3:59 שעות נותרו לי עד גמר הטיסה, אני נשכב על הרצפה של המטוס. אוזניות לראות פרקי האוס עונה רביעית אני כבר לא אשיג, ולהתחיל לראות אחד מתוך 358 הסרטים שיש פה בספריה של המטוס (כבוד) לא אתחיל.

נשכבתי על רצפת המטוס, מתחת המושב שלי כדי להסתכל ולמצוא שקע חשמל שיתן חיים ללפטופ הפיסח שלי (מי יתן וימות בקרוב).

אתמול בלילה התקנתי את גירסה 2 לאייפוד טאץ' החדש שלי (להלן: "המכשיר"). חשבתי לכתוב פוסט חוויית משתמש על מערכת ההפעלה הזו ועל השימושים שאני עושה בו, אבל הייתי עייף מדי. שלוש שעות וקצת עד גמר הטיסה (9 מאחוריי) נראות לי עכשיו כמו הזדמנות פז להשלים חוסרים, מה גם שיש לי חשמל (בטריה שנגמרה אחרי 8 חודשי שימוש… אני לא קונה Compaq/HP יותר בחיים)(ושיברך אלהים את קונטיננטל על החשמל).

ויזואליה
לא מאמין שיש מישהו שקורא פה שלא ראה איך נראה אייפון מבחינה ויזואלית. אייפוד טאץ' נראה אותו דבר פחות רטט, פחות שן כחולה ופחות יכולת לנהל שיחות טלפון ומצלמה. מעבר לזה, הכל אותו דבר והוא דק יותר מהאייפון ומגיע ארוז במגן פלסטי סקסי עם תופסן.

אֵפְּ סְטוֹר
דור ביקש לדעת איך השימוש בחנות של אפל. בלילה שלפני הטיסה הלכתי לאפל, הוצאתי 9.99$ וקניתי את מערכת ההפעלה 2 לאייפוד טאץ' (בעלי אייפון יקבלו את זה חינם). החלטתי לבדוק אפליקציות חינמיות למכשיר שלי.

מבחינת השימוש יש לי דבר אחד לומר, ותרו עליו, אתם לא צריכים אותו. אחרי שיש לכם שם משתמש (אפשר לבצע את זה באתר או דרך אייטיונס) אני מציע להגביל את השימוש למכשיר בלבד לאחר שהתקנתם את גירסה 2. למה? גירסה 2 ירדה והותקנה יפה על המכשיר. אפליקציות אחרות ירדו אך לא הותקנו. מעבר לזה, היכולת להוריד ולהתקין דרך המכשיר כיפית ומיידית אז בשביל מה לטרוח?!

מבחינת מחירים, העסק שם עובד על חינם עד 10$, באפליקציות שאני ראיתי. המון אפליקציות נמכרות ב- 0.99$ שהיום זה 3.5 שקלים (תלוי באיזה שבוע בשנה אתם). לשירות mobileME צריך להירשם בנפרד, חודשיים חינם ואז 99$ לשנה, לא יודע מה דעתי על השירות, לא ניסיתי.

מה התקנתי
פייסבוק- תוכנה חינמית שאינה שווה הרבה. היא נותנת באופן מופגן רק את עדכוני הסטטוס מהחברים. במקום זה מומלץ לשמור את האתר המוֹבִּילִי של פייסבוק, הוא כיפי וסקסי ועדיף בהרבה על האפליקציה.
וורדפרס- אני עוד אשדרג את גרסת הוורדפרס שלי כדי שתתאים לאפליקציה הזו. טריוויאלי שאני ארצה לכתוב פוסטים במכשיר שלי.
Phonesaber- האפליקציה הידועה שמדמה את רעש החרבות ממלחמת הכוכבים (רק רציתי לראות איך זה). אפשר לשמוע את זה רק עם אוזניות, הסרתי.
To Do- נו, ברור.
משחקים- לא התקנתי, אבל בטיסה הזו למדתי למה הם נועדו- להנעים לי את הזמן כשבאמת כבר אין לי יותר מה לעשות, אני חושב.

נפלאות האופליין
לא האמנתי שאני אגיד את זה, אבל כשכבר אין יותר מה לעשות במטוס אתם תהיו שמחים שאפליקציית המייל שלכם הורידה את התיבה שלכם למכשיר. בחיי, ככה יכולתי לקרוא את עדכוני הבלוגים האחרונים ולעביר עוד כמה דקות. נראה שאני אתקין קורא רסס למכשיר בדיוק בשביל דברים כאלה (תמוה בעיני שאין קורא מובנה במערכת ושצריך להתקין אותו). אם קורא רסס יכול להוריד פוסטים, לשמור ולשמש אותי בעיתות מצוקה, אולי זה מה שיגרום לי סוף סוף להשתמש בקורא כזה כי על המחשב, שמחובר כל הזמן לאינטרנט, אני פשוט לא זוכר ללכת להשתמש. אני אולד סקול, תנו לי במייל. אולי זה ישתנה עכשיו.

הכל או לא כלום
אני חושב שעכשיו אחרי שהתנסיתי עם המכשיר החדש שלי אני יכול לומר על עצמי שאני בנאדם של מכשירים משולבים. לא עוד רק טלפון (אני עוד אזרוק את הE65 שלי לכלבים) או רק עוד נגן או רק מצלמה או רק מחשב. אני איש של הכל יחד. גם בטמן יודע לנהוג מהר, לעוף, להרביץ ולהיות אכול רגשות אשמה, אין סיבה שמכשירים בשנת 2008 לא יהיו כאלה. אבל באמת, מילה טובה על אפל- אחרי שמתנסים במכשירים שלהם, תראו את המק, תראו את האייפון, תראו את האייפוד ואת האייפוד טאץ', כל מכשיר, מכל סוג, של כל חברה אחרת נראה בדיוק כמו שאר המכשירים, אותה גברת בשינוי אדרת. תסתכלו על נוקיה, שפעם אמרתי שלעולם לא אחליף אותם עבור אף מכשיר אחר (פג תוקפו של המשפט הזה)- במה הם שונים ממוטורולה (שחטיבת הניידים שלה מתה זה לא מכבר) ומ- LG שצריך להאשים אותם בפשעים נגד האנושות על עיצוב המכשירים שלהם (מדרגה ראשונה) וסאמסונג שהממשק בטלפונים שלהם הוא כמו החלליות הראשונות של ברית המועצות לפני שהם שמעו את המושג הנדסת אנוש. טוב נו, סוני אריקסון יודעים משהו על עיצוב, אבל מעולם לא נגעתי בטלפון שלהם כדי לדווח על זה (אם כי אני מוכן לנסות אם יתנו לי).
יש משפט ששמעתי פעמיים שלוש בחודשיים האחרונים שמסכם את כל זה במשפט אחד: Once you go mac you never go back.
הטלפון הנוכחי שלי, כאמור, מאפשר לי אינטרנט אלחוטי, שן כחולה, דפדפן סביר, מצלמה סבירה, וידאו סביר, שמע סביר, הכל סביר ומערכת הפעלה שרוצים לסקול באבנים. למה צריך לסבול? אם כבר יש לי הכל, למה שלא אהנה? לנוקיה הפתרונים.

לפרוץ או לא לפרוץ?
(חד משמעית כן)
לפרוץ את הטלפון מבטל לו את האחריות שאפל נותנת לכם על הטלפון. יופי. עכשיו כשאנחנו יודעים את זה, מתי ניסע שוב לארצות הברית לתקן את הטלפון אם משהו יקרה לו?
התקנת גירסה 2 למכשיר נותנת יתרון אחד מיידי, המכשיר פתאום יודע לקרוא עברית (עוד לא יודע לכתוב, גם אין מקלדת עדיין), דבר שהוא לא ידע ברסאות הקודמות שלו (1.12 של אייפוד טאץ' וגירסה 1.14 של אייפון). בכל אופן, אם כבר לממשק את הטלפון לשפת הקודש (דבר שדורש פריצה), אני אתקין רק את המקלדת ולא אשנה את ממשק המשתמש (כי גם זה כבר אפשרי). יבורך המפתח שיעשה את התהליך הזה פשוט למשתמשים עם פוביה מפריצה (אני!!) ויעלה אותו לרשת בצורה מסודרת.

איך שומרים על בטריה עד ההטענה הבאה?
בטלו את חיפוש הרשת (ניטרול האנטנה)
הורידו את תאורת המסך למינימום
כבו את המכשיר (אייפוד טאץ') באופן מוחלט אם אתם לא משתמשים בו (שינה עדיין מבזבזת אנרגיה)
אל תשמעו מוזיקה בפול ווליום (חבל על האזניים, זה מכשיר עצבני. גם האוזניות טובות למדי)

מה חסר?
חסר לי file transfer, מכל סוג.
חסרה לי שן כחולה.
אם אתם יכולים לחדש לי משהו בעניינים האלה אני מאד אשמח.

מה המצב?
המצב שלי כרגע הוא שיש לי טלפון שיודע לעשות הכל אבל מרוב שאני נהנה להשתמש באייטאץ' החדש שלי אני אצא עם שני מכשירים מהבית. תקראו לזה טירטור, תקראו לזה מה שאתם רוצים. הצעד הבא ברור (וייתר לי את השימוש באייטאץ')- לקנות אייפון.

אשמח לשמוע את דעתכם.

(קרדיט לסיום: מילה טובה למייקרוסופט על הלייב רייטר ששוב מוכיח יכולות, ידיד טוב בעיתות מצוקה)

Technorati Tags: אייפון,אייפוד טאץ',נוקיה,E65,file transfer,קונטיננטל,מק,שן כחולה,אינטרנט אלחוטי

del.icio.us Tags: אייפוד טאץ',שן כחולה,אייפוד,אייפון,נוקיה,LG,מוטורולה,סמסונג,מק,E65,אייטאץ'

הנתונים נלקחו מהכתובת הזו.
תודה לרונשו על הלינק.

אני לא יודע מה יש לאנשים שמתעסקים במנועי חיפוש שיש להם כזה אגו גדול ושהם כל כך בטוחים שהם יותר טובים מגוגל.
בפוסט הקודם, על דלוור, כפיר פרבדה אמר בתגובות שאנשים שטוענים שהמנוע שלהם טוב יותר מגוגל גורמים לו לאנטגוניזם. אני חושב שכפיר לא לבד ושזו הצהרה נועזת, אם לא טיפשית. מה הטעם לצאת בהצהרות ואז לרדוף אחרי הזנב? מה הטעם בלהיות יהירים?

מה שמצחיק זה שכפיר אמר על CUIL שהוא דווקא מחבב אותו.
בסדר, זו לא שיחה עליו, זה פוסט על המנוע שהגעתי אליו בכלל דרך טוויטר (כפיר ואוריאל) ואז דרך כריס ברוגן. התחברתי מאד כשכריס כתב שהוא לא ממש הצליח למצוא את עצמו במנוע הזה ומנוע שמתהדר בזה שהוא טוב יותר מגוגל (גדול פי 3 מגוגל ופי 10 ממייקרוסופט) ולא מצליח לעשות חיפוש פשוט לפי שם מלא או שם משתמש פשוט, מפספס אותו.

עשיתי אותו דבר. התחלתי עם השם שלי, אני חושב שלמנועים ירוקים יש משהו נגדי, זה מה שקיבלתי (ליחצו להגדלה):

חם להם. חם להם, הם צריכים מזגן. אוקי. הלאה.
אחרי שמכסה המנוע התקרר זה מה שקיבלתי:
Niv Calderon- תוצאות שהיו יכולות להיות רלוונטיות אם היה מדובר ב-2007. ובנוסף, עמודי תוצאות אחרים לא רלוונטיים עם תמונות תקועות ולא מתחלפות שצילמתי.
nivcalderon- המנוע לא מצא כלום ("פי 3 עמודים יותר מגוגל, פי 10 יותר עמודים ממייקרוסופט). טוב, אולי בעתיד.

בגזרת השפות שאינן אנגלית לא נחלתי הצלחה:
יוסי תאגורי בוודאי ישמח לשמוע שיש לו עוד מנוע חיפוש לכבוש עם "סקס בכללית"- CUIL עוד לא שמע על זה.
חיפשתי את המילה טכנולוגיה.
אבל כשהם מתעלמים משמעון פרס, זה כבר יותר מדי.

(ליחצו להגדלה)

מוסר השכל

צניעות
אם אתם מנוע חיפוש אתם זקוקים למעט צניעות. רעיונות טובים לחיפוש יש ברוך השם, אבל לא צריך לקפוץ איתם. מהר מאד מישהו יתקע לכם סיכה בבלון שלכם ויראה שהמלך עירום. צניעות.

אפקט טק קראנץ'
כל סטארט אפ שעולה לאוויר רוצה להגיע לטק קראנץ' ואז להנות מהבריזה שלקוחות טק קראנץ' מספקים לו. מה שהרבה סטארטאפים מפספסים הוא שלכל שבת יש מוצאי שבת ואחרי כל הייפ יש נפילה. אולי שווה לשקול את זה כשמשחררים אלפא פתוחה או בטא בוסרית.

Stand Alone?
יכול להיות שלהיות מנוע stand-alone זה מאד מושך אנשים שמתעסקים עם טכנולוגיות חיפוש. השאיפה הזו להיות stand-alone מכתיבה את המהלכים הבאים אחרי (ואגו, לעומת זאת, עלול להיות זה שמכתיב את השאיפה להיות stand-alone) . אולי כדאי לשקול קצת שיתופי פעולה קודם, לקבל פלטפורמה עובדת לבחון בה את המנוע הצעיר. חבל חבל חבל לעלות לאוויר ולהיחנק מרוב אנשים שבאים לבדוק לכם את העולל.

גוגל
גוגל תהיה שם גם אחרי שתעבירו את המנוע שלכם את מבחני הבגרות שלו, אתם הרי יודעים את זה. למה להילחם בענק כשאתם בחיתולים? כי סימנתם מטרה? יש אימרה נושנה במקורות שלנו: "בתחבולות תעשה לך מלחמה". עשו לכם תחבולות, הענק יהיה שם גם אחר כך.

פוסטים בתחום חוויית משתמש:
דלוור
פיירפוקס ותוספים
איך לארגן אירוע נטוורקינג
ממשק וחוויית משתמש- חומר קריאה

שמחתי לקבל גישה לאתר החדש של נענע10 אחרי שקראתי את הפוסט של אורלי יקואל על השיטוט שלה באתר. תודה אילנה.
הפוסט שקראתי אצל אורלי סיקרן אותי, אז החלטתי ללכת כהדיוט, לראות הכצעקתא, לנשום קצת אוויר פסגות ולראות גם ממה עידו קינן מתלהב כל כך.

ברשותכם, את הפוסט הזה כתבתי תוך כדי מעבר מעמוד לעמוד באתר החדש וסקירתו. חלק ממה שתקראו נכתב בנקודות, אז אין בהכרח המשכיות בין פסקה לפסקה, ועם זאת, ניסיתי. יש יתרון לכתיבה מהמותן לפעמים.

מלבנים חדשניים
המלבנים הצבעוניים בראש העמוד המשמשים כתפריט מוצלחים למדי לטעמי. בשביל לשפר את השימושיות לגולשים הייתי מגדיל אותם כדי להניח לגולשים להגיע לתפריטים ביתר קלות. מצאתי את עצמי מתאמץ להניח עליהם את העכבר. מבחינת הצבעים- עוד אשוב לזה.

ישראבלוג- מתיחת פנים זה כזה שנות השמונים
עמוד הבית של ישראבלוג עוצב מחדש, אך לדעתי היו צריכים למחוק את הכל ולהתחיל מאפס. כרגע העמוד של ישרא נראה כאילו עבר מתיחת פנים. העיצוב הזה מזכיר לי את עמוד הבלוגיה בתפוז. עמוד הבלוגיה הוא אחד מהחזקים במערכת התפוזית ומעוצב בחכמה. עם זאת, לדעתי יעשו נענע10 בחכמה אם יקטינו את העמוד שנגלל מטה מעט יותר מדי לטעמי וישתמשו בכל המקום שיש להם (שטחים לבנים) בשביל לקבץ תכנים ולמשוך את העין.
לעיצוב מינימליסטי יש יתרון, הוא לא מעיק. האתר הישראבלוגי לא מעיק. העניין בריווח כמו במקרה הנ"ל הוא שהגלילה לוקחת יותר מדי זמן, ולא כי יש הרבה תוכן, אלא בגלל שהמוח צריך לעכל ולהבין מה הוא רואה בכל קוביה, ועד שאתם מגיעים למטה אתם כבר לא יודעים איפה רציתם להיות קודם (נוצרת הפרעת קשב), או שמצד שני יש לכם יותר מדי רעיונות. כך או כך, אתם לא תעשו את זה שוב (לגלול את הכל) וזו הנקודה. בפעם הבאה, אתם כנראה כבר תשמרו את העמוד שבחרתם במועדפים ולא תחזרו לעמוד הזה אם אין צורך וחבל.

WIRED- ללמוד מהם
במקרים כאלה אני תמיד נזכר ב- WIRED. כן, יש שם המון גלילה, אבל ניצול המקום שם (המרווחים בצדדים קטנים מהנורמה, זה משגע) הוא חלומי.
אפרופו WIRED, נענע עושים באתר החדש שלהם שימוש בצביעת הטקסט בצבעים שונים כדי לסמן כותרת וכדי לסמן כותרת משנה. כמדומני שזו הפעם הראשונה שזה נעשה ברשת הישראלית ולזכותם יאמר שזו הפעם הראשונה שאני רואה שימוש כזה ברשת בכלל. בכל אופן, וויירד משתמשים במספר גדלים של טקסט, סיפור ליד סיפור, בגדלים אחרים, ואם אתם מצפים שטקסט גדול שעומד ליד טקסט קטן ימשוך תשומת לב רבה יותר, אמנם אין לי את הסטטיסטיקות של זה, אבל התחושה שלי אומרת שזה לא ממש ככה.

נענע-שימוש בצבעים

Wired- שימוש בגדלי פונט שונים

אג'קססס
בצד ימין יש ממשק אג'קסי.מצויין. כלים, נושאים, מזג אוויר וכדומה. משתמש מנוסה ילך לבדוק אם הקוביות זזות עם העכבר. הקוביות אכן זזות עם העכבר כפי שניתן לצפות וחכם שהן זזות (מי יקבע לי מה אני רוצה בראש העמוד ומה אני רוצה בתחתיתו? אני צריך לקבוע מה מעניין אותי).

עצה לשיפור: שימו אייקון קטן שיגיד לגולשים שהקוביות ניתנות להזזה. יותר מזה, אם אפשר, גירמו לתנועת הזזת הקוביות להיראות ולא רק להיעשות. זה יותר אינטואיטיבי כך.

הפתק הצהוב
אני אוהב את האופציה הזו. אישית, אני אקח אותה איתי לראש העמוד (הייתי הופך אותה גם לווידג'ט לשולחן העבודה). חבל שצריך להירשם בשביל זה.
שאלה: האם זה כורח המציאות להירשם או שאפשר לדלג על הרשמה?

צבעוניות האתר
השימוש בצבעים ממתג את האתר כאתר בוטיק, ואני לא מתכוון בוטיק כמילה נרדפת לקטן אלא בוטיק כמילה נרדפת למיוחד, הרי ברור שאתר נענע, עם כל מה שסופח אליו עם השנים (מכירות, בלוגים, קניות וכדומה) אינו קטן. עוד משהו. נענע10 ממצב את עצמו, או מנסה למצב את עצמו כאתר חדשות קודם כל. לא פלא, המיזוג עם ערוץ 10, על תכניות הריאליטי והחדשות שלו עשו לנענע רק טוב. ועם זאת, הצבעים של האתר לא עומדים במתאם עם מה שהמוח אומר בצורה
אינטואיטיבית שהוא חדשות- לבן - וזה האכילס העיצובי- העיצוב לא מתיישר עם המהות. שימו לב לצבעי הפסטל של התפריט הראשי המוסתר. כתום, ורוד, ירוק זוהר, כתום ותכלת. לאתר חדשות. לדעתי האישית, יתאימו רק הכתום והתכלת. ירוק זועק וורוד עושים לי תחושה של פקאצות באוויר, ובאמת, שני הצבעים מדברים על כיף ואנשים ואילו התוכן מסומן בצהוב. עוד לא החלטתי מה אני חושב על צהוב.
(פתאום גיליתי שגם שחור ישנו, אחרי 40 דקות באתר. מדברים על שימושיות…)

כשמסתכלים על זה עוד קצת, מבינים שכנראה אין ברירה- זה אתר תוכן גולשים (ישרא הגדול והפורומים), אתר תוכן (יש מה לקרוא, תמיד היה), עכשיו זה גם אתר וידאו (עם הכניסה והכיבוש של ערוץ 10 פנימה), זה אתר קניות (מסתבר, אני לא יודע כמה הם חזקים יחסית למתחרים) וכאמור- יש גם קהל צעיר יותר שהולך למשחקיה. זה מצב מסובך. נענע10 התחייבו לעיצוב חדש, והתחושה היא שהאתר צריך לעבור תהליך התבגרות, ואני לא אומר את זה כביקורת. הכוונה שלי היא שעכשיו, כשהאתר פרוס מול העיניים שלי אני שואל את עצמי מה זה האתר הזה? איזה מקום הוא רוצה לטעון לעצמו.

כמה דוגמאות
ויינט- אתר חדשות קלאסי. הכל סובב סביב החדשות, גם אם יש כמה עמודים שהם לא כאלה. כשמסתכלים על החנויות של ויינט ועל הדרושים, אלה רק נספחים קטנים (שמכניסים הון כסף) סביב אתר החדשות הנצפה בארץ.
נרג'- התחילו יפה לפני כמה שנים, נחלו תבוסה מול ויינט בחדשות, עשו טעות מחפירה עם העיצוב העיגולי האדום שלהם והעימוד הזוועתי של רכילות לצד הכותרת הראשית בראש העמוד, חזרו בתשובה והפכו את האתר שלהם למהוגן וצנוע עם תוכן רב ומיקום נכון של הכתבות. נרג' הוא שוב אתר חדשות, אין ספק, כיף להכנס. תפוז- "המון" טעויות זה מעט ליד כמות הטעויות שעושים בתפוז, אבל אין ספק, כשנכנסים לתפוז אתם יודעים מה תקבלו. העיצוב ישן (הגולשים רגילים) אבל תפוז הוא אתר תוכן גולשים ממזרח עד מערב, מצפון ועד דרום.

כלבו זה לא רע
אז מיהו נענע10? להגיד שהוא גם וגם וגם זו תהיה ירייה של נענע ברגל של עצמה בעיני. אני רוצה לדעת לאן האתר הולך ואני רוצה לדעת לאן אני בא כשאני נכנס אליו. כרגע, בעיצוב החדש שלו, אני מרגיש שאני נכנס לכלבו. כלבו זה לא רע, אבל אני מבקש לדעת שאני נכנס לכלבו. אני רוצה לדעת מה מוכרים בכלבו הזה, אני רוצה לדעת איפה המבצעים ובמה הכלבו הזה מתמחה.

קשה לי לכתוב סיום לפוסט הזה. האתר עוד לא ציבורי במלוא מובן המילה, עדיין עובדים עליו ולאנשים בנענע חשוב לדעת מה אומרים המשתמשים המוקדמים (אני אוהב את זה בנענע מאד). יש שם עוד מה לתקן, יש עוד מה לעצב, אבל האתר הולך, בתקווה, בדרך הנכונה. באופן כללי, אני לא אוהב הגמוניות, ולכן להוסיף אתר גדול נוסף למצבת האתרים הישראלים הנחשבים היא תמיד סימן טוב לאינטרנט בארץ. נחכה ונראה לאן ינשבו הרוחות.

מאד אשמח לשמוע את דעתכם בנושא נענע10, שמח על ההזדמנות שניתנה לי, לראות את האתר לפני הקהל הרחב.

לינקים נוספים בנושא נענע10:
גל מור כותב על נענע לא 10
ההשקה של נענע10

זילזול קר למפגרים- נתנו בראש לנענע10

חוויית משתמש:
Mixsync- אפליקצייה וואו

דלוור- אכזבה

מה הייתי מצפה מכלכליסט

אתמול הלכתי לפתיחת תערוכת הבוגרים בשנקר. הלכתי לרגל שימוש שצילמתי בזמן מלחמת לבנון השנייה במצגת של בוגר שנקר, מעיין פרוינד, מצגת שתהפוך לשמחתי לספר שימכר בחנויות בכריכה קשה.

היה שווה לטפס שבע קומות ברגל כדי להגיע למצגת הזו, ולא רק בגלל שהתמונה שלי שם ושאני גאה, אלא כי יצא לי לתרגם את החוברת שהודפסה בכריכה רכה (עבור הפתיחה) לאנגלית וכך לקרוא אותו שוב ולשים לב "לדברים הקטנים".

כל העבודה הזו של מעיין פרוינד היא בעצם קיבוץ כל הפחדים של מילואימניק שיודע שהוא עומד לצאת למלחמה לכדי רשימה אחת, ופה- מצגת ויזואלית אחת.
המצגת הזו חזקה בגלל שהיא נוגעת בתחומים שאדם חושב בינו לבין עצמו עם או בלי קשר למלחמה, אלה מחשבות על מוות. האם יזכרו אותי, איך יזכרו אותי, מי באמת הכי קרוב אלי, איך המשפחה שלי תסתדר. מעיין נוגע בנקודות האלה, אך גם מכניס הרבה הומור (איך עושים כושר בשבי, איך לעשות סקס אם אתם קטועי גפיים). זה מצחיק, זה מפתיע.

כמו שכתבתי בתחילה, יצא לי לתרגם את הכתוב לאנגלית. או אז שמתי לב לעמוד שכנראה ריפרפתי עליו בגירסת הפלאש.
זוכרים שבצבא מבקשים מכם את מספר חשבון הבנק, את השם, הכתובת והטלפון של יקירכם על מנת להודיע להם במקרה שתמות? תחת מידע אישי הוסיף מעיין את פייסבוק, את אטרף דייטינג, את הג'ימייל, המסנג'ר והתא הקולי שלו. שם וסיסמה.

אני לא חושב שאפשר להפריז בחשיבות אגירת כל הפרופילים והשמירה על כל המידע הזה, שהפך להיות כבר מזמן חלק מזהותו של הבנאדם. במבט ראשון זה נראה מצחיק, בטח כשזה במצגת עם מאפיינים הומוריסטיים, אבל מאחורי כל בדיחה ישנה אמת, אולי, ואולי זה לא יוצא דופן שאדם שיודע שהוא הולך לאבד את חייו, ישאיר מכתב, או הוראות, או תמונות, או שירים, או בלוגים, או רשתות חברתיות ואת הגישה אליהם.

אחרי שקראתי את הספר (קריאה בלב ואז תרגום בעל פה זה כמו לקרוא פעמיים) אני מודה שהיה לי קשה להמשיך ולראות את שאר התערוכה שהשתרעה על פני 6 קומות שלמות בבניין הלא ממוזג הזה. ברטרוספקטיבה, צחוק הגורל הוא שאתמול ראיתי את המצגת הזו והיום קיבלנו את רגב וגולדווסר בארונות. צחוק יכול להיות דבר אכזרי.