cc by bluemoose

לפני שנים רבות (טוב, כמה חודשים), הכרזנו כאן על תחרות פוסטרים. אחרי תהליך ארוך ומפרך, כמה פוסטרים מעולים ו-375 מצביעים, אנחנו שמחים לספר לכם על הפוסטרים הזוכים!

כנסו, כנסו.

במקום הראשון: אפרת צימרמן (קוסט)

בלי שום צל של ספק, הפוסטר שהכי אהבתם היה זה של אפרת צימרמן (קוסט) – העכבר במבוך!
אפרת זוכה ב-50 עותקים של הפוסטר שלה – במתנה מאיתנו, ובספר Designing for Interaction (באדיבות רוני אורבך, תודה!)

יישרנו את המבוך קצת לכבוד הזכיה, והנה הוא לפניכם:

במקום השני (וגם בחירת הצוות): סטודיו קיפוד (מאיה זקהם)

במקום השני הגיע הפוסטר של סטודיו קיפוד (מאיה זקהם), עם הקומיקס. זה היה גם הפוסטר שבחרנו בינינו לבין עצמנו, בצוות, כי חשבנו שהוא מתייחס הכי טוב לתנאי התחרות.
גם מאיה זוכה ב-50 עותקים של הפוסטר שלה – במתנה מאיתנו.

במקום השלישי: קרן גרינברג

הפוסטר של קרן הגיע למקום השלישי בהבדל של 4 קולות בלבד מהפוסטר של מאיה.

סיכום ההצבעות

המספרים מדברים בעד עצמם, לא?

איפה אפשר להשיג את הפוסטרים?

בינתיים עוד אי אפשר. אבל כדי שנוכל לדאוג לזה שיהיה אפשר, נשמח אם תספרו לנו באיזה פוסטרים אתם הייתם מעוניינים (יש טופס כאן למטה), הכוונה לכאלה שהייתם רוצים לתלות במשרד (או מעל המיטה ) יום אחד.

למקרה ששכחתם, הנה כל הפוסטרים שהשתתפו בתחרות, מסודרים לפי מספר המצביעים. כדי להגדיל – תקליקו על הפוסטר:

תודות

תודה ענקית לכל מי שהשקיע והשתתף בתחרות:

• אפרת צימרמן (קוסט)
• אלפנט סטודיו (אבי-ז'אן לוי)
• ורד מארי שמואלי
• מנטיס
• מקאן אריקסון
• סטודיו קיפוד (מאיה זקהם)
• קרן גרינברג
• רני רותם

תודה לכל 375 המצביעים, ותודה מראש למי שסיפר פה למעלה איזה פוסטר הוא רוצה.

cc by London looks

פורסם במקור תחת השם "Five Indispensable Skills for UX Mastery" על-ידי Jared M. Spool. התפרסם בבלוג של User Interface Engineering ב-3/8/2010. תרגום: דוד גלולה.

בתהליך ההכשרה של מעצבי חווית משתמש, אחד החוקים החשובים הוא לא חוק פיטס (Fitts) – אשר עוזר לנו בעיצוב אלמנטים אינטראקטיביים. גם לא חוק היק (Hick) – אשר מתאר כמה זמן לוקח לבני אדם להחליט. אלא זהו חוק סטארג'ון (Sturgeon), אשר טוען כי 99% מהכל אלו שטויות. זה די קל לייצר תוצאה דלת איכות – כל אחד ללא שום מיומנויות מסוגל לכך, ויש מליון כאלה בכל פינת רחוב. אולם אם אנו רוצים להצטיין במה שאנו עושים – מה הם הכישורים הנדרשים וההכרחיים? על מה אנו צריכים להתאמן בכדי להיות מומחים?

זו בדיוק השאלה שניסינו לענות עליה בחוקרנו את מקצוע מומחה חווית המשתמש. מומחים אלו באו מתחומים שונים בתוך עולם חווית המשתמש – עיצוב אינטראקציה, ארכיטקטורת מידע, מחקר משתמש, רעיונאות ועיצוב ויזואלי. בעוד הם מפיקים תוצרים בתהליך ומוצרים סופיים שונים זה מזה, היה ברור כי כל מומחה ששוחחנו איתו בנה את המומחיות שלו דרך מיומנויות דומות – כישורים שהפכו להיות הכרחיים כאשר ניסו ליצור תוצרים מצוינים.

מיומנות הכרחית מספר 1 – שרטוט

מישהו פעם אמר כי לדבר על עיצוב דומה לפרשנות של ביצוע של ריקוד. מילים, למרות שהן הכרחיות, לעיתים אינן עושות חסד עם הרעיונות שלנו. סקיצות מהירות של עיצוב – איך זה ייראה, איך המידע יזרום ממקום אחד למקום אחר, איך משתמשים עוברים בין פעילויות – לרוב יהיו הדרך הטובה ביותר להבהיר את רעיונותינו. המומחים איתם דיברנו נמשכים לשרטוט בקלילות. הם אינם נבוכים בגלל הכיעור של השרטוטים שלהם (ואכן, הם יכולים להיות די מכוערים…) או כמה טיפשיים הם יכולים להיראות (די טיפשיים…). הם ממוקדים ברעיונות שנמצאים מאחורי השרטוטים הללו. אנו מדברים על איכות של רישום על מפית נייר של בית קפה. עט עבה, קווים כלליים, דמויות מקל פשוטות. זו לא המונה ליזה או העבודה הטובה ביותר של האימפרסיוניסטים. שאלנו כל מומחה איך הם רכשו את כישורי השרטוט שלהם. התשובה שלהם? הם התאמנו – בישיבות, ליד שולחן הכתיבה, בהמתנה לילד שיסיים את אימון הכדורגל שלו. הם רק המשיכו לצייר, לשרבט ולשרטט מחשבות שעלו בדעתם. הם היו כותבים את אותם משפטים שוב ושוב, כדי לשפר את הקריאות של כתב היד שלהם. שרטוט הוא לא דבר קשה, אלא מיומנות נרכשת. מרגע שלמדת, היא הופכת לחלק אפקטיבי מתמהיל היכולות התקשורתיות שלך.

מיומנות הכרחית מספר 2 – סיפור סיפורים

אחד הדברים המייחדים בין בני האדם לבין כל המינים האחרים בטבע, הוא היכולת שלנו ליהנות מסיפור טוב (לא תמצאו עכברים יושבים סביב מדורה ומספרים זה לזה על סכנת החיים שהם חוו במפגש האחרון שלהם עם אשת האיכר…). אנחנו אוהבים לשמוע סיפורים ואנו סוגדים לאלה מבינינו אשר יכולים לספר את הטובים ביותר.

במקום עבודה, סטרילי וממוקד עבודה, אנו לא חושבים שהיכולת לספר סיפורים היא מיומנות הכרחית. אבל סיפורים יכולים לעורר השראה. הם יכולים להאיר. הם יכולים לעזור לנו להזדהות עם אלה שהעיצוב נוצר עבורם. יכולת סיפור סיפורים מעולה היא עוד תכונה משותפת של כל המומחים שאיתם דיברנו. כשביקשנו מהם לתאר משהו שהם סיימו לעשות, הם לא רק תיארו את התוצאה הסופית, הם סיפרו איך הם השיגו אותה. הם אמרו לנו על אילו בעיות עונה הפתרון שלהם, אם מי הם דיברו במהלך המחקר, וכיצד הם שכנעו  את חברי הצוות שלהם להתמקד בחלקים הטובים ביותר. הם עשו את זה בצורה מרתקת לגמרי. תשומת הלב שלנו היה נתונה להם.

סיפור סיפורים, בדומה לשרטוט, זו מיומנות הניתנת לאימון באופן סדיר. הם חזרו על אותו הסיפור שוב ושוב, צופים איך הקהל שלהם מגיב. כאשר הקהל הגיב עם הרעיון הנכון, הם ידעו שהם הצליחו. כשהם לא, הם שינו את הסיפור עד שהשיגו את הרושם אותו ביקשו. ישנם אלמנטים של סיפור טוב שמומחים אלו הבינו: דמויות, קווי עלילה, המסע שהגיבורים עוברים, האתגרים שעמדו בפניהם.

דברים אלה הופכים סיפור למעניין ולמבדר. אך גם עושים אותו אינפורמטיבי. בדומה לשרטוט, סיפור סיפורים היא מיומנות הכרחית בדרך למומחיות. שמור את זה רענן, שמור את זה מעניין. אך יותר מכל, שמור את הסיפור רלוונטי ובעל ערך מידעי.

מיומנות הכרחית מספר 3 – מתן וקבלת ביקורת

זה נדיר לראות מומחה חווית משתמש העובד לבד. לרוב, הם חלק מצוות, משתפים פעולה סביב העיצובים שהם יוצרים. חלק משיתוף הפעולה הנדרש הוא מתן וקבלת משוב. עיצוב מעולה נוצר באיטרציות. כל סבב של שינויים הוא הטוב ביותר כאשר הוא מבוסס על הידע והניסיון של השותפים לתהליך.

אנחנו לא שומעים הרבה על ביקורת. החברים בצוות הטובים במתן ובקבלת ביקורת, מסוגלים לספק משוב בונה אשר עוזר לנו להבין מה אנו עושים ואיך כדאי לעשות זאת. חברי צוות אלו גם מצטיינים בקבלת משוב, דבר אשר מעצים את תהליכי החשיבה שלנו ועוזר לנו להבין איך להיות פותרי בעיות טובים יותר.

יכולת מתן וקבלת ביקורת היא יותר מאשר ביקורתיות. היא עוזרת לבחון את מטרות העיצוב. היא עוזרת להעמיק ולחקור איך משתמשים יפתרו את בעיותיהם וישתמשו בעיצוב. זהו דיון שבו איש אינו צודק או טועה, אלא ממוקד באופן מוחלט בחקירת הבעיה. יכולת מתן וקבלת ביקורת טובה יוצרת סביבת עבודה מרתקת, ממריצה ומעצימה. כולם חשים שהם למדו משהו חדש ושהם צמחו כאנשי מקצוע. מומחיות במיומנות זו משפרת את עבודת הצוות שלנו, ואף מעשירה את העיצוב שלנו.

מיומנות הכרחית מספר 4 – הצגת מצגות

יכולת הצגת מצגות היא מצרך יסוד של מומחי חווית משתמש. הם כל הזמן נדרשים להציג רעיונות לצוות שלהם, את העבודה שלהם לשכבת ההנהלה שלהם, ואת השיטות והתוצאות בפני עמיתיהם בכנסים מקצועיים.

הליבה של יכולת ההצגה היא יכולת סיפור סיפורים. רשימת עובדות היא די משעממת, כך שהטמעתה בתוך סיפור מרתק ובלתי נשכח היא המפתח. אולם הצגת מצגות מופלאה היא מעבר לרכיב הסיפור. זהו אירוע מולטימדי, המשלב הצגה חיה, קול ותמונה חזותית. ההצגה כוללת גם כתיבה, ניצוח, כוריאוגרפיה והפקה.

הצגה מעולה כרוכה ברמה אחרת של תשומת לב מצד המציג. הצגה מעולה, כשלעצמה, הינה תרגיל בעיצוב חוויה. ההבנה כיצד להקשיב למשתתפים היא מרכיב חיוני בעיצוב החוויה אותה אתה יוצר עבורם.

קל לעמוד מול קהל ולהריץ את רצף השקופיות. זה קשה הרבה יותר ליצור הצגה משמעותית המשכנעת, המערבת והמערערת את סלעי היסוד שמהם בנוי עולמו של הקהל. ישנם אנשים, אלו שהתמחו ביכולת הצגה, אשר גורמים לדברים להיראות פשוטים. עם זאת, מציגים מעולים משקיעים מאמצים אדירים לשיפור מיומנותם. הם מתאמנים תכופות, עורכים את המצגות שלהם בדיוק עדין, מוודאים כי בכל רגע הם מעבירים לקהל את מה שהם התכוונו לו. זו מיומנות מבוססת ביצוע אשר נראית קלה, אך די קשה לשלוף בצורה טובה. שיפור מיומנות זו יהפוך אותך בצוות ובארגון שלך לקול אשר חשוב שיישמע.

מיומנות הכרחית מספר 5 – הנחיה

למען האמת, כאשר התחלתי לעבוד על מאמר זה, לא התלהבתי משם המיומנות הזו: הנחיה. זה נשמע כל כך מנהלתי, כל כך משעמם. אך מיומנות זו היא הכל חוץ ממשעממת. היא חיונתי מאוד, בעיקר לעיצוב תוך שיתוף פעולה. בעבודתנו, אנחנו צריכים תדיר להוביל פעילויות קריטיות: בין אם זה ניתוח תוצאות מחקר משתמש, סיעור מוחות על תכונה חדשה במערכת, ביקורת עיצוב או חלוקת העבודה לאיטרציות הבאות (חשבתי על הובלה או מנהיגות כחלופות אפשריות להנחיה, אך זה נשמע גרנדיוזי מידי).

המנחים הוא מנהיגים לרגע. הם נכנסים לתהליך ולוקחים את המושכות לידיהם, עם התמיכה והכבוד של כולם, בכדי להניע את קבוצתם לפעילות הבאה. לעיתים קרובות חברי צוות מתחלפים בהנחייה, מפזרים את המאמץ בין כולם, נותנים לכל אחד את ההזדמנות להנחות את הצוות באותו הרגע.

למנחים הטובים ביותר יש תיבה מלאה בטריקים. הם יודעים מתי לוח לבן עובד ומתי הוא מגביל את השיחה. הם מבינים מתי להשתמש בפתקים דביקים או כרטיסיות. הם יודעים איך להפריד כיווני חקירות משמעותיים מסטיות בזבזניות, בזמן שהצוות נמצא בעבודה. הם יודעים מתי לעמוד על שלהם ומתי למלא תפקיד נייטרלי. אנשים שהינם מומחים בהנחיה, מחפשים תמיד כלים וטריקים חדשים. הם מחפשים דרכם חדשות ליצור קונצנזוס והסכמה בקבוצה שלהם. יכולת הנחיה מעולה הינה הכרחית לצוות שלהם, ועוזרת להם להתקרב להצלחה כאשר כולם עובדים יחד.

חמש מיומנויות הכרחיות

אם כך, יש לנו חמש מיומנויות הכרחיות למומחיות חווית משתמש. מיומנויות אלו אינן ייחודיות למקצוע חווית המשתמש, אך, לאור המחקר שלנו די ברור כי אנשי המקצוע הטובים ביותר עובדים קשה בכדי להתמקצע בהם. מיומנויות אלו – שרטוט, סיפור סיפורים, מתן וקבלת ביקורת, הצגת מצגות והנחיה – הן כולן כישורי תקשורת בינאישית. הן כולן כישורי שיתוף פעולה. הן מיומנויות העוזרות לנו להפוך כל עיצוב לטוב יותר.

מה שנפלא הוא שאנו יכולים להשתמש בכישורים אלו כדרך לשפר את עצמנו ואת צוותנו. אנו יכולים תדירות להמשיך ולהשתפר תוך כדי התבוננות בחברים, עמיתים ומדריכים אשר השיגו רמה גבוהה במיומנויות אלו ולמידה מדרכי היישום שלהם.

מנהלים יכולים להוסיף מיומנויות אלו לתהליך הערכת הביצועים שלהם, בשאלם כל תקופה "האם השתפרת באלו?" אלו מיומנויות שהכרחי שיהיו לנו, אשר בתורם הופכים אותנו לבעלי ערך יותר גבוה (וגם יותר חיוניים) לצוות שלנו.

ליאור יאיר מרצה במפגש UXI02 שהתקיים ב-28/7/2010

ב-28/7/2010 התכנסנו למפגש השני של האתר, UXI02. זו הפעם השניה שהאתר/ארגון יוצא מהתחום הוירטואלי ונפגשים פנים אל פנים. הנושא הפעם היה אבות טיפוס.

המצגות נמצאות כאן, אנחנו מביאים לכם כאן את הוידאו המלא של שתי ההרצאות.

אבות-טיפוס: רקע ומתודולוגיה. ליאור יאיר, נטקראפט

אבות טיפוס: כלים, כללים וטיפים מעשיים. רן לירון, מטריקס

מתנצלים מראש על הבעיות בסאונד באיזור אמצע ההקלטה… היו בעיות עם המיקרופון.

בשעה טובה, אחרי מאמצים רבים, תחרות הפוסטרים של UXI הגיעה לפינה לשיפוטכם.

משתתפים (לפי סדר א-ב):

• אפרת צימרמן (קוסט)
• אלפנט סטודיו (אבי-ז'אן לוי)
• ורד מארי שמואלי
• מנטיס
• מקאן אריקסון
• סטודיו קיפוד (מאיה זקהם)
• קרן גרינברג
• רני רותם

בהצלחה לכל המתמודדים! ההצבעה עד ה-30/8.

עדכון 31/08/2010: ההצבעה הסתיימה. תודה לכל המתמודדים והמצביעים! הזוכים קיבלו הודעה, נפרסם על כך הודעה באתר בהקדם.

איך מצביעים?

כדי להצביע ליחצו על הקישור מעל לתמונה המבוקשת, והכניסו את האימייל שלכם. ההצבעה האחרונה שלכם היא זו שתישמר.

רק הצבעות מכתובות אימייל חוקיות יספרו!

מה הקריטריונים להצבעה?

להזכירכם, זו היתה הגדרת התחרות (ההגדרה המלאה כאן):

• ליצור פוסטר שעוזר להסביר מה זו חוויית משתמש ולמה זה חשוב.
• להיות מצחיקים אבל רציניים.
• להיות תקשורתיים, להעביר מסר.
• להיות פשוטים (לא דיאגרמות שמתארות תהליכים).
• להיות ישראליים ומקוריים – לא סתם תרגום.

תנסו לבחור את מי שעונה על כל זה הכי טוב.

זכרו שזה הולך להיות מודפס בגודל 50 על 70 ס"מ – די גדול – כך שגם אם יש פרטים קטנים בפוסטר שאתם מתלבטים לגביו, הם יראו טוב בגודל ההדפסה.

כדי להתרשם בצורה נכונה יותר מהפוסטר, תקליקו עליו ותגדילו.

אפרת צימרמן (קוסט)

אלפנט סטודיו (אבי-ז'אן לוי)

פוסטר 1

פוסטר 2

ורד מארי שמואלי

מנטיס

הסבר: הפוסטר מוצג בצד שמאל, ובצד ימין הגדלה של שני איזורים בתוך הפוסטר – כדי שתראו את הפרטים.

מקאן אריקסון

סטודיו קיפוד (מאיה זקהם)

קרן גרינברג

רני רותם

אני מתרגש להודיע באופן רשמי על כנס UXI Live 2010 – הכנס הראשון שלנו: יום שלם של הרצאות, נטוורקינג וסדנאות מעשיות . יש גם פרסים יקרי-ערך, בונוסים מצויינים ועוד כמה הפתעות…

סקרנים?

הכנס יתקיים ב-5/10/2010, יום שלישי, במרכז הכנסים שבשפיים. כבר מעל 200 איש רשומים, אתם מוזמנים להצטרף, עכשיו זה ב-23% הנחה, עד סוף החודש.

http://uxilive.co.il

הנה תוכנית ההרצאות בכנס:

כל ההרצאות

אתם מוזמנים להציץ בתיאור המלא של כל ההרצאות באתר הכנס. יש פירוט על כל אחת מההרצאות והמרצים.

יש לכם שאלות? הערות? תובנות?

אשמח לענות כאן למטה.

ב-28/7/2010 התכנסנו למפגש השני, UXI02. זו הפעם השניה שהאתר/ארגון יוצא מהתחום הוירטואלי ונפגשים פנים אל פנים. הנושא הפעם היה אבות טיפוס.

עדכון 11/8: ההרצאות צולמו בוידאו, אתם מוזמנים לצפות.

סיכום כללי:

• אב טיפוס הוא חשוב כדי למקד את כל האנשים בתהליך
• אפשר לעשות בדיקות שמישות עם אב טיפוס, או לפחות למשש את הדופק של המשתמשים לגבי המוצר
• בחירת התוכנה ליצירת אבות-טיפוס צריכה להיעשות לפי פרמטרים שונים, ביניהם התאמת הנאמנות של אב הטיפוס שהיא יוצרת למוצר הסופי (אינטראקציה, עיצוב, קוד ותוכן)
• כל תוכנה ליצירת אבות-טיפוס היא טובה אם אתה שולט בה

אפשר לראות גם טוויטים מהאירוע, וצילומים בפייסבוק. וידאו מלא של שתי ההרצאות – בקרוב.

האירוע התקיים בחסות ג'ון ברייס ויוניק יו איי.

ברק דנין פתח את המפגש אחרי מפגש קפה והיכרות שהחל מעט מוקדם מהרגיל (במקום ב18:30 אנשים הגיעו כבר ב18:00. זה טוב).

בסקירה של ברק על ההישגים של UXI עד עכשיו, הוא גם הזמין את הקהל לכתוב כתבות ל-UXI. יש לכם משהו מעניין להגיד? שלחו ל-barak@uxi.org.il. ככל שיש יותר דברים בעברית כולנו מרוויחים.

אבות-טיפוס: רקע ומתודולוגיה. ליאור יאיר, נטקראפט

ליאור יאיר סקר בהרצאה שלו את היתרונות שהוא רואה בשימוש באב טיפוס בתהליך האיפיון והעיצוב של המוצר. ליאור הגדיר את האב טיפוס בתור:

• מייצג גרסה ראשונית של המוצר
• מדגים צורה ופונקציונליות בדרך ויזואלית
• יכול להכיל רק חלק מההתנהגות של המוצר האמיתי
• לעיתים שונה מהמימוש הסופי
• זול לייצור

בנושא הרמות השונות של הנאמנות (fidelity), כדאי לקרוא את המאמר של פרד ביצ'ר כאן באתר. בקצרה, כשאומרים נאמנות בהקשר של אבות-טיפוס, הכוונה היא לשאלה עד כמה האב-טיפוס דומה למוצר הסופי. ליאור הזכיר שני אספקטים של נאמנות: נאמנות גראפית ונאמנות לאינטראקציה. בהמשך ליאור הסביר את ההעדפה שלו ל-Axure בתור תוכנה שיכולה בקלות לייצר אב טיפוס עם נאמנות בינונית-גבוהה למוצר הסופי, בשני האספקטים האלה – אינטראקציה ועיצוב. זאת בניגוד לאב טיפוס עם נאמנות נמוכה כמו אב טיפוס על לוח מחיק או מנייר.

בסרט הבא ליאור הדגים מה קורה כשלוקחים את הרעיון של אבות-טיפוס מנייר קצת רחוק מדי – ב-Axure הרבה יותר קל לייצר אינטראקציות מורכבות כמו זו שפה:

לאחר מכן ליאור הראה דוגמאות לאבות טיפוס שהם מייצרים בנטקראפט. Axure מהבחינה הזו מאוד נוחה: לפי ליאור גרף הלימוד של Axure הוא נמוך ומי שמכיר את ויזיו יוכל לייבא אובייקטים וקטוריים בקלות.

המגרעה של אב טיפוס בAxure וגם בהרבה תוכנות אחרות היא שלמרות שהאב-טיפוס הוא אינטראקטיבי, אי אפשר לעשות איתו כלום מבחינת פיתוח – צריך לזרוק אותו בסוף התהליך, ולפתח את המוצר מאפס. היתרון הגדול הוא שכל צוות הפיתוח מתואם לגבי סוג האינטראקציה והתהליכים שצריך ליצור במוצר, כי אב-הטיפוס מתקשר אותם בצורה מצויינת: פשוט מפעילים אותו ומגלים מה התגובה הנדרשת על כל פעולה.

סרטוני הדגמה

ליאור הראה דוגמאות מעניינות של תהליך יצירת אב-טיפוס בעזרת Axure עבור אתרים וגם עבור iPhone ו-iPad, והראה סרטונים שמדגימים את השימוש באבות-טיפוס על-גבי מכשיר היעד שלהן.

תודה לנטקראפט שאיפשרו לנו להציג את הסרטים האלה כאן.

נאמנות גראפית בינונית, נאמנות אינטראקטיבית גבוהה – אפליקציית iPhone

נאמנות גראפית גבוהה, נאמנות אינטראקטיבית גבוהה – כמעט כמו הדבר האמיתי – אפליקציית אייפון

נאמנות גראפית בינונית, נאמנות אינטראקטיבית גבוהה – אפליקציית אייפד

אבות טיפוס: כלים, כללים וטיפים מעשיים. רן לירון, מטריקס/ג'ון ברייס

ישנם כלים רבים ליצירת אב-טיפוס. איזה כלי מתאים לכם? בתחילת ההרצאה רן נתן רשימה של פרמטרים שלפיה אפשר לבחון כלים לאב-טיפוס, ביניהם רמת המהימנות של האב-טיפוס. בנוסף לחלוקה של ליאור לפי רמת הנאמנות הגראפית והאינטראקטיבית למוצר הסופי, רן הציע עוד שני אספקטים של נאמנות: תוכן וקוד.תוכנות שונות תספקנה כל אחד מהדברים הללו באופן שונה. אם ברצוננו לקבל נאמנות גבוהה לקוד, למשל, נשתמש ב-Dreamweaver.

לעומת ליאור, רן צידד באב טיפוס עם נאמנות גרפית נמוכה לעיצוב. לפי רן אב טיפוס צריך להיות 'מקושקש', לא מהוקצע. זה מונע מהלקוח והמתשמש מלהיקשר לאב טיפוס לפני העיצוב. בנוסף, ככל שהאב טיפוס נאמן יותר גרפית צריך להשקיע בו יותר זמן. גם כך אנחנו נשקיע מין הסתם הרבה זמן בלהיות נאמנים לאינטראקציה כדי שנוכל להתשמש באב טיפוס למבחני שמישות.

רן המשיך לסקור את היתרונות והחסרונות של הרבה תוכנות שנמצאות שם בחוץ, ממתינות שנאפיין בהן. הוא הוביל אותנו לבחירה המתבקשת מבחינתו: Powerpoint. עונה על רוב הדרישות, נמצא שם ממילא ומספק את הכלים הדרושים להדגמת האינטראקציה, להצגה מול הלקוח מאחר וסביר ויש לו את התוכנה.

רן המשיך והדגים בשארית הזמן איך הוא מכין אב טיפוס מהיר בעזרת Powerpoint שכולל תפריט נגלל ומעבר בין אופציות, וכל זאת בלי להשתמש בשום כלי חיצוני, רק במה שמגיע עם Powerpoint.

סיכום

• אב טיפוס עוזר להעביר את המסר שאנחנו רוצים ללקוח או למשתמשים
• אפשר לבנות את האב טיפוס בצורה כזו שתאפשר בדיקת משתמשים
• קיבלנו רשימת פרמטרים שתעזור לנו להחליט באיזה כלי ליצירת אב-טיפוס להשתמש
• קיבלנו טיפים לשימוש ב-Powerpoint ככלי ליצירת אב-טיפוס

דיעה אישית

אני מכיר את רן וליאור פחות משנה, ולשניהם יש הרבה עיטורים מהתחום. היה מרתק לשמוע את ההשקפות השונות שלהם על אב טיפוס. רן צודק כשהוא אומר שאב-טיפוס 'סכמטי' מונע היקשרות של הלקוח לאב-טיפוס. ההיקשרות עלולה להיות בעוכרינו כשהלקוח יראה את העיצוב הגראפי. הסכמטיות גם יכולה לגרום ללקוח או המשתמש להיות יותר מעורב ו'להעז' להביע דיעה: אחרי הכל, זה רק שרטוט, לא הדבר האמיתי. 'זה לא יעליב אותם, הם רק בתחילת הדרך'.

ליאור שאומר שאב טיפוס צריך להיות כמה שיותר קרוב ומהוקצע. יש בזה משהו: כשאתה מראה משהו שנראה טוב, מקצועי ומושקע יש בזה משהו מאוד משכנע. זה נראה כאילו איש מקצוע עבד על זה, השקיע את המחשבה והזמן שמשלמים לו. אתה גם שולט בכלי מקצועי. לדעתי יש סיכון בשימוש בפאוארפוינט כי כל מיני בעלי תפקידים יכולים לשנות את הקובץ כדי לקדם איזו דיעה שלהם – זה יותר מדי קל לעשות את זה. נכון שגם על PDF אפשר לעשות כל מיני פעולות, אבל זה פחות קל למשתמש הפשוט.

נוסף על כך, כשמשתמשים באב-טיפוס לבדיקת משתמשים, כדאי שתהיה לו נאמנות גבוהה לאינטראקציה. להרבה משתמשים קשה לדמיין אינטראקציה. הם צריכים לחוות אותה באמת כדי להבין אותה. אנשי מקצוע יכולים לעתים לעשות את הקפיצה המחשבתית בין אפיון בנייר או במסכים סטטיים, אבל גם הם יבינו את האינטראקציה יותר טוב אם יחוו אותה ולא ידמיינו אותה.

כשעבדתי באינטראקטיב בהולנד והגשתי איפיון של אתר, התעכבו איתי במשך 20 דקות להבין למה בחרתי בפונט מסויים ולמה הפינות מעוגלות או לא מעוגלות. אולי אם זה היה מעט יותר מקושקש, לא הייתי נכנס לזה. מצד שני, אפיינתי אפליקציה לאייפון עכשיו, והיה חשוב להראות שכפתור מסויים הוא נייטיב, הכפתור הסטנדרטי של האייפון, ולא משהו שמעצבים באופן ייחודי לאפליקציה. אם זה היה איפיון בקוים מרושלים, אולי המפתחים או אנשי השיווק היו מחליטים לתת את הפרשנות שלהם.

כך שמסקנותיי הן:

1. אב טיפוס הוא חשוב כדי להעביר את המסר, וכדאי שהתוכנה שלך או אתה תדעו להדגים את האינטראקציה של המוצר. כפרילאנס אני יודע שכדאי שזה ייקח כמה שפחות זמן.
2. שלוט בכלי שלך. לא היית מקבל את המלה של רופא לבוש בגופייה שמודד לך חום עם יד על המצח.
3. סוג אב-הטיפוס ורמות הנאמנות שלו תלויים בקהל היעד. להציג למורות זה לא כמו להציג למפתחים של מיקרוסופט או למנהלי מחלקות בבנק. כל אחד צריך אב טיפוס שונה.
4. שאל את עצמך האם האיפיון שלך הוא באמת נכון או שפשוט היה לך סטנסיל של קרוסלת תוכן, אז שמת אותו כבר שם. רמז: ככל שהאיפיון כולל יותר אלמנטים שכבר היו לך מפרוייקט אחר, כך גדל הסיכוי שאפיינת לפי השליטה שלך בתוכנה.

המגי'ק טרקפד החדש של אפל

מידי פעם חברי צוות UXI נפגשים וירטואלית בכדי לחוות דיעה על נושא מסויים או לענות על שאלה כלשהי. יש לכם שאלה או נושא שאתם רוצים לעלות בפני הפאנל? אנא שלחו מייל ל-panel@uxi.co.il ונשתדל להתייחס.

השאלה שהופנתה השבוע לפאנל: האם המג'יק טרקפד החדש של אפל מסמל את דעיכתו של העכבר כאמצעי קלט?

ברק דנין: העובדה שהם טרחו להדגיש את הגודל של המכשיר (80% יותר גדול מטרקפד של MacBook!), העלתה אצלי את התהייה האם הוא מספיק גדול בשביל לכסות את כל המסך? הפרופורציות שלו הן 4 על 3 (הערכה בלבד), בעוד רוב המסכים הם רוחביים. צריך לנסות כדי להחליט. עניין שני שחשבתי עליו הוא העובדה שכנראה משתמשים במכשיר כזה כמו בעכבר או במקלדת (כמו שהמיקום והזוית שלו בתמונה מרמזים שצריך); הכוונה שלי היא למנח יד שבו פרק כף היד נח על השולחן. במצב כזה טווח התנועה קטן יותר, ואז כדי להגיע לכל פינות הטרקפד צריך להרים את היד או לעבוד על בסיס קבוע עם היד באוויר, מה שעשוי להיות לא נוח כל-כך.

אמיר דותן: מעניין לראות כיצד פתרון שנועד להציע תחליף לעכבר בלפטופים מוצא את דרכו למחשבי דסקטופ. האם המחוות של הטרקפד יותר נוחות ואינטואיטיביות מהזזת עכבר? האם הטרקפד מציע יותר אפשרויות מהעכבר, ואם כן, באלו יישומים? במבט הראשון, הדבר הראשון שחשבתי עליו היא נגישות עבור אנשים עם קשיי תנועה (קשישים, חולי פרקינסון ואפילו ילדים קטנים). השימוש בטרפקד נשען על חוש המימוש ודורש רגישות תנועת אצבעות גבוהה (Dexterity) לעומת העכבר שתומך באחיזה ותנועות גסות יותר. מצד שני, יכול להיות שהשימוש בטרפקד יעזור לצמצם נזקים למפרק כף היד הנגרמים כתוצאה משימוש ממושך בעכבר (RSI -Repetitive Strain Injury) משום שהפעילות העיקרית עוברת מכף היד לאצבעות. אני מאמין שמוקדם מאוד להספיד את העכבר והוא ימשיך לשרת קהלים שונים בעתיד הרחוק ואנשים העושים שימוש ביישומים שדורשים יכולת דיוק גבוהה. יהיה מעניין לראות תוצאות של מחקר השוואתי בקרב משתמשים עם וללא נסיון בשימוש בעכבר בכדי לבחון את היתרונות והחסרונות של כל אחד מאמצעי הקלט.

עכבר המחשב הראשון. שימש בשעות הפנאי לחיתוך לוחות פלסטיק והכנת סלטים.

ליאור יאיר: קשה לחוות דעה על מוצר שלא ניסיתי.

אורן שמיר: אני מסכים עם אמיר גם על כך שהעכבר כנראה לא הולך להיעלם וגם על כך שיהיה מעניין מאוד לראות מבחני משתמשים מאוכלוסיות שונות. אני גם מסכים עם ברק שאם העבודה דורשת עבודה מרובה כאשר הזרוע תלויה באוויר, זה עשוי להיות מאוד לא נוח. אם בוחנים את המוצר הזה רק מנקודת מבט של ממשק אדם-מחשב, יש לו יתרונות וחסרונות יחסית לעכבר. למיטב הבנתי, היתרונות יבואו לידי ביטוי בעיקר בזכות יכולות ריבוי המגע של הטראקפאד של אפל (יכולות שקיימות כבר בהרבה לפטופים שאינם של אפל). בזכות ריבוי המגע, המשתמש יוכל בקלות רבה יותר לבצע פעולות כמו זום-אין לחלקים מסוימים של המסך (דווקא יתרון מסוים גם בהקשר של נגישות) ולבצע מניפולציות ישירות לאובייקטים על המסך בצורה אינטואיטיבית ומיידית יותר.

לעומת זאת, חסרון בולט בעיני של ממשק כזה הוא חוסר הדיוק שלו לעומת עכבר או עט דיגיטלי. זה חסרון שבא לידי ביטוי גם בממשקי מגע שמבוססים על מגע אצבעות ולא עט. כשחושבים על החיסרון הזה, לא מספיק לחשוב "נו מילא, כמה דייקנות אני כבר צריך על המחשב שלי?" חשוב להבין שאם הממשק כולו תוכנן לאמצעי הצבעה שהוא סמן, ולא אצבע, הוא יעבוד הרבה יותר טוב עם סמן, והרבה פחות טוב עם אצבע. השפיץ של סמן העכבר שלנו מסוגל לפגוע במטרה של פיקסלים בודדים והעין שלנו מסוגלת לזהות מטרה כזו, אבל האצבע שלנו תהיה תמיד שמנמנה יותר ולכן תכסה מטרות גדולות יותר ועלולה לפגוע בכמה מהן יחד או לא לפגוע כלל. במובן הזה, אין זה משנה עד כמה הטראקפאד "רגיש".

אבל בשאלה "האם מוצר X יהרוג את מוצר Y?" יש תמיד הרבה יותר מאשר רק שיקולים פונקציונליים. אנשים בוחרים לקנות ו/או להשתמש במוצרים מסויימים לא רק בגלל הפונקציונליות, השימושיות או השמישות שלהם, אלא גם, ולפעמים בעיקר, בגלל העיצוב, המותג, ערך רגשי, המלצות חברים ועוד. בהקשר של העכבר, חשוב להביא בחשבון את ההרגל כגורם חשוב בתהליך קבלת ההחלטות. מליוני אנשים בעולם כבר התרגלו להשתמש בעכבר ומעבר לאמצעי הצבעה אחר לא בהכרח יהיה טריוויאלי עבורם. אפשר לראות את שוק העכברים למחשבים ניידים גם כראיה חלקית לכך. אנשים יעדיפו במקרים רבים לסחוב עוד אביזר בתיק מאשר להשתמש בטראקפאד המובנה בלפטופ שלהם, גם אם זה טראקפאד גדול, מרווח ומדויק. כדי שמוצר מסויים "יהרוג" מוצר שרבים התרגלו אליו, לא מספיק שהוא יהיה טוב יותר. הוא צריך להיות הרבה יותר טוב, או מאוד שונה, או מאוד אופנתי.

שימוש בטרפקד במחשבי דסקטופ אינו רעיון חדש

מיכל ליפשיץ: לי קשה לחוות דעה בלי לנסות את המוצר. הפאד של הנייד בדר"כ הרבה פחות נוח מעכבר, כל עוד עובדים על שולחן. לגבי הדיוק – אולי הוא אפילו מקביל לעכבר אבל יש לי פה wacom עם עט שרוב הזמן לא בשימוש, למרות שהוא סופר מדוייק. למוצר יש לוק נקי ומזמין כרגיל אבל נראה לי שפיזית הוא דורש יותר מאמץ בשימוש מעכבר רגיל.

ויטלי מיז'יריצקי: אמיר, נראה לי שגם בעוד עשר שנים ידברו על זה ש"מוקדם מדי להספיד את העכבר". זה בגלל שבאמת מוקדם מדי להספיד את העכבר. ברק, לדעתי האנשים יצטרכו להרים את היד לא רק בגלל טווח התנועה הקטן יותר אלא גם בגלל שהמחוות המורכבות יותר בהכרח מערבות את האגודל (תנסה לעשותpinch איכותי ללא האגודל…). מבחינת טווח התנועה – יש אנשים שעובדים עם העכבר עם שורש כף היד על השולחן, כשהעכבר למעשה מוחזק ע"י קצות האצבעות. מבחינת הגודל שלו – מאחר ומדובר בגודל יחסי ולא אבסולוטי, זה לא כזה משנה. הוא בדיוק כמו העכבר – אתה יכול להסתדר גם עם משטח של 5*5 ס"מ, ללא קשר לפרופורציות שלו – כפי שקורה עם הטראקפד הרגיל בלפטופים. הזזה B תופסת את הסמן בדיוק במקום שבו השאירה אותו הזזה A, אפילו אם הזזות A ו-B התבצעו על אותו המיקום הפיזי על גבי המשטח עצמו.

אורן, למה חוסר דיוק? למיטב הבנתי, בדיוק כמו העכבר, הטראקפאד מפעיל את סמן, זה לא משנה שהוא מופעל ע"י האצבעות. אין את אפקט האצבע השמנה. הוא מתפקד בתור מסך מגע פרופר רק כשמדובר במחוות, אבל בהקשר הזה אי אפשר להשוות אותו לעכבר או לעט הדיגיטלי כי המחוות שלהם בנויות אחרת (לפחות של העכבר, לא יודע אם יש מחוות בוואקום). או במילים אחרות, השפיץ נשאר השפיץ.

המגי'ק טרפקד החדש של אפל

ישי כהן: לגבי נושא הדיוק, אנחנו כבר לא שמים לב, אבל העכבר שלנו מדייק לפי מרכז כף היד שלנו. נסו לדמיין לצייר עיגול עם מרכז כף היד שלכם. שיא הדיוק שלנו הוא באצבע המורה, ובצורה משעשעת לא העכבר, ולא הסלולארים עם המקלדות, משתמשים בעניין. מחקר שקראתי בזמן התיזה שלי הראה שיפור שווה ערך לעשרת אלפי שנות אבולוציה שרירי האגודל ויכולת הדיוק שלו אצל הדור הצעיר.זאת בעקבות השימוש במשחקי טטריס וקינגקונג למינהם, ובעקבות השימוש בסלולארי (הדור הקודם). כשהוציאו לשוק את הסלולארי, המטאפורה הייתה של מכשיר קשר, לא של טלפון, ולכן לא הייתה חוגה כפי הנהוג באותם זמנים.כפתורי המספרים היו שם כדי להכניס מספרי קודים. אם היו יודעים שזה לחיוג מספרים, אף אחד מאיתנו לא היה מאשר את זה. אף ארגונום לא היה מצדד בשימוש באגודל.אפילו אגרונומים היו מגחכים. אבל זה התחיל וכבר אי אפשר היה לעצור את זה. לקח לזה משהו כמו 30 או 40 שנה, וזה הפך לנורמה שאף אחד לא מפקפק בה.

מה אתם חושבים?

מה דעתכם על המג'יק טרקפד? יחליף את העכבר או לא? מה אתם חושבים על הדעות שהוצגו פה? נשמח מאוד לשמוע.

cc by MomMaven

כפי שנהוג בעולם האקדמי, אנו מפרסמים קול קורא:

מחקר אקדמי בתחום חווית המשתמש ותחומים קרובים אליו מתרחש במחלקות השונות בארץ כל הזמן, אך בפרופיל נמוך. כל חוקר מוצא את הנישה שלו במוסד האקדמי שבו הוא לומד, ובשל חוסר במחלקות ייעודיות לתחום חוויית המשתמש – כל מחקר חי לו בבועה משלו. לא עוד!

אנו רוצים לפתוח במסע להכרת ולחשיפת המחקר המתרחש בארץ בתחום חווית המשתמש, אינטראקצית אדם-מחשב, שימושיות ותחומים קרובים. הכוונה היא כי כל כמה שבועות נביא כאן סקירה קצרה של מחקר גמור או בתהליך אשר נעשה בארץ (ובעברית…).

המטרה המרכזית אשר עומדת לפנינו היא ליצור הפריה הדדית בין מגדל השן האקדמי לתעשייה שמחויבת ל-Time to market ואין לה פנאי לשאול שאלות חשובות אך לא דחופות. כך גם נעודד דיון על מחקרים קיימים, וגם נאפשר להעלות הצעות שונות למחקרים עתידיים.

• אם אתם חוקרים בתחום ואתם מוכנים לשתף מחקרים שלכם (כבר גמורים או כאלה שבתהליך), לקבל תגובות והערות למחקר, להגיב ולנהל דיון פורה – נשמח לקבל את המחקר שלכם. שלחו תקציר ל:davidlimor@gmail.com עם הכותרת "סקירת מחקרים UXI".
• אתם לא חוקרים בעצמכם אך מכירים מישהו שכן? שתפו אותנו ב-davidlimor@gmail.com עם הכותרת "סקירת מחקרים UXI".
• יש לכם שאלות שאתם חושבים "למה אף אחד לא חוקר אותם"? העלו אותה כאן כתגובה או שלחו ל-davidlimor@gmail.com עם הכותרת "שאלות שכדאי לחקור"

המקור לתמונה

פורסם במקור תחת השם "The Constraints and Opportunities of Metaphor" על-ידי Dane Petersen. התפרסם בבלוג של Adaptive Path ב-1/7/2010. תרגום: ברק דנין.

לא פעם התפקיד שלנו כמעצבים הוא לדמיין את האפשרויות של דברים בעתיד. רק לעתים רחוקות אנחנו זוכים לעצב באופן עצמאי מהקשרים חברתיים ותרבותיים, ואנחנו לעולם לא מעצבים בלי להתייחס ליכולות התפיסה של המשתמשים שלנו. אפשר לתכנן ממשק נהדר שעושה שימוש נפלא ב"צבע" שנמצא מחוץ לטווח הצבעים הנראים, אבל זה לא סביר שבן אנוש יוכל לראות אותו. זה יהיה נדיר למצוא מעצבת גראפית שמקטרת על המגבלות של התפיסה האנושית, על כך שבאופן לא הוגן הן מאלצות אותה לעבוד רק בטווח של האור הנראה לאדם.

לאחרונה אדם גרינפילד ביקר את אפל על העיצוב של חלק מהאפליקציות שמגיעות עם ה-iOS [ב.ד.: מערכת ההפעלה של האייפון, אייפד, אייפוד], וביניהן קורא הספרים (iBooks), המצפן (Compass), היומן (Calendar) והפתקים (Notes). הביקורת שלו הייתה שהאפליקציות האלה יותר מדי דומות לחפצים האמיתיים שהן מייצגות (skeuomorphic). הוא אמר שהשימוש שנעשה בהן ברמזים חזותיים פוגע בפוטנציאל העתידי של הדור החדש הזה של מכשירי מסך-מגע ניידים.

[ב.ד.: ציטוט של גרינפילד מתוך הכתבה]

ה-iPhone וה-iPad, כפי שטענתי בהשקתם ב-2007, הם מכשירי ה-everyware המלאים הראשונים בהסטוריה [ב.ד.: גרינפילד הגדיר את המושג בספר שכתב] – מכשירי ממשק מתקדם עם עוצמה וחן אדירים – וכאן מישהו במחלקת חוויית המשתמש של אפל הרכיב עליהם את הרמזים החזותיים הנוראיים ביותר, הסנטימנטליים ביותר והדביקים ביותר (tacky) שאפשר למצוא. אפשר בצדק להאשים את קופרטינו במספר רב של חטאים במהלך 30 השנים האחרונות, אבל דביקות (tackiness) מעולם לא היה אחד מהם.

כל ממשק קיים בתוך הקשר תרבותי ותפיסתי. אפילו על מכשירי מסך מגע, פקדים מוצגים לעתים קרובות באופן שמשקף חפצים מקבילים מהעולם הפיזי. הבסיס המטאפורי של ההקבלות הללו מהעולם האמיתי יכול להיות ישיר מבחינה תרבותית כמו תצוגת המדפים ב-iBooks, או אבסטרקטי מבחינה תפיסתית כמו השימוש במִדְרגי-צבעים (גרדיאנטים) והצללות כדי להעביר תחושה של תלת-מימדיות.

כל הרעיון של מזמינוּת (affordance) נסמך על עקביות בין הפעולה שמתבצעת באינטראקציה מסויימת, ובין האופן שבו היא מיוצגת על המסך. אם אין קשר מספיק עקבי בין אלמנט אינטראקטיבי והפעולה שהוא מבצע, יש סיכוי גבוה שהממשק יהיה מבלבל, דו-משמעי ומתסכל. מעצבים צריכים להחליט באיזה מטאפורות להשתמש בעיצוב של הממשקים שלהם, בתוך ההקשר של דפוסי אינטראקטיביות קיימים ונסיון מהעולם האמיתי.

בדיוק כפי שמעצב גראפי צריך לפעול בתוך ה"מגבלות" של התפיסה החזותית האנושית, מעצבי אינטראקציה צריכים לפעול בתוך המגבלות של חוויות אנושיות מהעולם האמיתי, דפוסי אינטראקציה קיימים וידע תרבותי. יחד עם זאת אלה מגבלות ברוכות, משום שהן מספקות שפע של משמעויות שאותן ניתן למנף בצורה אפקטיבית על-ידי מודל אינטראקטיבי שבלעדיהן היה חדש לגמרי.

נסיון מהעולם האמיתי

התבוננו בזה. האם זה כפתור שבולט החוצה או האם הוא שקוע פנימה?

מה לגבי הכפתור הזה?

טכנית אין שום דבר שבאופן אובייקטיבי מציג את אחד מהדימויים האלה כבולט או את השני כשקוע. יחד עם זאת, בעולם הפיזי אנחנו רגילים לראות חפצים מוארים מלמעלה, יותר מאשר מלמטה. כתוצאה מכך אנחנו תופסים עומק בדימויים כאילו הם היו מוארים מלמעלה.

זה אולי נראה מובן מאליו, אבל העובדה הזו ממחישה נקודה מאוד חשובה: לדימויים על מסך יש משמעות אך ורק אם יש לנו משהו לקשר אותם אליו. במקום שבו כל אינטראקציה שלנו עוברת דרך מסך, העולם הפיזי ומאפייני האור והצל שבו יש מהווים אוצר של משמעויות שאנחנו יכולים למנף כמעצבים כדי לתקשר תחושה של תלת-מימדיות. אפילו בעולם הפשוט של מִדְרגי-צבעים (גרדיאנטים), שיפועים (bevels) והצללות, אנחנו מנצלים לטובתנו שפה מטאפורית שהיא חלק בלתי-נפרד מהחווייה שלנו עם העולם האמיתי.

דפוסים אינטראקטיביים קיימים

חוויות מעולם האמיתי משחקות תפקיד מרכזי בפיענוח הממשק, אבל דפוסים מבוססים לאינטראקציה משפיעים גם הם בצורה חזקה להפליא. לטקסט כחול עם קו תחתון, למשל, אין מקבילה מחוץ למסך המחשב, אבל דרך חזרה והיכרות מתמשכת הוא הפך להיות מזוהה בצורה רחבה כקישור – hyperlink. לדפוסים כאלה לוקח זמן להתבסס, אבל כשזה קורה הם מתפקדים כמקור למשמעות שאפשר לנצל באינטראקציות שלנו.

דפוסים אינטראקטיביים הם בהחלט לא מוגבלים לטיפול חזותי, ועם התייחסות זהירה יכולים להתבסס במהירות. למשל אם נעקוב אחרי האבולוציה של הגלילה בעזרת שתי אצבעות ב-trackpad של אפל, במהשך ל-trackpad עם מגע-מרובה שלהם והלאה למסכי מגע-מרובה, נוכל לראות בבירור שהם מאמנים אותנו באופן מכוון באוצר מילים פיזי חדש. ככל ששפת המחוות הזו הופכת להיות מוכרת היא הופכת למשאב עיצובי, ובהמשך פורצת את הדרך למחוות יותר מורכבות.

ידע תרבותי

החברה והידע התרבותי של המשתמשים מציבים מגבלה נוספת שאנו צריכים להתחשב בה בעיצוב אינטראקציות. לחפצים מסויימים, לחומרים ולטקסטורות יש משמעות תרבותית מסויימת אותה אנחנו יכולים לנצל בממשקים שלנו כדי לתקשר את הדרך שבה מומלץ להשתמש בהם, או כדי לסלול את הדרך לחווייה מסויימת. גרינפילד ביקר בחומרה כמה אפליקציות ב-iOS, כולל את היומן (Calendar), מצפן (Compass), קורא הספרים (iBooks), והאפליקציה הנוראית בלוק נייר (Notes), בעיקר בגלל שהן מעתיקות באופן ישיר תופעות תרבותיות בנות-חלוף.

Compass נראית כמו מצפן! ה-iBooks שלך נחים על מדף העץ הדיגיטלי שלך! Notes נראית כמו בלוק נייר צהוב! הבנת? בלוק נייר?! כזה שאתה כותב עליו?!?!?!

אני מסכים עם גרינפילד שהמראה המתנשא של היישומים האלה הוא בלתי-נסלח, שהייצוג המדוייק של החפצים מהעולם האמיתי מהווה חוסר-אלגנטיות ושאפתנות מפתיעים מצידה של אפל. יחד עם זאת, אני לא מסכים עם גרינפילד שלמטאפורות תרבותיות אין מקום בממשקים ניידים שפניהם לעתיד.

אני מסכים ש-Notes היא חילול הקודש, אבל היא לא כזאת בגלל שהיא מנצלת משמעויות תרבותיות, או בגלל שהיא מנסה להשתמש בהקבלה מהעולם הפיזי בצורה שלה. זה ממשק גרוע בגלל שהוא פשוט יישום מגושם ולא אלגנטי שלוקח את המטאפורה של בלוק נייר בצורה הרבה יותר מדי מילולית. תהליך יותר מוצלח היה לזקק את הרעיון של "פתק" לתמצית המוחלטת שלו, ולהרחיב אותו עם היכולות הייחודיות שיש למכשיר נייד עם מסך מגע.

הדביקות (tackiness) של האפליקציות הללו היא מגושמת ופוגענית, אבל הטענה שממשקים מבוססי-מסך צריכים להתקיים במנותק מהחוייה הפיזית, במנותק מהמשמעות התרבותית, היא שטות מוחלטת. אנלוגיות מהעולם האמיתי הן מטאפורה שימושית כדי להַבְנות את הדרך שבה אנחנו חושבים על עיצוב אפשרי. אנלוגיות כאלה יכולות גם להוות משאב שניתן לנצל כדי להשפיע על הדרך שבה משתמשים חושבים על העיצוב שלנו. זה לא מצדיק את העיצוב הגמלוני של Notes, אבל זה בהחלט נותן הקשר לסיבות שבגללן הוא נכשל, ולמה הוא יכול להצליח בלי לוותר לגמרי על מטאפורות ופיזיות.

cc by ajburgess

כאשר מדברים על שמישות, יש פעמים רבות נטייה להתייחס לפרמטר האיכות החשוב הזה כמשהו אופציונאלי שצריך לשכנע את הלקוחות שלנו ששווה להשקיע בו על ידי הקצאת משאבים לביצוע מחקר, בדיקות שמישות, סבבי עיצוב ועוד. מהסיבה הזאת הופתעתי לטובה לגלות לאחרונה שבמקרה של תכנון מערכות בנקאיות המיועדות ללקוחות בנקים באנגליה, ישנה דרישה של הרגולטור המפקח על הבנקים להבטיח שהסברים בנוגע לשירותים ומוצרים יהיו מאוד ברורים ולא מטעים. הממשק יכול להטעות משתמשים גם אם לא היתה שום כוונת זדון לעשות זאת ברגע שהאופן בו המידע מוצג אינו פשוט להבנה. זה נשמע דבר הגיוני וברור אך כשאנו באים לעצב מידע ורוצים לברוח קצת מטבלאות וגרפים אנו נגלה שזה לא תמיד אפשרי.

אם אתם תאפיינו ממשק לבנק באנגליה, הלקוח מולו תעבדו יהיה מודע היטב לרגולטור שיבדוק את האתר או האפליקציה שהבנק יציע ללקוחות. כאיש UX, ההרגשה הראשונית שלי היתה שהרגולטור הזה הוא החבר החדש הכי טוב שלי כי לשנינו חשוב להבטיח שהממשק יהיה מאוד ברור ופשוט לתפעול. אם לקוח של הבנק יסתבך בתפעול אפליקציית המחשת מוצרים ושירותים או יפרש לא נכון את המידע המוצג בה זהו פתח לתביעות משפטיות מצד אותו לקוח. התוצאה היא שהבנק מאוד חרד להבטיח שהממשק יהיה ברור ובשום פנים ואופן לא יעמת את המשתמש עם אינטראקציה או עיצוב מידע שעלול לבלבל או להטעות.

על פניו נשמע שזהו תסריט מושלם בו אנו לא צריכים להיאבק עם הלקוח בכדי להבטיח את שמישות הממשק כי הציווי מגיע מלמעלה, ובין אם לבנק באמת חשוב להציג ממשק שמיש וברור הוא יודע שאין לו ברירה. החסרון הוא שאנו יכולים למצוא את עצמנו מוגבלים מבחינת האיפיון משום שאין אפשרות להציע ולדחוף רעיונות חדשניים שאינם עולים בקנה אחד עם הסטנדרטים שלקוחות הבנק מכירים. כתבתי לפני מספר שנים על חדשנות מול סטנדרטים, ובמקרה הזה הבנק לא יכול להרשות לעצמו, ואולי אפילו לא שואף, להיות פורץ דרך ולהציע דרכי הצגת מידע חדשניות שחורגות מטבלאות וגרפים.

דמיינו מצב בו לקוח של הבנק רוצה לבדוק הלוואות או פקדונות ונתקל בממשק אינטראקטיבי מרשים בו ניתן לגרור, להזיז ולהצמיד אובייקטים בכדי לראות את ההשפעה של פרמטרים כמו זמן, סכום וריבית. הראציונל שלכם בתכנון הממשק היה להציע דרך אפקטיבית יותר מטבלה, פסקה או גרף לבחון את המוצר בשביל להגיע למסקנה מושכלת. יכול מאוד להיות שגם רציתם לעזור לבנק לבדל את עצמו מהמתחרים על ידי שימוש בכלים שאמורים להיות טובים ומעניינים יותר לשימוש מאשר הסטנדרט הקיים. כאשר הרגולטור יבחן את הממשק הוא עלול לקבוע שהממשק הלא שיגרתי יכול לבלבל את חלק מהלקוחות שלא יפרשו נכון את היחס בין הזמן הנגרר והריבית המנפחת למרות שלכם הוא היה מאוד ברור.

בסופו של דבר הרגולטור שמפקח על הבנקים מפקח בצורה עקיפה גם על עבודת האיפיון שלנו. לעיתים זה מרגיש כאילו הוא חבר שעוזר לקדם עקרונות שמישות מול הלקוח ולפעמים הוא מרגיש כמו מפקח שמרן שחונק את היצירתיות ולא מאפשר לערער על המוסכמות. זהו אילוץ אחד מתוך שלל אילוצים (ספציפים למגזר הפיננסי ובכלל) איתם אנו מתמודדים ביומיום.

לסיכום, מספר מילים שאורן שמיר, חבר צוות UXI ומנהל תחום שימושיות ומנהל פרויקטים בחברת McCann Erickson, כתב בתכתובת מייל שהיתה לנו בנושא הפוסט: "נתקלתי בתופעה דומה מאוד בתחום הביטוח, הן בארצות הברית והן באנגליה (אפילו יותר). בסך הכל ראיתי בזה דבר חיובי. זה נכון שזה קצת הורג יצירתיות (אם כי לדעתי אפשר למצוא כל מיני "מעקפים", אנחנו הישראלים מצטיינים בזה) אבל מצד שני זה אכן גורם לממשקים להיות מאוד פשוטים ומובנים. הרגולטור גם מאוד מקפיד על שימוש בקופי מדוייק, והמעטה בסופרלטיבים ריקניים או לשון מליצית שניתן לפרש אותה בדרכים שונות. גם זה בעצם חלק מהעבודה שלנו ובהרבה מקרים זה יכול לחסוך ויכוחים עם אנשי השיווק. אפשר פשוט לזמן לישיבה גם את אנשי המחלקה המשפטית. בסופו של דבר, אני חושב שהייתי שמח אם השלטונות בישראל היו מאמצים משהו מהגישה הזו. בין אם זה הסטנדרטים לשימושיות של הממשל האמריקאי או הקפדנות של האנגלים. מישהו בארץ צריך להתעורר ולהבין ששימושיות של ממשקים היא חלק מדרישות הסף בכל מערכת ציבורית, בנקאית וכו'."

cc by elisasizzle

שפע של רעיונות יפים עלו בשלב הקודם, ועכשיו אנחנו מחפשים מעצבים לרעיונות שעלו.אם אתם מעצבים, כתבו אלינו ב-poster@uxi.org.il ונשמח לחבר אתכם עם מי שמאחורי הרעיונות האלה.

המועד האחרון להגשת פוסטרים: 27/7/2010. כל הפוסטרים שיוגשו יוצגו להצבעה של הקהל הרחב, כאן באתר.

הרעיונות שמחכים לעיצוב שלכם

אם אתם מעצבים שרוצים ליצור קשר עם האנשים הללו כדי לעצב את הרעיון שלהם, כתבו אלינו, poster@uxi.org.il, ונקשר ביניכם.
שימו לב: אתם יכולים גם להגיש פוסטרים שלא מהרשימה כאן, עם רעיונות משלכם.

נופר

פרטים נוספים

• סדרת פוסטרים אייקונית – "הכלאה" בין חפצים שהופכת את השימוש בהם לבלתי אפשר.
• קולנוע ישראלי? איום בחוויית משתמש גרועה, למצוא מקבילה מהקולנוע הישראלי לסצנה של צ'פלין הסובל במפעל ב"זמנים מודרניים"
• סדרה ישראלית: אותו חפץ (קופת קק"ל?) עם המון שימושים שונים (ולא נכונים) וסלוגן "ואפשר לעשות את זה נכון"
• חפץ עם מיליון כפתורים, זיזים, פונקציות, וכו' ברמה של פארסה, ומתחת כתוב "פשוט, פשוט, פשוט פשוט…."

אורן

פרטים נוספים

מציע סלוגנים:

• The UX factor is the WOW factor
• לחוויית ההצלחה קודמת חוויית המשתמש
• UX = the root of all success

אורן שמיר

• 3 גרסאות של כוס, אחת כשתכנן אותה איש שיווק, אחת כשתכנן אותה איש טכנולוגיה ואחת כשתכנן אותה איש UX.
• איש/ה מחבק/ת את המחשב באהבה ואושר מופגנים – ככה זה כשיש UX טוב.

ברק דנין

עם UX ובלי UX. לחלק את הפוסטר לשני חלקים, בצד אחד איך נראה [משהו] כשלא תכנן אותו איש UX, ובצד השני הוא נראה כשכן.

דוד גלולה

לפרטים נוספים

הפוסטר יכלול משתמש המאדים בעצבים ושובר במכות פטיש מסך מחשב, כאשר מתוך המסך עפות הודעות שגיאה שונות ומשונות

היידי הלוי

לפרטים נוספים

הכותרת: "אתה לא צריך X כשיש לך UX", ובכל פעם, הX הוא משהו אחר (צריך לחשוב איך לייצג את זה נכון), ולהביא דוגמאות מופרזות ל'מחיר' על UX גרוע:

• תמיכה טכנית 24 שעות
• הסברה כדי לשכנע משתמשים למה או איך להשתמש במוצר
• קמפיין שיווק ענק

ויטלי מיז'יריצקי

• פוסטר או סידרה לפי סיפורי ילדים. הנה כמה דוגמאות:  http://uxtasy.com/blog/poster-uxi
• רבה דוגמאות של UX גרוע, הרבה פרטים, עם סלוגן שמסביר שאפשר אחרת (ואיך).

ישי כהן

אותו מוצר, חוויות שונות. הראות את אותה חוויה בהקשרים שונים. למשל: באמפר בכביש ורכבת הרים. שניהם מטלטלים אותך, אבל רק אחד מהם זו חוויה חיובית; חדר הפוך כתוצאה ממסיבה או כתוצאה מפריצה – החוויה היא ההבדל.

ליאור יאיר

סידרה של פוסטרים נוגעים ללב, עצובים, על אנשים שלא חשבו שהם צריכים UX, והתדרדרו (למשל: הומלס).

ליזי

לפרטים נוספים

הרעיון: where is waldo (איפה אפי?)

הפוסטר יציג שני מצבים בהם צריך למצוא את אפי הכי מהר שאפשר:

• מצב ראשון- תמונה מבולגנת עמוסה
• מצב שני – אותה תמונה אך עם סיוע של UX

נועם

לפרטים נוספים

• תמונה של הלאפה המושלמת, על רקע של סטקיה עם אחד המוכרים שמחזיק דף שכתוב עליו הלאפה הראשונה בישראל שלא נוזלת (אל תתפסו אותי בסלוגן, זה משהו ראשוני אבל – "חווית הלאפה המושלמת" או "רק אצלנו – לאפה בלי נזילות")

רויטל וינרמן

לפרטים נוספים

• סדרת פוסטרים שכל פעם מתמקדת בחלק גוף אחד – לב, עין, פה, רגל וכו', כשבכל פוסטר יש מעל חלק הגוף סימון של עכבר ובועה, כשהבועה (שמעוצבת מדליק או אולי בהתאם לחלק הגוף) מכילה אופציות פעולה ומידע
• לקחת טקסט שנחשב עבורנו לא קריא, למשל סינית, כתב חרטימים מצרי, קשקוש של ילד, מכתב של רופא וכד' כשכל פוסטר מכיל טקסט מסוג אחד ומשקפיים גדולות מונחות עליו מסוג אחר שמתרגמות את מה שיש מאחוריהן. הסלוגן: "UXI – להבין את המשתמש"

רן לירון

עבודה טיפוגרפית, ברקע יוצגו הרבה מושגי UX, ומעליהם: "UX: פשוט – למקצוענים בלבד. תנו לנו לעזור לכם", או משהו דומה.

תנאי התחרות (כמו קודם)

המטרה: להעלות את המודעות לנושא חוויית המשתמש. להעביר מסר שמסביר בצורה הומוריסטית וקלילה את נושא חוויית המשתמש (או חלקים ממנו) ולמה הוא חשוב.

קהל היעד: קודם כל ישראלי, דובר עברית. כל מי שלא יודע מה זה UX, וכל מי שדווקא מכיר ונהנה מבדיחות גיקיות של אנשי מקצוע.

האתגר

• ליצור פוסטר שעוזר להסביר מה זו חוויית משתמש ולמה זה חשוב.
• להיות מצחיקים אבל רציניים.
• להיות תקשורתיים, להעביר מסר.
• להיות פשוטים (לא דיאגרמות שמתארות תהליכים).
• להיות ישראליים ומקוריים – לא סתם תרגום.

בתמורה תקבלו

מי יכול להשתתף?

כל מי שמסכים שנפיץ (UXI) את הפוסטר בחינם, ומוכן לתרום לנו את הפוסטר המעוצב, ללא תשלום.

פרטים טכניים – חשוב לקרוא

• פורמט: 50×70. אפשר עם bleed.
• קובץ: עדיף אינדיזיין/אילוסטרייטור וקטורי, אפשר גם רסטר בפוטושופ. CMYK כמובן, זה ילך לדפוס.
• פונטים: רק כאלה שיש לכם ברשיון, שהפכתם ל-outline בקובץ.
• צילומים, איורים ואלמנטים אחרים: רק דברים שאתם יצרתם, קניתם, או מצאתם במאגר חינמי שמותר להשתמש בו גם לצרכים עסקיים. לא דברים שלקחתם סתם מהאינטרנט.
• רסטר: רק באיכות 300dpi ומעלה.
• לוגו של UXI: חייב להופיע על הפוסטר. הלוגו של UXI יהיה מופרד ומובחן מהקרדיט למעצב/קופירייטר/חברה שתכננו את הפוסטר. כלומר, צריך להיות ברור שהפוסטר מייצג את UXI ולא את מי שיצר אותו. כתבו אלי, barak@uxi.org.il ואשלח לכם את הלוגו כ-EPS.

הגשת הפוסטרים

עד ל-27/7/2010, ל-poster@uxi.org.il.

בהצלחה!

חולמים להקים סטארטפ? המגירה שלכם עמוסה ברעיונות? רוצים להתנסות בחוויה של נטוורקינג תוך כדי הקמת מיזם? – אז Startup Weekend זה המקום בשבילכם!

סטרטאפ וויקנד (Startup Weekend) הינו אירוע בינלאומי, המשלב נטוורקינג ועשייה של קהילת אנשי תוכנה, עיצוב, שיווק ומשקיעים. השנה יתקיים האירוע בשיתוף עם מרכז פרס לשלום ולראשונה בעולם יכנס יזמים ומפתחים יהודים וערבים מישראל, הרשות הפלסטינית וארה"ב לאירוע משותף. הרעיון ליצירת סטרטאפ וויקנד נולד ב-2007 בקולורדו ארה"ב. הרעיון: לכנס את מיטב המוחות לסוף שבוע אחד בו יציעו המשתתפים רעיונות שונים בתחומי הפיתוח הטכנולוגי ויעבדו על הקמתם. עשרות אירועים בפורמט זה התקיימו בהצלחה ברחבי העולם; למעלה מ 500 רעיונות הגיעו לכדי פיתוח וחלקם אף הפכו לחברות פעילות.

מאחורי סטרטאפ וויקנד ישראל עומדים היזמיים אמיר הראל בעל ניסיון עשיר בפיתוח ושיווק מוצרי טכנולוגיה, ואדי רזניק שעבד ב-13 השנים האחרונות בסאן מיקרוסיסטמס. השנה הם חברו למרכז פרס לשלום ויחד עם מחלקת כלכלה ועסקים מפיקים את האירוע ברוח שיתוף הפעולה בין העמים, כפי שמקדם המרכז. או כמו שמתאר זאת יואב שטרן מנהל המחלקה: "תחום ההי טק הנו תחום קלאסי לשיתוף פעולה בין ישראלים ופלסטינים משום שבתחום זה אין חשיבות לגדרות ומחסומים".

על פי הקונספט הכללי לכל משתתף ניתנת ההזדמנות במשך שתי דקות וללא עזרים נלווים להציג רעיון בפני שאר המשתתפים. לאחר הליך בחירה קצר נבחרים הרעיונות הטובים ביותר ומשתתפי הכנס מחולקים לקבוצות ומתחילים בשלושה ימי עשייה, על מנת ל"הרים" את הפרויקט. בסיום הכנס נבחר הרעיון המוביל ע"י צוות שופטים מקצועי, אשר מזכה את הקבוצה המנצחת בפרס כספי למימון פעילות ראשונית. או כפי שמתארים זאת מארגני האירוע: "האירוע הוא פלטפורמה פתוחה של רעיונות ומיזמים שמספק נטוורקינג, משאבים ותמריצים למשתתפים להגיע מרעיון למוצר. זה המקום להכיר ולעבוד עם מפתחים,מעצבים, אנשי שיווק, יזמים ומשקיעים על מנת לבנות חברות ויותר חשוב לבנות קהילה. המוטו שלנו הוא – פחות דיבורים יותר מעשים."

אז אם אתם מעצבים שאוהבים חווית משתמש ובא לכם לקחת חלק פעיל ממיזם קצר ומדליק ולהכיר אנשים חדשים – זה המקום בשבילכם, ולנו יש לתת לכם הנחה של 50 שקלים:
http://www.eventbrite.com/event/708467044?discount=uix