לא מזמן החלה חברת נוקיה לבסס נוכחות בטוויטר. המהלך אופיין בפתיחה של מספר חשבונות טוויטר. אפשר למצוא חשבונות בשם Nokia, nokia homebase, qtsoftware, OviDeveloper, ovistore, forumnokia, nokia brasil nokiamessaging, Nokia Conversations.

כדי להבין מדוע חברה פותחת מספר רב כל כך שלך חשבונות מספיק להסתכל בשמות הפרופילים אותם בחרו אנשי נוקיה לפתוח: חנות OVI, מפתחי OVI, פורום נוקיה, מסרים של נוקיה, נוקיה ברזיל ועוד. נלך צעד אחד אחורה. בעולם האמיתי, כל שטח הוא נדל"ן וכל נדל"ן הוא תַחום ואפשר למדוד אותו. באינטרנט לעומת זאת, יש שטח בלתי מוגבל, כלומר נדל"ן בלתי מוגבל, אך יש שטחי נדל"ן שאפשר לתחום ולמדוד. מהם אותם שטחי נדל"ן מדידים עליהם אני מדבר? התשובה היא רשתות חברתיות.

עבור חברה, משתלם יותר לפתוח מספר פרופילים בטוויטר מאשר לפתוח פרופיל אחד. הסיבה לכך היא שמספר פרופילים יוצרים רשת. רשת יודעת לקשר פרופילים בתוך טוויטר טוב יותר (היא מחזקת אותם בצורה סימבולית) וגולשים יכולים להתמצא בצורה קלה יותר בין אגפי החברה או המותג שפתחו פרופיל טוויטרי. מעבר לזה, ככל שחברה משקיעה יותר בפרופילים שלה המותג שלה מבוסס יותר. במילים אחרות, יותר זה יותר טוב. בואו נלך לעולם האמיתי כדי לראות דוגמאות.

כשפותחים קניון חדש ברור שתוכלו למצוא שם סניפים של מקדונלד'ס, פוקס, רנואר, זארה, קפה הלל, סופרפארם, למטייל ועוד. במידה מסוימת, כל הקניונים הם אותו הדבר כשההבדל היחידי ביניהם הוא הארכיטקטורה של הקניון. אל טוויטר ואל פייסבוק צריך להתייחס כמו אל קניונים, כל אחד צריך לפתוח שם סניף, ההבדל הוא שהיום כל אחד יכול, אנשים וחברות. הסניפים הם לא כדי למכור בהם משהו בהכרח (למרות שDell עושים שם חיל בתחום המכירות במליוני דולרים), אלא כי נוכחות היא חשובה ושיווק זה חשוב, ויחסי ציבור, ולהיות עם וליד הלקוחות (שלא לומר שירות לקוחות ותמיכה טכנית), ולדעת מה אומרים עליכם, ולהבין איך הלקוחות שלכם מתנהגים, כל אלה מתאפשרים לכם על ידי נוכחות בטוויטר.

בואו נחזור שוב לריבוי החשבונות בטוויטר, כי הרי בקניון לא תמצאו יותר מחנות אחת פר מותג. באינטרנט זה לא עובד ככה. אתם יכולים לראות את טוויטר בתור קניון עם גודל בלתי מוגבל שבו יש את כל הסניפים של המותג האהוב עליכם ושהמוכרים בחנויות מדברים בכל השפות ועל כל הנושאים ושהם מוכרים ומשרתים אתכם עבור כל דבר שתרצו. בגלל שהאינטרנט שטוח לחלוטין, אנשים צריכים ורוצים לבחור לאיזו חנות שלכם הם רוצים להכנס. הם רוצים שידברו אליהם בשפה שלהם ולא בשפה אחרת ושידברו איתם על הנושאים שמעניינים אותם ולא על נושאים המרוחקים מהם. זו הסיבה הנוספת מדוע חשוב לפתוח מספר פרופילים בטוויטר- לכוון למספר הרב ביותר של אנשים שמה שתאמרו יעניין אותם ושהם ייחשפו לעוד אנשים שהנושא מעניין אותם, כך תיווצרנה רשתות משנה, כתוצאה מההתחברות עם המותג/מותגים שלכם וזה יכול להיות הערך המוסף שתספקו, חוץ מאשר השיחה.

אם דיברנו עד עכשיו על טוויטר, בואו נבדוק את פייסבוק. מיקרוסופט מתחזקת לא פחות מ- 14 עמודי מוצר בפייסבוק שאוספים לתוכם מאות אלפי מעריצים. הנה מספר דוגמאות:
בעמוד של חלונות יש כמעט 100,000 מעריצים. באופיס יש 1600 מעריצים. העמוד של אינטרנט אקספלורר מראה נוכחות מרשימה עם כמעט 100,000 מעריצים. הנה העמוד של המדיה סנטר, עם 1500 מעריצים. חלונות 7 מאכלס 16,000 מעריצים.

טוב, אתם בטח תגידו, לחברות טכנולוגיה קל לפתוח טוויטרים ופייסבוקים, אלה חברות טכנולוגיה ואנשים שמתעסקים בטכנולוגיה נמצאים יותר ברשתות חברתיות. אנחנו לא מתעסקים בטכנולוגיה, על מה נדבר, על קו הייצור שלנו? על שירות הלקוחות? על מחלקת כוח אדם? התשובה היא כן, דברו על כל אלה. הנה כמה מהדוגמאות הטובות ביותר:

פורד. נראה כי לכל חטיבה בפורד יש חשבון בטוויטר. תאווה לעיניים לראות את הפעילות שהם עושים בטוויטר. הנה כמה דוגמאות: Ford Trucks, Ford, Ford Customer Service, Ford Mustang ועוד. האחראי על כל אלה הוא סקוט מונטי, מנהל המדיה החברתית בפורד. כן, שמעתם נכון, מנהל המדיה החברתית בפורד ועוד ארחיב עליו ועל הצורך בהגדרת תפקיד כזה בחברות בפוסט עתידי שעוד אכתוב. יש המון מה ללמוד מהעיסוק שלהם במדיה חברתית.

דל. להערכתי, דל מחזיקה את מספר החשבונות הגדול ביותר בטוויטר עבור חברה אחת. 34 חשבונות יש לדל בטוויטר נכון להיום (ועמוד ייעודי לשם כך). החשבון הידוע ביותר של דל הוא ה Dell Outlet כי שם מציעים קופונים (בצורה של לינקים) לקנייה מוזלת של מחשבי דל במחירי חיסול, אבל מעבר לכך, הנה כמה חשבונות טוויטר שדל מחזיקה ועושה בהם שימוש יצירתי למדי: IdeaStorm, IdeaStormAction. שני חשבונות אלה מיועדים לסיעור מוחות עם הגולשים, כשהחשבון השני הוא רעיונות שעברו לשלב הביצוע אצל דל. Dell Studio הוא טוויטר המעדכן את העוקבים אחר כל וידאו שדל משחררת לרשת. אין סוף למה שאפשר לעשות בטוויטר אם פותחים את הראש ומביאים אדם או קבוצה של אנשים שתזניק את החברה שלכם לתוך העולם המקביל הזה של המדיה החברתית. אפשר לעשות הרבה כסף מזה, אפשר לחסוך כסף, אפשר להשתמש בגולשים שלכם כדי להביא את הרעיונות הטובים ביותר שמראש מחוברים לשטח ואפשר לעשות איתם אבטחת איכות ושיווק ומיתוג ובאזז ויחסי ציבור שונים ומה לא. רק תפקחו את העיניים ותסתכלו סביב.

לסיום, אני מוסיף פה וידאו של ג'ף פולבר שצילמתי בזמנו מתוך פוסט שכתבתי בשם "מדיה חברתית זה כוח". ג'ף מדבר על כך שכל אדם, ברבות הזמן, הופך להיות מותג ושבעתיד מפרסמים ישלמו לאנשים על פי כמות הקשרים שיש להם. זהו סרטון בן 10 דקות, מומלץ לראות את כולו. החלק עליו אני מדבר מתחיל מאזור 02:30.

התמזל מזלי ואני מכיר כמה אנשים שהיו בכנס 144conf#  של ג'ף פולבר. מודה, רציתי להיות שם גם. אבל מה לעשות שלהגיע לשם… איך לומר, לא היה בראש סדר מעייני, היו לי דברים חשובים אחרים לעשות.
אני מביא היום את החלק השני של הנוכחות הוירטואלית שלי שם.  החצי הראשון היה דוד סרגנה, קונסול התקשורת וההסברה בניו יורק שהועיל בטובו והתראיין פה לפני כמה ימים. החצי בשני היא יעל בר-טור שהכרתי  במלחמת לבנון השנייה כשהיא שירתה במילואים בדובר צה"ל ואני שירתתי בתור צלם עיתונות. עכשיו יעל משרתת את עצמה בלוס אנג'לס אבל קפצה לביקורון בניו יורק כדי לשזוף את פניה בג'ף פולבר ובג'ק דורסי :).

בכל אופן, אני רוצה להודות ליעל (זה הטוויטר שלה) על פוסט האורח הזה. תודה.

על כנס הטוויטר (140 conference) שמעתי לראשונה כשבוע לפני שהוא התחיל. נתקלתי ביזם ג'ף פולבר (@jeffpulver) בלוס אנג'לס, היכן שאני מתגוררת ואחרי שיחה קצרה איתו (ושלושה בלאדי מריס) החלטתי בספונטניות שבארוע הזה אני חייבת להיות.

כעבור כמה ימים מצאתי את עצמי בניו יורק, סגורה בתוך מרתף עם כ-500 מהאנשים המעניינים ביותר שפגשתי בחיי. כל מי שנכח בכנס היה מחובר ללפטופ וקול התקתוקים היה חלק בלתי נפרד מהאווירה, כך שאם רוצים לדייק לא 500 איש היו שם אלא מאות אלפים שישבו בבתיהם וקיבלו את העדכונים. מי שהיה מחובר כל העת בזמן ההרצאות נחשף לתופעה מעניינת במיוחד- דמיינו לעצמכם הרצאה באוניברסיטה שבה כל הסטודנטים מדברים ומחווים דעה על המרצה- בבת אחת. בזמן שהקשבתי להרצאות, העיניים שלי היו דבוקות לטוויטס (באמת צריך למצוא לזה מילה יותר טובה בעברית) שסומנו בhash tag של הכנס (#140conf) וכך שמעתי את המחשבות שהתרוצצו סביבי. הרבה ציטוטים של הדוברים, הערה או שתיים על הלבוש או צורת הדיבור ואפילו הודעות נוסח "למי יש מטען לאייפון?" (ההודעה הזו אגב נענתה במיידיות!).

בין הראשונים בכנס דיבר הוד מלכותו ג'ק דורסי (@jack), מקים טוויטר. דורסי, בג'ינס וסווטשירט, נראה כמו ההייטקיסט הטיפוסי שעומר לפניכם בתור לפלאפל באזור תעשייה רעננה. מה שריגש במיוחד גיקית כמוני בהרצאה של דורסי זו הגישה לבייבי שלו. בניגוד לפייסבוק, בטוויטר אף אחד לא מנסה לכפות על המשתמשים עיצוב או אפליקציות - לא אומרים לנו מה אנחנו רוצים, אלא נותנים לנו לבנות את המסגרת בעצמנו. וכך קמו להן אפליקציות שונות ומשונות אשר נבנו ע"י משתמשים (אני במיוחד אוהבת את People Browsr בלי - e) והמדיום מתפתח בצורה אורגנית לחלוטין. לא לחינם פנה דורסי לקהל בסוף הנאום שלו ושאל אותם "אני רוצה לדעת מכם - מה הצעד הבא?".

פולבר בגאונות אופיינית החליט להקציב לכל דובר 10 דקות בלבד כך שהמידע היה ענייני ובסאונד בייטס כמו שאנחנו רגילים, מה גם שבצורה זו יצא לנו להקשיב לכמה שיותר דעות וטיפוסים שונים.

לא אלעה אתכם בסיכומי הנאומים וההגיגים שהוצגו בכנס (את ההיי לייטים ניתן לראות בבלוג של ג'ף www.jeffpulver.com , את אן קארי מ-NBC (@anncurry) שדיברה על new media vs. old media  וויקלף ז'אן (@wyclef) שלא ממש הבנתי מילה ממה שהוא אמר אבל הוא היה כ"כ מגניב, ודוד סרנגה שלנו (@davidsaranga) קונסול ההסברה של ישראל בניו יורק שדיבר על השימוש הנבון שישראל עושה בטוויטר על מנת להעביר מסרים.

מאז שנכנסתי לעולם הטוויטר קיבלתי תגובות שונות ומשונות מהסובבים אותי, רובן בסגנון "זה יילך וייעלם עוד כמה חודשים" (כמו שפייסבוק נעלם??) או "את מי מעניין מה אכלת לארוחת בוקר" (מעניין אותי מה ג'ון מקיין אכל לארוחת בוקר). בסופו של דבר נגמר הוויכוח השאלה "אז מה זה בעצם טוויטר?". גם אני התחבטתי עם עצמי הרבה זמן האם זה סתם תחביב חולף או משהו משמעותי ואני חייבת לציין שמאז הכנס תפסתי את העוצמה שיש בכלי ה…מוכנים? בכלי ההיסטורי הזה.

כן נכון, אולי המותג טוויטר יעלם, אבל שום דבר לא ישנה את העובדה שלמדנו לתקשר אחד עם השני בזמן אמת. שום דבר לא ישנה את העובדה שלפני ש-CNN  דיווחו על המטוס שנחת בנהר ההאדסון לפני כמה חודשים אחרי שגולשים כבר העלו תמונות לטוויטר. ושום דבר לא ישנה את העובדה שאני יכולה לשמוע בזמן אמת מה שהממשלה האיראנית מנסה להסתיר ממני.

כמה מסקנות לסיום:

ג'ף מתכנן עוד כנסים בלוס אנג'לס, קנדה, לונדון ואולי תל אביב, אז אני מציעה לעקוב אחריו ולהתכונן.

את מה שטוויטר עשה לאיך שאנחנו מתקשרים כבר אי אפשר לשנות, אז אפשר להתחיל לרכב על הגל או להישאר מאחור.

אם אי פעם מישהו מציע לכם "טוויטר-טיני" תסרבו, מדובר בהרבה וודקה ורום עם צבע מאכל כחול.

עד כאן

@yaelbt

לעוד תמונות מגניבות מכנס הטוויטר של ג'ף פולבר

רשתות חברתיות יהיו כמו אוויר. אני רציני, הן יהיו כמו אוויר. לכל מקום שנלך ברשת, בכל צורה שאתם יכולים או לא יכולים לדמיין, רשתות חברתיות יהיו בכל מקום, כמו אוויר. זה יהיה מובן מאליו שאתם יכולים לעשות כל דבר שאתם רוצים ברשת החברתית שלכם. אתם תוכלו לשמור קבצים, אתם תוכלו לשלוח ולקבל מיילים פנימה והחוצה, כל השירותים שאתם משתמשים בהם יהיו מחוברים דרך הרשתות שלכם, רשימה אחת של חברים, לא שלוש, לא חמש- איחוד הגרף החברתי שלכם. אתם תעשו קניות בתוך הרשתות שלכם, תשלמו חשבונות דרך הרשתות לכם, תדברו בטלפון דרך הרשתות שלכם, תכתבו מסמכים אונליין. הכל.

רשתות חברתיות יהפכו להיות מערכת ההפעלה המרכזית שלכם, המקום הפרטי ציבורי שלכם ברשת. תחשבו על זה. כשאתם מסתכלים על פייסבוק היום, פייסבוק יכול להיות מערכת הפעלה אינטרנטית. מה חסר בפייסבוק? כמה תוכנות. זה הכל. והנטבוק שלכם ישלים את השאר. מח חסר בפייסבוק- אופיס? מערכת מייל קצת יותר מתוחכמת? גוגל בילט אין? יכולת לשמור ולנהל את הקבצים שלכם? הכל מסתכם בכמה תוכנות ותכונות שיוכלו בקלות להשתלב באקו סיסטם הפייסבוקי שכבר עכשיו מכיל הרבה מאד פונקציות חשובות.

לא כל כך מזמן הודיעה פייסבוק שהיא משיקה מערכת סליקה. אלה חדשות מצויינות בשבילי, כי אני מתכוון להשתמש במערכת הזאת בלי לחשוב פעמיים לפני שאירשם אליה. כל אתר שלא יאפשר לי לשלם דרך הפייסבוק שלי לא יקבל את הכסף שלי. לא כרטיס אשראי ולא פייפל. פייסבוק. למה? כי אני מנהל את האינטרנט שלי מהפייסבוק שלי. כן, אני מנהל אותו גם מהג'ימייל שלי אבל לא הרבה יותר מזה. אני ריכוזי ונמאס לי להתפזר. אני מתפזר כשצריך, אבל אני אוהב את הדברים שלי מרוכזים. זה עושה את זה קל יותר, ואני אוהב שקל לי. פייסבוק הוא בשבילי המקום שבו אני מתחיל עסקים חדשים, המקום שאני עושה בו שיווק ומייצר באזז, המקום בו אני שואל שאלות יותר משאני שואל את גוגל. אני אפילו מדבר אל המערכת והיא עונה לי. זו מערכת טכנולוגית שמשתמשת בבני אדם כדי לייצר תשובות. אתם עושים את הפייסבוק שלי למכונה החייתית שהיא. אין סיכוי שאני אזנח אותה.

מה חסר לנו היום? בפוסט אחר שלי כתבתי שמי שישלוט בפלטפורמה ישלוט בעולם. זה עדיין נכון וזה נכון שבעתיים בכל הנוגע לעתיד האינטרנט. בעתיד, אם יקום מתחרה לפייסבוק שיקים פלטפורמה ראויה, התחרות תהיה רק על השירות ועל חוויית המשתמש. השימוש באינטרנט הוכיח שאין דבר כזה נאמנות אם יש פלטפורמה נוחה וטובה יותר. אני מתעלם במכוון מכל הרשתות החברתיות האחרות חוץ מפייסבוק כי פייסבוק הצליחו להמציא את הגלגל וגם לגלות את אמריקה בכל הנוגע להמצאת הניוזפיד והבאת כל התוכן אליכם להומפייג'. הם גם פתחו את הפלטפורמה שלהם לאפליקציות, אבל אני לא רוצה לריב איתכם בנוגע למי עשה את זה קודם ולחשיבות הדבר. עוד סיבה שאני מתעלם מהמתחרים היא שהם קטנים, בטלים בשישים לעומת פייסבוק כשהם עומדים לבד ומנסים להתיישר לפי הסטנדרט שפייסבוק המציאה עם המצאת הניוזפיד, הם עושים עבודה חשובה, אבל הם לא היו שם כשהרכבת הגיעה לתחנה.

לאשה שנתנה לי השראה לפוסט הזה קוראים שרלין לי. שרלין היתה אנליסטית בפורסטר ועל סמך עבודת מחקר שהיא עשתה, שהתפרסמה לפני קצת יותר משנה, ביססתי הרבה מהשקפת עולמי בנוגע לרשתות חברתיות והאינטרנט החברתי בכלל. באחת השקופיות במצגת שהיא פירסמה, היא כתבה שרשתות חברתיות יהיו כמו אוויר. זו היתה שקופית שנראה היה כאילו אין לה שום חשיבות בסבך המצגת מאותה תקופה, מצגת אותה שיפרה וחידשה לאחר מספר חודשים (ושאיבדה את החזון שבה לטעמי) אך המשפט הזה הוא עמוד השדרה לדעתי של כל איך שצריך לעצב רשתות חברתיות היום, החל מאיפיון האפליקציות, דרך שימושיות וכלה בחוויית משתמש.  בינתיים מסתבר שברשת מסתובבות מספר ורסיות של המצגת, הנה שלוש: המקורית, השנייה והשלישית. אדם אחר שהשפיע על השקפת עולמי היה דווקא כריס ברוגן שכתב שמאפיינים חברתיים יהיו כמו בית שימוש ושהוא לא מסכים עם שרלין, כשהכוונה שלו היא שאתם לא תיכנסו לאתרים שאין להם מאפיינים חברתים. בהתחלה הייתי בצד של שרלין, אך עם הזמן הבנתי ששניהם צודקים, רשתות חברתיות יהיו כמו אוויר ואתם לא תיכנסו לאתרים חסרי מאפיינים חברתיים.

אז לאלה מכם שעובדים עכשיו על רשתות חברתיות או על אתרים חדשים יש לי לומר לכם את זה: רשתות חברתיות יהיו כמו אוויר- עכשיו לכו תאפיינו אותם כמו שצריך- עם הרבה חמצן.

אחת הדרכים בזכותן מידע זורם בטוויטר היא דרך ריטוויטינג של המידע. ריטוויט הוא הוא הפורוורד החדש, ההעתק הדבק כולל קרדיט לשלוח המקורי של הטוויט. הריטוויט, או בשמו האנגלי "RT", הפך להיות נחלת הכלל ברגע שהגיעו האפליקציות החיצוניות לטוויטר המאפשרות לבצע אותו בלחיצת כפתור. נכון להיום, עדיין יותר מ-50% ממשתמשי טוויטר משתמשים בטוויטר דרך האתר. מי שלא משתמש באפליקציות חיצוניות לטוויטר ורוצה לרטווט נאצץ להעתיק ולהדביק את הטוויט לקוביית הטקסט.

הבעיה בריטוויטינג היא שלעתים הטוויט שלכם ארוך מדי ואז אתם ממש לא מאפשרים לאחרים להעביר את המידע שלכם לאחרים. כך למשל, קחו שמות כמו kitaromacshow@ המכילים 14 תווים, אם אתם מוסיפים לשם הזה גם RT ועוד רווח עד השטרודל גדלתם ל- 17 תווים וזה עוד לפני שהתחלתם את ההודעה. חבל על המקום.

אז מה עושים? אופטימיזציה!
1- השתדלו ששם המשתמש שלכם יהיה קצר ככל האפשר.
2- השתמשו בכתובות אינטרנט מקוצרות. השתמשו בשירותי http://is.gd או ב- http://bit.ly.
3- החליפו מילים כקיצורי מילים או בסימנים מוסכמים כמו:   (and= &),  (great= gr8), (be=b  וכיוצא באלה).
4- השתמשו בפחות מ- 140 תווים בשביל להגיד מה שיש לכם לומר, בעיקר אם אתם רוצים לחדש משהו או לצאת בידיעה מרעישה.
5- ותרו על הרווח אחרי סימני פיסוק.
6- וכמובן- זה חייב להיות מעניין.

אני מצרף פה צילומסך של טוויט של ידידי זיו קיטרו המספר על התקדמות בפריצת התוכנה של האייפון. אין שום סיכוי שיכולתי להעביר את הטוויט שלו הלאה וחבל, במקום זה כתבתי על זה פוסט. אם יש לכם עוד טיפים השתמשו בתגובות.

דוד סרנגה מוכר לכם ככל הנראה מטוויטר. דוד סרנגה (זה הטוויטר שלו) הוא קונסול התקשורת וההסברה בקונסוליה בניו יורק ואולי שמעתם עליו תחילה במבצע עופרת יצוקה עת הרים טוויטר לקונסוליה בניו יורק וערך את מסיבת העיתונאים הראשונה עבור מדינת ישראל בטוויטר. מיותר לציין שזו היתה מסיבת העיתונאים ה"מדינית" הראשונה אי פעם בהיסטוריה שנערכה אונליין איפשהו ברשת, וכמובן הראשונה בטוויטר. מאז מוביל סרנגה מהפכה יחד עם משרד החוץ הישראלי במדיניות ה"דיפלומטיה הציבורית" של מדינת ישראל ברשת. "דיפלומטיה ציבורית" הוא הכינוי שבחר משרד החוץ בכדי לתאר את פעולות ההסברה של מדינת ישראל ברשתות חברתיות עקב מחסור במילה "הסברה" בשפות רבות, בכללן אנגלית. הביטוי בא לתאר הסברה, יחסי ציבור דיפלומטיים ו- engagement של המדינה בדרגות שונות בשיחות עם גולשים ברשת. מדיה חברתית בשירות המדינה.

מר סרנגה הסכים להקדיש מזמנו ולהתראיין בעברית (דבר יוצא דופן, רוב מוחלט של ראיונות עיתונאיים שלו מועברים באנגלית) בראיון דרך המייל בו נשאל על הכנס האחרון של ג'ף פולבר בנושא טוויטר, דיפלומטיה ציבורית והנעשה באירן.  דבריו מובאים כאן בשם אומרם ולא נעשתה בהם שום עריכה מצד כותב שורות אלו.

איך היה בכנס #140אותיות של ג'ף פולבר? על מה דיברו שם? מי תפס את תשומת ליבך? על מה אתה דיברת?

מבחינתי הכנס שאירגן ג'ף פולבר היה אחד הדברים המעניינים ביותר שצפיתי בהם בתחום המדיה החדשה בשנה האחרונה. במשך יומיים הוא ריכז בניו יורק את מיטב המומחים מתחומים שונים בנושא טויטר. אין מדובר באנשים בעלי השכלה או ידע תאורטי בנושא, אלא, באנשים בעלי ניסיון המשתמשים ברשת זו יום יום ככלי עבודה. כל אדם שדיבר או הציג ניסה לשתף את האחרים באופן בו הוא משתמש ברשת חברתית זו, מתוך מטרה שקהילת האנשים שבטוויטר, יחד, תוביל התחום קדימה.

עקב תחום העיסוק שלי - מדיה, וגם עקב היות הנושא רלוונטי, מה שתפס את תשומת ליבי היה הפאנל בנושא טוויטר והמדיה הקונבנציונאלית. בפאנל השתתפו אנשי תקשורת מסי. אן. אן., פוקס ניוז ואן. בי. סי. הדבר התרחש יומיים בלבד לאחר שקהילת טוויטר ביקרה קשות את סי. אן. אן. על שהתעלמה מסיקור האירועים באיראן, עם תחילת המהומות. מעניין היה לראות את ריק סנשז' מהרשת מתפתל על כסאו ומנסה למצוא תרוצים - אני חייב לציין כי הקהל לא קנה תרוצים אלו. בטוויטר אפילו יצרו כינוי לכישלון סי. אן. אן.  קראו לזה: cnnfail# . כותרת ההרצאה שלי היתה "השימושים בטוויטר בתחום הדיפלומטיה הציבורית" או במילים אחרות, איך משרד החוץ/הקונסוליה בניו יורק משתמשים בטוויטר ככלי הסברתי.

איזו ביקורת יש לך על הכנס? איזו ביקורת שמעת מאחרים?

מבחינתי היו יותר מידי דוברים (140 כמספר התווים המותרים בטוויטר) ובתחומים רבים ושונים, אשר לא כולם היו רלוונטיים בעבורי. משער כי הסיבה לכך, נעוצה בעובדה שרבים כל כך משתמשים בטוויטר בתחומים שונים כל כך. היו שביקרו את הזמן המועט שהוקצב לכל דובר (10-15 דקות), אם כי אני בדעה שג'ק פולבר השכיל לעשות, בכך שתחם את הזמן לעשר דקות. אם בעידן טוויטר אנשים לא יודעים לדבר בקצרה, הם לא מתאימים לכנס ושנית, 10 דקות הם די והותר להצגת נושא - והראייה כי כמעט כולם עמדו במשימה.

מה החשיבות שאתה מוצא במדיה חברתית בכל הנוגע לדיפלומטיה?

מבחינתי מדובר במהפכה - אם בעבר, כדי להעביר את המסר הרשמי של ישראל נזקקנו לאמצעי התקשורת, שאינם תמיד אובייקטיבים,  כיום יש לנו דרך ישירה להגיע לדעת הקהל באמצעות טוויטר. נכון, עדיין כמות האנשים הרשומה ברשת היא יחסית מוגבלת (30 מיליון?), אך יחד עם זאת מבדיקה שקיימנו מבין האנשים העוקבים אחר הקונסוליה (@israelconsulate)

כ- 30 אחוזים הם עיתונאים, בלוגרים או מובילי דעה ברשתות החברתיות, מה שאומר שבאמצעותם אנחנו יכולים להגיע לקהל מאוד גדול. יתרה מכך, מצאנו כי אנשים אוהבים לנהל עימנו דיאלוג, דבר היכול לסייע להסביר את עמדתנו בצורה טובה יותר, לענות על שאלות בצורה אישית ופרטנית, ולהעביר למתעניינים בישראל גם על החיים הנורמליים שקורים בארץ, ואשר אמצעי התקשורת בעולם אינם מרבים לסקר.  חשוב לציין כי המדיה החדשה לא באה להחליף את המדיה הקונבנציונאלית, דוגמת הטלוויזיה או העיתונות הכתובה. מדובר בכלי משלים, אשר יכול להעצים את המסר ולשמש כמנוף לפעילות ההסברתית. הייתי מגדיר את טוויטר כפלטפורמה חשובה נוספת באמצעותה ניתן להגיע ישירות לכמות גדולה של גורמים בדעת הקהל בכלל ומובילי דעה בפרט.

איך אתה חושב שהמדינה צריכה להשתמש במדיה חברתית? כמה משקיעה מדינת ישראל במדיה חברתית? האם ה"שימוש של המדינה" הוא בגלל שיש מספר אנשים, כמוך, שמשתמשים בשם המדינה או שזה יותר עמוק מזה?

הקונסוליה בניו יורק היא למעשה חוד החנית של משרד החוץ ביישומים הנעשים בתחום המדיה החדשה, ואני חושב שזה טבעי מעצם העובדה שאנו יושבים בניו יורק ונחשפים לקורה בתחום לפני כל אחד אחר. היינו הראשונים להקים את הבלוג הראשון של גורם ממשלתי כלשהו בעולם, לפני למעלה משלוש וחצי שנים, כשאנשים עוד טרם הבינו את משמעותו www.isrealli.org,

היינו הראשונים בפייסבוק, במיי ספייס ואף השקנו בלוג נוסף, העוסק בנושאים פוליטיים אזוריים www.israelpolitik.org,

יש לנו ערוץ ביו טיוב http://www.youtube.com/user/IsraelConsulate ובמלחמה האחרונה גם דובר צה"ל הצטרף במלוא העוז למהפכה זו ופתח ערוץ ביו טיוב שסייע מאוד להעביר המסר.

יחד עם זאת משרד החוץ, אשר הינו החלוץ לפני המחנה, אינו יכול להעביר מהפכה שלמה, ישנן יוזמות יפות של משרד התיירות בתחום הקמפיינים הוויראליים, אך עדיין אנחנו, כולנו צריכים להפנים יותר ויותר כי המהפכה כבר כאן וכדאי להצטרף אליה.

מה אתה חושב על הנעשה באירן? לאן זה הולך?
הנעשה באיראן מבחינת המדיה החדשה הינו מהפכה תרתי משמע - בשנה האחרונה היו מספר דוגמאות להצלחת המדיום - הדרך בה אובמה ניצל הרשת החברתית במהלך קמפיין הבחירות, הפיגועים במומבי והמידע שהגיע דרך טוויטר וכעת הקורה באיראן. זו דוגמא נפלאה לכך שהטכנולוגיה מסייעת לדמוקרטיה. ככל שישנם קולות רבים יותר ברשת, המביאים סיפור מקיף יותר, כך אנו נעים לעבר עולם טוב יותר. בעיקר במדינות טוטליטריות דוגמאת איראן, הרבה יותר קשה היום למשטר לסתום פיות. במזרח בתיכון, באזור בו אנו חיים, מידע רב יותר ואמין יותר, ממקורות מגוונים יותר אשר יגיע לידיעת הציבור ודעת הקהל, רק יכול לסייע לבנות עולם טוב יותר.

עד כאן,

@DavidSaranga

פעמים רבות אני נשאל את השאלה "מהי מדיה חברתית" והאמת היא שאין תשובה אחת, אבל הכיוון להסתכל עליו הוא שפעם היה מונולוג בין חברות ללקוחות שלהן והיום מתקיימות שיחות במרחב על המותג/חברה/נושא, שיחות המתנהלות בכל מקרה בין כולם לכולם, רק שהיום יש אמצעים טכנולוגיים המאפשרים להקליט ולשדר את השיחות האלה באינטרנט. וכשהאינטרנט זולג לטלויזיה (כמו גם כשהטלויזיה זולגת לאינטרנט), כשהתקשורת היא מולטי-אמצעית, השיחה (כבר בכל מקרה) יותר גדולה ממדיום אחד ויחיד ולא ניתן לשלוט בה עקב דה-סנטרליזציה אבולוציונית טבעית ועקב כך שלרוב, המשתמשים חכמים וחזקים יותר מכל רשת אחת המנסה לשדר להם.

על רקע כל זה, אני רוצה לשתף אתכם במצגת שקיבלתי מאדם בניון.

In the last few weeks I've been very busy with work issues that I haven't found the time to write as much as I wanted in my blog. This presentation here is the first presentation I share online and its the first I create an mp3 to voice-over it.

I call this "Social Trust", I think you'll understand why after you see the presentation.

Late Edit:

The first result in Google when you search for Social Trust brings you to a page from Harvard International Review that describes Social Trust in these words:
"Social trust can entail perceived honesty, objectivity, consistency, competence, and fairness, all of which foster relationships between individuals that must be maintained by the sustained fulfillment of these standards". I suggest you read this paper, since it's really interesting and might make you start thinking about the Statusphere and the world of social networks with a broader perspective, a sociological perspective.

אני לא מסכים עם גל מור שכותב היום בוויינט שלמרות שרוב היוזרים שונאים את העיצוב החדש של פייסבוק, זהו כנראה מהלך מוצלח מצד החברה. גל כותב שפחות משנה מה אנשים חושבים או כותבים, ולאיזה סקר דעת קהל בפייסבוק הם מצטרפים על מנת למחות על המהלך, מה שמשנה (מבחינת פייסבוק) זה הפעולות שלהם, כלומר המהלך שיוזרים עושים באתר, החל מהכניסה, דרך השיטוט ועד המעשים עצמם, כלומר כתיבה והעלאה של תכנים.
אז אני לא מסכים. ואני לא מסכים מסיבה אחת: אנשים לא יפסיקו להשתמש בפייסבוק, אבל זה לא אומר שהם נהנים.

גל כותב: "האם המשתמשים תמיד טועים? לא בהכרח. אך הנחת הייסוד בעיצוב ממשקים היא כי רובם תמיד יתנגדו לכך שיזיזו להם את הגבינה. ככל שהשינוי גדול יותר כך תגבר ההתנגדות ובשביל שינוי מינורי ולא מורגש - למה לטרוח בכלל? במבדקי שימושיות וניתוחי סטטיסטיקה לא מייחסים חשיבות למה שהמשתמשים אומרים אלא בוחנים את מעשיהם. ההגיון המנחה את פייסבוק הוא פשוט: התכנים של החברים מעניינים בהרבה מפעילויות שונות שביצעו באתר. זרם של עדכונים טריים הוא מעניין בהרבה מלקט אקראי של פעולות אוטומטיות בחלקן המחוללות על ידי ישומים שונים, כמו השלכות תרנגולים, מבחני טריוויה אוויליים ושלל קשקושים שהופיעו בדף העדכונים הקודם. על פי הצלחות העבר, אפשר להניח שבפייסבוק יודעים מה הם עושים. אם, כפי שחזיתי כאן בשבוע שעבר, הממשק החדש יביא לגידול באינטראקציה של הגולשים עם האתר, הביקורת תגווע במהרה. בינתיים, על פי Compete.com, נראה כי זמן השהייה של גולשים באתר לא פחת השבוע לעומת השבוע שעבר."

להסתכל רק על זמן ההישארות באתר הוא מהלך חסר מפני שכל שינוי בממשק דווקא מעלה את זמן ההישארות ולא מוריד אותו. היה הגיוני שפייסבוק לא ישנו את פניהם באופן גורף (כפי שקרה עם נענע10 למשל, שם חזו בירידה משמעותית בטראפיק), אבל כן נעלמו אופציות, כן זזו הגדרות, כן השתנתה הדרך בה אנשים צורכים את התכנים בעמוד הבית… לחשוב שזה יוביל לפחות שהייה באתר זו לא מסקנה הגיונית באמת, רק למראית עין. אם לדבר על עצמי לרגע, בעקבות השינוי אני גולש פחות באתר ויותר דרך האפליקציה באייפון שלי. הממשק אמנם חסר, אבל הניוז פיד נותר כפי שהיה לפני השינוי, ואני לא יודע אם אני אשדרג אותו כשתצא החלופה לשוק.

מעבר לזה, שינוי הממשק הוביל אצלי לשינויים בדפוסי הגלישה באתר ולשינויים חברתיים לרעה, אמנה מספר:
1- אני כבר לא יודע למי יש יום הולדת במבט אחד. אני אצטרך להסתכל על איזור האירועים שנמצא בראש הדף מימין ולזכור להקליק על "עוד". אני אוהב לדעת למי מהאנשים שאני מכיר יש יומולדת. עכשיו אני מרגיש מנותק מזה, חבל.
2- אני מסתכל על פחות תמונות של חברים וכתוצאה מזה אני מגיב פחות. רוב האלבומים נמצאים בצד הימני של האתר. לאט לאט אני מתעלם ממנו יותר ויותר כתוצאה מכך שהחומר המוגש שם הפך לספאם חברתי
3- ספאם חברתי: בצד הימני אני מקבל חומרים שחברים שלי הגיבו או סימנו אותם בדרך כלשהי אך הם אינם מופרדים מהחומר של החברים שלי בשום צורה, לכן אני נאלץ להגיע אל החומר כדי לבדוק מהו ולבדוק אם הוא מעניין אותי. פעם זה היה אחרת: החומרים שהחברים שלי סימנו היה מופיע לי בפיד, אבל היה לי ברור של מי החומר והייתי רואה "תמונת אצבע" עם כיתוב מסביר. היום זה לא ככה יותר. משום מה זה מזכיר לי את ביקון.
4- פוקים. אני לא מפציץ גדול בפוקים, אבל אני אוהב להשתמש בהם כדי להזמין אנשים אלי, כדי לפתוח את הפרופיל שלי לאנשים שהוא חסום אצלהם ובכלל כאמצעי להתחלה של תקשורת. לזה זה נועד. הפוק ירד לתחתית ההיילייטס, אני לא זוכר להשתמש בו, ואז כשאני נזכר אני מוצא שם רשימה שלא שמתי לב אליה.

חזרתן של האפליקציות. תיקון. חזרתם של השאלונים. אלהים, תצילו אותי מכל האנשים הטיפשים שעונים על שאלונים, למען השם. אם אתם עונים על שאלונים אתם טיפשים, תפתחו עיתון לאשה וקחו עט, ככה לפחות לא תטרידו את החברים שלכם. אני אגיד שוב, אלהים. פעם, במהלך אחד חיסלתי את כל הספאם שהיה מגיע לי מאפליקציות ומעידכונים. הייתי הולך לעמוד האפליקציות, חוסם אותן, ואז מפסיק לקבל הזמנות וגם עדכונים מחברים שמשתמשים בהן. היום זה לא ככה, אני הולך וחוסם, ועדיין מקבל עדכונים על שאלונים שהחברים שלי (את מי זה מעניין) עונים עליהם. מעיק, מעיק מאד.

שורה תחתונה:
להוציא את האירועים, הפוסטים והתמונות מחוץ לפיד הוא טעות. כשכל מה שיש לך זה סטטוסים כמו בטוויטר, המהלך הזה הוא נכון. אבל כשיש לך מערכת שהיא מכלול שלם של אפליקציות שאחת תומכת בשנייה וכולן נשפכות כמו נחלים אל הים נוצר מדרג שבראשו עומדים הסטטוסים ואחריהם כל שאר חומרי המדיה השונים.
אחד הפוסטים היותר מוגבים אצלי בפייסבוק, בו שאלתי את חבריי, איזו אפליקציה מאפליקציות המקור הכי חשובה להם בפייסבוק, היווה בשבילי מקור השראה כשעבדתי בוויזר קודס בזמן שעבדנו על רשת חברתית. התגובות, המצאת ידע בפני עצמן, הוכיחו שלרוב האנשים קשה לנתק בין כל הפונקציות ושאנשים אוהבים את השילוב השווה. ג'ף פולבר הגיב ראשון ואמר:

I can't choose just one. I use: Status, Notes, Photos, Events, Videos, Chat and Groups. Together they represent the heart of Facebook for me….

אחרים בחרו תמונות, או אירועים ושאר צורות תקשורת, לא בהכרח את שורות הסטטוס. כאן פייסבוק קובעת בשבילנו ששורת הסטטוס היא השחור החדש. לא בלי צדק, אבל בכפייה.

עם השנים התרגלנו לפחות ופחות פרטיות בכל הנוגע להרגלי הגלישה שלנו ולכמות המידע החשוף ברשת עלינו. פייסבוק כיווץ את העולם שלנו באופן סופי והיום אתם כמעט ולא תמצאו מישהו שלא מחובר איכשהו למישהו אחר (אולי לאחד מהם יש איידס) ואנשים מדברים אחד על השני, מרכלים (מרכלות), מעבירים מידע על עצמם, על אחרים, על מי לא.
אבל פייסבוק הוא לא מהות הכל, אל תיטעו. פייסבוק הוא מראית עין, זירה בה אנשים מנהלים את "הצגת העצמי ביום יום" שלהם, אולי ראוי להתייחס לזה בפוסט אחר, אעזוב את זה כעת.

בתחילת הדרך של פייסבוק בארץ, אי שם ב- 2007 תחילת 2008 שמעתי מאנשים רבים שהם רוצים לנהל את "הצגת העצמי" שלהם בצורה שונה עם הקונטקטים שלהם בפייסבוק כפי שהם עושים ביום יום שלהם מחוץ למחשב. הם ביקשו להראות פן מסוים שלהם בעבודה, פן אחר עם המשפחה, מידע מסוים עם התלמידים שלהם וכו' ולא ידעו איך עושים את זה- הפוסט הזה הוא בשבילכם.

(טיפ: אם אתם לא רוצים לקרוא את כל הפוסט, מספיק שתלחצו על כל הלינקים פה על מנת להגיע לכל עמודי עריכת הפרטיות הרלוונטיים לכם, ועם זאת, כדאי לכם להמשיך לקרוא)

זהו עמוד הגדרות הפרטיות בפייסבוק, מכאן אתם יכולים להגיע לארבעה מקומות:
1- הגדרות פרטיות לפרופיל שלכם.
2- חיפוש- מי ימצא אתכם בחיפוש ומי לא.
3- וול וניוז פיד- מה יופיע לכם בפרופיל שלכם ומה חברים שלכם יקבלו לניוז פיד שלהם
4- אפליקציות- איזה מידע עליכם זמין לאפליקציות שאתם משתמשים בהן (כולל הרשאות לשליחת נוטיפיקציות במייל)

בעמוד הגדרות פרטיות הפרופיל שלכם אתם תוכלו להחליט מי יראה מה, כשנקודת המוצא היא שהפרופיל שלכם מחולק לקוביות מידע שונות. אתם יכולים להחליט מי יראה איזו קוביה, ויותר מכך, אם תכניסו חברים לקבוצות ותתנו לכל קבוצה שם, תוכלו לשלוט בקלות על מי רואה מה ולא לעבור שם שם. מה שזה ידרוש מכם זו השקעת זמן חד פעמית של לסדר את קבוצות החברים שלכם, למשל, עבודה, נטוורקינג, משפחה, אוניברסיטה, חברים, דייטים כושלים וכדומה.

שימו לב לאפשרות ה- customize, זו האפשרות החשובה ביותר. כאן למעשה אתם קובעים ממי לשלול את החופש עם המידע שלכם, כאן אתם תחליטו למי אין גישה לשורת הסטטוס שלכם או לתמונות השיכרות מהמסיבה האחרונה או מרשימת החברים שלכם. ברגע שסיימתם את זה אתם מכוסים. אתם אפילו יכולים לברר מה כל אחד מהחברים שלכם רואה כשהוא נכנס לפרופיל שלכם. בראש העמוד נמצאת השורה הבאה שמאפשרת לכם את זה ואומרת: See how a friend sees your profile.

צד נוסף, חשוב לא פחות, שקשור בהגנה על פרטיותכם הוא עמוד הטיפול באפליקציות (בגלל שפייסבוק לא השכילו לשים את כל ההגדרות בעמוד אחד הם החליטו להתרווח לשני עמודים).
שימו לב לפופאפ שנפתח לכם כשאתם בוחרים לערוך הגדרות פרטיות לאפליקציה, אתם תראו ארבעה טאבים. הראשון ישאל אתכם כיצד אתם רוצים שאייטם יוצג בפרופיל שלכם, השני ישאל אתכם למי אתם רוצים שהוא יוצג (גם פה, אתם יכולים לבחור אנשים או קבוצות מהם תימנע הצפייה. השלישי ישאל אם אתם רוצים לשים אייקון בשורת המשימות התחתונה של האתר (אזור הצ'ט), הרביעית תשאל אתכם באילו מקרים תרצו לקבייל מייל מפייסבוק כשמשהו משתנה באפליקציה. חשוב להתעסק בעמוד הזה, כי הוא בעצם משלים את העיסוק שלכם בפרטיות ובהצגת העצמי שלכם מול כל העולם שלכם.

מקום נוסף בו דרוש טיפול הוא מה אחרים רואים כשאתם עושים פעולות הקשורות בכם ובחברים שלכם, כלומר מה נרשם בפיד שלכם והאם הוא מוצג. התשובה לשאלה הראשונה היא הכל, התשובה לשאלה השנייה היא: מה שתרצו שיוצג. זהו העמוד המדובר. פה תוכלו בין השאר לקבוע אם חבריכם יקבלו הודעה כשאתם מוסיפים חבר, מורידים מידע מהפרופיל, משנים סטטוס יחסים, מגיבים על לינק וכדומה. שימו לב גם לטאב השני, טאב ה- social ads, שם ישאלו אתכם אם אתם מעוניינים להופיע בפרסומות אצל החברים שלכם או לא, החליטו בעצמכם.

בונוס: הפסקת משלוח האימיילים מפייסבוק:
אם קצה נפשכם מכל המיילים שעושים בתיבת המייל שלכם סיקול ממוקד ואתם רוצים לצאת לאופנסיבה נגד המחבלים, היכנסו לעמוד החשבון שלכם וגשו לטאב הנוטיפיקציות (שם נקי לספאם) וסמנו OFF בכל השורות. שרת הדואר שלכם ישלח לכם מכתב תודה בסיום הפעולה.

אני מקווה שהפוסט הזה שפך אור לכל אלה מכם המעוניינים להתעסק בדרגות הפרטיות שלהם בפייסבוק. אם יש אילו שהן שאלות, אנא השתמשו בתגובות כאן. אלה היו 60 שניות על הגדרות הפרטיות בפייסבוק.

חומר נוסף בנושא פרטיות בפייסבוק:
קפטן אינטרנט מתרגם את רדנל סטרוס מהניו יורק טיימס: פרטיות בפייסבוק- מי צריך אותה
הארץ מתרגמים את שרה פרז מהניו יורק טיימס: איך מחזירים קצת פרטיות לפייסבוק
והנה כאן: מדיניות הפרטיות בפייסבוק

"זה כבר לא עניין של שיתוף, זו הפכה להיות דרך חיים, אתה מתקשר עם אנשים באמצעות האינטרנט ברמה האינטימית ביותר. אתה לא רק מתקשר איתם, אתה מתממשק איתם, באמצעות תוכנה. והם מתממשקים איתך.
אתה נותן לאחרים ואחרים נותנים לך, אתה מציע להם לצאת והם מציעים לך, אתה נותן להם מה לקרא והם נותנים לך, אתה מפרסם הזדמנויות והם גם. אתה נותן לכולם, וכולם נותנים לך.
יכול להיות שלא פגשת אותם עדיין, מצד שני יכול להיות שפגשת אותם רק בחטף, אבל כל זה לא ממש משנה את הפתיחות שלך לשיתוף.
בני אדם מממשקים את עצמם עם האינטרנט ודרך האינטרנט. יותר ממשק, יותר ידע על מה קורה עם האחרים שלך. יותר ממשק יותר אתה מגלה שלאחרים אכפת ממך. פתאום אתה יודע מה קורה מחוץ לשולחן העבודה שלך, יותר מאשר כשכל מה שהיה לך זה טלפון נייד או אימייל. מידע זורם לך בכל הכיוונים, פנימה-החוצה-ולצדדים. מערכת הפעלה זורמת.
יותר מזה, הממשק הופך לכלי העבודה שלך, הופך לשולחן העבודה שלך, הופך למנהל השירות שלך, הופך לתיבת הדואר שלך, הכל על הבית בבית אחד. התוכנה עם הממשק שכולם נמצאים בה מסוגלת להכיל את כל מה שאתה צריך כי הבנאים שלה, היזמים והמפתחים, משכללים ומגדג'טים אותה. אתה עושה איתה עסקים, אתה מתקשר דרכה, אתה קורא בה, אתה מכיר אנשים חדשים ובעתיד הלא רחוק אתה תעשה בה גם קניות. אתה אמנם רגיל, אבל בעתיד הלא כל כך רחוק גם לא תצטרך יותר כרטיסי ביקור . מספיק שתצטלם עם בן שיחך, המערכת כבר תחבר אתכם יחד וכל הפרטים ישמרו ברשימות שלך. הרי תייגת את עצמך איתו, לא?
אתה זמין. אתה בעיקר חברותי. אתה מפתח לך הרגלים של שימוש בתוכנה שלך. זה פותח אותך לאפשרויות שלא יכולת לדמיין קודם. אתה מנהל את קצב החשיפה שלך למידע. אין לך גבולות."

כתבתי את זה במרץ 2008, בדיוק לפני שנה בפוסט שנקרא יוזר 3.0. זה מה שמדהים בבלוג, הוא רושם את מה שאתה כותב לתוכו ושומר. אתה חוזר אליו אחרי זה ומגלה שהיית שם כבר אז.

איפה אתם הייתם לפני שנה?
איפה אתם היום?