Running has been a hobby of mine for quite some time. I used to run during high school which was quite some time ago, and been on and off the wagon for quite some time. In the past few years I’ve also participated in a few 5K and 10K races, training for each one with an arbitrary set of runs.

Well, I began taking it seriously. I just googled “10K run training” (or something similar, and started using the program. While this doesn’t sound like a serious method of finding a program, the program is very serious.

It consists of long runs, that enabled me to discover new areas in my city’s parks, and short paced runs, to improve my speed.

The results are great: I sleep better, I have a healthier appetite, and I’m improving my results. There’s a marathon in Tel Aviv at the end of March. I’m not aiming for that… Just the 10K race. My personal best at such races was 51:05. I’m confident that I’ll cross the finish line in less than 50 minutes.

I’d like to thank Gavin Doyle for his excellent program and his very useful site Time To Run.

There was some good music in that decade. I like U2’s first albums, The Police, Dire Straights, and the Pixies among other (few) acts. But those rock bands, despite their popularity, weren’t the sound of those times. The discovery of synthesizers caught the attraction of musicians, the media and the public.

Electronic music has evolved since then. The sound became better, the use became wiser and the songs less idiotic. But back then, songs like these were big hits:

Just heard it while surfing the web on my laptop using wireless technology in 2010. Stupid words and bad sound. The cold singing styles continues as I type…

Here’s something that’s more to my liking. Neil Young and Dave Matthews collaborate in a show for Haiti. It’s a combination of hi-tech recording equipment with low-tech acoustic guitars and excellent performers.

I hope that more songs like these will be heard in the cafes in Tel Aviv…

שטרן 1, ממוקם בכתובת המפתיעה שטרן אחד. זה יוצא בפינת (יצחק ידידיה) פרנקל, בשכונת פלורנטין. לא במקרה, המקום נמצא כמעט ממול לבית הקאווה והטאפאסים קורדובירו, השייך לאותם בעלים. את חנן רביב אני מכיר עוד מימיו כמנהל של “נורמה ג’ין”. האווירה במקום קצת מזכירה את הנורמה בימיו הראשונים.

יש 13 סוגים של בירה מהחבית. אני אישית מקורב לבירה הבלגית ברבר (בגרסת הבלונד), פרנסיסקאנר הגרמנית, וכן לבירה לה-שוף מבלגיה. כאמור, ניתן להזמין את הבירה בכוס של רבע ליטר, ובחצי מחיר של חצי. מלבד אפשרות הגיוון והתחושה שלא נדפקתם, אלה מכם ששותים לאט ייהנו מבירה קרה יותר.

גם מהבקבוק, המגוון רחב. יש יותר ממאה סוגים, עם נציגות נאה לאימפריה הבלגית, וכן לא מעט בירות בוטיק ישראליות. אהבתי במיוחד את בירת ה”לאפינג בודהה - טריפל בלגי קלאסית” המיוצרת כאן באדמת איירץ הקודש. ידידי ואני שכללנו את שיטת הרבעים, ואף חלקנו בקבוקים. זה מעצים את המגוון עוד קצת…

גם חובבי הוויסקי ייהנו ממגוון מכובד ביותר של המשקה. לא יצא לי לבדוק את הנושא לעומק, אבל אורך התפריט נראה מבטיח. האוכל מורכב כרגע מנקניקיות ונקניקים. אהבתי במיוחד את נקניקיית החזיר הגרמנית בראדוורסט, אבל שאר יושבי השולחן העדיפו דווקא נקניקיות מרגז או צ’וריסוס.

דבר נוסף שמזכיר את נורמה ג’ין בימיו הראשונים הוא המוזיקה. יש לא מעט קטעי בלוז ופאנק מלא באסים. לי זה משתלב מצויין עם הבירה. יש לציין שהמוזיקה לא השתלטה על המקום. בשני הביקורים שלי שם הייתי בקבוצות של 6-7 אנשים, והיה אפשר לדבר ללא מאמץ.

בעלי הבית של השטרן 1, רביב ויהונתן “ג’ונסי” הלר, מסתובבים בין המסובין ודואגים שהכל יתקתק. המקום נפתח ב 24.12, ועדיין יש שם קצת ריח של חדש. לא הכל היה מוכן בביקורים שלי יומיים ושלושה ימים לאחר הפתיחה. בהמשך מתוכנן חדר לאירועים ובטח עוד בירות…

כשאני כותב את השורות האלה, בא לי לקפוץ לשם שוב. אני מקווה שהמקום ישמר את האווירה האווירה המצויינת שיש שם כעת, ולא יהיה אובר-פופולארי כמו הנורמה ג’ין, או מכונה להדפסת כסף כמו הננוצ’קה.

בכל מקרה, מברוק לחנן ויהונתן. היובש בגרון קורא לי אליכם. תמונה של שטרן 1 תצורף אחרי הביקור הבא…

החלטתי להיכנע לפרסומות, ולבדוק את בנק מזרחי, עם הקמפיין של “להעביר את דביר”. אכן חזרו אליי מהר והזמינו אותי לפגישה בבנק. הוכנסתי לחדר עם שלוש בנקאיות נאות שדיברו אתי על 50% הנחה בעמלה פה, 70% אחוז שם. התחלה מבטיחה.

אבל כמו בכל סייל של חנות אופנה, הורדת האחוזים לא עושה את המחיר נמוך. אחרי שחפרתי כדי להבין כמה שקלים אשלם, גיליתי שזה לא יוצא בהכרח יותר זול. כמו כן, לסוגיות הספציפיות שהעליתי, (צ’קים במט”ח אם שאלתם) בנק מזרחי לא הצליח לספק תשובות מספקות. לא יותר גרוע מהבנק שלי, אבל גם לא מספיק טוב.

השארתי את שלוש הבנקאיות ללא לקוח חדש. לא השתכנעתי.

נראה שגם בנק קטן ותחרותי כביכול, לא באמת רוצה לשבור את השוק ואת הקרטל. באסה. בחו”ל הבנקים מרוויחים מהלוואות מוצלחות לעסקים גדולים, ולא חולבים את הלקוחות. כאן הם נכשלים עם הטייקונים וחולבים את הצאן. זה אני!

לשמחתי אני לא לבד.

המועצה הישראלית לצרכנות פתחה בקמפיין ציבורי נרחב להורדת העמלות. הקמפיין פונה לציבור ולח”כים, ולציבור להפעיל לחץ על הח”כים. אתם מוזמנים להצטרף למאבק כאן (זה קל), ולקרוא קצת יותר על הסיבות למאבק, על הקמפיין ועוד אצל שוקי, שמסביר את הכל בצורה רהוטה.

מועצת עיריית תל אביב הצביעה נגד חשיפת התקציב בפורמט נורמלי, בר עיבוד וחפיש - אקסל. הצעה שהגישה סיעת עיר לכולנו נתקלה בהתנגדות מקיר אל קיר, כולל מספר אבירי זכויות.

ראובן לדיאנסקי, שדואג לזכויות הכלבים והחתולים בתל אביב, דואג גם לשימור הקרנפים. טוב, הוא צריך להגן על בני מינו…

תמר זנדברג, מסיעת מרצ, שאמורה לייצג אנשים כמוני גם אכזבה עם הצבעת נגד ואמרה שזה ענין לא מהותי. טוב, מרוב שקיפות כנראה לא רואים כלום.

מדהים שאותם חברי קואלציה העדיפו להצביע נגד ההצעה גם כשהיה להם ברור שיש רוב למתנגדים. אם היו תומכים בהצעת השקיפות, הם יוכלו בעתיד להגיד שהם ניסו, המצפון שלהם נקי וכו’.

לקראת הבחירות הבאות, נדאג לשקף להם את זה.

לרמן, מחכה לפרשנותך.

I’m not very experienced with live media appearances, but I think it was OK. Feedback is welcome.

ההפגנה גם באה למחות על חוק המאגר הביומטרי שעבר בכנסת - חוק האח הגדול. אנחנו עדיין יכולים למחות על כך. מי אמר לשים אצבע בחומצה?

כשחלקים באוכלוסיה סובלים מזכויות חסר, אז יש מי שנהנה. מי? אני - אשכנזי, סטרייט, גבר ויהודי. אז בתור אחד העלאווים שנהנים מזכויות יתר, גם אני יודע שזה לא בר קיימא. פערים מתרחבים בחברה ייגמרו בהפיכה אלימה. שמחתי לראות משתתפים רבים, לא רק הפרצופים הקבועים בהפגנות השמאל.

בתחילת האירוע שאלו אותי אם אני מוכן לשאת שלט. הוא היה של המרכז לפלוריזם יהודי, והיה כתוב עליו: “יהי אור”. חלק מהמכרים שלי הרימו גבה. אתה? יהודי? אז קודם כל אני גם יהודי. גם ניהליסט שלא מאמין בכלום, אבל הזהות היהודית לא מחוקה אצלי, למרות שאני משתדל להיות איש העולם הגדול.

וגם מי שלא מגדיר את עצמו יהודי אלא אתאיסט, ניהליסט, אנרכיסט, נטול הגדרה וכו’, אבל כן רואה את עצמו כליברל, תומך כמוני, בזכותם של יהודים לחיות את חייהם בדרך שלהם. מדובר גם ברפורמים שאת השלט שלהם החזקתי, וגם החרדים האולטרה-אורתודוקסים הקיצונים ביותר.

העקרון הוא פשוט: חיה ותן לחיות. כל עוד אותם קבוצות לא פוגעות באף אחד, לנו יש חובה להגו על זכותם לחיות את חייהם.

איש באמונתו יחיה. אני לא מאמין. ג’ון לנון ז”ל מציג את זה יותר טוב:

אוכל גאורגי - טביליסי, ספטמבר 2009

בפעם הראשונה, זוגתי ואני היינו שם וישבנו על הבר למעלה. יש לנו זכרונות טובים מהיין בגאורגיה, שהיה שם זול וטעים. גם היין המשובח שהבאנו ארצה היה זול. במסעדת ננוצ’קה, שהיא מסעדה גרוזינית / גאורגית, לא ציפינו למחירים של המדינה הקווקזית, אבל גם לא ל 150 שקלים ליין גאורגי מהשורה השניה.

אחרי שנהנינו מהאוכל, שילמנו את החשבון בסך 300 שלקים, וביקשנו לפרוט שטר של 50 שקלים, כדי לתת טיפ לברמנית. היא אמרה שהיא מצטערת, אבל אין לה פריטה ל 50. לא ייתכן שבמסעדה כל כך גדולה, בה מתקשרים עם מכשירי קשר, אי אפשר לפרוט 50 שקלים. במקום לקום וללכת, השארנו לה את השטר. טיפ נדיב מדי של פראיירים.

אתמול שוב הזדמנתי למקום, ליום הולדת של חבר של חבר. רק קפצתי לזמן קצר. הזמנתי עלי גפן טעימים וצייסר של וודקה אבסולוט. המלצר היה מאוד לא נחמד, והיה קשה לתפוס אותו. האנשים שהגיעו לפני סיפרו שהוא היה חסר סבלנות.

להביא את החשבון לקח לו הרבה זמן, וזה היה מצער בקור של החלק החיצוני. על פטריות חימום לא שמעו שם. הופתעתי לגלות שצ’ייסר של אבסולוט עולה 20 שקלים.  צ’ייסר. לא שוט. אבסולוט. לא גריי גוס או קטל וואן.

לצערי, האוכל הטעים והשם הטוב שיצא לננוצ’קה לא מצדיק ביקורים נוספים שלי, אבל ימשיך למשוך לקוחות אחרים.

בפאבים ברחבי העיר ניתן למצוא טעימות מוצלחות מהמטבח הגאורגי: שיילוק בכיכר מסריק, ארמדילו באחד העם פינת מאז”ה, צימרמן בברנר פינת אלנבי ובטח יש עוד מקומות. המבחר שם מצומצם, אבל הוא טעים, והשירות טוב.

אין כבוד ללקוחות של ננוצ’קה.

אתר המקצוענים נעזר בידי הזהב של שוקי גלילי בכתיבת תוכן הבלוג. את ההקמה עשתה מקצוענית הבלוגים מספר אחת: שרון גפן.

מה באתר? עצות שימושיות לבית, מדריכים ל DIY, ועוד. אני גיליתי שיש נוזל פתיחת סתימות ידידותי לסביבה. בפעם הבאה שאסתום את האסלה, לא אצטרך יותר חומצות תופת.

לאחרונה נתקלתי באנשים לא מקצועיים בכלל שעשו עבודות קטנות בבית שלי. כשהם באו לסדר את התריס, הם תיקנו תריס אחד והכריזו שהשני תקין. למחרת, התריס “התקין” נפל משלוש קומות והתנפץ על הרצפה. לא היו נפגעים, אבל זה לא היה נעים. לצערי, בדירתי השכורה אני תלוי ב”מקצוענים” ששולח בעל הבית

אבל אתם כנראה חופשיים לבחור, ולדעת קצת יותר על הדברים שאתם עושים בממלכה שלכם.

תנו קפיצה לבלוג המקצוענים.