אני מצטער שכבר די הרבה זמן לא שחררתי פוסט. לצערי אני פשוט קבור בעבודה ולימודים ופשוט אין לי זמן לנשום. את קוראי הבלוג שלי רציתי לעדכן שאנחנו (השותפים שלי ואני) מתקדמים בקצב די טוב ומקווים להשיק את המוצר שאנחנו עובדים עליו מתישהו בתקופה הקרובה. בשורה משמחת נוספת שאני יכול למסור היא שסוף סוף אחרי מאמצים קדחתניים הצלחנו לבחור שם לסטארטאפ, קנינו את הדומיין ובקרוב נעלה את דף ה Coming Soon המסורתי.

אז הפוסט הזה מוקדש לעיצובים הכי יפים שראיתי של עמודי Coming Soon, תהנו:

Earth Hour

Dialed Tone

Foundation Six

Creative Daddy

Just A Love

Watcher

Knot Theory

Accentuate

Freshter

Rumble Labs

deveSigner

Gigdom

Tweet Snack

Johnny Walker Plumbing

The Republic

Space Rabbit

Moses Mehraban

Luke’s Beard

Uooo.TV

FavMovie

Deaxon

EnStore

Better Blogger

Jobrary

ROFLWAFFLE

After Some Words

MediaLoot

The Helvetia

myNiteLife

SquidChef

Groupfire

Fast Society

Irava Stefan

Sweet

Photoshop Shortcuts

Feedore

ChkChkBoom

Hello Rent

Brandfunda

Hello Human Icons

Creative Grub

Shabith Ishan

Anipals

Riddim

Five Second Projects

Designatr

Boagworld

FontDeck

Minute Glass

Pepsay

Flowdock

Dashnine

Tickets

Sciplex

Silverback

After Life Notes

Good Morning!

Chocolate Pool

Inhouse Grind

Hosteeo

Gregory Desplaces

Click Formant

Nouincolor

iNewsman

Creative Joomla! Design

Mogulista

Birdboxx

Hyperlingo

Deefuse

Clock Me In

Shift

ידוע לכל שתעשיית המיתוג היא תעשייה שצומחת בעשרות עד מאות אחוזים מידי שנה ומושקעים בה משאבים אדירים. ברמה הכלכלית המותג הוא גביע הקדוש של היצרנים. בשווקים משוכללים, יצרנים מסוגלים להשפיע על קבלת ההחלטות של הצרכן באמצעות השקעה במיתוג תוך עידוד צריכה אי-רציונאלית. אי-הרציונליות בהקשר זה מהווה אינטרס מובהק של היצרנים שכן באמצעותו הם מסיטים את התחרות על כיסו של הצרכן מהמאבק על המחיר הנמוך ביותר (מלחמת מחירים) או הרצון לספק לו ערך מוסף (השקעה במחקר ופיתוח) אל עבר פיתוח המוניטין ובכך ממשיכים להשקיע ב"נכס" ומונעים בזבוז של "הוצאות מיותרות" וסלחו לי על ההקדמה הסמי-חשבונאית.

Branding Done Right –The Story of Apple

אפל היא כנראה אחת הדוגמאות הכי פופולאריות למותג רב עצמה.אפל מנכ"ל אפל, סטיב ג'ובס, והאנשים שסביבו הצליחו לייצר באופן מעורר השראה (או שלא) קהל של לקוחות שמתפקד כמעט ככת של אוונגליסטים באמצעות מספר מצומצם של מרכיבים: המרכיב הראשון הוא המוצרים יוצאי הדופן שאפל מייצרת אשר לרוב אינם מהווים חדשנות טכנולוגית אך משנים באופן מהותי את השוק שאליו הם שייכים (אייפוד בשוק המוזיקה, אייפון בשוק הסמטארטפונים והאייפד (?) בשוק הטאבלטים). המרכיב השני הוא הבידול והמיצוב של המכשירים של אפל הן באמצעות העיצוב המרשים והן באמצעות השפה השיווקית המציגה את בעלי המוצרים של אפל כאליטיסטים –"או שאתה mac או שאתה pc". המרכיב השלישי הוא הנכס הגדול ביותר של אפל שעונה לשם "סטיב ג'ובס". ג'ובס משכתב את תורת הניהול ובמו ידיו מצליח לנצח על התזמורת שמשנה פרדיגמות או לפחות גורמת לנו לחשוב כך. לסיכום, המותג של אפל הוא מותג שנבנה על נכסי החברה, עקרונותיה, ומסריה

Branding Done Wrong

מהצד השני של המתרס קיימים כל אותם המותגים שמנסים לרכב על מרכיבים חיצוניים ולנכס לעצמם את החוויות, התחושות וסביבת היומיום שלנו. זה מתחיל בחברות הכבלים, הלווין והסלולר שמיתגו את עצמן באמצעות שמות גנריים (YES, HOT או Orange) ועד תנובה ובזק שמנסות לנכס לערך המותג שלהן את המבצר האחרון שלנו – הבית, המקום שבו אנחנו מרגישים בטוחים. המסקנה שלי מהמקרים הללו שבהם המותגים מנסים לנכס לעצמם ערכים באמצעות הסטת ערכים ורגשות מאובייקטים שונים ומשונים היא שהחברות הללו כנראה שלא מספיק מאמינות במוצר או השירות שלהם ובטח ובטח שלא בחזון שלהן.

לסיום סיומת, עשו לנו פרסומת

בשורה התחתונה אני חושב שבעולם שבו אנחנו נחשפים מידי יום לאלפי מסרים שיווקיים הייתי רוצה לדעת שישנן עדיין מספר פרות קדושות שבהן אסור לגעת. הניכוס של ההוויה היומיומית שלנו הוא תהליך מסוכן, שגוי ונוגד את הרוח האנושית. הניכוס הזה נוצר באמצעות יישויות עסקיות שמעודדות ללא כל רסן את התרבות האובר-צרכנית שלנו ב-20 השנים האחרונות. סופה של התרבות הזו כמובן תגיע ביום מן הימים ונחזור לשורשים שלנו, נחזור אל הערכים.

המודל הבסיסי של עולם ההון סיכון והסטארטאפים הוא שמשקיעים בסטארטאפ סכום מסויים של כסף, הסטארטאפ גדל, צובר לקוחות, הכנסות ומקווה שביום מן הימים תבלע אותו איזו חברת ענק (מייקרוסופט, גוגל, יאהו סיסקו ואחרות). במשך הרבה מאוד זמן מקור הצמיחה העיקרי של סטארטאפים היה ההון האנושי והעבודה הקשה. ברמה הלוקאלית היו בישראל גם הרבה מאוד סטארטאפים שמעבר להון האנושי ועבודה המאומצת הייתה להם גם טכנולוגיה יוצאת דופן (הרבה בזכות הצבא).

בשנתיים האחרונות יצא לי לראות מספר מקרים שבהם סטארטאפים קטנים וצעירים יחסית רוכשים או מתמזגים עם סטראטאפים (משיקים \ דומים \ משלימים) ובעצם "משיגים" את הצמיחה שלהם ממקורות חיצוניים ובעזרת המימון של המשקיעים.

אחת הסנוניות הראשונות שאני זוכר לתופעה הזו הייתה הרכישה של סיסמיק את טווירל לפני כמעט שנתיים. מאז, רכשה סיסמיק גם את פינג.פמ והפכה מ"טוויטר לווידאו" למסנג'ר 2.0 שבאמצעותו אתה מנהל את הפעילות החברתית שלך בפלטפורמות השונות (ועל השינוי הקיצוני בחזון והסתגלנות המרשימה של לואיק לה מאר אכתוב מתישהו פוסט בעתיד). דוגמא נוספת היא טוויטר שרכשה את Summize (שהיום מהווה מנוע החיפוש של טוויטר) עוד הרבה לפני שאשטון איים בדינג דונג דיטש בביתו של טד טרנר.

לדעתי, מהלכים שכאלה עושים הרבה שכל ברמה העסקית. כפי שאני רואה את זה יש המון פוטנציאל בביצוע מיזוג בין סטארטאפים בתחומים משיקים (באמצעות מנגנון של החלפת מניות) גם ברמת ההישרדות וגם ברמת ההסתברות להצלחה (באין אם הצלחה היא אקזיט או חברה גדולה). אם הייתי צריך לסמן את התקופה האידאלית לביצוע עסקאות מסוג זה סביר להניח שהייתי בוחר את התקופה שלפני שנה, כשרוב הסטארטאפים שנותרו מבועת ה WEB 2.0 נותרו במצב פיננסי קשה מצד אחד ושרבים מביניהם היו מהסוג של Me tooמצד שני.

כדוגמא, אפשר לנסות להבין מדוע נוקונומי (שנרכשה לא מזמן ע"י לייבפרסון במחיר שמהווה הפסד למשקיעים) וקליקטייל (שתבדל לחיים ארוכים) – לא התמזגו. למי שלא מכיר, מדובר בשתי חברות סטארטאפ בתחום ניתוח התעבורה באתרים וניתוח פעולות גולשים (אנליטיקס) שיושבות בישראל, פועלות באותו שוק וצריכות לייצר הצעה אטרקטיבית לאתרי אינטרנט בכל העולם. בהינתן משבר פיננסי אשר משפיע על יכולות גיוס המימון, צבירת העסקאות והעסקת העובדים נראה שמיזוג, על אף היותו מנוגד לאינסטינקט הבסיסי של היזמים, יכול להיות הצעד החכם ביותר לשם ההישרדות.

מעניין לראות איך המודל המקורי של צמיחה אורגנית של סטארטאפים משתנה לנוכח המציאות המשברית שבה אנחנו נמצאים כיום וכיצד סטארטאפים צעירים מתנהלים כאילו היו חברות ענק וצומחים באמצעות רכישות.

מה דעתכם על התופעה?

תקופת הבחינות מתקרבת אלינו בצעדי ענק אז החלטתי לתת כמה מהטיפים שלי ללימוד אפקטיבי לתקופת הבחינות:

1. סביבת עבודה – מצאו את סביבת הלמידה האידיאלית עבורכם. יש כאלה שהשקט של הספרייה עוזר להם להתרכז ויש כאלה שחדרם הפרטי הוא המקום האפקטיבי ביותר עבורם ללמידה. עם זאת, מומלץ מידי פעם לשנות מיקום כדי לשבור את השגרה.
2. מסיחים – אם אתם לומדים מהמחשב אז קודם כל סגרו את פייסבוק (ודומיו). בשביל לעזור לכם לעמוד בזה לאורך זמן יש תוספים לפיירפוקס שחוסמים את הגישה לאתרים מסוימים בהתאם לרשימת האתרים שתגדירו להם מראש.
3. סינון רעש רקע – אם אתם לומדים מהמחשב – חברו למחשב אוזניות וכנסו לאתר הזה ותפעילו את הרעש הלבן בעוצמה שמתאימה לכם.
4. קריאה במחשב – אם אתם קוראים מחברות במחשב אני ממליץ לשנות את צבע הרקע לאפור (והטקסט עצמו יכול להיות כהה או בהיר, לנוחיותכם) משום שצבע בהיר מאמץ יותר את העיניים.
5. תנוחה – שבו. שכיבה על הבטן \ צד \ גב מעודדת עייפות.
6. אוכל ושתייה – שימו לידכם בקבוק מים. כל פעם שאתם רוצים לאכול או לשתות משהו, קחו שלוק. כל שעתיים פחות או יותר קחו איזה ממתיק טבעי (צימוקים, משמש תאנה וכו')
7. התרעננות – פעם  בשעה הקדישו חמש עד עשר דקות להתרעננות – עדיף לא ליד המחשב
8. כושר – דאגו לעשות כושר במהלך תקופת המבחנים. לצאת לריצה של עשר דקות כמעט כל אחד יכול.
9. שינה – חשוב לישון טוב כל לילה כדי למקסם את תהליך הלמידה (6-8 שעות – אידאלי). מניסיוני האישי שנת צהריים מגדילה את כמות שעות הלימוד האפקטיביות ב – 20-40 אחוז.
10. לימוד בקבוצות – לדבר על הנושאים הנלמדים עוזרת מאוד לזיכרון. מומלץ מאוד לדבר על החומר הנלמד עם חברים לכיתה. אם אין לכם חברים זה בסדר לדבר עם עצמכם

אשמח אם תוסיפו עוד טיפים בתגובות ובהצלחה לכולנו בתקופת הבחינות!

כעו"ד בתחום ההיי-טק וההון סיכון אני מטפל באופן שוטף גם במיזמים טכנולוגים בשלבים הראשוניים ביותר. בהקשר זה אני נתקל בהמון יזמים אשר למרות בקיאותם המשפטית (בין אם בגלל שבן-הזוג, השכנה, החבר מהצבא, האחות התאומה או הבוס לשעבר הכיר מישהו שלמד משפטים בשנות ה-80 ו/או כי הם קוראים מושבעים של קריס דיקסון, אום מאליק, מייקל ארינגטון, פרד ווילסון וכו' וכו'), נותרים פעורי פה כאשר סוף סוף מגיע ה-Term Sheet, אותה טיוטה מיוחלת של מזכר ההבנות להשקעה במיזם היקר לליבם ופתאום נפרסת בפניהם רשימה ארוכה של מושגים משפטיים/עסקיים מוזרים אשר אפילו ה-Investopedia לא מספק הסברים.

האמת היא שקצת קשה לכתוב פוסט בעברית על תנאים משפטיים של מזכרי הבנות כאשר מזכרים אלה רובם ככולם מנוסחים באנגלית. ובכל זאת, נשנס מותניים ונשבור שיניים בניסיון יומרני זה. לנוחיות אוסיף בסוגריים את המושגים באנגלית למקרה שלא יהיה לכם מושג על מה אני מדבר. דוגמאות טובות איך אמור להראות מזכר הבנות סטנדרטי ניתן למצוא כאן וכאן.

כעו"ד לא אוכל כמובן להימנע מלתת כמה דיסקליימרים. אז ככה: הרשימה היא רשימה חלקית בלבד של התנאים העיקריים במזכרי הבנה להשקעות. רשימה זו אינה מהווה ייעוץ משפטי. אה כן – וכשאני כותב בזכר אני כמובן…

וד"א, הגישה הרווחת בחוגי יזמים מסוימים שיש להתמקד במו"מ על מזכרי ההבנות רק בערך החברה היא גישה מוטעית שכן הזכויות השונות אשר יידרשו המשקיעים משפיע מעשית על ערך החברה. כמו כן, כל מה שיקבל המשקיע בסיבוב הראשון יינתן תמיד גם לכל המשקיעים הבאים אחריו. יחד עם זאת, חשוב לזכור שיש סטנדרד מקובל בשוק לתנאים במזכר ההבנות ולכן, ככל שקרן ההשקעות דרשה את מה שמקובל בשוק, לא רצוי להתחיל להתמקח על כל סעיף ללא טעם מוצדק באמת.

טוב, אז בואו נתחיל:

מה זה מזכר הבנות והאם הוא מחייב

מזכר ההבנות (Term Sheet) הנו מסמך קצר יחסית אשר מנוסח על ידי משקיעים ואשר מסכם את עקרונות ומתווה ההשקעה בחברה. לאחר החתימה המיוחלת על מסמך זה, קרן ההשקעות תתחיל בבדיקה מעמיקה יותר של ההיבטים עסקיים, המשפטיים והחשבונאיים של המיזם (Due Diligence) והצדדים יחלו במו"מ מפרך לניסוח ההסכמים המלאים והמחייבים. מסמך זה בד"כ אינו מחייב (למעט סעיפי הסודיות והבלעדיות (No Shop). משמעות הדבר הנה שגם אם נחתם מזכר, למשקיע קיימת האפשרות בסופו של דבר לא להשקיע. אולם, ברוב המקרים קרן השקעות שחותמת על מזכר הבנות גם תבצע השקעה במיזם אלא אם ממצאי בדיקת ה Due Diligence כללו שלדים משמעותיים בארון.

מי הצדדים למזכר?

לכאורה שאלה פשוטה והתשובה הפשוטה הנה המשקיע והחברה. העסק קצת מסתבך אם המשקיע ידרוש כי גם היזמים יחתמו כצד למזכר. ומה הסיכון? הסיכון הנו שתתבקשו גם להיות צד להסכמי ההשקעה הסופיים וככאלה, תידרשו גם אתם לקחת אחריות על התחייבות החברה בהסכמים. ככל שהמיזם צעיר יותר כך סביר יותר שהיזמים יידרשו להיות צד לעסקה. עם השנים הגבלות מסוימות לאחריות היזמים מכוח הסכמי ההשקעה הפכו למקובלות.

האם המזכר סודי?

כידוע, קרנות הון סיכון לא אוהבות לחתום על הסכמי סודיות אבל במזכר ההבנות אל תופתעו אם פתאום תראו סעיף סודיות הדורש מהחברה/יזמים לשמור על סודיות המזכר ותוכנו. וזאת למה? בעיקר מכיוון שהמשקיע לא רוצה שהיזם ייקח את המזכר החתום וינצל אותו כדי לקדם מו"מ או לשפר עמדות מול משקיעים אחרים. קרן השקעות דואגת לעצמה בהקשר הזה גם בסעיף ה- No Shop עליו אתייחס בהמשך.

שווי החברה

בהקשר הזה קיימים שני מושגים עיקריים – שווי החברה טרום השקעה (pre money valuation), כלומר השווי שהמשקיע והמייסדים יסכמו עליו כשווי החברה לפני שתתבצע ההשקעה עצמה ושממנו ייגזר המחיר למניות אשר יוקצו למשקיעים וכן שווי החברה לאחר השקעה (post money valuation). השווי לאחר ההשקעה הנו השווי לפני ההשקעה בתוספת הסכום שיושקע ע"י המשקיעים בסיבוב.

מניות בכורה

באופן כללי, מניה הנה "אגד" של זכויות בחברה. מייסדי החברה יחזיקו מניות רגילות אשר זכויותיהן מפורטות בחוק ובתקנון החברה. משקיעים בד"כ יידרשו מניות בכורה אשר יכללו בנוסף לזכויות הבסיסיות של המניות הרגילות כאמור, הגנות שונות וזכויות נוספות כגון עדיפות באירוע בו יחולקו נכסי החברה (ראה פסקה הבאה) וזכויות וטו שונות.

עדיפות בפירוק (liquidation preference)

הגנה זו תקנה למשקיע את הזכות לעמוד ראשון בתור בעת חלוקת נכסים של החברה באירועים מוגדרים כגון פירוק החברה אך גם רכישת החברה (M&A) (אמנם הזכות נקראת "liquidation preference" אבל היא בד"כ תחול גם על אירועי "exit"), אשר מטרתה לוודא כי המשקיע יחזיר לעצמו את ההשקעה. לרוב ידרוש המשקיע בנוסף, איזושהי פרמיה על הסכומים אותו יקבל באירוע כאמור אשר יבוטא כמכפיל על אותו סכום.

זכות השתתפות (participation rights)

זוהי הזכות שמשקיע דורש ואשר בגינה שומר לעצמו את הזכות להשתתף בסבבי השקעה עתידיים בחברה.

אנטי דילול (Anti Dilution)

זכות זו נדרשת על ידי המשקיע כדי להגן על עצמו מ- downround, כלומר מסיבוב השקעה נוסף בחברה כאשר ערך החברה יהיה נמוך מהערך של החברה בהשקעתו המקורית, אירוע אשר יגרום מעשית לדילול הכלכלי של אחזקותיו. זכות זו יכולה להתבטא באופן כללי בשתי גרסאות. החמורה ביותר (מבחינת בעלי המניות הקיימים בחברה) נקראת Full Ratchet Anti Dilution אשר לפיה במקרה של downround יקבל המשקיע מהסיבוב הראשון את אותו מחיר למניה אשר יקבל המשקיע מהסיבוב השני. לדוגמא, אם המשקיע הראשון קנה מניה אחת בתמורה לשני דולר והמשקיע השני רכש מניה בתמורה לדולר אחד, המשקיע הראשון יקבל בעת ההשקעה השנייה מניה אחת נוספת ללא תמורה. בצורה זו המחיר האפקטיבי ששולם על ידי המשקיע הראשון יהיה גם הוא דולר אחד למניה. גרסה מעט יותר מעודנת מכונה Weighted Average. בשיטה זו המשקיע הראשון מקבל פיצוי חלקי על העובדה שהשקיע במחיר "יקר מדי". שיטת פיצוי זו מגיעה בשתי גרסאות, האחת נקראת Narrow Weighted Average והגרסה השנייה והמרוככת יותר (עבור בעלי המניות הקיימים בחברה כאמור) של הגנה זו מכונה Broad Based Weighted . Average.

(no shop)

סעיף זה מאוד שכיח במזכרי הבנות להשקעה ובמהותו מונע מהחברה ומייסדיה לנהל מו"מ במקביל עם משקיעים אחרים לתקופה שניתן להתווכח עליה.

כמובן שקיימים עוד תנאים ומושגים שונים ומשונים אשר לא התייחסתי אליהם כמו למשל מגבלות על עבירות מניות המייסדים, vesting על מניות המייסדים, זכויות עיון במסמכי החברה, זכויות וטו וכיו"ב אבל מצאתי לנכון להתמקד בסעיפים אשר מניסיוני מייצרים באופן יחסי הכי הרבה ויכוחים ואשר יש להם חשיבות גדולה בשלב בו החברה נמצאת.

ומילה אחרונה לסיום – ראוי לציין כי קיימת נטייה גוברת בחודשים האחרונים לפיה רואים בארה"ב מספר גדל והולך של יזמים סדרתיים, קרנות הון סיכון וחממות טכנולוגיות אשר דוחפים לסטנדרטיזציה של מזכרי ההשקעה ואפילו אימוץ של מסמכי השקעה סופיים גנריים כמעט לחלוטין, דבר אשר יקצר את לוחות הזמנים ואת הוצאות הכרוכות בסיבוב השקעה (למרות כמה דעות הפוכות). באופן צפוי, המשקיעים והקרנות נוטים יותר לגישת הסטנדרטיזציה של מסמכי ההשקעה ועורכי הדין יטענו כי זה תלוי בנסיבות…

עו"ד איתי שי (@techlawyers), שותף במח' ההיטק והבינלאומי במשרד גרוס, קליינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות' (GKH),מתמחה בליווי מיזמים טכנולוגיים משלב ההזנק ועד ההנפקה או הרכישה. כמו כן, איתי מוביל במשרדו את צוות העסקאות המסחריות הבינלאומיות, הסכמי הרישיון והקניין הרוחני ותחום האינטרנט והפרטיות.

בעולם המודרני של היום, ראוי שהמשפט "אצבע קלה על ההדק" יומר ב-"אצבע קלה על המקש" (אף היה מי שבממר"ם הגדיר את החיילים כ"לוחמים עם מקלדת בין השיניים"). גורל שבעבר היה נחרץ כאשר האוחז בנשק היה ממעיט בערך שיקול הדעת ולוחץ בקלות יתרה על הדק אקדחו – היום נחרץ כאשר האוחז במקלדת ממעיט בערך שיקול הדעת ולוחץ על מקש ה"שליחה". זה קורה לכולנו בהרבה ובמגוון תחומים וירטואליים. זה קורה כשאנו שולחים דוא"ל מבלי לבדוק שגיאות כתיב או את רשימת המענים; זה קורה כשאנו ממהרים לשלוח הודעת SMS מבלי לקרוא פעם נוספת את התוכן; זה קורה כשאנו מאשרים פעולה בנקאית מבלי שבאמת העמקנו בהשלכותיה.

בעבר, היו מספר איזונים ובקרות שהציבו לנו חסם בלתי תלוי כאשר פעלנו בפזיזות. למשל, בעת שליחת מכתב בדואר רגיל, היינו מוגבלים ע"י פרמטרים שלא בשליטתנו (הכנסת המכתב למעטפה, ביול המעטפה, מועד פתיחת הסניף, זמן ההגעה אל הסניף וכו'). כיום, כל שנדרש הוא חיבור לאינטרנט (אשר אצל רובנו כבר אפילו הפך פעיל ללא צורך בחייגן) ותוכנת דוא"ל (אשר אצל רובנו כבר פעילה משימוש קודם). מנגנוני הבקרה שבעבר היו מאזנים דחפים ופזיזות כיום כבר לא באמת קיימים.

מסתבר, שצמצום הפער הנ"ל (צמצום שרבים רואים בו חיובי – למשל כמגביר יעילות) יכול לגבות מחיר כבד מאוד מאנשים תמימים. הנה סיפור אודות בנק אמריקאי שבמדינת וויומינג, אשר הביא למצב בלתי נסבל בו חשבון דוא"ל פרטי של משתמש, הופך "מושבת" בהוראת צו בית משפט וזאת מכיוון שאצבעו של אחד מפקידי הבנק, הייתה קלה על מקש ה-Enter. מדובר בבנק Rocky Mountain Bank שבמסגרת שירותיו המגוונים נתבקש ע"י אחד מלקוחותיו להעביר אליו בדוא"ל (שבספק Gmail) מסמכים הקשורים להלוואה כלשהי. פקיד הבנק שטיפל בנושא שלח את המידע הרגיש והחסוי לכתובת Gmail אחרת מזו שנתבקש (יחד עם מידע נוסף שכלל לא היה אמור להישלח).

המידע שהועבר לכתובת הדוא"ל הכיל פרטים רגישים אודות 1,325 לקוחות של הבנק אשר בין היתר כללו תעודת זהות, פרטים מזהים, פרטי מס ומידע אודות הלוואות. בשלב זה, ניסה פקיד הבנק ליצור קשר עם בעל חשבון הדוא"ל ע"י שליחת הודעות נוספת בהם הוא מתבקש ליצור קשר עם הבנק – הודעות אשר לא קיבלו מענה. כשהבנק ביקש מגוגל לחשוף את פרטי בעל חשבון הדוא"ל – אלו סירבו (ובצדק). בהחלטה שנתן בית משפט פדראלי לפני מספר חודשים, הוחלט על השבתת חשבון הדוא"ל של המשתמש. עוד קבע ביהמ"ש כי על גוגל לפרסם את פרטיו המזהים של בעל החשבון.

רשלנות פושעת של פקיד בנק, בהיותו פזיז וחסר אחריות, גרמה לנזק חסר תקדים בכל מה שקשור לבנקאות אלקטרונית. ראשית חטא הבנק בפני קהל לקוחותיו, אשר פרטיהם האישיים נחשפו בעודם מחויבים בחובת סודיות. בהמשך חטא הבנק בפני הלקוח הספציפי אשר ביקש מידע אודות הלוואותיו שלו בלבד – לא רק שלא קיבל את המידע שביקש, המידע נחשף בפני גורם לא ידוע. בנוסף, כנראה וחטא ביהמ"ש כאשר נוכח הרשלנות הנפשעת של הבנק, התיר לסגור את חשבון הדוא"ל של משתמש תמים וזאת משום שבנק (להזכיר, גורם כלכלי בעל אינטרסים כלכליים) טעה ועירב משתמש זה כצד ג' תמים בכל הסיפור.

בתוך כך, פעם נוספת אנו עדים לחוסר הבהירות באשר לגבולות הסמכות שברשת הקיברנטית. מחד, פרטיהם האישיים והרגישים של לקוחות יכולים להיחשף בהינף אצבע ובהיסח דעת, ומאידך, מאדם תמים אשר לא חטא בפני איש נשללת החירות (יש לומר – החוקתית) מכיוון שגוף עסקי שגה בהתנהלותו. בשלב זה כבר לא ברור של מי האצבע הקלה יותר על ההדק – פקיד בנק חסר אחריות או בית משפט שלא הבין את המשמעות של זכויות אזרח גם ברשת האינטרנט. אין ספק שהגנה על 1,325 לקוחות בנק נראית חיונית – אבל האם זה מחיר החירות הקיברנטית?

בשורה התחתונה – על כל גורם האחראי על מידע רגיש ופרטי יש לנקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים ע"מ להגן על לקוחותיו. בנוסף, גם אם בית משפט פדראלי פסק אחרת – ברור למדי כי לגורם עסקי שכזה יש גם חובת זהירות כנגד צד ג' תם לב שכל חטאו היה להחזיק בתיבת דוא"ל. בהתאם לשינויים הטכנולוגיים (בעזרתם עבודת פקיד הבנק נעשית יעילה יותר ונוחה יותר) יש לבחון בשבע עיניים כל שינוי או פעולה שהשלכותיהן נוגעות לצדדים שונים (הבנק, לקוחותיו וצדדי ג'). כדאי לחשוב טוב בטרם נכנעים לדחפים פזיזים, והכוונה לא רק לבעלים סוררים שבטעות מיענו מיסרון "אישתי לא יודעת עליך" לבת זוגתם לנישואין ולא למאהבת.

נדב נחמיאס הוא יועץ אבטחת מידע בתחום תקשורת המחשבים וסטודנט למשפטים ומדעי המחשב

פוסט אורח מאת אלון ניר – אלון הוא כלכלן ומייסד TweetYourPrayers.org – שירות מבוסס טוויטר שמחבר את הכותל המערבי לאינטרנט.

לפני זמן מה קראתי שבתרבות הסינית קיימת קללה מאוד יוצאת דופן: "שיהיו לך חיים מעניינים". הביטוי הזה נשמע לנו המערביים מאוד מוזר בתור קללה, משום שהרי אחד האויבים הגדולים ביותר שלנו הוא השעמום. אני באופן אישי מרגיש תסכול דווקא כאשר אני לא מספיק לקרוא / לצפות / לשמוע את כל הדברים שייעדתי – דהיינו כאשר העניין בחיי דורש יותר זמן ממה שיש לי (וזה תמיד כך, ועל זה יכול להעיד קורא ה RSS שלי על אלפי פריטיו היתומים).

ובכל זאת, כאשר אני כן מצליח להקצות זמן כדי להשביע את צרכי האינטלקטואליים, אני משתדל לעשות זאת ע"י צפייה בהרצאות וידאו ברשת. בפוסט שלפניכם אציג את מקורות המידע מהם אני אוהב לצרוך תכני וידאו, ואשמח מאוד אם תשאירו בתגובות מקורות חדשים שאיני יודע עליהם.

נתחיל בצורה צנועה – בוידאו שלי. לפני כמה שבועות נתתי הרצאה בת כ-12 דקות בכנס 140conf של ג'ף פולבר, וקיבלתי עליה הרבה תשבוחות (אפילו פרצ'יק פרגן!). עם יד על הלב, כמובן שיש מרחק ביני ובין המרצים ב TED או ב FOR A(ע"ע), אבל אני חולק איתה אתכם בשיווק חסר בושה כי אני רוצה להפיץ את המסר. קחו 12 דקות ותצפו בוידאו שלהלן, רוב הסיכויים שתהנו

ועכשיו, כמובטח – מקורות הוידאו המועדפים ברשת – להגדיל את הראש, להרחיב אופקים, ולגרות את האונות ע"י לחיצה על Play:

1. TED – ללא ספק האתר להתחיל בו. האתר מביא את מיטב ההרצאות מכנסי TED (ראשי תיבות של Technology, Entertainment, Design) בארה"ב, בהם אנשים בולטים, יוצאי דופן, וחלוצים בתחומם מציגים את העבודות שלהם. קצרה היריעה מלהכיל את כל ההרצאות המומלצות ב TED, ופשוט מומלץ לחרוש את האתר בשיטתיות. בזוית הישראלית ניתן למצוא הרצאות של הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי (כאן, וכאן) ואת יוסי ורדי שנתן פרזנטציה על ביצים (ולא מהסוג שקונים בסופר). בכנס שיערך בתחילת 2010 ישא דברים הפסיכולוג הישראלי, זוכה פרס נובל, דניאל כהנמן.

2. FORA.TV – אחרי שסיימתם לחרוש את TED, ובעודכם מחכים לוידאו מהכנס של 2010 שיבוא עלינו לטובה, מקום טוב לפנות אליו הוא FORA. זהו אתר איכותי לא פחות, שמציג הרצאות ממקורות רבים ובאורכים משתנים, מדקה ועד שעה פלוס (בניגוד ל TED, בו ההרצאות הן עד 20 דקות). ההבדל העיקרי הוא שההרצאות הן לאו דוקא בכיוונים פורצי דרך, אבל הן מעניינות לא פחות. הגיקים מבינכם יכולים לראות את אוון וויליאמס מתפתל כשהוא נשאל על המודל העסקי של טוויטר, ואלו שמתעניינים בקבלת-החלטות ומדע פופלרי (ויש להם שעה להעביר) מוזמנים לצפות בג'ונה לרר.

3. Talks@Google – כשעובדי גוגל מתפנים מלשחק פריזבי הם מוזמנים גם להרחיב אופקים בהרצאות של סופרים, מדענים ואנשים מעניינים אחרים, בהרצאות שגוגל מארגנת בקומפלקס שלה. למזלנו, החבר'ה בגוגל דואגים להעלות את ההרצאות ליוטיוב (ניחוש שלי: סרגיי מצלם, לארי עורך ומקדד) כך שגם אנחנו נוכל להנות מהם.

4. Big Think – מעין יוטיוב לאינטלקטואליים. סרטונים קצרים בהם אנשי שם שונים חולקים מחשבה או עמדה, ולפעמים אפילו מתווכחים זה עם זה בפינג-פונג וידאו. קל מאוד להסחף באתר, לראות סרטון אחר סרטון, ולנדוד מדובר מרתק אחד למשנהו. מומלץ בחום. בזוית הישראלית ניתן למצוא שלל מחשבות של ד"ר טל בן-שחר ("פסיכולוג האושר" כמו שהוא מוכר. ד"ר בן-שחר מעביר קורס במרכז הבינתחומי ופרסם כמדומני לאחרונה ספר נוסף בעברית).

5. GEL – סוג של TED, בזעיר אנפין. גם GEL (Good Experience Live) הוא אתר וידאו מבוסס על כנס. הרצאה שנוספה לאחרונה היא מפי סקוט הייפרמן, אחד ממייסדי meetup.com, שיגזול רק 17 דקות מזמנכם.

6. New-Yorker Conferences – כנס שנתי שעורך המגזין האמריקאי. הנה למשל הרצאה של הסופר הפופולרי מלקולם גלדוול, שמדבר בגדול על הנושאים של ספרו השלישי.

7. EDGE – אתר למרחיקי לכת. גוף ידע אדיר, שאצור גם בוידאו, אך עשוי להרתיע את המשתמש התמים בעקבות עיצוב בעייתי ולוקה בחסר לדעתי.

מקורות וידאו נוספים:

8. 100 Incredible Lectures from the World’s Top Scientists

9. RSA

10. מיטב ההרצאות מ- MIT

11. Academic Earth – קורסים שלמים מהאוניברסיטאות הנבחרות בארה"ב.

לפני סיום טיפ קטן – TED, FORA ואחרים מאפשרים להוריד את ההרצאות באודיו או בוידאו. תנסו לשים אותן על הנייד ולהפוך את הצפייה בהרצאות להרגל קבוע – אני לא יכול לחשוב על דרך טובה יותר להעביר נסיעה בתחבורה ציבורית או תור מייגע במשרד ממשלתי.

הפוסט הנ"ל מבוסס על רשימה שהתפרסמה במקור בפייסבוק שלי.

אשמח לשמוע תגובות בנוגע להרצאה שלי בתיבה alon [at] tweetyourprayers.org

"They who would give up an essential liberty for temporary security, deserve neither liberty or security" (Benjamin Franklin)

גם מי שאינו מעורב בעשייה הציבורית של היום יום בטוח כבר שמע על "המאגר הביומטרי". זה מספר חודשים שמתנגדים רבים מנסים בכל כוחם לבלום את העברת הצעת חוק המאגר הביומטרי בכנסת, בעיקר בעזרת הטענה של פגיעה בכבוד האדם, בחירותו ובפרטיותו. חיפוש מהיר במנועי החיפוש יציף את כל החפץ בכך בטענות בעד אבל בעיקר נגד הקמת מאגר שכזה. בעוד שקיימים טיעונים משכנעים למדי המבהירים מדוע "מהותית" מאגר שכזה מסוכן לדמוקרטיה הישראלית, נראה שחשוב לא פחות גם לעמוד על סיבות "טכניות" בגינם המאגר מהווה סיכון.

אין זה המאגר הראשון

משרד הפנים מחזיק נתונים רבים ומגוונים אודות אזרחי ישראל. לצערנו, חלקים נרחבים מנתונים אלו (שנחשבים פרטיים יש לומר) נגישים כיום לכל החפץ בכך וללא כל קושי. חיפוש קל אחרי תוכנת ה"רשומון" יראה בדיוק בדיוק עד כמה העניין פשוט.

תוכנת הרשומון היא תוכנה שמפיץ משרד הפנים לפני כל בחירות לכל המפלגות. בגרסאותיה האחרונות (כנראה 2006) הכילה התוכנה מיליוני שמות של אזרחים ישראלים יחד עם נתונים כגון תעודת זהות, כתובת, תאריך לידה וכו'. מכיוון שתוכנה זו הופצה ע"ג תקליטורים, קל למדי להעתיק אותה ולהפיץ אותה ברשת האינטרנט.

נראה שמטעויות לא באמת לומדים

אם אנשים אינם מתרגשים מהפצה נרחבת של הפרטים המנויים בתוכנת הרשומון, אז ייתכן כי דווקא התוכנה הבאה תציג נתונים מטרידים.

חדי ההבחנה ישימו לב כי בתחתית המסך רשום: "9220583 רשומות". זה דבר ידוע שבישראל כ6.5 מיליון אזרחים. הדלתא הזו היא בעצם נתונים אודות אנשים שקיבלו תעודת זהות ישראלית ונפטרו. יתרה מכך, בתוכנה זו ניתן להצליב מידע, לראות קרובי משפחה (הורים, אחים, ילדים, בני זוג) ונתונים נוספים כגון: תאריך עליה, ארץ עליה, שם קודם אם שונה ומספר טלפון מעודכן לתאריך ההפצה.

שירותי "ממשל זמין" – זמינות בלתי מוגבלת לכל דכפין

במידה וזה עדיין לא מספיק, הנה סיפור שפורסם לפני מספר ימים בכתבה שכנראה ולא קיבלה מספיק תשומת לב. כחלק משירותי הממשל הזמין, משרד התחבורה מאפשר למי שרישיונו פג תוקף לחדשו באתר המשרד. כל מה שצריך זה תעודת זהות ושנת לידה. של כל אחד.

השירות החדש לאזרח מאפשר לכל מי שמחזיק בתעודת זהות של אדם ושנת הלידה שלו, להוציא את מספר רישיון הנהיגה שלו ואת תוקפו. כפי שכתוב למעלה, זה לא באמת מסובך כל כך להשיג את תעודת זהותו של אדם.

הנ"ל מצטרף לרשימה ארוכה של נתונים של אזרחים השמורים ע"י רשויות המדינה והם בעצם נגישים לכולם. היש מישהו שעוד טרם גילה את נתוני הקב"א והדפ"ר הצה"ליים שלו (ואם נקפוץ צעד אחד קדימה – של חבריו)? חרף זאת, המאגרים הצה"ליים כנראה שאינם נגישים לרשת האינטרנט (בתקווה) ולעניות דעתי גם אינם מופצים על "תקליטור", ופרטיותנו הצה"לית תלויה ברובה ביכולתם של בעלי גישה לשמור סוד.

מגדל בבל

אחרי כל זה, משרד הפנים מתעקש על הקמת מאגר ביומטרי, המכיל את תווי הפנים וטביעות האצבעות של מכלול אזרחי ישראל. נתונים אלו לא ישמשו לניהול כ"א צה"לי או לשמירה על קשר עם המפלגות – נתונים אלו ישמשו את גורמי אכיפת החוק בישראל. אם נתקשה לדמיין עד כמה מרחיקת לכת הטענה האחרונה, ביקור חפוז באתר ההתנגדות להצעת החוק יקל עלינו בבניית תרחישים לא כל כך נעימים. מה יקרה למשל אם נתונים מהמאגר ידלפו החוצה? או חלילה מכך – יוכנסו מזויפים פנימה?

הגנה טכנולוגית היא אחת התשובות של מציעי החוק. כמה פעמים שמענו מאבא את הקלישאה "המחשב שלך היום חזק פי עשרות מהמחשב ששיגר את אפולו 11 לירח!" בעודנו מבקשים שישדרג לנו את המחשב ליום ההולדת? (כמה מאיתנו תיקנו את אבא ואמרו לו שזה אפולו 13?) אז עם כל הצער שבדבר, אבא צודק. לא רק שהטכנולוגיה היא דינאמית, כיום די ברור מאליו שההתפתחות של הטכנולוגיה על ציר של זמן איננה נעה כקו ישר כי אם עקומה שכבר בשלב זה מזנקת בצורה מסחררת כלפי מעלה. האם מישהו במשרד הפנים באמת מאמין שהטכנולוגיה שתשמש לשמירה על המאגר תהיה אפקטיבית לטווח הארוך? (ובעולם שלנו היום נראה שטווח ארוך נמדד בשנים בודדות)

וקריסתו

תוכנת הרשומון הופצה על גבי תקליטורים. בקלות היא הועתקה והופצה דרך רשתות שיתוף הקבצים השונות. בעוד שאתרי שיתוף (כמו Rapidshare) יכולים (וכנראה שאף צריכים משפטית) להיענות לבקשות משרד הפנים להסיר את קבצי התוכנה, תוכנות שיתוף (כגון eMule) גם אם היו נדרשות – אינן יכולות להסיר את התוכנה. התוכנה השנייה שצוינה לעיל גם כן הופצה על גבי תקליטור, אולם אנשי הפיתוח שילבו בה הגנה מבוססת סיסמא. סיסמא זו הוטבעה בתוכנה עצמה וכנראה שאף באופן רשלני (מי שלא מבין מה רשלני בזה, ראוי שיבקר באתרים כגון Astalavista.box.sk). השירותים של משרד התחבורה אולי נראים חיוניים לאזרחים תמימים שרוצים להימנע מתורים ארוכים, אך לצערנו תמימות היא נכס יקר מפז במחוזותינו.

הטענה בדבר "הגנה טכנולוגית" היא לא יותר מאשר תירוץ זול להשקיט את אלו שאינם מבינים את הקשר המעורפל בין משפט וטכנולוגיה. אם טענות נגד מהותית לא הצליחו לשכנע אנשים בגנות המאגר הביומטרי – אולי הבנה של פוטנציאל התממשות תוצאות זדוניות דווקא כן תצליח. בסופו של דבר, נראה שלא כדאי להישאר אדישים בעניין המאגר. בטח לא כשהפרטיות והחירות שלכם נכבלות בשלשלאות הטכנולוגיה הזמנית. על העונש שבאדישות כלפי איום על החירות שלנו אמר יפה אלי ויזל:

"It may well be that our means are fairly limited and our possibilities restricted when it comes to applying pressure on our government. But is this a reason to do nothing? Despair is nor an answer. Neither is resignation. Resignation only leads to indifference, which is not merely a sin but a punishment"

נדב נחמיאס הוא יועץ אבטחת מידע בתחום תקשורת המחשבים וסטודנט למשפטים ומדעי המחשב

בעקבות הפוסט של גיא הורוביץ מקרן הון הסיכון ג'ימיני שפורסם בחורים ברשת רציתי לשתף אתכם בסוגיה שעלתה לראשי.

מעניין אותי לדעת אם קרנות הון הסיכון רואות לנגד עיניהן גם את האינטרס של הרוכשים כשהן מוכרות את חברות הפורטפוליו (הסטארטאפים שלהן) בעשרות או מאות מיליוני דולרים? האם הקרנות רואות כחלק מתפקידן יצירת סינרגיה בין הנרכשים לרוכשים בטווח הארוך?

אתן דוגמא שתבהיר את כוונתי. כשוורן באפט רכש את מניות של גודלמן סאקס בחמישה מיליארד דולר הוא הסכים לקבל את כל תוכניות התמריצים והאופציות שהיו באותו זמן בחברה אך במקביל דרש שלכל בעלי האופציות והמניות תהייה אפשרות למכור את מניותיהם רק עשר שנים מאוחר יותר (ממועד מימושן המקורי) וזאת על מנת שלעובדים לא יהיה אינטרס לנפח את ערך המניה באמצעות השאת רווחים בטווח הקצר (אחת הסיבות העיקריות למשבר הפיננסי שאותו אנחנו חווים).

בענייננו עולה השאלה האם קרנות הון הסיכון צריכות לחשוב גם על האינטרסים של הרוכשים ברמת הקיימות (sustainability) ולעזור לחברות הרוכשות לנהל ולתחזק את מרכזי הפיתוח שלהן בישראל (לפחות ברמת האסטרטגית)? האם לאור כשלי המיזוג והרכישה הרבים בשוק אין סכנה של צמצום מספר עסקות המיזוג והרכישה (M&A) של סטארטאפים ישראלים?

טענה נגדית יכולה להיות שקרנות הון סיכון הן גוף פיננסי שבסופו של דבר צריך לייצר תשואות עודפות על השוק בשל הסיכונים שהן לוקחות בהשקעות שהן מבצעות אבל האם ייתכן שהקרנות יורקות לבאר שממנה הן שותות?