tag:blogger.com,1999:blog-37387731416623119582024-09-23T01:54:15.039+03:00כשעצוב בכוסUnknownnoreply@blogger.comBlogger37125tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-26319334756405425982015-01-07T00:49:00.000+02:002017-01-21T02:27:23.451+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> *</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> לא יצאתי היום מהבית</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> קמתי מאוחר</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> שתיתי קפה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> קראתי חדשות</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כל היום בבית, בצהריים</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הכנתי מרק</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> שתיתי תה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> שמעתי מוסיקה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני מסתכל מהחלון על הסערה המתקרבת</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> ורק אתה חסר</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> גם בערב, בבית,</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הכנתי טוסט וסלט</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> תה, אותה שקית</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> ראיתי טלביזיה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> שותה סנגרייה חמה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מעשן סיגריה במרפסת</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> על כורסא אחת צופה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> על השנייה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מסתכל מהחלון על הסערה המתקרבת</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> ורק אתה חסר </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> &nbsp;&nbsp;</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> *</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> יש תה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> יש מרק</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> בטטה ותפוח אדמה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> גם סלט</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> טוסט גבינה צהובה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> יש קפה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> ועוגה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> סנגרייה חמה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> תפוז ותפוח עץ</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מאפרה, מרפסת</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> שהעולם יתפוצץ </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /> <br /> <br /> <br /></div> </div> <iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/M-IscvfT5Mk" frameborder="0" allowfullscreen></iframe></div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-82040089379007603522014-07-19T00:55:00.001+03:002014-07-19T00:55:23.868+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני לא הולך לכתוב על הכוס המדמם שלי (היום).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> החיים הם שידור חוזר של החיים. אותו סיפור, כל הזמן. איך יוצאים מהמעגל? איך משנים דפוס? אם אני לא משתנה, אז אולי אי אפשר לשנות. או שאני כן משתנה, אבל המסלול לא, המחזוריות של החרא לא משתנה.&nbsp;</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> לעבור דירה, עיר, בי"ס, עבודה, להחליף חברים. זה לא משנה. התבנית לא משתנה. שלי, של התסריט. אפשר לומר שזה לא להיכנע, זה להבין.&nbsp;</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כמו שהחיים הם מַחזוֹר, או מִחזוּר, גם ההרגלים. שלי ושל אחרים, שזזים קדימה ואחורה אבל לא משתנים או מסתגלים. נוצר מצב שאת כל החיים מעבירים בניסיון להילחם במסלול, במחשבה - כי אם לא נילחם, ננוצח.<br /> <br /> כל שנתיים עזה. כל שנתיים דירה. כל שנתיים עיר. כל שנתיים בי"ס. כל חצי שנה עבודה. כל שישי (לא) מסיבה. "אבל הכל תלוי בך! צא, עשה, שנה!". בולשיט, אני לא שולט במסלול, אני צף לאורכו, מנסה להשאיר את הראש מעל המים.<br /> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> &nbsp; &nbsp; </div> </div> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="//www.youtube.com/embed/9J3L3GyQyzo" width="560"></iframe></div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-19107440406217073512014-06-15T00:27:00.000+03:002014-06-15T01:14:38.918+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני לא עף על המצעד. עפתי במצעד, אבל אני לא עף ממנו. זו לא חוויה קלילה או קלה (בטח לא לעור השרוף שלי). אשים בצד את הדיון על התוכן של המצעד, המימון ונותני החסות, המרוויחות והמפסידות וגם על נחיצותו. כי אולי הוא אינו נחוץ או לא משרת מטרותיו (מהן? דיון שגם אליו לא אכנס כרגע).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div class="header" dir="rtl" style="text-align: right;"> במהלך שבוע הגאווה מתקיים בסינמטק ת"א פסטיבל סרטים גאים. ראיתי היום סרט <strike>פורטוגזי</strike> ברזילאי מקסים "הדרך שבה הוא מביט" (<span class="title-extra" itemprop="name">Hoje Eu Quero Voltar Sozinho). בסרט, נער עיוור, הפאג-הגית המצחיקה שלו והנער החדש בכיתה. כמובן שהעיוור סובל מבריונות, שמתעצמת אחרי שהקשר בינו ובין הבחור החדש מתהדק. כמובן שהם חתיכים וחמודים ויש שיר של בל וסבסטיאן והכל מגניב, יופי טופי.</span></div> <div class="header" dir="rtl" style="text-align: right;"> <span class="title-extra" itemprop="name"><br /></span></div> <div class="header" dir="rtl" style="text-align: right;"> <span class="title-extra" itemprop="name">לכבוד המצעד (סתם תירוץ) שמתי לק. אדום, זה כל מה שהיה. אני מורח גרוע, אין לי ציפורניים ללק ולמרות הצבע, אני גם לא גרושה. הלק נשאר מאתמול. היום, בדרך לסינמטק, עצרתי במעבר חציה (לא ברור למה) וממכונית שעצרה גם היא ברמזור נזרקו לעברי הערות הומופוביות. נו טוב, מה חדש. לא התרגשתי יותר מדי (גם לא יכולתי להזיע יותר ממה שכבר גם ככה הזעתי אחרי הליכה של חמש דקות), רק קיוויתי שהרמזור כבר יתחלף. התחלף ואז ראיתי את הסרט.</span></div> <div class="header" dir="rtl" style="text-align: right;"> <span class="title-extra" itemprop="name"><br /></span></div> <div class="header" dir="rtl" style="text-align: right;"> <span class="title-extra" itemprop="name">אז במצעד לא לגמרי כיף וגם לא כולן מרגישות בטוחות במהלכו. ונכון, הלכתי עם לק ולא חטפתי מכות, כולה כמה עקיצות. ונכון, פה זה לא אירן. פה מגניב יופי טופי.</span><br /> <br /> <span class="title-extra" itemprop="name">אני לא דורש שוויון, כי אני לא מכיר אף אחד/אחת שמרגישים לגמרי בטוחים כשהן הולכים ברחוב, אז מה שווה בזה. אני לא רוצה להיות כמו כולם (כי כולם לא לרמה שלי), אני רוצה להרגיש בטוח בכל מקום בכל צורה, </span><span class="title-extra" itemprop="name"><span class="title-extra" itemprop="name">ואני לא. </span></span><span class="title-extra" itemprop="name">לא רוצה להרגיש בלתי נראה, אבל גם לא לקבל מבטים. </span></div> <div class="header" dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div class="header" dir="rtl" style="text-align: right;"> <span class="title-extra" itemprop="name">אני לא יודע אם המצעד זה מה שישנה את הסביבה או את התחושות שלי (לפחות במתכונתו הנוכחית). אני רוצה (ובעצם קיומי אף דורש) להרגיש בטוח (לאו דווקא להיות מי שאני, אלא פשוט להיות) במרחב, לא משנה עם מי אני חולק אותו.</span></div> <div class="header" dir="rtl" style="text-align: right;"> <span class="title-extra" itemprop="name"><br /></span></div> <div class="header" dir="rtl" style="text-align: right;"> <span class="title-extra" itemprop="name"><br /></span></div> </div> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="//www.youtube.com/embed/3O1_3zBUKM8" width="560"></iframe></div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-7838631461855387952013-10-09T02:13:00.000+03:002013-10-09T02:13:51.559+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מסכם את זה די טוב.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> </div> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="//www.youtube.com/embed/C3yqXeLJ0Kg" width="560"></iframe></div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-23309739861322641672013-08-06T00:37:00.001+03:002013-08-06T00:37:27.244+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> טוב, יש מצב שהבעיה היא אצלי. גסות רוח, אפשר לומר אלימות מילולית, מפריעה לי. עושה לי בחילה, מורידה את העיניים שלי לרצפה לחפש מפלט מהבושה והמבוכה.&nbsp;</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> תקנו אותי אם אני טועה (משהו שעוד לא קרה מעולם), אבל הומואים זוכים להיתקל בסיטואציות אלימוֹת מילולית (ואולי גם פיזית) יותר. אני רותח אחרי מקרים כאלה, בעיקר כמובן כשהם קורים לי ובמיוחד אל מול חברים או משפחה. בא לי שזה לא יקרה יותר, בא לי שהפוסטמה שזרקה מילה תמות ובא לי שלהיות הומו לא תהיה עילה להצקות או לאמירות, שלשומע מהצד לא ישמעו פוגעניות, אך הן גסות, חודרניות, חצופות ומרושעות. אז לא אלימות מילולית, אלא גרוע יותר, ארס במסווה הומור וחברותיות (ואף קבלת הומואים).&nbsp;</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כאמור, הבעיה היא שלי (גם כי אני הומו וזאת אכן בעיה וגם) כי אולי עלי להשלים שזאת המציאות. היא אלימה, מציקה, מעיקה, גם בגדול וגם במגרש הפרטי. ועם כמה שהייתי רוצה לשנות לפחות במגרש הפרטי שלי, בנושאים הנוגעים אלי וחשובים לי, זה בלתי אפשרי. יענו, הגסות תישאר חלק בלתי נפרד מהסביבה היום-יומית. </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אם אגיד לעצמי שככה זה אצל כל ההומואים (הכללה נוראית שלא רק סטרייטיות טיפשות משתמשות בה), מתמיד ולתמיד, אם אחליט שאין באמירות כאלה משום רע, שהן חלק מהחבילה, אז אולי לא אפגע כל כך. אולי הבעיה היא לא מה/איך שנאמר אלא זה שזה מזיז לי שמישהו מרשה לעצמו להגיד זאת. אם אקבל את העובדה שרוע וטיפשות, אלימות ובורות פה כדי להישאר ושזה אפילו הגיוני ומתבקש, בפרט אצל הומואים, אז אולי זה לא ירגיש כזה מגעיל ואני לא אופתע כשזולגת הומופוביה מפה של מישהי שמתה על הומואים.&nbsp;</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> שיזדיין העולם המאוכלס בבני אנוש הזה<br /> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> </div> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="//www.youtube.com/embed/WdO85Qf4Poc" width="560"></iframe> </div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-14405932386104533452013-06-04T03:35:00.000+03:002013-06-04T04:20:39.616+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כשיוצאים מהמיטה בחמש אחה"צ, ה"יום" מתחיל רק אחרי המהדורה המרכזית. העיניים שלי רואות עוד פחות טוב (כרגע המספר במשקפיים שלי הוא עלית הארק) בזמן האחרון, שכן לא הסתכלתי לאחרונה בנקודה יותר רחוקה ממסך המחשב או לחילופין בכל דבר שהוא באור יום.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> משהגיעה השעה ללאנצ', כלומר 23:00, לקחתי את הרכב של ההורים, אצלם אני מתנחל לאחרונה (וכמו את יצהר, אני מקווה שגם אותי יפנו בקרוב). באיזשהו קטע לא ברור, אין איפה לאכול בשעות האלה. אני לא מבין את זה, אנשים אוכלים כל הזמן (יש כאלה שצריכים אולי לא לאכול כל הזמן) ולא הגיוני שלא יהיה איפה לעצור לפיצה ברדיוס של עד 5 ק"מ מהחור הזה.&nbsp;</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> בסופו של סיבוב איטי, מלא במוזיקה נוגה, מצאתי מאפיה! מאפים זה מזה לא אני ולמרות שלשרירי הפה והלסת שלי ממש לא היה כוח ללעוס משהו והיה עדיף שפשוט אקנה חלב, הקיבה קבעה סמבוסק (ומגיע לה צל"ש כי בד"כ היא פשוט קובעת: לך לישון!).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> בעודי נוהג, יד אחת עם הסמבוסק והשניה מעבירה שירים (הכבישים היו ריקים, למרות שזו השעה בה אנשים כבר אמורים להתחיל לצאת מהעבודה), קלטתי על המדרכה שני עובדים זרים. איני יודע אם הם אכן עובדים, אבל הם לא מפה. האחד רכב על אופניים והתאים את הקצב שלו לזה שהלך לצידו. ההולך לבש חולצה לבנה שמשרווליה הקצרים נופלים פסים פסים של בד. אמרתי לעצמי (בקול רם כי כוסומו אני לבד באוטו), למה הוא לא גוזר את השרכים האלה? הרי בלעדיהם החולצה תהיה ממש סבבה. אם אני הייתי לובש את החולצה הזו, זה מה שהייתי עושה. ואז נפל האסימון. אוקיי, זה לא היה אסימון, זה היה זית מהסמבוסק שנפל על המכנס הבהיר שלבשתי, אבל הוא גרם לי להבין. אין הרי מצב שאני הייתי לובש את החולצה הזו. מראש לא הייתי קונה אותה. יש מצב שהוא מצא אותה ולבש אותה פשוט כי לא היה לו משהו אחר ללבוש. אז איך אני בכלל שם את עצמי בסיטואציה הזאת ועוד מתלונן על דקויות אופנה?&nbsp;</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מזל. מזל שאני לא צריך ללבוש את החולצה הזאת. מזל שאני לא תלוש בארץ זרה. מזל שיש לי איפה לישון ואני לא צריך ללכת לשום מקום באמצע הלילה פשוט כדי להישאר ער. מזל שאני יכול להרשות לעצמי לקום מאוחר ולא לעשות כלום כל היום. מזל שהיה דלק ברכב. מזל שבמאפיה כשפתחתי את הארנק היו בו כמה שקלים לסמבוסק. והכי חשוב, מזל שאני יכול להרשות לעצמי לקנות בגדים שגם נראים טוב.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אסור לי להתלונן, החיים שלי יפים. ובכל זאת, אני לא מצליח לצאת מהמיטה.<br /> <br /> <br /> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/0C6g7JfYztE" width="560"></iframe> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /> <br /> נ.ב.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> עכשיו ראיתי את הפרק-הנורא-מכל של משחקי הכס (לא זה שאתם חושבים עליו, הרבה אחרי), ובאמת שכבר לא נותרה סיבה לקום בערב.<br /> <br /></div> </div> </div> </div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-7879436829252097242013-05-14T03:38:00.000+03:002013-05-14T03:38:12.634+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני לא יודע איך זה אצל ה-לא-הומואים (אני כן יודע שזה פחות מלוכלך), אבל להיות הומו זה קשה (בדיחת זיקפה). אחרי שמנפים את המכוערים, טיפשים, חשים, מחששים, חוששים, נציגי שירות לקוחות, יחצ"נים ונהגי אוטובוס - נשארים עם מעט מאוד אופציות. מלכתחילה נקודת הפתיחה לא מעודדת, שכן הומואים הם לא אחוז גדול מהאוכלוסיה (מזרחית לאיילון) וגם גברים שלא מגדירים את עצמם כהומואים אבל נמצאים לאורך הסקאלה יש בודדים (הם אגב באמת בודדים).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> נניח שכן מצאתם אחד (כשג'ינס יושב טוב אז הוא פשוט יושב טוב), מפה הכל נורא פשוט: שמים דיסק של היי-פייב, מכבים את האור (אבל משאירים את המסך מחשב פתוח), מצחצחים שיניים (יאמי) ובום-בום.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> על מנת איכשהו להצליח להגיע לפואנטה של הפוסט הזה (שתכלס לא באמת יש לי כוח להסביר, אבל בשתי מילים - דיכוטומיה מינית), קצרמר ללא נוגעים בדבר (למרות שמומלץ לגעת):</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אק(טיבי) - חודר</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> פס(יבי) - נחדר (בדיקת האיות של בלוגר טענה שאין מילה כזו)</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> ורס(טילי) - נהנה משני העולמות</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני - לא נהנה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> לא תמיד יודעים מה הבחור-שעומד-בצד-השני-של-הבר-ונראה-טוב-בחושך-אבל-לא-<br /> באור-יום-בבוקר-שאחרי רוצה. אם הוא מחפש את מה שאתה מחפש, זה עלול להיות בעייתי (בהתאם לטבלה המפורטת הנ"ל).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> נחזור לסיכוי האפסי.<br /> יש בחור. מוצא חן בעיניי. <br /> גיליתי, <br /> מוקדם מדי (עוד נקודה שאין לי כוח לפתח אבל עיקרה הכניסה למכנסיים לפני החלפת שמות פרטיים),<br /> שהוא לא רוצה<br /> להיות מעלי.<br /> אני תמיד נדלק על פסיביים,<br /> הם הרבה יותר בני אדם.<br /> <div dir="ltr" style="text-align: left;"> <br /></div> <div dir="ltr" style="text-align: left;"> <br /></div> </div> </div> <div style="text-align: left;"> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/nUKB4NIUFC4" width="560"></iframe></div> </div> Unknownnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-20640769274236833892013-05-04T03:17:00.000+03:002013-05-04T03:18:52.586+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני חייב למצוא עבודה. אני חייב לצאת מלא ולהשתכר מלא ולקנות יותר ממה שאני קונה ולאכול בחוץ ולבשל בפנים וצריך מקום לגור וצריך מעצב פנים. אני חייב למצוא עבודה.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> ידעתם שבלי תואר ראשון אתה בעצם לא יכול לעשות כלום? אף עבודה של לענות לטלפונים שמונה שעות תחת הפלורוסנטים-הלא-משזפים ולהיות בפייסבוק כל הזמן לא מתאימה לך, אם אין לך תואר ראשון. ומה אם קורות החיים - התמצות הלקוני של תרומתי האפסית ליקום - הם רשימה של עבודות שאת כולן עזבתי אחרי שנה? אז מה יש לי להציע, שהוא בר הוכחה כמובן, כי עצם היותי אני והצעתי אותי היא חסרת כל חשיבות.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אנשים ממש טיפשים עושים היום הכל. הם סיימו לימודים אקדמיים לפני, קנו בית לפני, הם יקנו בגדי יוקרה (פחות יפים משלי) לפני ויהיו הבוסים שלי (לפני?). ואני, פעם בשנתיים חוזר להורים. כל קיץ, עובר דירה. פעם ביומיים, מחליף חלום. אני עצלן, מפונק ואנוכי. וגם עייף, אדיש ומכחיש.<br /> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> בסופו של יום, גם אני רוצה לקטר (על דברים שאחרים יחשבו שראוי לקטר עליהם) ולהעלות לפייסבוק תמונות שלי שיכור במסיבה שהוצאתי בה 200 שקל על אלכוהול ו-120 שקלים חדשים נוספים על כניסה ו-60 שקלים על מונית ו-800 שקל על בגדים חדשים להערב ואייפון 5 וקטנוע 50 סמ"ק לעיר ומזדה 2 לבינעירוני. גם אני רוצה. להפסיק לישון (אני לא מבין מה הבעיה ב-20 שעות שינה ואז 24 שעות של פעילות), להתחיל לאכול, לתפוס שמש, להזדיין, תירוץ לשעון מעורר בשמונה בבוקר ותואר ראשון ומסלול מהיר לדוקטורט ועצמאות וכסף כסף כסף. בלי לקרוע את התחת, כמובן.&nbsp;</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> עוד צ'אנס לעוד מקום ולעצמי (ואחר כך לעוד מקום ולעוד מקום ולעוד...). חיפושים, אחרי אותם הדברים בדיוק. שוב.<br /> <br /> <br /></div> </div> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/CuUx_dV2tXg" width="560"></iframe></div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-4935330173583805142013-03-26T02:43:00.000+02:002013-04-04T00:34:02.055+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אחח, סדר פסח בקיבוץ. אין מספיק זכרון בכל הכוננים הקשיחים והעננים שבעולם כדי לנסות ולהסביר מדוע החגים סיוט הם. מה מייחד את הקיבוץ? החגיגה בקיבוץ (שכבר מזמן אינו קיבוץ) כוללת 400 סועדים המתכנסים בחדר האוכל (שכבר מזמן אינו חדר האוכל). כלומר, 399 סטרייטים ואני. בני הקיבוץ וקרוביהם מגיעים משפחות משפחות, עם ילדים והקציר הראשון (כן, יש אשכרה תהלוכה עם תוצרת שאמורה לייצג את הקציר הראשון). השירים נחמדים (לא יותר מדי אלוהים אבל לחנים קשים בהרבה), מגיעים לאוכל די מהר (חד"פים) וכולם שותפים לקיפול הבלגן. אני מניח שיכול להיות יותר גרוע (נגיד לחיות תחת סגר). הקיבוצניקים כה יפים הם, גם בני ה-15.&nbsp;</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אולי זו בעצם התחושה המרה (מרור, חיחי) של החגים. אתה מגלה שוב כמה כולם נראים יותר טוב, כמה המשפחות שלהם שמחות יותר. אז כדי להרגיש באמת טוב בחג הבא, עלי לקנות חולצה מכופתרת ואת הנעליים הגבריות האלה שכל הבנים הולכים איתן שעולות מלא כסף ויש להן שם מסובך, לדפוק כמה תרגילי כוח בחדר כושר, לעבור ניתוח הארכת רגליים, לעבוד המון בשמש, להסתפר קצוץ, להיפטר מהמשקפיים ולהתקבל לקורס טיס. פיס אוף כושר קייק.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> איני מסויט החגים היחיד. הסיוט הוא כנראה מעבר לתחושה האישית שלי בתור ההומו היחיד (הצנום והנמוך אם כי המתלבש מוקפד) סביב הגפילטע, אלא הוא משהו רחב יותר שהרבה חוששים ממנו. האם הסבל בחג נפוץ בקרב להט"בים המרגישים לא שייכים לפסטיבל ההטרונורמטיבי? האם תחושת הכובד בולטת בעיקר בסדרים של משפחות מסכנות ועצובות (כלומר אשכנזים)? רווקים נהנים פחות? ולמה הכרחי טקס הנסיעה המשותפת והאינסופית בתוך קופסת המוות האיטי (המכונית)?</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /> לקראת החג (או פשוט במקרה) יצא לי לסדר, לנקות, לארגן ולבחור ללכת בדרכים חדשות (אני עכשיו בקטע של נשים). אבל חגים הם כמו ימי הולדת - הם חרא. מדובר ברגעים בהם אתה מסתכל אחורה על השנה שעברה מאז החג חרא האחרון וקולט כי אתה טובע עוד יותר עמוק אל תוך החרא, בזמן שכל החברים וקרובי המשפחה הנחמדים שפגשת בליל הסדר שזה עתה נגמר, דווקא נראים פורחים ומלבלבים לכבוד האביב שהפציע. אם ממש מגעיל אתכם לדמיין את זה עם חרא, נסו חרוסת, התחושה עדיין תהיה מבחילה. החיים הם יציאת מצרים או השלב הקודם, העבדות? (הקשר להגדה - צ'ק!)</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> בכל סדר פסח בקיבוץ מציגים הילדים, שניחנו בכשרון משחק מדהים, את השיר הזה. מנהג שלא ישתנה בקרוב. כמו גם הסבל. מה שכן יכול לקרות - בשנה הבאה בירושלים המחולקת (הכי אופטימי שלי).<br /> <br /> <br /></div> </div> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/xResWVCd4B8" width="420"></iframe></div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-14074548237616448392013-01-24T23:44:00.000+02:002013-01-24T23:44:17.723+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כשבוכים אז כבר בוכים על הכל.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> באמצע שיחת טלפון בה שוב הייתי קצר וענייני עם אמא, קיבלתי מייל. אני לא אוהב לתת לדברים קטנים ולא הרי-גורל לעשות לי רע (כי יש חרא שהוא באמת גדול), אבל לפעמים נשברים. פתאום נהייתי נורא נחמד לאמא בטלפון - סימן לבאות - המחסומים הוסרו. סיימתי את השיחה והתחלתי להסתובב בחדר. הגפתי את התריס ובכיתי, בכי תמרורים. אין ספק שלהיות לבד בדירה עוזר להוציא הכל. </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> ישנם שני סוגי בכי עיקריים. דמיעת עיניים, זליגה איטית, שקטה, מחנק בגרון. השני, בכי מתגלגל (ממש כמו צחוק); כמות דמעות שדורשת לשים את הראש בתוך כפות הידיים; ונזלת. סוף סוף הוא הגיע. הבכי שמחכים לו חודשים, שהוא כולו המון רגעים קטנים שעשו לך לא טוב והצטברו להם בשקט בצד. תוך כדי הבכי מקללים, מנסים להבין אם שוב אתה לא היית בסדר, ממלמלים מילים שרק אתה יודע משמעותן והן כה כואבות.&nbsp;</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> בעטתי בדלת של הארון. די ציפיתי שהיא תיפול עלי (כי זה מה שקרה בכל אחת מהפעמים שפתחתי אותה מאז שנכנסתי לדירה) אבל באיזשהו קטע די מעצבן היא נשארה במקומה. אם היה לי בחדר משהו נוח יותר להרביץ לו, הייתי מפרק לו את הצורה, אבל לא מצאתי כזה. זה היה שיא הסצינה. אחריו, מקנחים את האף, עושים פיפי ולובשים ז'קט כי קר.&nbsp;</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> זו כנראה תגובה לגמרי חיצונית, אחרת אני לא מבין איך אחרי שהקאתי את כל הנורא החוצה, לא שוחרר למוח איזה חומר שמיד שיפר את מצב הרוח. לכן, אלך לישון עכשיו. לפני, רק אענה למייל ואהיה הכי מגעיל שבעולם.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> When the Pawn Hits the Conflicts He Thinks like a King What He Knows Throws the Blows When He Goes to the Fight and He'll Win the Whole Thing 'fore He Enters the Ring There's No Body to Batter When Your Mind Is Your Might So When You Go Solo, You Hold Your Own Hand and Remember That Depth Is the Greatest of Heights and If You Know Where You Stand, Then You Know Where to Land and If You Fall It Won't Matter, Cuz You'll Know That You're Right</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> וזה שיר אחר שלה:<br /> <br /></div> </div> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/bIlLq4BqGdg" width="560"></iframe></div> Unknownnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-78555568804822544672012-11-08T23:17:00.000+02:002013-05-04T22:22:05.408+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> השבוע נשברו לי המשקפיים. אני לא מהמעפנים שהולכים עם משקפיים מספר 0.00325-, אני מהכבדים (ערק מישהו?) ואני לא רואה כבר יומיים. אני לא יכול לעמוד בבוקר שעות מול המראה ולהתלבט איזו משלוש החולצות שמדדתי הכי מתאימה לאותו היום. אני לא מודע לעובדה שאנשים מנופפים אלי לשלום (מה שבעיניהם בטח נתפס כגושפנקא לרכילות הנבזית שאני סנוב). אני לא יכול להעביר שעות של צפייה בסדרות במחשב וכתוצאה מכך אני אשכרה עושה עם עצמי משהו מועיל (שזה באמת שיא השפל).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני גם לא רואה פרצופים שאנשים אולי עושים כשאני מדבר או כשהם עוברים לידי. אני יודע בעל פה את שלל האפשרויות, לכן גם בלי משקפיים אני רואה את הבעות הפנים המרושעות שלהם, גם כשאני לא יכול לראות את הפנים שלהם (אני רואה כתמים לבושים גרוע).&nbsp;</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> זה דווקא טוב, לא? אני לא רואה את מה שעדיף לא לראות, למרות שאני יודע שזה שם. <br /> בפועל, זה לא כזה כיף. ברגע שאני יודע מה אומרים עלי מאחורי הגב, מה זה משנה שלא הסתובבתי לראות. אם אני מדדה לי בעיר וחלפו על פני שני ערסים/שתי פקאצות/חבורה של תיכוניסטים, אני מראש יודע מה הם הולכים להשתעל. אז גם בלי משקפיים, אני קולט אותם מתקרבים ומצפה לאותה ההרגשה (שתגיע הרי בכל מקרה, גם אם אף אחד לא ישתעל).<br /> <br /> אז עדיף להיות עם משקפיים (ממש יקרים) ולהרגיש חרא כי ראית חרא, מאשר להיות בלי ולהרגיש חרא פשוט כי נראה לך שיש שם חרא אבל לא באמת זיהית אותו.&nbsp;האופציה של ללכת עם/בלי ופשוט להרגיש סבבה, בין אם זיהית חרא ובין אם לאו, לא רלוונטית.&nbsp;זה לא אני.<br /> <br /> <br /></div> </div> </div> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/fTJ2XkX7YRQ?list=UUttukIiSBPugNcaEXeC2C8A" width="560"></iframe></div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-19003645290402028992012-11-06T01:11:00.000+02:002012-12-16T03:15:56.519+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> שלם שהוא כלום בשל חלקיו. גם אם רבים הם.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אנחנו הולכים ונזקקים יותר ויותר לתחושת שייכות. משפחה, חברים, קהילה (להט"בית), מפלגה (מרצ), תנועה, מקום (מיטה).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני לא יודע אם השייכות כוללת קרבה, אינטימיות או את הצורך המזדיין הזה שהעבירו אלינו הקופים החרמנים, לרצות מישהו אחר מאיתנו למעננו. (לא סתם אחר מאיתנו, אחר שלא ירצה אותנו).<br /> &nbsp; </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אינסוף אפשרויות עומדות בפנינו היום ומציעות להרגיש בכל רגע ובכל מקום, חלק ממשהו. אטרף, גריינדר, אוקיי קופידון, פייסבוק (בקרוב ימותג כאתר סטוקינגכרויות) והאפשפליקציות עוד רבות. כך אתה "מוקף" חבורה אינטימית של אנשים או חבורה ענקית של חיות אדם, ורק הם יודעים בדיוק איך אתה מרגיש כי הם כמוך נפלו לאותו השפל.</div> <div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> פה ושם אני זורק מידע מועט מאוד לגבי מישהו כזה או אחר שבגללו הוואטס-אפ שלי עובד שעות נוספות. אבל להיכנס עמוק לתוך שיחה בנושא קשה לי, אני מתקשקש בו זמנית עם כף יד אנשים. על מי לספר, מי יותר חשוב, מי יותר נראה לי (להכין טבלה מסודרת למניעת פאדיחות?).<br /> פעם היה יותר קשה למלא אותה. חיכיתי, לעתים ניסיתי וכלום. היום, משהגעתי לגיל בו כבר יש להתחיל בחיפוש אחר חלקה, עושים בשבילי את העבודה. כמעט-קטינים צצים כמו כמעט-מפלגות ואני המחוזר. מחוזר מט לנפול.<br /> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מספר שאלות ערכיות מוצגות בפנינו ועלינו לשקול בכובד כוס דעתנו. האם קבוצת משתתפים בוואטס-אפ יכולה להחליף ארוחת ערב? האם הבחור שקורא לעצמו "מת לזין" הוא אופציה שכדאי לתת לה הזדמנות? האם הסתמסות עם 4 בחורים מקסימים בו זמנית נחשבת בגידה? האם רומן עם חייל בן 20 נחשב בעילה?</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הכל נפרץ הכל מותר יש המון אין שום דבר<br /> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <iframe allowfullscreen="allowfullscreen" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/mDhfb8mSuH8" width="560"></iframe><br /></div> </div> </div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-87338560730182762632012-07-09T03:47:00.000+03:002012-12-16T03:13:16.931+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> *<br /> <br /> גלידה בטעם קלמנטינה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מקפיאה את הגרון</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מרגיעה את החושים</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מכנס קצר וכפכפים</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מרגישים את הרוח</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> משחררים את הכתפיים</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> יין אדום</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מייבש גרון</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מעייף עפעפיים </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מצעים נעימים</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מתחברים אל העור</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מחבקים אותי.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> *</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /> שנתיים אחרי, אותו החום, אותה הלחות, בלי מזגן, עם מאוורר.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> </div> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="360" src="http://www.youtube.com/embed/OW3yAtMAfzc" width="480"></iframe> </div> Unknownnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-16169763352823538312012-02-29T03:07:00.013+02:002013-05-12T03:58:45.267+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מזיין אותך וחושב על מישהו אחר</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מוציא אותך לסרט, ידיד ולא יותר</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> פוגש בקפה שבפינה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אתה לא מהסוג של חתונה</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מעניין אינטלקטואלית, מותק של בחור</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> בחיים שלי לא נתקלתי בכזה אוסף של כיעור.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> *</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> בואו נדבר שניה על גברים.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> זאת אומרת, על גברים שרוצים להיות גברים. או חושבים שהם יודעים מה זה להיות גברים. ומנסים ליישם זאת. באופן די פתטי. כי הרי מה הם יודעים על גבריות? או לחילופין, מהי גבריות (אם לא המצאת מונח חדש, שכן זכר לא הספיק, כדי לשלוט בחייהם, נפשם וכיסם של אחרים) ?</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אתה הרי גבר. אתה מתחיל איתי.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אתה רוצה להיפגש. אתה רוצה לצאת לטיול לאור ירח.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אתה רוצה קוויקי בצהריים.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אתה כבר לא רוצה. אתה אומר לי את זה.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אתה מרגיש רע עם עצמך. אתה מנסה לנחם.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אתה רוצה שנישאר ידידים.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אתה חושב שאני עושה לך רגשי.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אתה רוצה להתקשר.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אתה מבקש ממני למחוק אותך מהפייסבוק שלי.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אתה מאחל לי בהצלחה.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> חברים, הסכיתו נא.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אם אתם גברים מספיק לזיין, אתם גברים מספיק לחתוך.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> ואם אתם גברים מספיק לחתוך, אתם גברים מספיק לשים זין על זה שחתכתם ממנו.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> ואם אתם גברים מספיק לשים עליו זין, אתם גברים מספיק למחוק אותו מהפייסבוק.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> וזה שחתכתם ממנו, שייקח את זה קשה ויתבוסס בשלולית דמעותיו, הוא הרי לא גבר אמיתי, אז עזבו אותו בשקט.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/OOpkr8uNWpk" width="560"></iframe></div> </div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-73233830754081859492012-02-20T00:52:00.026+02:002013-04-16T03:31:08.913+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כבר לא <span style="color: #33cc00;">הפלה בעיר הגדולה</span>.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> חצי שנה. התחלות, שינויים, הכרויות, התנתקויות ועוד מלא תחושות שאביב גפן בטוח מבטא יותר טוב ממני ב"הקוֹל".</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כשאני מבקר בתל אביב, אני כבר לא מזהה אותה. כאילו כל ביקור קורה מיליוני שנות אור אחרי האחרון והדברים זזים ומשתנים כל כך מהר (מתי פינו את האוהלים המיוזעים מרוטשילד?!).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> ובחיפה, הזמן עצר מלכת. לפני איזה 50 שנה.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מהמישור האינסופי, כשלכל מקום ניתן להגיע ברגל או באופניים בכל שעה, אתה מגיע לעיר שהיא כולה שכונות מפוזרות על גבעות מרוחקות שהקשר היחיד ביניהן הוא קו אוטובוס שעובר פעם ברבע שעה.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני יכול לפתוח ברשימה ארוכה של כל מה שאין פה, אני מניח שתוכנה ברור. ורשימה של מה יש פה - ובכן, תחבורה ציבורית גרועה (טוב, זה באמת בעיה נקודתית), קור שמקפיא כל דבר (כולל את לב האבן שלי שהיה מלכתחילה כמעט קפוא), רחובות ריקים, אנשים פשוטים ואה, יש פה גם את הטכניון (שזה כמו אונ' ת"א רק עם ג'ינס ונעלי ספורט).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כשחזרתי היום לבלוג כדי לבדוק אפשרות של לחדש קיומו, גיליתי שלפוסט הלפני אחרון הגיב מישהו בשאלה: "נשמע כאילו היית מרוצה מת"א, אז למה לברוח?"</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הייתי רוצה שעכשיו כבר תהיה לי תשובה, אבל אני לא בטוח שיש. האם לימודים/עבודה/דירה/קשר סיבות מספיק טובות לעזוב הכל ועבור למקום אחר? האם זו בריחה, שכן יכלת להישאר באותו המקום (המוכר, הנוח, המלא במתחנגלים) ולנסות למצוא את עצמך בו. מה, משעמם אז עוזבים? כולם לובשים זארה, אז קמים והולכים?</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מעייף להתחיל מאפס. אנשים חדשים שכדי שיהיו חברים שלך אתה צריך שוב, לאט לאט, לגלות להם עוד על עצמך. דרכים חדשות שיש לשנן לאן הן מובילות, מרכולים (אני לא מאמין שהשתמשתי במילה הזאת) לא מוכרים להשוות מחירים ביניהם והמון אבל המון סטרייטים - שזה מעבר חד (ומכוער ואכזרי ומוחק חיי מין) מאין כמותו.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כמה רפש הטחתי בתל-אביב. היא אכן עדיין מלוכלכת. ולא אשקר, יש משהו נחמד בלהיות טיפה (ממש טיפל'ה) פחות מודע למה כולם לובשים ומהם המקומות החדשים שכדאי לקפוץ אליהם (פה יש להתעדכן במקומות שנסגרים).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אבל מגע, בטחון קהילתי (סז"ר* לא יבין), פאקינג דלי גלידה בשלוש בבוקר - מה כבר ביקשתי.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אין לדעת לאן מחשבותנו הפתלתלות יקחו אותנו ואיפה נהיה בעוד שבוע, חצי שנה. אולי נברח, אולי נעמוד במקום.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אתה משתנה, נפגע, מתאכזב, מחליט שלא בא לך יותר וחוזר לאותה הנקודה. נו ואחרי שנתיים, שוב בורח.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <iframe allowfullscreen="allowfullscreen" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/CYP9Pte5Fh4" width="560"></iframe><br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> *סז"ר - סטרייט זר</div> </div> Unknownnoreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-20899912943202967542011-07-31T00:00:00.027+03:002013-04-16T03:31:29.469+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> קראתי השבוע טור שבו כתב המחבר, כי אינו מבין על מה המחאה. היא מפוזרת מדי לדעתו, רחבה מדי. מצ"ב רשימה של כל מה שלי נראה שהמחאה הזו כוללת. כאילו ש"רק דיור" זה לא מספיק.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> העלאת שכר המינימום.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> פיקוח על חברות עובדי הקבלן ועל המחיר שהן משלמות לעובד לעומת התשלום שהן מקבלות מהמעסיק.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> פיקוח על מכירי דירות.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> פיקוח על מכירי השכירות.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> בנייה (לעתיד) והפיכת דירות קיימות (במיידי) לדיור ציבורי נגיש וזול לצעירים, סטודנטים וזוגות צעירים.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הורדת מכירי הגנים והחינוך הציבורי.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> פיקוח על התשלומים הנוספים והמוגזמים שמוסדות החינוך גובים מההורים.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> פיקוח על מכירי ספרי הלימוד (או לחילופין, הנהגת השכרת ספרים מבתי הספר).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> פיקוח על מחירי קורסי ההכנה לפסיכומטרי.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הורדת שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הורדת מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> ייעול ושיפור הנגישות והכדאיות של התחבורה הציבורית (כולל הפעלתה בסופי שבוע).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הורדת מחיר הדלק.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הורדת המס על הדלק.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הפחתת המע"מ.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הפחתת המיסים על מוצרים מיובאים.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הורדת מחירי המזון (ע"י פיקוח על ההפרש של מחיר מוצר, שנקבע ע"י החברה ולאחר מכן ע"י הרשתות, מבלי לפגוע בחקלאים וברפתנים).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> חלוקה יחסית של נטל המיסים, לפי השתייכות לאלפיון.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הוזלת מחירי החשמל.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הוזלת מחירי הארנונה והמים.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הנחה בחשבונות הנ"ל ליזמים צעירים וסטודנטים (גם אלו הלומדים בבי"ס פרטיים, מוסדות להכשרה מקצועית ובי"ס לאמניות).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הוזלה בביטוחי הבריאות והדירות.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הרחבת סל התרופות.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> שיפור תנאי העסקתם של רופאים, עו"סים, מורים ומקצועות קריטיים נוספים.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הגדלת תקציבי החינוך, התרבות, הספורט והשירותים החברתיים של המועצות המקומיות.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> שיפור תשתיות.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> שיפור הנגישות למוסדות הציבוריים השונים לנכים, חירשים, עיוורים ולקשישים.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> שיפור מי הברז לרמת שתייה.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> פיקוח על חברות פרטיות מבחינת איכות המוצר ורמת השירות ללקוח.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הוזלת עמלות הבנקים על חשבונות פרטיים.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הקטנת הסיכון של הפסדים בקרנות הפנסיה המושקעות בבורסה.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> במידה ואזכר בדבר מה נוסף, הרשימה תתעדכן.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> בינתיים, אני חושב שמדובר במספיק עבודה לנבחרינו (ומירי רגב - פשוט תסתמי).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <object height="315" width="420"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/BzJUvx2yQPg?version=3&amp;hl=en_US"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/BzJUvx2yQPg?version=3&amp;hl=en_US" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" height="315" width="420"></embed></object></div> </div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-65208636726711700962011-06-23T03:29:00.019+03:002011-06-23T10:11:18.780+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">גדלנו על סרטי התבגרות חוצי יבשת, בהם הילדה הופכת לנערה, הנערה לאישה והאישה מתה מאושרת אחרי שהספיקה לחזור לעיירת הולדתה ולהשלים מעגל.<br /><br />בתור אחד שבינתיים הספיק לגור בשלוש ערים שונות במהלך חייו הזכורים לו, תל אביב היא האהובה והשנואה עלי ביותר. היא מלוכלכת, רועשת, דביקה, צפופה ומתנשאת. אבל מצד שני, היא משוחררת, לרוב מקבלת, תזזיתית ו... מתנשאת.<br />כשיצא לי להגיד שאני גר בה, הרגשתי תמיד מן גאווה - הצלחתי, עברתי לעיר הגדולה ואני יותר טוב מכם כעת, טיפשים פרובינציאליים שעדיין אוכלים בורקס באותו הקיוסק אליו התפלחנו מבית-הספר. הרגשתי שאם יעבור מולי בגן מאיר איזה שמוק מהתיכון, אני הכי לא אשתין בכיוון שלו (אלא אם הוא ממש יתחנן ויגמע הכל עד הטיפה האחרונה).<br /><br />אחרי שנתיים בתל אביב, הספיק לי. טרם מצאתי דירה בחיפה - היעד הבא שאני מתכנן לכבוש - אבל אני כבר מתגעגע לפלורנטין. ברור לי שדלי גלידה אני לא אמצא בשום סופר בשלוש בלילה על פסגת הכרמל. אולי של גלידות פלדמן וגם זה בטח יהיה פרווה.<br /><br />לקראת המעבר, התחלתי לעשות חיפוש יסודי (סטוקרי) על העיר, השכונות, הפאבים, הקניונים, האוטובוסים, הדירות, השותפים, המותגים. באחד משיטוטיי בפייסבוק (שתכלס יש לי כבר דוקטורט ביסודותיו ובכל זאת החלטתי ללכת ללמוד משהו אחר), גיליתי שמישהי שגדלה איתי (כבר אז היא תמכה בביבי ועד היום היא עוד לא הפנימה כלום) לומדת וגרה בחיפה. לא סתם לומדת לבנות ציפורניים, היא הולכת ללמוד בפקולטה שלי (אין לי מושג מה זה פקולטה, אני כמעט בטוח שזה סוג של קינוח הונגרי).<br /><br />זה לחזור לארון. להתמתן ולהתאים את עצמך שוב לעולם שהוא פחות קשוח כשזה מגיע למה אתה אוכל (זה פחמימות!!), אבל הרבה יותר קשוח אם מה שאתה לובש מעיד על שונות שלא יורדת בקלות בגרון. לקמול שוב.<br /><br />אנחנו לא גרים באמריקה. הכי רחוק שאפשר לברוח פה זה לכרמיאל וגם לשם תהיה בקרוב רכבת.<br />העבר רודף אותנו. אתה גדל, מתפתח, משתנה, מתרגל לעצמך ולכמה שאתה באמת בסדר, ואז כרעם ביום בהיר חוזר להיות ילד קטן ומפוחד שוב, שיתגעגע לתל אביב הרבה יותר ממה שהוא חשב, כי אין לו יותר רשת בטחון הומואית. הוא שוב יהיה אחד נגד אחת, שהרוע עדיין מנצנץ מעיניה בתמונת הפרופיל. מה שווה כל המאמץ, כל הניסיון לאהוב את עצמך וללכת ברחוב עם ראש מורם, אם במרחק של שעה נסיעה אתה חוזר להיות בן 13? אין לפתוח דף חדש, אין להמשיך הלאה.<br /><br />לאן אברח אחרי חיפה? ויותר חשוב מזה, לאן אברח כשאתקל בה בקפטריה?<br /><br /><iframe src="http://www.youtube.com/embed/ZtZ1TK1Sfpg" allowfullscreen="" frameborder="0" height="349" width="560"></iframe><br /><br /><iframe src="http://www.youtube.com/embed/32Js2Ef5Ojg" allowfullscreen="" frameborder="0" height="349" width="560"></iframe><br /></div>Unknownnoreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-42144460823985096912011-06-20T23:23:00.005+03:002012-12-16T02:58:52.924+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">אתה בן 25. מחליף עבודות, מחליף כיוונים, מרבה לבחור שלא לבחור.<br />בעבודה הזמנית החדשה, כולם צעירים יותר אך בטוחים יותר. בטוחים גם מה טוב בשבילך. אנשי מכירות בנפשם.<br /><br />למה לא כתבת חצי שנה?<br />אתה צריך אכזבה חדשה.<br />והיא מגיעה אחת לכמה זמן. מחליפה פנים, מתלבשת אחרת, לעתים גרה לבד, לפעמים יש לה כלב.<br /><br />אתה בן 25. משתדל לנסות, נותן סיכוי, נפתח (ממש ממש קצת).<br />אחר כך אתה מעשן יותר, ישן יותר, שותה יותר ומשוכנע יותר שזה לא יוביל לכלום.<br />ובאמת רצית.<br /><br /><br /><iframe src="http://www.youtube.com/embed/wYWv_NSBZQI" allowfullscreen="" frameborder="0" height="349" width="425"></iframe><br /><br /><br />מר כוס.<br /></div>Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-50024828344593383462011-02-05T02:17:00.015+02:002013-04-16T03:40:03.245+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> יו, איזה קטע, קראתי לפוסט החדש בשם שמזכיר את שמו של האלבום החדש של אסף אמדורסקי, אמג, א"א כזה שווה, אמג, בא לי להעביר לק על כל הכלים המאגניבים שיש לו באולפן המאגניב שלו בדירה המאגניבה שלו, אמג יו, אמג, יו. </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> *</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> היתה לי שיחה השבוע עם מישהו ששאל אם אני בסדר. יש לי בעיה עם המילה בסדר. זה טוב? זה כרגיל? זה עדיין נושם? אז כך עניתי לו ותגובתו היתה: כל עוד לא קפצת מהמרפסת סימן שאתה בסדר.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> וואלה, לא.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> זה שאני עוד לא מרוח על הגג של פעוטון חב"ד שנמצא מתחת למרפסת שלי לא אומר שמצבי כזה טוב. אנשים מחלקים מצבי רוח בצורה מאוד טוטאלית (כמו שנהוג לחלק היום הכל בעצם), או שאתה שמח או שאתה עצוב. ואם אתה עצוב, אז תהיה עצוב, תמצה את ההרגשה ותחזור לעצמך. כאילו אין בתוך העצב גוונים שונים, וברור לכולם שהוא גם תחושה עוברת.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> להיות בדכאון (שוב, ישנן רמות שונות), משהו שאני מבין עם הזמן שתמיד היה שם, הוא לא כל הזמן לאיים בהתאבדות. אפשר להיות במצב באמת קשה, ולא בסכנת חיים. אפשר גם להיות במצב לא קשה במיוחד ועדיין לא להרגיש נהדר ולפזז ברחוב תוך פיזור פרחים בגווני צהוב-ורוד על המדרכה.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <div> אתר ההיכרויות הנהדר "אטרף" (שהוא בעצם הפורנו של דור הטוויטר), מחדד אפילו את ההקצנה בין שמח לעצוב. בימינו הכל הרי צריך להיות מהיר ויעיל, אז אנשים רושמים מה התכונות שהם ממש לא מחפשים בבן זוגם לעתיד. לא מורכב, לא מתוסבך, פשוט, שאוהב את החיים. ואני אומר: מה דה פאק?! יש אנשים שהם לא מורכבים? יש בן אדם שהוא "פשוט"? ומה זה פשוט? זה טיפש? זה נורמלי? ומה זה נורמלי?</div> <div> אנשים מחפשים פלקט. אחד שמחייך, לא חושב הרבה, לא ביקורתי. קם, אוכל, משתכר, צוחק מול ארץ נהדרת וחוזר לישון.</div> <div> כאילו שוב, אין גוונים, אין קשת של רגשות.</div> </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> לא קל להתמודד עם עצב, גם כשהוא עוטף את הקרובים אליך. מדובר במשהו הרבה יותר עמוק שנובע ממקום מאוד בסיסי בנפש האדם, שרוב האנשים, למזלם, לא מכירים ולא יודעים איך להתמודד איתו.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני מרגיש שאנשים מרחמים עלי או מנסים לנחם אותי כשאני אומר להם שכרגע אני לא עושה כלום, כאילו צריך סיבה לא לעשות כלום, אישור. ואני לא מחפש את זה. אני לא עושה כלום, ליטרלי כלום, כי לא בא לי, כי אין לי כח, כי אני לא מבין איך אפשר לרצות לעשות משהו כשאפשר פשוט כל היום להתבטל במיטה. </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני מבין שזה לאו דווקא בריא ושזה עלול להרחיק ולבודד אותי. אני באמת משתדל להסתיר את הייאוש הזה כשאני בחברת אנשים. אני לא רוצה לצאת סנוב (שקר) או אחד שמרוכז בעצמו (למרות שאני כזה) או טיפוס עצוב, כי אנשים לא אוהבים להיות בקרבת אנשים כבדים ועצובים, זה לא כיף.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> היתה לי שיחה נוספת השבוע עם מישהו שחווה דכאון קשה במשך כמה שנים. אני, שניסיתי לתרץ ולהסביר בפניו שזה ישתפר כשאחליט מה אני עושה עם עצמי ולאן אני ממשיך בחיי (הי, לך תדע, אולי אני אקנה לי כלה), קיבלתי ממנו את התשובה שזה לא קשור. הוספתי ואמרתי לו שאני לא לגמרי בטוח שאני רוצה שהדכאון יעבור, אני מרגיש בו בנוח. והוא אמר, שמניסיון, עד שלא יוצאים מהלופ של ההרס העצמי - של הביקורתיות המאוד קשה כלפי עצמך, של הערכה עצמית נמוכה ודימוי פיזי נמוך ועוד המון תחושות שזורמות בדם שלי כמו רעל (או חמצן) - אי אפשר באמת להתקדם והחרא לא עובר.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> צריך לנקוט מספר צעדים במקביל כדי לנסות ולהזרים את החרא לים (רון חולדאי כבר הסכים לעזור לי בנושא), ואני שגדלתי להכיר את עצמי רק באור שחור, לא מצליח לראות את עצמי חי בהרגשה טובה לגמרי ולא בטוח שאני רוצה שהחרא יעבור.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /> <br /></div> </div> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/8u-eOXmDw-k" width="420"></iframe></div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-47698924608135504002010-12-21T02:21:00.003+02:002013-04-09T01:46:51.217+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> יש דברים שעם כמה שננסה להפוך אותם למורכבים, הם די פשוטים. עברת את המבחן? שוקולד או וניל? התתחתני איתי? גדול-חזק-רותח-בלי-קצף ‏(0.29 שניות).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> רוחות כהות נושבות במדינתינו הקטנה לאחרונה. אני אמנם לא זוכר מתי הרוחות שנשבו כאן היו בצבע לילך, אבל משהו לא טוב קורה, משהו אפל יותר מצליח לחדור.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני לא זוכר ממה זה התחיל. פינוי בתים לא חוקיים בנגב, מניעת השכרת דירות. או אפילו מדברים מוקדמים יותר כמו אפליה ברורה של הממסד הציבורי למול ישובים עם גירעון, רחובות בלי מדרכות, אבטלה ועוני לרוב. </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אז בואו ניכנס בעובי הקורה (או הזין, אפשר גם להיכנס בעובי הזין).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> במדינת ישראל אין חוקה. ישנם אמנם חוקי יסוד, אך גם הם ניתנים לשינוי, ולכן אין בעצם בסיס משפטי לזכויות הבסיסיות ביותר של אזרח במדינת ישראל מלבד השימוש של בית המשפט במסמכים ובתקדימים שלו עצמו (חלקם עוד מימי המנדט). לכן, מאז קום המדינה, בית המשפט העליון השתמש במגילת העצמאות כבעלת ערך משפטי, אך קבע שאינה מאפשרת רק מעצם קיומה ביטול חוקים.<br /> <br /> בואו נתייחס אם כן לחלק המשמח יותר ונביא ציטטה ממגילת העצמאות (התנצלות מראש על כך שכבר שמעתם את זה כל כך הרבה פעמים, נסו הפעם לדמיין את דוד בן גוריון עם שיער כתום מקריא את זה):<br /> "מדינת ישראל [...] תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום [...]; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; [...] <br /> אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה[...] "<br /> <br /> אני לא מתכוון להסביר, כי זה פשוט להבנה, ממש כמו העובדה שארז טל מעצבן.<br /> <br /> גם כאן, הכל מסתכם בשאלה אחת ותשובתה הכנה. האם תהיה מדינת ישראל מושתתת על עקרונות החירות והשיוויון (המהווים בסיס משפטי של כל דמוקרטיה) על מנת להגן על אזרחי המדינה ושמירת צביונה הדמוקרטי; או שחוקיה, ערכיה ועתידה של המדינה יהיה תלוי בפרשנות שרב כזה או אחר ייתן להם.<br /> פרשנויות לתורה רבות הן. לחוק - פרשנות אחת בלבד ואחת בלבד לכלל האזרחים.<br /> שוב, שאלה פשוטה של זה או זה. האם יש מקום לתת חופש פירוש הלכתי, כל זרם באוכלוסיה יעשה כעולה על רוחו; או שבית המחוקקים הישראלי והממשלה - כולם נשבעו אמונים לערכים הנובעים ממגילת העצמאות - יוודאו שכל משרתי הציבור, נבחריו וכלל אזרחי המדינה יקיימו בחייהם (ועל מנת שזה יקרה, יחונכו לעשות זאת) את עקרונות הדמוקרטיה הבסיסיים ביותר.<br /> <br /> לי ברור לאן העניינים הולכים. וישנם עוד יהודים המבינים כי דווקא כאן עלינו להיות "אור לגויים" ולהראות כי כבוד האדם לחוד ודתו לחוד. אנחנו בטוח נהיה הראשונים במזרח התיכון לעשות הפרדה שכזו.<br /> אבל עזבו את השיט המתנשא הזה. מי שלא מבין לאן הרוח נושבת, כנראה מפגין נגד הזכות של בתו לצאת עם ערבי. או שהוא מפגין נגד הזכות של הערבי לצאת עם יהודיה. או שהוא מפגין נגד קיום זכויות פרט בכלל. כשגם למפגין הזה לא יתנו להשכיר דירה בצפת כי הוא אינו יהודי מספיק, או לחילופין, בתו לא תוכל להינשא ברבנות כי אינה צנועה מספיק, או שנכדיו לא יוכלו לגור בגליל כי לא יתקבלו לישובים עם רוב ערבי - (והדוגמאות בשפע, יש לי גם על הומואים... אבל בפעם אחרת) רק אז יבין את הטעות שעשה בכך שהרשה לעצמו להיגרר אחרי שונאי-זר חשוכים. מעניין באמת כמה זמן עוד נשאר לי להסתובב עם סגול בשיער.<br /> <br /> והכל מתחיל ונגמר באגו וכסף. כי לא חייבת להיות תמיכה פרלמנטרית וממשלתית בפושעים הללו. אבל כמו שאין הפרדה בין דת ומדינה בישראל, ישנה סתירה מוחלטת בין הערכים שמצהיר עליהם בעל תפקיד מסויים ובין מה שהוא מוכן לעשות על מנת להישאר באותו התפקיד. גם פה, כמו לכולנו, יש לראש הממשלה את האופציה של לבחור, זה או זה.<br /> <br /> נסיים שוב בשיר של קוואמי, מהאלבום החדש שלו, שבו הוא מנסח ממש טוב את מה שקורה ברחוב ובכנסת.<br /> <br /> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/17W_MQ7hOck" width="420"></iframe> </div> </div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-14705257978605526322010-12-19T05:19:00.003+02:002013-04-09T01:50:29.655+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> חזרתי לפני שבוע מטיול באירופה. שלושה שבועות, ארבע ערים, חורף אחד. </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כשאתה חוזר מחו"ל, אנשים ממש מצפים שתהיה בטירוף חושים ושהתשובה לשאלה איך היה תהיה מסע התנשפויות שיכלול אנחות לרוב ואת המילים מדהים, מהמם, מעיף ומטורף מספר פעמים.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> זה לא האתר המצוין והנוח לתפעול של "למטייל" ולכן לא אספר פה מהם הטיפים שלי לוונציה (מלבד להביא סירת גומי משלכם, כי האוטובוס ממש יקר).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני לא הולך להרעיף שבחים על אירופה הקלאסית ובנייניה (רק על הרכבות התחתיות של בירותיה). אני גיליתי את מה שכולם כבר כנראה ידעו אבל לא סיפרו לי לפני שהזמנתי כרטיס. חו"ל לא משנה דבר. זו חוויה, זה כיף, זה שינוי אווירה ומזג אוויר. אבל זה לא משנה מצב רוח, נותן מנוחה למחשבות או מאפשר לישון יותר טוב. </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני מניח שהרבה נוסעים כדי לנוח, לשכוח למעט זמן מהחרא, ואז לחזור ולקלוט שהם בעצם ממש התגעגעו לחרא הישראלי כי הוא מיוחד ושונה.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני לתומי חשבתי שלנסוע אומר לשכוח ושלשכוח אומר למחוק ושלחזור אומר לעבור הלאה. פחח.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אם כבר, אולי רציתי לפחות כמה שבועות רגועים (אין לי מושג מה ההגדרה שלי לרגוע). והם אכן היו נעימים וחורפיים, מלאים בשלג, דונאטס וקפה. אבל אנשים מניאקים יש בכל מקום, וחבל לי שהטעם האחרון שנשאר לי בפה מהטיול הוא טעם מגעיל.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> בברצלונה טיילתי לבד (הישג שדורש פוסט נפרד). כולם הזהירו אותי מהכייסים והזונות ונזהרתי כמובן (רק מהכייסים). ישנתי באכסניה ששכנה ברחוב לא מושך במיוחד ובכל זאת את ההליכה בלילה שרדתי.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אבל הספרדים האלה לא טיפשים. הם יודעים איפה ומתי מונחת בפניהם הזדמנות. אז כשאני ביקשתי מבחור (שאולי מלכתחילה הייתי צריך לחשוש מכוונותיו כי בסך הכל הוא בן אדם) הכוונה לרחוב מסויים, הוא שש להסב את מבטי לכיוון הרחוב המדובר, כולל נגיעה קלה בכתף על מנת להסתיר כנראה את המתרחש מאחור. אז אני תמים. ברור שאני תמים. אני בלונדיני, אותנו תמיד אונסים קודם במועדונים. </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> התוצאה של קלות הדעת הנוראית שלי (שיש לייחס אותה לשופינג המאסיבי שעשיתי קודם לכן וממנו התעייפתי מעט) היא שגנבו לי את כל תיק הגב שלי. כן כן, את כל התיק הסגול שלי על כל תכולתו. מיותר לציין שבכיתי כל הדרך לשדה התעופה (התחנה הבאה והברורה לי מאליה אחרי מקרה כזה). בגדו בי. חרבנו עלי גם בחו"ל. ואני חשבתי שרק בארץ יש אנשים חסרי לב.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> באמת שהיו הרבה דברים בתיק שאני הולך להתגעגע אליהם. אבל הדבר שהכי חַסַר לי בשבוע שעבר מאז שחזרתי הוא נגן המוסיקה שלי שהיה בתיק. זה כל כך קשה לעבור נסיעות, טיסות, המתנות, השתנות, תנומות בלי המוסיקה שלי.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כדי לשפר לעצמי את מצב הרוח, קניתי מיד דיסק עם חזרתי לארץ, את החדש של קוואמי והחלבות. בהחלט אלבום טוב שבעוד מספר שנים לא יתאפשר להפיצו בשל הטקסטים המופיעים בו (ובשל העובדה שהדמוקרטיה בישראל בשלבי התפוררות).<br /> <br /></div> </div> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/OfVxE0ZUwek" width="420"></iframe></div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-23539363851780690872010-11-17T01:14:00.001+02:002012-12-16T02:45:03.604+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> קראשים. על מה ולמה? היש משהו יותר ברור מהעובדה שאף CRUSH לא יוביל למשהו שהוא מעבר לפנטזיה שאפשר לכתוב עליה שיר נעורים עצוב שהמשפט "חלמתי אותנו אחד ועכשיו אני לבד" חייב להופיע בו?</div> <br /> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> קראשים נועדו להחזיק אותנו בחיים. לאלה שעוברים בין מערכות יחסים, בין עבודות, לובשים את אותם התחתונים במשך שבוע כי אין להם כסף למכונה. קראשים נועדו להיות המשאלה שאיתה נכבה את הנרות על עוגת היום הולדת. זה היה נחמד בגיל 12 וזה יהיה קצת יותר עצוב בגיל 30. </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> יש סוגים שונים של קראשים. יש את הקראש הרגעי למישהו באוטובוס, שבזמן שהוא מקנח את האף שלו ואחר כך דוחף את הטישו הירוק בין הכסאות, נראה לכם כמו הבעל המושלם. הוא עוזר לנו להחזיק את הנסיעה המייגעת.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> יש קראשים שבועיים/חודשיים. אלה הכי קשים. אתה יושב בבר, עובר מולך הבעלים שלו, ומאותו הרגע למשך חודש שלם, עד הבר הבא שתשב בו עם עצמך על חצי גולדסטאר, כל מה שתחשוב עליו זה למה הוא לא הזמין אותי למשרד שלו ולימד אותי הכל על חשבוניות ומס הכנסה.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> זה בדרך כלל הופך אותי לסטוקר. אני מוצא את הבן אדם בפייסבוק, לומד עליו ועל משפחתו שעלתה במאה שלפני הקודמת מתימן ועוקב אחרי התפתחויות שונות בחייו לפי הסטטוסים שלו.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הסוגה האחרונה והכואבת לא פחות, אם כי בצורה שונה-נוסטלגית, היא הקראשים פור לייף. אתה היית בן 21, הוא היה בן 19, ילדים שלא יודעים כלום על עצמם או על הסניף הקרוב של זארה. אתה יכול לשכוח ממנו לשנתיים, ואז לראות אותו בקניון והכל חוזר אליך כאילו כלום לא קרה מאז. לא משנה אם הוא יתחתן, ישתנה או חס וחלילה ישמין, אתה תמיד תהיה מוכן לתת לו הזדמנות.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> באוטובוס, על הבר, ממרומי מגדל שלום שניה לפני שאתה קופץ, החלומות הם אותם החלומות. אנחנו לא מכירים את הבן אדם בכלל, לא יודעים מה שם משפחתו וגם לא לגמרי בטוחים איך מאייתים את השם הפרטי שלו, אבל אנחנו יודעים ממש טוב לנדוד בדימיוננו לתמונה שבה אנחנו שותים אייס טי על כסאות נדנדה מחוץ לווילה שלנו בכפר שמריהו ומסביבנו הנכדים הניגרים שאימצנו כי את ההורים שלהם גירשו.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> הבן אדם הזה, הבחור או הבחורה שלא יודעים דבר על תפקידם המשמעותי בחיינו בכך שהם עוזרים לנו לשרוד ימים אפורים, בטח רואים מישהו אחר לצידם על כסא הנדנדה. ולנו נותר להמשיך לשתות, לתור ולחלום. </div> <div height="315" object="" width="420"> <param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/jdXXaR_7DmU?version=3&amp;hl=en_US" /><param name="allowFullScreen" value="true" /><param name="allowscriptaccess" value="always" /><embed allowfullscreen="true" allowscriptaccess="always" height="315" src="http://www.youtube.com/v/jdXXaR_7DmU?version=3&amp;hl=en_US" type="application/x-shockwave-flash" width="420"></embed></div> </div> Unknownnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-43880351923336338182010-10-08T18:40:00.000+02:002012-12-16T02:43:51.553+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מתמיד רציתי למות. בתור נער הייתי בטוח שזה יקרה בצבא (אבל לא כזה מסוכן לשרת בעזריאלי). אחר כך הנחתי שזה יקרה בתאונת דרכים (מה שעוד עלול לקרות במעבר החציה על סלמה מול שדרות וושינגטון). אני חושב שזה בא ממקום של להיות מוכן, של לדעת איך יראה הסוף.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כמו שבוודאי שמתם לב, טרם מתי. אבל בתור פדנט, עקשן, לחוץ כמו טמפון באמצע הנידה, עם OCD קשה לסדר ותכנון מוקדם - אני מעדיף לדעת לפני. בא לי שתהיה לי הפריבילגיה לדעת מראש ולהתכונן. לא אמנה כאן את רשימת המחלות שיאפשרו זאת, כדי לא לעורר את חמתה של הח"כית הנכבדת מירי רגב שעוד עלולה להוציא את הבלוג שלי מחוץ לחוק.</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> אני מפחד מהמוות. אני מפחד שזה יקרה ללא התייעצות מוקדמת איתי. זה לא קרה עד היום, אבל אולי דווקא עכשיו, בתקופה שבה לא בא לי למות כי אני מרגיש שצריכים אותי, שאני לא יכול להתייאש כי אני צריך לשחק אותה החזק עכשיו - אולי מחר יפגע בי ג'יפ ויהפוך אותי לעוד שריטה קטנה על הפגוש האימתני שלו.<br /> <br /> מפחידה גם הבדידות. כמה קל להגיד היום שלבד לי. מה אני בכלל יודע על לבד? הלבד הכי שחור שיש הוא בסוף.<br /> <br /> <br /> &nbsp;<iframe allowfullscreen="allowfullscreen" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/qm-ceQbQTuU" width="420"></iframe><br /> <br /> <br /> <iframe width="420" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/Rw2LgJxwZHI" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>Unknownnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-6090281363094967162010-10-03T04:02:00.000+02:002013-04-16T03:43:33.463+03:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> שלום</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כמעט חודש עבר מהפוסט האחרון. את הפוסט הזה לקח לי היום המון זמן להוציא, כי אני מפחד שאולי איבדתי את זה. ממש ניסיתי, אבל לא הצלחתי למצוא מה לכתוב, ממש הפעלתי על עצמי כח היום כדי שזה יקרה (כח=אלכוהול). לא שאין לי יותר מה להגיד, אבל כל הרעיון איבד מחשיבותו. בכלל, לאחרונה אני רואה דברים קצת אחרת. קשה לי אפילו לשים את האצבע על מה בדיוק חדש באיך שאני רואה דברים, אבל אני מרגיש שמצד אחד אני רואה דברים בצורה יותר בריאה, ומצד שני הכיוון הכללי הוא עדיין אותו הכיוון, למטה (איפה שהזין).</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מכיוון שהגדרתי לעצמי מראש שאשתדל לא להפוך את הבלוג הזה ליומני היקר, לא אשפוך על כמה החגים עברו עלי בהנאה צרופה. בעיקר כי הם לא. משנגמרים החגים, אתה צריך להתחיל להתמודד עם עצם העובדה שאתה כבר עמוק בתוך השנה החדשה ושעליך להספיק למצות אותה. עבודה חדשה? חו"ל? תואר? דירה חדשה? מספרי ציפורניים חדשים?<br /> איך מגיעים לקבל החלטה אמיצה של לקום ולטוס לבד?! (או לחילופין, להחליף קרם פנים?). מי אמר שלימודים הם הפתרון? (כולם בערך). מי אמר שיש בכלל פתרון לכל המחסור בתשובות? אי אפשר יותר לשתות ולעשן ולמות מסרטן ריאות כמו בן אדם נורמלי?</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /></div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> כשחזרתי אתמול מאוחר בלילה מסיבוב ההתאווררות שלי, גיליתי שלנוער של היום יש קטע חדש. הרי לא עוצרים להם לטרמפים חזרה ממקומות הבילוי (וקווי הלילה מופעלים רק באמצע השבוע כשהם הכי נחוצים), אז הם עלו על שיטת שיווק חדשה ומרעננת. ברגע שמגיעה מכונית, כמה חבר'ה קופצים מולה על הכביש, במטרה שהיא תעצור ותיקח אותם. זה נהדר, בעיקר לברקסים. אני באמת צריך כתמי דם על השמשה שלי כדי שסוף סוף יהיה לי תירוץ לקחת את האוטו לניקוי. </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> </div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> עם כל הכבוד לחבר'ה החכמים האלה, אני צריך לנסוע את הדרך שלי לבד, במיוחד כשהשעה כבר מאוחרת, ואני ממש לא צריך את השיט שלהם במושב האחורי שלי. זה בטח שלא עוזר לי לנהוג.<br /> <br /> <br /> <iframe allowfullscreen="" frameborder="0" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/zdlox31FWbI" width="420"></iframe> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> <br /> ניפגש למטה,</div> <div dir="rtl" style="text-align: right;"> מרכוס.</div> </div> </div> </div> Unknownnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3738773141662311958.post-696865332803219322010-09-08T15:40:00.001+03:002012-12-16T02:36:12.908+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;">דבש זה אחלה. טעים ובעל מרקם מעולה. רק חבל שהוא דביק. דברים דביקים לא באים לי בטוב. ועוד באלול - הכל כל כך דביק בלאו הכי. להתקלח באמבטיית שוקולד הייתי מוכן (עכשיו!). אבל באמבטיית דבש, אלוהים ישמור, הדבק, על השערות ביצים.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /> </div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody> <tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhjM9tUjs7wnRTY8ORtYOBlTNb4VTzWs-wZo9WiVR4BPCbRMfDDywYXfG7tCoBofYTECRRBdwe2YZtmMNv5g3JQLgun2K3drAQSYFNAiDNa4Hg-5mTUAvIAMueMjZYI-ZOl1CtcmAUX8dUD/s1600/IMG_1495.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhjM9tUjs7wnRTY8ORtYOBlTNb4VTzWs-wZo9WiVR4BPCbRMfDDywYXfG7tCoBofYTECRRBdwe2YZtmMNv5g3JQLgun2K3drAQSYFNAiDNa4Hg-5mTUAvIAMueMjZYI-ZOl1CtcmAUX8dUD/s320/IMG_1495.jpg" /></a></td></tr> <tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">היד של מרדכי</td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><br /> </td></tr> </tbody></table><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /> </div><div dir="rtl" style="text-align: right;">לפני שבועיים היה לי יום הולדת. השנה הוא יצא ממש קרוב לראש השנה, מה שהגביר את הצורך בליצור רשימות על גבי רשימות של משימות והחלטות לשנה החדשה.<br /> כל שנה אני עושה רשימות. זו הרי שנה קלנדרית חדשה, שנה חדשה בחיי, ובלימודים תמיד היתה התרגשות לקראת השנה החדשה בבית הספר, בו אלמד הרבה על ישראליות וטיבם של אנשים (אבל לא הרבה כמו שלמדתי בצבא).<br /> <br /> כל שנה לכולם עוברת אותה המחשבה בראש: איך הזמן רץ. הקטע הוא, שהזמן לא רץ, אלא מתקדם בקצב הנכון, אנחנו אלה שצולעים מאחור.<br /> דווקא בשבועיים האחרונים לא מצאתי שיש לי מה להגיד. הבלוג נשאר מיותם. האמת היא, שכך קרה גם ליום הולדת. חשיבותו השנה היתה הכי פחותה מאז שאני זוכר את עצמי. ישנתי כל היום, מחקתי את הפייסבוק ולטלפונים לא עניתי. זה היה נהדר. יום חופש.<br /> היום הולדת הרי לא משמעותי. מה שמח ביום הולדת אם החיים אינם שמחים? חגיגה נדרשת כשיש סיבה. זה יום שמרגש יותר את מי שמסביבך מאשר אותך.<br /> <br /> ראש השנה. אוקיי, מרגש, אין ספק. התחלות תמיד מרגשות. ותכלס - גפילטע פיש.<br /> אבל הוא די מיותר כי השנה רק מתחילה. ואם היא תהיה מחורבנת? ואם היא לא תספק אף אחד מהסעיפים ברשימה (שבדרך כלל חוזרים על עצמם כל שנה)?<br /> <br /> </div><div dir="rtl" style="text-align: right;">השנה ביבי יעשה שלום. השנה אתאהב לראשונה. השנה אני כבר מספיק גדול כדי לראות עולם, לא משנה המקום. השנה שעות הפעילות של קו 42 יוארכו עד חצות. השנה אצליח להרדם מהר בלי יותר מדי מחשבות מטרידות לפני השינה. השנה אזריק בוטוקס כדי להעלים את הקמטים במצח.<br /> <br /> לך תדע.<br /> <br /> <object height="405" width="500"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/Dn8w42e245E?fs=1&amp;hl=en_US&amp;border=1"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/Dn8w42e245E?fs=1&amp;hl=en_US&amp;border=1" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="500" height="405"></embed></object></div></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /> </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">תחל שנה ופטפוטיה.</div><div dir="rtl" style="text-align: right;">שנה (ר)טובה, </div><div dir="rtl" style="text-align: right;"></div><div dir="rtl" style="text-align: right;">מרכוס.</div></div>Unknownnoreply@blogger.com2