הגרסא האתיופית-מקסיקנית של ריידן ממורטל קומבאט - גונג'ה סופי

גונג'ה סופי, אחת ההפתעות הגדולות של 2010, עומד להגיע למועדון הקומפורט 13 בתל אביב (16.9, יום חמישי) להופעה אחת יחד עם הדיג'יי והמפיק הרצחני דה גסלאמפ קילר ואני בעננים מזה לחלוטין. באמת שלא ראיתי את זה בא, בד"כ אמנים מגיעים אלינו אחרי שכבר הספיקו להתבוסס בידיעה שהם כבר הפכו לענקים בכל העולם ונכון שלפעמים גם מתמזל מזלנו ואנחנו תופסים אותם קצת לפני זה, אבל עם גונג'ה סופי העיתוי פשוט מושלם, בדיוק בזמן הפריצה שלו, רק השבוע האיש נתן את ההופעה הראשונה שלו אי פעם בלונדון ומסתבר שאנחנו הבאים בתור! רק השנה שיחרר האיש את אלבום הבכורה המופתי שלו, A Sufi And A Killer, שאת רובו הפיק גסלאמפ קילר והוא ללא צל של ספק אחד מאלבומי השנה שלי, ואולי אף המיוחד והמפתיע ביותר מכל אלבום אחר שיצא לאחרונה. מלאן תאלפים כבוד צריך לתת לחבר'ה החרוצים של טבק, שאחראים על ההנחתה הענקית הזאת. וגם כמובן, תודה על זוג הכרטיסים שהם מעניקים לקוראי אור בזויות (פרטים בתחתית הפוסט).

אין בנאדם שהשמעתי לו את האלבום הזה ונשאר בפרצוף אדיש, אין מגזין מוזיקה שמכבד את עצמו שעדיין לא כתב איזו ביקורת נלהבת עליו. ובצדק, הצמד מסאן דייגו יוצר מוזיקה אורבנית כזאת שזורמת לא רק במועדונים חשוכים, אלא דווקא מתאימה לא פחות גם למרחבים הפתוחים של הטבע הפראי, למדבר, לחוף, לטיול הפנימי. הגונג'ה סופי הזה לא אמיתי, הוא נשמע כמו מכשף ונראה כמו אחד שלא הייתי מישיר מבט לעיניו אם היה יושב מולי ברכבת התחתית, אבל האמת היא שכולו יופי רוחני, מרגש גם כשכוחני, עדין גם כששבור, אבל תמיד שבור. יש בקול שלו משהו מנופץ לגמרי.

גונג'ה סופי נולד בשם הלא פחות מוזר – סומק אקס והוא בן לאבא אמריקאי-אתיופי ואמא מקסיקנית. מוזיקה הוא יוצר כבר מהניינטיז, היפ הופ וראפ אלטרנטיבי, ביטים מופרכים על CD-R וכאלה, אך רק בשנת 2008, אחרי ששיתף פעולה עם אמן ענק אחר בשם Flying Lotus, פתאום נפקחו עליו עיניהם של האנשים הטובים בחברת התקליטים האגדית Warp והעניקו לו את חותמת הכבוד. לפני שעזב את סאן דייגו אל המדבר הקליפורני ושם הפך מנרקומן למדריך יוגה, היה גונג'ה סופי חבר בקבוצת אנדרגראונד היפ הופ שנקראת Masters Of The Universe (הימן?). אך עם זאת, מהאזנה ראשונה לאלבום, האסוציאציות של את מי הוא מזכיר מתעופפות הרבה מעבר להיפ הופ אבל אף פעם לא פוגעות בדיוק. קשה, קשה מאוד לאפיין אותו: הוא לא זמרת סול, אבל בהחלט יש בו משהו שמזכיר את נינה סימון. הוא לא תום וייטס, אבל יש בקולו הפגום, המלא בחול וחצץ משהו שבכל זאת מזכיר אותו. הוא לא דבנדרה בנהארט, אבל אין ספק שהסופי הזה חתיכת ניאו-היפי מבפנים החוצה. אני יכול להמשיך כך עוד ועוד, על המילים האפלות שלו, החכמות והלפעמים הומוריסטיות, על הסאונד המעושן ועל ההשפעות המזרחיות על המוזיקה עצמה, אך זה כבר יהיה להכביר במילים. באמת שיש בו יותר מדי מרכיבים ובכל זאת המכלול שלהם איכשהו לא נשמע מורכב מדי. להיפך, מדובר כאן באלבום שתופס אותך על ההאזנה הראשונה ומשם נפתח לעומק. אתם פשוט מוכרחים לתת האזנה אחת לפחות לפני שאתם מחליטים להיות טמבלים ולפספס את ההופעה הזו, אז הנה אפשר ורצוי לשמוע את כל האלבום כאן.

שני רמיקסים לקטעים מתוך A Sufi And A Killer. בקרוב ייצא אלבום הרמיקסים המלא שייקרא The Caliph's Tea Party

וגסלאמפ קילר, או בשמו המלא דה מאד'רפאקינג גסלאמפ קילר, או בשמו הפרטי וויליאם בנג'מין בנסוזן (בן לאבא יהודון ואמא גם), גם הוא ממש לא ילד. וגם הוא עזב את סאן דייגו, אמנם לא למדבר אלא לטובת חיי הלילה של לוס אנג'לס ושם הפך להיות רזידנט במועדון ה-Low End Theory. טבק כבר הביאו אותו לכאן ב-2008, עוד לפני שרובנו הספקנו לשמוע עליו. כיום, מי שמתעניין בתחום הדאב סטפ "האלטרנטיבי" יודע שהבנאדם הזה מופרע ברמות ארטיסטיות מהגבוהות שבגבוהות. הוא מערבל סייקאדליק סיקסטיז עם דאב סטפ, מוזיקה תורכית עם ביטים מעולמות אחרים ועל העמדה, בניגוד להמון דיג'יים אחרים, הוא משהו ששווה לצפות בו בזמן שהוא מתקלט. הוא משתולל ולגמרי חי את המוזיקה שהוא מערבב בלייב. האמת היא שכמו גונג'ה סופי, גם הוא לא נראה לגמרי שפוי, אבל מה אני אגיד – אמנים שמחים, שיוצרים מוזיקה שמפלרטטת כל הזמן עם משהו אפל וכחול, עושים עלי רושם של האנשים הכי בריאים בעולם.

והנה טיזר למה שגסלאמפ קילר יודע לעשות

האטרקציות של הערב האדיר הזה לא נגמרות כאן, נבחרת הדיג'יים של אודיו מונטאז': רדיוטריפ, דיגיטל_מי ומארקי פאנק יחממו. אחריהם יעלה אגוזי מבוטניקה ויביא את הקומפורט לכדי רתיחה כך שגונג'ה וגסלאמפ יקבלו את המועדון כבר מבעבע לגמרי. במהלך הסט של גסלאמפ קילר יעלה גונג'ה סופי לבמה בתור האמסי של הערב ואחרי שתגמר ההופעה ימשיך גסלאמפ עם מסיבה אל תוך הלילה. מראיון שעשיתי עם גסלאמפ אתמול, לקראת כתבה שתתפרסם בטיים אאוט ביום ההופעה, אני יכול להגיד לכם שהצמד מתכוון להרביץ כאן הופעה רצינית שכנראה תכלול את כל השירים מ-A Sufi & A Killer, כמו גם קטעים חדשים שאנחנו עדיין לא מכירים וכמובן – המון פריסטייל. טירוף.

אז איך זוכים בהגרלה?

השאירו תגובה כלשהי, לא משנה מה. אם בא לכם, אתם מוזמנים לכתוב איזה אלבום שיצא השנה ממש הפתיע אתכם לטובה או לחילופין אתם גם יכולים סתם להשאיר לי איזה חמשיר על ירקות שורש. ההגרלה תהיה פתוחה עד יום רביעי (15.9) בחצות. מייל משמח במיוחד יישלח לשני הזוכים המאושרים.

קליק על הפלאייר האדיר הזה יוביל אל עמוד האירוע של ההופעה בפייסבוק

אל וועידת המוזיקה של היינקן השנה הגעתי בתחבורה ציבורית, את האוטו השארתי בחניה, פשוט נזכרתי שבשנה שעברה חילקו לנו שם בירה חינם והרי, חוץ מדיוני מוזיקה – אני באתי לעשות פאן. שמחתי לראות שוב את הכוסיות שמסתובבות בשמלות ירוקות עם המגשים מלאי הכוסות, מחפשות להרוות את צמאונם של חובבי המוזיקה, האמנים ואנשי התעשייה שהסתובבו שם בלובי. רק איפה היו הקראסונים איפה?

הגעתי לשלושה פאנלים ביום הראשון שדמו יותר להרצאות מאשר לדיונים בין במה לקהל. הראשון, בהנחיית עידית התפו"דית פרנקל, התעסק ב-"פיתוחים בעולם הניו מדיה". התבאסתי עליו קצת. זה פשוט הרגיש לי מיושן, לא חידש כלום ולא בגלל שאני כזה גיק, אלא שפשוט החידושים לא היו כאלה חדשים. כל הקהל שישב באולם היה שייך בצורה כזאת או אחרת לתעשיית המוזיקה ולדעתי צריך היה לקחת בחשבון שאנחנו דווקא די מעודכנים בעניינים מסוג זה. עידית הכינה מצגת שסקרה את כל האתרים והשירותים המובילים של תוכן מוזיקלי ברשת, אתם יודעים: סאונדקלאוד, בנדקמפ וכדומה. נחמד, קצר ולעניין – מין סקירה עכשווית.

מה שהיה רע היתה המיני הרצאה של הבחורצ'יק מחברת פלאפון, גיא באומן (הפאנל היה בנוי מ 5 מרצים, כל אחד 10 דק'), שהחליט לנצל את הבמה בשביל לדפוק פרסומת ארוכה מדי לאיזה שירות מעפעפן של החברה בה הוא עובד, תוך שהוא משתדל לדחוס כמה שיותר מילים לתוך עשר הדקות שניתנו לו. והמוצר? הממ… זו סוג של חנות מוזיקה אונליין למכשיר הנייד או משהו כזה, בעלת מגוון מוזיקלי שלא יכול לספק שום חובב מוזיקה אמיתי בעידן החדש, בטח שלא את הצרכן שיודע לחפש ולמצוא לעצמו את המוזיקה שהוא אוהב בתוך המבחר האינסופי שזמין באינטרנט. אני ממליץ להם ללכת וללמוד איך עושים פילוח שוק. גם אם השוק בישראל נראה להם אולי קטן – תאמינו לי שזה אפשרי לפלח לו ת'תחת מאלף כיוונים שונים וזה בדיוק מה שפלאפון מוכרחים לעשות אם הם רוצים לקרוא לעצמם מקצוענים. כן. ומספיק לעוף עליהם עכשיו. הרצאונת נוספת היתה של חברה שבעצם באה ללהקות/זמרים ומציעה להם להטמיע את השירים שלהם במשחקי קונסולה סטייל 'גיטר הירו'. רעיון מגניב לאללה. היו עוד שתי מיני הרצאות אבל הן לא היו מעניינות. פאסט פורוורד לפאנל הבא:

"אמנות עיצוב המוזיקה" בהנחיית איתי מאוטנר ובהשתתפות המעצבים דורון עדות (המיינסטרימי), JewBoy (האקצנטרי), להב הלוי (המיתוגיסט) ודויד טרטקובר (הגדול מכולם). באמת רציתי לראות כבר את הטרטקובר הזה, אחד מהמעצבים הגדולים של ישראל, שבין השאר עיצב מלא עטיפות יפות לתקליטים:

ככה נשמע הזמר, ככה מרגישות המילים, זה מה שעושים כשמחכים

וגם עבודות פוליטיות

וגם את הפוסטר שנקרע לי כשעזבתי את הבית

מעניין היה לראות על אותה הבמה מצד אחד את דורון עדות, מעצב מסחרי שהרוב המוחלט של עטיפות הדיסקים שהוא מעצב נראות בדיוק אותו הדבר (להוציא את 'נקודה טובה' של שולי רנד ואת 'חומר מקומי' של הדג נחש), אתם יודעים, כמו כל עטיפות אלבומי המזרחית-פופ העכשויים שמציגות את הזמר בתלבושת מליון דולר ומבט שמיושר אל תוך המצלמה. ולעומתו את Jewboy, שהציג מצידו גישה הפוכה לחלוטין ברמת המסחריות שכמעט לא קיימת בעבודותיו שנעשות ידנית אחת אחת, כל דיסק קצת שונה, D.I.Y סטייל. האמת היא שגם הוא, למרות שעבודותיו יפות, קצת לוקח את העניין לצד מחתרתי מדי לטעמי, אתם יודעים, כדי להיות מחתרתי.

מבט ישר לעיניים. מוטיב חוזר בעטיפות הדיסקים של המעצב דורון עדות

וקבלו קטע מוזר, אושיק לוי מוציא עכשיו אלבום חדש, שממש בא לי כבר לשמוע, אבל תראו את העטיפה שלו – נראית קצת כמו דיסק מזרחית מהסוג שהזכרתי לעיל, לא ככה?

אמרו לי לעשות פרצוף של קשוח ולהסתכל לכם ישר לעיניים

שוב, לא היה ממש דיון עמוק על עתיד העטיפות בעולם הדיגיטלי או וואטאבר, אלא סוג של שיווק עצמי של המשתתפים בפאנל. דבר אחד אבל אהבתי שטרטקובר אמר שם, נדמה לי שבתגובה לשאלה מה הופך עטיפת אלבום כלשהי למשהו בלתי נשכח כמו המדרכה של אבי רואד או הבננה של הוולוט אנדרגראונד, הוא אמר שלא היתה עד היום עטיפה של אלבום שנזכרה לדורות, אם המוזיקה שאותה היא עטפה לא היתה שווה את זה.

הפאנל השלישי היה ההצגה האמיתית: ג'וני רוטן (הזקן הרוטן) שהחליט לעשות קרקס מהפאנל, שנקרא "שולץ האיום Vs ג'וני ליידון", תוך כדי שהוא מתעלם לכל אורכו של ה-Q&A מהמנחה המיועד של הדיון – מר שולץ הנבוך. “Nobody Shares A Stage with Johnny Rotten” אמר בסוף כשקלט ששולץ יוצא בהפגנתיות איומה מהאולם. בת'כלס, מה שהכי שמחתי לראות בג'וני ליידון זה שיש לו המון חוש הומור בנוגע לבולשיט שמרכיב את הפרסונה שלו, אותה פרסונה שהתקשורת אחראית לה לא פחות ממנו. הוא זורם בתוך התפקיד שקיבל על עצמו אי שם בשנות השבעים, הוא מחרבן על המבקרים, הוא יוצא על אמנים, מתלכלך על אחרים, דופק גרעפסים של ילד בחטיבה אל תוך המיקרופון ומסתלבט על כל שואלי השאלות בקהל בכל פעם שאין לו באמת תשובה לענין בשבילם. ה-Punk לא מת, ומאיפה שאני ישבתי, אני יכול להגיד לכם שהוא אפילו לא התבגר עדיין לגמרי. ככה צריך. לא יצא עדיין שום דבר טוב מאמן שכועס כל הזמן.

תקציר הליידוניזם של הפאנל: טען שמייקל ג'קסון הוא מלך הפופ, שפטי סמית' מסריחה, שהעיתונאי ששאל על הבושם החדש של הסקס פיסטולז גם ("אני יכול להריח את הבית שחי שלך מכאן, אולי תשים קצת מהבושם שלנו"), על הטי שירט המיתולוגית שלו עם הכיתוב I Hate Pink Floyd – "הייתה סתם כדי לעצבן ולהשתעשע על חשבון המעריצים שלהם, אני דווקא אוהב את החומרים המוקדמים שלהם עם סיד בארט", על השינוי בסגנון השירה שלו בין הסקס פיסטולז לתקופה עם P.IL. – "עם הפיסטולז בכלל לא ידעתי איך אני נשמע כי לא השתמשנו במוניטורים, אחר כך הבנתי שאני פשוט נורא ולמדתי לשיר". על הספונסרים של הכנס הוא טרח לציין: "היינקן, פרובבלי נוט דה בסט ביר אין דה וורלד" והדבר שהכי אהבתי מכל השטויות שהוא ירה שם היתה היציאה על ג'וני קאש: "ג'וני דוגמא לרוח Punk אמיתית, האיש ידע לכתוב שירים עם משמעות". כל כך מסכים איתו:

Johhny Cash – 25 Minutes To go (live @ Folsom Prison 1968)

עוד על הוועידה:

• סיקור הוידאו שעשיתי לוועידת המוזיקה של היינקן 2009
• שוגייזר חושבת שליידון חד הרבה יותר ממה שחשבה לפני הוועידה
• עידו שחם במאזין גם היה מבסוט על ליידון ובעיקר על ההופעה של P.I.L.
• בתפו"ד נגנבו לחלוטין על ההופעה של LCD System וגם לא אהבו את ההרצאה של פלאפון

שעה ראשונה: להקת מוגוואי הסקוטית (שקרויה על שמו של היצור החמוד מהגרמלינז) הוציאה אלבום הופעה ענק עם שירים מכל האלבומים. גונג'הסופי, שיגיע ארצה להופעה יחד עם גאסלאמפ קילר, משאיל ריף גיטרה רצחני מהסטוג'ס ויוצר איתו את SuzieQ המעולה. מי שעדיין לא שמע את האלבום הכך כך מיוחד שלו, כדאי שיעשה את זה כבר, לפני שיחליט לפספס אותו! זורמים על עוד סטוג'ס ואיגי עם קאברים של פיצ'ס ו-Uncle Tupelo. משם עוברים לקצת גליצ'-הופ ודאב סטפ – הדור הבא עם קטעים של הדסון מוהק, Baths ופליינג לוטוס.

1. Mogwai – Cody (live)
2. Fugazi – Version
3. Modest Mouse – Dance Hall
4. TV Buddhas – Defies Definition
5. Uncle Tupelo – I Wanna Be Your Dog (Stooges cover)
6. Peaches – Search & Destroy (Iggy Pop cover)
7. Gonjasufi – SuzieQ (מגיע לארץ)
8. The Gaslamp Killer – Anything Worse (יופיע עם גונג'הסופי)
9. Hudson Mohawke – FUSE
10. Baths – Aminals
11. Flying Lotus – …And The World Laughs With You Feat. Thom Yorke
12. Pram – Track Of The Cat
13. Fever Ray – Mercy Street (Peter Gabriel cover)
14. Cougars – Dick Dater
15. Astroglides – Arab Bush (הורידו את השיר)

שעה שניה: מלכת האלקטרוקלאש, מיס קיטן, מגיעה גם היא לארץ. על הקשר בין מוס דף לזמרת בת מיעוטים תורכייה מהסבנטיז בשם זלדה. יום למחרת שידור התוכנית הופיעה כאן איזו להקה אחת בשם אלסידי סאונדסיסטם.. השיר שפותח את האלבום החדש שלהם, הוא עדיין הקטע הכי חזק באלבום לטעמי – נכנס לטראקליסט. ברט יאנש, דונובן וטימבר טימברה מהווים את האתנחתה הפולקית שמחברת בין הפתיחה הסינמטית לסיום המסיבתי.

על הוול בפייסבוק שלי הופיע שלשום לינק שכלל את הכיתוב הבא: Shirilev is doing The Ugly Dance. בהתחלה חשבתי שזו עוד שטות ויראלית שנועדה לבדר ולא יותר, אך בדיעבד הסתבר לי שמדובר בשיווק אינטראקטיבי לאיזו להקה שוודית חדשה עם שם מוזר.

נכנסתי ללינק ומצאתי שם את הראש של שירילב חתוך ומודבק בצורה מגושמת למדי למין חליפה כזאת שרוקדת ריקוד ממש, אבל ממש מטופש לצליליו של איזה שיר אינדי-דיסקו חביב באנגלית. האמת היא שאני לא מתלהב בקלות משטויות ברשת מהסיבה הפשוטה שממש כמותכם, גם אני כבר ראיתי טונות של אתרים מטופשים בתוך אוקיינוס הבולשיט הויראלי שבו אנחנו טובעים כל יום מחדש. אז איך הדבר הזה בכל זאת הצליח להדליק אותי?  הרי, אני די בטוח שראיתי כבר דברים דומים לזה בעבר. התשובה נעוצה במינימליזם ובטיב ביצוע הרעיון וההתמקדות אך ורק בו:  אין אופציות כמעט כך שהעניין נשאר פשוט, אין לינקים, השיר מתחיל להתנגן מבלי שתבקש והריקוד.. הריקוד באמת משעשע, מסונכרן ויושב טוב עם השיר, ישר הזכיר לי את את חבר שלי עמרם500:

עמרם500 bust'a'move

מה שכן אפשר לעשות באתר, חוץ מלהעלות תמונה של ראש ולבחור מתוך שלוש אופציות של בגדים, זה לשלוט בתנועות של רקדן. למטה יש כל מיני dance moves שאפשר ללחוץ עליהם ולראות את הדמות מענטזת אותם לפי הקצב של השיר. עד השלב הזה עדיין לא היה לי מושג שמדובר בשיווק של להקה חדשה, וזאת למרות שזה דווקא היה כתוב כל הזמן באותיות הקטנות בשתי השורות שבתחתית העמוד.

click on the picture to see Amram500 doing The Ugly Dance

ובסוף יש תמונה של חתול. חובה חתול. אם קיימת נוסחה להצלחה ויראלית ברשת, אני בטוח שהיא מכילה בתוכה לפחות איזה חתול אחד. ראבאק, תחשבו עד כמה החיות האלו פופולריות ברשת. כל יוטיוב כבר נראה כמו חתולייה, אני מדבר כאן על כמות מטורפת של שטח איכסון שכרגע מיושב ע"י חתולים ווירטואליים. בכלל, נראה לי שיש יותר מהם ברשת מאשר ברחוב. ובחזרה לנושא, ברגע שנגמר השיר קופצת איזו בוקסא עם טקסט שבפעם הראשונה לא באמת טרחתי לקרוא. כל מה שקלטתי שם זה ראש של חתול ואופציה לתת תרומה כספית. לתרום למי בדיוק? במקום לברר מה הענין, לחצתי על האיקס, חזרתי לפייסבוק, נכנסתי לפרופיל של עמרם500, חתכתי לו את הראש מהתמונה בשביל ליצור לו רקדן אוטומטי משל עצמו (500 הוא מספר אחת בלרקוד כמו בושה). ואז שוב נגמר השיר וקופצת הבוקסא ההיא עם הטקסט (כן, זו עם הראש של החתול ואופציית התרומה). הפעם כן קראתי את ה-אחד-שתיים-שלוש:

הנה, אפילו שמנו לך חתול. אולי תתרום עכשיו?

1. במידה ומצאת את האתר הזה משעשע, אתה מוזמן לתרום ללהקה דולר לטובת המשך קיומו של האתר, בשביל לעזור ללהקה לשלם על שעות אולפן ואולי גם על איזה סינתיסייזר חדש.
2. במידה ותרמת, "על הדרך" תקבל גם לינק להורדת השיר + רמיקס בונוס. הלהקה לא מציעה לרכוש את השיר שלה, אלא במקום זאת משעשעת אותך לצליליו באופן אינטראקטיבי, ואז מציעה לך לתרום לה כסף. היא גם מספרת לך, כאילו היית חבר של הלהקה, מה בדיוק היא מתכוונת לעשות עם הכסף.
3. הפתעה. משהו שקשור לגברת מנומרת ושימפנזה קטנה. אני לא באמת יודע כי בשורה שמתחת, זו ששואלת כמה אתה מעונין לתרום: דולר אחד, חמישה דולרים או nothing, בחרתי באפשרות השלישית.

אז אם בסוף יצאתי קמצן מניאק ולא תרמתי גרוש, מה בעצם הרוויחה הלהקה השוודית הזאת, ששמה הוא Fulkultur (אום כולתום?), ושאפילו לא שמה באתר הזה שלה לינק למייספייס או לאתר רשמי, לא תמונות או כל מידע אחר על עצמה? ובכן:

• תוך כדי ששיחקתי באתר, יצא שהאזנתי לשיר שלהם. ויותר מפעם אחת.
• עכשיו אני גם זוכר את שם הלהקה וגם את חווית ההתוודעות אליה.
• הפצתי הלאה. שיט, אפילו כתבתי על זה פוסט..

Fever Ray, את כל כך עושה לי את זה

שעה ראשונה: יצא שכמעט כל התוכנית של השבוע מורכבת משירים חדשים. בדרך כלל אני לא שם לעצמי למטרה לכוון את התוכנית רק למוזיקה חדשה, אבל אחרי העדרות של שבוע עקב כל מיני שידרוגים באולפנים של הבניטחונים, הצטברו לי כמויות של "אה! את זה אני חייב להשמיע" בתוכנית. אתם חייבים לשמוע את הפאנקי Fuck You של סי-לו גרין ואת תפסנו מרגל (במפעל של במבה, שברנו לו ת'אף ות'אצבעות) של אשכרה מתים. מתחילים במוזיקה אלקטרונית ומשם עוברים לישראלית. רק פאדיחה אחת מעפנה לגמרי קלטתי שעשיתי אחרי שהאזנתי להקלטה. הצגתי את Whip It, שיר של דיבו שיצא לפני שלושים שנה – בתור שיר חדש מתוך האלבום שיצא להם השנה. התפלק.

1. Bonjai – Stumble (הורדה)
2. Cee-Lo Green – Fuck You
3. Electra – I Feel Love remixed by Nadav Ravid (הורדה)
4. LCD Soundsystem – Drunk Girls remixed by Holy Ghost (הורדה)
5. Devo – Whip It טמבל
6. Matthew Dear – Little People
7. Daevid Allen's University Of Errors – I Should've Known
8. הורדת האלבום) תפסנו מרגל – אשכרה מתים)
9. הורדה) אל המדרון – ערופי השפתיים)
10. הפצצה הבאה תיפול על תל אביב – נועה גולנדסקי
11. Yael Kraus – Floor
12. Magon – Kraus
13. Charlotte & Magon – All My Sorries

שעה שניה: אזרח של אורי דרור וצרבלום של רותם אור ברמיקס של המציג אינו מוזיקאי, הם רק סמפל קטן מתוך אוסף פולארויד 5 החדש, שיצא באתר השרת העיוור. פיבר ריי המדהימה עושה קאבר מצמרר ל-Mercy Street של פיטר גבריאל, לורי אנדרסון נותנת אלקטרו ספוקן וורד מחאתי על בעיות ומומחים, לסופיאן סטיבנס יש איפי חדש, ועוד מוזיקה של ערפילי קיץ עם דלוריאן, קאריבו, קאלטס ו-CEO.

]]> http://www.lightbaz.com/2010/08/macarron-chacarron/feed/ 4 no‫misunderstood genius the guy captured the absolute essence of pop music‬‫misunderstood genius the guy captured the absolute essence of pop music‬לך תדע, macarron chacarron, פופ, פייסבוק, שירה http://www.lightbaz.com/2010/08/i-am-a-human-rocket/ http://www.lightbaz.com/2010/08/i-am-a-human-rocket/#comments Sun, 22 Aug 2010 11:40:21 +0000 ‫אורי זר אביב‬ http://www.lightbaz.com/?p=9682

Human Rocket הוא שיר שכולו כתוב מנקודת מבט של טיל בדרכו לעבודה. הקטע הזה, שלקוח מתוך Something For Everybody – אלבומם החדש של Devo, הוא פשוט אדיר. אפל ומסיבתי, אקטואלי ומשעשע באופן כזה עקום כמו שרק דיבו יודעים לעשות. בכלל, הרעיון של לא לכתוב מנק' מבטו של צד אנושי כזה או אחר, אלא מנקודת המבט הבלתי קונבנציונלית של כלי הנשק שביניהם – הוא פשוט גאוני לטעמי.

I am a human rocket on a mission of deployment
I've been cocked and loaded, ready for the culmination
I am a human missile guided by a secret agenda
That commands my every thought and deed and wills me on my way

I am a human rocket on a mission of redemption
I've been cocked and loaded, primed by everything I know
I am a human missile guided by a secret voice
That commands my every action and wills me on my way

There is no turning back, there are no second thoughts
First things first and all things fair, be it love or war, they say
There is no plan named B on the land in the air or on the sea
That is what's supposed to be, my duty now awaits me

I am a human rocket on a mission of instruction
I've been primed and programmed since the beginning of time
I am a human missile guided by a secret master
That commands my every motion and wills me on my way

I've found my target, I've reached my co-ordinates
I'm set to detonate and resonate – the final poem I will create
I've made a video – it tells a story, oh….
I guess it's time to go – don't forget to rewind

I am a human rocket on a mission of destruction
I've been locked and loaded and ready for the confirmation
I am a human missile guided by a secret perfection
That commands my full conviction and wills me on my way

Large parts of the experience will go by unnoticed
We are all distracted by the lights and sounds of everything and nothing
Did you remember the breath you took when I let you off the hook?
And sent you swimming away back into your cell?

I am a human rocket on a mission of reduction
I've been cocked and loaded since the dawn of time
I am a human missile guided by a secret voice
That commands my every thought and deed and wills me on my righteous way

שלושת הפרקים הראשונים של The Seven Ages Of Rock – סדרת התעודה המעולה של ה-BBC מ-2007, העוקבת אחר האבולוציה של הרוק החל מפריצתו עם הבלוז רוק של שנות השישים. מצאתי את שלושת הפרקים הראשונים באיכות מעולה ביוטיוב והפכתי אותם לפלייליסטים שמרכיבים את התוכניות במלואן לצפיה ישירה. יאללה, תשכילו.

Blues Rock

הפרק הראשון נקרא The Birth Of Rock ומספר כמובן על הולדתו וצמיחתו של הרוק מתוך הבלוז האמריקאי שבאותה תקופה פלש לאנגליה והפך למוטציה של עצמו אצל הקהל הבריטי, אשר היה פתוח יותר לחידושים והפתעות מאשר הקהל האמריקאי, שהעדיף את הבלוז שלו מסורתי.

"The rock revolution of the 1960's seen through the life and music of Jimi Hendrix. The first doomed icon of rock, Hendrix was the synthesis of everything that had gone before him and all that was to come. The Birth Of Rock also explores the influence of rhythm & blues on a generation of British musicians such as The Rolling Stones, Cream and The Who, and how the song-writing of Bob Dylan and studio developments of The Beatles transformed the possibilities and ambitions of rock."

.

Art Rock

הפרק השני בסדרה נקרא White Light, White Heat והוא מתעסק במה שמכונה די בפלצנות – Art Rock. אפשר לחשוב שהרוק שהגיע לפניו ואחריו לא היה art… האמת היא שהשם הזה ניתן מכיוון שהז'אנר או יותר נכון התקופה המוזיקלית הזו התכתבה עם אמנויות נוספות, שלאו דווקא היו מוזיקליות כמו הפופ ארט, ואמנויות המיצג. חלק מהמוזיקאים שמייצגים את הארט רוק בעצמם צמחו מתוך בתי ספר לאמנויות והביאו את המורכבויות השונות של ההבעה האמנותית אל תוך המוזיקה וההופעות שלהם. הפרק הזה הוא אמנם הכי פחות ממוקד מכל שאר הפרקים שבסדרה אך לטעמי הטוב ביותר שבה. יש כאן את הוולווט אנדרגראונד, אנדי וורהול, סיד בארט והרבה דיויד בואי.

"The story of how artistic and conceptual expression permeated rock. From the pop-art multi-media experiments of Andy Warhol and the Velvet Underground to the sinister gentility of Peter Gabriel's Genesis, White Light, White Heat traces how rock became a vehicle for artistic ideas and theatrical performance. We follow Pink Floyd from their beginnings with the fated art school genius of Syd Barrett through to the global success of 'Dark Side of the Moon' to the ultimate rock theatre show, 'The Wall'. Along the way, the film explores the retro-futurism of Roxy Music and the protean world of David Bowie."

.

Punk

החלק השלישי מספר על ה-Pאנק ו-"דור הריקנות" וכך הוא גם נקרא – Blank Generation על שם שיר של Richard Hell & The Voidoids שהיטיב לתאר את הלך רוחם של צעירי התקופה. הרבה סקס פיסטולז, ראמונז וקלאש.

"A tale of two cities, London and New York and the birth of punk. Each city created a bastard child that marked the biggest and fundamental shift in popular music since Elvis walked into Sun Studios. Blank Generation unpicks the relationship between the bankrupt New York and the class and race-riven London of the mid-1970's and explores the music of The Sex Pistols, The Clash, Ramones, Television, Patti Smith, The Damned and Buzzcocks."

.

הבית זונות באור בזויות נמשך עם עוד כרטיסים חינם. מה לעשות, כשמציעים לי לחלק כאן במתנה כרטיסים לאירועים שווים שאני בעצמי הולך אליהם, אני לא אומר לא (וכשמציעים לי לחלק לאירועים שלא הייתי הולך אליהם בעצמי, תהיו בטוחים שאני נמנע).

אם כן, חבורת סוליקו האדירה חוגגת עשר שנות פעילות (ימבה) ומרימה מסיבה בקלצ'ר קלאב בתל אביב בחמישי הקרוב (19/08). עידו 'וידו' סער, אייל רוב, מיכאל 'שימי סוניק' אמת ורונן סאבו (דה סוליקו קרו) יתקלטו ויתנו לאם סי זולו משיקגו לעשות את ההתחרעויות על המיקרופון. זולו הוא אם סי דאנסהול מעולה והוא אחד מהאורחים הרבים שמשתתפים באלבום הגדול שסוליקו הוציאו בשנה שעברה – Exotic On The Speaker, אלבום בו השתתפו בין השאר שמות ענקיים מעולם האלטרנטיב היפ הופ כמו דל דה פאנקי הומוספיאן, גוסטפייס קילה ו-ליריקס בורן. עוד יעלו ויבואו על העמדה החברים: סקול מאסטר (התפוחים), תת-מודאב (TABAC) ואבו דאבי סאונדסיסטם (הבחורצ'יק מהחומוס) בהופעת בכורה.

לכבוד המסיבה סוליקו רקחו מיקסטייפ מצויין של חצי שעה ככה, רק בשביל לתת איזה טיזר איכותי ומרקיד לקראת יום חמישי. שמעתי אותו. מעולה. יש מעט דאנסהול שאני ממש אוהב וסוליקו יודעים איך לתת את המינון הנכון שלו בין שלל הסגנונות שהם מנגנים אם זה היפ הופ, דאב, פאנק, אלקטרוני או ערבי. זה תמיד יוצא איכותי. הנה, אפשר גם להוריד למחשב:

• האיבנט של המסיבה בפייסבוק
• הורדה חינם של Queen Of Hearts עם אם סי זולו ונועה פארן מתוך Exotic On The Speaker

אז איך זוכים?

כרגיל, השאירו תגובה כלשהי. אם בא לכם אתם מוזמנים לענות על השאלה: איך זה שאריה ים לא נחשב למלך חיות הים? אבל לא חובה..

הזוכה בכרטיס זוגי: dikla