נתן ליפסון, איש הדה מרקר, כתב הערב את אחד הפוסטים הכי משמעותיים שנכתבו בשנים האחרונות, בטח אחד המשמעותיים שאני קראתי. בפוסט שלו, מדוע תנועות מחאה הן כמו האינטרנט, ליפסון מספר על פיטר ג'וזף שעשה את הסרט Zeitgeist: The Movie, שהוביל אחרי זה לעוד סרט ולעוד אחד ומשם להקמה של תנועה בשם The Zeitgeist Movement, "הדוגלת בכלכלה בת-קיימא ושיש לה כבר מעל 1,000 סניפים בכ-70 מדינות, בהן ישראל."

"אחת השאלות ששאלתי אותו הוא מי מנהיג את התנועה הזו. זו היתה שאלה שגויה. לתנועה אין מנהיג, ובוודאי שג'וזף לא משמש בתפקיד הזה. הוא איש מרכזי, אבל אין לו תפקיד רשמי. גם לתנועת המחאה הישראלית אין הנהגה, בטח לא הנהגה אחת שכולם מכירים בה. יש לה כל מיני מנהיגים, או יותר נכון פעילים, וגם הפעילים המרכזיים באזורים השונים לא ממש נבחרו – הם פשוט צמחו לתוך המעמד. הדבר דומה גם בתנועות מחאה במקומות אחרים בעולם – אפילו תנועות שהשאירו חותם עמוק, כמו Occupy Wall Street, נטולות הנהגה. הן מורכבות מרשת צפופה של פעילים מקומיים שמעמדם מגיע מהתכונות האישיות שלהם ולא מהגדרות תפקיד רשמיות. ג'וזף תיאר בפני את אופן הפעילות של תנועת צייטגייסט. יש תקשורת בין הסניפים השונים, החלטות מתקבלות יחד והכוח נובע רק מעוצמת השיתוף והלגיטימציה שמגיעה מצד תומכי וחברי התנועה. לכן, לשאול אותו מי מנהיג את התנועה זה בערך כמו לשאול מי מנהיג את האינטרנט."

בבלוג שלי אני כותב לעתים קרובות על דיפלומטיה ציבורית. כששואלים אותי מה זה בדיוק, אני עונה שזה דיפלומטיה שהציבור עושה לשאר הציבור, לוקאלית במדינה או לציבור שנמצא במדינות אחרות, בכל נושא. אין מנהיג, אין הנהגה, אנשים מדברים. מעבר לזה, אני כותב לאחרונה גם על אינטליגנציית המונים ועל קראוד סורסינג, כלומר שימוש בחכמה של הבסיס של הפירמידה והתנעה של ציבורים (crowd) לפעול, וההאקאתון של לייק פור יזראל הוא רק הדוגמה הפיזית האחרונה בה הייתי מעורב. במילים אחרות, דיפלומטיה בשפת העם והנעה לפעולה של ה- 99%.

כמה מחשבות שעלו לי תוך כדי קריאה אצל ליפסון:

1- ב"מחשבות על קראוד סורסינג" טענתי שחברות צריכות להשקיע במו"פ של קראוד סורסינג כי מזה הן יפיקו ערך בתחומים של שיווק, פירסום, שירות לקוחות ובסופו של דבר- כסף.

2- ב"קראוד סורסינג זה השחור החדש" דיברתי על ניו אייג' Advocacy, טענתי שאי אפשר לנצח אנשים שעושים משהו כמו Advocacy מתוך אהבה או תשוקה עזה וגם אי אפשר להתמודד מולם רק עם דיפלומטים מקצועיים או אנשי מקצוע בכל תחום שהוא. הדרך היחידה לייצר fair fight היא למצוא את האנשים האלה בצד שלנו ולהניע אותם לפעולה, א.ק.א crowd sourced advocacy. אנשים מדברים על דברים שהם אוהבים ובעיקר על דברים שמפעילים אותם רגשית, אי אפשר לעקור את התשתית הזאת מהלב, להפך, שווה להשתמש בה.

3- ב"5 סיבות למה מיתוג ישראל נכשל", אחת הסיבות היא שמיתוג שמתחיל מלמעלה לא מחלחל למטה ל-99%, הוא נשאר תמיד אצל הברנז'ה שהמציאה אותו וכך אין מספיק אנשים שיהיו מחוייבים להניע ולשתף אותו, וזה בעצם הסוד, העצם של הכלב.

המשמעות של צבר הדברים האלה (שעוברים עכשיו על העולם) היא שהעולם עובר שינויים סוציולוגיים ברמה טקטונית. יבשות זזות. זה חוצה את כולנו באופן כולל וזה משנה לחלוטין את איך שאנחנו לומדים, מתנהגים, מרגישים וכו'. אם פעם לא חשבנו שאפשר לעשות שינוי חברתי מהבסיס, עכשיו אנחנו נמצאים בשעת כושר שבה "צריך לקחת את היומרות הכי גדולות שלנו ולזרוק אותן גבוה לשמיים" (מילים של נתן ליפסון בכנס רשת ודמוקרטיה). זה משנה איך מדינות צריכות להתנהג עם העמים שלהם, זה משנה את איך חברות מסחריות צריכות לעשות מרקטינג, זה משנה את איך ארגונים ללא מטרות רווח יכולים וצריכים להפעיל את התומכים שלהם, איך הם מגייסים כסף, זה משנה את איך אנחנו צריכים לפעול במצבי חירום (אסונות טבע, מלחמות), ויש עוד הרבה דרכים להסתכל על זה (ממשל, כלכלה, רווחה, פנאי, השכלה). זה משנה הכל. החברה האנושית הופכת להיות אינטרנט. אנחנו אינטרנט.

"כמו תנועות המחאה, לאינטרנט אין מבנה היררכי-פירמידלי. וכמו תנועות המחאה, המוטיב המניע אותו הוא בעיקר שיתוף והפצת רעיונות. ואם כל זה נכון, אפשר בהחלט להבין מדוע האינטרנט מעצים את התחזקות החברה האזרחית ומדוע הוא מעניק כוח למי שהיו לא-מחוברים בעידן שלפני האינטרנט. ואפשר גם להבין מדוע פעילים אזרחיים מרבים להשתמש באינטרנט. ואם זה נכון, בעתיד, החברה תהיה דומה יותר לאינטרנט – פחות גבולות, יותר שיתוף, יותר כח ללגיטימציה עממית ופחות השפעה למי שנהנו ממנה עד כה. ואם זה נכון, מוביליות חברתית תהיה תלויה הרבה פחות ביכולת להשיג כח כלכלי או פוליטי כי אם ביכולת לנסח רעיונות מוצלחים ולגייס להם תומכים."

——–

הפוסט המצויין של נתן ליפסון: מדוע תנועות מחאה הן כמו האינטרנט

בלוג ה-99%- אפילו בלי לקרוא, שווה להסתכל על התמונות

ההרצאה שלי בכנס "רשתות ודמוקרטיה" שנערכת במרכז "נא לגעת" ביפו, עוסקת בדיפלומטיה ציבורית ובהשפעות הטכנולוגיה, הרשתות החברתיות ודרכי הפעולה החדשות והשונות המתקיימות היום במרחב הציבורי. אני טוען בהרצאה שלי שהדרכים הישנות לעסוק בדיפלומטיה ציבורית, מקצוענים שעוברים בין קהלים וציבורים ומדברים לא עובדת יותר, והיום כל אחד יכול לעשות קצת או הרבה בתחום הזה, בעיקר עם טכנולוגיות ורשתות חברתיות.  אני מראה כיצד דיפלומטיה ציבורית קלאסית "מופרעת" בשנים האחרונות על ידי טכנולוגיות, יזמויות, חשיבה מחוץ לקופסה ועל ידי קראוד סורסינג.  דינוזאורים, סטאר טרק, פייסבוק ואהבה הם חלק מהדוגמאות בהן אני משתמש. לינק ישיר להרצאה

Public Diplomacy Disrupted- Niv Calderon

It’s called ROI, but not so many people understand how to make the math of how the make their return of investment.

Let’s take a step back. Social media is a relationships media. It also made everyone (companies, organizations, governments, people) become media outlets.

Only some entities know how to be media outlets. Not even all media outlets know how to be media outlets in social media. Not every entity needs to be a media outlet. Some of them, when they try, they post crap, crap communication, intelligence insulting media, or worse, they don’t get what to do with all the hundreds of thousands or millions of fans. What the hell do you give your fans? How do you engage them? How do you make them talk about you? And, is PR all you can do with Facebook? If the answer is yes, then I’m sorry, investing PR and advertising in Facebook doesn’t give you good ROI. Unless PR and one way communication is all you seek.

Social media is a relationships media, that’s the basis of the understanding. But, in order to understand how to monetize your Facebook, you have to also understand that money in social media doesn’t come in a direct way, it comes indirectly. The third thing is that you have to understand that you’re holding a treasure in your hands, you’re holding information, so all you need to do is figure out a way (and there are few ways) to understand who your crowd is. Once you realize who your crowd is, start thinking marketing, then think sales (marketing and sales are not the same), but, and it’s a big but, NEVER let anybody, any one, ruin the relationship you have with your fans on your pages, ever.

Last thing, media outlets make money in a certain way. Are you a media outlet? Do you know how media outlets make their money?

So, to conclude this in four points: One- social media is a relationships media. Two- money in social media comes indirectly. Three- your fans are a treasure- Get to know them. Four- considering you’re a media outlet (even if you sell sweetened water), learn how media outlets make money.

and now, a video worth watching by Gary Vaynerchuk: WHAT'S THE ROI OF YOUR MOTHER?

כשמתעסקים בשאלות של קהל ברשת מתחילים להבדיל בין כל מיני מונחים שעולים בשיחות כמו קראוד סורסינג (Crowd sourcing) שהוא בעברית מיקור קהל ואינטליגנציית המונים ( Crowd intelligence) שהוא בעברית חכמת ההמונים.

אינטליגנציית המונים וקראוד סורסינג בצורתם הדיגיטלית התחילו למעשה ברגע שלגולשים היו פלטפורמות שאיפשרו להם לדבר עם אחרים, או אם לדייק, ברגע שהאינדיבידואל החל להיות כלי תקשורת עם כלים כמו בלוגים, פייסבוקים וטוויטרים.

מה זה חכמת המונים ומה  זה קראוד סורסינג?
יש הבדלים דקים בין חכמת המונים וקראוד סורסינג. אנסה לשים עליהם את האצבע, סילחו לי על הצורה הגסה:

חכמת המונים
חכמת המונים זה לשאול אנשים מה הם חושבים בתחום כזה או אחר.
חכמת  המונים זה לשאול אנשים מה הם היו עושים אם היו עומדים במצב שלכם.
חכמת המונים היא בעצם סקר במטרה להשתמש במחשבות של הגולשים.
דוגמה נהדרת לשימוש בחכמת המונים היא דרך משאים ומתנים, כאשר בזמן המיקוח מוכנס הקהל על מנת לשחק בצד של מקבל השירות מול נותן השירות. הנה דוגמה אמיתית בה השתמשתי בחכמת ההמונים, בדיוק לפני שנה כשעברתי מאורנג' לפלאפון. בקצרה, השתמשתי בחבריי בפייסבוק על מנת לוודא שהחבילה שקיבלתי מהחברה הסלולרית אכן משתלמת. משהבנתי שלא, השתמשתי בידע שניתן לי על מנת לשפר עמדות. (כתבתי על זה בזמנו- מה יעשה צרכן מתוסכל שאין לו 3000 חברים)

קראוד סורסינג
קראוד סורסינג זה לבקש מאנשים לעשות משהו
לממן קמפיין בחירות זה קראוד סורסינג (קראוד פאנדינג ליתר דיוק), כי זו הנעה לפעולה.
לבקש מאנשים שיערכו ערך בוויקיפדיה, ידווחו על פקק תנועה או יערכו את המצגת לטד כמו שעושה ליאור צורף, זה קראוד סורסינג.
לבקש מהרשת שתעזור לכם למצוא קונטקט מעבר לים, זה קראוד סורסינג.
קראוד סורסינג היא בעצם הנעת גולשים לפעולה.

הנה שתי דוגמאות לקראוד סורסינג: הראשונה שלי, השניה של ליאור צורף. אני מחפש קונקשן, ליאור מבקש עריכה של המצגת שלו לטד.
ליאור במקרה הזה משתמש רבות במושג חכמת ההמונים, אבל אני חושב שהוא טועה וצריך להשתמש במונח קראוד סורסינג, מכיוון שהוא לא משתמש רק בידע של האנשים אלא גם ביצירה של תוכן של ממש.

בכנס המתקרב של "רשתות ודמוקרטיה" אני הולך לדבר על דיפלומטיה ציבורית ועל איך היא "מופרעת" בשנים האחרונות על ידי טכנולוגיות, יזמויות, חשיבה מחוץ לקופסה ועל ידי קראוד סורסינג. אני הולך לדבר על דינוזאורים, על סטאר טרק, על פייסבוק ועל אהבה.

הכנס הולך להיות בעברית כמובן וכמובן שגם אני אדבר בעברית, אבל את המצגת עצמה הכנתי דווקא באנגלית.

שם ההרצאה שלי (שמתוזמנת ל- 15 דקות) הוא Public Diplomacy Disrupted. השם הוא התכתבות עם המונח Disruptive Technologies שמתאר על פי וויקיפדיה:

" innovation that helps create a new market and value network, and eventually goes on to disrupt an existing market and value network (over a few years or decades), displacing an earlier technology."

להרשמה לכנס רשתות ודמוקרטיה

לפוסט הקודם שלי בנושא הכנס וההרצאה שלי

Threadless designs, crowd sourced

Harper Reed works for Threadless, the crowd sourced design community, established at 2000. In this video, Reed presents his five tips for building a better community for your business. Here are the five tips:

1- Authenticity

2- Purpose

3- Safety

4- Empowerment

5- Trust

The video is less than 17 minutes and I found it really helpful. Enjoy.