מאת: הקופסה

“משבר האלבום השני” הוא קונספט ותיק ומוכר: אמן שאלבומו הראשון זכה להצלחה, צריך עכשיו להתמודד לא רק עם איסוף החומרים וכתיבת השירים אלא גם עם הציפיות של הקהל.

“סטטוס”, האלבום הראשון של נונו, הלא היא נעמי אהרוני גל, בדגש על הסינגלים מתוכו שקדמו לו (ובתכל’ס גם על להיט הענק “קיוט בוי” שלא נכלל בו) – הפך אותה לאחת מכוכבות הפופ הגדולות בארץ כמעט בן רגע. היו בו הכל: כתיבה מקורית, הוקים קליטים, הפקה מוזיקלית ייחודית ונוצצת והמון הומור.

לפי הראיונות איתה, נונו הייתה אמורה לצלוח די בקלילות את “משבר האלבום השני”. למעשה כבר היו לה ביד חומרים לעוד שני אלבומים לפחות: אלבום אחד נונואי לגמרי, שאמור היה להמשיך את הקו של קודמו, ואלבום אחד יותר “נעמי”, עם שירים שכתבה בתקופה שבה התמודדה עם מחלת אביה, שמת כשהייתה בת 19.

אלא שאז הגיע ה-7.10, היום שטרף את כל הקלפים בכל מובן אפשרי. בנובמבר נונו הוציאה את “כשהשמש שוב“, בלדה מרגשת שכתבה לאביה החולה, ובהמשך את “אבא בוא“, שיר מדהים ומצמרר שסיפר את סיפורו העצוב של רס”מ (במיל’) יונתן דיטש שנפל בעזה. מאז הוציאה נונו עוד כמה שירים (כולל “היי את” המקסים עם גידי גוב), אבל סימן השאלה היה ונותר סביב האלבום הבא.

“אני השתניתי, הכול השתנה”

את האלבום ההוא, שתוכנן להיות אלבומה השני של נונו, היא החליטה לבסוף לגנוז, למרות שעבדה עליו שנה וחצי. כפי שסיפרה בריאיון ל-ynet: “היה ברור לכולנו שהשירים לא מתאימים. אני השתניתי, הכול השתנה, והחלטנו לשים את זה בצד”. וכך מצאה עצמה נונו לפני שנה בדיוק בדירה תל אביבית מול הים, בפרץ של יצירה שמתוכו נולדו שירי האלבום החדש – “מה חוץ מזה“.

בשמיעה ראשונה, עליי להודות, פחות התחברתי. לא הבנתי מה קרה לנונו הקלילה והמצחיקה מ”סטטוס”. אלא שלאט לאט התמכרתי, ועכשיו אני כבר חולה על האלבום הזה קשות. הטקסט הזה הוא ניסיון להסביר למה – גם לכם, אבל גם לעצמי…

14 רצועות יש ב”מה חוץ מזה”, שלוש מתוכן קטעי מעבר, אבל אצל נונו כמו אצל נונו – אין סתם והכל מרגיש מדויק ומלא מחשבה, גם הקטעים שאינם שירים.

כך, למשל, האלבום נפתח בהקלטה של נעמי מילדותה אומרת “ערב טוב לכולם”. כלומר, כבר מן הפתיחה אפשר להבין שאנחנו בסרט אחר מהאלבום הראשון: זו כבר לא סתם דמות מומצאת, זו יוצרת שיש לה עבר והוא גם נוכח כאן ממש מהשנייה הראשונה.

כשנונו ונעמי התלכדו לדמות אחת

בדילמה שבין נונו לנעמי – המאבק בין המוחצנות הנונואית למופנמות הנעמית – הבחירה (החכמה בעיניי) של נונו של אחרי ה-7.10 היא השילוב. למעשה זה מרגיש שהן פשוט התלכדו לכדי דמות אחת: נונו עדיין יודעת להצחיק ולעשות פופ כיפי, אבל יש בה עכשיו גם הרבה יותר עומק, רגש ואמירה מהצד ה”נעמי”.

מבחינה הפקתית נונו אמנם נפרדה מעיליי אשדות, מה שאומר שהשירים הפעם אולי קצת פחות תזזיתיים, אך ההפקה המוזיקלית של גל עובד ושל נונו עצמה עדיין נשמעת עדכנית ומיוחדת מאוד ונעה בין מגוון רחב של סגנונות (פופ, דאנס ואפילו קצת אר-אן-בי וסול).

יש פה כמובן השפעות מחו”ל (צ’רלי xcx, למשל), אבל זה אלבום מאוד ישראלי בעיניי – גם טקסטואלית כמובן אבל גם מוזיקלית, בלחנים ובעיקר בהרמוניות הקוליות לכל אורכו, א-לה גזוז (בהקשר זה מומלץ להאזין לפרק על האלבום בפודקאסט “פופ אפ” של אלעד בר נוי).

לא רוצה להיט

חלקו הראשון של האלבום מדבר בעיקר על הפיכתה של נעמי/נונו, כמאמר השיר הפותח, ל”פופסטאר“. הקצב מהיר, הפופ סוחף, אבל הטקסטים הרבה יותר חשופים ומלאי ביקורת – בעיקר על תעשיית המוזיקה ועל תרבות הלייקים ברשתות. “אפחד לא מכין ‘תך להיות אשת השנה”, היא שרה, “זה מקצוע בלי זרי דפנה, רק בתנאי שיהיה לך להיט לפחות כל שנה”.

“פאק להיט” ממשיך באותו הקו. “פאק איט, אני לא רוצה להיט, אני רוצה לתת ת’שיט”, שרה נונו בהתרסה כלפי התעשייה התובענית. ניכר שהיא לא בעניין של לנסות להתנחמד ולכוון למכנה המשותף הרחב – בדיוק ההפך. כבר בשלב הזה מבינים עד כמה “מה חוץ מזה” הוא אלבום שלם, יצירה אחת שהשירים בה מתחברים זה לזה באלגנטיות. 

“דאבל טאפ“, מהשירים האהובים עליי באלבום, מתמקד ברשתות החברתיות שנונו (כמו כולנו) מנהלת איתן יחסי אהבה-שנאה. “תמדדי אהבה במדד אכזרי” היא שרה על תרבות הלייקים, תקבלי אהבה רק “אם תלמדי לעשות פליק-פלאק תוך כדי שאוכלת עוגה”, שורה קצת טיפקסאית (גם בלחן ובמבטא), ומוסיפה בהוק מנצח “העולם קבע שככה זה אהבה”. לייק איט אור נוט – העולם הזה כאן להישאר ונגזר עלינו להתאים את עצמנו אליו.

“מה חוץ מזה“, קטע המעבר הבא שהעניק לאלבום את שמו (ולא בכדי), הוא סאטירה מושלמת: זה לכאורה תיעוד של שיחה בין נונו לבין מכרה במסיבה, שמזקקת את שיחות הסרק שמתנהלות כאן כל הזמן והפכו ריקות מתוכן במיוחד מאז ה-7.10. השאלות הסתמיות “מה קורה? מה הולך? מה שלומך?” זוכות לתשובות סתמיות של “בסדר” ו”מעולה”, מידרדרות ל”וואללה” או “מגניב”, עד לשתיקה המביכה בסיום.

זה קטע אדיר בעיניי, כי הוא מפנה זרקור לנקודה יומיומית קטנה אך צובטת במיוחד: ברור לנו ששום דבר לא באמת “בסדר”, שכמעט בלתי אפשרי לומר כאן “אני בטוב” בשנה וחצי האחרונות ואשכרה להתכוון לזה. ועדיין – כולנו אומרים את זה כל הזמן.

כל הלבבות בור

קטע המעבר הזה מוביל את האלבום למה שמבחינתי הוא החלק הכי מוצלח בו – העיסוק של נונו “במצב”. “עולם שיכור“, שבא אחריו, הוא בעיניי השיר הכי טוב באלבום. “עולם שיכור, כל הלבבות בור, ושותים עד האור או עד שיעבור”, היא שרה בעוד הוק חזק שהזכיר לי קצת את “הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב” של ארצי.

בכל נקודת זמן אחרת, הרצון להטביע את הצרות באלכוהול היה כנראה מתחבר לסתם הוללות נעורים שגרתית. אבל בישראל של 2025, לבור בלבבות יש משמעות אחרת, במיוחד כשברקע הדאנס המסיבתי האפל. “זה לא כוחות מול הכובד של העולם”, שרה נונו ושוב קולעת בול. ההודעה הקולית מסבתא בסוף השיר מזיזה שוב את המטוטלת לכיוון “נעמי”: המסיבות ושברון הלב הם כאן, במציאות.

“שוווב קמה בלילה” ממשיך מאותו המקום – שיר על החרדות והמחשבות שמלוות אותנו לתוך השעות הקטנות ולא נותנות לנו לישון, אבל מתובל בלא מעט הומור נונואי (אל תפספסו את טייק הדיבור שלה ברקע). כמו “עולם שיכור”, גם “שוווב קמה בלילה” לא צועק את “המצב”, למעשה גם לא מזכיר אותו במילה. אבל אי אפשר שלא לחוש בו בין השורות.

פאקינג איזה ארץ מורכבת

“תנו לי לשכב על הספה“, לעומתם, כבר מזכיר אותו מפורשות: “תנו לי ביטחון שב-33 דקות הבאות לא יקרו אסונות, אזעקות ועוד כל מיני דברים שכדאי שאהיה לבושה בשבילם”. מי מבטיח שבזמן ההאזנה ל-33 דקות האלבום לא ניאלץ לרוץ למקלט? באיזו עוד מדינה כוכבת פופ מפנטזת בסך הכל על סתם חצי שעה שלא קורה בה כלום? השאיפה האולטימטיבית של נונו היא “לשכב על הספה עם מגבת”, ובמציאות כל כך כאוטית זה לגמרי מובן. במילותיה: “פאקינג איזה ארץ מורכבת”.

קטע מעבר שלישי קצרצר (“חרא”) מוביל אותנו ל”כפיים לגזורים“, עוד שיר – שלא לומר המנון – שעוסק ישירות במצב כאן. “זה בלתי בלתי נסבל – אבל סובלים”, מתמצתת נונו בדיוק מרהיב את הסיטואציה הבלתי אפשרית שכולנו חיים בה בשנה וחצי האחרונות, סיטואציה שבה כבר לא ניתן יותר להפריד בין הבעיות של המדינה לבעיות האישיות שלנו.

“חרא אין ברירה, כולנו באותה סירת חרא”, היא שרה בבוטות אבל מוסיפה “כפיים לגזורים שלא מוותרים ומנסים”. יותר מכל מבחינתי, זה פשוט המנון עדכני לרוח הישראלית: נכון, לפעמים די חרא כאן, אבל איזה כיף שיש בינינו עדיין את ה”גזורים” שלא מתייאשים ולא מפסיקים לנסות.

מקסימום סביר

לקראת סיום מגיע “כדורים?“, שיר שבו נונו מבקרת את שימוש היתר בתרופות כדי להתגבר על הקשיים. “אחד כדי שלא ארגיש, עוד אחד כי לא הרגשתי”, היא שרה בעיבוד פופי סוף הניינטיז-בואך 2000, ומוסיפה “אקח כל יום ואחיה, מקסימום סביר”. כמו ב”תנו לי לשכב”, השאיפה היא שיהיה סביר, לא הרבה יותר.

“כואב לך” הוא בלדה מרגשת על הקשר בין נונו/נעמי לבן זוגה יונתן, אך נדמה שגם היא לא מתרחשת בחלל ריק: “הלוואי תוכל לספר לי מה השתנה ב’ך מאז אותו יום”, היא שרה, ואפשר רק לנחש מהו “אותו יום”. המטוטלת שוב נעה לכיוון נעמי, שמוכיחה כאן שהיא מסוגלת לטפל ברגישות גם בנושא כבד כמו פוסט טראומה.

“מדמיינת” שבא אחריו ממשיך מאותו המקום: בהפוך על הפוך לג’ון לנון, נונו מדמיינת עולם ריק לגמרי ומצהירה שהייתה “מוותרת על הכול רק ללכת לישון בלי פחד”. ישראל 2025, כבר אמרנו?

בוחרת לעלות מחדש

את האלבום חותם שיר מצוין ואופטימי בשם “מחדש“, לא לפני שאנחנו שומעים שוב את ההקלטה של נונו הילדה מתחילת האלבום, במעין סגירת מעגל. “עוד פעם הכל מחדש”, היא שרה בהוק מדבק במיוחד, “עוד פעם לבחור לעלות למגרש, אני כן יכולה, נראה לי כן יכולה”. למרות הכל – האזעקות, החרדות, הבור בלב, הכדורים והקשיים ברשתות – נעמי/נונו (ואולי בעצם כולנו?) בוחרת לעלות מחדש למגרש. היא כן יכולה, והרווח כולו שלנו.

היו אינספור התייחסויות ל-7.10 בתרבות הישראלית מאז אותו יום ארור. עשרות שירים, אלבומים וסרטים. “מה חוץ מזה” הוא בעיניי אחד הניסיונות האמיצים, המעניינים והלא קונבנציונליים לטפל ב”מצב”. זה אלבום צעיר אבל בוגר, מקפיץ אבל מעורר מחשבה, מצחיק – אבל גם מרגש. זה אלבום שיש בו גם נונו – אבל גם הרבה נעמי, וזה עובד.

האם הוא יצליח? קשה לומר, אבל האמת היא שמגיע לנונו להצליח. על האומץ, על הכנות, על הנכונות ללכת עם האמת שלה, להגיד “פאק איט אני לא רוצה להיט”. מגיע לה (ולכולנו!) לשכב על הספה עם מגבת ולהרגיש סביר רצח, לפחות ל-33 הדקות הבאות.

הפוסט פוסט אורח: ליבינג דה ריאליטי – האלבום השני של נונו הוא אלבום הבכורה של נעמי הופיע לראשונה ב-הקונכיה.

שנות השבעים

1977

איריס לביא “נעימה וזמר” 13.9.1977 רשת גימל

1979

סיכום שנות השבעים ברשת ג’, דצמבר 1979: סיכום 1975, סיכום 1977, סיכום 1979

שנות השמונים

1982

שעה מתוך המצעד הלועזי השבועי של רשת ג’, 30.5.1982

שלושים בצל עם יקיר אביב – תוכנית ראשונה לקיץ 1982

המצעד הלועזי של רשת ג’ עם אלי אלדן – 30 במאי 1982

1983

חדש חדיש ומחודש עם שוש עטרי, 24.11.1983

1984

רדיו חזק – רשת ג’ עוברת לשידור סטריאו, 1984. תכנית 2

רדיו חזק – רשת ג’ עוברת לשידור סטריאו, 1984. תכנית 3

רדיו חזק – שידור הסטריאו הראשון של רשת ג’, 19.12.1984

Afternoon Delight – קול השלום (18.10.1984)

מצעד 84′ – המצעד השנתי הלועזי של רשת ג‘

לקט מתוכניות “מה יש” 1984-1985 בגלי צה”ל

1985

המצעד הלועזי השנתי של ישראל לשנת 1985

1986

המצעד הלועזי השבועי האחרון שהגיש אברי גלעד בגלי צה”ל – יוני 1986

1988

לא רוצים לישון 26-8-1988 (גל”צ) – מגישה מיכל ניב, עורך מנשה סעד

לא רוצים לישון 9-12-1988 (גל”צ) – מגישה רוית פררה, עורך מנשה סעד

1989

המצעד הלועזי השנתי של ישראל לשנת 1989

Voice of Peace – Afternoon Delight with Ofer Nachshon – 9.2.1989

על בטוח – ספיישל אירוויזיונים – 6.5.1989

די.אקס.אם ב”שבוע טוב” עם יואב קוטנר, גלי צה”ל, 22 ביולי 1989

שנות התשעים

1990

חדש חדיש ומחודש עם נועם גילאור, 20.3.1990

התזכורת למצעד הלועזי השנתי – 1990

1991

לא רוצים לישון בגלי צהל, דצמבר 1991

קול-בו ברשת ג’ 1991, כולל ראיון לרגל פירוקה של נושאי המגבעת

זה קורה, עם אמיר אשר בצה”ל 2, 27/11/91

רשת גימל – נועם גיל אור מראיין את עופר ניסים

יקיר אביב רשת גימל – חגיגות 15 שנה

1992

ספיישל פינק פלוייד ברשת ג’, 1992

המצעד הלועזי השנתי של רשת ג’, 1992

הגשה עצמית עם נדב רביד, יום שישי השלוש עשרה, צה״ל 2 (1992?)

1993

קצת אחרת – מיטב האינדי הבריטי בן זמננו. רשת ג’, 1993

הצעירים – סדרה על קליף ריצ’רד ברשת ג’

סיאנס עם לאה עוז וטוני פיין (1993)

התזכורת למצעד הלועזי השנתי לשנת 93′ עם עופר נחשון (חלקי)

המצעד הלועזי השנתי של ישראל לשנת 1993

1994

מרתון אירייז’ר ברשת ג’, 21.5.1994

המצעד הלועזי השבועי, 29.11.1994

המצעד הלועזי השנתי של רשת ג’, 1994

המצעד הלועזי של רשת ג’, 20.12.94 – הפינה לשיפוטכם

דרייב אין עם נדב רביד – גלגלצ, 1994

דרייב אין עם נדב רביד, תכנית אחרונה – גלגלצ, 1994

1995

המצעד הלועזי השבועי, 25.7.1995

המצעד הלועזי השנתי של ישראל לשנת 1995

מובי מתארח באולפן ג’ במסגרת המצעד הלועזי, מאי 1995

הקלטות מתוך קופסת הלהיטים – מרץ 1995 – חלק א’, חלק ב’

קופסת הלהיטים – סיכום 1995 בדאנס

97.8 אוקטן גימל (הקלטות שונות – 1995)

דאנס אף.אם עם קובי מנורה – תכנית לפני אחרונה

דאנס אף.אם – תכנית אחרונה מקיץ 1995

המצעד הלועזי בהגשת עופר נחשון, 30.5.1995 (3 דקות מהתכנית)

קופסת הלהיטים עם עופר נחשון – הקלטות שונות, דצמבר 1995

קופסת הלהיטים עם עופר נחשון – הקלטות שונות, נוב’-דצמ’ 1995

הקלטות מתוך רשת ג’ ורדיו לייט, פברואר 1995

הקלטות מרשת ג’, רדיו לייט ורדיו סנטר, מאי 1995 – חלק א’, חלק ב’

הקלטות שונות מרשת ג’, יוני-יולי 1995

הקלטות מתוך קופסת הלהיטים ולייט אף.אם | פברואר 1995

“שירים מוזרים” – מארכיון הקלטות של חגי גילר, 1995

1996

תכנית פרידה מטייק ד’את עם עופר נחשון ברשת ג’, 1996

המצעד הלועזי השבועי של רשת ג’, 17.4.1996

המצעד הלועזי השנתי של ישראל לשנת 1996

ספיישל בנקודת הג’י – מארחים את הלייבל סאוור

ספיישל לכבוד האוסף ‘הקולקציה’, 19/10/96

קול בו – סיכום 1996 במוזיקה הבין לאומית

קופסת הלהיטים עם אלה גוטמן ותכנית הבכורה של טי.אן.טי

סך הכל רוקנרול עם אורי לוטן ברדיו תל אביב – תכנית לא רגילה עם דובי שרגא (זה אני) ורני שחם 12.3.1996

המצעד הלועזי של רשת ג’ – הפינה לשיפוטכם והמקום הראשון, 4.6.96

קופסת הלהיטים עם עופר נחשון – רשת ג’:
18/2/1996
קטעים מכמה תכניות, יולי 1996
20/8/96
31/12/96 – תכנית אחרונה ל-1996

לא רוצים לישון עם נדב רביד – גל”צ, 28.12.1996

לא רוצים לישון עם נדב רביד – גל“צ, 16.6.1996

1997

מקום ראשון במצעד בגימל – תכנית שניה 7/10/97

מה נשמע ברשת ג’, 11.2.1997

ספיישל ג’ורג’ מייקל ברשת ג’, 1.2.1997

קופסת הלהיטים, 22.5.1997

המצעד הלועזי השנתי של ישראל לשנת 1997

מקום 1 במצעד ב-ג’ – תכנית מס’ 4

בדרכי עם קובי מנורה ברשת ג’, 1997

תכנית הפרידה מרשת ג’ הלועזית ומקופסת הלהיטים עם עופר נחשון, 1.11.1997

נקודת הג’י – תכנית אחרונה מתאריך 2.1.1997

קופסת הלהיטים עם עופר נחשון – התכנית הלפני אחרונה, 29.10.1997

קופסת הלהיטים עם עופר נחשון – התכנית האחרונה, 30.10.1997

1998

ש.ל.ג רדיו תל אביב ft Solid Records, France, 30-1-1998

ש.ל.ג רדיו תל אביב עם נדב רביד, 30-10-1998.

ש.ל.ג עם נדב רביד, שנטל באולפן – רדיו תל אביב, 25-9-1998

שעה של מוזיקה עם עופר נחשון ב-88FM מתאריך 26.9.1998

1999

שעה של מוזיקה עם עופר נחשון ב-88FM מתאריך 22.5.1999

הפוסט ימי הרדיו, דבר אלי – ארכיון רדיו ישראלי מפעם הופיע לראשונה ב-הקונכיה.

והפעם: שיר עברי בגרסה נדירה באנגלית, שירי מחזמרים אמריקאיים בעברית, ג’אז מקומי מסוף הסיקסטיז, שיר הזוי של יגאל בשן, פסטיבל זמר ששרד רק שנה אחת, “המחזמר העברי הראשון” ועוד. הנה הפלייליסט ב: ספוטיפיי, אפל מיוזיק.

הפלייליסט נפתח הפעם בסיפור ילדים ששמעתי כנראה מאות פעמים מאז ילדותי ועד היום. את הסיפור כתב פוצ׳ו לאלבום הילדים שגידי גוב הוציא ב-1985, ״תנו לגדול בשקט״. כתבתי עליו בפייסבוק לפני כמה שנים לכבוד יום הולדתו ה-70 של גידי גוב, וגם כי העליתי אז את האלבום המלא ליוטיוב הפרטי שלי. עד היום הוא לא היה זמין בסטרימינג, וזה בעצם היה האלבום היחיד של גידי גוב שלא היה זמין בשום פלפורמה באופן חוקי. האלבום הנפלא הזה, אותו הכרתי כילד בפורמט ספרקלטת (ובימינו ביתי בת ה-4 מבקשת לשמוע שוב ושוב), הוא ה-אלבום של ילדותי, ויש לי עוד הרבה מה להגיד עליו (פוסט מושקע בדרך), אבל עד שזה יקרה, אספר שעכשיו האלבום סוף-סוף עלה, אבל בגלל עניינים של זכויות יוצרים, הדרך היחידה להאזין לו במלואו (כולל כל השירים) הוא בפלייליסט שזמין בספוטיפיי, אפל מיוזיק ויוטיוב.

הפלייליסט ממשיך עם שיר שאתם מכירים, אבל לא ככה. “Shine For Tomorrow” היא הגרסה באנגלית לשיר שייצג את ישראל באירוויזיון 1989, “דרך המלך” בביצוע הצמד גילי וגלית. בעבר היה מקובל ששירים שישראלים שלחה לתחרות האירוויזיון יוקלטו גם באנגלית כדי לנסות להפוך אותם ללהיטים באירופה. הגרסה באנגלית של דרך המלך יצאה על סינגל בצרפת, ומאוחר יותר הופיעה גם באוסף ״המופע של פרנק נף״.

כשתגיעו לשיר 4 בפלייליסט תופתעו (אולי) לשמוע קטע ג’אז. זה קטע של הברנשים של פיאמנטה, שהייתה להקת פופ/רוק/ג’אז שהתפרסמה בעיקר בזכות שיתופי הפעולה שלה עם אריק איינשטיין ועם אמנים רבים נוספים, להם שימשו כלהקת ליווי. החפרנים שבינינו גם יודעים שזו הלהקה שאחראית לביצוע המקורי של “בדד”, שהתפרסם מאוחר יותר בביצוע המחודש של זוהר ארגוב. הלהקה נקראה על שמו של אלברט פיאמנטה, שמעיד על עצמו שלא היה בהכרח הדמות הכי חשובה בהרכב, אבל כן היה אחראי על רוב העיבודים. חוץ מלהקת ליווי, הברנשים הוציאו גם שני תקליטונים משלהם, שניהם יצאו ב-1969, ובכל אחד מהם 4 שירים: “איזה בעל בן בליעל” ו”בדד”. שניהם עלו עכשיו לשירותי הסטרימינג לראשונה (אבל שיר הנושא של “בדד” חסר, לצערי, בגלל ענייני זכויות). על הברנשים אין כמעט מידע בשום מקום, אבל על אלברט פיאמנטה אפשר לקרוא בראיון הזה מ-2023, בשיחה עם קוטנר מ-2019, ובפרק 14 בסדרה המיתולוגית של קוטנר על תולדות הרוק הישראלי, “למרות הכל”.

ב-1971 נוסד פסטיבל חדש בישראל: 12 הנבחרים. זה היה אמור להיות פסטיבל שנתי, סוג-של מתחרה לפסטיבל הזמר, אבל התקיים רק אחד כזה. אם אתם רוצים לדעת עוד פרטים מעניינים על הדבר הזה, אתם יכולים לקרוא עליו בפוסט הזה בבלוג של להיטון, וגם בפוסט הזה. מה שכן אני רוצה לספר לכם הוא ששני השירים הראשונים בתקליט עובדו על ידי אותו אלברט פיאמנטה מהפיסקה הקודמת, ושהשיר שבחרתי לפלייליסט החודשי הוא שיר משעשע של שלישיית לא אכפת להם, “קוסמופוליט” (דני עמיהוד/רימונה דינור). חברי הלהקה המקוריים היו מתי כספי, גד אורון ויעקב נוי, אבל מתי כספי עזב את הלהקה אחרי שהוציאו את אלבומם היחיד, והוחלף בדני עמיהוד, וזה ההרכב שהופיע בפסטיבל. אפשר לנחש שהם פגשו את כספי מאחורי הקלעים, כי הוא הגיע לשיר בפסטיבל את השיר “שיר שלי ושלה”, שכמו רוב השירים בתקליט, הוא בלעדי לרליס הזה ולא מופיע באלבומיו של כספי.

בקיץ 1957 היה התיאטרון הישראלי עד להתנגשות דרמטית כאשר שני תיאטראות העלו במקביל את מחזהו של אברהם גולדפאדן, “שולמית“. תיאטרון “אהל” הציג עיבוד מסורתי, בעוד “דו-רה-מי” בחר בפרשנות מודרנית יותר עם עיבוד חופשי, ועם שירים ולחנים ברוח להקת הנח”ל, להם היו אחראים שניים מכותביה הוותיקים של הלהקה הצבאית – יחיאל מוהר ומשה וילנסקי. בבימויו של מנחם גולן הצעיר ובהשתתפות שושנה דמארי בתפקיד הראשי, “דו-רה-מי” זכה במהירות לאהדה הן בקרב הקהל והן בקרב המבקרים. למרות ההצלחה הראשונית, אף אחת מההפקות לא הצליחה להקל על הצרות הכלכליות של התיאטראות שלהן, מה שהוביל בסופו של דבר לסגירתם ב-1958. הגרסה של “אהל” לא תועדה בתקליט, אבל זו של “דו-רה-מי” הוקלטה ועכשיו התקליט ההיסטורי הזה, שיצא ב-1958, זמין בסטרימינג לראשונה. יש גם תיעוד בוידאו (!) מההכנות להפקה של “דו-רה-מי” שאפשר לראות באתר של ארכיון הסרטים הישראלי. עוד מידע על שתי ההפקות של “שולמית” אפשר לקרוא בפוסט המרתק שכתב ד”ר מרדכי נאור, עליו התבססתי בפיסקה זו.

ועלו גם הדברים האלה:

• רסיסי לילה תלויים – שירי ח.נ. ביאליק בלחנים חדשים
• צלילי המוסיקה/מרי פופינס (רבקה רז, אלברט כהן, עדנה גורן וגם דני בן ישראל מבצעים גרסאות עבריות למבחר שירים מתוך שני המיוזיקלס המפורסמים בכיכובה של ג’ולי אנדרוז, 1966)
• יגאל בשן – יגאל בשן (זה התקליטון השני שהוציא בשן ב-1969 והראשון שיצא בחברת הד ארצי. השיר “בואי נא לתה” בלעדי לתקליטון זה ולא נכנס לאלבומיו. הלחן של נורית הירש והמילים ההזויות של אהוד מנור)
• הקליק – כל האמת, גרסת דאב (אחד הרמיקסים הראשונים שנעשו בישראל, 1983)
• רן אלירן – רן אלירן (תקליטון בן 4 שירים שהוציא רן אלירן ב-1966. כולל קאבר לביטלס וגם את השיר “יסמין” (אוריאל אופק/דובי זלצר), שלא מצאתי אם היה להיט, אבל הבת שלי שמעה בבית ומאז זה אחד השירים האהובים עליה)

בונוס:
השקנו פינה חדשה ביוטיוב, שתחגוג את האלבומים הישראלים הגדולים. בכל שבוע עולה אלבום שלם להאזנה. את הפינה מתחילים עם להקות שהוציאו רק אלבום אחד. בינתיים עלו החלונות הגבוהים, תמוז, אחרית הימים ו”בציר טוב” (שמעון גלבץ ואילן וירצברג), אותו העלינו לציון 80 שנה להולדתה של יונה וולך. את כל האלבומים תוכלו למצוא בלינק הזה.

הפוסט רדאר של פעם – מאי/יוני 24′ הופיע לראשונה ב-הקונכיה.

והפעם: שלושה פסקולים לסרטים ישנים, אלבומי בכורה של אייל בוחבוט ואלי לולאי, שירים גסים עם ישראל גוריון, רבקה מיכאלי מצחיקה – ועוד. הנה הפלייליסט ב: ספוטיפיי, אפל מיוזיק.

פותחים הפעם עם פסקולים (ולא פסי-קול, תודה לך אביב). ״שמונה בעקבות אחד״ הוא סרט ילדים שביים מנחם גולן ב-1964. את המוזיקה לסרט כתב דובי זלצר, וארבעה שירים מתוכו יצאו למכירה בתקליטון, שנמצא היום בנחלת הכלל. הזמרת פה היא גאולה גיל, ובשלושה מהשירים מלווה אותה מקהלת הילדים על שם צדיקוב. עוד סרט עם פסקול קטן הוא ״להט במים״, שביים יעקב המאירי ב-1969. התקציר שלו בספר הקולנוע הישראלי הוא ״סיפור אהבה דימיוני בין הירדן לכנרת״. בני אמדורסקי שר שני שירים יפים שנכתבו לסרט, והתקליטון שמכיל את שניהם עלה עכשיו לראשונה. והאחרון בקטגוריה זו הוא ״הנחשקת״, סרטו הראשון של ג׳ורג׳ עובדיה בישראל, שיצא ב-1967. תקליטון הסרט כולל שיר אחד של יהורם גאון ושלושה של דליה עמיהוד, ששניים מהם זמינים עכשיו לראשונה.

• כתבה מיומני כרמל על צילומי הסרט ״להט במים״

נעבור מהקולנוע לבמה, וכאן סיפור מעניין. “חמש חמש” הוא סרט מוזיקלי מוכר שיצא ב-1980, אבל לא יודע כמה מכם יודעים שלפניו היה מחזמר באותו השם, עם עלילה דומה ושירים אחרים לגמרי. הוא עלה לראשונה כתכנית בידור של להקת פיקוד המרכז ב-1956 בשם “פשיטה בכפר” שביים גדעון שמר. אשתו הראשונה של גדעון הייתה נעמי ספיר, לימים שמר. במופע זה הועלו בעצם כמה משיריה הראשונים של נעמי שמר מול קהל. המחזמר מהפיפטיז לא הוקלט, אבל באמצע שנות ה-60 העלו אותו מחדש, ואז השירים זכו גם לעלות על תקליט. עכשיו, בפעם הראשונה, זה גם בסטרימינג (וגם התקליט הזה בנחלת הכלל). אני ממליץ בחום לקרוא את הסיפור המלא בפוסט של רמי סמו, מנהל ארכיון ״הבימה״. עוד מחזמר שעולה לראשונה לסטרימינג הוא ״ספר הג׳ונגל״ עם טוביה צפיר, שעלה לראשונה ב-1996. אני הייתי כבר ילד גדול בשביל הצגות כאלה, אבל אני יודע שיש הרבה ילדים של פעם שישמחו על ההעלאה הנוסטלגית הזו.

עוד שירים ואלבומים “חדשים” מפעם:

• ״ריקוד רומנטי״, שיר נוסף של פרויקט ״בוסה״, שחידש שירים ישנים בסגנון הבוסה נובה ולא נכנס לאלבומם היחיד.
• רבקה מיכאלי הוציאה ב-1970 תקליטון עם 3 קטעים מהמופע/תכנית רדיו “שלכם לשעה קלה”. שניים מהם, פרודיות על תכנית רדיו ועל פסטיבל הזמר, עלו עכשיו לראשונה. את המופע המלא אפשר לשמוע באתר של כאן.
• אייל בוחבוט הוציא ב-1993 את אלבום הבכורה שלו, “כביש מספר 89”. האלבום נכשל אבל שיר הנושא שלו (אהוד מנור/ארקדי דוכין) יפה וכנראה נשאר איתי קצת מאז, כי כששמעתי אותו עכשיו היה לי נחמד ומוכר. כשיצא האלבום הוא הגיע לתכנית “תוסס”, הנה הקטע.
• אלי לולאי הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, “סובב”, ב-2007, ומאז שאין אותו בחנויות (וגם אין ממש חנויות) אז לא היה בעצם איך להקשיב לו. עכשיו אפשר.
• ישראל גוריון הוציא ב-1977 את “עומד לי על קצה הלשון”, תקליט שתיעד מופע שעלה 3 שנים קודם לכן, שבו הוא שר שירים “גסים”. ב-2015 סיפר למעריב: “כשיצאתי לפני שנים עם התוכנית ‘עומד לי על קצה הלשון’, עשיתי זאת מפני שלא רציתי שיצביעו עלי רק כעל הנחנח הזה, הדוד הרזה. החלטתי לעשות משהו בשביל עצמי, וזה היה הסטנד-אפ הראשון שנעשה בארץ. זה לא עבר לגמרי חלק. בהופעה באילת קם אחד ומחה: ‘אתה, שהערצנו אותך ואהבנו את השירים ששרת, לא מתבייש לנבל ככה את הפה ועוד בשביל 20 לירות?”.
• שלושה סינגלים של יהודה פוליקר מהניינטיז הועלו לראשונה, ובכולם רמיקסים של יזהר אשדות לשירים “לא יודע“, “והילדים באים” ו”לעיניך הכחולות“.

בונוסים (לא בפלייליסט):

• אלבום הבכורה של רותי נבון יצא מחדש בתקליט, במהודרה מיוחדת שכוללת גם תקליט בונוס עם ההופעה שלה מפסטיבל נביעות 1978 (נואיבה). את הקלטת ההופעה הזאת, שלא פורסמה מעולם, אפשר עכשיו לשמוע גם בסטרימינג (ספוטיפיי, אפל מיוזיק).
• רימונה פרנסיס היא זמרת ג’אז, ויחד עם בן זוגה סטו הכהן, הוציאה כמה תקליטים בארץ ובחו”ל. אחד מהם, “באדאבאדא…”, יצא מחדש בתקליט וגם עלה לראשונה לסטרימינג (ספוטיפיי, אפל מיוזיק).
• ובפינת הפרגון למתחרים, עלה לראשונה אלבומו של אדם מ-1989, “חופשי”, שיצא בפונוקול (ספוטיפיי, אפל מיוזיק).

הפוסט רדאר של פעם – אפריל 24′ הופיע לראשונה ב-הקונכיה.

והפעם: רמיקסים מגניבים מהניינטיז, שירים אבודים של אדם ושולה חן, להקה צבאית עושה אופרת רוק על הרצל, שרי באנגלית, ועוד.

קודם כל שאלה – מה היה הרמיקס הראשון שעשו בישראל? תחשבו על זה רגע, ובינתיים שימו פליי על הפלייליסט (ספוטיפיי, אפל מיוזיק):

נפתח דווקא בשנות התשעים. הניינטיז היו העשור שבו הרמיקס עשה את הקפיצה שלו מ”סתם” גרסת בונוס ארוכה יותר לשיר שנמצא בצד א’ של התקליטון, ליצירה חדשה, עם עיבוד חדש שנותן פרשנות חדשה לשיר. זה קרה כמובן בחו”ל, אבל גם בארץ תפסו את הרעיון בערך באמצע העשור, והתחילו לעשות ניסויים מעניינים, שלקחו את השירים המקוריים והפכו אותם למשהו אחר. כך למשל עשו צופי וג’ז לשיר הנושא מאלבום הבכורה של רונית שחר, “שלום לתמימות”, עם רמיקס שאני אוהב במיוחד, ורמיקס נוסף הכין טל יניב. עוד שיר שזכה לטיפול הוא “סבונים“, שיר מאלבום הבכורה של סיון שביט, שיש לו את אחד העיבודים הכי מגניבים שיש, וברמיקס שהכין מפיק אלמוני בשם Buch Raff (למישהו יש מושג מי זה?), הוא לקח את השיר לאזורי הטריפ-הופ של בריסטול. הרמיקסים המוזכרים כאן נדירים למדי, ואלה של רונית שחר לא היו זמינים אפילו ביוטיוב עד היום. את הרמיקסים האלה וקטעים אלקטרוניים אחרים (שעל חלקם נדבר עוד מעט) אפשר למצוא גם בפלייליסט המעניין “אלקטרוניקה ישראלית במאה ה-20” שערך תומר קריב.

ועכשיו נחזור לשאלה – מה הרמיקס הראשון שיצא בישראל? אולי זה “בוקר של כיף דאב” שיצא ב-1983, או בעצם ״כל האמת דאב״ של הקליק שיצא שנה קודם. אם אלה שני הראשונים, השלישי היה ״גרסת דיסקו״ ל”תן לי קצת ממך” של קורין אלאל. השיר המקורי יוצא דופן באלבום בהיותו השיר היחיד באלבום הבכורה של אלאל שהיא לא הלחינה, וגם כי הוא אחד השירים הראשונים שנעשו בארץ בכלים אלקטרוניים בלבד, בלי כלים מסורתיים מעולמות הרוק. ללחן ולהפקה אחראי לא אחר מאשר יזהר אשדות, ורק עכשיו גיליתי שאשדות יצר לו גם רמיקס שהופיע בתקליט השדרים של השיר. זהו רמיקס שנעשה במסורת של האייטיז, שבה היו לוקחים את האלמנטים שהרכיבו את השיר המקורי ומסדרים אותם מחדש. הגרסה הזאת לא הופיעה עד היום בשום תקליט או דיסק שיצאו למכירה, ועכשיו עלתה לראשונה לסטרימינג. עוד רמיקס נדיר של קורין שעלה עכשיו הוא לשיר ״לחיות״ מ-1996. אלי אברמוב המנוח יצר לשיר הזה שני רמיקסים: אחד (״דאנס״) צורף כבונוס לאלבום ״כזה עמוק״, והשני (״קלאב״) הופיע רק על דיסק שדרים – ועכשיו הוא גם בסטרימינג.

• הפרק של שיר אחד על “תן לי קצת ממך”

הנה סיפורו של שיר שעד לפני שבועיים לא שמעתי עליו ואז לא הצלחתי להפסיק לשמוע אותו. חלקכם אולי יודע שלפני הפריצה שלו כזמר בישראל, אדם ניסה את מזלו בחו”ל. כשנה לפני אלבום הבכורה, הוא הוציא 3 סינגלים באנגלית, באירופה. אחד מהם הפך בישראל ללהיט הגדול “אין מוצא”. אבל כנראה שלא שמעתם שאחרי ההצלחה הוא הקליט עוד שיר באנגלית. לשיר קוראים Woman והפיק אותו ידידנו יזהר אשדות, שאחראי גם לשני האלבומים הראשונים של אדם. למכירה הוא יצא רק באוסף “פרופסור מיקס 3” שאפשר לקרוא עליו בבלוג האוספים של אבי גולדברגר. אני לא חושב שהשיר זכה להשמעות ברדיו, אם כן אז מעטות. אבל כשבדקתי מי כתב אותו גיליתי שזה בכלל קאבר לשיר של להקה ספרדית בשם Barrabas, שמהמעט ששמעתי מהם הם סוג של דובי בראד’רז ספרדיים. Woman הוא הלהיט הכי גדול שלהם, והופיע באלבום הראשון שלהם מ-72′. כאמור, לפני כשבועיים התגלה בארכיון שלנו השיר הזה, ואיתו עוד גרסה שכנראה לא פורסמה ואף אחד לא שמע עד היום. זוהי גרסה ארוכה של השיר, מה שקראו לו פעם “גרסת 12 אינץ'”, וכנראה שהייתה מיועדת לתקליטנים.

ב-1973 יצא תקליט בשם ״שיר-יון-הרצל״ של להקת גייסות השריון. אין כמעט מידע עליו במרשתת או, למרות שיש בו עניין (וגם עטיפה סופר-מגניבה) אז הנה תומר קריב מספר:

זהו אחד הרגעים האיזוטריים של להקה צבאית. אלבום שחצי ממנו הוא אופרת רוק על הקונגרס הציוני עם קטעי נגינה גאראז’ים ומאוד לא צפויים. הדבר המפתיע פה היא המעורבות של שיסל ובועז דוידזון, שהיו אחראים לקטעי הקישור. טוב, אחד שירת בשריון ועדיין מדובר בתחילת 73, סביב חבורת לול עוד שניים לא צפויים כאן הם יהונתן גפן ושלום חנוך. הראשון אגב טען שמעולם לא כתב שיר ללהקה צבאית. ובכן, “תפסתי מצב רוח“. וגם זה יהונתן גפן: “עשרים וחמש שנים“. לחן של מתי כספי לטור במעריב שאנחנו מכירים בלחן של שם טוב לוי (שיצא ממש במקביל). האופרה זה הזיה אבל הגרוב פה באמת מפתיע. מי שאחראי לו הוא שמוליק בודגוב, מי שרק כמה חודשים קודם ניגן בגיטרה פאז ב”יכול להיות שזה נגמר”. המזל הרע של הלהקה הזאת היתה שמלחמת יום כיפור פרצה ממש כשהתכנית השאפתנית הזאת יצאה. כשהשריון סופג כל כך הרבה אבדות וטרגדיות, מחזמר על הרצל נראה לגמרי מנותק. בסופו של דבר, מה שנשאר מהתקליט הזה הוא הלחן המופלא והעצוב של רוזנבלום ל”האם השלישית” של אלתרמן.

• עוד על להקת גייסות השריון ב”נוסטלגיה אונליין”

לפני כמה שנים העליתי לסטרימינג את האלבום ״פסיעה אחת קדימה״ שהוציאה שרי ב-1982. האלבום לא הניב להיטים בזמנו ולכן די נשכח, למרות סוללה של כשרונות גדולים שעבדו עליו: ירוסלב יעקובוביץ׳ על ההפקה המוזיקלית, בין הכותבים היו אהוד מנור ודורי בן זאב, והשתתפו גם צביקה פיק וחיים רומנו בעיבוד והלחנה. מבחינה סגנונית האלבום סימן שינוי כיוון עבור הזמרת, שהייתה מזוהה בעיקר עם דיסקו עד לאותה התקופה, והמשיך את הקו של ״דם חם״, הלהיט הגדול שלה שיצא בתחילת העשור. העיבודים הם בסגנון רוק, וליתר דיוק רוק אמריקאי שהיה מקובל באותה התקופה. ועכשיו מסתבר שיש לאלבום גם גרסה נוספת, באנגלית, שהוקלטה עם הפנים לחו״ל (פרקטיקה מקובלת באותה התקופה. ואגב, זה גם לא אלבומה הראשון של שרי באנגלית, שהוציאה כמה בסבנטיז). זה מעניין כי אני זוכר שהקשבתי קצת לאלבום המקורי כשהעליתי אותו אז והוא די עבר לידי, אבל עכשיו כששמעתי את הגרסאות באנגלית, ממש נהניתי ממנו לפתע. לצערי שני שירים מהגרסה באנגלית לא הועלו בגלל ענייני זכויות אבל אפשר לשמוע אותם ביוטיוב: הגרסה של ״דם חם״ באנגלית, ו”Let Me Touch You” שהוא קאבר לשיר של הלן שניידר, זמרת אמריקאית שפועלת בעיקר בגרמניה.

וגם הדברים האלה עלו לסטרימינג:

• שולה חן – בין קפלי האגדות. חידוש לשיר לא מוכר בשם “Storybook Children” ששרו במקור הצמד ההולנדי סנדרה & אנדרס, התרגום של אבי קורן ז”ל. השיר הופיע כבי-סייד בתקליטון שחן הוציאה ב-1971 ולא הופיע בשום אלבום או אוסף לאחר מכן.
• דודו דותן בצוותא – רוב התקליט הוא תיעוד של ערב הבידור ״פסק זמן״ שהעלה הקומיקאי המנוח ב-1981. זהו התקליט המלא הראשון של דודו דותן שעולה לסטרימינג, מתוך דיסקוגרפיה מפוארת למדי, כך מסתבר. נקווה שהאלבומים האחרים יעלו גם הם בקרוב, ובינתיים אפשר להנות מהם ביוטיוב. את אחד הקטעים מהתקליט הזה אפשר לראות גם בגרסה ויזואלית.
• בדומיה – שירי יהדות ברית המועצות ואסירי ציון. אוסף מ-1981 שבאופן משונה לא כולל את השיר ״בדומיה״.
• גידי גוב – אני אוהב אותך חזק. השיר הוא מתוך הפרויקט “עוד מעט נהפוך לשיר” של גלצ מ-2010. ‏את מילות השיר חיבר סמל נדב הררי ז”ל, שנפל במלחמת יום הכיפורים. הלחן והעיבוד של יהודה פוליקר.

הפוסט רדאר של פעם – מרץ 24′ הופיע לראשונה ב-הקונכיה.

תקציר הפרק הקודם: אני עובד ב-NMC ובמסגרת התפקיד אני זוכה לחלץ כל מיני שירים ואלבומים שלא היו זמינים עד היום בשירותי הסטרימינג. זהו סיפורם של הדברים המעניינים שעלו בחודש האחרון, והנה פלייליסט עם היילייטס מתוך רשימה זו: ספוטיפיי, אפל מיוזיק. הפעם מבחר אקלקטי במיוחד, שמגיע גם למחוזות הג׳אז, קברט ומוזיקת עולם.

♫ ניצן עין-הבר, גדי גולדמן – יותר ממילים 2, מנגנים אהבה
הנשפן עין-הבר והפסנתרן גולדמן עושים גרסאות אינסטרומנטליות (נעימות, תרתי משמע) לשירי אהבה ישראליים.

♫ תיקי דיין – פגישה מחודשת עם שירי גילברט או’סאליבן
השירים לקוחים מתכנית רדיו שבה ביצעה דיין את שיריו של או’סליבאן בתרגומים של אהוד מנור, תרצה אתר, נעמי שמר ודפנה אילת.

♫ צביקה פיק – שמשון
שיר שלא היה זמין עד היום בשירותי הסטרימינג, מתוך המופע/פסטיבל “שירוויזיון” הראשון, שעלה בחנוכה, דצמבר 1979. ככה זה נראה.

♫ טובה בן צבי – שירי חג ומועד
תקליט שירי חגים לילדים של הזמרת, שהוציאה תקליטים לילדים וגם של שירים ביידיש. *שימו לב – תקליט זה הוא נחלת הכלל. עוד על כך בסוף הפוסט. מצאתי רק תיעוד אחד של טובה בן צבי ביוטיוב, ספרו לי אם יש עוד.

♫ ארץ צבי – מתוך הסרט “מבצע יונתן”
“ארץ צבי” הוא שיר הנושא של הסרט שביים מנחם גולן ב-1977. בתקליטון שעלה עכשיו אפשר לשמוע לראשונה בסטרימינג שתי גרסאות אינסטרומנטליות של השיר הזה, אחת מהן עם קולה של צרויה להב (שעושה “לה לה לה”), וכמובן גם את הגרסה הידועה ששר יהורם גאון.

♫ לוליק – רומנסות ספרדיות
לוליק (אח של אושיק) לוי באלבום של קלאסיקות לדינו, שירה וגיטרה. הנה ביקורת של יואב קוטנר מינואר 1981.

♫ חמסה – חייב למות עלי (במרוקאית)
זהו כמובן הלהיט הגדול ובעצם היחיד של חמסה, שהגיעו איתו למקום השביעי במצעד השנתי התשס”ג (2003). לא יאמן שעברו כבר יותר מ-20 שנה ואפילו השיר הזה כבר נחשב סוג-של אולדיז. כשנה לאחר מכן הוציאו ב-NMC את האוסף “תן לו בדרבוקה” ולכבודו הוקלטה הגרסה הזאת במרוקאית, שעכשיו צורפה כבונוס לאלבום היחיד של חמסה.

♫ מלחינים בישראל: צברים מזמרים – משירי המלחין הצעיר ניסן כהן הב-רון
תקליט מ-1958 עם שירים שכתב המוזיקאי (שהיה אז צעיר, כפי שאפשר להבין משמו המלא של האלבום) ניסן כהן הב-רון, בביצוע הדודאים, דליה עמיהוד ולהקת פיקוד מרכז. ניסן כהן הב-רון היה מלחין, מעבד מוזיקלי, פזמונאי, מורה למוזיקה ומנחה שירה בציבור. הוא עבד עם האמנים המופיעים בתקליט וגם עם הפרברים, כתב מוזיקה לסרטים תיעודיים, ואת הלחן שכתב לשיר “היושבת בגנים” שמופיע בתקליט הזה, ביצע גם הארי בלפונטה. *גם התקליט הזה נמצא בנחלת הכלל.

♫ גילה אלמגור – במועדון הזמר של לולה הקטנה
בכלל לא ידעתי שלגילה אלמגור הייתה קריירה מוזיקלית, והיא אכן מעולם לא התיימרה להיות זמרת, אבל כבר ב-1967 הוציאה תקליטון עם 4 שירים של אריס סאן. ביוני 1973 העלתה אלמגור מופע ובו “רצף של 17 שירי קאברט עסיסיים שהפכו לקלאסיקה”. הנבחרת המנצחת מסביבה: המתרגם האולטימטיבי אהוד מנור, הבמאי האגדי צדוק (הלא הוא צדי) צרפתי, ועל העיבודים ציפי פליישר, מוזיקאית שהתפרסמה גם כמנהלת המוזיקלית של ההרכב בנות חוה. המופע נערך סביב שירים על הדמות “לולה” בגלגוליה השונים, כולל לורליי ולוליטה, עם כותבים ידועים כמו האחים גרשווין וקול פורטר וגם כאלה שידועים כנראה רק לחובבי התחום. בין המבצעות המקוריות: ארת’ה קיט, מרלן דיטריך, בריג’יט ברדו, מרלין מונרו ועוד. “אני לא רואה את עצמי כזמרת, ממש לא. אני שחקנית המנסה בשלב זה למצוא דרך ביטוי בכלי שאני עובדת עליו הרבה שנים. אפשר להגיש שיר גם בקול קצת מחוספס, לא קול של זמיר. כאשר הצד הדומיננטי הוא איכות המגיש” – אלמגור בראיון למעריב, מאי 73′. עוד על המופע והתקליט אפשר לקרוא באתר של ציפי פליישר, ולקט נהדר של כתבות ותמונות נמצא באתר של צדי צרפתי.

♫ צליל שכן – צליל שכן
הייתה להקה ירושלמית, שניגנו בה בין השאר ויקטור אזוס ואהרוני בנארי, שהמשיכו משם ללהקת אטרף (אזוס היה חבר גם בלהקות כחול ובלקאן). באלבום 6 קטעים שהלחינו והפיקו חברי הלהקה.

♫ סופי צדקה – באראשת
האלבום הזה הוא חיה קצת משונה. בין השירים ה״רגילים״ ששרה צדקה, מסתתרים ארבעה שירים שהיא לא משתתפת בהם, ושרים אותם גברים מהעדה השומרונית, בשפה העתיקה שלהם, בליווי עיבודים יפים שמשלבים מוזיקה אתנית ונגיעות של צ׳יל אאוט, שילוב שהיה פופולרי במיוחד בתקופה שבה האלבום יצא.

* מה זה נחלת הכלל? זה המונח המקומי ל-Public Domain, והכוונה ליצירות שזכויות היוצרים שלהן פגו, וזה אומר שאפשר לעשות בהן כל שימוש בלי לחשוש מתביעה. מה למשל תוכלו לעשות עם הקלטות שנמצאות בנחלת הכלל? לשים אותן בפודקאסטים, בסרטים שלכם, ביוטיוב, או לסמפל במוזיקה שלכם. חשוב לציין שאני לא עורך דין וכדאי להיוועץ באיש מקצוע לפני שתעשו משהו כזה. אבל זה מגניב. עוד על הנושא אפשר לקרוא במאמר של עו”ד אלי נחום.

הפוסט רדאר של פעם – פברואר 24′ הופיע לראשונה ב-הקונכיה.

הדבר שאני כנראה הכי אוהב לעשות בעבודה שלי זה להושיט יד לארכיון, להוציא איזה תקליט (או דיסק) שלא זמין כרגע להאזנה, ולהעלות אותו לכל שירותי הסטרימינג. כמי שאוהב ארכיונים, העובדה שאני יכול להנגיש לציבור חומרים מפעם, היא זכות מבחינתי, בלי קשר לכמה שאני מתחבר באופן אישי לאותם חומרים. מאז שנכנסתי לתפקיד העליתי כנראה איזה מאה אלבומים כאלה, ועכשיו אני רוצה להתחיל לשתף אתכם בדברים שאני מעלה. אולי אפילו תהיה פינה קבועה כזאת. הנה 10 אלבומים וסינגל אחד שהעליתי בסוף 2023, 6 מתוכם לא היו זמינים בפורמט דיגיטלי עד היום, ויש גם פלייליסט בספוטיפיי וגם באפל מיוזיק. אנא שתפו עם כל מי שזה עשוי לעניין.

♫ צילה דגן – צילה דגן
האלבום השני שלה מ-1977, כולל שירים שהוקלטו לתכנית הרדיו “פגישה מחודשת עם קרול קינג״.

♫ משירי ארץ ישראל הישנה
נעמי פולני, אילנה רובינא, אופירה גלוסקא, אילי גורליצקי, רבקה זוהר, חנן יובל והליהוק המפתיע – גידי גוב, עם שירים נוסטלגיים (כלומר כאלה שהיו נוסטלגיים כבר אז) שהוקלטו במסגרת תכנית הרדיו “דו רה מי ועוד”, שהפיקה דליה גוטמן.

♫ בדרך מערבה – שירי עם אמריקאים, בעקבות המתישבים בארה”ב
התיאור מופיע בשם התקליט, ומשתתפים פה דני ליטני, הדודאים, סנדרה ג’ונסון ועוד. אגב, חלק מהשירים מתורגמים וחלק בשפת המקור, משום מה. גם התקליט הזה נוצר במסגרת תכנית רדיו של קול ישראל – “התיבה המזמרת”.

♫ שמוליק סגל – מבחר מערכונים ושירים
אוסף שיצא בסוף הניינטיז והיה זמין עד היום רק באפל מיוזיק.

♫ מישהו לרוץ איתו – פסקול הסרט
דניאל סלומון, בר בלפר ומוזיקה מקורית של רן שם טוב, בפסקול הסרט שנעשה על פי ספרו של דוד גרוסמן.

♫ ציפי שביט – שירים וסיפורים מתוך הצגת הקסמים ציפי קונץ
משתתפים גם גילת אנקורי וגדעון זינגר (שלא הופיע על הבמה אבל בא להקלטות). פוצ’ו (ישראל ויסלר) כתב, ועוזי חיטמן הלחין את רוב השירים.

♫ גדי יגיל – חיי כלב
מערכונים ושירים מהמופע בשם זה של גדי יגיל, שיצא ב-1970. זו הפעם הראשונה שתקליט של גדי יגיל עולה לסטרימינג.

♫ אוויטה – שירים מהמחזמר
פסקול הגרסה העברית שנעשתה למיוזיקל הזה ב-1990 עם ריקי גל, אלי גורנשטיין, ששי קשת, ויקי תבור ועירית ענבי. הנוסח העברי של חיים חפר.

♫ יוני רכטר – אגדה בחולות
רכטר יצר את המוזיקה למופע של להקת המחול “ענבל” ב-1979, ויש בו בין השאר את הגרסאות המקוריות של השירים “נמה יפו” ו”ילדי ההפקר”.

♫ התקווה
גרסה אינסטרומנטלית לביצוע של תזמורת CBS, שיצאה בתקליטון ב-1968 לכבוד יום העצמאות ה-20 של מדינת ישראל.

הפוסט רדאר של פעם – ינואר 24′ הופיע לראשונה ב-הקונכיה.

אחד השירים הראשונים שבישרו את עליית הטכנו. צ’ימו באיו, במקור חואקין, רצה להיות אופנוען שעושה מרוצים כשהיה צעיר, אבל אחרי שתי תאונות הוא החליט שעדיף לו כנראה להחליף כיוון למשהו שפחות יסכן את החיים שלו, והתחיל לתקלט במועדונים בעיר שבה גדל, ולנסיה שבספרד. את השיר הזה הוא יצר בתקופת השיא של סצינת המועדונים והמסיבות בתחילת הניינטיז, וכך הוא מספר: “קצת לפני שיצא השיר, ניגנתי אותו במועדון “אל טמפלו” ושם, מול 3000 חוגגים, עצרתי את השיר והזמנתי את הקהל לצעוק במלוא גרון – אקסטה סי, אקסטה נו. כך למעשה הקלטתי את הקולות שנכנסו אחר כך לאלבום, וזה דבר משמעותי בשבילי כי כך שילבתי את האנשים שחגגו במועדון לתוך השיר. זהו הביטוי המושלם של האמפתיה והגוד וייבז שהיו במסיבה הזאת בולנסיה. זה היה ההדוניזם של ההמונים. וזה מה שאהבתי. אולי זאת הסיבה שקראתי ככה לשיר – ככה אני אוהב את זה – Asi Me Gusta A Mi.״ שיר שבאמת אי אפשר היה להתחמק ממנו ב-1992.

התכנית: המיטב של פברואר 92’ + בחירות המאזינים באתר הקצה

ולשאר שירי החודש:

Kris Kross – Jump [6.2.92]
PJ Harvey – Sheela-Na-Gig [23.2.92]
L7 – Pretend We’re Dead [April ’92]
Bryan Adams – Thought I’d Died And Gone To Heaven [10.2.92]
Guns N’ Roses – November Rain [18.2.92]

Chimo Bayo – Asi Me Gusta A Mi (Hiperdancer) [11.2.92 – Reshet Gimel Top 30 Entry]
U2 – One [24.2.92]
Crowded House – Weather With You [?]
Tears For Fears – Laid So Low (Tears Roll Down) [16.2.92]
Leningrad Cowboys – Those Were The Days [?] 

הפוסט פרויקט 92’ – פברואר הופיע לראשונה ב-הקונכיה.

אחד מהשירים שאני הכי אוהב מהניינטיז ובכלל. סיובאן פאהי הייתה מהחברות שהקימו את בננהרמה בתחילת האייטיז, ופרשה ב-1988 בגלל חוסר הסכמה על הכיוון המוזיקלי של הלהקה. היא התחילה פרויקט סולו, ולהקלטות של האלבום הראשון הצטרפה מוזיקאית בשם מרסי ליוויי, שניגנה וגם תרמה קולות רקע. פאהי הציעה לה ליצור לעצמה פרסונה חדשה עם שם חדש וכך היא הפכה למרסלה דטרויט. במהלך ההקלטות מרסלה הפכה לשותפה רשמית ומלאה בפרויקט החדש, וכך נולדה הלהקה Shakespears Sister, שלקחה את השם שלה משיר של הסמיתס (טריוויה באדיבות יניב אידלשטיין: ״אחותו של שייקספיר״ זה במקור כינוי שמודבק לדמות במחזה ״ביבר הזכוכית״ של טנסי וויליאמס), והביאה לעולם שני להיטים גדולים ועוד כמה שירים לא רעים בכלל. לא קלטתי עד לא מזמן עד כמה השיר הזה היה גדול בבריטניה – 8 שבועות במקום הראשון במצעד הבריטי.

התכנית: המיטב של ינואר 92’ + בחירות המאזינים באתר הקצה

ולשאר שירי החודש:

Genesis – I Can’t Dance (Sex Mix) [30.12.91]
Genesis – On The Shoreline [B-side]

2 Unlimited – Twilight Zone [13.1.92]
Ce Ce Peniston – We Got A Love Thang [12.1.92]
Paula Abdul – Vibeology [?]
Shanice – I Love Your Smile (Drize Bone Remix) [22.11.91]
Dire Straits – Heavy Fuel [27.10.91]
Shakespear’s Sister – Stay [13.1.92]
Richard Marx – Hazard [28.1.92]
Simply Red – For Your Babies [27.1.92]
Eric Clapton – Tears In Heaven [8.1.92]
Tori Amos – China [20.1.92]
Desree – Feel So High [5.1.92]

הפוסט פרויקט 92’ – ינואר הופיע לראשונה ב-הקונכיה.

כשצופים בקליפים משנות השמונים, שמים לב קודם כל לכך שזו הייתה תקופה של אופנה הזויה, חסרת כל פשר והסבר, אבל אי אפשר להתעלם מהמוזיקה המצוינת שהייתה אז. חלק מהמוזיקה הזאת הוקלטה לפינות נסתרות שלא הרבה אנשים שמו לב אליהן, ופיסות המוזיקה האלה נשארו שם, לא הודפסו על גבי תקליטים ולא שוחררו לשירותי הסטרימינג. אבל אנשים אלמונים עושים מלאכה חשובה וכך זכינו היום לארבעה לקטים של ״מוזיקת המתנה״ שהיו משדרים בזהו זה! בתכניות האייטיז שלהם, מיד אחרי שהייתה משודרת אחת מהחידות שהופנו לצופים, שהיו צריכים להתקשר לאולפן כדי לפתור ולזכות בחולצה ותקליט. מדובר בקטעים קצרים, בני דקה עד 3, אינסטרומנטליים, ולכאורה אין פה שומדבר מעניין. אבל תלחצו על פליי ותגלו עולם מלא, עשיר בצלילים וסגנונות שונים, מלאונג׳ ועד פרוג ורוק כבד, והכי חשוב – עם מוזיקאים מהשורה הראשונה. שימו לב לרשימה החלקית: להקת ברוש (כמובן), יצחק קלפטר, שם טוב לוי, מיקי שביב, גן עדן, ירוסלב יעקובוביץ׳, שלמה יידוב, מאיר ישראל – ועוד. יש גם מוזיקאים שלא זיהיתי, אבל המוזיקה תמיד נהדרת. יש ארבעה לקטים (עדכון: יש כבר שמונה) באורך של 10 דקות כל אחד, ותודה לערוץ הגרמופון של שמיר.

והנה בזכות אסף רזון, דברים שסיפר שמוליק בודגוב, שניגן בין השאר גם בלהקת ברוש שהייתה להקת הבית של זהו זה, על אחורי הקלעים של הסיפור הזה:

“קרה שם דבר מיוחד מאוד”, הוא אומר. “אני זוכר שביקשו מאיתנו לנגן לאחר שידור החידה לילדים ב’זהו זה’, בזמן שאנשים התקשרו לפתור אותה. זו היתה טלוויזיה בשחור לבן ובשידור חי. מי שניהל את החינוכית היו מורות לשעבר, אז הן ביקשו שננגן ואני הצעתי את ‘שלומית בונה סוכה’ כי זה היה סוכות. שבוע לאחר מכן ביקשו מאיתנו שוב לנגן, אז אמרתי שהגיע הזמן להעז קצת יותר וניגנו ביטלס ובאופן מפתיע לא פוטרנו. כמה שבועות אחרי זה כבר ניגנו את ג’ף בק ואמני ג’ז נוספים ופתאום התחילו להגיע עשרות מכתבים מבני נוער שנדלקו. זה כבר הוביל אותנו ליצור קטעים שלנו ואז התחילה הסופה. במשך עשר שנים כתבנו והלחנו בין 400 ל-500 קטעים. קיבלנו עשרות מכתבים אחרי כל תוכנית ועד היום אנשים באים אלי ואומרים לי שבזכות התוכנית הזאת, הם לקחו גיטרה בפעם הראשונה והתחילו ללמוד. כל כך נדלקנו על העשייה הזאת שכבשנו מרתף באולפנים של הטלוויזיה החינוכית, והיינו מגיעים בכל בוקר כדי לכתוב מוזיקה חדשה”.

הפוסט זהו זה לאונג׳ הופיע לראשונה ב-הקונכיה.