סיפורו של ולדימיר זאב ז’בוטינסקי, גיבור יהודי מאודסה. הפוגרומים היהודיים בשנים 1903-1905 באימפריה הרוסית השפיעו עמוקות על ז’בוטינסקי, וגרמו לו להצטרף לתנועה הציונית כדי להתמסר למאבק למען זכויות היהודים ולהקמת מדינת ישראל.. קרא על NAnews במדור “יהודים מאוקראינה”! #jewsukraine

ולדימיר זאב ז’בוטינסקי: הדרך להקמת מדינה יהודית

תחילת המסע: לידה ושנים מוקדמות

תאריך ומקום לידה: ולדימיר ז’בוטינסקי נולד ב-17 באוקטובר 1880 באודסה, אוקראינה. מאז ילדותו, הוא גילה סקרנות ונחישות, שאולי קבעו מראש את גורלו העתידי.

תאריך פטירה: נפטר ב-3 באוגוסט 1940 בניו יורק, ארה”ב. ב-1964 הועברו שרידיו להר הרצל בירושלים, מקום מנוחתם של מנהיגי ישראל הבולטים.

מושפע מפוגרומים יהודיים

השנים 1903-1905 באימפריה הרוסית הפכו למבחן קשה עבור האוכלוסייה היהודית, שעמדה בפני גל פוגרומים אכזריים. ז’בוטינסקיהמום מהאירועים הללו, החליט לשנות את חייו ולהתמסר למאבק למען זכויות היהודים. בשלב זה הצטרף להגנה העצמית היהודית ואף שינה את שמו לזאב, שפירושו בעברית “זאב”. סמל זה הפך להתגלמות חוסר הפחד והנחישות שלו להגן על עמו.

ציטוט של ז’בוטינסקי: “עדיף להחזיק נשק ולא להזדקק לו מאשר להזדקק לו ולא להיות לו!” ביטוי זה הפך למוטו חייו והשפיע על דור שלם של פעילים יהודים.

מנהיג ההגנה העצמית היהודית והדרך לציונות

בזמן הפוגרומים התארגן ולדימיר ז’בוטינסקי יחידות הגנה עצמית בקהילות יהודיות, המבקשים להגן על בני ארצם. מהלך זה ביסס אותו כמנהיג התנועה היהודית והביא את תשומת הלב לזכויות האזרח היהודי.

בשנת 1903 נבחר ז’בוטינסקי כציר לקונגרס הציוני. לאחר מותו של תיאודור הרצל ב-1904, הפך ז’בוטינסקי למנהיג המוביל של הציונות, בראש האגף הימני של התנועה. רעיונותיו תמכו בשאיפה היהודית לעצמאות ולספיקות עצמית, כמו גם בצורך להגן על העם היהודי.

תמיכה באוקראינה העצמאית: עובדה מעניינת היא שז’בוטינסקי תמך גם ביצירת אוקראינה עצמאית, וחלק ברעיון המאבק לחופש וזכויות העמים. הוא תרם להקמת הרפובליקה העממית האוקראינית תחת הצבא ז’נדרמריה יהודית למניעת פוגרומים, שהפכו לחוויה ייחודית של אינטראקציה בין הקהילה היהודית והאוקראינית.

הקמת הלגיון היהודי

בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, נוצר ז’בוטינסקי הלגיון היהודי – יחידה קרבית שלחמה בצד הצבא הבריטי נגד האימפריה העות’מאנית. הלגיון נוצר כדי להגן על עתיד המדינה היהודית, וצעד זה הפך לתקדים היסטורי לארגון עצמי חמוש יהודי.

ציטוט של ז’בוטינסקי: “אנחנו נלחמים על הזכות ליצור מדינה יהודית על אדמתנו ההיסטורית”.

תרומה להקמת מדינת ישראל

לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר ז’בוטינסקי לשטחה של ישראל המודרנית, שם המשיך במאבק להקמת מדינה יהודית. הוא ארגן מחדש את חברי הלגיון היהודי לשעבר ליחידות ההגנה העצמית הראשונות, שב-1920 הגנו על האוכלוסייה היהודית במהלך המרידות הערביות בעיר העתיקה בירושלים. על פעילותו בארגון ההגנה נעצר ז’בוטינסקי על ידי השלטונות הבריטיים ונידון ל-15 שנות עבודת פרך, אך הודות למחאות המוניות גזר הדין בוטל.

“ההסתדרות הציונית החדשה” ומטרות התנועה

ב-1935 עמד בראש ז’בוטינסקי ההסתדרות הציונית החדשהשהציב לעצמו מספר יעדים מרכזיים:

1. יצירת רוב יהודי בשתי גדות נהר הירדן.
2. הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל על פי עקרונות ההיגיון והצדק הקבועים בתורה.
3. החזרה לארץ ישראל של כל היהודים המעוניינים לחזור למולדתם ההיסטורית.
4. חיסול הגולה היהודית.

לעקרונות אלו הייתה השפעה עמוקה על המפלגות הפוליטיות הימניות בישראל והפכו לבסיס של החברה הישראלית המודרנית.

מורשת ולדימיר ז’בוטינסקי

כיום שמו של ז’בוטינסקי ידוע לכל מי שמתעניין בתולדות העם היהודי והקמת ישראל. לא רק שהוא נתן השראה לדור של יהודים להילחם על זכויותיהם, אלא גם הניח את היסודות למפלגות ימין עתידיות שעדיין משפיעות על הפוליטיקה הישראלית כיום. ז’בוטינסקי הותיר אחריו מורשת עשירה המבוססת על הגדרה עצמית וזכות העם היהודי לחירות.

חומרי צילום:

1 – דיוקן ז’בוטינסקי במדי צבא;
2 – שטר ישן של 100 שקל עם ז’בוטינסקי;
3 – בונוס! בודאנוב מאמץ את הניסיון של הלגיון היהודי

מאמר זה הוכן במיוחד עבור האתר חדשותשם תמצאו עוד סיפורים מעניינים על יהודים בולטים באוקראינה, כמו ולדימיר ז’בוטינסקי.

מדור הוודה @davidkrutonog – יהודי מאוקראינה ומייסד סוכנות שיווק tlv.agency

השאירו תגובה בטלגרם – ערוץ NAnews↓

מחבר: לב ורשבסקי

ההודעה הופיעה בעמוד הרשמי של MAK_UA בפייסבוק. המארגנים פונים לקהילה האוקראינית בישראל עם הזמנה לשמור את התאריכים מראש בלוחות השנה ומבטיחים מפגש עם “דיבוסוויט” הקסום – עולם אגדי של הרפתקאות, גיבורים יוצאי דופן וניסים חגיגיים.

מכירת הכרטיסים אמורה להתחיל מאוחר יותר. בינתיים MAK_UA חושפים את התוכנית בהדרגה, לצופים יש הזדמנות להכיר את הפרויקט החדש ולהחליט באיזו עיר יהיה להם נוח יותר לבקר בהצגה.

שלוש ערים, שני תאריכים מוכרזים ושווקים חגיגיים

חיפה — יום שלישי, 29 בדצמבר 2026. בשעה 17:00 ייפתחו הדלתות, יתחיל לפעול שוק חגיגי, ופרויקט «ריבנובגה» יכין בידור לאורחים. בשעה 18:00 תתחיל ההצגה. כך המארגנים מציעים לא להסתפק באולם התיאטרון, אלא לבלות יחד ערב חגיגי שלם.

תל אביב — שבת, 2 בינואר 2027. כאן האורחים גם כן מוזמנים משעה 17:00. לפני ההצגה יתקיים שוק, והילדים יוכלו לפגוש פיות אגדה. ההצגה עצמה תתחיל בשעה 18:00. למשפחות עם ילדים, השעה הזו לפני תחילת ההצגה יכולה להיות חלק נפרד מהיכרות עם הגיבורים והאווירה של ההצגה.

אשדוד — העיר מצוינת בלוח הגרפי הרשמי של ההצגה. עם זאת, במודעה הטקסטואלית האחרונה של MAK_UA, תאריך, שעה ומקום ההצגה באשדוד טרם צוינו. לצופים מאשדוד והאזורים הדרומיים של ישראל מומלץ לעקוב אחר עדכונים בעמוד הרשמי של המארגנים, שם צפויה פרסום פרטים נוספים.

הסיפור עם הבהרת לוח הזמנים אינו מקרי. כבר בספטמבר נאנובוסטי סיפרו על לוח האירועים הגדול של MAK_UA למחצית השנייה של 2026. אז האגדה המשפחתית לחג המולד תוכננה מראש לתקופה שבין 15 ל-30 בדצמבר בשלוש ערים – חיפה, תל אביב ואשדוד. כעת הופיעו תאריכים ספציפיים לשתי הצגות, כאשר ההצגה בתל אביב תתקיים כבר לאחר תחילת השנה החדשה.

כתובות מדויקות של האולמות, מחירי הכרטיסים, משך ההצגה והמלצות גיל טרם פורסמו. לא מצוינת גם האפשרות לתרגום או כתוביות לצופים שאינם דוברי אוקראינית. על כל הפרטים הללו המארגנים צריכים להודיע בנפרד.

מי היא המלכה אנה ומה מסתיר עץ הזיכרון

במרכז ההצגה החדשה – המלכה אנה. לצידה בשם מופיע עץ הזיכרון, והמודעה הפרסומית מציגה עץ אלון אגדי ענק, מלכה בשמלה כחולה מפוארת, דמויות מסתוריות וטירה על רקע נוף קסום.

בשילוב השם והתואר קל לראות אסוציאציה היסטורית עם אנה קייבסקה, הידועה גם כאנה יארוסלבנה. במאה ה-11 בתו של הנסיך הקייבי יארוסלב החכם הפכה למלכת צרפת, כשהתחתנה עם אנרי הראשון בשנת 1051. לאחר מות בעלה היא השתתפה בענייני החצר המלכותית הצרפתית בשנות ילדותו של בנה פיליפ הראשון.

לקוראים הישראלים שאינם מכירים את ההיסטוריה של מזרח אירופה בימי הביניים, כאן כדאי להבהיר: אנה הגיעה מרוס של קייב, מדינה עם מרכז בקייב, שהתקיימה זמן רב לפני היווצרותן של אוקראינה, רוסיה ובלארוס המודרניות. בזיכרון התרבותי האוקראיני אנה קייבסקה תופסת מקום מיוחד כסמל לקשרים ההיסטוריים הישנים של קייב עם חצרות מלכותיות אירופאיות.

עם זאת, MAK_UA טרם הודיעה שהגיבורה של ההצגה היא בדיוק אנה יארוסלבנה ההיסטורית. הדמיון בשם מאפשר לדבר על אסוציאציה אפשרית, אך לא על עלילה מאושרת. המחברים מכנים את עבודתם אגדה-פנטזיה מקורית, ופרטי הסיפור שלה עדיין לא ידועים.

לא נחשף גם המשמעות של עץ הזיכרון. הוא יכול להפוך לחפץ קסום, מקום פעולה או דימוי שמחבר דורות וזיכרונות משפחתיים. אבל אלו רק אפשרויות לקריאת השם, ולא מידע מהתסריט שפורסם.

למשפחות שבהן ילדים גדלים בין התרבות האוקראינית והישראלית, נושא הזיכרון נשמע במיוחד מוכר. סיפורי משפחה כאן לעיתים קרובות חוצים מספר מדינות, שפות ותקופות. ולמרות שעדיין לא ידוע איזה תוכן הכניסו היוצרים לאגדה שלהם, השם שלה כבר מעורר שאלות שיכולות לעניין צופים מדורות שונים.

MAK_UA: תיאטרון אוקראיני שנוצר בישראל

מאחורי ההצגה עומד MAK_UA — Українська Мистецька Аматорська Кузня в Ізраїлі. זהו איחוד חברתי-אמנותי אוקראיני, שנוצר על ידי מרינה קדצקה (מרינה קדצקה), מחנכת ושחקנית, שחיה שנים רבות בישראל.

בראיון לפרויקט «אוקראינסקי זדיבאנקי בישראל», שהוצג על ידי נאנובוסטי, מרינה סיפרה על המעבר שלה, על עיצוב הזהות התרבותית האוקראינית שלה ועל הסיבה לצורך ליצור תיאטרון בשפה האוקראינית דווקא כאן, בישראל.

בזמן הראיון בשנת 2023, MAK_UA היה פרויקט התנדבותי לחלוטין. סביב הרעיון התאחדו שחקנים, תסריטאים, במאים ונציגים של מקצועות יצירתיים אחרים. הקולקטיב ערך סדנאות, יצר הצגות בובות, עבד על הצגות ילדים, כולל “אגדה על ניקולאי” ו”אגדת אביב-סרטנסק” האינטראקטיבית.

מאוחר יותר הופיעו הצגות חדשות, מפגשים ותוכניות חינוכיות. אחת מהן היא “תיאטרותרפיה”, שבה המשתתפים מכירים את ההיסטוריה של התיאטרון האוקראיני דרך תרגילים בימתיים, אילתור ועבודה עם קול.

בלוח השנה של MAK_UA ל-8 באוקטובר 2026 תוכננה הפגישה השישית של העונה השלישית של “תיאטרותרפיה”, שהוקדשה לפיתוח התיאטרון האוקראיני המודרני. שיעורים כאלה אינם דורשים מהמשתתפים השכלה מקצועית במשחק: התיאטרון כאן קיים לא רק עבור הצופים, אלא גם עבור אנשים שרוצים לנסות את עצמם על הבמה.

במשך כמה שנים האיחוד הפך לחלק בולט מהחיים התרבותיים האוקראיניים בישראל. עם זאת, לא מדובר בלהקת סיור שהגיעה לכמה ימים מאוקראינה, אלא בקולקטיב יצירתי שעובד בתוך המדינה עצמה.

נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency סיפרו פעמים רבות על הפרויקטים שלו. בהם מעניין לא רק שימור השפה האוקראינית: ההצגות הופכות למקום מפגש של אנשים שנולדו באוקראינה, חיים זמן רב בישראל או מכירים לראשונה את התרבות האוקראינית בזכות חברים ושכנים.

מעלילות ניקולאי ועד מלנקה: אילו אגדות MAK_UA כבר הציג

ה”מלכה אנה” החדשה ממשיכה את המסורת התיאטרלית שנבנית ב-MAK_UA כבר כמה שנים.

בדצמבר 2024 הקולקטיב הכין אגדה לחג המולד בשפה האוקראינית «הרפתקאות ניקולאי ביער האגדי» — “הרפתקאות ניקולאי ביער האגדי”. ההצגות תוכננו בחיפה, ראשון לציון ואשדוד. נאנובוסטי סיפרו בפירוט על ההצגה הזו, שהייתה מיועדת לילדים ולהורים.

שנה לאחר מכן הופיעה עבודה חדשה — «אגדה על מלנקה והנחש הרשע», או “אגדה על מלנקה והנחש הרשע”. היא הוצגה בדצמבר 2025 בתוכנית ההופעות החורפיות של MAK_UA בתל אביב, חיפה ואשדוד.

מלנקה היא גיבורה של מסורת חורף אוקראינית עממית, הקשורה לטקסים, שירים, תחפושות והופעות שמחות. עבור הקהל הישראלי זו לא דמות מוכרת מספרי ילדים, אלא חלק מתרבות חגיגית מיוחדת שנשמרה באוקראינה במשך מאות שנים. באגדה היא התמודדה עם הנחש — דמות דמיונית שנוצרה ברוח הפולקלור האוקראיני.

בהצגה פעלו שישה דמויות אגדה. לעיצוב השתמשו בעבודות של אמנים אוקראינים לאמנות דקורטיבית-שימושית, מוזיקה מקורית של מלחין אוקראיני ואלמנטים של אסתטיקה קרפטית. הקרפטים הם אזור הררי במערב אוקראינה ובמדינות שכנות במרכז אירופה, שבו התפתחו מסורות עשירות של מלאכות עממיות, מוזיקה וטקסים חגיגיים.

המארגנים הבטיחו לילדים מתנות ותמונות עם הגיבורים לאחר ההצגה, ותוכנית החגיגות לוותה בשוק מוצרים אוקראיניים. חלק מההכנסות ממכירת הכרטיסים תוכננו להקדיש לתמיכה בכוחות המזוינים של אוקראינה.

על ההצגה, העלילה שלה ותנאי הביקור ניתן לקרוא במאמר הקודם של נאנובוסטי על האגדה על מלנקה.

לא ניתן עדיין לקבוע שכל האלמנטים הללו יחזרו ב”מלכה אנה” החדשה. לא מתנות, לא חלק מההכנסות ממכירת הכרטיסים ולא מספר הדמויות להצגה של 2026–2027 הוכרזו בנפרד. אבל העבודות הקודמות מראות כיצד בדיוק MAK_UA מחבר את הפעולה הבימתית עם תוכנית תרבותית וחגיגית.

“ריבנובגה” בחיפה: יותר מבידור לפני ההצגה

תפקיד מיוחד בהצגה בחיפה ישחק פרויקט “ריבנובגה” — יוזמה חברתית-תרבותית אוקראינית, שעובדת עם ילדים ומבוגרים. היא ידועה בחיפה במפגשים יצירתיים, שיעורים, חגיגות תרבות ואירועים שעוזרים לאנשים למצוא תקשורת ותמיכה רגשית.

אחת המשתתפות בארגון אירועים כאלה היא טל מיכאלנקו. יחד עם צוות “ריבנובגה” היא השתתפה בהכנת אירועים שחיברו בין מסורות תרבותיות אוקראיניות וישראליות.

בפברואר 2025 נאנובוסטי סיפרו על חגיגת ט”ו בשבט בחיפה, שאורגנה בהשתתפות “ריבנובגה”. ט”ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות היהודי, הנחגג ב-15 לחודש שבט. בישראל קשורות אליו מסורות של נטיעת עצים, דאגה לטבע והיכרות ילדים עם עולם הצומח של המדינה.

אז בתוכנית התחברו מוזיקה, פעילויות יצירתיות, קריאת ספרים אוקראיניים, משחקים, תרגולים מדיטטיביים ומתנות לילדים. בין המשתתפים הייתה “פיז’אמנה ביבליותקה” — יוזמה שמכירה ילדים עם ספרים דרך קריאה ויצירה משותפת.

במאי של אותה שנה “ריבנובגה” ערכה בחיפה את “יום הוישיוונקה. אפילוג”. וישיוונקה היא חולצה אוקראינית מסורתית רקומה, שהפכה מזמן לסמל מוכר של התרבות הלאומית. התוכנית כללה מוזיקה, סדנאות יצירה ושיעורים נפרדים לילדים.

בקיץ 2026 כיוון הילדים “ריבנובגה.ילדים” השתתף בארגון המפגש “עולם ציורי” — אירוע אמנותי לילדים בחיפה, שהוכן בשיתוף עם “פיז’אמנה ביבליותקה”.

לכן ההזמנה של “ריבנובגה” להצגה ב-29 בדצמבר נראית כהמשך טבעי של עבודה תרבותית משותפת. אבל סט הבידור הספציפי לפני “המלכה אנה” המארגנים עדיין לא חשפו. נותר להמתין לתוכנית המפורטת של השוק.

מי תומך בהצגה החדשה

במודעה הגרפית של “המלכה אנה” מוצגים לא רק גיבורי התיאטרון והערים שבהן תתקיים ההצגה, אלא גם ארגונים שתומכים בפרויקט.

בקטע התמיכה המידעית מצוינים שגרירות אוקראינה במדינת ישראל, Created in Ukraine, Historical Arsenal, “אנחנו יחד”, Israeli Friends of Ukraine ו-Help People Group.

בין השותפים במודעה מוצגים SHO?, n.th.ng ו-Disco Ukraina.

הרכב כזה משקף את ההשתתפות בחיים התרבותיים האוקראיניים בישראל לא רק של קולקטיבים תיאטרליים, אלא גם של יוזמות חברתיות, איגודים התנדבותיים ונציגים של עסקים מקומיים.

ל-MAK_UA זו עוד דרך למשוך לפרויקטים שלהם קהילות שונות. עם זאת, התמיכה בתרבות האוקראינית בישראל מזמן לא מוגבלת לארגונים שבשמותיהם מופיעה המילה “אוקראינה”. באירועים משתתפים אנשים ממוצאים שונים, שמאחד אותם עניין בתיאטרון, בהיסטוריה, במוזיקה ובחילופי תרבות.

למה אגדות אוקראיניות מוצאות את הקהל שלהן בישראל

לישראל יש לוח חגים משלה, שאינו חופף לתאריכים המוכרים לרבים מהעולים מאוקראינה וממדינות אירופה אחרות בדצמבר ובינואר. ראש השנה היהודי, ראש השנה, נחגג בסתיו, וה-1 בינואר אינו יום חופש חגיגי כלל-מדינתי.

עם זאת, עבור משפחות רבות שעברו מאוקראינה וממדינות אירופה אחרות, סוף דצמבר נשאר זמן של מפגשים משפחתיים, מתנות והצגות ילדים. והתיאטרון האוקראיני תופס בהדרגה את מקומו בלוח השנה הזה.

במיוחד מעניינת המצב עם ילדים. רבים מהם לומדים בבתי ספר ישראליים, מדברים עברית עם חברים, צופים בתוכניות ישראליות ועוברים בהדרגה לשפת המדינה שבה הם חיים. האוקראינית נשארת לעיתים קרובות שפת התקשורת עם ההורים, הסבים והסבתות.

בהצגה הכל מסודר אחרת. האוקראינית נשמעת לא רק בבית: על הבמה מדברים גיבורים אגדה, מתבדחים, שרים, מספרים סיפורים. עבור הילד זו הזדמנות לראות את השפה שלו כחלק מאירוע תרבותי חי. ועבור המבוגרים — לבלות ערב בסביבה שבה זיכרונות משפחתיים לא צריך לתרגם ולהסביר כל פעם מחדש.

לא פחות חשוב, שהצגות כאלה יכולות לעניין גם ישראלים שאין להם שורשים אוקראיניים. היכרות עם תרבות השכנים דרך אגדה לילדים לפעמים מתגלה כנגישה יותר ממפגשים רשמיים ונאומים חגיגיים. עם זאת, עבור משפחות שאינן דוברות אוקראינית, האפשרות לבקר תהיה תלויה גם בכך אם המארגנים יספקו ליווי לשוני.

כרטיסים, כתובות ועדכונים: מה שצריך לדעת הצופים

נכון ל-12 באוקטובר 2026, MAK_UA פרסמה את שם ההצגה, ציינה שלוש ערים במודעה והודיעה על תאריכים מדויקים לשתי הופעות.

חיפה — 29 בדצמבר 2026: פתיחת דלתות ושוק חגיגי בשעה 17:00, ההצגה בשעה 18:00. בתוכנית החגיגית משתתף פרויקט “ריבנובגה”.

תל אביב — 2 בינואר 2027: פתיחת דלתות, שוק ומפגש עם פיות בשעה 17:00, תחילת ההצגה בשעה 18:00.

אשדוד — ההצגה מצוינת במודעה, אך תאריך ושעה מדויקים טרם פורסמו. לתושבי אשדוד מומלץ לעקוב אחר הודעות נוספות של המארגנים. התאריך 31 בדצמבר המצוינת במודעה הגרפית עדיין לא ניתן לקשר באופן חד משמעי לעיר זו.

מכירת הכרטיסים עדיין לא החלה. מידע על מחירים, כתובות מדויקות של האולמות, משך ההצגה והמלצות גיל צריך להופיע בנפרד.

מקור העדכונים העיקרי — העמוד הרשמי של MAK_UA בפייסבוק. שם המארגנים מבטיחים להודיע על תחילת מכירת הכרטיסים ולפרסם פרטים נוספים.

בינתיים הצופים יכולים רק לבחור את העיר הנוחה ולשמור את התאריכים המוכרזים. ולמי שגר באשדוד, כדאי להמתין מעט: העיר כבר הופיעה במודעה של האגדה החדשה, נותר להמתין ללוח זמנים ספציפי.

לפני MAK_UA עוד כמה חודשים של הכנה. יופיעו שמות המבצעים, פרטי העלילה, כתובות האולמות וקישורים לכרטיסים. אבל דבר חשוב אחד כבר ידוע: התיאטרון האוקראיני מתכוון שוב לחגוג את השנה החדשה עם הצופים שלו בישראל — והמסורת הזו נמשכת.

הוא נחשב בצדק ליוצר מדינת ישראל.

בן-גוריון דרך משה שרת בשיחה איתו בטלפון בלילה שבין 14 ל-15 במאי 1948 (ב-14 במאי בתל אביב הוכרזה עצמאות מדינת ישראל) העביר לדיפלומט האוקראיני באופן אישי ומממשלת ישראל תודה על נאומו בישיבת העצרת הכללית של האו”ם, ששיחק תפקיד משמעותי בגורל ישראל.

בנוסף, בן-גוריון הטיל על משה שרת לקבל מטאראסנקו את הסכמתו להעניק לו את התואר אזרח כבוד של ישראל. כפי שציין אז משה שרת, זה היה המקרה הראשון של הענקת אזרחות כבוד לנציג מדינה זרה. אך לאחר שדנו עם טאראסנקו בהשלכות הבלתי נמנעות באותה תקופה עבורו ועבור משפחתו, החליטו שיהיה זה נבון להימנע מצעד כזה.

איך זה היה

ואסיל יאקימוביץ’ טאראסנקו היה ראש המשלחת האוקראינית בישיבה מיוחדת של העצרת הכללית של האו”ם ושיחק תפקיד מכריע בהצבעה על יצירת מדינת ישראל במאי 1948.

לדברי טאראסנקו עצמו, היחס לרעיון המדינה היהודית במשלחת הסובייטית היה קריר, אך הייתה הנחיה מסטלין להצביע בעד יצירת ישראל, ולא לציית ל”בעל הבית” היה בלתי נתפס, למרות חוסר שביעות הרצון. סטלין תמך ביצירת מדינה יהודית, תוך תקווה לכמה גורמים, כולל תקווה לאוריינטציה סוציאליסטית של המדינה הזו ושאיפה להחליש את עמדות בריטניה במזרח התיכון עם מאגרי הנפט העצומים שלה.

כידוע, האינטרסים של ברית המועצות וארצות הברית בנושא זה חפפו, ולכן ב-29 בנובמבר 1947 הובאו לדיון בעצרת הכללית של האו”ם שתי החלטות:

אחת — בריטית — על יצירת מדינה מאוחדת פלסטין, שבה היהודים יהפכו למיעוט לאומי (בניגוד להצהרת בלפור המפורסמת, שהממשלה הבריטית שכחה ממנה באותה עת),

והשנייה — סובייטית-אמריקאית — על חלוקת פלסטין לשתי מדינות עצמאיות, יהודית וערבית.

קבלת ההחלטה השנייה לא הייתה ברורה מאליה, מדינות רבות היססו, הערבים היו נגד באופן מוחלט, היה קשה לגייס רוב. האמריקאים נאלצו להביא במיוחד לישיבה נציגים מהפיליפינים ופרגוואי, תוך שהם מביטים בעיניים לנציג הפיליפינים. בסופו של דבר הושגו שני שלישים מהקולות: 33 בעד חלוקת פלסטין, 13 נגד, 10 נמנעו.

ואז התחיל הדבר המעניין ביותר. העצרת הכללית קבעה שההחלטה שהתקבלה תישאר בתוקף רק אם בישיבה הבאה, שנקבעה ל-14 במאי 1948, ביום סיום המנדט הבריטי, לא תתקבל החלטה אחרת. ההצבעה החוזרת הייתה אמורה להתקיים לא יאוחר מ-18:00.

בינתיים התחילה “המלחמה הקרה” ומרוץ החימוש, ובמאי 1948 ארצות הברית שינתה את עמדתה ב-180 מעלות, והחליטה לתמוך בבריטניה, שהשפעתה נראתה פחות מסוכנת מהשפעתה הגוברת של ברית המועצות. כך, עד 14 במאי היו נגד חלוקת פלסטין כבר 40 מדינות, ו”בעד” — רק ברית המועצות, אוקראינה, בלארוס, פולין, צ’כוסלובקיה ויוגוסלביה.

עם זאת, כאשר ארצות הברית החליטה לתמוך בפרויקט הבריטי, נראה היה שהרוב יצביע בעד מדינה מאוחדת.

גורל פלסטין הוכרע סופית ב-14 במאי 1948.

כולם חשבו שההצבעה כבר נקבעה מראש.

בעד ההצעה הסובייטית היו מוכנים להצביע רק 6 מדינות. ההחלטה הסופית הייתה אמורה להתקבל עד 18:00 ב-14 במאי 1948.

אם ההצבעה לא הייתה מתקיימת מסיבה כלשהי, ההחלטה הקודמת הייתה נכנסת לתוקף: יצירת שתי מדינות — ערבית ויהודית — בשטח פלסטין המנדטורית.

20 דקות לפני סיום הישיבה, היושב ראש, נציג ארגנטינה, הפסיק את נאומו של ראש המשלחת הסובייטית אנדריי גרומיקו והכריז על תחילת ההצבעה על ההחלטה שהציעה בריטניה.

לפתע, בניגוד לכל הכללים והתקנות, נציג אוקראינה ואסיל טאראסנקו, שנאומו לא היה מתוכנן בסדר היום, רץ לדוכן, צועק משהו באנגלית. “I want to state my point of you” (“אני רוצה לדבר עליך”), — הוא אמר ליושב ראש, תוך שימוש שגוי ב”point of you” במקום “point of view” (נקודת מבט).

היושב ראש, שראה באמירה איום, יצא מהאולם להביא משטרה, וטאראסנקו התחיל את נאומו. הנציגים הבינו את האנגלית שלו בצורה גרועה ולא הבינו מיד שהדיפלומט האוקראיני מושך זמן. בתחילת השעה השביעית חזר היושב ראש ארסה עם המשטרה, וכשהביט בשעון, הבין שלא ניתן להעלות את שאלת פלסטין להצבעה, שכן הצבעה לאחר השעה 18:00 הייתה בלתי חוקית.

כאשר ארסה התכוון לסגור את הישיבה, ביקש ראש המשלחת האמריקאית, הגנרל אוסבורן, להמשיך את עבודת הישיבה כדי ליצור קשר עם נשיא ארצות הברית הארי טרומן לדיון במצב שנוצר. הצעתו של הגנרל אוסבורן התקבלה.

“בערך אחרי שעה וחצי-שעתיים, — נזכר טאראסנקו, — אוסבורן הודיע שארצות הברית שינתה את עמדתה בנושא הפלסטיני והסכימה להחלטה על יצירת שתי מדינות עצמאיות בשטח פלסטין: יהודית וערבית”.

מדוע אז לא הסירו את ואסיל טאראסנקו מהדוכן של האו”ם? מדוע הדוקטור ארסה ההמום ברח? מדוע הנוכחים, כאילו מהופנטים, הקשיבו לנאומו במשך חצי שעה ולא דרשו הצבעה? מדוע כולם קפאו למשך חצי שעה? איזו כוח שיתק אותם? ואיזו כוח הרים את טאראסנקו ממקומו ועזר לו לבצע את הבלתי אפשרי לכאורה? הוא הודה שהוא עצמו לא יכול היה להסביר זאת. אולי התרחש אותו “נס רגיל”, שבדרך כלל מתבצע רק על ידי כוח אחד — עליון. שיקום מדינת ישראל, כפי שכותב אלי ליכטנשטיין, הוא אחד מהניסים הללו.

שני חודשים לפני סיום כהונתו של ואסיל טאראסנקו, הוא נשלח לחופשה, והוא לא חזר לאמריקה, כשהוא מודח מהעבודה “בשל עמדתו הפרו-ישראלית והבדלנות האוקראינית”. על עמדתו הפרו-ישראלית הוא ננזף אישית על ידי חרושצ’וב: “למה עלית על הדוכן?! תן לגרומיקו לנאום, אבל לא, מצאו אותך — טיפש”. טאראסנקו השיב בתמימות שהוא עשה זאת ביוזמתו האישית, שעל כך חרושצ’וב הניף את ידו ואמר: “זה רע בשבילך”.

עם זאת, לא ננקטו סנקציות חמורות. טאראסנקו חזר לקייב ועמד בראש המחלקה להיסטוריה של מדינות זרות באוניברסיטה, שם נשאר בתפקיד זה עד 1982. הוא איבד את המחלקה לאחר שהביע התנגדות לשוחד. הוא לימד הרצאות בשפה האוקראינית, דבר שבאותה תקופה לא עורר האשמות בבנדריזם.

הוא עמד בראש הקרן הציבורית “אוקראינה — ישראל”, קיבל מכתבים מבנימין נתניהו ודוד לוי, שר הפנים של ישראל בשנות ה-90. ביום השנה ה-50 לישראל הוא ביקר בישראל עם בנו ובתו, התרשם ממה שראה וקיווה שאוקראינה תוכל לחזור על “הנס הישראלי”.

נפטר ב-22 במרץ 2001. נקבר בבית העלמין בייקוב בבירת אוקראינה.

קראו אותנו בערוצים חדשות ישראל Nikk.Agency חדשות ישראל ב  —  Telegram,  —  Facebook,  —  Google News

הפרויקט זכה במכרז לתרגום והוצאה לאור, ונבחר להשתתף בתוכנית Translate Ukraine 2025. הוצאת הספרים הישראלית Persimmon Books Ltd תבצע את התרגום, ההדפסה וההפצה במימון ממשלת אוקראינה.

בישראל, התרגום מתבצע במסגרת פרויקט יצירתי — הוצאת “נמלה נְמָלָה”.

יוזמי הפרויקט הם אסף ברטוב ונטליה טימקיב — זוג ישראלי-אוקראיני, השואף לשמר ולחלוק את עושר שתי התרבויות. הם רוצים שבתם וילדים בני גילה יגדלו בעולם שבו מיטב היצירה האוקראינית והישראלית זמינה בשפתם.

ב-16 במאי 2025 סיפר אסף ברטוב כי הושלם תרגום השיר “לכל עיר נוהג ומשפט” מאת סקובורודה לעברית.

“המלחמה שרוסיה מנהלת נגד אוקראינה היא למעשה מלחמה נגד הזהות והתרבות האוקראינית. כשהרוסים כובשים כפר, הם שורפים את הספרים האוקראיניים בבית הספר המקומי, לדוגמה. זו לא עדיפות אסטרטגית צבאית — אלא אם כן המטרה היא באמת למחוק את הזהות האוקראינית ולהמיס אותה בכפייה בזהות הרוסית (עדיין כאנשים מדרגה שנייה).

ב-6 במאי 2022, טיל רוסי פגע במוזיאון על שם סקובורודה בכפר שבו נקבר.

המוזיאון נהרס, אך הפסל של סקובורודה נשאר שלם, ודיוקנו שעמד בין ההריסות הפך לסמל,” סיפר אסף ברטוב (תמונה של הפסל הפגוע מצורפת לכתבה).

כבר פרסמנו עליו — הפרויקט הישראלי “נמלה נְמָלָה”: חובבים מחברים בין ספרות אוקראינית ויהודית באמצעות תרגומים — גשר תרבותי בין ישראל לאוקראינה

אסף ברטוב ונטליה טימקיב גם תורמים לויקיפדיה העברית, ומוסיפים ערכים על תרבות וספרות אוקראינית.

אסף ברטוב:

“הוצאתנו מתכננת השנה להוציא את הכרך הראשון של אנתולוגיית השירה האוקראינית – מסקובורודה ועד פרנקו.

הרגע פרסמתי את הערך על סקובורודה בויקיפדיה בעברית (הנה הקישור – “הריהורי סקובורודה“) וסיימתי לערוך את התרגום של שירו המפורסם “לכל עיר נוהג ומשפט” לעברית:

הריורי סקובורודה — פילוסוף, משורר ומחנך אוקראיני

הריורי סאביץ’ סקובורודה (3 בדצמבר 1722 – 9 בנובמבר 1794) היה פילוסוף, משורר, מחנך, הוגה דעות ותאולוג אוקראיני, ואחת הדמויות המרכזיות במסורת הפילוסופית של מזרח אירופה. לעיתים מכונה “סוקרטס האוקראיני” בשל אורח חייו כנווד ופילוסוף עממי.

ביוגרפיה

סקובורודה נולד בכפר צ’ורנוחי (כיום מחוז פולטאבה, אוקראינה) במשפחת קוזאקים. הוא קיבל השכלה קלאסית באקדמיה של קייב-מוהילה, שם למד תאולוגיה, פילוסופיה ושפות עתיקות. הוא ביקר בהונגריה, אוסטריה וייתכן שגם בגרמניה כחלק ממקהלת חצר. לימד בקולג’ חרקוב, אך עזב את ההוראה עקב חילוקי דעות עם הגישה הדוגמטית ולחצים מהכנסייה.

מאז חי חיי נווד פילוסופי, דחה טובין חומריים ותפקידים, והפיץ אידאלים של חירות פנימית ושלמות רוחנית.

פילוסופיה ושפה

סקובורודה התנגד לסכולסטיקה ולדיכוי הרוחני של “האורתודוקסיה” הרוסית. הוא התבסס על התנ”ך, הפילוסופיה הקלאסית ורעיונות של הכרת העצמי. הוא הטיף כי האושר האמיתי הוא חיים בהרמוניה עם טבעו הפנימי של האדם ובחיפוש אחר “עבודה לפי הלב”.

שאלת השפה בכתביו עדיין נידונה בין חוקרים:

• חיבורים פילוסופיים ודיאלוגים נכתבו בסלבית אוקראינית (סלובנורוסית) — וריאנט של אוקראינית עתיקה עם השפעות סלאביות כנסייתיות.
• שירים ומשלים נכתבו באוקראינית ספרותית עם פחות יסודות כנסייתיים.
• חלק ממכתביו נכתבו בלטינית.

יש חוקרים הסבורים ששפת כתביו קרובה לרוסית, אך רוב הבלשנים האוקראינים מדגישים את זיקתה למסורת האוקראינית מהמאה ה-17 וה-18.

“לכל עיר נוהג ומשפט”

אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר של סקובורודה היא השיר העשירי מתוך “גן השירים האלוהיים” — שיר פילוסופי סטירי שבו מגנה המשורר בשנינות ובהומור את שחיתות החברה: חמדנות, צביעות, בטלה, שקר ושחיתות רוחנית.

כל בית מסתיים בפזמון חוזר שבו סקובורודה מתנגד לסערות החיים החיצוניות ומדגיש את השאיפה הפנימית שלו לחיים שלווים, חופשיים וישרים:

“לי, החיים היקרים – זו פילוסופיה שבלב…”

השיר זכה לפופולריות בזכות סגנונו הישיר, עושר לשוני וביקורתו החברתית החריפה. גם כיום, הוא נחשב לאקטואלי ונוגע בפגמים האנושיים הנצחיים.

חשיבותו לאוקראינה

הריורי סקובורודה הוא מהדמויות המרכזיות של הרוח האוקראינית. הפילוסופיה שלו, המבוססת על חירות, הכרה עצמית ונאמנות לקול הפנימי, נתנה השראה לדורות של הוגים, משוררים ולוחמים למען הזהות הלאומית.

הוא הפך לסמל של עצמאות תרבותית אוקראינית, הוגה שהצליח לבטא אמיתות אוניברסליות בשפת דורו, תוך חיבור עמוק למסורת המקומית. באוקראינה של ימינו הוא נחשב גאון לאומי, וכתביו הם מקור לחוכמה והשראה מוסרית.

יצירה

במהלך חייו כתביו לא פורסמו — הצנזורה הכנסייתית ראתה בהם “מנוגדים לכתבי הקודש ופוגעניים כלפי הנזירות”. רק ב-1861 פורסם בסנקט פטרבורג הכרך הראשון לאחר מותו:

“כתבים בשירה ובפרוזה מאת הריורי סאביץ’ סקובורודה. עם דיוקנו וכתב ידו.”

• “גן השירים האלוהיים” — אוסף שירה מטאפיזית.
• “משלי חרקוב” — אלגוריות ומשלים פילוסופיים.
• “נרקיס”, “שיחה הקרויה אלפבית”, “סימפוניה” — דיאלוגים וחיבורים.

מורשת

סקובורודה הפך לסמל של חירות פנימית ורוחנית. השפעתו על התרבות, הפילוסופיה והספרות האוקראינית — ניכרת ועמוקה.

על קברו נחקקו מילות חייו:

“העולם ניסה ללכוד אותי — אך לא הצליח.”

המשפט מסמל את דרכו — להישאר נאמן לעצמו, להתרחק מן השווא ולשמור על חירותו עד יום מותו.

Translate Ukraine 2025

תוכנית ממשלתית בשם “Translate Ukraine”, שמופעלת על ידי מכון הספר האוקראיני, ממשיכה לקדם את התרבות האוקראינית בזירה הבינלאומית.

בשנת 2025 התוכנית תמשיך לפעול. 81 יצירות נבחרו לתרגום לשפות שונות, וביניהן יצירות של סופרים ידועים באוקראינה.

אחד ההיבטים הבולטים בתוכנית הוא תרגום לעברית. צעד זה יחזק את הקשרים התרבותיים בין ישראל לאוקראינה ויציג לקוראים ישראלים את הספרות האוקראינית בצורה נגישה.

במסגרת Translate Ukraine 2025, מתוכנן לתרגם ספרות אוקראינית ל-25 שפות, ולהפיץ אותה ב-28 מדינות. שפות היעד הבולטות כוללות: פולנית (7), ספרדית (6), לטבית (6) וסלובקית (6).

בנוסף, יבוצעו תרגומים לשפות נוספות: אנגלית (5), ערבית (2), בנגלית (1), בולגרית (3), יוונית (2), גאורגית (3), עברית (1), איטלקית (4), סינית (1), ליטאית (3), מקדונית (5), גרמנית (3), פורטוגזית (3), רומנית (2), סרבית (1), הונגרית (4), פינית (2), צרפתית (4), קרואטית (2), צ’כית (3) ושוודית (2).

NAnews: אוקראינה ממשיכה לפתוח את שעריה לעולם באמצעות הספרות שלה, ובישראל הדבר חשוב במיוחד להעמקת הקשרים התרבותיים. עקבו אחרי העדכונים באתר NAnews — חדשות ישראל.

המופע יתקיים בשפה האוקראינית במלון דיאנה, ברחוב הבנקים, 5.

מחבר: מערכת נאנובוסטי

מי למעלה — נשים או גברים?

באוקראינה השם “חטו זברכו?” מוכר היטב לצופים של תוכנית הטלוויזיה באותו שם. בתוכנית זו קבוצות נשים וגברים מתחרות בידע, חוכמה, מהירות תגובה ויכולת להתמודד עם משימות בלתי צפויות.

ב-23 באוקטובר 2026 תתקיים תחרות דומה בחיפה.

“חטו זברכו-2: פאני נגד פאנובה” — כך נקרא הערב החדש של Vechornytsi.il. בתרגום מאוקראינית — “מי למעלה: נשים נגד גברים”.

המארגנים מבטיחים שאלות בזק, תחרויות אינטלקטואליות, משימות הומוריסטיות והפתעות בלתי צפויות. האירוע עצמו מתקיים בשפה האוקראינית.

זהו כבר המופע השני בפורמט זה שהצוות מציע לקהל הישראלי. הפעם הוחלט לשלב את התוכנית הבידורית עם איסוף צדקה.

יריד צדקה ומשחק אינטלקטואלי

המפגש יתקיים ביום שישי, 23 באוקטובר, במלון דיאנה במרכז חיפה.

בשעה 16:00 ייפתחו הדלתות ויתחיל יריד הצדקה. המארגנים מציעים לאורחים להביא שלושה פריטים שניתן למכור לטובת האיסוף, וכן, אם אפשר, מעט ממתקים.

בשעה 16:30 יתחיל המופע האינטלקטואלי. קבוצות נשים וגברים יתחרו בלוגיקה, ידע ותחכום.

במהלך הערב יפעל בר המלון עם משקאות וחטיפים.

הכניסה מוגדרת על ידי המארגנים כתרומה צדקה אפשרית. 20 הכרטיסים הראשונים מוצעים ב-80 שקלים. למתחילים יש תנאים נפרדים שיש לבדוק בעת ההרשמה.

ילדים עד גיל 10 יכולים להיכנס בחינם.

הכספים שנאספו, לפי ההודעה, מיועדים ליוזמות צדקה, כולל האיסוף הנוכחי של המארגנים. הנמען הספציפי של העזרה והסכום הנדרש לא מצוינים בהודעה שפורסמה.

Vechornytsi.il: אירועים תרבותיים אוקראיניים בישראל

השם Vechornytsi.il נובע מהמילה האוקראינית “вечорниці” — מפגשים ערביים מסורתיים שבהם שוחחו, שרו, שיחקו, רקדו ובילו יחד.

היום הצוות משתמש בשם זה לארגון אירועים תרבותיים ובידוריים בישראל הקשורים לשפה ולתרבות האוקראינית.

לפרויקט כבר יש ניסיון בארגון אירועים בחיפה.

בשנת 2025 Vechornytsi.il הכינו ערב “יום זלז’נוסטי”, שהוקדש ליום העצמאות של אוקראינה. במקור תוכנן ל-22 באוגוסט, ולאחר מכן נדחה ל-19 בספטמבר. בתוכנית נכללה גם משחק אינטלקטואלי בפורמט “חטו זברכו”.

על האירוע הקודם סיפרו נאנובוסטי בפרסום “יום זלז’נוסטי” בחיפה.

הערב החדש ממשיך את הנושא המוכר למארגנים של בידור אינטלקטואלי, אך כעת תופס מקום בולט בתוכנית יריד הצדקה.

מדוע אירועים כאלה מוצאים את הקהל שלהם בישראל

בחיפה ובערים הסמוכות קריות חיים לא מעט יוצאי אוקראינה. קריות — שם כולל מקובל בישראל לקבוצת ערים ליד חיפה, ביניהן קריית ים, קריית מוצקין וקריית ביאליק.

עם זאת, קהל האירועים התרבותיים בשפה האוקראינית לא בהכרח מוגבל לאנשים שהגיעו ישירות מאוקראינה. בישראל יש משפחות עם שורשים אוקראיניים, עולים מדורות שונים, וגם ישראלים המתעניינים בתרבות ובשפה האוקראינית.

לכן חשוב לדעת מראש באיזו שפה מתקיימת התוכנית. עבור “חטו זברכו-2” בחרו המארגנים באוקראינית. השתתפות בתחרות אינטלקטואלית כזו מניחה הבנה של השאלות, הבדיחות והמשימות של המנחים.

עבור ישראל אירועים כאלה הפכו לפורמט נוסף של חיי התרבות המקומיים. הם מאפשרים לקיים קונצרטים, חגים ומפגשים בשפות שנשמעות במשפחות העולים ותושבים אחרים של המדינה.

נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency מקדישים תשומת לב ליוזמות כאלה, שכן הקשרים התרבותיים בין ישראל לאוקראינה מתפתחים לא רק דרך מוסדות רשמיים, אלא גם בזכות מארגנים עצמאיים שעובדים ישירות עם הקהל שלהם.

תאריך, כתובת ותנאי השתתפות

אירוע: “חטו זברכו-2: פאני נגד פאנובה”.

תאריך: יום שישי, 23 באוקטובר 2026.

מקום: מלון דיאנה, הבנקים 5, חיפה.

פתיחת דלתות והיריד: 16:00.

תחילת המופע האינטלקטואלי: 16:30.

שפה: אוקראינית.

מארגן: Vechornytsi.il.

עלות: תרומת צדקה. 20 הכרטיסים הראשונים — 80 שקלים; תנאים מיוחדים למתחילים נבדקים אצל המארגנים.

לילדים: כניסה עד גיל 10 חינם.

קוד לבוש: “יק על סבטו” — לבוש חגיגי.

דף האירוע – https://www.facebook.com/events/1840828650426159/

מידע על הרשמה, זמינות כרטיסים ואיסוף צדקה ניתן לבדוק בדף Vechornytsi.il בפייסבוק.

קונצרטים אחרים, הצגות, חגים ואירועים תרבותיים מוצגים אצל השותף של המהדורה שלנו — sTDe | NAnews — לוח אירועים של ישראל.

ב-23 באוקטובר במלון דיאנה שוב יבררו מי מתמודד טוב יותר עם משימות אינטלקטואליות — נשים או גברים. המשחק יתקיים בשפה האוקראינית, והכספים שייאספו ייועדו לצדקה.

שוחח סטס שיפר, עיתונאי נאנובוסטי. סטס שיפר הוא מחבר בנאנובוסטי וכותב על נושאים חברתיים, פוליטיים וציבוריים הקשורים לחיים בישראל.

החומר הוכן בעקבות השיחה ב-1 באוגוסט 2026. תשובות עורכת הדין נמסרו בניסוח מערכתי.

אדם היה מעורב בתאונת דרכים ולא יכול לחזור לעבודה במשך מספר שבועות. עובד נפצע במפעל. אישה נפלה בגלל אריח בולט במדרכה. ילד נפגע בגן ילדים או בבית ספר.

במבט ראשון, אלו תקריות שונות לחלוטין. אך לאחר כל אחת מהן עולות שאלות דומות: מי צריך לשאת באחריות לנזק שנגרם, אילו מסמכים יש לשמור, האם ניתן לצפות לפיצוי ומדוע לא כדאי לדחות את הפנייה?

נאנובוסטי — חדשות ישראל דנו בשאלות אלו עם אילינה ציפרסון-יאסלוביץ — עורכת דין מחיפה עם יותר מ-27 שנות ניסיון משפטי בישראל.

מידע נוסף על עורכת הדין וכיווני סיוע משפטי אפשריים:

https://lawyer.nikk.co.il/

מאיפה מתחיל תיק על נזק בריאותי

בשיחה עם סטס שיפר, אילינה ציפרסון-יאסלוביץ הפנתה תשומת לב לטעות נפוצה: אנשים לעיתים קרובות מטפלים רק בטיפול ורק לאחר מספר שבועות מתחילים לברר מי היה אחראי לתקרית.

עזרה רפואית, כמובן, נשארת בעדיפות עליונה. אך במקביל חשוב לשמור על הוכחות היכן, מתי ובאילו נסיבות נגרמה הפציעה.

הרבה יכול להיעלם מהר מאוד. המדרכה הפגועה תתוקן, הרצפה הרטובה תתייבש, הקלטות מצלמות האבטחה יימחקו, והעדים יפסיקו לזכור פרטים.

לכן, הפעולות הראשונות של הנפגע יכולות להשפיע על היכולת לאשר את נסיבות התקרית.

תאונת דרכים: מי יכול לפנות לפיצוי

תיקים על נזקי גוף לאחר תאונת דרכים נוגעים לא רק לנהגים.

הנפגע יכול להיות:

• נוסע ברכב;
• הולך רגל;
• רוכב אופנוע;
• רוכב אופניים;
• נוסע באוטובוס;
• אדם שנפצע בעת עלייה לתחבורה ציבורית או ירידה ממנה.

בישראל ישנו סדר מיוחד לבחינת תביעות על נזקי גוף לאחר תאונות דרכים. במצבים הקבועים בחוק, זכות הנפגע לפנות לפיצוי לא בהכרח תלויה בקביעת אשמתו בתאונה עצמה. כיוון התביעה תלוי במי היה הנפגע ואיזה כלי רכב היה מעורב בתקרית.

במקרים מסוימים, למשל כאשר הנהג שפגע בהולך הרגל אינו ידוע או לא היה ביטוח חובה, ניתן לשקול פנייה לקרן ‘קרנית’. עם זאת, נסיבות כל תקרית כזו דורשות בדיקה נפרדת.

לאחר תאונת דרכים, עורכת הדין ממליצה לשמור על:

• מידע על המשתתפים והרכבים;
• נתוני פוליסות הביטוח;
• תמונות ממקום התאונה;
• פרטי עדים;
• חוות דעת רפואיות;
• אישורי מחלה;
• קבלות על טיפול ותרופות;
• מסמכים על אובדן הכנסה.

על חלק מהתקריות בדרכים עם נזק או פציעות קלות ניתן לדווח למשטרה באינטרנט. לפנייה עשויים להידרש פרטים על הרכבים, ביטוח חובה, משתתפים, עדים, תמונות ומסמכים רפואיים מתאימים.

מתי תאונה יכולה להיות קשורה לעבודה

סטס שיפר שאל במיוחד על תאונת דרכים שמתרחשת בדרך לעבודה או בחזרה הביתה.

אילינה ציפרסון-יאסלוביץ הסבירה שתקרית כזו לעיתים נחשבת גם כתאונת דרכים וגם כפציעה בעבודה. במקרה כזה עשויים להיות כיווני פנייה שונים שיש לתאם ביניהם.

ביטוח לאומי מתייחס לפציעות בעבודה לא רק לתקריות ישירות במפעל, אלא גם, בכפוף לתנאים שנקבעו, לתאונות בדרך מהבית לעבודה, מהעבודה הביתה או בין שני מקומות עבודה. סטייה משמעותית מהמסלול הרגיל עשויה להשפיע על הכרת התקרית כתאונת עבודה, אם כי הכללים כוללים חריגים מסוימים.

לדוגמה, החוק מתחשב בסטיות מסוימות מהמסלול הקשורות לליווי ילד לגן ילדים, מעון או מוסד ילדים אחר.

מה נחשב לפציעה בעבודה

פציעה בעבודה היא לא רק נפילה מפיגומים או תקרית במכונה.

בדיקה עשויה להידרש אם אדם:

• נפל במקום העבודה;
• נפגע מציוד;
• נפצע במהלך טעינה;
• היה מעורב בתאונת דרכים בעת ביצוע משימה שירותית;
• נפצע בדרך לעבודה;
• הותקף בקשר לעבודה;
• נפצע בעת ביצוע חובות מהבית;
• נפגע ממחלה מקצועית.

ביטוח לאומי מגדיר פציעה בעבודה כתקרית שקרתה במהלך ובעקבות העבודה, ומחלה מקצועית כמחלה מרשימה שנקבעה, שנגרמה בעקבות העבודה. בנפרד, הכללים מזכירים פציעות במהלך עבודה מהבית והתקפות שגרמו לנזק פיזי או פסיכולוגי ולצורך בטיפול.

אם אדם עקב פציעה בעבודה מוכרת אינו מסוגל זמנית לבצע את עבודתו או עבודה מתאימה אחרת, הוא עשוי להיות זכאי לתשלומים שמפצים על אובדן הכנסה, בכפוף לאישור רפואי מתאים.

תביעה לתשלום קצבה בגין פציעה בעבודה יש להגיש תוך 12 חודשים מיום התקרית יחד עם המסמכים הנדרשים. ביטוח לאומי ממליץ לא לדחות את הפנייה.

נפלתם על המדרכה — האם העירייה חייבת לשלם

אחת הסיטואציות הביתיות הנפוצות ביותר היא נפילה ברחוב או במקום ציבורי.

הסיבה עשויה להיות:

• בור במדרכה;
• אריח בולט;
• מדרגה פגומה;
• תאורה לקויה;
• רצפה רטובה;
• חפץ שהושאר במעבר;
• חוסר גידור;
• ציוד פגום.

אילינה ציפרסון-יאסלוביץ מדגישה: עצם העובדה של נפילה אינה אומרת שהעירייה, החנות או בעל הבניין חייבים אוטומטית לשלם פיצוי.

מידע נוסף על עורכת הדין וכיווני סיוע משפטי אפשריים:

https://lawyer.nikk.co.il/

תחילה יש לקבוע האם הייתה סכנה ממשית, מי היה אחראי על תחזוקת השטח, האם ניתן היה להסיר את הפגם בזמן והאם הפציעה נגרמה דווקא מהמכשול הזה.

מה יש לעשות במקום

רצוי לצלם לא רק את הבור או האריח מקרוב, אלא גם את כל קטע הרחוב. מהתמונה צריך להיות ברור היכן היה הפגם ומדוע האדם לא יכול היה להבחין בו.

כמו כן חשוב:

• לרשום את הכתובת המדויקת;
• לצלם את המקום מכמה זוויות;
• לקבל פרטי עדים;
• לדווח על התקרית לאחראי;
• לבקש לשמור את הקלטות המצלמות;
• לפנות לעזרה רפואית;
• לדווח לרופא היכן וכיצד התרחשה הפציעה.

אם בביקור הרפואי האדם לא הסביר את נסיבות התקרית, עשוי להיווצר פער בין הפציעה לסיבה המשוערת.

פציעה בחנות או במתקן פרטי אחר

סדר דומה חל אם אדם החליק בחנות, נפל במרכז קניות, נפגע במלון, כניסה או בניין ציבורי.

בתיקים כאלה יש לברר מי שלט על המתקן:

• הבעלים;
• השוכר;
• חברת הניהול;
• קבלן הניקיון;
• ארגון אחר.

האחריות עשויה להיות תלויה בשאלה האם העובדים ידעו על הסכנה, האם היו שלטי אזהרה והאם הייתה אפשרות להסיר את הבעיה בזמן.

מה לעשות אם ילד נפגע

חלק נפרד מהשיחה הוקדש לפציעות ילדים בגני ילדים, בתי ספר, חוגים ומגרשים.

לדברי עורכת הדין, חשוב להורים לקבל לא רק הסבר בעל פה מהגננת או המורה, אלא גם מידע מלא ככל האפשר:

• היכן התרחשה התקרית;
• מי היה אחראי על הילד באותו רגע;
• מי ראה את המקרה;
• האם הציוד היה תקין;
• האם ניתנה עזרה ראשונה;
• האם נערך דוח פנימי;
• האם נשמרו הקלטות המצלמות;
• איזו פוליסת ביטוח חלה על הילד.

תלמידים הזכאים לחינוך חינם צריכים להיות מבוטחים על ידי הרשות המקומית בפוליסת ביטוח אישי מתאונות.

לפעוטות הנמצאים במעונות מסוימים ובמוסדות משפחתיים לילדים, קיימת גם חובת המפעילים לערוך ביטוח מתאונות. כיסוי זה יכול להתרחב גם לאירועים מחוץ למוסד, אם הם נערכו תחת פיקוח הנהלתו.

עם זאת, קיומה של פוליסת ביטוח ואחריות המוסד עצמו הם שאלות שונות. במקרה אחד הפנייה עשויה להיות קשורה לתנאי הביטוח, ובמקרה אחר יהיה צורך לבדוק אם הובטחו בטיחות ופיקוח נאות.

מי יכול להיות אחראי על הנזק שנגרם

במקרה אחד לפעמים יש לבדוק מספר מקורות אפשריים לתשלומים.

בשיחה עם סטס שיפר, עורכת הדין הפנתה תשומת לב: הנפגע לא תמיד יודע שאירוע אחד יכול לערב מספר ארגונים. טיפול לא נכון במסמכים בכיוון אחד לפעמים מסבך את הטיפול בדרישה אחרת.

ממה מורכבת פיצוי אפשרי

לא ניתן לקבוע את גודל הדרישה רק לפי שם האבחנה.

שבר זהה יכול להשפיע באופן שונה על עובד משרד, בנאי, מוזיקאי או אדם שעבודתו קשורה לתנועה מתמדת.

בהערכת ההשלכות עשויים להיבחן:

• הוצאות על טיפול רפואי;
• תרופות;
• פיזיותרפיה;
• שיקום;
• הוצאות תחבורה;
• ימי עבודה שהוחמצו;
• אובדן הכנסה;
• ירידה ביכולת לעבוד;
• הגבלות זמניות או קבועות;
• עזרה של בני משפחה או אדם אחר;
• צרכים רפואיים עתידיים;
• השלכות פיזיות ופסיכולוגיות;
• החמרה בחיי היומיום.

בדרישות הקשורות לנזק גופני לאחר תאונת דרכים, עשויים להילקח בחשבון אובדן כושר עבודה, הכנסה שאבדה, נכות, כאב פיזי והשלכות פסיכולוגיות.

למה לא כדאי למהר להסכם סופי

לאחר האירוע חברת הביטוח עשויה לבקש מסמכים או להציע תשלום מסוים.

עם זאת, בשבועות הראשונים לא תמיד ידוע:

• האם הטיפול הושלם;
• האם תידרש ניתוח;
• האם יישארו הגבלות;
• מתי האדם יחזור לעבודה;
• האם יידרש שיקום ממושך;
• כיצד הפציעה תשפיע על ההכנסה העתידית.

לכן, לפני חתימה על הסכם סופי חשוב להבין אילו דרישות הוא סוגר והאם ניתן יהיה לחזור לשאלה על השלכות נוספות.

אילו מסמכים יש לשמור

חדשות ישראל — חדשות ישראל אספו בסיום השיחה רשימה קצרה של מסמכים שיכולים להיות חשובים:

• תמציות מבית החולים;
• חוות דעת רפואיות;
• תוצאות בדיקות;
• הפניות למומחים;
• תעודות מחלה;
• מרשמים;
• קבלות;
• מסמכים על שיקום;
• תמונות;
• פרטי עדים;
• אישורים על שכר;
• התכתבות עם ארגונים;
• מסמכי חברת הביטוח;
• אישורים משטרתיים.

אין צורך להחליט לבד איזה מסמך חשוב ואיזה לא. עדיף לשמור את החומרים עד להערכת המלאה של נסיבות המקרה.

כיצד עורך דין יכול לעזור

עבודת עורך דין בתיקים של נזקי גוף עשויה לכלול:

• ניתוח נסיבות האירוע;
• בדיקת הצדדים האחראים;
• בדיקת מסמכים רפואיים;
• בקרת מועדי הפנייה;
• איסוף ראיות;
• הכנת דרישות;
• אינטראקציה עם חברות הביטוח;
• ליווי פנייה לביטוח לאומי;
• הכנה לוועדות רפואיות;
• משא ומתן;
• ייצוג בבית המשפט.

אילינה ציפרסון-יסלוביץ מנהלת תיקים הקשורים לתאונות דרכים, פציעות עבודה, נפילות במקומות ציבוריים, אירועים עם ילדים ונזקי גוף אחרים.

מידע נוסף על עורך הדין וכיווני סיוע משפטי אפשריים:

https://lawyer.nikk.co.il/

החומר הוא בעל אופי מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ משפטי אישי. האפשרות להגיש דרישה ולקבל פיצוי תלויה בנסיבות המקרה הספציפי. פנייה דרך האתר אינה מהווה קבלה אוטומטית של התיק על ידי עורך הדין.

זו הסיבה שאותו עובדה בחברה הישראלית מעוררת לא רק הערכות שונות, אלא תגובות מוסריות כמעט בלתי תואמות.

עבור חלק מהאנשים העיקר הוא לא לבגוד בשלהם. עבור אחרים – לא לוותר על עקרון אוניברסלי, גם אם זה לא נוח וכואב.

וכאשר הסכסוך הפנימי הזה לא נקרא בשמותיו, המדינה תמשיך להתווכח כאילו מדובר במספרים, למרות שבאמת מדובר במה שנחשב לטוב, מה – לחובה, ומה – לבגידה.

לא רק שתי פלטפורמות, אלא שתי מערכות קואורדינטות

מקובל לומר שהשמאל והימין הם אנשים עם תוכניות פוליטיות שונות.

חלקם תומכים בביטחון חזק יותר ובאחדות לאומית, אחרים – בזכויות אדם, בהגבלת כוח המדינה ובחוקים מוסריים אוניברסליים יותר. אבל במציאות הישראלית ההסבר הזה כבר לא מספיק.

ההשקפה הימנית בצורתה ההמונית לרוב נבנית סביב שייכות.

העולם בלוגיקה כזו מתחלק לשלהם ולזרים, והמוסר לא קיים בנפרד מהחלוקה הזו. הוא מתחיל לפעול בצורה שונה בהתאם למי מדובר. שלהם יכולים לטעות, להתנהג בגסות, להיות לא הוגנים, אבל הם עדיין נשארים שלהם. הזר מלכתחילה נתפס כמי שלא ניתן לסמוך עליו, שיש לחשוש ממנו ושסבלו לא חייב לעורר את אותה תגובה כמו סבלם של שלהם.

בתרבות הפוליטית הישראלית זה מתבטא במיוחד בחדות, כי המדינה חיה בתנאי איום ממשי, זיכרון המלחמות, הפיגועים והתחושה המתמדת של מצור. באווירה כזו החלוקה ל’שלהם’ ו’זרים’ הופכת לא רק לתגובה רגשית, אלא גם לאמצעי תיאור עצמי. יתרה מכך, זרים יכולים להיות לא רק ערבים או איראן. בתוך ישראל עצמה בקלות נכנסים לקטגוריה זו ‘שמאלנים’, שופטים, פקידים, האליטה האשכנזית, ליברלים חילוניים, דוברי רוסית, חרדים, מהגרים, פעילי זכויות אדם – הסט משתנה, אבל המנגנון עצמו נשאר.

אויב משותף במערכת כזו לעיתים קרובות חשוב יותר ממטרה חיובית משותפת. לא רעיון מאחד את המחנה, אלא אובייקט של רוגז. לא דמות העתיד, אלא דמות הסכנה.

למה בחברה לוחמת הצדק נראה כאיום

זו הסיבה שבתקופות מלחמה או משבר חריף, הניסיון לדבר על סטנדרטים מוסריים שווים לכולם נתפס לא ככנות, אלא כעוינות.

כאשר אדם אומר שגם לזרים יש ליישם חמלה, חוק ומידה, דבריו נתפסים בקלות כחתירה תחת ההגנה הקולקטיבית. הוא כאילו לא רק מתווכח, אלא שובר את המגן הפסיכולוגי הפנימי שעליו נשענת הסולידריות הקהילתית.

בזה טמונה אחת התכונות העיקריות של הוויכוח הפוליטי הישראלי.

עבור אנשים רבים המוסר הוא קודם כל נאמנות לשלהם. אם הורגים את ילדינו, זהו רוע מוחלט. אם פעולותינו מובילות למותם של ילדים זרים, זה מוסבר במלחמה, בצורך, באובדן נלווה, באשמת האויב או בהכרחיות הסכסוך. הסימטריה כאן נראית לא כהומניזם, אלא כמעט כחילול הקודש.

עבור חלק אחר של החברה המוסר בנוי אחרת.

שם במרכז עומדת לא הנאמנות, אלא הצדק. לא השבט, אלא העיקרון.

גישה כזו דורשת שאותם חוקים יפעלו גם נגד האויב וגם נגד שלהם. אם אסור להרוג אזרחים חפים מפשע, זה צריך להיות אסור תמיד. אם יש חוק, הוא לא צריך להפוך לפריבילגיה רק למחנה שלך. אם יש חמלה, היא לא יכולה להסתיים בגבול הזהות.

על הקו הזה נולד הקרע העיקרי בישראל. חלקם סבורים שמוסר אוניברסלי במלחמה אמיתית הוא מותרות שהחברה לא יכולה להרשות לעצמה תחת איום. אחרים משוכנעים שדווקא הוויתור על המוסר האוניברסלי הוא שמפרק את המדינה מבפנים, כי הוא הופך אותה מקהילה של אזרחים למחנה שחי לפי כללי גיוס רגשי.

חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency הראו לא פעם בדוגמאות מחיי החברה הישראלית שהקרע הזה עובר לא רק בין מפלגות בכנסת, אלא גם דרך משפחות, קולקטיבים בעבודה, אוניברסיטאות, הסביבה הצבאית ואפילו שיחות רגילות במקלטים, שם פחד, כעס ותחושת גורל משותף לעיתים קרובות חזקים יותר מכל טיעון רציונלי.

למה את הוויכוח הזה כמעט בלתי אפשרי לסיים

בדיון הישראלי לעיתים קרובות חושבים בטעות שניתן לפתור את השאלה בעובדות נכונות.

שאם נסביר טוב יותר, נביא מספרים, נזכיר כרונולוגיה, נציג קשר סיבתי, אז היריב בהכרח ישנה את עמדתו. אבל זה לא תמיד עובד בדיוק בגלל שהוויכוח לא עוסק בעובדות כשלעצמן.

כאשר אדם אחד תופס את הדיון כחיפוש אחר אמת, ואחר – כבדיקת נאמנות, ביניהם נוצרת כמעט תהום בלתי ניתנת לגישור. עבור הראשון הכרה בטעות עצמית היא חלק מחשיבה כנה. עבור השני – סיכון להחליש את שלו ולתת טיעון לזרים.

ובתנאי סכסוך דווקא סוג ההתנהגות השני לעיתים קרובות מתברר כמשתלם חברתית: הוא נותן תחושת שייכות, ביטחון וחום רגשי בתוך הקבוצה.

לכן השמאלי בישראל לעיתים קרובות נראה לימני לא רק נאיבי, אלא מסוכן.

והימני לשמאלי נראה לא רק קשוח, אלא חירש מוסרית.

כל אחד רואה באחר לא רק יריב פוליטי, אלא נושא של מבנה אנושי אחר.

זה לא אומר שכל הימנים זהים או שכל השמאלנים באמת חיים לפי סטנדרטים אוניברסליים גבוהים. המציאות תמיד מורכבת יותר מכל תבנית. בין הימנים יש אנשים שעבורם חשובים גם מגבלות מוסריות וכבוד אנושי לזרים. בין השמאלנים יש מספיק ציניות, יהירות וסטנדרטים כפולים. אבל ההבדל הכללי בעדיפויות בכל זאת קיים, והוא מסביר הרבה במה שקורה היום בישראל.

הוויכוח בין השמאל לימין כאן לעיתים קרובות מתברר כוויכוח לא על איך לנהל את המדינה טוב יותר, אלא על מה בכלל עושה את האדם מוסרי.

עבור צד אחד מוסרי להיות בעד שלך, גם כשזה דורש לעצום עיניים לשאלות לא נוחות. עבור השני – מוסרי לשאול את השאלות האלה גם כשזה עושה אותך זר בין שלך.

וכאשר ישראל נשארת חברה שחיה תחת לחץ של מלחמה, זיכרון, טראומה ופחד מתמיד, הסכסוך הזה לא ייעלם. כי הוא נוגע לא רק לבחירות, לא רק לנתניהו, לא רק לרפורמה המשפטית או למלחמה בעזה. הוא נוגע ליסוד החוזה החברתי: האם האומה נבנית על צדק משותף או על נאמנות משותפת.

מתשובה לשאלה זו תלוי לא רק השפה של הפולמוס הפוליטי. תלוי גם איך ישראל רוצה לראות את עצמה בעתיד – מדינה שיודעת להגן על שלה, מבלי לוותר על מגבלות מוסריות, או חברה שבה עצם הרעיון של צדק ייראה יותר ויותר כחולשה.

עבור רבים זה לא “תאריך זיכרון” ולא פורמליות. שדה התעופה של דונצק הפך לאחד הסמלים הראשונים של התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה — עוד הרבה לפני הפלישה המלאה. שם לראשונה התבטא בצורה מרוכזת מה שחזר על עצמו שוב ושוב: כאשר האויב לא יכול לשבור את ההגנה בקרב ישיר, הוא מנסה להשמיד את נקודת ההתנגדות עצמה יחד עם האנשים, והופך את הבניין לקבר אחים.

ביום זה נזכרים בכל ה”קיבורגים” — מגיני שדה התעופה. אבל במדור “יהודים מאוקראינה” אי אפשר להתעלם משמו של יבגני יצינה, כינוי “בניה” — הלוחם-קיבורג הצעיר ביותר, שנהרג בינואר 2015 בטרמינל החדש של שדה התעופה של דונצק.

פרטים נוספים על הגנת שדה התעופה של דונצק – “אנשים עמדו, הבטון — לא”: באוקראינה 20 בינואר – יום הזיכרון למגיני שדה התעופה של דונצק

מי היה יבגני יצינה ולמה הכינוי שלו נשמע במיוחד

יבגני נולד ב-25 בינואר 1989. קייבי, פצ’רסק. למד באוניברסיטה הלאומית הלשונית של קייב, בפקולטה לכלכלה. חברים זכרו אותו ככוכב של KVN האוניברסיטאי ו”אדם-תזמורת” — בולט, חי, מאוד חברותי.

הכינוי “בניה” היה חלק מחייו עוד לפני החזית, ואחר כך הפך לכינוי. ובפרט זה — אינטונציה חשובה לקהילה היהודית: יבגני בירך את חבריו במילה “שלום”, נענה ל”בניה”, וסגנון תקשורת זה נחרט בזיכרון רבים יותר מכל ביוגרפיה רשמית. מאוחר יותר דווח כי אמו של יבגני — יהודייה, והוא עצמו הספיק לבקר בישראל והיה בירושלים.

פרטים אלה חשובים לא ל”מוצא לשם מוצא”. הם מראים שהקו היהודי בהיסטוריה של יבגני — אינו חתימה דקורטיבית בסוף, אלא חלק משפתו החיה, הרגליו וקשריו.

הגנת שדה התעופה של דונצק: למה זה הפך לסמל

הגנת שדה התעופה נמשכה חודשים. הטרמינל החדש הפך להריסות ממש במהלך הקרבות — תחת הפגזות, הסתערויות, פיצוצים. שם המלחמה התנהלה לא לפי מפה, אלא במדרגות, במסדרונות, בפרצות בקירות. אנשים החזיקו עמדות בתנאים שבהם כל יום יכול היה להיות האחרון.

המילה “קיבורגים” הופיעה כניסיון להסביר את מה שנראה בלתי אפשרי: החיילים האוקראינים החזיקו מעמד בעקשנות כזו, שאפילו האויב כינה אותם “לא אנשים”. וזה רגע חשוב להבנת המלחמה המודרנית: הצד הרוסי פעל מההתחלה לפי לוגיקה של השמדה, ולא “משא ומתן” או “ויכוחים”.

אז, ב-2015, פוצץ הטרמינל, וחלק מהמגינים נלכדו תחת ההריסות. היום, בשנות המלחמה המלאה, אותו עיקרון פועל בכל הארץ: מכות על ערים, אנרגיה, בתים — כדי להרוס לא רק את ההגנה, אלא גם את יכולת החברה לחיות.

הקשר האחרון והימים שנקטעו בטרמינל

פעם אחרונה שיבגני, לוחם חטיבת האוויר הניידת ה-81 של הגדוד הנפרד ה-90, יצא לקשר הייתה ב-18 בינואר 2015. הוא היה בוודאות ביום זה בטרמינל החדש של שדה התעופה של דונצק.

לדברי חבריו ליחידה, ב-19 בינואר הוא נפצע (פצע קרוע בלחי) ונחבל.
בערב ה-20 בינואר יבגני נלכד תחת התמוטטות בניין שדה התעופה לאחר פיצוץ. חבריו חילצו אותו מתחת להריסות. לדבריהם, היו לו שברים בשתי רגליו ופציעה קשה בעמוד השדרה — הוא כבר לא יכול היה לנוע. היה לו תג עם שם משפחה וקוד אישי.

הוא לא זכה להגיע ליום הולדתו ה-26 — 25 בינואר נותרו ימים ספורים.

בעדויות שונות מופיעה תיעוד שונה של תאריך מותו — 19, 20 או 21 בינואר. אבל המשמעות אחת: יבגני נהרג בימים האחרונים של הגנת הטרמינל החדש, באותה נקודה שבה המלחמה הגיעה לקריסת הבניין על אנשים.

“לגאורגי בוריסוביץ’, שלום…”: דברי גאורגי טוקה

המתנדב גאורגי טוקה זכר את יבגני בקצרה וכפי שמדברים על אדם קרוב — בלי “ספרות” מיותרת:

“ז’ניה. ז’ניה יצינה. כינוי ‘בניה’. קייבי. פצ’רסק. בן 25. הכרתי את ז’ניה עוד כשהגדוד עמד בז’יטומיר. לז’ניה הייתה אפשרות ‘להתחמק’ מהגיוס, אבל, כגבר, כאזרח, הוא לא עשה זאת, אלא הלך ביושר למלא את חובתו. ז’ניה היה הלוחם הצעיר ביותר בגדוד. בלי הגזמה, חביב הכלל. הכי שמח, הכי חברותי, הכי מתקשר. כל שיחת טלפון שלנו התחילה במילים: לגאורגי בוריסוביץ’, שלום!… עד היום יש לי גוש בגרון…”

הציטוט הזה מחזיק בתוכו את מה שלעיתים קרובות חסר בזיכרון הרשמי: קול, הרגל, חיים. לא “דיוקן גיבור”, אלא אדם שבאמת חסר.

“חוט ירושלמי”: סיפור האם

אמו של יבגני, סבטלנה, דיברה על כך שבנה מת בגלל שברים סגורים ברגליים. והיא זכרה פרט שממנו לרבים באמת עולה גוש בגרון:

פעם היא הביאה מישראל חוט ירושלמי. כשז’ניה הגיע מז’יטומיר, היא הייתה תופרת בסתר את החוט הזה במדייו — בכיסים, במנז’טים, “בכל מקום”. היא עשתה זאת בשקט, כי בנה חשב שדברים כאלה הם “שטויות”.

אבל לפני היציאה לוודיאנה יבגני לבש את מכנסיו של פאבל טוקה — שלו היו מלוכלכים. ומאוחר יותר, כשאמו גילתה על כך, היא אמרה: “ובכן, עכשיו ברור למה אלו היו הרגליים — על המכנסיים לא היו חוטי אמא”.

הסיפור הזה — לא על מיסטיקה ולא על “קמעות”. זה על הניסיון האימהי לשמור על הבן בחיים בכל דרך, אפילו הכי בלתי נראית. ועל איך המלחמה קוטעת ניסיונות כאלה באכזריות ובשגרה.

עזרת חברים ומה שלא הספיקו להעביר

לאחר שיבגני יצא לצבא, חברים אספו ברשתות החברתיות יותר מ-40 אלף גריבנה עבור תרמוגרף, בגדים תרמיים ואמצעי הגנה. אבל לא הספיקו להעביר לו.

הפרט הזה מראה בדיוק איך חיה אוקראינה בשנים הראשונות של המלחמה: החזית החזיקה לא רק על פקודות ומטות, אלא גם על תמיכה אופקית — כשאנשים אספו כסף “מהעולם בחוט”, כדי להגן על לוחם מסוים. לפעמים הספיקו. לפעמים — לא.

“קיר הזיכרון לנופלים למען אוקראינה”: דיוקן ומקום מדויק

נקודת זיכרון נוספת בקייב — “קיר הזיכרון לנופלים למען אוקראינה”, פתוח למרחב העירוני. המקום הזה מסודר כך שאדם יכול לבוא ולמצוא פנים מסוימות — לא “ברשימה כללית”, אלא ליד, במרחק יד מושטת.

דיוקנו של יבגני יצינה על “קיר הזיכרון” ממוקם לפי סימון מדויק: סעיף 5, שורה 3, מקום 38. דיוק זה הופך את הזיכרון לפעולה: אפשר לבוא ולעצור בדיוק ליד דיוקנו.

בשנים האחרונות “קיר הזיכרון” הפך גם לחלק מדיפלומטיית הזיכרון הציבורית: ולדימיר זלנסקי מביא לשם לעיתים קרובות אורחים זרים, כדי להראות את מחיר התוקפנות הרוסית לא בשפת הסטטיסטיקה, אלא בפנים של הנופלים.

עיטור “על אומץ” דרגה III: קיבוע הגבורה ברמת המדינה

הגבורה של יבגני יצינה נקבעה גם במסמך מדינה. הוא עוטר בעיטור “על אומץ” דרגה III (לאחר מותו).

הבסיס — צו נשיא אוקראינה מס’ 270/2015 מ-15 במאי 2015. בנוסח הצו נאמר שהעיטור מוענק “על אומץ אישי ומקצועיות גבוהה, שהופגנו בהגנה על הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה, נאמנות לשבועת הצבא”.

יחד, אלמנטים אלה — הלוויה בקייב, השתתפות הקהילה, לוחות זיכרון, דיוקן על “קיר הזיכרון” ועיטור המדינה — יוצרים קו שלם: יבגני יצינה לא נעלם במלחמה כ”אחד מני רבים”. הוא נשאר שם, פנים וסיפור — גם עבור אוקראינה וגם עבור הקהילה היהודית, שחלקה את האובדן הזה כשל עצמה.

הכנסת והמילים על תרומת יהודי אוקראינה

ב-23 בדצמבר 2015 במהלך נאום בכנסת אמר נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו משפט שעדיין נשמע כעדות פוליטית ואנושית:

“בהתמודדות עם תוקפנות חיצונית, ארצנו החייתה את צבאה. ובצבא הזה נלחמים אזרחי אוקראינה ממגוון לאומים. ואנחנו גאים בתרומה שמביאים להגנת המדינה היהודים. איני יכול שלא להזכיר את הלוחם-קיבורג המהולל, שנהרג בינואר השנה בשדה התעופה של דונצק, יבגני יצינה בכינוי ‘בניה’. אנחנו גאים בגבורתו. לאחר מותו הוא עוטר בעיטור המדינה ‘על אומץ’.”

זה לא רק “אזכור שם”. זה הכרה ציבורית בכך שהקהילה היהודית באוקראינה — לא צופה ולא “נושא נפרד”, אלא חלק מההתנגדות לתוקפנות הרוסית.

וזה חשוב במיוחד עכשיו, כשהרוסיה ממשיכה במלחמה וממשיכה לנסות לטשטש אחריות, להחליף קשרי סיבה ותוצאה ולשחק בקלף הפילוג החברתי. סיפורים של אנשים כאלה שוברים את התעמולה הזו, כי הם מאוד פשוטים ומאוד ישירים: אזרח אוקראינה הלך להגן על המדינה, נהרג, וזוכרים אותו — גם המדינה, גם האוניברסיטה וגם הקהילה.

למה הסיפור של “בניה” נשמע היום חריף יותר מאשר לפני עשר שנים

שדה התעופה של דונצק היה אחד המקומות הראשונים שבהם המלחמה הראתה את פניה האמיתיות. אז עוד רבים קיוו ש”הכול יסתיים בקרוב”. היום, לאחר הפלישה המלאה, התברר: התוקפנות הרוסית — זה פרויקט ארוך של הרס, התשה, טרור בעורף וניסיון למחוק זהות.

על רקע זה, הסיפור של יבגני יצינה נראה לא כ”פרק מהעבר”, אלא כנקודה שממנה התחיל הרבה. הוא מראה שההתנגדות באוקראינה הייתה מלכתחילה כלל-לאומית — כולל השתתפות הקהילה היהודית, שנתנה למדינה לוחמים, מתנדבים, רופאים, תמיכה למשפחות הנופלים וזיכרון ציבורי.

ובסוף נשארת נוסחה פשוטה, שנשמעת במיוחד כנה במדור “יהודים מאוקראינה“:

זיכרון — זה אנחנו. כל עוד אנחנו מזכירים שמות ומספרים סיפורים במילים חיות, המלחמה לא יכולה להפוך אנשים למספרים חסרי פנים. חדשות ישראל — חדשות ישראל | Nikk.Agency.

בהתחלה זה היה פרויקט התנדבותי קטן. היינו מתאספים בערבים אחרי העבודה, מתווכחים במסנג’רים, כותבים זה את זה מחדש. הפרסומים הראשונים היו פשוטים: הערות מעדי ראייה, תרגומי חדשות, תגובות קצרות. אבל בהדרגה הכל התרחב: הופיעו חומרים מקוריים, תמונות, סיפורים אישיים. והכי חשוב — הופיעה קהל שחיכה בדיוק למבט הכנה והלא מצועצע הזה.

היום קוראים את NAnews הרבה מעבר לגבולות ישראל ואוקראינה. יש לנו קוראים קבועים בצרפת, ארה”ב, קנדה, גרמניה, במדינות שבהן חיה הדיאספורה האוקראינית והיהודית. מדי חודש קוראים אותנו יותר מ-20,000 אנשים, והמערכת מפרסמת לא פחות מ-60–70 חומרים עדכניים בנושאים המרכזיים. רבים כותבים לנו מכתבים: מישהו משתף בזיכרונות על עיר מולדתו, מישהו מציע נושא, ומישהו פשוט מודה על כך שיש פינה של אמת ודיאלוג.

אנחנו מספרים לא רק על מלחמה, פוליטיקה ודיפלומטיה. עבורנו חשובים הגשרים התרבותיים: תערוכות, קונצרטים, חגים, מפגשי קהילות. אנחנו משתדלים להזכיר שמאחורי הכותרות הגדולות תמיד עומדים אנשים. לפעמים זה סיפור של משפחה אחת, לפעמים — שיחה עם פליט, ולפעמים — ויכוח על איך ישראל ואוקראינה יכולות לעזור זו לזו.

NAnews — זה לא “מדיה ממגדל השן”. אנחנו נשארים קהילה. אין לנו כיסים עמוקים של ספונסרים, אבל יש תמיכה של קוראים ומתנדבים. אנחנו מעריכים משוב, קוראים תגובות, מתקנים טעויות כשמצביעים לנו על אי דיוקים.

הסגנון שלנו — חי. אנחנו לא מפחדים מרגשות, כותבים בשפה פשוטה, משתדלים שהטקסטים יהיו מובנים וקרובים לכל אחד. לפעמים מבקרים אותנו על חריפות, לפעמים — על טון אנושי מדי. אבל זה בדיוק מה שמבדיל אותנו: אנחנו לא מסתתרים מאחורי נוסחאות ותבניות.

NAnews היום — זה לא רק חדשות. זה מקום שבו אפשר להרגיש את הקשר בין ישראל לאוקראינה, שבו נשמעות קולות הדיאספורה היהודית, שבו נשמרת הזיכרון ונולד דיאלוג. עבור מישהו אנחנו — מקור מידע, עבור מישהו — הרגל להתחיל את היום, ועבור מישהו — קהילה שבה אפשר פשוט להישמע.

צור קשר עם המערכת

תמוך בפרויקט

עלינו – NAnews: חדשות ישראל ואוקראינה, דיאספורה יהודית, 20,000 קוראים מדי חודש

מחבר: אלכסנדר חמלניצקי, חדשות ישראל — Nikk.Agency

מתחת לתמונה מספרים, כאילו האדריכל היהודי מיכאל פייסחוביץ’ בודילובסקי הניח בסתר את מגן דוד בתכנון של מתחם מגורים סובייטי גדול.

אז האם יש כוכב דוד באובולון? דמיון גיאומטרי אכן קיים. אבל הרחובות אינם יוצרים כוכב שלם ומדויק בעל שש קצוות.

בתמונה הפופולרית, הסימן הזהוב מצויר על גבי תמונת לוויין. חלקים מסוימים שלו תואמים את כיווני הרחובות, אחרים חוצים חצרות, מבנים ושכונות מגורים. אם תסירו את הכיסוי הזהוב, לא יופיעו שני משולשים שלמים המורכבים מרחובות רציפים.

אז למה האזור כל כך דומה לדפוס גיאומטרי? ומה היה הקשר של בודילובסקי אליו?

למה רחובות אובולון יוצרים צורות יוצאות דופן

אובולון ממוקמת בצפון קייב, על הגדה הימנית של הדנייפר. לפני הבנייה ההמונית, כאן השתרעו מרעות מוצפות, חוצות אגמים ותעלות.

בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 הכינו את השטח למתחם מגורים חדש. לכאן נשאבו מיליוני מטרים מעוקבים של חול, העלו את מפלס הקרקע להגנה מפני הצפה, סללו כבישים ובנו מטרו. המחצבות שמהן נלקח החול הפכו בהדרגה לאגמים.

רשת רחובות מלבנית רגילה לא התאימה לשטח זה.

לכן האדריכלים השתמשו בצירי אלכסון קצרים, צמתים בצורת V ושכונות מגורים מרובות צלעות. מגובה הם מזכירים חלות דבש. חלק מהצמתים אכן דומים לחלקים של כוכב בעל שש קצוות.

וההסבר לתכנון כזה נשמר.

בחומר היסטורי על תכנון אובולון האדריכלים גריגורי סלוצקי ויורי פסקביץ’ מתארים את ה”קומפוזיציה האסימטרית החופשית” שבחרו. צמתים בצורת V אפשרו לקצר את הדרך להולכי רגל לתחנות המטרו.

בין מחברי התוכנית הכללית מצוין גם ליאוניד פילנקו.

המתכננים סיפרו בפירוט על התחבורה, מסלולי הולכי הרגל, התנאים הטבעיים ומיקום הבתים. עם זאת, על כוכב דוד בהסבר שלהם אין דבר.

מאיפה הופיעה האגדה על מגן דוד הסודי

ב-3 באוגוסט 2026, חוקר קייב קיריל סטפנץ סיפר על הסיפור הזה בחומר עבור המגזין “טי קייב”.

לדבריו, בקרב חוקרי ההיסטוריה של קייב קיימת אגדה הקושרת את הזוויות הבלתי רגילות של רחובות אובולון למוצא היהודי של האדריכל מיכאל בודילובסקי.

אבל סטפנץ עצמו מתייחס לגרסה זו בספקנות. הוא מסביר את הדפוס המורכב של הרחובות בתכונות השטח המוגבלות על ידי מחצבות הידרונמיה.

מי היה הראשון שהציע שבתכנון הוסתר כוכב דוד, אינו ידוע בוודאות. לא נמצא גם שרטוט פרויקט היסטורי שבו סמל זה היה מסומן כתוכנית של האדריכלים.

מגן דוד – בעברית “מגן דוד”, כוכב בעל שש קצוות על דגל המדינה של ישראל. זהו אחד הסמלים המרכזיים של הזהות היהודית.

לקורא הישראלי ההנחה על מגן דוד סודי בקייב הסובייטית נשמעת במיוחד מסקרנת. בברית המועצות, החיים הדתיים והלאומיים היהודיים היו תחת לחץ ממשלתי, והבעת זהות יהודית בפומבי לעיתים קרובות עוררה חשד מצד השלטונות.

עם זאת, מוצאו היהודי של האדריכל אינו אומר שהוא בכוונה השתמש בסמל לאומי בעבודתו.

מיכאל בודילובסקי: מי הוא ומה בנה באובולון

מיכאל פייסחוביץ’ בודילובסקי נולד בשנת 1928 ברדומישל, בשטח מחוז ז’יטומיר הנוכחי של אוקראינה.

הוא סיים את המכון להנדסה ובנייה בקייב. בין מוריו היה יוסף קרקיס – אדריכל אוקראיני ידוע ממוצא יהודי.

בשנת 1951 פוטר קרקיס במהלך הקמפיין הסובייטי נגד “קוסמופוליטיות”. מאחורי האשמה זו לעיתים קרובות הסתתרה רדיפת האינטליגנציה היהודית. בודילובסקי ארגן איסוף חתימות סטודנטים להגנת המורה. הפנייה קיבלה את השם “מכתב השלושה עשר”.

לאחר סיום המכון עבד בודילובסקי ב”קייבפרויקט”, שם השתתף ביצירת מספר מבנים יוצאי דופן.

באובולון הוא עסק במיקרו-רובע ניסיוני מס’ 2. בין עבודותיו – מגדלים גליליים שקיבלו את הכינוי העממי “תירס”, סופרמרקט מס’ 3 ובתי מגורים מדורגים ליד אגם ירדן.

מבנים אלה בלטו בין בתי הפאנלים הסובייטיים הרגילים. עבור חלקם יושמו פתרונות בנייה חדשניים.

עם זאת, בודילובסקי לא היה המחבר היחיד של התוכנית הכללית של אובולון, ולכן לייחס לו את כל דפוס הרחובות היסטורית אינו נכון.

בשנת 1978 היגר האדריכל יחד עם אשתו סבטלנה לארצות הברית. בשיקגו הוא עבד במשרד Murphy/Jahn Architects, הקשור לאדריכל הידוע הלמוט יאן.

בפברואר 2022 פרסמה היסטוריונית האדריכלות יבגניה גובקינה ראיון גדול עם בודילובסקי. הוא נזכר בפירוט בקייב, במוריו, בפקידים הסובייטיים ובעבודה על פרויקטים אדריכליים יוצאי דופן.

על מגן דוד הסודי בודילובסקי לא סיפר בראיון זה. אמנם, שאלה כזו לא נשאלה לו.

בשנת 2026, לפי תאריך הלידה שלו, מלאו לו 98 שנים. אין למערכת אישור מהימן על מצבו הנוכחי.

חדשות ישראל — Nikk.Agency

ההיסטוריה היהודית של בודילובסקי, המאושרת על ידי מסמכים

יש בביוגרפיה של האדריכל אפיזודה שיש לה קשר ישיר לזיכרון היהודי של קייב.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 השתתף בודילובסקי בעבודה על פרויקט תחרותי של אנדרטה לקורבנות באבי יאר יחד עם האדריכל אברהם מיילצקי והאמנים אדה ריבצ’וק וולדימיר מלניצ’נקו.

שמותיהם נשמרו מתחת לתמונה של הפרויקט במאמר של הסופר ויקטור נקרסוב “אנדרטאות חדשות”, שפורסם במגזין “אמנות דקורטיבית של ברית המועצות” בשנת 1966.

באבי יאר הוא ערוץ בקייב שבו ב-29-30 בספטמבר 1941 ירו הנאצים כמעט 34 אלף יהודים. מאוחר יותר נהרגו כאן גם נציגים של קבוצות אוכלוסייה אחרות. עבור ישראל, באבי יאר הוא אחד המקומות החשובים ביותר לזיכרון השואה באוקראינה.

השלטונות הסובייטיים נמנעו במשך עשרות שנים מהכרה נפרדת בטרגדיה היהודית של באבי יאר.

על הפעולות הציבוריות הראשונות לזיכרון סיפרו חדשות ישראל בפרסום “אסיפה מבישה של לאומנים יהודים ואוקראינים”: בשנת 1966 התקיים המפגש הראשון בבאבי יאר.

קיימת גם קשר אחר בין האדריכלות האוקראינית לישראל. יליד אומן יהודה מגידוביץ’ הפך לאדריכל הראשי הראשון של תל אביב. על גורלו ניתן לקרוא בחומר שלנו “יהודים מאוקראינה: מאומן לעיר הלבנה”.

אז האם כוכב דוד מוסתר באובולון?

אם תסירו את הקונטור הזהוב מהתמונה הפופולרית, יישאר מתחם מגורים עם שכונות מרובות צלעות ורחובות אלכסוניים. הקווים הנפרדים שלהם מאפשרים לדמיין כוכב בעל שש קצוות, אך אינם מתגבשים להקסגרמה שלמה.

ניתן לבדוק זאת ישירות על מפת לוויין: לעקוב אחר צידי המשולשים המצוירים ולראות היכן הם הולכים לאורך הרחובות האמיתיים והיכן הם חוצים את הבנייה.

האדריכלים אכן יצרו בכוונה גיאומטריה יוצאת דופן באובולון. אבל ההסבר שנשמר מקשר אותה לתחבורה, למרחקים למטרו ולתנאים הטבעיים.

לכן אין בסיס לטעון שבודילובסקי הכניס בסתר את מגן דוד לתוכנית הכללית של האזור. ייתכן שיום אחד יימצאו עדויות ארכיוניות לא ידועות. בינתיים לפנינו אגדה עירונית שצמחה מתוך מאפייני התכנון האמיתיים.

ובכל זאת, ההיסטוריה היהודית של האזור הזה אינה מומצאת. בודילובסקי השאיר באובולון מבנים משלו, ובמסמכים משנת 1966 שמו מופיע לצד פרויקט האנדרטה של באבי יאר.

ניתן לקבוע זאת ללא קווים זהובים על מפת לוויין.

אם NAnews חשוב לכם ואתם רוצים לעזור לפרויקט להמשיך לפעול, להתפתח ולהישאר פתוח לכולם — תוכלו לתמוך בנו בדרך הנוחה לכם.

גם תמיכה קטנה עושה הבדל.

מה הדרך הנוחה ביותר לתמוך ב־NAnews?

למה התמיכה שלכם חשובה?

NAnews הוקמה כפרויקט עצמאי של אנשים המחוברים גם לישראל וגם לאוקראינה. אנחנו רוצים לדבר על האירועים שמתרחשים סביבנו בלי להתאים את העמדה המערכתית לאינטרסים של מפלגה פוליטית, גוף ממשלתי או נותן חסות חיצוני.

הגישה הזאת משפיעה גם על בחירת הנושאים שלנו. מעניין אותנו במיוחד החיבור בין ישראל לאוקראינה — אירועים, אנשים ותהליכים שלעתים נופלים בין סדרי היום התקשורתיים המרכזיים של שתי המדינות.

לא מעניינת אותנו רק הידיעה עצמה. חשוב לנו להבין מאיפה הגיע המידע, מה עומד מאחורי כותרת בולטת, איך אירועים שונים קשורים זה לזה ומה המשמעות שלהם עבור ישראל, אוקראינה ואנשים המחוברים לשתי המדינות.

לכן אנחנו מחפשים מקורות ראשוניים, משווים דיווחים, בודקים טענות שנויות במחלוקת ומשתדלים להפריד בצורה ברורה בין עובדה מבוססת, ניתוח ודעה.

על מה אנחנו כותבים?

📌 ישראל ואוקראינה — היחסים בין המדינות, פוליטיקה, חברה, כלכלה, תרבות ופרויקטים משותפים.
📌 המלחמה באוקראינה וביטחון ישראל — אירועים, החלטות ממשלה והשלכותיהן.
📌 ישראלים בעלי שורשים אוקראיניים — אנשים, יוזמות וסיפורים המחברים בין שתי המדינות.
📌 הקהילה היהודית באוקראינה — החיים כיום, היסטוריה, אנשים ופעילות הקהילות.
📌 היסטוריה — פרקים מורכבים ביחסים בין העמים והשפעת העבר על ההווה.
📌 אנשים — דמויות מישראל ומאוקראינה שהשאירו חותם בהיסטוריה המשותפת.
📌 דיסאינפורמציה ותעמולה — בדיקת הצהרות בולטות, מניפולציות, פייקים ומבצעי השפעה.

למה מיועדת התמיכה?

פרויקט חדשות הוא לא רק כתיבת טקסטים. כדי שכתבה תעלה לאתר ותגיע לקוראים דרושים תשתיות, שירותים טכניים, אבטחה, חיפוש מקורות, בדיקת מידע והפצת התוכן.

תמיכת הקוראים מאפשרת לנו להפנות יותר משאבים ל:

✔ הכנת כתבות — חיפוש נושאים ומקורות ראשוניים, בדיקת מידע וניתוח;
✔ תפעול האתר — שרתים, אחסון, גיבויים, עדכונים ותחזוקה טכנית;
✔ אבטחה — הגנת האתר, ניטור ושירותים נחוצים;
✔ גרסאות בשפות שונות — פרסום ברוסית, אוקראינית, עברית, צרפתית ואנגלית;
✔ הפצה — קידום פרסומים חשובים והגעה לקוראים חדשים;
✔ נראות במנועי חיפוש — פיתוח טכני ו־SEO כדי שניתן יהיה למצוא את הכתבות העצמאיות של NAnews במנועי חיפוש.

NAnews נשאר פתוח לכולם

אנחנו לא רוצים להפוך את הכתבות המרכזיות של NAnews לתוכן סגור הזמין רק לאחר תשלום. האפשרות לפתוח כתבה ולקרוא אותה לא צריכה להיות תלויה בשאלה אם קורא מסוים יכול לתמוך בפרויקט מבחינה כספית.

Patreon, PayPal, Bit, Buy Me a Coffee ו־USDT הם אמצעים וולונטריים לתמיכה ב־NAnews, ולא תשלום עבור גישה לפרסומים.

והעזרה לפרויקט אינה רק כסף. כשאתם קוראים את הכתבות שלנו, שולחים קישור לחברים, משתפים פרסום או מספרים לאחרים על NAnews — גם כך אתם עוזרים לפרויקט לגדול.

הכתבות האחרונות של NAnews

מותו אינו רק טרגדיה אישית — אלא סמל לאחדות בין העם היהודי לעם האוקראיני במאבק מול תוקפנותו של פוטין.

אדם של אור, כוח וניגודים

צבי הירש נולד באודסה, למד בבית הספר היהודי ״אור אבנר – חב״ד״ וגדל באווירה של מסורת וחיי קהילה. הוא התחיל לעבוד בגיל 15, תיעב עצלנות וחלם לפתוח מסעדה עם כוכב מישלן — אך הגורל הוביל אותו לחזית.

״הוא לא דיבר הרבה על רגשות, אך הראה אהבה במעשים — בדאגה, בנוכחות, בנאמנות״, נזכרים בו חבריו.

משפחה וילדים

גריגורי הלך לעולמו מוקדם מדי. אך הותיר אחריו זיכרון של אדם עוצמתי ומלא אור, עם רצון חיים עז. הוא היה אב לשני ילדים — לב (בן 5) ואליסה (בת 4) — חלקים ממנו שלעולם לא יימחקו.

הוא חלם להיות עמוד תווך עבורם, לבנות איתם עתיד. אך במקום זאת, הוא הפך לגיבור שהקריב את חייו למען ביטחונם.

גיבור בלי פאתוס

לדברי רבה של אודסה ודרום אוקראינה, הרב אברהם וולף, הירש היה חלק בלתי נפרד מהקהילה:

״צבי הירש מסר את נפשו במסירות נפש אמיתית — כלוחם אוקראיני וכיהודי גאה. הוא היה איתנו מאז ילדותו, ועזב אותנו כגיבור״.

הבשורה הקשה נמסרה ב-6 ביוני 2025 על ידי הקפלאן ר׳ יעקב סיניאקוב, אשר גם דאג להחזרת גופתו של הירש לאודסה ללא נתיחה, בהתאם להלכה. ההלוויה תתקיים לפי דין תורה.

את ההלוויה מארגנים הרב אברהם וולף יחד עם הקהילה היהודית המקומית באודסה.

פדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה משתתפת בצערה של המשפחה, החברים והלוחמים. אנו שותפים לאבל הכבד הזה.

כיצד ישראל ואוקראינה מחוברות דרך גורלות

סיפורו של צבי הירש הוא אחד מני רבים הממחישים את הקשר ההדוק בין ישראל לאוקראינה. באתר NAnews – חדשות ישראל אנו מפרסמים בקביעות כתבות על יהודים הנלחמים למען אוקראינה ועל התמיכה הישראלית במדינה.

אנחנו מספרים לא רק על עובדות, אלא על אנשים — כאלה שמגלמים התנגדות, אמונה ואהבה. צבי הירש היה אחד מהם.

תגובת הקהילה

פדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה הייתה הראשונה לדווח על האסון והביעה צער עמוק:

״ברוך דיין האמת״.

הקהילה היהודית באודסה כבר מתכוננת להלוויה. דברי תנחומים נשלחים מכל רחבי העולם — ובמיוחד מישראל, שם חיים אלפים עם שורשים אוקראיניים.

NAnews — מה שמאחד אותנו

מערכת NAnews – חדשות ישראל שולחת תנחומים למשפחתו של גרישה, לילדיו, לחבריו ולחבריו לנשק.

הסיפור שלו הוא תזכורת: המלחמה אינה פוליטיקה מופשטת — היא חיי אדם ממשיים. ובחיים האלה אנו מוצאים כאב משותף ועתיד משותף — ליהודים, לאוקראינים ולכל מי שמסרב לקבל את החושך.

עבור הקהל היהודי בישראל, הוצאת ספרים זו מעניינת במיוחד, שכן היא מאחדת את מסורות שני העמים ומקדמת את חיזוק הקשרים הבין-עדתיים.

היסטוריה ומשימתה של הוצאת הספרים

ההוצאה הוקמה בשנת 1992 על בסיס מספר מרכזי מחקר של אקדמיית קייב מוהילה. משימתו היא להנגיש ספרות הומניטרית איכותית למגוון רחב של קוראים, לשמר ולהעביר מורשת רוחנית ותרבותית ולעורר דיאלוג בין התרבויות האוקראיניות והישראליות.

ניתן לרכוש ספרים באתר ההוצאה לאור – https://duh-i-litera.com/

ההישגים העיקריים של ההוצאה:

• מעל 25 שנות עבודה, יותר מ-1000 כותרים שוחררו.
• התגבשה סדרת הספרים המלאה ביותר על לימודי יהדות באוקראינה.
• נוסד שיתוף פעולה פעיל עם המרכז ללימודי יהדות של האקדמיה קייב מוהילה.

כפי שציין מנהל ההוצאה, קונסטנטין סיגוב:

“אנו בטוחים שעיון איכותי צריך להיות נגיש לכולם, ושספרים יכולים לפתוח עולמות חדשים ולאחד מדינות.”

תחומי פעילות עיקריים

הוצאת הספרים “רוח וספרות” עוסקת במגוון רחב של נושאים הומניטריים:

• פילוסופיה ותיאולוגיה:
  פרסום יצירות קלאסיות של מחשבה אירופית ותיאולוגיה נוצרית התורמות להארה רוחנית.
• היסטוריה ותרבות:
  הוצאת ספרים המוקדשים להיסטוריה של העם היהודי, חקר השואה וניתוח יחסי אוקראינה-יהודים.
• יודאיקה:
  סדרה מיוחדת של יצירות מדעיות ואמנותיות המוקדשות לחקר התרבות, הדת, המסורות והאמנות היהודית.

מבחר ספרים על לימודי יהדות מבית ההוצאה “הרוח והליטרה” באוקראינית – https://duh-i-litera.com/bookstore/mfkategori/ju3f

מהי יודאיקה?
לימודי יהדות הוא תחום לימודים בינתחומי המקיף את ההיסטוריה, לימודי הדת, הפילוסופיה, הספרות והאמנות של העם היהודי. הוא עוזר לנו להבין את המורשת הרוחנית, המסורות, הטקסים וההישגים האינטלקטואליים שעיצבו את זהותה של הקהילה היהודית במשך מאות שנים.

• סיפורת:
  הוצאת אוספי פרוזה ושירה המשקפים השקפות קלאסיות ועכשוויות על החיים, התרבות והזהות הלאומית כאחד.

תשומת לב מיוחדת מוקדשת לספרים על לימודי יהדות, שכן הם תרומה ייחודית לחקר ושימור המורשת התרבותית היהודית באוקראינה.

פרויקטים ופרסומים איקוניים

ההוצאה מבצעת מספר פרויקטים מרכזיים בשיתוף המרכז למדעי היהדות של אקדמיית קייב מוהילה. בין הפרסומים האיקוניים נוכל להדגיש:

• “תהלים – תהילים” (כרכים א’ ו-ב):
  פירוש מפורט למזמורים, המשלב פרשנויות מסורתיות עם מחקר מודרני.
• “כתובות יהודיות של אוקראינה”:
  מדריך לאתרים היסטוריים הקשורים לתרבות היהודית באוקראינה.
• «הספר השחור»:
  אוסף חומרים המוקדשים לשואה ולהיסטוריה של העם היהודי.
• “תרבות ביידיש”:
  חקר מסורות תרבות יהודיות דרך עדשת היידיש.
• “תפילה לכוח”:
  יצירה היסטורית על התהליכים המהפכניים ביחסים בין אוקראינים ליהודים.
• “ציוויליזציה יהודית. ספר הלימוד של אוקספורד למדעי היהדות:
  ספר יסוד החושף את יסודות לימודי היהדות.

השפעה על דיאלוג בין-תרבותי

להוצאה לאור “רוח וספרות” תפקיד מרכזי בפיתוח הדיאלוג הבין-עדתי. הוא לא רק מפרסם ספרים, אלא גם מארגן הרצאות, מצגות ודיונים, ומאפשר מפגשים בין מדענים וקוראים. אינטראקציה כזו חשובה במיוחד לקהל היהודי בישראל, שכן היא מסייעת להעמקת ההבנה של המורשת התרבותית של אוקראינה ומחזקת את הקשרים בין העמים.

בחומרים אנליטייםNAnews – News of Israel הודגש שוב ושוב כי שיתוף פעולה בתחום מדעי הרוח הוא כלי רב עוצמה ליצירת גשרים תרבותיים בין אוקראינה לישראל.

מייסדים

קונסטנטין סיגוב

מייסד שותף, מנהל
מדען, פילוסוף ואיש ציבור, מנהל המרכז למחקר הומניטרי אירופאי באוניברסיטה הלאומית של קייב”אקדמיית מוהילה”, מארגנת הכנס הבינלאומי השנתי “קריאת ההנחה” והמכון התיאולוגי של קייב. בעל ניסיון רב בהוראה באוניברסיטאות מובילות ברחבי העולם (סורבון, אוקספורד, סטנפורד, ז’נבה, לובן וכו’). מחבר הקורס “תרבות אירופית: קונפליקט של פרשנויות” ב-NaUKMA. אביר מסדר הדקלים האקדמיים (צרפת).

לאוניד פינברג

מייסד שותף, עורך ראשי
סוציולוג, עורך ראשי של “רוח וספרות”, מנהל המרכז לחקר ההיסטוריה והתרבות של יהדות מזרח אירופה ב-NaUKMA. ערך מספר ספרים עבור ההוצאה, ביניהם “ציוויליזציה יהודית. ספר הלימוד של אוקספורד ללימודי יהדות (ב-2 כרכים), יהודים וסלאבים, מידן. עדויות” (ב-2 כרכים) ועוד. מחבר הספר “על דברים שונים וקצת על עצמי”. עורך ראשי של האלמנך “אגופטס”, חבר הנשיאות של הסניף האוקראיני של מועדון ה-PEN הבינלאומי, מנחה התוכנית UKRLIFETV – “רוח ומכתב: דיאלוגים על תרבות”.

אתגרים והמלצות עיקריים

למרות ההצלחות, ההוצאה מתמודדת עם האתגרים הבאים:

• מימון ומודרניזציה:
  יש צורך למשוך השקעות לעדכון תשתית ההוצאה לאור ולהחדרת טכנולוגיות חדישות.
• הרחבת הקהל שלך:
  קידום פעיל של ספרים ופרויקטים תרבותיים באוקראינה ומחוצה לה.
• שימור מורשת תרבותית:
  עיבוד של טקסטים קלאסיים לקורא המודרני מבלי לאבד את המשמעות המקורית.

אנו ממליצים לקוראים:

• היכרות עם פרסומי מפתח (לדוגמה, “תגלים – תהילים”, “כתובות יהודיות של אוקראינה”).
• השתתף באירועי תרבות, הרצאות ומצגות שמארגנת ההוצאה.
• תמיכה בפרויקטים התורמים לחיזוק הדיאלוג הבין-אתני בין אוקראינה וישראל.

שיתוף פעולה בינלאומי וסיכויים

סיכויי ההוצאה קשורים קשר הדוק לשיתוף פעולה בינלאומי. הרחבת השותפויות עם אוניברסיטאות ומרכזי תרבות מובילים לא רק תגדיל את תפוצת הפרסומים, אלא גם תאפשר גישה לספרות הומניטרית איכותית לקהל רחב. זה נכון במיוחד עבור ישראל, שבה העניין בלימודי יהדות גובר.

היעדים האסטרטגיים כוללים:

• פיתוח חדשני של פעילויות הוצאה לאור תוך שימוש בטכנולוגיות דיגיטליות מודרניות.
• משיכה פעילה של השקעות למודרניזציה של הייצור.
• חיזוק קשרי תרבות באמצעות ארגון פרויקטים בינלאומיים משותפים.

מסקנה

הוצאת רוח וספרות היא פרויקט תרבותי ייחודי המאחד מסורות אוקראיניות וישראליות דרך הפריזמה של הספרות היהודית. במשך למעלה מ-25 שנה הוא שימש כגשר בין עמים, עוזר לשמר את הזיכרון ההיסטורי ולפתח דיאלוג בין תרבויות. ספרות איכותית יכולה לא רק לחנך, אלא גם לאחד עמים, לקדם הבנה הדדית וחילופי תרבות.

אנו, צוות NAnews, ממליצים לכם בכנות להכיר את עבודת ההוצאה לאור “רוח וספרות”. תמיכה ביוזמות מסוג זה משחקת תפקיד מכריע בחיזוק הקשרים התרבותיים בין אוקראינה לישראל, הרחבת אופקי הידע לכל המתעניינים.

מבחר ספרים על לימודי יהדות מבית ההוצאה “הרוח והליטרה” באוקראינית – https://duh-i-litera.com/bookstore/mfkategori/ju3f

מחבר: ילנה גונקו | במיוחד עבור נאנובוסטי – חדשות ישראל | 17 באוקטובר 2026

גלוחובסקי – אזרח ישראל, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים וסופר, שנידון על ידי בית משפט רוסי לשמונה שנות מאסר בהיעדרו על פרסומים על המלחמה.

אבל בהודעה היום בפייסבוק הוא לא מכריז על קמפיין פוליטי ולא דורש מהקוראים שום התחייבויות. הוא פשוט מציע להם את הספר. כדי להבין למה, כדאי להקשיב למחבר עצמו.

כדי שאנשים יקראו

ב-24 בספטמבר בראיון לאלכסנדר פלושצ’ב נשאל הסופר ישירות מדוע הוא מפיץ בחינם את “רישום”. התשובה הייתה קצרה:

“והמטרה היא אותה מטרה כמו אז, כדי שאנשים יקראו”.

ב”אז” גלוחובסקי התכוון לשנת 2002. הוא עדיין לא היה סופר מפורסם בעולם, המו”לים לא מיהרו לקחת את כתב היד של “מטרו 2033”, והוא פרסם את הגרסה הראשונה של הרומן באתר שנוצר במיוחד.

בשנת 2005 יצא הספר בדפוס. לפי האתר הרשמי של הסופר, הוא תורגם ל-41 שפות, והמכירות העולמיות עלו על ארבעה מיליון עותקים.

היום הבעיה שונה. כפי שהסביר גלוחובסקי באותו ראיון, ספר על המלחמה לא יכול לצאת ברוסיה, והוצאות הגולים עובדות עם מהדורות קטנות. קשה להביא את הספר לקוראים דרך חנויות מסורתיות.

לכן הוא בוחר בטלגרם: ניתן לקבל את הטקסט מיד, ללא רכישה וללא מתווכים.

ההסבר הזה התייחס בעיקר ל”רישום”. לייחס את אותם מניעים לכל החלטה של הסופר יהיה לא מדויק. עם זאת, בהודעה של אוקטובר גלוחובסקי עצמו קישר בין שתי הפרסומים.

על מה הזהירה הפנטזיה הישנה

ב”מטרו 2033″ האנושות עברה קטסטרופה גרעינית. הניצולים מסתתרים במטרו של מוסקבה, שם התחנות הפכו לקהילות נפרדות עם חוקים, פחדים ואויבים משלהן. גם לאחר חורבן העולם הקודם, אנשים ממשיכים להתחלק לשלהם ולזרים.

כאשר גלוחובסקי פרסם בעבר את הרומן בחינם, הוא עצמו הסביר את כוונתו: לנסות להבין האם אנשים מסוגלים להפסיק לחזור על מלחמות העבר ולחיות ללא דמות האויב.

לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, השאלות הללו קיבלו משמעות שונה לחלוטין.

הקורא יכול לזהות בקלות במציאות הפנטסטית מנגנונים מוכרים: תעמולה, מיתוסים פוליטיים, פחד מזרים ונכונות להצדיק אלימות למען הביטחון העצמי.

עם זאת, גלוחובסקי לא קישר את תאריך הפרסום הנוכחי עם אירוע פוליטי כלשהו. זה חשוב להבחין בין קריאה אישית של הרומן שלו.

למה הסיפור הזה נוגע לישראל ולאוקראינה

הביוגרפיה הישראלית של גלוחובסקי החלה הרבה לפני שהפך לסופר מפורסם.

בשנת 1996, בגיל שבע עשרה, הוא הגיע לישראל. למד עברית, עבר תוכנית הכנה – מכינה, שעוזרת לסטודנטים עתידיים להתקבל לאוניברסיטה ישראלית. לאחר מכן למד באוניברסיטה העברית בירושלים, וקיבל השכלה בתחום יחסים בינלאומיים ותקשורת המונים.

לסופר יש אזרחות ישראלית. זה חשוב גם להבנת מצבו הנוכחי: נידון ברוסיה, הוא ממשיך בפעילות ספרותית מחוץ לגבולותיה.

לאחר תחילת הפלישה המלאה, גלוחובסקי יצא בפומבי נגד המלחמה. ב-7 באוגוסט 2023 בית המשפט בבסמני במוסקבה גזר עליו שמונה שנות מאסר בהיעדרו על פרסום מידע שקרי לכאורה על הצבא הרוסי.

נאנובוסטי דיווחו על גזר הדין הזה כבר באוגוסט 2023.

יש גם קשר אוקראיני ישיר ל”מטרו”. סדרת המשחקים על פי הרומנים נוצרה על ידי סטודיו 4A Games, שהוקם בקייב. שיתוף הפעולה של המפתחים עם גלוחובסקי נמשך גם במהלך המלחמה הרוסית-אוקראינית.

כך הפך יצירתו של הסופר, שיצא נגד הפלישה הרוסית, לבסיס לפרויקט בינלאומי שבו מילאו המפתחים האוקראינים תפקיד מרכזי.

מ”רישום” חזרה ל”מטרו 2033″

ב-17 בספטמבר גלוחובסקי פרסם בחינם את “רישום” – רומן על נערה בהריון של חייל רוסי שמנסה לרשום נישואין כדי לקבל תשלומים לאחר פציעתו או מותו.

הסיפור הזה עורר ויכוחים על מלחמה, כסף, אחריות וכיצד החברה משתנה כאשר לחיי אדם יש מחיר מדיני.

נאנובוסטי כבר ניתחו בפירוט את הרומן החדש, את גיבוריו ואת הדיון שהוא עורר.

כעת גלוחובסקי מציע לקוראים לחזור ל”מטרו 2033″.

לקרוא לזה הפרסום החינמי הראשון מזה רבע מאה זה לא נכון: הרומן הופיע באינטרנט כבר ב-2002, ומאוחר יותר המחבר הפיץ אותו שוב בחינם.

אבל באוקטובר 2026 ההחלטה הזו נראית במיוחד בולטת.

הרשויות הרוסיות השיגו גזר דין נגד הסופר, אך לא הפסיקו את התקשורת שלו עם הקהל דובר הרוסית. הוא עדיין יכול לפנות ישירות לקוראים, כולל אלה שנמצאים ברוסיה.

לחלוק על גלוחובסקי, לבקר את ספריו או לא להסכים עם מסקנותיו אף אחד לא אוסר. הוא מציע קודם לקרוא את הטקסט ורק אחר כך לגבש דעה עצמאית.

לקרוא בחינם: הערוץ הרשמי בטלגרם של דמיטרי גלוחובסקי.

מחבר: אנטון פשדינסקי

מדוע הסרט יוקרן בקייב

פסטיבל ‘מולודיסט’ יתקיים מה-24 באוקטובר עד ה-1 בנובמבר 2026. NAZA נכלל בתוכנית ‘פסטיבל הפסטיבלים’ — הקרנה מחוץ לתחרות של חמישה סרטים שהוצגו בעבר בפסטיבלים בינלאומיים. השתתפות הסרט אושרה בהודעת התוכנית. תאריך ההקרנה המדויק עדיין לא נמסר.

לקוראים בישראל: ‘מולודיסט’ הוא אחד מפסטיבלי הקולנוע הוותיקים באוקראינה. הוא הוקם בקייב בשנת 1970 כהקרנה סטודנטיאלית, ומאוחר יותר הפך לפלטפורמה בינלאומית, בעיקר עבור במאים צעירים. השנה ההקרנות יתקיימו בקולנוע ‘ז’ובטין’ ובבית הקולנוע.

בתגובה ל-NV מתכנת פסטיבל מולודיסט בוגדן ז’וק הסביר מדוע הצוות החליט לכלול סרט כה שנוי במחלוקת בתוכנית הפסטיבל. לדעתו, הסרט מראה באופן ברור מדוע האירועים בעזה נקראים בעולם ‘ג’נוסייד’. הוא גם השווה את הסרט הזה לסרטים תיעודיים חשובים על המלחמה הרוסית-אוקראינית.

הג’נוסייד של הפלסטינים בעזה עדיין נותר נושא שנוי במחלוקת, והסרט הזה מראה באופן ברור מדוע זה ג’נוסייד, אם מישהו נוטה לפקפק או להכחיש זאת. כמו הסרטים התיעודיים החשובים ביותר על המלחמה הרוסית-אוקראינית, הסרט הזה צריך להיראות על ידי כולם. זהו אחד הסרטים המשמעותיים ביותר השנה — לא מבחינת הישגים אמנותיים גבוהים, אלא מבחינת תיעוד פשעים מזעזעים שממשיכים להתרחש. ברור שהמלחמות שלנו וההיסטוריה וההקשרים השונים שלנו שונים לחלוטין, ולכן לא מדובר בהשוואה. אבל אם מישהו מתקומם על כך שפלסטין מקבלת יותר תשומת לב בעולם – הסרט הזה יכול לפחות להסביר זאת חלקית”, הוא ציין.

מי מדבר בסרט ועל מה

NAZA נמשך 80 דקות. הבסיס של הסרט הוא 24 ראיונות אנונימיים עם חיילים ישראלים ואנשי מודיעין, שצולמו בעיקר בלילה על גגות תל אביב. המרואיינים מדברים על בחירת מטרות לתקיפות בעזה, שימוש במערכות אנליטיות והערכת נפגעים אפשריים בקרב אזרחים.

השם מתייחס ל’נזק אגבי’ בעברית. לדברי המשתתפים בסרט, ההפסדים האזרחיים הצפויים יכולים להיות מסומנים במספר. עד כמה הסיפורים האישיים אמינים ומה בדיוק ידעו הדוברים, נותר נושא לדיון.

המלחמה בעזה החלה לאחר מתקפת טרור של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, רצח המוני של תושבים וחטיפת בני ערובה. על יום השנה השלישי לטרגדיה וזיכרון הקורבנות נכתב בנפרד בחדשות. עובדה זו אינה מבטלת את הצורך לבחון את ההאשמות נגד הצבא, אך בלעדיה הסיפור של המלחמה יהיה לא שלם.

צה”ל מערער על ההאשמות

צבא ההגנה לישראל דחה את מסקנות הסרט. לפי הצהרתו, כללי הצבא אוסרים על תקיפה מכוונת של אזרחים, וההחלטות הסופיות על תקיפות מתקבלות על ידי אנשים, לא על ידי בינה מלאכותית. צה”ל ערער על הכשירות של חלק מהמרואיינים האנונימיים והטענה על תקיפה מתואמת עם מוות משוער של 500 אזרחים.

The Guardian, שהשתתפה בהפקת NAZA, הגיבה: במשך שלוש שנים עיתונאים ראיינו יותר מ-100 מקורות, כולל קצינים המוכרים עם נוהל אישור המטרות. המערכת טוענת כי השוותה את העדויות עם מסמכים ומידע על תקיפות ספציפיות.

עם זאת, לעיתונאים ישראלים היו שאלות לגבי העבודה עצמה. The Times of Israel הצביעה על מקרים שבהם כתוביות באנגלית נשמעות קטגוריות יותר מהמילים שנאמרו בעברית, ועל חוסר בפרטים ניתנים לבדיקה של חלק מהפרקים. זה לא הפרכה של כל הסרט, אבל סיבה רצינית לא לקבל כל עדות ללא בדיקה.

חדשות ישראל — Nikk.Agency

מונציה לאיומים בתביעה פלילית

ב-12 בספטמבר NAZA קיבלה פרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל ונציה. לאחר מכן שר התרבות של ישראל מיקי זוהר דיבר על שלילת אזרחות מהבמאים. השר עצמו אינו מוסמך לקבל החלטה כזו. את המנגנון המשפטי הסברנו כבר בפירוט בכתבה של חדשות על העצומה נגד היוצרים.

ב-12 באוקטובר נתניהו דרש לזהות את משתתפי הראיונות ולבדוק את הבסיס להעמדה לדין פלילי, בעיקר הפרות אפשריות של כללי הטיפול במידע סודי. זו דרישה לערוך חקירה, לא גזר דין. אין אישורים לכך שהבמאים נשללה מהם האזרחות.

הסרט כבר יצא מגבולות הוויכוח בין היוצרים לצה”ל: הוא נדון בעיתונות הבינלאומית, זוכה בפרסים בפסטיבלים וכעת נכלל בתוכנית ההקרנות באוקראינה. אבל בקייב נוסף לשאלה על אמינות הסרט שאלה אחרת — עד כמה מתאים להשוות אותו לקולנוע תיעודי על המלחמה האוקראינית.

נראה לי שחשוב יותר לא לקבוע מנצח בוויכוח מראש, אלא לדרוש דיוק מכולם: מהיוצרים — בהוכחות, מהצבא — בתשובות להאשמות, ממארגני הפסטיבל — בהסבר ההשוואות שלהם. אפשר לתמוך בסרט או לדחות אותו; לבדוק את טענותיו עדיין הכרחי.

דבר המערכת

אנו סבורים שסיפורו של דוד לוין ראוי בהחלט להיכלל במדור שלנו ״יהודים מאוקראינה״. זהו סיפורו של אדם שגורלו האישי נקשר בקורותיהם של כמה דורות של יהודים באוקראינה ובישראל, ושפעילותו הציבורית חרגה הרבה מעבר למסגרת של ארגון יוצאי עיר או אזור אחד.

בכתבה זו אנו משחזרים את ילדותו, את תולדות משפחתו, את לימודיו ואת דרכו המקצועית באוזבקיסטן הסובייטית. אנו מספרים על עלייתו בשנת 1994, על תולדות הקמתה של התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל, על סניפיה בערים השונות ועל האנשים שעבדו לצדו.

על סמך מסמכים ממרשמים רשמיים בישראל, פרוטוקולים של הכנסת, חומרי שגרירות אוקראינה ופרסומים משנים שונות, אנו עוסקים במאבקו למען זכויות הפנסיה של העולים, בסיוע בדיור ובתעסוקה, במעורבותו בדיפלומטיה ציבורית, בארגון פסטיבלים של תרבות אוקראינה ובפעילותו רבת השנים להנצחת זכר באבי יאר. מקום מיוחד מוקדש גם למורשתו הספרותית, למשפחתו, לעיטורים שקיבל, לשנות חייו האחרונות ולפעילות ההתאחדות לאחר מותו.

מערכת NAnews — Nikk.Agency אינה מתיימרת להציג מחקר אקדמי או לשחזר את הביוגרפיה במלואה. לפניכם כתבת דיוקן היסטורית־עיתונאית המבוססת על מסמכים פתוחים לציבור, פרסומים ועדויות של בני התקופה.

הקישורים למקורות ולמסמכים ששימשו להכנת הכתבה מופיעים בסופה. במקרים שבהם המידע חלקי, סותר או לא אומת באופן עצמאי, אנו מציינים זאת במפורש ומבחינים בין עובדות מבוססות לבין זיכרונות והשערות.

מאת סטס שיפר.

דוד מיכאילוביץ’ לוין

ב־12 באוקטובר 1938 נולד בלוהנסק, בשטח הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית דאז, דוד מיכאילוביץ’ לוין. ילדותו עברה בצל המלחמה. אביו נפל בחזית ואמו מתה כשהיה בן עשר. בהמשך נקשרו חייו באוזבקיסטן, שם החל לעבוד בבנייה, רכש השכלה הנדסית, ולפי לקסיקון ביוגרפי הגיע לתפקיד ניהולי במערכת מדעי החקלאות.

במרץ 1994, כשהיה כבר אדם בוגר, עלה לוין לישראל. כאן נפתח פרק גדול נוסף בחייו.

הוא כיהן שנים רבות כיושב ראש התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל — ארגון שאיגד עשרות סניפים עירוניים, טיפל בבעיות העולים, פיתח קשרי תרבות בין שתי המדינות והשתתף בהנצחת זיכרון השואה.

לוין כתב שירה, פרסם ספרים ונפגש עם פוליטיקאים ודיפלומטים. אולם אחד המסמכים המבטאים היטב את פועלו אינו צו הענקת עיטור או ערך ביוגרפי ספרותי, אלא נאום שנשא בכנסת.

ב־1 ביולי 2008 דיבר בפני חברי פרלמנט אוקראינים וישראלים על אנשים שעבדו באוקראינה עשרות שנים, עלו לישראל ועדיין המתינו לפתרון סוגיית הפנסיות שהרוויחו בעבודתם. באותו מפגש הציג חבר הכנסת מיכאל נודלמן הערכה שלפיה מבין 50 אלף יוצאי אוקראינה (הכוונה הייתה לבני גיל הפנסיה דווקא — הערת המערכת) נותרו אז בחיים כ־32 אלף. הנתון הובא מפי נודלמן, ולא מפי לוין, והוא לא היה מניין של כלל הממתינים לפנסיות.

מאחורי המספר הזה עמדה בעיה המוכרת למשפחות ישראליות רבות שעברו את גל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר: המעבר למדינה חדשה לא ביטל את שנות העבודה שצברו בארץ הקודמת.

דוד לוין נפטר ב־12 במרץ 2025, בגיל 86. מסלול חייו חיבר בין אוקראינה, אוזבקיסטן וישראל — שלוש ארצות שבכל אחת מהן עבר פרק משמעותי מסיפורו.

לוהנסק, 1938: ראשית חייו

דוד מיכאילוביץ’ לוין נולד ב־12 באוקטובר 1938 בלוהנסק.

לקוראים חשוב להבהיר פרט היסטורי קטן: בשנת לידתו נקראה העיר באופן רשמי וורושילובגרד. השם לוהנסק הושב לה בשנת 1958, ובהמשך שונה שוב בתקופה הסובייטית. לכן הביוגרפיות משתמשות בשם העיר כיום, אף שבמסמכים משנת 1938 היה אמור להופיע שמה האחר.

פרטי לידתו של לוין מופיעים בכתבת דיוקן ביוגרפית שפרסמה התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל לציון יום הולדתו, וכן בלקסיקון ״הספרות הרוסית בישראל״.

שמות הוריו, עיסוקיהם וכתובת מגוריה המדויקת של המשפחה עדיין לא אותרו במסמכים הזמינים לציבור.

כשדוד עוד לא הגיע לגיל שלוש, פרצה המלחמה בין גרמניה לברית המועצות. אביו גויס לחזית ונפל בה.

על גורלו של האב ידוע מעט מאוד. עד כה לא אותרו יחידתו הצבאית, מקום נפילתו, מועד קבורתו או רישום בארכיון צבאי. לכן אין בסיס לקבוע באיזה קרב נהרג.

המלחמה הביאה את האסון המשפחתי הגדול הראשון בחייו של לוין. השני התרחש לאחר סיומה.

יתום בן עשר: מות אמו והמעבר לאוזבקיסטן

כשדוד היה בן עשר מתה אמו. אם הגיל נמסר במדויק, מדובר בערך בשנת 1948.

הלקסיקון הספרותי־ביוגרפי שימר פרט שאינו מופיע ברוב הסיפורים הקצרים על לוין: לאחר מות האם אסף את הילד לביתו אחיה — דודו מצד אמו.

עם משפחת הדוד נקשר המשך חייו באוזבקיסטן.

הלקסיקון מזכיר מעבר ״במסגרת פינוי״ למרכז אסיה. אולם יש כאן אי־בהירות כרונולוגית: אם המעבר התרחש אחרי מות האם, בסביבות 1948, המלחמה כבר הסתיימה. ייתכן שהמשפחה עברה קודם לכן והמאורעות תוארו בביוגרפיה הקצרה שלא בסדר כרונולוגי מדויק. ייתכן גם שהמילה ״פינוי״ שימשה לתיאור הגירה ממושכת יותר.

עדיין אין מסמכים המאפשרים להכריע בין האפשרויות.

זהו פרט מהותי. הוא מזכיר לנו שביוגרפיה של אדם שנולד בברית המועצות ערב המלחמה נשענת לעיתים על זיכרונות מאוחרים ולא על ארכיונים משפחתיים שהשתמרו.

גם מקומות מגוריו המדויקים של לוין באוזבקיסטן בשנים הראשונות אחרי המעבר אינם ידועים.

אבל שם עבר חלק ניכר מחייו — מנעוריו ועד לעלייתו לישראל.

אוזבקיסטן: פועל בניין, מהנדס ומנהל במערכת המדע

במשך שנים היה ידוע על התקופה הסובייטית של לוין בעיקר שהפך למהנדס בניין.

הלקסיקון ״הספרות הרוסית בישראל״ מאפשר לשחזר תמונה מורכבת יותר.

בתחילה עבד דוד באתר בנייה. הוא שילב עבודה ולימודים: ביום עבד ובערב למד. בהמשך הוסמך כמהנדס בניין.

אחד הפרקים המעניינים ביותר קשור במסמכים שלפי הלקסיקון הביא עמו כשעלה לישראל.

הראשון העיד על הסמכתו כ־נגר בדרגה מקצועית רביעית.

השני ציין כי שימש סגן נשיא האקדמיה הרפובליקנית האוזבקית למדעי החקלאות.

בין שתי התעודות הללו משתרע מסלול מקצועי ארוך.

אותו מקור מספר שלוין עבד שנים רבות ב־האקדמיה הכלל־איחודית למדעי החקלאות על שם ו״י לנין, המוכרת בראשי התיבות ואסחניל.

מה הייתה ואסחניל ומדוע הדבר חשוב

לקורא הישראלי שמה של האקדמיה הסובייטית עשוי להישמע כראשי תיבות לא מוכרים.

ואסחניל הייתה מערכת גדולה של מוסדות מחקר שעסקו בחקלאות, בהשבחת זנים, באגרונומיה, בגידול בעלי חיים ובתחומים נוספים של מדעי החקלאות. בכלכלה הסובייטית היו מוסדות כאלה קשורים לא רק למחקר, אלא גם לארגון הייצור, לתשתיות המדע ולמינהל המדינה.

לאוזבקיסטן היה מקום חשוב בחקלאות הסובייטית, בעיקר בזכות גידול הכותנה ומערכות ההשקיה.

לכן הידיעה על עבודתו רבת השנים של לוין במערכת האקדמית ראויה לתשומת לב. היא מלמדת שככל הנראה, מסלולו המקצועי היה רחב בהרבה מעבודה הנדסית בענף הבנייה בלבד.

עם זאת, נדרשת כאן הקפדה על דיוק: המידע על תפקידו כסגן נשיא האקדמיה הרפובליקנית מבוסס על הלקסיקון הביוגרפי. עד כה לא פורסמו צו המינוי, תעודת עובד או השנים המדויקות שבהן כיהן בתפקיד.

גם שם המוסד שבו למד, שנת קבלת התעודה, ושמות המפעלים והמוסדות שבהם עבד אינם ידועים.

ובכל זאת, המידע הקיים מאפשר לראות מאפיין חשוב בחייו: אדם שנותר בלי הוריו בגיל צעיר התקדם מעבודה פיזית ולימודי ערב עד לתפקיד מינהלי בכיר.

משפחה: רעיה רופאת ילדים, ילדים, נכדים ונינים

הודעות רשמיות קצרות על דוד לוין כמעט אינן עוסקות בחייו הפרטיים.

עם זאת, בלקסיקון הספרותי יש כמה פרטים משפחתיים חשובים.

לפי הביוגרפיה שהתפרסמה בו, אשתו עבדה כרופאת ילדים. לבני הזוג היו שני ילדים.

בעת הכנת הלקסיקון הוזכרו ללוין ארבעה נכדים ושלושה נינים. הטקסט מספר גם על שירות הנכדים בצבא ההגנה לישראל — צה״ל.

זה כבר סיפורם של כמה דורות במשפחה אחת.

לוין עצמו נולד באוקראינה שלפני המלחמה, גדל במרכז אסיה הסובייטית ועבר לישראל אחרי התפרקות ברית המועצות. צאצאיו השתלבו בחברה הישראלית, ובכלל זה בשירות הצבאי.

שמות אשתו, ילדיו וקרובי משפחה אחרים עדיין לא זוהו במקורות פתוחים שנבדקו. לכן לא יהיה נכון לפרסמם על סמך התאמות מקריות של שמות משפחה או דפי רשתות חברתיות.

בפרסום לזכרו מאת לריסה לבקובסקיה מ־12 באוקטובר 2026 נזכרת גם משפחת לוין בהרחבה. הכותבת מדגישה שבני המשפחה ממשיכים לשמור את זכרו.

מרץ 1994: עלייה לישראל בגיל 55

דוד לוין עלה לישראל במרץ 1994.

הוא היה בן 55.

זו הייתה תקופת העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר. לאחר התפרקותה הגיעו לישראל מאות אלפי בני אדם, שהותירו מאחוריהם לעיתים קריירה מקצועית, מעמד חברתי מוכר, דירה ועשרות שנות ותק בעבודה.

עלייה היא הגירת יהודים לישראל. העולים מקבלים מעמד של עולה חדש, ומתמודדים עם אתגרים המוכרים לכמה דורות של ישראלים: לימוד עברית, הכרה בהשכלה, חיפוש עבודה, הסתגלות המשפחה ופתרון בעיות דיור ורווחה.

לאדם שהגיע בגיל 55 יכלו המשימות האלה להיות מורכבות במיוחד.

הלקסיקון הביוגרפי מספר שלוין ראה בישראל את ארצו. ואולם מקום מגוריו הראשון, נסיבות השתלבותו בתעסוקה ושנות פעילותו הראשונות בחיים הציבוריים עדיין דורשים שחזור על סמך מסמכים.

חשוב גם להבהיר: מרץ 1994 הוא מועד עלייתו המאומת במקורות ביוגרפיים, ולא מועד מוכח של בחירתו ליושב ראש ההתאחדות.

על תפקידו בהנהגה מעידים מסמכים מתקופה מאוחרת יותר.

דוד לוין השתייך לדור העולים שהגיע למדינת ישראל לאחר שכבר הוקמה. אולם קשרי הציבור של יהודי אוקראינה עם המדינה היהודית העתידית התפתחו הרבה קודם לכן. דוגמה לכך היא ליאו מוצקין, יליד העיר ברובארי שבאוקראינה, שעל שמו נקראת העיר הישראלית קריית מוצקין. NAnews הקדישה לו כתבה נפרדת במדור ״יהודים מאוקראינה״.

התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל: היסטוריה, הנהגה ו־35 סניפים

בישראל מכונים יוצאי אוקראינה אנשים שמשפחותיהם קשורות לארץ הזאת, בין אם הם דוברים אוקראינית, רוסית, עברית או יידיש. ארגוני יוצאי הערים והמחוזות איגדו תושבים ממקומות מוצא מסוימים באוקראינה, ואילו ההתאחדות הארצית סייעה להם בהתמודדות עם קשיים משותפים לאחר העלייה.

הארגון הוקם בישראל עוד לפני שלוין הגיע

תולדות התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל החלו זמן רב לפני שדוד מיכאילוביץ’ לוין הפך ליושב הראש שלה. אולם מקורות שונים מציינים תאריכים שונים להקמת ההתאחדות — ואסור לערבב ביניהם.

בתיאור ארכיוני של הקהילה האוקראינית בישראל, שמקורו באתר שגרירות אוקראינה, צוינה שנת 1979 כשנת ייסוד של ארגון ציבורי, בלתי מפלגתי וללא מטרות רווח. מידע זה מופיע גם בידיעה של אוקרינפורם מ־21 ביולי 2020, שבה פורטו מטרותיו: סיוע לעולים חדשים בחודשים הראשונים, התמודדות עם מחסום השפה, סיוע בחיי היומיום, שילוב תרבותי, פסטיבלי אמנות ותחרויות ספורט.

כך נמסר בדף הפייסבוק של המינהל לענייני אוקראינים בתפוצות במשרד החוץ של אוקראינה.

״ברצוני לברך אתכם בכנות, ואת התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל שבראשותכם, לרגל 32 שנים להקמת הארגון!״

ארגונים אוקראיניים בישראל: מה נשמר בארכיון שגרירות אוקראינה

מסמך חשוב לשחזור תולדות התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל הוא דף הארכיון של שגרירות אוקראינה בישראל, ״אוקראינים בישראל״, שנשמר בארכיון האינטרנט כפי שהופיע בפברואר 2017.

אין מדובר בפרסום נפרד על דוד לוין, אלא ב־מדריך רשמי לארגונים ציבוריים של אוקראינים ויוצאי אוקראינה במדינת ישראל. השגרירות פירטה את הארגונים שפעלו בארץ, תיארה את מקורותיהם ואת מטרותיהם, ציינה את שמות מנהיגיהם ופרסמה את פרטי הקשר.

בדף שנשמר מופיעים חמישה ארגונים ומיזמי תרבות.

האגודה הישראלית ״אוקראינים בישראל״ נוסדה בשנת 2002. כיושבת הראש שלה צוינה סבטלנה גלאז. האגודה תוארה כגוף בלתי פוליטי שפעל להפצת התרבות האוקראינית בישראל: ספרות, אמנות עממית, מסורות, שירים, ריקודים ומנהגי היומיום של האוקראינים.

התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל, שבראשה עמד דוד לוין, הופיעה כגוף נפרד ברשימה. השגרירות ציינה את שנת 1979 כשנת הקמתה והגדירה אותה כארגון ציבורי, בלתי מפלגתי וללא מטרות רווח.

תחומי הפעילות העיקריים שלה היו סיוע לעולים חדשים מאוקראינה בשנותיהם הראשונות בישראל, הסתגלות לתנאים החדשים, התגברות על מחסומי השפה, יצירת קשרים חברתיים והסתדרות בחיי היומיום. ההתאחדות גם סייעה לשילוב חברתי ותרבותי, לפיתוח יכולות יצירתיות, לקיום חוגים ללימוד עברית, סטודיות למוזיקה ולשירה, פסטיבלי אמנות ותחרויות ספורט.

הארכיון שימר גם את פרטי הקשר שהיו אז לארגון: דוד לוין, 1 Agozi Street, P.O. Box 3416, Rishon Le-Zion 75133, Israel. טלפון — ***, פקס — ***, דוא״ל — ***. אלה פרטים היסטוריים ולא פרטי קשר שאומתו כעדכניים לשנת 2026.

הארגון הציבורי Israeli Friends of Ukraine הוקם בשנת 2014 על בסיס יוזמות ההתנדבות Israel Supports Ukraine ו־Israel Helps Maidan Wounded. משתתפיהן תמכו במהפכת הכבוד באוקראינה וסייעו לאנשים שנפצעו בעימותים בכיכר מיידאן. הארגון הגדיר לעצמו מטרה לתמוך באוקראינה באמצעות פעילות התנדבותית, מיזמי תרבות ומיזמים חברתיים. בין ראשיו ציינה השגרירות את אנה ז’רובה וויאצ’סלב פלדמן.

התאחדות היהודים יוצאי זקרפטיה ייצגה חלק אחר מן הקהילה האוקראינית־ישראלית. הקימו אותה אנשים שהגיעו לישראל אחרי מלחמת העולם השנייה ובגלי העלייה של שנות השבעים. מטרותיה העיקריות היו שימור המורשת ההיסטורית והמשפחתית של יהודי זקרפטיה ושמירת הקשרים בין יוצאי האזור בישראל ובחו״ל, לרבות זקרפטיה. כראש הארגון צוין יצחק קליין.

הסעיף החמישי הוקדש ל־פסטיבל התרבות האוקראינית בישראל, שהתקיים החל משנת 2011 ביוזמת תיאטרון פולקלור ישראלי. מטרותיו הוגדרו כשימור מסורות התרבות האוקראינית, טיפוח הקשר הרוחני של יוצאי אוקראינה עם ארץ מוצאם וחשיפת הציבור הישראלי לאמנות אוקראינית. בפסטיבל השתתפו אמנים ישראלים ואוקראינים. כמנהלת האמנותית של הפסטיבל וכמנהלת תיאטרון הפולקלור הישראלי צוינה לנה דייקו.

כך הציג דף השגרירות לא ארגון יחיד, אלא סביבה ציבורית שלמה: ארגוני יוצאי ערים ותיקים, אגודות תרבות, התאחדויות עולים ותנועות התנדבות חדשות שקמו לאחר אירועי 2014 באוקראינה.

מעניין במיוחד כי בסוף 2015 הוקם אתר נפרד לקהילה האוקראינית בישראל. השגרירות ציינה את כתובתו — sglaz2.wix.com/ukraina — והסבירה שהאתר נועד בעיקר לסקר אירועי תרבות בקהילה. הכותבים הזמינו משוררים, סופרים וכל מי שרצה לתרום לתוכנו. עם זאת, מדובר באתר הקהילה האוקראינית ולא באתר עצמאי מזוהה של ההתאחדות בראשות לוין.

לביוגרפיה של לוין ערכו של הדף הארכיוני הזה גדול מכמה בחינות. הוא מאשר רשמית כי עמד בראש ההתאחדות, מציג את תחומי פעילותה בפועל ומאפשר לראות אותה לצד גופים אחרים בזירה הציבורית האוקראינית בישראל.

יש גם שאלה היסטורית חשובה: השגרירות ציינה את 1979 כשנת ייסוד ההתאחדות, בעוד מרשם המדינה בישראל מציין את רישום העמותה מספר 580131480 ב־17 ביולי 1988. מסמך נוסף מאשר שינוי בשם ב־29 בנובמבר 1995: אגודה לסיוע ליוצאי קייב הפכה להתאחדות יוצאי אוקראינה.

הסתירה קיימת גם בידיעת אוקרינפורם מ־21 ביולי 2020. שם דווח על ברכה ללוין ולהתאחדות לרגל 32 שנים, המתאימות לשנת 1988, אולם בפרק ההיסטורי חזרה והופיעה שנת 1979.

ייתכן שהתנועה הציבורית החלה לפעול עוד לפני רישומה הרשמי, או שמדובר בשלבים שונים של הקמת הארגון. כל עוד לא נמצאו מסמכי היסוד הרלוונטיים, זו השערה בלבד.

עם זאת, דבר אחד מוכח במסמכים: בתקופת דוד לוין הייתה התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל חלק ממערכת רחבה בהרבה של קשרים ציבוריים בין אוקראינה לישראל. היא פעלה לצד אגודות תרבות, ארגוני יוצאי ערים, יוזמות התנדבות וקבוצות אמנות, תוך שמירה על ייעודה המיוחד — סיוע לעולים וליוצאי אוקראינה.

במרשם העמותות הישראלי נשמר רישום מ־17 ביולי 1988 של אגודה ציבורית שנשאה לימים את השם התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל (ע״ר) — ״התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל״.

מספר העמותה שלה הוא 580131480. הכתובת הרשומה במרשם היא ראשון לציון, רחוב יצחק שדה 3.

ראשון לציון היא עיר מדרום לתל אביב, שהפכה לאחד המרכזים הגדולים של העלייה דוברת הרוסית בישראל.

ואולם הסיפור המשפטי של ההתאחדות אינו מסתיים בכך.

במסמכי רשם העמותות בישראל נרשם כי ב־29 בנובמבר 1995 שינה הארגון באופן רשמי את שמו.

שמו המקורי היה:

עמותה למען יוצאי קייב בישראל — ״אגודה לסיוע ליוצאי קייב בישראל״.

לאחר השינוי נקרא:

התאחדות יוצאי אוקראינה — ״התאחדות יוצאי אוקראינה״.

זהו פרט חשוב: ארגון שפנה בתחילה לאנשים שהגיעו מקייב קיבל שם המקיף יוצאי כל חלקי אוקראינה.

דוד לוין עלה לישראל במרץ 1994. לפיכך, בעת שהגיע הייתה העמותה הרשומה קיימת כבר כמעט שש שנים, ושינוי השם התרחש כשנה ושמונה חודשים לאחר עלייתו.

עדיין לא ידוע לנו אם לוין השתתף בקבלת ההחלטה על שינוי השם.

גם שמות המייסדים בשנת 1988, זהותו של יושב הראש הראשון והרכב הוועד הראשוני אינם ידועים. יש לחפש מידע זה בתיק רישום העמותה, ובפרט במסמכי היסוד ובפרוטוקולים של האספות הכלליות.

יש גם רמזים נוספים. בישיבת הכנסת ב־22 בפברואר 2016 אמר לוין, באמצעות תרגום של חברת הכנסת טלי פלוסקוב, שהארגון קיים כארבעים שנה. ברישומי המימון של אירועים משנת 2017 נזכר יום השנה הארבעים להתאחדות. אבל ביולי 2020 בירכה סגנית שר החוץ הראשונה של אוקראינה אמינה ג’פארובה את לוין ואת ההתאחדות לרגל 32 שנים לייסודה — נתון המתאים ל־1988. באותו פרסום של אוקרינפורם מופיעה בנפרד גם שנת 1979.

לכן 1979 היא השנה הנזכרת בתיאור תולדות הקהילה, 17 ביולי 1988 הוא מועד הרישום המשפטי, ו־29 בנובמבר 1995 הוא מועד שינוי השם. הניסוחים על ימי השנה בשנים 2016–2020 אינם תואמים לגמרי זה לזה. ייתכן שיוזמה ציבורית מוקדמת קדמה לרישום העמותה, אולם טרם נמצאה הוכחה תיעודית לרציפות המשפטית או למועד ההקמה המדויק.

מתי הפך דוד לוין ליושב ראש

המועד המדויק שבו נבחר דוד לוין ליושב ראש התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל עדיין אינו ידוע לנו.

לעומת זאת, קיים מסמך אוקראיני רשמי המוכיח שכבר בשנת 2007 החזיק בתפקיד.

ב־12 בנובמבר 2007 חתם נשיא אוקראינה ויקטור יושצ’נקו על צו מספר 1090/2007, שבו העניק עיטורים לאנשים שתרמו תרומה חשובה ליחסים בין אוקראינה לישראל.

לדוד מיכאילוביץ’ לוין הוענק עיטור ההצטיינות מדרגה שלישית.

בצו הוא מוגדר כיושב ראש התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל.

באותו מסמך צוינו שני אנשים נוספים: ליאוניד ברנשטיין, לוחם במלחמת העולם השנייה ובתנועת הפרטיזנים, שקיבל את עיטור האומץ מדרגה ראשונה; וההיסטוריון שמעון רדליך, שקיבל את עיטור ההצטיינות מדרגה שלישית.

מכאן ש־לוין עמד בראש ההתאחדות לכל המאוחר ב־12 בנובמבר 2007. ייתכן שהחל להנהיג אותה שנים רבות קודם לכן, אולם לא הצלחנו לאתר במקורות הפתוחים את שנת בחירתו.

1 ביולי 2008: 35 סניפים ונציגי 24 ערים בכנסת

מידע חשוב במיוחד על היקף ההתאחדות נשמר בפרוטוקול מפגש שהתקיים ב־1 ביולי 2008 בכנסת.

לפרלמנט הישראלי הגיעה משלחת של חברי פרלמנט ואנשי ציבור מאוקראינה. מהצד הישראלי השתתפו חברי כנסת, נציגי שגרירות אוקראינה וראשי ארגונים ציבוריים.

בין מארגני המפגש ומשתתפיו היו חבר הכנסת מיכאל נודלמן, שפעל לפיתוח הקשרים הבין־פרלמנטריים בין ישראל לאוקראינה, וחבר הפרלמנט האוקראיני אלכסנדר פלדמן.

דוד לוין דיבר בתור יושב ראש הארגון הארצי. הוא מסר שלהתאחדות 35 סניפים עירוניים, מצפון ישראל ועד דרומה.

כאשר שאל נודלמן מכמה ערים הגיעו נציגי ההתאחדות, השיב לוין: מ־24 ערים, ואחרים עדיין צפויים להגיע.

אלה שני נתונים שונים: 35 הוא מספר הסניפים הכולל, ו־24 הוא מספר הערים שיוצגו בפגישה עד לרגע שבו דיבר לוין.

בישיבה נדונו יחסי ישראל ואוקראינה, קשרי תרבות, הנצחת זיכרון השואה ומצב העולים ששמרו על זכאותם לפנסיות מאוקראינה.

לוין דיבר על חשיבות זיכרון באבי יאר, על קונצרטים ואירועים שבהם נשמעו לצד עברית ויידיש גם שפה ושירים אוקראיניים, ועל חלקם של קשרי הציבור בין שתי המדינות.

תשומת לב מיוחדת הקדיש לבעיית תשלום הפנסיות האוקראיניות לאנשים שעברו להתגורר בישראל דרך קבע. רבים מהם עבדו באוקראינה עשרות שנים, אך סוגיית קבלת הפנסיות שצברו נותרה ללא פתרון.

בפרוטוקול נשמר גם אזכור של ליאוניד יפימוביץ’ ברנשטיין, מפקד לשעבר של יחידת פרטיזנים וחבר בהנהגת ההתאחדות. לוין מסר למשתתפים דרישת שלום ממנו, משום שברנשטיין עצמו לא יכול היה להגיע.

פרוטוקול המפגש המלא בכנסת מ־1 ביולי 2008.

מי עמד בראש הסניפים העירוניים

פרוטוקול הישיבה הפרלמנטרית מ־2008 מאפשר לשחזר את שמותיהם של כמה מנציגי הארגון.

קריית שמונה. יעקב אייזנברג מצוין כיושב ראש הסניף העירוני. קריית שמונה נמצאת בצפון הרחוק של ישראל, סמוך לגבול לבנון.

אשדוד. רומן קאון נזכר כיושב ראש הסניף המקומי. אשדוד היא עיר נמל גדולה לחוף הים התיכון, ובה קהילה גדולה של דוברי רוסית.

ירושלים. ברשימת משתתפי המפגש משנת 2008 מופיע ו’ פיינמן כנציג הסניף; כן מופיע אלכס וקסלר מירושלים. פרוטוקול נוסף של ועדה בכנסת מ־12 בפברואר 2008 מזהה את ולרי פיינר (ו’ פיינר) כיושב ראש הסניף הירושלמי וכרכז ההתאחדות. הוא מופיע שוב לצדו של לוין בחומרים פרלמנטריים משנת 2009. כך אפשר לדייק בתפקידו ובשמו המלא של אחד ממנהיגי הסניפים.

דימונה. בין נציגי הארגון היה ולדלן קפון. דימונה נמצאת בנגב, באזור המדברי של דרום ישראל.

אשקלון. בפרוטוקול נזכר יורי זימושצ’יק מאשקלון. העיר עצמה מופיעה גם בדיון על מפגשים אפשריים בין המשלחת האוקראינית לעולים. אולם תפקידו של זימושצ’יק אינו מצוין, ולכן אי אפשר לקבוע בוודאות שהיה יושב ראש הסניף.

בנוסף נקבו במסמך הפרלמנטרי שמותיהם של שני רכזים אזוריים: יוסף אלתרמן, שהיה אחראי לערי הצפון, ו־נחום ישראל, שריכז את פעילות ההתאחדות במרכז הארץ.

מכך עולה שלארגון היו לא רק נציגים עירוניים, אלא גם מנגנון תיאום אזורי. בישיבת כנסת נוספת בשנת 2009 נמנים לוין ופיינר בין נציגי הארגונים הציבוריים שהוזמנו לדיון בחלקם של יהודים במאבק נגד הנאציזם.

ינואר 2012: מקריית שמונה ועד דימונה

בינואר 2012 פרסם העיתון ״קייב היהודית״, גיליון 23, כתבה על פעילותה של התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל.

לפי העיתון, רשת ההתאחדות הקיפה 35 ערים בישראל — מקריית שמונה בצפון ועד דימונה בדרום.

מלבד שתי הערים הללו הוזכרו במפורש ירושלים, תל אביב, חיפה ובאר שבע.

העיתון ציין שבמסגרת ההתאחדות פעלו גם ארגון יוצאי ויניצה וארגון יוצאי ברשד.

ארגוני יוצאי הערים איגדו אנשים שמוצאם מערים וממחוזות מסוימים באוקראינה. לכן אין לספור אותם כסניפים עירוניים ישראליים נוספים.

על פי הנתונים שפורסמו אז, יותר מ־35 אלף בני אדם היו רשומים בהתאחדות לאחר שהגישו בקשות הצטרפות.

העיתון תיאר את ההתאחדות כאחד מארגוני העולים הגדולים מאוקראינה. בכתבה סופר על הגנה על זכויותיהם, קיום טקסי זיכרון, שמירת קשרי תרבות עם אוקראינה והמאבק באנטישמיות.

באותו גיליון דווח כי נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ’ שלח לדוד לוין ברכת שנה חדשה אישית.

״קייב היהודית״, גיליון 23, ינואר 2012, עמוד 12.

ערים נוספות שהתגלו במסמכים

הרשימה המלאה של כל 35 הסניפים בשנים 2008–2012 עדיין לא נמצאה במקורות הזמינים. עם זאת, פרסומים ומסמכים ישראליים נוספים מאפשרים לזהות עוד כמה ערים ושמות מנהיגים.

אור עקיבא. בהודעה שפורסמה ב־21 במרץ 2012 הודיע סניף ההתאחדות באור עקיבא על ארגון נסיעה קבוצתית לקייב בחודשים מאי–יוני של אותה שנה. למשתתפים הוצעו כרטיסי טיסה מסובסדים, אפשרות לטיפול בבית הבראה ועזרה במציאת דיור.

הודעת סניף אור עקיבא, מרץ 2012.

כרמיאל. בפרוטוקול ישיבת הכנסת מ־24 ביולי 2017 נזכר לב צימקובסקי כיושב ראש סניף ההתאחדות בכרמיאל.

ערד. באותה ישיבה צוין לב גרויסברג כיושב ראש הסניף בערד.

שתי הערים נמצאות באזורים שונים בישראל: כרמיאל בגליל שבצפון, וערד בדרום, סמוך לים המלח.

פרוטוקול ישיבת הכנסת מ־24 ביולי 2017.

ראשון לציון. באפריל 2021 פרסם ועד ההתאחדות הודעה על מותו של פאבל שטיילו, מאנשי הנהגתה הוותיקים.

בהודעה נאמר ששטיילו הקים את הסניף העירוני בראשון לציון והיה ליושב הראש הראשון שלו, ולאחר מכן שימש כסגן יושב ראש ההתאחדות כולה במשך כרבע מאה.

בפרסום נאמר גם שנולד באודסה, עבר פינוי במהלך מלחמת העולם השנייה, איבד את אביו ולימים היה למשפטן מוכר.

לזכר פאבל שטיילו — הודעת ועד ההתאחדות מ־8 באפריל 2021.

בת ים. במסמכי העירייה לשנת 2025 מצוינת מריה פוקסמן טיל כראש סניף התאחדות יוצאי אוקראינה בעיר.

העירייה ציינה את עבודתה עם ילדים דוברי רוסית, ארגון אירועי תרבות, פעילות ספרותית וסיוע לעולים חדשים. באותה שנה הוענק לה התואר יקירת העיר בת ים.

פרסום רשמי של עיריית בת ים.

עדויות תיעודיות לפעילות ההתאחדות נמצאות גם בערים אחרות.

ב־רחובות נזכרת ההתאחדות שמספרה 580131480 ב־פרוטוקול ועדת התמיכות העירונית מ־23 בנובמבר 2023. בחישוב מופיע סכום של 4,427 ₪; המסמך מאשר שהבקשה לתמיכה כספית נבחנה, אך אינו מוכיח שהכסף אכן הועבר. גם בארכיון עיריית נצרת עילית, כיום נוף הגליל, יש אזכורים של ההתאחדות במסגרת דיונים על תמיכות עירוניות.

אבל קבלת סיוע עירוני או אזכור הארגון במסמכי עירייה אינם מוכיחים כשלעצמם שקיים במקום סניף עצמאי.

מכאן שבמקורות מתקופות שונות זוהו 12 ערים בישראל שבהן יש עדות ישירה לסניפים או לנציגיהם:

קריית שמונה, חיפה, תל אביב, ירושלים, באר שבע, דימונה, אשדוד, אור עקיבא, ראשון לציון, בת ים, כרמיאל וערד.

אשקלון נותרת נקודה אפשרית נוספת ברשת הזאת. לגבי רחובות ונוף הגליל אושרו קשרים לפעילות ההתאחדות, אך לא קיומם הוודאי של סניפים נפרדים.

יש לזכור שהמסמכים מתייחסים לתקופות שונות — משנת 2008 עד 2025. לכן אין להציג את הרשימה שאותרה כרשימה רשמית ומלאה של כל 35 הסניפים שפעלו במקביל בימי לוין.

עובדים ונציגים נוספים: עדויות מפרוטוקולי הכנסת

בפרוטוקול ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות מ־23 ביוני 2014, בדיון על סיוע לניצולי השואה ולפליטיה, מצוינים דוד לוין — יושב ראש ההתאחדות ו־בינה סמחובה — דוברת הארגון. בדיון השתתפו גם נציגי משרדי ממשלה, התנועה לזכויות פנסיה, ארגוני ותיקים ויד ושם.

ב־מסמכים פרלמנטריים מ־24 ביולי 2017 מופיע לצד ראשי הסניפים בכרמיאל ובערד גם ארקדי ניידיץ, המוגדר כראש סניף בלי שהעיר שבה פעל מזוהה בוודאות ברישום זה. ב־רשימת המוזמנים לדיון על מיזם הנצחה בשנת 2018 מופיע גם מיכאיל מלכובסקי כחבר ההתאחדות. עצם הכללתו ברשימת המשתתפים מאשרת קשר ציבורי, אך אינה מוכיחה שהיה מעורב בקבלת החלטות מסוימות.

2016: לוין מדבר שוב על 35 סניפים

ב־22 בפברואר 2016 הופיע דוד לוין בישיבת ועדה בכנסת שדנה במצבם של עולים קשישים שעברו את השואה, את הפינוי ממקומות מגוריהם ואת מלחמת העולם השנייה.

הוא התקשה לדבר בעברית ולכן דיבר ברוסית.

חברת הכנסת טלי פלוסקוב, שניהלה את הדיון, תרגמה וסיכמה את עיקרי דבריו עבור שאר המשתתפים.

לפי הדברים שמסרה בשמו, להתאחדות היו 35 סניפים ברחבי הארץ ולפעילותה היו קשורים כ־35 אלף בני אדם.

חלק משמעותי ממקבלי הסיוע היו ניצולי שואה, פליטי המלחמה ויוצאי צבא.

לוין הדגיש שרבים מהעולים המבוגרים לא שלטו היטב בעברית. מחסום השפה הקשה עליהם לפנות למוסד לביטוח לאומי ולשירותי הרווחה העירוניים.

הוא דיבר גם על הצורך לעזור לאנשים להכיר את ישראל, לארגן טיולים, לציין חגים מסורתיים ולשמור על הקשר הבין־דורי.

יוצאי אוקראינה מבוגרים רבים המשיכו לחיות בסביבה דוברת רוסית, בשעה שילדיהם ובייחוד נכדיהם כבר השתלבו בחברה הישראלית באופן עמוק הרבה יותר.

בעיה נפרדת הייתה הוצאות הדיור: אצל חלק מהקשישים, חלק ניכר מקצבאות המדינה שימש לתשלום שכר דירה.

נציגי ההתאחדות הדגישו שהאפשרויות העומדות לרשות המתנדבים מוגבלות בשל מחסור בכספים ובכוח אדם.

פרוטוקול ישיבת הכנסת מ־22 בפברואר 2016.

הופעתו זו חשובה גם מפני ש־הנתונים על 35 סניפים וכ־35 אלף בני אדם נשמעו שוב בכנסת שמונה שנים לאחר המפגש של 2008.

מה ידוע מהדוחות הכספיים וממרשם ההתאחדות

המרשם הישראלי מאפשר לעקוב גם אחר כמה מתחומי פעילותה של ההתאחדות.

בין מטרותיה הרשמיות המוצהרות מופיעים שימור זכר הנרצחים בבאבי יאר, סיוע ליוצאי קייב, וכן הקמה ותמיכה במיזמים מדעיים, חינוכיים, תרבותיים, אמנותיים וציבוריים.

בנתוני המימון מופיעים מיזמי תרבות מסוימים. למעשה, אפשר להתחקות אחר ההיסטוריה הכספית של הארגון זמן רב לפני הדוחות שפורסמו לשנים 2017–2019.

בשנת 2006 מופיעה ב־רשימת הקצאות הכספים הממשלתית בישראל, תחת משרד הקליטה, שורה הנוגעת לעמותה מספר 580131480 בסך 40,000 ₪. ייעוד הכסף היה השתתפות בהנצחת הנספים במלחמת העולם השנייה וקיום טקס ב־יד ושם. זהו מסמך על הקצאה תקציבית; עד כה אין בידינו הוכחה נגישה לכך שמלוא הסכום אכן שולם.

בשנת 2017, למשל, מציינים נתוני הרישום שפורסמו תקבולים בסך 29,886 ₪ לאירועי יובל ולפסטיבל תרבות אוקראינית, ועוד 11,535 ₪ לאלמנך ספרותי ולמפגשי סופרים.

בשנת 2018 מופיעים 11,100 ₪ לפרסום ספרותי ולמפגשי יוצרים ישראלים ואוקראינים.

בשנת 2019 נרשמו 28,157 ₪ לפעילות תיאטרון ״שחר״ ולכתב העת הציבורי־ספרותי בשפה האוקראינית ״וידלוניה״. הסכומים המפורטים משקפים תקבולים המופיעים בנתוני רישום מסכמים הזמינים לציבור, ואינם מוכיחים מה הייתה העלות של כל אירוע בנפרד. עד לבדיקת דוחות הנהלת החשבונות המקוריים יש לפרשם כך בלבד.

מידע זה משלים את דבריו של לוין בכנסת: פעילות התרבות של ההתאחדות לא הייתה רק הצהרה פומבית, אלא באה לידי ביטוי גם בדיווחיה הכספיים.

נתוני רישום וכספים של עמותה מספר 580131480.

בנתוני רישום מסכמים לשנת 2025 מצוינים לארגון 35 חברי עמותה ו־169 מתנדבים, אפס עובדים שכירים והכנסה שנתית של 39,493 ₪. באוקטובר 2026 הציג מאגר Taagidim את ההתאחדות כעמותה רשומה בעלת אישורי ניהול תקין (ניהול תקין) לשנים 2026 ו־2027. נתונים אלה מתארים את מצבה המשפטי והדיווחי, אך אינם מוכיחים שכל 35 הסניפים העירוניים מן העבר עדיין פעלו.

עם זאת, בנתוני ארכיון ישראליים ישנים יותר, שיוחסו לשנת 2021, צוינו 18,275 חברים ו־183 מתנדבים. הפער החד עשוי לנבוע מקטגוריות דיווח שאינן בנות השוואה, משינויים בדיווח או במבנה הארגון; בלי הדוחות המקוריים אי אפשר להשוות ביניהם.

עם זאת, יש להבחין כאן בין כמה מדדים.

35 סניפים — מספר היחידות האזוריות שעליו דיווח דוד לוין.

יותר מ־35 אלף בני אדם — מספר המשתתפים הרשומים שעליו הצהירה ההתאחדות בפרסום משנת 2012. אלה נתונים של ארגון ציבורי שצוטטו בעיתונות, ולא מפקד אוכלוסין רשמי.

35 חברי עמותה בדוח המסכם לשנת 2025 — מדד משפטי שאינו זהה למספר הסניפים, לכלל המשתתפים או למקבלי השירות; בוודאי שאין להשוותו אוטומטית ל־18,275 חברים שנזכרו בנתונים הישנים.

רשימה שמית של כל חברי העמותה מן השורה, מייסדי 1988 והרכב הוועד הראשון לא נמצאה בחומרים הפתוחים שנבדקו. לעומת זאת, שמות מורשי החתימה והרכב מאוחר יותר של הוועד פורסמו במדור בעלי התפקידים ב־GuideStar ומובאים בסוף הכתבה שלנו.

כדי לזהותם יש לעיין ב־תיק רישום העמותה השמור אצל רשם העמותות בישראל, לרבות בקשת הרישום המקורית, התקנון, פרוטוקולי האספות הכלליות ומסמכי שינוי השם מ־1995.

השירות הרשמי של משרד המשפטים בישראל לקבלת מסמכי עמותות

התאחדות שקישרה בין שתי חברות

המסמכים מאפשרים לראות את פועלו של דוד לוין בהיקף רחב בהרבה מניהול ארגון של יוצאי ארץ אחת.

התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל עסקה בפנסיות וברווחת העולים, עזרה לקשישים להתמצא במוסדות הישראליים, תמכה במיזמי תרבות, הנציחה את זכר באבי יאר ופיתחה קשרים ציבוריים בין ישראל לאוקראינה.

מאחורי רשת 35 הסניפים עמדו אנשים מסוימים — ראשי ארגונים עירוניים, רכזים אזוריים, מתנדבים, משתתפי טקסי זיכרון ואירועי תרבות.

היקף הפעילות מאומת לא רק בפרסומי ההתאחדות, אלא גם בפרוטוקולי הכנסת, במסמכי רשויות מקומיות בישראל, במרשם העמותות ובצווי העיטורים הרשמיים של אוקראינה.

עם זאת, השאלה מתי בדיוק נבחר דוד לוין ליושב ראש ומי הנהיג את הארגון לפניו עדיין פתוחה. הוכח כי החזיק בתפקיד לכל המאוחר בנובמבר 2007.

תרומתו המתועדת היא שנים רבות של הנהגת ארגון שחיבר בין סיוע חברתי, שימור הזיכרון התרבותי והקשרים בין שתי המדינות.

פנסיות מאוקראינה: מדוע הופיע לוין בכנסת

סוגיית הפנסיות הייתה מן הנושאים הבוערים ביותר בפעילותו הציבורית של דוד לוין.

עולים רבים מברית המועצות לשעבר עברו לישראל סמוך לגיל הפרישה או אחרי שכבר פרשו. לעיתים צברו עשרות שנות עבודה בארץ המוצא, אך תשלום הפנסיה שהרוויחו לאחר המעבר לחו״ל היה תלוי בחוקים ובהסכמים בין המדינות.

מערכת הביטחון הסוציאלי בישראל לא הייתה יכולה להחליף אוטומטית את כל הזכויות הפנסיוניות שנצברו במדינה אחרת.

לכן הבעיה לא הייתה עניין של פורמליות דיפלומטית מופשטת, אלא סוגיה הנוגעת לחיי היומיום של קשישים.

הערכת חבר הכנסת על 32 אלף איש ודרישותיו של לוין

ב־מפגש מ־1 ביולי 2008 דיבר על 32 אלף יוצאי אוקראינה שנותרו בחיים חבר הכנסת מיכאל נודלמן. להערכתו, מתוך 50 אלף האנשים שנדונו, 18 אלף כבר מתו עד אז. אלה דברי חבר הכנסת, לא תוצאות מפקד עצמאי ולא ספירה מדויקת של הממתינים לתשלומי פנסיה. דוד לוין עצמו הזכיר באותו דיון את עשרות שנות העבודה של העולים באוקראינה, קרא לחברי הפרלמנט האוקראיני לתמוך בהסכם הפנסיות העתידי והביע תקווה שהאנשים יספיקו לקבל את התשלומים שהרוויחו.

בנאומו נשמר רגע אופייני: לוין נזכר בדיון קודם על הפנסיות והודה שלא הצליח לסבול עוד את השיחות האינסופיות ודרש לעבור מדיבורים למעשים. זהו תיעוד ישיר נדיר, המלמד לא רק על תפקידו אלא גם על סגנון פעילותו הציבורית.

לארכיון האינטרנט יש מאפיין טכני: כותרת הדף מתייחסת לישיבה משנת 2009, אך בתוכו מופיע פרוטוקול מפגש המתוארך ל־1 ביולי 2008. כאשר אנו מפנים לנאום, אנו משתמשים בתאריך המסמך עצמו.

פניות, מפגשים ומשא ומתן

חומרי התנועה לזכויות הפנסיה מספרים שלוין פנה אל שרת החוץ של ישראל ציפי לבני בשנת 2008 בבקשה לקדם פתרון לסוגיה. יש גם עדות עצמאית: ב־23 בנובמבר 2008 דיווח אתר החדשות הישראלי Ynet על פגישתו עם ציפי לבני, שעמדה אז בראש מפלגת קדימה, לצד ראשי ארגוני עולים וארגוני ותיקים אחרים.

לוין הסביר לעיתונאים שאנשים שהגיעו לישראל בגיל 45 ומעלה לא הספיקו לצבור פנסיה מקומית שתאפשר להם לחיות בכבוד. הוא ביקש שהבטחות העזרה יהפכו להחלטות מעשיות. במפגש נדונו גם סוגיות גיור, מצבם של עולים חדשים והשלכות המשבר הכלכלי. אלה היו דבריו הישירים בעיתונות העברית, ולא שחזור מאוחר של הדברים.

במהלך ביקורו של נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ’ בישראל בשנת 2011 חזרה סוגיית הפנסיות לדיון הציבורי. העיתון ״קייב היהודית״ דיווח שלוין, בתפקידו כיושב ראש ההתאחדות, הוזמן לארוחה רשמית בהשתתפות מנהיגי שתי המדינות.

אותו פרסום דיווח גם על דיון בנושא הפנסיות האוקראיניות ברמה הבין־מדינתית.

עם זאת, לא יהיה נכון לטעון שלוין לבדו הביא להכללת הנושא בשיחות. בסוגיית הפנסיות עסקו כמה ארגונים ציבוריים, פעילים ופוליטיקאים.

באותו גיליון פרסם העיתון ידיעה נוספת בכותרת החריפה ״האוקראינים בישראל נעלבו מנשיא אוקראינה — ויקטור ינוקוביץ’ התעלם מהקהילה האוקראינית בישראל״.

העיתון הזכיר שנשיא ישראל שמעון פרס נפגש במהלך ביקורו באוקראינה עם הקהילה היהודית המקומית. לדברי העיתון, גם נשיאי אוקראינה הקודמים שביקרו בישראל נהגו לקיים מפגשים דומים.

אולם בביקורו של ינוקוביץ’ לא התקיים מפגש כללי עם נציגי הקהילה האוקראינית בישראל. העיתון כינה זאת הפעם הראשונה שדבר כזה קרה וציין את אכזבת יוצאי אוקראינה, שמספרם הוערך בו ביותר מחצי מיליון. המספר האחרון הוא הערכה עיתונאית ולא נתון מפקד מאומת.

בדצמבר 2013 תועד בארכיון ציבורי פרסום על הופעתו של לוין בכנס בכנסת שעסק בפנסיות ממדינות המוצא. יש להבחין בין המקרה הזה למפגש של 2008, שפרוטוקול מפורט שלו נשמר.

מקורות: ״קייב היהודית״, גיליון 22, דצמבר 2011, ארכיון התנועה לזכויות הפנסיה של העולים, Open Knesset.

סיפורו של דוד לוין אינו רק ביוגרפיה של יוצא אוקראינה שהצליח לבנות מחדש את חייו בישראל. מאחורי פעילותו הציבורית רבת השנים עמדו בעיות המוכרות לעשרות אלפי משפחות ישראליות: פנסיות, דיור, סיוע להורים קשישים, שימור השפה והקשרים עם ארץ המוצא. עבור מערכת NAnews — חדשות ישראל | Nikk.Agency יש לסיפור הזה חשיבות מיוחדת, מפני שהוא מראה איזה תפקיד מילאו וממשיכים למלא עולים מאוקראינה בחברה הישראלית. תרומתם אינה נמדדת רק בהישגים אישיים, אלא גם בעבודה למען אנשים שנקלעו לנסיבות חיים דומות.

לא רק פנסיות: עבודה, דיור וסיוע לעולים חדשים

פעילות ההתאחדות לא הסתכמה בענייניהם של בני הגיל השלישי.

לפי חומרי הארגון עצמו, בתקופת לוין היא סייעה לעולים חדשים, טיפלה בקשיי דיור ושיתפה פעולה עם עיריות, חברי כנסת ומוסדות המדינה.

חשובות במיוחד עדויות שנוצרו אחרי תחילת התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה ב־2014, כאשר גדל זרם העולים.

ב־8 ביוני 2015 דנה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת בהיערכות לקליטת עולים מאוקראינה ומצרפת.

לוין נכלל ברשימת המוזמנים בתור יושב ראש התאחדות יוצאי אוקראינה.

בישיבה דנו במחסור בדיור ציבורי, בקשיי תעסוקה ובצורך לסייע למגיעים לא רק ביום קליטתם אלא גם לאחר תקופת ההסתגלות הראשונית. אברהם שרנופולסקי, סגן ראש התנועה הציבורית ״חזית הכבוד״, התייחס במיוחד לפעילות הארגון של לוין: לדבריו היו לו 35 סניפים, המתנדבים עזרו לאנשים למצוא עבודה ודירות שכורות, אבל הסניפים פעלו כמעט ללא מימון. זו עדות של נציג ארגון אחר, ולא הצהרה של לוין עצמו, והיא מאשרת באופן בלתי תלוי את פעילות הרשת בשנת 2015.

לקוראים בישראל זהו נושא מוכר: סל קליטה מסייע בשלבים הראשונים, אך לבדו אינו פותר את בעיות הדיור, העבודה וההכנסה לטווח ארוך.

לוין ייצג ארגון שפעל דווקא במרחב הזה — בין הבעיות היומיומיות של אנשים לבין מוסדות המדינה.

מקור: פרוטוקול ועדת הכנסת מ־8 ביוני 2015.

דיפלומטיה עממית: אוקראינה וישראל דרך האנשים

תחום נוסף בעבודתו של לוין היה חיזוק הקשרים בין אוקראינה לישראל.

הוא שיתף פעולה עם שגרירות אוקראינה, השתתף באירועי תרבות ובמפגשים עם דיפלומטים, חברי פרלמנט ונציגי ארגונים ציבוריים.

בחומרי הנציגות הדיפלומטית של אוקראינה מופיע שמו בין משתתפי אירועים שהוקדשו ליחסים בין המדינות.

למשל, בארכיון השגרירות נשמר דיווח על ערב שנערך בבת ים בשנת 2017 לציון יום השנה ליחסים הדיפלומטיים בין ישראל לאוקראינה. בין המשתתפים נזכרו לוין ובמאי התיאטרון גריגורי גרומברג.

הודעת ארכיון של שגרירות אוקראינה.

בנאומו משנת 2008 הדגיש לוין את חשיבות חילופי התרבות והקשרים האישיים. הוא דיבר על ביקורי אמנים אוקראינים, קונצרטים, מפגשים וביקורי ישראלים באוקראינה.

פעילות מסוג זה מכונה לעיתים דיפלומטיה עממית.

אין זו שליחות דיפלומטית רשמית או משא ומתן בין ממשלות. אלה יחסים הנבנים ומתקיימים באמצעות קהילות, אגודות תרבות, קבוצות יצירה, משפחות והיכרויות אישיות.

בעיני לוין, מוצאם האוקראיני של ישראלים לא היה רק זיכרון מן העבר, אלא גם בסיס לשיתוף פעולה מעשי.

תרבות אוקראינית בישראל: פסטיבלים, תיאטראות וספרים

אחד המיזמים הבולטים ביותר של ההתאחדות היה פסטיבלים של תרבות אוקראינית בישראל.

הפסטיבל הראשון שעליו דיווחה העיתונות בזמן האירועים התקיים ברחובות בשנת 2011. בין מארגניו צוינה התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל בראשות דוד לוין.

מופע הגאלה נקרא ״כוכבי הדנייפר״.

באוגוסט 2013 התקיים כבר הפסטיבל השלישי.

תיאור מפורט נשמר בפרסום של ועד אוקראינה — איגוד הארגונים והקהילות היהודיים באוקראינה.

הפסטיבל התקיים בתמיכת משרד התרבות הישראלי, שגרירות אוקראינה ועיריית רחובות ובסיוע שותפים נוספים.

על הבמה הופיעו אמנים מאוקראינה ומישראל.

בין המשתתפים נמנו ההרכב הקולי ״פיקארדיסקה טרציה״, סולן האופרה של לביב אולג ליחאץ’, הזמרת לודמילה יאסינסקה, להקת הפולק הישראלית ״תפוח בדבש״ בהנהגת אנטולי גייקו, להקות מחול ומבצעים של שירים אוקראיניים ויהודיים.

עבודתה של המנהלת האמנותית של הפסטיבל לנה דייקו זכתה לאזכור מיוחד.

המופע הונחה ברוסית ובעברית, ובתוכנית שולבו שירי עם אוקראיניים, מוזיקת כליזמר, יצירות עכשוויות וריקודים.

זה היה אחד ממאפייני הפסטיבלים: הם פנו לא רק למי שעלו מאוקראינה אלא גם לקהל ישראלי רחב יותר.

לפי חומריו של לוין עצמו, עד שנת 2018 קיימה ההתאחדות שישה פסטיבלים של תרבות אוקראינית. הנתון נלקח מתיאורו את פעילות הארגון וזקוק לאימות נפרד באמצעות תוכניות כל ששת האירועים.

מלבד הפסטיבלים, בחומרי ההתאחדות נזכרים מיזמי התיאטרון ״שחר״ ו־״פורטרט״, מפגשים עם סופרים ואמנים, יוזמות תרבות וחינוך, כתב העת ״וידלוניה״, ספר לימוד האלפבית האוקראיני ״אבּטקה״ וכן קבלות קהל קונסולריות מחוץ למשרדי הנציגות.

לגבי חלק מן המיזמים האלה עדיין לא שוחזרו התאריכים המדויקים, שמות המארגנים והתוכניות הארכיוניות. אך הם ממחישים את רוחב הסביבה הציבורית שבה פעל לוין.

מקור: ועד אוקראינה — קבלת הפנים של השגרירות ופסטיבל התרבות האוקראינית השלישי, אוגוסט 2013.

באבי יאר: הזיכרון ששימר במשך שנים רבות

מקום מיוחד בפעילותו הציבורית של לוין תפס זכר באבי יאר.

באבי יאר הוא גיא בקייב שבו ביצעו הנאצים מעשי רצח המוניים בתקופת הכיבוש. רק ב־29–30 בספטמבר 1941 נורו שם למוות 33,771 יהודים, לפי דוח גרמני בן התקופה. בהמשך רצחו הנאצים במקום גם בני קבוצות אחרות.

בעבור יהודי אוקראינה הפך באבי יאר לאחד הסמלים המרכזיים של השואה. בעבור ישראל הוא חלק מהזיכרון המשותף של הקהילות היהודיות שהושמדו באירופה.

לדור של לוין הייתה להיסטוריה הזאת משמעות מיוחדת גם משום שהמלחמה הרסה את משפחתו שלו.

2006: ״ספר החיים״ ועדויות ניצולי השואה

עוד לפני הטקסים הראשונים שתועדו בהרחבה בהשתתפות לוין, נזכרה ההתאחדות בקשר למיזם ״ספר החיים״ (ספר החיים). ב־תיאור בעברית של תולדות חברת עמיגור — גוף של הסוכנות היהודית המנהל דיור לקשישים — נאמר כי בשנת 2006 השתתפה החברה, יחד עם יד ושם, התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל ומשרד הקליטה, בתיעוד סיפוריהם של ניצולי השואה שהתגוררו בבתי עמיגור.

גם האתר הרשמי של עמיגור מאשר את עצם קיום המיזם: הוכנו יותר מ־50 ספרים אישיים ובהם זיכרונות, תמונות ושירים של ניצולי השואה, וכן כרך מסכם ובו אלף סיפורי חיים, שהועבר ליד ושם בטקס בספטמבר 2006. בפרסום בעברית העוסק במעורבות ההתאחדות נקשר האירוע ל־יום השנה ה־65 לרציחות ההמוניות של יהודי אוקראינה בבאבי יאר, בבוגדנובקה ובדרוביצקי יאר. ב־הספרייה הלאומית של ישראל קיימת גם רשומה ביבליוגרפית לספר זיכרונות של דיירי עמיגור. עם זאת, מעורבות ההתאחדות עצמה נזכרת בתיאור, ולא בהסכם מארגנים שמצאנו; תרומתו האישית של דוד לוין להכנת הספרים לא הוכחה בנפרד.

2009: טקס ביד ושם

בספטמבר 2009 פרסום על טקס לזכר באבי יאר בירושלים הציג במפורש את לוין כיושב ראש ההתאחדות וכמנחה האירוע.

הטקס נערך ב־יד ושם — רשות הזיכרון לשואה ולגבורה בישראל.

פרסום על הטקס בשנת 2009.

עם השנים נעשתה השתתפות ההתאחדות באירועים מסוג זה למסורת קבועה.

2013: תוכנית הנצחה רשמית

נשמרה הזמנה רשמית של יד ושם לטקס ב־11 בספטמבר 2013, לציון 72 שנים לרצח היהודים בשטח אוקראינה, לרבות באבי יאר ואתרי ירי המוניים נוספים.

בתוכנית הוצג לוין כיושב ראש התאחדות יוצאי אוקראינה, לצד שרת הקליטה סופה לנדבר, יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו, יושב ראש הסוכנות היהודית נתן שרנסקי ושגריר אוקראינה גנאדי נדולנקו. לפי ההזמנה, תוכנן טקס אזכרה באוהל יזכור בשעה 15:00 ולאחריו כינוס באולם בשעה 15:30. זהו אפוא מסמך מתוארך של המארגנים, ולא זיכרון כללי שנכתב בדיעבד.

2016: באבי יאר, קייב ויום השנה ה־75 לטרגדיה

ב־29 בספטמבר 2016 השתתף דוד לוין בקייב באירועים לציון 75 שנים לטבח באבי יאר.

הדבר מאושר לא רק בפרסומים כתובים.

במאגר התצלומים של סוכנות הידיעות אוניאן נשמר תצלום מספר 736253, שבו מוצג לוין כיושב ראש התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל.

לתצלום מצוינים תאריך, מקום ושם הצלם — אלכסנדר סיניצה.

תיעוד מצולם של אוניאן מ־29 בספטמבר 2016.

התצלום הוא אחד המסמכים החזותיים החשובים ביותר בביוגרפיה שלו.

2018: פעילות הנצחה ודיון ציבורי

ב־19 ביוני 2018 מופיע שמו של לוין ברשימת המשתתפים ב־דיון הכנסת על מיזם מרכז ההנצחה באבי יאר — מוזיאון ומרכז חינוך לזכר יהודי אוקראינה ושטחים אחרים של ברית המועצות לשעבר. בין המוזמנים היו נתן שרנסקי, נציגי יד ושם, משרד החוץ וצוות מיזם ההנצחה. הסיפור בפרוטוקול על המעצר בדרך לבאבי יאר שייך לשרנסקי ולא ללוין; אסור לייחס אותו לביוגרפיה האישית של דוד.

באותה שנה התפרסם בקובץ ״גטו מינסק: 75 שנים אחרי״ מאמר של לוין, ״פעילות התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל והעברת זיכרון השואה מדור לדור״.

שם המאמר עצמו מלמד שלוין שאף לא רק לארגן טקסי זיכרון אלא גם לראות בפעילות ההתאחדות אמצעי להעברת הזיכרון ההיסטורי לדורות הבאים.

2019, 2021 ו־2023: המשך המסורת

ב־7 באוקטובר 2019 קיים יד ושם אירוע לזכר יהודי קייב שנרצחו. בחומרי מוסד ההנצחה נזכרת שוב השתתפותו של לוין.

יד ושם — האירוע ב־7 באוקטובר 2019.

בספטמבר 2021, לציון 80 שנה לאסון באבי יאר, השתתף לוין במפגש בכנסת שעליו דיווח אתר Ynet הישראלי. אחד המשתתפים המרכזיים היה מיכאיל סידקו, ששרד את הרציחות ההמוניות בבאבי יאר. בין המוזמנים היו יושב ראש הכנסת מיקי לוי, נתן שרנסקי, יושב ראש יד ושם דני דיין, קולט אביטל ולוין כיושב ראש התאחדות יוצאי אוקראינה.

ב־20 בספטמבר 2023 השתתף שוב בטקס זיכרון ביד ושם.

בין הנוכחים היו שר העלייה והקליטה אופיר סופר, שגריר אוקראינה יבגן קורנייצ’וק, נתן שרנסקי, ניצולי שואה ונציגי ציבור.

גם NAnews סיקרה את הטקס הזה.

NAnews: טקס הזיכרון לבאבי יאר ביד ושם, ספטמבר 2023.

כך אפשר לעקוב באמצעות מסמכים אחר השתתפותו של לוין בשימור זכר באבי יאר לפחות משנת 2009 ועד שנת 2023.

מדוע הייתה העבודה הזאת חשובה

סיפור באבי יאר אינו רק תולדות הפשע שבוצע בשנת 1941.

בימי השלטון הסובייטי היטשטשה לא אחת זהותם היהודית של קורבנות רבים מאחורי הנוסח הכללי ״אזרחים סובייטים שנספו״. החזרת הזיכרון של מי נרצח ומדוע הפכה למשימה ציבורית בפני עצמה.

הנצחת באבי יאר החלה הרבה לפני פעילותו הציבורית של לוין בישראל. בספטמבר 1966 הגיעו תושבי קייב ביוזמתם לאתר הרציחות ההמוניות, למרות הלחץ מצד השלטונות הסובייטיים. בין המשתתפים היו הסופר ויקטור נקרסוב וחוקר הספרות איוון דזיובה. NAnews שחזרה בהרחבה את סיפורן של פעולות הזיכרון האזרחיות הראשונות בבאבי יאר, סרט הצילום ששרד ותגובת הרשויות הסובייטיות.

הקשר היסטורי נוסף הוא גורלו של ספרו של אנטולי קוזנצוב, ״באבי יאר״, שטקסט שלו היה נתון לצנזורה סובייטית. בשנת 2026 סיפרה NAnews על הוצאה חדשה של היצירה באוקראינית.

פעילותו הציבורית של לוין הייתה חלק מההיסטוריה הרחבה יותר הזאת — השבת השמות, העדויות והזיכרון של הקהילות היהודיות באוקראינה שהושמדו.

דוד לוין המשורר: משירי נעורים ועד שישה ספרים

לאיש הציבור לוין היה גם מסלול חיים אחר — ספרותי.

לפי הלקסיקון ״הספרות הרוסית בישראל״, הוא החל לכתוב שירים כבר בגיל ההתבגרות. כמה מיצירותיו המוקדמות פורסמו בעיתונים.

אבל רק אחרי עלייתו לישראל החל לעסוק בשירה ברצינות.

משמעות הדבר היא שפעילותו הספרותית התפתחה מחדש אחרי גיל חמישים — בשנים שבהן גם השתתף באופן פעיל בחיים הציבוריים.

לוין היה חבר ב־איגוד הסופרים דוברי הרוסית בישראל. בשנת 2014 הופיע שמו בחומרים על מפגשים ספרותיים של יוצרים ישראלים דוברי רוסית.

ב־2019, לפי הלקסיקון, זכה בתחרות לשיר ולסיפור הקצר הטובים ביותר, שארגן איגוד הסופרים. שיריו נכללו בקובץ ״שירה״.

אותו מקור מציין שמלחינים ישראלים הלחינו שירים שכתב.

לוין לא היה היוצר היחיד שחייו חיברו בין אוקראינה לישראל. מסלול חיים שונה מאוד היה ל־חיים הזז, יליד הכפר סידורוביצ’י באוקראינה, שהיה לחתן הראשון של פרס ישראל לספרות. הזז כתב בעברית, ואילו לוין כתב בעיקר ברוסית. המשותף להם אינו אסכולה ספרותית, אלא הקשר הנשמר לעברם היהודי־אוקראיני.

ששת ספריו של דוד לוין

2004 — ״מנגינות הנפש״. קובץ שירים; הוצאת ״לירה״, ירושלים.

2007 — ״אהבה כמו שביט זוהר״. קובץ שירים; הוצאת ״לירה״, ירושלים.

2013 — ״על מפרשי האהבה״. קובץ שירים; הוצאת ״מדיאל״, ראשון לציון.

2014 — ״מוזה״. קובץ שירים; הוצאת ״מדיאל״, ראשון לציון.

2017 — ״אהובתי, דרוסקינינקאי״. קובץ שירים; הוצאת ״מדיאל״, ראשון לציון.

2019 — ״חברה וקהילה״. ספר עיון ופובליציסטיקה; הוצאת ״מדיאל״, ראשון לציון.

מקור הביבליוגרפיה: ״הספרות הרוסית בישראל״, הערך ״דוד לוין״, עמ’ 160.

את קיומו של הספר ״אהבה כמו שביט זוהר״ מאשר בנפרד גם קטלוג הספריות הבין־לאומי WorldCat, מספר OCLC 782126465.

חמשת הספרים הראשונים הם ספרי שירה. האחרון, ״חברה וקהילה״, מוגדר כיצירה פובליציסטית.

ההבחנה חשובה: מורשתו הספרותית של לוין לא הסתכמה בשירי אהבה, רגשות וחיים אישיים. הוא עסק גם בסוגיות של חברה, קהילה, זיכרון ושירות לציבור.

בפרסום לזכרו מטעם ההתאחדות מצוטטות שורות משיר שכתב על באבי יאר. אולם טרם התברר באיזה מספריו הן פורסמו לראשונה.

למחקר ספרותי מקיף דרושים עדיין עותקים של כל ששת הספרים, דפי השער שלהם, מספרי ISBN ככל שישנם, נתוני תפוצה וביקורות עצמאיות.

שני עיטורים אוקראיניים: מה מאשרים הצווים הנשיאותיים

דוד לוין זכה בעיטורים ממלכתיים של אוקראינה.

במקרה זה לא מדובר רק בזיכרונות או בידיעות עיתונאיות: שתי ההענקות מאושרות בצווים נשיאותיים מסוימים.

12 בנובמבר 2007 — עיטור ההצטיינות מדרגה שלישית

ב־12 בנובמבר 2007 חתם נשיא אוקראינה ויקטור יושצ’נקו על צו מספר 1090/2007 ״בדבר הענקת עיטורים ממלכתיים של אוקראינה״. הנימוק היה תרומה אישית משמעותית לפיתוח הקשרים בין אוקראינה לישראל ופעילות ציבורית פורייה ורבת שנים.

שלושה אנשים המייצגים היבטים שונים של החיים הציבוריים וההיסטוריים בישראל קיבלו עיטורים.

דוד מיכאילוביץ’ לוין, יושב ראש התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל, קיבל את עיטור ההצטיינות מדרגה שלישית.

ליאוניד יפימוביץ’ ברנשטיין, ותיק מלחמת העולם השנייה, חבר ההנהלה המרכזית של התאחדות יוצאי אוקראינה ושל הוועד המרכזי של נכי המלחמה והפרטיזנים בישראל, קיבל את עיטור האומץ מדרגה ראשונה.

שמעון רדליך, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, קיבל גם הוא את עיטור ההצטיינות מדרגה שלישית.

ראוי לציון מיוחד שלוין וברנשטיין ייצגו אותו ארגון ציבורי. הענקת העיטורים לשניהם בעת ובעונה אחת העידה על הכרתה של אוקראינה הן בעבודה למען העולים והן בפעילות לשימור הזיכרון ההיסטורי.

הצו חשוב גם לשחזור הביוגרפיה של לוין: הוא מאשר במסמך כי כבר בנובמבר 2007 עמד דוד מיכאילוביץ’ בראש התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל.

מקור: צו נשיא אוקראינה מספר 1090/2007 מ־12 בנובמבר 2007.

זהו המסמך הממלכתי המתוארך המוקדם ביותר שמצאנו עד כה, שבו מוגדר לוין יושב ראש ההתאחדות.

24 באוגוסט 2013 — עיטור הנסיך ירוסלב החכם מדרגה חמישית

העיטור הממלכתי השני שאומת קשור לתקופת נשיאותו של ויקטור ינוקוביץ’.

לפי צו מספר 452/2013 מ־24 באוגוסט 2013, הוענק לדוד לוין עיטור הנסיך ירוסלב החכם מדרגה חמישית.

הטקסט הרשמי של צו מספר 452/2013.

איגוד הארגונים והקהילות היהודיים באוקראינה דיווח על הענקת העיטור בטקס פומבי.

הטקס התקיים בקבלת פנים של שגרירות אוקראינה בישראל לרגל יום העצמאות ה־22 של אוקראינה, במלון ״דן פנורמה״ בתל אביב.

השגריר גנאדי נדולנקו דיבר על חשיבות הישראלים ממוצא אוקראיני ליחסים בין שתי המדינות. באירוע צוינו במיוחד התאחדות יוצאי אוקראינה והיושב ראש שלה.

לוין הודה על העיטור.

דיווח מפורט של ועד אוקראינה, אוגוסט 2013.

בעיתונות נזכרו גם תעודות הוקרה מטעם משרד התרבות האוקראיני, ממשלת אוקראינה ושגרירות אוקראינה, וכן שעון עם הקדשה מראש ממשלת אוקראינה. פרטים אלה דורשים בירור תיעודי נפרד, מפני שלא נקבעו תאריכים ומספרי מסמכים לכל ההוקרות.

שנותיו האחרונות: פעילות ציבורית וזיכרון השואה

גם בגיל מתקדם המשיך לוין להשתתף בחיים הציבוריים.

בחומרים משנת 2020 מופיע שמו בהקשר לדיונים בין־לאומיים על סיוע ליהודים פליטי השואה מברית המועצות לשעבר, לרבות יוזמות הקשורות ל־Claims Conference.

זהו ארגון העוסק בפיצויים ובסיוע למי שסבלו מרדיפות הנאצים. בעבור ישראלים קשישים רבים שהגיעו מברית המועצות לשעבר הייתה לתוכניותיו חשיבות מעשית.

במסמכים פרלמנטריים מאותה תקופה נזכר לוין לא רק כראש ההתאחדות אלא גם כאדם שכותב שירים ומפרסם ספרים.

ב־2023 עדיין ייצג את הארגון בפומבי בטקס הזיכרון לבאבי יאר ביד ושם.

שנות חייו האחרונות היו קשורות לאירועים שהפכו שוב את יחסי אוקראינה וישראל למשמעותיים במיוחד ליוצאי אוקראינה: המלחמה הרוסית נגד אוקראינה, גלים חדשים של עקירה בכפייה, יוזמות הומניטריות ושאלות של זיכרון היסטורי.

עם זאת, עדיין לא הצלחנו להוכיח במסמכים את חלקו האישי בכל אחד מן התחומים האלה. לכן אין לייחס לו מיזמים מסוימים בשנים 2022–2025 בלי עדויות תומכות.

12 במרץ 2025: מותו של דוד לוין

ב־12 במרץ 2025 הודיעה שגרירות אוקראינה במדינת ישראל על מותו של דוד לוין.

בהודעה שפורסמה באותו יום נכתב:

״היום הלך לעולמו דוד לוין״.

השגרירות תיארה אותו כיושב ראש ותיק של התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל וציינה עשרות שנים של פעילות למען העולים, פיתוח הקשרים בין אוקראינה לישראל ושימור הזיכרון ההיסטורי.

הודעת שגרירות אוקראינה בישראל מ־12 במרץ 2025.

במותו היה לוין בן 86.

סיבת המוות, מקום הפטירה המדויק, תאריך ההלוויה ומקום הקבורה לא נמצאו במסמכים הפתוחים שאיתרנו.

תנחומי הרב הראשי לאוקראינה

ב־16 במרץ 2025 פרסם הרב הראשי לאוקראינה משה ראובן אסמן הודעה אישית לזכרו של דוד לוין.

הוא סיפר שנפגש עמו פעמים רבות במסגרת מיזמים משותפים ויוזמות ציבוריות.

אסמן הדגיש את פעילותו רבת השנים של לוין למען יוצאי אוקראינה ולחיזוק שיתוף הפעולה בין אוקראינה לישראל.

במיוחד בלטה הערכתו של הרב: לוין היה ״נשמתה האמיתית של הקהילה האוקראינית בישראל״ — הלב והנשמה של הקהילה האוקראינית בישראל.

אלה דברים של אדם שהכיר את לוין מעבודה משותפת, ולא הגדרה ביוגרפית רשמית.

הפרסום של משה ראובן אסמן מ־16 במרץ 2025.

גם יד ושם, שעמו שיתף לוין פעולה במשך שנים רבות, הביע תנחומים למשפחה. ב־12 במרץ 2025 פורסמה מודעת אבל בעברית בארכיון עיתון הארץ, שבה הגדיר יד ושם במפורש את לוין כיושב ראש התאחדות יוצאי אוקראינה והביע צער למשפחה. שמות אשתו וילדיו לא פורטו במודעה.

אחרי לוין: ההתאחדות והזיכרון ממשיכים לחיות

ב־12 באוקטובר 2026, ביום שבו היה דוד לוין אמור לחגוג את יום הולדתו ה־88, פרסמה לריסה לבקובסקיה, שהמשיכה להנהיג את ההתאחדות אחריו, כתבה ביוגרפית לזכרו. ב־תוכנית הרשמית של טקס יד ושם ב־29 בספטמבר 2026 הוצגה כ־ממלאת מקום יושבת ראש ההתאחדות.

בכתבה הזכירה את מסלול חייו, עבודתו עם אנשים, תמיכתו בעולים, היוזמות התרבותיות והמקום המיוחד שתפסה המשפחה בחייו.

פרסום לזכרו מאת לריסה לבקובסקיה מ־12 באוקטובר 2026.

אבל החשוב מכול הוא שפעילות ההתאחדות לא הסתיימה עם מות מנהיגה הוותיק.

ב־29 בספטמבר 2026 התקיים ביד ושם טקס לציון 85 שנים לטרגדיית באבי יאר. בין המשתתפים היו יושב ראש יד ושם דני דיין, נתן שרנסקי, נציגי שגרירות אוקראינה ו־לריסה לבקובסקיה.

NAnews סיקרה בהרחבה את ההכנות לטקס ואת טקס הזיכרון עצמו.

להמשכיות הזאת יש חשיבות מיוחדת להבנת מורשתו של לוין.

הוא היה בין מי שסייעו להפוך את זיכרון באבי יאר למסורת יציבה בחיי הציבור של יוצאי אוקראינה בישראל.

לאחר מותו נמשכה הפעילות הזאת.

התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל כיום: הנהגה ופרטי קשר

הארגון הציבורי שדוד מיכאילוביץ’ לוין הנהיג במשך שנים רבות ממשיך לפעול בישראל. לאחר מותו במרץ 2025 המשיכו עמיתיו בעבודת ההתאחדות.

לפי התוכנית הרשמית של טקס הזיכרון ביד ושם מ־29 בספטמבר 2026, לריסה לבקובסקיה ייצגה את ההתאחדות כממלאת מקום היושבת ראש.

מי חבר בוועד

במרשם העמותות הישראלי, באתר GuideStar (נכון לאמצע אוקטובר 2026), במדור ״בעלי תפקידים״, מופיעים שמות שישה חברי ועד של התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל:

• ורה קיסלובה — ורה קיסלובה.
• מילה פליישטמן — מילה פליישטמן.
• מרינה ייצב — מרינה ייצב.
• יחיאל פישון — יחיאל פישון.
• מריה פוקסמן — מריה פוקסמן.
• ניקול לריסה לבקובסקי — ניקול לריסה לבקובסקי.

זכויות חתימה בשם העמותה נתונות, לפי המרשם, למרינה ייצב ולניקול לריסה לבקובסקי.

ב־ועדת הביקורת חברות איזבלה שנדר, אלינה דושקוב ונדיזדה ורבה.

רואה החשבון המבקר הוא יצחק רוזנטל.

הנתונים פורסמו על בסיס הדוח האחרון של הארגון שהתקבל במרשם. מועדו של הדוח המסוים אינו מופיע ברשימה הפתוחה, ולכן אין לראות בהרכב הוועד שצוין אישור עצמאי למועד מסוים באוקטובר 2026. שמות משפחה אחדים נמסרו בכתיב העברי ועשויים להיות שונים מהכתיב במסמכים האישיים.

מקור: GuideStar Israel — בעלי התפקידים בהתאחדות מספר 580131480.

פרטי הקשר של ההתאחדות

שם בעברית: התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל (ע״ר).

ראשת הארגון: לריסה לבקובסקיה — ממלאת מקום היושבת ראש, לפי נתוני ספטמבר 2026.

מספר רישום העמותה: 580131480.

כתובת רשומה: רחוב יצחק שדה 3, ראשון לציון, ישראל.

דואר אלקטרוני: 1977vovu@gmail.com.

פייסבוק ומסנג’ר: התאחדות יוצאי אוקראינה בישראל.

נתוני רישום וכספים: כרטיס הארגון במאגר הישראלי Taagidim.

כתובת הדואר האלקטרוני פורסמה ישירות בדף הפייסבוק של ההתאחדות. מספר טלפון עדכני ומאומת של ההנהלה המרכזית לא נמצא במקורות הפתוחים. אפשר ליצור קשר בדוא״ל או בהודעה בפייסבוק.

מה הותיר אחריו דוד לוין

אי אפשר לצמצם את הביוגרפיה של דוד לוין לתואר אחד.

הוא לא היה רק מהנדס, רק משורר או רק ראש ארגון ציבורי.

חייו עברו כמה תקופות היסטוריות.

הוא נולד ברפובליקה הסובייטית האוקראינית ערב מלחמת העולם השנייה. איבד תחילה את אביו ואחר כך את אמו. גדל באוזבקיסטן, רכש מקצוע, עבד ולפי המקורות הביוגרפיים מילא תפקיד בכיר במערכת המדע.

לאחר התפרקות ברית המועצות עבר לישראל, ובגיל שבו רבים כבר מסכמים את הקריירה המקצועית שלהם פתח פרק חדש וגדול של פעילות ציבורית.

הארגון שבראשו עמד איגד אנשים מערים שונות באוקראינה, עזר לעולים להתמודד עם ענייני רווחה, תמך בתרבות האוקראינית בישראל והשתתף בשימור זיכרון השואה.

נאומיו בכנסת מלמדים שהיו חשובים לו הקשיים המעשיים של בני אדם: פנסיות, עבודה, דיור והאפשרות לחיות בכבוד אחרי העלייה.

ספריו מציגים צד נוסף — את הצורך לתת ביטוי לניסיון האישי בשירה ובכתיבה פובליציסטית.

שני העיטורים האוקראיניים מעידים על כך שפועלו זכה להכרה גם ברמה הממלכתית.

אבל ייתכן שההישג שיחזיק מעמד יותר מכול אינו העיטור או התפקיד, אלא הקשרים הציבוריים בין בני אדם שעזר ליצור ולשמר.

דוד מיכאילוביץ’ לוין (12 באוקטובר 1938 — 12 במרץ 2025) השתייך לדור של יהודים מאוקראינה, שחייהם לא הצטמצמו לגבולותיה של מדינה אחת.

אוקראינה הייתה מולדתו. אוזבקיסטן הייתה המקום שבו התבגר והתגבש מבחינה מקצועית. ישראל הייתה הארץ שבה חי בשלושת העשורים האחרונים לחייו והותיר חותם ניכר בחיים הציבוריים.

סיפורי חיים כאלה מסייעים להבין מדוע ההיסטוריה של יהודי אוקראינה היא גם ההיסטוריה של אוקראינה, של ישראל ושל הפזורה היהודית הגדולה.

מקורות ומסמכים

ביוגרפיה, משפחה, אוזבקיסטן וספרים: ״הספרות הרוסית בישראל״, הערך ״דוד לוין״, עמ’ 160; מאמר זיכרון מאת לריסה לבקובסקיה, 12 באוקטובר 2026; WorldCat, הספר ״אהבה כמו שביט זוהר״.

תולדות ההתאחדות ומרשמים ישראליים: אוקרינפורם — 1979, 1988 והברכה משנת 2020; GuideStar, עמותה מספר 580131480; רישום רשמי של שינוי השם בשנת 1995; נתונים כספיים ונתוני רישום של הארגון; השירות לקבלת מסמכי רישום.

מסמכים כספיים וארכיוניים נוספים: רשימת הקצאות התקציב הממשלתית לשנת 2006 — 40,000 ₪; חישוב התמיכה העירונית ברחובות, 23 בנובמבר 2023; נתוני המרשם לשנת 2025 ואישורי ניהול תקין לשנים 2026–2027.

מקורות בעברית על לוין ועל ההתאחדות: Ynet, דברי לוין בעקבות המפגש עם ציפי לבני, 23 בנובמבר 2008; הכנסת, 12 בפברואר 2008, ולרי פיינר; הכנסת, 2009, לוין ופיינר; הכנסת, 2009, ותיקי מלחמה והמאבק בנאציזם; הכנסת, 23 ביוני 2014, בינה סמחובה; הכנסת, 22 בפברואר 2016, הדיון על 35 הסניפים; הכנסת, 24 ביולי 2017, כרמיאל וערד; הכנסת, 19 ביוני 2018, מיזם באבי יאר.

פעילות ציבורית: המפגש הפרלמנטרי ב־1 ביולי 2008; ועדת הכנסת לקליטת עולים, 8 ביוני 2015; ״קייב היהודית״, גיליון 22, דצמבר 2011; ״קייב היהודית״, גיליון 23, ינואר 2012; חומרי התנועה לזכויות הפנסיה.

תרבות ודיפלומטיה: ועד אוקראינה — קבלת הפנים של השגרירות ופסטיבל 2013; שגרירות אוקראינה — ערב בבת ים.

עיטורים ממלכתיים: צו נשיא אוקראינה מספר 1090/2007; צו מספר 452/2013.

מיזם ״ספר החיים״ (2006): האתר הרשמי של עמיגור — יותר מ־50 ספרים וכרך מסכם של אלף זיכרונות; תולדות עמיגור בעברית ובהן אזכור של 50 ספרים והשתתפות ההתאחדות; הספרייה הלאומית של ישראל — ספר זיכרונות של דיירי עמיגור.

זיכרון באבי יאר: יד ושם, הזמנה רשמית לטקס ב־11 בספטמבר 2013; Ynet, שנת 2021, יום השנה ה־80 לבאבי יאר בכנסת ומיכאיל סידקו; טקס 2009; תצלום אוניאן, 29 בספטמבר 2016; יד ושם, 7 באוקטובר 2019; NAnews — הטקס בספטמבר 2023.

פטירה והנצחה: הארץ, תנחומי יד ושם, 12 במרץ 2025; הודעת שגרירות אוקראינה, 12 במרץ 2025; הפרסום של הרב הראשי לאוקראינה משה אסמן, 16 במרץ 2025.

רקע נוסף ב־NAnews: ״יהודים מאוקראינה״; פעולות הזיכרון הראשונות בבאבי יאר בשנת 1966; מהדורה אוקראינית חדשה של ״באבי יאר״ מאת קוזנצוב; טקס יד ושם בשנת 2026; דוד הורוביץ — עוד סיפור במדור ״יהודים מאוקראינה״.

הערת המערכת: חלק מהמידע על ילדותו המוקדמת של לוין, עבודתו באוזבקיסטן ומשפחתו נשען על לקסיקון ביוגרפי ועל זיכרונות. פרטים אלה מחייבים בדיקה ארכיונית נוספת. הדבר אינו חל על שני העיטורים הממלכתיים, המאושרים בצווים נשיאותיים, או על פעילותו הפרלמנטרית, שהתיעוד שלה כולל מסמכים מתוארכים.

“בתנאים של תוקפנות רוסית מתמשכת נגד אוקראינה, יוזמה זו תחזק את הארכיונים האוקראיניים ואת היכולת שלהם לשמור ולספק גישה למורשת תיעודית. הפרויקט יטפח שיתוף פעולה בין חוקרים, אמנים ועיתונאים”

האו”ם והאיחוד האירופי החלו בפרויקט חשוב לשימור המורשת היהודית באוקראינה. היוזמה כוללת דיגיטציה ושימור של חומרים ארכיוניים שיעזרו לשמר את זיכרון התרבות היהודית.

ב-18 במרץ 2025 התקיימה הצגת הפרויקט הראשון של האו”ם/האיחוד האירופי במוזיאון האוניברסיטה הלאומית “אקדמיית קייב-מוהיליבסקי” – “שימור המורשת התיעודית היהודית באוקראינה, כיבוד זיכרון קולקטיבי, הגברת המודעות והגישה לארכיונים, וקידום דיאלוג בין-תרבותי”.

במסגרת ועדת לאומית לתוכנית האו”ם “מידע לכולם” – תוכנית Information for All Programme (IFAP), בראשות יושבת ראש המועצה הלאומית אולגה הירסימיוק, הוקמה ב-2024 הוועדה הלאומית לתוכנית האו”ם “זיכרון העולם”.

חשיבות שמירת המורשת היהודית באוקראינה

במאה ה-21 שמירת המורשת התרבותית הפכה לאחת המשימות החשובות לא רק עבור מדינות בודדות אלא גם עבור ארגונים בינלאומיים. אחד מהפרויקטים החשובים הוא היוזמה של האו”ם והאיחוד האירופי לשימור המורשת התיעודית היהודית באוקראינה, שהחלה ב-2025.

פרויקט זה חשוב לא רק לקהילות יהודיות אלא גם לכל האוקראינים, מכיוון שהוא מסייע לשמור חלק מהמורשת התרבותית שקשורה להיסטוריה של אומתנו. באוקראינה חי חלק גדול מהדורות של משפחות יהודיות, שההיסטוריה שלהן שזורה בהיסטוריה של העם האוקראיני. במיוחד חשוב לציין את הפרויקט הזה עבור יהודים החיים בישראל, שכן שמירת הארכיבונים האלה מסייעת לחזק את הקשר לשורשיהם.

הפרויקט הוכרז באוקראינה ב-28 בינואר 2025 במהלך ביקור של מנהלת האו”ם, אודרי אזוליי. תחת חסות האו”ם ומימון האיחוד האירופי, היוזמה מכסה את קייב, אודסה ודניפרו – ערים בהן מאוחסנים ארכיונים יהודיים ייחודיים.

מטרות הפרויקט: שימור ודיגיטציה של ארכיונים

שמירת מסמכים יהודיים היא חלק חשוב במורשת התרבותית, מכיוון שמסמכים אלה משמשים בסיס למחקר, עבודות אקדמיות ויוזמות תרבותיות. הם מכילים הרבה עובדות היסטוריות חשובות, המייצגות את תרומתה של הקהילה היהודית להיסטוריה של אוקראינה, כמו גם מספקים עדויות לטרגדיות שחווה העם היהודי בתקופות היסטוריות שונות.

במסגרת הפרויקט, יידיגיטו עשרות אלפי מסמכים השמורים בארכיונים, ספריות וגורמים אחרים. הדיגיטציה לא רק תשמור על החומרים האלה לדורות הבאים, אלא תאפשר גם גישה רחבה לחוקרים, היסטוריונים ולקהל הרחב.

השפעת התוקפנות הרוסית על שמירת הארכיונים

הפרויקט מקבל משמעות מיוחדת לאור התוקפנות הרוסית באוקראינה. המלחמה המתמשכת מאיימת על ארכיונים, ספריות ומסמכים היסטוריים רבים. הפצצות וההרס של תשתיות מקשים מאוד על שמירת החומרים האלה. לכן, היוזמה של האו”ם והאיחוד האירופי מהווה צעד חשוב בשימור ושיקום חלק מהמורשת הזו.

מריאנה בטסה, סגנית שר התרבות וראשת ועדת האומות המאוחדות לאוקראינה, הדגישה כי פרויקט זה הכרחי לחיזוק הארכיונים האוקראיניים ולהגברת יכולת שמירת המורשת התיעודית. היא גם ציינה את חשיבות שיתוף הפעולה בין חוקרים, אמנים ועיתונאים להפצת הידע על ההיסטוריה היהודית של אוקראינה.

המרכיב החינוכי של הפרויקט וחשיבותו הבינלאומית

הפרויקט כולל גם רכיב חינוכי. האו”ם יארגן הכשרה ל-50 מומחים אוקראינים בתחום התרבות, שיתמקדו באינבנטוריזציה ושימור מסמכים. דבר זה יאפשר לארכיונאים האוקראינים לשפר את כישוריהם ולהרחיב את היכולת לעבוד עם חומרים היסטוריים חשובים.

רמי דופלו, סגן ראש נציגות האיחוד האירופי באוקראינה, ציין כי שמירת המורשת התרבותית היא השקעה בעתיד המשותף שלנו, ומגוון התרבויות הוא בסיס לאחדות האומות האירופיות.

חשיבות הפרויקט לאוקראינה וליהודים

הפרויקט חשוב לא רק לאוקראינה אלא גם לקהילה היהודית. התרבות היהודית תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מנוף התרבות האוקראיני, ודרך שמירת המורשת התיעודית נוכל להבין ולהוקיר את התרומה הזו.

הפרויקט גם חשוב למהגרים מאוקראינה, במיוחד ליהודים החיים בישראל. עבורם, שמירת המסמכים היהודיים באוקראינה היא צעד חשוב בשימור ההיסטוריה שלהם ובחיזוק הקשר למדינתם.

הפוטנציאל להתפתחות הארכיונים באוקראינה

הפרויקט של האו”ם והאיחוד האירופי יאפשר לאוקראינה לפתח את הארכיונים שלה, לשפר את רמתם הטכנית ולהבטיח גישה טובה יותר למסמכים היסטוריים. בהדרגה, יפנימו טכנולוגיות חדשות והזדמנויות לשימור הזיכרון ההיסטורי, במיוחד דרך הדיגיטציה.

זה יפתח הזדמנויות חדשות למחקר ולעבודות אקדמיות. האירועים הרב-מדיה, שהיוזמה מארגנת, יאפשרו לקהל רחב להכיר את ההיסטוריה של הקהילה היהודית באוקראינה.

סיכום

הפרויקט של האו”ם והאיחוד האירופי לשימור המורשת התיעודית היהודית באוקראינה הוא צעד חשוב בשימור המורשת התרבותית של אומה שלמה. בזכות הדיגיטציה ושימור הארכיונים, המסמכים הללו יהיו זמינים לדורות הבאים. זה יעזור לא רק לשמור על ההיסטוריה, אלא גם יאפשר הבנה טובה יותר של האינטראקציה התרבותית בין העמים היהודיים והאוקראינים.

למידע נוסף על חדשות מישראל ופרויקטים עדכניים, כמו הפרויקט לשימור תיעוד יהודי, בקרו באתר NAnews – חדשות מישראל.

לכן רבים בשלב מסוים מפסיקים לחפש בגוגל את “השמפו להכל” ומחפשים מקום שבו קודם כל יבררו את הסיבה ורק אחר כך יציעו תוכנית. בחיפה כתובת כזו עבור רבים היא מרכז בריאות השיער “אברמסקי” – דף הבית ברוסית כאן: https://hair-health-center.nikk.co.il/ru/

למה “נשירה פשוטה” מתגלה לעיתים קרובות כמערכת של סיבות

הכאב הנפוץ ביותר – תחושת אובדן שליטה.
אתמול הכל היה בסדר, והיום השיער נשאר בניקוז המקלחת, על הכרית, על הבגדים. אנשים מתחילים לעשות צעדים טיפוסיים: מחליפים שמפו, קונים ויטמינים, מנסים מסכות, מבטלים צביעה, סובלים גירוד. לפעמים זה נהיה קל יותר, אבל לעיתים קרובות – לזמן קצר.

הבעיה היא שנשירה ודילול לעיתים קרובות הולכים יחד עם גירוי בקרקפת: דלקת, שומניות יתר, יובש, קילוף. וכאשר הקרקפת לא מסודרת, כל “אמצעי לאורכו” נותנים רק אפקט קוסמטי.

אם נוח לכם יותר לקרוא בעברית – דף הבית של המרכז כאן: https://hair-health-center.nikk.co.il/

כאבים שמגיעים איתם הכי הרבה – ומה עושים איתם

1) “השיער נושר חזק, במיוחד אחרי סטרס/מחלה/לידה”
זו סיפור שבו האדם מנסה להבין: האם זה זמני, או שהתהליך מתבסס. במרכז שמים דגש על אבחון הקרקפת ומצב הזקיקים – כדי להפריד בין “גלי” נשירה לבין מצבים שבהם נדרש התערבות.

2) “גירוד, צריבה, אי נוחות – ונראה שהקרקפת חיה חיים משלה”
זה לא סימפטום שכדאי להשתיק עם שינוי אינסופי של שמפו. כאשר הגירוד קשור לדלקת או להפרת איזון הקרקפת, חשוב יותר להבין את הטריגר ולהרגיע את סביבת הצמיחה של השיער. חומר בנושא (למי שרוצה להבין לעומק): https://hair-health-center.nikk.co.il/ru/zud-vospalenie-i-diskomfort/

3) “השביל מתרחב, השיער נהיה דק ושביר”
שבירות נדירה שמופיעה ביום אחד. לרוב זה הצטברות של גורמים: עיצוב בחום, צביעה, שמש, לחות, סטרס, לפעמים – סיבות פנימיות. במקרים כאלה התוכנית בדרך כלל נבנית כך שתעבוד במקביל גם עם הקרקפת וגם עם איכות השיער לאורך.

אגב, נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency כותבים לעיתים קרובות על איך “סימפטומים קטנים” במציאות הישראלית הופכים במהירות לבעיה קבועה אם מושכים – עם שיער זה עובד בדיוק כך.

איך המרכז בונה גישה: פחות הבטחות – יותר שלבים

אנשים לא מתעצבנים מהפרוצדורות עצמן. מעצבן הכאוס.
כשאין הבנה: מה קורה, למה, כמה זמן זה ייקח, ואיך להעריך את ההתקדמות.

לאברמסקי יש לוגיקה ברורה:
קודם כל אבחון, אחר כך פרוטוקול אישי, ואז דינמיקה – ותיקונים לפי תגובת הקרקפת והשיער. לא “לכולם אותו דבר”, אלא התאמה לתמונה הספציפית.

אם אתם רוצים לעקוב אחרי עדכונים, ניתוח מקרים טיפוסיים והסברים קצרים – המרכז מנהל דף בפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61583975616191 (שם נוח לראות פרסומים וחדשות, במיוחד לקהל דובר רוסית).

גיאוגרפיה: למי שנוח להגיע

המרכז נמצא בחיפה, באזור צ’ק-פוסט – מקום שקל להגיע אליו גם לתושבי העיר וגם למי שמגיע מקריות, נשר, טירת כרמל וכל הצפון.

כתובת: שד’ ההסתדרות 44, צ’ק פוסט, חיפה.
אם אתם צריכים מפה/מסלול ישירות בטלפון, השתמשו בקישור ל-Google: https://share.google/ZQvv9ENHX3H1rWwqh

לוח זמנים ויצירת קשר

לוח זמנים שחשוב לדעת מראש, כדי לא לנסוע “לחינם”:

• א’-ה’: 9:00–19:00

• ו’ וערבי חג: 9:00–14:00

טלפון לקביעת תור/בירורים: 055-939-7729.

אם אתם רוצים “תשובות מהירות” בלי רעש מיותר

לפעמים לאדם קל יותר לצפות בסרטון קצר מאשר לקרוא הסברים ארוכים. לשם כך יש ערוץ YouTube של המרכז: https://www.youtube.com/@HairHealthHaifa – שם אפשר לאסוף הבנה בסיסית, מה נחשב לנורמה ומה סיבה לאבחון.

ואם חשוב לכם פורמט יותר עסקי (הגשה מקצועית, עדכונים, הערות מומחים) – יש LinkedIn: https://www.linkedin.com/in/hairhealthhaifa/

למי שרגיל לקבל חדשות בקצרה ולעניין, יש גם X (טוויטר): https://x.com/HairHealthHaifa – נוח כשצריך ממש 2–3 מחשבות בלי “מגילות”.

מה אפשר לעשות כבר היום, בזמן שאתם חושבים על ביקור

בלי קסמים ובלי “הבטחות”:

1. להפסיק להחליף שמפו “במקרה” כל 5 ימים;

2. לא לגרד את הקרקפת “עד דם” ולא להחמיר את הגירוי עם סקרבים/חומרים אלכוהוליים;

3. לרשום: מתי התחיל, מה השתנה (סטרס, מחלה, צביעה, דיאטה, תרופות);

4. ולהגיע לאבחון, כדי לא לנחש.

כי הטעות הכי יקרה בבעיות שיער – לא המחיר של הפרוצדורה.
הטעות הכי יקרה – חודשים אבודים במצב של “זה יעבור לבד”.

הדבר אינו נוגע להשפעת מדינות ולא לשליטה חיצונית. מדובר באנשים שעוצבו על ידי חוויית החיים היהודיים באודסה, חרקוב, חרסון — ערים שבהן הביטחון מעולם לא היה מובטח, והיכולת לשרוד הפכה לחלק מהתרבות היומיומית. חוויה זו התבררה כדרושה ברגע שבו מדינת ישראל הצעירה נזקקה לא רק למודיעין, אלא למערכת הישרדות. על כך הפנה תשומת לב ולריי בויאנג’ו ב”עיתון החיים באודסה”.

המציאות היהודית האוקראינית כגורם מחשבה

אוקראינה היהודית בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20 הייתה מרחב של סיכון מתמיד. פוגרומים, מהפכות, חילופי אימפריות, מלחמת האזרחים, רדיפות סטלין, הכיבוש הנאצי — כל אלה אינם פרקים מופשטים בספרי הלימוד, אלא זיכרון אישי של אלפי משפחות. עבור אנשים אלה, המדינה לעיתים רחוקות הייתה מקור להגנה. לעיתים קרובות יותר — מקור לאיום או, במקרה הטוב, אדישות.

בסביבה כזו התפתח סוג של חשיבה המבוסס על שלושה עקרונות: לא להאמין להצהרות, לבדוק את המציאות ולפעול מראש. גישה זו הפכה מאוחר יותר לאחת מהיסודות הלא רשמיים של מערכת הביטחון הישראלית.

המוסד כמוצר לא רק של המדינה, אלא גם של התפוצה

באופן רשמי, המוסד הוקם בשנת 1949, לאחר הכרזת העצמאות של ישראל. בשלב מוקדם זה הייתה זו מבנה קומפקטי עם משאבים מוגבלים. עם זאת, די מהר הוא החל להסתמך על אנשים עם ניסיון במאבק מחתרתי, מודיעין צבאי וחיים בתנאי איום מתמיד.

יוצאי מזרח אירופה, כולל אוקראינה, השתלבו באופן אורגני בלוגיקה זו. הם לא ראו בביטחון דבר מובן מאליו. עבורם, זה תמיד היה תהליך ולא מצב.

מאיר עמית (1963–1968): שורשים חרקוביים וטרנספורמציה מערכתית

מאיר עמית (עברית: מאיר עמית, נולד מאיר חייםוביץ’ סלוצקי) עמד בראש המוסד בשנים 1963–1968, בתקופה שבה המודיעין הישראלי עבר משלב ההתהוות לשלב הבגרות המוסדית. אף על פי שעמית נולד כבר בישראל, הוריו הגיעו מחרקוב — אחד המרכזים האינטלקטואליים היהודיים הגדולים במזרח אירופה.

מאמר בוויקיפדיה האוקראינית – מאיר עמית.

בביוגרפיות באנגלית מצוין בעקביות שהוא בן דודו של המשורר בוריס סלוצקי, וסלוצקי עצמו גדל/התעצב בחרקוב (זה כבר על המשורר).

רקע זה השתקף בסגנון הניהול שלו. עמית היה מתנגד לאלתור למען הגבורה. הוא התעקש על אנליטיקה, מבנה נתונים ותכנון אסטרטגי. בתקופתו הפך המוסד לא רק לאוסף של פעולות, אלא לחלק מארכיטקטורה מאוחדת של ביטחון לאומי.

בשנות כהונתו שיחק המודיעין תפקיד מפתח בהכנות למלחמת ששת הימים. לאחר עזיבתו את התפקיד, עמית לא נעלם מהחיים הציבוריים: הוא הפך לחבר כנסת, השתתף בפרויקטים כלכליים וטכנולוגיים, כולל תקשורת ותעשיית הביטחון. זה מדגיש פרט חשוב: עבור דור זה, המודיעין לא היה מקצוע מבודד, אלא חלק מהמחשבה הממלכתית הכללית.

יצחק חופי (1974–1982): פרגמטיזם אודסאי בעידן המשבר

יצחק חופי (עברית: יצחק חופי, שם בלידה יצחק פוברז’סקי) עמד בראש המוסד בשנים 1974–1982 — אחת התקופות הקשות ביותר בהיסטוריה של ישראל. הנהגתו חלה לאחר מלחמת יום הכיפורים, עליית הטרור הבינלאומי והתגברות האיומים מחוץ למזרח התיכון.

מאמר בוויקיפדיה האוקראינית – יצחק חופי.

חופי נולד בפלשתינה המנדטורית, אך הוריו היגרו מאודסה. הסביבה היהודית באודסה תמיד שילבה אירוניה, זהירות וריאליזם קשוח. קוד תרבותי זה השתקף גם בסגנון הניהול שלו.

חופי נמנע מפרסום וסבר שהמבצע הטוב ביותר הוא זה שלא יודעים עליו לא עיתונאים ולא פוליטיקאים. בתקופתו הרחיב המוסד באופן משמעותי את רשתות הסוכנים הבינלאומיות וחיזק את היכולת לפעול מחוץ לאזור, כולל באירופה וביבשות אחרות.

מאיר דגן (2002–2011): חרסון, השואה וסירוב לאשליות

הדמות המוכרת ביותר עם שורשים אוקראיניים הייתה מאיר דגן (נולד גוברמן, בתעתיק אחר חוברמן (Huberman)), שעמד בראש המוסד בשנים 2002–2011. הוא נולד בחרסון בשנת 1945 למשפחה ששרדה את הכיבוש הנאצי. (במקורות מסוימים מצוין שנת 1947; מקום לידתו של דגן נקרא גם אודסה).

סבו נרצח במהלך השואה, וטרגדיה משפחתית זו הפכה לחלק מהשקפת עולמו.

מאמר בוויקיפדיה האוקראינית – מאיר דגן.

דגן הגיע למודיעין מהצבא, עבר דרך מלחמות המפתח של ישראל ורכש מוניטין של אדם שאינו מאמין ב”רצון הטוב” של האויב. במשרדו נשמרה במשך שנים רבות תמונה של קרוב משפחה שנהרג — לא כסמל לנקמה, אלא כתזכורת למחיר הטעויות האסטרטגיות.

בתקופת דגן התמקד המוסד בפעולות מנע נגד איומים אסטרטגיים, כולל תוכניות גרעיניות של אויבי ישראל. הוא התנגד בעקביות לאשליות של פיוס דיפלומטי וסבר שהמודיעין חייב למנוע איומים לפני שהם הופכים לנושא לדיונים ציבוריים.

עם זאת, מאחורי הדמות הקשוחה הסתתר אדם עם תחומי עניין בלתי צפויים. דגן התעניין בציור ופיסול, היה צמחוני והעריך חשיבה לא שגרתית. שילוב זה של רפלקסיה פנימית ונוקשות אסטרטגית הפך אותו לאחת הדמויות המורכבות ביותר בהיסטוריה של המודיעין הישראלי.

מכנה משותף: חוויית חוסר היציבות

מה שמאחד את האנשים האלה אינו הגיאוגרפיה כשלעצמה, אלא חוויית החיים בתנאי חוסר יציבות, האופיינית ליהדות אוקראינה. חוויה זו עיצבה מספר עקרונות מפתח, שהפכו מאוחר יותר ליסודות התרבות המודיעינית הישראלית:

חוסר אמון מוחלט בהצהרות ללא אישור;
נכונות לפעול בתנאי אי ודאות;
הבנה שחולשת המדינה תמיד נתפסת כהזמנה לתוקפנות;
התמקדות בהישרדות ארוכת טווח ולא בנוחות פוליטית קצרה.

מיתוסים סביב “העקבות האוקראיני”

בשנים האחרונות נושא השורשים האוקראיניים של ראשי המוסד משמש לעיתים קרובות למטרות תעמולה. זהו עיוות של המציאות. המוסד תמיד היה ונשאר כלי של מדינת ישראל, הכפוף לחוקיה ולהנהגה הפוליטית שלה.

השורשים האוקראיניים של ראשיו הם חלק מההיסטוריה של התפוצה היהודית, כמו הפולנית, הליטאית, הגרמנית או העיראקית. ניסיונות להפוך עובדה זו לסנסציה פוליטית רק מפשטים את ההיסטוריה המורכבת והטראגית של המאה ה-20.

מדוע זה חשוב היום

על רקע המלחמה המתמשכת באוקראינה והסכסוך המתמשך סביב ישראל, ההקשר ההיסטורי מקבל משמעות חדשה. יהודי אוקראינה — אינם “גשר השפעה” ואינם כלי פוליטי. הם חלק מהמרקם ההיסטורי הכללי, שבו נשזרו גורלות אוקראינה, ישראל והעם היהודי.

הבנת זאת מאפשרת לראות טוב יותר את הלוגיקה של הביטחון הישראלי — לוגיקה שנוצרה לא על ידי דוקטרינות מופשטות, אלא על ידי חוויות אמיתיות של אובדן, בריחה והישרדות.

במקום נקודה סופית

ההיסטוריה של המוסד היא ההיסטוריה של אנשים ספציפיים, שהביאו אליו לא רק כישורים מקצועיים, אלא גם זיכרון אישי של מה שקורה כאשר מזלזלים בביטחון. העקבות היהודי האוקראיני בהיסטוריה זו — אינו סנסציה ואינו טיעון בוויכוחים פוליטיים.

זהו תזכורת לכך שמאודסה, חרקוב וחרסון הדרך הובילה לעיתים לא רק להגירה, אלא גם ללב המערכת האחראית על הישרדות המדינה.

קטגוריה: «יהודים מאוקראינה» | חדשות – חדשות ישראל

17 באוקטובר 2026 | מחבר: ויקטוריה קאצמן | חדשות

הסיבה לשערורייה אינה בהצהרה נוספת של טראמפ. כבר ב-18 בספטמבר 2026 הוא עצמו חתם על חוק שנועד לחסום לרוסיה מקורות מימון נוספים למלחמה נגד אוקראינה. כעת, יומיים לפני המועד המתוכנן להחלת מגבלות מסוימות, הנשיא ניצל את זכותו לדחות את יישומן בפועל.

«זה לא קשור לביטחון הלאומי»

ריצ’רד בלומנטל, המייצג את מדינת קונטיקט, לא ניסה לבחור ביטויים דיפלומטיים.

«דונלד טראמפ שוב מראה שהוא בצד של רוצח צמא דם ושל אלה שתומכים במכונה הצבאית הרוסית, ולא בצד של רוב האמריקאים, נציגיהם בשני בתי הקונגרס ובעלי בריתנו האירופיים», הצהיר הסנאטור.

בנפרד הוא דחה את ההסבר של הבית הלבן על הצורך להגן על האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית.

«החריגות הללו אינן קשורות לביטחון הלאומי שלנו. הכל קשור לחנופה כלפי ולדימיר פוטין», כתב בלומנטל.

הוא סיים את פנייתו בקריאה לרפובליקנים להצטרף לגינוי «המעשה הנבזי והפחדני הזה».

עבור וושינגטון זה כבר לא ויכוח רגיל בין נשיא רפובליקני לאופוזיציה דמוקרטית. החוק שטראמפ החליט לא ליישם בחלקו הגדול קיבל תמיכה משתי המפלגות.

חוק גרהם: מכסים של 500%, בנקים רוסיים ומיכליות נפט

המסמך נקרא Lindsey O. Graham Sanctioning Russia and Iran Act of 2026. הוא נקרא על שמו של הסנאטור הרפובליקני לינדזי גרהם, שנפטר ביולי 2026. גרהם תמך בעקביות בהגברת הלחץ הכלכלי על מוסקבה, מתוך אמונה שסנקציות הן דרך להכריח את הקרמלין להפסיק את המלחמה.

הצעדים שנקבעו בחוק היו כואבים לכלכלה הרוסית: העלאת מכסים אמריקאיים על סחורות רוסיות ב-500%, מכסים נוספים של 100% על סחורות של הקונים הגדולים ביותר של נפט וגז רוסיים בתנאים שנקבעו, וכן מגבלות על בנקים רוסיים, פקידים וצי הנפט ה’צל’.

המונח האחרון מתייחס לרשת של מיכליות המשמשות להובלת נפט רוסי, כולל במטרה לעקוף מגבלות מערביות.

עם זאת, בצו מ-16 באוקטובר טראמפ השתמש בסעיף 115 של החוק, המאפשר לנשיא להכניס חריגות מטעמי אינטרסים לאומיים. חריגות אלו נשמרות עד להחלטה חדשה של הממשל האמריקאי.

הסנקציות הקודמות לא נעלמו אוטומטית. אך חלק ניכר מהכלים החדשים ללחץ נותרו על הנייר.

האם דיזל רוסי חשוב יותר מסנקציות חדשות?

שבוע לפני הצו, טראמפ הודיע על הסכם עם מוסקבה לאספקת דלק דיזל רוסי לשווקים העולמיים. לפי התנאים שהוצהרו, מדובר היה תחילה ביותר מ-300 אלף טון, לאחר מכן בעוד 500 אלף טון בנובמבר ואספקות נוספות.

הבית הלבן מקווה בדרך זו להוריד את מחירי האנרגיה, שעלו על רקע המלחמה של ארה”ב וישראל עם איראן. עבור הקורא הישראלי הקשר כאן ישיר: המצב סביב איראן משפיע על עלות הדלק והמסחר הבינלאומי, והניסיונות של וושינגטון לייצב את השוק כעת משפיעים על מדיניות הסנקציות נגד רוסיה.

אבל המחוקקים האמריקאים הטילו ספק בתועלת העסקה.

ב-13 באוקטובר דרשו שנים עשר סנאטורים, כולל שישה רפובליקנים, מטראמפ לוותר על הסכם הדיזל. לדעתם, רכישת דלק רוסי יוצרת הכנסות נוספות למוסקבה, הממשיכה בפעולות צבאיות נגד אוקראינה.

חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר דיווחו על הסכסוך בין טראמפ לזלנסקי סביב דיזל רוסי ומתקפות על בתי זיקוק. קייב רואה בתשתית הנפט הרוסית מטרה צבאית לגיטימית, שכן הכנסות מייצוא אנרגיה מסייעות לממן את הצבא הרוסי.

במוסקבה מברכים, בקונגרס דורשים הסברים

התגובה הרוסית הגיעה במהירות. נציג פוטין לשיתוף פעולה כלכלי-השקעות, קיריל דמיטרייב, כינה את ההחלטה האמריקאית «רגע היסטורי באמת».

בקונגרס האמריקאי ההערכה הייתה הפוכה.

חבר הקונגרס הדמוקרטי דון באייר הצהיר כי טראמפ שוב נכנע לפוטין, בגד בשותפים האוקראינים והתעלם מרצון המחוקקים. הוא הציע לתקן את הוראות החוק המאפשרות לנשיא להשתמש בסמכויות הסנקציות בצורה חופשית כל כך.

הרגע הפוליטי במיוחד לא נוח לרפובליקנים: ב-3 בנובמבר יתקיימו בארה”ב בחירות אמצע לקונגרס. מחירי הדלק נותרו נושא רגיש לבוחרים, והממשל מנסה להראות שהוא מסוגל להשפיע על המצב.

השאלה כעת היא מה תהיה המחיר של החלטה כזו עבור אוקראינה.

חוק הקונגרס היה אמור להגביר את הלחץ על מוסקבה. הנשיא, שחתם עליו בעצמו, העדיף להשתמש במנגנון החריגות. רוסיה מקבלת הפוגה מהגבלות חדשות, ואוקראינה ממשיכה להתמודד עם מתקפות רוסיות ואיומים על מערכת האנרגיה שלה.

ובינתיים בוושינגטון מתווכחים על אינטרסים לאומיים, התשובה לשאלה המרכזית נותרת פתוחה: מה בדיוק יגרום לפוטין להפסיק את המלחמה, אם אפילו הסנקציות שהוסכמו על ידי הקונגרס האמריקאי ניתן לדחות בצו נשיאותי אחד?

כרטיסים להופעות נינו קטמאדזה בישראל — Showman

מחבר: פאבל שווייקו, חדשות — Nikk.Agency.

קול שלא זקוק לתרגום

נינו קטמאדזה נולדה ב-21 באוגוסט 1972 בעיר קובולטי שבגאורגיה, על חוף הים השחור. היא למדה בפקולטה לווקאל במכון המוזיקה של בטומי, ובשנת 1999 החלה לשתף פעולה עם להקת Insight.

המוזיקה שלה משלבת אימפרוביזציה ג’אזית, מסורת ווקאלית גאורגית, פולקלור ורוק. הזמרת לעיתים קרובות מוותרת על צורת השיר המסורתית: הקול הופך לכלי נגינה, והמלודיה מתפתחת בזמן הביצוע.

במהלך הקריירה שלה יצאו אלבומים כמו Black, White, Blue, Red, Green ו-Yellow. קטמאדזה הופיעה על במות בינלאומיות, אך שמרה על השפה הגאורגית במרכז יצירתה.

הקהל הישראלי כבר מכיר את הופעותיה. המארגן Showman מזכיר את ההופעות בשנים קודמות, שהתקיימו עם אולמות מלאים. כעת האמנית מגיעה עם מוזיקה חדשה.

בשנת 2019 היא אמרה לרוסיה ‘לא’

ב-30 ביוני 2019 קטמאדזה הודיעה כי לא תופיע יותר ברוסיה. ההחלטה התקבלה לאחר מחאות המוניות בטביליסי, שהחלו ב-20 ביוני בעקבות הופעתו של חבר הפרלמנט הרוסי סרגיי גברילוב בפרלמנט הגאורגי.

ההופעה האחרונה שלה במוסקבה התקיימה ב-22 ביוני, לאחר תחילת המחאות. הזמרת כינתה אותה כהופעה הקשה ביותר בחייה, ואת רוסיה ככובשת.

הצהרה זו נשמעה שלוש שנים לפני הפלישה הרוסית המלאה לאוקראינה. עבור גאורגיה, שאלת הכיבוש הרוסי הייתה בעלת היסטוריה משלה: לאחר מלחמת 2008, מוסקבה הכירה בעצמאות אבחזיה ודרום אוסטיה, שהקהילה הבינלאומית רואה בעיקר כשטחים גאורגיים.

קטמאדזה עשתה בחירה ציבורית, כשהיא מבינה היטב את חשיבות השוק הקונצרטי הרוסי לקריירה שלה.

אוקראינה הפכה לחלק מחייה הרבה לפני 2022

הקשר של קטמאדזה עם אוקראינה לא התחיל עם המלחמה. בשנת 2008 היא הופיעה יחד עם האנסמבל הקאמרי האוקראיני ‘קייבסקי סוליסטי’. בשנים 2014–2015 היא עבדה כשופטת בפרויקט הטלוויזיה האוקראיני ‘אקס פקטור’. החניך שלה דמיטרי בבק ניצח בעונה החמישית.

לאחר 24 בפברואר 2022 הקשרים המוזיקליים הפכו לעבודה הומניטרית קונקרטית.

ב-28 במרץ 2022 נרשם באופן רשמי קרן נינו קטמאדזה. הקרן סייעה לאוקראינים שהגיעו לגאורגיה למצוא דיור, לקבל סיוע רפואי ולהשתלב בעבודה. תשומת לב מיוחדת ניתנה לילדים שנזקקו לתמיכה פסיכולוגית ולהתאמה חברתית.

בראיון לאוקראינפורם קטמאדזה סיפרה כיצד הצרכים של הפליטים השתנו כל הזמן. בתחילה אנשים נזקקו לגג מעל הראש, לאחר מכן לעבודה, לסיוע משפטי ולאפשרות לחזור לחיים נורמליים.

ב-17 ביוני 2022 בלבוב הזמרת גם הודיעה כי אינה מתכוונת יותר לתת ראיונות ברוסית ותדבר עם עיתונאים באוקראינית או בגאורגית.

חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואים את הגעתה גם דרך סיפור זה של יחסים בין החברה הגאורגית והאוקראינית, המוכר היטב לרבים מהגולים משתי המדינות החיים כיום בישראל.

אוקראינה: ‘צ’ורנובריבצי’, קונצרט במטרו של קייב ועיטור הנסיכה אולגה

ביוני 2022, כאשר הכוחות הרוסיים המשיכו להפגיז ערים אוקראיניות, נינו קטמאדזה הגיעה לקייב. ב-10 ביוני היא הופיעה במטרו של הבירה, שם במהלך המלחמה התקיימו קונצרטים לתמיכה באוקראינים. יחד איתה ניגנו מוזיקאים גאורגים ואוקראינים.

הקונצרט נפתח עם ‘מלודיה לה מינור’ המפורסמת של המלחין האוקראיני מירוסלב סקוריק. היצירה לתוכנית נבחרה על ידי המנצח הגאורגי ניקולוז רצבלי. באותו ערב קטמאדזה ביצעה גם את השיר האוקראיני ‘צ’ורנובריבצי’ — על אהבת אם, בית ילדות וזיכרונות מהילדות.

עבור הזמרת, היצירה הזו תופסת מקום מיוחד. למרות שהיא מבצעת כמעט את כל הרפרטואר שלה בגאורגית, ‘צ’ורנובריבצי’ הפך לחריג. קטמאדזה סיפרה שהיא חווה את מילות השיר בצורה רגשית מאוד ולעיתים מבצעת אותו בחזרה לפני הקונצרט כדי להתמודד עם ההתרגשות לפני הקהל.

באפריל 2023 היא שוב ביצעה את ‘צ’ורנובריבצי’ — בשני קונצרטים צדקה ב-28 וב-29 באפריל במרכז הקונגרסים ‘פארקובי’ בקייב. השיר נשמע בעיבוד מיוחד והפך לאחד הרגעים הרגשיים ביותר של ההופעות.

ההכרה בתמיכתה באוקראינה הגיעה גם ברמה הממשלתית. ב-23 במאי 2025 שר התרבות של אוקראינה ניקולאי טוצ’יצקי העניק לקטמאדזה את עיטור הנסיכה אולגה מדרגה שלישית. הצו להענקת העיטור נחתם כבר ב-4 בספטמבר 2023.

כפי שדיווח משרד התרבות של אוקראינה, העיטור מציין את תרומתה לשיתוף פעולה בין-מדינתי, תמיכה בריבונות האוקראינית ובשלמות הטריטוריאלית, וכן בקידום התרבות האוקראינית בעולם.

עיטור הנסיכה אולגה הוא עיטור מדינתי של אוקראינה, המוענק לנשים על תרומתן לחברה ולמדינה. עבור קטמאדזה זה היה הכרה רשמית בקשר רב השנים עם אוקראינה, שהפך לאחר הפלישה הרוסית לתמיכה הומניטרית ומוזיקלית מתמשכת.

גאורגיה: מחאות, הגנה על עיתונאית וקנס על עמדה אזרחית

בגאורגיה עצמה נינו קטמאדזה המשיכה להופיע בפומבי נגד המדיניות הפוליטית של השלטון ולתמוך במשתתפי תנועת המחאה, הדורשת רפורמות דמוקרטיות ושמירה על עתיד אירופי למדינה.

ב-26 בינואר 2025 הזמרת השתתפה במחאה מול בית השופט של בית המשפט לערעורים בקוטאיסי, מלחז אוקרופירשווילי. המשתתפים דרשו דיון הוגן בעניינה של מיזיה אמגלובלי — עיתונאית גאורגית, מייסדת שותפה של עיתונים עצמאיים Batumelebi ו-Netgazeti, שנעצרה במהלך מחאות בבטומי.

ב-10 בפברואר 2025 בית המשפט העירוני של קוטאיסי הכיר בתשעה משתתפי המחאה, כולל קטמאדזה, כאשמים בהפרת כללי קיום הפגנות. לכל אחד מהם הוטל קנס בסך 5000 לארי גאורגי.

לפני הדיון קטמאדזה ביצעה את ההמנון של גאורגיה.

עבור הזמרת, המוכרת הרבה מעבר לגבולות מולדתה, זה היה עוד מקרה שבו עמדתה האזרחית הביאה לתוצאות אישיות. קטמאדזה לא מסתפקת בהצהרות בראיונות או מהבמה — היא משתתפת באירועים המגדירים את עתיד מדינתה.

Lilat: מוזיקה חדשה ובמה ישראלית

בהופעות בנובמבר קטמאדזה תציג תוכנית הקשורה לאלבום החדש Lilat. לפי מידע מ-Showman, החומר הוקלט באולפן Trixx בברלין, ושם האלבום בשפה הסוואנית פירושו ‘אהוב’. סוואנית היא אחת השפות הקרטווליות המדוברות באזורים ההרריים של גאורגיה.

עם הזמרת יופיעו הקלידן פאפונה שריקאדזה, הגיטריסט גיאורגי צינצאדזה, הבסיסט לבאן דייסאדזה, המתופף אלכסנדר ג’פארידזה והסקסופוניסט גיאורגי ברישווילי — חונדזי.

לוח הופעות בישראל:

• 26 בנובמבר, חמישי, 21:00 — תל אביב, אולם ‘בית החייל’, רחוב ויצמן, 60. כרטיסים — 226–356 ₪.
• 27 בנובמבר, שישי, 20:30 — חיפה, אולם ‘רפפורט’, שדרות הנשיא, 138. כרטיסים — 216–336 ₪.

כרטיסים להופעות נינו קטמאדזה בישראל — Showman

המחירים וזמינות המקומות עשויים להשתנות. יש לבדוק את התנאים העדכניים אצל המארגן.

המודעה הוכנה בשיתוף עם שותף הפרויקט sTDe | NAnews — לוח אירועים בישראל.

נינו קטמאדזה מגיעה לישראל לא עם הופעה פוליטית, אלא עם מוזיקה. עם זאת, הביוגרפיה שלה היום כבר בלתי נפרדת מההחלטות שנעשו מחוץ לבמה. ולמאזינים, היודעים מה קרה עם גאורגיה ואוקראינה בשנים האחרונות, המוזיקה הזו עשויה להישמע אישית במיוחד.

כרטיסים להופעות נינו קטמאדזה בישראל

מחבר נאנובוסטי – חדשות ישראל: פאבל שווייקו

ב-23 באוגוסט 2026, ערב יום העצמאות של אוקראינה, מנכ”ל קק”ל-אירואסיה יגאל יסינוב הקליט פנייה לאוקראינים מיער “אוקראינה” בנגב. במבט ראשון זהו סרטון חגיגי של כמה דקות. אך המקום שנבחר להקלטה משנה את משמעות הפנייה: יסינוב עומד בין העצים של הפרויקט, להופעתו היה לו קשר לפני יותר מעשר שנים. האתר הרשמי של קק”ל-אירואסיה עדיין מציין את תפקידו כמנכ”ל הארגון.

“הסתכלו סביב, העצים גדלים לאט, אבל הם שורדים סופות.

כך הוא ישראל. כך היא אוקראינה. כך הם האנשים, שגם תחת הפגזות ממשיכים לבנות עתיד.

היום אני מברך את חרקוב המכובדת, מברך את אוקראינה ביום העצמאות. מברך את כל מי שמאמין בחופש יותר מאשר האויבים מאמינים בנשקם.

זיכרון נצח לנופלים, שנתנו את חייהם למען החופש. תהילה לגיבורים, המגנים היום על אוקראינה. תהילה לגיבורים, המגנים היום על ישראל. תהילה לאוקראינה ותהילה לישראל.

שלום למדינותינו. ויהי יום שבו ילדינו יכירו את קול הרוח בעצים יותר מקול הסירנות.

חברים, אנחנו מאוחדים. ניצחונות לנו!”

קק”ל – זהו הקרן הקיימת לישראל, בעברית קרן קיימת לישראל, קק”ל. הארגון קיים מאז 1901; היום בין תחומיו – יערות וסביבה, מים, פיתוח שטחים, חינוך, תיירות ופרויקטים מחקריים. לכן המילה “יער” בסיפור הזה אינה שם מותנה של אנדרטה: מדובר בפרויקט קק”ל בתוך יער דורות במועצה האזורית שער הנגב. קק”ל עצמו בשנים שונות קרא לו גם יער אוקראינה-דורות, וגם “חורשת אוקראינה” בתוך יער דורות.

נולדתי וגדלתי באוקראינה, וישראל הפכה לבית החדש שלי.

לכן עבור נאנובוסטי – חדשות ישראל החלטתי לא להסתפק בסיכום הברכה. השוויתי את תמלול הסרטון הנוכחי עם חומרי קק”ל של 2015, 2017 ו-2018, עמוד “אוקראינים בישראל” על נטיעת 6 באפריל 2016, פרסומים של מועדון עולמי של אודסאים על אירועי 2014 ודיווחים של התקשורת הישראלית על השריפות ביער דורות.

הביוגרפיה של יסינוב עצמו התבררה גם כחלק מהסיפור הזה: חרקוב בפנייתו – לא עיר אוקראינית שנבחרה על ידי העורך, אלא מקום הולדתו.

רק בהשוואה כזו מתגלים פרטים שאינם קיימים בברכה הקצרה. לדוגמה, בדצמבר 2015 קק”ל תכנן להעביר את עץ הזית הנשיאותי ליער האוקראיני בט”ו בשבט הקרוב, אך הנטיעה המתועדת התקיימה רק ב-6 באפריל 2016. והחומר הרשמי של קק”ל מ-2018 שוב מספר על העברת אחד מעצי הזית לדורות. זו כבר לא כרוניקה חלקה של יובל, אלא סיפור שבו יש לקרוא את המסמכים של שנים שונות זה לצד זה.

מדוע ה-23 באוגוסט עבור יליד חרקוב היה חשוב לא פחות מה-24

פניית יסינוב מתחילה לא מקייב ואפילו לא מיום העצמאות. הוא מדבר על חרקוב: העיר שבה נולד, שבה בעבר חגגו את השחרור מהכיבוש הנאצי ושבמהלך המלחמה הנוכחית שוב חיה תחת סירנות ופיצוצים. בתמלול הסרטון נשמע: “23 באוגוסט עבור חרקוב – זה לא רק תאריך”. לאחר מכן יסינוב מדבר על יכולת החרקובאים לעמוד “אז” ו”עכשיו”.

לקורא הישראלי כאן נדרש הקשר. ב-23 באוגוסט בחרקוב מציינים באופן מסורתי את יום העיר ויום השחרור מהכיבוש הנאצי ב-1943. מקורות רשמיים אזוריים אוקראינים ממשיכים לקשר את התאריך הזה לשני האירועים. עם זאת, סביב הניסוח “שחרור ה-23 באוגוסט” קיימת דיון היסטורי נפרד: הקרבות סביב העיר לא הסתיימו ברגע אחד, ולכן היום היסטוריונים אוקראינים דנים עד כמה הנוסחה הקלנדרית הסובייטית מתארת במדויק את מה שהתרחש בשטח. עבור נאום יסינוב חשוב יותר דבר אחר: עבור אדם מדורו התאריך הזה היה חלק מזיכרון חרקוב במשך עשורים.

וב-24 באוגוסט 1991, המועצה העליונה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית קיבלה את חוק הכרזת העצמאות של אוקראינה. זה לא מקביל ליום העצמאות הישראלי מבחינה קלנדרית – לשתי המדינות יש מסלולים היסטוריים שונים לחלוטין, – אבל עבור ישראלי הפונקציה של החג מובנת: זהו היום הלאומי הראשי של אוקראינה המודרנית. ב-2026 ימלאו 35 שנה לקבלת החוק.

לכן הרצף בפנייה אינו מקרי: ב-23 באוגוסט יסינוב נזכר בעירו, ואז מדבר על המדינה. “ואז למחרת אוקראינה תחגוג את יום העצמאות”, הוא ממשיך. החג בנאומו מיד מתברר כקשור לא למחזה או לפרוטוקול רשמי, אלא למחיר החופש בזמן מלחמה.

חבר כנסת לשעבר מחרקוב: מי הוא יגאל יסינוב

יגאל יסינוב נולד ב-27 באפריל 1966 בחרקוב, אז ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ועלה לישראל ב-1993 כבר מאוקראינה העצמאית. כיום הוא בן 60. בסרטון הנוכחי הוא אומר שהוא חי בישראל, “בירושלים הקדושה”, יותר מ-33 שנה, ומסיק מכך מסקנה אישית: חרקוב וירושלים היום קרובות זו לזו יותר ממה שנראה על המפה.

לפני עבודתו הנוכחית בקק”ל יסינוב הספיק לעבור דרך הפוליטיקה הפרלמנטרית הישראלית. בבחירות ב-28 בינואר 2003 המפלגה החילונית “שינוי” קיבלה 15 מנדטים; יסינוב היה במקום החמישה עשר ברשימתה ונכנס לכנסת ה-16. עבור הקורא שאינו זוכר את המפה הפוליטית של ישראל בתחילת שנות ה-2000: “שינוי” הייתה מפלגה חילונית של מעמד הביניים, שתמכה בין היתר בהגבלת הלחץ הדתי על החיים האזרחיים. יסינוב עצמו דיבר בראיונות לפני הבחירות על אקולוגיה, זכויות סטודנטים, מילואים ועובדים.

בכנסת הוא עסק גם בנושאי עלייה. כאן המילה עלייה מתייחסת לעליית יהודים לישראל על פי חוק השבות. בעמוד הרשמי הנוכחי של קק”ל בין תפקידיו הקודמים של יסינוב מצוין יושב ראש מבנה התמיכה במדענים עולים; הוא גם היה חבר בהנהלת ארגון המורים העולים. לכן העבודה עם יוצאי ברית המועצות לשעבר הופיעה בביוגרפיה שלו זמן רב לפני תפקידו הנוכחי בקק”ל-אירואסיה.

הקריירה הפוליטית הסתיימה באופן די יוצא דופן. ב-1 בפברואר 2006 יסינוב עזב את “שינוי” והקים את הסיעה “העולים” – שם שניתן לתרגם כ”עולים”. באותה תקופה היא הצטרפה לגוש “האיחוד הלאומי – ישראל ביתנו”, ולאחר מכן “ישראל ביתנו” נפרדה לסיעה פרלמנטרית עצמאית. בסיס הנתונים הרשמי של הכנסת שומר על הרצף הזה לפי תאריכים.

לאחר הפוליטיקה הפרלמנטרית עבודתו נקשרה יותר ויותר לקק”ל. בשנים שונות הוא כיהן בתפקידים בכירים בקרן, והיום המבנה הרשמי של קק”ל-אירואסיה מכנה אותו מנכ”ל. לכן את המשפט מהסרטון הנוכחי “הייתה לי הכבוד להוביל את יצירתו” על יער “אוקראינה” החלטתי לבדוק לא כזיכרון יפה של פוליטיקאי לשעבר, אלא לפי מסמכי הזמן עצמו.

מיער אודסה ועד 1200 דונם: איך הופיע היער האוקראיני בנגב

העקבות הראשונים מובילים לאפריל 2014, וזה חשוב: הפרויקט הרשמי “יער אוקראינה” התגבש מאוחר יותר, אבל עצים אוקראינים במקום הזה הופיעו קודם. ב-23 באפריל, במהלך פסטיבל OdessAviv הבינלאומי, בצפון הנגב החלו ליצור את יער אודסה, שתוכנן לכאלף עצים. פרסומים של מועדון עולמי של אודסאים ו”ערב אודסה” של אותה תקופה מכנים אותו במפורש כתחילת היער האוקראיני העתידי.

כאן מופיעה הקשר ישיר עם יסינוב.

מועדון עולמי של אודסאים כתב שההחלטה להקים את יער אוקראינה התקבלה ביוזמתו של יסינוב, לשעבר תושב חרקוב, שניהל את התחום הרלוונטי בקרן, ויער אודסה היה השלב הראשון. מנהל הסניף הישראלי של המועדון, הבמאי הדוקומנטרי בוריס סובולב, התעקש על פרויקט היער ולפי נתוני המועדון עצמו והעיתונות האודסאית, מימן את נטיעת אלף העצים. זה מאפשר לקבוע גבול חשוב: מימון יער אודסה על ידי סובולב מתועד, אבל לא מצאתי בסיס לייחס לו מימון של כל היער האוקראיני העתידי.

ראשון נטעו עץ זית לכבוד מיכאיל ז’בניצקי. בטקס השתתפו יסינוב, סובולב ונציג מועדון עולמי של אודסאים ארקדי קריימר; הופיעו גם עץ בשם אודסה ועץ לזכרו של בוריס ליטבק – נדבן אודסאי, מייסד מרכז השיקום הידוע לילדים עם מוגבלות “בית עם מלאך”. באחד הדיווחים מאותה תקופה נשמרה גם פרט כמעט יומיומי: כששאלו את יסינוב מה הקשר שלו לאודסה, הוא ענה שסבתו סופיה מוסטוביה הייתה שם זמרת אופרה.

מדוע דווקא אודסה הייתה העיר הראשונה בתוך הפרויקט האוקראיני, מוסבר לא רק בפעילות הקהילה האודסאית המודרנית. בסרטון הנוכחי יסינוב מזכיר עוד שני אנשים. באודסה נולד יונה קרמניצקי, שנבחר לראשון מנהלי קק”ל לאחר הקמת הקרן ב-1901; קק”ל כותבת שהוא ניהל אותה עד 1907 והיה אחד האנשים שהפכו את רעיון הקרן הלאומית לארגון מעשי.

שם גם נולד זאב ז’בוטינסקי, אחד המנהיגים הציוניים המשפיעים ביותר במאה ה-20, מייסד הציונות הרוויזיוניסטית ותנועת בית”ר. עבור הקורא הישראלי ז’בוטינסקי מוכר היטב מהרחובות, הפארקים וההיסטוריה הפוליטית של המדינה; הקשר של מנהל קק”ל הראשון לאודסה ידוע פחות.

אבל חשוב לא לבלבל בין הסיבות להסברים המאוחרים. מקורות 2014 מראים את תפקידו הישיר של מועדון עולמי של אודסאים וסובולב בהופעת היער. הקשר ההיסטורי עם קרמניצקי וז’בוטינסקי אמיתי, אך לא מצאתי מסמך מ-2014 שבו היא נקראת סיבת הבחירה בשם. בפנייה הנוכחית יסינוב מוסיף את השכבה ההיסטורית הזו לאחר שתים עשרה שנים.

בדצמבר 2015 הממדים הופכים לאחרים.

קק”ל הרשמי כבר כותב על “יער אוקראינה” בשטח של 1200 דונם במועצה האזורית שער הנגב. עבור ישראלי דונם הוא יחידת שטח מוכרת; 1200 דונם הם כ-120 דונם, וזו בדיוק המספר שהביאו דיווחים אוקראינים על הפרויקט. בפרסומים של הצד האוקראיני של אותן שנים הוא נקרא היער הראשון בישראל המוקדש למדינה אחרת.

ב-22 בדצמבר 2015 נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו במהלך ביקור רשמי נטע עץ זית בחורשת האומות ביער ירושלים. זהו אובייקט אחר, בירושלים, ואין לערבב אותו עם דורות. במקביל פורושנקו נטע שתיל נוסף בכלי מיוחד; קק”ל הרשמי הודיע כי מאוחר יותר שגריר אוקראינה גנאדי נדולנקו צריך לנטוע אותו ביער אוקראינה-דורות בשער הנגב.

כאן מתחילה חידה קטנה של הכרונולוגיה.

קק”ל בדצמבר 2015 כתב שנדולנקו ינטע את השתיל הזה בט”ו בשבט הקרוב – ראש השנה לאילנות היהודי, שבו בישראל נוהגים לערוך נטיעות. עם זאת, מקור “אוקראינים בישראל” מתעד את הטקס רק ב6 באפריל 2016. ט”ו בשבט כבר עבר באותו זמן. כלומר, לוח הזמנים המקורי השתנה, אם כי הסיבות לשינוי לא מוסברות בפרסומים הזמינים.

ב-6 באפריל נדולנקו העביר את עץ הזית הנשיאותי לקרקע, ועובדי השגרירות האוקראינית נטעו לידו את השתילים הראשונים שהפכו לחלק מ”יער אוקראינה”. יסינוב אז הודיע כי ליום העצמאות של אוקראינה מתוכננת להציב לוח עם שם היער. ליד עץ הנשיא כבר עמד עמוד קטן, שתוכנן לסמן אותו בגוגל מפות, כדי, כפי שאמר יסינוב, כל אדם יוכל למצוא “חלקיק של אוקראינה על אדמת ישראל”.

זו הזדמנות נדירה לראות את הפרויקט לא בדיעבד. ב-2014 המשתתפים רק מדברים על היער האוקראיני העתידי. בדצמבר 2015 קק”ל כבר מציין את השטח והמקום הרשמי. באפריל 2016 עובדי השגרירות אכן עומדים שם עם שתילים, ויסינוב מבטיח לשים את השם על המפה. באוגוסט 2026 הוא שוב נמצא בין העצים האלה – רק שעכשיו אין צורך לדמיין אותם כתוכנית.

עץ הזית של פורושנקו, השפה האוקראינית והשריפה בדורות: הסיפור לאחר הנטיעה הראשונה

הקו האוקראיני של קק”ל נמשך גם מחוץ לדורות. ב-15 במאי 2017 ראש ממשלת אוקראינה ולדימיר גרויסמן נטע עץ זית בחורשת האומות בירושלים. יסינוב ניהל את הטקס והסביר במיוחד מדוע הוא נערך בשפה האוקראינית: קק”ל רצתה להראות כבוד למדינה האוקראינית ולהזכיר את מנהל הקרן הראשון יונה קרמניצקי, שנולד באודסה. זהו פרט חשוב – השפה האוקראינית שימשה את קק”ל בטקס רשמי זמן רב לפני הברכה הנוכחית.

התאריך המתועד הבא של היער עצמו הוא 29 באוקטובר 2018. קק”ל הרשמי הודיע על טקס בדרום ישראל ביער דורות והבהיר לראשונה את מבנה הפרויקט בצורה ברורה במיוחד: “חלק מיער דורות הוא חורשה שנשתלה במיוחד, הנושאת את שם אוקראינה”. לכן להתווכח אם זה “יער” או “חורשה” הוא חסר טעם. השם “יער אוקראינה” התקבע על הפרויקט, ובמיקום גיאוגרפי החלק הזיכרוני האוקראיני נמצא בתוך יער דורות הגדול יותר.

באותו יום נפתחה שם אנדרטה ליד עץ הזית שהתקבל עם ביקור פורושנקו. נכחו השגריר גנאדי נדולנקו, עובדי השגרירות האוקראינית, נציגי קק”ל, הציבור והתקשורת. וכאן מופיע הפער השני בין הטקסטים הארכיוניים, שלא הייתי מטשטש למען כרונולוגיה יפה.

מקור מ-2016 כותב במפורש שנדולנקו כבר ב-6 באפריל 2016 העביר לקרקע את עץ הזית של פורושנקו. קק”ל בחומר מ-2018 מנסח את הסיפור אחרת: הוחלט להעביר לחורשה האוקראינית אחד משני עצי הזית שנטע הנשיא בירושלים ב-2015, ולאחר מכן נאמר על האנדרטה במקום שבו העץ נקלט. מהטקסטים הזמינים לא ברור אם מדובר בהעברה שנייה של העץ בתוך הפרויקט, בעץ השני מבין שני עצי הזית או פשוט בניסוח רטרוספקטיבי לא מדויק של קק”ל. לכן שתי התאריכים – 2016 ו-2018 – נכון יותר להשאיר כשני שלבים מתועדים, ולא להמציא ביניהם הסבר חסר.

גם משפט אחד מהפנייה הנוכחית נאלצתי לבדוק בנפרד. יסינוב אומר: “היער הזה גם ספג הפגזות, אבל עמד והמשיך לגדול”. לא מצאתי אישור אמין לפגיעה ישירה של רקטה דווקא בחורשה האוקראינית לאחר ה-7 באוקטובר 2023, ולכן מסקנה כזו בשם המערכת לא ניתן לעשות.

אבל יער דורות עצמו אכן נשרף כתוצאה מהתקפות מרצועת עזה. ביולי 2018 דיווחו התקשורת הישראלית על שריפות שנגרמו מבלוני תבערה ונחשים; ב-30–31 ביולי פרצה אש גם ביער דורות במועצה האזורית שער הנגב. את השריפות שם כיבו כבאים, עובדי קק”ל ותעופה. כלומר, מתועדת פגיעה ביער שהוא חלק מהיער האוקראיני; לא מתועדת פגיעה נפרדת באנדרטה האוקראינית או בעץ הזית הנשיאותי.

עבור נאנובוסטי – חדשות ישראל ההבדל הזה עקרוני. משפט הדובר נשאר חלק מהפנייה שלו, והעובדה שבדקנו יש לה גבולות צרים יותר. ברגע ששני הדברים האלה מתערבבים, הסיפור הסמלי מתחיל להחליף את הסיפור התיעודי.

איפה נמצא יער “אוקראינה” ואיך למצוא את החורשה האוקראינית בעצמך

החלק המעשי ביותר בסיפור הזה נשמר בזכות פרסומים מאפריל 2016. כשיסינוב אמר שעץ פורושנקו יופיע בגוגל מפות, השגרירות האוקראינית אכן נתנה קישור לנקודה ליד החלק האוקראיני. פרסום ישן של ZN UA שמר את ההודעה על הקישור; הקואורדינטות של הנקודה ההיסטורית הן 31.5215, 34.6711.

הנה הוא על מפת גוגל – https://maps.app.goo.gl/cTrRY59ii1andyEQ7

יש להתמקד ביער דורות – יער דורות, במועצה האזורית שער הנגב – מועצה אזורית שער הנגב, ליד קיבוץ דורות. מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי ישראלית, המאחדת כמה יישובים קטנים, בעיקר קיבוצים ומושבים; זה לא עיר נפרדת. האזור נמצא בחלק המערבי של הנגב הצפוני, ליד שדרות ורצועת עזה.

אם הניווט לא מזהה “יער אוקראינה בישראל”, זה לא אומר שהאובייקט נעלם. ניסינו לחפש יער אוקראינה-דורות, לאחר מכן יער דורות, ולנקודת הזיכרון עצמה הזנו את הקואורדינטות 31.5215, 34.6711. האפשרות האחרונה אמינה יותר מהשם הישן, כי חורשות קטנות ושטחי זיכרון של קק”ל לא תמיד מוצגים באותו אופן בגוגל מפות וב-Waze.

לכן חיפושים כמו “איפה נמצא יער אוקראינה בישראל”, “יער אוקראינה דורות”, “איך להגיע ליער אוקראינה בנגב” והעברית יער אוקראינה-דורות עשויים להוביל לחומרים שנראים במבט ראשון סותרים זה את זה. בעמוד קק”ל של 2015 מופיע השם “יער אוקראינה-דורות”, ב-2016 מקורות אוקראינים מדברים פשוט על “יער אוקראינה”, וב-2018 קק”ל עצמה מבהירה שזה חורשה אוקראינית בתוך יער דורות. זו לוקיישן אחת עם שמות היסטוריים שונים, ולא שלושה יערות אוקראיניים שונים.

לנסיעה ברכב כדאי קודם לבנות מסלול ליער דורות, והקילומטרים האחרונים – כבר לנקודה ההיסטורית של החלק האוקראיני. האזור מחובר לכביש האזורי 334, שעובר ליד דורות. לא היינו מבטיחים שרכב פרטי רגיל יוכל בכל רגע להגיע ממש לאנדרטה: לא מצאנו עמוד תיירותי מודרני של קק”ל עם תיאור הגישה דווקא לחורשה האוקראינית.

בדקנו גם את עמוד קק”ל הנוכחי עם אזהרות למטיילים ב23 באוגוסט 2026. בו מופיעה רשימה שלמה של סגירות והגבלות ביערות הדרומיים, אך לא נמצא הודעה נפרדת על סגירת יער דורות בזמן הבדיקה. זה עדיין לא צריך להיתפס כהבטחה בלתי מוגבלת: שער הנגב נמצא ליד רצועת עזה, ולכן לפני הנסיעה יש לבדוק מחדש את הודעות קק”ל והנחיות פיקוד העורף.

“חרקוב וירושלים קרובות יותר ממה שנראה על המפה”: מה נשאר מאחורי הברכה החגיגית

החלק הפוליטי ביותר של הסרטון בן שלוש הדקות מתחיל לאחר הסיפור האישי. יסינוב אומר שהאוקראינים והישראלים יודעים מהי אזעקת אוויר, ציפייה לחדשות מהקרובים בחזית, פיצוצים ליליים והצורך להוביל ילדים למקלט. לישראלי החוויה הזו לא צריכה להיות מתורגמת לשפת המופשטות: מדובר באותן דקות שבהן המשפחה הולכת לממד – חדר מוגן בדירה – או למקלט ציבורי.

לאחר מכן הוא אומר: “אותו נשק איראני ורוסי בידי טרוריסטים מביא מוות”. לאחר מכן יסינוב מציב בשורה אחת את חרקוב, ירושלים, קייב, באר שבע, סומי ותל אביב.

אבל הקשר עצמו לא נלקח מהאוויר. רוסיה ואיראן במשך שנים של מלחמות הפכו לשותפים צבאיים, ואוקראינה מאז 2022 מתמודדת באופן קבוע עם מל”טים תקיפה ממוצא איראני, המופעלים על ידי הכוחות הרוסיים. ישראל, מצידה, מתמודדת ישירות עם נשק איראני, טכנולוגיות ומבנים חמושים הנתמכים על ידי טהרן. העובדה שיסינוב מחבר את שתי המציאויות האלה בפנייה אחת – זהו כבר תוכן פוליטי של הברכה, שמתפספס אם משאירים מהסרטון רק את המשפט “ברך את האוקראינים בחג”.

לא פחות חשוב, מאיפה נאמרים הדברים האלה.

יסינוב לא רק הגיע לאירוע האוקראיני של קק”ל. ב-2014 שמו מופיע ליד יער אודסה ורעיון היער האוקראיני העתידי. ב-2015 הוא משתתף בטקס פורושנקו. ב-2016 הוא מסביר איך למצוא את החלק החדש בגוגל. ב-2017 הוא מנהל טקס עם ראש הממשלה גרויסמן בשפה האוקראינית. ב-2026 הוא חוזר לאותו סיפור כבר כמנכ”ל קק”ל-אירואסיה. זהו רצף שלא ניתן לראות בסרטון הקצר ביותר.

בסוף הפנייה יסינוב מדבר על העצים: הם גדלים לאט, שורדים סופות וממשיכים לגדול. לאחר מכן הוא מאחל שיום אחד הילדים יכירו טוב יותר את קול הרוח בעצים מאשר את קול הסירנות.

לאחר בדיקת הארכיונים המשפט הזה נתפס כבר לא כמטאפורה עצמאית. העצים הראשונים של יער אודסה נטעו באפריל 2014; ההיסטוריה הרשמית של הפרויקט האוקראיני הגדול נמשכה ב-2015–2016; ב-2018 ליד עץ הזית הופיעה אנדרטה, ויער דורות באותה תקופה אכן נשרף לאחר התקפות תבערה מעזה. לכן הפנייה ב-23 באוגוסט 2026 ניתן לתארך ביום אחד, אך ההיסטוריה של המקום שממנו היא הוקלטה – כבר יותר משתים עשרה שנים.

הנה יער “אוקראינה” על מפת גוגל – https://maps.app.goo.gl/cTrRY59ii1andyEQ7

הוא משמש לתשלום על פרסום בפייסבוק, אינסטגרם וגוגל, מנויים לשירותי עבודה, אחסון, דומיינים, חנויות מקוונות, אפליקציות, נסיעות, משלוחים, פלטפורמות בינלאומיות ועשרות תשלומים קבועים קטנים.

כל עוד הכל עובד – זה נוח. אבל ברגע שמשרד הפרסום גובה יותר מהצפוי, המנוי מתחדש אוטומטית, שירות זר דוחה את התשלום או שיש להנפיק מחדש את הכרטיס, מתברר: להחזיק את כל התשלומים על כרטיס ראשי אחד זה לא תמיד חכם.

על רקע זה, יותר ויותר משתמשים מסתכלים לכיוון כרטיסים וירטואליים נפרדים. אחד השירותים המדוברים בנושא זה הוא RedotPay.

לעיתים קרובות קוראים לו כרטיס קריפטו, אבל למשתמש הרגיל חשוב לא רק הקריפטו.

RedotPay יכול להיות מעניין ככלי תשלום נפרד: לתשלומים מקוונים, משרדי פרסום, שירותים בינלאומיים, ארנקים ניידים, מגבלות, וכן עבודה עם USDT, USDC, BTC, ETH ונכסים דיגיטליים נתמכים אחרים.

באופן רשמי, RedotPay מתאר את עצמו כאפליקציית תשלום וכרטיס מבוסס stablecoin, שמקשר נכסים דיגיטליים לתשלומים יומיומיים, ובמרכז התמיכה של השירות מצוין שכדי לקבל כרטיס יש להוריד את האפליקציה, להירשם, לעבור בדיקת זהות, להוסיף נכסי קריפטו דרך הפקדה on-chain או לקנות קריפטו, ואז להגיש בקשה לכרטיס וירטואלי או פיזי.

מה זה RedotPay במילים פשוטות

RedotPay זה לא כרטיס בנק רגיל מבנק ישראלי. זהו שירות תשלום נפרד עם כרטיס וירטואלי ובתנאים מסוימים, כרטיס פיזי.

ניתן לשקול אותו בכמה תרחישים.

1. התרחיש הראשון – RedotPay ככרטיס וירטואלי לתשלומים מקוונים: פרסום, מנויים, חנויות, שירותים בינלאומיים, כלים לעבודה.
2. התרחיש השני – RedotPay ככרטיס לתשלום דרך הטלפון, הוא מתווסף ל-Google Wallet או Apple Wallet.
3. התרחיש השלישי – RedotPay כארנק קריפטו ואפליקציית תשלום, שבה המשתמש יכול לעבוד עם נכסים דיגיטליים נתמכים, להטעין את היתרה, להעביר כספים, לקנות נכסי קריפטו ולהשתמש בהם לתשלומים.

בתיאורים הרשמיים RedotPay מציין כרטיסים וירטואליים ופיזיים, תשלום עם BTC, ETH, USDT, USDC ונכסים אחרים, תשלומים ניידים, אפשרות לתשלום מקוון ובחנויות, וכן שימוש בכרטיס אצל מספר רב של סוחרים ברחבי העולם.

אבל נקודה חשובה: RedotPay לא צריך להיתפס כ”כרטיס ללא חוקים”. זהו כלי פיננסי-תשלומי עם מגבלות, עמלות, בדיקת זהות, כללי טעינה, מגבלות לפי מדינות ושאלות אפשריות לגבי מקור הכספים.

למה צריך כרטיס וירטואלי נפרד

היתרון העיקרי של כרטיס וירטואלי נפרד הוא שליטה.

כאשר כרטיס הבנק הראשי מחובר לכל האתרים והשירותים, המשתמש למעשה פותח גישה לכלי התשלום הראשי שלו לעשרות פלטפורמות שונות. זה לא תמיד מסוכן, אבל לעיתים קרובות לא נוח.

לדוגמה, בעל עסק קטן משיק פרסום בפייסבוק ובגוגל.

במקביל הוא משלם על דומיינים, אחסון, CRM, דיוורים, שירותי עיצוב, כלים מבוססי AI, Canva, Adobe, מנויים, מרקטפלייסים ואפליקציות. אחרי כמה חודשים כבר קשה להבין איפה ההוצאות העסקיות, איפה התשלומים האישיים, איפה הפרסום ואיפה החידוש האוטומטי של מנוי ישן.

כרטיס וירטואלי נפרד RedotPay מאפשר להפריד את התשלומים. ניתן להשתמש בכרטיס אחד רק לפרסום. אחר למנויים. שלישי לנסיעה או קניות מקוונות. גם אם משהו ישתבש, כרטיס הבנק הראשי לא יהיה מחובר לכל שירות.

למשתמשים בישראל זה במיוחד רלוונטי, כי רבים עובדים עם פלטפורמות בינלאומיות, משלמים על שירותים בחו”ל, מנהלים משרדי פרסום בשפות שונות ומשתמשים בשירותים שלא תמיד עובדים בצורה מושלמת עם כרטיסים מקומיים.

תשלום על פרסום בפייסבוק, אינסטגרם וגוגל

אחת הכאבים הגדולים של עסקים היא תשלומי פרסום.

מודעות פייסבוק, מודעות אינסטגרם ומודעות גוגל גובות כסף באופן קבוע. לפעמים החיוב מתבצע לאחר צבירת סכום מסוים, לפעמים לפי לוח זמנים, לפעמים לאחר שינוי מגבלות במשרד הפרסום. אם לפרסום מחובר הכרטיס הראשי, אז תקציב הפרסום מתערבב עם הוצאות אישיות ואחרות.

כרטיס RedotPay נפרד יכול לעזור לעשות סדר. ניתן להשתמש בו רק לפרסום, להטעין אותו בסכום הנדרש ולשלוט בהוצאה לפי פרויקט.

RedotPay במרכז התמיכה מזכיר בנפרד שלאחר הפעלת הכרטיס המידע מסונכרן עם פלטפורמות כמו PayPal, Google Pay ופייסבוק, אבל זה לא אומר שכל תשלום בכל משרד פרסום תמיד יעבור ללא סירובים. לפלטפורמות פרסום, בנקים, רשתות תשלום ולשירות עצמו עשויים להיות כללים משלהם לבדוק תשלומים.

לכן הגישה הנכונה היא כזו: קודם לבדוק סכומים קטנים, לבדוק איך הכרטיס עובר במשרד הפרסום הנדרש, ורק אז להשתמש בו לתקציבים קבועים.

מגבלות על תשלום אחד ועל יום

עוד יתרון חזק של כרטיס נפרד הוא האפשרות להגביל הוצאות.

אם השירות מאפשר להגדיר מגבלה על תשלום חד פעמי ומגבלה יומית, זה נוח לפרסום, מנויים, קניות מקוונות והוצאות צוות. המשתמש יכול מראש להגביל את הסכום שהכרטיס יוכל להוציא בפעם אחת או ביום.

זה חשוב כאשר הכרטיס מחובר למשרד פרסום. לדוגמה, אם אתם רוצים להוציא על בדיקת פרסום לא יותר מסכום מסוים, המגבלה עוזרת להפחית את הסיכון לחיוב בלתי צפוי.

זה גם מועיל למנויים. שירות ישן לא יוכל לחייב יותר ממה שמותר במגבלה. ואם הכרטיס משמש רק לפרויקט מסוים, ההוצאות קלות יותר לשליטה.

במרכז התמיכה של RedotPay יש חומרים נפרדים על מגבלות ועמלות הכרטיס, וכן סעיף על שימוש בכרטיס, שבו בין השאלות מצוינת הגדרת מגבלות עסקה. לפני שימוש פעיל יש לבדוק את המגבלות העדכניות בדיוק בחשבון שלכם, כי התנאים עשויים להשתנות לפי סוג הכרטיס, מדינה, רמת בדיקה וכללי השירות.

Google Wallet ו-Apple Wallet: כרטיס בטלפון

לרבים מהמשתמשים כבר לא צריך פלסטיק. הם משלמים בטלפון: בחנויות, בתי קפה, תחבורה, אפליקציות ושירותים.

לכן שאלה חשובה: האם ניתן להוסיף כרטיס וירטואלי לארנק נייד?

לRedotPay יש הוראות נפרדות לחיבור כרטיס וירטואלי ל-Google Pay, וכן סעיף במרכז התמיכה על ארנקים דיגיטליים, שבו יש חומרים על Google Pay ו-Apple Pay. באתר RedotPay יש גם דף נפרד על RedotPay Card on Apple Pay.

לקורא זה אומר דבר פשוט: אם הפונקציה זמינה לכרטיס שלו, למדינה שלו, למכשיר שלו ולחשבון שלו, הכרטיס הווירטואלי יכול להפוך לכלי תשלום רגיל בטלפון. לישראל – זמין.

אבל כאן אי אפשר להבטיח יותר מדי. לפני השימוש יש לבדוק אם הוספת הכרטיס נתמכת אצלכם: בישראל (אפשר), במכשיר שלכם, עם החשבון שלכם, עם גרסת הכרטיס שלכם ובארנק הנייד שלכם.

אם הכרטיס נוסף ל-Google Wallet או Apple Wallet, זה נוח לקניות רגילות. אם לא – עדיין ניתן לשקול אותו ככרטיס לתשלומים מקוונים, פרסום, מנויים ושירותים בינלאומיים.

ארנק קריפטו בתוך RedotPay: לא רק כרטיס

RedotPay מעניין לא רק ככרטיס וירטואלי. בתוך השירות יש לוגיקה של ארנק ועבודה עם נכסים דיגיטליים.

הדף הרשמי להורדת האפליקציה RedotPay מפרט בין האפשרויות Personal: Card, Send to bank & e-wallet, Send to RedotPay user, Multi-Currency Wallet, Credit, Earn, Swap ו-P2P Marketplace. זה מראה שהשירות מכסה לא תרחיש אחד, אלא כמה: כרטיס, ארנק, העברות, החלפה ועבודה עם פונקציות תשלום שונות.

למשתמש זה יכול להיות נוח אם הוא כבר עובד עם USDT או נכסים אחרים. לדוגמה, הוא יכול להטעין את היתרה, להשתמש בנכס הנתמך לתשלום בכרטיס, להעביר כספים בתוך הפונקציות הזמינות או לקנות נכסי קריפטו דרך האפליקציה.

אבל ככל שיש יותר פונקציות, כך יש יותר אחריות. צריך להבין עמלות, רשתות, מגבלות, כללי העברה, תנאי משיכה ודרישות בדיקת זהות.

USDT, USDC, BTC, ETH ונכסים אחרים

RedotPay בתיאורי האפליקציה מציין תמיכה בתשלומים עם BTC, ETH, USDT, USDC ונכסים אחרים. אבל את הרשימה העדכנית תמיד עדיף לבדוק בתוך האפליקציה, כי הנכסים הנתמכים, הרשתות והתנאים עשויים להשתנות.

לרוב המשתמשים התרחיש הכי מובן הוא USDT או USDC, כי אלו stablecoins. אבל גם כאן יש סיכון לטעות: USDT יכול להתקיים ברשתות שונות, ויש להעביר אותו רק לכתובת הנכונה ברשת הנכונה.

הטענה בקריפטו: איפה הכי נפוץ לטעות

במרכז התמיכה של RedotPay מתואר אופן הטענה בקריפטו: לפתוח את האפליקציה, לעבור ל-Home > Deposit, לבחור מטבע, למשל USDT, ואז לבחור את הרשת המתאימה למטבע הנבחר.

הטעות הכי מסוכנת היא לחשוב ש”USDT – הוא בכל מקום USDT”.

למשתמש זה יכול להסתיים בבעיה. אם לבחור רשת לא נכונה או לשלוח נכס לא נכון, ההפקדה עשויה לא להגיע. לכן לפני העברת סכום גדול עדיף לבצע העברה ניסיונית על סכום קטן ולוודא שהכתובת, הרשת והנכס נבחרו נכון.

זה במיוחד חשוב לאנשים שהשתמשו בעבר רק בכרטיס בנק רגיל ולא רגילים לארנקי קריפטו. בבנק לפעמים אפשר לבטל או לערער על פעולה. בהעברות קריפטו טעות ברשת או בכתובת יכולה להיות הרבה יותר קשה.

הטענה מכרטיס בנק או אשראי רגיל

למשתמשים מישראל שאלה חשובה נשמעת כך: האם ניתן להטעין את RedotPay לא רק בהעברת קריפטו מארנק חיצוני, אלא דרך כרטיס בנק או אשראי רגיל?

במרכז התמיכה של RedotPay מצוין שהמשתמש יכול לקנות נכסי קריפטו נתמכים באפליקציה באמצעות כרטיס אשראי/דביט, וכן שיטות תשלום אחרות זמינות.

אבל למשתמש הישראלי זה צריך להיבדק בפועל.

יכול לעבור כרטיס אחד ולא לעבור אחר. הבנק יכול לדחות את הפעולה. ספק התשלום יכול לקחת עמלה. עשויות להיות מגבלות על קנייה, מגבלות לפי מדינה, דרישות KYC או בדיקות נוספות.

לכן הניסוח הנכון הוא כזה: RedotPay מציין אפשרות לקניית נכסי קריפטו נתמכים עם כרטיס אשראי/דביט, אבל לפני השימוש יש לבדוק אם הכרטיס הבנקאי או האשראי הישראלי שלכם עובר, אילו עמלות חלות והאם אין מגבלות מצד הבנק או השירות.

העברות בין ארנקים ומשתמשים

עוד תרחיש הוא העברות.

אם השירות מאפשר לשלוח כספים למשתמשים אחרים של RedotPay, לעבוד עם ארנק רב-מטבעי, העברות לבנק וארנק אלקטרוני או פונקציות אחרות, זה יכול להיות נוח למי שמבצע תשלומים בינלאומיים לעיתים קרובות או מפריד בין כספים עסקיים ואישיים.

אבל כאן שוב חשוב לא להבטיח יותר מדי. לכל פונקציה עשויים להיות תנאים נפרדים: מדינה, מטבע, עמלה, מהירות, מגבלה, KYC, זמינות למשתמש מסוים.

לכן במאמר עדיף לכתוב לא “אפשר הכל”, אלא “באפליקציה מצוינות פונקציות שונות לכרטיס, ארנק, העברות וניהול כספים; לפני השימוש בפעולה מסוימת יש לבדוק את זמינותה ותנאיה”.

גישה כזו בטוחה והוגנת יותר.

במה RedotPay שונה מכרטיס בנק רגיל

כרטיס בנק רגיל מחובר לחשבון בבנק. RedotPay הוא שירות תשלום נפרד.

בזה יש יתרונות.

אפשר לא לחבר את כרטיס הבנק הראשי לכל האתרים.

אפשר להשתמש בכרטיס נפרד לפרסום.

אפשר להפריד הוצאות עסקיות מאישיות.

אפשר להגדיר מגבלות.

אפשר להשתמש בכרטיס וירטואלי למנויים ושירותים בינלאומיים.

אפשר להוסיף את הכרטיס לארנק נייד, אם הפונקציה זמינה.

אפשר לעבוד עם נכסים דיגיטליים נתמכים.

אבל יש גם מגבלות.

זה לא בנק במובן הרגיל.

יש כללי שירות.

יש עמלות.

יש KYC.

יש מגבלות.

יש סיכון לדחיית תשלומים.

יש סיכון לטעויות בהעברות קריפטו.

יש שאלות מס וענייני בנקאות, אם מדובר בסכומים משמעותיים ונכסים דיגיטליים.

לכן עדיף לראות ב-RedotPay לא כתחליף לבנק ישראלי, אלא ככלי תשלום נוסף למשימות מסוימות.

למי RedotPay יכול להיות מועיל

RedotPay יכול להיות מעניין ליזמים, משווקים, בעלי אתרים, פרילנסרים, מומחי דיגיטל ולכל מי שמשלם באופן קבוע על שירותים בינלאומיים.

לדוגמה, אם אתם משיקים פרסום בפייסבוק, אינסטגרם או גוגל, כרטיס נפרד עוזר להפריד את תקציב הפרסום מהוצאות אישיות.

אם אתם משלמים על אחסון, דומיינים, שירותי SEO, כלים מבוססי AI, CRM, דיוורים, פלטפורמות עיצוב ומנויים, כרטיס וירטואלי עוזר לא לחבר לכל דבר את כרטיס הבנק הראשי.

אם אתם נוסעים לעיתים קרובות או קונים בחנויות מקוונות בחו”ל, כרטיס נפרד יכול להיות כלי תשלום גיבוי נוח.

אם כבר יש לכם USDT, USDC או נכסים נתמכים אחרים, RedotPay יכול להיות מעניין כקישור בין נכסים דיגיטליים לתשלומים יומיומיים.

אם חשוב לכם לשלם בטלפון, כדאי לבדוק את התמיכה ב-Google Wallet ו-Apple Wallet לכרטיס שלכם ולמדינה שלכם.

למי עדיף לא למהר

RedotPay לא כדאי להשתמש בו על בסיס רגשות.

לא כדאי למהר אם אתם לא מבינים מה ההבדל בין בנק, כרטיס, ארנק קריפטו, בורסה ושירות תשלום.

לא כדאי למהר אם אתם לא יודעים מה זו רשת העברה.

לא כדאי למהר אם אתם חושבים ש-USDT בכל רשת אפשר לשלוח לכל כתובת USDT.

לא כדאי למהר אם אתם מחפשים “כרטיס אנונימי”, “עקיפת בנק” או “תשלומים ללא שאלות”.

לא כדאי להפקיד סכומים גדולים עד שתבדקו עמלות, מגבלות, תמיכה, כללי משיכה ועבודת הכרטיס בתשלומים קטנים.

ובמיוחד לא כדאי להשתמש בשירותים כאלה לפעולות מפוקפקות. כל שירות תשלומים נורמלי עובד עם כללים, בדיקות והגבלות.

מה לבדוק לפני ההרשמה

לפני ההרשמה ל-RedotPay, משתמש מישראל צריך לעבור על רשימת בדיקה קטנה.

האם השירות זמין למדינה ולמסמך שלכם.

אילו מסמכים נדרשים לאימות זהות.

אילו עמלות יש להנפקה ושימוש בכרטיס.

אילו מגבלות יש לתשלום אחד וליום.

האם ניתן להגדיר מגבלות נדרשות ידנית.

האם ניתן להוסיף את הכרטיס ל-Google Wallet.

האם ניתן להוסיף את הכרטיס ל-Apple Wallet.

האם הכרטיס עובר ב-Facebook Ads, Instagram Ads ו-Google Ads.

האם הכרטיס מתאים למנויים ולשירותים מקוונים שלכם.

האם ניתן לקנות נכסים קריפטוגרפיים נתמכים עם כרטיס הבנק או האשראי שלכם.

אילו עמלות גובה ספק התשלומים בעת רכישה עם הכרטיס.

אילו נכסים קריפטוגרפיים נתמכים.

אילו רשתות זמינות ל-USDT או נכסים אחרים.

האם ניתן להעביר כספים למשתמשים אחרים.

האם ניתן למשוך את היתרה.

איך עובדת התמיכה.

מה לעשות במקרה של חיוב שנוי במחלוקת.

מה לעשות אם ההפקדה לא הגיעה.

אילו תנאים יש לתוכנית ההפניות.

זו לא בירוקרטיה, אלא היגיינה פיננסית נורמלית. ככל שהמשתמש יבדוק את השאלות הללו מוקדם יותר, כך יהיו פחות הפתעות אחר כך.

תוכנית ההפניות של RedotPay: איך לדבר בכנות

ל-RedotPay יש תוכנית הפניות. משתמש יכול להזמין אדם אחר באמצעות קישור או קוד ולקבל תגמול אם המוזמן יעמוד בתנאי השירות.

למדיה חשוב להציג זאת בשקיפות. אין צורך להסוות את קישור ההפניה כהמלצה “נייטרלית”. הקורא צריך להבין שהמחבר או המערכת עשויים לקבל תגמול.

ניסוח נורמלי נראה כך:

להירשם וללמוד את תנאי RedotPay בעצמכם ניתן בקישור:

https://url.hk/i/en/0h7rn

החומר מכיל קישור הפניה. אם תירשמו דרכו ותעמדו בתנאי RedotPay, המחבר או המערכת עשויים לקבל תגמול. זה לא מהווה ייעוץ פיננסי, השקעה, מס או משפטי.

הסיכונים העיקריים שיש לזכור

הסיכון הראשון — עמלות. לכרטיס, רכישת נכסים קריפטוגרפיים, המרה, משיכה, תשלומים או שירותים עשויות להיות עמלות שונות. יש לבדוק אותן לפני הפעולה, ולא אחריה.

הסיכון השני — מגבלות. אם התשלום לא עובר, הסיבה עשויה להיות לא בחנות, אלא במגבלת הכרטיס, מגבלת השירות, הגדרות החשבון או כללי רשת התשלומים.

הסיכון השלישי — KYC. RedotPay דורש אימות זהות לקבלת הכרטיס, וזה חלק נורמלי מעבודת שירותים כאלה. במרכז העזרה, קבלת הכרטיס קשורה ישירות לאימות זהות.

הסיכון הרביעי — טעויות בהעברות קריפטו. רשת לא נכונה, נכס לא נכון או כתובת לא נכונה יכולים ליצור בעיה חמורה.

הסיכון החמישי — דחיית תשלומים. לא כל שירות חייב לקבל כרטיס מסוים. חדרי פרסום, מנויים, חנויות ומערכות תשלומים עשויים להיות בעלי כללים משלהם.

הסיכון השישי — שאלות של הבנק או מומחה המס. אם מדובר בנכסים דיגיטליים וסכומים משמעותיים, חשוב לשמור על היסטוריית הפעולות, אישורי רכישה, העברות, דוחות ומסמכים על מקור הכספים.

איך להתחיל בצורה בטוחה יותר

הדרך ההגיונית ביותר היא לא להתחיל עם סכום גדול.

קודם כל, יש להוריד את האפליקציה, ללמוד את התנאים, לעבור רישום ולבדוק אילו פונקציות זמינות בדיוק לכם.

לאחר מכן, ניתן להנפיק כרטיס וירטואלי, לבדוק עמלות, מגבלות והגדרות אבטחה.

לאחר מכן, כדאי לבצע תשלום ניסיוני קטן: למשל, בשירות מקוון או במקום שבו אתם מתכננים להשתמש בכרטיס.

אם אתם רוצים להשתמש בכרטיס לפרסום, קודם כל בדקו אותו על תקציב פרסום קטן.

אם אתם רוצים להטעין בקריפטו, קודם כל בצעו העברה ניסיונית של סכום קטן.

אם אתם רוצים לקנות קריפטו עם כרטיס בנקאי או אשראי רגיל, קודם כל בדקו אם הכרטיס הישראלי שלכם עובר ומה העמלה הסופית.

אם אתם רוצים לשלם בטלפון, בדקו הוספה ל-Google Wallet או Apple Wallet.

גישה כזו לא מבטיחה היעדר בעיות, אך מפחיתה משמעותית את הסיכון להפתעות לא נעימות.

שאלות נפוצות

RedotPay — האם זה כרטיס בנקאי?

לא, זה לא כרטיס בנקאי רגיל מבנק ישראלי. זהו שירות תשלומים נפרד עם כרטיס וירטואלי ובתנאים מסוימים, כרטיס פיזי.

האם ניתן להשתמש ב-RedotPay בישראל?

לפני ההרשמה יש לבדוק את זמינות השירות, KYC והפונקציות בדיוק למשתמשים מישראל. התנאים עשויים להיות תלויים במדינה, במסמך, בחשבון ובכללי השירות הפנימיים.

האם ניתן לשלם על פרסום ב-Facebook, Instagram ו-Google?

ניתן לשקול את הכרטיס לתשלומי פרסום, אך כל חדר פרסום יש לבדוק בנפרד. התשלום עשוי להיות תלוי בכללי הפלטפורמה, הכרטיס, המגבלות והבדיקה.

האם ניתן להגדיר מגבלה לתשלום אחד וליום?

ל-RedotPay יש חומרי עזר על מגבלות ושימוש בכרטיס. לפני השימוש יש לבדוק אילו מגבלות זמינות בדיוק בחשבון שלכם והאם ניתן להגדיר אותן לצרכים שלכם.

האם ניתן להוסיף את הכרטיס ל-Google Wallet או Apple Wallet?

ל-RedotPay יש הוראות ל-Google Pay ו-Apple Pay, אך יש לבדוק את הזמינות למדינה, למכשיר, לחשבון ולכרטיס הספציפי שלכם.

האם ניתן לשלם בחנויות רגילות?

אם הכרטיס נוסף לארנק נייד ותומך במסוף מסוים, ניתן להשתמש בו לתשלום ללא מגע. אך לפני כן יש לבדוק את זמינות הפונקציה ולבדוק את התשלום.

אילו נכסים קריפטוגרפיים תומך RedotPay?

בתיאורים הרשמיים של האפליקציה מצוינים BTC, ETH, USDT, USDC ונכסים אחרים. עדיף לבדוק את הרשימה העדכנית באפליקציה.

האם ניתן להטעין את RedotPay דרך USDT?

במרכז העזרה של RedotPay מתואר הטעינה דרך Deposit עם בחירת מטבע, למשל USDT, והרשת המתאימה. העיקר — לבחור את הרשת הנכונה ולא לשלוח סכום גדול ללא בדיקה.

האם ניתן להטעין את RedotPay עם כרטיס בנקאי או אשראי רגיל?

RedotPay מציין שניתן לקנות מטבעות קריפטוגרפיים נתמכים באפליקציה באמצעות כרטיס אשראי/דביט ושיטות תשלום אחרות זמינות. אך למשתמש מישראל יש לבדוק אם הכרטיס הספציפי שלו עובר, אילו עמלות חלות והאם אין הגבלות בנק.

האם זו המלצה פיננסית?

לא. חומר כזה צריך להיות סקירה אינפורמטיבית. ההחלטה על הרשמה, הטענה, רכישת נכסים דיגיטליים או שימוש בכרטיס מתקבלת על ידי המשתמש בעצמו.

סיכום

RedotPay עשוי להיות מעניין למשתמשים בישראל לא רק כשירות קריפטו, אלא גם ככרטיס וירטואלי נפרד לתשלומים מקוונים, פרסום, מנויים, שירותים בינלאומיים ותשלומים דרך הטלפון.

הערך המעשי שלו — בהפרדת הוצאות ושליטה. אין צורך לקשור את כרטיס הבנק הראשי לכל האתרים. לפרסום ניתן להשתמש בכלי תשלום נפרד. למנויים ניתן להגדיר מגבלות. לרכישות מקוונות ניתן להחזיק כרטיס נפרד. לנכסים דיגיטליים ניתן להשתמש בארנק, הטענה ופונקציות תשלום נתמכות.

אבל RedotPay לא צריך להיתפס כ”כרטיס פשוט ללא שאלות”. זהו שירות עם KYC, עמלות, מגבלות, כללים, מדינות נתמכות, רשתות, תנאי תשלום וסיכונים אפשריים.

לפני ההרשמה כדאי לבדוק את התנאים בשקט, לבדוק סכום קטן, להבין את המגבלות, להבין את כללי ההטענה, לוודא את זמינות Google Wallet או Apple Wallet ולא לשמור סכומים גדולים ללא הבנת כל התנאים.

להירשם וללמוד את תנאי RedotPay בעצמכם ניתן בקישור:

https://url.hk/i/en/0h7rn

החומר מכיל קישור הפניה. אם תירשמו דרכו ותעמדו בתנאי RedotPay, המחבר או המערכת עשויים לקבל תגמול. זה לא מהווה ייעוץ פיננסי, השקעה, מס או משפטי.

DNA וההיסטוריה היהודית: היכן מסתיים המיתוס ומתחילה המדע

בשיחה על מוצא העם היהודי תמיד יש סיכון ליפול לאחת משתי קיצוניות. הראשונה – להפוך את הגנטיקה להוכחה לטקסטים עתיקים, כאילו מעבדה יכולה לאשר כל שורה בתנ”ך. השנייה – להפריד לחלוטין את ההיסטוריה היהודית מהביולוגיה, כאילו אלפיים שנות גולה, נורמות נישואין, חיים קהילתיים והעברת זהות לא יכלו להשאיר שום עקבות בגנום.

המדע לא מאשר אף אחת מהקיצוניות הללו.

הגנטיקה האוכלוסייתית המודרנית מדברת בזהירות ובעניין רב יותר: קבוצות יהודיות היסטוריות רבות אכן שומרות על מרכיב מוצא משותף שניתן לזהות, הקשור לאוכלוסיות עתיקות מהמזרח התיכון. אבל מרכיב זה אינו “קו טהור”, אינו מבטל את הערבוב עם עמים סביבם ואינו הופך את ה-DNA למבחן ליהדות.

זהו הבדל חשוב.

העם היהודי אינו נוסחה ביולוגית. הזהות היהודית מורכבת מדת, זיכרון, חוק, תרבות, שפה, מסורת, היסטוריה משפחתית ובחירה אישית. הגנטיקה אינה יכולה להחליט מי הוא “יהודי אמיתי”. היא יכולה רק להראות כיצד נעו אוכלוסיות אבות, היכן התרחש ערבוב, אילו קבוצות חיו זמן רב יחסית בסגירות ואילו משברים דמוגרפיים השאירו עקבות בתורשה.

זו הסיבה שהנושא של DNA יהודי כל כך חשוב. הוא אינו מחליף את ההיסטוריה – הוא מוסיף לה שכבה חדשה.

האות המזרח תיכוני המשותף: מה הראו המחקרים

בתחילת המאה ה-21 מחקרים גנטיים גדולים שינו את התפיסות על עמים בגולה. זמן רב היה נראה הגיוני שבמשך אלפיים שנות הגירה, העתקות, גירושים, נישואי תערובת וחיים בין עמים אחרים כל עקבות ביולוגי משותף היה צריך כמעט להיעלם.

אבל עם היהודים התמונה התבררה כמורכבת יותר.

מחקרים הראו שקבוצות יהודיות אשכנזיות, ספרדיות ורבות מזרחיות קרובות גנטית זו לזו יותר מאשר לרוב העמים שביניהם חיו במשך מאות שנים. עם זאת, יש להן דרגות שונות של תערובת מקומית: אירופית, צפון אפריקאית, מזרח תיכונית ואחרת. סקירה של הארי אוסטרר מתארת זאת לא כ”חוט מוצא” אחד, אלא כ”בד” של קשרים גנטיים קרובים בין אוכלוסיות יהודיות שונות. אף קו יחיד אינו מגדיר את המוצא היהודי, אך יחד הם מראים היסטוריה אוכלוסייתית משותפת.

במילים אחרות, הקהילות היהודיות לא היו מבודדות לחלוטין. אבל הן גם לא נמסו לחלוטין בעמים הסובבים.

זה מוסבר לא במיסטיקה, אלא בהיסטוריה. באזורים רבים חיו היהודים כקהילות נפרדות, שמרו על נורמות דתיות של נישואין, העבירו סטטוס בתוך המשפחה, שמרו על גבולות חברתיים ולעיתים קרובות נישאו בתוך קבוצתם. פרקטיקות כאלה במשך דורות יכולות לשמור לא רק על זהות תרבותית, אלא גם על מבנה גנטי.

חשוב להדגיש: לא מדובר בכל הקבוצות היהודיות באותה מידה. לדוגמה, ההיסטוריה הגנטית של קהילות יהודיות אתיופיות, הודיות וכמה אחרות יש להן מאפיינים משלהן. במקרים מסוימים הן קרובות יותר לאוכלוסיות המקומיות הסובבות, תוך שמירה על זהות דתית והיסטורית יהודית.

לכן הנוסחה המדעית הנכונה נשמעת כך: לקבוצות יהודיות רבות נשמר מרכיב מוצא משותף הקשור למזרח התיכון, אך לכל קהילה יש היסטוריה נפרדת של ערבוב, הגירה והתפתחות.

כהנים: כאשר מסורת משפחתית הפכה לנושא לבדיקה גנטית

אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בגנטיקה האוכלוסייתית היהודית קשור לכהנים – צאצאי משפחת הכהונה, שלפי המסורת, מוצאם בקו הגברי מאהרון.

מבחינה מדעית, שאלה זו התבררה כניתנת לבדיקה לא במובן הדתי, אלא במובן הגנטי. אם מעמד הכהן אכן הועבר במשך מאות שנים בקו האבהי, אזי לחלק מהגברים הכהנים עשויים להישמר קווים כרומוזומיים Y קרובים.

כרומוזום Y מועבר מאב לבן. הוא אינו נשאר ללא שינוי מוחלט, אך משתנה לאט מספיק כדי שניתן יהיה לחקור באמצעותו קווים גבריים של מוצא.

מחקרים אכן גילו אצל חלק ניכר מהגברים המחשיבים עצמם לכהנים, וריאנטים כרומוזומיים Y אופייניים, כולל מה שנקרא Cohen Modal Haplotype – “הפלוטיפ מודאלי כהני”. עבודות מאוחרות יותר הבהירו את התמונה: מדובר לא בסמן פשוט אחד אצל כל הכהנים, אלא בכמה קווים גבריים קשורים, שחלקם בעלי מוצא מזרח תיכוני עתיק.

מה זה מוכיח?

לא שהמדע “הוכיח את אהרון”. הגנטיקה אינה יכולה לנקוב בדמות תנ”כית מסוימת ולאשר את הדיוק המילולי של המסורת הדתית.

אבל היא מראה דבר אחר: המסורת החברתית והדתית אכן יכלה לשמור על רציפות אבהית במשך זמן רב מאוד. עקבות של רציפות זו התגלו ב-DNA.

וכאן עולה מסקנה מדעית חשובה. המסורת לא “שמרה מידע ביולוגי” ישירות. היא שמרה על סטטוס, זיכרון, כללי ירושה והגבלות נישואין. ומנגנונים תרבותיים אלה, כשהם חוזרים מדור לדור, יכלו להשאיר עקבות הניתנים למדידה ביולוגית.

זהו אחד הדוגמאות המעניינות ביותר לאופן שבו תרבות וגנטיקה מצטלבים.

הצוואר הבקבוק האשכנזי: מה המשמעות של הסיפור על “350 המייסדים”

מקום מיוחד במחקרים תופסת ההיסטוריה של היהודים האשכנזים. כיום אנשים ממוצא אשכנזי מהווים חלק ניכר מהיהדות העולמית, אך הגנטיקה מראה: בעבר אוכלוסייה זו עברה דרך “צוואר בקבוק” חזק.

בגנטיקה אוכלוסייתית, bottleneck – צוואר בקבוק – הוא רגע שבו גודל קבוצת האבות מצטמצם בחדות, ולאחר מכן אוכלוסייה עתידית גדולה משתקמת ממספר קטן של מייסדים. אירוע כזה משאיר עקבות ניכרים: דמיון גנטי מוגבר, קטעים ארוכים של DNA משותף, תדירות גבוהה יותר של כמה מוטציות נדירות.

מחקר של שי כרמי ועמיתיו, שפורסם ב-Nature Communications בשנת 2014, שיחזר את ההיסטוריה האחרונה של היהודים האשכנזים והגיע למסקנה על צוואר בקבוק חזק של כ-350 אנשים. חשוב להבין: זה לא בהכרח כפר מילולי של 350 אנשים. זו הערכה מודלית של גודל המייסדים האפקטיבי, שמסבירה בצורה הטובה ביותר את הנתונים הגנטיים המודרניים.

לפי סיפורים פופולריים, מדובר על תקופה של כ-600–800 שנה אחורה, כלומר על אירופה של ימי הביניים.

הסיפור הזה עוזר להסביר מדוע בקרב האשכנזים נפוצות יותר כמה מחלות תורשתיות. אם מוטציה נדירה הייתה קיימת אצל אחד או כמה מהמייסדים, ולאחר מכן הקבוצה חיה זמן רב יחסית באנדוגמיה, תדירות המוטציה הזו יכלה לעלות.

אבל גם כאן אי אפשר לפשט. מחלות תורשתיות אינן מוסברות רק על ידי צוואר בקבוק אחד. על התפשטותן השפיעו סחף גנים, מבנה נישואין, גידול אוכלוסייה, הגירה והיסטוריה ספציפית של כל מוטציה.

למדע כאן חשוב דבר אחר: ההיסטוריה של האשכנזים מראה עד כמה אירועים דמוגרפיים יכולים להישאר רשומים בגנום. משברים של ימי הביניים, העתקות ושיקום קהילות לאחר מכן – זה לא רק דפי כרוניקות. זה גם עקבות ב-DNA של מיליוני אנשים.

למבה: כאשר מסורת שבעל פה קיבלה תמיכה גנטית

דוגמה ידועה נוספת היא עם הלמבה בדרום אפריקה וזימבבואה. במשך דורות שמרו הלמבה על מסורות על מוצא מאנשים שהגיעו מצפון, לפעמים קושרים את הסיפור הזה לשורשים יהודיים או מזרח תיכוניים.

זמן רב נתפסו מסורות כאלה כאגדה רגילה של מוצא. אבל מחקרים גנטיים של כרומוזום Y הראו שלחלק מהגברים בלמבה אכן יש קווים גבריים לא אפריקאיים, התואמים לתרומה מזרח תיכונית או שמית. במיוחד נדון אחד מהשבטים בלמבה, שבו נמצאה תדירות גבוהה של וריאנט הקשור ל-Cohen Modal Haplotype.

אבל כאן שוב נדרשת זהירות.

הגנטיקה לא מוכיחה שכל עם הלמבה הוא יהודי במובן הדתי, ההלכתי או התרבותי. היא לא מאשרת את כל האגדה באופן מילולי. היא מראה שבמסורת שבעל פה יכלה להישמר ליבה היסטורית אמיתית: מגע עם קווים גבריים מזרח תיכוניים.

זה הופך את הדוגמה של הלמבה לחשובה במיוחד. היא מראה שזיכרון שבעל פה אינו תמיד פנטזיה. לפעמים הוא יכול לשמור על עקבות של אירועים שההיסטוריה הכתובה לא שמרה, והגנטיקה דרך מאות שנים עוזרת לראות.

מה הגנטיקה לא יכולה לומר על יהודים

בתרבות הפופולרית לעיתים קרובות מייחסים לגנטיקה יותר ממה שהיא מסוגלת לתת. אבל בשאלת ההיסטוריה היהודית חשוב במיוחד להבין את גבולותיה.

הגנטיקה יכולה להראות קרבה בין אוכלוסיות. היא יכולה להעריך את חלק המוצא המשותף, לזהות קווים גבריים ונשיים, לשחזר תרחישים דמוגרפיים משוערים, לגלות אפקט מייסד או פרקים עתיקים של ערבוב.

אבל הגנטיקה לא יכולה לקבוע מי הוא יהודי.

היא לא מחליפה דת, חוק, תרבות, זהות עצמית, זיכרון משפחתי והיסטוריה קהילתית. ה-DNA לא נותן לאדם זכות להשתייכות ולא לוקח אותה. היהדות מעולם לא הייתה רק קטגוריה ביולוגית. היא כללה אמונה, לאום, קהילה, מסורת, שפה, טראומה, זיכרון, חזרה, פיזור וקשר דורות.

לכן כל שימוש בגנטיקה לרעיון “טוהר” העם הוא שגוי מדעית ומסוכן מוסרית.

המדע עצמו מדבר על ערבוב. קבוצות יהודיות באזורים שונים באו במגע עם עמים סביבם. לאשכנזים יש מרכיב אירופי. לספרדים – תערובות אזוריות משלהם. לקבוצות מזרחיות – היסטוריה מזרח תיכונית משלהן. לקהילות שונות – קווים גבריים ונשיים שונים.

חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה דגש על כך: הערך של מחקרים גנטיים אינו בכך לצמצם את היהדות לביולוגיה, אלא להראות את עומק הזיכרון ההיסטורי, ששרד גירושים, הגירות, אסונות ושיקום.

קווים נשיים ותמונה מורכבת של מוצא

שאלה חשובה נוספת היא מוצא הקווים הנשיים, במיוחד אצל יהודים אשכנזים. כאן התמונה המדעית מורכבת יותר מאשר בסיפורים פופולריים.

DNA מיטוכונדריאלי מועבר בקו הנשי. מחקרים הראו שחלק מהקווים הנשיים של האשכנזים עשויים להיות ממוצא אירופי, וחלקם – היסטוריה מורכבת יותר או מזרח תיכונית. בנושא זה היו פרשנויות שונות בספרות המדעית.

זה חשוב, כי קווים גבריים ונשיים יכולים לספר סיפורים שונים. לדוגמה, מודל אחד עשוי להניח מוצא מזרח תיכוני לחלק מהקווים הגבריים ותרומה אירופית חזקה יותר לקווים הנשיים בשלבים מסוימים של היווצרות האוכלוסייה האשכנזית.

זה לא צריך להפתיע. ההיסטוריה של עמים לעיתים רחוקות סימטרית. הגירות לעיתים קרובות התרחשו דרך קבוצות גבריות מסחריות, דתיות או צבאיות. נשים יכלו להיכנס לקהילה דרך נישואין או המרה. במקרים אחרים, להפך, דווקא הקווים הנשיים שמרו על קשרים עתיקים.

לכן המדע המודרני לא אומר: “הכל ברור”. הוא אומר: “התמונה מורכבת, אבל יש בה דפוסים יציבים”.

למה הנושא הזה חשוב לישראל ולעולם היהודי

לישראל השיחה על הגנטיקה של העם היהודי בלתי נמנעת יוצאת מגבולות המעבדה. היא נוגעת להיסטוריה של גירוש וחזרה, לקשר של הגולה עם ארץ ישראל, למחלוקות על זהות, לזיכרון של קהילות שנהרסו ולסולידריות יהודית מודרנית.

אבל דווקא בגלל זה כאן במיוחד נדרשת דיוק.

הגנטיקה לא צריכה להפוך לסיסמה פוליטית. היא לא צריכה לשמש כנשק נגד יהודים מסוימים ובתמיכה לאחרים. היא לא יכולה לומר שקהילה אחת “יותר אמיתית”, ואחרת “פחות אמיתית”. גישה כזו סותרת גם את המדע וגם את המציאות ההיסטורית היהודית.

המשמעות המדעית של המחקרים היא אחרת.

הם מראים שההיסטוריה היהודית לא הייתה אגדה מופשטת, אלא היסטוריה ממשית של אנשים, משפחות, נישואין, הגירות, בידוד, הישרדות ושיקום. קהילות יכלו לחיות במרוקו, פולין, עיראק, תימן, איטליה או ליטא – ובכל זאת לשמור על עקבות של מוצא משותף. לא באופן מלא, לא באופן מושלם, לא באופן זהה, אבל ניתן לזיהוי.

זה לא מבטל את התרבות. להפך, זה מראה את עוצמת התרבות.

אם נורמות דתיות, חיים קהילתיים וזיכרון פנימי מסוגלים להשפיע במשך מאות שנים אפילו על מבנה אוכלוסייתי, אזי זהות היא לא רק רעיון בראש. זו פרקטיקה חברתית שמעצבת את גורלות הדורות.

מה נשאר אם מסירים את הסנסציות

אם מסירים את המילים הרועשות, נשארת מסקנה מדעית שקטה.

הגנטיקה המודרנית לא הוכיחה “טוהר” העם היהודי. היא לא הוכיחה את ההיסטוריה המילולית של כל דמות תנ”כית. היא לא קבעה מי זכאי להיקרא יהודי. והיא לא הפכה את ה-DNA למקור העיקרי של הזהות היהודית.

אבל היא הראתה משהו באמת חשוב.

למרות אלפי שנות פיזור, קבוצות יהודיות רבות שמרו על מרכיב מוצא משותף. למרות ערבוב עם עמים סביבם, בגנום נשמרו עקבות של קשרים עתיקים. למרות שפות, מדינות וגורלות שונים, חלק מההיסטוריה האוכלוסייתית של העם היהודי התגלתה כניתנת לזיהוי אפילו דרך מאות שנים.

זו לא היסטוריה על “טוהר ביולוגי”. זו היסטוריה על הישרדות של זהות מורכבת.

העם היהודי נשמר לא כי היה מבודד לחלוטין מהעולם. הוא נשמר כי היו לו מנגנוני זיכרון יציבים: משפחה, קהילה, מסורת, חוק, טקסטים, שפת תפילה, לוח שנה, איסורים, חגים, אבל ותקווה.

הגנטיקה רק מוסיפה לכך עוד שכבה. היא מראה שזיכרון היסטורי לפעמים משאיר עקבות לא רק בספרים ובסיפורי משפחה, אלא גם במבנה האוכלוסיות.

ה-DNA אכן זוכר הרבה. אבל יש להבין אותו בזהירות.

הוא לא מדבר במקום ההיסטוריה. הוא מדבר יחד איתה.

בעיר אודסה שונה שמה הרשמי של רחוב סובורובסקה הרביעי, והוא נקרא כעת על שמו של יוסיפ פישר — פיזיקאי תיאורטי יהודי בולט, שעבודותיו המדעיות ממשיכות לשמש בסיס למחקרים רבים בעולם גם כיום. הוא נולד במינסק בשנת 1919, אך את עיקר חייו המקצועיים הקדיש לאודסה.

ההוקרה הזו חשובה במיוחד בימינו, כאשר הקהילות היהודית והאוקראינית מחפשות נקודות חיבור חדשות בזיכרון ההיסטורי והתרבותי המשותף שלהן. NAnews — חדשות מישראל מסבירים מדוע חשוב שכל מי שמתעניין בקשר בין אוקראינה, ישראל והמדע העולמי יכיר את שמו של יוסיפ פישר.

מורשת של חיים שלמים

יוסיפ זלמנוביץ’ פישר היה פרופסור באוניברסיטה הלאומית של אודסה על שם מֵצ’ניקוב. כפיזיקאי תיאורטי, הקדיש מעל 20 שנה לפיתוח המדע בעיר. בין השנים 1963 ל-1983 עמד בראש החוג לפיזיקה תיאורטית והקים אחת מהאסכולות המדעיות המשפיעות ביותר בברית המועצות.

• 150+ תלמידים שהפכו לדוקטורים — תלמידיו
• 15 מהם המשיכו לקריירה מדעית עצמאית
• בוגרי האסכולה פועלים בכל היבשות ובמרבית האוניברסיטאות של אודסה

כיצד הוא התפרסם בעולם המדע?

פישר חקר תחומים רבים בפיזיקה של חומרים במצב נוזלי. מחקריו הסבירו את תכונותיה הייחודיות של המים ואת התנהגות הנוזלים במצבים קיצוניים. הוא גם עסק באפקטים כבידתיים ויצר תיאוריות שהשפיעו על ההבנה שלנו בנוגע לאינטראקציות מולקולריות וחומניות.

סקירה של תחומי המחקר העיקריים שלו:

פישר ואודסה — קשר שהפך לגורל

למרות מוצאו מבלארוס, אודסה הפכה לביתו האמיתי של פישר. באוניברסיטה הוא הקים לא רק בסיס אקדמי, אלא גם מרכז אינטלקטואלי חשוב. לוח זיכרון הותקן על בניין האוניברסיטה המרכזי, ובשנת 2025 — שלושים שנה לאחר מותו — נקראה על שמו הרחוב שבו חי ועבד.

הקהילה המדעית באוקראינה ציינה מזמן את תרומתו לפיזיקה העולמית, וכעת העיר הכירה בכך באופן רשמי.

למה זה חשוב לזהות היהודית והאוקראינית

NAnews — חדשות מישראל עוסקים בקביעות בנושאים שעוזרים ליהודים בישראל להרגיש חיבור עמוק יותר לשורשים ולתרבות האוקראינית. הסיפור של יוסיפ פישר הוא אחת מהדוגמאות לכך. חייו הם עדות לכך שיהודי יכול היה להפוך לסמל של גדולה מדעית באודסה.

זהו גם מענה לתעמולה הרוסית שטוענת כאילו יהודים אינם זוכים לכבוד באוקראינה. שינוי שם הרחוב הוא לא רק מחווה אישית — אלא מעשה של צדק תרבותי והיסטורי.

הזיכרון כבסיס לעתיד

הנצחת שמו של יוסיפ פישר תורמת לעיצוב זיכרון היסטורי משותף. מחקריו ממשיכים לשמש מדענים ברחבי העולם, ותלמידיו מפיצים את מורשתו. כעת שמו נרשם באופן קבוע בטופונימיה של אודסה.

עבור הקהילה היהודית בישראל, זהו מקור לגאווה: אחד משלנו הפך לחלק מההיסטוריה המדעית והעירונית של אוקראינה.

NAnews — חדשות מישראל ימשיכו להביא סיפורים על אנשים שמחברים בין אוקראינה לישראל, בין העמים היהודי והאוקראיני.

מחבר: ילנה גונקו

החלטתי לברר, לאן בחיפה אפשר לפנות, כדי לא לבחור שוב מוצר באקראי. וגיליתי הצעה מעניינת: קודם לבדוק את מצב השיער והקרקפת, ורק לאחר מכן לדון אם נדרש טיפול כלשהו.

נשירה, שבירות ובעיות בקרקפת – לא אותו דבר

באינטרנט מצבים אלו לעיתים קרובות מתערבבים. בינתיים השיער יכול לנשור עם השורש, להישבר לאורך, להידלדל בהדרגה. סיפור נפרד – גירוד, קילוף, שומניות מוגברת או גירוי בקרקפת. חיצונית הבעיות לפעמים נראות דומות, אבל הסיבות יכולות להיות שונות לחלוטין.

לישראלים המצב מסתבך עם ההרגל להסביר הכל באקלים. חום, שמש, מי ים, מזגנים. אחרי חודשים מתוחים מתווסף לזה לחץ. כבר סיפרנו, למה תושבי ישראל שמים לב לנשירת שיער מוגברת, אבל לקבוע את הסיבה לפי סימנים חיצוניים לבד לא תמיד מצליח.

בדיוק בגלל זה יש היגיון להתחיל את הבדיקה בשאלות על הבעיה עצמה, ולא בבחירת הליך.

מה מציעים לבדוק בחיפה

באזור צ’ק פוסט, בשדרות ההסתדרות, 44, נמצא מרכז בריאות השיער אברמסקי, שם עובדת הטריכולוגית אלה אברמסקי.

עלות האבחון 260₪ – אך 0₪ בהרשמה מקוונת.

כאן מציעים אבחון באמצעות טריכוסקופ – מכשיר המאפשר לראות בהגדלה את השיער והקרקפת. לפי מידע מהמרכז, הבדיקה נמשכת כ-30–40 דקות וכוללת ניתוח ממוחשב, הערכת מצב הקרקפת, עובי וצפיפות השיער. בסיום ניתנים למבקר תוצאות והמלצות מומחה.

חשוב להבין: טריכוסקופיה עוזרת לראות שינויים שלא נראים בבדיקה רגילה, אך לא מחליפה את כל הבדיקות הרפואיות האפשריות. לדוגמה, במקרה של חשד להפרעות הורמונליות או חסרים ייתכן שיהיה צורך בייעוץ רופא ובדיקות נוספות. על כך מצביעה גם האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה.

לנאנובסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency בהצעת המרכז מעניינת הסדר עצמו: מציעים לאדם קודם להבין את מצב השיער, מבלי לדרוש לבחור מראש שיטת טיפול מסוימת.

אבחון חינם: איך זה עובד

העלות הרגילה של בדיקה כזו, המצוינת באתר אברמסקי, היא 260 שקלים. כעת המרכז מציע לעבור אותה בחינם בהרשמה מוקדמת דרך האינטרנט.

בדקתי איך מתבצעת ההרשמה. הכל מתחיל משאלון קטן ברוסית או בעברית. מציעים למבקר לבחור מה מטריד יותר: נשירת שיער, בעיות בקרקפת או יובש. לאחר מכן יש שאלות הבהרה בהתאם לנושא הנבחר. זה לא אבחון מרחוק – השאלון עוזר לתאר את הבעיה מראש.

לאחר המילוי ניתן להשאיר מספר טלפון. עובד המרכז יוצר קשר עם האדם כדי לתאם יום ושעה לאבחון פנים אל פנים.

תנאי ההצעה, תוכן הבדיקה והשאלון המקדמי זמינים כאן: למד עוד על אבחון שיער חינם בחיפה.

עם זאת, אבחון חינם לא אומר טיפול חינם לאחר מכן. לפי מידע מהמרכז, ההחלטה על הליכים נוספים נשארת בידי המבקר.

חיפה או קריות: עד כמה נוח להגיע?

לתושבי חיפה הכתובת בהסתדרות, 44, באזור צ’ק פוסט עשויה להיות נוחה יותר מאשר נסיעה למרכז העיר. ניתן להגיע לכאן במטרונית ובאוטובוסים, בעמוד המרכז מצוין גם קיומו של חניה.

מקריית ים, קריית מוצקין, קריית ביאליק וקריית אתא גם לא חייבים לנסוע דרך כל חיפה. אבל לפני ההרשמה עדיף לבדוק את שעות הקבלה ולתכנן את המסלול מראש.

אם הבעיה דורשת מעקב נוסף, נגישות תחבורתית הופכת לטיעון מעשי.

מה גיליתי לעצמי

הדבר הכי מועיל בסיפור הזה – לא ההבטחה להחזיר את צפיפות השיער בכמה הליכים. הבטחות כאלה ללא בדיקה בכלל צריכות להדאיג.

הרבה יותר חשוב לברר מה בדיוק קורה: השיער נושר, נשבר, מדלדל או שהשינויים מתחילים מהקרקפת. ורק אז לקבל החלטה על פעולות נוספות.

לפעמים כדאי להתחיל לא עם בקבוק נוסף באמבטיה, אלא עם חצי שעה שהושקעה בבדיקה. לפחות לאחריה יש אפשרות לדון בבעיה ספציפית, ולא בניחוש העשירי מהאינטרנט.

עלות האבחון 260₪ – אך 0₪ בהרשמה מקוונת.

תנאי ההצעה, תוכן הבדיקה והשאלון המקדמי זמינים כאן: למד עוד על אבחון שיער חינם בחיפה.

חומר שותף. מידע על ההצעה, תנאי ההרשמה והעלות נמסר על ידי מרכז בריאות השיער אברמסקי. החומר אינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.

2 בספטמבר — התאריך הרשמי של חגיגת יום העיר אודסה. הוא נקבע בהחלטה של מועצת העיר אודסה מס’ 1240-VI מיום 25 באוגוסט 2011 (ולא שונה מאז), שם לצד מועדים נוספים (10 באפריל — יום שחרור אודסה, 1 באפריל — יום ההומור) נקבע כי דווקא ה-2 בספטמבר הוא יום העיר.

אולם מאחורי חג זה מסתתר סיפור מורכב בהרבה, שהפך כיום לחלק מהמלחמה — לא רק על שטח, אלא גם על זיכרון, ועל כך נספר להלן.

“יום אודסה בחיפה” 2 בספטמבר 2025

“ב-2 בספטמבר בשעה 19:00 על גג רומנטי של מתנ”ס הדר יתקיים יום אודסה בחיפה!”

מארגנת האירוע — המשוררת ובעלת ערוץ הטלגרם “ЧУЕШ?” אסתי ארצבה (Anastasia Esti Artseva) מזמינה:

“אירוע שחיכו לו זמן רב האודסאים בישראל, וגם כמובן ‘אורחי העיר’.

חיפה — העיר הקרובה ביותר לאודסה במהותה, ברוחה, והיא דומה יותר לפנינת הים השחור מאשר כל שאר הערים בישראל, מסכימים?

נחגוג את יומה של היפהפייה אודסה יחד עם הנוף לנמל חיפה, בחברת אודסאים אמיתיים!

האירוע הוא חלום ותיק של מארגנתו, בעלת ערוץ הטלגרם “ЧУЕШ?” והמשוררת אסתי ארצבה.

בתוכנית:

• הרצאה על תולדות אודסה מאת אסתי ארצבה עם הופעת וידאו של חוקר העיר, הפרופסור טאראס גונצ’רוק.
  תשמעו עובדות חדשות באמת.
• מוזיקאים מוכשרים: ניקה צ’רניס (להקת רוק «Чорниця») ואיגור אגיינקו (+380ID project).
• שירה אודסאית בביצוע אסתי ארצבה ובאמצעות משוררי אודסה עצמם בשיחת וידאו.
  שימו לב: כולל כוכב-העל של השירה האודסאית — בוריס חרסונסקי.
• במהלך כל הערב ניתן יהיה לרכוש מטעמים אודסאיים אמיתיים מאת האומנית סבינה סוסנובסקי.

ברוכים הבאים!

הכניסה חופשית, כמו אודסה עצמה.

שפות האירוע: בעיקר אוקראינית, מעט רוסית — בשל הדו-לשוניות של העיר ושל השירה האודסאית.”

מתנ”ס הדר (מתנס הדר) – ב-2 בספטמבר בשעה 19:00 על הגג הרומנטי של מתנ”ס הדר יתקיים יום אודסה בחיפה!
משך האירוע: שעתיים וחצי

האירוע מהיוזמים – https://www.facebook.com/events/1290555492779138/

חגיגה בחיפה ופנטומי האימפריה

מארגני “יום אודסה” בחיפה ב-2 בספטמבר 2025 — אינם רק אנשי תרבות. אלה פעילים פרו-אוקראינים מוכרים ופטריוטים של אוקראינה וישראל, אשר מזה זמן רב תומכים באוקראינה במאבקה הצודק נגד התוקפנות.

הם לא פעם ארגנו פעולות, הרצאות וערבי התרמה בישראל, אספו תרומות לצרכים הומניטריים ולעזרה לחיילים האוקראינים. שמותיהם ידועים היטב בקהילה האוקראינית בישראל כמתנדבים פעילים ואנשים שעושים הכל כדי שקולה של אוקראינה יישמע חזק יותר.

ולכן חג זה הוא סימן חשוב לסולידריות. הוא יוצר מרחב של שמחה ותמיכה, מזכיר לאודסאים שבגולה שעירם חיה, רב-לאומית וחופשית. זהו חג של תרבות, חירות ואחדות.

אך אי אפשר לעצום עיניים אל הצד האפל של התאריך עצמו. 2 בספטמבר הוכתב עוד בימי הקיסרית יקתרינה השנייה — קולוניזטורית אכזרית, שראתה בים השחור רק קרש קפיצה להשתלטות על אדמות זרות. שמה מזמן היה צריך להישאר בספרי ההיסטוריה, אך היום פוטין ואידיאולוגיו שוב שולפים את הפנטום הזה, בניסיון להצדיק את התוקפנות הדמית החדשה נגד אוקראינה.

כך “יום אודסה” הופך לשדה קרב של סמלים: עבור האוקראינים וחבריה של אוקראינה בישראל זהו חג החירות, ועבור הקרמלין — כלי תעמולה.

ודווקא כאן אנו חייבים להצהיר בתקיפות: אודסה שייכת לאוכלוסייתה הרב-לאומית ולאוקראינה, ההיסטוריה שלה רבת-קולות ופתוחה לעולם, ופנטומי האימפריה אינם זכאים לעתיד העיר.

…. נחזור אל ההיסטוריה ….

ראשית אודסה לפני האימפריה

ההיסטוריה של אודסה נעוצה בעבר הרחוק, הרבה לפני “צו יקתרינה השנייה”. האזור הזה היה מיושב ומוכר בציביליזציות שונות מאות שנים לפני המאה ה-18.

• המאה ה-6–5 לפנה”ס — לאורך חוף הים השחור התקיימו מושבות יווניות. ארכיאולוגים מוצאים שרידים של יישובים עתיקים באזור לוזאנובקה ופרסיפי של היום. מושבות אלו היו חלק מנתיבי המסחר שחיברו את אזור הים השחור עם יוון והמזרח הקרוב.
• המאה ה-10–13 — החוף היה בתחום ההשפעה של קייב רוּס, ובהמשך — נסיכות גליץ’-וולין. כאן עברו נתיבי מסחר שחיברו את הערבות והנסיכויות הצפוניות עם הים השחור.
• המאה ה-13–14 — לאחר הפלישה המונגולית השטח היה תחת שליטת הורדה הזהובה, ובהמשך עבר בהדרגה להשפעת הדוכסות הגדולה של ליטא.
• 1415 — אזכור מתועד ראשון של היישוב קוציוביי (גם חאג’יביי, Ґаджיביי). כרוניקה פולנית מספרת על קיומו של נמל שבו התקיים מסחר בדגנים ומלח.
• שנות ה-1480 — קוציוביי עבר לשליטת חאנות קרים, ובהמשך — האימפריה העות’מאנית, והפך לחלק ממערכת ההגנה שלה בים השחור.
• המאה ה-15–16 — בתקופה העות’מאנית היישוב היה ידוע בשם חאג’יביי. נבנתה כאן מצודה שהפכה לצומת אסטרטגי לשליטה על החוף.
• 1789 — במלחמה הרוסית-טורקית נכבשה מצודת חאג’יביי בידי הצבא הרוסי בפיקודו של יוסיף דריבאס. כעבור שנים אחדות החלה האימפריה “לבנות את אודסה” במקום זה.

הנוכחות היהודית באזור אף היא שורשית. ממצאים ארכיאולוגיים באזור הים השחור מראים שכבר בעת העתיקה סוחרים יהודים השתתפו במסחר בין המושבות היווניות לארצות המזרח. בתקופה העות’מאנית חיו בחאג’יביי משפחות יהודיות שעסקו במסחר ובמלאכה.

במיוחד במאות ה-17–18 החלו יהודים להשתקע כאן בצורה פעילה. מסמכים מהתקופה הפולנית-ליטאית מזכירים יהודים בין התושבים שהיו מעורבים בפעילות מסחרית, ולאחר שהאזור צורף לאימפריה העות’מאנית סוחרים יהודים נהנו מהקלות בהובלת דגנים ויין דרך נמל חאג’יביי.

לכן כאשר יקתרינה השנייה “חתמה ב-1794 על צו לייסוד אודסה”, כבר התקיימו כאן קהילות יהודיות — אולי קטנות, אך מושרשות בחיי המקום. וההיסטוריה המאוחרת יותר של העיר הראתה שיהודים תרמו תרומה אדירה לתרבותה, לכלכלתה ולאווירתה האינטלקטואלית.

לפיכך, לשטחה של אודסה יש לפחות 600 שנות היסטוריה מתועדת ולמעלה מ-2000 שנות מסורת ארכיאולוגית. אודסה לא נולדה מן “הריק” בשנת 1794 — היא ירשה עבר עשיר שבו השתלבו קווים יווניים, ליטאיים, יהודיים, טטריים, עות’מאניים ואוקראיניים.

יקתרינה השנייה ושנת 1794 – המיתוס האימפריאלי על “יום הייסוד”

2 בספטמבר 1794 נחשב בהיסטוריוגרפיה האימפריאלית הרוסית כ”התחלת בניית נמל צבאי בצו של יקתרינה השנייה”. עבור האימפריה הרוסית זה היה פרויקט אסטרטגי — להתבסס בים השחור לאחר המלחמות הרוסיות-טורקיות. דווקא תאריך זה הועלה לאחר מכן לדרגת “יום הייסוד” של אודסה, מה שהדגיש מבט קולוניאלי בלבד: כאילו לפני בוא האימפריה לא הייתה כאן היסטוריה ותרבות.

אך בחירת התאריך לא הייתה מקרית. 2 בספטמבר חפף ליום הולדתו של הצאר אלכסנדר הראשון (23 באוגוסט בסגנון הישן / 4 בספטמבר 1777). במאה ה-19 ברוסיה קישרו באופן פעיל את חגיגות הערים עם אירועים שושלתיים, וכבר בשנות ה-1820 אצל המושל הכללי מיכאיל וורונטסוב החלו לציין את היום רשמית כ”יום אודסה”. כך הוצמד החג לשני סמלים אימפריאליים — יקתרינה (צו הנמל) ואלכסנדר (יום הולדת), והודגש ה”תלות השושלתית” של העיר בפטרבורג.

תפקיד מפתח בקיבוע תאריך זה מילא אפולון סקלקובסקי — פקיד והיסטוריון, שנודע בנאמנותו לשלטון. הוא בספרו “שלושים השנים הראשונות של תולדות העיר אודסה” טען כי ב-2 בספטמבר 1794 הונחו באודסה הכנסיות הראשונות ו”חריש הייסוד של העיר”. אך תיאורו לא גובה במסמכים, ומאוחר יותר הראו היסטוריונים (קוסטיאנטין סמוליאנינוב והפרופסור ולדימיר יעקובלב) כי הנחת הכנסיות התקיימה לא לפני 1795. כלומר המיתוס נוצר במכוון כדי להעניק לעיר “יום הולדת אימפריאלי”.

יתרה מזאת, לתאריך זה הופיעה עוד “חפיפה”: בשנת 1826 ב-2 בספטמבר התקיימה הכתרתו של ניקולאי הראשון. באמצע המאה ה-19 כתבה העיתון “וסתניק אודסה”: “אודסה חוגגת את יום ההכתרה והיום אשר בחסד פלאי חפף ליום ייסודה של העיר”. כך נמצא אותו יום קשור בבת אחת לשלוש דמויות שושלתיות — יקתרינה, אלכסנדר וניקולאי. הדבר הפך את החג לכלי עוצמתי של הסמליות האימפריאלית.

לראשונה כחג עירוני רשמי החלו לציין את 2 בספטמבר בשנת 1823. עבור וורונטסוב זה היה נוח פוליטית: הוא ביקש לבסס את אודסה כ”מרכז נמל אימפריאלי” ולהבליט אותה מבין ערי “נובורוסיה” האחרות. כך התאריך, שנקשר מלאכותית לצו יקתרינה, ליום הולדת אלכסנדר ולהכתרת ניקולאי, התבסס היטב במיתולוגיה האימפריאלית.

כן, יקתרינה השנייה מתה כמעט לפני 300 שנה (1796), אך שמה גם כיום ממשיך לחיות בנרטיבים של הקרמלין. רוסיה ובעצמו פוטין “מחיים” את דמות הקיסרית, מדברים על “מתנה של יקתרינה” ובכך מצדיקים את טענותיהם לאודסה ול”נובורוסיה”. נרטיב זה מצמצם במכוון את העבר: הוא מקטין היסטוריה מורכבת ורב-שכבתית של האזור לתפקיד “שטח ריק”, שעליו כביכול “בנתה האימפריה עיר”.

שימוש בתאריך בתקופה הסובייטית

השלטון הסובייטי ירש את המיתוס האימפריאלי על “יום ייסוד אודסה” והשתמש בו באופן פעיל בתעמולתו. 2 בספטמבר היה נוח לאידיאולוגיה הסובייטית מכמה סיבות.

ראשית, התאריך השתלב בקלות בפולחן הסובייטי של “שחרור” ו”בניית החדש”. בשנות ה-1930 החלו להציגו כרגע של “שינוי עצום – הפיכת מדבר לעיר סוציאליסטית פורחת”, תוך הסתרת ההיסטוריה של העיר עוד מתקופת חאג’יביי והרב-תרבותיות שלה.

שנית, לאחר מלחמת העולם השנייה התרחש מעבר סמלי: 2 בספטמבר 1945 — יום כניעת יפן וסיום מלחמת העולם השנייה. הדבר נתן לשלטון הסובייטי סיבה נוספת לקשור את “ייסוד אודסה” עם “הניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה”. כך הפכה חגיגת העיר לחלק מחגיגת הניצחון הכל-בריתית.

שלישית, היה חשוב לשלטון הסובייטי להדגיש רציפות עם האימפריה הרוסית, אך ב”נוסח חדש, סובייטי”. אודסה במיתוסים הסובייטיים הפכה ל”עיר-גיבורה”, “מוצב של הים השחור הסוציאליסטי”. והכי נוח היה “לקשור” אגדה זו לתאריך קבוע, שכבר במשך עשרות שנים נשא גוון אימפריאלי.

לפיכך, התעמולה הסובייטית התאימה את 2 בספטמבר לצרכיה: להסתיר את השורשים הרב-תרבותיים ההיסטוריים של העיר, לחבר אותה ל”היסטוריה אחת של מעצמה גדולה” ולשבץ אותה בלוח השנה הכל-בריתי של מועדים “נצחיים”.

המיתוס האימפריאלי והתוקפנות המודרנית

העיגון של 2 בספטמבר כיום העיר בשנת 2011 נתן למסגרת המשפטית חג רשמי, אך במקביל השאיר את אודסה שבויה של האגדה האימפריאלית. הרי דווקא בתאריך זה משתמשת רוסיה בתעמולתה.

הקרמלין חוזר וטוען כי “אודסה היא עיר רוסית”, “שנוסדה על ידי יקתרינה השנייה”. פוטין ואידיאולוגיו מזכירים כל העת את “נובורוסיה”, את יקתרינה ואת “היסודות ההיסטוריים”, והופכים את חג העיר לכלי אידיאולוגי.

כך, 2 בספטמבר הפך לא רק לתאריך, אלא לכלי של מדיניות זיכרון קולוניאלית, שבמסגרתה רוסיה מצדיקה את זכותה לכבוש אדמות זרות.

תאריכים חלופיים והמאבק על האמת

הדיון סביב “יום ייסוד אודסה” החריף בעשורים האחרונים. יותר ויותר היסטוריונים ואנשי ציבור מצביעים: ההיסטוריה של העיר אינה מתחילה בצו של יקתרינה השנייה משנת 1794, אלא נעוצה בעבר הרחוק.

19 במאי 1415 — התיעוד הכתוב הראשון

לפי אחת הגרסאות, בשנת 2025 מלאו לאודסה 610 שנה. דווקא ב-19 במאי 1415 הזכיר הכרוניקן הפולני יאן דלוגוש לראשונה את נמל קוצ’וביי, שקדם לחאג’יביי העתידית ולאודסה המודרנית. עבודתו היסודית “היסטוריה של פולין” נכתבה בלטינית במאה ה-15 ופורסמה בשנת 1614.

יום זה מופיע גם במקור אחר — מכתבו של מלך פולין ולדיסלב השני יגיילו אל מסדר הטבטונים, שם צוין כי הנמל Kaczubyeiow היה תחת שליטת הדוכסות הגדולה של ליטא. כך אנו מתמודדים לא עם “מקום ריק”, כפי שטענה ההיסטוריוגרפיה האימפריאלית, אלא עם יישוב נמל פעיל ואסטרטגי.

ההיסטוריון טאראס גונצ’רוק והחוקר האודסאי אולכסנדר סטפנצ’נקו מדגישים: עצם האזכור הכתוב מוכיח שהעיר התקיימה ברציפות מהמאה ה-15. הדבר הורס לחלוטין את המיתוס על “הופעת אודסה” בשנת 1794.

מדוע דווקא 19 במאי?

דווקא ב-19 במאי מתקיימות באודסה זה כמה שנים חגיגות חלופיות: הרצאות, סיורים ותערוכות. פעילים ואנשי תרבות מציעים להעביר את יום העיר לתאריך זה, משום שהוא קשור לא לצו אימפריאלי אלא לנקודה אמיתית במפת אירופה, כאשר אודסה הופיעה לראשונה במקורות כתובים.

במהות, מדובר בחזרה אל שורשי ההיסטוריה של העיר ובהדגשה שאודסה היא חלק מהיסטוריית האזור הרבה לפני “מתנות הקיסרית”.

הדיונים הרציניים הראשונים החלו עוד בשנת 2015, כאשר צוינו 600 שנה לאזכור הכתוב הראשון של קוצ’וביי. אז עלתה גם ההצעה לנטוש את “התאריך האימפריאלי” לטובת תאריך מוקדם יותר.

בשנת 2021 הופיעה באתר נשיא אוקראינה עצומה שיזם אולכסנדר קובלנקו. בה הוצע להכיר ב1415 כשנת ייסוד אודסה. למרות שהעצומה לא השיגה את מספר החתימות הנדרש, עצם הופעתה הראתה שהנושא מעסיק עמוקות את תושבי העיר.

שינוי השם של חאג’יביי

חשוב לציין: ב-7 בפברואר 1795 בצו על הקמת מחוז ווזנסנסק הופיע לראשונה השם “אודסה” — “שנקראה בידי הטטרים חאג’יביי”. כלומר יקתרינה השנייה לא ייסדה את העיר, אלא רק שינתה את שמו של חאג’יביי, שכבר הייתה לו היסטוריה ארוכה כיישוב נמל.

כבר במאה ה-19 העלה ההיסטוריון האודסאי אולכסיי מרקביץ’ נושא זה, כשהצביע על חשיבותו של חאג’יביי ושורשיו הליטאיים-פולניים. חוקרים מודרניים רק חיזקו טענה זו, כשהם מפרקים את המיתוס האימפריאלי על “המתנה של יקתרינה”.

אלטרנטיבה סמלית

כך, 19 במאי הופך לתאריך שיכול לאחד בין הזיכרון ההיסטורי לשאיפתה המודרנית של אודסה לזהות אירופית. עבור רבים מתושבי העיר יום זה נשמע כן וקרוב יותר מאשר ה-2 בספטמבר — תאריך הקשור ל”צו הקיסרית” וליום הולדתו של צאר רוסי.

במהותו, מדובר בהחזרת אודסה להיסטוריה שלה ולא למציאות מדומיינת של האימפריה.

אודסה — רב-לאומית ויהודית

אודסה תמיד הייתה עיר שבה נפגשו תרבויות ועמים. מרגע שהפכה לנמל גדול במאה ה-19 זרמו אליה אנשים מכל העולם. אוקראינים ורוסינים, יהודים, יוונים, בולגרים, מולדובים, איטלקים, צרפתים, ארמנים — כולם עיצבו את פניה של העיר והפכו אותה למרכז ייחודי של הים השחור.

מקום מיוחד תפסה הקהילה היהודית של אודסה. כבר בסוף המאה ה-19 יהודים היו כמעט שליש מאוכלוסיית העיר: במפקד של 1897 נמנו כ-138 אלף איש. הדבר הפך את אודסה לאחד המרכזים היהודיים הגדולים באירופה. כאן פרחו המסחר, המדע והתרבות, ואודסה עצמה הפכה לערש ההשכלה היהודית — ההשכלה (ההשכלה היהודית). בעיר קמו גם הארגונים הציוניים הראשונים, ששיחקו בהמשך תפקיד עצום בהיסטוריה של ישראל.

יהודי אודסה תרמו תרומה אדירה לתרבות העולמית. כאן נולדו ופעלו הסופר יצחק באבל, הומוריסטים וסטיריקנים, מוזיקאים, יזמים וחוקרים. ההומור היהודי, האירוניה והיכולת לצחוק גם מול הצרה הפכו לחלק מהזהות האודסאית הכללית.

היציאה היהודית מאודסה

אך המאה ה-20 הביאה לקהילה היהודית של אודסה ניסיונות קשים.

• 1919–1920 — בשנות המהפכה ומלחמת האזרחים זועזעה העיר מסדרת פוגרומים ביהודים, שגבו אלפי חיים ואילצו רבים לברוח לחו”ל.
• 1941–1944 — בתקופת הכיבוש הרומני והגרמני נרצחו או גורשו לעבר טרנסניסטריה עשרות אלפי יהודים. השואה חיסלה חלק ניכר מהקהילה.
• התקופה הסובייטית — היהודים ששרדו מצאו עצמם תחת לחץ של מדיניות אנטישמית. חיי הדת דוכאו, החינוך הוגבל, והק.ג.ב. פיקח על כל צעד. אודסה נותרה עיר יהודית בנפשה, אך קשה היה לבטא בגלוי את הזהות.
• שנות ה-1970–1980 — החלה יציאה המונית של יהודים. אודסה הפכה למרכז של “מסורבי העלייה” והתנועה היהודית הדיסידנטית. אלפי משפחות היגרו לישראל, ארה”ב, קנדה וגרמניה. דווקא אז העניקה אודסה לישראל אזרחים חדשים רבים — חוקרים, מוזיקאים, מהנדסים, חיילים ופעילים.
• לאחר קריסת ברית המועצות — ההגירה נמשכה. יהודים רבים מאודסה מצאו חיים חדשים בישראל, בארה”ב ובאירופה.

כיום הקהילה היהודית של אודסה קטנה בהרבה משהייתה לפני מאה שנה. אך מורשתה — בבתי הכנסת, באנדרטאות ובזיכרון התרבותי של העיר. ו”המבטא האודסאי” חי באשדוד, חיפה, בת-ים ותל אביב, לשם עברו עשרות אלפי יהודי אודסה.

כך, אודסה הייתה ונשארה בירת הים השחור הרב-לאומית וה”יהודית”. סיפורה הוא לא רק חיים על שפת הים, אלא גם טרגדיות, יציאות וחזרות. והיום, כש רוסיה מנסה לנכס לעצמה את אודסה, חשוב לזכור: רוח העיר האמיתית נבנתה לא בצווים אימפריאליים אלא במגוון העמים ובתרומה האדירה של הקהילה היהודית.

אודסה וחיפה — ערים תאומות

הקשר של אודסה עם ישראל — אינו רק גורלן של אלפי יהודים שעזבו את העיר ובנו חיים חדשים באשדוד, בת-ים, תל אביב וחיפה. זהו גם קשר רשמי של ערים תאומות, המעוגן במסמך.

ב-13 בספטמבר 1992 נחתם בחיפה הסכם על ביסוס יחסי ערים תאומות בין שתי הערים.

• מצד אודסה חתם ראש העיר ליאוניד חולודקובסקי,
• ומצד חיפה — ראש העיר אריאל ויינשטיין.

החלטה זו הייתה סמלית והגיונית. לאודסה ולחיפה יש הרבה במשותף: שתיהן ערי נמל, שערים לעולם, מרכזי מסחר ותרבות. שתי הקהילות מאופיינות באופי רב-לאומי ובמורשת יהודית עשירה.

הקשר האחאי נתן בסיס לחילופי תרבות וחינוך:

• בחיפה התקיימו פסטיבלים של תרבות אודסה וקונצרטים בהשתתפות אמנים מאוקראינה;
• האוניברסיטאות של אודסה והטכניון הישראלי שיתפו פעולה בפרויקטים מדעיים;
• הקהילה היהודית של חיפה סייעה לשמור על אנדרטאות יהודיות באודסה והעניקה סיוע הומניטרי.

לאחר 2022 קיבל הקשר בין הערים משמעות מעשית אף יותר. ערים ישראליות, ובראשן חיפה, קלטו פליטים מאוקראינה ומאודסה, סייעו להם בדיור, עבודה והסתגלות.

כך, הברית בין אודסה לחיפה — אינה רק הסכם על נייר, אלא קשר חי ההולך ומתחזק עם השנים. אודסה העניקה לישראל עשרות אלפי מתושביה, וחיפה הפכה עבורם לבית חדש.

סיכום: אודסה נגד האימפריה

היום, כאשר רוסיה שופכת דם באוקראינה, שאלת יום העיר מקבלת משמעות חדשה. המיתוס האימפריאלי על “אודסה הרוסית” — אינו רק שקר מן העבר, אלא חלק מהתוקפנות של ההווה. תחת כסות של “יסודות היסטוריים” מצדיק הקרמלין הפצצות על שכונות מגורים, הריסת נמלים ומותם של אנשים חפים מפשע.

רוסיה משתמשת בעבר כהצדקה לרצח עם. בלוגיקה שלהם, אם יקתרינה “בנתה”, אז לפוטין “מותר להחזיר”. אך אודסה מעולם לא הייתה ולא תהיה “מתנה של האימפריה”. זוהי עיר שנבנתה בעמל ובחיים של עמים רבים, אך בראש ובראשונה — כיום זו עיר רב-לאומית של אוקראינה, שצחקה ותמשיך לצחוק בפני כל דיקטטורה.

השאיפות האימפריאליות של רוסיה — אינן היסטוריה, אלא דם, דמעות ומוות. אוקראינה נלחמת לא רק על עתידה, אלא גם על עברה, שהקרמלין מנסה לגנוב.

ולכן הוויכוח על מועד חגיגת יום העיר אודסה — אינו פורמליות. זהו חלק מהמאבק הגדול על האמת, על הזיכרון ועל כך שאודסה האוקראינית תישאר רב-לאומית, חופשית וחיה — בניגוד לאימפריה, המבקשת להפוך אותה לעוד מושבה.

“יום אודסה בחיפה” 2 בספטמבר 2025

מתנ”ס הדר (מתנס הדר) – ב-2 בספטמבר בשעה 19:00 על הגג הרומנטי של מתנ”ס הדר יתקיים יום אודסה בחיפה!

משך האירוע: שעתיים וחצי

האירוע מהיוזמים –

https://www.facebook.com/events/1290555492779138/

מה-24 עד ה-30 בינואר 2027, ליה אחג’קובה תעלה שוב על הבמה מול הקהל הישראלי. בהצגה “הנכד שלי בנימין” היא משחקת את אסתר – אם יהודייה שמחליטה לסדר את חיי בנה הבוגר ויוצאת לבוברויסק למצוא כלה מתאימה.

ההפקה של הבמאית מרפה גורביץ’ קיימת כבר יותר מעשר שנים. היא הוצגה ברוסיה, ישראל, מדינות אירופה וצפון אמריקה. עם זאת, בשנים האחרונות הביוגרפיה של המבצעת של התפקיד הראשי השתנתה באופן משמעותי.

אחג’קובה נולדה באוקראינה, כבר ב-2014 התנגדה לתוקפנות הרוסית, תמכה באסירים הפוליטיים האוקראינים, ולאחר ה-24 בפברואר 2022 לא שינתה את עמדתה. בשנת 2023 היא עזבה את התיאטרון שבו עבדה מאז 1977.

לצפות במקומות הפנויים ולקנות כרטיסים ל”הנכד שלי בנימין” עם ליה אחג’קובה בישראל

על ההצגה והנסיבות שהביאו את השחקנית לבמה הבינלאומית מספר מחבר נאנובוסטי אלכסנדר חמלניצקי.

נולדה בדניפרו, גדלה במשפחה תיאטרלית

ליה מדג’ידובנה אחג’קובה נולדה ב-9 ביולי 1938 בדניפרופטרובסק – כיום דניפרו האוקראינית. ילדותה עברה במייקופ, בצפון הקווקז. הוריה היו קשורים לתיאטרון, והשחקנית העתידית הכירה אותו מבפנים מגיל צעיר.

בשנת 1962 סיימה את לימודיה בגיטיס – המכון הממלכתי לאמנות התיאטרון במוסקבה. עבדה בתיאטרון הנוער המוסקבאי, ובשנת 1977 עברה ל”סוברמניק”, אחד התיאטראות הדרמטיים המפורסמים ביותר במוסקבה.

מיליוני צופים מכירים אותה מהסרטים של אלדר ריאזנוב. ב”אירוניה של הגורל, או בהצלחה!” היא שיחקה את טניה, חברתה של נאדיה; ב”רומן בעבודה” – את המזכירה ורוצ’קה, שמלמדת את הבוסית הקפדנית להבין באופנה וביחסים. היו גם “הגראז'”, “השמים המובטחים”, “הזקנות”, “מגלמת את הקורבן” ועשרות עבודות נוספות.

הקשר האוקראיני של אחג’קובה לא הוגבל למקום הלידה. יחד עם בוגדן סטופקה היא שיחקה בהצגה של ולרי פוקין “אהבה ישנה” על פי “בעלי האחוזות הישנים” של גוגול. סטופקה גילם את אפנסי איבנוביץ’, אחג’קובה – את פולכריה איבנובנה. הדואט הבימתי שלהם היה אחד המאפיינים המרכזיים של ההפקה.

לאחר שנים, השחקנית הביעה את דעתה בגלוי על האירועים באוקראינה המודרנית.

אוקראינה: העמדה שאחג’קובה נקטה זמן רב לפני 2022

במהלך אירועי המידאן 2013–2014 אחג’קובה דיברה בפומבי על כבוד לאוקראינים שיצאו להפגנות המוניות. במרץ 2014, לאחר תחילת ההתערבות הרוסית בחצי האי קרים, היא הצטרפה לקריאה של קולנוענים רוסים נגד התערבות צבאית בענייני אוקראינה.

מאוחר יותר השחקנית הצהירה במפורש כי חצי האי קרים שייך לאוקראינה.

בשנת 2015 אחג’קובה תמכה בטייסת האוקראינית נדיה סבצ’נקו, שהייתה אז במעצר רוסי. בשנת 2018 הגנה על הבמאי האוקראיני אולג סנצוב, שנידון ברוסיה באשמת טרור ושוחרר במסגרת חילופי שבויים בשנת 2019.

הצהרות אלו נשמעו זמן רב לפני הפלישה המלאה. אחג’קובה לא הייתה פוליטיקאית ולא החזיקה במשרות ממשלתיות. היא השתמשה בפרסומה כדי לדבר בפומבי על המתרחש.

ב-21 בפברואר 2022, עוד לפני תחילת המלחמה המלאה, השחקנית חתמה על קריאה אנטי-מלחמתית קולקטיבית של נציגי האינטליגנציה הרוסית. לאחר ה-24 בפברואר עמדתה לא השתנתה.

עבור שחקנית רוסית מפורסמת, שעבדה במשך עשורים בתיאטראות ממלכתיים, ההשלכות הפכו במהרה למוחשיות.

איך אחג’קובה איבדה את “סוברמניק”

בסתיו 2022 “סוברמניק” ביטל את ההצגה “הלחם הראשון” בהשתתפות אחג’קובה. לפני כן ההפקה ספגה ביקורת ותלונות מצד הארגון הפרו-ממשלתי “קציני רוסיה”.

בדצמבר של אותה שנה בסנט פטרסבורג ביטלו את ההצגה המתוכננת של “הנכד שלי בנימין” בינואר.

ב-8 בפברואר 2023 הנהלת “סוברמניק” הסירה מהרפרטואר את “משחק בג’ין” – ההצגה האחרונה שבה עוד השתתפה אחג’קובה.

לדברי השחקנית, מנהל התיאטרון יורי קרבץ הסביר את ההחלטה במכתבים זועמים רבים והמלצות של מחלקת התרבות של מוסקבה. התיאטרון עצמו לא ציין בפומבי את הופעותיה האנטי-מלחמתיות כסיבה רשמית לביטול.

עבור השחקנית זה היה אומר שלאחר 46 שנות עבודה ב”סוברמניק” לא נותרה לה עוד אפשרות לעלות על הבמה שלו.

ב-10 במרץ 2023 היא פרסמה מכתב שבו נפרדה מהתיאטרון. בין היתר, אחג’קובה כתבה: “לא הספקתי להיפרד מהבמה שלי”.

ב-5 באפריל 2023 הסתיימו יחסי העבודה עם “סוברמניק”. הניסוח הרשמי – פיטורים מרצון. אך ההצהרה נכתבה כבר לאחר שהשחקנית למעשה נותרה ללא הצגות.

אז היא הייתה בת 84.

חמש עשרה אלף מכתבים לליה

החלטת התיאטרון עוררה תגובה רחבה מעבר לגבולות רוסיה.

הבמאי קיריל סרברניקוב, שעבד עם אחג’קובה בסרט “מגלמת את הקורבן”, יחד עם “נוביה גזטה” ארגן את המיזם “מכתבים לליה”.

הצופים נקראו לשלוח לשחקנית מילות תמיכה. תוך שלושה שבועות הגיעו יותר מ-15 אלף מכתבים מרוסיה וממדינות אחרות. הם הודפסו, נאספו והועברו לאחג’קובה.

בתשובתה היא הודתה לאנשים, רבים מהם לא היו מוכרים לה. עבור הצופים זו הייתה הזדמנות לומר לשחקנית את מה שלא יכלו להביע לאחר ההצגה שהוסרה מהרפרטואר.

הסיפור קיבל המשך. ללא במה קבועה במוסקבה, אחג’קובה החלה להשתתף יותר בסיורים בינלאומיים.

דגל אוקראינה לאחר ההצגה בגרמניה

בקיץ 2023 שמה של אחג’קובה הופיע שוב בחדשות הפוליטיות – הפעם בשל אירוע הקשור ישירות ל”הנכד שלי בנימין”.

ב-27 ביוני לאחר הופעה בברמן הגרמנית, השחקנית נמצאה על הבמה עם דגל אוקראינה. התמונות התפשטו באינטרנט.

ברוסיה התלונן עליה פעיל ציבורי ויטלי בורודין, ולאחר מכן נודע על בדיקה של משרד הפנים על פי סעיף “השמצת” הצבא הרוסי.

אחג’קובה עצמה הסבירה את המקרה אחרת. לדבריה, דגל אוקראינה הועבר לה באופן בלתי צפוי יחד עם פרחים, ובתחילה היא אפילו לא הבינה מה היא מחזיקה בידיה. השחקנית כינתה את המקרה פרובוקציה.

אין בסיסים אמינים לטעון שהיא ארגנה מראש את המהלך הבימתי הזה. יחד עם זאת, התמיכה הפומבית שלה באוקראינה לאורך השנים מאושרת על ידי הופעות והצהרות רבות, שאינן קשורות לאירוע זה.

תפקיד חדש בגיל 86 – ושוב ישראל

לאחר עזיבתה את “סוברמניק” אחג’קובה לא סיימה את הקריירה שלה. היא המשיכה לשחק ב”הנכד שלי בנימין” בסיורים בינלאומיים.

במרץ 2024 ההצגה הוצגה בטורונטו, ניו יורק, שיקגו, מיאמי ובוסטון. ההפקה נותרה מבוקשת בקרב הקהל התיאטרלי דובר הרוסית.

ובתחילת 2025 התקיימה בכורה חדשה.

בירוואן הבמאי בוריס פבלוביץ’ הציג את ההצגה “הולך עם המחרשה על עצמות המתים” על פי הרומן של הסופרת הפולנית, זוכת פרס נובל לספרות, אולגה טוקרצ’וק.

אחג’קובה שיחקה את הגיבורה הראשית – ינינה דושייקו, אישה מבוגרת החיה בין ההרים והיערות ומנסה להבין את מקרי המוות המסתוריים. בהפקה השתתפו גם אלכסנדר פקליסטוב, מוסיה טוטיבאדזה, מריה קרול וגלב רומשבסקי.

באפריל 2025 ההצגה הובאה לישראל. היא הוצגה באשקלון, חיפה, פתח תקווה ותל אביב.

הסיפור של אחג’קובה אינו היחיד בקרב אמנים רוסים, שמצאו את עצמם מחוץ לבמות התיאטרון המוכרות לאחר תחילת המלחמה. נאנובוסטי סיפרו בעבר על סיוריו של אלכסנדר פיליפנקו בישראל – שחקן שגם הוא גינה בפומבי את הפלישה הרוסית לאוקראינה.

“הנכד שלי בנימין”: אם יהודייה שהחליטה הכל עבור בנה

לסיורים בינואר 2027 אחג’קובה חוזרת לתפקיד אסתר – גיבורת המחזה של לודמילה אוליצקאיה.

המחזה נכתב בסוף שנות ה-80. לפי מידע המארגנים, אוליצקאיה דמיינה את אחג’קובה בתפקיד הגיבורה הראשית מההתחלה. אך ההפקה הבימתית של מרפה גורביץ’ הופיעה הרבה מאוחר יותר – הבכורה שלה התקיימה ביולי 2015.

אסתר גדלה בסביבה יהודית של בוברויסק הישנה. היא שמרה על תפיסות נעוריה על משפחה, מוצא, נישואין וחובת אם. עבורה עתיד הבן הוא עניין רציני מדי כדי לאפשר לו לבחור את אשתו בעצמו.

היא נוסעת לבוברויסק ומביאה נערה ממשפחה שהיא רואה כמתאימה. אך מתברר שתפיסות האם על נישואין נכונים אינן תואמות כלל את חיי הצעירים.

לצד אסתר יש דמויות נוספות, כל אחת עם עברה ותפיסותיה על אושר. מקום חשוב תופסת ליזה, מיילדת טובה ובודדה, שבגרסה המפורסמת של ההפקה שיחקה אלכסנדרה איסלנטייבה.

הבן של אסתר, לובה, סביבו נבנה חלק ניכר מהקונפליקט, אפילו לא מופיע בפני הצופים בהפקה זו. מדברים עליו, דנים בגורלו ומנסים לקבל החלטות בשבילו. ובכותרת כבר מופיע הנכד שטרם נולד, בנימין – הדור הבא, שעליו כולם דואגים מראש.

זו קומדיה עם מצבים משפחתיים מוכרים, אך תוכנה אינו מסתכם בקונפליקט של אם סמכותית ובנה הבוגר.

בוברויסק ועולם היהדות המזרח-אירופית

בוברויסק – עיר בבלארוס המודרנית, קשורה היסטורית לקהילה יהודית גדולה.

לפי נתוני המתחם הזיכרון הישראלי “יד ושם”, בסוף המאה ה-19 חיו בבוברויסק כ-21 אלף יהודים – כ-60% מאוכלוסיית העיר. בינואר 1939 האוכלוסייה היהודית מנתה 26,703 איש, או 31.7% מהתושבים.

בעיר היו בתי ספר יהודיים, מוסדות תרבות וציבור. יידיש שימשה בחינוך ואפילו בעבודת אחת מערכאות המשפט.

לאחר הכיבוש הגרמני ביוני 1941, יהודי בוברויסק נרדפו, רוכזו בגטו והושמדו בהמוניהם. פעולות הרצח העיקריות התרחשו בסתיו 1941.

הסיפור הזה עוזר להבין את עולמה של אסתר. היא שייכת לדור שעבורו מסורות, קשרים משפחתיים ותפיסות על מוצא ונישואין היו קשורים לחיי הקהילות היהודיות המזרח-אירופיות.

בהצגה לא מדובר בשחזור תיעודי של השואה. אך הזיכרון על העולם שנעלם נוכח מאחורי הקונפליקט הביתי לכאורה. לכן מצבים קומיים במחזה יכולים לשכון לצד זיכרונות טראגיים.

עבור הצופים הישראלים, שבמשפחותיהם נשמרו סיפורים על יוצאי אוקראינה, בלארוס ואזורים אחרים של מזרח אירופה, ההקשר התרבותי הזה מוכר בהחלט.

למה ההצגה מוצגת כבר יותר מעשר שנים

מרפה גורביץ’ בנתה את ההפקה על סצנות ביתיות, דיאלוגים ופרטים פסיכולוגיים. כאן חשובים השיחות, המריבות המשפחתיות, ההכרזות הבלתי צפויות, הרגלי הדמויות והיכולת של השחקנים לשנות מיד את מצב הרוח של הסצנה.

בשנת 2017 “הנכד שלי בנימין” זכה בארבעה פרסים בפסטיבל “סתיו האמור” בבלגובשצ’נסק.

ליה אחג’קובה זכתה בפרס על התפקיד הראשי הטוב ביותר, מרפה גורביץ’ – על הבימוי, נדיה לומפובה – על תפקיד המשנה. הפרס הרביעי היה פרס מיוחד של חבר השופטים על יצירת הפקה אמנותית בתיאטרון אנטפריז.

אז ההצגה קיבלה הערכות גבוהות על השילוב בין קומדיה לדרמה. אין צורך להסביר כל בדיחה או כל מריבה משפחתית: הצופה מזהה דמויות ויחסים מוכרים.

בשנת 2027 אחג’קובה תהיה כבר בת 88. היא חוזרת לאסתר יותר מעשור לאחר הבכורה וכמעט ארבע שנים לאחר עזיבתה את “סוברמניק”.

נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואים בסיורים אלו לא רק אירוע תרבותי. סיפור השחקנית, שנולדה באוקראינה, תמכה בפומבי באוקראינים והמשיכה בקריירה תיאטרלית לאחר שאיבדה את הבמה המוסקבאית, מעניק לכרזת ינואר הקשר נוסף. עם זאת, “הנכד שלי בנימין” נשאר הצגה עצמאית על משפחה, אהבה, זיכרון וזכות האדם לבחור את חייו.

“הנכד שלי בנימין” בישראל: תאריכים, ערים, כרטיסים

לינואר 2027 הוכרזו ארבע הופעות. כולן מתחילות ב-20:00.

24 בינואר 2027, יום ראשון – באר שבע

מרכז אמנויות הבמה, אולם גדול. שדרות יצחק רגר, 41.

מחיר הכרטיסים: 235–405 ₪.

25 בינואר 2027, יום שני – ראשון לציון

גחל מאיר לתרבות. רחוב ז’בוטינסקי, 16.

מחיר הכרטיסים: 255–475 ₪.

28 בינואר 2027, יום חמישי – אשדוד

מרכז אמנויות הבמה. רחוב דרך הארץ, 1.

מחיר הכרטיסים: 245–455 ₪.

30 בינואר 2027, יום שבת – חיפה

תיאטרון הצפון, קריית חיים. רחוב בילינסון, 41.

מחיר הכרטיסים: 245–455 ₪.

לצפות במקומות הפנויים ולקנות כרטיסים ל”הנכד שלי בנימין” עם ליה אחג’קובה בישראל

הצגות, קונצרטים ואירועי תרבות נוספים ניתן למצוא בפלטפורמת השותף של הפרויקט – sTDe | NAnews – לוח אירועים בישראל.

מדובר בתוכנית «פאפה-לליה», אותה מנחה אמן אוקראינה המוערך דמיטרי גרשנזון. זהו פורמט נדיר לשידורי FM בישראל — תוכנית בשפה האוקראינית, המוקדשת למוזיקה, תרבות ואוקראינים מפורסמים.

“תוכנית על אוקראינים מפורסמים, התרבות האוקראינית הגדולה והמוזיקה האוקראינית הייחודית. מנחה התוכנית – אמן אוקראינה המוערך דמיטרו גרשנזון מציג מוזיקה, שירים משנים וסגנונות שונים. מציג בכורות ומשתף סיפורים על יצירת שירים, להקות, מראיין – והכל בשפה האוקראינית”  – מציגים את תוכניתם היוצרים.

הנה לדוגמה:

מה זה «הרדיו הראשון 89.1 FM»

«הרדיו הראשון 89.1 FM» https://www.891fm.co.il/

וhttps://www.facebook.com/891pervoe

וhttps://www.youtube.com/@PervoeRadio89.1

היא תחנת רדיו FM מסחרית של ישראל. היא החלה לשדר ב-14 באוקטובר 2001 ומאז נשארה אחת התחנות המוכרות ביותר לקהל בארץ.

הרדיו פועל בטווח FM יומי מ-07:00 עד 23:00, והשידור המקוון זמין מסביב לשעון. בנוסף לקליטה רדיו קלאסית, ניתן להאזין לתחנה דרך האינטרנט ובפלטפורמות טלוויזיה. זה נותן ל«הרדיו הראשון» קהל רחב והופך אותו לפלטפורמה תקשורתית חשובה לקולות תרבותיים שונים.

תוכנית אוקראינית ברדיו הישראלי

על רקע זה, הופעת תוכנית בשפה האוקראינית בתוך הרשת נראית במיוחד. «פאפה-לליה» — אינה פינה קצרה ולא פרויקט חד פעמי, אלא תוכנית מחבר מלאה, שמשודרת באופן קבוע כבר מספר שנים.

פורמט התוכנית — מוזיקלי-חינוכי. במרכז תשומת הלב:

• מוזיקה אוקראינית מתקופות וז’אנרים שונים,
• סיפורים על יצירת שירים מפורסמים,
• סיפורים על להקות אגדיות,
• מבצעים עכשוויים,
• ראיונות והקשר תרבותי.

וכל זה — עם דיבור אוקראיני בשידור רדיו ישראלי, ללא התאמה ותרגום «לנוחות».

דמיטרי גרשנזון: ביוגרפיה ודרך יצירתית

דמיטרי לזרביץ’ גרשנזון — מוזיקאי, זמר, מלחין, מעבד ומנחה רדיו אוקראיני, אמן אוקראינה המוערך. הוא נולד ב9 במרץ 1956 בעיר בלטה במחוז אודסה (באותה תקופה — הרפובליקה הסובייטית האוקראינית).

גרשנזון קיבל את השכלתו המוזיקלית במכללה למוזיקה בבלץ, אותה סיים ב1976. כבר בסוף שנות ה-70 הוא החל בקריירה מוזיקלית מקצועית ונכנס במהירות לסביבה הבידורית האוקראינית.

מ1977 דמיטרי גרשנזון עבד בהרכבים ווקאליים-אינסטרומנטליים שונים. בשנים שונות הוא היה חבר וסולן בהרכבים ידועים, הופיע באופן פעיל, הקליט, סייר ושיתף פעולה עם מוזיקאים אוקראינים אחרים. פעילותו כללה גם עבודה ביצועית וגם הלחנה ועיבוד.

בשנות ה90 גרשנזון הפך לידוע כאחד מנציגי הבמה הבידורית האוקראינית. תרומתו לפיתוח המוזיקה האוקראינית הוכרה רשמית: ב1996 הוענק לו התואר הכבוד אמן אוקראינה המוערך.

בנוסף לפעילות הקונצרטים, דמיטרי גרשנזון עבד באופן פעיל באולפן, כתב מוזיקה, עסק בעיבודים והפקה, השתתף ביצירת פרויקטים ותוכניות מוזיקליות. הביוגרפיה המקצועית שלו קשורה לתרבות המוזיקלית האוקראינית בסוף המאה ה-20 — תחילת המאה ה-21.

ב2013 דמיטרי גרשנזון עלה לישראל. לאחר המעבר הוא לא הפסיק את פעילותו היצירתית והמשיך לעבוד עם חומר תרבותי אוקראיני כבר בהקשר הישראלי. בתקופה זו הוא הפך למחבר ומנחה תוכנית הרדיו האוקראינית «פאפה-לליה», המוקדשת למוזיקה, תרבות ואוקראינים מפורסמים.

הנה – https://www.facebook.com/dmitrij.gersenzon

כך, הדרך היצירתית של דמיטרי גרשנזון מאחדת מספר שלבים — התקופה הסובייטית והפוסט-סובייטית של הבידור האוקראיני, אוקראינה העצמאית והשלב הישראלי, בו הוא ממשיך להפיץ את התרבות האוקראינית מחוץ למדינה.

מתי משודרת «פאפה-לליה»

התוכנית משודרת בשעות הערב, בדרך כלל בפורמט שידור של שעה ב-20:00 בימי שלישי.

ברשת השידורים היא התבססה כתוכנית קבועה, ולא פרויקט חד פעמי. בנוסף לשידור החי, ניתן למצוא פרקים נפרדים בהקלטות ארכיון של הרדיו.

למה זה חשוב

«פאפה-לליה» — זו לא רק תוכנית מוזיקלית. זהו דוגמה לאופן שבו התרבות האוקראינית נשמעת בישראל לא באופן אפיזודי, אלא באופן שיטתי.

ברדיו, במדינת העלייה, בה משתלבות עשרות זהויות, התוכנית האוקראינית בשפה האוקראינית הופכת לצורת נוכחות תרבותית — רגועה, טבעית וחיה.

זו לא נוסטלגיה ולא אקזוטיקה. זהו שיח נורמלי על מוזיקה, אנשים וזיכרון — בשפה שלך.

שאלה לקוראים

האם אי פעם נתקלתם במקרה ב«פאפה-לליה» — ברכב, בבית, בעבודה?
ואם כן: איזה שיר או מבצע אוקראיני נשמע לכם כמו «בית», גם כשאתם בישראל?

איפה ואיך להאזין

«הרדיו הראשון 89.1 FM»

«פאפה-לליה»

ב-20:00 בימי שלישי.

מערכת נאנובוסטי חקרה את טקסט הצו. בו קהילת הלהטב”ק+ מוזכרת ישירות בין הקבוצות המתמודדות עם סיכון מוגבר להפרת זכויות, לצד ילדים, אנשים עם מוגבלויות, ותיקים, עקורים ומיעוטים לאומיים. המסמך לוקח בחשבון את תנאי המצב הצבאי ומחליף את האסטרטגיה הקודמת שאושרה במרץ 2021.

מהתקפה ועד סירוב בשירות

החשוב ביותר הוא המטרה התפעולית מספר 14, כלומר פרק נפרד עם משימות למדינה. היא מאחדת את המאבק באפליה, בשפת השנאה, בפשעי שנאה והגנה על זכויות קהילת הלהטב”ק+. הרשויות מכירות בכך: נטייה מינית, זהות מגדרית, ביטוי מגדרי ומאפיינים מיניים עדיין לא משתקפים בצורה ברורה מספיק בחקיקה.

בפועל מדובר בכמה דברים. חוקרים צריכים לזהות מניע שנאה, בתי המשפט — לקחת בחשבון את מצב הנפגעים, והאזרחים — לקבל סיוע משפטי יעיל. מתוכנן לקחת בחשבון טוב יותר מקרים של אפליה, לשפר את ההגנה מפני שפת השנאה באינטרנט, לשפר את הגישה לשירותים מנהליים, רפואיים, חינוכיים וחברתיים. עבור שוטרים ושופטים מתוכנן הכשרה; סמכויות נציב זכויות האדם של אוקראינה — נציב זכויות האדם של הראדה העליונה — מתוכנן לחזק בנושאי שוויון.

באסטרטגיה יש גם הכרה פחות בולטת: הנפגעים לעיתים קרובות לא מתלוננים על אלימות או אפליה, מכיוון שהם חוששים מחשיפה ולא סומכים על מערכת ההגנה. ללא שינוי בפרקטיקה זו, אפילו חקיקה מפורטת תישאר פורמליות.

מדוע הצו לא אומר היתר לנישואים חד-מיניים

לא רישום נישואים חד-מיניים ולא יצירת שותפויות מוכנסים בצו. הצעת חוק מספר 9103 על שותפויות רשומות, שהוגשה לראדה העליונה ב-13 במרץ 2023, עדיין נבחנת על ידי הוועדה. היא עוסקת באיחודים הן של זוגות חד-מיניים והן של זוגות הטרוסקסואלים. פרויקט אחר מספר 5488, על אחריות על ביטויי אפליה, נמשך ב-17 ביולי 2025.

בינתיים, כבר ב-1 ביוני 2023 בית הדין האירופי לזכויות האדם בתיק “מיימולחין ומרקיב נגד אוקראינה” הכיר בהפרה בהיעדר הכרה משפטית והגנה על זוג חד-מיני. בית הדין לא חייב את המדינה לאפשר דווקא נישואים חד-מיניים, אך דרש להבטיח הגנה משפטית על יחסים כאלה.

במהלך המלחמה הבעיה הפכה למורגשת במיוחד: עבור בן זוג של חייל שנפל, מעמד המשפחה יכול לקבוע גישה למידע, זכויות רכוש והבטחות חברתיות.

מקרה מייצג, עליו כתבו בעבר נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency, — סיפורו של הדיפלומט האוקראיני זוריאן קיס וטימור לבצ’וק. ב-10 ביוני 2025 בית המשפט המחוזי דסניאנסקי בקייב הכיר ביחסיהם המשפחתיים בפועל. קיס עבד אז בשגרירות אוקראינה בישראל. אך ההחלטה במקרה אחד לא החליפה חוק לאומי ולא הבטיחה הכרה אוטומטית לזוגות אחרים.

הניסיון הישראלי והדרישות האירופיות

לישראלים מוכר המונח “ידועים בציבור” — שותפים בפועל, שחייהם המשותפים יכולים להיות מוכרים על ידי מוסדות מדינה ללא רישום נישואים. במיוחד, “ביטוח לאומי”, המוסד לביטוח לאומי של ישראל, מאפשר מעמד כזה גם לזוגות חד-מיניים עם זכויות וחובות מתאימים.

עם זאת, לא ניתן לערוך נישואים חד-מיניים בתוך ישראל, אף על פי שנישואים שנערכו בחו”ל יכולים להירשם במרשם האוכלוסין. זה לא אנלוגיה מלאה להצעת החוק האוקראינית, אך דוגמה מובנת להבדל בין הכרה משפטית במשפחה לבין עריכת נישואים.

הנציבות האירופית בדו”ח לשנת 2025 ציינה פערים של אוקראינה בהגנה מפני פשעי שנאה והיעדר חקיקה על הכרה באיחודים חד-מיניים.

האסטרטגיה החדשה קשורה ישירות למשא ומתן על הצטרפות לאיחוד האירופי, בראש ובראשונה עם אשכול “יסודות תהליך ההצטרפות”, המאחד שאלות של שלטון החוק, דמוקרטיה וזכויות יסוד. הצו מציין את כיוון הרפורמות, אך לא אומר שהדרישות של בריסל כבר מולאו.

הממשלה צריכה לאשר תוך שישה חודשים תוכנית לשנים 2027–2029 עם מבצעים, מועדים ומדדים. דוחות שנתיים של המשרד יישלחו למשרד המשפטים עד 1 בפברואר, ומשרד המשפטים צריך לפרסם ניתוח מסכם עד 1 באפריל. המימון מתוכנן מהתקציב הממשלתי, תקציבים מקומיים ומקורות חוקיים אחרים; סכומים ספציפיים ייקבעו מדי שנה.

כעת הכל תלוי בתוכן התוכנית הממשלתית, החוקים העתידיים ועבודת המוסדות הממשלתיים. האסטרטגיה כבר נכנסה לתוקף. אך האפשרות להגן על זכויותיו של אדם עדיין תהיה תלויה באיך יבוצעו הוראותיה על ידי המשטרה, בתי המשפט והשירותים הממשלתיים.

מחברת — ילנה גונקו

לישראל זה נשמע במיוחד משכנע. כמה חודשים של שמש, חום, ים, בריכות ומזגנים הסתיימו, כלומר השיער פשוט מגיב לקיץ. לפעמים העונה באמת משחקת תפקיד, אבל היא לא מסבירה אוטומטית לא נשירת שיער ממושכת, לא התרחבות השביל ולא ירידה הדרגתית בצפיפות.

מה שנראה בסתיו, יכול היה להתחיל כבר בקיץ

השיער לא תמיד מגיב לשינויים בגוף מיד. בין מתח חזק, מחלה, חום גבוה, ירידה חדה במשקל, ניתוח או לידה לבין הגברת נשירה ניכרת יכולים לעבור כמה חודשים.

לכן, לפעמים יש להחזיר את נשירת אוקטובר במחשבה ליולי או אוגוסט. האישה כבר ישנה כרגיל, המחלה הסתיימה, התקופה הקשה עברה – והשיער רק מתחיל להראות את ההשלכות.

האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה מתארת עיכוב כזה בנשירת טלוגן. תנודות עונתיות נצפו גם במחקרים: למשל, עבודה עם נתונים של 823 נשים הראתה שינוי בחלק השיער בשלב הטלוגן בתקופות שונות של השנה.

לישראלים יש כאן עוד גורם. נאנובסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר סיפרו, למה מתח ממושך בזמן מלחמה וחרדות יכול להשפיע על השיער בעיכוב. אם התקופה הקשה הייתה לפני כמה חודשים, קל לא לקשר אותה למה שקורה עכשיו.

אחרי הקיץ השיער יכול לא לנשור, אלא להישבר

על הרצפה ובאמבטיה ההבדל לא תמיד ניכר. עבור השיער עצמו הוא עקרוני.

הקיץ הישראלי אומר הרבה שמש, ולרבים גם ים, בריכה, צביעה, פן, מחליק ושטיפה תכופה יותר. אחרי כמה חודשים כאלה השיער יכול להיות יבש יותר, קשה יותר לסרק ולהישבר לעיתים קרובות יותר לאורך.

לכן כדאי להסתכל לא רק על הכמות. אם בין השיער שנשר יש הרבה קטעים קצרים שבורים, הקצוות יבשים ומתפצלים, והאורך הפך גרוע יותר, חלק מהבעיה עשוי להיות דווקא בנזק.

אם נושרים בעיקר שיער ארוך שלם ובמקביל הצפיפות הכללית פוחתת, קשה יותר להסביר הכל רק בים ובשמש.

ה”סתיו” נוח בכך שניתן להאשים בו כמעט הכל

לנשים יש כמה סיבות לנשירה, שקל להתאים אותן בזמן לתחילת הסתיו.

זו תקופה אחרי לידה, שינויים בהורמונלית, מחלת בלוטת התריס, חוסר ברזל, שינוי חד בתזונה או במשקל, מחלה שעברה ומתח ממושך. יש גם סוג נשי של דילול אנדרוגנטי שמתפתח בהדרגה.

הוא במיוחד קל להישאר בלתי מורגש. השיער לא חייב לנשור בצרורות: בהתחלה השביל המרכזי יכול להתרחב מעט, ואז נפח הזנב פוחת, והקרקפת מתחילה להיראות יותר בתמונות או בתאורה חזקה.

לכן לוח השנה מועיל כרמז, אך לא כאבחנה.

במקום לספור שיער, הסתכלו על השביל שלכם

לעיתים קרובות ישנו קנה מידה של 50–100 שיער שנשר באופן טבעי ביום. אבל בתנאים ביתיים המספר הזה עוזר פחות ממה שנראה.

אם חופפים את הראש כל שלושה ימים, במקלחת ימצאו שיער שנשר במשך כמה ימים בבת אחת. שיער ארוך נראה הרבה יותר נפחי מקצר, וגם סירוק ותסרוקות משנים את התמונה.

קל יותר להשוות את עצמך לעצמך בתחילת הקיץ. האם הזנב הפך לדק יותר? האם השביל התרחב? האם הופיעה אזור שבו הקרקפת נראית יותר? האם הנפח הרגיל חזר אחרי חפיפה ועיצוב?

אם ויזואלית שום דבר לא משתנה, הגברת נשירה זמנית נראית כמו מצב אחד. אם הצפיפות פוחתת בהדרגה – זה כבר מצב אחר.

ויטמינים על עיוור לא עונים על השאלה “למה”

בספטמבר רבים מתחילים בערך אותו דבר: שמפו “נגד נשירה”, ביוטין, קומפלקס לשיער, ואז ברזל לפי עצת מכרים.

אבל נשירת שיער – זו לא סיבה אחת ולא כדור אחד. אם לאישה באמת יש חוסר ברזל או חומר אחר, תיקונו עשוי להיות הכרחי. אם הסיבה שונה לחלוטין, קופסת ויטמינים אקראית לא תסיר אותה.

עם ברזל, בלוטת התריס וסיבות מערכתיות אחרות, חכם יותר ללכת דרך רופא ובדיקות נחוצות. ואת מצב השיער והקרקפת אפשר להעריך בנפרד.

מתי כבר לא כדאי לחכות לחורף

כמה שבועות של נשירה מוגברת ללא שינוי ניכר בצפיפות עדיין לא אומר שמשהו רציני קורה. המצב שונה אם השינויים ממשיכים להצטבר.

השביל מתרחב, הזנב – דק יותר, מופיע דילול ניכר באזור מסוים. או שנוספים לנשירה גירוד, אדמומיות, כאב, קילוף ניכר של הקרקפת.

יש לשים לב במיוחד לאזורים שנוצרו פתאום ללא שיער או נשירה מהירה מאוד. במקרים כאלה לחכות לדצמבר רק כדי לבדוק את הגרסה של “עונתיות”, יש מעט היגיון.

מה לעשות קודם

מועיל להתחיל לא מחנות הקוסמטיקה, אלא מהחודשים האחרונים. האם הייתה מחלה, חום גבוה, מתח חזק, ירידה במשקל, שינוי תזונה, לידה, ניתוח או שינוי בתרופות?

אחרי זה כדאי להעריך כבר את השיער עצמו: האם הצפיפות משתנה, האם השביל מתרחב, האם השיער נושר בשלמותו או נשבר, האם יש שינויים בקרקפת.

אם הבעיה נמשכת, הצעד הבא הוא לברר את הסיבה. במקרים מסוימים יידרש רופא ובדיקות מעבדה, באחרים השאלה הבולטת הראשונה תהיה מצב השיער או הקרקפת.

ההליכים מגיעים כבר אחרי זה. למשל, נאנובסטי ניתחו בנפרד, מה זה PRP לשיער, למי ניתן לשקול הליך כזה ולמה הבחירה צריכה להתחיל בייעוץ ולא בהבטחת תוצאה.

הסתיו באמת יכול להתאים לנשירה בולטת יותר. אבל אם השיער באמת הפך לשונה ממה שהיה לפני חודשיים-שלושה, מועיל יותר לברר את הסיבה מאשר פשוט לחכות לשינוי עונה.

מרכז בריאות השיער “אברמסקי” בחיפה

מרכז בריאות השיער “אברמסקי” פועל בחיפה עם פניות בנוגע לנשירה ודילול שיער, נזק לשיער ושינויים במצב הקרקפת.

הגישה של המרכז מתחילה מהערכת השיער והקרקפת, שלאחריה כבר נקבע הכיוון הבא. זה יכול להיות עבודה עם שיער פגום וקרקפת, דיון בהליכים זמינים או המלצה לעבור קודם כל בדיקה רפואית נוספת.

המרכז ממוקם בכתובת שדרות ההסתדרות, 44, אזור צ’ק פוסט, חיפה. מידע נוסף על כיווני העבודה, אבחון ותיאום ניתן למצוא ב אתר הרשמי של מרכז בריאות השיער “אברמסקי”.

מחבר: פאבל שווייקו, נאנובוסטי.

בית החולים העירוני רכש את המבנים הישנים כבר בשנת 2023. כעת העלות המקדימה של כל הפרויקט מוערכת ב-825 מיליון גריבנה (כ-56.9 מיליון שקל), והביצוע מתוכנן בשלבים עד שנת 2030. אספנו את סיפור המחנה, מסמכים על מכירתו, את הקונספט הרפואי, מידע על הצוות ומה שידוע על תפקידו של אסמן.

מה דיווח משה אסמן

בפרסום שלו סיפר הרב כי היה לו הכבוד להשתתף ביצירת “כנפיים” בקהילה החמלניצקית – כך באוקראינה מכנים את העיר והיישובים הסובבים, המאוחדים על ידי הממשל המקומי.

“זה יהיה מרחב מודרני שבו וטרנים, מגיני ומגינות אוקראינה, בני משפחותיהם, וכן אזרחים שנפגעו מהמלחמה, יוכלו לקבל עזרה פסיכולוגית, לעבור שיקום ולחזור לחיים שלווים ומלאים.”

אסמן כותב כי הוא עוסק בשיקום באופן שיטתי מאז 2023: תומך במוסדות רפואיים קיימים, מעביר ציוד, עוזר לפצועים, משתתף ביוזמות חדשות. לפי תוכניתו, העזרה ב”כנפיים” לא צריכה להסתיים בקורס קצר: יש צורך בשיקום ממושך, התאמה חברתית וליווי לאחר השחרור.

“ברזקה”: ממחנות חלוצים לבסיס נופש של המפעל

המרכז העתידי ימוקם בכפר גולובצ’ינצי שבמחוז חמלניצקי, כ-40 קילומטרים ממרכז המחוז ו-13 קילומטרים מליטיצ’ב, בין יערות ונטיעות אלונים בקרבת נהר הבוג הדרומי. כאן בשנת 1967 הוקם מחנה בריאות לילדים של מפעל תחנות המשנה הטרנספורמטוריות של חמלניצקי – “אוקראלקטרואפרט” העתידי.

סיפור המפעל עצמו התחיל בשנת 1957, והמוצר הראשון שלו יצא בשנת 1959. המפעל ייצר טרנספורמטורים ותחנות משנה שלמות, בשנת 1976 קיבל את עיטור דגל העבודה האדום, סיפק ציוד לברית המועצות ומחוצה לה, כולל להודו, וייטנאם וקובה. כמו מפעלים סובייטיים גדולים רבים, הוא החזיק אובייקטים חברתיים: העובדים קיבלו כרטיסים לנופש ילדים דרך האיגוד המקצועי.

עבורי, פאבל שווייקו, “ברזקה” אינו שם במסמכי המכירה. בילדותי נחתי פעמים רבות במחנה החלוצים הזה, מגיע כל שנה למחנה אחד, ולעיתים לשניים. מאז עברו עשורים, ומוזר לראות כיצד המקום, הקשור לחופשות הקיץ, מוכן לשיקום אנשים שחוו מלחמה.

השם “ברזקה” ידוע מזיכרונות אישיים של נופש לשעבר; במסמכים רשמיים מודרניים האובייקט מסומן כמחנה לשעבר של “אוקראלקטרואפרט”. אין עדיין ארכיון מלא של מחנות המפעל. לא נקבעו תאריכים מדויקים של מחנות הילדים האחרונים, מספר הילדים במחנה ורשימת הרפובליקות של ברית המועצות או מדינות זרות מהן יכלו להגיע הנופשים. אין לבלבל בין מדינות הייצוא של מוצרי המפעל לגיאוגרפיה של כרטיסי הנופש לילדים.

שטח המחנה – 4.2 דונם, השטח הכולל של המבנים הקבועים – 2557.8 מ”ר. כאן היו מבנה שינה בשטח 803.2 מ”ר, מבנה טיפולי בשטח 639.4 מ”ר, חדר אוכל בשטח 287 מ”ר, מבנה בריכה פתוחה בשטח 253 מ”ר, בידוד רפואי, מקלחות, מבנים למגורים ולשירותים. בין העצים היו שתי מגרשי ספורט, אזור משחקים ומגרש קיץ לאירועים; כל המתחם היה מגודר עם כניסה סגורה.

בשנת 1994 המפעל הפך לחברה ציבורית. מאוחר יותר הופסקו מחנות הילדים – התאריך המדויק אינו ידוע, – אך השטח לא ננטש: לפני המכירה השתמשו בו לנופש ובריאות של עובדי המפעל. על כך סיפר באוקטובר 2023 ראש מחלקת הבריאות העירונית בוריס טקץ’. חלק מהמבנים נזקקו לשיפוץ, אך מבני השינה והטיפול, חדר האוכל, הבריכה והתשתית לשירותים נשמרו במצב משביע רצון.

כתובת “ברזקה” לשעבר – גולובצ’ינצי, רחוב נובה, 14/2. זה לא המחנות השכנים “בורביסניק” (קשור לאוניברסיטה הלאומית של חמלניצקי), “ליסובה קזקה” (בין המייסדים שלה הופיע “אוקרטלקום”) או “צ’ייקה” הפעיל: יש להם סיפור משלהם ובעלים משלהם.

כיצד העיר רכשה את המחנה: המחיר, העזרה המובטחת והמועד הראשון שהוחמץ

בשנת 2023 “אוקראלקטרואפרט” הציע את בסיס הנופש לשעבר למכירה דרך DIM.RIA ו-OLX. המחיר ההתחלתי של ההצעה – כ-250 אלף דולר (כ-772 אלף שקל). באותו זמן הרשויות בחמלניצקי כבר חיפשו מקום לשיקום חיילים פצועים, משפחות ההרוגים ואזרחים שנפגעו. נדון הרחבת המוסדות הקיימים, אך השטח היער עם המבנים הישנים אפשר ליצור מתחם נפרד.

במסיבת עיתונאים ב-31 באוקטובר 2023 סיפר ראש העיר אלכסנדר סימצ’ישין על המשא ומתן עם המפעל. לדבריו, המפעל הציע הנחה של 50%, אך היה צורך לרשום את הרכישה העירונית לפי הערכה עצמאית. אז נדון אפשרות אחרת: המפעל מוכר את הנכס לפי הערכת שווי, ובערך מחצית מההכנסות רוכש ציוד למרכז העתידי. העזרה המוערכת הייתה כ-4.5 מיליון גריבנה (כ-311 אלף שקל). אין עדיין אישור תיעודי להעברת הציוד על כל הסכום הזה.

ב-10 בנובמבר 2023 מועצת העיר חמלניצקי בהחלטה מס’ 20 אישרה למפעל העירוני “בית החולים העירוני של חמלניצקי” לרכוש 11 מבנים ומתקנים ב-9,073,482 גריבנה (כ-626 אלף שקל) מכספי בית החולים. בין האובייקטים – המבנים שהוזכרו לעיל, חדר האוכל והבריכה. ההחלטה נחתמה על ידי סימצ’ישין, והשליטה הוטלה על סגן ראש העיר וסילי נובצ’וק והוועדות המקצועיות. המקור של ההחלטה העירונית מתעד את הצדדים, הסכום והרכב הנכס. עם זאת, היא מתייחסת למבנים: יש לבחון בנפרד את המעמד המשפטי של הקרקע.

בתחילה הבטיחו לפתוח את המרכז עד סוף 2024. זה לא קרה. ביוני 2024 הזמין בית החולים תיעוד פרויקט ב-1,045,742 גריבנה (כ-72 אלף שקל); הקבלן היה חברת “אנרגו-טכניצ’ני רישניה” מאיבנו-פרנקובסק. המידע על הרכישה פורסם ב-Prozorro – מערכת הרכישות הציבוריות האוקראינית.

המשימה כללה לא שיפוץ קוסמטי: רצו להוסיף קומה שלישית למבנה השינה, לצייד אותו במעלית חיצונית ובשירותים נגישים נפרדים. במבנה הטיפולי – לפתוח חדרי פסיכותרפיה, אולמות פיזיותרפיה וארגותרפיה, כלומר שיקום מיומנויות יומיומיות לאחר פציעות. הבריכה הפתוחה הוצעה להפוך לבריכת שיקום סגורה, עם מעליות למטופלים עם מוגבלות תנועה. במרתפים תוכננו אולם כנסים, אולם קולנוע, חדרי טיפול קבוצתי ומקלט במקרה של אזעקת אוויר; בנוסף – קפלה, תחנת חימום עצמאית, אספקת חשמל גיבוי ועדכון רשתות הנדסיות. בתוכנית המוקדמת ייחסו את השיפוץ לשנים 2024–2027.

825 מיליון גריבנה ושלושה שלבים עד 2030

להצגה ב-14 באוקטובר 2026 התרחב הרעיון. לפי מפת ההשקעות של חמלניצקי, ההערכה המקדימה של הפרויקט – 825 מיליון גריבנה (כ-56.9 מיליון שקל). זו עלות מחושבת, לא כסף שכבר הוצא. בכרטיס מופיעה גם משך ההשקעה המשוער של 24 חודשים, בעוד שפיתוח כל המתחם מתוכנן בשלבים עד 2030.

לשנת 2026 התוכנית העירונית כוללת 10,955 מיליון גריבנה (כ-756 אלף שקל) לעבודות בנייה ונלוות, כולל תיעוד פרויקט-תקציב. זהו תכנון תקציבי, לא אישור להוצאה בפועל של הסכום המלא.

השלב הראשון, שנים 2026–2027, – תשתית בסיסית, מבנה טיפולי ל-60 מקומות וגיבוש הצוות. בשנים 2028–2029 מתכננים להגדיל את הקיבולת ל-120 מקומות ולפתח שיקום אשפוזי. עד 2030 אמור לפעול כל המתחם, יחידת לימוד ומתחם מתודולוגי להכשרת מומחים.

סימצ’ישין אומר כי את רוב הבנייה והתחזוקה העתידית מתכננים לממן מתקציב העיר. לעסקים ולתורמים הכינו חמישה פורמטים של השתתפות – מתוכניות נפרדות ועד אובייקטים תשתיתיים. את הקונספט כבר הציגו לשותפים זרים; דווח על עניין, על סכומים ספציפיים של התחייבויות – לא. בכרטיס ההשקעה המשתתף העיקרי הוא בית החולים העירוני, השותפים – מחלקת הבריאות וסוכנות הפיתוח של חמלניצקי.

בקרבת מקום פועל מרכז נופש “חוף התקווה” לכ-60 מקומות, שבו כבר משתקמים חיילים ואזרחים. המתחם החדש מתוכנן ל-120 מקומות אשפוז, אשפוז יום וקבלה אמבולטורית – כלומר טיפול ללא מגורים קבועים. בשטח המחנה לשעבר מתכננים גן טיפולי, חממה, מתחמי תרפיה באמנות ופעילות גופנית, מסלולי הליכה, אזורי מנוחה ותקשורת משפחתית. לפי הסבר ראש העיר, הסביבה היערית תאפשר ליצור מקום שלא דומה לבית חולים רגיל. כרגע זהו פרויקט, לא מרכז פתוח למטופלים.

איזו עזרה מתכננים להעניק

הרעיון של “כנפיים” כולל אבחון מוקדם וייעוץ, תוכנית שיקום קצרה של 7–10 ימים וקורסים מקיפים באורך 3–6 שבועות. מתוכננים עזרה פסיכולוגית ופסיכיאטרית, פיזיותרפיה, עבודה עם השלכות של שבי ועינויים, דיכאון, מצבי חרדה, התמכרויות, מחלות כרוניות ופציעות קרב.

משימה נפרדת – הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), שיכולה להופיע לאחר חוויות קרב ואלימות. מתכננים להעניק עזרה גם לבני זוג, ילדים והורים של חיילים, משפחות ההרוגים. בתוכנית כלולים טיפול משפחתי, ליווי משפטי, הכשרה מקצועית, חזרה לעבודה ועקרון “וטרנים לווטרנים”, שבו אדם עם ניסיון צבאי תומך באחר בדרך לשיקום. המארגנים מדברים גם על עזרה לאחר השחרור: הטיפול לא מסתיים בדלת האשפוז.

מי עובד על “כנפיים”

המארגן העירוני – הקהילה החמלניצקית בראשות ראש העיר אלכסנדר סימצ’ישין. החלק הנכסי והרפואי קשור לבית החולים העירוני, שבראשו עומד ולרי גרבוזיוק. ב-23 ביוני 2026 הוכרז על תחרות למנהל הפרויקט: מהמתמודדים נדרשה ניסיון ניהולי, תיאום בנייה, צוות ושותפים; קיבלו מסמכים עד 7 ביולי. כבר ב-15 באוקטובר הציג ערוץ הטלוויזיה TV7+ את נטליה סמצ’נץ כמנהלת “כנפיים”.

ליצירת הקונספט הרפואי גויסה הפסיכולוגית טטיאנה סירנקו, שהשתתפה בעבודה על מרכזי “ליסובה פוליאנה” בפושה-וודיצה ליד קייב ובאודסה. היא תומכת בסביבה המתחשבת בטראומה שחוו בכל – מהתקשורת של העובדים ועד לתכנון ולמשטר. בהצגה דיברה גם אוקסנה קוליאדה, שרת הווטרנים של אוקראינה בשנים 2019–2020, כיום ראש קואליציית המרחבים הווטרניים: הנושאים שלה – הצורך בשיקום, משפחות והכשרת מומחים.

את ניסיונם שיתפו הווטרנ דמיטרי צ’רנומזיוק, קפטן קבוצת “פודילסקי וולקי” בכדורגל אמפוטי – כדורגל לאנשים עם קטיעות; החייל הפצוע סרגיי ז’וקובסקי, שפתח לאחר השיקום עסק משלו; ונטליה פרולובה, ששרדה שבי רוסי והמשיכה לשרת.

שגרירת “כנפיים” הפכה לזמרת ונגנית הבנדורה מרינה קרוט (KRUTЬ). הבנדורה – כלי מיתר אוקראיני רב מיתרים. האמנית סיפרה על דיכאון קשה לאחר מותה במאי 2024 של חברתה, הרופאה הקרבית אירינה ציבוך, ועל עזרה מקצועית ממושכת שנדרשה לה עצמה. היא מתכוונת לייצג את המרכז במהלך נסיעתה לארצות הברית, פונה גם לקהילה האוקראינית.

אסמן וחמלניצקי: קשרים זמן רב לפני הפרויקט הנוכחי

הופעתו של הרב בסיפור הזה אינה מסתכמת בהודעה אחת באוקטובר. ב-16 בספטמבר 2009 הגיע משה אסמן לחמלניצקי לפתיחת בית הכנסת המשוחזר של בעלי המלאכה – אירוע חשוב לקהילה היהודית המקומית ולקרן “חסד בשט”.

בפברואר 2019 השתתף באירועים לזכר מאה שנה לפוגרום פרוסקוב. פרוסקוב – השם הקודם של חמלניצקי; בפברואר 1919 התרחשה שם טבח המוני ביהודים. הרב ערך תפילה ליד האנדרטה לנרצחים וב-21 בפברואר כתב לראש העיר סימצ’ישין עם הצעה להנציח את האוקראינים שהגנו על היהודים. בין הנקובים היה טרופימ ורחולה, שניסה לעצור את הרציחות, לעזור לפצועים ולהציל את תושבי העיר.

בספטמבר 2023 השתתפו אסמן והרב הראשי של חמלניצקי יוסף טייטלבוים בפגישה של הנשיא ולדימיר זלנסקי עם אנשי דת יהודים לפני ראש השנה – השנה החדשה היהודית. פגישות אלו מאשרות קשרים ארוכים עם העיר וקהילתה היהודית, אך אינן מוכיחות מי בדיוק הזמין את אסמן ל”כנפיים”.

מטיפול בפצועים בישראל למרכז באנטבקה

לאחר העלייה מברית המועצות אסמן חי ולמד בישראל, שירת בצה”ל – צבא ההגנה לישראל, ולאחר מכן קשר את פעילותו עם הקהילות היהודיות באוקראינה. בשנת 2014 עזר לארגן טיפול בישראל ל-עשרה פצועים ממשתתפי המידאן – המחאות ההמוניות האוקראיניות בשנים 2013–2014.

בשנת 2019 ביישוב היהודי שהקים אנטבקה ליד קייב נפתח מבנה שיקום בן שלוש קומות: חדרי רפואה, חדר אוכל, אולמות וחדרי מנוחה. לפי סיפורו של אסמן ל”אוקראינסקה פרבדה”, תוכננה גם עזרה לילדים עם שיתוק מוחין. היישוב עצמו נוצר כמקום תמיכה למשפחות שעזבו את בתיהן בגלל המלחמה והרדיפות. שמו מזכיר את העיירה היהודית מסיפוריו של שלום עליכם על טוביה החולב – הבסיס הספרותי של “כנר על הגג”.

בפורום היהודי בקייב בפברואר 2023 דיבר אסמן על יישום הניסיון הישראלי בטיפול בפצועים ובאדפטציה פסיכולוגית באוקראינה. ב-7 בפברואר 2025 העביר ל”מאות המתנדבים” כלים רפואיים, חומרים חבישה וציוד לעזרה לחיילים ולאזרחים. על כך כבר סיפרו נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency בחומר על עזרה רפואית והתנדבותית למגיני אוקראינה.

מתיתיהו: המלחמה נכנסה למשפחת הרב

ביולי 2024 נהרג בחזית בנו המאומץ של אסמן מתיתיהו (אנטון סמבורסקי), שאומץ על ידי משפחת הרב בילדותו. מאוחר יותר הפך לחייל אוקראיני ויצא להגן על המדינה מפני הפלישה הרוסית. זמן קצר לפני שליחתו לחזית נולדה לו בת.

ב-12 בספטמבר 2024 נערך טקס הפרידה בבית הכנסת המרכזי בקייב, בו נכח שגריר ישראל מיכאל ברודסקי. נאנובוסטי פרסמו דיווח על הפרידה וחומר על סרט תיעודי של Hromadske, המוקדש למתיתיהו. בשנת 2025 הוענק למשפחה עיטור האומץ שלו לאחר מותו.

ב-26 באוגוסט 2025 נפתח באנטבקה “בית מתיתיהו” – מתחם מגורים למשפחות שאיבדו את בתיהן בגלל המלחמה. בטקס נכחו שר הדתות של ישראל מיכאל מלכיאלי, ברודסקי, הכומר האמריקאי מארק ברנס, חיילים אוקראינים ונציגי קהילות דתיות. הבנייה נתמכה על ידי קרן “קרן יעל”, תורמים פרטיים וחברי הקהילה היהודית; המשפחות הראשונות נכנסו ביום הפתיחה. עבור אסמן, נושא העזרה למשפחות ההרוגים יש גם ממד אישי.

הניסיון הישראלי – והשאלה על תפקידו הספציפי של הרב

לאחר התקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והקרבות שלאחר מכן, ישראל התמודדה עם צורך גובר בשיקום פיזי ופסיכולוגי ממושך של חיילים ואזרחים פצועים. דוגמה אחת – מרכז גנדל בבית החולים “הדסה” בהר הצופים בירושלים, שהפתיחה ההדרגתית שלו החלה בינואר 2024. שם משולבים פיזיותרפיה, ארגותרפיה, עזרה נוירולוגית ושיקום פסיכולוגי. זו השוואת מודלים, לא ציון על קשר פיננסי של “הדסה” עם “כנפיים”.

אסמן מחזיק בקשרים ישראליים ואמריקאיים. נאנובוסטי כתבו בעבר כיצד הוא חיבר קשרים בינלאומיים למאמצים לשחרור שבויים אוקראינים, כולל מגיני מריופול. שותפות בינלאומית יכולה להיות מועילה גם למרכז השיקום, שבו מתכננים להשלים את תקציב העיר בכספי תרומות.

אבל כאן עובר גבול חשוב בין מה שנקבע לבין מה שעדיין לא נחשף. אסמן אישר בפומבי את השתתפותו ביצירת “כנפיים”, אך המסמכים הזמינים אינם מציינים את תאריך הצטרפותו, את האדם שהזמינו, ואת החלק הספציפי של העבודה – מימון, חיפוש שותפים, תוכניות רפואיות או אספקת ציוד. לא אושר גם הקצאת כספים למרכז על ידי ממשלת ישראל, בית חולים או ארגון זר מסוים ביוזמת הרב.

יוזם העסקה הנכסי והלקוח של התכנון היה בית החולים העירוני; ההנהלה התפעולית של הפרויקט מקושרת בפומבי לנטליה סמצ’נץ. קשריו הארוכים של אסמן עם חמלניצקי מסבירים מדוע שיתוף פעולה אפשרי, אך אינם מאפשרים לייחס לו את ייסוד הפרויקט העירוני או את תשלום רכישת המחנה. את הפרטים צריכים להבהיר המשתתפים עצמם והסכמי השותפות העתידיים.

מה יהיה הלאה

ממחנה החלוצים “ברזקה”, שבו ילדים בילו מחנות קיץ, הבסיס המפעלי לשעבר הופך למרחב שנועד לעזור לאלה שחוו מלחמה. כעת הדרך מהקונספט המוכן למרכז הפועל תלויה בשיפוץ, במומחים, במימון ובפתיחת המבנה הטיפולי הראשון. רק עם הופעת המטופלים יתברר כיצד התוכניות הגדולות פועלות בחיי היומיום.

האתר הרשמי של הפרויקט – kryla.center, ערוץ המארגנים – @kryla_veterans.

הערת המערכת: המקבילים בשקלים מעוגלים עבור הקוראים הישראלים לפי החישוב המשוער שהתקבל בחומר ל-16 באוקטובר 2026; זה לא שער החליפין בתאריך העסקאות ההיסטוריות.

אבא חושי מילא תפקיד מרכזי בגיבוש ישראל המודרנית. תרומתו לפיתוח חיפה, בה היה ראש העיר בין השנים 1951-1969, תירשם לעד בהיסטוריה.

אבא חושי, פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי מפורסם, נולד ב-23 במאי 1898 בעיר טורקה, אזור לבוב, אוקראינה (באותה תקופה – אוסטריה-הונגריה).

שמו האמיתי הוא אבא שנלר. הוא נולד למשפחה יהודית בעלת הכנסה בינונית. אמא, ליבה, גידלה ירקות ופירות, ואבא חורג, אלכסנדר שנלר, היה סדקית. המשפחה גידלה שישה ילדים.

מילדות גילה אבא סקרנות ונטייה ללמידה. הוא סיים את לימודיו בחדר, ולאחר מכן למד בתיכון, שם למד לטינית, יוונית, גרמנית, אוקראינית, פולנית ועברית. החלום שלו היה להיות רופא, והוא אפילו חתם על המחברות שלו כ”סטודנט לרפואה”. עם זאת, מלחמת העולם הראשונה הרסה את תוכניותיו, ואילצה את המשפחה להילחם על הישרדות.

השתתפות בתנועה היהודית בפולין

לאחר תום המלחמה וחזרתו לטורקו ב-1918, התמודד אבא עם אתגרים חדשים. טורקה מצאה את עצמה בשליטתה של פולין, שם האנטישמיות התחזקה. זה גרם לאבא הצעיר להצטרף “השומר הצעיר” – תנועת נוער ציונית.

אִרגוּן “השומר הצעיר” עסק בהגנה על האוכלוסייה היהודית מפני פוגרומים. בהנהגת אבא ומקורביו בטורק, הופסקו התקפות על משפחות יהודיות. הם יצרו כוח שמירה יהודי שהגן על הקהילה בזמן שהפוגרומים נמשכו בערים אחרות בפולין.

ב-4-5 באוגוסט 1918 התקיימה בטורק ועידת “השומר הצעיר”, שם נאם אבא כאחד ממנהיגי התנועה. כאן הביע לראשונה את רצונו להגר לארץ ישראל כדי לבנות בית לאומי יהודי.

כישרון ספרותי והשראה

בשנת 1920, בכנס בלבוב, קרא אבא חושי לראשונה את שירו ​​”בגליל, בתל חי” בפומבי. הוא הוקדש ליוסף טרומפלדור, גיבור ההתנגדות היהודית בארץ ישראל. עבודה זו נתנה השראה לצעירים רבים לחזור לארץ.

אבא חושי היה לא רק פעיל, אלא גם משורר, דבריו הפיחו תקווה בלב הנוער היהודי שחלם לחזור למולדתם ההיסטורית. השתתפותו ב”השומר הצעיר” הייתה נדבך חשוב בגיבוש תכונות המנהיגות שלו.

הגירה לארץ ישראל

באביב 1920 היגרו אבא וחבריו לארץ ישראל. שנות החיים הראשונות בארץ החדשה היו קשות: חושי עבד בסלילת כבישים, הוביל גדודי עבודה והשתתף ביצירת התשתית של המדינה העתידית.

עם זאת, הקשר שלו עם אוקראינה נשאר לנצח. אבא חזר מספר פעמים לפולין ולאוקראינה כדי לגייס כספים לרכישת קרקעות ולהקמת קיבוצים בישראל. הוא גם נתן השראה לבני נוער יהודים לעלות בכך שדיבר על חשיבותה של המדינה היהודית.

אבא חושי בתולדות ישראל

כוחו ומשמעותו של השומר הצעיר

לארגון השומר הצעיר היה תפקיד מרכזי בהגנה על האוכלוסייה היהודית באוקראינה בתחילת המאה ה-20. הודות למאמצים של אבא חושי ומקורביו, נחסכו קהילות יהודיות רבות מהטרגדיות שפקדו אזורים אחרים.

באתר האינטרנט NAnews – חדשות ישראל תמצאו חומרים נוספים על תרומתם של יהודים מאוקראינה לגיבוש ישראל.

חיפה בהנהגתו של אבא חושי

בשנת 1951 נבחר אבא חושי לראשות עיריית חיפה, ושלטונו נמשך כמעט שני עשורים. שנים אלו הפכו לנקודת מפנה עבור העיר, שהפכה בהנהגתו לאחד ממרכזי התרבות והכלכלה המובילים בישראל.

ההישגים העיקריים של אבא חושי בחיפה:

1. הקמת אוניברסיטת חיפה

   חינוך תמיד היה בראש סדר העדיפויות של אבא חושי. הוא עמד בחזית הקמתה של אוניברסיטת חיפה, שהפכה למרכז אקדמי חשוב בישראל.

2. מוזיאונים ומוסדות תרבות
   • המוזיאון לאמנות יפנית נוסד.
   • נוצר מוזיאון מאנה-כץ, אמן ישראלי מפורסם.
   • תיאטראות ומקומות תרבות נתמכים.
3. תשתיות ותחבורה
   • נבנה קו הכרמלית, הרכבת התת-קרקעית הראשונה והיחידה בישראל, שחיברה בין מחוזות העיר והנגישה את חיפה.
4. אזורי מגורים ותרבות

   בתקופת שלטונו נבנו מחוזות חדשים, ביניהם נווה שאנןשם הופיע מאוחר יותר מרכז התרבות והפנאי, שנקרא לכבודו. מרכז זה כולל:

   • אולם לאירועי תרבות עם 500 מקומות ישיבה.
   • אולם הרצאות ל-100 מקומות ישיבה.
   • כיתות וחדרי כושר.
5. פיתוח כלכלי

   אבא תמך באופן פעיל בתעשייה ובמסחר, מה שסייע ביצירת מקומות עבודה ומשיכת השקעות לחיפה.

הכרה ומורשת

אבא חושי עזב את חיפה כעיר שהפכה דוגמה לעיריות אחרות בישראל. השפעתו לא הייתה מוגבלת לתשתיות ותרבות. הוא תמיד האמין שהמשימה החשובה ביותר היא שילובם של חוזרים חדשים. בזכות מאמציו הצליחו יהודים רבים שהגיעו מאירופה וממדינות ערב למצוא את ביתם בחיפה.

אבא חושי נפטר ב-24 במרץ 1969.

מַסְקָנָה

סיפורו של אבא חושי הוא דוגמה לאופן שבו הקשרים בין אוקראינה וישראל הופכים לבסיס לדברים גדולים. ילדותו בטורק, השתתפותו בשומר הצעיר ועזרה בהגנה על הקהילות היהודיות באוקראינה עיצבו את כישורי המנהיגות שלו, אותם השתמש לימים לבניית חיפה המודרנית.

קראו עוד על יהודים בולטים באוקראינה וישראל באתר NAnews – חדשות ישראל.

…………

קרא בוואטסאפ – ערוץ חדשות ↓ — חדשות ישראל

לִקְרוֹא בטלגרם – ערוץ חדשות ↓ — חדשות ישראל

כיום, כ-45 מיליון אנשים בעולם דוברים את השפה האוקראינית, יותר מ-37 מיליון קוראים לה שפת אם. מבחינת מלודיות, עושר לקסיקלי ופראזיולוגי, השפה האוקראינית הוכרה פעמים רבות כאחת מהשפות הנעימות ביותר באירופה. בפורומים בלשניים בינלאומיים היא נכנסה באופן יציב למספר המובילים, כשהיא נכנעת רק למעט שפות מקבוצת השפות הרומאניות.

המלאי המילוני המודרני של השפה האוקראינית מונה כ-256 אלף מילים, מה שמציב אותה בשורה של מערכות השפה המפותחות ביותר.

חוקרים מדגישים גם את עתיקות השפה האוקראינית. המדען ו. קובילוך ביסס את היווצרותה כבר באלפי השנים ה-X–IV לפני הספירה, כשהוא מקשר את מקורן של מספר מילים לסנסקריט. לפי מספר הדוברים, השפה האוקראינית תופסת את המקום ה-14 בעולם — נתון שמדבר בעד עצמו על יציבותה וחיוניותה.

היחס לשפת האם תמיד היה סמן למודעות הלאומית. המטרופוליטן אילריון (אוגיינקו) הזהיר: אובדן הכבוד לשפה שווה ערך לערעור יסודות האומה. המחנך קונסטנטין אושינסקי כתב בצורה נוקשה יותר — עם יכול להחזיר את מה שאבד, אבל שפה, פעם שהושמדה, לא ניתן לשחזר. מחשבה זו פותחה מאוחר יותר על ידי הוגים אוקראינים מודרניים, שהדגישו כי השפה היא הון אישי וקולקטיבי, שלא ניתן להחרים או לגנוב.

ההיסטוריה של השפה האוקראינית היא היסטוריה של התנגדות. לאחר כיבוש האדמות האוקראיניות על ידי מוסקוביה, החל תהליך ממושך של דיכוי שיטתי. במהלך התקופה האימפריאלית ולאחר מכן הסובייטית, הוצאו כ-170 צווים נגד השפה האוקראינית, עשרות אלפי מילים נעלמו מהמילונים, והמדיניות הלשונית עצמה התמקדה ב”כפייה” להתקרבות לרוסית. תהליך זה מכונה יותר ויותר לינגווציד — השמדה מכוונת של השפה כבסיס לקהילה תרבותית-היסטורית.

חשוב להדגיש: השפות האוקראינית והרוסית אינן חולקות שורש משותף והן מהמרוחקות ביותר זו מזו מבין השפות הסלאביות. האוקראינים הם עם סלאבי עתיק, בעוד שהיווצרות האתנוס הרוסי התרחשה בסביבה היסטורית מעורבת אחרת. למרות זאת, בתקופה הסובייטית נדחקה השפה האוקראינית לתחום הטקסי, אפילו לאחר קבלת מעמד רשמי ב-1989.

לאחר השבת העצמאות, מעמד השפה האוקראינית החל להשתנות, אך באיטיות. החוקה קבעה את מעמדה הרשמי, אך כוחות פרו-רוסיים המשיכו לקדם את רעיון “הדיכוי” של השפה הרוסית. עם זאת, בשום מקום בעולם למיעוטים הלאומיים אין את היקף הזכויות שהיה לרוסיים באוקראינה במשך זמן רב. המאבק נגד החוק על תפקוד השפה האוקראינית כשפה רשמית ב-2019 היה אישור נוסף להתנגדות זו.

מעניין לציין כי דווקא האזורים שבהם נוכחות השפה האוקראינית הייתה מינימלית היו הפגיעים ביותר לכיבוש. במחוזות לוהנסק ודונצק, כמו גם בחצי האי קרים, חלקם של בתי הספר האוקראיניים היה נמוך באופן קריטי, למרות עליונותם המספרית של האוקראינים. מפקד האוכלוסין של 2001 תיעד עלייה בשימוש בשפה הרוסית ל-81% באזורים אלה, מה שהשתקף ישירות בפגיעותם המידעית והתרבותית.

כיום, אחד הערוצים לשימור ההשפעה הרוסית נותר מה שנקרא ה-UOC-MP, שממשיך לשדר את האידיאולוגיה המוסקובית תחת כיסוי דתי. לכך מתווסף גם הפנומן של “האוכלוסייה הדוברת רוסית” — לא כקטגוריה אתנית, אלא כקטגוריה פוליטית. אנשים רבים הפכו לדוברי רוסית לא באשמתם, אלא כתוצאה ממדיניות קולוניאלית. אך האחריות לסירוב להחזיר לעצמם ולילדיהם את שפת האם בשנות העצמאות נותרת.

הניסיון העולמי מראה: הגנה על השפה היא נורמה. צ’כיה, פינלנד, ישראל עברו מדיניות לשונית מודעת. תחת הנשיא תומאש מסריק חזרה השפה הצ’כית למרחב הציבורי של פראג. פינלנד עברה כמעט לחלוטין לפינית תוך דור אחד. בישראל הפכה העברית לשפה הרשמית, למרות שבזמן הקמת המדינה שלטו בה מעטים — הבחירה נעשתה למען בניית האומה.

בצרפת, גרמניה, פולין, סלובקיה פועלים חוקים נוקשים להגנה על השפות הלאומיות, כולל קנסות ואחריות פלילית. באופן פרדוקסלי, אך כיום השפה האוקראינית נלמדת יותר ויותר באירופה — בפולין ובגרמניה היא מוכנסת כשפה זרה שנייה, בתמיכת המדינות והפזורה.

איום חדש הופך להיות לא רוסיפיקציה, אלא אנגליזציה. ידיעת שפות זרות נחוצה, אך החלפת הלקסיקון המקומי בהשאלות ללא צורך — זהו דרך לטשטוש הליבה הלשונית. הבלשן יורי שבילוב הזהיר: השאלות מופרזות מעידות על הערכה עצמית נמוכה של השפה עצמה. מחשבה זו נוסחה עוד קודם על ידי יאן אמוס קומנסקי, שהתעקש על ראשוניות שפת האם בחינוך.

השפה האוקראינית עמדה בלחץ האימפריות. היא שרדה רוסיפיקציה, פולוניזציה, גרמניזציה, מדיאריזציה. כיום עתידה תלוי כבר לא בצווים מבחוץ, אלא בבחירה היומיומית של האוקראינים עצמם — לדבר בבית, בעבודה, בבית הספר, ברחוב ולהעביר את השפה לילדים.

כפי שכתב איוון פרנקו, השפה גדלה יחד עם נשמת העם. וכל עוד הצמיחה הזו נמשכת, אוקראינה נשארת חיה — כאן ועכשיו. משמעות זו ומציאות זו מתעדת НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency, כשהיא רואה בשפה קו הגנה של התרבות והמדינה.

16 באוקטובר 2026 | חדשות | אלנה גונקו

כך מעידים דיווחי הבוקר של כוחות האוויר של אוקראינה, המנהלות הצבאיות המחוזיות והמצילים. פרטי המתקפה נאספו עבור חדשות על ידי העיתונאית אלנה גונקו.

149 מל”טים בלילה אחד. מדוע מל”טים רקטיים משנים את המצב

המתקפה החלה ב-15 באוקטובר בסביבות השעה 18:00. הצבא הרוסי השתמש בשאהד, “גרברים” ומל”טים מדמים “פרודיה”. השיגורים בוצעו מאזור אורל, דונצק הכבושה ומשדה התעופה גוורדייסקויה בחצי האי קרים הכבוש.

לפי מידע מכוחות האוויר, עד השעה 09:30 ב-16 באוקטובר, ההגנה האווירית האוקראינית הפילה או דיכאה 114 מל”טים, כולל 77 רקטיים. נרשמו 27 פגיעות ב-24 אתרים, בעוד שב-14 מקומות נוספים נפלו שברי מטרות שיורטו.

בהדיפת המתקפה השתתפו תעופה, יחידות טילים נגד מטוסים, קבוצות ירי ניידות, מערכות מל”טים ואמצעי לוחמה אלקטרונית – ל”א. האחרונים מסוגלים לשבש ניווט ושליטה במל”טים, ולכן “דיכוי” לא בהכרח אומר “הופל בטיל”.

שאהד רקטיים נבדלים מהגרסאות המוכרות עם מדחף במהירות גבוהה יותר. עבור ההגנה האווירית זה אומר פחות זמן לגילוי, ליווי והשמדת המטרה. לקוראים ישראלים בעיה זו מוכרת מאיום המל”טים ההתקפיים והצורך ליירט מטרות אוויריות עוד בהגעתן.

בזמן פרסום הדיווח הבוקר, המתקפה נמשכה, ולכן הצבא לא כינה את הנתונים הללו כסופיים.

חרקוב: שלושה הרוגים, חמישה פצועים

בבוקר 16 באוקטובר, מל”טים רוסיים תקפו את אזורי שבצ’נקובסקי והתעשייתי בחרקוב.

ראש המנהל הצבאי המחוזי של חרקוב, אולג סיניגובוב, דיווח על שלושה הרוגים וחמישה פצועים לאחר פגיעה באזור שבצ’נקובסקי. אנשים קיבלו טיפול רפואי. באזור התעשייתי, לאחר פגיעה נוספת, פרצה שריפה; בתחילה לא היו דיווחים על נפגעים שם.

ביום הקודם, ב-15 באוקטובר, באיזיום שבמחוז חרקוב נפגעו עוד ארבעה אנשים, כולל אישה בת 105. ניזוקו 56 בתים פרטיים וארבעה בנייני דירות, מכוניות ורשתות חשמל. אלו תוצאות היום הקודם, ולא המתקפה הבוקר על חרקוב.

אומאן: שריפה בבניין מגורים רב-קומתי

באומאן שבמחוז צ’רקסי, מל”ט נפל על בניין דירות, וגרם לשריפה. חמישה אנשים נפגעו: שלושה אושפזו, לשניים סייעו במקום. מצילים חילצו גבר מתחת להריסות.

בסמוך נהרס מבנה שמירה. באזור אחר בעיר, מחסני מסחר עלו באש. השריפה הושגה.

בצ’רקסי, מל”ט נפל בשטח של מפעל פרטי. השריפה כובתה, לא היו דיווחים על נפגעים.

אומאן ממוקמת במרכז אוקראינה. עבור הקהל היהודי בישראל, זו גם עיר עלייה לרגל לקבר רבי נחמן מברסלב, לשם מגיעים מדי שנה בראש השנה אלפי חסידים. לא דווח על נזק למקום העלייה לרגל עצמו בהודעות מאומתות.

וולין: 370 אלף מנויים ללא חשמל

ההשלכות הקשות ביותר לאספקת האנרגיה בבוקר נרשמו במחוז וולין, בצפון-מערב אוקראינה בגבולות פולין ובלארוס.

ממלא מקום ראש המנהל המחוזי, רומן רומניוק, דיווח על כ-20 מטרות אוויריות שנשלחו לאזור. עד השעה 08:00 נותרו 370 אלף מנויים ללא חשמל.

במנביץ’ ניזוק מפעל פרטי, שני אנשים נפצעו. מיקומם של חמישה נוספים לא היה ידוע בזמן הדיווח. הרשויות המשיכו לברר את גורלם.

בלוצק נפגע מפעל עם השקעות זרות. בתחילה, לא היו נפגעים. העיר נותרה ללא חשמל, שירותי הציבור השתמשו במקורות חשמל חלופיים, תנועת הטרוליבוסים נעצרה.

בקובל ובכפרים הסובבים גם כן היו הפסקות חשמל. הפסקת תחנת השאיבה הובילה להפסקת אספקת המים.

רובנו, צ’ורטקוב וחמלניצקי: מתקפות על בתים וייצור

ברובנו נשמעו פיצוצים מספר פעמים במהלך הלילה. ראש המנהל המחוזי, אלכסנדר קובל, דיווח על נזקים לתשתיות אזרחיות ולמבנים מגורים. בדיווחים הבאים נאמר על שבעה נפגעים, בתחילה ללא צורך באשפוז.

בצ’ורטקוב שבמחוז טרנופול, מל”טים רוסיים תקפו שוב מפעל ייצור. ראש המנהל המחוזי, טארס פסטוך, דיווח על שתי מתקפות ליליות ושריפה בשטח של כ-15 מטרים רבועים, שכובתה על ידי מצילים. בתחילה לא היו דיווחים על נפגעים.

ראש העיר, ולדימיר שמטקו, העריך את ההרס כחמור בהרבה: המפעל עם השקעות זרות, שפעל יותר מעשר שנים והיה אחד המעסיקים הגדולים בצ’ורטקוב, נהרס כמעט לחלוטין. הייצור הותקף גם בימים הקודמים. זה חשוב להבנת היקף הנזק המצטבר.

בחמלניצקי, בסביבות השעה 07:24, הוכרזה אזהרה על איום מל”ט רקטי מכיוון הדרום, וכמה דקות לאחר מכן נשמעו פיצוצים. ההגנה האווירית פעלה.

בעיר ניזוק בית מגורים, חלונות נשברו, דלתות וגדרות ניזוקו. במחוז קמנץ-פודולסקי, מטבח קיץ של בית פרטי עלה באש. מאוחר יותר הרשויות עדכנו על נזקים לעשרה בתים באזור. לפי ראש המנהל המחוזי, סרגיי טיורין, לא היו נפגעים.

עוד בערב 15 באוקטובר, מל”טים תקפו מאגר נפט במחוז שפטובסקי שבמחוז חמלניצקי, וגרמו לשריפה.

בלבוב, בבוקר פעלה ההגנה האווירית לאחר אזהרות על תנועת מל”טים רקטיים מכיוון קמנקה-בוגסקה. באיוונו-פרנקובסק נשמעו פיצוצים בלילה ובשחר; בסביבות השעה 05:00 הרשויות הזהירו שוב על התקרבות מל”ט. לא היו מספיק נתונים מאומתים על הרס בשתי הערים הללו בזמן הדיווחים הראשונים.

מחוז קייב: 33 אובייקטים ניזוקו

לפי נתוני המנהל המחוזי של קייב, במהלך היממה האחרונה, כתוצאה מהתקפות רוסיות, נפצעו שני אנשים. ניזוקו 33 אובייקטים, כולל 25 בתים פרטיים.

במחוז בוצ’ה נפגעו חמישה בתים, מחסנים ורכב, אדם אחד נפצע. במחוז וישגורוד ניזוקו שני בתים, אדם נוסף נפצע. במחוז פסטוב ניזוקו 18 בתים ושלוש מכוניות, באובוחוב ניזוק אובייקט תשתיתי.

בקייב דווח גם על שריפות והפרעות באספקת החשמל. בבירה ובמחוז הוכנסו הפסקות חירום. לאחר ההפרעות בגדה הימנית של קייב, שוקמה אספקת המים.

מחוז אודסה: מתקפה על האנרגיה והפרעות במים

במחוז אודסה ניזוקו שבעה בתים פרטיים, אובייקט אנרגיה ומפעל לייצור מוצרים ביתיים. השריפות שפרצו כובו על ידי מצילים.

ראש המנהל המחוזי, אולג קיפר, דיווח בתחילה על ארבעה נפגעים. מאוחר יותר התקבלו דיווחים על עלייה במספרם, ולכן התוצאה הסופית דרשה הבהרה.

במחוז בלגורוד-דנייסטרובסקי, נזק לאובייקט אנרגיה הוביל להפסקות חשמל. בבלגורוד-דנייסטרובסקי, אספקת מים זמנית אורגנה לפי לוח זמנים: מ-06:00 עד 10:00 ומ-18:00 עד 22:00. מוסדות חברתיים ותשתיות קריטיות סופקו בחשמל חלופי.

סומי, חרסון, זפוריז’יה: מלחמה ללא הפסקות לילה

בזמן שמל”טים תקפו את מערב ומרכז אוקראינה, ההפגזות נמשכו באזורים הגובלים ובאזורים הקרובים לחזית.

לפי הדיווח של המנהל המחוזי של סומי לתקופה מהבוקר של 15 עד הבוקר של 16 באוקטובר, רוסיה ביצעה יותר מ-70 מתקפות על 38 יישובים ב-20 קהילות טריטוריאליות – קהילות מנהליות מקומיות.

בקהילת סומי נפגעו גברים בני 66, 48 ו-53, וכן נשים בנות 24 ו-50. בקהילת סרדינו-בודסקי נפצע גבר בן 57. ניזוקו בניין דירות ואובייקט אזרחי בקהילת שוסטקין, נהרס בית פרטי בסרדינו-בודסקי, נפגעו מכוניות ורכב שירות של “אוקראפוסטה”. דווח בנפרד על אישה שפנתה לעזרה לאחר פציעה ב-14 באוקטובר.

במחוז חרסון, במהלך היממה המדווחת עד השעה 06:00 ב-16 באוקטובר, נהרגו שני אנשים, שישה נפצעו. חרסון, בריסלב, בלוזרקה, נובובורונצובקה, אנטונובקה, סטניסלב ויישובים נוספים היו תחת מתקפה. ניזוקו אובייקטים חברתיים וקריטיים, 11 בתים פרטיים ורכב.

במחוז זפוריז’יה, ב-15 באוקטובר, נרשמו 669 מתקפות רוסיות על 48 יישובים: 472 מתקפות מל”טים, בעיקר FPV, 152 הפגזות ארטילריות, 29 מתקפות אוויריות ו-16 מתקפות ממערכות רקטות שיגור מרובות. FPV הם מל”טים קטנים שהמפעיל שולט בהם באמצעות אות וידאו מהמצלמה המותקנת על המכשיר.

הרשויות קיבלו 78 דיווחים על נזק לדיור, מכוניות ותשתיות. בסיכום היממה הזו לא נרשמו הרוגים ופצועים.

מאוחר בערב 15 באוקטובר, מל”ט תקף מפעל פרטי בזפוריז’יה. מצילים כיבו שריפה בשטח של 500 מטרים רבועים, תוך הפסקות עבודה מדי פעם בשל איום מתקפות חוזרות. לא היו נפגעים.

אזורים אחרים: ניקופול, גולובנייבסק, קרמטורסק

במחוז דניפרופטרובסק, מהערב של 15 עד הבוקר של 16 באוקטובר, מל”טים תקפו את ניקופול, קהילות מרגנטס ופוקורובסקי במחוז ניקופול, וכן את קהילת רייבסקי במחוז סינלניקובסקי. לפי נתוני הבוקר של ראש המנהל המחוזי, אלכסנדר גנז’ה, לא היו נפגעים.

יום קודם לכן, באזור תקפו חברת לוגיסטיקה, מרכז מסחרי ומוסדות חינוך.

במחוז גולובנייבסק שבמחוז קירובוגרד, ב-16 באוקטובר, דווח על פגיעה במפעל תחבורה, ללא הרוגים ופצועים. עם זאת, במהלך מתקפה נפרדת על המחוז ב-15 באוקטובר, נרשמו כ-360 מל”טים ופגיעות ב-26 אתרים. אז נהרגו שלושה אנשים, שישה נפצעו.

במחוז דונצק, ב-15 באוקטובר, מתקפה רוסית הרגה תושב קרמטורסק. עוד שישה אנשים נפצעו ביישובים אחרים במחוז, דיווח בבוקר 16 באוקטובר ראש המנהל המחוזי, ודימ פילשקין.

מדוע המתרחש חשוב לישראל

לקורא הישראלי, המרחקים על המפה לעיתים יוצרים רושם מוטעה: כאילו מערב אוקראינה נמצא רחוק מהמלחמה. אבל לוצק, רובנו, לבוב, חמלניצקי ואיוונו-פרנקובסק ממוקמים במאות קילומטרים מהחזיתות העיקריות. זה לא מנע ממל”טים רוסיים להגיע לשכונות מגורים, מפעלים תעשייתיים ואובייקטים אנרגטיים.

לישראל מובנת הלוגיקה של איום המל”טים: גם בעבודה מוצלחת של ההגנה האווירית, פגיעות בודדות ושברי נפילה יכולים להוביל לנפגעים, שריפות ונזקים לתשתיות.

אבל לאוקראינה יש גם מאפיין ייחודי של המלחמה הזו – שטח עצום שיש להגן עליו בו זמנית. ההגנה האווירית פועלת מעל ערים, אזורים כפריים, קווי חשמל ואובייקטים תעשייתיים, בעוד שבאזורים הקרובים לחזית נמשכות הפגזות ארטילריות.

לקוראים העוקבים אחרי היחסים בין ישראל לאוקראינה, חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה באירועים אלה לא רק כסטטיסטיקה צבאית. מאחורי כל הפסקת חשמל עומדות בתי חולים, מערכות אספקת מים, מפעלים ומשפחות שחיי היומיום שלהם תלויים בעבודת התשתיות.

חומרים נוספים של חדשות על אוקראינה וישראל

מה ידוע לבוקר 16 באוקטובר

לפי נתונים ראשוניים מכוחות האוויר, מתוך 149 המל”טים ששוגרו על ידי רוסיה, 114 הופלו או דוכאו. זה לא מנע עשרות פגיעות והשלכות קשות על האוכלוסייה האזרחית.

בחרקוב אושרו הרוגים. באומאן, רובנו, מחוז קייב ובוולין – פצועים. במספר אזורים ניזוקו מפעלים, מבנים מגורים ותשתיות אנרגיה. בוולין הבוקר התחיל עם הפסקת חשמל ל-370 אלף מנויים.

המספרים הללו מתייחסים לדיווחים מבצעיים שונים ולתקופות דיווח שונות. אי אפשר לחבר אותם באופן מכני לתוצאה כוללת של לילה אחד.

המתקפות נמשכו גם לאחר פרסום הדיווחים הראשונים. ההשלכות הסופיות של 16 באוקטובר עדיין היו צריכות להיקבע על ידי שירותי החירום האוקראיניים.

אבל במציאות, גישה זו לעיתים קרובות הופכת לטעות היקרה ביותר.

בישראל מערכת הפנסיה בנויה כך שאדם יכול להיות בעל מספר מקורות הכנסה עתידיים שונים: קצבת זקנה ממשלתית, קרן פנסיה, ביטוח מנהלים, קופת גמל, קרן השתלמות, פיצויים, חסכונות ישנים ממעסיקים קודמים ותוכניות ביטוח או פנסיה נוספות. חלק מהכספים הללו אנשים זוכרים, חלקם נשכחו מזמן, ועל חלק מהתוכניות הם מגלים רק לאחר בדיקה מקצועית.

וכאן עולה השאלה המרכזית עבור אלה שכבר מלאו להם 60 שנה או שמתקרבים לגיל זה: האם ניתן כבר עכשיו להתחיל לקבל פנסיה מקרן הפנסיה ובמקביל להמשיך לעבוד?

התשובה עשויה להיות מפתיעה. במקרים מסוימים — כן, כדאי לבדוק אפשרות זו. אבל זה לא אומר שכל האנשים אחרי גיל 60 צריכים להתחיל מיד לקבל תשלומים. אצל אדם אחד צעד כזה עשוי להגדיל את ההכנסה המשפחתית כבר היום, ואצל אחר — להקטין את הפנסיה העתידית, להשפיע על המיסים או ליצור בעיות למשפחה בעתיד.

לכן השאלה הנכונה היא לא “האם מגיעה לי פנסיה?”, אלא אחרת: מה משתלם דווקא במצבי?

פנסיה בישראל — זו לא כפתור אחד ולא תשלום אחד

עבור רבים מהישראלים דוברי הרוסית המילה “פנסיה” נשמעת כמו משהו אחד: הגיע הגיל, הגשת מסמכים, התחלת לקבל כסף. אבל בישראל הכל מסובך יותר, ובגלל זה אנשים לעיתים קרובות מתבלבלים.

יש קצבת זקנה מביטוח לאומי. זהו תשלום ממשלתי שתלוי בגיל, ותק ביטוחי, הכנסות ותנאים נוספים.

יש קרן פנסיה — כסף שנצבר במשך שנים מהפרשות העובד והמעסיק. כספים אלה אינם זהים לקצבת ביטוח לאומי, והם פועלים לפי כללים אחרים.

יש פיצויים — חלק פיצוי שיכול להיות קשור לפיטורים, שינוי עבודה וחסכונות פנסיוניים. לפעמים אדם תופס את הכסף הזה כ”סכום חופשי” שניתן פשוט לקחת, אבל החלטה כזו יכולה להשפיע על הפנסיה החודשית העתידית.

יש קרן השתלמות, קופת גמל, תוכניות פנסיה ישנות, ביטוחים נוספים וחסכונות שיכולים להישאר לאחר מקומות עבודה קודמים. זה נכון במיוחד לגבי אנשים ששינו מעסיקים מספר פעמים במהלך חייהם, עבדו חלקית, היו עצמאיים או עברו בין ערים ותחומי תעסוקה.

לכן לפני היציאה לפנסיה חשוב לא רק לשאול מכר “איך היה אצלך?”, אלא לאסוף תמונה מלאה.

• כמה תוכניות פנסיה יש לכם?
• היכן נמצאים החסכונות?
• איזה סכום כבר יש?
• איזה עמלות אתם משלמים?
• מה התחזית לפנסיה חודשית?
• מה יקרה אם תתחילו לקבל תשלומים עכשיו?
• מה ישתנה אם תחכו עוד כמה שנים?
• איך כל זה קשור למיסים, לבן או בת הזוג, ליורשים ולרמת החיים העתידית?

כל עוד אין תשובות לשאלות אלה, כל החלטה תהיה יותר ניחוש מאשר תכנון.

מדוע גיל 60+ דורש בדיקה נפרדת

בישראל קיים מושג של גיל פנסיה מוקדם. עבור רבים מהשאלות הפנסיוניות גיל 60 הופך לנקודה חשובה, כי רק לאחריו במקרים מסוימים ניתן לשקול התחלת קבלת תשלום מקרן הפנסיה.

אבל זה לא זכות אוטומטית “לכולם” ולא עצה אוניברסלית.

נניח משפחה רגילה בישראל. הבעל בן 63, האישה בת 59. הבעל ממשיך לעבוד, מקבל משכורת, המשפחה רגילה לתכנן הוצאות סביב ההכנסה הנוכחית. האנשים יודעים שיום אחד תהיה פנסיה, אבל לא בטוחים מתי בדיוק כדאי להתחיל את התהליך, אילו מסמכים נדרשים והאם יש טעם לבדוק משהו מראש.

לאחר בדיקה מקצועית עשוי להתברר שקרן הפנסיה כבר מאפשרת לשקול תשלום חודשי, גם אם האדם ממשיך לעבוד. עבור המשפחה זה עשוי להיות הכנסה נוספת כבר עכשיו: כסף להוצאות שוטפות, עזרה לילדים, טיפול, שכירות, משכנתא, נסיעות או פשוט חיים רגועים יותר.

אבל למשפחה אחרת בגיל דומה ובמשכורת דומה החישוב עשוי להראות את ההפך. אם מתחילים לקבל כסף מוקדם מדי, הפנסיה העתידית עשויה להיות נמוכה יותר. אם נוגעים בפיצויים בצורה לא נכונה, אפשר להחמיר את התמונה לטווח הארוך. אם לא לוקחים בחשבון את המס, הסכום “על הנייר” יהיה שונה לגמרי מהסכום שיגיע בפועל לחשבון.

זו הסיבה שהנושא של גיל 60+ כל כך רגיש: כאן אי אפשר לעבוד לפי תבנית.

אותה שאלה — “לקבל עכשיו או לחכות?” — עבור שני אנשים עשויה להיות לה שתי תשובות נכונות שונות.

קרן הפנסיה — זה לא ביטוח לאומי

אחת מהבלבולים הנפוצים ביותר מתרחשת בין ביטוח לאומי לקרן הפנסיה. אנשים אומרים “פנסיה”, אבל מתכוונים לדברים שונים לחלוטין.

ביטוח לאומי — זו מערכת ביטוח לאומי ממשלתית. קצבת זקנה קשורה לכללים ממשלתיים, גיל הזכאות, בדיקת הכנסות בתקופות מסוימות וותק ביטוחי.

קרן הפנסיה — אלו חסכונות שנצברו דרך העבודה. לשם הועברו כספים מהמשכורת והפרשות המעסיק. כספים אלה עשויים להיות קשורים לתשלום פנסיוני, פיצויים, חלק ביטוחי ומסלול פנסיוני שנבחר.

אם אדם מערבב בין שני הנושאים הללו, הוא עשוי להעריך את מצבו בצורה לא נכונה. לדוגמה, הוא עשוי לחשוב: “אני עדיין לא מקבל ביטוח לאומי, אז לא יכולה להיות שום פנסיה כרגע”. או להפך: “מאחר ומגיע לי בקרוב קצבת זקנה, אז קרן הפנסיה תעשה הכל בעצמה”.

בפועל זה לא עובד כך.

קצבת ביטוח לאומי ותשלומים מקרן הפנסיה יש לבחון בנפרד, ורק אז להסתכל על התמונה הכללית של ההכנסה המשפחתית. רק כך ניתן להבין כמה כסף אדם באמת יוכל לקבל בחודש, אילו סכומים יהיו ברוטו, אילו נטו, מה יהיה עם המס ואיך תשתנה ההכנסה לאחר הפסקת העבודה.

נאחדות — חדשות ישראל | Nikk.Agency מעלה נושאים כאלה באופן קבוע כי עבור משפחות דוברות רוסית בישראל זה לא תיאוריה פיננסית מופשטת, אלא שאלה של חיי היומיום: לשלם על דיור, לשמור על רמת הכנסה, לא לאבד זכויות ולא לחתום על מסמכים שהשלכותיהם יהיה קשה לתקן מאוחר יותר.

איפה אנשים הכי הרבה מאבדים כסף

הטעות הנפוצה ביותר — לא לבדוק כלל את החסכונות הפנסיוניים. אדם רואה בתלוש ההפרשות, יודע ש”משהו שם יש”, אבל לא מבין באיזו קרן הכסף נמצא, איזה מסלול השקעה נבחר, כמה עולה השירות ומה התחזית לפנסיה העתידית.

הטעות השנייה — לחכות לפיטורים או לגיל הפנסיה הרשמי, כדי לפתוח לראשונה את המסמכים. עד לרגע זה חלק מההחלטות עשויות להיות פחות גמישות, והזמן להכנה רגועה נותר הרבה פחות.

הטעות השלישית — למשוך פיצויים ללא חישוב. במבט ראשון זה נראה הגיוני: הכסף נצבר, אז אפשר להשתמש בו עכשיו. אבל במערכת הפנסיה הישראלית החלק הפיצוי קשור לעיתים קרובות לפנסיה העתידית, ומשיכתו עשויה להקטין משמעותית את התשלום החודשי בזקנה. לפעמים אדם מקבל סכום חד פעמי היום, אבל מאבד הרבה יותר בעתיד.

הטעות הרביעית — להסתכל רק על הסכום “ברוטו”. תשלום הפנסיה עשוי להיראות יפה בחישוב, אבל לאחר מיסים ותנאים אחרים הסכום האמיתי יהיה שונה. לכן חשוב להבין לא רק את גודל הפנסיה האפשרית, אלא גם כמה אדם יראה בפועל בחשבון הבנק.

הטעות החמישית — לא להתחשב בבן או בת הזוג. בתחילת קבלת הפנסיה אדם יכול לבחור תנאים שישפיעו על מה שיקבל בן או בת הזוג לאחר מותו. זו לא טכניקה קטנה, אלא אחת מההחלטות המשפחתיות החשובות ביותר בתכנון הפנסיוני.

יש ועוד בעיה רצינית: רבים מהאנשים מסתמכים על ניסיון של אחרים.

מישהו אומר: “התחלתי לקבל — והכל מצוין”. אחר אומר: “אל תיגע בכלום עד גיל 67”. שלישי ממליץ למשוך פיצויים, כי “הכסף צריך להיות בידיים”. אבל סיפור של מישהו אחר לא מחליף חישוב, כי לכל אדם יש חסכונות שונים, ותק, הכנסה, גיל בני הזוג, בריאות, מצב מס ותוכניות לעבודה.

מה צריך לדעת לפני קבלת החלטה

אם כבר מלאו לכם 60 שנה או גיל זה מתקרב, הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא לא להגיש מסמכים בדחיפות ולא למשוך כסף, אלא לבדוק את התמונה כולה.

צריך להבין כמה תוכניות פנסיה פתוחות על שמכם.

לפעמים לאדם יש קרן פעילה מהמעסיק האחרון ואחת או כמה קרנות ישנות שהוא שכח מהן מזמן. קורה שהכסף נמצא במקומות שונים, ובלי בדיקה אי אפשר לראות את הסכום המלא.

חשוב לדעת איזו תשלום חודשי ניתן לקבל עכשיו ומה תהיה התחזית אם תחכו כמה שנים. ההבדל עשוי להיות משמעותי, במיוחד אם האדם ממשיך לעבוד וההפרשות לקרן הפנסיה ממשיכות להגיע.

בנפרד צריך לבדוק את הפיצויים. זהו אחד מהחלקים הרגישים ביותר, כי החלטה על פיצויים עשויה להשפיע על הפנסיה העתידית, הטבות מס ומבנה התשלומים הכללי.

לא פחות חשוב הוא נושא המס. פנסיה בישראל עשויה להיות בעלת השלכות מס, ולפני תחילת התשלומים כדאי להבין אילו פטורים או הטבות עשויים להיות זמינים, אילו מסמכים צריך להכין ואיך לא ליצור לעצמכם עומס מס מיותר.

כמו כן, יש לדון מראש בחלק המשפחתי. מה יקבל בן או בת הזוג? אילו תשלומים מובטחים ניתן לבחור? מה יקרה עם הכסף אם האדם יתחיל לקבל פנסיה ואז ימות תוך כמה שנים או אפילו מוקדם יותר? שאלות אלה לא נעימות לדיון, אבל הן מגנות על המשפחה מהפתעות כלכליות קשות.

בדיקה פנסיונית טובה צריכה לתת לאדם לא משפט פרסומי יפה, אלא תשובה ברורה: אילו אפשרויות יש, אילו יתרונות, אילו סיכונים ומה משתלם יותר דווקא עכשיו.

האם אפשר לעבוד ולקבל פנסיה בו זמנית

במצבים מסוימים אדם באמת יכול להמשיך לעבוד ובמקביל לקבל תשלומים מקרן הפנסיה. עבור ישראלים דוברי רוסית זה לעיתים קרובות הופך לגילוי, כי רבים בטוחים: הפנסיה מתחילה רק לאחר הפיטורים.

עם זאת, חשוב לא לבלבל בין אפשרות להמלצה.

אם קרן הפנסיה מאפשרת להתחיל תשלום, זה עדיין לא אומר שההחלטה משתלמת אוטומטית. צריך לבדוק כמה כסף נצבר, איזה גודל תשלום חודשי יתקבל, האם ההפרשות הפנסיוניות מהעבודה הנוכחית ימשיכו, איך תשתנה הפנסיה העתידית, מה יהיה עם המיסים ואיך זה ישפיע על המשפחה.

לפעמים לאדם באמת עשוי להיות משתלם להתחיל לקבל חלק מההכנסה הפנסיונית כבר עכשיו. לדוגמה, אם המשפחה זקוקה להכנסה חודשית נוספת, אם יש הוצאות גדולות או אם החישוב מראה שההמתנה לא נותנת יתרון משמעותי.

אבל לפעמים נכון יותר לחכות. במיוחד אם האדם מרוויח טוב, ממשיך לחסוך באופן פעיל, לא זקוק לתשלומים נוספים עכשיו או יכול לקבל תמונה פנסיונית חזקה יותר בעוד כמה שנים.

העיקר — לא לקבל החלטה על בסיס רגשות.

פנסיה אחרי גיל 60 בישראל — זו לא שאלה של “אפשר או אי אפשר”. זו שאלה של איזון בין הכסף של היום ליציבות העתידית.

מדוע המאמר בנושא זה חשוב במיוחד לישראלים דוברי רוסית

הקהל דובר הרוסית בישראל לעיתים קרובות מתמודד עם מספר מחסומים בו זמנית.

מחסום אחד — השפה. גם אם אדם מדבר עברית, מסמכי הפנסיה, טפסי המס והסברים של הקרנות עשויים להיות כתובים כך שבלי מומחה קשה להבין את המשמעות.

מחסום שני — הרגל להשוות את המערכת הישראלית לזו של המדינה ממנה הגיע האדם. אבל מערכת הפנסיה הישראלית פועלת אחרת, והדעות הישנות כאן עשויות להפריע.

מחסום שלישי — חוסר אמון. אנשים חוששים ש”ימכרו להם משהו”, ולכן לפעמים לא בודקים כלום. בסופו של דבר במקום זהירות מתקבל חוסר פעולה, וחוסר פעולה בנושא הפנסיה גם יכול לעלות כסף.

מחסום רביעי — התחלה מאוחרת. רבים מתחילים להתמודד עם הפנסיה רק כאשר הם כבר עייפים מעבודה, חולים, איבדו עבודה או נתקלו בירידה חדה בהכנסה. אבל החלטות פנסיוניות עדיף לקבל לא במצב של לחץ, אלא מראש, בשקט ובחישוב.

לכן המטרה של בדיקה כזו היא לא להכריח אדם לחתום על משהו בדחיפות. המטרה אחרת: לראות את העובדות.

איפה הכסף?

כמה יש?

אילו זכויות יש?

אילו סיכונים יש?

אילו פעולות עדיף לא לעשות בלי חישוב?

ואיזה אפשרות עשויה להיות הגיונית דווקא למשפחה זו?

מתי הבדיקה נחוצה במיוחד

כדאי לבדוק את החסכונות הפנסיוניים אם כבר מלאו לכם 60 שנה, אתם ממשיכים לעבוד ולא יודעים אם אפשר לקבל תשלומים מהקרן במקביל למשכורת.

זה גם חשוב אם החלפתם עבודה מספר פעמים, לא בטוחים היכן נמצאות תוכניות הפנסיה הישנות, לא יודעים אם יש לכם פיצויים, או מעולם לא הסתכלתם על תחזית הפנסיה.

בנפרד כדאי לבדוק את המצב אם אתם חושבים להתפטר, לצאת לפנסיה מוקדם, למשוך תשלומי פיצויים, לעזור לילדים בסכום גדול או לסגור חובות באמצעות כספי הפנסיה.

החלטות כאלה עשויות להיות מובנות מבחינה אנושית, אבל כלכלית הן דורשות חישוב. הכסף שנראה “חופשי” היום עשוי להיות חלק מההכנסה החודשית העתידית.

הבדיקה נחוצה גם למי שעוזר להורים. לעיתים קרובות דווקא הילדים מחפשים מידע עבור אמא או אבא, כי ההורים לא רוצים להתמודד עם חשבונות אישיים, חוששים מעברית או לא מבינים אילו מסמכים נדרשים.

אם ההורים בני 60+, הם עובדים או עבדו לאחרונה, ייתכן שיש להם זכויות פנסיוניות שהמשפחה פשוט לא יודעת עליהן.

מה לעשות עכשיו

אם כבר מלאו לכם 60 שנה או גיל זה מתקרב, לא כדאי לחכות עד שהמצב יהפוך לדחוף. הרבה יותר חכם לדעת מראש אילו חסכונות פנסיוניים יש לכם, האם כבר אפשר לשקול תשלום חודשי, איך זה ישפיע על הפנסיה העתידית ואילו שאלות מס צריך לבדוק לפני חתימת מסמכים.

חשוב להדגיש: לא מדובר על כך שכולם צריכים להתחיל מיד לקבל פנסיה. מדובר על כך שלא לחיות בעיוורון.

לפעמים הבדיקה מראה שאדם יכול להגדיל את ההכנסה החודשית כבר עכשיו.

לפעמים היא מראה שעדיף לחכות.

לפעמים היא עוזרת למצוא חסכונות ישנים.

לפעמים היא מזהירה מפני טעות עם פיצויים.

לפעמים היא פשוט נותנת למשפחה שקט נפשי: עכשיו ברור מה יש, מה אין ולמה להתכונן.

בפירוט על יציאה לפנסיה בישראל, קרנות פנסיה, ביטוח לאומי, פיצויים ובדיקות חשובות לפני קבלת החלטה ניתן לקרוא כאן:  https://nikk.agency/vam-60-v-izraile/

עבור אדם בן 60+ מידע כזה עשוי להיות לא רק מאמר מועיל, אלא התחלה של בדיקה פיננסית נורמלית לפני שלב חשוב בחיים.

פנסיה בישראל — זו לא רק גיל. אלו מסמכים, חסכונות, מיסים, משפחה, עבודה והחלטות שיכולות להשפיע על ההכנסה לשנים רבות.

לכן הצעד הראשון הכי חכם — לא לנחש, אלא לבדוק.

זו השאלה הנפוצה ביותר ושאלה הגיונית לחלוטין.
והתשובה הקצרה היא — לא, לא כל האדמה בישראל שייכת למדינה.

…

נאמר מיד, בישראל צוברת תאוצה עצומה/פנייה פתוחה של אזרחי ישראל לממשלה בדרישה “לעצור את העברת חצר אלכסנדר לרוסיה ולמבנים הקשורים לה“, כי הם סבורים שהעברה כזו “מאיימת על ביטחון ישראל” ומציגה “סיכונים הקשורים להשפעה חיצונית ואינטרסים פוליטיים של מוסקבה וארגונים קשורים”.

“להגן על ישראל מהאיום הרוסי: לעצור את העברת חצר אלכסנדר לתומכי חמאס“
«להגן על ישראל מהאיום הרוסי: לעצור את העברת חצר אלכסנדר לתומכי חמאס»

הנה היא (עברית) – https://www.atzuma.co.il/threatfromrussia

…

נחזור לבעלות על הקרקע.

מאיפה בכלל הגיע המיתוס הזה

בישראל באמת:

• רוב הקרקע נמצאת בניהול המדינה;
• קיים מנהל מקרקעי ישראל;
• הקרקע לעיתים קרובות לא נמכרת, אלא מושכרת לטווח ארוך.

בגלל זה נוצר הרושם ש

«הכל ממשלתי — כלומר הכל המדינה מחליטה».

אבל זה לא בדיוק כך.

מה באמת שייך למדינה ומה לא

בישראל יש שלושה סוגי קרקע שונים:

1. קרקע מדינה
   כן — שייכת למדינה.
   כאן הכל פשוט.
2. קרקע פרטית של אזרחים וארגונים
   כן — קיימת.
   עם מסמכים, רישומים וזכויות בעלות.
3. בעלות פרטית היסטורית וזרה
   כאן מתחילה כל הסיפור עם חצרות, כנסיות ומבנים ישנים.

רבים מהשטחים הללו:

• נרכשו עוד לפני 1948,
• בתקופת האימפריה העות’מאנית, המנדט הבריטי,
• על ידי חברות פרטיות, כנסיות, קרנות.

וישראל לא ביטלה אוטומטית את הזכויות הללו.

למה ישראל לא אמרה: «הכל שלנו, נקודה»

כשישראל הוקמה מחדש, היא במודע לא הלכה בדרך של הפקעת כל הרכוש הפרטי.

הסיבות פשוטות וקשות:

• היא רצתה להיות מדינת חוק, ולא משטר מהפכני;
• היא ירשה את מערכת המשפט הבריטית, ולא השמידה אותה;
• הפקעה המונית הייתה משמעותה:
  • בתי משפט אינסופיים,
  • בידוד בינלאומי,
  • הרס הלגיטימיות העצמית.

במילים פשוטות:

ישראל יכלה לקחת — אבל החליטה לא להפוך למי שלוקח על פי עקרון הכוח.

אז מה המשמעות של «מעבירים» במחלוקות כאלה

כשאומרים שהאובייקט «מעבירים», זה לא אומר ש:

• ישראל נותנת «את הקרקע שלה»,
• או עושה למישהו מתנה.

בפועל ישראל:

• לא הבעלים של אובייקטים כאלה,
• פועלת כבוררת,
• מחליטה, את מי להכיר כבעלים החוקי בין הצדדים המתדיינים.

האם ישראל יכולה לקחת את זה לעצמה?

תיאורטית — כן:

• אם האובייקט יוכר כנטוש,
• אם אף צד לא יוכיח זכות,
• או מסיבות יוצאות דופן של אינטרס ציבורי.

«אינטרס ציבורי» — אלו מקרים נדירים שבהם המדינה יכולה להתערב ברכוש פרטי למען ביטחון, תשתיות חיוניות או הגנה על מורשת ייחודית, למשל לבניית כביש, רכבת או מטרו, יצירת אזור ביטחון או שימור אתר היסטורי.

אבל זה תסריט קיצוני, שישראל כמעט לא נוקטת בו, כי הוא:

• יוצר תקדים מסוכן,
• פוגע במוניטין הבינלאומי,
• מערער את ההיגיון של מדינת חוק.

ההסבר הקצר ביותר

קרקע תחת ריבונות ישראל — כן.
אבל הבעלות — לא תמיד ממשלתית.
לכן ישראל לא «נותנת את שלה», אלא מחליטה, של מי זה על פי החוק (של ישראל ובינלאומי).

נתחיל.

מהו חצר אלכסנדר כיום — בפועל

חצר אלכסנדר, הנה היא במפת גוגל, — זהו מתחם היסטורי-ארכיאולוגי, פולחני ומוזיאוני בעיר העתיקה של ירושלים, הממוקם כ-40–50 מטרים מכנסיית הקבר (1–2 דקות הליכה). זה לא מלון ולא אכסניה מסחרית: אין שם אירוח לתיירים או עולי רגל.

שטח ומיקום.
המתחם תופס שטח של כ-1,300–1,500 מ”ר, שזהו גודל משמעותי לבנייה הצפופה של העיר העתיקה. בסמוך נמצאות מקומות קדושים ומיקומים מרכזיים:

• כנסיית הקבר — 40–50 מ’;
• מסלול ויה דולורוזה — צמוד ישירות (סף שערי המשפט הוא חלק ממנו);
• אזור מוריסטן — כ-100 מ’;
• שער יפו — כ-250–300 מ’.

מה נמצא בשטח החצר:

• כנסיית הבית של אלכסנדר נבסקי — כנסייה אורתודוקסית קטנה מסוף המאה ה-19; תפילות נערכות שם מדי פעם, אין קהילה נזירית קבועה.
• סף שערי המשפט — אתר ארכיאולוגי אמיתי מהתקופה הרומית (המאה ה-1 לספירה), קטע של דרך עתיקה וסף; לפי המסורת הנוצרית קשור לדרכו של ישו למשפט פונטיוס פילאטוס ונכלל במסלול ויה דולורוזה.
• אתר ארכיאולוגי — אלמנטים של חומות העיר העתיקה ובניינים בירושלים, שנחשפו בחפירות מהמאה ה-19 ושומרו.
• מוזיאון קטן וחללי תצוגה, המוקדשים להיסטוריה של המתחם ולממצאים.
• חצר פנימית ומבנים היסטוריים, היוצרים מתחם אדריכלי סגור בתוך העיר העתיקה.

מה קורה שם עכשיו:

• החצר פתוחה למבקרים כאובייקט תרבותי-היסטורי;
• נערכות סיורים וצפייה באתר הארכיאולוגי;
• פועלת תצוגה מוזיאונית;
• מתוחזקת פונקציה פולחנית של הכנסייה;
• מתבצעות עבודות תחזוקה, שמירה ושימור של המונומנטים.

מה אין שם באופן עקרוני:

• אין מלון או אכסניה;
• אין שירות תיירותי מסחרי;
• אין מוסד דיפלומטי או ממשלתי.

מי מנהל את האובייקט:

הניהול והפעילות היומיומית מתבצעים על ידי Orthodox Palestine Society (OPS) — ארגון ציבורי לא ממשלתי, הפועל בירושלים במסגרת החוק הישראלי. במקום עובדים מנהלים, מדריכים ושומרים; במידת הצורך מגויסים משמרים ומומחים לשימור מונומנטים. מדינת ישראל לא מנהלת את החצר ישירות, אך מפקחת במסגרת החקיקה לשימור המורשת ההיסטורית והביטחון.

השילוב של שטח משמעותי, ערך ארכיאולוגי וקרבה קיצונית לכנסיית הקבר הופך את חצר אלכסנדר לאובייקט של תשומת לב מיוחדת ומסביר מדוע המחלוקת סביבו חורגת הרבה מעבר לשאלה רכושית רגילה.

נמשיך.

בנובמבר 2025, בבית המשפט המחוזי בירושלים התקיים סבב חדש של דיונים על העברת חצר אלכסנדר – מהחברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית (איפפו) – למי – החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית (איפפו).

לא, זו לא טעות.

למה «איפפו ≠ איפפו», אם ביניהם הייתה OPS

(במובן המשפטי-בינלאומי, בהתחשב בתפקיד OPS)

בפועל מדובר לא בשני, אלא בשלושה גופים שונים, מה שיוצר את הבלבול העיקרי. שניים מהם נושאים את אותו שם — החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית, והשלישי — Orthodox Palestine Society (OPS) — תפס מקום ביניים בתקופת הפער המשפטי.

האימפריאלית איפפו (1882–1917)

החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית “(איפפו) הייתה איגוד ציבורי פרטי, שהוקם ב-1882 ופעל במסגרת הסדר המשפטי של האימפריה הרוסית.

הבהרה משפטית עקרונית:
האימפריאלית איפפו לא הייתה שייכת למדינת האימפריה הרוסית ולא הייתה רכוש של משפחת הצאר או בית רומנוב.

• החברה לא הייתה גוף ממשלתי;
• לא הייתה חלק ממבנה המשרדים או המחלקות;
• רכושה לא היה רכוש מדינה;
• היא לא הייתה בבעלות אישית של הצאר או חברי השושלת.

החסות האימפריאלית התבטאה אך ורק ב:

• אישור התקנון,
• תמיכה מוסרית ופוליטית,

אבל לא בזכות בעלות.

כל הקרקעות והמבנים ב”פלסטין”, כולל החצרות הירושלמיות, היו שייכים לחברה עצמה כישות משפטית עצמאית, ולא למדינה ולא למשפחת הצאר.

המונח «פלסטין» משמש כאן אך ורק במובן היסטורי-משפטי, כפי שהוא מופיע במסמכים עות’מאניים, אירופיים ומנדטוריים מסוף המאה ה-19 — תחילת המאה ה-20, ואין לו קשר למציאות הפוליטית המודרנית או לשאלות ריבונות ישראל. להבהרה, בהמשך הטקסט שם זה ישמש אך ורק בצורה ובמשמעות שבהן הוא מתועד במסמכים הרשמיים של התקופה המתאימה.

לאחר 1917 האימפריה הרוסית והסדר המשפטי האימפריאלי חדלו להתקיים. כתוצאה מכך, האימפריאלית איפפו איבדה את הכשירות המשפטית והפסיקה להתקיים כישות משפטית. לא היה מעשה פורמלי של פירוק, אך במובן המשפטי-בינלאומי החברה חדלה להתקיים.

חשוב למקרה איפפו

כבר ב1918 רוסיה הסובייטית, ולאחר מכן ברית המועצות, ויתרו רשמית על ירושת האימפריה הרוסית, כפי שנקבע בצו של מועצת הקומיסרים על ביטול חובות המדינה וניתוק ההתחייבויות המשפטיות והחוזיות האימפריאליות. הוויתור הזה לא רק שלא הכיר בחובות המדינה האימפריאליים, אלא גם היעדר ירושה על ידי חברות פרטיות אימפריאליות, כולל החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית. בהתאם לכך, רכוש איפפו בחו”ל לא נחשב על ידי ברית המועצות כיורש ולא היה תחת הגנה או ניהול של המדינה הסובייטית, מה שהבטיח את הפער המשפטי-בינלאומי בגורל החברה ורכושה.

OPS כתקופת המשך בפועל

בתנאי הוואקום המשפטי שנוצר לאחר 1917, הפעילות והניהול של רכוש איפפו לשעבר בארץ הקודש עברו למעשה לOrthodox Palestine Society (OPS)— ארגון אורתודוקסי ירושלמי, שהוקם בסביבת הגירה מהאימפריה הרוסית בשנות ה-20. ל-OPS עברו אנשים, מבנה מקומי, ארכיונים וניהול בפועל של החצרות.

Orthodox Palestine Society (OPS) — זהו איגוד ציבורי לא ממשלתי, הפועל בירושלים ומקושר למסורת ההיסטורית של החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית שלפני המהפכה, אך הוא עצמאי משפטית ואינו מייצג מדינה כלשהי. הוא פועל במסגרת החוק הישראלי ועוסק בניהול אובייקטים היסטוריים, כולל חצר אלכסנדר. במסגרת מאמר זה OPS מוזכר רק כאחד הצדדים במחלוקת רכושית, ללא העמקה בהיסטוריה שלו.

עם זאת, OPS לא הייתה ולא הוכרה כיורשת משפטית של האימפריאלית איפפו. היא לא קיבלה את הרכוש על פי מעשה ירושה או העברה והופיעה בלוגיקה המשפטית-בינלאומית כמחזיקה בפועל ושומרת, ולא כבעלים חוקיים.

האיפפו הרוסי (משנות ה-90)

החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית הרוסית המודרנית “(איפפו) הוקמה בשנות ה-90 ונרשמה על פי חוק הפדרציה הרוסית. במובן המשפטי זו ישות משפטית חדשה, שאינה זהה לחברה שלפני המהפכה.

האיפפו הרוסי מצהיר על עצמו כיורש של האיפפו האימפריאלי, תוך הסתמכות על המשכיות היסטורית, משימה, מסורות ושחזור השם. עם זאת, מבחינת החוק הבינלאומי והישראלי, התאמת השם והפנייה לזהות היסטורית לא יוצרים ירושה אוטומטית.

מסקנה משפטית-בינלאומית

בלוגיקה המשפטית-בינלאומית ירושה אוטומטית אפשרית רק כאשר יש רציפות של אותה ישות משפטית או מעשה העברת זכויות המוכר בינלאומית. במקרה של איפפו לא היו תנאים כאלה. גורם נוסף שמחזק את הפער הוא קיומה של OPS כמחזיקה בפועל עצמאית של הרכוש בתקופה שבין 1917 לשנות ה-90.

הנוסחה הסופית

החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית הייתה איגוד ציבורי פרטי ולא הייתה שייכת למדינת האימפריה הרוסית או למשפחת הצאר; רכושה לא היה רכוש מדינה. במובן המשפטי-בינלאומי האיפפו הרוסי המודרני אינו יורש אוטומטי של האיפפו שלפני המהפכה, מכיוון שאין רציפות של ישות משפטית ולא היה מעשה העברת זכויות המוכר בינלאומית.

מהי הקוליזיה המשפטית

בדצמבר 2019 דיווחו כלי התקשורת הישראליים על רישום חצר אלכסנדר על שם רוסיה במרשם המקרקעין הישראלי. רישום זה יצר את הרושם שהאובייקט כבר הועבר. עם זאת, הרישום בוצע בדרך מנהלית, ללא סיום הליכים משפטיים וללא הסרת התנגדויות מצד Orthodox Palestine Society (OPS).

OPS בראשות ניקולאי וורונצוב-הופמן הגישו מחאה, ולאחר מכן בית המשפט המחוזי בירושלים הוציא צו זמני על העברת האובייקט לאיפפו הרוסי, ובכך הקפיא את המצב.

החלטה מנהלית 2020

ב2020 חתם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על מסמך מנהלי, שבו חצר אלכסנדר סווגה כ«מקום פולחן נוצרי».

החלטה זו לא הייתה מעשה העברת בעלות ולא החליפה את ההליך המשפטי, אך הוציאה את האובייקט למשטר משפטי מיוחד, שבו שאלות הסטטוס שלו יכולות להיבחן ברמת הממשלה, ולא רק במסגרת הליך משפטי אזרחי רגיל. בכך קיבלה הרשות המבצעת כלי נוסף ליישוב המחלוקת מחוץ לדרך המשפטית הקלאסית.

המצב המשפטי הנוכחי

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע לשמור על הסטטוס-קוו עד לקבלת החלטה פוליטית-מנהלית.

על פי החלטת בית המשפט, החצר נשארת זמנית בניהול ארגון OPS (Orthodox Palestine Society) — כלומר מבנה שמבצע את הניהול בפועל של האובייקט כרגע — עד שהוועדה הממשלתית הבין-משרדית של ישראל תקבל החלטה סופית בשאלת הבעלות.

בית המשפט לא הכיר באף אחד מהצדדים כבעלים סופי, והדגיש את מגבלות סמכותו במצב זה.

עמדות הצדדים

• הצד הרוסי טוען שישראל צריכה למלא התחייבויות פוליטיות קודמות ולהשלים את תהליך העברת האובייקט לטובת האיפפו הרוסי, שנחשב בעיניהם כיורש היסטורי.
• OPS (Orthodox Palestine Society) מתעקש שהחצר היא רכוש היסטורי שלו, שמעולם לא הייתה בבעלות ישירה של רוסיה או מבנים רוסיים, ומתנגד לרעיון ההעברה.
• ממשלת ישראל נוקטת עמדה ביניים, מנסה לאזן בין לחץ חוץ-פוליטי, סיכונים משפטיים פנימיים וביקורת בינלאומית, תוך הימנעות מהחלטה חד-צדדית ללא מסקנות הוועדה המיוחדת.

מה הלאה

בית המשפט ציין במפורש שההחלטה הסופית נמצאת בסמכות הוועדה הממשלתית הבין-משרדית, ולא של בית המשפט ולא של ראש הממשלה באופן אישי.

עד לקבלת החלטה כזו המצב נשאר תלוי משפטית. עם זאת, צפוי המשך לחץ מצד הצד הרוסי, במיוחד לאור ההקשר הגיאופוליטי הנוכחי, בעוד ממשלת ישראל ממשיכה לדחות את ההחלטה הסופית, במטרה למזער את ההשלכות המשפטיות והפוליטיות.

אגב –

על האיפפו הרוסי המודרני יש חומר מהעיתון הישראלי “דטאלי”

“חצר אלכסנדר רוצים להעביר למבנה, המאשימה את ישראל ב«טבח 7 באוקטובר» ומקדמת יותר מ-170 תערוכות על «השמדת הפלסטינים»”

והנה וידאו סרגיי אוסלנדר – ניקיטה ארונוב בנושא זה:

התקופה העברית הקדומה (המאה ה-10 לפנה”ס — 70 לספירה)

הקרקע הוסדרה על פי נורמות החוק העברי הקדום (דין תורה), וכן על ידי ניהול עירוני ומלכותי. השטח היה מחוץ לאזור הקדוש של הר הבית, ולכן לא חל עליו משטר רכוש המקדש (קדשי המקדש). הבעלות הייתה חילונית ויכלה להיות פרטית, קהילתית או מנהלית במסגרת החוק העברי הקדום.

בעלים ספציפיים לא ידועים בשמותיהם, מכיוון שלא הייתה רישום קנייני במובן המודרני. לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה וליקוי המבנה העירוני, התארים הקנייניים העבריים הקדומים איבדו למעשה את תוקפם המשפטי.

התקופה הרומית (70 לספירה — המאה ה-4 לספירה)

לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה, השטח עבר לשליטה ישירה של האימפריה הרומית והוסדר על פי נורמות החוק הרומי (ius Romanum). הקרקע נחשבה או כרכוש מדינה (ager publicus) או כרכוש פרטי (dominium privatum), שהועבר לאזרחים רומיים או למבנים מוניציפליים של העיר.

בעלים ספציפיים של השטח לא מתועדים במקורות שנשמרו. זכויות הקניין של האוכלוסייה הקודמת הופסקו כתוצאה מהמלחמה והגירושים, והבעלות הבאה נקבעה על ידי החלטות המנהל הרומי והניהול העירוני (municipium).

התקופה הביזנטית והנוצרית הקדומה (326–637 לספירה)

בשנים 326–335 לספירה, ביוזמת הקיסרית הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטין הגדול, ועל פי צו ישיר של השלטון הקיסרי, השטח באזור העתידי של כנסיית הקבר הוצא מהמחזור העירוני הרגיל. החלטה זו הייתה חלק ממדיניות המדינה של ניצור ירושלים לאחר הלגליזציה של הנצרות. הקרקע, שהייתה בעבר חלק מהבנייה העירונית החילונית, הועברה למעמד של רכוש קדוש (res sacrae) על פי נורמות החוק הביזנטי והרומי האימפריאלי (ius Romanum, ius Byzantinum).

הנושא המשפטי של הזכויות על השטח הפך לכנסיית ירושלים (ecclesia Hierosolymitana), כלומר מוסד נוצרי מקומי תחת ניהולו של הבישוף של ירושלים, שפעל תחת חסות קיסרית (imperial patronage). ההעברה לא הוסדרה בחוזה מכירה, מכיוון שהופעל מנגנון של הוצאה קיסרית והקדשה של הקרקע, אופייני למאה ה-4. אנשים פרטיים לא היו בעלי הקרקע, והעברת השטח הוצאה מחוץ למחזור האזרחי.

הקמת כנסיית הקבר והשטח הסמוך לה קיבעה לאזור זה מעמד נוצרי יציב, שנשמר לאורך כל התקופה הביזנטית. אישור תיעודי לכך הם מקורות עכשוויים מהמאה ה-4, בעיקר עדויות אוסביוס מקיסריה (Vita Constantini), וכן הפרקטיקה הביזנטית של ניהול הכנסייה. עד לכיבוש הערבי של ירושלים בשנת 637, השטח היה רכוש כנסייתי מוכר, שנמצא בבעלות מוסדית ולא פרטית.

התקופה האסלאמית הקדומה (מ-637 — המאה ה-10)

לאחר כיבוש ירושלים בשנת 637 על ידי כוחות הח’ליף עומר אבן אל-ח’טאב, העיר עברה לשליטת הח’ליפות הראשידונית, ולאחר מכן האומיית והעבאסית. עם שינוי הריבונות, המקומות הקדושים הנוצריים והנכסים הכנסייתיים לא הופקעו. זכויות כנסיית ירושלים על השטח באזור כנסיית הקבר נשמרו במסגרת הסדר האסלאמי.

הבסיס המשפטי היה הענקת מעמד זיממי (ahl al-dhimma) לנוצרים, מה שהבטיח הגנה על האישיות, הפולחן והרכוש בתמורה לתשלום מס גולגולת (jizya). רכוש הכנסייה הוכר כחוקי ובלתי פגיע, והקרקע המשיכה להיות בבעלות מוסד נוצרי כקולקטיב דתי. הח’ליפות לא העבירה שטחים כאלה לווקף ולא כללה אותם בקרן הקרקע הממשלתית (bayt al-mal).

כך, בתקופה האסלאמית הקדומה לא התרחש חלוקה מחדש של הרכוש, אלא אישור של התואר הכנסייתי הביזנטי הקודם. עד המאה ה-10, השטח נותר חלק מאזור הקונפיסיונלי הנוצרי סביב כנסיית הקבר, עם בעלות מוסדית רציפה וללא הפסקה במעמד המשפטי.

התקופה הימי-ביניימית: הצלבנים, האיובים, הממלוכים (המאה ה-11–15)

בשנת 1099 נכבשה ירושלים על ידי הצלבנים, והעיר עברה לשליטת ממלכת ירושלים הלטינית. הרכוש הנוצרי באזור כנסיית הקבר חולק מחדש בתוך העולם הנוצרי: הניהול והבעלות על השטחים עברו למוסדות כנסייתיים לטיניים על פי החוק הקנוני (ius canonicum). עם זאת, הקטגוריה עצמה של רכוש כנסייתי קדוש נשמרה, והקרקע לא הפכה לרכוש פרטי חילוני.

לאחר חזרת ירושלים לשליטת האיובים בשנת 1187 והקמת השליטה הממלוכית, התרחש נסיגה מהדומיננטיות הלטינית. השלטונות המוסלמניים החזירו את עקרון ההגנה על המקומות הקדושים הנוצריים והרכוש במסגרת החוק האסלאמי. השטחים הכנסייתיים סביב כנסיית הקבר נשמרו עבור הקהילות הנוצריות המזרחיות, כולל היוונים והקופטים, כקולקטיבים דתיים מוכרים. הרכוש נחשב לבעלות קונפיסיונלית קולקטיבית ולא נכלל בקרן הקרקע הממשלתית.

עד סוף התקופה הממלוכית, השטח שעליו נבנתה מאוחר יותר חצר אלכסנדר היה חלק ממסגרת רכוש נוצרי יציב בעיר העתיקה. המעמד המשפטי נקבע לא על ידי חוזה מכירה ספציפי, אלא על ידי הכרה רציפה ברכוש דתי עם שינוי המשטרים הפוליטיים.

התקופה העות’מאנית (1517 — אמצע המאה ה-19)

לאחר כיבוש ירושלים על ידי האימפריה העות’מאנית בשנת 1517, העיר נכללה במערכת המנהלית-משפטית העות’מאנית. הקהילות הנוצריות הוכרו על ידי המדינה כקולקטיבים דתיים במסגרת מערכת מילט, מה שנתן להן זכות לבעלות קולקטיבית על נכסים וניהול עצמאי של ענייניהן הפנימיים. רכוש הקונפיסיות הנוצריות, כולל שטחים באזור כנסיית הקבר, הוסדר על פי נורמות החוק העות’מאני, ששילבו שריעה וחוקי האימפריה (קאנון).

בשלב המוקדם של השלטון העות’מאני, זכויות הקהילות הדתיות תועדו בעיקר ברישומים פיסקליים-קרקעיים (דפתר). מסמכים אלה שיקפו הכרה בבעלות הקולקטיבית על השטח ובאחריותה כלפי המדינה, אך לא היוו תואר קנייני פרטני במובן המודרני. מדובר היה באישור מדינתי של הבעלות הקונפיסיונלית הקיימת, ולא ביצירת זכות קניין חדשה.

עם התפתחות מערכת הקרקעות העות’מאנית וביצוע הרפורמות במאות ה-18–19, הבעלות הדתית בירושלים הוסדרה בצורה פורמלית יותר במערכת תעודות הקרקע טאפו. טאפו סנדי הפכו לסוג הראשון של מסמך שניתן לראות בו כמעשה קנייני מלא, המוכר על ידי המדינה ומאפשר העברת רכוש.

במסגרת רישום זה חלק מהשטחים הנוצריים סביב כנסיית הקבר נרשמו על שם הקהילה האורתודוקסית הקופטית של ירושלים כישות משפטית עצמאית.

חשוב להדגיש שהשלטונות העות’מאניים לא «העבירו» את הקרקע לקופטים. זכותם התבססה על בעלות קונפיסיונלית רציפה, שהמדינה הכירה בה ופורמלית באמצעות רישום. המנהל העות’מאני ראה בקהילה הקופטית כבעלים חוקיים, המסוגלים לנהל את הנכסים, כולל מכירתם, בכפוף להליך שנקבע ולקבלת אישור מהשלטונות.

עד אמצע המאה ה-19 הקהילה הקופטית החזיקה בתואר קנייני מוסדר ומוכר על ידי המדינה, המאושר על ידי מסמכי טאפו. הופעתו של מעשה קנייני עות’מאני פורמלי זה הייתה המקרה הראשון של תיעוד זכות קניין על השטח במובן המשפטי ויצרה אפשרות משפטית למכירתו החוקית למיסיון הרוסי בירושלים בשנים 1859–1860.

קניית השטח על ידי המיסיון הרוסי בירושלים (1859–1860)

בשנים 1859–1860, השטח באזור כנסיית הקבר, שנרשם בעבר על שם הקהילה האורתודוקסית הקופטית של ירושלים, נמכר למיסיון הרוסי בירושלים. העסקה הוסדרה כקניית מכירה פרטית בין שני קולקטיבים דתיים ובוצעה במסגרת החוק העות’מאני. המוכר היה מוסד כנסייתי קופטי, שהחזיק בתואר קנייני מוסדר, המאושר על ידי מערכת טאפו, והקונה היה המיסיון הרוסי, שפעל דרך ראשו הארכימנדריט אנטונין (קפוסטין).

הבסיס המשפטי לעסקה היה חוזה קניית מכירה, שנחתם על פי נורמות שריעה וקאנון עם אישור מנהלי חובה מהשלטונות העות’מאניים להעברת נכסים לנושא דתי זר. הליך כזה היה סטנדרטי לירושלים באמצע המאה ה-19 והוחל על כל המיסיונים הנוצריים הזרים. המנהל העות’מאני ראה במיסיון הרוסי לא כגוף ממשלתי של האימפריה הרוסית, אלא כמוסד כנסייתי, מה ששלל את הסיווג של העסקה כמדינית.

מימון הרכישה בוצע מתרומות ומשאבים כנסייתיים, אך מקור הכסף לא השפיע על המעמד המשפטי של הקניין. במסמכים ורישומים עות’מאניים נרשם בעל השטח כמיסיון הרוסי בירושלים, ולא האימפריה הרוסית, לא משפחת הצאר ולא האוצר. לא הוסדרו מעשים שהעבירו את השטח לרכוש מדינה של רוסיה.

סיום העסקה בשנים 1859–1860 יצר תואר קנייני חדש, שהוכר על ידי המדינה העות’מאנית והיה תקף בתקופות הבאות. מאותו רגע השטח היה בבעלות כנסייתית פרטית של המיסיון הרוסי, מה שהפך לבסיס המשפטי לבנייה הבאה וליצירת חצר אלכסנדר, אך לא יצר זכויות כלשהן לאימפריה הרוסית כמדינה.

פיתוח השטח ויצירת חצר אלכסנדר (שנות ה-1860 — שנות ה-1890)

לאחר סיום קניית המכירה בשנים 1859–1860, המיסיון הרוסי בירושלים החל בפיתוח השטח כבעלים חוקי על פי החוק העות’מאני. השימוש בקרקע בוצע על בסיס תואר טאפו מוסדר ולא לווה במעשים כלשהם של העברה או שינוי במעמד המשפטי של הקניין. השלטונות העות’מאניים ראו בעבודות הבנייה והארכיאולוגיה כהתנהלות מותרת של קניין כנסייתי פרטי (מולק).

בשנות ה-1860–1870 השטח נוקה והותאם למטרות דתיות ועלייה לרגל. בשנות ה-1880–1890 נוצר כאן מתחם אדריכלי, שקיבל את השם חצר אלכסנדר. שם זה היה בעל אופי זיכרוני ולא שיקף צורת קניין או שייכות מדינית של האובייקט. זכות המיסיון הרוסי על השטח נשמרה ללא שינוי ולא דרשה רישום חוזר.

העברת ניהול חצר אלכסנדר לחברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית (סוף המאה ה-19)

בסוף המאה ה-19, המיסיון הרוסי בירושלים קיבל החלטה להעביר את הניהול הכלכלי והעלייה לרגל של חצר אלכסנדר לחברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית. הבסיס לכך היה מטרות התקנון של איפפו, שהתמקדו בארגון עלייה לרגל, תחזוקת מוסדות רוסיים בפלסטין וניצול נכסים דתיים. ההעברה בוצעה בצורת הוראה פנימית בין מבנים כנסייתיים-ציבוריים קשורים ולא הוסדרה כעסקת מכירה אזרחית.

מבחינה משפטית, מדובר היה בהאצלת תפקידי ניהול ושימוש (אדמיניסטרציה), ולא בהעברת זכות קניין (דומיניום). המיסיון הרוסי שמר על תואר הבעלות, המבוסס על טאפו עות’מאני, בעוד איפפו פעל כארגון מנהל, שביצע בעלות בפועל, תחזוקה וניצול של האובייקט. לא הוסדרו חוזי מכירה, מתנה או מעשה קנייני אחר לטובת איפפו, והחלפת הבעלים לא נרשמה לא ברישומים עות’מאניים ולא ברישומים הבאים.

העברת הניהול לא דרשה אישור נפרד מהשלטונות העות’מאניים, מכיוון שלא נגעה בתואר הבעלות ונחשבה כהוראה פנימית של הבעלים בגבולות סמכויותיו. מבחינה משפטית, איפפו פעל כמחזיק חוקי של הנכס (lawful possessor), שקיבל גישה לאובייקט על בסיס הסכמת הבעלים.

סטטוס זה הפך מאוחר יותר למפתח להערכת רציפות הבעלות לאחר 1917, אך לא הפך את איפפו לבעלים בשלב זה.

שנים 1917–1922: הפסקת המיסיון הרוסי, ויתור על ירושה ויצירת ואקום משפטי

לאחר אירועי המהפכה של 1917, הסדר הכנסייתי-מדיני של האימפריה הרוסית נהרס. הסינוד הקדוש, דרכו פעל המיסיון הרוסי בירושלים, בוטל, הניהול והתקצוב המרכזי של המיסיון הופסקו, והשלטון הסובייטי סירב להכיר במוסדות הכנסייתיים שלפני המהפכה כנושאי זכויות קניין בחו”ל. כתוצאה מכך, המיסיון הרוסי איבד את הכשירות המשפטית ואת היכולת לפעול כבעלים פעיל של נכסים.

הפסקת פעילות המיסיון לא לוותה במעשה פירוק, הפקעה או העברת נכסים. חצר אלכסנדר לא הועברה למדינה או למבנה כנסייתי אחר. בשנים 1918–1922, רוסיה הסובייטית ויתרה רשמית על ירושה על רכוש פרטי וכנסייתי בחו”ל של האימפריה הרוסית, מה ששלל את היווצרות התואר לרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית או לברית המועצות. כך, תואר הבעלות, שהוסדר במאה ה-19 על המיסיון הרוסי, הפך ל”יתום”: הוא לא בוטל, אך איבד נושא פעיל.

הפטריארכיה המוסקבאית, שהוקמה בתנאים חדשים, לא הפכה ליורשת המיסיון הרוסי במובן הקנייני. היא נוצרה כמבנה כנסייתי חדש במסגרת הסדר הסובייטי ולא קיבלה הכרה בינלאומית אוטומטית כיורשת נכסים בחו”ל שלפני המהפכה. לא המדינה הסובייטית ולא הרשויות הזרות הסדירו מעשי ירושה, שקישרו את הפטריארכיה לזכויות המיסיון על נכסים בירושלים.

בתנאים אלה, החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית, שכבר לפני 1917 ביצעה ניהול ושימוש חוקי של חצר אלכסנדר על בסיס הסכמת הבעלים, המשיכה בבעלות בפועל על האובייקט. בעלות זו הוגדרה כטובה ורציפה (lawful possession), מכיוון שאיפפו לא נכנס בכוח, לא הדיח בעלים אחר ופעל במסגרת הסמכויות שהתקבלו בעבר. היעדר יורש למיסיון הרוסי והוויתור של מדינת ברית המועצות על תביעות יצרו ואקום משפטי, שבו איפפו נותרה הנושא היחיד שביצע בעלות, מה שיצר את הבסיס להכרה בתואר על בסיס עקרון רציפות הבעלות (continuity of possession).

תקופת המנדט הבריטי (1917–1948): פרקטיקה מנהלית והכרה באיפפו

בתקופת המנדט הבריטי בפלסטין (1917–1948) קיבלו השלטונות החדשים את עקרון שמירת הזכויות והתארים הקנייניים הקיימים, שנוצרו לפני שינוי הריבונות. ביחס לחצר אלכסנדר, המנהל הבריטי לא ביצע הפקעה, סיקווסטר או הלאמה ולא הכריז על האובייקט כנטוש (bona vacantia). היעדר בעלים פעיל, שנוצר לאחר הפסקת המיסיון הרוסי, לא הושלם בהעברת הנכסים למדינת המנדט.

הפרקטיקה של ניהול ואינטראקציה מנהלית נבנתה ישירות עם החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית. כל ההתכתבות הרשמית, ההיתרים וההוראות לניצול ותחזוקת החצר הופנו לאיפפו כבעלים אחראי ומנהל. הרשויות הבריטיות לא דרשו מאיפפו להציג מעשה העברת בעלות ולא יזמו רישום מחדש של התואר, מה שאומר הכרה שקטה בבעלות הקיימת דרך התנהגות מנהלית של השלטון (recognition by conduct).

מבחינה משפטית, תקופה זו הפכה למפתח לקיבוע מעמד איפפו. בעלות טובה ורציפה (lawful possession) בהיעדר בעלים מתחרה ובהיעדר פעולות מדינה להפקעת נכסים הובילה לקריסטליזציה של התואר. המנדט הבריטי לא יצר זכות קניין חדשה, אך אישר את המצב הקיים, המבוסס על רציפות הבעלות (continuity of possession), מה שאחר כך התקבל על ידי השלטונות הריבוניים הבאים.

התקופה הירדנית (1948–1967): שמירת הסטטוס-קוו של הבעלות והחוק החל

לאחר 1948 עברה ירושלים המזרחית לשליטת ירדן, שהחילה את עקרון שמירת הסדר הקנייני הקיים (status quo), המשמש בפרקטיקה הבינלאומית בעת שינוי ריבונות. החוק החל היה נורמות החוק הקרקעי העות’מאני (Ottoman Land Code 1858), שהמשיכו לפעול בירושלים המזרחית, וכן הוראות החוק המנדטורי, שירשו מהמנהל הבריטי. מקורות אלה נחשבו כהמשך הסדר המשפטי ולא דרשו רישום מחדש אוטומטי של הבעלות.

ביחס לחצר אלכסנדר, השלטונות הירדניים לא ביצעו הפקעה, סיקווסטר או הכרה בנכסים כנטושים (bona vacantia). היעדר פעולות כאלה משמעותו שמירת התואר הקודם. האינטראקציה המנהלית בוצעה עם החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית כבעלים בפועל ומנהל, ללא דרישת מעשה העברת בעלות. בתנאים אלה הוחל עקרון הבעלות הטובה והרציפה (lawful possession, continuity of possession), שבו הזכות לא נוצרת מחדש, אלא נשמרת בהיעדר תביעות מתחרות.

רכוש מדינה רוסי לשעבר במערב ירושלים לאחר 1948

לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל בשנת 1948 והקמת שליטתה על החלק המערבי של ירושלים, קיבלה ישראל תחת סמכותה מספר אובייקטים, שהיו בעבר שייכים לאימפריה הרוסית כמדינה. שאלת גורלם לא נפתרה אוטומטית, אלא בתנאי לחץ חוץ-פוליטי פעיל מצד ברית המועצות.

ברית המועצות הייתה אחת המדינות הראשונות שהכירה בישראל, והשתמשה בהכרה זו ככלי לחץ פוליטי. הדיפלומטיה הסובייטית דרשה במפורש את העברת הנכסים המדיניים האימפריאליים לשעבר לברית המועצות כיורשת האימפריה הרוסית. עבור המדינה הישראלית הצעירה, שהייתה בבידוד בינלאומי ותלויה בתמיכה חיצונית, היה לכך משמעות מכרעת.

כתוצאה מכך, בשנים 1949–1951 הכירה ישראל בזכויות ברית המועצות על אובייקטים, שהיו עד 1917 רכוש מדינה של האימפריה הרוסית ונמצאו בגבולות מערב ירושלים. לאובייקטים אלה השתייכו מתחם החצר הרוסית (מגרש הרוסים), מבני בית החולים הרוסי לשעבר, וכן מבנים מנהליים וייצוגיים, שנבנו ונרשמו על שם האוצר המדיני. אובייקטים אלה לא היו שייכים לרכוש כנסייתי ולא היו שייכים לארגונים ציבוריים או דתיים.

הסדרת הנושא בוצעה בהחלטות מנהליות של ממשלת ישראל ורישום לאחר מכן במוסדות הקניין. הבסיס לכך היה הכרת ישראל בברית המועצות כמדינה יורשת של האימפריה הרוסית רק בחלק של רכוש מדינה, וכן הסכמים דיפלומטיים בין הצדדים. לא התקבל חוק מיוחד נפרד; האפקט המשפטי הושג באמצעות מכלול של פעולות ביצועיות והתחייבויות בינלאומיות.

מנגנון זה לא חל על אובייקטים, שהיו עד 1917 שייכים למיסיון הרוסי, למנזרים או למבנים ציבוריים, מכיוון שהם לא היו רכוש מדינה ולא נכללו בעקרון הירושה המדינית.

«עסקת התפוזים». רכישת מדינת ישראל של נכסים סובייטיים לשעבר במערב ירושלים (1964)

בשנת 1964 רכשה מדינת ישראל מברית המועצות חלק ניכר מהנכסים במערב ירושלים, שהוכרו בעבר כמדיניים של האימפריה הרוסית. העסקה הוסדרה במסגרת הסכם בין-מדינתי וקיבלה את השם הלא רשמי «עסקת התפוזים».

נושא הרכישה היו אך ורק אובייקטים, שהיו עד 1917 רכוש מדינה ונמצאו בשטח שהיה תחת שליטת ישראל. אלה כללו את המבנים העיקריים של מתחם החצר הרוסית (מגרש הרוסים), מבנים מנהליים ותשתיות נלוות, וכן מבני בית החולים הרוסי לשעבר. לאחר סיום העסקה הופסקה זכות הבעלות של ברית המועצות על אובייקטים אלה, והם עברו לבעלות מלאה של מדינת ישראל.

ההחלטה על הרכישה נבעה ממספר סיבות. הבעלות הפורמלית של ברית המועצות על אובייקטים גדולים במרכז ירושלים נחשבה על ידי ישראל כבעיה של ריבונות וביטחון פנימי. מבחינה משפטית, ישראל לא יכלה להלאים רכוש מדינה זר ללא השלכות בינלאומיות חמורות, ולכן הרכישה נבחרה כדרך חוקית להסדרת הסוגיה. בנוסף, ברית המועצות הייתה מעוניינת להמיר נכסים לא מנוצלים בחו”ל לפיצוי כלכלי, וישראל — לקבל שליטה מלאה על השטח לצורך מיקום מוסדות מדינה, משפטיים ועירוניים.

העסקה של 1964 לא חלה על אובייקטים שנמצאו במזרח ירושלים, לא נגעה לרכוש כנסייתי וציבורי ולא הייתה קשורה לאובייקטים, שהיו עד 1917 שייכים למיסיון הרוסי, למנזרים או לחברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית. חצר אלכסנדר לא נכללה בתהליך זה.

1967: החלת מערכת רישום הקרקעות הישראלית וקיבוע הבעלות של איפפו

לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967 והקמת השליטה הישראלית על מזרח ירושלים, החילה ישראל על שטח זה את חוקיה האזרחיים והקנייניים. לראשונה לעיר העתיקה הוחלה מערכת רישום נכסים לאומית אחידה — מרשם הקרקעות הישראלי טאבו (לשכת רישום מקרקעין).

לפני כן בירושלים היו צורות רישום קרקע אחרות: רישומים עות’מאניים טאפו, וכן פרקטיקה מנדטורית וירדנית של שמירת רישומים אלה. עם זאת, אף אחת מהן לא היוותה מרשם מדינתי מודרני עם רישום חובה של הבעלים הנוכחי. הטאבו הישראלי, בניגוד למערכות הקודמות, מקבע את זכות הבעלות כעובדה משפטית המוכרת על ידי המדינה.

בעת הכללת אובייקטים ממזרח ירושלים בטאבו, ישראל לא ביצעה הלאמה, לא יצרה תארים חדשים ולא שינתה בעלים. הוחל עקרון שמירת הזכויות הקנייניות הקיימות (status quo / continuity of title): אם לאובייקט היה בעלים חוקי ולא הועבר, זכותו נשמרה והייתה כפופה לרישום במרשם.

חצר אלכסנדר נרשמה במרשם הקרקעות הישראלי (טאבו) עם ציון Orthodox Palestine Society (OPS) כבעלת השטח. הבסיס לכך היו מסמכי קניית מכירה עות’מאניים, כניסה חוקית של החברה האימפריאלית האורתודוקסית הפלסטינית שלפני המהפכה לבעלות, ניהול בפועל רציף של האובייקט על ידי מבנה מקומי לאחר 1917 והיעדר מעשה העברה כלשהו לטובת המדינה. האובייקט לא נרשם על שם מדינת ישראל ולא נחשב כרכוש מדינה.

כך, לאחר 1967, זכות הבעלות על חצר אלכסנדר נרשמה לראשונה באופן פורמלי במרשם מדינתי מודרני דווקא על שם OPS. לא מדובר ביצירת זכות חדשה, אלא בקיבוע מדינתי של תואר היסטורי קיים, מה שבחוק הישראלי מהווה אישור מלא של בעלות פרטית.

1967–1990: היעדר מחלוקות והתחלת תביעות רוסיות

מאז הכללת מזרח ירושלים במסגרת החוק של מדינת ישראל בשנת 1967 ועד תחילת שנות ה-90 שאלת הבעלות על חצר אלכסנדר לא עלתה ולא הועמדה בספק.

באותה תקופה ברית המועצות לא הצהירה על תביעות קנייניות על חצר אלכסנדר, מה שתאם את הוויתור שהצהירה עליו קודם לכן על ירושה על רכוש פרטי וכנסייתי בחו”ל של האימפריה הרוסית.

שנים 1991–1996: הצעדים המעשיים הראשונים של רוסיה

בשנים 1991–1992, לאחר התפרקות ברית המועצות, החלו הנציגויות הדיפלומטיות הרוסיות בישראל להעלות את שאלת הסטטוס של אובייקטים מסוימים של מה שנקרא «רכוש רוסי», כולל חצר אלכסנדר, במסגרת קשרים עבודה עם מוסדות ישראליים. פעולות אלה היו בלתי פורמליות וייעוציות ולא לווה בהגשת תביעות, הצהרות רשמיות על זכות קניין או ניסיונות לשנות את הרישום במרשם הקרקעות.

בשנים 1993–1996 שלחה הצד הרוסי למוסדות הישראליים בקשות מנהליות בבקשה להבהיר את הסטטוס המשפטי של האובייקט ואת האפשרות לרישום מחדש שלו. בתגובה ציינו המוסדות הרושמים הישראליים על קיומו של רישום קיים בטאבו, וכן על היעדר מסמכים קנייניים מתאימים, הנדרשים לשינוי המרשם. לא החלו הליכים פורמליים לבחינת הרישום.

באותה תקופה לא התקיימו הליכים משפטיים, לא התקבלו החלטות על העברה, ולא חלו שינויים במרשם הקרקעות. כל הפעולות הוגבלו להתכתבות וייעוץ ברמה בין-משרדית.

סוף שנות ה-90 — תחילת שנות ה-2000: מעבר לדרישות פורמליות

בסוף שנות ה-90 — תחילת שנות ה-2000 עברה הפדרציה הרוסית מייעוץ לפניות פורמליות למוסדות הישראליים בדרישה לבחון מחדש את הסטטוס של חצר אלכסנדר.

באותה תקופה החל הצד הרוסי להצהיר רשמית שהאובייקט הוא «רכוש רוסי», ולהתעקש על רישומו מחדש במרשמים המדינתיים של ישראל.

המוסדות הרושמים הישראליים סירבו לשנות את הרישום בטאבו, תוך הפניה ל:

• היעדר מסמכים קנייניים מתאימים;
• היעדר שרשרת תואר רציפה ומוכרת;
• קיומו של רישום קיים על שם נושא אחר.

לא התקבלו החלטות משפטיות בתקופה זו, והרישום במרשם הקרקעות נותר ללא שינוי.

שנים 2019–2022: החלטות מנהליות ובחינתן מחדש

בשנת 2019 בישראל החל תהליך מנהלי הקשור לשינוי הסטטוס של חצר אלכסנדר. בחינת השאלה התבצעה לא בהליך משפטי, אלא ברמת הרשות המבצעת והמוסדות הרושמים.

בדצמבר 2019, במסגרת תהליך זה, נעשה ניסיון לרישום מנהלי של זכויות הפדרציה הרוסית על האובייקט. פעולות אלה היו בעלות אופי פוליטי-מנהלתי והתרחשו על רקע משא ומתן בין ישראל לרוסיה בנושא האזרחית הישראלית נעמה יששכר, שנשפטה ברוסיה.

חשוב להדגיש שלא היה מדובר בהכרה משפטית בזכות קניין. פעולות הרישום בוצעו בדרך מנהלית, ללא בחינת השאלה של שרשרת תואר רציפה וללא ביטול הרישום הקיים במרשם הקרקעות, מה שיצר קוליזיה משפטית.

בשנת 2020 התקבלה במקביל החלטה מנהלית נפרדת על סיווג חצר אלכסנדר כ«מקום פולחן נוצרי», מה שהעביר את האובייקט למשטר משפטי מיוחד, אך לא היה מעשה העברת קניין ולא החליף את ההליך המשפטי.

בשנת 2022 ביטלו המוסדות הישראליים את ההחלטות המנהליות של 2019–2020, שעסקו בשינוי הסטטוס של האובייקט. הביטול בוצע בדרך מנהלית, על פי תוצאות בדיקה פנימית של חוקיות פעולות הרישום, ללא קבלת החלטה משפטית על מהות המחלוקת על הקניין.

במהלך הבדיקה נקבע ששינוי הסטטוס של חצר אלכסנדר בוצע:

• ללא בסיס משפטי מתאים;
• ללא החלטה משפטית;
• ללא אישור של שרשרת תואר רציפה ומוכרת של קניין.

לאחר ביטול ההחלטות המנהליות הוחזר הרישום במרשם הקרקעות למצב שהיה קיים לפני 2019.

שנת 2022 — ההווה: סטטוס-קוו והמתנה להחלטה

נכון לעכשיו, הסטטוס המשפטי של חצר אלכסנדר נותר בלתי מוגדר. האובייקט ממשיך להיות במצב סטטוס-קוו עד לקבלת החלטה סופית על ידי המוסדות המוסמכים של מדינת ישראל. התהליך לא הושלם: הצעדים הבאים תלויים במסקנות הוועדה הממשלתית הבין-משרדית ובפעולות משפטיות חדשות אפשריות.

בסופו של דבר, ההחלטה המרכזית נותרת בידי ממשלת ישראל, ולא בידי בית המשפט. בתי המשפט רק קיבעו את הסטטוס-קוו וציינו במפורש שהתשובה הסופית צריכה להיות מגובשת על ידי הוועדה הבין-משרדית ולאחר מכן מאושרת על ידי הרשות המבצעת. כך, השאלה חורגת הרבה מעבר למחלוקת רכושית פרטית והופכת למבחן ליכולת ממשלת ישראל לעמוד בלחץ חיצוני, מבלי להרוס את ההיגיון הפנימי של מדינת חוק.

האם בנימין נתניהו יוכל בסופו של דבר לשמור על האינטרסים של מדינת ישראל — לעמוד בפני דרישותיו המתמידות של פוטין — או שהמדינה תאשר את מחויבותה לעובדות היסטוריות-משפטיות, לחוק ולנהלים דמוקרטיים, יהפוך למדד לאיזה עקרון יהיה מכריע: “כדאיות פוליטית” או “שלטון החוק”.

אחרי הבחירה הזו והשלכותיה ממשיכים לעקוב בקפידה נאחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency.

תגובה ציבורית: עצומה על סיכונים לביטחון ישראל

על רקע המחלוקת המתמשכת סביב חצר אלכסנדר בישראל, נוצרה יוזמה ציבורית בצורת עצומה, שהועלתה על פלטפורמת עצומה תחת השם איום מרוסיה. מחברי הפנייה קוראים לממשלת ישראל לעצור כל צורה של העברת חצר אלכסנדר למבנים הקשורים לפדרציה הרוסית, ורואים בצעד כזה סיכון פוטנציאלי לביטחון הלאומי.

“להגן על ישראל מהאיום הרוסי: לעצור את העברת חצר אלכסנדר לתומכי חמאס”
«להגן על ישראל מהאיום הרוסי: לעצור את העברת חצר אלכסנדר לתומכי חמאס»

הנה היא (עברית) – https://www.atzuma.co.il/threatfromrussia

בטקסט העצומה מודגש שמדובר לא רק במחלוקת רכושית או היסטורית. לדעת היוזמים, העברה אפשרית של האובייקט עלולה להוביל ל”התקבעות מוסדית של נוכחות רוסית באזור רגיש בירושלים”, מה שנחשב כגורם להשפעה פוליטית וסמלית, החורגת מעבר לשימוש דתי.

מושם דגש נפרד על הסיכון לשימוש במבנים דתיים וציבוריים ככלי להשפעה חיצונית, כולל קידום “נרטיבים פוליטיים וקשרים לא פורמליים, שאינם תואמים את האינטרסים של ישראל”. מחברי העצומה מציינים שמנגנוני השפעה כאלה כבר יושמו על ידי רוסיה במדינות אחרות תחת כיסוי של מוסדות תרבותיים ודתיים.

בפנייה מודגש גם ההקשר הגיאופוליטי: “אינטראקציה פעילה של רוסיה עם מדינות ומבנים עוינים לישראל, כולל איראן והכוחות הקשורים אליה”. לאור זאת, העברת האובייקט בירושלים נתפסת כ”ערוץ פוטנציאלי ללחץ חיצוני“, ולא כמעשה משפטי נייטרלי.

לבסוף, המחברים רואים מסוכן את “התקדים של החלטה פוליטית תוך עקיפת הליך משפטי מלא“, מכיוון שלדבריהם הוא “מערער את האמון במוסדות המדינה ויוצר פגיעות ללחץ חיצוני עתידי על החלטות ישראליות”.

עם זאת, העצומה אינה מסמך משפטי ואין לה כוח מחייב. היא משקפת את עמדת חלק מהחברה הישראלית ומשמשת צורה של לחץ ציבורי על הרשות המבצעת, תוך השלמת ההקשר המשפטי והפוליטי סביב חצר אלכסנדר.

האם אתם יודעים מי מעטר את שטר ה-50 שקל? כן-כן, זהו הוא — שאול כרניחובסקי, ששמו מונצח לא רק על שטרות, אלא גם ברחובות ערי ישראל.

לעיתים קרובות מכנים אותו “השני אחרי ביאליק” כמשורר ישראלי. אבל האם זה לא מחמאה?

שאול גוטמנוביץ’ כרניחובסקי היה משורר יהודי בולט, מתרגם ורופא, שיצירותיו בעברית השפיעו באופן משמעותי על התרבות היהודית.

נולד במיכאילובקה (זפוריז’יה, אוקראינה), הוא ידע מספר שפות וכבר בנעוריו החל לתרגם את יצירות פושקין לעברית.

בגיל 15 המשיך את לימודיו באודסה. בתמיכת יוסף קלאוזנר החל לפרסם שירים. לאחר מכן נסע להיידלברג ולוזאן, שם למד רפואה. עם שובו מחו”ל עבד כרופא במליטופול ובמחוז חרקוב.

במהלך מלחמת העולם הראשונה היה גם רופא בבית חולים (בית החולים סרפימובסקי במינסק). הוענק לו עיטורי סנט סטניסלב מדרגה שלישית וסנט אנה מדרגה שלישית.

לאחר המלחמה חזר לאודסה, עסק בפרקטיקה רפואית פרטית. בשנת 1922 היגר מרוסיה, התיישב בברלין.

שיריו ותרגומיו הביאו לו הכרה רחבה. כתב שירים בעברית (באותה תקופה העברית עדיין לא שוחזרה במלואה כשפה מדוברת, ולעיתים קרובות כונתה “שפה עברית עתיקה”). השירה מהללת את ההתחדשות הפנימית דרך הציונות, שחרור הנשמה היהודית.

לנושאי העברית המודרנית, עם זאת, המטריקה של כרניחובסקי לעיתים קרובות קשה לתפיסה בגלל שההטעמה בעברית המודרנית שונה מזו של השפה שבה כתב המשורר; השפה עצמה השתנתה באופן משמעותי, והפכה לאמצעי תקשורת חי.

בשנת 1931 כרניחובסקי עשה צעד ששינה את חייו: הוא עבר לארץ ישראל. כאן הוא לא רק תרם לרפואה, על ידי חיבור מילון מונחים (לטינית — עברית — אנגלית), אלא גם המשיך לרפא במילים, בעבודתו כרופא בבית ספר.

עטו היה לא פחות חזק מסכין המנתחים, שכן הוא תרגם לעברית את הפואמות האפיות “איליאדה” ו”אודיסיאה”, וכן את “מילה על גדוד איגור”. על תרגום “קאלוואלה” הפינית הוענק לו צלב אביר של מסדר הוורד הלבן של פינלנד בשנת 1934. משנת 1936 כרניחובסקי ייצג את הספרות העברית במועדון PEN הבינלאומי, היה מועמד לפרס נובל לספרות בשנים 1935 ו-1937. הוא זכה פעמיים בפרס הספרותי על שם ביאליק.

פעמיים (בשנים 1935 ו-1937) היה מועמד לפרס נובל לספרות.

נפטר בשנת 1943 בירושלים, והשאיר אחריו מורשת ספרותית עשירה.

שאול כרניחובסקי — זה לא רק שם, זה סמל. סמל לאהבה לעמו, לשפה ולתרבות. סמל לשאיפה בלתי נלאית לידע וליצירה.

הסרט “וקורינני” (רוסית: “Rooted”) הוא הפרויקט הראשון של צוות פוסט בלום אוקראינה, מוקדש לשימור ההיסטוריה של קהילות לאומיות קטנות באוקראינה. בהתבסס על ראיונות שהוקלטו בשנת 2024 בערים כמו לבוב, אודסה ובלגרוד-דנסרובסקי, הסרט חושף את גורלם של נציגי ארבע קהילות לאומיות – טטרים קרים, בולגרים, יהודים והונגרים.

סיפורים אלו מראים כיצד חלפו חייהם של האנשים הללו בתקופת ברית המועצות ולאחר שאוקראינה קיבלה עצמאות.

הסרט הוקרן בבכורה באוקראינה בנובמבר 20224.

סיפורי חיים וזיכרונות

בסרט מספרות ארבע דמויות: לרנה חאנום קורטנבי קיזה (טטרית קרים), ולנטינה ניקירוי (בולגרית), פיטר גרגלי (הונגרית) ופבל קוזלנקו (יהודי). הם חולקים זיכרונות מעברם בברית המועצות, גירוש וחיים בגלות, החזרה לקרים עבור הטטרים של קרים וכיצד הם שרדו את השינויים שהביאה עצמאותה של אוקראינה.

“אנחנו מקליטים את הזיכרונות של עדי ראייה כדי להחמיר את הקולות האוקראינים בהיסטוריה העולמית ולחזק את עצמנו”, אומר צוות Post Bellum Ukraine. הסרט הזה הוא חלק מהפרויקט שלהם שמטרתו לשמר את הזיכרון של קהילות לאומיות.

נקודות ושאלות חשובות

הסרט נוגע בנושאים חשובים כמו חיי הקהילות הלאומיות בתקופה הסובייטית, יחסן לתרבותן ולשפתן ותגובתן לשינויים שחלו לאחר השבת עצמאותה של אוקראינה ב-1991. אחד הנושאים המרכזיים הוא נושא הפטריוטיות, וכיצד הוא נתפס על ידי נציגי קבוצות אתניות שונות באוקראינה.

“הסרט ינסה לענות על השאלות הבאות: כיצד חיו הקהילות הלאומיות בפועל בתקופה הסובייטית? איך היה עבור הטטרים של קרים לחזור למולדתם קרים לאחר הגירוש? ומה המשמעות של פטריוטיות עבור הקהילות הללו?” – אומרים יוצרי הסרט.

מורשת ועתיד

הסרט התיעודי אינו מוגבל רק לעובדות היסטוריות, אלא גם משקף את עתידה של אוקראינה ותפקידן של הקהילות הלאומיות בתהליך זה. הוא מדגיש את חשיבות הניצחון במלחמה עם רוסיה וכיצד היא תשפיע על המשך התפתחותן של כל הקבוצות הלאומיות באוקראינה.

צוות Post Bellum Ukraine הקליט 15 ראיונות עם אנשים מדורות שונים המתגוררים באזורים שונים של אוקראינה – טרנסקרפטיה, בסרביה, אודסה, קרים ולביב. עדויות אלו מדגישות את האופי הרב-אתני של אוקראינה ואת החשיבות של עתיד משותף לכל הקבוצות האתניות.

מדוע חשוב לשמור על ההיסטוריה?

ארגון אזרחי פוסט בלום אוקראינה נוצר על מנת לשמר את זיכרון האירועים שחוו ולהנגיש סיפורים אלו לדורות הבאים. הפרויקט מקדם גם הפצת מידע על משמעות ההיסטוריה האוקראינית בזירה הבינלאומית.

“אנחנו מדברים על העבר כדי לשפר את העתיד שלנו”, אומרים המארגנים.

בימוי ותמיכה טכנית

הסרט צולם בניצוחו של הבמאי מקסים ג'ניפ, שיחד עם עוזרת העורכת ויקטוריה סולוביוק, עשו עבודה נהדרת כדי להעביר את כל הרגשות והחוויות של הדמויות. תשומת לב רבה הוקדשה לאיכות העריכה, הסאונד והכיוון כדי להפוך את הזיכרונות הללו לחיים ואמיתיים ככל האפשר.

טבלה: נציגי קהילות לאומיות בסרט “וקורינני”

מַסְקָנָה

“Vkorineni” הוא לא רק סרט על ארבע קהילות לאומיות של אוקראינה. זהו מחקר מעמיק של זיכרון היסטורי, זהות לאומית ועתידה של אוקראינה כמדינה רב לאומית. הסרט עוזר להבין עד כמה חשובים הניצחונות במלחמה עם רוסיה וכיצד הם קובעים את עתידה של אוקראינה עבור כל אזרחיה.

חומר המתפרסם באתר חדשותשם תוכל למצוא מידע מפורט יותר על קהילות לאומיות אוקראינה ופרויקטים תרבותיים.

טריילר לסרט – https://www.youtube.com/watch?v=KULA5ij162M

השאירו תגובה בטלגרם – ערוץ NAnews↓

מחבר: לב ורשבסקי

אם החברה נמצאת מחוץ לישראל, אינה מכירה את שוק הפרסום המקומי, מהססת לגבי אמינות הספקים או נתקלת בקשיים בתשלום ובטיפול במסמכים, ניתן להפקיד את כל תהליך הפרסום בידי סוכנות ישראלית Nikk.Agency.

אנו עוסקים בשיווק אינטרנטי, SEO וקידום עסקים ויכולים לקחת על עצמנו את בחירת ובדיקת הפלטפורמות המקומיות, משא ומתן עם המוציאים לאור, הכנה ותרגום של חומרים, ארגון פרסומים, חישובים עם מבצעים ישראליים וליווי תיעודי נדרש. הלקוח מקבל שותף מקומי אחד, תקציב מוסכם ושליטה על כל התהליך – ללא צורך להבין בעצמו את המאפיינים של השוק הישראלי.

ליצור אתר לעסק בישראל היום זה יחסית פשוט. אבל לגרום לכך שימצאו אותו לקוחות פוטנציאליים, זו משימה מורכבת יותר. במיוחד בתחומים תחרותיים: בנייה, שיפוצים, נדל”ן, רפואה, תיירות, שירותים משפטיים, מסחר מקוון.

ניתן להגדיל את תקציב Google Ads, לפתח רשתות חברתיות, להשקיע באופטימיזציה למנועי חיפוש. אבל יש עוד ערוץ למשיכת קהל, שבו חברות קטנות לא תמיד משתמשות: פרסומים באתרים חיצוניים.

מאמר פרסומי בעיתון מקומי, חומר בפורטל נושאי, פרסום מקצועי עם מעבר לאתר החברה – כל זה מאפשר לעסק להיות נוכח לא רק בדפים שלו, אלא גם במקום שבו לקוחות פוטנציאליים כבר מחפשים מידע.

בישראל קיים שוק שלם של פרסומים כאלה. מאות אתרים מקומיים, פורטלים אזוריים, קטלוגים מיוחדים, סוכנויות שיווק ומתווכים.

ובכל זאת להזמין מאמר אפשר גם בעשרות שקלים וגם באלפי שקלים.

נבין מה בדיוק נמכר, למי זה נחוץ וכיצד לבחור את האפשרות המתאימה.

למה עסקים צריכים מאמרי פרסום באתרים אחרים

נניח חברה קטנה לשיפוץ דירות בחיפה.

יש לה אתר, תמונות של עבודות שבוצעו, חוות דעת של לקוחות. אבל אדם שמתכוון לשפץ דירה עשוי בכלל לא לדעת על קיומה.

הוא מחפש מידע על עלות השיפוץ, זמני ביצוע העבודה, בחירת קבלן. קורא אתרים מקומיים, משווה המלצות.

עכשיו נניח שבפורטל אזורי מופיע מאמר על כמה עולה שיפוץ דירה בחיפה. בפנים – המלצות של מומחים, דוגמאות אמיתיות וקישור לאתר החברה.

חומר כזה יכול להביא מבקר מעוניין, להכיר אותו עם העסק ולתת לו אפשרות לפנות ישירות לשירות.

באופן דומה פועלים פרסומים לסוכנויות תיירות, מרפאות רפואיות, מסעדות, חנויות מקוונות וחברות המשרתות אזורים מסוימים בישראל.

עם זאת, לא כל מאמר עם קישור חיצוני מביא לקוחות. הרבה תלוי היכן הוא פורסם ומי קורא אותו.

למה כדאי לשים לב דווקא לאתרים ישראליים .co.il

אחד המאפיינים של השוק המקומי הוא מבחר גדול של אתרי אינטרנט באזור הדומיין הלאומי .co.il.

היא משמשת חברות מסחריות, חנויות מקוונות, פרויקטים תעשייתיים, פלטפורמות מידע מקומיות והוצאות מיוחדות.

לעסקים הפועלים בתוך ישראל, משאבים כאלה מייצגים עניין מעשי. לא בגלל שהדומיין עצמו מבטיח מיקומים גבוהים בגוגל. אין הבטחה כזו. אלא בגלל שניתן לבחור פלטפורמה מקומית לפי גיאוגרפיה, נושא ושפת הקהל.

לדוגמה, חברה מאשדוד שמתקינה מזגנים עשויה להפיק תועלת ממאמר בפורטל אזורי עם קהל מקומי.

לסוכנות נדל”ן בחיפה – חומר בפלטפורמה המוקדשת לעיר, נדל”ן או שאלות מעבר.

לחברת תיירות – פרסומים במשאבים המוקדשים לטיולים בישראל.

סיפור נפרד הוא השפה. באותה מדינה עסק יכול לשרת לקוחות דוברי עברית, רוסית, אנגלית, ערבית ואוקראינית.

לכן, בבחירת פלטפורמה, כדאי להסתכל לא רק על הדומיין שלה, אלא גם על איזה קהל קורא את החומרים.

לחברות הפועלות במקביל עם ישראל ואוקראינה, יש עניין גם במשאבים אוקראיניים. עם זאת, עצם קיומו של קהל אוקראיני או ישראלי עדיין לא הופך את האתר לפלטפורמת פרסום מתאימה. חשוב הקשר לשירות ספציפי.

היכן בכלל ניתן להזמין מאמר פרסומי בישראל?

בפועל קיימות שלוש אפשרויות נפוצות.

הראשונה – ישירות דרך המערכת. שיטה זו מתאימה אם החברה כבר החליטה על פרסום ספציפי. לדוגמה, רוצה להזמין ראיון, להציג מוצר חדש או לנהל קמפיין תדמיתי.

ניתן לדון בפורמט הפרסום, בתמונות, במיקום החומר ובתנאים אחרים.

אבל אם יש צורך לפרסם עשרה מאמרים באתרים שונים, יהיה צורך לנהל משא ומתן בנפרד עם כל מערכת.

האפשרות השנייה – דרך סוכנות שיווק. היא בוחרת פלטפורמות, מכינה טקסטים ומארגנת פרסום.

זה נוח כאשר לחברה אין מומחה משלה. עם זאת, יש להבין כמה עולה הפרסום עצמו וכמה – שירותי הסוכנות.

השלישית – קטלוגים ומרקטפלייסים מיוחדים. הם מאחדים הצעות של משאבים שונים במערכת אחת. ניתן להשוות פלטפורמות, לראות מחירים, לבחור נושא ולהזמין.

בשוק הישראלי פועלים, בין היתר, BuyPost, BUY-LINKS וBestLinks, וגם קטלוגים קטנים יותר. לכל שירות יש סט אתרים, תעריפים ושירותים נוספים משלו.

ליזמים שרוצים לשלוט בעצמם בתקציב, קטלוגים כאלה מאפשרים לראות יותר אפשרויות מאשר בפנייה לסוכנות פרסום אחת.

כמה עולה פרסום בישראל: מעשרות עד אלפי שקלים

הפיזור במחירים אכן גדול.

לדוגמה, לפי מחירון שפורסם ב-28 באוגוסט 2026 של BuyPost, בקטלוג החברה באותו זמן היו 1156 פלטפורמות.

העלות המינימלית הייתה 50 שקלים, המחיר הממוצע בקטלוג – 249 שקלים, והעליון הגיע ל-6000 שקלים. לפי תנאי מחירון זה, כתיבת הטקסט כלולה, המחירים מצוינים ללא מע”מ.

דוגמה נוספת – BUY-LINKS. בקטלוג הפתוח של החברה מופיעים משאבים נושאיים עם הצעות בסביבות 150 שקלים. עם זאת, פרסומים בכמה מדיה ישראלית גדולה כבר עולים אלפים.

וכאן מתגלה ניואנס מעניין.

אפילו בתוך פרסום ידוע אחד המחיר יכול להשתנות בהתאם לחלק, לפורמט ולתנאי הפרסום.

לדוגמה, חומר יכול להתפרסם באתר, אבל הקורא יוכל להגיע אליו בעיקר דרך קישור ישיר. הפרסום במקרה זה לא בהכרח יקבל קהל רחב של הפרסום.

לחלק מהפלטפורמות יש מגבלות על תוכן, נפח, תמונות ותקופת אחסון המאמר.

לכן המחיר עצמו לא אומר הרבה על התוצאה הפוטנציאלית.

לפני שמשלמים כמה מאות או אלפי שקלים, יש להבין מה בדיוק כלול בהזמנה.

כיצד לבחור פלטפורמות אם צריך דווקא את השוק הישראלי

ניתן לחפש אתרים בעצמך דרך Google. אבל אם צריך כמה פרסומים בעברית, אנגלית או רוסית, נוח יותר להשתמש בקטלוג אחד.

לדוגמה, במערכת BestLinks מוצג מבחר גדול של משאבים ישראליים וזרים, כולל אתרים מקומיים רבים באזור .co.il.

הקטלוג מאפשר לבחור פלטפורמות לפי נושא, שפה, מדינה, עלות ומדדי דומיין. בין ההצעות יש משאבים חדשותיים לאומיים ואזוריים, אתרים נושאיים ופרויקטים מיוחדים.

לפי מידע של החברה עצמה, הרשת שלה כוללת יותר מ-2900 אתרים. זהו מדד שהוכרז על ידי BestLinks, ולא תוצאה של ביקורת עצמאית של הקטלוג.

מוצעים הזמנות נפרדות וחבילות פרסומים. בקטלוג יש גם אפשרות להשוות מאפייני אתרים ולהוריד מידע ל-Excel.

לבעל חברה קטנה מערכת כזו עשויה להיות נוחה יותר ממשא ומתן עצמאי עם עשרות מערכות.

לצפות בקטלוג האתרים לפרסום מאמרי פרסום וקישורים בישראל

עם זאת, מספר האתרים הזמינים אינו ערובה לאיכות. יש לבחור משאב ספציפי תוך התחשבות בקהל שלך ובמטרות הקמפיין.

מה עדיף: פרסום ידוע או אתר נושאי קטן?

נניח שחברה ישראלית מוכרת ציוד מקצועי למסעדות.

יש לה שתי אפשרויות: פרסום יקר בפורטל חדשות לאומי גדול או כמה חומרים במשאבים קטנים שמבקרים בהם בעלי מסעדות ומומחי התחום.

איזו אפשרות תביא יותר לקוחות?

התשובה תלויה בעיקר במי שיראה את הפרסום ואיזו הצעה יקבל הקורא.

מדיה גדולה יכולה להיות כלי שימושי להעלאת המודעות למותג. פרסום נושאי – לפנייה לקבוצה מסוימת של קונים פוטנציאליים.

ההבדל הזה בולט במיוחד ברמה האזורית.

לעסק קטן מקריית ים אין הרבה טעם לשלם רק על שם פרסום ידוע, אם מטרתו היא למשוך לקוחות מחיפה והקריות.

פורטל מקומי עם קהל מתאים עשוי להיות פלטפורמה מתאימה יותר.

אבל גם כאן לא כדאי להסתמך רק על הגיאוגרפיה המשוערת. עדיף לבקש מידע על ביקורים ולראות עד כמה האתר מתעדכן באופן פעיל.

DR, ביקורים ומוניטין: מה לבדוק לפני התשלום

בקטלוגים של פרסומים פרסומיים לעיתים קרובות מציינים DR – דירוג דומיין.

זהו מדד של שירות Ahrefs, המשקף את הערכת פרופיל הקישורים של הדומיין. הוא יכול להיות שימושי לניתוח השוואתי, אך אינו שווה ערך לביקורים ובוודאי לא מראה את מספר הלקוחות הפוטנציאליים.

אתר יכול להיות בעל DR גבוה ולא למשוך כמעט את הקהל שמעניין את המפרסם.

לכן כדאי לבדוק כמה דברים: כמה זמן קיים המשאב, האם חומרים מתפרסמים באופן קבוע, האם הנושא מתאים לעסק המפורסם ועד כמה המאמרים שכבר פורסמו הם תוכניים.

בנפרד יש לברר לכמה זמן מתפרסם החומר.

חלק מהפלטפורמות מבטיחות פרסום קבוע, אחרות קובעות תקופה מינימלית מסוימת. לדוגמה, BuyPost מציינת בפומבי הבטחה לפרסום של לפחות שנה.

למפרסם זו הבדל משמעותי.

אם המאמר ייעלם לאחר כמה שבועות, אין לצפות ממנו לאפקט ממושך.

NAnews – חדשות ישראל | Nikk.Agency בעבר בחנו בפירוט את שאלות הנוכחות הדיגיטלית של עסקים קטנים במאמר “כיצד להשתמש ברשתות חברתיות ובלוגים לקידום עסקים קטנים בישראל”.

פרסומים חיצוניים יש לראות כחלק ממערכת קידום כוללת. במיוחד כאשר לחברה כבר יש אתר פעיל, פרטי קשר ברורים, חוות דעת ודרך נוחה להזמנת שירות.

איזה חומר עדיף לפרסם

לעיתים קרובות הלקוח רוצה לפרסם טקסט פרסומי מקסימלי: החברה נוסדה לפני שנים רבות, מספקת שירותים באיכות גבוהה, משתמשת בטכנולוגיות חדשניות ונחשבת למובילה בתחום שלה.

לקורא מחומר כזה יש מעט תועלת.

עובדת טוב יותר לוגיקה אחרת: המאמר צריך לענות על שאלה שהלקוח הפוטנציאלי באמת מגיע איתה לאינטרנט.

לחברת שיפוצים זה יכול להיות הסבר על עלות שיפוץ דירה בישראל. לסוכנות תיירות – אוסף מסלולים פחות ידועים. לחנות חשמל – המלצות לבחירת ציוד מסוים.

החברה המפורסמת מופיעה בחומר באופן טבעי: דרך תגובה מומחית, דוגמה מעשית או הצעת שירות.

וכאן עולה שאלה נוספת – מי כותב את המאמר?

אם הכנת הטקסט כלולה במחיר, יש לברר האם השירות כולל עבודה עריכתית מלאה. חלק מהפלטפורמות מציעות אפשרויות שונות: טקסט של הלקוח עצמו, חומר של מחבר מקצועי או הכנה באמצעות בינה מלאכותית.

האופציה האחרונה לא בהכרח רעה בפני עצמה. חשוב שהחומר המפורסם יהיה מדויק מבחינה עובדתית, מועיל ויעמוד בדרישות הפלטפורמה.

ומה עם רכישת קישורים חיצוניים ו-Google?

כאן יש הבדל משמעותי בין פרסום רגיל להגדלת קישורים מלאכותית.

Google מאפשרת פרסומים בתשלום וקישורים מסחריים, אך ממליצה לסמן קישורים כאלה עם תגים rel="sponsored" או rel="nofollow".

רכישת קישורים אך ורק למניפולציה בתוצאות החיפוש מפרה את כללי מנוע החיפוש.

לכן הבטחות ליציאה מובטחת ל-TOP של Google לאחר רכישת כמות מסוימת של קישורים יש לקחת בביקורתיות.

הפרסום צריך להיות בעל ערך עצמאי לקורא ולעסק.

ואם הוא בו זמנית מביא מבקרים חדשים, מכיר את הקהל עם שירותי החברה ומחזק את נוכחותה באינטרנט, זה כבר תוצאה קונקרטית.

עם זאת, מאמר בתשלום אינו מחליף אופטימיזציה טכנית של האתר, תוכן איכותי ועבודה עם בקשות של לקוחות פוטנציאליים.

כיצד לא לבזבז את תקציב הפרסום לשווא

נניח שלבעל עסק קטן יש 1000 שקלים לפרסומים חיצוניים.

לא בהכרח להוציא את כל הסכום על משאב ידוע אחד. אבל גם לרכוש עשרים קישורים אקראיים רק כי הם זולים, לא כדאי.

ניתן לבחור מראש מספר פלטפורמות מתאימות, להשוות תנאים, לקבוע את נושא כל מאמר ולבצע קמפיין מוגבל.

לפני ההזמנה רצוי לברר האם הכנת הטקסט כלולה במחיר, האם ניתן לאשר את החומר, כמה קישורים מותר להכניס ומה יקרה אם המערכת תסרב לפרסם את המאמר.

האמינות של המתווך מתבטאת לא בהבטחות להעלות את האתר לעמוד הראשון בגוגל, אלא בשקיפות התנאים: עלות ברורה, אישור ביצוע ההזמנה, אפשרות לקבל חשבונית וכללים מוסכמים מראש לפתרון מצבים שנויים במחלוקת.

לחברה ישראלית חשוב גם לברר את סדר הוצאת חשבונית מס — חשבון מס הנדרש לניהול חשבונאי תקין של ההוצאות המתאימות.

לבסוף, כדאי לעקוב אחר התוצאה.

לשם כך משתמשים בתגיות UTM בקישורים, אנליטיקה של תנועת האתר, נתונים על פניות, פניות דרך WhatsApp ורכישות שבוצעו.

עשרה מאמרים שפורסמו אינם שווים לעשרה לקוחות שנמשכו. לפעמים פרסום מתאים אחד מתברר כיעיל יותר מחבילה שלמה של פרסומים לא מוצלחים.

ומה אם הלקוח נמצא בחו”ל ואינו מכיר את השוק הישראלי?

מצב נפרד הוא כאשר החברה נמצאת מחוץ לישראל, אך רוצה לקדם כאן את מוצריה, שירותיה או פרויקט אינטרנטי.

לדוגמה, יצרן אוקראיני מתכנן להיכנס לשוק הישראלי. חברת תיירות אירופית מחפשת פלטפורמות מידע מקומיות. או סוכנות SEO בינלאומית קיבלה הזמנה לקידום אתר ישראלי, אך אינה מכירה כלל את המו”לים המקומיים.

עולות שאלות מעשיות לחלוטין. איך להבדיל בין משאב ישראלי שעובד באמת לבין אתר שנוצר אך ורק למכירת קישורים? באיזו שפה להתקשר עם המערכת? איך לאשר את הפרסום, לבדוק את המבצע, לבצע תשלום בשקלים ולקבל את המסמכים החשבונאיים הנדרשים?

ומה אם החברה פועלת בחו”ל, מתווספות שאלות של תשלומים חוצי גבולות, מע”מ, הוצאת חשבוניות ותיעוד הוצאות.

במקרים כאלה אין צורך להבין בעצמך את כל המאפיינים של השוק המקומי.

סוכנות ישראלית Nikk.Agency, הפועלת בתחום השיווק באינטרנט, SEO, יצירת לידים וקידום עסקים, יכולה לקחת על עצמה את כל תהליך ארגון הפרסומים בישראל. הסוכנות נמצאת פיזית בארץ ועובדת בעברית, רוסית, אוקראינית ואנגלית.

nikk.co.il

בהתאם למשימה אנו יכולים לבחור פלטפורמות, לבדוק הצעות של מו”לים מקומיים, לאשר מחירים ותנאים, לארגן הכנה ותרגום של חומרים, לפקח על הפרסומים ולספק ללקוח דוח על העבודה שבוצעה.

נושאים פיננסיים מוסכמים בנפרד: חישובים עם מבצעים מקומיים, סדר תשלום מחו”ל, הוצאת חשבוניות והמסמכים הנדרשים. תנאי המס נקבעים באופן אישי תוך התחשבות במדינת הלקוח ובאופי העסקה.

למעשה, חברה זרה מקבלת שותף מקומי אחד במקום הצורך לחפש ולבדוק עשרות ספקים ישראליים.

במקביל, הלקוח מסכים מראש על התקציב, הפלטפורמות שנבחרו ועלות הליווי. אין התחייבויות לרכוש כמות מסוימת של פרסומים או לעבוד אך ורק עם מרקטפלייס אחד.

לדיון בארגון פרסומים פרסומיים וקידום בשוק הישראלי — Nikk.Agency.

איפה בסופו של דבר כדאי יותר להזמין מאמרים פרסומיים בישראל?

אין תשובה אוניברסלית, אך כיוון החיפוש תלוי במשימה הספציפית.

אם החברה רוצה לפרסם ראיון גדול או לבצע קמפיין תדמיתי במדיה מסוימת, יש טעם לפנות ישירות למערכת ולהשוות את התנאים עם הצעות הסוכנויות.

אם יש צורך לפרסם חומרים באופן קבוע בכמה משאבים, נוח יותר לעבוד דרך קטלוגים מתמחים. שם קל יותר להשוות מחירים ומאפייני פלטפורמות.

לעסקים אזוריים מעניינים במיוחד פורטלים מקומיים ואתרים נושאיים באזור .co.il. אך לפני הרכישה יש להעריך לא רק את שם הדומיין, אלא את הקהל האמיתי ותוכן המשאב.

במקרה של תקציב מוגבל, כדאי להתחיל בכמה פרסומים, למדוד את התוצאה ורק לאחר מכן להרחיב את הקמפיין.

אבל לא כדאי לקנות מיד חבילה גדולה רק בגלל המחיר האטרקטיבי. קודם כל יש לוודא שהאתרים שנבחרו אכן תואמים את האינטרסים של הלקוחות הפוטנציאליים.

בסופו של דבר, בעל העסק זקוק לא לעשרות שורות חדשות בדוח SEO, אלא לאנשים שיכירו את החברה, יתעניינו בשירותיה ויפנו להזמנה.

בדיוק לפי תוצאה זו יש להעריך את יעילות הפרסומים הפרסומיים.

לבחירה מוקדמת ניתן להשתמש בקטלוג של פלטפורמות ישראליות ובינלאומיות עם בחירת נושא, שפה ועלות פרסום.

…

15 באוקטובר 2026 | מחבר: אנטון פשדינסקי | חדשות

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי נתן שלושה ראיונות בשלושה ימים, בהם דיבר בגלוי על הסכסוך עם ממשל דונלד טראמפ. בשיחות עם רדיו NPR האמריקאי, המנחה הבריטי פירס מורגן והעיתון פייננשל טיימס, הוא האשים את וושינגטון בלחץ על קייב, ביקר את עסקאות האנרגיה של ארה”ב עם רוסיה והצהיר על הסיכונים שנוצרו עקב הגבלות התמיכה הצבאית האמריקאית.

ההצהרה החריפה ביותר של זלנסקי הייתה שהוא מרגיש נבגד. אך מאחורי המשפט הזה עומדות נסיבות קונקרטיות: אזהרות על הפסקת העברת מודיעין אפשרית, בעיות בתקשורת לוויינית של מל”טים אוקראיניים, דרישה אמריקאית להפסיק תקיפות על בתי זיקוק רוסיים והתקפות מתמשכות של רוסיה על תחנות כוח אוקראיניות.

אנטון פשדינסקי עבור חדשות השווה בין שלושת השיחות, הכרונולוגיה שלהן והאירועים שבאו בעקבותיהן. הן מראות כיצד ויכוח על מחירי דיזל הפך למשבר רציני ביחסים בין שני הנשיאים.

NPR: זלנסקי למד על ‘הפסקת האש האנרגטית’ מהרשתות החברתיות

הראיון הראשון התקיים ב-13 באוקטובר 2026 בקייב. זלנסקי שוחח עם כתבת רשת הרדיו הציבורית האמריקאית NPR, ג’ואנה קאקיסיס.

הסיבה הייתה החלטות טראמפ שהתקבלו כמה ימים קודם לכן.

ב-9 באוקטובר הודיע הנשיא האמריקאי על הקלה זמנית בהגבלות על ייצוא דיזל רוסי. וושינגטון קיוותה להגדיל כך את היצע הדלק ולהוריד מחירים, שהיו כואבים לצרכנים האמריקאים לפני הבחירות האמצעיות לקונגרס בנובמבר.

ב-11 באוקטובר הודיע טראמפ כי אוקראינה ורוסיה כביכול הסכימו להפסיק תקיפות הדדיות על תשתיות אנרגיה.

קאקיסיס שאלה את זלנסקי כיצד נודע לו על ההסכם שהושג.

“מהרשתות החברתיות, כמוך”, ענה הנשיא.

הדברים התייחסו לפרסום של טראמפ ב-Truth Social — הרשת החברתית שבבעלותו. זלנסקי הבהיר כי לא היה הסכם מתואם מראש עם קייב, כפי שדיווח הבית הלבן.

עם זאת, אוקראינה הסכימה להימנע זמנית מתקיפות על אנרגיה רוסית, בציפייה לפעולות דומות מצד מוסקבה.

הכוחות הרוסיים המשיכו בתקיפות על מתקני אספקת החשמל האוקראיניים.

אזהרת הצבא האמריקאי

חלק אחר בשיחה עם NPR היה חמור יותר.

זלנסקי סיפר כי גנרלים אוקראינים קיבלו אזהרות מעמיתיהם האמריקאים: קייב מסתכנת באובדן גישה לנשק ומודיעין אמריקאי אם הכוחות האוקראיניים ימשיכו לתקוף בתי זיקוק רוסיים.

לדברי הנשיא, ההנהגה הצבאית האוקראינית הודיעה לו על איום כזה. עם זאת, הוא הבהיר כי לא הייתה הפסקה מוחלטת בשיתוף הפעולה באותו זמן.

עם זאת, כבר התעוררו שאלות לגבי תפקוד מערכת ההתרעה המוקדמת על שיגורי טילים רוסיים.

ב-12 באוקטובר תקפו הכוחות הרוסיים את קייב בחמישה טילים בליסטיים. הצד האוקראיני טען כי לא קיבל התרעה מוקדמת מהשותפים המערביים. במהלך התקיפות הבאות, בלילה שבין 13 ל-14 באוקטובר, הבעיות חזרו: לא התקבלו התרעות על הגל הראשון של הטילים, אם כי על הגלים הבאים השותפים כבר דיווחו.

לקוראים בישראל חשובה כאן ההבחנה בין אזעקת אוויר רגילה להתרעה מודיעינית. לישראל יש אמצעים משלה לגילוי איומי טילים. אוקראינה תלויה חלקית במידע מהשותפים המערביים על שיגורי טילים בליסטיים, שיכולים להגיע למטרה תוך דקות ספורות.

קבלת נתונים כאלה מראש מאפשרת להרוויח זמן להכנת הגנה נגד טילים ולהתריע את האוכלוסייה.

טראמפ הכחיש שארה”ב הפסיקה להעביר מודיעין לאוקראינה.

“אנחנו עוזרים להם ומשתפים במידע מודיעיני”, אמר הנשיא האמריקאי לעיתונאים ב-13 באוקטובר.

מאוחר יותר אישרו גם הצבא האוקראיני קבלת התרעות על חלק מהתקיפות הטילים הבאות. לכן לא מדובר בהפסקה מוחלטת ומוכחת של אוקראינה מהמודיעין האמריקאי. אושרו תקלות ספציפיות בהתרעות והצהרת זלנסקי על הגבלות אפשריות.

למה בוויכוח הופיע הדיזל הרוסי

באותו ראיון ל-NPR דחה זלנסקי את טענת טראמפ כי תקיפות אוקראינה על בתי זיקוק רוסיים היו אחת הסיבות העיקריות למחירי הדלק הגבוהים בארה”ב.

לפי נתוני איגוד הרכב האמריקאי AAA, דיזל עלה באותו זמן בממוצע 6.27 דולר לגלון — יותר מ-70% יקר יותר מאשר שנה קודם לכן.

זלנסקי הצביע על סיבה אחרת: המלחמה סביב איראן והגבלות השיט במצר הורמוז.

לישראל הגיאוגרפיה הזו מובנת במיוחד. מצר הורמוז מחבר את המפרץ הפרסי עם מפרץ עומאן ונשאר אחד מנתיבי הייצוא החשובים ביותר של נפט בעולם. חסימתו על רקע המלחמה עם איראן משפיעה על שווקי האנרגיה הבינלאומיים ללא קשר לבתי הזיקוק הרוסיים.

נשיא אוקראינה סבור כי אספקת דיזל רוסי מוגבלת אינה יכולה להוריד משמעותית את המחירים האמריקאיים. אך הקלת הסנקציות מאפשרת למוסקבה לקבל הכנסות נוספות.

שאלה זו — האם ניתן להקל את הלחץ הכלכלי על רוסיה כדי להוריד את מחירי הדלק בארה”ב — הפכה לנקודת המוצא של הסכסוך הציבורי.

פירס מורגן: “כן, אני מרגיש נבגד”

ב-14 באוקטובר 2026 זלנסקי כבר היה בלונדון. שם הוא נתן ראיון גדול פנים אל פנים לעיתונאי הבריטי פירס מורגן לתוכנית Piers Morgan Uncensored.

בניגוד לשיחה עם NPR, העיתונאי שאל לא רק על החלטות הבית הלבן, אלא גם על היחסים האישיים בין הנשיאים.

מורגן שאל ישירות אם זלנסקי מרגיש נבגד על ידי טראמפ.

“כן. אבל זה קצת יותר מסובך מהרגשות האישיים שלי”, ענה זלנסקי.

הוא הסביר שאוקראינה רגילה לראות בארצות הברית את השותף האסטרטגי הראשי שלה. כעת ההנהגה האוקראינית רואה החלטות שלדעתה עוזרות לרוסיה.

“כואב כשהנשיא טראמפ בוחר צד אחד — לא שלנו”, אמר זלנסקי.

עם זאת, הוא הדגיש שקייב לא דורשת מוושינגטון הסכמה בלתי מותנית עם כל עמדה אוקראינית. אוקראינה מוכנה לקבל את תפקיד המתווך האמריקאי, אך התיווך צריך להיות עקבי.

“אם אתם באמצע, אתם צריכים להישאר באמצע”.

שיחה נפרדת עסקה בהצעת טראמפ להחליף את נשיא אוקראינה באדם שיוכל להגיע להסכם עם פוטין.

זלנסקי השיב כי החלפת המנהיג אינה אומרת שינוי בגישת האוקראינים כלפי שטחם.

“אנחנו לא מוכרים את המדינה שלנו. עבורנו זה לא עסק. זו החיים שלנו, המדינה שלנו”, הצהיר.

למה זלנסקי לא מסכים לוותר על שטחים

מורגן שאל אם זלנסקי מוכן להסכם שלום שבו חלק מהשטח האוקראיני יעבור לרוסיה.

התשובה הייתה חד משמעית בשאלת ההכרה המשפטית בכיבוש, אך זהירה לגבי הדרכים להחזרת האזורים הכבושים.

זלנסקי הצהיר שלעולם לא יסכים לראות את אדמת אוקראינה כרוסית. עם זאת, הוא הכיר בכך שהחזרת השטחים עשויה לדרוש תהליך פוליטי ודיפלומטי ממושך.

הנשיא הסביר שחיי אדם חשובים יותר מקילומטר אחד או שניים של שטח, אך זה לא אומר ויתור על זכות אוקראינה על האדמות הכבושות.

השיחה נגעה בחצי האי קרים ודונבאס — האזור התעשייתי המזרחי של אוקראינה, שחלקים ממנו מוחזקים על ידי רוסיה מאז 2014. זלנסקי הזכיר כי הכיבוש של שטחים אלה החל עוד לפני שנבחר לנשיא ב-2019.

הוא גם דחה את זכותו של טראמפ, אילון מאסק או כל אחד אחר לקבוע מי צריך להנהיג את אוקראינה. שאלה זו, לדבריו, נפתרת אך ורק על ידי אזרחי המדינה.

קיום בחירות בזמן מלחמה זלנסקי קישר לביטחון האוכלוסייה ולצורך להבטיח את השתתפות החיילים.

סטארלינק: תקשורת לוויינית הפכה לשאלה פוליטית

החלק המדאיג ביותר בראיון למורגן נגע לתקשורת הלוויינית האמריקאית.

בלילה שבין 13 ל-14 באוקטובר דיווחו הכוחות האוקראיניים על הגבלות פתאומיות בתפקוד מסופי סטארלינק על אובייקטים נעים במהירות גבוהה. לפי דיווחים של מומחים צבאיים, הבעיות השפיעו על ציוד במכשירים המפתחים מהירות של מעל כ-160 קילומטר לשעה.

זה היה חשוב לא רק למל”טים התקפיים.

אוקראינה משתמשת בתקשורת לוויינית בניהול חלק מהמל”טים המיירטים שלה, שמשמידים מל”טים התקפיים רוסיים לפני שהם מתקרבים ליישובים.

זלנסקי הצהיר למורגן שהוא רואה בהגבלות החלטה מודעת של הצד האמריקאי ושל SpaceX.

לפי הערכתו, פעולות כאלה עלולות להוביל לקורבנות אנושיים חדשים.

עם זאת, כאן יש להבחין בין שני שירותים.

סטארלינק — מערכת אינטרנט לווייני מסחרית של חברת SpaceX של אילון מאסק.

סטארשילד — מערכת נפרדת שנוצרה על בסיס טכנולוגיות סטארלינק עבור לקוחות צבאיים וממשלתיים בארה”ב.

לאחר ההאשמות של זלנסקי, מאסק הצהיר בפומבי שמערכות סטארשילד נמצאות בבעלות ובשליטה של ממשלת ארה”ב, והגבלות המהירות והשימוש נקבעות על ידי הצבא האמריקאי ובסופו של דבר על ידי נשיא המדינה.

הצהרה זו אינה מאשרת שטראמפ הורה אישית להגביל את התקשורת של המל”טים האוקראיניים. אך היא מראה שההחלטות על תפקוד המגזר הצבאי של המערכת לא בהכרח מתקבלות על ידי SpaceX עצמה.

הצבא האוקראיני דיווח על כישלון של פעולות מסוימות. מאוחר יותר חלק מהיכולות התקשורתיות שוחזרו, אך שאלות על הסיבות להגבלות נותרו.

לקהל הישראלי יש משמעות לסיפור הזה הרבה מעבר לאוקראינה.

הגנה טכנולוגית גבוהה תלויה לא רק בנוכחות טילים, מל”טים ומכ”מים. לא פחות חשובים ערוצי לוויין, תוכנה, שיתוף מודיעין והחלטות פוליטיות של מדינות השולטות בטכנולוגיות אלה.

ואם בעבר תלות כזו נדונה בעיקר במטה צבאי, כעת היא הפכה לנושא של ויכוח ציבורי בין בעלי ברית.

פייננשל טיימס: “מספיק לנו”

ב-15 באוקטובר 2026 פרסם העיתון הבריטי פייננשל טיימס את הראיון השלישי של זלנסקי, שהוקלט בלונדון.

כאן הנשיא כבר לא הסתפק בהסבר העמדה האוקראינית. הוא הכריז שאוקראינה מפסיקה את ההפסקה מרצון בתקיפות על בתי זיקוק רוסיים.

“ההגבלות הוסרו. מספיק לנו”, אמר זלנסקי.

הוא הזכיר שאוקראינה נמנעה מתקיפות כאלה במשך שלושה ימים לבקשת וושינגטון. במהלך הזמן הזה רוסיה המשיכה לתקוף תשתיות אנרגיה אוקראיניות ואובייקטים אזרחיים.

בלילה שבין 14 ל-15 באוקטובר תקפו מל”טים אוקראיניים בית זיקוק במחוז ריאזאן ברוסיה. מושל האזור פאבל מלכוב דיווח על שריפה, ופקיד אוקראיני אישר לעיתונאים את התקיפה.

מוסקבה מערערת על ההסבר האוקראיני לאירועים. דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב הצהיר שאוקראינה כביכול לא הפסיקה כלל את התקיפות על בתי הזיקוק. שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כינה את התקיפה החדשה אתגר לטראמפ.

לא ניתן לאשר באופן עצמאי את קיום ההפסקה בת שלושה ימים בכל אובייקט. עם זאת, עצם חידוש התקיפה על בית הזיקוק בריאזאן וסירובו של זלנסקי להמשיך בהגבלות חד צדדיות קיבלו אישור פומבי.

כיצד זלנסקי הסביר את יחסו של טראמפ לפוטין

בראיון לפייננשל טיימס ניסה נשיא אוקראינה להסביר את יחסו האישי של טראמפ למנהיג הרוסי.

לדעת זלנסקי, הנשיא האמריקאי חש כבוד לאוטוקרטים ולאנשים עשירים במיוחד, ורואה בהחזקת השלטון במשך שנים רבות כסימן לכוח פוליטי.

זלנסקי ציין שעבור טראמפ היכולת להנהיג מדינה במשך 20, 30 או 40 שנה עשויה להיראות כהוכחה לכוח.

הדברים התייחסו להערכתו של זלנסקי, ולא להודאה של טראמפ באהדה למערכת הפוליטית הרוסית.

נשיא אוקראינה גם הניח שלאחר העסקה עם דיזל רוסי, וושינגטון עשויה להתעניין בפרויקטים אנרגטיים נוספים עם מוסקבה.

הכיוון הבא, לדבריו, עשוי להיות גז טבעי.

במצב זה רואה זלנסקי רצף מסוכן: תחילה מופסק הלחץ על תעשיית הנפט הרוסית, לאחר מכן מתרחב שיתוף הפעולה הכלכלי, והצד האוקראיני מקבל דרישות חדשות לוויתורים.

פטריוט במקום ויתורים חד צדדיים

פייננשל טיימס שאל את זלנסקי אם הוא מוכן להפסיק תקיפות על אנרגיה רוסית גם אם רוסיה תמשיך לתקוף את האנרגיה האוקראינית.

הנשיא השיב כי החלטה כזו אפשרית רק בקבלת פיצוי צבאי קונקרטי.

התנאי המינימלי — טילים מיירטים אמריקאיים נוספים מסוג פטריוט.

פטריוט — מערכת טילים נגד מטוסים אמריקאית, המסוגלת לפגוע גם בסוגים מסוימים של טילים בליסטיים. אוקראינה משתמשת בה להגנת ערים ותשתיות קריטיות.

לישראל זו מערכת מוכרת: פטריוט הייתה בשירות צה”ל במשך שנים רבות, אם כי לאחר מכן ישראל החלה להחליף אותה במערכות נגד טילים משלה.

יתרה מכך, בינואר 2025 חדשות סיפרו על העברת כ-90 טילים פטריוט מאחסנים ישראליים לאוקראינה דרך ארה”ב ופולין.

היום נשיא אוקראינה מדבר שוב על פטריוט, אך כבר כתנאי הכרחי לפשרה אפשרית עם וושינגטון.

מתברר שקייב מציעה לדון בהגבלות על תקיפותיה לא בתמורה להבטחות פוליטיות, אלא בתמורה לאמצעי הגנה על האוכלוסייה.

זלנסקי גם הדגיש שאוקראינה עדיין זקוקה לארצות הברית ומעוניינת בשיקום היחסים הנורמליים.

אבל כששאלו אותו אם קייב חייבת להיות הראשונה לתקן את המצב, הנשיא השיב:

“לא אנחנו הרסנו את היחסים האלה”.

לונדון תמכה בקייב, בריסל דורשת לחץ על רוסיה

בזמן שהסכסוך עם הבית הלבן התפתח, חיפש זלנסקי תמיכה מהשותפים האירופיים.

ב-14 באוקטובר הוא נפגש בלונדון עם המלך צ’ארלס השלישי וראש ממשלת בריטניה אנדי ברנהם.

ראש ממשלת בריטניה אישר את הכוונה להאיץ את אספקת הנשק, כולל טילים למאבק ברחפנים הרוסיים. לונדון גם הודיעה על הקצאת 17 מיליון לירות שטרלינג לעבודות שיקום הקשורות למבנה ההגנה שנפגע בתחנת הכוח הגרעינית בצ’רנוביל.

ב-15 באוקטובר הגיע זלנסקי לבריסל לפגישות עם מנהיגים אירופיים. הוא חתר להחמרת הסנקציות נגד רוסיה, להאצת התמיכה הכספית ולמערכות הגנה אווירית חדשות.

הנציגה העליונה של האיחוד האירופי לענייני חוץ, קאיה קלאס, ציינה בפומבי את ההבדל בין העמדות האירופיות והאמריקאיות: לדבריה, יש להפעיל לחץ על התוקפן ולא להכריח את הקורבן של התוקפנות להיכנע.

אבל התמיכה האירופית לא פותרת את כל הבעיות.

ב-Financial Times הודה זלנסקי כי לאוקראינה יהיה קשה מאוד להמשיך במלחמה ללא הסיוע האמריקאי.

הוא גם הזהיר על הבחירות הקרובות במדינות אירופיות, שבהן התחזקות המפלגות המתנגדות למימון אוקראינה עשויה לסבך את התמיכה העתידית בקייב.

בנפרד הזכיר הנשיא את הפוליטיקאית הצרפתית מרין לה פן, המתנגדת להמשך הסיוע הכספי לאוקראינה.

זלנסקי סבור כי למדינות האירופיות יש אינטרס לשתף פעולה עם אוקראינה: הניסיון שנצבר על ידי הצבא האוקראיני במלחמה מודרנית, במיוחד בשימוש במערכות רחפנים, חשוב לחברות הביטחוניות האירופיות.

מה הסיפור הזה אומר לישראל

ישראל אינה צד במחלוקת על התקפות אוקראיניות על בתי הזיקוק הרוסיים. עם זאת, בשלושה ראיונות עלו מספר שאלות הנוגעות ישירות לאינטרסים הישראליים.

הראשון – איראן והאנרגיה העולמית.

זלנסקי מקשר את עליית מחירי הדיזל בעיקר למלחמה סביב איראן ולהגבלת השיט דרך מצר הורמוז. לכן, את החלטות טראמפ בנוגע לרוסיה אי אפשר לראות בנפרד מהסכסוך במזרח התיכון.

השני – תלות ההגנה מפני טילים באספקה אמריקאית. לישראל יש מערכת הגנה אווירית וטילים מפותחת משלה, אך שיתוף הפעולה עם ארצות הברית נותר מרכיב חשוב בביטחונה.

השלישי – שיתוף הפעולה הצבאי הרוסי-איראני. השימוש של רוסיה ברחפנים התקפיים ממשפחת Shahed, שפותחו במקור על ידי איראן, כבר מזמן הפך את הניסיון הצבאי האוקראיני והמזרח תיכוני לקשור זה בזה.

זו הסיבה שהמערכת של נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה בסכסוך הזה לא רק כמחלוקת דיפלומטית נוספת בין זלנסקי לטראמפ, אלא גם כדוגמה עד כמה ההחלטות האמריקאיות, הביטחון האירופי והאירועים במזרח התיכון קשורים זה בזה כיום.

קודם לכן נאנובוסטי כבר בחנה את ניסיונות אוקראינה להעמיק את היחסים עם ישראל על רקע הלחץ האמריקאי והאיום האיראני הכללי. ההצהרות הנוכחיות של זלנסקי מעניקות לשיחה זו חדות מעשית נוספת.

מבתי הזיקוק לשאלה על עתיד אוקראינה

שלושה ראיונות אינם אומרים שארצות הברית ויתרה רשמית על תמיכתה באוקראינה. העברת המידע המודיעיני לא הופסקה לחלוטין, והסיבות להגבלות על תקשורת לוויינית נותרות נושא לחקירה.

אבל הסכסוך הפוליטי כבר יש לו השלכות מוחשיות.

וושינגטון שואפת להפסיק את ההתקפות האוקראיניות על תעשיית הנפט הרוסית. קייב רואה בהתקפות אלו כלי חוקי להחלשת יכולתה של רוסיה להמשיך במלחמה. במקביל, טראמפ שואף להוריד את מחירי הדלק, וזלנסקי דורש ערבויות להגנה על ערי אוקראינה.

ב-15 באוקטובר חדלו המחלוקות הללו להיות דיפלומטיות בלבד: אוקראינה שוב תקפה את בית הזיקוק הרוסי, למרות הלחץ האמריקאי.

השאלה הבאה היא כיצד יגיב הבית הלבן והאם התמיכה האמריקאית תישאר באותו היקף.

זלנסקי בשיחה עם מורגן למעשה ציין את גבול הפשרה האפשרית: אוקראינה מוכנה לדון בשלום, במשא ומתן ובדרכים להפסקת הלחימה, אך לא מסכימה להכיר בשטחים שנכבשו כרוסיים או להפוך את ביטחון אזרחיה לנושא למסחר.

“אנחנו לא מוכרים את המדינה שלנו” – אולי זו הניסוח הקצר ביותר של העמדה שזלנסקי ניסה להעביר לשלוש קהלים: האמריקאי, הבריטי והבינלאומי.

מאחוריה נותרת שאלה מעשית קשה. האם אוקראינה יכולה בו זמנית לעמוד בפני התקפות רוסיות, לשמור על יחסים עם השותף הצבאי הראשי ולסרב לתנאים שהיא רואה כאיום על קיומה?

לאחר ה-15 באוקטובר התשובה לשאלה זו תלויה כבר לא רק בקייב.

מחבר: אלכסנדר חמלניצקי

הוא כתב על כבוד לאנשים אחרים, עזרה ליתומים והגנה על אלו שחלשים יותר.

דניאל לא הספיק לסיים את העבודה.

בערך בשמונה בבוקר פגע מל”ט רוסי בבניין מגורים ברובע פצ’רסקי בקייב. דניאל נהרג בחדרו. אמו נפצעה בידה ואושפזה. אחיו הצעיר, שהיה גם הוא בדירה, שרד.

כמה ימים לאחר מכן פרסמה פעילת זכויות האדם האוקראינית, ראש מרכז החירויות האזרחיות וזוכת פרס נובל לשלום אולכסנדרה מטבייצ’וק תמונה של עבודתו הלא גמורה של דניאל. לדבריה, המחברת הבית ספרית נשארה פתוחה בין הריסות הדירה, ועל הדפים נראו סימני דם.

אולכסנדרה מטבייצ’וק — פעילת זכויות אדם ועורכת דין אוקראינית, ראש מרכז החירויות האזרחיות בקייב. הארגון עוסק בהגנה על זכויות אדם, תיעוד פשעי מלחמה ושאלות של אחריות על הפרות של המשפט הבינלאומי. בשנת 2022 היה מרכז החירויות האזרחיות אחד מזוכי פרס נובל לשלום יחד עם פעיל זכויות האדם הבלארוסי אלס ביאליאצקי והארגון הרוסי “ממוריאל”.

מטבייצ’וק שמה לב לכך שבדקות האחרונות לפני הפגיעה כתב דניאל על עזרה לחלשים, כבוד לאנשים אחרים ואחריות של מי שיש לו כוח.

היא ראתה בכך סמליות נוראה: ילד בן 14 ניסה במילים מודרניות להבין עקרונות מוסריים שנוסחו לפני מאות שנים — ולא הספיק לסיים את העבודה הזו.

למה דניאל כתב על ולדימיר מונומך

לקורא בישראל השם ולדימיר מונומך אולי לא אומר דבר, אך להיסטוריה של קייב זו אחת הדמויות המרכזיות מתחילת המאה ה-12.

ולדימיר מונומך נולד בשנת 1053 והשתייך לשושלת רוריקוביץ’. בין השנים 1113 ל-1125 היה הנסיך הגדול של קייב. שלטונו היה בתקופה שבה קייב נותרה אחד המרכזים הפוליטיים והתרבותיים המרכזיים של מזרח אירופה. מונומך ניסה להפחית את המלחמות הפנימיות בין הנסיכים, לחזק את השפעת קייב ולארגן מסעות נגד הפולובצים.

אבל בהיסטוריה של דניאל חשוב לא כל כך מונומך הפוליטיקאי, אלא מונומך המחבר.

בסביבות תחילת המאה ה-12 הוא יצר יצירה הידועה בשם “הדרכה לילדים”. בה הנסיך מהרהר על איך צריך להיות אדם שיש לו כוח ואחריות: לא להתעצל, לעזור לעניים וליתומים, לדאוג לחלשים, לכבד אנשים אחרים ולשאת באחריות למעשיו.

לכן תלמיד אוקראיני מודרני יכול היה לקבל משימה כזו. “הדרכה של ולדימיר מונומך” נלמדת בתוכנית הלימודים האוקראינית כאחד מאנדרטאות הספרות של תקופת רוס של קייב. דניאל היה צריך לא רק לספר את הביוגרפיה של הנסיך הקדום, אלא לחשוב, מה המשמעות של הכללים המוסריים שנוסחו כמעט לפני תשע מאות שנה היום.

מכאן גם רשימותיו על כבוד לאנשים, עזרה ליתומים והגנה על פגיעים.

לקורא הישראלי יש כאן עוד שכבה היסטורית חשובה. קייב של אותה תקופה כבר הייתה קשורה להיסטוריה היהודית.

נוכחות יהודית בעיר מתועדת לפחות מהמאה ה-10. אחד העדויות המפורסמות ביותר נחשב המכתב הקייבי מגניזת קהיר — מסמך בעברית הקשור לקהילה היהודית בקייב ומתוארך בדרך כלל למאה ה-10. בו פונים נציגי הקהילה לעזרה לאדם שנקלע לחובות.

כלומר, חיים יהודיים מאורגנים התקיימו בקייב זמן רב לפני שמונומך הפך לנסיך הגדול.

במאות ה-11–12 הייתה העיר על דרכי מסחר חשובות בין מזרח אירופה, ביזנטיון ואזורים מרוחקים יותר. מקורות מימי הביניים ומחקרים מאוחרים יותר מקשרים לאוכלוסייה היהודית אזור נפרד בקייב. במסורת הכרוניקלית מוזכרים מה שנקראים שערי היהודים — אחד משערי העיר, ששמם בדרך כלל קשור לשכונה היהודית הסמוכה.

ידועים גם נציגים נפרדים של החיים האינטלקטואליים היהודיים בקייב של ימי הביניים, במיוחד משה קייבי, שנחשב לחוקר יהודי מהמאה ה-12.

עם זאת, חיי הקהילה לא היו שקטים. בשנת 1113, לאחר מותו של הנסיך סוויאטופולק איזיאסלביץ’ ולפני עלייתו של ולדימיר מונומך לשלטון בקייב, פרצו בעיר מהומות. בין אלו שסבלו מהאלימות היו גם נציגי הקהילה היהודית.

מתברר שמשימת בית הספר של דניאל מובילה שלא במתכוון הרבה מעבר לשיעור ספרות רגיל. מונומך הוא לא רק דמות מהעבר האוקראיני של ימי הביניים. קייב של תקופתו כבר הייתה עיר שבה נפגשו עמים, דתות, דרכי מסחר ותרבויות שונות, כולל הקהילה היהודית.

למערכת החינוך האוקראינית “הדרכה” היא חלק מהמורשת הספרותית וההיסטורית שלה. לקורא הישראלי מתווספת לכך עוד שכבה: ההיסטוריה היהודית של קייב החלה זמן רב לפני התקופה המודרנית והתקיימה כבר בתקופה עליה כתב דניאל.

בבוקר ה-25 בספטמבר הוא עבד בדיוק על משימה כזו — ניסה להסביר במילים מודרניות את הרעיונות הישנים על אחריות, עזרה לחלש וכבוד לאדם אחר.

העבודה הזו נותרה לא גמורה.

איפה למד דניאל

לאחר הדיווחים הראשונים על מותו של הילד, רוב הפרסומים הישראליים כינו אותו בעיקר אזרח ישראלי בן 14 שנהרג במתקפה רוסית.

אבל בהדרגה התגלו פרטים על חייו בקייב.

דניאל למד בכיתה ח’ בליציאום מס’ 5 ברובע פצ’רסקי בקייב.

וזה ידוע לא רק מהדיווחים על ביקורו של השגריר הישראלי לאחר מכן.

במסמך רשמי של מערכת החינוך של קייב לשנת הלימודים 2025/26 מצאו חדשות נאנוביסטי רישום “אומנסקי דניאל זכרוביץ'”, כיתה ח’, ליציאום מס’ 5 ברובע פצ’רסקי. באותו מסמך מצוין תוצאתו — 25 נקודות. השם המלא, הגיל, הכיתה והרובע תואמים את נתוניו של דניאל אומנסקי שנהרג.

המסמך הרשמי של מערכת החינוך של קייב מאפשר לקבוע את בית הספר בצורה מדויקת יותר מאשר הפרסומים הראשונים בתקשורת, שבהם לא צוין שמו.

לדניאל הייתה בכלל ביוגרפיה שקשה לתאר אותה כשייכת ללאום אחד בלבד.

הוא היה אזרח ישראל ואוקראינה. בעבר חיה המשפחה בישראל, שם למד דניאל בבית הספר “אהבת ציון” בתל אביב. מאוחר יותר עברו ההורים עם הילדים לקייב בגלל עבודתו של האב. סבתו, סבו וקרובי משפחה אחרים המשיכו לחיות בישראל.

בקייב כבר חי דניאל חיי תלמיד אוקראיני — הלך לליציאום, למד עם חבריו לכיתה, למד היסטוריה וספרות אוקראינית.

מאוחר יותר יספרו מוריו עוד פרט: דניאל אהב במיוחד את השפה האוקראינית ורצה בעתיד להיות מורה לשפה האוקראינית.

לכן ההגדרה “ילד ישראלי שנמצא באוקראינה” כאן מפשטת מדי את הסיפור. ישראל הייתה חלק מחייו ומשפחתו, אבל קייב הייתה גם ביתו.

המתקפה ב-25 בספטמבר ותגובת ישראל

משרד החוץ הישראלי אישר את מותו של דניאל ביום המתקפה – אזרח אוקראינה וישראל בן 14 נהרג במתקפה רוסית על בניין מגורים בקייב.

אמו נפצעה, ואחיו הצעיר לא נפגע פיזית.

משרד החוץ הישראלי גינה את המתקפה הרוסית והביע תנחומים למשפחה. קרובי המשפחה קיבלו פנייה מהשגרירות הישראלית ומהשירות הקונסולרי. מאוחר יותר הצטרפו לעזרה ZAKA, ארגונים יהודיים באוקראינה ונציגי חב”ד.

חדשות נאנוביסטי ניתחו בעבר כיצד השתנתה עמדת הדיפלומטיה הישראלית ביחס למתקפות הרוסיות על אוקראינה — מהגינוי הישיר של הפלישה הרוסית ועד רטוריקה זהירה יותר בתקופות מסוימות.

לסיפורו של דניאל היה ממד נוסף עבור ישראל: לא מדובר רק בתגובה דיפלומטית למלחמה במדינה אחרת. במתקפה הרוסית נהרג אזרח ישראלי — ילד שמשפחתו המשיכה לחיות בין ישראל לאוקראינה.

בהתחלה לא היה ידוע היכן יחליטו ההורים לקבור את בנם.

מאוחר יותר קיבלה המשפחה החלטה להעביר את גופתו לישראל.

באבי יאר והדרך הביתה

ב-29 בספטמבר, ארבעה ימים לאחר מותו של דניאל, התקיימו בקייב אירועים לציון 85 שנה לתחילת ההוצאות להורג ההמוניות בבאבי יאר.

בטקס נכחו נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, נציגי ארגונים יהודיים ודיפלומטים מעשרות מדינות. ביניהם היה גם שגריר ישראל רוי רוזנבליט.

לקורא הישראלי באבי יאר הוא אחד המקומות הידועים ביותר של השואה בשטח אוקראינה. ב-29–30 בספטמבר 1941 ירו הנאצים ב-33,771 יהודים קייבים.

חדשות נאנוביסטי סיפרו בפירוט על 85 שנה לטרגדיה ועל איך היום מסודר המרחב הזיכרוני של באבי יאר.

אבל בשנת 2026 היה לטקס גם הקשר עכשווי לחלוטין.

בזמן שבקייב נזכרו בנרצחים לפני שמונים וחמש שנה, עסקו מבנים ישראליים ואוקראיניים בהכנת המסמכים הדרושים להעברת גופתו של דניאל.

חדשות נאנוביסטי כבר כתבו שבמהלך האירועים בבאבי יאר נודע על ההכנות לשליחתו לישראל.

לאחר סיום ההליכים הדרושים הועברה גופת הנער לישראל, שם חיים סבתו וסבו.

חדשות נאנוביסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency עוקבים אחרי הסיפור הזה בדיוק כי הוא עובר דרך שתי מדינות. המלחמה הרוסית באוקראינה עבור המשפחה הזו מעולם לא הייתה אירוע רחוק מישראל.

ההורים נפרדו מהבן בשתי שפות

ב-1 באוקטובר 2026 נקבר דניאל בישראל.

בהלוויה נכח חבר הכנסת גלעד קריב, יו”ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.

לאחר הטקס סיפר קריב שהאב והאם נפרדו מהבן בשתי שפות.

הוא כתב:

“ישראל צריכה לעמוד לצד אזרחי אוקראינה”.

כאן חשוב לשמור על דיוק פוליטי: זו הייתה הצהרה של חבר כנסת מהאופוזיציה, ולא שינוי בעמדה הרשמית של ממשלת ישראל.

קריב הוא זה שדיווח גם על כמה פרטים מהביוגרפיה הישראלית של דניאל — במיוחד שלפני המעבר לקייב למד הילד בבית הספר “אהבת ציון” בתל אביב.

חדשות נאנוביסטי סיפרו בפירוט על נאומו של קריב ועל הלווייתו של דניאל אומנסקי בחומר נפרד.

השגריר הישראלי הגיע לליציאום מס’ 5

לאחר ההלוויה חזרה הסיפור שוב לקייב.

שגריר ישראל באוקראינה רוי רוזנבליט ביקר בבית הספר שבו למד דניאל אומנסקי.

על הביקור דיווחה שגרירות ישראל באוקראינה. ב-2 באוקטובר פורסמו הפרטים ב-JewishNews — פרויקט של הקהילה היהודית המאוחדת של אוקראינה.

רוזנבליט נפגש עם מנהלת הליציאום, המורים, חבריו לכיתה של דניאל וצוות בית הספר.

המורים זכרו אותו כילד מואר, טוב וכנה. דווקא מהם נשמעה פרט שמאפשר לראות מאחורי הדיווחים על “אזרח ישראלי בן 14 שנהרג” נער ספציפי לחלוטין:

דניאל אהב את השפה האוקראינית וחלם להיות מורה לשפה האוקראינית.

אחד מחבריו לכיתה אמר:

“זה לעולם לא היה צריך לקרות. אני רוצה שזה יהיה המקרה האחרון שבו ילדים נהרגים”.

רוי רוזנבליט השיב:

“אנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר כדי שאף ילד אחר לא יהפוך לקורבן של המלחמה הזו”.

הביקור עצמו לא הסתיים רק בהבעת תנחומים.

השגריר דן עם המנהלת וצוותה באפשרויות לשיתוף פעולה נוסף בין שגרירות ישראל לליציאום, כולל הנצחה משותפת של זכרו של דניאל.

עדיין לא מדווח איזו צורה בדיוק זה ייקח — לוח זיכרון, פרויקט בית ספרי, אירוע או פורמט אחר.

קייב בין שיעורים וחששות

בפרסום על דניאל מביאה אולכסנדרה מטבייצ’וק עוד מספר: לפי נתוניה, רק בספטמבר 2026 היו בקייב 235 אזעקות אוויריות.

אנחנו מביאים את הסטטיסטיקה הזו דווקא בהסתמך על מטבייצ’וק — לא נערכה בדיקה נפרדת של מספר האזעקות המלא לחודש במסגרת החומר הזה של חדשות נאנוביסטי.

אבל האירועים של הימים הבאים מראים את ההקשר עצמו.

לאחר מותו של דניאל הותקפה קייב שוב על ידי מתקפות רוסיות. ניזוקו מבנים של האקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה, המרכז הרפואי “דוברובוט” ומתקנים אזרחיים אחרים.

חדשות נאנוביסטי ניתחו את המתקפות הללו בחומר “אין יותר חוקים”: זלנסקי הצהיר על פקודת פוטין להסיר את המגבלות על המתקפות.

לקורא הישראלי שגרה צבאית כזו מובנת ללא הסברים ארוכים. העיר לא יכולה להפסיק את החיים לחלוטין בכל פעם: ילדים ממשיכים ללמוד, מבוגרים לעבוד, רופאים לקבל מטופלים. אזעקות, מקלטים והמתנה למתקפה אפשרית מתקיימים במקביל לשיעורים, שיעורי בית וענייני משפחה רגילים.

כך היה גם בבוקר ה-25 בספטמבר.

דניאל אומנסקי ישב בחדרו וענה על שאלה בית ספרית: מה המשמעות של אחריות האדם, עזרה לחלש וכבוד לאחר היום.

המל”ט הרוסי לא נתן לו לסיים את התשובה הזו.

עכשיו בליציאום מס’ 5 דנים כיצד לשמר את זכרו של הילד שרצה יום אחד לחזור לבית הספר לא כתלמיד, אלא כמורה לשפה האוקראינית.

שותפה לפרויקט קטרינה טרושיק:

“החלטנו ליצור ערוץ יוטיוב אוקראיני בישראל – והמדור שלנו ראיונות “דע את שלנו”!
זהו מדור מיוחד, בו מסופרים סיפורים של אוקראינים בישראל, יהודים אוקראינים וישראלים, שמרגישים אהבה עמוקה ותומכים באוקראינה.
אנו גאים לשתף את סיפוריהם והישגיהם.
אל תפספסו סיפורים מרתקים של אוקראינים בישראל, יהודים אוקראינים וישראלים, שגאים במורשת התרבותית שלהם ותומכים באוקראינה.”

גיבור הפרק הפיילוטי – מייסד הסלון האוקראיני בחיפה פאבל גליץ’.

השאר תגובה

חדשות ישראל והעולם קראו בערוצים ניKK
Nikk.Agency ב

בטלגרם,

פייסבוק

ו Google News

https://nikk.agency/uk/znaj-nashih/
https://nikk.agency/znaj-nashih/
https://nikk.agency/he/znaj-nashih/

מרכז בריאות השיער בחיפה “אברמסקי”

שדרות ההסתדרות 44, חיפה, 3296034

האתר שלנו – “אברמסקי” – מרכז בריאות השיער בחיפה

טלפון למידע:

055-939-7729 

– PRP (פלאזמה עשירה בטסיות) – טיפול בחיפה ובקריות לבריאות השיער ( טיפול פרפ )

שימו לב: ייעוץ בנושאי נשירת שיער וקביעת טיפול יכול להיעשות רק על ידי רופא דרמטולוג-טריכולוג. הוא יכול להתאים את מהלך הטיפולים בהתאם לדינמיקת הטיפול. במקרים פרטניים הרופא יכול לשלב טיפולי PRP עם מזותרפיה או הורמונותרפיה.

טיפול PRP — הליך חדשני בטריכולוגיה.

מהות השיטה היא בהזרקת תכשיר מיוחד המבוסס על פלזמת דם של המטופל, מועשרת בטסיות, לקרקפת. פלזמותרפיה מכילה יותר ממיליון תאים למיקרוליטר.

טיפול PRP בטוח ויש לו מינימום התוויות נגד.

מהות השיטה

פלזמותרפיה כטכניקת הזרקה מחודשת ומשקמת אין לה מקבילים. לפני ההזרקה לעור האזור הבעייתי, הפלזמה המתקבלת מדם המטופל עוברת הכנה מיוחדת והעשרה בטסיות. הטסיות מעוררות התחדשות תאים פגועים, ייצור תאי גזע ומפעילות תהליכים מטבוליים.

הליך פלזמוליפטינג לקרקפת PRP מגביר את משאבי כלי הדם המזינים את הזקיקים, משפר את זרימת הדם בקרקפת, מעשיר את שורשי השיער בוויטמינים, מינרלים, אנזימים והורמונים, מפעיל צמיחה, משפר את איכות השיער ומנרמל את ההפרשה השומנית, מפעיל את החסינות המקומית. חוות דעת על פלזמוליפטינג שיער של מטופלים וטריכולוגים מאשרות לחלוטין את יעילות השיטה.

התוויות לטיפול

לפלזמותרפיה יש רשימה שלמה של התוויות בתחום הטריכולוגיה:

• דלילות שיער דיפוזית;
• אלופציה מוקדית;
• שבירות שיער;
• צמיחת שיער איטית;
• יובש בקרקפת;
• סבוריאה שומנית;
• נקבוביות שיער;
• צבע שיער עמום.

תוצאות

מרכז בריאות השיער בחיפה “אברמסקי”

שדרות ההסתדרות 44, חיפה, 3296034

האתר שלנו – “אברמסקי” – מרכז בריאות השיער בחיפה

טלפון למידע:

055-939-7729 

התוויות נגד

לא מומלץ לבצע פלזמותרפיה למטופלים ב:

• הריון ובתקופת ההנקה;
• מחלות אונקולוגיות;
• אפילפסיה;
• מחלות אוטואימוניות;
• מחלות דם;
• סוכרת לא מאוזנת;
• תהליכים דלקתיים וזיהומיים בגוף;
• הרפס בשלב פעיל;
• נטילת אנטיביוטיקה.

קבעו היום אבחון שיער ב”מרכז אברמסקי” בחינם וללא כל התחייבות:

שדרות ההסתדרות 44, חיפה, 3296034

האתר שלנו – “אברמסקי” – מרכז בריאות השיער בחיפה

טלפון למידע:

055-939-7729 

המחשבה המרכזית של החומר פשוטה וקשה: גם אם סדר היום התקשורתי משתנה, המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה לא נעצרה אפילו לעונה אחת, והיהודים של אוקראינה נשארים בין אלה ש”מחזיקים את הקו” מאז 2022, עוברים חורף אחרי חורף.

מפקד רחפן מודיעין מניקולייב: “להילחם למען המדינה שלך”

אחד הגיבורים המרכזיים של הכתבה הוא משה ביזסמוב, מפקד קבוצה קטנה של רחפני מודיעין. הוא משרת בצבא האוקראיני מאז 2018 וחווה את שלב הקרבות, שלעתים קרובות באוקראינה מקשרים למלחמה בדונבאס אחרי 2014. ביזסמוב הוא תושב ניקולייב, אב לשני ילדים, ועל פי החוזה היה אמור לסיים את שירותו באפריל 2022, כלומר זמן קצר לאחר תחילת הפלישה המלאה.

עם זאת, הנסיבות התפתחו אחרת. ברגע שבו היחידה שלו הייתה תחת מתקפה, ביזסמוב היה בתהליך שחרור. חיילים רבים שלו נפלו בשבי במריופול, וכפי שמצוין בחומר, שבעה מהם לא שוחררו עד למועד הפרסום. הוא האריך את החוזה ונשאר בשירות. על השאלה לגבי המוטיבציה התשובה קצרה ביותר: “להילחם למען המדינה שלך”.

בכתבה מודגשת גם פרט נוסף: ביזסמוב נפצע בתחילת המלחמה והייתה לו סיבה לעזוב את השירות עם שחרור מכובד. במקום זאת, הוא המשיך לעבוד דווקא במודיעין רחפנים — שם מחיר הטעות נמדד לא בסטטיסטיקה, אלא בחיי אנשים על הקרקע.

נהג BMP ו”האדם שעצר”: הסיפור של אנדרה צ’רנצקי

הדמות השנייה היא אנדרה צ’רנצקי, נהג רכב משוריין (BMP). בטקסט נאמר שהוא משרת מאז 22 במרץ (השנה לא מצוינת בחומר) ועבר דרך כמה מהפרקים המדממים ביותר של המלחמה, כולל בחמוט. צ’רנצקי נלחם שם פעמיים, כאשר אחת הרוטציות, לדבריו, נמשכה שבעה חודשים.

הקטע החזק ביותר בכתבה הוא הפרק שצ’רנצקי מספר כהמחשה של הבחירה שנעשתה “בתוך המלחמה”. כשהוא חוזר מכיוון בחמוט וכבר נמצא כקילומטר מהאזור הבטוח, הוא הבחין בחייל אוקראיני לכוד בהריסות של בניין הרוס. על פי הפרוטוקול, הרכב המשוריין לא אמור לעצור: הסיכון לצוות ולציוד גבוה מדי. צ’רנצקי עצר.

הוא יצא, חבש את הפצע, ואז למעשה כרת את הגפה ההרוסה שהחזיקה את הלוחם תחת ההריסות, ולאחר מכן הצוות שלו העמיס את הפצוע על הרכב המשוריין. בחומר מודגש: במעשה זה הוא סיכן את עצמו ואת אנשיו, אך הוא חשב שאחרת החייל “היה נשאר מאחור”, ואז כמעט בוודאות היו שוכחים ממנו.

צ’רנצקי מדבר על זהותו היהודית בצורה ישירה וללא קישוטים. הוא לא הסתיר שהוא יהודי, ותפס זאת כחלק מהשירות: “אם אתה מייצג את העם — אתה חייב לשמור על הרף גבוה יותר”. הוא מציין שנפצע שלוש פעמים, ומסביר מדוע הוא ממשיך להילחם: כדי שאף אחד לא יוכל לומר שהיהודים לא נלחמים.

לא כולם בחזית — וגם זו חלק מהאמת

בטקסט של Jerusalem Post אין רומנטיזציה. שם נאמר במפורש: כמו בקרב אזרחים אחרים של אוקראינה, גם בקרב היהודים היו כאלה שלא הלכו להילחם — מי שהסתתר בבית, חושש מגיוס, או ניסה להימנע מהקריאה. אחד ממנהיגי היהודים מודה בצער על חלק זה של המציאות, אך נציגים אחרים של הקהילות מדגישים: יש הרבה משרתים, פשוט קשה לציין מספר מדויק.

הסיבה היא במבנה הקהילה והחברה. יש מי שמעורב באופן פעיל בחיים היהודיים ונמצא על פני השטח, ויש מי שחי מחוץ למסגרת הקהילתית, ועל שירותו עשויים לא לדעת אפילו אנשים שבדרך כלל “מחזיקים את היד על הדופק”.

מחיר המלחמה: הרוגים, פצועים, חזרה ומוות בעמדה

הכתבה מפרטת מקרים ספציפיים של אבדות בקרב הלוחמים היהודים. אחד מהם הוא צבי-הירש (גרישה) זברגזדה, טבח ואב לשני ילדים. הוא נהרג ביוני בכיוון חרסון. במאמר מצוין חלומו — לפתוח מסעדה כשרה באודסה ולקבל יום אחד כוכב מישלן.

כמעט באותם זמנים מת אנדריי קורובסקי, מורה בן 32 בבית ספר חב”ד. הוא היה מפעיל רחפן, חזר לשירות לאחר פציעה בקרב ומת בחזית מהתקף לב. בקטע זה ניכרת במיוחד הצד ה”עורפי” של המלחמה: גם כאשר אדם לא נהרג מכדור או רסיס, המלחמה ממשיכה לפגוע בגוף.

גיבור נוסף הוא מקסים נליפה, שחקן ומנחה טלוויזיה אוקראיני בן 44. בחומר נאמר שהוא עזב את הטלוויזיה בתחילת הפלישה והלך להילחם, ובמאי נהרג בקרב. פרט נפרד מחזק את הקשר אוקראינה—ישראל: על פי נתוני הפדרציה של הקהילות היהודיות באוקראינה, בנו של נליפה באותו רגע נלחם במסגרת חטיבת “גולני” בעזה וקיבל את הידיעה על מות אביו ישירות בשירות.

כמה הם: הערכת האבדות והיקף ההשתתפות

אין “סטטיסטיקה יהודית” רשמית בצבא אוקראינה, ובכתבה מודגש שהמספרים משתנים. אך מובאת הערכה של נציגים יהודים: מאז 2022 מספר האזרחים היהודים של אוקראינה שנהרגו במלחמה עשוי להיות בין 100 ל-200 איש, כאשר רק בשנה שעברה נהרגו עשרות. על רקע זה נשמעת הערכה נוספת: כיום משרתים בצבא בערך פי שניים יהודים ממספר אלה שכבר נהרגו.

זו לא חשבונאות ולא ויכוח על מספרים. יותר כמו סימן לכך שמדובר לא בסיפורים בודדים, אלא בשכבה ניכרת של החברה, שנושאת את אותו מחיר המלחמה כמו השאר.

תפקיד הקהילות: הלוויות, עזרה למשפחות, כומר בחזית

בלוק חשוב בכתבה הוא על איך המבנים היהודיים באוקראינה לוקחים על עצמם את מה שבחיים שלווים היה נתפס כמובן מאליו. הפדרציה של הקהילות היהודיות באוקראינה (FJCU) מדווחת שהיא עוזרת לארגן הלוויות יהודיות יחד עם שליחי חב”ד, תומכת במשפחות כלכלית ומקיימת תפילות וקריאת קדיש על הנופלים.

במאמר מוזכר גם מתנדב יהודי הונגרי בנימין אשר — דוגמה לכך שהמלחמה מושכת לאוקראינה אנשים מחו”ל, וששאלת הקבורה המכובדת הופכת לחלק מהעבודה ההומניטרית.

מתואר בנפרד עבודתו של כומר צבאי, רב-סרן יעקב סיניאקוב, הקשור ל-FJCU. הוא מגיע לחפירות, מביא לחיילים ממתקים “טעם של בית”, מחלק ספרי תהילים למי שמבקש, מדבר עם מגויסים שרואים לראשונה את החזית ולא תמיד מתמודדים פסיכולוגית. לסיניאקוב יש תואר שני בפסיכולוגיה, ובחומר מודגש שהוא יודע “להתחבר” לאנשים לא דרך סיסמאות, אלא דרך שיחה אנושית.

שם מובאת גם מחשבתו, המסבירה את המורכבות המוסרית של המלחמה: לחלק מהחיילים קשה לקבל את עצם הרעיון של הרג, אך ב”מציאות של רוע”, לדבריו, הגנה על המשפחה והמדינה הופכת את הבחירה הזו לבלתי נמנעת.

למה זה חשוב לישראל

בכתבה יש משפט של תודה לישראל על כך שבתחילת המלחמה המדינה קיבלה פליטים אוקראינים. אבל המשמעות המרכזית רחבה יותר: עבור הקהל הישראלי אוקראינה הופכת יותר ויותר ל”נושא חיצוני”, בעוד שעבור האנשים בחזית זהו עניין של חיים ומוות, ללא הפסקות לשינוי מחזור החדשות.

הסיפור של הלוחמים היהודים בצבא אוקראינה הוא בו זמנית על אוקראינה ועל ישראל: על זיכרון משותף, על תגובה לאלימות, על קשרי משפחות שנמצאות משני צידי החזיתות והגבולות, ועל איך המלחמה קורעת את “החיים הרגילים” בנקודות הכי בלתי צפויות — מניקולייב וחרסון ועד חולון ובסיסי צה”ל.

זו הסיבה לכך שטקסטים כאלה חשובים לא כמחווה רגשית, אלא כמסמך של הזמן: שמות, עובדות, מילים ישירות של אנשים שנלחמים, קוברים, חוזרים אחרי פציעות ושוב הולכים לעמדות. בסדר היום הישראלי דובר הרוסית, שכבה זו של המציאות צריכה להישאר גלויה — ולשם כך פועלת נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency.

המקור מ-15 בינואר 2026 The Jerusalem Post (אנגלית) כתבה של העיתונאי מייקל סטאר:

https://www.jpost.com/international/internationalrussia-ukraine-war/article-883460