המופע יתקיים בשפה האוקראינית במלון דיאנה, ברחוב הבנקים, 5.

מחבר: מערכת נאנובוסטי

מי למעלה — נשים או גברים?

באוקראינה השם “חטו זברכו?” מוכר היטב לצופים של תוכנית הטלוויזיה באותו שם. בתוכנית זו קבוצות נשים וגברים מתחרות בידע, חוכמה, מהירות תגובה ויכולת להתמודד עם משימות בלתי צפויות.

ב-23 באוקטובר 2026 תתקיים תחרות דומה בחיפה.

“חטו זברכו-2: פאני נגד פאנובה” — כך נקרא הערב החדש של Vechornytsi.il. בתרגום מאוקראינית — “מי למעלה: נשים נגד גברים”.

המארגנים מבטיחים שאלות בזק, תחרויות אינטלקטואליות, משימות הומוריסטיות והפתעות בלתי צפויות. האירוע עצמו מתקיים בשפה האוקראינית.

זהו כבר המופע השני בפורמט זה שהצוות מציע לקהל הישראלי. הפעם הוחלט לשלב את התוכנית הבידורית עם איסוף צדקה.

יריד צדקה ומשחק אינטלקטואלי

המפגש יתקיים ביום שישי, 23 באוקטובר, במלון דיאנה במרכז חיפה.

בשעה 16:00 ייפתחו הדלתות ויתחיל יריד הצדקה. המארגנים מציעים לאורחים להביא שלושה פריטים שניתן למכור לטובת האיסוף, וכן, אם אפשר, מעט ממתקים.

בשעה 16:30 יתחיל המופע האינטלקטואלי. קבוצות נשים וגברים יתחרו בלוגיקה, ידע ותחכום.

במהלך הערב יפעל בר המלון עם משקאות וחטיפים.

הכניסה מוגדרת על ידי המארגנים כתרומה צדקה אפשרית. 20 הכרטיסים הראשונים מוצעים ב-80 שקלים. למתחילים יש תנאים נפרדים שיש לבדוק בעת ההרשמה.

ילדים עד גיל 10 יכולים להיכנס בחינם.

הכספים שנאספו, לפי ההודעה, מיועדים ליוזמות צדקה, כולל האיסוף הנוכחי של המארגנים. הנמען הספציפי של העזרה והסכום הנדרש לא מצוינים בהודעה שפורסמה.

Vechornytsi.il: אירועים תרבותיים אוקראיניים בישראל

השם Vechornytsi.il נובע מהמילה האוקראינית “вечорниці” — מפגשים ערביים מסורתיים שבהם שוחחו, שרו, שיחקו, רקדו ובילו יחד.

היום הצוות משתמש בשם זה לארגון אירועים תרבותיים ובידוריים בישראל הקשורים לשפה ולתרבות האוקראינית.

לפרויקט כבר יש ניסיון בארגון אירועים בחיפה.

בשנת 2025 Vechornytsi.il הכינו ערב “יום זלז’נוסטי”, שהוקדש ליום העצמאות של אוקראינה. במקור תוכנן ל-22 באוגוסט, ולאחר מכן נדחה ל-19 בספטמבר. בתוכנית נכללה גם משחק אינטלקטואלי בפורמט “חטו זברכו”.

על האירוע הקודם סיפרו נאנובוסטי בפרסום “יום זלז’נוסטי” בחיפה.

הערב החדש ממשיך את הנושא המוכר למארגנים של בידור אינטלקטואלי, אך כעת תופס מקום בולט בתוכנית יריד הצדקה.

מדוע אירועים כאלה מוצאים את הקהל שלהם בישראל

בחיפה ובערים הסמוכות קריות חיים לא מעט יוצאי אוקראינה. קריות — שם כולל מקובל בישראל לקבוצת ערים ליד חיפה, ביניהן קריית ים, קריית מוצקין וקריית ביאליק.

עם זאת, קהל האירועים התרבותיים בשפה האוקראינית לא בהכרח מוגבל לאנשים שהגיעו ישירות מאוקראינה. בישראל יש משפחות עם שורשים אוקראיניים, עולים מדורות שונים, וגם ישראלים המתעניינים בתרבות ובשפה האוקראינית.

לכן חשוב לדעת מראש באיזו שפה מתקיימת התוכנית. עבור “חטו זברכו-2” בחרו המארגנים באוקראינית. השתתפות בתחרות אינטלקטואלית כזו מניחה הבנה של השאלות, הבדיחות והמשימות של המנחים.

עבור ישראל אירועים כאלה הפכו לפורמט נוסף של חיי התרבות המקומיים. הם מאפשרים לקיים קונצרטים, חגים ומפגשים בשפות שנשמעות במשפחות העולים ותושבים אחרים של המדינה.

נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency מקדישים תשומת לב ליוזמות כאלה, שכן הקשרים התרבותיים בין ישראל לאוקראינה מתפתחים לא רק דרך מוסדות רשמיים, אלא גם בזכות מארגנים עצמאיים שעובדים ישירות עם הקהל שלהם.

תאריך, כתובת ותנאי השתתפות

אירוע: “חטו זברכו-2: פאני נגד פאנובה”.

תאריך: יום שישי, 23 באוקטובר 2026.

מקום: מלון דיאנה, הבנקים 5, חיפה.

פתיחת דלתות והיריד: 16:00.

תחילת המופע האינטלקטואלי: 16:30.

שפה: אוקראינית.

מארגן: Vechornytsi.il.

עלות: תרומת צדקה. 20 הכרטיסים הראשונים — 80 שקלים; תנאים מיוחדים למתחילים נבדקים אצל המארגנים.

לילדים: כניסה עד גיל 10 חינם.

קוד לבוש: “יק על סבטו” — לבוש חגיגי.

דף האירוע – https://www.facebook.com/events/1840828650426159/

מידע על הרשמה, זמינות כרטיסים ואיסוף צדקה ניתן לבדוק בדף Vechornytsi.il בפייסבוק.

קונצרטים אחרים, הצגות, חגים ואירועים תרבותיים מוצגים אצל השותף של המהדורה שלנו — sTDe | NAnews — לוח אירועים של ישראל.

ב-23 באוקטובר במלון דיאנה שוב יבררו מי מתמודד טוב יותר עם משימות אינטלקטואליות — נשים או גברים. המשחק יתקיים בשפה האוקראינית, והכספים שייאספו ייועדו לצדקה.

ההצהרה לא הכריזה על פרישה מיידית מהברית המועצות, אך קבעה את עדיפות החוקים האוקראיניים, את הזכות לכוחות מזוינים עצמאיים, לבנק לאומי, למטבע עצמאי ולסטטוס נייטרלי וללא נשק גרעיני. זה היה הצעד הראשון לקראת עצמאותה של אוקראינה, שזכה להדים נרחבים הן בתוך המדינה והן בחו”ל.

מחקר זה מוקדש לתגובות להצהרה זו מצד הקהילה היהודית באוקראינה, תתי־העדות היהודיות מחוץ לברית המועצות (ארה”ב, קנדה ועוד), וכן מצד מדינת ישראל.

נבחן האם היו תגובות רשמיות או בלתי־רשמיות של ארגונים יהודיים, נתייחס להשתתפות יהודים־חברי פרלמנט בהכנת המסמך, נבחן את תחושות האוכלוסייה היהודית באוקראינה (תקוות וחששות), ונברר האם נושא יהודי עלה בדיונים ובטקסט ההצהרה.

תגובת הקהילה היהודית באוקראינה

בתוך אוקראינה, אימוץ ההצהרה על ריבונות זכה לעניין ולתמיכה מצד ארגונים יהודיים ופעילים בתחילת דרכם. סוף שנות ה‑80 – תחילת שנות ה‑90 התאפיינו בתחייה לאומית־תרבותית של החיים היהודיים באוקראינה על רקע ההקלות בצנזורה הסובייטית. כבר עד סוף 1990 התפרסמו ברפובליקה 13 עיתונים ומגזינים יהודיים ב‑8 ערים, פעלו אגודות לתרבות יהודית וחוגי יידיש ועברית.

מנהיגים יהודים בציבור ראו בדמוקרטיזציה ובריבונות אוקראינה הזדמנות לפיתוח התרבות היהודית ולהגנה על זכויות. למשל, אגודת התרבות היהודית בקייב וארגונים דומים בערים אחרות נטלו חלק פעיל בחיים הציבוריים ושיתפו פעולה עם התנועות הדמוקרטיות באוקראינה.

תפקיד מרכזי מילא הקמת מועצת הלאומיות של רוּך ב»רוּך לעם« – התנועה הדמוקרטית ההמונית למען רפורמות וריבונות אוקראינה. אחד היזמים והמנהיגים של היוזמה הזו היה פעיל יהודי קייבי, אלכסנדר בוראקובסקי, שנבחר ליו”ר (משותף) של מועצת הלאומיות. בהנהלת המועצה נכח גם הדיסידנט ופעיל זכויות האדם יוסף זיסלס, שבהמשך סיפר:

«ברוּך הייתי פעיל מאוד, וייסדתי את מועצת הלאומיות ברוּך».

מועצת הלאומיות שימשה ערוץ תקשורת בין תנועת רוּך הדמוקרטית־לאומית לבין המיעוטים הלאומיים, כולל יהודים. רוּך הכריזה כבר מההתחלה על עקרון האחדות הרב־לאומית ואי־קבלת אנטישמיות. בכנס ההקמה של רוּך (ספטמבר 1989) התקבלה החלטה שקראה לאזרחי אוקראינה לגנות בתוקף כל גילוי שנאה לאומית ואנטישמיות:

«עלינו לעמוד להגנת כבוד העם היהודי, תרבותו, השכלתו ודתו»

כאשר הסובייט העליון של ה-SSR דן בפרויקטים של ההצהרה על ריבונות (קיץ 1990), נציגים יהודים לא נשארו אדישים. אף על פי שלא הוגשו “תיקונים יהודיים” ספציפיים, עקרונות השוויון והגנת המיעוטים הלאומיים, אשר נאבקו גם על ידי פעילים יהודים, נכללו במסמך.

לאחר אימוץ ההצהרה, רבים ממנהיגי הקהילה היהודית באוקראינה בירכו על הצעד בפומבי. למשל, עורך העיתון היהודי הלקובוני “שofar” אלכסנדר ליזן הצהיר כי עבורו, כיהודי, השתתפות בתחייה הלאומית של אוקראינה היא:

«הזדמנות זהב… לסייע לרוּך להביא להתעוררות העם – לא רק ליהודים, אלא גם לרוסים, אוקראינים, פולנים, הונגרים, לכולם».

הוא וכמה פעילים נוספים (כגון בוריס דובריבקר באודסה) החליטו במודע להישאר באוקראינה ולא להגר, בדיוק כי האמינו בכיוון הדמוקרטי והריבונותי ובהשיפור במצבם של יהודי המדינה.

ארגונים יהודיים החלו לשתף פעולה עם ארגונים אוקראיניים

החברה התרבותית היהודית של קייב, למשל, תמכה ביוזמות תנועת רוח: בשנת 1990 היא קראה ליהודים להצטרף לרוח או לפחות להשתתף בפעילויות שלה. באותה שנה תרמה החברה כסף להקמת אנדרטה לזכר קורבנות הרעב ההמוני של 1932–33 בקייב — אות לסולידריות עם כאבם של האוקראינים.

בלבוב הוקם הארגון המשותף הראשון “אוקראינה-ישראל”, אשר יזם הצבת אנדרטה לזכר 136 אלף היהודים — קורבנות גטו לבוב.

דוגמאות אלו מראות כי תגובת הקהילה היהודית באוקראינה להכרזת הריבונות הייתה ברובה חיובית ופעילה. היהודים האוקראינים ראו בקו הפוליטי החדש הזדמנות לתחייה קהילתית ולשיפור היחסים עם הלאום הדומיננטי — על בסיס כבוד הדדי.

כפי שציין אז אלכסנדר בורקובסקי, “אוקראינה כיום היא הרפובליקה היחידה שבה יהודים יכולים לחיות בשלווה”.

באופן כללי, הקהילה היהודית באוקראינה קיבלה את הכרזת הריבונות בהתלהבות ובהקלה יחסית.

לכך תרמו מחוות פומביות מצד מנהיגים אוקראינים. כבר בסתיו 1991, שנה לאחר ההכרזה, יו”ר הפרלמנט לאוניד קרבצ’וק ביקש סליחה בשמה של אוקראינה מהעם היהודי על מקרי שיתוף הפעולה של אוקראינים עם הנאצים.

צעדים כאלה, שהיו בלתי נתפסים בעידן הסובייטי, היו מכריעים בבניית אמון. אישים בולטים מקרב מתנגדי המשטר לשעבר — ויאצ’סלב צ’ורנוביל, יבגן סברסטיוק, איוואן דזיובה ואחרים — דיברו בגלוי על הצורך בנורמליזציה של יחסי אוקראינה–יהודים, וקראו לכל הכוחות הפוליטיים להבין: “אוקראינה צריכה להיות ביחסים תקינים עם ישראל ועם העם היהודי העולמי”.

הצהרות אלו פורסמו בהרחבה בתקשורת האוקראינית, והתקבלו על ידי הקהילה היהודית כאות ביטחון בתקופה החדשה של אוקראינה.

תגובת התפוצה היהודית ומדינת ישראל

בתפוצה היהודית מחוץ לברית המועצות עקבו בדריכות אחר האירועים באוקראינה, אף כי לא התקבלה עמדה ברורה מיד.

בשנת 1990 התמקדה פעילות הארגונים היהודיים מעבר לים במצב הכללי בברית המועצות – הגירה של יהודים סובייטיים, מאבק באנטישמיות וחידוש הקשרים עם קהילות יהודיות באזורים שונים של ברה”מ.

עם זאת, הכרזת הריבונות של אוקראינה זכתה לתשומת לב ולהערכה. השלטונות הצהירו על מחויבותם לזכויות המיעוטים – והדבר התקבל באופן חיובי בזירה הבינלאומית.

כך, ועדת הקונגרס האמריקאי לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (CSCE) קבעה בתחילת 1992:

“יחסה של אוקראינה למיעוטים מעורר אופטימיות; אוקראינה, בניגוד לרפובליקות סובייטיות אחרות, נמנעה ברובה מעימותים אתניים. נשמר שלום בין-עדתי”.

בדו”ח זה צויין גם שיפור מהותי של אוקראינה בעמידה בהתחייבויות כלפי זכויות אדם במסגרת הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE).

יש לציין כי בין משקיפי זכויות האדם העצמאיים באוקראינה בתחילת שנות ה־90 פעלו גם נציגים של התפוצה היהודית: איגוד המועצות של יהודי ברה”מ (UCSJ) הקים לשכה אוקראינית-אמריקאית למעקב אחר זכויות אדם, שדיווחה על מגמות חיוביות במדינה החדשה. לפי פרסומיהם, מדיניות המדינה כלפי יהודים השתפרה באופן משמעותי: אנטישמיות ממסדית נעלמה, החלה תחייה תרבותית יהודית, והממשל הביע תמיכה בזכויות תרבותיות של מיעוטים.

העיתונות המערבית סיקרה את מצב היהודים באוקראינה בזמן תהליך העצמאות

כך למשל, העיתון Los Angeles Times פרסם באביב 1991 כתבה נרחבת תחת הכותרת “Changing Lifestyles: Some Jews Forgo Israel’s Promise and Elect to Stay in Ukraine”.

בכתבה צויין כי התנועה הדמוקרטית רוך הצליחה לרכוש את אמונם של חלק מהיהודים, עד כדי כך שרבים מהם בחרו “להישאר ולהוביל את תחיית התרבות היהודית באוקראינה – לראשונה מזה עשרות שנים”, במקום להגר. הובאו גם נתונים: בשנת 1990 עלו 58,528 יהודים מאוקראינה לישראל, אך אלפים נותרו.

הכתבה הדגישה שרוך גינתה אנטישמיות, וארגונים יהודיים עודדו הצטרפות של יהודים לתנועה, מתוך תקווה להבטיח זכויותיהם במדינה חדשה. הדיווחים הללו עיצבו בקרב יהדות ארה”ב גישה זהירה-אופטימית כלפי אוקראינה.

בישראל, בשלב זה, לא נמסרה הצהרה פומבית על הכרזת הריבונות – טרם כינון קשרים רשמיים עם רפובליקות סובייטיות. ובכל זאת, הקשרים הלא-רשמיים התקיימו.

בשנים 1990–1991 הגיעו מאות אלפי עולים מברה”מ, חלק ניכר מהם – ילידי אוקראינה.

לישראל היה אינטרס מובהק בהבטחת שלומם של יהודים במדינות ברה”מ לשעבר. אוקראינה נראתה מבטיחה: לא נרשמו עימותים אתניים חמורים, והאנטישמיות נותרה בשוליים.

העיתונות בישראל הדגישה שאוקראינה פועלת במתינות ובדגש אזרחי, ומצהירה על הגנה לכלל האוכלוסייה. כבר אז נרשמו מגעים דיפלומטיים בלתי-רשמיים עם בכירים אוקראינים.

על פי עדויות, כבר ב־1991 ביקרו דיפלומטים מישראל בקייב ונפגשו עם נבחרי ציבור ועיתונאים. הם דיווחו כי האנטישמיות אינה זוכה לתמיכה רשמית, והמיעוטים חשים ביטחון יחסי.

עם זאת, ישראל נקטה קו זהיר ולא מיהרה להכיר בעצמאות הרפובליקות הסובייטיות, עד לקבלת עמדת ארה”ב.

לאחר משאל העם בדצמבר 1991, ישראל מיהרה להכיר באוקראינה (26 בדצמבר) – והיחסים הדו-צדדיים התפתחו במהירות.

מדינת ישראל ראתה באוקראינה בית ליוצאי העלייה, ושותפה אזורית חשובה. כבר בראשית שנות העצמאות, אוקראינה תמכה בהחזרת היחסים בין ברה”מ לישראל, וקידמה יחסים דו-צדדיים (כגון הקמת אגודת הידידות אוקראינה–ישראל בלבוב ב-1990).

התמונה הכללית ברורה: ישראל והתפוצה קיבלו את הכרזת הריבונות באוקראינה בזהירות אך בתקווה.

יהודים ברחבי העולם תמכו, בגלוי או בשתיקה, בשאיפתה של אוקראינה לעצמאות ודמוקרטיה שתכבד את זכויות היהודים.

לקריאה מלאה:

https://nikk.agency/he/jews-and-ukrainian/

השתתפות חברי פרלמנט יהודים במועצת העל העליונה של אוקראינה הסובייטית (ברית המועצות)

במועצת העל העליונה של אוקראינה הסובייטית בכינוס השנים עשר (שנבחרה באביב 1990) היו נציגים רבים של מיעוטים לאומיים – רוסים, פולנים, יהודים, טטרים, ארמנים ואחרים. קשה לקבוע את מספרם המדויק של חברי פרלמנט ממוצא יהודי, שכן לעיתים לא צוינה הלאומיות בביו של הנבחרים.

ובכל זאת, מקורות מאפשרים לקבוע ש-יהודים היו בפרלמנט ושיחקו תפקיד פעיל.

כך, בקייב ב-1990 נעשה ניסיון להקים “מועצה יהודית של אוקראינה” בלתי פורמלית – איגוד של חברי פרלמנט ואנשי ציבור יהודים. על פי נתונים ארכיוניים, תוכנן לכלול בה כ-20 חברי פרלמנט.

משמעות הדבר היא שלפחות כ-20 חברי מועצה עליונה היו ממוצא יהודי. רובם נבחרו מהערים הגדולות והתעשייתיות או מרכזים מדעיים (כמו קייב, חרקוב, אודסה, דנייפרופטרובסק ועוד) – אזורים עם אוכלוסייה יהודית משמעותית.

חלק מהיהודים היו באופוזיציה הדמוקרטית, אחרים ברוב הקומוניסטי – אך בנושא הריבונות, הם הצביעו פה אחד בעד. הצהרת הריבונות ב-16 ביולי 1990 התקבלה ברוב של 355 נגד 4, וכל היהודים ככל הנראה היו בצד התומך.

לגבי השתתפות בכתיבת ההצהרה – בצד האופוזיציוני עמד המשפטן סרגיי חולובאטי (אוקראיני), ובצד הנהגת המועצה פעלה קבוצת עבודה. לא היו נציגים יהודים מובהקים בקבוצה זו. אך רעיונות החשובים לאוכלוסייה היהודית באו לידי ביטוי בטקסט, תודות לרוח שיתוף פעולה שהביאה גם פעילותם של יהודים בתנועת רוה.

במהלך הדיונים דרשה “המועצה העממית” לכלול בהצהרה עקרונות של זכויות אדם ושוויון לאומי. לדברי עדים, המושב התקיים בלחץ מהרחוב – מול הפרלמנט התקיימו הפגנות בדרישה לריבונות. באווירה כזו התקבלו ניסוחים שוויוניים כמעט פה אחד.

ב-מבוא להצהרה נאמר שכל הכוח במדינה שייך לעם אוקראינה, ובסעיף האזרחות: ״כל האזרחים שווים בפני החוק, ללא קשר למוצא, מעמד חברתי או כלכלי, שייכות גזעית ולאומית, מין, חינוך, השקפות פוליטיות, אמונה דתית…״. בהמשך הודגש שכל האזרחים מכל הלאומים הם חלק מעם אוקראינה. סעיפים אלו ישירים ורלוונטיים עבור היהודים: שוויון ללא קשר ללאום או דת – אוקראינה החדשה שוללת אפליה נגד יהודים. לכן אין פלא שיהודים בפרלמנט הצביעו בעד.

לסיכום: יהודים לא היו מודרים מהתהליך ההיסטורי. הם תמכו, הצביעו, ותרמו להיווצרותה של אוקראינה ריבונית. חלקם היו קומוניסטים-רפורמטורים, אחרים באופוזיציה הדמוקרטית. אך העיקרון המאחד היה: אוקראינה ריבונית תהיה מדינה של הזדמנויות שוות לכל הלאומים – רעיון שיהודים שותפים לו ודחפו אותו קדימה.

תקוות ודאגות של יהודי אוקראינה עם הכרזת הריבונות

הכרזת הריבונות של אוקראינה עוררה בקרב האוכלוסייה היהודית רגשות מעורבים – תקווה לשינוי חיובי, לצד חשש מהעתיד הבלתי נודע.

מצד אחד, ההצהרה הבטיחה בסיס משפטי איתן להגנה על זכויות היהודים כמיעוט לאומי. לראשונה מזה שנים רבות הובטחו שוויון וחופש דת ברמה כה גבוהה. יהודי אוקראינה, שזה עתה יצאו מתקופת אנטישמיות ממוסדת (כגון “משפט הרופאים” ו”תעמולה אנטי-ציונית” בשנות ה־70–80), חוו זאת כמשב רוח רענן של חירות.

התקוות נסבו בראש ובראשונה על כך ש-“אוקראינה לא תקיים עוד מדיניות מפלה”. ואכן, זמן קצר לאחר העצמאות התקבלו צעדים מעשיים: בנובמבר 1991 – הצהרת זכויות הלאומים, ביוני 1992 – חוק המיעוטים, שהבטיח זכויות שפה, תרבות ודת. צעדים אלו חיזקו את האמון בכנות הכוונות הממשלתיות.

מנהיגים יהודים ציינו כי האנטישמיות הממלכתית נעלמה, והנהגת המדינה הפגינה כבוד לתרבות היהודית ולזיכרון הקולקטיבי (כגון השתתפות בטקסי זיכרון בבאבי יאר, תחילת דיאלוג עם ישראל וכו’). צעירים רבים ראו בכך פתח לעתיד יהודי באוקראינה.

כפי שצוין, חלק מהאינטליגנציה היהודית בחרו להישאר באוקראינה ולבנות את עתידם בה. רבים האמינו ש-אוקראינה העצמאית יכולה להיות בית דמוקרטי לבני כל הלאומים. ואכן, בשנים הראשונות לעצמאות ניכרה פריחה של חיים יהודיים: נפתחו בתי ספר, ספריות, תיאטראות יהודיים, הופקו סרטים וספרים יהודיים, ונוצרו קשרים עם תפוצות העולם.

מאידך, לרבים בקהילה היהודית היו חששות על רקע ניסיון העבר וחוסר הוודאות של 1990. ראשית, המצב הכלכלי והפוליטי היה מעורער, התפרקות השוק הסובייטי איימה במשבר כללי.

רבים חששו מהתעוררות רגשות לאומניים או חיפוש “שעיר לעזאזל”. כפי שטען הפעיל מקייב בורקובסקי, הגירה רחבה התרחשה לא רק בגלל הזדמנויות חדשות, אלא גם בגלל “אי הוודאות הפוליטית, קשיים כלכליים ובעיות סביבתיות (צ’רנוביל)”.

שנית, שררה חוסר אמון כלפי “האדם ברחוב” – ההמון.

לדבריהם של יהודים שנותרו: “אנחנו סומכים על רוה, אבל לא בטוחים באזרחים הפשוטים”. פחד זה נשען על זיכרונות הפוגרומים ההיסטוריים, שהתרחשו לרוב עם גיבוי בשתיקה מצד השלטון.

למרות הצהרות המדינה בעד זכויות יהודים, השאלה נותרה – מה חושב הציבור? בהובלת ממשלה דמוקרטית ננקטו צעדים: נעצרו ניסיונות ארגון הימין הקיצוני הרוסי “פאמיאט” לפתוח סניפים באוקראינה; המשטרה אבטחה בתי כנסת במקרה של איומים אנונימיים וכו’.

למזלנו, לא התרחשו מקרי אלימות אנטישמיים חמורים ב־1990–1991. ובכל זאת, תחושת דאגה נותרה, כפי שמעידה היקף ההגירה.

בסוף 1991 – לאחר משאל העם – הפחדים של הקהילה היהודית החלו להתפוגג.

אוקראינה התגלתה כמדינה שקטה וסובלנית יחסית. לפי דוחות מומחים בינלאומיים מ־1992, אוקראינה הוזכרה כ-“מודל לדו-קיום אתני” בזכות היעדר עימותים אתניים.

גם היהודים הבינו שחששותיהם הקשים לא התממשו. להפך – באמצע שנות ה־90 התברר כי רמת האנטישמיות ירדה הן במישור הרשמי והן בחיי היומיום.

לפי נתוני הקונגרס היהודי האירו-אסייתי, מאז ראשית שנות ה־90 חדלו מקרים של אפליה ממוסדת; האנטישמיות עברה לשוליים – עיתונות קיצונית קטנה או בודדים רדיקליים. וכל זה היה תוצאה של הבסיס שנקבע עוד ב־1990–91. לפיכך, התקוות של הקהילה היהודית בעקבות הכרזת הריבונות התממשו ברובן, והדאגות שככו.

סיכום

הכרזת הריבונות של אוקראינה ב-16 ביולי 1990 הייתה רגע מכונן לא רק עבור העם האוקראיני, אלא גם עבור כל הקהילות הלאומיות ברפובליקה, ובפרט הקהילה היהודית. מניתוח הנתונים עולה מספר מסקנות:

• תגובתם של הארגונים היהודיים, הן ברמה הפורמלית והן הבלתי רשמית, הייתה ברובה חיובית. פעילים יהודים לקחו חלק פעיל בתהליכי הפרסטרויקה והמעבר לריבונות, מתוך ראייתם כהזדמנות להבטיח זכויות מיעוטים. כבר בשנת 1990 שיתפו ארגונים יהודיים בקייב, לבוב, אודסה ועוד פעולה עם תנועת “רוה” במאבק נגד אנטישמיות ובתמיכה בעקרונות הדמוקרטיה. אף אחד מהארגונים היהודיים המרכזיים באוקראינה לא התנגד להצהרה – רבים אף הביעו תמיכה פומבית בה. במסמך עצמו זיהו היהודים התחייבות לשוויון. מחוץ לאוקראינה, גופים יהודיים בינלאומיים (כגון הקונגרס היהודי העולמי והוועד היהודי האמריקאי) לא פרסמו הצהרות ממוקדות על אוקראינה ב-1990, שכן עסקו בכלל המרחב הסובייטי. עם זאת, ההתייחסות שלהם הייתה עקיפה וחיובית – פעילים יהודיים לציון זכויות האדם הדגישו כי אין סימנים לפוגרומים או רדיפות על רקע עליית הלאומיות האוקראינית. מדינת ישראל שמרה על נייטרליות רשמית ב-1990, אך מיד לאחר משאל העם ב-1 בדצמבר 1991 הייתה בין הראשונות שהכירו באוקראינה החדשה – מה שמעיד על אמון והכרה בה כמדינה ידידותית שבה ליהודים אין רדיפה.

• חברי פרלמנט יהודים נטלו חלק בתהליך ניסוח וקבלת ההצהרה, אף כי לא היו “מחברים יהודים” מובהקים. הייתה נוכחות משמעותית של יהודים בפרלמנט של ה-URSS (הכנסת ה-12): לפי הערכות – כמה עשרות חברים ממוצא יהודי. הם פעלו בסיעות פוליטיות שונות, אך תמכו פה אחד בריבונות. ניתן לומר כי תרומתם של היהודים לעקרונות ההצהרה באה לידי ביטוי בנוסח המדגיש את אופייה הרב-לאומי והדמוקרטי של אוקראינה. היהודים, יחד עם בני מיעוטים אחרים, שימשו כ”מצפון הפרלמנט”, שהזכיר לרוב את חשיבות הסובלנות והפלורליזם.

• הקהילה היהודית באוקראינה קיבלה את ההצהרה ברגשות מעורבים, אך עם רוב של תקווה. רבים מהיהודים ראו בה צעד מבורך לעבר חופש, תחייה תרבותית ודתית. מנהיגים יהודים דיברו על עידן חדש של שיתוף פעולה בין יהודים לאוקראינים. עם זאת, התלוו לכך גם חששות – זיכרונות מהעבר, מצב כלכלי רעוע וגילויי קיצוניות מסוימים עוררו דאגה. החששות התחזקו בשל המשך גל ההגירה: בשנת 1990 בלבד, יותר מ-58 אלף יהודים היגרו לישראל. ובכל זאת, כ-400 אלף יהודים נשארו באוקראינה, ובסוף 1991 כבר היה ברור כי מצבם משתפר – המדינה הבטיחה הגנה על מיעוטים, לא היו עימותים אתניים ואנטישמיות גונתה באופן פומבי על ידי כל הכוחות המרכזיים. הצהרות של פעילים יהודים מאותה תקופה שיקפו מצב רוח של אופטימיות זהירה. הנוסח המקובל היה: “נכון, יש סיכונים – אך לא ניתן לפספס את ההזדמנות לחיים ראויים במולדתנו”. ההיסטוריה הוכיחה שתחושת תקווה זו התממשה – היהודים באוקראינה העצמאית זכו להזדמנויות שלא היו קיימות בברית המועצות.

• “הנושא היהודי” נכלל בהצהרה ובדיונים סביבה בעקיפין – דרך עקרונות כלליים של שוויון וחירות. לא נזכרים שם במפורש היהודים או האנטישמיות – וזה טבעי, שכן ההצהרה הייתה כללית ואוניברסלית. עם זאת, הרוח הכללית של המסמך – הקמת מדינה ללא אפליה, עם התחייבות לכל התרבויות – העידה כי גם האינטרסים של הקהילה היהודית נלקחו בחשבון. ההצהרה הכינה את הקרקע לחקיקה נוספת בנושא זכויות מיעוטים וחופש דת. בדיונים סביב ההצהרה, נציגי המחנה הדמוקרטי הדגישו לא אחת כי אוקראינה העצמאית צריכה לשמש מודל לדו-קיום אתני – במיוחד על רקע הסכסוכים ברפובליקות אחרות. קונצנזוס זה סייע להימנע מהצהרות על “לאום בכיר” – אוקראינה הוצגה כבית משותף לכל אזרחיה, דבר שהיה בעל משמעות מיוחדת ליהודים.

לסיכום, ניתן לקבוע כי הקהילה היהודית באוקראינה קיבלה את הכרזת הריבונות בתמיכה ובמעורבות פעילה, כמי שרואה בה ערובה לשינויים דמוקרטיים וביטחונה של המיעוט היהודי.

הקהילות היהודיות בעולם וישראל – גם ללא תגובות רשמיות מיידיות – קיבלו בחיוב את לידתה של אוקראינה הריבונית, במיוחד לאור המחויבות של מנהיגיה לערכי סובלנות ודו-קיום.

אירוע ה-16 ביולי 1990 היה גם נקודת מפנה בהיסטוריה היהודית באוקראינה: הוא סימן את תחילתו של שלב חדש ביחסים האוקראינים-יהודיים, המבוסס על שותפות, הבנה הדדית וכבוד, כפי שמעידים המסמכים וההתפתחויות שבאו לאחר מכן.

מחבר: לב ורשבסקי

המארגנים Mi.Li.Productions אישרו את התאריך החדש להופעה – יום חמישי, 29 באוקטובר 2026. הקונצרט נדחה בעבר מספר פעמים בשל המצב הביטחוני הבלתי יציב בישראל. כל הכרטיסים שנרכשו נשארים בתוקף, אין צורך להחליפם.

ניתן לקנות כרטיסים ל-showman כאן.

בערב ימתינו לצופים שירים מוכרים, יצירות חדשות והופעה חיה של הלהקה, שעברה כמעט ארבעה עשורים מדרך של רוקנרול אבסורדי להצהרות אנטי-מלחמתיות חדות.

מקייב לקרמטורסק: למה פוקרובסקי נסע לאוקראינה

באוגוסט 2026 מקס פוקרובסקי הגיע לראשונה לאוקראינה מאז תחילת הפלישה הרוסית המלאה. הוא נסע לשם לא עם סיבוב הופעות, אלא עם צוות צילום – לעבוד על סרט תיעודי I’m Here to Witness, ששמו ניתן לתרגם כ’אני כאן כדי להעיד’.

המסלול כלל את קייב, חרקוב, איזיום במחוז חרקוב, וכן את סלוביאנסק וקרמטורסק במחוז דונצק. אלו ערים שחוו כיבוש, הפגזות מסיביות או נמצאות בקרבת מקום ללחימה.

באיזיום ביקרו המוזיקאים במקום קבורה המונית של אנשים, שנמצא לאחר שחרור העיר על ידי הכוחות האוקראינים בספטמבר 2022. בערים אחרות הם שוחחו עם תושבים מקומיים, הקליטו את סיפוריהם וצילמו את תוצאות התוקפנות הרוסית.

בקייב פגש פוקרובסקי את האופוזיציונר הרוסי מארק פייגין, ביקר בכיכר מיכאילובסקי, שם מוצגת טכניקה צבאית רוסית שהושמדה, וחווה התקפה אווירית רוסית נוספת.

מאוחר יותר סיפר המוזיקאי שהנסיעה עזרה לו לשמוע אנשים ישירות במקום, ללא מתווכים. לדבריו, צוות הצילום לא קבע מראש לוח זמנים נוקשה לראיונות – שיחות רבות התעוררו ישירות ברחובות.

החומרים מהמסע אמורים להיכנס לא רק לסרט התיעודי, אלא גם לקליפ לגרסה האנגלית של השיר ‘הקולות הצעירים המצחיקים שלנו’. כך מקווה פוקרובסקי לפנות גם לצופים שאינם מבינים את השפה הרוסית.

‘ארץ הפרחים השמשיים’ וברכה לאוקראינים

ב-24 באוגוסט, ביום העצמאות של אוקראינה, פרסם פוקרובסקי פנייה שהוקלטה על רקע ההרס בשכונת לוקיאנובקה בקייב. הוא בירך את האוקראינים, השתמש בשורות מההמנון האוקראיני ופנה לרוסים בקריאה לוותר על הניסיונות לכבוש את המדינה השכנה.

במהלך הנסיעה קיבל המוזיקאי שם דימוי משלו לאוקראינה – ‘ארץ הפרחים השמשיים’. זה שיקף את הרושם שהמדינה, שממשיכה לחיות ולהתנגד למרות ההרס, עשתה עליו.

עבור מעריצי ‘נוגו סוולו!’ זהו המשך לעמדה שהלהקה מביעה בפומבי מאז השבועות הראשונים של הפלישה המלאה.

שירים אנטי-מלחמתיים, אוקראינה והיסטוריה מורכבת עם קרים

ברפרטואר של ‘נוגו סוולו!’ הופיעו יצירות כמו ‘אנחנו לא צריכים מלחמה!’, ‘אות זיו’, ‘דור Z’ ו’אוקראינה’. המוזיקאים יצאו בגלוי נגד התוקפנות הרוסית, ופוקרובסקי הפך לאחד ממבצעי הרוק דוברי הרוסית הבולטים שגינו את המלחמה.

הלהקה השתתפה גם ביוזמות צדקה. במיוחד, בשנת 2022 פעילותה לאיסוף עזרה לאוקראינה אפשרה לרכוש שתי מכוניות אמבולנס.

עם זאת, הביקור של פוקרובסקי באוגוסט לא עבר ללא ביקורת. באוקראינה הזכירו לו את ההופעות בקרים הכבושה בשנים 2015–2016. המוזיקאי הודה שהוא מצטער על הקונצרטים הללו, והסביר את החלטותיו הקודמות בנסיבות אישיות ובחוסר תשומת לב לאירועים הפוליטיים של אותה תקופה.

השיחה הייתה לא פשוטה. הקהל האוקראיני העריך לא רק את ההצהרות האנטי-מלחמתיות הנוכחיות של האמן, אלא גם את מעשיו לאחר הכיבוש הרוסי של חצי האי ב-2014.

עם זאת, פוקרובסקי המשיך במסע, בצילומים ובמפגשים עם אוקראינים. כעת העדויות שנאספו במהלך הנסיעה הזו יהפכו לחלק מהפרויקט היצירתי החדש שלו.

עבור קוראי נאנובוסטי, העוקבים אחר הקשרים בין ישראל לאוקראינה, הסיפור הזה מראה כיצד השתנו היחסים בין סצנת המוזיקה דוברת הרוסית לחברה האוקראינית לאחר פברואר 2022. נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנים אירועים כאלה לא רק דרך המוזיקה, אלא גם דרך הסיפורים האנושיים שעומדים מאחוריה.

למה הקונצרט הזה מעניין את ישראל

הקשר של פוקרובסקי עם ישראל לא מוגבל לסיבובי הופעות.

ב-5 בנובמבר 2023, זמן קצר לאחר התקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר ותחילת המלחמה, השתתפו פוקרובסקי ועמיתיו במרתון התמיכה בישראל – יוזמה שנועדה לתמוך בישראל.

כעת הלהקה חוזרת לבמה הישראלית לאחר היסטוריה לא פשוטה של דחיות קונצרטים. כאן יקשיבו לה אנשים ממדינות שונות – ישראלים, עולים מאוקראינה וממדינות אחרות, מעריצים שגדלו על שירי ‘חרו ממבורו’ ו’הקולות הצעירים המצחיקים שלנו’.

האם לצפות לשיר ‘אוקראינה’ או ליצירות אנטי-מלחמתיות אחרות בקונצרט? המארגנים מבטיחים להיטים ידועים ושירים חדשים, אך הרשימה הסופית של היצירות טרם הוכרזה.

איפה ומתי יתקיים הקונצרט של ‘נוגו סוולו!’ בישראל

תאריך: יום חמישי, 29 באוקטובר 2026.

מקום: מועדון גגרין, רחוב קיבוץ גלויות, 13, תל אביב.

תוכנית הערב:

• 18:45 — פתיחת דלתות.
• 19:20 — הופעת Shelter 104, להקה מוזמנת, פותחת את הקונצרט.
• 20:00 — עליית ‘נוגו סוולו!’ לבמה.

כרטיסים: 300 שקלים בעמוד המכירה הרשמי, ייתכנו עמלות נוספות.

מארגן: Mi.Li.Productions.

ניתן לקנות כרטיסים ל-showman כאן.

בכמה מודעות פרסומת מצוין הגבלת גיל 18+, אך בעמוד הכרטיסים הרשמי מתאפשרת כניסת קטינים בליווי הורים, אפוטרופוסים או מבוגרים מוסמכים. לפני רכישת כרטיסים משפחתיים כדאי לבדוק את התנאים הנוכחיים אצל המארגן.

אם הכרטיס נרכש לתאריך הקודם, הוא נשאר בתוקף ל-29 באוקטובר.

שבועיים לפני ההופעה, ב-14 באוקטובר, התאריך החדש אושר על ידי המקום ומערכת הכרטיסים. אך בהתחשב בדחיות הקודמות, לצופים כדאי לבדוק הודעות מהמארגנים לפני הנסיעה למועדון.

עבור פוקרובסקי הערב הקרוב יהיה חזרה למאזינים הישראלים לאחר קיץ עמוס באירועים. ועבור הקהל זו הזדמנות לשמוע גם שירים ישנים וגם את הלהקה הנוכחית, שהמוזיקה שלה מזמן חרגה מגבולות קונצרט רוק בידורי רגיל.

ניתן לקנות כרטיסים ל-showman כאן.

מחבר: ילנה גונקו, חדשות — Nikk.Agency

14 באוקטובר 2026 | מחקר בינלאומי

כאשר ב-11 באוקטובר 2026 הופיעו באינטרנט גרפים של ירידה חדה בתעבורה האוטומטית של “יאנדקס”, רבים ראו בהם כמעט הסבר מוכן למה שמתרחש ברשתות החברתיות שלהם.

מל”טים אוקראיניים פגעו במרכזי הנתונים הרוסיים – ולפי סיפורי המשתמשים, היו פחות מגיבים אגרסיביים. מישהו הבחין בשקט בקרב חשבונות שתקפו באופן קבוע את האוקראינים. אחרים דיברו על תמיכה חלשה באופן בלתי צפוי בפרסומים פוליטיים אמריקאיים ואירופיים.

גם בישראל הופיעו תצפיות משלהם: לכאורה ירד בחדות מספר ההודעות עם הסיסמה Free Palestine והאשמות בג’נוסייד.

התגובה הייתה מובהקת. במדינות שונות המשתמשים שיתפו בשמחה הודעות כאלה, לפעמים עם סיפוק ולעג כלפי התעמולה הרוסית.

אבל האם נהרסה התשתית האמיתית של הבוטים הפוליטיים? או שאנשים ראו בגרפים הטכניים את מה שכבר היו מוכנים להאמין בו?

ולמה כמעט בכל הסיפורים האלה החשד נפל מיד על רוסיה?

שלוש מכות שהפריעו לפעולת ענק הטכנולוגיה הרוסי

ב-8 באוקטובר 2026 תקפו מל”טים אוקראיניים את מרכז הנתונים של “יאנדקס” בסאסובו שבמחוז ריאזאן, כ-350 קילומטרים ממוסקבה.

באתר פרצה שריפה. החברה דיווחה על נזק לציוד ועל הפסקת העבודה באתר.

ב-9 באוקטובר באה מכה על אתר במחוז קלוגה. חברת Fire Point האוקראינית הודיעה על השתתפות המל”טים ארוכי הטווח שלה FP-1.

ב-11 באוקטובר הגיעו דיווחים על התקפה ממחוז ולדימיר, שם ממוקם מרכז נתונים נוסף של “יאנדקס”.

במהלך ארבעה ימים נפגעו שלוש פלטפורמות מחשוב גדולות של החברה הרוסית.

כפי שדיווחה רויטרס ב-9 באוקטובר, “יאנדקס” אישרה ניתוק מלא של סאסובו ונזק חלקי לתשתית קלוגה. מועדי השיקום נותרו לא ברורים.

סאסובו משכה תשומת לב מיוחדת. לפי מידע שפורסם בעבר על ידי החברה, שם היו שניים מתוך שלושת מחשבי העל החזקים ביותר של “יאנדקס”, ששימשו לפיתוח בינה מלאכותית.

הציוד כלל מעבדי גרפיקה Nvidia A100, המשמשים לחישובים מורכבים ולהכשרת מודלים לשוניים גדולים. הגישה של רוסיה לטכנולוגיות כאלה מוגבלת על ידי סנקציות.

עם זאת, מידע אמין על השמדת מחשבי העל עצמם לא היה עד 14 באוקטובר. נזק למרכז הנתונים עדיין לא אומר אובדן פיזי של כל הציוד המותקן בו.

לעומת זאת, ההשלכות על חיי היומיום היו ניכרות מיד.

מוניות, תשלומים, דואר: מה באמת הפסיק לעבוד

השירותים של “יאנדקס” משולבים עמוק בכלכלה הדיגיטלית הרוסית. החברה מספקת לא רק מנוע חיפוש, אלא גם מחשוב ענן, אפליקציות תחבורה, כלים לתשלומים ושירותים לאלפי עסקים אחרים.

לאחר ההתקפות היו הפרעות בעבודת Yandex Cloud, אפליקציות מוניות, פלטפורמות מסחר ותשלומים אלקטרוניים.

בין המשאבים שנפגעו הוזכרו אתרי נדל”ן Cian, פלטפורמת הספרים Litmarket ושירותי ספורט מסוימים.

מפתח אפליקציית ההיכרויות Pulse סיפר לרויטרס שכ-8,000 משתמשים איבדו גישה לשירות. השחזור הסתבך בשל תלות הנתונים הרזרביים בתשתית הענן.

Financial Times ב-14 באוקטובר תיארה הפרעות בדואר אלקטרוני, מוניות, תשלומים ומערכות גישה אלקטרוניות לבניינים. בעיות השפיעו גם על קזחסטן, בלארוס ואוזבקיסטן, שם נפוצים שירותי חברות רוסיות.

ב-13 באוקטובר הקרמלין הכיר בקיומן של בעיות ב”יאנדקס”.

נזק זה אינו דורש השערות על בוטים. ההתקפות האוקראיניות אכן חשפו את התלות של שירותים דיגיטליים רבים במספר קטן יחסית של מרכזי מחשוב גדולים.

אבל עם חלק אחר של הסיפור הכל התברר כמורכב יותר.

מאיפה הגיעו הדיווחים על היעלמות המונית של בוטים

לאחר ההתקפות, פרויקט האבטחה הדיגיטלית הפולני Niebezpiecznik שם לב לשינויים יוצאי דופן ב-Cloudflare Radar – מערכת לניטור תעבורת אינטרנט.

בגרפים, הפעילות האוטומטית הקשורה ל”יאנדקס” ירדה בחדות.

לפי נתונים שהובאו מאוחר יותר על ידי N12 הישראלי, ב-11 באוקטובר הירידה הייתה כ-94% ביחס לרמה הממוצעת במחצית השנייה של ספטמבר.

במדידות מסוימות, המדדים התקרבו כמעט לאפס בהשוואה לשיאים קודמים.

משתמשים החלו להפיץ את הגרפים הללו יחד עם הודעות על היעלמות מפעלי הטרולים הרוסיים.

הבעיה הטכנית הייתה במילה “בוט”.

Cloudflare מחשיבה בקשות אוטומטיות שנוצרות על ידי תוכניות שונות. ביניהן – YandexBot, רובוט חיפוש שעובר על אתרים ואוסף מידע לאינדקס.

הוא יכול לשלוח כמות עצומה של בקשות, שאין להן שום קשר להערות פוליטיות.

היעלמות תעבורה כזו מאשרת תקלה בתשתית החיפוש. אבל רובוט החיפוש אינו חשבון שמתווכח על המלחמה באוקראינה או מפרסם הודעות על דונלד טראמפ.

The Verge קבעה כי הפעילות האוטומטית הכללית ממוצא רוסי לא הראתה קריסה דומה.

עם זאת, הסיפור כבר התחיל לחיות חיים משלו. משתמשים מצאו סימנים לשקט לכאורה בסכסוכים פוליטיים שונים.

פולין, גרמניה, ארה”ב: לכל מדינה היו הבוטים הנעלמים שלה

בקטעים הפולניים והאוקראיניים של X דנו בירידה בפעילות של חשבונות שהסיתו באופן קבוע לשנאה הדדית.

חלקם כביכול דיברו בשם פולנים, זועמים על הסיוע לאוקראינה. אחרים הציגו אוקראינים, שפגעו בחברה הפולנית.

פרובוקציות אלו נפלו על קרקע רגישה.

למרות שפולין נותרה שותפה חשובה של אוקראינה, בין שתי המדינות נותרו סתירות היסטוריות, במיוחד סביב רצח העם הפולני בוולין ב-1943. אליהם מתווספים סכסוכים כלכליים מודרניים על סחר חקלאי.

נושאים כאלה נוחים להתערבות חיצונית: המארגנים לא צריכים להמציא סכסוך, מספיק לחזק את הקיים.

עם זאת, אין סטטיסטיקה מאומתת על היעלמות המונית של חשבונות כאלה לאחר 11 באוקטובר.

בגרמניה דנו בירידה לכאורה בפעילות סביב AfD – מפלגת “אלטרנטיבה לגרמניה”, המתנגדת לכמה כיוונים של מדיניות ההגירה ומבקרת את הסיוע לאוקראינה.

ברשת הופץ גרף עם ירידה של 56%.

ב-14 באוקטובר פרסמה Deutsche Welle בדיקה ומצאה אי התאמות חמורות: מקור הנתונים לא נקבע, והסטטיסטיקה שהוצגה לא מאשרת את המסקנה המוצהרת.

בארה”ב דיווחו משתמשים על ירידה בפעילות סביב MAGA – תנועת דונלד טראמפ, ששמה מתפרש כ-Make America Great Again. הופיעו תצפיות על פחות הודעות מתומכי עצמאות טקסס.

חשבון MalcontentmentT הפיץ טענה על ירידה של 37% בשיתופים של אחת מהצהרות טראמפ.

העיתון הישראלי Israel Hayom הביא מספר מרשים עוד יותר: הצפיות בפרסומים של הפרשן האמריקאי טאקר קרלסון לכאורה ירדו מכמיליון ל-300 אלף – כמעט ב-70%.

קרלסון ידוע בביקורתו על הסיוע האמריקאי לאוקראינה ובהצהרות פוליטיות חריפות, כולל על ישראל.

עם זאת, אין בדיקה עצמאית של מדדים אלה. זמן הפרסום, תוכן ההודעות ומשך המדידה עשויים להשתנות באופן משמעותי.

כל הסיפורים הללו אוחדו לא על ידי קשר טכני מאומת, אלא על ידי הסבר זהה: ייתכן שהמפעילים הרוסיים הפסיקו לספק את נפח הפעילות הרגיל.

והסבר כזה מצא חן בעיני משתמשים רבים.

ישראל: שקט בלתי צפוי סביב Free Palestine?

ב-13 באוקטובר התקשורת הישראלית הרימה את הנושא.

העיתונאי אסף רוזנצוויג ב-N12 והעיתון Israel Hayom בחנו גרפים של משתמש X בשם Ohio Rob.

לפי פרסומים אלה, מספר השימושים בביטוי Free Palestine לכאורה ירד מ-70 אלף ל-35 אלף ביום, והמילה Genocide – מ-280 אלף ב-7 באוקטובר ל-150 אלף ב-11 באוקטובר.

במקביל, אזכורי זלנסקי לכאורה עלו מ-30 אלף ל-260 אלף.

לקהל הישראלי קל לראות כאן קשר אפשרי עם קמפיינים מידעיים סביב המלחמה בעזה.

לאחר התקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה שלאחר מכן, המחלוקות על ישראל הפכו לאחת מהנושאים הקבועים ברשתות החברתיות הבינלאומיות.

אבל יש נסיבות, בלעדיהן אי אפשר לפרש גרפים כאלה.

Free Palestine משמשים פעילים פוליטיים אמיתיים, והמילה Genocide מופיעה הן בהאשמות נגד ישראל והן בפרסומים המערערים על האשמות אלה.

ביקורת על ממשלת ישראל אינה בהכרח אנטישמיות, ושימוש בסיסמה מסוימת אינו מוכיח את השתייכות המחבר למבצע מידע רוסי.

בנוסף, N12 מצא טעות מתודולוגית: בחלק מהגרפים השוו יממה מלאה ליום שעדיין לא הסתיים.

השוואה כזו יכולה להגדיל באופן מלאכותי את הירידה לכאורה בפעילות.

חוקרת האינטרנט הישראלית רביטל סולומון, שדעתה הובאה על ידי Mako, גם הסבירה כי ירידת תעבורת רובוטי החיפוש אינה ניתנת להשלכה על חשבונות פוליטיים.

זה לא אומר שמבצעי מידע זרים לא משתמשים בנושא המזרח התיכון. אבל יש לקבוע רשת ספציפית לפי קשרים טכניים ותיאום, ולא לפי צירוף מקרים של זמן הופעת הסיסמאות.

זלנסקי ראה שינויים – החוקרים בדקו

ב-12 באוקטובר נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בפורום הביטחון בוורשה שם לב לירידה לכאורה בפעילות הבוטים הרוסיים לאחר ההתקפות.

לדבריו, ברשתות החברתיות יש פחות שנאה, פרובוקציות וניסיונות להפריד בין אנשים.

ההצהרה זכתה לתפוצה רחבה, אף שהנשיא לא הציג מחקר טכני שקשר רשתות מידע מסוימות לאתרים שנפגעו.

ב-13 באוקטובר מנהל חברת Valent אמיל חאן אמר ל-The Guardian כי מומחים עוקבים אחר כ-40 רשתות השפעת מידע במדינות שונות ולא מצאו שינוי משמעותי בפעילותן.

ב-14 באוקטובר הופיע מידע מחברת LetsData האוקראינית.

מייסדת השותפה שלה קסניה איליוק סיפרה ל-Euromaidan Press כי הרשתות הרוסיות הנחקרות המשיכו בפרסומים כרגיל.

ביניהן היו חשבונות שהפיצו חומרים מזויפים של Die Welt הגרמני ו”אוקראינפורם” האוקראיני, כולל הודעות על גיוס.

מבצעים כאלה משתמשים לעיתים קרובות בשיטת Doppelgänger – “כפיל”, כאשר נוצר אתר דומה חיצונית למדיה ידועה להפצת הודעות מוכנות.

פרויקט antibot4navalny גם המשיך לתעד מבצעי מידע פרו-קרמלין.

החוקר ולדמר אוסטד דיווח על נתונים הסותרים את ההנחות על היעלמות הפעילות סביב MAGA ו-AfD.

LetsData הדגישה במיוחד: הארגון עוקב רק אחר חלק מהרשתות הקיימות. אי אפשר לשלול שמערכות אחרות אכן נפגעו.

אבל הטענה על עצירה המונית של מבצעי התעמולה הרוסיים עדיין לא קיבלה אישור.

איפה נמצאים פיזית הבוטים והאם הם יכלו לעבוד ב”יאנדקס”?

במבט ראשון, השאלה פשוטה: היכן נמצאים השרתים ששולחים אלפי תגובות?

בפועל, רשת מידע אוטומטית יכולה להיות מורכבת מכמה חלקים, הממוקמים במדינות שונות.

שרת ניהול מאחסן משימות, לוחות זמנים, מידע על חשבונות ותוצאות פרסומים. תוכניות ביצוע פונות לרשתות החברתיות, והחיבורים יכולים לעבור דרך פרוקסי – צמתים ביניים שמעבירים תעבורת רשת.

לכן המפעיל יכול להיות ברוסיה, שרת הניהול – במרכז נתונים אירופי, והחיבור לרשת החברתית – לעבור דרך כתובת IP של מדינה אחרת.

טקסטים יכולים להכין אנשים, תבניות אוטומטיות או מערכות בינה מלאכותית. ליצירת הודעות קצרות אין צורך להחזיק מחשב על משלך: אפשר להשתמש בשירותים חיצוניים או במודלים שכבר אומנו.

החשבונות עצמם נמצאים בתשתית של הפלטפורמות המתאימות – Meta, X, Google או Telegram, ולא בהכרח על הציוד של המפעילים שלהם.

אם תוכנית הניהול מפסיקה לעבוד, החשבון לא נעלם אוטומטית. הוא יכול פשוט לשתוק זמנית.

ב-Yandex Cloud תיאורטית יכלו להיות ממוקמות אפליקציות ניהול, שרתים וירטואליים, מאגרי נתונים ותוכניות אוטומציה של פרסומים.

אבל גם תלות מוכחת ב-Yandex Cloud עדיין לא הייתה אומרת שתוכנית מסוימת עבדה דווקא באתר שנפגע בסאסובו, קלוגה או ולדימיר. תשתית הענן יכולה להשתמש בצמתים חישוביים רזרביים ואחסון מבוזר.

לאישור הקשר יידרשו נתונים על כתובות IP, דומיינים מנהלים, משאבי ענן של רשתות מסוימות וזמן עצירתן.

הוכחות פומביות כאלה לא קיימות נכון ל-14 באוקטובר.

זו הסיבה שהרס פיזי של מרכז נתונים יכול לגרום נזק עצום לכלכלה הדיגיטלית, אך לא בהכרח יעצור מבצע מידע מבוזר.

למה העולם כל כך שמח להאמין בהיעלמות הבוטים הרוסיים

עכשיו אפשר לחזור לנסיבות, שבשבילן כדאי לשקול את כל הסיפור הזה.

הגרפים התבררו כלא אמינים. התצפיות המחקריות הקיימות לא אישרו את ההיעלמות ההמונית של הרשתות. אבל במדינות שונות עצם המחשבה שמאחורי הפרובוקציות הרבות עומדת רוסיה, נתפסה כהגיונית למדי.

מאיפה הגיעה המוכנות הזו להאמין?

במהלך שנות המלחמה המלאה נגד אוקראינה, המדינה הרוסית רכשה מוניטין של תוקפן, המשתמש לא רק בכוח צבאי אלא גם בכלים מידעיים נגד יריבים פוליטיים.

זו לא תכונה רגשית בלבד שנוצרה ברשתות החברתיות. מוסדות אירופיים, פלטפורמות טכנולוגיות, מומחים עצמאיים ושירותי ביטחון חוקרים את פעולות ההשפעה הרוסיות.

בדוחות שירות החוץ האירופי על FIMI — מניפולציה והתערבות מידע זרה — נבחנים באופן שיטתי מנגנוני הפצת ותיאום קמפיינים כאלה.

מוסקבה מואשמת בשימוש במשאבי מידע מזויפים, חיקוי תמיכה ציבורית, החלפת מקורות וניסיונות להעצים סתירות בין מדינות וקבוצות פוליטיות.

עם זאת, חשוב להבחין בין פעולה שהוקמה לבין השערה על קיומה. המוניטין שנצבר לא מחליף ראיות בכל מקרה חדש.

עם זאת, התגובה למכות על ‘יאנדקס’ מראה עד כמה חוסר האמון הפך לעמוק.

משתמשים פולנים קשרו את הרשתות הרוסיות להצתת שנאה נגד אוקראינים. בגרמניה חשדו בהגברת פעילות פוליטית מלאכותית. בארה”ב דנו באפשרות של ניפוח קהל ותמיכה במגיבים מסוימים. בישראל עלה חשד למעורבות מפעילים רוסים בהפצת מסרים אנטי-ישראליים.

לחברות שונות היו סיבות שונות לגירוי, אך מקור ההתערבות המשוער התברר כמשותף.

מעניין גם כמה מהר תקלה טכנית הפכה לעילה להערות מסופקות. אנשים דנו לא כל כך בהפסקת הרובוט החיפוש, אלא באפשרות הדמיונית להיפטר לכמה ימים מפרובוקציות מאורגנות.

הסיפור הוויראלי סיפר לנו לא רק על מצב האינטרנט הרוסי. הוא סיפר על המוניטין של רוסיה מחוץ לו.

כאשר השרתים של מדינה אחת הפסיקו לעבוד, משתמשים במדינות אחרות החלו לחפש סימנים להפחתת שנאה פוליטית. המעבר הזה מאירוע טכני לתגובה ציבורית ראוי לתשומת לב.

עם זאת, לא נכון יהיה לטעון שכל העולם חולק את הדעות הללו פה אחד. מדובר בתגובה בולטת של משתמשים ומדיה במדינות מסוימות, ולא במחקר עולמי של דעת הקהל.

ישראל: מדוע היעדר טילים רוסיים לא אומר היעדר סיכוני מידע רוסיים

לישראל יש ממד נוסף בסיפור הזה.

רוסיה לא מנהלת נגדה מלחמה ישירה כמו שהיא מנהלת נגד אוקראינה. עם מוסקבה נשמרים קשרים דיפלומטיים, וההנהגה הישראלית צריכה לקחת בחשבון אינטרסים אזוריים, בעיקר הקשורים לסוריה.

לכן, רוסיה תופסת מקום שונה בדיון הציבורי הישראלי על ביטחון מאשר איראן, ‘חיזבאללה’ או חמאס.

אבל איומים מידעיים לא בהכרח מלווים בשיגור טילים.

קמפיין בינלאומי יכול להגביר חוסר אמון, להפיץ מסרים מניפולטיביים, להשתמש במחלוקות פוליטיות אמיתיות ולהחמיר את תפיסת המדינה על ידי קהל זר.

עם זאת, אין צורך לטעון שכל הביקורת על ישראל מאורגנת על ידי רוסיה. מסקנה כזו תהיה גם לא אמינה וגם לא הוגנת כלפי המשתתפים האמיתיים בדיונים פוליטיים.

נאנובסטי כבר חקרו מקרה ספציפי של שימוש בתמטיקה דיפלומטית ישראלית על ידי מדיה רוסית. בחומר של ילנה גונקו על הצהרת שגרירות ישראל במוסקבה הוצג כיצד תגובה דיפלומטית שפורסמה הוצגה על ידי פרסומים רוסיים כהוקעה ישירה של ישראל על קבורתו מחדש של יבגני קונובאלץ באוקראינה, למרות שהציטוט שהובא לא הכיל טענה כזו.

עבודה דומה עם עובדות אמיתיות ומסקנות שגויות נראית בחקירת נאנובסטי על פייק רוסי על מעבדות ביולוגיות אוקראיניות.

נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנים מקרים כאלה בהקשר רחב יותר של יחסי ישראל, אוקראינה והסביבה המידעית הבינלאומית.

השאלה היא לא אם שירותי הביטחון הישראליים יודעים על איומים כאלה. ללא גישה להערכות סגורות, אי אפשר לקבוע זאת.

השאלה היא אחרת: האם ההשפעה המידעית הרוסית תופסת מקום מספיק בולט במדיניות הביטחון הציבורית של ישראל?

מדינה יכולה לא להפגיז ערים ישראליות ובו זמנית להשתתף בפעולות מידע, שהשלכותיהן משפיעות על האינטרסים הישראליים.

ואי אפשר לשלול את הסיכון הזה רק בגלל שהיחסים עם מוסקבה נשמרים ברמה דיפלומטית.

מה באמת השיגו המכות האוקראיניות

מבחינה מעשית, תוצאת ההתקפות די ברורה.

נפגעו מתקנים חישוביים גדולים ברוסיה. נפגעה העבודה של שירותים מסחריים וטכנולוגיים חשובים. התגלתה תלות הכלכלה הדיגיטלית הרוסית בתשתית של חברה אחת.

עם ההיעלמות המשוערת של בוטים פוליטיים, המצב שונה.

חלק מהגרפים הוויראליים התבררו כלא אמינים, אחרים מדדו את פעילות תוכניות החיפוש. חוקרי LetsData, Valent ו-antibot4navalny לא גילו עצירה רחבת היקף של הרשתות המידעיות הרוסיות שהם צפו בהן.

אי אפשר לשלול שמערכות אוטומטיות מסוימות אכן איבדו גישה לשרתים שלהן. אבל לא הצליחו להעריך את מספרן וליצור קשר עם מכות אוקראיניות ספציפיות.

כתוצאה מכך נוצרה סיטואציה די יוצאת דופן.

הפעולה האוקראינית הייתה לה השלכות טכנולוגיות מאושרות על רוסיה. והתגובה הבינלאומית שליוותה אותה חשפה בעיה אחרת — חוסר אמון עצום שהצטבר סביב הפעילות הרוסית במרחב המידע.

באוקראינה רוסיה הפוטינית נתפסת מזמן דרך ערים הרוסות ומלחמה. במדינות אחרות דנים בהשפעתה לעיתים קרובות דרך קמפיינים מידעיים, פרובוקציות פוליטיות והתערבות בקונפליקטים ציבוריים.

וכאשר עלתה ההשערה שחלק מהקמפיינים הללו עשויים להשתתק פתאום, רבים קיבלו זאת בסיפוק ברור.

כאן עובר הגבול בין עובדה למצב רוח ציבורי.

הרחפנים האוקראיניים לא הוכיחו שכל החשבונות החשודים על ידי משתמשים נוהלו מרוסיה. אבל התגובה למכות הראתה עד כמה חוסר האמון בפעולות המידע הרוסיות נפוץ.

אולי זהו התוצאה המפתיעה ביותר של הסיפור עם ‘יאנדקס’.

לא היעלמות השנאה מהרשתות החברתיות — אף אחד לא הוכיח זאת עדיין.

אלא העובדה שבמדינות שונות אנשים היו מוכנים לקשר את השקט המשוער עם פגיעה בתשתית הרוסית ואפילו לשמוח על כך.

זו בדיוק הגישה כלפי עצמה שרוסיה הפוטינית פיתחה במשך שנים. אי אפשר למדוד אותה בגרף Cloudflare ולא לתקן אותה בשחזור מרכז הנתונים.

הסיבוב יתקיים בין ה-10 ל-18 באוקטובר 2026 ויכלול מספר ערים בישראל: נוף הגליל, אשדוד, נתניה, אשקלון, ראשון לציון, פתח תקווה, באר שבע וחיפה. כל הקונצרטים מתוכננים לשעה 20:00, והכרטיסים, לפי המארגנים Showman, נעים בין 174 ל-265 שקלים בערים השונות.

כרטיסים כבר זמינים באתר Showman. 

זה לא רק סיבוב הופעות של דואט אוקראיני.

עבור רבים מהישראלים, במיוחד אלו שסיפורי המשפחה שלהם קשורים לקייב, פודוליה, אודסה, צ’רנוביץ, ז’יטומיר, ברדיצ’ב או אומן, הקונצרט הזה יכול להיות מפגש עם אותו עולם תרבותי שלא תמיד ניתן להסביר במילים. הוא חי בשירים, באינטונציות, בתקליטים ישנים, במתכוני משפחה, במילים ביידיש, בזיכרונות של סבתא ובאותה מוזיקה מיוחדת שבה שמחה ועצב כמעט אף פעם לא קיימים בנפרד.

מי הן The Alibi Sisters

אנה ואנג’לינה זבאלסקי ידועות לקהל האוקראיני מאז תחילת שנות ה-2000 כלהקת «Алібі». הפרויקט הופיע ב-6 באפריל 2001, ומאז 2021 האחיות מופיעות כ-The Alibi Sisters. בתיאור הלהקה מצוינים הז’אנרים פופ וקלייזמר, ובין השפות בהן הן מבצעות — אוקראינית, רוסית ויידיש.

בביוגרפיה של הדואט יש פרט חשוב: האחיות היו סולניות של אנסמבל פולקלור «Струмочок» מגיל חמש, ב-1997 סיימו בית ספר למוזיקה בכיתת כינור, ולאחר מכן הגיעו לבמה המקצועית, לטלוויזיה, לאלבומים ולקהל האוקראיני הרחב. ב-2012 «Алібі» הפסיקו את הפעילות האמנותית, אך ב-2021 הפרויקט חזר כבר בדמות חדשה — עם אופטיקה מוזיקלית אחרת, צליל שונה ופנייה עמוקה יותר למורשת האוקראינית-יהודית.

דווקא המעבר הזה הופך את הסיבוב הישראלי הנוכחי למעניין במיוחד.

The Alibi Sisters — זה כבר לא רק נוסטלגיה לבמת הפופ האוקראינית של שנות ה-2000. זו ניסיון לשמוע מחדש את השכבה התרבותית שבה שירים עממיים אוקראיניים, יידיש, קלייזמר, להיטים יהודיים, תיאטרליות, זיכרון משפחתי ודמות רטרו של שנות ה-1950–1960 מתחברים לצורה בימתית שלמה.

למה הקונצרט הזה חשוב דווקא לישראל

בראיון ל-Ukrainian Jewish Encounter, שפורסם ב-15 במאי 2025, אנה זבאלסקי הסבירה בפירוט שהנושא האוקראיני-יהודי עבור האחיות אינו סגנון מקרי. היא אמרה שאפילו ברמה היומיומית באוקראינה אנשים רבים נשארים חלקית נושאי התרבות היהודית — דרך שירים, שמות מאכלים, מילים, הרגלים משפחתיים וזיכרון שעבר לא תמיד בגלוי, אך לעיתים קרובות מאוד עמוק.

באותו ראיון אנה נזכרה בחלה, דג ממולא, מילים ביידיש בשפת המשפחה והשיר «Vi iz dos gesele», שסבתא שרה להן בילדותן. פרטים כאלה חשובים, כי הם מראים: עבור The Alibi Sisters יידיש והמסורת המוזיקלית היהודית — אינם מוצג מוזיאוני, אלא חלק מזיכרון חי שחוזר דרך הקול, הבמה והסיפור האישי.

לישראל זה נשמע במיוחד מדויק.

כאן חיים אנשים שעבורם יידיש — שפת הילדות, שפת ההורים או הסבים והסבתות, שפת שירים ישנים, בדיחות, תפילות, שיחות משפחתיות ועולם יהודי מזרח אירופי. ואפילו אם מישהו כבר לא מדבר ביידיש, המוזיקה לעיתים קרובות מזוהה מהר יותר מהמילים.

מארגני הסיבוב מתארים את התוכנית כקונצרט עם להקה חיה, אסתטיקה רטרו, אנרגיה ריקודית, רוח קלייזמר ושירים שבהם נשמעים להיטים יהודיים, שירים עממיים אוקראיניים, קומפוזיציות אוקראיניות ידועות ולהיטים עולמיים. בין השירים היהודיים המוצהרים — Bublitchki, Main Yiddishe Mamme, Papirossen, Ich Hob Dich Zifeel Lieb ואחרים.

ניתן להאזין ב-https://www.youtube.com/@TheAlibiSisters

НАновости — חדשות ישראל ו-sTDe | NAnews — לוח אירועים של ישראל שמים לב: בפורמט כזה הקונצרט הופך לא רק לאירוע מוזיקלי, אלא גם למפגש תרבותי. כאן חשובה לא רק הבמה, אלא גם מי שיושב באולם, אילו אסוציאציות משפחתיות עולות אצל הצופים ולמה הנושא האוקראיני-יהודי נשמע היום שוב כל כך בקשב.

האחיות ברי, קייב והחזרה לעולם היידיש

במודעה של Showman נאמר שאנה ואנג’לינה זבאלסקי מושפעות מיצירתן של האחיות ברי האגדיות. המארגנים מדגישים את האווירה הרטרו, הלהקה החיה והתחושה של הזמן שבו יידיש נשמעה בדירות וברחובות, ושירים אוקראיניים ויהודיים יכלו להחליף זה את זה בחתונות ובחגיגות משפחתיות.

בראיון ל-UJE אנה זבאלסקי גם דיברה על הקשר עם האחיות ברי, אך הבהירה נקודה חשובה: The Alibi Sisters לא מנסות להיות העתק של הדואט האגדי. הן משתמשות בכוח ה’טרצה האחיות’, באסתטיקה רטרו ובקשר הקולי המוכר, תוך שהן נשארות פרויקט אוקראיני עצמאי.

ההבדל הזה עקרוני.

כאשר אמניות אוקראיניות שרות ביידיש בישראל, הן לא רק משחזרות מנגינות ישנות. הן מחברות מחדש את קייב, פודוליה, הבמה האוקראינית, הזיכרון המוזיקלי היהודי והחוויה המודרנית של מלחמה, הגירה, אובדן וחזרה לשורשים.

באותו ראיון אנה זבאלסקי אמרה שהחזרה לעולם היידיש אינה אפשרית פיזית, אך אפשרית כזיכרון, כבוד וצורת חזרה תרבותית. לדעתה, חשוב לזכור לא רק את הטרגדיה, אלא גם את החיים: צחוק, אוכל, שיחות, אהבה, ספרי שלום עליכם והחום האנושי של עולם שנעלם.

לכן הסיבוב הישראלי של The Alibi Sisters נראה לא כמו מודעה רגילה לשבוע באוקטובר.

זה קונצרט למי שרוצה לשמוע את אוקראינה לא רק דרך חדשות המלחמה, אלא דרך מוזיקה, תרבות, קולות והקשרים שהתקיימו במשך מאות שנים בין אוקראינים ליהודים.

איפה ומתי יתקיימו הקונצרטים של The Alibi Sisters בישראל

לפי Showman, סיבוב ההופעות של The Alibi Sisters נדחה לתאריכים חדשים ויתקיים בישראל בין ה-10 ל-18 באוקטובר 2026.

נוף הגליל — 10 באוקטובר 2026

הקונצרט בנוף הגליל יתקיים ב-10 באוקטובר 2026 בשעה 20:00.

מקום: מרכז תרבות ‘ברקוביץ’.

כתובת: דרך החטיבות 4.

מחיר כרטיסים: 175–235 ₪.

אשדוד — 11 באוקטובר 2026

באשדוד The Alibi Sisters יופיעו ב-11 באוקטובר 2026 בשעה 20:00.

מקום: מתנ”ס דיונה-יוד.

כתובת: רחוב קרן קיימת לישראל 90.

מחיר כרטיסים: 195–255 ₪.

נתניה — 12 באוקטובר 2026

הקונצרט בנתניה יתקיים ב-12 באוקטובר 2026 בשעה 20:00.

מקום: אודיטוריום ע”ש אריק איינשטיין.

כתובת: רחוב בני ברמן 6.

מחיר כרטיסים: 225–255 ₪.

אשקלון — 13 באוקטובר 2026

באשקלון הקונצרט מתוכנן ל-13 באוקטובר 2026 בשעה 20:00.

מקום: מתנ”ס ‘וולנברג’.

כתובת: רחוב גרופר 15.

מחיר כרטיסים: 174–225 ₪.

ראשון לציון — 14 באוקטובר 2026

בראשון לציון The Alibi Sisters יופיעו ב-14 באוקטובר 2026 בשעה 20:00.

מקום: אולם ‘מופת’.

כתובת: רחוב רוטשילד 60.

מחיר כרטיסים: 195–255 ₪.

פתח תקווה — 15 באוקטובר 2026

הקונצרט בפתח תקווה יתקיים ב-15 באוקטובר 2026 בשעה 20:00.

מקום: אולם ‘שרט’.

כתובת: רחוב העלייה השנייה 1.

מחיר כרטיסים: 195–255 ₪.

באר שבע — 17 באוקטובר 2026

בבאר שבע הקונצרט יתקיים ב-17 באוקטובר 2026 בשעה 20:00.

מקום: תמוז — בית המוזיקה.

כתובת: רחוב הרצל 12.

מחיר כרטיסים: 235–265 ₪.

חיפה — 18 באוקטובר 2026

הקונצרט הסופי של הסיבוב הישראלי מתוכנן בחיפה ב-18 באוקטובר 2026 בשעה 20:00.

מקום: אולם ‘רפפורט’.

כתובת: שדרות הנשיא 138.

מחיר כרטיסים: 195–255 ₪.

כרטיסים כבר זמינים באתר Showman. 

מה יישמע בתוכנית

מצופה תוכנית עם להקה חיה, שבה להיטים יהודיים ביידיש, שירים עממיים אוקראיניים, קומפוזיציות אוקראיניות ידועות וקלאסיקה רטרו עולמית יישמעו לא כקטעים נפרדים, אלא כנתיב מוזיקלי אחד. בתיאור המארגנים מודגשים במיוחד רוח הקלייזמר, האנרגיה הריקודית, הנוסטלגיה והתיאטרליות הבימתית.

עבור הקהל הישראלי זה יכול להיות במיוחד קרוב: כאן המוטיבים האוקראיניים לא מתווכחים עם היהודיים, אלא הופכים לחלק מהזיכרון המשותף. ואולי, דווקא בגלל זה The Alibi Sisters בישראל נתפסות לא כאורחות זרות, אלא כאמניות שמביאות קוד מוכר — רק בצורה חדשה, בוהקת ומורכבת בימתית.

НАновости — חדשות ישראל תעקוב אחרי האירועים התרבותיים שמחברים את ישראל, אוקראינה והקהילות היהודיות דרך מוזיקה, היסטוריה וזיכרון אנושי חי.

כרטיסים ולוח זמנים של הסיבוב:

כרטיסים כבר זמינים באתר Showman. 

https://renovation.nikk.co.il/

זו בדיוק הסיבה שהנושא של צביעת דירות חורג הרבה מעבר לשיפוץ כשלעצמו.

בצפון ישראל היא קשורה קשר הדוק לאמון, למאפיינים המקומיים של הדיור, ללחות ליד הים, למבנים ישנים, לדירות אחרי שוכרים ולרצון של הבעלים להביא את הנכס לסדר ללא התערבות קפיטלית כבדה. עבור קוראי נאנובוסטי, הסיפור הזה מעניין גם כי הוא מראה בדיוק רב איך בישראל משתנה התנהגות הלקוח: האדם מגיב פחות ופחות לצעקות “זול”, ומחפש יותר ויותר שקט, הצעת מחיר ברורה וארגון תהליך אנושי נורמלי.

למה צביעת דירות הפכה לנושא נפרד לשוק הדיור בישראל

בתיאוריה, צביעה נראית כאחת מהשירותים הפשוטים ביותר. אבל במציאות, היא לעיתים קרובות הופכת למכריעה בתפיסת הדירה. סימנים ישנים מהתקנות, כתמים בתקרה, שחיקות, אזורים צבועים לא אחידים, סימני רטיבות, פינות כהות, עייפות ויזואלית של הקירות – כל אלה הופכים את הדיור לפחות אטרקטיבי, גם אם בשאר הוא מתאים לחיים.

בחיפה ובכל רצועת הקריות זה בולט במיוחד. הלחות, גיל חלק מהמבנים, שוק השכירות הפעיל והחלפת הדיירים המתמדת מביאים לכך שדווקא הקירות והתקרות מתחילים להראות את עייפות הדירה מהר יותר. לכן, צביעה במציאות המקומית – אינה קוסמטיקה קטנה, אלא כלי מלא להכנת הנדל”ן.

איפה זה מורגש במיוחד

התסריטים הטיפוסיים ביותר לצפון ישראל נראים כך:

• הדירה מוכנה לכניסת משפחה חדשה;
• הדיור צריך רענון מהיר אחרי שוכרים;
• הבעלים רוצה להפוך את הנכס ליותר מסודר ויזואלית לפני מכירה;
• אחרי רטיבות, כתמים או דליפה מקומית צריך להחזיר למקום מראה נורמלי;
• המשפחה לא רוצה להתחיל שיפוץ גדול, אבל רוצה להסיר את תחושת ההזנחה.

בכל המקרים האלה הלקוח מחפש לא את “הצביעה הזולה ביותר”, אלא פתרון שיסיר את הדאגה הביתית והפיננסית.

למה הלקוח הישראלי מסתכל אחרת על שירות כזה

בישראל יש רגישות חזקה לזמן ולצפיות בהוצאות. אנשים מוכנים לשלם לא רק על עבודה בידיים, אלא גם על היעדר כאוס. זו בדיוק הסיבה שבחיפה, קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין, קריית ים, קריית חיים, נשר וטירת כרמל עובדים הכי טוב לא הבטחות איכות מופשטות, אלא ניסוחים ברורים ומובנים: נפח מובן מראש, זמנים מוסכמים, אפשרות לעבוד בדירה מאוכלסת, דיוק, עזרה עם קירות לחים וללא תוספות פתאומיות.

מה בדיוק מוכר שוק צביעת הדירות בחיפה ובסביבה

אם נסתכל על איך בישראל מוצגת הנושא של צביעת דירות, מהר מאוד מתברר: השוק מוכר לא רק מאסטר. הוא מוכר שקט, מהירות, מחיר ברור והיעדר הפתעות. זו הלוגיקה המרכזית, שאי אפשר להתעלם ממנה היום לא לעסקים ולא למערכת, אם היא רוצה להסביר בכנות לקהל למה הצעות מסוימות עובדות טוב יותר מאחרות.

הטריגרים העיקריים שעליהם מגיב הלקוח

דחיפות

אחד המניעים החזקים ביותר – האפשרות לעשות מהר. לפני כניסה, אחרי שוכרים, לפני חגים, לפני מכירה – במצבים האלה חשוב לאדם לא בעוד חודש, אלא עכשיו. לכן הבטחת זמנים מהירים ולוח זמנים מובן מראש הפכה לאחד מהטיעונים השיווקיים החזקים ביותר.

עבודה בדירה מאוכלסת או מרוהטת

זה כבר לא בונוס נוסף, אלא יתרון תחרותי מלא. לא כל משפחה יכולה לפנות רהיטים, לפנות את הדירה ולכבות את החיים הרגילים לכמה ימים. האפשרות לצבוע את הדיור ללא מעבר וללא פינוי מוחלט של המרחב – גורם בחירה רציני.

רטיבות, עובש וקירות בעייתיים

לחיפה החופית ולחלק מהאזורים בצפון ישראל זה נושא נפרד. הלקוח לעיתים קרובות מחפש לא רק צביעה, אלא פתרון לבעיה כואבת יותר: סימני לחות, פטריות, התקלפות צבע ישן ותקרות עייפות. שם, היכן שהמבצע יכול לא רק “לצבוע”, אלא להעריך בכנות את מצב השטח ולהכין אותו, האמון גבוה יותר.

הצעת מחיר ברורה לפני התחלה

הלקוח הישראלי רגיש מאוד למחיר שמתנפח. לכן, ההצעות שעובדות הכי חזק הן אלה שבהן הצעת המחיר נדונה מראש, הנפח נקבע לפני התחלה, ולא מתפשט במהלך התהליך.

ניקיון ודיוק

לדירה מאוכלסת זה אחד מהגורמים העיקריים. אנשים חוששים לא מהצביעה עצמה, אלא מהפיכת הבית לבלאגן. שם, היכן שמובטחת עבודה מדויקת, הגנה על רהיטים ומסירה נורמלית של הנכס, ההמרה גבוהה יותר.

למה הצעה זולה לא תמיד הכי טובה לשוק הצפון של ישראל

במבט ראשון, יכול להיראות שמנצח מי שמבטיח מחיר נמוך יותר. אבל במציאות, הצעות זולות מדי ואגרסיביות לעיתים קרובות מושכות לא את הלידים האיכותיים ביותר. הלקוח מגיע למחיר “מ…”, ואז נתקל בכך שבמציאות הכל יקר יותר, מסובך יותר ולא נעים יותר. בסופו של דבר, שני הצדדים לא מרוצים.

לחיפה וקריות עובדת חזק יותר מודל אחר. לא “מ-400 ₪ ואז נראה”, אלא חיבור רגוע:

• קובעים את הנפח מראש;
• עובדים בזהירות גם בדירה מאוכלסת;
• עוזרים עם עובש, לחות וקירות בעייתיים;
• לא כופים מיותר;
• דנים בזמנים מראש;
• לא יוצרים תוספות פתאומיות מהאוויר.

זו בדיוק הלוגיקה שנתפסת היום כמבוגרת ואמינה. עבור הקהל הישראלי זה הרבה יותר קרוב לבקשה האמיתית מאשר לצעקות “זול בכל מחיר”.

איך זה קשור לשוק הנדל”ן ולפסיכולוגיה של בעל הדירה

צביעה – זה גם על שליטה. כאשר הדירה מוכנה להשכרה, מכירה או אכלוס, הבעלים רוצה להחזיר לעצמו במהירות את תחושת הניהול. הוא לא תמיד מוכן לשיפוץ רחב היקף, אבל רוצה להסיר בעיות ויזואליות ברורות.

כאן מתגלה הכוח המעשי של השירות. צביעה מאורגנת היטב מאפשרת:

• לשנות במהירות את הרושם הראשוני מהדירה;
• להפוך את הנכס ליותר מואר ומסודר ויזואלית;
• להפחית את תחושת ה”עייפות” ללא השקעות כבדות;
• להכין את הדיור לשלב הבא של השימוש.

למציאות הישראלית זה רלוונטי במיוחד בערים שבהן שוק השכירות פעיל, והדירות לעיתים קרובות פועלות כנכס השקעה. וכאן נאנובוסטי – חדשות ישראל יכול להסתכל על השאלה בצורה רחבה יותר מרמת הבית: צביעה הופכת לחלק מאסטרטגיית ניהול הנדל”ן, ולא רק לפרט ביתי קטן. זו בדיוק הסיבה שנאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה את הנושא הזה לא רק כשירותי, אלא גם כחברתי-כלכלי: מדובר על איך ישראלים מצמצמים עלויות, מאיצים את הכנת הדיור ומנסים למזער את הלחץ סביב הנכס.

מה חשוב במיוחד לחיפה, קריות, נשר וטירת כרמל

הקשר המקומי כאן קריטי. אי אפשר לדבר באותו אופן על צביעת דירה במתחם מגורים חדש יחסית ובבית ישן עם היסטוריה של רטיבות, עשרות סימנים של השכרות קודמות וקירות שלא חודשו שנים.

המאפיינים המקומיים של האזור

לאזור זה מאפיינים:

• מבנים ישנים;
• לחות חופית;
• דירות אחרי השכרה ארוכת שנים;
• הצורך להכין במהירות את הדיור להשכרה חוזרת;
• רגישות גבוהה לזמנים ולמחיר.

זו בדיוק הסיבה שדף שירות נפרד, פרסום נפרד והצגת נושא נפרדת עובדים טוב יותר מאשר טקסטים כלליים “על שיפוץ הכל”.

למה חשוב לציין ערים ולא להסתתר מאחורי המילה “קריות”

לאמון ול-SEO חשוב מאוד לא רק לומר “קריות”, אלא גם באופן ספציפי: קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין, קריית ים, קריית חיים, בנוסף לנשר וטירת כרמל. כאשר אדם רואה את מקומו ישירות, הטקסט נתפס כתשובה למצבו האמיתי, ולא כהכנה אוניברסלית.

אילו הצעות באמת עובדות הכי טוב

להלן – טבלה קצרה של מה שמסיר הכי חזק את פחד הלקוח ומוכר את השירות הכי טוב בשוק הזה.

מה כדאי לקחת בחשבון לבעלי דירות לפני הזמנת צביעה

לפני שבוחרים מבצע, לבעלים כדאי לבדוק לא רק את המחיר, אלא גם את הלוגיקה של ההצעה.

על מה להסתכל קודם כל

האם יש הסבר ברור על היקף העבודה

אם לא ברור מה בדיוק כלול במחיר, כמעט תמיד יהיו בעיות מאוחר יותר.

האם מוכנים לעבוד בדירה מרוהטת

למשפחות ואנשים עסוקים זה לעיתים קרובות אחד מהשאלות העיקריות.

האם יש שיחה כנה על מקומות בעייתיים

אם יש סימני לחות בתקרה או עובש על הקירות, חשוב לא הבטחה “הכל ייעלם”, אלא הערכה אמיתית.

האם מבינים את המאפיינים המקומיים

חיפה וצפון ישראל – זה לא שוק מופשט. כאן חשובים לחות, מבנים ישנים ותסריטים מהירים להכנת הדיור.

איפה אפשר לראות שירותים בנושא

גרסה רוסית:

https://renovation.nikk.co.il/

עברית:

https://renovation.nikk.co.il/he/

גרסה אנגלית:

https://renovation.nikk.co.il/en/

סיכום

צביעת דירות בחיפה, קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין, קריית ים, קריית חיים, נשר וטירת כרמל – זו כבר לא סיפור על “מצאנו צבעי וחידשנו את הקירות”. היום זה שירות מלא שבו נמכרים שקט, מהירות, הצעת מחיר ברורה, דיוק, עבודה בדירה מאוכלסת והיעדר הפתעות לא נעימות.

עבור הקהל הישראלי זה רגיש במיוחד, כי דירה כאן – לא רק מקום לחיים, אלא גם נכס יקר, אובייקט להשכרה, ביטחון משפחתי ומקור קבוע לפתרונות ביתיים. זו בדיוק הסיבה שהשוק הולך יותר ויותר מהבטחות זולות וצעקניות לכיוון שירות נורמלי, ברור וצפוי.

לעסקים זה אומר דבר אחד: מנצח לא זה שצועק חזק יותר על המחיר, אלא זה שמסיר טוב יותר את הפחד של הלקוח. ולגבי הקורא זה אומר דבר אחר: בבחירת שירות צביעה חשוב להסתכל לא על המספר היפה בשורה הראשונה, אלא על כמה הוסברו לכם מראש הנפח, המועדים, המגבלות והתוצאה האמיתית.

נאנובוסטי סבור כי דווקא נושאים מקומיים כאלה הם שמעצבים כיום את התמונה האמיתית של חיי היומיום בישראל: היכן שההחלטות מתקבלות לא ברמת הפרסום, אלא ברמת האמון, הפרקטיות והיכולת לחסוך לאדם זמן, כסף ועצבים.

מחבר: אנטון פשדינסקי

המילים עוררו תגובה חריפה ברשתות החברתיות. חלק ראו בהן הגנה על ישראל ותזכורת לפשעי רוסיה באוקראינה. אחרים האשימו את קספרוב בזלזול במותם של אזרחים פלסטינים.

מה אמר קספרוב ומה הקשר ל-CNN

בראיון בשם A Conversation with the Man Putin Wants Dead («שיחה עם האיש שפוטין רוצה לראות מת») קספרוב דיבר על היחס של המערב לתוקפנות הרוסית.

הוא מתרגז על כך שערוצי הטלוויזיה האמריקאים, בראשם CNN — אחד מערוצי החדשות הגדולים בארה”ב, — חוזרים שוב ושוב לאירועים בעזה, בעוד שהמלחמה נגד אוקראינה, לדעתו, זוכה לתשומת לב לא מספקת.

בתרגום הרוסי הנפוץ, דבריו נראים כך:

«כל כך הרבה רעש סביב עזה בתקשורת. רק מדברים: עזה, עזה, עזה… אם ישראל הייתה עושה שם אפילו ליום אחד את מה שפוטין עושה באוקראינה, לא הייתה עזה כבר מזמן».

קספרוב השווה את פעולות הצבא הרוסי וישראל, וטען למעשה שהיקף ואופי האלימות הרוסית עולים בהרבה על פעולות הצבא הישראלי.

עם זאת, את ההצהרה על השמדת עזה תוך 24 שעות אי אפשר לבדוק כתחזית צבאית. זהו השוואה פוליטית שנאמרה בצורה רגשית.

מה עורר את זעם המשתמשים ברשתות החברתיות

כבר ב-9–10 באוקטובר הציטוט הופץ ב-Reddit וברשתות חברתיות אחרות. המבקרים הזכירו לקספרוב את השכונות ההרוסות בעזה ואת הקורבנות הרבים בקרב האוכלוסייה האזרחית.

אחד מהתגובות הפופולריות הייתה שהיכולות השחמטיות המצוינות לא מבטיחות שיפוט פוליטי מצוין באותה מידה.

נשמעו גם התנגדויות יותר מהותיות: האם מותר להגן על מדינה אחת מהאשמות, תוך הנחה שצבא אחר היה משמיד את האוכלוסייה האזרחית עוד יותר מהר?

אבל לא היה גינוי פה אחד. חלק מהמשתמשים תמכו בקספרוב, והסכימו עם ביקורתו על הסיקור המערבי של המלחמה הרוסית.

למה זה נושא כואב לישראל

לקורא הישראלי יש לקחת בחשבון את נסיבות המלחמה שהחלה לאחר 7 באוקטובר 2023, כאשר מחבלים של חמאס פלשו מעזה לדרום ישראל, הרגו כ-1200 איש ולקחו בני ערובה.

ישראל החלה במבצע צבאי נגד חמאס. הקרבות שהתרחשו לאחר מכן גרמו להרס עצום ולמותם של רבים ברצועת עזה.

זו הסיבה שניסיון קספרוב להשוות בין שתי המלחמות מבחינת הרסנות עורר התנגדות. למבקרי ישראל דבריו נשמעו כהכחשת היקף הטרגדיה הפלסטינית. לתומכי ישראל — כתזכורת להבדל בין המטרות והאמצעים הצבאיים של רוסיה וצה”ל, צבא ההגנה לישראל.

הוויכוח נוגע גם להאשמות בג’נוסייד נגד ישראל, הנבחנות במישור המשפט הבינלאומי ונשארות נושא למחלוקות רציניות.

חדשות ישראל | Nikk.Agency ניתחו בעבר, למה אוקראינה שמרה על תדמית בינלאומית של קורבן תוקפנות, בעוד שהתפיסה של ישראל השתנתה. דברי קספרוב מראים עד כמה רחוק התפשטה הגישה של חלק מהקהל הבינלאומי לשתי המלחמות הללו.

קספרוב, אוקראינה והאיום מצד רוסיה

הראיון עצמו לא עסק רק בעזה.

קספרוב עזב את רוסיה ב-2013 ומאז מתנגד למשטר פוטין. ב-2026 הוא דיווח כי רשויות האכיפה האמריקאיות הזהירו אותו מפני איום אפשרי על חייו. על האזהרה בליטא סיפר גם שותפו איוון טיוטרין.

הסיפור הזה התפתח על רקע האשמות נגד סוכנים רוסים לכאורה בהכנת התקפות על אופוזיציונרים בחו”ל.

לגבי אוקראינה, עמדתו של קספרוב ידועה מזה זמן רב: הוא דורש התנגדות נחרצת יותר לתוקפנות הרוסית. חוסר שביעות רצונו מהתקשורת המערבית קשור גם לכך שהתקפות על ערים אוקראיניות הופכות בהדרגה לכרוניקה חדשותית שגרתית לצופה הזר.

לישראל יש כאן ממד נוסף. רוסיה משתפת פעולה עם איראן, וטכנולוגיות המל”טים האיראניות משמשות במלחמה נגד אוקראינה. לכן, השיחה על שיטות המלחמה הרוסיות נוגעת ישירות גם לתפיסות הישראליות על הביטחון האזורי.

על איך הערכות חריפות יכולות לשנות את תפיסת האירועים והמדינות עצמן, חדשות ישראל כתבו במאמר «ישראל, אוקראינה ומחיר המילה».

מה נשאר אחרי הסקנדל

קספרוב רצה למשוך תשומת לב לפעולות רוסיה באוקראינה, אך הדיון עבר במהירות להערכתו על המבצע הישראלי בעזה.

זהו תוצאה מובהקת. השאלה האם התקשורת הבינלאומית מסקרת מספיק את התקפות רוסיה על ערים אוקראיניות נותרה כמעט ללא מענה.

במקום זאת עלתה שאלה אחרת: האם ניתן להסביר את אכזריותה של מלחמה אחת על ידי השוואתה להרס ואובדן אנושי במלחמה אחרת?

לשיח הישראלי-אוקראיני זו שאלה שאינה תיאורטית כלל. בשתי המדינות עוקבים בקפידה אחר התגובה הבינלאומית לאירועים צבאיים — ומגיבים בכאב למקרים שבהם הטרגדיה שלהם נחשבת כלא מספקת.

הם היו יהודים. אבל הילדים עדיין לא ידעו שמולם עומדים משחררים. הם פחדו שהחיילים שהגיעו עשויים להיות נאצים ולשלוח אותם לתא הגזים. במחנה, השתייכות לעם היהודי הייתה עבורם איום מתמיד למוות.

על אפיזודה זו סיפר כעבור שישים שנה לעיתונאים אמריקאים אנטולי שפירו — יהודי מקונסטנטינוגרד האוקראינית, מייג’ור בצבא האדום, משתתף בשחרור אושוויץ. אז היה בן 92. מאחוריו היו כמה שנות מלחמה, קרבות קשים ופציעות. אך מה שראה בינואר 1945 המשיך לחזור אליו בסיוטים.

מחבר: ילנה גונקו

לפני המלחמה היה שפירו מהנדס, חבר מועצת העיר זפורוז’יה וראש הגוף התכנוני העירוני. בסתיו 1941 יצא לחזית בהתנדבות. בינואר 1945 השתתף בשחרור אושוויץ — מתחם מחנות בשטח פולין הכבושה, שם השמידו הנאצים כ-1.1 מיליון איש, בעיקר יהודים.

לאחר המלחמה השתתף בשיקום דנפרוגס ובבניית תחנות כוח, ובשנת 1992 היגר לארצות הברית. נפטר ב-8 באוקטובר 2005 בניו יורק. אחד עשר חודשים לאחר מכן העניק לו הנשיא ויקטור יושצ’נקו לאחר מותו את תואר גיבור אוקראינה.

חומר זה הוכן עבור המדור המדעי-פופולרי של נאנובוסטי “יהודים מאוקראינה“. איננו מתיימרים למחקר היסטורי עצמאי או לפתרון סופי של מחלוקות מדעיות. מטרתנו היא לספר לקהל הרחב על דפים פחות ידועים בהיסטוריה המשותפת של אוקראינה-יהודית, להכיר לקוראים אנשים, אירועים ומסמכים. היסטוריונים מסוימים מפרשים מידע באופן שונה. למי שרוצה לחקור את הנושא לעומק, אנו מציעים לפנות למקורות המובאים במאמר.

אנשל פייטלוביץ’ מקונסטנטינוגרד

אנטולי שפירו נולד ב-18 בינואר 1913 בקונסטנטינוגרד שבמחוז פולטבה של האימפריה הרוסית. כיום זהו ברסטין שבמחוז חרקוב באוקראינה, עד 2024 — קרסנוגרד.

בלידתו נקרא הילד אנשל פייטלוביץ’ שפירו. אביו — פייטל מרדוכוביץ’, אמו — שרה אנשילבנה. פרסומים ביוגרפיים מקשרים מידע על המשפחה עם רישום בספר המטרי של הרב המקומי. ספרים כאלה, שבהם רשמו קהילות יהודיות לידות, נישואין ומיתות, נותרו עד היום מקורות חשובים להיסטוריה של יהודי אוקראינה.

מאוחר יותר התפרסם אנשל בשם אנטולי פבלוביץ’. בשנת 1934 סיים את המכון להנדסה פדגוגית בזפורוז’יה. שנה לאחר מכן קיבל דרגת סגן משנה במילואים, ובשנים 1937–1939 עבד בטכניקום במפעל המתכות “דנפרוספצסטל”.

בשנת 1939 נבחר שפירו לחבר מועצת העיר זפורוז’יה. לאחר מכן עמד בראש הגוף התכנוני העירוני של הוועדה המבצעת, שהיה אחראי על שאלות הפיתוח הכלכלי והתעשייה.

כאשר גרמניה תקפה את ברית המועצות, המהנדס בן ה-28 החזיק בתפקיד ניהולי. על פי עדויות ביוגרפיות, הוא יכול היה לצפות לפינוי במסגרת תפקידו, אך באוקטובר 1941 יצא לחזית בהתנדבות.

ארבע שנות מלחמה: מטואפסה לאושוויץ

שפירו החל את שירותו בחזית בשנת 1941. לחם במסגרת חטיבת הרובאים הימית ה-76, פיקד על גדוד נפרד. השתתף בקרבות בקובאן, ליד טואפסה, רוסטוב על הדון, טגנרוג ועל נהר מיוס, שם יצרו הכוחות הגרמניים קו הגנה חזק.

בביוגרפיה הצבאית שלו היו גם קרב קורסק, פציעה באזור פרוחורובקה וחציית הדנפר. בשנת 1943 מילא תפקידים במטה, כולל במערכת המחלקה המבצעית של הארמיה ה-43.

בתחילת 1945 שירת מייג’ור שפירו בקורפוס הרובאים ה-106 של הארמיה ה-60 של החזית האוקראינית הראשונה. לקוראים ישראלים נבהיר: זה היה איחוד של הצבא האדום, ולא צבא אוקראיני לאומי נפרד. ביחידותיו שירתו נציגים מעמים שונים של ברית המועצות.

בינואר 1945 התקדמו הכוחות הסובייטיים בשטח פולין. בדרכה של הארמיה ה-60 היה העיר אושוויינצ’ים, השם הגרמני — אושוויץ.

27 בינואר 1945: שחרור אושוויץ

עשרה ימים לפני הגעת הכוחות הסובייטיים החלו הנאצים לפנות את האסירים. בין ה-17 ל-21 בינואר הוצאו כ-56–60 אלף איש ממתחם המחנות והובלו מערבה. האנשים צעדו במזג אוויר חורפי, מותשים מרעב ומחלות. את המפגרים ירו. המעברים הללו נכנסו להיסטוריה כ”מצעדי המוות”.

במקביל השמידו אנשי האס-אס מסמכים, פוצצו תאי גזים ומשרפות, בניסיון להסתיר את עקבות הרציחות ההמוניות. המשרפה האחרונה בבירקנאו פוצצה ב-26 בינואר.

ב-27 בינואר שחררו חלקי הארמיה ה-60 של החזית האוקראינית הראשונה את אושוויץ. מתחם המחנות כלל כמה מחנות גדולים — אושוויץ I, אושוויץ II — בירקנאו, אושוויץ III — מונוביץ — ורבים תת-מחנות. לכן לא ניתן לצמצם את שחרורו למתקפה אחת על השערים.

בקרבות על אושוויינצ’ים ועל מתקני המחנה נהרגו יותר מ-230 חיילים סובייטים.

בשלושת המחנות העיקריים מצאו החיילים הסובייטים כ-7,000 אסירים חיים, כולל מאות ילדים. רבים היו במצב קריטי. עוד כ-500 איש שוחררו בתת-מחנות זמן קצר לפני ה-27 בינואר או זמן קצר לאחר תאריך זה.

“אנחנו לא יהודים!” — עדותו של אנטולי שפירו

ב-6 במרץ 2005 פרסם העיתון New York Daily News ראיון עם שפירו בן ה-92 לעיתונאי וולטר רובי. השיחה התקיימה בדירתו של הוותיק בשכונת קוני איילנד בניו יורק.

שפירו נזכר באנשים בבגדי מחנה מפוספסים, שעמדו בשלג. הם היו כל כך מותשים, עד שהתקשו לזוז. חלקם עטפו את רגליהם בסמרטוטים במקום נעליים. כששמעו שהמשחררים הגיעו, האסירים לא האמינו מיד. הם ניגשו לחיילים, נגעו בבגדיהם ובידיהם, בניסיון לוודא שהמתרחש אמיתי.

שפירו הביא את דברי החיילים: “הצבא האדום בא לשחרר אתכם”.

בצריפים מצאו החיילים חיים לצד מתים. שפירו תיאר ריח כבד, לכלוך, דם ואנשים שכבר לא היו מסוגלים לקום בכוחות עצמם מהמיטות.

במיוחד נחרטו בזכרונו שני ילדים.

באחד החדרים עם הכיתוב Kinder — “ילדים” בגרמנית — מצאו החיילים שני ילדים חיים. כשראו אנשים במדים צבאיים, הם החלו לצעוק שהם אינם יהודים. לפי הסברו של שפירו, הילדים היו יהודים, אך פחדו שישלחו אותם לתא הגזים.

הרופאים הצבאיים לקחו אותם כדי לרחוץ ולהאכיל אותם. שמות הילדים לא צוינו בראיון שפורסם, ולא ידוע מה עלה בגורלם. שפירו לא טען שכבר לקחו אותם בעבר לתא הגזים.

מצבם של שאר הניצולים לא היה פחות קשה. רבים רעבו כל כך הרבה זמן, עד שתזונה רגילה עלולה הייתה להוות עבורם סכנה. נדרשה עזרה רפואית, שיקום הדרגתי של התזונה וטיפול במחלות זיהומיות. לאחר השחרור ננקטו צעדים לניקוי הצריפים ולמניעת מגפות.

מאוחר יותר סייעו לאסירים שירותי הרפואה הסובייטיים והצלב האדום הפולני. בבית החולים שאורגן על ידי רופאים פולנים טופלו אלפי אסירים לשעבר, כולל מאות ילדים.

גם כעבור שישים שנה סיפר שפירו לעיתונאים שהמראות שראה במחנה ממשיכים להופיע בחלומותיו בלילות.

מי נכנס ראשון לאושוויץ: עדויות ומסמכים

במספר פרסומים מכנים את אנטולי שפירו מפקד גדוד שמנה כ-500 חיילים, אחד הראשונים שנכנסו לאושוויץ. גרסה זו התקבעה בביוגרפיות הפופולריות שלו.

עם זאת, מחקרו של ס. א. ליפאטוב, המבוסס על מסמכים צבאיים סובייטיים, מציין שבינואר 1945 שימש שפירו כעוזר ראש המחלקה המבצעית של הקורפוס הרובאי ה-106. לא נמצא אישור תיעודי לפיקודו על גדוד תקיפה נפרד בעת שחרור המחנה.

בשחרור מתחם המחנות השתתפו יחידות מכמה חטיבות, כולל הדיוויזיות הרובאיות ה-100 וה-322. לכן לא ניתן לקבוע קצין ראשון אחד חד משמעי שפתח את שערי אושוויץ כולו.

עם זאת, בצו הרשמי של נשיא אוקראינה מס’ 768/2006 נקרא שפירו מפקד גדוד רובאי נפרד של הדיוויזיה הרובאית ה-100, שהשתתף בשחרור אושוויינצ’ים ב-27 בינואר 1945. נוסח זה משקף את ההכרה הרשמית בהישגיו הצבאיים, אף שהוא סותר מידע ארכיוני מסוים על התפקיד שמילא.

אין סיבה לשלול את השתתפותו של שפירו בשחרור המחנה. עדויותיו בחייו נותרות גם הן מקור היסטורי עצמאי. אך הטענה שהוא פתח את שערי אושוויץ ראשון לבדו דורשת הסתייגות.

כמה אנשים נהרגו באושוויץ

לאחר המלחמה העריכה הוועדה הסובייטית המיוחדת את מספר ההרוגים באושוויץ בכארבעה מיליון איש. מספר זה הופיע בחומרי משפטי נירנברג, אך מחקרים היסטוריים מאוחרים יותר בחנו אותו מחדש.

על פי הערכות מודרניות של מוזיאון המדינה אושוויץ-בירקנאו, הועברו למתחם המחנות כ-1.3 מיליון איש, מתוכם כ-1.1 מיליון נרצחו. כ-מיליון מהקורבנות היו יהודים. בין שאר ההרוגים — כ-70–75 אלף פולנים, 21 אלף רומא וסינטי, כ-14–15 אלף שבויי מלחמה סובייטים ואלפי אסירים בני לאומים אחרים.

נתונים אלה מבוססים, בין היתר, על מחקריו של ההיסטוריון פרנצ’ישק פיפר, שחקר מסמכי גירוש, דיווחי מחנות ומידע דמוגרפי.

אושוויץ, ישראל והיהודים מאוקראינה

ב-27 בינואר, יום השנה לשחרור אושוויץ, מאז 2005 הוא יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שהוכרז על ידי העצרת הכללית של האו”ם. בישראל קיימת גם תאריך זיכרון לאומי נפרד — יום השואה והגבורה, הנחגג ב-27 בניסן לפי הלוח העברי עם העברות חוקיות.

עדויות ניצולי השואה נשמרות ביד ושם — המוזיאון הלאומי להיסטוריה של השואה והגבורה בירושלים. בין מיליוני קורבנות ההשמדה הנאצית היו קרובי משפחה של אזרחי ישראל העתידיים, יהודים מאוקראינה, פולין, הונגריה ומדינות אירופיות אחרות.

אנטולי שפירו מעולם לא היה אזרח ישראל, אך סיפורו קשור ישירות לעם היהודי. הוא נולד במשפחה יהודית באוקראינה, השתתף בשחרור המחנה שבו נרצחו כ-מיליון יהודים, ובסוף חייו השאיר עדויות על מה שחווה.

במדור נאנובוסטי “יהודים מאוקראינה” יש סיפור על יליד אוקראינה אחר הקשור לאושוויץ — קייבי יורה ליפשיץ. באפריל 1943 השתתף יחד עם רוברט מסטריו וז’אן פרנקלמון במתקפה של ההתנגדות הבלגית על הרכבת העשרים, שהובילה יהודים למחנה. מהרכבת הצליחו להימלט מאות אסירים.

ליפשיץ ניסה להציל אנשים בדרך לאושוויץ. שפירו השתתף שנתיים לאחר מכן בשחרור אלה ששרדו את מאסר המחנה. שניהם נולדו במשפחות יהודיות על אדמת אוקראינה.

נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency ממשיך לספר על אנשים אלה, שגורלותיהם מחברים את ההיסטוריה של אוקראינה, ישראל והיהדות האירופית.

לאחר המלחמה: פראג, זפורוז’יה, דנפרוגס וניו יורק

לאחר שחרור אושוויץ המשיך שפירו בשירות הצבאי ופגש את סיום המלחמה בפראג. בתקופה שלאחר המלחמה שימש בתפקיד במטה הארמיה ה-65. השתחרר בשנת 1947.

בחזרתו לחיים האזרחיים עבד שוב כמהנדס. השתתף בשיקום דנפרוגס בזפורוז’יה, בבניית תחנת הכוח ההידרואלקטרית קויבישב, עבד בסיביר ובקלינינגרד. דנפרוגס, תחנת כוח גדולה על הדנפר, ניזוקה קשות במהלך מלחמת העולם השנייה ודרשה שיקום נרחב.

בשנת 1972 עבר שפירו לפרברי מוסקבה. בשנת 1992 היגר יחד עם אשתו ויטה לארצות הברית, והתיישב בשכונת קוני איילנד בברוקלין, שם התגבשה קהילה גדולה של יוצאי ברית המועצות לשעבר.

באמריקה הופיע באירועים זיכרון, נתן ראיונות, סיפר על שחרור אושוויץ. במאי 2005 יצא ספרו האחרון “מרתון מאיים”.

בראיונותיו המאוחרים נזכר שפירו לא רק בשחרור המחנה, אלא גם בשנים הסובייטיות, בעבודה, בשירות, ביחס להתפרקות ברית המועצות. הוא הדגיש שהוא גאה בהשתתפות הצבא האדום בשחרור האסירים, ועל חייו בברית המועצות דיבר בצער על תקופה שעברה.

לשאלה מה הרגיש כיהודי בין המשחררים הראשונים, ענה שפירו: “הייתי גאה מאוד להיות בין המשחררים הראשונים”. עם זאת, הוא דיבר על גאוותו בעיקר על השתתפות הצבא האדום בשחרור המחנה.

עיטורים צבאיים ומדיניים של אנטולי שפירו

אנטולי שפירו עוטר בכמה עיטורים צבאיים סובייטיים ובמדליות רבות. במקורות ביוגרפיים מדובר על עשרים עיטורים ומדליות. המינהל הממלכתי האזורי של זפורוז’יה בפרסום מ-9 במאי 2008 הזכיר בנפרד ארבע עשרה מדליות.

בין העיטורים הסובייטיים שהוקמו:

• שני עיטורי כוכב אדום — עיטורים ב-7 בפברואר וב-28 באוקטובר 1943. בחומרי המינהל האזורי של זפורוז’יה הם קשורים לקרבות ליד טואפסה וקנב.
• שני עיטורי מלחמת המולדת מדרגה ראשונה. אחד מהם מתוארך ל-30 באפריל 1945. תאריך העיטור השני דורש אישור נפרד על פי מסמך העיטור.
• עיטור מלחמת המולדת מדרגה שנייה — 5 באוגוסט 1944.
• מדליית “על הגנת הקווקז” — 1 במאי 1944.
• מדליית “על הניצחון על גרמניה במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945” — 9 במאי 1945.

תאריכי העיטורים המפורטים מובאים על פי כרטסת הארכיון של משרד ההגנה של ברית המועצות. במידע של המינהל האזורי של זפורוז’יה מוזכרים גם עיטורים על קרבות ליד קרקוב ופראג.

עיטור מדיני פולני. בשנת 2005, לציון שישים שנה לשחרור אושוויץ, הוענק לשפירו עיטור פולני. פרסומים ביוגרפיים מכנים את צלב ההצטיינות של הרפובליקה הפולנית; במקורות מסוימים מופיעה גם אזכור של דרגת קצין של עיטור ההצטיינות של הרפובליקה הפולנית. רשימת העיטורים הפולניים המדויקת דורשת אימות עם מסמכים פולניים מקוריים.

בשל מצבו הבריאותי הקשה לא יכול היה שפירו להגיע לפולין לאירועים הזיכרון. העיטור הוענק לו בניו יורק בהשתתפות הקונסול הפולני אגנסקה מישבסקה. בטקסים בקרקוב הוצג נאום וידאו שלו, שבו קרא לא לאפשר חזרה על פשעי הנאצים.

גיבור אוקראינה. ב-21 בספטמבר 2006, לאחר מותו של שפירו, העניק לו הנשיא ויקטור יושצ’נקו תואר גיבור אוקראינה עם עיטור “כוכב הזהב”. זהו התואר המדיני הגבוה ביותר של אוקראינה, שהוענק על אומץ אישי, הקרבה הרואית ועמידה איתנה במאבק נגד הכובשים הנאצים.

חשוב להבחין בין שני עיטורים הקיימים במערכת תואר גיבור אוקראינה: עיטור “כוכב הזהב” מוענק על מעשה גבורה, ועיטור המדינה — על הישגים עבודה יוצאי דופן. שפירו זכה לאחר מותו דווקא ב”כוכב הזהב”.

כיצד אוקראינה הנציחה את זכרו של אנטולי שפירו

ב-21 בספטמבר 2006 חתם נשיא אוקראינה ויקטור יושצ’נקו על צו מס’ 768/2006 “על הענקת תואר גיבור אוקראינה”. לאנטולי שפירו הוענק לאחר מותו תואר גיבור אוקראינה עם עיטור “כוכב הזהב”.

בצו הוא נקרא מפקד גדוד רובאי נפרד של הדיוויזיה הרובאית ה-100 ומשתתף בשחרור מחנה הריכוז אושוויינצ’ים. באותו מסמך הוענק תואר גיבור אוקראינה לאחר מותה גם לטטיאנה יוסיפובנה מרקוס — יהודייה, משתתפת במחתרת האנטי-נאצית בקייב, שהוצאה להורג על ידי הנאצים בשנת 1943.

כך, בצו נשיאותי אחד, ציינה אוקראינה שני אנשים ממוצא יהודי, שהשתתפו במאבק נגד הנאציזם: מחתרתית מקייב וקצין חזית, שנולד בקונסטנטינוגרד.

ב-9 במאי 2008 נפתחה בזפורוז’יה לוח זיכרון לאנטולי שפירו על הבניין שבו שכן הוועד המבצעי העירוני בשנים 1939–1941. כאן עבד עד שיצא לחזית. בזמן פתיחת הלוח שכן בבניין משרד הפנים העירוני.

בטקס השתתפו ממלא מקום סגן שר החוץ הראשון של אוקראינה יורי קוסטנקו, ממלא מקום ראש המינהל הממלכתי האזורי של זפורוז’יה ולרי צ’רקסקה, ראש העיר זפורוז’יה יבגני קרטשוב וקרובי משפחתו של שפירו.

בשם המשפחה דיבר נכדו יורי שפירו, שחי בזפורוז’יה. הוא הודה למשתתפי הטקס על שמירת זכרו של סבו. מחבר לוח הזיכרון היה האדריכל הזפורוז’י אלכסיי משקדוב.

על לוח הזיכרון, שבוצע בשפה האוקראינית, הותקן תבליט של שפירו במדים צבאיים. הכיתוב מודיע שבבניין זה עבד בשנים 1939 עד 1941 בן המקום, משתתף בשחרור אסירי מחנה הריכוז אושוויינצ’ים, גיבור אוקראינה אנטולי פבלוביץ’ שפירו.

זכרו נשמר גם בארצות הברית: במועדון ניצולי השואה בברוקלין הוקם דוכן זיכרון המוקדש לשפירו.

כיצד זוכרים את אנטולי שפירו בישראל

למרות שאנטולי שפירו מעולם לא חי בישראל, שמו מופיע בעיתונות ההיסטורית הישראלית, בסיפורי מוזיאונים על מלחמת העולם השנייה ואפילו בנאומי חברי הכנסת. כאן זוכרים אותו בעיקר כקצין יהודי בצבא האדום, שהשתתף בשחרור אושוויץ.

מוזיאון הלוחם היהודי בלטרון

במוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה על שם חיים הרצוג (מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה), הממוקם באזור לטרון ליד ירושלים, סיפורו של שפירו נכלל בסיפור על חיילים יהודים שנלחמו נגד גרמניה הנאצית.

בינואר 2025, לציון 80 שנה לשחרור אושוויץ, פרסם העיתון הישראלי “ידיעות אחרונות” מאמר של העיתונאית איריס ליפשיץ-קליגר “הגבורה היהודית כפי שלא ראיתם”.

סגן מנהל המוזיאון למידע ועבודת סיורים אסף אפרתי סיפר שמסבירים למבקרים: בין אלה שהשתתפו בשחרור אושוויץ היה מייג’ור יהודי בצבא האדום אנטולי שפירו, שיצא למלחמה בהתנדבות, למרות הפטור מגיוס.

המוזיאון מוקדש לכמיליון וחצי יהודים ששירתו בצבאות בעלות הברית והשתתפו בהתנגדות לנאצים. לצד שפירו מספרים שם על הנווטת בחיל האוויר הסובייטי פולינה גלמן ועל ראש המחתרת האנטי-נאצית באלג’יריה ז’וזה אבולקר.

ב-27 בינואר 2026: שמו של שפירו נשמע בכנסת

שמונה עשר שנה לאחר שחרור אושוויץ, ב-27 בינואר 2026, נאם חבר הכנסת יבגני סובה בישיבה מיוחדת, שהוקדשה ליום הזיכרון הבינלאומי לשואה ולמאבק באנטישמיות.

במהלך נאומו על תרומת היהודים למיגור גרמניה הנאצית, נזכר במשפחתו שלו, קרובי משפחה שלחמו בצבא האדום, ובאנטולי שפירו. לדבריו של חבר הכנסת, שפירו היה מייג’ור יהודי, שהשתתף בשחרור אושוויץ ודיבר עם האסירים המשוחררים ביידיש.

סובה הדגיש שההיסטוריה של חיילים יהודים שנלחמו נגד הנאציזם צריכה לתפוס מקום חשוב בזיכרון ההיסטורי של העם היהודי. בסיום נאומו הביע תקווה שהדורות הבאים יזכרו את שמות החיילים הללו לצד גיבורים אחרים של ההיסטוריה היהודית.

הנאום נשמר בפרוטוקול ישיבת הכנסת מ-27 בינואר 2026. הפרטים שהביא חבר הכנסת מתייחסים לסיפורו הציבורי ואינם מסירים שאלות ארכיוניות על תפקידו המדויק של שפירו בינואר 1945.

העיתונות הישראלית והביוגרפיה בעברית

ב-24 בינואר 2018 פרסם העיתון הישראלי באנגלית The Jerusalem Post מאמר של העיתונאי מרטין סיף “Auschwitz hero” — “גיבור אושוויץ”. החומר הוקדש לאנטולי שפירו כמפקד קרבי יהודי, שהשתתף בשחרור מחנה הנאצים.

ביוגרפיה נפרדת של אנטולי שפירו קיימת גם בוויקיפדיה העברית תחת הכותרת “אנטולי שפירו”. במאמר מתוארים בפירוט עבודתו לפני המלחמה בזפורוז’יה, שירותו הצבאי, שחרור אושוויץ, הגירתו לארצות הברית, עיטוריו והענקת תואר גיבור אוקראינה לאחר מותו. משוחזר גם עדותו על כך שהאסירים המשוחררים נגעו בחיילים הסובייטים, בניסיון להאמין שהמשחררים הגיעו.

בוויקיפדיה העברית ובמספר פרסומים ישראליים נקרא שפירו קצין שפתח אישית את שערי אושוויץ. עם זאת, במחקר מסמכים צבאיים סובייטיים לא התקבלה אישור חד משמעי לגרסה זו. לכן חשוב להשוות את המידע מהפרסומים הישראליים עם מחקרים ארכיוניים, מבלי לערבב את זכרו של האדם עם השאלה על הבכורה המדויקת בשחרור המחנה.

עד כה הצליחו לאשר תיעודית את אזכוריו של שפירו בפרלמנט הישראלי, בסיפור המוזיאוני ובעיתונות. עם זאת, לא נמצאו אישורים לקיומו של אנדרטה נפרדת, לוח זיכרון או רחוב על שמו בישראל.

שנות חייו האחרונות והעדות שנותרה

אנטולי שפירו נפטר ב-8 באוקטובר 2005 בניו יורק בגיל 92. הוא נקבר בבית הקברות היהודי Beth Moses בלונג איילנד.

הראיונות האחרונים שנתן הוותיק היו כבר במצב קשה. הוא לא הצליח לנסוע לפולין לציון יום השנה השישים לשחרור אושוויץ, אך המשיך לספר לעיתונאים על האסירים שראה בינואר 1945.

בין הזיכרונות הללו נותרה הסיפור של שני ילדים שצעקו לחיילים הסובייטים: “אנחנו לא יהודים!”

אנחנו לא יודעים את שמותיהם, לא יודעים מאיפה הם גורשו, ולא יכולים לעקוב אחר חייהם הבאים לפי דברי שפירו. אבל בזכות עדותו ידוע איזה פחד חוו הילדים אפילו ברגע השחרור.

אנטולי שפירו נולד במשפחה יהודית בקונסטנטינוגרד האוקראינית, עבד בזפורוז’יה, עבר את המלחמה, השתתף בשחרור אושוויץ והשאיר זיכרונות על מה שחווה. לאחר המלחמה הוא עבד כמהנדס במשך עשורים, ואת שנותיו האחרונות בילה בארצות הברית.

הישגיו הוכרו בפרסים סובייטיים ופולניים, בתואר גיבור אוקראינה לאחר מותו ובשלט זיכרון בזפורוז’יה. אך העדות המפורסמת ביותר של שפירו נותרה הסיפור על שני הילדים שעדיין לא ידעו שהחיילים שהגיעו הצילו את חייהם.

בנובמבר 2026 יתקיימו בישראל הצגות המופע «אזעקה באודסה או איך משפחה אחת התכנסה במקלט» בהשתתפות אמני העם של אוקראינה אולג פילימונוב ודיאנה מאלה. זהו סיור הופעות בשישה ערים — חיפה, אשדוד, ראשון לציון, באר שבע, פתח תקווה ונתניה.

פורמלית — קומדיה בשפה הרוסית עם «פרונונס» אודסאי.
במהות — שיחה בימתית על החיים בזמן מלחמה.

המופע מתחיל במשפט שהפסיק מזמן להיות מוסכמה תיאטרלית: «האירוע יימשך אם האזעקה נמשכת לא יותר משעה…». משפט זה קובע את הטון לכל ההתרחשות. הצופה מבין מיד שמדובר לא באזעקה דמיונית, אלא בשגרה של השנים האחרונות.

משך — 1 שעה ו-40 דקות. הגבלת גיל — 12+. טווח המחירים בהתאם לעיר — בערך 186–256 שקלים.

גיאוגרפיית הסיור: ערים, תאריכים, קהל

ההצגות מפוזרות בכל הארץ — מצפון לדרום.

נתניה — יום חמישי, 05.11.2026, 19:00
אודיטוריום ע”ש אריק איינשטיין, נתניה

חיפה — יום שישי, 06.11.2026, 19:00
מרכז לאמנויות הבמה קריגר, חיפה

באר שבע — יום שבת, 07.11.2026, 20:00
תמוז בית המוזיקה

ראשון לציון — יום שני, 09.11.2026, 19:00
מופת, ראשון לציון

חיפה — יום רביעי, 11.11.2026, 19:00
בית-נגלר, חיפה

פתח תקווה — יום שישי, 13.11.2026, 19:00
שרט, פתח תקווה

אשדוד — יום שבת, 14.11.2026, 19:00
מתנ”ס דיונה-יוד, אשדוד

כרטיסים כבר זמינים –

https://nikk.kassa.co.il/announce/85289

דמויות:

בעל – אולג פילימונוב, שחקן תיאטרון וקולנוע אוקראיני, אמן העם של אוקראינה, חבר צוות ק.ו.ן «הג’נטלמנים האודסאים», מנחה תוכנית הטלוויזיה «ג’נטלמן-שואו, «פילימונוב וחברה, «מצלמת הצחוק» ועוד.
אישה – דיאנה מאלה, שחקנית תיאטרון וקולנוע אוקראינית, אמנית העם של אוקראינה, משרתת בתיאטרון המוזיקלי-דרמטי האוקראיני ע”ש ו. וסילקו, שיחקה בסרטים «דז’ה וו», «חיסול», «האי של האנשים המיותרים» ועוד.

המארגנים מדגישים: ההפקה נוצרה כמחווה של סולידריות עם המציאות הישראלית, שבה אזעקות ומקלטים הם חלק מהחיים היומיומיים. לכן הסיור בישראל נתפס לא כסיור סטנדרטי, אלא כהתאמה מדויקת להקשר.

לקהל דוברי הרוסית בישראל זהו גם חזרה לקוד התרבותי האודסאי — הומור, אינטונציה, «משפחה» שבה במרחב הצפוף של המקלט פתאום מתגלים האופי.

צוות הפקה:

מחברי התסריט: אלכסנדר טארסול, ויקטור יבניק, יבגני חייט
במאי: איגור סלבינסקי
עוזרת במאי: יקטרינה לבדבה
מעצב תפאורה: אמזארי קיקנבלידזה
עורך מוזיקלי: סרגיי דמיטרייב
כוריאוגרפיה: פבל איבליושקין
שירה: מרגריטה צ’רניק
תאורה: ולדימיר דובובנקו
צילום: ארטם פלבאן
מפיקים: אלכסנדר טארסול, ויקטור יבניק, יבגני חייט

על מה המופע ולמה הוא נוצר אחרי 2022

המלחמה כרקע יומיומי

אחרי 24 בפברואר 2022 אודסה נמצאה באזור התקפות טילים קבועות. אזעקות אוויריות, הרס תשתיות, נזקים למרכז ההיסטורי — זה לא אבסטרקציה, אלא הרקע שבו ממשיכים לחיות ולעבוד האמנים.

אולג פילימונוב בראיון בשנת 2023 אמר במפורש: קומדיה בזמן מלחמה — זה לא קלות דעת, אלא דרך להגנה פסיכולוגית. לדבריו, אם לא נותנים לאנשים אפשרות לצחוק, «אפשר להשתגע». עמדה זו הפכה לבסיס הדרמטורגי של ההפקה החדשה.

דיאנה מאלה באותה תקופה המשיכה לשרת בתיאטרון המוזיקלי-דרמטי האוקראיני האקדמי ע”ש ו. וסילקו. בשנת 2022 התיאטרון חידש את העבודה בפורמט «תיאטרון במקלט» — חזרות והצגות התקיימו במקומות מוגנים. זה היה צעד הכרחי אך עקרוני: החיים התרבותיים לא נעצרים.

«אזעקה באודסה» כתשובה בימתית

המופע אינו על החזית ואינו על פוליטיקה. הוא על שעה במקלט.

על משפחה שנאלצת להמתין לאזעקה יחד.
על עצבים, פחד, קונפליקטים יומיומיים.
ועל הצחוק שנוצר במקום שבו, לכאורה, אין לו מקום.

בשנת 2024 המופע הוצג באודסה ב-24 בפברואר — ביום השנה לפלישה המלאה. בשנת 2025 כבר קראו לו בגלוי «קומדיה על החיים בתנאי מלחמה». זה לא נוסחה פרסומית, אלא הגדרה מדויקת של הז’אנר.

זהו החומר שהאמנים כעת מביאים לישראל.

עזרה לאוקראינה אחרי 2022: הבמה כצורת עמידות

עמדה ציבורית וניסיון אישי

פילימונוב לא הסתיר שמשפחתו חוותה התקפות טילים באודסה. בשנת 2025 הופיעו בתקשורת דיווחים שהוא התקין בשטח הבית מקלט בטון — אמצעי בטיחות אישי שמראה את מידת המציאות של האיום.

זה לא הצהרה, אלא שגרה.

עבודת התיאטרון בזמן מלחמה

התיאטרון האוקראיני באודסה, שבו משרתת דיאנה מאלה, לא הפסיק את פעילותו לאחר תחילת הפלישה. הוא עבר לפורמט עבודה במקלט, המשיך להוציא בכורות ולשמור על הרפרטואר.

שמירת הבמה בעיר תחת התקפות — זה גם תרומה.
לא בצורה של הכנסות, אלא בצורה של עמידות הסביבה התרבותית.

סיורים בינלאומיים כהמשך השיחה

כאשר מופע על אזעקה ומקלט עולה על הבמה הישראלית, הוא מפסיק להיות סיפור מקומי של אודסה. הוא הופך לחוויה משותפת.

באמצע החומר נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה בסיור הזה לא רק כאפיש, אלא כגשר תרבותי בין אוקראינה לישראל — שתי חברות שעבורן אזעקה ומקלט הפכו לחלק מהמציאות.

הסיורים ממלאים מספר תפקידים:
תומכים בנראות התרבותית האוקראינית בחו”ל,
יוצרים קשר רגשי עם הדיאספורה,
מעבירים את השיחה על המלחמה ממישור החדשות למישור החוויה האנושית.

למה הסיור הזה חשוב דווקא עכשיו

הקהל הישראלי מבין את הדרמטורגיה של האזעקה ללא הסברים.
האוקראיני — חווה אותה כל יום.

«אזעקה באודסה» לא מנסה להסביר את המלחמה. היא מתעדת את השכבה היומיומית שלה — שעה במקלט, שבה אנשים נשארים עצמם.

בתנאים שבהם החדשות על המלחמה הופכות לרקע, מופעים כאלה מזכירים: התרבות לא נעלמת בצל אפילו תחת אזעקות.

ואולי, בזה טמון התרומה העיקרית של האמנים אחרי 2022 — להמשיך לשחק, כשקל יותר היה לשתוק.

איך לקנות כרטיסים

ההצגות מפוזרות בכל הארץ — מצפון לדרום.

נתניה — יום חמישי, 05.11.2026, 19:00
אודיטוריום ע”ש אריק איינשטיין, נתניה

חיפה — יום שישי, 06.11.2026, 19:00
מרכז לאמנויות הבמה קריגר, חיפה

באר שבע — יום שבת, 07.11.2026, 20:00
תמוז בית המוזיקה

ראשון לציון — יום שני, 09.11.2026, 19:00
מופת, ראשון לציון

חיפה — יום רביעי, 11.11.2026, 19:00
בית-נגלר, חיפה

פתח תקווה — יום שישי, 13.11.2026, 19:00
שרט, פתח תקווה

אשדוד — יום שבת, 14.11.2026, 19:00
מתנ”ס דיונה-יוד, אשדוד

כרטיסים כבר זמינים –

https://nikk.kassa.co.il/announce/85289

מחבר: אלכסנדר חמלניצקי

לפי הדיווח הבוקר של כוחות האוויר של אוקראינה, רוסיה שיגרה 96 מל”טים תקיפה, כ-60 מהם – שאהד. ההגנה האווירית האוקראינית הפילה או דיכאה 69 מכשירים. נרשמו פגיעות של 27 מל”טים בשבעה מקומות.

אלו נתונים ראשוניים לשעה 08:30. הם אינם כוללים ספירה מלאה של טילים בליסטיים שהופעלו במהלך ההתקפה.

קייב: הרוגים, פצועים ומכה על האנרגיה

עבור בירת אוקראינה האירועים החלו כבר בערב ה-13 באוקטובר.

טילים רוסיים פגעו ברבעים מגורים ובמתקני תשתית. לפי הדיווחים שהתקבלו, נהרגו שני אנשים, מספר הפצועים עלה ל-21, ביניהם ילד בן שמונה. שישה עשר אנשים אושפזו, ארבעה מהם במצב קשה.

ברובע דסניאנסקי נפגע בניין מגורים בן תשע קומות. המחלצים פירקו מבנים פגועים והמשיכו בעבודות חיפוש.

מטרה נפרדת של המכה הייתה תחנת הכוח התרמית קייב-4 – תחנת כוח תרמית המשתתפת באספקת חום וחשמל לעיר. נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי דיווח על התקפה בטילים בליסטיים והזהיר על אפשרות של שיגורים רוסיים חדשים.

בבוקר ה-14 באוקטובר התקפת האוויר נמשכה. הופיעו דיווחים על הפסקות חשמל, אספקת מים ותנועת תחבורה עירונית.

עבור תושבי קייב זו אינה סטטיסטיקה אנרגטית מופשטת. באמצע אוקטובר, כאשר החודשים הקרים לפנינו, פגיעה בתחנת הכוח התרמית מהווה איום על העבודה התקינה של רבעים מגורים שלמים.

מחרקוב עד לוצק: גיאוגרפיית המכות

מאוחר בערב ה-13 באוקטובר, הכוחות הרוסיים הנחיתו מכה בפצצות אוויר מונחות על חרקוב. אחת הפגיעות הייתה בשטח בית חולים ברובע סלטובסקי. המטופלים פונו למוסד רפואי אחר, דווח על שישה פצועים. נפגעו מבני בית החולים והמפעל.

בחמלניצקי, כתוצאה מהתקפה רוסית, נדלק בניין מגורים. ראש המינהל הצבאי האזורי סרגיי טיורין דיווח על עבודת שירותי החירום. בתחילה לא הייתה מידע על נפגעים.

בלוצק, המרכז המנהלי של מחוז וולין בצפון-מערב אוקראינה, בסביבות השעה שתיים בלילה, מל”ט פגע בשטח בסיס נפט. פרצה שריפה שהמחלצים כיבו עד 04:38.

במחוז קירובוגרד נפגעו מתקני תשתית קריטיים. חמישה יישובים נותרו ללא אספקת חשמל, נעשו שינויים בתנועת רכבות הפרברים.

NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמים לב לאופי ההתקפות הללו: המכות פוגעות בו זמנית במגורים, רפואה, אנרגיה ותחבורה. גם כאשר הצבא מצליח ליירט את רוב המל”טים, תוצאות הפגיעות הנותרות מורגשות על ידי אלפי תושבים אזרחיים.

מל”טים ריאקטיביים: מורכבות חדשה עבור ההגנה האווירית

בדיווחים של כוחות האוויר של אוקראינה ב-13 באוקטובר הופיעו שוב ושוב מל”טים ריאקטיביים.

תנועתם נעקבה בכיוונים של לוצק, חמלניצקי, ברדיצ’ב וערים אחרות. בניגוד למל”טי שאהד רגילים עם מדחף, המכשירים הריאקטיביים מסוגלים לפתח מהירות גבוהה יותר, מקצרים את זמן הגילוי והיירוט.

עבור הקורא הישראלי יש כאן מקבילה מובנת. בישראל מבחינים באיומים של מל”טים תקיפה איטיים, טילים שיוט ובליסטיים, שכן כל סוג דורש אמצעי גילוי והתמודדות משלו.

אוקראינה פותרת משימות דומות, אף שהגיאוגרפיה, צפיפות ההגנה והמשאבים הזמינים שונים באופן משמעותי.

קודם סיפרנו, כיצד תחנות רדאר ישראליות RADA RPS-42 עוזרות לאוקראינה להגן על המרחב האווירי. השימוש בהן מראה שהטכנולוגיות הישראליות כבר מהוות חלק ממערכת ההתמודדות האוקראינית עם איומי אוויר.

מדוע שאלת האזהרה המוקדמת הפכה לפוליטית

על רקע המכה על תחנת הכוח התרמית קייב-4, זלנסקי הצהיר כי השותפים הבינלאומיים שוב לא הזהירו את אוקראינה על הכנת שיגורים בליסטיים רוסיים.

מדובר לא רק באמצעי פגיעה, אלא גם בחילופי מידע מודיעיני בזמן.

בין גילוי השיגור לפגיעת הטיל הבליסטי עשויות לעבור רק כמה דקות. ככל שהאזהרה האמינה מגיעה מוקדם יותר, כך יש יותר אפשרויות לשירותים צבאיים ואזרחיים.

בישראל מבינים היטב את חשיבותן של אזהרות כאלה. אזעקות, חדרים מוגנים — ממ”ד (ממ״ד, חדר ממוגן בבית מגורים) — והוראות פיקוד העורף הפכו לחלק מהביטחון היומיומי.

המצב האוקראיני מורכב יותר בשל שטח המדינה העצום והכיוונים הרבים מהם רוסיה מסוגלת להנחית מכות. לכן בעיית חילופי המידע המודיעיני חשובה במיוחד עבור קייב.

מכות על האנרגיה ופרספקטיבת החורף

התקפה חדשה התרחשה על רקע דיונים בינלאומיים על האפשרות להפסיק את המכות על תשתית האנרגיה.

עם זאת, בין הצהרות דיפלומטיות למה שמתרחש בשטח יש פער ברור.

עבור אוקראינה תחנת כוח פגועה פירושה הוצאות על תיקון, מחסור בציוד, הפסקות אפשריות ועומס נוסף על מערכת אספקת האנרגיה. עבור אירופה — הצורך להמשיך לסייע בציוד ואמצעי הגנה אווירית.

לישראל הסיפור הזה חשוב גם משום שנגד אוקראינה מופעלים גם מל”טים ממשפחת שאהד, שפותחו באיראן. טכנולוגיות צבאיות המהוות איום על ערים אוקראיניות שייכות לאותו מעגל של אתגרי ביטחון שישראל מתמודדת איתם.

פירוט נוסף על הקשר הטכנולוגי הזה כתבנו במאמר על המחקר האוקראיני של טילים איראניים Fateh-110 ו-Zolfaghar.

עד הבוקר של ה-14 באוקטובר היקף ההרס עדיין התברר, והתקפת האוויר נמשכה.

הימים הקרובים יראו עד כמה חמורות היו הפגיעות במתקני האנרגיה והאם השירותים האוקראיניים יוכלו לשקם את עבודתם לפני בוא החורף. בינתיים ברור דבר אחד: רוסיה ממשיכה להנחית מכות על ערים אוקראיניות, ושאלת הגנת האוכלוסייה האזרחית נותרת חריפה לא פחות משאלת אספקת נשק חדש.

במאמר החדש שלה «אוקראינה אינקוגניטה» חשפה עובדות פחות ידועות על ההיסטוריה היהודית של העיירה טובסטה (אוקראינית: טובסטה), שבמחוז טרנופול. למי שמעוניין – הנה זה על המפה.

העיירה הזו לא כל כך ידועה למטיילים כמו זלשצ’יקי, הורודנקה או צ’ורטקוב, אך לדעת החוקרים, היא לא פחות מעניינת ובוודאי ראויה לתשומת לב.

בחסידות זה נקרא «התגלות הבעש”ט», כלומר הרגע שבו הוא גילה לאנשים את פניו האמיתיות של הצדיק הגדול.

אגדות חסידיות מתארות זאת כך:

“לאחר מכן הוא [ישראל בן אליעזר] התיישב בקהילה הקדושה טלוסטה, שם היה גם מלמד (מורה בחדר — בית ספר דתי), ולא יכול היה לאסוף מניין בביתו, אך קיבל אנשים והתפלל איתם.

הוא לבש “טוזליק” (אוקראינית) (שק צמר למלח), ואצבעות רגליו בלטו מתוך חורים בנעליו, כי הוא היה עני מאוד. הוא נהג לטבול במקווה אפילו בחודש טבת (נופל על דצמבר-ינואר לפי הלוח הגרגוריאני), והזיעה הופיעה עליו בטיפות בגודל של אפונה. לאחר מכן החלו לבוא אליו אנשים, אך הוא לא רצה לקבלם.

פעם הביאו אליו משוגע או משוגעת, והוא סירב להכניסם. בלילה נאמר לו שהוא הגיע לגיל 36. בבוקר הוא התחיל לספור וגילה שזה נכון. הוא קיבל את המשוגע, ריפא אותו ועזב את עיסוקו כמלמד, ולקח את חותני, זכרונו לברכה, אליו כסופר. אנשים החלו להגיע אליו ממקומות שונים.”

המונח «בעל-שם» אצל העם נקרא אדם היודע את השם הנסתר של אלוהים, שיש לו כוח ואמצעים («כלים»), שבעזרתם הוא יכול לפנות לאלוהים. במשמעות אחרת אצל המקובלים «בעל-שם» — זה שמשתמש בנוסחאות של קסם (קבלה מעשית) ואמצעים טבעיים לריפוי. בעל-שם התחיל כרופא מקצועי, המשלב ידע של רופא, פסיכולוג ומרפא עממי. הוא עסק בטיפול בעקרות, מחלות נפש, גירוש שדים ודמונים, הכנת קמעות ותרופות.

בטלוסטה (כך נקראה טובסטה עד 1944) בעש”ט חי כמעט עד המעבר למז’יבוז’.

לאגדות החסידיות יש להתייחס בזהירות רבה, שכן יש בהן הרבה מיתוסים וחוסר עקביות לוגית. אך העובדה נשארת בעינה — החסידות, כתנועה דתית חדשה, נולדה דווקא בטובסטה.

עד 1930 מנתה הקהילה היהודית המקומית 2600 איש — יותר משני שלישים מכלל אוכלוסיית העיירה. אך כבר ב-1939 היא הצטמצמה משמעותית ל-1196 איש.

נקודה בהיסטוריה של הקהילה היהודית בטלוסטה שמה הכיבוש הגרמני. הנאצים הקימו בעיירה גטו, שאליו, מלבד המקומיים, ריכזו יהודים מהזלשצ’יקים השכנים, הורודנקה, יגילניצה, צ’ורטקוב ואחרים.

ב-27 במאי וב-6 ביוני 1943, כתוצאה משתי הוצאות להורג המוניות, כל אוכלוסיית הגטו הושמדה. בהתחשב בהוצאות להורג בשנים קודמות, בעיירה בסך הכל עונו כמעט 5000 איש.

עקבות הטרגדיה הזו ניתן לראות בבית הקברות היהודי הישן. בנוסף לקברי האחים של המעונים, ניתן לראות שם עקבות של כדורים על המצבות-מצבות.

השאר תגובה↓

קראו אותנו בערוצים חדשות ישראל Nikk.Agency חדשות ישראל ב  —  Telegram,  —  Facebook,  —  Google News

הוא משמש לתשלום על פרסום בפייסבוק, אינסטגרם וגוגל, מנויים לשירותי עבודה, אחסון, דומיינים, חנויות מקוונות, אפליקציות, נסיעות, משלוחים, פלטפורמות בינלאומיות ועשרות תשלומים קבועים קטנים.

כל עוד הכל עובד – זה נוח. אבל ברגע שמשרד הפרסום גובה יותר מהצפוי, המנוי מתחדש אוטומטית, שירות זר דוחה את התשלום או שיש להנפיק מחדש את הכרטיס, מתברר: להחזיק את כל התשלומים על כרטיס ראשי אחד זה לא תמיד חכם.

על רקע זה, יותר ויותר משתמשים מסתכלים לכיוון כרטיסים וירטואליים נפרדים. אחד השירותים המדוברים בנושא זה הוא RedotPay.

לעיתים קרובות קוראים לו כרטיס קריפטו, אבל למשתמש הרגיל חשוב לא רק הקריפטו.

RedotPay יכול להיות מעניין ככלי תשלום נפרד: לתשלומים מקוונים, משרדי פרסום, שירותים בינלאומיים, ארנקים ניידים, מגבלות, וכן עבודה עם USDT, USDC, BTC, ETH ונכסים דיגיטליים נתמכים אחרים.

באופן רשמי, RedotPay מתאר את עצמו כאפליקציית תשלום וכרטיס מבוסס stablecoin, שמקשר נכסים דיגיטליים לתשלומים יומיומיים, ובמרכז התמיכה של השירות מצוין שכדי לקבל כרטיס יש להוריד את האפליקציה, להירשם, לעבור בדיקת זהות, להוסיף נכסי קריפטו דרך הפקדה on-chain או לקנות קריפטו, ואז להגיש בקשה לכרטיס וירטואלי או פיזי.

מה זה RedotPay במילים פשוטות

RedotPay זה לא כרטיס בנק רגיל מבנק ישראלי. זהו שירות תשלום נפרד עם כרטיס וירטואלי ובתנאים מסוימים, כרטיס פיזי.

ניתן לשקול אותו בכמה תרחישים.

1. התרחיש הראשון – RedotPay ככרטיס וירטואלי לתשלומים מקוונים: פרסום, מנויים, חנויות, שירותים בינלאומיים, כלים לעבודה.
2. התרחיש השני – RedotPay ככרטיס לתשלום דרך הטלפון, הוא מתווסף ל-Google Wallet או Apple Wallet.
3. התרחיש השלישי – RedotPay כארנק קריפטו ואפליקציית תשלום, שבה המשתמש יכול לעבוד עם נכסים דיגיטליים נתמכים, להטעין את היתרה, להעביר כספים, לקנות נכסי קריפטו ולהשתמש בהם לתשלומים.

בתיאורים הרשמיים RedotPay מציין כרטיסים וירטואליים ופיזיים, תשלום עם BTC, ETH, USDT, USDC ונכסים אחרים, תשלומים ניידים, אפשרות לתשלום מקוון ובחנויות, וכן שימוש בכרטיס אצל מספר רב של סוחרים ברחבי העולם.

אבל נקודה חשובה: RedotPay לא צריך להיתפס כ”כרטיס ללא חוקים”. זהו כלי פיננסי-תשלומי עם מגבלות, עמלות, בדיקת זהות, כללי טעינה, מגבלות לפי מדינות ושאלות אפשריות לגבי מקור הכספים.

למה צריך כרטיס וירטואלי נפרד

היתרון העיקרי של כרטיס וירטואלי נפרד הוא שליטה.

כאשר כרטיס הבנק הראשי מחובר לכל האתרים והשירותים, המשתמש למעשה פותח גישה לכלי התשלום הראשי שלו לעשרות פלטפורמות שונות. זה לא תמיד מסוכן, אבל לעיתים קרובות לא נוח.

לדוגמה, בעל עסק קטן משיק פרסום בפייסבוק ובגוגל.

במקביל הוא משלם על דומיינים, אחסון, CRM, דיוורים, שירותי עיצוב, כלים מבוססי AI, Canva, Adobe, מנויים, מרקטפלייסים ואפליקציות. אחרי כמה חודשים כבר קשה להבין איפה ההוצאות העסקיות, איפה התשלומים האישיים, איפה הפרסום ואיפה החידוש האוטומטי של מנוי ישן.

כרטיס וירטואלי נפרד RedotPay מאפשר להפריד את התשלומים. ניתן להשתמש בכרטיס אחד רק לפרסום. אחר למנויים. שלישי לנסיעה או קניות מקוונות. גם אם משהו ישתבש, כרטיס הבנק הראשי לא יהיה מחובר לכל שירות.

למשתמשים בישראל זה במיוחד רלוונטי, כי רבים עובדים עם פלטפורמות בינלאומיות, משלמים על שירותים בחו”ל, מנהלים משרדי פרסום בשפות שונות ומשתמשים בשירותים שלא תמיד עובדים בצורה מושלמת עם כרטיסים מקומיים.

תשלום על פרסום בפייסבוק, אינסטגרם וגוגל

אחת הכאבים הגדולים של עסקים היא תשלומי פרסום.

מודעות פייסבוק, מודעות אינסטגרם ומודעות גוגל גובות כסף באופן קבוע. לפעמים החיוב מתבצע לאחר צבירת סכום מסוים, לפעמים לפי לוח זמנים, לפעמים לאחר שינוי מגבלות במשרד הפרסום. אם לפרסום מחובר הכרטיס הראשי, אז תקציב הפרסום מתערבב עם הוצאות אישיות ואחרות.

כרטיס RedotPay נפרד יכול לעזור לעשות סדר. ניתן להשתמש בו רק לפרסום, להטעין אותו בסכום הנדרש ולשלוט בהוצאה לפי פרויקט.

RedotPay במרכז התמיכה מזכיר בנפרד שלאחר הפעלת הכרטיס המידע מסונכרן עם פלטפורמות כמו PayPal, Google Pay ופייסבוק, אבל זה לא אומר שכל תשלום בכל משרד פרסום תמיד יעבור ללא סירובים. לפלטפורמות פרסום, בנקים, רשתות תשלום ולשירות עצמו עשויים להיות כללים משלהם לבדוק תשלומים.

לכן הגישה הנכונה היא כזו: קודם לבדוק סכומים קטנים, לבדוק איך הכרטיס עובר במשרד הפרסום הנדרש, ורק אז להשתמש בו לתקציבים קבועים.

מגבלות על תשלום אחד ועל יום

עוד יתרון חזק של כרטיס נפרד הוא האפשרות להגביל הוצאות.

אם השירות מאפשר להגדיר מגבלה על תשלום חד פעמי ומגבלה יומית, זה נוח לפרסום, מנויים, קניות מקוונות והוצאות צוות. המשתמש יכול מראש להגביל את הסכום שהכרטיס יוכל להוציא בפעם אחת או ביום.

זה חשוב כאשר הכרטיס מחובר למשרד פרסום. לדוגמה, אם אתם רוצים להוציא על בדיקת פרסום לא יותר מסכום מסוים, המגבלה עוזרת להפחית את הסיכון לחיוב בלתי צפוי.

זה גם מועיל למנויים. שירות ישן לא יוכל לחייב יותר ממה שמותר במגבלה. ואם הכרטיס משמש רק לפרויקט מסוים, ההוצאות קלות יותר לשליטה.

במרכז התמיכה של RedotPay יש חומרים נפרדים על מגבלות ועמלות הכרטיס, וכן סעיף על שימוש בכרטיס, שבו בין השאלות מצוינת הגדרת מגבלות עסקה. לפני שימוש פעיל יש לבדוק את המגבלות העדכניות בדיוק בחשבון שלכם, כי התנאים עשויים להשתנות לפי סוג הכרטיס, מדינה, רמת בדיקה וכללי השירות.

Google Wallet ו-Apple Wallet: כרטיס בטלפון

לרבים מהמשתמשים כבר לא צריך פלסטיק. הם משלמים בטלפון: בחנויות, בתי קפה, תחבורה, אפליקציות ושירותים.

לכן שאלה חשובה: האם ניתן להוסיף כרטיס וירטואלי לארנק נייד?

לRedotPay יש הוראות נפרדות לחיבור כרטיס וירטואלי ל-Google Pay, וכן סעיף במרכז התמיכה על ארנקים דיגיטליים, שבו יש חומרים על Google Pay ו-Apple Pay. באתר RedotPay יש גם דף נפרד על RedotPay Card on Apple Pay.

לקורא זה אומר דבר פשוט: אם הפונקציה זמינה לכרטיס שלו, למדינה שלו, למכשיר שלו ולחשבון שלו, הכרטיס הווירטואלי יכול להפוך לכלי תשלום רגיל בטלפון. לישראל – זמין.

אבל כאן אי אפשר להבטיח יותר מדי. לפני השימוש יש לבדוק אם הוספת הכרטיס נתמכת אצלכם: בישראל (אפשר), במכשיר שלכם, עם החשבון שלכם, עם גרסת הכרטיס שלכם ובארנק הנייד שלכם.

אם הכרטיס נוסף ל-Google Wallet או Apple Wallet, זה נוח לקניות רגילות. אם לא – עדיין ניתן לשקול אותו ככרטיס לתשלומים מקוונים, פרסום, מנויים ושירותים בינלאומיים.

ארנק קריפטו בתוך RedotPay: לא רק כרטיס

RedotPay מעניין לא רק ככרטיס וירטואלי. בתוך השירות יש לוגיקה של ארנק ועבודה עם נכסים דיגיטליים.

הדף הרשמי להורדת האפליקציה RedotPay מפרט בין האפשרויות Personal: Card, Send to bank & e-wallet, Send to RedotPay user, Multi-Currency Wallet, Credit, Earn, Swap ו-P2P Marketplace. זה מראה שהשירות מכסה לא תרחיש אחד, אלא כמה: כרטיס, ארנק, העברות, החלפה ועבודה עם פונקציות תשלום שונות.

למשתמש זה יכול להיות נוח אם הוא כבר עובד עם USDT או נכסים אחרים. לדוגמה, הוא יכול להטעין את היתרה, להשתמש בנכס הנתמך לתשלום בכרטיס, להעביר כספים בתוך הפונקציות הזמינות או לקנות נכסי קריפטו דרך האפליקציה.

אבל ככל שיש יותר פונקציות, כך יש יותר אחריות. צריך להבין עמלות, רשתות, מגבלות, כללי העברה, תנאי משיכה ודרישות בדיקת זהות.

USDT, USDC, BTC, ETH ונכסים אחרים

RedotPay בתיאורי האפליקציה מציין תמיכה בתשלומים עם BTC, ETH, USDT, USDC ונכסים אחרים. אבל את הרשימה העדכנית תמיד עדיף לבדוק בתוך האפליקציה, כי הנכסים הנתמכים, הרשתות והתנאים עשויים להשתנות.

לרוב המשתמשים התרחיש הכי מובן הוא USDT או USDC, כי אלו stablecoins. אבל גם כאן יש סיכון לטעות: USDT יכול להתקיים ברשתות שונות, ויש להעביר אותו רק לכתובת הנכונה ברשת הנכונה.

הטענה בקריפטו: איפה הכי נפוץ לטעות

במרכז התמיכה של RedotPay מתואר אופן הטענה בקריפטו: לפתוח את האפליקציה, לעבור ל-Home > Deposit, לבחור מטבע, למשל USDT, ואז לבחור את הרשת המתאימה למטבע הנבחר.

הטעות הכי מסוכנת היא לחשוב ש”USDT – הוא בכל מקום USDT”.

למשתמש זה יכול להסתיים בבעיה. אם לבחור רשת לא נכונה או לשלוח נכס לא נכון, ההפקדה עשויה לא להגיע. לכן לפני העברת סכום גדול עדיף לבצע העברה ניסיונית על סכום קטן ולוודא שהכתובת, הרשת והנכס נבחרו נכון.

זה במיוחד חשוב לאנשים שהשתמשו בעבר רק בכרטיס בנק רגיל ולא רגילים לארנקי קריפטו. בבנק לפעמים אפשר לבטל או לערער על פעולה. בהעברות קריפטו טעות ברשת או בכתובת יכולה להיות הרבה יותר קשה.

הטענה מכרטיס בנק או אשראי רגיל

למשתמשים מישראל שאלה חשובה נשמעת כך: האם ניתן להטעין את RedotPay לא רק בהעברת קריפטו מארנק חיצוני, אלא דרך כרטיס בנק או אשראי רגיל?

במרכז התמיכה של RedotPay מצוין שהמשתמש יכול לקנות נכסי קריפטו נתמכים באפליקציה באמצעות כרטיס אשראי/דביט, וכן שיטות תשלום אחרות זמינות.

אבל למשתמש הישראלי זה צריך להיבדק בפועל.

יכול לעבור כרטיס אחד ולא לעבור אחר. הבנק יכול לדחות את הפעולה. ספק התשלום יכול לקחת עמלה. עשויות להיות מגבלות על קנייה, מגבלות לפי מדינה, דרישות KYC או בדיקות נוספות.

לכן הניסוח הנכון הוא כזה: RedotPay מציין אפשרות לקניית נכסי קריפטו נתמכים עם כרטיס אשראי/דביט, אבל לפני השימוש יש לבדוק אם הכרטיס הבנקאי או האשראי הישראלי שלכם עובר, אילו עמלות חלות והאם אין מגבלות מצד הבנק או השירות.

העברות בין ארנקים ומשתמשים

עוד תרחיש הוא העברות.

אם השירות מאפשר לשלוח כספים למשתמשים אחרים של RedotPay, לעבוד עם ארנק רב-מטבעי, העברות לבנק וארנק אלקטרוני או פונקציות אחרות, זה יכול להיות נוח למי שמבצע תשלומים בינלאומיים לעיתים קרובות או מפריד בין כספים עסקיים ואישיים.

אבל כאן שוב חשוב לא להבטיח יותר מדי. לכל פונקציה עשויים להיות תנאים נפרדים: מדינה, מטבע, עמלה, מהירות, מגבלה, KYC, זמינות למשתמש מסוים.

לכן במאמר עדיף לכתוב לא “אפשר הכל”, אלא “באפליקציה מצוינות פונקציות שונות לכרטיס, ארנק, העברות וניהול כספים; לפני השימוש בפעולה מסוימת יש לבדוק את זמינותה ותנאיה”.

גישה כזו בטוחה והוגנת יותר.

במה RedotPay שונה מכרטיס בנק רגיל

כרטיס בנק רגיל מחובר לחשבון בבנק. RedotPay הוא שירות תשלום נפרד.

בזה יש יתרונות.

אפשר לא לחבר את כרטיס הבנק הראשי לכל האתרים.

אפשר להשתמש בכרטיס נפרד לפרסום.

אפשר להפריד הוצאות עסקיות מאישיות.

אפשר להגדיר מגבלות.

אפשר להשתמש בכרטיס וירטואלי למנויים ושירותים בינלאומיים.

אפשר להוסיף את הכרטיס לארנק נייד, אם הפונקציה זמינה.

אפשר לעבוד עם נכסים דיגיטליים נתמכים.

אבל יש גם מגבלות.

זה לא בנק במובן הרגיל.

יש כללי שירות.

יש עמלות.

יש KYC.

יש מגבלות.

יש סיכון לדחיית תשלומים.

יש סיכון לטעויות בהעברות קריפטו.

יש שאלות מס וענייני בנקאות, אם מדובר בסכומים משמעותיים ונכסים דיגיטליים.

לכן עדיף לראות ב-RedotPay לא כתחליף לבנק ישראלי, אלא ככלי תשלום נוסף למשימות מסוימות.

למי RedotPay יכול להיות מועיל

RedotPay יכול להיות מעניין ליזמים, משווקים, בעלי אתרים, פרילנסרים, מומחי דיגיטל ולכל מי שמשלם באופן קבוע על שירותים בינלאומיים.

לדוגמה, אם אתם משיקים פרסום בפייסבוק, אינסטגרם או גוגל, כרטיס נפרד עוזר להפריד את תקציב הפרסום מהוצאות אישיות.

אם אתם משלמים על אחסון, דומיינים, שירותי SEO, כלים מבוססי AI, CRM, דיוורים, פלטפורמות עיצוב ומנויים, כרטיס וירטואלי עוזר לא לחבר לכל דבר את כרטיס הבנק הראשי.

אם אתם נוסעים לעיתים קרובות או קונים בחנויות מקוונות בחו”ל, כרטיס נפרד יכול להיות כלי תשלום גיבוי נוח.

אם כבר יש לכם USDT, USDC או נכסים נתמכים אחרים, RedotPay יכול להיות מעניין כקישור בין נכסים דיגיטליים לתשלומים יומיומיים.

אם חשוב לכם לשלם בטלפון, כדאי לבדוק את התמיכה ב-Google Wallet ו-Apple Wallet לכרטיס שלכם ולמדינה שלכם.

למי עדיף לא למהר

RedotPay לא כדאי להשתמש בו על בסיס רגשות.

לא כדאי למהר אם אתם לא מבינים מה ההבדל בין בנק, כרטיס, ארנק קריפטו, בורסה ושירות תשלום.

לא כדאי למהר אם אתם לא יודעים מה זו רשת העברה.

לא כדאי למהר אם אתם חושבים ש-USDT בכל רשת אפשר לשלוח לכל כתובת USDT.

לא כדאי למהר אם אתם מחפשים “כרטיס אנונימי”, “עקיפת בנק” או “תשלומים ללא שאלות”.

לא כדאי להפקיד סכומים גדולים עד שתבדקו עמלות, מגבלות, תמיכה, כללי משיכה ועבודת הכרטיס בתשלומים קטנים.

ובמיוחד לא כדאי להשתמש בשירותים כאלה לפעולות מפוקפקות. כל שירות תשלומים נורמלי עובד עם כללים, בדיקות והגבלות.

מה לבדוק לפני ההרשמה

לפני ההרשמה ל-RedotPay, משתמש מישראל צריך לעבור על רשימת בדיקה קטנה.

האם השירות זמין למדינה ולמסמך שלכם.

אילו מסמכים נדרשים לאימות זהות.

אילו עמלות יש להנפקה ושימוש בכרטיס.

אילו מגבלות יש לתשלום אחד וליום.

האם ניתן להגדיר מגבלות נדרשות ידנית.

האם ניתן להוסיף את הכרטיס ל-Google Wallet.

האם ניתן להוסיף את הכרטיס ל-Apple Wallet.

האם הכרטיס עובר ב-Facebook Ads, Instagram Ads ו-Google Ads.

האם הכרטיס מתאים למנויים ולשירותים מקוונים שלכם.

האם ניתן לקנות נכסים קריפטוגרפיים נתמכים עם כרטיס הבנק או האשראי שלכם.

אילו עמלות גובה ספק התשלומים בעת רכישה עם הכרטיס.

אילו נכסים קריפטוגרפיים נתמכים.

אילו רשתות זמינות ל-USDT או נכסים אחרים.

האם ניתן להעביר כספים למשתמשים אחרים.

האם ניתן למשוך את היתרה.

איך עובדת התמיכה.

מה לעשות במקרה של חיוב שנוי במחלוקת.

מה לעשות אם ההפקדה לא הגיעה.

אילו תנאים יש לתוכנית ההפניות.

זו לא בירוקרטיה, אלא היגיינה פיננסית נורמלית. ככל שהמשתמש יבדוק את השאלות הללו מוקדם יותר, כך יהיו פחות הפתעות אחר כך.

תוכנית ההפניות של RedotPay: איך לדבר בכנות

ל-RedotPay יש תוכנית הפניות. משתמש יכול להזמין אדם אחר באמצעות קישור או קוד ולקבל תגמול אם המוזמן יעמוד בתנאי השירות.

למדיה חשוב להציג זאת בשקיפות. אין צורך להסוות את קישור ההפניה כהמלצה “נייטרלית”. הקורא צריך להבין שהמחבר או המערכת עשויים לקבל תגמול.

ניסוח נורמלי נראה כך:

להירשם וללמוד את תנאי RedotPay בעצמכם ניתן בקישור:

https://url.hk/i/en/0h7rn

החומר מכיל קישור הפניה. אם תירשמו דרכו ותעמדו בתנאי RedotPay, המחבר או המערכת עשויים לקבל תגמול. זה לא מהווה ייעוץ פיננסי, השקעה, מס או משפטי.

הסיכונים העיקריים שיש לזכור

הסיכון הראשון — עמלות. לכרטיס, רכישת נכסים קריפטוגרפיים, המרה, משיכה, תשלומים או שירותים עשויות להיות עמלות שונות. יש לבדוק אותן לפני הפעולה, ולא אחריה.

הסיכון השני — מגבלות. אם התשלום לא עובר, הסיבה עשויה להיות לא בחנות, אלא במגבלת הכרטיס, מגבלת השירות, הגדרות החשבון או כללי רשת התשלומים.

הסיכון השלישי — KYC. RedotPay דורש אימות זהות לקבלת הכרטיס, וזה חלק נורמלי מעבודת שירותים כאלה. במרכז העזרה, קבלת הכרטיס קשורה ישירות לאימות זהות.

הסיכון הרביעי — טעויות בהעברות קריפטו. רשת לא נכונה, נכס לא נכון או כתובת לא נכונה יכולים ליצור בעיה חמורה.

הסיכון החמישי — דחיית תשלומים. לא כל שירות חייב לקבל כרטיס מסוים. חדרי פרסום, מנויים, חנויות ומערכות תשלומים עשויים להיות בעלי כללים משלהם.

הסיכון השישי — שאלות של הבנק או מומחה המס. אם מדובר בנכסים דיגיטליים וסכומים משמעותיים, חשוב לשמור על היסטוריית הפעולות, אישורי רכישה, העברות, דוחות ומסמכים על מקור הכספים.

איך להתחיל בצורה בטוחה יותר

הדרך ההגיונית ביותר היא לא להתחיל עם סכום גדול.

קודם כל, יש להוריד את האפליקציה, ללמוד את התנאים, לעבור רישום ולבדוק אילו פונקציות זמינות בדיוק לכם.

לאחר מכן, ניתן להנפיק כרטיס וירטואלי, לבדוק עמלות, מגבלות והגדרות אבטחה.

לאחר מכן, כדאי לבצע תשלום ניסיוני קטן: למשל, בשירות מקוון או במקום שבו אתם מתכננים להשתמש בכרטיס.

אם אתם רוצים להשתמש בכרטיס לפרסום, קודם כל בדקו אותו על תקציב פרסום קטן.

אם אתם רוצים להטעין בקריפטו, קודם כל בצעו העברה ניסיונית של סכום קטן.

אם אתם רוצים לקנות קריפטו עם כרטיס בנקאי או אשראי רגיל, קודם כל בדקו אם הכרטיס הישראלי שלכם עובר ומה העמלה הסופית.

אם אתם רוצים לשלם בטלפון, בדקו הוספה ל-Google Wallet או Apple Wallet.

גישה כזו לא מבטיחה היעדר בעיות, אך מפחיתה משמעותית את הסיכון להפתעות לא נעימות.

שאלות נפוצות

RedotPay — האם זה כרטיס בנקאי?

לא, זה לא כרטיס בנקאי רגיל מבנק ישראלי. זהו שירות תשלומים נפרד עם כרטיס וירטואלי ובתנאים מסוימים, כרטיס פיזי.

האם ניתן להשתמש ב-RedotPay בישראל?

לפני ההרשמה יש לבדוק את זמינות השירות, KYC והפונקציות בדיוק למשתמשים מישראל. התנאים עשויים להיות תלויים במדינה, במסמך, בחשבון ובכללי השירות הפנימיים.

האם ניתן לשלם על פרסום ב-Facebook, Instagram ו-Google?

ניתן לשקול את הכרטיס לתשלומי פרסום, אך כל חדר פרסום יש לבדוק בנפרד. התשלום עשוי להיות תלוי בכללי הפלטפורמה, הכרטיס, המגבלות והבדיקה.

האם ניתן להגדיר מגבלה לתשלום אחד וליום?

ל-RedotPay יש חומרי עזר על מגבלות ושימוש בכרטיס. לפני השימוש יש לבדוק אילו מגבלות זמינות בדיוק בחשבון שלכם והאם ניתן להגדיר אותן לצרכים שלכם.

האם ניתן להוסיף את הכרטיס ל-Google Wallet או Apple Wallet?

ל-RedotPay יש הוראות ל-Google Pay ו-Apple Pay, אך יש לבדוק את הזמינות למדינה, למכשיר, לחשבון ולכרטיס הספציפי שלכם.

האם ניתן לשלם בחנויות רגילות?

אם הכרטיס נוסף לארנק נייד ותומך במסוף מסוים, ניתן להשתמש בו לתשלום ללא מגע. אך לפני כן יש לבדוק את זמינות הפונקציה ולבדוק את התשלום.

אילו נכסים קריפטוגרפיים תומך RedotPay?

בתיאורים הרשמיים של האפליקציה מצוינים BTC, ETH, USDT, USDC ונכסים אחרים. עדיף לבדוק את הרשימה העדכנית באפליקציה.

האם ניתן להטעין את RedotPay דרך USDT?

במרכז העזרה של RedotPay מתואר הטעינה דרך Deposit עם בחירת מטבע, למשל USDT, והרשת המתאימה. העיקר — לבחור את הרשת הנכונה ולא לשלוח סכום גדול ללא בדיקה.

האם ניתן להטעין את RedotPay עם כרטיס בנקאי או אשראי רגיל?

RedotPay מציין שניתן לקנות מטבעות קריפטוגרפיים נתמכים באפליקציה באמצעות כרטיס אשראי/דביט ושיטות תשלום אחרות זמינות. אך למשתמש מישראל יש לבדוק אם הכרטיס הספציפי שלו עובר, אילו עמלות חלות והאם אין הגבלות בנק.

האם זו המלצה פיננסית?

לא. חומר כזה צריך להיות סקירה אינפורמטיבית. ההחלטה על הרשמה, הטענה, רכישת נכסים דיגיטליים או שימוש בכרטיס מתקבלת על ידי המשתמש בעצמו.

סיכום

RedotPay עשוי להיות מעניין למשתמשים בישראל לא רק כשירות קריפטו, אלא גם ככרטיס וירטואלי נפרד לתשלומים מקוונים, פרסום, מנויים, שירותים בינלאומיים ותשלומים דרך הטלפון.

הערך המעשי שלו — בהפרדת הוצאות ושליטה. אין צורך לקשור את כרטיס הבנק הראשי לכל האתרים. לפרסום ניתן להשתמש בכלי תשלום נפרד. למנויים ניתן להגדיר מגבלות. לרכישות מקוונות ניתן להחזיק כרטיס נפרד. לנכסים דיגיטליים ניתן להשתמש בארנק, הטענה ופונקציות תשלום נתמכות.

אבל RedotPay לא צריך להיתפס כ”כרטיס פשוט ללא שאלות”. זהו שירות עם KYC, עמלות, מגבלות, כללים, מדינות נתמכות, רשתות, תנאי תשלום וסיכונים אפשריים.

לפני ההרשמה כדאי לבדוק את התנאים בשקט, לבדוק סכום קטן, להבין את המגבלות, להבין את כללי ההטענה, לוודא את זמינות Google Wallet או Apple Wallet ולא לשמור סכומים גדולים ללא הבנת כל התנאים.

להירשם וללמוד את תנאי RedotPay בעצמכם ניתן בקישור:

https://url.hk/i/en/0h7rn

החומר מכיל קישור הפניה. אם תירשמו דרכו ותעמדו בתנאי RedotPay, המחבר או המערכת עשויים לקבל תגמול. זה לא מהווה ייעוץ פיננסי, השקעה, מס או משפטי.

מחבר: אלנה גונקו

הכניסה חופשית, אך להשתתפות נדרשת הרשמה מוקדמת לאירוע עצמו. הסרטים מסופקים על ידי אגודת «Дивись українське!», שותף ההקרנה בישראל — Created in Ukraine.

מאחורי ההודעה הקצרה מסתתר סיפור רחב יותר משלושה סרטים. «Спроможні» הוא חלק מיוזמה בינלאומית Culture vs War, שמציגה את אוקראינה בחו”ל דרך אנשים שממשיכים ליצור מוזיקה, אמנות, להגן על זכויות אדם ולעבוד עם התרבות האוקראינית בזמן מלחמה כוללת.

וההקרנה ביפו הופכת לחלק נוסף מתוכנית «Української Здибанки Вдячності», עליה כבר סיפרו בנפרד.

מה זה «Здибанка» ולמה שם הופיע קולנוע

המילה «Здибанка» לקורא הישראלי שאינו דובר אוקראינית עשויה להיות לא מובנת. היא נובעת מהמילה האוקראינית «здибатися» — להיפגש, להיראות.

אבל בישראל זו כבר לא רק מילה. במשך כמה שנים סביב «Українських Здибанок» התפתח פורמט מפגשים שבו מתקיימים יחד תרבות אוקראינית, מוזיקה, ספרים, ירידים, יוזמות התנדבותיות, איסופי תרומות ופשוט הזדמנות לראות אנשים שבדרך כלל מתקשרים איתם רק ברשתות החברתיות.

אירועים כאלה מתקיימים כאן לא בפעם הראשונה. לדוגמה, באוגוסט 2026 התקיימה בתל אביב «Здибанка Незалежних» לציון 35 שנות עצמאות אוקראינה — עם תוכנית משפחתית, יריד ספרים ואיסוף עזרה לחיילים אוקראינים.

ב-17 באוקטובר הפורמט קצת שונה. «Здибанку Вдячності» מוקדשת למגיני ומגינות אוקראינה וישראל. היא תתחיל בשעה 14:00 ותימשך עד הערב, וכבר חצי שעה לאחר הפתיחה יוזמנו האורחים לאולם הקולנוע.

כך מופיע בתוכנית עוד אמצעי לשיחה על אוקראינה — ללא מיקרופון הפגנות וסיסמאות.

שבעה סיפורים — בישראל יראו שלושה

הסרט המלא «Спроможні» מאחד סיפורים של שבעה אנשים וקבוצות: אולכסנדרה מטבייצ’וק, ג’מאלה, בוגדנה פיבננקו, טאראס קומפניצ’נקו, אנטולי קריבולאפ, קבוצת DakhaBrakha והקולנוען סרגיי מיכאלצ’וק.

הסרט הוצג לראשונה בקיץ 2026 בקייב, ולאחר מכן הפרויקט החל לצאת מגבולות אוקראינה. בספטמבר «Спроможні» הוצג בפרלמנט האירופי בבריסל, במקביל לפיתוח מרתון בינלאומי של הקרנות במדינות שונות.

בישראל ב-17 באוקטובר יראו לא את הגרסה המלאה, אלא שלושה סיפורים נפרדים.

והבחירה יצאה מעניינת. בתוכנית אחת נמצאים אנשים שעובדים עם כלים שונים לחלוטין: קול וקצב, תיעוד פשעים, כינור. יחד הם נותנים פורטרט הרבה יותר מורכב של אוקראינה של היום מאשר התפיסה הרגילה של המדינה רק דרך דיווחי חזית.

DakhaBrakha: מוזיקה אוקראינית ללא אבק מוזיאוני

הנובלה הראשונה מוקדשת ל-DakhaBrakha — קבוצה שנוצרה בקייב ב-2004 סביב מרכז האמנות העכשווית «ДАХ» והבמאי ולדיסלב טרויצקי.

המוזיקאים המציאו לשם הסגנון שלהם את השם «אתנו-כאוס». שירים עממיים אוקראיניים כאן מתקיימים לצד צ’לו, כלי הקשה, תנועה תיאטרלית, קצבים וכלים שהגיעו ממסורות מוזיקליות שונות לחלוטין.

לחלק מהקהל הישראלי DakhaBrakha עשויה להיות שם חדש. אבל מחוץ לאוקראינה הקבוצה כבר מזמן הפכה לאחד הנציגים המוכרים ביותר של המוזיקה האוקראינית המודרנית.

וכאן במיוחד רואים על מה מדברים «Спроможні». לא מדובר בשימור פולקלור מתחת לזכוכית. שיר ישן נלקח מהעבר, מפורק, מורכב מחדש — והוא פתאום מתחיל לעבוד מול קהל שלא מכיר את השפה האוקראינית.

לאחר תחילת המלחמה הכוללת, להופעות כאלה יש משמעות נוספת. הקבוצה מציגה בחו”ל את אוקראינה כתרבות מודרנית עצמאית — לא תוספת לרוסיה ולא טריטוריה שנזכרים בה רק לאחר מתקפת טילים נוספת.

אולכסנדרה מטבייצ’וק: לתעד את מה שיום אחד יצטרכו לענות עליו

הסיפור השני משנה את הטון כמעט לחלוטין.

אולכסנדרה מטבייצ’וק — פעילת זכויות אדם אוקראינית, מנהלת מרכז החירויות האזרחיות. הארגון עוסק בהגנה על זכויות אדם, פיתוח מוסדות דמוקרטיים ותיעוד פשעים הקשורים לתוקפנות הרוסית נגד אוקראינה.

כאן נדרש הבהרה חשובה. בהודעה הקצרה מטבייצ’וק נקראת זוכת פרס נובל לשלום. פורמלית זה לא מדויק: פרס נובל לשלום לשנת 2022 הוענק למרכז החירויות האזרחיות שהיא עומדת בראשו, יחד עם פעיל זכויות האדם הבלארוסי אלס ביאליאצקי והארגון הרוסי «ממוריאל». מטבייצ’וק ייצגה את המרכז האוקראיני בטקס באוסלו.

לקורא הישראלי נושא תיעוד פשעי המלחמה בשנת 2026 בקושי נשמע מופשט. ישראל גם חיה בתוך מלחמה, חקירות, עדויות נפגעים, מחלוקות משפטיות בינלאומיות והשאלה המתמדת אילו ראיות יישארו לאחר שיסתיים עוד יום חדשות.

אבל הסיפור האוקראיני של מטבייצ’וק לא התחיל בפברואר 2022. המרכז עסק בתיעוד הפרות הקשורות לתוקפנות הרוסית כבר לאחר 2014. לכן הסרט מספר על עבודה שנמדדת כבר לא בחודשים, אלא בשנים.

בוגדנה פיבננקו: המוזיקה האוקראינית צריכה להישמע תחת שמה שלה

הגיבורה השלישית היא בוגדנה פיבננקו, כנרת אוקראינית, מורה ומנהלת האנסמבל הלאומי של סולנים «קייבסקה קמרטה».

היא מבצעת במשך שנים רבות מוזיקה אקדמית אוקראינית באוקראינה ומחוצה לה. בביוגרפיה הקונצרטית שלה — במות בינלאומיות, עבודה עם מלחינים אוקראינים מודרניים וקידום עקבי של יצירות שמחוץ למדינה פחות מוכרות בהרבה מהמוזיקה של המסורת האימפריאלית והסובייטית הרוסית.

בשנת 2025 פיבננקו קיבלה את פרס המדינה של אוקראינה על שם טאראס שבצ’נקו על תוכניות קונצרטים של השנים הקודמות. לקורא הישראלי כאן חשוב ההקשר: פרס שבצ’נקו — זה לא תחרות מוזיקלית ולא פרס פסטיבלי, אלא אחד הפרסים הממלכתיים המרכזיים של אוקראינה בתחום התרבות והאמנות.

הסיפור של פיבננקו לכן לא רק על נגינה וירטואוזית בכינור.

הוא גם על כמה קשה למדינה להחזיר את הביוגרפיה התרבותית שלה לאחר עשורים שבהם מחברים אוקראינים כמעט לא היו ידועים בחו”ל, וההיסטוריה המוזיקלית של האזור סופרה לעיתים קרובות דרך מוסקבה ופטרבורג.

НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר לא בפעם הראשונה עוקבים אחרי איך התהליך הזה הופך לנראה גם כאן, בישראל. ולא רק במוזיקה אקדמית: סרטים אוקראינים הפסיקו בהדרגה להיות אורחים נדירים בפסטיבלים והפכו לחלק קבוע מהתוכנית התרבותית המקומית.

הקולנוע האוקראיני בישראל כבר לא מתחיל מאפס

שותף ההקרנה ב-17 באוקטובר הוא Created in Ukraine — צוות שמביא באופן שיטתי קולנוע אוקראיני לישראל.

לקהל שלנו זה כבר סיפור מוכר. רק בספטמבר НАновости סיפרו על הקרנות בתל אביב וחיפה של הקומדיה הרומנטית «Потяг “Червона рута”». באותו חומר פירטנו גם את הדרך של Created in Ukraine: עשרות סרטים אוקראינים, הקרנות בערים שונות בישראל ופסטיבל Ukraine Aviv.

דוגמה נוספת — קולנוע דוקומנטרי על מוזיקה. בתל אביב וחיפה הוקרנו «Океан Ельзи: Спостереження Шторму» — סיפור של אחת הקבוצות האוקראיניות המוכרות ביותר. ולפני זמן קצר בישראל התקיימו הקרנות של הסרט «Кузьма: Страшно веселий» על אנדריי קוז’מנקו.

לכן שלוש הנובלות «Спроможні» לא נופלות לתוכנית הישראלית מהשמיים. כאן כבר יש קהל שמגיע לקולנוע אוקראיני, מכיר שמות חדשים ומתחיל בהדרגה לראות את אוקראינה לא רק בחדשות על המלחמה.

בדיוק במובן הזה ההקרנה ב-Здибанка נראית הגיונית. קודם על המסך — אנשים שעושים את אוקראינה נראית מעבר לגבולותיה. אחר כך הצופה יוצא מהאולם ומוצא את עצמו בין יריד אוקראיני, מתנדבים, מוזיקה ואנשים שמנסים לעשות בערך את אותו הדבר כבר כאן, בישראל.

איפה ומתי

הקרנת שלוש הנובלות הדוקומנטריות «Спроможні» תתקיים ב-17 באוקטובר 2026 בשעה 14:30.

מקום: Nothing:, HaTzorfim 29, תל אביב-יפו.

בתוכנית:

«Спроможні. DAKHABRAKHA»

«Спроможні. אולכסנדרה מטבייצ’וק»

«Спроможні. בוגדנה פיבננקו»

הכניסה חופשית. לביקור יש להירשם ל«Українську Здибанку Вдячності».

מחבר: ילנה גונקו

מקום ההצגה יהיה מסעדת SHO? ברחוב קרליבך 3, המוכר היטב לקהילה בתל אביב. ההתחלה – בשעה 19:00, עלות ההשתתפות – 150 שקלים. בכרטיס כלולים ספר עם חתימת המחבר, כוס משקה מבעבע וכיבוד קל. יש להזמין מקומות מראש.

בהזמנה שפורסמה ב-10 באוקטובר בפייסבוק, אנה הזהירה שהיא לא מתכוונת לערוך הצגה רשמית עם נאומים ארוכים. היא רוצה לספר סיפור שבעבר היא סמכה על הנייר – על אנשים, מפגשים, ילדות, אהבה, מלחמה ואובדן. ועל כך, מדוע אחרי כל מה שעברה היא ממשיכה להאמין שעדיין יש הרבה אפשרויות לפניה.

«נארודז’נה פרמאגאטי»: על מה אנה החליטה לספר בשירים

«לכל ספר יש סיפור. ולפעמים הספר הוא הסיפור», כותבת אנה אנדריינקו.

מההודעה שלה ברור שמאחורי השירים עומדים אירועים וחוויות מסוימות. חלקם, מודה המחברת, קל יותר להעביר לנייר מאשר לומר בקול רם. לכן ב-29 באוקטובר שיחה רגילה על איך נוצר הספר כנראה לא תתקיים. אנה מתכוונת לקרוא שירים, לחזור לזיכרונות ולהשאיר מקום למוזיקה והפסקות.

בהזמנה היא מביאה את השורות:

«עוד תהיה שמחה ועצב,
והרבה אובדנים שונים,
ושוב, כמו בילדות, צוחקת –
נולדה לנצח».

אלו שירים על אדם שיודע את מחיר האובדן, אך לא מסכים לוותר על השמחה. עם זאת, להסיק מסקנות על כל האוסף מכמה שורות יהיה מוקדם מדי: תוכן הספר עדיין לא הוצג במלואו.

אחת התכונות שאנה תכננה לערב היא אור וחצי חושך. לדבריה, יהיה מעט אור, הרבה חצי חושך. באווירה כזו יישמעו סיפורים שבעבר היא העדיפה לכתוב עליהם.

תהיה גם בכורה מוזיקלית. הזמרת דיאנה תבצע לראשונה שיר למילותיה של אנה אנדריינקו. שם הזמרת ושם השיר לא צוינו בהזמנה.

עדיין לא ידועים ההוצאה לאור, התפוצה ומספר השירים באוסף. עם זאת, כל מבקר בערב יקבל עותק עם חתימת המחבר.

אנה אנדריינקו: מאקונומיסטית למייסדת המסעדה האוקראינית

רבים מאלה שיגיעו ב-29 באוקטובר מכירים את אנה בעיקר מהמסעדה SHO? – Ukrainian Traditional Food. עם זאת, סיפורו של המקום הזה התחיל באופן די מפתיע.

ב-9 ביולי 2025 בפודקאסט ‘בלאצ’קי’ בערוץ UDM ישראל אנה סיפרה כיצד לאחר עבודה כאקונומיסטית החלה לעסוק בעסקי המסעדות. מועדון קריוקי לשעבר בתל אביב הפך בהדרגה למסעדה של מטבח אוקראיני, ולאחר מכן למקום שבו אוקראינים החלו להיפגש למגוון סיבות.

NAחדשות כבר הכירו את הקוראים עם הסיפור הזה בחומר ‘SHO? — איך ניסיונות, אמונה ותמיכה הפכו את המסעדה למקום כוח לאוקראינים בישראל’.

בראיון דיברה אנה על קשיי העסק, תקופות של מגבלות צבאיות, מעבר למשלוחים ואוכל לקחת. מאחורי ההחלטות המעשיות הללו עמד הרצון לשמור על המקום והאנשים שעבדו בו והתאספו בו.

היום ב-SHO? מכינים בורשט, ורניקי, דרוני ומאכלים אוקראיניים אחרים. הפנים מעוטר במגבות רקומות מסורתיות – מגבות דקורטיביות שבמשפחות אוקראיניות לעיתים קרובות מועברות מדור לדור. כאן מתקיימים ערבי גסטרונומיה ומפגשים תרבותיים, מתפתחים פרויקטים ‘טריטוריה שואו’ ו’חצר אודסה’.

עבור יוצאי אוקראינה החיים זמן רב בישראל, מקום כזה קשור לזיכרון הבית. עבור ישראלים, שהיו פחות מוכרים עם המסורות האוקראיניות, המסעדה הפכה לדרך נוספת לגלות את תרבות המדינה, שישראל קשורה אליה בהיסטוריה של משפחות יהודיות וכמה דורות של עלייה.

SVOYA, מסורות אוקראיניות ומפגשים בתל אביב

במאי 2026 אנה אנדריינקו יחד עם אנה ז’רובה יזמה את מועדון העסקים הנשי SVOYA (‘שלה’). הפרויקט נוצר עבור יזמיות אוקראיניות בישראל – נשים שמפתחות עסק משלהן, מחפשות שותפים, מחליפות ניסיון ועוזרות זו לזו.

אנה ז’רובה ידועה גם כמייסדת שותפה של הארגון הציבורי ‘חברים ישראליים של אוקראינה’. המפגש הראשון של המועדון החדש נקבע ל-24 במאי במסעדת SHO?. פרטים נוספים על היוזמה הזו סיפרה המערכת במאמר ‘SVOYA: בישראל הכריזו על הקמת מועדון עסקים נשי אוקראיני’.

באוקטובר המסעדה שוב מקבלת אורחים לאירועים הקשורים לתרבות האוקראינית. ב-22 באוקטובר מתוכנן כאן ערב בנוש גוצולסקי – מאכל מסורתי של הגוצולים, קבוצה אתנוקולטורית אוקראינית מהקרפטים. בנוש מכינים מקמח תירס עם שמנת חמוצה או שמנת, לעיתים קרובות מגישים עם ברינזה ושקווארקים. בתוכנית משתתפים אנה אנדריינקו, לודמילה פולנוק ומריה גשקו.

ובעוד שבוע, ב-29 באוקטובר, בעלת המסעדה תצא בעצמה לאורחים עם ספרה. עם זאת, זו תהיה שיחה שונה לחלוטין – על חוויות שעד כה היא שיתפה בעיקר בשירים.

שירה אוקראינית בישראל: שיחה מובנת לדורות שונים

בישראל חיים מאות אלפי אנשים שסיפורי המשפחות שלהם קשורים לאוקראינה. חלקם הגיעו עוד בזמן העלייה הגדולה של שנות ה-90 – עלייה המונית של יהודים מברית המועצות לשעבר. אחרים עברו מאוחר יותר, וחלק מהאוקראינים הגיעו לכאן לאחר הפלישה הרוסית המלאה ב-24 בפברואר 2022.

עבור חלקם השפה והתרבות האוקראינית הם חלק יומיומי מהחיים, עבור אחרים – זיכרונות של הורים, סבים וסבתות. החוויה של האנשים הללו שונה. יש שחוו את המלחמה באופן אישי, יש שצופים במה שקורה מישראל, תומכים בקרובים ובחברים באוקראינה.

ואני חושב שהעניין בערב הקרוב עשוי לצאת מגבולות המעגל המוכר של אנה. בשירה אישית לעיתים קרובות מוצאים את המילים שלהם אנשים שמעולם לא פגשו את המחבר. במיוחד כשמדובר בפרידה, זיכרון, פחד לאבד קרובים והצורך להמשיך לחיות.

ל-NAחדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency מפגשים כאלה מעניינים גם בכך כיצד התרבות האוקראינית הופכת לחלק מהחיים המודרניים בישראל. היא נשמעת כאן בקונצרטים, ספרים, שיחות, מופיעה בפרויקטים ציבוריים חדשים. ולא רק בזכות ארגונים גדולים: הרבה נשען על היוזמה של אנשים פרטיים.

לאנה אנדריינקו כבר יש סיפור כזה – עם המסעדה שמאחדת מבקרים סביב שולחן אחד. עכשיו יש ספר, איתו היא מזמינה לשיחה.

איפה ומתי תתקיים ההצגה של ‘נארודז’נה פרמאגאטי’

תאריך: יום חמישי, 29 באוקטובר 2026.

התחלה: 19:00.

מקום: מסעדת SHO? – Ukrainian Traditional Food.

כתובת: רחוב קרליבך 3, תל אביב-יפו (Carlebach St 3, Tel Aviv-Yafo).

עלות כרטיס: 150 ₪.

בעלות כלולים: עותק של אוסף השירים ‘נארודז’נה פרמאגאטי’ עם חתימת אנה אנדריינקו, כוס משקה מבעבע וכיבוד קל.

הזמנה מראש: חובה, מספר המקומות מוגבל.

טלפון ליצירת קשר עם המסעדה: 058-607-6070. יש לציין בעת הפנייה את ההרשמה לערב היצירתי ב-29 באוקטובר.

דפי המארגנים:

הודעה אישית של אנה אנדריינקו בפייסבוק.

SHO? – Ukrainian Traditional Food בפייסבוק.

«עוד יהיה הכל»

בסוף ההזמנה אנה אנדריינקו חוזרת למילים שנראה שיש להן משמעות מיוחדת עבורה: «עוד יהיה הכל» — «עוד הכל יהיה».

היא לא מסבירה מראש מה בדיוק היא משקיעה בביטוי הזה. היא כותבת רק שבמהלך המפגש תנסה לספר מדוע היא עדיין מאמינה בו.

אולי זו היא התעלומה המרכזית של הערב. האורחים יקבלו ספר, ישמעו שירים ושיר חדש. אבל מאחורי כל זה עומדת שאלה נוספת, שכל אדם עונה עליה בדרכו: איך לשמור על תקווה אחרי אובדן?

תשובתה של אנה תישמע ב-29 באוקטובר 2026 בתל אביב.

בשנת 2025 יועבר בית הכנסת מעץ מהכפר ויליקי קומיאטי למוזיאון הארכיטקטורה והחיים העממיים בזקרפטיה באוז’גורוד (סקנסן אוז’גורוד). על כך הודיעה ב-18 בספטמבר 2025 הקהילה היהודית המאוחדת של אוקראינה בטלגרם.

ההחלטה הזו מעוגנת במזכר: פועלים יחד מחלקת התרבות של זקרפטיה, הקונסוליה הכללית של הונגריה, הרב של אוז’גורוד וזקרפטיה מנדל וילהלם והנהלת המוזיאון. לאחר ההרכבה – שיקום ושחזור הפנים “לפי הקנונים”, ולא “למראה”. פרויקטים כאלה נדירים כבר מכיוון שהם דורשים רצון מאוחד של כמה עולמות בבת אחת – פקידותי, דיפלומטי ודת.

איפה כל זה קורה ולמה דווקא שם

ויליקי קומיאטי שוכנת בעמק בורז’בה – אזור עם גנים אינסופיים והרגל להסתכל מעבר לאופק השווקים. הכפר מוזכר במקורות כבר במאה ה-14; כרוניקות ישנות מושכות חוטים לבעלים הונגרים, לשווקים סמוכים, לדרך לברגובו ווינוגרדוב.

ב”ארץ המפגש” הזו חיו במשך מאות שנים אוקראינים, הונגרים ויהודים – ולא רק זה לצד זה, אלא עם היגיון יומיומי משותף: שדה, שוק, שבת, חגים, ענייני שכנים.

איך נשמעה היומיום היהודי

בתחילת המאה ה-20 הקהילה התגבשה סופית. בין מלחמות העולם חיו בקומיאטי כ-416 יהודים (מפקד 1921). רובם – חקלאים, והיתר בעלי מלאכה, סוחרים, אנשים עם “מרחק קצר” לשוק וארוך – לקרובים בעיירות סמוכות. מרכזי המשיכה היו חדר, בית קברות וכמובן, בית הכנסת – לא עירוני מפואר, אלא כפרי, חם, “בידיים שלהם”.

בית הקברות שמדבר בלחישה, אך משכנע

קל למצוא אותו: בצומת רחוב מולודז’נה וווטוטינה. רשומים בו כ-80 מצבות; תאריכים – מ-1832 עד 1942; היקף – כ-215 מ’. זה לא “אקזוטיקה לתייר”, אלא כרוניקה של משפחות באבן: שמות, נוסחאות צער, איות מקומי – כל מה שמחזיר את החיים שלפני המלחמה מהפשטה למציאות.

בית הכנסת ש”עשה עצמו” כבית

מבחוץ – קירות מסוידים, גג דו-שיפועי מסודר, ללא רמז לפאר דקורטיבי.

אבל המבנה נדיר: שלד עץ, קירות מקלועי לוז/אגוז עם טיח חימר וסיד – טכניקה זו יוצרת אשליה של אבן, אף על פי שהמבנה בעצם נשאר “עץ נושם”. ב-1992 אדריכלים מלבוב מדדו את המבנה (בערך 13.8 × 7.9 מ’) ותיעדו פרטים מרכזיים; עוד קודם לכן שמה לב לאובייקט החוקרת ההונגרית אניקו גזדה, שבזכותה בית הכנסת הכפרי בכלל “יצא מהצל”. לפי התארוך – סוף המאה ה-19 / המחצית הראשונה של המאה ה-20.

למה בכפר “לא אבן”? כי עץ וגפן תמיד ידעו כאן, והטכניקה “קלוע + חימר + סיד” – גם זול, גם חם, וגם בהישג יד.

מה קרה לו אחרי המלחמה

הסיפור, למרבה הצער, טיפוסי לאזור: השואה קוטעת את הקהילה, בית התפילה מאבד אנשים והופך ל”משהו לא מוגדר”. במשך עשרות שנים השתמשו בו כמחסן; הפנים נעלם בשכבות. בשנות ה-2010 מקורות מתעדים: רכוש פרטי, “מחסן”, “נטוש” – מילון של ייאוש, שבו כל הגדרה מאיצה את ההרס.

למה החליטו להעביר ולא “לטפל במקום”

למבנים מעץ שבירים הוויכוח “in situ או העברה” הוא נצחי.

בקומיאטי הטיעונים בעד סקנסן ברורים: אין שמירה יציבה, אין מימון למחזור עבודה מלא במקום, והמבנה פגיע ללחות ולזמן. במוזיאון באוויר הפתוח המבנה מקבל תשתית, צוות שיקום, משטר, והכי חשוב – הקשר. שם המבקר שואל אוטומטית “מי התפלל כאן?”, והאובייקט מתחיל להסביר לא רק את עצמו, אלא גם את הקהילה.

ההחלטה מעוגנת רשמית ומקושרת לזמן – שנת 2025.

מה נראה באוז’גורוד: לא “ביתון”, אלא היסטוריה בפנים

המוזיאון מבטיח לא “קופסה” מאובקת, אלא סיפור: איך בנויים בתי כנסת כפריים קטנים; איפה הבימה, איפה ארון הקודש; למה גלריית נשים ולמה חזית “צנועה” אף פעם לא הפריעה לכבוד החלל הפנימי. באידיאל יהיו ליד תמונות ארכיון ומיני-סיפורים על משפחות קומיאטי – מקרה שבו כמה כרטיסים והכיתוב עליהם מסבירים יותר מפסקה ארוכה.

זה חשוב לא רק לזקרפטיה

לאוקראינה – זה סימן לכבוד למורשת המיעוטים הלאומיים ושיחה כנה על ההיסטוריה הרב-קולית של המדינה.

לישראל ולתפוצות – החזרת זיכרון “קהילות קטנות” של מזרח אירופה, שכמעט תמיד נפלו מנרטיבים מוזיאליים גדולים.

לחוקרים – דוגמה “חיה” יקרה עם טכניקת קיר נדירה ומדידות מתועדות.

לתושבי האזור – סיבה לראות את הכפר שלהם מחדש: לא רק גינות ושווקים, אלא גם נוף תרבותי עתיק, שבו שכנו מקדש, בית כנסת ושוק יום ראשון.

ציר זמן (למי שאוהב בקצרה)

• המאה ה-14 – אזכורים כתובים ראשונים על ויליקי קומיאטי.
• סוף המאה ה-19 / תחילת המאה ה-20 – בניית בית הכנסת מעץ.
• 1921 – ≈416 יהודים בכפר; חדר, מלאכה, מסחר.
• שנות ה-40 – הקהילה הושמדה; המבנה מאבד תפקוד.
• שנות ה-80 – אניקו גזדה “מגלה” את האובייקט למדע.
• 1992 – מדידות לבוב: תוכנית, מידות, פרטים.
• שנות ה-2010 – תיעוד אובדן; סטטוסים “מחסן/נטוש”.
• 2025 – העברה לסקנסן אוז’גורוד ושיקום.

כּוֹתֶרֶת “יהודים מאוקראינה” באתר האינטרנט חדשות #JewsofUkraine חושף סיפורים מעוררי השראה של יהודים מצטיינים שגורלם והישגיהם מחברים בין אוקראינה וישראל

באוקראינה הותקן שלט זיכרון על חזית הבית באודסה ברחוב מלאיה ארנאוטסקאיה 9, בו התגורר חיים ביאליק ב-1907.

קהילת יהודי אוקראינה עיצבה את אישיותו ופועלו של המשורר והציוני חיים נחמן ביאליק, שהפך למשורר הלאומי של ישראל. חייו הם סיפור איחוד התרבות היהודית של אוקראינה וישראל.

חיים נחמן ביאליק נולד ב-9 בינואר 1873 בכפר איבניצה, ליד ז'יטומיר, במחוז וולין (כיום אוקראינה).

אוקראינה בסוף המאה ה-19 הייתה מרכז התרבות והמסורות היהודיות. בסביבה זו נוצרה אישיותו של ביאליק, ששאב השראה מהשטעטלים ומחיי הרוח העשירים של הקהילות היהודיות המקומיות.

אביו, יצחק יוסף, עסק במסחר בעצים ובמפעלי מפעל, אך נפטר כשחיים היה בן 7 בלבד. לאחר מכן גדל אצל סבו יעקב משה ביאליק, שהפך עבורו לסמל לחוכמה ורוחניות יהודית.

ביאליק החל את לימודיו בחדר, ובצעירותו למד באופן עצמאי ספרות ופילוסופיה. לימים למד בישיבת וולוז'ין המפורסמת בליטא, שם התעמק בחקר המסורות היהודיות.

בשנות ה-90 החל ביאליק לפרסם את שיריו ושיריו הראשונים, שהביאו לו הכרה במהרה. באודסה הפך לשותף פעיל בחיי התרבות של הקהילה היהודית והקים הוצאת ספרים. “מוריה”שתרם לפיתוח הספרות העברית.

לאחר המהפכה והשנים הקשות ברוסיה הסובייטית, היגר ביאליק לארץ ישראל, שם התמסר לפיתוח התרבות היהודית. הוא השתתף באופן פעיל בעבודת האוניברסיטה העברית בירושלים, התיאטרון “הבימה” ופרויקטים מרכזיים נוספים.

ביאליק נפטר ב-4 ביולי 1934 בווינה, אבל מורשתו ממשיכה היום, ומעוררת השראה במיליוני אנשים.

אוקראינה היהודית: ערש ההשראה

אוקראינה בסוף המאה ה-19 הייתה מרכז התרבות והמסורות היהודיות. בסביבה זו נוצרה אישיותו של ביאליק, ששאב השראה מהשטעטלים ומחיי הרוח העשירים של הקהילות היהודיות המקומיות.

• איבניצה וז'יטומיר:

  כאן ספג ביאליק את אווירת חיי המשפחה היהודיים, שהפכה לבסיס השקפת עולמו.

• אודסה כמרכז תרבות:

  אודסה הייתה המקום שבו ביאליק לא רק פיתח את היצירתיות שלו, אלא גם השתתף בפרויקטים חינוכיים והוצאה לאור. כאן הוא ביסס את עצמו לבסוף כמשורר והוגה דעות.

חיים נחמן ביאליק באודסה: יצירה והשפעה תרבותית

אודסה הפכה למרכז אמיתי של השראה וצמיחה אינטלקטואלית עבור חיים נחמן ביאליק. עיר זו, עם קהילה יהודית משגשגת בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, סיפקה לו הזדמנויות לפעילות ספרותית, הוצאה לאור וחברתית.

סביבה ספרותית

אודסה הייתה ביתם של סופרים והוגים יהודים בולטים רבים, שאיתם ביאליק שיתף פעולה באופן פעיל:

• מנדלי מויהר-ספרים – “סבא של הספרות היהודית”, שיצירתו העניקה השראה לביאליק.
• שלום עליכם – סופר מפורסם שיצר יצירות ביידיש.
• יהודה לייב פרץ – מראשי הנאורות היהודית.

קשרים אלו עזרו לביאליק להעמיק את הבנתו בתרבות היהודית ולהעשיר את היצירתיות שלו.

ההוצאה לאור “מוריה”

אחד הפרויקטים החשובים ביותר של ביאליק באודסה היה הקמת הוצאת ספרים “מוריה”.

• מטרת ההוצאה: פופולריזציה של העברית ויצירת ספרות חינוכית.
• ספרים: הוצאה לאור של ספרי לימוד, יצירות אמנות ותרגומים.

ביאליק ראה במוריה כלי להחייאת התרבות היהודית באמצעות ספרות וחינוך.

פעילות ספרותית

באודסה כתב ביאליק רבות מיצירותיו המשמעותיות:

• שירים ששיקפו את הסבל והתקוות של העם היהודי.
• חיבור על תחיית העברית כשפה ספרותית.
• תרגומים כולל דון קישוט של סרוונטס ושירי שילר, שאותם עיבד לקהל יהודי.

אודסה כמרכז של ציונות

אודסה הייתה מרכז מרכזי של התנועה הציונית, וביאליק השתתף באופן פעיל בפעילותה.

• הוא תמך ברעיון החזרת יהודים לארץ ישראל.
• השתתף בדיונים בנושאי חינוך ותרבות יהודית.
• הוא היה חלק מההכנות לקונגרסים הציוניים, שבהם הועלו סוגיות של תחייה לאומית.

יציאה מאודסה

לאחר מהפכת 1917, הגברת האנטישמיות וההגבלות על האינטליגנציה היהודית הפכו את השהות באודסה למסוכנת. בשנת 1921, הודות לעתירתו של מקסים גורקי, היגר ביאליק.

“אודסה תישאר לנצח המקום שבו מצאתי את קול עמי”, – הוא כתב.

מורשת אודסה

אודסה הפכה עבור ביאליק למקום שבו הצליח לשלב מסורות יהודיות ורעיונות מודרניים, והניח את היסודות להחייאת הספרות העברית. כיום פעילותו בעיר זו נותרה סמל לאחדות התרבויות של אוקראינה וישראל.

הציונות ופועלו של ביאליק

חיים נחמן ביאליק היה לא רק משורר, אלא גם ציוני נאמן. הוא השתתף באופן פעיל בקונגרסים הציוניים (1907 ו-1913) והאמין כי תחיית העם היהודי אפשרית רק באמצעות החזרה למולדת אבותיו – ארץ ישראל.

“התרבות היהודית היא גשר בין העבר לעתיד. עלינו להחיות את הזהות שלנו כדי לצבור כוח”. – הוא כתב.

ביאליק חגג את החיים היהודיים, את האידיאלים של הנאורות והציונות, ויצירתו הפכה לחלק חשוב מהמורשת התרבותית של העם היהודי.

התרבות היהודית של אוקראינה ביצירותיו של ביאליק

בשיריו ובשיריו שיקף ביאליק את החיים והמסורות של אוקראינה היהודית. יצירותיו מלאות במוטיבים של השטעטל, חוכמה יהודית וכאב על סבל העם.

• בשיר “כַּנָר” הוא חוגג את רוח המוזיקה היהודית הנשמעת בשטעטלים.
• בשיר “עצים מתים” מועברים זיכרונות מחיי הכפר, מלאי קשיים ותקוות.
• חיבוריו מדברים על הצורך בתחייה רוחנית ובשימור מסורות.

מעבר לפלסטין: הגשמת חלום

בשנת 1921 עבר ביאליק לארץ ישראל, שם המשיך את מורשתו התרבותית והספרותית.

• הוא יזם את היצירה הטכניון והשתתף בתיאטרון “הבימה”.
• שיריו נכללו בתכניות הלימודים בבית הספר, ושיריו הפכו להמנוני היישוב.

מורשתו של ביאליק

1. מוזיאון הבית בתל אביב:

   יצירותיו, מכתביו ומסמכיו מכונסים כאן.

2. פרס ביאליק:

   מוענק מדי שנה על הישגים יוצאי דופן בספרות.

3. זיכרון באוקראינה:

   בית סבו של ביאליק בז'יטומיר נשמר כסמל לקשר שלו עם מולדתו.

מַסְקָנָה

חיים נחמן ביאליק הוא סמל לתרבות היהודית שחיבר ביצירתו את אוקראינה וישראל. חייו נותנים לנו השראה לשמר מסורות ולבנות עתיד מזהיר לעם היהודי.

קרא עוד על יהודים גדולים מאוקראינה ב NAnews – חדשות ישראלשבו אנחנו מדברים על מה שמאחד את העמים שלנו.

…

קרא בוואטסאפ — עָרוּץ חדשות ↓ — חדשות ישראל

לִקְרוֹא בטלגרם – ערוץ חדשות ↓ — חדשות ישראל

#קידום

• נשירת שיער?

• קָרַחַת?

• שיער דליל?

• נזק לשיער?

• בעיות בקרקפת?

• טיפול PRP

“אברמסקי” – מרכז לבריאות השיער בחיפה
צ’ק-פוסט, שד’ ההסתדרות 44, חיפה, 3296034

>>>כנסו לאתר ותגלו עוד>>>

הירשמו עוד היום לאבחון שיער במרכז אברמסקי בחינם וללא כל התחייבות:

שיער ועור הם האינדיקטורים החשובים ביותר לבריאותו הכללית של האדם.

עור מבריק, חלק ורענן, שיער עבה ומבריק הם סימנים ברורים לבריאות.

עם זאת יש לציין כי ברוב המקרים, טיפול בנשירת שיער או שינוי מבנה ומצב השיער מצריך בהכרח טיפול בקרקפת.

נשירת שיער – מצב המאופיין ב נשירת שיער חלקית או מלאה עקב הפרעה במחזור צמיחת השיער: נצפה הפחתה במספר זקיקי השיער בשלב הגדילה ועלייה בכמות בשלב הניוון, כתוצאה מכך שיער הופך שבירונשירת שיער תלויה באיכות זקיק השערה.

מרכז לבריאות שיער בחיפה – אל תזניח את השיער שלך ותהיה בריא!

טיפול PRP – הליך חדשני בטריכולוגיה המאפשר התמודדות עם מחלות רבות של הקרקפת והשיער בזמן קצר.

מהות הטכניקה מסתכמת בהחדרת תרופה מיוחדת המבוססת על פלזמת הדם של המטופל, מועשרת בטסיות דם, לקרקפת. טיפול בפלזמה יכול לחולל פלאים, מכיוון שהוא מכיל יותר ממיליון תאים למיקרוליטר אחד, האחראים על התחדשות והתחדשות.

לאחר סיום מהלך הטיפול, תשכח מנשירת שיער, שבירות וקצוות מפוצלים.

טיפול PRP בטוח לחלוטין ויש לו מינימום התוויות נגד.

אלפי מטופלים ברחבי העולם כבר ניסו את הטכניקה הזו והיו מאוד מרוצים. בסקירות שלהם הם מציינים כי לאחר שעברו טיפול PRP לקרקפת, השיער נעשה עבה יותר, מבריק יותר, הפסיק לנשור והחל לצמוח מהר יותר.

תוצאות ההליך מחזיקות מעמד עד מספר שנים.

מרכז בריאות שיער אברמסקי

מציעה מגוון רחב של טיפולי שיער וקרקפת!

צ’ק-פוסט, שד’ ההסתדרות 44, חיפה, 3296034

>>> כנסו לאתר ותגלו עוד >>>

אם השיער שלך דורש טיפול משקם לאחר צביעה חוזרת ונשנית, נראה עייף, התחיל ליפול או אתה פתאום היו בעיות עם הקרקפת –

זהירשמו עוד היום לאבחון שיער במרכז אברמסקי

ללא תשלום וללא כל התחייבות.

אנחנו עומדים עבור פרוטוקול טיפול פרטני מטופל, מבצע את עבודתו באמצעות חומרים מקצועיים ובהתבסס על מידת ההתפתחות של כל בעיה.

כמו כן אנו משתמשים בשיטות טיפול שונות, כגון ציוד באמצעות מכשירים, מזותרפיה, עיסויים ועוד ועוד.

האבחון נעשה באמצעות טכנולוגיה ממוחשבתשפותחה במיוחד לאבחון שיער וקרקפת.

השלב החשוב ביותר הוא להבחין שבעזרת אבחון נכון (אבחון), הטיפול הנכון והטוב ביותר מתאים לכל מי שסובל מנשירת שיער או שיער פגום.

• שיקום מבנה שיער פגום.

• חיזוק זקיק השיער.

• מגביר את הלחות בשיער יבש ובקרקפת.

• הזנת שיער עם ויטמינים.

• האצת צמיחת שיער.

• להפסיק את נשירת השיער.

• שיקום מלא לאחר צביעה, חשיפה לשמש או לפנים.

• טיפול בבעיות בקרקפת (שמנוניות מוגברת, קשקשים)

מרכז בריאות שיער אברמסקי

מציעה מגוון רחב של טיפולי שיער וקרקפת!

צ’ק-פוסט, שד’ ההסתדרות 44, חיפה, 3296034

>>> כנסו לאתר ותגלו עוד >>>

הירשמו עוד היום לאבחון שיער במרכז אברמסקי בחינם וללא כל התחייבות:

 

מרכז לבריאות שיער בחיפה – אל תזניח את השיער שלך ותהיה בריא!

זהו מקום לתערוכות, מפגשים, הרצאות ואירועי קהילה, אליו מגיעים לא רק אוקראינים, אלא גם ישראלים, שחשוב להם להבין את השכנים והשותפים לא דרך כותרות, אלא דרך אנשים ומשמעויות.

מהו המרכז הזה ולמה הוא נחוץ בישראל

המרכז קשור לשגרירות אוקראינה במדינת ישראל ופועל כנקודת נוכחות תרבותית של אוקראינה בעיר.

אם לומר בפשטות: זהו מרחב שבו ניתן לראות, לשמוע ו”לגעת” באוקראינה דרך התרבות — ללא אידיאולוגיה מיותרת וללא רשמיות, שלעיתים מרתיעה.

המרכז התרבותי האוקראיני בתל אביב התחיל ב-13 באוקטובר 2021 — בהודעות על הפתיחה זה נקרא תחילת עבודה במצב ניסיוני.

בנפרד בעמוד שגרירות אוקראינה במדינת ישראל מצוין שהמרכז פועל “מאוקטובר 2021” ושקודם לכן היה בבת ים.

איפה נמצא

הכתובת שמשתמשים בה בהודעות ובמידע:

רחוב ירמיהו 22, תל אביב, ישראל.

איך להגיע – https://maps.app.goo.gl/YdLnoL4dH34XU7cP6

לקהל הישראלי נוח להסביר כך: זו כתובת עירונית רגילה, לא “איפשהו בפרברים”, וניתן להגיע כמו לכל מקום בתל אביב — העיקר לבדוק את זמן האירוע הספציפי.

אילו אירועים מתקיימים שם

תערוכות והצגת פרויקטים.

שיחות פומביות והרצאות — מהיסטוריה ותרבות ועד נושאים עכשוויים.

ערבים לקהילה: מפגשים אינטימיים, קריאות, מוזיקה, פורמטים שיחתיים.

לפעמים מופיעים שיעורים מעשיים — למשפחה, לנוער, לעולים חדשים, לקבוצות מתנדבים.

מה נוח בזה לישראלי: אתם יכולים להגיע “לערב אחד”, ולעזוב עם הבנה של הקשר, שמשנה אחר כך את תפיסת החדשות והשיחות ברשתות החברתיות.

למה זה חשוב לישראל

ישראל חיה במציאות שבה דיפלומטיה תרבותית — אינה הפשטה, אלא חלק מהביטחון היומיומי, היציבות החברתית והיחסים עם השכנים והשותפים.

בדיוק בגלל זה חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency מתמקדת באופן קבוע במקומות כאלה: לפעמים שיחה תרבותית רגועה אחת נותנת יותר מעשרות דיונים רגשיים “בתגובות”.

בסביבה הישראלית זה גם דרך לשמור על גשרים בין קהילות — ללא לחץ, ללא סיסמאות, אלא עם קשרים אמיתיים ונורמליות אנושית.

אם אתם רוצים להציע את האירוע שלכם או שותפות

הדרך הכי יעילה — לא “פוסט לשום מקום”, אלא מכתב קצר: מי אתם, מה אתם רוצים לעשות, לאיזו קהל, באיזו שפה, איזה פורמט וכמה אנשים אתם מצפים.

למארגנים בדרך כלל קריטי להבין שני דברים: האם זה יהיה בטוח ומובן לקהל המקומי, והאם המקום התרבותי לא הופך לעצרת פוליטית.

מה אפשר לעשות ממש עכשיו

אם אתם ישראלים ורוצים פשוט להבין — התחילו מאירוע אחד ותראו אם זה “שלכם” או לא.

אם אתם מהקהילה האוקראינית — השתמשו במרכז כמקום שבו אפשר לא רק להתגעגע לבית, אלא גם להתאסף סביב עניינים אמיתיים: אמנות, שפה, תמיכה ותקשורת.

ואם אתם מדיה או פעילים עירוניים — נקודות כאלה עוזרות להסביר את הסדר היום האזורי המורכב בשפה אנושית נורמלית, ללא חימום יתר וללא תוויות זולות.

איך ליצור קשר אם אתם רוצים להגיע או לברר פרטים

פרטי הקשר המצוינים:

טלפון: 054-352-4326

דואר אלקטרוני: zoryan.kis@mfa.gov.ua

עקבו אחרי ההודעות על האירועים המתקיימים ב”מרכז התרבותי האוקראיני”:

https://www.facebook.com/profile.php?id=61561521344927

כאן יש ניואנס חשוב: מרכזים כאלה חיים לעיתים קרובות לפי הלוגיקה של “מאירוע לאירוע”, ולכן עדיף לבדוק את שפת האירוע, פורמט הכניסה והצורך בהרשמה, גם אם נראה לכם ש”זה רק תערוכה”.

פרויקט צילום של צלם ישראלי אולגה סווינהייעודי נשים אוקראיניות בישראלהפך לא רק לדרך לשמר מורשת תרבותית, אלא גם לגשר בין שני עמים.

דוגמניות לבושות בתלבושות אוקראיניות מסורתיות מצטלמות על רקע ערי ישראל, ויוצרות סיפור ויזואלי המאחד עבר והווה.

“הייתי רוצה לעשות סדרת צילומים על נשים אוקראיניות בישראל.

תמונות שמאחדות עבר והווה.

דוגמניות לבושות בתחפושת אזורית (תלבושות אופייניות לאזורים שמהם הגיעו) על רקע הערים שבהן הן מתגוררות כיום”. – אומרת אולגה סווינה.

קונספט הפרויקט: עבר והווה

הרעיון לפרויקט הצילום נולד מהעניין האישי של אולגה בלבוש אוקראיני מסורתי. היא חוקרת, אוספת ומשחזרת תלבושות אזוריות כדי לשמר את זיכרון התרבות שלה.

התלבושות בהן נעשה שימוש בפרויקט הן או תלבושות עתיקות שגילן למעלה ממאה שנים, או העתקים מדויקים שלהן. כל פרט משקף את המאפיינים של אזור מסוים באוקראינה, והמיקומים בישראל מדגישים את הניגוד בין העבר להווה.

מקומות צילום: נקודות מפתח

אזור קייב בחיפה.

מרינה, במקור מאזור קייב, מתגוררת כיום בחיפה. צילום הצילומים שלה התקיים על רקע הגנים הבהאים האייקוניים, אחד מסימני ההיכר של העיר. דמותה של מרינה כוללת אלמנטים של תחפושת קייב מסורתית, כמו גם תיק גב לפינוי – סמל של רילוקיישן כפוי ושינויים העומדים בפני האוקראינים. התחפושת כוללת חולצה רקומה עם קישוט האופייני לאזור קייב, חצאית וחגורה. כל פרט משוחזר תוך התחשבות באותנטיות היסטורית, המאפשרת לנו להדגיש את היופי והמשמעות של מסורות האזור.

תמונה כאן

פולסי וגורדי שחקים של רמת גן

הצילום שהוקדש לפולסי צולם על רקע הבניינים הגבוהים המודרניים של רמת גן, מה שיוצר ניגוד חזק בין המסורת לנוף האורבני. תמונה אזורית זו מספרת על ההיסטוריה העשירה של Polesie ותכונותיה הטבעיות, המשתקפות בפרטי התחפושת היא חולצת פשתן פשוטה עם פסים אדומים ארוגים על השרוולים. מאפיינים אופייניים כוללים צווארון עמוק, מכפלת קצרה מוסתרת מתחת לחצאית ורקמה מינימלית המזכירה דפוסי אריגה. חצאית זבובים עשויה צמר אדום עם פסים אנכיים דקים משלימה סינר עם קישוט. התמונה הושלמה עם חרוזים אדומים, הוסטקה או נמיטקה, כמו גם חגורה ארוגה, שבנות קשורות משמאל, ונשים נשואות מימין.

תמונה כאן

חבל אודסה בנתניה

בנתניה התקיים צילום שהוקדש לאזור אודסה וכלל תחפושת נדירה מאזור קודימסקי. התלבושת הזו דרשה שיקום קפדני, אבל התוצאה מרשימה. התצלומים מדגימים קשר עמוק עם המורשת התרבותית והייחודיות של מסורות האזור התחפושת מורכבת מחולצת שלושה חלקים עם שרוולים המתאספים בשרוול רחב. הרקמה האופיינית ממוקמת בחלק העליון של השרוול בצורת שני פסים – רחב יותר וצר יותר. הקישוטים, עשויים בגוונים אדומים ושחורים, מעוטרים בחרוזים קטנים בשלל צבעים. מעל החולצה לבשה שמלת קיץ בגזרה מיוחדת עם קפלי וופל עמוקים ואלמנטים דקורטיביים בגב. החלק התחתון של שמלת הקיץ מעוטר בקפלים אופקיים וסרטי קטיפה. חגורה רחבה עם סרטי משי ושרשרת אלמוגים או זכוכית בהירה, האופיינית לאזור, משלימים את המראה.

תמונה כאן

מחוז ויניציה באשקלון

באשקלון נערך סשן צילומים שהוקדש לאזור ויניציה. תחפושת אזורית זו מאזור ברשד מתמקדת בחיבור בין תרבויות וזיכרון היסטורי, המאחדת עבר והווה התחפושת כוללת חולצה רקומה בטכניקת “ניז” המסורתית עם דוגמת ויניציה אופיינית. הוא מושלם עם סינר וחצאית עם סרט קטיפה אופייני לאזור. רקמת החולצה נבדלת בדוגמאות גיאומטריות המדגישות את מעמדה ומיומנותה של המחטנית. הביב, פופולרי במיוחד באזור ברשד, מוסיף אלמנטים של אלגנטיות וסמליות לתמונה. אנסמבל כזה יוצר דימוי ויזואלי רב עוצמה המאחד את המורשת האוקראינית והמודרניות הישראלית.

תמונה כאן

חבל פולטבה עד יפו

סשן צילומים שהוקדש לאזור פולטבה התקיים ביפו, אחד הרובעים הצבעוניים של תל אביב. על רקע הרחובות הצרים של העיר העתיקה והארכיטקטורה ההיסטורית, תלבושת מאזור פולטבה נראית בהירה במיוחד, המדגישה את עומק המסורת האוקראינית התחפושת כוללת חולצת קליקו (כותנה) עם רקמה האופיינית לאזור פולטבה. החולצה מיוצרת בטכניקת קרשים ותפירה צולבת, עם אלמנטים של עיטור “הענף השבור” שעיטרו את ההגדרות והשרוולים. דפוס זה משלים על ידי כוכבים בעלי שמונה נקודות ואלמנטים גיאומטריים, מה שמוסיף סמליות לתלבושת. שולי החולצה מעוטרים בדוגמאות העשויות בחוט שחור בסגנון “ורדים ברוקארד” את כל ההרכב משלים חולצה סרוגה מסורתית עם שלוש נקודות עין ובטנה האופיינית לאזור – מחזקת את המכפלת להוספת משקל. תמונה זו יוצרת שילוב הרמוני של לבוש אוקראיני מסורתי עם רוחה של עיר ישראלית מודרנית.

תמונה כאן

חבל לוהנסק: סמל להתמדה – בחיפה

התמונה המוקדשת לאזור לוהנסק הפכה לסמל של חוסן ותזכורת לזהות התרבותית של האזור, שרובו נמצא היום בכיבוש זמני. צילום עם מערכת לוהנסק משקף את החשיבות של שימור המורשת גם בתנאי מלחמה ושינוי החולצה, שנוצרה על בסיס תערוכות מוזיאליות, היא בעלת גזרת פולטבה מסורתית, אך בולטת עם שילוב אופייני של צבעים: אדום ו. כְּחוֹל. העיצובים כוללים את עץ החיים, מוטיבים פרחוניים על השרוולים ופסי רקמה על התפרים. הקישוט הספציפי משלים על ידי העתק של סוודר צפע, מעוטר בסרטי קטיפה וקפלים רחבים בתחתית ערכת האביזרים כוללת דוקאטות לוגנסק מסורתיות וחרוזים “צפעיים”, המשוכפלים על בסיס תצלומי מוזיאון. השרשרת החיצונית עשויה מחרוזי ענבר גדולים, האופייניים לתכשיטים באזור לוגנסק. על רקע ערימת פסולת ונופי ערבות, התלבושת הזו מסמלת את הקשר העמוק עם המולדת ואת חוזקן של נשים אוקראיניות.

תמונה כאן

מה מייחד את הפרויקט?

פרויקט הצילום בולט ברצונו לא רק לשמר את המורשת התרבותית האוקראינית, אלא גם להתאים אותה למציאות הישראלית.

הדגשים עיקריים:

• תלבושות כנשאי היסטוריה. כל פרט, מרקמה ועד בד, מספר את סיפורו של האזור ואנשיו.
• ניגוד חזותי. השילוב של תלבושות מסורתיות עם אדריכלות ישראלית מודרנית יוצר דימויים חזקים.
• איחוד תרבויות. הפרויקט עוזר לנשים אוקראיניות למצוא את מקומן במדינה חדשה תוך שמירה על קשר עם השורשים שלהן.

מבט על התרבות היהודית והאוקראינית

פרויקט צילום זה מסמל גם את הקשר בין העם היהודי לאוקראינה. ישראל, ביתם של אלפי ניצולי מלחמה אוקראינים, מספקת פלטפורמה ייחודית לדיאלוג בין תרבויות.

“אני לומד את התכונות של תלבושות אזוריות כבר כמה חודשים. התחלתי לאסוף תחפושות. קניתי כמה, חברים שאלו כמה לפרויקט. התלבושות עתיקות, חלקן בנות כמאה שנים, והעותקים קרובים למקור.

אני שומע הרבה הרצאות, אני מוקסם ממגוון המסורות ומאיך שהן שוחזרו בחולצות רקומות ושילוב האלמנטים של ה”מערכת” האזורית. זה כמו היסטוריה של אזור על קנבס, אתה יכול “לקרוא” אותו, זה מספר על האזור ובעליו”. – משתפת אולגה סווינה.

האתר שלנו חדשות – חדשות ישראל תמיד שם לב ליוזמות חשובות שמחזקות הבנה הדדית בין עמים. פרויקט זה הוא דוגמה מצוינת לאופן שבו אמנות עוזרת לבנות גשרים תרבותיים.

פרויקט אולגה סווינה הוא יותר מסתם מפגשי צילום. סיפור חזותי הוא שמשמר מורשת תרבותית ובונה גשרים בין עמים.

על אולגה סווינה

אולגה סווינה — צלם ילדים ומשפחה בישראל. היא מקייב. כיום גר בחיפה.

“אני מצלם כל מה שקשור לאהבה. סיפור אהבה, חתונות, הריון, יילודים, ילדים, משפחות. אני גם מצלם מתחת למים – כי אני אוהב את הים 🙂

בטיול מסביב לעולם, אני עורכת מפגשי צילום בפינות היפות ביותר של הפלנטה שלנו. ישראל היא אחת המדינות היפות עבורי.

מציאת לוקיישנים יפים ויוצאי דופן חדשים לצילום היא התשוקה שלי. ניתן לצפות במקומות לצילומים בישראל בחלק המקביל באתר שלי”.

תוכלו להכיר אחד את השני טוב יותר ואפילו להזמין כאן סשן צילומים:

פייסבוק – https://www.facebook.com/olga.savina.94

אינסטגרם – https://www.instagram.com/olga.savina.photo

אתר אינטרנט – https://savinaphotos.com/

…………………..

NAnews – חדשות ישראל ימשיך לדבר על יוזמות דומות שמחזקות את הקשר בין ישראל לאוקראינה.

ישראל לומדת את הרחפנים הרוסיים מאוקראינה: מה ברודסקי סיפר בפגישה עם עיתונאים אוקראינים במשרד החוץ

מחבר: ויקטוריה קצמן

וב-13 באוקטובר 2026 פרסמה ‘אמת כלכלית’ האוקראינית הודעה על נשק רוסי שקיבלה ישראל מאוקראינה. הפרסום ציין במפורש שברודסקי סיפר על כך במהלך פגישה עם נציגי התקשורת האוקראינית במשרד החוץ של ישראל.

“על כך במהלך פגישה עם נציגי התקשורת במשרד החוץ של ישראל סיפר שגריר ישראל לשעבר באוקראינה מיכאל ברודסקי., – ציטוט.

לפי המקום, הזמן והמשתתפים, ככל הנראה מדובר באותה שיחה עם המשלחת האוקראינית. עם זאת, ‘אמת כלכלית’ לא מציינת אם עיתונאי שלה נכח באופן אישי ומי בדיוק שאל על הרחפנים הרוסיים. זה לא מונע לקשר בין שתי ההודעות, אך לא מאפשר לקבוע שהשאלה נשאלה על ידי כתב של הפרסום הזה.

מה בדיוק אישר ברודסקי

השאלה נגעה לרחפן התקיפה הרוסי החדש ‘גרניום-5’: האם הצד הישראלי ביקש מאוקראינה דגמים של הדגם הזה?

ציטוט: “לשאלת העיתונאי האם ישראל פנתה לאוקראינה בבקשה לדגמים של הרחפן הרוסי החדש ‘גרניום-5’, השיב שגריר ישראל לשעבר באוקראינה כי יש שיתוף פעולה כזה בין המדינות.”

תשובת השגריר לשעבר ‘אמת כלכלית’ מביאה כך:

“ללא פרטים, אך יש שיתוף פעולה כזה. קיבלנו דגמים של נשק ללימוד.”

גם ציטוט: “הוא גם אישר כי יש שיתוף פעולה בין אוקראינה לישראל בלימוד דגמים של נשק המשמש במלחמה. לדבריו, ישראל קיבלה דגמים מסוימים מאוקראינה, אך הדיפלומט לא חשף פרטים על שיתוף הפעולה הזה.”

כאן עובר גבול חשוב: קבלת דגמים של נשק אושרה בדברי ברודסקי, העברת ‘גרניום-5’ לישראל – עדיין לא.

בהסבירו את העניין של ישראל, הדיפלומט ציין את האיום של הופעת מערכות דומות אצל קבוצות שישראל נלחמת בהן.

הערכתו נשמעה קשה: “רחפנים ריאקטיביים היום – בעיה מספר אחת לכל העולם”. לדבריו של ברודסקי, המדינה שתמצא ראשונה אמצעי הגנה יעיל תקבל יתרון, והשאר יתחילו לאמץ את הפתרון שלה. ישראל עובדת על אמצעי יירוט לייזריים ואחרים, אך תשובה אוניברסלית לכל האיומים הללו עדיין לא קיימת.

כבר ביוני החדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency ניתחו בפירוט את הראיון של ברודסקי על הגנה אווירית, רחפנים ויחסים מורכבים של ישראל עם אוקראינה. אז הדיפלומט דיבר על אפשרויות לשיתוף פעולה צבאי-טכנולוגי. כעת נודע על הצד המעשי שלו.

למה ‘גרניום-5’ מעניין את ישראל

זה לא ה-Shahed-136 המוכר עם מנוע בוכנה, המוכר לישראלים מהנשק האיראני. ‘גרניום-5’ משתמש במנוע טורבו-ריאקטיבי. בינואר המודיעין הצבאי האוקראיני פרסם את המאפיינים שלה: מהירות שיוט 450–600 קמ”ש, טווח כ-950 קילומטרים, משקל ראש הקרב 90 קילוגרמים. במכשיר נמצאו מנוע סיני TELEFLY, מערכת ניווט רוסית ‘קומטה-M12’ ורכיבים אלקטרוניים מייצור זר.

המודיעין הראשי של משרד ההגנה של אוקראינה ציין דמיון במבנה עם הרחפן האיראני Karrar. עבור ישראל, הקבלה כזו אינה מנותקת: איראן והארגונים החמושים שהיא תומכת בהם משתמשים ברחפנים נגד מטרות ישראליות. הדמיון בפיתוחים, עם זאת, לא מוכיח ש’גרניום-5′ כבר נמצא בשימוש של הקבוצות הללו.

למטרה ריאקטיבית יש מהירות אחרת. לצוות ההגנה האווירית (הגנה אווירית) נותר פחות זמן לגלות את המכשיר, לקבוע את האיום ולבחור את אמצעי היירוט. ובשמיים האוקראיניים בעיות אלו כבר נפתרות בפועל.

מה אוקראינה יכולה להראות לישראל

ב-30 בספטמבר הודיעה החברה האוקראינית SkyFall על השמדת ‘גרניום-5’ על ידי רחפן יירוט P1-SUN JetKiller. ב-12 באוקטובר שר ההגנה לשעבר של אוקראינה מיכאיל פדורוב סיפר על יירוט חדש אוקראיני: לדבריו, צוותי Lasar’s Group הפילו שני ‘גרניום-5’ ריאקטיביים שטסו לקייב. מהתחלת הפיתוח ועד היירוטים המאושרים הראשונים, לפי הודעתו, עבר חודש.

הודעות אלו אינן אומרות שקייב העבירה לישראל את טכנולוגיית היירוט עצמה. אך הן מראות מדוע הניסיון האוקראיני כבר מהווה ערך עצמאי: באוקראינה לומדים את שברי הרחפנים הרוסיים ובמקביל בודקים נגדם אמצעי הגנה משלהם.

בדצמבר 2025 העבירו לצבא הישראלי את מערכת היירוט הלייזרית באנרגיה גבוהה הראשונה Iron Beam – ‘אור איתן’. היא נוצרה כתוספת ל’כיפת ברזל’, ולא כתחליף לכל ההגנה האווירית הרב-שכבתית. אין נתונים על ניסויים מוצלחים של המערכת הזו נגד ‘גרניום-5’ עדיין.

מתקבל שינוי מעניין בתמונה המוכרת של יחסי ישראל-אוקראינה. בעבר במרכז הדיונים היו לעיתים קרובות בקשות של קייב לספק מערכות הגנה ישראליות. כעת ישראל עצמה מעוניינת בתוצאות לימוד הנשק שרוסיה משתמשת בו נגד אוקראינה.

ברית הגנה או הסכם על ייצור משותף של יירוטים מדברי ברודסקי לא נובע. אך קבלת הדגמים המאושרת על ידו מראה שאוקראינה הופכת עבור ישראל לא רק למדינה הזקוקה לתמיכה, אלא גם למקור של ניסיון צבאי שיכול להועיל להגנת שמי ישראל.

מחבר: לב ורשבסקי, נאנובוסטי

הקונצרט מאורגן על ידי אגודת יוצאי אוקראינה בעיר נתניה בשיתוף עם שגרירות אוקראינה בישראל. תחילת האירוע בשעה 19:30, מקום המפגש – אולם “בית יוחנן” ברחוב רזיאל 4.

אוקראינה ציינה 35 שנות עצמאות ב-24 באוגוסט. אך עבור האוקראינים החיים בישראל, החג אינו מוגבל לתאריך אחד. במיוחד עכשיו, כאשר משפחות רבות מופרדות על ידי המלחמה, והנסיעות הביתה כבר אינן מובנות מאליהן.

לקונצרט באוקטובר בנתניה יש הרכב מעניין. כאן יישמעו קולות של אמנים שעדיין זכורים מהבמה האוקראינית, ומוזיקאים שחייהם היצירתיים כבר שנים רבות קשורים לישראל.

קונסטנטין ריטל-קובליאנסקי: מקייב ואודסה לבמות האופרה האירופיות

השם המרכזי בפוסטר הוא קונסטנטין ריטל-קובליאנסקי. הוא נולד ב-7 בנובמבר 1975 בקייב, במשפחת שחקנים אלכסנדר ריטל וסבטלנה קובליאנסקה. אביו יהודי, אמו קשורה בקשרי משפחה עם משפחת הסופרת האוקראינית אולגה קובליאנסקה.

קונסטנטין קיבל את השכלתו המוזיקלית באודסה, ולאחר מכן המשיך את לימודיו בגרמניה, בפרייבורג. בין מוריו היה הבריטון הגרמני המפורסם דיטריך פישר-דיסקאו.

ריטל-קובליאנסקי הוא בריטון-קוואלייר. עבור המאזין שאינו מכיר את המונחים האופראיים, זהו סוג מיוחד של קול בריטון, המאופיין בגמישות, הבעה ויכולת לבצע תפקידים ליריים ודרמטיים כאחד.

במהלך הקריירה שלו, הזמר ביצע את תפקיד אסקמיליו ב’כרמן’ של ביזה, טוניו ב’פאייאצ’י’ של לאונקוואלו, והופיע על במות אירופיות ואמריקאיות. בין פרסיו – פרס הקרן התרבותית האירופית בפרלמנט האירופי בשטרסבורג והכרה אוקראינית בתוכנית ‘איש השנה’.

אך להופעתו בנתניה יש גם צד אחר.

לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, השתתף הזמר בפרויקטים מוזיקליים צדקה הקשורים לעזרה לאוקראינים. בישראל הוא מוכר היטב מהקונצרטים שאורגנו על ידי הפסנתרנית אלה פסיק.

בדצמבר 2025 הם הגיעו יחד לאולפן הפרויקט הישראלי Sheinkin40. דיברו על יצירה, מלחמה, עזרה לאנשים, עבודה על הבמה ויחס לישראל. בראיון זה נשמעה גם ‘התקווה’ – ההמנון הלאומי של ישראל.

עבור אדם שמשפחתו משלבת את ההיסטוריה האוקראינית והיהודית, שכנות זו של שתי המדינות בחיים הפכה מזמן לאישית.

אלה פסיק: פסנתרנית מחרסון שהמשיכה את חייה המוזיקליים בישראל

אלה פסיק תלווה בפסנתר. אך להציג אותה רק כפסנתרנית מלווה יהיה לא הוגן.

היא במקור מחרסון. לפני העלייה עבדה בפילהרמונית באוקראינה, ולאחר המעבר לישראל עסקה בפעילות קונצרטית, חינוך מוזיקלי וארגון הופעות. השתלמה באופרה המטרופוליטנית בניו יורק, שיתפה פעולה עם מורים לווקאל והשתתפה בקיום תחרויות מבצעים של רומנסות.

יש גם סיפור משפחתי בביוגרפיה שלה. אביה של אלה, שמעון ניישטדט, לימד היסטוריה, שר ביידיש, אוקראינית ורוסית, והקים אנסמבל מוזיקלי יהודי עוד באוקראינה. לאחר העלייה המשיך לעסוק במוזיקה.

בראיון ל-Israeli Culture באוקטובר 2023 סיפרה פסיק כמה קשה היה לה לשמוע על כיבוש חרסון מולדתה. אז היא החליטה לארגן בישראל קונצרטים לתמיכה באוקראינה. בין המשתתפים היו קונסטנטין ריטל-קובליאנסקי, דודו פישר, גיל שוחט ומוזיקאים מפורסמים אחרים.

עם ריטל-קובליאנסקי יש לה שיתוף פעולה רב שנים. לקונצרט בנתניה הם יגיעו כצמד יצירתי מגובש.

דמיטרי גרשנזון: ‘סוויטיאז’, שירים אוקראיניים ורדיו בישראל

משתתף ידוע נוסף בקונצרט הוא דמיטרי גרשנזון, אמן הכבוד של אוקראינה.

הוא נולד ב-9 במרץ 1956 בבלטה שבמחוז אודסה, קיבל השכלה מוזיקלית והופיע במשך שנים רבות עם אנסמבל ולאחר מכן עם הדואט ‘סוויטיאז’. הקהל האוקראיני זוכר היטב את הקולקטיב הזה במשך דורות. בין השירים המפורסמים – ‘לא, אני לא אהבתי אותה’, שקיבל חיים חדשים בזכות הקלטה משותפת עם הלהקה ‘טארטק’.

בשנת 2013 עבר גרשנזון לישראל. כאן המשיך להופיע, להלחין ולעסוק במוזיקה אוקראינית.

יש לו עבודה נוספת, שלא כל הישראלים מכירים. ברדיו ‘הראשון 89.1 FM’ משודרת תוכנית באוקראינית בשם ‘פאפה-לליה’, המוקדשת לשירים אוקראיניים, מבצעים והיסטוריה מוזיקלית.

נאנובוסטי סיפרו בעבר על התוכנית הייחודית הזו לרדיו הישראלי.

בקונצרט בנתניה גרשנזון ימצא את עצמו בין אנשים שמאחדת אותם לא רק הבמה. אלו מוזיקאים שעבורם התרבות האוקראינית נותרה חלק מחיי היומיום לאחר המעבר לישראל.

איליה ז’ורניצקי: אקורדיון מקלאסיקה לקלזמר

בתוכנית מופיע האקורדיוניסט איליה ז’ורניצקי, זוכה תחרויות בינלאומיות.

הקהל הישראלי יכול היה לשמוע אותו בתוכניות של תזמורת ‘סימפונט רעננה’. במיוחד, ב-2 באפריל 2025 השתתף ז’ורניצקי בקונצרט ‘הזמנה לריקוד’ בנתניה יחד עם הצ’לן גריגורי ינובסקי. ניצח דוד זבה.

המוזיקאי גם הופיע בפרויקטים ג’אזיים וקאמריים, כולל תוכניות מוזיקת קלזמר. קלזמר היא מסורת אינסטרומנטלית של יהודי מזרח אירופה, הקשורה במיוחד להיסטוריה של הקהילות היהודיות באוקראינה, פולין ומדינות שכנות.

עבור מבצע כזה, האקורדיון אינו מוגבל לליווי שירים עממיים. כלי זה מתאים באותה מידה לקלאסיקה ריקודית, מוזיקה קאמרית ומנגינות שנשמעו פעם בחתונות יהודיות בעיירות אוקראיניות.

לדה איסרובה ומיכאיל חלדיי: שמות מוכרים בחיי הקונצרטים הישראליים

לדה איסרובה מוכרת היטב למשתתפי אירועי התרבות בנתניה.

בשנת 2023 הייתה אחת המנחות של פסטיבל התרבות האוקראינית ‘וישיוונקה פסט’, שהתקיים בתמיכת עיריית העיר. יחד איתה הובילו את התוכנית נאטי גייל וקטיה טרושין. בפסטיבל השתתף המלחין האוקראיני אנטולי סרדוק.

איסרובה הופיעה גם על במות עירוניות אחרות. בנובמבר 2024 היה שמה בין המשתתפים בערב חגיגי ליום העלייה, שאורגן בנתניה.

יום העלייה הוא חג ישראלי המוקדש לעלייה, כלומר חזרת היהודים לישראל. עבור עיר עם קהילה גדולה של יוצאי ברית המועצות לשעבר, קונצרטים כאלה הפכו מזמן לחלק מחיי התרבות המקומיים.

משתתף נוסף הוא מיכאיל חלדיי, המופיע בפוסטר כמישה חלדיי.

הוא עובד עם רפרטואר ווקאלי מגוון. בפברואר 2025 הופיע במועדון דיזייר בתל אביב בערב מוזיקה אוקראינית, שבו בוצעו יצירות מהרפרטואר של ‘אוקיאן אלזי’, The Hardkiss, ‘בומבוקס’, KAZKA, 5’nizza וקולקטיבים אוקראיניים פופולריים אחרים.

בדצמבר של אותה שנה השתתף חלדיי בקונצרט בחיפה יחד עם סלאבה שמוקלר והפסנתרן סרגיי סוסיד. ב-13 באוקטובר 2026, יומיים בלבד לפני הערב בנתניה, מתוכננת הופעתו ברמת גן בתוכנית ‘מאופרה לרומנסה’ עם זמרת האופרה הישראלית ניקה ברוק.

כך, משתתפי הקונצרט הקרוב מייצגים כיוונים מוזיקליים שונים למדי – מאמנות אופרה ורומנסות קלאסיות ועד לבמה האוקראינית.

אנסמבל ‘סלאבוטיץ’: שירים אוקראיניים על הבמה הישראלית

האנסמבל הווקאלי ‘סלאבוטיץ’ בניצוחה של אלה גרמן גם ישתתף בתוכנית החגיגית.

הקולקטיב מופיע בתלבושות לאומיות אוקראיניות, שומר על מסורת השירה האנסמבלית. ניתן לפגוש אותו לא רק באירועים המוקדשים לאוקראינה. לדוגמה, בשנת 2026 הוכרז ‘סלאבוטיץ’ בין המשתתפים בתוכנית החגיגית של עיריית קריית גת ליום הניצחון.

שם האנסמבל הוא ממקור אוקראיני: סלאבוטיץ’ הוא שם פואטי עתיק של הדנייפר, הנהר שעל גדותיו עומדת קייב. עבור המסורת התרבותית האוקראינית זהו אחד מהדימויים המוכרים של הארץ המולדת.

בקונצרט הנוכחי יופיע הקולקטיב לצד סולנים מקצועיים ונגנים. רשימת היצירות המדויקת שהקולקטיב יבצע עדיין לא פורסמה על ידי המארגנים.

מדוע הקונצרט הזה חשוב לאוקראינים בישראל

נתניה היא אחת הערים בישראל שבהן מתגוררים רבים מיוצאי אוקראינה. כאן ניתן לשמוע את השפה האוקראינית לא רק באירועים מיוחדים. אנשים נפגשים במוסדות עירוניים, בתי ספר, חנויות, בטיילת. חלקם הגיעו לפני עשרות שנים, אחרים הגיעו לישראל לאחר תחילת המלחמה המלאה בפברואר 2022.

לא תמיד יש לאנשים האלה דעות זהות, הרגלי שפה וניסיון חיים. אך השירים האוקראיניים לעיתים קרובות נשארים הדבר שהם מזהים ללא הסברים.

לכן נראה לי חשוב מי עולה על הבמה בנתניה ב-15 באוקטובר. בין המשתתפים – מוזיקאים שהתפתחו באוקראינה והצליחו להמשיך בקריירה בישראל. מישהו שמר על המוזיקה האוקראינית ברדיו, מישהו הביא לבמות הישראליות את הקלאסיקה האופראית, מישהו ממשיך לשיר באנסמבל.

עבור נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency אירועים כאלה מייצגים עניין מיוחד. הקשרים בין אוקראינה לישראל קיימים לא רק ברמת הממשלות, ההצהרות הדיפלומטיות וכותרות החדשות. הם נשמרים במשפחות, בזיכרונות המשותפים ובמוזיקה שממשיכים לבצע משני צידי הים התיכון.

לפני 35 שנה אוקראינה השיבה לעצמה את עצמאותה המדינית. היום היא שוב נאלצת להגן על זכותה לקבוע את עתידה בעצמה. ובישראל, אנשים שחייהם קשורים למדינה זו ממשיכים להתכנס יחד – גם למען השירים המוכרים מילדות.

איפה ומתי יתקיים הקונצרט בנתניה

תאריך: יום חמישי, 15 באוקטובר 2026.

תחילת האירוע: 19:30.

מקום: אולם “בית יוחנן”, רחוב רזיאל 4, נתניה.

מארגן: אגודת יוצאי אוקראינה בעיר נתניה בשיתוף עם שגרירות אוקראינה בישראל.

הזמנת כרטיסים: https://www.facebook.com/share/p/1DAcHanGxh/

קופת היכל התרבות (גיחל התרבות)

מחיר הכרטיסים, זמינות המקומות הפנויים ומשך הקונצרט אינם מצוינים בפוסטר. עדיף לבדוק את המידע הזה ישירות בטלפונים של המארגנים.

נותרו רק כמה ימים עד למפגש. עבור אלה שרוצים לשמוע מוזיקה אוקראינית בביצוע חי ולבלות ערב בין אנשים שקרובים להם אוקראינה וישראל, זו סיבה טובה להגיע לנתניה.

עוד ב – sTDe | NAnews — לוח אירועים של ישראל.

לכן רבים בשלב מסוים מפסיקים לחפש בגוגל את “השמפו להכל” ומחפשים מקום שבו קודם כל יבררו את הסיבה ורק אחר כך יציעו תוכנית. בחיפה כתובת כזו עבור רבים היא מרכז בריאות השיער “אברמסקי” – דף הבית ברוסית כאן: https://hair-health-center.nikk.co.il/ru/

למה “נשירה פשוטה” מתגלה לעיתים קרובות כמערכת של סיבות

הכאב הנפוץ ביותר – תחושת אובדן שליטה.
אתמול הכל היה בסדר, והיום השיער נשאר בניקוז המקלחת, על הכרית, על הבגדים. אנשים מתחילים לעשות צעדים טיפוסיים: מחליפים שמפו, קונים ויטמינים, מנסים מסכות, מבטלים צביעה, סובלים גירוד. לפעמים זה נהיה קל יותר, אבל לעיתים קרובות – לזמן קצר.

הבעיה היא שנשירה ודילול לעיתים קרובות הולכים יחד עם גירוי בקרקפת: דלקת, שומניות יתר, יובש, קילוף. וכאשר הקרקפת לא מסודרת, כל “אמצעי לאורכו” נותנים רק אפקט קוסמטי.

אם נוח לכם יותר לקרוא בעברית – דף הבית של המרכז כאן: https://hair-health-center.nikk.co.il/

כאבים שמגיעים איתם הכי הרבה – ומה עושים איתם

1) “השיער נושר חזק, במיוחד אחרי סטרס/מחלה/לידה”
זו סיפור שבו האדם מנסה להבין: האם זה זמני, או שהתהליך מתבסס. במרכז שמים דגש על אבחון הקרקפת ומצב הזקיקים – כדי להפריד בין “גלי” נשירה לבין מצבים שבהם נדרש התערבות.

2) “גירוד, צריבה, אי נוחות – ונראה שהקרקפת חיה חיים משלה”
זה לא סימפטום שכדאי להשתיק עם שינוי אינסופי של שמפו. כאשר הגירוד קשור לדלקת או להפרת איזון הקרקפת, חשוב יותר להבין את הטריגר ולהרגיע את סביבת הצמיחה של השיער. חומר בנושא (למי שרוצה להבין לעומק): https://hair-health-center.nikk.co.il/ru/zud-vospalenie-i-diskomfort/

3) “השביל מתרחב, השיער נהיה דק ושביר”
שבירות נדירה שמופיעה ביום אחד. לרוב זה הצטברות של גורמים: עיצוב בחום, צביעה, שמש, לחות, סטרס, לפעמים – סיבות פנימיות. במקרים כאלה התוכנית בדרך כלל נבנית כך שתעבוד במקביל גם עם הקרקפת וגם עם איכות השיער לאורך.

אגב, נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency כותבים לעיתים קרובות על איך “סימפטומים קטנים” במציאות הישראלית הופכים במהירות לבעיה קבועה אם מושכים – עם שיער זה עובד בדיוק כך.

איך המרכז בונה גישה: פחות הבטחות – יותר שלבים

אנשים לא מתעצבנים מהפרוצדורות עצמן. מעצבן הכאוס.
כשאין הבנה: מה קורה, למה, כמה זמן זה ייקח, ואיך להעריך את ההתקדמות.

לאברמסקי יש לוגיקה ברורה:
קודם כל אבחון, אחר כך פרוטוקול אישי, ואז דינמיקה – ותיקונים לפי תגובת הקרקפת והשיער. לא “לכולם אותו דבר”, אלא התאמה לתמונה הספציפית.

אם אתם רוצים לעקוב אחרי עדכונים, ניתוח מקרים טיפוסיים והסברים קצרים – המרכז מנהל דף בפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61583975616191 (שם נוח לראות פרסומים וחדשות, במיוחד לקהל דובר רוסית).

גיאוגרפיה: למי שנוח להגיע

המרכז נמצא בחיפה, באזור צ’ק-פוסט – מקום שקל להגיע אליו גם לתושבי העיר וגם למי שמגיע מקריות, נשר, טירת כרמל וכל הצפון.

כתובת: שד’ ההסתדרות 44, צ’ק פוסט, חיפה.
אם אתם צריכים מפה/מסלול ישירות בטלפון, השתמשו בקישור ל-Google: https://share.google/ZQvv9ENHX3H1rWwqh

לוח זמנים ויצירת קשר

לוח זמנים שחשוב לדעת מראש, כדי לא לנסוע “לחינם”:

• א’-ה’: 9:00–19:00

• ו’ וערבי חג: 9:00–14:00

טלפון לקביעת תור/בירורים: 055-939-7729.

אם אתם רוצים “תשובות מהירות” בלי רעש מיותר

לפעמים לאדם קל יותר לצפות בסרטון קצר מאשר לקרוא הסברים ארוכים. לשם כך יש ערוץ YouTube של המרכז: https://www.youtube.com/@HairHealthHaifa – שם אפשר לאסוף הבנה בסיסית, מה נחשב לנורמה ומה סיבה לאבחון.

ואם חשוב לכם פורמט יותר עסקי (הגשה מקצועית, עדכונים, הערות מומחים) – יש LinkedIn: https://www.linkedin.com/in/hairhealthhaifa/

למי שרגיל לקבל חדשות בקצרה ולעניין, יש גם X (טוויטר): https://x.com/HairHealthHaifa – נוח כשצריך ממש 2–3 מחשבות בלי “מגילות”.

מה אפשר לעשות כבר היום, בזמן שאתם חושבים על ביקור

בלי קסמים ובלי “הבטחות”:

1. להפסיק להחליף שמפו “במקרה” כל 5 ימים;

2. לא לגרד את הקרקפת “עד דם” ולא להחמיר את הגירוי עם סקרבים/חומרים אלכוהוליים;

3. לרשום: מתי התחיל, מה השתנה (סטרס, מחלה, צביעה, דיאטה, תרופות);

4. ולהגיע לאבחון, כדי לא לנחש.

כי הטעות הכי יקרה בבעיות שיער – לא המחיר של הפרוצדורה.
הטעות הכי יקרה – חודשים אבודים במצב של “זה יעבור לבד”.

מחבר: סטס שיפר | נאנובוסטי

קודם כל – משרד החוץ הישראלי

ב-11 באוקטובר דיווחה המהדורה האוקראינית JewishNews כי המשלחת החלה את התוכנית בפגישה במשרד החוץ הישראלי. את הפגישה פתח אלכס גולדמן-שיימן, ראש מחלקת אירואסיה במשרד החוץ. בשיחה השתתפו מיכאל ברודסקי, שכיהן כשגריר ישראל באוקראינה בשנים 2021–2026, והילה אנגלגארד, נציגת התחום הכלכלי במשרד האחראי על אסיה ואירופה.

האירוע החשוב השני היה ביקור באנדרטה לזכר קורבנות הולודומור. הודעת השגרירות פורסמה ב-13 באוקטובר.

האנדרטה ממוקמת בגן הוורדים על שם ווליה בירושלים, מול הכנסת – הפרלמנט הישראלי. היא הוקמה באביב 2025, והפתיחה הרשמית התקיימה ב-3 בדצמבר של אותה שנה בהשתתפות משלחת ממשלתית אוקראינית בראשות סגן ראש הממשלה טאראס קצ’קה.

מחברי האנדרטה הם האמנית הקנדית ממוצא אוקראיני לודמילה טמרטיי והפסל דיוויד רובינסון. מתוך אבן ריחיים שבורה עולה יד עם חמישה שיבולים. הדימוי מזכיר את החרמת המזון בכוח על ידי השלטון הסובייטי ואת מיליוני האנשים שמתו מרעב מאורגן.

לקורא הישראלי יש כאן ניואנס היסטורי חשוב. הולודומור גבה את חייהם של אנשים ממגוון לאומים, כולל יהודים שחיו באוקראינה. עם זאת, הקמת האנדרטה אינה שוות ערך להכרה רשמית של הולודומור כרצח עם על ידי מדינת ישראל. נושא זה נותר נושא נפרד ביחסים הדו-צדדיים.

נאנובוסטי סיפרו בעבר בפירוט על פתיחת האנדרטה בירושלים ועל ההיסטוריה של עמדת ישראל לגבי הכרת הולודומור.

הדסה: הקשר עם אוקראינה לא התחיל היום

עוד הודעת השגרירות מ-13 באוקטובר מוקדשת לביקור בבית החולים הדסה בהר הצופים, שנקרא בעברית הר הצופים.

בית החולים נפתח בשנת 1939, עוד לפני הכרזת מדינת ישראל. לאחר מלחמת 1948 הופסקה פעילותו, ובשנת 1976 חידש את פעילותו. כיום זהו אחד משני קמפוסים של ארגון הרפואה הדסה בירושלים, יחד עם המתחם בעין כרם. כאן עוסקים בטיפול בחולים, הכשרת רופאים, מחקר מדעי ושיקום.

אבל עבור אוקראינה הדסה היא לא רק קליניקה ישראלית ידועה. כבר ב-2 במרץ 2022 הודיע הארגון על שליחת ציוד רפואי בשווי 25 אלף דולר לסיוע לאוקראינים. לאחר מכן יצאו רופאים ישראלים לפולין, שם סייעו לפליטים והכשירו רופאים מקומיים לעבודה עם פציעות קשות. בין המתנדבים הייתה ד”ר רבקה ברוקס, ראש מחלקת הילדים בבית החולים בהר הצופים.

שיתוף הפעולה נמשך גם בתחום המקצועי. באוגוסט 2022 סיפר מנהל המכון הלאומי לסרטן של אוקראינה, אנדריי שיפקו, על הסכמות להתמחויות וייעוצים חינם של מומחים ישראלים. וב-30 ביוני 2023 אישר משרד הבריאות של אוקראינה כי ארבעה עובדים של המרכז האונקולוגי בצ’רקסי עברו התמחות בהדסה, ולמדו שיטות להשתלת מח עצם.

בשנת 2023 הכירה משלחת אוקראינית בהשתתפות רופאים, אנשי צבא ומומחים מארגונים ציבוריים גם את מערכת השיקום הרפואי הישראלית. זה חשוב במיוחד למדינה שבה התקפות רוסיות יוצרות מדי יום צרכים חדשים בטיפול ושיקום של נפגעים.

מה ידוע על תוצאות הביקור

בינתיים השגרירות לא פרסמה את הרכב המלא של משלחת העיתונאים, שמות המערכות המיוצגות ותוכנית מפורטת. לא נמסר גם על הסכמים חדשים בעקבות ביקור בבית החולים. לכן אי אפשר להציג את הביקור הנוכחי כהתחלה של פרויקט רפואי נפרד.

אבל שלושת הפריטים הידועים בתוכנית מראים אילו נושאים ישראל מציגה לעיתונאים האוקראינים: מדיניות חוץ, שימור זיכרון וניסיון בסיוע רפואי בתנאי מלחמה.

לשתי המדינות אלו שאלות קונקרטיות מאוד. אוקראינה מעוניינת בפרקטיקה הרפואית הישראלית ובהבנת עמדת ירושלים. ישראל, מצידה, מקבלת הזדמנות לדבר עם קהל אוקראיני דרך עיתונאים שראו את המוסדות הללו במו עיניהם.

דווקא קשרים כאלה – ללא הצהרות רועשות ותוצאות מוכרזות מראש – הופכים לחלק מהדיאלוג המתמשך בין החברות האוקראינית והישראלית.

מחבר: מערכת נאנובוסטי.

על מותו של גריגורי תמר נודע ביום שלישי, 13 באוקטובר. המשפחה פרסמה הודעת אבל עם מידע על הלוויה. סיבת המוות לא נמסרה רשמית.

הפרידה תתקיים ב-13 באוקטובר בשעה 17:00 בבית העלמין גבעת שאול בירושלים. השבעה – אבל יהודי מסורתי בן שבעה ימים, במהלכו מקבלים בני המשפחה תנחומים – תתקיים בבית משפחת תמר בכתובת: ירושלים, רחוב זאב שרף, 19/6.

הוא הותיר אחריו אישה ובת.

מבית הספר לרפואה באומסק לשירות בצה”ל

גריגורי תמר נולד בשנת 1972 באומסק. סיים בית ספר לרפואה, ובשנת 1990 עלה לישראל. כאן המשיך בפעילות מקצועית ברפואה, עבד שנים רבות בתחום האבחון הרפואי ושירת בצבא.

הוא קיבל דרגת קפטן בשירות הרפואי של צבא ההגנה לישראל, ולאחר מכן היה במילואים.

לקורא הישראלי חשוב להבין ששירות במילואים – “מילואים” – נשאר חלק מהותי ממערכת ההגנה של המדינה. המילואימניקים לא רק חוזרים לצבא בזמן חירום, אלא גם שומרים על ניסיון מקצועי שיכול להיות נדרש במשך שנים.

תמר שילב ידע רפואי, הכשרה צבאית ועניין עמוק בהיסטוריה צבאית. השילוב הזה קבע מאוחר יותר את פעילותו הציבורית.

אוקראינה הופיעה בחייו זמן רב לפני שנת 2022

הקשר של גריגורי תמר עם אוקראינה לא התחיל עם ראיונות טלוויזיוניים.

כבר בשנת 2015, כאשר במזרח אוקראינה כבר הייתה מלחמה, הוא ערך בקייב שיעורים ברפואה צבאית. מאוחר יותר השתתף בהכשרת שוטרים אוקראינים, והכיר להם את שיטות העבודה הישראליות עם תגובות לחץ חריפות.

הדבר עסק בידע מעשי: כיצד לפעול בסביבה מסוכנת, לעזור לנפגעים ולשמור על יכולת קבלת החלטות במצבי חירום.

לאחר הפלישה הרוסית המלאה ב-24 בפברואר 2022, תמר הפך לאחד הפרשנים הצבאיים הישראלים המוכרים ביותר במרחב המידע האוקראיני.

הוא הסביר באופן קבוע את מהלך הקרבות, את יכולות הצבא האוקראיני, את מאפייני הטקטיקה הצבאית הרוסית ואת משמעות הסיוע המערבי. עמדתו ביחס לתוקפנות הרוסית הייתה עקבית ופתוחה.

במקביל, תמר לא הסתפק בתמיכה באוקראינה. הוא התעקש שישראל ואוקראינה מחזיקות בניסיון צבאי ורפואי שיש להחליף ביניהן.

ישראל ואוקראינה: שיחה שהוא המשיך עד הימים האחרונים

בשבועות האחרונים לחייו, גריגורי תמר המשיך לדון באופן פעיל ביחסי שתי המדינות.

ב-21 בספטמבר 2026, בערוץ היוטיוב שלו, יצא ראיון עם מילואימניק ומתנדב ישראלי, אלכס גורליק. הם דיברו על ישראלים שעזרו לאוקראינה לאחר תחילת הפלישה המלאה, על חיילים שחוזרים הביתה ועל ההשלכות הפסיכולוגיות של המלחמה.

נאנובוסטי הקדישו לשיחה זו כתבה “המלחמה לא נגמרת בבית”.

וב-5 באוקטובר תמר השתתף בדיון עם חבר הפרלמנט האוקראיני מקסים בוז’נסקי בתוכנית של דמיטרי רוזנפלד. נדונו יחסי ישראל ואוקראינה, תפקיד ארה”ב, השפעת רוסיה ואיראן והאפשרויות לשיתוף פעולה בין שתי המדינות.

תמר הקדיש תשומת לב מיוחדת לרפואה צבאית, לפירוק מוקשים ולהצלת אנשים מבניינים הרוסים. לדעתו, החלפת ניסיון כזה יכולה להביא תועלת ישירה לשתי המדינות.

על דיון זה נאנובוסטי סיפרו בפרסום “ישראל ואוקראינה: בעלי ברית או מתחרים?”.

נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency פנו פעמים רבות להופעותיו של גריגורי תמר דווקא משום שהוא בחן את יחסי ישראל ואוקראינה לא רק דרך החלטות ממשלתיות, אלא גם דרך ניסיון קונקרטי של אנשים שעברו מלחמה.

לא רק אנליסט צבאי: ספרים, מוזיקה וירושלים האבירה

לגריגורי תמר הייתה גם חיים אחרים, פחות ידועים לקהל הרחב.

הוא עסק בספרות, מוזיקה, סיורים היסטוריים וארגון אירועים תרבותיים. בשנת 2003 השתתף בארגון פסטיבל הרוק הרוסי בירושלים, הוציא אלבומי מוזיקה.

בשנת 2008 התמודד למועצת העיר ירושלים.

ישראלים רבים הכירו אותו כאחד ממארגני פסטיבל ההיסטוריה “אבירים בירושלים”. יחד עם דניס זלטופולסקי הוא עסק בפרויקטים שאפשרו לילדים ולמבוגרים להכיר את ההיסטוריה דרך שחזורים, תלבושות, מלאכות והופעות חיות.

ביחד עם זלטופולסקי הוא כתב את הרומן “אבירים בירושלים”. בין עבודותיו הספרותיות מוזכרים גם “אפר לאפר” ו”גיהנום לוהט”.

ערוץ היוטיוב שלו אסף כ-175 אלף מנויים. שם נדונו מלחמות, היסטוריה, פוליטיקה, יחסים בינלאומיים ועתיד ישראל.

אדם שקישר בין שתי חברות

מותו של גריגורי תמר היה אובדן לאנשים משני צידי הדיאלוג הישראלי-אוקראיני.

בישראל הכירו אותו כקצין מילואים, פרשן צבאי ואדם שעשה רבות לחיים התרבותיים של ירושלים. באוקראינה – כמומחה ישראלי שחלק ידע מעשי בזמן המלחמה ולא פחד לדון בגלוי בשאלות מורכבות של יחסי שתי המדינות.

אפשר היה לא להסכים עם כל הערכותיו, להתווכח עם תחזיותיו או מסקנותיו הפוליטיות. אבל מאחורי הופעותיו הציבוריות עמדו ניסיון אישי, ידע מקצועי ואמונה בצורך בשיחה.

שיחה זו הוא המשיך כמעט עד הימים האחרונים לחייו.

זיכרון ברוך לגריגורי תמר.

מערכת נאנובוסטי מביעה תנחומים כנים למשפחה, לחברים ולכל מי שקולו היה חשוב.

יהודי מדרוהוביץ’ שהפך לאמן התחייה הלאומית

אפרים משה ליליאן נולד ב-23 במאי 1874 בדרוהוביץ’ – עיר בגליציה, שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. היום זהו מחוז לבוב באוקראינה. בלידתו שמו נרשם גם כמוריצי ליליאן. הוא נפטר ב-18 ביולי 1925 בבאדן-ויילר, בגרמניה, אך בין שתי התאריכים הללו הספיק לעבור דרך שחיברה את גליציה האוקראינית, המודרניות האירופית, התרבות היהודית, הציונות וישראל העתידית.

לרובריקה “יהודים מאוקראינה” ליליאן הוא כמעט גיבור אידיאלי. הביוגרפיה שלו מראה שההיסטוריה היהודית באדמות האוקראיניות אינה רק עיירות, בתי כנסת, פוגרומים, מלחמות וטרגדיות המאה ה-20. זהו גם תרומה חזקה לאמנות העולמית, לגרפיקה האירופית, לתרבות התנועה הלאומית היהודית ולשפה החזותית, שבלעדיה הציונות המוקדמת הייתה נראית אחרת.

הוא לא נולד בירושלים, לא בברלין ולא בווינה. הנקודה הראשונה שלו על המפה היא דרוהוביץ’.

דווקא מהעיר הזו יצא האדם שיקראו לו מאוחר יותר “האמן הציוני הראשון”. הגדרה זו אינה אומרת שלפניו לא היו אמנים יהודים. היא אומרת דבר אחר: ליליאן היה אחד הראשונים שהפך את רעיון התחייה הלאומית היהודית לדימויים מוכרים – נביאים, גולים, גיבורים, חקלאים, אנשים שמסתכלים לא רק אחורה, לעבר, אלא גם קדימה, לעבר העתיד.

דרוהוביץ’ לא הייתה רקע מקרי. גליציה של סוף המאה ה-19 הייתה מרחב מורכב, שבו התקיימו זה לצד זה סביבות תרבותיות אוקראיניות, יהודיות, פולניות, דוברות גרמנית ואוסטריות. כאן אדם עם כישרון יכול היה לשמוע שפות שונות, לראות מסורות דתיות שונות ולהבין מוקדם שהזהות אינה תבנית שטוחה, אלא עולם שלם.

מאוחר יותר יקשרו את דרוהוביץ’ לברונו שולץ, לאמנים האחים גוטליב ולשמות אחרים החשובים לזיכרון האירופי והיהודי. ליליאן תופס מקום מיוחד בשורה זו: הוא הפך לא רק לאמן של עירו או זמנו, אלא גם לאחד מאלה שעזרו לעם היהודי לראות את עצמו בדימוי היסטורי חדש.

ממאסטר של שלטים למודרניות האירופית ולציונות

התקופה האוקראינית: דרוהוביץ’, לבוב, קרקוב והצעדים הראשונים של ליליאן

אפרים משה ליליאן נולד ב-23 במאי 1874 בדרוהוביץ’ – אז הייתה זו גליציה כחלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, היום מחוז לבוב באוקראינה. בהקשר האוקראיני זה עקרוני: הסביבה התרבותית הראשונה שלו הייתה גליצית, דרוהוביצ’ית, רב-לאומית.

הוא גדל במשפחה יהודית לא עשירה.

לפי מקורות אוקראיניים, אביו של ליליאן היה בעל מלאכה, חרט או נגר בעץ. למשפחה לא היו מספיק כסף לגימנסיה מלאה, ולכן האמן העתידי קיבל חינוך יסודי בבית ספר יהודי ריאלי. כבר אז היה ברור שיש לו כישרונות אמנותיים.

את הכישורים המעשיים הראשונים הוא קיבל לא באקדמיה, אלא במלאכה.

ליליאן הצעיר עבד כשוליה אצל מאסטר שעסק בשלטים ושלטים. זהו פרט חשוב: דרכו לאמנות החלה לא בסלונים, אלא בגרפיקה עירונית שימושית – אותיות, קווים, צורות דקורטיביות, שלטים, שפת הרחוב החזותית. מאוחר יותר תחושת הקו וההבעה הפוסטרית תהפוך לאחת מהצדדים החזקים של סגנונו.

בשנת 1889, בערך בגיל 15, ליליאן נסע ללמוד בבית הספר / האקדמיה לאמנות בקרקוב. שם הוא למד ציור וטכניקות גרפיות עד 1893, כולל אצל יאן מטייקו, אחד האמנים הגדולים של בית הספר ההיסטורי הפולני. שלב זה עדיין קשור למרחב התרבותי הגליצי: קרקוב אז היה מרכז אמנותי חשוב לצעירים מגליציה.

בגלל מחסור בכסף הלימודים לא היו רגועים ורציפים. חומרים אנציקלופדיים מציינים שקשי כלכליים אילצו את ליליאן לחזור הביתה ולהרוויח כאמן שלטים.

לפי “אנציקלופדיה של אוקראינה המודרנית”, בשנים 1892–1894 הוא עבד בדרוהוביץ’, ומאוחר יותר ביקר ועבד בלבוב – ב-1894, 1899–1905, 1911, 1914 ו-1923.

כך שהתקופה האוקראינית של ליליאן – זה לא רק עובדת הלידה בדרוהוביץ’.

זה ילדות בגליציה היהודית, בית ספר למלאכה מוקדם, הרווחים הראשונים, לימודים בסביבה האמנותית של קרקוב וחזרות קבועות לאזור לבוב-דרוהוביץ’. רק אחר כך יהיו מינכן, ברלין, בזל, הרצל, “בצלאל” וירושלים. אבל הבסיס של מבטו – הקו העירוני, הזיכרון היהודי, הרב-לשוניות הגליצית והתחושה של גבול תרבותי – התעצבו דווקא כאן.

הביוגרפיה הזו דומה לדרכם של רבים מהאנשים המוכשרים מגליציה: תחילה עיר פרובינציאלית, אחר כך מלאכה, אחר כך בית ספר לאמנות, ואז מרכזים אירופיים גדולים. אבל ליליאן לא נמס בסביבה האירופית. להפך, דווקא שם הוא הפך את הנושא היהודי לשפה אמנותית מודרנית.

הוא עבד באסתטיקה של Art Nouveau, או Jugendstil – המודרניות האירופית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. זה היה סגנון של קו דקורטיבי, סמלים, דמויות מוארכות, עיטורים, ניגוד שחור-לבן חזק וקצב קומפוזיציה כמעט מוזיקלי. אבל אצל ליליאן המודרניות לא הייתה רק צורה יפה. דרכה הוא דיבר על הזיכרון היהודי, הגלות, העבר התנ”כי, הכבוד הלאומי והתקווה לחזרה.

הגרפיקה שלו התאפיינה במתח מיוחד. בה היה מעט מקרי. הקו יכול היה להיות רך ודקורטיבי, אבל המשמעות לעיתים קרובות נשארה כבדה: עבדות, געגועים, ציפייה, עמידות רוחנית, תנועת העם דרך ההיסטוריה.

ליליאן התפרסם בעיקר כגרפיקאי ספרים, מאייר ואמן גרפיקה מודפסת. עבודותיו לא התקיימו רק במרחב התערוכות. הן נכנסו לספרים, מגזינים, אלבומים, גלויות, פרויקטים ציבוריים – כלומר הפכו לחלק מהזיכרון החזותי ההמוני. לכן השפעתו הייתה רחבה יותר מאשר של אמן שעובד רק עבור גלריות.

איך ליליאן הגיע לציונות: ברלין, שנת 1900 והאנשים סביבו

לציונות ליליאן הגיע לא דרך קריירה מפלגתית, אלא דרך הסביבה האמנותית והאינטלקטואלית היהודית.

לאחר לימודים בקרקוב, וינה ומינכן הוא עבר לברלין ב-1894. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 ליליאן כבר היה ידוע בחוגים האמנותיים והבוהמיים של ברלין כמאסטר של אקסליבריס, מאייר ספרים ומגזינים. באותו זמן בסביבה היהודית דוברת הגרמנית התגבר העניין ברעיון “הרנסנס היהודי” – חידוש תרבותי שהלך לצד הציונות הפוליטית.

נקודת המפנה המרכזית הייתה שנת 1900, כאשר יצאה לאור הספר “Juda”. הטקסטים נכתבו על ידי המשורר הגרמני בוריס פון מינכהאוזן, והאיורים נוצרו על ידי ליליאן. ספר זה הפך אותו לדמות בולטת בקרב הציונים התרבותיים: בו הוצגה העתיקות היהודית לא כעבר מוזיאוני, אלא כמקור כוח, כבוד ועתיד לאומי.

דווקא לאחר “Juda” החלו לתפוס את ליליאן כאמן שיכול לתת לתנועה הלאומית היהודית שפה חזותית משלה. עבודותיו זכו להערכה רבה בקרב הציונים התרבותיים, כולל חוגו של מרטין בובר. בובר והציונים התרבותיים הקרובים אליו ראו בליליאן אמן המסוגל לחבר את המודרניות האירופית עם הרעיון הלאומי היהודי.

דמות חשובה ליד ליליאן היה גם ברתולד פייבל – פובליציסט, עורך, אחד הפעילים בתנועה הציונית. הוא היה קשור לחוגים שבהם דנו לא רק בפוליטיקה של הרצל, אלא גם בצורך בתרבות, ספרות ואמנות יהודית חדשה. דרך סביבה כזו ליליאן לא היה בפריפריה, אלא במרכז הציונות התרבותית.

התאריך החשוב הבא הוא שנת 1901. ליליאן השתתף בקונגרס הציוני החמישי בבזל והצטרף לסיעה הדמוקרטית-ציונית. שם הוא יצר את הדימוי המפורסם של תיאודור הרצל במרפסת מלון Les Trois Rois. דיוקן זה הפך לאחת האיקונות החזותיות של הציונות הפוליטית.

כך הקשר של ליליאן עם הציונות הפך לברור. הוא לא היה פוליטיקאי כמו הרצל ולא היה מארגן התנועה במובן הרגיל. תפקידו היה אחר: הוא עשה את הציונות נראית. הרצל נתן לתנועה תוכנית וחלום פוליטי, וליליאן נתן לחלום זה פנים, קו, סמל וכוח רגשי.

בשנת 1903 יצא לאור עוד פרסום חשוב – “Lieder des Ghetto” / “שירי הגטו” של מוריס רוזנפלד עם איורים של ליליאן. דימויים אלה של עוני, גלות, כאב ותקווה שימשו גם בתרבות החזותית הציונית. דרכם ליליאן הראה את העולם היהודי הישן, אך בו זמנית רמז על הצורך לצאת מהשפלה ולחזור לכבוד.

ההמשך הלוגי היה העבודה עם בוריס שץ. בשנת 1904 ליליאן יחד איתו עסק ברעיון הקמת בית ספר לאמנות יהודית בירושלים. בשנת 1905 הוקמה בברלין חברה הקשורה לפרויקט העתידי “בצלאל”, ובשנת 1906 ליליאן יחד עם שץ הגיע לירושלים, עזר לפתוח את בית הספר, לימד את הכיתה הראשונה והשתתף בעיצוב הכיוון החזותי שלה.

לכן ניתן להראות את דרכו של ליליאן לציונות כך:

1894 – ברלין: כניסה לחוגים האמנותיים והאינטלקטואליים היהודיים.

1900 – “Juda”: העבודה הגדולה הראשונה, לאחריה החלו לתפוס אותו כאמן התחייה הלאומית היהודית.

1901 – בזל: הקונגרס הציוני החמישי, הסיעה הדמוקרטית-ציונית, הדימוי המפורסם של הרצל.

1903 – “שירי הגטו”: השפה החזותית של הכאב היהודי, הגלות והתקווה.

1904–1906 – בוריס שץ ו”בצלאל”: מעבר מהגרפיקה הציונית האירופית לניסיון ליצור אמנות יהודית בירושלים.

כך מתברר שליליאן לא “נמצא במקרה ליד הציונות”. הוא נכנס אליה דרך ברלין, דרך חוגי הציונות התרבותית, דרך מרטין בובר, ברתולד פייבל, בוריס שץ, דרך הספר “Juda”, הקונגרס בבזל ודמותו של הרצל. תרומתו לא הייתה פוליטית, אלא חזותית: הוא עזר לציונות לראות את עצמה.

למה קוראים לליליאן האמן הציוני הראשון

בסוף המאה ה-19 – תחילת המאה ה-20 הציונות לא הייתה רק תנועה פוליטית. היא הייתה זקוקה לשפה. לא רק לשפת נאומים, תוכניות וקונגרסים, אלא גם לשפת דימויים. איך נראה החזרה היהודית? איך להציג את ציון לאדם שמעולם לא ראה את ארץ ישראל? איך להראות לא רק את סבל הגלות, אלא גם את כבוד העם שרוצה שוב להיות סובייקט של ההיסטוריה שלו?

ליליאן נתן לתנועה זו צורה חזותית חזקה.

הספרייה הלאומית של ישראל מכנה אותו ישירות “האמן הציוני הראשון”. בחומרים עליו מודגש שהפנייתו לאמנות הציונית קשורה לקונגרס הציוני החמישי.

חשוב להבין: הוא לא “יצר את הציונות”. הציונות כתנועה פוליטית הייתה לה מנהיגים, אידיאולוגים, מארגנים, קונגרסים ומוסדות. אבל ליליאן עזר לעשות את הציונות נראית. הוא נתן לה פנים, קווים, סמלים, תנוחות, עומק תנ”כי ואנרגיה אמנותית מודרנית.

בעבודותיו היהודי כבר לא היה רק דמות של גולה או קורבן. הוא יכול היה להיות נביא, לוחם, חקלאי, הוגה דעות, בונה עתיד. זה היה חשוב מאוד לתקופה שבה התנועה הלאומית היהודית ניסתה ליצור דימוי חדש של עצמה.

במובן זה ליליאן עבד לא רק כמאייר. הוא עבד כאמן הדמיון הלאומי.

הרצל בבזל: דיוקן שהפך כמעט לאיקון

הפרק החזותי המפורסם ביותר בביוגרפיה של ליליאן קשור לתיאודור הרצל.

בשנת 1901, במהלך הקונגרס הציוני החמישי בבזל, ליליאן יצר את הדימוי המפורסם של הרצל במרפסת מלון Les Trois Rois. הרצל עומד ליד המעקה ומביט למרחקים, על הריין. תצלום זה הפך לאחד הדימויים המוכרים ביותר של הציונות הפוליטית. המוזיאון היהודי של שווייץ מתאר אותו כגלויה עם רפרודוקציה של תצלום של אפרים משה ליליאן “תיאודור הרצל בבזל, 1901“.

הכוח של דיוקן זה אינו רק בכך שהוא מציג את הרצל. הכוח הוא בקומפוזיציה. הוא נראה לא כמשתתף רגיל בקונגרס, אלא כאדם שמביט לעתיד. בדימוי זה יש בדידות, תנוחה נבואית, דאגה וביטחון בו זמנית.

וכאן חשוב לזכור: אחד הסמלים החזותיים המרכזיים של התנועה הציונית קשור לאמן מדרוהוביץ’.

ליליאן לא רק לחץ על כפתור המצלמה. הוא ידע לראות סמל. הוא הבין איך ליצור מדמות אמיתית דימוי של תקופה. לכן הרצל במרפסת הפך ליותר מדיוקן. הוא הפך לנוסחה חזותית של חלום על עתיד יהודי.

יש עוד פרט חשוב. ליליאן לעיתים קרובות השתמש בתווי הפנים של הרצל כמודל לדמות “היהודי החדש”. בהרצל הוא ראה לא רק פוליטיקאי, אלא גם סוג של פנים שניתן היה להפוך לסימן אמנותי של התחייה הלאומית.

העבודות המרכזיות של ליליאן: מ”Juda” ועד “שירי הגטו”

ליליאן ידוע לא בעבודה אחת. מורשתו כוללת גרפיקה ספרותית, איורים תנ”כיים, סמלים ציוניים, תצלומים, דיוקנאות ופרויקטים הקשורים לתרבות היהודית של תחילת המאה ה-20.

“Juda”: ההיסטוריה העתיקה כדימוי לעתיד

אחת העבודות המרכזיות של ליליאן הייתה פרסום Juda בשנת 1900 – ספר בלדות על נושאים תנ”כיים של המשורר הגרמני בוריס פון מינכהאוזן עם איורים של ליליאן. מקורות אנציקלופדיים מציינים שדווקא פרויקט זה עזר להפוך אותו לאחד האמנים המרכזיים של הנושא הציוני; מוזיאון ישראל כותב שהאיורים לספר זה כמעט מיד הפכו את ליליאן לאמן ציוני בולט.

למה זה חשוב?

כי ב-Juda ההיסטוריה העתיקה של ישראל הוצגה לא כעבר מת. היא נראתה כמקור כוח. הדמויות התנ”כיות אצל ליליאן לא היו דמויות מוזיאוניות. הן היו חזקות, מונומנטליות, כמעט מודרניות. בהן הקורא של תחילת המאה ה-20 יכול היה לראות לא רק עלילה דתית, אלא גם רעיון לאומי.

זה היה צעד חשוב: העתיקות היהודית הפכה לשפת העתיד.

“Lieder des Ghetto”: כאב הגלות וכבוד העם

עוד פרויקט חשוב ביותר – Lieder des Ghetto, או “שירי הגטו”, איורים לתרגום הגרמני של שירי מוריס רוזנפלד. מחזור זה הפך לאחד המוכרים ביותר במורשת ליליאן. בו נשמעות נושאים של עוני, עבודה, גלות, סבל, כאב חברתי ותקווה.

להקשר האוקראיני כאן יש גשר נוסף. מוריס רוזנפלד היה משורר יהודי שכתב ביידיש, ואיוון פרנקו תרגם את טקסטיו לאוקראינית. לכן סביב “שירי הגטו” נוצר קשר תרבותי מדהים: שירה יהודית, מתרגם אוקראיני ברמה עולמית ואמן מדרוהוביץ’ שיוצר עבור המוטיבים הללו דימויים חזותיים חזקים.

זה לא אומר שפרנקו וליליאן עבדו יחד על פרויקט אחד. אבל זה מראה עד כמה יכולים להיות חיבורים אינטלקטואליים ואמנותיים במרחב היהודי-אוקראיני של מזרח אירופה.

איורים תנ”כיים: העבר כאנרגיה של חזרה

ליליאן עבד רבות עם עלילות תנ”כיות. הוא התעניין בנביאים, אבות, יציאה, אדמה, גלות, מאבק, משימה רוחנית. בעבודות כאלה הוא לא רק אייר טקסט. הוא יצר דימוי של ההיסטוריה היהודית כקו רציף, המוביל מהעתיקות להתעוררות הלאומית המודרנית.

חוקרים מציינים שבגרפיקה התנ”כית של ליליאן העבר לעיתים קרובות מוצג כמפואר וחי, תואם לרעיונות של התעוררות רוחנית ואמנותית.

אצלו הגיבור התנ”כי יכול להיראות כאדם שכבר שייך לעולם המודרני. זו הייתה הכוח המיוחד של ליליאן: הוא לא השאיר את ההיסטוריה היהודית בעבר. הוא תרגם אותה לשפת זמנו.

דימויים שכדאי לזכור

בין העבודות והמוטיבים המוכרים של ליליאן לעיתים קרובות מזכירים את “The Queen of Sabbath”, “The Silent Song”, “Zion”, דימויים של קורבנות פוגרום קישינב, סצנות תנ”כיות עם אברהם, יהושע, בלעם ודמויות אחרות. בעבודות אלו ניתן לראות איך האמן חיבר את הדקורטיביות של המודרניות עם זיכרון היסטורי כבד.

אמנותו הייתה יפה, אך לא קלה.

ליליאן ו”בצלאל”: מדרוהוביץ’ לירושלים

עוד פרק חשוב – הקשר של ליליאן עם ירושלים ובית הספר לאמנות “בצלאל”.

בשנת 1906 הוא יחד עם בוריס שץ היה קשור להקמת האקדמיה לאמנות ועיצוב “בצלאל” בירושלים. הספרייה הלאומית של ישראל מציינת את השתתפותו של ליליאן בנסיעה לארץ ישראל יחד עם שץ וקושרת אליו את סמל בית הספר.

כן, שהותו בירושלים לא הייתה ארוכה. אבל אפילו השתתפות קצרה הייתה בעלת משמעות סמלית. ליליאן היה ליד אחד הפרויקטים המוסדיים הראשונים של החינוך האמנותי היהודי בארץ ישראל.

זו הייתה דרך שהשתלבה יפה לקו אחד: דרוהוביץ’ נתנה לו התחלה, קרקוב ומינכן – בית ספר, ברלין – סצנה אמנותית, בזל – סמל ציוני, ירושלים – קשר עם האמנות הישראלית העתידית.

לקהל הישראלי קו זה חשוב במיוחד. ליליאן לא היה רק “אמן יהודי מאירופה”. הוא היה אחד מאלה שעזרו לעצב את הקרקע החזותית שעליה התפתחה מאוחר יותר האמנות של ארץ ישראל וישראל.

העקבות האוקראיניים: למה ליליאן חשוב לא רק לישראל

בפרספקטיבה האוקראינית ליליאן חשוב כחלק מהמורשת הרב-לאומית של גליציה.

הוא נולד בשטח אוקראינה המודרנית. סביבתו המוקדמת – דרוהוביץ’, גליציה, הקהילה היהודית, העולם התרבותי האוסטרו-הונגרי. דרכו מראה שהאדמה האוקראינית נתנה לעולם אנשים שהשפיעו לא רק על ההיסטוריה המקומית, אלא גם על התרבות העולמית.

ביוגרפיות כאלה חשובות במיוחד היום, כאשר אוקראינה חושבת מחדש על הזיכרון המורכב שלה. התעמולה הרוסית ניסתה במשך עשורים לפשט את ההיסטוריה האוקראינית, להציג אותה שטוחה, משנית או מלאכותית. אבל סיפורים כמו הביוגרפיה של ליליאן מראים את ההפך: אוקראינה הייתה ונשארת מרחב של קווים תרבותיים רבים.

כאן חיו ויצרו אוקראינים, יהודים, פולנים, ארמנים, יוונים, גרמנים, טטרים קרים ועמים אחרים. מורשתם לא מבטלת את הזהות האוקראינית. להפך, היא מראה את עומקה.

ליליאן הוא לא דמות “זרה” לזיכרון האוקראיני. הוא אמן יהודי מדרוהוביץ’, בן גליציה, אדם שביוגרפיה שלו מחברת את העיר האוקראינית עם ברלין, בזל וירושלים.

ל-NAנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency סיפורים כאלה חשובים במיוחד, כי הם עוזרים לראות את הקשרים האוקראיניים-ישראליים לא רק דרך דיפלומטיה, מלחמה ופוליטיקה, אלא גם דרך שכבה עמוקה יותר – זיכרון, תרבות, אמנות, שורשים משפחתיים והיסטוריה משותפת של העם היהודי באוקראינה.

ליליאן, פרנקו, לסיה אוקראינקה: חוטים תרבותיים בלתי נראים

בשנים האחרונות סביב שמו של ליליאן באוקראינה מדברים יותר ויותר לא רק כאמן הציונות, אלא גם כדמות שניתן לשים ליד החיפושים האינטלקטואליים האוקראיניים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

כאן עולה קשר מעניין: ליליאן, איוון פרנקו, לסיה אוקראינקה.

במבט ראשון, אלה עולמות שונים. פרנקו – סופר אוקראיני, הוגה דעות, מתרגם ופעיל ציבורי. לסיה אוקראינקה – אחת הדמויות המרכזיות בספרות האוקראינית, מחברת טקסטים דרמטיים ופואטיים על חופש, כוח רוחני, עבדות, כבוד והתנגדות. ליליאן – אמן גרפי יהודי, קשור למודרניות ולציונות.

אבל אם מסתכלים עמוק יותר, ביניהם באמת יש “חוטים בלתי נראים”.

שלושתם חיו בתקופה שבה עמי מזרח אירופה חיפשו שפה של כבוד עצמי. שלושתם עבדו בדרכים שונות עם נושאים של חופש, התעוררות לאומית, זיכרון היסטורי, כוח רוחני והתנגדות להשפלה. אצל פרנקו זה היה המילה והמחשבה. אצל לסיה אוקראינקה – אנרגיה דרמטית וחופש פנימי. אצל ליליאן – קו, דימוי, סמל, פנים של אדם חדש.

מעניין במיוחד שליליאן ופרנקו נפגשים דרך נושא מוריס רוזנפלד. ליליאן אייר את “שירי הגטו”, ופרנקו תרגם את רוזנפלד לאוקראינית. זהו אחד מהגשרים התרבותיים שאינם נראים לעיתים בספרי הלימוד, אך חשובים להבנת העומק האמיתי של המרחב היהודי-אוקראיני.

איזה דימוי של יהודי יצר ליליאן

עד תקופת הציונות האמנות האירופית לעיתים קרובות הציגה את היהודי דרך מבט זר. זה יכול היה להיות סטריאוטיפים, קריקטורות דתיות, דימויים של עוני, ניכור או אקזוטיקה. ליליאן הציע דימוי אחר.

אצלו היהודי – לא אובייקט של תצפית זרה, אלא סובייקט של ההיסטוריה שלו.

הוא יכול לסבול, אך לא נעלם. הוא יכול להיות גולה, אך לא מאבד כבוד. הוא יכול לזכור את ההרס, אך להסתכל קדימה. הוא קשור לתנ”ך, אך לא נתקע בעבר. הוא מודרני, חזק, יפה, טרגי ושואף לחזרה.

זו היא מהות הגרפיקה הציונית שלו.

ליליאן עשה דבר חשוב: הוא שיקם חזותית את הכבוד של הגוף היהודי, הפנים היהודיות, הזיכרון היהודי. גיבוריו נראים לעיתים קרובות מונומנטליים. יש בהם כוח, שחסר כל כך לסטריאוטיפים האירופיים על היהודי ה’חלש’ או ה’חסר אדמה’.

לכן עבודותיו היו חשובות לא רק כאמנות. הן השתתפו ביצירת תפיסה עצמית חדשה.

מדוע ליליאן חשוב לישראל היום

לישראל אפרים משה ליליאן הוא חלק מההיסטוריה התרבותית המוקדמת של הציונות. הוא חי לפני הקמת מדינת ישראל, אך עבד עם דימויים שעזרו לעתיד הזה להפוך לדמיוני, נראה, ומשכנע רגשית.

הרצל נתן לציונות שפה פוליטית. מארגני הקונגרסים נתנו לה מבנה. המתיישבים והבונים נתנו לה צורה מעשית על הקרקע. והאמנים כמו ליליאן נתנו לה פנים.

ללא דימויים, התנועה הלאומית נשארת תוכנית. עם דימויים היא הופכת לחלק מהזיכרון.

לכן ליליאן חשוב לא רק להיסטוריונים של האמנות. הוא חשוב לכל מי שרוצה להבין איך הרעיון היהודי של חזרה הפך לא רק לטקסט, אלא גם לתמונה, לסמל, לגלויה, לאמבלמה, לאיור, לפורטרט.

והוא חשוב גם כי הביוגרפיה שלו מזכירה: חלק מהשורשים התרבותיים של ישראל עוברים דרך ערים באוקראינה המודרנית – דרך דרוהוביץ’, לבוב, אודסה, צ’רנוביץ, קייב, ז’יטומיר, אומן, ברדיצ’ב ומקומות רבים אחרים.

מדוע ליליאן חשוב לאוקראינה היום

לאוקראינה ליליאן הוא חלק מהזיכרון המוחזר.

זמן רב שמות יהודיים רבים הקשורים לערים אוקראיניות נתפסו בנפרד: כהיסטוריה של ‘יהודי מזרח אירופה’, אך לא כחלק מהנוף התרבותי האוקראיני. היום גישה כזו כבר לא עובדת. אם אדם נולד בדרוהוביץ’, למד, התעצב בסביבה הגליציאנית, ספג את הרב-לשוניות שלה ואז השפיע על האמנות העולמית, אי אפשר למחוק אותו מהמפה התרבותית האוקראינית.

ליליאן עוזר לאוקראינה לדבר על עצמה בכנות ובאופן עמוק יותר.

לא כעל טריטוריה מונוטונית, שבה הייתה רק קו היסטוריה אחד, אלא כעל מרחב אירופי מורכב, שבו עמים שונים יצרו רקמה תרבותית משותפת. זה חשוב במיוחד בזמן מלחמה, כאשר אוקראינה מגנה לא רק על שטחה, אלא גם על זכותה לזיכרון שלה.

רוסיה מנסה להרוס ערים אוקראיניות, למחוק ארכיונים, להרוג אנשים, להשמיד סמלים תרבותיים ולכפות גרסה אימפריאלית של העבר. בתגובה אוקראינה מחזירה לעצמה שמות, מקומות, שפות וגורלות שמוכיחים: ההיסטוריה שלה עשירה בהרבה מכל תוכניות אימפריאליות.

אפרים משה ליליאן הוא אחד מהשמות האלה.

סיום: אמן מאוקראינה שעזר לעם היהודי לראות את עצמו

אפרים משה ליליאן חי רק 51 שנים. אבל דרכו הייתה עשירה להפליא. הוא נולד בדרוהוביץ’, עבר בתי ספר לאמנות אירופיים, הפך לאמן מודרני, נכנס למעגל האינטלקטואלים והציונים היהודיים, יצר איורים איקוניים, צילם את הרצל בבאזל והיה קשור להתחלה האמנותית של ירושלים.

קראו לו האמן הציוני הראשון לא כי היה היחיד. אלא כי היה אחד הראשונים שנתן לתחייה הלאומית היהודית דימוי אמנותי שלם.

ליליאן עזר לעם היהודי לראות את עצמו לא רק דרך כאב הגלות, אלא גם דרך הכבוד, היופי, הכוח, הזיכרון והתקווה.

ובזה יש נימה אוקראינית מיוחדת. אחד האמנים שיצרו את פני הציונות המוקדמת נולד בדרוהוביץ’ האוקראינית. קו שלו עבר מגליציה לבאזל ולירושלים. לכן שמו שייך בצדק למספר סיפורים – יהודי, אוקראיני, אירופי וישראלי.

למדור “יהודים מאוקראינה” אפרים משה ליליאן הוא לא רק ביוגרפיה של אמן יוצא דופן. זהו הוכחה לכך שהאדמה האוקראינית נתנה לעולם היהודי אנשים ששינו לא רק את התרבות של זמנם, אלא גם את איך שעם שלם תיאר את עתידו.

אדם-גשר: דרוהוביץ’ – ברלין – באזל – ירושלים – בראונשווייג

הביוגרפיה של אפרים משה ליליאן מתוארת בצורה המדויקת ביותר לא כקו ישר ‘דרוהוביץ’ – ירושלים’, אלא כנתיב דרך מספר מרכזים תרבותיים: דרוהוביץ’, ברלין, באזל, ירושלים ובראונשווייג.

ליליאן נולד ב-23 במאי 1874 בדרוהוביץ’ – אז הייתה זו גליציה במסגרת אוסטרו-הונגריה, היום מחוז לבוב באוקראינה. שם התחיל דרכו של האמן, שלימים יהפוך לאחד מהיוצרים החזותיים המרכזיים של הציונות המוקדמת.

לאחר הצעדים הראשונים במלאכה ולימודים בקרקוב, דרכו עברה דרך וינה, מינכן וברלין. ב-1894 עבר ליליאן לברלין, שם התפרסם כגרפיקאי ספרים, מאייר, צלם ואמן מודרני.

תאריך מפתח – 1901. במהלך הקונגרס הציוני החמישי בבאזל, ליליאן יצר את הדימוי המפורסם של תאודור הרצל על מרפסת מלון Les Trois Rois. פורטרט זה הפך לאחת האיקונות החזותיות של הציונות הפוליטית.

ב-1906 ליליאן היה בירושלים והיה קשור להיסטוריה המוקדמת של בית הספר לאמנות ‘בצלאל’, שנוסד על ידי בוריס שץ. הוא לא רק ‘ביקר’ בארץ ישראל: ליליאן השתתף בהשקת בית ספר יהודי חדש לאמנות, לימד את הכיתה הראשונה, עזר לקבוע את הכיוון החזותי שלה ולפי נתוני הספרייה הלאומית של ישראל, יצר את עיצוב הסמל של ‘בצלאל’.

משימתו לא הייתה רק פדגוגית. ליליאן עזר לחבר בין סיפורים תנ”כיים, רעיון השיבה הציוני ושפת המודרנה האירופית. דרכו ‘בצלאל’ המוקדם קיבל לא רק תוכנית לימודים, אלא רעיון אמנותי: האמנות היהודית צריכה לדבר על העבר, אך להסתכל לעתיד.

בארץ ישראל הוא גם עבד כצלם. ב-1906 צילם ליליאן את ירושלים, תושבי הארץ, טיפוסים וסצנות סביב בית הספר החדש: בין הסיפורים המוכרים מוזכרים יהודי תימני, הכהן הגדול השומרוני עמרם בן יצחק, דמות ערבית בעבאיה, וכן כיתת הציור של ‘בצלאל’. זה חשוב: ליליאן הסתכל על הארץ לא רק כאמן ציוני, אלא גם כעד חזותי של התקופה.

עם זאת, ירושלים לא הפכה לביתו הקבוע. כבר ב-1907 חזר ליליאן לברלין, אך המשיך להגיע לפלסטין. במקורות בדרך כלל מצוין שבין 1906 ל-1918 הוא היה שם ארבע פעמים. אחת הנסיעות הבאות הייתה קשורה למלחמת העולם הראשונה: ליליאן שירת בקורפוס העיתונות הצבאי האוסטרי כצלם מלחמה.

באותה שנה 1906 הוא התחתן עם הלנה מגנוס ממשפחה יהודית בבראונשווייג. לכן לאחר מותו ב-18 ביולי 1925 בבאדןוויילר, נקבר ליליאן לא בירושלים, אלא בבית הקברות היהודי בבראונשווייג.

כך נראית מפתו בקצרה: דרוהוביץ’, 1874 – ברלין, 1894 – באזל, 1901 – ירושלים, 1906 – פלסטין, נסיעות עד 1918 – בראונשווייג, 1925.

דרוהוביץ’ נתנה לו שורשים, אירופה – שפה אמנותית, באזל – מקום ליד הרצל, ירושלים – קשר עם ‘בצלאל’, ובראונשווייג הפכה לנקודה האחרונה בדרכו הארצית.

אפרים משה ליליאן נקבר בבית הקברות היהודי החדש בבראונשווייג, גרמניה, ליד אשתו הלנה. מצבתו נעשתה בהשראת איורו שלו ‘בית קברות’ / ‘Friedhof’ לספרו של מוריס רוזנפלד ‘Lieder des Ghetto’. באיור זה תיאר ליליאן מראש את מצבתו עם שמו – ולאחר מותו הועבר דימוי אמנותי זה למציאות.

קראו עוד – במדור “יהודים מאוקראינה“.

דין ליראס הוא בדיוק כזה. צלם קולנוע אמריקאי, מומחה לצילומים מורכבים, איש מקבוצת הבימוי השנייה, מפיק. בקריירה המקצועית שלו – ‘האחים בלוז’, ‘כלא אווירי’, ‘טיפשים בלי הפסקה’, ‘מצדה’ ופרויקטים גדולים נוספים.

מחבר: פאבל שווייקו

ב-18 באוקטובר 2026 הוא יהיה בתל אביב.

אבל המפגש עצמו מעניין לא כל כך בגלל האפשרות לשמוע עוד סיפורים על הוליווד. כאן הכל יצא הרבה יותר מורכב. הקריירה ההוליוודית של ליראס מצטלבת עם ישראל, זיכרון השואה ופרויקט דוקומנטרי חדש על נשים אוקראיניות.

את המפגש מארגנים Israeli Friends of Ukraine. הוא יתקיים במרכז התרבות האוקראיני בתל אביב.

כשעוד אי אפשר היה ‘לצייר את הוליווד אחר כך’

הקריירה של דין ליראס התחילה בעידן קולנועי שונה לחלוטין.

היום אפשר לצלם סצנה מורכבת עם מצלמות דיגיטליות, רחפנים, מייצבים, ואז להרכיב ולתקן אותה בפוסט-פרודקשן. במהלך הקריירה המוקדמת של ליראס, חלק ניכר ממה שראה הצופה היה צריך באמת להיות מוצב פיזית מול המצלמה.

אם היה צריך רכב – הוא נסע.

אם מטוס – הוא טס.

אם המצלמה הייתה צריכה לעבוד באוויר, היא הועלתה לשם.

ב’כלא אווירי’ – Con Air, שיצא בשנת 1997, ליראס עבד כdirector of photography: aerial unit, כלומר היה אחראי על חלק הצילום האווירי.

זה בדיוק המקרה שבו שורה יבשה בקרדיטים מסבירה הרבה. בסרט עם ניקולס קייג’, ג’ון קיוזאק וג’ון מלקוביץ’, התעופה אינה רק רקע. היא חלק מהפעולה.

בפילמוגרפיה שלו יש גם את ‘טיפשים בלי הפסקה’, סרטים הוליוודיים מוקדמים ועבודה בקבוצת הצילום השנייה – זו שלעתים קרובות מצלמת מרדפים, תוכניות כלליות, פעלולים מורכבים וחומר שללא הקבוצה הראשית היה נדרש לה הרבה יותר זמן על הסט.

וכאן מופיעה ישראל.

‘מצדה’ – שם שישראלי כמעט ולא צריך להסביר

ליראס השתתף גם בעבודה על המיני-סדרה האמריקאית Masada, שיצאה בתחילת שנות ה-80.

לקורא בישראל השם הזה נשמע שונה לחלוטין מאשר לאדם כלשהו באירופה או בארה”ב. מצדה – מבצר עתיק ליד ים המלח, הקשור לשלב האחרון של המרד היהודי הגדול נגד רומא.

זהו אחד המקומות ההיסטוריים המוכרים ביותר בישראל. לשם לוקחים תלמידים ותיירים, עליה מתווכחים היסטוריונים, והדימוי של מצדה היה במשך עשרות שנים חלק חשוב בזיכרון ההיסטורי הישראלי.

הסדרה האמריקאית סיפרה על המצור הרומאי על המבצר. אחת התפקידים הראשיים בה שיחק פיטר או’טול.

לכן השיחה ב-18 באוקטובר על צילומי פרויקטים מערביים בישראל – אינה רק נושא כללי לערב. ליראס באמת עבד בתוך הפקה כזו.

ומה שמעניין כאן הוא לשמוע את הפרטים: איך ישראל נראתה אז לקבוצת הצילום הזרה, איך המדינה נראתה דרך המצלמה ההוליוודית ועד כמה כל זה היה שונה מהתמונה המוכרת של היום.

הוא חווה כמה הוליוודים

המארגנים מנסחים אחד מהנושאים של המפגש כשיחה על הוליווד בעבר והיום.

במקרה של ליראס זה לא משפט פרסומי.

הוא חווה כמה תקופות קולנועיות שונות מבחינה טכנית. סרט ופילם. תפאורות פיזיות גדולות וגרפיקה ממוחשבת. צילומים שבהם לפעמים אי אפשר היה לתקן טעות, והפקה מודרנית שבה חלק גדול מהעבודה נמשך לאחר הסט.

עם זאת, הקריירה שלו לא הסתיימה בזיכרונות על סרטים ישנים.

כיום הוא משתתף בפרויקטים עצמאיים ובינלאומיים. ובדיוק בנקודה זו המפגש בתל אביב מפסיק להיות רק ערב של נוסטלגיה הוליוודית.

НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency שמים לב לאירוע זה בעיקר כי אחת מהעבודות החדשות של ליראס קשורה ישירות לאוקראינה.

סרט על אדם ששתק במשך עשרות שנים

בין הפרויקטים האחרונים של ליראס – The Optimist: The Bravest Act Is Truth.

זו סיפור בקנה מידה שונה לחלוטין. ללא מטוסים, סצנות פעלולים ומרדפים הוליוודיים.

הסרט קשור לסיפורו של אדם ששרד את השואה, הרברט הלר. בגיל ההתבגרות הוא עבר את אושוויץ-בירקנאו, ולאחר מכן הצליח לברוח במהלך צעדת המוות.

לאחר המלחמה הוא כמעט ולא דיבר על מה שעבר.

עשרות שנים.

ורק הרבה יותר מאוחר הסיפור הזה התחיל לצאת החוצה.

כאן לקורא הישראלי הסבר נפרד לכאורה אינו נחוץ, אבל ההקשר חשוב. בישראל, עדויות של ניצולי שואה – זו לא רק היסטוריה שלומדים מספרים. עבור משפחות רבות היא נשארת חלק מהביוגרפיה האישית. ועם כל שנה שעוברת, מספר האנשים שיכולים לספר על מה שעברו ממקור ראשון הולך ופוחת.

מכאן עולה נושא שהוא הרבה יותר רחב מסרט אחד.

מה קורה לזיכרון כאשר כמעט ולא נשארים עדים?

האם הקולנוע יכול לשמר לא רק עובדות, אלא גם קול אנושי?

ואיפה עובר הגבול בין עדות אמיתית לשחזור אמנותי?

לפרויקט של ליראס זה כבר סוג עבודה שונה לחלוטין ממה ששמו היה קשור אליו בעבר.

ואז – אוקראינה

במהלך המפגש בתל אביב מבטיחים לדבר בנפרד על פרויקט דוקומנטרי נוסף של ליראס.

הוא מוקדש לנשים אוקראיניות.

כרגע יש מעט מידע ציבורי עליו. אין טעם להמציא שם שהמארגנים לא ציינו, או לספר על עלילה שאף אחד עדיין לא פרסם רשמית.

ידוע פרט חשוב אחר: בפרויקט משתתפת האמנית האוקראינית יאנה דרזה.

וכאן התאריכים משתלבים כמעט באופן מושלם.

ב-16 וב-17 באוקטובר, ממש לפני המפגש עם ליראס, באותו מרכז תרבות אוקראיני מתקיימת תערוכה של דרזה “חוטי זהות”.

לישראלים כאן כדאי להסביר שלא מדובר בתערוכה רגילה של מזכרות עממיות.

דרזה עובדת עם מוטנקה – בובה אוקראינית מסורתית שעשויה מבד וחוטים, בדרך כלל ללא פנים מצוירות. בתרבות האוקראינית המוטנקה קשורה לזיכרון משפחתי, לסמליות הגנתית ולהעברת מסורת בין דורות.

אצל דרזה הצורה הזו הפכה לאמנות עכשווית. היא מחברת טכניקה מסורתית עם סיפור אישי, מלחמה, העברת אנשים ושאלת הזהות.

וכבר ביום למחרת התערוכה היא מופיעה באיכות אחרת – כמשתתפת בפרויקט דוקומנטרי של קולנוען אמריקאי.

זה מראה היטב איך הנושא התרבותי האוקראיני יוצא בהדרגה בישראל מעבר לפורמט המוכר של אירועי תפוצות.

הוא הופך לחלק מהשיחה עם הקולנוע הבינלאומי.

למה הסיפור האוקראיני הזה מעניין גם את ישראל

בשנים האחרונות הצופה הישראלי התרגל לראות את אוקראינה כמעט אך ורק דרך חדשות על המלחמה.

התקפות טילים.

ערים הרוסות.

משא ומתן.

סיוע צבאי.

קונפליקטים דיפלומטיים.

אבל מאחורי זה קל לאבד שכבה אחרת – אנשים שממשיכים לחיות, לעבוד, ליצור אמנות ולבנות מחדש את חייהם.

במיוחד נשים.

מיליוני נשים אוקראיניות לאחר הפלישה הרוסית מצאו את עצמן במצב שבו החיים הנורמליים הקודמים נעלמו תוך ימים ספורים. חלקן עזבו לחו”ל עם ילדים. חלקן נשארו באוקראינה. חלקן איבדו בית, עבודה או קרובים. חלקן מנסות לבנות חיים חדשים, תוך שהן נשארות חלק מהמלחמה.

ואם הפרויקט הדוקומנטרי של ליראס אכן ייבנה סביב הסיפורים האנושיים הללו, זה כבר הרבה יותר מעניין מסרט נוסף שמנסה להסביר את המלחמה רק דרך צילומי חזית.

מה בדיוק ייכנס לפרויקט, עדיין לא ידוע.

לכן אחת השאלות הברורות ביותר לליראס ב-18 באוקטובר היא את מי בדיוק הוא מצלם ולמה החליט לספר את סיפור אוקראינה דרך נשים.

מי ישאל את השאלות

מנחה המפגש – מקס פרימן, מחבר ערוץ הטלגרם “סינמאניאק” – @cinemaniacmax.

זהו ערוץ אישי על קולנוע לקהל בישראל.

שם מתפרסמות ביקורות, חדשות, טריילרים, המלצות וחומרים על קולנוע בינלאומי וישראלי.

כלומר, הבחירה במנחה כאן מובנת לחלוטין. המפגש מתוכנן לא כהרצאה רשמית של קולנוען מול קהל, אלא כשיחה רגילה של אדם שמכיר את הקולנוע מבפנים עם אדם שכותב ומדבר עליו כל הזמן.

לאחר החלק המרכזי מבטיחים לתת אפשרות לשוחח עם ליראס כבר ללא ראיון פורמלי.

18 באוקטובר: מה צריך לדעת

המפגש יתקיים ביום ראשון, 18 באוקטובר 2026.

המקום – מרכז התרבות האוקראיני, רחוב ירמיהו, 22, תל אביב-יפו.

הדלתות ייפתחו ב19:00.

לאחר החלק המרכזי של התוכנית, בערך מ20:30 עד 21:00, המארגנים תכננו שיחה לא פורמלית עם דין ליראס.

וכאן יש נקודה חשובה אחת.

המפגש יהיה כולו באנגלית, ללא תרגום.

כלומר, למי שקשה לתפוס שיחה ארוכה באנגלית, כדאי לקחת זאת בחשבון מראש.

מספר המקומות מוגבל, הכניסה בתשלום.

לרכישת כרטיס ניתן בלינק

המארגן – Israeli Friends of Ukraine, ארגון ציבורי ישראלי שעובד עם פרויקטים אוקראיניים-ישראליים, יוזמות תרבות וסיוע לאוקראינה.

כאן מעניין יותר לא הוליווד, אלא לאן הגיע האדם אחריה

כמובן, הכי קל לפרסם את המפגש עם שמות מוכרים.

‘האחים בלוז’.

‘טיפשים בלי הפסקה’.

‘כלא אווירי’.

‘מצדה’.

הסרטים האלה עובדים טוב על הפוסטר.

אבל אם מסירים אותם, נשארת סיפור הרבה יותר מעניין.

אדם שצילם במשך עשרות שנים קולנוע אמריקאי גדול, היום עוסק בסיפור של ניצול שואה ובמקביל עושה פרויקט דוקומנטרי על נשים אוקראיניות.

במבט ראשון אין קשר בין הנושאים הללו.

ואז מבינים שיש קשר בכל זאת.

גם כאן וגם כאן מדובר באנשים שעברו אירועים הרבה יותר גדולים מעצמם – ואז צריכים להמשיך לחיות ולספר מה קרה להם.

על זה אולי יתקיים השיחה המעניינת ביותר ב-18 באוקטובר בתל אביב.

מחבר: סטס שיפר

לישראל יש הרבה יותר מה להפסיד מהסיפור הזה מאשר עוד הצהרה שנויה במחלוקת מוושינגטון. אם מדינות זרות עוזרות לאיראן לשקם את החימוש, לקבל מידע על מטרות ולעקוף סנקציות, זה משפיע ישירות על היכולת של טהראן להמשיך במלחמה.

השאלה נוגעת לא רק לבסיסים צבאיים. בחומרים מודיעיניים שפורסמו מופיעים תשתיות אנרגיה ישראליות, מתקפות סייבר ותצפיות לוויינים רוסיים על שטח המדינה.

טראמפ אומר שהוא לא מאמין. ומה אמרו אנשי הצבא שלו?

בהודעה שפורסמה בערב ה-12 באוקטובר ב-Truth Social, נשיא ארה”ב תקף את יריביו הפוליטיים שטוענים שמוסקבה ובייג’ינג עוזרות לאיראן. הוא כינה אותם “אידיוטים שמאלניים רדיקליים ומשוגעים”, והטיל ספק בעצם הדיווחים על העזרה.

«אם הם עוזרים, זה ברמה מאוד נמוכה, אבל אני בכלל לא מאמין שזה קורה», כתב טראמפ.

הנשיא הוסיף שלרוסיה ולסין “יש יותר מדי מה להפסיד”. לדבריו, וושינגטון הייתה מגלה על תמיכה רצינית באיראן, ועוד מהר מאוד.

לעמדה זו יש היסטוריה לא נוחה.

ב-21 ביולי שר ההגנה של ארה”ב פיט הגסט הופיע בפני ועדת הסנאט להקצבות, שדנה בהוצאות נוספות על פעולות צבאיות. הסנאטור הרפובליקני ג’ון הובן שאל אותו אם רוסיה וסין עוזרות לאיראן ובאיזה אופן.

הגסט הודה ששתי המדינות מסייעות במידה מסוימת לפעולות מסוימות של טהראן. הוא סירב לחשוף פרטים בשל סודיות. יו”ר הוועדה המשותפת של ראשי המטות הכלליים, גנרל דן קיין, גם לא רצה לדון במידע המודיעיני הקיים בפומבי.

זה לא היה אישור שמוסקבה ובייג’ינג מנהלות ישירות את המתקפות האיראניות. אבל גם היעדר עזרה לא אושר על ידי הצבא האמריקאי.

כבר ב-24 ביולי טראמפ אמר שהוא סומך על הבטחות פוטין ושי ג’ינפינג לא לספק נשק לאיראן. במקרה של הפרת הבטחות אלו, הנשיא הזהיר על השלכות חמורות.

מאז עברו כמעט שלושה חודשים. במהלך הזמן הזה הופיעו מידע חדש על חימושים, טכנולוגיות ומנגנונים פיננסיים, והמלחמה שהחלה ב-28 בפברואר במתקפות משותפות של ארה”ב וישראל על איראן נמשכה.

לוויינים רוסיים, בסיסים אמריקאיים והסכם מודיעין עם איראן

ב-7 באפריל רויטרס פרסמה חקירה על תמיכה מודיעינית רוסית בטהראן, המבוססת על מסמכים של המודיעין האוקראיני ושיחות עם מקורות ביטחוניים מערביים ואזוריים.

לפי החומרים שנחקרו, מ-21 עד 31 במרץ לוויינים רוסיים ביצעו לפחות 24 תצפיות על אזורים שבהם ממוקמים 46 מתקנים צבאיים ותשתיות ב-11 מדינות ואזורים במזרח התיכון ובאזורים סמוכים.

בין המטרות שנצפו היו בסיסים אמריקאיים, שדות תעופה, מתקני נפט ותשתיות חשובות אחרות.

תשע תצפיות לווייניות נגעו לערב הסעודית. בחמישה מקרים, מכשירים רוסיים סקרו את אזור העיר הצבאית על שם המלך חאליד, שם, לכאורה, ניסו לקבוע את מיקום מערכות ההגנה האמריקאיות THAAD.

לישראל זו קטגוריה מוכרת של חימושים. THAAD היא מערכת אמריקאית ליירוט טילים בליסטיים בגובה רב, המיועדת להתמודד עם איומים מהסוג שישראל מתמודדת איתם במתקפות טילים איראניות.

במסמכים הוזכרו גם תצפיות על מתקנים בטורקיה, ירדן, כווית, איחוד האמירויות הערביות, ישראל, קטר, עיראק ובחריין, וכן על תשתית צבאית אמריקאית באי דייגו גרסיה באוקיינוס ההודי.

לוויינים רוסיים סקרו גם את מצר הורמוז – מעבר ימי בין איראן לעומאן, שדרכו עברו לפני המלחמה כ-20% מהאספקה העולמית של נפט וגז טבעי נוזלי. מאז תחילת הקרבות, טהראן הגבילה בחדות את השיט, ויצרה משבר אנרגיה הרחק מעבר לאזור.

עניין מיוחד מייצג האירוע עם בסיס האוויר האמריקאי פרינס סולטן בערב הסעודית.

לפני המתקפה האיראנית ב-27 במרץ, לוויין רוסי סקר את המתקן הזה. במהלך המתקפה נפגע מטוס בואינג E-3 סנטרי – מטוס לגילוי מכ”ם לטווח רחוק, הידוע כ-AWACS. מכונות כאלה מאפשרות לעקוב אחר איומים אוויריים למרחקים גדולים ולתאם פעולות תעופה. למחרת, מכשיר רוסי עבר שוב מעל אזור הבסיס.

המודיעין האוקראיני ראה ברצף זה חלק מדפוס רחב יותר: כמה מתקנים הותקפו על ידי איראן זמן קצר לאחר תצפיות לווייניות רוסיות.

מקור צבאי מערבי ומקור ביטחוני אזורי נפרד אישרו לרויטרס את הפעילות האינטנסיבית של לווייני המודיעין הרוסיים והעברת תמונות לאיראן. חברת Kayhan Space האמריקאית קבעה באופן עצמאי את המעברים האורביטליים המתאימים, אך ציינה בצדק שנוכחות לוויין מעל מתקן מסוים אינה מוכיחה ביצוע צילום.

יש גם מסמך אחר, שקיומו אינו מעורר ספק.

ב-17 בינואר 2025 פוטין ונשיא איראן מסעוד פזשקיאן חתמו על הסכם שותפות אסטרטגית מקיפה לעשרים שנה. הוא נכנס לתוקף ב-2 באוקטובר של אותה שנה.

סעיף 4 של ההסכם קובע במפורש חילופי מידע וניסיון בין שירותי המודיעין של שתי המדינות. סעיף 5 מסדיר שיתוף פעולה צבאי-טכני, הכשרת מומחים וקשרים בין משרדי ההגנה.

ההסכם אינו מוכיח העברת קואורדינטות למתקפה ספציפית על בסיס אמריקאי. אבל שיתוף הפעולה בין המודיעין של מוסקבה וטהראן מעוגן רשמית, הרבה לפני ההצהרה הנוכחית של טראמפ.

מתקפות סייבר: כיצד שיתוף הפעולה הרוסי-איראני נוגע לישראל

בחקירה של רויטרס מאפריל נכללו גם פרטים על שיתוף פעולה של קבוצות האקרים הקשורות לרוסיה ולאיראן.

לפי חומרים מודיעיניים אוקראיניים, Z-Pentest Alliance, NoName057(16) ו-DDoSia Project הרוסיים יצרו קשר עם Handala Hack האיראנית דרך טלגרם. לאחר תחילת המלחמה, קבוצות איראניות הגבירו את הפעולות נגד חברות תקשורת ומתקנים קריטיים במדינות המפרץ הפרסי.

במרץ Handala Hack והמשתתפים הקשורים אליה הזהירו על מתקפות על מערכות המידע של חברות האנרגיה הישראליות. במקביל, קבוצות רוסיות פרסמו נתוני גישה, שלכאורה מאפשרים גישה למערכות ניהול של תשתיות קריטיות ישראליות.

בחומרים הוזכרו גם Homeland Justice (UAC-0074) ו-Karmabelow80. שיטותיהם, לפי הערכת המודיעין האוקראיני, הצביעו על אפשרות של שאילת טכנולוגיות מהאקרים צבאיים רוסיים. ליצירת תשתית טכנית נעשה שימוש גם ב-ProfitServer – ספק שרתים וירטואליים מצ’ליאבינסק הרוסית.

רוסיה דחתה ב-8 באפריל את הדיווחים על מבצעי סייבר משותפים.

יש לקחת בחשבון שפרסום נתוני גישה, הצהרת האקרים על מתקפה וחדירה בפועל למערכת הם אירועים שונים. הדיווחים אינם כוללים אישור עצמאי על השתלטות נרחבת על ניהול מתקנים אנרגטיים ישראליים.

עם זאת, עבור ישראל עצם האפשרות לשיתוף פעולה כזה מעוררת חששות רציניים. הפרעה לפעולת מערכת האנרגיה או התקשורת יכולה להשפיע על בתי חולים, תחבורה, אספקת מים ואוכלוסייה אזרחית גם ללא פגיעה ישירה של טילים.

מטענים צבאיים דרך הים הכספי ועזרה רוסית לטילים איראניים

באוגוסט הופיעו פרטים לא רק על מודיעין.

ב-18 באוגוסט NBC News דיווחה על משלוחים צבאיים רוסיים לאיראן דרך הים הכספי. עיתונאים חקרו מסמך ממשלתי אירופי, שתוכנו אושר על ידי פקיד מערבי. בו הוזכרו רכיבי מל”טים, תחמושת וטריניטרוטולואן – TNT, חומר נפץ המשמש בייצור תחמושת.

לפי חומרים שנבדקו על ידי אנליסטים של Institute for the Study of War ו-Critical Threats Project, יותר משני תריסר ספינות רוסיות ביצעו משלוחים לנמל האיראני אמיראבאד.

היקפים מדויקים של החימוש שנמסר והמקבלים הסופיים של כל המטענים לא נחשפו בפומבי.

על משלוחים אלו כבר סיפרו בכתבה “רוסיה מספקת נשק לאיראן דרך הים הכספי”.

המסלול עצמו ידוע היטב. ב-2023, לפי The Wall Street Journal, הועברו יותר מ-300 אלף פגזי ארטילריה וכמיליון תחמושת אחרות מאיראן לרוסיה דרך הים הכספי.

כעת הופיעו עדויות לתנועת מטענים צבאיים בכיוון ההפוך.

המשמעות של מסדרון התחבורה הזה הייתה ברורה גם לישראל. ב-18 במרץ 2026 חיל האוויר הישראלי תקף את הצי האיראני ומתקנים צבאיים בנמל הכספי בנדר-אנזלי. בין המטרות היו ספינות, תשתית פיקוד ומתקני תיקון ספינות.

כבר ניתחו ב-מבצע צה”ל נגד מסדרון הכספי איראן – רוסיה.

ב-25 ביולי כוחות אוקראיניים תקפו גם ספינות הקשורות להובלות צבאיות רוסיות-איראניות בים הכספי. שר החוץ האיראני עבאס אראקצ’י אז האשים את קייב בפעולות נגד ספינה מסחרית איראנית וללא הוכחות פומביות טען שאוקראינה פעלה בהוראת ישראל. אין אישורים למבצע ישראלי-אוקראיני משותף.

להבנת המתרחש חשובים עוד שני חקירות.

ב-2 בספטמבר Financial Times סיפרה על תוכנית סודית C430L, שבמסגרתה מומחים רוסיים עזרו לאיראן לפתח מנוע סילון על-קולי לטילים שיוט על-קוליים. העבודה החלה עוד ב-2023 ולפי המסמכים שנחקרו, נמשכה לאחר תחילת המלחמה הנוכחית.

מצד רוסיה השתתפו “רוסובורונאקספורט” ו-NPO משינוסטרוייניה. עיתונאים חקרו תכתובות, מידע על נסיעות מהנדסים ומסמכי פטנטים. בין המומחים היו אלכסנדר דרגצ’וב, אלכסנדר צ’בקוב ויורי פרוחורצ’וק, שעסקו במערכות טילים, אווירודינמיקה ומנועים. את המשא ומתן על החוזה ניהל נציג “רוסובורונאקספורט” ולדיסלב קוזמיצ’וב.

הטכנולוגיה המיועדת מיועדת בעיקר לטילים נגד ספינות ולחימושים המסוגלים לפגוע במטרות קרקעיות. איראן, לפי החקירה, בנתה מנוע וביצעה ניסויי טיסה, אך אין מידע על קבלת הטיל העל-קולי שפותח בעזרת רוסיה לשירות.

ב-9 באוקטובר בלומברג דיווח שאיראן שומרת על היכולת לייצר טילים ומל”טים, למרות מתקפות אוויריות אמריקאיות וישראליות שנמשכו חודשים. אחד הפקידים המערביים טען שרוסיה ממשיכה לספק טילים לטהראן. הערכות דומות הופיעו כבר ב-12 ביוני.

סוגי וכמות המשלוחים המשוערים באוקטובר לא נקבעו בפומבי. משרד ההגנה הרוסי לא השיב לבקשת בלומברג.

עבור ישראל האיום אינו רק במילוי אפשרי של מלאי טילים בליסטיים. מערכות נגד ספינות על-קוליות יכולות להקשות על פעולות הצי והשיט, ושמירה על ייצור איראני מאפשרת לטהראן למלא את ההפסדים לאחר מתקפות אוויריות.

לוויינים סיניים ומותם של חיילים אמריקאים בירדן

החלק השני של הסיפור קשור לסין ולאירועים ב-17 ביולי.

באותו יום איראן תקפה בטילים את בסיס האוויר מוואפק סלטי בירדן, המשמש את הכוחות האמריקאיים. אחת המתקפות פגעה באזור שבו שהו חיילים. שלושה חיילים אמריקאים נהרגו, ועוד ארבעה נפצעו.

בסך הכל, לפי מקורות אמריקאיים, הבסיס הותקף בשלוש מתקפות טילים ביום אחד.

ב-11 בספטמבר The Wall Street Journal דיווחה שפקידים אמריקאים מקשרים את המבצע הזה לתמונות לוויין ברזולוציה גבוהה שקיבלה איראן ממבנים סיניים לפני ואחרי המתקפה.

מניחים שהתמונות אפשרו ללמוד את מיקום הציוד והכוח האדם, ולאחר מכן להעריך את הנזקים שנגרמו. עם זאת, מקורות אמריקאיים לא נקבו בספקי התמונות הספציפיים ולא טענו שההעברה אורגנה ישירות על ידי ממשלת סין.

רויטרס לא הצליחה לאשר באופן עצמאי את כל שרשרת האירועים.

כבר ניתחו את האירוע הזה בכתבה “עיניים סיניות לטילים איראניים”.

ב-13 בספטמבר עיתונאים שאלו את טראמפ אם הוא מתכוון לדון במידע הזה עם שי ג’ינפינג. הנשיא השיב שסין מבצעת מודיעין נגד ארה”ב, וארה”ב נגד סין. הוא לא הכריז על צעדים חריפים בעקבות הדיווח על עזרה לוויינית.

אבל כאן יש הבדל עקרוני בין תצפית רגילה של מדינות זו על זו לבין שימוש לכאורה במידע שהועבר במתקפה שבה נהרגו אנשים.

תמונת לוויין בפני עצמה אינה מכוונת טיל למטרה. נדרשים ניתוח, קביעת קואורדינטות, תכנון ומערכת הנחיה מתאימה. עם זאת, תמונות עדכניות יכולות לשפר משמעותית את דיוק בחירת המטרה.

השאלה על השתתפות מבנים סיניים במבצעי צבא איראניים עלתה לפני יולי. באפריל Financial Times דיווחה שכוחות האוויר והחלל של משמרות המהפכה האיראניים קיבלו גישה ללוויין ריגול סיני TEE-01B, המסוגל לצלם ברזולוציה של כחצי מטר. במאי וושינגטון הטילה סנקציות על חברות סיניות שהואשמו בהעברת נתוני לוויין לאיראן ובסיוע לתוכניות צבאיות.

זה לא מוכיח שממשלת סין אישרה את המתקפה ביולי. אבל זה מסביר מדוע שירותי המודיעין האמריקאיים בוחנים לא רק אספקת נשק ישירה, אלא גם את פעילות החברות הסיניות.

טילים נגד מטוסים סיניים ומיליארדי דולרים של עסקאות נפט

ב-29 ביולי רויטרס פרסמה חקירה על מכירה מתוכננת לאיראן של 300 עד 400 מערכות טילים נגד מטוסים ניידות סיניות QW-12 ו-FN-16 בעלות כוללת של 60–70 מיליון דולר.

לפי שלושה מקורות מיודעים, המתווך היה Zhongqing Baoshang International Investment הרשומה בהונג קונג. הציוד היה אמור להישלח מאורומצ’י הסינית דרך פקיסטן לאיראן. נבחנו גם מסלולים יבשתיים אחרים.

מדובר במערכות טילים ניידות קטנות, שמסוגל להפעיל חייל אחד או צוות קטן. תפקידן לפגוע במטוסים נמוכי טיסה, מסוקים ומל”טים. מערכות כאלה ניידות בהרבה מהגנה אווירית נייחת, ולכן קשה יותר לאתר ולהשמיד אותן.

סין דחתה את המידע על האספקות, פקיסטן הכחישה השתתפות בהובלה. רויטרס גם לא טענה שכל 400 המערכות כבר נמסרו לאיראן.

אבל המסחר בטכנולוגיות צבאיות הוא רק חלק מהיחסים בין בייג’ינג לטהראן.

ב-10 בספטמבר רויטרס סיפרה על מנגנון שאיפשר לאיראן להפוך הכנסות ממכירת נפט לתשלום עבור סחורות סיניות, מבלי להעביר את הכסף בדרך הרגילה דרך בנקים בינלאומיים.

לפי שני מקורות איראניים בכירים ושלושה מקורות נוספים של הסוכנות, במהלך שנה עברו דרך מנגנון כזה בין 2 ל-2.5 מיליארד דולר.

בחקירה הופיעה מבנה פיננסי ChuXin, שדרכו הועברו כספים הקשורים לרכישות נפט איראניות לספקים סיניים. כ-70% מהכסף, לפי המקורות, שימשו לפרויקטים תשתיתיים, והשאר נכנסו למנגנון תשלום מיוחד – SPV, המיועד לתשלום עבור סחורות מיובאות.

דרך המנגנון הזה נרכשו תרופות, מכוניות ואמצעי תקשורת. המקורות דיווחו גם על לפחות מקרה אחד של שימוש במנגנון לחוזים על ציוד הגנה אווירית בשווי מיליוני דולרים.

הרשויות הסיניות הצהירו שאינן מכירות את המנגנון המתואר, ורויטרס לא הצליחה לקבוע את כל מבנה המתווכים.

הבסיס הכלכלי של היחסים ברור בכל זאת. ב-2025 סין רכשה יותר מ-80% מהנפט המיוצא על ידי איראן, לפי הערכות Kpler. עבור מעבדי הנפט הסיניים זה בעיקר נפט בהנחה משמעותית, ועבור טהראן זו אפשרות לקבל הכנסות במטבע חוץ, סחורות וציוד למרות הסנקציות.

לאחר תחילת המלחמה הנוכחית והגבלות השיט, היקפי הייצוא השתנו בחדות, אך חשיבות השוק הסיני לכלכלה האיראנית נותרה עצומה.

מדוע וושינגטון לא רוצה לריב עם מוסקבה ובייג’ינג

ב-24 בספטמבר שי ג’ינפינג הגיע לארה”ב לביקור מדיני. למחרת, שגריר ארה”ב בסין דייוויד פרדו דיווח שטראמפ הזהיר את המנהיג הסיני על אי קבילות של עזרה ישירה או עקיפה לאיראן.

לדברי השגריר, וושינגטון קיבלה הבטחות מתאימות.

עם זאת, באותו יום פקיד איראני בכיר דיווח לרויטרס שהצד הסיני הבטיח לטהראן המשך יחסים פוליטיים, כלכליים וצבאיים, למרות הלחץ האמריקאי.

לא ניתן לאשר בפומבי את תוכן כל המשאים ומתנים הסגורים הללו. סין קראה לצדדים לחזור להסדר דיפלומטי וביקרה את המתקפות האמריקאיות על איראן.

היסטוריה משלה התפתחה בין וושינגטון למוסקבה.

ב-25 באוגוסט מנהל ה-CIA ג’ון רטקליף ביקר במפתיע בבירת רוסיה וקיים שיחות עם הנהגת שירותי המודיעין. הוא לא נפגש אישית עם פוטין, אך הקרמלין אישר שנשיא רוסיה קיבל דיווח על תוצאות המגעים.

לפי דיווחים בתקשורת האמריקאית, אחד הנושאים היה אזהרה נגד אפשרות של הסלמה כלפי מדינות נאט”ו, בראש ובראשונה אסטוניה, לטביה וליטא. נדונה גם התמיכה הרוסית באיראן.

NBC דיווחה שראש ה-CIA ביקש ממוסקבה לא להעביר לטהראן מידע מודיעיני שיכול לשמש נגד כוחות אמריקאיים.

כבר ניתחו את הביקור הזה בכתבה “מנהל ה-CIA הזהיר את רוסיה לצמצם את העזרה לאיראן ולא לתקוף את נאט”ו”.

עצם קיום שיחות כאלה מראה שהדאגה מהקשרים הרוסיים עם איראן הייתה קיימת ברמת שירותי המודיעין האמריקאיים, גם אם הנשיא כעת ממעיט בפומבי בחשיבות הבעיה.

באוקטובר נוסף גם נושא האנרגיה.

ב-9 באוקטובר טראמפ הכריז על הסכם עם פוטין, לפיו רוסיה הייתה אמורה לשלוח מיד יותר מ-300 אלף טון דלק דיזל לשווקים האמריקאיים והעולמיים. לאחר מכן הוכרזו משלוחים נוספים של 500 אלף טון בנובמבר ועוד מיליון טון מאוחר יותר.

הממשל האמריקאי הקל זמנית על חלק מהמגבלות על דלק רוסי. ההחלטה עוררה ביקורת באוקראינה ובקרב מחוקקים אמריקאים, שחוששים מהגדלת הכנסות מוסקבה בזמן המלחמה המתמשכת.

על רקע מחירי האנרגיה הגבוהים והבחירות הביניים לקונגרס ב-3 בנובמבר, טראמפ שואף להשיג ירידה בעלות הדלק. במקביל, הוא הכריז על הסכם להפסיק את המתקפות על תשתיות האנרגיה של אוקראינה ורוסיה.

קייב הביעה נכונות לתמוך בהפסקה הדדית אמיתית של מתקפות כאלה, אך המתקפות הרוסיות הבאות הטילו ספק בהצהרות על הפסקת אש שהושגה.

ניתן להניח שנשיא ארה”ב שואף לשמור על מרחב למשא ומתן עם מוסקבה ובייג’ינג ולא רוצה להפוך את עזרתם לאיראן לעילה למשבר רחב היקף חדש. אבל לטעון שזה בדיוק מה שמסביר את עמדתו, ללא מידע אמין על משאים ומתנים סגורים, אי אפשר.

כיצד שתי מלחמות קשורות לישראל ולאוקראינה

ההיסטוריה הנוכחית מובנת יותר אם נזכור כיצד התפתח שיתוף הפעולה הצבאי בין רוסיה לאיראן מאז שנת 2022.

איראן העבירה לרוסיה מל”טים תקיפה מסוג Shahed, שהיו בשימוש נגד ערים אוקראיניות, תחנות כוח ומתקנים אחרים. מאוחר יותר מוסקבה פתחה בייצור עצמי של מכשירים ממשפחת “גרני”, תוך שימוש בטכנולוגיות איראניות וניסיון צבאי שנצבר.

ב-12 במרץ 2026 ולדימיר זלנסקי הצהיר כי באטקות הראשונות של Shahed על אוקראינה השתתפו מפעילים איראניים, שהדריכו חיילים רוסים ישירות בתנאי קרב.

НАновости פרסמו קודם לכן פרטים על הצהרה זו של זלנסקי.

לכן, עבור אוקראינה, איראן כבר מזמן הפסיקה להיות מדינה רחוקה שמוכרת נשק למוסקבה. הטכנולוגיות שלה הפכו לחלק מאיום יומיומי על האוכלוסייה האזרחית האוקראינית.

ב-25 בספטמבר מל”ט רוסי פגע בבניין מגורים בקייב. נהרג אזרח ישראלי בן 14, דניאל אומנסקי, ואמו נפצעה. המשפחה הייתה קשורה לישראל, שם היו קרובי משפחה של הילד.

מקור המל”ט הספציפי בטרגדיה זו לא נקבע במדויק כדי לטעון שהמכשיר יוצר דווקא באיראן. אבל ההיסטוריה של Shahed ו”גרני” הרוסית מדגימה כיצד טכנולוגיות צבאיות, שהועברו פעם בין מדינות, ממשיכות לגרום נזק במשך שנים.

כעת הופיעו עדויות להעברה הפוכה — רכיבים רוסיים, מידע מודיעיני וטכנולוגיות טילים לאיראן.

לישראל חשוב במיוחד להבין שמדובר לא בברית מופשטת של שלוש מדינות. שיתוף הפעולה כולל רמות שונות. רוסיה מסוגלת לספק נתוני מודיעין ופיתוחים צבאיים, חברות סיניות — ציוד ותמונות לוויין, והמסחר הסיני — לתמוך ביכולות הפיננסיות של טהרן.

באותו זמן, אין לערבב את פעולות המתווכים המסחריים עם החלטה מוכחת של ממשלת סין להשתתף במלחמה. באותו אופן, קיומו של הסכם רוסי-איראני אינו אומר שכל תקיפה של איראן מתוכננת במוסקבה.

ההבדל הזה חשוב לא למען זהירות דיפלומטית. מהבנה מדויקת של האיומים תלוי אילו צעדים באמת יכולים להגביל אותם: סנקציות נגד מתווכים, שליטה בהובלות, הגנה על מידע לווייני, אבטחת סייבר או פעולות נגד ייצור צבאי ספציפי.

בדיוק בצומת השאלות הללו НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנים את האירועים באוקראינה ובמזרח התיכון. המלחמות נשארות שונות בסיבות ובמשתתפים, אך טכנולוגיות צבאיות, נתיבי תחבורה ואינטרסים של מדינות מצטלבים יותר ויותר.

מה משנה הצהרת טראמפ ומה לצפות הלאה

מהמידע הידוע כיום לא ניתן להסיק שסין ורוסיה הצטרפו רשמית למלחמה בצד איראן. לא נחשפו כל היקפי האספקה, מקבלי המידע המודיעיני ומידת השתתפותם של מנהיגים מדיניים בפעולות מסוימות.

אבל אי אפשר להתעלם ממה שכבר פורסם.

יש הסכם רשמי רוסי-איראני לשיתוף פעולה מודיעיני. יש חקירה של רויטרס על נתוני לוויין ואופרציות סייבר, דיווחים של NBC על מטענים צבאיים דרך הים הכספי, מסמכים של Financial Times על תוכנית הטילים C430L, מידע של בלומברג על המשך אספקת טילים ודיווחים של פקידים אמריקאים על תמונות לוויין סיניות לפני התקיפה בירדן.

לכך מתווספות סנקציות של ארה”ב, הכרה של פיט היגסט בעזרה מסוימת לאיראן ומשא ומתן של מנהל ה-CIA במוסקבה.

המשך ההתפתחות תלוי עד כמה וושינגטון מוכנה ללכת בהגבלת שיתוף פעולה כזה.

אפשרות אחת היא שהממשל האמריקאי ימשיך במשא ומתן סגור, תוך הימנעות מעימות פומבי. לא נשלל גם החמרת הסנקציות אם יופיעו הוכחות חדשות לאספקה או עזרה מודיעינית. עם זאת, המסחר דרך מתווכים, פעולות עם מוצרים דו-שימושיים והחלפת טכנולוגיות עשויים להימשך גם עם הגברת הלחץ הדיפלומטי.

לישראל ההשלכות ייקבעו לא על ידי ניסוחי הצהרות טראמפ, אלא על ידי כמה טילים, מל”טים ומערכות הגנה אווירית תוכל איראן לשקם, עד כמה ישתפרו יכולות המודיעין שלה והאם שותפיה יוכלו לעקוף את המגבלות הבינלאומיות.

לנשיא האמריקאי יש זכות להאמין להבטחות של פוטין ושל שי ג’ינפינג. אבל אמון של מנהיגים פוליטיים אינו מחליף בדיקת מידע מודיעיני.

במיוחד כאשר במידע זה מופיעים מתקנים צבאיים ספציפיים, תשתיות הרוסות ואנשים שנהרגו.

מחבר: R.Verter

ב-13 באוקטובר 2026 נודעו פרטים חדשים על הכנות לבוב וקייב לחורף. ההבדל בין שתי הערים ניכר. לבוב מנסה להבטיח חימום עצמאי לבתי ספר מסוימים, שיישמר גם לאחר הרס רשתות החימום העירוניות. קייב מסתמכת בעיקר על גיבוי התשתית הכללית.

לבוב: בתי הספר יקבלו חימום עצמאי

ראש עיריית לבוב, אנדריי סדובוי, הודיע כי עד סוף 2026 מתוכנן להתקין ליד בתי הספר יותר מ-70 דודי עצים אוטונומיים. יחד עם ציוד בתי חולים ומוסדות אחרים, העיר מצפה לקבל כ-100 מקורות חימום רזרביים.

זה לא פרויקט שקיים רק על הנייר. לפי נתוני הרשויות העירוניות ב-10 באוקטובר, יותר מ-40 מוסדות חינוך כבר מצוידים בדודי דלק מוצק. העבודה החלה כבר ב-2023. כל מתקן כזה כולל שני דודים, אחד מהם רזרבי, ומלאי העצים אמור להספיק לפחות לחודש.

ב-12 באוקטובר, מנהל ‘לבובטפלו-אנרגו’, אלכסנדר אודינץ, הבהיר כי יותר ממחצית הדודים שהותקנו בבתי הספר הגדולים כבר נבדקו. הוכנו הוראות, נקבעו מקומות אחסון לדלק ועובדים אחראיים: שני אנשים מהחברה העירונית ושני נציגי בית הספר.

המשימה ברורה. אם החימום המרכזי ייעלם, הילדים יוכלו להמשיך בלימודים, ובית הספר יהפוך במידת הצורך לנקודת חימום לתושבים.

לתוכנית האנרגיה העירונית של לבוב נדרשים יותר מ-3 מיליארד גריבנה. עד אמצע ספטמבר, לפי נתוני העירייה, הושלמו יותר מ-69% מהפעולות. המימון מסופק על ידי התקציב העירוני, הלוואות ושותפים בינלאומיים, כולל הבנק האירופי להשקעות, גרמניה ונורבגיה.

קייב כבר עברה חורף ללא חימום

בבירת אוקראינה זוכרים היטב את תוצאות הרס תשתיות החימום.

לאחר התקפות רוסיות בחורף 2026, נפגעה קשות תחנת הכוח התרמית דרניצקה TETs-4, שסיפקה חימום לחלק ניכר מקייב השמאלית.

ב-6 בפברואר הודיעו הרשויות העירוניות כי כ-45% ממוסדות החינוך במחוזות דרניצקי ודניפרובסקי נותרו ללא חימום. בכל העיר לא היה חימום ב-153 מבנים של מוסדות חינוך. שחזור תחנת הכוח הפגועה, לפי הערכות אז, עשוי היה לדרוש לפחות חודשיים.

ב-19 בפברואר נותרו ללא חימום עוד 62 בתי ספר. הילדים הועברו ללמידה מרחוק או הוצבו במוסדות מחוממים סמוכים. בקייב כינו את הנוהג הזה ‘הגירה חינוכית’.

על ניסיון זה מזכירים חדשות ישראל | Nikk.Agency לא במקרה: בעבר סיפרנו בפירוט על התקפות רוסיות על תשתיות אוקראיניות והפסקות חימום. החורף שעבר הראה עד כמה מהר הופכת תקלה אנרגטית לבעיה של עיר שלמה.

מדוע קייב לא הולכת בדרך של לבוב

ברשות הבירה ישנן 69 דודי חימום ניידים. חלק מהציוד התקבל בסיוע בלגיה. במיוחד, 16 מתקנים מומנו על ידי סוכנות שיתוף הפעולה הבינלאומית Enabel.

אבל דודים כאלה מיועדים בעיקר לבתי חולים, בתי יולדות ומוסדות חברתיים. ובקייב ישנם כ-500 בתי ספר בלבד.

במנהל העירוני מסבירים כי התקנה המונית של דודי עצים תיצור זיהום אוויר נוסף. האקולוג אלכסנדר סוקולנקו גם מזהיר מפני השלכות שריפת עצים ממושכת, ומזכיר את בעיות החימום בדלק מוצק בפולין.

יש גם צד הפוך: ללא חימום מרכזי, התושבים יתחילו להשתמש בעצמם בתנורים, עצים ופחם. זיהום האוויר ייווצר בכל מקרה, אך ממקורות נפרדים רבים.

עם זאת, קייב לא נשארת ללא תוכנית משלה. ב-10 באוקטובר הודיע ראש העיר ויטלי קליצ’קו על בניית מערכת חימום רזרבית בהספק של 1600 מגה-ואט. העיר והמדינה אמורות לממן אותה באופן שווה. סיום העבודות מתוכנן לדצמבר, וההכנה להפעלה – לתחילת 2027.

לפיכך, החודשים הראשונים של החורף נותרים פגיעים במיוחד.

ב-12 באוקטובר, מחלקת החינוך של הבירה גם הבהירה את סדר הפעולות במקרה של הפסקות חשמל ומים. בתי הספר ישתמשו בגנרטורים, מערכות סוללות ותאורה רזרבית. אם לא ניתן להבטיח תנאים בטוחים, הילדים יועברו ללמידה מרחוק או למוסדות אחרים.

מדוע הסיפור הזה חשוב לישראל

לישראלים כדאי לקחת בחשבון את ההבדל העקרוני בין מערכות החימום המקומיות לאוקראיניות. בישראל דירות ובתי ספר מחוממים בדרך כלל על ידי מתקנים חשמליים או אחרים פרטיים. באוקראינה, מבנים עירוניים רבים מקבלים מים חמים לחימום מרשת כללית, הקשורה לתחנת כוח תרמית גדולה.

לכן, הרס תחנה אחת יכול להשאיר עשרות אלפי אנשים ללא חימום. גנרטור יכול לספק תאורה לבית הספר, אך לא יחליף את מערכת החימום העירונית.

ההשלכות משפיעות גם על הקהילות היהודיות באוקראינה. משפחות, בתי ספר, מרכזים קהילתיים וקשישים משתמשים באותה תשתית כמו שאר התושבים. במקרה של הפסקות ממושכות, הם גם זקוקים לגנרטורים, דלק ועזרה.

הבעיה נבחנת גם על ידי ארגונים בינלאומיים. כפי שדווח בעבר על ידי חדשות ישראל, UNICEF תכנן תוכנית סיוע חורפית בסך 160.5 מיליון דולר, כולל תמיכה בלימודים לכ-375 אלף תלמידים.

מה יהיה בחורף

לבוב כבר בודקת ציוד אוטונומי. קייב יוצרת מערכת רזרבית חזקה יותר, אך עדיין לא הושלמה. שני הגישות דורשות כסף, דלק, צוות מוכן וזמן, שהתקפות רוסיות עשויות לא להשאיר.

השאלה המרכזית עדיין ללא מענה: כמה בתי ספר בקייב יוכלו להמשיך בלימודים פרונטליים אם החימום המרכזי שוב ייצא מכלל פעולה למשך מספר שבועות?

עבור הילדים האוקראינים, החורף הקרוב הוא עוד מבחן שלא אמור להיות בחיים בית ספריים רגילים. ותוצאתו תהיה תלויה לא רק בעבודת ההגנה האווירית, אלא גם בכמה מקורות חימום רזרביים יצליחו להכין לפני הכפור האמיתי.

#קידום

***
הצעות מתאימות לעסקים בינוניים וקטנים!
***

• משיכת לקוחות חדשים לעסקים – יצירת לידים (יצירת לידים);
• קידום עסקים ואתרי קידום אתרים במנועי חיפוש;
• קידום עסקים מקומיים + גוגל לעסק שלי;
• ביצוע קמפיינים פרסומיים בגוגל מ-“0” ואופטימיזציה של קיימים;
• פרסום בגוגל שופינג קמפיינים של קניות וקידום מוצרים;
• יצירה מקצועית של אתרי אינטרנט לעסקים במורכבות ותקציב משתנים;
• תיקון, שינוי, שינוי ועיצוב מחדש של אתרי אינטרנט;
• תמיכה אינטרנטית מקיפה לעסקים;
• שירותים נוספים לפי בקשת הלקוח.

ברוכים הבאים

053-802-3564

on WhatsApp

nikk.co.il

הצעות מתאימות לעסקים בינוניים וקטנים!

למי השירותים שלנו מתאימים:

משרד רפואת שיניים;

מרכז קוסמטולוגיה;

תיקון ציוד ומחשבים;

תיקון חצרים;

שירותי תחבורה;

שירותי מורים;

ייצור קטן ובינוני;

שירותים במגזר השירותים;

עסקים מקומיים;

מכירת סחורות ושירותים באינטרנט;

ועוד הרבה…

שווה לנסות?
יותר “כן” מאשר “לא”… צרו קשר – הייעוץ חינם

חיפה – ישראל צפון

Nikk.Agency
סוכנות שיווק באינטרנט

ברוכים הבאים

053-802-3564

on WhatsApp

nikk.co.il

2014 – 2025

חיפה – ישראל צפון

היום ברוסיה מתבהרות יותר ויותר תכונות של מערכת שבה מחשבה שונה מוכרזת כאיום, חופש הביטוי הופך לפשע, והאזרח מוצע להחליף את האוטונומיה האישית באשליה טלוויזיונית של יציבות. ואם בעבר שיחות על ‘ברית המועצות החדשה’ יכלו להישמע כברווז תעמולתי, כעת יותר ויותר סימנים מצביעים על תרחיש קשה יותר – חזרה לא למגורים הסובייטיים המאוחרים, אלא למודל של שנת 1937 המותנה עם תוספת דיגיטלית מודרנית.

זה כבר לא מטאפורה.

זו בנייה פוליטית שנאספת לעינינו.

איך רוסיה מתקרבת למודל של כפיפות מוחלטת

לא נוסטלגיה סובייטית, אלא מערכת של פחד ונאמנות כפויה

אחת התכונות העיקריות של הקורס הרוסי הנוכחי היא הניסיון לשחזר מדינה שבה האדם קיים בראש ובראשונה כמשאב. לא כאזרח עם זכויות, לא כמשתתף בחיים הציבוריים, אלא כיחידה מנוהלת, שחייבת לעבוד, לשתוק, לציית ולא לשאול שאלות מיותרות. במודל כזה, המלחמה נחוצה לא רק לתוקפנות חיצונית, אלא גם למשמעת פנימית. היא מצדיקה צנזורה, מחזקת דיכוי, מאפשרת לדרוש הקרבה ובו זמנית מרגילה את החברה למחשבה שהנורמה היא לא חופש, אלא כניעה מגויסת.

על רקע זה נשמעות יותר ויותר רעיונות, שלפני זמן לא רב היו נראים כגרוטסקה פוליטית. דיונים על שבוע עבודה של שישה ימים, יום עבודה של שתים עשרה שעות והרחבת עומס העבודה בפועל ל-72 שעות בשבוע משתלבים במגמה הכללית. אם הצעות כאלה מקודמות על ידי אנשים מהאליטה השלטונית, זה אומר שהמחשבה על הפיכת המדינה למחנה ייצור ענק כבר לא שולית. היא נבדקת בשדה הציבורי ומוכנסת בהדרגה לתודעה הציבורית כאפשרות עתידית מקובלת.

לשלטון זה נוח. אדם עמוס, מפוחד ותלוי כלכלית מתנגד פחות, מוחה פחות ומקבל בקלות רבה יותר כל הגבלה חדשה.

מניתוקים באינטרנט ועד לוגיקה חדשה של צמיתות

השנים האחרונות הראו שהקרמלין עוקב בקפידה אחר גבולות הסבלנות של האוכלוסייה שלו. תחילה מרגילים את החברה לצנזורה. אחר כך – לחסימות, סינון אינטרנט, תיקים פליליים על מילים ועונשים ראוותניים על אי הסכמה. לאחר מכן אפשרי כבר השלב הבא: הצגת כפייה בעבודה, שליטה מוחלטת והגבלת הבחירה האישית כאילו מדובר בצעד הכרחי למען המדינה, החזית או ‘היציבות’.

לכן שיחות על בידוד דיגיטלי, אנלוגי ל’צ’בורנט’, והפיכת המדינה בהדרגה למחנה מידע מנוהל אינן מוגזמות. כאשר החברה מסכימה לחיות בתנאים של ניתוקים, איסורים ושדה הולך ומצטמצם של מותר, השלטון מסיק מסקנה הגיונית: גבול ההתנגדות ירד. ולכן, אפשר להמשיך הלאה.

מתבצעת בדיקה לא רק של הכלכלה.

מתבצעת בדיקה של הכניעה.

למה המיתוס על ‘חזרה לברית המועצות’ הופך למלכודת עבור הרוסים עצמם

הרומנטיקה הטלוויזיונית מול המודל האמיתי של שנת 1937

חלק משמעותי מהחברה הרוסית אכן חיה במשך שנים רבות במיתוס של ‘חזרה לגדולה’. בתמונה זו, ברית המועצות נתפסה כמרחב של כוח, עוצמה צבאית, תעשייה גדולה, משמעת קשה ופחד גלובלי, שלכאורה כיבד את העולם. אבל למיתוס כזה תמיד הייתה תחלופה עקרונית אחת. אנשים שחולמים על ‘תקופה גדולה’, כמעט אף פעם לא מדמיינים את עצמם כקורבנות שלה. הם מציבים את עצמם בדמיון בצד של ההנהלה, כוחות הביטחון, הנומנקלטורה המפלגתית, שירותי הביטחון או מערכת הענישה.

המציאות בנויה אחרת. בכל מערכת שנבנית על כפייה, רוב האוכלוסייה מוצאת את עצמה לא בכיסא המנהל, אלא בתפקיד של חומר כפוף. לא בעל המנגנון הדכאני, אלא חומר הגלם שלו. ואם רוסיה המודרנית אכן נעה לעבר גרסה של ברית המועצות 2.0, אז עבור מיליוני אזרחיה זה ימשמעות לא חזרה ל’אימפריית המנצחים’, אלא התדרדרות לעולם שבו זכויות מוחלפות בצו, שכר – בצורה של תלות, וחופש אישי – כחובה לשרוד במדינה שרואה באדם משאב מתכלה.

דווקא הפרדוקס הזה בולט היום במיוחד. אלה שתמכו במשך שנים בפולחן היד הקשה, הדיכוי והמליטריזציה, מסתכנים להיות הראשונים להיתקל באותה מערכת לא כצופים, אלא כאובייקט של ניהול.

המלחמה כדרך לאסוף את המדינה למחנה עבודה גדול אחד

עבור הקורא הישראלי יש כאן גם היבט אחר חשוב. התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה אינה קיימת בנפרד מהתהליכים הפנימיים ברוסיה עצמה. המלחמה החיצונית והחוסר חופש הפנימי מזינים זה את זה. ככל שהמדינה שוקעת יותר בכלכלה צבאית, כך קל יותר לשלטון להסביר לחברה קורבנות חדשים, הגבלות חדשות וצורות חדשות של עבודה כפויה. ככל שיותר משאבים הולכים לחזית, כך הפיתוי להדק את הברגים בתוך המדינה ולהציג זאת כהכרח גובר.

לכן הרטוריקה על הצורך לעבוד יותר, לסבול יותר ולא לשאול שאלות נראית לא כאוסף מקרי של תזות תעמולה, אלא כחלק מהארכיטקטורה הכללית. מדינה שחיה במצב של מלחמה אינסופית, בהדרגה מתאימה גם את החיים האזרחיים לסטנדרט צבאי. מכאן הניסיון להפוך את החברה למנגנון גיוס ענק, שבו המפעל, הקסרקטין, התעמולה והפחד מתחילים לעבוד כמערכת אחת.

בהקשר זה, НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency מתעד לא רק שינוי אידיאולוגי נוסף ברוסיה, אלא תהליך מסוכן יותר: מדינה שמשמידה ערים וחיים אוקראיניים, בו זמנית בונה בתוכה מודל שבו דיכוי, עיבוד וחוסר זכויות מוצגים כנורמה חדשה של קיום לאומי.

מה זה אומר עבור אוקראינה ועבור האזור

רוסיה הופכת לפחות צפויה ויותר טוטליטרית

עבור אוקראינה, המסקנה מהתמונה הזו די קשה, אבל מובנת. ככל שרוסיה שוקעת יותר במודל של כפייה פנימית, כך יש פחות סיבות לצפות ממנה לאבולוציה רציונלית, הומניזציה או ויתור על תוקפנות בעתיד הנראה לעין. מדינה שמעצבת את החברה שלה לפי חוקי מחנה, לא הופכת לבטוחה יותר לשכנים. להפך, היא מחפשת יותר אויב חיצוני, מחזקת את המליטריזם והופכת את האלימות לשפה אוניברסלית של מדיניות פנימית וחיצונית.

עבור ישראל זה גם אות חשוב. ההיסטוריה של המאה ה-20 הראתה בבירור עד כמה מהר פולחן הכוח, הדיכוי והכפיפות המוחלטת יכולים להפוך לאיום לא רק על האוכלוסייה שלה, אלא גם על העולם הסובב. כאשר במדינה מנורמלים חוסר חופש, כפייה בעבודה, דיכוי ופולחן האויב, זה תמיד מפסיק להיות רק עניין פנימי של מדינה כזו.

לכן השינוי הנוכחי ברוסיה חשוב לא רק עבור החזית האוקראינית.

הוא חשוב להבנת סוג המשטר שהעולם יצטרך להתמודד איתו בהמשך.

אם המסלול הנוכחי יישמר, רוסיה תהיה פחות דומה למדינה אוטוריטרית רגילה ויותר למערכת סגורה מסוג אימפריה מאוחרת, שבה האוכלוסייה מוחזקת בתערובת של פחד, תעמולה, מלחמה ותלות חברתית. ובמקרה כזה, השיחה כבר לא עוסקת במיתוסים יפים על ‘חזרה לברית המועצות’, אלא בהידרדרות אמיתית למודל שבו המדינה דורשת מהאדם לא השתתפות, אלא כניעה.

“יש חוק, ונאמר: ‘אם מישהו בא להרגך — השכם להורגו’. זה החלק החשוב ביותר. לכן הגנה על המדינה שלך היא מצווה של אלוהים. קיימת מצווה נוספת: ‘אל תעבור את הגבול’. היא כתובה בתורה, בתנ״ך, נכון? ולכן מי שבאו לכאן הפרו בצורה גסה את המצווה הזאת. ומי שמגן — אלו הכוחות המזוינים של אוקראינה, אלו ידיו של אלוהים באוקראינה. והם מקיימים את המצווה — דווקא לא להרוג מתוך רצחנות, אלא להשמיד את האויב”,
— יעקב סיניאקוב.

הווידאו של ערוץ ״Подробиці״
עם איגור סיניאקוב (המוכר גם כרב יעקב) אינו נשמע כמו עוד “ראיון על דת”.
זה נשמע יותר כמו שיחה מהחזית — מקום שבו לאנשים כבר אין מילים מיותרות, אבל נשארת היכולת לומר דברים ישירות.

הוא מדבר על מלחמה כעל כאוס מוחלט.
על הצבא כסדר בתוך הכאוס.
על כך שנייטרליות בזמנים כאלה איננה רק עמדה נוחה — אלא מלכודת מוסרית.
ועל כך שזיכרון איננו משקל שמכביד על האדם, אלא כלי שבעזרתו בונים עתיד.

הרב יעקב הוא הקפלן היהודי האורתודוקסי הראשון בהיסטוריה של הכוחות המזוינים של אוקראינה שהוכר רשמית בתפקידו. בסרטון מסופר מסלולו בקצרה ובבהירות: לאחר 24 בפברואר 2022 הוא ואשתו החלו לסייע לפליטים בדניפרו. בהדרגה העבודה ההתנדבותית עברה לעבודה עם הצבא — נסיעות לאורך קו החזית, פגישות עם יחידות בכיוונים שונים.

בשנת 2025, בהזמנת מפקד — בריגדיר־גנרל יבגן לאסייצ’וק — הצטרף יעקב רשמית לצבא ועמד בראש שירות הקפלנות של הקורפוס השביעי של כוחות התקיפה המוטסים.

וזו נקודה חשובה:
הוא לא אדם שמגיע “לבקר לפעמים”.
הוא חלק מהמערכת.
נמצא לצד האנשים כל הזמן.

דווקא משום כך הטון של הראיון שונה — אין כאן מבט חיצוני על מלחמה.

חשוב להבהיר: במאמר זה נלקחו רק התזות הבולטות ביותר וכמה סיפורים מרכזיים מתוך השיחה — למעשה מעין תקציר, ולא ניסיון להעביר במלואו את האינטונציה והעומק של השיחה. הראיון המלא רחב, עמוק ולעיתים חזק הרבה יותר דווקא בזכות הפרטים החיים, השתיקות, תגובות המשתתפים והאופן שבו הרב יעקב פותח את מחשבותיו צעד אחר צעד. אם הנושא קרוב אליכם — כדאי מאוד לצפות בראיון המלא. הוא מעניק תחושה שונה לחלוטין של מציאות החזית ושל הדרך שבה אנשים מחזיקים מעמד במקום שבו ה״קפец״ הופך לנורמה יומיומית.

מי הוא הרב יעקב ולמה מקשיבים לו לא רק מאמינים

הוא עצמו שוב ושוב מחזיר את השיחה למשמעות הפשוטה של המילה “רב”.
זה לא רק “איש דת”. זה קודם כול — מורה.

לא אדם שמגיע לבצע טקסים, אלא אדם שמסביר, מחזיק גבולות ועוזר לאדם לא להתפרק ברגע שבו הכול סביבו מתפרק.

וכאן חשוב להבין: עבור רבים בחזית הקפלן איננו “אפשרות דתית”, אלא פונקציה אנושית.

יש מי שמאמין.
יש מי שלא.
יש אורתודוקסים, קתולים, ויש כאלה שלא הגדירו את עצמם מעולם.

אבל כאשר לידך נמצא אדם שיודע להקשיב, שאינו מפעיל לחץ ואינו מטיף — אלא מאפשר לדבר ולהיאחז במשמעות — הדת הופכת לדבר משני.

הרב יעקב, נראה, מבין זאת טוב מרבים אחרים. הוא אומר בשקט: אלוהים אחד, אוקראינה אחת, והמחסומים המרכזיים בין אנשים נוצרים לרוב לא מתוך אמונה — אלא בראש. מפחד, מעייפות ומההרגל לחלק את העולם ל”שלנו” ו”שלהם”.

״העיקר — לוגיסטיקה וקשר״: מלחמה בלי רומנטיקה

אחת המחשבות הראשונות בשיחה נשמעת כמעט כמו הרגל מקצועי: בצבא הדבר החשוב ביותר הוא לוגיסטיקה וקשר.

לא סיסמאות.
לא טקסטים יפים.
לא “רצון לניצחון” כמושג מופשט.

אלא קשר שעובד.
עורף שמספיק בזמן.
אספקה שמגיעה כשצריך.

כי כאשר הדברים האלה אינם קיימים — הגבורה הופכת לניסיון לסתום חורים. והחורים במלחמה הם אינסופיים.

מכאן נולד אחד הרעיונות המרכזיים שלו: מלחמה היא כאוס מקסימלי. כדי להחזיק מעמד בתוך כאוס כזה — דרוש סדר מקסימלי.

את הסדר הזה הוא רואה בצבא כבסיס המדינה עצמה.

באופן חד כמעט גס:
אין צבא — אין מדינה.

גם אם כל המקצועות חשובים, הצבא הוא היסוד שעליו נשענת כל שאר החיים.

״צריך לבחור עמדה״: על נייטרליות, שחיתות ועייפות

אחד החלקים המתוחים ביותר בראיון נוגע לבחירת עמדה. הרב יעקב אומר דבר שרבים אינם אוהבים לשמוע — במיוחד בערים שקטות או מחוץ למדינה: נייטרליות בזמנים כאלה היא ניסיון להתחמק מאחריות.

הוא מצטט את האמירה המוכרת שלפיה המעגלים החמים ביותר בגיהינום שמורים לאלו שבזמנים של משבר מוסרי בחרו להישאר ניטרליים. ומתוך זה הוא מציע מסקנה מעשית: לבחור עמדה איננו רק עניין מוסרי — זה גם קל יותר מבחינה פסיכולוגית. לפחות אתה מבין מי אתה והיכן אתה עומד.

בהמשך השיחה עולה נושא השחיתות. וכאן הוא בכוונה מערער את ההצדקה הנפוצה לאדישות. כן — שחיתות קיימת. אבל מה עכשיו? להרים ידיים?

הלוגיקה שלו פשוטה וישירה עד כדי אי־נוחות: אל תהיה מושחת בעצמך. אל תצדיק חוסר פעולה בכך שמישהו אחר גונב. זה לא מבטל את הבעיה המערכתית, אבל מחזיר לאדם אחריות אישית ואת היכולת לפעול.

עבור קוראי ישראל הדבר נשמע חד במיוחד: רבים מהישראלים שמוצאם מאוקראינה חיים בין שתי מציאויות — המלחמה שם והחיים כאן. והרגש המסוכן ביותר במצב כזה הוא התחושה ש”אני לא מחליט כלום”. לאורך הראיון נשמע מסר הפוך: כן תלוי. אולי לא בקנה מידה של מדינה — אבל בקנה המידה של הבחירה האישית, העזרה, המילים והעמדה.

״אני מגיע אליהם בשביל האנרגיה״: מי בעצם מחזק את מי

יש רגע בראיון שבו נשבר סטריאוטיפ מוכר על קפלן שמגיע “להרים מורל”. הרב יעקב מודה שבתחילה חשב שהוא מגיע לחיילים כדי לתת להם משהו — מילים, תמיכה, הכוונה.

ואז הבין שהוא מגיע דווקא לקבל.

לקבל ניסיון, כוח והשראה מאנשים שחיים במקום שבו פחד איננו רעיון תאורטי אלא מציאות יומיומית.

הוא מתאר את הלוחמים כגיבורים אמיתיים — בלי ברק ובלי רומנטיקה. הם יכולים להיות עייפים, מחוספסים ולעיתים שבורים, אבל הם ממשיכים להחזיק ברעיון ולעשות את עבודתם. והדבר הזה ממלא גם אותו.

יש כאן פרט חשוב: הוא אינו מציג את עצמו כקדוש. הוא מדבר כאדם שגם הוא נטען מכוחם של אחרים.

ישראל כדוגמה: הזיכרון איננו עונש אלא כוח

במהלך הראיון מופיעה כמעט באופן בלתי נמנע ההשוואה לישראל. המראיינת מדברת על הזיכרון ההיסטורי של העם היהודי — על חיים מתמשכים בצל מלחמות, על מסורות וחגים ששומרים זיכרון של אויבים וניסיונות בני אלפי שנים.

הרב יעקב אינו עונה בפאתוס אלא במחשבה פרקטית: ישראל חזקה משום שהיא זוכרת. היסטוריה, שפה, טראומות — הכול נשמר כחלק מהזהות.

ולכן, לדבריו, גם את החוויה האוקראינית הנוכחית אי־אפשר פשוט לשכוח בשם הרצון לשקט. צריך להעביר אותה לדורות הבאים — לא כדי לגדל שנאה, אלא כדי לבנות מדינה חזקה יותר.

זהו היפוך חשוב: הזיכרון איננו פצע פתוח, אלא יסוד לעתיד.

״איפה אלוהים במלחמה?״ — שאלה שאין לה תשובה קלה

אחת השאלות הקשות ביותר בראיון נשאלת ישירות: אם אלוהים קיים — איפה הוא בזמן מלחמה? בוצ’ה, אירפין, איזיום, הוצאות להורג של שבויים.

זו שאלה שמפרקת כמעט כל דרשה יפה.

הרב יעקב בוחר תשובה ארצית מאוד. הוא אינו מנסה להסביר את האימה באמצעות “תוכנית עליונה”. האחריות, לדבריו, שייכת לבני אדם. הבחירה לתקוף, להרוג ולחצות גבול נעשתה בידי אנשים — לא בידי אלוהים.

העולם, לדבריו, ניתן לאדם. ולכן האדם אחראי למה שהוא עושה עם החירות שקיבל.

ואז הוא מוסיף מחשבה נוספת: כאשר אדם בוחר עמדה נכונה ופועל כפי שהוא צריך לפעול — מגיעה אליו עזרה. לא כנס, אלא כתוצאה של בחירה נכונה ושל איסוף פנימי.

הגבול בין מגן לרוצח: מצוות והזכות להגנה עצמית

המראיינת שואלת על הגבול המוסרי של הירייה הראשונה: כיצד להסביר ללוחם חדש היכן מסתיים “המגן” ומתחיל “הרוצח”?

הרב יעקב עונה דרך עשרת הדיברות והרעיון של שתי “לוחות”: האחת עוסקת ביחסים בין אדם לאלוהים, והשנייה — ביחסים בין אדם לחברו.

במובן האידיאלי, מצוות “לא תרצח” משמעותה עולם שבו איש אינו הורג איש. אך בתוך המציאות קיימת גם חוקיות של הגנה: אם מישהו בא להרוג אותך — עליך לעצור אותו.

הוא מנסח זאת באופן ישיר מאוד: הגנה על המדינה איננה חטא אלא חובה במסגרת ההגנה העצמית. ובמקביל הוא מדגיש — עצם הפלישה היא הפרת גבול, הפרה של האיסור הבסיסי “לא תסיג גבול”.

שנאה ושבויים: איך לא להפוך למה שאתה נלחם נגדו

אחד הרגעים העדינים ביותר בראיון הוא השיחה על שנאה. השאלה מדויקת: שנאה אינה הורסת את האויב — היא הורסת אותך ומעצימה את הרוע. מה עושים עם זה?

הרב יעקב מספר שראה שבויים. והוא אומר דבר שקשה מאוד לשמוע בזמן מלחמה: גם באויב הוא רואה נשמה שנבראה בצלם אלוהים.

עם זאת, הוא איננו מייפה את המציאות. אם אדם ביצע פשע שמחייב עונש חמור — עליו לשאת באחריות. אך הגבול המוסרי של אי־התעללות חייב להישמר. לא מתוך רכות, אלא כדי לשמור על האנושיות שלך עצמך.

סיפורי חזית: פצועים, צחוק על הסף ותחושת האטת הזמן

במהלך הראיון מופיעים סיפורים קונקרטיים רבים — דווקא משום שהם נשמעים לא מלוטשים אלא יומיומיים.

הוא מספר על לוחם שנפצע ביד וברגל, נשאר לבדו בקור, חבש את עצמו במשך ימים ולאחר מכן צעד שמונה שעות עד שהצליח להגיע לאנשים. לאחר מכן אמר בעצמו: הרגשתי שאני מסוגל להזיז הרים.

זה איננו סיפור על גיבור־על, אלא על הגוף האנושי שלפעמים מושך את האדם מעבר לגבול האפשרי.

בסיפור אחר קצין נפצע, איבד הכרה וחזר אליה שוב ושוב — ובכל פעם ביקש סיגריה. לידו אדם שממלא מסמכים כבר עייף מלכתוב שוב ושוב את אותו דו״ח: “כבר מת… שוב חי”. והם אפילו צוחקים.

לא משום שזה מצחיק — אלא משום שזה מנגנון הגנה של הנפש שאינה מסוגלת להתקיים רק בתוך פחד.

יש גם רגע אישי: פיצוץ סמוך, שריקות רסיסים, לבנים עפות באוויר, ופתאום תחושה שהזמן מאט. והוא רץ וחושב מחשבה כמעט אבסורדית — “אם אפול, אתלכלך”. ואז מוציא טלפון ומצלם את ענן הפיצוץ.

כך פועל המוח במצבי קיצון — היומיומי והקטלני מתערבבים יחד.

התאבדויות וייאוש: מה קורה כשאדם מתקרב לקצה

הראיון נוגע גם בנושא הקשה ביותר — התאבדויות בקרב חיילים.

הרב יעקב מדבר בצורה מעשית: אם אדם כבר מבטא מחשבות כאלה — זו נורת אזהרה. הוא מתאר מקרה שבו כבר עמד לעזוב, אך שיחה עם לוחם הידרדרה לפתע לשנאה כלפי כולם — החברה, המפקדים, העולם.

הוא עצר, חזר והקשיב. לא הטיף מוסר, אלא חיפש נקודת אחיזה — הבת של אותו חייל. לא “תתבייש” ולא “תתאפס”, אלא שאלה פשוטה: מה יקרה לילדה אם תעשה את מה שאתה מדבר עליו?

זהו עיקרון מרכזי בעבודת קפלן: לא לשבור אדם באמצעות מוסר, אלא למצוא את המשמעות שממנה הוא עצמו יוכל להחזיק.

אחרי המלחמה: למה הוא לא מאמין בגל של האשמות

נושא נוסף שעולה הוא הפחד מהפער העתידי בין מי שלחמו לבין מי שלא.

האם תהיה לאחר המלחמה תוקפנות כלפי החברה?

הרב יעקב אומר בביטחון שלא תהיה תופעה המונית כזו. הבעיה האמיתית תהיה אצל הלוחמים עצמם — הסתגלות, טראומה וחזרה לחיים רגילים.

הוא מזכיר את דוגמת ותיקי וייטנאם ומדגיש כי החברה צריכה לא לפחד מהלוחמים אלא לפגוש אותם בכבוד, לעזור להשתלב ולהימנע מהדבקת תוויות.

הוא מוסיף מחשבה חשובה גם לאזרחים: פחד הוא דבר טבעי. וגם אם אדם לא נלחם — הוא עדיין יכול להיות חלק מהמאמץ בדרכים אחרות.

חיי יום־יום וכנות: כשרות, שומן חזיר ומלחמה אנושית מאוד

לקראת סוף הראיון מופיע רגע שהופך הכול לאנושי במיוחד: החיים היומיומיים של יהודי אורתודוקסי בצבא.

אין מנות כשרות — לכן הוא מביא אוכל מהבית, סירים ומחבתות. לידו חיילים מבשלים מרק עם בשר חזיר והריח משגע — אבל אסור לו. הם צוחקים והוא צוחק.

המלחמה אינה מוחקת הבדלים, אך יכולה ללמד לכבד אותם.

הוא מספר גם על מתנה — ספר תהילים של דוד המלך עם טקסט בעברית ותרגום אוקראיני רשמי, שאותו הוא מעניק לחיילים ולמנהיגים אוקראינים. זו עדות לכך שהוא איננו רק מדבר על אמונה — אלא יוצר סמלים ממשיים של תמיכה.

״נס קורה כשעשית הכול״

המסר הסופי של הראיון מתברר כלא צבאי ולא אפילו דתי בלבד. הוא מדבר על נס כתוצאה של פעולה.

הוא מזכיר את סיפור קריעת ים סוף: הים לא נבקע כאשר אנשים עמדו והתפללו בלבד — אלא כאשר מישהו נכנס למים עד כמעט לנקודת האל־חזור.

לפי תפיסתו, נס הוא סוף של תהליך שבו האדם עשה כל מה שהיה יכול.

ואז הוא מוסיף מחשבה קשה: אם מדינה אינה משתנה, אם השחיתות נשארת, אם אנשים בוחרים באדישות — סימן שעדיין לא הגענו לנקודה שבה הים אמור להיפתח.

מה נותן הווידאו הזה לצופה בישראל

עבור הקהל בישראל, במיוחד ישראלים ממוצא אוקראיני, הראיון נוגע בכמה שכבות עמוקות.

ראשית — זיכרון ועמידות, אותם יסודות שעליהם ישראל בנתה את ביטחונה במשך עשורים.

שנית — הצגת המלחמה לא כרקע טלוויזיוני אלא כמנגנון אנושי: פחד, הומור, כעס, אמונה ופרטים יומיומיים שמאפשרים לנפש להחזיק מעמד.

שלישית — השאלה הלא נוחה: איפה אתה עומד?

ולבסוף — ההבנה שדת בזמן מלחמה איננה בהכרח אוסף תשובות, אלא דרך לשמור על האדם שלא יהפוך לריקנות.

וידאו

וידאו:

…

מחבר: מערכת חדשות נא

מחברת התמונה כתבה באוקראינית: «אוס טקי וישראל יש אוטובוסים! תודה לך אלוהים על עמך» (כאלה יש בישראל אוטובוסים! תודה לך אלוהים על עמך). עצרנו על התמונה, ואז פתחנו את דף המוביל, האתר הרשמי, פרסומים ישנים בפייסבוק – ובסופו של דבר במקום תמונה יפה אחת קיבלנו סיפור מעניין של חברה ישראלית, שנראה שיש לה מה להציע גם לעסקים, גם למארגני אירועים וגם לקבוצות תיירותיות.

נאמר מיד, מדוע החלטנו לספר על Polly Tour לא רק בגלל הטריזוב. לחברה יש סט רציני של הובלות מוזמנות: קווים קבועים לארגונים, הסעת עובדים, אוטובוסים לכנסים וימי חברה, קבוצות תיירות, חתונות, סיורים, בן-גוריון, רכבים לנוסעים עם מוגבלות ניידות. זה כבר סיפור לא על סמל על האוטובוס, אלא על שירות שבאמת נחוץ לרבים בישראל.

החלק לקורא הישראלי כדאי לעשות עמוק יותר – כדי שהקורא יבין שעל אוטובוסים של Polly Tour לא רק “צבעים אוקראיניים”, אלא סמלים עם היסטוריה הרבה לפני הופעתה של אוקראינה העצמאית המודרנית ב-1991.

כחול, צהוב וטריזוב: מה מסמלים הסמלים על האוטובוסים של Polly Tour

האוטובוסים של Polly Tour נראים מרחוק: בעיצוב הפארק יש הרבה כחול וצהוב, ועל חלק מהרכבים מעל השמשה הקדמית מוצב טריזוב זהוב. היום השילוב הזה כמעט חד משמעית מזוהה עם אוקראינה, אבל גם הצבעים וגם הסמל עצמו הופיעו בסמליות האוקראינית הרבה לפני הכרזת העצמאות של אוקראינה המודרנית ב-1991.

ההסבר המודרני הנפוץ ביותר לצבעי הדגל הוא פשוט מאוד: כחול – שמיים, צהוב – שדה חיטה. כך השילוב נתפס לעיתים קרובות היום. עם זאת, זהו יותר פירוש סמלי פופולרי ולא משמעות שנקבעה בחוק. החלטת הוורכובנה ראדה, שאישרה את הדגל הלאומי המודרני, קובעת את הצבעים והפרופורציות של הבד, אך לא קובעת פירוש רשמי של “שמיים וחיטה”.

הכחול והצהוב עצמם בסמליות של אדמות אוקראינה המודרנית הופיעו הרבה קודם לכן. המכון האוקראיני לזיכרון לאומי מציין את השילוב של רקע כחול ותמונות זהובות או צהובות עוד בהראלדיקה של ימי הביניים. לדוגמה, עם נסיכות גליציה מקושר אריה זהוב על רקע כחול. מאוחר יותר, במיוחד במאות ה-17 וה-18, בדגלי הגדודים והחטיבות הקוזקיים הופיעו בדים כחולים עם צלבים, כוכבים, כלי נשק ותמונות קדושים צהובים או זהובים.

אבל דווקא כצבעים הלאומיים האוקראיניים השילוב הכחול-צהוב התבסס הרבה יותר מאוחר – במהלך “אביב העמים” האירופי של 1848. ביוני של אותה שנה הונף דגל כזה מעל בית העירייה של לבוב. לאחר מכן דגלים כחול-צהובים שימשו יותר ויותר ארגונים אוקראיניים ומשתתפי אירועים לאומיים בגליציה, בוקובינה וקרפטיה. בשטחי האימפריה הרוסית השימוש הפתוח בהם התפשט לאחר מהפכת 1905–1907.

ב-1917 הדגל הכחול-צהוב כבר שימש באופן נרחב על ידי התנועה האוקראינית. תחת דגלים כאלה התקיימו הפגנות אוקראיניות של אלפים בקייב ובפטרוגרד, ובקיץ 1917 יצא לחזית גדוד אוקראיני על שם בוגדן חמלניצקי תחת דגל כחול-צהוב. דגלים אוקראיניים החלו להניף גם על ספינות בודדות של הצי השחור.

בתקופת הרפובליקה העממית האוקראינית הצבעים הפכו כבר מסמל לאומי לאלמנט של סמליות מדינית. בינואר 1918 הבד הכחול-צהוב נקבע בחוקי ה-UNR על הצי. במסמכי השלטון האוקראיני של 1918 נעשה שימוש בסדר המוכר לנו היום: פס כחול או תכלת למעלה, צהוב למטה. הסמליות הכחול-צהובה נשמרה גם בתקופת המדינה האוקראינית של ההטמן פאבל סקורופדסקי, שימשה את הדירקטוריון של ה-UNR, ובנובמבר 1918 הוכרז הדגל הכחול-צהוב כדגל המדינה של הרפובליקה העממית המערבית-אוקראינית.

לאחר כינון השלטון הסובייטי הסמליות הזו כבר לא הייתה דגל המדינה של ה-SSR האוקראינית ובברית המועצות השימוש הציבורי בה נרדף. הדגל הכחול-צהוב המשיך להתקיים בהגירה האוקראינית ובתנועות שונות הקשורות לרעיון העצמאות האוקראינית. בסוף התקופה הסובייטית הוא שוב החל להופיע באופן ציבורי. כבר לאחר הכרזת העצמאות של אוקראינה הוורכובנה ראדה ב-28 בינואר 1992 אישרה רשמית את הדגל הלאומי כבד משתי רצועות אופקיות שוות: כחולה למעלה וצהובה למטה.

עם הטריזוב הסיפור עוד יותר עתיק.

מה שנקרא היום טריזוב נובע מסימני הנסיכים של שושלת רוריקוביץ’ מתקופת רוס. במיוחד ידוע הסמל של הנסיך ולדימיר הגדול, ששלט בקייב בסוף המאה ה-10 – תחילת המאה ה-11. סימנים דומים הופיעו על מטבעות נסיכים וחפצים אחרים מאותה תקופה. עם זאת, להיסטוריונים אין תשובה אחת חד משמעית, מה במקור סימן הסמל הזה: קיימות מספר פרשנויות לצורתו ומקורו. לכן נכון יותר לדבר לא על משמעות עתיקה מוכחת של המילה “טריזוב”, אלא על סמל נסיכותי שקיבל שם זה ומשמעות מדינית מודרנית הרבה יותר מאוחר.

אליו חזרו במהלך המהפכה האוקראינית של תחילת המאה ה-20. כבר ב-6 בינואר 1918 הופיע סמל ולדימיר על שטר הכסף הראשון שהונפק על ידי ה-UNR בערך של 100 קרבובנים, שנוצר על ידי האמן גאורגי נארבוט. וב-25 בפברואר 1918 אישרה המועצה הקטנה רשמית את “סמל מדינת קייב מתקופת ולדימיר הקדוש” כסמל הרפובליקה העממית האוקראינית. ב-22 במרץ אושרו על ידי וסילי קריצ’בסקי תמונות של הסמלים הגדולים והקטנים של ה-UNR.

הבחירה לא הייתה מקרית. מנהיגי ה-UNR הדגישו בכך את ההמשכיות ההיסטורית של המדינה האוקראינית החדשה מרוס של ימי הביניים. הטריזוב שימש על חותמות מדינה, מסמכים, כסף ואטריבוטים רשמיים אחרים. בתקופת ההטמן סקורופדסקי הוא גם לא נעלם מההראלדיקה המדינית, ולאחר אובדן המדינה האוקראינית המשיך לשמש את ממשלת ה-UNR בהגירה.

לאחר חידוש העצמאות אוקראינה המודרנית החזירה את שני הסמלים ההיסטוריים. ב-28 בינואר 1992 אושר רשמית הדגל הלאומי הכחול-צהוב, וב-19 בפברואר 1992 אישרה הוורכובנה ראדה את הטריזוב הזהוב על מגן כחול כסמל המדינה הקטן של אוקראינה והמרכיב הראשי של סמל המדינה הגדול העתידי.

לכן עיצוב האוטובוסים של Polly Tour נראה במיוחד אופייני. כאן נמצאים בו זמנית שני סמלים אוקראיניים מוכרים: השילוב של כחול וצהוב, שיש לו שורשים הראלדיים בני מאות שנים והפך ללאומי במאה ה-19, והטריזוב, שמקורו בסימני הנסיכים של רוס של קייב ושימש רשמית את המדינה האוקראינית כבר ב-1918.

Polly Tour לא פועלת מאתמול: מה הצלחנו לבדוק

באתר הרשמי שלה Polly Tour כותבת שהיא פועלת בישראל יותר מ-20 שנה ומשרתת לקוחות פרטיים, עסקים ומוסדות. החברה מבוססת בעיקר במרכז הארץ, אך מבצעת הובלות בכל רחבי ישראל.

יצאנו לבדוק את ההיסטוריה בעצמנו.

הפוסט הישן ביותר בעמוד הפייסבוק הרשמי, שהצלחנו למצוא, מתוארך ל-5 בנובמבר 2014. כבר אז הציעה Polly Tour הובלות בכל הארץ באוטובוסים חדשים. ביוני 2015 מופיע בעמוד אוטובוס גדול כחול-צהוב, ואז רכבים כאלה נראים באופן קבוע בתמונות של 2016, 2017 ו-2018.

וב-9 בדצמבר 2016 על אחד מהאוטובוסים שפורסמו על ידי החברה כבר נראה בבירור טריזוב אוקראיני מעל השמשה הקדמית. באותו פרסום מצוין Alex Polykov. מאוחר יותר בהיסטוריה של Polly Tour מופיע Kosta Polykov: ב-2022 הוא פרסם בשם המוביל מודעה על חיפוש נהג.

מצאנו גם תמונה ברורה יותר. על צד אחד מהאוטובוסים של Polly Tour ישירות מצוינים שני שמות וטלפונים ליצירת קשר:

Kosta — 052-……..
Alex — 053-……..

ליד – השם Polly Tour / פולי תור. בפרסומים ישנים של העמוד אנו רואים גם את Alex Polykov ו-Kosta Polykov, ולכן הקשר הישיר שלהם עם עבודת המוביל כמעט ולא מעורר ספק.

יש כאן גם פרט מעניין שקשה לא לשים לב אליו: Polykov — שם משפחה, והחברה נקראת Polly Tour. לא שאלנו את נציגי המוביל האם באמת השם Polly Tour נוצר משם המשפחה Polykov, ולכן לא נוכל לקבוע זאת כעובדה מבוססת. אבל הדמיון בין השם לשם המשפחה של אנשים הקשורים לחברה במשך שנים רבות נראה די ברור כדי לשים לב אליו.

מי מהם בדיוק הוא או היה בעל העסק, על פי פרסומים בפייסבוק וכתובות על האוטובוס גם לא נכון לקבוע. אבל אפשר לומר דבר אחר בבירור: Kosta ו-Alex לא היו אנשים מקריים ליד Polly Tour, אלא אנשי קשר שלה במשך שנים רבות — שמותיהם וטלפוניהם החברה הציבה ישירות על האוטובוסים שלה.

במקביל, הישות המשפטית הנוכחית פולי תור בע”מ / Polly Tour Ltd., №516448453 נרשמה ב-11 באוגוסט 2021 ויש לה מעמד של חברה פרטית ישראלית פעילה. הכתובת המשפטית בנתוני הרישום — בית-אריה.

אין כאן סתירה. עסק ישראלי יכול בהחלט לפעול במשך שנים רבות בצורה ארגונית אחת, ואז לרשום חברה בע”מ חדשה. אבל לכן אנו מחלקים את שתי ההצהרות: Polly Tour עצמה מדברת על ניסיון של יותר מ-20 שנה; ההיסטוריה הציבורית הניתנת למעקב על ידינו מאושרת לפחות מ-2014.

ואפילו שתים עשרה השנים הללו של היסטוריה ציבורית רציפה עבור מוביל פרטי קטן — כבר לא דף שנפתח אתמול עם שלוש תמונות.

מה בדיוק אפשר להזמין מ-Polly Tour

כאן זה הופך לפרקטי עבור ארגונים.

באתר Polly Tour יש כיוון נפרד של הובלות קבועות של עובדים וארגונים. החברה מציעה גם קווים קבועים וגם נסיעות חד פעמיות, כאשר בעמוד ההובלות הקבועות מפורטים בנפרד מפעלים, בתי ספר ומרכזי יום. ניתן לתאם לוח זמנים, מסלול ונקודות איסוף עבור ארגון מסוים.

לעסקים יש הובלות לאירועים עסקיים, ימי כיף וגיבוש, סמינרים, הכשרות וכנסים. כלומר, אפשר לא לאסוף את העובדים בעשרים מכוניות, לא לחשוב על חניה ועל מי אחרי האירוע ינהג חזרה. החברה מציעה בעצמה לבנות מסלול עם מספר נקודות איסוף ולהתאים את לוח הזמנים לתוכנית האירוע.

יש שירות נפרד של השכרת אוטובוס יחד עם נהג — מנסיעה יומית ועד ליווי ממושך של קבוצה מאורגנת. לפי תיאור Polly Tour, השירות כולל בחירת רכב, נהג, תכנון מסלול ולוגיסטיקת הנסיעה. פורמט זה מתאים לחברות, מוסדות חינוך, מארגני סיורים, כנסים ויציאות קבוצתיות.

עוד כיוון גדול הוא תיירות וסיורים. Polly Tour עובדת עם קבוצות תיירות, קבוצות מאורגנות ומשלחות, כולל כאשר האוטובוס נדרש למספר ימים ברצף. בעמוד ההובלות התיירותיות החברה מדברת בנפרד על תיירות נכנסת וליווי קבוצות ברחבי ישראל.

יש נסיעות לסיורים וסיורים יומיים: נקבעות מראש נקודות איסוף, עצירות ומקומות ביקור. עבור קבוצה ניתן לעשות מספר נקודות איסוף ואז לפזר את הנוסעים חזרה.

מוצהרים בנפרד העברות לשדה התעופה בן-גוריון למשפחות וקבוצות. עבור קבוצה גדולה זה לפעמים פשוט נוח יותר מאשר להזמין עשרה מוניות, במיוחד כשיש מזוודות ומספר נקודות איסוף. שירות כזה החברה מייחסת לכיוונים העיקריים שלה.

יש הובלות לחתונות, בר ובת מצוות, אירועים משפחתיים ואירועים עסקיים. לחתונה, למשל, האתר מאפשר לקבוע מסלול הלוך וחזור, מספר נקודות איסוף, זמן חזרה ועצירות ביניים.

וזה המקרה שבו המאפיין הישראלי מובן ללא הסברים ארוכים: חתונה איפשהו מחוץ לעיר, קרובים מגיעים מתל אביב, ראשון לציון ופתח תקווה, חניה לא ידוע איפה, ואז עוד לנסוע בלילה חזרה. אוטובוס מאורגן נכון לפעמים פותר חצי מהכאב ראש.

מ-19 עד 60 נוסעים — ואוטובוס נגיש נפרד

לפי נתוני Polly Tour, בפארק יש מיניבוסים עד 19 נוסעים, אוטובוסים לכ-55 אנשים ואוטובוס גדול עד 60 נוסעים. החברה גם מצהירה על אוטובוס נגיש מיוחד עם מקומות לעד עשר כיסאות גלגלים בנוסף למושבים הרגילים.

עבור ארגונים זה לא דבר קטן. כאשר הקבוצה מורכבת מ-45 אנשים, אין טעם לשלם על שתי מכוניות אקראיות. כאשר נוסעים 15–18 אנשים — אוטובוס גדול, לעומת זאת, יכול להיות מיותר. ואם בקבוצה יש נוסע על כיסא גלגלים, קיומו של תחבורה מותאמת באמת הופך לאחד השאלות הראשונות בבחירת מוביל.

החברה כותבת שהאוטובוסים שלה עוברים תחזוקה שוטפת, וחלק מהעמודים מציינים בנפרד את בקרת התחבורה מצד קצין בטיחות בתעבורה — מומחה/קצין לבטיחות תחבורה, תפקיד שמוגדר במערכת הפיקוח הישראלית על צי רכב מסחרי.

לישראלים: זה לא אגד ולא אוטובוס עירוני

כאן רגע קטן שיכול להיות לא ברור לקורא.

Polly Tour — לא מפעיל תחבורה ציבורית. אין לו קו עירוני, שבו אתם מגיעים עם רב-קו ועולים בתחנה הקרובה. זה מוביל מוזמן: מפעל, משפחה, בית ספר, קבוצת תיירות, מארגן כנס או סיור מסכמים מראש על רכב, זמן, מסלול ומספר נוסעים.

השוק העיקרי של החברה — מרכז ישראל, אבל Polly Tour עצמה מצהירה על הובלות בכל רחבי הארץ. באתר יש עמודים נפרדים על תל אביב, חולון, ראשון לציון, לוד, פתח תקווה, שוהם, חדרה וכיוונים אחרים.

לכן בקשת הארגון יכולה להיראות מאוד שונה: כל יום לאסוף עובדים ממספר ערים ולהביא למפעל; לקחת את כל המשרד לצפון ליום גיבוש; לפגוש משלחת זרה בבן-גוריון; לארגן אוטובוס לכנס; לאסוף אורחים מתחנת רכבת ולהחזיר אחרי חתונה.

למשימות כאלה Polly Tour מותאמת.

ומה עם הטריזוב האוקראיני?

אליו בכל זאת חוזרים, כי ממנו התחילה הסיפור הזה.

אוטובוסים כחול-צהובים אצל Polly Tour הופיעו לפחות ב-2015. עד דצמבר 2016 על אחד מהרכבים כבר היה טריזוב אוקראיני. בתמונות המודרניות של האתר הרשמי הסמל הזה נראה כבר על מספר אוטובוסים.

מדוע הבעלים בחרו דווקא בסמל האוקראיני, החברה עצמה בעמודים הזמינים לנו לא מסבירה. לכן לא נבנה ביוגרפיה למשפחה או נכריז על מוצאה.

אבל העובדה נשארת עובדה: מוביל ישראלי משתמש בטריזוב האוקראיני על צי הרכב שלו כבר שנים רבות.

לחדשות נא — חדשות ישראל | Nikk.Agency זה משתלב היטב בחלק מהחיים הישראליים, עליהם אנו מספרים כל הזמן. אוקראינה כאן קיימת לא רק בפוליטיקה הגדולה: יש מרכז תרבות אוקראיני בתל אביב, אירועים, קהילות, עסקים ואלפי קשרים אנושיים רגילים.

מדוע לארגונים יש טעם לפחות לבקש הצעה

לא נכתוב שבדקנו אישית כל רכב של Polly Tour או ביצענו נסיעה מבחן — זה לא היה. לכן להעריך את החברה במילים “הטובה ביותר בישראל” יהיה רעש פרסומי.

אבל להוסיף את Polly Tour לרשימת המובילים שכדאי לבקש מהם הצעה, אנו יכולים להמליץ באופן ענייני.

לעסק יש עקבות ציבוריים של שנים רבות, צי רכב נראה, רכבים בגדלים שונים, תחבורה לנוסעים על כיסאות גלגלים, הובלות קבועות לארגונים, מסלולים תיירותיים ואירועים ואפשרות לעבוד לא רק עם הזמנה חד פעמית, אלא גם עם לוגיסטיקה קבועה של המפעל. זהו בדיוק הסט שיש לו משמעות למי שבאמת אחראי על הובלת עשרים, חמישים או מאה אנשים, ולא בוחר אוטובוס לפי תמונה יפה.

לחברה היינו מעבירים בבקשה מיד ל-Polly Tour את מספר הנוסעים, הערים ונקודות האיסוף, תאריך, זמן יציאה וחזרה, צורך במספר עצירות, נפח המטען ודרישות לנגישות. כך המוביל יוכל לבחור רכב ולחשב הצעה ללא חילופי הודעות אינסופיים.

כעת האתר הרשמי מציין משרד בכתובת HaYotzrim 6, Or Yehuda, טלפון 073-8022252, דוא”ל Pollytour1@gmail.com. שעות פעילות המשרד: ראשון–חמישי 07:30–19:30, שישי וערבי חג 07:30–15:00.

ניתן להגיש בקשה ישירות דרך האתר של החברה: שם יש טופס עם נקודות יציאה ויעד, תאריכים, זמן, מספר נוסעים ועצירות נוספות.

האתר הרשמי של Polly Tour — לבקש הובלה

עמוד רשמי – https://www.facebook.com/pollytour1/

ואנחנו התחלנו רק מתמונה של אוטובוס בפייסבוק. אחר כך התברר שמאחורי הרכב הכחול-צהוב עם הטריזוב עומד מוביל עם צי גדול ומגוון רחב של שירותים.

אז אם לחברה שלכם, לארגון, לקבוצת תיירות או למארגני אירוע דרוש אוטובוס בישראל — Polly Tour לפחות כדאי להוסיף לרשימת אלה שכדאי להתקשר אליהם ולבקש הצעת מחיר. והטריזוב האוקראיני מעל השמשה הקדמית יישאר בונוס נעים לסיפור הזה.

מחבר: מערכת НАновости — Nikk.Agency

חדשות ישראליות רגילות. פשוט … בשפה האוקראינית

חשוב להבין נכון את הפורמט עצמו של “ישראל באוקראינית”. זה לא פרויקט מיוחד המוקדש אך ורק לקהילה האוקראינית או לקידום האג’נדה האוקראינית בישראל. זהו פורטל מידע רגיל על ישראל, הפוליטיקה שלה, הכלכלה, הביטחון, החברה וחיי היומיום. ההבדל הוא בעיקר בשפת הפרסומים.

לישראלים יש כבר זמן רב את האפשרות לבחור באיזו שפה לקבל חדשות על מדינתם. בעברית פועלים Ynet, Mako, Walla ו-Maariv. הקהל דובר האנגלית קורא את The Times of Israel, The Jerusalem Post ו-i24NEWS. לקוראים דוברי הרוסית קיימים “ווסטי ישראל”, NEWSru Israel, ערוץ 9 ומשאבי מידע אחרים.

כמובן, פרסומים אלה נבדלים בהיקף, בקהל ובמבנה העריכה. אבל העיקרון מוכר: אדם פותח חדשות על ישראל בשפה הנוחה לו ומקבל מידע על המתרחש במדינה, ולא רק על אירועים הקשורים למוצאו או לקהילה הלאומית שלו.

עכשיו פורמט כזה מתפתח גם בשפה האוקראינית.

וזה, אולי, הדבר המעניין ביותר בהופעת israel.in.ua. לתושב דובר אוקראינית בחיפה, תל אביב, ירושלים או באר שבע אין צורך לחפש תרגום של חדשות ישראליות או לעבור לרוסית או אנגלית כדי לדעת מה קורה סביבו. הוא יכול לפתוח פורטל מידע בשפה האוקראינית ולקרוא על ישראל – פשוט על ישראל.

זו הסיבה שהמערכת של НАновости החליטה להכיר את קוראיה עם המשאב הזה. ככל שיש יותר שפות זמינות במרחב המידע הישראלי, כך יש לאנשים יותר אפשרויות לבחור בעצמם היכן וכיצד לקבל חדשות.

תארו לעצמכם בוקר רגיל בישראל. צריך לדעת מה קורה במדינה, אילו החלטות קיבלה הממשלה, האם לוח הזמנים של התחבורה השתנה, מה חדש בכלכלה. ובאותו הזמן – לאן לנסוע בסוף השבוע, איזה חג מתקרב ולמה ביום הזה חלק מהחנויות יהיו סגורות.

מערכת НАновости ממליצה להכיר את “ישראל באוקראינית” — israel.in.ua. זהו פורטל מידע המוקדש לישראל: לא רק לאירועים גדולים ולפוליטיקה בינלאומית, אלא גם לחיי היומיום של המדינה, ההיסטוריה שלה, האנשים והמקומות.

ולא מדובר רק על אוקראינים באוקראינה. המשאב מיועד גם לתושבים דוברי אוקראינית בישראל עצמה, כולל עולים מאוקראינה, ולכל מי שמתעניין באג’נדה הישראלית בשפה האוקראינית.

חדשות ישראליות – לא רק כשמשהו קורה

הבסיס של israel.in.ua הוא כיוון החדשות. בו מוצגות פוליטיקה, ביטחון, כלכלה, אירועים חברתיים, יחסים בינלאומיים ונושאים אחרים שמרכיבים את סדר היום המידע היומי של ישראל.

מדובר גם בעבודת הכנסת – הפרלמנט הישראלי, ובפעילות צה”ל – צבא ההגנה לישראל, ובהחלטות שמשפיעות ישירות על חיי האזרחים. באתר מוצגות גם חדשות אוקראיניות ובינלאומיות.

לאדם שחי בישראל, זהו דבר די משמעותי. הרי חדשות המדינה – לא רק טילים, סכסוכים דיפלומטיים או נאום נוסף של ראש הממשלה. יש שאלות של מחירים, בנקים, מדיניות חברתית, תחבורה, בריאות. אירועים מקומיים שלעולם לא יגיעו לכותרות התקשורת האוקראינית הלאומית, אף שלקורא הישראלי הם עשויים להיות חשובים בהרבה.

זו בדיוק המידע היומיומי שהפורטל שואף להנגיש בשפה האוקראינית.

לא יודעים מה זה ארנונה או רב-קו? כאן יש גם מה לקרוא

ל-israel.in.ua יש כיוון של מידע מעשי InfoIL, כמו גם חומרים חברתיים ומידעיים. וחלק זה ראוי לתשומת לב מיוחדת.

לדוגמה, ארנונה – מס עירוני ישראלי על נכסים. בדרך כלל משלם אותו המשתמש בפועל של הנכס, כולל השוכר. לעולה חדש קשה לפעמים להבין מדוע הגיע החשבון, מאיפה הגיעה הסכום ועל אילו הנחות הוא יכול לטעון.

או רב-קו – כרטיס אלקטרוני לתשלום על תחבורה ציבורית. למי שחי כאן זמן רב הכל רגיל, ולאדם שרק הגיע, עוד צריך לברר איך מערכת התחבורה המקומית פועלת.

בפורטל יש כיוונים מידעיים על תחבורה, כבישים, חגים מדיניים ודתיים, מסורות יהודיות. מוסברים בנפרד מאפייני השבת – יום המנוחה היהודי השבועי, שבו העבודה של רוב סוגי התחבורה הציבורית והרבה עסקים מוגבלת.

מידע מועיל, ולא בהכרח רק למתחילים. גם אחרי כמה שנים של חיים בישראל, מדי פעם צריך להבין את הכללים המקומיים, המוסדות והמונחים הלא מוכרים.

היסטוריית המדינה ומסלולים שלא מגיעים אליהם

עוד שני כיוונים בולטים הם “היסטוריה” ו”טיולים”.

במדור ההיסטורי אפשר לקרוא על הקמת מדינת ישראל, התנועה הציונית, ההגירה היהודית, המלחמות, הארגונים והאנשים שהשפיעו על התפתחות המדינה.

בין החומרים יש, למשל, היסטוריית העלייה – ההגירה היהודית לישראל, פרסומים על תנועת “בית”ר” ואירועי תקופת המנדט הבריטי. זה כבר לא רק קו חדשות, אלא הזדמנות להכיר את העבר של המדינה בצורה עקבית.

מדור הטיולים מסודר בצורה יותר מעשית: מקומות מעניינים, אתרים היסטוריים, טיולים, מסלולי סוף שבוע. יש חומרים שעוזרים לתכנן טיול, לבחור תחבורה ולחלק את הזמן.

לדוגמה, מדריך לירושלים מציע כמה אפשרויות להיכרות עם העיר – בהתאם לתחומי העניין ולמשך הטיול.

כאן הרעיון עצמו קרוב במיוחד: אפשר להכיר את ישראל לא רק דרך דיווחי התקשורת, אלא גם ברגליים.

קודם סיפרנו על יוזמת “נו, מה, הולכים?” – קהילה תיירותית אוקראינית בישראל, שמאחדת אנשים דרך טיולים משותפים, טיולים ותקשורת. העניין בטבע, בהיסטוריה ובמקומות פחות מוכרים במדינה התגלה כהזדמנות מצוינת להיכרות בין אנשים עם ביוגרפיות שונות.

הקהילה האוקראינית, לוח אירועים ורשתות חברתיות

במבנה הפורטל יש גם כיוונים הקשורים לאוקראינה, לקהילה המקומית ולאירועים תרבותיים.

זה חשוב למי שרוצה לא רק לקרוא על אירועים ישראליים, אלא גם לדעת מה קורה בסביבה האוקראינית: אילו מפגשים, קונצרטים, פסטיבלים ויוזמות חברתיות אחרות מתקיימים.

באתר יש גם שירותי מידע נוספים – לוח שנה, מזג אוויר בערי ישראל, שערי מטבע, מידע על טמפרטורת הים. אין צורך לחפש כל דבר כזה במקורות שונים.

אפשר לעקוב אחרי הפרויקט לא רק דרך האתר. ל”ישראל באוקראינית” יש פלטפורמות משלו ברשתות החברתיות:

Facebook — ישראל באוקראינית

Telegram — @israel_in_ua

Telegram גם מצוין בין ערוצי הקשר הרשמיים של הפורטל.

למה החלטנו לספר על הפרויקט הזה

ל-НАновости יש התמחות עריכתית מעט שונה. אנחנו לא מנסים לסקר כל אירוע באג’נדה הפנימית של ישראל – מהחלטות עירוניות ועד חדשות כלכליות יומיות.

לא, אנחנו לא יודעים מי מנהל את הפרויקט israel.in.ua, אבל מאחלים להם הצלחה וקידום מוצלח. “ישראל באוקראינית” מפרסם חומרים לפחות מאפריל 2026. במהלך הזמן הזה הפרויקט התרחב מקו חדשות לפורטל מידע מלא.

НАновости / NAnews – פרסום נושאי על אוקראינה, ישראל וכל מה שמקשר בין המדינות שלנו. ההיסטוריה המשותפת של העמים שלנו, המורשת היהודית של אוקראינה, חיי האוקראינים בישראל והקהילות היהודיות באוקראינה, יוזמות תרבותיות, חברתיות והומניטריות. האנשים שבזכותם הקשרים האלה ממשיכים להתפתח.

כיוון מיוחד בעבודתנו – התנגדות לדיסאינפורמציה רוסית במרחב המידע דובר הרוסית בישראל. לכן הרוסית נשארת השפה העיקרית של הפרסום. אנחנו פונים במודע לקהל שאנחנו רוצים לספר לו על אוקראינה והעמדה האוקראינית ישירות, ללא האופטיקה המידעית הרוסית.

החומרים שלנו גם יוצאים באוקראינית, עברית, אנגלית וצרפתית.

אבל יש גם צורך מידע הפוך. לאוקראינים יש צורך לדעת יותר על ישראל – ולא רק על המלחמה, היחסים הדיפלומטיים או ההיסטוריה היהודית, אלא גם על מה שחי המדינה המודרנית.

זו הסיבה שНАновости – חדשות ישראל | Nikk.Agency מכירים את קוראיהם עם פרויקטים כמו “ישראל באוקראינית”. ככל שיש יותר אפשרויות ללמוד על ישראל בשפה האוקראינית, כך קל יותר לקהל האוקראיני להבין מה קורה כאן ללא מחסומי שפה נוספים.

ולא בהכרח השפה האוקראינית בישראל אומרת מעבר לאחרונה מאוקראינה. יש מי שחי כאן עשרות שנים, יש מי שהגיע אחרי 2022, יש מי שגדל במשפחה ישראלית עם שורשים אוקראיניים. יש אנשים שמדברים עברית מצוין, מתקשרים ברוסית, אבל רוצים לקרוא ולהאזין לאוקראינית.

על איך מרחב לשוני כזה נוצר בישראל, סיפרנו גם על דוגמת קהילת הנוער האוקראינית-יהודית PROSTIR. שם אנשים מתאחדים סביב תרבות, מסורות יהודיות ותקשורת. במקרה של פורטל מידע מדובר בצורך אחר, לא פחות יומיומי – לקבל מידע בשפה הנבחרת.

הוסיפו למקורות המידע שלכם

אנחנו ממליצים על israel.in.ua לתושבים דוברי אוקראינית בישראל, לעולים מאוקראינה, לקוראים באוקראינה ומחוצה לה. למי שרוצה לעקוב אחרי אירועים ישראליים, ללמוד את ההיסטוריה של המדינה, למצוא חומרים מידעיים מועילים או פשוט לבחור מסלולים לטיול הבא.

עיינו במדורים, בחרו את הנושאים המעניינים אתכם, הירשמו לרשתות החברתיות. אולי זהו בדיוק המקור הקבוע של חדשות ישראליות בשפה האוקראינית שחסר לכם.

“ישראל באוקראינית” — https://israel.in.ua/

אפשר לעקוב אחרי הפרויקט לא רק דרך האתר. ל”ישראל באוקראינית” יש פלטפורמות משלו ברשתות החברתיות:

Facebook — ישראל באוקראינית

Telegram — @israel_in_ua

דוד הורוביץ הוא שם שמייצג מסע מדהים מהעיירה הקטנה דרוהוביץ' בשטחה של אוקראינה המודרנית ועד להנהגת המערכת הפיננסית של מדינת ישראל.

מסע חייו, מלא באתגרים והישגים, ממשיך לעורר השראה בדורות.

דוד הורוביץ נולד ב-15 בפברואר 1899 בעיר דרוהוביץ', שהייתה אז חלק מאוסטריה-הונגריה, ולימים הפכה לחלק מאוקראינה המערבית.

לאזור, הידוע בגיוון האתני והתרבותי שבו, היה תפקיד חשוב בעיצוב תפיסת עולמו של הורוביץ הצעיר.

דרוהוביץ' של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הייתה עיר עם קהילה יהודית פעילה, שהיווה כ-40% מהאוכלוסייה. יהודי דרוהוביץ' עסקו במסחר, במלאכה ובאמנות היו בעיר בתי כנסת, בתי ספר ומרכזי תרבות. כאן ספג דוד הורוביץ אהבה למסורות יהודיות ופיתח עניין ברעיונות הציונות.

השפעת אירועי מלחמת העולם הראשונה

ילדותו של דוד עברה בתנאים של חוסר יציבות. פרוץ מלחמת העולם הראשונה אילץ את משפחת הורוביץ לעזוב את דרוהוביץ' ולעבור לווינה. המהלך המאולץ הזה הפך למבחן הגדול הראשון של דיוויד הצעיר, שלמד מוקדם להיות עצמאי. בווינה החל לעבוד במכירת עיתונים כדי לעזור למשפחתו, מה שחיזק את אופיו.

לאחר תום המלחמה חזרה המשפחה ללבוב, שם המשיך דוד את לימודיו בגימנסיה. כאן החל להשתתף באופן פעיל בתנועה הציונית, שהייתה פופולרית במיוחד בקרב הנוער היהודי בגליציה.

“השומר הצעיר”: תחילת הדרך לארץ ישראל

רעיונות ציוניים סחפו את גליציה המזרחית בתחילת המאה ה-20, ודוד הורוביץ הפך לאחד הנציגים המובילים של התנועה. בשנת 1918 הקים יחד עם אנשים דומים את תנועת הנוער “השומר הצעיר”. הקונגרס הראשון של התנועה התקיים בטרנוב, והשני בלבוב, המעיד על תפקידה החשוב של גליציה כמרכז פעילות נוער יהודי.

צעירים ציונים כמו דוד ראו במשימתם להחיות את החיים היהודיים בארץ ישראל. הם ביקשו ליצור חברה חדשה המבוססת על שוויון, עבודה וזהות לאומית. בשנת 1920 עלה דוד הורוביץ יחד עם קבוצה של 131 משתתפים לארץ ישראל. צעירים אלה, שעזבו את התנאים הנוחים של חיי העיר בגליציה, הפכו לחלוצים בבניית המדינה היהודית.

ביתניה עילית: ראשיתה של התנועה הקיבוצית הציונית

ביתניה עילית, או ביתניה עילית, הייתה אחת הקומונות הראשונות בארץ ישראל, שנוצרה על ידי חברי תנועת השומר הצעיר ב-1920. הניסוי הייחודי הזה התמקם במורדות ההרים ליד אגם הכנרת, שם החלו צעירים ציונים מגליציה לבנות את עתידם החדש. הקבוצה המונה 131 חברים, לאחר שעזבה חיים נוחים באירופה, בחרה בעבודה קשה ובתנאים ספרטניים כדי להגשים את חלומם להחיות את החברה היהודית.

ביתנייה עילית (ביתניה-עילית) הייתה פרויקט ייחודי בו רוב המשתתפים היו אכן יהודים מגליציה האוקראינית. אידיאליסטים צעירים אלה היוו את גרעין הקבוצה שהתכנסה להקמת הקיבוץ הראשון של תנועת השומר הצעיר. כולם היו פעילים בהשראת אידיאלים ציוניים והגיעו לארץ ישראל ב-1920.

מי היו המשתתפים מאוקראינה?

בין המנהיגים והמשתתפים שהגיעו מגליציה (שטחה של אוקראינה המודרנית), ניתן להבחין בשמות הבאים:

1. דב אופר מזולוצ'ב – מהמנהיגים הבולטים של הקבוצה.
2. אריה אלווייל מביברקה – מארגנת פעילה של התנועה.
3. מאיר ולד מקרבת פשמישל – מנהיג שהעניק השראה למשתתפים.
4. בנימין פרייפוגל מסטניסלביב (כיום איבנו-פרנקיבסק) – אחד האידיאולוגים המובילים.
5. מילק גולדשטיין מפודבולוצ'סק, ליד טרנופול – משתתף פעיל בקומונה.
6. דוד הורוביץ מדרוהוביץ' – כלכלן עתידי ונשיא בנק ישראל, שהיה בצעירותו דמות חשובה בפרויקט.
7. אבא שנלר מטורקי, אזור לבוב – משתתף ב”נחיתה בגליציה” הראשונה.

אנשים אלה הונעו על ידי הרעיון של יצירת אדם חדש – יהודי חופשי, המסוגל לעבוד על אדמתו ההיסטורית. רבים מהם הותירו חותם משמעותי בהיסטוריה של ישראל, והפכו למנהיגים פוליטיים, חברתיים וצבאיים.

קשר אוקראיני

רוב חברי הקיבוץ מגיעים מעיירות וכפרים קטנים בגליציה, כמו זולוצ'ב, ביברקה, דרוהוביץ' וסטניסלבוב. בתחילת המאה העשרים היו ערים אלו מרכזים של תרבות יהודית, בהם השתתפו צעירים באופן פעיל בתנועה הציונית. גליציה האוקראינית היא שהפכה לנקודת המוצא להקמת הקומונות הציוניות הראשונות, שהפכו את האזור הזה למפתח בהיסטוריה של הציונות והתנועה הקיבוצית.

אדריכל פיננסי של ישראל

למרות שאין לו השכלה פורמלית בכלכלה, דוד הורוביץ הפך לאדם אוטודידקט שהידע והיכולות שלו עיצבו את עתיד המערכת הפיננסית בישראל.

הישגים מרכזיים:

1. הנהלת המחלקה הכלכלית של הסוכנות היהודית (1935): הורוביץ מילא תפקיד חשוב בפיתוח המדיניות הכלכלית של היישוב.
2. המנכ”ל הראשון של משרד האוצר (1948): הוא הוביל את תהליך בניית התשתית הפיננסית של המדינה החדשה שהוקמה.
3. הקמת בנק ישראל (1954): הורוביץ הפך לנשיא הראשון של בנק ממשלתי, שבראשו עמד במשך 17 שנים.

מורשת היסטורית

אחת מיצירותיו החשובות ביותר של דוד הורוביץ הייתה הספר “בשירות מדינה צעירה”. בו תיאר את יחסיו עם שלטונות המנדט הבריטי ואת האתגרים העומדים בפני היישוב. עבודה זו נותרה מקור חשוב לחקר ההיסטוריה הישראלית.

השפעת גליציה על השקפת עולמו של דוד הורוביץ

גליציה, על התערובת הייחודית של תרבויות ומגוון אתני, עיצבה את תפיסת עולמו הרחבה של הורוביץ. כאן רכש מיומנויות באינטראקציה עם קהילות שונות, שסייעו לו מאוחר יותר בבניית קשרים כלכליים ופוליטיים בישראל.

גליציה הייתה גם אזור שבו הקהילה היהודית התפתחה באופן פעיל, למרות הקשיים. דוד הורוביץ ספג את הרוח היזמית והרצון להגשמה עצמית שסייעו לו מאוחר יותר להפוך לכלכלן מצטיין.

קשר עם אוקראינה: גליציה ועתיד ישראל

דרוהוביץ' ולבוב הפכו עבור דוד הורוביץ לנקודת השיגור למסע חייו. ערים אלו, כמו כל אזור גליציה, תפסו מקום חשוב בהיסטוריה של יהודי מזרח אירופה. מכאן הגיעו רבים מראשי התנועה הציונית, ביניהם דוד הורוביץ, שהפך לדמות מפתח ביצירת המערכת הפיננסית בישראל.

סיפורו של הורוביץ הוא דוגמה בולטת לאופן שבו הקהילה היהודית באוקראינה תרמה תרומה משמעותית לבניית המדינה היהודית. בתוך הקטגוריה “מחזור יהודים מאוקראינה”אתר אינטרנט NAnews – חדשות ישראל ממשיך לדבר על אישים מצטיינים ששורשיהם קשורים באוקראינה.

תוכל לקרוא עוד במדור “יהודים מאוקראינה” באתר שלנו NAnews.

…

קרא בוואטסאפ — עָרוּץ חדשות ↓ — חדשות ישראל

לִקְרוֹא בטלגרם – ערוץ חדשות ↓ — חדשות ישראל

מחבר: לב ורשבסקי

אם החברה נמצאת מחוץ לישראל, אינה מכירה את שוק הפרסום המקומי, מהססת לגבי אמינות הספקים או נתקלת בקשיים בתשלום ובטיפול במסמכים, ניתן להפקיד את כל תהליך הפרסום בידי סוכנות ישראלית Nikk.Agency.

אנו עוסקים בשיווק אינטרנטי, SEO וקידום עסקים ויכולים לקחת על עצמנו את בחירת ובדיקת הפלטפורמות המקומיות, משא ומתן עם המוציאים לאור, הכנה ותרגום של חומרים, ארגון פרסומים, חישובים עם מבצעים ישראליים וליווי תיעודי נדרש. הלקוח מקבל שותף מקומי אחד, תקציב מוסכם ושליטה על כל התהליך – ללא צורך להבין בעצמו את המאפיינים של השוק הישראלי.

ליצור אתר לעסק בישראל היום זה יחסית פשוט. אבל לגרום לכך שימצאו אותו לקוחות פוטנציאליים, זו משימה מורכבת יותר. במיוחד בתחומים תחרותיים: בנייה, שיפוצים, נדל”ן, רפואה, תיירות, שירותים משפטיים, מסחר מקוון.

ניתן להגדיל את תקציב Google Ads, לפתח רשתות חברתיות, להשקיע באופטימיזציה למנועי חיפוש. אבל יש עוד ערוץ למשיכת קהל, שבו חברות קטנות לא תמיד משתמשות: פרסומים באתרים חיצוניים.

מאמר פרסומי בעיתון מקומי, חומר בפורטל נושאי, פרסום מקצועי עם מעבר לאתר החברה – כל זה מאפשר לעסק להיות נוכח לא רק בדפים שלו, אלא גם במקום שבו לקוחות פוטנציאליים כבר מחפשים מידע.

בישראל קיים שוק שלם של פרסומים כאלה. מאות אתרים מקומיים, פורטלים אזוריים, קטלוגים מיוחדים, סוכנויות שיווק ומתווכים.

ובכל זאת להזמין מאמר אפשר גם בעשרות שקלים וגם באלפי שקלים.

נבין מה בדיוק נמכר, למי זה נחוץ וכיצד לבחור את האפשרות המתאימה.

למה עסקים צריכים מאמרי פרסום באתרים אחרים

נניח חברה קטנה לשיפוץ דירות בחיפה.

יש לה אתר, תמונות של עבודות שבוצעו, חוות דעת של לקוחות. אבל אדם שמתכוון לשפץ דירה עשוי בכלל לא לדעת על קיומה.

הוא מחפש מידע על עלות השיפוץ, זמני ביצוע העבודה, בחירת קבלן. קורא אתרים מקומיים, משווה המלצות.

עכשיו נניח שבפורטל אזורי מופיע מאמר על כמה עולה שיפוץ דירה בחיפה. בפנים – המלצות של מומחים, דוגמאות אמיתיות וקישור לאתר החברה.

חומר כזה יכול להביא מבקר מעוניין, להכיר אותו עם העסק ולתת לו אפשרות לפנות ישירות לשירות.

באופן דומה פועלים פרסומים לסוכנויות תיירות, מרפאות רפואיות, מסעדות, חנויות מקוונות וחברות המשרתות אזורים מסוימים בישראל.

עם זאת, לא כל מאמר עם קישור חיצוני מביא לקוחות. הרבה תלוי היכן הוא פורסם ומי קורא אותו.

למה כדאי לשים לב דווקא לאתרים ישראליים .co.il

אחד המאפיינים של השוק המקומי הוא מבחר גדול של אתרי אינטרנט באזור הדומיין הלאומי .co.il.

היא משמשת חברות מסחריות, חנויות מקוונות, פרויקטים תעשייתיים, פלטפורמות מידע מקומיות והוצאות מיוחדות.

לעסקים הפועלים בתוך ישראל, משאבים כאלה מייצגים עניין מעשי. לא בגלל שהדומיין עצמו מבטיח מיקומים גבוהים בגוגל. אין הבטחה כזו. אלא בגלל שניתן לבחור פלטפורמה מקומית לפי גיאוגרפיה, נושא ושפת הקהל.

לדוגמה, חברה מאשדוד שמתקינה מזגנים עשויה להפיק תועלת ממאמר בפורטל אזורי עם קהל מקומי.

לסוכנות נדל”ן בחיפה – חומר בפלטפורמה המוקדשת לעיר, נדל”ן או שאלות מעבר.

לחברת תיירות – פרסומים במשאבים המוקדשים לטיולים בישראל.

סיפור נפרד הוא השפה. באותה מדינה עסק יכול לשרת לקוחות דוברי עברית, רוסית, אנגלית, ערבית ואוקראינית.

לכן, בבחירת פלטפורמה, כדאי להסתכל לא רק על הדומיין שלה, אלא גם על איזה קהל קורא את החומרים.

לחברות הפועלות במקביל עם ישראל ואוקראינה, יש עניין גם במשאבים אוקראיניים. עם זאת, עצם קיומו של קהל אוקראיני או ישראלי עדיין לא הופך את האתר לפלטפורמת פרסום מתאימה. חשוב הקשר לשירות ספציפי.

היכן בכלל ניתן להזמין מאמר פרסומי בישראל?

בפועל קיימות שלוש אפשרויות נפוצות.

הראשונה – ישירות דרך המערכת. שיטה זו מתאימה אם החברה כבר החליטה על פרסום ספציפי. לדוגמה, רוצה להזמין ראיון, להציג מוצר חדש או לנהל קמפיין תדמיתי.

ניתן לדון בפורמט הפרסום, בתמונות, במיקום החומר ובתנאים אחרים.

אבל אם יש צורך לפרסם עשרה מאמרים באתרים שונים, יהיה צורך לנהל משא ומתן בנפרד עם כל מערכת.

האפשרות השנייה – דרך סוכנות שיווק. היא בוחרת פלטפורמות, מכינה טקסטים ומארגנת פרסום.

זה נוח כאשר לחברה אין מומחה משלה. עם זאת, יש להבין כמה עולה הפרסום עצמו וכמה – שירותי הסוכנות.

השלישית – קטלוגים ומרקטפלייסים מיוחדים. הם מאחדים הצעות של משאבים שונים במערכת אחת. ניתן להשוות פלטפורמות, לראות מחירים, לבחור נושא ולהזמין.

בשוק הישראלי פועלים, בין היתר, BuyPost, BUY-LINKS וBestLinks, וגם קטלוגים קטנים יותר. לכל שירות יש סט אתרים, תעריפים ושירותים נוספים משלו.

ליזמים שרוצים לשלוט בעצמם בתקציב, קטלוגים כאלה מאפשרים לראות יותר אפשרויות מאשר בפנייה לסוכנות פרסום אחת.

כמה עולה פרסום בישראל: מעשרות עד אלפי שקלים

הפיזור במחירים אכן גדול.

לדוגמה, לפי מחירון שפורסם ב-28 באוגוסט 2026 של BuyPost, בקטלוג החברה באותו זמן היו 1156 פלטפורמות.

העלות המינימלית הייתה 50 שקלים, המחיר הממוצע בקטלוג – 249 שקלים, והעליון הגיע ל-6000 שקלים. לפי תנאי מחירון זה, כתיבת הטקסט כלולה, המחירים מצוינים ללא מע”מ.

דוגמה נוספת – BUY-LINKS. בקטלוג הפתוח של החברה מופיעים משאבים נושאיים עם הצעות בסביבות 150 שקלים. עם זאת, פרסומים בכמה מדיה ישראלית גדולה כבר עולים אלפים.

וכאן מתגלה ניואנס מעניין.

אפילו בתוך פרסום ידוע אחד המחיר יכול להשתנות בהתאם לחלק, לפורמט ולתנאי הפרסום.

לדוגמה, חומר יכול להתפרסם באתר, אבל הקורא יוכל להגיע אליו בעיקר דרך קישור ישיר. הפרסום במקרה זה לא בהכרח יקבל קהל רחב של הפרסום.

לחלק מהפלטפורמות יש מגבלות על תוכן, נפח, תמונות ותקופת אחסון המאמר.

לכן המחיר עצמו לא אומר הרבה על התוצאה הפוטנציאלית.

לפני שמשלמים כמה מאות או אלפי שקלים, יש להבין מה בדיוק כלול בהזמנה.

כיצד לבחור פלטפורמות אם צריך דווקא את השוק הישראלי

ניתן לחפש אתרים בעצמך דרך Google. אבל אם צריך כמה פרסומים בעברית, אנגלית או רוסית, נוח יותר להשתמש בקטלוג אחד.

לדוגמה, במערכת BestLinks מוצג מבחר גדול של משאבים ישראליים וזרים, כולל אתרים מקומיים רבים באזור .co.il.

הקטלוג מאפשר לבחור פלטפורמות לפי נושא, שפה, מדינה, עלות ומדדי דומיין. בין ההצעות יש משאבים חדשותיים לאומיים ואזוריים, אתרים נושאיים ופרויקטים מיוחדים.

לפי מידע של החברה עצמה, הרשת שלה כוללת יותר מ-2900 אתרים. זהו מדד שהוכרז על ידי BestLinks, ולא תוצאה של ביקורת עצמאית של הקטלוג.

מוצעים הזמנות נפרדות וחבילות פרסומים. בקטלוג יש גם אפשרות להשוות מאפייני אתרים ולהוריד מידע ל-Excel.

לבעל חברה קטנה מערכת כזו עשויה להיות נוחה יותר ממשא ומתן עצמאי עם עשרות מערכות.

לצפות בקטלוג האתרים לפרסום מאמרי פרסום וקישורים בישראל

עם זאת, מספר האתרים הזמינים אינו ערובה לאיכות. יש לבחור משאב ספציפי תוך התחשבות בקהל שלך ובמטרות הקמפיין.

מה עדיף: פרסום ידוע או אתר נושאי קטן?

נניח שחברה ישראלית מוכרת ציוד מקצועי למסעדות.

יש לה שתי אפשרויות: פרסום יקר בפורטל חדשות לאומי גדול או כמה חומרים במשאבים קטנים שמבקרים בהם בעלי מסעדות ומומחי התחום.

איזו אפשרות תביא יותר לקוחות?

התשובה תלויה בעיקר במי שיראה את הפרסום ואיזו הצעה יקבל הקורא.

מדיה גדולה יכולה להיות כלי שימושי להעלאת המודעות למותג. פרסום נושאי – לפנייה לקבוצה מסוימת של קונים פוטנציאליים.

ההבדל הזה בולט במיוחד ברמה האזורית.

לעסק קטן מקריית ים אין הרבה טעם לשלם רק על שם פרסום ידוע, אם מטרתו היא למשוך לקוחות מחיפה והקריות.

פורטל מקומי עם קהל מתאים עשוי להיות פלטפורמה מתאימה יותר.

אבל גם כאן לא כדאי להסתמך רק על הגיאוגרפיה המשוערת. עדיף לבקש מידע על ביקורים ולראות עד כמה האתר מתעדכן באופן פעיל.

DR, ביקורים ומוניטין: מה לבדוק לפני התשלום

בקטלוגים של פרסומים פרסומיים לעיתים קרובות מציינים DR – דירוג דומיין.

זהו מדד של שירות Ahrefs, המשקף את הערכת פרופיל הקישורים של הדומיין. הוא יכול להיות שימושי לניתוח השוואתי, אך אינו שווה ערך לביקורים ובוודאי לא מראה את מספר הלקוחות הפוטנציאליים.

אתר יכול להיות בעל DR גבוה ולא למשוך כמעט את הקהל שמעניין את המפרסם.

לכן כדאי לבדוק כמה דברים: כמה זמן קיים המשאב, האם חומרים מתפרסמים באופן קבוע, האם הנושא מתאים לעסק המפורסם ועד כמה המאמרים שכבר פורסמו הם תוכניים.

בנפרד יש לברר לכמה זמן מתפרסם החומר.

חלק מהפלטפורמות מבטיחות פרסום קבוע, אחרות קובעות תקופה מינימלית מסוימת. לדוגמה, BuyPost מציינת בפומבי הבטחה לפרסום של לפחות שנה.

למפרסם זו הבדל משמעותי.

אם המאמר ייעלם לאחר כמה שבועות, אין לצפות ממנו לאפקט ממושך.

NAnews – חדשות ישראל | Nikk.Agency בעבר בחנו בפירוט את שאלות הנוכחות הדיגיטלית של עסקים קטנים במאמר “כיצד להשתמש ברשתות חברתיות ובלוגים לקידום עסקים קטנים בישראל”.

פרסומים חיצוניים יש לראות כחלק ממערכת קידום כוללת. במיוחד כאשר לחברה כבר יש אתר פעיל, פרטי קשר ברורים, חוות דעת ודרך נוחה להזמנת שירות.

איזה חומר עדיף לפרסם

לעיתים קרובות הלקוח רוצה לפרסם טקסט פרסומי מקסימלי: החברה נוסדה לפני שנים רבות, מספקת שירותים באיכות גבוהה, משתמשת בטכנולוגיות חדשניות ונחשבת למובילה בתחום שלה.

לקורא מחומר כזה יש מעט תועלת.

עובדת טוב יותר לוגיקה אחרת: המאמר צריך לענות על שאלה שהלקוח הפוטנציאלי באמת מגיע איתה לאינטרנט.

לחברת שיפוצים זה יכול להיות הסבר על עלות שיפוץ דירה בישראל. לסוכנות תיירות – אוסף מסלולים פחות ידועים. לחנות חשמל – המלצות לבחירת ציוד מסוים.

החברה המפורסמת מופיעה בחומר באופן טבעי: דרך תגובה מומחית, דוגמה מעשית או הצעת שירות.

וכאן עולה שאלה נוספת – מי כותב את המאמר?

אם הכנת הטקסט כלולה במחיר, יש לברר האם השירות כולל עבודה עריכתית מלאה. חלק מהפלטפורמות מציעות אפשרויות שונות: טקסט של הלקוח עצמו, חומר של מחבר מקצועי או הכנה באמצעות בינה מלאכותית.

האופציה האחרונה לא בהכרח רעה בפני עצמה. חשוב שהחומר המפורסם יהיה מדויק מבחינה עובדתית, מועיל ויעמוד בדרישות הפלטפורמה.

ומה עם רכישת קישורים חיצוניים ו-Google?

כאן יש הבדל משמעותי בין פרסום רגיל להגדלת קישורים מלאכותית.

Google מאפשרת פרסומים בתשלום וקישורים מסחריים, אך ממליצה לסמן קישורים כאלה עם תגים rel="sponsored" או rel="nofollow".

רכישת קישורים אך ורק למניפולציה בתוצאות החיפוש מפרה את כללי מנוע החיפוש.

לכן הבטחות ליציאה מובטחת ל-TOP של Google לאחר רכישת כמות מסוימת של קישורים יש לקחת בביקורתיות.

הפרסום צריך להיות בעל ערך עצמאי לקורא ולעסק.

ואם הוא בו זמנית מביא מבקרים חדשים, מכיר את הקהל עם שירותי החברה ומחזק את נוכחותה באינטרנט, זה כבר תוצאה קונקרטית.

עם זאת, מאמר בתשלום אינו מחליף אופטימיזציה טכנית של האתר, תוכן איכותי ועבודה עם בקשות של לקוחות פוטנציאליים.

כיצד לא לבזבז את תקציב הפרסום לשווא

נניח שלבעל עסק קטן יש 1000 שקלים לפרסומים חיצוניים.

לא בהכרח להוציא את כל הסכום על משאב ידוע אחד. אבל גם לרכוש עשרים קישורים אקראיים רק כי הם זולים, לא כדאי.

ניתן לבחור מראש מספר פלטפורמות מתאימות, להשוות תנאים, לקבוע את נושא כל מאמר ולבצע קמפיין מוגבל.

לפני ההזמנה רצוי לברר האם הכנת הטקסט כלולה במחיר, האם ניתן לאשר את החומר, כמה קישורים מותר להכניס ומה יקרה אם המערכת תסרב לפרסם את המאמר.

האמינות של המתווך מתבטאת לא בהבטחות להעלות את האתר לעמוד הראשון בגוגל, אלא בשקיפות התנאים: עלות ברורה, אישור ביצוע ההזמנה, אפשרות לקבל חשבונית וכללים מוסכמים מראש לפתרון מצבים שנויים במחלוקת.

לחברה ישראלית חשוב גם לברר את סדר הוצאת חשבונית מס — חשבון מס הנדרש לניהול חשבונאי תקין של ההוצאות המתאימות.

לבסוף, כדאי לעקוב אחר התוצאה.

לשם כך משתמשים בתגיות UTM בקישורים, אנליטיקה של תנועת האתר, נתונים על פניות, פניות דרך WhatsApp ורכישות שבוצעו.

עשרה מאמרים שפורסמו אינם שווים לעשרה לקוחות שנמשכו. לפעמים פרסום מתאים אחד מתברר כיעיל יותר מחבילה שלמה של פרסומים לא מוצלחים.

ומה אם הלקוח נמצא בחו”ל ואינו מכיר את השוק הישראלי?

מצב נפרד הוא כאשר החברה נמצאת מחוץ לישראל, אך רוצה לקדם כאן את מוצריה, שירותיה או פרויקט אינטרנטי.

לדוגמה, יצרן אוקראיני מתכנן להיכנס לשוק הישראלי. חברת תיירות אירופית מחפשת פלטפורמות מידע מקומיות. או סוכנות SEO בינלאומית קיבלה הזמנה לקידום אתר ישראלי, אך אינה מכירה כלל את המו”לים המקומיים.

עולות שאלות מעשיות לחלוטין. איך להבדיל בין משאב ישראלי שעובד באמת לבין אתר שנוצר אך ורק למכירת קישורים? באיזו שפה להתקשר עם המערכת? איך לאשר את הפרסום, לבדוק את המבצע, לבצע תשלום בשקלים ולקבל את המסמכים החשבונאיים הנדרשים?

ומה אם החברה פועלת בחו”ל, מתווספות שאלות של תשלומים חוצי גבולות, מע”מ, הוצאת חשבוניות ותיעוד הוצאות.

במקרים כאלה אין צורך להבין בעצמך את כל המאפיינים של השוק המקומי.

סוכנות ישראלית Nikk.Agency, הפועלת בתחום השיווק באינטרנט, SEO, יצירת לידים וקידום עסקים, יכולה לקחת על עצמה את כל תהליך ארגון הפרסומים בישראל. הסוכנות נמצאת פיזית בארץ ועובדת בעברית, רוסית, אוקראינית ואנגלית.

nikk.co.il

בהתאם למשימה אנו יכולים לבחור פלטפורמות, לבדוק הצעות של מו”לים מקומיים, לאשר מחירים ותנאים, לארגן הכנה ותרגום של חומרים, לפקח על הפרסומים ולספק ללקוח דוח על העבודה שבוצעה.

נושאים פיננסיים מוסכמים בנפרד: חישובים עם מבצעים מקומיים, סדר תשלום מחו”ל, הוצאת חשבוניות והמסמכים הנדרשים. תנאי המס נקבעים באופן אישי תוך התחשבות במדינת הלקוח ובאופי העסקה.

למעשה, חברה זרה מקבלת שותף מקומי אחד במקום הצורך לחפש ולבדוק עשרות ספקים ישראליים.

במקביל, הלקוח מסכים מראש על התקציב, הפלטפורמות שנבחרו ועלות הליווי. אין התחייבויות לרכוש כמות מסוימת של פרסומים או לעבוד אך ורק עם מרקטפלייס אחד.

לדיון בארגון פרסומים פרסומיים וקידום בשוק הישראלי — Nikk.Agency.

איפה בסופו של דבר כדאי יותר להזמין מאמרים פרסומיים בישראל?

אין תשובה אוניברסלית, אך כיוון החיפוש תלוי במשימה הספציפית.

אם החברה רוצה לפרסם ראיון גדול או לבצע קמפיין תדמיתי במדיה מסוימת, יש טעם לפנות ישירות למערכת ולהשוות את התנאים עם הצעות הסוכנויות.

אם יש צורך לפרסם חומרים באופן קבוע בכמה משאבים, נוח יותר לעבוד דרך קטלוגים מתמחים. שם קל יותר להשוות מחירים ומאפייני פלטפורמות.

לעסקים אזוריים מעניינים במיוחד פורטלים מקומיים ואתרים נושאיים באזור .co.il. אך לפני הרכישה יש להעריך לא רק את שם הדומיין, אלא את הקהל האמיתי ותוכן המשאב.

במקרה של תקציב מוגבל, כדאי להתחיל בכמה פרסומים, למדוד את התוצאה ורק לאחר מכן להרחיב את הקמפיין.

אבל לא כדאי לקנות מיד חבילה גדולה רק בגלל המחיר האטרקטיבי. קודם כל יש לוודא שהאתרים שנבחרו אכן תואמים את האינטרסים של הלקוחות הפוטנציאליים.

בסופו של דבר, בעל העסק זקוק לא לעשרות שורות חדשות בדוח SEO, אלא לאנשים שיכירו את החברה, יתעניינו בשירותיה ויפנו להזמנה.

בדיוק לפי תוצאה זו יש להעריך את יעילות הפרסומים הפרסומיים.

לבחירה מוקדמת ניתן להשתמש בקטלוג של פלטפורמות ישראליות ובינלאומיות עם בחירת נושא, שפה ועלות פרסום.

…

באתר “המפגש האוקראיני-יהודי” בנובמבר 2025 פורסם ראיון גדול עם מיכל סטמובה — חוקרת תרבות יהודית, מומחית להיסטוריה של תפילת עברית, יועצת לפרויקטים בחינוך יהודי. תשובותיה עוזרות לראות את המוזיקה היהודית אחרת: כישות חיה שהתפתחה על אדמות אוקראינה לצד המסורות המקומיות, חוותה מלחמות, הגירות, רגעים תרבותיים מתפרצים והיום שוב זוכה לפופולריות.

להלן — סקירה רחבה של הנושא הזה במיוחד עבור חדשות נא – חדשות ישראל.

מוזיקה כחלק מהיהדות

ביהדות המוזיקה מעולם לא הייתה דבר אסור או חשוד. להיפך — היא הייתה מלכתחילה דרך להלל את הבורא. כבר בבית המקדש בירושלים היו כלי נגינה, נשמעו מזמורים, והמלך דוד שילב את תפקידי השליט, הלוחם והמשורר-מוזיקאי.

מיכל סטמובה מדגישה: בתנ”ך ישנם קטעים מוזיקליים רבים — שירים, בלדות, טקסטים תפילתיים, שלמרבה הצער הגיעו אלינו ללא תווים, אך הפכו לבסיס עבור מלחינים מודרניים. גם יהודים וגם לא יהודים. במובן זה המוזיקה היא לא רק אמנות, אלא קשר מקודש בין המסורת ליוצר.

האדם, שנברא “בצלם ובדמות”, מבטא את מצבו הפנימי דרך צליל. ובמסורת היהודית זה תמיד היה דרך טבעית, מותרת ואפילו הכרחית של תרגול רוחני.

מה נחשב למוזיקה עממית יהודית

בתרבות היהודית זכויות יוצרים נוקשות התקיימו זמן רב לפני הופעת החקיקה המודרנית. אם מנגינה נרשמה בבית כנסת של מסורת מסוימת, היא נחתמה. אם המחבר היה ידוע — שמו הועבר בעל פה ובכתב. אך כאשר המקור אבד, המנגינה הפכה ל”עממית”.

לדברי סטמובה, ייחודיות המסורת המוזיקלית היהודית היא בכך שהיא תועדה לא רק בטקסטים, אלא גם במערכת סימנים המתארת את התנועה המלודית. לפעמים ברישומים כאלה ניתן למצוא הערות על מקור המנגינה או הנחיות לאיזו קבוצה חסידית היא השתייכה.

פרט חשוב: המוזיקה החסידית היא אחד ההיבטים הקרובים ביותר לאוקראינים במסורת המוזיקלית היהודית. הרי החסידות נולדה דווקא כאן, בשטח אוקראינה, ורבים מניגוניה התפתחו בעיירות ווהלין, פודוליה, גליציה.

כליזמר כתופעה: מדוע אוקראינה במרכז התמונה

כשמדברים על “מוזיקה יהודית”, לרוב מתכוונים דווקא לכליזמר — הרכבים אינסטרומנטליים שניגנו בחתונות, ירידים, חגים עממיים. וכאן ההשפעה של אוקראינה עצומה.

עובדות עיקריות:

• כליזמר — זו תופעה של יהדות מזרח אירופה, ואוקראינה תופסת בה מקום מרכזי
• ההרכבים נוצרו ממוזיקאים בני לאומים שונים: אוקראינים, מולדבים, רוסינים, בלארוסים
• הרפרטואר היה אדפטיבי: חתונות יהודיות, אוקראיניות, מולדביות — ההרכב ניגן בכל מקום
• דווקא על אדמות אוקראינה התפתחו הסגנונות המוזיקליים החשובים ביותר של הכליזמר

סטמובה מדגישה: הכליזמר היה חלק מהערים והכפרים האוקראיניים כמו המוזיקה הטרוייסטית. ההבדל הוא שההרכבים היהודיים העבירו לעיתים קרובות מנגינות דרך אינטונציות רוחניות מיוחדות.

המוזיקאים האינסטרומנטליים למדו מהזמרים. מכאן — התכונה הפנומנלית העיקרית של הכליזמר: הכלי “שר”.

מה הופך את המוזיקה היהודית למוכרת

למי שמאזין למוזיקה לא באופן מקצועי, המנגינה היהודית מזוהה מיד. למה?

הנה המאפיינים המרכזיים:

• קרעכט — “אנחה”, “גניחה” אינטונציונית שעושים על הקלרינט, הכינור ואפילו על כלי נשיפה
• מינור הרמוני כפול — לעיתים קרובות נקרא “מודוס יהודי”
• מקור ווקאלי של הטכניקה האינסטרומנטלית

הקלרינט במוזיקה היהודית ממש מדבר, נאנח, בוכה. הכינור — המשך של הקול האנושי. לכן הדימוי של “יהודי עם כינור” אינו מקרי.

וכאן אנו חוזרים שוב לאוקראינה: דווקא על אדמת אוקראינה סגנון זה של רגש אינסטרומנטלי התגבש למסורת יציבה.

ניגון: קול הנשמה ללא מילים

מלבד הכליזמר קיימת גם ענף חשוב נוסף של המוזיקה היהודית — ניגון. זהו ניגון רוחני, תפילה ללא מילים. הניגון יכול להיות איטי, בוכה או להפך, ריקודי. משמעותו — ליצור דיאלוג פנימי עם הבורא.

סטמובה מדגישה: הניגון הוא המצאה של החסידות, שנולדה על אדמת אוקראינה. כלומר, אוקראינה היא אחד המקומות המרכזיים להולדת המוזיקה הרוחנית היהודית המודרנית.

ניגונים מבוצעים גם כמדיטציות ווקאליות וגם כאימפרוביזציות אינסטרומנטליות. על בסיסם כותבים שירים מודרניים, מוסיפים מילים מהתורה, אמרות של רבי וטקסטים פילוסופיים.

אוקראינה כמרכז זיכרון הכליזמר

לולא החוקר משה ברגובסקי, חלק עצום מהמוזיקה היהודית היה עלול להיעלם לנצח. במאה ה-20, במיוחד לאחר השואה, המסורות המוזיקליות הושמדו יחד עם הקהילות. ברגובסקי, תוך סיכון חייו, נסע בגטאות ובעיירות, תיעד מנגינות ישנות, אסף פולקלור, סיווג ארכיונים.

בזכות עבודתו:

• אנו מכירים את הכליזמר הפודולי
• נשמרו מנגינות מחוז קייב
• תועדו ניגוני חסידים עתיקים
• שוחזרה מבנה המנגינות לחתונות יהודיות

אוקראינה הפכה לא רק לערש הכליזמר, אלא גם למקום הצלתו.

המוזיקה היהודית היום: רנסנס חדש

למרות המלחמה וההגירות, המוזיקה היהודית שוב חווה פריחה. לדברי סטמובה, מוזיקאים אוקראינים צעירים חוזרים באופן פעיל לשורשים.

את מי כדאי להאזין:

• גנאדי פומין — מוזיקאי אוקראיני ולוחם בצבא אוקראינה, יוצר קומפוזיציות יהודיות מודרניות
• נטליה קסיאנצ’יק — נגנית דומברה, שגדלה על מסורות הכליזמר האוקראיניות
• Feldman Band מצ’רנוביץ
• טכנו-כליזמר מאת סשה ברון כהן ואחיו
• Barcelona Gipsy Balkan Orchestra, שלוקחים שורשים בבלקן, אך משתמשים במוטיבים מזרח אירופיים

כמו כן, ממשיכים להתפתח פסטיבלים, בתי ספר קיץ, תוכניות בינלאומיות, אליהן מגיעים מוזיקאים מכל העולם.

דמות היהודי עם כינור: סטריאוטיפ או פילוסופיה

דמות זו אינה מקרית ואינה קלישאה. היא צמחה מההומור היהודי ובו זמנית מהחוויה הטראגית. שלום עליכם כינה את חיי היהודי “כנר על הגג” — איזון שבו האדם נשאר מעל התהום, אך ממשיך לנגן.

הכינור — כלי שיכול לבכות, לגנוח, לצחוק. הוא מעביר רגשות המובנים בהיסטוריה של העם היהודי: גירושים, שמחות, ציפייה לשינויים, אמונה בטוב יותר.

לכן דמות זו הפכה לקוד תרבותי ולא לקריקטורה.

למה המוזיקה היהודית בלתי אפשרית ללא אוקראינה

אוקראינה — זו:

• טריטוריה שבה נולד הכליזמר
• מקום שבו התגבשו ניגוני חסידים
• מרחב שבו תרבויות שונות חיו זו לצד זו
• מקור לנושאים מוזיקליים שהגיעו לברודוויי ולתרבות הפופ העולמית
• ערש מוזיקאים שיצרו את הבסיס למוזיקה היהודית המודרנית

מכאן — הגלובליות של השפעת אדמת אוקראינה על המסורת היהודית העולמית.

מסקנות

המוזיקה היהודית — זו לא מוצג מוזיאוני. זהו נשימה חיה של הקהילה, זיכרונה ואנרגיה שלה. היא ספגה את הרב-תרבותיות האוקראינית, את הקצב המקומי, את המלנכוליה של מנגינות פודוליה, את הטמפרמנט של חתונות מולדביות, את הליריות של ניגוני גוצול.

והיום, כאשר התרבות שוב הופכת לכלי חשוב לדיאלוג בין עמים, המוזיקה היהודית מזכירה: לאוקראינה ולעם היהודי יש היסטוריה משותפת — מורכבת, רב-שכבתית, אך מדהימה בהרמוניה שלה.

מחבר: R.Verter

אבל לא יסתפקו בארוחת ערב אחת. בעלת המסעדה אנה אנדריינקו יחד עם לודמילה פולנוק ומריה גשקו יקבלו את המבקרים בלבוש אוקראיני מסורתי. המארגנים מבטיחים אווירה של הכנסת אורחים אוקראינית אמיתית.

מקום המפגש — רחוב קרלבך 3, במרכז תל אביב.

למה נאנובוסטי ממליצה לבקר בערב הזה? כי מפגשים כאלה הם הרבה יותר מהזדמנות לטעום מנה קרפטית טעימה. זו היכרות חיה עם התרבות האוקראינית, המסורות שלה והאנשים ששומרים עליהן הרחק מהבית. לאוקראינים בישראל — הזדמנות להרגיש את חום הבית, לישראלים — לגלות צד נוסף של אוקראינה, ולכולנו — סיבה נהדרת לבלות ערב יחד, סביב שולחן אחד. מפגשים פשוטים כאלה יוצרים הבנה הדדית, חברות וקשרים חזקים בין עמי אוקראינה וישראל.

מה זה בנוש ולמה הגוצולים גאים בו

לאדם שגדל הרחק מהקרפטים, בנוש עשוי להיראות כמו דייסת תירס רגילה. אבל כדאי לנסות אותו מוכן כראוי, וההבדל הופך ברור.

בנוש, או בנוש, הוא מאכל מסורתי של המטבח הגוצולי, שמכינים מקמח תירס על שמנת חמוצה או שמנת שמנה. ייחודו הוא במרקם העדין, העשיר והקצת דביק, שאינו דומה לדייסה רגילה המבושלת במים.

הגוצולים הם קבוצה אתנוגרפית של אוקראינים, המתגוררת בעיקר בקרפטים, בעיקר בשטחי מחוזות איוואנו-פרנקיבסק, זקרפטיה וצ’רנוביץ’ של אוקראינה. הם שמרו על מסורותיהם, מאפייני הלבוש, המוזיקה, המלאכות והמטבח.

בכפרים הקרפטיים, בנוש הוכן באופן מסורתי בקדרה מברזל יצוק על אש פתוחה. קמח התירס הוכנס בהדרגה לשמנת החמה ונערבב בעזרת כף עץ עד שהדייסה הפכה לסמיכה ואחידה.

התוספת החשובה ביותר היא ברינזה, גבינה מלוחה במי מלח, המיוצרת באופן מסורתי מחלב כבשים. לעיתים קרובות השתמשו גם בשוורקים – חתיכות שומן מטוגנות קטנות, וכן בפטריות יער.

בנוש נאכל בחיי היומיום, הוכן למשפחה ולאורחים. עם הזמן הוא הפך לאחד הסמלים הגסטרונומיים המוכרים ביותר של הקרפטים האוקראיניים.

שישה דרכים להכין בנוש: מהקלאסי ועד לגרסאות מודרניות

אין מתכון יחיד שכל משפחות הגוצולים עוקבות אחריו. יש המעדיפים דייסה סמיכה יותר, יש המוסיפים יותר שמנת, ויש הסבורים שבלי ברינזה נכונה הבנוש מאבד את אופיו.

בנוש קלאסי עם ברינזה. קמח התירס מבושל על שמנת חמוצה שמנה, לפעמים מדוללת במים. את המנה המוכנה מפזרים בנדיבות בברינזה כבשים מפוררת. כך הכי קל להרגיש את טעם הבסיס עצמו – השילוב של תירס, חמיצות שמנת וגבינה מלוחה.

בנוש עם פטריות קרפטיות. פטריות לבנות או פטריות יער אחרות מטוגנות עם בצל ומוסיפות לדייסה החמה. בבית אפשר להשתמש גם בפטריות שמפיניון. זו גרסה ארומטית, פופולרית במיוחד בקרב אוהבי מנות פטריות.

בנוש עם שוורקים וברינזה. אחת הדרכים המסורתיות המוכרות ביותר להגשה. חתיכות שומן מטוגנות עד לצבע זהוב, ואז מוסיפים לדייסה יחד עם ברינזה. מתקבלת מנה משביעה במיוחד.

גרסה זקרפטית על שמנת. במקום שמנת חמוצה אחת משתמשים בשמנת שמנה או בתערובת שלה עם שמנת חמוצה. הבנוש יוצא רך יותר, עם טעם שמנתי מובהק. מוסיפים לו חמאה וגבינה.

בנוש עם עוף ופטריות. זו כבר פרשנות קולינרית מודרנית. עוף מטוגן, פטריות ובצל הופכים את בסיס התירס למנה חמה מלאה. חשוב לא לבלבל גרסה זו עם המתכון ההיסטורי הגוצולי.

בנוש צמחוני עם פטריות. גרסה מותאמת ללא מוצרי חלב ובשר. את הקמח מבשלים במים או במשקה צמחי לא מתוק, מוסיפים פטריות, בצל מטוגן ושמן צמחי. בטעם הוא שונה מהקלאסי, אך מתאים למי שמקפיד על תזונה צמחית.

במסעדת SHO? ב-22 באוקטובר יוגשו בדיוק השילובים המסורתיים: ברינזה, פטריות, שוורקים או הכל יחד. שאר הגרסאות מובאות להיכרות עם מגוון המתכונים, ולא כעמדות מאושרות בתפריט החגיגי.

האם אפשר להכין בנוש אמיתי בבית?

אפשר. ולשם כך לא תזדקקו לא תנור קרפטי ולא לאש פתוחה.

לשלוש מנות מספיק לקחת 150 גרם קמח תירס, 400 גרם שמנת חמוצה עם אחוז שומן של 20–25%, 150–200 מיליליטר מים, 100–120 גרם ברינזה וקצת מלח.

מערבבים את השמנת עם המים בסיר עבה ומחממים על אש נמוכה. לאחר מכן מוסיפים בהדרגה את הקמח, תוך ערבוב מתמיד, כדי שלא ייווצרו גושים.

בהתאם לטחינה, ההכנה נמשכת כ-15–25 דקות. הבנוש המוכן צריך להיות רך, קרמי, ללא גרגירים קשים.

מוסיפים מלח בזהירות: הברינזה עצמה מלוחה מספיק. בסוף מחלקים את הדייסה החמה לצלחות ומפזרים גבינה. פטריות או שוורקים מכינים בנפרד.

יש גם סוד קטן: בנוש טוב דורש תשומת לב. אי אפשר פשוט להשאיר אותו על הכיריים ולזכור אחרי עשרים דקות. ערבוב מתמיד הוא חלק חשוב מההכנה.

למה בנוש בתל אביב הוא יותר מארוחת ערב יוצאת דופן

עבור יוצאי אוקראינה, המטבח המסורתי לעיתים קרובות הופך לאחד הדרכים הפשוטות ביותר לשמור על קשר עם המקומות הביתיים.

ולא מדובר רק במנה מסוימת. מאחוריה עומדות סיפורי משפחה, זיכרונות על ערים וכפרים, טיולים לקרפטים וסעודות ביתיות גדולות.

עבור הקהל הישראלי, יש כאן גם הקשר היסטורי נוסף. גליציה, בוקובינה וזקרפטיה היו במשך מאות שנים אזורים שבהם חיו יחד אוקראינים, יהודים ועמים אחרים. חייהם היומיומיים הצטלבו בשווקים, בערים וביישובים קטנים.

זה לא אומר שלבנוש יש מוצא יהודי. הוא נשאר מאכל גוצולי. אבל היכרות עם המטבח הקרפטי עוזרת להבין טוב יותר את האזור, שקשור להיסטוריה של משפחות יהודיות רבות החיות היום בישראל.

מפגשים תרבותיים כאלה כבר הופכים לחלק ניכר מחיי הקהילה האוקראינית בארץ.

נאנובוסטי סיפרה בעבר איך מסעדת SHO? חגגה את יום הולדתה השלישי בתל אביב, וגם על הופעת להקת הרוק האוקראינית Chornitsa מחיפה במקום זה.

אירועים כאלה מעניינים לא רק את האוקראינים. זו הזדמנות לישראלים להכיר את התרבות האוקראינית המודרנית ללא הצהרות פוליטיות – דרך מוזיקה, שיחה ואוכל.

נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency ממשיכה לספר על מפגשים כאלה, כי דווקא דרך תקשורת אנושית פשוטה לעיתים קרובות נוצרת הבנה הדדית בין החברות של ישראל ואוקראינה.

בנוש וכשרות: מה כדאי לדעת לאורחים ישראלים

לבנוש המסורתי יש תכונה חשובה לשומרי כשרות.

הגרסה הקלאסית עם שוורקים משומן חזיר אינה כשרה. בנוסף, שילוב של מוצרים בשריים עם בסיס חלבי גם אינו תואם את כללי הכשרות.

בנוש עם ברינזה ופטריות אינו מכיל בשר, אך זה כשלעצמו לא מבטיח כשרות המנה: יש חשיבות למקור המרכיבים, תנאי ההכנה וקיומו של פיקוח מתאים.

גרסה עם עוף ופטריות אפשר להתאים לתפריט כשר בשרי, אם מכינים את בסיס התירס ללא מוצרי חלב ושומרים על שאר דרישות הכשרות.

למבקרים שזה חשוב להם, כדאי לבדוק מראש את הרכב המנה ואת מצב המטבח במסעדת SHO?. קיומה של תעודת כשרות לא הוצהר על ידי מארגני הערב.

מי יקבל את האורחים ב-22 באוקטובר

המארגנים החליטו להדגיש לא רק את הצד הגסטרונומי אלא גם את הצד התרבותי של הערב.

בלבוש אוקראיני מסורתי יקבלו את האורחים שלוש נשים:

אנה אנדריינקו (Anna Andrienko) — בעלת המסעדה SHO?, שתארח את המבקרים באופן אישי.

לודמילה פולנוק (אורה) — משתתפת בערב, מוכרת היטב למארגנים ולאורחי המקום.

מריה גשקו (מאשה גשקו) — משתתפת נוספת במפגש החגיגי.

בהודעת SHO? מודגש שהעיקר הוא לתת לאנשים לא רק לטעום בנוש, אלא גם להרגיש את אווירת הסעודה האוקראינית, כאשר האורחים רצויים ואף אחד לא ממהר לעזוב את השולחן.

ואולי זה מה שהופך את הערב למעניין. המטבח האוקראיני במרכז תל אביב מפסיק להיות רק תפריט מסעדה והופך למפגש חי עם מסורות של מדינה אחרת.

איפה ומתי לטעום בנוש גוצולי בתל אביב

תאריך: יום חמישי, 22 באוקטובר 2026.

שעה: מ-17:00 עד 22:00.

מקום: SHO? – Ukrainian Traditional Food.

כתובת: רחוב קרלבך 3 (Carlebach Street 3), תל אביב–יפו.

טלפון להזמנות: 058-607-6070.

מה יציעו: בנוש עם ברינזה, פטריות, שוורקים או כל התוספות יחד.

עלות: לא מצוין בהודעה שפורסמה. יש לבדוק את מחיר המנות ותנאי ההזמנה אצל המארגנים.

פרטים והזמנה: פרסום רשמי על האירוע בפייסבוק.

מידע נוסף — בעמוד SHO? – Ukrainian Traditional Food.

הערב פתוח למי שכבר מכיר את טעם הבנוש, ולמי ששמע את המילה הזו לראשונה.

ב-22 באוקטובר במרכז תל אביב ניתן יהיה להכיר את המטבח הגוצולי ללא נסיעה לקרפטים. ואולי, באותו זמן, לגלות חלק מהתרבות האוקראינית, שלא ידעו עליה כמעט כלום קודם.

מחבר: פאבל שווייקו

כאן חשוב להבין כמה משטרים משפטיים שונים. ההונגרית והרומנית נמנות עם השפות הרשמיות של האיחוד האירופי.

עברית ויידיש – לא, אבל אוקראינה כבר כללה אותן ברשימת השפות המוגנות על ידי האמנה האירופית לשפות אזוריות או מיעוטים.

גם הקרימצ’קית והקראימית מוגנות על ידי אמנה זו, ודובריהן נהנים מזכויות נפרדות כנציגי העמים הילידים של אוקראינה.

לכן, לומר שהחוק החדש פותח אוטומטית בתי ספר ממלכתיים דוברי עברית יהיה לא נכון. אבל לחשוב שאין לו קשר למורשת היהודית של אוקראינה – זה לפספס חלק משמעותי מההיסטוריה.

מה קיבל הפרלמנט העליון: לא בניית בתי ספר חדשים, אלא כללים חדשים

המסמך בשם הרשמי “על תיקון חוקים מסוימים של אוקראינה בנוגע להבטחת זכויות חינוכיות של עמים ילידים של אוקראינה ואנשים השייכים למיעוטים לאומיים (קהילות) של אוקראינה” מבהיר את השימוש בשפות מיעוטים בתהליך החינוכי, מספק מעמד מיוחד לבתי ספר לאומיים וערבויות נוספות בעת ארגונם מחדש.

האוקראינית נשארת השפה הממלכתית של החינוך. במקביל, מורחבת האפשרות להשתמש בשפת המיעוט המתאימה לא רק בשיעורים עצמם, אלא גם בתקשורת של המנהלה, המורים, התלמידים וההורים. בתי הספר יוכלו לכלול בתוכניות החינוכיות שלהם חומרים על ההיסטוריה הלאומית, התרבות, המסורות והמנהגים, וכן להשתמש בסמלים לאומיים במקרים הקבועים בחוק.

חידוש נפרד – מעמד מוסד חינוכי של מיעוט לאומי. הוא יוכל לקבל בית ספר שבו יותר ממחצית התלמידים לומדים בשפת הקהילה המתאימה, שהיא שפה רשמית של האיחוד האירופי. לפי הערכת משרד החינוך של אוקראינה, פוטנציאלית תחת הגדרה זו נופלים 149 בתי ספר, כ-1.2% מכלל מוסדות החינוך הציבוריים במדינה.

ניתן יהיה לשמור על המעמד שהתקבל כל עוד חלק התלמידים המקבלים חינוך בשפה המתאימה הוא לפחות 20%.

אם הוא ירד מתחת לרמה זו, נקבעה פרוצדורה להפסקת המעמד בהשתתפות משרד החינוך. בעת סגירה או ארגון מחדש של בית ספר לאומי קהילתי, המייסד חייב להבטיח לתלמידים אפשרות להמשיך את הלימודים המתאימים בגבולות אותה קהילה טריטוריאלית. השינויים עשויים להשפיע על עד 141 בתי ספר קהילתיים במחוזות זקרפטיה, צ’רנוביץ, אודסה ולבוב.

נקבעה גם אפשרות לשכפל בשפת המיעוט שלטי בית ספר, מסמכים רשמיים ומסמכי חינוך – במקרים שנקבעו ובכפוף לתנאים המתאימים. ההיסטוריה והתרבות הלאומית יוכלו לתפוס מקום בולט יותר בחיי בית הספר. לתלמידים ניתנות אפשרויות נוספות לקבלת משימות מבחן מתורגמות, כולל במסגרת הערכה חיצונית.

ההורים שומרים על האפשרות לשאוף להרחבת ההוראה בשפה האוקראינית.

אם להגדלת מספר המקצועות הללו יחתמו בכתב ההורים של לפחות שני שלישים מתלמידי הכיתה או הקבוצה, בית הספר יוכל לקבל את ההחלטה המתאימה. זה מאפשר לקחת בחשבון את האינטרסים של משפחות שרוצות לשמור על שפת האם של הילד ולהכין אותו להמשך חינוך באוקראינה.

יש גם נורמה מנהלית מיוחדת. למנהלים הנוכחיים של בתי ספר פרטיים מסוימים עם הוראה בשפות מיעוטים או עמים ילידים תותר להמשיך בעבודה ללא תעודת מדינה נפרדת על שליטה בשפה האוקראינית. החובה לדעת ולהשתמש בשפה הממלכתית נשארת. לפי הערכת המשרד, החריגה נוגעת למנהלים של 29 מוסדות חינוך.

בתי ספר הונגריים ורומניים – חלק מהיסטוריה גדולה של יחסי אוקראינה עם אירופה

השינויים העיקריים נוגעים לבתי ספר עם שפות הונגרית, רומנית, פולנית, סלובקית, בולגרית, גרמנית ושפות אחרות של קהילות לאומיות, שהן גם שפות רשמיות של האיחוד האירופי. מוסדות חינוך כאלה כבר פועלים באוקראינה, ולכן החוק החדש בעיקר מעגן ערבויות נוספות לפעילותם.

ההתמקדות המיוחדת בבתי ספר הונגריים מוסברת לא רק בשאלות חינוכיות. בזקרפטיה, במערב אוקראינה בגבול עם הונגריה, חיה קהילה הונגרית היסטורית. במשך מספר שנים, בודפשט הביעה טענות לחקיקה הלשונית האוקראינית, והמחלוקות השפיעו על המשא ומתן על הצטרפות אוקראינה לאיחוד האירופי.

לאחר שינוי הממשלה ההונגרית, המשא ומתן קיבל התפתחות חדשה. כבר ב-3 ביוני 2026, קייב ובודפשט הגיעו להסכמות על זכויות המיעוט ההונגרי, וב-12 באוקטובר נפגשו שרי החוץ אנדריי סיביגה ואניטה אורבן בלוקסמבורג. הצד ההונגרי בירך על קבלת החוק. קייב מקווה שזה יעזור לפתוח את קבוצות המשא ומתן הבאות על הצטרפות לאיחוד האירופי, הידועות כקלאסטרים של משא ומתן. ב-13 באוקטובר ציפו לקידום הקלאסטר השני והשלישי, אך ההצבעה הפרלמנטרית עצמה לא הבטיחה את פתיחתם האוטומטית.

כך, הרפורמה הלשונית יש לה לא רק משמעות פנימית, אלא גם דיפלומטית. תנאי החינוך של הילדים הפכו לחלק משיחה רחבה יותר על התחייבויות אוקראינה כלפי שותפיה האירופיים.

בתי ספר יהודיים באוקראינה כבר קיימים. עברית נלמדת שם במשך עשורים

לקורא הישראלי עולה כאן שאלה טבעית: מה קורה עם בתי הספר היהודיים באוקראינה? הרי לא מדובר ביצירת חינוך מאפס. בקייב, אודסה, דניפרו ובערים אחרות בתי ספר יהודיים ותוכניות חינוכיות קיימות זמן רב לפני ההצבעה ב-12 באוקטובר.

אחד הדוגמאות הידועות ביותר – תיכון מספר 299 בקייב, הידוע היסטורית כגימנסיה היהודית “אורח חיים”. המוסד החינוכי נפתח בשנת 1990 בתמיכת מבנים חינוכיים וארגונים יהודיים. הקונפדרציה היהודית של אוקראינה מכנה אותו אחד מבתי הספר הממלכתיים הראשונים עם לימוד השפה היהודית לאחר מלחמת העולם השנייה. לפי מידע של התיכון עצמו, עברית נלמדת מכיתה א’ עד כיתה י”ב, וספרות יהודית והיסטוריה של העם היהודי כלולות בתוכנית מכיתה ח’.

דוגמה נוספת – בית הספר מספר 325 “אושר” בקייב, הקשור לפרויקטים חינוכיים של הקהילה היהודית. זהו מוסד חינוכי קהילתי עם לימוד מעמיק של עברית. עם זאת, בנתונים החינוכיים הרשמיים שפת ההוראה מצוינת כאוקראינית. מודל כזה מאפשר לילד לקבל חינוך לפי התוכנית הממלכתית האוקראינית, תוך כדי לימוד השפה והמורשת התרבותית של עמו.

באודסה פועל תיכון פרטי “חב”ד – אור אבנר”. כאן מלמדים עברית, היסטוריה יהודית ומסורות. בשנת הלימודים 2025/2026 בית הספר הציע לימוד מעמיק של אנגלית ועברית, וכן כיוונים חינוכיים נוספים. באוקטובר 2025 הקהילה דיווחה על תוכנית “בת מלך”, שבמסגרתה תלמידות למדו עברית ויהדות לפי תוכניות המשמשות בישראל. היה צפוי שידע כזה יעזור להן להסתגל בקלות רבה יותר למערכת החינוך הישראלית.

בדניפרו בית הספר היהודי “אור אבנר” על שם לוי יצחק שניאורסון מוביל היסטוריה מאז 1991, כאשר אורגנו כיתות יהודיות בבית הספר העירוני מספר 58. במסורת החינוכית שלו – לימוד מעמיק של עברית, היסטוריה של העם היהודי ומנהגים יהודיים.

לרשת החינוכית הזו יש גם הקשר צבאי כבד. ביוני 2026 נאנובוסטי סיפרו על פרסום של ישראל היום לאחר מכה רוסית על מתקנים של תשתית חינוכית וחברתית יהודית באודסה, הקשורים למתחם “אור אבנר חב”ד” ובית הילדים “משפחה אוקראינה”. לכן השיחה על שמירת בתי הספר היום נוגעת לא רק לתוכניות הלימודים, אלא גם לבטיחות הילדים, שיקום המבנים ויכולת הקהילות להמשיך בעבודתן בזמן מלחמה.

עם זאת, לימוד עברית כתחום לימוד והוראה בעברית של מתמטיקה, גיאוגרפיה או מדעים טבעיים – הם דברים משפטיים שונים. במסגרת תוכניות קהילתיות ודתיות עשויים להתקיים שיעורים ישירות בעברית, אך זה כשלעצמו לא אומר שכל מוסד חינוכי ציבורי יש לו מעמד רשמי של בית ספר עם עברית כשפת ההוראה העיקרית.

מדוע עברית לא נכללת באותה קטגוריה כמו הונגרית

עברית – השפה הממלכתית של ישראל, אך לא שפה רשמית של האיחוד האירופי. לכן, המשטר המיוחד שנקבע בחוק מספר 5008-IX לבתי ספר של מיעוטים לאומיים, ששפותיהם הן שפות רשמיות של האיחוד האירופי, לא חל אוטומטית על בתי ספר יהודיים רק משום שמלמדים שם עברית.

זה, עם זאת, לא אומר שאין זכויות לשוניות. החקיקה האוקראינית כבר קובעת לימוד שפות מיעוטים לאומיים, ובדצמבר 2025 הפרלמנט העליון קיבל עוד מסמך חשוב לקהילה היהודית – חוק מספר 4699-IX. הנשיא חתם עליו ב-12 ביוני 2026.

בחוק זה עודכן רשימת השפות שעליהן אוקראינה מיישמת את הוראות האמנה האירופית לשפות אזוריות או מיעוטים. נכללו בו עברית, יידיש, קראימית וקרימצ’קית. בסך הכל הרשימה מכסה 18 שפות, ביניהן גם קרים-טטרית, בלארוסית, בולגרית, גאגאוזית, גרמנית, פולנית, רומנית, סלובקית, צ’כית, רומנית, יוונית חדשה, רומאית ואורומית.

אמנת מועצת אירופה – הסכם בינלאומי לשימור שפות היסטוריות קיימות ותמיכה בשימושן בחינוך, תרבות, חיים ציבוריים ותחומים אחרים. היא לא זהה לכללי האיחוד האירופי על מעמד בתי ספר לאומיים והיא עצמה לא הופכת את העברית לשפה רשמית של החינוך בכל המדינה.

כבר בנובמבר 2025 נאנובוסטי ניתחו בפירוט את הצעת החוק להגנת עברית ויידיש, כאשר היא נדונה בוועדות הפרלמנטריות. לאחר קבלת החוק וחתימת הנשיא, שינויים אלו הפכו לחלק מהרגולציה המשפטית הקיימת.

עבור הקהילה היהודית זה משמעותי. עברית שומרת על קשר עם ישראל המודרנית והמסורת הדתית היהודית, ויידיש – שפה היסטורית של חלק ניכר מהיהודים במרכז ומזרח אירופה, כולל אוקראינה. ההגנה המשפטית שלהם נוגעת לשימור המורשת התרבותית, ולא רק ללוח הזמנים של בית הספר.

וכאן עולה עוד נושא, שבדיווחים רגילים על הרפורמה החינוכית כמעט ולא מבחינים בו.

קרימצ’קים וקראים: שני עמים ילידים של אוקראינה עם היסטוריה יהודית

בחוק מ-12 באוקטובר מדובר לא רק על מיעוטים לאומיים, אלא גם על עמים ילידים של אוקראינה. זו קטגוריה משפטית נפרדת. חוק מספר 1616-IX מ-1 ביולי 2021 מתייחס לעמים ילידים שנוצרו בחצי האי קרים, הטטרים הקרימיים, הקראים והקרימצ’קים.

עבור הקהל הישראלי, שני השמות האחרונים דורשים הסבר.

קרימצ’קים – קהילה יהודית היסטורית של קרים, שבאופן מסורתי קיימה יהדות רבנית, מכירה בתלמוד ושמרה על מסורת אתנו-תרבותית משלה. שפתם משתייכת לשפות הטורקיות ונוצרה היסטורית באינטראקציה הדוקה עם הסביבה הלשונית הקרימית-טטרית. יש בה אלמנטים של עברית וארמית, אך זו שפה היסטורית עצמאית, ולא סוג של עברית מודרנית.

גורל הקרימצ’קים במהלך השואה היה קטסטרופלי. לפי האנציקלופדיה היהודית YIVO, מתוך כ-6500 קרימצ’קים שחיו לפני המלחמה, הנאצים השמידו לפחות 5500. יריות המוניות התרחשו גם בקרסובזאר ובסביבות סימפרופול בנובמבר-דצמבר 1941. זיכרון הקהילות שהושמדו הפך לאחד האלמנטים החשובים ביותר של הזהות הקרימצ’קית. נאנובוסטי כבר כתבו על יום הזיכרון לקרימצ’קים וליהודי קרים ב-11 בדצמבר.

עם הקראים הסיפור מורכב יותר. יהדות קראית נוצרה כזרם דתי המכירה בסמכות כתבי הקודש היהודיים, התנ”ך, אך לא מקבלת את החובה של המסורת הרבנית שבעל פה, כולל התלמוד. הקראים הקרימיים חיו במשך מאות שנים בחצי האי, דיברו בשפה טורקית ושמרו על מנהגים משלהם. במאות ה-19 וה-20 התפתחה בקרבם זהות אתנית נפרדת, ולכן היום חלק מהקראים הקרימיים לא רואים עצמם יהודים במובן האתני. הקשר ההיסטורי שלהם עם היהדות מתועד היטב.

החקיקה האוקראינית מכירה גם בקרימצ’קים וגם בקראים כעמים ילידים עצמאיים, ללא קשר למחלוקות על מוצאם ההיסטורי והזדהותם העצמית. מעמד זה הוא בעל משמעות למתן ערבויות נוספות לשימור שפתם, תרבותם וחינוכם. הכרה כעם יליד לא דורשת ששפתו תהיה שפה רשמית של האיחוד האירופי.

עם זאת, אי אפשר להעביר אוטומטית מעמד זה לכל היהודים באוקראינה. השפות הקרימצ’קית והקראימית שונות מעברית ויידיש. זכותו של עם יליד נפרד לחינוך בשפתו לא הופכת מעצמה לזכות של כל בית ספר יהודי לקבל מעמד דומה.

במיוחד מראה שהנושא הזה כבר הפך לנושא לשיתוף פעולה תרבותי אוקראיני-ישראלי. ב-17 ביולי 2026 בתל אביב, במוזיאון העם היהודי ANU, תוכננה ועידה המוקדשת לקרימצ’קים כעם יליד של אוקראינה וקהילה יהודית של קרים. המוזיאון ANU, הידוע לרבים מישראלים כמוזיאון להיסטוריה יהודית ועולם יהודי מודרני, מראה עד כמה חלק זה של המורשת האוקראינית קשור להיסטוריה של העם היהודי.

בחומרים שפורסמו בעבר נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר שמו לב לגורל הקרימצ’קים, הקראים והקהילות היהודיות לאחר הסיפוח הרוסי של קרים ב-2014. כעת לסיפור הזה יש מימד חינוכי חדש. אוקראינה מעגנת בחוק את האפשרות לשימור שפות עמים ילידים, אם כי מימוש מעשי של זכויות כאלה בחצי האי הכבוש נותר קשה ביותר.

מדוע השפה הרוסית לא מקבלת את אותן ערבויות

בחוק החדש נעשה הבחנה עקרונית. ערבויות חינוכיות נוספות חלות על שפות עמים ילידים של אוקראינה ועל שפות מיעוטים לאומיים שהן שפות רשמיות של האיחוד האירופי. השפה הרוסית לא נמנית עמן.

זהו המשך של שינויים שהתקבלו קודם לכן. חוק מספר 4699-IX הוציא את השפה הרוסית מרשימת השפות שעליהן אוקראינה מיישמת משטר תמיכה מיוחד לפי האמנה האירופית. עם זאת, החוק לא אוסר על תקשורת פרטית בשפה הרוסית ולא מבטל את קיומם של אזרחים דוברי רוסית במדינה. פרטי ההחלטה הזו נאנובוסטי ניתחו בחומר נפרד.

עבור קייב, הבחנה כזו הפכה לחלק ממדיניות השפה הממלכתית בתנאי המלחמה הרוסית המתמשכת נגד אוקראינה. הממשלה מדגישה את הצורך לתמוך בשפות קהילות היסטוריות, תוך שמירה על האוקראינית כשפה המשותפת של החינוך והחיים הציבוריים במדינה.

מדוע סביב החוק בכל זאת התעוררו מחלוקות

ההצבעה ב-12 באוקטובר לא הייתה חסרת מחלוקות לחלוטין. בקריאה הראשונה תמכו בפרויקט 273 חברי פרלמנט, בעת קבלתו הסופית – 266. עוד 263 חברי פרלמנט הצביעו בעד חתימתו הדחופה על ידי יושב ראש הפרלמנט והעברתו לנשיא. הצעת החוק התקבלה מיד בשלמותה, ללא מעבר ממושך של מספר קריאות.

חבר הפרלמנט גאורגי מזוראשו הציג פרויקט חלופי מספר 16119-1 והפנה לחששות של נציגי הקהילה הרומנית. לדבריו, בתי ספר מסוימים שבהם בשפת המיעוט לומדים בין 20% ל-50% מהתלמידים עשויים להזדקק לתקופת מעבר נוספת. הוא הציע לתת למוסדות כאלה שישה חודשים להתאמה והזהיר מפני אפשרות של סיבוך היחסים עם רומניה. הוועדה הפרלמנטרית המליצה לדחות את המסמך החלופי.

חברת הפרלמנט נטליה פיפה העלתה בעיה אחרת: עד כמה טוב בוגרי בתי ספר לאומיים מסוימים שולטים בשפה האוקראינית. היא הביאה את ניסיונה האישי בביקור בבתי ספר בזקרפטיה והביעה חששות כי ידע לא מספיק של השפה הממלכתית עשוי להקשות על השתלבותם של צעירים בחברה האוקראינית. משתתפים אחרים בדיון התעקשו על שמירת ערבויות לפיתוח השפה האוקראינית והזדמנויות שוות לבוגרים להמשיך בחינוך.

דיון זה יש לו משמעות מעשית לחלוטין. בוגר בית ספר הונגרי או רומני צריך להיות מסוגל לשמור על שפת האם שלו, אך גם ללמוד, לעבוד ולהשתתף בחיי אוקראינה. החוק מנסה לשלב את שתי המשימות, אם כי התוצאות יהיו תלויות כבר בתוכניות הלימודים ובביצוען.

מה יקרה הלאה – ומדוע כדאי לעקוב אחרי זה בישראל

החוק שהתקבל נכנס לתוקף ביום שלאחר פרסומו הרשמי. לממשלה ניתנו שישה חודשים להתאים את התקנות הנדרשות בהתאם אליו. לכן אין לצפות שכל בתי הספר ישנו מיד את התוכניות, השמות או שפת ההוראה.

בטווח הקרוב, השינויים יהיו בולטים ביותר היכן שכבר קיימים כיתות לאומיות עם הונגרית, רומנית ושפות אחרות של האיחוד האירופי. בתי הספר יצטרכו לפתור שאלות של מעמד מיוחד, מסמכים, אינטראקציה עם הורים וארגון התהליך החינוכי. עבור עמים ילידים, חשוב יהיה להבטיח בפועל את הזכויות הלשוניות הקבועות בחוק, כולל הכנת מורים, חומרי לימוד ותנאים ללימודים.

עבור החינוך היהודי, המצב שונה במקצת. בתי הספר הקיימים בקייב, אודסה, דניפרו וערים אחרות ימשיכו לפעול במסגרת החקיקה האוקראינית ותוכניות החינוך שלהם. לימוד עברית והיסטוריה יהודית יש להם בסיס משפטי עצמאי, ומעמד השפה באמנה האירופית מחזק את חשיבות שימורה. עם זאת, השאלה על אפשרות הרחבת ההוראה של מקצועות חינוכיים כלליים בעברית דורשת ניתוח נפרד של הנורמות הקיימות, התוכניות והאישורים של בתי ספר ספציפיים.

ולבסוף, נשאר קרים. הקרימצ’קים והקראים הם עמים קטנים מאוד, ששפותיהם וזיכרונם ההיסטורי זקוקים לתמיכה מיוחדת. ההכרה המשפטית בזכויות אלה לא מחזירה את המרחב התרבותי האבוד באופן אוטומטי, במיוחד בתנאי הכיבוש הרוסי. אבל היא מגדירה את חובות המדינה האוקראינית לעתיד.

עבור ישראל, משמעות הסיפור הזה חורגת מהדיון הרגיל על יחסי אוקראינה-הונגריה. בבתי הספר האוקראיניים לומדים עברית במשך עשורים. אוקראינה הכירה בקרימצ’קים ובקראים כעמים ילידים וכללה ארבע שפות הקשורות להיסטוריה היהודית במערכת ההגנה הלשונית הבינלאומית. כעת החוק החינוכי החדש משלים את המערכת המשפטית הזו.

נשאר לראות כיצד הוראות החוקים יעבדו בכיתות הלימוד, בהכשרת המורים ובחיי הקהילות הקטנות. שם יתברר עד כמה הערבויות הממלכתיות עוזרות לשמר שפות שהועברו מדור לדור והיום נמצאות בסיכון להיעלם יחד עם נושאי השפה האחרונים.

בחודשים מרץ ואפריל העולם ידע על האזרחים והחיילים הנצורים במתחם אזובסטל. בעוד שתושבי מריופול פונו, לאוקראינה לא הייתה אפשרות לחלצם בכוח, ורוסיה לא נענתה לשום הצעה מלבד כניעה. לחיילים לא נותר אלא להילחם עד הסוף.

מגני מריופול עצרו 20,000 חיילים רוסים, השמידו כ-6,000 מהם, וכן כ-78 טנקים ומעל 100 כלים משוריינים, ובכך סייעו לצבא האוקראיני להיערך טוב יותר להגנת הדונבאס, כשכמעט שלושה חודשים עיכבו את התקדמות הרוסים.

בתחילת מאי לא נותרו אזרחים במתחם אזובסטל.

בערב ה-16 במאי פנה מפקד גדוד אזוב דניס פרוקופנקו בהודעה:

“מגני מריופול מילאו את הפקודה. למרות כל הקשיים, במשך 82 ימים עיכבו כוחות אויב עדיפים ונתנו לצבא האוקראיני זמן להתארגן מחדש, להכשיר חיילים נוספים ולקבל כמויות גדולות של נשק ממדינות שותפות.”

ימים אחדים קודם לכן, אחד הלוחמים במריופול, הלוחם היהודי ויטלי ברבש מגדוד אזוב, הקליט פנייה בשם היהודים האוקראינים הלוחמים עמו באזובסטל — לממשלת ישראל בבקשה לסייע בפינוי החיילים שנותרו במתחם.

ברבש היה פצוע קשה וסבל מזעזוע מוח. לוחם נוסף סייע לו להקריא את הפנייה בשם כל היהודים האוקראינים באזובסטל.

הטקסט המלא של הפנייה:

“אני ויטלי ברבש, כינוי “בניא”. קשה לי לדבר עקב פציעות, זעזועים ומחלות, ולכן אחיי לנשק ידברו בשמי ובשם כל היהודים האוקראינים שנמצאים איתי באזובסטל.

כולנו צריכים שמיים שקטים מעל הראש.

במילים אלו אני פונה לראש הממשלה נפתלי בנט, לכנסת, לעם ישראל, לעיתונאים, לבית הכנסת “ביין שטרן שולמן” בקריבי ריה, ולרב לירון אדרי.

אני מקווה שפנייתנו תישמע גם על ידי יולי אדלשטיין, יוליה מלינובסקי, יבגני סובה ואלכס קושניר.

כאן, במריופול האוקראינית, על חורבות מפעל אזובסטל, נמצאים יהודים בדיוק כמוני וכמוכם. כולנו זוכרים כיצד אבותינו האוקראינים סבלו מהטרור של סטלין וכיצד אבותינו היהודים סבלו מהיטלר.

היום אנו ניצבים מול איום חדש — בדמות פוטין — שמאחד ומחיה את מעשיהם של שני העריצים הללו.

אני פונה אליכם בשם כל היהודים באזובסטל הנצורה. אני פצוע ולכן יכול להקליט את הסרטון הזה. שאר חבריי נמצאים בשדה הקרב, מגנים על כל שעל אדמה שעם אוקראינה חלק בעבר עם אבותינו.

הרוסים כבר שלושה חודשים הורסים כל מה שקשור לשורשינו המשותפים ולהיסטוריה שלנו. העמים שלנו שרדו טרגדיות איומות בעבר, והיום אנו חייבים להילחם למען ארצנו. אוקראינה מעולם לא הפנתה עורף ליהודים, ואנו מאמינים שישראל לא תעזוב את אוקראינה ותעמוד לצידנו מול הכובש הרוסי.

אנחנו זקוקים לעזרת ישראל בפינוי החיילים מהמריופול. אנו מבקשים מכם הצלה.

אתם — יותר מכל אחד אחר — מסוגלים לעשות זאת. אנחנו — יותר מכל אחד אחר — תולים בכם תקווה. אנו מחכים לכם. אנו כבר כותבים את ההיסטוריה.”

אגב, באותם ימים פנה נפתלי בנט אל פוטין בבקשה “לשקול דרכים שונות לפינוי ממפעל אזובסטל במריופול”.

“הנשיא פוטין הבטיח לאפשר פינוי אזרחים, כולל פצועים, באמצעות מסדרונות הומניטריים של האו״ם והצלב האדום”, נמסר מלשכת בנט.

ב-16 במאי 2022 החל יציאתם של מגני אזובסטל ממעמקי הבונקרים. אנשים ששרדו את הגיהנום קיבלו פקודה להניח את נשקם — למען הצלת חיים.

הגנת הגבורה של מריופול ואזור אזובסטל נמשכה 86 ימים. לוחמי אזוב, יחד עם אחרים, בלמו את הרוסים והאטו את התקדמותם בדרום אוקראינה בשלב הקשה ביותר של המלחמה. והם הצליחו במשימתם.

מאות מגני אזובסטל, כולל לוחמי אזוב, עדיין מוחזקים במחנות רוסיים ועוברים עינויים בלתי אנושיים.

כתבות נוספות על מגני אזובסטל:

אוקראינה: באומן לוחם אזוב מחבק את ידידו היהודי במהלך ראש השנה תשפ״ד

משלחת גדוד אזוב ביקרה בישראל: “מריופול — המצדה שלנו”

מהשואה להפצצות הרוסיות: סיפורם של אלווירה בורטס ונכדה — מגן אזובסטל — משפחה יהודית ששרדה שני ג׳נוסיידים

“כאן, במריופול האוקראינית, נמצאים יהודים בדיוק כמוני וכמוכם” — לוחמי אזוב היהודים פונים לממשלת ישראל

40 “גיבורים יהודים” נלחמים באזובסטל — דברי דוד אראחמיה

NAnews — ישראל — אוקראינה סבורה:

• ההגנה על אזובסטל הפכה לסמל של עמידה ונחישות ששינתה את מהלך המלחמה.
• פניית הלוחמים היהודים לישראל הייתה קריאת מצוקה היסטורית שלא היה ניתן להתעלם ממנה.
• על ישראל להכיר בתרומתם של היהודים בהגנת אוקראינה ולפעול לשחרור השבויים.
• שתיקה מול קריאה כזו — היא שתיקה מול הזיכרון ההיסטורי שלנו.
• עלינו לזכור: בין גיבורי מריופול היו יהודים. והם האמינו בישראל.

אם NAnews חשוב לכם ואתם רוצים לעזור לפרויקט להמשיך לפעול, להתפתח ולהישאר פתוח לכולם — תוכלו לתמוך בנו בדרך הנוחה לכם.

גם תמיכה קטנה עושה הבדל.

מה הדרך הנוחה ביותר לתמוך ב־NAnews?

למה התמיכה שלכם חשובה?

NAnews הוקמה כפרויקט עצמאי של אנשים המחוברים גם לישראל וגם לאוקראינה. אנחנו רוצים לדבר על האירועים שמתרחשים סביבנו בלי להתאים את העמדה המערכתית לאינטרסים של מפלגה פוליטית, גוף ממשלתי או נותן חסות חיצוני.

הגישה הזאת משפיעה גם על בחירת הנושאים שלנו. מעניין אותנו במיוחד החיבור בין ישראל לאוקראינה — אירועים, אנשים ותהליכים שלעתים נופלים בין סדרי היום התקשורתיים המרכזיים של שתי המדינות.

לא מעניינת אותנו רק הידיעה עצמה. חשוב לנו להבין מאיפה הגיע המידע, מה עומד מאחורי כותרת בולטת, איך אירועים שונים קשורים זה לזה ומה המשמעות שלהם עבור ישראל, אוקראינה ואנשים המחוברים לשתי המדינות.

לכן אנחנו מחפשים מקורות ראשוניים, משווים דיווחים, בודקים טענות שנויות במחלוקת ומשתדלים להפריד בצורה ברורה בין עובדה מבוססת, ניתוח ודעה.

על מה אנחנו כותבים?

📌 ישראל ואוקראינה — היחסים בין המדינות, פוליטיקה, חברה, כלכלה, תרבות ופרויקטים משותפים.
📌 המלחמה באוקראינה וביטחון ישראל — אירועים, החלטות ממשלה והשלכותיהן.
📌 ישראלים בעלי שורשים אוקראיניים — אנשים, יוזמות וסיפורים המחברים בין שתי המדינות.
📌 הקהילה היהודית באוקראינה — החיים כיום, היסטוריה, אנשים ופעילות הקהילות.
📌 היסטוריה — פרקים מורכבים ביחסים בין העמים והשפעת העבר על ההווה.
📌 אנשים — דמויות מישראל ומאוקראינה שהשאירו חותם בהיסטוריה המשותפת.
📌 דיסאינפורמציה ותעמולה — בדיקת הצהרות בולטות, מניפולציות, פייקים ומבצעי השפעה.

למה מיועדת התמיכה?

פרויקט חדשות הוא לא רק כתיבת טקסטים. כדי שכתבה תעלה לאתר ותגיע לקוראים דרושים תשתיות, שירותים טכניים, אבטחה, חיפוש מקורות, בדיקת מידע והפצת התוכן.

תמיכת הקוראים מאפשרת לנו להפנות יותר משאבים ל:

✔ הכנת כתבות — חיפוש נושאים ומקורות ראשוניים, בדיקת מידע וניתוח;
✔ תפעול האתר — שרתים, אחסון, גיבויים, עדכונים ותחזוקה טכנית;
✔ אבטחה — הגנת האתר, ניטור ושירותים נחוצים;
✔ גרסאות בשפות שונות — פרסום ברוסית, אוקראינית, עברית, צרפתית ואנגלית;
✔ הפצה — קידום פרסומים חשובים והגעה לקוראים חדשים;
✔ נראות במנועי חיפוש — פיתוח טכני ו־SEO כדי שניתן יהיה למצוא את הכתבות העצמאיות של NAnews במנועי חיפוש.

NAnews נשאר פתוח לכולם

אנחנו לא רוצים להפוך את הכתבות המרכזיות של NAnews לתוכן סגור הזמין רק לאחר תשלום. האפשרות לפתוח כתבה ולקרוא אותה לא צריכה להיות תלויה בשאלה אם קורא מסוים יכול לתמוך בפרויקט מבחינה כספית.

Patreon, PayPal, Bit, Buy Me a Coffee ו־USDT הם אמצעים וולונטריים לתמיכה ב־NAnews, ולא תשלום עבור גישה לפרסומים.

והעזרה לפרויקט אינה רק כסף. כשאתם קוראים את הכתבות שלנו, שולחים קישור לחברים, משתפים פרסום או מספרים לאחרים על NAnews — גם כך אתם עוזרים לפרויקט לגדול.

הכתבות האחרונות של NAnews

מחבר: לב ורשבסקי

ההודעה הופיעה בעמוד הרשמי של MAK_UA בפייסבוק. המארגנים פונים לקהילה האוקראינית בישראל עם הזמנה לשמור את התאריכים מראש בלוחות השנה ומבטיחים מפגש עם “דיבוסוויט” הקסום – עולם אגדי של הרפתקאות, גיבורים יוצאי דופן וניסים חגיגיים.

מכירת הכרטיסים אמורה להתחיל מאוחר יותר. בינתיים MAK_UA חושפים את התוכנית בהדרגה, לצופים יש הזדמנות להכיר את הפרויקט החדש ולהחליט באיזו עיר יהיה להם נוח יותר לבקר בהצגה.

שלוש ערים, שני תאריכים מוכרזים ושווקים חגיגיים

חיפה — יום שלישי, 29 בדצמבר 2026. בשעה 17:00 ייפתחו הדלתות, יתחיל לפעול שוק חגיגי, ופרויקט «ריבנובגה» יכין בידור לאורחים. בשעה 18:00 תתחיל ההצגה. כך המארגנים מציעים לא להסתפק באולם התיאטרון, אלא לבלות יחד ערב חגיגי שלם.

תל אביב — שבת, 2 בינואר 2027. כאן האורחים גם כן מוזמנים משעה 17:00. לפני ההצגה יתקיים שוק, והילדים יוכלו לפגוש פיות אגדה. ההצגה עצמה תתחיל בשעה 18:00. למשפחות עם ילדים, השעה הזו לפני תחילת ההצגה יכולה להיות חלק נפרד מהיכרות עם הגיבורים והאווירה של ההצגה.

אשדוד — העיר מצוינת בלוח הגרפי הרשמי של ההצגה. עם זאת, במודעה הטקסטואלית האחרונה של MAK_UA, תאריך, שעה ומקום ההצגה באשדוד טרם צוינו. לצופים מאשדוד והאזורים הדרומיים של ישראל מומלץ לעקוב אחר עדכונים בעמוד הרשמי של המארגנים, שם צפויה פרסום פרטים נוספים.

הסיפור עם הבהרת לוח הזמנים אינו מקרי. כבר בספטמבר נאנובוסטי סיפרו על לוח האירועים הגדול של MAK_UA למחצית השנייה של 2026. אז האגדה המשפחתית לחג המולד תוכננה מראש לתקופה שבין 15 ל-30 בדצמבר בשלוש ערים – חיפה, תל אביב ואשדוד. כעת הופיעו תאריכים ספציפיים לשתי הצגות, כאשר ההצגה בתל אביב תתקיים כבר לאחר תחילת השנה החדשה.

כתובות מדויקות של האולמות, מחירי הכרטיסים, משך ההצגה והמלצות גיל טרם פורסמו. לא מצוינת גם האפשרות לתרגום או כתוביות לצופים שאינם דוברי אוקראינית. על כל הפרטים הללו המארגנים צריכים להודיע בנפרד.

מי היא המלכה אנה ומה מסתיר עץ הזיכרון

במרכז ההצגה החדשה – המלכה אנה. לצידה בשם מופיע עץ הזיכרון, והמודעה הפרסומית מציגה עץ אלון אגדי ענק, מלכה בשמלה כחולה מפוארת, דמויות מסתוריות וטירה על רקע נוף קסום.

בשילוב השם והתואר קל לראות אסוציאציה היסטורית עם אנה קייבסקה, הידועה גם כאנה יארוסלבנה. במאה ה-11 בתו של הנסיך הקייבי יארוסלב החכם הפכה למלכת צרפת, כשהתחתנה עם אנרי הראשון בשנת 1051. לאחר מות בעלה היא השתתפה בענייני החצר המלכותית הצרפתית בשנות ילדותו של בנה פיליפ הראשון.

לקוראים הישראלים שאינם מכירים את ההיסטוריה של מזרח אירופה בימי הביניים, כאן כדאי להבהיר: אנה הגיעה מרוס של קייב, מדינה עם מרכז בקייב, שהתקיימה זמן רב לפני היווצרותן של אוקראינה, רוסיה ובלארוס המודרניות. בזיכרון התרבותי האוקראיני אנה קייבסקה תופסת מקום מיוחד כסמל לקשרים ההיסטוריים הישנים של קייב עם חצרות מלכותיות אירופאיות.

עם זאת, MAK_UA טרם הודיעה שהגיבורה של ההצגה היא בדיוק אנה יארוסלבנה ההיסטורית. הדמיון בשם מאפשר לדבר על אסוציאציה אפשרית, אך לא על עלילה מאושרת. המחברים מכנים את עבודתם אגדה-פנטזיה מקורית, ופרטי הסיפור שלה עדיין לא ידועים.

לא נחשף גם המשמעות של עץ הזיכרון. הוא יכול להפוך לחפץ קסום, מקום פעולה או דימוי שמחבר דורות וזיכרונות משפחתיים. אבל אלו רק אפשרויות לקריאת השם, ולא מידע מהתסריט שפורסם.

למשפחות שבהן ילדים גדלים בין התרבות האוקראינית והישראלית, נושא הזיכרון נשמע במיוחד מוכר. סיפורי משפחה כאן לעיתים קרובות חוצים מספר מדינות, שפות ותקופות. ולמרות שעדיין לא ידוע איזה תוכן הכניסו היוצרים לאגדה שלהם, השם שלה כבר מעורר שאלות שיכולות לעניין צופים מדורות שונים.

MAK_UA: תיאטרון אוקראיני שנוצר בישראל

מאחורי ההצגה עומד MAK_UA — Українська Мистецька Аматорська Кузня в Ізраїлі. זהו איחוד חברתי-אמנותי אוקראיני, שנוצר על ידי מרינה קדצקה (מרינה קדצקה), מחנכת ושחקנית, שחיה שנים רבות בישראל.

בראיון לפרויקט «אוקראינסקי זדיבאנקי בישראל», שהוצג על ידי נאנובוסטי, מרינה סיפרה על המעבר שלה, על עיצוב הזהות התרבותית האוקראינית שלה ועל הסיבה לצורך ליצור תיאטרון בשפה האוקראינית דווקא כאן, בישראל.

בזמן הראיון בשנת 2023, MAK_UA היה פרויקט התנדבותי לחלוטין. סביב הרעיון התאחדו שחקנים, תסריטאים, במאים ונציגים של מקצועות יצירתיים אחרים. הקולקטיב ערך סדנאות, יצר הצגות בובות, עבד על הצגות ילדים, כולל “אגדה על ניקולאי” ו”אגדת אביב-סרטנסק” האינטראקטיבית.

מאוחר יותר הופיעו הצגות חדשות, מפגשים ותוכניות חינוכיות. אחת מהן היא “תיאטרותרפיה”, שבה המשתתפים מכירים את ההיסטוריה של התיאטרון האוקראיני דרך תרגילים בימתיים, אילתור ועבודה עם קול.

בלוח השנה של MAK_UA ל-8 באוקטובר 2026 תוכננה הפגישה השישית של העונה השלישית של “תיאטרותרפיה”, שהוקדשה לפיתוח התיאטרון האוקראיני המודרני. שיעורים כאלה אינם דורשים מהמשתתפים השכלה מקצועית במשחק: התיאטרון כאן קיים לא רק עבור הצופים, אלא גם עבור אנשים שרוצים לנסות את עצמם על הבמה.

במשך כמה שנים האיחוד הפך לחלק בולט מהחיים התרבותיים האוקראיניים בישראל. עם זאת, לא מדובר בלהקת סיור שהגיעה לכמה ימים מאוקראינה, אלא בקולקטיב יצירתי שעובד בתוך המדינה עצמה.

נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency סיפרו פעמים רבות על הפרויקטים שלו. בהם מעניין לא רק שימור השפה האוקראינית: ההצגות הופכות למקום מפגש של אנשים שנולדו באוקראינה, חיים זמן רב בישראל או מכירים לראשונה את התרבות האוקראינית בזכות חברים ושכנים.

מעלילות ניקולאי ועד מלנקה: אילו אגדות MAK_UA כבר הציג

ה”מלכה אנה” החדשה ממשיכה את המסורת התיאטרלית שנבנית ב-MAK_UA כבר כמה שנים.

בדצמבר 2024 הקולקטיב הכין אגדה לחג המולד בשפה האוקראינית «הרפתקאות ניקולאי ביער האגדי» — “הרפתקאות ניקולאי ביער האגדי”. ההצגות תוכננו בחיפה, ראשון לציון ואשדוד. נאנובוסטי סיפרו בפירוט על ההצגה הזו, שהייתה מיועדת לילדים ולהורים.

שנה לאחר מכן הופיעה עבודה חדשה — «אגדה על מלנקה והנחש הרשע», או “אגדה על מלנקה והנחש הרשע”. היא הוצגה בדצמבר 2025 בתוכנית ההופעות החורפיות של MAK_UA בתל אביב, חיפה ואשדוד.

מלנקה היא גיבורה של מסורת חורף אוקראינית עממית, הקשורה לטקסים, שירים, תחפושות והופעות שמחות. עבור הקהל הישראלי זו לא דמות מוכרת מספרי ילדים, אלא חלק מתרבות חגיגית מיוחדת שנשמרה באוקראינה במשך מאות שנים. באגדה היא התמודדה עם הנחש — דמות דמיונית שנוצרה ברוח הפולקלור האוקראיני.

בהצגה פעלו שישה דמויות אגדה. לעיצוב השתמשו בעבודות של אמנים אוקראינים לאמנות דקורטיבית-שימושית, מוזיקה מקורית של מלחין אוקראיני ואלמנטים של אסתטיקה קרפטית. הקרפטים הם אזור הררי במערב אוקראינה ובמדינות שכנות במרכז אירופה, שבו התפתחו מסורות עשירות של מלאכות עממיות, מוזיקה וטקסים חגיגיים.

המארגנים הבטיחו לילדים מתנות ותמונות עם הגיבורים לאחר ההצגה, ותוכנית החגיגות לוותה בשוק מוצרים אוקראיניים. חלק מההכנסות ממכירת הכרטיסים תוכננו להקדיש לתמיכה בכוחות המזוינים של אוקראינה.

על ההצגה, העלילה שלה ותנאי הביקור ניתן לקרוא במאמר הקודם של נאנובוסטי על האגדה על מלנקה.

לא ניתן עדיין לקבוע שכל האלמנטים הללו יחזרו ב”מלכה אנה” החדשה. לא מתנות, לא חלק מההכנסות ממכירת הכרטיסים ולא מספר הדמויות להצגה של 2026–2027 הוכרזו בנפרד. אבל העבודות הקודמות מראות כיצד בדיוק MAK_UA מחבר את הפעולה הבימתית עם תוכנית תרבותית וחגיגית.

“ריבנובגה” בחיפה: יותר מבידור לפני ההצגה

תפקיד מיוחד בהצגה בחיפה ישחק פרויקט “ריבנובגה” — יוזמה חברתית-תרבותית אוקראינית, שעובדת עם ילדים ומבוגרים. היא ידועה בחיפה במפגשים יצירתיים, שיעורים, חגיגות תרבות ואירועים שעוזרים לאנשים למצוא תקשורת ותמיכה רגשית.

אחת המשתתפות בארגון אירועים כאלה היא טל מיכאלנקו. יחד עם צוות “ריבנובגה” היא השתתפה בהכנת אירועים שחיברו בין מסורות תרבותיות אוקראיניות וישראליות.

בפברואר 2025 נאנובוסטי סיפרו על חגיגת ט”ו בשבט בחיפה, שאורגנה בהשתתפות “ריבנובגה”. ט”ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות היהודי, הנחגג ב-15 לחודש שבט. בישראל קשורות אליו מסורות של נטיעת עצים, דאגה לטבע והיכרות ילדים עם עולם הצומח של המדינה.

אז בתוכנית התחברו מוזיקה, פעילויות יצירתיות, קריאת ספרים אוקראיניים, משחקים, תרגולים מדיטטיביים ומתנות לילדים. בין המשתתפים הייתה “פיז’אמנה ביבליותקה” — יוזמה שמכירה ילדים עם ספרים דרך קריאה ויצירה משותפת.

במאי של אותה שנה “ריבנובגה” ערכה בחיפה את “יום הוישיוונקה. אפילוג”. וישיוונקה היא חולצה אוקראינית מסורתית רקומה, שהפכה מזמן לסמל מוכר של התרבות הלאומית. התוכנית כללה מוזיקה, סדנאות יצירה ושיעורים נפרדים לילדים.

בקיץ 2026 כיוון הילדים “ריבנובגה.ילדים” השתתף בארגון המפגש “עולם ציורי” — אירוע אמנותי לילדים בחיפה, שהוכן בשיתוף עם “פיז’אמנה ביבליותקה”.

לכן ההזמנה של “ריבנובגה” להצגה ב-29 בדצמבר נראית כהמשך טבעי של עבודה תרבותית משותפת. אבל סט הבידור הספציפי לפני “המלכה אנה” המארגנים עדיין לא חשפו. נותר להמתין לתוכנית המפורטת של השוק.

מי תומך בהצגה החדשה

במודעה הגרפית של “המלכה אנה” מוצגים לא רק גיבורי התיאטרון והערים שבהן תתקיים ההצגה, אלא גם ארגונים שתומכים בפרויקט.

בקטע התמיכה המידעית מצוינים שגרירות אוקראינה במדינת ישראל, Created in Ukraine, Historical Arsenal, “אנחנו יחד”, Israeli Friends of Ukraine ו-Help People Group.

בין השותפים במודעה מוצגים SHO?, n.th.ng ו-Disco Ukraina.

הרכב כזה משקף את ההשתתפות בחיים התרבותיים האוקראיניים בישראל לא רק של קולקטיבים תיאטרליים, אלא גם של יוזמות חברתיות, איגודים התנדבותיים ונציגים של עסקים מקומיים.

ל-MAK_UA זו עוד דרך למשוך לפרויקטים שלהם קהילות שונות. עם זאת, התמיכה בתרבות האוקראינית בישראל מזמן לא מוגבלת לארגונים שבשמותיהם מופיעה המילה “אוקראינה”. באירועים משתתפים אנשים ממוצאים שונים, שמאחד אותם עניין בתיאטרון, בהיסטוריה, במוזיקה ובחילופי תרבות.

למה אגדות אוקראיניות מוצאות את הקהל שלהן בישראל

לישראל יש לוח חגים משלה, שאינו חופף לתאריכים המוכרים לרבים מהעולים מאוקראינה וממדינות אירופה אחרות בדצמבר ובינואר. ראש השנה היהודי, ראש השנה, נחגג בסתיו, וה-1 בינואר אינו יום חופש חגיגי כלל-מדינתי.

עם זאת, עבור משפחות רבות שעברו מאוקראינה וממדינות אירופה אחרות, סוף דצמבר נשאר זמן של מפגשים משפחתיים, מתנות והצגות ילדים. והתיאטרון האוקראיני תופס בהדרגה את מקומו בלוח השנה הזה.

במיוחד מעניינת המצב עם ילדים. רבים מהם לומדים בבתי ספר ישראליים, מדברים עברית עם חברים, צופים בתוכניות ישראליות ועוברים בהדרגה לשפת המדינה שבה הם חיים. האוקראינית נשארת לעיתים קרובות שפת התקשורת עם ההורים, הסבים והסבתות.

בהצגה הכל מסודר אחרת. האוקראינית נשמעת לא רק בבית: על הבמה מדברים גיבורים אגדה, מתבדחים, שרים, מספרים סיפורים. עבור הילד זו הזדמנות לראות את השפה שלו כחלק מאירוע תרבותי חי. ועבור המבוגרים — לבלות ערב בסביבה שבה זיכרונות משפחתיים לא צריך לתרגם ולהסביר כל פעם מחדש.

לא פחות חשוב, שהצגות כאלה יכולות לעניין גם ישראלים שאין להם שורשים אוקראיניים. היכרות עם תרבות השכנים דרך אגדה לילדים לפעמים מתגלה כנגישה יותר ממפגשים רשמיים ונאומים חגיגיים. עם זאת, עבור משפחות שאינן דוברות אוקראינית, האפשרות לבקר תהיה תלויה גם בכך אם המארגנים יספקו ליווי לשוני.

כרטיסים, כתובות ועדכונים: מה שצריך לדעת הצופים

נכון ל-12 באוקטובר 2026, MAK_UA פרסמה את שם ההצגה, ציינה שלוש ערים במודעה והודיעה על תאריכים מדויקים לשתי הופעות.

חיפה — 29 בדצמבר 2026: פתיחת דלתות ושוק חגיגי בשעה 17:00, ההצגה בשעה 18:00. בתוכנית החגיגית משתתף פרויקט “ריבנובגה”.

תל אביב — 2 בינואר 2027: פתיחת דלתות, שוק ומפגש עם פיות בשעה 17:00, תחילת ההצגה בשעה 18:00.

אשדוד — ההצגה מצוינת במודעה, אך תאריך ושעה מדויקים טרם פורסמו. לתושבי אשדוד מומלץ לעקוב אחר הודעות נוספות של המארגנים. התאריך 31 בדצמבר המצוינת במודעה הגרפית עדיין לא ניתן לקשר באופן חד משמעי לעיר זו.

מכירת הכרטיסים עדיין לא החלה. מידע על מחירים, כתובות מדויקות של האולמות, משך ההצגה והמלצות גיל צריך להופיע בנפרד.

מקור העדכונים העיקרי — העמוד הרשמי של MAK_UA בפייסבוק. שם המארגנים מבטיחים להודיע על תחילת מכירת הכרטיסים ולפרסם פרטים נוספים.

בינתיים הצופים יכולים רק לבחור את העיר הנוחה ולשמור את התאריכים המוכרזים. ולמי שגר באשדוד, כדאי להמתין מעט: העיר כבר הופיעה במודעה של האגדה החדשה, נותר להמתין ללוח זמנים ספציפי.

לפני MAK_UA עוד כמה חודשים של הכנה. יופיעו שמות המבצעים, פרטי העלילה, כתובות האולמות וקישורים לכרטיסים. אבל דבר חשוב אחד כבר ידוע: התיאטרון האוקראיני מתכוון שוב לחגוג את השנה החדשה עם הצופים שלו בישראל — והמסורת הזו נמשכת.

מחבר: פאבל שווייקו

הקונצרט יתחיל ב-19:30 על גג המנזר הארמני העתיק ביפו, תחת כיפת השמיים במרחב ליד הים.

בפוסטר הקונצרט של וסיל מישצ’נקו מוצג כ-Voice of Ukraine. הזמר עצמו ידוע בעיקר בזכות השתתפותו בעונה הרביעית של “קולו של אוקראינה” בשנת 2014.

מי הוא וסיל מישצ’נקו ומה הוא שר

וסיל וסילייביץ’ מישצ’נקו נולד ב-24 בינואר 1991 ומקורו בכפר בלינצי במחוז איוואנו-פרנקיבסק. לפני התהילה הטלוויזיונית הוא כבר עסק במוזיקה באופן מקצועי: למד בתחום המוזיקה, עבד כמנהל אמנותי של מועדון הכפר, עסק במקהלה ובאנסמבלים. מאוחר יותר הקהל הרחב הכיר אותו בעונה הרביעית של הפרויקט “קולו של אוקראינה. פרזנטציה מחדש”, שם הופיע בצוות של סביאטוסלב וקרצ’וק.

אבל על מישצ’נקו כדאי לדבר לא רק דרך תוכנית הטלוויזיה הישנה, אלא גם דרך הרפרטואר האישי שלו. לפי ערוץ היוטיוב האישי שלו, וסיל שר לא בז’אנר צר אחד. יש לו כמה קווים בולטים: שיר אוקראיני, פופ לירי, רפרטואר איטלקי, קאברים באנגלית והקלטות אישיות.

אחת העבודות הבולטות ביותר שלו בערוץ היא השיר “מויה”. הווידאו פורסם כ-“וסיל מישצ’נקו — מויה (בכורה 2020)”, ובין הסרטונים בערוץ זה נראה כאחד הנצפים ביותר. זה כבר לא מספר טלוויזיוני מפרויקט זר, אלא עבודה סולו אישית של האמן.

מקום מיוחד ברפרטואר שלו תופסת הנושא האוקראיני. בערוץ יש וידאו “אוקראינה”, וגם הקלטה של “דיבליוס יא על השמיים” — אחד השירים הליריים האוקראיניים המוכרים ביותר. עבור הקורא הישראלי כאן כדאי להבהיר: “דיבליוס יא על השמיים” — זהו יצירה אוקראינית מאוד מזוהה, שמבצעים לעיתים קרובות זמרים בסגנון אקדמי או חצי-אקדמי. עבור מישצ’נקו חומר כזה הוא טבעי לחלוטין: יש לו בריטון חזק והגשה שמיועדת לא למספר פופ מהיר, אלא למשפט ווקאלי ארוך וקול “חי”.

עם זאת, הרפרטואר שלו לא מוגבל לשירים אוקראיניים. בערוץ יש Il Mondo, כלומר קלאסיקה שירית איטלקית, שאיתה, אגב, הוא מזוהה עוד מימי “קולו של אוקראינה”. יש גם קאבר באנגלית — Can’t Help Falling in Love With You מהרפרטואר של אלביס פרסלי. זה כבר זווית קצת אחרת של יצירתו: לא מספר אקדמי ולא ליריקה אוקראינית, אלא פופ רומנטי רך.

לכן אי אפשר לתאר את מישצ’נקו במשפט אחד כמו “שר שירים אוקראיניים”. מדויק יותר יהיה לומר כך: הרפרטואר שלו נשען על כמה עמודים — שיר לירי אוקראיני, בלדות פופ, רפרטואר ווקאלי איטלקי וקאברים באנגלית, פלוס עבודות סולו אישיות.

אם למנות את השירים וההקלטות הבולטים ביותר שנראים בערוץ היוטיוב שלו ובהופעות המוכרות, אז זה קודם כל:

“מויה” — שיר סולו אישי;
“אוקראינה” — רפרטואר פטריוטי/לירי אוקראיני;
“דיבליוס יא על השמיים” — שיר אוקראיני מוכר;
Il Mondo — רפרטואר איטלקי;
Can’t Help Falling in Love With You — קאבר באנגלית.

כלומר בקונצרט ביפו הצופה לא יפגוש מבצע “מהפוסטר”, אלא זמר עם סגנון שכבר התגבש: בריטון חזק, נטייה לשירים מלודיים, אהבה לליריקה אוקראינית וניסיון בביצוע רפרטואר אוקראיני ובינלאומי.

ערוץ היוטיוב של וסיל מישצ’נקו:
https://www.youtube.com/@ВасильМіщенко-с8ю/

המוזיקה הייתה עבודתו עוד לפני הטלוויזיה

לפני “קולו של אוקראינה” מישצ’נקו כבר עסק במוזיקה לא כתחביב.

הוא למד, עבד עם קבוצות מוזיקליות והיה מנהל אמנותי של מועדון הכפר בבלינצי. בראיונות לאחר הפרויקט סיפר על עבודה עם מקהלה ואנסמבלים, על הופעות ועל כך שהתחיל לשיר כבר בילדותו.

קולו אז כונה לעיתים קרובות אקדמי. מישצ’נקו עצמו נזכר שבמהלך העבודה עם סביאטוסלב וקרצ’וק היה עליו לשנות את הסגנון הרגיל: לא בכל יצירה נדרשה עוצמה מרבית וצפיפות צליל, חלק מהשירים היה צריך לבצע בצורה קלה יותר.

ברפרטואר של תקופת “קולו של אוקראינה” היו יצירות בשפות שונות. כבר בהופעה הטלוויזיונית הראשונה הוא בחר את Il mondo האיטלקית, ובהמשך הראה את קולו בצורות מוזיקליות שונות לחלוטין.

מה יהיה ב-24 באוקטובר

המארגנים מכנים את הערב תוכנית קונצרט מיוחדת משירים אוקראיניים אהובים.

הקונצרט יתקיים עם ליווי מוזיקלי חי.

יחד עם וסיל מישצ’נקו יופיעו ורוניקה ברוק — דואט ווקאלי, אלכס גולד — פסנתר, סטב פישר — גיטרה אקוסטית ואליסה גולדנברג — צ’לו.

הרכב כזה מיד קובע פורמט די קאמרי. כאן לא מצוינים מופע ריקודים או תוכנית אלקטרונית: הבסיס של הערב צריך להיות קול וכלים אקוסטיים.

עבור חלק מהמאזינים הישראלים הביטוי “שירים אוקראיניים” עשוי להתכוון בעיקר לרפרטואר עממי. בהודעה, עם זאת, לא פורסם רשימת יצירות ספציפית: המארגנים מנסחים את התוכנית בצורה רחבה יותר — כשירים אוקראיניים אהובים. לכן לא נייחס מראש לקונצרט יצירות מסוימות.

ועוד פרט עקרוני: לקונצרט מוזמנים כל מי שמתעניין במוזיקה אוקראינית ובביצוע חי. זה לא אירוע סגור עבור קהילה אחת בלבד. השירים יושמעו בשפה האוקראינית.

יפו העתיקה, הים והמנזר

מקום האירוע — אחד החלקים המיוחדים ביותר של הפוסטר הזה.

הקונצרט יתקיים בשטח המנזר הארמני ביפו, במרחב הערב ליד הים.

למי שחי לאחרונה בישראל: יפו היא חלק מהעירייה המאוחדת תל אביב–יפו, אבל יפו העתיקה — זהו חלק נמל עתיק של העיר עם בנייה מאבן, מקדשים, מנזרים ורחובות שיורדים ישירות לים התיכון.

לפי המידע של המארגנים, הכניסה לקונצרט תהיה מצד הטיילת של יפו. הם מזהירים במיוחד את האורחים לא להתבסס על כניסה דרך העיר העתיקה.

יש גם עניין מעשי לגמרי. ביום בישראל בסוף אוקטובר עדיין יכול להיות חם, אבל ליד הים לאחר שקיעת השמש הטמפרטורה מרגישה אחרת, במיוחד ברוח. המארגנים ממליצים לקחת שכבה קלה או משהו חם.

כך שהמקום כאן הוא לא רק כתובת בפוסטר. פורמט הקונצרט קשור ישירות למרחב: ערב, ים, קירות ישנים ומוזיקה חיה ללא אולם סגור גדול.

נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency מספרים באופן קבוע על איך מוזיקה אוקראינית ופרויקטים תרבותיים אוקראיניים הופכים לחלק מהפוסטר הישראלי: מהופעות של מבצעים ידועים ועד קונצרטים מקומיים, ערבי מועדונים והופעות של מוזיקאים שכבר עובדים בישראל.

שותפי הקונצרט

בפוסטר הרשמי מצוינים שני שותפים לאירוע — SHO? Traditional Ukrainian Food ו-MAK UA.

SHO? — מסעדה של אוכל אוקראיני מסורתי בתל אביב ברחוב קרלבך, 3. המהדורה הישראלית Ynet תיארה אותה כמסעדה של אוכל אוקראיני, שעובדת בו זמנית כמרחב ערב ומקום לקיום אירועים.

הקטלוג האוקראיני Svoyi מכנה את SHO? המסעדה הראשונה של אוכל אוקראיני מסורתי בישראל. בתפריט מוצגים בורשט, קוטלטה קייבסקי, גלושקי, ורניקי ומנות נוספות; שם גם מתקיימת מוזיקה חיה באופן קבוע.

MAK UA — זהו “הסדנה האמנותית האוקראינית החובבנית בישראל”, קולקטיב יצירתי אוקראיני/יוזמה תרבותית בישראל. לפרויקט יש תוכניות תיאטרליות ותרבותיות משלו, ובשנת 2025 MAK UA הציג בישראל מחזה אוקראיני מקורי “אגדה על מלנקה והנחש הרע” בתל אביב, חיפה ואשדוד. נאנובוסטי חדשות ישראל Nikk.Agency

בשנת 2026 MAK UA גם משתתף באירועים תרבותיים אוקראיניים בישראל. לדוגמה, מרינה קדצקה מייצגת את MAK UA בתוכנית DISCO UKRAЇNA “ליל ולס”, שם הפרויקט אחראי על ההקשר התרבותי האוקראיני של הערב — סמלים, דימויים ומסורות.

העיקר לפני הנסיעה

הקונצרט של וסיל מישצ’נקו יתקיים ב-24 באוקטובר 2026.

התחלה — 19:30.

מקום — תל אביב–יפו, שטח המנזר הארמני ליד הים (על הגג).

כניסה — מצד הטיילת של יפו.

בתוכנית — שירים אוקראיניים בביצוע חי.

על הבמה יחד עם וסיל מישצ’נקו יופיעו ורוניקה ברוק, אלכס גולד, סטב פישר ואליסה גולדנברג.

שותפי הערב — SHO? Traditional Ukrainian Food ו-MAK UA.

לשאלות רכישת כרטיסים המארגנים מציעים לפנות דרך פרסום האירוע בפייסבוק:

https://www.facebook.com/share/p/1HaeTpzER5/

ב-24 באוקטובר ביפו מוזמנים כל מי שמתעניין בשירים אוקראיניים, ווקאל חי ומוזיקה בפורמט קאמרי. התוכנית תושמע בשפה האוקראינית, והקונצרט עצמו יתקיים לא באולם רגיל, אלא בערב ליד הים, בשטח המנזר העתיק.

פעם, תמונות הומוריסטיות של מייסד פייסבוק מארק צוקרברג לבוש בחולצה רקומה היו פופולריות ברשתות החברתיות האוקראיניות.

השילוב של צוקרברג אמריקאי-יהודי וחולצה אוקראינית מסורתית נראה מצחיק, למרות שלמעשה זה אפשרי. אחרי הכל, אבותיו של “אבא” של FB מגיעים מאוקראינה, כלומר מאזור לבוב.

היסטוריונים מצאו עדויות לשורשיו האוקראינים-יהודיים של מייסד פייסבוק מארק צוקרברג. במסגרת מחקר רישומי ארכיון נודע כי אבותיו הגיעו מהעיר רוזדול שבאזור לבוב.

מוצא אוקראיני-יהודי של משפחתו של מארק צוקרברג: ממצאים ארכיוניים

היסטוריה של אבות: גילוי מסמכים ארכיוניים

מחקר היסטורי שפורסם באתר “JewishNews“, חשף כי שורשיו של מייסד פייסבוק מארק צוקרברג נמתחים למערב אוקראינה. התגלית התאפשרה הודות לעבודתה של ההיסטוריונית האוקראינית אוקסנה לובקו במסגרת הפרויקט “מנדרי רוזדילסקי”. רישומים ארכיוניים מלביב ומורשה הראו כי אבותיו של צוקרברג חיו בעיר רוזדול, הממוקמת 40 קילומטרים מלביב.

הדרך לאמריקה: איך עזבו הזוג צוקרברג את אוקראינה

מחקרים מראים כי סבא רבא של צוקרברג, אייזק צוקרברג, נולד ברוזדול ב-1866. כפי שמציינת JewishNews, הוריו, סנדר ורוהל גרונשטיין, עסקו בפעילות מסחר ונולדו להם 11 ילדים. המשפחה נשאה את שם המשפחה צוקר, שלאחר ההגירה לארצות הברית שונה לצוקרברג – המתורגם כ”הר הסוכר” (אוקראינית “צוקרובה גורה”, “סוכר” באוקראינית “צוקור”).

המשפחה היגרה לאמריקה בסוף המאה ה-19, ועל פי נתוני ארכיון, יצחק עזב את אירופה בגיל 27, והגיע לניו יורק ב-1893. באותה תקופה המשפחה כבר התאימה את שם משפחתה להגייה אמריקאית, שהייתה אחד הצעדים לקראת התבוללות במדינה החדשה.

“מוצאו של מארק צוקרברג בארצות אוקראינה מדגיש את ההיסטוריה הרב-גונית של יהודי אוקראינה ותרומתם לתרבות העולם”, ציטוט חדשות“.

אילן יוחסין של צוקרברג

דרכה של משפחת צוקרברג נמשכה לאורך דור: אחד מבניו של יצחק, מקס, התחתן עם ילידת חבל טרנופול – מאנה (מיני) ויזנטל, יליד הכפר סקאלה-פודילסקאיה. בנם ג'ק הפך לסבו של מארק צוקרברג.

ממצא ארכיוני: עדות לשורשים אוקראינים

אישור חשוב למוצאה האוקראיני של משפחת צוקרברג היה מסמך ארכיוני שנמצא בעיתון “גאזטה לבבסקה”. הוא מציין שבשנת 1902 ניסה בית המשפט המחוזי של העיר ניקולייב למצוא את יצחק צוקרברג בקשר למותה של אמו רוהל גרונשטיין. הקלטה זו הפכה לעוד עדות משמעותית לקשרים המשפחתיים של מייסד פייסבוק עם אוקראינה.

“ממצאים ארכיוניים אלו מוסיפים רובד חדש לתמונה ההיסטורית של החיים היהודיים באוקראינה ומראים עד כמה רחוקים ועמוקים השורשים של התרבות הזו”, מדגישים ב-Jewish News.

קשרים אפשריים עם ערים אחרות

היסטוריונים גם שיערו שמשפחת צוקרברג יכולה להיות מחוברת לערים אחרות במערב אוקראינה. בפרט, ההנחה היא שהאבות הקדמונים היו יכולים להגיע מדרוהוביץ', שם חיו גם בני הזוג צוקרברג. עם זאת, אין עדיין אישור מדויק למידע זה, והמחקר נמשך.

משמעות התגלית להיסטוריה האוקראינית-יהודית

המחקר, שנערך בהשתתפות אוקסנה לובקו, פתח עמוד חשוב בהיסטוריה של העם היהודי על אדמת אוקראינה. סיפורם של אבותיו של צוקרברג הוא לא רק עובדה מעניינת על היזם המפורסם, אלא גם חלק מתמונה גדולה יותר המראה את ההשפעה המשמעותית של הקהילה היהודית באוקראינה.

מה הוא חושב? חדשותממצאים כאלה מסייעים בחיזוק הקשרים התרבותיים ומזכירים לנו את ההיסטוריה בת מאות השנים של הנוכחות היהודית בשטח אוקראינה.

השאירו תגובה בטלגרם – ערוץ NAnews↓

הנוסחה הרשמית נשמעת די ברורה: לדברי (11 באפריל 2026) ראש UGCC בלאז’ניישי סביאטוסלב, פועלות בישראל ארבע פרפיות. באותו דיווח נאמר כי הכנסייה עצמה מיוצגת כמעט ב-50 מדינות ברחבי העולם, יש לה כאלף פרפיות מחוץ לאוקראינה, 16 דיוקסיות-אקסרכיות באוקראינה ו-20 מחוץ לגבולותיה.

לקהל הישראלי זהו דגש חשוב: מדובר לא בקבוצת חובבים מקרית, אלא בחלק ממבנה עולמי גדול של חיי הכנסייה האוקראינית.

UGCC

הכנסייה היוונית-קתולית האוקראינית, או UGCC, היא כנסייה קתולית מזרחית במסורת האוקראינית.

בקצרה:
היא שומרת על הטקס המזרחי, הביזנטי, כמו אצל האורתודוקסים, אך יחד עם זאת נמצאת באחדות עם רומא והאפיפיור.

מה מבדיל אותה מאחרות:

מהכנסיות האורתודוקסיות
הפולחן, האיקונות, המסורת הליטורגית והקלנדרית שלה במידה רבה מזרחיים ודומים מאוד לאורתודוקסים, אך קנונית UGCC היא חלק מהכנסייה הקתולית.

מהכנסייה הרומית-קתולית
UGCC היא גם כנסייה קתולית, אך לא בטקס הלטיני. יש לה טקס אחר, תרבות כנסייתית אחרת, מסורות פולחן, שירה כנסייתית, רוחניות והתפתחות היסטורית משלה.

תאריכים חשובים:

988 — הטבילה של רוס בקייב, שורש משותף למסורות האורתודוקסיות והיווניות-קתוליות העתידיות באדמות האוקראיניות.

1596 — איחוד ברסט. חלק מההיררכיה של המטרופולין של קייב נכנסו לקשר עם רומא, תוך שמירה על הטקס המזרחי. זהו תאריך מפתח למוצא UGCC.

1946 — מה שנקרא הסינוד המזויף של לבוב בברית המועצות, לאחריו UGCC חוסלה בכוח על ידי השלטון הסובייטי והוכנסה למחתרת.

1989 — הלגליזציה של UGCC בסוף התקופה הסובייטית.

1991 והלאה — שחזור פעיל של מבנה הכנסייה באוקראינה העצמאית ומחוצה לה.

אם ממש במשפט אחד:
UGCC היא כנסייה אוקראינית בטקס המזרחי, שמתפללת לפי המסורת הביזנטית, אך שייכת לכנסייה הקתולית.

היכן UGCC כבר נראית על מפת ישראל

אם מסתכלים על נתוני הכנסייה הפתוחים – https://map.ugcc.ua/, במיוחד מאושרים כמה ערים – 3:

1. ביפו על מפת UGCC מצוינת כנסיית הבשורה של הבתולה הקדושה בכתובת 22 Abed El Rauf El Bitar St., וגם פורסם לוח זמנים של הפולחנים.
2. בחיפה מצוינת כנסיית הולדת הבתולה הקדושה בכתובת Paldyam 10, Haifa, עם ליטורגיה ביום ראשון וטלפון ליצירת קשר.
3. בנתניה מצוינת קהילת UGCC בכתובת Ahad Ha’Am Str. 4, ונאמר במיוחד שהפולחנים מתקיימים במבנה מושכר.

בירושלים — שם, לפי כל המידע הזמין, נמצאת הפרפיה הרביעית. במקורות הכנסייה הפתוחים ירושלים מופיעה כמקום שירות UGCC על הר ציון, במנזר הפרנציסקני St. Francis Ad Coenaculum / Franciscan Monastery on Mount Zion. זה מאושר על ידי פרסומים כנסייתיים על שירות UGCC בירושלים, כמו גם נתונים על המנזר הפרנציסקני עצמו בציון. באתר UGCC מאושר כי הבישוף סטפן סוס ערך ליטורגיה אלוהית בכנסיית הקבר בירושלים במהלך ביקור פסטורלי בישראל. שם גם נאמר כי המאמינים של UGCC במדינה מטופלים כבר שבע שנים על ידי שני פרנציסקנים מאוקראינה – א. בוז’ידר צווירנקו וא. פטריק איגור סוביאק. זה אומר שירושלים בחיי הכנסייה של האוקראינים בישראל היא לא נקודה סמלית על המפה, אלא מקום נוכחות רוחנית אמיתית.

אשדוד בניסוחים הפתוחים מופיעה גם לא במקרה. היא נקראת בין הקהילות דוברות האוקראינית, כלומר, העיר הזו כבר משולבת ברשת המעשית של חיי הכנסייה. כן, זה לא בהכרח אומר פרפיה נפרדת באותו מובן מנהלי כמו בנקודות אחרות. אבל עבור האנשים במקום, הבדל כזה לעיתים קרובות משני. מה שחשוב יותר הוא: האם יש שירות, האם יש כומר, האם יש אנשים, האם יש מקום שאפשר לבוא אליו.

הגיאוגרפיה הזו נראית מאוד הגיונית דווקא לישראל.

יפו קשורה לתל אביב הגדולה ולגוש דן, נתניה כבר מזמן נשארת נקודה חשובה לנוכחות אוקראינית, וחיפה באופן טבעי אוספת את צפון הארץ. במקומות כאלה הכנסייה פועלת לא רק כמרחב תפילה, אלא גם כקהילה חיה, שבה אפשר לפגוש אנשים עם חוויות דומות, לשמוע את השפה האוקראינית ולקבל תמיכה לא פורמלית ללא הסברים מיותרים.

באותו הזמן בחיי הקהילה עצמם התמונה רחבה יותר מהסטטיסטיקה הרשמית.

בתיאור דף הפייסבוק של UGCC בישראל – https://www.facebook.com/UKRGKC/ – מפורטות קהילות יווניות-קתוליות דוברות אוקראינית בחמישה ערים: יפו, נתניה, חיפה, ירושלים ואשדוד.

כאן מופיע אותו ניואנס שלעיתים קרובות מתבלבלים בו בסיפורים: מספר הפרפיות הרשמיות ומפת הנוכחות האמיתית של הקהילות – לא בהכרח אותו דבר. פורמלית יש ארבע פרפיות, והרשת המעשית של מפגשים, שירותים ועבודה פסטורלית יכולה לכסות יותר נקודות.

למה ההבדל בין “פרפיה” ל”קהילה” באמת חשוב

לקורא הרגיל זה עשוי להיראות כעניין קטן, אבל בפועל ההבדל משמעותי. פרפיה – זהו סטטוס כנסייתי רשמי. קהילה – זו סביבה חיה של אנשים שמתכנסים לליטורגיה, וידוי, קידוש מאכלי פסחא, חגים ומפגשים. לפעמים שני הסטטוסים חופפים במקום אחד, ולפעמים חיי הכנסייה רחבים יותר מהסכמה המנהלית.

לכן בשדה הציבורי יכולים להתקיים בו זמנית שתי נוסחאות שנראות שונות במבט ראשון – “ארבע פרפיות” ו”חמישה ערים של נוכחות קהילתית”. למעשה הן לא מתווכחות זו עם זו, אלא מתארות רמות שונות של מציאות אחת.

כאן הנושא של UGCC בישראל מפסיק להיות סתם תיעוד כנסייתי. באמצע הסיפור הזה מופיע גם משמעות חברתית רחבה יותר, שרואים היטב NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency: חיי הכנסייה האוקראינית במדינה הופכים לחלק מהתשתית הכללית של הנוכחות האוקראינית בישראל. לא רק רוחנית, אלא גם אנושית, תרבותית, תומכת פנימית.

מה אנשים מחפשים באמת

כאשר אוקראינים בישראל מחפשים מידע על הכנסייה, הם לא מחפשים טרמינולוגיה.

הם מחפשים תשובות מובנות: היכן מתקיים השירות, באיזו שפה, האם אפשר לבוא עם ילדים, היכן לחגוג את הפסחא, לאן לנסוע ביפו, חיפה, נתניה או ירושלים, האם יש שם אנשים משלהם והאם יהיה מישהו שיבין ללא הסברים ארוכים. במובן הזה, המפה החיה של הקהילות כמעט תמיד חשובה יותר מהמספר היבש של המנהל, אפילו אם המספר הוא שמספק את הכיוון הרשמי.

למה הנושא של UGCC בישראל רק יגדל

לאחר 2022, הקהילות האוקראיניות בחו”ל החלו למלא תפקיד רחב הרבה יותר מאשר בעבר. זה כבר לא רק על פולחן. זה על שמירת השפה, על הקשר בין משפחות, על תמיכה בגלי מעבר חדשים, על האפשרות לא ליפול מהסביבה התרבותית והרוחנית שלך בתנאי משבר ממושך.

לישראל זה במיוחד רגיש. המדינה עצמה חיה במצב של מתח מתמיד, ולכן כל מרחבי קהילה יציבים מקבלים ערך נוסף. שם, היכן שלמישהו יש רק כתובת כנסייתית, עבור אדם אחר זהו מקום שבו אפשר שוב להרגיש את הקרקע מתחת לרגליים.

לכן הנוסחה המדויקת ביותר כיום נשמעת כך: באופן רשמי UGCC יש לה בישראל ארבע פרפיות, ובחיי הקהילה הציבוריים מוזכרים באופן קבוע יפו, נתניה, חיפה, ירושלים ואשדוד. זה לא סתירה, אלא מציאות חיה של הקהילה האוקראינית בישראל, שממשיכה לאסוף את עצמה מחדש – דרך אמונה, שפה, זיכרון ונוכחות זה של זה.

לקהל הישראלי יש פרט חשוב במיוחד בפוסטר הזה: הסיור מתחיל דווקא מישראל.

ההופעה הראשונה מתוכננת ל-10 בנובמבר 2026 בתל אביב, במועדון Reading 3.

למחרת, 11 בנובמבר 2026, הלהקה תופיע בחיפה, באולם Theatron Hatzafon.

פרטים וכרטיסים פורסמו בעמוד הסיור ב-UNOW: https://unow.com.ua/tour/boombox-eu/

למה הסיור הזה מתחיל עם משמעות מיוחדת

בומבוקס היא אחת התופעות המוזיקליות האוקראיניות המוכרות ביותר בעשרים השנים האחרונות.

הלהקה נוסדה בשנת 2004 והתפרסמה בזכות השילוב של רוק, היפ-הופ, סול ואנרגיה בימתית חיה.

אבל אחרי פברואר 2022, הסיפור של בומבוקס קיבל מימד נוסף.

המנהיג של הלהקה, אנדריי חליבניוק, הפך לאחד הקולות של ההתנגדות האוקראינית.

הביצוע האקפלה שלו ל”אוי, אולוזי צ’רבונה קלינה” בכיכר סופיה בקייב הפך לסמל המאבק של אוקראינה וזכה לפופולריות ויראלית רחוק מגבולות המדינה.

שיר זה אומץ על ידי מוזיקאים, מתנדבים, אמנים ואנשים רגילים במדינות שונות.

כך הפכה המנגינה האוקראינית לפלאש מוב בינלאומי של תמיכה באוקראינה.

לכן “דרונוטור’26” הוא לא רק מסלול הופעות.

זו פגישה עם להקה שעבורה מוזיקה, במה, תרומות, מרץ וקול ציבורי הפכו לחלק מסיפור גדול אחד – סיפור של עזרה, זיכרון, התנגדות וקשר עם אוקראינה.

הופעות בומבוקס בישראל

תל אביב — 10 בנובמבר 2026

ההופעה הראשונה של “דרונוטור’26” תתקיים בתל אביב.

המקום — Reading 3.

בעמוד UNOW לתאריך זה מצוינת מחיר התחלתי של כרטיסים — מ-249 ILS.

לישראל זהו התחלת הסיור הראשית: דווקא מתל אביב מתחיל כל המסלול של בומבוקס במדינות אירופה.

חיפה — 11 בנובמבר 2026

ההופעה הישראלית השנייה תתקיים בחיפה.

המקום — Theatron Hatzafon.

בעמוד הסיור מצוינת מחיר התחלתי של כרטיסים — מ-219 ILS.

לצפון ישראל זהו תאריך חשוב נפרד, כי חיפה באופן מסורתי אוספת קהל גדול הקשור לאוקראינה, לתרבות האוקראינית ולבמה דוברת רוסית ללא קשר לסיסמאות פוליטיות, אלא דרך מוזיקה, זיכרון וחוויה אישית.

פרטים וכרטיסים פורסמו בעמוד הסיור ב-UNOW: https://unow.com.ua/tour/boombox-eu/

מסלול “דרונוטור’26” בערים

ברטיסלבה — 19 בנובמבר 2026

אחרי ההופעות בישראל, הסיור ימשיך בברטיסלבה.

המקום — MMC.

תאריך זה פותח את החלק האירופי של המסלול אחרי ההתחלה בישראל.

פרנקפורט — 21 בנובמבר 2026

התחנה הבאה — פרנקפורט.

ההופעה תתקיים ב-Haus Sindlingen.

גרמניה תופסת מקום בולט במסלול הסיור: מספר ערים גרמניות נכנסו לפוסטר של בומבוקס.

שטוטגרט — 22 בנובמבר 2026

בשטוטגרט הלהקה תופיע במתחם LKA Longhorn.

תאריך זה מגיע מיד אחרי פרנקפורט וממשיך את החלק הגרמני של הסיור.

דיסלדורף — 24 בנובמבר 2026

ההופעה בדיסלדורף מתוכננת במתחם Stahlwerk.

בפוסטר הסיור העיר הזו מצוינת כאחת התחנות המרכזיות בגרמניה.

ברמן — 26 בנובמבר 2026

בברמן בומבוקס תופיע ב-Aladin Music-Hall.

המסלול בגרמניה נמשך כמעט כל המחצית השנייה של נובמבר, מה שמראה את היקף הקהל של הלהקה מחוץ לאוקראינה.

דרזדן — 27 בנובמבר 2026

התאריך הבא — דרזדן.

המקום — Club Tante JU.

עבור המאזינים האוקראינים בגרמניה, הופעות כאלה הופכות לעיתים קרובות לא רק לערב מוזיקלי, אלא גם למפגש קהילה, חברים ואנשים עם זיכרון משותף על הבית.

הנובר — 29 בנובמבר 2026

בהנובר ההופעה תתקיים ב-Kulturzentrum FaUST.

תאריך זה סוגר עוד שלב בחלק הגרמני של המסלול לפני המבורג.

המבורג — 30 בנובמבר 2026

ההופעה האחרונה בנובמבר של הסיור מתוכננת בהמבורג.

המקום — Grosse Freiheit 36.

אחרי המבורג “דרונוטור’26” יעבור לחלק של דצמבר במסלול.

דבלין — 2 בדצמבר 2026

בומבוקס יתחילו את דצמבר בדבלין.

המקום — Opium.

בהודעת הלהקה הודגש במיוחד שהמסלול עובר “מישראל לגרמניה, מאנגליה לפולין, מאירלנד לסלובקיה וצ’כיה”.

דבלין הופכת לנקודה האירית של הסיור הגדול הזה.

לונדון — 3 בדצמבר 2026

בלונדון בומבוקס תופיע במתחם Electric Brixton.

התאריך הבריטי מגיע מיד אחרי דבלין ונכנס לחלק של דצמבר בסיור.

פראג — 5 בדצמבר 2026

בפראג ההופעה תתקיים ב-SaSaZu.

צ’כיה הפכה לאחת המדינות במסלול, שבהן הקהל האוקראיני אחרי 2022 בולט במיוחד.

קרקוב — 7 בדצמבר 2026

החלק הפולני של הסיור יתחיל בקרקוב.

המקום — Klub Studio.

בעמוד UNOW לתאריך זה מצוינת מחיר התחלתי של כרטיסים — מ-179 PLN.

ורשה — 9 בדצמבר 2026

התאריך הסופי בפוסטר — ורשה.

ההופעה תתקיים ב-Progresja.

בעמוד הסיור מצוינת מחיר התחלתי — מ-199 PLN.

דווקא ורשה מסיימת את המסלול המוצהר של “דרונוטור’26”.

מה בומבוקס מביאים לסיור הזה

בתיאור הסיור נאמר שבומבוקס יציגו מקסי-סינגל “ז’יווי“.

כמו כן בתוכנית יהיו שירים מאלבומים שונים של הלהקה.

בהודעת בומבוקס נוסח זה בצורה מדויקת מאוד: לסיור יובא מקסי-סינגל חדש, מחוזק בקומפוזיציות, תחת חלקן גדלו המאזינים, ותחת חלקן כבר גדלים ילדיהם.

זו פרט חשוב.

בומבוקס מזמן הפסיקה להיות להקה של דור אחד.

עבור חלק מהמאזינים זו מוזיקה של שנות הסטודנט וההופעות הראשונות.

עבור אחרים — קול של זמן מלחמה, סמל לתמיכה באוקראינה ותזכורת לכך שגם תרבות יכולה להיות צורת התנגדות.

בנפרד הלהקה פנתה למאזינים בבקשה לרכוש כרטיסים מראש, וכן להכין כסף לתרומות ומרץ.

לכן השם “דרונוטור” בפוסטר הזה נשמע לא כמהלך שיווקי רגיל, אלא כהמשך של הקו שבו הופעות עוזרות לאסוף תמיכה לאוקראינה.

איפה לראות פרטים ולרכוש כרטיסים

כרטיסים, מחירים, ערים ומקומות פורסמו בעמוד הסיור ב-UNOW.

לפני הרכישה כדאי לבדוק בקפידה את העיר, התאריך, המקום וקטגוריית הכרטיס.

לישראל כרגע בפוסטר מצוינות שתי תאריכים:

10 בנובמבר 2026 — תל אביב, Reading 3

11 בנובמבר 2026 — חיפה, Theatron Hatzafon

פרטים וכרטיסים פורסמו בעמוד הסיור ב-UNOW: https://unow.com.ua/tour/boombox-eu/

לקוראי נאנובוסטי — חדשות ישראל זהו אחד הפוסטרים המוזיקליים האוקראיניים המרכזיים של סתיו 2026 בישראל.

כי “דרונוטור’26” מתחיל כאן — מתל אביב וחיפה.

כתבו לנו בכל שאלה הקשורה לחדשות ישראל, אוקראינה והעולם. אנחנו שואפים לדיאלוג פתוח ומוכנים לדון בכל מה שמעניין אתכם!

Nikk.Agency

צור קשר עם מערכת NAnews‼️

NAnews — חדשות ישראל — פרויקט עצמאי על החיים בישראל, הקשרים עם אוקראינה והתפוצה היהודית. אנחנו מעריכים משוב ותמיד פתוחים לשיתוף פעולה.

איך ליצור איתנו קשר:

מערכת / חדשות:
info@nikk.agency
לקריאה, עיתונאים, הצעות לתכנים.

פרסום ושיתופי פעולה:
net.konsaltingu@gmail.com
למפרסמים, שיתופי פעולה, פרסומים בתשלום.

דוברות / תגובות:
press@nikk.agency
לבקשות מהתקשורת, ארגונים, תגובות רשמיות.

תיקונים / תלונות (Corrections):
corrections@nikk.agency
להכחשות, הבהרות, תיקוני טעויות.

טלפון (ישראל): +972 4 374 0340

כתובת: חיפה, 34634, ישראל

שאלות כלליות:
news@nikk.agency
לכל השאר.

RSS – פיד

אתם יכולים לפנות למערכת דרך הרשתות החברתיות שלנו:

• Telegram – https://t.me/agencynikk
• YouTube – https://www.youtube.com/c/NiKKagency
• עמוד Facebook – https://www.facebook.com/nikkagencynanews

מדיניות מערכת:

NAnews מפרסם תכנים על אירועים בישראל ובאוקראינה, בהתבסס על מקורות מהימנים. אנחנו דוגלים בעקרונות של שקיפות ופתוחים לדיאלוג.

…………………………..

NAnews:

**October 14, 2026, Wednesday**

** עיקרי היום: בנושא “🇮🇱/🇺🇦” **

#סיכוםהיום חדשות ישראל https://Nikk.Agency/

#НАновости #NAnews #НАновини Nikk.Agency – דעה פרטית של קבוצה של ישראלים ממוצא אוקראיני

טופ

מחבר: אלכסנדר חמילניצקי | חדשות, מדור “יהודים מאוקראינה”

בצבא האוסטרו-הונגרי החלו לקרוא לחיים בשם קרל. בשם זה הוא היה ידוע גם בישראל. הביוגרפיה המפורטת ביותר פורסמה על ידי פרויקט Jewish Heroes; גרסה אחרת של דרכו הצבאית שוחזרה על ידי קולונל במילואים, ההיסטוריון הצבאי דוקטור בני מיכלסון עבור המוזיאון הישראלי ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה. תאריכים ואירועים מסוימים בסיפורים אלה לא תמיד תואמים. לכן, כאשר אין מסמך עצמאי, חשוב לדבר על עדות ביוגרפית ולא על אירוע מוכח.

שנים 1900–1913. סמוליאנקה, מיקולינצי, טרנופול — השנים הראשונות לחיים

חיים כהנא נולד ב-6 באוגוסט 1900 בגליציה המזרחית, שהייתה אז חלק מאוסטרו-הונגריה. מיכלסון מציין את סמוליאנקה ליד מיקולינצי כמקום הולדתו, בשטח מחוז טרנופול של אוקראינה המודרנית. בכרטיס מוזיאוני ישראלי נפרד מצוינים מיקולינצי. רישום מטרי, שיכול להסיר את הסתירה, עדיין לא נמצא.

אביו, יוסף כהנא, היה מסקומורוכוב, ואמו, פסיה מרגוליס, הייתה מתיאופילובקה בשטח מחוז ויניצה המודרני. במשפחה גדלו בת בשם ברנה ושישה בנים: דוד-פנחס, אברהם, יקל, יעקב-יצחק, ברוך וחיים. המשפחה הייתה דתית ולפי תיאורים ביוגרפיים, די מבוססת כלכלית.

האב דבק בכללי חינוך קפדניים, והסביר את מעשי הילדים כיצר הרע — דחף רע במסורת הדתית היהודית.

חיים למד בחדר — בית ספר יסודי יהודי מסורתי. הדרך לכפר השכן עברה על גשר, שם, לפי סיפור זיכרון, ארבו נערים מקומיים לתלמידים היהודים, הכו אותם ולקחו את מזונם. בגיל שבע חיים נכנס לקרב עם מנהיגם בשם סטפן: הוא קיבל מכות עם מקל, ואז הושלכו עליו אבנים. בבית, אביו העניש את חיים עצמו על העימות עם הלא-יהודים.

מאוחר יותר הילד ברח מהבית לטרנופול, התפרנס מעבודות מזדמנות וחזר עם בגדים ומתנות שקנה בכספו. Jewish Heroes מדבר על כמה חודשי היעדרות, מיכלסון — בערך על שנה. בביוגרפיה נשמר גם מקרה עם קרקס שהגיע למיקולינצי: ללא 20 קרייצרים לכרטיס, חיים ניסה להיכנס בחינם, שלף סכין כיס במהלך ויכוח עם השומרים ונענש על ידי תושבים מקומיים, כולל ראש העיר בשם קורץ.

כל הפרטים הללו מאפשרים לראות נער גליציאני חי ועקשן, אך מקור הסיפורים לא מתועד במלואו: מסמכים משטרתיים, בית ספריים או משפחתיים, המאשרים בנפרד את הגשר, הקרקס והבריחה, לא מוצגים. יש לפרסם אותם עם הסתייגות זו.

מעבר המשפחה לווינה מתוארך בערך לשנים 1912–1913. מיכלסון מציין את שנת 1912; Jewish Heroes מדווח כי תחילה נסעה האחות הבכורה ברנה לדודה, וחיים הגיע לאחר הבר-מצווה — בגרות דתית יהודית בגיל 13, שהתרחשה בערך בשנת 1913.

בווינה הוא הכיר את הנוער הציוני, החל לבקר באסיפותיהם וראה לראשונה את הדגל הלאומי היהודי בצבעי כחול-לבן. רעיון המדינה היהודית העתידית נכנס לחייו עוד לפני השירות הצבאי הראשון.

שנים 1914–1918. הצבא האוסטרו-הונגרי והגדוד שבו שלטו האוקראינים

לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה גויס יוסף כהנא, והבן הבכור דוד-פנחס נשלח לחזית הסרבית. חיים גם ביקש להתגייס כמתנדב, אך היה צעיר מדי. בביוגרפיה נאמר כי האב נשלח לחזית האיטלקית כבר בתחילת המלחמה; כאן יש אי דיוק, שכן איטליה נכנסה למלחמה נגד אוסטרו-הונגריה רק במאי 1915. ייתכן שהמינוי הזה התרחש מאוחר יותר.

בשנת 1917 גויס חיים לצבא הקיסרי ונשלח להכשרה במורביה, אזור בצ’כיה של היום. בין הנסיבות שזכר היו אימונים קשים, שוחד וקורפורל רוסיני שדרש כסף מהטירונים. “רוסינים” במסמכי אוסטרו-הונגריה כונו בדרך כלל אוכלוסייה מזרח-סלאבית, בעיקר אוקראינית, של גליציה. בסביבה הצבאית דוברת הגרמנית הפך חיים לקרל.

הוא שירת בגדוד הרגלים ה-15 של גליציה על שם הברון פון גאורגי. לפי מידע היסטורי על הגדוד, בהרכב שלפני המלחמה היו 62% רוסינים, 29% פולנים ו-9% נציגים של לאומים אחרים. אזור הגיוס היה בטרנופול; הגדוד השני בזמן שלום היה ממוקם בלבוב. זה לא אומר שהפלוגה הספציפית של כהנא הייתה בעלת אותו הרכב בסתיו 1918 — הרשימה שלה לא נמצאה.

ביוני 1918, לפי הביוגרפיה, נשלח כהנא לחזית האיטלקית לנהר פיאבה. במהלך המתקפה ב-15–23 ביוני הצבא האוסטרו-הונגרי ספג אבדות כבדות, ויחידתו לאחר חזרתה למורבסקה אוסטרבה נאלצה להתמלא. לאחר מכן מתארים המקורות חזרה לטרנופול, פציעת ירי חודרת באזור המפשעה, בית חולים ושירות חדש. החיילים השתתפו בהחרמות תבואה, בקר וסוסים, ושילמו לאיכרים בשטרות שהפכו במהירות לחסרי ערך.

אבל יש בעיה כרונולוגית.

Jewish Heroes ממקם את הקרבות עם הרוסים ליד טרנופול לאחר הקמפיין האיטלקי של 1918, אף על פי שהסכם ברסט-ליטובסק עם רוסיה הסובייטית נחתם ב-3 במרץ. ייתכן שהפרקים כאן מעורבים מחודשים שונים; לא ניתן לקבוע את תאריך ונסיבות הפציעה. בנובמבר 1918, עם זאת, מתואר כהנא כקפלר שעבר הכשרה צבאית והיה לו ניסיון קרבי.

נובמבר 1918: התפרקות אוסטרו-הונגריה ומעבר כהנא לצד האוקראיני

באוקטובר–נובמבר 1918 התפרקה האימפריה האוסטרו-הונגרית לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה. בשטחה החלו להיווצר מדינות עצמאיות, והצבא הקיסרי לשעבר התחלק לפי לאום.

ב-18 באוקטובר 1918 הוקמה בלבוב המועצה הלאומית האוקראינית בראשות יבגן פטרושביץ’. כבר ב-19 באוקטובר היא הכריזה על הקמת מדינה אוקראינית בשטחים האוקראיניים של אוסטרו-הונגריה. ב-31 באוקטובר קיבלו המנהיגים הצבאיים האוקראינים החלטה להשתלט על לבוב, מבלי להמתין להעברת השלטון על ידי הממשל האוסטרי.

בלילה שבין 31 באוקטובר ל-1 בנובמבר 1918 תפסו החיילים האוקראינים את המוסדות המנהליים החשובים ביותר בלבוב. אירועים אלה נכנסו להיסטוריה כמעשה נובמבר — מרד נובמבר. ב-1 בנובמבר הוקם בעיר שלטון אוקראיני, אך הכוחות הפולניים יצאו נגדו. החלו קרבות על לבוב.

ב-9 בנובמבר 1918 הוקמה ממשלת המדינה האוקראינית החדשה — המזכירות הממלכתית. ב-13 בנובמבר קיבלה המועצה הלאומית האוקראינית את החוק הבסיסי הזמני, שקבע משפטית את קיומה של הרפובליקה העממית המערב-אוקראינית — זונר, מדינה שהוקמה בשטח גליציה האוסטרית לשעבר. באותו יום התקבל חוק על ארגון כוחותיה המזוינים.

בדיוק במצב זה, בנובמבר 1918, עמד חיים כהנא בן השמונה עשרה בפני בחירת שירות צבאי נוסף. חיילים, שנשבעו לאחרונה אמונים לקיסר אחד, התחלקו למחנות לאומיים.

לפי פרויקט הביוגרפיה Jewish Heroes, מפקד הפלוגה הפולני של כהנא אסף את החיילים, הודיע על התפרקות המונרכיה והכריז עליהם חופשיים מהשבועה הקודמת. החיילים הפולנים עזבו בצורה מאורגנת. האוקראינים נשארו בגרעין לבוב והציעו לחיים להצטרף אליהם.

באותו יום פגש כהנא ברחוב בלבוב את סגן יהודי מוכר בשם גולדברג, שהשתתף בוועדה הציונית המקומית. חיים הסביר שהוא רוצה לשרת בין האוקראינים כדי שלקהילה היהודית בלבוב יהיה אדם משלהם בכוחותיהם המזוינים. גולדברג תמך בהחלטתו: הוא הסיר את סימני ההבחנה הישנים של אוסטרו-הונגריה והצמיד לכובעו סרט כחול-לבן של התנועה הלאומית היהודית.

תאריך מדויק של מעבר כהנא ליחידה האוקראינית בביוגרפיה שפורסמה לא צוין. ידוע שזה קרה במהלך אירועי נובמבר 1918, לפני עזיבת הכוחות האוקראינים את לבוב בלילה שבין 21 ל-22 בנובמבר.

כהנא לא חדל להיות ציוני כשהצטרף ליחידה האוקראינית. לפי הביוגרפיה שפורסמה, הוא קיווה בעיקר לעזור ליהודים שנמצאו בין הכוחות האוקראינים והפולניים. יש לראות את החלטתו בהקשר של מניע זה, מבלי לייחס לו דעות פוליטיות שהוא עצמו לא ניסח במסמכים.

סמל אוקראיני בלבוב: קרבות, לחם, עצים ועזרה לנפגעים

לאחר הצטרפותו ליחידה האוקראינית, הועלה הקפלר חיים כהנא לדרגת סמל — מפקד זוטר, במעמד קרוב לסמל בצה”ל המודרני. הוא עמד בראש קבוצה קטנה של חיילים, השתתף בקרבות רחוב ובהתקפה על עמדה פולנית מבוצרת. לפי הביוגרפיה Jewish Heroes, על היוזמה שהפגין בקרב שיבח אותו קולונל אוקראיני, שנראה חיצונית כמו מרצה באוניברסיטה. שם הקצין, מספר היחידה והרכב יחידת כהנא לא הצליחו להתברר.

בהפסקות בין הקרבות כהנא עזר לתושבים היהודים בעיר. בלילות הגיע למשפחות, הזהיר מפני סכנה, ייעץ לעזוב את לבוב ולנסוע מערבה. לאלה שנשארו, סיפק לחם, פחם ועצים. הוא גם עזר בקבורת הנפגעים: העביר את גופותיהם בעגלה ידנית למקום הקבורה. בעיר, שחולקה בין יריבים חמושים, עבודה כזו הייתה מסוכנת בפני עצמה.

פעם, כשכהנא העביר גופות של נפגעים, ניגש אליו ילד והזהיר מפני אנשים חמושים ליד הרובע היהודי. כהנא השאיר זמנית את הגופות בקולנוע ריק ויצא ליחידתו. הוא דרש מהכפופים לו לצאת להגנת התושבים, אך החיילים סירבו. אז, לפי Jewish Heroes, כהנא לקח רובה, שתי רימונים והלך לשוק היהודי לבד.

בדרך הוא חזר על “קידוש השם” (קידוש השם) — “קידוש שם השם”. במסורת היהודית, מושג זה קשור לנאמנות לאלוהים ולנכונות להגן על אמונתו גם מול סכנת מוות. ליד חנויות המסחר ראה כהנא קבוצה של אנשים חמושים וזרק לעברם רימון. הסיפור הביוגרפי מדווח כי התוקפים נפלו, אך אינו מפרט את מספרם או את גורלם בהמשך.

כל האירועים הללו מתייחסים לנובמבר 1918, לפני עזיבת הכוחות האוקראינים את לבוב בלילה שבין 21 ל-22 בנובמבר. תאריכים מדויקים של העלאת כהנא, עימותים קרביים והאירוע ליד השוק היהודי אינם ידועים. דיווחי קרב עצמאיים או מסמכים אחרים המאשרים את ההתקפה המתוארת עם רימון לא נמצאו עדיין. יש לראות בפרק זה עדות ביוגרפית, מבלי לערבב אותו עם האירועים הבאים בלבוב.

המשטרה היהודית של לבוב והכוחות האוקראינים — לא אותו דבר

סיפורו של כהנא התרחש על רקע שיתוף פעולה צבאי אוקראיני-יהודי רחב ומורכב יותר. החוקר האוקראיני אולג סטצישין בעבודה מדעית “שיתוף פעולה צבאי של האוכלוסייה היהודית של גליציה עם זונר (1918–1923)”, שפורסמה בשנת 2024, השתמש במסמכים ארכיוניים על יחידות חמושות של קהילות יהודיות.

לפי המידע שהוא מסר, ב-7 בנובמבר 1918 השתתפו 195 שוטרים יהודים ו-24 קצינים בסיורים בלבוב; ב-13 בנובמבר — 237 שוטרים ו-37 קצינים. נדונה הקמת משטרה משותפת אוקראינית-פולנית-יהודית עם ייצוג שווה של שלוש הקהילות, אך הצד הפולני לא קיבל מודל כזה. באמצע החודש גויסו פלוגות משטרה יהודיות חדשות, והובטח למתנדבים 10 קרונות אוסטריים ליום, מזון ומגורים.

בערים אחרות בגליציה — קולומיה, ברודי, טרנופול, פודוולוצ’יסק — שמרו יחידות יהודיות על הסדר, שיתפו פעולה עם השלטונות האוקראינים ולעיתים קיבלו מהם נשק ומדים. מסמך ארכיוני מזכיר עשרה שוטרים יהודים לשעבר מברודי, שעזבו יחד עם הכוחות האוקראינים. סטצישין גם מביא מידע על יהודים אחרים ביחידות הצבא הגליציאני.

עם זאת, המשטרה היהודית של לבוב הייתה רשמית נייטרלית ולא הייתה חלק מהצבא הגליציאני האוקראיני. יהודים בודדים שהצטרפו ליחידות האוקראיניות קיבלו החלטות אישיות. אין לטשטש הבדל כזה, אחרת תתקבל תמונה שגויה של יחסי קהילות שלמות.

מאוחר יותר, כבר ביוני 1919, הוקם הגדוד היהודי של שלמה ליינברג במסגרת הצבא הגליציאני. הוא לא היה יחידה שבה תועד שירותו של כהנא בנובמבר 1918. ההיסטוריה של יחידה זו, הרכבה, כפיפותה ודרכה הקרבית נבדקה בעבר על ידי חדשות במאמרים “ההיסטוריה של הגדוד היהודי בצבא הגליציאני האוקראיני של 1919” ו“תחת כוכב דוד ודגל אוקראיני: יחידות צבאיות יהודיות באוקראינה, מפקדיהן הנשכחים והדרך לישראל העתידית”.

21–24 בנובמבר 1918. נסיגה, שביה פולני ופוגרום

בלילה שבין 21 ל-22 בנובמבר עזבו הכוחות האוקראינים את לבוב. לפי הסיפור הביוגרפי, כהנא חדר למחסן צבאי, לקח תחמושת וסיגריות והצית את הבניין, לא רצה להשאיר רכוש לאויב. הוא ניסה לברוח על סוס, אך נתקל בחזית הפולנית והסתתר בקולנוע ריק. שם נמצאו עוד שני חיילים אוקראינים. שלושתם נלקחו בשבי.

השבויים הובאו לאולם התעמלות. קצין בכיר הורה להוציאם להורג. כהנא, לפי הסיפור, העמיד פנים שהקצין קרא לו, יצא ליד השומר, הפך את המעיל והשליך את הכובע הצבאי. לאחר מכן הוא הסתתר כמה ימים אצל קדר יהודי, שאת ביתו מצא לפי השלט.

בלבוב התרחשו בימים אלה פוגרום אנטי-יהודי ב-22–24 בנובמבר 1918. רציחות, שוד והרס מאושרים על ידי מקורות שאינם תלויים בביוגרפיה של כהנא: מסמכי המשלחת הדיפלומטית האמריקאית ומחקרו של ההיסטוריון הפולני זביגנייב זפורובסקי. הערכות מספר הקורבנות היהודים שונות: הוועדה היהודית לעזרה נקבה ב-72 הרוגים, ועדת הנרי מורגנטאו — 64. מספרים אלה מתייחסים לשיטות ספירה שונות ואין לחברם באופן מכני.

לפי הביוגרפיה, כהנא ראה בתים יהודיים הרוסים ותושבים הרוגים. לאחר מכן נרשם כחייל לשעבר של אוסטרו-הונגריה, תוך שימוש בשם קרל וידיעת רחובות ורבעים וינאיים. הוא קיבל מסמכים ליציאה, הגיע לרכבת עם שבויים אוסטריים שחזרו מרוסיה ונסע חלק מהדרך בתא הנהג. לווינה חזר בחנוכה, כאשר משפחתו כבר חשבה שהוא הוצא להורג יחד עם שני השבויים האוקראינים.

חילוקי דעות חשובים: Jewish Heroes מקשר את חזרתו של כהנא לסוף 1918, בעוד שבני מיכלסון כותב על שירות אוקראיני במשך כשנה והגעה לווינה בתחילת 1920. ההיסטוריון האוקראיני יורי יוזיץ’ בפרסום “הלאומן היהודי שהצטרף כמתנדב לצבא הגליציאני האוקראיני” מ-8 בינואר 2024 גם מספר על קרבות נובמבר ושבי, ומזכיר פציעה לאחר השבי. אך יוזיץ’ במידה רבה מביא פרטים לפי Jewish Heroes. ללא תיק אישי של כהנא או מסמך עצמאי, איננו יכולים לקבוע באופן חד משמעי מתי הסתיים שירותו ביחידה האוקראינית ולאיזה פרק מתייחסת הפציעה שהוזכרה.

וינה וקלגנפורט. הגנה עצמית נגד אלימות אנטישמית

לאחר המלחמה השתתף כהנא בארגון הגנה עצמית יהודית באוסטריה. יחד עם ותיקים אחרים עסק בירי בפרטר הווינאי, שמר על מוסדות יהודיים ומתפללי בתי כנסת מפני התקפות של קבוצות לאומניות. באחד הפרקים הביוגרפיים מסופר על הגנה על בית כנסת לפני ראש השנה היהודי.

שם נשמרו גם סיפורים על אקדח שטייר שנפל בחשמלית, מעצר על ידי המשטרה, עימות קודם בגלל סצנה אנטישמית בתיאטרון ואזהרת קצין שסירב לראות בכהנא סוחר נשק. חומרים משטרתיים עצמאיים לא מאשרים את העלילות הללו.

כהנא עבר לקלגנפורט בדרום אוסטריה, עבד במנהל העירוני, השתתף במועדון ציוני וארגן מחנות ספורט לנוער. במרץ 1938 סיפחה גרמניה את אוסטריה. Jewish Heroes מספר על תוכנית שלא יצאה לפועל של כהנא לתקוף את היטלר במהלך ביקור מתוכנן בקלגנפורט ב-4 באפריל: מחדר בקומה השנייה היה אמור להוציא מכר אקדח, אך התוכנית נכשלה. לא נמצא אישור עצמאי להכנת ההתנקשות; לא ניתן לטעון שהיא אכן תוכננה.

בניסיון לצאת, כהנא נעצר תחילה בגבול האיטלקי. לאחר מכן הגיע דרך צ’כוסלובקיה לדנובה, משם לנמל הרומני קונסטנצה והפליג על ספינה יוונית בשם “ארטמיזיה”. לפי הביוגרפיה, ליד חופי נתניה עלתה הספינה על שרטון. בדצמבר 1938 הגיע כהנא לארץ ישראל — אז תחת שלטון המנדט הבריטי.

שנים 1939–1942. קומנדו בריטי, אריתריאה, גונדר ועורף גרמני

בדצמבר 1939 התגייס כהנא לצבא הבריטי. בתחילה שירת בפלוגה ה-401 של חיל החלוץ המלכותי, יחידה הנדסית ותחזוקתית צבאית. עבר הכשרה במחנה צריפין, דרך מצרים נשלח לצרפת לעבודות על מסילת הברזל ליד תעלת למאנש. לאחר המתקפה הגרמנית של 1940 פונה לבריטניה, שם השתתף גם בעבודות הצלה לאחר הפצצות לונדון.

בסתיו 1940 חזר למזרח התיכון. בסואץ הצטרף כהנא יחד עם כ-240 חיילים ליחידה החדשה קומנדו 51 הבריטי, שהוקמה בהשתתפות מייג’ור הנרי קייטור. היא השתתפה בפעולות בבארדיה, לאחר מכן בסודן, אריתריאה ואתיופיה. בשנת 1941 לחם כהנא, לפי הביוגרפיה שלו ומחקרו של מיכלסון, נגד הכוחות האיטלקיים באזור קרן ובמהלך המצור על גונדר.

לאחר פירוק קומנדו 51 הצטרף לSpecial Interrogation Group (SIG) — קבוצת מודיעין וחבלה בריטית, שבה שירתו חיילים דוברי גרמנית, כולל פליטים יהודים מאירופה. תוך שימוש במדים, נשק ורכבים גרמניים, חדרה הקבוצה לעורף האויב, הקימה מחסומים מזויפים והשיגה מידע מודיעיני.

כהנא פעל יחד עם לוחמי Special Air Service (SAS) — יחידת מבצעים מיוחדים בריטית — בפיקודו של דייוויד סטירלינג; בסיפורים מוזכר גם פדי מיין. פעם אחת פגש רכבם מחסום גרמני. כהנא, שהתחזה לקצין גרמני, טען שהוא מלווה שבויים בריטיים חשובים והשיג מעבר לרכב. פרק זה ידוע מהסיפור הביוגרפי, אף על פי שהשתתפות כללית של SIG במבצעי הכוחות המיוחדים הבריטיים מתועדת היטב בספרות ההיסטורית הצבאית.

ב-3 ביוני 1942 השתתפה קבוצתו בהבטחת חדירת חבלני SAS לשדות תעופה גרמניים באזור דרנה וטוברוק, משם איימה תעופה על אספקת מלטה. ביולי התקיים פשיטה על שדה התעופה סידי-חניש. בספטמבר השתתף כהנא במבצע Agreement נגד נמל טוברוק, שם, לפי הביוגרפיה, היה אמור להעמיד פנים שהוא קצין גרמני ולשלוט במעבר דרך מחסום.

המבצע הסתיים באבדות כבדות לבריטים, כולל ספינות ואמצעי נחיתה; מפקד SIG קפטן הרברט באק נפצע ונפל בשבי. לאחר מכן פורקה הקבוצה. חדשות ישראל | Nikk.Agency מספרים על פרטים אלה לא כדי ליצור אגדה על לוחם בלתי מנוצח: במיוחד חשוב שכהנא היה פעמים רבות משתתף במבצעים מסוכנים, שתוצאתם לא הייתה תלויה באדם אחד בלבד.

שנים 1943–1945. הים האגאי, אלבניה ועזרה לפליטים יהודים

היחידה הבאה של כהנא הייתה Special Boat Service (SBS) — שירות מבצעים מיוחדים בריטי עם שימוש בכלי שיט קטנים, נחיתות ימיות ופשיטות. במחקרו של מיכלסון מצוינים מפקד היחידה לורד ג’ורג’ ג’ליקו וקצין דני אנדרס לאסן, שזכה מאוחר יותר בצלב ויקטוריה. לפעולות השתמשו בסירות דיג יווניות קטנות, קנו וסירות גומי.

בשנת 1943 השתתף כהנא בפעולות בים האגאי, כולל באיים היווניים קלימנוס, סימי, סנטוריני ופארוס. במהלך נחיתה בשנת 1944 על החוף האדריאטי, באזור הגבול בין אלבניה ליוגוסלביה, נפצע; חבר בריטי חילץ אותו תחת אש.

לאחר טיפול חזר כהנא למשימה: הוא הוצנח עם מצנח לאלבניה כדי ליצור קשר עם חיילים בריטיים שאיבדו קשר עם המטה. הוא מצא את הקבוצה, עזר להקים קשר עם הפרטיזנים המקומיים ופעל באזור קורצ’ה, מזרחית לטירנה.

בסוף המלחמה הוא שוב היה באוסטריה, בקלגנפורט המוכרת לו. מחקרו של מיכלסון מדווח על השתתפותו בפעולות נגד קבוצות מחתרת נאציות “וורוולף” ועזרה ליהודים שניסו להגיע דרך איטליה לפלסטין. בביוגרפיה Jewish Heroes תאריכי החזרה לארץ ישראל אינם מוצגים באופן עקבי, ולכן יש לבדוק את תאריך החזרה המדויק לאחר פעולות אלה בנפרד.

עלילות על יחידות מיוחדות שהתחפשו במדים גרמניים שימשו מאוחר יותר בקולנוע צבאי, במיוחד בסרט האמריקאי “טוברוק” משנת 1967. אך סרט עלילתי אינו יכול להיחשב כהסרטה ישירה של שירותו האישי של כהנא.

שנת 1948. צ’כוסלובקיה, 42 מתנדבים ותחילת הצניחה הישראלית

לאחר הכרזת העצמאות של ישראל ב-14 במאי 1948 נדרשו לצבא המוקם צנחנים, מדריכים ובסיס הדרכה משלו. עזרה חשובה בהכשרת מומחים ניתנה אז על ידי צ’כוסלובקיה.

ב-15 ביולי 1948 החל קורס במחנה צבאי ליד העיר סטרז’-פוד-רלסקם עבור 42 מתנדבים יהודים: 14 הגיעו מישראל, 28 הנותרים — ממדינות שונות, כולל הונגריה, צ’כוסלובקיה וארצות הברית. את הקורס ניהל קצין, לימים משורר ידוע חיים גורי. המשתתף המבוגר ביותר היה קרל כהנא. במקורות הוא מכונה בן 48, אף על פי שב-15 ביולי היה עדיין בן 47: יום הולדתו חל ב-6 באוגוסט. הקורס הסתיים בתחילת ספטמבר.

החניכים שחזרו החלו להקים את פלוגת הצנחנים הראשונה של ישראל במחנה אחוזה בהר הכרמל, באזור חיפה. המפקד הראשון היה יואל פלגי, ותיק מבצעים מיוחדים בריטיים. המשימה להקים יחידת צנחנים קיבל ממפקד המטה הכללי של צה”ל יעקב דורי — יליד אודסה. כך, בארגון הצנחנים הראשונים של ישראל נפגשו ביוגרפיות של שני אנשים נוספים הקשורים במוצאם לאוקראינה.

פלגי מינה את כהנא לראש מטה היחידה החדשה. כהנא עסק בהכנת השטח, רכישה ותחזוקת מצנחים, ציוד, אספקה, ארגון אימונים ותיאום טיסות משדה התעופה רמת דוד. בפועל, היחידה הראשונה נאלצה ליצור כמעט את כל התשתית מאפס.

שנת 1949. בית הספר לצניחה תל-נוף

בתחילת 1949 מינה ראש ההכשרה הצבאית של צה”ל חיים לסקוב את יהודה הררי למפקד יחידת הצנחנים. לאחר בדיקת מצב הבסיס, הוא המליץ לשנות את מערכת ההכשרה ולהעבירה לבסיס האווירי תל-נוף, קרוב יותר לתעופה הצבאית. במחקר ישראלי מוזכר גם הסכמתו של ראש המטה הכללי יגאל ידין לרה-ארגון זה.

לקבוצת הארגון הצטרפו קרל כהנא, מנהל בית הספר לצניחה לעתיד יובל גרשון ומדריכים נוספים. תוך שלושה חודשים הצליחו להקים מתקני הדרכה, לארגן אספקה ולפתוח באוגוסט 1949 את הקורס הראשון למדריכי צניחה. באוקטובר הוזמנו לטקס הסיום ראש הממשלה דוד בן-גוריון וחיים לסקוב.

היסטוריית השינויים הארגוניים מאושרת על ידי חומרים מארכיון היסטורי צבאי של הצנחנים הראשונים של צה”ל. שם נקרא כהנא כאחד ממייסדי בית הספר לצניחה, מדריך ומנהל יחידה לאספקת ציוד ובטיחות. שמו מופיע בתרשים בסיס ההדרכה תל-נוף לשנת 1950; נשמרה תמונה של כהנא ליד מפקד הפלוגה הראשונה יצחק וולקר. יש גם תמונה קבוצתית של מפקדים משנת 1953.

לאחר מכן שירת כהנא בדרגת רב-סרן — מייג’ור בצה”ל. כאן שוב יש חילוקי דעות ביוגרפיים: Jewish Heroes ופרסום של יורי יוזיץ’ מציינים את סיום השירות בשנת 1958, בעוד שמיכלסון וחומרים היסטוריים של בית הספר לצניחה — בשנת 1953. ב-Jewish Heroes מובא גם פרק של קפיצה אחרונה של כהנא עם מצנח בעת פרישתו; אישור עצמאי לתאריך הקפיצה הזו לא נמצא עדיין. לאחר הצבא, לפי מיכלסון, הוא עבד בבניין “מגדל שלום” בתל אביב.

שנת 1974 וזכרון כהנא באוקראינה ובישראל

ב-8 ביוני 1974 נהרג חיים כהנא בתאונת דרכים בתל אביב. הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול.

ב-11 ביוני 1974 דיווח העיתון “מעריב” על פרידה ממנו כאחד מוותיקי כוחות הצנחנים הישראליים.

בישראל נשמר זכרו של כהנא בעיקר בחומרים היסטוריים צבאיים. עוד בחייו הכין העיתונאי מרדכי ברקאי עבור העיתון “דבר” סדרה “המלחמה האישית של קרל כהנא”: המאמרים יצאו ב-18 וב-25 במאי, ב-1 וב-8 ביוני 1962. הם מופיעים בביבליוגרפיה של מיכלסון; הפרסום הראשון נשמר באוסף העיתונים הדיגיטלי של הספרייה הלאומית של ישראל. הייתה גם דף זיכרון אישי בארכיון ההיסטורי של הצנחנים, אך הכתובת הקודמת אינה זמינה כעת.

במוזיאון הישראלי ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה יש כרטיס ביוגרפי של כהנא ומחקר של מיכלסון; היסטוריונים צבאיים שמרו על תפקידיו, תמונותיו ומסמכים על הקמת בית הספר לצניחה. במאי 2026 סיפר ההיסטוריון אורי מילשטיין שוב על כהנא ב-News1 במחקר על קורס הצנחנים בצ’כוסלובקיה. בביבליוגרפיה של מחקר זה מוזכר ראיון עם כהנא, אך יש לקבוע את תאריכו והקלטתו המקורית. קיומם של חומרים מוזיאוניים וארכיוניים, עם זאת, אינו מוכיח את קיומה של תערוכה מוזיאונית פיזית נפרדת.

באוקראינה מופיע שמו של כהנא בפרסומים היסטוריים מדעיים. כבר בשנת 2019 הזכיר אותו מרקו סימקין בפרסום לבוב “תמונות של לבוב הישן” בין היהודים שהצטרפו לכוחות המזוינים האוקראיניים. לאחר מכן יצאה ביוגרפיה יהודית אוקראינית, מאמר של יורי יוזיץ’ בשנת 2024 ועבודה מדעית של אולג סטצישין, שקשרה את גורלו הפרטי של כהנא עם עדויות ארכיוניות לשיתוף פעולה צבאי אוקראיני-יהודי.

אך נכון לאוקטובר 2026 לא הצליחו לאשר תיעודית את קיומם של רחוב, אנדרטה, לוח זיכרון, יחידה שנקראה על שמו, פרס כבוד לאחר מותו או תערוכה מוזיאונית קבועה נפרדת באוקראינה או בישראל. היעדר אישור שנמצא אינו שווה ערך להוכחה שאין כאלה אובייקטים בשום מקום. נקבעו באופן מהימן מקום קבורתו, חומרים ביוגרפיים מוזיאוניים ונוכחות ארכיונית של שמו.

לבוב של 1918 וישראל של 1948: ביוגרפיה אחת, צבאות שונים

סיפורו של חיים כהנא אינו מתאים לסכמה לאומית אחת. ילד יהודי מכפר גליציאני, נער ממועדון ציוני וינאי, קפלר אוסטרו-הונגרי, סמל אוקראיני, מגן יהודי לבוב, קומנדו בריטי ומייג’ור ישראלי — זהו אדם אחד, שחי דרך כמה מלחמות ומהפכות מדינתיות.

השתתפותו ביחידות האוקראיניות אינה מבטלת את הנייטרליות הרשמית של המשטרה היהודית של לבוב או את הטרגדיה של הפוגרום לאחר עזיבת הכוחות האוקראיניים. והפעילות בצה”ל אינה הופכת כל דיווח של ביוגרפים מוקדמים לעובדה בלתי ניתנת לערעור. כיום סיפורו של כהנא מעניין בו זמנית את אוקראינה וישראל — והוא הופך למובן באמת כאשר אנו שומרים לא רק על פרקים בולטים, אלא גם על שמות מדויקים, מסמכים, תאריכים ושאלות פתוחות.

למדור “יהודים מאוקראינה” זהו המשך לשיחה שחדשות מנהלים גם במאמר “יבגן קונובלץ חוזר לאוקראינה: יהודים לצד מייסד הארגון הלאומי האוקראיני…”: ההיסטוריה המשותפת של אוקראינים ויהודים אינה מורכבת מגרסה נוחה אחת של העבר. בה היו שיתוף פעולה, הצלה, שירות זה לצד זה, סתירות לאומיות ואלימות. חייו של קרל כהנא מאפשרים לראות את כל זה דרך גורלו של אדם מסוים.

מקורות וחומרים לבדיקה נוספת

• Jewish Heroes. “חיים כהנא” (25 בספטמבר 2021) — ביוגרפיה מפורטת, כולל פרקים אישיים הדורשים אישור עצמאי.
• בני מיכלסון. “קרל כהנא” — מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, ישראל.
• יורי יוזיץ’. “הלאומן היהודי שהצטרף כמתנדב לצבא הגליציאני האוקראיני” — “אמת היסטורית”, 8 בינואר 2024.
• אולג סטצישין. “שיתוף פעולה צבאי של האוכלוסייה היהודית של גליציה עם זונר (1918–1923)” — “לימודים הומניטריים: היסטוריה ופדגוגיה”, מס’ 2, 2024, עמ’ 51–76.
• K.u.k. Infanterieregiment Nr. 15 — מידע היסטורי על גדוד הרגלים ה-15 של אוסטרו-הונגריה.
• מסמכי המשלחת הדיפלומטית האמריקאית על מצב היהודים בפולין — ארכיון מחלקת המדינה של ארה”ב, 1919.
• זביגנייב זפורובסקי. מחקר על קורבנות אירועי לבוב ב-22–24 בנובמבר 1918 — המכון לזיכרון לאומי של פולין.
• היסטוריה של בית הספר לצניחה הישראלי — אוסף היסטורי צבאי של הצנחנים הראשונים של צה”ל.
• בסיס ההדרכה תל-נוף והגדוד ה-890 בשנת 1950 — מבנה הבסיס, תמונות ותפקידים.
• מרקו סימקין. “הגדוד היהודי של הצבא הגליציאני האוקראיני” — “תמונות של לבוב הישן”, 7 ביוני 2019.
• מרדכי ברקאי. “המלחמה האישית של קרל כהנא” — סדרת עיתון “דבר”, 18 ו-25 במאי, 1 ו-8 ביוני 1962 (הסדרה המלאה מופיעה במחקרו של מיכלסון).
• “מעריב”, 11 ביוני 1974 — דיווח על הלווייתו של קרל חיים כהנא.
• מוזיאון החייל היהודי במלחמת העולם השנייה: כרטיס אישי של קרל קהנה.
• אורי מילשטיין. «קורס צנחנים בצ’כוסלובקיה» — News1, 29 במאי 2026.

שיפוץ בחיפה ובקריות בלי מקדמות! ״טימור ושות׳״ — שיפוץ קומפלט ודקורטיבי, בעל מקצוע לשעה, עיצוב פנים. עובדים בחיפה, קרית ים, קרית מוצקין, קרית ביאליק, קרית חיים, קרית אתא, נשר וטירת כרמל.

חברת ״טימור ושות׳״ מבצעת שיפוץ דירות, בתים ומשרדים בחיפה ובקריות כבר למעלה מ-15 שנה. התחלנו ב-2008 ומאז מקפידים על כלל אחד: בלי מקדמות — תשלום רק בסיום העבודה בפועל. הגישה הזאת עושה את התהליך שקוף וברור: משלמים על תוצאה אמיתית, לא על הבטחות.

אנחנו מבינים ששיפוץ זה כאב ראש ואי נוחות זמנית. לכן אנחנו מארגנים את העבודה בצורה שתהיה לכם הכי רגועה: ביקור וייעוץ חינם, הצעת מחיר הוגנת מראש, ניקיון אחרי כל שלב, אפשרות מעקב בווידאו ודוחות קבועים בוואטסאפ.

כמה עולה שיפוץ? (תשובה קצרה)

בקצרה: שיפוץ דירות בחיפה ובקריות עולה החל מ־200 ש”ח למ”ר לשיפוץ קוסמטי והחל מ־600 ש”ח למ”ר לשיפוץ קומפלט. ביקור איש מקצוע והצעת מחיר — בחינם. תשלום תמיד רק בסיום העבודה.

📞 055-966-4053

🌐renovation.nikk.co.il

אילו סוגי שיפוצים אנחנו מבצעים

אנחנו עובדים עם דירות ובתים בכל מצב: מפרויקט חדש ועד דירה ותיקה. מתאימים פתרונות לפי לוחות זמנים ותקציב, ומסבירים את האפשרויות בשפה פשוטה וברורה.

תחומי פעילות עיקריים

• שיפוץ קומפלט — פירוק חיפויים ישנים, החלפת חשמל ואינסטלציה מלאה, יישור/יציקת רצפה, הקמת מחיצות, עבודות גמר, ניקיון סופי ומסירת הנכס.
• שיפוץ קוסמטי — ריענון מהיר: צבע, שפכטל, טפטים ופאנלים, תיקונים נקודתיים ועבודות תחזוקה קלות.
• עיצוב פנים — תכנון חלוקה, בחירת חומרים וגוונים, הדמיות וליווי מחבר לאורך הביצוע.
• בעל מקצוע לשעה — עבודות בית שוטפות עם יציאה מהירה: ברזים, גופי תאורה, הרכבת רהיטים ותיקונים קטנים.

שיפוץ קומפלט בחיפה — מחזור עבודה מלא עם הצעת מחיר קבועה ובקרה על לוחות זמנים; זמינה גם שירות בעל מקצוע לשעה בחיפה למשימות קטנות בלי להמתין.

אנחנו מבצעים גם שיפוץ קומפלט בחיפה ומעניקים בעל מקצוע לשעה בחיפה — יציאה מהירה וקפדנית בכל רחבי העיר.

עבודות גמר

• צביעה: הכנת תשתיות, שפכטל, פריימר, צביעה בשכבות.
• טפטים: ויניל, פליזלין, טקסטיל — חיבורים נקיים ושמירה על דוגמה.
• אריחים: גרניט פורצלן ומוזאיקה, מקלחונים, חיפויי מטבח, חיתוכים ורובה תואמת.
• רצפות: למינציה, לינוליאום, פרקט רב-שכבתי, פאנלים, ספי מעבר וחיבורים.

עבודות טכניות

• חשמל: קווי הזנה ולוחות, שקעים/מתגים, תאורה והכנות למיזוג.
• אינסטלציה: החלפת צנרת וברזים, אינסטלציות, אמבטיות/מקלחונים וניקוזים, דודי מים.
• תקרות ומחיצות: גבס, פתרונות אקוסטיים, נישות לוילונות ותקרות מתוחות.
• חלונות ודלתות: החלפה וכיוון, איטום, משקופים ומסגרות.

הייחוד שלנו

אנחנו מנקים אחרי כל שלב, לא רק בסוף. זה חוסך לכם זמן ומאפשר לראות את האיכות מיד. לפי בקשה מחברים מעקב וידאו — תוכלו לצפות בהתקדמות השיפוץ מרחוק.

כמה עולה שיפוץ בחיפה ובקריות

מחירים משוערים

המחירים הם הערכה. הצעת מחיר סופית ניתנת אחרי ביקור חינם במקום. העיקרון של ״טימור ושות׳״: תשלום רק בסיום העבודה, בלי הפתעות ובלי תוספות נסתרות.

המחירים המקובלים לשיפוצים בחיפה תואמים את הטווחים שצוינו; העלות הסופית תלויה בגודל הנכס, מצבו והחומרים שתבחרו.

📞055-966-4053

🌐renovation.nikk.co.il

איפה אנחנו עובדים

אנחנו עובדים בכל שכונות חיפה ומבצעים שיפוץ דירות בקריות — קרית ים, קרית מוצקין, קרית ביאליק, קרית חיים וקרית אתא — במהירות, בקפדנות ובלי מקדמות.

ערי שירות

• שיפוץ דירות בחיפה — שיפוצים קומפלט ודקורטיביים בדירות ותיקות ובפרויקטים חדשים; הכרמל, העיר התחתית, הדר.
• שיפוץ דירות בקרית ים — הכנה להשכרה: צבע, ריצוף, אינסטלציה.
• שיפוץ דירות בקרית מוצקין — רענון קוסמטי ושינויים קומפקטיים בתכנון.
• שיפוץ דירות בקרית ביאליק — שיפוץ קומפלט של בניינים ותיקים כולל החלפת מערכות.
• שיפוץ דירות בקרית חיים — פרויקטים מקיפים בפרויקטים חדשים, עבודות חשמל מדויקות.
• שיפוץ דירות בקרית אתא — דירות ובתים פרטיים, מעבודות גמר ועד שיפוץ קומפלט.
• שיפוץ דירות בנשר — טאון-האוס ובתים פרטיים: מטבחים, חדרי רחצה, חיפויים ואינסטלציה.
• שיפוץ דירות בטירת כרמל — שיפוץ קומפלט ועבודות גמר בדירות חדשות.

סוגי נכסים

• דירות ובתים פרטיים
• משרדים וחנויות
• בתי קפה ומסעדות

למה דווקא אצלנו?

אנחנו גרים ועובדים בחיפה — והמוניטין המקומי חשוב לנו. צוות מקומי מגיב מהר יותר, מכיר היטב את התכניות האופייניות ואת “המחלות” של הבניינים, ולכן מתכנן את התקציב והלו״ז בצורה מדויקת יותר.

למה לבחור ב״טימור ושות׳״

היתרונות שלנו

• ניסיון של יותר מ־15 שנה.
• עובדים ישירות, בלי מתווכים ובלי קבלני משנה.
• מחירים הוגנים והצעות מחיר שקופות.
• תשלום רק בסיום העבודה — בלי מקדמות.
• ביקור וייעוץ חינם בבית הלקוח.
• ניקיון וסדר בכל שלב.
• מעקב וידאו ודוחות תמונה ללקוח.

היתרונות של אנשי מקצוע מקומיים

1. מהירות תגובה — ברוב המקרים נגיע ביום הקריאה או למחרת.
2. היכרות עם השוק — יודעים אילו חומרים מתאימים לאקלים החוף של חיפה והקריות.
3. מוניטין — עובדים איפה שאנחנו גרים; ההמלצות מפה לאוזן הן הפרסום הכי טוב שלנו.
4. נוחות — לא צריך לחפש צוות מבחוץ, אנחנו קרובים וזמינים תמיד.

שלבי השיפוץ

1. שיחה וייעוץ ראשוני

מתקשרים ל־055-966-4053 או משאירים פנייה. מגדירים את המשימה, לוחות הזמנים המשוערים ומועד נוח לביקור.

2. ביקור חינם בנכס

איש המקצוע בוחן את החללים, מודד שטחים ובודק את מצבם. כבר במקום נותנים טיפים איפה אפשר לחסוך בלי לפגוע באיכות.

3. הצעת מחיר ולו״ז עבודה

מכינים הצעת מחיר שקופה עם פירוט עבודות וחומרים, ומגדירים לו״ז ברור. אתם יודעים מה ייעשה ומתי.

4. פירוק והכנה

הסרת חיפויים ישנים, הגנה על רהיטים ורצפה, והכנת המשטחים להמשך העבודה.

5. עבודות שלד ותשתיות

החלפת חשמל ואינסטלציה, יישור קירות ורצפות. זה הבסיס לאיכות — לא מתפשרים כאן.

6. עבודות גמר

אריחים, שפכטל, צבע, תקרות ומחיצות. מקפידים על גאומטריה וחיבורים נקיים.

7. שלב הסגירה

רצפות, דלתות, פרזול, חיבורי תאורה. מציגים תוצאה לפי חדרים ומיישמים את ההערות שלכם.

8. ניקיון ומסירת הנכס

ניקיון סופי, פינוי פסולת, מסירת הנכס והנחיות אחריות ותחזוקה. התשלום — רק אחרי מסירת העבודה לשביעות רצונכם.

טעויות נפוצות בשיפוץ

• חיסכון בשכבות בסיס — שפכטל או פריימר זולים גורמים לסדקים. אצלנו עובדים רק עם מערכות מוכחות ועפ״י הוראות יצרן.
• עבודה בלי הצעת מחיר וחוזה — העלות “צפה”. אצלנו הצעת מחיר וחוזה חתומים לפני תחילת העבודה — סוגרים מחיר וכמות.
• בעלי מקצוע מזדמנים — מבטיחים יפה, אך התוצאה דורשת תיקונים יקרים. אצלנו אחראים על האיכות והזמנים.
• בחירת חומרים לא נכונים — באזורים לחים או באקלים חוף דרושים פתרונות מיוחדים. אנחנו מייעצים על חומרים מתאימים.

חוות דעת של לקוחות

דנה, קרית ים

״הזמנו ריענון לפני השכרה. הכל בזמן, נקי ומסודר. התשלום היה רק בסיום העבודה, כמו שהובטח.״

יוסי, חיפה

״שיפוץ קומפלט בדירה ישנה הפך אותה לחדשה. בלי מקדמות — וזה נתן שקט נפשי.״

מירי, טירת כרמל

״שיפוץ קומפלט: הצעת מחיר שקופה, ניקיון אחרי כל שלב, והתוצאה עלתה על הציפיות.״

אבי, קרית אתא

״כל השלבים בוצעו בצורה מסודרת ובלי הפתעות. שילמתי רק אחרי המסירה — נוח והוגן.״

רותם, קרית ביאליק

״הייתי סקפטית, אבל עשו עבודה מושלמת. מהר, נקי ולפי ההצעת מחיר.״

דוד, נשר

״שיפצנו את הבית, המחירים היו בהתאם למה שסיכמנו. ממליץ בחום.״

סיכום

אם אתם גרים בחיפה, קרית ים, קרית מוצקין, קרית ביאליק, קרית חיים, קרית אתא, נשר או טירת כרמל ומחפשים צוות אמין לשיפוצים — פנו ל״טימור ושות׳״.

📞055-966-4053

🌐renovation.nikk.co.il

אנחנו גם ב־פייסבוק

העיקרון שלנו פשוט: אתם משלמים רק אחרי סיום העבודה — בלי מקדמות ובלי הפתעות נסתרות.

מחבר: אנטון פשדינסקי, נאנובוסטי

ב-12 באוקטובר באוקראינה שוב שמו לב לגודל התשלומים לחיילים. הסיבה הייתה הכללים הקיימים לחישוב משכורות, תוספות ותגמולים נוספים. שינויים משמעותיים נכנסו לתוקף כבר בקיץ, לאחר החלטת הקבינט מס’ 768 מ-12 ביוני 2026.

המערכת החדשה משפיעה לא רק על חיילים בחוזה. היא חלה גם על מגויסים, וגודל התשלומים הנוספים תלוי במה בדיוק עשה החייל, היכן היה וכמה זמן ביצע את המשימה המתאימה.

המספר המרשים ביותר הופיע בדוגמה הרשמית של משרד ההגנה האוקראיני: 525,621 גריבנה לחודש — בערך 35,780 שקל. עם זאת, חישוב זה כלל שישה ימים של פעולות הסתערות, שהייה בעמדות קדמיות, פרס קרבי נפרד ותשלום חד פעמי עבור החוזה הראשון. תוצאה כזו לא צריכה להיחשב כמשכורת טיפוסית של חייל אוקראיני.

כמה מקבל חייל אם הוא לא משתתף בקרבות

באוקראינה חיילים מקבלים תשלומים כספיים, ולא משכורת במובן האזרחי הרגיל. להבחנה המשפטית הזו יש משמעות: גודל התשלומים ותנאי קבלתם נקבעים על ידי תקנות מיוחדות, בראש ובראשונה חקיקה על הגנה חברתית ומשפטית של חיילים ובני משפחותיהם.

התשלומים הכספיים כוללים שכר תפקיד, שכר על דרגה צבאית, תוספת על ותק, תוספת על מאפייני השירות ופרס חודשי. עבור ותק נקבע בין 25% ל-50% מהבסיס המתאים, עבור מאפייני השירות — לא פחות מ-65%. אי אפשר פשוט לחבר את האחוזים הללו ולהוסיף למשכורת שרירותית: לכל רכיב יש בסיס חישוב משלו.

מ-יוני 2026, עבור קטגוריות מסוימות של חיילים שמספקים פעילות חלקים ולא מקבלים תגמולים קרביים אחרים, נקבע תשלום נוסף 10 אלף גריבנה (בערך 680 ₪). יחד עם התשלום הבסיסי, זה מאפשר להעלות את התשלום החודשי של חיילים כאלה לרמה של לא פחות מ-30 אלף גריבנה (בערך 2,040 ₪) בכפוף לתנאים שנקבעו.

זה לא אומר שכל אדם שנמצא ביחידה עורפית זכאי אוטומטית ל-30 אלף זהים. הגודל תלוי בתפקיד, דרגה, ותק, ביצוע בפועל של חובות וזכות לתוספת המתאימה.

יש עוד קטגוריה אחת שנדיר לראות בכותרות. מדריכים צבאיים, העוסקים בהכשרת כוח אדם, יכולים לקבל תגמול נוסף של 15 אלף עד 30 אלף גריבנה (בערך 1,020–2,040 ₪) בחישוב חודשי בהתחשב בתנאים שנקבעו ובזמן העבודה.

לצבא, שמנהל מלחמה, ממלא יחידות ומכשיר חיילים חדשים, יש חשיבות עצומה לכישורי המדריכים. לכן ההפרדה שלהם לקטגוריה נפרדת מובנת לחלוטין.

מה המשמעות של 30, 50 ו-100 אלף קרביים

מערכת התגמולים הקרביים הייתה קיימת גם לפני הרפורמה הקיצית, אך כעת היא הושלמה עם תשלומים חדשים הקשורים למיקום היחידה ואופי הפעולה.

תוספת 30 אלף גריבנה (בערך 2,040 ₪) נקבעת עבור משימות קרביות או מיוחדות מסוימות לפי פקודות הפיקוד. הן יכולות להתבצע לא רק ישירות בחפירות הקו הראשון. לדוגמה, זכות לתגמול כזה בכפוף לתנאים הנדרשים יכולה להתעורר אצל מומחי הגנה אווירית ויחידות תמיכה.

עבור ביצוע משימות ניהוליות מסוימות של יחידות לוחמות, לחיילי מטות וגופים צבאיים נקבע עד 50 אלף גריבנה (בערך 3,400 ₪). כאן נלקחת בחשבון לא עצם העבודה במטה, אלא הפונקציה הספציפית של ניהול פעולות קרביות.

תגמול 100 אלף גריבנה (בערך 6,810 ₪) קשור להשתתפות ישירה בפעולות קרביות ומשימות קרביות אחרות שנקבעו. בנוסף ללוחמים בקו העימות, בכפוף לתנאים שנקבעו, יכולים לקבל אותו גם מומחים מסוימים של חיל האוויר, חיל הים ויחידות פגיעה.

כל הסכומים הללו לא ניתן לראות כתוספת קבועה שכל חייל בקטגוריה המתאימה מקבל במלואה. אם המשימה בוצעה לא כל החודש, התשלום, בדרך כלל, מחושב לפי הזמן בפועל, המאושר על ידי מסמכים שירותיים.

נאמר, תגמול חודשי של 100 אלף גריבנה לא הופך אוטומטית ל-100 אלף עבור כמה ימים של השתתפות בקרבות. זהו רגע עקרוני, בלעדיו אי אפשר להבין את הגודל האמיתי של התשלומים הכספיים.

החזית כעת מחולקת לאזורים: 70 ו-170 אלף גריבנה

השינוי המשמעותי ביותר של יוני נוגע לכמה קרוב לאויב מתבצעת המשימה הקרבית. החלטה מס’ 768 הכניסה תגמולים אזוריים מיוחדים.

עבור משימות באזור שנקבע עד לנקודת תמיכה פלוגתית כולל נקבע 70 אלף גריבנה בחישוב חודשי — בערך 4,765 ₪. עבור משימות באזור עד לנקודת תמיכה מחלקתית כולל, בקו העימות הישיר, במהלך התקפה או נגד-תקיפה, באזור האפור, בשטח אוקראינה הכבוש זמנית או בשטח האויב בכפוף לתנאים הנדרשים — 170 אלף גריבנה, בערך 11,570 ₪.

כאן הקורא הישראלי יזדקק להסברים. נקודת תמיכה פלוגתית — שטח הגנה מאורגן של יחידה ברמת פלוגה, הכוללת בדרך כלל כמה מחלקות. נקודת תמיכה מחלקתית — שטח קטן יותר, המוחזק על ידי מחלקה. בצבא הישראלי רמות ארגוניות אלו תואמות לרמות פלוגתיות ומחלקתיות, אך המבנה הספציפי של ההגנה והטרמינולוגיה של שני הצבאות לא תואמים לחלוטין.

הביטוי האוקראיני “על האפס” מתייחס לקו המגע הישיר עם האויב. “האזור האפור” — שטח בין עמדות הנשלטות באופן יציב על ידי הצדדים, שבו המצב יכול להשתנות מהר מאוד ושבו לא תמיד קיימת קו שליטה ברור.

ה-70 וה-170 אלף המצוינים — אינם תשלום עבור רישום החייל ביחידה עם כתובת מסוימת. משרד ההגנה מקשר את התגמול לביצוע בפועל של המשימות המתאימות באזור שנקבע, והתשלומים מתבצעים באופן יחסי לזמן.

חייל יכול היה להיות עשרים וחמישה ימים במקום אחד וחמישה ימים במקום אחר. אז הימים נלקחים בחשבון בנפרד. כך בנוי גם הדוגמה הרשמית שנבחן להלן.

עבור פעולות הסתערות — 20 או 40 אלף גריבנה ליום

הרפורמה הקיצית הוסיפה מנגנון כספי נוסף, אולי המוזר ביותר מבחינת הקהל הישראלי.

עבור השתתפות בפעולות שנקבעו לפי הכללים לשחזור עמדות בעומק ההגנה העצמית, מחושב 20 אלף גריבנה ליום — בערך 1,360 ₪. עבור פעולות הסתערות מסוימות בקו העימות או בעומק ההגנה של האויב — 40 אלף גריבנה ליום, בערך 2,720 ₪.

נניח שישה ימים מאושרים של פעולות הסתערות לפי תעריף של 40 אלף. החישוב ייתן 240 אלף גריבנה, או בערך 16,340 שקל, עוד לפני חישוב התשלום הכספי הבסיסי ותגמולים קרביים אחרים החלים.

אבל כאן יש הסתייגות משמעותית. שירות ביחידת הסתערות עצמה לא שווה להשתתפות בפעולת הסתערות בתשלום לפי תעריף מוגבר. נדרשת ביצוע המשימה שנקבעה ואישור מסמכי שלה. יתר על כן, עבור חישוב הימים, משרד ההגנה קבע סדר מיוחד: ימים קלנדריים מלאים נלקחים בחשבון מ-00:00 עד 24:00, ללא קשר למספר ההשתתפויות בזמן זה. אם המשימה שנקבעה כיסתה את הגבול של שני ימים קלנדריים, שאלת החישוב נפתרת לפי הכללים שנקבעו.

לאישור משתמשים בפקודות קרביות והוראות, יומני פעולות קרביות, דוחות, דוחות מפקדי יחידות. התוצאות המוצהרות עוברות הליכים שנקבעו לבחינה ובדיקה.

מהדיוק שבו הפיקוד יכין את המסמכים תלויה סכום מסוים שהחייל יראה בחישוב. לכן המערכת החדשה מציבה דרישות מוגברות לא רק ללוחמים, אלא גם לבירוקרטיה הצבאית.

פרסים על לכידת אויב בשבי ותוצאות קרביות מאושרות

חלק נפרד של המערכת — תגמולים אישיים. עבור לכידת חייל אויב בשבי נקבע 100 אלף גריבנה (בערך 6,810 ₪), ועבור השמדת חייל אויב מאושרת בקרב מגע — 15 אלף גריבנה (בערך 1,020 ₪).

עבור סוג התגמול השני נקבעה תיעוד וידאו, עבור הראשון — אישור מסמכי מתאים של הלכידה. סדר הכנת ובדיקת התוצאות מוסדר על ידי הליכים נפרדים. זה לא פרס שמפקד רשאי להעניק רק על בסיס דיווח בעל פה.

בניגוד לקטגוריות העיקריות של תגמולים קרביים חודשיים, תשלומים אישיים אלה אינם נכללים במגבלה הכוללת שנקבעה של 460 אלף גריבנה. לכן הסכום הסופי עבור חודש מסוים עשוי תיאורטית להיות גבוה מכל התפיסות הרגילות על תשלומים כספיים לחייל.

יחד עם זאת, מסמכים רשמיים אינם נותנים בסיס להניח שתשלומים כאלה הם המוניים. הם מתארים את התנאים לקבלת הכסף, אך אינם מראים כמה אנשים למעשה עומדים בתנאים אלה.

למה 460 אלף גריבנה זה לא הגבול הסופי

המגבלה החודשית הכוללת נקבעה בגובה 460 אלף גריבנה — בערך 31,310 ₪. היא חלה על שלוש קטגוריות: תגמול על השתתפות ישירה בקרבות בגובה עד 100 אלף גריבנה, תשלומים אזוריים לפי תעריפים של 70 או 170 אלף ותשלומים יומיים מיוחדים עבור פעולות הסתערות שנקבעו.

אם סכום התשלומים הללו עולה על המגבלה שנקבעה, נלקחים בחשבון 460 אלף גריבנה. עם זאת, אליהם מתווספים בנפרד התשלום הכספי הבסיסי, עזרה חד פעמית שנקבעה בעת חתימת החוזה הראשון ותגמולים קרביים אישיים הנמצאים מחוץ למגבלה.

זה מסביר מדוע משרד ההגנה מביא דוגמאות עם תוצאה של יותר מחצי מיליון גריבנה. המגבלה קיימת, אך היא לא חלה על כל סוגי הכסף שהחייל זכאי לקבל.

נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה במערכת זו לא כסיפור יוצא דופן על משכורות גבוהות. מדובר בניסיון של המדינה האוקראינית להבחין בין תנאי שירות שונים לחלוטין מבחינה כספית. ברמת החזית, רמת הסיכון, עוצמת הפעולות הקרביות ומשך ההשתתפות בהן עשויים להשתנות אפילו בין יחידות שכנות.

מאיפה הגיעו 525,621 גריבנה לחודש

בהסבר הרשמי של משרד ההגנה ניתנה דוגמה ספציפית עבור חייל בכיר — יורה של מחלקת הסתערות. הוא גויס באפריל 2026, היה לו ותק של פחות משנה, וב-17 ביוני חתם על חוזה חדש לעשרה חודשים.

לפי תנאי הדוגמה, החייל בילה 25 ימים בביצוע משימות בנקודת תמיכה מחלקתית, וחמישה ימים — בנקודת תמיכה פלוגתית. בנוסף, השתתף בשישה ימים של פעולות הסתערות עם לכידת עמדות אויב. בחישוב מופיעה גם תוצאה מאושרת אחת של קרב מגע.

משרד ההגנה פירק את החישוב למספר חלקים. התשלום הכספי הבסיסי היה 23,997 גריבנה (בערך 1,634 ₪), עזרה חד פעמית עבור החוזה הראשון — 26,624 גריבנה (בערך 1,813 ₪).

עבור 25 ימים בנקודת תמיכה מחלקתית חישבו 141,667 גריבנה (בערך 9,644 ₪). עוד 11,667 גריבנה (בערך 794 ₪) היו עבור חמישה ימים של ביצוע משימות באזור נקודת תמיכה פלוגתית. התגמול על השתתפות ישירה בפעולות קרביות היה 100 אלף גריבנה (בערך 6,810 ₪), שישה ימים של הסתערות נתנו 240 אלף גריבנה (בערך 16,340 ₪). פרס קרבי אישי הוסיף 15 אלף גריבנה (בערך 1,020 ₪).

לפני החלת המגבלה, סכום התגמולים הקרביים המתאימים הגיע ל-493,334 גריבנה. אך מכיוון שהמקסימום עבור קטגוריות אלה הוא 460 אלף, החישוב הוגבל לסכום זה. לאחר הוספת התשלום הבסיסי, עזרת החוזה ותגמול אישי נפרד, התקבל 525,621 גריבנה — בערך 35,780 ₪.

אני בכוונה מביא את החישוב הזה בפירוט: בלעדיו המספר של חצי מיליון יוצר רושם שגוי. כאן לא מדובר רק בחודש של שהייה בשירות, אלא בשישה ימים של פעולות הסתערות, עבודה ממושכת בעמדות קדמיות, תוצאה קרבית מאושרת ועזרה חד פעמית שלא תחזור על עצמה מדי חודש.

לכן השאלה “כמה מקבלים החיילים האוקראינים?” אי אפשר בכנות לצמצם למספר הזה. הוא מראה את האפשרויות של המערכת בשילוב תנאים מסוים, אך לא אומר דבר על התשלום הכספי הממוצע של חייל בחזית.

חוזה לעשרה חודשים במקום תקופת שירות בלתי מוגדרת

בקיץ 2026 אוקראינה שינתה לא רק את סדר חישוב הכסף. החלטה מס’ 768 השיקה מודל ניסיוני של חוזים צבאיים חדשים, המיועד לתקופה של שנתיים עד יוני 2028.

החוזים נבדלים לפי קטגוריות והחובות הנקבעות. עבור חיילים פעילים ביחידות קרביות נקבעה תקופה של עשרה חודשים, עבור אזרחים ומילואים המתגייסים לראשונה לתפקידים קרביים מסוימים — ארבעה עשר חודשים. עבור ותיקים מסוימים החוזרים לשירות, התקופה עשויה להתחיל משישה חודשים, ולמודל החוזה הבסיסי, כולל תפקידים לא קרביים, נקבעה תקופה של עד עשרים וארבעה חודשים.

במערכת מובחנים חוזים רגליים-הסתערותיים, קרביים ובסיסיים. עבור ישראלים כאן חשוב לא לבלבל את השירות החוזי האוקראיני עם השירות הקבע הישראלי — קבע. מילים דומות וקיומה של תקופה מסוימת לא אומרות תנאים זהים לפיטורים, תשלום והטבות חברתיות.

לאחר סיום החוזה המתאים, החקיקה האוקראינית קובעת אפשרות לפיטורים ודחייה מגיוס חדש לפי הכללים שנקבעו. התקופה הבסיסית של דחייה כזו מתחילה משישה חודשים ובמקרים שנקבעו עשויה להגדיל בהתחשב בשירות הקודם ובהשתתפות בפעולות קרביות. משך הזמן הספציפי תלוי בקטגוריית החוזה ובביצוע התנאים הנדרשים.

נסיבות אלו עשויות להיות משמעותיות לא פחות מהתשלומים המוגברים. עבור חייל יש משמעות לא רק כמה יחשבו לו לחודש, אלא גם האם תהיה לו פרספקטיבה חוקית ברורה לסיום השירות.

במקביל, התגמולים הקרביים הנוספים החדשים אינם שמורים אך ורק לאלה שחתמו על חוזה מוטיבציוני. הכללים המתאימים חלים גם על מגויסים וחיילים בחוזה פעיל בכפוף לתנאים שנקבעו.

אילו כספים נוספים מגיעים לחיילים ומה קורה לאחר פציעה

גודל העזרה החד פעמית בעת חתימת החוזה הראשון תלוי בקטגוריה הצבאית. עבור דרגת חייל הוא עומד על 26,624 גריבנה (בערך 1,813 ₪), עבור דרגת סמל ובכיר — 29,952 גריבנה (בערך 2,039 ₪), עבור דרגת קצין — 33,280 גריבנה (בערך 2,265 ₪). סכומים אלו קשורים למינימום המחיה שנקבע ב-1 בינואר 2026 עבור אנשים כשירים לעבודה ולמקדם המתאים.

נקבעה גם עזרה שנתית לבריאות בגובה התשלום הכספי החודשי, ובמקרים מסוימים, עזרה כספית לפתרון בעיות חברתיות-ביתיות. תשלומים כאלה לא יש לבלבל עם תוספות קרביות קבועות.

נושא נפרד — פציעות. בעת טיפול אשפוזי לאחר פציעה שנגרמה בהגנה על המדינה, לחייל במקרים שנקבעו נשמר תגמול נוסף בגובה 100 אלף גריבנה (בערך 6,810 ₪) בחישוב חודשי. בעת טיפול ממושך חלים כללים והגבלות נוספים, כולל הנוגעים לחוות דעת רפואיות ולתקופות, שיכולות להגיע לשנים עשר חודשים. אין זכות אוטומטית לתשלום כזה לאחר כל מחלה או פציעה.

לבסוף, חשובים מועדי קבלת הכסף. לפי הסברים של משרד ההגנה, התשלום הכספי משולם עד ל-20 בחודש הנוכחי עבור החודש הקודם. אם המימון הגיע ליחידה מאוחר יותר, התשלום צריך להתבצע תוך שלושה ימים לאחר קבלת הכספים.

חייל הסבור שהחישוב שגוי, יכול לפנות לשירות הכספים של יחידתו, לבדוק את המסמכים על המשימות שבוצעו ולדרוש הסברים על בסיס החישוב. במצב כזה יש חשיבות רבה לפקודות קרביות, דוחות, יומנים ודוחות.

לחישוב מקדים אישי פועל מחשבון רשמי של משרד ההגנה האוקראיני. בנוגע לחוזים החדשים, המשרד מציין קו חם 1519.

למה אי אפשר להשוות ישירות את הסכומים האוקראיניים לתשלומים של צה”ל

לקורא הישראלי טבעי להשוות את התשלומים האוקראיניים לתשלומים של חיילי צבא ההגנה לישראל. אבל קודם יהיה צורך להבחין בין שלוש מערכות שונות לחלוטין.

שירות חובה בצה”ל נקרא שירות חובה — שירות חובה. החייל מקבל תשלום כספי שנקבע, שאינו משכורת אזרחית רגילה. שירות קבע — שירות קבע, שירות קבע — כולל תנאי שירות מקצועיים ומערכת תשלום שונה. שירות מילואים, המוכר היטב לישראלים כ-מילואים, מילואים, קשור למנגנוני פיצוי הכנסות נפרדים ותשלומים שנקבעו על ידי המדינה.

לכן אי אפשר להשוות בצורה נכונה את 100 או 170 אלף גריבנה האוקראיניים לתשלום שמקבל חייל חובה ישראלי. באותו אופן, לא נכון לזהות את התוספות ההסתערותיות האוקראיניות עם פיצויים למילואים ישראליים. אלו מנגנונים משפטיים וכספיים שונים.

עבור הקהל הישראלי, הנושא נושא גם מימד אישי. בשתי המדינות חיות משפחות שקרוביהן קשורים לצבאות האוקראיני והישראלי. רבים מבינים היטב שהשלכות המלחמה לא מסתיימות ביום חזרת החייל הביתה.

נאנובוסטי כבר בחנו כיצד אוקראינה פונה לניסיון הישראלי בליווי משפחות חיילים שנפלו. בנושא זה, הנוהג הישראלי הוא במיוחד מראה: מדובר לא רק בפיצויים, אלא גם בליווי ארוך טווח, עזרה רפואית ופסיכולוגית, תמיכה בילדים ושימור הזיכרון.

להשוות צבאות רק לפי תשלומים חודשיים — זה להחמיץ חלק משמעותי מההתחייבויות החברתיות של המדינה. תשלומים לחייל פעיל, תמיכה בפצוע, עזרה למשפחת נופל ותנאי חזרה לחיים אזרחיים צריכים להיבחן יחד.

על חשבון מי אוקראינה תממן את התשלומים המוגברים

התשלומים החדשים מופיעים על רקע מלחמה כוללת מתמשכת, צורך בנשק ועומס משמעותי על התקציב האוקראיני. המדינה למעשה מקבלת על עצמה התחייבויות מוגברות כלפי חיילים המבצעים את המשימות המסוכנות ביותר.

אבל לקבוע את העלות הכוללת של הרפורמה רק לפי תעריפים בלתי אפשרי. צריך לדעת את מספר המקבלים בכל קטגוריה, מספר הימים הקרביים המאושרים, התשלומים בפועל, התגמולים החד פעמיים ומשך השירות. הדוגמה הרשמית של 525 אלף גריבנה לא נותנת זכות להכפיל את הסכום הזה במספר החיילים.

בפרסום של נאנובוסטי “אוקראינה נכנסת לחורף של חיסכון קשה” כבר נבחנו הקשיים הכספיים שמלווים את המלחמה וההכנה לשנת התקציב הבאה. המערכת החדשה של תשלומים צבאיים הופכת לחלק מאותה בעיה: איך לשמור על יכולת המדינה לממן את ההגנה, מבלי להרוס כיווני הוצאות חיוניים אחרים.

כאן יש לקחת בחשבון גם את העזרה הבינלאומית. ההגנה האוקראינית תלויה לא רק בהכנסות פנימיות, אלא גם ביציבות הקשרים הכלכליים ובתמיכת השותפים. עם זאת, גודל ומקורות המימון בפועל של התשלומים החדשים דורשים סטטיסטיקה תקציבית נפרדת. בלעדיה אי אפשר לקבוע איזו חלק מההתחייבויות מכוסה על ידי הכנסות ספציפיות או אמצעים חיצוניים.

מה אפשר יהיה לומר על הרפורמה בעוד כמה חודשים

אני רואה כאן שלוש נסיבות שעל פיהן יש להעריך את התוצאה.

• הראשון — האם באמת החיילים המבצעים את המשימות המסוכנות ביותר יקבלו את הסכומים שנקבעו במלואם ובזמן. תעריף במסמך נורמטיבי עדיין לא שווה לכסף בחשבון. במיוחד במקום שבו החישוב תלוי באישור יומי של פעולות קרביות ועיבוד מסמכים.
• השני — האם יצליחו להבטיח סדר ברור של חישוב. לחיילים של יחידה אחת לא צריך להיות תוצאה שונה עקרונית רק בגלל שהמסמכים על השתתפות בפעולה הוכנו בצורה שונה. זהו עניין לא רק של משמעת כספית, אלא גם של אמון בפיקוד.
• השלישי — איך תעבוד המודל החוזי עם תקופות פיטורים ודחיות מסוימות. היכולת לתכנן חיים לאחר השירות עשויה להשפיע על ההחלטה על חוזה לא פחות מהתעריף הגבוה של תגמול. אבל על התוצאה האמיתית אפשר יהיה לשפוט לפי ביצוע הכללים, ולא לפי הכרזות על הרפורמה.

כרגע אין לנו סטטיסטיקה ציבורית מפורטת מספיק שתראה כמה חיילים אוקראינים מקבלים מדי חודש 30, 50, 100, 170 או 460 אלף גריבנה בשילובים שונים. אין גם בסיס להניח שתשלומים של חצי מיליון הם נורמה יומיומית עבור יחידות הסתערות.

באוקטובר 2026, לאוקראינה יש מערכת תגמולים מורכבת בהרבה מהנוסחה המוכרת “שכר בסיס פלוס קרביים”. היא מפרידה בין חובות שירות, השתתפות ישירה בקרבות, אזורי ביצוע משימות, ימים הסתערותיים ותוצאות מאושרות נפרדות של פעולות.

הדוגמה הרשמית עם 525,621 גריבנה מראה את הטווח העליון של תשלומים אפשריים בשילוב נסיבות מסוים. אבל עד כמה המערכת הזו עובדת בדיוק, בזמן ובצדק עבור אלפי חיילים ספציפיים — זו שאלה שעדיין יש לקבל עליה תשובה.

זה, לדעתי, חשוב יותר מהמספר המרשים ביותר. הסיכון במלחמה לא נמדד בשקלים ולא בגריבנות. אבל אם המדינה קיבלה על עצמה התחייבות לשלם אותו לפי כללים מסוימים, היא חייבת לקיים את הכללים הללו.

אנטון פטרצ’ון, נאנובוסטי — Nikk.Agency

מקורות ומסמכים: משרד ההגנה של אוקראינה — תשלומים כספיים לחיילים ב-2026; חוזים ותשלומים: שינויים בכוחות ההגנה; סדר חישוב תגמולים עבור פעולות הסתערות; החלטת הקבינט של אוקראינה מס’ 768 מ-12 ביוני 2026.

הערה: המקבילים בשקלים מעוגלים לפי מקדם ייחוס אחיד של 14.69 גריבנה לשקל. שערי בנקים ועסקאות המרה עשויים להיות שונים.

בישראל מתפתח במהירות קהילה חדשה ללא מטרות רווח לחובבי מסלולים, טבע ותקשורת חיה. היוזמה «נו שו, פישלי?», שנוצרה בנובמבר 2025 על ידי “אוקראינים” במובן התרבותי הרחב, מאחדת בהדרגה ישראלים שונים — מעולים חדשים ועד אלו שגדלו כאן אך שומרים על קשר עם השפה האוקראינית, וכן אנשים מכל מוצא שמרגישים קרובים לאווירה התרבותית האוקראינית.

הקבוצה פתוחה לכולם. אין ולא היו הגבלות על לאום. הכלל היחיד — התקשורת מתבצעת בשפה האוקראינית, כי השפה כאן אינה “מסנן”, אלא מרכז כובד תרבותי. היא עוזרת ליצור סביבה נוחה, אך אינה מוציאה אף אחד שמכבד את הפורמט.

אנחנו משיקים את קהילת ההייקינג האוקראינית בישראל!

למי הערוץ הזה:

למי שלא יכול בלי תנועה.

למתחילים שרוצים להתחיל לצאת לטיולים אך לא מכירים מסלולים.

למי שמחפש חברים אוקראינים פעילים.

אוספים קבוצות, משתפים קואורדינטות, מארגנים פיקניקים ופשוט מבלים נהדר.

למה דווקא עכשיו

מעברים, התאמה, מציאות חדשה — כל זה יוצר צורך במרחב שבו אפשר לנוע, לתקשר ולהרגיש חלק ממשהו חי. רבים מה”אוקראינים” בישראל חיפשו זמן רב פורמט שבו יוכלו לשלב מנוחה בטבע וזהות תרבותית. אך בסופו של דבר התברר שסביב הרעיון הזה קל להתאחד גם עם ישראלים אחרים: למישהו מעניינים המסלולים, למישהו התקשורת, למישהו פשוט הפורמט של יציאה משותפת לטבע.

הקהילה בנויה כולה על התנדבות: אין אלמנטים מסחריים, אין מבנים פורמליים. מישהו מציע מסלולים, מישהו עוזר לאסוף קבוצה, מישהו פשוט מגיע והולך יחד. הגישה האורגנית הזו היא שעושה את היוזמה חיה.

הייקינג בלי הסברים מסובכים

בישראל הייקינג — לא פעילות אליטיסטית ולא ספורט למוכנים. זה פורמט שבו כל אחד בוחר את הרמה שלו — מטיולים יומיים קלים ועד טיפוסים דינמיים.

מסלולים קצרים נמשכים כשעה ומתאימים לכולם. בינוניים — בין 6 ל-12 קילומטרים, בדרך כלל 2.5–5 שעות, עם עליות מתונות. קשים יכולים להימשך עד 20 קילומטרים או לכלול עליות תלולות במשך 5–8 שעות.

הקבוצה בוחרת טיולים כך שאף אחד לא ירגיש “חלש מדי”, “חסר ניסיון מדי” או “מוכן מדי”. האיזון נוצר באופן טבעי.

מה זמין להייקינג בישראל: סקירה חיה, לא קטלוג

ישראל מפתיעה אנשים שרק מתחילים להכיר את הטבע של המדינה. במרחק קומפקטי נמצאות כמה אזורי אקלים, וכל אחד מהם מציע את המסלולים שלו.

בצפון, בגליל ובגולן, המסלולים בדרך כלל נמשכים שלוש–חמש שעות — בערך 7–12 קילומטרים. אלו קניונים ירוקים, מפלים, טרסות, חלקות יער ונופים על הכנרת. כאן האקלים מתון יותר, השבילים ברמות שונות, ורבים מהישראלים מתחילים את ההיכרות שלהם עם הייקינג דווקא מכאן.

באזור חיפה והקריות — טיולים קצרים באורך 3–5 קילומטרים, שניתן לעבור בשעה–שעתיים. המסלולים חמים, מוצלים, פשוטים מבחינת תוואי, ולכן מתאימים למתחילים, משפחות ולמי שרוצה לטבול בטבע בהדרגה. הכרמל — אחד האזורים הנוחים ביותר להייקינג רגוע אך עשיר.

הלאה — מדבר יהודה. קונטרסטי, שמשי, חד. כאן אפשר לעבור 2–3 קילומטרים למפלי עין גדי תוך שעה, או לבחור מסלול של שלוש–ארבע שעות בערוץ נחל ערוגות. העלייה למצדה נמשכת כשעה, אך דורשת יותר כוחות: הפרשי הגובה מורגשים, התוואי סלעי.

החלק הדרומי של המדינה — הנגב ומכתש רמון — חוויה שונה לחלוטין. המסלולים כאן בדרך כלל 8–12 קילומטרים, עם משך של שלוש–חמש שעות. העליות חדות יותר, אך דווקא האזור הזה מעניק נופים “מארסיים”, שלמענם מגיעים לכאן אנשים מכל הארץ.

יש גם אפשרויות רכות: חוף הים התיכון, שבו טיולים של 3–7 קילומטרים נמשכים שעה–שעה וחצי, מקסימום שלוש, ומתאימים לכולם. אלו המסלולים שניתן לעבור אפילו אחרי יום עבודה.

הרי אילת מציעים מסלולים לכל הרמות: קניונים קצרים לשעה, עליות פנורמיות לשעתיים–ארבע, ואווירת מדבר, שבחורף הופכת לנוחה במיוחד.

הפיזור הזה של פורמטים הופך את ישראל למדינה אידיאלית לאנשים שרוצים לצאת לטיולים באופן קבוע וללא קושי בלוגיסטיקה.

למה הקהילה התבררה כחשובה ל”אוקראינים” ולישראלים בו זמנית

טיולים יוצרים מרחב שבו נעלמות גבולות: גיל, תרבות, מקצוע. אנשים הולכים יחד, מחליפים חוויות, דנים בחדשות, משתפים איך הם עוברים התאמה או כמה זמן הם חיים כאן.

השפה האוקראינית הפכה בקהילה לא ל”מחלקת”, אלא לגורם מאחד: היא עוזרת למי שקשור לאוקראינה תרבותית להרגיש בטוח. והישראלים, שהשפה מעניינת או קרובה להם, מצטרפים באותה טבעיות כמו כל משתתף אחר.

המשתתפים אומרים: “כשאתה הולך בשביל ושומע דיבור אוקראיני בישראל, זה יוצר תחושת תמיכה תרבותית. אבל עוד יותר חשוב — אתה רואה לידך אנשים עם ביוגרפיות שונות מאוד”.

השילוב הזה מסביר למה הקבוצה גדלה ללא פרסום ומבנים פורמליים.

הקהילה האוקראינית «נו שו, פישלי?» הפכה לאחת התנועות הטבעיות החמות ביותר בישראל. היא מאחדת אנשים ממוצאים שונים, ערים וביוגרפיות — דרך שבילים, יערות, מדבריות, חופים, דרך שיחות ותמיכה. ישראל מתאימה באופן מושלם ליוזמות כאלה, והבסיס התרבותי בשפה האוקראינית הופך את המרחב הזה למיוחד.

נאנווסטי תמשיך לספר על פרויקטים שמחזקים את הקשר בין “אוקראינים” לחברה הישראלית.
נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency

איך להצטרף

הכל מאורגן בצורה פשוטה ביותר:
👉 https://t.me/nyshogoo

בצ’אט מופיעים מסלולים חדשים, נקודות ציון, המלצות על ציוד, זמן התחלה, תמונות. כל משתתף יכול להציע את השביל שלו או להצטרף לטיול מתוכנן.

הקהילה דינמית, פתוחה, רב-תרבותית — ובכל זאת שומרת על השפה האוקראינית כבסיס שלה.