בתערוכה הקרובה של אוהד מטלון – "צפון אמיתית, דרום בהירה" – בגלריה "זמנית", ממשיך מטלון ללכת בכיוון המעניין שהתווה בעבודתו בביאנלה השנייה לאמנות בהרצליה בשנה הקודמת: תיעוד הדיאלוג הנצחי בין האמן לדימוי, דימוי שנגזר מהציר זמן, מקום והאובייקט שמתייחסים אליו, תוך שהאמן פועל להקפיאו ולנסות להביאו אל חלל התצוגה ולהגישו לצופה מבלי להורגו – כאן ועכשיו (באופן זמני כמובן…).
אם בביאנלה הציג האמן תערוכה חדשה בכל יום, הפעם הוא מתמקד בנושא אחד – דימויים של מקום: מבנים בשלבי בנייה והריסה שונים, מבנים בשלבי תפקוד שונים שאינם ממלאים את ייעודם המקורי. את הדימויים שנאספו בשנים האחרונות צילם מטלון במצלמת פורמט גדול (תוך שתילת אלמנטים גרפיים וטקסטואליים). תשליל הצילומים נסרק, והעיבוד הדיגיטלי שבוצע יצר דימוי חדש מהכלאת הנגטיב והפוזיטיב. התוצאה מוקרנת על קירות הגלריה.
"בכל פעם יוקרנו עשרה דימויים מתוך כ-30", אומר מטלון, "כך שבכל יום התערוכה והאוצרות יכולים להשתנות ולהגיב לפרמטרים שונים, כמו מצב רוח, המצב הפוליטי בארץ וכיו"ב".
מטלון אינו מעלה לדיון רק את נושא הצילום האמנותי בעידן הדיגיטלי אלא גם את נושא "האמנות כמוצר". אם במסגרת עבודתו בביאנלה ניתנה לצופה האפשרות לקבל את הדימוי שיצר האמן בסופו של ערב (אחרי שהודפס במקום חינם) – הרי כאן אין תמונה, אין חומר, רק דימוי חמקמק.
צפון אמיתית, דרום בהירה, 11.3–17.4, גלריה Contemporary by Golconda, הרצל 117, ת"א.

תערוכתה של אמנית הקרמיקה הדס רוזנברג-ניר בגלריה פריסקופ בתל אביב מציבה רף גבוה למדיום בעל מסורת ארוכה, שקל מאוד ליפול בו לקיטש בנאלי. רוזנברג-ניר מציגה אובייקטים ספק שימושיים ספק מופשטים, המשלבים חלקי ריהוט מקוריים עם חומר קרמי בתולי. התערוכה מעבירה תחושה של ערעור הביטחון בקבוע ובמוכר, הן בתהליך העבודה המקובל והן בתוצרים בעלי אסתטיקה אישית. האובייקטים חסרי הזהות מקבלים בידיה האמונות אישיות המזוהה עם שפתה הייחודית של האמנית.
פריסקופ, בן יהודה 176, ת"א. עד 20.3.2010

חביבה פדיה, משוררת וחוקרת יהדות, בטקסט לתערוכתו של האמן אמיר נוה.
הוא עוין את הזמן – היא מקפיאה אותו.
הוא עורך מסע מ"ההוא" אל "האני" – היא ממסמרת בו זיכרון.
הוא משוטט בין שמיים לארץ – היא מציבה סולם.
הוא תולש דפי ספר – היא מהדהדת לברונו שולץ.
לטקסט המלא של התערוכה.
"נעדר", אמיר נוה בגלריה פלורנטין 45, ת"א. עד 30.3.

יש לנו סיפור אהבה לוהט עם כלי פורצלן קרירים במיוחד. אחרי קריירה ארוכה בעולם האופנה הגיחה ג'ניפר ג'ונס עם Have You Met Miss Jones, שעוסק באהבה האמיתית שלה: כלי בית. אומנם ג'ונס לא עושה את הכלים בעצמה אלא מביאה אותם מהפיליפינים, אבל לזכותה ייאמר שהיא בהחלט יודעת מה חם בתחום. מי שנופל ברשתה של נסיכת הקרח הלבנה בוודאי יסכים לקבל כתף קרה כל עוד יופייה מונח לו על השולחן. בון אפטיט.

בתערוכה "קאוואיי" חברו ארבעה מעצבים-חברים: גל ממליה, זיו מלצר, מיקי מוטס ואורן פייט – להגיש טעימה מתוך נסיעה משותפת שלהם ליפן. מבחר צילומים ודוגמאות של אריזות מוצרים שנאספו מאפשרים לחזות בתרבות היפנית הפופולרית על מוצריה, שלטיה, מאכליה ואנשיה. "קאוואיי" (= חמוד) הוא סגנון שבו היפנים מעטרים בדמויות ובפרצופים חמודים - אריזות, שלטים, מוצרים, ואף נושאים רציניים כמו שלטי אזהרה ופרסומי ממשלה. אפשר לדבר על הקשר בין לחמוד וחמוד, אפשר לתמוה על הניסיון הפרוורטי משהו להיות תמיד תמים וחמוד ברמות קיצוניות, ואפשר סתם להתרשם מהגודש הוויזואלי בתרבות היפנית העכשווית בגלריה העליונה בחנות סקצ'בוק. במקום גם ספרים מיפן ועל יפן. עד 25 במרץ. סקצ'בוק, טשרניחובסקי 5, ת"א. לדף האירוע בפייסבוק.

כבר שלוש שנים שאנו מביאים לכם ב-reDesign אייטמים מתחומי העיצוב, האדריכלות והאמנות, מדווחים על טרנדים, מראיינים יוצרים, ובאופן כללי משתפים אתכם בדברים שאנחנו אוהבים. לכבוד יום הולדת שלוש רצינו להודות לחברת רגבה הספונסרית, ובפרט לגלית דינלטון ולשירלי טוראל – על החופש היצירתי שמתאפשר לנו לפעול בו, לכותבים ולמעצבים אורחים, ובעיקר לקוראים הנאמנים ולאלו המזדמנים. המגזין מופק על ידי חברת feelternet. והנה כמה מילים עם ועל האנשים שעושים את המגזין.

נורמן פוסטר, מתוך skyscrapercity.com

אור ארנסט: עורכת המגזין
יוצרים מוערכים: לארי דייוויד, זהה חדיד, פרוסט, ג'ף קונס, יואל הופמן, נורמן פוסטר, מיכל רובנר, ג'ספר ג'ונס, שרון אייל, טדאו אנדו, גארי שנדלינג.
מקורות השראה: מפגש בין אינטליגנציה, הומור, יצירתיות, העזה ואסתטיקה (או לחלופין, קפה טוב ומזג אוויר מעולה).
עוד משהו: ב-2010 יוצא ספרי לאור…
מילה מהמערכת: היא מעדיפה תכתובות במייל על פני קשר אישי וחם, קצרת סבלנות ומנהלת את הכיתה הטיפולית בטרור רגשי קר (אך חסר פניות). אם נבקש לכתוב על משהו שאנחנו אוהבים, לזכותה ייאמר: ברוב המקרים היא תאשר.

Aaron Rose, photo: Todd Selby

אמיתי גלעד: מעצב המגזין וכותב בו
יוצרים מוערכים: האחים כהן, מושון זר אביב, דייוויד אוריילי, דייוויד שריגלי, סטפן סגמייסטר, מרגלית צנעני.
מקורות השראה: יש לי ידידה טובה, עדיקו, ויש לה שיער מתולתל ענק. אפשר למצוא שם הכול, ואני שואב ממנו הרבה השראה.
עוד משהו: היום פרויקט הגמר, מחר – העולם.
מילה מהמערכת: הסטטוס שלו בג'יטוק תמיד על אין כניסה, הוא עושה מה שבראש שלו ודד-ליין עבורו זאת רק המלצה. אבל אנחנו מוכנים לסבול הכול כי הוא מוכשר שד. הוא כוכב והוא יודע את זה והוא עדיין רק סטודנט בבצלאל, דאם איט!

מתוך מדור "הביקורת"

אריה ברקוביץ': כותב במגזין, אחראי על מדור הביקורת
יוצרים מוערכים: אקילה קסטליונה, יעקוב קאופמן, רפי לביא, ראושנברג, ג'וזף בויס.
מקורות השראה: דאדא וסוריאליזם, תאטרון מחול ומוזיקת רוק.
עוד משהו: אני מקווה לפריחה יצירתית ולתצוגות משמעותיות שיעמידו את היצירה שלי בתודעה ציבורית. במקביל אני בונה את האתר שלי, שבו יהיה אפשר לראות את מהלך היצירה שלי במגוון תחומים: כתיבה, עיצוב, אמנות והוראה.
מילה מהמערכת: אם הוא לא נסע לברלין להשתתף באיזו תערוכה, ולא עסוק להרים קבוצתית בבית סדנאות האמנים בת"א, ואם הוא לא מפדל מפתיחה לפתיחה, הוא יתפנה לכתוב לנו ביקורת ובאותה הזדמנות ירביץ בנו קצת מבוא לתולדות העיצוב, ככה, להשלמת פערים.

AJ Fosik

דורון גפני: כותב במגזין
יוצרים מוערכים: סטודיו ג'יבלי, DC Comics ,Marvel, דאגלס קופלנד, לוק בסון, ריבר פניקס, מריל סטריפ, עופרה חזה, דייוויד גודבולד, בבל ג'ילברטו.
מקורות השראה: הרחובות והאנשים שמקשטים אותם והטבע שעושה הכול נעים יותר.
עוד משהו: It is now or never, but in the worst case – later.
מילה מהמערכת: ברוך כישרונות הדורון הזה. הוא המקגייוור של עולם העיצוב. תנו לו נורה חשופה, שני חוטי רפייה, כרית וצלופן, ותקבלו מערכת ישיבה מוארת בחינניות. הוא נעלם למלבורן בעקבות אהוב לבו, אבל עדיין שומר על קשר ומדווח על מעצבים מהעולם הגדול שבחוץ.

One, אברהם קורנפלד

מאיר סדן: כותב במגזין, יוזם מדור השאלון: חבר מביא חבר
יוצרים מוערכים: גבע, גרינווי, דותן, הונדרטוואסר, מונטי פייתון, מוצרט, מילס, פוגאזי, פרידלנדר, קארבר, ראמס, רבי נחמן, רזנור, ריזמן.
מקורות השראה: בישול, חתלתולים, הכתב העברי, פליקר, מרכולים, התנ"ך, ויקיפדיה.
עוד משהו: "שמעתי – שכחתי; ראיתי – זכרתי; עשיתי – הבנתי" (קונפוציוס).
מילה מהמערכת: נדמה שהבחור עלה על סוד הקסם: ניצוץ בעיניים (נלהב) וחיוך זן (יודע כול) – יובילו אותנו תמיד להסכים עמו. הוא לא מתפשר בסנטימטר גם אם מבטיחים לו קציצות ברוטב (מניסו), אך לעתים סדן, שהוא מעצב מופלא, נעתר לתרום לנו גם האדר.

מיה שלו

שירי פורר: עורכת לשונית ועורכת רידיזיין בפייסבוק
יוצרים מוערכים: אפרים קישון, האחים (הסופרים) יצחק בשביס זינגר ויהושע זינגר, צ'רלס דיקנס, ג'ון סטיוארט, פרופ' סיימון שאמה.
מקורות השראה: ספרות, היסטוריה (ואם אפשר ספרות היסטורית - מה טוב), מוזיקה (רוק ובארוק), טלוויזיה מעולה, העיר הגדולה, אופנה וחלומות.
עוד משהו: הזמן קצר ומלאכת הקריאה והצפייה מרובה.
מילה מהמערכת: פסיק מיותר מוציא אותה מדעתה, טעות בשם מעצב מזכה אותנו בביקור אישי ובמבט צונן. היא מונעת מאתנו התנשאות פרובינציאלית האופיינית לת"א ("ניסו? מי שמע עליו??"), ולו נאפשר לה היא תחליף את תואר "עורכת לשונית" ב"עורכת שופינג סדרתית" – כבר מחר.

Know Hope at the Carmichael Gallery, Los Angeles

רעי דישון: כותב במגזין
יוצרים מוערכים: אמני רחוב, אמנים קונספטואליים, ההורים שלי.
מקורות השראה: הסתובבויות ברחובות ובאינטרנט, פסטיבלי האיש הבוער, תפיסת עולמם של ילדים.
עוד משהו: כרגע אני עובד על תערוכה (זה סודי!) וכרגיל ממשיך בחגיגות יום הולדת 30 כבר שבעה חודשים ברציפות…
מילה מהמערכת: הבחור החדש בשכונה מתאקלם כאילו הוא המציא אותנו. הוא מעורב בביצת האמנות, שופע רעיונות, ואנחנו בעיקר עסוקים להדוף אותו בתשובה: "אין תקציב". הוא אמן (מסתורי), שאת השריטות שקיבל בשנים שהשתתף בפסטיבלי "האיש הבוער" אנחנו לא רוצים לדמיין.

Hilde Domin schule facade, Behnisch Architects

נגה ונדב לסר: אחראים על ראיונות עם אדריכלים
יוצרים מוערכים: נגה – ויליאם פורסיית', Samuel Mockbee ,Shigeru Ban, מרגרט אטווד. נדב – Derek Birdsall ,Jan Tschichold ,Richard Hey ,Jaroslav Hasek, היצ'קוק, שופן, שוברט, פוצ'יני, צ'רלי מינגוס, ג'נסיס, Renzo Piano.
מקורות השראה: נדב – כל דבר. בעיקר שקט. נגה – כל דבר שאני רואה, שומעת, אנשים, מקומות, אדריכלות ועיצוב.
עוד משהו: נגה – מסר אוניוורסלי: !Think about what you Do. Do Good נדב – מסר אוניוורסלי: אם נהנים לעשות את זה, זה בוודאי טוב.
מילה מהמערכת: הם זוג לחיים ולמקצוע, התשוקה שלהם לאדריכלות לא יודעת שובע, הם ידענים, תאורטיקנים, מנהלים גלריה לאדריכלות ועוסקים בארגון תערוכות. המוטיווציה שלהם היא חינוכית ולכן כשהם מבקשים לראיין אדריכלים שמעולם לא שמענו על אודותיהם אנחנו בעיקר סומכים עליהם.

מיקי קרצמן, דלטוסה, 2007. באדיבות גלריה שלוש

תערוכת אדריכלות, אמנות ותיעוד בנושא שדרות ירושלים ביפו. גלריה בשדרה, רוטשילד 65, ת"א. פתיחה: 4.3, 19:00

גילוי נאות: גם לחברי המערכת יש יד בקמפיין יצורי היער של קק"ל. איורים: מתן ליברמן

תערוכת יחיד למיקי קרצמן במדריד – "דלטוסה", ARCOMadrid 2010, 17-21.2

רואים את הקולות: כנס בינלאומי על יחסי הגומלין בין מוזיקה, האמנויות הפלסטיות ואמנויות המופע. 21-25.2, ירושלים

כלבו 99: יותם הדר, יותם טרוים, אביחי מזרחי ותמר מושקוביץ הוזמנו לעצב חולצות טי במהדורה מוגבלת. החולצות יימכרו ב-80 ש'. ויהיה עוד שפע של בגדים מעוצבים. 12-13.2 בהאומן 17, אברבנאל 88, בת"א

השטן לובש פרדה: קטלוג גברים, אביב 2010

מיכל שמיר, גדעון גכטמן, מיקי קרצמן וגסטון צבי איצקוביץ באשכול התערוכות החדש במוזאון חיפה לאמנות. פתיחה: 6.2.2010

טלוויזיה בארון: ארון מעוצב על פי הזמנה אישית, ובו טלוויזיה דקה המשתלבת בדלת הארון כחלק אינטגרלי. ריביירה, דיזיין סנטר, בני ברק

הכול כלול: קופסה רב-שימושית בעיצוב Sieger Design לחברת דורנברכט, הופכת את המקלחת לסאונה. חזי בנק, 100,000 ש'

לפי הרגש: מנורת Rigel של חברת ארטמידה האיטלקית מחליפה צבעים בהתאם לאווירה, הופכת למראה ומשלבת מערכת שמע. 36000 ש', קמחי תאורה, הלח"י 23, בני ברק

עץ מאיר: פמוטים עשויים זכוכית בצורת גזע עץ וענפים בצבעי שחור-לבן. בית Rugine, מונטיפיורי 46, ת"א

המנסרים מטקסס: דרור פטיטו, מעצב והבעלים של Dolla, משתמש במסור על מנת ליצור טקסטורות משוננות לרהיטיו. ידידיה פרנקל 38, ת"א

שירותי ענן: ממש לא מה שחשבתם!

אפוקליפסה עכשיו: הוא רובוט? הוא תינוק? הוא בעיקר קריפי!

גזירי נייר: עבודות יפות בבלוג וסרטון על פיל מעופף ומתוק

ספר אחד: סימנייה לספר תאפשר לכם לחזור בדיוק לשורה שעזבתם

הרבה ספרים: עיצוב של ספרייה קסומה וצבעונית. בוודאי יגביר דמיון

בית ספרים: אם האייטם הקודם נראה לכם ילדותי, הנה בית רציני…

האדריכל Toyo Ito: על עבודותיו (כולל חנות ספרים). צפו בסרטון

קובי פרנקו, מעצב כתב העת המוערך בלוק, מלמד עיצוב בשנקר ובבצלאל, נוכח בתחום עיצוב ספרי ילדים, ונע בין עיצוב מינימליסטי מתמטי לאסתטיקה רגשית ואורנמנטית. לטענתו יצירתיות היא תוצאה של עבודה קשה, ואנחנו אומרים: כנראה קל להאמין בזה כל עוד אתה מגובה בטונות כישרון… המעצבת טל דרורי נפגשה אתו לשיחה על יצירה, תהליכי עבודה ומקורות השראה.

פרויקט מרתק שעיצבת הוא כתב העת "בלוק", מגזין הבוחן את ההתרחשות העירונית על חתכיה השונים, ועוסק בארכיטקטורה, מדיה, תאוריה, אמנות ועוד. ספר לנו על הפרויקט. את כתב העת "בלוק" עיצבתי עם גילה קפלן, שהיתה שותפתי לסטודיו בחמש השנים האחרונות. ההחלטה לעבוד יחד נבעה קודם כל מהחיבור היצירתי בינינו. העבודה עליו היתה משחק פינג-פונג יצירתי, שכל אחד בו לקח את החבטה של השני והעלה אותה מדרגה. כבר בשלב גיבוש הקונספט הראשוני, שהתחיל משרבוטים על מפיות בבתי קפה, היה ברור שנפל לידנו פרויקט חלומות, המאפשר גישה אקספרימנטלית לעיצוב בכלל ולעיצוב מגזינים בפרט. כל גיליון עוסק בנושא אחר, מה שמאפשר תפיסה גרפית שונה וספציפית לכל גיליון. דרך העיצוב ניסינו לפתח קריאה תלת-ממדית לאובייקט שבדרך כלל נתפס כדו-ממדי. בגיליון הראשון ניסינו לייצר סוג של מפתח גרפי להתמצאות בחלל הפנימי של המגזין. פרסנו את עמודי הגיליון לתרשים גרפי המחולק למלבנים שחורים. עמוד בודד = מלבן בודד, כפולה = שני מלבנים וכן הלאה. התוצאה היא פריסה גרפית לפי עמודים של כל המאמרים בגיליון. כל מאמר נפתח ב"תרשים" של עצמו, המראה את כמות העמודים ואת מיקומו של המאמר ביחס לשאר המאמרים. התפיסה היא מתמטית, ארכיטקטונית. מיקום המאמר בפורמט הכתיב גם את מיקום הכותרת הפותחת את הכתבה, כך שבעצם הפריסה הגרפית השרירותית של המאמרים הכתיבה את העיצוב. בכל גיליון ניסינו לפתח ולבדוק עוד שיטות או תבניות ארכיטקטוניות, שמצד אחד סיפקו אינפורמציה, ומצד אחר הכתיבו באופן בלתי תלוי את העיצוב.

אתה דומיננטי בתחום עיצוב ספרי ילדים. מה תהליך העבודה ואיך מתנהלת האינטראקציה בינך לבין המאייר והסופר? זה משתנה מספר לספר ומהוצאה להוצאה. ברוב המקרים הוצאת הספרים פונה אליי עם הטקסט בבקשה למצוא מאייר מתאים לעבוד אתו. יחד עם העורך אנחנו מחפשים את המאייר שסגנונו יתאים לאופי הסיפורי. השלב הבא הוא מציאת הפורמט ובניית הגריד הטיפוגרפי, שבעצם מניח את התשתית למאייר ומאפשר לו להתחיל לעבוד. על פי רוב אני נותן למאייר לחלק בעצמו את הטקסט לכפולות ומשאיר את הפיקוח בידי העורך הספרותי. אני מעדיף לא להתערב בהחלטות של מה לצייר ואיפה. מובן שיחד עם העורך אנחנו מביעים את דעתנו על הפתרון הוויזואלי והרצף הסיפורי. זו עבודה משותפת של הסופר, העורך הספרותי, המאייר והמעצב. השלב האחרון הוא עיצוב העטיפה וכמובן הפקת הדפוס, בחירת הניירות הנכונים וההדפסה.

אתה מלמד עיצוב זה כעשר שנים. מה מקום ההוראה בחייך המקצועיים? מהו לדעתך היחס בהוראה בין הנתינה לקבלה? ההוראה מרכזית מאוד בסדר היום שלי. היא תופסת כמעט יומיים מהשבוע, וזה לא מעט. עם השנים היא קיבלה משמעות וחשיבות גדולה הרבה יותר. המסגרת האקדמית מאזנת את העיסוק הפרקטי היומיומי, ומאפשרת לשאול שאלות על תהליכי העיצוב, לטעות, להסס ולהשתהות. אני מתרגש בכל פעם מחדש כשסטודנטים מבינים אותי ומצליחים ליישם את דרכי החשיבה והיצירה שאני מנסה לפתח אצלם. מספק מאוד לראות סטודנט שבשנה ב' כל הטרמינולוגיה, השפה והשיטה העיצוביות זרות לו או אינן מובנות, ושנה אחרי האסימון נופל והדברים מסתדרים. היה לי פעם מורה שאמר שאם זה לא בא בקלות אנחנו כנראה במקצוע הלא נכון. לי קצת קשה עם הגישה הזאת. אני חושב שתהליך לימודי הוא קשה, מתסכל וסיזיפי, וצריך להתלוות בעבודה קשה ובהתמדה. אני מאמין שיצירתיות היא תוצאה של עבודה מאומצת, וכמו שאני אומר לסטודנטים שלי, לעתים עליה לבוא ממקום "אדיש", ממקום שלא מתיימר יותר מדי, ממקום שעובד באופן יצרני. אני חושב שהיום אני מעצב טוב יותר בזכות ההוראה, והאמת – גם בן אדם טוב יותר.

מהם מקורות ההשראה שלך? במידה מסוימת אני נמשך לשני קצוות. מצד אחד עיצוב מינימליסטי, רזה, שכלתני, מתמטי, ומצד אחר קישוטיות יתר, אסתטיקה גרפית נטולת יומרות קונספטואליות, אורנמנטיקה, עיצוב פולקלוריסטי. בצעירותי נמשכתי מאוד לעיצוב תקליטים בגלל הפורמט הנדיב והחיבור למוזיקה ולסאונד. מוזיקה היא מקור השראה עצום אצלי. כשהתחלתי ללמוד החלום שלי היה בעיקר לעצב תקליטים, ומאוחר יותר לביים קליפים. אחד המעצבים הבולטים בשנות ה-90, ואן אוליבר, עיצב את כל החומר הוויזואלי של חברת התקליטים 4AD והיה לאחד מגיבורי התרבות שלי. הייתי יושב שעות ומאזין לתקליטים של הפיקסיז, קוקטו טווינז ואחרים ומנתח גרפית את העיצוב. אח"כ הגיע פול וייט ו-My Company ומאוחר יותר m/m paris והעבודה המדהימה שהם עשו (כל סטודיו בנפרד) לאלבומים של ביורק. חייב לציין גם את Farrow Design והעיצוב המינימליסטי והמוקפד, לאורך השנים לאלבומים של הפט שופ בויז.

מהו עיצוב ישראלי בעיניך? אני חושב שהעיצוב הישראלי בשנים האחרונות מתכתב יותר עם מגמות בינלאומיות, כך שקשה להגדירו. מנקודת המבט שלי ומתחום העיסוק בעיצוב ספרים, אחד האתגרים של המעצב הישראלי הוא העבודה הדו-לשונית. כמעט כל קטלוג או ספר, בעיקר בתחום האמנות, נדרש לשימוש דו-לשוני, הנובע מהרצון להגיע לקהלים נוספים. כמעצב ישראלי עליך להתמודד עם החיבור בין אות עברית מרובעת לאות לועזית עגולה, ולהתמודד עם כיווני קריאה שונים.

לאחרונה עלה האתר שלך לרשת. מה העיקרון עיצובי העומד מאחוריו? מאחר שרוב הפרויקטים שלי הם ספרים – פורמט בעל חזות חיצונית ועולם פנימי שלם הדורש כניסה, עיון והתעמקות, רציתי לקחת את כל הספרים וכמו "לפרוס" אותם. ליצור פסיפס של כל ספר והפנים שלו. אהבתי גם את הרעיון שכל פרויקט יבודל מהשני בעצם הנוכחות הפיזית והצבעונית שלו. היה לי ברור שעל האתר לתפקד כרצף כרונולוגי. הרעיון של "כיבוי" ו"הדלקה" של פרויקטים לפי אופי קטגורי הגיע אח"כ. יש לי חיבה גדולה לעיצוב שרירותי, עיצוב "ללא מעצב", עיצוב שמגיע מתבנית או משיטה. בחירת קטגוריה מסוימת משאירה רק את הפרויקטים באותה קטגוריה, ולעתים יוצרת חללים ריקים, מוזרים ושרירותיים.

קובי פרנקו – עשר שנים מהיום? בדרך כלל אני לא נוהג לחשוב קדימה, אבל אם אני ממש עוצם את העיניים ומתאמץ אני רואה קירות ורודים, ריח של מרשמלו שרוף והרבה ילדים רצים בין הרגליים.

והלפיד עובר ל: רחל דהן.

עוד ראיונות – כאן

דמיאן הרסט, האמן הבריטי השנוי במחלוקת, הפתיע את עולם האמנות כשעיצב גולגולת אדם מצופה יהלומים, שסימלה יותר מכול את הדקדנטיות התרבותית העכשווית. גם עולם העיצוב לא נשאר אדיש ושואב את השראתו מתרבות הרטרו והקיטש, כשהוא מצפה את מוצריו בקריסטלים נוצצים ומעניק להם תחושת יוקרה כוזבת. כמו יהלומיו של הרסט, גם כאן הקריצה היא לעולם הזוהר ההוליוודי ההדוניסטי.
הגדילה לעשות חברת Edra האיטלקית, כשחברה למותג הקריסטלים סוורובסקי לשם הלבשת אייקונים מוכרים בקריסטלים נוצצים. הקולקציה – Diamonds Collection, נמכרת במהדורה מוגבלת ברשת טולמנ'ס. גם מותג הטקסטיל Baumann יצר קולקציה המשלבת קריסטלים נוצצים בבד, ואפשר להשיגה בנוסבאום. חברת Marchetti האיטלקית חברה לסוורובסקי גם היא, ויחד הן השיקו את "בלינג בלינג", סדרת נברשות בהשראת תכשיטים מתרבות ההיפ הופ, ביבוא Luce תאורה.

אמיתי גלעד, סטודנט לתקשורת חזותית באקדמיה בצלאל (ומעצב reDesign), אחז בגיליון הראשון של מגזין מחול, ותפסה אותו אותה התרגשות מהולה בחשש האוחזת אותו בעודו יורד מהמחלקה לתקשורת חזותית (קומה 10) למחלקה לאמנות (קומה 5) בבצלאל. אולי משום שרוב המגזין נערך על ידי בוגרים וסטודנטים של אותה המחלקה… המגזין מהורהר אך ידידותי במידה, הטקסטים מנוסחים בגובה העיניים, והעיצוב נקי ובלתי מתיימר. בכל גיליון נבחר אמן אחר לערוך את המגזין, ואת הראשון ערכו מקימי המגזין: רועי אלטר, מעיין אליקים, תומר רוזנטל, תום קרסני, יריב ספיבק, עלמה בן יוסף. מעיין אליקים, ממקימי המגזין ועורכי הגיליון הראשון, ענה על כמה שאלות.

מדוע קם המגזין, ומה הוא מחדש ביחס למגזיני אמנות אחרים? בשנים האחרונות חוסר היכולת או הרצון של אמנים צעירים להשתלב בפעילות אמנותית ממוסדת, הביאו להיווצרותן של יוזמות עצמאיות רבות. אמנים עצמאיים רבים ממקומות שונים פועלים בקבוצות נפרדות ולטובת ערכים אחרים מאלה של הגלריות המסחריות והמוזאונים. בין כל אלה ובין העיתונים היומיים הגדולים לא קיימת פלטפורמה לביקורת שוטפת של אמנות שקורית כאן ועכשיו, להחלפת דעות, למתן תגובות ולשיחה כנה בין היוצרים השונים. מחול מורכב מטקסטים שכותבים אמנים – דעות, שיחות, ביקורת ורעיונות הקשורים בתחומי עניין אישיים של הכותבים ולהתרחשויות מרכזיות בעולם האמנות כיום.
ספר על הבחירה בשם מחול. בחרנו בשם מפני שמחול הוא צורה של תקשורת שהיא אלטרנטיווית לשפה, היא פיזית וראשונית, ואנו מרגישים שזו גישה חיונית לאמנות. אחד הפירושים של המילה "מחול" הוא מעגל. איכשהו זה מתמצת את הפנטזיות שלנו על איך היינו רוצים שהדברים יעבדו באמנות.
מה תדירות הפרסומים? המגזין יצא פעם בשלושה חודשים. מדובר ביוזמה פרטית והוא אינו מגיע מטעם גוף כלשהו. גם הפרסומות הותאמו ועוצבו במיוחד ואינן כוללות תמונות אלא רק טקסט שחור על גבי לבן, כמו המגזין עצמו, כמקובל במגזינים אחדים בחו"ל.

בין נושאי הגיליון מעניין לקרוא את השיחה בין אורן פנחסי לדורון רבינא. האחרון התמנה לאחרונה לראש המדרשה לאמנות; טקסט מתורגם על אינפרא-אדום מאת ג'ייקוב אמדל; טקסט בשם "שלום ולהתראות אירופה", הנוגע בדרכים שונות ב"אי-מרשימותה של האסתטיקה הסביבתית בישראל", ובמיוחד קסמה השיחה עם טליה קינן על אמנות, השראה ועבודה. מומלץ!