tag:blogger.com,1999:blog-41696149513136687972012-03-18T12:57:45.469+02:00Matryoshkaרבים נוהגים בטעות לקרוא לה "בבושקה" אבל שמה האמיתי הוא "מטריושקה". בובה בתוך בובה בתוך בובה. לפעמים אני מרגישה כמוה. בתוך תוכי מסתתרות כל מיני נשים- הבוגרת, הרוחנית, המעשית, הבכיינית ולבסוף, עמוק בפנים, הילדה הקטנה שתוהה לגבי העולם והחיים.Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.comBlogger19125tag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-11338587279362822732010-09-03T13:41:00.001+03:002010-09-03T13:42:47.760+03:002010-09-03T13:42:47.760+03:00מחשבות הנוסע המתמיד.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">שנתיים וחצי. שעה הלוך. שעה חזור. 6 תחנות. 478 מפגשי רכבת. 6 הפסקות של שבועיים לצרכי תחזוקה. 3 חתימות על עצומות מפוברקות. 165 לייקים לסטטוסים מתלהמים בפייסבוק. 367 שקל על כרטיס חופשי-חודשי אחד. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">הנה הרהורי המעמיקים אודות הנסיעה ברכבת ישראל:<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpFirst" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">1.<span style="font: normal normal normal 7pt/normal 'Times New Roman';"> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">גם לנסיעה ברכבת יש פז"מ. את הצעירים הפעורים ניתן לראות באופן מיידי. הם יושבים מכורבלים בתוך עצמם, רועדים מקור וצבעם מתחיל להיות סגלגל. אף אחד לא אמר להם שצריך להגיע עם סוודר. הטמפרטורה ברכבת קבועה בכל עונות השנה: מינוס 15 מעלות.</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpFirst" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">2.<span style="font: normal normal normal 7pt/normal 'Times New Roman';"> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">דרך נוספת לדעת מי פז"מניק: כשהרכבת עוצרת רק הם ממשיכים לעמוד. כל הצעירים עפים קדימה. לא אמרו להם שבעת עצירה צריך להחזיק במשהו שמקובע לרצפה.</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">3.<span style="font: normal normal normal 7pt/normal 'Times New Roman';"> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אני יודעת מה הם הקריטריונים לקבלת מאבטח רכבת לעבודה. 95% מהם חתיכים, גבוהים ובנויים היטב. חמשת האחוזים האחרים הן יוצאות קרק"ל או מג"ב. שגם הן, אגב, בנויות היטב.</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">4.<span style="font: normal normal normal 7pt/normal 'Times New Roman';"> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">תמיד יהיה את זה שישב עם אוזניות שכל הקרון שומע דרכן את המוזיקה שלו. לו אין מושג אבל מסביבו הולכת ומתהדקת טבעת של מבטים מאוד מאוד זועמים. אף אחד כמובן לא יגיד מילה. שמעתי שפעם מישהו העיז וציקצק. </span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">5.<span style="font: normal normal normal 7pt/normal 'Times New Roman';"> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אחרי שבועיים שבהם תימרנתי בין טרמפים לעבודה, אוטובוסים ועמידה מייגעת בפקקים בגלל שעשו עבודות תשתית ברכבת, ציפיתי שמשהו ישתפר.</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">6.<span style="font: normal normal normal 7pt/normal 'Times New Roman';"> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">להתחיל עם מישהי ברכבת זה רעיון רע. תהיה בטוח שכל הקרון עוקב אחריכם כמו במשחק טניס. כל פעם שאתה מוציא מהפה שלך קליאשה כל הנשים מגלגלות עיניים והגברים מנידים את הראש כאומרים: "טעות אחי, טעות". לא מן הנמנע שאחרי שתרד יתפתח דיון בין הבחורה לבין האישה בצד השני של המעבר לגבי כישוריך.</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">7.<span style="font: normal normal normal 7pt/normal 'Times New Roman';"> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אם התיישב לידי מישהו מדיף ניחוחות של בצל בשילוב של זיעה הוא יירד רק בתחנה שבה אני צריכה לרדת, שבמקרה היא האחרונה.</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">8.<span style="font: normal normal normal 7pt/normal 'Times New Roman';"> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">כשרכבת מפוצצת ועולה אדם זקן כולם נרדמים בבת אחת.</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">9.<span style="font: normal normal normal 7pt/normal 'Times New Roman';"> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">העונה הכי קשה, אבל הכי קשה, ברכבת היא חנוכה. בעוד שאני מתמרמרת על כך שלגדולים אין שמונה ימי חופש, כל ילדי המדינה נוסעים ברכבת לראות פסטיבלים. ואני מבטיחה לכם שכולם נוסעים איתי בקרון. </span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">10.<span style="font: normal normal normal 7pt/normal 'Times New Roman';"> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">בימי החופש הגדול כל הרכבת מסריחה מבמבה וביצה קשה.</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">11.<span style="font: normal normal normal 7pt/normal 'Times New Roman';"> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אחת האכזבות הכי קשות שאדם חווה בחייו זה לראות את הרכבת שפיספסת נוסעת ועוד להספיק לגעת בכפתור של פתיחת הדלת.</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">12.<span style="font: normal normal normal 7pt/normal 'Times New Roman';"> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">לפעמים אנשים חושבים שלנסוע ברכבת זה כמו לנסוע ברכב הפרטי שלך - אף אחד לא שומע. פעם שמעתי אישה שדיברה בטלפון ונתנה פרטים של: תעודת זהות, כתובת וכרטיס אשראי כולל תוקף ושלוש הספרות בגב הכרטיס. תודה! למערכת הקולנוע הביתית החדשה שלנו קראנו על שמך.</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoListParagraphCxSpLast" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">13.<span style="font: normal normal normal 7pt/normal 'Times New Roman';"> </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">כרוז הרכבת. טוב, על זה אפשר לכתוב פוסט שלם בנפרד אבל בואו נגיד שבגדול הם מתחלקים כך: המנומנם, המצונן, החופר, התיאטרלי, התמציתי וזה שאינו. כלומר, הוא ישנו, אבל אין לו כוח לדבר בכלל. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><o:p><br />
</o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אבל למרות הכל, אם אתם מהנוסעים הקבועים ברכבת, כשמישהו ישאל – למה לא ברכב? תעשו פרצוף ותגידו: למה? בשביל לעמוד בפקקים? ככה אני עולה, שותה קפה, קורא עיתון ואפילו יכול לנמנם. כמובן בתנאי שאתה לא יושב ליד חבורת בנות שלוש עשרה מפרדס חנה שנוסעות פעם ראשונה לבד לדיזינגוף סנטר. </span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-1133858727936282273?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/3UuQ0FlkmQZ-8tx-Mv9BIDpPe_U/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/3UuQ0FlkmQZ-8tx-Mv9BIDpPe_U/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/3UuQ0FlkmQZ-8tx-Mv9BIDpPe_U/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/3UuQ0FlkmQZ-8tx-Mv9BIDpPe_U/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/HNK_vxUcBg4" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com8http://matryoshkasm.blogspot.com/2010/09/blog-post.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-7789767418534394612010-08-27T11:56:00.000+03:002010-08-27T11:56:52.817+03:002010-08-27T11:56:52.817+03:00כן אדוני, במה אוכל לעזור?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אחד השיעורים שהכי זכורים לי מהתואר הוא מקורס מבוא לפסיכולוגיה שבו למדנו על <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%90_%D7%A9%D7%9C_%D7%96%D7%99%D7%9E%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95">הניסוי</a> המפורס של זימברדו בבית הכלא. בגדול לקחו שתי קבוצות של סטודנטים אשר במשך שבוע שיחקו בסוהרים ואסירים. הניסוי יצא מכלל שליטה כאשר גם אלה וגם אלה לקחו את התפקיד שלהם ברצינות רבה מדי ושכחו לגמרי שהם במסגרת ניסוי. היום דבר כזה לא היה מקבל אישור. מזל שבשנות ה-70 הם <s>עישנו</s> עשו מה שהם רצו.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br />
</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אני זוכרת שהזדעזעתי. לא מעצם ההתנהגות של האסירים והסוהרים המדומים, לא שפטתי אותם, אלא מעצם העובדה שכל המשתתפים היו בני אדם נורמטיביים לחלוטין. כמוכם. כמוני. כמו אצל רבים אחרים עלתה בי המחשבה המטרידה – איך אני הייתי מתנהגת. האם הייתי שמה לעצמי רסן אילו הייתי הסוהרת? האם העובדה שזהו רק ניסוי הייתה גוברת על תחושת הכוח והעוצמה? הרצון של כולנו להגיד, ברור! אני הייתי עוצר את הדבר הזה. אבל האמת המעיקה היא שאין לדעת. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br />
</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אני רואה את זה בהתנהלות של כולנו בעבודה. פתאום הבנתי שבכל חברה יש שתי פונקציות. פעם היא נותנת השירות, פעם מקבלת. כולנו לקוחות של מישהו וכולנו נותני שירות למישהו אחר מצד שני. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">פתאום מצאתי את עצמי שמה לב לשינויים אישיותיים של ממש שעוברים בני אדם במעבר בין הפונקציה הראשונה לבין השניה. אתה מתקשר לספק ומתחיל בסדרה של הנחתת הוראות:<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br />
</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"אני חייב את זה גמור ביום ראשון!" <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"אבל טנק דרס בטעות את המשרד שלנו בזמן ניווטי לילה ואין לנו מחשב אפילו!"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">" לא מעניייייין אותי. בשביל מה אני משלם לכם?? אני אלך לחברה אחרת!!"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"אבל אבל..."<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br />
</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ואז! מתקשר לקוח. הטון, המילים נדמה אפילו שתנוחת הישיבה, הכל עובר מטא-מורפוזה. כובע הבוס הגדול עף בן רגע מהראש ובחירת המילים נעשית בעדינות של מורט גבות עם חוט.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"שלווום שלום! (האושר בהתגלמותו) מה שלומך? איך האישה? (הימור, אולי גרוש? גיי?) קראתי על העסקה בכלכליסט (רק את הכותרת) מזל טוב! (פתק – לא לשכוח לשלוח עציץ). כל הכבוד לכם! באמת! תמיד האמנתי ברעיון שלכם! אה זו<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>לא עסקה? מה אתה אומר, פשיטת רגל? אה, הבנק עיקל הכל? (פתק לפח, חבל על הכסף של העציץ). הבנתי.. מחפש עבודה (התלהבות הטון ירדה ב 85%), בטח אני אראה מה מו מי. שומע יש לי ישיבה דחופה."<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br />
</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כן.. זה מאוד קיצוני. רובינו איפשהו באמצע. ועדיין. אתם לא יכולים להתכחש. זה לא רצוני ולא בזדון. אבל הכובע המתחלף הזה עושה את הקסם בכל פעם, על מי יותר ועל מי פחות. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">למה אנחנו כאלה? למה אנחנו פלסטלינה של<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>הפסיכולוגיה הכי בסיסית וצפויה? נדמה שאנחנו שוכחים שכל ספק יכול להפוך ללקוח. כל סיטואציה יכולה להתנגש לנו בפנים בגלגול אחר. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אני אומרת - שווה להיות בני אדם בכל מקרה. זה מתשלם בעתיד. בדוק.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-778976741853439461?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/T86W2BjucHB2LFhoXm9opRaOKnI/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/T86W2BjucHB2LFhoXm9opRaOKnI/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/T86W2BjucHB2LFhoXm9opRaOKnI/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/T86W2BjucHB2LFhoXm9opRaOKnI/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/BvH3IV8Q_eM" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com6http://matryoshkasm.blogspot.com/2010/08/blog-post.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-23052532651759738392010-05-07T13:44:00.000+03:002010-05-07T13:44:21.505+03:002010-05-07T13:44:21.505+03:00הגן החיובי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><span dir="RTL"></span>-תשמעי איזה צחוקים!<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-נו?<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-גנבו לי את האוטו.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-וואי צחוקים. שמישהו יעצור אותך, אני נקרעת פה מצחוק. מה אתה דפוק? תתקשר למשטרה! תודיע לביטוח! תעשה משהו!<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-לא נו, את יודעת איך אני. זה יסתדר לבד. אני מעדיף לא להתערב.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-טוב תקשיב. אני מבינה, יש לך את הקטע הזה, הכל מסתדר לך איך שאתה רוצה.. אני יודעת. אבל בוא תתרכז שנייה. גנבו לך את הרכב!!<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">כעבור שעתיים.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-תשמעי איזה צחוקים!<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-מה עכשיו?<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-מצאו לי את האוטו בשדה. בלי שריטה אפילו. מזל שהייתי מספיק דפוק להשאיר את החלון פתוח, אחרת היו שוברים אותו. חבל על הפק"ל קפה רק.. אבל את יודעת, יש לי יום הולדת עוד מעט. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">הלו? את פה?<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-לא, תן לי להבין רגע. תן לי שנייה, טוב? אני רוצה להפנים את הסיפור הזה.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-מה יש פה להפנים? את מכירה אותי מגיל 15, עוד לא הפנמת? <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-שמה?<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-ש.. שהכל בסדר!<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-מה, תמיד??<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">-חד משמעית.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">***<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">איך שלא תסובבו, הכל איכשהו מסתדר לו. ה-כ-ל! הבחורה שהוא רוצה נופלת שדודה במיטתו, תקוע במכתש רמון והאוטובוס איחר? בדיוק יעבור לידו שכן מזיכרון שחוזר ממילואים, כלב חירבן לו בנעל, אבל חמש דקות לפני בלע טבעת יהלום של הבעלים שלו. (זה סתם המצאתי, להמחשה).<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">ואני באמת מכירה אותו מגיל 15. אני יודעת שאין לו כוחות על טבעיים. בדוק. אני יודעת שהוא לא מסתגר בביתו בלילות ללא ירח ובוחש בקדרה זנבות של עכברושים ועיניים של צפרדעים צהובות. אני מנסה להבין מה מניע את הדברים להסתדר בצורה המסוימת הזאת שאותה הוא בדיוק צריך, בתזמון מושלם. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">מה קדם למה? הדברים תמיד מסתדרים לו בדיוק כמו שהוא רוצה, ואז הוא עולה על התבנית הזאת, ואומר לעצמו – ואללה, הכל תמיד בסדר. ואז הוא מתחיל גם להגיד את זה בקול, לעצמו ולאחרים עד שבסוף ידוע לכל. אצלו הכל תמיד בסדר.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">או <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">עוד לפני שקרה משהו, ככה מאז ומעולם, הוא האמין וידע שבמקרה קיצון כלשהו, הכל יסתדר. ואז, מסיבה כלשהי זה באמת קרה, ואף אחד ושום דבר לא הפריך מעולם את הטענה שלו.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">נבואה שמגשימה את עצמה? תהליכים חשמליים במוח שלו מניעים את היקום לפעול איך שהוא רוצה? <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">אני לא חושבת.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">אני חושבת שרעיון הוא לקרוא לדברים בשם הנכון ובקול רם. לא "איזה אידיוט אני. השארתי את החלון פתוח ולכן גנבו לי את האוטו", אלא, "איזה מזל, אם לא הייתי משאיר את החלון פתוח, היו גונבים בכל מקרה, רק שהיו שוברים גם את החלון". זה לא רק להסתכל על הדברים באופן חיובי, זה ברור (אני אפילו לא מכניסה את המשפט הזה עם החצי והמלאה והכוס, זה נדוש), זה להאמין בכל הלב באפשרות שהכי הכי טובה בשבילך. האופציה שבה הוא היה זוכר לסגור את החלון ולא היו נוגעים לו ברכב בכלל לא קיימת כי אז הוא יוצא מטופש. אז מזל. איך תמיד דברים מסתדרים לי.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">אין כאן שום מושלמות גורל, כי לא באמת הכל תמיד תמיד 100% בסדר. הוא לא הזמין את החיים שלו מתפריט במסעדת יוקרה. אבל הוא בוחר להאמין שכל מנה שהוא יקבל תהיה הכי טובה, וזה רק בגלל שהוא בחר אותה. ואם קורה משהו לא טוב, שלא מתיישב בתבנית הזאת, אז עוברים הלאה. זה לא בקרת איכות. לא משליכים מהפרט אל הכלל.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">ואולי יש לו עמוק עמוק בפנים גם איזה ידיעה כזאת, כמעט מיסטית, (לא שכנוע עצמי בשום אופן), אלא ידיעה עמוקה שהכל יסתדר בסוף. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">לא כולם כאלה. רובינו באמצע. אבל אני חושבת שלכל אחד צריך להיות חבר אחד כזה, חיובי-קיצוני. מרמור יכול להיות כל כך מדבק, עדיף לתפוס את הוירוס הטוב. זה לא אומר שבכל פעם שיחרבנו לנו בנעל תהיה שם טבעת יהלום, אבל אולי לא נחשוב "אוף איך תמיד קורים לי דברים מחורבנים".<o:p></o:p></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-2305253265175973839?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/sCYhPyHPyCunV1ZvgpEpmVkn-DA/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/sCYhPyHPyCunV1ZvgpEpmVkn-DA/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/sCYhPyHPyCunV1ZvgpEpmVkn-DA/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/sCYhPyHPyCunV1ZvgpEpmVkn-DA/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/PZW47BS_NEE" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com6http://matryoshkasm.blogspot.com/2010/05/blog-post.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-45871828200479308662010-03-26T18:53:00.000+03:002010-03-26T18:53:13.191+03:002010-03-26T18:53:13.191+03:00הכל בסדר.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אני טובה בברורים. רק תנו לי משהו, אני כבר אברר. טלפון לפה, מייל לשם, רושמת את כל הפרטים באקסל. זהו. חצי שעה - הכל ברור.<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>רק חבל שהכל אצלי נשאר ברמת הברורים. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אני מקבלת קורות חיים של מטמיעת תוכנה. החצי הנשי במשרד שלי כבר מכירה את הנוהל בעל פה:<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"מאמי! אולי אני אהיה מטמיעת תוכנה??" תוך דקה אני מתחילה לברר. מיילים מפוזרים ברחבי כל המוסדות המוכרים בתחום והנייד שלי לא מפסיק לצלצל. אני רושמת את האינפורמציה בהתרגשות.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"שלום, זאת מירי מג'ון ברייס, התעניינת בקורס?" <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אבל ראו איזה פלא, עד שהיא חזרה אלי קיבלתי קורות חיים של רכזת הדרכה.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"מאמי! אולי אני אהיה רכזת הדרכה??"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">היא אפילו לא טורחת להגיב. למה? עוד שתי דקות אני אקבל קורות חיים של מהנדס </span><span dir="LTR">Real time embedded</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span>. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"אני לא מבין, רע לך?" לחצי הגברי שלי לא כיף. אני עם פרצוף מהורהר/חמוץ כבר ארבעה ימים. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"לא"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"אז מה הבעיה?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"זאת בדיוק הבעיה אתה לא מבין? כשרע קמים והולכים. שוברים את הכלים. לא מסוגלים לשאת יותר ועוד כל מיני ביטויים של סופיות. אבל כשבסדר זה הכי נורא. אתה תקוע שם באמצע הזה. לא מספיק רע לך שתזוז, אבל גם לא הכי נוח, כאילו אתה יושב על כיסא עם משענת לא נוחה, כל הזמן מנסה לראות אולי תתרגל".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"אז מה את רוצה לעשות?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"לא יודעת. כל יום משהו אחר. אני עוד שניה מזדכה על השפיות שלי".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"אני לא מבין אותך, באמת. מה שאת צריכה לעשות זה לכתוב. כולם אומרים לך את זה. מה את עוד מחפשת?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"מה אתה מציע לי שאני אהיה? סופרת??"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"כן, מה את בהלם?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"כי אתה לא מחליט שאתה סופר יום אחד. אם אני כותבת ויוצא לי נחמד ואנשים אוהבים זה לא אומר שאני צריכה להיות סופרת. אם הייתי אמורה להיות סופרת הייתי כותבת הרבה יותר. אתה לא מבין מה מתסכל אותי? זה לא בוער בי. אני לא קמה בבוקר ורק מחכה להגיע למקלדת כדי לשפוך את כל העולמות שהמצאתי בלילה. אני לא מרגישה את הצורך הזה כמו שסופרים מתארים אותו. מיליוני אנשים בעולם כותבים יפה, זה לא אומר שהם צריכים להיות סופרים".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"לא מסכים"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"טיעון מעניין"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"לא באמת, באף אחד דברים לא בוערים במשך כל היום. אנשים קמים בבוקר ומחליטים שהם סופרים או נגנים או כל דבר. הם מתאמים שעות, הם מנסים וזורקים לפח, הם מנגנים את אותו הקטע 1000 פעם או מציירים את אותו הרישום 500 פעם. אף אחד לא מקבל מתנות בבוקר".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"אני לא יכולה להיות סופרת"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"למה לא?"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"כי סופר בורא עולם, אני רק כותבת את מה שעובר לי בראש"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">"שטויות. לכי תעשי קורס אם את רוצה להרגיש יותר בטוחה"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הו, כאן אני כבר בטריטוריה מוכרת. כמה טלפונים, כמה מיילים, טבלת אקסל. יש. סגרתי קורס כתיבה במאי. בינתיים זה הכי רחוק שהגעתי. למרות שעד מאי... לכו תדעו. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כשמגיל אפס מספרים לנו שאנחנו יכולים לעשות הכל, איך אדע מה אני רוצה? הכל זה מספר אינסופי, ואני בסך הכל רוצה למצוא משהו אחד. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מישהו מגיל ארבע צייר שמלות וגדל וידע כל השנים שהוא יהיה מעצב אפנה, מישהו כל החיים עלה על במות והתחיל לעשות אימפרוביזציה וידע שיהיה שחקן או שהוא פירק את כל מכשירי החשמל בבית וידע שיהיה מהנדס. אני לא הייתי טובה בשום דבר במיוחד אף פעם. גם לא הייתי גרועה בשום דבר במיוחד. אני תמיד בסדר בהכל. ויודעים למה זה הכי מפחיד אותי? כי בסדר זה הכי תוקע. בסדר זה לא לרצות לעשות שינוי כי האלטרנטיבה היא עוד בסדר. בסדר זה בינוני. <o:p></o:p></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-4587182820047930866?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/YJxn9OQXh4oKZlQWQIZwsQphOEE/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/YJxn9OQXh4oKZlQWQIZwsQphOEE/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/YJxn9OQXh4oKZlQWQIZwsQphOEE/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/YJxn9OQXh4oKZlQWQIZwsQphOEE/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/bPjs5PT1aRo" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com7http://matryoshkasm.blogspot.com/2010/03/blog-post.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-17308089306819808362010-02-21T20:22:00.001+02:002010-02-22T10:55:37.740+02:002010-02-22T10:55:37.740+02:00שמרו על הפנדות והגברים שלכן.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">לפני כמה שבועות קראתי בשבעה ימים כתבה על חוקר גנטיקה אחד (בראיין סייקס), שטוען שהכרומוזום שאחראי לכך שמין העובר יהיה זכר הולך ונעלם. יכול להיות שדיפדפתם הלאה ויכול להיות שקניתם בדיוק את ישראל היום (הא-הא). לי זה תפס את העין וקראתי בשקיקה.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">באופן ככלי ככה: </span><span class="apple-style-span"><span lang="HE" style="color: black;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לכל גבר יש כרומוזום</span></span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span dir="LTR"></span></span><span class="apple-style-span"><span dir="LTR" lang="HE" style="color: black;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span dir="LTR"></span> </span></span></span><span class="apple-style-span"><span dir="LTR" style="color: black;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Y </span></span></span><span class="apple-style-span"><span lang="HE" style="color: black;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחד וכרומוזום</span></span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span dir="LTR"></span></span><span class="apple-style-span"><span dir="LTR" style="color: black;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span dir="LTR"></span> X </span></span></span><span class="apple-style-span"><span lang="HE" style="color: black;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחד. לנשים יש שני כרומוזומי</span></span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span dir="LTR"></span></span><span class="apple-style-span"><span dir="LTR" style="color: black;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span dir="LTR"></span> X</span></span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span dir="RTL"></span></span><span class="apple-style-span"><span lang="HE" style="color: black;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span dir="RTL"></span>. כרומוזום</span></span></span><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span></span><span dir="LTR"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Y</span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span dir="RTL"></span></span><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span dir="RTL"></span> אחראי בין היתר לקבוע את מין העובר</span></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">. יש </span><span dir="LTR" style="font-family: Arial, sans-serif;">Y</span><span dir="RTL"></span><span style="font-family: Arial, sans-serif;"><span dir="RTL"></span> <span lang="HE">– יהיה בן. אין </span></span><span dir="LTR" style="font-family: Arial, sans-serif;">Y</span><span dir="RTL"></span><span style="font-family: Arial, sans-serif;"><span dir="RTL"></span> <span lang="HE">– תהיה שמחה ואושר ושלווה וקוקיות ורודות – בת. אבל נחשו מה קורה? כרומוזום </span></span><span dir="LTR" style="font-family: Arial, sans-serif;">Y</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span dir="RTL"></span> הולך ומאבד גנים בקצב מהיר ויש להניח שאם התהליך לא ישתנה מעצמו, תוך כלום זמן – 50-60 מיליון שנה – לא יהיו גברים בעולם.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אתם חושבים שיבוא הקץ על האנושות? לא ולא. כבר היה ניסוי מוצלח בהפריית ביצית מביצית. יודעים מה נולד? בת. כן, אז בתנאי שלא נימחק על ידי הר געש עצום או ניבלע לחור שחור או שרעידת אדמה גלובלית תוריד אותנו באסלה, לא רק שלא יהיו גברים בעולם, האנושות תמשיך להתקיים והיא תהיה מורכבת מנשים בלבד.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">החוקר ממרום שנותיו, השכלתו הרחבה ומודעותו הגברית גם ציין כי ככל הנראה העולם יהיה טוב ורגוע יותר אם הדבר אכן יתרחש. ואז הפלגתי לי בדימיוני. ראיתי מלחמות שבאות על קיצן סביב שולחן דיונים גדול שבו אף אחת לא צריכה להוכיח שהיא גברית, שהיא חזקה או נחושה, אלא כולן ידברו, הן יבינו אחת את השניה גם אם לא יסכימו, הן יקחו את כל הזבל שייצר המוח הגברי כמו פצצות ורובים וחומצות ויזרקו אותם לחלל. הן ידברו על זה, הן יקשיבו באמת. הן...<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אנחנו נמות משעמום אה?<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">לא יהיה לנו שום אתגר הרי. אנחנו נדע מה נשים חושבות, כי אנחנו נשים. אנחנו לא נשחק משחקים בדייט הראשון כי למה? אנחנו נשים הכל על השולחן ולא נהיה מסתוריות כי אי אפשר. אנחנו לא נתבייש אחת מהשנייה כי יש לנו בדיוק אותו דבר, הלב שלנו לא ידהר בפעם הראשונה שנעשה סקס כי זה כמו לעשות סקס עם עצמך, אין משהו שיכול להפתיע (חוץ מאלה עם השלוש שדיים, זה מפתיע). אנחנו לא נשב בבית ונשבור את הראש וננסה להבין למה הוא התכוון ומה לעזאזל עבר לו בראש כשהוא אמר "היה כיף" ונסע. ואתם יודעים מה, גם בלי קשר למערכות יחסים (פתאום חשבתי על הלסביות), גם אם סתם הם לצורך חברות אפלטונית, הם לא יאירו את עיניינו במחשבה הפשוטה שלהם בזמן שאנחנו אוהבות שהכל כל כך מורכב. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">לא. הכל יהיה ברור ולא יהיה לנו שום אתגר. והמין האנושי ייכחד משעמום. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אני אוהבת את זה שהם כאלה מוזרים ושעירים, ושהם חושבים בקו ישר ושהם צריכים לעבוד על החיבור שלהם לרגשות. אפילו שרוב הפעמים אנחנו מתעצבנות עליהם, ולא מבינות איך אפשר לא להבין דברים בסיסיים, ככל הנראה היה לנו עצוב בלעדיהם. אולי אם הם יעלמו נתחיל לפתח משחקי תפקידים, ובאופן שרירותי חלק ישחקו אותה גברים כדי שיהיה לנו משהו שיניע אותנו וכך נחזור בעצם לאיפה שהיינו.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">וחוצמזה, בלי קשר למערכות יחסים ובלי קשר לחברים אפלטוניים ולמלחמות וראשי נפץ גרעיניים אני לא יכולה לחשוב על עולם שבו ילדה לא תוכל לקרוא לאף אחד "אבא".<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><o:p><br />
</o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><o:p><br />
</o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><i><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">לכל האוהבים להעשיר את עולמם:</span></i><i><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></i></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">סייקס כתב ספר בשם "עתיד ללא גברים" - </span><span dir="LTR"></span><span class="apple-converted-space"><span dir="LTR" style="color: #333333; font-family: 'Comic Sans MS'; font-size: 9.5pt; line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span> </span></span><span dir="LTR"><a href="http://alturl.com/43kd">http://alturl.com/43kd</a></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">וזה למי שאוהב להעשיר את עולמו באנגלית </span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span>- </span><span dir="RTL"></span><span style="font-family: Arial, sans-serif;"><span dir="RTL"></span> </span><a href="http://alturl.com/zkrg"><span dir="LTR">http://alturl.com/zkrg</span></a><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br />
</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-1730808930681980836?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/eEXJXItJKpHdvMKMRQOZQeuvKyQ/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/eEXJXItJKpHdvMKMRQOZQeuvKyQ/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/eEXJXItJKpHdvMKMRQOZQeuvKyQ/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/eEXJXItJKpHdvMKMRQOZQeuvKyQ/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/Cc2R_jZttpc" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com6http://matryoshkasm.blogspot.com/2010/02/blog-post.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-70898283527098854302010-02-15T17:21:00.001+02:002010-02-15T17:22:44.980+02:002010-02-15T17:22:44.980+02:0020 שנות קרטושקה.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;">לפני כמה זמן הייתה סדרה של כתבות בחדשות תחת הכותרת '20 שנה לעלייה הרוסית'. ואו, חשבתי לי, מלא זמן הם פה. 20 שנה.. חיים שלמים. ואז הבנתי שזה עלי. כל כך הרבה זמן שהיה אפשר לחשוב שאין צורך לעשות כתבה כזאת כי כבר אין הבדל. אבל יש ועוד איך. ובראייה היסטורית 20 שנה זה כמו אות אחת מתוך ספר שלם. כלום זמן.</span><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">לפני שלוש שנים חזרתי בפעם הראשונה למקום שבו נולדתי. במטוס לשם כשעופפנו מעל פאתי מוסקבה, התסכלתי למטה וחשבתי לי - ארץ זרה. מה המשמעות של אדמה בשבילנו בכלל? רק חתיכת אדמה. לא מדברת, לא אוהבת, לא מתגמלת. כשהתסכלתי למטה וראיתי מרחבים לבנים, ים אינסופי של שלג, יערות צפופים, שחורים שמלמעלה נראים כמו צורות של טטריס, והבתים האלה, הקטנים, מטים ליפול, תקועים שם בלי סדר, נראים כאילו כף רגל של ענק דרכה עליהם והאנשים הפיצפונים יישרו את הבית, אבל לא עד הסוף, תהיתי לעצמי מה אני אמורה להרגיש לאדמה הזאת, הקפואה, שנולדתי בה, וההורים שלי נולדו וגדלו ונעשו מה שהם בה? וחשבתי על ישראל, על קו החוף ואיך תל אביב נראית מלמעלה – שורות שורות משורטטות של בתים ופנסים, ונחשים של כבישים ביניהם, וזה העלה לי חיוך והרגשה של בית. למה? בכל מקרה חתיכת אדמה. לא מדברת ולא מגיבה. בטח צוחקת עלינו מאחורי הגב – אני פה בסך הכל כי אני פה, והם הנאיביים אוהבים אותי, מתגעגעים אלי, מעלים דמעה כשעוזבים אותי או כשחוזרים אלי, ולי לא אכפת.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">וכשעזבתי את מוסקבה הכל כבר נראה אחרת. השלג היה רך ונעים כמו קצפת, והיערות העבותים מסתוריים כמו באגדות, והבקתות חמימות בעקמומיות שלהן. מה קשר אותי בשבוע אחד לאדמה הזאת שחייתי עליה בסך הכל שש שנים? לעיר הענקית והסואנת הזאת, שכולם בה רצים, וגם כשהם עומדים הם נראים ממהרים? שאפילו המדרגות הנעות, נעות שם בקצב יותר מהיר מאשר בישראל? מה גרם לי לא לרצות לעזוב את המדרכות המכוסות קרח וערמות השלג בצדדים, את בתי הקומות שלהם 20 כניסות, 13 קומות ונכנסת בהם כמות אנשים שיכולה לאכלס יישוב בינוני? אולי זה גנטי? אולי נפשי נכרכה במקום הזה בשניה שבה נולדתי ושום 20 שנה לא ישנו את זה, ושום אהבה גדולה לאדמה אחרת לא תגבור על העובדה שהתא הקטן ממנו נוצרתי התחיל את דרכו בשלגים? או שאולי אלו הם האנשים? המשפחה שלי שאף פעם לא חשתי אפילו צורך להרהר בהם כי המרחק, והשנים והשפה. והם קיבלו אותי בחמימות ואהבה שהמיסו את השלגים וגרמו לי להקשר אליהם בשבוע אחד.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אולי זה הגנים, אולי האנשים, אולי האויר הנקי-נקי של מינוס 18 מעלות, שכששואפים אותו מרגישים איך הריאות מתנקות, וחמצן עם רעיונות חדשים זורם למוח, אולי הכנסיות המפוארות בכיכר האדומה או המטרו שכל תחנה שלו זה מוזאון. לא יודעת מה. מה שזה לא יהיה זה תפס אותי ובשבוע אחד אדמה זרה הפכה למוכרת. אנשים רחוקים הפכו לקרובים וגעגוע חדש ולא מוכר התיישב לי על הלב.</span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-7089828352709885430?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/oCfGrdAdWa9sNdOfPzAAuAuKzA0/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/oCfGrdAdWa9sNdOfPzAAuAuKzA0/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/oCfGrdAdWa9sNdOfPzAAuAuKzA0/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/oCfGrdAdWa9sNdOfPzAAuAuKzA0/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/l1tqSYQZlhE" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com1http://matryoshkasm.blogspot.com/2010/02/20.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-10859967764681471262010-01-22T09:44:00.004+02:002010-01-22T09:49:56.711+02:002010-01-22T09:49:56.711+02:00התאונה – חלק ב'<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הימים שלי אובייקטיביים והלילות שלי סובייקטיביים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אולי זה בגלל שביום אני יכולה לגשת למראה ולראות שאני בסדר. אולי זה בגלל שאני יכולה לגשת ויכולה לראות. אולי זה בגלל שאני רואה בטלוויזיה רעידות אדמה ורציחות ותאונות עם פצועים קשה והרוגים. אולי שבגלל שכולם מתקשרים ואומרים שמזל שנגמר ככה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל בלילה זה אחרת. ללא יכולת לזוז, ללא האופטימיות שמביא איתו האור, ללא חברים שמתקשרים שלוש פעמים ביום כדי להצחיק ולהפיג ולדרוש ולהתגעגע, בלעדי כל אלה אני מפסיקה לחשוב שהכל יחסי ומתחילה להיות צינית וילדותית: יופי, הכי קל לחשוב שהכל יחסי. תמיד יימצאו אסונות יותר גדולים, אנשים יותר עניים, פחות מאושרים, יותר מכוערים, פחות חכמים, יותר מדוכאים. אז מה? לעולם לא אוכל להתבכיין רק כי תמיד יכול להיות יותר גרוע?? </span><br />
<br />
<div style="text-align: center;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">***</span><br />
</div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נכון שיש לנו זיכרון נורא קצר?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גם אם אני אעלה את זה על הכתב, זה ייתן לי משהו עוד שנה נגיד?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המשפחה שלי כל כך מדהימה. הם כל כך תומכים, הם כל כך עוזרים, הם עושים בשבילי הכל, ובאהבה גדולה כל כך. האם אני לא אוכל לזכור את זה בעוד כמה חודשים כשהכל יירגע ויישכח? למה אני אדבר איתם בחוסר סבלנות? אגלגל עיניים? אגיד שהם חופרים? למה אני אשכח להגיד להם שהם הכי מדהימים בעולם? כי הכל בסדר?</span><br />
<br />
<div style="text-align: center;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">***</span><br />
</div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא הייתי צריכה את התאונה כדי להכנס לפרופורציות. היה לי מספיק לראות חדשות.</span><br />
<br />
<div style="text-align: center;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">***</span><br />
</div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפעמים אני חושבת שהכאב היה שווה את הרגע שבו הזריקו לי מורפיום לוריד. לא שיערתי שניתן להרגיש חוסר של משהו בצורה כל כך חזקה. העדר הכאב בסך הכל החזיר אותי למצב שלפני הכאב, אבל הפעם זה הרגיש כל כך טוב! </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בפעם הראשונה שהאחות ניגשה והציעה לי "משכך", הנהנתי בראשי והמשכתי... טוב המשכתי לשכב ולא לעשות כלום. לא הבנתי את גודל ההצעה. אבל אז... גל חום שטף את גופי מנקודת הכניסה של המחט ועד קצות אצבעותיי, והפך אותי לחמאה במיקרוגל, לצמר גפן מתוק, לסירופ מייפל חם (הבהרתי את התחושה?), ועוד בחסות החוק! אחר כך כבר קראתי לאחות כל שלוש שעות, כשבכל פעם הסבתא ששכבה לימיני קרצה אלי וחייכה חיוך יודע דבר.</span><br />
<br />
<div style="text-align: center;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">***</span><br />
</div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מאוד קל להשאב אל החוסר מעש. כשקורה לך משהו כזה ואת יודעת שיש לך חודש בבית, את אומרת – סבבה! בואי לא נבזבז סתם זמן, בואי ננצל את זה למשהו, בואי נפיק. אבל כשיש לי את כל הזמן שבעולם, מה שאני לא ארצה לעשות, ניתן יהיה לדחות לעוד כמה שעות, ועוד כמה שעות ניתן יהיה לדחות למחר, מקסימום למחרותיים. זה מפחיד אותי, כי מילא עכשיו, כשצד ימין מושבת. אבל אם נגיד, ביום מן הימים, יבוא אלי החצי ויגיד – עזבי, אל תעבדי, מספיק שאני מביא 40 אלף נטו בחודש. תשבי בבית, תעשי מה שבא לך. אני אחשוב לעצמי שהנה עכשיו, אני אכתוב ספר, אני אלך לעשות עוד תואר, אני אלמד עיצוב פנים, אעשה קורס קואצ'ינג, אלך לחוג ציור/צילום/פיסול/כתיבה יוצרת ואעשה כל כך הרבה דברים שאין לנו זמן לעשות כי אנחנו עובדים כל הזמן וחולמים על הפנסיה כדי לעשות אותם. ואז יעברו הימים ואני אשאב אל הלא כלום?</span><br />
<br />
<div style="text-align: center;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">***</span><br />
</div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סבתא שלי אומרת שבחיים היא לא ראתה שמקבלים כזה יחס ממקום העבודה. אמרתי לה שקודם כל מקום העבודה שלי מורכב מאנשים שמעבר לכל האיכויות שלהם הם אחד אחד אנשים מאוד טובים. במהות שלהם טובים. ודבר שני, אם נחשוב על זה, אני איתם כל יום, כמעט כל היום. יותר מהזמן שאני רואה את המשפחה שלי, יותר מהזמן שאני רואה את החצי שגר איתי באותה הדירה! אנחנו כל הזמן ביחד! זה הקשר הכי אינטנסיבי והכי ארוך טווח שיש לנו. בטח שזה חסר. אני מתגעגעת לכל אחד ואחד מהם. </span><br />
<br />
<div style="text-align: center;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">***</span><br />
</div><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא הייתי צריכה את התאונה כדי לדעת שיש לי את החבר הכי מדהים בעולם. ידעתי את זה גם ככה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-1085996776468147126?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/6YBhFEAQUicvgMgXaCZ6ITsyDvM/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/6YBhFEAQUicvgMgXaCZ6ITsyDvM/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/6YBhFEAQUicvgMgXaCZ6ITsyDvM/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/6YBhFEAQUicvgMgXaCZ6ITsyDvM/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/9TXAkuAUBZA" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com6http://matryoshkasm.blogspot.com/2010/01/blog-post_22.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-81911108877121749312010-01-15T09:15:00.001+02:002010-01-15T09:16:06.650+02:002010-01-15T09:16:06.650+02:00התאונה - חלק א'.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מכל החידושים הטכנולוגיים, מכל המכונות החדשות והמורכבות האלה שמוח האנושי המציא, המכונה המורכבת, המתוחכמת והמדהימה ביותר אחרי הכל היא האדם עצמו. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האם אני יכולה לשחזר בדיוק את התחושות ונמחשבות שלי באותו רגע שבו טנדר פילח את הצומת כשהוא עובר באדום? לא. תארו לכם כמה טראומטי זה היה יכול להיות אם הייתי יכולה. כל התאונה הרי קרתה בשניות, ובזמן הקצרצר הזה היינו צריכים לראות, לקלוט, לעבד, להפנים ולהגיב. אני זוכרת שעברה בי איזו מחשבה, לא בטוחה מה בדיוק. היא הייתה קצרה זה בטוח. משהו כמו: "אוי לא" או "אוי ויי" או "אוי פאק". ואז בא פרץ של בכי. זה כמו סימן החיים הראשון של תינוק שרק נולד. כולם מחכים לבכי הזה לוודא שהנשימה הראשונה באויר העולם התבצעה כראוי. ככה במעמקי מוחי שמחתי לשמוע את עצמי ממלאה ריאות וצועקת מכאב. צועקת אבל לפחות מרגישה אותו. והחצי המתוק שלי לידי, מנסה לוודא שאני נושמת ומדברת דברים הגיוניים. ואז המוח מפתיע. ממש. אני שואלת אותו: 'מאמי.. מאמי.. אתה בסדר?' ואחרי שאני מוודא שהוא עונה אני שואלת בקול רועד 'והאייפון?'</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אכן נסתרות הן דרכי המוח.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בתוך האמבולנס, מוברגת לאלונקה, מוחי מזגזג בין החצי שלי שנשאר שם לבין חצי הגוף הדואב שלי. כשהדאגה מחולקת הכאב פחות מורגש. אבל המופע האמיתי של המוח שלי טרם החל.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בתוך שניות במיון התחילה רכבת של רופאים ואחיות. מגיעים, בודקים, ממששים, מודדים, האם את רגישה לתרופות, האם את זוכרת מה היה, את נהגת? תעשי אגרוף. ואני? צחוקים בלאגנים. מריצה בדיחות עם הרופאים, שנונה בטירוף.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">למה קר פה כל כך, אני שואלת, מה זה, מכינים כאן לפני הפתולוגיה?? </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מלמד, איך קוראים לך? שואל האורתופד.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סנדרה.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">סנדרה? מה, רוסיה?</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כן, למה? שמתם באינפוזיה ערק בטעות? חשבתם שמלמד זה תימני?</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני עונה, אני שואלת, אני צוחקת, אני בפוקוס. והגוף? הגוף בסרט אחר לגמרי. לא רעדתי ככה בשדאות בינואר במדבר, לא רעדתי ככה בטיול חנוכה דרום, לא רעדתי ככה במשרד! הרגליים שלי קיפצו מעצמן, אני חושבת שהרגשתי אפילו את הלבלב שלי רועד מקור. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ככה המוח שלנו מגן עלינו.</span><br />
</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-8191110887712174931?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/uShDGORDvzPyhc1gGaZH0P9BLec/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/uShDGORDvzPyhc1gGaZH0P9BLec/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/uShDGORDvzPyhc1gGaZH0P9BLec/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/uShDGORDvzPyhc1gGaZH0P9BLec/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/Tb5ayi8KCnY" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com9http://matryoshkasm.blogspot.com/2010/01/blog-post_15.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-52627008168267034052010-01-02T22:55:00.005+02:002010-01-03T13:24:38.335+02:002010-01-03T13:24:38.335+02:00חיבוטי גוף ומוח.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">היום היינו במסיבת יומולדת של בת של חברים שלנו. היא חגגה שנה. היו שם כבר די הרבה ילדים, החבורה שלנו מתרבה. </span><br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"></span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">סקרתי את החדר במבטי.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">בכל פעם שמיצמתי ראיתי משהו אחר:</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">הנה חדר מלא ילדים מתוקים, ההורים מנשקים אותם בכל הזדמנות, מלא חברים, מלא מתנות – בגדים קטנים ומתוקים באריזות ורודות. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">מיצמוץ.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">ריח קקי באויר, ילד אחד פלט תערובת חמוצה של במבה, קוטג' מהצהריים ומיץ פטל על המכנס הבהיר של אביו, מישהו חוטף מכה מפינת השולחן ומתחיל לצווח בקולי קולות בדיוק כשאימו סוף סוף מצליחה להתיישב עם הקפה שלה שהתקרר. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">מיצמוץ.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">חברה שלי מחזיקה את הילד שלה על הידיים, הילד מביט בה במבט מעריץ ומרים יד ללטף את לחיה.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">מיצמוץ.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">מישהי לוחשת לעצמה מתחת לאף: כבר שנה וחצי ועוד לא מצליחה להוריד את הבטן... מה יהיה?</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">אולי כדאי שאני אעצום עיניים לרגע וזהו.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">הגוף על כל מטעניו הגנטיים עובדים קשה בכדי להתחרות במוח. במוח, איפה אני ואיפה ילדים? באמת, מה זה קשור אלי עכשיו? אני רוצה לא לחשוב יותר מדי, לא רוצה לקחת אחריות על אף אחד והכי חשוב אני רוצה להיות חופשיה לעשות מה שבא לי בלי לחוש רגשי אשמה או חובה. אני רוצה לעקור את עצמי ממקום למקום, לבזבז את כל המשכורת שלי על סושי ובאופן כללי להמשיך לחיות חיים די אגואיסטיים.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">והגוף? הוא נלחם, עושה את עבודתו נאמנה על מנת להבטיח את המשך הקיום האנושי. הבטן מתהפכת למראה כל התינוקות ואני מתחילה לדמיין. כמה מדהים זה. אתה מחזיק את המטען הגנטי שלך בידיים. הוא מסתכל עליך בעיניים שלך בדיוק, כף ידו היא העתק של כף ידך, והוא לגמרי, לחלוטין תלוי במה שתחליט. אתה האלוהים של חייו הקטנטנים. האם תחדיר בו את החרדות שלך? האם תעביר אליו את האמונות שלך? האם הוא יכיר לך תודה בסוף? על הכל אתה שולט.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">וכמה מפחיד. כל האחריות הזאת. ומה אם הוא נופל? ומה אם מרביצים לו? ומה אם כואב לו והוא לא יכול להגיד איפה?</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">ככל שהזמן עובד הנתק בין הגוף לראש גדל. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">זה לא הזמן הנכון כי זה לא הזמן הנכון. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">אבל אולי מי שלא צועד לתוך זה לא יחשוב לעולם שהוא מוכן? אולי המחשבה שאתה צעיר מדי, שוטה מדי, חסר אחריות מדי, אגואיסט מדי היא מחשבה דימיונית שנוח להאחז בה? באיזה שלב הגוף מכריע? כשנהיה משעמם? כשכבר לא מעניין לספק רק את עצמך בלבד? כשכבר אין אתגר בעבודה? האם אנחנו עושים ילדים כי צריך, כי הגיע הזמן? אולי טבע האדם מתוכנן כך שבשלב כלשהו הגוף פוחד לאבד את המומנטום אז הוא מתשלט על המוח בערמומיות והאדם מתחיל לחשוב שהנה, הגיע הזמן? </span><br />
<span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">האם ילדים זה רצון או צורך?</span><br />
</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-5262700816826703405?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/O7hxtI8WhT_N16foktngHzORRfQ/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/O7hxtI8WhT_N16foktngHzORRfQ/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/O7hxtI8WhT_N16foktngHzORRfQ/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/O7hxtI8WhT_N16foktngHzORRfQ/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/TfdUvS0ElZI" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com6http://matryoshkasm.blogspot.com/2010/01/blog-post.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-12759314804835044612009-12-19T11:09:00.004+02:002009-12-19T11:14:12.403+02:002009-12-19T11:14:12.403+02:00האיד שלי ואני.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה קשור להכל:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה קשור לאוכל.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה קשור לקניות.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה קשור ללא לענות לו לטלפון כדי לא להראות נואשת.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה קשור לסיגריות.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דחיית סיפוקים זה לא משהו שאני יכולה להגיד שהרבה אנשים שאני מכירה מתמחים בו.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני חלילה לא מעבירה ביקורת. אני בקבוצה ההולכת וגדלה של אלה שלא מסוגלים להגיד לעצמם לא על הדברים הכי קטנים.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה יודע שזה רע לך (הורס את הבריאות, מעבר לתקציב שלך ועוד), ובשיא המודעות, בידעה ברורה שהמהלך הבא הוא בשיא הפשטות לא נכון, אתה עושה את זה.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ברור נו.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה קשור לחברה המודרנית.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה קשור לנהנתנות.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה קשור ללחץ שמופעל עלינו להיות בכל המקומות, לנסות הכל, להיות מעודכנים ולהצליח בגדול.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ברור.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל מה שמעניין אותי זה למה אנחנו, אנשים בוגרים, מודעים, ועוד כאלה שכל הזמן נמצאים עם היד על הדופק, מנתחים כל דבר, מעבירים ביקורת על כל אחד, למה אנחנו ברוב הפעמים לא מסוגלים להגיד לעצמינו לא?</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דוגמא מהחיים: אני והחצי החלטנו על חודש סגפנות. החשבונות של שנינו זעקו לשמיים ומכיוון שאנחנו בשלב הזה בחיים שבפעם הראשונה כל האחריות נוחתת עלינו, החלטנו להיות בוגרים ולדמיין שאנחנו בתוכנית "משפחה חורגת". באמצע החודש הגיע האייפון. כאן נגמרו כל תוכניות החיסכון שלנו. ואז יודעים מה מתחיל?</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">(כל הפסיכולוגים- נא להתמוגג):</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רציונליזציה.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">איך זה נשמע?</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חיים רק פעם אחת, אנחנו עובדים כל כך קשה – לא מגיע לנו?, זאת הזדמנות שאסור לפספס, זה החלום שלי למה אני צריך לוותר, נחסוך במשהו אחר (אוכל?), ואת זה אני הכי אוהבת: אנחנו לא צריכים לחסוך בהוצאות אלא להגדיל את ההכנסות!! </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">איך לא חשבנו על זה קודם? חא! ואנחנו פה מתקמצנים על כל רול סושי... כל מה שהיה עלינו לעשות זה לא לחסוך בדברים חסרי משמעות, זה להגדיל הכנסות!! Man… אם הייתי יודעת שזה הכל אני כבר מזמן, אבל ממש מזמן, הייתי בנופש בבורה בורה.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אוי לתמימות.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וכמובן זה לא קשור לכסף בלבד. הנה למשל, אני והחצי הנשי שלי קבענו שעושות דיאטה. לא, סליחה. לא דיאטה, דיאטה זה לטווח קצר ואף פעם לא באמת עובד (סוף ציטוט). אז קבענו לשמור. אחרי יום אחד בלבד יש יומולדת בעבודה. איפה אני והחצי? בתוך קופסת עוגיות האלפחורס. עכשיו, שתינו זוכרות בדיוק רב מאוד את מה שסיכמנו רק לפני 17 שעות. אבל כל אחת עושה את עצמה כאילו היא שכחה. למה באמת להעלות נושאים מדכאים כשפירורים של העוגיה המושלמת הזאת נמסים לך בתוך הפה?</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ויודעים מה? אם תגידו לעצמכם פעם אחת– אני רוצה לעשות ניסוי בדחיית סיפוקים. בפעם הבאה כשיבוא משהו כזה, ולכל אחד יש את הנקודות שלו, אני אגיד לעצמי לא. גם אם זה לא נורא לאכול/לקנות/לעשן/לשתות את זה עכשיו. רק לראות אם אני עומד בזה, לאתגר את ה-Mind, לוודא שבעיתים קשות במיוחד אני לא אאכזב. ואז כשאני אצליח, הרגשת הניצחון תהיה מתוקה במיוחד. לא?</span><br />
</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-1275931480483504461?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/fx8jwjMYPkE_NY6day1gesnvthc/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/fx8jwjMYPkE_NY6day1gesnvthc/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/fx8jwjMYPkE_NY6day1gesnvthc/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/fx8jwjMYPkE_NY6day1gesnvthc/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/3281Fdd0QPw" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com9http://matryoshkasm.blogspot.com/2009/12/blog-post_19.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-79693619650934568722009-12-11T15:44:00.004+02:002009-12-11T15:54:30.690+02:002009-12-11T15:54:30.690+02:00להסתכל בקנקן.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-מאמי?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-מה מאמי?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-גם כשאני אהיה זקנה ומקומטת אתה עדיין תאהב אותי?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-ברור! גם אני אהיה זקן ומקומט, אז במילא אף צעירה לא תסתכל עלי...</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-מצחיק מאוד מאמי. ומאמי?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-כן?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-גם כשאני אהיה זקנה ומקומטת ויהיה לי אלצהיימר ואני אשים בטעות את המכונת גילוח שלך במיקרו, ואני אשכח מי אתה ואחשוב שאתה פורץ ואזמין משטרה, גם אז תאהב אותי?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-ברור מאמי! הרי גם לי כבר יהיה אלצהיימר אז אני פשוט לא אזכור את כל מה שעשית, וגם אני אזמין לך משטרה. לא, אני אזמין לך יס"מ!</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-ומאמי?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנחה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-מה?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-גם אם אני אהיה שמנה אתה תאהב אותי?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שתיקה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-מאמי?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-כמה שמנה?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-שמנה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-אז זה לא שאני פחות יאהב אותך...</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-אבל?</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עצבני משהו:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-אבל..את יודעת נו.. תעזבי אותי בקיצור. את לא שמנה ולא זקנה, מה הדיבורים האלה עכשיו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-הבנתי אותך.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הליכה. דלת. טריקה.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני יושבת על המיטה ותוהה לעצמי בכנות. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בכנות, אם הוא ישמין, אני לא ארצה שהוא ירזה? למה זה מעליב אותי? למה זה מעליב אותנו? מה, אסור לבן זוג שלי לבוא ולהגיד לי שהוא חושב שאני צריכה לרזות? האם זה באמת כל כך מעליב? למה אנחנו מרגישות מאוד חופשי לבוא להעיר להם על המשקל, אבל אם הם רק ירמזו משהו בכיוון...</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ברור, הכל עניין של טקט וגישה. אם הוא יבוא ויגיד, תקשיבי, הכרתי ציפור, בסוף קיבלתי יאק, זה לא יגרור תגובה חיובית. אבל אם הוא יבוא ויגיד תקשיבי מאמי (חייבים להוסיף את המאמי), שמתי לב שעלית בזמן האחרון. יאללה, בואי נתחיל ביחד דיאטה, בואי נתחיל לעשות הליכות, אז... טוב זה גם לא יגרור תגובה חיובית.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני חושבת שאולי העניין פה הוא תחושת הזעם המתמדת על כל מה שאנחנו צריכות לעבור בחיים, והציפייה החוצפנית שלהם שנמשיך כל החיים להראות כמו בגיל 20. הילדים יהיו של שנינו, אבל העול של הדיאטה אחר כך, רק עלי. למה ככה??</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עכשיו, שלא יחשוב שמשהו עובר לידי. גם כשהוא אומר דברים בתמימות.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-ראית איזה יופי X רזתה אחרי הלידה? כל הכבוד לה.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חיוך צבוע על פני. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">-כן, ממש כל הכבוד לה. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מה הוא אומר פה בעצם? מה זה הרמזים האלה??</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">והכי מרגיז זה שכשהם מגדלים כרס וקרחת אומרים להם שהם משתבחים עם השנים. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועוד יותר מרגיזות אלה:</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">את צריכה לרצות להראות טוב קודם כל בשביל עצמך. אל תעשי את זה בשבילו, תעשי את זה בשבילך. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יאללללה.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני נראית טוב-> אני מרגישה טוב-> אני נחמדה-> כיף לשנינו. אני עושה את זה גם בשבילי וגם בשבילו. שווה בשווה. זה נגזר אחד מהשני לחלוטין.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מסקנות:</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לגיטימי שיצפה ממך לשמור על הגזרה.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לגיטימי לשמור על הגזרה בשבילו.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גם כשאת מעירה לו שהוא עלה במשקל צריך לעשות את זה בטקט.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גם הוא צריך לשמור על עצמו בשבילך.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גברים לא משתבחים עם השנים, אנחנו פשוט לומדות לקחת אותם בקלות.</span><br />
<br />
</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-7969361965093456872?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/V5Y9VjXKqlHo4eSvdcOy2H8Q5IM/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/V5Y9VjXKqlHo4eSvdcOy2H8Q5IM/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/V5Y9VjXKqlHo4eSvdcOy2H8Q5IM/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/V5Y9VjXKqlHo4eSvdcOy2H8Q5IM/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/D_W6gyHGcUM" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com7http://matryoshkasm.blogspot.com/2009/12/blog-post.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-29197314036675340402009-11-29T15:14:00.001+02:002009-11-29T15:16:00.193+02:002009-11-29T15:16:00.193+02:00פרדוקס החיים הטובים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">פעם בשבוע בערך אני עוצרת אותו ואומרת "בוא נעזוב הכל, בוא נעוף מפה, בוא נעשה משהו כל עוד אנחנו יכולים". ופעם בשבוע בערך מתפתחת לה שיחה שאין לה התחלה ואין לה סוף, אין לה יעדים ומטרות והיא תמיד נגמרת כי אנחנו הולכים במעגלים וכי אנחנו יודעים שעוד שבוע נחזור לאותה נקודה.</span> <br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין לנו מנוח. אנחנו רוצים כל כך הרבה דברים שזה נגמר בסוף בלא לעשות כלום. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אנחנו רוצים:</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להקים להקה, לכתוב ספר, ללמוד לתכנת, לעשות קורס צילום, ללמוד אסטרופיזיקה, ללמוד כלכלה, לעשות כסף בארבע שעות עבודה בשבוע, ללמוד לצייר, להתנדב, לטפל, לעשות קואוצ'ינג, לקנות דירות, לגור שנה בניו יורק, לטייל מסביב לעולם. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפעמים אני מקנאה כל כך באנשים שאין להם שאיפות. הם בחיים לא יודו בכך כמובן. הם יחיו את החיים הכי מתוכננים שיש, יעקבו אחרי איזה לו"ז של חיים שהתוו להם הוריהם והורי הוריהם, יעבדו במשהו, יעשו ילדים, יאכלו במסעדות ויאמינו בכל ליבם שהם חיים את החיים שכל אחד אחר היה רוצה לחיות. וזה נכון. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יודעים מה ההבדל בינינו לבינם? אנחנו ככל הנראה נגיע לאותה נקודה שהם יגיעו אליה, אבל הם בדרך יהיו שלווים ושלמים ואנחנו בדרך נחפור לעצמינו בראש בורות ענק, נהיה מתוסכלים, נקרא ספרים של אנשים ש"עשו את זה" בעשר עצבעותיהם, נקרא ספרים של אנשים המסבירים איך לעשות את זה בעשרה צעדים פשוטים, נוריד סרטים שמסבירים בעשרה שיעורים איך להפוך לצלם מקצועי, נקנה את כל הציוד אבל נשקיע בזה אולי אחוז מהזמן שלנו, כי אחרת מתי נספיק לקרוא את המדריך השלם לפיזיקאי המתחיל? נגיע לעמוד 20 ונגלה שזה משעמם. עוד 10 שנים נלך לקואוצי'נג שבו ידריכו אותנו להגיד תודה על כל מה שיש לנו בחיים ולהפסיק לחפש כי בכל מקרה ברגע שנמצא נתחיל לחפש משהו חדש ולא ננוח לרגע.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני יודעת שיש אנשים בכפרים ניחדים בסין שהחיים שנגזרו עליהם אפילו לא מאפשרים להם לדעת שאפשר אחרת מלבד לקום כל יום ולעבוד בשדות האורז. ואני יודעת שיש אנשים אחרים, מכפרים נידחים בהודו שהיגרו לארצות הברית, פתחו חנות בגדים ועכשיו הם בעלים של רשת המגלגלת מליונים. כנראה שרובינו איפשהו באמצע בין אלה לאלה. יודעים שאולי אפשר אחרת, ואולי אפשר יותר טוב, אבל לא מספיק רע לנו כדי לזרוק הכל ולעשות שינוי.</span><br />
<br />
</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-2919731403667534040?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/5Lc75x7cIC0dH8XqMpaeL0JENKs/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/5Lc75x7cIC0dH8XqMpaeL0JENKs/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/5Lc75x7cIC0dH8XqMpaeL0JENKs/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/5Lc75x7cIC0dH8XqMpaeL0JENKs/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/bbnxJuShDHI" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com11http://matryoshkasm.blogspot.com/2009/11/blog-post_29.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-72851836190185938592009-11-20T10:54:00.003+02:002009-11-20T10:59:57.447+02:002009-11-20T10:59:57.447+02:00חרדות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">1. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"את חושבת שאורית נעלבה ממני?"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"למה, אמרת משהו לא בסדר?"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"לא".</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אז למה נראה לך שהיא נעלבה?"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"היא לא עונה לי כבר יומיים".</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"סנדרה, היא באמצע הכנות לחתונה. היחידה שהיא עונה לה כרגע היא המאפרת. שחררי לחץ כבר".</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אולי זה בגלל שאמרתי שקצת קר בערבים כבר? אולי היא לקחה את זה כביקורת?"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"לא, את ממש משהו. היא ע-ס-ו-ק-ה! את מוכנה להרגע כבר?".</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אבל אני לא יכולה להרגע. כשיש לי חשד כלשהו, קל שבקלים, שמישהו כועס עלי אני נתקפת חרדות. הן חסרות שחר לרוב, הן לא רציונאלית לחלוטין, אבל הן שם והמוח שלי באופן מאוד אומנותי מצליח למצוא אלף סיבות למה החברה כועסת עלי. כשאני חושבת על זה לעומק, זו תכונה די אגואיסטית, המחשבה הזאת, שאם מישהו לא עונה זה בטוח קשור אלי איכשהו.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">2.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני בדרך למבחן שלמדתי אליו, בלי הגזמה, שלושה שבועות. סיכמתי את כל התורה של מרקוזה פעמיים, קראתי את זה כל ערב לפני השינה ושמתי מתחת לכרית, אפילו שחשדתי בתוך תוכי שזו אגדה סטודנטיאלית, הקטע עם הכרית. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ההורים שלי, לאחר שבועיים בטיול באסטוניה, היו אמורים לנחות שעה לפני המבחן וישר להתקשר להודיע. חצי שעה לפני, כשאני עוד ברכב בדרך, אני כבר תחילה להכנס ללחץ. לא טירוף עדיין, אבל המחשבות מתחילות לזחול במעלה עמוד השדרה לכיוון הראש. ההיגיון עדיין בשליטה. ברור שהיה עיכוב בטיסה. מה יותר הגיוני מזה? </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עשר דקות לפני המבחן, שום דבר ממה ששיננתי במלוא המרץ בשלושת השבועות האחרונים לא נשמע לי מוכר אפילו. אני כבר עזבתי את הלימודים בלית ברירה ומפרנסת לבד את אחותי הקטנה משתי עבודות – ניקיון בתים בבוקר ובניית ציפורניים בערב. הייתה תקלה במנועים ובשיא הגובה הטייס איבד שליטה על המטוס והוא, על כל 220 נוסעיו וביניהם הורי, התחילו בצלילה מטורפת מטה כשכולם בהכרה מלאה, מבינים שסיכוי אמיתי לשרוד לא נשאר, וכל מה שניתן לעשות זה להפרד בחיבוק אחרון, להוציא מהארנק את תמונות הילדים.. לא, התיק הקטן מלמטה נופל ובדרך פלא עפות ממנו תמונות מהארנק ומכתב מטוס שנכתב בכתב הילדותי של אחותי הקטנה, וקלוז אפ אחרון על המכתב בוא מצויר לב וכתוב: "מקווה שתחזרו בשלום, אנחנו כבר מתגעגעות". </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">גוש בגרון זה אנדרסטייטמנט. אם מישהו יתקרב אלי עכשיו וישאל אותי על אסכולת פרנקפורט אני אתחיל לבכות בכי היסטרי. שלוש דקות לפני תחילת המבחן צלצול טלפון. </span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"היי חמודה. עכשיו נחתנו, היה עיכוב, את לא מבינה. שעה ייבשו אותנו בתוך המטוס. שעה!"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"תודה רבה לכם."</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"מה?"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"ממש המון תודה. אתם יודעים שיש לי מבחן ענק, ובלי בושה, בלי שמץ של התחשבות... איך אתם עושים לי את זה?? הורים גם כן".</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">קיבלתי 98.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">3.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אני צריכה לצאת היום בארבע"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"למה"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"יש לי תור לאיזה מומחה בענייני חריקות שיניים"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אה. למתי התור?"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"שבע"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אז למה את צריכה לצאת בארבע??"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"ואם אני אאחר?"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"למה איפה התור? בקונטיקט?"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שנים של חינוך ספרטני הכניס בי את אחת החרדות הגדולות ששולטות בחיי: לאחר. הזיכרון הצלול להפליא של הורי, בכינוס חירום בסלון, מחכים בסבר פנים חמור כשאני נכנסת הביתה באיחור.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"מה השעה?"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"שבע וחמישה" קולי רועד כשאני מבינה תוך כדי תשובה לאן הם חותרים.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"ומתי אמרנו לך להיות בבית?"</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"שבע" אני לוחשת ומרכינה את ראשי, מוכנה לכפר על מעשיי בכל עונש.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אין טלוויזיה השבוע!" אומר אבא. אמא נראית מופתעת בעצמה מרוע הגזירה.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אבל אבאאא!" אני בת ה-11 מרימה מבט לאמא, יודעת שזה מה שישבור אותה. אמא תוקעת באבא מרפק.</span><br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"טוב, הפעם נרחם עליך. אבל בפעם הבאה..." אבא משאיר את המשפט תלוי באוויר כדי שאוכל להשלים בדימיוני הפורה את מה שיקרה לי בפעם הבאה. מיותר לציין שהיא מעולם לא הגיעה אבל תמיד פחדתי ממנה פחד מוות.</span><br />
</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-7285183619018593859?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/kst-xWrLSJE4bS76FFESlj7Adbg/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/kst-xWrLSJE4bS76FFESlj7Adbg/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/kst-xWrLSJE4bS76FFESlj7Adbg/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/kst-xWrLSJE4bS76FFESlj7Adbg/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/GKPIfNgLNRk" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com10http://matryoshkasm.blogspot.com/2009/11/blog-post_20.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-84734065610564003872009-11-14T21:03:00.003+02:002009-11-17T15:52:59.477+02:002009-11-17T15:52:59.477+02:00טעות של מתחילה - פוסט שהועלה מהאוב.<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><em>בעזרתה האדיבה של חברתי גילי נמצא פוסט שנכתב מזמן, כשאני והחצי רק התחלנו לצאת. כשאני קוראת את זה גם עכשיו, אני יכולה ממש להעלות בזיכרוני את התחושה החמוצה הזאת, ואת המחשבות שחוזרות על עצמן בלופ אינסופי: "למה אמרתי את זה? למה אמרתי את זה?!?!".</em> </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"היה לי נעים אם היית מתקשר.." </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני לא מאמינה שאמרתי את זה. מה? מה חשבתי לעצמי?</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יאללה, תשפכי הכל כבר. למה שלא תגידי לו - </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אני רוצה שתתקשר אלי, אני רוצה לדעת שאתה חושב עלי, אני רוצה לדעת שאתה רוצה לראות אותי..." אה כן, וגם "ושאתה מתגעגע אלי וחושב שאני יפה ושאתה נמשך אלי". </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מה לעשות, קוד האתיקה הרומנטית הלא כתוב מחייב אותי להיות לא אני, כללי ההתנהגות שנוצרו ע"י לא יודעת מי, למען לא יודעת איזו מטרה, מאלצים אותי לגרוס אבנים בשיניי ולהוציא מעצמי משפטים לא אותנטיים. אנשי ה"לא יודעת מי" כנראה גם צדקו. החלום התמים למצוא בן זוג שלא יברח אחרי גילויי כנות כאלה כבר לא עובד במוחי. לא, זה לא מרמור וגם לא ציניות. אלה החיים.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">וזה לא הכל. הייבוש שקיבלתי. הייבוש... </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אם היית מחכה עוד קצת הייתי מתקשר".</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">Oh God.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ישבתי ובהיתי במסך של הפלאפון עוד כחצי דקה. בחצי דקה הזו לפחות חמש דמויות מחיי אמרו מה דעתם: אימא אמרה שאני מפגרת שהתקשרתי ראשונה. אימא שלי זה האגו. אורית אמרה שאני צריכה להיות כנה ולשים את הדברים על השולחן ולהפסיק לשחק משחקי כבוד כי אנחנו כבר לא בני שש עשרה. אורית היא ההיגיון. גילי אמרה- עזבי שטויות, כל הגברים נכים רגשית, הוא הרי מת עלייך. גילי היא הביטחון העצמי. אבא שלי אמר- מה את רוצה ממנו?? הוא היה עסוק! אבא שלי הוא הגבר. ואני אמרתי- אני רק רוצה שיתקשר.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפעמים בני אדם, בני אדם בכלל ולא רק גברים, לא יודעים שהם יכולים להגיד משהו למישהו, שאולי הוא סתמי ואולי מלא כוונה, והצד השני יחשוב על זה שעות, ינסה להבין למה הוא התכוון, או מה עומד, יושב או זוחל מאחורי הדברים שלו. מה זה אומר אם הוא אמר לי "אם היית מחכה עוד קצת הייתי מתקשר"? שהוא חושב שאני ילדותית? קטנונית? צומתית? ואם זה מה שהוא חושב עלי אז הוא לא מכיר אותי בכלל!</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כמה זמן לוקח להכיר אדם באמת? האם זה פונקציה של זמן או התאמה? או אולי טביעת עין? והאם בכלל אני רוצה שמישהו יכיר אותי ממש ממש טוב, לעומק כל מחשבותיי הקטנות, התסבוכים שלי, העצבים שלי, החוסר ביטחון שלי, ההצגות שלי, הצורך שלי בתשומת לב (לא כדי לספק איזה צורך נרקיסיסטי, אלא כדי להזכיר לעצמי שאני ראויה לו), האם אני באמת רוצה שמישהו יידע שבכיתי כי ראיתי חתלתול קטן מנסה לעבור את הכביש ולא הספקתי לעצור כדי לעזור לו? האם אני רוצה שאדם כלשהו בעולם יידע שאני עושה לעצמי סימולציות אפילו לפני שיחת טלפון, של מה אני אגיד, ומה יענה הצד השני, רק כדי להיות ערוכה? סביר להניח שאם מישהו יכיר אותי באמת הוא ירגיש מחויב לחברה האנושית לאשפז אותי. או שאולי אם מישהו יכיר אותי באמת ולא יאשפז אותי אז אוכל להגיד שמצאתי אהבת אמת.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כן, עסק מסובך זה, בני אדם. כולם מורכבים מצד אחד, ומצד שני לכולנו אותם רצונות ופחדים. רוב בני האדם בסופו של דבר מחפשים אהבה. ושלא יבלבלו לי את המוח. אני מדברת על האדם הסביר, הרגיל, שכן שלך, וזה שלמד איתך, ואתה ואני. הם רוצים מישהו לאהוב, הם רוצים שיאהבו אותם, הם רוצים להיות מאושרים ולהוליד ילדים מתוך אהבה ולא מתוך שעמום, ולעבוד במקום שכיף להתעורר אליו בבוקר, ושיהיו להם חברים טובים ואיזה תחביב שהוא רק שלהם ושבן הזוג יהיה גם החבר הכי טוב וגם המאהב. אולי בסופו של דבר אנחנו לא כאלה מורכבים ומתוסבכים. אז בוא נצא מנקודת הנחה שאנחנו לא מכירים. שני אנשים שפשוט לא מכירים אחד את השני, אבל רוצים. אני רוצה. ואם אנחנו לא מכירים אז אני יכולה לשבת עד מחר ולהתחבט בשאלה למה הוא התכוון, ומה הוא הסיק עלי ומה הוא הולך לעשות עם מה שהוא הסיק עלי. </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני מכבדת את היקום בנוכחותי כבר 23 שנים. הרביעי במספר- זה הבחור הרציני הנוכחי. אחרי שלוש מערכות יחסים רציניות וארוכות אפשר היה לצפות מבחורה עם אינטליגנציה סבירה שתסיק מסקנות, תגזור כללי התנהגות ותפסיק לחפור לעצמה בראש כמו באגר. אבל לא. זה כל פעם מחדש. אותו סיפור. ואין כאן מה ללמוד. ואולי אני צריכה להנות מההתחלה. כי אם זה רציני אז עוד 3-4 חודשים, מקסימום שנה הכול ייהפך לשגרה, אנחנו נרגיש שאנחנו מכירים אחד את השני עד גועל, עד כדי שנוכל להשלים אחד לשני את המשפטים. אולי האי ודאות הזו, כמה שהיא מעצבנת, זה הדבר שצריך להיאחז בו כדי לא להיגרר לשגרה האפורה והמשעממת של עוד זוג.</span><br />
</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-8473406561056400387?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/6OIBf3pqa8q0hX8NrMbXtJjBDnY/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/6OIBf3pqa8q0hX8NrMbXtJjBDnY/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/6OIBf3pqa8q0hX8NrMbXtJjBDnY/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/6OIBf3pqa8q0hX8NrMbXtJjBDnY/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/L7hWk4SSNW4" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com11http://matryoshkasm.blogspot.com/2009/11/blog-post_14.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-22401537791646457012009-11-07T11:22:00.002+02:002009-11-07T11:24:49.768+02:002009-11-07T11:24:49.768+02:00מחפשת בדחיפות תחתוני צניעות!<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש דברים שפשוט אי אפשר לברוח מהם. גנים. זמן. </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני תופסת את עצמי רק בדיעבד. רק לאחר מעשה אני משחזרת את הסיטואציה ושואלת את עצמי – רגע. מה שקרה פה עכשיו זה... יכול להיות? איך ייתכן? </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחותי בכיתה ז'. חודש לאחר תחילת הלימודים היא קיבלה הצעת חברות. כן, העניין הזה עם הפתק, והמבט המבוייש, והמבוכה האינסופית, והפנים שנהיות אדומות. היא התביישה לספר לי. אמא התקשרה מצחקקת כמו ילדה בת 12 בעצמה ועדכנה אותי.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בן כמה? חתכתי את ההתרגשות המבודחת שלה.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מה בן כמה? אמרתי לך, יושב איתה בכיתה. מה את בלחץ? </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני מבולבלת. מה, התהפכנו בתפקידים? איזה פושטק בן 12, עם קרי לילה, עיתוני פלייבוי ישנים מתחת למזרון ופתק מקומט עם הקוד לערוץ אגו בתוך העטיפה של ספר מדעים זומם על אחותי התמימה, ואמא שלי – אמא!- מצחקקת. מה מצחיק פה?</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">תוך שניה אני בתוך הפייסבוק שלה (הכרחתי אותה למסור לי את הסיסמא שניה לאחר שהיא פתחה אותו), מחפשת את השם שלו ברשימת החברים שלה. אסף.. אסף.. איפה אתה. תכף אני אגלה עליו את מה שהוא מסתיר ואתקשר הביתה להוריד הוראות. </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מעל המסך מביטות אלי פניו של בן 12 מנומש ומחוצ'קן, בצילום עצמי שהשווה לו פני דג. </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מה ציפית? בן 40, לא מגולח ונוגע לעצמו בפטמות, החצי שואל, ומסתכל עלי במבט. </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מה? מה זה המבט הזה?</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כלום, את פשוט יותר היסטרית מההורים שלך. אז יש לה חבר. מה את עשית כשהיה לך חבר בגיל 12?</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לי אדון, לא היה חבר בגיל 12. החבר הראשון שלי היה בגיל 15.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מה שעושה את זה הרבה יותר מטריד, אם את שואלת אותי. בגיל 15 עושים דברים. בגיל 12 לא. אז תרגעי. וחוצמזה, את מתנהגת כמו אמא וזה מלחיץ אותי. </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">זה נכון. מה קורה לי? אמא שלי יושבת ברוגע על הנדנדה בחצר, מעשנת לה סיגריה בנחת, ואני בטירוף של מחשבות אובססיביות על איך אני פותחת את הדלת של החדר של אחותי בדיוק כשאסף, ללא חולצה, גוהר מעליה ולוחש "אני חולה אחות, כואב לי פהההה". אההההה. </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האם זה סימן? האם אני הולכת להיות אמא היסטרית? האם אני הולכת להפוך לכל מה שעצבן אותי אצל ההורים שלי ויותר? להשוות ולהעלות? יש בי רצון להכין אותה לכל מקרה בחיים. לתת לה רשימה של הוראות. במקרה וחברה לכיתה קוראת לך זונה קראי את סעיף 5: "כיצד לגרום לבנות פריחות לפחד ממך ובאותו הזמן לגרום למורה שלך לאהוב אותך יותר". במקרה וההורים צריכים לחתום על ציון גרוע במבחן קראי את סעיף 17ד: "איך לזייף חתימה" בקטגוריה: "איך לשקר בלי למצמץ". במקרה וליבך נשבר התקשרי למספר תחת השם "אחותי".</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ברור לי שאי אפשר. אני יודעת. אבל עדיין. </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-2240153779164645701?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/pL7A6A7WtopoL15QRQnBoptNuiM/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/pL7A6A7WtopoL15QRQnBoptNuiM/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/pL7A6A7WtopoL15QRQnBoptNuiM/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/pL7A6A7WtopoL15QRQnBoptNuiM/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/0c-5X571XvA" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com15http://matryoshkasm.blogspot.com/2009/11/blog-post.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-20259198485846077552009-10-31T13:45:00.011+02:002009-11-01T20:14:38.650+02:002009-11-01T20:14:38.650+02:00ארץ אוכלת ... דגים ברוטב חריף.<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בואו אני אספר לכם משהו על אוכל רוסי כהלכתו:</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">80% בצק מקמח לבן, עדיף שמרים, 10% מילוי גבינה או בשר, 10% שמנת. החליפו את המילוי בציפוי, את השמנת במיונז. העיקר נשמר תמיד – זה בערך האוכל הכי משמין, הכי לא בריא והכי טעים שתוכלו להעלות על הדעת.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני יודעת איך זה נראה מהצד לצפון אפריקאים שביניכם - חסר צבע ותפל. אני מניחה שאוכל זה עניין של טעם. בשבילי אין יותר טעים מכיסוני בצק ממולאים בבשר או גבינה, או סלט אוליבייה. מי שרוסי יודע, אם אני אתחיל להיכנס לפרטים עכשיו, אני אכנס אחרי שנייה למקרר.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יחסי עם אוכל מאז ומתמיד היו מורכבים. המעבר לארץ גרם לנו להבין שעם שינוי הדרסטי באקלים כבר אין לנו צורך בבצקים וגבינות 39% שומן, כי התירוץ הנצחי שקר וצריך להתחמם מבפנים לא עובד. הכבדות של המאכלים האלה לא באה טוב עם 35 מעלות בצל. אמא שלי קנתה כל ספר אפשרי על בישול ים תיכוני ומעלותיו הנפלאות. בשלב המעבר התנסינו בשילוב מוזר בין דגים ברוטב אדום עם פירושקי גבינה (לחמניות), סלט יווני במיונז וקוסקוס ללא מרק, כי זה רטוב כזה ולגמרי לא ברור למה צריך את המרק בתוך הדייסה הזאת ולא ליד.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שלב המעבר נגמר ואיתו באה ההתנתקות. "לא יאומן איך היינו אוכלים פעם" אומרת אמא שלי לאחר ארוחת ערב המורכבת מדג בגריל וסלט ירקות עם שמן זית. אבל יש דברים שכנראה מעולם לא ינותקו ממני. זה בדם, בגנים. המאבק שלי בבצקים התחיל כשהבנתי שעברו הימים בהם יכלתי לדחוף כל מה שבא לי לפה, בצורה חסרת כל סדר והיגיון - שניצל עם פירה, תפוח, תפוצ'יפס מאתמול, חתיכת פיתה חמה שאבא הביא מכפר קרע לפני 10 דקות, להוריד הכל עם מיץ תפוחים קר, לרוץ החוצה לגן שעשועים, לשחק שלוש שעות ברצף שוטרים וגנבים ואחר כך לזכות בתחרות "מי נשאר אחרון על הקרוסלה מבלי להקיא". הגוף ונטיותיו התשנו לי בצורה דרסטית עם השחרור מצה"ל. "את כבר לא ילדה, הגוף שלך מתכונן!" אמרה אמא בדרמטיות. אלוהים.. מתכונן למה? שבע שנות בצורת? </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בפעם הראשונה בחיי, בגיל 20 החלטתי לעשות דיאטה. בפעם הראשונה בחיי, בגיל 20 גיליתי שאין לי כוח רצון. אם הצלחתי להגיע לשלושה ימים ברצף של צום פחמימתי מוחלט, המוח שלי נכנס לעימותים עם עצמו: "נו, מה יקרה? שבוע לא נגעת (אני תמיד מאריכה את הזמן שבו הצלחתי לשמור בלפחות שלושה ימים, ותמיד נופלת לטריק הזול הזה). יאללה, עוגייה אחת (שתיים), את מורידה את זה תוך שניה. ידעת שגם כשאת עושה מקלחת את שורפת קלוריות?" והמוח השני רק צועק "לאאאאא!! מפגרת!! את תתחרטי על זה!". ואני יודעת שאני אתחרט, יודעת בוודאות של 100%! ותוך כדי שאני נותנת את הביס הראשון אני מלמלת "מטומטמת אחת..". וזהו. אחרי שאכלתי אחת זה כבר ממש לא משנה יותר כמה יבואו אחריה. היום הזה אבוד ממילא, אז בואו נהנה לפחות. מחר בבוקר נתמודד. </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה לפתח אדישות לאוכל טוב. </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה שזה יהיה הדבר האחרון עלי אדמות שיעניין אותי.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה להפסיק לחשוב עליו, להתעסק בו, לספור, למדוד, לחשב ולחוש רגשות אשם.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני רוצה שהדבר שאני הכי אוהב לאכול בעולם כולו זה פריכיות מאורז מלא.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />
</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><br />
</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-2025919848584607755?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/WYMAmqWd9TnNVwnqkrUxrn497XA/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/WYMAmqWd9TnNVwnqkrUxrn497XA/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/WYMAmqWd9TnNVwnqkrUxrn497XA/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/WYMAmqWd9TnNVwnqkrUxrn497XA/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/6j4qj022F7I" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com12http://matryoshkasm.blogspot.com/2009/10/80-10-10.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-17444717551089843962009-10-24T12:37:00.004+02:002009-10-27T16:50:04.911+02:002009-10-27T16:50:04.911+02:00אבל למה לא הבאת לחם דגנים??<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;">אנחנו בבית קפה. אני אכולת סרטים. הוא לא מסתכל עלי וזה מעצבן אותי, הוא מסתכל עלי וזה גם מעצבן אותי. המלצרית הביאה לחם לבן במקום דגנים – רצף של קללות ששולח את כל משפחתה המורחבת לתל ברוך עובר במוחי. הוא אומר לי לא להתעצבן וזה מאוד מעצבן אותי. אני חושבת בקצב של 40 מחשבות בשנייה. גוש של דמעות תקוע לי בגרון ועומד להתפרץ כל רגע. כל מילה מיותרת תביא להתפרצות הגעשית. אני מזמינה ארוחת בוקר. הוא מציע לחלוק. למה שאני אחלוק? אני מתשע בבוקר עושה סריקות במטבח, פותחת וסוגרת את כל הארונות והמגירות במטבח של ההורים שלו בלי בושה, כל מה שנראה אכיל נזרק לתוך מה שגיליתי שהוא בור בלי תחתית. אני צריכה לראות רופא- איבדתי את תחושת השובע. למה שאני אחלוק?? אמא מתקשרת וסיום השיחה אורך עשר דקות יותר מהשיחה עצמה:</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;"></span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><br />
</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;">"אז יאללה אמא, ביי"</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;">"ביי חמודה, מתי אתם באים?"</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;">"מחר. יאללה..."</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;">"טוב, אני מכינה אוכל שאת אוהבת!"</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;">"טוב אמא..תודה, נדבר כבר"</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;">"ביי..אה רגע! הוא יאהב דג בגריל?"</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;">"לא יודעת! אמא! ביי!!"</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;">"מה את עצבנית כל כך? רבתם??"</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;">" לא!!! לא רבנו! לא קרה כלום! הכל מצוין!".</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><br />
</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;">מד העצבים הדמיוני שליד ראשי מתחיל לעבור את הקו האדום, משהו שם מתחיל לבעבע ולהוציא עשן. אני תופסת את הראש. ואז באה מכיוונו טעות פטאלית. הוא מסמן לי להירגע ואומר בלחש: "זה לא יפה איך שאת מדברת". מבט של קוברה, שניות לפני תקיפה, נשלח לעברו. </span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;"><br />
</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: small;">רק פעם אחת, פעם אחת בלבד בחודש, יש לי מניע מוצדק לרצח. אם השופטת אישה אני יוצאת זכאית וגם הוצאות המשפט - על הנרצח.</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><br />
</span><br />
</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-size: small;"><br />
</span><br />
</div><div class="separator" style="border: medium none; clear: both; text-align: center;"><span style="font-size: small;"><br />
</span><br />
</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-1744471755108984396?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/1AYeaRcimpKHEGHLndfMBp0HVGI/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/1AYeaRcimpKHEGHLndfMBp0HVGI/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/1AYeaRcimpKHEGHLndfMBp0HVGI/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/1AYeaRcimpKHEGHLndfMBp0HVGI/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/hD-v08BHVoY" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com10http://matryoshkasm.blogspot.com/2009/10/blog-post_24.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-21228615609760543252009-10-22T13:19:00.002+02:002009-10-25T16:05:26.033+02:002009-10-25T16:05:26.033+02:00צעדים ראשונים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial; font-size: 13px;"></span><br />
<div dir="rtl" style="margin-bottom: 10pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span lang="HE"><span style="font-size: small;">היום הייתי בטיפול.</span></span><br />
</div><div dir="rtl" style="margin-bottom: 10pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span style="font-size: small;"><span lang="HE">טיפול מהסוג הזה שרוב האנשים חושבים שאין להם בו צורך. לדעתי כולם צריכים טיפול. כל אחד ומה שמתאים לו ומה שטוב לו כמובן. החיים שלנו די מורכבים סך הכל. מגיל ארבע אנחנו עומדים בלחצים, יש מאיתנו ציפיות להצליח, להרוויח, להיות יפים, רזים, עם תואר, להתחתן, להוליד, להיות מסודרים, לרצות, לנהוג נכון, לישון שבע שעות, להעשיר את הידע שלנו, לתרום, לאכול בריא, לחיות נכון, לגדל חיה ולבסוף – לא להיות בלחץ. אין מה לעשות חברים, לפעמים צריך </span><span style="font-family: Calibri;"><span dir="ltr">GPS</span></span><span lang="HE"> לחיים, לפעמים צריך להחליף רק חלק קטן, ולפעמים – טיפול 10,000. כן, תחשבו על זה. את הרכב אנחנו לוקחים לטיפול כל 10,000 קמ"ש. אם נעביר את הקמ"ש לדקות יצא שאדם צריך ללכת לטיפול פעם בשבוע. נראה לי לגיטימי.</span></span><br />
</div><div dir="rtl" style="margin-bottom: 10pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span lang="HE"><span style="font-size: small;">למה אנשים כל כך נרתעים מזה? אולי הם חושבים שכדי ללכת לטיפול חייבת להיות איזושהי בעיה חמורה ממש? אם אתה לא סובל ממאניה דיפרסיה, אין סיבה? יש את הטיפוסים האלה שאף אחד לא יגיד להם איך לחיות, מכירים? `מי היא בכלל? היא תגיד לי שאני לא אוהב קודם כל את עצמי? למה מה היא חושבת לעצמה? גם כן לי כל העלק טיפול אלטרנטיבי הזה`. או האנשים שחושבים שאם אתה הולך לטיפול אז אתה אדם חלש. טעות חמורה. אנחנו לא אמורים להבין הכל בכל תחומי החיים. אם אני נגיד אדריכלית, אני מבינה במבנים. (שמתי לב כרגע-מבנה והבנה...אותה מילה. אולי כדי להגיע להבנה צריך לסדר את הדברים במבנה...). אז למה שאני אדע גם להתמודד עם נגיד זוגיות כושלת? לא. כל תחום והמומחים שלו. כמו שאני לא אתיימר לתכנן לעצמי את הבית אני גם אפנה לאיש מקצוע לסדר לי קצת את הבלאגנים בראש. אני רואה בזה היגיון כל כך פשוט, אבל יש אנשים שפשוט הופכים לחומה של התנגדויות בכל הקשור לטיפול.</span></span><br />
</div><div dir="rtl" style="margin-bottom: 10pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span style="font-size: small;"><span lang="HE">בטיפול היום הייתי כמו הכלב על הדשבורד. הינהנתי בטירוף שלי. הדברים שהמטפלת אמרה כל כך הסתדרו לי. הם נחתו לי במקום הזה במוח שנקרא הגיון. הכול נראה לי כל כך הגיוני וברור פתאום, וכאילו כבר ידעתי את זה ורק באו וניסחו לי את זה במילים. השיטה שאותה הכרתי נקראת </span><span style="font-family: Calibri;"><span dir="ltr">NLP</span></span><span lang="HE">. בשעה ומשהו ניתן היה להעביר רק את קצה הקרחון, אני בטוחה, והרגשתי שאני מבינה הכל ולא מבינה כלום בעת ובעונה אחת. כשרציתי לספר לחברה מה היה בטיפול כמעט ולא הצלחתי לנסח כלום. כן אמרתי לה: "ואו.. זה תחום מדהים ואני חייבת ללמוד עוד".</span></span><br />
</div><div dir="rtl" style="margin-bottom: 10pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span lang="HE"><span style="font-size: small;">אני מקווה שאני בדרך הנכונה ומתחילה למגנט אלי דברים טובים. מ-ע-כ-ש-י-ו.</span></span><br />
</div><br />
</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-2122861560976054325?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/qdY5jgICJe-sOw6cDoFWrFL3FOQ/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/qdY5jgICJe-sOw6cDoFWrFL3FOQ/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/qdY5jgICJe-sOw6cDoFWrFL3FOQ/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/qdY5jgICJe-sOw6cDoFWrFL3FOQ/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/dGs59W-cXNg" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com10http://matryoshkasm.blogspot.com/2009/10/blog-post.htmltag:blogger.com,1999:blog-4169614951313668797.post-53420506561521111192009-10-22T13:18:00.003+02:002009-10-25T16:05:26.033+02:002009-10-25T16:05:26.033+02:00פוסט מספר 1, יום הולדת מספר 26<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial; font-size: 13px;"></span><br />
<div dir="rtl" style="margin-bottom: 10pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span lang="HE"><span style="font-size: small;">עוד שבוע אני בת 26. אני חושבת שהשינוי שהכי מורגש לי במהלך הימי הולדת האחרונים זה שאני לאט לאט מפסיקה לכעוס. זה לא סימן טוב. זה סממן גיל משמועתי! זה לא שאני עברתי מלכעוס ללרטון, לא. זה כבר למתקדמים. אבל הפסקתי להתקומם על הרבה דברים. מה זה? ההשלמה עם העולם שבאה עם הגיל, או פרופורציות יותר מאוזנות? או שאולי זה התובנות של מה יותר חשוב ופחות חשוב, שבאות רק במהלך הזמן שעובר, כשאתה בוחן כל דבר ביחס לחיים ולעולם ולעצמך?</span></span><br />
</div><div dir="rtl" style="margin-bottom: 10pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span lang="HE"><span style="font-size: small;">למה לדבר על גיל כשאת רק בת 26 אתם תוהים? זה מן גיל כזה שהוא שלב לעצור ולבחון. בשבילי בכל אופן, אני מניחה שזה אינדיבידואלי. אצלי כבר אין תירוצים. סיימתי ללמוד (היותי סטודנטית היווה תירוץ לכל בעיות החיים), עברנו לדירה משלנו, יש לי עבודה של גדולים. עכשיו מתחילות החפירות. זה מה שאני רוצה לעשות? מה מעניין אותי בכלל? אני פוחדת לעסוק בשיווק עשר שנים, לגדל ילדים שלא יראו את אמא, לעבוד מהבית בשבתות, לפתח מחלות פיזיות של נפש מותשת ורק אז להבין שהיה לי חסר משהו. ושיעשו עלי כתבה בלאישה "מנהלת השיווק שבגיל 40 נסעה להודו והבינה מה היה חסר לה בחיים, אחרי שכבר מזמן לא היו לה חיים".</span></span><br />
</div><div dir="rtl" style="margin-bottom: 10pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span lang="HE"><span style="font-size: small;">צריך להכות בברזל כל עוד הוא חם. אני מתחילה לחפש עכשיו. נראה לי שזה כמו למצוא בן זוג. כשזה זה, אז כבר יודעים. אבל איפה מתחילים? אני יודעת מה לא. אני לא אהיה רופאה, עורכת דין או טייסת. אבל בעניין הזה, אם אני אלך על דרך השלילה, אני לא אגיע רחוק.</span></span><br />
</div><div dir="rtl" style="margin-bottom: 10pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span lang="HE"><span style="font-size: small;">אני מנסה להיזכר מה רציתי להיות כשהייתי קטנה. ברגעים אלה ממש היד שלי מסובבת קבוצת שיער (ככה אני מתניעה את הזיכרון), אבל שום דבר לא עולה לי. איך יכלתי לשכוח? זה בטוח היה משהו שירגש אותי עכשיו, או לפחות ייתן לי רעיון מאיפה להתחיל. אני מתקשרת לאמא.</span></span><br />
</div><div dir="rtl" style="margin-bottom: 10pt; margin-left: 0cm; margin-right: 0cm; margin-top: 0cm;"><span lang="HE"><span style="font-size: small;">טוב אז ככה. אני של גיל 10 עוזרת ולא עוזרת. מזל שאמא שלי לא הייתה שום מנהלת שיווק, והייתה שם כדי לשמוע ולזכור מה החלומות של הבת הקטנה שלה. אני, חברים, רציתי מאוד להיות כבר גדולה כדי להציל את כל הילדים באפריקה. אני צריכה ללכת לחשוב איך הרמז הילדותי הזה עוזר לי להבין מה אני אהיה כשאני אהיה גדולה.</span></span><br />
</div><br />
</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4169614951313668797-5342050656152111119?l=matryoshkasm.blogspot.com' alt='' /></div>
<p><a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/9VsY0rgaERwQA9g3kpDb-O5UttI/0/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/9VsY0rgaERwQA9g3kpDb-O5UttI/0/di" border="0" ismap="true"></img></a><br/>
<a href="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/9VsY0rgaERwQA9g3kpDb-O5UttI/1/da"><img src="http://feedads.g.doubleclick.net/~a/9VsY0rgaERwQA9g3kpDb-O5UttI/1/di" border="0" ismap="true"></img></a></p><img src="http://feeds.feedburner.com/~r/Matryoshka/~4/FSjIyJZPIHE" height="1" width="1"/>Lotushttp://www.blogger.com/profile/02735796239679662858noreply@blogger.com1http://matryoshkasm.blogspot.com/2009/10/1-26.html