כבר יומיים שאני מתלבטת האם לכתוב על הידיעה הזו שמעוררת בי בחילה מכל כך הרבה היבטים.
כבר יומיים שאני תוהה האם פוסט בנושא מיותר, מכיוון שהוא משרת את הגורמים הכי פחות ראויים.
ובכל זאת.
בועז יונה, זה שקל לשנוא אותו, עושה לעצמו בקרת נזקים, ניהול משברים, או כל יופימיזם אחר שנועד להעביר מסר אחד: השתנתי על כולם, ועכשיו אני משכנע אתכם שזה קוניאק. השיקולים של יונה ברורים – הוא מעוניין לטהר את שמו עד כמה שניתן, להאכיל את ההמונים בשאריות לעוסות של ניצול מצופה באבקת סוכר, להעביר את המסר שגם הוא נדפק, גם הוא מסכן, גם הוא קיבל תמונה ש"מזכירה יותר את בני סלע מאשר איש עסקים מכובד", ואולי אם יכתבו את זה מספיק פעמים, אולי מישהו ישכח למה כל כך הרבה אנשים היו משתוקקים לנהל שיחה נוקבת עם איש העסקים המבוקש.
ההתלבטות שלי נובעת מכך שהדרך בה בחר יונה לנקות את עצמו היא לא באמצעים שיכולים להועיל במידה מסוימת לציבור,באמצעים שמעידים (ולו למראית עין) על הרצון שלו לכפר על מעשיו הדוחים, אלא באמצעות יחצ"נים, כאלה שישמחו לספר שהשמש זורחת מהתחת שלו תמורת תשלום סמלי וכתבות בנרג' ובטוש שעושות קצת יחצ"נות למשרד הנושא את שמם. כן, אלה אנשים שיסבירו שלא מבינים את נפשו המיוסרת מכיוון ש"עוד לא שמענו את הצד שלו כי הוא עוד לא התראיין". אלה אנשים שיציינו כי "אוהבים לטפול עליהם האשמות שלא מגיעות להם […] כשהגיעו המכולות לפנות את חפציהם, שאגב לא נשלחו בכלל וכנראה נגנבו, שידרו תמונות של כלב שנותר מאחור. כולם מיהרו לומר עד כמה הם אכזריים, ואיך הם השאירו את הכלב שלהם מאחור, אבל חבל רק שאף אחד לא טרח לציין שזה הכלב של השכנים". אכן אנשים אכזריים, שלא מתביישים לטפול על משפחתו התמימה של יונה ערימות שקרים. ומה בנוגע לשקרים שהאכילו יונה וחבורתו את העיתונות והציבור? "אני לא יכולה להתייחס לטעויות שהתבצעו לפני שטיפלנו בתיק", מבהירה האחראית על מפזר האוויר בריח סחלבים ששכר יונה.
כמה בזוי יכול להיות אדם בעיני עצמו כדי שיסכים לעסקה עם האיש שהרס את חייהן של כל כך הרבה משפחות? האם אין גבול לתאוות הבצע (בהנחה שיונה יטרח להעביר אליהם את התשלום) והפרסום של אותו משרד יחסי ציבור, שסבור שיש מי שיבלע את האמת המשופצת הזו ויבקש עוד?
בעיני זו דוגמה לדרך שבה אנשים רבים, כמו גם חברות רבות, מאמינים שהכל שאלה של יחסי ציבור; אם רק ייחצנו טוב יותר את העמדה שלהם הכל יראה אחרת.
נראה לי שיש מקום ליחצ"ן בשלבים הראשונים של המשבר כאשר דעת הקהל עוד לא מעוצבת אבל once דעת הקהל התעצבה – זה בזבוז כסף מוחלט שנובע מהערכת יתר של היכולת של היחצ"נים להשפיע על המציאות.
עכשיו, שגם את "רימון-כהן-שינקמן" קל למדי לשנוא, אני מציע את שירותי הייח"צנות שלי למשרד. דבר ראשון, מיתוג מחדש של שם המשרד ל"שינקן-כהן-רימון", שם שמשדר תחושה של פירמה דינמית בינלאומית ואקסלוסיבית, כזו שאינה מייצגת גנבים שפלים, לדוגמא. (אל מה שהיה לפני העסקתי, כמובן שאינני יכול להתייחס)
אני מקווה שיצליח לו לפחות כמו ל"מטרנה החדשה".
באמת?
באמת??
בזבוז כסף הנובע מהערכת יתר של היחצנים את יכולתם, זו הבעיה כאן? לא נגיד העובדה שהאיש הזה מעדף להוציא את הכסף שהוא חייב לכל כך הרבה אנשים על שיפור תדמיתו? לא נגיד העובדה שיש קבוצה שלמה של אנשים שתמורת כמה שקלים (שמלכתחילה לא שייכים לאיש שמשלם אותם) ימכרו את נשמתנו לשטן? לא נגיד העובדה שהכתבה עצמה מציגה את יונה כאומלל שכולם רודפים אותו בלי סיבה (האיש שמדינה שלמה אוהבת לשנוא)?
לא כתבתי שזו הבעיה כאן.
כתבתי שזו דוגמה להערכת יתר של היחצנים.
בעיות יש למכביר.
די מבחיל אותי כל העניין באמת.
אני מציע רגולציה של כל העניין – כמו שיש סנגוריה ציבורית, תהיה יחצ"ניה ציבורית. אני מציע שכל משרד שיחליט לייצג נאשמים, ידרש לתרום אחוז מזמנו לטיפול באלו שאין ידם משגת לשכור משרד יח"צ. 🙂
ויובל, בבקשה אל תתחיל להשתמש גם אתה ב-once. "ברגע ש", "לאחר ש", "כאשר", "היה ו" ועוד ביטויים רבים מתאימים בול. יש לי חררה מההכנסה של המילה הזו לשיח הישראלי מאז שהייתי בצבא וכל סא"ל מושתן שרצה לצאת חכם היה אומר "once" בכל משפט שני.
ודרך אגב, הנה עוד כתבה בסגנון. מישהו רואה פה דפוס כלשהוא?
עומר – יופי של לינק.
עומר – רות.
בתור אחד שזה המקצוע שלו – יחסי ציבור – (אבל אני מייעץ רק לאנשים טובים, לא לאנשים רעים (((: ) הייתי רוצה לכתוב כמה מילים.
בועז יונה אכן זקוק לשיפור תדמית גם ציבורית, אבל לא רק מול הציבור הרחב, אלא ואולי בעיקר ר מול הציבור שישפוט אותו, כלומר שניים וחצי שופטים (+ החברים שלהם + המתמחים שלהם + הפרקליטות) שגם קוראים עיתונים.
גם בקרב הציבור שנדפק בגדול על ידי בועז יונה, רצוי היה להסביר להם שהוא אולי האיש הרע והמאנייק הבן זונה, אבל הוא לא הרע היחיד, לפחות להבהיר להם שייש עוד כמה רעים בתמונה (רמז: חלק גדול לא נתנו לבועז יונה את הכסף ישירות אלא נתנו אותו דרך הבנק שהיה אמור לפקח עליו. זה שהבנקים חארות זה סיפור אחר).
עד כמה שהבנתי, בועז יונה לא תיכנן עקיצה בגדול ולקחת את הכסף ולברוח, אלא הוא הלך והסתבך וכל מגדל הקלפים שבנה קרס בין לילה. הוא פשוט היה איש עסקים מחורבן וגרם נזק להרבה מאוד אנשים. ובסוף עשה את הדבר הכי טבעי – ברח.
העולם כולו היום עובר צונאמי שכזה (מדברים על מיתון בשער) שבעצם נובע ממינוף מוגזם של עסקי נדל"ן – עד שהמינוף קרס. (זהו בעצם הבסיס למשבר בארה"ב).
עוד יש לומר, שמשרד יחסי ציבור לא צריך לאהוב את הלקוח אלא לעבוד עבורו ולתת לו את השירות הטוב ביותר, בדיוק כמו רואה חשבון, כמו עורך דין, כמו רופא.
אני מניח שהפריבילגיה לעבוד רק עבור מישהו שאתה אוהב לעבוד איתו שמורה בעיקר לרני רהב.
אני עצמי משתדל לא לקחת לקוחות שלא יהיה לי מעניין איתם, שלא מדליק אותי לעבוד איתם, אבל לפעמים, אני מודה, אני קודם כל חושב על הילדים שלי, אחר כך על הכיף שלי.
במידה מסויימת כשהוא לקח משרד יחסי ציבור, הוא עשה קצת יחסי ציבור טובים למקצוע יחסי הציבו. אולי המעשה והמקצוע מעוררים (כאן) אנטגוניזם ובצדק, אבל הוא, אולמרט, קצב וכל חברה גדולה כקטנה הנמצאת במשבר (ואולי עוד לפני שייש משבר)יודעים היום שחלק מהמאבק שלהם נעשה דרך התקשורת והם צריכים יחסי ציבור שידבררו אותם הן על בסיס קבוע ולבטח בשעת משבר.
ככלל, משרד יחסי ציבור עם אינטגריטי לא יעז לשקר אלא מקסימום לעטוף את הדברים אחרת (אני מקווה לחשוב כך, אני לפחות תמיד הקפדתי על העניין), ולבטח ר להוציא את הדברים הלא ידועים לציבור או לפחות לתת ללקוח במה – שיבוא ויתן את דבריו והציבור (והציבור כאן נחלק להרבה תתי ציבורים) שיבוא וישפוט אחר כך. "כן, אתם ערוץ 2 עכשיו אני מדבר…"
ואם תשאלו אותי אם הייתי לוקח את בועז יונה כלקוח (זה לא היה קורה, הוא לא היה פונה אלי אני קטן מידי ומתמחה מידי בתחומים מסויימים) עם יד על הלב, הנטיה הראשונית שלי הייתה להגיד שכן. אולי חרא של בן אדם, אבל זה פרסום וחשיפה לא נורמליים עבור המשרד עצמו.
להזכירכם, שפטל אמנם היה ידוע כעורך דין פלילי טוב, אבל אחרי דמנאיוק הוא קבע את מעמדו ככזה ועוד אחרי שזיכה אותו בעליון אז בכלל….
1
2
3
Send
6, עומר: אמור "מרגע ש" ולא "ברגע ש". מסכים איתך לגבי הonce. שימוש מעצבן ביותר במילה אנגלית.
אני חושב שהטעות היחצ"נית הראשונה של בועז יונה הייתה לברוח. כל שאר האשמים נשארו בארץ ולא זכו לפרסום שלילי כל כך. למעשה אני זוכר כמה מהם שעמדו מול המצלמות ואמרו שהם לוקחים אחריות ושיעשו הכל כדי שנפגעי פרשת חפציבה יקבלו את כספם בחזרה (מה שכמובן לא קרה), את שמם אני לא זוכר, אבל את שמו של בועז יונה אני זוכר בתור מי שברח. כמובן שהוא ממשיך למשוך לעצמו אש ע"י זה שהוא שוכר משרד יחסי ציבור כשהוא חייב להרבה מאוד אנשים הרבה מאוד כסף, דבר שגם אם קונה כתבות אוהדות למחצה בנרג' לא ממש מוסיף לו נקודות לא בדעת הקהל ולא בקרב השופטים שמולם יאלץ לעמוד אם יוסגר לארץ ושמן הסתם ישמעו שהוא משתמש בשירותיו של משרד יחסי ציבור ויחשבו על זה כשיתנו את הכרעת הדין ופסק הדין.
בקיצור, כשזה מגיע ליחסי ציבור בועז יונה לא אשף. אני יכול להבין למה הוא חש צורך בשירותיו של משרד יחסי ציבור.
אני חייב להגיד שבהפוך על הפוך, דווקא טוב שנכתבה הכתבה הזו. ככה יוצא שאנשים מפתחים אנטגוניזם כלפי כל העניין. אולי זו המטרה (הנסתרת) המקורית.
אמיר – בתגובה אחת אתה אומר שלא היית לוקח את בעז יונה כלקוח ("אני מייעץ רק לאנשים טובים, לא לאנשים רעים"), מגן על יישום המקצוע שלך מול המערכת המשפטית, מגן על בעז יונה כלקוח (שלא היית לוקח, אגב), שוב מגן על יישום המקצוע שלך מול המערכת המשפטית ואז אומר שהיית לוקח את בעז יונה כלקוח ("אם תשאלו אותי אם הייתי לוקח את בועז יונה כלקוח […] הנטיה הראשונית שלי הייתה להגיד שכן", למרות שהנטיה הראשונית שלך, אגב, היתה לא – לך תקרא שוב). את כל זה אתה עושה בתגובה אחת (סימטרית להפליא – כל הכבוד) ועוד מתפלא אחר כך שאנשים חושבים שאנשי יח"צ חלקלקים.
ולעיקרה של תגובה – טרנד זה בסופו של דבר האנשים שעושים אותו. האם באמת היית רוצה שכל מי שיש נגדו חקירה פלילית ושיש לו כסף בכיס יפתח בקמפיין תקשורתי להצלת התחת שלו בעיני הציבור (ראה מקרה גאידמק)? אני לא שואל אותך כמישהו שרוצה כסף (שברור שאתה רוצה – זו מדינה קפיטליסטית), אלא כמישהו שרוצה שהמדינה הזו תישאר כמה שיותר שפויה.
פאק, יובל, אני חושב שאני מטמיע את סגנון התגובות שלך… 😛
עופר (6) ומרמ (11), השימוש ב-once הוא עוד הבעיה הקטנה. הבעיה מחריפה כשהסא"לים מנסים לתרגם את זה לעברית ונזכרים שבאנגלית, ל-once יש עוד משמעות מלבד "מרגע ש" – "פעם", כמו בביטוי Once upon a time, ואז אתה שומע ביטויים מזוויעים כמו "פעם שהתחלת, אתה כבר לא יכול להפסיק".
אגב, שגיאה דומה עושים מתכנתים לגבי המילה time שבאנגלית משמשת גם ל-"זמן" וגם ל-"שעה", וכך יוצא שבטופס יש שדה "תאריך" ושדה "זמן".
אין שום פסול בלשכור שירותיו של אדם שיגן על פירורי שמך הטוב. באווירה התקשורתית היום זה הכרחי לאדם חפץ חיים, מניאק או צדיק, כמו שכירת שירותיו של סניגור טוב להגנה משפטית. לדעתי, הבעיה היא לא מי שכר ואת מי – אלא מי יקנה את תוצרי הלוואי של העסקה הזאת.
אין כלי תקשורת שלא יקנה.
יודע בועז יונה, כפי שיודעים יחצ"ניו, שאין מתסכל יותר (אוקי, ברור שיש, אבל לצורך הדמגוגיה) עבור עורך/כתב/מגיש/ מפיקה מלעסוק בפרשה כשאחד הצדדים בה אינו מדבר. עכשיו יש מי שידבר בשמו של אותו הצד. אלא שבהלקח בחשבון שהצד השני לא יענה תשובות אמת, אלא רק כאלה שמשרתות את המשלם, אין שום ערך עיתונאי בלראיין אותו. לי, בכל מקרה, נשבר ה@#* מלראיין יחצ"ני עבריינים ולשחק איתם ב"נצח את הספין". לא יקרה יותר.
אה, ולגבי הטענה של יובל שמדובר בהערכת יתר של שירותי יחצ"נות כי דעת הקהל כבר נקבעה: לדעתי זה נכון לגבי חלק מהמקרים, אך רק בהנתן 2 מצבים: 1.משרד היח"צ לא מאוד מוכשר. 2.הציבור מורכב מפרטים רציונאליים, בעלי בחירה חופשית ויכולת/רצון לגבש דעה עצמאית.
ספלינטור, אני עומר. עופר זה מרמ. 🙂
עומר ואחרים – אתם מתנפלים על המילה once כי היא המילה שנוח לשנוא ואין לה כסף ליחצ"נים. לא יפה.
(אני מסכים איתכם אמנם, אבל הבדיחה הייתה מתבקשת)
אה, עומר, דווקא הלוגיקה של התשובה שלי הייתה בסדר גמור. היום אני לא מייצג אנשים רעים
(ואם יזדמן לי? אם יציעו לי אז אשקול לפי השיקולים שלי שיכולים להיות לכאן ולכאן)
כאמור, אני מניח שהייתי מתלבט מכל מיני סיבות. חלק מהן היו אולי מקצועיות, חלק כספיות וחלק עניין. בעבר (הרחוק) ייעצתי במשברים תקשורתיים של חברות גדולות שבדיעבד התברר שהן לא היו הצדיקות שבסיפור. בליבי אמנם שמחתי על מה שהתגלה בדיעבד, אבל מה שכן, היו אילו ימים מאוד מעניינים וגם משתלמים באופן יחסי (הייתי שכיר במשרד).
וכן, חביבי, אני רוצה שהמדינה הזאת תהיה שווה משהו אבל חלק מהעניין הוא שאני לא אוהב משפטי שדה והוצאה להורג עוד בטרם התבררו כל העניינים.
ושלא יהיה אי אלו אי הבנות. אני לא בא להגיד שבועז יונה חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו ובלה בלה בלה. . לא רוצה להיות בפוזיציה של אחד שמגן עליו או מדבר בשמו, (לבטח לא כשהוא לא משלם לי חה חה חה) ובכלל הוא על הזין שלי. אבל אני חושב שלשפוט את אנשי יחסי הציבור שלו (כאן ובמקומות אחרים) זה לראות תמונה חלקית ואני (שאין לי אינטרס להגן עליהם וגם הם נמצאים על אותו מקום – כן הוא גדול מספיק) בסך הכל ניסיתי להציג שיקולים אחרים.
אין לי מושג מה מקצועך אבל אני מניח שסקרנות, יחד עם פיתוי כספי יחד עם יכולת לעשות בוסט לעצמך + אפשרות שבסך הכל אתה תתן שירות מקצועי, יכולים להוות שיקולים גם כשמדובר באנשים שנחשבים בינתיים לחארות (ומן הסתם הם כאלו).
ד.א.
כשהייתי בלבנון (בשנים "היפות" של המערב הפרוע -86-7) ניגשתי פעם למחבל (אחרי שעשו לו וידוא הריגה) מתוך מחשבה כנה שאם הוא נושם, ו/או עם דופק, ואם אין לכוחותינו פצועים אז להגיש לו עזרה ראשונה. כי ככה.
כן, אחרי שעשו לו וידוא הריגה וגם אחרי
יש הבדל בין ראש ממשלה שנעזר ביועצי תקשורת על כל צעד ושעל, לבין גנב ששוכר משרד יחסי ציבור.
אני חושב שהבעיה היא לא משרדי יחסי הציבור, כל אחד רשאי לפתוח משרד, וכל אחד רשאי לשכור את שירותיו. הבעיה היא העיתונים. הם ירדפו אחרי יונה בשביל ראיון ראשון, ובשבילו יהיו מוכנים להיות גמישים למשל בעמודי הכותרת של העיתון. איזה עורך ראשי של עיתון יפרסם עכשיו ידיעה נבזית על יונה כשהוא יודע שהוא אמור לקבל את האיש לראיון בסוף השבוע?
הלהיטות של עורכי העיתונים למכור בכל מחיר היא פשוט מדהימה לפעמים. לפעמים אתה עוצר את עצמך ושואל, האם בשביל זה הם טיפסו למעלה? בשביל להחליט על הדברים האלו? למה לא להשתמש בכוח הזה מדי פעם בשביל לשקף תמונה אמיתית של המציאות ולא תמונה מוטת אינטרסים מסחריים?
אני לא אומר שכל הזמן העיתונים צריכים לחשוב על טוהר המידות, אבל אני מבטיח לכם שגם כאן הם יתבזו בזחילה על ארבע. ומשרד יחסי הציבור יודע בדיוק את זה.
אמיר,
צודק, אבל זה לא משפט שדה וזו לא הוצאה להורג. מקסימום דמותו התקשורתית הוצאה להורג. מה שהוא מנסה לעשות כאן זה לגרום לאהדה מהציבור בתקווה שזה ישפיע על בית המשפט או, יותר גרוע, על פוליטיקאים.
מה שכן – יש רק נקודה לגיטימית אחת שבה יצטרך בעז יונה יחצ"נים – אחרי הזיכוי שלו*.
באמת שהייתי שמח לשמוע טיעונים אחרים שהיו מביאים משרד יח"צ לייצג את האדם הזה.
* יקרה? לא יקרה? מבולבלים? גם אנחנו.
עומר בוא בדוק את עצמך
האם היית בונה מערכת מחשוב אסטרטגית עבור:
משרד עורכי דין גדול פלילי?
משרד האוצר (ד"ש מניצולי השואה, בסוף הם ימותו כולם)
אינטרנט זהב (מה שלום חוות הקופים של אלי הולצמן?)
איזו יבואנית סיגריות
חברת קוסמטיקה
בנק הפועלים?
עומר, למעשה אני עפר ולא עופר.
(הערה קטנונית זו מוגשת לכם בחסות החולם החסר)
אמיר, עבור כולם חוץ מיבואנית הסיגריות הייתי עובד. רוב הסיכויים שאם הייתי עובד עבור חברת קוסמטיקה שעושה ניסויים בבעלי חיים – אחותי לא הייתה מדברת איתי יותר, אז גם זה נפסל.
כל המקומות שציינת הם עסקים חוקיים והלבטים היחידים שעלולים להיות לי, כמו הנושא שהדיון הזה סובב סביבו, הם לבטים מוסריים.
ועדיין הייתי מאוד שמח לשמוע מצדך, כאדם שעובד במקצוע, טיעונים בעד ייצוג האדם הזה שינגדו את הטיעונים המוסריים שכבר עברנו עליהם.
עפר, אני מבין לליבך, אבל הפוך – אמא שלי כל הזמן רושמת את השם שלי בכתיב חסר וזה משגע אותי.
אם זה עניין של חוק, אז לצורך העניין בועז יונה חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו
אם מדובר על מוסר ואינטגריטי מקצועי, אז קשה לי קצת להבין אותך.
בנק הפועלים (כמייצג, לאו דווקא בן הפועלים עצמו) עושק את הציבור ביום עסקים רגיל פי כמה וכמה ממה מאותו בועז יונה. עושק חוקי בהחלט.
ההבדל היחידי בין חברות הקוסמטיקה השונות שחלק עושות את הניסויים אצלהן במעבדות, חלק אחר קונה את תוצאות הניסויים מחברות אחרות. ד"ש לאחותך.
משרד האוצר ופקידי האוצר מנהלים באופן מניפולטיבי את כל המדינה ומקשקשים בכלב (שר אוצר וראש ממשלה) ובעניינים רבים הם חארות, אבל בנושא ניצולי השואה, לפחות בעיני, הרבה חארות אחרים כבועז יונה, זכים כשלג לעומתם.
עורכי דין פליליים מגינים על רוצחים בכיף מידי יום ואני לא מדבר על בועז יונה, אלא על החברים של אורי גוטליב, והם עושים את זה בכיף. (זכאי עד שלא תוכח אשמתו)
את אינטרנט זהב נשאיר בצד כי לא בא לי תביעת דיבה עלי או על היו"ר (חוק הטוקבקים עם הביצים).
רוב היהלומנים הגדולים לעולם לא יגעו ביהלומי דמים, אבל גם לא ישאלו שאלות מיותרות על משלוח זה או אחר (וזה אני יודע מהיכרות אישית)
התעשייה הצבאית מוכרת נשק בכיף למשטרי קולונלים וגם למורדים. מה יש, שהגויים יהרגו אחד את השני. בכלל תעשיית הנשק הפורחת היא ממש מוסרית.
ואיכשהו נדמה לי שאני מוריד את הויכוח לרמה ירודה, אז נעצור כאן (((:
למען האמת, הרבה מאד עורכי דין פליליים מתחבטים לא מעט כשהם מגנים על רוצחים, בעלים מכים ושאר ל"ו. הרבה מהם לא ממשיכים לאורך זמן בתחום ועוברים לתחומים "ניטרלים" יותר בדיוק מהסיבה הזו (רק שאף אחד לא שומע עליהם, כי הם, בדיוק כמו הלקוחות שלהם, לא מעניינים אף אחד).
אמיר, חוקי זה בטח שכן. מוסרי, לדעתי, לא.
כל הדוגמאות שהבאת הן טובות מאוד, אבל נראה לי שאתה שוכח משהו – אני כאיש תוכנה פועל מתוך רצון לייעל ולשפר: אולי חברת הקוסמטיקה תשתמש במערכת שאכתוב כדי ליצור סימולציות יותר ויותר מתוחכמות כדי לחסוך פגיעה בבע"ח, אולי המערכת שלי בשביל משרד האוצר תעזור להם ליצור תחזיות טובות יותר כדי למצוא תקציבים לניצולי השואה ואולי המערכת שאכתוב עבור סנגורים פליליים תעזור להם לזכור מי נמצא יותר מדי זמן במעצר (כמו שאמרת, הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו). אני יודע מה המערכת שלי עושה. אם היא תלך לכיוון השלילי, המוסר שלי יעמוד בדרך ואני אעזוב את הפרויקט.
האם באמת אפשר להגיד את אותו הדבר על חברת יח"צ זו? האם המוסר שיחק תפקיד בעניין? אולי אצלך כן (ואז לא היית הולך על זה), אבל אצלם…
ועדיין, אחרי פעמיים שביקשתי, הייתי מאוד שמח לשמוע מצדך, כאדם שעובד במקצוע, טיעונים בעד ייצוג האדם הזה שינגדו את הטיעונים המוסריים שכבר עברנו עליהם.
Still some, your a thief.
still a lot, your just a businessman.
הייתי "תורם" אותו לחניבעל לקטר.
נ.ב. יחד עם היח"צניקים שלו.
שמע, אני כנראה לא מבין אותך. אולי העייפות של שלושים ושש שעות עירנות, אולי הסניליות המתקדמת בגילי.
כתבתי איזו תגובה ארוכה על מוסר שקל לדרוש אותו מאחרים אבל כשזה מגיע אלינו, אנחנו מתגמשים מאוד. (מה, אם נברור את הלקוחות שלנו לא יהיו לנו לקוחות). אבל מחקתי אותה.
נדמה לי בכל זאת שבאחת אתה מוכן למכור את נשמתך לפקידי האוצר, לבנקים, לסניגורים שמגינים על רוצחים ואנסים מתוך איזו אמנו מתוקה ונאיבית שתשפר אצלם את הגישה
לא אלך רחוק למשפטים של בורג במערכת וממציאי שיטות קלות לכל מיני דברים
אלא רק אסתפק ביאללה יאללה.
כאמור, אני עייף וסנילי ושלושים ושש שעות אולי אנסה להבין אותך יותר טוב ולנסות להסביר לך שוב את מה שאני מנסה להגיד.
התכוונתי מחר
אמיר,
אני לא מתגמש. אם מהפה שלי היה אי פעם יוצא משפט כמו "אם נברור את הלקוחות שלנו לא יהיו לנו לקוחות*," הייתי מתחיל לשקול מקצוע אחר.
מקווה שמחר נחזור לדבר. לילה טוב 🙂
* ושנינו מתכוונים למיון עפ"י אמות מוסר.
עומר
זו התגובה האחרונה כאן, המשך – במייל
כמה מילים על מוסר (לדעתי):
מוסר זה עניין יחסי. מוסר של אחד זה לא המוסר של השני. מוסר של רעבים שונה ממוסר של שבעים. ככלל, אנחנו אוהבים לדרוש הרבה מוסריות מאחרים וגם לחשוב על עצמנו כעל מוסריים. אבל לעיתים המוסר שלנו נתקל בבעיות.
הנה כמה מהן: אנחנו לא עוברים על החוק, לא מתרועעים עם פושעים ובכלל, המוסר שלנו הוא למען הצודקים, החלשים והטובים ותמיד נגד הרעים, הגנבים, הפושעים. אבל כשהאינסטלטור/חשמלאי/מכונאי או כל בעל מקצוע אומר לנו "בלי חשבונית זה יצא כך וכך…" ואנחנו משתפים פעולה אנחנו מכבים לרגע את המוסר, שוכחים שהכסף הזה שהוא מעלים הוא שלנו, שהוא גונב מהמדינה ובעצם גם מאיתנו. כמה מאיתנו הלך להלשין עליהם על הגנבים???
כשאנחנו קוראים בעיתון על כך שמשפחה פלשתינאים נהרגה כולה בגלל טעות של פגז, או סתם שני ילדים של מבוקש לא יצליחו לשחק כדורגל אלא כדורגל נכים (אם הם בכלל בחיים) אנחנו מקפלים את המוסר שלנו ואומרים שכשחוטבים עצים, עפים שבבים ובכלל, הם רוצים לחסל אותנו.
כשקראנו בעיתון על חיילים שהתעמרו בפלשתינאים סתם, צקצקנו בלשונינו, אמרנו "חארות, לא יפה], אבדו צלם אנוש" אבל כשהיינו שם והחברים שלנו דפקו כמה בעיטות חינוכיות בראש איזה מבוקש שנתפס ולא משנה שהיה אזוק ומכוסה העיניים – עד כדי כך שאפילו השב"כ התלונן שהוא הגיע במצב "לא טוב" אז לא הלכנו להשתנקר בפני המ"פ (גם כי המ"פ דפק את הבעיטות החזקות ביותר).
כן , נו קשה להיות מוסרי במקום של לחימה והוא מבוקש ומגיע לו.
ובכלל כל הכיבוש ארבעים שנה והתעמרות בחיי עם אחר (החיים שלהם גיהנום ועל זה אי אפשר להתווכח) וזה העם/המדינה שמזועזעת איך העולם ראה ושתק… אז היינו בהפגנה וחצי לפני עשר שנים? חתמנו על עצמו? הצבענו למרץ? ככה טיפלנו במוסר?
אני מניח שכל אחד מצליח לחיות עם המוסר שלו טוב מאוד. עורכי דין פליליים מגינים על רוצחים ואנסים ושודדים וסתם גנבים בלי בעיות מוסר. "הם לא מגינים על המעשה, אלא מספקים להם הגנה משפטית. "
אני מניח שכאנחנו משתפים פעולה עם כאלו שאנחנו יודעים שהם לא רק חארות אלא עושקים קשישים ניצולי שואה אבל פועלים במסגרת "לפי החוק", אנחנו מזדעזעים לעצמנו וממשיכים את שגרת היום כאילו כלום. שום הפגנה. אפילו לא מכתב למערכת. מקסימום טוקבק קטן.
באמת שכל אחד זכותו לשפוט את המוסר של האחרים גם בלי להסתכל במראה. מדינה דמוקרטית. אבל לפעמים זה משונה בעיני.
אני יכול להעיד על עצמי שאילו בועז יונה היה פונה אלי ומבקש יחסי ציבור לבטח הייתי לפחות מתלבט.
מצד אחד, האיש גרם למאות משפחות לאבד את כל רכושן ולא היה לי הכי נוח לתת לו שירותים.
מצד שני: יש כאן אתגר מקצועי, כסף, וגם הזדמנות להעלות את עצמי למעלה. יותר לקוחות היו פונים אלי ואז אולי היה לי גם הלוקסוס לברור מביניהם את אילו היותר מוסריים.
יתכן שהייתי מקבל אותו כלקוח, יתכן גם שלא. ואם כן, לא בטוח שהייתי מצדיק את שעשה, אבל אולי הייתי נותן לו את השירותים כך שיוכל להסביר את עצמו.
לא יודע, זה היפוטתי לחלוטין. ואין לי תשובה חד משמעית.
אני מניח שמנהלי שרד יחסי הציבור שלקח אשר מתמחה "במשברים תקשורתיים" אולי חשבו פעם או פעמיים ואחר כך חשבו שבעצם כל מי שפונה בעת משבר תקשורתי הוא אחד שייש בעיה. בועז יונה גנב (כמו רבים אחריו) אבל לא רצח ולא אנס ואולי הגבול המוסרי שלהם עובר שם.
אולי הם חשבו שייש כאן הזדמנות למשרד לקבל חשיפה נאה כדי שאחר כך הלקוחות הבאים יבואו גם מקרב האנשים הטובים ולא הרעים.
אולי הם חושבים שבאופן כללי, הוא בסך הכל איש עסקים שקרס מכל מיני סיבות אבל הוא לא פושע?
אני לא בא להגן לא עליהם, לא על בועז יונה ובכלל, אני רשאי ומעוניין לדבר רק בשמי ובשמם של מי שמשלמים לי בסוף החודש.
עם יד על הלב אני לא יכול להצהיר שאני פועל רק משיקולים מוסריים וגם מודה שלעיתים אני מגמיש את המוסר שלי מסיבות אילו או אחרות. אני מניח שכולם כך, אני מניח שאם לא, היו מעט מאוד ארגונים וחברות שהייתי יכול לעבוד איתם.
נדמה לי שגם אתה עומר, וכל אחד אחר מאיתנו.
המייל שלי הוא
amir@aspr.co.il
תרצה,נמשיך שם.
אמיר, זו כבר הפעם השנייה שאתה מתייחס בכזו נחרצות לבעיות המוסר שיש או אין לעורכי דין פליליים. אז גם אני אחזור על עצמי בפעם השנייה –
וזה מעבר לעובדה שסניגורים הם חלק אינטרגרלי לשיטה המשפטית שלנו. יחצ"נים לא.