מחקר אמריקאי חדש מוכיח שגברים רגישים כ"כ, עד שזה משפיע על הארנק שלהם.
המחקר, אשר נערך ע"י PR Week וחברת ברקלי מראה כי גברים מושפעים משיווק המקודם ע" מטרות חברתיות (Cause Marketing) באופן מובהק. 77% מהנשאלים טענו כי קשר אישי או מחוייבות רגשית משפיעה על החלטות הקניה שלהם, וכי 67% מוכנים לנסות מוצרים ומותגים חדשים רק עקב שיוכם למטרה חברתית. עובדות אלו עומדות בסתירה לאמונה הרווחת שמטרות חברתיות מושכות רק אמהות ומשפיעות על החלטות הקניה שלהן. אמונה זו גורמת לכך ש-68% ממנהלי השיווק בארה"ב אינם פונים כלל לגברים כאשר הם משווקים בשיטות אלו. וחבל.
בארץ התחום אינו מפותח כמו בחו"ל. בזמן שפפסי העולמית משקיעה מליונים במטרות חברתיות במסגרת קמפיין פפסי Refresh, בארץ אין הרבה דוגמאות לפרוייקטים דומים. הקרוב ביותר הוא הפרוייקט הנפלא שנעשה ע"י אורנג' ואידיאולוג'יק בו בני נוער קבלו כרטיסים להופעתה של ריאנה בתמורה לשעות התנדבות – אולם רמת המחוייבות וההשקעה מצד המותגים בארץ בנושא אינה משתווה כלל למתרחש בחו"ל – וחבל.
לפחות עכשו כשתריבו עם בנות זוגכן תוכלו להראות מספרית, שאתם אכן, רגישים.

נא להשאיר תגובות בבלוג החדש

בעקבות וועידת נתח שוק ומדד המותגים של גלובס אתמול בעודי עדיין מורעבת מחוסר אספקת האוכל אך יותר משבעה מכמות המינגלינג, אני מדפדפת לי בספר מדד המותגים החדש לשנת 2010 וחשק עז לכתיבת הפוסט השני עולה, אז בבקשה.

נהיה קטע מצחיק כזה עכשיו,
כולם יודעים שהם צריכים נוכחות דיגיטלית ולרובם אין מושג מה זה אומר.
"אה…אני רוצה פרופיל ברשת החברתית הזאת, נו בדבר הזה, נו איך קוראים אותו זה – פייסבוק שמייסבוק? כן, כן, זה.

רציתי לרגע לבחון את אלו שהבינו את משמעות החדשנות והביאו אותה לידי ביטוי בפעילויות ומהלכים דיגיטליים מבריקים לבין אלו שלא הבינו כלל כנראה ואולי יש כאלה שבכלל לא צריכים? האם?

עכשיו החצי הפולני-נורבגי-ההיסטרי שלי צורח :
"מה?! לא צריכים?? איך את יכולה להגיד דבר כזה בכלל ולהחשיב את עצמך משווקת במאה ה21??”
ואז החצי השאנטי-מצרי-רגוע שלי מגיב:
"ששש…..אולי לפני מטח האשמות, ניגש שניה לבדוק את הנושא?”

ובכן:

נתחיל ב"תופעה" – שוקולד השחר.

מדובר במוצר הקיים במדפי רשתות השיווק כבר למעלה מ50 שנה!
אחוזי המכירות לא מפורסמים אמנם אך ידוע כי נתח השוק של השוקולד האהוב הוא למעלה מ-50% אם כן, מדובר ללא ספק באחד המותגים הנמכרים, אהובים, וותיקים ומוצלחים ביותר שיש.
גם מול מתחריו האיכותיים והבינלאומיים הוא לא נופל כלל וכלל.
עכשיו, תקנו אותי אם אני טועה כן, אבל למה למותג מדהים שכזה להתחיל לשווק או להיות חדשני אם כבר 50 שנה הוא עושה זאת בקסם רב וללא כל מאמץ?
אז נכון, מדובר אכן בתופעה רצינית בעלת שנים רבות של איכות, ניסיון, ושמירה על טעם אהוב.
ולא, אין הרבה מותגים שיש להם כזאת הצלחה מסחררת מבלי להניד עפעף אך בעולם כזה מתקדם האם נכון למותג להיות אאוטסיידר ולהשאר מחוץ למגרש המשחקים החדש?
במקרה של שוקולד השחר- דפנטלי יס!

נעבור לבנק הפועלים- הקאמבק של "דן חסכן".

רעיון גאוני ללא ספק והנתונים מעידים על כך :
בתקופה של ששה חודשים לאחר עליית הקמפיין נפתחו כ-86,000 תוכניות 'דן חסכן' בסכום מצטבר של כ-217 מיליון שקל. תוצאות המהלך היו טובות מן התחזיות מכיוון שהוא הגיע גם לדור הסבים והסבתות שלא הוגדרו כקהל יעד והיוו 15% מפותחי תוכניות חסכון בעקבות הקמפיין.
מבחינת חדשנות מדובר בקמפיין שכלל כמובן פרסום מסורתי בטלוויזיה ובעיתונות לצד אתר ייעודי שהוקם לפעילות אפליקצייה לסלולר ופעילויות קד"מ בשטח.
מבחינת רומנטיקה : טעם הנוסטלגיה עשה לנו את זה ובגדול.
מי לא מכיר וגדל על הדמות האהובה של דן חסכן? שיפצרו אותה קצת והיידה קבלו לכם פרזנטור חתיך, רלוונטי, חדשני ונוסטלגי. בעל ערכים שמדברים לכל שכבת גיל. ת-ע-נ-ו-ג!

ולקינוח נסיים בפפסי מקס – ביג ספנדר מיליון ש"ח על לייקס.

יאמר לזכותם של העומדים מאחורי הדבר שראיתי אותם בקמפיינים מדהימים בעבר כגון הוילה של פלפל ולכן היה לי קצת קשה להבין את הנפילה הזאת .
אך כאן המצב קצת שונה לצערי – חדשנות ברוב בזבזנותה!

סכום עתק הושקע במטרה להלהיב את קהל היעד להשתתף בלחיצה פשוטה על like  בפייסבוק. על הגולשים להיכנס לעמוד הפייסבוק של הפעילות, להתקין את האפליקציה ולכתוב רעיון יצירתי על איך הם יבזבזו מיליון ש"ח ב-24 שעות ללא רכישת שום דבר חומרי ואחד מהם שיקבל את מירב הלייקס יזכה עם חבריו בפרס המיוחל.

נשמע די פשוט והגיוני לא ? אז זהו שכנראה שלא.
אך בואו נעמוד על הקטיושות רגע:
הפרס : מיליון ש"ח – לא נשמע נגיש/סביר, כמו הימור בלוטו.
הפרזנטור: למרות התקציב המגוחך – לא מוכר, לא מושך ולא יוצר שום תחושה של הזדהות.
הקריאייטיב: לא קשור למוצר בשום צורה, לא משאיר חותם, לא נחקק בזכרון בקיצור -אוי.

לאחר השקעה כספית כ"כ גדולה הייתי מצפה לתוצאות יותר מרשימות מ9,000 אוהדים בדף
ו800 הצעות בלבד.אם רק היו נותנים פרס שני קטן יותר ונגיש יותר ל50 זוכים לבוא לעשות יום קניות ולהספיק לבזבז 1000 ש"ח ב5דק כבר המענה היה גדול יותר.

חשוב לזכור שבסה"כ אנחנו אנשים פשוטים, זה הכל ושפונים ללב שלנו זה עובד.

יש יותר מעיצוב ומיתוג מחדש למותג, צריך לדעת להפעיל את חושיו הנוספים של הלקוח.

טעם, ריח ,שמיעה, זכרון סמנטי, אינטואיציה ,רגש וכד'-לעיתים חשובים יותר מכל סלוגן או עיצוב מודעה יפה.

בעייני, המספרה של הזקן ברחוב בן יהודה בת"א עם הכלים הוותיקים, ריח השנים באוויר, עיתון הסופשבוע, הספר מנייר שניתן לדפדף בו, להריח אותו להרגיש אותו ככ עד שכואבת היד בכל תנוחה אפשרית, זה סוד הקסם. זאת הרומנטיקה.

מה שחשוב לזכור הוא שהחדשנות האמיתית טמונה במוכנות של המותג להיחשף לטוב ולרע, ולהיות פנוי לביקורות הקהל ולשינויים שהם יכולים לעשות לו.

המותגים שיגדילו לעשות את השילוב הנכון בין שמירת הכבוד להיסטוריה ופתיחת הדלת לעולם החדשנות, ללא ספק יגיעו להישגים חדשים ומשמעותיים למותג.

אולי גם שוקולד השחר, מי יודע?

הרשת הופכת להיות מעניינת יותר ויותר, עם פעילויות שיווקיות מדויקות ואיכותיות.
שבוע שעבר נתקלתי בדף של נטויז'ן בפייסבוק. במקום התוכן הרגיל בדפי פייסבוק של חברות (בחר את הראוטר האהוב עלייך, מי שעושה הכי הרבה לייק מקבל אותו חינם, ובורוד!), נטויז'ן בחרו להרים מרכז תמיכה בפייסבוק. חברי הדף יכולים לשאול שאלות בנושאים טכניים ולקבל תשובות מאנשי נטוז'ן.
הדברים היפים:
1. כל תומך טכני מזוהה בשם, תמונה והתמחות. הכי אישי שיכול להיות
2. זמני תגובה מופלאים. כתבתי ביום שישי אחה"צ שאלה וקבלתי תשובה לאחר כמה דקות.
3. הפעילות נותנת ערך אמיתי ללקוח, מעבר למבצעים.
דברים פחות יפים:
1. יש יותר מדי תומכים טכניים – קשה ליצור קשר אישי
2. הדף מגובה באופן לא מפתיע בתקציב שיווק נאה – כל פעם שאני נכנס לפייסבוק אני רואה פנים מחייכות של תומך נטויז'ן. לא בטוח שזה הדרך הטובה ביותר לנצל את התקציב הזה, מכיוון שאני כבר חבר בדף.

האם יצליחו נטויז'ן לתחזק את הדף לאורך זמן? והאם הפעילות תוביל לעלייה בנאמנות לקוחות? העתיד יגיד. אבל זה בהחלט ביצוע איכותי לפעילות ברשת חברתית.

יובל דרור הוא אחד הכותבים האהובים עלי. יש לו תמיד ראיית עולם מיוחדת, מגובה בידע מעמיק, הבנה הסטורית והמון המון שכל. ספרו, הפוליטיקה של הטכנולוגיה, הוא לא פחות ממעולה. כשקניתי לפני שנים מספר, לפני שהיה טוויטר ולפני שעקבתי אחרי יובל, קראתי אותו מתחילתו ועד סופו מבלי להניח אותו.

אבל יש לו משהו לא מוסבר נגד אפל.
ואם בתחומים רבים הוא צודק בהחלט, נראה לי שכאן הוא מפספס קצת.
יובל דרור תוקף בטורו היומי בעין השביעית "בתוככי מכונת ההייפ" את אופן סיקור השקת הטבלט של אפל השבוע (כן, אפל משיקים טבלט השבוע. אם אתם לא יודעים את זה, זה אומר שאין לכם אינטרנט ומים זורמים). כרגיל, יובל תוקף את מה שהוא מכנה ההתרפסות בפני אפל. אני ממליץ לקרוא את המאמר המלא לפני שאתם ממשיכים לקרוא את הפוסט הזה.

סיימתם?

יופי. אז בואו נתייחס לטיעוני יובל דרור, כל מקרה לגופו:

….הנה השילוש הקדוש: ראשית מתחילים עם האימפרטיב הקטגורי של עולם הטכנולוגיה: העתיד תמיד טוב יותר – מה שיושק בעתיד, לעולם יהיה טוב יותר ממה שהושק לפני רגע. בהמשך, בונים על המיתוס הקיים: "האייפון הוא מכשיר נפלא, את זה אתם כבר יודעים. אז הטאבלט העתידי יהיה דומה לאייפון אבל הוא יהיה ע-נ-ק-י! ודקיק!". מקנחים בהפרזה שמיוחסת ל"הערכות" ולכן אפשר להשתולל ולקשקש: "תיווצר קטגוריה חדשה של מוצרים נחשקים"…..

נכון, אולי לא כל מה שיושק בעתיד טוב יותר ממה שהיה קודם. אבל ידוע כי אפל השקיעה מאמצים יוצאי דופן ביצירת מוצר שמגדיר מחדש את התעשיה בה הוא פועל. ג'ובס, על אף לחצים רבים, סירב להכנס לעולם הנטבוקים, ואפל השקיעה ביצירת מוצר אשר אמור לשנות את השוק בו הוא פועל.

בנוגע לאייפון  והשימוש במונח מיתוס – חברים, אייפון שינה את עולם הסלולר נקודה. בלי להתבלבל. אייפון הצליח לעשות מה שנוקיה, מיקרוסופט, מוטורולה ואחרים לעשות שנים – מכשיר אינטרנטי נייד אמיתי עם יכולות טלפון מלאות. ולא רק זאת – אפל גם שינתה את האופן בו שוק הסלולר עובד – משוק הנשלט ע"י מפעילים לשוק פתוח למפתחים השונה באופן מהותי משרשרת הערך המסורתית של תעשיה זו.

בנוגע ליצירת קטגוריה חדשה של מוצרים – אכן, לאחר האייפון, הציפיות מאפל גבוהות מאוד. זאת, בצירוף העובדה ששוק הקוראים האלקטרוניים אינו יציב ופתוח לתחרות, והעובדה כי יש עדויות ממקורות שונים המראים כי אפל נכנסת לתחום וחתמה הסכמים עם עיתונים וספקי תוכן אחרים לטבלט המדובר.

אבל זה לא מפריע לו להמשיך:

א. האימפרטיב הקטגורי: "יושק מכשיר חדשני" – אם זה בעתיד, כנראה שזה יהיה טוב.

ב. בניה על מיתוס קיים: "הוא צפוי להיות ה-iPod של מחשבי הלוח".

ג. הפרזה והייפ: מדובר במחשב שהוא "יותר מקורא ספרים אלקטרוני".

שוב, פספסוס של הנקודות החשובות בטבלט:

1. המכשיר אמור לשנות את הממשק בין האדם למחשב מסוג זה – כמו שהאייפון שינה את שוק המכשירים הסלולריים. שמועות רבות גורסות כי הושקעו בעניין הממשק  משאבים רבים.

2. הוא אכן צפוי, כמו כל מהלך שאפל עשתה בשנים האחרונות, לשנות אם לא לשלוט על הקטגוריה של המכשירים מהסוג הזה, מכיוון שבשנים האחרונות אפל לא נכנסה לשווקים חדשים אלא אם האמינה כי היא יכולה לשנותם מהיסוד או לשלוט בהם.

3. ועובדתית – הוא יותר מקורא ספרים אלקטרוני. הוא אמור להכיל מערכת הפעלה קרובה למלאה, לנגן וידאו, לאפשר קריאה ושליחה של דואר ועוד. כרגיל – זאת ע"פ כל השמועות.

יובל דרור טוען שהעיתונאים הישראליים נסמכים על כלום וקצת שום דבר. אוקיי, יכול להיות שזה נכון. אבל זה נכון גם לפוקס ניוז, וכל בלוג מכובד.

ונקודה אחרונה לגבי אמיתותם של הנתונים – אפל ידועה בכך שהיא שומרת על סודיות גבוהה לפני הכרזה על מוצרים חדשים. אבל בשנים האחרונות יש לא מעט הדלפות בעיקר משותפי התפקיד שלה. כך נוצר שבשלושת, ארבעת ההצהרות האחרונות היה מידע רב מהרגיל בחוץ לפני ההכרזה. אז נכון, מדובר עדיין בשמועות, אבל נראה שחלקן לפחות די מבוססות.  הבוקר אישר את קיום המכשיר מנכ"ל מקגרו-היל. באוקטובר הזכיר אותו עורך הניו יורק טיימס. אז נכון, יכול להיות שאין בעצם טבלט והכל זה טריק יחצני מבריק שבסופו יתברר שגו'בס הוא בעצם אנדרויד ממאדים. אבל נראה לי שיש משהו בשמועות האלה…

אז מה היה לנו:

1. חברה ששינתה שלוש תעשיות והעומד בראשה שינה עוד אחת (אפל שינתה את עולם המחשוב, סלולר, ומוזיקה, וגו'בס גם שינה את עולם האנימציה)

2. הצלחה חוזרת ונשנת להוציא מוצרים חדשניים, משני שוק, ואני חייב להודות, בקטגוריה שלהם – סקסיים להחריד

3. כתבים מכל העולם אשר מחפשים מה הדבר הבא שאפל תוציא, מכיוון שיש סיכוי גבוה שישנה את התחום.

אני לא אומר שעיתונאיי ישראל הם טלית שכולה תכלת. אבל נראה לי, אישית, שכאן דווקא ההתלהבות מוצדקת.

מי מחכה היום להכרזה?

כן, אני יודע, זה קידום עצמי, אבל לפעמים חייבים. אני שמח להודיע שאפליקציית החדשות של ערוץ 2 נמצאת עכשו בחנות האפליקציות של אפל. האפליקציה היא פרוייקט משותף שלנו ושל חברת החדשות של ערוץ 2, מול לירן דן ותום שרון.
היא מאפשרת צפיה בתכני וידאו של חברת החדשות, כתבות מעודכנות, מבזקים ודיווחי מזג האויר.
כמו כן פיתחנו ממשק ישיר למייל האדום של חברת החדשות – כך אתם יכולים לשלוח אייטמים ישירות לחברת החדשות.

זה הפרוייקט השני שלנו עם חברת החדשות, לאחר שליוונו אותם בכניסתם לשימוש בטויטר. כחברה, פרבדה מדיה מאמינה שלקוחותיה צריכים לנצל כל ערוץ דיגיטלי להגיע ללקוחותיה – אם זה טוויטר, פייסבוק, אייפון, ו, הס מלהזכיר, באנרים. אני חייב להודות שיש התרגשות רבה כאן, מכיוון שחברת החדשות היא גורם מדיה מרכזי מאוד בארץ.

תודה גם לאלעד היבסנר מקאסטאפ, ואלי ניסן מספיה, וגילי דקל,  שיחד גרמו לכל זה לקרום עור וגידים

אנו מתכננים יכולות נוספות בעתיד הקרוב, נשמח לשמוע את דעתכם.
אם אתם מעוניינים בפרטים נוספים, צרו איתי קשר.
כתבה בנושא:

אליאב אללוף הפך תוך יום מיקיר הקהילה למוקצה ומותקף, עקב תחרות אלוף המדיה החברתית של גלובס.
התחרות פשוטה עד פשטנית – 6 משימות, חלקן פשטניות כגון איסוף אוהדים לדף בפייסבוק וחלקן קצת יותר מתוחכמות, אם כי אף אחד לא מתבקש לפצח אטום.

ואז התחילה המתקפה:

מימין, ניב קלדרון טוען שגלובס מנצלים את המשתתפים לפרסומם האישי, שיש פה ניצול של גורם חזק (גלובס) אנשים מסכנים ותמימים אשר נפלו בסם (המשתתפים).

משמאל, העין השביעית טוענים שהתחרות עושה עוול לתחום כי הוא מורה לאנשים לאסוף מעריצים כמו תחרויות פקקים של פעם, תוך התעלמות מאיכות השיחה.

ובנוגרה קדמית, גל מור מחורים ברשת טוען כי התחרות מחמיצה את המדיום, איננה מכוונת לשום דבר למעט התחרות, ושוב חוזר על עניין כמות אל מול איכות. יש לציין שהביקורת שלו היתה לדעתי האישית הכי עניינית.

מעניין במיוחד הן האמוציות המיניות שהעניין מכניס לטוויטרספרה פינת פייסבוק. יובל דרור מאשים את באזילה בהפיכת התחרות לתחרות של למי יש ארוך יותר, וניב קלדרון טוען שזה שהמשתתפים עושים זאת מרצונם החופשי, מקביל להשתתפות נשים בפורנוגרפיה. משם הגענו לרוני דואני, פלאשים, ומוטי פאר כמובן התעורר להצטרף לדיון…

גל מור הוא אחד האנשים החכמים והרציניים שאני מכיר (ושתיין קאוה רציני ביותר), יובל דרור כתב ספר מעולה שאני קורא כל כמה זמן ואני נהנה מהטור שלו כל פעם מחדש, וניב קלדרון הוא חבר יקר.

אבל אני חושב שהגיע הזמן שקצת נרגיע ונוציא איברים שנועדו להקלדה מאיברים שנועדו לישיבה.

ראשית – האם תחרות או קמפיין? התשובה – למי אכפת? האם אין תחרויות שהן קמפיינים על ימין ועל שמאל?

שנית – לעניין ניצול המתמודדים – צופה חד עין יראה שמרבית המתמודדים הם אנשים אשר מנסים לבנות את המוניטין שלהם בשיווק ברשתות חברתיות. הם יקבלו חשיפה משמעותית מהתחרות בכלי תקשורת שבדרך כלל סגורים בפניהם. אז מי בדיוק מנצל את מי? במאמר מוסגר, אני אישית לא בטוח שזה הדבר הנבון ביותר בשבילם. ספקי שירות אשר שמים עצמם במרכז לפעמים מפספסים את העובדה שהם לא הנושא החשוב אלא המותג אותו הם מקדמים. אולם, אין לי מונופול על קידום עסקים, ויתכן ואצטרך לאכול את כובעי.

בנוגע לנושא התחרות – רבים מהמבקרים טענו כי היא לא מודדת את המדדים החשובים באמת של מדיה חברתית. חבל רק שאין ולו מדד אחד, חד משמעי, קביל על כולם, שמודד אפקטיביות של מדיה חברתית. הלואי והיה – היה לי הרבה יותר קל עם לקוחותי. זה תחום בחיתולים עדיין. אי לכך, גלובס בחרו בפתרון הקל – שילוב של מדד מספרי ויכולת הגעה לסלבריטאים. האם זה הדבר הטוב ביותר ביקום? לא. האם זה הדבר המדיד ביותר? כן. האם יש עוד 89453453 דרכים לעשות תחרויות כאלה? יתכן. ואת אותו דבר אפשר לומר על כל פעילות פרסומית.

בואו ננשום עמוק, ונמשיך הלאה. אני אישית לא משתתף בתחרות הזאת ולא בתחרויות אחרות אליהן הוזמנתי. אם מישהו מהתמודדים ינג'ס לי יותר מדי – אלוהים המציא את טוויטר שהמציא את block ואת פייסבוק שהמציא את ignore. ואם זה יהיה ממש מוגזם – ביי ביי קישור בפייסבוק.

אבל אני מציע לכל המבקרים – בואו נרים תחרות אלטרנטיבית שתהווה מודל ודוגמה לסולידריות חברתית. ודר טוויטר עם פייסבוק, וניוזפיד ללא ספאם. בשיא הרצינות – אם יש לכם רעיונות I am in. עד אז – בואו לא נהפוך את המדיה הזאת למשהו יותר מדי קדוש.

כולה טויט.

לכבוד ביקורו של ביז סטון, מייסד טוויטר בישראל, החלטתי לכתוב סדרת פוסטים על שימושים יומיומיים בטוויטר. הראשון היה טוויטר לצרכנות נבונה. עכשו בואו נדבר על דברים חשובים באמת – איך להשתמש בטוויטר כדי לא לבלות את הלילה לבד

אז את לבד הלילה, ולא ממש מתאים לך העניין הזה. רק נפרדת מחבר שלך? מחפשת שותף זריז למיטה קרירה? הנה 7 טיפים לאיך להשתמש בטוויטר, כדי לעשות דברים ארוכים יותר מ – 140 תוים (ועצה אחת לגברים).

עצות לנשים:

1. שימי תמונה הולמת, אך לא בוטה. את לא רוצה שיחשבו שאת ספאמרית בתחום SEO חס וחלילה.

2. ידעי את העוקבים אחרייך שבדיוק נפרדת מחבר שלך. אל תתבכייני יותר מדי – פשוט תצייני את העובדה. ושאת ממש זקוקה לדרינק איכותי

3. שלחי מדי כמה זמן הצהרות כלליות כמו – איזה סרט אימה מעולה מגיע לארץ, אבל פוחדת לראות אותו לבד

4. שלחי תמונות שלך לפני יציאה לבר האהוב עלייך. סתם כדי להתייעץ אם זה יפה מספיק. אל דאגה – 90% מההקלקות על התמונה יהיו של גברים.

5. ידעי את העוקבים אחרייך שאת ממש אוהבת בר מסויים ונוהגת לשבת בו כל יום חמישי.

6. שלחי הצהרות כמו -איזה כיף היה אתמול בלילה, אבל ליידי לא מספרת.

7. במידה ואקשן מגיע – כבי את הטוויטר, ותתרכזי בדברים החשובים באמת – לחשוב על ההצהרות המתחכמות בוקר אחר כך.

עצות לגברים:

שלח טוויט לעוקבים אחרייך – "ערה?"

אולי תצטייר קצת נואש, אבל לך תדע, אולי אחת מהעוקבות שלך תתפס ברשת…

לכבוד ביקורו של ביז סטון, מייסד טוויטר בישראל, החלטתי לכתוב סדרת פוסטים על שימושים יומיומיים בטוויטר. והראשון בינהם: טוויטר לצרכנות נבונה.

טוויטר היא רשת חברתית פשוטה אך עוצמתית. אני משתמש בה יום יום לשימושים שונים – החל מלשמור קשר עם חברים וכלה לאיתור מידע ולקוחות.

אחד השימושים החשובים ביותר שלי בטוויטר הוא לצרכנות נבונה. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם:

1. התייעצות לפני קניה – התלבטתי בין רכישת בר מים של מי עדן או מכשיר תמי 4. שלחתי שאלה לחברים בטוויטר – מה עדיף, תמי 4, נביעות או מי עדן. מיד קבלתי תשובות שונות – החל מ"תמי 4 שולטים", דרך "מי עדן הוא פתרון נגד הסביבה" וכלה ב- "יא שמאלני אשכנזי, קנה בריטה". לאחר מכן צמצמתי את השאלה למי עדן מול תמי 4 – ומרבית התשובות נטו לתמי 4. כל זה לקח בדיוק 20 דקות, וחסך לי חיפוש באינטרנט וקריאת מידע בפורומים.

2. בדיקת מחירים – כמובן שהשלב הבא היה לשאול את העוקבים אחרי כמה הם משלמים לתמי 4. מיד קבלתי 10 תשובות, שנעו בטווח מחירים מסויים – כולם מתחת למחיר המוצהר באתר של תמי 4. כמובן שהשיחה עם נציגת השירות של תמי 4 היתה הרבה יותר פרודוקטיבית..

3. התמקחות על מחירים – ידידי היקר יוסי טאגורי הביא את זה לאומנות. בעת התמקחות על גובה ריבית המשכנתא שלו, הוא שלח טוויטים מהפגישה עם הבנקאי ושאל כמה העוקבים אחריו משלמים בבנקים שלהם. למותר לציין, הדבר עזר מאוד למו"מ עם הבנקאי החביב…

4. הבעת חוסר שביעות רצון – תקופה מסויימת לא הייתי מרוצה מספק השירות שלי, נטויז'ן. התלוננתי על זה לחבריי, ומיד יצרו איתי קשר מפניות הציבור שלהם – ונתנו מענה מהיר לבעיות בהן נתקלתי. חסך לי לא מעט המתנה על הקו.

5. המלצה לחברים על מוצרים ושירותים טובים – יודע שזה נשמע מוזר, אבל לפרגן זה דבר חשוב מאוד לדעתי. כשאני קונה מוצר טוב או מקבל שירות טוב, אני נוהג לספר על זה לחברי. כן כן, כמו הסטיקר הידוע.

אתם יכולים למצוא אותי כאן, ובבלוג שלי באנגלית. עקבו אחרי #bizil בטוויטר לעדכונים על ביקורו של ביז סטון בישראל.

היה לי את העונג להשתמש לכמה שבועות במצלמה המהפכנית של קנון 5D Mark II. מדובר במצלמת סטילס, עם חיישן בגודל 35 מ"מ, אשר עשתה גלים כאשר כללה יכולת צילום ב -Full HD – וכל זה במחיר של 3500$.
לדעתי מצלמה זו היא ההתגלמות של disruptive technology – היא בעלת יכולות מדהימות במחיר יחסית נמוך, אבל עדיין חסרים בה כמה יכולות חשובות כדי שתוכל לשמש צלמי וידאו.
ראו את סקירת הוידאו שהכנתי, כולל צילומי לילה, הכוללת ניתוח של יכולות המצלמה והתאמתה לצרכי וידאו:

Canon 5D Mark II Review – Hebrew from Kfir Pravda on Vimeo.

זוכרים את הסיפור עם סניף מגה בעיר ברעננה, שהתנהג באופן לא ראוי לזקנים? בקצרה – סניף מגה בעיר ברעננה מזה זמן מה הפגין יחס לא מכובד למבוגרים שבינינו, ובדרך הביא לי את הסעיף. כשכבר לא יכלתי לשתוק, כתבתי פוסט בבלוג שלי וכמה טוויטים בנושא.

הפוסט והשיחות בטוויטר עשו גלים תוך זמן קצר. כמה דקות אחרי שכתבתי את הטויטים בנושא, פנו אלי, בנפרד, שני אנשי פרסום שאני מעריך מאוד ואמרו לי שהדרגים הבכירים במגה מטפלים בנושא. שעה לאחר מכן קבלתי טלפון משירות לקוחות של מגה בעיר:

- שלום, אפשר לדבר עם כפיר?

- מדבר

- שלום אנחנו משירות לקוחות של מגה, והבנו שיש בעיה עם השירות בסניף מסויים שלנו. רצינו לומר לך שהתנצלנו בפני אותם לקוחות.

- נו אז? זה לא פותר את הבעיה

- אז מה אתה רוצה שנעשה?

- שתפתרו את הבעיה.

- טוב, אנחנו מטפלים בנושא ונחזור אלייך

בנתיים הפוסט צוטט באתר נוסף, אולם הפניות שלי ל-ynet וחדשות ערוץ 2 הושבו ריקם בטענה שמדובר בסיפור מקומי מדי לחדשות ארציות.

עבר סוף השבוע, ובבוקר יום ראשון קבלתי מייל מבכיר בריבוע הכחול, שביקש שאפנה אליו עם כל בעיה שיש לי עם הרשת. שלחתי בתגובה שיש לי בעיה עם הרשת, ושיש לי אפילו פוסט מפורט שמסביר מהי. אותו בכיר אמר לי שהם טיפלו בבעיה, והעבירו הדרכות חוזרות לצוות הסניף בנוגע ליחס לאוכלוסיה המבוגרת בינינו.

בנתיים ניסו ליצור איתי קשר מרשת המקומונים של Ynet אבל לא הצלחנו להסתנכרן לשיחה.

לאחר כמה ימים קבלתי שיחת טלפון מפתיעה, מפרסומאי שלישי, שגם אותו אני מעריך, ששאל אותי איך סוגרים את הסיפור, והאם אני עובד בשביל מתחרים של מגה. שאלה מטופשת מכיוון שהיא מניחה ש:

1. אני לא הגון ועוסק בפעילויות מסוג זה

2. שמי לא חשוב לי מספיק, ואבצע פעילויות מסוג זה מהבלוג האישי שלי

3. אני דביל מוחלט, ואענה על שאלה כזאת.

לאחר שהובהר שהדבר היחיד שאני רוצה זה שיתייחסו לאותם מבוגרים בצורה מכובדת יותר, שאין לי שום מניע נסתר, ושאני פשוט איש שיווק שיודע דבר או שתיים על הכוח של הרשת, נשאלתי שוב מה ניתן לעשות כדי לסגור את הסוגיה.

מכיוון שהמבוגרים שבינינו הם שנפגעו מהיחס באופן הכי משמעותי, העלתי את הרעיון  שמגה בעיר יתרמו סכום כסף יפה לקראת ראש השנה לבתי זקנים ברעננה. התנדבתי למצוא את בתי הזקנים הרלוונטיים ע"מ להקל על התהליך.

לפני כמה ימים קבלתי את המכתבים שנשלחו לבתי הזקנים באיזור רעננה עם תרומה יפה לקראת החג. ממש שמחתי לראות את זה, ועוד יותר שמחתי שהצלחנו להפוך אירוע שלילי להזדמנות לתרום לקהילה. חשוב לציין שהגורמים מולם עבדתי במגה בעיר, שביקשו לא להיות מוזכרים מפורשות, היו מאוד קואפרטיבים, במיוחד אחרי שהתברר להם שאין כאן מניעים נסתרים. לזכותם יאמר שהם היו רספונסיביים, ניהלו מעקב אחרי הנושא, והפגינו רצון טוב ומוכנות לפתור את הבעיה. אולם יש לציין שאינני יודע האם היחס בסניף השתנה באופן מהותי – אני אמשיך לבקר בו ולדווח.

מעבר לכך שהצלחנו לעזור קצת יותר למבוגרים בינינו, יש נקודה חשובה לזכור מהסיפור הזה, לפחות בשבילי: ללא שום כיסוי תקשורתי מסורתי, רק עם מקלדת, טוויטר ובלוג, ניתן לשפר את הסביבה שלנו. או במילים יותר בוטות: אין יותר תירוצים לא לשנות את מה שמפריע לנו, או לתקן עוולות סביבנו.

כולנו אוהבים להתלונן. על המדינה, על הרשות המקומיות, על מערכת החינוך, על המיסים ובכלל על כל מה שקורה סביבנו. עד כה לא היתה לנו ברירה אלא להתלונן ולרטון בסלון. רק גופי התקשורת הגדולים יכלו להשפיע על אג'נדות, רק פוליטיקאים יכלו לשנות חוקים.

עכשו יש לנו פייסבוק. יש לנו טוויטר. יש לנו בלוגים. יש לנו יכולת לגייס אנשים למטרות צודקות בקליק. יש לנו יכולת לייצר משברים תקשורתיים ולהתמודד מולם, מהמקלדת שלנו. משולחן העבודה שלנו. למזלנו אנחנו לא חיים באיראן שם הוכח שהרובה חזק יותר מהטויט. כוחם של בלוגרים עולה בארץ, ואנחנו מוזמנים שוב ושוב להשקות מוצרים, מופעים ושאר ירקות. למה שבמקום להתלונן רק על שירות של מפעיל תקשורת כזה או אחר, לא ננסה לעשות משהו קצת יותר גדול?

עכשו, לאזרחים מהשורה יש יכולת רבה יותר להשפיע. במיוחד לאלו אשר עושים שימוש בכלים האלה כדי למכור במבה או עוד חבילת sms בשם המפעיל האהוב עליהם.

מה אתם יכולים לעשות? זה פשוט:

1. בחרו נושא

2. כתבו עליו בבלוג שלכם, טוויטר שלכם, פייסבוק וכו'. עשו רעש.

3. נהלו מעקב

תוך זמן קצר המפרסם האהוב עליכם יצור אתכם קשר ותוכלו לנסות לשנות את מה שכ"כ מפריע לכם.

יאללה. לעבודה.