עד לאחרונה, הקטע הכי מבאס לישראלים רבים עם שורשים קנדיים היתה העובדה שלמרות שלסבא וסבתא היה דרכון קנדי, הם עצמם לא נחשבו כאזרחים ולא יכלו להוציא את הדרכון הנכסף מכיוון ובעבר חוק האזרחות הקנדי הנוקשה מנע העברת אזרחות לדורות הבאים.

אם מצאתם את עצמכם חושבים כמו ישראלים רבים על הוצאת דרכון זר, חפרתם בארכיונים וניסיתם להשיג תעודות ומסמכים של הסבא והסבתא כדי להשיג דרכון אירופאי או המתנתם שנים להוצאת דרכון פורטוגלי יש לנו בשורה בשבילכם: מסתבר שעכשיו גם קנדה פותחת את הדלת, ולפי הערכות אלפי ישראלים יכולים להגיש בקשה לקבלת אזרחות קנדית עקב החוק החדש, שמקל משמעותית על העברת אזרחות לדור הבא.

דיסקליימר: הכתוב בפוסט הזה אינו מהווה ייעוץ הגירה, צרו איתנו קשר כאן כדי לברר את זכאותכם.

מה השתנה?

ממשלת קנדה אישרה לאחרונה את הצעת החוק C-3, שמבצע שינוי משמעותי בתקנות חוק האזרחות הקנדי. לפי החוק החדש, ילדים של אזרחים קנדיים, שנולדו או אומצו מחוץ לקנדה זכאים לאזרחות קנדית, גם אם ההורה שלהם נולד או אומץ מחוץ למדינה – דבר שלא היה אפשרי בעבר בגלל המגבלה שהגבילה העברת אזרחות לדור הראשון בלבד.

החוק הזה משנה את הכללים לגמרי, ועכשיו אם להורה יש קשר משמעותי לקנדה – שהייה פיזית במדינה לפחות שלוש שנים – הוא יכול להעביר אזרחות לילד, אפילו אם שניהם נולדו מחוץ לקנדה וזה מהפך של ממש!

נכון לעכשיו יתכן שעשרות או מאות אלפי אמריקאים יממשו את זכותם ויקבלו אזרחות קנדית, וישנם אלפי ישראלים שיופתעו לגלות שסבתא מחזיקה את הדרכון הנכסף - ועכשיו הדרך שלהם לקבלת אזרחות מובטחת. לפני כן, ילדים שנולדו מחוץ למדינה לא יכלו לקבל אזרחות אוטומטית, ואם היו זכאים, ההורים היו צריכים לעבור תהליכים ארוכים ומסובכים.

דגשים חשובים למבקשי אזרחות

• ההורה חייב להוכיח שהייה של לפחות שלוש שנים בקנדה לפני לידת או אימוץ הילד.

• הילד יכול להיוולד או להיות מאומץ מחוץ לקנדה – החוק מאפשר העברת אזרחות בכל מקרה כזה.

• הבקשה צריכה להיות מוגשת יחד עם כל המסמכים הנדרשים להוכחת השהות בקנדה.

מה זה אומר לעתיד

אם התמזל מזלכם ואתם צאצאים לאזרחים קנדים ייתכן שנחסך מכם המסלול המפרך שאנחנו (ורבים אחרים) עברנו הכולל בין היתר: מבחן שפה, עבודה אצל מעסיק קנדי, לימודי תואר בקנדה, המתנה ארוכה לקבלת תושבות הקבע ועוד ועוד, תכלס, מקנאים בכם… 😉אז מה עושים עכשיו? מדברים איתנו כדי שנבדוק אם תוכלו להוציא דרכון 😎

באמת שלא חשבתי שאצטרך לכתוב את הפוסט הזה (כי, שוב, זה אמור להיות מובן מאליו) אבל חודש אפריל הפציע - ואיתו הגשת המס השנתי האישי לכל תושבי קנדה - ומסתבר שלישראלים יש קושי מסוים בעניין. ליתר דיוק ישראלים חושבים שדיווח הכנסות למס הכנסה זו אופציה (🤨).

יותר ספציפי: נתקלנו בחודשיים האחרונים בלא מעט מהגרים חדשים (או חצי חדשים) שמעדיפים פשוט לא לדווח על הכנסות שלהם מהארץ - בדרך כלל אלו שעובדים מהבית או הכנסות מדירה שהם משכירים.

נדמה לי שהסיבה לכך היא שמועות וסיפורים שרצים בקבוצות הישראליות על כך שה-CRA (מס ההכנסה כאן) לא בודק כלום ושבכלל הקנדים פראיירים ולא יקרה שום דבר אם תמשיכו להרוויח כסף בישראל. יש מצב שכמה רואי.ות חשבון וותיקים כאן הנחילו את ההתנהגות הזו בעשורים הקודמים, בהם באמת ה-CRA התנהג יותר כמו קבוצת דודות חביבות ופחות כמו מע”מ חדרה. אבל השנים התקדמו ורשויות המס הבינו שכדי לממן את איכות החיים מהגבוהות בעולם צריך כסף. נוסף לכך בעשורים האחרונים הגיעו מליוני מהגרים חדשים לקנדה, והביאו איתם תרבויות שונות - גם במה שקשור לדיווחי אמת לרשויות.

לונג סטורי שורט, בעשור האחרון שינסו הרשויות מתניים והחלו יותר לדרוש ולבדוק ופחות להתנצל.

קצת על אמנת מס

בין מדינות מערביות רבות ישנה אמנת מס, שמטרתה למנוע תשלומים כפולים בשתי המדינות. זה מצוין וקריטי למי שיש לו הכנסה או נכסים בכמה מקומות, אבל הצד השני של המטבע הזה הוא היכולת של רשויות המס בשתי המדינות לחלוק מידע בינהן (במגבלות מסוימות).

ישראל וקנדה חתומות על אמנת מס.

למה כדאי לדווח

לא אתמם ואכתוב שאין בי כלל הבנה לחוסר הרצון לדווח הכנסות. סה”כ חייתי 40+ שנים בארץ, קיבלתי משכורת, ניהלתי עסקים והשקעתי בתכניות חיסכון - ותמיד הרגשתי שאני משלם המון ומקבל כמעט כלום בתמורה. בעצם עד היום אני לא מבין לאן הלכו המיסים שלי, כי מס בריאות שילמתי אבל הוא לא שווה כלום בלי ביטוחים משלימים, ומס הכנסה, ביטוח לאומי ומע”מ שילמתי גם שילמתי, אבל חייתי במקום עם תשתיות מתפוררות, חינוך בינוני (שגם לו הייתי צריך לשלם עוד כסף למרות שהוא מוגדר כחינוך “חינמי”), ביטחון לא בשמיים… אני לא צריך לפרט יותר מדי וגם חבל על לחץ הדם שלי ושלכם.

אבל את לא בקנזס, דורותי! קנדה מתפארת במערכת ציבורית מהשורה הראשונה - תקבלו כאן חינוך איכותי בחינם (באמת), שירותי בריאות בחינם (באמת), תשתיות טובות, ביטחון פנים, שירותים סוציאליים, חופשת לידה ארוכה, מענקים ועוד. אני משלם את המיסים שלי בשמחה רבה!

אבל גם אם אתם מתקטננים ורוצים לשמור את הכסף שלכם קרוב לבלטות, חשוב להבין שככל שההכנסה (המוצהרת) שלכם גבוהה יותר כך תשפרו את הקרדיט-סקור שלכם, ותוכלו לשכור בית, לקבל משכנתא או הלוואה, לקנות רכב וכו’. וכן, יש מצב שיבקשו לראות את הדוח השנתי שלכם בכל פעם שתתקלו בעסקה פיננסית כנ”ל.

ויש גם פרובינציות (אונטריו למשל) שבהן, נכון לעכשיו, תקבלו נקודות נוספות במסלול תושבות הקבע הפרובינציאלי (OINP) אם הגשתם דו”ח שנתי והרווחתם יותר מ 40,000 דולר בשנה החולפת. בקיצור זה חיוני וגם משתלם לדווח באמת על גובה ההכנסה שלכם.

מיותר לציין שאם לא תדווחו על הכנסה, גם אם היא בחו”ל, מתישהו הדברים יתגלו כנראה (כשתרצו להעביר כסף לכאן, או אם יהיה דיווח בין רשויות המס) ואז הסתבכתם לא מעט עם קנסות, ריביות, תשלומים כפולים ואפילו כתבי אישום. וכל זה בשביל מה??

מה קורה בפועל

אם יש לכם הכנסות מחוץ לקנדה אתם צריכים להוסיף אותן לדוח השנתי שלכם. אם שילמתם מיסים בארץ השנייה כדאי מאד שתראו זאת לרואה החשבון כאן, שיקזז את מה ששילמתם כבר (אמנת מס וכו’). אם לא שילמתם מס בחו”ל ההכנסה תתווסף לזו הקנדית.

יש סיכוי שגם לאחר הקיזוז תאלצו להשלים את המס כדי להגיע למדרגה הקנדית.

כמובן שישנן דרכים לחסוך משמעותית בתשלומי המס בקנדה ע”י הפקדה לתכניות ייעודיות, קיזוז הוצאות ועוד. על כמה מהן כתבנו כבר בפוסט קודם, קליק »

יש גם לציין שבכל הקשור להגירה אי דיווח מיסים או בעיות אחרות בנושא, יכולים לעכב ואף לפסול אתכם מקבלת תושבות קבע או אזרחות. סבא שלי היה אומר “זה לא שווה בשביל כמה גרושים”. קפיש?!

איפה המנוע?

בפעם הראשונה שהרמתי את מכסה המנוע ב-Blazer EV החדש שלנו נעמדתי דום דקות שלמות. משהו במוח שלי סירב להבין על מה אני מסתכל (ממש כמו בפעם הראשונה שעמדתי ליד אבא שלי בצד הכביש כשלצידנו מכסה מנוע פתוח ומעשן): פלאגים, אגזוז, בוכנות, ממיר קטליטי, קרבורטור, מצערת, פילטר שמן, תיבת הילוכים, אלטרנטור, סטרטר, רצועת טיימינג, רדיאטור, בוכנות, מיכל דלק… כל החלקים הנפלאים האלו, שלקחו אותי ממקום למקום בכל כלי תחבורה שהוא כבר כמעט 50 שנה (וגרמו לי לכמה התקפי לב לא קטנים כשהופיעו בחשבוניות מהמוסך) - כולם אינם!

במקום כל אלו מצאתי את עצמי מביט במשהו שנראה יותר כמו ניסוי מדעי כושל מהאייטיז. בתכלס עד עכשיו אין לי ממש מושג מה רוב החלקים פה עושים, אבל זה סוד היופי: במכוניות חשמליות (לא היברידיות) יש משמעותית פחות חלקים מרכב עם מנוע בעירה פנימית, מה שהופך את התפעול, התחזוקה והטיפול בהם לפשוטים (וזולים) משמעותית.

ואיפה המנוע, אתם שואלים? הוא פשוט נמצא על הגלגלים עצמם - לכן אין צורך בתמסורות וציריות וכל מיני דברים שכאלו.

ההבדל הגדול הנוסף הוא, איך לא, הסוללה, שנמצאת לרוב בתחתית הרכב כך שלא רואים אותה תחת מכסה ה”מנוע”.

עכשיו החלק של החנונים - אז מי שקילווואט-שעה-לקילומטר עושה לו כאב ראש קל, מוזמן לדלג מַעֲדַנּוֹת לחלק הבא (מבטיח לא לכעוס).

החלק הטכני

כדי להבין איך להבין את נושא הרכבים החשמליים צריך לשנות קצת איך אנחנו חושבים. אני ממליץ לחשוב על יחידות אנרגיה: כמו שליטר בנזין אחד מפיק כמות מסוימת של אנרגיה בעת בעירה/פיצוץ מבוקר (בסביבות 2kWh), שאותה אנחנו ממירים לסיבוב בוכנות > ודרך הצירייה לסיבוב הגלגלים, כך מפיק המנוע החשמלי מומנט כוח - רק שהפעם אין צורך בתמסורת כלשהי וכמעט כל האנרגיה מותמרת לסיבוב הגלגלים (לעומת מנוע בנזין שמבזבז כמויות של אנרגיה על חום, פליטת גזים וחיכוך).

מאחר שכל האנרגיה, שאנחנו צריכים כדי להניע את הרכב ולהפעיל את המערכות שבו, נמצאת באופן זמין בסוללות (ואין צורך לפוצץ, לשרוף, להמיר ולשנע אותה) הרי שיש לפנינו מערכת יעילה ונקייה לאין שיעור!

זכרו שכדי לנסוע ברכב בנזין צריך להפיק את הנפט מבטן האדמה > לזקק אותו > לשנע אותו (לפעמים אלפי קילומטרים) > לפזר אותו בתחנות הדלת > למלא אותו למיכל הדלק במכונית > לשרוף/לפוצץ אותו > לפלוט החוצה את תוצרי הלוואי (הרעילים והמזיקים לסביבה), ועוד. כשחושבים על זה, זהו תהליך מוטרף לגמרי, יקר, בזבזני, מזיק, מזהם, מחמם את כדור הארץ - והכי גרוע: תלוי במדינות כלשהן (לא תמיד נחמדות) שיפיקו את כל המשאב המתכלה הזה.

חדי העין וודאי ישימו לב למילה “מתכלה”. קחו לכם דקה וחשבו על המשמעות של ניצול מוחלט של משאב טבע, שהולך מתישהו להיגמר… ככל שמתפתחות תעשיות האנרגיות המתחדשת (שמש, רוח, אטום וכו’) כך הופך נושא הנפט לאווילי יותר ויותר, ככל שמדובר על שינוע רכבים.

ועכשיו לכמה יחידות שמישות (סליחה מראש על הפשטנות, מוזמנים לצעוק עלי בתגובות כמה שאני לא מדייק):

• kW - קילוואט - יחידה שמודדת כמה כוח אנחנו משתמשים (כדי “לדחוף” את הרכב למשל).

• kWh - קילוואט-שעה (בשונה מקילואט לשעה) - יחידה שמודדת אנרגיה (שעה אחת שבה דחפנו את הרכב בכוח של 1kW שווה קילוואט-שעה אחד).

• רכב חשמלי ממוצע יכול לאחסן בין 60 ל-100 קילוואט-שעה (kWh) של אנרגיה בסוללה.

• כדי לנסוע במהירות עקבית של 40 קמ”ש נדרש בסביבות 4kW, ול-110 קמ”ש כ-20kW.

על לוח המכוונים ברכב חשמלי במקום טמפרטורת מנוע, מד שמן, או סל”ד תמצאו רק קמ”ש (כן, בקנדה אנחנו בשיטה המטרית), kW, ואחוז סוללה. מוזר אבל מתרגלים.

הטענה בבית מול DC

רבים חושבים שהדרך הנכונה להטעין רכב חשמלי היא באמצעות המטענים המהירים (DC) שמספקים עד 350kW (ויכולים לטעון סוללה שלמה ב-20 דקות), או דרך התקנת מטען ייעודי ומגניב בבית - והם טועים טעות קשה!

הדרך היעילה והזולה ביותר היא להטעין את הרכב בשקע חשמל רגיל בבית. כן כן, שמעתן נכונה: שקע חשמל מעפן של 120V (במקרה של צפון אמריקה) כמו זה של שואב האבק והמיקרו, יחסוך לכם עשרות או מאות דולרים בחודש. זאת משום שהחשמל לצריכה ביתית זול משמעותית (עד פי 5) מתשלום על שימוש במטען מסחרי עוצמתי.

טיפ: אם אתם נוסעים כ-50 ק”מ ביום, תוכלו לרוב להטעין את כל הכמות הזאת במשך הלילה ובעלות של 1 עד 2 דולר (!). וגם אם אתם נוסעים יותר, תוכלו להמשיך להטעין בבית עד שאין ברירה (אפשר בלי בעיות לנסוע עד 10% סוללה ואפילו 5%).

למזלנו באיזור ה-GTA בטורונטו ישנן עוד ועוד תחנות הטענה מהירות מאוד, ובהרבה חניונים ומקומות עבודה ניתן גם להטעין את הרכב בקצב נמוך יותר.

מה קורה בחורף

בישראל לא תתקלו בבעיה הזאת, אבל כאן בחורף הטמפרטורות הנמוכות משפיעות משמעותית על יעילות הסוללה.
מתחת ל-10 מעלות תהיה ירידה של בין 10% ל-20% ביעילות הסוללה ובקצב ההטענה. חלק מזה נובע מסוג הסוללות (שצריכות להיות דיי חמות כדי לפעול באופן אופטימאלי) וחלק בגלל הצורך לחמם את הרכב, שצורך הרבה אנרגיה (ברכב בנזין החום מופק ממילא כתוצר לוואי של פיצוץ הדלק בבוכנות ולכן לא מבזבז אנרגיה).

בסה”כ מרגישים הבדל אבל לא עד כדי ביטול היתרונות של רכב חשמלי.

איך נראה היום-יום

כשגרנו בבית פרטי (קליק לקריאת הפוסט) חיברנו כל יום יומיים את הרכב לשקע בגראז’, ונצרכנו להטענה נוספת רק כשנסענו לטיולים (וגם אז הסתדרנו לרוב בלי, כי השארנו את הרכב בהטענה גם במהלך היום שלמחרת).

זאת סיטואציה אידאלית שחוסכת כל כך הרבה כסף וזמן עד שהתפתחה לה בדיחה משפחתית: כל פעם שהיינו עוברים ליד תחנת דלק מישהו באוטו היה שואל “מה זה? למה כל המכוניות האלו עומדות שם? מה, מחלקים שם כסף??”. מצחיק ברמת בדיחות קרש במילואים, אני יודע, אבל בסופו של דבר ברגע שמתרגלים לחשמלי רכבי בנזין נראים מגושמים, מיושנים, מזהמים ולא ממש הגיוניים.

היום, כששדרגנו את צורת החיים שלנו ועברנו לקונדו (דירה) בעיר בעיקבות הנטישה ההמונית של הילדים החמודים שלנו (שוב, קראו את הפוסט הקודם), נתקלנו בבעיה עליה לא חשבנו: בבניינים הישנים אין עמדות הטענה בחניון. אז בינתיים, עד שיעברו חוקים שמחייבים את הבניינים להתקין כאלו (וזה יקרה כנראה בקרוב) אנחנו נאלצים אחר כבוד לנסוע לעמדת הטעינה המהירה הקרובה לביתנו, ולהמתין 20 דקות בתוך האוטו ליד עוד 20 נהגים משועממים.

בתכלס זה לא ממש נורא כי יוצא לנו לטעון את הרכב פעם בשבוע או שבועיים, ואת הזמן אנחנו מנצלים לחשב כמה כסף אנחנו חוסכים (במיוחד בתקופה הזאת) לו היינו מתדלקים נוזל נפיץ לתוך מיכל דלק ומבעירים אותו עשרות פעמים בשנייה רק כדי ליצר כמות פסיכית של מזהמי אוויר, רעש וחום.

חוץ מזה הרכב חתיך אש (לפי מיה) ועוד לא דיברנו על זה שהוא עולה רבע ממחירו בארץ - עוד סיבה לעבור לקנדה!

בתוכניות היו מציינים תמיד את מחירי הבתים, בכמה הם נקנו וכמה היו שווים לאחר השיפוץ. טווח המחירים אז נע בערך בין 200,000 דולר קנדי לבית קרקע קטן ועד 500,000 דולר לבית עם לפחות שלושה חדרי שינה ומרתף.

אני זוכרת איך היינו משווים את המחירים למחירי הבתים בישראל וחולמים לקנות בית מוזנח, לשפץ אותו ולחיות בו באושר ועושר עד עצם היום הזה תוך כדי שהיינו יורדים קצת על הטעם והעיצוב הקנדי, ז”א אפור, בז’ ועוד קצת אפור.

ואז הגיע COVID-19

כשהגענו לקנדה מחירי הבתים היו סבירים ממש, ורק חיכינו לקבל את תושבות הקבע שלנו כדי שנוכל לקנות סוף סוף בית. אבל אז פרצה מגפת הקורונה ויחד איתה התפשטה בקנדה מגיפה נוספת: בולמוס קניית בתים.
אולי בגלל שכולם היו בבית כל הזמן, ואולי כי אנשים חיפשו משהו “בטוח” להיאחז בו. הביקוש לנדל״ן זינק, ומחירי הבתים החלו לטפס במהירות.

יחד עם שתי המגפות הנ”ל, קלטה ממשלת קנדה באותן השנים כחצי מיליון תושבי קבע חדשים בכל שנה, ולצידם הגיעו גם מאות אלפי עובדים זמניים וסטודנטים בינלאומיים. וכולם, כמובן, צריכים מקום לגור בו.

התוצאה הייתה צפויה: מלאי הדירות הצטמצם, מחירי השכירות והקנייה עלו – ושוק הנדל״ן הקנדי רתח.

צעדי הממשלה והשינוי בשוק

עם הזמן, יחד עם עליית הריבית לאחר הפנדמיק, מחירי הבתים הגבוהים והיצע הדירות המצומצם גרמו לכך שהקנדים צריכים לשלם יותר על דיור וכך הם יכלו להשקיע פחות בדברים שמעניינים כל קנדי ממוצע (כלומר תקציב הבירה ותקציב הכרטיסים למשחקי ההוקי), ואז הקנדים היו ממש עצבנים ובנימוס הידוע שלהם הסבירו לממשלה (בנימוס תקיף) שבבחירות הבאות הם חייבים להתייחס קודם כל לנושא יוקר המחיה בכלל ומחירי הדיור בפרט.

ראש הממשלה הנבחר, מארק קרני והממשלה החדשה לקחו את הנושאים החמים לתשומת ליבם ונקטו צעדים במטרה לייצב את השוק, וכך נולדו תוכניות לדיור בר-השגה, תמריצים לבניית בתים חדשים, ותקציבים גדולים לשיקום ושיפוץ מבנים קיימים, יחד עם עוד מגוון חוקים ותקנות.

המטרה הייתה להגדיל את היצע הדירות ויחד עם צעדים נוספים לתת אוויר לקנדים שהרגישו שהם מוציאים יותר מדי על אוכל ודיור ופחות על מה שחשוב בחיים (ראו שתי פסקאות למעלה).

הערת שוליים: זה נכון שיש לחץ ציבורי גדול להוריד את מחירי הדיור ולהקל בתנאים לקבלת משכנתא, אבל כדאי גם לציין שעבור אוכלוסיות מסוימות (אני מסתכלת עליכם, בומרים בעלי דירות) דוקא טוב שמחירי הנדל”ן ישארו גבוהים. קיצר זה מורכב…

נתונים מהשטח

יש מי שטוענים שבועת הנדל״ן שנוצרה בתקופת הקורונה עומדת להתפוצץ, שהשוק עומד לקרוס ושאנחנו נראה בקרוב מחירים של שנות התשעים. אני לא בטוחה שזה מה שעומד לקרות, במיוחד כי הטוענים גם כותבים פוסטים ברשתות החברתיות על קונספירציות, על איחוד של קנדה עם ארה”ב ועוד מרעין בישין שכאלה, אבל אני מניחה שימים יגידו.

מה שכן נכון בפוסטים שלהם אלה הנתונים שהם מפרסמים לגבי ירידת מחירים של בתים שנקנו בשנים האחרונות ועכשיו נמכרים בפחות, בהרבה פחות.
אחד המשתמשים בטוויטר (X) פרסם לאחרונה דוגמאות לבתים שנמכרו בהפסד של 500,000 עד 780,000 דולר לעומת המחיר שבו נקנו בתקופת הקורונה - אנחנו שומעים סיפורים דומים גם מאיש הנדל”ן הכל-יכול שלנו, ראס.

“הקונים של הפנדמיק פוגשים עכשיו את השוק האמיתי”, כתב שאזי באחד הפוסטים שפרסם, למטה תוכלו לראות צילומי מסך מהימים האחרונים, כל פוסט כזה מדגים ירידת ערך עצומה של נכס כלשהו באזור טורונטו:

אם מתעלמים מהפוסטים ההזויים שהיוזר הזה מפרסם, אפשר להבין שמחירי הבית יורדים ממש, ואלה בשורות טובות מאד במיוחד למהגרים החדשים שרוצים להכניס רגל בדלת של שוק הדיור.

"כמה עולה היום להיכנס לשוק הנדל״ן בקנדה?"

כמובן שהמחירים משתנים ממש בין הפרובינציות השונות ובאזורים השונים בפרובינציה עצמה, למשל באונטריו, שהיא הפרובינציה בה נמצאת העיר טורונטו, יש תופעה מאוד מעניינת: שוק דירות הקונדו קפוא לחלוטין, המחירים ירדו בצורה משמעותית, אין התחלות בניה כי אף אחד לא קונה דירות על הנייר וכולם מחכים - לא לגודו אלא לירידת מחירים נוספת.

בינתיים מי שרוצה להיכנס לשוק יכול בהחלט להתחיל לבדוק את הנכסים באתרים השונים, ולראות שלפתע צצות דירות קונדו גם בסביבות ה 300,000 דולר קנדי ומעלה, ובמקביל, הממשלה מקדמת פרויקטים של בנייה מתועשת מהירה לעשרות אלפי בתים חדשים שביניהם גם בתים צמודי קרקע וכל ההתרחשויות האלה גורמות לכולם להבין שכנראה ירידות נוספות במחירי הדיור בדרך.

מי יודע – אולי יום אחד נחזור לראות מחירים כמו בתוכניות הישנות של The Property Brothers.

תני דוגמאות, אתם אומרים לעצמכם, אז בבקשה:

• דירת חדר שינה אחד בטורונטו בגודל כ-60 מ״ר נמכרת ב- $230,000

• הדאון פיימנט המינימלי: $11,500 (יענו סכום הכסף הראשוני שצריך לשלם על הנכס)

בדירה יש מטבח משופץ עם ארונות לבנים ונוף יפה מהחלון, ורצפת הפרקט הוחלפה לאחרונה. אם אתם זוג צעיר (או מבוגר או יחיד\ה וכו’ הבנתם את הדוגמא) שמחפש דירה באזור חביב של טורונטו, הקונדו הזה נמכר במחיר מפתה ממש.

והנה עוד כמה תמונות שממחישות שנעשה שיפוץ בבית, אם תסתכלו מקרוב על הגובה של הידיות בארון המטבח תוכלו להבין שייתכן שנעשה כאן שיפוץ DIY אז כדאי לבדוק את הטיב של השיפוץ.

תמונה נוספת של הדירה מראה שתקרת הפופקורן הוסרה, שוב, כנראה בצורה לא מקצועית כי עדיין אפשר לראות קצת שאריות של טקסטורה.

דירה נוספת בטורונטו בבניין חדש יותר מוצעת למכירה ב 280,000 דולר, כאן תצטרכו לשלם כ 14,000 דולר דאון פיימנט. בקונדו הזה החלונות הגדולים מכניסים הרבה אור לדירה, והבניין כולל גם חללים ציבוריים נעימים כמו ספרייה משותפת.

בדירות הישנות אין בדר”כ מנורות בתקרה וצריך לקנות מנורות עומדות, אלא אם כן נעשה שיפוץ והוסיפו גופי תאורה, או כמו במקרה הזה הקונדו חדש יותר ולכן לא תצטרכו לשבת בשקט בחושך 😜

בתמונה למטה תראו את הספריה בבניין, אני ממש מחבבת את הקונספט ולא ראיתי עיצוב כזה ביתי של חלל משותף באף בניין שביקרתי בו, אז שאפו.

אם אתם אנשים שאוהבים לטפח גינה או לשמור על מרחק סביר מהשכנים, תשמחו לשמוע שגם מחיר הבתים צמודי הקרקע ירד משמעותית.
לדוגמה, בית בטורונטו שנמכר ב $580,000 ויכול להתאים לקונספט של האחים השפצים (בית מוזנח שאפשר לשפץ ולהפוך לבית חלומות).

רק קחו בחשבון שבבית צמוד קרקע תצטרכו גם לטפל בגינה ולפנות שלג בחורף, משהו שלא תצטרכו לעשות אם תגורו בקונדו וגם לדאוג להחלפת הגג, לתיקונים בצנרת וכו.

בתמונה למטה תראו הדמיה של איך יראה חדר האוכל אחרי השיפוץ הקוסמטי בתוספת רהיטים (כמובן שאפורים, כמיטב המסורת הקנדית 😉)

ובתמונה הזאת תראו הדמיה של איך יראה חדר השינה שלכם אחרי השיפוץ הקוסמטי הכל נראה ממש נחמד חוץ מהארון שמשום מה חסרות לו דלתות ובמקומן יש וילון.

חלום הבית הקנדי מתגשם

ל Hadoctor ולי היה חלום פעם לקנות בתים, לשפץ אותם ולמכור (או להשכיר) אני לא בטוחה שנפצח מתישהו בקריירה הזאת, אבל כיף ממש לראות שאחרי שנים של עליות חדות, המחירים מתחילים להתייצב, ומי שמוכן לחפש, לתכנן ולהשקיע קצת יצירתיות – יכול עדיין למצוא את הבית הראשון שלו בקנדה.

אם אתם מתכננים לקנות בית ורוצים עזרה בתהליך, צוות המומחים שלנו ישמח לייעץ לכם, לעזור למצוא את הבית הראשון שלכם ולוודא שאתם מנצלים את כל ההטבות שמגיעות לכם. דברו איתנו כאן.

ובנימה אישית: קנייני הרהיטים שמתכננים את קולקציות הריהוט בחנויות, עזבו את האפור, יש עוד צבעים איתם אפשר לייצר רהיטים 💖

חשוב לציין שאת המדריך הבא אכתוב מנקודת מבט של שוכרים ולא של בעלי נכס (למרות שההבדלים מתמצים בעיקר במס רכוש (קרי: ארנונה) ותשלומי אחזקה לבניין דירות).

בית פרטי

בקנדית: Detached House.

בית פרטי בקנדה נפוץ מאד, ככל שתתרחקו ממרכזי הערים, למרות שגם בעיר עצמה ישנם בתים צמודי קרקע לרוב. היתרונות ברורים - מרחב גדול, בייסמנט, גינה, גראז’, חדרים ואמבטיות לכולם… אך החסרונות לא קטנים:

ראשית עלות חשבונות המים, הגז והחשמל (כולל קירור וחימום), אך גם, ובעיקר, כמות האנרגיה והזמן שדרושים כדי לתחזק מפלצות בנות 300 ו-400 מטר מרובע - נקיון, גינה (לגזום, להשקות, לנקש, לשתול, לתכך, לנקות, לפנות), ופינוי שלג (משימה לא קלה בכלל אם נפלו עליכם משקעים של 40ס”מ).

אחרי כחמש שנים בבית פרטי ניתן לומר בברור שהמשימה לא קלה בכלל, וכבר קיבלנו מבטי נזיפה מהשכנים ואף פתק מהעירייה כי לא גזמנו את הדשא בזמן. נחמדים נחמדים, אבל כשזה נוגע לגובה הדשא… אל תתעסקו עם ההוביטים!
ובכלל, החלום הישראלי של בית פרטי לא ממש משחק כאן תפקיד, ורוב הקנדים יעברו לבית כזה אם תנאי החיים שלהם מצדיקים זאת - בעיקר אם יש להם משפחה גדולה והחיים בפרבר מתאימים יותר.

משהו אישי: כיף לחיות בבית ענק בפרבר מנומנם, אבל כשהילדים עוזבים את הבית למי יש כוח לנקות את כל הבית הענק הזה?!

בית טורי

בקנדית: Town House.

כשמם כן הם: בתים המחוברים זה לזה בטור (שניים או יותר). זו צורה מאד נפוצה שמאפשרת בנייה של יותר יחידות על שטח.

לרוב הטאונים יהיו קטנים וזולים מבית פרטי והגינה שלהם בהתאם, אבל הם ללא ספק נותנים תחושה של בית.

החסרון הבולט של הטאונים הוא המדרגות. הו המדרגות… לבית הראשון שלנו בקנדה היו 4 קומות (כולל בייסמנט) ואנחנו קיללנו לא מעט בכל פעם שרצינו לעשות כביסה - שהייתה ממוקמת למטה.
חסרון נוסף הוא חוסר כיווני אוויר במיוחד לישראלים שרגילים לחלונות בכל קיר, בנוסף, הטאונים יהיו צרים וארוכים וזה קצת מוזר בהתחלה.

כמו בבית צמוד קרקע, גם בבית טורי תאלצו לטפל כל הזמן בנושא הזבל: מיון וחלוקה לפחים שונים, אחסון בגראז’ (אסור בחוץ בשום אופן), והוצאה של הזבל ביום הייעודי בשבוע בשעה הייעודית (ולא לפני) וגם לפלס את השלג, לטפל בגינה וכו’.

לגבי רכב: לרוב ישנם גראז’ים בטאונים, אך גם הן צרים וארוכים, את הרכב הראשון שלנו קנינו לפי גודל הגראז’ (הצר והארוך כאמור) לעיתים ישנן חניות בחוץ, או בכלל לא.

התחזוקה מעט קלה יותר לעומת בית פרטי כי הטאון בדר”כ קטן יותר וכך גם הגינה, אבל עדיין מדובר בבית לכל דבר.

משהו אישי: הבית הראשון שלנו בקנדה היה טאונהאוז, הוא היה חדש ומהמם, אבל המדרגות עיצבנו, למרות שלעלות ולרדת כל הזמן 4 קומות מוסיף לכושר ולחיטוב.

דירה

בקנדית: Condo.

לרוב דירות יהיו בבניינים גבוהים אך לא רק - ישנן דירות גם בבניינים קטנים וחביבים, בדומה לשכונות הישנות בגבעתיים למשל.

לקונדו ישנם יתרונות מול הטאון והבית: ראשית בדרך כלל שוכרים לא משלמים חשמל, גז ומים (!), וגם דמי ניהול ותחזוקת הבניין משולמים ע”י הבעלים - חיסכון של מאות רבות של $. אגב המיזוג, החימום והמים החמים - כולם מתוחזקים ברמת הבניין כך שהתחושה היא ממש כמו בית מלון.

בנוסף, הטיפול באשפה טוב בהרבה: פשוט הולכים לחדר הזבל בקומה שלכם ומשליכים את הסוגים השונים - מתי שרוצים! (זה אולי נשמע קטנוני אבל אחרי כל כך הרבה פעמים ששכחנו להוציא זבל בזמן (ז”א הילדים, שזאת היתה משימה שלהם לא התעוררו בבוקר להוציא את הזבל) או שפשוט היה יותר זבל מהכמות השבועית הקצובה ונאלצנו לנסוע חצי שעה למתקן הזבל האיזורי - השדרוג מורגש היטב).

קונדו לא מתאים למשפחות גדולות בדרך כלל, למרות שבבניין שלנו ישנן כמה משפחות של 2 ואף 3 ילדים. ברוב הקונדואים יש גג שני חדרי שינה, ובדר”כ חדר אחד הרבה יותר קטן מהשני אז קשה “לדחוס” כמה ילדים לחדר אחד קטן (אלא אם הם רכים בשנים וגם אז צריך לחסוך בכמות הציוד והצעצועים שלהם, כי אין מקום לאחסון).
בקיצור, זה השלב שבו הקנדים עוברים לפריפריה או לבתים פרטיים וגדולים יותר בעיר.

טיפ: בבניינים ישנים הדירות בדרך כלל גדולות יותר.

ישנו חסרון קצת נישתי: הטענת רכב חשמלי.
בעיקר בבניינים ישנים, אבל גם בחלק מהחדשים, עוד אין תקנה שמחייבת עמדות הטענה, מה שהופך את הנושא לקצת מעצבן (בבית הפרטי הטענו את הרכב כל יום בגראז’ והיינו צריכים להטעין בחוץ רק בטיולים) - למרות שישנן לא מעט עמדות הטענה מהירה (DC) באיזור כך שמתרגלים דיי מהר.

משהו אישי: מאחר שהילדים עזבו את הקן, פרסו כנפיים ועפו לדאון טאון (כדי לגור ליד האוניברסיטה), עכשיו גם אנחנו יכולים לגור בקונדו ולהיות שוב מאגניבים כמו בניינטיז. אז כן, זה הקטע בו אנחנו מספרים לכם שעברנו לטורונטו ומעתה נשתף אתכם בהרפתקאות מיה ו Hadoctor בעיר הגדולה 😎.

למהגרים חדשים בקנדה הייתי אומר שכדאי לנסות הכל, ולאו דווקא ללכת למה שהכי “נחשב” בעינכם. בעיקר לכו עם מה שהכי פרקטי - קרבה לקהילה, חינוך ותעסוקה. אחרי כמה שנים נסו משהו אחר. מי יודע, אולי תופתעו.

דיסקליימר ענק לפני שמתחילים: אני לא סוכן ביטוח, לא כלכלן, לא רואה חשבון ולא יועץ פנסיוני. את הפוסט הזה אני כותב מהנסיון האישי שלי בקנדה כעובד, כאיש משפחה וכאיש עסקים. קחו הכל בערבון מוגבל בבקשה.

המידע הבא רלוונטי ברובו לתושבי קבע או אזרחים.

סקירה כללית

בקנדה ישנה תכנית ביטוח פנסיוני פדראלי לכל עובד. קוראים לו CPP והוא משולם ישירות מתלוש המשכורת (קישור לאוהבי טבלאות הנתונים). גם ביטוח הבריאות הוא פדראלי (למרות שנמצא באחריות הפרובינציות), אך אין סעיף “ביטוח בריאות” נפרד בתלוש השכר - למעשה מנכים כאן לרוב רק מס הכנסה, CPP וביטוח אבטלה (EI).

בקנדה אין ביטוח בריאות פרטי בכלל (כזה שעוקף את הביטוח הממשלתי) - אין כללית מקיף או מכבי מושלם או כל דרך אחרת להפריד בין מבוטחים יותר למבוטחים פחות. מה שכן אפשר לעשות זה לבטח את עצמכם למקרה של מחלה קשה (ביטוח CI), אבל הביטוח הזה רק יתן לכם כסף במקרה הצורך חלילה, ולא שום יתרון בטיפול, בתורים או בבחירת רופא - הוא טוב למקרה שתרצו, למשל, לבצע פעולה רפואית בחו”ל על חשבונכם.

האופציה היחידה לשיפור ביטוח הבריאות הבסיסי ניתנת לעובדים (מקבלי שכר גבוה יחסית). מדובר בביטוח Benefits שנותן לכם כיסוי במקומות שבהם הביטוח הפדראלי חסר, כגון תרופות, טיפולי שיניים, פיזיותרפיה ועוד. עצמאיים יכולים לרכוש ביטוח Benefits באופן פרטי.

תחום דיי מפותח בקנדה לעומת ישראל הוא תכניות החיסכון הרשומות (registered)- כמעט כל תושב קבע (PR) או אזרח קנדי שאני מכיר מנהל לפחות שתיים או שלוש תכניות חיסכון כאלו ומשתמש בהן כדי א. לקבל החזרי מס יפים בסוף כל שנה, ב. להגדיל את החסכון לפנסיה, ג. לנהל תיק השקעות פטור ממס (!), ד. לחסוך כסף לקניית בית.
התכניות האלו שוות המון כסף וקל יחסית לפתוח ולנהל אותן, אבל אל תעשו צעדים כאלו לבד לפני התייעצות עם רואה חשבון - ישנן מגבלות ותנאים מחמירים על התכניות האלו ואתם לא רוצים לפגוש את הצד הכועס של ה-CRA (מס ההכנסה). דברו איתנו לקבלת הפנייה לרואי חשבון מומלצים ומורשים דוברי עברית.

אגב, את תכניות החיסכון/השקעה שלכם תוכלו לפתוח בבנק הרגיל שלכם, דרך חברת השקעות/ביטוח, או דרך בנקים ייעודיים להשקעות (שנותנים לכם חופש גדול יותר בניהול התיק כמו גם דמי ניהול נמוכים מאד). גם אם אתם לא מבינים שום דבר בהשקעות וגם את אתם רומים לקנות ולמכור מניות בעצמכם - כל האופציות עומדות לרשותכם ובקלות יחסית. אם תרצו המלצה למומחי השקעות, דברו איתנו.

העברת קופת פנסיה מישראל

כשקיבלנו את ה-PR החלטנו גם להעביר את קופות הפנסיה מישראל לקנדה, שכן מרכז חיינו עבר לכאן. התהליך עצמו דיי מורכב (בשתי המדינות) ואם תעשו אותו לא נכון תאבדו עשרות אחוזים מהכסך שלכם, אבל ישנה דרך רשמית לעשות את המעבר מבלי לחטוף יותר מדי: כעקרון ה-CRA מאפשר העברת כספים גדולה מתכנית פנסיונית במדינה אחרת למקבילה הקנדית שלה (RRSP). כך תוכלו, אם תעמדו בשלל התנאים המקדימים, לקבל החזר מס גדול בקנדה, שיכסה חלקית או לגמרי את הקנס ששילמתם בארץ כשמשכתם את כספי הקופה. הבעיה היא שאם תעשו את התהליך עם בנקאי שאינו מכיר היטב את האופציה הזאת אתם עלולים להסתבך - מטלפונים רבים שעשינו במהלך השנים מסתבר שהבנקים ישמחו לפתוח לכם תכנית RRSP אבל לא בטוח שהם יודעים כיצד לקטלג נכון את ההעברה הגדולה, משמע לא תוכלו לקבל את החזר המס.

יצרנו קשר עם רואי חשבון בישראל ובקנדה, יחד עם בתי השקעה קנדיים שמכירים היטב את נושא העברת הפנסיה - דברו איתנו אם זה רלוונטי עבורכם.

השקעות

בקנדה אפשר וכדאי לפתוח תכניות השקעה, ממשלתיות רשומות וגם רגילות (כאלו שתשלמו מס על הרווחים בהן). השוק החופשי מאפשר לכם להשקיע בקלות בקנדה, באמריקה ובשאר העולם. ישנן אפליקציות, בנקים ייעודיים, חברות השקעה וחברות ביטוח שישמחו להציע לכם סלי השקעה ואפשרויות למסחר אונליין - תענוג לחנונים שכמותי. אצל כולם תוכלו כאמור לפתוח חשבונות פטורים ממס (תחת הגבלות של ה-CRA) או חשבונות רגילים.

בסוף כל שנה תקבלו מהבנק שלכם דוח על כל ההכנסות שלכם מהתכניות הרגילות, ועל כל ההפקדות שלכם לתכניות הרשומות - את המידע הזה תספקו לרואה החשבון שלכם יחד עם שאר ההכנסות הרגילות שלכם.

הקנדי הממוצע מנצל עד תום את ההשקעה המותרת בתכניות הרשומות כך שבתחילת כל שנה כולנו נהנים מהחזר מס חביב מה-CRA.

הנה פגשתם את הצד הפנימי שלי, את ציפור נפשי הכלכלית, את התחביב המוניטרי שלי. אני מבטיח להשתדל לחזור לכתוב על עצי מייפל, נופים, תרבות, מוסכים ושלג בעתיד הקרוב.

נתחיל מהסוף: המקום שהכי טוב לערוך בו השוואות מחירי מזון בקנדה הוא אפליקציית Instacart. במקור היא נוסדה בארה”ב ובשנת 2017 התחילה להיות פעילה גם בקנדה. בימי הקורונה העליזים חוותה האפליקציה גדילה רצינית ומאז היא משרתת לקוחות באזור טורנטו רבתי, וונקובר ועוד, וגם מאפשרת למשתמשים קניות בחנויות שאינן סופרים כמו למשל הום דיפו, שופרס דרגמרט (כמו סופר פארם הישראלי, שנוסד על בסיס המקבילה הקנדית בידי אותה משפחה בשנות השבעים 🤓) ועוד.

כמו בישראל, גם הקנדים (עם שאר העולם המערבי) מתרעמים על עליית מחירי המזון מאז הקורונה. התלונה הראשית היא על ריכוזיות גדולה מדי, שבה כמה משפחות חזקות מחזיקות בבעלות על כמעט כל רשתות המזון. הקנדים מאשימים אותם בתיאום והעלאת מחירים ובשליטה לא פיירית על השוק. בנוסף, מאז מלחמת הסחר עם ארה”ב בענייני המכס והטינה שהקנדים חשים כלפי הג’ינג’י, השכן מהדרום, החלה מגמה של קניית מוצרי מזון קנדיים מקומיים, והמשפט Buy Canadian מתנוסס על שלטים בחנויות רבות שמבליטות את המוצרים הקנדיים שלהם - ברוב הסופרים תוכלו (לראשונה בקנדה) להבחין בקלות בין מוצר made in Canada למוצר מיובא.

יש מגוון גדול של סופרים בסביבה שלנו, חלקם זולים יחסית וחלקם פחות, אבל אנחנו לקוחות נאמנים של הרשת Costco, שהיא אמנם אמריקאית ביסודה אך מקפידה להציע בכל מדינה מגוון גדול של מוצרים מתוצרת מקומית. אנחנו אוהבים את איכות המוצרים שלהם, ועם כרטיס החבר שיש לנו וכרטיס האשראי שלהם אנחנו מקבלים החזרים כל שנה בשווי של מאות דולרים. חוץ מזה הירקות בקוסקו מעולים (כן, ניסינו לקנות בכל החנויות הזולות יותר כגון וולמרט, food basics וכו’ אבל אין בכלל מה להשוות עם הירקות של Costco שתמיד מריחים כאילו נקטפו הרגע ויש להם טעם מעולה, אמיתי כזה). ומה עם המחירים?? קבלו כמה דוגמאות של עגלה של מוצרי מזון רנדומאליים מכמה חנויות שונות עם מחירים לדוגמא ונתחיל עם Costco:

*שימו לב שהאריזות בקוסטקו ע נ ק י ו ת (בדרך כלל יותר מפי 2 מאריזה בכל סופר אחר), כך שנוצרת לעיתים בעייה מסוג אחר (קרי, איפה לעזאזל אני מאחסנת 5ק”ג גזר או מטר מעוקב של נייר מגבת). הניילון הנצמד שקנינו שם לפני 5 שנים עוד לא נגמר, וגם מארז 100 כדורי טיילנול אקסטרה…

חלק מהתלונות של מכרינו התל אביבים היו בנוגע למחירי תחליפי החלב. הם התעצבו לשמוע שכאן אפשר לקנות 6 יחידות של ליטר חלב סויה אורגני ב-14 דולר.

לחם צימוקים נמכר באריזה של שלוש ככרות במשקל 450 גרם בסכום של 12 דולר קנדי.

ולצרכני הללא גלוטן, קרקרים באריזה של 2 יחידות במשקל 567 גרם כל אחת עולה בכ 11 דולר קנדי. (זה ממש מעצבן אמרה לי ש’ התל אביבית, כשאנחנו קונים מוצרים ללא גלוטן הם כל כך יקרים כאן).

הקנדים המומחים בקניות (כדוגמת הדודה של הדוקטור) מקפידים לבדוק מחירים ולקנות בכל סופר את המוצרים הזולים יותר, המהדרין מחפשים קופונים בהם אפשר להשתמש כדי לחסוך עוד כמה סנטים. אני לא יכולה לשכוח שאותה דודה סיפרה לי פעם שנסעה שעה וחצי לכל כיוון כדי לקנות בובת ברבי שהיתה במבצע ועלתה 8 דולר, כדי לתת אותה מתנת יום הולדת לנכדה שלה שתחגוג 6 חודשים מאוחר יותר. אכן, קמצנות זה סוג של הכנסה (?).

יש קנדים שקונים רק ב-Walmart, גם שם תוכלו למצוא הכל (הרבה הרבה יותר מבקוסקו), ממוצרי חשמל ועד ירקות וגם החנויות שלהם משתרעות על שטח עצום, כשבממוצע לוקח כשעה לעשות קניות שבועיות. ישנם מוצרים שידוע שזול מאוד לקנות בוולמרט, ובחשבון שלהם תוכלו לראות מחירי שוקולד וחטיפים, סבון כלים וירקות. כאן למשל חלב סויה עולה 5 דולר לכמעט 2 ליטר וחבילה של מלפפונים עולה 3.24 דולר קנדי - שיחסית למחירים בחנויות אחרות בקנדה הם זולים וגם בהשוואה לישראל למשל מחיר חטיף קיט קט הוא 1.24 דולר כשבישראל הוא לפי מה שראיתי בסביבות 4 ש”ח.

עבור כתיבת הפוסט הזה בדקתי מה המחירים בשופרס (כזכור, הסופר-פארם הקנדי) והופתעתי מאוד, אין לי מושג למה הקנדים עדיין קונים שם כי המחירים שלהם גבוהים ממש, לדוגמא: שמפו בבקבוק של 370 מ”ל עולה 10 דולר, בעוד שבקוסקו עולים שני בקבוקים של אותו השמפו בדיוק 950 מ”ל 22 דולר. כנראה שהם בונים על הקהל של האנשים שבאים לקנות תרופות בבתי המרקחת שלהם ועל הדרך קונים שמפו, דאודורנט או קופסת טונה (כן, הם מוכרים בחלק מהחנויות גם מזון)

לסיכום, גם בקנדה צריך להשוות מחירים, אבל בהערכה גסה יש הבדל של כ 30% במחירי המזון בין קנדה לישראל - לטובת קנדה. הכל טוב ויפה וזול ונחמד, אבל בוא נדבר על בעיה אחת רצינית מאוד שיש בקנדה והיא העדרו של חומוס איכותי, באותה שיחה עם המכרים התל אביבים דנו על האם ואיך הם יוכלו להביא לנו חומוס קפוא מחומוס יוסף (אליו אנחנו מתגעגעים מאוד) והאם הוא ישרוד את הטיסה בפעם הבאה שיגיעו לקנדה, מסקנות עדיין לא התקבלו, אבל זה כבר לפוסט אחר.

בעוונותינו אנחנו גם צופים תדיר בסדרות אנגליות על שיפוצים, וכך כשעשינו re-watch לסדרה האלמותית - שבה כוכבת הסדרה מוצאת בשווקים רהיטי וינטג’ שאיתם היא מרהטת את בית הנופש שלה - שוב בא לנו לשוטט בחנויות ולחפש מציאות מעניינות.

החלטתי לא לוותר על חלום הווינטג’ הצרפתי ושילבתי חיפוש בגוגל ושיחה עם צ’ט ג’יפיטי, ובעזרתם מצאתי מקום שנראה חמוד מאוד ובמרחק כחצי שעת נסיעה מאתנו. החנות נקראת בשם Petits et Jolis ולמרות נסיון העבר והחשש פן נתאכזב, ושאולי שוב הצ’ט קשקש לנו שטויות, ברגע שפנינו לתוך הכניסה למתחם הרגשנו כמעט כמו בטורקיז (בבית יצחק, מכירים?) והתרגשנו מאוד (ז”א אני התרגשתי, הדוקטור פשוט חיפש מקום חניה).

טורקיז למי שלא מכיר הוא מקום מהמם בעמק חפר שמוכר ריהוט מיובא מהודו לצד פיצ’יפקעס ואוכל טעים. בימי השישי שלנו בישראל היינו נוהגים לנסוע לשם לא מעט, לאכול ארוחת בוקר ולאחריה לקנח במסע שופינג כלבבנו.

מישהו כאן מעמק חפר ורוצה לספר לחברה מטורקיז שיש לקוחות שמתגעגעים אליהם וישמחו אם ירחיבו את עסקיהם גם לצפון אמריקה?

חנינו במגרש החניה של Petits et Jolis ויצאנו מהאוטו. הסתובבנו בין הפסלים, ריהוט הגינה, העציצים והקמין האדום והרגשנו איך הלב ממש מתרחב. קשה לתאר את התחושה החמקמקה הזאת של מקום שגורם לך בבת אחת להרגיש שאתה בבית. זאת מן תחושה של משהו מוכר, בשילוב המון שמחה ותוספת של דופמין 🥰 אני בטוחה שכל הישראלים שגרים בחו”ל מבינים בדיוק על מה אני מדברת. נשמנו קצת נוסטלגיה ונכנסנו לחנות.

בכניסה קיבל את פנינו פסל ענק של אייל קנדי שמאחוריו שורות שורות של מדפים עמוסי כל טוב. וכמובן שכמו בכל חנות עתיקות ממוצעת גם כאן החנות הריחה כמו הארון של סבתא (זה עם הנפטלין 😉) בשילוב עם אבק וקמצוץ פבריז. אמרתי לדוקטור בלחש שאולי הפעם הצלחנו למצוא חנות וינטג’ אמיתית, וכך ועם המון תקווה פסענו לעומק החנות.

וואוו, אמרתי לדוקטור, יש פה ממש דברים שווים והצבעתי על השנדלירים שצבועים לבן שהיו תלויים מעלינו. פלוס נוסף ב Petits Et Jolis שמבדיל אותה מחנויות דומות היא מחלקת השנדלירים שלמעשה מפוזרים בכל רחבי החנות הענקית. מנורות ואהילים הם פריטים שנותנים המון אופי לבית, וכשניסינו לרהט את הבית הנוכחי שלנו לא הצלחנו למצוא בחנויות אחרות מנורות שוות כי נתקלנו בעיקר במנורות משנות ה-80 שלא עשו לנו את זה. כאן היה מרענן לראות מגוון של מנורות, אהילים ושנדלירים שהיינו שמחים לקחת איתנו הביתה.

טיפ לחובבי הוינטג’: קחו שנדליר קלאסי, צבעו אותו בצבע לבן וקיבלתם פריט שיוסיף המון לבית שלכם.

בקצה החנות יש אזור שלם של מדפי עץ, עליהם מוצגים הפריטים הגדולים יותר, כמו כלי עבודה עתיקים, מיכלי חלב וגם ארגזי עץ. הדוקטור הוא חובב ארגזים ידוע, וכשנתקלנו בערמות הארגזים שמסודרות על המדפים אורו עיניו ומיד החלטנו לקנות את הארגז עם ציור הנקטרינות, אבל במחשבה שניה הבנו שלצערנו אין לנו איפה לשים אותו, והסכמנו (בפעם המי יודע כמה להיום 😜) שכשנרהט את הבית החדש נגיע לכאן שוב ונקנה אותו (או ארגז דומה) בשביל המטבח החדש שלנו.

מי שלא נולד בצפון אמריקה אולי לא יבין את המשיכה, אבל חובבי מרצ’ של קוקה קולה יוכלו למצוא כאן כ-ל מה שחלמתם עליו החל מארגזי עץ וכלה בבובות, בקבוקי קולה מלאים עתיקים, מאפרות, צעצועים ועוד המון.

מאחורי מדפי העץ הסתתרו להן כמה כונניות עם מלא קופסאות פח שמסודרות על מדפים שהגיעו עד גובה של 4 מטר, מכיוון שהיינו ממש רחוקים מהקופה ביקשתי מהדוקטור לטפס ולהוריד כמה קופסאות מהמדפים הגבוהים, הוא עשה זאת באומץ לב ראוי לציון (בכל זאת, טיפוס על כונניות סבא מתנדנדות 🫣) והושיט לי קופסא אחת עם פרסומת ישנה לביסקוויטים (עם סלוגן בסגנון של: ילדים טובים אוכלים ביסקוויטים..), שתי קופסאות שימורים ישנות עם ציור של ירקות וקופסא אחת שאחסנה פעם שוקולד.

האהבה שלנו לקופסאות פח ישנות מצוירות הפכה במשך השנים להתמכרות, לכן היה ברור שנרכוש עוד כמה שיצטרפו לאחיותיהן ששוכנות להן בבטחה על המדפים במטבח ליד העציצים הקטנים שהדוקטור מטפח במסירות.

בצימר שלנו (כך אנו מכנים את הפינה במטבח שמשקיפה על החצר האחורית) ריכזנו את קופסאות הפח הצבעוניות שאספנו במשך השנים, שם אנחנו שותים כל בוקר את הקפה הראשון של היום.

המשכנו להסתובב בכל המעברים, חיטטנו בינות למדפים, עשינו לעצמנו רשימות של ”מה נקנה למטבח החדש” וגם “מה נקנה למשרד החדש” וכו’, ומדי פעם אמרנו: יההה, תראה, פיירקס כזה בדיוק היה לסבתא שלי, וכלי כזה לסוכר דומה ממש היה להורים שלי.

הזמן חלף ממש מהר, ופתאום שמנו לב שאנחנו מסתובבים בחנות כבר שעתיים והחלטנו לחתוך לכוון הקופה ולשלם על ארבע קופסאות הפח הצבעוניות שבחרנו (ספוילר: שילמנו עליהן 41 דולר קנדי סה”כ, שזה מחיר מצוין ממש).

צילמנו המון תמונות ובגלריה למטה תוכלו לראות מגוון של פריטים משובחים שהדוקטור צילם בעבורכם. כמו למשל סטים של כוסות ותחתיות מאוד מרשימים, ואלה שמרגישים בנוח לשלם 325 דולר על סט, שימו לב לכוסות בצבעי טורקיז וזהב ❤️

ולסיום, כשעמדנו בתור לקופה שמנו לב בזווית העין למשהו עם כיתוב בעברית, תוכלו לראות בתמונה למטה את הקופסא עליה מוטבעות אותיות זהב: “…השמיני יימול…” ולא, לא קנינו את הפריט המהמם הזה מטעמי קרינג’ מובנים (מקווים שהם לפחות חיטאו את הקופסא לפני שהם שמו אותה בתצוגה) אבל זה ממש נחמד לראות פתאום אותיות בעברית באמצע שום מקום בקנדה.

בקופה פגשנו את בעלת החנות, היא לא מאמינה במחשוב (כנראה) והוציאה לנו חשבונית מפנקס קטן ומאובק, היא פירטה בדיוק מה קנינו ואת המחיר, והקפידה לרשום את התאריך במקום הייעודי - רק שבשנה היא כתבה בטעות 1994 🙄 אנחנו לא יודעים אם זה טריק שיווקי, אבל זה חתם את הבוקר הנוסטלגי שעבר עלינו בתחושה נעימה, ואז נזכרנו שבשנה הזאת היינו בכלל בצבא, אבל זה כבר לפוסט אחר.

סדרות

Schitt’s Creek

איפה לראות: Netflix
על מה זה: קומדית סיטואציות מתוקה (שהפכה לקאלט מקומי) על משפחה עשירה שמתרסקת ועוברת לעיירה קטנה בשם שיטס קריק.
כמה מילים: כמעריצים מושבעים של הסדרה ארגנו לפני כמה שנים סיור משפחתי ללוקיישן של הסדרה שצולמה ב Goodwood, Ontario.
בתמונה למטה תוכלו לראות חנות שעדיין (נכון לאז… 2020) מוכרת אביזרים שהשתמשו בהם בסדרה.
הסדרה הזאת היתה כל כך פופולארית בקנדה בזמן ששודרה, שהיתה נהירה המונית ללוקיישנים השונים עד שבעלי החנויות והנכסים בהם צולמה הסדרה היו חייבים לתלות שלטים שמסבירים לציבור שלא להכנס והתריסים מסמנים לסקרנים גם: נא לא להציץ…

Kim’s Convenience

איפה לראות: Netflix
על מה זה: קומדיה קנדית על משפחת מהגרים קוריאנית שמנהלת מכולת בטורונטו.
למה זה רלוונטי: כי זה סיפור הגירה מאד אופייני, שמשלב הורים מהדור הישן שמנסים לקנות לילדים שלהם עתיד חדש - והם, שכבר קנדים, מתקשים לפעמים לגשר על פער הדורות. הסדרה מצחיקה ומופיעים בה כמה שחקנים שלעתיד הפכו למפורסמים ממש מאד (כולל כוכב מארוול 🌟). ברור שהלכנו לבקר גם בלוקיישן הזה, כי הכי קל”ב ואנחנו גם במקרה הזה גרופיס שרופים 😍

Workin’ Moms

איפה לראות: Netflix
על מה זה: סדרה על אמהות עובדות בטורונטו שמתמודדות עם קריירה וילדים.
למה זה רלוונטי: כי זה מכין אתכם לבייביסיטר ב־25 דולר לשעה, לרופא משפחה שלא תמיד מבין את הפחדים שלך או את התרבות ממנה באת (מי אמר מליון בדיקות ואלטראסאונד בהריון ולא קיבל)

Heartland

איפה לראות: Netflix, Prime Video
על מה זה: סדרת דרמה על חווה משפחתית באלברטה.
למה זה רלוונטי: אם אתם חולמים על חיים בערבות קנדה, תוכלו להתחבר לחיים עם הסוסים, הנופים והאנשים שמדברים לאט יותר ממה שחשבתם שהוא humanly possible🥴. כמיזם תיירותי, עיריית קלגרי מזמינה את המעריצים של הסדרה לעשות סיור בלוקיישנים השונים והקימה לשם כך דף יעודי באתר שלה 🤠

The Last of Us

איפה לראות: HBO / Crave (בקנדה), Max
על מה זה: סדרה פוסט־אפוקליפטית מפורסמת, שמלווה זוג במסע הישרדות ארוך ברחבי “ארצות הברית”. בפועל, כמעט כל הנופים, הערים, הגשרים והרחובות הם 100% קנדים.
למה זה רלוונטי: הסדרה צולמה כולה במערב קנדה. ההרים, העמקים, הרחובות, הערים הקטנות – כולם מוצגים כאן בפריימים מושקעים. מי ששוקל לעבור לקלגרי, או אזור אחר באלברטה יראה כאן איך הם נראים באמת, כולל את הכבישים הפתוחים ואת השילוב בין טבע מהמם לבין ערים שקטות וציוריות.

ריאליטי

Property Brothers / Love It or List It

איפה לראות: HGTV Canada, Prime Video, YouTube (ערוץ החיים הטובים המקומי)
על מה זה: תוכנית השיפוצים האהובה עלינו עם 2 האחים הקנדים (האחד קבלן והשני נדל”ן).
למה זה רלוונטי: כי זה מציג מחירי נדל״ן אמיתיים בקנדה, ומצפיה בסדרה הזאת גילינו שרוב הנשים בקנדה לובשות ורוד (לפחות כשהן מצטלמות לסדרת טלוויזיה) והגברים לובשים חולצות משובצות וכולם חמודים ומצחיקים כאלה עם בדיחות קרש קנדיות (לא שונות בהרבה מבדיחות הגשש שלנו). גם קצת התאהבנו בכוכבי הסדרה ג’ונתן ודרו סקוט החתיכים שנכון לאז נראו לנו ממש מעניינים ומוכשרים. ספוילר: בשנים האחרונות עברו האחים לארה”ב והם ממשיכים שם את הפקת התוכניות שלהם אבל איכשהו אבד להם הקסם הקנדי החמוד והם מנסים להיות אמריקאים מאגניבים כאלה, אבל לא ממש מצליח להם, בקיצור - ג’ונתן ודרו - איבדתם אותנו כלקוחות 🙃

Alone

איפה לראות: History Channel Canada, StackTV דרך Prime Video, חלק מהעונות ב־Disney+
על מה זה: מתמודדים קשוחים נזרקים לטבע הקנדי עם מינימום ציוד ומקסימום חיים קשים.
למה זה רלוונטי: זו תוכנית שמראה את קנדה בהארד קור (תרתי משמע 😉). יערות גשם צפוניים, דובים שעדיף לשמור מהם מרחק, לילות קפואים ובדידות (יש קטע בסדרה בו המשתתפים מתחילים לדבר לעצמם וחלק מהם מאבדים את זה…הקטעים האלה פחות נעימים לצפייה) זו דרך טובה להבין את הממדים העצומים של המדינה (כזכור צריך לטוס כמה שעות מקצה אחד של קנדה לקצה השני), ואת היחס הקנדי לטבע: כבוד, פחד, והרבה שכבות בגדים.

Leave it to Bryan

איפה לראות: StackTV ב-Amazon Prime Video
בראיין ושרה באומלר נחשבים ל'פאוור-קאפל' הבלתי מעורער של ערוץ HGTV והנדל"ן הקנדי. במשך שנים הם היו הפנים של חלום השיפוצים המקומי עם להיטי ענק כמו 'House of Bryan', 'Leave it to Bryan' והסדרה שריתקה מדינה שלמה – 'Island of Bryan' (בה שיפצו ריזורט בבהאמס). הם לימדו דור שלם של קנדים איך שוברים קירות ובונים בתים והיו פופולארים מאוד, אבל לפעמים כשיש תאבון רב מדי הוא מכשיל אותך, כך היה במקרה שלהם כשהם קיבלו החלטה לקנות ולשפץ את הריזורט בבהאמס בו השקיעו מליוני דולרים במחשבה שכל קנדה תגיע לנפוש שם, אבל בדיוק כשהם סיימו את השיפוץ פרצה הקורונה ובית המלון שהם פתחו היה שומם לתקופה ארוכה ואז כנראה הם קיבלו כמה החלטות בנוגע לעסקים שלהם, שמסתבר שהיו גרועות במיוחד והם מצאו את עצמם קונים עוד בית בפלורידה, משקיעים גם בו סכומי כסף עצומים בשיפוץ (תוך כדי שהכל מתועד לסדרת הטלוויזה שלהם) תוך כדי שעסקי התיירות שלהם בבהאמס מדשדשים. הקנדים התחילו לעקם את האף ולהבין שהזוג שהיה פעם וואו כבר פחות…ועם הצטננות האהבה אליהם גם העסקים שלהם בקנדה התחילו להתדרדר וכך חלפה לה תהילת עולם שהחלה בשיפוץ בייסמנטים קנדים והסתיימה בכשלון מהדהד.
איפה צולם: בעיקר טורונטו וה־GTA ואח”כ גם בבאהמס ופלורידה.
למה זה רלוונטי: בתוכניות המוקדמות (לפני שהן התחילו להיות “אמריקאיות מדי”) אפשר לפגוש בעמכה הקנדי מתלבט בין שיפוץ המטבח לשידרוג האמבטיה וזה מעניין מבחינה סוציולוגית ומלמד את הצופה על האנשים שהוא הולך לפגוש בקנדה. התוכניות מהשנתיים האחרונות יכולות ללמד אתכם שכשהקנדים החמודים מנסים להצליח באמריקה הם מאבדים את הקסם הטבעי שלהם והצפיה בפרקים הופכת לקרינג’ 😵

סרטים שצולמו בקנדה

You Are So Not Invited to My Bat Mitzvah (2023)

איפה צולם: טורונטו וה־GTA
לוקיישנים בולטים: Beth Tzedec, Camp Robin Hood, שכונות בתורנהיל ונורת' יורק וגם Oakville
למה זה רלוונטי: יש משהו מחמם לב ומעניין ממש כשצופים בסרט שעוסק בין היתר בתרבות היהודית בארה”ב ואז שמים לב לכמה היא שונה מזו הישראלית, שגם זה מרתק. וגם מה יכול להיות רע בסרט אדם סנדלר אופייני עם לוקיישנים מדהימים. אפרופו לוקיישנים מהממים, שימו לב לתמונה למטה שמציגה סצינה מהסרט שצולמה בדאון טאון של Oakville עירנו האהובה.
בשולי הדברים (או במרכזם? 🤔) Hadoctor אומר שהדבר הכי חשוב בתמונה היא חנות המאפים האהובה עליו שמוכרת עוגות בלק פורסט מושקעות 🍰

Deadpool / Deadpool 2

איפה צולם: ונקובר, בריטיש קולומביה
לוקיישנים בולטים: מרכז העיר, גשר Georgia Viaduct, צ’יינהטאון
למי זה רלוונטי: בעיקר למי שרוצה “למכור” את קנדה לילדים המתבגרים שלו, אמרו משהו בסגנון של: “תראו איזה מגניבה קנדה, אפילו צילמו שם את הסרט דדפול”
תוכלו גם להוסיף: “ידעתם שראיין רינולדס הוא קנדי?? ❤️”

ומה לגבי ערוצי Youtube ו-Instagram?
על כך בפרקים הבאים…

והנה, במהלך השיחות שמתי לב שחשוב לכם מאוד לשמוע על המסע האישי שלנו בקנדה, שמציף אצלכם המון שאלות - ושאלה אחת במיוחד: כמה זמן לקח לכם לקבל PR (תושבות קבע)?

סיפור המסע שלנו ל-PR

התהליך שלנו היה ארוך יחסית: הגענו לקנדה על רישיונות עבודה זמניים, כשהתכנית הייתה להתחיל לעבוד על הבקשה ל-PR ממש סמוך לנחיתה, כך שהבקשה (הארוכה מאד) תהייה מוכנה להגשה ברגע שתפתח ההזדמנות - בתכנית שלנו מדובר היה על כחצי שנה מהרגע שהתחלנו את החיים כאן. לצערנו לקח ליועצת ההגירה שלנו דאז כמעט שנה (!) רק "לעבוד" על הניירת שלנו, כשלמעשה אנחנו מילאנו במקומה את כל הטפסים והכנו בעצמנו את כל המסמכים להגשת הבקשה - מתוך חוסר נסיון שלנו עשינו את מה שנתבקשנו מבלי לשאול שאלות. בדיעבד הבנו שהיא הייתה עצלנית ונצלנית. בעולם מתוקן היא הייתה צריכה לשלם לנו ולא להיפך...

מסתבר שליועצי הגירה חמדנים יש טריק: להכין את הניירת לבקשות PR כל כך לאט, כך שצריך להאריך את רישיונות העבודה ולשלם להם שוב ושוב על בקשות הארכה. כמה שהיינו תמימים אז 🤦‍♀️

לאחר כשנה של עצבים מרוטים, הוגשה סוף סוף הבקשה שלנו - מכאן זה רק עניין של זמן 🤞

כמובן שעם המזל שלנו, שלא מפסיק לפנק, מספר שבועות לאחר ההגשה פרצה הקורונה (Yay !!!), ומשרד ההגירה נסגר זמנית על כל משרדיו ושלוחותיו ברחבי תבל - אז רק כשנתיים לאחר ההגשה קיבלנו סוף סוף מייל רשמי ממשרד ההגירה. מתרגשים ובטוחים שהנאחס שלנו החליט להציק למישהו אחר התישבנו כולם לקרוא את הבשורה: “מאחר שהבקשה שלכם הוגשה פיזית בדואר ולא אונליין, ובעקבות העומס הרב שנוצר בגלל הקורונה, איבדנו את המסמכים שלכם. אנא הגישו שוב את הבקשה תוך חודש ימים”… אין מספיק סרקזם בעולם כדי לתאר את מה שהרגשנו באותו הרגע, אז רק אומר בעדינות שלא נהננו באותה התקופה.

אך בכל זאת, סמלת מיה לא נשברת בקלות אפילו מבירוקרטיה שטנית! אז שינסנו מותניים, הטרדנו ימים ולילות את יועצת ההגירה (שכאמור הייתה עצלה מאוד), ותוך כדי שאנחנו מנסים לא לאבד את הראש, כי הבקשה כבר הייתה מוכנה וכל מה שהיא הייתה צריכה לעשות זה רק להגיש, ולאחר עוד ניג'וסים רבים, ויום לפני שנגמר הדד ליין - הספקנו לשלוח שוב את הבקשה 😬. על הדרך, נאלצנו לעשות שוב ביומטריקס (בפעם השלישית!), כי הם. איבדו. גם. את. הנתונים. הללו...

חרדות, סַפּוֹת ו-OCD הגירתי

ניסינו להעריך את זמני הטיפול בבקשה כדי לדעת אם עלינו להילחץ המון או רק מלא. לא ידענו אם הטיפול בבקשה - שהוגשה מחדש כאמור - יחשב כבקשה חדשה או כהמשך לבקשה הקודמת, שכבר התקדמה בתהליך. לא הצלחנו לחלץ תשובה מהיועצת שלנו, אז ניסינו למצוא מידע בקבוצות פייסבוק, אך גם שם לא מצאנו אף אחד עם סיפור כמו שלנו - ממש צפוי, ומתכתב יפה עם מה שהיה עד כה.

בכל פעם שה-IRCC (משרד ההגירה) פרסם את זמני הטיפול המעודכנים באתר הרשמי, נכנסנו מיד לבדוק מה קורה עם המסלול שלנו (שכבר לא קיים היום), ראינו שזמני הטיפול מתארכים ומתארכים, והכנו את עצמנו שנצטרך להפריש כספים שוב ושוב לתשלום על הארכות נוספות לרישיונות העבודה. כל זה, להזכירכם, תוך כדי לוק-דאונים, סגרים, ילדים תקועים בבית, עבודה מרחוק - מה זה ZOOM לעזאזל - חיסונים ומשבר חוקתי בישראל 🤪

בראש שלנו הרצנו שוב ושוב את כל מה שהביא אותנו לכאן, וניסינו להבין איך בדיוק הגענו לנקודת השפל הזאת - כך נפלנו לתוך OCD הגירתי…
אה וגם חטפנו קורונה כדי שלא נרגיש טוב מדי.

אחרי שהתעייפנו מלהחריד את עצמנו, היינו גולשים באתרי קניית רהיטים. תכננו איזה סלון נקנה, אבל רק אחרי שנקבל את ה-PR - הטלתי איסור חמור על קניית ריהוט יקר ומושקע, פן נצטרך לחזור לישראל או לאירופה (יש לנו דרכונים אירופאים) ואז מה נעשה עם מה שקנינו?! שלא לדבר על לעשות לעצמנו עין הרע ועוד כהנה וכהנה חרדות, איבוד חוש ריח, ילדים משתגעים וכספים נגמרים - אונסטלי לא יודעת מה החזיק אותנו בתקופה הזאת.

המייל המיוחל

ואז, אחרי כל הטירוף הזה, בבוקר אחד, ובלי התראה מוקדמת (ביננו ציפינו לתופים, חצוצרות, קבוצת מעודדות וכל היתר), קיבלנו מייל: "בקשת ה-PR שלכם אושרה" 😱

הדוקטור ואני בהינו במסך, הסתכלנו אחד על השנייה, התקשרנו לילדים (הסגר כבר הסתיים) ושאגנו להם בטלפון: ישששששש! הם לא הבינו בהתחלה מה אנחנו רוצים, אבל שנייה אחרי הם הצטרפו לשאגות. כולנו הרגשנו שסלע ע-נ-ק ירד לנו מהלב.

בגלל ה-COVID והמעבר לדיגיטציה התהליך השתנה ולא היה צורך לעשות עוד פרוצדורות שהיו נחוצות בעבר. פשוט קיבלנו מייל שמבשר שכרטיסי ה-PR בדרך אלינו. הסידורים והמיילים היבשים מה-IRCC עמדו בניגוד מוחלט לרגשות השמחה וההקלה שחשנו. בדיוק אז נזכרתי: עכשיו כבר מותר לקנות ספות יפות לסלון ולהיפרד מאלו המעפנות שקנינו כשהגענו לקנדה.
סוף סוף התחלנו לנשום, אבל ממש לנשום. זה רגע של שקט אמיתי, והרגשת סיפוק עצומה שמה שעבדנו למענו סוף סוף קרה. ה-PR בידנו! 🎉

אז כמה זמן לקח לנו לקבל PR? התשובה היא 4 שנים. האם כל הלחץ, החרדה והמתח היו שווים את זה? כן! למרות שהיינו יכולים לעבור לאירופה בקלות, ולמרות שאם היינו עובדים עם יועץ הגירה אחר בטח היה לנו קל יותר, בסופו של דבר אנחנו מרוצים ושמחים מהחיים שלנו בקנדה. ומה לגבי האזרחות אתם שואלים? על זה נרחיב בפוסט אחר 😎

קודם עוברים, אחר כך מסתדרים!

ישראלים והטעות הגדולה שלפני ההגירה

אנחנו הישראלים אוהבים שליטה: טבלאות אקסל, רשימות מטלות וודאות מלאה לאן אנחנו מגיעים ומה הולך לקרות שם מהשנייה הראשונה. אבל בהגירה, כמו בהגירה, מי שמחכה שהכל יסתדר עוד מהארץ, לפני שעושים את הצעד הראשון, מגלה מהר מאוד שקנדה לא מחלקת סתם חוזי עבודה נוצצים למי שיש עיניים יפות - אין ברירה וצריך לשנות את סדרי העדיפויות.

ואני לא כותב את המילים הללו כדי להקניט או לעצבן, להיפך. אחרי עשרות ומאות של משפחות שעברו ועוברות דרכנו בדרך לדרכון הקנדי אני יכול לומר בוודאות שהדחיינות + ציפייה שהכל יסתדר מראש, זו מחלה ישראלית פר-אקסלנס. אך בשונה מטאי-זקס או קרוהן (סליחה, פשוט דיברנו עם יותר מדי רופאים ישראלים לאחרונה), מהמחלה הזו ניתן להירפא!

חבר טוב אמר לי לא מזמן: “ישראלים צריכים להבין שבהגירה אין הבדל בינם לבין כל הודי שמגיע ועובד באובר. מהגרים צריכים לעשות כל מה שצריך כדי להצליח, גם אם זה אומר ‘להתכלב’ בשנתיים הראשונות עד ל-PR”. יש לי חברים חכמים.

החלק הרע

לעבור מדינה זה פרויקט בפני עצמו. בין אם אתם רווקים צעירים בתחילת הדרך או זוג + 3 בשיא הקריירה - אם החלטתם להגר עליכם לקבל על עצמכם את מחיר ההגירה: מקצועית, משפחתית, כלכלית ואישית - בכל תחום אתם תחושו תמורות ואולי גם זעזועים, ויתכן שתמצאו את עצמכם שוקלים וויתורים ושינויים.

דוגמאות אמיתיות מהשנה האחרונה:

• רופאה שזה עתה סיימה התמחות רוצה לעבור רק ל-BC ולמצוא עבודה רק בהתמחות שלה

• נהג משאית שרוצה לעבור רק אם יקבל עבודה מראש באונטריו, אבל לא רוצה להשקיע כסף וזמן לקבל רשיון מסחרי בקנדה לפני הצעת העבודה

• פיזיותרפיסטית שכבר נמצאת כאן עם רשיון עבודה אבל לא מתכוונת לעבור את בחינות ההסמכה (הקשות) ומקווה איכשהו להסתדר

• מנהל בחברת סטרטאפ שמחכה מישראל לקבל הצעת מפתה מחברה קנדית, ועד אז לא מתחיל בתהליך פתיחת תיק באקספרס אנטרי

כל אלו, מנסיוני ולצערי, סביר שלא יגיעו לקנדה (או לא יישארו) אם ימשיכו להתעקש להגר בשיטת “להיות עם ולהרגיש בלי” - כלומר לעשות הגירה בלי באמת להגר.

אוקיי, ביאסת. אפשר משהו חיובי?

כמובן שכן, הרי אני כאן כדי להרים, אבל בתכלס באמת שכן. כל מה שצריך כדי להצליח הוא לעשות את הסוויץ’ בראש ולפצוח במבצע “הגירה תחילה”.

ובפרפראזה: אם, ורק אם, אתם סגורים שאתם רוצים לעבור לקנדה - שקלתם את החיובי והשלילי, קראתם את כל הבלוג והאתר שלנו, חקרתם תחקרתם בדקתם והשוויתם, דיברתם עם המשפחה והחברים, התייעצתם ושיקללתם את ההווה והעתיד - אז עכשיו זה הזמן לשים את ההההכל בצד ולהתמקד במטרה, שהיא ההגירה עצמה.

הרי לרובנו תהליך ההגירה לוקח חודשים, אם לא שנה שנתיים, והוא מצריך טופסולוגיה לא מבוטלת, בירוקרטיה מעיקה, וגם הוצאה כספית - אבל זה רק החלק הטכני, והוא ממש ניתן למימוש (ובתנאי שמי שמלווה אתכם יודע היטב מה הוא עושה).

והנה החלק לו חיכיתם, הלא הוא החלק הטוב:

קנדה - מדינה מעולה!

למקרה ששכחתם, מרוב בירוקרטיה ועצבים, קנדה היא בין המדינות הטובות בעולם במדדי איכות החיים.
הנה 5 מאמרים שמסכימים איתי:

• מגזין The Guardian

• מגזין Wired

• ניו יורק פוסט

• טיים אאוט קנדה

• מגזין MoneyWeek

החברה, הכלכלה המתפתחת, 40 מליון התושבים, הטבע, ההגירה המשגשגת, התרבות, איכות הסביבה… כל אלו הופכים את קנדה לאחת המדינות המבוקשות למהגרים מכל העולם.

אם, אחרי כל החישובים, החלטתם לעבור, קנדה תתן לכם את כל ההזדמנויות להצליח: הילדים שלכם יקבלו חינוך מעולה עם הכוונה לקריירה והתפתחות אישית, ואתם ובני.ות הזוג שלכם תגיעו למקום חי עם מערכות כלכלה וממשל טובות, שיפתח בפניכם את הדלת.

רק בחודשים האחרונים הגיעו אלינו כמה וכמה סיפורים מרגשים על ישראלים שמצאו עבודה - גם אם בתחום שונה ממה שחשבו בתחילה - והם כבר עושים חייל ומתקדמים בתפקיד. כמה גם השתמשו בעבודה הראשונה שלהם כקרש קפיצה לעבודה הבאה, שהגיע תוך זמן לא ארוך, ועכשיו הם יושבים על משכורת שהיו יכולים רק לחלום עליה בארץ. האח הידד למתמידים!

גרמו לקנדה לרצות אתכם

שמעתי כמה פעמים את המשפט “הרי קנדה רוצה אנשים כמוני”. העניין הוא שהמשפט הזה נכון אבל גם לא נכון:
לא נכון שקנדה רוצה אתכם ככה סתם. יש ביקוש עצום להגירה לקנדה (מאות אלפי בקשות בשנה ויותר) ולכן רשויות ההגירה יכולות להרשות לעצמן למיין ולסנן ולהחליט את מי הן רוצות לקבל. אבל אם עשיתם את כל מה שצריך, עברתם תלאות והשקעתם את מלוא המרץ והזמן והוכחתם שאתם טובים וראויים - יש סיכוי טוב שקנדה באמת תרצה להזמין אתכם להצטרף לקחת חלק בפסיפס המדהים שלה.

בסוף טקס האזרחות שעברנו יחד עם כמאה משתתפים נוספים מכל העולם, נחקק בזכרוני משפט שאמרה השופטת, שניהלה את הטקס: “אני יודעת כמה עברתם וכמה התאמצתם כדי להגיע לרגע הזה, ועכשיו קנדה אומרת לכם ‘אנחנו רוצים אתכם איתנו!’ מרגע זה אתם קנדיים. וולקאם טו קנדה!”

מה קורה כששולחים עשרות קורות חיים ואף מעסיק אפילו לא משיב למייל??

כאילו שאין מספיק בעיות בהגירה, בקליטה, בטיפסולוגיה, חינוך לילדים, ביטוח רכב, שכר דירה, מציאת רופא משפחה, המרת שקלים לדולרים, שפה, תרבות, רשיון נהיגה ודכאון חורף - שצריך גם להתמודד עם אם-כל-הבעיות: מציאת עבודה.

והעניין הוא שזה יותר גרוע ממה שאתם חושבים, למרות שישנן דרכים להתמודד, והנסיון שלנו מראה לנו שזה ממש אפשרי.

ראשית, הצגת הבעייה

עצם העניין הוא הבדלי תרבות, ומכאן נגזרות שלל מורכבויות שאנחנו כישראלים נתקלים בהן:

• קורות חיים שאינם מתאימים בכלל לפורמט, ולא יעזור כמה צ’ט ג’יפיטי נעשה, עדיין רוב הסיכויים שהמסמך לא יעבור אפילו סינון ראשוני (שנעשה ע”י בוטים). בנוסף הקו”ח צריכים להיות מותאמים לפי הגדרות התפקיד.
  טיפ: אם יש לכם תמונה בקורות החיים שלכם - הם יגיעו רק למקום אחד: תיבת הזבל…

• נסיון תעסוקתי - אתם חושבים שהתפקידים בהם עסקתם בארץ מסבירים היטב במה אתם עובדים ולאיזו משרה אתם מתאימים בקנדה, וזו הטעות. למעשה שוק העבודה כאן מאורגן אחרת והמקצועות מוגדרים לפעמים בצורה שונה וצריך יד מקצועית כדי לפרק את הכישורים והנסיון שלכם ולמצוא להם מקבילות בשוק המקומי. יש מצב שתופתעו לגלות שאתם בכלל מתאימים למקצוע אחר, אולי אפילו גבוה ומתקדם יותר.
  אל תתפסו להגדרות המוכרות מהארץ - תנו לעצמכם להסתגל ותנו למערכות כאן להסתגל אליכם.

• מערכות HR - חוץ מבחברות היי-טק גדולות בישראל, אין כל כך דמיון למה שקורה כאן בכל הקשור ל-HR (משאבי אנוש). המערכות כאן דומות יותר לאלו האמריקאיות, ששונות בתכלית מאלו בישראל. כבר הכברנו מילים על הישירות והפשטות של הגישה הישראלית, וגם כאן חייבים להכניס לראש שגישת ”יהיה בסדר” או “נגיע לראיון ונאלתר” או “אני עובד שנים בתחום ואי אפשר להתקיל אותי” או “הייתי קצין בשריון, אף מריה מיחסי אנוש לא מלחיצה אותי” - לא תתרום להצלחה שלכם.
  בבואכם לראיון עבודה או פגישה עם HR, חייבים לבוא מוכנים, לרבות תרגול תרחישים, שאלות ותשובות, התקלות וכו’. זו אומנות של ממש, אבל ניתן בהחלט ללמוד אותה ולהסיר את המכשול הזה.

• שפה - אולי תופתעו לדעת שדווקא זו לא בעיה בדרך כלל. קנדה, כאמור, מדינה קולטת הגירה, והרבה, כך שממש מקובל להעסיק אנשים עם אנגלית לא מושלמת. זה לא מלחיץ כאן אף מעסיק, אלא אם מדובר במשרות שבהן כישורי השפה הם חלק מהעבודה (כמו משרות ניהול עובדים).
  הבעיה שלנו כישראלים היא, לרוב, לא רמת האנגלית אלא השימוש הנכון בשפה. גם כאן ניתן ומומלץ לקבל הדרכה, ובכלל ללמוד להקשיב לאיך אנשים מתקשרים סביבכם.

• קנדים חדשים ידקלמו לכם את המשפט: העבודה הראשונה שלך תוביל לעבודה שאתה באמת רוצה!
  וזה נכון במאה אחוז. הכי הכי הכי חשוב זה להכניס את הרגל שלכם לשוק העבודה ומשם להתגלגל. מעסיקים מייחסים חשיבות עליונה לנסיון התעסוקה הקודם שלכם בקנדה, אז לפעמים כדאי לשקול לקבל עבודה “פחותה” אבל כזאת שתפתח לכם את הדלת.

• טיפ: אם הלינקדין שלכם לא מותאם לדרישות הקנדיות, יתכן מאד שאנשי HR יפסלו אתכם על הסף.

עכשיו בואו נדבר על פתרונות

א. לא לעשות הכל לבד.
ב. לפנות אלינו.
ג. לשתות משהו קר בלב מדבר.

אבל עכשיו ברצינות, אנחנו נתקלים בכל כך הרבה ישראלים מלומדים, מוכשרים, מנוסים, חרוצים… שפשוט נשברים כלכלית ונפשית כי הם מרגישים שכל הידע והנסיון שלהם כאילו נעלם בקנדה - וזו לא גזירת גורל!

אני מבטיח לכם שאם תשחררו, תתייעצו ותהיו מוכנים קצת להתגמש, תוכלו להגשים את כל החלומות.

ובקנדה, כמו בקנדה, אפשר לחלום בגדול!

יש את הרגע הזה שכל ישראלי חווה בקנדה: אתה אומר משהו רגיל לגמרי, נגיד “let’s do it the other way, it’s much better”, והאדם שמולך מסתכל עליך כאילו צרחת עליו. ואז נופל האסימון שאמנם אתה לא חצוף, אבל אתה פשוט… ישראלי.

בישראל ישירות היא ערך עליון ממש - אומרים מה שחושבים, חותכים, מצחיקים, מתווכחים… אבל בקנדה זה עובד אחרת.
כאן שקט זה מנומס, ותקשורת ישירה נחשבת לתוקפנית.

ראו הוזהרתם!

תרבות ישירה מול פאסיב-אגרסיב

• המשפט: That might be a bit tricky
  הפירוש: אין שום סיכוי בעולם!

• המשפט: Interesting…
  הפירוש: לא מסכים איתך בשיט

• המשפט: We should get together sometime
  הפירוש: דבר איתי בּוּקְרָה פיל מישמיש

• המשפט: I’ll think about it
  הפירוש: לא

• המשפט: It’s not bad
  הפירוש: זה ממש טוב!

• המשפט: I don’t mean to be rude, but…
  הפירוש: צפה פגיעה, אני הולך לתת לך בראש (בנימוס כמובן)

• המשפט: We’ll keep you posted
  הפירוש: המתן שבועיים ואז נראה

• המשפט: You’re quite direct, aren’t you?
  הפירוש: תרגיעי מתוקה!!

• המשפט: I might have misunderstood
  הפירוש: אתה טועה ידידי ותיכף אוכיח לך שאני צודק

פחד מטעויות ואובדן מעמד

וזה לא רק בשיחות עם קנדים. גם בקבוצות של ישראלים פה זה קורה – כולנו הופכים פתאום לגרסה עדינה יותר של עצמנו.
אף אחד לא רוצה לצאת דביל, לא לשים לב לכללים הבלתי-כתובים, לא לטעות באנגלית ולהגיד בטעות משהו ישיר מדי, שיתפס לא טוב בצד השני - למרות שכל מה שרצינו זה להראות התלהבות.

בואו נודה על האמת – כישראלים אנחנו חוששים מירידה בתחושת המעמד שלנו. קטע של כבוד מידל-איסטי או משהו.
בארץ הרי הייתי זה שכולם במשפחה באים אליו לשאול על כל דבר (מאיך לתקוע דיבל, דרך איך להתנהל מול הבנק, ועד איפה קונים את הקפה היותר טוב. או הזיתים, אין כמו הזיתים של אבא!).
אבל פה אני זה שצריך לשאול כל דבר - אבל אין את מי!

האומץ לפתוח את הפה

אחרי כמה שנים פה והרבה (מאד) טעויות, חוסר הבנה, פאדיחות, ושאר תופעות הגירה - למדתי לקח:
בקנדה לא שופטים אותך אם אתה לא מושלם, כל עוד אתה נעים הליכות - ובאופן דיי מפתיע הקנדים מעריכים את האותנטיות הישראלית, אם מציגים אותה בעדינות ועם כוכבית במקום הנכון.

אם אתה טועה - הם מחייכים בנימוס.
אם אתה שואל – הם עוזרים.
אם אתה שותק – הם מניחים שאתה מסתדר לבד (גם אם לא).

אז סיגלתי לעצמי מנהג, בכל פעם שנמאס לי להחזיק את הנימוס והישראלי שבי רוצה לתת ביטוי, אני אומר:
You know I’m Israeli, right? So forgive me for being direct, but…

לסיכום: לא מספיק לדעת אנגלית

אפשר לדעת אנגלית מצוינת ועדיין לא להבין כלום מתרבות השיחה פה.
הקליטה בקנדה היא לא מבחן דקדוק – זו למידה של איך לדבר מחדש, לא רק במילים, אלא גם בקצב, בנימוס, ובאומץ להיות אנושי גם כשזה מרגיש מביך.

יללה הגיע סתיו, הלכתי לבחור דלעת:

כשחולמים על חיים חדשים בקנדה, רבים מדמיינים טבע, שלווה וביטחון. אבל בשבילנו היה עוד חלום חשוב לא פחות – מערכת החינוך הקנדית. רצינו שהילדים שלנו ילמדו במקום שמעריך שכל ושקדנות אבל גם כזה שיאפשר להם לגדול ולהתפתח. רצינו להעניק להם עתיד!

הדרך לאקדמיה

שני הבנים שלנו התחילו את התיכון בישראל, ולכן נאלצו להתמודד עם אתגר לא פשוט – קבלה למסלול מבוקש באוניברסיטה קנדית מובילה, בשפה שאינה שפת האם שלהם.

כהורים גאים, אנחנו יכולים לספר שאחרי תהליך קבלה לא קל, הם חורשים, משקיעים, מצליחים להתברג לרשימת המצטיינים, להשיג מלגות, ובעיקר – להפוך אותנו להורים שמחים עד הגג (לפעמים אני מהרהרת ולא בטוחה מה יותר חשוב ההישגים שלהם או השמחה שלנו 🙃 )

ויזת סטודנט והפתעות בדרך

כשהגענו לקנדה היינו בעלי רישיון עבודה זמני. כשהבן הבכור רצה להתחיל ללמוד, נדרשנו להוציא ויזת סטודנט ולמצוא תכנית שתתאים למעמד שלנו ותאפשר לו בהמשך לקבל Post-Graduation Work Permit (PGWP) לשנתיים–שלוש.

פעם זה היה פשוט. היום (אוקטובר 2025) שיעור האישורים לבקשות ויזת סטודנט ירד ל־48% בלבד. לכן חשוב לבנות אסטרטגיה נכונה – לא רק ללימודים אלא גם למסלול לתושבות קבע.

אם אתם מתכננים ללמוד בקנדה, מומלץ להיעזר ביועץ הגירה מנוסה. דברו איתנו ונפנה אתכם ליועצים מצוינים שיעזרו לכם לתכנן נכון מההתחלה.

איך חסכנו עשרות אלפי דולרים

גילוי יקר ערך (תרתי משמע): מאחר שהיינו בעלי רישיון עבודה סגור למעסיק, הבן שלנו היה זכאי לשלם שכר לימוד כמו אזרח קנדי (יעני דומסטיק) – ולא כמו סטודנט בינלאומי.

המשמעות? חיסכון של עשרות אלפי דולרים בשנה.

(והיועצת שהייתה לנו אז? לא ידעה בכלל שיש אפשרות כזו… 🤦‍♀️ אבל זה לפוסט אחר…)

המעבר לעיר הגדולה

שנות הקורונה עברו על הבכור בלימודים מהבית, אבל כשהצעיר התחיל ללמוד חזרו הלימודים לקמפוס. כדי לחסוך להם את הנסיעות החלטנו לשכור להם דירה בטורונטו – שמונה דקות הליכה מהאוניברסיטה!

מציאת דירה לסטודנטים אינה קלה: בעלי דירות רוצים לראות הכנסות קבועות והיסטוריית אשראי. למזלנו, הרילטור המעולה שלנו מצא דירה מושלמת, מרוהטת ומאובזרת לחלוטין – כולל מצעים, מגבות, סירים וטלוויזיה.

הדובדבן שבקצפת? בעלי הדירה הם ישראלים שמתגוררים בישראל, והעדיפו להשכיר דווקא לילדים שלנו 💖 דה ג’ואיש קונקשן מכה שנית!

איך הפכנו לבנק אוכל קפוא

כהורים פולנים גאים, החלטנו להתמודד עם הקן המתרוקן בדרך הכי טבעית לנו – לדאוג לאוכל.
מכיוון שהבנים לומדים בתכניות תובעניות שדורשות ציונים גבוהים, יצרנו מערכת תמיכה לוגיסטית: “בנק אוכל קפוא”.

המתכון שלנו:

קנו שק אורז (רצוי בקוסקו), ירקות קפואים וחלבון כלשהו. בשלו שלושה סירים ענקיים של אורז עם ירקות וחלבון, חלקו למנות של 300 גרם בשקיות זיפלוק, שטחו והקפיאו.

כשהילדים באים הביתה – ממלאים ציידנית ב”מנות הקפואות”, שולחים אותם לדרכם, והם חוזרים לטורונטו עם “טעם של בית”.

העלות? בערך חצי ממה שהיה עולה להם לבשל בעצמם בדאונטאון טורונטו.

והתגובות? הילדים מרוצים, החברים שלהם מקנאים, ואנחנו קיבלנו בקשות מכל המכרים שלהם ושלנו להצטרף לבנק האוכל המשפחתי. 🍛

לסיכום

הלימודים בקנדה הם הרבה מעבר לתואר. הם מסע של עצמאות, התבגרות ולמידה תרבותית. הם מלמדים אותנו כהורים לשחרר, ולילדים – להתמודד, להסתגל, ולהצליח - והכי חשוב: להיכנס עם בטחון לחברה הקנדית ולשוק העבודה.

ואם בדרך חוסכים כסף, מוצאים דירה מושלמת, ושומרים על טעם של בית – אין יותר קנדי מזה.

אם אתם שוקלים ללמוד בקנדה או לשלוח את הילדים למסלול כזה, דברו איתנו.

נעזור לכם להבין את האפשרויות, לתכנן נכון את הדרך לתושבות קבע – ואולי גם נחלוק מתכון או שניים. 🎓🇨🇦

מכיוון שהגירה וניסים או תפילות לקבלת PR זה לא שילוב טוב, הרי לפניכם כמה הצעות פרקטיות יותר (וכמה פחות):

תחשוב טוב יהיה טוב!

הגישה הזאת לא עובדת כשמדובר בהגירה, כי כמו בכל עניין חוקי/משפטי/מקצועי לא מומלץ לקוות שיפול עליכם PR מהשמיים (הוא לא) - זה כמו לחכות להחזר מס מהממשלה אבל לא למלא טפסים... אין ברירה וצריך לדעת להתגמש, ולהבין שעד שאין לכם PR אתם לא יכולים לשבת בחוסר מעש.
כדי להצליח תאלצו לתכנן ולעשות plan A וגם B ולפעול ללא לאות להשגת המטרה. גם אם זה אומר לעבור לפרובינציה אחרת, לעשות שינוי מקצועי, להחליף מעסיק וכו’.

מה כן? התשובה נחלקת לשלולה חלקים:

א. ייעוץ מוסמך
ב. ייעוץ מוסמך
ג. ייעוץ מוסמך

וברצינות, לא בטוח שחפרנו מספיק על חשיבותם של יועצי ההגירה (המוסמכים והרציניים), שיתכננו אתכם בקפידה את המסלולים שלכם ל-PR על פי כל הנתונים שלכם ועל פי כלללל מאות התכניות הקיימות. דברו איתנו בנוהל…

הלכתי לאיבוד - אשוב בקרוב…

אנחנו מבינים שקשה לשנות תוכניות, בעיקר אם חלמתם בישראל על החיים החדשים שלכם במקום מסוים (כמו נניח טורונטו). לעיתים, אחרי תקופה בה אתם עובדים, הילדים מאושרים במסגרות והבית שאתם גרים בו הוא בית החלומות שלכם - הבנתם לתדהמתכם ש-PR פשוט לא ייתכן בתנאים הנוכחיים.
אז אחרי שהתגברתם על השוק הראשוני תזכרו שאנחנו כאן כדי להגיד לכם: אל יאוש! יש פתרונות ויש מה לעשות.

נכון שקשה שוב להזיז את כל המשפחה (במקרה הגרוע), אבל זה ניתן לביצוע, ואנחנו מאמינים מאוד במוטו “אנשים טובים באמצע הדרך”.
דברו איתנו אם אתם צריכים עזרה בכל ענייני המעבר, יש לנו אנשי קשר (ז”א ישראלים מקסימים) בכל הפרובינציות שישמחו לעזור לכם במעבר לאזור החדש.

כל יועצי ההגירה רמאים ולא מקצועיים!

זהו שלא. יכול להיות שעד עכשיו לא נתקלתם ביועץ הגירה עם מספיק נסיון וידע על מסלולי ההגירה שמתאימים לכם - ביננו, רוב היועצים בהם נתקלנו לא מכירים לעומק נושאים כמו תכניות פרובינציאליות, אינטרה-קומפני טרנספר, ספונסורשיפ, תכניות עסקיות, תכניות “איזוריות” (rural) ועוד, ואפילו עורכי דין או יועצים וותיקים עלולים בשוגג לייאש אתכם חו”ח.

אך אל דאגה, אנחנו כאן: עשינו מחקר מעמיק במשך כמה שנים ויש לנו את הזכות להמליץ על יועצי ההגירה יוצאים מן הכלל. תוכלו לסמוך על המקצועיות והנסיון שלהם, שיעזרו לכם לנווט את דרככם במסלולי ההגירה הרבים ולמצוא את האחד שמתאים עבורכם - מנסיון!

אז מה עושים עכשיו?

הצעד הראשון הוא הכי פשוט - להשיג מידע. במיוחד בשבילכם בנינו טופס בו תוכלו למלא את הפרטים שלכם כולל נסיון תעסוקה בקנדה. יועצי ההגירה שלנו יעברו על הטופס שלכם (בחינם) ונתקשר אליכם עם כיוון כללי. עד עכשיו יצא לנו להפתיע את רוב ממלאי הטפסים עם מסלולי הגירה שהם לא מכירים ועוד כל מני עצות טובות שקידמו אותם בכיוון ה PR הנכסף.

מוזמנים למלא את הטופס בלינק הזה ונחזור אליכם (בתקווה) עם בשורות טובות.

במרחק נסיעה קצרה מטורונטו תוכלו לקטוף תפוחים ופירות יער, להסתובב בחוות הענקיות (מומלץ במיוחד לילדים ולחובבי טרקטורים וציוד חקלאי - כל קיבוצניק עם עבר בפלחה או בכותנה יעמוד בוהה ומשתאה מהטרקטורים הענקיים והמצוחצחים שחונים בשורה ליד האסם), ולטייל בנופים עוצרי נשימה - שלשם שינוי באונטריו כוללים הרים וגבעות (דרום אונטריו שטוח ממש מאד).

מאחר שהשבתות שלנו בקיץ מוקדשות לטיולים, וגם בעקבות היתקלות מקרית באתר שמרכז את כל העסקים והפעילויות הכיפיות שיש באזור, החלטנו לטייל בשמורות באיזור ואז לקפוץ לעיירה ג’ורג’טאון, להסתובב בשוק המקומי, ולתמוך באיכרים שמציגים את מרכולתם בשוק.

אפשר ללמוד המון על כל עיר מביקור בשוק האיכרים שלה. הפעם למדנו שהמון חקלאים באיזורינו מגדלים ירקות ופירות, והתלהבנו מאד מהשזיפים והנקטרינות שהיו משובחים ממש. קצת התאכזבו מהמחירים היקרים של כל היתר התוצרת, אבל בשוק, כמו בשוק, הכסף הולך ישר לחקלאי, אז שמחנו להשקיע את כספנו למטרה הזאת. המשכנו לשוטט בשוק וה Doctor צילם בעבורכם את הדוכנים השונים (ראו תמונות בגלריה למטה) ואני תכננתי את המסלול שנעשה בעיר עצמה.

שריטה ישראלית מוכרת היא לבדוק, בכל מקום חדש אליו אנחנו מגיעים, האם הוא יכול להיות מקום המגורים הבא שלנו - או, במקרה הזה, האם הוא מתאים גם לכם, קוראים נאמנים 😀

אז הנה קצת מידע שימושי על ג’ורג’טאון: היא ממוקמת כשעה נסיעה מטורונטו, ונוח מאוד להתנייד אליה וממנה בנסיעה ברכבת שעוצרת בתחנת Georgetown GO Station שממוקמת במרכז העיר. לגמרי מתאים למי שאוהב לגור במקום שקט וכפרי ועדיין להיות במרכז נסיעה קצרה יחסית לעיר הגדולה.

די מפתה לעבור לGeorgetown מחירי הדיור כאן זולים בכ 30% בהשוואה לעיר בה אנחנו מתגוררים. החלטנו מתוך סקרנות ולשם השוואה לבחור כמה בתים באפליקציה שמראה את כל הנכסים להשכרה או מכירה באונטריו (זוהי אפליקציה שאי אפשר לגלוש בה בלי הזמנה של רילטור, אז אם אתם רוצים הזמנה - דברו איתנו) ולנסוע לשיטוט בתים ובדיקת שכונות.

היה יום חם למדי, אז התחלנו בנסיעה לבית שיש לו בריכת שחיה, שלושה חדרי שינה, בייסמנט וחצר מטופחת, וכל זה במחיר של $749,900 (בשכונה שלנו בית כזה היה עולה מעל למליון דולר קנדי…)

הבית עצמו חמוד מאוד ומשופץ, וחוץ מהעמוד המעפן מול דלת הכניסה (מה אומרים על זה בפאנג שווי? 🤔) לא הייתי מתנגדת לגור שם.

גם המטבח משופץ ואפילו יש תנור עם כיריים עם גז (יאי!) וכל זה ב $749,900.

התחנה הבאה שלנו היתה הבית בתמונה למעלה, יש לו 3 חדרי שינה, שתי אמבטיות וחצר אחורית מ-ה-מ-מ-ת וכל זה בעבור $1,149,000.

הבית עבר לאחרונה שיפוץ, רצפת העץ הכהה הוחלפה לעץ בהיר והרהיטים בסגנון סקנדינבי בתמונות רק הוסיפו לאווירה הנעימה של הבית.

לבית יש מרפסת שמשקיפה על החצר האחורית הענקית, אמרתי לדוקטור שאת הקפה הוא יוכל להביא לי לשם, ושימו לב לנחל שזורם בסמוך לבית, מבחינתי זאת אהבה ממבט ראשון 😍

אחרי השיטוטים בשוק ובשכונות השונות נתקפנו ברעב והחלטנו לבקר במסעדת The Glen Tavern אמרו לנו שמנות הדגים שלהם משובחות מאוד, אז הזמנו סלמון סשימי שהיה מעולה.

מזג האוויר היה מושלם, החלטנו לשבת במרפסת של המסעדה שמשקיפה לבתים הסמוכים. והזמנו גם המבורגר ודג למנות העיקריות ואפוגטו לשנינו לקינוח. היה טעים ונעים, ומרוב שהיינו שקועים באוכל שכחנו לצלם, אז תוכלו להיכנס לאינסטגרם שלהם ולראות עוד תמונות של המנות המושקעות שלהם (ולהזיל ריר 🤤). כשסיימנו והיינו שבעים ומרוצים החלטנו שחייבים לחזור שוב הקיץ ולטעום את המנות שעדיין לא ניסינו.

לסיכום הביקור אמרנו לעצמנו שג’ורג’טאון היא אופציה ממש טובה וקבענו שנמשיך לעקוב אחרי הנכסים השונים שמוצעים למכירה בעיר, כי מי יודע, אולי נמצא שם את בית חלומותינו ❤️

מאחר שהבנו כמה חשוב לדבר על זה, אז שינסנו מותניים והנה לפניכם המדריך הקצר לאיך לעשות את זה נכון.

דיסקליימר: מכיוון ויש שוני בחוקי הנדל”ן בין הפרובינציות השונות נתמקד בפוסט הזה באונטריו (היוש טורונטו) שהיא פרובינציה בה מתווכים יכולים לעזור גם בעסקאות שכירות וברור שגם בעסקאות של קניית בית. אם אתם עדיין אומרים לעצמכם, אבל מה יעזור לי מתווך ולמה לי לשלם כל כך הרבה כסף, אנחנו רוצים להזכיר שמי שמשלם למתווך הוא בעל הבית (במכירה וגם בהשכרה). בשבילכם, השוכרים/קונים, השרות חינמי לחלוטין 😍

מה הם הסיכונים בחיפוש נכס לבד באונטריו?

את כבר לא בקנזס, דורותי:

בישראל אנחנו די מבינים בחוקים, או לפחות חתמנו על הסכם כזה או אחר בעבר, אבל בקנדה חוזי שכירות/קנייה שונים ודורשים הבנה מעמיקה כדי למנוע טעויות יקרות, והם גם באנגלית, אז בכלל...

בנוסף, בלי להעליב, אין סיכוי שאתם מכירים את השוק הקנדי, לפחות לא בהתחלה. רילטורים יודעים אם המחיר של הנכס הוגן, מהן השכונות המומלצות והאם היו ירידות מחיר לאחרונה באזור, מה שיכול לעזור לכם להשיג עסקה משתלמת יותר, ואם צריך להתמקח עם בעלי הנכס, עדיף לעשות את זה בסגנון קנדי, אחרת יחשבו שאתם חצופים והעסקה כנראה לא תצא לפועל 🤔

טיפ: באונטריו יש הסכם שכירות סטנדרטי שמחויב על פי חוקי הפרובינציה. הנה לינק להורדת ההסכם.

שלא יעבדו עליכם:

אם אתם בטוחים שהחוצפה הישראלית תציל אתכם מרמאים וסקאמרים, Think again!
כישראלים חדשים שלא מכירים את חוקי המשחק אתם עלולים להוות מטרה קלה לרמאים. הונאות נפוצות כוללות מודעות מזויפות, דרישות לתשלום מראש לפני חתימת חוזה, גניבת זהות, דרישות לא חוקיות וחוזים לא תקניים. בכל המקרים האלה רילטור מורשה מוודא את זהות בעלי הנכס וחוקיות העסקה, ומגן עליכם.

זוכרים שכתבנו למעלה על הסכמים מזויפים? אז פנו אלינו לא פעם (ולא פעמיים…😳) ישראלים ש”סגרו” הסכם, העבירו תשלום ל”בעלי הדירה” וכשרצו להכנס לדירה ולקבל את המפתח הבינו שההסכם שחתמו הוא עם איזה מישהו שהוא ממש לא בעלי הנכס, והוא חסם אותם בפייסבוק או בטלפון ואין סיכוי שיקבלו את הכסף שלהם בחזרה.

לפעמים מפרסמים את הנכס השוכרים הנוכחיים שמתים לצאת משם כי בעל הבית הוא זוועתי, לא מתקן קלקולים, מפר את הזכויות שלהם כשוכרים וכו’ והם יספרו לכם שהדירה מעולה רק כדי שהם יוכלו לעוף משם, לכם, אין סיכוי לבדוק מה המצב באמת.

בית משפט לשכירויות:

ברוב הפרובינציות ישנו בית דין / טריבונאל ייעודי לנושא שכירות שמטרתו, בעיקר, להגן על זכויות השוכרים (באונטריו הוא נקרא Landlord and Tenant Board).
ניתן לפנות אליו בכל נושא שבו השוכרים מרגישים שנפגעו מהמשכיר - אך גם להפך. כך, באונטריו, אם אתם שוכרים בית, אתם יכולים לחיות בו כמה שנים שתרצו - גם אחרי שמסתיים ההסכם הראשוני: פשוט ממשיכים לשלם מדי חודש.

הסכם שכירות באונטריו ניתן לסיים או לשנות רק בתנאים הבאים:

א. השוכרים עברו על החוק או על תנאי החוזה.
ב. בעלי הבית עוברים לגור בבית בעצמם.
ג. עושים בבית שיפוץ משמעותי שמשנה את ערכו.

טיפ: מאחר שהדיונים בטריבונאל לוקחים חודשים, בעלי בתים מתקשים אפילו לקבל צו פינוי עבור דיירים שלא משלמים שכירות כלל - הכוח בידיים של השוכר.

חברים / מכרים / ישראלים:

תופעה נפוצה בקרב ישראלים, וקבוצות מהגרים אחרות, היא הסתמכות על דעתם של חברים, מכרים או מישהו שמכיר את אבנר מהקיבוץ. מנסיוננו לא מומלץ להאמין לכל מה שאומרים לכם - גם אם מי שאומר באמת מתכוון לטוב וגם אם הוא ישראלי - כי כמו בכל עניין מקצועי, עדיף תמיד לשמוע את לדעתו של איש מקצוע, כי הכללים סבוכים ומשתנים מדי עת.

סיפור אמיתי לדוגמא: משפחה חביבה שהגיע לאונטריו והתחילה תהליך עם רילטור מוסמך, ואז קיבלו “טיפ” מחבר של מכרה על “דירת חלומות” בהזדמנות “חד פעמית” - אתם כבר מבינים שככל שיש יותר סימני גרשיים כך גוברת האירוניה - והתוצאות בהתאם.

מה זה בכלל MLS:

רוב הישראלים יחפשו דירות ובתים קודם כל בגוגל ואז במרקטפלייס, והמתוחכמים יותר באתרים כמו .kijiji.ca. הבאסה היא שרוב הנכסים האיכותיים באונטריו מפורסמים במאגר ה-MLS הרשמי, הנגיש רק לרילטורים מורשים. חיפוש עצמאי מגביל אתכם לנכסים המפורסמים באופן פומבי, שלרוב אינם האופציות הטובות ביותר. אז אם אתם רוצים להגיע לנכסים הטובים באמת אתם צריכים… אתם יודעים כבר את התשובה 😉

לא כוחות:

נכון שיש לכם נסיון מהעבר וקצת חוצפה וגאווה ישראלית, אבל כשאתם לבד ומחוץ לאיזור הנוחות שלכם, יחסי הכוחות מול מוכר/משכיר לא שווים. אתם צריכים מישהו שיודע לנהל משא ומתן על המחיר והתנאים וכל זה בסגנון קנדי, ולדאוג לאינטרסים שלכם. וגם, לרילטורים יש ביטוח ואם תתקלו בעתיד בבעיות יש לכם למי לפנות.

עוד דוגמא מהשטח: משפחה עם ילדים שגרו זמנית באייר ביאנבי עד לקבלת אשרת העבודה, ובנתיים ניסו למצוא בית לשכירות. הם התעקשו לפנות בעצמם לכמה בעלי בית או רילטורים ולא הבינו למה אף אחד לא חוזר אליהם. ואפילו אחרי שבעל נכס הסכים לדבר איתם הם פצחו במשא ומתן אגרסיבי (כדי “להראות רצינות”) וגרמו לו לנתק מגע. חוסר הבנת התרבות המקומית עלולה לעלות לכם בזמן, כסף ועוגמת נפש.

השורה התחתונה:

הכי חשוב: לא אתם משלמים את החשבון! עמלת הרילטור של הקונה משולמת על ידי המוכר (בקנייה), וגם בהשכרה, אז באמת חבל לעבוד לבד ושיהיה לכם פוטנציאל להסתבכות. תנו לרילטור מנוסה לעבוד בשבילכם (בתכלס בחינם). ברור שיש מתווכים מומלצים יותר ופחות, וגם אנחנו במשך הזמן נתקלנו במתווכים מהסוג של הפחות (שבעזרתם הנדיבה הפסדנו כמה דולרים) אבל אחרי שנים של חיפושים אנחנו מכירים מתווכים טובים ברוב הפרובינציות וגם באונטריו, ואם אתם מחפשים כאלה דברו איתנו.

קשה לאנשים שלא חיו בחו”ל לדמיין מה זה אומר לגור במדינה מתפקדת, כזאת שדואגת לאזרחים שלה באמת. אני תמיד מרגישה שהדוגמאות היומיומיות עוזרות וממחישות הרבה יותר מהגדרות פוליטיות. כאן נכנס כדוגמא הטיול האחרון שלנו בשבת למסלול הצהוב ב-Hilton Falls (על המסלול האדום כתבנו בהרחבה בפוסט הזה):

המסלול הצהוב

המסלול הצהוב מוביל את המטיילים הישר למפלים ולחורבות מבנה תחנת הקמח העתיקה, ולמדרגות שמובילות ישר לנחל שזורם למרגלותיה.

לפני הירידה למפל, נתקלנו להפתעתנו בסככה ובה מאוחסנים, ככה סתם בנונשלאנטיות, עצי הסקה המיועדים לשימוש המטיילים - ללא תשלום, ללא פיקוח, כאילו כולם מנומסים שקטים ונחמדים זה לזה ולטבע - ללא ספק תופעה מדאיגה אם אתם ישראלים שיודעים בדיוק מה היה קורה אם הסצינה הזו הייתה בנחל הדן למשל…

אבל בקנדה, כפי שאנחנו נזכרים שוב ושוב, זה ממש סביר שליד הסככה (שמכוסה בכיסוי נגד גשם כדי לשמור על היובש של בולי העץ) יש ספסלי עץ, מקום ייעודי למדורה, אמצעי בעירה, וגם רשת ברזל שמיועדת לברביקיו, וספסלים במקום אסטרטגי ממנו אפשר להשקיף על המפלים והנחל בזמן שצולים איזה מושט ומנפנפים - וכך, קוראים יקרים, נראית מדינה מתוקנת.

מטיילים וברביקיו - “וגר זאב עם כבש”!

אם לא היה חם נורא (32 מעלות) בטוח היינו מדליקים מדורה ויושבים לצלות מרשמלו ונהנים מהנוף היפה, אבל וויתרנו הפעם וכתבנו לנו תזכורת ביומן להגיע שוב בספטמבר עם מצרכים ל S'more.

מה קורה כאן?

ממה שאנחנו רואים בשנים שלנו כאן, מה שמשפיע מאוד על האווירה הכללית בקנדה הוא החינוך הקנדי, שמקפיד מאד על שמירה על חוקים חברתיים וסביבתיים כמו גם אהבת הטבע (ממש כמו שהיה בארץ פעם פעם). החיבור לטבע ולסביבה כאן מושרש עמוק כך שלא תראו זבל מפוזר כמעט בשום מקום (כגון שקיות במבה ריקות, חיתולים משומשים ועוד), אין אנשים שיושבים בכל מני מקומות רנדומאליים ועושים על האש (בשביל זה יש מקומות מוסדרים ואת החצר האחורית של הבית שלכם), ולא מקובל לנסוע עם הרכב שלך על שדות חקלאיים, חוף ים או כל מקום בו תפריע לטבע ולבעלי החיים.

וזה מקסים ונעים ומראה כמה חשוב לחנך לדרך ארץ (אבל באמת) ולהתחשבות בבני האדם שנמצאים בסביבה, ומתוך החינוך הזה קורה מעין קסם שקוראים לו החיים בקנדה.

כבר הזכרנו בפוסטים קודמים שאפילו בחומר הלימוד למבחן האזרחות הקנדי ישנה הדגשה יתירה על אהבת הטבע וחשיבות הטיפול והשימור שלו ♥️ 🇨🇦 ♥️

מה שהופך את קנדה לקסומה ומיוחדת היא החיבה העמוקה של כולם לשמירה על הסביבה - לא רק כחוק, אלא כחלק מהזהות הקולקטיבית. נדמה לפעמים שהאדמה כאן זוכה ליחס כמו בן משפחה וישנה תחושת אחריות שקטה בכל מקום בפארק, ברחוב, ליד האגם… מעין הבנה ש"הטבע לא שייך לנו אנחנו שייכים לו ולכן מחויבים לדאוג לו".

מיחזור והפרדת אשפה מושרשים כהרגל מגיל צעיר, ואין קנדי שיזרוק עטיפה על הרצפה וימשיך ללכת כאילו כלום. אפילו הילדים לומדים בגנים שלא חותכים ענף מעץ כי "הוא חי בדיוק כמונו".

יותר מזה, גם אם אין שלט שאומר "אל תדרוך על הדשא", לא תראה מישהו עושה זאת סתם. כי לא צריך שלט כשיש חינוך וזה מה שמרגש באמת! הסביבה נשמרת כי האנשים מאמינים בזה, לא כי מישהו מאיים בקנס.

התחושה הזו, של כבוד הדדי בין האדם למרחב, היא לב ליבה של האווירה הקנדית. והיא כה חזקה שהיא מחזירה את האמון בבני האדם, לפחות עבורנו.

גם בעלי החיים שמחים, לדוגמא גור הסנאי המתוק שפגשנו בטיול בשביל הצהוב 🥰

כשמגיעים לקנדה, במיוחד אחרי חיים בישראל, התחושות מציפות. פתאום הכל קצת שקט יותר, רגוע יותר, כאילו מישהו הנמיך את הווליום של החיים. כי בקנדה מרגישים שיש זמן. זמן להקשיב, זמן לטייל, זמן לחיות.

זה לא אומר שקנדה מושלמת, אבל היא מעניקה הזדמנות להתבוננות אחרת על החיים, על עצמך, ועל מה באמת חשוב לך.

למהגרים כמונו, שבחרו להכות כאן שורש, החיבור לטבע מעשיר ומזין אותנו - גם אם לפעמים עצוב להיזכר כמה רצינו שזו תהיה המציאות בארץ. אבל זה כבר תוכן לפוסט אחר…

ברגע שמזג האוויר מתחיל להתחמם, אנחנו מתישבים בשקיקה מול אפליקצית הטיולים (AllTrails) ומתכננים את הטיולים הבאים שלנו לקיץ. הטיולים/טרקים הארוכים והמושקעים יותר נקבעים לפי ה-long weekend (אחת לחודש בערך ישנו סוף שבוע משבת עד שני🎉), כשבסופי השבוע ה”רגילים” אנחנו מטיילים בשבילים ובשמורות ליד הבית.

בסופ”ש האחרון החלטנו לעשות את המסלול האדום ב-Hilton Falls Conservation Area; מדובר במסלול באורך 4.5 ק”מ בדרגת קושי קלה יחסית. המסלול הקסום מוצל לכל אורכו, יש בו נחלים ומפלים קטנים, והוא נמצא בלב יער ומתאים גם לטיולי משפחות ולרוכבי אופניים. אם אתם מגיעים עם עגלה יש קטע קצר בתחילת המסלול עם מדרגות אבן, אז קחו בחשבון שתצטרכו לסחוב את העגלה (והתינוק) בידיים ב 200 מטרים הראשונים.

באותו מקום ישנם גם מסלולים קצרים או ארוכים יותר - השילוט בכניסה יראה לכם מפה עם הסברים על כל המסלולים.

הכניסה בעונת הקיץ בתשלום לא גבוה וניתן להזמין מקומות מראש באתר המוניציפאלי.

אין דבר נעים יותר מלטייל בטבע הקנדי, היער ירוק ויפהפה הציפורים מצייצות, ומדי פעם פוגשים חיות חמודות כגון סנאים, צ’יפמאנקס, פרפרים ענקיים ועוד.

טיפ למטיילים: הביאו אתכם ספריי DEET נגד יתושים 🦟

בתמונה הבאה תראו סנאי שעצר את חיפוש הבלוטים שלו במיוחד בשבילנו ודיגמן לצלם (Hadoctor) שעשה לו בוק 😉

בדרך פגשנו פרמדיק רכוב על טרקטורון שבדק שכל האורחים בפארק בטוב, בכל זאת, היו 30 מעלות מה שנחשב בקנדה לגל חום קיצוני 😎

באמצע המסלול גילינו טיפי בנוי מענפים, לא הצלחנו לגלות מי בנה אותו 🤔 אבל הדוקטור החליט שזה כנראה נבנה ע”י קייטנים של הצופים (כי הפארקים מוגנים ושמורים ואין מצב שמישהו יבנה סתם טיפי באמצע החורש)

נדיר למצוא בתי שימוש באמצע מסלולים שכאלה, אבל כאן יש שרותים עם עיצוב מעניין, שאפילו היו נקיים יחסית | צילום: הדוקטור

אחרי כ 3 ק”מ הגענו לנקודת תצפית על מאגר המים האיזורי. זה מקום מושלם לפיקניק של אמצע הדרך, או אם אתם כמו הזוג שבתמונה, זה “המקום” לשבת ולהתווכח על אפליה במקום העבודה. (לא ניסינו לצותת, הם פשוט דיברו ממש בקול רם…)

כשהזוג הנ”ל הואיל בטובו להמשיך בהליכתו יכולנו להתקרב ולצלם לכם את התמונה הבאה 😍 של המאגר והנחל שמוביל אליו.
הדוקטור מיד אמר שהריח של המים מזכיר לו את הטיולים בנחל הדן כשהיה בבית הספר.

כבר סיפרנו לכם בפוסטים הקודמים שאנחנו משתדלים להכיר וללמוד על הצמחים הקנדים (היוש מדריכים של החברה להגנת הטבע, חינכתם אותנו טוב 😀).
קבלו את פרח ה Raspberry ואם תסתכלו טוב, תראו דבורה שמנמנה מלקטת צוף.

בסוף המסלול, לפני שמגיעים לחניון, הלכנו על גשר שנמצא מעל המאגר. ממש מפתה לרדת למים לטבילה קצרה, אבל למרות החום הכבד, יש שלטים שאוסרים רחצה במאגר 🤷‍♀️

ואז שניה לפני שהגענו לרכב, הדוקטור ראה את הגברת הבאה שישבה ממש בשקט על הענף והיתה בטוחה שהיא מוסוות לחלוטין 🐸

סוף מסלול

זו אחת השמורות היפות, המטופחות והכיפיות ביותר באיזור דרום אונטריו.
מדובר על כשעה נסיעה מטורונטו (או חצ”ש מאיזור Halton).

10/10 בסולם מיה והדוקטור!

אם ההשראה שלכם לבחירת מקום מגורים מגיעה מתמונות באינסטגרם, מסרטוני טיקטוק, או מלוחות השראה בפינטרסט Think again!
מקום מגורים הוא הרבה יותר מנוף יפה או בתי קפה מגניבים, ונכון שקנדה מהממת, אבל היא גם ענקית (המדינה השניה בגודלה בעולם, גדולה יותר מלמשל ארה”ב) וההבדלים בין הפרובינציות רב.

הבחירה הנכונה תשפיע על איכות החיים שלכם, על אפשרויות העבודה שלכם, ואפילו על סיכויי ההגירה שלכם. אז איך בכל זאת בוחרים? הנה כל מה שאתם צריכים לדעת לפני המעבר. המדריך מתאים לכל הפרובינציות בקנדה.

1. קודם כל תושבות קבע (PR)

אם הגעתם לקנדה עם רישיון עבודה זמני ולא תושבות קבע, בחירת מקום המגורים שלכם היא קריטית. לכל פרובינציה יש מסלולי הגירה משלה, ועליכם לוודא שאתם מתאימים לתנאים. בלי התאמה למסלול הפרובינציאלי (אם אין לכם מספיק נקודות לקבל תושבות קבע במסלול פדרלי) לא תוכלו להגיש בקשה לתושבות קבע.

ישנן, למשל, פרובינציות שבהן תהליך ההגירה מוגבל בגיל וייתכן שאם אתם מעל גיל מסוים לא תעמדו בתנאי הסף ואין סיכוי ש”תשלפו”. לכן, חשוב לבדוק היטב את הקריטריונים לפני שמחליטים היכן להשתקע. אם אתם לא בטוחים מה המסלול שמתאים לכם להגשה דברו איתנו.

2. בחירת סוג הישוב – אורבני או כפרי?

אם אתם רגילים לחיים שקטים במושב או ביישוב כפרי, כמו זיכרון יעקב למשל, ייתכן שתעדיפו מקום מגורים דומה בקנדה, כזה שיאפשר לכם להמשיך ליהנות מסביבה פסטורלית ואוויר נקי. מצד שני, אם אתם מחפשים חוויית חיים עירונית, זו הזדמנות לגלות את הערים הגדולות כמו טורונטו או וונקובר. אם אתם מתלבטים בין שתי האפשרויות - נורא בא לכם לחיות בעיר תוססת אבל אתם מתלבטים אם זה מתאים לכם - תוכלו לבדוק בין היתר את רמות זיהום האוויר בערים השונות בקנדה, ואם טורונטו קורצת לכם, תוכלו לקרוא על כל האירועים, המסעדות והמוזאונים שיש לעיר להציע לכם כאן.

3. רמת פשע

באופן כללי, קנדה נחשבת למדינה בטוחה מאד, אך רמת הפשיעה משתנה בין הערים והאזורים השונים.

בערים גדולות כמו טורונטו, ונקובר ומונטריאול יש שכונות עם רמות פשיעה גבוהות יותר. מומלץ לבדוק את נתוני הפשיעה לפי עיר לפני המעבר.
טיפ: חיפוש בגוגל של crime rate [city name] יגלה לכם אם העיר שבה אתם רוצים לגור בטוחה יותר או פחות.

4. ביטוח רכב

מחירי ביטוח הרכב בקנדה משתנים בהתאם למיקום המגורים. בערים גדולות כמו טורונטו ומונטריאול, למשל, הביטוח יקר יותר בשל רמות סיכון גבוהות יותר לתאונות וגניבות. לעומת זאת, באזורים כפריים המחירים נמוכים יותר.
טיפ: רמת פשע גבוהה מסעיף 3 תרמז לכם שמחיר בטוח הרכב שלכם יהיה כנראה על הצד הגבוה יותר.

5. תחבורה ציבורית

תארו לכם שאתם קמים בבוקר בחודשים דצמבר עד פברואר, נכנסים לרכב שלכם ומתחילים לנסוע לעבודה שממוקמת כשעה מהבית שלכם. לא נשמע כיף, נכון?
בשביל בקרים שכאלו, ואולי בשביל כל נסיעה לעבודה שווה לגור במקום בו יש תחבורה ציבורית טובה, כמו למשל מגורים ליד אחת מהתחנות של ה GO train באזור טורונטו.

לשמחתנו, מערכת התחבורה הציבורית בקנדה מפותחת בערים הגדולות, ובערים כמו טורונטו ומונטריאול יש מערכות רכבת תחתית ואוטובוסים יעילים. למי שמתכנן את החופשה הבאה שלו ולא בא לו לנהוג שימוש ב VIA Rail שהיא חברת הרכבות הלאומית הקנדית ומחברת בין ערים מרכזיות מומלץ מאוד, יש חופשות מיוחדות בהן ניתן לנסוע למקומות שונים בקנדה, לישון ברכבת ובעצם להרגיש כמו אצילים אנגלים מגלי ארצות 👑

6. עבודה

אלא אם אתם מולטי מיליונרים או שעברתם לסניף של החברה בה עבדתם בישראל, תצטרכו למצוא עבודה חדשה בקנדה.
שוק העבודה בקנדה תלוי מאוד במיקום, וברור שבפרובינציות קטנות כמו ניו-ברונסוויק למשל היצע המשרות יהיה קטן בהרבה. כשתחפשו משרות שמתאימות לכישורים שלכם באתרי דרושים כמו Indeed תוכלו למפות את האזורים בהם יהיה לכם קל יותר למצוא עבודה. בערים הגדולות מן הסתם יהיה היצע המשרות גדול יותר.

7. מוסדות חינוך

לפעמים השאלה הראשונה שישראלים שואלים אותנו היא האם יש פיקוח על הגנים בקנדה. החשש שלהם מובן, במיוחד אחרי שהתנסו עם מערכת החינוך בישראל... אנחנו עונים להם שכאן, כדי לעבוד עם ילדים צריכים הכשרה מתאימה, ובנוסף, צריך לעבור קורסים כלליים כגון החייאה וכו’.

מה שמבטיח שרמת הגנים טובה ולא מתדרדרת (כמו במקומות אחרים שאנחנו מכירים…) הוא הפיקוח ההדוק שיש עליהם ממחלקת החינוך האזורית. בנוסף לפיקוח, יש כמה נתונים נוספים שמשפיעים על רמת בתי הספר והגנים, ולדעתי, הדבר שמשפיע יותר מכל הוא איכות האוכלוסיה באזור הרשום של בית הספר (או הגן). יש אתר שמפרסם את הדירוג של מוסדות החינוך בקנדה לפי איכות ההוראה, הישגי תלמידים ועוד. תוכלו לראות את הדירוג של בתי ספר ברחבי קנדה ולבדוק את רמת החינוך באזור המגורים הפוטנציאלי.

8. סוּפֶּרים

ניתן ללמוד הרבה על אזור כשבוחנים את רשתות הסופרים והקניונים: אני זוכרת שקראתי פוסט של מישהי שתיארה את הסופר בו היא קונה בלונדון אונטריו, היא כתבה שם שמבחר הגבינות מצומצם יחסית, ובכלל, מוצרי המזון בסופר פשוטים יחסית והירקות הטריים לא ממש כאלה. זה כבר היה לפני כמה שנים, וממה שהבנתי לונדון אונטריו הפכה למקום שסבבה לחיות בו, אבל למדתי מהפוסט הזה משהו חשוב: תמיד לבדוק את הסופר ואת החנויות, אפשר ללמוד מזה המון על רמת החיים בעיר ובשכונה עצמה.
טיפ: תמיד תבדקו אם יש באזור בו אתם רוצים לגור סניף של קוסטקו. נכון שהקניות שם ממכרות, אבל בגדול, אם אתם מחפשים קניות משתלמות בכמויות שיכולות להאכיל ילדים מתבגרים שפושטים מדי יום על המקרר, אין לכם מה לחפש בסופר אחר.

9. חוגים לילדים

ערים עם קהילות גדולות ומפותחות מציעות מגוון רחב של חוגים לילדים, כולל ספורט, אמנות, מוזיקה ועוד. מומלץ לבדוק את ההיצע המקומי כדי לוודא שיש מספיק אפשרויות לילדים.
טיפ: בדקו את האתרים של המרכזים הקהילתיים בכל עיר ואת היצע החוגים שהם מציעים.

10. תשלום מיסים

שיעורי המס בקנדה משתנים לפי פרובינציה ואזור מגורים. באזור ה-GTA (טורונטו רבתי) למשל המסים גבוהים יחסית, ומחוץ ל GTA תשלמו מס הכנסה פרובנציאלי נמוך יותר. בפרובינציות אחרות דוגמת אלברטה, התושבים משלמים את מס ההכנסה הפרובנציאלי הנמוך ביותר בקנדה.

המס הפדראלי אחיד בכל קנדה.

11. מזג האוויר

קנדה היא מדינה עצומה, ולכן מזג האוויר משתנה משמעותית בין הפרובינציות. בריטיש קולומביה, במיוחד באזור ונקובר, נהנית ממזג אוויר מתון יחסית עם חורפים גשומים אך לא קרים במיוחד. אלברטה וססקצ'ואן חוות חורפים קרים מאוד עם שלג כבד, אך גם קיצים חמים ויבשים. אונטריו מציעה אקלים מגוון – בדרום, באזור טורונטו, החורף קר אך לא מאוד, בעוד שבצפון הפרובינציה הטמפרטורות יכולות לצנוח משמעותית. קוויבק ידועה בחורפים הארוכים והקרים שלה, במיוחד במונטריאול, שם השלג יכול להיערם לגבהים מרשימים (מי שגר שם יודע שחובה לקנות מפלסת שלג חשמלית, אחרת צריך לעבוד קשה בבקרים מושלגים כדי לצאת מהבית).
נובה סקוטיה וניו-ברונסוויק נהנות ממזג אוויר ימי מתון יחסית, אך עם רוחות חזקות וסופות חורף.

12. קהילה יהודית

אל חשש, יש קהילות יהודיות בכל הפרובינציות בקנדה. (ומאז שנפתח המסלול שנותן לישראלים רשיון עבודה לשלוש שנים נוספו אליהן גם הרבה ישראלים)
חלקן גדולות (היוש טורונטו) וחלקן קטנות יותר אך משובחות. ואם אתם רוצים להכיר ישראלים לפני שאתם עוברים לפרובינציה מסוימת, דברו איתנו ונקשר אתכם.

13. יוקר מחיה

הסעיף העיקרי בהוצאה של כל משק בית הוא הדיור. יש הבדלים גדולים מאוד בהוצאות הדיור בין הפרובינציות השונות, המקומות בהם תצטרכו לשלם הכי הרבה בחודש על דיור היא העיר וונקובר, ולאחריה טורונטו, והפרובינציות הזולות יותר הן מניטובה, אלברטה וססקצ’ואן.

בנובה סקושה לדוגמא, יש מחסור בדירות להשכרה, לכן תשלמו על הבית שלכם סכומים שמתקרבים לאלה שבטורונטו, אבל מחיר הבתים לקניה נמוכים יחסית ועדיין אפשר לקנות בית חביב בכ 400,000 דולר קנדי שכשמחיר של בית כזה באזור טורונטו יגיע לכמליון דולר ומעלה.

סעיף נוסף שמהווה הוצאה משמעותית הוא קניית מוצרי מזון, לעיתים במקומות מרוחקים יותר תשלמו יותר כי ההובלה לשם יקרה, ובפרובינציית בריטיש קולמביה לדוגמא מחירי המזון יקרים בכ-30% יותר מבאזור טורונטו. תוכלו להשוות את מחיר המחיה בפרובינציות והערים השונות כאן.

מה שבטוח, מחירי הדיור והמזון בקנדה זולים יותר מאשר אלו שבישראל 😎 לסקרנים שבינכם מומלץ להתקין את האפליקציה הזאת ולהשוות את מחירי המזון השונים בין קנדה לישראל 🍊

🏠

"הבית איננו המקום ממנו אנו מגיעים, אלא המקום בו אנו נמצאים" מקרגור וייס