולה המדומה

אחת הקומדיות הגדולות והידועות של כל הזמנים, שגיבורה הוא ההיפוכונדר ארגאן, אשר חייו סובבים סביב מחלותיו המדומות, בתרגומו של ניסים אלוני ובבימויו של אודי בן משה.

משתתפים: תמר אלקן, אריאל וולף, איתי זבולון, כרמית מסילתי-קפלן, אבי פניני, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, ניר רון, ארז שפריר. המחזה יעלה בדצמבר 2012.

הקומדיה של קלאנדרו

מיכאל גורביץ' יביים העונה קומדיה תוססת של טעויות זיהוי, העמדות פנים והתחזויות מגדריות, הנחשבת לאחת מפסגות היצירה של הרנסנס האיטלקי. היא נכתבה בידי המדינאי ואיש הדת ברנארדו דוֹביצי דה ביביינה, והוצגה לראשונה בשנת 1513 בחצר דוכסות אוּרבּינוֹ.

הקומדיה של קלאנדרו היא אחת מן הקומדיות הראשונות שנכתבו בשפה האיטלקית המדוברת – להבדיל מהלטינית. קומדיות איטלקיות חלוציות אלה מסמנות למעשה את לידתם של התיאטרון והדרמה המודרניים – כשמונים שנה לפני מחזותיו של שיקספיר, וכמאה וחמישים שנה לפני הקומדיות של מולייר. היא הייתה בשעתה המצליחה והפופולארית שבקומדיות האיטלקיות, הודפסה במהלך המאה השש-עשרה בכמות חסרת תקדים של מהדורות, ואף הוצגה בחצרו של האפיפיור. המחזה יעלה בספטמבר 2013.

דוחקי הקץ

מחזה דוקומנטרי, שכתב מוטי לרנר, בבימויו של רוני ניניו, החוקר את ההקצנה ההולכת ומחריפה בקרב היהדות הדתית לאומית, בעיקר בשטחי יהודה ושומרון.

מחזאי ירושלמי מגלה שבנו יחידו התחפש בפורים לברוך גולדשטיין. במסעו להציל את נפש בנו הוא פוגש ברבנים שהפיצו את התורה הדתית והרעיונית שהשפיעה על גולדשטיין לבצע את הטבח במערת המכפלה. מתברר לו שתורה זו התפתחה והתקבלה כתשתית השקפת העולם של קנאי הציבור הדתי לאומי. לזוועת לבו הוא רואה כיצד משתלטת תורה זו גם על עולמו של בנו, ויוצרת ביניהם קרע שאינו ניתן לאיחוי. המחזה יעלה במרץ 2013

קצרים של צ'כוב

בין השנים 1888-1891 כתב אנטון צ'כוב הצעיר מחזות קצרים בני מערכה אחת שאת רובם הגדיר כ"מהתלות". גדול המחזאים הרוסיים, המחבר שידע לשתול אקדחים במערכות ראשונות כדי שיירו במערכה השלישית מוכיח כי כשהאקדח מופיע במערכה הראשונה (והיחידה) וגם יורה בה – זה מבהיל, אך גם מאוד מצחיק. את המחזות הקצרים מאותה תקופה תרגם רועי חן ותביים ג'יטה מונטה. המחזה יעלה במאי 2013

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של תיאטרון החאן: https://www.facebook.com/khantheatre

תמונות מההצגה "תהלה"

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Wed, 05 Sep 2012 01:00:00 +0000

”זקנה אחת הייתה בירושלים, זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם, צדקת הייתה וחכמה הייתה וחיננית הייתה וענוותנית הייתה. אור עיניה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלום…”

החודש עלתה על במת החאן ההצגה "תהלה" מאת ש"י עגנון.

ההצגה המיוחדת עובדה למחזה חדש על ידי שחר פנקס, וביימה אותה שיר גולדברג.

צירפנו לכם כמה תמונות שצילמה יעל אילן.

תהנו.

שחקנים: יואב היימן, תמר אלקן, יהויכין פרידלנדר
תפאורה: נטשה טוכמן-פוליאק
תלבושות: מאור צבר
מוסיקה: דניאל סלומון
תאורה: רוני כהן
עיצוב בובות: אמירה פנקס
הדרכת בובות: עופר עמרם
ייעוץ – נוסח, שפה ודיבור: נגה יתומי

משחק של אהבה ומזל – הרווח כולו שלנו / צבי גורן

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Tue, 31 Jul 2012 11:18:00 +0000

היכרות מפתיעה עם המחזאי הצרפתי ה"אלמוני" והשרמנטי מאריבו שהגיח לביקור בקזינו של החאן הירושלמי

עלילה מהפכנית
בתום ההצגה עלתה בי שאלה שאין עליה תשובה, אך היא איננה שאלה רטורית: איך קרה שמעדניו של המחזאי קַרְלֶה דה מאריבו (1763-1688) נעלמו מעיניהם של שגרירי הדרמה הצרפתית לתאטרון הישראלי, המשורר-מתרגם נתן אלתרמן, וידידו מימי פאריז המשותפים, המבקר חיים גמזו, ואחריהם המחזאי-במאי-מתרגם נסים אלוני ואחרים.

אין תשובה על כך, ואף כי כבר מאוחר מדי להטיח בפניהם את מחדלם, ולהודיעם כי אין מחילה לעוונם, אני חייב להגיד כי כמוני כגוזל שגדל בקן בלי שאמו תאכיל אותו במיטב המזונות שיכלה להביא במקורה.

הנחמה הגדולה שלי היא שמנהלי תאטרון החאן הירושלמי החליטו לתקן את המעוות ואישרו את תכנית האם של הבמאית ג'יטה מונטה ושותפיה - המתרגם-מלחין דורי פרנס ומעצבת התפאורה והתלבושות פולינה אדמוב – להקים על הבמה שלהם קזינו של משחקי אהבה ומזל.

מיהו מאריבו זה שנעלם מעיננו ומבימותינו עד ההצגה הזאת? יקצר המצע מלפרט כאן, ואסתפק בכך שאגלה כי הוא ממשיכו המהפכן של מולייר, שכמוהו גם הוא כתב כארבעים מחזות, וכמוהו גם הוא נשען – אם כי בהפוכה – על מסורת ודמויות של הקומדיה דל ארטה. וכל השאר, בקיצור, הריהו כתוב על ספר התכנייה של ההצגה הזמינה במלואה באתר האינטרנט של החאן עם תמונות, מאמרים וביוגרפיות.

מי שיקרא לפני שיילך להצגה (והריני ממהר להמליץ לעשות זאת) ומי שיעשה זאת אחרי שייצא ממנה נלהב (וכמוני ירוץ לספר לחבר'ה) ישלים את מה שמתחולל על הבמה בידע בסיסי חשוב, ואף יותר מזה למיטב הרעיונות של שלושת היוצרים שעשו יד אחת כדי שהאודישן המאוחר שלנו למחזאי יעבור בהצלחה.

עלילתו המהפכנית של המחזה משנה סדרי בראשית של הקומדיה – איטלקית או צרפתית – ובמקום אבות תאבי בצע היא מביאה אלינו אבות שרוצים באושרם של ילדיהם. במקום זוגות צעירים נאהבים, בדרך כלל בתפקידי משנה גונחים, הם כאן בתפקידים הראשיים, דעתניים, עקשניים, ובהחלט מאוהבים לפני ולפנים.

התוצאה היא קומדיה-דרמטית מופתית שבמסווה של זוטות משעשעות וחיוכים מעלה הרהורים מדאיגים וכואבים על אהבה ונישואים, רגש והיגיון, תשוקות ואחריות, נדיבות וגאווה עצמית, אהבה ומעמד חברתי. כל אלה במסגרת סיפור שבו אדון אורגון מחליט להשיא את בתו סילביה לדוראנט, בנו של חברו, אך נענה לבקשתה כי תתן הסכמתה לשידוך רק אחרי שתעמיד במבחן את החתן המיועד והלא מוכר.

לשם כך סילביה מבקשת רשות שהיא והמשרתת ליזט יחליפו ביניהן את זהותן. אורגון מסכים לכך במפתיע, אך כפי שהוא מגלה לבנו הנדהם מאריו, וגם לנו הצופים במתרחש בפליאה, גם החתן המיועד דוראנט יגיע אליהם בחילופי זהות עם משרתו ארלקין. וכשאלה מגיעים מאריבו הקוסם מארגן להם מהתלה שנועדה לבחון אותם ולהיבחן בה. ומכיוון שזו קומדיה – היא רצופה ז'יטונים שצריך להמר אתם כדי להגיע אל הסוף המיוחל.

הישגי בימוי ומשחק
ג'יטה מונטה, כפי שמעיד דורי פרנס בתכנייה, ידעה לאן היא רוצה להגיע וגם איך. ראשית היה עליו בשני כובעיו, כמתרגם וכמלחין, לתת נוסח מבריק למחזה. והוא עושה זאת כדרכו הטובה ביותר ומגלה לנו שהשפה העברית יכולה להיות קוקטית, שרמנטית ומוזיקלית לא פחות מהמקור הצרפתי. באוצר מילים מתוזמרות ובצלילים מפתיעים הוא יוצר קונצ'רטו לעברית, חליל צד, בנדוניאון, קלידים, וששה קולות מיומנים ומאומנים כהלכה שפוצחים באריות אופראיות נפלאות בהדרכתה הנפלאה של דוקי עצמון.

מונטה גם קיבלה היענות חשובה ועתירת דמיון מפולינה אדמוב שבנתה תפאורה א-לה-ארמון נוסח וורסאי, שבמרכזה בימת מדרגות מסתובבת, שעליה משליכים הצעירים את יהבם כעל גלגל הימורים בקזינו. אדמוב גם הלבישה – והפשיטה – את הדמויות בסדרת תלבושות שבעצמן משחקות תפקיד בהצגה ואף עיצבה איפור – כולל נקודות חן מדויקות ופאות צרפתיות. אין פלא שרוני כהן נכבש בצבעוניות שהיא יצרה והוסיף עליה תאורה שכמוהן גם היא comme il faut (כמו שצריך).

כשאלה תומכים בכוונותיה, ג'יטה מונטה כבשה עם רעיונותיה השובביים והמקסימים את ששת השחקנים הנפלאים של ההצגה, ושלפה מתוכם הישגים וביצועים אישיים וקבוצתיים שכדברי אמי זכרה לברכה "ראויים לפרס".

לירון ברנס, כמאריו, פותח את הקזינו בחן שפוך על פניו שממשיך לפרנס את משחקו לכל אורך השעה וחצי של ההצגה. בן זוגו העיקרי הוא ארז שפריר ששופעת ממשחקו הנשמה הטובה של אדון אורגון, שנותן הוראות שיבטיחו כי המהמרת הקטנה שלו תזכה בכל הקופה, ונהנה בגלוי ובידיעה ברורה מייסוריה בדרך אל האוצר.

נילי רוגל היא סילביה שמראיבו וודאי חלם עליה כשכתב את המחזה. היא וירטואוזית. בדיבור, בגרגור, בשיהוק, בריקוד סטפס, ובכל אמצעי אחר שהבמאית יכלה לקבל ממנה, כדי שדמותה של סילביה והמסר הגדול שלה על זוגיות ואהבה יהיה רציני ודרמטי תחת המסווה הקומי.

תמר אלקן היא שותפתה המושלמת בתפקיד המשרתת ליזט שיודעת כי המשחק שלהן מסוכן יותר משהוא משעשע. עיצוב ההתחבטות שלה בין התשוקה שמעיר בה ארלקין לבין התודעה המעמדית הוא מלאכת מחשבת של משחק מדויק על חבל דק.

אריאל וולף הוא הדוראנט המושלם ביותר, צעיר, לוהט, ניגף בתשוקתו, שופע חן וקסם שמבטיח כי כל מי שיחזר אחריה תיכנע לו, והוא מופתע ונבוך כנראה כי הפעם הזאת מול סילביה המתחזה כליזט זה קשה יותר, כמעט אבוד עד כי הוא נאלץ לחשוף את זהותו השאולה ממשרתו.

בתפקיד הזה של ארלקין יואב היימן יוצר דמות קומית מרנינה במלוא המסורת של הקומדיה דל ארטה, עם תפנית קלה של רומנטיקה מכל הלב. ברגעים מסוימים הוא מאבד את חזותו הבטוחה ונותר חשוף, מיואש ואובד עצות מול עקשותה של ליזט הנאבקת לשמור על זהותה המדומה.

ליאור רונן בקלידים (לסירוגין עם דורי פרנס), קרן גולן בחליל צד – עם קטע משעשי בנוסח "לוצ'יה די למרמור" – ואדוארדו אברמסון בבנודוניאון – שלושתם בסממני לבוש מתאימים להצגה – משלימים את סעודת המטעמים שבישלה מונטה.

וכל מילת שבח שנאמרה במאמר הזה היא מראשיתה ועד אחריתה כהצדעה לשחקנית הנהדרת ג'יטה מונטה שזו הפעם השלישית שהיא מביימת בחאן הירושלמי ובכל פעם מפתיעה יותר, רעננה יותר ומבטיחה יותר.

ביקורת ההצגה "משחק של אהבה ומזל" - צבי גורן

פורסם לראשונה באתר "הבמה"

ראיון עם סיני פתר - במאי "ירושלים החדשה"

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Wed, 27 Jun 2012 09:21:00 +0000

אמסטרדם, ו' באב תט"ז. נרות שחורים, שהוצבו מול ארון הקודש הפתוח, דלקו. תקיעת השופר וקולו הרועד של רבי לוי שאול מורטרה קרא: "ברוך בנדיקטוס שפינוזה, ארור אתה בבואך, בצאתך, בשכבך ובקומך. אנו מזהירים שאיש אינו רשאי להתקשר עמו בעל פה או בכתב, לא לעשות לו שום טובה ולא לשהות עמו תחת קורת גג אחת או לעמוד ב-ד' אמותיו, ולא לקרוא שום חיבור שהתקין או כתב. לא יאבה ה' סלוח לו ויחולו עליו כל הקללות הכתובות בספר התורה. ימחה שמו מתחת השמים והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל. אנו גוזרים עליו חרם, נידוי, קללה".

שפינוזה, שנגזר עליו חרם לפי שהוגדר על ידי פרנסי הקהילה היהודית ככופר, יצא את שערי העיר שכונתה "ירושלים החדשה" בשל סובלנותה. קרוע מקהל עדתו שלא יכולה היתה להכיל את דעותיו הרדיקליות, יוחרם מאוחר יותר גם על ידי קתולים ופרוטסטנטים שראו בו כופר.

בנגזרות החרם שהוטל על שפינוזה, מגדולי הפילוסופים ומייסדו של מדע ביקורת המקרא, עוסקת "ירושלים החדשה", הצגה שעולה בימים אלה בתיאטרון החאן. ההצגה, מאת דויד אייבס ובבימויו של סיני פתר, נוגעת לא רק במעשה הנידוי, אלא גם בהשתקת המחשבה החופשית באמצעות בידוד של אלה שאינם הולכים בתלם. "שפינוזה היה מהפכן מהסוג שלא מיישר קו. זה 'פגם' שהופך אותו למעניין", אומר הבמאי, "הוא לא דמות רומנטית, מתוקה, קורבנית. הוא יהיר ומעצבן. אנחנו פוגשים אותו בהצגה כשהוא צעיר מאד. מאוחר יותר 'למד' משגיאותיו והפנים את הצורך בכפל לשון. שפינוזה דיבר בשפה אחת להמון, באחרת לאינטלקטואלים ובאחרת לפוליטיקאים".

לתפיסת עולמם של פרנסי הקהילה היהודית באמסטרדם, דעותיו של שפינוזה איימו על המשך קיומה. "גם אם אי אפשר לקבל או להסכים עם המסקנה שחרם הוא הפתרון היחיד, אי אפשר שלא להבין אותה", אומר פתר, "זו החלטה בלתי נמנעת לקהילת גולים שנדרשת לזהירות". עד ל-1656 הגיעו לאמסטרדם, בשל המדיניות ההולנדית הנאורה יחסית, אלפי פליטים יהודים שנמלטו מפורטוגל וספרד. "בניגוד לקהילת הפליטים הדרום סודנית בישראל, הם קיבלו אישור לעבוד. הולנד נתנה מקלט מדיני ובתמורה ביקשה לרתום את כישוריהם של היהודים במסחר, לטובת צמיחת הבורגנות. ההולנדים הצליחו להפוך את קהילת הפליטים למועילה למרות שהיו להם כל הסיבות לחשוש מהתבוללות וכפירה".

ובכל זאת היהודים הרגישו לא בטוחים.

"זה מקום לא מוגן. הם היו תלויים בחסדם של ההולנדים שהיו בעצמם שסועים בין מרכז סובלני לאופוזיציה שמרנית. התיאוריות של שפינוזה היו לשיטתם מסוכנות. שפינוזה חבר אל ון דן אנדן, אנרכיסט, משורר ופילוסוף, דן בן אמוץ של התקופה שהטריף את דעתם של הקלוויניסטים. החיבור בין השניים, נתפש כאיום ממשי על יחסי הקהילה היהודית והנוצרים".

הזכות לא להפסיק לשאול

כשמנהלו האמנותי של תיאטרון החאן, מיקי גורביץ', הציע לו לביים את המחזה, פתר התלבט. "הוא נראה לי דידקטי. חששתי שהטיעונים הפילוסופיים המורכבים של שפינוזה, יגברו על הסיטואציה הדרמטית", הוא אומר. בסופו של דבר התרצה הן בשל השיח שמנהל הדיון התיאולוגי עם הדרמה והן בשל הרלוונטיות של נושאי ליבה כמו הפחד ממחשבה חדשה שמאיימת לכאורה על המבנה החברתי המוכר, שהיו אז ומתקיימים גם היום.

"הדיאלוג עם ההווה חזק וברור בעיקר בכל הנוגע לכוחו של המרד וחשיבותו, והעובדה היא שמכל הדמויות ההיסטוריות במחזה זוכרים את שפינוזה", אומר פתר, "עמדותיו עולות כיום בצמתים מרכזיים - בשאלת ההפרדה בין דת למדינה, בַּזְכוּת לצאת מהשורה, בחשיבות דעת המיעוט, בנושא חרמות". שפינוזה, לדידו של פתר, היה לא רק מהפכן ומורד שביקש להרחיב את גבולות השיח והושתק אלא גם לוחם חופש. "הוא לא היה פרובוקטור אלא נלחם על הזכות לא להפסיק לִשְאוֹל. הוא לא הסתפק בספקות ותבע עובדות".

אין משהו ילדותי בהיאחזות בצדקת הדרך?

"זה מוֹתַר המורד האינטלקטואלי מהאחרים. מורדים מטבעם נמצאים בגיל התבגרות מתמיד. הם חושפים בכל רגע את סתירותיו של עולם המבוגרים וזה לא מפסיק לאתגר. אנחנו פוגשים את שפינוזה קצת אחרי שעזב את הישיבה ואביו מת. הוא מתחיל להתבגר".

מנעוריו נחשב שפינוזה לעילוי. רב הקהילה היהודית באמסטרדם, שאול מורטרה, שאימץ אותו כבן, קיווה שיום יבוא ויירש את מקומו. מורטרה נכנע ללחצי הסביבה וכשעל הכף הונח עתידה של הקהילה שבראשה עמד, על אף שקיבל את טיעוניו של שפינוזה, נאלץ לעשות את הבחירה הבלתי אפשרית.

"שפינוזה לא רצה בקרע ולכן עד סוף ימיו חבש כיפה והתעקש שלא להכריז על עצמו כחילוני. זה מחדד את מורכבותו", אומר פתר, "הוא התעקש לדבר אל מורטרה בשפתו ומצא סימוכין לתיאוריות שלו בברית הישנה. זה מרד נבון שמפנים את המסורת של החברה שבתוכה הוא מתקיים. זה לקח מצוין לאופוזיציה בישראל. לדבר לאנשים בשפתם לא אומר לקבל, אלא להיות קשוב ולהבין את טיעוני הצד השני. שפינוזה יהיר אבל רחוק מלהיות אוטיסט. הוא מנסה להבין, לא לנצח".

חיפוש אינסופי להבנת המציאות

העבודה על ההצגה היתה בית ספר לדידו. אם לאורך שנים מרכז הכובד של עבודתו כבמאי נקשרה בעולם הרגשי של הדמויות, ההצגה הנוכחית סבבה במחוזות אחרים. "הטקסט תובע ממך להציג טיעונים, להסביר קווי מחשבה, להבהיר את השאלה שברצונך לפתור", הוא אומר, "גדלתי על המסורת התיאטרונית של סטניסלבסקי, שהלכה והשתכללה לצד המתודה האמריקנית, המשחק הריאליסטי והדיבור היומיומי הנטורליסטי. לעתים רחוקות יוצא להתמודד עם דו-קרב אינטלקטואלי שמחייב לא רק הקשבה אלא לימוד. זה לא דיון משרדי אלא מלחמה לחיים ולמוות של שני צדדים שנאבקים על תפיסת עולמם. כחילוני גמור, זה דרש ממני להימתח לכל מיני כיוונים. באתי כהדיוט בשערי שפינוזה וההצגה אפשרה לי לעבור קורס אוטו-דידקטי".

כחילוני, היה קשה שלא לשפוט את הדמויות?

"הייתי צריך לאלף את עצמי ולהבין שהסיטואציה הזו מורכבת בהרבה מעבר לעמדה האינסטינקטיבית שלי במובן המוסרי והפוליטי. רק כשהבנתי את הסכנות שעלולה לגרור תפיסת עולמו של שפינוזה, הבנתי את כובד האחריות שמונחת על כתפי הרב מורטרה. ליבו אמנם נוטה אל המרד, אבל לא מספיק לו לפתור אינטלקטואלית את העולם, הוא צריך לחיות בו. אלה חוויות מאוד משמעותיות שהעשירו אותי".

יש משמעות להעלאת ההצגה בליבת הפצע, ירושלים?

"שם ההצגה מעיד על כך שיש אלטרנטיבה לירושלים הקיימת. ההולנדים הדביקו לאמסטרדם את השם 'ירושלים החדשה' כיוון שהיתה עיר סובלנית באופן יחסי והתנהלה בדו-קיום. כשבאים עם מחזה כזה לירושלים, אי אפשר שלא לשאול איך הופכים את העיר שבשנים האחרונות ירד עליה חושך, למרחב סובלני בין תושביה. שפינוזה הוא טיזר לדיון בכמיהה לאלטרנטיבה, באקטיביות מחשבתית, בחיפוש אינסופי להבנת פשר המציאות שבה אנחנו חיים".

בתקופה שלנו אין מספיק שפינוזה

שפינוזה האמין במציאות מורכבת שבה מתקיימים קולות שונים במקביל. "הוא רצה לחשוב בחופשיות ולהישאר יהודי, אבל אולץ לבחור בין יישור קו לגלות אל מחוץ לקהילה שמשמעותה בתקופה המדוברת היתה חיי נוודות מחוסרי הגנה. שפינוזה עשה את הבלתי אפשרי והוכיח שאפשר לשרוד את החרם ובכך קרא תגר על ההרגלים המקובלים, ממש כשם שההצגה מאתגרת את הרגלי הצפייה בכך שהיא מעוררת תיאבון אינטלקטואלי ומוכיחה שתיאטרון יכול להיות דו-קרב של רעיונות", אומר פתר.

שימוש בנשק הנידוי חזר לחיינו. ישראל מוחרמת במקומות רבים. ישראל הרשמית מחרימה או מענישה קבוצות בתוכה שלא מיישרות קו. גם במובן זה ההצגה אקטואלית.

"שימוש בחרם על ידי מיעוט ככלי להפגנת התנגדות זה דבר אחד. שימוש שמטיל רוב חזק על מיעוט במטרה להדיר ולנטרל אותו באמצעים של בידוד או הצגתו כבוגד, זה דבר אחר. חרם ממסדי על אדם בודד או מיעוט, זה אמצעי ענישה בלתי נסבל שמטרתו לחנוק את מהותו של האחר. החרם על שפינוזה, נועד לקטוע דיאלוג בין מיעוט לרוב. הוציאו אותו מהמשפחה כי לא רצו להתמודד איתו, ממש כשם שהרוב הציוני בישראל לא מעוניין בדיאלוג אינטלקטואלי עם השמאל הלא-ציוני אלא בהשתקתו. אם אתה משוכנע בצדקת דרכך, אין לך צורך בטיפוח פרסים למען היצירה הציונית ואין סיבה לפחד מדיאלוג".

אלא אם אתה מאוים.

"זהו בדיוק. הקהילה היהודית באמסטרדם היתה יכולה רק להרוויח אם בשוליה היה מסתובב מן שפינוזה שכזה ומאתגר את ההגות היהודית המודרנית. קחי את חנוך לוין שבשנות ה-60' היה הכי שפינוזה שיש ונחשב לכופר. מאוחר יותר, הוזמן למרכז הבמה הישראלית שמאז רק הרוויחה מכתיבתו. עמדות אלטרנטיביות מעשירות את השיח".

דת ומדינה, פחד מהתבוללות, שנאת זרים והתפיסה לפיה מחשבה חופשית מסוכנת, הם נושאים שגם היום מצויים על סדר היום.

"בספרי האזרחות בישראל ב-2012, מוקיעים את ההתבוללות באותם להיטות ופאתוס שבו הוקע שפינוזה ב-1656. זה קורה בישראל הריבונית, הבטוחה, היהודית ולא בקהילה שהיא מיעוט באמסטרדם. אם היו מקיימים משאל עם כיום בעניינו של שפינוזה, הוא היה מוקע בדיוק כפי שהוקע ב-1656".

אתה אומר שאנחנו באותו מקום?

"כן, רק שבתקופה שלנו אין מספיק שפינוזה".

מתוך ynet תרבות, מאת מרב יודילוביץ'

החלה ההרשמה לקייטנות החאן!

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Thu, 07 Jun 2012 08:35:00 +0000

החלה ההרשמה לקייטנות החאן!

תיאטרון החאן בשיתוף תיאטרון "ענתות" פותח הקיץ שתי קייטנות ייחודיות:

קייטנת נוער, שאורכה שבועיים, במהלכה יתקיימו סדנאות תיאטרון, פיתוח קול, דרמה וכוריאוגרפיה. הקייטנה מיועדת לצעירים בכתות ז'-ט' והיא תתקיים בשעות 13:00-17:00

קייטנת ילדים, שאורכה שלושה שבועות, תעסוק בתיאטרון ובאמנות פלסטית. הקייטנה מיועדת לילדים בכתות א'-ו', והיא תתקיים בשעות 08:00-13:00.

מהרו להירשם! פרטים נוספים בטלפון: 052-2594130 או 08-9729727

להרשמה: קופת התיאטרון 02-6718281 שלוחה 1

הוסף כיתוב

ראיון עם ג'יטה מונטה - במאית "משחק של אהבה ומזל"

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Tue, 29 May 2012 12:52:00 +0000

אחרי 3 מחזות שביימה ואינספור תפקידים עם גדולי המחזאים, ג'יטה מונטה לא מתגעגעת

בימים אלה עולה על במת תיאטרון החאן המחזה "סיפור של אהבה ומזל", בבימויה, השלישי במספר, של ג'יטה מונטה.

המחזה הוא קומדיה של טעויות שכתב מחזאי המאה ה-18 מאריבו, והיא עוסקת ביחסי אדונים ומשרתים לפני פרוץ המהפכה הצרפתית.

"מלחמה טובה, ששווה להשתתף בה"

מונטה, אחת השחקניות הגדולות של התיאטרון הישראלי, עלתה לארץ בגיל 24 מרומניה, והתקבלה באופן כמעט מיידי כשחקנית בתיאטרון חיפה. עד היום כיכבה בעשרות מחזות ישראליים, קלאסיים ועכשוויים, ולפני שלוש שנים החלה לעסוק בבימוי.

איך קרה שהתקבלת לתיאטרון הישראלי בתחילת דרכך, ללא היכרות עם השפה, התרבות והניואנסים המקומיים?
"אני פשוט שחקנית טובה והיה לי מזל. בעיית השפה אכן היתה לא פשוטה. הייתי צריכה להשקיע המון. אבל באופן מפתיע, הקהל בארץ דווקא סבלני ויש יותר קבלה של מבטאים מכל הסוגים. התיאטרונים והקהל גילו כלפי הרבה סלחנות וסבלנות".

שיחקת עם הישראלים הגדולים ביותר, כמו נסים אלוני וחנוך לוין, לצד מחזות קלאסיים ועכשוויים. איך התיאטרון בארץ נראה לך היום?
"באמת התמזל מזלי ושיחקתי תפקידים נהדרים ברפרטואר הקלאסי והמקומי. הכי בולט כמובן הוא חנוך לוין. העניין הוא שבקלאסיקה האמיתית, כמו שקספיר, חוזרים פה כל הזמן על אותן הצגות: 'אותלו', 'רומיאו ויוליה' ו'המלט', ולא עושים דברים אחרים. יכול להיות שהם מנסים להשתפר במה שהם יודעים לעשות, אבל אלה לא הדברים היחידים ששקספיר כתב. צריך לקחת בחשבון גם את הבעיה המאוד קשה של התרגום לעברית, לא תמיד זה נופל בידיים טובות. זו מלחמה מתמדת, אבל מלחמה טובה, ששווה להשתתף בה".

המעבר לבימוי אומר שוויתרת על המשחק?
"זה שלוש שנים שאני מביימת בחאן ומדי פעם ממשיכה לשחק בהצגות. לא עשיתי החלטה להפסיק לשחק, זה תלוי ברעיונות ובפרטנרים, וברור לי שאני אשתתף במשהו שיגרה לי את הדמיון. בכל מקרה, המעבר לבימוי לא קרה לי בן-לילה. עבדתי לקראת זה.

"הצעתי למיקי גורביץ, מנהל תיאטרון החאן, לביים את המחזות הפוליטיים של פינטר, והוא חיבק את הרעיון. בעצם למדתי תוך כדי עבודה, וכך נוצרה ההצגה הראשונה שביימתי, 'סדר עולמי חדש'".

"תהליך של בדיקה והתלבטות"המחזה האחרון שביימה, "משחק של אהבה ומזל", כמעט שלא הוצג בארץ. מונטה מסבירה שאין שום מקריות בבחירה הלא-שגרתית שלה. "הבחירות שאני עושה הן תמיד תהליך של בדיקה והתלבטות עד שמגיעים לרעיון הנכון. ככה קרה עם 'סדר עולמי חדש' וגם עם המחזה השני שביימתי, 'מולי סוויני'.

"חשוב לבחור במחזה טוב – שיהיה מעניין, שתהיה בו אמירה, שיהיה מרגש, מסקרן, פתוח ומאפשר לדמיון לעוף. בסופו של דבר כל המחזות הטובים עוסקים באותם נושאים: חיים, מוות, אהבה ובגידה.

"הבחירה במאריבו, לדעתי, מאוד מוצלחת, בעיקר משום שמאותה תקופה מציגים בדרך כלל את מולייר, שהוא הרבה יותר נגיש וזמין לקהל, בעוד שמאריבו הרבה יותר מעניין, מסקרן ומאתגר, ויותר קרוב בסגנון שלו לקומדיה האנגלית, לשקספיר, מאשר למולייר".

דורי פרנס ממלא תפקיד כפול בהפקה, של מתרגם ומוזיקאי. איך זה בא לידי ביטוי?
"קודם כל היה לי חשוב לתרגם את המחזה משפת המקור, מהצרפתית, שזה משהו שדורי יודע לעשות מצוין. לגבי הצד המוזיקלי, בעצם הכרתי אותו כמוזיקאי ומלחין, הוא ליקט את המוזיקה גם ל'סדר עולמי חדש'. במחזה הזה הוא כתב מוזיקה לכל הקטעים שהשחקנים חושבים ולא אומרים. החלטנו כאן להפוך אותם לקטעי שירה, שדורי כתב בהצלחה גדולה".

איך הקהל מגיב לקלאסיקה הזאת?

"הקהל, מבוגרים וצעירים כאחד, מגיב באופן יוצא מגדר הרגיל. הם צופים בהקשבה ובאהדה ויוצאים עם חיוך גדול ובשמחה".

"בית זה בית ועבודה היא עבודה"

תיאטרון החאן הוא הבית שלך היום, כמו שפעם היה הקאמרי?
"בית זה בית ועבודה היא עבודה. אפילו הדירה שאני גרה בה היום היא בקושי בית בשבילי. החאן הוא מקום שבו מאפשרים לי ליצור, וזה לפעמים אפילו יותר מבית. גם בקאמרי הרגשתי בית כשהייתי קרובה לחומר האנושי ולאנשים שבו. בחאן אני עובדת עם הצוות הכי טוב שקיים, יוצרים ובני-אדם כאחד. השחקנים שעובדים בתיאטרון עושים עבודה יוצאת מן הכלל: תמר אלקן, לירון ברנס, יואב היימן, אריאל וולף, נילי רוגל וארז שפריר. וכמובן המעצבים שעבדו איתי, פולינה אדמוב על התלבושות, רוני כהן על התאורה והמוזיקאי ייבגני לויטס".

הריגוש של הבמה, כשחקנית, לא חסר לך?
"אני עדיין משחקת וזה מה שאני אוהבת ורוצה לעשות. המשחק הוא חלק ממני ואני שחקנית טובה, אין לי שום כוונה להזניח את התחום הזה".

בקשר לבימוי, מה המאוויים שלך והרצונות לעתיד?
"יש לי לא מעט רעיונות של מחזות שהייתי רוצה לביים, כמו צ'כוב, מרלו, יש כל מיני רעיונות. הייתי מאוד שמחה גם לביים מחזה של ניסים אלוני או חנוך לוין".

את מתגעגעת לחנוך לוין?
"האמת היא שאני תמיד מתגעגעת לדבר האחרון שעשיתי ולאנשים האחרונים שעבדתי איתם. געגועים לחנוך לוין? בשביל מה להתגעגע? ממילא או-טו-טו אנחנו שוב נפגשים".

- הראיון שנערך עם ג'יטה מונטה פורסם לראשונה באתר "הבמה"

המטבחון של איזבל/ מרים יחיל וקס

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Sun, 22 Apr 2012 11:43:00 +0000

פוליטיקה היא אמנות האפשרי, אך כל פוליטיקאי חושק בבלתי אפשרי.
מי הם אלה המאפשרים לראשון בין שווים את הבלתי אפשרי? כיצד הם עושים את מבוקשו בלי ללכלך את הידיים?
הידיים אותן ידיים מקדמת דנא ועד היום, הלכלוך אותו לכלוך, הפוליטיקאי אותו פוליטיקאי, ואין חדש תחת השמש:
בארמון המלך מקימים 'מטבחון'. מזמינים אליו את נציגי התומכים בשלטון - נגיד יועץ בכיר, ואת נציג הצדק האובייקטיבי- יועץ משפטי, למשל. שניהם מינויים פוליטיים כמובן, יועצים מטעם.

עצם ההזמנה היא כבוד כה גדול שהמוזמנים יחטאו בחוסר נימוס אם יסרבו לתת את שירותיהם הטובים לפטרוניהם, שלא לדבר על סיכון כסאותיהם ב'מטבחון' הנחשק אליו שאפו להגיע משחר עסקנותם. ואולי גם סיכום הוילה והוולבו. ובעצם, מדוע שלא יעזרו, לממלכה בשעת צרתה? מה בסך הכל נדרש מן היועצים הנכבדים? לא לצאת למלחמה בלתי מנומקת, חלילה, לא לתת יד למהלך מדיני שיביא שלום, רחמנא ליצלן. הם מתבקשים בסך הכל למצוא ניסוח חוקי גמיש שיאפשר ל'ראש' לאכול עוגה שהוא חושק בה וגם להשאיר אותה שלמה.

על ה'מטבחון' מושלת העזר-כנגד הראש, מלכה דיסקרטית ומעשית שיודעת בדיוק על אילו נימים לפרוט אצל משרתיה.
היא פונה אל אהבתו העצמית של היועץ הבכיר אותה היא מכנה טובת הממלכה, ואל אהבת השררה, של היועץ המשפטי שמתרצה, אם כי לאחר היסוס מה, להכיש את השרץ כדי לא לאבד את הכסא. וכך, בשיתוף פעולה הרמוני בין המינויים הפוליטיים במטבח המלך, נעשה רצון השליטים.

שם המלכה, איזבל. שם המלך, אחאב. שם הקורבן, נבות. הנושא, כרם. המלך שרוי בדיכאון ואינו ממלא את תפקידו בגלל האובססיה להשיג את כרם נבות. "ותכתוב (איזבל) בספרים לאמור קראו-צום והושיבו את נבות בראש העם והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעידוהו לאמור ברכת אלוהים ומלך והוציאוהו וסקולוהו וימות."

פרשת נבות היא אחד הסיפורים התנ"כים החד - משמעיים והידועים ביותר. כל ילד מכיר את התוכחה שמטיח אליהו הנביא באחאב "הרצחת וגם ירשת". המשפט הידוע - שהוכנס להצגה על ידי הבמאי - בולט בהעדרו אצל שבתאי שבחר להתרחק מן הקלישאות שדבקו במקור ולהאיר את הסיפור באור שונה. הסופר התנ"כי כותב כתסריטאי מיומן שיודע בדיוק איזה מסר הוא רוצה להעביר. הוא נותן את הבמה לגיבורים הפושעים - המלכה המחטיאה והמלך שחטא דבק בו בעקבות המעשה, ומצביע על מהות החטא: פגיעה בחוקי- היסוד של חלוקת הנחלות, דבר הכרוך במקרה הנוכחי ברצח, לפי סדר זה. לכן נבות הקורבן מוזכר בתנ"ך אך אינו מופיע בעצמות כדמות מוחשית.

גם "בני - הבלייעל" המעידים נגד נבות הם אך כלים מופשטים בידי איזבל שמעשיה הם שמעניינים את הסופר, ואין להם אפילו הנוכחות הפונקציונלית שנותן שיקספיר לצמדי הרוחצים שלו (המוצגים תמיד כרוצח א' ורוצח ב'). הם נזכרים בהכללה בלבד כטיפוסים שליליים מן הסוג שאפשר לקנות בכסף כדי שיעשו את העבודה המלוכלכת עבוד משפחת הפשע השלטת.

שבתאי, בראייה מפוכחת ובהומור חריף, מתעניין דווקא בנוכחים הנפקדים הללו, נבות וצמד בני הבלייעל, והוא מציב את שלושתם בלב הדרמה האירונית. נבות הוא במקור בעל שם וכרם נחשק הגובל בארמון, את בני הבלייעל הערטילאיים שבתאי ממציא ומעצב ברוח תפיסתו את הסיפור ורצונו לשאול דווקא את השאלות שלא ענינו את הסופר התנ"כי:
כיצד נעשה המעשה, מי עשה אותו, למי הוא נעשה? איך בידיוק נראה מהלך פוליטי מן הסוג שמסתיים ברצח כפעולה מדינית מוצדקת ואפילו חיוני? "החוק והצדק הורגים יותר אנשים מכל הפושעים בעולם גם יחד", כתב המחזאי האנגלי אדוארד בונד במחזהו ליר.

נפתולי החוק והצדק במחזה שלפנינו, כפי שהם יוצאים ממוחם המתרפס של היועץ שמעי והמשפטן אליקים, תופסים את מרכז הדרמה של שבתאי. אליבא דה אוכלים במוקדם או במאוחר כל פוליטיקאי, יהא ציניקן מעשי או משפטן נקי, מוכר את נשמתו ואת מצפונו תמורת כסאו. ועם הפוליטיקיאים הללו- לאחר שמצאו את הניסוח הדרוש להוצאתו להורד- מעמת שבתאי את נבות והמחזה הופך באחת מסטירה עוקצנית לדרמה טרגית.

באוכלים שבתאי מעורר לחיים מבדחים ומזעזעים את הקלישאה "הרצחת וגם ירשת?" ומציג רגע גורלי בחיי חצר מלכות ישראל ההיא, במושגים של מטבחון שלטוני ישראלי בן זמננו, על ניקיון כפיו המדומה ותיחמוניו הממשיים. כיצד הופכת תחושת השליחות למען המולדת לתאוות כח חסרת מעצורים? מהו הרגע שבו המוסרי נכנע לכדאי? אוכלי. הכל. האכילה כמשל.

מרים יחיל וקס
דרמטורגית, סופרת, מתרגמת ומרצה לתיאטרון וספרות.

ביקורת ההצגה "חוקר פרטי" - מאת עליס בליטנטל

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Mon, 05 Mar 2012 15:43:00 +0000

אין זה "מחזה מתח עם שירים" גרידא. השירים שבו מעטים ואינם מתכוונים לעשותו מחזמר, אך מדגישים את החלק הפיוטי שבהצגה. איזו איכות של מחזה!! מיכאל גורביץ' כתב יחד עם השחקנים-היוצרים מחזה בעל ניחוח של מחזה אבסורד. במשפטים הקצרים, כמו של ניסים אלוני או חנוך לוין, עולות הסצינות הקצרות בתוך תפאורה מלאכת מחשבת של סבטלנה ברגר. תפאורה מרשימה מאד, שחקנים סופר-מקצועיים ורהוטים, בהצגה מאד ייחודית, פיוטית ואיכותית.

מיקי גורביץ' שהחל את דרכו כבימאי במחזות קומיים אדירי הצלחה, לוקח כאן כיוון שונה משהו. המחזה הוא ריאלי עם סממנים סוריאליסטיים, שנמזג בהם גם הומור לפרקים, ועיקרו – בדידותו של האדם בעולמנו, וכמיהתו לאהבה, שלעולם לא מתממשת.

המסך עולה על תפאורה, שכמותה רק מעצבים-אמנים יכולים ליצור. סבטלנה ברגר יצרה עומק ותחושות שתפאורה סטנדרטית לא היתה מעניקה במקרה זה. גם כי ההצגה אינה סטנדרטית, וגם בגלל סגנונה. רק האביזרים היוצאים ונכנסים אל ומתוכה הם המסמלים את שינוי המיקום בעלילה. הגיבור הוא חוקר פרטי (ניר רון המהוקצע ביותר בתפקיד), אליו מגיעה אשה עם המקרה של בעלה, הרוקח, שנעלם. האשה (עירית פשטן, מתאימה בסגנון משחקה לתמה של המחזה. חדה, ישירה ובלתי אמצעית. אין השתפכויות רגש אלא דיבור ישר ותכליתי. אבל גם בדו-שיח שלה עם החוקר, לאחר שכבר התוודעו, בו היא שואלת אותו אם גם לו היו או יש לו חיי אהבה – הוא עונה: "כשיכולתי – (התביישתי ו)לא ניסיתי. כשניסיתי – כבר לא יכולתי...”.הבעיה החוזרת בכל מחזותיו של חנוך לוין, רק שכאן היא מוגשת ביתר סופיסטיקציה ועידון.

הבעל המוזר שברח מהבית ומשוטט ברחובות, הוא ארז שפריר המצוין, כרגיל. בנם של השניים הוא אריאל וולף החביב, שיחסיו עם חברתו (תמר אלקן היחודית, שכמו וולף, מחצינה רגש, ולו רק דרך המבטים וההבעות) מוסיפים פלפל לעלילה. הדמויות הנוספות, לכאורה אין קשר ביניהן, אך לאט לאט כן נחשף הקשר, והמעגל נסגר. כן מפליא במשחקו יואב היימן כמלצר בבית הקפה, שמכניס אווירה וחום אנושי למחזה הלכאורה נוקשה, כמו ציור גיאומטרי - אך לא. עוזרת החוקר בטין (כרמית מסילתי קפלן) ואחותה הסליזית אורית גל היפה, שלביתן מגיע המלצר וחוטף שם כנראה זיבה, מתחברות לרוקח כל אחת מצידה. והסיפור הופך בידי היוצרים מחוליות מפוזרות לפאזל סגור. יהויכין פרידלנדר כידיד של בטין, והילד עם השיער הרטוב סוגרים את המעגל ההזוי-משהו. עיצוב התלבושות של יהודית אהרון תואם, התאורה של רוני כהן ועיצוב הכוריאוגרפיה של השחקנית שרון שטרק, נוטלים גם הם חלק ביצירה. השימוש בבדים מתנופפים מעניק את החלק הסוריאליסטי להצגה, וכן המוסיקה שמלווה בקלידים איתמר גרוס או אוהד בן אבי וכן קטעי המוסיקה של שוברט.

הצגה קסומה, עם איכות שכה אופיינית ל"חאן הירושלמי”.

עליס בליטנטל
פורסם לראשונה ב"עליס בארץ הפלאות" בדה-מארקר קפה

תהיתם מהי אגודת הידידים של החאן? מאת יו"ר אגודת הידידים

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Sun, 19 Feb 2012 08:25:00 +0000

אודה ולא אבוש: אני משוחד! בעיני, אין תיאטרון איכותי, חדשני, תרבותי, עכשווי ומרתק יותר מתיאטרון "החאן" הירושלמי. אין כאן מקום לוויכוח אקדמי. אצלי, זה עניין של אהבה. ליתר דיוק: אהבת נעורים, שאינה נסדקת, אלא מתגברת והולכת לאורך שנים רבות, ונושאת אתה ניחוחות, קולות, חוויות קטנות וגדולות, צבעים וזיכרונות.

בהצגה הראשונה של תיאטרון "החאן" צפיתי לפני קצת למעלה מארבעה עשורים, סמוך לתחילת פעילותה של קבוצת התיאטרון החלוצית, במבנה האבן הישן מימי הטורקים, שהפך בכוח חזונו של ראש העיר המיתולוגי טדי קולק, לאכסניית תרבות. אני, כאיש צעיר, בשנות העשרים לחיי, יזמתי, הקמתי וניהלתי (עם שותף) את "מועדון החאן" הירושלמי, שאליו התנקזו ראשי העיר והמדינה עם אורחיהם מחו"ל.

באולם שלידנו ובחצר המחברת בינינו, התנהלו חיים מקבילים: קבוצה של אנשי תיאטרון צעירים ונלהבים יצרה יש מאין, והקימה את מה שהפך ברבות הימים ל"תיאטרון החאן". ראינו אותם בחזרות, היינו בצופים הראשונים של ההצגות, חווינו אתם קשיים והצלחות.

הלכנו לצדם צעד צעד.

ב-1981 פרשתי מניהול המועדון, אך אהבתי והקשר שלי ל"חאן" נשארו איתנים. אשתי ואני המשכנו לצפות בעשרות ההצגות, שהועלו על בימתו, ראינו שחקנים הולכים ואחרים באים, במאים עוזבים ואחרים מגיעים, עיבודים להצגות קלאסיות ומחזות אקטואליים, שלא תמיד הסכמתי עם מסריהם, אך אלה לא גרעו כהוא-זה מאהבתי היציבה למקום, לאנשיו, לרוח המיוחדת השוררת בו, לרובד התרבותי שהוא מעניק לירושלים.

בשנים האחרונות, התברכנו עם כניסתו של מיקי גורביץ לכהונת המנהל האמנותי. צורת העבודה הייחודית לו, האיכויות הבימתיות והתכנים שהביא עמו גרמו לתיאטרון "החאן" לקפיצת דרך משמעותית, ולהפיכתו לאושיה מוכרת ומוערכת בעולם התיאטרון הישראלי כולו (ובהזדמנות זו – אנחנו מברכים את מיקי, עם קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים).

לפני כעשר שנים, הוצע לי להצטרף לאגודת הידידים ולוועד המנהל של התיאטרון, ונעניתי בשמחה. משנבחרתי כיו"ר אגודת הידידים, ראיתי בכך סגירת מעגל. בהזדמנות זו גם נזכרתי באימרתו של הנשיא ג'ון פ. קנדי: "אל תשאל מה המדינה יכולה להעניק לך – שאל מה אתה יכול לתת למדינה!". ובפראפראזה על המשפט האלמותי הזה הרגשתי, שאחרי שנים של הנאה מהצגות תיאטרון "החאן", אשמח גם לעשות למענו. ובעצם – למעננו, שוחרי התרבות בעיר.

כשאני מנסה לגייס חברים לאגודת הידידים, אני נשאל לא פעם, מה היא האגודה ולמה כדאי להצטרף אליה. ובכן, בשורה אחת: אגודת הידידים של תיאטרון "החאן" הירושלמי מחברת אוהבי תיאטרון ככלל, עם אנשים שחשובה להם היצירה הירושלמית בפרט.

השוחרים, העמיתים והידידים באגודה מוזמנים לכל הצגות הבכורה של תיאטרון "החאן", שהפכו זה מכבר לאירוע חברתי, בו פוגשים "כולם את כולם" (בהצגת הבכורה של "החולה המדומה", כמו גם של "חוקר פרטי" ו"גן הדובדבנים", נכח גם הנשיא, שמעון פרס).

הנשיא פרס בהצגה "החולה המדומה"

ולא מדובר בהצגות בלבד. אגודת הידידים (שהחברות בה כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון) יוזמת פעילות מבורכת: אירועי יום שישי, המתקיימים דרך כלל לקראת בכורות. בפגישות הללו (הנרקמות ומופקות בידיה האמונות של פולי ברינר, יד-ימינו של המנהל האמנותי), משתתפים המנהל האמנותי, הבמאי, השחקנים ואחרים מבין הנוטלים יד במלאכה. אלה חושפים בפני הצופים סיפורים מאחורי הקלעים ואת הדרך שהובילה להצגה כמות שהיא עולה על הבמה. לכל הדיעות - חווייה תרבותית מעשירה ומהנה, "בונוס" ראוי לחברים באגודת הידידים והזדמנות להיכרות עם התיאטרון לאורחים, שאולי יצטרפו בהמשך.

וזו מטרתנו: להרחיב את מעגל החברים באגודת הידידים, לצרף אליה חברים נוספים, הן מירושלים והן מי שאינם ירושלמים, אך רוצים להתבשם ביצירה המיוחדת במינה שנעשית כאן, בבניין הזה, שהוא מרכז עשייה תרבותית מיוחדת ומופלאה, שכל מכיריה מוקירים אותה.

אילן רומן, יו"ר אגודת הידידים

לחזרה לעמוד הבית:

http://khan.co.il/benefactors_heb.php

"הזהו אדם?" מחשבות - מאת מור פרנק

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Tue, 03 Jan 2012 13:58:00 +0000

אנחנו עומדים באולם הקטן של תיאטרון החאן.

ניר, השחקן, עומד על הבמה, וקורא בקול את העיבוד הראשוני שכתבתי על פי ספרו של פרימו לוי - "הזהו אדם?".

"זה יותר מידי" אני אומרת לו "אולי תשב?".

הוא מתיישב בכסא על הבמה, וקורא. "לא, זה עדיין יותר מידי, אולי תרד מהבמה בכלל?".

הוא יורד וממשיך לקרוא. כן, זהו, עכשיו אני יכולה לשמוע מה הוא אומר, עכשיו אני יכולה להקשיב, לדמיין, להאמין, לא להאמין - עכשיו יש מקום לסיפורו של פרימו לוי - אצלי במוח, בבטן, במקום על הבמה.
זה היה רגע של תובנה: אנחנו לא יכולים להציג את פרימו לוי על הבמה. קשה עד בלתי אפשרי: איך אפשר להציג את הדבר הבלתי נתפש הזה, ששמו שואה?
והרי את המילים עצמן קשה לפעמים להגיד. והתובנה הזו נוצר הפארדוקס שמניע את ההצגה: איך להציג את מה שאי אפשר להציג? איך לספר את מה שאי אפשר לשמוע? איך להפיח חיים וגוף במה שלא נותר בו חיים וגוף?

מור פרנק - עיבוד ובימוי המחזה "הזהו אדם?"

הרהורים על מולי סוויני - אורית גל

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Thu, 24 Nov 2011 15:31:00 +0000

יש הנוהגים לגשת אלי אחרי הצגה ולשאול בבדיחות הדעת: "אז עכשיו את רואה אותי?!" ואני תמיד תוהה מדוע. אולי מפני שאני, בשונה ממה שנדמה להם ומה שידוע להם על דמותה של מולי סוויני, אינני משחקת "עיוורת". ואיך אוכל?!

בפתח המחזה כתב המחזאי כי דמותה של מולי תשוחק "ללא מקל הליכה, ללא משקפיים כהים.." וכיו"ב. אולי כדי לכוון את ה"מוליות" לעתיד לחפש מהו העיוורון בו עוסק המחזה ומהו עיוורון בכלל ואיך אנו הרואים נוטים להבינו, אם בכלל.

העיוורון במחזה איננו כי אם העיוורון של כולנו, החולי החברתי שלנו: חוסר היכולת להתבונן זה בזה, לראות זה את זה בשל היותנו שקועים ומשוקעים בעצמנו ובצורך שלנו לשנות את העולם, לכבוש, להצטיין. מולי סוויני העיוורת איננה ייצוג העיוורון במחזה כי אם הראייה שכן היא היחידה ש"רואה" מי נמצא מולה, שמקשיבה לסביבתה, שנמצאת בזמן הווה ולא אחוזה כל העת בריצה לקראת היעד הבא.

הסיפור של מולי נחשף דרך זיכרונה: ילדותה בצל אביה, נישואיה לפרנק, ההיכרות עם ד"ר רייס וכדומה. בניגוד לד"ר רייס ופרנק אשר מספרים את סיפורם מנקודת זמן מסוימת לאחר האירועים, מולי נמצאת במרחב אחר. בספירה אחרת.

הזיכרון, כמו כמוסת זמן, חסרת זמן. דרכו גיליתי את מולי, את מולי שאני. הסיפור של מולי, שלי, הוא סיפור של זיכרונות הצצים ועולים ונשלפים החוצה על ידי המילים, על ידי הרצון לשתף, שלא להישאר לבד.

אינני עיוורת, אני נזכרת: נמצאת בזמן ששמו "זיכרון". אני מתבוננת בזיכרונות, מריחה, שומעת, נוגעת. ההיזכרות דורשת ריכוז מיוחד וקשב מיוחד להלך המחשבה הפנימי, לרגש. והסיפור נטווה לאיטו, כאילו מעצמו. אבל אינני מנותקת. בזמן הזיכרון המסופר אני קשובה לכל התרחשות, לנשימות שבחוץ - האם יצליחו לראות אותי מבעד לזיכרונות, לתמונות, לאירועים. או בניסוחה של מולי כשהיא מתפרצת בריקוד סוער ב "מסיבה" שלקראת הניתוח: "עכשיו תראו אותי. רק תראו אותי!" האם אכן רואים אותי?!

אורית גל, שחקנית
מגלמת את דמותה של מולי בהצגה "מולי סוויני" בתיאטרון החאן

האלוהות הדתית והחילונית - רוני ניניו

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Thu, 17 Nov 2011 09:07:00 +0000

לא מזמן הסב את תשומת לבי אחד מחברי לעובדה שלא מעט מעבודותי, גם בטלוויזיה, עוסקות במפגש בין עולמות הרחוקים זה מזה מרחק שנות אור.

הסידרה "מרחק נגיעה" שביימתי, הציגה את הפער בין חילונים לדתיים והתמקדה בסיפור אהבה בלתי אפשרי בין בחורה חרדית לבחור רוסי עולה חדש. ומה כל כך ריתק אותי במחזה של בר יוסף? אותו דיוק מזוכך, יהלומי וחד עד כדי כאב של הפער הבלתי נתפס בין חילוניות לדתיות. כאן אין אהבה מאחדת של הגיבורים; כאן יש מאבק על החיים ועל המוות. יוסי בר יוסף הצליח במילים מאד מדויקות, להביא לידי ביטוי מילולי ודרמטי את האלוהות הדתית והאלוהות החילונית. הדיוק הגדול כל- כך, המילים הכל כך פוגעות ופוצעות שטפו אותי ואהבו אותי ולא הותירו בי ברירה אלא לחפור יותר ויותר בנפשותיהם המיוסרות של שני גיבורי הטרגדיה הירושלמית הזו.

ראש העיר: זו מצבת זיכרון המוקמת על ידי העירייה, עירייה נבחרת, בשביל העיר, והעיר אינה דתית. המצבה תעמוד בכיכר, העיר כולה תודיע בה שהיא תזכור אותם. התושבים, הם יאמרו במפורש "נזכור". אנחנו כולנו. את כולם.
ירדן: התושבים. אנחנו. הלוא הם שם ואנחנו כאן עדיין, איך נוכל? אנחנו נוכל לזכור? אנחנו? הלוא זו כתובת של גאווה.

הנה לפניכם עמדות שני הצדדים. שתי העמדות האידאיות. אני כבמאי מחפש את הנשמה, את הנפש, אותה אוכל לפסל לכדי אנשים חיים, נושמים, כועסים, בוכים... ובר יוסף מקרב אותי לדמויות עם התפתחות המחזה:

ירדן: זו נחמה אחרונה שלי. בני. אני אבוא לשם כל יום, ואם ייכתב "נזכור", לא אוכל לבוא. אות הקוממיות שקיבלתי בשם בני, אני שומר אותו בתיק הטלית והתפילין שלי, יהיה עלי להחזירו. הוא נהרג בתוך החומות, הוא התנדב שמה, לא הספיקו לקבור אותם וטמנו בפינה של חצר "בתי מחסה".

עומד ראש העיר ושומע את הדברים המצמררים הללו. הוא מתמלא חמלה, רוצה לעזור. הוא גם חולה ומרגיש שהמחלה אוכלת אותו מבפנים.

ראש העיר: אדם נעשה חולה פתאום הוא חושב מחשבות שלא חשב קודם, הוא נוטה להתרכך, לפחד, להתגעגע, והוא כמעט אומר לעצמו: שיהיה אלוהים, אולי בכל זאת. למה לא? מי יודע? יהיה הרבה יותר נעים. וזו גם מסורת לחזור אל בית אבא ואמא... שקר! אני לא מאמין בו. כמה שלא אדפוק ראשי בקיר, כמה שלא אתפתל ואפאר - אני לא מאמין.

כל החיפוש ועבודת החזרות היו למצוא את ההזדהות שלי עם ירדן בנוסף להזדהות עם ראש העיר. לא רציתי לנקוט עמדה. המחזה נוקט אותה בצורה חדה, ברורה וחילונית ועמדה זו היא ההזדהות האישי שלי כישראלי. היה עלי לחפש את נקודות הזכות דווקא אצל ירדן הדתי. שהרי אם נפשו תיגע בי, לרגעים יהיה לי ולקהל קשה לעמוד ולהעקש על הצד השני המובן מאליו. כך גם לגבי הקהל הדתי שיבוא להצגה. ככל שיזדהה עם מצוקתו של ראש העיר כך יהיה קשה לו בעמדתו שלו. והנה לפניכם ליבת הקונפליקט הדרמטי במחזה ישראלי, יהודי, מקומי, ירושלמי, שהוא בעצם מחזה על דת, חילוניות ואמונה בכל מקום על פני כדור הארץ.

כדברי ירדן, פקיד ממחלקת החשבונות של אגף האפסנאות בעירייה: "ירושלים אין לה סוף!"

רוני ניניו, במאי

מנוי סטודנט מוזל בחאן!

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Sun, 06 Nov 2011 10:10:00 +0000

מתגעגעים למעט זמן איכות? צריכים הפסקה מהלימודים? זוהי ההטבה בשבילכם- מהרו להירשם!

תיאטרון החאן במבצע בלעדי לסטודנטים - 4 הצגות ב-99 שקלים בלבד!

עונת 2012 - יש למה לצפות !

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Sun, 25 Sep 2011 13:41:00 +0000

תיאטרון החאן הציג החודש במסיבת עיתונאים מיוחדת את הרפרטואר שלו לשנה הקרובה.

הנה הצצה למה שצפוי לנו בשנה הקרובה- תיאטרון החאן יזכה לחיזוק בדמות מספר שחקנים שישחקו בשורותיו ויצטרפו ללהקה הקבועה, ביניהם - ג'יטה מונטה שביימה בשנתיים האחרונות שתי הצגות במסגרת החאן, השחקנית הוותיקה רבקה גור, ושני שחקנים שהצטרפו לחאן בימים אלה: תמר אלקן ואיתי זבולון.

הצגות החדשות שצפויות לעלות השנה-
הנון של ראש עיריית ירושלים
מחזה מקורי שכתב יוסף בר יוסף בראשית שנות השבעים ומוצג לראשונה. המחזה מתרחש בירושלים שלפני מלחמת ששת הימים. אב שכול, אדם דתי, נאבק בראש העיר החילוני של ירושלים על נוסח הכתובת שתיחקק על מצבת הזיכרון לחללי מלחמת השחרור: "יזכור" או "נזכור". עימות זה נוגע בשורשי ההוויה הישראלית מראשיתה והוא אקטואלי ואף מתחזק בימים אלה. את המחזה ביים רוני ניניו, ומשתתפים בו: אריה צ'רנר, יוסי עיני ויונתן מילר. המחזה עלה בסוף חודש ספטמבר 2011.

חוקר פרטי
אישה מגיעה לחוקר פרטי ומבקשת ממנו למצוא את בעלה שנעדר מביתו זה חמישה ימים. די מהר מגלה החוקר, כי האישה הסתירה ממנו פרטים הדרושים לו, כדי להשלים את חקירתו. למען האמת הוא מגלה, כי הוא עצמו מסתיר פרטים הקשורים לחקירה. על כל פנים הקשר בין האנשים שהוא פוגש ורצף האירועים שהוא חושף, מוזר מכדי להיות מקרי. כמו שהוא אומר: "זה לא צירוף מקרים גברת ויצמן היקרה, זהו הערפל שאופף את התודעה הקטנה והמוגבלת שלנו. כשהתעלומה הזאת תיפתר, יתפזר הערפל".

במשך חודש מאי האחרון, למדו שחקני החאן את "המשתה" של אפלטון, מתוך רצון לעבד את הדיאלוג ואת רעיונותיו למחזה. אלא שהיצירה, יש לה, כנראה, חיים משלה, והמסע הרחיק מאד מנמל המוצא, לא פחות מן החקירה אותה מנהל גיבור המחזה.
היצירה נוצרה בדרך העבודה המיוחדת לתיאטרון החאן ולמנהלו האמנותי, במהלך חודשי החזרות. כך נוצרו בעבר הצגות כמו: "אהובת הדרקון", "אושר", "חיל פרשים אנו", "מילה של אהבה" ו"צל חולף".

משתתפים: ניר רון, כרמית קפלן-מסילתי, עירית פשטן, אריאל וולף, תמר אלקן, יואב היימן, אורית גל, יהויכין פרידלנדר, ארז שפריר ואיתמר גרייסלאמר. ההצגה תעלה באמצע חודש דצמבר 2011.

משחק האהבה והמזל
קומדיה של טעויות שביים המחזאי בן המאה ה-17, מאריבו. המחזה מספר את סיפורה של סילביה, שאביה מחליט להשיאה לבנו של חברו. סילביה בעצה אחת עם המשרתת שלה להחליף את זהותן על מנת לעמוד על טיבו של בן זוגה לעתיד. בלי שתדע על כך, מחליט גם החתן המיועד להחליף את זהותו עם משרתו. את המחזה תביים ג'יטה מונטה, ומשחקים בו תמר אלקן, יואב היימן, אריאל וולף, נילי רוגל, ניר רון וארז שפריר. המחזה יעלה על בימת התיאטרון בחודש מרץ 2012.

ירושלים החדשה
דרמת בית-משפט תיאולוגית-פילוסופית שכתב דייוויד אייבס, המציגה את העימות בין הפילוסוף ברוך שפינוזה הנאשם בכפירה, לבין פרנסי אמסטרדם ורבה הראשי, שאול מורטרה, שהסתיים בהחרמתו הגורפת של שפינוזה. את המחזה יביים סיני פתר. משתתפים: אורית גל, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, אבי פניני, ויטלי פרידלנד, אריה צ'רנר, איתי זבולון. המחזה יעלה על בימת החאן בחודש מאי 2012

אין ספק שהולכת להיות עונה מעניינת !

תמונות מהחזרות - "הנון של ראש העיר ירושלים"

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Wed, 07 Sep 2011 07:20:00 +0000

המחזה "הנון של ראש העיר ירושלים" עתיד לעלות באמצע חודש ספטמבר.

המחזה עוסק באב שכול שמנסה להתמודד עם בירוקרטיה שבאה לידי ביטוי בדמות הכתוב על המצבה.

"גבר בגיל העמידה ממתין במשרדו לבשורה מרופא. לפתע נכנס למשרד אורח לא קרוי ומלמל סליחה על שהתפרץ בלי הזמנה. בעל המשרד עומד לקרוא לאבטחה ולסלק את המטרד, אך משהו בהלך רוחו המתחבט של האורח מסקרן אותו והוא מאפשר לו להסביר את ההתפרצות. המשרד הוא משרדו של ראש העיר ירושלים, האורח, מר ירדן, הוא אב דתי ששכל את בנו במלחמת השחרור, ועתה משעומדת העירייה להקים אנדרטה לזכר הנופלים נודע לו כי על המצבה ייכתב "נזכור" במקום "יזכור".

דני וייס - מנכ"ל תיאטרון החאן

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Thu, 25 Aug 2011 08:55:00 +0000

בתפקידו כמפיק הראשי וכמנהל התוכניות בעיריית תל אביב היה דני וייס ממארגני העצרת שבה נרצח יצחק רבין. הוא היה חלק מהאופוריה שהייתה בסיומה, החיבוקים, הדמעות, ושלוש היריות שאפילו הוא, שהיה על גרם המדרגות עם גידי גוב, לא שמע. אחר כך ערך והפיק את עצרת הזיכרון הענקית שנערכה שבוע אחרי, עם כוורת, שלמה ארצי, יהודה פוליקר ועם עופרה חזה שהגיעה במיוחד מלונדון, ואת העצרת במלאת שנה לרצח.
בכל עצרת כזו היו מאות אלפי אנשים, כמו בעצרות של מחאת האוהלים, אבל ההבדל ביניהן, הוא אומר, גדול ולא רק בגלל סיבת ההתכנסות.

"המחאות האלה גורמות לי לשים את המקצוענות בצד", הוא אומר, "כי אני נורא פדנט והכול צריך להיות טיפ-טופ; בעיות של סאונד או דברים שלא היו צריכים להיאמר מטריפים אותי. פה, מראש, שמתי אותם בצד. חלק מהנאומים בעצרות המחאה היו עילגים בצורה מביכה, אבל זה לא משנה, זה מקסים, כי זה הדבר האמיתי, ואני מעדיף את זה על משהו מהוקצע ומשופשף".

יצאת לרחובות?

"הייתי בעצרת הראשונה, ואת העצרת שבה הופיעו שלמה ארצי וריטה ראיתי בטלוויזיה, והיא הצליחה לעבור דרך מסך הזכוכית בעוצמות שלה. אז לערוך אותה משיא לשיא, באופן מקצועי, זה לא נורא חשוב".

מה אתה רואה בירושלים?

"את אותו הדבר, רק פחות מתוקשר והיפר קולי מאשר בתל אביב ופחות סלבס, אבל אותו הדבר. הדבר האמיתי".

גם התיאטרון בתל אביב ובירושלים הוא אותו הדבר?

"כן, אבל. התיאטראות בתל אביב הם לא מקשה אחת. אין לקשור את גשר ובית ליסין. גם שלושת התיאטראות הגדולים (הקאמרי, הבימה ובית ליסין) הם לא אותו הדבר. כולם מציגים במגרש המשחקים הפתוח והפרוע של היכלי התרבות בארץ, שהוא חלק גדול מהפעילות שלהם, וגם אנחנו שם, אבל נקודת המוצא של החאן שונה בכל פרמטר".

במה?

"קודם כול בערכים. החאן רוצה לעשות את התיאטרון הכי איכותי שיש ולא הכי מסחרי שיש, וזה מה שהופך אותו למצליח - להתחפר בנישה הזאת".

שהיא למיטיבי לכת בלבד.

"'תעלולי סקפן' קיבל את פרס התיאטרון כקומדיה של השנה, וירוץ לפחות 300 פעמים, כולל 13-12 סדרות, ומאה הצגות ברחבי הארץ. ל'לילה ה-12' אי-אפשר להשיג כרטיס חצי שנה קדימה. אני טוען שלהיות איכותי בלי פשרות זה לא רק גישה אידיאולוגית אלא עסקית".

זאת אומרת שאם הקאמרי, הבימה ובית ליסין לא יהיו מסחריים, הם יוכלו להצליח באותה מידה?

"לא יודע. אני לא יו"ר ועד עובדי התיאטרון. אני מעריך את מנהלי התיאטראות בתל אביב. נועם סמל, למשל, מנהל מחזור של 100 מיליון שקלים בשנה, והוא בטח יודע מה נכון לתיאטרון שלו. אנחנו חנות בוטיק בתוך המפעלים האלה, ולכן אנחנו בונים מערכת כלכלית שתתמוך בו".

איזו מערכת?

"רזה. אנחנו עובדים עם להקה של 16 שחקנים קבועים, חלקם הם עובדי החאן כבר עשרים שנה, והמערכת כולה מאוד מהודקת, כשהמטרה היא לעשות תיאטרון ולאו דווקא קופה. שליש מההכנסות של החאן, שעומדות על 17 מיליון, הן הכנסות פרטיות, ושני שלישים באים מתמיכות. עכשיו איבדנו יותר מחצי מיליון תמיכה ממשרד החינוך, בגלל בעיה טכנית, שמכניסה אותנו לבעיה לא פשוטה".

ומשרד התרבות עוד מקצץ בתמיכות?

"מה שיש לא מספיק, ואני מנסה להימנע מקלישאות ומבכי קבוע, שאני לא חושב שאני צריך לנקוט אותו. וזה מה שגורם לנו להיות רזים. כל החלטה אמנותית עובדת את הפילטר שלי. מיקי גורביץ', המנהל האמנותי, ואני מדברים לפחות שש פעמים ביום, ומרבית השיחות שלנו הן על זה. בכל מה שקשור להחלטות האמנותיות, המנהל האמנותי הוא מבחינתי עריץ נאור".

הסבר.

"נכנסתי לסיטואציה עם מנהל אמנותי דומיננטי ומוערך, ולדעת מי שמבין בתיאטרון הוא אחד מאנשי התיאטרון הגדולים בארץ. אנחנו מנסים לנהל תיאטרון במודל זוגי כמו בקאמרי (המנכ"ל נועם סמל והמנהל האמנותי עמרי ניצן), ועושה רושם שזה עובד טוב. על ההתחלה החלטנו שאנחנו כל הזמן מדברים ולא מגדלים אולקוסים בבטן. הוא אדם מקשיב, אבל מחליט בתחום שלו ומקבל ממני גיבוי. זו לא צריכה להיות דמוקרטיה".

אבל אין מצב שתגיד לו, תראה, זה לא ימכור?

"יש דברים שאני יודע מראש שלא ימכרו, ולא הכול צריך למכור. אני קורא את כל המחזות, ובהחלט מביע את דעתי. כשקראתי את 'מולי סוויני' לא הבנתי איך עושים מזה תיאטרון. מיקי אמר לי, חכה ותראה. וכשראיתי מה ג'טה מונטה עשתה ממנו, הבנתי שיש דברים שאני לא מבין. אני מעודד את מיקי להשמיע את דעתו בעניינים כלכליים".

אפילו שאין לו רקע כלכלי.

"אף אחד מאיתנו הוא לא הקלישאה של התפקיד שלו. הוא לא המנהל האמנותי המיוסר, והוא ער לצדדים הכלכליים, ואני לא הקלישאה של המנכ"ל שמה שמעניין אותו זה כסף".

ועדיין, נכנסת למוסד תרבותי עם גירעון עמוק.

"שני מקומות העבודה הקודמים שבהם עבדתי היו בחדלות פירעון. החאן נמצא בתוכנית הבראה, עם גירעון נצבר של 3 מיליון שקלים, כשבכל שנה אנחנו מחזירים חצי מיליון מרווח תפעולי. ההכנסות העצמיות שלנו גדלות. אנחנו במצב סביר, עד שמגיע הקיצוץ הזה בחצי מיליון ממשרד התרבות, שנצטרך להתאושש ממנו איכשהו ואולי הערעור שלנו יתקבל".

מה לגבי גיוס תרומות?

"כמה שיש זה לא מספיק, והגיוס קשה יותר ויותר. אנחנו מגישים פניות לכל הקרנות, ואני נמצא במשא ומתן עם גוף כלכלי גדול כדי שייתן חסות לתיאטרון חמש-שש שנים קדימה, דבר שלא קיים בארץ. נראה איך זה יתקדם".

גם הקהל שלך מצטמצם בגלל בעיות דמוגרפיות והפיכת העיר לחרדית יותר ויותר.

"אנחנו מודעים לעובדה שצריך להגדיל את כמות הקהל מחוץ לירושלים. סביר שנמצא את הדרך להציג באופן שוטף בתל אביב, שיש בה פוטנציאל גדול".

באמצעות שכירת אולם קבוע?

"לצאת ולפתוח הצגה בתל אביב עולה המון כסף. לא דחוף לי להרוויח, אבל גם לא להפסיד עשרת אלפים דולר על הצגה. מצד שני, כל הצגה שלנו בתל אביב היא סולד-אאוט".

אז איך אתה מתכוון לפתור את זה?

"זה עדיין בבישול, אני לא יכול לדבר על זה. תל אביב היא בהחלט יעד אסטרטגי שלנו".

הקאמרי, הבימה ובית ליסין צריכים להילחץ מהתחרות הממשמשת?

"ממש לא. אני לא סופרמרקט כמוהם, שיש לו הרבה סחורה ויכול לשחק עם ההצגות כשאני משווק אותן. אנחנו כמו מפעל שעובד שלוש משמרות ביום עד הקצה. אי-אפשר למכור יותר כרטיסים, כי יש לנו רק שני אולמות - גדול וקטן. עוד מעט נגיע למצב שבו לא נוכל לספק את הסחורה, כי מנוי לא יכול לחכות חצי שנה כדי לראות הצגה. אנחנו מתחילים לבנות את האולם השלישי, וההשלכות שלו עלינו יהיו דרמטיות. הוא יאפשר לנו קפיצת מדרגה אמיתית".

הטלטלה באנסמבל הרצליה מעוררת מחשבות נוגות על תרבות גבוהה בפריפריה. זה לא מבהיל אותך?

"אופירה הניג (המנהלת האמנותית שהועזבה) ודני אלטר (מנכ"ל אנסמבל הרצליה) הם בוגרי החאן והם בשר מבשרנו, אז ודאי שזה כואב. אבל זה היה תיאטרון שנסמך כולו על העירייה. אנחנו לא נסמכים על שולחנו של גוף יחיד. יכול להיות שגם אנחנו נגיע למקום הזה, אבל נכון לעכשיו אנחנו מצליחים להיות סמן ימני של איכות בלתי מתפשרת, והקהל, בניגוד למה שקרה בהרצליה, רוצה לראות את ההצגות".

טלוויזיה מעניינת אותך?

"מאוד".

אחיך, אבי וייס, הוא מנכ"ל חדשות ערוץ 2.

"אנחנו ארבעה אחים. בעוד שבוע אני טס לבקר את אחותי הגדולה ביקב הבוטיק שלה בבריטיש קולומביה; אחי הגדול, צביקה, היה מנכ"ל בנק אדנים. כשהייתי בהד ארצי ובעיריית תל אביב עבדתי בהפקות משותפות עם הטלוויזיה, ככה שאני מכיר את התחום היטב. אפילו הפקתי את 'קיץ על החוף', תוכנית שהייתה שיתוף פעולה של רשת ושל עיריית תל אביב".

אז נמצא אותך בעתיד באחת הזכייניות?

"אני לא חושב על זה. אבי ואני מדברים המון על טלוויזיה. בכל יום אני רואה חדשות ערוץ 2, ותוך כדי עפים אס.אם.אסים. הוא עושה עבודה מופלאה".

פורסם במגזין G של עיתון גלובס בתאריך 18.8.2011

איך פתאום, מתוך המציאות, בוקע המשחק - חזרות למחזה "המשתה" / מאת עמוס ינון

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Wed, 17 Aug 2011 11:46:00 +0000

גבר, אישה, שתי כוסות יין, שני ספרים, שני שולחנות נפרדים, בית קפה.
מלצר גבוה נכנס ומביא איתו שתי צלחות שעליהן אותה המנה, פלח אבטיח גדול לא פרוס. המלצר יוצא בדיוק כשהגבר והאישה מגלים שאין סכין ומזלג ליד האבטיח. הגבר קם לחפש את המלצר, אבל הוא נעלם.
הגבר חוזר לשבת, נבוך.
האישה עושה את הצעד הראשון, אנחנו רואים את האצבע הבודדת שהיא שולחת אל האדום הבוהק של האבטיח, ובוצעת ממנו חתיכה.

הגבר שלא מסיר ממנה עכשיו את מבטו, מחקה אותה, ולא רואה בכלל את מיץ האבטיחים שנוזל עכשיו על המפה ועל החולצה. פלח האבטיח גדול, וככל שהוא הולך ומצטמצם בשתי פינות החלל, האצבעות הולכות ונכתמות, הבעות פנים אחרות, בהתחלה מחויכות אחר כך צוחקות ולבסוף דרוכות, הולכות ומשתחררות. הגם שכמעט עד שהמנה מתחסלת, לא הגבר ולא האישה קמים ממקומם, הקונטרסט בין חוסר המגע שהיה עד כה בין שני הזרים, שולחנות בית הקפה המכוסים מפה לבנה, והאצבעות, הפיות ,שני הפלחים האדומים, והמבטים הלוכדים והלכודים משני הצדדים, מעלים גם את הדריכות שלי מרגע לרגע, כמו בסיבוב איטי של כפתור חשמלי.

לבסוף החושך יורד, ומחיאות כפיים נשמעות. כשהאור עולה, ויואב וכרמית מחפשים איזה סמרטוט כדי לנקות את החולצות המוכתמות שלהם, אומר מיקי גורביץ' "סצנה יפה, אבל ההצגה תעלה בדצמבר".

אני בחדר החזרות של החאן, מרגיש קצת כמו אחד מארבעת ההיפים בסרט "שיער" שהסתננו למסיבה של האצולה הגבוהה, תחילת יולי, ותחילת העבודה היומיומית על הצגה, שתעלה, כמו שכבר הבנתם, בעיצומו של החורף.

התחלנו, שנים עשר שחקני הקאסט, ולצידם - מיקי, נועם פלג (עוזר הבמאי) יוני רכטר (המלחין של ההצגה) ואני הקטן,לפני כחודש בקריאה מסביב לשולחן של הדיאלוג האפלטוני "המשתה", שבו יושבת (או יותר נכון, מסבה) חבורה מכובדת וקצת מצחיקה של יוונים, ששותים במידה ונושאים נאומי הלל לאל ארוס. את הקריאה הנחתה פרופ' מרגלית פינקלברג, שתרגמה לאחרונה מחדש את הטקסט מיוונית.

כעת השולחנות מקופלים, ומיקי, הבמאי, מבקש מהשחקנים לא לחבר נאומים, אלא להביא סצנות על ארוס, על תשוקה, על חלומות, ואולי בעצם על כל מה שהוא, בעיניהם או בשבילם, כוח תשתיתי שיכול להניע את החיים ולהגביר את תחושת החיים.

אני אולי לא יודע להגיד מהו בדיוק הכוח הזה אצלי, אבל אני יודע שכאן, בחדר הזה המלא בחפצים, אביזרים ומלבושים שילדים, למשל, היו שמחים מאוד או מבועתים מאוד לגלות, הכוח הזה מתגבר. אחד מהאביזרים הוא לבנה בודדת של בנין. דרכה אני מגלה, כמה ימים לפני סצנת האבטיחים, מה זה אומר שיש לך אבן על הלב.

מי שמלמדת אותי היא עירית, שעומדת בכניסה למה שנראה כבית משוגעים כשבידה הימנית מזוודה ובידה השמאלית לבנה, שהיא מחזיקה צמוד לחזה. היא חולפת על פני האחים והחולים, מגיעה לשולחן הרופא, ומבקשת להיקלט. הרופא, אחרי בירור קצר, מסרב, והיא נישאת בכוח על ידי שני האחים אל היציאה. אני שם לב לכפיפות הקלה שהאבן גוזרת, לקושי לחפש במזוודה את הניירת שהרופא מבקש, כי האבן לא מושמת בצד אפילו לרגע, אבל גם לעוצמה שיש באשה הנושאת סמוך ללב אבן גדולה, לבנה, שהופכת, בשל הדבקות בה, להיות כמעט חלק ממנה.
אני מבין שלתיאטרון יש דרכים משלו לתת לממשות לבקוע מתוך המטאפורה.

במעגל שיש בסוף יום החזרות, מדברים על התשוקה להשתגע, ומיקי שואל האם אפשר להשתגע במקום שבו האישה עם הלבנה ביקשה להיקלט. עירית אומרת ששם יש את הלגיטימציה. השיחה על הסצנה היא דוגמא לאחד ההבדלים המכריעים בין הבמה לחדר החזרות– התנועה האינטנסיבית בין המשחק עצמו, לבין הניסיון להבין את הכוונה וההטעמות שיש במילים ובתנועות, תנועה שנוכחותה גדלה מאוד, משעה שמתחילים לעבוד על סצנות כתובות, שמיקי מביא לחדר, בזמן אמיתי, מהרגע שהוא מסיים לכתוב אותן. (איתמר, צעיר השחקנים בקאסט, תיאר את התנועה הזאת מבחינתו כ"ניסיון לדובב את הסאבטקסט של מיקי".)

באחת מהסצנות (שגורלה הסופי עוד לא ברור כיוון שהמחזה משתנה כל הזמן ועיצובו הוא חלק מהחזרות עצמן) חבורת שחקנים מנסה לעזור לאחד ממייסדי הלהקה, אבי פניני (שמגולם בידי אבי פניני), להיכנס לתפקיד שהוא שיחק לפני שנים ושרגע קודם הוא נלחם כדי לקבל – בחור בן שלושים שהוזעק לעזור לחבר הילדות שלו, אריאל, ששוכב כבר שלושה ימים במיטת הוריו, ולא מוכן לצאת ממנה.

ליד פניני עומד כיני, שחקן אחר, עם הטקסט של המחזה, ומראה לפניני את השורה שבה לא הצליח להיזכר. פניני בוהה בדף אבל לא קולט את המילים. כיני מקריא לפניני את השורה, "כמה זמן הוא כבר ככה?", שאלה שמופנית לארוסה של אריאל, תמרה, שעומדת בצד השני של המיטה. כיני מקריא את השורה לפניני כדי שפניני ייזכר במילים, ולכן האינטונציה שלו היא כשל מי שמקריא לבת הזוג שלו כותרת מהעיתון בארוחת הבוקר, אבל מרגע שהשורה הוקראה, כאילו אי-שם מישהו לחץ על מתג נסתר, והשחקנית שמגלמת את הארוסה, נכנסת לגמרי למשחק, ועונה לפניני עם כל החיוניות וההתכוונות את התשובה "כמה חודשים, אבל השבוע המצב החמיר. למיטה הוא נכנס לפני שלושה ימים".

הסצנה הזאת מיוחדת בעיני לא רק בגלל הכאב של אדם שעומד על סף הזקנה ונאחז בנעוריו, אלא גם בשל הרגע שבו מתוך המציאות של הכאב הזה, בוקע המשחק. המעבר אל המשחק מתוך המציאות ואל המציאות מתוך המשחק, הוא אולי אחד הדברים שמייחדים את התיאטרון שבו בסוף ההצגה, מוחאים כפיים לשחקנים שיוצאים מאחורי הקלעים לבמה, הפעם בתפקיד עצמם. זאת אולי אחת הסיבות שבשלן אני כל כך אוהב את הרגע של ההשתחוויה, וזאת גם אחת הסיבות שבשלן אני שמח כל כך להימצא בחדר החזרות של החאן.

עמוס ינון, מתלווה לחזרות, מורה לפילוסופיה

סצנת האבטיחים: כרמית מסילתי קפלן, יואב היימן, אריאל וולף

סצנת הלבנה: עירית פשטן, ארז שפריר, אורית גל, איתי זבולון, ניר רון, יואב היימן

הסצנה ליד המיטה: אבי פניני, יהויכין פרידלנדר, תמר אלקן, אריאל וולף

ראיון עם סופי מולדבסקי- מעצבת פאות ומאפרת בתיאטרון החאן

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Wed, 23 Mar 2011 09:40:00 +0000

ראיון עם סופי מולדבסקי- מעצבת פאות ומאפרת בתיאטרון החאן

ראיתם את ההצגה הלילה השנים- עשר ותהיתם איך ייתכן ששערה של הרוזנת אוליביה ארוך כל כך? ציפיתם בהצגה "סוף משחק" והאיפור של השחקנים גרם לכם להאמין שהם חולים או שאולי הופתעתם מהשיער הארוך של השחקן ויטלי פרידלנד בהצגה "תעלולי סקפן"? מי שאחראית להופעה המרשימה של הדמויות הללו היא סופי מולדבסקי מעצבת פאות ומאפרת בתיאטרון החאן מזה שש- עשרה שנים.

לרגל חג הפורים שנחגג השבוע, בחרנו להאיר את עיניכם בנוגע לדברים החשובים שנעשים מאחורי הקלעים בתיאטרון החאן.

סופי מולדבסקי למדה באקדמיה לאומנות באוקראינה, מאז שהייתה ילדה התעניינה בעיצוב ובאומנות וכבר שש- עשרה שנים היא מצליחה להפוך את הדמויות שאנו צופים בהם למוחשיות ואותנטיות יותר.

איך מתנהל תהליך העבודה של מאפרת ומעצבת פאות בתיאטרון החאן?

אני מצטרפת לחזרות של כל הצגה חדשה, יש לי שיחה עם הבמאי ועם השחקנים, לפעמים עולות העדפות לאיפור או לתסרוקות. יש שחקנים שיודעים איך הם רוצים שהדמות שלהם תיראה ואנחנו עובדים ביחד עד ליצירת תוצאה שכולם יהיו מרוצים ממנה. לפני כל שינוי אני מתייעצת עם הבמאי ועם הצוות, הכנת הפאות אורכת זמן רב לפני עליית ההצגה והיא תהליך מורכב וארוך ולכן כל שינוי בעבודה על הפאה נעשה אחרי חשיבה מרובה.

כמה זמן אורך התהליך?

מרגע שאני נוכחת בחזרות ורואה את הדמות מתחילה להיבנות אני מתחילה לחשוב על רעיונות יצירתיים שיוציאו החוצה את התכונות והמאפיינים של הדמות. לאחר כל חזרה אני מקבלת עוד רעיונות לעבודת האיפור והפאות. העבודה על הפאות והאיפור לא מפסיקה אף פעם, מגיעים חומרים חדשים ורעיונות חדשים כל הזמן. למשל, ההצגה "הקמצן" רצה בתיאטרון כבר 8 שנים בערך אז הייתי צריכה להכין תוספות ופאות חדשות.

לפני תחילת הצגה סביר להניח שמורגש לחץ בתלבושות, איפור ופאות, במיוחד לפני הצגות עם מגוון רחב של דמויות ופאות. תארי לנו את ההכנות שלך לפני עליית השחקנים על הבמה.

הכל תלוי בהצגה, יש הצגות שזקוקות להרבה זמן איפור ופאות ויש כאלו שפחות. בדרך – כלל שעתיים לפני ההצגה אני מתחילה לסדר את הפאות לשחקנים. עבודת האיפור גם היא משתנה מדמות לדמות, למשל בהצגה "סוף משחק" עבודת האיפור היא ארוכה יחסית. יש דמויות כמו אוליביה ב"לילה השנים- עשר" שההכנה של הפאה שלה לפני ההצגה לוקחת הרבה זמן.

השיער הארוך של אוליביה, השחקנית שמרית לוסטינג, מורכב מארבע תוספות שיער. יצרתי צמות מיוחדות שנועדו להעניק נפח לשיער. סידור הפאה אחרי ההצגה גם לוקח זמן בגלל שצריך לסרק את השיער ולסדר את הצמות. כך גם הפאה של השחקן יואב היימן בהצגה "תעלולי סקפן" לדעתי הפאה של יואב שם מוסיפה לדמות שלו והופכת אותו לנער שובב.

מהן הדמויות המועדפות עליך מבחינת איפור בעונה הנוכחית?

כל הדמויות בהצגה "תעלולי סקפן" לדעתי משתלבות היטב עם הפאות והאיפור. גם עבודת האיפור בהצגה "סוף משחק" היא מעניינת ולקח לי זמן לפתח אותה. זה איפור קשה מאוד, הדמויות חולות, עם חום גבוה, גרות במרתף או בפח. האיפור נעשה עם התאמת צבע פנים מיוחד, אלו הם אתגרים לא קלים למאפרת ונהנתי מהם מאוד.

תודה רבה.

צירפנו תמונות מההצגות להנאתם, נשמח לתגובות.

תמונות מקריאה ראשונה של ההצגה "אוכלים"

noreply@blogger.com (תיאטרון החאן) — Sun, 30 Jan 2011 13:54:00 +0000

קריאה ראשונה היא הפעם הראשונה בה השחקנים מקריאים את הטקסט של ההצגה, ללא משחק, ללא בימוי, ללא העמדה, רק מילים (בטון הנכון והמתאים לדמות כמובן).

ההצגה "אוכלים" מאת יעקב שבתאי בעיבודו של מיקי גורביץ', מבוססת על הסיפור המקראי של כרם נבות היזרעאלי. הסיפור משלב בתוכו ערכים של מוסר וצדק עם התייחסות למושגים כמו רכוש, מלוכה חוק ומשפט.

בתמונות המצורפות תוכלו לראות את השחקנים של תיאטרון החאן בקריאה הראשונה של ההצגה "אוכלים". החזרות להצגה החלו בימים אלו והיא עתידה לעלות בסוף חודש מרץ.