לרגל פתיחת סניף איקאה החדש בראשון לציון, מוקדשת היום פינת הביקורטיוב לאיקאה. אני חייב להתחיל ולומר שזאת לא פרסומת סמויה לאיקאה, אני לא סובל את איקאה. בכל פעם שאני נקלע למקום, מגיע הרגע בו אני פשוט לא מסוגל להיות שם יותר. בערך אחרי שעה של הסתובבות שם מגיעה 'התחרפנות איקאה' ואז אני פשוט חייב לצאת מהחנות ולא לחזור חצי שנה. זה למרות שאני מאד אוהב את המרק בלחם שלהם. עכשיו אחרי שסגרנו את הפינה הזאת אני חייב להמליץ לכם על כמה פרסומות של איקאה שהן פשוט מגניבות. נתחיל בזאת :

גם מצחיקה, גם חכמה וגם מעבירה את המסר.

הפרסומת אגב נאסרה לשידור, כמו פרסומות מגניבות אחרות שלהם, למשל סדרת הפרסומות הזו:

ואיך אפשר בלי הפרסומת המעולה הזאת של ספייק ג'ונס

הטיוב מלא בעוד אינספור פרסומות של איקאה, אבל נסיים דווקא בהמלצה על אופרת סבון המצולמת כולה באיקאה, יש להם כבר כמה פרקים. העלילה לא משהו, אבל פשוט חייבים לפרגן לחברה האלה על הרעיון:

פוסטים בנושאים דומים:

1. ביקורוטיוב – חלק א'
2. ביקורוטיוב – חלק ג'
3. ביקורוטיוב – חלק ב'

אחד הבלוגים היפים בעיניי ברשת הוא הבלוג Springfield Punx, המציג עבודות ציור מגניבות של האמן דין (אין שם מלא בבלוג). מטרת הבלוג כפי שדין כותב, היא להציג דמויות שהוא אוהב בסגנון הקריקטוריסטי של הסדרה משפחת סימפסון. דין לוקח בכל פעם דמות אחרת, או נושא מסויים, ומצייר את הדמויות העיקריות משם בצהוב ועם התווים הייחודיים לסימפסונים. חלק מהדמויות כבר הופיעו בסדרה, ואותם הוא רק שיפץ, וחלקם הוא יצר מאפס, בצורה מדהימה.

כך לדוגמא, אפשר למצוא שם סדרה שלמה של דמויות מתוך הסדרה אבודים, כמו התמונה הזו:

תמונת צוות של כל הדמויות מאבודים

דמויות נוספות מעניינות שניתן למצוא באתר, הן לדוגמא דמויות מתוך הטלויזיה. לדוגמא יש את הרופא המהולל "האוס", שלגביו טוען דין שהוא אף פעם לא ראה את הסדרה, אבל לטובת המעריצים שלו ושל יו לורי, הוא החליט לצייר אותו. לצד הדמות של "האוס" יש גם דמותו האלמותית של צ'אק נוריס, שכאמור אף אחד לא יכול לנצח אותו בשום קרב.

ד"ר האוס עם צהבת

צ'אק נוריס הבלתי נלאה

לבסוף, לצד דמויות רבות מעולם הקומיקס ומשחקי המחשב, אפשר גם למצוא אוסף קטן של דמויות מעולם המוסיקה. כרגע יש ברשימה זו שני זמרים מתים, "אלוויס" ו"מייקל ג'קסון". שני הזמרים הללו השאירו חותם על דין, ובייחוד מייקל ג'קסון, אותו הוא הנציח בימיו הטובים כבילי ג'ין.

אלביס התותח!

מייקל בימיו הטובים

* כל הזכויות על התמונות שמורות לדין מהבלוג Springfield Punx.

פוסטים בנושאים דומים:

1. קריקטורות של הרגעים הגדולים באבודים
2. שובם של האבודים
3. אין כמו ג'ק באוור

בהחלטה שערורייתית קבעה היום פיפ"א שבמונדיאל הקרוב לא ישתמשו באף טכנולוגיה שתעזור לקבוע אם הכדור עבר את קו השער או לא. במילים אחרות, פיפ"א רוצה שעדיין יהיו טעויות ועדיין נבחרות טובות יעופו על ידי שופטים מושחתים.

ההחלטה היום התקבלה על ידי המועצה של פיפ"א, שבדקה את שתי מערכות לזיהוי מעבר של כדור את קו השער. המערכת הראשונה, הסתמכה על צ'יפ קטן וכמעט חסר משקל מסוג RFID שיושתל במרכז הכדור, כך שברגע שהוא יעבור את קו השער אפשר יהיה לדעת שהכדור עבר במלואו ושיש גול. המערכת השניה המבוססת על טכנולוגיה של מבט-נץ (Hawk Eye) יודעת לנתח את הצילומים מכמה זוויות של השער ולדעת אם הכדור עבר במלואו. מערכת זו כבר בשימוש בענף הטניס מזה מספר שנים ועוזרת לשופטים לקבוע אם הכדור פגע בתוך המגרש או לא, כשהוא נע במהירות של 180 קמ"ש. אבל מסתבר שמה שטוב לכדור קטן שעף מהר לא טוב מספיק לדעת פיפ"א לכדור גדול שזז לאט יותר. פיפ"א בחרה בהמשך בעיות השיפוט.

אז השאלה הגדולה היא למה? תמיד נשמעת הטענה מצד מספר גופים המחוברים לכדורגל שמשחק הכדורגל בניגוד לשאר המשחקים הוא משחק מהיר, זורם וללא עצירות. לפיכך אסור להכניס אופציה לעצירת המשחק והמתנה לתוצאות המחשב. עכשיו אני שואל אותכם, האם ראיתם משחק כדורגל לאחרונה? זה היה נראה לכם זורם וללא עצירות? הלא כל שניה (בייחוד בליגה הישראלית) שחקן נשכב על הדשא ומדגים יכולות משחק מדהימות בעוויתות פנים והחזקת אזורים שונים בגוף. האם הזמן התיאטרלי הזה שווה יותר מהכמה שניות שלוקח לברר במערכת אוטומטית אם היה גול או לא? למה שחקן על הרצפה או ויכוח עם השופט זה זמן לגיטימי לבזבז אבל לדעת אם הגול היחידי במשחק היה חוקי או לא זה זמן מבוזבז?

הטענה של פיפ"א היום היתה שהם בחרו להשאיר את הכדורגל נקי מטכנולוגיה. הם מאמינים בהסטוריה של המשחק והם רוצים לשמור על המסורת. אני מבין את הרצון הזה, אבל באמת, האם למישהו נהרס הכיף מטניס רק כי עכשיו אין יותר טעויות שיפוט? ומה לגבי פוטבול אמריקאי והיכולת לדעת בבירור מה קרה בכל מהלך כך שהקבוצה הלא נכונה לא תזכה בסופרבול? יותר מזה, אני רוצה לדעת האם כל האירים המסכנים שראו את תיירי הנרי מכניס את הגול המכריע בהתמודדות העליה למונדיאל באמת ובתמים רוצים להמשיך להשאיר את ההחלטה בידי השופטים?

המזל הוא שבאירופה ובאנגליה שוקלים להכניס בקרוב את השימוש בטכנולוגיה זו לשימוש בליגות בשנה הבאה. אם הם יסכימו לכך (והלוואי וכן) אני בטוח שבמונדיאל הבא כבר ישתמשו בזה כולם. אין סיכוי ש"אהבת המשחק" תשאיר את כולם עיוורים להרבה זמן. יהיה מעניין מאד לראות מה יקרה אם אחת המדינות של מישהו מחברי פיפ"א שהצביעו תעוף בגלל שער כזה. או אז תקום קול צעקה רמה וזה בהחלט יהיה הסוף של הטמטום הזה. עד אז נקווה שהמונדיאל הזה יעבור ללא טעויות וש…. תנצח.

פוסטים בנושאים דומים:

1. למה נבחרת אנגליה תמיד מחמיצה פנדלים
2. פוסבול רובוטי
3. אין כדורגל, אין ניצחון ואין מונדיאל

איך שהזמן רץ, ג'ון פרושיאנטה, מי שהיה הגיטריסט של הרד הוט צ'ילי פפרז עד לפני חודשיים , בן ארבעים היום. קשה להאמין אבל עברו כבר יותר מעשרים שנה מאז שהיה הילד המגניב שהתחיל לנגן עם הפפרז. לטובת המעריצים הפחות מושבעים נזכיר כי כשהיה פרושיאנטה בן 18 מת הלל סלובק, הגיטריסט הישראלי לשעבר של הלהקה, ממנת יתר. ג'ון היה מעריץ ואחר כך גם חבר של סלובק, ושל פלי, הבסיסט. האמת היא שהוא גם ידע לנגן גיטרה מעולה.

כך הצטרף פרושיאנטה, שאז עוד היה ילד טוב ונגן לפחות עשר שעות בכל יום, ללהקה שהעריץ. ב-1989 הוא הוציא יחד איתם את mother's milk. וב-1991 את blood sugar sex magik, הדיסק שבעצם שינה את הכל. give it away ו – Under the Bridge  הפכו את הפפרז מלהקה אלמונית לסיפור הצלחה. ג'ון, שהיה בן 21 אז, לא כל כך ידע מה לעשות עם ההצלחה הזאת. הסקס הסמים והרוקנרול קצת בלבלו את הילד ובשנה שלאחר מכן, במהלך סיבוב הופעות עם הלהקה הוא הודיע שהוא עוזב. מאוחר יותר ייספר שחשב שהצלחת הלהקה הרסה את הייחוד שלה. בשנים האלה, לאחר שעזב את הלהקה, עשה פרושיאנטה  בעיקר הירואין. היה נראה אז שהוא במסלול הבטוח לסיים כמו הגיבורים שלו, ג'ימי הנדריקס והלל סלובק, וידאו מפחיד שלו מהתקופה האפלה ההיא אפשר לראות כאן.

או אז קרה החלק המוזר באמת בסיפור, הוא חזר, ובגדול. נכנס למוסד גמילה ב-1998, יצא ממנו, כחלק מתהליך השיקום הסבוך היה צריך להכין לו שיניים חדשות, לתקן לו את האף ולהשתיל לו עור בכתפיים, כנראה שהירואין זה לא בריא. כשהסתיים השיקום הוא חזר לפפרז שאם להודות על האמת, לא עשו הרבה בלעדיו, בכל השנים האלה הם הוציאו את  one hot minute עם ה'להיט' airplane. אחרי שחזר, ובכוחות מחודשים הוציאו הפפרז את קליפורניקיישן, כן זה עם שיר העשור של גלגלצ. פרושיאנטה אולי לא חד כמו פעם, קצת יותר מעודן, רוחני, אפילו טרחני. החליף את הסמים ביוגה ובויפסאנה, אבל הוא בהחלט כאן, וכמה טוב שכך. מאז שחזר הקליטו הפפרז גם את by the way ואת ה stadium arcadium הכפול.  במקביל לאלבומים האלה פרושיאנטה טפח גם קריירת סולו פורייה, והוציא עד היום עשרה אלבומים לבדו. בניגוד לאלבומים האחרונים של הלהקה שנוטים לדביקות,אלבומי הסולו של פרושיאנטה בועטים, רעננים ולא תמיד פשוטים להאזנה. בדיסק האחרון שהוציא לפני שנה The_Empyrean התארחו ג'וני מאר מהסמית'ס ופלי. גם אותו כמו את האלבומים שקדמו לו, קשה לאהוב בשמיעה ראשונה, אבל הוא הרבה יותר מעניין מכל מה שהפפרז הוציאו בזמן האחרון. נראה שגם פרושיאנטה עצמו כבר פחות מתעניין בלהקה, ובדצמבר האחרון פרסם בבלוג הרשמי שלו על עזיבת הפפרז.

כמה יוטיובים למי שרוצה לשמוע עוד קצת פרושיאנטה: כאן הוא מסביר איך under the bridge  הוא בעצם עיבוד של שירים של דיויד בואי ושל מטי-רקס. זה קליפ של שיר מהיותר מתקשרים שלו בתקופה האחרונה. זה קאבר לגבע אלון. ואיך אפשר בלי זה. וזה. וזהו.

פוסטים בנושאים דומים:

1. לוסי בסמי דיהלומים
2. סמים כפי שלא הכרתם

לכבוד אוסקר 2010 הממשמש ובא, החלטנו ללכת לכיוון קצת שונה מהשאר (כרגיל), ולכן אנו מביאים לכם דירוג עשרת הפסיכופטים הגדולים ביותר שהופיעו אי פעם בקולנוע. פסיכופטים אלה הם לא סתם רוצחים משעממים מסרטי אימה סוג ז', אלא פסיכופטים שהופיעו בסרטי מיינסטרים הוליוודים (ברובם). הדירוג במצעד שלנו הוא חסר משמעות, היות ולא היינו רוצים לפגוש את אף אחד מהם בסמטה חשוכה…

1. את הרשימה נפתח עם אחד האהובים עליי ביותר מהשנים האחרונות – אנטון צ'יגורה מהסרט "ארץ קשוחה" (2007). הדמות הזאת היא אחד מהרוצחים הכי מדהימים שנוצרו בקולנוע, בעיקר בזכות המראה המוזר של הרוצח הגובל במראה של חנון. כמו כן הדמות היא של אדם יחסית שקט, מאד רגוע, שלוקח הכל באיזי ולא מתרגש מכלום. הרוצח מסתובב לו לכל אורך הסרט ורוצח אנשים בלי להניד עפעף ובלי לחשוב פעמיים. גם הדרכים שבהם הוא בוחר לבצע את פשעיו מראות עד כמה הוא אדיש למעשיו. פשוט משחק גאוני של חאבייר ברדם.
2. הבא בתור הוא ג'ק טורנס מהסרט "הניצוץ" (1980) המבוסס על סיפור של סטיבן קינג. הסרט עצמו שמוגדר כקלאסיקה בתחום האימה, הוא סרט שהיום נראה קצת איטי, אבל במהותו מפחיד מאד. ג'ק ניקולסון מגלם כאן אדם שמאבד את שפיותו במלון נטוש אי שם בהרים. ג'ק מרגע לרגע משתגע ואפשר ממש לראות איך הדמות נהפכת מדמות אב טוב ובעל מסור, למשוגע שמנסה לרצוח את משפחתו. הסרט הזה תבע מספר אמרות כמו "Heeeere's JOHNNY" המפורסם עם התמונה של הפרצוף הפסיכי של ג'ק ניקולסון. פשוט מבריק!
   

   האם הוא הפסיכופט הגדול מכולם?

3. נקפוץ כמה שנים קדימה ונגיע לשחקן מדהים אך לא מספיק מוערך לטעמי – גארי אולדמן. שחקן זה שיחק מספר רב של פסיכים מכל הסוגים, אך משחקו הטוב ביותר כפסיכופט הוא בסרט "ליאון" (1994). בסרט זה הוא מגלם את נורמן סטנספלד, ראש מדור סמים בבולשת ופושע גדול בזמנו החופשי. הטוויסט הגדול בדמות היא העובדה שהוא מכור לסמים בעצמו, מה שהופך אותו לפסיכופט לא קטן. אחת הסצינות הגדולות בקולנוע (מסוג זה) היא כשהוא בתחילת הסרט בא לשחוט את המשפחה של נטלי פורטמן, ורגע לפני הוא בולע LSD, פולט "אני אוהב את השקט שלפני הסערה" ונכנס בסערה לתוך הדירה ויורה בכולם, כולל ילדים קטנים. משחק מדהים של אחד השחקנים היותר טובים.
4. אחד הסרטים היחידים מתחום המתח / אימה שזכה באוסקר היה "שתיקת הכבשים" (1991), שם התוודענו לראשונה לרוצח הסדרתי הגדול מכולם – ד"ר חניבעל לקטר. את הדמות גילם אנתוני הופקינס באחת מהופעותיו הגדולות ביותר, ולצידו גם שיחקה ג'ודי פוסטר כחוקרת צעירה המנסה לפענח סדרת רציחות של רוצח סדרתי אחר. ד"ר לקטר מצליח לעורר פחד ובעתה בכל אחד, אפילו כשהוא נמצא מאחורי זכוכית עבה במרתף השמור ביותר. יש משהו בצורה שבה הוא עומד, זז ומדבר שגורם לרתיעה כזו גדולה ממנו. בנוסף לכך ישנה כמובן הנטייה שלו לאכול את הקורבנות שלו, ולפסל אותם לדמויות מרהיבות כמו השוטר שהוא תלה כמו מלאך בסצינת הבריחה המפורסמת שלו. לצערנו הכסף כנראה עשה את שלו, ואנתוני הופקינס שב לשחק את הדמות הזו שוב פעם בהמשכים גרועים מאד. בכל זאת תמיד נזכור לו את הציטוט המפורסם "I'm having an old friend for dinner".
5. בשנות התשעים היה טרנד חזק של סרטי פסיכופטים, אבל דווקא בסרט המאפיה "החברה הטובים" (1990) התגלה אחד הטובים שבהם בדמות טומי דה-ויטו המגולם על ידי לא אחר מאשר ג'ו פשי. למרות שהגיבור בסרט הוא רוברט דה-נירו, ג'ו פשי מגלם כאן את אחד החברים שלו שהוא חמום מוח, ובכל פעם הוא דבר ראשון יורה ואחר כך מדבר. כמות הרציחות הסתמיות שפשי מבצע בסרט והבלאגן שהוא גורם, יוצרת כאן דמות די מדהימה של פסיכופט ללא תקנה. פשי לוקח את הדמות לקיצוניות בזלזול שלה בחיי האדם, כולל חיסולים מטורפים לצד משפחתיות איטלקית אופיינית.
6. עוד מאותה תקופה זהו סרטו המותח של מרטין סקורזסה "פסגת הפחד" (1991) בגילומו המצמרר של רוברט דה-נירו וג'ולייט לואיס החמודה. דה-נירו משחק כאן את מקס קיידי, אסור משוחרר שמחפש נקמה וחוזר להטריד משפחה בעיירה קטנה ופסטורלית. דה-נירו מופיע בסרט במלוא הדרו כשרירן, מלא בכתובות קעקע ושיער משוח בשמן. הוא מצליח לעורר פחד בכל הסובבים אותו ומשליט טרור על המשפחה המסכנה. אחד הדברים הכי מצמררים בדמות זו היא הקריזמה שלו שמאפשרת לו למשוך אליו נשים, כמו הפקידה המסכנה וג'ולייט לואיס הילדה, ולעשות בהם כפי העולה ברוחו. הסרט מגיע לשיא בעיירה cape fear בה כל השנאה של דה-נירו יוצאת החוצה על העורך דין שדפק אותו. סרט מדהים שגורם לך לא לרצות אי פעם להסתבך עם עבריינים.
7. לטרנטינו, פסיכופט לא קטן בפני עצמו, יש מספר דמויות גדולות שעונות על קטגוריה זו, אך הגדול מכולם הוא מר בלונד, מהסרט "כלבי האשמורת" (1992) המגולם על ידי מייקל מדסן. מר בלונד הוא חלק מקבוצה של גברים עם שמות כינוי של צבעים שיצאו לשוד בבנק. השוק היה אמור להתנהל בצורה חלקה עד שמר בלונד החליט להתחיל לירות בכל הנוכחים בבנק. התוצאה היתה בלאגן אחד גדול שגרמה לחלק מהשודדים להפצע או למות ולריב גדול אחר כך ביניהם. הקטע המפורסם ביותר בסרט הוא הקטע בו מר בלונד מחליט להתעלל בשוטר שהוא חטף מזירת הפשע על ידי חיתוך של האוזן שלו ושריפתו אחר כך בעודו חי. הזלזול שלו בחיי האדם והיכולת שלו להתעלל ככה באדם חסר אונים ללא שום חרטה הם אלה שגורמים לו להיות הפסיכופט הגדול ביותר של טרנטינו.
8. לדמות הבאה קצת קשה לקרוא פסיכופט כי הוא לא רצה להגיע למצב כזה, אבל לכל אורך הסרט הוא משתגע ולבסוף אין לו ברירה מאשר להיות מוגדר ככה. מדובר בסרט הקוריאני החולני "שבעה צעדים" (2003). הגיבור בסרט נכלא לחמש עשרה שנה בחדר בלי לדעת מה הסיבה לכך. הוא יוצא משם אדם עצבני מאד ודי פסיכי שלא בוחל בשום אמצעי בשביל לגלות מה הסיבה שכלאו אותו וכמובן לנקום במי שעשה את זה. בדרך הוא עובר מסלול מכשולים מטורף הכולל סצינת מכות אכזרית מאד כשהוא חמוש רק עם פטיש, סטיות קשות שאני לא רוצה לפרט כאן וכמובן סצינת חיתוך הלשון. בסוף הסרט מחליט המסכן לטפל בהכל בצורה מאד פסיכופטית בפני עצמה (על מנת לא להרוס את הסרט אני לא אגלה איך ולמה). מומלץ לבעלי קיבה חזקה.
9. ואם במספר שבע עסקינן, אז כמובן שקווין ספייסי בתפקידו כג'ון דו בסרט "שבעה חטאים" (1995) חייב להופיע ברשימה זו. אמנם מבחינת משחק, קווין ספייסי לא מופיע הרבה בסרט ולכן קשה להגיד שהוא דמות מצמררת ומדהימה כמו כל הדמויות האחרות ברשימה, אך רשימת הפשעים שהוא מבצע וכמובן הדרך שבה הוא בוחר לגמור את סדרת הרציחות בסימן שבעת החטאים שלו מזכה אותו במקום השמור ברשימה זו. ג'ון דו, שאנחנו אפילו לא לומדים מה שמו האמיתי, מבצע פשעים מטורפים על פי שבעת החטאים של דנטה, כשהוא לא מרחם על אף אחד ויודע לשחק טוב מאד על העצבים והרגשות של כולם. הסבל שאיתו מסיים הצופה בסרט את הצפייה רק מוכיחים עד כמה מדובר בדמות פסיכופטית אדירה. סרט מדהים בחשיפת הרוע האנושי שלו.
10. את הרשימה החלטתי לסיים עם דמות נשית. המאבק היה לא קל וכמעט נבחרה גלן קלוז בסרט "חיזור גורלי" (1987) אבל במקומה יש לנו כאן את קטי בייטס מהסרט "מיזרי" (1990). הסיבה שהיא כאן היא שהיא פשוט פסיכית בסרט. מדובר על אשה שחיה בסרט וכשלידיה נופל הסופר האהוב עליה היא פשוט נכנסת לפסיכוזה מסויימת ומכריחה אותו לכתוב ספר נוסף על הדמות שהיא אוהבת. היא לא בוחלת בשום אמצעי כדי להבטיח שהוא יכתוב את הספר, כולל הסצינה הקשה מאד של שבירת הקרסוליים שלו עם פטיש 5 קילו כעונש על ניסיון בריחה (בספר המקורי של סטיבן קינג היא קוטעת לו אותם עם גרזן). היופי בדמות הזו היא שהיא נראית כמו האמא האמריקאית הנוצריה המסורתית, עם השמלה הפשוטה והשיער המסודר. אך מאחורי החזות הזו יושבת לה פסיכית גדולה ולכן היא כאן ברשימה, למרות הסצינה של בישול הארנבת של גלן קלוז.

כמובן שבמשך השנים היו בקולנוע עוד דמויות רבות וטובות, כמו כריסטיאן בייל בפסיכופט אמריקאי, מקולי קלקין בבן הטוב ואפילו רוברט קרלייל כעבריין הפסיכי בטריינספוטינג (שלא נדבר על חצי מהדמויות בסרטיו של גיא ריצ'י). אך לדעתנו אלה עשרת הגדולים שבלטו מעל כולם בעשורים האחרונים, ונקווה לראות עוד דמויות מרתקות כאלו בסרטים חדשים.

עדכון: בעקבות הערות צודקות של מספר קוראים, באמת נעדרו שלא בצדק מן הרשימה ג'ק ניקולסון והית' לדג'ר בתפקיד הג'וקר בסרטי באטמן השונים, וכן אחד הגדולים ביותר – מלקולם מקדוול בתפקיד אלכס בסרט הבלתי נשכח "התפוז המכני" (1971).

פוסטים בנושאים דומים:

1. 10 סרטי האוסקר הגבריים הטובים ביותר
2. הכוכבים המוכים
3. סרטי הפורנו שבחיים לא תרצו לראות

פאב "השכן" בצפון תל-אביב, אחת עשרה בלילה. המקום כבר די מפוצץ באנשים, אפילו בקומה התחתונה. אתם יושבים שם על הבר ומחכים לתורכם על שולחן הפוסבול (כדורגל שולחני). איך שמגיע תורכם לשחק, אתם קולטים שהבחורה שחייכתם אליה על הבר כל הערב מגיעה לראות איך אתם משחקים. אז מתחילה הפאדיחה. כל קשר ביניכם לבין פוסבול הוא מקרי לחלוטין, וכמות הגולים העצמיים שאתם תוקעים עוברת את כמות הגולים שבן זוגכם למשחק מכניס לכם. התוצאה הרת אסון, והבחורה מזמן כבר מצאה לה כוכב אחר בבר. בראשכם אתם חושבים איך הכל היה שונה אילו רק הייתם יכולים להתאמן במשחק…

אז בואו נגיד שהתסריט הזה אף פעם לא יקרה לכם, אבל במידה ואתם כן אוהבים את המשחק, אבל כבר לא גרים עם שותפים נמצא לכם הפתרון המושלם – פוסבול רובוטי. אמנם עדיין לא מדובר בגרסה מסחרית שניתן לקנות בחנויות, אבל בשנים האחרונות פיתחו במספר אוניברסיטאות בעולם, מספר שולחנות פוסבול המאפשרים לבן אדם לשחק נגד מכונה.

המערכת בנויה על גלאי תנועה המזהה את תנועת הכדור על גבי השולחן, ובהתאם ללוגיקה שנכתבה בתוכנה, הרובוט יודע להזיז את הידיות למיקום הנכון ולהגיב בבעיטה. כמובן שלא מדובר עדיין בתוכנה מושלמת, והתנועה של הידיים הרובוטיות אינה מהירה מספיק בשביל כדורים מהירים, שלא נדבר על כך שהבעיטה היא תמיד קדימה בלי הרבה תכנון. עם זאת, מדובר כאן בעוד פריצת דרך באוטומציה של העולם שלנו, ודי ברור שבקרוב יהיו עוד הרבה יישומים כאלה מסחריים של משחקים שפעם הצריכו בני זוג וכיום אפשר לשחק אותם מול רובוט. לחלק מהמשחקים יהיה מענה דרך פלטפורמות המשחק כמו Wii ו-XBOX עם פרויקט Natal, אבל עדיין ישנם מקרים כמו הפוסבול שחייבים מנגנון פיזי כדי להדמות משחק אמיתי.

אחד המודלים היותר מפורסמים של פוסבול רובוטי הוא Kiro מגרמניה. מדובר בשולחן רובוטי שמשתמש במצלמה ששולחת תמונות למחשב במהירות של 50 תמונות לשניה. את התמונה מעבדת תוכנה ייעודית שיודעת לזהות את מיקום הכדור לפי סימנים על השולחן כמו העיגול במרכז השולחן והצבעים של השחקנים. לאחר ההבנה היכן הכדור והיכן השחקנים של הרובוט ושל המתחרה האנושי, מבצעת Kiro החלטה לגבי אופן הפעולה שלה. האופציות שלה כוללות לבעוט בכדור, לחסום את הכדור, להזיז שחקנים למקומות מסויימים כדי לחסום בעיטות עתידיות של היריב, ואפילו הזזת שחקנים במטרה שבעיטה אחורית לדוגמא תתקדם ישר בלי להתקל בשחקנים ידידותיים. את הביצועים המדהימים של הרובוט הזה ניתן לראות בוידיאו הבא (לצערנו הוא ללא סאונד):

השאלה הנשאלת כאן היא כמובן האם זה בכלל טוב שבני האדם מפתחים מערכות שעוזרות לאנשים בודדים להפיג את הבדידות בנעימים במקום לחפש לעצמם חברה אנושית. על השאלה הזאת כבר קשה לענות, היות ופייסבוק וטוויטר ושאר הרשתות החברתיות והפורומים באינטרנט כבר מזמן הביאו את האנשים למקום אחר. מה שכן אפשר להתנחם בעובדה שלפחות לקחנו את אותו יצור אנוש בודד, וגרמנו לו להזיז קצת את הגוף שלו מול שולחן הפוסבול בסלון.

פוסטים בנושאים דומים:

1. רק ביפאן!
2. פיפ"א אמרה לא לטכנולוגיה
3. לא רק אצל ג'יימס בונד

ביפאן יש אגדה אורבנית מאד נחמדה על חברת סוני. אגדה זו שכבר מסתובבת לה בעולם כמה עשרות שנים, גורסת כי תאגיד סוני העולמי הכניס לכל המכשירים שלו טיימר סודי. המטרה של טיימר זה היא לגרום נזק בלתי הפיך למכשיר החשמלי מייד עם תום תקופת האחריות של המכשיר. בצורה זו סוני תרוויח מכך שהלקוח יצטרך להחליף את החלק הדפוק בחלק חדש, או לחילופין לקנות דגם חדיש יותר של אותו מכשיר.

התופעה תפסה תאוצה גדולה במיוחד בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת, כשמספר רב של לקוחות הופתעו לגלות שהמכשיר שהם קנו מחברת סוני הפסיק לעבוד קצת אחרי תום תקופת האחריות. תיאוריה זו לא שככה, ואפילו בשנת 2006, היו מי שטענו שגל מכשירי הלפטופ שלפתע התפוצצו, קשורים לתיאוריית הקונספירציה הזו.

בניין חברת סוני - האם הם באמת אשמים?

הוכחת התיאוריה הזו קשה מאד, ורבים ניסו ביפאן לפרק מכשירים ולמצוא את אותו טיימר סודי. גם החברות המתחרות של סוני טמנו ידם בצלחת וניסו למצוא הוכחה כזו להמצאות טיימר המשמיד את המכשיר החשמלי, רק כדי להוכיח ללקוחות שהמכשירים שלהם אמידים יותר ושווים יותר. אך למרות כל המאמצים האלו, התוצאה היא שאכן מדובר באגדה אורבנית ותו לא. ישנם מספר אנשים שטוענים שאכן אין זו אלא רק אגדה, אבל יש בסיס להאמין שסוני לא טורחת להשתמש בחלפים המסוגלים לשרוד הרבה שנים. אם אכן כך הדבר, אין פלא שהמכשירים של סוני נהרסים במהירות יחסית מהירה, ולכן קהל לקוחותיה חושד במהימנותה.

בכל מקרה, אם הדבר נכון או לא, מה שבטוח הוא שאגדה זו מעוררת בכל פעם מחדש סערה ציבורית ביפאן. חברת סוני עד לשנים האחרונות התעלמה לחלוטין מכל הערה בנושא, אך בשנת 2007 נתפס נשיאה נושא נאום מול בעלי מניות החברה, ובנאומו הוא מזכיר את הטענה נגד החברה בדבר המצאות אותו טיימר סודי.

האם בכל המוצרים האלה מושתל טיימר סודי?

לסיכום, אני אישית לא אחשוש מלקנות מכשירים של סוני, בייחוד אחרי שהייתי בחנות הדגל שלהם בטוקיו, וראיתי את כל החידושים המדהימים שלהם. אבל אם במקרה איזשהו מכשיר יהרס בדיוק אחרי 13 חודשים, אז תדעו שאולי כן יש אמת באגדה אורבנית זו…

פוסטים בנושאים דומים:

1. רק ביפאן!
2. רק ביפאן! – חלק ב'
3. בירה מהחלל

לכבוד הסופ"ש, מקבץ חמוד מאד של מספר קריקטורות מהרגעים המרכזיים בעונות הראשונות של אבודים. בין היתר מדובר על הרגעים הגדולים של הארלי נוסע בואן, העינוי של בן ע"י סעיד, סוייר קורא ספר על החוף, לוק הצייד ועוד. למי שאוהב מומלץ לעקוב אחר הפליקר של האומנים.

Beat Ben - By Girckle, Flickr

כנסו לגלריה המלאה לעוד קריקטורות מגניבות!

פוסטים בנושאים דומים:

1. אבודים בולנטיין
2. שובם של האבודים
3. העולם בעיניי הסימפסונים

כל גבר מצוי צריך שיהיו לו מספר מיומנויות בסיסיות שבלעדיהן נשללת ממנו גבריותו. כמובן שחלקנו כושלים במימוש חלק מהיכולות האלה, אבל אם חס וחלילה איננו מסוגלים לבצע אף אחת מהן, כנראה שמצבנו גרוע מאד. סדר המיומנויות שפירטתי כאן אינו מחייב, אבל החיוניות שלהן לשם הגבריות שלנו, מחייבת מאד.

1. להחליף גלגל במכונית – זאת אחת המיומנויות הכי בסיסיות והכי חשובות משתי סיבות עיקריות. האחת – מימוש הפנטזיה של הבחורה היפה שתקועה בצידי הדרך עם תקר בגלגל ואתה האביר על הסוס הלבן שמציל אותה מרע גורלה. התגמול שלה על החלפת הגלגל נדיבה ביותר ונעה בין סקס חפוז במכונית לסקס מתמשך בדירה שלה. פנטזיה, כמו שאמרנו. הסיבה השניה – שמירה על הגבריות שלך. מה יותר גרוע מאשר גבר שתקוע עם המכונית שלו ונזקק לעזרה של גבר אחר כדי להחליף גלגל. זה כמו לתלות שלט גדול שאומר "אני לא גבר" על הגב.
   

   האם הוא גבר אמיתי? (Image: Suat Eman / FreeDigitalPhotos.net)

2. לנהוג עם הילוכים – משום מה תמיד מגיעים מתישהו למצב שמקבלים רכב זמני לזמן מוקצב שיש לו גיר מהלכים במקום אוטומטי. עכשיו זה נכון שאשה שנוהגת על מהלכים זה דבר סקסי מאד, אבל לצערי רוב הנשים לא יודעות לנהוג על מהלכים או שהן מפשלות בזינוק בעליה, ולכן עלינו נגזרת המלאכה. סיבה נוספת היא שהקמצנים מבינינו ייתקלו כנראה בהשכרת רכב באירופה בדרגה הנמוכה ביותר ברכב עם גיר ידני, ולכן חובה להתכונן לכך.
3. להדליק מדורה – האש היוותה מאז ומעולם גורם חשוב בחיינו, ולכן חובה על כל גבר לדעת לטפל בה ולהקים באמצעותה מדורה לתפארת. בסופו של דבר תמצא את עצמך מתישהו ביער או בים, עם אשה ועם / בלי ילדים, ותצטרך להקים מדורה. חבל שרק אז תגלה שאתה לא יודע, ובמקום להקים מדורה אתה תשרוף את כל הגפרורים בלי שום הצלחה יתרה. יותר גרוע זה שיטת הדלק שיכולה במקרה הטוב לגרום לכל האוכל והריח באויר להיות מסריח, ובמקרה הרע לכוויות סוג ג' על הידיים והרגליים שלך. מומלץ לטפח תכונה זו כבר מגיל צעיר, בתנועות הנוער ובצבא.
4. לעשות ברביקיו – בהמשך לסעיף הקודם, גם יכולת זו חשובה מאד. כל גבר, ובעיקר אבא, חייב לדעת איך לבשל בשר על האש. אחרת מה יעשה הגבר בברביקיו שמארגנים ביום הולדת של בנו? יעמוד ויחתוך סלט? יכין מיץ לימונדה טרי? לא ולא! הגבר מקומו ליד הגריל, וייעודו להפוך את הסטייקים והשיפודים עד שיהיה אפשר לאכול אותם. אם בכל זאת אתם רוצים להרגיש קצת נשנשים, אז אתם יכולים (ומומלץ שלא) ללבוש ליד הגריל את הסינרים הכאילו מצחיקים שהנשים קונות לבעליהן, עם הציור של הבחורה הערומה או משהו בסגנון. אבל העיקר – את הבשר אתם מכינים.
   

   תלמדו לבשל אותם (Image: Suat Eman / FreeDigitalPhotos.net)

5. להתקין ולתפעל מערכת קולנוע ביתית – שלטים מסובכים נועדו רק לדבר אחד, וזה להוכיח את עליונות הגבר בסלון. אחרת אין סיבה למה הכל כל כך מסובך, ולמה רק אדם טכני יכול להפעיל את הציוד הפשוט הזה שנקרא טלויזיה, מערכת סטריאו ומערכת קולנוע ביתית. המטרה שלכם היא להיות האדם שיודע איך להפעיל את ה-DVD ביחד עם ה-YesMax, וכל זה דרך מערכת הקולנוע הביתית, כשאתם חצי רדומים והאשה מציקה.
6. לנווט – כמה פעמים יצא לכם להגיד משפטים כמו "אל תדאגי אני יודע איפה זה", "אני כבר עוצר לשאול רק תני לי שניה לבדוק משהו" או אפילו "ה-GPS לפעמים טועה"? אז כדי שלא תעשו לעצמכם בושות, יכולת של ניווט זה דבר קריטי שכל גבר צריך. אמנם הרבה מאד נשים כבר הבינו שאנחנו לא באמת יודעים תמיד לאן אנחנו נוסעים, ולא סתם הן מציעות לנו לעצור בצד ולשאול מישהו (ואוי כמה זה נורא אם מדובר בגבר אחר). לכן כדאי לכם מאד להיות בעלי מיומנות גבוהה בתחום הזה, ולפחות לדעת לקרוא מפות ולהתמצאות. לא כל אחד נולד עם מצפן טבעי בראש, אבל לדעת איך להסתכל על מפה זה דבר חובה.
7. לתקן את הסתימה בשירותים – האישה (נגיד) הביאה אותה ביציאה מהסרטים בשירותים, ואופס המים עולים, או לחילופין המים לא מפסיקים לרדת אחרי שהיא לחצה על הדוושה. המיומנות המינימאלית שאתם צריכים היא לדעת דבר ראשון איפה סוגרים את ברז המים. אחר כך הכל נהיה פשוט יותר. צריך קצת להבין איך לפרק את המכסה, איך המנגנון בפנים עובד, מה זה המצוף ואיך הדוושה מחוברת להכל. כמו כן, קצת עבודת ידיים עם פומפה, לא תהרוג אף אחד, ותחסוך מימכם את הכאב בכיס של התשלום לאינסטלטור.
8. לתפור כפתור – כולנו (או רובנו) היינו חיילים, ואחד הדברים שמופיעים בערכה למתחייל היא ערכת תפירה עם מספר כפתורים ומגוון חוטים בצבעי הסוואה. במהלך הצבא, ובייחוד באימונים ובתיזוזים, הכפתורים של החולצה (בעיקר) נוטים להתפרק עם הזמן ולכן אחת המיומנויות החשובות ביותר בצבא אך גם באזרחות היא היכולת לתפור כפתור. יכולת פשוטה זו יכולה להיות כל ההבדל בין חייל מאושר לעוד חייל מבואס שנשאר שבת. גם באזרחות בזכות מיומנות זו תוכלו להנצל מישיבה עם לקוח בחו"ל בלי כפתור אחד בחולצה המכופתרת שלכם, או סתם להרשים בחורה שהכפתור שלה נפרם. מדהים כמה דבר קטן כזה יכול לעשות לגבר טוב בחיים.
9. לדעת לשתות – איזה פאדיחה זה כשגבר יוצא לדייט עם אשה והיא שותה יותר ממנו, ועוד יותר פאדיחה זה אם היא שותה והוא מזמין לו "דיאט קוקה קולה" כי הוא לא אוהב אלכוהול. גבר אמיתי, צריך לדעת לבלוע את הגלולה המרה, ולהיות בעל קיבולת אלכוהול שתספיק לו לעמוד מול אשה ממוצעת ולשתות יותר ממנה. אפילו בקרב קבוצת גברברים, אם אתה מחליף את הבירה בקולה, או את הוויסקי בשנדי, הסטטוס שלך ייפגע וקשה. עדיף שלא תדע לשתות קפה, מאשר שתוותר על אלכוהול. ועזוב אותך שזה לא טעים, העיקר שתדע לשחק את המשחק.
10. להבין במשהו -המיומנות האחרונה, והכי פחות מוגדרת, היא היכולת להבין במשהו. גבר צריך לדעת להיות מומחה למשהו. לא משנה במה, העיקר שזה יהיה משהו שהוא מומחה בו. שהוא יהיה ה"מומחה", שאליו פונים כשרוצים לדעת על הנושא הזה. אין כבוד יותר גדול, כשפונים אליך ואומרים לך שאתה המומחה לעניין ולכן פנו אליך. אם זה יקרה, אז כל העולם שלך ייראה אחרת. כמובן שגם עדיף שתבין בדברים מגניבים, כמו מכוניות, ספורט ואלכוהול, אבל גם אם אתה המומחה לגננות או לגידול ילדים, עדיין יהיה לך כבוד גדול. עצם העובדה שכולם שותקים כשאתה מדבר על נושא מסויים, ושאין עוררין על הקביעות שלך, תבליט אותך בקבוצה ותיתן לך להנות, לפחות לכמה דקות, מתחושת ה-Alpha male המדהימה.

אז אם אין לכם את אחת מהמיומנויות האלה, זה לא ממש נורא, אבל אם אין לכם את כולן או את רובן, מצבכם ממש לא טוב. נסו קצת לצפות בערוץ "אגו", להסתובב עם גברים אמיתיים יותר, או להתחיל לקרוא יותר את זלאמה – אחרת עתידכם יהיה בצד הלא נכון של הכביש. והכי חשוב, שחס וחלילה אל תגיעו למצב שתזמינו אותו -

פוסטים בנושאים דומים:

לא נמצאו פוסטים דומים

מסתבר שהיפאנים יצאו עם גימיק חדש – בירה מהחלל. הבירה הזו, העונה לשם Space Barley, מגיעה ישירות ממבשלת סאפורו, האחראית גם על בירות יפאניות מפורסמות אחרות כמו ה-Yebisu.

בירת החלל החדשה מבוססת על שעורה שהיא דור רביעי לשעורה שגודלה במשך חמישה חודשים על גבי תחנת החלל בשנת 2006. הניסוי נערך ביחד עם המכון הרוסי למדע ואוניברסיטת אוקיאמה שביפאן. מטרת הניסוי היתה פשוטה – להוכיח שניתן ליצור אוכל מבוסס על שעורה בחלל באיכות ובטעם זהה לזה שבכדור הארץ. בפרט הניסוי הנ"ל בדק שאין הבדל בין בירת החלל לבין בירת כדור הארץ. התוצאה היתה לפי הציפיות, התואמים הנבחרים של שני סוגי הבירה אכן לא הרגישו בהבדל בין שתי הואריאציות.

Space Barley

בירה זו יוצרה במהדורה מוגבלת של 250 חבילות של six-pack בלבד, והלקוחות נבחרו בצורה רנדומלית. המחיר של כל שישייה הוא 110$ (!!) ואני בטוח שכבר אפשר להשיג כמה כאלה ב-e-Bay במחיר גבוה בהרבה (סאפורו הבטיחו שכל הרווחים ממכירת הבירה יגיעו לאוניברסיטת אוקיאמה לצורך המשך המחקר). ניתן לקרוא עוד על הבירה ביפאנית באתר החברה.

אין ספק שמדובר באחד מפריטי האספנות היותר נדירים שיש כרגע – בירת החלל הראשונה בהסטוריה של האנושות.

פוסטים בנושאים דומים:

1. 10 הארצות היקרות ביותר לשתות בהן בירה
2. בירות, שלג והומר סימפסון אחד
3. רק ביפאן!