אוזריק טנטקלס חוזרים לארץ להופעה בבארבי ב-8 באוקטובר. האוזריקים הם בין הרכבי הפרוגרסיב רוק המעטים שאני ממש אוהב, אולי כי הם יותר בקטע של לעשות מוזיקה פסיכדלית (מאוד), מאשר לעשות דאווינים על הגיטרות. אוזריק מנגנים שילוב של רוק ואמביאנט עם אלמנטים של טראנס בלייב, ובלי הבולשיט הטראנסאווטי שאנחנו לפעמים נוטים להתנער ממנו. הם היו כאן לפני המפץ הגדול של מסיבות הטבע ונשארו אחריו, כבר מ-83 הם מתעסקים במוזיקה של עב"מים, פיות ודרקונים, וכל עטיפות האלבומים שלהם נראות כמו שפריץ של צבעים או ציור ילדים.

הם כמובן נגנים מעולים אבל זה פחות מה שמענין כאן, מה שחשוב הוא שהם יצירתיים בטירוף. הם הולכים לעשות כאן הופעה עם שירים לבקשת המעריצים ות'כלס, יש להם המון כאלה בארץ. אז אם בא לכם לבקש שירים שיבצעו בהופעה כנסו לאיבנט בפייסבוק ופשוט תבקשו. אוזריק יוצרים Psyrock מהפנט שכל חובב גונג חייב לשמוע וסביר להניח שכבר מכיר ואוהב.

Click here to view the embedded video.

אגב, מסתבר שאתמול בברזילי היה סט לייב של Eat Static, שהם הרכב טכנו-טראנס שהקימו חברים מאוזריק טנטקלס. את מרב פפלר מהלהקה (גם מאוזריק וגם מאיטסטאטיק) יצא לי לראות כבר כמה פעמים בישראל ולא פלא, מסתבר שיש לו כאן הרבה חברים שפגש בטיולים ובפסטיבלים ברחבי העולם. לפי מה שקראתי ב-Ynet הוא בעצמו אומר שהוא ממש אוהב לבוא לכאן, לא נראה לי שהוא טיפוס שרואה חדשות. למרות שזה כבר הביקור הרביעי שלהם כאן, אף פעם לא ראיתי את אוזריק טנטקלס בישראל, אך על סמך מה שחוויתי בהופעה שלהם בגלסטנברי לפני חמש שנים – אני ממליץ לא להחמיץ.

המתיחות בין חברי בום פם למשפחת הפשע רמירז רק גוברת ומחריפה בשבועות האחרונים, וכולם יודעים שבסוף זה ייגמר במכות, לא יעזור כלום. לפיכך החליט לאון הסנדק פלדמן, לעשות קצת סדר בשכונה, כי זה לא טוב שחמומי המוח האלה יעשו שוב מהומה, אחרי זה באה משטרה וחבל.

זירת איגרוף אמיתית. הפתרון של לאון הוא לדחוף את שלושת הרמירזים לזירה סטייל רויאל ראמבל, יחד עם שלושת הבום-פמים עד הסוף המר. הוחלט כבר על מקום, השעה נקבעה, ולאון הולך להיות השופט בזירה. הוא אפילו קנה חולצת פסים כזאת לכבוד המאורע. אני מדבר ברצינות, הולכת להיות שם זירה – אורגינל עם חבלים, באמצע מועדון הקומפורט!

אז מי לוקח, עוזי רמירז או אורי כנרות? שניהם נראים מסוכנים עם גופיות האבא מכה שלהם, ושניהם נחשבים לגיטריסטים רצחניים, אבל בת'כלס, לעוזי יש יתרון – הוא תמיד מביא אחים המניאק. מצד שני, גם אורי לא פראייר, יש לו את החבר הזה שלו – טובי. קוראים אותו ככה, למה הוא תמיד מסתובב ברחוב עם טובה במכנסיים (יש ערסים צעצוע שמחביאים סכין פרפר בכיס, אבל טובי לא מתעסק בקטנות). שמעתי, שכל מי שבא להתפלצף עליו, מוצא את עצמו שתול עמוק בתוכה (ועכשיו אתם יודעים למה יש לה סאונד כזה חי). גם איתמר לוי, המתופף של בום פם, כולו עבריין, אין לו אלוהים לממזר הקטן עם מסיכת החזיר בר שלו, מרים מקלות על כל גוליאת שלא יבוא. אויבו המושבע, איתן "אני אפרק'ך ת'תחת" רמירז מכיר את החזיר הזה לא מאתמול, וגם לו יש מקל. יותר ארוך. ומחדד.

אני לא סגור עדיין על מי אני מהמר, אבל מה שבטוח זה שאני לא סומך על לאון שבאמת ישמור על כל העסק שלא ייצא משליטה. כמו שאני מכיר אותו, הבנאדם בטח יהיה שיכור מת כבר אחרי הסיבוב הראשון, ועוד יגנוב את הכוסית עם הביקיני שמסתובבת בזירה עם השלט הזה שאומר… בעצם אני לא ממש סגור על מה הוא אומר, אף פעם לא טרחתי להרים את העיניים עד אליו. אבל מה זה חשוב, תנו לרוסי הזה לשתות, גם ככה אף פעם לא הבנתי מה עושה השופט בקרבות מהסוג הזה, הרי במוזיקה כמו ב-WWF אין באמת חוקים. אולי הוא שם בשביל לקבל בראש את הכסא המתקפל. לאון תיזהר.

• לדף האיבנט בפייסבוק
• חברי שתי הלהקות מחממים ומתגרים אחד בשני לקראת הקרב (טיים אאוט, עמוד 124)

איך זוכים?

השאירו תגובה כלשהי. אם בא לכם, אתם יכולים להמר על מי ינצח, או לכתוב מי היה המתאבק האהוב עליכם בכל הזמנים. ההגרלה תהיה פתוחה עד 23:00 ב-3 באוגוסט. יאללה מכות!

שעה ראשונה:

מתחילים בקנטרברי שבדרום מזרח אנגליה, ממנה יצאו להקות פרוגרסיב פסיכאג'אזיות גדולות כמו סופט משין וגונג. אח"כ האזנת חובה ל"אוציק פחנוציק…" של דני בן (מלך) ישראל, וממשיכים עם פוסט רוק, אלקטרוני רגוע וקצת קראוט. ולסיום, "הכללויה" המרגש של Odawas.

1. Aphrodite's Child – Do It
2. Gypsy Hill – Im Nin'alu
3. Emir Kusturica – Devil In The Business Class
4. Gonjasufi – Klouds
5. Goran Bregovic Feat. Scott Walker – Man From Reno
6. Residents – The Aging Musician
7. Martin Rev – See Me Riding
8. Alan Vega / Alex Chilton / Ben Vaughn – Werewolf
9. Round Robin – I'm The Wolfman
10. Harry "The Hipster" Gibson – Who Put The Benzedrine In
11. Gorillaz – Superfast Jellyfish (feat. Gruff Rhys & De La Soul)
12. Robyn – Dancing On My Own
13. M.I.A – Born Free
14. Suicide – Devestation
15. אד – אד טרנר והדנילוף סנטר
16. איצ'יבן – פרודוקס
17. Black Merda – Cynthy Ruthy
18. Flying Lotus – Do The Astral Plane

שודרה ב-19 ביולי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

תראו, יש לי פרחים על הטבעת

פיטר מרפי, נסיך הדארק ווייב הגותי וסולן באוהאוס לשעבר, חוזר לישראל פחות משנה אחרי שנתן כאן שלוש הופעות סולד-אאוט בבארבי, ולי יש שני כרטיסים לחלק להופעה שלו ביום שני הקרוב ה-26.7, בבית האופרה! מרפי הוא ווקאליסט מדהים בעל קול תהומי, אפל ומרגש, לפעמים נמוך וקודר, ולפעמים גבוה וצווח, כמו איזו גרסא גלאם-גותית של דיויד בואי. מי שמכיר את באוהאוס ואת מרפי, רוב הסיכויים שכבר לא קורא את המילים האלה, אלא ישר גולל למטה בשביל להשאיר תגובה ולהיכנס להגרלה, אבל כל מי שעדיין לא חווה את העוצמות של באוהאוס המפלצתית, או שלא שמע עדיין את קולו של מרפי – הוידאו הבא הוא בדיוק בשבילכם:

קוטנר בתוכנית "עד פופ" עם אברי גלעד, מציג את פיטר מרפי לקראת הופעת הסולו הראשונה שלו בישראל 1990. זה ענק.

Click here to view the embedded video.

הרבה לפני שנערות גותיות בקאמדן טאון התחילו ללכת עם ראסטות וורודות, מה ששלט ברחובות היה ה-Pאנק. מרפי מאוד הושפע ממנו, ומזרמים מוזיקליים צבעוניים כמו הגלאם רוק של הסבנטיז והדאב הג'מייקני של התקופה, אך איכשהו מכל אלו הוא יצר מוזיקה אובדנית, רומנטית ושחורה. הקהל הישראלי הופתע לגלות בהופעתו הקודמת, שהבן אדם גם יודע לחייך, ושהוא כבר התפכח מהרעיון שדיכאון הוא סוג של סגנון (הלך רוח שהיה מאוד אופנתי באייטיז). אך עם זאת, שום דבר בביצועים שלו לא נפגע, ומה שהיה אז אפל עדיין פוגע, והקול שלו עדיין מדהים כשהיה. מאז שבאוהאוס התפרקה, הוציא מרפי שמונה אלבומי סולו, אלבום אוסף ואפילו אלבום נוסף עם באוהאוס מלפני שנתיים. הוא אפילו יצא ב-2006 לסיבוב הופעות עם ניין אינצ' ניילז, שאותה מנהיג אחד המעריצים הגדולים שלו – טרנט רזנור.

אחד השירים הגדולים של מרפי מתוך תוכנית רדיו אליה הוזמן יחד עם טרנט רזנור (NIN) וג'ורדי ווייט (A Perfect Circle)

כשגרתי בלונדון לפני ארבע שנים, יצאה הודעה על כך שבאוהאוס, שהתפרקה ב-83, תתאחד ותופיע בבריקסטון אקדמי בדרום העיר. אני, שאמנם לא הכרתי אז עדיין ממש טוב את המוזיקה שלהם, ידעתי שמדובר בתופעת קאלט שפשוט לא הספקתי לחקור, וקלטתי שאני הולך להצטער על כך עד עמקי נשמתי, אם אתפס עליהם הרבה אחרי שההזדמנות לראות אותם בלייב חלפה לה. הבעיה הייתה שבלונדון כרטסים זה משהו שנעלם רגעים אחרי ההכרזה, ולכן הגעתי עד ליום ההופעה כשאין בידי כרטיס וגם אין יותר לקנות, כל הכרטיסים כבר נמכרו. לא וויתרתי ונסעתי להופעה יחד עם חברה, בתקווה להשיג כרטיס בחוץ, אך החוויה החלה הרבה לפני שהגענו למקום.

ברגע שנכנסנו לרכבת התחתית כבר יכולנו לראות שמשהו קורה, כל הקרון היה מלא באנשים לבושים בשחור, פירסינגים, קעקועים וכל זה, אתם יודעים, לונדונרים כאלה שקמים בבוקר והולכים לעבודה המשרדית שלהם בחליפה ועניבה. לא ילדים. ידענו לאן הם נוסעים. הצלחנו בלי יותר מדי בעיות לקנות כרטיסים מאיזה ספסר ובמחיר מופקע, ונכנסנו לבריקסטון אקדמי לראות את אחת ההופעות הטראומטיות ביותר שאי פעם ראינו (במובן הכי חיובי שניתן למצוץ מהמילה). רק היה חסר שיעבור שם מישהו בקהל ויזריק לאנשים הרואין לרקה. הכל היה שחור וכבד, וזה הרגיש קצת מוזר להיות שם כמו נצנצים, עם החולצות המכופתרות והצבעוניות שלנו, כמו איזה שני היפים שטעו בדרך. ההופעה הזו היא חויה שלא אשכח, אין עוד אף להקה אחרת שתמיד ידעתי שאני צריך להאזין לה, ולפני שזה קרה הגיעה הופעה שלה שהפכה אותי למעריץ באופן מיידי.

בארבי תל אביב, נובמבר 2009

השאירו תגובה כלשהי, אם בא לכם אתם יכולים לכתוב שם של להקה מהאייטיז שאתם ממש אוהבים. ההגרלה תהיה פתוחה עד 20:00 של יום ראשון הקרוב, הזוכים ייבחרו באקראי ויקבלו מייל ממני עם הודעת זכייה. אה כן, ושמעו את השיר הזה של באוהאוס, סתם, שיקרע לכם את הלב.

הזוכים בכרטיס לפיטר מרפי: אלון אלפרוביץ' והגר, בדקו מייל

כל מי שלא זכה, ועכשיו בא לו להרוג מישהו (שנראה בול כמוני למשל), אז שיאשים את אלוהים. קודם כל כי זה הכי קל, וחוץ מזה כי שמעתי שהוא מנהל את האתר הזה, שבעצם עוזר לי בבחירת התגובה הזוכה

לא מעט אנשים יצאו ברגשות מעורבים מההופעה של דיג'יי שאדו ברביעי האחרון בביתן 1, ואני יכול להבין אותם למרות שאני ממש לא יצאתי מאוכזב. נהניתי מאוד בהופעה, ולכן אשתמש כאן בקלישאה מרגיזה וככזאת – בהכרח נכונה: כגודל הצפייה כך גודל האכזבה. שלא תבינו אותי לא נכון, גם אני גדלתי על דיג'יי שאדו, אני יודע טוב מאוד למה האיש מסוגל, וגם אני לא הפסקתי עדיין להתרגש מהאלבום הראשון שהוציא ב-96. גם לא מהעובדה שב-2002, האלבום השני ששחרר נשרט לי תוך כדי נגינה בתוך דיסקמן,  בקושי יומיים אחרי שקניתי אותו. אני מניח שבעיקר ציפיתי למסיבה מגניבה, עם אחד הדיג'יים שהכי השפיעו על הדרך שבה אני מאזין למוזיקה. את העולם הוא כבר הפך לפני יותר מעשור, ממש לא ציפיתי שבתל אביב 2010  הוא יעשה את זה שוב. מה שכן רציתי לקבל שם, זה סט מעניין ורקיד, שלא כמו שום דבר אחר שחוויתי בעבר – ואת זה קיבלתי ובגדול.

רק קצת חבל שבלי פטיפונים. מרגיש קצת מוזר, בהתחשב בכך שמדובר באחד האמנים המובילים של מה שנקרא, והרבה בזכותו – טרנטייבליזם (יענו פאטיפוניזם). שאדו ניגן שם באמצעות שני CDJ-יים, לפטופ לבנבן וסמפלר או שניים שהיו ברשותו – ביטים של היפ הופ הזייתי, ברייקביט, ודראם אן בייס קשוח במיוחד ולא אופנתי בעליל. אבל למי אכפת מה אופנתי, אם זה מצליח להזיז לי ת'תחת? כנראה שהגעתי בראש קליל וטוב למיין איבנט אוף דה איבנינג, אחרי שקותימן והאורקסטרה דפקו שם הופעת Fאנק סבנטיז אמיתי, חי ונושם, בעזרת הדרים-טים של הגרוב הישראלי. קשה להתווכח אם אלו שטוענים שהחימום גנב לשאדו את ההצגה.

גרסאות הכסאח המג'ונגלות לקטעים הקלאסיים שלו מתוך Introducing ו-The Private Press הקפיצו על הצליל הראשון שלהם כל מאזין וותיק. ביניהם, נוגנו קטעים חדשים שרובנו עדיין לא מכירים, כמו גם קטעים מהאלבום שלו מ-2006, שלא מדהים כמו השניים שהראשונים, אך עדיין המשכתי לרקוד וכך גם כמעט כל מי שהיה מסביבי. הוא פשוט יודע לעשות את זה, הבנאדם מקצוען. אהבתי במיוחד את והפסתר והפיצוצים של-Stem/Long Stem בשילוב עם וייב השבת בבוקר של Six Days המצוין (נכון שהיה משהו כזה?). גם הקטע שסגר את ההופעה באווירה האוסית, שמאוד לא אופיינית לו, בא ממש טוב.

ואז נגמר. ככה פתאום. וזו היתה הבעיה המרכזית של הערב. שאדו הוא לא להקה, למרות שהוא יכול להישמע כמו אחת, אלא דיג'יי על עמדה וככזה, הוא צריך להישאר עליה עד אור הבוקר, או לפחות עד שלקהל אין יותר קרסוליים. הרי, את טו מני דיג'ייז אף אחד לא היה רוצה לראות במקום שסוגר את הבאסטה בשעה שתיים בלילה? אני רציתי עוד!

את העוד שלי, קיבלתי במוצ"ש, בהופעת ההשקה של האלבום החדש והרביעי של התפוחים. באמת שהיה אירוע מדהים. קודם כל, שמחתי לראות שיש להם טונות של קהל. המקום היה מפוצץ לחלוטין אחרי חימום של האחים רמירז. איך שהחלה ההופעה, הודיע סקולמאסטר (הדיג'יי עופר טל) בצער רב שהוא מקווה שהכל ילך כמו שצריך, כי המתופף של הלהקה חולה מאוד ולא הגיע. במקומו ינגן, בהתרעה של הרגע האחרון, המתופף גדעון כרמל. להזכירכם, מדובר כאן בפאקין' קונסטרוקציה מוזיקלית רצינית של 6 נגנים, שני דיג'יים וסאונדמן. לא פשוט כמו ג'אם עם עוד מישהו אחד על גיטרה, ולמרות זאת הוא היה מעולה.

ההרגשה על הבמה ובקהל היתה מסיבתית לגמרי. היה יפה לראות את ירון אוזנה, הטרומבוניסט, מסמן מדי פעם למתופף המחליף מתי להיכנס ומתי להרגיע, ובכל זאת לשמור על זרימה ועל כיף בין כל הנגנים. אפילו אם היו שם טעויות, אני בספק אם מישהו קלט אותן בתוך כל החיוכים שנזרקו והידיים שהתנופפו באוויר. הם נתנו שם את הביצוע של קיליניג אין דה ניים של רייג', והקהל צעק בתשובה את ה- "אבטיח בשקל" האלמותי, אבל השיא היו "התפואחים". התפואחים = התפוחים + הרמירזים ביחד על הבמה. זה היה פינלה נפלאה, לשבוע אולטרה Fאנקי, סוג של איזון בין המוזיקה של החמולה של קותימן, לסוליקו האלקטרוני של דיג'יי שאדו.

Click here to view the embedded video.

אפרו עם כבוד היה לבילי פרסטון, אבל החיוך יא באבא החיוך

השעה הראשונה נפתחת בגאראג' בלוז, ממשיכה לכיוון האינדי ונסגרת עם קצת היפ הופ. השעה השניה חצויה לשניים – חצי ראשון מורכב ממוזיקה מסרטים, וחצי שני מקטעי טכנו ואלקטרו שהיו אמורים לעורר אותי, לפני שיצאתי בנהיגה חזרה הביתה מהאולפנים אחרי עוד לילה לבן. האמת שהם עזרו, הנה, אני עדיין כאן. נראה לי שהצלחתי להסתיר את העובדה שאני מעוך לגמרי לפחות עד אמצע השעה הראשונה… לא נורא, לפחות מכל חוסר השינה הזה יצא שכתבתי על קטב מרירי, להקה ישראלית מעולה שאני שומע (ומשמיע) המון לאחרונה.

שעה ראשונה:

1. Gran AM – Get High
2. The Black Keys – Next Girl
3. Crocodiles – Sleep Forever
4. TV Buddhas – Fun Girls
5. Wild Nothing – Cloudbursting
6. Kasper Bjorke – Young Again
7. Ruby Weapon – Two Weeks
8. Panda Bear – Tomboy
9. Charles Spearin – Vittoria
10. Joanna Newsom – Good Intentions Paving Company
11. The Roots Feat. STS – Right On
12. Brother Ali – Tight Rope
13. Cut Chemist – Adidas to Addis
14. DJ Shadow & Dan tha Automator – Ganges A' GoGo
15. DJ Shadow – Six Days

שעה שנייה:

1. Ennio Morricone – La Battaglia di Algeri
2. Goran Bregovic – This Is A Film Feat. Iggy Pop
3. Hedwig & The Angry Inch – Angry Inch
4. The Black Keys – The Wicked Messenger
5. Billy Preston – Slaughter
6. Cat Power – Sea Of Love
7. Zongamin – Bongo Song
8. Crystal Castles – Baptism
9. Vitalic – Poison Lips
10. Arnaud Rebotini – The Swamp Waltz
11. DJ Hell & Alan Vega – Listen To The Hiss
12. Japanese Popstars – Rise Of Ulysses
13. Dusty Kid – Here Come's The Techno

שודרה ב-12 ביולי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm

תעני אסתר לפני הסוויטץ' / צילום: בן פלחוב

אחת ההופעות היותר טובות שראיתי באינדינגב האחרון, היתה של להקה שעד אז הכרתי רק בשמה המוצלח – תעני אסתר. הקלילות הטובה שלה באה עם משב גבי קיצי כזה, שעושה לך להוריד חולצה ולצאת לטייל יחף לצלילי החשמלית-בס-תופים-קלידים-קאזו צהוב-קאזו כתום-קאזו אדום, אה כן וגם המפוחית. רוקנ'רול לחייך איתו. בסוף ההופעה ההיא הם איכשהו זרמו לתוך ג'אם על הבמה יחד עם כהן@מושון. היה שמח.

משהו בפשטות של המילים, בהרמוניות הביץ'-בויזיות, ובאהבה האמיתית למוזיקה החמה, גורם לזה כנגד כל הסיכויים לעבוד ולהשמע מצוין. תעני אסתר מערבבים רוחות סיקסטיז אמריקאיות עם בריט-פופ מהניינטיז דרך הסאונד התל אביבי של שנות השבעים, ובעברית. עושה חשק לצפות שוב בסרט מציצים. להקה לשים במערכת באוטו כשיוצאים לטיול עם חברים. גוד וייבז לגמרי.

תעני אסתר עוברת השבוע שינוי קורע לב בהרכב הלהקה, חילוף ראש בראש של בן-של אחד בבן-של אחר. בסיסיט הלהקה, עומר בסן, בנו של דני בסן הגב-גבר מתיסלם, עוזב לרישיקש (אח.. רישיקש), ומפנה את מקומו ליידוב, יונתן יידוב, הבסיסט והבן-של שלמה, הלוא הוא החולם בספרדית. נפל בחלקי להזמין שניים מקוראי הבלוג להופעת הפרידה/הקבלה של תעני אסתר בחמישי, 22.7, באוזן-בר. להשתתפות בהגרלה, השאירו תגובה כלשהי, אתם מוזמנים לכתוב אילו עוד להקות עם בנים/ות-של עולות לכם לראש.

• דף האיבנט של ההופעה בפייסבוק
• האזינו לתעני אסתר במייספייס
• תעני אסתר אצל לונדון וקירשנבאום

ההגרלה פתוחה עד ה-21 ביולי בשעה 18:00 (יום לפני ההופעה). לא לשכוח לבדוק מייל

הזוכות בכרטיס: איה ואיריס. מזל טוב

קטב מרירי - משמאל: חיים רחמני, יהוא ירון ושי לוינשטיין / צילום: טליק אדיר

מי הוא קטב מרירי? תלוי את מי שואלים. אם תחפשו את התשובה בגמרא או בקבלה, קרוב לוודאי שתמצאו סיפורים על איזשהו שד יהודי גדול ונורא. כן, מסתבר שגם לנו יש אחד כזה. לעומת זאת, אם תשאלו את עבדכם הנאמן, הדבר הראשון שאספר לכם יהיה על להקה מיוחדת במינה, ולמען האמת גם די עלומה, שאת אלבומה השני והמצוין הוציאה זה עתה. "על חורבות האביב" הוא נקרא, ובתוכו שוכן סיפורו של מנהיג הלהקה, חיים רחמני, או יותר נכון – סיפורה של העיר תל אביב כולה דרך הפילטר של מצפונו המיוסר.

את סיפורה של העיר בוחר רחמני לספר לא במילותיו שלו, אלא באמצעות טקסטים שנכתבו בידי המשוררים יונה וולך, רוני סומק, ישראל פנקס וט.כרמי. רחמני, חובב גדול של השירה העברית, אמנם גדל וחונך בירושלים בשכונה חרדית, אך מתגורר כיום בשנקין, ומשם מלחין ויוצר יחד עם חברי להקתו; הגיטריסט שי לוינשטיין, המתופפת קרן פמפימון-זהבי ואיך לא – הסופר בסיסט יהוא ירון, שפשוט נמצא בכל מקום לאחרונה, ומנגן עם אינסוף הרכבים נוספים.

"על חורבות האביב" מפגיש אלמנטים של נויז עם מלודיות פסנתר עדינות אך מעוותות, מין רוק בובות מרוטות עם אווירה איטית ומאיימת של חלום על ערש דווי. מי שיעמיק לחפור מתחת לחורבות האביב של קטב מרירי ימצא מתחתיהן אוצר גדול בדמוי אחד האלבומים המקוריים והמרגשים ביותר שיצאו משולי מוזיקת השוליים התל אביבית של האלף החדש. נפגשתי עם רחמני בדירתו ובי סקרנות גדולה ובוערת לגלות עוד על השד הנורא.

מי הוא קטב מרירי?

"מקור השם מפרשת "האזינו" שבספר דברים. זוהי קללה שאלוהים שולח על כל מי שלא ממושמע. זוהי רק אחת מתוך רשימה ארוכה של קללות שהוא שולח, שלרובן יש צליל שאני מאוד אוהב. אני בעיקר התחברתי לצליל. בתרבות היותר מאוחרת של ימי הביניים, מהתלמוד והלאה, החלו להתייחס לשם הזה כאל שם של שד יהודי והמציאו עליו כל מיני סיפורים בגמרא ובקבלה."

אז בעצם לא קראתם לעצמכם על שמו של שד יהודי נורא?

"לא, זאת לא הייתה הכוונה. מה שמרתק אותי זה העניין של הסאונד. המשמעות של השם פחות מעניינת אותי מאיך שהוא נשמע. קטב מרירי מתקבל כמו משהו מוכר ובעברית, אבל אז כשאתה מנסה לחשוב מה זה קטב ומה זה מרירי אז אתה לא ממש יודע. האמת היא שקטב מרירי בארמית פירושו חץ שמשוח ברעל."

ישנם כל מיני צלילים באלבום קשה לשייך לאיזשהו כלי נגינה קונבנציונלי. על אילו כלים אתם מנגנים?

"הבסיס הוא פסנתר שאותו אני מנגן, יש גם כל מיני סוגי גיטרות ששי מנגן ואני גם קצת. אנחנו פשוט מעוותים הכל אחרי ההקלטה. גם הצורה שאנחנו מנגנים על כל אחד מהכלים היא לא סטנדרטית. שי מנגן עם כמה מגברים בו זמנית ועם המון אפקטים, אני מעביר את הפסנתר דרך מחשב עם כל מיני פיק-אפים. יש שם גם כל מיני בובות וצעצועים. ממש בנינו קונסטרוקציות באולפן כדי להכין אותו להקלטה."

האם קיימת משמעות לכך שלשיר הראשון באלבום קוראים "לפני השינה"? כי לי האלבום נשמע כמו נע בין החלומי למורבידי

"זו פרשנות יותר טובה משלי, אולי אני אאמץ אותה, אפשר לקבוע שזו הפרשנות הנכונה. אני לא יכול להגיד לך שחשבתי על זה קודם, אבל זה נשמע לי יותר טוב מהסיפור שלי."

ובכל זאת, מה הסיפור שלך?

"השיר מתחיל במילים "זאת העיר היפה בעולם", וזה באמת מה שאני מרגיש. בניגוד לירושלים ושדרות שבהן גדלתי, כאן אני מרגיש בבית, כזר בין זרים. אבל השיר גם מסתיים ב-"ולפנֵי השֵנה כמעט משתכנע", כלומר אני צריך לעבוד הרבה על עצמי כדי להאמין שזו העיר הכי יפה בעולם, שיש בה רק טוב. זאת התחושה לדעתי שהאלבום משקף, בין שיר אהבה לתל אביב, לשיר אכזבה ממנה."

בתור אלבום קונספט עם התחלה אמצע וסוף, אילו נופים אתה רואה בדרכך שאתה נוסע מהשיר הראשון אל אחרון?

"ההתחלה היא כמעט פסטורלית ועוברת בדרך שברים ותאונות וכל מיני צלקות על בנינים וטיח שנופל ובעצם כל הדברים שרואים כשעוברים בתל אביב, גם יפים וגם מכוערים, ובסוף יש משהו אפוקליפטי, משהו שצופה את העתיד של תל אביב. בשיר האחרון באלבום, " שבע שורות על פלא הירקון" שכתב רוני סומק, כוונת המשורר הייתה לספר על דייט שלו, שבו הבטיח לקחת מישהי למקום הכי יפה ולקח אותה לירקון. הוא סיפר לי, שהיא אמרה לו שזה הגשר הכי גדול בעולם שהיא אי פעם ראתה מעל תעלת ביוב. את זה אני יודע רק בגלל שנפגשתי איתו כשרציתי להלחין את השיר. אני קיבלתי מהשיר דווקא תמונה אחרת, אפוקליפטית יותר, עם יריות ברחובות"

מאיפה מגיע כל הוייב היהודי-דתי הזה כשאני מאזין לאלבום?

"תראה, היהדות היא משהו שמאוד מעסיק אותי ונוכח בעולם שלי, אז אני מניח שאיכשהו זה נכנס ועובר במוזיקה. אבל האלבום לא מתעסק ביהדות, אלא בפוליטיקה תל אביבית עכשווית. המטרה באלבום היא לחפור את התחושות שלי מלגור בתל אביב, מלאהוב אותה ולהתאכזב ממנה, וגם מלהתמודד עם הסיפור הציוני שלה, זה שהאכילו אותנו כל חיינו ולאט לאט מתפורר. כל מי שחי כאן יכול לראות איך הנרטיב הזה לא מסתדר."

אתה מתכוון לתל אביב הכבושה

"כן, החולות האלה שעליהם הוקמה תל אביב."

אבל כל מה שהיה כאן לפנינו זה רק חול ושלט שאמר "פה תוקם העיר תל אביב", לא?

"כן, רק שמסתבר שהחולות האלה היו אנשים."

Click here to view the embedded video.

• הכתבה התפרסמה לראשונה כאן, בגרסתה המקוצרת
• ניתן להוריד את האלבום כולו בחינם דרך דף הבאנדקאמפ של הלהקה, כולל העטיפה ומילות השירים

הבן-של האולטימטיבי

"הקדימה את זמנה" זהו מין ביטוי מוזר שכזה, השמור אך ורק לאותם מקרים נדירים בהם היה זה הקהל שבעצם איחר להעריך את גדולתה של היצירה בזמן אמת. המוזיקה של פרנק זאפה לחלוטין מצדיקה את השימוש בביטוי זה. בניגוד ללהקות אשר כבר מזמן נכנסו לפנתיאון הז'אנר שמוגדר כיום כרוק קלאסי, המוזיקה של זאפה מעולם לא ניסתה להצטמצם תחת שום מטריה של ז'אנר מסוים או סצינה כלשהי ביחד עם זמרים או להקות אחרות. זאפה היה מהפכן מוזיקלי, מרדן אינטליגנטי בעל חוש הומור מטורלל ולשון חריפה, שאת רוב רובה של המוזיקה שיצר כמעט ואף אחד עדיין לא ממש שמע. אמנם זה נכון שהאיש והשפם בהחלט כן נחשבים כבר לאגדה, אך למען האמת, רוב האנשים לא באמת יודעים בזכות מה, רובנו מייחסים את גדולתו לאחוז מזערי מכלל היצירה, וכאן בדיוק נכנס בנו, דוויזל זאפה לתמונה.

בחמש שנים האחרונות מופיע דוויזל מסביב לעולם עם פרויקט השלו – Zappa Plays Zappa. אחרי שישה אלבומי סולו, מספר הופעות משנה בסרטים הוליוודיים, ופיטורים מתפקיד מגיש באם.טי.וי עקב ניבולי פה בשידור, זאפה הבן, מנסה להמשיך את מורשתו של אביו ולהנחילה לדורות הבאים. ככה זה כשלאבא שלך יש יותר משמונים אלבומים. מישהו צריך לנגן אותם לצעירים, ותאמינו לו שזה לא קל. לקראת הגעת הפרויקט המדובר צלצלתי אל הבן בעל השם המוזר וגיליתי שממש לא בלהקת קאברים מדובר.

מה היתה המוטיבציה להרים פרויקט שכזה?

"הרבה מהמוזיקה שפרנק יצר זכתה להתעלמות או שפשוט לא הובנה. יותר מזה, רוב האנשים שהיום מתחת לגיל ארבעים בכלל לא יודעים מי הוא היה. זה לא בסדר כי האיש תרם תרומה ענקית למוזיקה המודרנית. חשבתי שאם אצליח לשנות את זה ולחנך מחדש כמה אנשים, אז זה יהיה שווה את כל המאמץ."

מה זאת אומרת המוזיקה שלו לא הובנה?

"שמתי לב שמעט השירים שלו שנכנסו לרדיו בארה"ב, הם בדיוק אותם השירים שמערבים הרבה מחוש ההומור המפורסם שלו, כך שהוא עלול בסוף להיתפס כאיזה אקט קומי. אבל במציאות הוא הוציא כל כך הרבה אלבומים שברובם המוחץ לא היה שום דבר מצחיק. אני לא רוצה שיחשבו עליו כאל איזשהו סוג של ווירד אל ינקוביץ'."

אז אני מבין שבמופע שלכם אין ייצוג להומור שלו

"אנחנו לא מתמקדים בחומרים שקיימים בהם אלמנטים קומיים, בגלל שאני רוצה שאנשים יתרכזו יותר על כישוריו בתור מלחין. אני חושב שהקהל ממש נהנה מכך שאנחנו מכירים לו צדדים של זאפה שהוא מעולם לא הכיר."

אתם לא ממש מנגנים חומרים שזכו להצלחה מסחרית במופע

"קשה לי להגיד, כי לא באמת היו לו להיטי רדיו ענקיים כמו שהיו נגיד, למדונה או ביונסה. אני מנסה לאזן וכן לנגן חומרים שאנשים מזהים, אבל משתדל יותר להפתיע ולפתוח את הקהל לחומרים שהם דווקא לא מכירים. מצד שני, עכשיו שאתה שואל, אני תוהה אולי כדאי באמת להכניס למופע בישראל עוד כמה שירים מוכרים, כי במופע יש המון קטעים שהם די עלומים. זה הולך להיות אתגר בשבילי."

זה עלול להישמע לך מצחיק, אבל בכל זאת מדובר ביותר משמונים אלבומים, האם יש משהו של זאפה שלא יצא לך עדיין להאזין לו?

"האזנתי לכל דבר שהוא אי פעם הקליט או שחרר. הדבר הראשון שעשיתי כשהתחלתי את הפרויקט היה להאזין בסדר כרונולוגי לכל אלבום ואלבום כדי שאוכל לקבל פרספקטיבה רחבה על כל הקריירה שלו."

המוזיקה של זאפה כל כך מורכבת ומשתנה מאלבום לאלבום, שממש צריך מדריך בשביל להיכנס אליה

"לכן הופעה חיה, כמו מה שאנחנו עושים, היא הזדמנות מצוינת בשביל אנשים כדי לבדוק את המוזיקה. זו חוויה עמוקה שבה אפשר לראות עד כמה קשה לנגן אותה מצד אחד, ועד כמה שזה כיף לנו מצד שני. בשביל לנגן את המוזיקה הזאת מוזיקאי צריך להתאמן כמו ספורטאי לאולימפיאדה אבל היצירות הן מאוד מוזיקליות והטכניקה היא ממש לא העיקר."

האם בתור ילד יצא לך להופיע אם אביך?

"ניגנתי איתו פעמים ספורות על הבמה וחלק מזה אפילו הוקלט. מרגש לשמוע את ההקלטות כיום, אחרי שלושים שנה שאני מנגן, כי היה לי נסיון אז של משהו כמו תשעה חודשים על גיטרה."

יום לפני ההופעה אתה הולך להיות באוזןבר בשביל המעריצים. מה הולך לקרות שם?

"לפני כמה שבועות אני והלהקה עשינו מין בית ספר למוזיקה שקראנו לו דוויזילה. כל הלהקה העבירה בו קורסים במוזיקה למשהו כמו שבעים תלמידים. הרעיון במפגש בתל אביב הוא להעביר שיעור בגיטרה ולנגן זאפה לפי רמות שונות, וכמובן גם לענות למעריצים על שאלות. נראה לי שזה יהיה כיף."

באחת הפעמים שפרנק זאפה התראיין, הוא אמר שממש לא חשוב לו שיזכרו אותו אחרי מותו. אני מניח שאתם לא ממש מסכימים על השקפת העולם הזו

"לא, אני לא מסכים איתו על זה. אני יודע על הראיון הזה וגם שמעתי אותו אומר את זה בעבר. תבין, היה לו הומור של ביטול עצמי. מזווית הראייה שלו, הוא אמר לעצמו שאת המוזיקה שהוא יוצר גם ככה לא יצליחו להבין, אבל המשיך ועשה אותה בכל זאת. הוא בעצם יצר מוזיקה שהוא בעצמו אהב, והוא חשב שאם עוד מישהו יאהב אותה חוץ ממנו זה יהיה מגניב, אבל בסופו של דבר הוא היה במשימה משל עצמו. אני מזהה כל כך הרבה תרומה למוזיקה המודרנית ביצירות שלו בכדי שאתן להן להיעלם ככה סתם מדפי ההיסטוריה."

- הגרסא הערוכה של הראיון פורסמה לראשונה כאן

ג'אנל מונה בטור יחד עם אוף מונטריאול / תבוא טוב הופעה כפולה שכזאת בארץ

שעה ראשונה:

1. Frank Zappa – Why Does It Hurt When I Pee (סרט על האיש והשפם)
2. Janelle Monae – Make the Bus (feat. Of Montreal)
3. Of Montreal – Coquet Coquette
4. Ariel Pink's Haunted Graffiti – Bright Lit Blue Skies
5. Menomena – Dirty Cartoons
6. Tapes 'n Tapes – Omaha
7. The Books – The Story Of Hip-Hop
8. Kid Koala & Bullfrog – Slow Down
9. The Roots – How I Got Over (feat. Dice Raw)
10. Sage Francis – The Best Of Times
11. DJ Shadow – Stem/Long Stem
12. Jamie Lidell – Compass (דעתי על האלבום)
13. Janelle Monae – Sir Greendown (בטירוף עליה)
14. CocoRosie – Smokey Taboo

שעה שניה:

1. Odawas – Barnacles and Rustic Debris
2. The Besnard Lakes – Chicago Train
3. Slowdive – Alison
4. Wild Nothing – Bored Games
5. Bear in Heaven – Lovesick Teenagers
6. Timber Timbre – Until the Night is Over
7. Memory Tapes – Bicycle
8. Neon Indian – Should Have Taken Acid With You
9. Baths – Maximalist
10. Pantha Du Prince – Welt Am Draht (דעתי על האלבום)
11. Moon Duo – Motorcycle I Love You
12. The Field – Deal

שודרה ב-5 ביולי בשעה 20:00 ברדיו הבינתחומי 106.4fm