יצא לי לעיין במה שנראה כמו מדור קבוע במוסף "הערב" של "גלובס" אבל רק עכשיו שמתי אליו לב. למדור קוראים "למען האיזון" וחתומה עליו ענת כהן. בטור הזה עונה על כמה שאלות מנכ"ל מק'אפי ישראל, יניב אלפי (על פי הפורמט אני מנחש שמדי שבוע עונה על השאלות מנהל בכיר אחר). הנה הקטע הסרוק, לחצו עליו כדי להגדילו.
כפי שניתן לראות, לאחר השאלות, נותן לעצמו אלפי ציון שאמור לשקף את יכולתו לאזן בין הבית לעבודה. כעת נכנס לתמונה "המומחה" שמספק חוות דעת מקצועית על דברים של אלפי. גם הוא נותן לו ציון (לחצו כדי להגדיל).
המדור הזה הוא דוגמה מצוינת לערב רב של מגמות בעיתונות ובחברה הישראלית ולכן אתעכב עליו מעט.
כאמור, על הטור חתומה ענת כהן אבל לא ברור מה חלקה בו. האם היא העבירה את השאלות במייל לאלפי ולכן זהו "הטור שלה"? הרי היא לא המומחה. המומחה, או נכון יותר המומחית, היא מלי אלקובי, יועצת WLB (כי אם למונח Work-Life Balance אין ראשי תיבות פלצניים אין לו הצדקה) שמזמינה את הקוראים לשלוח לה הודעות דואר אלקטרוני.
אלפי מתבקש לספר על חייו: כמה זמן הוא משקיע בעבודה, מה הוא עושה בערבי שישי וחג, כמה זמן הוא על הכביש. הוא מספר שהוא משקיע 120% בעבודה ו-100% במשפחה. מסתבר שהחיים של אלפי מורכבים מהרבה מאוד אחוזים. הז'אנר הזה של "מנכ"לים מספרים על חייהם" תפס באחרונה תאוצה בעקבות הז'אנר הטלוויזיוני של "משפחה חורגת", "סופר-נני" ושאר תוכניות הגועל נפש שבהן משפחה, שמחזיקה מעצמה דפוקה, מזמינה את עמישראל לפרוץ לחייה בפריים-טיים כדי שתוכל להשפריץ עליו את הפרטיות שלה ובתמורה תקבל עצות ממומחים שיסבירו לה באסרטיביות מפלסטיק מה לעשות כדי להחזירה לחיק הנורמטיביות. התוצאה, באופן לא מפתיע, דוחה באותה המידה בשעה שהגברת אלקובי משיאה עצות פסבדו-מלומדות המתבססות על מי שכתב על עצמו ועל היחסים שלו עם אשתו וילדיו, כ-25 מילה.
בסוף ניתוחה מעניקה אלקובי ציון. בעוד שאלפי נתן לעצמו את הציון 7 (איך משקללים 120% עם 100% ויוצא בסוף 7 לא ברור לי, אבל אף פעם לא הייתי טוב באינטגרלים), מעניקה לו אלקובי את הציון, שימו לב, 5.7.
לא זו אינה טעות. זהו לא 5 או 6 העגולים. אפילו לא 5.5 שהוא סוג של מספר עגול שמייצג את החצי המוחלט בין שני מספרים עגולים. לא.
חמש נקודה שבע.
אז מה היה לנו? היה לנו טור עליו חתומה כותבת שלא ברור מה תרמה לו, הירתמות של מנכ"ל לז'אנר ירוד במיוחד במסגרתו הוא מספק מידע אישי ובתמורה זוכה לתמונה וחשיפה, מנכ"לית של "חברת פתרונות WLB לארגונים", שמקבלת פרסום חינם תמורת אפס עבודה ובתור בונוס סגידה מטומטמת במיוחד לתרבות המספרים המעלה על נס גם את המספר הסתמי והריק שנעשה בו מעשה סדום כדי לתת את התחושה השקרית, שפה מתעסקים אנשים רציניים במדע מדויק, מדיד ומשמעותי ולא (חס וחלילה) בשרלטנות מוחלטת המבוססת על תאוות פרסום, מקצוענות בגרוש ושטאנץ' עיתונאי שמתופעל מכוח האנרציה.
ה-5.7 הוא המטאפורה הכי מוצלחת שקראתי בזמן האחרון למקום שאליו הולכים חלקים גדולים בעיתונות הישראלית. הוא המטאפורה הכי מוצלחת למקום שאליו צועדת התרבות והחברה הישראלית. אולי אנחנו כבר שם.
הייתי נותן לפוסט הזה 8.3.
nadavs
חבל להתעכב על הנקודה העשרונית…המנהל הנ"ל אכן נכשל בחיי משפחה וקיבל ציון הולם.
יש קוראים אינטלגנטים שמבינים את המניפולציות של תארים מומצאים וקידום עצמי שמופעל בכל הכח, הנקודה החשובה יותר היא שההמלצות שהיא נתנה לו אכן יכולות לעזור למסכן.
אורן
אני נותן לזה 30141592654
אורן – החלק הראשון בתגובה שלך ממחיש את השורה התחתונה שלי.
תודה לך (ואני מצטער בשבילך).
נכשל? לא קצת קיצוני…? זה לא שהוא רצח את אשתו והילדים אתה יודע…
יובל, פוסט מצויין.
8.3? לפוסט הזה? בקושי 8.2.
אין צורך בצער יובל…תן קרדיט לקוראים שבחרו בבלוג שלך…אתה צודק לחלוטין לגבי הטרחנות העשרונית אך לכל דבר יש שורה תחתונה, וגם אם אני לא מסכים אם התרבות הקצרנית שרווחת בכתבה הרי שילדיו ואשתו יהנו מכך ועל כך לא נתת את דעתך.
האם טרחת להרים אימייל אל מלי ולדרוש ממנה הסבר מדעי לשיטתה?
כרגיל אנחנו אלופים בלייבא זבל מהאמריקאים – הצורך הילדותי והאידיוטי לדרג את עצמנו, לקבל טיפים ולא לעשות איתם כלום .
אני דווקא אהבתי את המשפט : "עבודה של מעל 14 או 17 שעות ביום אינה אפקטיבית" .
ואללה .
צר לי דווקא על המנהל בלי קשר לכישורי ה WLB. מבלי להכיר אותו מדובר בבחור מאוד צעיר בדרגה יחסית בכירה לגילו. לא כדאי היה להתעכב על הכישורים והדרך שהביאה אותו לשם במקום על איפה הוא מבלה עם אישתו את החופשה?
פספוס עיתונאי למופת.
זה הדבר הבא, שתדעו לכם! כתבות ראלטי, אולי אפילו יעקבו אחרי כמה אנשים ויכתבו עליהם כל יום… ובסוף השבוע הציבור מדבר כל אחד מהם בין 5.01 ל5.27 ומי שמקבל מספר אי זוגי נשאר.
ואגב, פרגנו לפוסט… 8.6 (כמה דרכמות אני מקבל על פירגון יתר?)
אנחנו כבר שם, אין ספק בזה.
זה זמן רב שהמספרים חשובים מהתוכן. הרייטינג ניצח את כל השאר.
בנוגע ל-5.7 עצמו – לא היתה לי בעיה לקבל את ה-5.7, אם היתה לו סיבה מתימטית. גם זה מדד. איכשהוא. אולי.
בנוגע לזה שמדובר ב-lifestyle של העשירים – בא לי להקיא.
"זמן איכות עם האישה" – זה בדיוק הביטוי שהיה חסר לי בפעם האחרונה שישבתי בג'קוזי עם זוגתי שתחיה בצימר מפנק בגליל כשלפתע עברה בי צמרמורת מהמחשבה שיום לפנינו בטח נח שם ישבנו השעיר של מנכ"ל מן דהוא שעולמו התרבותי מתמצה בביצוע מטלות חברתיות כמו קריאה ב"תורת המשחקים" והעברת, נו איך קוראים לזה, אה כן ! "זמן איכות עם האישה"! איכס גועל.
זה לוקח אותי חזרה לכיתה י'
הסיטואציה: מבחן במתמטיקה.
אני: "סידי! יצא לי מספר מכוער, זה בסדר?"
סידי (המורה שלי בכיתה י' למתמטיקה) : "מכוער? אתה יודע מה המספר הזה חושב עליך?!"
וגם אני ממליץ לכולם לנסוע לאנדלוסיה, איזור יפה, הייתי שם לפני כמה שנים 🙂
I thought it was 42
אתה צודק בכל מילה! (בייחוד בסייפא)
לא שממש דחוף לי להגן על האיוולת המומחית הזו אבל בהחלט יכול להיות שהציון הסופי מורכב משקלול פשוט של שלושה ציונים שניתנו במרווחים שלמים ושהממוצע שלהם עוגל מ-5 ושני שליש ל-5.7 המגוחך למראה.
אה, כן, זה גם ככל הנראה המקום המוצלח ביותר להעיר בו שבכל הויכוח העבש הזה של משפחה מול קריירה אין אף אחד שטורח להגיד שמדובר בשתי אופציות שהן לא משהו.
5.7 הוא אחיו הגדול והבוגר של ה-5.6, (שאינו אלא תחפושת על פניו של האציל במספרים – 56,
או בשמו השני "כנראה שאזכה להמשיך את חיי בלי לדעת חדו"א")
אם נתרגם למילים, יניב אלפי לא רק שקיבל עובר באיזון חיים-עבודה, אלא עובר עם ספיירים!
(אגב, לו היה מחלק יניב את אחוזי התפוקה שלו בצורה שווה- 110% בעבודה ו-110% בבית, ציון האיזון שלו היה עולה פלאים. ואני מדבר על עליה של לפחות 2.71 פאטומים)
פוסט טוב מאוד. עין חדה וניתוח בכיוון הנכון.
רק נותר לתהות אם המומחית שילמה כסף עבור החשיפה. זה משפיע על הציון הסופי?
מה? אני היחיד שחושב שזה ממש מוזר שיש סניף של מק'אפי בישראל?
אולי לפני חמש-עשרה שנים הייתי נותן לאנטי וירוס (גרסת דוס) שלהם 7.93 אבל כבר לפחות עשר נקודה ארבע שנים שהם לא עולים על 3.118.
לא קשור לפוסט עצמו – לגבי התגובה של ג'יימס (10).
האם באמת, לתפיסתך, ראוי היה שיובל יבקש את תגובתה של אותה מלי אלקובי?
זה מעניין אותי, משום שבמידה מסוימת, בגלל גודל החשיפה, יש למה שנכתב בגלוב הזה השפעה רבה (לטובה או לרעה) – ובכל זאת, אם היו פה עורכים, בודקי עובדות, יועצים משפטיים ומו"ל בעל אינטרסים – הגלוב היה יצור אחר.
ואולי זה קצת קשור לנושא של הפוסט. כי יובל, כשהוא כותב בגלוב – המדיה של ה"עיתונאי" שאיננו מחוייב לרצינות ויסודיות – מצפה לכך ממי שדבריו מודפסים על נייר. יש פה היפוך תפקידים שהוא, לכל הפחות, מעניין.
לדעתי דווקא 42 זו התשובה.
יובל היקר,
צר לי שאתה משתמש בבלוג באופן לא מקצועי ולא בודק מעט פרטים ועובדות לפני שאתה כותב פוסט כה לא מדויק ונכון.
אני היא אותה מומחית שכתבה את חוות הדעת על מנכ"ל מקאפי,
לידיעת המגיבים והקוראים אשמח להציג מס' עובדות:
1. הציון 5.7 אכן מבוסס על מדד משוכלל, שבנוי על ציון לכל שאלה עם משקל שונה לכל שאלה.
הסיבה שפיתחתי את המדד למדור היא לייצר תשובה מקצועית ומהימנה למדע שהוא בהחלט אינו מדע מדוייק- תחום האיזון בין העבודה לחיים פרטיים.
אם היית פונה אלי או למדור של גלובס אולי היית מקבל את הפירוט המדויק ממנו מורכב הציון.
2.גלובס פנו אלי לקבל חוות דעת ולא אני אליהם, הם פנו אלי מכיוון שהחברה בה אני עומדת בראשה הינה החברה החלוצה והמובילה בתחום האיזון בין עבודה לחיים פרטיים שמטמיעה תוכניות איזון בין עבודה לחיים פרטיים בקרב עשרות ארגונים בישראל בשלוש שנים האחרונות. בין לקוחותינו: שירותי הביטחון, חיל אוויר, בנקים, חברות הייטק מובילות ובינלאומיות.
הידע שלנו בתחום רחב ומוכיח תוצאות מבורכות. החברה עוסקת גם בעשייה ציבורית בתחום, מקדמת חוקים ומביאה ידע והתמחות בינלאומית.
3. כל מטרת הטור היא ליצור מודעות בקרב עובדים ומנהלים שיוצאים מאיזון כי אפשר אחרת ולא חייבים להקריב את החיים הפרטיים על מנת להצליח בקריירה, ומכיוון שזו המטרה נראה לי כי אנחנו בהחלט משיגים אותה.
למי שמעונין לברר פרטים עלי ועל החברה מוזמן להכנס לאתר שלנו ולבלוג בTHEMARKER.
תודה לכל המגיבים,
סופ"ש נפלא מלי
מלי,
תודה על תגובתך.
1. חבל שלא פירטת בתגובה שלך מהו אותו "מדד משוכלל שבנוי על ציון לכל שאלה עם משקל שונה לכל שאלה". אני מתקשה להאמין שמשוכלל (ומשוקלל) ככל שהוא יהיה הוא אינו סובייקטיבי בצורה שהופכת אותו לחסר כל ערך. רוצה לומר, ההחלטה שלך לתת משקל כזה ולא משקל אחר לכל שאלה, הופכת את המדד ללא יותר מאשר הדעה האישית שלך. אין זה אומר שדעתך אינה חשובה, אלא שהיא בסך הכל דעה – ואם היא דעה, איזו חשיבות יש למספר הכל כך מדויק, 5.7? לדעתי, החשיבות היחידה היא לייצר מצג (שבעיני הוא מצג שווא) שאכן מדובר ב"מדד משוכלל" (משוקלל?) ותו לא.
2. לרגע לא רמזתי שאת פנית ל"גלובס". הביקורת שלי על הטור הזה היא כפולה – גם לניסיון לייצר תחושה מלאכותית שמדובר בתחום שניתן לכמת אותו באופן מדויק מתמטית (hence, 5.7) וגם לפנייה של "גלובס" לגורם מסחרי בעל עניין אשר באמצעות הטור מקדם את האג'נדה שלו. זה בסדר גמור, כל אחד מאיתנו רוצה וצריך להתפרנס – רק שזו לא עיתונות מהסוג שאני מצפה לקרוא בעיתון כמו "גלובס".
3. המטרה אכן ראויה ואיזון בין חיים פרטיים לבין עבודה הוא דבר שחשוב לכולנו, גם לי. הניסיון להמחיש כי ניתן לכמת את האיזון הזה באמצעות מדד המתבטא בציון סופי הוא בעיניי מגוחך וחסר כל תוקף. יניב אלפי לא ענה על שאלון כמותי אלא התבטא באופן חופשי. את ההתבטאות החופשית הזו הכנסת לטבלת אקסל, לחצת על כמה כפתורים והופס! יוצא מספר!
דומה הדבר לכך שאומר שהתגובה שלך מקבלת את הציון 6.9 במדד של כנות, 8.4 במדד של רלוונטיות ו-5.93 במדד של רצינות. אם תרצי אפרט כיצד בניתי את המדדים המשוכ(ק)ללים האלו שנותנים משקל שונה לכל אחד מהסעיפים אליהם התייחסת בתגובתך. האם את מבינה עד כמה הדבר מגוחך?
הניסיון לרתום את המתמטיקה לתחום שאין לו בו כל מקום, הוא ניסיון שלא רק שמחטיא את המטרה אלא אף פוגע במטרה שרצית לקדם, הוא לא הופך את הטיפול שלך למקצועי יותר אלא עוטף את הטיפול שלך בשרלטנות.
שוב, אני מודה על התגובה שלך ואני מזמין אותך, באם תרצי, לפרט את אותו מדד משוכלל (משוקלל?) אותו הזכרת.
אני רוצה להעיר שבעיני, הפוסט עוסק בעיקר בביקורת על גלובס ולא על אותו מדד שאפשר להתווכח על איכותו. גלובס הוא אובססיבי למספרים שטחיים שמסכמים הכל בצורה פשטנית, במקום לחקור מצבים ובעיות לעומק, אם כי יש לציין שרוב העיתונים הם כאלה. בעצם, אפשר לומר שזה מה שהציבור רוצה לקרוא: לא מעניין אותו ניתוח מעמיק, מעניין אותו ציון בין 1 ל-10. וזה חבל.
57 זה לא עובר?
ליובל
אתה מייצג שיח שבכל מקרה ולא משנה מי יעמוד מולך יצטרך"להתגונן" אז….
אם אתה עוסק בניתוח מספרים קבל 0 עגול על מדדים משוכללים או משוקללים כי החטאת את העיניין בכתבה.
אז לא צריך להיות אנליטי כל כך ,אלא בעל טיפה קטנה של הבנה היתה מספקת כאן, ע"מ להבין שהציון שניתן עגול או לא ניתן כנקודת מחשבה לבחור הצעיר שנמצא במירוץ של חייו ושוכח את חייו טרם "התפקיד "של חייו.
אז באנגלית אומרים לירידה שלך לפרטים בזאנר ה wlb -get a life
רונית (33): את מצטרפת לשיחה באיחור של שנתיים ואומרת לי get a life?
באנגלית אומרים על התגובה שלך, seek help.
שלא לומר learn hebrew!
אני גם אצטרף באיחור של שנתיים, ואגיר:
1. אחלה פוסט — ביקורת מדויקת ויפה.
2. איך לא הצבעתם על כמה מגוחך שתגובת המנכ"לית מוקדשת בעיקר לקידום עצמי?
3. לרונית: בדיון רציונלי, הצדדים צריכים "להתגונן" — להגן על עמדותיהם. זה כמעט טריוויאלי. הדרישה שלך לאמפתיה כלפי כוונותיו של אדם אחר אינה פוסלת את הצורך להצדיק באופן רציונלי את עמדותיך ומעשיך לאור ביקורת אפשרית.