המאמר מנתח את מכלול התופעות שהקמת "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית" שמה לה למטרה להיאבק בהן. לכן, כל מילה נוספת מיותרת. מומלץ פשוט לקרוא את המאמר!

נראה לי שהמכתב "מדבר בעד עצמו" ואינו מצריך מילות הקדמה, מלבד הסתייגות קלה מכך שהוא משוגר למל"ג — בעיני ראוי היה לשגר אותו למוסדות להשכלה גבוהה עצמם, אשר אינם כפופים למל"ג לא בעניין זה ולא בשום עניין אחר.  אבל הסתייגות זאת קלת ערך לעומת האור הגדול הזורח ממכתב זה בימים חשוכים אלו.

עודד גולדרייך

קריאה להגנה על חופש הדיבור והדעה באקדמיה הישראלית

לכבוד חברי המועצה להשכלה גבוהה

ימים אלה של לוחמה בחבל עזה מעמידים במבחן את הדו-קיום בין יהודים וערבים אף בתוך גבולות המדינה. עמיתים לעבודה או לספסל הלימודים עלולים למצוא האחד את האחר מזדהה עם הצד היריב בלוחמה עקובה מדם. בתוך כך, הופיע במדיה החברתית גל עכור של קבוצות המזוהות עם הימין הקיצוני, העוסקות במעקב אחר התבטאויות של אזרחים ערבים ברשתות החברתיות ופנייה למעסיקיהם, בדרישה לפטר את ה-'בוגדים'. חלק מן ההתבטאויות המזכות אזרח בתואר 'בוגד' לשיטתן של קבוצות אלו והמעסיקים הנכנעים ללחציהן הן דברי בלע לאומניים וגזעניים המעוררים שאט נפש, אך חלקן האחר הוא הזדהות גרידא עם תושבי עזה או ביקורת פוליטית החוסה תחת ההגנות החוקיות של חופש הביטוי. למותר לציין כי אזרחים יהודים המביעים קריאות זהות בהיפוך הצדדים, לרבות דברי בלע גזעניים ולאומניים וקריאה למעשי אלימות, חופשיים מחשש באשר לפגיעה בתעסוקתם.

להפתעתנו ולצערנו, כאשר גל עכור זה מתדפק על דלתות האקדמיה, הוא איננו מוצא חומה בצורה העומדת בפניו. על פי המדווח באמצעי התקשורת, הטכניון זימן לשימוע שני סטודנטים ערבים בשל התבטאויותיהם ברשתות החברתיות. אוניברסיטת אריאל זימנה אף היא תלמידה לשימוע בנסיבות דומות. בנוסף לכך, לאחרונה התבשרנו כי אוניברסיטאות תל אביב ובן גוריון התריעו בפני כלל תלמידיהן במכתבים פומביים כי ינקטו בצעדים משמעתיים כנגד התבטאויות 'קיצוניות ולא הולמות'.

אנו, תלמידים לתואר שלישי מכלל אוניברסיטאות המחקר בארץ, חוששים כי בצעדים אלה, מוסדות ההשכלה הגבוהה מאיימים על חופש הדיבור והדעה של תלמידיהם, מפלים לרעה את תלמידיהם הערבים ופותחים פתח למדרון חלקלק המוביל לאקדמיה מגויסת המאפיינת משטרים בלתי דמוקרטיים. למדינה גופים המוסמכים לחקור ולהעמיד לדין אזרחים המביעים אמירות החורגות מהגנת החוק. הפיכתן של ועדות המשמעת האקדמיות לבתי דין שדה מקבילים, השופטים תלמידים על התבטאויות שהובעו שלא בגבולות הקמפוס היא תקדים מסוכן, גם אם ההתבטאויות הנידונות הן אכן פסולות ומעוררות שאט נפש. למעשה, לעצם האיום בהעמדה לדין משמעתי אפקט מצנן על השמעת דעות לא מקובלות, גם בהקשרים עתידיים בהם המחלוקת תתגלע סביב נושאים אחרים.

גם אילו היינו מאמצים את העמדה כי יש להעמיד לדין משמעתי בגין התבטאויות פסולות, המדיניות הנוכחית איננה סבירה; אם האקדמיה הישראלית חפצה להישאר מוסד שוויוני ובלתי מפלה, הרי שעליה להעמיד לדין משמעתי גם תלמידים יהודים המשמיעים דברי בלע דומים כנגד ערבים, גם אם אותם תלמידים אינם יעד למעקב של קבוצות גולשים שונות. לשם כך יאלצו מוסדות להשכלה גבוהה לנהל מערך מעקב אחרי תלמידיהן, חזון עיוועים מקארתיסטי שברור שלאיש מן המכותבים אין חפץ בו.

אנו קוראים לחברי המועצה להשכלה גבוהה להתכנס לדיון דחוף בנושא ולהורות לכלל המוסדות המוכרים על ידי המועצה להימנע מנקיטת אמצעים משמעתיים בגין הבעת דעה מחוץ למסגרת הקמפוס. כמו כן, אנו מקווים כי המועצה תמצא לנכון להורות למוסדות המוכרים לבטל החלטות שהתקבלו בעת האחרונה הנוגדות מדיניות זו. אנו חוששים כי עמידה מנגד מול מגמה מסוכנת זו תהיה בכייה לדורות.

בכבוד רב,

<רשימת תלמידי המחקר>

דוקטורנטים המעוניינים לצרף את חתימתם יוכלו לעשות זאת באמצעות הקישור הזה: http://tinyurl.com/PhDsLetter

מי שמעוניין לחתום ונתקל בקשיים לעשות זאת באמצעות הטופס האלקטרוני הנ"ל, יוכל לשלוח את פרטיו לכתובת המייל הזו: phds.letter@gmail.com

אנו קוראים להתנגד להחלטה הזו, הן בשל הנזק הספציפי הצפוי לאקדמיה הישראלית מדלדול הפעילות בתחום לימודי צרפת, והן על שום המסר המגולם בה לכל האקדמיה הישראלית, לפיו  תפקידה של האוניברסיטה הוא לייצר עובדים וערכם של תחומי ידע נמדד בהתאמה לתפקיד זה. כאשר הדיבורים על "חוסר הערך המעשי של תחומי ידע מסוימים" עוברים משלב ההזנחה של תחומי ידע לשלב החיסול שלהם, נשאלת השאלה האם מוסדות ההשכלה הגבוהה והמחקר עדיין ראויים לשם זה.

המאבק הוא בין חזון האקדמיה כמוסד המופקד על פיתוח ידע והנחלה של דרכי חשיבה אשר מעשירים את עולמו של האדם, לבין צמצום פעילותה של האקדמיה להקניית מיומנויות טכניות-יישומיות. המאבק הזה כרוך בהבדל שבין ארגון האקדמיה כקהילה חופשית ותוססת של חוקרים ולומדים לבין ניהולה כתאגיד עסקי.

החלטת הסגירה של החוג ללימודי צרפת נומקה, במידה שנומקה כלל, בטענות מן הסוג היישומי והעסקי, לדוגמא, על ידי הצבעה על הירידה במספר הסטודנטים תוך התעלמות מאחריותה הישירה של האוניברסיטה למצב זה: ברי שכאשר יחידה אוניברסיטאית נתונה בחנק תקציבי מזה יותר מעשור ומספר התקנים בה יורד בהתמדה, יהיו לכך השלכות על יכולתה למשוך אליה סטודנטים. מיותר לציין שההנהלה לא ניסתה לבסס את החלטתה על שיקולים אקדמיים . לו היתה עושה זאת, היא היתה נאלצת להכיר בכך שהיא ויתרה על תפקידה כמוסד להנחלת השכלה גבוהה ומחקר אקדמי למען תכליות אחרות.

מכל הסיבות האלה, ההודעה על סגירת החוג ללימודי צרפת צריכה לשמש כדגל אדום לחוקרים, לומדים, מרצים וסטודנטים, ולכל מי שתפקידה הציבורי של האקדמיה יקר בעיניו.  לפיכך, אנו קוראים לכל הקהילה האקדמית להתגייס כנגד ההחלטה הזו.

==================================================

נייר עמדה
מוגש לוועדה הציבורית להסדרת המשילות של ההשכלה הגבוהה
מאת חברים/ות ב"פורום להגנת ההשכלה הציבורית"

להלן שתי הערות עקרוניות שראוי שידריכו את הוועדה בעבודתה. ההנמקות לעקרונות אלו יובאו בקצרה בהמשך נייר עמדה זה.

ראשית, בניגוד לנאמר בהודעה לעיתונות של המל"ג מיום 11.12.13 ובניגוד לתפיסה הנוכחית של המל"ג והממשלה, המל"ג והות"ת אינם מוסדות רגולטוריים ולא ראוי שיהיו כאלו. המל"ג והות"ת הם מוסדות תיווך וחציצה, אשר אמורים לייצג את מערכת ההשכלה הגבוהה וצרכיה בפני הממשלה, ולחלק בין מוסדות ההשכלה הגבוהה את המשאבים המוקצים למערכת על ידי הממשלה. מטרת החציצה הזאת היא להפריד בין הדיון והמו"מ הפוליטי בקביעת סך ההשקעה הציבורית בהשכלה גבוהה, דיון שבו תפקיד הממשלה הוא מרכזי ומוצדק, לבין הדיון והמו"מ על אופן חלוקת ההשקעה הציבורית בהשכלה הגבוהה בין מוסדות ההשכלה הגבוהה השונים. השקפה זו באה לידי ביטוי בחוק המל"ג המקורי, וראוי שהוועדה תנחה את המל"ג לחדול מפעולות ותפקידים של רגולטור שנטלה לעצמה.

שנית, עקרון יסוד שחייב להדריך את הוועדה הוא הגנה על האופי המבוזר של המחקר וההוראה האקדמיים. מאופיים ומהותם של המחקר וההוראה האקדמיים נובע שהעוסקים בהם בפועל הם בעלי מומחיות גדולה יותר בתחום עיסוקם מזו של שדרת הניהול של המערכת האקדמית. לפיכך, לא ראוי ששדרת הניהול תתערב בתכנים של המחקר וההוראה האקדמיים: התערבות כזו תהא בהכרח לוקה בחוסר מומחיות. יתר על כן, חילוקי דעות על תכנים בין מומחים אקדמיים הם דבר נורמלי ואף מפרה, והם מוכרעים בדיעבד, לאחר שנים של התפתחות של אסכולות מנוגדות.  האיכות האקדמית מקודמת על ידי ההתפתחות החופשית של אסכולות מנוגדות, תוך הימנעות מניסיון להכריע בהן באופן ריכוזי. באופן כללי, האיכות האקדמית מקודמת על ידי ביזור של פעולות והחלטות, אשר מבטיח את המשך ההתפתחות של גישות מתחרות, ולא באמצעות כפייה של אחידות על ידי מרכז הגמוני.

בפרט, אופן פעילות "המערכת להערכת איכות" שהוקמה על ידי המל"ג לפני כעשור היא הפרה ברורה של העקרונות הנ"ל, משום שדוחות היחידה הזאת מיועדים לשמש ומשמשים בפועל בסיס להתערבות חיצונית במוסדות האקדמיה. זאת להבדיל ממצב בו המל"ג הייתה מפרסמת דוחות כאלה כמידע לציבור ו/או מגישה אותם למוסדות האקדמיים כהמלצה בלתי מחייבת. 

פירוט

שתי ההערות העקרוניות הנ"ל מבוססות על ניתוח של מהות המחקר וההוראה האקדמיים. מהות החקירה האקדמית, העוסקת בחזית הידע האנושי, מחייבת לקבוע כהנחה מוקדמת שהעוסקים במחקר הם בעלי סמכא בדרגה הגבוהה ביותר בנושא עיסוקם, כך שהכפפתם לכל סמכות אחרת בנושאי מקצועם היא בלתי הגיונית בעליל. ההנחה בדבר מומחיותם המובהקת של העוסקים במחקר מתקיימת בפועל בכל מוסד אקדמי ראוי לשמו. דברים דומים, בהתאמות מתבקשות, חלים גם על ההוראה האקדמית, שהינה הוראה של תכנים המצויים בחזית הידע האנושי.

חילוקי דעות בין מומחים בתחומם הם דבר אפשרי ובהחלט נפוץ, משום שהחקירה האקדמית חותרת אל האמת, אבל לעולם לא מגיעה אליה ואפילו אינה יכולה להעריך בוודאות את מידת הדיוק הנוכחית שלה בהערכת האמת. לפיכך, הידע האקדמי הוא תמיד חלקי וטנטטיבי: הוא אינו מאפשר להכריע בחילוקי דעות לגבי שאלות אשר נמצאות בחזית הידע, קל וחומר בנושאים שהינם מעבר לגבולו. לפיכך, במקרים של חילוקי דעות מתפתחות אסכולות שונות אשר מתמודדות ביניהן תוך הפריה הדדית עד שאחת מהן נהפכת דומיננטית או שנוצרת סינתזה ביניהן.

תכלית המוסד החברתי המכונה "אקדמיה" (ז"א הגדרת האקדמיה כמוסד חברתי שתפקידו קידום הידע וההבנה האנושית) מחייבת אי-תלות ואי-כפיפות מהותית שלה לסמכויות חיצוניות וכן אי-כפיפות מקצועית של יחידותיה ושל חוקריה כיחידים לגופים אקדמיים שמנהלים אותה כמוסד. חוקרים בודדים אינם כפופים מקצועית, למשל, בקביעת תוכן מחקרם ו/או הרצאותיהם, להנחיות ראשי המחלקות שלהם, מכיוון שלאחרונים אין יתרון מקצועי עליהם, אלא, בד"כ, להיפך, כאשר מדובר בתחום ההתמחות של הראשונים. כמו כן, אין שום צורך ממשי בכפיית אחידות של תכנים ע"י ההנהלה האקדמית מכיוון שתכלית הפעילות המקצועית – המחקר וההוראה – אינה נקבעת מבחוץ אלא מוגדרת כקידום והנחלת הידע המקצועי עצמו. יתר על כן, הצורך המהותי בחקירה חופשית וביקורתית מנוגד לקבלת כל סמכות של אחרים.

האמור לעיל חל לא רק על היחס שבין חוקרים בודדים לראשי המחלקות שלהם, אלא ביתר שאת על היחס שבין המחלקות הללו להנהלת המוסד האקדמי ולגופים חיצוניים, כגון המל"ג. מכאן נובע שקיום גופי "הערכת איכות" של מחקר והוראה אקדמיים שהינם חיצוניים לאקדמיה, עומד בניגוד למהות האקדמיה ולתכלית קיומה. קל וחומר כאשר לגופים אלו ניתנת סמכות כפייה. לפיכך, "מערכת הערכת האיכות" שהוקמה במל"ג לפני כעשור היא הפרה ברורה של העקרונות הללו, בעיקר במקרה שהדוחות של מערכת זו משמשים כבסיס להתערבות חיצונית במוסדות האקדמיה.

יודגש עוד כי הערכת איכות אקדמית היא בלב ליבו של עיסוקם של אנשי המחקר באקדמיה: המערכת האקדמית עוסקת בכך באופן שוטף ואינטנסיבי. הערכה ביקורתית של עבודות מחקר קודמות הינה חלק אינהרנטי מן המחקר האקדמי עצמו, ובאופן דומה היא חלק מן ההכנה של הוראה אקדמית. בנוסף לכך, המערכת האקדמית עוסקת בהערכת עבודות מחקר ואיכות הוראה לצרכי החלטות על הקצאת משאבים שונים, ובפרט לצורך החלטה על שכירת חברי סגל חדשים, קידומם ומתן קביעות.

העקרונות שנסקרו לעיל מסבירים מדוע רגולציה של מוסדות האקדמיה על ידי גופים חיצוניים למוסדות אלה מנוגדת למהות האקדמיה ולתפקידה החברתי. ראשית, נזכיר שהאנשים היחידים המוכשרים להעריך את איכות המחקר האקדמי הם מומחים בנושא המחקר אשר מומחיותם עולה על מומחיות החוקרים שהם מעריכים או משתווה אליה. אנשים כאלה אינם יכולים להימצא, ודאי שלא דרך קבע ותוך מחויבות עמוקה למשימתם, בגופי הערכה חוץ-אקדמיים. שנית, ואולי חשוב מכך, חופש המחקר וההוראה האקדמית חיוני לאיכותן של פעילויות אלה, משום שהאיכות האקדמית מבוססת על הפתיחות והביקורתיות של העוסקים במחקר והוראה. גופי הערכה חיצונית (בעיקר כאלה שיש בידם סמכות כפיה) מצמצמים את חופש המחקר וההוראה, לפיכך פוגעים באיכותה ואף עשויים לסכן את קיומה.

בנוסף לאמור לעיל, תפקיד האקדמיה כמעוז חירות החקירה והלימוד מאזן את צמצום החירות הזאת במוסדות חברתיים אחרים (לדוגמא, בצבא או בשירות הממשלתי), איזון שמתחייב מאופי החברה הליברלית. ודוק: החברה הליברלית בנויה על איזונים בין ערכים מנוגדים, כך שאם קיימים מוסדות אשר מתרכזים בערכי הביטחון והיציבות החברתית תוך צמצום ערך החירות, אזי מוסדות אחרים אשר מופקדים על ערך החירות חיוניים במיוחד לחברה.

הערת סיום

 תפקיד הוועדה כפי שמופיע בשמה הוא בעייתי מכמה סיבות. הסיבה החשובה ביותר היא שהשימוש במונח "משילות" אינו מתאים כאשר מדובר בתכנון של מחקר והוראה אקדמיים. עניין אחר הוא ששמה של הוועדה מתייחס למערכת ההשכלה הגבוהה בעוד שפרטי ההודעה לציבור מתייחסים למוסדות התיאום שבין מערכת ההשכלה הגבוהה לבין הממשלה (קרי: המל"ג והות"ת). כך נוצר בלבול מושגי בין מוסדות ההשכלה הגבוהה (קרי: אוניברסיטאות ומכללות) לבין מוסדות התיאום הנ"ל. לבסוף, שמה של הוועדה (ויותר ממנו, דברי ההסבר המופיעים בהודעות של מל"ג לעיתונות) יוצרים את הרושם המטעה שהנושא המדובר הוא מרכזי לחיזוק ההשכלה הגבוהה בישראל.

מה שנחוץ לחיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הוא  הגדלה מהותית של  המשאבים המוקצים למערכת, מה שמחייב שינוי התפיסות העומדות בבסיס הקצאת החסר הנוכחית. בפרט, יש להפנים את העובדה שלא ניתן לקיים השכלה גבוהה איכותית על בסיס מיקור-חוץ של ההוראה (ע"ע "מורים מן החוץ"), כפי שהדבר נעשה בעיקר במכללות, אך גם באוניברסיטאות. חבל שההודעה לציבור אומרת במפורש שהוועדה לא תעסוק בנושא זה.

הוגש על ידי חברים ב"פורום להגנת ההשכלה הציבורית"

מטה המאבק הסטודנטיאלי של המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון קורא לסטודנטים, מרצים ואזרחים שאכפת להם, להצטרף להפגנה ביום שלישי הקרוב בירושלים:

בחודש ספטמבר השנה החליטה ועדת המשנה להבטחת איכות במל"ג כי היא ממליצה שלא לאפשר למחלקה לפוליטיקה וממשל לרשום סטודנטים חדשים לשנת הלימודים תשע"ד, מהלך שמשמעותו סגירת המחלקה, או למצער הכפפתה המוחלטת לסמכות חיצונית וביטול עצמאותה האקדמית. החלטה זו מהווה את אקורד הסיום לדיון נוקב שהחל עם פרסום דוח ועדת בדיקה שבחנה את תפקוד המחלקה עבור המל"ג.

הקרב על המחלקה לפוליטיקה וממשל יוכרע בזמן הקרוב, אך הוא כמובן רק מערכה אחת במלחמה על ההשכלה הגבוהה בישראל. אפשר להתמקד באופן בו ההחלטה לסגור מחלקה באוניברסיטה משווק כהתערבות פרופסיונלית הבוחנת מהו למעשה ידע אקדמי לגיטימי. אפשר גם, בקלות יחסית, להצביע כיצד טיעון זה הוא ניסיון מביך להסתיר את  המניעים הפוליטיים העומדים מאחורי הניסיון לסגור מחלקה זו. אך חשוב יותר להבין כי לפנינו מאבק רחב הרבה יותר נגד מהלך אלים, הכולל השלטה של תרבות פחד, החנקה של קולות ביקורתיים וייבוש תקציבי, שכולם נתמכים במעבר להעסקה זמנית וללא קביעות של הסגל האקדמי. כשמשרות ההוראה התקניות הן ספורות, הקריטריונים הופכים להיות שמרניים והעשייה האקדמית מאבדת, כמעט בעל כורחה, את התכונות החשובות לה ביותר – חדשנות ותעוזה. 

ההחלטה כי המחלקה לפוליטיקה וממשל צריכה להיסגר הוסברה בכך שחוקריה לא מדעיים משום שמחקריהם לא ניתנים להפרכה.  קביעה זו אינה מתבססת על דיון לעומק על המורכבויות של ניתוחים כמותניים ואיכותניים ובוודאי אינה כוללת רצון כן לבחון את היחסים בין ידע ומדע, מה הם התהליכים המניעים את השניים ומה הן הקטגוריות המבנות את החלוקה ביניהם. זוהי למעשה הכרעה פוליטית מי נמצא בנורמה ומי חריג, מיהו האויב ומיהו הידיד. הכרעה המנוגדת לחוק המל"ג, ופרשנותה לשאלה מהו מחקר מדעי מבוססת על פחות ממאה מילים.  בהקשר כולל זה, המהלך הפוליטי האלים של סגירת המחלקה הוא בעל משמעויות מרחיקות לכת. על כולנו להתנגד לאלימות זו, להנכיח אותה ולערער על מקורות סמכותה. 

בשלושים לאוקטובר נתייצב מול המל"ג לעשות זאת!

בואו להפגין איתנו!

חפשו אותנו בפייסבוק

חבר/ת מל"ג יקר/ה – שלום רב,

אני כותבת אליך מכתב זה כחברת סגל באוניברסיטת בן גוריון וכפעילה במסגרת "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית". בפורום שותפים מרצים וסטודנטים מקמפוסים שונים בנסיון לעצור את תהליכי ההפרטה והתיעוש ההרסניים המתרחשים זה למעלה מעשור במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. את פירותיהם הבאושים של תהליכים אלה אוכלים אנו, אנשי האקדמיה, המוסדות להשכלה גבוהה והחברה בישראל כולה בימים אלה ממש, גם אם בבלי דעת.

זה גם ההקשר של פנייתי אליך. בקשתי היא כי תקדיש/י דקות אחדות מזמנך לקריאת מכתבי, למרות אורכו, בטרם תחליט/י על אופן הצבעתך במליאת המל"ג, בשאלה אם לקבל או לדחות את הצעת ההחלטה שתוגש בפניך מטעם ועדת המשנה להבטחת איכות של המל"ג ביחס למחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. זו עומדת להיות הצבעה גורלית, לכן אני מבקשת להציג בפניך את ההקשר הרחב של הצעה זו, את משמעותה ואת ההשלכות מרחיקות הלכת של כל החלטה שתתקבל במליאת מל"ג, לא רק ביחס למחלקה או לאוניברסיטה הנוגעות בדבר, אלא ביחס למערכת האקדמית בישראל כולה. להלן אנסה להבהיר מדוע אני סבורה שזו החלטה כה גורלית, שמשמעותה חורגת הרבה מעבר לגורל המחלקה לפוליטיקה וממשל (עניין שכשלעצמו, אף הוא רב משמעות), ומדוע אני קושרת בין סוגיה זו לבין תהליכי הפרטת האקדמיה.

מעמדך הציבורי והישגיך האקדמיים הובילו לכך שבימים אלה, את/ה מייצג/ת אותי ואת יתר חברי הסגל האקדמי, במוסד המעצב את מדיניות ההשכלה הגבוהה בישראל, המל"ג. מוסד זה הוקם בשעתו כדי לשמש מסגרת כללית לפיתוח מערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית בישראל ולשמירה על עצמאותה המלאה. תפקיד נכבד זה, המופקד כעת בידיך, נועד להבטיח את האוטונומיה האקדמית המלאה של המוסדות להשכלה גבוהה. המל"ג הוקמה במטרה למנוע אפשרות שהממשלה, כל ממשלה, תתערב בניהול המערכת האקדמית או תכפה עליה שיקולים פוליטיים, למרות שהממשלה היא המופקדת על תקצוב המוסדות להשכלה הגבוהה, וכתוצאה מכך ידה מונחת בקביעות על עורק החיים האקדמיים הראשי, התקציב. האוטונומיה האקדמית הוכרה כתנאי הכרחי ע"י ראשי המדינה מראשית ימיה, בהם פוליטיקאים ומדינאים מובהקים, שהשכילו להבין כי אקדמיה שמעורבים בניהולה שיקולים זרים, אקדמיה שהחוקרים והמרצים בה אינם נהנים מחופש אקדמי מלא ומאורך נשימה כלכלי שדרוש לפיתוח מחקר ארוך טווח, ומהחירות המלאה לחשוב, לפתח רעיונות, לשאול שאלות ביקורתיות, לנסות ולטעות, ללא חשש לעתידם וללא דרישה, מפורשת או מרומזת, להפיס דעתם של בעלי שררה וממון – אקדמיה כזו לעולם לא תוכל להוביל להישגים משמעותיים, לתרום לקידום החברה הישראלית, ולמלא בכך את תפקידה כאקדמיה ציבורית.

ואכן, במשך שנים, מאז חקיקת חוק המל"ג והקמתן של המל"ג ושל הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), שעוסקת מטעמה בחלוקת המשאבים הציבוריים למוסדות ההשכלה הגבוהה, נבנתה בישראל מערכת אקדמית מפוארת, שהגיעה להישגים בינלאומיים מרשימים ותרומתה לחברה, לתרבות ולכלכלה בישראל הייתה לשם דבר בארץ ובעולם. מיותר לומר, אולם בכל זאת אדגיש, כי איש אינו טוען שמערכת זו מושלמת, שהיא נקייה מפגמים ושאין מה לשפר ולתקן בה ובהתנהלותה. אולם הישגיה ויוקרתה בעולם מדברים בעד עצמם, ובעד אוירת החופש האקדמי שאיפשרה אותם.

אלא שמזה שנים אחדות כופות ממשלות ישראל על המערכת האקדמית מסכת של שינויים שמאיימת לפגוע קשות בהישגים האלה. המערכת האקדמית חויבה לעבור שינויים מבניים שנכפו עליה, בין היתר, בעזרת קיצוצי תקציב חוזרים ונשנים, שהובילו את המערכת לקריסה כמעט מוחלטת. השינויים הללו נועדו להפוך את המערכת האקדמית למערכת המונעת בראש ובראשונה ע"י שיקולים כלכליים ואשר הישגיה נמדדים בעיקר במדדים שונים של רווחיות, חסכון, היצע וביקוש. תהליך זה, המצוי כבר בעיצומו, בא לידי ביטוי, בין היתר, באוצר המילים שהפך רווח באקדמיה, וכולל "תפוקות הוראה", תפוקות מחקר", "גיוס מענקים כספיים", "ספירת ציטוטים", "דירוג כתבי-עת" ועוד שורה ארוכה של ביטויים דומים, שכובשים את השיח האקדמי כמסמני איכות אקדמית (או כממתגי איכות, אם לנקוט בז'רגון הניהולי-שיווקי הנהוג כיום). אין זה בהכרח ההבט החשוב ביותר של תיעוש האקדמיה, אולם הוא ניתן להבחנה בקלות רבה יותר מהבטים אחרים וממחיש היטב את השינוי. והביטויים שהזכרתי מחליפים בהדרגה בשיח האקדמי מושגים כמו חשיבה ביקורתית, דיון נוקב, ויכוחים ומחלוקות, עומק אינטלקטואלי, יצירת מופת, תגליות פורצות דרך — שהופכים בשיח החדש למושגים חלולים, למרות שהתכונות שהם מייצגים הן נשמת אפם ומטרת קיומם של מחקר והוראה אקדמיים ראויים לשמם. תיעוש האקדמיה וניהולה לפי חוקי השוק (שאינם "חופשיים" כלל, למרות שנהוג לכנותם כך), סותרים מעצם הגדרתם את התכונות הללו ואת המטרות החשובות ביותר שלשם השגתן, חברה המגדירה עצמה כחופשית ודמוקרטית מקיימת מערכת אקדמית ומשקיעה בה תקציבים ציבוריים.

התהליך שהזכרתי לא פסח על המל"ג, שבה את/ה חבר/ה כיום. למרות זאת, תפקידה המקורי — לשמור על האוטונומיה של מערכת ההשכלה הגבוהה, למנוע התערבות פוליטית בה ולאפשר למוסדותיה להחליט בעצמם על התנהלותם והתפתחותם, במסגרת מגבלות מערכתיות כלליות בלבד — תפקיד זה מעולם לא שונה (וטוב שכך). אך בפועל, המל"ג עברה שינויים לא מבוטלים, על רקע תהליכי תיעוש האקדמיה שתיארתי לעיל. האם ידעת, למשל, שעצם הכנסת הליכי ההערכה של המחלקות באוניברסיטאות ע"י ועדות בינ"ל הוא חידוש שהמל"ג אימצה לפני כעשור שנים? שינוי זה מבטא את האמונה בהערכה ומדידה בלתי פוסקות שאופיינית למשטר החדש שנכפה על מערכת ההשכלה הגבוהה, למרות שעל השאלה אם יש למדידות מסוג זה, או יכולה בכלל להיות להן, תרומה לשיפור האיכות האקדמית נטוש ויכוח מר. עם זאת, יש לציין כי המל"ג השכילה
לאמץ את פרוצדורת ועדות ההערכה האקדמיות הבינ"ל במתכונת שמדגישה את האוטונומיה של המחלקות הנבדקות ושל המוסדות להשכלה גבוהה שאליהם הן שייכות. מטרה זו מושגת באמצעות שני מאפיינים: (1) ועדות הבדיקה הן ועדות אד-הוק, המורכבות ממומחים מקומיים ובינ"ל, בעלי שם בתחום האקדמי הנבדק (כלומר, לא של "מומחים לבדיקות" באשר הן, ובכל תחום, ולא אנשי מינהל המועסקים בשכר בתפקידים אלה), ו-(2) תהליך ההערכה כולל מרכיבים בולטים של ביקורת עצמית של המחלקות הנבדקות ושל יוזמות שלהן לתיקון ושיפור עצמי.

לעומת זאת, ההליך אשר ועדת המשנה להבטחת איכות מטעם המל"ג מציעה למל"ג לאמץ כעת, הוא הליך שמסיט את המל"ג למקום אחר לגמרי. הליך זה מסכן את האקדמיה כולה, ובאופן אירוני הוא מסכן מאד גם את מעמדה של המל"ג עצמה. מדוע? את הנקודה הזו חשוב לי מאד להציג בפניך בבהירות, משום שהיא מציפה את הבעייתיות של תהליך התיעוש שתיארתי קודם, הרוחש באקדמיה כבר זמן רב, והיא מסמנת קו אדום, שעליך, אישית, להחליט האם לחצות אותו או לעצור ולהתנגד לחצייתו. לא בכל יום מזדמן לנו להבחין בקו מסוג זה, ולדעת מראש שחצייתו תהיה הרת גורל; ולא בכל יום נוצר מצב בו ההחלטה אם ייחצה הקו הזה, מופקדת בידי קומץ אנשים, נציגי ציבור רחב יותר של כלל עמיתיהם באקדמיה ובחברה כולה. האחריות שמצב זה מטיל עליך היא, אפוא, כבדה.

במה דברים אמורים, אם כן? מעצם הגדרתה, עוד לפני שנקטה בצעד כלשהו, מבטאת ועדת המשנה להבטחת איכות שיבוש של עקרונות המל"ג ושל הליכי ההערכה שהמל"ג עצמה אימצה ביישום עבודת ועדות ההערכה הבינ"ל שהזכרתי לעיל. ועדה מסוגה של ועדת המשנה לא יכולה לבחון ולהעריך איכות אקדמית בתחומים השונים שנבדקים, גם אם נמנים עמה חברי מל"ג שבתחומי התמחותם המקצועית הם שייכים במקרה לדיסציפלינה הנבדקת. הגוף שמתוכו הם נבחרים או מתמנים הוא גוף האנשים המכהנים באותה עת כחברי המל"ג. גוף זה לא נבחר מלכתחילה לפי קריטריונים שרלבנטיים לחברות בוועדה אקדמית מקצועית. קשה להעלות על הדעת הליך מינוי פגום יותר של גוף, שתפקידו להעריך את האיכות האקדמית של תחומי מחקר ספציפיים, שבפני עצמם דורשים התמחויות ותת-התמחויות רבות-שנים. תקצר היריעה מלתאר את הסתירות המהותיות בין הקמת גוף בהרכב כזה לבין המטרה שלשמה הוקם — הערכת איכות אקדמית. האנשים בוועדה יכולים להיות בעלי כוונות טהורות כשלג ובעלי יושרה וידע מקצועי מהבולטים ביותר בתחומיהם, הם יכולים לעבוד באדיקות מוחלטת לפי הספר, לא לסטות ימינה ושמאלה, לא לקבל עצות והכוונות מבעלי עניין כאלה ואחרים — כל זה לא יקנה להם כלים להעריך באופן מושכל את האיכות האקדמית של מחלקה כלשהי, של חוקר כלשהו, או של מוסד אקדמי כלשהו. זהו פגם מובנה, שאינו נוגע כלל לשאלה מהי ההמלצה שתגיש ועדה כזו למל"ג, ואפילו אם המלצה זו תהיה, במקרה, זהה לחלוטין להמלצת מומחים מקצועיים בתחום המדויק שבו עוסקת המחלקה, או החוקרים המוערכים על ידה.

אולם — וכאן הבעיה שהופכת את ההחלטה שעל הפרק לגורלית כל כך — בהינתן הסתירה הזו, הוועדה מגישה כעת למל"ג המלצה שאין בינה לבין הבטחת איכות דבר וחצי דבר, ובכך היא מועלת בתפקיד שחבריה מאמינים בתום לב שהם ממלאים. לא אתייחס כאן לנקודות הביקורת שהועלו בערוצים רבים אחרים ביחס למניעים אפשריים לקבלת ההחלטה להמליץ על סגירת הרישום של סטודנטים חדשים למחלקה לפוליטיקה וממשל, או ביחס לשאלה איך עומדת החלטה זו נוכח המלצות המומחים הבינ"ל שהמל"ג עצמה מינתה לעקוב אחרי יישום המלצות ועדת ההערכה המקורית. אתמקד רק בנקודה שבה התחלתי: אני טוענת כי בהמלצה שמגישה ועדת המשנה להבטחת איכות יש ביטוי לתפנית חדה בפרשנות של המל"ג עצמה את תפקידה כמי שדואגת להתנהלות האקדמיה בדרך שתאפשר לה לממש את יעדיה ולהגיע להישגים גבוהים.

ועדת המשנה להבטחת איכות של המל"ג ממליצה למליאת המל"ג כי "במצב הנוכחי לא יתאפשר רישום מחזור חדש של סטודנטים לשנה"ל תשע"ד למחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. המועצה תשקול את המשך ההרשמה רק לאחר קבלת דו"ח ועדת המעקב [כלומר, ועדה נוספת של המל"ג, שתוקם לפי סעיף 4 של אותה המלצה, א.א.]" (סעיף 5, המלצת ועדת המשנה להבטחת איכות של המל"ג, פורסמה ב-5.9.12).

גם אם הוכנסו במשך השנים מנגנונים, שכפי שציינתי, נותנים בעצם קיומם ביטוי לכרסום בתפקיד שהחוק הקנה למל"ג ובתפיסת המל"ג את תפקידה בפועל, הם לא נקטו עד כה בצעד שמפנה עורף באופן מובהק כל כך לחוק המל"ג, או אפילו לפרשנותו המעשית ע"י המל"ג. בהמלצתה מבקשת ועדת המשנה להבטחת איכות ממליאת המל"ג להכשיר אותה, למעשה, לעסוק בשיטור וענישה באקדמיה. אין שום דרך לפרש ביושר פירוש שונה את ההמלצה שמוגשת למליאת המל"ג. נקיטה בסנקציות, באיומים ובמקרה זה — בענישה ממש של אוניברסיטה ומחלקה ע"י המל"ג, משמעותה הפיכת המל"ג למשטרה אקדמית.

אין דבר מנוגד יותר למחקר ויצירה אקדמיים מגישה זו. אחרי שייקבע תקדים כזה, המל"ג לא תהיה עוד מה שהייתה, ייפרץ המחסום האחרון שהיא עדיין מהווה בנסיון להגן על האקדמיה הישראלית מלהפוך לג'ונגל כלכלי ופוליטי מוחלט, והאקדמיה הישראלית כולה לא תוכל למחות את הכתם הזה מעל מצחה.

וכעת אני שואלת אותך: האם למהלך כזה, שינוי של 180 מעלות בתפקידה של המל"ג, שאליו ועדת המשנה להבטחת איכות גוררת את המל"ג, מהלך שיהפוך אותה ללעג ולקלס, לשדה מאבק כלכלי ופוליטי בוטה וגלוי, וכל זה ללא דיון עקרוני מעמיק, באמצעות החלטה שמסתתרת מאחורי גיבוב של פרוצדורות מנהליות שמתיימרות לבטא הקפדה על איכות אקדמית — האם למהלך כזה תתנ/י ידך?

אני חוזרת ומדגישה, בידיך, אישית, הדבר! המחלקה לפוליטיקה וממשל, ואפילו אוניברסיטת בן-גוריון כולה, היקרות לי, אישית, הן לא העניין היחיד וגם לא העיקרי המוטל על הכף. ההחלטה באמת גורלית למל"ג, לאקדמיה הישראלית ולחברה בישראל כולה. אני קוראת לך להניח בצד כל שיקול אחר שהועלה סביב פרשה זו, ולדחות את ההמלצה של ועדת המשנה להבטחת איכות של המל"ג במלואה, דחיה מוחלטת וברורה, ולהיאבק במליאה נגד כל החלטה שאיננה אומרת להצעה זו "לא! בא' רבתי". מכל הטעמים שציינתי, אני קוראת לך להתנגד גם לאימוץ החלטת פשרה כלשהי, בנסיון להפיס דעתם של בעלי עניין כאלה ואחרים.

לשם כך נבחרת לתפקידך במל"ג וזה הרגע למלא אותו!

בכבוד רב,

ד"ר איריס אגמון, הפורום להגנת ההשכלה הציבורית

[נשלח בדוא"ל לכל חברי המל"ג]

למרות שכל אנשי האקדמיה אמורים להיות מודעים למורכבות המחקר, הלימוד וההוראה האקדמיים ולמומחיות הרבה הנדרשת להבנת התכנים של עיסוקים אלו, ממשיכים רבים מהם להסתמך על מגוון של "מדדים אובייקטיבים" בבואם להעריך איכות עבודה אקדמית. מטרת המאמר הקצר הזה היא להצביע על חוסר השחר של ההסתמכות הזאת ועל הסכנה העמוקה הטמונה בה.

הדבר היחיד שניתן לומר לזכותם של "מדדים אובייקטיבים להערכת איכות אקדמית" הוא שמדדים אלו מצויים בשפע והם קלים לשימוש. כמובן שזאת גם הסיבה המכרעת לשימוש הגובר בהם. אלא שהשאלה שאני מבקש להתרכז בה היא מה המדדים הכמותיים הללו מודדים. זאת שאלה מרכזית, אשר המשתמשים במדדים הללו חייבים לתת עליה את דעתם ברצינות: זאת אומרת, לא להסתפק בתשובות סתמיות ובלתי מבוססות, אלא לבקש הוכחות לכך שהמדדים הכמותיים הללו אכן משקפים נאמנה איכות אקדמית.

לטענתי, לא רק שהמדדים הכמותיים הללו לא ממש משקפים (נאמנה!) איכות אקדמית, אלא שהשאלה הנ"ל (ז"א: השאלה "מה האיכות אשר המדדים הכמותיים הללו משקפים") לא ממש נשאלת ברצינות. המשתמשים במדדים הללו פשוט מתמכרים לאשליה שהמדדים הללו משקפים איכות, ודי בכותרת "מדדים אובייקטיביים" כדי לאפשר את האשליה הזאת.

האשליה של מדדים אובייקטיבים

מה שעומד בבסיס האמון במדדים האובייקטיביים הוא אופיים המתמטי והבלתי-אישי. בפרט, שימוש חוזר באותו מדד לגבי אותה שאלה ייתן את אותה תשובה בלי קשר לזהות המשתמש ומיקומו. זאת כמובן בתנאי שהמשתמש יודע איך להשתמש נכון במדד, תנאי סובייקטיבי שמשום מה לא נותנים עליו מספיק את הדעת.

אבל גם הגובה של חברי האקדמיה הוא מדד אובייקטיבי, כך גם משקלם, גילם וכו'. באופן דומה, גם האורך הכולל של פרסומיהם הוא מדד אובייקטיבי, וכך גם משקלם של הספרים על מדפי ספרייתם הפרטית, ממוצע גילי הסטודנטים שלהם, וכו'. ובאופן דומה, גם מספר המאמרים שהם פרסמו ומספר הציטוטים הם מדדים אובייקטיבים. כמובן שיש הבדל: עד כמה שאני יודע אף אחד לא משתמש במדדים הראשונים בעוד שרבים משתמשים באחרונים, ובעוד שהקשר לאיכות אקדמית נראה מופרך כאשר מדובר במדדים הראשונים, הוא נראה סביר כאשר מדובר באחרונים. אבל האם מראית העין הזאת נכונה? יתר על כן, האם הקשר הזה הוכח באופן משכנע כל כך שניתן להסתמך עליו בקביעת גורלות של אקדמאים ספציפיים ושל יחידות אקדמיות שלמות (שלא לציין את הדיבורים על האיכות של אוניברסיטה שלמה או של אוסף האוניברסיטאות בארץ זו או אחרת)?

 אני טוען שהקשר בין המדדים הכמותיים השונים לבין איכות אקדמית לא נבדק ברצינות מעולם. כמובן שהאנשים שפיתחו את המדדים האלו ניסו, כמיטב הבנתם, ליצור מתאם בין המדדים לבין האיכות. אבל הבנתם של מפתחי המדדים הנ"ל רחוקה מלהיות מספקת, פשוט משום שהם אינם מומחים (ואינם יכולים להיות מומחים) בכל תחומי הידע האקדמיים. אבהיר את הטיעון בפסקה הבאה, אבל לפני כן אני מבקש להצביע על העובדה שגם אם מפתחי המדדים האלו היו מוכשרים למשימה המדוברת, הרי המדד שהם היו יוצרים היה משקף את ההבנה הסובייקטיבית שלהם בתחומי הידע האקדמיים השונים, ולפיכך לא היה ראוי להחביא את הסובייקטיביות הזאת תחת הכותרת "מדד אובייקטיבי".

הטענה שמדד מסוים משקף איכות מסוימת היא טענה המתייחסת לתוכן מסוים, ובחינתה היא עניין למומחים בתוכן המדובר. פיתוח ובחינה של מדד המשקף מחלות מסוימות הוא עניין למומחים ברפואה, ופיתוח ובחינה של מדד המשקף מיומנות בתחום טכנולוגי מסוים הוא עניין למומחים לטכנולוגיה הזאת. בשני המקרים אי אפשר להסתמך רק על "מומחים לבני אדם" או על מומחים לפיתוח מדדים. באופן דומה, מדד של איכות אקדמית בתחום דעת מסוים צריך להבחן על ידי מומחים בתחום זה, ולא על ידי "מומחים לאקדמיה" שאינם מבינים את התכנים המקצועיים של אותו תחום וגם עשויים שלא להכיר ולהבין את התרבות האקדמית שלו. החשיבות של התכנים המקצועיים ושל התרבות האקדמית תודגם בהמשך.

כפי שנרמז לעיל, פיתוח מדד כמותי ("אובייקטיבי") של איכות מורכב משני חלקים. החלק הראשון והמכריע, הוא קביעת קריטריונים: זאת אומרת, מה מודדים, ואיך ממשקלים את המדידות השונות. הקביעות הללו מבוססות על שיקול דעת סובייקטיבי (ולכן טענת ה"אובייקטיביות" של המדד היא תמיד אשליה), וכטיב שיקול הדעת – טיב המדד. לדוגמא, אם רוצים לבסס את הערכת האיכות האקדמית על מדד של פרסומים, צריך לדעת עד כמה פרסום בכתב עת מסוים משקף איכות אקדמית. למומחים בתחום הידע המסוים יש יתרון מכריע בהערכת השאלה הזאת, אבל בהמשך אטען שגם הם אינם יכולים לפתח מדד עם תואם איכות מספק (משום שמגוון איכות המאמרים בכל כתב עת הוא עצום).

החלק השני של המדד הוא איסוף אינפורמציה ועיבוד סטטיסטי שלה. אבל, גם כאן, בהקשר של מדדים המתיימרים לשקף איכות אקדמית, מדובר באשליה של אובייקטיביות: אם מדובר בספירת פרסומים הרי שהם מסתמכים על חוות הדעת של מספר קטן (בד"כ שנים או שלושה) של שופטים אנונימיים, שאיש פרט לעורכים אינו יודע את טיב שיקול הדעת (הסובייקטיבי) שלהם. זאת אומרת, לא רק שמדובר בגורם סובייקטיבי, אלא שלמשתמש במדד אין מידע על מידת מומחיותו ומהימנותו של גורם זה. ואם מדובר על ספירת ציטוטים הרי שגם כאן מדובר בהחלטות סובייקטיביות שהמניעים להן אינם ידועים. (אפשר כמובן לטעון שכל המניעים הסובייקטיביים הללו "מתקזזים" כאשר מסכמים מספר רב של פריטים, אבל האם מספר הפרטים המסוכמים גדול מספיק? ומה מידת המתאם המושגת?)

אולם החשש המרכזי שלי מתייחס לקביעת הקריטריונים. המדדים של פרסומים וציטוטים מתייחסים לכתבי-עת מסוימים ולעתים כוללים שקלול שלהם. מי קובע את רשימת כתבי-העת הנלקחים בחשבון ומי משקלל אותם ועל סמך אילו שיקולים? לפחות בתחום המומחיות שלי (מדעי המחשב התיאורטיים), השיקולים העומדים בבסיס כמה מן המדדים המשמשים כיום להערכת איכות אקדמית הינם שגויים באופן קיצוני. מצב זה גורם לכך שאין, לדוגמה, שום מתאם בין ה"אימפקט פקטור" של כתבי עת שונים לבין המעמד שלהם בקהילה המדעית. כמוכן, התרבות האקדמית של תחום המומחיות שלי מחשיבה פרסומים בכנסים (בעיקר בכנסים המרכזיים) יותר מאשר פרסומים בכתבי-עת, אבל נראה שמפתחי המדדים לא היו מודעים לכך (או שלא נתנו לכך משקל מספיק). בתחומים אחרים, בעיקר בתחומים אשר עניינם חקר החברה המקומית, יש כתבי-עת מקומיים בעלי חשיבות רבה, ואלו בדרך כלל אינם "נספרים" במדדים השונים.

הדוגמה האחרונה מראה שקביעת קריטריונים (של "מדד איכות") יכולה להיות קשורה באופן עמוק בהשקפת עולם אקדמית: לדוגמה, כמה חשיבות מייחסים למחקר של תופעות מקומיות ועד כמה חזקה ההעדפה של תופעות "אוניברסאליות" (אשר הכופרים במושג האוניברסאליות רואים כתופעות "מערביות" ו/או "אנגלוסקסיות")? ההכרעה בשאלה של קריטריונים למדדי פרסומים כרוכה כאן בשאלה העקרונית של תכני המחקר, ומכאן הסכנה שבהפקרתה למפתחי מדדים כמותיים.

אם נפנה לדוגמה אחרת, הרי שמדדים בינלאומיים שונים של דירוג אוניברסיטאות נותנים משקל שונה למספר הסטודנטים "הזרים" באוניברסיטה. מה המשקל הנכון? מה הקביעה הזאת משקפת? (מיותר לציין שמשקל גבוה יוריד את דירוג האוניברסיטאות הישראליות ויעלה מאוד את דירוג האוניברסיטאות האמריקאיות; אגב, היכן יושבים מפתחי המדדים הללו?)

לקראת סיום פרק זה, אחזור לטענתי שגם מומחים בתחום ידע מסוים לא יצליחו ליצור מדד כמותי עם מתאם גבוה (במידה מספקת) לאיכות אקדמית. הסיבה היא שאפילו המחקר בתחום ידע מצומצם ביותר הוא רב-גוני מכדי שאפשר יהיה לעשות לו רדוקציה למדד מספרי מן הסוג המדובר. בפרט, בניגוד לאמונות נאיביות, אפילו באותו כתב-עת מתפרסמות עבודות אשר שונות זו מזו באופן משמעותי באופיין, נושאן, היקפן, עומקן, חשיבותן המיידית, השפעתן לטווח ארוך, ובסיכום אחרון – באיכותן (אשר בלתי אפשרי לפתח נוסחא לחישובה כפונקציה של הגורמים הנ"ל).

אדרבה, יעלו הקוראים בדעתם מבחר של כמה עשרות עבודות מחקר בתחום מומחיותם וינסו ליצור מדד אדיש-תוכן בעל מתאם מספק לאיכות עבודות אלו. מתאם טוב מספיק צריך לא רק להפריד בין עבודות המופת לבין עבודות רגילות, אלא צריך לתת דירוג טוב בתוך כל קטגוריה ובפרט להבחין בין עבודות משפיעות יותר למשפיעות פחות. המתאם חייב להיות טוב מספיק על מנת שאפשר יהיה לבסס עליו החלטות של קביעות ו/או טענה שמחלקה אחת טובה יותר ממחלקה אחרת, וכן הלאה. אני, למרות מומחיותי בתחום המחקר שלי והיותי בעל כישורים מתמטיים וניסיון רב בבניית מודלים, אינני יכול למצוא מדד כזה לתחום המומחיות שלי.

לסיכום פרק זה, אציין שלא רק ש"המדדים הכמותיים לאיכות אקדמית" אינם מהימנים, אלא שאשליית האובייקטיביות שלהם הינה מסוכנת ביותר. ראשית, משום ש"האובייקטיביות" הזאת מחביאה עמדות עקרוניות הנתונות במחלוקת (וטוב שהן נתונות במחלוקת, אך חשוב שהמחלוקת תהיה גלויה), ושנית משום שהן מעודדות הזנחה של הערוץ המהימן היחיד להערכת איכות אקדמית: חוות דעת המבוססות על הבנה ושיקול דעת.

חוות דעת סובייקטיביות המבוססות על הבנה ושיקול דעת

הצורה היחידה להעריך, באופן מהימן, איכות אקדמית היא להתבסס על חוות דעת של מומחים בתחום המדובר. רק חוות דעת כאלו יכולות להתייחס לתוכן של עבודות מחקר, ורק על בסיס התוכן של עבודות מחקר ניתן להעריך את איכותן.

אכן, מדובר בחוות דעת סובייקטיביות בעליל, אבל הסובייקטיביות משקפת הבנה ושיקול דעת שהינם נחלת חוקרים מסוימים בתחום הדעת המסוים, ואינם נחלת חוקרים אחרים (או שהם נחלתם במידה פחותה).  כמובן שגם את המומחים הללו אי אפשר לאתר באמצעות מדדים אובייקטיבים, גם לצורך האיתור הזה נחוצה הבנה ונחוץ שיקול דעת.

מה לעשות, החיים – ובעיקר החיים האקדמיים – מסובכים: אין תחליף להבנה ושיקול דעת. אלא שאין סיבה להיבהל: המשימה של איתור מומחים המצטיינים בהבנה ושיקול דעת אינה בלתי אפשרית – כך התנהלה האקדמיה במהלך מאה השנים האחרונות.

כמובן שההתבססות על חוות דעת סובייקטיביות אינה חופשייה מקשיים וסכנות. אבל קל להתמודד עם הקשיים והסכנות הללו כאשר התוכן גלוי ולא מוסתר תחת "מדדים אובייקטיביים" (שכאמור, אופן קביעתם סמוי מן העין). אפשר וצריך להפעיל שיקול דעת בבחירת נותני חוות הדעת, ואפשר וצריך להפעיל שיקול דעת בקריאת חוות הדעת שלהם. כל זה מחייב התייחסות לתוכן והבנה של התוכן. וגם כאן, הדברים סבוכים מכדי שאפשר יהיה לתת מרשם לביצוע (ובפרט לביצוע אוטומטי ו/או אדיש-תוכן).

כל האמור לעיל מתייחס למקרה המצוי שבו יש כוונה כנה לברר את האיכות האקדמית של עבודות מחקר ו/או חוקרים. כמובן שבכל מערכת אנושית יש ניסיונות להטיה ואפילו לרמאות. את הניסיונות האלה יש לבלום תוך שימוש באותם כלים: השגת חוות דעת ממומחים המצטיינים בהבנת התחום, בשיקול דעת, וביושר. כמוכן, מי שמבקש לפקח על תהליכי הערכת איכות בתחום אקדמי מסוים, חייב לרכוש הבנה בתכנים של תחום זה ולהכיר את התרבות האקדמית שלו.

כאשר מדובר בהערכת איכות של פעילות אקדמית, חשוב להבין שיש בעיה מהותית בסתירה שבין העובדה שהבנה עמוקה של התכנים האקדמיים מחייבת קירבה לתחום, ובין החשש שהקרובים לתחום עשויים להעריך את תכניו ו/או חוקריו באופן חיובי יותר מן הראוי. כמו בהרבה מקרים אחרים, הפתרון לבעיה מצוי בדרך האמצע: מערכת ההערכה צריכה לכלול (ואכן כוללת) מגוון של אקדמאים, חלקם קרובים יותר לתחום וחלקם קרובים פחות, אבל עדיין כאלה המסוגלים להבין את תכניו של התחום ואת אופי הפעילות בו. הקרובים יותר מספקים חוות דעת מקצועיות, והקרובים פחות קוראים, מקשיבים, ושואלים שאלות בתהליך הדומה לחקירת שתי וערב בבית משפט. אגב, גם כאן, המטרה היא בירור האמת, וגם כאן עדות מוחזקת כנכונה עד שהוכח אחרת.

התהליך הזה חוזר על עצמו בכמה רמות: גם ברמת המחלקה ישנם קרובים יותר וקרובים פחות, וודאי שכך ברמות גבוהות יותר (לדוגמה: ועדת המינויים העליונה של מוסד אקדמי). אבל חיוני שהמשתתפים בכל אחד מן השלבים יזכרו מי המומחים ומי המפקחים: זאת אומרת, בידי מי מצויה ההבנה העמוקה יותר של התכנים. גם חשוב שהמפקחים יבינו את התרבות האקדמית של התחום ויתייחסו לאמות המידה שלו; זאת אומרת, לא ינסו לכפות על תחום דעת אחר את אמות המידה הטכניות של תחום המומחיות שלהם.

עודד גולדרייך, פרופסור למדעי המחשב, מחזיק הקתדרה ע"ש מאיר וייסגל, מכון וייצמן למדע

הכתבה והדו"ח חושפים את מה שנאמר בנושא זה בפורום פעמים רבות. בפרט, אני מבקש להדגיש מספר עובדות. ראשית, מדובר בהפרטה חלקית של הפעילות במוסד ציבורי. אכן, כפי שנאמר בכתבה:

התוכניות החוץ תקציביות מהוות מובלעות אקדמיות שמתקיימות בתוך המוסדות הציבוריים ומשתמשות במשאבי האוניברסיטה, למרות שאינן ממומנות על ידי המדינה. הסטודנטים בהן משלמים שכר לימוד הגבוה בעשרות אלפי שקלים מהתוכניות הרגילות, ולעתים מקבלים בתמורה מסלולים מקוצרים לתואר, שתנאי הקבלה אליהם והלימודים בהם נוחים לעתים לעומת המסלולים הרגילים. התוכניות ה"ייעודיות" מותאמות לקבוצות ממקומות עבודה ומגזרים שונים, פעמים רבות בשירות הציבורי.

שנית, פתיחת תוכניות אלו לא התבססה על שיקולים אקדמיים, אלא נעשתה מתוך מצוקה כלכלית, תוך קבלת הגיון ההפרטה ו"האקדמיה כעסק כלכלי" (כאשר ההיגיון הזה התקבל תחת לחץ מסיבי של משרד האוצר, כמייצג הממשלה). שוב, אצטט מן הכתבה:

מהמל"ג ות"ת נמסר בתגובה: "בעשור שבין השנים 2000 – 2009 הושתו קיצוצים תקציביים כבדים על מערכת ההשכלה הגבוהה. כתוצאה מקיצוצים אלה נקלעו חלק מהאוניברסיטאות לגירעונות תקציביים ניכרים שאילצו אותן להתייעל ולמצוא דרכים חלופיות להגדלת הכנסותיהן, זאת כדי שיוכלו לשרוד במציאות הקשה באותן שנים. בעשור זה קוצצו תקציבי האוניברסיטאות באופן ניכר ומנגד מספר הסטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה גדל משמעותית.

שלישית, כפי שאמור בציטוט המובא לעיל, מקור המצוקה הכלכלית של מערכת ההשכלה הגבוהה הוא בהחלטה ממשלתית (חסרת אחריות) לקצץ את תקציבן באופן שלא מאפשר פעילות נאותה.

ולסיום – וכאן מתבטאת האי-הבנה היסודית של המבקר את מערכת ההשכלה הגבוהה – כישלונן של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) אינו בחוסר הפיקוח שלהן על האוניברסיטאות, אלא בכך שלא מנעו את ההחלטה הממשלתית הנ"ל. בפרט, תפקידה של המל"ג היה להעמיד את הממשלה על חומרת החלטתה ועל התוצאות הרות הגורל שינבעו ממנה, תוצאות אשר ניתנות לתמצות בכינוי "העשור האבוד", שדבק בדיעבד בתקופה הנידונה.

אני מבקש להדגיש שהמל"ג לא יכולה לצאת ידי חובה בהשמעת הסתייגויות רפות בחדרי חדרים, אלא עליה להביע את דעתה בנושאים גורליים כל כך לאקדמיה בחריפות ובפומבי, ולהתפטר אם דעתה אינה מתקבלת. כל שאר פעולותיה של המל"ג הן פעוטות ערך ביחס לאחריותה לדאוג לתקצוב ממשלתי נאות של המערכת אותה היא מייצגת.

אוניברסיטת בן גוריון רואה עצמה כאוניברסיטה המעודדת מעורבות חברתית, והמחויבת לפריפריה של באר שבע והנגב, ולאוכלוסיות המוחלשות בה. יחד עם זאת, אחת לכמה זמן, מתגלעות מחלוקות בקמפוס בין גורמים שונים במנהל האוניברסיטה לבין קבוצות של אקטיביסטים חברתיים מקרב המרצים והסטודנטים. מחלוקות אלה סבות כולן סביב הגדרת גבולות האקטיביזם החברתי והפוליטי המותר והרצוי בקמפוס, אם כחלק מתכניות לימוד או כפעילויות אקס-קוריקולום. הרושם שמחלוקות אלה משאירות הוא כי בעוד הנהלת האוניברסיטה מתקשטת, לעיתים בצדק, בנוצות של מעורבות חברתית ותרומה לקהילות בפריפריה, ראשיה חשים מאוימים נוכח פעילויות חברתיות ופוליטיות של סטודנטים ומרצים שהיוזמה להן אינה מפוקחת על ידם ונוטים לפעול באמצעים מנהליים כדי למשטר ולעיתים – לדכא יוזמות כאלה.

יום העיון נולד בעקבות אחת המחלוקות הללו, ומטרתו – להציף את השאלות שמחלוקות אלה מעלות ולדון בהן בגלוי. יצוין שמארגני יום העיון הזמינו את הרקטור והנשיאה להשתתף בשולחן העגול שיתקיים במושב השני.

יום עיון

אקטיביזם חברתי ואקדמיה: הילכו שניים יחדיו?

יום שני, 26.3.12, 18:00-14:00, אולם כנסים ברקן

ברכות: פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב

מושב ראשון: אקטיביזם חברתי ואקדמיה, 14.00-15.30

יו"ר: דר' איריס אגמון, המחלקה ללימודי מזרח תיכון

פרופ' שפרה שגיא, יעל בן דוד, אורית רובין, התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים: איך ניתן לשלב פרקטיקה בארגונים חברתיים בתכנית אקדמית?

פרופ' מיכל קרומר-נבו, המחלקה לעבודה סוציאלית: עבודה סוציאלית פרטנית לשינוי חברתי: מה אנו לומדים מהמפגש בין האקדמיה לבין המחלקה לשירותים חברתיים בעירייה?

פרופ' נדב דוידוביץ', המחלקה לניהול מערכות בריאות: בריאות וצדק חברתי מנקודת מבט של שותפות אקדמיה-קהילה

הודא אבו עובייד, המחלקות ללימודים כלליים, ללימודי המזרח התיכון ולמגדר: סטודנטים ערבים ואקטיביזם חברתי בקמפוס ומחוצה לו

אביב דרעי, המחלקה ללימודי המזרח התיכון: מאבק על הזכות לקורת גג – מחאת הדיור הציבורי בבאר שבע

הפסקת קפה, 16:00-15.30

מושב שני: הילכו שניים יחדיו? שולחן עגול על אקטיביזם חברתי בקמפוס, 18:00-16:00

מנחה: מרב מיכאלי

טל בהרב, המחלקות לחינוך ולפוליטיקה וממשל, ארגון צ"ח, סטודנטים וסטודנטיות למען צדק חברתי

אסף בונדי, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, רכז מטה דרום, כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

פרופ' נטע זיו, מנהלת הקליניקות למשפט, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב

פרופ' יוסי יונה, המחלקה לחינוך

פרופ' אורן יפתחאל, המחלקה לגיאוגרפיה

פרופ' יוליה מירסקי, המחלקה לעבודה סוציאלית

דר' רוני קאופמן, המחלקה לעבודה סוציאלית

לא מיישמים צדק חברתי בכלים של עוול חברתי

אנו, החתומות/ים מטה, קוראות/ים לשר החינוך שלא להעסיק מורות/ים וגננות באמצעות גופים מתווכים לטובת יישומו של יום לימודים ארוך.
אנו מברכות/ים על הרפורמה של יום לימודים ארוך בבתי הספר ובגני הילדים, בעקבות המלצות דו"ח ועדת טרכטנברג, אך מבקשות/ים לוודא כי היישום יעשה באמצעות העסקה ישירה של המורות והגננות שיתווספו למערכת החינוך לשם יישום הרפורמה.
 
אנו מתנגדות/ים בכל תוקף לתופעה המתרחבת של העסקת מורות, מורים, גננות, מרצות, מרציים וסגל באמצעות גופים מתווכים בתוך לב ליבה של מערכת החינוך הציבורית. העסקה זו הינה ברוב המקרים העסקה פוגענית ובכל המקרים יוצרת מעמדות בתוך מקום העבודה.
 
אנו מבקשות/ים משר החינוך וממנכ"לית משרד החינוך ליישם את הרפורמה של יום לימוד ארוך באמצעות קליטת מורות וגננות על ידי העסקה ישירה במערכת החינוך הציבורית.

                                                   **********************************

עד כאן העצומה. ולהלן הזמנה לכנס חירום ארצי, שיתקיים ביום ב', 12.3.12 בשעה 19:30 במכללת סמינר הקיבוצים – אולם 70, תל אביב.

ראו פרטים מלאים על הכנס בהזמנה זו.