את הג'ינג'ר אייל של שוופס ערן זוכר מהילדות המאוחרת. הוא חיכה בפחיות בודדות במכולת, קצת מרוחק מפחיות הקולה והקינלי הרגילות, יושב ליד פחיות של מי טוניק, מין משקה כזה עם טעם אחר ועם הרגשה כוזבת "של גדולים". מאז אותן שנים הוא כמעט ולא נתקל במשקה התעשייתי ההוא, ורוב הסיכויים שבינו לבין ג'ינג'ר אייל אמיתי אין הרבה דמיון. המשקה האמיתי התפתח כנראה בסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20 כגלגול של בירת ג'ינג'ר שהתחילה כמשקה אלכוהולי והתגלגלה עם הזמן למשקה קל. עם אלכוהול או בלי, תגידו שלום למשקה החדש שלכם ליום העצמאות ולקיץ בכלל.

המתכונים לג'ינג'ר אייל ביתי מתחלקים לשניים: מתכונים לסירופ שאותו מערבבים עם סודה, או מתכונים לג'ינג'ר אייל שבא קומפלט עם המוגז. המתכונים מהסוג השני כוללים מעט ג'ינג'ר, אבל מכילים שמרים שמתסיסים את כל העסק ומחייבים אתכם לפתוח את הבקבוק כדי לשחרר לחצים פעם-פעמיים ביום. אתם לא הולכים לקבל מתכון כזה, אבל אם ממש בא לכם – לאלטון בראון יש אחד שנראה ממש טוב.

המתכון שלנו הוא מהסוג הראשון – משתמשים בהרבה הרבה ג'ינג'ר כדי להכין סירופ, שמוסיפים לסודה קרה. מסך המרכיבים האלו יוצא בגדול קצת פחות מליטר של סירופ. בהתחשב בעובדה שלכל כוס ג'ינג'ר אייל צריכים להוסיף 3 כפות – יוצא שהוא יחזיק לכם להרבה זמן.

A.C Newman – Drink to me, babe, then

מרכיבים
3 כוסות ג'ינג'ר מקולף וקצוץ [כשלושה שורשים בינוניים]
6 כוסות מים
1.5 כוסות סוכר
קליפה מחצי לימון או ליים

מקלפים את הג'ינג'ר: הדרך הכי קלה לקלף ג'ינג'ר היא דווקא בעזרת כפית. אוחזים את הג'ינג'ר ביד אחת ובעזרת הכפית מגרדים את הקליפה. כדי לקבל את קליפת הלימון לא צריך לגרר שעה עם הזסטר, אלא פשוט לחתוך כמה חתיכות דקות מהקליפה (בלי הלבן).

חותכים את הג'ינג'ר לקוביות (קטנות, בינוניות, זה לא משנה), שמים בסיר עם קליפת הלימון והמים, מביאים לרתיחה ומבשלים ברתיחה עדינה כרבע שעה.

מוסיפים את הסוכר וממשיכים לבשל כרבע שעה נוספת, עד שהסוכר נמס לחלוטין והנוזל מצטמצם מעט. בסוף התהליך נשאר קצת פחות מליטר של נוזל. נותנים לסירופ להתקרר, מסננים ומעבירים לבקבוק או צנצנת אטומה.

להגשה: שמים 3 כפות מהסירופ בכוס, מוסיפים קרח, פלח לימון וממלאים בסודה קרה.

* הסירופ עצמו צהוב, אבל מתבהר כשמערבבים אותו.

גרסה להדפסה

מאז הפוסט הזה די הפסקנו לקנות גרנולה. שנתיים עברו, קצת שכללנו את המתכון, העפנו את הסוכר, הפחתנו בכמות השמן, ניסינו על הדרך להכין גם עם חמאה במקום, חזרנו לשמן, שיחקנו עם המרכיבים ובסופו של דבר הגענו למתכון שטוב לנו איתו: הרבה שיבולת שועל, הרבה מרכיבים מלוחים ורק פרי מיובש אחד. במקרה שלנו: חמוציות מיובשות, שיש להן את האיזון המושלם בין מתוק לחמצמץ. חוץ מהמייפל, את תוספת המתיקות אנחנו מוסיפים בהגשה עם פרי טרי וכמה זילופים של דבש מעל. יחד עם יוגורט כבשים וקפה הפוך של ערן, זה עונג השבת בבוקר שלנו.

מרכיבים
500 גרם שיבולת שועל שלמה (לא אינסטנט)
120 גרם פקאן
120 גרם שבבי שקדים, או שקדים שלמים
120 גרם חמוציות מיובשות
100 גרם גרעיני חמנייה
100 גרם גרעיני דלעת
1/4 כוס שמן זית
בין 1/2 ל-3/4 כוס דבש/סילאן/מייפל או עירוב של שניים מהם
1/2 כפית מלח

לפני שמתחילים, כמה הערות:
* אפשר להוסיף או לשנות את מרכיבי המתכון עם: צימוקים, שבבי קוקוס קלויים, שומשום, פירות יבשים, אגוזים אחרים, שבבי שוקולד ועוד. שבבי שקדים או שקדים שלמים קצוצים הם יותר כיפיים משקדים פרוסים. משהו במרקם שלהם פשוט עובד יותר טוב (אמא של עידית עלתה על זה).
הדבר היחיד שלא נמליץ להוסיף לגרנולה: דובדבנים מיובשים. הם נדבקים לשיניים ומתוקים מדי. ייאיקס.

* יש אנשים שקודם כל אופים את הגרנולה ורק אחר כך מוסיפים את הצימוקים/חמוציות ואת שאר התוספות. אנחנו אוהבים את החמוציות שלנו קשות ופציחות, קצת כמו זכוכית סוכר, לכן אנחנו מערבבים אותן ישר אל תוך התערובת. מצד שני, אם אתם מוסיפים שוקולד, עשו זאת אחרי האפייה.

* חצי הקילו של שיבולת השועל זו המידה היחידה שכדאי לדייק בה – את שאר הדברים כדאי להוסיף לפי העין ולפי הטעם.

* גם את החומרים הרטובים כדאי להוסיף לפי העין. הסוד הוא להוסיף קצת שומן, קצת יותר מתיקות והעיקר – שהתערובת לא תהיה רטובה, אחרת תצא לכם גרנולה לא פריכה. כמו שאהרוני תמיד אומר – החומרים היבשים צריכים להיות עטופים בחומרים הרטובים ולא לשחות בהם, לכן תמזגו במתינות, תטעמו ואז תחליטו אם להוסיף עוד.

* עוד כמה מילים לפני שמגיעים למתכון: את כל המרכיבים היבשים אפשר להשיג בסופר, אבל אנחנו מעדיפים לקנות אותם על המשקל. זה גם יוצא יותר זול וגם יש פחות סיכוי שנקנה אגוזים מעופשים, כי אין דבר יותר מבאס מאגוזים מעופשים. אנחנו קונים את כל המרכיבים לגרנולה (גם הרטובים) בחנות מוצרי מזווה מעולה ברחוב הרצל ברמת גן שנקראת "אלמוג והראל". אנחנו די בטוחים שלכל עיר יש חנות מוצרי מזווה זולה מגניבה (אתם מוזמנים לספר בתגובות על החנויות האלו בעיר שלכם) ומקסימום אפשר להשיג אותם גם בשווקים.

מחממים תנור לחום של 170 מעלות, על טורבו (אם יש לכם).
קוצצים גס את הפקאנים ואת החמוציות. אם אתם משתמשים בשקדים שלמים עם קליפה, קצצו גם אותם.
מערבבים את כל החומרים היבשים בקערה גדולה. מוסיפים את המלח ואת שמן הזית. מערבבים. מוסיפים סילאן/דבש/מייפל, מערבבים וטועמים. אם התערובת כולה לא מכוסה בחומרים הרטובים או שאתם מרגישים שהיא לא מתוקה מספיק – מוסיפים עוד מייפל (או מה שבחרתם).

מעבירים לשתי תבניות גדולות המרופדות בנייר אפייה ומשטחים. אופים 20 דקות אם אתם אוהבים גרנולה זהובה בהירה, או 25 דקות אם אתם אוהבים גרנולה פציחה וכהה יותר. בניגוד למתכון הגרנולה הקודם שלנו, אין צורך לערבב כל כמה דקות, כי התערובת יבשה יותר.
מוציאים את התבניות מהתנור ומצננים לחלוטין. האוויר הפתוח עוזר לייבוש הגרנולה.
שומרים בקופסה אטומה.

בתמונה: דובדבנים מיובשים, רגע לפני שנדבקו לנו לשיניים

לסדר פסח יש תפריט שהוא פחות או יותר קבוע או ידוע מראש. כן, לפעמים המנה העיקרית משתנה קצת. לפעמים משחקים עם הקינוח, אבל שאר הדברים ידועים ומוכרים. וזה (אם תשאלו את ערן) חלק מהכיף של הערב הזה – המאכלים המוכרים האלו, עם הטקסים הקטנים הנלווים אליהם, שחוזרים אליהם פעם בשנה.

ברוב המשפחות פטה כבד הוא לא אחד מהמאכלים האלו. כבד קצוץ אולי, אך לא פטה כבד. במשפחה של ערן, לעומת זאת, הוא פריט חובה שנולד מתוך צורך. הדוד הוטרינר שלו איננו חובב גדול של דגים, כך שבזמן שכולם מקבלים גפילטע פיש, מגיע אל השולחן גם פטה כבד עבורו. אבל זה כל כך טעים, שבסופו של דבר כולם אוכלים ממנו.

המתכון הזה מגיע מאמא של ערן, שאותה צילמנו מכינה אותו בבוקר שישי שמשי. זאת מנה שבאופן מפתיע קל להכין, אבל יש לעשות אותה לפחות יום אחד מראש כי הפטה צריך להתייצב לילה במקרר. לאחר מכן הפטה יחזיק לפחות שבוע – תיאורטית, כי הוא טעים מדי. הפטה משתדך מצוין לטוסט מחלה או מכל לחם טעים אחר, אבל בפסח כמו בפסח – הוא משתלב מעולה עם מצה וקצת חזרת ליד, או ריבה כלשהי, לא מתוקה מדי.

Diana Dors – April Heart

מרכיבים
1/2 קילו כבד עוף
2 בצלים בינוניים, חצויים ופרוסים
2 גזרים בינוניים, מגוררים בפומפיה
200 גרם חמאה [לא מלוחה, או מרגרינה למי שמתעקש]
2 כפות חמאה לטיגון
שמן רגיל [לא שמן זית]
כף פטרוזיליה קצוצה
כפית מלח
רבע כפית אגוז מוסקט טחון או מגורר
מעט פלפל שחור

מתחילים מלנקות את הכבדים מגידים ושומן. אפשר לעשות את זה במספריים או בסכין אך יש להזהר במידה ואתם רואים חלק ירוק צמוד לכבד. זהו כיס המרה וחשוב להסיר אותו בעדינות. אם הוא יישאר על הכבדים, או ייקרע במהלך ההסרה, כל העסק יקבל טעם מר.
מחלקים כל כבד לשני חלקים ושוטפים אותם מעל מים זורמים.

מחממים את החמאה במחבת גדולה ומטגנים את הבצל. כשהוא משנה את צבעו מוסיפים את הגזר ומקפיצים יחד עם הבצל מעט, רק עד שהגזר מתרכך. מעבירים את הבצל והגזר לקערה נפרדת.

מחממים מעט שמן במחבת ומטגנים בו את הכבדים תוך כדי ערבוב. המטרה היא לצרוב את הכבדים מכל צד אך שהחלק הפנימי יישאר ורדרד. טיגון יתר של הכבדים יעשה אותם מרים.

ברגע שהכבדים מוכנים, מחזירים את הירקות למחבת על מנת שיתחממו. חשוב להכניס את הירקות והכבדים לבלנדר כשהם חמים, על מנת שימיסו את החמאה.

מעבירים לבלנדר שליש מתערובת הירקות והכבדים, שמים על זה שליש מהחמאה וחוזר חלילה. שמים את הפטרוזיליה, אגוז המוסקט, מלח ופלפל שחור.
טוחנים על לקבלת מחית כמעט חלקה. טועמים ומתקנים תיבול.

מרפדים תבנית אינגליש קייק בניילון נצמד בכל חלקה הפנימי – בלי זה לא תצליחו להוציא את הפטה כמו שצריך. יוצקים את המחית לתבנית ומכסים טוב טוב בניילון נצמד (כדאי גם לעטוף הכל בעוד שכבה חיצונית של ניילון). חשוב לאטום את הפטה היטב ולעשות זאת מהר, כדי לצמצם את החשיפה שלו לחמצן.

הפטה מוכן לאחר כמה שעות במקרר אך הוא אידיאלי לאחר לילה במקרר.

חג שמח!

גרסה להדפסה

מוסים תמיד מעוררים בנו רתיעה – צריך להקציף חלבונים, לעשות השוואות טמפרטורות ועוד מיני שלבים שלוקחים זמן. ולמי יש זמן וכוח להכין מוס? ובכלל זה הכי אייטיז, לא? רק חסרה הכוס הגבוהה עם הכפית הארוכה, סירופ בטעם שוקולד ודובדבן אדום זרחני מלמעלה. המתכון שלפניכם נותן כבוד מחודש למוס ולשחקן הראשי שלו – השוקולד, ולא יכול להיות פשוט יותר. יש בו שני מרכיבים בדיוק, ובעבודה של רבע שעה לכל היותר תקבלו מוס שוקולד אוורירי ועשיר, שלא תאמינו שיש בו רק שוקולד ומים.
יתרון נוסף של המתכון הזה הוא שטבעונים או מי שנמנע מחלב או ביצים, יוכלו ליהנות מקינוח שוקולד נטול איסורים (בהנחה שיעשו את גרסת השוקולד המריר).

כמו שאמרנו, היופי במתכון הזה הוא שכמה שהוא פשוט, ככה הוא חכם. יש בו בסך הכל שוקולד ומים, שני חומרים שלרוב אנחנו נמנעים מלחבר כדי לא ליצור גושים (למי שמעוניין, יש הסבר מדעי לכך). אבל השימוש בהקצפה וקירור מהירים עוקף את הבעיה הזו. המתכון מבוסס על מתכון של הסטון בלומנטל, שעצמו התבסס על המצאה של חלוץ המדע-בבישול, Herve This.

בלומנטל משתמש במתכון שלו בשוקולד מריר בלבד, מה שיוצר מוס מרוכז מאוד וכבד, שגם לאוהבי הז'אנר יספיקו ממנו 2 כפיות וזהו. אז המסנו, טרפנו, קיררנו וניסינו כמה גרסאות עם כמה שילובים של שוקולד חלב ומריר (ניסינו גם לבן בשביל הרקורד, אבל על מי אנחנו עובדים – זה בכלל לא שוקולד) ומצאנו את היחס המושלם שיתן לכם מוס שוקולדי קליל יותר עם מרקם נכון. לא משנה באיזה שוקולד חלב תשתמשו (אפילו פרה הולך), תקפידו להשתמש בשוקולד מריר עם לפחות 70% מוצקי קקאו, שהכרחי לתוצאה הסופית. רוצים לדעת עוד על התהליך? הסטון מכין, מסביר ומראה לכם בדיוק איפה לסיים את התהליך.

Carolina Chocolate Drops – Mahalla

מרכיבים
100 גרם שוקולד חלב
33 גרם [2 שורות] שוקולד מריר, 70% מוצקי קקאו לפחות
78 מ"ל מים [1/4 כוס + 1 כף + 1 כפית - זו לא אובססיה, הדייקנות חשובה]
אופציונלי: קצפת להגשה

בסיר קטן ממיסים את השוקולד והמים, על אש קטנה.

מכינים קערה מלאה בקרח ובתוכה מניחים קערה נוספת. מעבירים את השוקולד המומס לקערה העליונה וטורפים נמרצות כ-5-6 דקות עד שהשוקולד מסמיך ומקבל מרקם של מוס. אפשר בהחלט להשתמש במטרפה ידנית, כך תרגישו היטב את הרגע שבו השוקולד המומס הופך למוס. זו לא עבודה קלה, אבל בלי להתייאש – זה קורה בסוף.

את המוס אפשר לאכול מיד, ואפשר גם לצנן ולאכול מאוחר יותר עם קצפת.

הערה בעניין השוקולד: אפשר להכין את המוס משוקולד מריר בלבד. ממיסים 100 גרם שוקולד עם 78 מ"ל מים וממשיכים כרגיל.
מצד שני, אי אפשר להכין את המוס משוקולד חלב בלבד, משום שאין בו מספיק מוצקי קקאו שיאפשרו לתערובת להסמיך.
ואל תטרחו לנסות את זה עם שוקולד לבן, זה לא יעבוד.

למרות שאנחנו אופים די הרבה עוגיות, אף פעם לא באמת הצלחנו לעשות עוגיות שוקולד צ'יפס כמו שצריך. זה לא שהן לא יוצאות טעימות, אבל המרקם שלהן לא מושלם לטעמנו. כנראה שעוד לא מצאנו את המתכון הנכון…

המתכון הבא סוג של פותר אותנו מעולה של העוגייה עם המרקם המושלם – בגלל שהיא נאפית כמקשה אחת, העוגייה הענקית הזאת מקבלת ציפוי פריך, ותוך רך, גם אחרי שהיא מתקררת לחלוטין. האמת, אל תתייחסו למה שיוצא לכם כ"עוגייה" אלא כקינוח חברתי מהיר: משהו שכיף לאכול אותו ביחד עם חברים וערימת כפיות כשהוא חם, או לחתוך ולחלק כשהוא בטמפרטורת החדר. העובדה שמלכלכים רק כלי אחד ולוקח בדיוק 25 דקות להכין אותו, היא רק פלוס. רק תשתמשו במחבת בלי ידית מפלסטיק, בחייכם.

עוד מילה לפני המתכון: אפשר להשתמש בשוקולד צ'יפס קנוי, אבל עדיף להשתמש בטבלת שוקולד קצוצה. זה משנה את מרקם העוגייה – במקום לקבל עוגיית וניל עם נקודות שוקולד בתוכה, תקבלו נהרות של שוקולד שיתערבלו לכם בתוך העוגייה הבהירה, וזה יותר שווה. המתכון מתוך הבלוג הזה.

Laura Veirs – King Kong Kitchie Kitchie Ki Me O

מרכיבים
100 גרם חמאה
1/2 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום
כפית תמצית וניל
ביצה אחת
1/2 1 כוסות קמח
1/2 כפית סודה לשתייה
1/4 כפית מלח
150 גרם שוקולד קצוץ או שוקולד צ'יפס

מחממים תנור ל-180º

ממיסים את המחאה במחבת. כשהחמאה נמסה כמעט לחלוטין מוסיפים את שני סוגי הסוכר וכפית תמצית וניל. מערבבים היטב עד שהסוכר נמס לחלוטין.

מסירים מאש ומניחים לתערובת להתקרר כמה דקות, עד שהיא כבר לא רותחת.
שוברים ביצה לתוך המחבת ומערבבים אותה במרץ לתוך התערובת. אנחנו לא חיכינו מספיק זמן כדי שהתערובת תתקרר בפעם הראשונה כשהכנו את העוגייה, והביצה נקרשה לנו בתוך החמאה.
מוסיפים קמח, סודה לשתייה ומלח ומערבבים רק עד שהקמח נטמע בתערובת.
מוסיפים את השוקולד הקצוץ ומערבבים.
אופים כחמש-עשרה דקות.

גרסה להדפסה

חורף וזה.
זוהי שעתם היפה של התבשילים הארוכים והמחממים, תבשילי קדרה עמוסים שנותנים קונטרה מנחמת לגשם והסגריריות שמחוץ לחלון.
לפני כמה שבועות התארחנו בבית של עליזה, דודתו של ערן. עוד לא היה ממש חורף, אך היא הגישה לשולחן סיר גדול של גולאש נפלא שהתבשל עם תפוחי אדמה שחומים וירקות נוספים. עכשיו, כשסוף סוף התחיל לרדת פה גשם כמו שצריך, נראה לנו שהגיע הזמן להכין אותו בעצמנו. שימו לב, הכמויות במתכון לא מדויקות, כי ככה דודות טובות מבשלות.

Mumford & Sons – Winter Winds

מרכיבים (ל-4 אנשים)
1 ק"ג בשר בקר לגולאש חתוך לקוביות גדולות, ללא שומן וגידים
1 בצל קצוץ
4 גזרים חתוכים לחתיכות לא קטנות
1 ראש סלרי (ללא העלים) חתוך לרבעים
1 שורש פטרוזילה חצוי (אופציונלי)
2-3 עגבניות, חתוכות לרבעים
4-5 תפוחי אדמה חתוכים לרבעים
מלח ופלפל
פפריקה מתוקה / חריפה / מעושנת
פלפל אנגלי
עלי דפנה
1-2 כפיות של סוכר חום
1 כוס יין אדום

מחממים שמן זית בסיר. כשהוא חם מוסיפים את הבשר וסוגרים אותו מכל הצדדים.

מוסיפים את כל הירקות ואת התבלינים. מפזרים קצת סוכר חום מלמעלה ושופכים את כוס היין על הכל.

מביאים לרתיחה על אש גבוהה, ומחכים שהירקות יגירו נוזלים. אם צריך, מוסיפים עוד יין.
מכסים וממשיכים לבשל כשעה על אש קטנה, או בתנור בחום של 180 מעלות.
הגולאש מוכן כשתפוחי האדמה בושלו והשחימו כמו שצריך.

כמה נקודות חשובות:
* כדאי להשתמש בסיר עמוק ורחב, כדי שהבשר והירקות יהיו בשכבה מספיק נמוכה כדי להתכסות בנוזלים. לנו לא היה סיר כזה, לכן הוספנו עוד יין.
* אם יש לכם סיר ללא ידיות פלסטיק, כדאי מאוד להמשיך את בישול הגולאש בתנור ולא על הכיריים, כך התבשיל יקבל מכת חום שווה מכל הכיוונים. סיר ברזל יצוק הוא הכי טוב.
* הבשר חייב להיות בטמפרטורת החדר כאשר אתם שמים אותו בסיר, אחרת הוא יגיר נוזלים כמו משוגע ואחרי הבישול יהיה יבש מדי.
* אנחנו משתמשים בפפריקה מעושנת שנותנת טעם מעושן ומדהים לגולאש (ולכל דבר אחר).

גרסה להדפסה

כשחושבים על אידוי, בדרך כלל חושבים על ירקות, דגים וכיסונים. הדבר האחרון שחושבים עליו הוא כיפלי בצל, והדבר הלפני אחרון שעולה במחשבה זו עוגת ספוג. כי מה הקשר בין טכניקת בישול אסיאתית לבין קינוח עוגתי? כשחושבים על זה, גם הסבתות שלנו הכינו עוגות על הכיריים, אבל המרחק בין סלסלת אידוי מבמבוק לסיר פלא מתכתי הוא כמו המרחק בין בייג'ינג לוורשה.

נתחיל מהכלים: הרעיון הוא לאדות את העוגות בתוך כוסות תה קטנות (לא מאגים עבים וענקיים בבקשה) כדי לקבל מנות אישיות קטנות ותפוחות. אפשר להשתמש גם בתבניות סופלה, או כל כלי קטן ועמיד לחום שיש לכם.

את העוגות מאדים בכלי מעל מים רותחים, ממש כמו שמאדים אפונה – אפשר להשתמש בכלי אידוי מבמבוק, כזה שיושב מעל סיר, גם סיר אידוי כפול יהיה טוב ואפילו בשעות דחק אפשר להשתמש במסננת של סיר הפסטה. דווקא שושנת האידוי הרגילה לא ממש מתאימה, מאחר והיא לא מאפשרת לכוסות לעמוד באופן ישר מעל הסיר.

את התוצאה הסופית אפשר להגדיר כעוגת ספוג לחמנייתית, או לחמנייה עוגתית. זה מאוד מזכיר באו (לחמניות מאודות, מינוס השמרים), אבל מתוקות יותר, עם טעם שמזכיר מאוד פנקייק. הקוקוס במרכיבים נועד לנטרל מעט את הטעם הבצקי. אל תצפו לפיצוץ של מתיקות, או איזה גראנד פינאלה שיפיל את האורחים שלכם מהרגליים. זאת פשוט עוגת ספוג עדינה בלי הרבה צלצולים, שמכינים אותה בדקות והולכת טוב עם תה – משהו שהיינו מצפים לקבל בסוף ארוחת דים סאם בצ'יינהטאון.

מבוסס על מתכון של דונה היי עם שינויים שלנו. שימו לב – עד סוף החודש, אפשר למצוא מלא ספרי בישול ב-50% הנחה בצומת ספרים. שווה, וככה מצאנו את הספר של דונה היי שאף פעם לא יצא לנו לקנות.

Monty Python – I Like Chinese

המרכיבים (ל-6 כוסות)

1/4 כוס סוכר חום
1/2 כוס סוכר לבן
4 ביצים
1 כפית תמצית וניל
1/4 1 כוסות קמח (או 1/4 1 כוסות קמח תופח ללא אבקת האפייה)
1/4 1 כפיות אבקת אפייה
4 כפות שבבי קוקוס יבשים

מקציפים את הביצים, הסוכר ותמצית הוניל במהירות גבוהה עד לקבלת תערובת אוורירית מאוד ותפוחה.

מקפלים פנימה את הקמח, אבקת האפייה והקוקוס.

ממלאים את הכוסות עד לשלושת רבעי הגובה, מניחים בסיר האידוי, מכסים ומאדים כ-15 דקות. אחרי שאתם ממלאים את הכוסות בבלילה, נגבו את השוליים הפנימיים, אחרת העוגות לא יעלו יפה.

העוגות תופחות מאוד במהלך האידוי וכאשר הן מוצקות למגע – הן מוכנות.

גרסה להדפסה

השבוע מתחילה אחת התקופות שאנחנו הכי אוהבים בשנה – החגים. חודש שלם המנוקד בימי חופשה, מפגשים משפחתיים (כן, אנחנו מוזרים, אנחנו אוהבים את המשפחה שלנו), מתנות וכמובן – הרבה אוכל טעים. תקופת החגים היא הזדמנות טובה להכנס למטבח ולצאת ממנו עם מתנות טעימות. יש מי שהולכים לקניון ויוצאים עם ספרים, דיסקים או מצעים כמתנה. אנחנו אוהבים להכין דברים טעימים לאנשים.  השנה נביא במתנה למשפחה בארוחת החג צנצנות מלאות באפרסקים מתובלים, לפי מתכון של נייג'לה לוסון. ג'לי מכינה אותם בחג המולד, כמשהו קטן ליד מנה בשרית או בצנצנת מתנה.

האפרסקים האלו באמת מביאים איתם ניחוחות חג-מולדיים של תבלינים חמים שמשתלבים מעולה עם מזג האוויר המושלג שבחוץ והחמים שבפנים. אמנם אין לנו חג מולד [דדי! כריסמס! הילדים שלכם אולי ישראליים, אבל הנכדים שלכם יבוסים] ואין לנו שלג, אבל הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לכך היא תקופת החגים, החגיגיות שמלווה אותה והגשם שאולי גם יגיע לביקור. אז אם אתם רוצים להביא מתנה קטנה למשפחה, האפרסקים האלו לא דורשים שום מאמץ מעבר לפתיחת כמה אריזות והעמדת סיר על הכיריים. רק מה, הם חריפים – אז קחו את זה בחשבון.

Beck – Peaches & Cream

מרכיבים
1,600 גרם אפרסקים משומרים בסירופ [2 קופסאות]
4 מקלות קינמון
2 כפות חומץ אורז / חומץ יין לבן
ג'ינג'ר מקולף וחתוך לטבעות [לפי הטעם]

כפית פתיתי צ'ילי
קמצוץ-שניים מלח
חצי כפית של פלפלים שחורים שלמים
6 מסמרי ציפורן

שופכים את האפרסקים עם הסירופ אל תוך סיר. מוסיפים את שאר המרכיבים ומביאים לרתיחה. מבשלים במשך דקה-שתיים ומורידים מהאש.
מעבירים אל תוך צנצנות מעוקרות ומוסיפים פתק יפה. איך מעקרים צנצנת אתם שואלים? לחצו כאן להסבר קצר.

את הצנצנות שומרים במקרר.

שנה טובה!

אנחנו מאוד אוהבים את רוטב העגבניות שלנו. כל כך אוהבים אותו, שאנחנו לפעמים מוותרים על הפסטה ואוכלים אותו עם כף. התלבטנו אם להביא לכם את המתכון, כי מתכון לרוטב עגבניות הוא בנאלי כמעט כמו מתכון לסלט ירקות. העלנו את השאלה הזו בעמוד הפייסבוק שלנו וקיבלנו פידבקים טובים. אז הנה, המתכון האהוב עלינו לרוטב עגבניות פשוט וממכר. אמנם יש בו מעט מרכיבים, אבל כל מרכיב הוא מדוייק לטעם שאנחנו אוהבים.

מרכיבים
400 גרם עגבניות משומרות קלופות [אנחנו אוהבים את הסוג pelati של חברת mutti]
400 גרם עגבניות מרוסקות [שוב של חברת mutti, זה נקרא polpa]
200 גרם רסק עגבניות [2 מיכלים קטנים]
3-5 שיני שום [תלוי אם השום טרי או לא. אם הוא טרי, שימו פחות]
שמן זית [החל מחצי כף ועד כמה שאתם מרשים לעצמכם]
מלח
פפריקה מעושנת
קמצוץ סוכר
צרור עלי בזיליקום

כמה מילים בכל זאת.
הבישול. מכניסים את כל המרכיבים מלבד הסוכר, הפפריקה והבזיליקום לסיר ושמים על האש. מחכים כמה דקות עד לרתיחה קלה ואז מורידים את האש לנמוכה-בינונית. אחרי עשרים דקות מועכים עם הכף את העגבניות השלמות ומוסיפים קמצוץ סוכר ופפריקה מעושנת. מוסיפים מלח אם צריך. מבשלים עוד מינימום 10-15 דקות. אחרי שמכבים את האש, קורעים את עלי הבזיליקום, מוסיפים לסיר ומערבבים.

העגבניות. הרוזנת היחפה פעם אמרה "החיים קצרים מדי כדי לקלף עגבניות". וכך גם האיטלקים חושבים. הם מרשים לעצמם להשתמש בעגבניות משומרות שנקטפו בשיאן ושומרו מיד. לקח לנו קצת זמן למצוא את הסוג שאנחנו אוהבים, אבל ברגע שגילינו את העגבניות של mutti – נשארנו איתן. אנחנו קונים אותן ב'עדן טבע מרקט', כל כמה זמן הן נמכרות במבצע ואנחנו קונים מהן סטוקים. השילוב הכי טוב לרוטב הזה הוא קופסא אחת של עגבניות שלמות קלופות וקופסא אחת של עגבניות מרוסקות.

הפפריקה המעושנת. נקראת פימנטון והיא שינתה את חיינו. קיבלנו אותה מספרד, אבל גם בארץ קל מאוד למצוא פפריקה מעושנת. (קראו עוד עליה כאן). למי שאין, אפשר להשתמש בפפריקה רגילה + צ'ילי גרוס יבש.

המוטו. "לעולם אל תבשלו רוטב עגבניות בסיר מכוסה, שכן הוא יצא תפל וחלש טעמים" (מרצ'לה חזן, שעל פי מתכון שלה מבוסס המתכון שלנו). רשת נגד השפרצות מצד שני, מותרת.

אנחנו מאוד אוהבים סנדביצ'ים, פתוחים כסגורים. לפעמים כל מה שצריך בן אדם הוא שתי פרוסות של לחם טוב וביניהם עולם שלם של טעמים שיכול לנוע בין הים התיכון, דרך הפיורדים של נורווגיה ועד ערבות לואיזיאנה. אנחנו אוהבים את הסנדביצ'ים שלנו מגוונים והרבה פעמים מחפשים איזה טוויסט מעניין, כמו ממרח קצת אחר לצבוע איתו את הלחם. וזה בדיוק מה שיש לנו כאן.
זה ממרח פשוט להכנה, שיכול לשמש גם כמטבל. וכל כולו חגיגה ירוקה של קיץ. את מרכז הבמה תופסת אפונה ירוקה טרייה שאותה מלווים נענע ולימון, צמד שתמיד הולך טוב ביחד.

אפשר להשתמש בממרח בפני עצמו, כשכבה עבה על לחם, או לשלב אותו בכריך סגור עם ירקות ואולי פסטרמה. המשחקים פה כמעט אינסופיים.

המתכון הזה הוא גם הזדמנות טובה להמליץ על הבלוג My New Roots שאותו כותבת השפית שרה בריטון, שפית ותזונאית מקופנהגן. כשפית היא מתמחה בבישול צמחוני, ולבלוג היא מביאה מתכונים צמחוניים (ובין השאר גם מתכונים לבישול "טבעונאי" למי שמעוניין) וכמובן – תמונות יפות.

The Jb`s – Pass The Peas

מרכיבים
3 כוסות אפונה טרייה [בעונה] או אפונה קפואה [330 גרם]
גרידה של לימון אחד
3 כפות של מיץ לימון [משהו כמו חצי לימון]
שן שום אחת קצוצה
1/4 כוס של מנטה [צרור נאה]
2 כפיות שמן זית
1/4 כפית מלח

מבשלים או מאדים את האפונה עד שהיא תפוחה ופריכה. אנחנו מעדיפים לאדות את הירוקים שלנו. את האפונה הקפואה אידינו בשושנת אידוי בערך 7 דקות מעל מים רותחים. ככל שהאפונה תהיה רכה יותר בתום הבישול או האידוי, כך הממרח יהיה חלק יותר. מאחר ואנחנו אוהבים ממרחים גושיים, שמרנו על האפונה יחסית קשה (אך מוכנה למאכל). אם התמזל מזלכם, ואתם קוראים את הפוסט הזה בתחילת הקיץ בו יש אפונה טריה -אדו או בשלו אותה 2-3 דקות וזהו.

(לא יהיה פשוט לעשות את המתכון הזה בלי מעבד מזון/בלנדר מוט)
הכניסו למעבד המזון את שן השום וקצצו אותה דק. הכניסו את שאר המרכיבים וקצצו עד שכל המרכיבים מתאחים למחית. טעמו ותקנו טעמים אם צריך.

את הממרח אפשר לשמור במקרר בערך 3-4 ימים. בתאבון!

גרסה להדפסה