הם צופים בחוסר אונים בהתפתחויות הסוערות, ונאלצים לנקוט בתמרונים פוליטיים מסיחי דעת. העולם זקוק לממשלה גלובלית שקולה ושוויונית, שתפעל בצורה אפילו קשה יותר מהשליטים הנוכחיים. זו היא הדרך היחידה למשוך את עצמנו ב"שערות" מהביצה.

התייחסותי: אין ספק, שהעולם יגיע להכרה בצורך לכך. וזאת משום שיתגלה הקשר ההדדי המוחלט. השאלה היא האם זה יקרה לפני או אחרי סבל רב, מלחמות, מוות של רוב האנושות? החינוך האינטגרלי מציע לאנושות, במקום סבל, לפקוח עיניים על העתיד הנוראי שלה במידה והיא לא תפעל.

החינוך שמציעים לאנושות ייתן הזדמנות לראות את הפתרון האפשרי היחיד – חיבור בדומה לטבע, וילמד כיצד לממש אותו, בפשטות, במהירות ובאמינות. ואז האנושות תגיע למדרגה הבאה של ההתפתחות שלה, לא מתוך דחף נוראי של הטבע, אלא מתוך השאיפה העצמית המושכלת למדרגה הזאת.

מהירות התגובה הגבוהה אצל בני אדם בתקופה הוויקטוריאנית מסמלת, כי הם היו יותר יצירתיים ובעלי כושר המצאה גדול יותר. סביר להניח, שהירידה באינטליגנציה (בתבונה), יכולה להביא בחזרה לאותם המדדים, שמהם אנשים התחילו בתקופת הברירה הטבעית, התבונה של האדם המודרני הופכת לדלה יותר בגלל הברירה הטבעית, מפני שעכשיו לחכמים נולדים הרבה פחות ילדים מאשר לאנשים עם רמת משׂכל נמוכה.

התוצאות מעוררות דאגה.

תגובתי: מאחר ולפנינו המעבר של האנושות להתפתחות אינטגרלית חדשה, שבה לא השׂכל הגשמי האגואיסטי יפתח אותנו, אלא השׂכל האלטרואיסטי (אינטגרלי, אנלוגי, קבוצתי), אז הירידה בתבונה (באינטליגנציה) דווקא מורה על מעבר קרוב לדרגת הכרה חדשה.

ידיעה: העתיד של אירופה מאוים לא רק על ידי המשבר הפיננסי, אירופה מתקרבת מאוד למשבר דמוגרפי. הסיבה לכך היא, בהזדקנות וצמצום האוכלוסייה. הפתרון היחיד הוא הגירה מאסיבית. אולם, המדינות שמאבדות את תושביהן, משדרות גישה המתנגדת לזרים. העלייה בהתנגדות להגירה מעוררת חששות כבדים בנוגע לעתיד, שבו ככל הנראה כמות המהגרים תגדל, ואילו תנאי החיים יתדרדרו מטה. כאן קיימים שלושה תרחישים אפשריים:

• הגידול בהתנגדות להגירה יכריח את הממשלות לוותר על הרחבת הגבולות.
• המנהיגים האירופאים יוכלו לשכנע את העמים להסכים להרחבת ההגירה. זה יספיק לחידוש הצמיחה הכלכלית, להצלת מערכות הבריאות והפנסיה. עם זאת, המגמה הזו עלולה להביא לתוצאות חברתיות ותרבותיות מסוכנות.
• גרמניה, איטליה ופולין ילכו בעקבות קנדה וארה"ב, ויהפכו למדינות פתוחות להגירה. המדינות הללו זקוקות למהגרים, שישמרו על כללי החברה החופשית הדמוקרטית. אולם הם צריכים גם לקבל את האפשרות של קיום יהודי פולני, גרמני שחור ואיטלקי מוסלמי.

למדינות אירופה, שעליהן מאיימת הפחתה מהירה של האוכלוסייה ורוצות להימנע מהסכנה של קריסה כלכלית ומתח בחברה, אין ברירה אחרת אלא להפוך למדינות מולטי-אתניות.

התייחסותי: אין ספק, שכל העולם יהפוך למולטי-תרבותי וחסר גבולות. האם זה יקרה בעיכוב של עשרות שנים או בצורה הדרגתית וחלקה, זה תלוי בהבנה שקבלת חוקי התפתחות החברה היא בלתי נמנעת. חכמת הקבלה מסבירה את כל המתרחש, ולכן מי שלומד את החכמה הזו לא מוצא את עצמו בחוסר ידיעה או בציפייה להפתעות...

להורדת התוכנית: וידאו | אודיו | MP4

תוכניות קודמות:
הפתרון - 6
הפתרון - 5
הפתרון - 4

שאלה: אני עדיין לא מבין מה זה ה"אינטגרליות" שאנחנו מדברים עליה כל הזמן?

תשובה: בעיקרון מדובר על שינוי כלפי הגישה, על "מידע" חדש, על נקודת הסתכלות חדשה על העולם.

מה זה "אינטגרל"? בואו נברר זאת במושגים גיאומטריים. נניח, שיש לנו שטח כלשהו שאפשר לחלק לריבועים קטנים בגודל מסוים של אחד על אחד. אז השטח של כל ריבוע הוא אחד בריבוע (²...1). וחוץ מזה, יש לנו באופן בלתי נמנע, חלקים יותר קטנים שהם לא ריבועים.

עתה, כיצד מחשבים את השטח הכללי של הגוף (S)? אנחנו מחברים את השטח של כל הריבועים ואחר כך צריכים לחשב את השטח של כל החלקים הלא סטנדרטים (?-S). אם היה מדובר על המשקל, אז היינו צריכים לחפש את מרכז הכובד שלהם (?-He).

ובכן, אנחנו מחלקים את השטח לריבועים יותר ויותר קטנים ואחר כך עושים סיכום. הסכום הזה (∑) נקרא "אינטגרל" (∫). כך אנחנו עושים חשבון מאפס עד אין סוף (∞), עד לפרטים הקטנים ביותר.

כך גם החינוך האינטגרלי, מגיע עד לשכבה התחתונה ביותר במין האנושי, עד הפרט האחרון. ובסופו של דבר, כל אחד מאיתנו, כל "ריבוע", שווה לכל היתר. כך החינוך האינטגרלי מדבר על כללות, על שלמות, על מורכבות.

יחד עם זאת, החינוך לא יתקן את האגו. האגו יישאר בכל זאת אגו, אין מה לעשות איתו אם אתה לא תלמד, אם לא תתחנך לעבור מקבלה להשפעה. החינוך האינטגרלי מעט "מעגל פינות", אבל הוא לא מתקן את האנושות. על ידו אנחנו רק מקרבים את האנשים למצב שמאפשר לנו להביא להם את האור, והאור כבר יעשה את שלו, מה שנקרא "יחזיר למוטב". המסקנה היא: המעגלים שאנחנו בונים ישתנו באמת רק אחרי שאנחנו נעביר להם את האור.

מתוך שיעור על פי מאמר "הערבות", 19.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אינטגרליות: אופקים חדשים
אינטגרליות: להחליף מינוס בפלוס
אינטגרליות אידיאלית

החיבור בינינו הוא המקום שבו אנחנו נמצא את הכול. במידת התקדמותנו, אנחנו מתחילים לגלות את המושג "חיבור", ורואים שהכול מתרכז בו ותלוי רק בו, כולל החיים הפרטיים, הבריאות, ההצלחה, רווחת המשפחה, העולם כולו, ההשגה הרוחנית. הכול תלוי רק בחיבור בתוך הקבוצה שמתקדמת בעזרת "כוח האמונה", בעזרת השפעה הדדית.

אין לנו שום אמצעי אחר לשנות משהו במציאות שלנו, חוץ מהשקעת מאמצים יותר ויותר גדולים לחיבור בינינו. אז כל אחד יקבל את הכוח של כל היתר (כל ה"עשירייה") וכך ירכוש כוח ההשפעה הכללי של יחידה אחת, שבעזרתו יוכל להתקדם.

וכדי לעלות למדרגה מספר שתיים, עלינו לחזק עוד יותר את הקשר בתוך התא הרוחני הזה שבנוי מעשרה אנשים, ובהתאם לכך אנחנו נצטרך קשר יותר גדול למעגל החיצוני. ובזכות הקשר עם המעגל החיצוני, אתה יכול "לדחוס" עוד יותר את המעגל הפנימי של החברים וכך להגיע למדרגה מספר שתיים, "אור הרוח", כדי להמשיך להתקדם.

הכמות והאיכות משלימות זו את זו, מאפשרות לאדם להמשיך להתקדם. הכול מתרכז בתוך המרכז של הקבוצה ותלוי רק בו. העיקר הוא, להגיע להרגשה הראשונה, ואז אתה כבר לא תוכל להתנתק ממנה, אלא אתה תימשך אליה כמו למקור החיים.

אבל בינתיים, חייבים לפעול בצורה מלאכותית, תוך כדי משחק. בקרוב זה יתגלה בפועל ואז אתם תראו שזה אכן כך. ואז תגלו שבמקום המאמצים לחיבור יותר גדול ו"דחיסה", אתם תצטרכו לבצע עבודה הפוכה, להשתדל לא לפגוע ולא להזיק לאחרים.

הבורא ייתן לנו תרגילים הפוכים. כשאתה נמצא בתוך האגו, אתה נהנה מכך שהאחרים קצת סובלים ורע להם, ואם זה האויב שלך, אז אתה ממש נהנה אם אתה יכול להזיק לו ולהכות בו. אבל עכשיו אתה מוכן לוותר על הכול למען אותם האנשים שקודם לא אהבת, דחית ואפילו שנאת אותם, העיקר שיהיה להם טוב. אתה נדהם מהיחס הקודם שלך, כי הכול מתהפך.

מתוך ההקדמה לשיעור, 19.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
האנושות = 1
עשירייה שלמה
להעביר את כל המינוסים לפלוס

שאלה: המשימה שלנו היא לזרז (להביא למצב של "אחישנה") את תהליך ההתפתחות. האם יש כאן איזה שהם קריטריונים לבדיקה?

תשובתי: אנחנו לא מזרזים את התהליך. במקרה הטוב, אנחנו מתקרבים לזה.

כן, על ידי המאמצים הפנימיים שלנו אנחנו משפיעים על איזה שהם יחסים חדשים, מגלים מצבים חיוביים בעם ישראל ובעולם. אנחנו ממתיקים, מרככים הרבה מצבים, אבל זה עדיין לא זירוז (מצב של "אחישנה").

כי "אחישנה", זה כאשר העולם מתחיל לנוע על ידי כוח חדש שמושך אותו קדימה, בכך שעובר דרכנו. וזה עדיין לא קיים.

בסך הכול, אנחנו מהווים את החלק הניכר של המערכת הכללית, החלק הפעיל והמשפיע על המתרחש ושמביא את הטוב. רק שזה לא מספיק כדי להזדרז.

אני מאוד מקווה שאנחנו נוכל להפוך לאותו החלק החסר, לחולייה המקשרת בין העליון והתחתון, נהיה באמת "אור לגויים", המעבר של האור לעולם. ואפילו שהאנשים לא ירגישו את האור הזה, זה לא חשוב. הכוח שלו ימשוך אותם לטוב ואז הם יתחילו לקבל החלטות נכונות, יתחילו להתקרב בדעתם אלינו, יוכלו לשמוע את המסר שלנו, להבין ולקלוט אותו, להסכים איתו: "אפילו שאנחנו לא מבינים אותו עד הסוף, אבל כבר רואים ומרגישים שזה נכון".

ואז אנחנו נשיג מצב של "אחישנה". ואפילו לא סתם "אחישנה", אלא מה שנקרא "שופרו של משיח", דרגה שבה המסר על האיחוד מתפשט בכל העולם.

והאמצעי החשוב ביותר לכך, הוא החינוך האינטגרלי. מפני שככל שאנחנו מתחברים טוב וחזק יותר עם העולם, כך החיסרון שלנו לפנות למעלה לעזרה, הוא חזק יותר.

מתוך שיעור על מאמר "הערבות", 19.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ייחודיות העבודה של המתאם הרוחני
עם הרצונות שלך לא תגיע רחוק
משימתו של עַם "המשתוקקים לבורא"

מטרת הנברא היא להנות מכל התענוגים שהבורא רוצה להעניק לו. אבל על איזה תענוג מדובר כאן? הבורא אינו יכול לתת לנברא פחות מדרגתו שלו, אחרת זה לא נחשב השפעה ואהבה. היחס של הבורא לנברא נקבע על ידי החוק "ואהבת לרעך כמוך". הוא דורש את זה ממך, אבל זכותך לשאול אותו בתגובה האם הוא בעצמו נוהג כך או לא? אם כן, אז חייב להיות חוק כזה בטבע.

והחוק הזה קיים! זהו היחס של ה"כתר" ל"מלכות", לנברא, "ואהבת לרעך כמוך". ו"מלכות" חייבת להגיע ב"אור חוזר" לאותו הדבר, ל"ואהבת לרעך כמוך". זה נקרא השפעה הדדית, אהבה הדדית. הכול מאוד פשוט.

הבורא מושלם, כולו רק אהבה והשפעה, וכך הוא מתייחס ישירות לנברא. לכן היחס שלו נקרא "ד' בחינות דאור ישר".

אבל הנברא אינו מסוגל לחזור לבורא באותה דרך ישרה ולרכוש את אותה הצורה, מפני שב"ד' בחינות דאור ישר" הוא רק מקבל מהבורא. וכדי להחזיר לבורא את אותו היחס, הנברא חייב לעבור דרך כל מסלול ההתפתחות עד גמר התיקון.

מפני שמדובר על היחס. הבעיה היא לא קבלת התענוג מהבורא, אלא כיצד אני מרגיש אותו, כיצד אני מחזיר לו הכרת תודה. בקבלת התענוג לא הייתה בעיה, "מלכות דאין סוף" קיבלה אותו, אבל זה גרם ל"צמצום א'". הבורא נתן לה כזה ניצוץ בעודה נמצאת ב"בחינה א' דאור ישר", שהיא מרגישה מחויבות להשפיע בחזרה. היא לא רוצה רק לקבל.

לכן, מבחינה א' יוצאת בחינה ב', אחרת הכול היה נגמר בבחינה א'. מסתבר, שהבעיה היא לא לקבל מהבורא, אלא אני מרגיש שאני חייב להחזיר לו את המתנה, אבל אין לך מה להחזיר! מה אתה יכול להחזיר לו? אתה לא יכול להחזיר לו את האור שקיבלת ממנו, כאילו שאתה מחזיר לבעל הבית את מנות הכיבוד, שיאכל בעצמו. זה בלתי אפשרי, מכיוון שהבורא בכבודו ובעצמו ניצב לפניך.

הוא מראה לך את יחסו הטוב, מתגלה כתענוג שממלא את כל הרצונות שלך. אבל מה אתה מעריך מתוך זה? האם את היחס שלו כלפיך, את אהבתו או את התענוג עצמו בלי להתחשב בבורא? נניח, שאני מביא לך משהו שאתה מאוד אוהב, ואתה דוחה את זה. האם אתה דוחה את זה בגלל המאכל עצמו או בגלל שאני מביא לך את זה באהבה שאתה לא מוכן לקבל אותה?

אם המלצר במסעדה היה מביא לך את המנה הזאת, אתה היית מקבל אותה בלי להסס בכלל והיית נהנה מטעמה. אבל ממני אתה לא רוצה לקבל, מפני אתה לא מסוגל להחזיר לי את היחס שלי, את אהבתי. אתה עושה צמצום דווקא על האהבה, אתה לא מסוגל לסבול אותה מפני שהיא דורשת הדדיות.

אתה חייב לעשות חשבון לאהבה, כי דווקא היא גורמת לך להתבייש. מהמאכל עצמו אין לך בושה, כי אתה חושב שמפני שהבורא ברא אותך, אז הוא חייב להאכיל ולמלא אותך. זה מובן מאליו. אבל אין לך מענה על אהבתו! לכן, החל מ"צמצום א'" והלאה אתה בודק, אתה מתחיל לחפש כיצד להתמודד עם האהבה הזאת, מה זאת אהבה, כיצד היא מתגלה, מהיכן היא מופיעה, מה הקשר בינה לבין התענוג שבתוך הרצון שלך, מה החלק שלה בכל האור של נרנח"י שממלא את ה"כלים"?

וכאשר ב"עולם הניקודים" אתה מגיע למצב שנדמה לך שאתה מסוגל לקבל על מנת להשפיע, אתה נשבר, אז כל השבירה הזאת דווקא בגלל האהבה, בגלל שאתה לא היית מסוגל לקחת אותה בחשבון. אתה עדיין לא מבין את השורש שלה כי הוא שייך לבורא, אהבתו מגיעה לך ממנו, זאת הרגשתו. היא מעוררת בך תגובות כלשהן שאינן מובנות.

אתה לא מבין מהי ההרגשה הזאת, ומדוע פתאום אתה מרגיש בושה, חוסר נוחות, לא מסוגל לסבול אותה. מפני שכל הבושה הזאת מתעוררת כנגד האהבה. הוא אוהב אותך ואתה לא יכול לסבול את זה, עד כדי כך שאתה מתחיל לריב איתו, העיקר להרוס את הרגשת חוסר הנעימות שאתה מרגיש בגלל אהבתו אליך.

"שבירת הכלים" מאפשרת לנו לבנות שנאה כנגד האהבה. לכן, "הר סיני" היה תחילת הקמתו של העם. ובלי ההכנה בגלות מצרים והנדודים במדבר, אנחנו לא היינו יכולים להתחיל לעבוד בזה. לכן נאמר "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך", שזאת כל המהות של החיבור.

מתוך שיעור על פי "תלמוד עשר הספירות", 17.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מתנה מיוחדת לנשמות הנעלות ביותר
אני מתבייש וזה נהדר
בושה שלא נותנת לחזור לאין סוף

מתוך מאמר של הרב"ש, "ענין יניקה, ועיבור": "כתוב "עבדו את ה', בשמחה", היינו שהשמחה צריך לבוא להאדם מזה שהוא עובד ה'. אבל אם הוא עובד בלי שמחה, זהו מצד חיסרון אמונה בגדלות וחשיבות המלך, אחרת מוכרח להיות בחינת שמחה והתרוממות רוח, בלי שום הכנה לזה. היינו אין הוא צריך לראות שיהיה לו שמחה מהעבודה, אלא הוא צריך לראות שיכין עצמו לדעת למי הוא עובד מה חשיבותו, ושמחה זהו תוצאה, היינו לומר שאם אין לו שמחה בהעבודה, סימן שאין לו מושג בחשיבות הבורא, ואז הוא צריך לתקן עצמו, בעניני אמונה.

זאת אומרת שאין הוא צריך לעבוד שיהיה לו שמחה בעבודת ה', אלא הוא צריך להשקיע יגיעה איך להשיג חשיבות וגדלות ה', דהיינו כל מה שהוא עושה, לומד, עוסק במצות, הוא רוצה שכר עבור יגיעתו, לזכות לגדלות וחשיבות ה'. ובשיעור שיקבל את החשיבות של הבורא, אז ממילא הוא נמשך מצד הטבע להבטל אליו ית', ויהיה לו רצון וחשק לשמש אותו."

ישנם אנשים שלא מרגישים שום קשר לרוחניות ופשוט חיים את החיים הארציים. ישנם אנשים ש"נדלקים" מרוחניות ואינם מסוגלים לעזוב אותה. וישנם כאלה, ששואפים גם לצד הזה וגם לצד הזה, ומתלבטים בין השניים.

זה תלוי במידת ההארה שמאירה לאדם. יתכן שהאור הוא כל כך חלש, שנותן לאדם הרגשת קיום ארצי. הוא רודף אחר תענוגים, אבל הם מכוונים לא אל הבורא, אלא לזה שהוא רואה לפניו.

ואם האור מאיר קצת יותר חזק, אז אדם מתחיל להבחין שלכל מה שקיים יש שורש פנימי, ושכל דבר בא אם איזו מטרה מסוימת, אם איזו סיבה. כך האדם מתקדם, ובדרך מרגיש, פעם פחות, פעם יותר, את השאלה "בשביל מה החיים האלו?".

בסופו של דבר, האור מביא אותו לכזה מקום, שבו הוא יכול לממש את הרצון שלו לרוחניות. אך גם שם האור מושך אותו לפעמים לכיוון אחד, לפעמים לכיוון אחר, ועקב שינויי המצבים הוא מגלה שחסר לו קשר עם המקור, עם הגורל שלו, עם מקור החיים, עם הכוח שמנהל אותו. ככל שהוא מרגיש יותר תלות באיזה כוח עליון, כך יותר הוא רוצה להכיר אותו, להבין אותו, להתקרב אליו.

הוא נתקל במצבים שונים שבהם הוא צריך לשנות את היחס שלו למתרחש. הרי, מצד אחד, הוא חש את המצבים הללו כנעימים ולא נעימים, ומצד שני, הוא חייב להבין שהם באים מאותו האור שפעם מראה לו יום, פעם לילה, פעם אור, פעם חושך.

האור רוצה שהאדם יתייחס למצבים מלמעלה, כלומר שלא יהיה לו חשוב כמה טוב או כמה רע הוא מרגיש את עצמו, אלא חשוב דרכם להכיר יותר טוב את השורש שממנו הם באים. זה אומר, שהאדם עובד על גדלות הבורא. לא חשוב לו מה הוא מקבל מהבורא, הוא משתמש בכל כדי להתקדם.

ולאחר מכן, אפילו עוד יותר, הוא מקבל בסיפוק את כל מה שמגיע מהבורא, לא מפני שבצורה כזו הוא מתקדם, אלא מפני שעל ידי זה הוא יכול לעשות לו נחת רוח. כך האדם עוד יותר מתאחד עם פעולותיו של הבורא ומרגיש את גדלותו. הוא פחות תולה את עצמו במצבים הבאים מהבורא וברגשות, ויותר מבחין ממי הוא מקבל את כל זה.

מתוך ההכנה לשיעור, 17.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שמחת ההשפעה, שההסתרה נסוגה מפניה
השפעה מביאה שׂמחה
כוח האידיאל הגבוה של ההשפעה

שאלה: יכול להיות, שכדאי לנו לשנות לאט לאט את הצורה של הכנסים ולערוך אותם לא עבור אלה שלומדים את השיטה האינטגרלית, אלא עבור אלה שלא לומדים, אבל היו רוצים לשמוע על כך? מפני שבהכנת הכנסים מושקעים מאמצים ואמצעים עצומים. יכול להיות, שהיה עדיף להשקיע כדי למשוך את האנשים שלא מכירים את השיטה האינטגרלית?

תשובתי: ודאי, שזה היה לא רע להשתמש בכל האמצעים האלה להפצה עולמית. אבל אי אפשר לפנות לאדם ולומר: "בוא נערוך כנס וירטואלי, ואת אותם המאמצים והאמצעים הגשמיים שיכולת להשקיע בכנס פיזי, נשקיע בהפצה".

שאלה: למה לא? ודאי, שזה מאוד נעים לראות בכנסים אנשים בעל השקפה זהה, שאותם אתה מכיר. אבל עכשיו לאירועים האלה מגיעים כל כך הרבה אנשים, שנהיה יותר ויותר קשה לפגוש מכרים. לכן הניסיון ליצור משפחה גדולה שבה כולם מכירים את כולם, הופך בעיקרון לפנטזיה. האם כדאי לבזבז על כך משאבים, מאמצים?

תשובתי: יכול להיות שאתה צודק, ואני מרגיש שאנחנו הולכים לקראת זה. אבל כל הפרדיגמה הזאת חייבת לסיים את עבודתה. לכן אני מקווה, שבסופו של דבר ייצא, מה שכבר עכשיו מתחיל להיוולד – מערכת וירטואלית עולמית של ההשכלה האינטגרלית, שלא תזדקק למפגשים תמידיים.

אבל היום, כאשר אני, לדוגמה, מגיע לאירופה, ולשם מגיעים מאות תלמידים משלושים מדינות, אז עבורם זה לא רק מפגש איתי, זה ארגון. הם מתקשרים ביניהם, מתארגנים מחדש, מסכמים באיזה אופן להפיץ, מה לעשות הלאה, וכולי. יחד עם זה, אני משתדל לתת להם אפשרות להתחבר, לפסל מעצמם מרכז מאורגן למידע ופרסום.

הכוח שנוצר בתקשורת בינינו, זה מה שנקרא "חכמת ההמונים", שהיום כבר נקבעת בדרך מנוסה.

יש לנו עסק עם ערכים פיזיים ולא דמיוניים. כאשר אנשים מתאספים ומארגנים ביניהם איזו חברה, אז מופיע בה כוח גדול ואפשרויות, מאשר סתם הסכום שלהם. זה טבעי ומוכח מדעית.

מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי", 19.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
צריך להיות במצב של עבודה
לחכות או להתקדם קדימה?
יציאה מהערפל

אני זוכר, כאשר הייתי יושב במכונית ליד הרב"ש, אז הוא נתן פרשנויות לדברים, על איך שהוא תופס את הדברים, אבל זה היה ממש מזמן, בהתחלה. דברים כמו למשל, על חיות היה אומר שהם מלאכים, וזה מסוג כזה של כוחות ואיך שהם נמצאים ביחס ביניהם. הוא ניסה להעביר את התחושה של המציאות האחרת, מציאות שקשורה אליך ומשפיעה עליך, ואתה משפיע עליה, וכל התחושה המיוחדת הזאת. הוא כל הזמן היה בתוך עצמו, בתוך הדברים האלה. כאשר הוא דיבר עם אדם, לדוגמה, אז בשבילו אותו אדם היה המציאות הפנימית שלו, והוא דיבר רק עם אותו החלק שבאדם, פנה לאותו החלק שבו הוא יכול היה להשפיע על חופש הבחירה שלו כדי שהוא בעצמו יחבר את עצמו אליו, לגוף שלו. כלומר, אני מדבר איתך, אני מדבר עם החלק שלי שיש בו חופש בחירה ושאני צריך לשכנע אותו להשתמש בו כדי להתחבר אליי. הרב"ש לא דיבר פיזית עם הרבה אנשים, אלא הוא יכול היה לדבר בתוך עצמו. הדיבור הזה, התקשורת הזאת, זה משהו פנימי בתוך עצמו. כלומר בזה שהוא מתקן בתוך עצמו את היחס שלו אליהם אז הוא מתקן כביכול אותם, הוא מכין אותם לכך שהם כבר יתחילו להרגיש את האפשרות לתיקון. הסביבה הנוקשה שבה היה נמצא, שלא התאימה למה שהוא עסק בו, האנשים שבה לא היו קיימים מבחינתו. היו קיימים כדמויות רק אלו שהיה להם פוטנציאל רוחני, וכל השאר היו נמצאים במצב של "בהמות". כלומר, אולי הם עוד יתפתחו ואז יגיעו להכרה. כלומר יקבלו את ההזדמנות להכיר את עצמם כדמויות שצריך כבר לפתח אותן.

להורדה: וידאו | MP4

שאלה: למעשה, כל התחזיות שנתת בשנים האחרונות התגשמו, למרבה הצער. אני אומר למרבה הצער, מפני שרובן לא היו מאוד משמחות. האם אתה עדיין רואה את השלבים הבאים באותם הגוונים הקודרים?

תשובתי: לא, אני תמיד אופטימי. לא הייתי רוצה לראות את העולם באותה הצורה שבה אני רואה אותו היום, אף על פי שלצערי חזיתי את זה.

העניין הוא לא בלחזות אותם ולשמוח לאיד, אלא בכך, שצריך לנסות איך שהוא לשנות את מה שאנחנו הולכים לקראתו.

אנחנו מגיעים לשלב הבא של התפתחות האנושות, כאשר היא תתחיל להתפתח באופן פנימי, מוראלי. האנושות צריכה להשתנות ולהפוך להיות דומה לטבע שסובב אותנו, להיכלל בתוך הסכימה הכוללת הגלובלית שלו, כאשר כולם לחלוטין תלויים זה בזה ובטבע הכללי, הדומם, הצומח, החי והעליון, כלומר באותם הכוחות שלמעשה מנהלים את כל מערכת הבריאה. אנחנו צריכים לגלות את המערכת הזאת, להתאים את עצמנו אליה, להיכלל בתוכה. זהו תפקידה של האנושות.

על התפקיד הזה כתבו וכותבים מדענים רבים. הנושא הזה היה פופולארי כבר כמה מאות שנים. במיוחד כתב על זה ברוסיה איש האקדמיה ברנדסקי וממשיכי דרכו. היום בעולם קיימים לא מעט אנשים שמבינים את זה.

אולם הבעיה היא, שחייבים להתחיל מייד לממש את התפקיד הזה. והעיקר, מה שמהווה את הנושא לדאגות והספקות הפנימיים שלי, זהו שלב המעבר מהמצב שלנו, מהתפיסה הזאת, לתפיסה החדשה, הבאה. כאן, בפני האנושות ניצבות בעיות גדולות.

מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי", 19.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לא תחזית, אלא מחקר
השלב הבא בהתפתחות האנושות
בעיות של תקופת המעבר

שאלה: על סמך מה אתה מסיק מסקנות מה יתרחש בעולם, מה יקרה לאדם, ליחסים בין בני האדם? מהו היסוד לתחזיות שלך?

תשובתי: בעיקרון, רבים חוזים שהמצב הסופי הבא של האנושות, זהו מצב של שוויון זכויות, של תלות הדדית, אנחנו הרי רואים כיצד העולם דוהר לקראת זה. האם לפני חמישים שנה מישהו יכול היה להאמין, שבאמריקה יהיה נשיא אפרו-אמריקאי? זה היה בלתי נתפס!

הטבע כל הזמן נע לעבר איזון בכל צורה שהיא: שינויי לחץ, הפרשי טמפרטורות, הכול נע לקראת האיזון.

אותו הדבר קורה גם עם החברה האנושית. ככל שנהיה תואמים למגמה הכללית הזאת של הטבע, ככל שנבין שהתלות הכוללת שמתגלה היום דוחפת אותנו לאיזון כללי, במידה הזאת יהיה לנו פשוט יותר להגיע למצב הזה בדרך רכה, מה שנקרא "במעט מאמצים".

שאלה: האם אפשר לומר שהתחזיות שלך בנויות על שלבי ההתפתחות של האגואיזם האנושי?

תשובתי: וודאי. אני לא חוזה, אני חוקר. בעיקרון, המקצוע שלי זה חקר האגו כיסוד של טבע האנושות כולה ושל הטבע הסובב אותנו.

אבל באנושות האגואיזם הזה מתפתח לכיוון שלילי. אם בטבע הדומם, הצומח והחי, הוא מתפתח לתועלת האובייקט עצמו, אז באדם הוא מתפתח כמזיק לו עצמו. השאלה היא, עד מתי האגו ידחוף את האדם קדימה, בכך שמראה לו שהוא מזיק לו, ובאדם יופיע העימות בין התנועה קדימה לבין שלילת ההתקדמות הזאת? כאשר האדם מגיע למצב כזה, אז נוצרות כל מיני מהפכות, מלחמות ושאר הבעיות.

מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי", 19.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הבעיות של ההתפתחות הסופית
סוף העולם המוכר
אחדות בין הטבע לחברה

שאלה: איך אפשר להסביר לאנושות את כל הניגודיות הקיימת, שעליה היא אפילו לא חושבת ולא קוראת? ככל הנראה, לא מעניינים אותה אותם הניסויים שהמדענים עורכים בצארן בקוליידר האנדריאודי הגדול עם החלקיק "בוזון חיגסטא" ("החלקיק של האלוקים"). הגילוי של החלקיק מצביע על כך, שאם הוא לא יציב, אז בכל רגע המסה, כלומר כל העולם יכול להיעלם. איך אתה מסביר את זה לתלמידים שלך?

תשובתי: אצלי זה מסתדר פשוט מאוד, מפני שאני רואה את העולם רק בצורה של שני כוחות: חיובי ושלילי, או קבלה והשפעה, לא משנה איך לקרוא להם. שני הכוחות האלה בונים ביניהם את כל המציאות ולא רק את שלנו, אלא מציאות יותר עליונה, שאותה אנחנו לא מרגישים בחמשת החושים הגשמיים, הבהמיים, שלנו.

כדי לפתח בתוכנו את תפיסת העולם ברמה של כוחות קבלה והשפעה, אנחנו צריכים לעלות לרמה הזאת.

אנחנו נמצאים רק ברמה הבסיסית האגואיסטית של קבלה, בכך ששואפים להכניס הכול לתוכנו. התורה מדבר על כך, שצריך רק להשפיע, לתת: "ואהבת לרעך כמוך". בשילוב נכון בין קבלה והשפעה, כאשר האדם נכנס לתוך האיזון הזה, הוא מתחיל להבין שביניהם העולם שלנו נעלם ובמקומו מופיע העולם העליון, עולם של כוחות.

מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי", 19.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לשֵם מה נברא האדם?
להוסיף את עצמי לתמונת השלמות
להטעין לתוכי תוכניות חדשות

שאלה: האם אפשר לומר, שמטרת קיומה של האנושות, היא לא בהתקדמות במובן הנוכחי שלה?

תשובתי: נדמה לי, שהיום זה כבר ברור לכולם. לכולם מובן שהעתיד הוא לא בחברה הצרכנית, מפני שאי אפשר כל הזמן לייצר.

חוץ מזה, מופיעים אצלנו כמויות גדולות מאוד של מובטלים, ואילו אנחנו לא יודעים מה לעשות איתם. לא עולה אצלנו אפילו המחשבה, שאפשר להביא אותם ללימוד של החינוך האינטגרלי.

והעיקר הוא, שבאנושות מתחלפים הרצונות. כי אנחנו לא חיות, אנחנו בני אדם, והרצונות שלנו כל הזמן משתנים. הם כבר לא מכוונים לכך שצריך כל הזמן לקנות ולזרוק, לקנות ולזרוק. אנחנו כבר מסרבים לעשות את זה! תסתכלו איך משתנה האווירה באינטרנט. לאנשים ממש נמאס מכל ה"כביסות" שמתרחשות שם! הם לאט לאט מתעלים מעל זה. כי השלב הבא הוא לגמרי לא בזה שצריך לקנות ולייצר, ושוב לקנות ושוב לייצר. השלב הזה כבר מאחורינו.

עוד מעט ההון גם כן יאבד את ערכו! אצל האנשים תיעלם ההשתוקקות להציג את ההצלחה הגשמית שלהם בשוק של רדיפת הכבוד. להיפך, טעם רע כזה ייחשב למשהו מגונה ושפל. כלומר יתרחש היפוך, מהפכה הדרגתית, והיא כבר נראית באופק.

שאלה: אבל עדיין הרצונות והמאפיינים החיצוניים של הצלחתו האישית, מניעים את האדם.

תשובתי: אם אנשים היו מגלים שקיימת אפשרות לצאת למרחב נצחי ומושלם, כאשר אתה מתחיל להרגיש את הגוף שלך כמו כלב או חתול שיושבים לידך, ואילו את עצמך אתה מזהה עם משהו חדש שקיים במרחב נצחי ומושלם, אז מה הם היו אומרים? לשם מה הם עובדים ומה הם עושים בחיים האלה, חוץ מאשר להשוויץ זה לפני זה במפגשי השווא האלה?

לאדם ישנן כאלה אפשרויות בחיים האלה, לא אי שם בעולם הבא, אלא בחיים האלה לצאת לדרגה הבאה! לזה הטבע דוחף אותנו. הוא רק מראה לנו באיזה אופן לעשות את זה: תהיה דומה לי, ואז בבקשה, אתה יכול לעלות עכשיו לדרגה הבאה כדי להרגיש את עצמך במימד החדש שעליו כבר מדברים.

זהו עיסוקו של האדם! ובזה צריכים לעסוק מיליארדי בני האדם על פני כדור הארץ! כל אחד מהם נחוץ מפני שלפסיפס הזה, ללגו הזה הוא מוסיף את עצמו, כדי ליצור תמונה מלאה של שלמות.

מה גם, שהטכניקה היא מאוד פשוטה ומיועדת לכולם, ולא רק לאנשים מוכשרים חכמים במיוחד.

אם האנשים היו מפנים לפחות את החלק המיליארד שלהם ליצירה של מערכת השכלה אינטגרלית וירטואלית, אז העולם היה הופך להיות אחר. הוא בקלות היה משנה את רצונותיו והיה מתחיל להסתכל על הכול אחרת. היום זה מצליח אצל האדם באופן פשוט מאוד.

מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי", 19.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לשֵם מה נברא האדם?
סנונית ראשונה
מעולם הקבלה לעולם הנתינה

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

חלק א': "כתבי רב"ש", כרך א' (עמ' 11), מאמרי "שלבי הסולם", שנת 1984 (תשמ"ד), מאמר א', חלק א' "מטרת החברה - א'"

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

חלק ב': "זוהר לעם", "הקדמת ספר הזוהר" (עמ' 11), מאמר "אמא השאילה בגדיה לבִתה", אות י"ז

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

חלק ג': "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י' (דף תתק"ו), "אור פנימי", אות ס"ד

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

חלק ד': "כתבי בעל הסולם" (עמ' 394), מאמר "הערבות", אות כ"א

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

קיצור משיעור הקבלה היומי:

להורדה: אודיו

שיחה על עשיריות

לצפייה בשיעור

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

הסעודה

להורדה: אודיו
תגיות: הליכה בדרך האמת

ידיעה: התכנית למאבק באבטלה בקרב הצעירים (בגילאים 16עד 25), אשר בחלק ממדינות האיחוד האירופי עולה על 50%, כוללת הלוואות בהיקף של מיליארדי יורו לחברות שתיצורנה מקומות עבודה לצעירים. התל"ג באיחוד אירופי בשנת 2013 הצטמצם זו כבר שנה שנייה ברציפות, ושיעור האבטלה הכללי יעלה.

התייחסותי: כולנו מבינים שזהו לא פתרון, הרי, אין ביקוש ולא ברור אילו מקומות עבודה ליצור ולשם מה? ההתפתחות מקדמת אותנו לצריכה מאוזנת של מוצרי מזון הכרחיים ובריאים, ביגוד, וכן הלאה.

האדם כבר לא יוכל ליצור מקומות עבודה בצורה מלאכותית, רק כדי להעסיק אנשים ובמודע לייצר מוצרים שמהר מתקלקלים. אנחנו חייבים להכיר בעובדה שאנחנו "נכנסנו" לעתיד חדש: עבודה לא תהיה, והאדם יתעסק ביצירת הדמות העתידית שלו: "האדם של העולם האינטגרלי". תיקון עצמי זו העבודה היחידה שנשארה לכולנו...

ידיעות קודמות בנושא:
משבר התעסוקה של הצעירים
העולם לא בבעיה, פשוט מתחילה קטסטרופה!
ארגון העבודה הבינלאומי ILO: האבטלה של הצעירים גדולה פי שלושה מהמבוגרים

שאלה: בזמן האחרון אנשים עשירים מוותרים על כספם לטובת החברה. זה כבר עניין אחר, שבזה הם רואים תועלת. הם עדיין סבורים, שאם הם יבנו בית חולים נוסף או בית ספר באפריקה, אז בזה הם יועילו לחברה. אבל מכרים שלי, יוצאי אפריקה שחיים באירופה, אומרים בעצמם: "זה לא יעזור, עד שנכריח את האפריקאים לעבוד". ואילו האפריקאים לא רוצים לעבוד.

תשובתי: אנחנו בעצמנו מנענו מהם את האפשרות הזאת. פעם אפריקה ייצרה וייצאה כל מיני סחורות. אבל היחס הלא נכון שלנו כלפי היבשת הזאת שינה הכול.

שאלה: ומה יעשו שישה מיליארד בני אדם על פני כדור הארץ? אנחנו ממציאים עבור בני האדם עבודה, העיקר שהם יהיו עסוקים במשהו. האם העולם המורכב הזה נברא כדי שהאדם יקום בבוקר, יידחס בתחבורה ציבורית, יגיע לאיזה משרד או מפעל, יבצע פעולות מכאניות, יחזור הביתה, וכך כל החיים, עד שימות?

תשובתי: אנחנו בעצמנו הפכנו את עצמנו לעבדים. אבל עכשיו אנחנו מגיעים לתפיסה שונה לחלוטין. האדם נברא לעבודה אחרת לגמרי – עבודה על עצמו, ולא לעבודה בייצור.

אנחנו בעצמנו מבינים שמספיק אחוז אחד מבני האדם, כדי לייצר לכולם את כל מה שנחוץ להחזקת חיים הגיוניים, בית, משפחה, בריאות וכל השאר. אחוז אחד, מקסימום, וגם הוא עוד מעט יוחלף במכונות אוטומטיות ומחשבים, שייצרו כל מה שרק אפשר.

ואילו האדם יעסוק רק בוויסות של שני כוחות הטבע: קבלה והשפעה. שבהם אנחנו צריכים להתקיים! אנחנו צריכים לפתח בתוכנו את כוח ההשפעה ליד כוח הקבלה ולשאוף לאיזון.

השימוש במערכת של החינוך האינטגרלי במפעלים ובבתי הספר מביא לכך, שתוך מספר שיעורים האדם מתחיל להבין שהעולם הוא אחר לגמרי, ולא כזה שבו צריך לשלוט, לנסוע לעבודה, לעבוד יום שלם, לחזור, לשכב לישון ושוב אותו הדבר. הוא יתחיל פתאום להבין, שלא בזה הייעוד שלו, וזה אף פעם לא יעזור לאף אחד.

מסתבר, שישנה שיטה שמעלה אותנו לרמה הבאה, ואם אנחנו לא נלך אליו מבחירה חופשית, אז הטבע ידחוף אותנו לזה.

מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי", 19.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ההומוספיאנס צריך להפוך להיות אדם חכם
האם החיידקים באמת חכמים יותר מאיתנו?
אנושות, מי אנחנו?

שאלה: בחי היום יום האדם חייב לארגן את זמן העבודה שלו בצורה מאוד מדויקת. בימינו, זאת בעיה, מפני שרוב המבוגרים יותר מתבטלים מאשר עובדים. כיצד לחנך את האדם הקטן, כדי שיתכנן את היום שלו בצורה נכונה?

תשובה: הבעיה היא, שהיום האדם משועמם. הוא לא מסוגל למצוא עניין בעבודה. כל דבר בחיים נראה לו חסר משמעות. וזו הבעיה של כולם – מהעובדים ועד למנהלים, במיוחד במשרדים. המנהל מסתגר במשרדו: "אני עסוק!" – אולם למעשה, הוא לא עסוק בשום דבר.

אותו הדבר קורה לעובדים ולפקידים מכל הסוגים ובכל הרמות, שמעמידים פנים שהם עובדים. זה דבר טבעי. אנשים מאבדים את הרצון לייצור, ליצור, לעשות משהו. הם לא יכולים להכריח את עצמם לעבוד. האדם שוכב, יושב, מסובב משהו...

טוב שהיום יש אינטרנט. זה פשוט תרופה לשעמום, כי אנשים עסוקים לפחות במשהו, אחרת, הייתה יכולה להיות התדרדרות מהירה עוד יותר. אף על פי שבמקרה הזה, היה הרבה יותר קל – היינו מרגישים את עצמנו "נובלים" במהירות, כמו צמח. כל זה הוא תוצאה של האבולוציה של הרצון שלנו, שגדל עד למקסימום שלו וכבר לא יכול להתמלא בשום דבר .

הכול התחיל עוד בשנות ה- 60 של המאה הקודמת מדור "ילדי הפרחים", מה"ביטלס", מההִיפים שנכנסו למדיטציה, משימוש בסמים, וכולי. זה היה הסימן הראשון.

עכשיו, כאשר אנחנו מתעסקים בתקשורת האינטגרלית עם אנשים, אנחנו משתמשים בטקטיקה פשוטה למדי. קודם צריך להבחין עד כמה החברה תורמת לאדם, כיצד היא מעוררת, כובשת אותו, שולטת בו, עד כמה האדם מתחיל לספוג את האפשרויות, הרצונות, המטרות של הסביבה, עד כמה הסביבה משפיעה על האדם, ולכן, בהתאם למשחקים שאנו עושים, אנחנו מעוררים בכל אחד תשומת לב, יחס טוב או רע, כל מיני מצבי מעבר בתחושות, במחשבות, בהחלטות, בהערכות, וכולי.

העובדה היא, שאם אנחנו מכניסים את האדם לסביבה נכונה, אז הרצון שלו, שמהווה את הבסיס לקיומו, אשר קודם היה קטן מאוד (הרי, הוא לא רצה שום דבר, והוא לא היה מסוגל להזיז את האצבע) – הרצון הזה עכשיו נהיה פי עשרה גדול יותר, מפני שהאדם נמצא בקבוצה שמתחילה לעורר אותו, להניע אותו כל הזמן.

בסופו של דבר, הוא סופג את הרצונות של האחרים, והכי חשוב, הוא מתעורר, מקבל זעזוע פנימי קטן. וזה מוציא אותו ממצב של אדישות.

אני חושב שצריך לאמץ את זה בכל קבוצות העובדים, אם הם באמת לא רוצים "לישון" לאורך כל החיים. הרי, הם בכל זאת צריכים לעשות משהו לטובת החברה. לכן, יש צורך לבוא אליהם ולחבר אותם בצורה כזאת, שכולם, על אף שכל אחד ישן, יקבלו התעוררות זה מזה. ואז יתעורר בהם רצון נוסף, שאיפה, עלייה, והם יתחילו לחיות ולעבוד ביעילות.

אותו הדבר עם הילדים. כלומר, הסביבה משפיעה על האדם בצורה כזאת, שהוא מתחיל לקבל את הרצון מכל הסובבים אותו, ונהיה פי כמה יותר אנרגטי מאשר בעבר.

בנוסף, רצון כה עז יוצר באדם תנאים להמשך ההתפתחות. זה לא רק תשומת לב מוגברת, אלא יכולת להתעלות מעל האחרים או להמעיט את עצמי מולם, לספוג את המידע מהאחרים, והכי חשוב – להגיע למצב שניכנס למרכז המעגל, ונרגיש את האחדות שדרכה נסתכל על העולם ונפתור את כל הבעיות בצורה נכונה.

זהו הרצון הגבוה יותר, המחשבה הגבוהה יותר, השכל שלא שייך לא לי ולא לאחרים. זה משהו חדש שכרגע יצרנו על ידי המאמצים והדחפים המשותפים. והמשותף הזה שנולד בינינו, הוא המדרגה הבאה היותר מפותחת שלנו. ואם מסתכלים דרכה, ודרכה פונים לעולם, אז כל אחד מאיתנו מביא את עצמו להחלטה הנכונה.

מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 23.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
השיטה היעילה ביותר
הצורך בפסיכולוגיה אינטגרלית
כאשר אין כוח החיוּת...

שאלה: בשיעורים, בהרצאות, בספרים, אתה מדבר על מצב מאוזן של האנושות. ובה בעת אתה גם מדגיש, שכל העולם נמצא בתוך האדם. איך אפשר לשלב את הדברים האלה עבור מי שלמשל לא לומד איתך ואין לו אפשרות לקבל ממך הסברים?

תשובתי: העניין הוא, שמנוקדת מבטם של הפסיכולוגיה הגבוהה ושל הפיזיקה, כאשר אנחנו חודרים לתוך העולם, אז אנחנו מתחילים לראות שהוא בנוי בצורה שונה לחלוטין.

באינטרנט יש בנושא הזה המון חומרים. מדענים, פסיכולוגים וסוציולוגים כבר מתחילים להבין את זה. האנשים כבר מבינים שהעולם הזה הוא לא כפי שאנחנו רואים אותו בדמיון שלנו, בחמשת החושים שלנו, אלא הוא אחר. אז, איזה הוא? את זה אפשר להרגיש על ידי שינוי החושים שלנו, על ידי שינוי החשיבה.

מה גם, שלשם כך לא צריך להיוולד מחדש למשהו אחר, מספיק להישאר אותו האדם. כמו שבמחשב אנחנו יכולים להטעין כמה תוכניות, כך גם אנחנו יכולים להטעין כמה תוכניות לתוכנו, אך לשם כך חייבים ללמוד. אם האדם ירצה ויבוא אליי כתלמיד, יתכלל במסגרת הלימודים שלנו, אז הוא בהדרגה ירכוש את השיטה הזאת.

מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי", 19.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
איזון מבטל את הניגודיות
לשֵם מה נברא האדם?
להוסיף את עצמי לתמונת השלמות

שאלה: התגלות האגו בחיי היומיום, בראש ובראשונה בתחום הכלכלי, מתבטאת בכך, שאנשים כלפי אנשים, מדינות כלפי מדינות, חברות כלפי חברות, מתנהגים בצורה יותר ויותר תוקפנית, בולעים כל מה שרק אפשר, ובונים בכל ענף פירמידות שבהן מקטינים את כמות השחקנים עד למידה המינימלית האפשרית. האם זה יימשך גם הלאה?

תשובתי: בעיקרון, זה לטובה, מפני שאז לעולם יהיה מובן יותר מה מתרחש. אנחנו נגיע לכזה מצב, שאם בענף שלי הכול תלוי רק בי ואני מהווה את השחקן הראשי, זה מסלק את המשחק הלא נחוץ בתחרותיות. הוא בכל מקרה לא נותן שום דבר, אלא להיפך, מעמיד אותי בצורה מדויקת בתלות של מה שאני עושה, האם יש בכך נחיצות או לא.

מפני שהבעיה היא בכך, שאפילו אם אני יכול להכתיב לשוק כל מה שעולה על רוחי, אצל האנשים משתנים הרצונות. פתאום נעלמת אצלם הנחיצות במה שאני מציע להם, ואז אני נאלץ לפעול אחרת.

מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי", 19.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
דאגה, או חשבון כלכלי?
תחרותיות או יחסים נטולי עימותים
בשליטת הכסף

צפה/האזן לתוכנית:

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

תוכניות קודמות:
שיחה על חג השבועות
שיחה על יום ירושלים
שיחה על ל"ג בעומר, רבי עקיבא

שאלה: ידוע ומובן לך בצורה טובה מאוד המצב בחברה הישראלית, שמצד אחד, מהווה חברה של "ארץ התורה", התנ"ך, ומצד שני, ציביליזציות טכנולוגיות גבוהות, שנמצאות בסביבה לא ידידותית. כיצד אתה רואה את תהליך ההתפתחות של החברה הזאת? האם אנחנו נצליח להגיע לפתרון כלשהו, בפיסת האדמה הקטנה הזאת?

תשובתי: אני בטוח שעתידה של ישראל, הגורל שלה, אינם קשורים בשום צורה לטכנולוגיה, למדע, לייצור, לבנקאות, לצבא, לחימוש וליחסים בינינו לבין השכנים.

אני בטוח, שהכול תלוי אך ורק במידה שהחברה הישראלית תוכל להשתנות בהתאם לדרישות החדשות ביחס לאנושות, עד כמה היא תהפוך להיות אחידה, שווה, הרמונית. עד כמה האנשים יוכלו להתחבר ביניהם למערכת אינטגרלית אחת יחידה, ויחד עם זה ייכנסו להרמוניה עם הטבע הסובב. בזה למעשה תלוי כל הטוב שרק יכול להיות להתגלות באנושות ובחברה.

מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי", 19.03.2013

תוכניות קודמות:
ישראל: הזדמנות לעלות או להיעלם
ישראל: בלי חיבור אין עתיד
עתידה של ישראל

שאלה: במה מיוחדת עבודת האדם בהכנת עצמו למצב של ירידה, כדי לשמור בזמן הירידה על הברית שנכרתה קודם לכן?

תשובתי: אני תלוי במאור המחזיר למוטב שחייב לטפל בי. לכן צריך שיהיה לי רצון שלם במאה אחוז, כדי שהאור הזה יחזיק אותי בתלות מוחלטת בו.

אני רוצה להיות מעל לאבחנות והרגשות שלי, אבל יחד עם זה, לא להימצא עם עיניים עצומות. יש כאן כפילות מסוימת, התנגשות פנימית. מצד אחד, אני רוצה להבין, לדעת, להרגיש את כל מה שנמצא במציאות שלי, במצב שלי, בכל הרכב האבחנות שבאותו המצב, מצד שני, מה שלא יקרה במצב הזה, כמה שאני לא אברר ואחבר את כל האבחנות שלו, בסופו של דבר, אני צריך להידבק בבורא על פני כל הנתונים הללו.

כלומר אני רוצה לגדול ישר למעלה בהבנה ובהרגשה שלי, לראות הכול מתוך האגו שלי: מעליו, מתחתיו, בתוכו, בשלושת האבחנות. אני רק מבקש, שכל זה לא יפר את תנאי הברית שלנו ושאחרי כל זה, אני בהכרח אשיג מסירות נפש לבורא, אתמלא בשמחה. שמחה, זה סימן נכון ליציבות הברית שלנו.

אם אין בי כזאת שמחה שממנה אני פשוט "מתפוצץ", אז זה לא נקרא שאני נמצא בברית עם הבורא.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 17.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בקשה לקבלת עבודה אצל הבורא
אם אין שמחה, אין אמונה
תמונה שנארגת משני חוטים

שאלה: מה זה אומר, להיות עובד של הבורא ללא שום תנאים מוקדמים?

תשובתי: נניח, שאתה בא ואומר: "לא חשוב לי מה לעשות, אני מוכן לעשות כל דבר: מלהיות הסגן שלך ומנהל עבודה ראשי, עד למנקה האחרון הכי שפל ובזוי. אני מוכן לעבוד תמורת כל מחיר שישלמו, מחצי המלכות ועד כלום. לא משנה לי עד כמה נעימה העבודה הזאת, האם אני אקבל ממנה תענוג או מכות. אני מוכן לקבל מכות עבור כל יום עבודה, העיקר שאתה תאפשר לי לעבוד עבורך. אני מתחנן אליך, תיקח אותי ללא שום תנאים!".

כאן הכול תלוי בסובלנות שלך, בסבלנות שאיתה אתה נכלל בעבודה ומוכן לסבול את האי נעימויות והנעימויות, את השכר והעונש שלה. כך אתה מתקדם מעל ל"חמור" שלך, מעל לאגו שלך, שמרגיש טוב או רע ומקבל או חצי מלכות או מכות תמורת יום עבודה. אבל האדם שבך דבוק לגמרי בבעל הבית. האם אתה מסכים לעבוד בצורה כזאת?

ואתה רוצה שיתנו לך כאלה תנאים, מפני שזה עוזר לך להשיג כוונה נקייה כלפי בעל הבית. אבל אם לא היו כאלה תנאים, לא היית יכול להבין איפה אתה נמצא, אולי האגו מניע אותך, משקר לך, ואתה כמו גנב שרץ לפני כולם וצועק: "תתפסו את הגנב"?

אתה רוצה לדעת בדיוק מי מנהל אותך, וזה אפשרי לעשות רק על ידי שינוי המצבים. על ידי הרע בלבד אתה לא תשיג שום דבר: אין אור בלי חושך ואין חושך בלי אור, אתה חייב את שניהם.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 17.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הסימן לברית יציבה
ייסורים, זו בדיקה של אהבה
לא לדאוג, הכול הולך לפי תוכנית הבריאה

פרשת השבוע "נשא", זוהר לעם, קטעים נבחרים

להורדה: וידאו | אודיו | MP4

המציאות האמיתית זה הבורא, הוא קיים בעצמו ללא תלות באיזה כוח נוסף. הוא פשוט קיים וזהו! והקיום של כל מציאות אחרת, פרט לבורא, תלוי בשני כוחות מנוגדים.

אף אחד מהם לבד אינו מסוגל לספק את הקיום הזה, אלא רק על ידי השילוב ביניהם הם מולידים את המציאות שלנו, הזמנית, המלאכותית, קצרת הטווח, הנקראת "בריאה", כי היא נמצאת מעבר לגבולות של הבורא, מחוצה לו. המציאות המלאכותית הזאת היא החיים שלנו היום.

הבורא נתן לנו הזדמנות להבין ולחבר את הבריאה ממטה למעלה בעזרת שני כוחות מנוגדים – השפעה וקבלה. באופן כזה, אנחנו משלימים את הבריאה, שנבראה על ידי ההתפשטות של שני הכוחות האלה מלמעלה למטה כשאנחנו מוסיפים אליה את הסכמתנו מלמטה למעלה. יוצא, שאנחנו כאילו מעוררים לחיים את הבריאה המלאכותית שהבורא ברא, והופכים אותה לאמיתית.

על ידי הסכמתנו ואימוץ מחשבתו של הבורא, כדי בכל צעד ממטה למעלה להרכיב את עצמנו משני הכוחות המנוגדים, אנחנו מעניקים את הכוח האמיתי לבריאה, כמו שותפים עם הבורא במעמד שווה ובאותה המדרגה.

הרי אנחנו לוקחים את השכל שלו, את הכיוון שלו, את היחס שלו, ואותו השכל האלוקי, אותו היחס, אנחנו מוסיפים לאותן הצורות המשתלשלות ממעלה למטה, ועל ידי זה הצורות הללו כביכול עולות ממטה למעלה.

שתי הצורות, קבלה והשפעה, באות אלינו כבר מוכנות. אנחנו לא אחראיים לטבע הרע והאגואיסטי, ועוד יותר מכך, לטבע המיטיב של ההשפעה. אבל על ידי השאיפה שלנו לתכונות ההשפעה, אנחנו עושים את התרומה שלנו, משיגים את ההבנה ואת הידע, ומוסיפים את היחס שלנו המאחד אותנו על הבורא.

כל מה שמשנה, זה לא שני הכוחות האלו, קבלה והשפעה, אלא החיבור ביניהם, התוצאה, ה"נגזרת", הרעיון של האיחוד, שנולד מהעבודה של השכל והלב.

מתוך שיעור על פי איגרת של הרב"ש, 16.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
האבן שרצתה להרים את עצמה בעצמה
לחבר בתוכי את שני הכוחות שבטבע
לעמוד מול הבורא ולהיות כמו הבורא