יוסי בן טוב וסימני האהבה של סלקום

טור מצוין של יוסי בן טוב ב- ynet נוגע באנקדוטת קיטור שחביבה עלי, ושיצא לי לדבר עליה בעבר עם תלמידים וקולגות, ונדמה לי גם לפזר כמה רמיזות בקולקטיב.
מיצוב האהבה של סלקום הוא בדיחה שיווקית. הוא כנראה מסתמך על תורת "סימני האהבה" של קווין רוברטס. ספר שמה שהוא עושה זה פשוט למתג מחדש את תורת המיתוג בעזרת אוסף דימויים שסובל מאותו פונדמנטליזם רגשי שעולם הפרסום כל כך טוב בו, ושמנהלים עתירי אגו נוטים ליפול בו.
גם אם "סימני אהבה" השטחי לא עומד בבסיס המיצוב, עדין יש כאן את הטעות התאגידית הנפוצה של בלבול בין סיבה ותוצאה. סלקום רוצים שיאהבו אותם, שיאהבו את המותג שלהם. האם יש חברה בעולם שלא רוצה זאת? אבל הם שכחו שאהבה כלפי מותגים (ויש בעולם מותגים כאלה, שהם לא פחות מאהובים, וגם בישראל יש כאלה, למשל במבה), היא תוצאה, לא מספיק "לסמן" אותה.

זה קצת כמו בחיים – מה שמביא אהבה (חוץ מהאהבה של ההורים, כנראה) זה מעשים ומחוות. אתם יכולים לדבר על אהבה עד מחר, זה לא מה שיגרום למישהו לאהוב אתכם.

עדכון: מצאתי את גיליון הקולקטיב בו שחררתי קיטור על העניין, האייטם הראשון ב"קריאה", לפני קצת יותר משנה.

מאת: Uri Baruchin

Uri is an international strategist based in London, specialising in brand, creative strategy, proposition development, CX and content. He runs a boutique agency, teaches the D&AD's masterclass in strategy, and is the strategy mentor for SCA. He writes about marketing, culture and technology. הצג פוסטים מאת Uri Baruchin