.לילה אחד אמא שמעה רחש מוזר. פקחה עין רדומה וראתה את תום שלה עומד ליד המיטה הגדולה

.היא היתה עייפה, ואבא ישן עמוק. השמיכה של אמא הורמה, וצ’יק – הילד היה בפנים

.וכך שוב ושוב, מידי לילה התעקש תום לישון עם אמא ואבא

.שרק לא תרדמו לי באמצע השנה מספר על אלף ההמצאות שהמציא תום בחדר השנה של ההורים, ואיך התמודדו עם זה – הם, הפסיכולוג, האדריכל ומנהל הבנק

“הכל התחיל מזה שאבא של עדי לא אוהב לקום בלילה. אם לומר את האמת, גם אמא של עדי לא אוהבת.
בכל לילה, כשנשמע ציוץ הבכי הראשון, אמא אומרת לאבא: “הילדה!”, אבא אומר לאמא: “הילדה!”.
אבא נועץ באמא מרפק, אמא נועצת באבא מרפק. אמא מתהפכת לצד אחד, אבא מתהפך לצד אחר.
אבא מפהק, אמא מפהקת. אמא רוטנת, אבא רוטן.
בסוף אבא קם.”

עמליה ארגמן ברנע, ילידת ירושלים, שימשה ככתבת בכירה בידיעות אחרונות במשך 29 שנים. עדי אבא וארבעים המוצצים הוא ספרה הראשון לילדים.

.אורי ואבן הים הוא ספרה התשיעי של סופרת הילדים רותי ויטל גילעד

…”שפת הים היא השפה הכי יפה שיש”

.אורי ומיכאל הם החברים הכי טובים. יותר מכל הם אוהבים לבלות בחוף הים בחברת יוסי הדיג והספורים שהוא מספר לשמש

…למה לספר לשמש ספורים? כדי לרגש אותה עד דמעות, כי דמעה של שמש שזולגת לים הופכת לאבן ים מופלאה, כזו שמגשימה חלומות

.ואז, יום אחד, שבוע לפני החפש הגדול, אורי מגלה שמיכאל עומד לחזור לרוסיה

?מה ישאיר את מיכאל בארץ? כיצד יוכל אורי להציל את חברותם

?אולי התשובה טמונה באותה אבן ים מופלאה

סביב העולם בשמונים יום מאת ז’ול וורן הוא ספר המגולל את ההרפתקאות המרתקות של ג’נטלמן בריטי ומשרתו במסעם סביב העולם ומוכיח כי למען המטרה אפשר לגייס כמעט את כל האמצעים, לרבות נימוס, אנושיות, טוב לב ובעיקר הומור.

ז’ול וורן נולד בעיר הנמל נאנט בשנת 1828. בילדותו קרא ספרי הרפתקאות והרבה לחלום על מסעות ימיים נועזים.

“הנביא של הזמן החדש”, כך נקרא ז’ול וורן בפי מעריציו שזכו להיווכח בהתגשמות חלומותיו העתידיים של הסופר. טיסה אל הירח ואל מרחבי החלל, הפלגה בצוללת ענקית ומונעת בכוח אטומי, כיבוש הקוטב, עיר מלאכותית צפה על הים, שיגור טילים ולוויינים, טיסה במסוק, שידורי טלוויזיה, שליטה על מזג האוויר ועוד חלומות – כל אלה נחשבו במאה התשע עשרה מדע בדיוני.

יהונתן כיס-לב מקריא את הספר סביב העולם בשמונים יום בכישרון רב ובהומור המשלב בתוכו משחק

הספר הרוזן ממונטה כריסטו, מאת אלכסנדר דיומא, מגולל את סיפורו של אדמונד דנטס, שבהיותו מלח צעיר, הופלל בניסיון לקשור קשר פוליטי על ידי מספר אנשים, ונשלח לכלא של מצודת איף למשך שארית חייו. בכלא פוגש דנטס אסיר נוסף, פרייה, שהופך לידידו ולמורהו. לאחר שנים רבות בכלא מת ידידו לאחר שהוא מגלה לדנטס את מיקומו של אוצר אדיר. דנטס מצליח להימלט מהכלא ויוצא לחפש את האוצר באי כריסטו.

אלכסנדר דיומא נולד בצרפת בשנת 1802. סבתו הייתה בת עבדים שחורה ואביו, שהיה גנרל בצבא נפוליון, נהרג בקרבות כשהיה אלכסנדר בן ארבע. בגיל שמונה-עשרה עבד אלכסנדר דיומא לפרנסתו כנער שליח במשרד עורכי דין וכפקיד במשרדו של הדוכס מאורליאן. בשעות הפנאי עסק בכתיבה ספרותית. הוא כתב סיפורים, שירים ומחזות ואחרי הצלחת מחזהו “המלכה קריסטינה”, בשנת 1830, יכול היה להתמסר כולו לכתיבה ולחיי הרפתקאות. אלכסנדר דיומא ערך מסעות באירופה ובאפריקה, הצטרף לגריבאלדי במלחמתו לשחרור איטליה ותיעד את רשמיו במחזות, סיפורים ושירים. הכתיבה באה לו בקלות והוא השאיר אחריו כתבים רבים. את הספר הרוזן ממונטה כריסטו כתב אלכסנדר דיומא בשנת 1846.

נשים קטנות הוא ספרה המפורסם ביותר של לואיזה מיי אלקוט. הספר מגולל את קורותיה של משפחה בקונקורד, עיירה סמוכה לבוסטון שבמסצ’וסטס בארצות הברית. הסיפור מתרחש בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית ולאחריה.

גיבורותיו הן ארבע האחיות – מרגרט (מג) הבכורה, שחלומה הוא להקים משפחה. ג’וזפין (ג’ו) המרדנית והפרועה, שחלומה הוא להיות סופרת, אליזבת’ (בת’) הצייתנית וטובת הלב, ואיימי הצעירה ביותר והמפונקת ביותר, שחלומה להיות ציירת.

לואיזה מיי אלקוט נולדה בשנת 1832 במדינת פנסילבניה שבארצות הברית, לאב מחנך, בעל דעות מתקדמות, שהעדיף לא לשלוח את ארבע בנותיו לבית הספר הקפדני והקשוח, וללמד אותן בבית. הוא הניח לבנותיו ללמוד על פי נטיות ליבן, להעלות הצגות, לכתוב מכתבים וסיפורים ולשוחח הרבה. שיטות עבודתו של האב לא היו מקובלות בחברה האמריקנית והוא פוטר מעבודתו. לואיזה מיי נאלצה לעזור בפרנסת המשפחה ובין השאר, ניסתה כוחה גם בכתיבה.

היא כתבה את זיכרונות הילדות המאושרות שלה ושל אחיותיה, על ההתלבטויות והשמחות, הפחדים והאהבות, ולחיבור עב הכרס קראה נשים קטנות. הספר נשים קטנות יצא לאור בשנת 1868 וזכה מיד להצלחה מסחררת. לואיזה מיי שילמה את חובות המשפחה ודאגה לבסס את אחיותיה, אבל היא עצמה לא הקימה משפחה, ומתה בבוסטון בשנת 1888.

כשאין מילים יש מנגינה… מתוך הספר מים ראשונים, ספרה השני של מיכל מירון.

“מתוך החלום אתה בא אלי ואנחנו שוב ילדים בקיבוץ. גופך הדקיק עוטף אותי, שער הפשתן נוגע ומדגדג את פני בריח שמפו ילדותי,

כזה שלא עושה דמעות, ואני מחייכת וצוחקת אליך בעיניים עצומות… אתה זוכר שאולי? גם אותך עוד צובטות התמונות?”

במשך פרק זמן תמים ודחוס של ילדות גדלו שאולי ותמר כאחים. מפגש מחודש המתקיים בבגרותם מותיר את תמר מעורערות, שבורת לב ומבולבלת.

היא בורחת לניו יורק, שם היא פוגשת שני גברים המתחרים על ליבה, מוצאת עבודה כדוגמנית ובונה לעצמה חיים מלאים, הרחק ממוקד הזיכרונות היוקד שבקיבוץ ילדותה.

בעדינות, ברגישות ובמיומנות ספרותית בשלה ומרשימה בוראת מיכל מירון את דמותם של גיבורי מים ראשונים:

מרלון – הכושי יפה התואר; ג’ונתן – הפסיכולוג השקט והעצוב; שאולי – הסופר המוכשר, הגולה מרצון ואת דמותה המורכבת של תמר היפה והשבירה,

המתמודדת עם אנורקסיה, עם הריון בלתי מתוכנן ועם היסטוריה משפחתית מורכבת.

מים ראשונים הוא ספרה השני של מיכל מירון. ספרה הראשון, התקרבות, זכה בשבחי הביקורת.

.שירים ושורות על אחים ואחיות – על קנאה, על מריבות וגם על אהבה

.בהומור שנון ושובה-לב, חורז שלומי פרי התרחשויות מוכרות מחיי היומיום במשפחה ומפיח בהן חיים ורוח קלילה

.קשה שלא להזדהות עם המצבים ולחייך מההומור הנהדר

פלאי אחים

,למה כשלאחי כואבת הבטן”

?גם אני פתאום מרגיש לא טוב

וכשאני במיטה עם חם גבוה

?הוא יורד ומשתולל ברחוב

,למה תמיד כשאני מציק לאחי

אמא תופסת אותי ומענישה

,וכשהוא מציק לי

“…היא אף פעם לא רואה

“זה קורה אולי פעם אחת בחיים, שכל מה שרצית כל הזמן מתנקז לזרימה אחת ואת סוף סוף מרוצה”

בגיל שלושים ושתיים, ילדה אישה שהתייתמה משני הוריה בגיל צעיר ונותרה מאז מבולבלת, עצובה וכמהה לאהבה, פוגשת דפי את תומאש – דיפלומט צ’כי יפהפה, שמסחרר את חושיה ושובה אותה בקסמיו. הוא עובר לגור בביתה, אך מתחת למעטה הזוגיות הפסטורלי שהוא טווה, תומאש מסתיר סוד. שפעת קשה ומתמשכת שפוקדת את דפי מפגישה אותה עם ליאו, פסנתרן צעיר ומבריק המטפל בה במסירות. מבלי שהתכוונו, צומחת בין השניים אהבה חמה וחזקה. עתה מוטל על דפי לבחור בין שני אהוביה

במלאכת מחשבת עדינה ומורכבת נחשפת השתוקקות לקרבה אמיתית, ומולה הקושי בוויתור על בדידות יתומה, מוכרת ונוחה

.וודקה ולחם הוא ספרה שביעי של סופרת רבי המכר מירה מגן

בעל ואישה, אקדמאים מצליחים, קוטעים את הקריירות שלהם ובוחרים לעסוק במלאכות כפיים פשוטות. גדעון משפטן מבריק, יורד לאילת ועובד בחוות דיג. עמיה אשתו, רואת חשבון, מוותרת על משרתה המכובדת ולוקחת על עצמה את ניהול המכולת העלובה שהותירו הוריה, מהגרים קשי יום. עמיה גם נוטשת דירה מטופחת, שגרה בה עם גדעון ועם נדב, בנם המשותף, ועוברת להתגורר עם נדב במושב בפאתי ירושלים

המגורים במושב והעבודה במכולת מפגישים את עמיה עם טיפוסים שחיים על איזה קצה: בעל הבית שלה, אדון לוי הנרגן ובנו, גבר קשוח ושרמנטי, שאינם מדברים זה עם זה בעטייה של טרגדיה נוראה; אמג’ד, העוזר הערבי במכולת, המנסה לשרוד במציאות פוליטית וכלכלית בלתי אפשרית; ו”המדונה”, המכונה גם “הזונה הרוסייה הקטנה”, גנבת קטנה ופתיינית גדולה, ששובל של קסם ומסתורין מלווה אותה

דמויות המשנה הססגוניות חודרות לחייה של עמיה ומשנות אותם. בד בבד בעלה נשמט ממנה, מתמעט ומתרחק. עמיה מנסה להבין את התמורה שחלה בו ולגונן על מסגרת משפחתית שפויה, אבל מה שנראה לה בתחילה כבחירה חופשית ואמיצה מצידו, מתברר עם הזמן כגזירת גורל

וודקה ולחם הוא רומן על חייהם של בני אדם, המתנהלים, כמו החיים של כולנו, בחותמו של גורל שנכפה עליהם הר כגיגית, ועל ניסיונם לתמרן בסדק הבחירה שהוקצה להם