אין מה להתלהב מגוגל ווייב.

בתור אחד שמחזיק חשבון שם אני אומר לכם: אין מה להתלהב. לא עדיין בכל אופן.
גוגל וויב הוא באמת צורה חדשה לעבוד, אבל ההייפ מסביבו עוד מוקדם ואפילו לא מוצדק כשמסתכלים על התוצאה. כהשוואה, אם ניקח את השיחרור של ג'ימייל לאוויר, ההייפ היה מוצדק, פעם ראשונה שראינו אימייל שמדבר איתכם בצורה של שיחות, פעם ראשונה שראינו אג'קס סקסי על אימייל (כשהדף מתרפרש בלי שתיגעו). דברים שם היו פשוטים ואחרים.
גוגל ווייב, בימים אלה לפחות, הוא כלי למפתחים ולרעיונאים ותו לא. הוא ארגז חול, מקום לרעיונות. הוא כלי לא שלם והוא כלי שמה שאפשר לומר עליו זה שהוא בבנייה ורואים את הטיח ואת הכבלים שיוצאים מהקיר בכל מקום.

המצב בו גוגל מחלקים הזמנות וכלכלת התחינות של אנשי הטק והמעגלים הסובבים אותם שנוצרה מכך מזכירה מצב בו קבוצת אנשים מבקשת להכנס לבית שנבנו חלק יסודותיו, רק חלק מהקירות החיצוניים נבנו (לא סוידו), עוד אין שקעים עובדים, אין אמבטיה או כיור, המעלית לבניין עוד לא נפרקה מהמשאית ואפילו את חדר המדרגות לא סיימו, הכל שם רק חול וחול.

הנה רק דוגמה מהמציאות:
לפני יומיים ירד הוויב לתחזוקה, ככה קוראים לזה. בוקר אחרי זה הוא עלה עם הפיצ'רים הבאים:
1- נורית חיווי ירוקה המסמנת מי נמצא אונליין.
2- תיבת חיפוש
3- אפשרות לפתוח תיקייה.
זה הטריויאלי שבטריויאלי, יש להם צ'ק ליסט שהם עובדים איתו והם בבניה, זה הכל.
תבינו, זה לא שגוגל וויב הוא חדשני, הוא כן (הוא גם מסובך וכו' אבל לא נדבר על זה עכשיו), אבל הוא לגמרי בבנייה, ממש, בהוספה של הפיצ'רים הכי בסיסיים. חכו, יהיה בניין תיכנסו, זה קקמייקה, רילקס, אין שם כלום, אני אפילו לא נכנס לשם כל יום.

בקיצור, נחמד שיש את החשבון, אבל לא ממש מלהיב שמתקינים לכם את האסלה בבית, נכון? לא מלהיב שהחשמלאי מסדר את ארון החשמל בחדר המדרגות… ככה זה מרגיש עכשיו עם גוגל ווייב, אז רילקס, זה לא ערי הזהב הנסתרות.

אמר לי חבר לפני כמה ימים: מדיה חברתית זה לא מקצוע, זה סט של כלים. הוא צודק, אבל הוא גם טועה. אנחנו בתקופה בה הכללים עדיין נכתבים, בה הטכנולוגיות מתגבשות, בה אנשים מתחילים להבין שאין אלא להסתכל לעתיד ולהוביל את העסקים לשם בעזרת הטכנולוגיה. מדיה חברתית היא אינה מדיה שנכתבת על ידי אנשי מקצוע כמו עיתונאים ושדרים מקצועיים, היא מדיה שנכתבת על ידי החברה, המתבססת על הזמינות לטכנולוגיה שיש לאנשים באשר הם ועל כן שמה מדיה חברתית.

אכן, זהו שם גנרי לסט של כלים טכנולוגיים המאפשרים לנו לפרסם כל אשר על ליבנו: טקסט, תמונה, צליל, וידאו ומצגת. אלו הן סוגי המדיות האפשריות לפרסום ועם זאת, אני חושב שיש מקום לקבוע שיש מקצוע כזה, "עיסוק במדיה חברתית", ואילו רק מפני שקיימת דרישה כזו בשוק מצד חברות מסחריות ומהצד השני קיים רצון מצד חברות מסחריות ופרטים הפועלים כפרילאנסרים לספק את הדרישה. הסיבה השנייה לכך שזהו מקצוע היא שמתקיים תהליך ברור של בניית ידע ומומחיות בתחום .

ועם זאת, לא הכל דבש בעולם הנרקם בשנים האחרונות ואחת הבעיות בהן אני נתקל השקם והערב היא מחד בעיית התימחור ומאידך מצוקת הלקוח בלהבין מה הוא מקבל תמורת מה שהוא משלם. אפרט-
מבחינת תימחור:

דיברנו קודם על כך שמדיה חברתית היא סט של כלים טכנולוגיים, אך לא רק זו, יודע כל בר דעת שהחומרים אותם אנו משחררים לאוויר שוחררו אחרי מחשבה רבה, מתוך כיוון מסוים, כדי לצקת רושם מסוים על הסובבים, עם פוטנציאל אנגייג'מנט כזה או אחר.

1-      איך מתמחרים את הידע שלכם?

בשביל לייצר נוכחות באינטרנט החברתי נדרשת בנייה של פלטפורמות, כלומר פתיחה של פרופילים במקומות שונים ואף בנייה של בלוגים, אך יותר מכך, נדרש חומר, תוכן שימלא את הפלטפורמות השונות ולאחריו תהליך של יצירת שיחה סביב החומרים האלה.

2-      איך מתמחרים בנייה של פלטפורמות לשימוש?

3-      איך מתמחרים יצירה של חומרים והאם נדרש לזה תקציב חיצוני?

4-      איך מתמחרים "יצירת שיחה"?

ROI- דרך חדשה להגדיר מה אני מקבל:

בעיה שאני נתקל בה כל פעם מחדש היא ההשוואה לשירותי SEO חיצוניים. חברות המעוניינות להשתמש במדיה החברתית פונים ליועצים שכמותי ומבקשים מהם לקחת על עצמם עבודת מיקור חוץ של מדיה חברתית ולשלם עליה כפי שהם משלמים עבור שירותי אופטימיזיציה. בדרך כלל מדובר בסכומים לא גדולים במיוחד המאפשרים לאיש ה- SEO להחליט שהוא מקדיש כך וכך שעות מדי שבוע ללקוח כדי לאפטמז את התכנים באתר, לדאוג ללינקים באשר הם ולעמוד במבחני תוצאה של הקלקות ושל מיקום בגוגל ולעבוד על מספר לקוחות במקביל תוך חלוקת זמן בין הלקוחות. לצורה זו התרגלו הלקוחות ונראה שהם מבינים את היחס בין ההשקעה הכספית שלהם לתוצאה. למרות זאת, כל נסיון להשוות את העבודה של אנשי ה SEO עם העבודה של אנשי המדיה החברתית ייכשל ולא יכול להוות שום בסיס ליחסי התקשרות כלשהם. בהגזמה (מעטה) אפשר לקרוא לזה העולם הישן מול העולם החדש, אסביר: ראשית, בעוד שעבודת אופטימיזציה אפשר לתחום בשעות, עבודת מדיה חברתית אי אפשר לתחום מראש בשעות, מה גם שתלוי מהו סוג העבודה, מהו העסק ובאיזו צורה מייצרים את הנוכחות. זו עבודה המתרחשת מסביב ליממה, כאשר התוכן הוא המלך והשיחה היא גם המדורה, גם חומר הבערה וגם האנשים היושבים מסביב לה. יש לה שעת הדלקה אבל אין לה שעת כיבוי.

שנית, לאופטימיזציה יש מדדים כמעט מתמטיים, יש אנשים שאף קוראים לזה מדע אך היום מדיה חברתית מתחילה להשפיע יותר ויותר על תוצאות החיפוש בגוגל (אני זוכר שצחקו עלי כשפירסמתי את זה, אבל ממש לא מזמן הגיעו החדשות שאישרו דיבורים על עסקה בין טוויטר לגוגל ומיקרוסופט). לעומת זאת, גם במדיה החברתית קיימים אמצעי מדידה, אך זה אינו מדע מדויק כמו מתמטיקה ופיזיקה אלא מדע חברתי כמו סוציולוגיה ופסיכולוגיה. אמצעי המדידה של המדיה החברתית אכן מדברים על מספרים מדוייקים (כמו כמות חברים, כמות עוקבים, כמות ריטוויטים וכמות רססים) אך לא נכון יהיה למדוד רק אחד מהם אלא את כולם יחד כדי לקבל תמונה מקיפה, מלאה, אך המספרים עצמם, למרות שהם מוחלטים, לא נכון למדוד אותם כפי שמודדים את "המקום הראשון בגוגל".

שלישית, בשביל לייצר החזר השקעה נדרשת לעתים עבודה של חודשים בשביל לייצר נוכחות אותנטית שתשדר את מה שהחברה רוצה לשדר ואי אפשר למדוד ROI כהחזר השקעה כספית אלא נכון יותר לראות את זה בדרך של Return Of Impact. הנה דוגמה שתסביר את המונח: אם בעזרת פורום באינטרנט או טוויטר תמיכה טכנית הצליחה החברה להוריד את כמות הפניות הטלפוניות לשירות התמיכה הטכנית, יצרנו חיסכון בשעות אדם  (כסף) ולקוחות שלא צריכים להמתין על הקו (שם טוב לחברה). אם החברה נקלעת למצב משברי עם לקוחותיה ויש לה נוכחות ברשתות החברתיות, נוכחות כזו, בה הלקוחות יודעים שמקשיבים להם ובה הם יודעים שהם יקבלו מענה מהיר, האם עדיף להיות עם נוכחות כזו או לא? זה אימפקט, אימפקט שיכול לגעת בכל צד של החברה אך אי אפשר למדוד אותו באמצעים סטנדרטיים. עכשיו לך תסביר את זה למנכ"ל.

וכך, על מנת להשיג מספר לקוחות בתחום, אדם המתעסק במדיה חברתית ימצא את עצמו בשאלה: איזה סוג של שירות אני נותן. האם זהו שירות שעתי של ייעוץ נטו, האם זהו שירות המספק קמפיינים במדיה החברתית, אולי זו יצירת נוכחות בפלטפורמות מסוימות עבור הלקוח, האם העבודה מבחוץ או שמא סוג של עבודה מבתוך החברה כפרילאנס?

בנוגע לחברות מסחריות, דעתי היא שכל חברה מסחרית צריכה מנהל מדיה חברתית שיעבוד "אין-האוס", אדם שיאפיין את האסטרטגיה, יקים וינהל את הנוכחות של הארגון באינטרנט בכלל וברשתות חברתיות בפרט, זהו אדם שיכול לגרום להעצמה של מחלקת שירות הלקוחות, המרקטינג, המכירות, המחקר והפיתוח. זה אימפקט!

במקום בו יהיו מנהלי מדיה חברתית יהיה קל יותר (למקבלי ההחלטות ולקהל הרחב) להבין כמה חשובה ההשקעה וייוצרו משרות חדשות. שוק חדש של נותני שירותים יוכל להתפתח לצידו.

פעם היינו צריכים לראות את כל הסרט הארוך הזה של מפתחי הגוגל ווייב.
עכשיו יש סרטון קצר, אחר, חמוד, מצוייר שמסביר היטב איך העסק עובד. היה שווה פוסט.

לפני כמה חודשים כתבתי על גוגל וויב בניוזגיק, אתם מוזמנים לקרוא אותו, אני חושב שהוא עדיין רלוונטי.

תהנו:

כשאנחנו באים למקום חדש, אחת השאלות הראשונות שלנו היא "מהם חוקי המקום?" כשהבת שלי ואני הולכים לבריכה של המלון, היא קוראת את השלט בתשומת לב רבה כדי להבין מה מותר ומה אסור. (בפעם האחרונה היה שם שלט גדול בו היה כתוב "אסור להשתין, אסור לירוק, אסור להכניס מים לפה ולרוקק אותם"). הבת שלי בת 7.  המילה "לרוקק"? באמת? (במקור: expectorating)

למה שאנחנו קוראים מדיה חברתית אין סט כללי בריכה. כשאנחנו רואים אנשים חדשים עושים את זה בצורה גרועה אנחנו מגלגלים את העיניים שלנו, אנחנו מחדדים את הפוסטים בבלוגים שלנו, אנחנו מטוויטים אותם לכניעה מוחלטת. אבל למה? איך אנחנו יכולים לצפות מאנשים פשוט "לקלוט את זה" כשאנחנו אפילו לא מסכימים בינינו לבין עצמינו.

אני שובר את גירסת כללי הבריכה של מישהו מידי יום. אני מאמין בפוסטים ממומנים. אחרים לא. אני מטוויט יותר מדי. אני עוקב אחרי רוב מי שעוקב אחריי, יש שאומרים שאני לא אותנטי. אני תומך בתוכניות שותפים (בעיקר של בריאן קלארק) כמו "ללמד מוכר" ותבנית הוורדפרס "תזה" ויש כאלה שלא אוהבים את זה. אני מאמין שזה בסדר להרוויח כסף מהמאמצים שלי במדיה החברתית, שלחלק מהבלוגרים זה מחוץ להישג ידם.

אז אם אני לא מצליח להבין את חוקי הבריכה, איך בסופו של דבר אפשר לקבוע לחברות מה אפשר או אי אפשר לעשות כשהן מבקרות  בחור המים הקטן שלנו? ( והוא קטן. אל תתנו לזכוכית השקופה של האקוואריום להטעות אתכם)

אתם יכולים לחשוב שאני תומך בחוקים, ההפך. אני מציע שתפסיקו להסתכל על כל "עבירה" שחברה עוברת בזמן שהיא עושה דברים לא טוב או מחוסר הבנה.

תעזרו. זה הצעד הראשון לקראת לעשות דברים טובים יותר.

Original post by Chris Brogan: Rules of the Pool
Translated by Niv Calderon
הפוסט תורגם כלשונו עם שינויים מינוריים מטעמי תרגום בלבד

התיישבתי כבר מאה פעם לכתוב את הפוסט הזה על מהו ספאם בטוויטר. כל פעם חשבתי והתחלתי לכתוב. כל פעם ניסחתי מחדש, כל פעם חשבתי על לתקוף את הנושא מזווית אחרת. פעם חשבתי ללכת על הגדרות מילוניות. פעם חשבתי ללכת דווקא על ניסוח קצת יותר אקדמי. פעם רציתי לומר שהכל סובייקטיבי והשזמנים שבהם אנו חיים הם רבי שינויים והגדרות משתנות מידי יום והטכנולוגיה קובעת את החוויה שלנו ובלה בלה בלה.

זה מזכיר לי את אחד משיעורי מבוא לפילוסופיה חדשה שלקחתי באוניברסיטה לפני כמה שנים. חלק גדול מהקורס הוקדש לעמנואל קאנט שכתב את "ביקורת התבונה הטהורה". אני זוכר שהדבר המרכזי שלימדו אותנו הוא שאין מציאות, או יותר נכון, אין לנו דרך לומר מהי המציאות האמיתית והאובייקטיבית כי אנחנו חווים את העולם דרך פילטרים שאין לנו דרך להוריד מעצמינו. אמצעי החישה שלנו הם גם הפילטרים שלנו ואין בילתם.

"לתכונות החלליות-זמניות של מושאים ומאורעות אין כל קיום בנפרד מן היכולת האפיסטמולוגית של האדם לתפוס מושאים. שינויים החלים במושאים ומיקומם במרחב החלל והזמן אינם נמנים אפוא עם המושאים בעלי הקיום הבלתי תלוי, הנתונים לאדם בניסיון. תכונות חלליות-זמניות של דברים אינן תכונות מהותיות של מושאים כאלה. לעומת זאת, מיסודם כרוכים החלל והזמן לדרכים שבהן האדם מתייחס למושאים כאשר הוא תופס אותם בהסתכלות"

מעצם שם הפוסט, נראה כאילו אני בא לקבוע מיהו ספאמר. אפשר לקרוא לכך יומרה אבל בעצם אני מבקש להראות סוגים שונים של…. איכשלאתקראולזה.

לפני שאדון בדוגמאות הבאות אני רוצה לשים דגש על נקודה מסוימת ולו רק בשביל לטעת בכם ספק בדעה של עצמכם ובדעה של הסובבים אתכם: ההבחנה בין "מציאות" לבין "מציאות בהסכמה". רבים מאיתנו קובעים את דעתם על המציאות (או מהי המציאות) לפי מספר האנשים המסכימים או לא מסכימים עם דעתם. הנה דוגמה: אתם נמצאים בחדר מלא באנשים ופתאום מישהו צועק "נכון שחם פה?" ופתאום נהיה לכם חם. זו בדיוק דרך לכפות "מציאות" כלשהי על אנשים, לגרום להם להסכים עם משהו ואז לנווט את המחשבה והחווייה שלהם. זו אינה מציאות, זו מציאות בהסכמה וכ"מציאות" התלויה בהסכמות חברתיות ניתן לשנות אותה על ידי גרימת הסכמה אחרת על הסובבים-  ואם נחזור רגע לקאנט- אם אין לנו שום דרך לדעת מהי המציאות האובייקטיבית, הרי כל מה שנותר הוא מציאות בהסכמה- שהיא עניין של מוסכמה חברתית- כלומר אף אחד לא צודק באמת- זה רק עניין של הסכמה בין רבים על מה הם חווים ושהסכמה זו יכולה להשתנות מעת לעת על ידי רתימה לכאן או לכאן של כוחות שונים בשדה החברתי.

דוגמה ראשונה להצקה קשה, דיאמים אוטומטיים בתודה על זה שעקבתי אחריהם. הם סותמים את תיבת המסרים בטוויטר ולאלה מאיתנו שבחרו לקבל נוטיפיקציות מטוויטר הן סותמות ומעצבנות אותם גם בתיבת המייל הפרטית. אל תטעו, לא רק אמריקאים עושים את זה, לא רק "ספאמרים מקצועיים", גם חברות ישראליות, גם גיקים ישראלים שחוויית משתמש חשובה להם. כל אחד שרוצה יכול להתחבר לאפליקציה שתשלח עבורו הודעת תודה. זה ספאם במנות קטנות אבל כשאתם עוקבים אחרי רבים תגידו שלום לתיבת המסרים שלכם, היא תופקע מידיכם, אז עשו טובה לעוקבים אחריכם, אל תודו להם בטייס אוטומטי שהם עוקבים אחריכם, תהיו איתם בקשר אמיתי.

#פולואופריידיי התחיל בתור מסכת החיבובים והליקוקים השכונתית בכל קבוצת טוויטר שנמצאת באיזשהו שלב אבולוציוני של הקיום שלה. היה נחמד לקבל פירגון והיה נחמד לתת. או אז (ולאחרונה) הגיעו אלה שרוצים שתיכנסו אליהם לטוויטר כדי שתיחשפו לתכניהם ואפילו לשניה והנה הסכנה השנייה להפקעת הטוויטר שלכם מידיכם על ידי שימוש בממשק הפשוט ביותר, ה- replies. אין ספק, זהו ידע חדש וצורה חדשה לחשוף אנשים לתכנים שיווקיים, צורה שהמשתמשת בתמימותם של אנשים ועל כן היא נלוזה לדעתי.

קשה לומר שהאנשים שאתם רואים בתמונה הם ספאמרים, אך אני חושב שהפעילות בה הם משתתפים היא ספאמרית וזאת ממספר סיבות:
א- אלה אנשים מוכרים שאני עוקב אחריהם.
ב- הם משתתפים בפעילות שיווקית, יש שיקראו לה גרילה מארקטינג.
ג- הבחירה שלי נותרת אם להסיר את עצמי מרשימת האנשים שאני עוקב אחריהם או לא ואז נשאלת השאלה אם אני מוכן לספוג את ההפצצה הזו במשך כל זמן הקמפיין שחורג מ- 48 שעות חסרות שינה, יותר כמו שבועיים (אפשר לקרא לזה קמפיין מתגלגל, עם כל הקונוטציות השליליות של זה). הבחירה אגב באם להוריד אותם או לא היא לא נעימה לי.
ד- נעשה פה שימוש ציני (של חברת פרסום שלא שמה על אלה שהיא משתמשת בהם), שימוש בוטה ומכוער בבני אדם על מנת לקדם מותג. הם נורא נחמדים, הם אוהבים גאדג'טים והם אנשים מבוגרים שמוכנים לא לישון ולקדם טלפון סלולרי לחברים שלהם שאוהבים גאדג'טים. פראיירים, מכרתם את עצמכם בזול.
ה- השימוש בסולמית בצורה שאינה מתחברת להקשר של הטוויט היא לכשעצמה סוג של אונס העוקבים.
ו- נכתבו ציוצים שכל מטרתם לשים את הסולמית וזאת על ידי חיפוש וקידום תכנים ברשת, או במילים אחרות, חיפשו מה לשים כדי להשתמש בסולמית שמפמפמים אותה באופן מלאכותי. אני מעדיף לקפל מעטפות או לשטוף רצפה מלעשות את זה.
ז- האם אין פה נסיון להגיע לטרנדינג טופיקס? בעיני זה בזוי בדיוק כמו לקנות טוקבקיסטים על כתבות באתרי חדשות, ועוד עבור חתיכת ברזל עם חוויית משתמש שימים יגידו מה טיבה באמת.
אגב, נכתבו ציוצים על ציוצים ברשת בנוגע לאיך טוויטר מגדירה ספאם ודעתי על זה היא שכמו שטוויטר מגדירה ספאם, גם אחרים מגדירים ספאם,  ואם אין אמת אחת (אליבא דה-קאנט) ואם האמת היא רק עניין של הסכמה וההסכמה משתנה על ידי כוחות חברתיים ממילא, הגדרת הספאם של טוויטר, אמנם תקפה, אך כמו כל דבר בחיינו, היא זמנית. בואו תקראו מה אומרים הכוהנים ממאשבל בפוסט Twitter Spam Invades Trending Topics.

אחרון שאינו חביב הוא הספאם הסיני/תאילנדי/תקראו לזה איך שבא לכם. מציק הוא היה בכל צורה שאפשר לחשוב ולתאר בכלל. הוא הגיע במסרים אישיים, במעקבים סדרתיים, בפרסומות, בפורנוגרפיה והיה המנה הקשה ביותר של הספאם מאז תחילת טוויטר שהכריח את המערכת לנקות את עצמה בכוח לפני שיהיה מאוחר מדי. זה כנראה עבד ככה.

אז מה זה ספאם? האם אתם מספימים את חבריכם? האם הם עושים את זה לכם? האם יש כללים? מי עושה את זה ברשעות? מי מנצל את החולשה שלכם? הסכמה על תשובות לא אומרת שהן אמת (ולאף אחד אין הסכם עם אלהים על מהי האמת), היא רק דרך ליצור מציאות חברתית והיא תולדה של מאבקים חברתיים בהם בסופו של דבר מישהו חזק בא לנצל מישהו חלש. דברים שרואים מכאן לא בהכרח רואים משם.

אחד הפוסטים האחרונים ב- All Facebook שואל האם בעצם חיבור העמודים בין פייסבוק לטוויטר תמה ה"מלחמה" של שתי הענקיות וקובע שנראה שיש מספיק מקום באינטרנט החברתי לשתי אלה. כזכור, בשנה האחרונה שינתה פייסבוק את ממשק המשתמש שלה כך שידמה יותר ויותר לטוויטר, החל מרמת הניוזפיד ועד רמת הפילטרים שבצד הדף. מתישהו גם דובר על הרצון של פייסבוק לקנות את טוויטר (גם אפל היו שם, גם גוגל היו שם וכו' וכו').

אני לא חושב שמדובר פה על עידן של "יחסים פתוחים" כמו שמתאר זאת ניק או'ניל. אני חושב שיש פה החלטה מצד פייסבוק להשתמש בכח של טוויטר בבחינת אם אינך יכול לנצח אותו, השתמש בכוח שלו על מנת להגדיל את עצמך. במה הדברים אמורים?

ידוע שיש מליוני דפים בפייסבוק. ההצעה לחבר בין הדפים האלה לַסטרים של כל אחד מבעליהם בטוויטר יגדיל למעשה את החשיפה של הדפים (ואחת היא שמתווסף מידע נוסף לטוויטר). כיצד? דובר כבר רבות על כך שטוויטר, מעצם תכנונו וצורתו, מגביר צפיות בדפי קצה. אתם שמים לינק והחברים שלכם, אלה שעוקבים אחריכם, מקליקים עליו. יותר אנשים עוקבים אחריכם יותר הקלקות, סטטיסטית כמובן. זאת ועוד, הדפים בפייסבוק אינם סגורים לצפייה כמו הפרופילים, הם פתוחים. אפשר למצוא אותם בגוגל, אפשר גם להגיע אליהם מטוויטר.

בסיכומו של דבר אין מה להיתמם. טוויטר הוא מגבר צפיות. יכול להיות שזה תפקידו המרכזי, יותר מכל תפקיד אחר. אני לא אומר שהוא לא מכשיר מעולה לשמור איתו על קשר עם חברים, אבל ראשית כל הוא מגבר, וכמגבר צפיות ירצו להשתמש בו כל מי שמעוניינים לקדם נושא. אין היום אתר אינטרנט שלא מבין את חשיבות השימוש בטוויטר לקידום הצפייה בתכניו, עם זאת, יש כאלה שלא הבינו זאת דיו. אתם בעצמכם, כשאתם משתפים תכנים, אתם בפועל מגבירים את כמות הצפיות אליהם. המילה "שיתוף" יכולה להטעות. כן, ברור שאני רוצה לתת את מה שטוב למי שאני "אוהב", לחברים שלי, אך יש פה צד שהוא כמעט צד קפיטליסטי, כלכלת שיתוף ממש, וזה לדעתי מה שפייסבוק באים להשיג מהחיבור עם טוויטר. בקרוב, כך נדמה, ובלי להניד עפעף, יחוברו גם הפרופילים שלכם, כי בעצם למה לא?! העמודים הפכו להיות דומים לפרופילים הלכה למעשה וחוברו לטוויטר, למה לא הפרופילים? אם טוויטר פתוח לכולם וכולם יכולים להנות מגדילה בעזרתו למה לא, כי יש מלחמה? אדרבה ואדרבה.

טוויטר ופרדיגמת השימוש לעסקים
טוויטר, על אף היותו כלי שיכול להכיל רק 140 תווים, אינו כלי פשוט. הוא לכאורה פשוט אחרי שנכנסים אליו ומתחילים לעקוב אחרי מספר אנשים שימלאו את הדף שלכם בזרם של ציוצים, אך הוא אינו פשוט אם רוצים להפוך אותו לכלי שישמש את העסק לפרסום ומכירות, או ככלי להגדלת כמות צפיות באתר שלכם.

בארץ מעטים השכילו להבין את כוחו של טוויטר כאמצעי לשיווק המוני אך לא פיצחו את הדרך להגיע אל המסות. זאת, משום שטוויטר נחשב בטעות ל"עוד כלי", במקום להיחשב ל"הכלי" שיזרים את הקהל לתוך האתר. הסיבה לכך שלא פיצחו את הנוסחה היא שטוויטר נראה כאילו אין מה ללמוד בו אלא מעשייה. ההפך, בטוויטר מסחרי צריך לקחת בחשבון פרמטרים כמו התנהגות אנושית, נימוסים, שעות צפיית שיא, פילוח קהלים, כמות עוקבים ונעקבים ואף פיתוח תכנית עסקית לחשבון עצמו. הסיבה המרכזית לחוסר ההצלחה של חברות מסחריות להפוך לדומיננטיות בטוויטר היא שהן מפעילות את החשבונות כאילו היו חשבונות אישיים ולא כפי שנכון יהיה להפעיל חשבון מסחרי, על כל המשתמע.

מי שמשקיע במדיה חברתית משקיע בחכמה

מי שלא ישקיע עכשיו במדיה חברתית בזול ישלם על רכישת מדיה יקרה ולא אפקטיבית אחר כך. תשאלו את ברק אובמה, הוא כבר ניצח את מערכת הבחירות הבאה לפני שזו החלה. מערכת הבחירות של אובמה החלה אי שם בשלהי 2006. אובמה החל לתור את ארצות הברית שתי וערב ויחד עם קבוצת אנשים, לתחזק את כל אמצעי המדיה החברתית שאתם יכולים לדמיין לעצמכם: פייסבוק, טוויטר, לינקדין, פליקר, יוטיוב, בלוגים ועוד. הגדיל לעשות אובמה ואף פתח אתר המאפשר לכל אדם לתרום עשרה דולר למסע הבחירות שלו וכך איפשר להמונים לתרום עשרות מליוני דולרים שקנו לו שעות שידור דימיוניות בטלויזיה האמריקאית. למערכת הבחירות הבאה אובמה יזדקק להרבה פחות כסף בפועל. מליוני אנשים רשומים לפידים שלו ביוטיוב, מליונים מחכים לציוצים שלו בטוויטר, מליונים רשומים כתומכים בפייסבוק. אלו אנשים שרק מחכים שהוא ידבר אליהם. הם כבר פתחו לו את הדלת וכבר הטו את אוזנם לכיוונו.

בעבודה חכמה שנמשכת שלוש שנים ומספר חודשים, מאז נבחר, אובמה כבר קנה את כל זמן השידור שהוא יכול לרצות לבחירות הבאות, נראה מתמודד אחד שיכול לגבור עליו במצב הזה, נראה אחד.

כל חברה מסחרית צריכה מנהל מדיה חברתית
כל חברה מסחרית צריכה אדם שתפקידו יהיה לנהל את המדיה החברתית עבור הארגון. זהו תקן חדש של מקצוע חדש- אדם שיאפיין את האסטרטגיה, יקים וינהל את הנוכחות של הארגון באינטרנט בכלל וברשתות חברתיות בפרט. אנשים שלא מתעסקים בתחום (המרקטינג והמכירות למשל, או המנכ"ל) לא מכירים ולא יכולים להבין לעומק כיצד להשתמש בכלים הקיימים כיום להעלאת, הגברת וניהול הנוכחות האינטרנטית של החברה ולכן מראש קשה להם להבין מה יצא לחברה מזה וכיצד הם "יחזירו את ההשקעה", ועל כן בטעות, נשכרים סטודנטים בחצי משרה (אם בכלל) שיעשו עבודה "טיפשה" רק כי "המנכ"ל שמע משהו על טוויטר".

מנהל מדיה חברתית הוא מקצוע חדש שהחל להתקיים רק בשנתיים האחרונות וצועד את צעדיו הראשונים בארץ. מנהל מדיה חברתית מתממשק ויכול לגרום להעצמה של מחלקת שירות הלקוחות, המרקטינג, המכירות, המחקר והפיתוח.

חברות גדולות כמו פורד, ג'נרל מוטורס, דל, הונדה, פוקס ניוז, ניו יורק טיימס ואחרות כבר הבינו את זה ומחזיקות מחלקות מדיה חברתית ושמומחה עומד בראשן ומוביל את התחום. מן הראוי שחברות ישראליות יאמצו לעצמן את התקן החדש.

גילוי נאות: אני מנהל בחברת פינס140 בע"מ שבראשה עומד עורך דין. עם זאת, הפוסט נכתב ונערך על ידי בלבד.

יהונתן, בעקבות הפוסט האחרון שלך "על אתיקה מקצועית וטוויטר" משהו צד פה את עיני ואני רוצה להבין- אתה אומר ש"כללי האתיקה מבהירים כי כל מה שלא הותר, אסור". האם באמת כל מה שלא מותר אסור? האם זה לא אמור להיות ההפך? שכל מה שאין לגביו חוק או פסיקה הוא מותר? האם לא לחופש נולדנו? מה זה פה, קארדסיה?

עוד דבר בנוגע לפרסום. כללי האתיקה שדיברת עליהם, אני מקבל ומבין שאסור לפרסם אבל בוא נדבר על מהו פרסום. אקח אותך ואת בלוגך לצורך העניין: האם הצגת מספר טלפון היא פרסום? האם לפרסם את השכלתך הוא פרסום? האם לפרסם את נושאי עיסוקך הוא פרסום? האם לתת לינקים לטורים שאתה כותב בווינט, נרג' ועוד מיני אתרים, בתוכם אתרי סאטירה או לא סאטירה הם פרסום? האם לפרסם את אתר העסק שלך בבלוג שלך זה פרסום?

הרי ברור לכל שלבלוג שלך – מעצם היותו בלוג-  יש הרבה יותר קוראים מאשר לאתר שלך ושאתה משתמש בו כפלטפורמה, כמקפצה כדי להגדיל את מספר הצפיות באתר המקצועי. האם בעצם "קנית" לינק בבלוג שלך שיגביר חשיפה לאתר המקצועי שלך? כלומר קנית מדיה? כלומר אתה מפרסם? כלומר אתה עובר על החוק?

זאת ועוד, אפשר לחשוב שהצגת רזומה כמו שלך, בגודל כזה או אחר, הוא פרסום כי יש לך תארים מתארים שונים, ואתה יועץ לחברות שונות ואתה כותב בכל מיני מקומות. והרי פרסומת מטרתה היא לחשוף ולהרשים, אז אתה משכיל בתחומך ועושה עבודות עם גופים שונים, אתה כנראה עורך דין שכדאי לעבוד איתו, הלא כן? לאדם מן השורה כמוני, שאינו עורך דין, שאינו מבין לעומק או בכלל את ענייני האתיקה של עורכי הדין זה יכול להיראות מאד מושך. האם זה פרסום?

אשאל אותך עוד שאלה, האם הצגתך את עצמך כמומחה היא פרסום? האם זה שאתה מציג את עצמך כמומחה היא מותרת? הרי בטאמבלר שלך יש סרטון מערוץ 1 על סכנות המאגר הביומטרי, שם אתה מתואר בכתובית כ"מומחה פרטיות". את הכתבה הכין דודי ניסים, חברך הקרוב, זאת יודעים כולם, והרי הרמתַ אתר, שמת וידאו שלך, שם אתה מתואר כמומחה. זו פרסומת או לא?
ואם כבר יוטיוב- אני חושב שזה נהדר שלעורכי דין תהיה תכנית משל עצמם, היא יכולה להיות תכנית מקצועית, למה לא בעצם?

האם זה משנה אם אתה עצמאי או בעל פירמה בשביל לייצר נוכחות עם בלוג וורדפרס, בפייסבוק, טוויטר ועוד מקומות? האם פרופיל בלינקדין יהיה פרסומת? מה בדבר לפתוח פורום בראשות עו"ד בתוך האתר, שידבר בענייני חוק ודין? גם זו פרסומת? האם אתה, כבעל ידע טכנולוגי העולה על הידע הטכנולוגי אצל רוב עורכי הדין, משתמש באותו ידע כדי לשפר את מעמדך  בשוק? בטח שכן, אתה משתמש בידע שלך כדי להגביר את מעמדך ואת מיצובך, כך כולם, גם אם, כפי דבריך, לעתים אתה מאבד לקוחות עקב כך. כך צריך להיות. ידע צריך להיות נחלת הכלל ולא נחלת מעטים, אתה בעצמך נלחם על זה הרבה פעמים, אני יודע, קראתי.

אגב טוויטר, הנה משרד עורכי דין ישראלי שיש לו טוויטר ושהוא לא מתבייש בו:  זהו משרד ששורת הביו שלו היא: "דב גלעד כהן | שומרוני כהן סטרשנוב | משרד עורך דין פלילי | צווארון לבן" יש עוד עשרות רבות של טוויטרים של עורכי דין שאני יכול למצוא בארצות הברית (ובטח עוד כמה אחדים בארץ), אבל אני לא יודע אם האתיקה שלהם היא כי כמו האתיקה שלנו, אבל נראה לי שאפשר להבין למה אני מתכוון.

בסופו של דבר, או שאסור או שמותר. או ששחור או שלבן. כמו שהטבע סולד מוואקום, החוק סולד מהאפור. אין באמצע.

בלוג הוא אתר ואם הוא מקצועי אין סיבה לפסול אותו. עמוד בפייסבוק הוא אתר לכל דבר אם הוא מדבר ומפנה לחומרים מקצועיים. טוויטר הוא אתר לכל דבר אם הוא מדבר ומפנה לחומרים מקצועיים. אחת היא בעיני אם משרד יפתח לעצמו בלוג+פייסבוק+טוויטר+לינקדין+וואטאבר או שחברה תפתח זאת עבורם. זה לא הופך את הפלטפורמות לפירסומיות, זה רק מיקור חוץ למשהו שהמשרד רוצה לעשות לעצמו בכל מקרה.

אם התערות בקהל היא אסורה לאן הגענו? והרי רשתות חברתיות ומדיה חברתית בכלל היא אודות התערות באנשים. המדיה החברתית רק יצרה עוד מקום להתערות באנשים. אם יצירת שיחה היא אסורה בוא נסגור את האור ונלך הביתה.

לסיום, אני חושב שלצעוק "פרסומת פרסומת" כשלך עצמך יש את כל הפלטפורמות האלה ושבכולן ברור לכל שאתה עורך דין הוא תמוה. כמעט מתעורר בי הצורך לומר לך ליטול קורה מבין עיניך, אבל מצד שני, גם אתה יודע- זה מותר, זו הנקודה ואין בילתה.

מה הקשר בין חוסר פירגון לחוסר הבנה?

מאד מעניין שזה מה שקרה בתכנית המקור. מאד מעניין שארבעה אנשים התחרו בינם לבין עצמם, הביאו את זה לתכניות הטלויזיה והרדיו שלהם, ביקשו מאנשים שיעקבו אחריהם כמו שמעולם לא עשו קודם (זה כנראה משפיל לבקש רייטינג בקול), קיבלו תמיכה מכל מיני אנשי טכנולוגיה ושזה מה שקרה לבסוף. אני שואל את עצמי למה? מה יש בנו, הישראלים שנמצאים בטוויטר שמה שהתקשורת אומרת פונה "נגדנו"? איך יכול להיות שהתקשורת ניזונה מאנשי טכנולוגיה ועדיין לא מבינה מה זה טוויטר?

בואו נשאל את עצמינו שאלה- אם אנחנו מזינים את התקשורת אולי יש בעיה במזון? אולי יש בעיה באיך שאנחנו מזינים? אולי זה משהו שאנחנו משדרים? תרתי משמע.
עפר שלח לא מיוחד, גם הרבה אחרים עדיין לא מבינים.
נכון, הוא הגזים, אבל זו עדיין דוגמה טובה כדי לדבר על הנושא.

משבתוך "עמי" אני חי, אני מקבל את התחושה שהפרדיגמה השלטת היא  שטוויטר נועד לקבוצה קטנה ושלא יעיזו ללכלך את הפיד הקדוש בנסיונות להבין מה קורה פה.
אני רואה את זה בהתנכלות אכזרית בה אנשים קוראים לכרטיסי טוויטר עסקיים ספאם (גם על מהו ספאם עוד ידובר), פתאום כל בּוּר נקרא ספאמר. מי ישמע, מוכרים לכם ויאגרה? בַּלעג שאנשים מדברים על אנשים אחרים שמתחילים את דרכם בטוויטר על מנת לייצר נוכחות, בצביעות של חיוך מלפנים וסכין מאחור במפגשים חברתיים. אולי זו הסיבה שעפר שלח חושב שטוויטר הוא לאנשים חסרי חיים. אולי.
הוא היה אומר את זה לו מאות ואלפי בתי עסק היו נכנסים? הוא היה אומר את זה לו לכל מוסד מדינתי שנותן שירות לאזרח הקטן היה טוויטר?

האם האינטרס שלנו הוא להשאיר את טוויטר לנו, כקבוצה של אנשי טכנולוגיה שנמצאים תמיד בחזית, בודקים כל דבר חדש שזז ראשונים? האם אין זה האינטרס שלנו שכל אחד סביבנו ישתמש בטוויטר? מה זה פה, גילדה סגורה? האם לא נרצה שאחינו, אימנו, אבינו, דודנו, הירקן שלנו, הבוס שלנו, המטפלת של הילדים שלנו, המורה בתיכון, ראש העיר, הרכבת, המשטרה, הירקן ובעצם כולם ישתמשו?
ברור, נכון? אז למה ללעוג למי שלא מבין? למה לבטל כל אחד שמתחיל? למה לא לתרום, למה לא לפרגן כמו שנכון לפרגן?

מה הקשר בין חוסר פירגון לחוסר הבנה אתם שואלים?
אם הייתי שואל את אותה שאלה בהקשר של הורים וילדים זה היה נשמע יותר הגיוני?

בעקבות דיון שהתפתח בפוסט בבלוג החברה שלנו ותודות ל Secret Artist, הגעתי לאתר מלהיב בשם NY511 של משרד התחבורה של מדינת ניו יורק שפתח אתר המפנה לשניים עשר חשבונות טוויטר המיועדים לדיווחי תנועה מאזורים שונים במדינה וכולל עוד תשעה חשבונות טוויטר המספקים דיווחים שוטפים מקווי הסאבווי של מנהטן. עשרים ואחד חשבונות טוויטר לרווחת האוכלוסיה בניו יורק. אותי זה ריגש.

זו דוגמה מובהקת לשירות מעל המצופה של הרשויות המספקות מידע שיהיה זמין לכל אדם באשר הוא, רעיון שכל רשות מקומית בארץ יכולה וצריכה לאמץ עבור תושביה, רעיון שעולה אפס כסף או קרוב לזה. בשליפה אני חושב שזה שירות שחברת כביש 6 צריכה לתת, שירות שכל חברת אוטובוסים צריכה, הרכבת, משטרת ישראל, משרד הפנים, משרד התקשורת ובטח יש עוד כמה וכמה מוסדות… (גלגל"צ, איפה אתם?)

פתיחות מייצרת קשר ושירות טוב גורם לאנשים להרגיש טוב ומטופלים. קשר זה אחד הדברים שחסרים במדינה הזו, הקשר בין האזרחים לרשויות ואין כמו טוויטר בשביל לשדר פתיחות, לייצר קשר ולגרום לאנשים להרגיש טוב עם עצמם ועם המוסדות הסובבים אותם.  אני חושב שיש לנו מה ללמוד מהאמריקאים ואני חושב שטוויטר גורם למהפכות להתרחש. אני אולי נשמע מתלהב (כי אני באמת מתלהב) אבל יש לי סיבה טובה, טוויטר מתחיל מהמסד ולא מחמיץ אף חלקה טובה לשנות בה משהו לחיוב.

למותר לציין שהשימוש שלו אנו עדים ע"י רשויות התחבורה בניו יורק מאשש גם את תפיסתה של חברת #פינס140 כי טוויטר מגיע למיצוי כשהוא כלי לשימוש המוני.