רדיו פרימיום להמונים

נבדק ונמצא פרימיום - מגע ללא מגע

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Thu, 31 May 2012 20:16:00 +0000

פתיחה

לא יצא לי לשמוע אלבום חדש וטוב השבוע, אבל אם אתם רוצים להקשיב לאלבומים טובים שיצאו השנה, אז גלגלו למטה. בפוסט הזה נתרכז יותר בשירים חדשים וביצירות מוסיקליות קצרות. אמיר מרקסמר הזכיר לי שבשנות התשעים פנתה מייקרוסופט לבריאן אינו, וביקשה ממנו להלחין עבורה יצירה מוסיקלית אוניברסלית, סנטימנלטית, עתידנית ומלאת רגש. במגבלה אחת (קטנה): אורך היצירה לא יעלה על שלוש ורבע שניות. את התוצאה כולנו מכירים היטב: Brian Eno - Microsoft Windows Theme

הוא קיבל מליון כסף על הלחן הזה (לא זוכר באיזה מטבעות) יצא לי לחשוב על זה לא פעם - שזו אולי היצירה מוסיקלית שהכי הרבה פעמים הקשבתי לה. אם אפשר לקרוא לזה יצירה מוסיקלית. יותר מכל אני חושב שזה מעלה את אינו לדרגה של גאון, אם היתה חסרה עוד הוכחה לכך. זה כמו שפיקסו יעשה רשומי פחם.

עוד מחשבה שקשורה לכך היא , שהלחן הזה מבטא כמה מוסיקה היא חלק משמעותי מהתפישה שלנו במוח, שאנחנו כל-כך זקוקים לה בממשקים שבהם אנחנו עובדים עם מחשבים. המוסיקה היא כמו הקול האנושי של המחשב. היא מרככת לנו את המעבר אל הקרירות המכנית והקטנונית שלהם. היא מאפשרת לנו להתייחס אליו באופן ריגשי כאל דבר נעים וחם.

אפשר גם לשים לב לקשר שיש בין מוסיקה לבין מכשירים סוללרים - ברינגטונים, בכך שהאייפוד והטלפון התאחדו, ובכל הצלילים שהם מפיקים - בתזכורות היומיות, בזימוני פגישות, כשנכנסות הודעות וכמובן כשהטלפון מצלצל - הם כמו נינטנדו שאנחנו צריכים לטפל בו ולהזין אותו כל היום

Rudely Interrupted - So Tired
חבר מפייסבוק גילה לי על בלוג שנקרא "הלהקות הכי מוזרות בעולם". מלא פרובוקציות וגם קצת מוזיקה טובה בין לבין. למשל הלהקה הזו שנקראת איך שהיא נקראת ויש בה גם דמויות גרוטסקיות כאלה. ושיר אחד ששמעתי ואהבתי עד מאד:

The Flaming Lips -Thunder Up
וויין קויין כנראה ששבר כמה שיאי מוזריות השנה, כשהוא הוציא את האלבום האחרון של הפליימינג ליפס,. אלבום שהוקלט בשיתוף של הרבה מוזיקאים מפרוסמים. במהדורה המיוחדת שלו הודפסו 10 עותקים שבהם יש דגימות דם של המשתתפים באלבום. זו דרך מצויינת לעשות יחסי ציבור. וגם זה אלבום מצויין, אחד הטובים של השנה. במקביל, בשביל להרוויח עוד קצת כסף, הם הפכו את השיר הבא לשיר הנושא של קבוצת הכדורסל של העיר אוקלהומה. תודו שלא הייתם חושבים על זה. שיר טוב (אני מביא רק שירים פרימיום, לא קשור כמה גמיקים יש מסביבם)

The Flaming Lips - Race for the Prize

John Frusciante - Glowe
ג'ון פרושיאנטה הגיטריסט לשעבר של רד הוט צ'ילי פפרז לקראת EP חדש. הוא כבר אחרי 10 אלבומים. ולמי שלא מכיר זה שונה מאד מלהקת האם, ויש משהו מאד אישי במוסיקה שהוא עושה. בקטע החדש Glowe יש שינוי כיוון נוסף

פסטיבל פרימוורה

פסטיבל פרימוורה הוא אחד מהפסטיבלים הכי טובים שיש בעולם, והוא מתקיים בברצלונה שהיא אחת הערים הנפלאות בעולם. אני מת על ברצלונה, שנה שעברה טיילתי בה ואני ממליץ עליה לכל אחד. אני גם מת על הקטלונית, אני הייתי רוצה להפוך אותה לשפה הרשמית של העולם. היא הביטוי הכי נכון והכי יפה שיש לדעתי ללטינית, היא מתנגנת ומתגלגלת הכי יפה בין האיטלקית, הספרדית והצרפתית. להיכנס לקאזה באליו (אחת החוויות הכי חזקות שהיו לי בחיים), לבקר במוזאון מירו, לראות את הפונטנה לה מג'יקה.. אנחנו רצנו כמו ילדים קטנים בפארק גואל עד שהגענו לנקודה הכי גבוהה של העיר (וזה היה אחרי יום מאד מעייף) . אין זו עיר חלום ! ומה שעוד חלום שאפשר לראות את כל פסטיבל פרימוורה בלייב באינטרנט, כולל הופעות של אפגאן ויגס, קיור, ספירטואלייז, וילקו, מאזי סטאר. לא יאומן

Bobby Womack ft. Lana Del Rey- Dayglo Reflection
שני שמות חמים שמסתדרים מאד ביחד הם בובי וומק, שעושה קאמבק, ולנה דל ריי המנותחת שרוכבת על גל לא ברור בין ההיפסטריזם למיינסטרים. במקרה הזה, האינטרסים המשותפים משרתים את כולם, כולל את שלנו. שיר טוב:

Bobby Womack ft. Lana Del Rey- Dayglo Reflection

The Cribs - Glitters Like Gold
הקרייבס בוידאו חדש ונוצץ בסגנון הארד רוק משנות השיבעים. לא משתגע על האלבום החדש שלהם, אוהב את הסינגלים.

The Cribs - Glitters Like Gold

Liars - No.1 Against The Rush
באמת שנמאס לי מקליפים אלימים. לא היממתם אותנו, סתם דירדרתם את האנושות עוד קצת לעבר השאול. אם אני רוצה רציחות /תאונות מצערות או אינוסים אני יכול למצוא אותם בחדשות, אני לא צריך בשביל זה אומנות. להיפך, בימינו היופי הפואטי הפך למצרך נדיר. השיר טוב, אבל ראו הוזהרתם על הקליפ.

קח תן וקח

שבוע שעבר התקיים מרצ' דיי באוגנדה. מעין שוק קח-תן של דיסקים ותקליטים. אני השתתפתי בארוע כזה בפרום יותר מצומצם. חלק גדול מרכישות המרצ' דיי שלי היה מוסיקה אלקטרונית, שאני בדרך-כלל לא מקשיב לה. מבחינתי זה היה חלק מהעניין - להיחשף לדברים אחרים. חשבתי שיהיה גם נחמד להקשיב לדברים האינסטרומנטלים האלה יחד עם המשפחה, כמוסיקת רקע לנסיעה. אבל, התבדתי - כחבורה של ילדים ואמהות (יש רק אחת) מאותגרי קשב זה די שעמם אותם... ואז הגיע הקטע הזה...מיד היינו צריכים לעבור להסברים על דבורים וציפורים. אז כיביתי.

Kid Loco "cum'on" 1ª versión

להקת Tortoise
הופיעה אתמול בישראל. אף אחד, כנראה לא יודע כיצד לבטא את שמה בדיוק, אבל היא פה. הנה שיר שלהם שאהבתי, בהמלצת אורית@

Tortoise - I set my face to the hillside

וזה קטע שבו מסופל שיר שלהם, בהמלצת איתי כ.
Death In Vegas - Hands Around My Throat

וזהו, בינתיים..רק אל תשכחו את הסיסמה:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

מיקסטייפ השבוע II - דונובן

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Wed, 30 May 2012 21:22:00 +0000

Donovan בן 64 !

החודש דנובן חגג יומהולדת 66 ! ואנחנו מאד בעד להזכיר ולהלל מוסיקאים חיים שעשו דברים נהדרים. הפוסט הזה מחכה הרבה זמן כמחווה למוסיקאי שהוא אנדרייטד בטירוף, ועכשיו אני מרגיש ממש חובה להביא אותו לפה. אני חושב שכל מי שאוהב את ניק דרייק אליוט סמית', בוב דילן המוקדם ואת לאונרד כהן יכול למצוא בו חבר. שירים יפים אחד אחד שכל אחד מהם ראוי לתואר פרימיום. ויש כאן גם המון גירסאות כיסוי לשירים של דונובן. בחלק מהם לא התאפקתי והבאתי את המקור בביצוע של דונובן. ותלחצו PLAY

Donovan - The Mandolin Man and His Secret
DANDY LIVINGSTONE - there is a mountain
sandie shaw - "oh gosh
Donovan - Oh Gosh
Butthole Surfers - The Hurdy Gurdy Man
Husker Du - Sunshine Superman
Sunshine Superman- Donovan
Richard Thompson - Season of the Witch
Julie Driscoll - Season Of The Witch
Deep Purple - Laléna
Donovan - Laleña
King Crimson - Get Thy Bearings

ותודה ליובל קאולי שהזכיר ולאיתי כ. שהמליץ על רוב השירים

נבדק ונמצא פרימיום - לשמוע ולהתמוגג

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Thu, 24 May 2012 10:00:00 +0000

פתיחה
השבוע מוריסי חגג יומהולדת והקיץ הוא גם יופיע בישראל, בשנית. פעם שניה שאני הולך לפספס הופעה שלו. בעסה. ביום שני השבוע גם יתקיים "יום השמיעה הארצי" לא יודע אם שמעתם על כך. אני לא. במקרה זה יצא שבדיוק באותו היום סיפרתי לאנשים בעבודה, שראיתי מישהו בסופר שבודק את הביצים ע"י שמיעה. הוא פשוט מוציא את הביצים אחת אחת מהתבנית ומנער אותם בכל הכוח ליד האוזן שלו. וכך הוא מחליט אם לקחת אותם או לא. זה היה אחד המחזות הכי מצחיקים שראיתי בחיים שלי.

The Afghan Whigs - See And Don't See
בתאריך 15 ליולי יופיעו גרג דולי וחבריו בבארבי. ובלי שום קשר (או עם קשר) הם מוציאים אלבום חדש. ישנו חשש כבד בקרב האוהדים שהאלבום, הזה יקלקל את חגיגות הנוסטלגיה, ושבמקום שירי נייטניז אהובים ובדוקים ונצורים, הם יביאו אותה בשירים חדשים, שאולי מזרימים להם את הדם, אבל לא מעמידים לנו את ההופעה. אז הנה סנון ראשון מהאלבום החדש, לא כזה נורא..חידוש נחמד, לדעתי:
The Afghan Whigs- See And Don't See

וכך נשמע המקור הנפלא. הרבה פחות יללני והרבה פחות בכייני כששרה אותו אישה:
Marie Queenie Lyons - See And Don't See

Richard Hawley - Before
ריצ'רד האוולי עם אלבום חדש. שמעתי כבר כמה שירים יפים מתוכו, אבל לא נראה לי שאני אצלח אלבום שלם שלו. אז בינתיים זה הולך ככה, בבודדת:

כיצד המוסיקה משפיעה על המוח ?
ראיון מעניין של אורי זר אביב עם פרופ' דניאל לויטין וכתבה נהדרת על איך שהמוסיקה משפיעה לנו על המוח. לויטין, בן 54, הוא פרופסור לפסיכולוגיה, מוסיקה ומדעי המחשב במחלקת הפסיכולוגיה ומדעי המוח של אוניברסיטת מקגיל במונטריאול. שם, במעבדה חדשנית שהקים, הוא חוקר לצד מוסיקאים, טכנאים, סטטיסטיקאים, פסיכולוגים וכימאים את השינויים הקוגניטיביים שמתרחשים למשמע מוסיקה. חלק גדול מהנושאים אני מכיר מכתבות אחרות, אבל הפעם יש כאן סיכום רחב יותר של התופעות, וזה בהחלט שווה קריאה. [קישור]

האינטרנט בשנת 1969

אני נולדתי בשנת 69. תמיד הייתי גאה בכך, כי בשנת 1969 האדם טס לירח ובעצם הפך להיות מודרני. קצת קשה להסביר למי שלא חווה את זה, את התאוצה הבלתי נתפשת של הטכנולוגיה שהיתה מאז ועד היום. אני מאד נהנה מכל פלאי הטכנולוגיה ולא הייתי מוותר עליהם, אבל אני גם מאד שמח שיש לי את האפשרות להיזכר בתחילת שנות השיבעים לפני המצאת הפקס והטיימר לדוד , כשכמעט ולא היו עוד מכוניות, וגם לא טלפון. היה אחרת. אבל מבפנים הכל נשאר אותו הדבר (פרטים בהמשך). אז כך נראה חזון האינטרנט בשנת 1969

The Internet in 1969

Mount Eerie - Clear Moon

אלבום חדש ובהזרמה למאונט אירי. [קישור] קצת עגמומי ומלנכולי, אפילו הייתי אומר חורפי. יש לי בעיה עם הקול העכברי של מאונט אירי, וזה עוד אלבום שקשה לי לצלוח, אבל הזה הבא הקסים אותי:
Mount Eerie - The Place I Live

מוג - אלקטורניקה עם לב

אז מי מכם ניסה השבוע לנגן על המוג שגוגל הציבו בדף החיפוש שלהם ? ומי גילה רק עכשיו שאפשר לנגן עליו, ורץ לבדוק את כל הכפתורים ? כן ! כל הכפתורים עובדים, כולל הגלגל בצד שמשנה את הטונים. אם עוד לא ניסתם אפשר כאן .

ככה מפעילים את זה, אפשר להשתמש במקלדת וזה..

זה מה שיצא לי : וואיי וואיי וואיי
ואם אתם רוצים להבין מה זה מוג ולמה, אז גלי גונן המחוננת תסביר לכם הכל אודותיו [קישור]

לזכרו של רובין גיב

רובין גיב הלך לעולמו השבוע ממחלת הסרטן. סטטיסטית כולנו נמות (כנראה) בסוף, אבל למה מסרטן ולמה בגיל כזה. יאיר יונה מעלה מהאוב אלבום סולו של רובין [קישור], ומציין עד כמה המוסיקה של הבי ג'יס ראויה הרבה יותר להערכה. אני גם מכיר את השירים שלהם מתחילת דרכם בשנות השישים. הם היו מספיק קרובים לביטלס ולביץ' בוייז והיו להם דברים מצויינים. ההצלחה הפנומנלית של הדיסקו שהם יצרו בשנות השיבעים האפילה על שאר היצירה שלהם, אבל לא מאוחר לגלות אותם:

Bee Gees - Sir Geoffrey Saved The World

The Beach Boys and Satan

סרט דוקומנטרי על מוסיקת הגולשים של קליפורניה ולהקת הביץ' בוייז. לא יודע איך חשבו להשוות אותם לשטן, אבל הם בהחלט אולי המתחרים האמיתים היחידים מתוצרת אמריקה שהיו לחיפושיות [קישור]

Slowdive - Souvlaki

היוטיוב מלא באלבומים מלאים להאזנה, ולי יש הרבה אלבומי ניינטיז שאני צריך להשלים. על האלבום הבא המליץ שרון רז. זה שוגייז דרים פופ, ואני הכי אוהב להקשיב לאלבומים האלה כשאני מנמנם, בשעות הערב, אחרי שאני שותה וודקה עם מיץ תפוזי דם. הקשבתי והתחלתי לחלום חלומות של אנשים אחרים. חלמתי שאני מכיר מישהו, ואני פוגש אותו פתאום אחרי המון זמן, ואני מתמלא ברגשי געגוע כאלה, ואז התעוררתי וחשבתי שבעצם מעולם לא הכרתי את האדם הזה, וזה בכלל לא הייתי אני בחלום הזה, ומה אני רוצה מעצמי, ומי שם לי דם במיץ התפוזים שלי ? מי ? [קישור]

25 האלבומים של מחצית 2012 ע"פ סטריאוגאם
אחד האתרים שהכי משפיעים עליי הוא סטריאוגאם, ולעיתים אני מרגיש שאני מושפע ממנו יותר מידי. ואז יוצא סיכום שכזה על 25 האלבומים של 2012 ואני מבין שתהום מפרידה בינינו.

עצה שנתתי לאחרונה לאחד מחבריי בעניין יצירתיות וחקיינות, שקשורה לנושא, אמרתי לו... "אני לא יודע מה אתה מנסה ליצור. אבל אל תתן לשום דבר לסרס אותך. להיפך, אני מציע לך לנסות לחקות דברים יפים וטובים שאתה מכיר, מניסיוני תמיד יצא לך דבר אחר חדש ומקורי, אלא אם כן אתה מוכשר בצורה יוצאת דופן בחיקויים. דווקא אז בעצם תבוא לידי ביטוי הכי הרבה אישיותך. סך כל ההשפעות שצברת כפי שהן מזדקקות על-ידך. יש לי המון דוגמאות כאלה מהחיים האישים שלי, מהמטבח של הבית שלי שתכננתי לפי מודל של השכנים שלנו מהקומה מתחת, ועד לבלוג שלי שאני מאד הייתי רוצה שהוא יהיה דומה לכמה בלוגים אחרים בעת ובעונה אחת, ובסוף יוצא מה שיוצא, וזה לא דומה לשום דבר אחר. "

החיים שלי יותר מעניינים ממני השבוע התברברתי בדרום תל-אביב אל רגעי קסם אבודים מילדותי. הייתי אמור לצאת לאיילון ביציאה הדרומית של לה-גרדיה, והגעתי בטעות לאזור התחנה המרכזית. אז החלטתי שאם כבר הגעתי עד הלום, אז אולי כדאי שאמשיך עוד קצת דרומה, ברחוב יפו, לעבר שנת 1979. יש לי זכרונות ילדות מהאזור הזה. פעם זה היה דרום הארדקור. עדין יש שם חנויות בשם "אופנת דולר" ו- Club Mode כמו שאריות מתקופה אחרת, כשרצינו שישראל תהיה אמריקה. אני זוכר יום קיץ אחד שבו הלכתי ברחוב הזה עם אמא שלי ודודה שלי, הם חיפשו מציאות של בגדים, והיה נורא חם, והייתי נורא נורא צמא, ולא היו עוד מים מינרלים בעולם, ומיץ גזר עלה נורא יקר (מאז, דרך-אגב, אני שותה כל הזמן מים, ושונא קניות של בגדים ! במיוחד ברחוב). אח"כ חיפשתי את "החנות" של בני דודים של אמא שלי, ברחוב פלורנטין. עברו כמה וכמה שנים, מאז שראיתי את אברהם השמן ואת אח שלו מושיקו, ופתאום התגעגעתי. הם נורא אוהבים אותי, ואני אותם. זה משפחה זה..זה דם. אז נסעתי ברחוב לוינסקי, והתברברתי בעוד איזה רחוב צדדי... אני זוכר את האזור הזה בלילה מביקורי האחרון בתל-אביב. ביום הוא נראה קצת כמו ניו-דלהי. עדין יש שם את הנגריות שזכרתי, וגם את אופנים האלה שיש להם עגלה. הרגשה-הרגשה...ואז חיפשתי את החנות שלהם, ובמקום זה היה קפה-פאב, עם פרסומת של בירה מרפיס, וחשבתי לעצמי שרוחניות היא בעצם טעמים שאנחנו כבר לא יכולים לטעום. ואברהם ומושיקו ? הם כבר מזמן לא שם..הם עדין מובילים רהיטים, אבל ה"חנות" שלהם נמצאת מזמן באזור יד אליהו. לא יודע מה הם מחפשים שם, בדיוק כשכל הכוסיות הגיעו לשתות קפה לידם ?

Richard Hawley - The Ocean
עוד שיר אחד של ריצ'רד האוולי בשביל לסגור את הבסטה יפה:

Richard Hawley - The Ocean

ושיהיו לכם חיים טובים ומוסיקה פרימיום

שיפוט מהיר: Patrick Watson - חדש !

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Mon, 21 May 2012 20:32:00 +0000

באחד מלילות השבוע האחרון התעוררתי משתי עקיצות של יתושה, ואז הבנתי ..שזהו.. הקיץ כבר פה. עוד אי-אפשר ממש ללכת לים, אבל כבר חם, ואפילו מגרד. השבוע האחרון גם הייתי בטריפ על האלבום החדש של להקת Patrick Watson. מה שצנן לי את המוח מהחום. צ'יל אאוץ' על גבול הבוסה נובה שמקרר את הורידים, ונותן מרגוע לנשמה.
למי שלא מכיר: פטריק ווטסון הם להקה קנדית שנקראת על שם הזמר, והכותב של הלהקה- Patrick Watson. בשנת 2007 הם זכו בפרס ה-Polaris הקנדי כלהקה הטובה ביותרה(שווה-ערך לפרס המרקורי). אירוע שזכור במיוחד כיוון שכולם היו בטוחים שלהקת ארקייד פייר יזכו באותה שנה בפרס. קשה מאד להגדיר את הסגנון של הלהקה: זה לא בדיוק פולק, גם לא בדיוק מוסיקת עולם, זה גם לא בדיוק פאלצט. זה גם לא בדיוק ג'ף באקלי - ההשוואה המקובלת לקול של ווטסון. זה קצת קברט פופ מעורבב ברוח רופוס וויינרייט.
האלבום החדש נקרא adventures in your own backyard, והוא אמור להיות אלבום שנעים להקשיב לו בבית. לי זה נראה יותר כעניין שיווקי שבא להדגיש את ההבדל מהאלבום הקודם שלהם, משנת 2009, Wooden Arms, אלבום שהוקלט בעקבות מסע הופעות עולמי, ובו טעימות והשפעות מכל העולם: מהג'אז והבלוז של ניו-אורלינס, קופנהאגן והשפעה מיוחדת של כלי הקשה מבייג'ין.
האלבום החדש הוקלט בדירה קטנה, ואפשר לשמוע בהקלטות דלת נטרקת וכיסאות חורקים, אבל כל אלה הם רק גימיק, והעיבודים הם לא קטנים ולא לואוו פיי בכלל, אלא עשירים ותזמורתים. שיר הפתיחה Lighthouse מתחיל כמו בלדה על פסנתר, וכבר ציפיתי לאכזבה, לאיזו בינוניות, אבל פתאום מגיח משום מקום קטע עם חצוצרה של מערבון ספגטי ומכאן התחיל מסע... שיר הנושא Adventures in Your Own Backyard מלווה בגיטרת צלליות שכזאת. Into Giant הוא סיימון וגרפנקל... שקעתי בזה לגמריי... החיים יפים מאד.. עד כאב.
דרך-אגב, הם יוצאים למסע הופעות עם אנדרו בירד. למען האמת, פטריק ווטסון הרבה יותר מעניינים אותי.

Patrick Watson - Step Out for a While

Patrick Watson - Adventures in Your Own Backyard

Patrick Watson - Into Giants

לזכרה של דונה סאמר

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Sat, 19 May 2012 11:00:00 +0000

דונה סאמר נפטרה השבוע בגיל 63 מסרטן. מי היה מאמין שסמל הסקס הזה תסיים את חייה כסבתא של ארבע נכדים. היא גם די "חזרה בתשובה" בערוב ימיה. השיר האחרון שהיא הוציא כסינגל פורסם כאן אצלנו, אפילו התלהבתי ממנו, וללא הצדקה. דונה סאמר היתה מלכת הדיסקו, דיווה, והיה לה קול גדול, ממש קול אמיתי וטוב של זמרת כושית גדולה, כמו של ארת'ה פרנקלין, כמו של דיאנה רוס, והיא היתה במקום הנכון ובזמן הנכון: בשנת 1975 היא שהתה בגרמניה ויחד עם מפיק האיטלקי ג'ורג'יו מוראדר, הם עשו את מהפכת הדיסקו הראשונה, עם השיר האורגזמתי הראשון, שגם היה השיר הראשון שהיתה לו גירסה ארוכה Love to Love You Baby. שיר שהיה לאחד ממחוללי הדיסקו, ובכלל תנועת שיחרור גדולה, לא פחות מתנועת ילדי הפרחים והפאנק. בשנת 1977 היא כבר הספיקה לעשות מהפכה נוספת יחד עם ג'ורג'יו מורדור, כאשר הם הכניסו למוזיקת הדאנס את האלקטרוניקה בשיר I Feel Love. בראיין אינו שהיה באותה תקופה בברלין לא פיספס את זה ובא בריצה לדיוויד בואי ואמר לו כך:

“

One day in Berlin ...Eno came running in and said, 'I have heard the sound of the future.' … he puts on 'I Feel Love', by Donna Summer … He said, 'This is it, look no further. This single is going to change the sound of club music for the next fifteen years.' Which was more or less right.

כאן אפשר לשמוע שיר שלה משנת 1969, משהו ג'אזי כזה. זו כנראה ההקלטה הראשונה שלה, וגם ההופעה הטלווזיונית הראשונה שלה באיזו סידרה בגרמניה:
Dona Summer - Black Power
ועוד שיר שלה שאני מאד אוהב, משנת 1982
Donna Summer-State Of Independence

נבדק ונמצא פרימיום - כמעט חופשה

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Fri, 18 May 2012 03:06:00 +0000

פתיחה

אתם מכירים את זה שאתם כמעט רוצים להתפטר. שאתם כבר מתפוצצים. אז אם זה קורה לכם, כנראה שזה הזמן לקחת חופשה. אוטוטו יתחיל החופש הגדול, שהיא אם כל החופשות. אחרי חופשה של שבוע בחו"ל הכל כבר נראה לגמריי אחרת. אני אנסה את זה בקיץ, ואספר לכם חוויות. אני מכיר גם כמה אנשים שנוסעים לפסטיבל פרימוורה שבברצלונה. אני לא יודע עד כמה אני מקנא, אבל זו נשמעת כמו חוויה מדהימה. אבל עד אז ננסה לעשות חיים כאן בארץ האינטרנט שלנו:

Feist - Cicadas and Gulls
אני לא יודע איך לא חשבו על זה קודם. לשלב ברייקדאנס עם פולק. יצאה לה הברקה גאונית, לפייסט, או לבמאי של הקליפ. מגניב.

Feist - Cicadas and Gulls

Exitmusic - Passage
מייק בוגן מתלהב מהאלבום הזה, הבכורה של הצמד שבו הזמרת היא השחקנית אלקסה פלדינו (לאחרונה ב Boarwalk Empire) זה קנדי ומעניין.
Exitmusic - Passage

מנקה פטפונים

[תודה ליאיר יונה] רועי ברנלד מספר שזו מכונה שמקרצפת את התקליט בחומר שממיס את הבוץ בתוך החריצים ואז משתמשת בשואב אבק ממש ממש חזזק לשאוב את זה החוצה, כשלוקחים תקליט בן עשרים שנה ומעבירים אותו בדבר כזה ההבדל בהאזנה הוא יותר ממהותי. נראה לי משהו שחנות פטפונים יכולה לעשות ממנו כסף אם היא תגבה על השירות מחיר לפי יחידה. וזה דבר שאפשר לצפות בו כמו במכונת כביסה שעושה סחיטה:

לעוף
אם אתה מתכוננים לטוס לחו"ל הקיץ לאיזה פסטיבל פרימוורה, אז אל תעשו את זה ככה. כשמתכוונים לעוף על משהו זה כנראה הולך ככה. וזה די מפחיד (ואני מתכוון לחלק השני של הקליפ ולא לתחרות מר עור) [קישור]

Neil Young & Crazy Horse: Jesus' Chariot
עוד שיר מתוך האלבום הקאברים של אמריקנות קלאסיות של ניל יאנג, שיצא בקרוב.
Neil Young & Crazy Horse: Jesus' Chariot

תום יורק סימטרי
באופן תיאורטי אנשים סימטרים אמורים להיות מוצלחים יותר מבחינה גנטית. זה קצת חלק ממגמה עולמית של השבחת הגזע האנושי. כבר דובר על זה רבות על כך שבמלחמת העולם השניה המנהיגים של הטובים היו צ'רצ'יל ורוזוולט שלכל שאחד מהם היה אלכוהליסט ומעשן כבד, והשני חולה בתסמונת שיתוק ילדים. וביחד הם ניצחו את המנהיג הרשע שהיה חף מכל חולשות אנוש נורמליות, והיה סתם מטורף. אז...גם תום יורק לא סימטרי, וזה לא מפריע לו להיות מוכשר, אולי אפילו להיפך. אבל כיוון שיש היום פוטושופ, אז זה די מתבקש לבדוק איך זה יוצא, אילו הוא כן היה סימטרי:

תום יורק סימטרי (ובעוד גירסאות מצחיקות הרבה יותר)

יום הולדת לרוברט פריפ
די נמאס לי לחגוג ימי קבורה של מתים. אני מעדיף לחגוג ימי הולדת של מוסיקאים חיים, למשל של רוברט פריפ, הגיטריסט, הגאון של שחגג השבוע יומהולדת, וגם של דיויד ביירן, שאתם בוודאי מכירים, וגם של ג'ונתן ריצ'מן - כולם חגגו יום הולדת השבוע. אם נולד לכם בן השבוע, אז יש סיכוי שיש לו נטיות מוזיקליות . ותודה לנמרוד שמצא את הפנינה הזאת:

Robert Fripp - Frippertronics Demonstration '79

יום הולדת לג'ונתן ריצ'מן
וכאמור יש גם לג'ונתן ריצ'מן יומהולדת. אם אתם לא יודעים מיהו אז גלי גונן ערכה כאן פודקאסט שאפשר לומר עליו שהוא כבר כמעט קאלט על ג'ונתן ריצ'מן. אחד הפודקאסטים הכי טובים ששמעתי בחיים שלי. סיפורו של טרובדור יהודי אנגלי שהתחיל כמנהיג להקת פרוטו-פאנק:

בנזין - 30

שלושים שנה לאלבום הבכורה של בנזין. אלבום שיצא בשנות השמונים אבל נשמע כמו אלבום של שנות השיבעים. הקשבתי לשיר הזה ביום שישי שעבר לפני השנ"צ וכמו נבואה שהגשימה את עצמה: התעוררתי באיחור, והייתי צריך למהר לקחת את הילד למסיבת יום הולדת מהגן, שהתחילה בחמש, ואיחרתי גם בחצי שעה לקחת את הילד השני מהצופים.

כשהשיר הזה יצא הייתי נער, ואני זוכר אותו כהימנון השעות המתות. השעות האלה של השיעמון, של הבזבוז זמן, של השינה הלא מסודרת וללא תכלית. עכשיו לעומת זאת החיים שלי היום הם נס קפה מגורען. ואין לי רגע זמן.
בנזין - תני לי סיבה

מוטורהאד מפרקים חדר בבית מלון
אפרופו חופשות, בתי מלון וסבנטיז : בזמן האחרון אני באיזה רטרו לסבנטיז. כנראה בהשפעת תנועת הרטרו הכללית שהיא כיום חלק מתרבות ההיפסטרים. כך או כך אני נמשך לעניין ומקשיב ליותר רוק סבנטיז. להיות להקת הארד-רוק זה אמר לגדל שיער וכמובן להרוס חדרים בבתי מלון. למה ? מה זאת אומרת ? כי ככה צריך ! זה חלק מהעבודה [קישור].

וז'הו
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

מיקסטייפ השבוע: חצוצרה

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Tue, 15 May 2012 19:54:00 +0000

"חצוצרה, אחד הכלים האהובים עלי במוזיקה. מקבלת דומיננטיות רבה בג'אז, אבל גם במוזיקה האלטרנטיבית יש מוזיקאים שעושים בה שימוש יפהפה" אמרה ריקי כהן. וככה יצא המיקסטייפ הבא. דילגנו בחנניות על ביירות וכדומה. איתי כ. השתתף, וזה מה שיצא:

I'm Insane - Dinosaur Jr
dana gillespie - dead
The Smiths - Frankly, Mr. Shankly //Demo
Fanfarlo - The Walls Are Coming Down
Sugarcubes - Birthday
Billy Bragg - The Saturday Boy
XTC - My Bird Performs
Cake- Frank Sinatra
Neutral Milk Hotel - In the Aeroplane Over
The White Stripes - Conquest
The Durutti Column - Without mercy

הופעות פרימיום: ג'ימי הנדריקס

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Mon, 14 May 2012 12:12:00 +0000

אל תאמינו לאף אחד בעולם שיגיד לכם שיש גיטריסט יותר גדול מג'ימי הנדריקס. יכול להיות שטכנית כן, אבל פה מדובר בשילוב של וירטואוזיות ומהפכנות שככל שמנסים לחקות אותה לא מצליחים.
אני לא יודע מה אתם הייתם עושים בשביל לראות הופעה של ג'ימי הנדריקס, אבל הפעם אתם רק צריכים ללחוץ PLAY. בשנת 1969 הוא עוד היה בשיאו, ואז הוא הופיע גם בשוטקהולם, שבדיה. במקרה יש לי את זה פה. וזה הפלייליסט:

Killing Floor

Spanish Castle Magic

Magic Fire

Hey Joe

Voodoo Child - Slight Return

Red House

Sunshine of Your Love

Jimi Hendrix Experience - Live in Stockholm 1969

מרווין גיי - חדש !

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Sun, 13 May 2012 18:28:00 +0000

מרווין גיי חדש ! איך ? אבל איך ? ובכן, מדובר ברמיקס חדש לשיר ישן. בדרך-כלל זה מתכון בטוח להרוס שיר אלא אם כן מחליטים לעשות רקונסטרוקציה טואטלית לסאונד, ולמעשה אפילו אפשר לומר רימייק. בקיצור זה מה שעושה Oddisee לשיר המוטאון הקלאסי Ain't That Peculiar. יצא לו קניה ווסט. פשוט בלתי יאמן. וזה חדש !

Marvin Gaye - Ain't That Peculiar // Oddisee Remix

וכך נשמע המקור. שתמיד ישאר יותר טוב מכל רמיקס שבעולם. מעולה ככל שיהיה.

Boney M - בישראל !

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Sat, 12 May 2012 15:00:00 +0000

האלבום השני שקניתי בחיי היה אלבום הבכורה של בוני אם. הייתי בכיתה ב'. קניתי אותו בעיקר בכלל הביצוע המושלם שלהם לסאני Sunny , שנראה שהוא הולך להישאר נצחי, כמו הסימפוניה החמישית של בטהובן. השנה היתה 1976, והכל היה עדין בגישושים לדיסקו. יש באלבום הזה הרבה יותר גיטרות, הרבה יותר כלי נשיפה, הרבה יותר כושי מיוזיק. אפשר לשמוע איך ההפקה של פרנק פאריין יורה לכל הכיוונים, ולוקחת מהכל. אח"כ הכינורות תפסו הרבה יותר מקום, אבל בשלב הזה זה נשמע הרבה יותר ניסיוני. כמו איזה שידרוג לסול. השבוע היתה איזו כתבה בטלוויזיה שבא התראיין איזה מומחוי ואמר שאין במוסיקה של Boney M. שום חדשנות מוסיקלית, שזה רק בידור טהור, אז אני חושב שאילו הוא היה מקשיב לאלבום הזה בזמן אמת הוא היה מבין עד כמה שהוא טועה. Take the Heat off Me הוא אבן דרך בחיי אבל אני חושב שהוא גם אבן-דרך במוסיקה הפופלרית. אני לא מאמין בכך שסגנון מוסיקלי קובע אם מוסיקה היא נחותה או עילית. בדיסקו נעשו דברים גאונים לצד הרבה מאד טראש. ואין גם שום דבר רע במנגינה טובה וכייפית שמעיפה. אם מישהו עלה על איזה פטנט, אז כנראה שהשכינה איתו. נזכרתי בכל זה כי ההיום הם מופיעים בנוקיה.

והנה דוגמא מהאלבום ההוא, שיסלק מכם את כל הדעות הקדומות אחת ולתמיד. כמובן שכל השירים נוטפים מסקס, אבל לא הבנתי אז כלום [וכדאי לכם לבקר גם כאן]

Boney M. - Baby Do You Wanna Bump ?

נבדק ונמצא פרימיום - ווקמן או אייפוד - זאת השאלה ?

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Fri, 11 May 2012 03:26:00 +0000

פתיחה

השבוע הייתי באזור עמק יזראל בואך בית שאן, באיזור "נחל הקיבוצים". אני עובד שם, ולפני עוד ישיבת בוקר מטעונה, גילגתי שיחה עם עמיתי לעבודה, בעודנו צופים על בריכות הדגים שבאזור, אמרתי לו: "תראה באיזה מקום יפה אנחנו עובדים, ואנחנו לא שמים לב לכך", ואז הוא אמר לי: "כן, אנחנו יותר חושבים על מה שאין לנו בחיים, ועל הבעיות שאנחנו צריכים לפתור, מאשר על מה שיש לנו ושכבר קיבלנו במתנה". לא יכולתי להסכים איתו יותר. אח"כ נכנסנו לישיבה וכבר היה יותר נחמד.

השבוע הזה היה אלקלקטי במיוחד מבחינה מוזיקלית, נתקלתי בכמה וכמה דברים שפשוט העיפו אותי. אז כיוון שיש עוד המון מקום במטוס שאני נמצא בו, אתם לגמריי מוזמנים להצטרף.

Aretha Franklin - One Step Ahead

ארת'ה פרנקלין היתה צריכה מזמן לקבל כאן פוסט שכולו שלה, במסגרת סדרת הפוסטים: "לשיר כמו ונוס" , אבל לא עשיתי זאת כי אני מרגיש שהיא כל-כך חלק מההוויה שלנו, שאין צורך להזכירה. כולם מכירים אותה, שומעים שירים שהיא שרה, רק שלפעמים אנחנו לא יודעים להעריך את מה שכבר יש לנו ושקיבלנו במתנה. אני לא יודע מתי ישתמשו בשיר הזה ולאיזה פרסומת, אבל זה עלול לקרות, אז תהנו מהמושלמות שלו כל עוד אפשר. שימו לב לדקויות של ההפקה [ותודה לאיתי כ. שגילה] :
Aretha Franklin - One Step Ahead

ווקמן או אטארי
כשאני הייתי נער היה לכולם ווקמן והיה לכולם אטארי. לילדים שלי יש סמארטפון וגם משחק Wii. אני נגד, אבל מי שואל אותי. כולנו שואלים את עצמנו לפעמים מה היה קורה אם היו נותנים לילד של היום ווקמן במקום אייפוד, האמת שאני חושב שכתבות כאלה מוטות מראש לטובת הנוסטלגיה, ולא בצדק בכלל [קישור]. אני עוד מבין את האיכויות המיוחדות שהיו וישנן לונילים (תקליטים של פעם), אבל ווקמן זה ממש סאקס: לא נשמע טוב, תפעול קשה, כבד ובכלל דראק [ותודה לגיא].

Of Montreal - בישראל !
אוף מנטראול היו השבוע בהופעה מפוצצת עד אפס מקום בבארבי. אומרים שהיתה מסיבה, אומרים שהיה פרוע ונפלא, ויש לכך גם עדויות חותכות. יש גם סטייג-דאייבינג [ותודה למשה שמצא את התעוד הזה]:

Of Montreal - She's a Rejector

Ataxia - Automatic Writing

אפרופו מונטראול - הקלאסיקה של המוסיקה לא נגמרת בשנות השביעים, ואפילו לא בשנות התישעים היא מתהווה כל הזמן. למשל, האלבום הזה משנת רק משנת 2004, אבל כבר נחשב. פרושיאנטה בגיטרה וקולות, קלינגהופר תופים וקולות, וג'ו לאלי מפוגאזי בבאס. הקטע הבא שכנע אותי מיד, למרות שלקח לי די הרבה זמן להקשיב לו [תודה לבן]:

Ataxia - Montreal
וכל האלבום להזרמה.

Afghan Whigs - בישראל !
אפגאן ויגס מגיעים להופעה בישראל. זה ביקור רביעי של גרג דולי בישראל, לכבוד זאת הוא מתראיין לוואלה, ומספר איזה חרא בן אדם הוא היה פעם וכמה שאנחנו נפלאים. וזה הכי להיט שלהם:
Afghan Whigs - Debonair

Adam Yauch R.I.P

אדם מהביסטי בוייז נפטר השבוע מסרטן. כשהייתי בערך בן 7, גרתי בפתח-תקווה, ברחוב שלנו נפתח השופרסל השני של ישראל, היינו קונים בו לפעמים, אבל עדין היינו קונים יותר בשוק ובמכולת, כי הפירות בשוק יותר טרים, ובמכולת יותר זול, ויותר אישי. בוקר אחד הגעתי לחנות וראיתי את פניה של הבת של המוכר לבנים כסיד. אני זוכר את זה עד היום, היא היתה לבושה חצאית, והיה לה שיער חום פזור, אני חושב שהיא היתה בסך הכל בת 13 או משהו כזה, חשבתי שהיא נורא גדולה..ואבא שלה נפטר באותו היום, בדום לב או משהו כזה. היה לו זקן לבן, אז חשבתי שהוא בן מאתיים אבל הוא היה בסך הכל היה בת 50. אדם יאוך נפטר בגיל 46.

אני לא אוהב את הביסטי בוייז, אבל במקרה נתקלתי בדוקמנטרי מעניין עליהם וחשבתי שאולי אתם תהנו:
Beastie Boys - Paul's Boutique Release Party

יואב קוטנר מדבר
הפרק הראשון בסדרה "איפה הייתי? מה עשיתי?" במזא"ה 9 - סדרת ערבים חדשה שמאפשרת לצעירים שמתלבטים על המשך הדרך שלהם ללמוד מבכירים בחברה הישראלית שכבר "עשו את זה". במפגשים אנחנו מבקשים מהאורחים לענות על שתי שאלות: 1. איפה אתה היית כשהיית בן 25-35 - מה היו החלומות, הפחדים, הדילמות וצמתי ההחלטה שלך
2. מה יש לך להגיד בדיעבד ממה שלמדת לצעירים.
אני מאד אוהב את יואב קוטנר, עברתי איתו חוויות שהוא בכלל לא יודע עליהם. בעיקר במסגרת ציפוריי לילה ביום שישי בערב בגלי-צהל. זו היתה תקופה שהוא בעצמו עוד גילה עוד ועוד מוסיקה. זה היה מאד "בתולי". זה היה בתחילת שנות השמונים כך שגילינו ביחד את קלפטון, לד זפלין, אפילו הפינק פלוייד, כשהם לא היו כאלה דינוזאורים מתים. וגם מוסיקה חדשה של האייטיז כמו קוקטו טווינז ו-This Mortal Coil. אז גם לי יש פינה ריגשית חמה אליו, וזה חוץ מ "עד-פופ" הנפלא שהוא השתתף בו, וגם "זהו זה", בדגש על גם.

מזא"ה 9: איפה הייתי? מה עשיתי? מדברים עם יואב קוטנר

My Bloody Valentine - Loveless
ולסיום עוד קלאסיקת ניינטיז. האלבומים של בלאדי וולנטיין יוצאים מחדש לאחר Remaster. זה נעשה כאילו לכבוד העידן הדיגיטלי, אבל זו בהחלט הזדמנות מצויינת להקשיב מחדש. עד היום לא ממש הצלחתי להתקשר עם הלהקה הזו, אבל כשמאזינים לאלבום שלם, אז פתאום כל השוגייזים הזה נשמע הרבה יותר מורכב ואומנותי מאשר סתם רוק. יש כאן סוג של שלמות, וזה מרשים ביותר. בקרוב הם אמורים גם להוציא EP חדש המבוסס על חומרים ישנים, לא בטוח שזה יהיה מעולה כמו זה: [קישור]

ושתהיה לכם פרימיום של שבת !

שיפוט מהיר: Gossip - A joyful Noise

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Thu, 10 May 2012 02:52:00 +0000

היא נותנת לנו סטירה או שהיא מחבקת את עצמה ?

השבוע הקשבתי לאלבום החדש של גוסיפ, A Joyful Noise, ולא יכולתי להימנע מההשוואה המתבקשת ללהקת יאזו. בשניהם יש זמרת גדולה ומוזיקה אלקטרונית, אבל ההבדלים כל-כך רבים, ודווקא מדגישים כמה שגוסיפ בעצם לא כאלה עד כדי-כך מעולים. למרות שהקול של אליסון מוריסט גדול ועמוק יותר מהקול של בת' דיטו, נדמה שדווקא אצל גוסיפ השירה שלה היא עמוד התווך של השירים - ההפקה די מצומצמת, אולי ברוח THE XX, אולי בשביל להשאיר מקום לרמיקסים. ההבדל הגדול באמת הוא שיאזו היו להקה פורצת דרך, בכל מה שקשור למוסיקה אלקטרונית. הם בעצם העבירו את מה שנקרא "ניו-וייב אלקטרוני" לעבר המגרש של הפופ והמצעדים (יחד עם הליגה האנושית ודפש מוד). גוסיפ, לעומת זאת, הם ממש פוסט-אלקטרוניקה, ופוסט-דיסקו -כך שמה שבעצם אנחנו מצפים מהם הוא למעט שירים טובים. מעבר לכך יאזו הם בריטים וגוסיפ אמריקאים, וזה מספיק הבדל בשבילי. אז יש באלבום הזה שלושה שירים שאהבתי, אחד מהם ממש כייפי ומעולה - שבגינו בכלל טרחתי להאזין לאלבום, ולכתוב את הפוסט הזה - אבל זה הכל:

I Love to Stay and Party But I Got to Go to Work

Gossip - Get a Job

Lee Ranaldo - Between The Times and The Tides

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Tue, 08 May 2012 19:10:00 +0000

גם זה לכבוד הסדר החדש בבלוג. כדי שיהיו דגשים נכונים בין מה ששווה למה ששווה יותר. זה אחד מהאלבומים הקבועים שלי ברכב, ואחד מהאלבומים האלה שיעברו את השנה הזו ויהפכו בסופו של דבר לשמיעים תמיד. לי רנלדו, הגיטריסט של סוניק יות' באלבום בכורה מעולה, קצת יותר אר.אי אמי, ושונה מלהקת האם. יש בו שירים מעולים לצד עבודת גיטרות מהמופלאות שיש. לפני איזה חודש שמעתי אותו בדרך בירושלים עם עוד מישהו וזיהנו בו אפילו דברים שיכולים להיחשב כמטאל. יש קונסצנזוס שזה השיר הטוב ביותר באלבום הזה, וגם אני חושב כך.

Lee Ranaldo - Xtina As I Knew Her

וזה קליפ חדש ומתוך אותו האלבום. אני אוהב איך שהגיטרות מתערבלנות לו ככה בשירים
Lee Ranaldo - Angles

שיפוט מהיר: The Dandy Warhols, Brian Jonestown Massacre, City of Kings

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Sun, 06 May 2012 09:00:00 +0000

לכבוד הסידור החדש של הבלוג, תהיה הקפדה קצת יותר גדולה בין פוסטים של אלבומים, לפוסטים של סינגלים וקליפים. אז הפעם אלבומים, ושלושה ! אחד חלבי, אחד בשרי ואחד אוכל טעים - כמו שנאמר פעם במערכון של הגשש. לצערי, המערכונים האלה שהיו שגורים כל-כך בפינו פעם, נעלמו מהסלנג והשפה, לדעתי בעיקר בגלל שאין מהם זכר באינטרנט. כנראה שמישהו שומר יותר מידי טוב על זכויות הגבר שלהם, וזכויות היוצרים, וכך הם יוצאים קרחים מכאן ומכאן.

האלבומים שבפוסט הזה מאוחדים יחדיו כיוון שהם כולם מאד חמים על המדף, אבל מצד שני גם קצת צפויים. עשויים כמו שצריך, נשמעים טוב, אבל לא מעיפים. צריך גם אלבומים כאלה. אני לא הייתי מביא אותם לכאן אילולא הקשבתי להם כל-כך הרבה. ואם הקשבתי אז כנראה שבכל זאת יש בהם משהו. יש לחם ויש חמאה. האלבומים האלה הם לחם.

The Dandy Warhols - This Machine

אני לא בטוח שזה האלבום הכי טוב בפוסט הזה, אבל הוא זה שאני מקשיב לו הכי הרבה. זהו האלבום השמיני של הלהקה האמריקאית האלטרנטיבית הזו, וכצפוי מלהקת ניינטיז יש כאן מגוון של שירי רוק כאלה, בהשפעת גראנג'-גוטי-שוגייז עם שימוש מושכל באפקטים אלקטרונים. החידוש הוא שכל חברי הלהקה שותפים לכתיבת השירים באלבום, מה שהופך אותו ליותר אסופה של שירים מאשר, יצירה שלמה (לי זה כלל לא משנה). זה גם אלבום בוגר כזה, אבל יש גם שירים כמו Enjoy Yourself שהם יותר פוסט-פאנק לצד שיר כמו Well They're Gone שמצליח, אפילו, לרגש אותי. הרבה שירים נשמעים כמו משהו אחר, ואחרי הרצועה השביעית אני מתחיל קצת להתעייף מהאלבום, אבל ככה הוא מתחיל:

Brian Jonestown Massacre - Aufheben

הסגנון של BJM הוא מאד אקלקטי: גם אקלטרוני, גם פסיכדלי וגם אוריינטלי -שאנטי באנטי משהו. הם אמריקאים, והם אמורים להופיע בארץ ממש בקרוב. בתזמון מופלא יצא להם אלבום ממש נחמד, ה- 13 במספר, אשר מוזכר בכל מקום. הקשבתי לו פעמיים, לפחות, ואהבתי. זה אלבום שמתאים כאלבום אוירה. עוד להקת ניינטיז שלא נס ליחה. או יותר נכון: עדין מתפקדת היטב [קישור].

City of Kings - The Foundation
אין לי מושג אין מתי גודינר הגיעה ללהקה הזו. אבל כנראה שמחוזות הגוטיקה והפסיכדליה הובילו אותה לשם. זה אלבום בכורה קלאסי של להקה מאוהיו שהקליטה את כולו במרתף, כמו שצריך. אני הקשבתי לו בשעת צהרים ביום שישי האחרון, שזו השעה הכי פרימיום שיש בשבוע. שעה של דימדומים, שעה של נחת, שעה שבה אור השכינה (החילוני) מאיר אותי ואני מנומנם ומדושן עונג להקשיב בדיוק לאלבום כמו זה. וגם התמונה על העטיפה עושה לי מחשבות.

<a href="http://cityofkings.bandcamp.com/album/the-foundation">The Foundation by City of Kings</a>

נבדק ונמצא פרימיום - קומפליטקלי טורט

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Fri, 04 May 2012 19:46:00 +0000

פתיחה

יש לי סממנים של כמו מחלה. זה בלי חום, בלי כאב גרון, בלי נזלת, יש רק תחושה כללית של ראש מנופח, עייפות וגם עצבים רופפים. מה שגורם לי לומר דברים בצורה הכי לא מסודרת, כמו אחד שיש לו תסמונת טורט. כשאני חושב על זה אולי זו פשוט קדחת השחט בגירסה המעודכנת שלה.

פתיחה 2
לפעמים מרוב שאני מקשיב לדברים חדשים אני שוכח שיש לי עבר. אולי בעצם בגלל זה אני מקשיב לדברים חדשים. השבוע היתה לבן שלי יום-הולדת וגם לאישתי. ואתמול הייתי בבת מצווה של מתמודדת ממאסטר שף ילדים , שאני מכיר מאז שהיא נולדה. פגשתי המון אנשים אהובים השבוע הזה, ועכשיו התעוררתי משנת צהרים, והחיים שלי הם נס קפה מושלם, עוגת ריבת חלב ושירים חדשים וגם נהדרים מפעם

Neil Young & Crazy Horse - Oh Susannah
בקרוב אלבום של ניל יאנג עם אלבום קאברים של שירי אמריקאנה ישנים. השיר הראשון מתוכו נקרא סוזאנה ונשמע כמו גניבה של Venus בתכלס Shocking Blue בכלל גנבו מהשיר הזה.

Neil Young & Crazy Horse - Oh Susannah

The Black Keys w/John Fogerty - The Weight
בפסטיבל קוצ'אלה האחרון ניגנו הבלאק קיז יחד עם ג'ון פוגרטי שיר יחדיו. זה נשמע כמו רגע היסטורי, ובכל מקרה שורף בלב.

The Black Keys w/John Fogerty - The Weight

Cursive - Drunken Birds
האלבום של קורסיב מתחילת השנה, הוא עדין אחד האלבומים שאני מקשיב להם יותר. בקליפ המוזר לשיר המצויין הזה, יש שחקן ויש אחד שרוצה לראות להיות שחקן. נראה לי שזה קצת על זה שלפעמים לרצות להגיע למשהו, יכול להיות מאד מתסכל, ואז כשאתה כבר זוכה לממש את השאיפות, זה כבר לא חלום, זו מציאות שיגרתית, והמאמץ המחייב לא תמיד מתגמל.

Cursive - Drunken Birds

Here We Go Magic - How Do I Know
אני אוהב את הלהקה הזו, אני אוהב את השיר הזה. את הקליפ פחות, אבל יש בו משהו מעניין.. משהו כמו איי-בוי שעשו פעם ארץ נהדרת, רק שזה פה איי-וויף. קצת כמו סוזי סופרייז

Here We Go Magic - How Do I Know

Kanye West / Ruth Hogben - Lost in the World
קליפ חדש של הבמאי רות' הוגבן לסינגל מתוך האלבום המופתי של קניה ווסט My Beautiful Dark Twisted Fantasy. מזכיר לנו שיש גאונים בעולם הזה, גם כיום.

Kanye West / Ruth Hogben - Lost in the World

Tennis - My Better Self
באוירת פופ אינדי. הקשבתי לשיר הזה יותר מידי פעמים בשביל להגיד שהוא אולי לא מספיק מרגש או איכותי. אז כנראה בכל זאת יש בו משהו. והקול המתוק הזה, שמזכיר לי את הסאנדייז, והקראנבריז וכל הקולות הנשיים המתוקים האלה..שזה משכר.

Tennis - My Better Self

The Only Ones - Someone Who Cares
ולסיום שיר וינטאג' שהמליץ עליו יובל קאולי. מהאליפויות של השירים. אני לא יודע למה זה לא בקלאסיקות. כל-כך מתבקש.

The Only Ones - Someone Who Cares

שתהיה לכם פרימיום של שבת , ותזכרו
החיים יפים והטורטים פרימיום

הופעות פרימיום: Patti Smith 1979

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Wed, 02 May 2012 18:26:00 +0000

הייתי מוכן לוותר על יום מספירת ימי חיי, רק בשביל לחזור במנהרת זמן, ולהיות בהופעה הזו של פטי סמיתס משנת 1979. ההופעה הזו התקיימה בגרמניה, והיא פיסת מושלמות של הוויה קוסמית. פטי סמית' בשיא ימי הפאנק ,בהופעה שמתארת בצורה אותנטית מה עושה מהפכנית רוק אמיתית. לא היו הרבה נשים גדולות ברוק לפניה או אחריה. למעשה ברגע זה לא עולה בדעתי אף רוקיסטית אחרת חוץ מאולי כריסי היינד. אם זו פעם ראשונה שאתם מקשיבים לה אז אולי יקח לכם זמן להתרגל לחיספוס, אם אתם מהמכורים כמוני, אז תחגגו ! יש אלוהית וקוראים לה פטי סמית' !

01 Rock ‘n’ Roll Star
02 Hymn
03 Rock ‘n’ Roll Nigger
04 Privilege
05 Dancing Barefoot
06 Redondo Beach
07 25th Floor
08 Revenge
09 5-4-3-2-1-Wave
10 Pumpin’ My Heart
11 7 Ways Of Going
12 Because The Night
13 Frederic
14 Jailhouse Rock
15 Gloria
16 My Generation

שיפוט מהיר: Jack White - Blunderbuss

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Tue, 01 May 2012 20:08:00 +0000

קצת לא להאמין שזהו אלבום הבכורה של ג'ק וואייט, אבל זו עובדה. זו באמת הפעם הראשונה שזה הוא לבדו, בלי וואייט סטרייפ ובלי The Dead Wheather אפילו בלי דיינג'ר מאוס ונורה ג'ונס. אולי בגלל שזה לא ממש כמו אלבום בכורה הוא נקרא Jack White III. אין שום חדש בסגנון, זה עדין הרית'ם אנד בלוז הכי מדליק שמיוצר כיום, מתכתב עם לד זפלין הרולינג סטונס והרבה אחורה, הפעם פשוט יש הרבה יותר פסנתר. נראה שכל שינויי המסגרות מפרים את וואייט ומאפשרים לו ליצור בכמויות כאלה המון שירים טובים, מצד אחד כאילו כל השירים מחליקים לו מהמפרט, מצד שני ההרגשה היא שיש לוואייט איזו הפרעת קשב, הסאונד מאד מודגש ומורעם, וכל צליל וכל תו כאילו נחצב על הפסנתר בלחיצה עזה. האמת היא שלא התכוונתי להקשיב לאלבום הזה. חשבתי שדי מיציתי את ג'ק ווייאט, אבל הרעב והתשוקה שלו מנצחים את כל הציפיות. יש כאן כמה שירים שכבר חרוטים לי בזיכרון וזה אחד מהאלבומים האלה שפשוט כיף להקשיב להם. הקליפ לשיר Sixteen Saltines אדיר, ואני גם חושב שזה שיר אדיר (ותשכחו נמה שכתבתי בפוסט הקודם עליו), אבל חוץ ממנו אני כל פעם מגלה שיר אחר ונדלק עליו, השבוע מאד אהבתי את Weep Themselves To Sleep עם סולו הגיטרה הכי מזניב ששמעתי בשנים האחרונות. Hyprocritical Kiss היה כאן שיר השבוע שעבר. Love Interruption הוא שיר על מה זאת אהבה, I Guess I Should Go To Sleep קברטי משהו. בקיצור רק כיף:

נבדק ונמצא פרימיום - כמה שאני עייף ככה אני רעב למוסיקה

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Sat, 28 Apr 2012 15:41:00 +0000

פתיחה-

אני מקווה ששמתם לב לשינויים הקלים בעיצוב הבלוג. השינויים קלים המאמץ גדול. אני מקווה שמעכשיו הגלישה תהיה לכם יותר נעימה ושוטפת. כי הרי כל העניין הוא בממשקים לתפוס גל ולטוס איתו קדימה עד לחוף מבטחים. בין לבין לא הפסקתי להקשיב למווסיקה טובה. אז למרות שכבר עוד מעט כבר לא שבת, קבלו נבדק ונמצא פרימיום תוספת על זה של יום העצמאות. בואו נתחיל, וראבק..תלחצו PLAY

Jack White - I Guess I should go
to sleep לג'ק ווייאט יש המון אנרגיות. הוא עושה רוק שמתכתב עם הרולינגסטונס ובעצם מעדכן את והרית'ם אנד בלוז לימינו. הקשבתי לאלבום שלו כמה פעמים. בסוף יצא שאהבתי ואפילו נקשרתי לכמה שירים. גם זה:

Jack White - I Guess I should go to sleep

Phoebe Killdeer & The Short Straws - Scholar
עוד באותו סגנון של וואייט הפעם גברת. וגם כמה גברות יותר מנוסות

Phoebe Killdeer & The Short Straws - Scholar

The War On Drugs - Come To The City
יש דברים שצריך לשמוע אותם בהופעה כדי להבין. כל הסאנוד הסמיך של הלהקה הזו לא יכול לעבור כל-כך טוב באלבומים (לדעתי), כאן בהופעה בטלוויזיה זה כבר הרבה יותר טוב, יש חצוצרות ותחושה של הופעה. אני בטוח שבהופעה אמיתית זה היה נשמע הרבה יותר טוב, אבל גם ככה זה ממש שווה.

The War On Drugs - Come To The City

Grinderman - Palaces of Montezuma - Barry Adamson Remix, rainbow vinyl
להסתכל על תקליט מסתובב זה יותר טוב מלהסתכל על מכונת כביסה בסחיטה. ועוד תקליט צבעוני, מה אפשר יותר לבקש. אלבום הרמיקסים של גרינדרמן - להקת הצד של של ניק קייב - נשמע כמו רעיון הזוי. הקשבתי לכמה רמיקסם מתוכו, וזה באמת המוצלח מכולם. אני מכיר מישהו שיש לו אותו. איזה מלך. הקשבתי לשיר הזה איזה 20 פעמים.

Grinderman - Palaces of Montezuma - Barry Adamson Remix, rainbow vinyl

Simian Mobile Disco - Put Your Hands Together
דיסקו דאנס חדש

Simian Mobile Disco - Put Your Hands Together

Tav Falco & The Panther Burns- Of The Rue De La Lune
יש אנשים שנותנים לך המלצות ואתה מיד יודע שאתה חייב להקשיב לזה. טאב פלקו לא עשה אלבום איזה עשר שנים, ועכשיו הוא לקראת אלבום חדש. מתוכו שיר חדש ששמעתי היום

Tav Falco & The Panther Burns- Of The Rue De La Lune

וזהו:
החיים מעייפים והמוסיקה פרימיום !

נבדק ונמצא פרימיום - הפתעות ליום העצמאות

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Thu, 26 Apr 2012 05:26:00 +0000

פתיחה-

בדרך כלל אני נוהג ביום העצמאות לגוון את הבלוג בקצת מוזיקה ישראלית טריה, השנה אני אסתפק בדיונים מפרכים על פטריוטיזם שהיו לי בפייסבוק. ובכל זאת כאן יש קישור לחמשת הדברים שאני הכי אוהב בישראל. אז הפעם לכבוד יום העצמאות מתנות עצמאיות לעצמנו שהן הפתעות נעימות ביותר.

Norah Jones - Little Broken Hearts

חג שמח לכל מי שאוהב להקשיב לבת המומרת לאמריקקיזם של ראבי שאנקר. אלבום חדש שמופק ע"י דיינג'ר מאוס ושנשמע יותר טוב מ- ROME (שיתוף הפעולה הקודם שלהם יחד עם ג'ק וואייט). חוץ מהסינגל (הקליט והקליל) שנשמע כמו עוד שיר לבתי קפה, שאר האלבום הרבה יותר ממלא ומספק. נראה שלגברת ג'ונס יש בכל זאת מידה לא מבוטלת של אישיות, ושהיא משתדלת לא לעמוד במקום. כאן הם מדברים על זה, ולמטה כל האלבום להאזנה. שווה בדיקה. ותלחצו PLAY

The Beach Boys - That's Why God Made the Radio

נגיד שהביץ' בוייז היו מתאחדים ויוצאים להופעות, הייתם הולכים ? ונגיד שהם היו מוציאים סינגל חדש, ונגיד ששם השיר היה: "לכן אלוהים המציא את רדיו פרימיום להמונים " -הייתם מקשיבים ? אבל למה שאני אמציא דבר כזה ? למה ?!!! כשזה באמת קורה !

The Beach Boys - That's Why God Made the Radio

CAN - Deadly Doris

סינגל חדש ללהקת CAN ! כן ! להקת CAN !מעלה באוב שירים מימים ימימה באלבום אוסף חדש. קטעים שהושלכו על ריצפת העריכה, ושיוצאים עכשיו אל האור. האין זה מרגש לי את הדגל ישראל ?
CAN - Deadly Doris

חג עצמאות שמח !

The Flaming Lips - חדש !

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Tue, 24 Apr 2012 19:37:00 +0000

הבעיה העיקרית עם יום הזיכרון לחללי צה"ל, היא שרוב הנופלים בו הם אנשים צעירים. ויום הזיכרון נועד בשביל שניזכר בהם. האבל ,לעומת זאת, הוא לא על החיים שהם כבר עברו, אלא על החיים שהם לא הספיקו. ויש כאן פרדוקס די גדול. אדם בגיל 19 עדין לא הספיק שום דבר בחיים, הוא גם עוד לא עיצב את אישיותו, מי יכול באמת לומר על עצמו שבגיל 19 שהוא כבר ידע מי הוא... אני לא ידעתי להגיד על עצמי. בגיל 19 אתה כולך אנרגיה פוטנציאלית, כמו אבן מחצב שעומדת בין שמים לארץ ונוחתת מטה מטה עד שהיא מגיעה לרצפה. אתה אמור להגיע לריצפה כשאתה בן 120, גם 85 זה גיל לא רע, אבל אז במקום לממש את כל האנרגיה הזו, אתה פשוט מתאדה ונעלם לעולמים. אנשים בגיל 19 הם עדין יותר החיים שהם לא חיו, מהחיים שהם כבר עברו. וזה מה שעצוב כל-כך. מצד שני אני יכול לומר מניסיוני עם ילדיי, שאיך שהם נולדו כבר ידעתי בדיוק מי הם ומה הם. והרגשתי כאילו הם תמיד היו כאן בעולם הזה, ושהקיום שלהם מובן לגמריי מאליו. אני מניח שזה כך לכל הורה. כשהייתי חייל לא היה איכפת לי כל-כך למות, גם לא הבנתי למה זה כל-כך נורא להורים. עכשיו אני יודע שאין דבר יותר נורא משכול.

האלבום המשונה של הפליימניג ליפס מחזיר לי את האהבה אליהם. הרבה שיתופי פעולה וכל יום אני מגלה שיר אחד חדש, הפעם עם אריקה באדו. שיר שנקרא: "הפעם הראשונה שראיתי את פניך". זה מריח כמו התאהבות, זה מריח כמו פרידה. וזה לא נשמע כמו אריקה באדו בכלל:

The Flaming Lips Ft. Erykah Badu - The First Time Ever I Saw Your Face

וזו רשימת כל השירים באלבום הזה

01. 2012 (feat. Ke$ha and Biz Markie)
02. Ashes in the Air (feat. Bon Iver)
03. Helping the Retarded to Find God (feat. Edward Sharpe and the Magnetic Zeros)
04. The Supermoon Made Me Want to Pee (feat. Prefuse 73)
05. Children of the Moon (feat. Tame Impala)
06. That Ain't My Trip (feat. Jim James of My Morning Jacket)
07. You, Man? Human? (feat. Nick Cave)
08. I'm Working at NASA on Acid (feat. Lightning Bolt)
09. Do It! (feat. Yoko Ono/Plastic Ono Band)
10. Is David Bowie Dying? (feat. Neon Indian)
11. The First Time Ever I Saw Your Face (feat. Erykah Badu)
12. Thunder Drops (feat. New Fumes)
13. I Don't Want You to Die (feat. Chris Martin of Coldplay)

The Flaming Lips - חדש ! (+אזהרת צפייה)

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Mon, 23 Apr 2012 16:35:00 +0000

השבוע התקיים Record Store Day מלא מבצעים בחנויות התקליטים לכבוד "יום חנות התקליטים". ולכבוד היום הזה גם יוצאים כל מיני הוצאות ויציאות מיוחדות. למשל זאת של הפליימניג ליפס יחד עם New Fumes שהם הרכב פסיכדלי אלקטרוני מדאלאס טקסס (מאד אהבתי במייספייס את מה שהם עושים).
כמו תמיד, אני קודם כל מקשיב למוסיקה ורק אח"כ מתייחס לוידאו: אז מאד אהבתי את הקטע הזה, שמזכיר לי יותר את יושמי שלהם, אבל הוידאו -שמתאים מאד לשם השיר Girl, You're So Weird, או בעברית: ילדה את כה מיוחג'דת שזה מפחיד. אבל למה את ערומה ?! - מאד משלים ומתאים. לא בעבודה ולא לפני ילדים !

The Flaming Lips and New Fumes - Girl, You're So Weird .

Major Lazer - חדש !

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Sun, 22 Apr 2012 19:56:00 +0000

השיר הזה נשמע לי מאד מוכר. בטח יש לזה סיבה טובה. בכל מקרה הקשבתי לו המון פעמים בימים האחרונים וגם הקליפ מיוחד

Major Lazer - 'Get Free' feat. Amber

נבדק ונמצא פרימיום - אם כבר לחיות, אז בהופעות חיות

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Fri, 20 Apr 2012 07:26:00 +0000

פתיחה

אני לא כל-כך איש של הופעות חיות. בשנים האחרונות אני הולך ליותר הופעות, וגם היו תקופות בעבר שבהם הלכתי יותר להופעות, אבל כל הקונספט נעים ככל שיהיה, לא עד כדי כך מפתה אותי. בעיקר בגלל שהוא דורש ממני מאמץ והתארגנות נכבדת. אבל בסופו של דבר כמובן שכל הופעה טובה מתגמלת, למרות העייפות וההאנג אובר ביום שאחרי, ושיבוש כל המערכות השעון הביולוגי השוויצרי שלי. במיוחד בארץ כשההופעות מתחילות סתם כל-כך מאוחר. זה ממש גורם לאנשים עובדים לחשוב פעמיים לפני. מצד שני השבוע התמלאתי קנאה באנשים שאני מכיר ושהיו בהרבה הופעות. אז כדי לפצות ערימה קטנה של הופעות טובות שאת חלקם הגדול אי-אפשר לשחזר, אלא רק דרך האינטרנט, שזה ממש פה:

Springsteen - I wanna be sedated
בקרב חובבי האלטרנטיבה ברוס ספרינגסטין לא נחשב. אולי בגלל שהוא כל-כך הצליח..לא נורא עוד יחזרו אליו בגעגועים עוד כמה שנים. אבל רק כדי להזכיר לכם מאיזו סביבת עבודה הוא הגיע, קבלו אותו עושה את I wanna be sedated של הראמונס - תענוג.

Bruce Springsteen - I wanna be sedated

The Cure - 1980 07 18 Apeldoorn
הגענו לימים שבהם הקיור נחשבים ליותר קלאסיקה מהפינק פלוייד. גם בגלל שהפינק פלוייד די המאיסו את עצמם, וגם כי אנחנו כבר לא מסוגלים להקשיב לקטעים ארוכים, פשוט מפני שיש כל הרבה מה לשמוע, ואין לנו פנאי להתמסר לחיים מונוגמים בני 15 דקות עם קטעי פרוגרסיב ארוכים. השירים של קיור המוקדמים נשמעים היום יותר טוב מאי-פעם, יש איזה רזון ודיוק בצליל יחד עם משהו בלתי מתחנף ונצחי. הנה הופעה מתחילת דרכם לפני שצמחו לרוברט סמית' שערות בבית השחי.
הפלייליסט כולל את: “A Reflection,” “Play For Today, “In Your House,” “M,” “Jumping Someone Else’s Train,” “Another Journey By Train,” “A Forest.”

The Cure - 1980 07 18 Apeldoorn

Band of Horses - Long Vows - חדש !
שיר חדש ללהקה האהובה עליי בנדס אוף הורסס. גם זה מתוך הופעה חיה

Band of Horses - Long Vows

Pink Floyd - The Dome , Brighton , UK , June 28 & 29 , 1972
אם להיות הוגנים, אז גם הפינק פלוייד נשמעו רעננים וטריים ולא מנופחים כשהם היו בתחילת דרכם. הנה הופעה שלהם משנת 1972 שבה אפשר גם לחוש את המעבר מפסיכדליה לפרוגרסיב רוק, או שבעצם להבין שלא תמיד אפשר לקטלג כל דבר. זו הקלטה נדירה של הופעה מצויינת עם שני קטעים שלהם שנקראים: Careful With That Axe,Eugene , Set The Controls For The Heart Of The Sun

Wilson Pickett
ולסיום, וילוסון פיקט עוד סוג של ג'יימס בראון. קשה להאמין כמה כוח יכול להיות בסול הזה. הופעה משנת 1968 שמתועדת על-ידי הטלוויזיה הגרמנית. יש עוד כל-כך הרבה סול וינטאג' לגלות בעולם הזה. מלודיש יה.

Wilson Pickett

וגם בהופעות חיות:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום !

היום יום השואה והגבורה

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Wed, 18 Apr 2012 15:18:00 +0000

עכשיו כשיש לי משפחה משלי אני מבין הרבה יותר כמה שזה היה נורא.

עכשיו כשיש לי ילדים משלי אני מבין את כל ההורים שהקריבו את חייהם למען ילדיהם

זו אפילו לא גבורה זה פשוט רפלקס מותנה

אבל כשאני חושב על הילד הזה, שאולי הוריו הצילו אותו והם עצמם אינם, על כל החוסר בנשמה, ואיך בכלל ממשיכים...

ואולי זו בכלל הגבורה האמיתית ...ובחרת בחיים

הנה שיר חדש שאפשר להקשיב לו גם ביום כזה., מאת מייק ווקסלר. בגדולות ובנצורות זה:
Mike Wexler - Pariah

שיפוט מהיר- Mystery Jets - Radlands

noreply@blogger.com (רדיו פרימיום להמונים) — Tue, 17 Apr 2012 19:59:00 +0000

רוב חובבי המוסיקה שאני מכיר מתחלקים בין אלה שהם יותר אנגלופילים לבין אלה שמעדיפים גיטרות אמריקאיות. אולי כולם אוהבים את הוולווט אנדרגראונד, ואת הפיקסז, אבל בשביל לאהוב את סוניק יות', קרידנס קלירווטר ריבייבל והביץ' בוייז, הנשמה שלך צריכה להיות עם זיקה לאמריקה. כל אחד הצליח בסופו של דבר להתפעל מג'ימי הנדריקס, גם עם הלב שלו בצד האנגלי של המפה - אבל רוב הפעמים אלה דווקא להקות אנגליות שחוצות את האוקינוס ומשנות את עולם המוסיקה באמריקה: החיפושיות , האבנים המתגלגלות, לד זפלין, בלאק סאאבת', הפינק פלוייד, הקצפת - הם להקות אנגליות שעשו לרוק את המהפכות הגדולות דווקא באמריקה.

המיסטרי ג'טס הם מאנגליה, בתחילת הדרך אבא של אחד מהם היה חבר בלהקה בשביל הדאחקה. האלבום השני שלהם Twenty One היה אלבום הפריצה שלהם, והיו בו כמה שירים שחרוטים לי באזורי העונג בהיפותלמוס. בעיקר אהוב מתוכו Young Love שבו שרה גם לורה מארלינג - אחד השירים הכי אוהבים עלי בעולם אי-פעם.

את האלבום החדש שלהם - רביעי במספר - הקליטו המיסטרי ג'טס באוסטין בארה"ב והשילוב הזה של מוסיקאים אנגלים שמנגנים באמריקה נשמע טוב מאי-פעם. Radlands הוא שילוב של סרט משנות השבעים שנקרא Badlands לבין האחוזה של קית' ריצ'ארד באנגליה שנקראיית Redlands. כל מה שהם הביאו איתם לאוסטין זה את הגיטרות שלהם. הם פגשו איזה אדם מבוגר בשם ג'ק שממנו הם שכרו את שאר הציוד. לג'ק יש גם אולפן הקלטות בגבעות הסמוכות ושם הם עשו את האלבום. ביום הם כתבו את המילים על המרפסת, ובלילה הם ניגנו כשמידי פעם מצטרפים צבאים להקשיב למנגינות ולהשתתף בהתרחשות. כשהם נסעו לעיירה הם פגשו בברים כל מיני חבר'ה שצירפו אותם להקלטות.

את כל הפרטים האלה בדקתי רק לאחר שהתאהבתי באלבום הזה - רוצה לומר: כל הפאננה שהם עשו שם באוסטין נשמע על -הכיפאק אבל היה יכול לצאת להם גם אלבום מחורבן. מה לעשות שיצא להם אלבום פרימיום. אחד משני האלבומים הכי אהובים עלי השנה הזאת. אלבום שנהנה מכל היתרונות: גם להקה אנגלית אהובה, וגם השפעות אמריקאיות טובות. לשיר Radlands הקשבתי איזה 20 פעמים בימממה הראשונה שגיליתי אותו - לטענתם הוא הכי מייצג את האופי של ההקלטות שלהם והוא באמת שיר קסום שאי-אפשר להתחקות אחר מרכיביו. הוא תרכובת קסמים של מכשפי מוזיקה שעושה לי פרפרים בבטן. אבל גם שאר האלבום נפלא. You had me at the Hello הוא אמריקנה סבנטית מושלמת. Someone purer נשמע כמו רוק איצטדיונים, The Ballad of Emmerson Lonestar נשמע כמו שיר של להקות סאב פופ, Greatest Hits נשמע פופ סקסטיז, The Hale Bop מזכיר את הדיסקו של דיויד בואי, Sister Everest מסתיים במחווה לגוספל, מזמן לא נפלתי על כזאת מושלמות. Take me where the roses grow הוא דואט מופלא יחד עם William Ree. וזה לא הסוף ..Lost in Austin מנסה להיות נירוונה ולסיום Luminescence הוא לאוו פיי עם גיטרה אקוסטית קאנטרי-בלוז על קוקאין.

Mystery Jets - Sister Everest