הכות' המרכזית של מעריב מעצבנת במיוחד. תגידו, נו, זה מה שאמר אלי ישי. אשיב: אז אמר, אז מה? אני רוצה להבין: הנשים לא מתלוננות כדי שלא תדבק בהן סטיגמה שהן נשאיות איידס? למה, אם יתלוננו מי יידע מכך? והרבה יותר חמור: האם מחמת אותה יראה הן גם לא נבדקות? ובקיצור, מה זה השטויות האלו?

מלחמה בדרום ת"א

מהומות דרום ת"א עדיין בכותרות, כך גם ההפגנות.
בישר"ה נדחקו האירועים אתמול לעמודים הפנימיים.
במעריב ממשיך היומן של יובל גורן.
בידיעות מחכים ליומן של דני אדינו אבבה (מה אכפת לכם לכתוב את השם שלו בשער, לא מגיע לו?), ולכן גם הידיעה על ההפגנה אמש זוכה לדיווח נרחב בע' 4. הכל בסדר – 200 שוטרים השגיחו כדי למנוע אלימות.

איראן

כל העיתונים (למעט מקור ראשון) מוטרדים מהאיום החדש של איראן: אם סוריה תותקף ישראל תיפגע (הקביעה המינורית בהארץ), או תבער (מעריב, ישר"ה וידיעות). ובכ"ז, הכות' האיראנית של ידיעות "עבודה בעיניים". "צוחקים כל הדרך לפצצה" מפחידים בידיעות בע' 2. כה אמר בוגי יעלון.

המורים של המדינה

אני לא רוצה לחזור על כך שוב, אבל הנה: שערי העיתונים אינם מעידים על הדברים החשובים ביותר שקורים בסביבה אלא על אירועים שווי קידום. למשל ידיעות רוצה לפאר את תחרות "המורים של המדינה" (יוזמה משותפת של ידיעות, מפעל הפיס, התסדרות המורים ו-ynet). אף שבע' 12 של העיתון יש כיתמונה בלבד עם שמות הזוכים, הסיפור תופס חצי מהשער.
וכך נדחק ההפסד של בוריס גלפנד לסטריפ קטן בתחתית (ושני שליש מכפ' 14-15 עם הכות' היצירתית "חלף עם הלוח". אתמול כות' הגג הייתה "מתים למט". אני חושדת, כפי שכבר כתבתי, שעריק/ה ממשרד פרסום השתכן/ה בדסק ידיעות).

סגן אלוף גלפנד

בהארץ כיבדו את גלפנד בשלישיית תמונות נאה בשער. כל ע' 9 מוענק לאיש שהביא כבוד לממלכה הקטנה.
במעריב, מסכן, הוא כבר נדחק לע' 14 ("מט ונשלם").
רונן דורפן מסכם ממוסקבה עם כותרת חביבה: סגן אלוף גלפנד.
בידיעות מוסרים: 1.9 מיליון ש' מס יצטרך לשלם גלפנד על הפרס.

פרשת אורי בלאו

היועמ"ש החליט אתמול בצהריים להגיש כתב אישום נגד אורי בלאו על החזקת מסמכים סודיים. הנה ההודעה המלאה מאתר מש' המשפטים:

מסמכים אלו הוחזקו בידי בלאו במחשבו הנייד האישי ובמקומות פזורים אחרים שבחר, ללא כל אמצעי בקרה או אבטחה. היועמ"ש הגיע לכלל דעה כי בין החזקתם של מסמכים מבצעיים אלה, בודאי שבהיקף ובכמות שבה מדובר ובהתחשב במהותם, לבין "איסוף עיתונאי למטרות פרסום בתום לב" – אין דבר וחצי דבר.

ציפי חוטובלי רוצה שהארץ ישעה את בלאו עד תום ההליך. ח"כ מיכאל בן-ארי לא הגזים בכלל ומבקש להעמיד את הארץ לדין על בגידה. נשיאת מועצת העיתונות, דליה דורנר, תקפה את ההחלטה. ח"כ דב חנין: קו אדום. ח"כ נחמן שי: ייווצר תקדים מסוכן.  עיתונאים ללא גבולות המומים. אגודת העיתונאים בירושלים מוכנה לסייע בהגנה על בלאו. ארגון העיתונאים מוחה. עצומה ליועמ"ש.
ענת קם החליטה לתבוע את בלאו. פרקליטה אילן בומבך מספק נימוקי הבל מרעישים:

אם יש עבריין עיקרי – זה אורי בלאו. הוא היה צריך להגיד לה, בתור עיתונאי אחראי ומנוסה, 'מה את עושה?'. היא חיילת בת 21 ללא כל ידע. הוא היה צריך להגיד לה 'לא מוציאים מסמכים כאלה. אני לא רוצה לקחת את זה אלי, תחזירי את זה חזרה. היא באה וסמכה עליו.

תזכורת לבומבך: בלאו הוא לא אבא שלה ואפילו לא חבר שלה. או להפך. לא הייתה ביניהם היכרות מוקדמת לפני הליך המסירה, תולדה של פגישת אקראי. באיזה בי"ס למשפטים מלמדים להמציא נימוקים כאלו?

פרשנים צבאיים פרסמו גילוי דעת:

אנו, הפרשנים הצבאיים של כלי התקשורת היומיים בישראל, מוטרדים מאוד מהחלטת היועמ"ש להגיש כתב אישום נגד אורי בלאו.
כמי שמסקרים את מערכת הביטחון מזה עשרות שנים, אנו עוסקים מדי יום באיסוף ידיעות המוגדרות 'סודיות'. גם אם חרג בלאו מסיכומים שהושגו איתו ונהג שלא כשורה או בחוסר תום-לב, הרי שכתב האישום… באשמת החזקת ידיעות סודיות הוא חציית קו אדום המהווה תקדים מסוכן לחופש העיתונות בישראל.
אנו מזהירים מפני תקדים משפטי שעלול להפוך כל עיתונאי לעבריין בפוטנציה, או לחילופין: להשתיק את התקשורת, להפוך את מערכת הביטחון לאטומה וחסינה מביקורת, ובמשתמע – לפגוע בדמוקרטיה.
רוני דניאל, אלון בן-דוד, כרמלה מנשה, יואב לימור, עפר שלח, אלכס פישמן, רון בן-ישי.

אורן פרסיקו ראיין את רונן ברגמן:

העבירה שבגינה מעמידים אותו לדין היא עבירה שלא היתה לו ברירה אלא לבצע, שאין לכולנו ברירה אלא לבצע [...] אין לי ספק שביום מן הימים, היות שכבר קרה שעיתונאי נאלץ להימלט מישראל, לעבור בדיקות פוליגרף ולמסור את כל הארכיון שלו לגריסה, ינסו להשתמש בכלים האלה נגדי.

עוזי בנזימן סבור שבלאו מילא את תפקידו, ושכל עיתונאי ישראל צריכים היו לפרוץ בשביתה למענו.

עד כאן חלק ניכר מדיווחי הרשת מאתמול בצהריים בנושא.
איך מתמודדים הבוקר העיתונים המודפסים?
במעריב יש הפניה בשער, כפולת 8-9 וטור בכפ' הדעות.
מופיעות בה, בנוסף לידיעה המרכזית, שתי דעות. שי גולדן: שגה היועמ"ש. בן דרור ימיני: בלאו הפר את ההסכם איתו. בנוסף הוא משתמש בנימוקי היועמ"ש. מעריב מביא גם את דברי הפרשנים הצבאיים (ע"ע). דעתו של עפר שלח מובאת בעמוד הדעות ("מדרון חלקלק").

בידיעות, שניהל בזמנו קמפיין מפואר למען ביטול הצנזורה על פרשת ענת קם, מתייחסים בצנעה לסיפור בלאו הבוקר: ידיעת רבע בע' 12.

(ידיעות, 6 ביוני 2011)

ישראל היום: הפניה בשער, ידיעה בע' 5 ושתי דעות: חיים שיין, "החלטה אמיצה" ואהרון לפידות: "הדלפה היא המעשה הדמוקרטי ביותר".
במקור ראשון: ידיעה מסכמת בע' 4 (צבי פיין).

ומה בעיתון של בלאו, הארץ? ידיעה שנייה בשער בשער ושליש מע' 5 (תומר זרחין). הארץ משתמש בצילום ארכיון שחוק עד מאוד ומיושן של בלאו, אף שיש לו את הנער מתחת לאף. למה לא להשקיע למעננו קצת (כן, גם אם לא בא לו)?
פה מופיעה תגובת הארץ:

זו החלטה מצערת ותקדימית בהשלכותיה על חופש העיתונות בישראל, ובעיקר על היכולת לסקר את מערכת הביטחון.

ובעיתון המודפס יש גם תגובה של בלאו:

בכל מעשיי פעלתי כדי למלא את שליחותי העיתונאית.

שתי התגובות האלו מופיעות גם בידיעות. במעריב נכתב שבלאו סירב להגיב, כמו גם עורך העיתון הקודם, שהפרשה אירעה בזמנו.
בישר"ה מופיעה תגובת הארץ.

סיכומים: לעיתוני הדפוס לא היה היום להוסיף הרבה, למעט מאמרי דעה בעד ונגד. הסיקור הנרחב ביותר מופיע במעריב, שזה מוזר, לאור הסיקור מוטה-הדנקנר של העיתון בחלקיו הכלכליים. נראה כאילו יש מאבקי כוחות פנים מערכתיים.
בידיעות, הלוחם הגדול בצנזורה בתחילת הפרשה, ישנו הסיקור התמציתי ביותר (כמו במקור ראשון, אלא ששם מיעוט עמודי החדשות הופך את הידיעה למשמעותית יותר). בהארץ אומנם מדווחים בראש השער, אבל הטיפול בתוך העיתון מאופק. השערה: אולי העורך החדש לא ממש מסכים עם ההתנהלות של קודמו בפרשה?
בסופו של זו פרשה פנים ברנז'אית למדי, ועניין הציבור בה יהיה רק מהאספקט בו הנה, יועמד לדיו עוד עוכר ישראל, עוד שמאלן משוקץ שחותר תחת אושיות מדינת היהודים.

בבלוגוספירה לא מצאתי התייחסות (עד כתיבת שורות אלו). תקנוני אם אני טועה.

סיכום זמני שלי: חבל שהפרשה הגיעה לנקודה הזאת. בעיקרון, ברור: חופש העיתונות נפגע. למעשה, אלמלא היה בלאו שובר פתאום ימינה ומפר את ההסכם, דומני שהכל היה אחרת היום. הימור ונבואה: הוא לא יישב בכלא יום אחד וההליך הוא בבחינת הליך מרתיע. אצטער להתבדות.

הערה: יש סקר שמשוייך לכתבה הנוכחית, על מנת להצביע יש להיכנס לאתר.

תוס': 14:00

ארגון העיתונאים מודיע:
ביום ראשון, 03/06/12, בשעה 12:00 נתייצב מול משרד היועץ המשפטי לממשלה בירושלים ונודיע לו: כולנו אורי בלאו. אם הוא אשם, כולנו אשמים. אם הוא מרגל, כולנו מרגלים. אם ישראל היא דמוקרטיה, לא מגישים כתבי אישום נגד עיתונאים שפעלו בהגינות לפי כל כללי האתיקה.
נפגשים מול משרד המשפטים, רח' צלאח א-דין 29 ירושלים.
הסעות ייצאו בשעה 10:45 מתחנת ארלוזורוב בתל אביב. כל מי שמעוניין להצטרף להסעה מתבקש לעדכן אותנו במייל לכתובת haitonaim@gmail.com

לשאלות וכו' ניתן לפנות לחיים הר-זהב, ארגון העיתונאים 0545553100

מירה עוואד, שלדג ומדונה

במקור ראשון מופיעה ידיעה (ישי פרידמן ואסף גבור) על קמפיין שמארגנים תושבי נצרת נגד מירה עוואד. עצומות ברשתות החברתיות קוראות לבטל את הופעותיה בפסטיבל לילות רמדאן המתקיים בעיר, בטענה שהיא משת"פית עם ישראל. הסיבה: ייצגה את ישראל ברחבי העולם עם אחינועם ניני בעת עופרת יצוקה. מה,לא יותר מפריע להם שהרתה וילדה עם יהודי/ישראלי בעבודה ערבית?

בוואלה! ממשיכים לקרוא ידיעות וישר"ה:
אח אחד מפקד על סיירת מטכ"ל והשני על שלדג. לא יפה. תנו קרדיט, מה יש?

 

"נווה שלום", "שתיל", "קול אחד" ו"לוחמים לשלום" הם חלק מהארגונים שנענו להזמנתה של הזמרת מדונה ויגיעו לפתיחת סיבוב ההופעות העולמי שלה הערב"

WTF נענו? למה לא "התחננה שעות, בסוף אמרו לה 'יודעת מה אחותנו, נעשה לך מערוף ונבוא'".

קצה האצבעות

הפניה בשער ידיעות: "קרן פלס מדברת על הכל: הזוגיות, ההריון והספר החדש". רגע, פלס זו לא זו שמדברת על הכל במדור שלה ב-7 ימים מדי שבוע?

לירון רחמים, אשתו הטרייה של מוטי מלכה בטוחה בחפותו.
אני בשוק. nrg מעלה את שערי כל מקומוני מעריב. שערי מחר! מהפך.

לחם עבודה

כתבתי אתמול על התאגדות וכינוס העיתונאיות, ותהיתי האם ההפרדה הזו נחוצה בכלל.
בינתיים הביא אורן המלצה לכתבה מ-Atlantic Wire, האם לעיתונאיות יש בעיה של ביטחון עצמי? לא ממש משכנע. בכ"מ, הפתרון טמון בניו מדיה. הידד.

חיים גריידינגר, כתב החרדים של מעריב עוזב את רדיו קול חי.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ טיוי

ערוץ הספורט משלב תכנים מ-debuzzer.
בטור הימני בערוץ אפשר לראות את התכנים המשולבים.
בצד ימין למעלה בבאזר מופיע הלוגו של ערוץ הספורט.
כסף עובר ידיים? "חלוקת כספי פרסום", מוסר רונן דורפן.

עמיר פלג על מניפולציות ספורטיביות ואינטרסים מפוקפקים (ממליץ: יואב).

מתברר שהנושא שהעסיק את המגיבים אתמול היה ידיעה על רצועה, כלב וזמם. לא רק אותם כמובן, אלא גם את 250 המגיבים ב-ynet. אין מילים (אפשר לפרסם פוסט ריק וכו').

גיליון מס' 8 של האגודה הישראלית לתקשורת עלה לרשת.

מתוך הפרק של בנות ששודר אמש: חנה מאיימת על הבוס שלה שתתבע אותו בגין הטרדה מינית. הוא צוחק לה בפרצוף ואומר (בערך): את לא מסוגלת לזה, אין אפליקציה כזו באייפון. שנון.

משועממת אחת מנהלת קמפיין בעד תספורת לאבישי בן חיים.

אלקטרה, סיפור מהגיהנום/ פוסט אורח בלחיות את חייה. סוף טוב: הבוקר פנו אלי מאלקטרה כדי לקבל את פרטי הלקוח.

לפני פיזור

20:00, פוסט סיכום מאי.

תודה רבה לתומכי הבלוג.

רבנים רפורמים זה סבבה

המדינה תממן את שכרם של רבנים רפורמים היא הכותרת המרכזית במעריב כמו גם בהארץ.
כות' הגג באתר הארץ נרגשת מאוד: "הישג היסטורי לזרם הלא-אורתודוכסי".
אם יש ב-nrg פרשנות של שמואל רוזנר, לא כדאי לחבר אותה, לפחות בקישור, לידיעה עצמה (שגם בה אין חיבור לרוזנר)?
הרבה (לא רבנית? אני שואלת, לא קובעת) מירי גולד מאושרת.
nrg עדיין לא השכיל, אף שזה הרבה יותר קל (קישורים, קישורים, קישורים) ליצור יחידה חדשותית כמו העיתון המודפס. אם כפ' 4-5 במעריב מתייחסת למהפכה הרפורמית וכוללת את הידיעה המרכזית ועוד שתיים שהבאתי פה בקישורים אחרי שכיתתי רגליי באתר, פלוס טור של דדי צוקר (שאומר שאין לחילונים מה להתלהב), למה באתר מתקשים לחבר את הסיפור? זה כל כך פשוט. דרושה עוד חצי דקה של עבודה או מחשבה.
בידיעות דיווח בע' 14 ללא הרחבות. אין אזכור בשער.
בישר"ה גם חוגגים בשער, ויש שתי דעות, בעד ונגד (כן, הכל בקישור).
במקור ראשון לא מחווים דעה.

המלחמה בדרום ת"א

למעריב יש כזכור את יומנו של יובל גורן בשכ' התקווה.
ידיעות לקח תעניין צעד קדימה: דני אדינו אבבה, כתב ממוצא אתיופי נשלח להתחזות לפליט אריתראי במשך שבוע. כפ' 2-3 מוקדשת לכך, ומחרתיים ב-7 ימים. בהחלט פרומו מעורר תיאבון ועניין לקראת שישי. באותה כפולה מופיעה גם ידיעה נוספת שלא רבות כמותה נכתבו באחרונה בעיתונים: "זרים מעורבים בפשע פחות מישראלים". מדובר בנתונים של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת מהשנה האחרונה (דיון 16במאי):

למרות הסטיגמות, הזרים בישראל – כלומר מסתננים, עובדים זרים ושב"חים פלסטינים – מעורבים בפשיעה פחות מישראלים… רק 0.55 מסך ההליכים הפליליים בשנה האחרונה (הארכות מעצר ותיקים שנידונים בביהמ"ש התנהלו נגד זרים, … מדובר בעלייה קלה בנתונים משנים קודמות… הנתונים נמסרו אתמול ממרכז המחקר של הכנסת (תלם יהב).

ז"א, אי אפשר להאשים יותר את הארגונים ההומניטריים האנטישמים שונאי ישראל שרוצים לחרב את העם היהודי בארצו (אלא אם תגידו שהארגונים השתלטו גם על הכנסת עם כל השחיתות שלהם ומשכורות העתק שהם גורפים עצמם, ואולי אפילו גונבים כף מרק ממתנדבי גינת לוינסקי).

אלוף העולם בשחמט

היום יוכתר האלוף. מעריב מציג תמונת ענק בשער עם הכות' המרעננת "משחק חייו". בידיעות יש הפניונת בתחתית השער ושני שליש מכפ' 16-17. במעריב ע' 8, עם לו"ז מפורט (חסר בידיעות) והנה שידור חי. וגם בישרה. ובינתיים: תיקו. איף.

מה קורה בסוריה

אה טוב, שינינו כיוון. אסד ישרוד עוד שנים. מעריב הפניית שער וע' 2. מה שמעניין בעיתון המודפס זה שמעריב מביא כותרת ראשית שלו מ-12 בדצמבר 2011, לפיה משטר אסד יפול בשבועות הקרובים. זו גם הייתה הכות' בישר"ה, אגב.

נציגי סוריה מגורשים מהמערב היא כותרת בשער הארץ. לפי הידיעה (נטשה מוזגוביה ואבי יששכרוף, ע' 4) נשיא צרפת, פרנסואה הולנד אמר שהוא לא שולל מעורבות צבאית בסוריה. הכות': "הטבח בחולה: ילדים הוצאו להורג ולא נפגעו בהפגזה" (נציגת זכויות האדם של האו"ם)

הכות' הילדותית בישר"ה "למערב נמאס מאסד". אה, באמת?
בועז ביסמוט:

כל זמן שהאופוזיציה הסורית לא תהיה מאוחדת, כל זמן שהמערב לא יעזור פיזית למורדים, ובעיקר, כל זמן שמוסקבה תמשיך שלא להאמין בדמעות של העם הסורי – לא יארוז אסד מזוודות.

להבה חביבה

מי לינקק לריצ'רד סילברסטיין שכתב מפורשות שישראל אחראית לתולעת, וירוס, משו?
המהדורה הבינ"ל של NYT (רנדוו בלוגס), הטלגרף, פיסי מגזין.

בידיעות, כפ' 4-5, מנסים להסביר (שגיא כהן, איתמר אייכנר) מה בדיוק היה:

ההחדרה הראשונית נעשתה כנראה ידנית באמצעות דיסק און קי או כל חיבור USB אחר… פליים היא תוכנת מחשב גדולה בעלת שורות קוד רבות, והיא מורכבת ממספר תוכניות שלכל אחת מטרה משלה, כמו יחידה צבאית שבה יש כוח רתק, כוח הסתערות ויחידת חילוץ.

מומחי קספרקסקי עומדים על שלהם: מדובר במדינה.
מעניין, בשונה מאירועי עבר, בעיתונים לא מזכירים את הבלוג של סילברסטיין והאצבע שהפנה לישראל.

יוג'ין קספרסקי (שם של אלוף שחמט בכלל), שחשף את הפליים, יגיע בשבוע הבא לישראל וירצה בכנס הסייבר הבינ"ל באונ' ת"א. חייל זקן והקפטן יוכלו לשבת בשורות הראשונות ולשטוח את השגותיהם. ואם לא תתנהגו יפה, אקבל את הצעתו של באבא.

במעריב אין בעמודי החדשות תזכורת ללהבה, אלא רק בכפ' הדעות: ד"ר טל פבל על תפקיד האינטרנט במלחמות.
ישר"ה כמו ידיעות והארץ מצטט את דברי בוגי יעלון המהבהבים.

 יש עורכים בבית?

ארגון ישראלי הפועל בחשאי לסיוע לנפגעי שלטון אסד פנה בבקשה לשר הפנים לאפשר כניסה של פצוע ומשפחתו לטובת ניתוח חירום בעין. שר הפנים אלי ישי עיכב את הכניסה בבקשת ערבות בסך 200,000 שקלים מהפצוע שיבטיחו את יציאת משפחתו מהארץ

זוהי כות' המש' לידיעה ב-ynet. מרוב חשאיות מובא מס' הטל' של הארגון בקצה הידיעה.
חידה: כמה שניות ייקח לכם למצוא את הארגון החשאי?

האם גבי אשכנזי הגיב לראשונה אמש בחדשות 2 על פרשת המרמרה וכתב האישום הטורקי נגדו?
לא, הוא הגיב כבר שלשום בגלצ ב-nrg וב-ynet.

התנועה הקיבוצית

15 שנה אחרי הקמת קיבוץ אשבל הוקם קיבוץ חדש של השמו"צ, גבעת חביבה (ישראל מושקוביץ, ידיעות) וכן, הוא נמצא בלב הסמינר הוותיק.

לחם עבודה

לאמיר בן-דוד יש מדור חדש (יחסית) בוואלה גבר (WTF איז וואלה גבר? טוב, לאמשנה), שקוראים לו הרנטגן. תחרות קשה עם המקור. אתמול כתב על ד"ר האוס לקראת סוף העונה באמריקע ישראל. בצד תוכלו לקרוא את המדורים הקודמים: יאיר לפיד, אלי טביב, אלדד יניב, עופר עיני, ומה קוראים לו, בונו, שכנראה לא מעניין את קוראי וואלה גבר.

הודעה לעיתונות

אנחנו קבוצת נשים עיתונאיות, ממגוון תפקידים וכלי תקשורת, שחברו לדון באתגרים המשותפים לנו ופועלות להקמתו של תא עיתונאיות, שקורם עור וגידים בימים אלו. אנחנו מזמינות נשות תקשורת לקחת חלק בהקמה של התא, לנסח איתנו את המטרות שלו, ולהגיע למפגש שיתקיים עוד שבועיים, ב-8 ביוני ב-10 בבוקר באוניברסיטת תל אביב.

יש לי בעיה עם ארגון שמתייחס רק לעיתונאיות ויוצר הפרדה בינן לבין עיתונאים. למה ההבדל? מה, אין שוויון במערכות בין גברים לנשים? הן לא מקודמות באותו אופן? לא מקבלות אותו שכר? נתקלות בתקרת הזכוכית? אני רוצה לדעת. להבין. ומה, עיתונאית צריכה להיות חברה גם בארגון עיתונאיות וגם בארגון העיתונאים? ארגון העיתונאים הוא לבנים וארגון העיתונאיות לבנות? ההפרדה הזו קלוקלת בעיקרון.

האם דליה מזור תעזוב או לא תעזוב את תוכנית הבוקר של קשת, יום חדש?

חדשות ערוץ 2 תוהה למה מגויסים כתבים ל-mako.

משפחה יפיץ מהדורה אינטרנטית.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ טיוי

למה הלוגוגל היום הוא ביצת פברז'ה? כי זה היומולדת של פטר קארל פברז'ה.

האתר הזה, Israeli Life USA יעצבן מיד את עדת הצדקנים האוסרת על ישראלים/יהודים להתגורר בחו"ל. אבל כן, יש תופעה כזו. מאות אלפי ישראלים חיים באמריקה. ומי יודע, אולי אפילו יצביעו בבחירות פה בעתיד.
בין מקימיו ידידנו מאיר דורון, מחבר הספר על ארנון מילצ'ן.

אורן ממליץ:
הסיפור העצוב של העיתון של ניו אורלינס שעבר את קתרינה אך נכנע למצב השוק (דיוויד קאר, ניו יורק טיימס)
הנה הפתיח היפה:

Newsprint sentimentalists are part of a shrinking club. Plenty of people care about news, but the fetishists who want it to be imprisoned on paper? We are like Shriners, once a proud, powerful bunch who now meet in little rooms and exchange secret handshakes.

ועל מאבקי השליטה בטיימס (ניו יורק מגזין, ג'ו הגן).

יוסי גורביץ קוצף על סגירת תיק החקירה נגד כותבי תורת המלך.

תרבות

ארגוני הימין יוצאים נגד מחזה של מוטי לרנר (שנכתב כעת) בחאן, הנקרא דוחקי הקץ, שיעסוק בטבח מערת המכפלה בו רצח ברוך גולדשטיין 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125. מנהלי המתקפה: ישראל שלי. לא ייאמן ומביך.
מעריב קצת מפגר אחר הדיווחים, מאחר שבעכבר העיר נכתב על כך ב-16 במאי.
חוץ מזה הטבח לא אירע לפני 20 שנה אלא ב-1994.

למארקר מצורפת תוכניית הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים. וברשת.
נחמדה מאוד, קשיחה וקומפקטית. הקרדיט, כך על השער: גלעד פריד ומיכל לוי.

לפני פיזור

בפעם האלף: הקישורים הם חלק בלתי נפרד מהפוסט. אל תיכנסו אפילו לאחד מהם, אך אל תתלוננו שלא כתבתי דבר מה, או שכיניתי את תל אביב "העיר", כשיש קישור מסומן באותו מקום. קריאה ברשת (בבלוג) אינה משולה לקריאה בעיתון/ ספר/ מגזין מודפס. המתקוממים יכולים לבעוט באוויר ולצרוח מרה, קישורים הם חלק הכרחי מחוויית הקריאה.

חיה ב-ו'

וירוס המחשבים החדש מקיף כותרות ראשיות בארבעה מתוך חמישה עיתונים.
מי האחראי לכך?
מעריב: "רק מדינה יכולה לעמוד מאחורי התולעת". ידיעות: "מומחי מחשבים: רק מדינה…" ישר"ה: כנ"ל.
אם כי כותב רונן ברגמן שבלי קשר להצלחת החדירה מדובר גם בכישלון מודיעיני. הווירוס (או התולעת?), שאמור היה להשמיד את עצמו, התגלה בידי מומחי אבטחה.

בוואלה! מוזכרת האופציה שישראל מעורבת.

בהארץ לא מובא המשפט "רק מדינה" וכו'.

ריצ'רד סילברסטיין לא מהסס: "התרומה החדשה של ישראל למלחמת הסייבר במזה"ת".

הטורקים האלה, טפייי

בישר"ה גם מתעצבנים מהטורקים בשער, וגם מבכים את היעדר הבושה, כולל בכפ' 2-3.
ד"ר אביעד כהן על המוסר הכפול. דן מרגלית בדיאגנוזה רפואית.
בידיעות לא מאוד מתרגשים מה-4,500 שנות מאסר לגבי אשכנזי (ידיעה קצרה בתחתית ע' 2)
מעריב, ע' 6. נועם שרביט אומר שאין סיבה לדאגה. וגם, איש העסקים ז'ק קמחי מתווך.
הארץ -ע' 5.

צבא מועם

עימאד פארס מונה לתפקיד בכיר במילואים (יוסי יהושוע, ידיעות). הוא צפוי להיות מפקד חזית לחימה בפק"צ.
ב-9:30 (קמים שם מאוחר) העלה אמיר בוחבוט את הידיעה לוואלה! בלי לתת קרדיט לידיעות.
ל-mako אין מערכת חדשות, לא במובן הקלאסי של המילה. האתר משמש אגרגטור לעבודתם של כתבי העיתונים והאתרים. אז גם כאן מופיעה הידיעה על פארס, אבל לפחות יש קרדיט לידיעות.

כך גם באשר לידיעה המרכזית בשער ידיעות הבוקר, "זעקת המג"דים" (לרגל יום מערך המילואים): 15 מג"דים כתבו מכתב שיוגש היום לכנסת. "…הם מזהירים: הפרו את כל ההבטחות שניתנו לנו. מערך המילואים קורס, הצבא לא מוכן למלחמה הבאה".
מה הבעיה? זו כות' המשנה בשער העיתון. המילים "צה"ל לא מוכן למלחמה הבאה" לא מופיעות במכתב, או לפחות בחלקים ממנו המובאים בידיעה בע' 2. תוכלו להגיד: זו המסקנה מכל הנאמר, ואני אענה, אני לא בטוחה במאה אחוז. חלק גדול מהמכתב מתייחס להבטחות להטבות שונות שניתנו לאנשי המילואים. בטבלה הממלאת את כל ע' 3 הסעיף הקצרצר "ציוד צבאי תקין" הוא אחד משבעה סעיפים.
אין להסיק מכך שאני מאמינה שצה"ל כן מוכן למלחמה, אבל זה לא מה שאומרים המג"דים.

אגב, 2,400 ערבים התנדבו לשירות לאומי ו-1,800 חרדים.

המלחמה בדרום

יומן שכ' התקווה של יובל גורן במעריב.
ומהבוקר: נסיון אונס באלנבי.
עשרות שוטרי מג"ב כבר התפרסו בדרום העיר. בישר"ה זו הכות' המרכזית והעצומה בשער. אגב, תראו לי אדם אחד המרגיש בטוח יותר בזכות המצלמות.
ארגוני הסיוע מחרימים את דיון ועדת הפנים.

משפט ורצח

היועמ"ש החליט לסגור את תיק החקירה נגד הרבנים שחיברו את תורת המלך. הנימוק: אין ראיות מספיקות לפיהן מדובר בהסתה לאלימות ולגזענות (ידיעות, 20). ו-nrg.

פרשת השב"ח המת מובאת היום בשער הארץ.
וגם בע' 14 במעריב. ובישר"ה: ע' 23. בידיעות ובמקור ראשון אין מילה.
ידיעות, כאמור, הכחיש את האירועים.

נסרין מוסראתי סבלה מבעל אלים, התלוננה נגדו, הוא נשלח לכלא. אתמול נרצחה האישה, 26, אם לשניים, ליד דירת המסתור בה הייתה בכפר יאסיף שבגליל (ידיעות, 20, מעריב, 14, ישר"ה 23). בהארץ שכחו. באתר מופיעה הידיעה מאתמול.
קלישאה טחונה אך נכונה: אם זה היה קורה ברמת אביב ג' הידיעה הייתה מופיעה בשער.

ראש ביצה

התנהלותה של המשטרה בעניין העלאת סרטון הביצה על הסודני לרשת מבישה. משטרת ישראל היא זו הסוגרת אלפי תלונות בשנה מחוסר עניין לציבור. אף אני זכיתי ליהנות מהודעה כזו של המשטרה והפרקליטות אחרי התקפה מתועבת ברשת. "חוסר עניין לציבור" עלק. אבל מה, הפרופיל התקשורתי של סרטון הביצה האווילי בן שש השניות מעמיד את המשטרה על הרגליים. היא כבר תחפש את בן התשחורת מאור עקיבא (בידיעות יש לו שם: זוהר אשירוב, 19, והופלה הוא מתנצל), גם אם מאה שוטרים יוקדשו לכך. אוהו, כמה עניין יש לציבור בזריקת ביצה על הסודני. כמה עניין אין לציבור בהכפשות, דיבה, לשון הרע ומקבץ שקרים כשזה לא נוגע למשהו אידיוטי שהופץ בפייסבוק וזכה לכותרות תקשורתיות מופרכות בעוצמתן.
nrg הביא את הסיפור בעמוד הבית שלו בצהריים. בגל"צ פמפמו את הנושא. זו הייתה אחת הכותרות הראשונות בחדשות 10 אמש. גיא לרר הובהל מצינור לילה כדי לפרשן את האירוע הפנומנלי. התקשורת מלבה את האש בגין מעשה קונדס מבחיל, המשטרה נגררת אחריה ככלבלב מהופנט קשור בחבל והחגיגה נמשכת.

הנה עוד מקרה: התנכלות לחדרן סודני באילת.
והפוך: סודנים תקפו אותי עם קרש.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

דו קרב רשתי בין יוסי גורביץ לאורטל בן דיין. הרקע: הדיווח שלו על ההפגנה בדרום תל אביב בה השתתפו גורביץ וחברתו גלינה וקס שגם הועלה לטיובית.
גורביץ מאשים את תושבי הדרום בגזענות כמו גם במצבם (על שבחרו במפלגה הלא נכונה לאורך השנים).

נוהגים להציג בתקשורת את תושבי דרום תל אביב כקורבנות. הקורבנות האמיתיים… הם הפליטים. תושבי דרום תל אביב הם בעיקר הקורבנות של הבחירות המטומטמות שהם עושים כבר יותר משלושים שנה: בוחרים בעקביות ממשלות שמחסלות את רשת הבטחון החברתית תוך שהן מנפנפות בסדין האדום של זכויות העם הנבחר כדי להסיט את תשומת לבן מהמדיניות הכלכלית שלהן, ואחר כך מתלוננים שמישהו אחר – תמיד מישהו אחר – דפק אותם. הדמון הקבוע הוא השמאל, גם השמאל הכלכלי: העובדה שדמות חלבית כל כך כמו דפני ליף יכולה להפוך בשניה לאויב האספסוף מעידה עד כמה המיתוסים הפוליטיים הימניים חזקים בקרב תושבי השכונות… הגזענות שלהם לא נעצרת בפלסטינים ופליטים, אלא מוכוונת גם כלפי יהודים יוצאי אירופה. לא ברור איך אפשר להתיר את הקשר הנצחי הזה, של התקרבנות שמסייעת להמשך מצב הקורבנות, אבל ברור שהגיע הזמן להפסיק את הסלחנות כלפי הגזענות שלהם… הבנה כלפיה היא בעצמה סוג של גזענות.

בן דיין טוענת שהוא מסית נגד תושבי השכונות. ואכן, אי אפשר להתעלם מכך שהסרטון, לפחות התרגום שלו, ערוך במגמתיות. מה גם שאי אפשר לשמוע מילה מדברי וקס.
וההמשך, וקס נגד בן דיין ותשובתה של האחרונה.

ניסוי חברתי על גזענות שנערך ב-1970 (תודה ליוסי ויה פדגוגיה של שחרור)

הפרסומאי ערן גפן חוזר לישראל.

מי אמר שהציבור לא אוהב חדשות טובות? שוטר הוזמן לנתק את הגז למשפחה קשת יום שלא שילמה את החוב, והחליט לשלם אותו מכיסו (יותר מעשרתלפים לייקים). מעשה מקסים, וכל הכבוד וזה, והנה יש שוטרים מלאכים בישראל המושחתת, אבל למה זה הפך לאקט יחצני? מה עם מתן בסתר?

הערב ב-21:00 הסרט על בנציון נתניהו בערוץ הראשון. בכורה התקיימה במרכז מורשת בגין בירושלים. דיווח על כך אפשר לקרוא בישר"ה.

לחם עבודה

בטור שכתבה לוואלה ב. טוענת רותי סיני שכתבותיה למעריב צונזרו במקרים בהם מתחה ביקורת זו או אחרת על מפעלות הדנקנר. במעריב מכחישים. לא ברור לי למה לא היא חתומה על הטור אלא "מערכת וואלה" (גם אם בסוף הם גבו תגובה ממעריב).

יש עורכים בבית?

מיא עשת מתקנת:
"הגבעות" של טיבט (בכותרת) זה כמובן הרכס הכי גבוה בעולם (העיקר שלנו יש "הר" תבור). ובנוסף, הכלבה כמובן גמעה מרחקים.

בידיעות (26) מתפרסמת ביקורת של שי בר יעקב על ההצגה "זיכרון של חיים" בפסטיבל ישראל.
הכותרת לקטע: "רוץ בן סוסי". מה הקשר של הכותרת לטקסט?

לפני פיזור

דיון על תגובות אנונימיות, כן או לא, בפוסט של אתמול בלילה.

שינויים במוסף הארץ

מכתב מאלוף בן, עורך הארץ, לעובדים

נועה אפשטיין, מאיה לקר ונועה לימונה מונו לסגניות עורך מוסף הארץ, ויצטרפו למורן שריר בצוות העריכה של המוסף.
נועה אפשטיין שימשה עד כה כעורכת עכבר העיר אונליין. מאיה לקר שימשה כעורכת בדסק החוץ של ynet ושל הארץ. נועה לימונה שימשה כעורכת בגלריה וככתבת במוסף.
אהוד עין גיל מסיים את תפקידו כסגן עורך המוסף לאחר 18 שנה, ויתמנה לתפקיד חדש של עורך בכיר, שיופקד על בקרת האיכות והטיפול בשגיאות – לרבות הדרכת עורכים וכתבים – ובמענה לפניות קוראים, בעיות משפטיות וצנזורה.
תרצה פלור מסיימת את תפקידה במוסף לאחר שלוש שנים, שבהן כיהנה כסגנית וכעורכת המשנה, ועוברת לתפקיד סגנית העורך במוסף ספרים.
אני מבקש להודות לאהוד ותרצה על תרומתם הרבה למוסף, ומאחל לכל העורכים הצלחה בתפקידיהם החדשים.
אלוף

וחדשות מעריב

ליטל גרוסמן, כתבת הבריאות, עוזבת. גרוסמן הצטרפה למעריב בנובמבר 2010. גרוסמן עבדה קודם לכן שש שנים ברשת שוקן, שלוש שנים מתוכן ככתבת חדשות ומגזין בהעיר.

גם מדוריו של שי גולדן עברו למוד תגובות פייסבוק. שלא תחשבו שאני לא שוקלת.

לפני פיזור

אחר הצהריים אירעה תקלה: ביקשתי מאייס שיחזירו לאוויר את כל הפוסטים מ-2010 שנעלמו. התוצאה: מנויי המייל קיבלו הודעות על 30 פוסטים ישנים שעלו לאוויר. הבשורה הטובה: השטף נעצר והפוסטים הישנים חזרו לחיים. יש.

כות' השער של מעריב מוצלחת ביותר. היא נמנעת מהיסטריה ומצרחות מיותרות, ונותנת תמונת מצב נכונה ונוראה של מה שקורה בסוריה.
הרושם הטוב מתקלקל בכפולת 2-3 עם הכותרת "הוא טובח גם בילדים", עוד פרפארזה, אחת ממיליון, על הם יורים גם בסוסים.
נדב איל על היחסים בין סוריה לרוסיה.

ידיעות בוחר בראש השער שלו באיום מרומז של נתניהו על הצפוי באיראן. גם תאום האחווה ישר"ה מזכיר את איראן, אבל בענין העזרה לאסד.
אם הייתי שואלת את מיטיבי הלכת איפה התפרסמה הכות' "אסד, רוצח ילדים", היו עונים המצטיינים "בישר"ה", בגלל הפיסוק המשונה. אבל הפתעה – דווקא ידיעות הוסיפו פסיק שטיבו לא ברור.
בהתאם לכות' העליונה, כפ' 2-3 עוסקת ב"בלוף שנחשף": המו"מ עם האיראנים נכשל.

מעניין שהארץ לא הבליט את רצח הילדים בכותרות. אומנם מותם של 32 ילדים מוזכר בשורה השנייה, אבל לא כות' הגג, לא כות' המש' ולא הכות' עצמה מזכירים עובדה זו. בידיעה המתבססת על אבי יששכרוף וניו יורק טיימס מוזכרות תמונות הזוועה ששודרו בכל כלי התקשורת, ושהצלחת התוכנית להדחת אסד תלויה בהסכמת רוסיה, בת ברית של דמשק. ברק רביד מספר בהפתעה על הגינוי של נתניהו את הטבח.
גם ידיעות מדווח על הנוסחה התימנית, כמו הארץ, אם כי בידיעה מצומצמת בע' 4. הנוסחה אומרת: סילוק האסד והשארת הממשלה.

בתחילת מרץ כתב חייל זקן על המצב בסוריה. זה הזמן לבחון אותו.

דעותיו של ארי שביט הולכות ומשתנות לנגד עינינו (לא שזה מגונה, לגמרי מותר לאדם לשנות את דעותיו). זו לא הפעם הראשונה, וכבר כתבתי על כך, אבל לא מן הנמנע שנמצא אותו בקרוב במקור ראשון.
משפט אחד מצוין יש לו, והוא מתכתב גם עם טיעוני נגד דברי עוזי בנזימן. שביט כותב

בהיעדר מידע מלא, כותב שורות אלה וקוראי שורות אלה לא יכולים לדעת מהי ההחלטה הנכונה.

זה המשפט הכי חשוב בדבריו, אותו צריך לזכור כל פרשן, וכמובן כל טוקבקיסט, שהרי לכולם יש פה דעות נחרצות והם יודעים בדיוק, אבל בדיוק, מה צריך ומה לא צריך לעשות, איפה ומתי.

עוזי בנזימן מאשים את העיתונאים המאשימים את המדינה בטרגדיית הזרים הסבוכה, וחושב שהם צריכים להציע פתרונות. ממש לא. זה חסר אחריות וזה מורכב מכדי לשלוף פתרונות משרוול הטי שירט הקצרה. להפך, כדי להימנע משרלטנות, יש להימנע מכך.

בזכות יובל גורן, שכותב יומן ממקום מגוריו הזמני בשכ' התקווה, למעריב יש את הדיווח הנרחב ביותר על האירועים.
דורון ניסים צילם את המסתננים מסיני שממשיכים להגיע. כית' התמונה מסביר:

"…מאות בני אדם… מובלים לארץ על ידי בדואים מסיני. המסתננים אינם מנסים להסתיר את כניסתם לארץ, ועל פי התדרוך שהם מקבלים, הם מתיישבים בצדי השביל וממתינים לסיור של צה"ל, שמעביר אותם למתקן סהרונים…כעבור יומיים של תשאול ובדיקות מועברים המסתננים בטיולית לדרום ת"א או לב"ש".

זוהי אחת הכפולות המוצלחות בעיתונים היום: תמהיל, עיצוב, תמונה, טקסט.
הנה העמוד הימני שלה:

עמודי הבית, 12:00

עוד אני מתפעלת מכך שכל העיתונים מאוחדים הבוקר בגינוי הטבח בסוריה, בעמודי הבית של הבוהריים אין כמעט זכר לעניין.

למה מעלליו של אדם צר מוחין ומוגבל מועלים לראש עמוד הבית של nrg? מאיזו סיבה בדיוק?

השוטרים הורשעו בגרימת מותו ברשלנות של השב"ח עומר אבו-ג'ריבאן. במהלך החודשים שעברו מאז נחשף הסיפור בהארץ אף עיתון לא התייחס אליו, למעט ידיעות שטען שהמת חי.
לטבח בסוריה נמצא מקום בצד שמאל של העמוד.

בוואלה! סדר יום שונה לחלוטין. לא הרוג, לא סוריה (למעט מבזק). רצח הצעירה בצפון.

וב-ynet דווקא הפדופיל מההייטק, ובקטנה, המטורלל מפייסבוק.

שחמט

יפה מאוד שמעריב מכסה בגדול את קרבות אנאנד וגלפנד, אבל נדהמתי ששי גולדן מבין גם בשחמט. וזהו, סותמת. לא אחזור על עצמי.

ישראל היום (רונן דורפן) מדווח בשער על הקרב המכריע.

שאריות חג

הראיון של דליה קרפל עם פרופ' שלמה זנד, שהפך בינתיים ללהיט באתר הארץ.

האם ארץ ישראל היא אכן מולדתו ההיסטורית של העם היהודי? לא ולא, פוסק זנד. "הציונות שדדה את המונח הדתי 'ארץ ישראל' והפכה אותו למונח גיאו-פוליטי", הוא אומר. "ארץ ישראל היא לא מולדתם של היהודים. היא הופכת למולדת בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 רק עם צמיחתה של התנועה הציונית".
[...]
הרעיון לכתוב את ספרו החדש… נולד בעקבות הביקורות שנכתבו על "מתי ואיך הומצא העם היהודי?": "ההיסטוריון הבריטי הפרו-ציוני סיימון שאמה כתב שספרי נכשל בניסיונו לנתק את הקשר בין ארץ האבות לבין החוויה היהודית. מבקרים אחרים כתבו שכוונתי היתה לערער על זכותם ההיסטורית של היהודים על מולדתם הקדומה, ארץ ישראל. הופתעתי. לרגע לא חשבתי שהספר מערער על זכות זו, כי מעולם לא חשבתי שליהודים יש זכות היסטורית על הארץ. לא עלה על דעתי שבפתחה של המאה ה-21 יהיו מבקרים שיצדיקו את הקמתה של מדינת ישראל באמצעות טיעונים של ארץ אבות או של זכויות היסטוריות בנות אלפי שנים…. כשסינגרתי על הנוכחות שלנו פה זה היה בגין המצוקות של היהודים… ולא בגלל כיסופים לאומיים או זכות היסטורית".
[...]
"הבנתי ש…עלי להשלים את החסר במחקר על אופני המצאתה של ארץ ישראל כמרחב טריטוריאלי של העם היהודי: מהי ארץ ישראל בהיסטוריוגרפיה הציונית, תוך התרכזות בטריטוריה ובתהליך ההתיישבותי-התנחלותי שנמשך כאן ב-120 השנים האחרונות. יישמתי את ההנחות התיאורטיות שלי הן לגבי צמיחת לאומים ועמים, והן לגבי המונח מולדת. בדקתי מתי המקום פה הפך לטריטוריה לאומית ליהודים ומדוע היה צורך לדבוק בכל מחיר בנראטיב של עם בעל מוצא אחיד שעקר לפני אלפיים שנים ממולדתו, נדד ונדד, הגיע עד שערי מוסקבה, עשה פניית פרסה והחליט לחזור אל מכורתו. המיתוס השני שהיה ראוי לפרק הוא שארץ ישראל היתה תמיד רכושו של העם היהודי, שהובטחה לו על ידי אלוהים, שאף הפקיד בידי שליחיו קושאן, שזה התנ"ך, שהציונות – למרות חילוניותה – הלאימה אותו והפכה אותו לספר היסטוריה מובהק".

והתגובות לכתבה – מחקר בפני עצמו אפשר לערוך עליהן.
נקודה מערער כמה נקודות בראיון.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ טיוי

מכירים את הבלוג הבריטי הפוליטי של גווידו פוקס?
ופה ראיון של רפי מן איתו מ-2009.

לנאמני הצפייה של יס: שני פרקי אמש של הצמד המעצבן לואי ולארי, לא היו הגרועים והדוחים בעולם?
לואי עם פרק זכרונות שיעורי הדת והיחסים עם ג'יזס ותרגיע עם הילדה הנאג'סית הכרוכה אחריו עם נגיעות פדופיליות. איך איש לא עצר אותם.

מדונה

בלבלה נוראית אחזה בי בגלל דיווחים סותרים של העיתונים על בואה של הזמריראית למקומנו. איך קוראים לילדים שלה? לורדס, דיוויד, מרסי ורוקו (ידיעות)? או שמרסי היא צ'יפונדו, כמו בהארץ? או מרסי ג'יימס כמו במעריב? ובצילומים במעריב ובישראל היום, שצלמיהם הגיעו לאיצטדיון רמת גן, זו מדונה או הכפילה? חיים קשים. אוף.

ח"ח לביקורת של מורן שריר על כוכב נולד.

 אין עורכים בבית?

(תודה לרועי)

איך מגיעים לסנפיר הגדול?
(תודה לרם אזרח)

חזאי רומני זייף סופת חול. לא כדאי להיכנס לזה. הרי מניפולציות צילום, עריכה ובימוי דוקו מתרחשות אלפי פעמים ביום בכל כתבת טלוויזיה.

לפני פיזור

בזמן שנפשתם, פוסטים משישבתראשון.
זרינו על כתפינו.
אצבעות חג חלק א'.
אצבעות חג חלק ב'.

מאירועי הסו"ש

תעלומת הילד מקרטון החלב, איתן פץ, כמעט נפתרה.

עשרות הפגינו מול ביתה של ח"כ מירי רגב. היא לא מתנצלת ומשוכנעת שדבריה נכונים וצודקים. כשלעצמי אני יכולה רק להתבאס מכך שמדובר בעשרות בלבד ולא בעשרות אלפים.

פלסטיני נורה על ידי מתנחל מיצהר.
ומתנחלים מציתים שדות של פלסטינים ליד יצהר.
לא הייתם צריכים לשבות מכל מלאכה בחג? הרבנים אישרו?

תיקו בין גלפנד לאנאנד (הארץ מלווה את כל המשחקים).

הפינגווין הנמלט נמצא במפרץ טוקיו.

עוד רצח קל"ב.

ומה עושים עם פליטים בהולנד.

מוסף כלכליסט

ציפי הפנתה את תשומתי לראיון של דנה גילרמן עם אילנה לביא, אלמנתו של רפי לביא. קראתי בעצבים. אני לא מסוגלת להשלים עם ההתבטלות הזאת, גם אם האישה נשמעת בלתי מתחרטת ומרוצה שכך התנהלו חייה.
בין היתר עונה לביא לטיעוניה של גליה יהב בגלריה של הארץ על שלביא סירס את השיח הפמיניסטי. מצד אחד, ההסברים שלה נשמעים משכנעים מאוד. מצד שני, בהינתן העובדה שהייתה פאטמה מבחירה (ביטוי גזעני אגב), הניתוח שלה מעורר שאלות.

ישראל השבוע/ ישראל היום

מסובך עבורי הסיפור הזה על עובדת עירייה שפוטרה על ידי ראש עיריית רמת השרון בגלל שהתריעה על אי סדרים. השופט קבע שהיא צודקת, אך פיטוריה נשארו בעינם.

נחשו איך הגיעו 40 אלף איש לכינוס נגד האינטרנט (גונן גינת).

שישבת/ ישראל היום

מזתומרת מירי מסיקה מדברת? ומה עשתה עד כה? (1, 2, 3, מפברואר האחרון).
אני לא מבדילה בין מירי מסיקה למאיה בוסקילה וגם לא בין קרן פלס לאפרת גוש, ולא בין אף אחת לאף אחת.

מיהו הזמר המזרחי הטוב בישראל? זו השאלה הכי פחות מעניינת מבחינתי הנוגעת לישראל, אך כנראה שאני בדעת מיעוט. אבל אפילו אם היו בטעות שואלים אותי הייתי יודעת שמדובר באייל גולן.

גלובס/ G

חן שליטא מראיינת אנשים על את יועץ התקשורת ליאור חורב, שרקח את עסקת נתניהו ומופז שביטלה לנו את הבחירות. הופתעתי מכך שהיא מדברת עם נתן אשל "שושבין העסקה מטעם נתניהו", שצריך היה להיות מנופה ב-1 במרץ מלשכת הרה"מ כאילו הוא עדיין שם (אממ, הוא עדיין שם). מקצוע לאנשים דוחים במיוחד.

על ההשלכות הכלכליות של מדיניות הילד היחיד בסין (שחר סמוחה).
אז מה, לא יוצא כלום מכך שהם התלמידים המצטיינים בעולם?
תוס': בועז ארד, כתב ידיעות בבייג'ינג כתב על הרבה מאוד אספקטים של מדיניות הילד האחד והפרתה באוק' 2010.
מצאו את ההבדלים.

ז'ורנל

כל כך אין לי שום חשק לדעת איפה נמצאים כוכבי כוכב נולד במלאת עשור לתוכנית.

איתי זיו מוולווט את הכתבה של בוב סיימון ב-60 דקות על תל אביב הבועתית.

בנוסף לדברים שכתב זיו, הנה עוד כמה נקודות: רוב התל אביבים לא יוצאים לבלות בכל לילה. בת"א יש עוד מקומות חוץ משפת הים ושינקין. אין רמז בכתבה למחאת האוהלים העצומה של הקיץ שעבר, וגם לא לדרמת הזרים בדרום העיר. והנקודה החמורה ביותר שזיו, בהיותו גבר, לא שם לב אליה: אין אף אישה קובעת דעה המרואיינת פה: אה, כן, נועה תשבי (שחקנית, דוגמנית, זמרת, מפיקה) שהגיחה מאל.איי, או מאיפה שהיא לא גרה עכשיו, מלמדת אותנו (שניות ספורות) שבצבא הומואים זה לא אישו. חוץ מזה יכולתם לראות את יוסי ורדי, גל אוחובסקי, רון חולדאי, גדעון לוי ואסף זמיר. וגם כמה רגליים ואיברים אחרים של נשים בהקשר של פאן ותצוגות אופנה. ותשבי כבר אמרתי. איראן זה כאן.

סגנון

עדי דקל קורן על הקשר בין הבית בו גדלת לבין ההתנהלות הפיננסית שלך. הטענה היא שאחוז מאוד גדול מההחלטות נובע מהמשנה הכלכלית שקיבלת בבית. מה שלא מסביר התנהלות הפוכה לגמרי בין אחים שגדלו באותו בית.

סופשבוע

לקראת חגיגות 40 שנה לאסון מינכן נראה הרבה כתבות וסרטים בנושא. הנה זווית אחת שלידיעתי (תקנו אותי) לא נחשפה.
מרדכי חיימוביץ' חזר לשלמה לוי, האיש שצילם את התמונה הכי מפורסמת ממינכן. שווה שווה.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

מתוך הכי טובים של מעריב: איזה טאבלט לקנות. מוזר. אין תזכורת לאנדרואיד סיני יבוא אישי 800 ש' (איזה כותרת מצוינת, האם אנדרואידים סינים חולמים על אייפד?, אמרה לעצמה). בקרוב פוסט נוסף בנושא, ובו התפתחות דרמטית ומפתיעה!
ועוד על הכי טובים: סביח, פלאפל,

במקום חתולים אני הולכת על אווזים החוצים כביש בת'ורנהיל שליד טורונטו.
(תודה רבה ליהונתן).

לחם עבודה

ע"פ דיווחו של רביב, דב אלפון, עורך הארץ לשעבר, ירד מהפיירול של העיתון עשרה חודשים אחרי שעזב את התפקיד למען מיזם אינטרנט של הארץ.

מח' הגהה

(nrg, תודה ליאיר)

יש עורכים בבית?

"נא לאמץ את שיטת הדלת המסתובבת כשסתום, למנוע כניסה ולדחוק החוצה" (דן מרגלית, ישראל השבוע).
ככל שאני מבינה, כל הרעיון בדלת מסתובבת הוא שנכנסים ויוצאים בה, והיא לא יכולה לשמש כשסתום.

איפה הסתירה בין שתי הגרסאות? נכון, הפרטים שונים, אבל אין פה שום סתירה.

(ynet)

צרות בכותרות

נכון לא הייתם מאמינים שמישהו נתן את הכותרת "רחלי, הילדה של כולנו"? טעיתם.

לפני פיזור

מז"ט לשבדיה על הזכייה באירוויזיון.

עוד אתם מדוושים, נוהגים, שוחים, צוללים, טסים, אוכלים, אופים, דוהרים, רובצים, לועסים, מיטגנים, צועדים, שותים, שורקים ומרחפים, מתברר שנשארתי לבד בסו"שחג עם שלושה מגיבים שמתעקשים לכתוב פה במקום ב-ynet וברוטר.

וממחר חופש מוחלט וגדול מחגי ישראל עד ספט'. מצד שני עוד שנייה מתחילה החופשה הגדולה לחלחלת ההורים ולבלייני הקניונים.

פוסטי הסו"שחג:
זרינו על כתפינו.
אצבעות חג חלק א'.

נ.ב. בהחלט אכלתי אמש פרוסת עוגת גבינה חד פעמית.

7 ימים

עורך ידיעות, רון ירון שלח מייל לעובדיו לרגל החג ובו שתי המלצות קריאה.

1. הראיון עם תמי ארד: מעבר לעובדה שהוא הישגי, בלעדי ומאוד מסקרן, הוא פשוט כתוב היטב. דוגמה לאיך צריך להגיש ראיון. זה מתחיל בשאלות החכמות והרגישות. כולנו הרי יכולים לתאר לעצמנו כמה קשה לשבת מול תמי ארד ולשאול אותה על חייה האישיים החדשים. אמירה לם הצליחה לעשות זאת ברגישות ובעדינות, בלי לגלוש למציצנות ולרכילות. ובכל זאת לקבל תשובות כנות ומאוד מעניינות. גם השכתוב והעריכה של נעם עינב, העיצוב של נועה אלונים וכמובן הצילומים היפים כל-כך של ורדי כהנא הופכים את הראיון הזה לאחד הטובים שתקראו. ובכלל 7 ימים של היום, בעריכתו המעולה של גדי בלום, שווה במיוחד השבוע.

2. הראיון עם שפרה קורנפלד. שתי הנשים – שפרה ותמי – שונות כמובן לחלוטין, אבל איכשהו הראיון עם שפרה כתוב וערוך באותו אופן. רגיש וחכם. המראיינת רונה קופרבוים שואלת הכל בצורה אינטלגנטית ומקבלת בתמורה תשובות כנות וחכמות. גם כאן בולטת העריכה המוקפדת של מאיה בקר, העיצוב היפה של נמרוד קרן והצילומים של גבריאל בהרליה. והכל כמובן באכסניית 7 לילות (שכולו מצוין השבוע) תחת שרביטו המוכשר[ת] של רביב גולן. ולא הזכרנו את המוסף לחג של אביב הברון ואת ממון של יעל דרומי ואיילת להב שמלאים גם הם כל טוב. הלוואי כל שבת עיתון כזה.

אני לא יודעת למה העורך כה מתפעל מראיון עם תמי ארד, הרי ראיון עם ארד בידיעות נפוץ כמו כותרת עם ציטוט מנתניהו בישראל היום.

הנה ראיון עם ארד בידיעות ב-2009 (וואוו, יאיר לפיד מראיין).

ראיון נוסף עם ארד ובתה יובל נערך ביוני 2010 (ענת מידן).
אז מה ההישג העיתונאי (אם כבר ב-2009 הצהיר ידיעות שהיא "מדברת על הכל")?

אוקיי, נקרא את הראיון  הנוכחי, למה לשפוט לפני?

קראתי. שום דבר שלא קראתם בראיונות הקודמים איתה (חוץ מ"הזוגיות", ועל כך מיד). וכן, זהו ראיון לקידום הספר החדש שלה, "סיפור שמתחיל בסוף". בדיוק כמו הראיונות הקודמים. יש לה מה למכור, היא מוכרת. נקודה. לגיטימי לחלוטין, אבל למה להעמיד פנים שיש פה הישג עיתונאי?
באשר ל"זוגיות החדשה", כמו שמכנה זאת ידיעות בשער כמו גם בכות' המש', הרי שמדובר בשקר. הזוגיות נחשפת לציבור הרחב עכשיו, אך דבר קיומה לוחשש הרבה שנים קודם לכן. ראיה לכך שהזוגיות לא חדשה אפשר למצוא בראיון עצמו, כשלם שואלת "איך המשפחה של רון התמודדה עם הזוגיות החדשה שלך?"
עונה ארד: "בתיה הייתה אישה אצילית מאוד, אני בטוחה שלא היה לה קל, אבל היא הבינה".
בתיה ארד הלכה לעולמה לפני עשור.
על "הזוגיות החדשה" המנופנפת כך בכל הפרומואים אפשר לקרוא שמונה שורות ברוטו. מי האיש ומה למדנו עליו? "הוא מדהים… מיוחד… אין הרבה כמוהו… יש לו כתפיים רחבות". זהו. תאכלו אבק. נגמר. אז מה אם הבטיחו לכם?

–
צילום מצוין של אורן אהרוני את אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, יושב רגל על רגל במגרש ריק, כסאות כחולים, מדבר בסלולרי כשידו על פיו. נפלא. ניגודים מקסימים.

-

7 לילות

בראיון איתה מספרת קורנפלד על ילדותה המפוצלת והמנותקת מהורים ועל הדיאלוג המתמשך עם הדת לגוניה. על רוב הדברים האישיים דיברה לאחר הזכייה בעונה הראשונה של האח הגדול. מיד לאחר התוכנית החל הרומן בר הקיימא שלה עם מולי שגב מקשת. על כך היא לא מספרת כמעט מילה. טאבו. כשרקמתי בדמיוני את הרומן הזה הוא נראה לי מקסים: יושב האח הגדול של האח הגדול מול המסך, ובמשך כמה חודשים מתאהב בדמות טלוויזיונית. הדמות כשלעצמה כלל לא יודעת על קיומו. כשהיא יוצאת מהמסך, כגיבור שושנת קהיר הסגולה, גם היא מתאהבת. רומן רומנטי שכזה. אבל מה, הכל חסוי. ולכן הראיון ממוקם במדור הספרות של המוסף, שרק לעתים רחוקות גיבוריו מככבים על השער.

תרבות וזוהר

מתוך הראיון עם ז'וליה קריסטבה (עילי ראונר, ספרים, הארץ):

זו תקופה קיצונית, עשירה בהתפתחויות ובנסיגות תרבותיות. הדיגיטליות גורמת לכך שה'רשת' חודרת לכל רבדי החברה. אנחנו מוצפים בנכסים שלא ניתן עדיין להעריך אותם במושגים הקיימים של מידע או חירות אנושית. עם זאת, עדיין לא הפנמנו איזו סכנה יוצרת הקידמה הטכנולוגית הזאת בנוגע למובן עצמו של המלה ‘חירות'. בעבודה שלי, אני מתייחסת ברצינות רבה לשינויים שמתרחשים בתולדות הספרות והאמנות ובתולדות הדתות. ההתפתחויות בתחומים הללו מצביעות על ההעמקה של היכולת האנושית לייצר משמעות. החל במסורת המיסטית, עבור בעבודה הספרותית וכלה בהרפתקה היצירתית של הדימוי בציור ובקולנוע, הציוויליזציה שלנו פיתחה ‘חוויה פנימית', כך הפילוסופיה מכנה זאת. ה'חוויה הפנימית' הזאת שוקדת על יצירת המובן החדש של האושר שלנו. זו החירות שלנו, אם להשתמש במונח של סימון דה בובואר. מה שאני רוצה לומר זה שהחירות איננה שאלה של בחירה, כפי שרבים חושבים היום, כשהם מבלבלים למשל בין החוויה של האמנות לבין הצריכה של האמנות: כאילו להיות חופשי עשוי להסתכם בחופש לקנות מוצר אחד ולא מוצר אחר.

אני לא מומחית לקריסטבה בלשון המעטה, אבל כהדיוטית מצאתי את הראיון מסקרן מאוד.

אחלה ראיון עם ליאור דיין בגלריה. באמת (מיה סלע). דיין הוציא ספר, ותיאור הסיפורים שבו מעורר רצון לקרוא אותם.
מה הבעיה שלי איתו? כמו שכתבתי [גם] לפני שבועיים: כדי שיראיינו אותך על ספר שלך (כ-120 ספרים יוצאים בישראל במהלך שבוע אחד, באופן קבוע), אתה צריך להיות סלב כלשהו. לפני שבועיים קראנו את הראיון עם תמר גלבץ באותו מוסף. השבוע זה דיין בראיון פתוח ונינוח, בלי להגיד כמעט כלום על המשפחה (למעט בעיות השיניים הגנטיות). אז גם כאן ראיון עם סלב, שהוא גם האקס של עורכת המוסף, ליסה פרץ.

על הקשר בין הייחוס לייחו"צ הוא מדבר בעצמו:

הוא אומר בפיכחון, כי תמיד היה מודע למשקל של יחסי הציבור שכל צעד שלו זוכה להם. "20 אלף פעם קיבלתי אותה כותרת: 'נסיך הגאות והשפל'. כשהייתי בן 17 הוצאתי את ספר השירה הגרוע בכל הזמנים. הוא יצא אך ורק בגלל שם המשפחה שלי. זה ספר כל כך גרוע שאני אפילו לא מחזיק אותו פה. הוא לימד אותי לקח לכל החיים. מצד אחד, ליחסי הציבור שאתה מביא אתך יש המון כוח, ומצד שני, לא תמיד אני מאמין שהדברים קורים לי אך ורק בגללי, יש לי ערך נלווה".

בדיוק באותה קטגוריה נמצאים הראיונות עם תמי ארד ושפרה קורנפלד בידיעות, שלא יהיו אי הבנות.
והנה דוגמה הפוכה מהארץ: לאוניד פקרובסקי, פעם חוקר ומבקר אמנות, היום עובד חברת השמירה מוציא ספר.

מוסף הארץ

כתבה אחת ושני טורים על נושא שמעסיק אותי ביומיום: בזבוז זמן שאפשר למנוע והמאבק ביצירתיות. או במילים אחרות: איך לבהות ולשחק פחות ולעשות יותר.
- מה קורה במוח ברגע בו נפרץ המחסום היצירתי.
- סייד קשוע מתמכר לפייסבוק.
- למשוך בחבל המחשבה.

לחם עבודה

גם "כמעט קטטה" בין עיתונאים שווה כותרת ואייטם בפני עצמו.
בקרוב: כמעט תאונה, כמעט הריון, כמעט נשיקה.

אלוהים שבשמיים. 11 מקומונים יש בנתיבות. אלליי.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ טיוי

בקרוב: אתר אינטרנט אמיתי למקור ראשון. רובו יהיה בתשלום.

אולי בסוף וורן באפט יקנה את ולווט. הכל מתחבר.

תרומתי הלא צנועה לשיפור השיח הציבורי.
והנה מה שכתב על כך מיכאל הנדלזלץ

מה הקטע? ככה חוסכים? ערוץ 10 נותן מצלמה לכמה תיכוניסטים שלומדים לבגרות במתמטיקה והם מחרטטים את השטויות שלהם: למשל, אומרת ילדה אחת בת 16 "מה אכפת לי מה החליט נוד נפוח במשרד החינוך לפני 200 שנה?" והערוץ משדר. מה יש, ככה מדבר הנוער, לא?
ערוץ 2 נתן מצלמה לאוסקר שהגיע אלינו מקונגו לפני 20 שנה ("אין לי אזרחות ישראלית אבל אני מרגיש אזרח"), הוא זוכר את רצח רבין ומספר על תפיסת עולמו. את זה אורזים יחד עם מירירגב ועם תושבת הדרום, ויש לנו כתבה.

ברחתי לערוץ 1 לכתבה חביבה על כמה מדענים ישראלים ומחקריהם, ולעוד סרטון מהסדרה של בני עורי, מה היה לנו? והפעם סרט של נתן גרוס על הטכני של חיל האוויר משנות החמישים ועל הפברוק שבו. מקסים. אולי שעוד מישהו בערוץ הראשון ייחצן את הסדרה של עורי חוץ ממני? תודה מראש.

הזכרתי אתמול בפתח הפוסט את ברנע שיצא לגינת לוינסקי וכתב על מרק לוינסקי (שער ידיעות). מכיוון שכך, סיפרתי שיגאל שתיים, בעל המיזם, הוא חבר שלי. קפץ חייל זקן והחליט שמדובר בפרוטקציה, שאני "מקדמת" את שתיים, שהקים, כך לדעתו, עסק כלכלי משגשג לחלוקת מרק.
למה החליט כך? ככה. אסור?
משטענתי שהוא משקר וטועה, ביקש שאביא הוכחות לכך.
עולם הפוך. אדם טוען לאיקס על סמך כלום ומבקש ממני הוכחות לפירכה שלו.
שורה תחתונה: יגאל מגיב ומסביר לחייל שהוא טועה. חייל עדיין לא התנצל.

הכי טובים של מעריב: אחד/ת המגיבים/ות עשה/תה ספירת מלאי של גברים ונשים במוסף.

I want everyone to have great sex this Memorial Day wknd but don't spend all 3 days in bed. Try to find a private place to do it outside!

— Dr. Ruth Westheimer (@AskDrRuth) May 25, 2012

לפני פיזור

אפשר להשיב כמה תשובות.

הערה: יש סקר שמשוייך לכתבה הנוכחית, על מנת להצביע יש להיכנס לאתר.

ותודה לחבר הנאמנים של הבלוג.

החלפתי נורה. 52 ש'.

מדינת כל גזעניה

אחרי כמעט דממה אתמול, ידיעות חוזר בעוז לתיעוד הנעשה בדרום תל אביב. נחום ברנע ("לא שחור ולבן") שוגר לגינת לוינסקי לראות את מפעלם של אנשי מרק לוינסקי (יגאל שתיים חברי ואורלי פלדהיים ידידתי החדשה ועשרות מתנדביהם) מחלקים אוכל לזרים בתוכנו. יועז הנדל כותב שהממשלה אשמה. עינת פישביין כותבת שאין מדינה מערבית שחברים במפלגת השלטון בה יתבטאו כמו מירי רגב ודני דנון. דנה ספקטור מתארת את הגברים האומללים של שכונת שפירא. סימה קדמון אומרת שאכן נתניהו היה הראשון לזהות את בעיית המהגרים והפליטים אך אחרון לעשות.

במעריב ממשיך יובל גורן, שעבר להתגורר בשכ' התקווה למשך כמה ימים (בטח שבתו שם תתארך). מעריב ממשיך בכות' מעדות הפיוט "שכונה בלי תקווה", ובע' 2 "הביזה והביזיון". בן כספית על מופע האימים של מירי רגב.

בהארץ כותרת דומה לידיעות, ככתבה מרכזית בע' 3: "לא סיפור בשחור לבן".
וכמובן הדגשה של דברי ח"כ בן ארי: "האלימות לא בגללי, ילדי המהגרים נושאים מחלות". נתניהו נגד ההתבטאויות.
שר הפנים: נקנוס ראשי ערים שיעסיקו מהגרים.

זו גם הכות' המרכזית בישראל היום. הסיקור הכי קצר בעמודי החדשות. דן מרגלית מחכה לגדר.

"משבר המסתננים", זו כותרת המאמרים (תיקון, 16:00) של אורי אליצור ויואב שורק בשער מקור ראשון. אליצור מתחבט בין חמלה לאכזריות. שורק קורא לממשלה למצוא פיתרון תקיף אך להאיר פנים לזרים.

רוני אהרונוביץ מ-netcar השתלח באבי המשפחה שנהרגה בתאונה בטבריה. לא לכך התכוונתי כשכתבתי שצריך להתייחס לכל האירועים שקדמו לאסון בביקורתיות במקום למרוח נהרות נהי ובכי בעיתונים (ובכלל בתקשורת). סיכומים ב-News1.

ויטה קיירס אספה את ביטויי הטירוף, הגזענות והאלימות המשתוללים ברשת.

סילבן שלום, 2010.

תזכורת למה ישראל היא מדינת כל גזעניה: השד העדתי חי, קיים ובועט, למגינת לבי. שנאת "רוסים", "אתיופים", "חרדים", "חילונים", "שמאלנים" מפכה בעוז בכל מקום. על שנאת זרים, כאלו שאינם בני ישראל אני בכלל לא מדברת, זה המובן מאליו. ישראל היא מדינה מקוטבת ומפוצלת לתת-תתי קבוצות ועדות ועתירת שנאות. כן, גם בעולם אין אידיליה. אז מה? אם יוסי יקפוץ מהגג, גם אתה תקפוץ?
שבועות הוא החג המזכיר לקבל את הזר והגר.

מסתנן, מהגר, פליט ומבקש מקלט. המילון המלא.

מירי רגב בקירשנדוניה. כך לא יוצאו דבריה מהקשרם. שידור חי.

שבועות עלינו

ב-ynet נותנים לקוראים מגוון דעות על מוצרי חלב.
אמש הייתה זו כתבה המסבירה חד משמעית שמיליארד סינים לא טועים:

וארבעה ימים קודם כתבה חד משמעית לא פחות – למרות המחלוקת: למה החלב טוב והכרחי לבריאות.

ובגלריה רחל טל-שיר: לאכול או לא לאכול.

הכי טובים/  מעריב

היום, במקום בפסח, כפי שדיווחתי, מצורף למעריב גליון "הכי טובים" השנתי, "מגזין הנבחרים השנתי של ישראל" (עורכת: עופרה מזרחי).
היש מי שחפץ לוולווט את הגיליון (היחס לגברים-נשים, מומלצים שאתם מכירים, וכל נושא שהוא)?

לפני פיזור

נשרפה לי נורת פנס קדמי בקטנוע, חייבת לטוס למוסך לפני החג. המשך יבוא.

אחרי שהדפסתם

חשד: סוהר ערף את ראש רעייתו בבאר שבע. המשטרה מחפשת את הראש.

מדינת כל גזעניה

זה הכינוי שבחרתי לתיאור מדינת ישראל ואני חוזרת עליו פעם בכמה פוסטים. ברור, יש מי שמתרעמים איך אני מהינה לטנף כך על המדינה המקסימה שלהם, אבל זה המצב. המדינה הזו, שהתיימרה להיות כור היתוך, שצריכה הייתה להיות טובה מאחרות כי בניה סבלו מגילויי גזענות ברחבי העולם מתגלה כאמ-אמא של הגזעות. יש פה היררכיה מעמדית מימים ימימה, ובכל שכבה דקיקה יותר או פחות דואגת להתנשא ולשנוא את זו שמתחתיה, לגרסתה.

כל העיתונים (למעט מקור ראשון) התאחדו היום סביב ההפגנות בשכ' התקווה, עיתון עיתון לפי טעם והדגשי עורכיו. העיתונים מזכירים בכות' הראשית את המאבק שמתנהל בדרום תל אביב נגד הזרים. מעריב והארץ אומרים את האמת כפי שהיא: אלימות ושנאת זרים.

תאומי האחווה ישר"ה וידיעות באים עם פתרונות: ישר"ה: אפשר לגרש לדרום סודן. או במילות לשכת הרה"מ: "ביצוע תוכנית ההשבה לארצות המוצא". הכוונה ל-3,000 הדרום סודנים ולא לשוהים מאריתריאה, שהם רוב המהגרים בישראל.
בכפ' 2-3 "אור ירוק לגירוש" הידיעה המרכזית עוסקת בכל מה שכרוך בכך. המפגינים הזועמים בת"א מופיעים בבוקסית בתחתית הכפולה. פה מדובר על 2,000 מפגינים. לצד הידיעה הזו אבי כהן שזכה לכותרת זכות המחאה ולא זכות הלינץ' מסיבה לא ברורה (קראו בעצמכם).

בידיעות מתוארת ההפגנה עצמה במילים ספורות בלבד (ע' 6). הרעיון להציב פלוגת מג"ב מטופש במיוחד ורק יביא להגברת האלימות (עכשיו גם שוטרי מג"ב ירביצו), השנאה והקיטוב.
הידיעה על שאפשר לגרש לדרום סודן ע"פ חוו"ד היועמ"ש מופיעה בתחתית העמוד.
במוסף לשבת כותבת מחר סימה קדמון על "מצעד הצביעות". לטענתה: קודם תחיו שם (בדרום ת"א) אח"כ תצקצקו.
הפניה בשער ידיעות.

בשער מעריב שי גולדן ובן-דרור ימיני יוצאים נגד הגזענות. בע' 3 אפשר לראות תמונה של מישהי שעל גופייתה כתוב "מוות לסודנים".
כפ' 2-3 במעריב מתארת את הפרעות בדרום. ובצד: היועמ"ש והדרום סודנים.

זו המודעה עליה חתומים ראשי ערים, ביניהם זה של ת"א יפו, בשער הארץ, רבע שער, כרגיל.

אל תשאלו אותי איך הגיעו ל-80 אלף. את המספר הזה עוד לא ראיתי בשומקום.
בהארץ מדווחים על אלף מפגינים ועל אלימות קשה. כאמור, הארץ ומעריב הם היחידים המרחיבים בתיאור האירועים האלימים.
רויטל חובל על קמפיין חולדאי נגד המסתננים.

במקור ראשון אין מילה על ההפגנות, על המסתננים, על המבוכות, על היועמ"ש, כלום שבכלום. עולם אחר.

באתר המאבק עלה קטע שכתבה דפני ליף בעמוד הפייסבוק שלה על ההפגנות נגד הזרים. העורך/ת הבלתי מיומן/ת הצמיד/ה לו את הכות' "ליל הבדולח של שכ' התקווה". תיק תק עברנו לשואה, ומכאן הדרך לגיהנום בטוחה.

זאת ועוד

יותר מ-20 לוחמים ומפקדים בגדוד שריון שסיימו אימון בצאלים העבירו מכתב לרמטכ"ל ולשר הביטחון בו הם מדווחים על שורת כשלים חמורים שהיו באימון (יוסי יהושוע, ידיעות).

קריקטורה של דניאלה בידיעות מאתמול.

נגד החשוד באונס בגן העיר יוגש מחר כתב אישום. ביהמ"ש התיר לפרסם את שמו ואת תמונתו. בישר"ה (בליווי הכות' הגנרית "פני הרוע", כותרת לכל עת) אפשר למצוא אותו בשער ובע' 13.
במעריב (12) בחרו לפרסם תמונה שלו משבוע שעבר, שבה הוא בלתי מזוהה.
בידיעות ובהארץ ויתרו על עדכון.

כפ' 2-3 בידיעות עדיין עוסקת בתאונה ובילדה שניצלה.
פרט מידע חדש: אודי עציון ואיתן גליקמן כותבים שבעלי הדגם האמור, מיצובישי גרנדיס זומנו ב-2010 למוסכים כשהתברר שתזוזה של השטיחון עלולה לגרום להאצה לא רצונית של הרכב.

לחם עבודה

הדיון על פרישתם של תני גולדשטיין ויהונתן זילבר לא נגמר.
בשיחה נוספת שהייתה לי בנושא טענה הדוברת (תוס': עובדת ynet), תומכת נלהבת בוועד, שהיא מאוד מאוכזבת מהשניים ושעולה החשש שמעשיהם מונעים מבצע כסף בלבד. לדבריה, המעשה שעשו פגע בהתארגנות והוציא לעיתונאי האתר את הרוח מהמפרשים. הניצחון, אמרה, הוא של הנהלת ynet בלבד. היא מטילה ספק בכך שהסיבה לפרישה היא התעללות, מאחר שהפורשים ממילא סובלים מכך ארבעה חודשים, אז מה נזכרו לעזוב עכשיו?
לדבריה, אם התנכלו להם היו צריכים לפנות שוב לביה"ד לעבודה ולבקש את התערבותו, כי "אם התנכלות כזו גורמת לאדם שסחב את כולנו להפגין עבורו והחתים את כולנו להישבר, איך אפשר יהיה להקים ועד אמיתי?" ומסכמת: כל מי שהפגינו בעד השניים וזעקו את זעקתם מרגישים מרומים. בדיעבד, ההפגנה למענם הייתה מיותרת.

חגי מטר ממעריב מספר איך הותקף בהפגנה אתמול יחד עם אילן ליאור מהארץ.

כלכליסט מדווח על פיטורי 50 מתוך 450 עובדי מקור ראשון בחודשיים האחרונים. אכן פרט מידע מעניין. אבל האם כלכליסט ידווח על קיצוצים בשורותיו הוא, או במעריב, ידיעות, הארץ או ישר"ה? לא ממש. ההתייחסות תהיה לזר ולרחוק בלבד, "המגזר הדתי לאומי", כלשון הידיעה.

גיא מרוז יוצא גם הוא נגד מיקי רוזנטל, ומצטרף בכך לגולדן וללילך סיגן. הנימוק שלו: 12 שנה אני במעריב ומעולם לא צנזרו אותי וגם לא ביקשו ממני לכתוב על נוחי דנקנר. נימוק לא רלוונטי, שהרי אין למרוז שום מהלכים במוסף העסקים, הממציא לו תפיסת מציאות משלו בה אין שום אירועים סלולריים דרמטיים ובה מסקרים במשורה את המהלכים בקבוצת אי.די.בי.

יש עורכים בבית?

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

אריאנה האפינגטון ואופרה ווינפרי מאחדות כוחות.
(תודה לגל אל איי)

ניו יורק מדווח על הצעת חוק לפיה הצקות אנונימיות באינטרנט (בתגובות, הכוונה), עשויות להיעלם מהעולם. ייפי.
(תודה לאורן).

הצעה: ספקיות האינטרנט יחויבו לסנן תוכן פורנוגרפי.

המגיב עו"ד על הבעייתיות שבאישום ברצח גדי ויכמן.

תרבות וזוהר

הארץ העלה אתמול יומן צפייה מקאן.

ייתכן שנעמי קמפבל תתחתן בישראל.

נפתח חוג רה"מ לתנ"ך.

ידיעות ממשת"פ עם ערוץ 10 ומציע לקוראיו (שער אחורי) לצפות בחלק מהפרק הראשון בעונה החדשה של היפה והחנון.

גם מדונה הגיעה לישראל. את ביתה שברוצ'סטר הילס אפשר לקנות ב-90 אלף (או ב-92) דולר. שווה.

לפני פיזור

צריך לזכור שקריאת טקסט ברשת אינה זהה לקריאת טקסט מודפס, ואי אפשר להתעלם מכך.
אין לי בעיה עם כך שאיש לא ייכנס ולו ללינק אחד שאני מוסיפה לפוסט. אבל אל תתלוננו שמשהו לא ברור. הקישורים לא רק מתייחסים לדברים שאני כותבת, אלא גם למה שלא. פעמים רבות אני מעדיפה לא לטחון מים ולחזור על מה שנכתב איפשהו, אלא לשגר את הקוראים לשם כדי לא לשעמם את העולם ואת עצמי ולהפוך את הקריאה לקצבית יותר. כך גם כשאני מלנקקת לתגובות המגיבים. ב-99% מהמקרים אין לי סיבה לחזור על דבריהם, המופיעים כאמור בקישור.

למאדימי התגובות שלי: לא חבל על הזמן שלכם, לשבת ולהמתין שאגיב על משהו ולקפוץ מיד עם הדיסלייק? לא כדאי שתכתבו ספר בזמן הזה?

התאונה בטבריה

שלושה עיתונים בכותרות ראשיות מבחילות המתייחסות לתאונה המחרידה בטבריה:
"כולם מתו" (ידיעות)
"איך מסבירים לילדה בת 7 שהמשפחה שלה נמחקה" (מעריב)
"רחל הקטנה, לבד" (ישראל היום בעוד כותרת מפוסקת באופן בלתי אפשרי, בנוסף לשאר מגרעותיה)
הארץ, מקור ראשון ובדוחק גם יתד נאמן בכותרות סבירות (ביתד לא כתוב שמדובר בתאונה, והאשמה היא בכלים טרפים בבתיכם, טפו).

ראשית צער רב על ההרוגים. אבל זה המובן מאליו.
כבר אתמול בבוקר נכתב בערוץ הרכב של ynet: הלכו הבלמים באוטו? אפשר למנוע את זה. הנהג חייב להרגיש ירידה ביכולת הבלימה. הבלמים לא מאבדים את עצמם (לרוב) לדעת בשנייה.
שעה לאחר מכן כבר נשאלו שם כל השאלות הקשות. חוץ מרשלנות בעניין הבלמים (שהיו שחוקים עד זוב, על פי הבדיקה), מספר הנוסעים במיצובישי גרנדיס היה גבוה מהמותר. במיצובישי גרנדיס מותרת נסיעה של שבעה אנשים כולל הנהג (על פי הארץ, הטועה ומטעה, שמונה+נהג). בפועל נסעו בו תשעה.

זה לא שהמדינה חפה מאשמה: הרכב עבר טסט לא מזמן, גדר ההפרדה לא מספיק גבוהה, ועדיין צריכה להתבצע חקירת עומק כדי לוודא שאכן הבלמים הם האשמים. אלא שגם ב-ynet הכתבות החשובות הללו נמצאות במעמקי המעמקים של עמוד הבית. צריך להיות מאוד נחושים כדי להגיע לשם. הכתבות צריכות היו להוות קישורים מובלטים בידיעה הראשית בע' הבית על הילדה הקטנה שניצלה, ועל החפצים לאמצה. הם לא.

בידיעות מהשער ועד ע' 8 סיפור התאונה. בשני העמודים האחרונים, 6, 8, יש עמוד על חקירת התאונה ועמוד על בלמים שחוקים. כל העובדות המוזכרות לעיל מופיעות. לפחות בידיעות יש סטריפ אכזרי בשער: "הבלמים היו גמורים". נתעלם משפת הרחוב, המשפט הזה חשוב ומאותת היטב.
במעריב, סקירה עד ע' 7. גם פה התקלות וההאשמות בעמודים האחרונים.
ב-nrg עוסקים במסרים אלוהיים: דודים של הילדה: שומרים עליה מלמעלה.
במקור ראשון מאשים בשער אדוארד אטלר את בתי הספר לנהיגה ואת משרד התחבורה. את הנהג הוא לא חושב שצריך להאשים.
בישראל היום, כפ' 2-3, 4-5, בקצה הכפולה יש הסברים על הבלמים.
כות' שנפתחת ב"אכזריות הגורל" מנערת את האחריות לגמרי מבני האדם.

קשור בעקיפי עקיפין: איתמר ב"ז מתאר את מה שכל כלי התקשורת, בלי יוצא מן הכלל, העלימו: גדי ויכמן, הנרצח מבאר שבע, היה בעברו עבריין אלים מורשע.

(אפשר לבחור בשתי תשובות)

הערה: יש סקר שמשוייך לכתבה הנוכחית, על מנת להצביע יש להיכנס לאתר.

קצה האצבעות בידיעות

בפרומו בידיעת הגג בשער לראיון חג עם תמי ארד, מרואיינת סדרתית למוסף. ע"פ כות' המש' היא יוצאת מהארון:

"…חצויה: בין החיים כאן ועכשיו לבין בעלה, הנווט השבוי שטרם שב".

כות' מש' מטרידה, אבל הכות' מקוממת הרבה יותר: "… אולי רון בעצם כן חי באיזה מקום". זהו אסקפיזם, אחיזת עיניים ותעתוע רשלני ממדרגה ראשונה. כל האינדיקציות הרשמיות מדברות על כך שמת. ולא אתמול. כמובן שלארד מותר לומר את המשפט שאמרה כמה פעמים שתרצה. חוסר האחריות הוא של העורכים, שדווקא את המשפט הזה, שאין בו בדל דליל של אמת מביאים ככותרת ראשית בעיתון.

בתשובה לשאלתי בסו"ש איפה תתראיין שפרה קורנפלד אם פרק מספרה החדש התפרסם בשבוע שעבר בסופשבוע של מעריב – בגליון החג של ידיעות. הנה, רואים? אין שום בעיה עם קשת.

ענת עצמון תספר שוב על הרומן עם דני סנדרסון ועל כך שהיא לא מתגעגעת לאסקימו לימון (כך בהפניה לראיון איתה, אולי בראיון עצמו תספר על מחקר משותף עם פרופ' עדה יונת). אוף, מסכנה.

מסתננים, פליטים, זרים

מאות מתושבי שכונת התקווה הפגינו אמש נגד "המסתננים", כהגדרתם.
יובל גורן ממעריב עבר לכמה ימים לדירת חדר בשכ' התקווה. תוס': ופה הוא מבקר את המספרים בהם נקב אמנון אברמוביץ' באולפן שישי.
נורית וורגפט מהארץ (מסקרת כבר עשור וחצי את הזרים בישראל)

משרד הפנים הצליח בגדול בהטעיה,רוב האנשים שמגיעים לפה כיום ברחו מאריתריאה. אסור לנו לגרש אותם משום ששובם לארצם מעמיד את חייהם בסכנה, כך קבע האו"ם. הוא קבע זאת לא משום שכך התחשק לו, אלא על סמך מקרים שהיו. מלטה ננזפה בעבר על כך שגירשה לאריתריאה וגם שבדיה. אנשים שגורשו, במקרה הטוב הצליחו אחרי שהייה בכלא לצאת ולספר איך עונו ומה קרה להם, אחרים פשוט קיבלו כדור בראש. יותר מ-90% מהאנשים שבורחים מאריתריאה מוכרים כפליטים ברחבי העולם, וגם ישראל יודעת שכך היה המצב לו בדקנו את בקשותיהם למקלט.

מתקלקלים

"רווחי דסק"ש עלו ב-26% ל-413 מיליון ש'" (שוק ההון, מעריב עסקים). רואים? את זה אפשר לפרסם במיידי באתר.
התמודדות חב' הסלולר, משברים, פתרונות – אין צורך, תודה.
אפילו במארקר כתוב. כות' במודפס: "הרווח מקרדיט סוויס חלחל לדסק"ש…"

אליפות העולם בשחמט

אתר התחרות בו אפשר לעקוב אחר כל המשחקים וכל המהלכים.
שידור באתר האיגוד לשחמט.
ניתוחים באתר chessdom.

שני עיתונים מתייחסים בכבוד הראוי לאליפות העולם בשחמט, אירוע היסטורי, ואם להישאר בתחום הספורט בלבד, האירוע הספורטיבי הכי גדול של ישראל.
הארץ, על שליחו אלי שווידלר, המסקר באדיקות (אם כי גם כאן שווה היה לבנות עמוד מעוצב עם קובייה קבועה למשך כל התחרות בראש עמוד הבית).
לישראל היום יש למזלו את רונן דורפן.
ב-nrg (ובעיתון) מדווחים בקצרצרה וקלושות מסוכנויות הידיעות, פה ושם.
גם ב-ynet תצטרכו לחפור ממושכות כדי למצוא את ההתייחסויות לאליפות.

ובמלאות שנה לפוסט אורח: למה התקשורת מתעלמת משחמט?

בחירות במצרים/ חדשות מהעולם

כפולת חוץ במעריב וניתוח של איש העסקים ישראל זיו. נדב איל בחופשה?
הארץ – ידיעה שנייה בשער.
ידיעות – סמדר פרי מדווחת מקטאר ב-24 שעות (כל העיתונים, אגב משתמשים באותו צילום: גרפיטי).

אהרן זנדני, יהודי מתימן שעלה לערץ אך התקשה להיקלט וחזר לשם נדקר למוות בשוק בצנעא (ידיעות, 24).
בישר"ה אין זכר לעבר הישראלי. בהארץ ובמעריב לא מוזכר המקרה.

תומס פרידמן נגד נתניהו. יש לו יותר כוח מאשר לדיקטטורים. והנה במקור.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק/ טיוי

לוגוגל: יומולדת 78 לרוברט מוג, ממציא הסינתסייזר.

(אם תלחצו על הסינתי בעמוד של גוגל תוכלו גם לנגן).

המגיב באבא (הואילו ללחוץ על הלינק) בביקורת על כתבת mynet:

את ל"ג בעומר, ככה סיפרה לנו הגננת כשעוד היינו תמימים מדי, אנחנו נוהגים לחגוג בגלל שבר כוכבא ניצח את הרומאים בעת המרד הגדול בקיסריה. לא ניכנס עכשיו לשאר הדקויות של אותו מרד, שבין היתר השאיר כאן ארץ הרוסה וחרבה, גם בגלל קוצר היריעה וגם כי אין טעם לקלקל את האווירה החגיגית בזוטות סטייל הטבח שערכו הרומאים במתנגדיהם מאוחר יותר. רק נגיד שהשנה בחרנו לחגוג בדיוק שם, במקום בו התחולל לפני 2,000 שנה הקרב ההירואי ההוא שבגללו אנחנו שורפים שוב את מדינת ישראל במפגן פירומניה מרהיב.

התרגום החדש של התלמוד לערבית אנטישמי.
(הלל ממליץ)

מארק צוקרברג קיבל יותר ממיליון לייקים על ששינה את הסטטוס ל"נשוי", אבל פייסבוק חשוד כזרז גירושין.
(תודה לגל אל איי)

מעריב שוקל למחוק את המותג nrg.

אמצעי המדיה היעילים לפרסום: עיתונים ויוטיוב.

זוכרים שסיפרתי (וחזרתי) על הכתבה על חקירות בסביבת עופר עיני שהוקפאה בידיעות? אתמול חזר על הסיפור רביב דרוקר בקירשנדון, ככה, בנונלשנט. ברור שמקורו לא הוזכר.

לחם עבודה

נתתי אתמול פרשנות לתהפוכות ב-ynet: מאבק ארגון העיתונאים ופרישת/ פיטורי שלושת העובדים הכרוכים בו, כל אחד באופן אחר. לאחר מכן, במהלך היום, היו לי שיחות עם כמה אנשים על הדברים, וכולם היו מאוחדים בדעתם: את טועה. אין שום סתירה בין האירועים, בין עבודת ארגון העיתונאים לבין פרישת הכותבים. ע"פ עדויות שונות, מששבו תני גולדשטיין ויהונתן זילבר לעבודתם, השתדלו קברניטי ynet לארר את חייהם, להצר את צעדיהם ולהפוך את עבודתם לבלתי נסבלת. לגולדשטיין ולזילבר לא נותרו הרבה ברירות. אם כך, תשאלו, בשביל מה היה כל המאבק, אם גם המהלכים הללו היו צפויים? או. לכך יש שתי תשובות: לשפר את תנאי הפרישה שלהם ולהשלים את הקמת ועד העובדים באתר (עליו עמלה השלישייה). התקווה היא שבעתיד יוכל הוועד לעצור או למנוע או למזער אירועים כגון אלו.
–
וחוץ מזה, בקצה הפוסט המתאר את הקמת הוועד ב-ynet כתב אורי רדלר תגובה מעניינת. חומר למחשבה (הנה חלק):

איגודי עובדים ומאבקי עובדים לא קמו מעולם בגלל מעסיקים או בעלי הון – ייעודם היה מראשיתם ומאז אחד ויחיד: למנוע חדירתם של עובדים זולים יותר או של טכנולוגיות חדשות. בעלי ההון היו, כמובן, מטרה נוחה, שקל לשנוא אותה ולהתארגן לעומתה – אבל הם אינם יותר מחזית לוחמנית לעניין פשוט יותר וקצת פחות נאה – לדפוק את החלשים.

ואלעד הבוקר: אל יהא ליבך גס במתאגדים. ועל רשימת המתאגדים.

המאמר של מיקי רוזנטל אתמול במארקר הבעיר את חמתו של שי גולדן, סגן העורך (רוזנטל התייחס אליו במאמרו).

הבוקר מצטרפת אליו לילך סיגן.
גולדן ב-2011:

עיתונאים לפעמים שוכחים שהם עיתונאים בטוויטר, גם הם נופלים בפח לעתים. מרבית התוכן ברשת אינו בעל ערך חדשותי ולא עומד בקריטריונים עיתונאיים… לרשת אין שום משמעות בערך עיתונאי, כי אין דרך לעשות סינון. ישנן מאות אלפי מילים שעולות לרשת ואין דרך לשלוט בזה.

- יאיר אלטמן מונה לכתב וואלה (מוניציפלי ופלילים בירושלים), תפקיד שלא כוסה עד כה על ידי כתב ספציפי באתר. אלטמן עזב את ynet לפני שבועיים לאחר שנתיים ככתב משטרה ומוניציפלי בירושלים. החליף אותו איתמר פליישמן.

- ארנון גל, עורך הניו-מדיה של חדשות 10 יערוך ברוטציה עם אפי טריגר את המהדורה המרכזית של ערוץ 10 אחת לשבוע עד לחזרתו של ישראל טוויטו מחופשת מחלה.

- נדב פייניק, העורך הראשי של לילה כלכלי של ערוץ 10 פרש לאחר כשנתיים וחצי. יחליף אותו גידי ויניש, עד כה עורך משנה של התוכנית.

לפני יומיים דיווח ידיעות על שידור השקת החוג לתנ"ך של חמו של רה"מ בחינוכית. היום מדווח רז שכניק (18) שהשידור בוטל. הסבר החינוכית: "מאחר ולשכת רה"מ מאפשרת סיקור תקשורתי רק בחלקו הראשון של החוג, הוחלט שלא לשדרו בחינוכית". אהה.

מח' מנויים/ ביקורת פתע
הלילה הגיע ידיעות ונספחיו למנויי יפו ב-03:30. זוהי השעה המוקדמת ביותר בה זכיתי לראות בהגעת עיתון מודפס לביתי בשש השנים וחצי האחרונות.
יאללה, צ'פרו שם מישהו.

לפני פיזור

בתקווה שהחזקתם מעמד.
ותודה לבעלי המניות.