רוכבים את ישראל

מים לי-ם חלק א'

2012-01-01T14:05:00.000-08:00

הסצינה - שש וחצי בבוקר במושב משמר איילון. מאחורי ארבע שעות שינה. אני יושב ומסתכל על שני עצים מתחבקים בחניה של המושב וחושב על הטיול שמצפה לנו היום. בסה"כ 70 קילומטר, מה הבעיה? רכבתי 80 קילומטר רק יומיים לפני.


ככה נראית אהבה

שי מגיע ואנחנו מעמיסים את האופניים שלי למכוניתו ועוזבים חזרה לת"א. הפעם הבאה שנראה את המכונית שלי יהיה על אופניים שמונה שעות אחרי. אנחנו מגיעים לרידינג בסביבות שבע וחצי בבוקר ומתחילים ברכיבה במזג אוויר מעונן מאוד. הטיול מתחיל ברכיבה בשבילי פארק הירקון הזורמים והמוכרים עד שמגיעים לסופם ולכניסה הקטנה שמובילה להתחלה של רכיבת השטח באזור רמת החייל. בשלב זה היינו מחוממים והתחלנו להגביר מהירות. המצב של השטח היה בוצי מאוד אבל רכיב, מה שאומר שלא היה לנו תירוץ לחזור חזרה וגם שדי מהר אני ואופניי התכסינו בשכבת בוץ נפלאה.

אחרי שעקבנו אחרי שביל ישראל, ובמקומות מסויימים סללנו

שביל משלנו הגענו להפסקה הראשונה שלנו - בריכת הנופרים. אני חושב שמכל הרכיבות, הרכיבה הזאת התאפיינה באוכל הכי טעים וטוב שכך. בתפריט היו קישים ומקלות גבינה ממאפיית לחמים, מקום נפלא שיתרונו הגדול הוא שהוא פתוח 24 שעות בימי חול, מה שאומר שהקישים היו עוד חמימים. אין ספק שזה מוסיף למוטיבציה ולמרות שמזג האוויר עדיין היה אפור, מצב רוחנו היה שמח בידיעתנו שבערך שליש מהטיול מאחורינו. המשכנו בנסיעה שלנו לכיוון דרום לאורך מסילת הרכבת באזור ראש העין, עוקבים אחרי מסלול ה-GPS שסיפקו לנו חברינו בקק"ל. לעקוב אחרי מסלול שאף פעם לא נסעת בו יכול להיות די מבלבל. מי שיסתכל ב-GPX למטה יראה שיש כמה מקומות בהם התברברנו, חיפשנו "קיצורי דרך" ולפעמים, רק לפעמים, המסלול עצמו לא מתאים עם המציאות.

המסלול מתאים גם לטריאתלונים

אני חושב שבשלב זה נעבור להגיגים פילוסופיים על המסלול הזה. אני חושב שמכל הטיולים שעשיתי הוא היה הכי מגוון מבחינת נופיו. התחלנו בנוף אורבני, מה שמהר התחלף לשטח בוצי קצת באזור המרכז (שזה עדיין די באמצע העיר) לאט לאט התרחקנו והגענו למחוזות נרחקים כמו ראש העין, מקום שלפחות עפ"י הרעשים שהגיעו אלינו על השביל מלא במטווחים ומכוניות משטרה. אחרי זה הגענו ליערות באזור אלעד ולבסוף בן שמן, מקומות שקטים שנותנים לך הרגשה שאתה היחיד בעולם (במיוחד בשישי אחה"צ כשכל שאר הרוכבים כבר התרוקנו משם).

את השקט אי אפשר להעביר דרך האינטרנט

נחזור למסלול - הגענו לאלעד, מקום שנראה נחמד ביותר ופנינו לשביל צר לאורך הכביש שנראה די שומם והוביל אותנו ליער קולה, ההתחלה של הסוף. הדרך התחילה להתעקם למעלה והטיפוס נהיה קשה יותר ויותר. כשאני מסתכל על המפה זה נראה כאילו המרחק די קצר אבל זכרוני מספר על התלאות שבעליות בין אלעד לשוהם - עליות על אבנים, בזוויות מפחידות ובעיקר הרבה דרדרת.

כך עברנו לנו את שוהם והגענו ליער בן שמן, החלק האחרון של הנסיעה. בנקודה זאת הכוחות שלנו היה מרוקנים והמוטיבציה היחידה שלנו לפדל הייתה שלא רצינו למות איפשהו באמצע היער ושעדר כבשים יאכל את גופותינו. ביער בן שמן הייתה גם ההפסקה האחרונה שלנו שבה סיימנו את המטעמים ובעיקר ניסינו להבין איך מגיעים לנקודת הסיום כמה שיותר מהר. אני עדיין לא יודע איך הגענו לבסוף לאוטו. אני חושב שהמוח שלי הפסיק ליצור זכרונות חדשים בחצי שעה האחרונה של הטיול כדי לשמר אנרגיה.

"ישו רוכב על המים" - פיקאסו עבור קק"ל

מים לי-ם חלק א'

29.12.11

13.38 קמ"ש

73 ק"מ

7:57 שעות

מסלול מגוון עם הרבה נופים והרבה אתגרים. מתאים יותר לתקופות יבשות. לקראת הסוף יש הרבה עליות, אז תזכרו לשמור אנרגיות.

ל-GPX וססטיסטיקות

סובב תחנות דלק (אההה כנרת)

2011-11-27T17:17:00.000-08:00

אז נכון שלטיול הקודם קראנו FAIL, אבל אני חושב שאפשר להפוך את זה לסדרה. הטיול שנדבר עליו היום הוא טיול נוסף מסדרת סובב <מקום> שמארגנים בשוונג. כבר כתבנו על אחד כזה, סובב תל אביב, ומסקנותינו לא היו משהו. מה גם שכפי שהשם מרמז, הסובב הזה נמצא בכנרת, שעתיים נסיעה.

לפני שנגיע ליום המרכזי, אני רוצה לספר על האופניים שלי. יש לי אופני Specialized מסוג Hard Rock Pro Disc (הארבע מילים האלו יכולות להיות בסדר ראנדומלי אחר). אופני כניסה, לא יקרות במיוחד ולא מרשימות. אבל הזוג שלי הוא מיוחד. הוא מיוחד, בגלל שהטיולים שלנו השאירו באופניים צלקות, גלגל הוחלף אחרי שהמקורי התעקם ועוד שלל דברים. הביקור האחרון אצל המכנופאן היה עבור כיוון בלמים. בדרך חזרה מהביקור הזה היה גשם זלעפות ובהכנסה לאוטו האופניים החליקו להם. בדיקה מהירה לא הראתה כלום, אבל ברכיבה יום לפני הסובב התגלו תקלות קריטיות - הקסטה הקטנה הייתה עקומה ברמה שהשרשרת הייתה נופלת אחרי סיבוב והבולם האחורי התעקם. זה הוביל לכך שמתוך 24 הילוכים נשארו בערך 14, ועליות נהיו אתגר רציני. רציני מאוד.

מכיוון שהסובב היה בשבת והבעיות התגלו בשישי בצהריים, לא היתה דרך לתקן את הנ"ל, וכך יצאנו בחמש בבוקר לכנרת, בידיעה שהאופניים שלי תקולות והסיכוי שהן לא יתפרקו איפשהו באמצע המסלול קטן. הנסיעה הייתה ארוכה וגשומה. אני הגעתי עם שלוש שכבות בגדים אבל שי החליט להגיע במכנסיים קצרות. בראיה לאחור הניחוש שלו היה מוצלח יותר. בערך 10 דקות אחרי שהתחלנו לרכב יצאה שמש שקפחה עלינו לאורך כל שאר הטיול ואני נתקעתי עם מעיל ענק שנסחב לאורך הדרך. זה היה הסימן הראשון ליום שבו מרפי שולט בחוקים.

הגענו לשם בשבע כשחשבנו שההזנקה היא בשבע וחצי, אבל מסתבר שטעינו בשעה וההזנקה היא עד שבע וחצי. הגענו לנקודת ההרשמה לאסוף את הצמיד שלנו ויצאנו לרכיבה בשבע ורבע. אחרי 100 מטר, כשמצב רוחינו שמח וטוב לבב שאנחנו בדרכינו, שי עצר. האוויר בצמיג האחורי שלו ירד. לאחר נסיון מהיר שלו לנפח ידנית והערה שלי שיש תחנת דלק בערך עשרה מטר מאיתנו הגענו לנקודת הציון הראשונה במסלול - תחנת דלק #1. אחרי שניפחנו והחלפנו פנימית וניפחנו שוב ואז ניפחנו שוב, קיבלנו את האשליה שזה תוקן ויצאנו שוב, בשמחה ובששון ועם קולות צהלה בערך רבע שעה אחרי ש"סגרו" את הכניסה למסלול.

מהר מאוד נופצה האשליה והבנו שהאוויר עדיין יוצא מהגלגל של שי, אבל כמו גיבור הוא המשיך לרכב, אמנם לאט ומאוד לא יעיל אבל רכב. וככה הגענו לנקודת ציון מספר שתיים - תחנת דלק #2 בכניסה לטבריה. שם פגשנו חברים שילוו אותנו לאורך תחנת דלק אחרי תחנת דלק בעיקר כי בתחנת דלק זו לא עבדה המכונה שמוציאה אוויר (יש לזה שם?). ניפחנו ידנית והתחלנו בדרך השמחה ~~לאורך הכנרת~~ לתחנת הדלק הבאה. תחנת דלק #3 הייתה ליד מגדל ובה שי החליט שהבעיה היא בונטיל (??) התחלנו לחשוב על פתרונות יצירתיים. כאן השתמשנו בערכת עזרה הראשונה שהרכבנו לאחר הטיול הקודם, ספציפית בתחבושת שהכנסנו לוטניל בנסיון לאטום אותו.

מסתבר שפתרון זה עבד, והגלגל האחורי של שי הפסיק להוות בעיה בהמשך הטיול. בשלב זה היינו בערך בקילומטר 10 מתוך השישים וקצת, בצד המערבי של הכינרת עם נוף יפהפה לשדות, הרים ולכנרת שמימיה נצנצו בשמש. בשלב זה התחלנו להנות מהנסיעה ולרכב במהירות נורמלית יחסית. ואז הגענו לעליה הרצינית הראשונה של המסלול. יחסית לכמה שכולם דיברו עליה אפילו למישהו בלי קסטה קטנה (שבה משתמשים לעליות) העליה לא הייתה אתגר רציני.

קצת אחרי העליה עצרנו לאכול ועברנו בבדיקת ~~הדרכונים~~ צמידים. המשכנו בנסיעה ואז שי שוב נעצר. הפעם הגלגל הקדמי הוא זה שהיה חסר אוויר. התחלנו לזחול שוב לעבר תחנת דלק #4 שם מילאנו עוד אוויר והבנו שזה כבר פעם רביעית שאנחנו רואים זקן עוקף אותנו.
ברגל...
כן, הזקן הזה עשה את הסובב בריצה קלה והיה בקצב שלנו. בשלב זה לא היה לנו יותר כוח, לי עפ אופניים חצי מפורקות ולשי יש מספיק אוויר לגלגל וחצי באופניים שלו והתברברנו לאט לאט ב-20 קילומטר האחרונים. כשהגענו לא הייתה הרבה שמחה בליבנו וויתרנו על הקרנבל על מנת להגיע ליעד שבדיעבד היה הכי חשוב בטיול - מסעדת צל תמר. האוכל שם בהחלט השכיח את כל הבעיות וחתיכת הבשר שלי, שלא דמתה לכל בשר שטעמתי בחיי הייתה סיום מצויין ליום מעניין ביותר.

אין פינת תכלס, אבל בוא נגיד שלקח לנו יותר מארבע שעות לעשות את ה-64 ק"מ של הסובב.

נ"ב - במירוץ הזה הבנתי את החשיבות הצמיד שעליו גם היה טלפון חירום, שלצערי נאלצתי להשתמש בו כאשר רוכב מלפנינו התרסק ואיבד הכרה. רכב החירום הגיע במהירות (10 דקות) ואנחנו מקווים שהרוכב בסדר.

נחל חימר - FAIL

2011-11-08T14:38:00.000-08:00

אז עשינו כבר רכיבות קצת יותר ארוכות מהסטנדרט של 30-40 ק"מ, החלטנו שהגיע הזמן לקחת הפעם את סבדר לטיול של גברים - טיול מדבר. המסלול המתוכנן היה מסלול מעגלי של נחל חימר באיזור ים המלח לפי המסלול המתואר כאן.
המסלול התחיל בצורה רעה מאוד, עלייה של 7 ק"מ בשיפוע בינוני והחלק הכי גרוע - על כביש!

בעלייה עצרנו פעמיים שלוש, ראינו את הנוף והסדרנו את הנשימה.
סוף סוף הגענו לשטח!
אחרי רכיבה קצרה אנחנו מגלים שביל זורם וקל מאוד לניווט.
אחרי עוד קצת רכיבה אנחנו מגלים שהזרימה של השביל היתה מטעה... רכבתי לי להנאתי במהירות גבוהה עד שהגעתי לירידה קטנה אבל לא רכיבה, לא הספקתי לבלום ומצאתי את עצמי שרוע על האדמה.

אחרי טיפול עם התיק עזרה ראשונה שלא קיים (רק פלסטרים) ומים, המשכנו את הרכיבה.
אחרי 8 ק"מ בשטח מצאנו את עצמנו בלי יותר מדי מים ועם 42 ק"מ נותרים, זה היה הזמן להכריז בקול רם - FAIL.

הסתובבנו וחזרנו לאוטו, נסענו לכיוון מסעדה טובה בבאר שבע, כי אחרי יום כזה חייבים פיצוי, עד שגילינו שגם היא סגורה, אך האירוניה.

פינת התכלס: יצאנו גרועים, נחזור לשם מוכנים יותר בפעם הבאה.

סובב תל-אביב (או האם מקבלים סחרחורת אחרי שלושה סיבובים?)

2011-10-14T12:30:00.000-07:00

סובב ת"א זה בדיוק כמו מה שזה נשמע - רכיבה מהנה סביב העיר ללא הפסקה. המירוץ כלל שני מסלולים - מסלול משפחות (מסלול של 7 קילומטר אותו לא ניסינו מחשש ששי ידרוס את כולם) ומסלול שבאמת סובב את ת"א, באורך 21 קילומטר. בעיקרון המסלול הארוך ביותר שפורסם באתר הוא שני סיבובים במסלול הנ"ל, מה שמסתכם ב-41 ק"מ אבל בהיותנו מורדים בלב החלטנו לעשות את המסלול שלוש פעמים. ההזנקות התחילו ברבע לשבע בבוקר, וזו השעה שהגענו למקום וראינו עשרות, אם לא מאות אנשים מתחילים לנסוע מסביב לכיכר המדינה.

הם מסתירים את הויטרינה של AMOR :(

זה היה מראה מעניין, אבל בהחלט לא משהו שאנחנו נרצה להצטרף אליו, אז חיכינו עד שתנועת האנשים התדללה ובערך בשבע יצאנו לדרך. תחילת המסלול הביאה אותנו לאיילון, כביש ראשי שנסגר בשביל המרוץ, ואחד האתגרים במסלול - היינו חייבים להיכנס ללאפ השלישי לפני שפותחים את איילון מחדש לתנועה בתשע, מה שהשאיר לנו שעתיים ל40 קילומטר. לא משימה קשה אבל בהחלט לא משאיר יותר מדי זמן להתברברות בהתחלה.

איילון מזווית שלא רואים על אופניים בדרך כלל

איפשהו על איילון השארתי את שי מאחורי (אבל לא רחוק במיוחד מסתבר) והוצאתי קצת אנרגיות בנסיעה מהירה אבל די משעממת, אז את שני הלאפים הנותרים עשינו ביחד. האתגרים הכי קשים ברכיבה הזאת היו התנועה בהמון. המהירות הממוצעת שלנו הייתה הרבה יותר מהירה מרוב האנשים ולכן היינו צריכים לעקוף הרבה אנשים (בלאפ הראשון, עקפו אותי פחות מ-10 רוכבים, ואני עקפתי עשרות), דבר שאני בסדר איתו אחרי עשרות נסיעות בפארק הירקון, אבל שי יצא קצת מתוסכל בגלל זה וחבל.

מספר המימדים המומלץ לעקוף את הדבוקה: 2

אחרי הסיבוב הראשון המהיר והסיבוב השני הקצת פחות מהיר הבנו שיש לנו חצי שעה לעלות לאיילון מה שאומר שהגיע הזמן לאכול! לטיול זה שי הביא עוגיות אלפחורס טעימות ביותר וכמובן מנגו מיובש ותמרים מיובשות.

שי, יש לך משהו ירוק על הראש

הסיבוב השלישי היה כנראה האיטי ביותר, בעיקר בגלל עצירת אוכל שניה על הטיילת, רק כדי לספוג קצת ים ולשנות אווירה מהאספלט בו בהינו כל שאר היום. לאחר שחוסלו כל האלפחורס וספגנו מספיק שמש כדי להתחיל לשנות צבע עלינו על האופניים ונסענו לקו הסיום בו חיכה לנו... כלום. לדעתי פה היה מחסור באירגון - לא היה שום דוכן סיום, לא חולקו תעודות וזה נראה כאילו הכיכר הייתה בעיקר מלאה באנשים מבולבלים עם אופניים. ואם כבר אני מתלונן, אני חייב להגיד שהצמיד הכתום שאתם רואים בתמונות מעל ושעלה לנו 60 שקלים לראש היא בזבוז כסף מוחלט. אף אחד לא בדק או מנע מאנשים בלי צמיד להיכנס לסובב ובעיקר זה נראה כאילו כל אחד יכל היה להצטרף למסלול מכל נקודה בלי שום בדיקה קפדנית. הארגון הקלוקל המשיך בזה שכמה ימים אחרי קיבלנו מייל שמוביל אותנו לשני דברים כושלים: 1. עמוד אינטרנט שבו אתה מכניס שם והוא מייצר לך תעודת השתתפות. איזה יופי. ממש תודה. אולי הגננת גם תבוא ותגיד לי שעשיתי עבודה טובה.

ברוסיה הקומוניסטית תל אביב סובבת אותך

2. תמונות מהמרוץ. כן, זה בהחלט נחמד שהעלו אותן, אבל לעבור על 800 תמונות עם הממשק שלהם זה תענוג שאני לא אזכה לחוות. אם למישהו יש כמה שבועות פנויים, הוא יכול לנסות למצוא אותנו. כנקודה סופית אני אגיד שלמרות הכל ממש נהניתי ברכיבה הזאת בעיקר בגלל ההרגשה שאתה חלק ממשהו יותר גדול והאתגר שבזה. אני בטוח שגם שנה הבאה אני אשתתף, אבל כנראה שתראו אותי מתפלח למסלול כאשר הדבר הכתום היחיד שיהיה לי זה מנגו.

סובב תל-אביב

14.10.11

25 קמ"ש

62 ק"מ

2:30 שעות

בלי ספק היה כיף, אבל האירגון לקה בחסר והמסלול שיעמם כבר בהקפה השניה.

איצטדיון רמת גן לבריכת הנופרים

2011-10-12T11:48:00.000-07:00

השבוע עשינו טיול לילי, שטחי ושטוח (כמו ששי אוהב). רכבנו לגדתו של הירקון בזיג ובזג מסוף פארק הירקון עד לבריכת הנופרים וחזרה.
בשונה משאר הטיולים, ובתקווה התחלה של מסורת, הצטרפה אלינו רוכבת נוספת מגרופי. כן ירבו! לאחר שנפגשנו התחלנו את הטיול והפשלה הראשונה קרתה - הפנס של שי לא עובד. השעה היא שבע והמסלול שלנו הוא בחשכה מוחלטת. הרוכבת שהצטרפה אלינו הגיעה מצויידת ביותר והחלטנו ששי ירכב באמצע וייעזר באחד מהאורות שלנו. רכבנו במהירות בינונית עד שהאירוע השני המעניין קרה - הגענו למעבר בשלולית בצבע מאוד מגעיל, מה שגרם לי לנסות לעבור אותה בצידה, מקום עם צמחיה שהחביאה בוץ תובעני במיוחד. האופניים נעצרו והנעל של הרגל שירדה נתקעה בבוץ הטובעני ולאחר צד החליטה להישאר שם. לאחר שחילצתי את הנעל, שהתמלאה בבוץ מגעיל במיוחד לא הייתה ברירה אלה להמשיך, כשבנעל שלי יש ביצה קטנה.

קצת אחרי הפגישה שלי עם הבוץ עלינו על מסלול שזיהיתי כשעשינו אותו בעבר ולבסוף גם מצאנו את בריכת הנופרים. בהזדמנות זו ניקיתי קצת את הבוץ שבינתיים התקשה לו בנעל ולאחר הפסקה קצרה חזרנו לרכב את דרכינו חזרה. בדרך פגשנו זוג רוכבים נוסף שטייל באיזור. שי הכיר אותם מגרופי, ולאחר שהצטלמנו המשכנו במסלול. אחרי שלוש וחצי שעות נסיעה, סיימנו את ה-43 קילומטר של המסלול וחזרנו לפארק הירקון, בדיוק בזמן לתפוס עצרת ענקית של רב כלשהו באיצדיון רמת גן.

אצטדיון רמת גן לבריכת הנופרים

5.10.11

15.90 קמ"ש

43.5 ק"מ

3:32 שעות

הירקון תמיד מספק חוויה דומה, לא קשה טכנית ובלילה גם די חדגונית. נסיעה בלי פנס והיתקלויות עם בוץ לא תרמו נקודות. הפלוס היחיד הוא שלשוכני תל-אביב זה מסלול שתמיד שם, קרוב ויציב.

ל-GPX וסטטיסטיקות

מים לים

2011-10-12T11:46:00.000-07:00

לפני שניגשים למסע כמו רכיבה של שביל ישראל, החלטנו לעשות שביל חוצה ישראל צנוע הרבה יותר - מים לים. זה מסלול של יום אחד שיש בו תחושה של משהו סימבולי לחצות את המדינה ממערב למזרח, וכמובן אין כמו סיום ברחצה בכנרת.

יש הרבה גרסאות של מסלולים מים לים, אנחנו החלטנו לקחת את הקל ביניהם, מסלול של 57 ק"מ יחסית מישורי. המסלול הזה התאים לנו כי רצינו להתחיל את האימונים בצורה מדורגת.

הטיול התחיל בנסיעה ארוכה מהמרכז לכינרת בשביל לשים את הרכבים ולאחר מכן חזרנו עם רכב אחד לקרית ים, התחלנו לרכב יחסית מאוחר בשעה 9:00.

אחרי רכיבה קצרה בעיר (כמו שסבדר אוהב) הגענו לשבילים, שהתבררו כשבילים רחבים ומתאימים לטיסה בגובה נמוך.

אחרי נסיעה קצרה הגענו לישוב ערבי, הראשון ולא האחרון שנפגוש במהלך המסלול הזה. אמנם הרגשנו שם שכל העיניים מסתכלות על האנשים המוזרים שלובשים טייץ ומסתובבים בכפר, אבל סה"כ הרכיבה היתה קצרה וללא התקלויות מיוחדות.

המסלול כלל רכיבה ארוכה וקצת מייגעת לאורך המוביל הארצי.

לקראת סוף המסלול יש ירידה לכיוון הכינרת שעוברת בשטח פרטי, אבל ההתעקשות על המסלול הזה הוכיחה את עצמה, זאת היתה ירידה ארוכה במהירויות גבוהות מאוד ממש עד הכינרת.

ה-Grand Finale הגיע בכניסה למים ורביצה ארוכה עד שהתקררנו מספיק כדי לחזור הביתה.

דבר סבדר: כנראה הטיול הכי כיף שהיה עד היום, ובהחלט עם השם המגניב ביותר. המסלול עצמו היה פשוט ואפילו עם ההתברברויות שלנו רכבנו די מהר. מה שכן, אותי די הלחיץ בתקופה זו לעבור בכפרים ערביים ואת שי הלחיצה כל שניה על כביש, אז עדיין יש איך לשפר את המסלול הזה :)
אנקדוטה קטנה לסיום - שי החליט בטיול זה שרכיבה זה לא מספיק והחליט לחלטר כמטאדור, כאשר הוא גרם לפרה לרדוף אחריו כמה מטרים. זה היה מצחיק ביותר מהצד, אם כי יש לי הרגשה שהוא קיבל את זה בפחות נונשלנטיות.

מים לים

1.10.11

--:-- קמ"ש

57 ק"מ

3:15 שעות

מסלול מעולה עם נופים משתנים ורכיבת שטח קלילה, נעימה וזורמת. מומלץ ביותר, אבל אל תצפו לאתגר, רק לחיבור פשוט לטבע ולהרבה שקט.

הקלטה של המסלול המקורי שלפיו רכבנו אפשר למצוא כאן.

פנס לרכיבות לילה

2011-10-10T02:39:00.000-07:00

בטיולילה האחרון בירקון המזרחי שבו הפנס שלי שבק חיים בתחילת המסלול החלטתי שאין ברירה, צריך לקנות פנס חדש.

אגב, רכיבת לילה בלי פנס דוקא היתה חוויה מגניבה, אבל די מסוכנת...

הרבה מידע שימושי מצאתי בקומונה של משה לומנס וחבריו.

מה שכן , המידע לא הכי עדכני ולכן לא בחרתי מתוך הפנסים שהם המליצו עליהם, אבל כן קניתי לבסוף פנס מ-dealextreme.

הפנס שקניתי לבסוף הוא מהלינק הזה.

הפנס מאוד בהיר - 900 לומנס שזה בערך בהיר כמו פנס של מכונית, בעוצמה מלאה הסוללות מספיקות ל-3 שעות עבודה, נסעתי איתו גם בעוצמה בינונית וגם במצב זה הוא מספיק לנסיעה רגועה בשטח.

לגבי התופסן לכידון, קניתי גם כן מ-dealextreme מעמד למצלמה הוצאתי לו את הבורג וחיברתי עם בורג אחר לפנס כמו שמוסבר בקומונה.

מי? מה? למה?

2011-10-10T02:27:00.000-07:00

מי?
אנחנו שני רוכבים -
שי - רוכב מנוסה שעדיין לא מסוגל לתפעל GPS.
סבדר (או מיכאל) - רוכב "מתחיל" שכל טיול שלו מוכיח מחדש שכוח המשיכה חזק יותר כשאתה בשטח.

מה?
המטרה היא לרכב את שביל ישראל באופניים. 900 קילומטר, שבשבילם נעשה הרבה יותר מ-900 קילומטר של אימונים.

למה?
הבלוג הזה נפתח בעיקר כדי לסייע לאנשים אחרים שמחפשים יותר מהקלטות של מסלול - גם תיאורים של אתגרים מיוחדים בו וחוות דעת של שני חבר'ה רגילים. חוץ מהקלטות וחוות דעת על מסלולים ננסה לשלב גם את הכנותינו למסלול, ביקורות על ציוד ושאר חוויות מסביב לרכיבה (כמו הויכוח הנצחי של מה יותר טעים - תמרים מיובשות או מנגו מיובש).