אם אתם אינכם בקיאים באורח החיים הזה יתכן ותהיו המומים מחלק מהדברים הנאמרים פה. כתבו בהערות ואכווין אתכם למידע רלוונטי.

מזה שנתיים וחצי מתנסה באכילת 80/10/10 המורכב מפירות וירקות לא מבושלים, ואוכל טבעוני מבושל לסירוגין.

בשנה שעברה בעונת השפע והמנגו, הצלחתי במעין ניסוי נחמד שעשיתי, להיות 100% ללא אוכל מבושל, הצלחתי להחזיק מעמד כחודש וחצי, וזה היה לי מאוד טעים והרגיש טוב.

לקראת הסוף התחלתי לשאול את עצמי ״למה אני עושה את זה?״ או ״האם זה משרת אותי?״ והתשובה הלכה יותר ויותר לכיוון ה״לא״. אחד הקשיים היה הניתוק מהמשפחה והחברים, וחוסר היכולת לבלות איתם זמן משותף סביב שולחן האוכל — ספוילר: הרבה אנשים שאוכלים מבושל לא באמת נהנים סביב שולחן האוכל.

בסוף שברתי את שגרת ה100% עם מרק אפונה ממולח שהיה לי מאוד טעים.
לאורך החורף המשכתי לאכול המון פירות וירקות, אך פיניתי יותר ויותר מקום לאוכל מבושל, אני קורא לזה תקופת הזיג זג, כי אתה לא באמת אוכל בה אוכל מבושל סביב השעון, במקרים נדירים אכלתי יותר משתי ארוחות מבושלות ביום.
ירקות, עמילנים, דגנים וקטניות, מבושלים במלח ותבלינים, לפעמים אכלתי טבעוני במסעדות, האוכל טעים, אך הוא לא הצליח להשביע אותי אף פעם, והייתי צריך לאכול כמויות גדולות כדי שבטני תתמלא יתר על המידה או לצרוך איזה מיץ מסוכר כדי להפסיק (לא מומלץ הרי לשלב סוכרים/פירות עם מבושל) — אף פעם לא באמת שבעתי מא.מ.

אני רזה, ומאז המעבר לטבעונות רזיתי עוד הרבה, כך שאני מהמוטרדים בעניין צריכת הקלוריות היומית, 30 בננות ליום זה אתר שמגדיל את הפראנויה הזו ולפעמים שלא בצדק, תודה לאל אני כבר לא עובד בשיטה הזו. אבל העובדה המצחיקה היא, שאכילת מבושל לא עזרה לי להגדיל את כמות הקלוריות, הייתי לרוב אוכל מבושל בערב, ולצערי ביום למחרת הייתי קם עם כבדות וללא תיאבון, לרוב יכולתי להכניס רק מיץ תפוזים או מיץ אחר עד הצהריים המאוחרים — אז במילא א.מ. לא עזר לי להגדיל את כמות הקלוריות.

התחושה הראשונה שהרגשתי היא כבדות במערכת העיכול, ובעיות ביציאות, זה ממש ממש הפריע לי, כן, גם הנזלת של הבוקר חזרה אבל ניחא. לאחר כמה זמן חליתי מספר פעמים ברצף, צינון, כאבי ראש, שיעול וחולשה, כל מחלה ארכה מספר ימים בודדים, חליתי ככה 4 פעמים במהלך החורף, ודאגתי לבריאות שלי, אין לי הוכחה מדעית אבל אני חושב שהתדירות והעוצמה של המחלות התחזקו בגלל א.מ — אותי א.מ. עשה חולה.

אחרי המחלות הרגשתי טוב, התחושה הייתה שהגוף הצליח להתגבר על משוכה, ואחרי כל מחלה היה לי דרייב יחסית חזק להימנע ממבושל. ובפעם הרביעית הכוח הזה כבר היה כנראה חזק דיו.

לצד זאת, קבעתי תור לגסטרואנטרולוג מומחה מומלץ (ויקר בטירוף), כשהגעתי אליו הייתי שוב ברצף של 100% רואו, והרגשתי הרבה יותר טוב, הרופא הוא רופא קונבנציונלי, אבל עם פתיחות מאוד גדולה, שפכתי שם וסיפרתי לו את כל סיפור חיי מבחינה רפואית ולעיתים גם רגשית, סיפרתי לו על הקונספט של טבעונאות והוא הקשיב בפתיחות, הוא אמר שהבדיקות שלי לא מצביעות על משהו חריג, ואף טובות מאוד, אך אמר שההיחלשות הגופנית קשורה למעבר לטבעונות (את זה ראיתם? האם אנחנו מכורים למוצרים מהחי?), אני אציין שאולי אני לא מסכים, אבל אני חושב שחשוב מאוד להקשיב לאנשים ולבחון טענותיהם לאורך זמן, אנחנו עדיין בקשר ומעקב.

במהלך החורף, תוך כדי כל המחלות, גם נרשמתי לפסטיבל 80/10/10 בדנמרק, לא ידעתי אם ייצא מזה טוב אבל נרשמתי בכל זאת.
כשאמא שלי שאלה אותי לפני הפסטיבל, ״כמה זמן עוד תמשיך?״, או ״עד לאיזה משקל תרד לפני שתפסיק?״ (אמא שלי הייתה מתה שאהיה טבעוני ״רגיל״), לא ידעתי לענות לה, אמרתי לה ״נראה מה יהיה בפסטיבל״, ובאמת לא ידעתי אם כשאחזור לארץ תהיה לי האנרגיה להבטיח לעצמי תפריט 80/10/10 מלא — התשובה היא שעכשיו אני כבר חצי שנה פלוס מצליח ונהנה מהפירות של תפריט 100%.

הפסטיבל הזה נתן לי כוח, האנשים, התמיכה, ההבנה והקבלה יותר טובים מאלפי הרצאות מטובי המרצים בעולם הרואו פוד. מאז, אני מצליח לא רק להנות מהתועלות הפיזיות, אלא אני גם נהנה מהרעיון שאני לא לבד חברתית, וזה בעיני מפתח להצלחה — לא קל, ולא כיף להיות לבד, אני מציע לכולכן לצאת, לפגוש אנשים במפגשים הקבוצתיים ולאט לאט תתחילו ליזום גם, מפגשים, ארוחות, נסיעה לחקלאי אורגני וכו׳. זה סוד הקסם.

לכל אחד זה יחסי, אבל יש נפילות, אצלי זה קורה עכשיו עם שילובים לא נכונים, או לפעמים אני אוכל יותר מדי, אני לא שופט את עצמי וככלל למדתי בשנתיים האחרונות להכיל ולקבל את עצמי הרבה יותר טוב — נפלתי, למדתי. ואני בדרך כלל אבחר לאט לאט להוציא את הדברים שלא עושים לי טוב.

אני מסכים עם מה שגדעון אמר, אנחנו עובדים שעות רבות, טסים לחו״ל, נוסעים במכוניות, רואים טלוויזיה, מקפיאים פירות, עושים מקלחות חמות ומה לא… החיים שלנו מורכבים ממלא דברים שלא היו פה לפני אלפי שנים והגוף והנפש שלנו לא מעוצבים להתמודד איתם — חשוב מאוד שלא להתייחס רק לאספקט המזון שנכנס דרך הפה, אלא גם להיבטים (ולמזונות) חברתיים, פסיכולוגיים, נפשיים וכו׳ — אם אתם פה זה סימן טוב שאתם רוצים להזין את עצמכם בדברים טובים.

איפה שאתם על הסקאלה הטבעונית, אני מבטיח עדיין לחבב ולכבד, כי כל האנשים פה באמת מקסימים ונותנים מעצמם. לכל מי שרוצה להשמיע את עצמו בצורה מכבדת, בקבוצה או בפניות אישיות, אני תמיד אשמח

תמונה שלי מההכנות ל״פריסטיבל״, פסטיבל 80/10/10 הראשון בארץ :)

נ.ב. כל אחד בוחר מהם הדברים שהוא מרשה לעצמו להנות מהם אפילו שהם לא מותאמים לגוף שלו: לפעמים כשאני בחתונה או אירוע כזה אני אלך לבר ואבקש כמה כוסות מיץ פריגת תפוזים אפילו שהוא דרעק, אני אשתה סודה, אני אשתה מיץ פירות 100% מבקבוק או מרכז מדי פעם, אני אשתמש בפירות מיובשים במיעוט, וגם אייבש בצל או עגבניה בטוסטר ואכניס לסלט, אני אוכל סורבה פירות פעם בהרבה מאוד זמן, אני שם בצל ירוק, שום ותבלינים בחלק מארוחות הערב שלי. אני לוקח שאכטה פעם ב כשיושבים עם חברים. אני אשתה ממש טיפה יין לפעמים.

עד היום הבלוג שלי לא הכיל תוכן שנוגע לתזונה טבעונית, לא כל שכן, תזונה טבעונית מפירות וירקות, אגוזים וזרעים חיים בלבד, אני שמח שהייתה לי את ההזדמנות לדבר על זה הפעם, ושואף להכניס יותר תוכן כזה בהמשך, פעם הבאה אנסה להסביר לכם איך נתפסתי באורח החיים הזה (כן, זה קשור מאוד לתהליך שהתבטא חלקית בפוסטים הקודמים בבלוג)

להורדת המסמך לחצו כאן
דוגמא נוספת – להורדת המסמך לחצו כאן
מסמך ברוסית – להורדת המסמך לחצו כאן
(תודה לגלית שהסכימה להוסיף את המסמכים שהיא הכינה)

אחד התהליכים החשובים בהקמת קומפוסטר בבניין משותף הוא ליידע את השכנים בצורה מיטבית.

תליתי על לוח השעם בבניין

לדעתי המסמך לא מחליף מעבר בין השכנים והסבר אישי (אני הצלחתי לדבר בערך עם 12 מתוך 15 דירות, עם חלק מהשכנים זו הייתה הזדמנות נחמדה לשבת ולהכיר). כמו כן, אני תליתי אותו אחרי שכבר דיברתי עם מחצית השכנים בערך, כנראה הייתי צריך לצבור קצת בטחון

המסמכים המצורפים שצירפתי היו עלונים מהעירייה על מה זה קומפוסטר וכיצד עושים.

מאוד נחמד לראות שהתגובות חיוביות מצד כל השכנים!

להורדת המסמך לחצו כאן
דוגמא נוספת – להורדת המסמך לחצו כאן
מסמך ברוסית – להורדת המסמך לחצו כאן

שיהיה בהצלחה!

בקרוב – סרטון כיצד מרכיבים קומפוסטר שרוכשים מהעירייה.

במשך שנים נדמה שהאנושות מנסה להתמודד עם הבושה הזאת שנקראת "קקי". אנחנו משתדלים ליצור כמה שפחות קשר עם הדבר הזה שהוא תוצר של הגוף שלנו עצמנו, אנחנו וודאי שלא מדברים על זה עם מכרים ולעיתים אפילו מכחישים את זה. אבל חמור מכל, אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם הדבר הזה אז אנחנו פשוט משליכים אותו ל"יקום שמעבר" – מערכת הביוב שלנו. מערכת הביוב היא למעשה אחת מיצירות הפאר הגדולות ביותר שהקים האדם, נדמה שאין שניה לה בגודל ובמורכבות. מאות מיליוני אנשים תכננו ובנו את המערכת הזו לאורך ההיסטוריה על מנת שתרחיק את הפסולת שלנו מאיתנו, ועדיין לא נמצא מקום אחד הגון שאליו ניתן לכוון את פתח היציאה.

לקרוא בו ולנגב...

בספרו סוקר ג'נקינס שיטות סניטריות שונות לפתרון המצב, שיטות חדשות וישנות, מזרחיות ומערביות, כמו שירותים ויאטנאמיים או בורות ספיגה, ומציג את חסרונותיהם ויתרונותיהם. לבסוף הוא מכתיר את השיטה המנצחת, זו שהוא מחשיב לאופטימלית, והיא, איך לא, משתלבת עם אותה ערימת קומפוסט אליה התרגלנו, עם מספר שינויים חשובים. הקריאה בספר מומלצת לשוחרי סביבה באשר הם, וזה לא משנה אם בכוונתם להקים שירותי קומפוסט או לא. אין מצב שתקראו ולא תלמדו עוד מספר דברים חשובים על קומפוסט, חיידקים טרמופיליים ועוד (כן כן, מומלץ לגיקים).

ממרום 20 שנותיו בעשיית קומפוסט מזבלאנושי מלמד אותנו ג'נקינס מדוע זו הדרך הלגיטימית היחידה להיפטר מהקקי שלנו (הוא מציג שתי תצורות למעגל התזונה האנושי, הקטועה והשלמה, אנחנו צריכים לשאוף לתצורה השלמה). ובנוסף לכך ג'נקינס משכנע שדרך זו היא לא כל כך מסובכת או מגעילה כמו שחשבנו, היא אפילו אלגנטית. בשירותי הקומפוסט של ג'נקינס מכסים את ההפרשות בנסורת שמהווה פילטר ביולוגי אשר מונע מריחות לצאת, ואחת למספר ימים מפנים את תוכן השירותים לערימת הקומפוסט, אותה מנהלים עם משנה זהירות ומשתמשים בה לדישון כעבור שנה.

משנתו האקולוגית של ג'נקינס מובאת בצורה סדורה ומשובצת דוגמאות כולל הפניות למחקרים וכתבים מדעיים. ומה שנחמד כל כך הוא שג'נקינס מספר בחן רב ואפילו בהומור (אבל בינינו, מה הבעיה לכתוב בהומור כשכותבים על קקי). בניגוד להומור של ג'נקינס, במציאות הבדיחה היא עלינו, פחות מ-1% מהמים בעולם הם מים מתוקים (2% נוספים אמנם מתוקים אך הם קרחונים)1, מתוכם עוד פחות מוכנים לשתיה. בעתיד יגלו גם הקונפורמיסטים שמפעלי התפלה הם כוזבים משקיווינו. ובינתיים אנחנו מבזבזים מאות ליטרים של מים מתוקים ביום לאדם, מתוכם כ-30% לטובת הדחת האסלה2.

קריקטורה - פרנק

היום שירותי קומפוסט הם לא דבר זר לנו לחלוטין, אנחנו רואים אותם לעיתים בחוות אקולוגיות (למשל "חווה ואדם") ואפילו באתרי הארחה (למשל "חולות מקמן") בפורמט כזה או אחר. למעשה גם באירוע לשינוי עולמי ב-15 באוקטובר (חלק מתנועת המחאה) הוצבו שירותי קומפוסט ברחבת המוזיאון בת"א. אני באופן אישי עדיין משתמש בפתרון הפרימיטיבי של אסלה ומים, ועדיין מלווה כל גוש קקי אל סופו עם משמר מלכותי של 3-6 ליטרים של מים. אבל מקווה שבקרוב אוכל להתגאות בשירותי קומפוסט משלי שיאפשרו לי להתפנות בנוחיות. וכן, גם בנוחות מצפונית.

התעסקות בנושאים סביבתיים עלולה לגרום לייאוש נוכח המצב הקיים, לפני כמה זמן פגשתי חברים מהלימודים ששאלו אותי "נו, שמעתי שאתה עושה קומפוסט, אז זהו? העולם יינצל?", עניתי שלא, ובהשראת הספר הוספתי "נמאס לי לחרבן בתוך מים מתוקים", הם צחקו בהסכמה ואני בראשי הצבתי לי את המטרה הבאה. אלה אנשים כמו ג'נקינס (ושניידר המתרגמת) שנוטעים בי תקווה וגורמים לי להבין שהשינוי הוא לא רחוק כמו שחשבתי. אותה הבנה היא זכות שלה זוכים אלה שלא מפחדים, מתחילים לשאול שאלות וקוראים כמה ספרים.

את הספר ניתן להשיג בהוצאת יער, ב"עץבעיר", בגרסה אלקטרונית באנגלית ובהשאלה ממני.

1. מקור http://en.wikipedia.org/wiki/Fresh_water.
2. הנתונים מארה"ב, מקור http://en.wikipedia.org/wiki/Water_supply_and_sanitation_in_the_United_States.

העיסוק הקטן הזה עם האתר, הוביל אותי לעיסוק קצת גדול יותר, כתיבת הפוסט הנוכחי. כן, זה נכון שהרבה זמן כבר לא סיפרתי לכם ממעללי על דפי הבלוג, וכבר גירד לי לכתוב לכם משהו. אז חשבתי שאתחיל עם משהו קליל, לחימום הקנה (קנה הנשימה, לא קנה הנשק כמובן).

הנושא שלנו היום – המלצת תיירות, אחרי הכל אני מספר לכם רבות על הדרכים שלנו להתנהלות סביבתית מתחשבת בחיים, ובחיים צריך גם קצת קיט ונופש, ואם אפשר אז בארצנו הקטנטונת. אחרי הכל, יותר תיירות מקומית = יותר תיירות סביבתית.

חלקכם ודאי מכירים את מדבר המלח שקיים בבוליביה שבדרום אמריקה, למעשה חלק לא קטן מכם אפילו היה שם. אותו מדבר מלח, הנקרא גם "סלאר", הוא יעד תיירותי מבוקש. באותו מקום ישנם מישורי מלח ענקיים, ומישור כל כך גדול ואחיד למראה יוצר תעתוע מעניין, שמהווה מושא מדהים לצילום (וגם לשיתוף במייל/פייסבוק ).

אז מה שרציתי לספר לכם בפוסט זה, שגם בארץ, ליד חאן שחרות, יש מקום עם מישור גדול למדי, והמישור הזה גם הוא אחיד למראה, ובמובן הזה הוא מהווה גרסא מקומית לאותו סלאר מפורסם. המישור קטן בהרבה מאשר זה שבסלאר, אבל החוויה עדיין מאוד נחמדה.

אמבטיה של שוקולד השחר

מה קורה בתמונה

המישור הרחב והאחיד למראה משבש את הפרספקטיבה שאנחנו רגילים לראות בתמונה באמצעות עצמים סמוכים, ואנחנו יכולים לטעות ולחשוב שעצמים מרוחקים הם קרובים, ועצמים קטנים (כמו קופסאות של מוצרי צריכה, לא עלינו) הם גדולים. forced-perspective הוא המינוח שקלטתי באתרים באנגלית לתמונות מהסוג הזה. בחרו את החפצים בתמונה שלכם במיטב היצירתיות שלכם ויש לכם מזכרת נחמדה.

איך מגיעים?

המקום מרוחק מאוד מהמרכז ולכן מומלץ לנצל הזדמנות שבה במילא עוברים באיזור, חאן שחרות מומלץ בעיני לאוהבי החאנים, יש בו זריחה מהממת מכיוון הרי אדום, ובאיזור יש מסלולי טיול אטרקטיביים. מצומת שיזפון נוסעים דרומה על כביש 12, לאחר כ-4 קילומטרים פונים שמאלה לכיוון בסיס עובדה, כקילומטר לפני הכניסה לבסיס פונים שוב שמאלה ונוסעים לכיוון הישוב שחרות. כחצי קילומטר לפני הפניה לחאן תראו בעיקר משמאלכם מישור גדול בצבע חימר.

כרגיל נשמח שתשתפו, והפעם בתמונות סלאר משלכם, אתם מוזמנים להעלות את התמונות לעמוד הפייסבוק.

ערימת הקומפוסט הפכה למקום שבו מתמחזרים חומרים אורגניים, שאריות אוכל מהמטבח, ומי שטיפת הכלים. וכך, במקום למלא את פחי השכנים בכמויות אדירות של אשפה, ערימת הקומפוסט אגרה את מירב האשפה (הן מבחינת הנפח והן מבחינת המשקל). וכל זאת ללא כל עלויות שינוע או טיפול!

לאחר תחזוקה שוטפת, צמצם משמעותית את שקיות האשפה

הערימה נוהלה בצורה מופתית תוך כיסוי תמידי בגזם וקיום איוורור ולחות.
הערימה העלתה חום גם בשעות הלילה – סימן לקומפוסט טרמופילי (אוהב חום) שנעשה בצורה מיטבית.

בשעות לילה מאוחרות שבין חמישי לשישי, פינו גורמי העירייה את ערימת הקומפוסט המדהימה הזאת ומחו את המאמץ הגדול שהשקענו. יש שיאמרו שהיה זה מכתב אנונימי של אחד השכנים המתלונן על ריבוי מכרסמים וג'וקים בבתים השכנים.

בתור אחד האנשים שביקרו את הערימה מקרוב, לפעמים מספר פעמים ביום, אני יכול להעיד שבערימה לא היו מכרסמים כלל ולא נצפו ג'וקים. ערימת הקומפוסט המופלאה הזו הרבה דברים היא מכילה, אבל עלילות שוא תלושות מהמציאות מסוג זה לא יצא לה להכיל. יותר מזה לא אומַר, עם טמטום אני לא מתווכח.

חבל מאוד שגם היום, כאשר המידע גלוי לכל, עדיין אנשים חושבים שקומפוסט הוא דבר רע וזהו עדיין קונצנזוס מבחינת הרשויות. מתמיהה העובדה שעיריית תל אביב מתהדרת בהתנהלות סביבתית הוגנת, מקדמת פרוייקטי קומפוסטציה בין תושביה, ועם זאת משליכה פרוייקט דגל מסוג זה לטמיון ללא היסוס וללא תיאום.

אחת האמירות הבולטות ביותר במחאה היא "נמאס לנו לקחת חלק במדיניות הטמטום", אמירה כזאת ראוי שתאפיין את ההתנהלות במאהל לרבות הטיפול באשפה.

לעיר תל אביב אני מודה על האירוח המופתי של המחאה. ועם זאת, אני מוחה על כך שעיריית תל אביב מבצעת פעולות חסרות תיאום מסוג זה. יד אחת מתאמת ויד שניה הורסת, כמו היו יד אחת מלטפת ויד שניה חובטת.

אנו יושבי המאהל טוענים שטיפול נאות באשפה הוא צורך קיומי בסיסי ונמשיך ונקדם נושאים סביבתיים בשיתוף פעולה עם עיריית תל אביב, על מנת שנוכל להקים ערימת קומפוסט בשנית, בשלישית וברביעית…

ערימת קומפוסט, מוחות ומוחים יקרים שלי, היא דבר נפלא – התחילו עוד היום ללמד את ילדיכם – "קומפוסט!" ויפה שעה אחת קודם.

הקומפוסטר באחד מרגעיו היפים

כשחזרתי הביתה מסופשבוע אצל ההורים נחתתי בדירה שלי בעוונותי בצפון רוטשילד.
לא לפני שעשיתי מעבר בעיר האוהלים הסמוכה.
התגובה הראשונה שלי הייתה עצבים… מה ההגיון בלהפגין על מחירי הדירות כאשר כולם במילא יודעים שהם גבוהים מאוד? ומה העניין עם לעשות זאת מתחת לבית שלי??!

כשאנשים (ואמנים) רבים מספור החלו להופיע מחוץ לביתי הבנתי שאין טעם להתנגד. ורגעים ספורים לאחר שהכרתי בכך, העצבים שככו, וכאב הראש נרגע.

תגידו מה שתגידו על צדקת המחאה, אני מרגיש שכאשר אנשים רבים נמצאים במקום אחד (פיזית ונפשית) יש אנרגיה גדולה סביב זה. וכאשר האנרגיה מכוונת למקום הנכון היא גם פותחת, מקרבת וגואלת.

מאהל המחאה, קולות קהל ומוזיקה ישראלית בלייב

וכך אחרי שנה של מגורים בבניין משותף, שוחחתי בפעם הראשונה עם שניים משכני. ישבתי על הבטון בשדרה שלי, ושוחחתי על קומפוסט עם אנשים שאינני מכיר. אני חושב שמשהו קרה והמשהו הזה די פשוט – בפעם הראשונה נשברה שכבת הקרח.

אני אלך על חבל דק ואומַר, שלא רק הממשלה אשמה, לא רק הפוליטיקאים, העסקנים או בעלי האינטרס. אני אומַר שהיה לנו נוח להיות בדיסטנס. היה לנו נוח שקובעים לנו חוקים שמגוננים עלינו. והיה לנו נוח שלא להתעסק עם הפחד שלנו. להתבייש בו כמעט, להתכחש לו ולא להתמודד.

היום איל מ"עץבעיר" שלח לי הזמנה לשוק שיתופי במאהל בתל אביב, שבו אנשים נותנים ומקבלים חפצים חומריים וגשמיים (טיפולים, סדנאות לימוד, אומנות ,בגדים,חפצים וכולי). דיברתי על זה עם יוסי חברי והחלטנו לארגן סדנת קומפוסט במאהל שתכלול שלב עיוני ושלב מעשי. והבונוס הגדול באמת, ערימת הקומפוסט תוכל לשמש את אנשי המאהל לטיפול בזבל המטבח שלהם(!).

מאהל מחאה אורגני. עם איזה רוטב תרצו את שלכם? mb

עם ובלי קשר לסדנא, אני מעודד אתכם, אמיצות ואמיצים, ספקניות וספקנים (פחדניות ופחדנים?), נשים, גברים וטף; שימו פעמיכם אל השדרה שלי, אל השדרה שלנו, ונסו להתבונן אל מעבר לכעס, אולי השינוי שהתגלה לעיני יתגלה גם לעיניכם.

ועכשיו ברשותכם, אני אחזור להקשיב לחמי רודנר שר לי בלייב לחלון.. "גאולה.. או גאולה".

ביום שלישי בשעה 17:00 נעביר סדנת קומפוסט במתחם האוהלים, הסדנא תכלול שלב עיוני ומעשי – הקמת ערימת קומפוסט שתשמש את מתחם האוהלים.
למלאכיות ולמלאכים שביניכם – לקראת הסדנא אנו זקוקים לעזרה בהשגת חומרי גלם:

• 5 רפסודות עץ (כן, רפסודות רגילות כאלה ששימשו להעמסה)
• חבלים או אזיקונים גדולים
• שק גדול של עלים יבשים (עלים יבשים שנאספו ע"י עובדי העירייה – מצוין)
• שאריות זבל ממטבח המאהל מפירות וירקות טריים
• לוח מחיק אם יש.

אנא כיתבו ב-comment אם בכוונתכם לדאוג להבאת חומרי גלם.

הסדנא תתקיים ביום שלישי (19/7) בין השעות 17:00-18:30 במאהל בת"א. ניפגש בשוק ההחלפות שבמתחם ונמתין עד 17:05, המאחרים יוכלו לחפש אותנו ברחבי המתחם. קישור לאירוע פייסבוק.

זה כבר היום השני השבוע שאני עושה זאת וניתן לומר שהצלחתי לעבור 100% מהנסיעות בשלום. טיפה מורכב להכניס את האופניים בזווית הנכונה, אבל זה כשרון נרכש.
אחד הנהגים אמר לי ש"בעקרון הוא צריך לקחת ממני תוספת תשלום" אבל לי הייתה הרגשה שזו המצאה, ובסוף הוא החליק לי, כנראה כי הוא הכיר אותי מהבלוג! (I wish).

כך אני. מדווש לי ממקום למקום. לומד לאהוב את נהגי אגד.

יום טוב!

מעלה את האופניים, כשרון נרכש.

כשרון נרכש, כבר אמרתי?

נ.ב. מתוסכל מכך שיכלה לצאת לי כותרת הרבה יותר מוצלחת עם כל כך הרבה "או"אים, יש למישהו רעיון טוב יותר?

לפני זמן מה נשלח אלי מייל מחבר קרוב. “תמונות אדירות” היה נושא ההודעה, ובתוכה הוא מספר שאינו מרבה לשלוח ספאם, אבל זה “ספאם איכותי” להגדרתו.
בתוך הקובץ המצורף הופיע הכיתוב: “הורגים רק כשרעבים”, חוק טבע בסיסי. בקובץ שולבו כמה תמונות לבביות של צ’יטות שמלטפות ומלקקות בחיבה אימפלה צעירה שתפסו, הצלם של אותן תמונות מצוטט באותו קובץ אומר ש”הצ’יטות לא היו רעבות, ורדפו אחרי האימפלות לשם משחק בלבד”. סגרתי את ההודעה בפליאה – באמת מדהים לראות דבר כזה. אך כחובב טבע מושבע משהו לא הסתדר לי עם הסצינה שהצטיירה מאותו תיאור.

הצ'יטות "משחקות" עם האימפלה

גילוי חיבה, האמנם?

החלטתי למצוא את מקור התמונות שהוצגו, פניתי ל-tineye, שירות חיפוש לפי תמונות, העליתי את אחת התמונות ומצאתי את אותן התמונות חתומות ע”י צלם בשם דניס הואוט, ומכאן מצאתי את הבלוג של אותו צלם צרפתי בעזרת חיפוש שם פשוט. בבלוג מצאתי את אותה סדרת תמונות, ואכן אותן תמונות הופיעו שם, אך המשך הסדרה הציג סצנה אחרת לגמרי מזו שתוארה במייל. אותה אימפלה צעירה מהתמונות שמצאה חברים חדשים בדמות של 3 חתולים גדולים, נטרפה, כך רצה הגורל, על ידי אותם “חברים” שכנראה בכל זאת היו קצת רעבים.

האמת נחשפת: תמונה מהבלוג של דניס-הואוט

הסוף המר באמת של הסיפור מדליק נורת אזהרה באשר לתמימותם של מחברי מכתבי שרשרת. לכמה שטויות כבר נפלנו בפח אה? נכון שהיום זו מתיחת אינטרנט תמימה, אבל מחר זו יכולה להיות תרמית.
השבוע הודיעה גם גוגל שהיא משיקה שירות חיפוש לפי תמונות, מקביל לשירות חיפוש התמונות של tineye. בעזרת טכנולוגיות פענוח תמונה שהפכו זמינות יותר מתמיד יכולים אותם שירותים לתת דיוק מופלא באשר למקורן של תמונות שנמצאות באינטרנט.

שירותי חיפוש תמונות “הפוכים”, יש לציין, יכולים לאתר אפילו את מקורן של תמונות ששונו וזויפו, למשל, תמונת המוות המזויפת של בן לאדן. פרופ’ האני פאריד מאונ’ דארתמות’, מומחה עולמי לזיהוי זיופים בתמונות דיגיטליות, פיתח עשרות טכניקות לזיהוי זיופים בתמונות. משהו אומר לי שגם הוא מתעצל מדי פעם ומריץ חיפוש באתרים אלה.

עם הפיכתם של שירותי חיפוש תמונה לזמינים, אנו כצרכני מידע צריכים להשכיל להשתמש ביכולות חיפוש התמונה האלו על מנת שלא ליפול במלכודות המפתות שהאינטרנט חושף בפנינו. כי כולם יודעים שגם באינטרנט יש טורפים ולפעמים הם גם רעבים, על אף שלפעמים אנחנו מתפתים להאמין לסוף טוב יותר.

חרצית בגינה

אבל ככה הוא הבלוג, כמו צמח צעיר הוא שולח שורשים זעירים, ולקראת האביב בפרץ של אנרגיה של פריחה הוא מרכז את כל כוחותיו בנסיון להוציא ניצנים. ובאמת שיש שפע רעיונות לפוסטים, אבל לא תמיד יש את התנאים המתאימים לפריחה. מה לעשות שקרני השמש מגיחות לאט מבעד לסבך בניינים.

מה שחבל, זה שכל כך הרבה דברים מתרחשים בגינה, ואתם לא שומעים על זה כמעט. כך אפילו לא סיפרתי לכם על פריחת ההדרים, על המעבר לגג, על החסה והדלוע שנבטו על הגג וכבר נאכלו ע"י ציפורים, ועל החרציות שהאירו לנו את חודשי החורף.

פריחת הדרים

החסה שנבטה על הגג

אבל צריך סבלנות, כי בפרמקאלצ'ר כמו בפרמקאלצ'ר, למערכת לוקח 7 שנים עד שהיא מתחילה להחזיק את עצמה.

ומה שממש חבל, שבגלל שאני שומר את כל הסיפורים האלה במקרר, אני לא מסכים לאסוף סיפורים חדשים, יותר טריים ומעניינים. את הזרמת המים האפורים לגינה דחיתי למשל.

אז אני שואל… מה…? כל סיפור צריך להיות כל כך מיוחד? על כל פוסט אני צריך לחשוב במשך שבועות? במילא האלמנט הספרותי היחיד שאני משתמש בו הוא מטאפורה! וגם זה רק בהשאלה (וגם הבדיחה הלא מצחיקה בהשאלה – מחבר).

לפני כמה שבועות חזרתי מטיול עם חבורת לקטים מטיילים בצפון הארץ (יש מישהו שלא סיפרתי לו על זה?). אני מודה שהלכתי לשם בהיסוס מסוים, אבל החבורה שפגשתי פשוט עשתה עלי קסם שלא כל כך פשוט לנסח במילים. חוויה חיובית ומאוד נעימה הייתה אכילת פירות וירקות ישר מהאדמה, ככה שאתה יודע שהם בעונה.

ובאמת מסתבר שלא רק טעים לאכול פירות וירקות בעונה. צריכת פירות וירקות בעונה בריאה יותר לגוף ואפילו הוגנת יותר כלפי הסביבה מכיוון שהיא מזהמת פחות. אז נכון שהאדם הוא ייצור חכם וגם חזק ונכון שבני האדם יכולים לייצר כל פרי וכל ירק בכל זמן ובכל מקום אז מה? זה לא אומר שזה נכון לנו. ולהשוויץ בזה זה כל כך סרט הסברה משנות השבעים.

כל זה גורם לי לחשוב, שאם אני אספר מה קורה לי כרגע יהיה לזה טעם מוסף, אתם יודעים, כמו פירות וירקות לפי עונה…

בלוג יקר, בוא ונסכים שאת הסיפורים הישנים אני זורק לקומפוסט, שאולי יום אחד יצא מהם משהו. ומהיום והלאה אני כותב את מה שיש לי בראש, אפילו אם זה לא אי אי אי הלימון הכי חמוץ בעץ. ולמי שלא אוהב את זה אני אומר, שזה בלוג אקולוגי, והפוסטים בו עונתיים! וזה לא לימון, זו בכלל גויאבה!

אתמול דריה ואני הופתענו משיח עגבניות עונתיות שצמח לו ספונטנית באדנית בבניין בעקבות קומפוסט בשל שהונח שם. אז אני שם פה תמונות ראשוניות להנאתכם.

הפתעה! עגבניות.

את הפוסט היום אני אנצל כדי לספר לכם שבסוף החודש קוראים וחברים יוצאים לסיור בחווה אקולוגית במודיעין, ומי שרוצה יכול ליצור קשר ולהצטרף. ואני גם מזכיר לכם שבין השאר מטרת הבלוג היא לחבר בין אנשים שרוצים לעשות אקולוגיה, וכל מי שרוצה לקחת חלק יותר ממוזמן ליצור קשר. אז אנא מכם הפיצו את הבלוג בין חבריכם ושאו את שם הקומפוסט לשווא, זה מרגיש נחמד!

אבוקדו בעונה

אשכולית בעונא (מהגינא)

ההדברה הטובה ביותר מבחינתנו תהיה ע"י עידוד אויבים ומתחרים טבעיים. מה שקראתי ועניין אותי זה שישנם סוגים של צרעות שהורגות ג'וקים ומטילות בתוכם את הביצים שלהן (מטורף לא?) וכל צרעה כזאת צריכה להרוג כמה מאות ג'וקים על מנת להטיל את כל ביציה. שזה אומר ש-7 צרעות כאלה ויש לכם משהו יותר טוב מ-K700.

יש אפילו צרעה שנקראת hatchet wasp, שבתרגום ישיר זה אומר צרעת גרזן, והיא מטילה את ביציה בתוך אסופות ביצים של ג'וקים ומונעת בעצם את קיומם של עשרות מקקים בכל הטלה. כתוצאה מכך היא נחשבת לאויב היעיל ביותר של הג'וקים כיוון שהיא מונעת את בקיעתן של אותן ביצים רבות.

מכיוון שלא מצאתי שום תיעוד על הצרעה הזאת מאתרים בישראל ואפילו שם מסודר בעברית אין לה, הנחתי שהיא לא מרבה לבקר באיזורינו, או שהיא נדחקה כבר מהאיזורים העירוניים או שהיא נפוצה יותר באיזורים אחרים של העולם.

ובכל זאת, מה מציעה הפרמקלצ'ר? מה מספרים שם על כל נושא הג'וקים? הרי כל המגוון הזה שאני מקיים בגינה לא אמור לספק גם כן אויבים טבעיים לג'וקים? וזה שלא השתמשתי בחומרי הדברה לא אמור לשרת אותי במובן הזה? אז האמת שהתשובה הגיעה בסופו של דבר, כי בזמן שגילגלתי בראש את הרעיון לפוסט הזה גיליתי שבמנורה בשירותים יש צרעת גרזן גרזנונית ביותר, אמנם היא כבר ז"ל, אבל אתם יודעים מה, אני בטוח שהיא הייתה אחלה כשהייתה בחיים.

hatchet wasp אצלי בבית

ועכשיו אחרי שעשינו (בפוסט הקודם) קצת know your pest. הנה קצת מסקנות חיוניות מהמחקר שעשיתי באינטרנט.

אז ראשית כל יש לשמור על סדר ונקיון בייחוד במקומות חשוכים ולחים. נסו לצמצם את החללים והחרכים במקומות אלו ולאוורר ולאורר אותם ככל שאפשר, השתמשו קופסאות אטומות אם אפשר.

שנית, נאטום חורים בין ארוניות מטבח המשמשים לצינורות ולחוטים, ארובות, צינורות דוד ומזגן, רווחים מתחת לדלתות חיצוניות. בדגש על מקומות חשוכים ולחים כמו מתחת לאמבטיה.

ולבסוף נקפיד כמובן להמנע מהשארת אוכל במקומות חשופים. את האשפה הרטובה זרקו לקומפוסט, הקפידו לסגור פחים, במטבח או בגינה, ונקו את הכלים המלוכלכים מיד אחרי הארוחה.

הימנעו מריסוס כלשהו ע"מ לאפשר תחרות ואויבים טבעיים לג'וקים, שהרי מכיוון שהג'וקים אחרונים להיפגע מהריסוס, הריסוס נותן להם יתרון על פני חרקים אחרים.

גיליתי שחלק גדול מהמסקנות האלו ניתן למצוא באתר המשרד להגנת הסביבה, אז כבוד להם כי חשבתי שהם מיד ירוצו להשתמש ברעלים. על זה אומר ביל מוליסון "שלמרות שבעיות העולם הופכות למורכבות יותר ויותר, הפתרונות נשארים פשוטים עד להביך".

ולגבי התהיה שהייתה לי, אם לכל ייצור יש ערך, מהו ערכם של הג'וקים? באינטרנט לא מצאתי ולו את התירוץ הפשוט ביותר לקיומם של הג'וקים, מסתבר שאפילו היפים שביפי הנפש לא ישימו את עצמם בקו החזית של הגנה על תדמית הג'וקים בעולם. אז אני חוזר לאותה קריקטורה (מהפוסט הקודם) ושואל את עצמי… יש כל כך הרבה ג'וקים שמתקיימים בזכות מקומות חשוכים ולחים, צינורות ביוב ופחים בלתי סגורים. אם כך, אולי תפקידם של הג'וקים, באמת כמו האיש המאוס בקריקטורה, להזכיר לנו כיצד אנחנו לא אמורים להתנהג.

בסדר פסח השנה אני מקווה להתפנות לסידור ונקיון אקולוגיים של הבית והגינה. ובכל אופן אני מאחל לכם שיהיה חג שמח מלא שעות איכות עם החברים והמשפחה.