פוסט אורח של יהושע פוקס.

ביום ה' הקרוב 24.5 בין 19:00 ל-21:00, אענה על שאלות ואנהל דיון פתוח בפורום-רשת, בחסות כתב העת גלילאו, בנושא המאמר שלי "בינה על-אנושית, בינה אל-אנושית" שהופיעה במהדורת מאי.

הכתובת לפורום: http://forums.ifeel.co.il/forum_topics.asp?FID=17

המאמר הוא סקירה של הנחות המחקר של מכון הייחודיות, ומבוא לתורת הבינה המלאכותית ה"ידידותית."

המאמר הוא הראשון בעולם במגזין מדע פופולרי הסוקר את התחום הזה. למדע פופולרי יש תפקיד מפתח בהצגת המדע, שהרי הפרסומים האקדמיים רבים ומגוונים מרמת איכותם, וקשה לדעת מה הוא המדע רציני. לעומת זאת, התקשורת ההמונית בוחרת נושאי מדע בלי הבחנה, כמעין בידור. אבל כתב עת איכותי למדע פופולרי יברור ויציג את את ההתפתחויות הרציניות והחשובות במדע.

המאמר הוא אחד משלושה הישגים קטנים בהם היינו הראשונים בעולם בתמיכה במכון הייחודיות ותוכנית המחקר שלו, המנסה לעצב מראש בינה כללית מלאכותית שלא תשמיד את האנושות כתוצאת לוואי של שאיפה למטרות שלה, ומאידך תעזור לאנושות להגשים את כל רצונותינו.

1. ב-2004, תיאר יובל דרור בהארץ, "כשהאדם יברא את אלוהים, רצוי שהוא יהיה ידידותי"  את תורת "הבינה המלאכותית הידידותית", אמנם ללא פרטים ועם כמה אי-דיוקים. מאמר זה היה הראשון בנושא בעולם שהופיעה בכתב-עת ערוך (דהיינו, תחת פיקוח של עורכים, בניגוד לבלוג או דף אינטרנט אישי)

2. ב-2010, נתן משרד החוץ את המימון הממשלתי הראשון אי-פעם  לפעילות של מכון הייחודיות: הוא נתן מענק לכנס אייקון TLV  שאיפשר את הבאת נשיא המכון מיכאל ואסר להרצות בארץ.

3. השנה, כאמור, המאמר שלי הופיע בגלילאו—הראשון מסוגו בעולם בכל שפה שהיא.

הדיון (דיבייט), התקיים ב-25 לאפריל (2012), באוניברסיטת אוקספורד, בין אוברי דה-גרי ופרופסור קולין בלקמור.
קולין הוא מדען-מוח, והראש לשעבר של קרן המחקר הגדולה ביותר באנגליה למחקר ביו-רפואי.

הנה ההרצאות, ולאחריהן כמה מחשבות:

ההרצאה:

ה"שאלות תשובות":

הדיון נסוב סביב שתי סוגיות: האם הארכת רדיקאלית היא אפשרית, והאם היא רצויה. בשתי הסוגיות, הדיון היה חלקי ביותר. לא הייתה התמודדות ראויה עם הסוגיה של ייתכנות מדעית. נראה היה שקולין לא חקר לעומקם את ההצעות של אוברי והדגים את מגבלותיהן. מה שהוא כן עשה, זה להדגיש את המורכבות העצומה של המייזם להתגברות על זיקנה.

בנושא של האם הארכת חיים היא רצויה או לא, קולין טען שלא. הוא הביא טיעונים כמו זה שהארכת חיים משמעותית תיצור עומס על שירותי הבריאות, ביטוח לאומי – ובכלל, שזה ישנה את העולם, ואולי לא לטובה.
היות ועל הנושא המדעי אין לי מה לעשות מלבד להמתין ולראות האם אנחנו, כקהילה אנושית/מדעית, נצליח להתקדם בנושא או לא – אני יכול להגיב רק בנושא של האם הארכת חיים רדיקאלית היא רצויה או לא. לדעתי היא רצויה.
למעשה, מה שמדהים אותי בדיון הוא מדוע מדענים מובילים יכולים להתווכח לגבי האם הארכת חיים רדיקלית היא רצויה או לא. כלומר, אם היינו מדברים על אורך חיים למול איכות חיים, עוד הייתי אומר שיש מקום לדיון. אבל מרגע שאנחנו מניחים (ועל זה אוברי דה-גרי מדבר), שאנחנו מתכוונים להארכת תוחלת החיים תוך שמירה על איכות חיים מתמשכת, מהו המקום לדיון? זה לא באמת ברור לי…

(נתקלתי בקישור הזה במקור דרך מישהו בפייסבוק, סליחה שאני לא זוכר מי, ששלח אותי לכאן)
(המאמר פורסם במקור בבלוג של טל גלילי)

בסרט שלפניכם, ערוץ הדיסקאברי (Discovery) מקדיש כ- 42 דקות לסיפורו הבדיוני (או אולי לא) של האדם הראשון שחי עד גיל 1000 (והילך).
הסיפור עובר דרך משברים גופניים/מנטליים משמעותיים אשר עמדו בדרכו של האדם הראשון שמגיע לגיל 1000, ומציג שורה של פיתוחים טכנולוגיים מימינו אשר עשויים (בתרחיש המאד אופטימי) לאפשר לאנשים להעריך חיים בשלבים שונים בחייהם עד אשר הם יזכו לחיי נצח (מה שקרוי גם escape velocity של הארכת חיים). עשוי היטב, ומהנה לצפות:

נ.ב: הבן אדם חיי 1000 שנה, ועדיין הוא לא הצליח לעבור ניתוח להסרת משקפיים?!

הכנס השנתי השנים-עשר של האגודה הישראלית להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים

יום א'. 11  במרץ 2012

מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

 08:30-09:30 הרשמה, התכנסות וכיבוד קל

 09:30-11:30 מושב ראשון

 1.1  מאה שנה להולדת טורינג  - פינת הדגמות –

יו"ר – אבנר רענן  - אוניברסיטת בר-אילן -

 1. פיצוח האניגמה, בעז תמיר  - אוניברסיטת בר- אילן -

 2. עבודת הביכורים של טיורינג 1936 : סקירה קצרה של הרקע ההיסטורי, גבי קדמה

 - אוניברסיטת בן- גוריון -

 3. איך צומחות החרציות: שירת הברבור של אלן טיורינג, ישראל בנימיני  - גלילאו,

 - ClickSoftware Technologies

4.  מבחן טיורינג, עודד קורן  - חוקר עצמאי

 -

  1.2  פוליטיקה של בריאות בעידן הגלובלי  - מרכז משאבים –

יו"ר – דני פילק  - אוניברסיטת בן-גוריון -

1.  בין מתנת חיים לסחר באיברים: דפוסים של גלובליזציה בתרומות איברים, חגי בועז

 - אוניבריסטת תל אביב -

2.  הדילמה סביב איסור/התרה של בחירת מין העובר במבט גלובלי, יעל השילוני-דולב

 - המכללה האקדמית ת"א-יפו -

3. נורה גוטליב -  – אוניברסיטת בן-גוריון -

Knowledge, norms and narratives of deservingness: The making of health

policies towards labor migrants inGermanyandIsrael

"To shut up or put up" – Canadian medical activism and the beginnings of .4

אריאל צימרמן  - אוניברסיטת בר-אילן –  ,Evidence Based Medicine

 1.3  אור, מספר ואינסוף בתולדות המדעים בתקופה הקדם-מודרנית  - בית מרקחת -

יו"ר – אלעד ליסון  - מכללה ירושלים -

1. מושג המספר של שלמה מימון ואנליטיות האריתמטיקה,

עידית צ'יקורל  - אוניברסיטת תל-אביב

 2. ,. בין הארה לנאורות:  על מושג השכל הפועל והתגוונויותיו בכתבי יוסף שלמה דלמדיגו

שועִי רז  - אוניברסיטת בר-אילן

 3.  בין האינסוף לאחד בהגדרת האל אצל לייבניץ, אלעד ליסון  - מכללה ירושלים -

4.  גבולותיה של החשיבה המתמטית בפרשנותו של אבן אל-הית'ם על ספר היסודות של

אוקלידס, אחמד אע'באריה  - אוניברסיטת תל-אביב ומכללת אל- קאסמי -

1.4  גנים, טכנולוגיה ושפה  - אודיטוריום –

יו"ר – אורן הרמן  - אוניברסיטת בר-אילן -

1 אהוד לם  - אוניברסיטת תל-אביב -

 , When we started to see the genome? When did we stop?

2 גלית ולנר  - אוניברסיטה בר- אילן

Tool – Machines – Postmodern Technologies

.3 רחל פאר – אוניברסיטת בר-איל

Jewish American Creationists? Chapters from an Orthodox community’s struggles

,with Darwinism in the Twentieth Century

 4. עניין של טעם: על ייצוגים חושיים בטקסט הספרותי, יעל בלבן  - אוניברסיטת בן-גוריון -

1.5   מניסויי חשיבה ועד המימד החמישי: השלכות של מכניקת הקוונטים  - בר אשליות –

יו"ר – שאול קציר  - אוניברסיטת תל- אביב -

The Transformation of Thought Experiments: From Scientific Demons toNewton.1

  רולי בלפר  - אוניברסיטת בר אילן

 2 יששכר אונא- האוניברסיטה העברית -

 ,Albert Einstein and the Birth of the Quantum Measurement Problem .

 3. מטפיזיקת הקוונטים, דוד ויצ'נר  - האוניברסיטה העברית -

4. מיכאל יערו – אוניברסיטת תל-אביב -

 ,Information  - of the relative position –  as the Fifth Dimension

 11:30-11:45  הפסקת קפה

11:45-13:15  מושב שני

 2.1  דיון לכבוד ספרם החדש של מנחם פיש ואיציק בן-באג'י:

The View from Within: Normativity and the Limits of Self-Criticism, University of Notre

מרכז משאבים –   -  Dame Press

יו"ר – נח עפרון  - אוניברסיטת בר-אילן -

מתדיינים: ימימה בן-מנחם  - האוניברסיטה העברית – , יובל דולב  - אוניברסיטת בר-אילן -

איציק בן-באג'י  - אוניברסיטת בר-אילן – , מנחם פיש  - אוניברסיטת תל אביב -

2.2 אודיטוריום –   -  Probability in Physics

יו"ר – אורלי שנקר  - האוניברסיטה העברית -

1. Probability in Bohmian mechanics, Meir Hemmo,  -UniversityofHaifa-

2. Objective probability in classical physics, Orly Shenker,  - The Hebrew University of

Jerusalem-

3. Counting Steps – A new interpretation of physical probability, Amit Hagar,

 -Universityof Indiana –

2.3  בין מדע ורגולציה: המקרה של טלפונים סלולריים  - בר- אשליות –

יו"ר: אורן פרז  - אוניברסיטת בר-אילן -

1. Science, Politics and Transnational Regulation in the field of

Non-Ionizing Radiation: a Comparative Inquiry into the Work of the

International Commission on Non-Ionizing Radiation Protection  - ICNIRP – , Adi Eyal

 -Bar-IlanUniversity -

2. Criteria for judging advice from Advisory bodies – The CORA framework, Shaiela

Kandel  -HebrewUniversity-

3. Consensus analysis and non-inonizing radiation: We know we don't know, Uri

Shweid  -BenGurionUniversity-

4. Epistemological and political context of the INTERPHONE study, Nadav Davidovitch

 -BenGurionUniversity –

 2.4  על הספר: כתיבה, תרגום ופרסום טקסטים במדע  - מרכז משאבים -

יו"ר – שאול כ"ץ  - האוניברסיטת העברית -

 1.  תרגומי טקסטים אנתרופולוגיים מלועזית לעברית – בחירה לשונית, לאומיות

ואידיאולוגיה, אורית אבוהב,  - המכללה האקדמית בית ברל -

  2.  דיאלוגיות ועימותיות בכתיבה המדעית: ניתוח רטורי של פולמוס מדעי עכשווי  - זהר לבנת,

אוניברסיטת בר אילן -

3.  ספרות עיונית ואקדמית מתורגמת – מה בוחרים ומה בוחר בך, יצחק בנימיני  - הוצאת

רסלינג –

13:15-14:00 הפסקת צהריים  - ניתן לקנות אוכל בקפיטריה של המוזיאון –

13:30-14:00 – סיור בתערוכת המוזיאון בנושא פטנטים  - התכנסות ליד דלפק הכניסה –

 14:00-15:15  מושב שלישי – מושב מליאה מיוחד  - אודיטוריום –

 The Myth of the Female Brain. Gender in the History of the Neurosciences

Prof. Michael Hagner, Chair, Science Studies- ETH Zurich

Chair and Discussant: Prof. Eva Jablonka,TelAvivUniversity

15:15-15:30 הפסקה  - קפה וכיבוד קל –

.

15:30-17:00 מושב רביעי

 4.1  מדיניות, מדינה ופוליטיקה של מדע  - בר אשליות -

יו"ר – משה כהן  - אוניברסיטת בר-אילן -

1.  הביוגרפיה המקוצרת של הבוטים , התפתחותם והמחלוקות סביבם, אורי וינהבר

 - אוניברסיטת בר-אילן -

2.  מדע ודמיון לאומי בתנועה הציונית – טיפולוגיה ראשונית, ארי בראל  - אוניברסיטת תל-

אביב -

3.  מנהיגות מבוזרת: מבט מבפנים על התהוות המחאה והנהגתה בראי טכנולוגיית הרשת,

אהרון אריאל לביא  - אוניברסיטת בר- אילן –

 4.2  מחלות זיהומיות בארץ ישראל/פלשתינה  - מרכז משאבים –

 -TempleUniversity –  יו"ר – רקפת זלשיק

1.  מחלות מדבקות בירושלים העוסמאנית: מחשבות מקומיות ומעשים, מירי שפר-מוסנזון

 - אוניברסיטת תל-אביב -

2. דן בראל  - אוניברסיטת בר-אילן -

 , Cholera epidemics inPalestinein the late Ottoman period

3. קנת קולינס  - האוניברסיטה העברית –

 ,Trachoma in BritishPalestine: 1918-1948

     4. תמר נוביק

 UniversityofPennsylvania

Jump-Starting Society: Polio in 1950sIsrael

 4.3  היבטים חברתיים ומגדריים של מדעי החיים והנפש  - פינת הדגמות –

יו"ר – אושרית יקנה  - אוניברסיטת בר-אילן -

 1.   נפש על גבול הכאוס, אלישי עזרא  - אוניברסיטת בר- אילן -

  2.  אליזבט קלר – על נשים אומנות ומדע, שחר בן מאיר  - אוניברסיטה הפתוחה -

 3.  הבעיה של החריג הכרח ברמת המין, מקריות ברמת הפרט- ניתוח מאמרים מהעיתון

Philosophical Transaction

מסוף המאה ה 17- עד אמצע המאה ה 18- , חגית בכר

 - האוניברסיטה העברית -

4.  פיתוח ההפריה החוץ גופית: מטיפול באי פוריות לתעשיית הפריון, מירב אמיר

 - האוניברסיטה העברית –

4.4   פילוסופיה של התודעה  - בית מרקחת –

יו"ר – בועז מילר  - אוניברסיטת חיפה –

1. איליה סטמבלר – - אוניברסיטת בר-אילן -

A history of life-extensionism in the 20th century. Between reductionism and

.holism: from subtraction and addition toward balance

2.  אוהד נחתומי  - אוניברסיטת בר- אילן -

  ?What’s Infinity Got To Do with Life .

3. אריאל פורסטנברג  - האוניברסיטה העברית -

Between the natural and the neural: what language are we speaking

 4. ידיעה, אי-וודאות, ואינטרסים מעשיים, בועז מילר  - אוניברסיטת חיפה –

4.5 ” גזע”, תורשה: אפיסטמולוגיה ופרקטיקה  - אודיטוריום –

יו"ר – רפי פלק  - האוניברסיטה העברית -

 1.  צילום וארגומנטציה: הרעיון של היהודים כגזע- מעורב מפליקס פון לושאן להאנס פ.ק.

גונתר, עמוס רייך מוריס  - אוניברסיטת חיפה -

2.  כמה שוקל ”עול תורשתי”? משולחן העבודה של פסיכיאטרים גרמנים בראשית המאה ה-

20 .  אמיר טייכר  - אוניברסיטת תל אביב -

 3.  מבוכות ה”גזע”: שלהי המאה ה- 20 – ראשית המאה ה 21- . סנאית גיסיס  - אוניברסיטת

תל אביב –

17:00-17:15 הפסקה

 17:15-18:30  מושב חמישי

פאנל מליאה  - אודיטוריום –

מושב בנושא: ידע מומחים, ידע מקומי והמחאה החברתית

יו"ר ומנחה: יוסי שורץ  - אוניברסיטת תל-אביב –

מתדיינים: אביה ספיבק  - אוניברסיטת בן-גוריון – , ענת ליבלר  - אוניברסיטת בר- אילן – , דני פילק

-          אוניברסיטת בן- גוריון –

הכניסה חופשית

איך מגיעים
מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים נמצא בשדרת המוזיאונים סמוך לאוניברסיטה העברית בגבעת-רם – ירושלים.
איך מגיעים ברכב פרטי: מכיוון תל-אביב – בכניסה לעיר לפנות ימינה לשדרות הרצל, ברמזור אחרי בתי-המלון לפנות שמאלה לרח' וולפסון. בפנייה הראשונה ימינה לכיוון האוניברסיטה ובכיכר שמאלה. המוזיאון משמאלכם. יש חנייה בשפע.
איך מגיעים באוטובוס: קוים 9, 24, 28 לאוניברסיטה העברית בגבעת רם, ומשם 5 דקות צעידה ברגל

תוכנית הכנס ב-פ.ד.ף.

ISHPS_ConferenceAgenda_3.2012

בשבוע הבא יתארחו בארץ מרצים בכירים מאוניברסיטת הסינגולריות לכנס ראשון מסוגו בישראל

http://www.icon.org.il/2011/SUweek2012

ד"ר חיים כהן ממדעי החיים (של אוניברסיטת בר-אילן) הצליח להאריך חיים בעכברים

 מאת רונית דקל ומרית סלוין

barilan-magazine

הגן שהיה מוקד המחקר, סירטואין מספר 6, דומה מאוד בעכברים ובבני אדם, ולכן ניתן להניח שיהיה אפשרי ליישם את התהליך פורץ הדרך גם על בני אדם. המחקר של ד"ר כהן וצוותו צפוי לשמש כציון דרך משמעותי לחוקרים בעולם המתמקדים בהארכת תוחלת החיים וטיפול במחלות הנגרמות מזיקנה

צוות של חוקרים מבר-אילן בראשות פרופ' חיים כהן מהפקולטה למדעי החיים הצליח לבצע בהצלחה תוכנית ניסויים להארכת החיים אצל עכברים. בניסויים הצליח הצוות לגרום לעכברים לחיות יותר ובמקביל הוגברה העמידותם שלהם בפני מחלות שונות. המחקר התמקד בקבוצת גנים הנקראים "סירטואינים", שהוכח שיש להם יכולת לעיכוב תהליך ההזדקנות בשמרים, בזבובים ובתולעים.

….

כהן וקבוצתו האכילו את שתי הקבוצות בדיאטה עתירת שומנים המכילה 60% קלוריות מעל הממוצע. העכברים מזן הבר פיתחו את שורת המחלות תלויות הגיל, אך לעומתם, עכברי מוזס נשארו בריאים. בגופם נמדדו 30% פחות שומן, כ-40% פחות טרי-גליצרידים (המעלים כולסטרול) וכ-30% פחות סוכרת בהשוואה לעכברי מוזס. בבדיקת אורך החיים נמצאה נקודה מעניינת. בזן הבר הנקבות חיות בדרך כלל כ-15% יותר מהזכרים. בבדיקה שערך כהן ב-250 עכברים מזן הבר ומזן מוזס, התברר שבדיאטה עתירת שומנים עכברי מוזס חיו 15% יותר מזן הבר.

–

עוד כמה קישורים בנושא

http://www.nature.com/nature/journal/vaop/ncurrent/full/nature10815.html

http://www.nature.com/news/sirtuin-protein-linked-to-longevity-in-mammals-1.10074

המדע בדרך להביס את הזקנה: "הגוף הוא מכונה נפלאה – ומכונות אפשר לתקן"

טובי המדענים מפתחים בימים אלה המצאות מהפכניות שמטרתן אחת: להביס את הזקנה ■ אם יצליחו, נוכל תוך זמן לא רב ליהנות מנעורים נצחיים, וכל זה בלי בוטוקס, פוטושופ או פילאטיס ■ האופטימים שבהם מבטיחים שבדרך נוכל גם לדחות קצת את הקץ ■ כל הדרכים להישאר לנצח בני 30 – בלי לקום מהכורסה

להלן מאמר שיצא במגזין הפנאי "טיים אאוט תל אביב" ב-29 לדצמבר 2011 לקראת ההפגנה בעד הארכת חיים רדיקלית.

רק משפט הקדמה אחד – המכון הראשון לחקר ההזדקנות והארכת חיים של ברה"מ נוסד בשנת 1958 אחרי שבכירי המפלגה (קלים בורושילוב ומריה קובריגינה) קראו מאמר על הנושא בעיתון הפנאי "העיתון הספרותי". אולי זה יקרה גם הפעם

שלא יגמר לעולם

מאת יואב בריל

הזיקנה היא בסך הכל מחלה שאפשר לרפא, אבל חברות התרופות לא עושות את זה כי זה לא מסתדר עם המודל העסקי שלהן, ולממשלות לא באמת אכפת מתי נמות. ראיון עם האנשים שעובדים קשה כדי שלא נתפגר // יואב בריל

כשהייתי ילד, עד גיל צעיר למדי היה לי ברור מעל לכל ספק שחיי הבוגרים, שיתחילו בקרוב באיזה חוג של נוער שוחר מדע, יוקדשו במלואם למשימה אחת – למצוא תרופה למוות. אחרי הכול, איזו ברירה אחרת יש לאדם שאין לו אלוהים ולא אמונה בסיבוב שני? רעיון הכניעה למוות בלי להשיב מלחמה לא נראה לי בכלל כאופציה אפשרית. בעיני רוחי הייתה התרופה אצורה בתוך פרח נדיר כלשהו על פסגת הר לא נודע, שהסיבה שלא התגלה עד עכשיו הייתה פשוט כי המין האנושי היה עצלן מדי לקנות נעלי טיפוס. אני לא זוכר מתי בדיוק וויתרתי על השאיפה למצוא את ההר הזה לטובת חלומות ארציים יותר, אבל זה בטח היה קשור להבנה שהאפשרויות האחרות – חיי נצח, בזבוז מוחלט של שנות חיי או הסיכוי לשרוד אלף שנה רק כדי להיתקל חזיתית בסוף העולם – מפחידות באותה מידה.

הקרב נגד המוות הוא אחד הנושאים המרכזיים שעומדים בפתחה של המאה הזו, ועם ההתקדמות המואצת של הטכנולוגיות עושה את דרכו במהירות של אסטרואיד מהשדה התיאורטי לפרקטי. אף אחד מהדוברים בכתבה הזו לא מדבר על חיי נצח,  עצם המושג הלא נתפס מסית את הדיון אל הפילוסופיה והפנטזיה ומעודד יחס מבטל כלפיו ניסיונות רציניים להילחם בזקנה, אבל הארכת חיים רדיקלית כבר בתקופת חיינו היא עניין שבהחלט עומד על הפרק. אחרי הכול, האדם כבר ניצח לא מעט מגפות ומחלות שפעם קצבו את החיים שלנו לחצי מהזמן הנוכחי ופחות. משום מה, את כל אלה אנחנו נוטים לראות כטעויות של הטבע, ואילו את הזקנה כמצב בלתי נמנע. אבל כמה היא באמת שונה מכל מחלה אחרת? אם תשאלו חלק גדול מהעוסקים בדבר, לא הרבה. ואולי בכלל לא.

כך לא תמות בשבעה צעדים פשוטים

"הגישה שהמוות הוא מחלה קיימת כבר לפחות מאה שנה, מאז אדוארד בראון_סיקר (נשיא איגוד הביולוגים הצרפתי דאז ומייסד תחום האנדוקרינולוגיה) שפעל בסוף המאה ה_19", מעדכן איליה סטמבלר, דוקטורנט באוניברסיטת בר אילן, שהקדיש את המחקר שלו להיסטוריה של רעיונות אודות הארכת חיים במאה העשרים. "כמו שכל מחלה נגרמת על ידי הוצאת הגוף מהאיזון, ככה גם הזקנה מפרה את האיזון המטבולי".

אז לא מדובר בתהליך טבעי?

"אנחנו לא צריכים להתבלבל. אם משהו הוא טבעי זה לא אומר שהוא גם רצוי. כל מחלה זיהומית וכל מגיפה הם דבר טבעי. במובן הזה גם הזקנה היא טבעית, אבל זה לא אומר שהיא דבר רצוי שלא צריך להילחם בו".

הגישה הזו, שאם תרצו, קוראת תיגר על כל תהליך הכיליון הביולוגי שרובנו רואים כבסיס יסודי להתנהלות תקינה של העולם, לא יוצאת דופן בקרב חסידי הטרנס הומניזם – גישה המבקשת לרתום את הטכנולוגיה לשיפור ולהארכת חיי האדם מתוך מודעות לשינוי היסודי שהמין האנושי יכול לעבור בעקבות תהליכים אלו. הדובר המפורסם ביותר בין התומכים בהארכת החיים (בין היתר בשל חזות יוצאת דופן שכוללת זקן סארומן שמתכתב מצוין עם התחום) הוא ד"ר אוברי דה גריי, חוקר הזדקנות מאוניברסיטת קיימברידג' ויושב ראש קבוצת המחקר "קרן מתושלח". דה גריי, שאת עיקרי האמונה שלו תמצאו במספר הרצאות מרוכזות שנתן ל_TED, פורט את ההזדקנות לשבעה סוגים שונים של נזקים הנגרמים לרקמות התאים. מניעת שבעת התהליכים האלה, לדבריו, תמנע למעשה את ההזדקנות ובאופן תיאורטי את המוות עצמו.

כמוהו, גם דיוויד קקיך, העומד בראש הקרן Maximum Life Foundation, מגדיר את ההזדקנות כמחלה בהא הידיעה, אבל מבקש להשאיר את הדיון על קרקע המציאות.

"אנחנו לא מדברים על לחיות לנצח. אנחנו מדברים על להאריך את משך החיים כמה שאנחנו יכולים", קקיך מבהיר בשיחת טלפון מקליפורניה. "הרצון לשמר את הנעורים היה קיים במשך אלפי שנים ותמיד היינו על סף היכולת להגשים אותו. מתי זה יקרה? אנחנו לא יודעים, אבל באופן יחסי אנחנו די קרובים. אנחנו יודעים איך לעשות את זה, לפחות מדענים אומרים לנו שהם יודעים, וזה עניין של לגרום לזה לקרות עכשיו".

מה בעצם מבקשת הקרן שלך לעשות?

"השורה התחתונה מסתכמת בגיוס מספיק כסף למחקרים. זה תהליך חינוכי, ואנחנו לא באמת צריכים לחנך את ההמונים, רק את האנשים שיגשימו את זה, שהם נכון לעכשיו אנשים מבוססים כלכלית שיוכלו להשקיע בחלק מהחברות שיגרמו לזה לקרות".

למה שלא פשוט נשב ונחכה שחברות התרופות יעבדו על זה? מן הסתם יש להן אינטרס כלכלי אדיר.

"רוב חברות התרופות מאוד קצרות רואי ומגינות רק על האינטרסים שלהן. המודל העסקי שלהן הוא לשמור אנשים תלויים בתרופות. אם הייתה לך תרופה להזדקנות, שכדי לפשט נקרא לה גלולת קסם – למרות שזה יהיה הרבה יותר מורכב – וההזדקנות שלך הייתה נסוגה ולא היית סובל ממחלות, חברות התרופות היו מתמרדות כי זה היה מחסל את העסק שלהן. אני לא אומר שהם אנשים רעים מאוד – טוב, חלקם כן – אבל הדבר האירוני הוא שגם הם מזדקנים ומתים. הרבה מהם מתעשרים, מזדקנים, מתים ומשאירים אחריהם הרבה כסף".

והממשלות שלנו?

"הממשלה לא מכירה בהזדקנות כמחלה כי חברות התרופות, אפילו אם הן היו רוצות, לא היו יכולות לפתח גלולה נגד הזדקנות. זקנה לא מוכרת כמחלה ולכן תרופה כזו לא הייתה עוברת את כל הרגולציה שהיא דורשת. אז זה תלוי באמת בסקטור הפרטי שיגרום לזה לקרות. וזה מצריך אנשים עשירים, שמוכנים לשבת, לשמוע על האפשרויות ולהיות סבלניים לגבי הכסף שלהם, כי הרבה מהתרופות ייקח הרבה זמן לפתח".

דיוויד אורבן, חבר במועצת המנהלים של Humanity+, ארגון שלא למטרות רווח התומך ב"שימוש אתי בטכנולוגיה להארכת תוחלת החיים", סבור גם הוא שהזהירות הגדולה שבה מתנהלים האיחוד האירופאי וארצות הברית בולמת למעשה טכנולוגיות שכבר יכלו לשרת אותנו. "כוחות הכלכלה, הפוליטיקה והרישוי, דופקים בקצב אחר מהכוחות של מדע וטכנולוגיה, ויחסי הגומלין ביניהם לא ליניאריים. ההליך הבירוקראטי של אישור טיפולים חדשים והליכים רפואיים ותרופות הוא כל כך זהיר שלמעשה פחות ופחות תרופות יוצאות היום לשוק, כשרוב ההוצאות הן לא על מחקר אלא על בירוקרטיה ורגולציה". כדוגמא לזהירות היתר אורבן מזכיר את המסע לחלל שבעבר יצא לפועל בזכות הסיכון שלקחו על עצמן המדינות ואילו היום כנראה לא היה מתגשם. "נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, אומרת במפורש שבסביבה הרגולטורית העכשווית שהיא לגמרי נגד סיכונים, הם לא היו יכולים להשיק את פרויקט אפולו, להגיע לירח ולשים את האדם בחלל".

מניות באלמוות

מביקור באתרי הקרנות הרבות להארכת חיים נדמה שהמוות נתפס לפעמים כרמיסה של זכות הפרט, סוג של פריווילגיה מערבית. למשקיעים בקרן של קקיך מוצע לא רק רווח כספי פוטנציאלי על המוצרים שיפותחו בעזרתם, אלא גם ההזדמנות להיות הראשונים להתנסות באותם מוצרים וליהנות מחיים ארוכים וטובים יותר (הניסוחים כמובן לא שלי אלא מתוך הברושורים). ההתמקדות בתועלת האישית שנפיק מהמחקרים השונים, טקטיקה פרסומית מובנת לגמרי בעידן ה"אני", מצליחה להשכיח לרגע את ההשלכות האפשריות של עולם עם תוחלת חיים ארוכה יותר שבו אנשים מסרבים לפנות את המקום למישהו חדש. במילים אחרות, לאן הלך האיום הישן והטוב על התכלות המשאבים ועולם שיתפוצץ מרוב בני אדם?

"העניין הזה של פיצוץ אוכלוסין הוא פשוט מצוץ מהאצבע", מיירט סטמבלר את אחד הפחדים הפופולאריים של העשורים האחרונים. "במדינות המערביות שבהן תוחלת החיים עולה, איכות החיים עולה במקביל ואין זכר לפיצוץ אוכלוסין. בעיית פיצוץ האוכלוסין קיימת דווקא במדינות בהן תוחלת החיים נמוכה, שבהן מנסים לפצות על התמותה בילודה גבוהה".

דיוויד אורבן מצטרף לצפירות ההרגעה. "ברוב כדור הארץ הבעיה היום היא למעשה לא יותר מדי אנשים אלא פחות מדי. אירופה, ארצות הברית, המדינות הערביות ואפילו סין, כולן מזדקנות מאוד מהר. רוסיה, שהייתה פעם אחת המדינות הכי מיושבות על כדור הארץ, עומדת בפני סכנת הכחדה. אז אנחנו לא חייבים להסתכל על הדיווחים מלפני עשר שנים ולהגיד, אלוהים, אלו הבעיות שלנו. הדברים משתנים כל כך מהר שגם הבעיות משתנות".

הרבה אנשים יגידו שהארכת חיים מלאכותית גורמת בינתיים רק לסבל מיותר.

"כמובן, וזה הוגן לגמרי, כל עוד אתה לא חושף את הילדים שלך לאותה צורת מחשבה. בהרבה המדינות זה חוקי לא לקחת תרופות לדוגמא, ולבחור למות בגיל הניאוליתי הממוצע שבין עשרים לעשרים וחמש. אז אני באופן אישי לא שותף לערכים האלה. אני חושב שהחיים טובים מהמוות ואני בוחר לחיות במקום למות. כמו שיכולנו לקבל ניתוחים, משקפי ראייה ואת הטלפון, הרוב המוחלט של האנושות יסתגל מהר לדרכים חדשות לחיות חיים טובים יותר".

בישראל רגילים למות

רוח של אופטימיות שורה על הדיונים בהארכת החיים, שונה באופן מרענן מנבואות וסרטי האפוקליפסה והפוסט אפוקליפסה שגודשים את מסכי הקולנוע שלנו בשנים האחרונות. גם לישראל הגיע הדיון על הארכת החיים, וכיכב לפני חודשיים בלפחות שני מושבים שנערכו בפסטיבל אייקון המקומי למדע בדיוני ופנטסיה, בניצוחו של אורי אביב. הראשון, "צדק חברתי", עסק בהשלכות הכלכליות והפילוסופיות של הארכת החיים. השני, "מעיין הנעורים", כיסה את הצד ההגותי_פילוסופי של חיי הנצח. ד"ר אייל דורון, שהתארח בכנס, מבקש להסיט את הזרקור מפיקנטריה של ויטמינים וחיי נצח אל הדרמה האמיתית של המאה ה_21, שהיא על פיו, "הארכת חיים עד כדי שינוי המשוואה".

"אנחנו נוגעים במשהו שלא נגענו בו", אומר דורון, שלפני ארבע שנים יצר את סדרת התעודה "על החיים ועל המוות" בערוץ 10 (וגם את "איך להיות מאושר" ו"איך להצליח בשישה שיעורים" בערוץ 2). "אם אני היום מתהלך בעולם שבו אני מבין שלאחל לילדים שנולדו לי עכשיו עד מאה ועשרים זה להעליב אותם כבר ביומולדת שלהם, אני כבר חי את זה. זו דרמה שפחות מדי שמים אליה לב כי נדמה שהיא אזוטרית, ואז הפואנטה האמיתית של השיח הולכת לאיבוד".

שהיא ההשלכה של התארכות החיים על ההווה?

"כן. מה זה אומר באמת לחיות במאה העשרים ואחת. מי שחי ב_1900 לא יידע אז שזה שייולד חמישים שנה אחריו יחיה פי שניים ממנו. הוא לא חי עם זה ביומיום. היה איזה תהליך הדרגתי. ועכשיו אני אומר לך: תשמע, זה שייולד עוד עשרים שנה יחיה פי שניים ממך. אנחנו כנראה נמות כמו כלבים לעוד כמה עשרות שנים אבל עצם זה שמתישהו זה יכול להיפסק, ואני ואתה בתור בני אדם אכלנו אותה, ויש איזה מישהו שייולד מחר ויחיה כנראה מאה שנים ויותר – זה האזור המעניין. מתי הגבול של היצור האנושי ישתנה? משורר ביוון העתיקה שמת בגיל שלושים, חלם ואהב ופחד, האם הוא שונה ממשורר בן שמונים? כנראה שלא. האם מתישהו סט הרגשות שלנו ישתנה? שירי האהבה שלנו יבואו ממקום אחר?".

קצת קשה לחשוב כל כך רחוק במדינה שבה קשה לדמיין איך ייראה השבוע הבא.

"אני אתן לך נתון שגיליתי כשעשיתי את הסדרה על האושר. תמיד אומרים לך שהאושר הולך ועולה בחיים. זאת אומרת שגיל 67 עד 77 זה העשור המאושר בחייך. כוכבית קטנה – זה נכון בעיקר אם אתה אמריקאי, ואז אתה פנסיונר עם נעלי התעמלות שנוסע לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית ונמצא באיזושהי תחושה של אושר. בן כמה אתה היום?".

שלושים.

"שלושים. בישראל אתה בדיוק מסיים את העשור המאושר בחייך".

והוא לא היה משהו.

(צוחק) "אתה סטיית התקן – כמובן שזה יצמח וייעלה. אבל בישראל כל עשור שאתה מתקדם יש ירידה ברמת האושר. זה כנראה גם קשור למלחמות וכל מיני דברים, אבל יש משהו בחברה שלנו שהוא מאוד בעייתי מהבחינה הזו. בישראל זה לא פרקטי, זה נראה תיאורטי מדי בחברה שבה הנוכחות של המוות היא ממש לא וירטואלית".