בס"ד
עוד מעט והיום הגדול יום כיפור בא אלינו. בתורה כתוב :"והיתה לכם לחוקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהר: שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשותיכם חוקת עולם.( ויקרא טז כט)

ואני תהיתי מה פירוש המילה "כיפור", ומה עניין "נפשותיכם"?
ב"פירוש הסולם" של הרב יהודה לייב אשלג כתוב "בזמנים ראשונים כשהנהר הזה היה מושך מימיו למטה היו ישראל נמצאים בשלמות, כי היו זובחים זבחים וקרבנות לכפר על נפשותיהם (הקדמת ספר הזוהר אות צו)
כדי להבין מה בדיוק עשו בני ישראל בעבודה הזאת צריך להתבונן על ההרכב של עצמנו. איך אנו בנויים. נתחיל מהרובד החיצוני: יש לנו גוף, שעשוי מעור ועצמות ובשר וכו', ובפנים זה יש לנו נפש בהמי שמפעיל את הגוף ונותן לו חיות. בפשטות אנו לא צריכים לצוות על הלב לפעום, ברוך ה', הלב מבצע פעולה זו לבד. נפש הבהמי נותן לגוף את החיות אך גם את הרצונות והתאוות. תאוות שיש לנו במשותף עם החיות, לאוכל ,לנוחיות, לביטחון, לשלטון, וכו'.אם נכנס עוד רובד פנימה אנו לומדים שיש לנו את נקודת הנשמה, שהיא חלק אלוה ממעל. לכל אחד יש את הנשמה האלוהית הזו אך כמה שהיא מתפתחת מעבר לנקודה קטנה תלוי על כמה אנו מזדהים אתה ופועלים לפי קדושתה. ענין זה שונה בין אדם לאדם כמה מאמץ הוא מכניס למטרה זו.
אז השאלה שאני שואלת את עצמי היא איזה מכל החלקים האלו הוא ה"אני האמיתי"? יש לי את הגוף, יש לי הנפש הבהמי ויש לי הנקודה של הנשמה הקדושה שבלב. איזה מהם הוא אני? אם אנו חוזרים לקטע שלמדנו בזוהר יש בו רמז. כשישראל היו במצב שלמות היו מקריבים קרבנות לכפר על נפשותיהם. עכשו רואים שהחלק שהם מכפרים עליו זה הנפש הבהמי שלהם. למה היו צריכים לכפר עליו? לכפר זה כמו המילה לתת כופר . למה אנו צריכים לתת כופר עליו? התשובה היא בגלל שהתבלבלנו. זה מקרה של הזדהות מוטעה.
אני חשבתי שהנפש הבהמי הוא האני האמיתית, התבלבלתי. אני די בטוחה שהאני האמיתי לא הגוף, זה קל להבין. התחלתי בגוף של תינוק, והגוף משתנה כל הזמן. לרובנו זה ברור שאנו לא הגוף. אך כיון שהנפש הבהמי כולל בתוכו האגו, התאוות, ואפילו האישיות, כולנו מתבלבלים פה וחושבים שהוא ה"אני" האמיתי. האמת היא שבלתי אפשרי לחיות בעולם ולא להתבלבל, וכיון שאנו מזדהים אתו הוא גורם לנו לחטוא. זה בעצם מהווה החטא, שאנו תאבים למשהו וחשובים שזה משאנו רוצים באמת. כשאנו רודפים לאחר משהנפש הבהמי אומר לנו.
איך עם ישראל היו מכפרים עליו? היו לוקחים בהמה ( הקרבנות לא היו סתם קרבנות של בהמות אלא נלקחו בהמות שייצגו את החלק של הנפש הבהמי שרדפנו אחריו). והיו סומכים ידיים על ראש הבהמה ואומרים וידוי על הבהמה. ואחר כך היו מקריבים אותו לקורבן. אפשר לראות אלמנטים אלו בסדר התפילה ביום כיפור. היום אין לנו קרבנות אך העבודה שבלב, התפילות, עומדת במקום הקרבן. וגם יש הוידויים בסדר התפילה של יום הכיפורים.
.
מה אנו מענים ? הנפש הבהמי. אנו לא מאכילים אותו ולא ממלאים תאוותיו ביום זה. זה הכופר שאנו משלמים ובזה אנו מקבלים בחזרה את הזיהוי האמיתי שלנו. אנו לא הנפש הבהמי אנו באמת חלק אלוקה ממעל ששוכן בתוכנו בנשמה. וכך אנו עושים תשובה שהיא בעצם תשוב ה.' שתשוב הה' בתוכנו למקום המרכזי הפנימי והאמיתי שתהיה בית לשכינה הקדושה שבתוכנו. עבודתנו ביום הכיפורים מנקה ומטהרת אותנו מהבלבול על עצמנו מהותנו, ונותנת לנו להתחיל את השנה החדשה נקיים מאשליות ובלבולים קודמים ולהתחיל שוב בהבנה אמיתית של העצמי שבתוכנו.

שנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה

להקשיב לשעור זה השמות האלוקיים

בס"ד

שלום לכולם

 המקובל האלוקי הארי זצ"ל כותב בספרו "עץ חיים":

"קודם הארבע עולמות אלו היה האין סוף, הוא ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם יתברך שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו ואין להם השגה באין סוף יתברך, כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו להיות כי אין לו מקום ולא גבול ולא שם."

משפט זה של האר"י הקדוש ברור ויסודי. האר"י אומר בפירוש שבלתי ניתן להשיג את בורא העולם. אדרבה, אין לו שם . ובכל זאת יש שמות עבור האלוקות שאנו קוראים בתנ"ך, למשל: א-ל, ש-די, ה' צבאו"ת, השם המפורש, אדונ-' ואחרים. לכן עלינו לשאול: אם אין לבורא-עולם שם, כמו שכותב האר"י, אז מה הם השמות האלו?

התשובה היא שהשמות עבור האלוקים שאנו קוראים בתנ"ך מתייחסים לאורו המתפשט ממנו יתברך. לא רק זה, אלא שבאין סוף ברוך הוא האור מתפשט בהשוואה אחת; זאת אומרת אור פשוט שאין בתוכו הבחן מדרגות או הבחנות שונות. אך במדרגות הבאות לאחר האין סוף, האור מתקבל בכלים שונים שהם סופיים. זאת אומרת שכן נותנים סוף וגבול לאור. כך שכל כלי מקבל כמות ואיכות האור לפי מדרגתו וטיבו. כך שכל שם של ה' מתיחס לכלי שונה שבו האור מתקבל.

שאלה: מה הוא אור האלוקי, ואיך מגדירים אותו?

 הרב אשלג, המקובל הגדול, זכר צדיק לברכה, מגדיר את האור האלוהי כשפע המתפשט מה', כטוב שה' רוצה להעניק לנבראיו. האור הוא "יש מיש" זאת אומרת שהאור לא נברא, אלא הוא התפשטות מעצמותו יתברך. אמנם, לפי ההיגיון אנו צריכים לחשוב שיש הבדל בין עצמותו יתברך ובין האור, אחרת לא היינו קוראים לאור "אור", וגם לא היינו יודעים שום דבר עליו. הרב אשלג זצ"ל מתיחס לנקודה זו בפירושו הגדול על "עץ החיים" של האר"י, הנקרא "תלמוד עשר הספירות". הנה מילותיו:

תלמוד עשר הספירות חלק א פרק א אור פנימי אות נ:

"הרצון לקבל נכלל תיכף עם התפשטות האור מהשורש, שהרי בזה נבחן, שיצא האור מהמאציל וקנה לו שם בפני עצמו, דהיינו התפשטות מהמאציל. וכל עוד שלא נכלל בו שינוי הצורה הזו של רצון לקבל, הנה ודאי שעדיין בחינת מאציל הוא ולא בחינת התפשטות הנעתקת ויוצאת מהמאציל. כי ברוחני לא יצויר שום הבדל, זולת על ידי שינוי צורה." עד כאן לשונו.

מזה אנו מבינים שרצונו של הבורא הוא לתת טוב, ורצון זה ברא תיכף ומיד את הרצון לקבל את טובו. את הרצון לקבל הזה הקבלה מגדירה בשם "כלי" והוא מוגדר כ"יש מאין", ובעצם מהווה את כל החומר המחודש בבריאה. כיון שחומר זה נכלל תיכף באור, האור נהיה "אור" ולא "עצמות", כי חומר זה בודאי לא נמצא בעצמותו יתברך.

 כל חכמת הקבלה נמשכת מנקודה זו.

 העניין הוא שהרצון לקבל הזה המתחיל ככלי בכוח בלבד, הנכלל בתוך האור, צריך להתפתח עד שהוא עומד וקיים בזכות עצמו. הנה המשך מילותיו של הרב אשלג:

 "אמנם כל כמה שאין גילוי לרצון הזה, מכוח הנאצל מצד עצמו, אינו עדיין קבוע בנאצל. כלומר שהנאצל צריך להשתוקק לקבלת השפע, שאז נבחן שנגלה הרצון לקבל מכוח הנאצל מצד עצמו. והנה ההשתוקקות הזו אי אפשר שתהיה אלא רק בעת שאין בו השפע, כי אז יתכן שישתוקק אחריו באופן שיתגלה בו מכוחו עצמו את הרצון לקבל. ואז נשלמים כלי קבלה בקביעות."

סיפור הכלים, המתחיל ככלי אחד הנמצא בפוטנציאל בתוך עולם האין סוף עד שהוא נהיה כלים שונים ומרובים, הרי הוא סיפור העולמות הרוחניים, השמות האלוקיים, והנשמות.

 באין סוף ברוך הוא היה כלי אחד, והכלי ההוא והאור ההוא היו אחד באחדות פשוטה, ללא הבחן מדרגות.

ההבדל בין האין סוף וכל העולמות שבאו אחריו נובע מהעניין שבאין סוף הכלי לא שם גבול על האור. הנה מילותיו של הרב אשלג בנקודה זו:

תלמוד עשר הספירות: חלק א פרק א

אור פנימי

"אור אין סוף":

ויש להקשות כיון שאין לנו שום השגה באין סוף. אם כן איך נדעהו בשם? שהרי כל שם מורה על השגה אשר אנו משיגים בו על פי הוראתו ומשמעותו של אותו השם, כנודע. ואין לתרץ כי השם "אין סוף" מורה רק על שלילת השגה שאם כן היה לנו לכנותו בשם "בלתי מושג". והעניין הוא כי השם הזה מורה לנו את כל ההבחן שיש בין אין סוף אל כל העולמות שמתחתיו. והוא, כי בחינת הצמצום שנעשה אחר האין סוף, הנה בכל מקום שהכוח הזה מתעורר הוא מצמצם שם את האור, שעל ידי זה מסתיימת ההארה ההיא ומגעת לסופה. ולפיכך כל סוף וסיום שישנו מכל הארה ובכל פרצוף אינו נמשך רק מכוח הצמצום. ולא עוד אלא שמסיבת הסוף וסיום ההוא יוצאים ומתחדשים כל ההוויות ומילואיהן וכל השינויים, שאך נמצאים בעולמות." עד כאן לשונו

בכל העולמות שלאחר האין סוף, הפרצופים והכלים המשתלשלים אחד מהשני בשרשרת של סיבה ומסובב, האור מוגבל על ידי הכלי. כל כלי מסוגל לקבל רק חלק מהאור לפי השתוקקותו ולפי יכולתו להשפיע. כל כלי מושך לעצמו האור המיוחס אליו.  הכלים הראשונים שיש בהם הכר לאחר התחלת כל התהליך הזה של הבריאה הנקרא בשם "צמצום", הם הכלים שאנו קוראים להם "עשר הספירות." הם הכלים הדקים ביותר אך הם לא אין- סופיים, כל אחד סופי ומושך בחינה אחת מהאור האלוקי בלבד.

כל עוד שהכלים משנים את  צורתם מהאור האלוקי — זאת אומרת משתמשים יותר ויותר ברצון לקבל שלהם שבשינוי צורה מרצון של האור, שהוא להטיב, —הכלים נהיים יותר עבים ופחות מסוגלים לקבל  את אור ה'.

הספירות ידועות על ידי שמות שונים בחכמת הקבלה.  בעיקר הן נקראות בשמות  "כתר" "חכמה" "בינה" "תפארת" ו"מלכות", תפארת כוללת בתוכה את  "חסד" "גבורה" "תפארת" "נצח" "הוד" "יסוד" . עוד שמות עבור ספירות אלו הם השמות האלוקיים שאנו מוצאים בתנ"ך. "א-ל" למשל הוא חסד ; השם המפורש הוא תפארת ; אדונ'י הוא מלכות. כך אנו רואים ששמות האלוהים אינם מתייחסים למה שנקרא "עצמות" אלא מתיחסים לבחינות השונות של אור ה' כמו שנגלה על ידי כלים אלו הדקים אך הסופיים .

אולי בשלב זה אתם אומרים לעצמכם שהנושא הזה מעניין בצורה תיאורטית אך האם זה רלוונטי לי בחיים שלי היום? אני חושבת שאכן כן הוא.

 איך שאנו משיגים את אור ה' תלוי באיזה כלי אנו בוחרים לחשוב עליו. כלים של חודש אב למשל, שאנו בדיוק יצאנו ממנו, הם כלים של כעס ושל משפט. חודש אב הוא חודש של חורבן בתי המקדש, חודש שבו אירע חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונים, גירוש היהודים מספרד ובימינו מגוש קטיף ועוד הרבה מאורעות טרגיים. אבל עכשיו אנו מבינים שזה לא ה' בעצמו שהוא כועס, אלא אלו הם הכלים שאיתם אנו מקבלים את אורו. עכשו אנו בדיוק עוברים לחודש אלול שראשי תיבותיו הם לפי הנוטריקון לאלול: "אני לדודי ודודי לי". זה החודש אשר בו משה עלה על ההר שנית לבקש סליחה מה' עבור העם שבאמת הצטערו על מה שהם פגמו ותשובתם התקבלה.

מזה אנו לומדים שאנו יכולים להשתמש בשם ה' —"דודי", כמו שאור ה' נקרא בספר שיר השירים,  ולמשוך את אור ה' כ"דודי לי" אם זה רצוננו. להודות על הטעויות שעשינו ועל הפירודים שגרמנו ולרצות להיות ביחד שוב פעם. השם "דודי" מושך האור של אהבת ה'.

לאור ה' יש הרבה שמות.  איזה שם אתה בוחר או את בוחרת?

חודש טוב! ידידה

www.nehorapress.com

הרב אשלג פותח את מאמרו בהסבר על מבנה הטבע  הבסיסי שלנו ומבחין בו ארבע הבחנות שמהן טבע זה נבנה . ראשית, כל אחד מקבל את החומר הבסיסי שמזה נבנה את אישיותו מהוריו. לפעמים תכונות עוברות בצורה ישירה מדור לדור ואז אנו אומרים "כמו האב כך הבן", או "התפוח לא נפל רחוק מהעץ." לפעמים תכונה שהיתה רק נמצאת בכוח בלבד אצל האב מתגלה בפועל בבן. או יכול לקרות שמידה שהביעה את עצמה בקוטביות אצל האב יכול להביע את עצמה בקוטביות ההפוכה אצל הבן . לדוגמה: אם האב היה קמצן הבן יכול להיות או קמצן או נדבן. תכונות כאלו מיצרים את אישיותנו הבסיסית שאנו מקבלים כירושה מאבותינו שהתפתחו במשך דורות  רבים וקובעים לנו את הכלים הבסיסיים שלנו שבהם אנו משתמשים בהתמודדות שלנו  בעולמינו .

 אמנם תכונות אלו נמצאים לראשונה בנו בכוח ורק מתבשלות ונותנות את פירותיהן לפי המשא ומתן המתקיים עם סביבתנו. הסביבה בעצם מהווה את הבחינה השנייה שמייצרת את התכונות שלנו. הסביבה נבנית  ממורינו, מחברינו, מספרים שאנו קוראים וכדומה. למשל אחד יכול לכלול בתוכו את הפוטנציאל להיות פסנתרן דגול אך אם הוא לא לומד את הפסנתר הפוטנציאל הזה יהיה חבוי בתוכו ולא יבוא לידי ביטוי.

הבחינה השלישית שמייצרת את תגובותינו לשאלות החיים היא ענין ההרגל. אם למשל יש לאדם לו תכונה של קמצנות אך הוא בא לידי הבנה שזו מידה מגונה הוא יכול לשנות את הטבע הבסיסי שלו על ידי זה שהוא מרגיל את עצמו להתנהג בנדיבות בכל הזדמנות. למשל, אנשים שסובלים מעודף משקל שלרוב הוא בעיה משפחתית יכולים על ידי מאמצים ושינוים בהרגלים לשנות את טבעם הבסיסי ולבוא למצב יותר בריא. אנו רואים שההרגל מהווה כלי מצוין ליצור מה שהרב אשלג קורא "טבע שני". זאת אומרת לשנות את ביטוי הטבע הראשון שקבלנו כירושה.

 הבחינה הרביעית המשפיע עלינו מתיחסת לדברים  שנוגעים לנו בעקיפין  אך אין לנו קשר ישיר איתם אלא הם חלק מכלל ההשפעות שקשורות למקום ולחברה בה  אנו גרים. למשל מצב הביטחוני או מצב הכלכלי.

ארבע בחינות אלו הפועלות עלינו מיצרים את החומר הבסיסי של חיינו כך שהתגובה שכל אחד יתן למצב מסוים תהיה גם ייחודית אך גם נתונה מראש .  לכן השאלה שלנו עדיין עומדת בעינה .איפה המקום של הבחירה החופשית? התשובה לשאלה זו הפתיעה אותי, הבחירה חופשית לא נכנסת לתמונה בזמן התגובה חוץ למקרה ספציפי אחד שנגיע אליו בהמשך השעור.. החלטות שלנו  נתונות  מראש על ידי ארבעה ההבחנות הנ"ל.  

 הבחירה החופשית שלנו מתבטאת הרבה לפני ההחלטות במצבים קשים אלו. מארבעה ההבחנות שהזכרנו לעיל יש שתיים שהבחירה החופשית שלנו בהחלט יכולה לפעול בהם. על ידי זה שאנו בוחרים סביבה תומכת בשבילנו וכך אנו יכולים להיות יותר בטוחים שכאשר אנו נאלצים לבוא לידי החלטה אנו יכולים לעשות את זה מהמקום הכי מודעת שאפשר. הנה המילים של הרב אשלג על נושא הסביבה במאמר שלו מהמאמר ה"חרות" .

הסביבה כגורם

"… אפשר לנו תמיד להוסיף בדבר בחירת הסביבה שלנו, שהם החברים, הספרים, המורים ודוגמתם. וזה בדומה לאחד שירש כור חיטים מאביו, אשר יוכל לעשות ממידה קטנה הזו עשרות רבות של חיטים, דהיינו רק בבחירת הסביבה בשביל ה"מצע" שלו, (שהוא במקרה הזה, כור החיטים) שהסביבה היא אדמה פוריה, שיש לה כל המלחים והגלמים המכלכלים את החיטה במידה מלאה בשפע. כמו בעבודה לשבח את התנאים שבסביבה, שיתאימו לצרכי הגידול והצמיחה, כמו כן החכם יעשה בדעת ויבחור אליו כל התנאים הטובים וימצא ברכה; והכסיל יקח הכל מהמזדמן לפניו ועל כן יהפוך הזריעה לקללה ולא לברכה.

"הרי שכל שבחו ורוחו תלוי בבחירת הסביבה לזריעת החיטה, אבל לאחר הזריעה במקום הנבחר, כבר נקבעת בחיטה הצורה המוחלטת בהתאם לאותו השיעור שהסביבה מוכשרת לתת.

"… אולם יש חירות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם לא יעשה זאת אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו ולקרוא בכל ספר שמזדמן לפניו, משום זה ודאי יפול בסביבה רעה או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהם מרובים ויותר נוחים לפניו, שמתוך זה נעשה מוכרח להשכלות גרועות ורעות המביאים אותו לחטא ולהרשיע … .

לכן המתאמץ בימי חייו ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר — הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן לא מטעם מחשבותיו ומעשים הטובים הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצות לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו. וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיא "עשה לך רב וקנה לך חבר" (פרקי אבות, פרק א, משנה ו)."

לכן הבחירה החופשית שלנו פועלת לפני ההחלטה באמצעות ההתמדה בלימוד התורה, שהיא חכמת האלוקית. שעיסוק זה מפרנס אותנו בסביבה הטובה ביותר .ועל ידי נוהל של קיום המצוות המעשיות של התורה אנו יכולים להשיג עבור  עצמנו טבע שני וכך יכולים לשנות את הנתונים הבסיסיים של חיינו.

אך יש עוד אפשרות שעומדת לרשותנו שנמצא לגמרי מחוץ כל המערכת של הטבע הנברא. וזה הנשמה האלוקית שהיא מהווה את  ה' שבתוכנו. כל אחד ואחת יכול לזעוק לה 'שיעזור לו. לבקש עזרה מהבורא עולם.

 יראת שמים היא מחוץ לכל ההבחן הנברא.., אנו יכולים להגיד בכל מצב שלא משנה לי  מה המחיר אנני רוצה להיות בפירוד עם בוראי. למדו אותנו חכמינו זכרונם לברכה " הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. (ברכות לג:) זאת אומרת שהכל נתון חוץ מיראת החטא. זה תמיד בידינו. או כמו שרבי עקיבא אמר בפרקי אבות "הכל צפוי, והרשות נתונה".

הייתי נוכחת במפגש השבוע שציין את השנה השלישית מאז הטרגדיה הנוראה של גירוש היהודים מגוש קטיף. היו נוכחים כמה  אנשים מגוש קטיף שבאו וספרו על מה שעבר עליהם בימים נוראים אלו והסתכלנו על סרטונים שתיעדו את המאורעות.מה שהתבלט היתה ה- יראת ה' האדירה שתושבי הקהילות היקרות אלו הדגימו כשהיו במציאות מרה שלא היתה להם שום אפשרות לשנות. במקום לפנות לאלימות ולהרוס את האריגה העדינה של חברתנו הם בחרו ביראת שמים. קישור לסרטון קורע לב ממש נמצא בסוף מאמר זה.

 כשאנו פועלים ממודעות של יראת שמים אנו מגיעות לחרות אמיתית. יצאנו לגמרי מכל מערכת הטבע הנתון, ואנו פועלים בתוך מציאות קוסמית שונה לגמרי. כתוב "אין מזל לישראל". זאת אומרת שדרכי הנשמה, שנקראת "ישראל" לא נתונים מראש והגענו לבחירה החופשית במימד אחר לגמרי.

www.nehorapress.com

לגוף ולנשמה יש שלושה קוים. כמוכן מצבי המודעות שלנו. קו הימין הוא הקו של שלמות, של הבטחון שהכל מתנהל בדיוק כמו שצריך להיות, וקו השמאל הוא הקו של ביקורת עצמית ושל המציאות של עולם הזה. על איזה מצב תודעתי עלי להתרכז? תצטרף'י לידידה כאשר היא מסתכלת על נושא זה לפי הקבלה של הרב יהודה לב אשלג זצ"ל .

 תלחץ על שעור משודר.איפה שאני באמת ואיפה שהייתי רוצה להיות

 לטקסט המלא של השידור הזה נא להסתכל על דפים.

לקרוא מאמר של הרב ברוך שלום הלוי אשלג על נושא זה נא להקיש http://www.nehorapress.com/yiminheb.asp

לשמוע שעור זה נא לקשר     הלבושים של התורה מסתירים את האור האלוקי שבה

‏יום שלישי כ"ט אייר תשס"ח

בס"ד

שלום לכולם! אנו סופרים את ימי העומר, הזמן בין פסח לשבועות בהם אנו מכינים את עצמנו לחג מתן  תורה, חג השבועות. זה דומה לספירת הימים שאנו נוטים לעשות כשאנו מחכים או מצפים לאיזה אירוע מיוחד. חלק מהצפייה היא לבחון מה אנו מקווים לקבל, ולהביט על הסיבה למה אנו משתוקקים עבורו. התורה , שהיא אור ה', ניתנה למשה ביד ה' על הר סיני. אך שתי המצוות הראשונות של עשרת הדברות יצאו מפי הגבורה, זאת אומרת נאמרו על ידי ה' בעצמו אל כל העם שנאספו בתחתית ההר. זהו חוויה בלתי דומה לשום חוויה אחרת בכל עם בכל עת במציאות העולם חוויה ישירה  מפי אלוהים לשש מאות אלף איש ביחד ששינה את כולנו ואת העולם אז ועד היום הזה.

 התורה עצמה היא אור אלוהי. אך אין אנו יכולים להשיג את אור התורה  באופן ישיר. כפי שמספר לנו התנ"ך לאחר שתי המצוות הראשונות שניתנו על ידי ה' מפיו ממש, העם התרחקו ובקשו ממשה רבנו ע"ה שהוא יקבל את התורה עבורם והם יקבלו אותה ממנו. כמוכן אנו השנה ככל שנה בחג השבועות חוגגים את נתינת התורה  כאשר אור ה' מלובש בבגדי התורה בצורה שאנו מסוגלים לקבל אותו בתוך הכלים המצומצמים ביותר שלנו .

 לכן אפשר להגיד שכיון שהתורה מופיעה אלינו בעולם הזה מלובשת בבגדי העולם הזה היא במובן מסוים מסתירה את אור ה' מאתנו. אני חושבת שהעובדה הזאת לא מובנת על ידי הרבה אנשים המתבלבלים בין הלבוש בו התורה מלובשת , שהוא המותר והאסור, הקדוש והטמא, שהם שייכים לבגדי התורה, ובין אור התורה עצמה והם עלולים אפילו לזרוק  את התורה ח"ו  בגלל שאינם מבינים את העניין הזה. רבי יהודה לייב אשלג זצ"ל, המפרש הגדול של הזוהר ושל  תורת הקבלה של האר"י ז"ל, דן על נושא זה בהקדמתו לספרו ″תלמוד עשר הספירות″. הוא כותב:

קלד) ורצוי לדעת החוק העליון הזה, שאין לך שום גילוי, אלא במקום שהיה ההסתר. כמו בענייני העולם הזה, אשר ההעדר הוא קודם להוויה, כי אין צמיחת החיטה נגלית אלא במקום שנזרעה ונרקבה. וכן בדברים העליונים, אשר ההסתר והגילוי יש להם יחס, כפתילה והאור הנאחז בה, כי כל הסתר, אחר שבא לתיקון, הנה נגלה בסיבתו האור המיוחס למין ההסתר הזה, והאור שנתגלה נאחז בו כמו אור בפתילה. וזכור זה על כל דרכיך.

קלה) ועם זה תבין מה שאמרו חז"ל, שכל התורה כולה הם שמותיו של הקדוש ברוך הוא. שלכאורה הדבר תמוה, כי מצאנו הרבה דברים גסים, כמו שמות של רשעים: פרעה ובלעם וכיוצא בהם; ואיסור וטומאה וקללות אכזריות שבשתי פרשות השבוע שיש בהן תוכחות, וכדומה. ואיך אפשר להבין שכל אלו יהיו שמותיו של הקדוש ברוך הוא?

קלו) ולהבין זאת צריכים לדעת שלא דרכיו דרכינו; היות שמדרכינו הוא להגיע מהבלתי שלם אל השלמות, ומדרכו יתברך באים לנו כל הגילויים מהשלמות אל הבלתי מושלם. כי מתחילה נאצלת ויוצאת מלפניו השלמות הגמורה. והשלמות הזו יורדת מפאת פניו יתברך ומשתלשלת בצמצום אחר צמצום, דרך כמה מדרגות, עד שמגיעה לשלב האחרון המצומצם ביותר המתאים לעולם החומרי שלנו. ואז מתגלה הדבר לנו, כאן בעולם הזה.

קלז) ומהאמור תשכיל לדעת אשר התורה הקדושה, שלגובה מעלתה אין קץ, הנה לא נאצלה ויצאה מלפניו תיכף כמות שהיא מצויה לעינינו כאן בעולם הזה. שהרי נודע שאורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא (שהתורה והקדוש ברוך הוא – אחד הוא), ובתורה של עולם הזה, לא ניכר זה כלל!…… אלא, שמההתחלה כשנאצלה מלפניו יתברך, הנה נאצלה ויצאה בתכלית השלמות, דהיינו, בבחינת אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא ממש. וזה שנקרא תורה של (עולם) האצילות, שמובא בהקדמת תיקוני זוהר , דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ( מהותו אורותיו וכליו אחד הם). ואחר כך ירדה מפאת פניו יתברך, ונצטמצמה דרך המדרגה בצמצומים רבים. עד שניתנה מסיני, שנכתבה כמות שהיא לעינינו, כאן בעולם הזה, בהתלבשותה בלבושים הגסים שבעולם החומרי.

קלח) אמנם תדע, שאף על פי שהמרחק שבין לבושי התורה שבעולם הזה עד הלבושים שבעולם האצילות (עולם רוחני גבוה ) הוא לאין ערוך, כנ"ל, עם כל זה, התורה עצמה, כלומר המאור שבתוך הלבושים, אין בו שום שינוי כל שהוא בין תורה של אצילות לתורה של עולם הזה, שזה סוד הכתוב: "אני הויה לא שניתי…" (מלאכי ג', ו').

     ולא עוד, אלא הלבושים הגסים הללו שבתורה של  העולם העשייה שהוא העולם שלנו, אינם חס ושלום שום פחיתות ערך אל המאור המתלבש בה, אלא אדרבה, שחשיבותם עולה בהרבה לאין ערוך מבחינת גמר תיקונם על כל הלבושים הזכים שלה שבעולמות העליונים. והוא מטעם שההסתר הוא סיבת הגילוי. שההסתר אחר תיקונו בעת הגילוי נעשה לגילוי כמו פתילה לאור הנאחז בה, כנ"ל. וככל שההסתר הוא גדול ביותר, דרכו בעת תיקונו שיתגלה ויאחז בו האור הגדול ביותר. הרי שכל אלו הלבושים הגסים שהתורה התלבשה בהם בעולם הזה, אינם כלל שום פחיתות ערך כלפי המאור המתלבש בה, אלא עוד להיפך, כמבואר.

קלט)וכך כתוב בגמרא: ובזה ניצח משה למלאכים, בטענתו: "כלום קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?" (שבת פ"ח עמוד ב'): "ואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מה לילוד אישה בינינו? אמר להן ″לקבל תורה בא″. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו." (תהלים ח', ה').!"– אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! – אמר לפניו: …מה כתיב בה "לא תרצח" "לא תנאף" "לא תגנב", קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו לקדוש ברוך הוא, שנאמר "ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ" (תהלים ח', י').

      דהיינו, כמבואר, שההסתר היותר גדול מגלה את האור היותר גדול. והראה להם שבלבושים זכים אשר התורה מתלבשת בהם בעולם המלאכים, אי אפשר שיתגלו על ידיהם האורות היותר גדולים, כמו שאפשר בלבושים של עולם הזה, כמבואר.

קמ) הרי נתבאר, שאין שום שינוי חס ושלום במשהו, מתורה של אצילות, שאורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא (שהתורה וקדוש ברוך הוא אחד הוא), עד התורה שבעולם הזה. אלא כל ההבחן הוא בלבושים, כי לבושים שבעולם הזה המה מעלימים את הקדוש ברוך הוא ומסתירים אותו. ותדע, שעל שם התלבשותו יתברך בתורה, הוא מכונה בשם "מורה", להודיעך שאפילו בעת הסתר הפנים, הרי הקדוש ברוך הוא שורה ומלובש בתורה: כי הוא יתברך "מורה" והיא "תורה". אלא שלבושי התורה הגסים לעינינו המה בחינת כנפיים, המכסים ומסתירים את המורה יתברך, המלובש ומסתתר בהם. אמנם, כשזוכה האדם לגילוי פנים בתשובה מאהבה, נאמר עליו "…ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל', כ'). כי מאז ואילך אין לבושי התורה מכניפים ומסתירים עוד את המורה, ונתגלה לו לנצח כי אורייתא (התרה) וקודשא בריך הקדוש ברוך הוא) אחד הם. עד כאן לשונו.

ממה שכותב הרב אשלג אנו מבינים שעלינו להתמודד עם היום -יום. עם המותר והאיסור אם הכן והלא, מרגע לרגע מיום ליום. אך לא להתייאש, דווקא הלבושים הגסים האלו שהתורה לבושה בהם בעולם הזה הם חשובים לאין ערוך עבור תיקון העולם יותר מהלבושים השייכים לעולמות העליונים .כי במקום ההסתרה הגדולה ביותר יש את האפשרות לאור הכי גדול.

השנה, כאשר אנו מסיימים לספור את ימים האחרונים של ספירת העומר בצפיה שוב לחג בשבועות בו ה' נותן לנו את המתנה הגדולה של התורה היום כאז עבור כל האנושות, הבה נתפלל שנזכה כולנו לצפות באהבה ובעונג לקבלת התורה  והאור האלוקי הטמון בה.

חג שמח לכולכם,

 ידידה

(לשמוע שעור זה כ שעור משודר נא ללחוץ על קישור זה     מה עושים ברגשות קשים 

בס″ד

מה אפשר לעשות עם רגשות קשים?

שלום לכולם! עבדתי השבוע עם חברה בעבודה פנימית,  והחברותא שלי העלתה את  השאלה  מה ניתן לעשות עם רגשות קשים שאנו מרגישים כאשר מישהו מכאיב לנו.

זו שאלה לא קלה, ועניתי לחברתי שרציתי להתבונן ולראות אם יש משהוא בחומר של הרב אשלג שיכול להאיר על הנושא.

כשאנו סובלים ברגשות קשים אנו רואים שיש בנו נטיות להגיב, כך שאנו עלולים לעבור על הרבה מצוות של התורה, גם מצוות עשה וגם מצוות שלא תעשה, אפילו בלי דעתנו.

קודם כל צריך לשאול את השאלה האם מותר להרגיש רגש קשה?

במבט ראשון זו נשמע כשאלה מוזרה, הלא זה טבעי להפגע כשמישהו פוגע בנו. לא מצפים מאתנו להיות בלי רגשות בכלל, וודאי לבטל את הטבע שה' הטביע בנו זו לא דרך תורה. התורה מלמדת אותנו לתקן את יצרנו ולא לבטל אותו. הבעיות מתחילות כשאנו שומרים ומטפחים את הרגשות הקשים. זה שאנו מרגישים רע  כשמישהו פוגע בנו, הרי זו תופעה טבעית בדיוק באותו דרך כאשר אנו נופלים במדרגות, והרגל כואבת לנו. על זה השיחה הזאת לא מדברת. כל עוד שאנו משחררים מיד את הרגשות, הם לא מהווים בעיה. הבעיות מתחילות בטיפוח ברגש הקשה.

כשנו תופסים ומטפחים רגשות קשים הרי  זה כאלו אנו אומרים לבורא העולם ″יש משהו לא בסדר בדרך שאתה מנהיג את  עולמך″. כמו שאסור לנו לדבר לשון הרע נגד זולתנו גם אסור לנו לדבר לשון הרע נגד בוראנו.אף על פי שלפי חוויותינו אין אנו משיגים את השגחה פרטית בצורה מדויקת אמנם  חכמינו זיכרונם לברכה הוראו לנו שה' הוא טוב ומטיב וכל מה שנובע ממנו הוא  לטובה. כשאנו שומרים על רגשות קשים זה פגם ח"ו על שמו.

לשמור טינה בעצם משתמש ברצון לקבל לעצמו. זה נשמע מוזר, כיון שבאופן עקרוני היינו חושבים שמשתמשים בקבלה לעצמנו עבור דברים שאנו נהנים,  ורגשות קשים משאירים אותנו מדוכים ועצובים.  אך יש בהם אנרגיה רבה ואנו מנסים להשיג את האנרגיה הזאת בכדי לקבל תמורה עבור הפגע שקבלנו. האנרגיה הזאת יכולה להביע את עצמו כרצונות לנקמה, טינה, לשון הרע, רצון לקלל או לשנוא. כל אלו הם עוברים ב מצוות שלא תעשה.

הרמב"ם כותב בספר המצוות, על המצוה לא לנקום: ″האזהרה שהוזהרנו מלנקום זה מזה והוא: כגון שעשה הוא מקודם איזה מעשה, ואז לא נחדל מלבקשו עד שנגמלהו כפעלו הרע, או נצערנו כמו שהוא צער אותנו.הזהיר ה' מכך ואמר: לא –תקם ובלשון ספרא: עד היכן כוחה של נקימה"? אמר לו השאילני מגֶלך ולא השאילו . למחר אמר לו השאילני קרדומך? אמר לו איני משאילך' כדרך שלא השאלתני מגֶלך- לכך נאמר : לא תקֹם . ועל המשל הזה הקש בכל הענינים,″. והמצווה הבא אחריו לא לנטור כתב ,″עד היכן כוחה של נטירה? אמר לו השאילנו את מגלך ולא השאילו. למחר אמר לו השאילני קרדומך אמר לו הילך. איני כמותך שלא השאלתני מגלך- לכך נאמר , לא תטור.

תגובותינו כגון אלו כל כך נפוצים שהם אפילו נראים לנו לפי סדר היום אך יהודי השומר תורה ומצוות יזהר להמנע מתגובות כאלו בדיוק באותה מידה שהוא שומר את עצמו מלאכול משהו טרפה ח"ו.

הרב אשלג מביא באחד הקדמות שחבר לכתבי הרי את הכתוב בגמרא דעד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכניס מעדנים לתוך גופו. כי הגוף לשון הקבלה הוא הרצון לקבל לעצמו וכמה שאנו מאכילים  את הרצון לקבל לעצמו הוא מתגדל בכוחו ונהיה יותר ויתר בהפכיות הצורה מהמאציל. והאדם אז נמצא בפירוד מבורא העולם. לכן הוא צריך להתאמץ ולהתפלל שלא יטפח את הרגשות הקשים וכך לא מאכיל את  רצון לקבל לעצמו. זה נשמע כמשימה בלתי אפשרי .אך  הרב אשלג מלמד אותנו בפירושו על הזוהר ″פירוש  הסולם″ שתחילתה של כל רגש קשה היא מחשבה שלילית. אמנם הרגשות נראים לנו שהם באים במהירות הבזק , אף על פי כן האמת היא שתחילה שכל רגש היא במחשבה. כשאנו מחווים  שרגשותינו פוגעים בנו כל כך מהר זה בגלל שהם עוברים בשביל שמודרך היטב. במחשבותינו או בדבורנו טפחנו הרגלים של מחשבות או של דבור שליליים והם הובילו לרגשות שליליים   בצורה שגורה. לכן הם מופיעים לנו כל כך במהירות שאין אנו מודעים למחשבה ראשונה שמאחוריהם אך אם נעקב אחורינית ברוח אובייקטיבית  נמצא את  תחילת הרגש במחשבה שלילית הזאת

יותר קל לנו לטפל במחשבות מברגשות. הם פחות ממשיים. הם קיימים יותר בכוח מבפועל . הם מתגנבים אל תוך מוחנו ואם איננו נלכדים שם ואנו  לא מתחילים להזדהות אתם הם עוזבים שוב. הם עוד לא השתכנו בתוך הגוף כמו הרגש השלילי. אז תפקידנו הראשוני הוא לגלות את המחשבה האוריגנלית שגרם לרגש הרע. עכשו אנו רואים שזה לא  היה השכן או בן-המשפחה שגרם לרגש הרע. אין אנו הקורבנות שלהם, אלא היה בנו מחשבה מסוימת  שנתפסנו בה  שהתחילה שביל המוביל לרגש שלילי. השכן או  הקרוב היה רק הממריץ לתהליך שהיה כבר בקיום. חשבונו של המפגיע עם בורא העולם. אדרבה  החקר עצמי זה פותח אפשרויות חדשות של בחירה חופשית שלא היו פתוחים אליה מקודם.

 אין אני אומרת שאנו חייבים להתיחס לזולתנו כאלו שכל המאורע לא קרה. בדיוק באותו דרך שאנו מבינים שצריך לקחת אמצעי זהירות פעם הבאה ש נעלה במדרגות, יש לנו גם לקחת אמצעי זהירות ביחסנו. 

עכשו אפשר  היה להמשיך את החקירה  הזאת בשלב של המחשבה הראשונית; אך מה עושים  כשהרגש כבר שוכן בתוכנו? למדנו שלפעול מכוחו מסוכן, מביא אותנו לעבור על הרבה מצוות חשובות ומכניס אתנו למצב של פירוד מבורא העולם. אמנם יש מושג בקבלה הנקרא ″להעלות מיין נוקבין. פירוש המושג הזה הוא להעלות החסרון לעליון. במדרגה שלנו זה אומר לקחת את הרגש השלילי ומסור את זה  לקדוש ברוך הוא כי אין אנו מסוגלים  להתמודד אתו כיון שזה יכניס אותנו לסכנת פירוד ולכן אנו מבקשים ממנו שהוא יטפל בחסרון זה עבורנו. זה תהליך שלוקח תרגול אך הוא אפשרי. אני אישית משתמשת באחת הברכות בתפילה עמידה עבור זה. אני מכירה אחד שמשתמש בנפילת אפיים עבור עבודה זו. כל אחד יכול לבחור את דרכו ולהשאיר את  הטיפול בבעיה בידי המנהיג האמיתי של העולם. עבודה זו שייכת לצד שמאל של הספירות ושל הכלים, כאשר הכלים של קבלה, במקום לקבל, מחזירים את האור בתור אור חוזר למאציל, ולא מקבלים לעצמם.

 וכאשר זכינו להשאיר את  הבעיה אצלו, תשאיר את זה באמת אצלו, תניח אותה אצלו ותמשיך בחייך בשמחה ובטחון שהכל בידיים הטובות ביותר של  ההשגחה הפרטית הדואגת למחסור של כל אחד ואחת

 שיהיה לכם שבוע טוב.

בס″ד

‏יום שלישי ט"ו אייר תשס"ח

המציאות כהולוגרמה     כדי לשמוע לשעור הזה נא להקיש http://www.nehorapress.com/images/r4923.67707.m3U

שלום לכולם,

קיימת הרעיון בקבלה שכל המציאות מתנהגת כמין הולוגרמה.

פירושה של הולוגרמה היא שכל המציאות מיוצגת בכל חתיכה ממנה. הרב יהודה לב אשלג ב″הקדמה לספר הזוהר″ כותב ,″ שהו חוק ולא יעבור אשר הכלל והפרט שווים כשתי טיפות מים″ ושכל בן אדם עולם שלם.

כיוון שאני ואתה לא חושבים בדרך כלל במונחים של הולוגרמה היה אפשר להחשיב אינפורמציה זו כתיאורטית בלבד. אך ככול שאני מתבוננת במושג זה, אני רואה כמה שזה עוזר לי בחיים, ואני מתחילה לראות הולוגרמות בכל פינה.

″בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ."

משפט זה פותח את התורה ובשטחיות נראה לנו שמדובר פה על מסר פשוט לגבי הבורא כיוזם ומבצע בריאת העולם הפיזי שלנו.

 אך אולי תופתעו לדעת ששני הכריכים הראשונים של הזוהר ,הספר המרכזי של הקבלה, מתעסקת פחות או יותר עם משפט זה! המשפט עצמו הולוגרמה. המשפט מתאר בתוכו ברבדים של צופן , סוד וספירות, השתלשלות העולמות הרוחניות,  תיקונם ותכליתם במחשבת הבריאה.

המשפט הבא בתורה אומרת, ″והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני התהום ורוח אלוקים מרחפת על פני המים."

בתור ילדה, תמיד משפט זה גרם לי מבוכה מסוימת. כתוב, ″והארץ היתה″, מה זאת אומרת? האם הכתוב מתאר מצב לפני הבריאה? אך איך יתכן מצב כזה? האם הארץ והמים היו איכשהו גם לפני הבריאה? על מה מדובר פה?

רק לא מזמן למדתי ב″זוהר″ ובפירושו של הרב יהודה לייב אשלג על הזוהר″פירוש הסולם″ שהכתוב הזה מתייחס להשתלשלות ולהתפתחות תהליך הבריאה שמאורזת בתוך המשפט הראשון שהוא ″בראשית ברא.″

להכנס לפרטים:

המילה ″ארץ″ מתיחסת לכלי שנוצר באין סוף , שנקרא ″המלכות של האין סוף″, תוהו מתיחס לצמצום , המאורע הראשוני שהתחיל את התהליך של השתלשלות העולמות הרוחניות אשר הכלי מגביל יכולתו לקבל את האור, והאור מסתלק מן הכלי. המילה הבאה ″בוהו″ מתיחסת לרצון הכלי לקבל את האור רק על מנת לתת וכך גורם להתקנת המסך כך שהאור מתקבל בתוך הכלי רק על מנת להשפיע.

 מילת ″חושך″ מתיחסת להצטרפות הספירות מלכות  ובינה, מה שנקרא ″ שיתוף הרחמים בדין", תהליך שנתן אפשרות קיום לעולמות הנבראים. ו "רוח אלוקים מרחפת על פני המים″ , היא תיקונה של החשך, וגורם לאור להכנס.

עברנו עכשו על התהליך  בקיצור נמרץ, אך בזוהר עצמו, וגם  ב″פירוש הסולם של הרב אשלג זצ"ל לוקחים כל חלק של תהליך זה ומתארים תהליך שלם בתוך כל  חלק של התהליך.

 אפשר היה להמשיך את שיחה זאת באותה צורה ולהכנס לפרטי הזוהר ופירושה, אך שאֱלתי היא קצת אחרת: באיזה צורה זה עוזר לי להבין את המציאות בתור הולוגרמה. איך זה משפיע על חיי שאפשר לראות איך כל משפט כולל בתוכו מציאות שלמה, ומשפט אחר מתאר תהליכים בתוך תהליכים?

בעידן החדש של המודעות יש רעיונות שבטבעם הם הולוגרמות הכוללים בתוכם את החכמה המושלמת ואת כל התהליך שמוביל אל החכמה הזאת. אך אם איננו מודעים לענין זה אנו עלולים ליפול לתוך מלכודת.

הנה דוגמה למשל:

 ניקח את המושג "סליחה": אומרים לנו שטוב ורצוי לסלוח לכל מי שפגע בנו. אם אנו לא סולחים אנו בעצם מזיקים את עצמנו, אפילו אנו עלולים להזיק לבריאות הפיזית. להחזיק טינה נחשבת היום לאחת הסיבות לשרטן , לא עלינו. אדרבה  אם אנו נסלח נפתח לעצמנו חירות שפע ואושר.

כל זה נכון, אך כשאומרים לנו לסלוח זה מטעה בצורה מסוימת. הסליחה היא הולוגרמה וכוללת בתוכה עולם שלם. תהליך הסליחה עלולה להיות ארוכה ומורכבת בצעדים קטנים מרובים; אנו צריכים להלחם במאבק פנימי נגד רגשות של מרירות, פגיעה, עלבון ואי צדק. נצטרך  אולי להאבק נגד רצונות לנקום . בקיצור, מערכה שלמה של מחשבות ורגשות. זה תהליך שעלול לקחת שבועות , חודשים אפילו שנים ( אך התקווה היא לתקופה יותר קצרה…) זה תהליך שכולל בתוכו המון עליות וירידות, רגשות של שחרור והתקדמות, ושוב  חוזרים אל מצבים פנימיים כאשר אנו נאבקים עם אותם מחשבות שליליות לפעם נוספת .

 זה תהליך שעלול לכלול תהליכים בתוך תהליכים, אולי אנו נעזרים על ידי יעוץ או טיפול פסיכולוגי. לפעמים לימוד של אומנות קרבי,  למשל טי צי או שי קונג המצרף הרגשות לנשימות ולעבודה גופנית פיזית. בתהליכים האלו אנו נפתחים להטבות שלא צפויות מראש, גם כאשר עוד לא הגענו למטרה המיוחלת.

 האי הבנה של המציאות כהולוגרמה גורמת בלבול להרבה אנשים. אומרים להם לסלוח, או הם קוראים את המסר הזה בספר של התפתחות עצמית של עידן החדש. החכמה אמיתית, אך חלקית. כיון שכאשר טבעה של המציאות ההולוגרמית לא מובנת או לא מודגשת האנשים מרגישים מבולבלים, אשמים, או מלאים רגשות של נחיתות או חסר ערך עצמי כשהם לא מסוגלים לבצע המשימה. הם לא מודעים שהם מבקשים מעצמם לברוא עולם שלם. במקרה אחר הם עלולים לרמות את עצמם ולחשוב שהתהליך הוא קל והם מדמיינים שהם השיגו אותו וכך מטעים את עצמם והמסובבים אותם שהם כבר הגיעו למטרתם, כשבעצם עוד לא עשו כלום.

יש מלכודת אחרת, נפוץ אולי פחות אך מלכודת אמיתית שטומנת בתוכה  את אלו שכן עובדים על עצמם בכנות. הם כל כך נלכדים בתהליך עצמו שהם מתחילים להרגיש ולראות את התהליך עצמו כאילו ללא סוף ולראות את המטרה כבלתי מושגת. בהחלט ממבט האנושי בלבד יש אמת ברגש זה. אמנם התורה הקדושה מלמדת אותנו אחרת. בתלמוד כתוב ″יגעתי ומצאתי תאמין!"

בורא העולם, יוצרנו המשגיח עלינו בהשגחה פרטית בכל פרט של חיינו נכנס לתמונה ונותן לנו כמציאה, כמתנה, כברכה את השגת המטרה . תאמין בזה!

 ויום אחד פתאום נסתובב ונראה שהדבר שהפריע לנו כל כך פשוט נעלם, נסלח ומשוחרר. וכך נברא עולם חדש .  

להתענין בספר "מארג לנשמה-הקדמה לספר הזוהר מאת הרב יהודה לב אשלג  www.nehorapress.com